פרשת דומא

אוגוסט 24th, 2015

בהחלט יכול להיות שהחשודים המיידיים, "נערי גבעות", הם אכן המבצעים של הרצח המזוויע הזה.
ישנן כמה ראיות המחזקות את ההנחה הזו. הכיתוב העברי בזירת הרצח, היותו של הכפר הסמוך ביותר למקום הרצח של מלאכי רוזנפלד ז"ל, שנרצח חודש לפני, והקרבה של הכפר לעמק שילה שבו כמה מאחזים העונים לתדמית "הנכונה".

גיאוגרפית, שוכן הכפר דומא מזרחית לכביש אלון, בין אזור קידה לירידה לכיוון מעלה אפרים, אזור צחיח ודליל ביותר באוכלוסייה.
=====================
מצד שני ישנן ראיות המעלות תהיות לגבי זהות הרוצחים.
הכיתוב העברי היה מוזר, בסגנון חב"דניקי, לא בדיוק תואם את החוגים שלהם מיוחסים מעשים כאלה. כל אחד יכול לאחר אימון של שעה לכתוב משפט בכל שפה שיבחר.
דבר שני, בעת ביצוע המעשה כבר נתפסו רוצחיו של מלאכי רוזנפלד, כולם מהכפר סילוואד שליד עפרה, כפר טרוריסטי פרוע שהיסטוריית מעלליו הולכת אחורה עוד לימי המנדט הבריטי. מה ההיגיון של נוקמים לפעול דווקא בכפר שקט ונידח ולא נגד כפרם של הרוצחים? סילוואד קרוב לעמק שילה מצד דרום מערב, בערך כמו דומא מצד צפון מזרח.
דבר מאד תמוה הוא מיקומו של הבית באזור מרכז הכפר, לפי עדות של בחור שנסע לשם עם משלחת פיוס. מי שרוצה לרצוח ערבי ללא אבחנה, למה לו לטרוח ולהגיע למרכז הכפר? למה להאריך את הדרך ואת הסיכויים להיתפס, למה לנווט בתוך סימטאות צרות כשיש סיכון של שיבוש הפעולה והסתבכות בנסיגה? הרי אפשר להגיע לבית בשולי הכפר ולהשיג את אותה מטרה. זוהי התמיהה הגדולה ביותר, שהשריפה של בית נוסף הלילה, שלושה שבועות אחרי, שהיא ללא ספק חיסול חשבונות פנימי בכפר, מגבירה מאד. מתברר שקיימות שם יריבויות המובילות לשריפת בתים, וחמולת דוואבשה היא כנראה אחת הצדדים הניצים.
======================
מאד הייתי רוצה שיתברר שהמעשה הנורא בוצע לא בידי "בני עמי", ולצערי זה בכלל לא בטוח. השאלה היא אם בכל זאת יתברר לגופים החוקרים שהמעשה לא בוצע בידי יהודים, האם יהיה להם את היושר והאומץ לחשוף את זה? יותר מדי גורמים, נשיא, שרים, ארגוני שמאל, תשקורת, טיפסו גבוה מאד על העצים והנפילה משם תרסק אותם. יהיה מאד לא נוח לשב"כ ולמשטרה להטריד נערי גבעות ולהמשיך להחזיקם במעצר מנהלי אם יתברר שהכל בלון. קל מאד להרוס בתים ולגרש משפחות של חברה מוכפשת שממנה יוצאים טרוריסטים. יהיה קשה בהרבה להמשיך ולהכפיש את ההתיישבות ביו"ש על רקע כזה. למה לקלקל? "כוחות הביטחון" ידעו שנתנאל עראמי נרצח ע"י חיתוך חבלי הסנפלינג שלו, וזו לא היתה תאונה, ידעו היטב שהרב טלבי נרצח ולא התאבד, ורק לאחר סערה ציבורית הואילו בטובם לאשר ולסגת מהגרסאות השקריות.
ליותר מדי אנשים וגורמים יש יותר מדי אינטרסים שבמקרה של הימצאותן של הוכחות שהדבר בוצע בידי ערבים, הן עלולות להיות מטויחות.

תגובה ליובל דיסקין

אוגוסט 12th, 2015

מאמר זה נכתב בתגובה להתקפה הפרועה של יובל דיסקין על מתיישבי יו"ש והציונות הדתית, שאותה אפשר ורצוי לקרוא בדף הפייסבוק שלו או כאן:

http://www.kipa.co.il/now/63947.html
יובל
טרחתי וקראתי פעמיים את הפוסט שלך ותרשה לי להעיר כמה הערות.
לא ברור מדוע אתה מתאר את "מדינת יהודה" כסוג של קונצנזוס בציבור ביו"ש. אם אחרי כהונה כראש שב"כ אתה באמת ובתמים מאמין בשטות הזאת, הרי זה מסביר את המקור לכמה כישלונות של השב"כ בשנים האחרונות. אתה אמור לדעת היטב עד כמה שולית התופעה ועד כמה המספרים זניחים.
אכן ישנה מערכת משפטית כפולה באזורים האלו, אך לא בדיוק לפי החלוקה שציירת. הנה נתוני אמת: 97% מהערבים ביו"ש חיים תחת שלטון הרש"פ ורוב מכריע של ענייניהם המשפטיים נדון בבתי המשפט שלהם ואינו נוגע לנו. עבריינים ערביים אכן נשפטים בבתי דין צבאיים, כשרוב גדול של המשפטים הללו הם על רקע טרוריסטי.

מערכת המשפט הנפרדת, השונה מזו הישראלית, אכן קיימת. זו מערכת דיקטטורית, המפלה, אך דווקא מופנית נגד המתיישבים היהודיים ביו"ש. למרבה הפרדוכס, 400,000 היהודים שם הם האוכלוסייה האחרונה בארץ שחיה תחת חוקי כיבוש של ממשל צבאי. הערבים, כאמור, חיים תחת שלטונם האוטונומי ויצאו ברובם המכריע מתחת כנפי המערכת הישראלית, והאחרונים שנותרו תחת הדיקטטורה הצבאית הם היהודים. כך אפשר לכתוב רק עבורם את ספר החוקים מחדש עם הברקות שנולדו במוחותיהם של יוע"משים זוטרים כגון "צו שימוש מפריע" ו"צו תיחום", כלים דרקוניים, כדברי דו"ח השופט לוי, שקיימים רק נגד מתיישבי יו"ש. תחת הדיקטטורה הצבאית יכולה פרקליטה פוליטית רקובה משנאה, טליה ששון, לכתוב דו"ח "משפטי" מופרך לצורך בלימת בניה יהודית בלבד. זו גם הסיבה שמחלוקות על קרקעות מוכרעות בשרירות ע"י בג"ץ ללא דרישה להבאת ראיות. כך יכול אלוף הפיקוד למנוע עיון בספרי הבעלות על קרקעות בניגוד לחוק חופש המידע, כדי למנוע מיהודים לקנות אדמות. "בית המכפלה" בחברון נקנה בכסף גדול ע"י יהודים והדיקטטורה הצבאית אינה מאפשרת לאוכלוסיה היהודית הכבושה להיכנס לנכס. כך גם התאפשרו "הנהלים המיוחדים" – מערכת חוקים מפלה וסודית שגובשה במשרד המשפטים רק נגד מתיישבי יו"ש, וכך אפשר לקבוע החלטת הקפאה גזענית שרק ליהודים אסור לבנות בתא שטח מסוים. הארגון שלך, השב"כ, העסיק בתקופת אוסלו טיפוס מפוקפק בשם אבישי רביב, סוכן פרובוקטור שהתנכל לערבים, כביכול בשם המתיישבים, לקח אחריות על מקרה רצח בחלחול, שאגב דומה לרצח בדומא, עד שהתברר אז שהרוצחים היו ערבים, וקיבל חסינות מהארגון וממערכת המשפט. ארגון הביון הממלכתי נרתם להכפשת ציבור שלם, ע"מ להקל על ממשלת השמאל להעביר הסכם שערורייתי עם ארגון טרור, ומעולם לא התנצל, והעבריינים האחראים למדיניות הזו מעולם לא נתנו את הדין. זוהי רשימה קטנטנה, על קצה המזלג, ולזה אתה קורא "מערכת אכיפה חלשה להחריד נגד יהודים".
קביעתך שחוגים אלימים הם הנותנים את הטון בהתיישבות ביו"ש פשוט אינה נכונה. אתה יודע היטב שמדובר במיעוט מבוטל שרוב עצום של המתיישבים סולד ממעשיו. אותו רוב רואה את עצמו חלק מהמדינה, רוצה להשתייך אליה ולתרום לה ("להשתלט" בפיך), ושונא עימותים עם מוסדותיה, הנכפה עליו. הפרופורציות הללו עולות מדבריך שלך- אתה הוא שטוען שמדובר בסה"כ בכמה מאות התומכים בכמה עשרות פעילים. אם מדובר בכמה מאות, הרי שמדובר באלפית מ-400,000 התושבים. אם כך איך אתה הופך את כל הציונות הדתית לשפוטה של כמה המאות הללו? נראה לי שמאדם רציני שהיה ראש שב"כ ניתן לצפות לניתוח קצת יותר מעמיק.
לפני שאתה רומז רמיזות מעליבות על רבני המיינסטרים של הציונות הדתית, נא לא לשכוח שאלו הם האנשים שחינכו דור המהווה היום חלק מרכזי מעמוד השדרה של היחידות הקרביות בצה"ל. מפקד סיירת גבעתי, בניה שראל, שנפל בצוק איתן, עמיחי מרחביה שכנער הוכה ע"י שוטרי יס"מ ביו"ש ונפל בבינת ג'בייל, סמג"ד גולני, אלירז פרץ שנפל בגבול עזה, שכנו, סמג"ד גולני, רועי קליין שהציל את חיליו כשנשכב על רימון בבינת ג'בייל, סא"ל עמנואל מורנו מסיירת מטכ"ל, שהודיע שיסיר את מדיו במידה ויקבל פקודה לקחת חלק בגירוש גוש קטיף ונפל בלבנון, ועוד רבים וטובים מאד שנפלו, יחד עם אלו שחיים ונושאים בעול הביטחון. זהו פרי ההילולים של הציונות הדתית ומתיישבי יו"ש, שהנתינה למען הכלל צרובה אצלם מהבית וממוסדות החינוך. איך אתה לא מבין שגם אותם, את זכרם ואת פועלם אתה מלכלך בדבריך?
התיישבות, שירות במערכת הביטחון, חיים באזורי ספר, לא כי זה נעים ונוח אלא כי זה מה שעם ישראל צריך, זוהי הציונות הקלאסית שננטשה ע"י ציבורים אחרים שבעבר הובילו אותה, וכעת מקנאים באלו הממשיכים בהצלחה את דרכם. זה מה שהופך ציבור לאליטה- האחריות, הנשיאה בנטל והנכונות לשלם מחיר. בזמנו זכו הקיבוצניקים להערצה כללית על כך, ובצדק. למה כשמדובר בציבורים אחרים הם חוטפים, כאות תודה, הכפשות, השמצות, הכללות, האשמות, ונאלצים לשלם מחיר נוסף וכואב במיוחד, על תרומתם?
התגייסות ליחידות קרביות, עליה בסולם הדרגות, אחיזה בקרקע המולדת (סליחה על המונח הארכאי) תוך תשלום מחירים אישיים כבדים ביותר, לזה אתה קורא "השתלטות", במקום להיות אסיר תודה על הנכונות וההקרבה. אגב, הזכרת את אותם אנשי שב"כ בכירים הגרים בהתנחלויות. מה איתם? מה הם? "משרתים" או "משתלטים"? כמה נוח לשחק עם ההגדרות לטובת המסר. מה לדעתך הם מרגישים למקרא הטקסט שלך? איזה מין גיבוי הם מקבלים ממפקדם לשעבר באמצעות ההכללות והרמיזות הללו?
אגב, ניסית פעם לעשות חשבון וחשבון נפש עד כמה הרדיפות הללו הם שיצרו חוג, קטן, השונא את המדינה? מה תרומתכם אתם לתופעה הזו? מה עובר במוחו של נער שחבריו נרצחו, שכבר היה בכמאה הלוויות וניחומי אבלים של חברים, שכנים וקרובים, שחוטף, עם הוריו אבנים על המכונית ואלו אינם מעיזים להגן על עצמם מפחד המערכת המעוותת והמרושעת שיצרתם? שרואה כיצד המערכת אינה יוצאת מגדרה להגן עליו, כיצד המחבלים הרוצחים משתחררים בדלת המסתובבת של הכלא הישראלי, כיצד באים בלילה שוטרים גסי רוח, מוציאים את אביו ואמו בתחתונים והורסים להם את הבית, כי הוא "בלתי חוקי"? הוא רואה כיצד את גוש קטיף החוקי למהדרין הרסו כי היה צריך להציל ראש ממשלה מושחת מתיק שוחד, וזאת כאשר לא נוגעים בבניה ערבית עבריינית פרועה?
אולי בכלל אנחנו ברי מזל שיש רק כמה מאות ועשרות שונאי מדינה על רקע כזה? אולי המספרים הזעירים הללו הם דווקא אות כבוד להתיישבות ביו"ש?
עיקר דבריך מופיעים בסוף. החשש (המוצדק) ממדינה דו לאומית, הוא הדוחף חלקים גדולים במערכות השלטון להתנכל בצורה בלתי לגיטימית, אנטי דמוקרטית ואף בלתי חוקית, להתיישבות היהודית ביו"ש, ובתור ראש שב"כ, מי כמוך יודע עד כמה הרחיקו לכת בכך.
מצד שני אין לך ולחבריך אף לא זנב של תשובה כיצד תתקיים המדינה בגבולות שאתה מציע, כשתל אביב וכל המרכז יהפכו לשדרות, מנהרות יובילו אל מתחת לכביש 6 לאורך גבול הזוי של 400 ק"מ סביב יו"ש, כשמיליון פליטים סורים יזרמו ממחנות הפליטים בירדן ליו"ש וימוטטו בבת אחת את המאזן הדמוגרפי שאיכשהו קיים ממערב לירדן, נתב"ג ינטורל, כל דא"עש ומפלצות הטרור שבעולם יתמקמו קילומטר מכפר סבא, ואפילו לברוח לא יהיה לאן.
את התגשמות הסיוט הזה עצרו בגופם מתיישבי יו"ש למרות המאמצים הכנים של השמאל ושלוחותיו בפקידות, במשפט, במערכות הביטחון ואיפה לא. המספר של 400,000 יהודים ביו"ש ועוד רבע מיליון בירושלים שמעבר לקו הירוק, מונע, למרבה המזל, באופן בלתי הפיך, את חלוקת הארץ.
לכן, במקום לריב עדיף להפנות את האנרגיות והכעסים שלך ושל השמאל הציוני לחיבור עם הימין במציאת הדרך כיצד גם לא למסור את הארץ, וגם למנוע את הפיכתה של המדינה לדו לאומית.
בועז העצני 10.8.15

דה-לגיטימציה לאו"ם

יוני 22nd, 2015

הסרטונים המלווים את "האביב הערבי" מלאים בעריפות ראשים, שריפת אנשים חיים, אונס ומכירת ילדות ונשים, וכל זוועה אפשרית. אין מדובר בשמועות אלא בתיעוד שאינו משאיר מקום לדמיון, שבו רואים רצח העם הדדי שהפיק עד כה יותר מרבע מיליון הרוגים וכ-15 מיליון פליטים. בשדה הקרב המוסלמי אין "כבוד האדם", מושמדים ערכי תרבות ארכיאולוגים נעלים, וכל סממן מודרני, הומאני או תרבותי, שנעלמו לטובת החרב והחושך שחזרו היישר מהמאה השביעית.

יחד עם פסטיבל המוות המוסלמי, מת גם המוסר הבינלאומי ואיתו גם החוק הבינלאומי, שכן הוא נוסד בדיוק למצבים כאלו כלקח ממלחמות העולם. איש אינו תובע מאף מוסלמי במזרח התיכון לקיים את האמנות הבינלאומיות, האו"ם ומזכירו אדישים, "משפחת העמים" מושכת בכתפיה ואינה מתעניינת. לא רק שאין התערבות צבאית, האו"ם גם לא מזדעק נוכח הטרגדיות, אינו מגייס כסף לשיקום הפליטים, זמרים מכל העולם אינם חוברים לשיר משותף לגיוס כספים או סימפטיה, ולו באופן סימלי.

נוכח פשיטת הרגל המוסרית הזו זועקת הצביעות הבלתי נתפסת ביחס האו"ם ומוסדותיו לישראל. אדישות מוחלטת לנעשה בכל העולם מול התעללות בישראל. הדו"ח החדש/ישן של "מועצת זכויות האדם" על "צוק איתן" הוא עוד צעד בהתנהגות השערורייתית בעלת המסורת המפוקפקת של עשרות שנים. האו"ם, יחד עם "משפחת העמים", ממשל אובמה, אירופה, כולם במידה זו או אחרת מנפחים באופן מלאכותי וזדוני את הסוגיה "הפלשתינית", ומתנפלים על ישראל שהתנהגותה והתנהגות צבאה יכולים לשמש מופת להתנהגות מוסרית, רחבת לב ומתחשבת, אפילו כלפי הגרועים והרצחניים שבאויביה.

הדו"ח החדש אינו מפתיע. חלק משמעותי מהגינויים באו"ם הם נגד ישראל. בין 2009-2014 העבירה אונסק"ו –  ארגון התרבות של האו"ם, 46 החלטות נגד ישראל, לעומת אחת נגד סוריה, אירן סודן וצפון קוריאה. באונסק"ו, קבר רחל ומערת המכפלה הם מסגדים, ולפני שנה וחצי בוטלה שם  תערוכה על הקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל כדי "למנוע עימות ופוליטיזציה", וזאת כאשר בעצרת הכללית צוינה "שנת ההזדהות עם העם הפלשתיני". 80% מגינויי האו"ם מ-2010 על הפרת זכויות האדם הוקדשו לישראל כמו חצי מכל החלטות האו"ם. 55% מחברות "מועצת זכויות האדם" של האו"ם הן מוסלמיות ורובן הגדול אינן דמוקרטיות. להלן דוגמית לחלק ממוביליה: ריצ'ארד פאלק, אוהד חמאס שהאשים את ארה"ב ב"קונספירציה של ה-11 בספטמבר", חלימה ווראזי ממרוקו שהגנה על סדאם חוסיין שהשתמש בגז רעיל, וז'אן זיגלר משוויץ, יוזם "פרס קדאפי לזכויות אדם". המועצה גינתה את חיסול בן לאדן, האשימה את ישראל במכירת איברים של "פלשתינים" ש"רצחה", ורוב עיסוקה הוא גינוי ישראל. ישראל מעולם לא התקבלה כחברה במועצת הביטחון, לעומת מדינות "נאורות" כגון סוריה, ולוב שנציגיה היו נשיאי מועצת הביטחון והעצרת הכללית. ועידות דרבן להחרמת ישראל התכנסו בחסות האו"ם, וכוחותיו במזה"ת נתפסו לא פעם בשיתוף פעולה עם ארגוני הטרור.

מדובר בארגון מושחת שלא רק שאיבד את ההבחנה בין טוב לרע אלא שהוא התגלמות הרוע. הארגון שהיה אמור לשמש פתרון, הפך לבעיה, לישראל ולאנושות.

כל עוד גובתה ע"י הווטו האמריקאי, ישראל שתקה, באווילותה, על הפיכתה לשק החבטות של הארגון. אך כעת מכהן נשיא אמריקני פרו מוסלמי, האיש שהבעיר את המזה"ת, סמל ההתמוטטות המוסרית האמריקאית, החובר אל הרוב האנטישמי האוטומטי, ומשתמש בווטו ככלי סחטני נגד ישראל לצורך חיסולה ההדרגתי באמצעות כפיית נסיגה לגבולות שאינם ניתנים להגנה, ובהמשך לשלילת יכולותיה הגרעיניות.

שום הסברה לא תעזור. חייבים לצאת למתקפה ועל ישראל מוטל לעשות הכל כדי להרוס את הארגון הזה. יש להשקיע כסף גדול בקמפיין שיעורר נגדו דעת קהל בהצגתו במערומיו, להפעיל גופי חקירה לגילוי שחיתויות אנשיו, ולחשוף הכל, בייחוד בארה"ב, המממנת הגדולה של הפארסה הזו. ישראל חייבת לסמן בגלוי קו אדום של שורת דרישות לתיקון התנהגות האו"ם כלפיה, ולאחר שאלו לא ימולאו, כצפוי, לעזוב את הארגון וגופיו, וליצור סדק ראשון בלגיטימציה שלו. במקביל יש לגייס את בתי הנבחרים בארה"ב לסילוקו מארה"ב ולעצירת תקציבים, כפי שכבר קרה באונסק"ו, וכבר מפריע לפעילותו.

ללא ארגון שהחלטותיו מחייבות את כל המדינות, יהיה זה בלתי אפשרי ליצור חרם הרמטי על ישראל. אנחנו ברגע האחרון לנסות להשיג את זה.

 

הפוך בוז'י, הפוך!

יוני 8th, 2015

 

נאומו של ח"כ הרצוג אתמול בהרצליה היה רצוף בחצאי אמיתות ונתונים מופרכים. מעניין דווקא שמי שמאשים את הימין בהפחדות, ניסה את כוחו במגה הפחדה, כשדיבר על 6.1 מיליון ערבים בין הים לירדן "שתוך 10 שנים יהפכו אותנו למיעוט". ההפחדות של הימין לפחות קשורות למציאות, ויש להן, לצערנו נטייה להתאמת. מאיפה הוא הביא את הנתונים הללו?
מתוך  6.1 מיליון הערבים המדוברים, 1.6 מיליון אלו ערביי ישראל, כולל מזרח ירושלים. אבל זהו נתון הכולל גם כ-150,000 הדרוזים והצ'רקסים שהם אוכלוסיה תורמת ביותר למדינה. יתר 4.5 המיליונים הם ערביי יו"ש ועזה. מנין המספרים? מהרשות הפלשתינית. ישראל אינה עוקבת אחרי הדמוגרפיה בשטחי יש"ע מאז הסכמי אוסלו, ובולעת ללא בדיקה את הנתונים של הרש"פ שאינם אלא תעמולה נטו, ללא קשר למציאות. אמנם הרש"פ טוענת ל-1.8 מיליון איש בעזה, ובפועל ישנם רק כ-1.4 מיליון, אך בכל מקרה הם אינם אמורים להיכנס לחשבונות הדמוגרפיים, כי מעזה התנתקנו. שילמנו, אנו משלמים, ולמרבה הצער עוד נשלם ביוקר על המהלך המופקר הזה, אך את הרווח היחיד, שהוא הניתוק מהאחריות על האוכלוסייה שם, גם את זה בוז'י מנסה לקחת לנו? עזה אינה נכנסת לספירה עוד.
ביהודה ושומרון, לפי התעמולה של הרש"פ ישנם 2.7 מיליון ערבים, אך נתוני האמת הם בסביבות 1.4 מיליון בלבד, כאשר ישנן גם הערכות נמוכות יותר. מי שכן עוקב, במקום מדינת ישראל, אחר התמורות הדמוגרפיות הוא יורם אטינגר וצוותו שעושים עבודת מעקב מעמיקה ביותר.
כלומר מדובר ביחד ב-פחות משלושה מיליון ערבים. 1.45 מיליון ערביי ישראל ו-1.4 מיליון ערביי יו"ש, מול קרוב ל-7 מיליון, הכוללים יהודים, עולים מרוסיה שאינם מוגדרים יהודים אך הם ישראלים לכל דבר, ודרוזים.
הרצוג הוסיף ואיים שההתרבות הטבעית הערבית עומדת להפוך אותנו למיעוט, חסרים רק היו "האוטובוסים" כדי שיקבל צעקות מאובמה. גם אגדת הריבוי הערבי שייכת לעבר. בסוף 2014 היה אחוז הגידול הערבי ביו"ש 2.9 ילדים לאם מול מעל ל-3 בממוצע היהודי הארצי.(ליהודים ביו"ש יש כ-5 ילדים לאם) זהו נתון מדהים כי הערבים צללו מ-9 ילדים לאם ב-1967 לאחר שהמודרניזציה וההשכלה שינו דרמטית את נתוני הריבוי שלהם. הדבר קורה במקביל ברוב מדינות האיסלאם. באירן צללו ל-1.6 ילדים לאם, בסעודיה 2.2, בתורכיה 1.5, מה שבא לידי ביטוי בירידת כוחו של ארדואן, הואיל והכורדים עדיין יולדים יותר. החברה היהודית בישראל היא החברה היחידה בעולם שאחוז הילודה בה עולה עם עלית רמת החיים, בניגוד גמור לחברה המערבית וגם המוסלמית ששיעורי הילודה שלהם נמצאים בצניחה חופשית.
עוד נתון לתשומת ליבו של ראש האופוזיציה הוא שכל שנה עוזבים את יו"ש כ-17,000 צעירים ערבים. במדינות המפרץ ואירופה יש רמת חיים ומשכורות ההולמות את המקצועות שרכשו באוניברסיטאות ביו"ש ,שכולן, אגב, נוסדו תחת "הכיבוש המדכא". במקביל נמצאת הירידה היהודית בשפל של כל הזמנים, ועולים חדשים מגיעים כחלק מגל נוסף צפוי.
הערבים רוב ערבי עוד 10 שנים? נשמע מוכר. הנה נבואה משנת 1987.

סופר

זה תמיד "עוד 10 שנים", אבל המציאות הפוכה.

הסכנה האמיתית בהצעתו חסרת האחריות של בוז'י הכוללת נסיגה ומדינה פלשתינית היא שהדבר יגרום להצפה מיידית של יותר ממיליון סורים היושבים בתנאים גרועים בירדן באוהלי מחנות הפליטים, ושיהיו מאושרים לזרום ליו"ש. זהו הדבר שבאמת יהרוס בבת אחת את המאזן הדמוגרפי ממערב לירדן. מכאן שמדינה פלשתינית היא לא רק אסון ביטחוני, אסון כלכלי, אסון חברתי, אסון לאומי ודתי, אלא גם אסון דמוגרפי.

אז מה עושים? מספחים את השטח ונותנים אוטונומיה לערביי יו"ש. יתר הצעות הפתרון קטלניים.

מי סובל מאפרטהייד

מאי 22nd, 2015

שקר האפרטהייד ומחירו

כדי להגן על היהודים מפני הטרור הערבי ארגנה המדינה קווי אוטובוסים מוגני ירי. המדינה משלמת את המיגון היקר ואת העלות החריגה של האחזקה והבלאי המואץ של האוטובוסים השוקלים כפליים ממקביליהם הקלילים ביתר חלקי הארץ. לא רק שהנוסעים אינם משתתפים בעלות הגבוהה, אלא שהם אף זוכים לסבסוד המחיר לנוסע, כדי שהקורבנות הפוטנציאלים של הטרור יעדיפו לנוע ברכבים המוגנים. ולמה שהמדינה תעשה זאת? כי היא זו שחתמה על הסכמי אוסלו והביאה, בנדיבותה, את ארגוני הטרור לארץ והעניקה להם נשק בשפע, מתוך משאלת לב שהם אלו שיגנו עלינו מפני הטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם". כשהתברר שהטרוריסטים אינם עומדים בציפיות, ובמקום שלום קיבלנו מלחמה, נוצר צורך למגן אוטובוסים נגד ירי, וגם להפריד חלק מהכבישים. נוצר מצב שכ-70% מהכבישים ביו"ש סגורים ליהודים, כדי לשמור על בטחון הנוסעים היהודים, ואולי 1-2% מהכבישים סגורים לערבים כדי לשמור על בטחון הנוסעים ה…יהודים. כלומר, אם כבר מדברים על אפרטהייד, הרי שהוא מופנה נגד יהודים. אך שאין מדובר באפרטהייד אלא בביטחון, כי בתוך הקו הירוק אין טרור, ולכן אין הפרדה, ויהודים וערבים נוסעים ביחד.

ראו הפועלים הערבים מהשומרון הנוסעים לעבוד בקו הירוק שהנסיעה זולה בקווים המוגנים והחלו להשתמש בהם. עד כאן אין בעיה כי אין באמת בישראל גזענות, וביו"ש ישנם אזורי תעשיה משותפים ליהודים וערבים וסופרמרקטים של רמי לוי המשותפים לשתי האוכלוסיות, והחיים מתנהלים ללא בעיות.

אלא שבאוטובוסים התעוררה בעיה ביטחונית, כי בשעות שנוצר רוב ערבי באוטובוס עלתה הנוכחות המאסיבית לערבים לראש, הם החלו להתפרע, להתחצף ולהשתחצן, ולשלוח ידיים לנשים. תוך כדי העיסוק בסוגיה, באה לעולם עסקת שליט שבמסגרתה שחררה ישראל לרחובות חלק נכבד ממטכ"ל הטרור, ובכך הודיעה לציבור הערבי שהפשע משתלם. גל מעשי הרצח, עשרות ניסיונות החטיפה, הירי וידויי האבנים שהתעורר מאז, החזיר גם את החשש מטרור מתאבדים. פצצה בתוך אוטובוס משוריין לא תשאיר איש בחיים כי אין להדף לאן לפרוץ.

כך נוצר מצב שהאוטובוסים שנועדו להגן על התנועה היהודית החלו להסיע את הציבור התוקפן שמפניו רוצים להגן על היהודים, ואלו מוכיחים יום יום בהתנהגותם שאכן החששות מוצדקים. יהודים החלו להדיר את רגליהם מהאוטובוסים הללו והשורה התחתונה היא שמדינת ישראל משלמת הרבה כסף כדי להסיע בזיל הזול פועלים ערבים באוטובוסים מוגני ירי. חלם היה מקרה קל מאד בהשוואה למדינה שלנו.

הערבים הללו אינם אזרחים ישראליים והמדינה אינה חייבת להם כלום. למרות זאת היא מאפשרת להם, בצדק אגב, לעבוד בשטחה הריבוני מטעמי כדאיות כלכלית ואף מדינית. מכאן ועד חובה לתת להם לנוע באוטובוסים מסובסדים וממוגנים, המרחק גדול.

בה בשעה, יהודים אינם יכולים לנוע בתחבורה ציבורית ערבית, כלומר מותר להם, אבל שרק ינסו… כלומר הערבים דואגים לכך שאצלם תהיה הפרדה.

האם ההנהגה של המדינה אינה מבינה את זה? הרי אפשר לקבוע כלל מתבקש שכל אזרח של הרשות הפלשתינית הנכנס לתחומי הקו הירוק, יהיה חייב להגיע למשרד במעבר ולהפקיד ספח של אישור הכניסה בהלוך ולקבלו בחזור, בדומה למעבר של אזרחי חוץ בנמלי התעופה והים, משם יחזור לישובים שלו בתחבורה ערבית. מה כל כך מסובך?

מי שפתח (גם) את שערי הגיהינום הללו הוא, כרגיל, הצירוף של הנשמות הטובות מארגוני השמאל יחד עם שופטי בג"ץ, שבשם השוויון המזויף פסקו לאפשר לפועלים הללו לנוע באוטובוסים, על חשבון ביטחון הילידים, פשוטי העם, בעלי הדם האדום, הסטנדרטי. חוצפתם ועזות מצחם עולה ביחס ישר לחולשת ההנהגה. ככל שגדלה חולשתם של אלה, גדלה עזות מצחם של אלה.

איך זה ישתנה? כמו תמיד, אחרי שמישהו ישלם בחייו. זה לא מספיק שברור מראש שזו תהיה התוצאה, צריך, כמו במנהרות של עזה, שהדבר יקרה, שהדם יישפך, כדי לגרום להנהגה ההססנית לעשות את המובן מאליו.

 

בועז העצני   21.5.15

חבר חדש בציר הרשע

אפריל 12th, 2015

כבר בתחילת כהונתו של ברק אובמה היה ברור שבניגוד לקודמו, בוש, שכינה את אירן, סוריה וצפון קוריאה "ציר הרשע", אובמה דווקא מחפש את קרבתן. בנאומו הראשון לאחר היבחרו ביטא את רצונו להידבר עם איראן. למרות שזו התעלמה ממנו, הבליג אובמה באופן מובלט, כמה חודשים לאחר מכן, על דיכוי אכזרי של ניסיון התקוממות באיראן, בניגוד משווע לתמיכתו הפעילה בהפיכות במדינות ידידות כגון מצרים ולוב.

ד"ר מייקל דוראן, מומחה למזה"ת שכיהן בתפקידי מפתח במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ובפנטגון, פירסם מאמר מטלטל (שתורגם באתר "מידה"), המבסס את הטענה שהתנהלותו של אובמה אינה נאיביות אלא אסטרטגיה מחושבת וסודית להפיכת איראן למעצמה אזורית במזה"ת. עוזר בכיר של הנשיא הוקלט אומר שההסכם עם איראן יהיה גדול הישגי הנשיא, ושהכוונה שהקונגרס יישאר מחוץ לתמונה. אובמה אמר ש"חברי הקונגרס קשובים מאוד למה שישראל אומרת על ענייני הביטחון שלה".

נגד רצונו של אובמה, ואף תוך השפלתו, הוטלו העיצומים על איראן ע"י רוב עצום בסנאט, והובילו לחנק כלכלי שהיה עשוי להכניע אותה. תגובתו של אובמה היתה כפולה. מצד אחד, בציניות, לקח את הקרדיט לעצמו, אך בחשאי טירפד אותם באמצעות שיחות כניעה עם ממשל אחמדיניג'אד מאחורי הגב של כולם, שאותם החל רק לאחר בחירתו מחדש. השיחות הובילו להסכמים שמצילים את כלכלת איראן ואת המשטר, תוך "התנדבות" לשמר את פרויקט הגרעין האדיר שלה. הלחימה האמריקנית בדאע"ש משלימה את המהלך. לא מוסר ולא אידיאולוגיה הובילו לתקיפות המתואמות עם איראן, אלא עוד חיזוק לאיראן השיעית ושותפה, רב הטבחים אסד, באמצעות החלשת דאע"ש – אויבה הסוני.

נתניהו מרגיז את הממשל בהובילו את ההתנגדות העולמית לגרעין האיראני. הדבר ניכר בתגובות חוגי אובמה. בכיר אחד כינה את נתניהו "צ'יקן שיט", ובכיר אחר התפאר בהצלחתה של ארה"ב להגן על איראן מפני ישראל. "בסופו של דבר, נתניהו לא היה מסוגל להביא את עצמו לידי לחיצה על ההדק. זה היה שילוב של לחץ שלנו עם חוסר הנכונות שלו לעשות דברים דרמטיים. עכשיו כבר מאוחר מדי".

לא קשה להבחין כיצד אצלנו, פוליטיקאים, עיתונאים וקצינים בדימוס ממש מופעלים ע"י האמריקנים לבלימת תקיפה, ליצירת דעת קהל נוחה להם ואף להפלתו של נתניהו.

איך מתיישבת המדיניות הזו עם האינטרסים הקיומיים של ישראל? לא רק שהיא אינה מתיישבת, אלא שסיכון קיומה של ישראל מסתמן כחלק ממדיניות אובמה, המנהל מדיניות אנרכיסטית שמצרפת למעשה את ארה"ב ל"ציר הרשע", והמנסה להחריב את ידידותיה ולחזק את אויביה.

אובמה דוחק את  ישראל לפינה בכמה דרכים.

-דבריו בדבר "מזה"ת מפורז מנשק גרעיני", ההדלפה על יכולותיה הגרעיניות של ישראל, לחציו להכנסת ישראל לפיקוח גרעיני, מצביעה על מגמה לשלילת יכולתה הגרעינית של ישראל.

-בהסכם הגרעין מול איראן לא תבעו האמריקנים אפילו הצהרה איראנית השוללת את השמדת ישראל.

-סיוע לבידוד בינלאומי. לפי פרסומים, הודו שרים בגרמניה כי אובמה ביקש מהם להפנות את גבם לישראל. גם מגיאורגיה הגיעו ידיעות על "המלצות" אמריקניות לתמיכה בפלשתינים באו"ם.

-ממשל אובמה אכן מספק לישראל נשק, אך בעת מבחן, בעיצומה של הלחימה ב"צוק איתן"נגד החמאס, כשארגון הטרור מפגיז את ערי ישראל,  הוא עצר את משלוחי הנשק והפך את הנשק לצעצועים שאינם ניתנים לשימוש ללא אישורו. ארה"ב "התנדבה" לעצור את התעבורה האוירית לנתב"ג, תוך שימוש בתירוצי בירוקרטיה עלובים, והוביל לתגובת שרשרת שכמעט השביתה את נמל התעופה, והעניקה בכך הישג אדיר לחמאס. אובמה למעשה התייצב לצד החמאס במהלך "צוק איתן" כשעצר את התנופה הישראלית כמה פעמים, איפשר לחמאס להתארגן, ותבע תיווך של תורכיה וקטאר.

-בקיץ 2010 דחף הממשל לקיים שיחות עם סוריה לנסיגה מהגולן, שהנשיא בוש התנגד לה.

-דחיקת ישראל לגבולות שאינם ניתנים להגנה, יחד עם אילוצה לוותר על הזהות הלאומית והדתית שלה באמצעות נטישת מולדתה ההיסטורית, זו התחנה העיקרית בדרך לחיסולה. זהו המניע לאובססיה הפלשתינית של אובמה ולניסיונותיו הנמשכים לסלקה מיו"ש.

שגרירו של אובמה בארץ, דן שפירו, אישר לאחרונה ידיעות רבות שהתפרסמו בחודשים האחרונים, שהממשל שוקל להסיר את הווטו באו"ם כדי לכפות הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67, לאחר כשלון הניסיונות להביא נסיגה בהסכם. כעת למעשה אומר לנו אובמה "אם לא תתאבדו מרצונכם, נהרוג אתכם".

 

 

ניצחון 15

מרץ 22nd, 2015

כל העולם והשמאל השקיעו את כל מרצם ואונם כדי לסלק את הימין מהשלטון.  הטקטיקה היתה הצגת החיים בישראל כסיוט לצורך הכפשתו של נתניהו, ומחיקת ההישגים הלא מעטים של ממשלותיו. דקה אחרי הקמת ממשלת שמאל, היתה התקשורת משחררת את השמש לזרוח מחדש. החיים בישראל היו מוצגים כגן עדן, וניתן היה לעבור לענין שלשמו כל ההשקעה – "תהליך השלום". הפעם היתה עומדת מול הנשיא האמריקני העוין ביותר, ממשלת בובות עלובה של עושי דברו – הרצוג, לבני ולפיד.

עשרות ואולי מאות מיליוני דולרים הושקעו במאמץ הזה, והגיוס היה מוחלט. התקשורת שברה את השיאים של עצמה בהתעלמות מכל אתיקה והוגנות והתגייסה בגלוי לטובת השמאל. בן לילה הוקמו ארגונים עתירי ממון, 15 V, "מיליון ידיים", "מפקדים למען בטחון ישראל"- ביטחוניסטים בדימוס שוויתרו על היושרה והוציאו שם רע למפקדי צה"ל. ידיעות על 30 מיליון דולר שמצאו את דרכם למגזר הערבי מתחברות לשיעור הצבעה חסר תקדים שם, אב הבית של נתניהו נשלף ברגע הנכון, ומבקר המדינה מצא לנכון לפרסם דו"ח על יוקר הדיור בדיוק חודש לפני הבחירות. צירופי מקרים המצביעים על חתרנות בלתי נלאית המתאמת את הכל.

התוצאה ניכרה בסקרים שניבאו את עלית השמאל, עד שאוהד של מפלגת העבודה שכר את כיכר רבין לחגיגות הניצחון.

השאננות של מחנה הימין לקראת הבחירות, שכבר עלתה לו ביוקר לא פעם, הפכה ברגע האחרון לחרדה. החרדה הובילה לעשייה, וברגע האחרון רבים פעלו, הן באופן מאורגן, והן באופן ספונטאני, להמריץ בוחרים לקלפיות. תושבים ביו"ש הגיעו לערים בפריפריה ופשטו על שכונות, בתוך ישובים יצאו בני נוער ועברו בית בית בקריאה להציל את ארץ ישראל ואת הבית ממש, התארגנות לנוכחות יהודית בקלפיות במגזר הערבי לא עצרה את אחוז ההצבעה חסר התקדים, אך לפחות מנעה את "הגעתם" של המתים והשוהים בחו"ל.

התבוסה גרמה לשבר מוראלי חסר תקדים במחנה השמאל . אם המערכת האדירה הזו נכשלה, מה כן יועיל?

הסיבות לכישלון השמאל רבות. הניסיון להגניב שמאל מדיני בתירוצי חברה וכלכלה נכשל נוכח רתיעה נרחבת מהמסלול הכושל והמדמם הזה. התקשורת איבדה את הבלעדיות לטובת הרשתות החברתיות. הפייסבוק יוצר בועות אחידות של חברים שמהווים "קבוצות תמיכה" הדדיות ונותנות מפלט משטיפת המוח התקשורתית. רעיונות עוברים ישירות בין אזרחים, ומדד ה"לייקים" מציף את המוצלחים שבהם.

ההפגנות בכיכר רבין רמזו משהו על יחסי הכוחות. תמונות הכיכר הראו בבירור שהגיעו הרבה יותר מפגינים מימין. הקרחות הריקות בכיכר בהפגנת השמאל מולאו בהפגנת הימין ע"י בני נוער. איפה הנוער של השמאל? חלקו פשוט לא נולד, והדמוגרפיה מתבטאת גם בקלפי.  מתים יכולים אולי "להגיע" להצביע, אך טרם נודע על בוחרים שלא נולדו…

העלאת אחוז החסימה עלתה לימין ב-5 ח"כים. שני ערבים שנכנסו, כצפוי, עקב איחוד הסיעות, ושלושה של אלי ישי שהיו נכנסים באחוז החסימה הקודם. לא ברור מה בדיוק עבר בראשו של אביגדור ליברמן שהתעקש על השינוי  התמוה הזה. אם פעם היתה  סיסמתו "דא ליברמן", הפעם היתה סיסמת הערבים "תודה ליברמן".

ההתקפה הפרועה על נתניהו ומשפחתו עוררה גל של אהדה כלפיו. העובדה שהוא החזיק מעמד ולא הסתלק מהחיים הציבוריים, מצביעה על כושר עמידה לא מבוטל בלחצים. מכאן והלאה לא יוכלו חסידיו להצדיק את ויתוריו בחולשה. אין יותר "לא יכול" אלא "לא רוצה".

המנצח הגדול של הבחירות הללו הוא עם ישראל שעמד במערכת של שטיפת מוח והסתה חסרת תקדים, ויכל לה. תירוצי הכלכלה לא בלבלו אותו, הוא אינו מוכן לוותר על ארץ ישראל, אינו קונה שוב את אשליות "השלום", הבחין באינטרסנטיות של הביטחוניסטים, והתקומם נגד העוולה שבהשחרת המדינה. נוכח גל השנאה, הרוע והפראות כלפי נתניהו ומשפחתו, עשה הציבור עמם צדק.

 

 

יש עתיד והוא מסוכן

פברואר 2nd, 2015

תחת הסיסמא "פוליטיקה חדשה" נכנס יאיר לפיד לכנסת, ובגדול. מהר מאד התאמתו הפקפוקים והחששות שהיו לגבי הכותב ומגיש הטלוויזיה המוכשר, שמימיו לא ניהל דבר. לפיד קיבל על עצמו כתפקיד ניהולי ראשון בחייו להיות שר אוצר, לא פחות. מגלומני אפילו יותר מעמיר פרץ כשר ביטחון, שבכל זאת ניהל דבר מה בעברו.
לפיד החל מיד לדרוס בכל כוחו את החרדים, לקצץ, להרעיב ולדחוק אותם לפינה, ובכך גרם להאטת תהליכים, שכבר החלו, של גיוס מוגבר לצה"ל והשתלבות בכלכלה. התירוץ היה "שוויון בנטל". המטרה היתה פריקת שנאה.
כשהתחילה "שליחות השלום" של ג'ון קרי, אמר לפיד כי מבחינת האמריקאים הוא "הדבר הבא", כלומר המועמד שלהם לראשות הממשלה. מאז חלה התאמה מופלאה בין דף המסרים של לבני, לפיד וקרי. בניגוד להצהרותיו מהבחירות, שיש להתרחק מעיסוק בוויכוח המדיני חסר המוצא ולהתרכז בבעיות החברתיות שהוזנחו, חתך לפיד בחדות אל מדמנת "הסכסוך" והחל להישמע כמו ציפי לבני. הוא עצר תקציבים להתיישבות ביו"ש, ולא פסק לדבר בזכות "תהליך השלום", שממנו כביכול נואש מזמן. הלכו ותכפו הצהרות דוגמת "הכסף קבור בין יצהר ואיתמר", ובפגישה עם תעשיינים הכריז "הסכם מדיני יציל את הכלכלה". זה אולי אליבי לכישלון הכלכלי שלו – האשמה היא בהיעדר שלום. במקביל התגרה יותר ויותר בשותפיו לממשלה ובראשה. "העובדה שאנו דורשים מהפלסטינים הצהרה שהם מכירים בישראל כמדינה יהודית, אני פשוט חושב שזה זבל", אמר בראיון לעיתון אמריקאי. עוד יריקה העניק לפיד לנתניהו כשיישר קו עם אובמה וגינה את החרם שהטילה ישראל על נאום נשיא איראן, רוחאני, באו"ם. בהתרסה נגד נתניהו הוא סירב לתקצב את הסכם פינוי שכונת האולפנה בבית אל שהתקבל בממשלה הקודמת, וחסם אישור של נתניהו לבניה במזרח ירושלים בהצהירו "אני לא משקיע שקל מעבר לקו הירוק". הדובדבן שבקצפת היה "תכנית ההיערכות" שפירסם, הכוללת נסיגה חד צדדית כמעט עד לקווי 67. "היפרדות כרוכה בדברים שיכאבו לכולנו, לפנות 80 או 90 אלף מתנחלים זה יטלטל את כולנו. המדינה תהיה שונה, כל אחד מאיתנו יהיה שונה וכל היחסים בין אזרח למדינה ישתנו". בהזדמנות אחרת פלט "יותר בטוח להיות יהודי בניו יורק מאשר בישראל".
מדובר למעשה בכוכב קל דעת מהסוג שמפלגה אחרת היתה מתביישת לשריין. היוזמה הכלכלית המשמעותית היחידה שלו, תכנית מע"מ אפס, גרמה כמעט לכל הכלכלנים לתלוש את שיערם.
מפלגתו בעייתית לא פחות. עופר שלח הוא שמאלן קיצוני שמדקלם "הכיבוש משחית", ושקרא בכנס של "שלום עכשיו" להקים מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. הדובדבן שבקצפת היה לאחר משט המרמרה: "מהיום ידיה של היחידה הטובה ביותר בצבא (השייטת)… מגואלים בדם של אזרחים".
עוד איש שמאל קיצוני הוא ח"כ יעקב פרי שבתקופת אוסלו כיהן כראש השב"כ, הגוף הביטחוני היחידי שתמך מלכתחילה בהסכם. פרי רתם את השב"כ לפעילות חשאית נפשעת להכפשת הימין כדי להחליש את ההתנגדות הנרחבת להסכם, כולל הפעלתו השערורייתית של אבישי רביב כסוכן פרובוקטור בימין. בין התבטאויותיו: "ללא תהליך מדיני לא נבנה כלכלה יציבה" (2009), "מדיניות החיסולים לא הוכיחה את עצמה" (2002), "חייבים לחזור לגבולות 67" (2002). ב-2007 קרא לקדם הסכם עם סוריה. לו שמענו בקולו, היו כעת החיזבאללה ודעא"ש משתכשכים בכינרת.
ח"כ רות קלדרון גם מפיקה מרגליות. "הכיבוש הוא חטא, אתה לא יכול להיות יהודי ולכבוש", מדבריה בכנס של ג'יי סטריט, השדולה האנטי ישראלית בארה"ב.
ומה עם "האיש שלנו", שר החינוך הרב שי פירון? מעבר ליוזמות חינוכיות תזזיתיות ושנויות במחלוקת, ובזבוזי כספים העשויים להסביר "איפה הכסף", הוא, בוגר ישיבת "שבי חברון", מיהר לבטל את יוזמת קודמו, גדעון סער, לביקורי תלמידים במערת המכפלה, מקום בלתי חינוכי, כנראה.
לקראת הבחירות שוב מעמידה "יש עתיד" פנים של מפלגת "מרכז". רק מזכיר לאן קולות תמימים עלולים להתגלגל.

המשימה האבודה של אירופה

ינואר 13th, 2015

"פיגועים רבי נפגעים צפויים להתרחש במערב… למרות ששלושה סוכלו, פיגוע מוצלח הוא בלתי נמנע". המשפט נאמר ע"י ראש השב"כ הבריטי, MI5, שהוסיף שהאחראים לכך הם דעא"ש ואל-קעידה.
דעא"ש מטריף רבים מהמוסלמים. הרצחנות, האימה שמטיל על אויביו, ההתקדמות המטאורית שלו בהשתלטות על שטחי ענק, מזכירה את מסע הכיבושים של מוחמד, ומעוררת במקום מחאות והתנגדות, דווקא רגשות משיחיים הדוחפים רבים, מכל העולם, להצטרף ללחימה. המצטרפים מאירופה ששורדים את קרבות המזה"ת חוזרים כשהם רגילים בשימוש בנשק וספוגים בקיצוניות חסרת מעצורים. גם אלו שלא נסעו להשתתף בלחימה נסחפים באקסטזה והופכים לסכנה למדינות אירופה, מדינות המולדת של חלקם.
האפוקליפסה במזה"ת אינה אלא הנפץ המפעיל כעת את הפצצה הגדולה שצמחה בהדרגה באירופה במשך שנים. האסכולה ה"רב תרבותית" שהתפתחה שם רואה בעין יפה הגירה ומתן אזרחות לכל. אחד הגורמים העיקריים לכך הוא היעדר ילודה אירופית שמובילה להצטמצמות האוכלוסייה. כדי לכסות את פערי כוח האדם, מייבאים אנשים מכל העולם, בייחוד המוסלמי, שימלאו את אולמות הייצור במפעלים וישטפו כלים במסעדות. "רב תרבותיות" הוא הכיסוי האידיאולוגי של הצורך הכלכלי הזה. במדינות רבות באירופה מנסים לעודד ילודה ע"י מענקים נדיבים, והתוצאה היא ילודה ונהירה מוגברת של מוסלמים, ששיעורם באוכלוסיית מערב אירופה נע בין 5% ל-30%, הופך למאסה קריטית, ומול הכנסיות המתרוקנות נבנים אלפי מסגדים. עם הגידול המספרי מתעצמת בהתאם עזות המצח של המוסלמים המרגישים כבעלי הבית החדשים.
מהגרים רבים משתלבים באירופה והופכים לחלק מן החברה, לא המוסלמים, שלמרות שרבים מאד מהם הינם אזרחים שלווים, עדיין חלקים נכבדים אינם משתלבים ושואפים להשתלט על הארצות המארחות ולהכחיד את תרבותן. המלכוד התרבותי הפנימי הוא שהקיצונים בחברה המוסלמית מכתיבים באלימות את ההתנהלות, מבלי שאחרים, אפילו אם הם רוב, מעיזים לעמוד נגדם. הקיצונים הללו מקיימים נוכחות בוטה ואלימה, משליטים את חוקי השריעה על רבעים שלמים, ויוצרים שטחים אקסטריטוריאליים בלב בירות אירופה, שאליהם פוחדות הרשויות להיכנס.
כדי לצאת מהמסלול האבדני הזה חייבת אירופה לבצע שינוי נפשי ומעשי חריף. האירופים חייבים להצביע בגלוי על הקשר בין האסלאם הקיצוני לטרור. הם חייבים להגדיר את סוג הטרור המסוים הזה כמכת מדינה ולחוקק חוקים המעדיפים את הביטחון על חשבון הדמוקרטיה, אפילו לזמן מוגבל. יש לבטל את העידוד הכספי לילודה, להיכנס לשכונות המורדות ולהשליט חוק וסדר ביד ברזל, לשלול אזרחויות ולגרש חשודים בטרור ואף סתם פושעים מוסלמים, למנוע הגירה מוסלמית נוספת, להקשות את החיים של אלו שנמצאים ע"י מניעת בנית מסגדים חדשים וכפיה אנטי דתית, ולהציב בפניהם את הברירה – השתלבות או עזיבה.
גם יישום חלקי של הצעדים הללו ירגיע במידה ניכרת את המצב, אך אפילו לזה אירופה אינה מסוגלת. החברה האירופית פסימית, מזדקנת, נהנתנית, חלשה, שקועה באווירה של מסיבת סיום ומרמה את עצמה. הסלידה הקיצונית האירופית כלפי גזענות היא תגובת נגד לשואה שהיא חוללה, סלידה שהובילה לקידוש מופרז של זכויות הפרט על חשבון האינטרס הלאומי, תוך סיכון החברה כולה. הציבור המוסלמי הגדול הפך לכוח אלקטוראלי שמפלגות מתחשבות בו, וזו עוד סיבה המונעת נקיטת צעדים נגד ההשתלטות המוסלמית.
הקרבנות הראשונים של הרוע הם היהודים. לנאצים התייחסה אירופה בשוויון נפש ואף סייעה להם רבות בהשמדת היהודים, שהיו ציבור משתלב, תורם ומועיל. רבים מהמוסלמים אינם משתלבים, מנצלים את תקציבי הרווחה מבלי לתרום באופן משמעותי, וקוראים בגלוי תיגר על מארחיהם. גם בימינו התחיל הטרור האסלאמי עם היהודים, והמשיך אל כל היתר, אך בניגוד לשנות הארבעים, היום היהודים ביתרון. הם ימצאו מפלט בישראל, בעוד שהאירופים נשארים להתמודד בעצמם עם גידולי הפרא שצמחו בערוגותיהם.

לא לתת

דצמבר 30th, 2014

דו"ח העוני שפרסם החודש המוסד לביטוח לאומי, מצביע על עוני נרחב הנמצא במגמת שיפור בכל המדדים. יותר תעסוקה, יותר מועסקים – עם דגש על עליה בתעסוקה בקרב נשים ערביות וחרדים, עליה בשכר הריאלי, אבטלה מהנמוכות בעולם, עליה ברמת החיים, ירידה בעוני, ירידה בחומרת העוני, וירידה בעוני של ילדים למרות הקיצוץ בקצבאות הילדים.

יש לפקפק בנתוני מימדי העוני הללו, הואיל והמוסד לביטוח לאומי אינו עוסק בכלכלה השחורה המעסיקה המונים שמתפרנסים לא רע, ובה בעת מציגים את עצמם כנזקקים ואינם משלמים מיסים. לעומת זאת ניתן בהחלט לסמוך על ניתוח המגמה המצביע על שיפור במצב.

בניגוד לנתון הרשמי הזה, פורסם לאחר כשבוע דו"ח אלטרנטיבי של עמותת "לתת", הטוען שהעוני נמצא בעליה, והגיע לכ- 900 אלף ילדים עניים בישראל, כלומר כל ילד שלישי.

כל ילד שלישי עני? אם ילדיי אינם עניים, ילדי השכנים מימין גם לא, אז סטטיסטית, ילדי השכן משמאל הם אלו האמורים להיות עניים. כעת שכל אחד יביט סביבו, כמה באמת עניים? התמונה המתקבלת היא דווקא הרבה יותר ילדים עם סמארטפונים. לפני כשנה פרסם האו"ם כי בסוריה, בעלת 18 מיליון התושבים, הנתונה במלחמת אזרחים, ישנם מיליון ילדים רעבים. זה נתון קצת יותר הגיוני מהמריחה של "לתת", שנתוניה לוקטו בכמה שיטות מעמותות הסיוע שלהם ומהציבור הנתמך על ידיהן – כלומר בקרב העניים עצמם, וכן בסקר בקרב הקהל הרחב. בכל מקרה, מדובר על ארבעה סקרים של כ-600 איש, ללא כל השוואה לעומק נתוני הביטוח הלאומי הכוללים את כל האוכלוסייה.

בניגוד לתקשורת המתמסרת מרצון לכל טענה נגד הממשלה, ערך ד"ר יגיל הנקין ניתוח מעמיק שהופך את הדו"ח לחוכא ואיטלולא, וממנו עולה כי הדו"ח מתבסס על הגדרות מוזרות של מחסור. בעלי תואר ראשון שאינם יכולים להגיע לתואר שני מוגדרים שם כבעלי "מחסור" בהשכלה. לפי ההיגיון שלהם צריך כנראה תואר שני כדי "לקבל את מלוא ההזדמנויות לקחת חלק בחיים החברתיים, הכלכליים, התרבותיים והפוליטיים של החברה הישראלית". הנחת היסוד שלהם היא יצירת קשר מחייב בין היעדר השכלה לעוני, סוג של הגיון המוביל למסקנה שיצחק תשובה, שאינו אקדמאי, סובל ממחסור…

לפי הנקין, יישום ההגדרות בדו"ח מוביל לאבסורדים, למשל זוג עם ארבעה ילדים, ללא בעיות בריאות, לאחד מהם יש תואר ראשון ולשני לימודי תעודה, המרוויחים יחד 9,500 נטו בחודש ובבעלותם דירה בלי משכנתא – צריכים להיות מוגדרים לפי הדו"ח כעניים.

בקיצור, מדובר בדו"ח בלתי מקצועי עד לגיחוך במקרה הטוב, ומעוות, תעמולתי , מניפולטיבי ואינטרסנטי במקרה הפחות טוב, שנועד להעשיר את קופת הארגון באמצעות ניפוח חסר שחר של העוני.

אך לא רק דמגוגיה של עוני יש כאן, אלא גם פוליטיקה. הדו"ח המפוקפק הזה הוצג באירוע מתוקשר שבו נפגש מנכ"ל הארגון עם שמעון פרס. אחד ממנהלי הארגון הוא פרופ' רפי ולדן, פעיל שמאל קיצוני הנשוי לבתו של פרס. ולדן עומד בראש ארגון "רופאים לזכויות אדם", הממומן ע"י "הקרן החדשה", המשמיץ את ישראל בעולם, מאשים את ישראל במצב בעזה, פועל לטובת מסתננים ועותר ללא הרף לטובת הערבים.

ולדן ניסה בכל כוחו לתמוך בעלילת מוחמד דורה, הילד שנטען שנהרג בזרועות אביו ע"י חיילי צה"ל בעזה. עלילת הדם הזו היא שהזניקה את האינתיפאדה השניה. ד"ר יהודה דוד ופיליפ קרסטני ניהלו בצרפת מאבק משפטי ארוך נגד כתב הטלוויזיה הצרפתי שהפיץ את העלילה, כאשר מולם ניצב פרופ' ולדן לצד הגירסא הצרפתית-ערבית.

בשורה התחתונה מצטיירת תמונה של ספין פוליטי במעורבותו של "החתרן של המדינה", שמעון פרס, הזוכה משום מה לסיקור תקשורתי מנופח וחסר פרופורציה, המתבסס על דו"ח עוני עלוב של "לתת", ארגון העשוי לצאת נשכר מגידול בעוני, שבוועד המנהל שלו חברים אנשי שמאל קיצוני כגון פרופ' ולדן וטלי ליפקין-שחק, והכל בתזמון מושלם לקראת הבחירות. תקשורת הגונה היתה הופכת את התרגיל הזה לעפר ואפר, אבל עיקר התקשורת הישראלית מגוייסת, כרגיל, לטובת השמאל. בעוד כל המפלגות נמצאות בשלב של התארגנות לקראת הבחירות וטרם החלו במסע תעמולה מסיבי, מנהלת התקשורת כבר כעת את מסע הבחירות של השמאל בכל הכוח, ובחינם.

מנכ"ל "לתת", ערן ויינטראוב, אמר ב- 12.2010: "המדיניות של רוה"מ והאוצר אולי היטיבו עם המשק, אבל הפקירה את העם. בכל מקום אחר בעולם זה היה מביא כבר מזמן למרי אזרחי והפיכה שלטונית".

מרי והפיכה? עוד לא. בינתיים מסתפקים במניפולציה מרהיבה לקראת הבחירות.