בתי המשפט

 

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

הנאשם: התעודה שנתנו לי זה מה שקיבלתי מקופ"ח וחיכיתי שעות לא יכולתי לקבל תעודה אחרת כבקשת ביה"מ.

אני גרתי בחיפה ולא יכולתי בשום פנים לנסוע באותו יום.

 

עו"ד מינטקביץ': אין לי מה לומר.

 

המשך עדות נאשם 2, מר אורן לוי לאחר שהוזהר והתחייב כדין

המשך חקירה נגדית לעו"ד בלושטיין

ש.        אני מראה לך מסמך אתה מזהה את המסמך הזה?

ת.        (מעיין) לא מכיר את המסמך, לא יודע מה זה

ש.        לא אתה רשמת אותו?

ת.        לא.

ש.        זו לא החתימה שלך?

ת.        לא.

ש.        כשרשום למעלה

ת.        (העד קוטע את השאלה) איני מכיר את המסמך, זו לא חתימתי.

ש.        אני אנסה לרענן את זיכרונך. כתוב במסמך, שאורן לוי מוכן למסור דוגמאות בכתב ידי.

ת.        איני זוכר שעשיתי כך, זו לא חתימתי וכתב ידי.

ש.        כתוב שיש נסיונות על דוגמת שיקים שרשום עליהם מידגם כתב יד של משטרת ישראל, לפקודת עצמי 75,000 ₪.

ת.        איני זוכר את המסמך, לטענתי זה לא כתב ידי ולא חתימתי.

 

עו"ד בלושטיין: אני מבקש להגיש את המסמך כמסמך שהיה בחומר והוכן ע"י המשטרה.

 

עו"ד מינטקביץ': המסמכים היו בתיק החקירה.

 

עו"ד קספר: מתנגד להגשת המסמך.

 

החלטה: אני מקבל את ההתנגדות.

 

המשך חקירה:

 

ש.        באמצעות העו"ד שלך אתם הגשתם את נ/13 שזה מכתב התפטרות של מאיר רבר או יאיר רבר, האם אתה זוכר את המסמך?

ת.        (העד מעיין), כן אני זוכר את המסמך.

ש.        אתה יכול לומר לי איך המכתב הגיע אליך?

ת.        הוא הודפס במשרדים של העמותה.

ש.        איך זה הגיע אליך.

ת.        הוא הניח את זה על שולחננו לי ולמשה.

ש.        איך המסמך הגיע אליך?

ת.        אחרי חקירת המשטרה, אני אספתי את כל החומר שנותר מהעמותה, מה שהשוטרים לא לקחו והפקדתי אותו בנאמנות אצל העו"ד שלי שמואל קספר.

ש.        בעבר אמרת, שעל השימוש שמשה עשה לפי דבריך כדי להתגלגל, כך אתה מציין בעמוד 307 שורה 15, אתה ידעת ובדקת זאת לפני כן עם רואה החשבון מנדל, ואח"כ אמרת בשלב מסויים בדקתי את חשבונות העמותה וראיתי שלא הכל תקין, לא הכל הופקד חזרה.

 

עו"ד קספר: אני מתנגד, איני זוכר שהעד אמר כך.

 

עו"ד בלושטיין:

 

ש.        אתה אומר שראית שלא הכל הופקד חזרה, נכון, ראית שחלק הופקד?

ת.        באותו זמן נסמכתי על המילים של משה, הוא אמר כשיש אני מפקיד וכשאין אני מנסה לארגן את זה.

ש.        תסביר לי את האופן שבו בדקת את החשבון והגעת למסקנה שלא הכל הופקד חזרה

ת.        באמצע יולי ניגשתי לבנק והוצאתי שני תדפיסים ראיתי ששיקים יוצאים אבל לא כל הכסף מופקד

ש.        כמה כסף?

ת.        אני לא יכול לזכור באיזה סכומים מדובר.

ש.        ידעת כמה כסף יצא לטובת העסק של משה?

ת.        לא ידעתי, בדקתי באמצע יולי מה שקרה ישבתי איתו וקיבלתי הסברים שלא הניחו את דעתי, עליתי למעלה למשרדי העמותה לפאג"י וביקשתי לבטל.

ש.        איפה ישבת עם משה כדי לברר את העניין הזה?

ת.        אחרי שניגשתי לבנק, ישבתי איתו בבורקס מול הבנק (פאג"י)

ש.        אני אומר לך, שאתה בכלל לא יכולת לדעת לפי החשבון אם הופקד או לא הופקד כי לא באמת בדקת

ת.        אני כן בדקתי.

ש.        איך זה שאתה בדקת ואתה לא יכול להגיד לי כמה?

ת.        אני לא זוכר אחרי 4 שנים.

ש.        אז ידעת?

ת.        כן. אתה רוצה שאני אתן לך נתונים היום על סמך מה?

ש.        כשאתה ישבת עם העו"ד שלך כדי להכין את המסמך עם כל הנקודות שהגשת אז ידעת?

ת.        אז היה לי הסברים, כשהגיע חומר החקירה מהמשטרה ישבתי עם משה ורציתי הסברים על מה השיקים האלה, אז גיליתי מי זה גדעון ומי זה חד-פעמי. אחרי שהוא הסביר לי. יתירה מזאת, הלכתי אני בעצמי לחקור מהענין הזה. דברתי עם גדעון מהבשר. דברתי עם כל מי שהיו ספקים. אם בין זה שנפגשתי ואם בין זה שבטלפון.  וכך הכנו את נ/47.

ש.        ועדיין אתה אומר לי לאחר שעשית את כל הברורוים שאתה לא יכול להגיד לית כמה כסף?

ת         לא.

ש.        כמה כסף אתה חושב שמשה אמר התגלגל?

ת.        אין לי מושג. מושג כללי אין לי.

ש.        ביה"מ שאל אותך מה היתה חלוקת עבודה בינך לבין משה ואמרת שמשה היה משגיח על מאיר במשרד. ואז ביה,מ שאל אותך מה יש להשגיח על מאיר ואז אמרת שדברים נעשים. הם מכירים וחברים מלפני זה. תסביר לי אם אתה יכול א. מה היה צריך משה לפקח ולשמור על מאיר וב. מה הקשר שזה שהם מכירים מלפני זה. מה הקשר של זה לשאלה?

ת.        א. למה משה השגיח על מאיר אני אספר לך. בשלב מסוים היה ביני לבין משה שיחה והוא אמר לי על מאיר שהוא לא כזה תמים גדול. שהוא עקרוט. אתה יודע מה זה עקרוט. זה בערבית. הוא אדם ממזרי כזה ובשביל זה צריך כל הזמן מישהו לפקוח עליו עין. ואמרתי לו שכדאי שהוא יעשה את זה כי הם מכירים מילדות הרי מי הביא אותו לעבודה? משה. הוא לא צץ יש מאין.

ש.        ולא חשבת שאם הוא כזה ממזר וחבר של משה אז דוקא אתה צריך לפקח עליו ולא משה?

ת.        סמכתי על משה.

ש.        אתה מציין בנ/47 שיקים שנמסרו לכל מיני אנשים שבחלק מהמקומות אתה מציין לגבי האנשים האלה עוד דברים. למשל קרין אורן שהיתה חברה של הבן של משה. למשל פיטוסי שהוא נשוי לבת של משה. למה אתה מציין את הדברים האלה. למה אתה לא מציין במה הם עובדים או מה היחסים שלך אתם?

ת.        כשאני בקשתי הסברים ממשה זה היה ההסברים. אלה אנשים שאני הכרתי דרכו. אז אני נתתי בדיוק מה הטייטל שלהם. מי הם.  זה הכל.

ש.        יכול להיות שניסית לרמז שהכסף הזה עבר דרך האנשים האלה למשה?

ת.        לא רמזתי כלום. אלה האנשים שקבלו את הכספים. כתבתי אמת. זאת האמת.

ש.        מה זה אמת? אתה יכול לכתוב את כל האמת. אתה יכול לכתוב אמת חלקית?

ת.        זה השם של הבן אדם. הוא הפרסונא. זה הסכום שעל השיק וזה השיק שיצא אליו. זו האמת ואין אמת אחרת מלבדה.

ש.        בקשר לקרין אורן - אתה אמרת בהודעות שלך באיזה שהוא מקום שקנית וידאו או די וי די מתנה לטל הבן של משה. נכון?

ת.        אני לא זוכר שאמרתי. אני לא זוכר אם וידאו או די וי די. אם תפנה אותי. אני לא זוכר אם זה וידאו או די וי די.

ש.        מכשיר שבאמצעותו צופים בטלויזיה?

ת.        באיזה נסיבות?

ש.        האם נתת מתנה לטל הבן של משה וידאו או די וי די לחתונה?

ת.        לא זוכר.

ש.        היית בחתונה שלו?

ת.        לא. לא זוכר אם נתתי מתנה.

ש.        אתה יודע עם מי טל התחתן? התחתן עם קרין אורן?

ת.        לא עם קרין. יש לו שני ילדים. לא מקרין.

ש.        אני ראיתי לאורך החקירה ששאלו אותך על שיקים שבקשת לראות את אחורי השיק. למה צריך לראות את אחורי השיק?

ת.        אני רוצה לראות למי הופנה השיק. אפשר להסב שיק. אפשר להעביר שיק. אפשר לעשות בשיק הרבה דברים. אני רוצה לראות מי משך אותו רסמי מאחורה.

ש.        יש עוד דרך אחרת להשתמש בשיק לפי דעתך. לקחת שיק ולקבל תמורתו מזומן בבנק?

ת.        כן. למשוך מזומן.

ש.        איך עושים את זה?

ת.        אני רושם לפקודתך שיק בלי קרוס ואני ניגש לבנק ומושך אותו. או מבטל את הקרוס או מודיע לבנק בלי קרוס. יש אלף קומבינציות בענין הזה. אם יש קרוס אי אפשר להוציא מזומן אלא אם כן אתה מבקש מבעל השיק להודיע לבנק. אני חושב שעם קרוס לא ניתן למשוך מזומן.

ש.        היה איזה שהוא מקרה אולי שאתה או מישהו מטעמך ניגש לבנק עם שיק של העמותה והוציא כסף מזומן?

ת.        בהחלט. המלון ומאיר מאד אהבו מזומן. לא אהבו שיקים.

ש.        איזה סכומים הם קבלו במזומן?

ת.        בסדר גודל של 30 אלף במזומן אחת לחודש למלון. ומאיר קיבל שישים וחמש פעם אחת מזומן.

ש.        יכול להיות שעשית אתה הפעולה הזו לגבי סכומים יותר קטנים?

ת.        לא זוכר.

ש.        שלושים אלף אתה זוכר אך שלושת אלפים לא זוכר?

ת.        בהחלט. הסכומים הגדולים ידעתי לאן הולכים.

ש.        אני מציג לך את השיק המקורי ת/19.  מה אתה יכול לספר לי על השיק הזה. כמה שיותר?

ת.        אני לא יכול לספר. זה לא כתב היד שלי.

ש.        מה אתה יכול להסיק מזה?

ת.        אני לא יכול להסיק.

ש.        אני אומר לך שפה רשומה רובין גליה בשלמו לפקודת. מאחור היא חתומה ופה ליד כפול רשום בעט אחר כנראה הבנקאי, 15 כפול 200?

ת.        אז תשאל את הבנקאי.

ש.        אני אומר לך שזה שיק שנתת לגליה כדי שתלך לבנק ותוציא עבורך כסף מזומן?

ת.        לא יכול להיות. אני לא זוכר את זה. לא מכיר את השיק. תביא את הבנקאי.

עו"ד בלושטיין: הוגשו רשימה של שיקים. צילומים. לא יעלה על הדעת שאני לא יכול להגיש את השיק המקורי.

 

ביה"מ מעיר באוזני העד כי יעשה כמיטב יכולתו שלא להרבות בתשובות של איני יודע, לא זוכר, אלא אם כן זו אכן התשובה הנכונה לשאלה ששואל עו"ד בלושטיין.

 

המשך חקירה:

ש.        אני מציג לך את שיק מספר 29 בת/19. אתה כתבת את זה?

ת.        לדעתי כן. זה כתב היד שלי. כן.

ש.        מה יש מאחורה?

ת.        חתימת הסבה. אבל היא לא שלי.

ש.        תסביר לי איך זה קרה?

ת.        זה כנראה שיק שנמשך במזומן. זה השיק שכנראה... אני לא יודע מי משך. כי לא אני משכתי את השישים וחמש. את השיק אני כתבתי.

ש.        אני מציג לך את שיק מס' 41 של קרין אורן וכתוב למוטב בלבד. לפי מה שאמרת כשכתוב למוטב בלבד זה צריך לעבור דרך חשבון הבנק של המוטב בבנק.

ת.        כן היא חתמה מאחור והפקידה אותו בבנק. אני לא יודע של מי החשבון. 101147.

ש.        זה הכתב שלך על השיק?

ת.        לא.

ש.        מה הענין של פיטוסי. הוא חבר שלך. אתה מכיר אותו?

ת.        חבר שלי? איזה חבר?

ש.        פיטוסי ואתה לא היה לכם שום דבר ביחד?

ת.        הוא החתן של משה והיה שותף שלו בבורקס. כמו שהייתי נפגש עם משה גם אותו הייתי רואה לפעמים.

ש.        אני רואה שפיטוסי כל מה שהוא קיבל זה 300 ₪. אני מראה לך את השיק שהוא קיבל. אתה יכול לדעת על מה הוא קיבל אותו? למה קיבל?

ת.        לא יכול לדעת. זה לא הכתב שלי.

ש.        אתה זוכר אולי במקרה שיק ע"ס 30,580 רשום בו לפקודת רובין גליה. אתה זוכר שיק כזה. זה לא שיק קטן? ת/19 - שיק 39.

ת.        תראה לי רגע. החתימה שלי. הכתב בפנים, הסכום ולמעלה מי שכתב רובין גליה והתאריך לא אני. רק החתימה שלי. הכתב לא שלי.

ש.        אתה שם לב אולי שהכתב של השיק הוא שונה מהכתב רובין גליה?

ת.        כן.

ש.        אני אומר לך שהחתימה והסכום שכתוב פה נרשם בעט אחד ורובין גליה נרשם בעט אחר. מה אתה אומר על זה?

ת.        מה הכוונה שלך? בשני עטים אתה מתכוון? אני לא יכול לשלול את זה. זה לא נראה באותו עט.

ש.        אני אומר לך שמי שכתב את החתימה כתב גם את הסכום במילים ובמספרים?

ת.        לא. החתימה היא שלי. וגם העט של החתימה שונה מהעט הזה. תסתכל טוב.

ש.        תסתכל בצד השני של השיק. מה אתה יכול להגיד לי על זה ממה שכבר אמרת שאתה מבין?

ת.        מוסב לרובין גליה עם פרוט של כמה קבלה ואיך. זה אומר שהוציאה כסף מזומן.

ש.        אתה יכול להזכר למה שגליה תוציא שלושים אלף ושמונים במזומן מכספי העמותה?

ת.        לא יכול לדעת. זה יכול להיות בשביל המלון.

ש.        אני אומר לך שאתה בקשת מגליה ללכת עם השיק הזה ולהוציא כסף עבורך,  טובה? לעשות לך את השירות של ללכת לבנק ולהביא עבורך כסף מזומן?

ת.        אני לא יכול לזכור את זה. אם זה היה עבורי והשימושים הפרטיים שלי הייתי זוכר. אני לא בקשתי מגליה. אמרתי שיכול להיות. אתה אמרת. יכול להיות שזה מה שהיה. החתימה למטה שלי.

ש.        כשאתה אומר שבדקת אם היו הפקדות מול השיקים שמשה הוציא, במינוח שלך "להתגלגל", בקשת לקבל רשימה של הפקדות מזומן, את הספחים כדי להיות בטוח שבאמת לא הופקד כל מה שהיה צריך להיות מופקד?

ת.        באמצע יולי כשישבתי לראות מה קרה שם ומה קורה בחשבון אז הבנתי מה שקרה. ישבתי עם משה ובקשתי ממנו הסברים לראות מה חסר, מה צריך להכנס ומה צריך ממנו הסברים.

ש.        האם בקשת מהבנק הפקדות של מזומן? אני בקשתי רשימת הפקדות במזומן ואז כתוב ביום זה וזה, משמרת בוקר מישהו הפקיד...

ת.        לא בקשתי.

ש.        אני כן בקשתי ואני מבקש להראות לך הפקדה של מזומן מיום 04/06/99, 14,200, ב-142 שטרות של 100 שקל.

ת.        אתה לא טועה. אבל אני לא יודע מי הפקיד. לא חתימה שלי. יכול להיות שהפקידו.

ש.        כשהייתם עושים התרמות של מזומן נגיד של בתי ספר, איך זה היה הולך, 142 תלמידים וכל אחד נותן 100 שקל.

ת.        לא זה היה 600 תלמידים שהיו יוצאים להתרים. הסכום הזה כמו שהבאת ואתה מציג של 14 אלף בשטרות של מאה מאה לא יכול להיות התרמת בית ספר. אבל אני לא יודע מי הפקיד אותו.

ש.        למשל תסתכל על זה. הפקידה מזור שרה. אתה מכיר אותה?

ת.        לא יודע מי זו.

ש.        הפקידה ב-09/06 426.90. הפקידה גם מעות. למשל ב-30/04 הפקיד מישהו 1,330 ₪ ומתוך זה 600 ₪ מעות. רואים שב-03/05 הפקיד מישהו 2,950 ₪ ומתוך זה 800 ₪ מעות. ב-14/05 הפקיד מישהו 5,588 ₪ במעות?

ת.        אני רואה אבל אני לא יודע מי הפקיד.

 

הרשימה הוגשה וסומנה נ/57.

 

עו"ד מינטקביץ: אני מבקש לא להגיש לשעורין. כי זה לא מייצג את כל מה שקרה.

 

עו"ד בלושטיין: זה מסמך שעברתי עליו עם העד וזה מסמך המייצג לדעתו את האופן שבו מפקידים כסף מהפקדה של בית ספר.

 

ש.        יש לנו גם הפקדה ב-02/07 של 2,100 ₪. שטר אחד של 200 ו-19 שטרות של 100. אתה יכול לומר לי מה ההפקדה הזו?

ת.        זה גם יכול להיות בית ספר. הם היו אוספים את הכסף ופורטים ומביאים.

ש.        ויצא בדיוק? זה נראה כמו שיק של 2,100 ₪ של י.ב. הספקה שמשה נתן יומיים לפני כן?

ת.        יכול להיות.

ש.        זה מסמך של הפקדה מ-05/07. אתה מזהה את חתימת המפקיד? אני רואה א. גליה? 1,940 בלי מעות?

ת.        אני לא יכול לשלול שגליה הפקידה. לא הייתי בבנק. זו לא חתימה שלי.

ש.        6,400 ₪ מתאריך 07/07/99 בלי מעות. אתה מזהה מה כתוב בחתימת המפקיד?

ת.        אפלבאום.

ש.        מה? בדיון הקודם אמרת שי.

ת.        אני לא יודע. כתוב אפלבאום אבל לא גליה.

ש.        12/07 7,000 ₪ עגול בלי מעות. אתה מזהה את חתימת המפקיד?

ת.        לא. היא לא ברורה.

ש.        אתה לא יכול לשלול שזו הפקדה לטובת שיקים?

ת.        לא יכול לשלול. לא יודע מי עשה את זה.

 

מגיש את הפקדות המזומן - נתקבל וסומן נ/58.

 

נאשם 2: מבקש הפסקה.

 

לאחר הפסקה.

 

המשך חקירה.

 

ש.        אני מציג לך רק לשם הדוגמא את מס' 60 בת/19. ראית את זה פעם?

ת.        לא.

ש.        במסגרת הבדיקה שערכת, שלפיה אתה אומר שלא הופקד הכל, לא הופיע המסמך הזה?

ת.        המסמך הזה ספציפית? לא זוכר.

ש.        אני אומר לך שלא בדקת. סתם אמרת שבדקת וזה לא היה נראה לך שזה בסדר. מה יש לך לומר על זה?

ת.        שאתה טועה.

ש.        אני מציג לך את 20 לת/19. של מי הכתב הזה?

ת.        לא יודע. השיק הוא למוסך אילן.

ש.        כתבת במסמך שלך שהשיק ניתן בגין רכב מתרים שנדפק? זה ברשימה שלך.

ת.        יכול להיות. החתימה עליו לא שלי. לא הכתב למעלה ולא הכתב בפנים.

ש.        אני מציג לך את נ/45. מה אתה יכול להגיד לי עליו?

ת.        זה הלנדרובר. היא היתה של מוישה. מעולם אבל לא היתה רשומה על שמו ואני לא יודע למה. החשבונית שולמה בכרטיס אשראי של העמותה. אין לי מושג למה. זה רכב שעבדנו אתו.

ש.        יש פה בהערות רשום "עקב התחממות. חשש לפגיעה בראש מנוע". זה מזכיר לך משהו?

ת.        לא.

ש.        אני אומר לך שזה רכב שעבדתם אתו ובמסגרת העבודה חלה בו תקלה והעמותה תקנה אותו?

ת.        יכול להיות. זה לא טיפול שגרתי. זה רכב שהיה במסגרת 4 רכבים שהיו. שניים שכורים והלנדרובר ועוד אחד שלי.

ש.        אתה שמעת פעם את מאיר הבר או חגית משתמשים בשם משה אפלבאום?

ת.        במשרד?

ש.        כן. היה דבר כזה? כי אמרת שהשתמשו בשם שלך?

ת.        אני בטוח שבשם שלו גם השתמשו. שמעתי את מאיר מציג את עצמו משה אפלבאום.

ש.        אז איך אתה מסביר שהיו כאן כל העדים שהמאשימה בחרה להביא, שתרמו ושאמרו שדברו עם אפלבאום?

ת.        להיפך. כולם אמרו שדברו עם אורן.

ש.        ז"א שאמרו שלא דברו עם אפלבאום. אני אומר לך שעברתי בפרוטוקול ואף אחד לא אומר דברתי עם אפלבאום? מילא אתה לא אמרת שאפלבאום דיבר. אבל אתה אומר ששמעת את הבר מדבר עם אנשים ואומר אני אפלבאום?

ת.        היה מציג את עצמו אני משה, יו"ר העמותה, או סמנכ"ל תפעול. הוא אהב כך.

ש.        כמה פעמים ששמעת שקרה הדבר הזה?

ת.        למיטב זכרוני זה היה לידי פעם או פעמיים. היה לו היתר לכך מאתנו - ממני וממשה.

ש.        ההיתר הזה היה ההסכם שחתמת עליו אתו?

ת.        כן.

ש.        בהסכם לא כתוב שהוא יכול להשתמש בשם של משה או בשם שלך?

ת.        נכון. בהסכם לא מצויין. ההיתר היה בשיחה שהיתה בינינו - ביני ובין משה הבר אמרנו לו: "יש לך רשות להשתמש לצורך קידום בעמותה בשמי או בשמו של משה להביא תרומות".

ש.        יש הבדל בין להגיד למישהו אתה יכול לפעול בשמי לבין אתה יכול להזדהות במקומי. אני יכול להתקשר ולהגיד אני מדבר בשמו של ואין בזה שום בעיה אבל להגיד אני איקס כשאני לא זו הבעיה? אתה נתת להבר רשות להשתמש בשם שלך להגיד אורן בזמן שהוא לא אורן? זה מה שאתה אומר שהיה?

ת.        אנחנו התרנו לו יחד כשאנחנו לא נמצאים להשתמש בשמנו.

 

לשאלת ביה"מ: שיציג את עצמו כאורן וכמשה?

ת.        אני לא יודע. אני לא זוכר דקויות. הרשנו לו להשתמש בשמנו.  כשאני מנסה לשחזר את זה כרגע, היו מקרים שהוא אמר. ואנחנו ידענו שהוא אומר זאת. אני ומשה.

 

המשך חקירה.

 

ש.        אני חוזר אתך להסכם שחתמת עם הבר ואתה אומר ששניכם חתמתם. תסכים שלא רשום שהוא יכול להזדהות בשמכם?

ת.        מסכים אתך. נכון שרק אני חתום על ההסכם הזה. ת/58.

ש.        אמרת לפני רגע שמשה לא חתום כי לא יכל לחתום. זה מה שאמרת?

ת.        כן.

ש.        זה נשמע לך חתימה הגיונית. להזכיר לך שהוא חתום על תעודות הוקרה?

ת.        הוא לא חתום. אני לא יודע למה. על מסמכי הבנק הוא לא יכל לחתום.

ש.        אני אומר לך שהוא לא חתום כי זה הסכם בין אורן להבר?

ת.        זה הסכם בין הבר והעמותה.

 

לשאלת ביה"מ: אתם גם הסמכתם אותו לחתום את חתימתכם?

ת.        לא.

 

המשך חקירה

ש.        אני מציג לך את מס' 32 בת/19. מה אתה יכול להגיד לגביו. מי כתב אותו?

ת.        וסרמן יוסי. לדעתי אני כתבתי את השיק.

ש.         כתוב עליו למוטב? מה המשמעות?

ת.        זה רק לבנק. ישירות לבנק של וסרמן. והוא היה עובד. זה שיק משכורת.

ש.        אז למה זה משנה?

ת.        וסרמן זה החבר של קרן הבת של משה. אני לא יודע אם הם עדיין ביחד.

ש.        אני מציג לך שיק מס' 23 בת/19. מה אתה יכול להגיד עליו?

ת.        לדעתי זה המשכורת של משה.

ש.        ראינו שהגשת תלושי שכר שלך. הוצאתם גם תלושי שכר למשה?

ת.        כן. הם אצלו. הרו"ח שלו היה מביא את כל החבילה בבת אחת ומפזרים את כולם. אני שמרתי את שלי.

ש.        זה לא היה במקרה עם כל החומר ששמרת?

ת.        לא. היו לי 4 תלושי שכר. חסר לי אחד.

ש.        אני מציג לך את מס' 44 בת/19. מי כתב אותו? 24,000 ₪.

ת.        זה לא כתב ידי. מאחור אני רואה מס' זהות שלי. עם שתי חתימות שאני לא יודע של מי. מתחת כתוב פירוט התשלום. שטרות שניתנו.

ש.        ז"א שהשיק הזה באו אתו לבנק וקבלו מזומן?

ת.        כן. אבל זה לא חתימות לא של משה ולא שלי.

ש.        למה אתה חושב לקחו 24 אלף ₪?

ת.        אני לא יודע מי משך אותו ומה עשו עם זה. אם תסתכל טוב זה שתי חתימות שונות. אף אחד לא יודע מה זה.

 

עו"ד מינטקביץ: אין לי שאלות נוספות לנאשם 2.

 

עו"ד קספר: אין חקירה חוזרת.

 

עו"ד בלושטיין: מבקש רשות ביה"מ להעיד את אשת הנאשם בשאלה נקודתית אחת והיא בענין ההפקדות של שני השיקים ת/19- 5 ות/19- 39. לא יכולתי לצפות שהעד לא יזכור מה עם השיקים האלה. מעבר לכך אני מבקש לאמר שחלק ניכר מהפרשה נגלתה בעדותו של נאשם 2 שבידו היו כל המסמכים והאינפורמציה והוא שפרש בפנינו את מה שקרה. את אשתו של הנאשם התביעה לא יכלה להעיד. אני לא רוצה לחסות בצל כללים אלה ואני מבקש להעיד אותה ולאפשר לחברי לחקור אותה.

 

עו"ד מינטקביץ": אני משאיר לשיקול דעת ביה"מ.

 

עו"ד קספר: אני מוכרח להתנגד ואומר מדוע. יש כאן מצב שראשית אנו לא מוכנים לחקירה של עד נוסף. יש החלטה מפורשת מאד של אדוני שנסמכת גם בהוראת החיקוק בחסד"פ שבו אדוני קבע שנאשם מס' 1 בחר שלא להעיד ואינו יכול להעיד אף אחד חוץ מאשר את ד"ר אליזבת .... כיון שאני הסכמתי לכך והיא תבוא כעדה מטעם נאשם 2. יש החלטה מפורשת של אדוני ולא הוגש עליה ערעור. מעבר לזה בדיון הקודם נאשם 1 בחר לא  להגיע. אדוני חיווה דעתו על סמך מה הוא לא הגיע וכעת הוא השתמש בזה שיש דיון נוסף כי היינו אמורים לסיים את כל התיק בדיון הקודם אלא מאי חברי המלומד, עו"ד בלושטיין, אמר שהיות ונאשם 1 אינו נמצא באולם הוא נדרש ליום דיונים נוסף כדי לבצע חקירה נגדית של נאשם 2. כעת השתמש בזה עו"ד בלושטיין בחכמה רבה וכעת מופיעה עדה נוספת ומבקשים להעידה לאחר שנאשם 1 ראה ושמע את כל העדות של נאשם 2 ויש לו פרוטוקול בבית. וכעת מתחיל מקצה שיפורים. באה אשתו שתבוא ותסביר כל מה שנאשם 2 פחד לומר ולחשוף את עצמו. לא יכול להיות מצב יותר גרוע מבחינת מרשי. בדיוק לכך כיוון המחוקק. יש סדר דברים. הנאשם צריך להחליט אם הוא רוצה להעיד. בחר שלא לעשות כאן ממשיכים הלאה. כל צד מכלכל צעדיו ויודע כיצד ההליך מנוהל ובוחר את העדים. לא ניתן כעת לקפח זכויותיו הדיוניות של נאשם 2 ועל כך ניתנה החלטה מפורשת של אדוני.

לשאלת אדוני לענין קיפוחו של מרשי. אם הייתי יודע שהיא תעיד היום הייתי מכין מסמכים וחקירות.

 

עו"ד בלושטיין: לשאלת ביה"מ אשתו של נאשם 2 לא היתה בעסק העמותה. אבל הצגתי היום לנאשם 2 את השיקים המקוריים מספר 39 ומס' 5 והוא אמר שיתכן שהיא הוציאה את זה כטובה או כשירות עבורו על מנת שישתמשו בכסף המזומן ואין מחלוקת שהוצא כסף מזומן, כי כתוב מאחורי השיקים. אין לי עד שאומר את מה שאני אמרתי. הוא אמר רק יתכן. אחרי ששקלתי מחדש ושמעתי את הערות ביה"מ אני חוזר בי מבקשתי זאת.

 

סיכומים

 

עו"ד מינטקביץ:

מבנה הסיכומים יהיה כזה: מבוא, פירוט הקמת העמותה, אח"כ גיוס הכסף, השימוש בכסף, התייחסות קצרה לראיות הגנה וטענות הגנה שהיו, גרסאות הנאשמים והמסקנות המשפטיות העולות מכך.

הערה מקדימה: כתב האישום והסיכומים מדברים בצוותא בחלק גדול על הנאשמים בלי להתייחס נקודתית לאדם ספציפי מבין שניהם. כפי שאדגים בסיכומים הנאשמים פעלו בצוותא במסגרת מיזם עברייני אחד שהיה משותף לשניהם. מבחינה משפטית בשל העובדה ששני הנאשמים פעלו יחדיו תחת אותה מסגרת באותה מטרה ובאותו מקום כל המעשים מיוחסים לשניהם ומחייבים את שניהם. מהבחינה המעשית כל מקום שאוכל לשייך מעשה לאדם אעשה כן. זה על פי דיני השותפות. במסגרת של ביצוע בצוותא. סע' 29 (ב) לחוק העונשין.  כשאתייחס בהמשך לדברים שבוצעו ע"י אחר מכוח 29 (ג) לחוק. אתייחס לזה כשאדון בהבר אם זה ביצוע באמצעות אחר או בצוותא.

לכל רוחב החזית שני הנאשמים מצמצמים את גרסתם ביחס למעשיהם בבחינת לא עשיתי, לא ראיתי, לא אמרתי ולא שמעתי. מכלל הראיות שהוגשו לביה"מ ת/8 ת/9 כל עדותו של הבר והודעות הנאשמים במשטרה ת/1-ת/5 לא יכול להיות ספק ששני הנאשמים שרתו בעמותה. בת/1 הם אומרים זאת בגאוה רבה. כל הטענות שמצמצמות את חלקו של כל אחד מהם בעמותה מתחילות כשהענינים מתחילים להסתבך. צריך גם לזכור שהעמותה למען נפגעי קוסובו כללה חדר אחד במלון ששימש משרד וחשבון בנק ומספר משתנה של מזכירות. לא מדובר בקונצרן ענק שבו היו"ר והמנכ"ל לא בהכרח יודעים איש ממעשה רעהו.

הקמת העמותה:

ביום 08/04/99 נערך בגל"צ יום שידורים לטובת נפגעי קוסובו. אותו יום הגיע שני הנאשמים למשרדו של עו"ד בורשטיין ובקשו ממנו שיקים את העמותה. מפנה לת/9 מכתבו של בורשטיין לרשם העמותות שירשום את העמותה בדחיפות בשל הסכנה לחייהם של נפגעי קוסובו.

מי הקים את העמותה? שני הנאשמים הם לא אנשים שיש להם רקורד של עשיה ציבורית הומניטרית או פילנטרופית. יו"ר העמותה נאשם 1 הוא בעל דוכן שווארמה שהגדיר עצמו כמי שמתגלגל מבחינה כלכלית. נאשם 2 שטען שהכניס 65 אלף ₪ מכספיו לכספי העמותה. מתוך רישומי הבנק מתברר שהוא חייב 130 אלף ₪ שהתקבלו במרמה. מפנה לאישום השני. ברור שאין דרישה לנסיון קודם בעניני מצוות וכל אדם ששורה עליו רוח הנדיבות והעזרה לזולת תבוא עליו הברכה. עם זאת המעבר החד אותו עשו שני הנאשמים מעסקי השווארמה וגביית מיסים לסיוע לפליטים בקוסובו שדוקא שם בחרו להתחיל את דרכם הפילנטרופית מעורר תהיות. לענין זה נאשם 1 נמנע מלהעיד כך שאין לנו שום ראיה של פעילות ציבורית בעברו. נאשם 2 הודה בכך שאין שום פעילות ציבורית בעברו.

מיד לאחר רישום העמותה  הנאשמים פנו למוסדות שונים, אמרו שהם פונים בקשר ליום התרמה בגל"צ  ומבקשים תרומתם. בנוסף לתורמים מגל"צ אנשים גייסו תרומות ברחוב ובבתים. שלחו ילדים שיתרימו אנשים. לטענת המאשימה הנאשמים לא התכוונו לעשות איזה שהוא שימוש בתרומות למען נפגעי קוסובו. לטענת המאשימה כוונת הנאשמים היתה לגנוב את כספי התרומות.

גיוס התרומות

במסגרת שמיעת הראיות וחקירת עדי התביעה ההגנה שמה דגש על העובדה שהנאשמים לא טענו שהם פונים בשם הרוח הישראלית או הסוכנות ועל כן אין בסיס לטענה כי הם רימו את התורמים. הטענה גם לא נכונה עובדתית וגם המסקנה שהנאשמים מבקשים להסיק ממנה שגויה. מהבחינה העובדתית בפני מירי רובינוב ולואי רוט, אורן לוי נאשם 2 טען שיש קשר בין העמותה והסוכנות. מפנה לעמ' 120 ו-128 לפרוטוקול. בשאר המקרים מצג השווא שיצרו הנאשמים לא היה שיש קשר בין העמותה והסוכנות אלא שיש קשר בין העמותה ויום השידורים בגל"צ. גל"צ היא תחנה ממלכתית ומכובדת. המטרה של הנאשמים היתה להתכסות תחת הכותרת המכובדת של גל"צ ולתפוס "טרמפ" על יום השידורים. הסיבה לכך ברורה. לו הנאשמים היו פונים לתורמים הפוטנציאליים ומציגים עצמם בזהות האמיתית שלהם, כלומר עמותה שקמה לפני ימים ספורים ע"י עובד גביה שחייב לבנק 130 אלף ₪ ומנהל דוכן שווארמה ששקוע בחובות קשה להאמין שמישהו היה תורם שקל לעמותה הזו. בטח לא עשרות ומאות  אלפים. מפנה לעדויות התורמים.

מירי רובינו ולואי רוט מבל"ל:

 מירי זכרה בביה"מ, העידה על כך ששוחחה עם נאשם 2. מפנה לת/4. גליון 10 שו' 41. נאשם 2 מודה ששוחח עם מירי רובינו. בעמ' 118 לפרו' היא מתארת שלמחרת יום ההתרמה התקשר אליה אדם בשם אורן לוי וסיפר על העמותה על מטוסים שעתידים לצאת לחו"ל. לואי רוט זכר את השם רק לאחר שהושמע באוזניו. אבל זכר את השם אורן לוי. גם מירי וגם לואי רוט ידעו לספר שהאדם שעמו שוחחו אמר להם שהעמותה היא הגוף שארגן את יום ההתרמה בגל"צ. לבד מהשיחות עם נאשם 2 מירי רובינו קבלה גם מכתבים מהעמותה ובהם סיפורים מרשימים ביותר על פעילות העמותה. ת/47 לגביו גם הבר לקח אחריות חלקית. ת/49, ת/50 ונ/8. אין שום קשר באופן מוחלט בין הסיפורים ששמעה מנאשם 2 בטלפון ותוכן המכתבים ובין המציאות. מפנה גם לעמ' 122. מירי זכרה שיחה שלה עם אורן לוי שאמר שהוא צריך כסף בדחיפות כי עומד לצאת מטוס לקוסובו. מתוך דבריו אפשר להבין שהמטוס עומד להמריא והשיק דרוש כדי לתת לו אישור המראה.

נאשם 2 טוען שכל השיחות של התורמים היו עם הבר. מפנה את ביה"מ לעובדה שעל המוצגים ת/49 נ/8 מופיע מספר טלפון נייד של נאשם 2 ואותו המספר שמירי הכירה והתיחסה אליו בעדותה.

מועצה אזורית דרום השרון:

העידו בועז שוויגר ויצחק אגוזי. בועז שוויגר הגיש תכתובות שהיו דוקא עם נאשם 1. ת/33, ת/34, ת/35, ו-ת/36. הוא העיד על שיחה שהיתה לו עם נאשם 2. מפנה לעמ' 99 לפרו'. שבה הוא פנה לעמותה ושנאמר לו מפורשות ע"י אדם בשם אורן לוי נאשם 2 שהעמותה היא זו שארגנה את יום ההתרמה. זה נכתב במפורש על ת/31 ות/37 תעודת ההוקרה. בענין האפשרות שהבר התחזה לנאשם 2. שוויגר אומר שפנה לעמותה ומספרי הטלפון של העמותה שיש לו זה מספרי הטלפון הניידים. שוויגר הסביר גם שאילמלא הקשר לגל"צ לא היו תורמים לעמותה. העדות של שוויגר היתה מאד ברורה. הוא אדם בעל זכרון יוצא דופן וממנה אפשר ללמוד בצורה ברורה מאד על שיטת הפעולה של הנאשמים.

ישרוטל

העקרון דומה למועצה אזורית דרום השרון. מעמ' 52 בצרוף ת/24 עולה כי רפי שדה שוחח עם נאשם 1. יו"ר העמותה מר אפלבאום. מעמ' 58 עדות יאיר שבו עולה כי נאשם 2 אורן לוי התקשר פעמים רבות לרפי שדה.

דלק

העידה ניצה בן פורת. היא זוכרת שכשקבלו את הפקס ת/42 המכתב מהעמותה, הממונה עליה כתב הנחיה על אותו מסמך וביקש לברר אם זה קשור לגיוס התרומות ברדיו. היא התקשרה. דברה עם אדם בשם אורן. כך זכרה. שאמר לה שיש קשר לגל"צ. מתוך ת/42 אנו רואים שמופיעים רק מספרי טלפון סלולרי והמספרים של נאשם 2 מסומנים בעיגול כשהמספר הראשון המתחיל ב-050 הוא המספר שמסר בהודעותיו במשטרה ת/3.ת/4 ת/5 כך שלא יכול להיות שהיא לא שוחחה עם אורן לוי נאשם 2. זאת מעבר לעובדה שהתרומה של דלק התקבלה ביום 13.5.99 ושהבר התחיל לעבוד אחר כך, ביום 18.5.99.

דיון

מכלל העדויות האלה ברורה השיטה. הנאשמים פנו לגורמים השונים שעלו לשידור ביום ההתרמה. הנאשמים בעיקר נאשם 2 אבל גם נאשם 1 אמרו שהם מגל"צ וביקשו את הכסף. התורמים לא העלו בדעתם שמרמים אותם בענין הזה ולכן ענו לבקשה והעבירו את התרומות לעמותה. כבר בנקודה זו מתגבשת העבירה של קבלת התרומות במרמה. הנאשמים יצרו מצג שווא כאילו פעלו יחד עם גל"צ. אין מחלוקת שנקודה זו אינה נכונה. מצג השווא הזה גרם לתורמים לחשוב שמאחורי העמותה עומד גוף ממלכתי מכובד הנותן לה גושפנקא של רציניות. מצג השווא גם התפרש מעבר לקישור הכוזב ליום ההתרמה. מצג השווא גם כלל תאור של פעילות מאד מרשימה אך דמיונית לחלוטין. מפנה לעדות מירי רובינו. גם אם היתה כוונה כשרה מאחורי העמותה כבר היתה מתגבשת עבירה של קבלה במרמה.

הסכום הכולל שגוייס הכנתי בכתב במקום להקריא. מגיש את הרשימה לביה"מ.

הרשימה מתקבלת ומסומנת לשם נוחות כת/66.

הסכום הכולל שאליו אנו מגיעים הוא באזור של חצי מליון. כשחלק מהסכומים אנחנו לומדים עליהם דוקא מתוך ראיות ההגנה. פרטתי את המוצגים בת/66. גם נאשם 2 בעדותו בעמ' 300 אומר שהבר גייס סכום של כ-460 אלף ₪ ומהתרמות ברחוב הגיעו ל-30 אלף ₪. גם לגרסת ההגנה אנו מגיעים לאזור של חצי מליון.

טענות לגבי פניה לגורמים פוטנציאליים

מפנה לעדות הבר. נ/16, נ/17 ועדותו של נאשם 2. מכלל הראיות עולה כי הנאשמים לא הסתפקו בקרבנות הלא מעטים שלהם. הם ניסו לגייס סכומים נוספים מגורמים נוספים. דבר העולה מעדות הבר הוא סכום של מליון דולר שאותו התכוון לתרום נדבן יהודי בשם צ'רלס ברונפמן. הנסיונות האלה אינם מעידים על תום לב או כוונה טובה. הם מלמדים שאחרי שהנאשמים ראו שהם מצליחים לרמות אתמי שפנה לגלי צה"ל שווה לנסות לרמות גם את מי שלא פנה לגל"צ. אני אומר שיש מקום לקבוע שהיו נסיונות נוספים אך לא זה לב התיק. ברגע שהנאשמים בחרו להעלות טענות אלה מיוזמתם הרי שהם גם יכולים להתגונן בפניהן.

כבר שלב גיוס הכסף מלמד על הכוונה הרעה שמאחוריי העמותה. באים הנאשמים. נאשם 2 שמעיד טוען שמצוקת הפליטים נגעה ללבו. מתי נכנסים הנאשמים לפעולה מואצת, ביום 08/04/99, בצירוף מקרים נדיר דוקא ביום שבו הנאשמים אמורים לדעת שיש גוף רציני שמצוקת הפליטים לנגד עיניו, דוקא ביום זה מתעוררים לפעולה מואצת. ממהרים להגיע לעו"ד בורשטיין (ת/9). מאיצים אותו להגיע לרשם העמותות לפתוח עמותה. אם היה מדובר באנשים טובים וישרי לב כפי שהם מציגים את עצמם היה מקום שיפנו לסוכנות, לגל"צ ויציעו עזרתם. נאשם 2 שתרם

ב"כ הנאשם: מבקש לשחרר את נאשם 1 מנוכחות בהמשך הסיכומםי.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

 

החלטה

 

נענה לבקשה.

 

ניתנה היום, ד' בטבת, תשס"ד (29 בדצמבר 2003) במעמד המתייצבים.

 

                                                                               

 

 

המךש הסיכומים

נאשם 2 שהזדרז להשקיע מכיסו הפרטי -כך אמר- 65,000 ₪ בעמותה, היה יכול בהרבה פחות ,"כאב ראש" להעביר את התרומה לרוח הישראלית ולא לזנוח את עיסוקיו האחרים ולהטרד בהקמת העמותה. במקום זה הנאשמים הקימו את העמותה ואז פעלו בטקטיקות המוכרות מעולם העסקים ולא מעולם ההתנדבות. ראשית, גייסו את הבר, שבעבור עמלה של 25% או 20%, סיע להם בגיוס התרומות. מפנה לעמו' 214 לעדותו שם אמר "שיטות של שיווק" לא  היתה זו פליטת פה אלא שיטת עבודה, שיטה של שיווק, שיטה של מסחר.

יוצא שהנאשמים גונבים את התרומות המיועדות ל"רוח הישראלית". אין דרך אחרת להגדיר מעשיהם.

בל"ל רצה לתרום ל"רוח הישראלית" רבע מליון, המועצה האזורית "דרום השרון" ביקשה לתרום 40 אלף וכן הלאה כמפורט ב ת/66.

הנאשמים באו וגנבו תרומות אלו. התקשרו לאותם התורמים ואמרו: "את התרומות שהתחייבתם לתרום לגלי צה"ל, הן המגיעות לנו ואנו מבקשים שתעבירו אותן לחשבון שלנו. אנחנו קשורים לים ההתרמה וזה מה שמגיע לנו" הטעיה זו גורמת לכך שהתורמים מסיטים תרומותיהם מן הרוח הישראלית לעמותה.

מדוע עושים זאת הנאשמים?

הרי אם כל כך אכפת להם מהפליטים, מה זה משנה , לדידם, דרך איזה גורם יקבלו הפליטים סיוע.

האם הנאשמים חששו שהתרומות שיועדו לרוח הישראלית ילכו לאבוד?

האם הנאשמים חשבו שהם יפעלו בצורה טובה יותר מזו של הסוכנות או של הרוח הישראלית? ברור שלא.

אגב, נאשם 2 טוען שלא ידע כלל על יום ההתרמה ואתייחס לכך בהמשך, כשאנתח את עדותו.

הוצגו ראיות מטעם ההגנה על כך שהעמותה קיבלה גם תרומות של מוצרי מזון, (מים וביסקוויטים).  אין להסיק מכך שום דבר לטובת הנאשמים. לא יכול להיות ספק שכשם שקיבלו במירמה כסף, קיבלו במירמה גם את מוצרי המזון.

 

המטרה (של קבלת המזון):  יצירת מצג שווא (פסאדה) של פעילות כשרה. מבחינת העמותה זו תרומה ולכן העלות היא אפסית.

נאשם 2 טוען שבשל מחסור בכסף המזון והציוד לא הגיעו לקוסובו. מצד שני, מתוך כלל הראיות ברור שנאשם 2 או נאשם 1, או כל אדם אחר מטעמם, לא עשה את המאמץ המינימלי על מנת לגרום לאותו ציוד להגיע לקוסובו. נאשם 2 מגלגל את האחריות על הבר, וזה האחרון מכחיש כל קשר לציוד. לפי עדות נאשם 2,ולפי ת/4, ברור, שלפחות עד ינואר 2000 כל הציוד נשאר במחסן במקום לא ידוע, בלי שנעשה איתו דבר, עד שהתקלקל. זאת ראיה נוספת לחוסר האכפתיות המוחלט של הנאשמים כלפי הפליטים וכלפי סיפוק צרכיהם.  נאשם 2 טוען שחלק מהציוד נתרם ל"עמותה בצפון" שזה כל מה שידע לספר עליה, שהיא בצפון. אין מכתב תודה. יש לציין שהחוקרים שהיו במשרדי העמותה ראו שם רק קבלות, לא שמיכות, לא תרופות ולא דבר הדומה. מפנה לנ/7, עמוד 84.

לכל הדברים האמורים לעיל יש הסבר אחד: הנאשמים ראו את העמותה כמיזם כלכלי ולא כמיזם פילנטרופי. הם מתנהגים כאילו הם בתחרות עסקית עם הרוח הישראלית". כל שקל המגיע ל"רוח הישראלית" הוא שקל שלא מגיע לעמותה. כך הם מתנהגים. מתוך התנהגותם ברור שהדבר היחיד שענין אותם הוא גיוס התרומות ולא ניצול הכסף. רק בגלל זה הם היו מוכנים להתקשר עם הבר בהסכם שערורייתי הנותן לו 20% עד 25% שאותם הוא מגייס. קל להיות נדיב בכסף שאינו שייך לך. עדותו של הבר מלמדת גם היא על התנהלות העמותה. ברור מעדותו ששני הנאשמים לא הפרידו בין עסקיהם לבין העמותה. ברור מעדותו שהנאשמים הם אלה שניהלו את העמותה וברור שלא היתה הפרדה בין העמותה לבין הנאשמים לבין עסקיהם של הנאשמים.

מפנה לת/19, לצ'קים. מפנה לת/14 , כרטיס האשראי של נאשם 2. אתייחס לכך בהמשך.

הבר העיד בבית המשפט שהם ניהלו עסקיהם ממשרדי העמותה.

הבר העיד בבית המשפט -בעמוד 180- ששמע מנאשם 2 על מטוס שהעמותה מתכונת לשלוח לחוץ לארץ. במשטרה -ת/61- דיבר על "מטוסים" ברבים וכך הסביר את ניסוחו של ת/47. מפנה לת/3, במשטרה, גם שם דיבר הנאשם על מטוס מחו"ל.

 

לשאלה האם הבר האמין לסיפורים של נאשם 2 או לא אין משמעות משפטית מבחינת הנאשמים. סביר להניח שהוא חשד שפעילות העמותה היא פיקטיבית ושהוא היה בגדר שותף, לפחות בידיעה, אם כי , לפי הבנתינו, הראיות לא מלמדות על כך מעבר לספק סביר. מטעם זה לא הוגש נגדו כתב אישום. כאשר, אם הבר ידע שמדובר ב'בלוף', הוא בגדר 'מבצע בצותא' לפי סעיף 29(ב) לחוק העונשין. אם הוא הייה תמים ופעל ללא מחשבה פלילית, כי אז הנאשמים אחראים למה שביצע בשמם מתוך סעיף 29 (ג)' לחוק הענשין, 'ביצוע באמצעות אחר'.

אשר לעדותו: בבסיסה היא אמת והספק שלי הוא לגבי האמינות שלו. אני נזהר בדבריי שהרי לא הוגש נגדו כתב אישום ואין ביכולתו להתגונן מול דבריי אלה. הוא עֵד. עדותו מקימה סימני שאלה, אין ספק בכך. בדומה לנאשם 2, גם מבחינתו הדגש היה על גיוס הכספים ולפי הדברים שמסר במשטרה בת/61 וגם בבית המשפט, הוא לא התעסק בשימוש בכסף אלא רק בהכנסתו.  מקצועו הוא מגביתן, 'שנורער'. קשה לי לראות איך לא הבין שאין פעילות אמיתית של העמותה. מצד שני, גם לפי גירסתו וגם לפי גירסת הנאשמים במשטרה, המטרה שלו היתה להתמקד בגיוס הכסף ולא בניצולו. זה משאיר את הספק לגבי מידת מעורבותו בהיבט הפלילי, במידת המעורבות שלו בכך שהעמותה כולה היא פיקציה - היא השימושים בכסף. הוא לא נקשר לגניבת הכסף בצורה ישירה כמו שהנאשמים קשורים. הוא גם לא הקים את העמותה אלא הצטרף בשלב מאוחר יותר.

מצגי השווא של התורמים נקשרים בעיקר לנאשם 2 ובמקרים ספורים גם לנאשם 1.

הבר לא היה בקשר עם התורמים. המקרה היחיד הנזכר כמקרה שהבר דיבר בו עם תורמים הוא עם בנק לאומי. כשעיקר מצג השווא נוצר על ידי נאשם 2 ולא נתברר עד תום מה הבר בדיוק אמר. להערכתי, הוא "עצם עיניים" מלראות מה קורה בעמותה. איני חושב שהראיות מלמדות זאת מעבר לספק סביר, להבדיל מהראיות ביחס לשני הנאשמים שבעניינם, הראיות כן מלמדות מעבר לספק סביר. גם אם הבר כן אשם, אין זה משהו שאמור לסייע לנאשמים. הנאשמים הם אלה ששכרו אותו.

אשר לתיפקוד של העמותה, לפעילותה: מעדותו של הבר מצטייר שמטרת העמותה,  היא לא לתת אלא לקחת. שהיא התנהלה בחוסר סדר מוחלט ושהוא ניסה להכניס בה סדר.

מתוך עדותו ברור שבהתחלה ודאי שלא היתה הפרדה בין הנאשם לעמותה, עד ה- 18.5. תאריך חוזה העסקתו. 

חוזר: יש את החשדות אבל איני חושב שאפשר לשלול את האפשרות שהנאשמים גייסו את הבר, שפעל בתמימות, רק כדי שיגייס עבורם את הכסף. לנוכח העובדה שמצגי השווא התחילו לפני כניסתו של הבר לעמותה, ושהשימוש בכסף לצרכים הפרטיים המובהקים היה על ידי שני הנאשמים, כפי שאראה בהמשך, לכל היותר אפשר להניח, שהבר פעל כשותף והרוויח את הספק הזה שלא בדין. בשום אופן אי אפשר לראות את הבר כמי שרימה את כל התורמים כשהנאשמים היו התמימים. אפשרות זו נשללת לאור הראיות.

השימוש בכסף:

מעל לתוהו ובהו הזה מרחפת עובדה משמעותית: התרומות בסך חצי מליון שקל "התאיידו", נגמרו, תוך חודש וחצי. מדובר בזמן שיא לכל הדעות. מתוך ת/2, ת/4, ת/5, ת/19, נ/47 ומעדות של אורן לוי בבית המשפט, אנו רואים שכסף רב מאד של העמותה נוצל לצרכים פרטיים של נאשם 1, לצרכים עסקיים של נאשם 1, הגיעו ישירות לנאשם 1 והגיע ישירות לבני משפחתו. אנו רואים סכום של  160,000 ₪. מתייחס לצ'קים מס' 5, 17, 19, 20, 23,26, 27, 28, 30, 37, 39, 40, 41, 44, 50, 60, 63, 64, 65. נאשם 1 צריך לתת הסבר לכך, או להעיד בעצמו או מתוך הראיות, לאן "הלך הכסף". הדברים שאמר במשטרה אינם קבילים לצורך כך וגם לא אלו שייתן בא כחו. שתיקתו של נאשם 1 משמעותה שהוא מוותר על הזדמנות להראות איזשהו שימוש בכסף שקידם רווחתו של איזשהו פליט באיזשהו. מקום בעולם. גם ב ת/1, ובת/2, במשטרה, לא טען נאשם 1 יותר מזה. הוא התייחס לד"ר אליזבטה, עדת ההגנה והודה שכל שאר הכסף בוזבז לצרכים אחרים שאין להם שום קשר למטרות העמותה. במשטרה הנאשם 1 טען שהשתמש בצ'קים של העמותה כדי לשלם לספקים שלו ושלאחר כך שהחזיר לחשבון העמותה את כל אשר הוציא. אין ביסוס לטענות אלו. הדבר היחיד שעלה מתוך חקירה נגדית של נאשם 1 הוא שבצ'ק מס' 60, אחרי משיכתו,  היתה הפקדה במזומן של סכום דומה יומיים אחר כך. דוקא מכאן, דוקא מן העובדה שמכל הצ'קים הרבים שמשך נאשם 1, אפשר לראות רק הפקדה אחת בסכום דומה לסכום של הצ'ק, שייתכן שהיא קשורה לצ'ק ויתכן שלא, דוקא התאמה מדגישה את הבדידות של הפקדה זו מול כל יתר השימושים העסקיים. אני מדגיש, נאשם 1 בחר שלא להעיד. גם המקריות הזו היא לא יותר מאשר מקריות כל זמן שאין ראיה הקושרת ישירות בין ההפקדה ובין המשיכה. בעיקר כשאין טענה קבילה של נאשם 1 כאילו הפקיד את הכסף שמשך לצרכיו הפרטיים. דברים שאמר נאשם 1 במשטרה אינם קבילים להגנתו אלא הם רק טענת תביעה, כל זמן שהנאשם אינו עולה להעיד. אלה מוסכמות יסוד.

גם נאשם 2 "לא קופח". אנו רואים זאת מתוך ת/14. פלט השימושים בכרטיס האשראי של העמותה. 65,000 ₪ לצרכים פרטיים במובהק.

ת/19, צ'ק 29, צ 'ק עצמי על סך 75,000 ₪, בלי שהסביר למה נמשך. ת/20 - שני צ'קים בנקאיים לפקודת נאשם 2, על סך 50,000 ₪, ת/20 - שתי משיכות מזומן בחתימת נאשם 2 על סך 30,000 ו- 34,000 ₪. בנוסף, צ'קים מחשבון העמותה על שמו של נאשם 2, צ'קים 9, 43, ו- 56, על סך כ- 25,000 ₪ סך כולם.

סך הכל כ 280,000 ₪ הנקשרים לנאשם 2.

אני מסייג, לגבי צ'ק 29, לגביו נטען שהוא משכורת להבר. ייתכן שכן ויתכן שלא. אי אפשר לדעת.

בתשובה לשאלת המשפט לגבי הכספים שהבר לקח, יתכן שכפי טענת נאשם 2, הצ'ק על סך 75,000 ₪ שולם להבר. אם בית המשפט יקבל זאת, התמונה היא כלהלן: 160,000 לנאשם 1, 200,000 לנאשם 2, כל הגביה היא 500,000.

אשר לשאר הצ'קים: (יש עוד 65,000 בויזה, שני צ'קים בנקאיים על סך 50 אלף כל אחד), הנאשמים הציגו כמות גדולה של קבלות שסכומן הכולל, בצורה גסה, הוא סביב 50,000 ₪. זה כולל את המלון. כמות עצומה של קבלות בתפזורת על חניות, אוטובוסים, תידלוקים, אוכל, דברי דפוס. קבלה על 500 ₪ לבית עסק לזכוכית (פייביש קרמר) וכמה שיָגעתי את מוחי לא מצאתי קשר בין תיפקוד העמותה לבין חנות לצרכי זכוכית. כל שאר ההוצאות המתועדות מסתכמות בגסות בכ- 50,000 ₪ לכאן או לכאן. גם ההוצאות מביאות אותנו לחצי מליון כסכום כולל.

מכלל הראיות שיש בתיק על ההוצאות, רואים שכסף נכנס וכסף יוצא ואין ראיה אחת ויחידה או בדל ראיה המעידה על שימוש בכסף שנועד לקדם רווחה של פליט מקוסובו או ממקום אחר. גם מתוך גירסאות הנאשמים לא. בת/2, גליון 1, שורות 22- 25, שם נאשם 1 מסביר ש"הכסף הלך לשכירות, לציוד, לרכב, למשכורות ולשיקום שתי משפחות פליטים.

בת/3 נאשם 2 טוען ש"לשיקום שלוש משפחות של פליטים" ואחר כך טען שחלק  שולם למשכורות והשאר בבנק.

בת/4 ובת/5 ובנ/47 נאשם 2 מסביר איך כל ההוצאות כמעט קשורות, איכשהוא, לנאשם מס' 1.

לסיכום פרק ההוצאות, מה אנו רואים מכאן בעצם? אנו רואים מתוך ת/14, שנאשם 2 ביזבז כספים על קזינו, על מסעדות, ב"סקאל", על תמרוקים, על יין ובסך הכל, 65,000 ₪. לפי ת/19 אנו רואים שנאשם 1 מוציא המון כסף על דברים פרטיים שלו, ועל בני משפחתו. בנוסף אנו רואים צ'קים בנקאיים ומשיכות מזומן שהן ללא כל הסבר.

החסר בהסברים רובץ לפתחו של נאשם 2, הוא זה שצריך להסביר מדוע משך צ'קים בנקאיים על שמו ומדוע יש, בחתימתו, משיכות מזומן כל כך גדולות. אזכיר, הוא מורשה החתימה היחיד של העמותה בבנק ורק הוא יכול לאשר משיכות כאלה. אנו רואים שנעשו משיכות של כסף לצורך הניהול השוטף של העמותה אבל זו הוצאה לצורך הכנסה. ראשית, הנאשמים יוצרים כך מצג שווא, כאילו העמותה היא גוף אמיתי עם פעילות אמיתית ושנית, פעילות העמותה מייצרת, מבחינתם, תרומות נוספות.

ראיות ההגנה:

דר' אלעזר: עדת ההגנה היא רופאה יהודיה מבלגרד. אין להגדירה, בשום אופן "פליטה מקוסובו". היא לא רואה עצמה כפליטה, היא הגדירה עצמה כתיירת שבאה לישראל כדי "לשנות את האוירה." כך גם ראתה את אחיינה מרקו. במקום לשרת בצבא היוגוסלבי, הוא בא לישראל.

נאשם 2 טוען שהעדה הופנתה אל העמותה דרך הסוכנות אבל זו טענה שקרית. העדה אמרה שלא הגיעה דרך הסוכנות אלא דרך קרובי משפחה שלה אצלם התארחה. זוהי שאלה של אמת מול שקר. גם דר' שושני וגם דושנסקי אמרו שהסוכנות לא מכירה את העמותה, לא שמעה עליה ולא הפנתה אליה אף פליט.

בעמו' 154, 162, 165 ו- 166, שושני הסבירי שיהודי בישראל לא יכול להיות פליט. הוא יכול להיות תייר או עולה חדש. העדה אליזבטה הגיעה מבלגרד, 400 ק"מ מקוסובו, כך העידה. נאשם 2 גם טען שבעלה של העדה נרצח במלחמה, מה שהוסיף עוד "צבע" להגדרתה כפליטה אבל למעשה, היא העידה שבעלה נרצח באירוע פלילי על ידי חולה נפש. העדה גם אמרה שאין לה שום קשר לפליטים מקוסובו. היא גם הוסיפה בעדינות שלא כל כך התלהבה לעזור להם כיון שראתה, בהם, במוסלמים מקוסובו, את הנאשמים במלחמה.

מה תפקיד הדר אלעזר בפרשה?  הנאשמים ידעו מן הרגע הראשון שאפשר לקשור אותם לעמותה, הם היו בקשר עם התורמים, השמות שלהם הופיעו על כל המסמכים ואז, בדרך לא ברורה, העדה הגיעה אליהם. לדבריה, על ידי קרובי משפחה שלה ששמעו על העמותה ומבחינתם, הם מצאו משהו שמזכיר בצורה מאד מעורפלת את המטרה היפה אותה כתבו על נייר המכתבים של העמותה, וכך, הם קנו לעצמם טענת הגנה ליום סגריר, כמו היום בעצם, דרכה יוכלו להצביע על פעילות כשרה של העמותה.

בתשובה לשאלת בית המשפט: מדובר באשה הזכאית לכל הזכויות של עולה חדש. כל הנסיבות האופפות את הגעתה הן תמוהות. נאשם 2 טען שהיא הגיעה דרך הסוכנות אבל זה שקר. הוא גם טען במשטרה שהיו ששה פליטים נוספים וגם זה שקר.

גם אם באמת ובתמים, כפי שבית המשפט מבקש ממני להניח, ואת ההנחה הזו אנו דוחים במלואה, שהיו דר' אלעזר ואחיינה מרקו, פליטים מקוסובו, שזקוקים לעזרה בארץ, עדיין, לטעמנו, טיעונינו נשארים בעינם שכן, כל העלות של האירוח של העדה ואחיינה היתה חדר לדר' אלעזר למשך שלשה חדשים, חדר למרקו לחודש נוסף ואני מפנה לעדות לימור שאול שאמרת מהי עלות חדר לחודש לאדם, כ- 800 דולר. 800 כפול 4 הם בסך הכל, לאחר עיגול הסכום, 4,000 דולר. כלומר, 16,000 ₪ בסך הכל. מתוך חצי מליון שקל תרומות שנאספו, הם סכום קטן וכמעט זניח. לא יכול להיות ספק שסכום זה הוא אפילו לא עומד בשום פרופורציה למחזור הכספים של העמותה אבל אני מדגיש: מרגע שנאשם 2 מוסיף טענות כזב לגבי אירוח העדה, איני רואה איך אפשר לייחס לו איזשהוא תום לב בהמשך. הדברים נכונים, בעצם, לגבי שני הנאשמים. נאשם 1 לא אמר שהיו פליטים, הוא שותק. נאשם 2 טוען שהיו פליטים ואתייחס לכך כשאתייחס לעדותו.

דברים דומים אמורים ביחס לתכתובות שהוגשו על ידי הנאשמים של העמותה עם הקהילה היהודית בבלגרד. יש התעניינות בצרכי הקהילה והם נענים על ידי הקהילה שהיא רוצה תרומות תרופות, וכסף לשיפוץ בית הקברות.

ראשית ברור ששקל אחד לא נשלח מהעמותה לקהילה בבלגרד. שנית, אין שום קשר בין שיפוץ בית הקברות היהודי בבלגרד לבין פליטי קוסובו. אבל אנשים תרמו כסף לעזור לפליטים ולא לנקות בית קברות.

לשאלת ביה"מ - הוא הודה שזה למטרה שונה מזו שלשמה הוקמה העמותה. כשהוא מעומת עם סתירה הוא עונה שהיה שינוי מטרה או שהיתה תקלה כל שהי.

מבקש מבימ"ש לקבוע שהארוח של ד"ר אלעזר ושל מרקו לא מהווה אינדיקציה לכוונת הנאשמים לסייע לפליטים אלא יצירת טענת הגנה מראש ליום סגריר.

 

חגית לוי

 חגית היתה מזכירה בעמותה. בעת חקירת התיק שמה לא עלה כמי שיכולה לשפוך איזה שהוא אור על הפרשה. בכל תיק החקירה שמה נזכר רק בת/4 כמי שהיתה מזכירה של יאיר הבר ומטעם זה בזמן אמת לא נעשה מאמץ לאתר אותה. שמה לא הוזכר ע"י אף אחד מהעדים.

 

עו"ד בלושטיין: תיק החקירה איננו בפני ביה"מ מכל מקום הטענה שבתיק החקירה לא נזכרה חגית לוי אינה נכונה עובדתית.

 

עו"ד מינטקביץ: במהלך החקירה משהועלה שמה נעשו מאמצים ע"י המאשימה לאתר את העדה.

 

עו"ד קספר: זו טענה שלא הוכחה.

 

עו"ד מינטקביץ: האמירה היחידה שהיתה לנו בתיק היא אמירה של הבר שהיא גיסתו. בתוך התיק יש פרטים הנמצאים בתיק והטענה כאן היא היתממות לשמה. העדה לא אותרה למרות כל המאמצים. ברור שאין כאן העלמה של עדה שהתביעה חוששת שתעיד נגדה. אנחנו לא יודעים מה יכלה להעיד, לו היתה מאותרת. מתוך כל הראיות לא עלה שום מניע של גב' לוי להונות את התורמים. כל מה שרואים זה שיק מס' 54 שקבלה בסך 5,000 ₪ כשכל שאר הכסף הלך לנאשמים. מבקש מביה"מ לא להסיק מסקנות מאי העדתה לנוכח העובדה שניתן הסבר לאי ההעדה.

 

עדויות הנאשמים

נאשם 1

נאשם 1 שתק. שתיקה שווה סיוע. השתיקה גם ברורה. הוא ידע שאין לו שום סיכוי לספק איזו שהיא גרסה שתחזיק מעמד בחקירה נגדית. ספק אם אפילו גרסה המחזיקה מעמד בחקירה ראשית. ההסבר שסיפק מפי בא כוחו לאו הסבר. המסמכים לא ערוכים כדין. כל מה שהם אומרים שהוא סובל מעודף משקל ומעשן יותר מידי וסובל מסכרת. אין אינדיקציה לכך שאינו מסוגל לעמוד ולהעיד. מסמך 1 הוא מסמך של רופא משפחה שכותב לכל המעונין ומסמך שני הוא מסמך של קופ"ח שאדם יכול לסמן את כל המחלות שהוא רוצה לסמן. טענותיו אינן נסמכות בכל ראיה. אשתו שהיתה כאן יכלה להעיד על מצב בריאותו. סניגורו בחר שלא להעיד אותה.

הודעותיו במשטרה אינן קבילות לטובתו אלא רק לחובתו וגם הן מספקות די תמיהות וסתירות. בת/1 כבר בהתחלה יש לו הרבה זמן פנוי ולכן הוא נרתם לפעילות בעמותה. ת/2 גליון 1 שו' 15 הוא כבר איש עסקים עסוק והוא צריך לשכור את הבר שיהיה מנהל במקומו. בת/1 הקים את העמותה בגלל יום השואה, העמותה קמה ביום 08/04/99 יום השואה הוא כ"ז ניסן שבאותה שנה היה ב-13/04 כלומר אחרי הקמת העמותה. ת/2 לטענתו רק בתו וחברה קבלו משהו סמלי מהעמותה. מפנה לעמודים 3-4. כשאח"כ רואים ת/19 שיק 32 4,500 ליוסי וסרמן שזה יותר מאשר משהו סמלי. שכח לציין את שיקים 26 ו-50 טל שקיבל 32,450. הוא שכח את שיקים 17 27 ו-41 של קרין החברה של טל שהיתה אמורה להתחתן אתו שקבלה 19 אלף ₪.

לגבי טל אפלבאום, נאשם 1 מודה שזה בנו. לגבי קרין נאשם 2 אומר שזו החברה של טל שהוא היה אמור להתחתן אתה. לגבי גליה רובין נאשם 2 העיד שהיא אשתו של משה אפלבאום למרות שהם גרושים על הנייר. היא היתה כאן. נאשם 1 יכול היה לסתור טענה זו ובחר לא לסתור אותה.

כשגליה רובין קבלה 34 אלף ₪ ולא ראינו הסבר לזה בראיות.

מפנה לת/2 גליון 5 שו' 22 נאשם 5 מתבקש להסביר מדוע פנו לתורמים מגלי צה"ל ובקשו להעביר את התרומה אליהם. תשובתו אין לי תשובה לזה. גליון 10 שו' 35 "ש. כיצד אורן ידע לפנות לאותם תורמים ת. הוא קיבל מגלי צה"ל רשימה של כל המשתתפים".

מכל אלה נאשם 1 יודע שנאשם 2 פונה לתורמים לגל"צ במקום שהתרומות יגיעו ליעד הנכון. בת/2 נאשם 2 לא יודע שום דבר על הפליטים. האמור בת/1  ת/2 לא קביל לגבי נאשם 2 כי נאשם 1 לא העיד. זה קביל כלפי נאשם 1. עם זאת חוסר ההתאמות בין הגרסאות של שני הנאשמים כן פועל נגד שני הנאשמים כי יש להניח שאם שניהם היו אומרים את האמת היא היתה אותה אמת.

עדות נאשם 2

זאת העדות שלימדה מכל עד אחר עד כמה העמותה היא גוף פיקטיבי שנועד לשם מרמה. הגרסה של נאשם 2 אומרת שהעמותה קמה מתוך רצון לסייע לפליטים. זאת לאחר שהנאשמים ראו את המצוקה והחליטו לעשות מעשה למען הפליטים. לגרסת נאשם 2 הנאשמים גייסו תרומות בכסף ורכוש מגורמים שונים. גייסו את הבר שהיה מומחה לגיוס צדקה ובגלל ניהול כושל תוך חודש וחצי נעלם הכסף בלי ששקל הגיע לפליטים.

מתוך העדות של נאשם 2 ברור שאותו ואת נאשם 1 עניין דבר אחד וזה הכנסת כסף לעמותה. כל עדותו הראשית סבבה סביב הציר הזה. הפעילות שלו בעמותה בגיוס הכסף. נאשם 2 לא סיפר על רעיון אחד או יוזמה אחת שלו ושל נאשם 1 מה לעשות בכסף שגוייס מלבד הטענות לקנית מזון שתיכף אגע בהן.

הנאשם 1 ידע לספר על הגיוס של הבר וכיצד פקח על עבודתו ועל עבודת חגית לוי ועל המאמצים לגיוס תרומות בחו"ל וכיצד פיקח על עבודת הבר בחו"ל. מטרת העדות היתה להציף את תיק המוצגים במסמכים ואת הפרוטוקול בטענות על מנת ליצור ערפל שיסתיר עובדה אחת פשוטה כל המאמצים כוונו למשיכת התרומות וגיוסן ושלא היתה שום פעילות ושום ענין של הנאשמים בפליטים.

הנאשם מקווה לשכנע את ביה"מ שבכל חוסר נסיון והבנה שלו כל המאמצים לא צלחו. והוא מנסה לטעון שאחרים נאשם 1 והבר הם אלו שגנבו את כספי העמותה והם אלו שסובבו אותו בכחש. ודוקא כאן יש לי מחמאות לנאשם 2 - מתוך עדותו ברור שהוא לא פתי ולא תמים. נאשם 2 הוא האחרון שיכול להיות קרבן. לא יכול להיות ספק שמדובר באדם אינטלגנטי וערני היודע לעמוד על שלו. לכל אורך עדותו בביה"מ גם בחקירה הראשית וגם בנגדיות ידע לעמוד על זכויותיו הדיוניות. ידע לדרוש לעיין במסמכים לפני שהוא משיב. ידע להתייחס למוצגים שהוגשו. לא זה האיש שאפשר לרמות אותו בכזו קלות. הוא גם העיד שהגיע למשרדי העמותה על מנת לפקח על פעילות הבר וחגית ויתר המזכירות. הוא סיפר איך בדק את החשבונות. את חשבונות הטלפון. איך לקח קבלות על כל הוצאה מהקופה הקטנה. לא זה הקרבן.

נאשם 1 לא מתיחס לענין זה שפנו לצה"ל לבקש מטוס או שהמצרכים ןוהציוד לא נשלחו לקוסובו בגלל שנגמר הכסף. נאשם 2 מפנה להבר.

ת/4 גליון 6 שו' 33 ואילך. הוא מפנה להבר שהוא אמור היה לטפל  בנושא הזה. הבר מכחיש כל קשר לסוכנות לחיל האויר, או לנאס"א. לא היה לו קשר לענין. מתוך הדברים ברור שכל הדברים שהעמותה קבלה כתרומה הרקיבו באיזה מחסן והעלו עובש. ת/4 נגבה בינואר שנת 2000. ז"א שעד אז הנאשמים לא עשו שום דבר עם התרומות שקבלו. לדבריהם. יש שתי אפשרויות בעצם. או שהם בעצם קבלו את המוצרים והשתמשו בהם לצרכים פרטיים שלהם או שמכרו אותם או שאני לא יודע מה או שהשאירו את זה להרקב. אין ספק שלא עשו בזה שום פעילות פילנטרופית. שמענו טענות על שמיכות, מים. ראינו קבלות סכום אפס על ביסקויטים. נאשם 2 טוען שביסקויטים קבלו חלק בתרומה וחלק קנו. הקבלה שהוא הציג לביסקויטים זה נ/35 ככל שזכור לי, והיא על סכום אפס. מה שאומר שכסף לא עבר ידים. נאשם 2 הציג את זה כקבלה.  כשעימתתי אותו שרשום סכום אפס הוא טען שזו תעודת משלוח.

נאשם 2 טוען שקנה מוצרי מזון נוספים ותרם את השמיכות. הנאשם הציג כמות עצומה של קבלות במטרה להראות הוצאות מסודרות של העמותה כשהוא מוכיח את מה שלא שנוי במחלוקת שהיו לעמותה הוצאות תפעול שוטפות וזה מוסכם עלינו. אך דוקא כמות הקבלות מדגישה את העדר הקבלות לרכישת מוצרי מזון הנטען על ידי נאשם 2. גם אי אפשר לשייך אף שיק לרכישת מוצרי מזון או שמיכות. אפשר להניח שמי ששומר כרטיסי אוטובוס של 7 שקלים ו10 שקלים לחניה ישמור גם מסמכים יותר מהותיים.

בניתוח העדות אני מפנה להבדל בין החקירה הראשית ולנגדיות. החקירה הראשית מתמקדת רק במאמצים לגיוס הכסף ובהוצאות הכסף ע"י נאשם 1. לא נוגע בשימושים שהוא עושה בכסף. מה שהכי חשוב לא הזכיר מיוזמתו פעילות אחת שעשה למען הפליטים. כל מה שדבר עליו היה ענין גיוס הכספים. זה מה שענין אותו.

אדגיש גם לענין קנית המזון והשמיכות הנאשם לא ידע להגיד דבר על זה. כמה קנה וממי וכמה שלם. שום דבר.

לגבי שקרים וסתירות

קודם כל הערה  כללית כל פעם שנאשם 2 עומת עם סתירה בין מה שאמר בביה"מ למה שאמר במשטרה הוא הטיח האשמות בחוקרים. החוקרים או איימו או כתבו שקרים. או שרצה ללכת הביתה ולכן לא דייק. אי אפשר לקבל אף אחת מטענות אלה. שני החוקרים קובי כהן ודוד כהן ע"ת 2 ו-6 העידו. לא נשאלו שאלה לענין נסיבות גבית ההודעות. ההודעות הוגשו בהסכמה. נאשם 2 לא היה עצור יום אחד לענין תיק זה.

מספר הפליטים

על פי הראיות שבביה"מ: אפס. התיחסתי לכך בפרק על עדותה של הגב' אלעזר. על פי ת/4 גליון 1 שו' 24 היו 6 משפחות. בעמ' 2 שו' 32 זה יורד ל-5. היו אליזבטה מרקו ועוד 3 משפחות. בעמ' 4 ו-5 חוזרים ל-6 משפחות כשבעמוד 6 יש פרוט. בהתחלה היו 4 משפחות ואח"כ נוספו עוד 2. בת/5 מספר האנשים ירד מ-6 משפחות ל-4 אנשים. בביה"מ הנאשם התבקש להסביר את הסתירה. אמר שבאומרו משפחה כוונתו גם לאדם יחיד. בנוסף הסביר שת/4 החוקר פשוט סילף את דבריו. בביה"מ גם אמר שהיו פליטים נוספים מלבד הד"ר ומרקו. שהוא לא יכול לנקוב בשמם ומספרם. אז כל העדים אבל כולם דברו על זה שהיתה אליזבטה והיה מרקו. אליזבטה נחקרה נגדית ע"י ב"כ נאשם 2. התבקש לאשר שהיו אנשים נוספים מקוסובו. לא היו כאלה לדבריה. אי אפשר להאמין שאדם שמקים עמותה כדי להציל פליטים מתוך התופת לא מתענין בהם עד כדי כך שלא יורד שתי קומות כדי לראות מה שלומם. אי אפשר להאמין שמי שמחזיק קבלות של נסיעות ודלק ופלאפל על 7 ו-10 שקלים לא ידע כמה פליטים התארחו ומה שמותיהם.

מקור הפליטים

נאשם 2 טען גם במשטרה וגם בביה"מ שהפליטים הגיעו מהסוכנות. גם אליזבטה וגם ד"ר שושני הכחישו זאת.

כרטיס האשראי

בביה,מ טען הנאשם בעדותו הראשית שמשך כסף ביריחו בדולרים כדי למכור אותם ולקנות שקלים ולהפקיד בחשבון העמותה בגלל  מחסור בכסף. תמך את הטענה בנ/33. קבלה מיום 10/06/99 ע"ס 29,232 ₪ שלפי מסמך שצורף אליה זה סכום שהומר מדולרים לשקלים קודם. בנקודה זו הנאשם שיקר במצח נחושה. אין הסבר אחר. מפנה לת/14. משיכות הדולרים ביריחו היו מה-23/006 עד ה-09/07. אין שום דרך שבעולם שאדם ימכור ב-10/06 דולרים אותם קנה ב-23/06. הנאשם התבקש להסביר זאת בחקירה נגדית ולא נתן שום הסבר שניתן לקבל. מעבר לכך אין שום הגיון כלכלי בפעילות שהנאשם מתאר. ב-10.06 חשבון העמותה היה ביתרת זכות של 100 אלף ₪ אין סיבה לנסוע ליריחו 5-6-7 פעמים כדי לקבל אשראי שהוא לא באמת נחוץ.

גורל הדי וי די

עמ' 310 ו-369 לפרו'. הבר לקח את הדי וי די. ת/5. נאשם 2  קנה את הדי וי די לבן של נאשם 1 לחתונה. נ/47 סע' 41 הדי וי די נקנה מתנה לפליטים. מתוך העדות של דוד כהן בת/23 אנו יודעים שהעטיפה של הדי וי די היתה בביתו של נאשם 2. מתוך שלושת ההסברים של נאשם 2 שניים חייבים להיות שקריים. בביה"מ לא נתן הסבר למה שיקר  ומה הגרסה האמיתית. אמר ששיקר במשטרה כדי לחפות על נאשם 1 כי חשב שנאשם 1 גנב את הוידיאו. אני מזכיר לביה"מ שבת/5 נאשם 2 מגולל על נאשם 1 את כל ההוצאות בשיקים מחשבון העמותה.

מודעות ליום ההתרמה

נאשם 2 טוען שלא ידע כלל על יום השידורים בגל"צ או על הפעילות של הסוכנות למען הפליטים. קשה מאד להאמין שהנאשמים הקימו עמותה וגיסו תרומות בלי לדעת שיש פעילות מקבילה של ארגונים אחרים. עוד יותר קשה להאמין כי על הקבלות כתוב יום התרמה בגלגל"צ והתורמים שומעים מאדם בשם אורן שההתרמה היא למען הפליטים. נאשם 2 טוען שהבר הוא זה שרימה את התורמים תוך שהוא מתחזה בשמו. הבר לא נחקר על כך נגדית. אין שום הסבר לנאשם 2 למה הבר התחזה בשמו. ההסכם שנטען על ידו בחקירה הנגדית, כאילו הותר בחוזה להבר להזדהות בשמות הנאשמים, נכבש עד היום. לא יכול להיות ספק מתוך העדויות שהתורמים דברו עם נאשם 2 ולא עם הבר. הבר נכנס לתמונה רק ביום 18/05/99. התרומה מדלק ניתנה ביום 13/05. התייחסתי לזה קודם.

מפנה לעמ' 106. עדות אגוזי. דבר עם אדם בשם אורן שבועיים שלושה אחרי ההתרמה. מפנה לעמ' 99 עדות שוויגר. התקשר לעמותה ודבר עם אורן לוי. כשהטלפון של אורן לוי זה טלפון נייד. אי אפשר להאמין שמתקשרים לאורן לוי והבר עונה.

מפנה לעדות של מירי רובינו שדברה עם אורן למחרת יום ההתרמה.

לגבי כרטיס האשראי

במשטרה (ת/5. שו' 45) אומר שהויזה רק שלו ורק הוא יכול להשתמש בה. בביה"מ עמ' 265 מי שהשתמש בויזה לדבריו זה כולם. נאשם 1 נאשם 2 הבר וחגית.

מפנה גם לעמ' 360 לפרו': הסברים סותרים לגבי קרין 4. בת/4 אמר עובדת בעמותה בת/5 אמר לא עבדה בעמותה.

מבקש לדחות את גרסת נאשם 2.

לסיכום

האישום הראשון - בסופו של יום כך נראית העמותה: שני אנשים בלי שום רקורד של עשיה ציבורית מחליטים ביום בהיר אחד להקים עמותה לסייע לפליטים. במקרה אותו יום הוא דוקא היום שבו נערך יום התרמה ברדיו למען הפליטים. במקום לעשות את הדבר המתבקש כלומר לעלות לשידור ולתרום כסף או ליצור קשר עם הרוח הישראלית ולראות איפה אפשר לעזור הם עושים בדיוק ההפך. מקימים עמותה מתחרה תוך שמושכים את התרומות אליהם במאמץ עצום. גיוס התרומות מלווה במצגי שווא. הנאשמים טוענים שיזמו את יום ההתרמה וטוענים טענות של אלף לילה ולילה על מטוסים עמוסי ציוד שצריך לשלוח. אף אחד מהשקלים אינם מגיעים למטרה שלמענה נתרמו. הכי קרוב שהם מגיעים אליו זה אליזבטה., מנגד הרבה מאד שקלים מגיעים למטרות פרטיות של הנאשמים ושאר השקלים לקיום העמותה. ומכאן עולה שלנאשמים לא היתה כל כוונה לדאוג לפליטים מקוסובו או מרואנדה או מאתיופיה אלא רק לעצמם.

לגבי סעיפי החיקוק: לקבלת דבר במרמה התייחסתי כבר קודם.

לגבי גניבה ע"י מורשה - שני הנאשמים השתמשו בכסף של העמותה לצרכיהם. הכסף יועד לפליטים ולעמותה. ברגע שהם משתמשים בכסף לצרכים פרטיים שלהם בלי רשות הם גונבים ע"י מורשה כשגם עבירה זו קמה בלי קשר לכוונת הקמת העמותה ביום הקמתה. כשנאשם 2 משתמש בכסף לצרכיו ואינו מחזיר כסף לחשבון העמותה הוא גונב. הוא מנסה להסתמך על פס"ד דיניץ. דיניץ לפחות העיד שהיתה לו ציפיה כלשהי שמישהו ידע להבחין את ההוצאות הפרטיות מהעסקיות ולחייב את המשכורת שלו. ושוב גם פס"ד דיניץ קשה מאד להסתמך עליו. זה קונצנזוס. אבל גם נאשם 2 לא עומד אפילו בנסיבות של דיניץ. הוא לא טוען שקיוה שיקזזו את הוצאותיו מאיזה שהוא חשבון, וההוצאות בכרטיס האשראי עולות פי 4 על המשכורות שהוא משך.

לגבי נאשם 1: ברגע שהוא מושך שיקים כשאין לו שום בסיס לתקוה שיהיה לו מהיכן להחזיר אותם, והוא גם לא העיד שהתכוון להחזיר את הכסף. זו גם גניבה. וזה מטעמי זהירות, שהרי נאשם 1 לא העיד.

הנאשמים יטענו שבהרבה עמותות ההנהלה מושכת משכורות גבוהות. אם היתה פעילות אמיתית לא היינו עומדים כאן היום.

מבקש להרשיע

אישום 2

נאשם 2 הגיש מסמך מזוייף לבנק על מנת ליצור מצג שווא כאילו עתיד לקבל סכום גדול מהעיריה. הן על פי גרסת התביעה והן על פי גרסת נאשם 2 בביה,מ הנאשם העביר לבנק מסמך מזוייף ביודעו שהוא מזוייף כדי ליצור בפני הבנק מצג שווא כאילו הוא עתיד לקבל מהעיריה סכום כסף גדול. בגלל מסמך זה הבנק או שנתן לנאשם 2 אשראי גבוה בלי שהיו בטוחות לכך או שהמשיך לתת לו אשראי גבוה בלי לתבוע תשלום החוב מיד. העדה גב' רווח טוענת שבגלל המסמך הזה הועמד האשראי והנאשם טוען שהאשראי הועמד קודם והמסמך הועמד כדי להצדיק מתן אשראי. הייתי יכול לעצור כאן כי אין הבדל בין מי שנותן מסמך כדי לקבל אשראי במרמה או בין מי שנותן מסמך כדי לקבל דבר במרמה ולהצדיק את המשך מתן האשראי. האשראי בסופו של דבר הפך לחוב והחוב הפך לחוב אבוד כי בהסתמך על המסמך המזוייף הבנק נותר עם חוב בלי בטוחות נגדו כשאינו יכול לגבות אותו.

נאשם 2 טוען שדרורה רווח שדלה אותו לזייף את המסמך כדי שתוכל לשכנע את הממונים עליה מדוע נתנה לו כזה אשראי בלי בטוחות. לדבריו הסיבה לכך היא העובדה שהיה לו רומן עם הגב' רווח. נאשם 2 כבש את הגרסה הזו עד שהגב' רווח העידה. במשטרה רק אמר שקבל אשראי בלי כיסוי ולא אמר למה ושקיבל את המסמך ת/52 מהגב' רווח כדי להצדיק את האשראי. גם בעימות עם הגב' רווח ת/7 נאשם 2 כבש את הטענה ולא הטיח אותה בפני העדה. הפעם הראשונה שנאשם 2 העלה טענה זו היתה כשנחקר נגדית. בחקירתו הראשית התעלם מהענין. לשאלת ההרשעה אין שום חשיבות אם היה רומן או לא בין השניים. כי בכל מקרה גם לפי גרסת נאשם 2 הוא זייף מסמך או שהשתמש במסמך מזוייף כדי לרמות את הבנק. בכל מקרה אחר הייתי אומר לביה"מ שאין  טעם לקבוע ממצא בשאלה. בנסיבות תיק זה יש טעם לקבוע ממצא. הנאשם 2 הטיח טענות מאד חמורות בעדה כאילו היא שותפה לקנוניה. מרמה את הבנק בו היא עובדת וגם בוגדת יחד אתו בבעלה. אני מבקש שביה"מ לא ישאיר דברים כל כך חמורים וחסרי ביסוס תלויים באויר. בחקירה נגדית של הגב' רוח הטיח בה הסניגור שקיימה יחסי מין עם נאשם 2. נאשם 2 מיתן את הגרסה והפך את זה ליחסי מין חלקיים.

נקודה חשובה מאד: מפנה לעמ' 144 לפרו' בזמן שהגב' רוח נחקרת נגדית מטיח בפניה הסניגור שאדם בשם יוסי עג'מי ראה אותה עם נאשם 2 בחדר סגור. אפשר היה לצפות שאחרי הטחת עובדה זו יעיד כאן יוסי עג'מי. את מי בחר נאשם 2 להעיד? את אביו של יוסי עג'מי, יוחנן עגמי. מכאן ברור שמדובר בעדות מתואמת ומוזמנת. בהתחלה התכוונו להעיד את יוסי עזמי ומשלא הסתדר העידו את יוחנן עג'מי. נאשם 2 נכח באולם בעת שהסניגור הטיח בפני הגב' רוח שמי שראה אותם יחד זה יוסי עג'מי. כאן אי אפשר להסתתר מאחורי טעות או אי הבנה.

מבקש שביה"מ יתייחס בהכרעת הדין להתנהגות זו. לגבי יוחנן עג'מי אי אפשר לקבוע שום ממצא על סמך עדותו. לגבי התרשמות מהעדותו אין לי להוסיף על מה שהיה כאן בביה"מ. לגבי חוסר הסבירות של גרסתו. כדי להאמין לו צריך לקבוע שהגב' רוח באמצע יום עבודה כשהסניף פתוח לקבלת קהל הגב' רוח מתגפפת עם הנאשם כשהדלת פתוחה וכל אחד יכול להכנס ואחרי שהיא נתפסת היא עושה זאת פעם שניה  ונתפסת שוב ע"י אותו אדם. לדבריו העסק שלו אינו פעיל כבר 7 שנים וכל מה שיש לו בבנק זה תכניות חסכון ועדיין הוא צריך את המנהלת בדחיפות רבה כדי להפקיד אצלה סכום כסף שאינו יודע מה גובהו. הוא נראה אדם שההתמצאות שלו בזמן ומקום לקויה. החקירה במשטרה היתה בינואר אלפיים. הארוע היה שנתיים קודם. רק על סמך נקודה זו אפשר לפסול את עדותו. אדם הטועה בשנתיים או שלוש, איזה ממצא אפשר לקבוע על פי עדותו?. ניסיתי לכוון אותו בחקירה נגדית לארוע בחייו. פיגוע שבו נכח. הוא לא הצליח לומר אם זה היה לפני או אחרי אותו ארוע. לא היה ספק שהרומן עם גב' רוח היה צריך להיות לפני שנת 2000 כי התלונה במשטרה היתה בשנת 2000. כשת/52 או משנת 99. הרומן היה צריך להיות קודם. כשהעד ממקם את הרומן בשנת 2001 אי אפשר להאמין לעד. זו עדות שנכבשה והוסתרה תוך שבפני העד הטיחו שם של אדם אחר שראה אותה.

מבקש להרשיע את נאשם 2 גם באישום השני.

 

עו"ד בלושטיין: מבקש להגיש את סיכומיי בכתב בתוך 14 יום מהיום.

 

עו"ד קספר: מבקש להגיש סיכומיי 14 יום אחרי הגשת סיכומיי חברי עו"ד בלושטיין.

 

עו"ד מינטקביץ: לא מתנגד

 

צ ו

 

אני נענה לבקשת הסניגורים ומורה:

 

עו"ד בלושטיין יגיש סיכומיו עד ליום 13/01/04 ועו"ד קספר יגיש סיכומיו בכתב עד ליום 28/01/04.

 

כל צד ימציא העתק מסיכומיו גם בכתב לצדדים האחרים.

 

נקבע למתן הכרעת דין ליום 19/04/04 בשעה 9.00.

 

פרוטוקול הדיון ישלח לב"כ הצדדים בדואר.

 

ניתנה היום, ד' בטבת, תשס"ד (29 בדצמבר 2003) במעמד המתייצבים.