מכתב רשמי וגלוי
לכבוד
2.5.2005
אל"מ ד"ר שאול שי כ"ג
בניסן תשס"ה
ראש מחלקת היסטוריה
צ.ה.ל
א.נ.
הנדון: אירוע הראוי לחקירת מחלקת היסטוריה בקרב הצנחנים
בחווה הסינית
כידוע, קבוצת קצינים ולוחמים פועלת בהתנדבות זה יותר משנה
בחקירת הקרב והממצאים של קבוצה זו מפורסמים ברשת האינטרנט ומשם אני יודע כי המחלקה
בראשותך החליטה לחקור קרב זה.
ברצוני לתת לך דוגמא קולעת וממצה.
רוב העם מאמין וחושב כי בקרב הצנחנים בחווה הסינית היה קרב
גבורה ובמיוחד של מפקד הגדוד סא"ל יצחק מרדכי, הסמח"ט אמנון ליפקין שחק ועוד קבוצה שלמה של קצינים שקיבלו עיטור על
גבורתם.
לא רק רוב העם חושב כך, גם סרן ירון קייזר שהיה אז קצין צנחנים ולחם באותה גזרה, חשב כך.
בעקבות פעולת הפורום האזרחי לחקירת קרבות והפקת לקחים, התברר
כי סגן בנצי עציון שהיה הקצין הבכיר באיזור מחלקת החוד, עלה על נגמ"ש והסתלק מהשטח
המסוכן, כאשר השאיר בשטח פצוע סגן מיל אשר טל ועוד קבוצת לוחמים בפיקוד סג"מ
חזי דחבש.
כידוע, קבוצה זו ובכללן הפצוע נשארו בשטח עוד כ-11 שעות
רצופות ממש כ-30 מטר מעמדות המצרים בחווה הסינית.
עוד ידוע כי סגן בנצי עציון קיבל צל"ש
רמטכ"ל על ...... שעה שנטש פצוע ולוחמים ויצא מאזור הסכנה.
סרן ירון קייזר ששמע פרטים אלו, נדהם
מעצם המעשה הנורא ומקבלת עיטור על כך ושלח מכתבו המצורף בזה והמדבר בעד עצמו. (נספח 1)
סא"ל בנצי עציון לאחר ששה ימים
של לחץ בלתי פוסק מצד חברי הפורום הואיל לשלוח תשובתו המצורפת בזה והמדברת בעד
עצמה, ממנה עולה וברור, כי הוא נמנע מתשובה ומטיל האחריות על מאן דהו שכותב ספר
על החווה הסינית, להלן ציטוט מתוך מכתבו המצ"ב ואבקשך לשים לב היטב למילים בקו מודגש:
"מאחר ואני נוגע בדבר נא הפנה שאלתך למעוזיה
שכותב את הספר ולו העדויות הכי ממצות לגבי כל מה שקרה בלילה". (נספח 2)
פרטים אלו , הינם רק קצה הקרחון של האירועים האמיתיים שהיו בקרב
הצנחנים בחווה הסינית.
מי כמוך יודע ואף הבעת זאת בכנס האקדמי בחיפה בנושא החווה
הסינית בתאריך 6.1.2005 על ההבדל בין מחקר אקדמי ולבין חקירה על ידי
צה"ל/מחלקת הסטוריה ואני שואל אותך אל"מ
שי:
אני תובע שמחלקת הסטוריה בפיקודך
תחקור נושא זה ביסודיות ותבדוק במחקרה את הטענה שלא-נסתרה, שהקצין הבכיר בשטח, נס על נפשו ,
מפקיר פצוע בשטח ומקודם לימים לדרגת סא"ל ועוד מקבל עיטור על כך. הצל"ש של בנצי (ושל
רבים אחרים מאותו קרב) הוא למעשה דמי לא יחרץ. בגיל 20 בנצי לא הבין זאת, עכשיו הוא
עמוק בתוך מלכודת הדבש, וגם אם הוא מבין זאת כעת, הוא לא יכול להיחלץ מחיבוקו של
הצל"ש בלי לעשות מעצמו צחוק.
ב- 17.10.73 הם היו חלק מגדוד מרוסק.
גדוד שהוטל למשימה הגדולה בשלושה מספרים ממדותיו, ללא
מודיעין, ללא סיוע ארטילרי, ללא סיוע טנקים, ובטכניקה הקרבית הגרועה ביותר
האפשרית. האחריות
והאשמה למצב עניינים זה מוטלת בראש וראשונה על מפקדי החזית גונן ובר לב, על מפקד
האוגדה אדן וסגנו תמרי, ועל המח"ט עוזי יאירי
והסמח"ט אמנון ליפקין שחק.
מצ"ב סיכום התקלות גדוד 890 ב"חווה הסינית" – ("טרטור
42") בתאריכים:
16/10/1973 – 17/10/1973 (נספח 3)
אותם מפקדים בכירים צחקו כל הדרך לקידום, למשכורות ולפנסיות
השמנות. בדרכם לפסגה הם הרסו את צה"ל, בין השאר בכך שדיכאו כל ניסיון לחקור
מה באמת קרה שם. אני מדבר על: אדן, תמרי, מרדכי, ליפקין
שחק וחבריהם. בנצי, איילנד, מעוזיה ורזי יהל הם פיונים
קטנים, גם אם הם הגיעו אחרי שנים רבות לדרגות סגן אלוף במילואים.
אל"מ שאול
שי, להזכירך – מכתב רשמי שנשלח אליך והתקבל מתאריך 4 ביוני 2004, שבעקבות מכתב זה זימנת למשרדך את חברי
הפורום האזרחי לתחקור קרבות והפקת לקחים בתאריך 18/07/2004 בשעה 16:00
בקריה בתל אביב. (נספח 4)
מצ"ב אישור
קבלת המכתב שנשלח אליך מלשכת מבקר המדינה, כבוד השופט בדימוס – אליעזר גולדברג.
(נספח 5)
בתאריך 19.7.2004 יצאה הודעה לתקשורת
מטעמך: צה"ל החליט לפתוח בחקירת "הקרב על החווה הסינית" ומאז נכון להיום עברו 10 חודשים -
15 יום.
בברכה.
ללא
מורא.
פ"ש.
העתקים: