רגע האמת של נתניהו

פברואר 12th, 2017

"אף לא לבנה אחת" כך, לגרסת נתניהו, נהג הנשיא אובמה לצוות עליו להקפיא את ההתיישבות ביו"ש. הציטוט הזה הגיע תמיד עם הבטחה חגיגית שמיד אחרי חילופי הנשיאים תחודש הבניה.
מאז לכתו של אובמה הספיק נתניהו להרוס את עמונה, להכריז על שאיפתו להקים מדינה פלשתינית ביחד עם הנשיא החדש ולאשר 6000 דירות, רובן המכריע ב"גושים", כמיטב תכניות השמאל. נציג המפלגה הרפובליקנית בארץ, עו"ד מרק צל, חשף שדחיית העברת השגרירות האמריקנית לירושלים נעשתה לבקשה ישראלית. נתניהו מכחיש, אך מוניטין האמינות נוטה לטובת צל. שר הביטחון, ליברמן, הצהיר על הכוונה להגיע להסכמות עם הממשל החדש לגבי בניה רק בגושי ההתיישבות, כלומר הקפאת 90% משטחי יו"ש. לאור המדיניות המסתמנת, עדיף כבר את יאיר לפיד וציפי לבני בשלטון, אז לפחות ייאבק בהם הליכוד מהאופוזיציה.
לפני מאה שנה, ב-1917, קיבלנו את הצהרת בלפור שהובילה להחלטת חבר הלאומים מ-1922 להקים בית לאומי לעם היהודי על שתי גדות הירדן. עם ישראל בזבז את ההישג הזה כמעט לחלוטין. היהודים שהתפללו 2000 שנה "לשנה הבאה בירושלים" לא באו, הארץ נותרה ריקה והבריטים קרעו שלושה רבעים ממנה לטובת המשפחה ההאשמית. ההחמצה הזו, שהותירה גם את הרבע שממערב לירדן דל ביהודים, הובילה לחלוקה נוספת ולאבדן מקום המילוט ליהודים ערב השואה. הויתור על ארץ ישראל אפשר למעשה את ההשמדה של עם ישראל ע"י היטלר. הריק היהודי גם משך מאות אלפי ערבים שנהרו לארץ, וכך "זכינו" בבכייה נוספת לדורות ולתהליך הקמת מדינה כואב וקשה בהרבה.
ראש הממשלה, בן גוריון, עמד בפני לחצים אדירים שלא להכריז על ירושלים כבירה, ולמרות התנאים המייאשים של מלחמת השחרור, ביצע את ההכרזה והעביר את מוסדות המדינה אליה. עד היום אין שגרירויות בירושלים אך ההחלטיות הישראלית לא הותירה מקום לספק והעולם בלע בשקט את המעבר. זו דוגמה להזדמנות שלא הוחמצה.
לפני חמישים שנה, ב-1967, חזרנו אל יהודה, שומרון, עזה והגולן. הן בגולן והן במקומות ביו"ש החלה בריחה של תושבים ערבים. בגולן נתנו להם לעזוב ואילו ביו"ש החזירו אותם, לקלקיליה למשל, ואף בנו להם בתים שנהרסו. ישראל לא סיפחה את השטח מיד, ושוב החמיצה את השעה שבה הכל היה אפשרי.
להחמצות יש מחיר ולאחריהן הכל קשה בהרבה. הבניה ביו"ש נעשתה מתוך מאבקים פנימיים שמתישים ומפלגים את ישראל, מפעל ההתנחלות ביו"ש וירושלים המונה כיום למעלה מ-700,000 איש, הושג בדם, יזע ודמעות, כנגד כל כדור הארץ וחצי מישראל. הכל יכול היה להיות זול יותר, קל יותר ומדמם פחות.
כעת, 2017, שוב ישנה הזדמנות היסטורית כשקם בוושינגטון ממשל חדש שהוא הידידותי ביותר לישראל מעולם. מעט המלמולים מוושינגטון נגד הבניה שהוכרזה לוו בהצהרה מפורשת וחסרת תקדים שההתנחלויות אינן מכשול לשלום. הודות לאובמה, שברוב חסדו החריב את המזה"ת, נוצר מצב שבו רק ישראל נותרה הנקודה היציבה היחידה באזור. ישראל במצב כלכלי, ביטחוני ומדיני מעולים, מעצמה טכנולוגית, גשר בין מזרח למערב, בעלת מקורות אנרגיה, ובמצב אידיאלי להדיפת הלחצים הבינלאומיים שנותרו, לאחר שהמנוע שלהם, ברק אובמה, נדם.
זה הזמן לסיים את ההשתלטות על יו"ש. יש לספח את שטחי C לפחות, לתת אוטונומיה לתושבים ולמוטט את רשות הטרור הפלשתינית שבכלל הוקמה כדי לחסלנו, והיא מנסה לעשות זאת כשהיא שואבת אליה תמיכה ומשאבים מכל שונאינו באשר הם, ומהווה מוקד לפעילות בלתי פוסקת נגדנו.
הכרזת טראמפ על העברת השגרירות לירושלים זכתה לתגובה נזעמת וקולנית מצד הערבים. נסיגתו מכך לא זכתה למחאה מצד ישראל. השינוי ביחסו להתנחלויות עבר גם הוא בשתיקה ישראלית, לפי כתב "הארץ", ברק רביד, אמר נתניהו לשרי הקבינט כי אמר לטראמפ שהוא "בעד שתי מדינות אך הפלשתינים סרבנים". המסקנה היא שיד נתניהו וליברמן בשינויים האמריקניים הללו. כלומר נתניהו הולך להחמיץ בכוונה גם את רגע החסד ההיסטורי הנוכחי.

אמנם עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה, אבל אם נתניהו יעדיף אותה, על הימין לדאוג לכך שיעשה זאת מהבית.

לתושבי עמונה באהבה

פברואר 1st, 2017

תושבי עמונה נמצאים בחזית של עם ישראל. בחזית ההתיישבות החלוצית בתנאים קשים על גבעה אסטרטגית השולטת ומגינה על עפרה ומהווה רצף יהודי בינה לבין בסיס חיל האוויר בבעל חצור, ההר הגבוה ביותר בשומרון ובנימין.
הם חיים בחזית הביטחונית מול כפר הפורעים (עוד מימי המנדט הבריטי), סילוואד, בחזית שמול שונאי ישראל בארגוני השמאל למיניהם, "שלום עכשיו", "יש דין" ודומיהם ומול הפרקליטות ובג"ץ שגם הם בעצם ארגוני שמאל, הפעם במימון ישראלי. הם גם בחזית שמול פוליטיקאים חלשים, חסרי חוליות ומנהיגות, נהנתנים שלא מסוגלים לחולל כאן שינוי אמיתי, שנותנים למדינות זרות להתערב בענינינו הפנימיים כאוות נפשם, לחתור מבפנים נגד אינטרסים לאומיים, ולקבל גיבוי מפקידות ושופטים שהשתלטו על המדינה כי הדרג הנבחר אינו מסוגל לשלוט. מפקד חיל האויר לשעבר, האלוף בני פלד ז"ל כינה את הממשלות – כל הממשלות, "וועד קהילה". ביטוי העושה עוול לוועדי הקהילות בגולה שהיו נאמנים לקהילות אך מוגבלים עד בכי ביכולותיהם ובכוחם. להם לא היו אז ריבונות, צבא, חיל אויר ופצצות גרעין, ואילו ל"ממשלה" שלנו אין אפילו את היכולת לתת את הכסף המגיע בדין לחייל פצוע אנוש כי הם אינם מסוגלים לקחת את השלטון מהמשפטנים.
מול כל אבדן הדרך, השחיתות, הנהנתנות, החולשה ואבדן המוטיבציה לקיום המדינה, ניצבות 40 משפחות של צדיקים שנאחזים בגבעה קפואה וקשה עבור כל היתר שרבים מהם כלל לא מבינים איך וממה מצילים אותם המתיישבים החלוצים וחבריהם מההתיישבות.

"הוא הלך בשדות" של משה שמיר, "שמונה בעקבות אחד" של ימימה צ'רנוביץ' אבידר, "חדווה ואני" של אהרון מגד, "מנוחה נכונה" של עמוס עוז, סיפורי פוצ'ו, ועוד הררים של קלאסיקה ישראלית נפלאה נכתבו על נוער הקיבוצים שנשאו את נטל הציונות על כתפיהם במאה הקודמת וזכו לחיבוק גדול מכל העם, התקשורת, התרבות וההנהגה, ובצדק. הם עמדו בחזית הציונות, הם שילמו את המחיר הביטחוני, את מחיר הריחוק, התנאים הקשים, חיי העוני והצניעות, ובתמורה זכו להכרת תודה. גם תושבי שדרות ועוטף עזה החיים בחזית זוכים לתמיכה ואהדה ואיש אינו מעלה על הדעת לומר עליהם מילה רעה.
אבל מתיישבי יו"ש עומדים במשימה קשה בהרבה כי הם עושים את כל מה שעשו החלוצים של אז, ולא רק שהתקשורת והממסדים אינם מכירים להם תודה, אלא מתנכלים להם מבית. מלפנים האויב הרצחני ומאחור דקירת הסכין בגב מהממסדים התקשורתיים והמשפטיים וגרורותיהם שבשלטון. הם חוטפים אבנים מהאויב יום יום בדרכים, והכפשות בתקשורת. הם עומדים בפני פיגועים ומעשי רצח ערביים, ולאות תודה נזרקים מהבית ע"י "שלטון החוק" המזויף. הם חיים בקרוונים קפואים בחורף ולוהטים בקיץ, ומואשמים בכל הצרות הכלכליות של המדינה.
אלו הם האנשים המהווים את ראש החץ של הציונות מול הגלותיות, ראש החץ של הגבורה מול הפחדנות, של הצניעות מול הנהנתנות, של הטוב מול הרע.
עמונה נהרסת בידי הרוע, אבל קרבנם של תושביה לא לשווא, גם עמונה תקום מחדש, וכל ההתיישבות תתגבר ורק תתפתח, למגינת ליבם של שונאיה.
מחבקים אתכם תושבי עמונה. חזקו ואמצו!

ותודה רבה לברק חוסיין אובמה

ינואר 22nd, 2017

ארה"ב של 2008 היתה מעצמה דומיננטית, עוצמתית ומכובדת ע"י מדינות המזה"ת. אך מבחינת ישראל הלך הסדר העולמי והמזרח תיכוני וסגר עליה.
ההתעצמות האדירה של החיזבאללה הפכה לסכנה אסטרטגית. סוריה החזיקה בארסנל כימי מהגדולים בעולם וכמויות עצומות של טילים. מצרים של מובראק היתה עוינת וביקורתית כלפי ישראל, אדישה ואף מעודדת הברחות נשק לעזה ומסתננים לנגב.
היינו מוקפים ב"צבאות ערב" אימתניים, צל שהעיב על ישראל מיומה הראשון. סעודיה הפעילה את מלוא כובד השפעתה נגדנו בוושינגטון ויצרה לממשלים האמריקנים דילמה קבועה בין האינטרסים מול ישראל והערבים. מדינות ערב, הרש"פ, אירופה ומשרד החוץ האמריקני לחצו על ישראל להתקפלות מיו"ש וירושלים.
ואז הגיע אובמה וטרף את הקלפים.
1. תמיכת אובמה ב"אביב הערבי", שממנו ציפה לדמוקרטיזציה במזה"ת, מוטטו את הסדר המזרח תיכוני המוכר. אובמה הפיל את מובראק, מוטט את לוב, תימן וסוריה. המדינות הסוניות שנותרו נחרדו הן מהחורבן והן מההסכם עם אירן ומיהרו לחבק בחשאי את ישראל. מעמדה של ארה"ב התרסק והיא זכתה לכתף ערבית קרה אפילו בבואה ללחוץ על ישראל.
2. "צבאות ערב" נמוגו. סוריה התפרקה, עירק לא ממש קיימת, הנשק שהוכן עבורנו משמש כעת את הפלגים המוסלמים לשחיטה הדדית, מחבלי החיזבאללה נהרגים בהמוניהם בסוריה בניסיון לבלום את הסונים שם שלא יגיעו ללבנון וישחטו את השיעים. הדבר האחרון שהוא רוצה כעת זו חזית מול ישראל.
3. אובמה שהחליש את מעמד ארה"ב, החדיר סוציאליזם לכלכלתה, ויצר קרע בתוך החברה האמריקנית, היה עוין לישראל והשפיל את ראש ממשלתה. כך נוצרה אחווה בין ישראל לבין האופוזיציה לאובמה, שכעת הגיעה לשלטון. המפלגה הרפובליקנית של היום ממוקמת ימינה מהבית היהודי, וכגודל העוינות שהפגין אובמה הן כלפי ישראל והן כלפי יריביו מבית, כן עוצמת הברית ביניהם, שנחושה לנפץ את מורשתו. הפרובוקציה שניהל אובמה נגד ישראל באו"ם ברגע האחרון מדרבנת את הממשל החדש לתגובת נגד.
4. האובססיביות החולנית של אירופה, הסטנדרט הכפול, האנטישמיות, מתבטאת במימון שפע ארגוני חתרנות, לחץ ופעילות נגד ישראל באו"ם. אובמה היכה גם אותם. מדיניותו שמוטטה את המזה"ת יצרה גלי מהגרים אדירים מסוריה, עירק ואפריקה, המציפים את אירופה. המהגרים מביאים פשע, ניצול תקציבים, טרור והרס הסדר החברתי, ובהמשך התנגשויות פנימיות בואכה מלחמת אזרחים ומשבר כלכלי. האיחוד האירופי העוין מתערער, בריטניה פרשה ועוד מדינות בדרך. אירופה נחלשת, ועליית כוחן של אופוזיציות שרבות מהן פרו ישראליות, עשויה להפוך אותה ליותר ידידותית.
5. שיקום הפרופורציות. נוכח חורבן המזה"ת, מאות אלפי ההרוגים ומיליוני הפליטים, קשה כיום לטעון ש"הסכסוך" שלנו הוא מקור הצרות בעולם. בעיית "הפליטים הפלשתינים" המקצועיים הפכה למגוחכת לעומת גלי הפליטים האמיתיים.
6. לנגד עינינו מתמוטטת הלאומיות הערבית המלאכותית. במזה"ת של ימינו ברור שאין עם סורי, עירקי, לבנוני, לובי או ירדני, אלא החלוקה המסורתית לעדות ושבטים. על רקע זה הופכת הדרישה להקמת מדינת לאום לעם פלשתיני מומצא, למגוחכת.
7. היצע הדירות הנמוך בארץ הוחמר ע"י דרישת ההקפאה של אובמה, המחירים המשתוללים הובילו לביקוש גדול לדירות הזולות יותר שבשטחי יו"ש, הסמוכים למרכז ולירושלים. כלומר ההקפאה האיצה בעקיפין את אכלוס יו"ש, עד כדי כך שאחד מהבולטים מראשי ההתיישבות כינה אותו עוד ב-2010 "אובמה הי"ו" – השם ישמרהו וינצרהו. (שמעתי במו אזני).
8. המדיניות הצדקנית של אובמה כלפי רוסיה הובילה למתח בינו לפוטין. הדבר יצר התקרבות בין קורבנות מדיניות אובמה, ישראל ורוסיה. עוד נכס לישראל.
9. האינתיפאדה השלישית נכשלה משלא הצליחה לסחוף את הציבור הערבי הבוגר, כי ברור להם שסילוקנו מיו"ש ייבא את הגיהינום מהמזה"ת היישר אליהם, ורק צה"ל "הכובש", הוא שמונע זאת.
10. ישראל מוגדרת כ"וילה בג'ונגל", וכעת, הודות לאובמה, עולה הג'ונגל שמסביבה בלהבות. ישראל נותרה הנקודה היציבה היחידה במזה"ת, יהלום זוהר בלב התופת, נכס חסר תחליף לשלטון אמריקני שהוא פרו אמריקני.

רק ברק חוסיין אובמה הצליח למוטט את הסדר במזה"ת, לטובתנו, להרוס את מדינות האויב, לפלג אותן, לנטרל את כוחן נגדנו, ליצור משבר ענק שמפנה את תשומת הלב לבעיות אמיתיות, להחליש את אויבינו באירופה ולהבליט את חשיבותה ואיכויותיה של ישראל.
למרבה הזוועה, מבחינתו, הוא יכנס להיסטוריה כנשיא האמריקני המיטיב ביותר לישראל. זו כנראה ההצדקה היחידה לפרס הנובל לשלום שקיבל.
עם ישראל מודה לו, את אותה תודה שהגיעה לבלעם בן-בעור.

רוב ערבי???

ינואר 17th, 2017

ב-1987 התנבא פרופ' ארנון סופר שב-2000 הערבים יהיו רוב בארץ. האמת היא שאז המגמות היו בכיוון והוא לא טעה לחלוטין, פרט לתקלה המקצועית הקלה שקרתה לו, כשספר את ערביי ירושלים פעמיים – פעם כערביי ישראל ופעם כערביי יו"ש.

שנה וחצי לאחר נבואתו נפתחו שערי בריה"מ ומעל למיליון עולים קלקלו לו את התחזית. מה עשה? דחה אותה ל-2008.
באה 2008 וזה לא קרה. מה עשה? דחה שוב ל-2020.
זה שוב לא יקרה. מדוע?

בינתיים היתה נפילה אדירה בשיעורי הילודה הערביים. ב-1967 היו ביו"ש 9 ילדם לאם בממוצע. בסוף 2014 היו לה 2.9, היום זה בערך 2.7.
ערביי ישראל באותו כיוון, אך קצת מאחור. המרכיב הבדואי עדיין מעלה שם את הממוצע והוא כיום 3.13 ילדים לאם, אך בירידה קבועה.
אגב, בכל העולם המוסלמי למעט אפגניסטן וכמה מדינות אפריקאיות, התמונה דומה, כולם בירידה בילודה. אירן עם 1.6 ילדים לאם, תורכיה עם 1.5, סעודיה עם 2.1. מה הסיבה? השכלה, מודרניזציה, מעבר מהכפר לעיר.
אם זה לא מספיק, ישנה הגירה ערבית גדולה מאוד מיו"ש החוצה. כשהגענו ב-67 לא היתה אוניברסיטה ערבית אחת ביו"ש וירושלים. היום, תחת הכיבוש הישראלי האכזרי יש להם כ-15. זהו פס יצור גדול לאקדמאים שלא מוצאים תעסוקה הולמת לכישוריהם והם עוברים החוצה, למפרץ, ארה"ב, קנדה, אירופה ודרום אמריקה.

כל זה לא מפריע לרשות הפלשתינית לשקר ולומר שישנם אצלם 2.9 מיליון תושבים. כולם יודעים שזה שקר שמקורו בניפוח לצורך קבלת תקציבים ולצורך השפעה על הויכוח הפנים ישראלי. אגב, הולך להם לא רע.
אך ישראל מאז הסכמי אוסלו מסתמכת על המספרים שהרש"פ מוסרת, ללא ויכוח, למרות שברור שזהו שקר, אבל לא מנומס להעליב את הפרטנרים.

אז כמה ערבים יש? ביו"ש יש כנראה 1.75 מיליון, בעזה כ-1.5. אגב, השמאל אוהב לספור גם את ערביי עזה. מדוע? כי זה מגדיל את המספרים. אבל את עזה עזבנו, ואת הרווח היחידי מהאסון הזה, שהוא הסרת האחריות מהתושבים, לא נרוויח? טוב שהם לא סופרים גם את ערביי מצרים.

לעומת הערבים היורדים, הילודה היהודית בעליה. יהודי ישראל זו האוכלוסייה היחידה בעולם ששיעור הילודה עולה יחד עם רמת החיים, כי בכל מקום אחר בעולם זה מנוגד. לכן השנה השתווינו עם ערביי ישראל – 3.13, כאשר את ערביי יו"ש עקפנו מזמן.

1.75 מיליון ערבים ביו"ש זה עדיין מספר משמעותי. אז מה עושים?

קודם כל לא נותנים להם מדינה כי אם הם ישלטו על הירדן הם יכניסו ליו"ש מיד כחצי מיליון פליטים המכונים "פלשתינים" מסוריה, היושבים כעת בירדן בערי אוהלים עצומות. כלומר מדינה פלשתינית משמעותה התמוטטות המצב הדמוגרפי ממערב לירדן. נסו לומר את זה לעמי איילון וחבריו, נסו לדבר אל הקיר.
שנית, על מדינת ישראל לעשות הכל כדי להביא עולים ארצה. יש היום בצרפת, בריטניה, אוקראינה ובארה"ב – בייחוד יהודים שהגיעו לשם מרוסיה, שהם פוטנציאל של כמיליון וחצי יהודים שאפשר להביא בפעילות נמרצת של כמה שנים. אחד המעצורים לכך הוא יוקר הדיור. הפיתרון לכך אינו באילתורי מע"מ אפס ומס על דירה שלישית אלא ע"י הגברת היצע הקרקעות באזורי הביקוש, דהיינו, עוטף ירושלים, E-1 ומעלה אדומים, ובצפון ומערב השומרון. יוקר הדיור הפך להיות גורם שיוצר אינטרס לממשלה לעכב עליה, אך מעניין מה יקרה ליוקר הדיור אם ישפכו למה שיישאר מהמדינה מאות אלפי עקורים מיו"ש.

כמו כן, מותר לעודד הגירה ערבית. לא בדיכוי, לא בכוח – בכל זאת לא מדובר ביהודים מגוש קטיף, אבל אפשר במימון ותיחכום.

כלומר התמונה היא הרבה יותר טובה ממה שמנסה השמאל לטעון, והיא הולכת ומשתפרת, כאשר האלטרנטיבה שהם מציעים אינה אלא קטסטרופה דמוגרפית.סופר

 

 

השפעת ארוע אזריה במספרים

ינואר 5th, 2017

נכנסתי לאתר של השב"כ חודש חודש החל מספטמבר 2015 עד נובמבר 2016.
כזכור, הגל הגדול של הטרור החל במלוא עוצמתו באוקטובר 15.

להלן חלק מהנתונים הרלוונטיים:

2015
10.15 11 הרוגים, 23 ארועי ירי, 3 דריסות, 36 דקירות
11.15 10 הרוגים, 10 ירי, 17 דקירות, 8 דריסות
12.15 3 הרוגים,13 ירי, 14 דקירות, 6 דריסות

2016
1.16 5 הרוגים, 9 ירי, 9 דקירות
2.16 3 הרוגים, 10 ירי, 9 דקירות
3.16 הרוג אחד, 6 ירי, 9 דקירות, 2 דריסות. ההרוג היה בדקירה ביפו, 8.3.16. אלאור עזריה ירה ב-24.3
4.16 אין הרוגים, 1 ירי, 3 דקירות,
5.16 אין הרוגים, 4 ירי, 4 דקירות, 1 דריסה
6.16 5 הרוגים, 3 ירי, 2 דקירות, חודש הרמדאן
7.16 הרוג אחד, 6 ירי, דקירה אחת, דריסה אחת. המשך חודש הרמדאן
8.16 אין הרוגים, 3 דקירות
9.16 אין הרוגים, 2 ירי, 6 דקירות
10.16 2 הרוגים, 8 ירי, דקירה אחת, 2 דריסות
11.16 אין הרוגים, 4 ירי, אין דקירות

מסקנות:
1. לא הבאתי נתוני מטענים ובקת"בים שבהם יש ירידה איטית קבועה.

2. חודש הרמדאן, שבו שכנינו נוהגים לרצוח יהודים ונוצרים, תיזמן את הפיגוע בשרונה, רצח הלל אריאל בקרית ארבע ואת רצח מיקי מארק ליד עתניאל ביוני-יולי, חג הקורבן שהיה בספטמבר ואולי החגים שלנו גרמו לקפיצה בספטמבר-אוקטובר.

3. מיד לאחר שאזריה חיסל את המחבל ישנה נפילה חדה ומובהקת במיוחד בארועי דקירה. ההרוג באותו חודש היה בדקירה ביפו, .8.3, שבועיים לפני סיפור אזריה.
4. מה גרם לנפילה במספר ארועי הדקירה?

רוב ארועי הדקירה התבצע ע"י צעירים ונערים. לדעתי התמונות של המחבל נורה כמו כלב, בדם קר, זה מה שגרם לצעירים הערבים להירתע ("צעירים" מלשון צעירים ולא מלשון ערבים).

אוי כמה שאנחנו לא מבינים את המנטליות והשפה של אויבנו, כמה דם (הדדי) עשוי היה להיחסך לו לא היינו במנטליות של קהילה גלותית, אירופית, מערבית, עיוורת.

לכן רק חנינה לאלאור אזריה עשויה לבלום מסקנה ערבית נגדית העלולה לעודד את הטרור, וכן להאיט את תהליך סירוסו הסופי של צה"ל.

מי מפחד מסנקציות?

ינואר 4th, 2017

כשמאחוריו תפאורה של מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים בכל המזה"ת, נשא ג'ון קרי נאום שעסק באופן אובססיבי בהתנחלויות. מי שרוצה להזיק ליהודים תוקף את ישראל. מי שרוצה להרוס את ישראל מבקש לסלקה מיו"ש כדי לדחוק אותה לגבולות שלא ניתנים להגנה, ולמוטט את לב הזהות היהודית באמצעות חבלה בחזון הדורות לחזרת היהודים לארצם. המכשול הגדול לכך הן ההתנחלויות, ומכאן הקצף על השפתיים של קרי, שלמעשה מודה ששלום לא יהיה, ולכן האמוק נגד ההתנחלויות מסגיר את כוונותיו.
הנאום בא ימים ספורים לאחר שהנשיא אובמה הטיל את כובד משקלו כדי לנסות להפוך אותנו ברגע האחרון למדינה מצורעת. המחטף האנטי דמוקרטי והפרובוקטיבי של נשיא העבר מתבצע בימים הספורים שנשארו לו להזיק לישראל, בעוד שלנשיא העתיד יש שנים להועיל לה, ואובמה סיפק לטראמפ את המוטיבציה לכך. "הישארי חזקה ישראל, ה-20 לינואר מתקרב", צייץ טראמפ שלשום. כלומר אובמה ואנשיו מתנקמים בישראל, בנשיא האמריקני הנבחר, ברוב הגדול בבתי הנבחרים ולמעשה נגד רוב העם האמריקאי, כמו מישהו שסורט את צבע המכונית של בחורה שדחתה אותו.
אם יספיק אובמה להעביר סנקציות נגד ישראל באו"ם, תצמח לישראל רק ברכה מכך, הואיל וטראמפ לא יכבד החלטה כזו ואף יפעל נגד מדינות שיצייתו לה, והדבר יחריב את שארית הלגיטימציה של האו"ם. הארגון המושחת והכושל האדיש נוכח טבח מאות אלפים במזרח התיכון, כאשר מיליונים הופכים לפליטים, מציפים את אירופה ומובילים אותה לפיאסקו תרבותי, חברתי, ביטחוני וכלכלי. בעולם שבו החוק הבינלאומי מת ונקבר, הניסיון להפעיל אותו רק נגד ישראל עלול היה לגרום לה נזק לו ניצחה הילרי. ממשל טראמפ ישמח להשתמש בפרובוקציה של אובמה כדי להעניק לאו"ם את מכת החסד, ואין צדק גדול יותר מאשר שזו תגיע בגלל ישראל, שק החבטות המסורתי.
מי יציית להחלטת או"ם כזו? רוסיה המתעבת את אובמה והמוכה כלכלית מהסנקציות נגדה תשמח לפגוע במנגנון הזה, ושר החוץ שלה, לברוב, סירב מראש לבקשת קרי להצטרף למתווה נאומו. ארצות מזרח אירופה, אסיה וסין עושות את מה שטוב להן, עיין ערך הסנקציות הבלתי הרמטיות נגד אירן. החישוק היחיד שמסוגל לאחד איזשהו מהלך של סנקציות הוא ארה"ב, וב-20 לינואר היא אכן צפויה להטיל סנקציות, אבל על האו"ם…
הודו לא תוותר על קניית אלפי הטילים מישראל בגלל אובמה, סין לא תסגור את מרכזי הפיתוח שרק פתחה אצלנו, אינטל לא תוותר על מרכזי הפיתוח בישראל, וכן גם לא הארצות העומדות בתור אצלנו לידע וחדשנות. וורן באפט אמר אחרי קניית "ישקר" כי הוא משקיע רק בארה"ב וישראל כי יתר העולם אינו רלוונטי. המדינה האסייתית ששמה לא פורסם לא תוותר על מערכת ההגנה למסוקיה, כי היא חסרת תחליף. רוסיה תמשיך לקנות ירקות וידע חקלאי חיוני, וכך עוד עשרות מדינות הנעזרות בנו. שר בריטי אמר כי כל תרופה שישית על המדפים היא ישראלית, אין הרבה מדינות שיוותרו על כישורי הסייבר, המודיעין והביטחון של ישראל. ונראה אם נשיא צרפת יוותר על המערכת הישראלית המגנה על מטוסו בפני טילים. לכן גם אצל הילרי הסנקציות לא היה עובדות.
הרשות הפלשתינית הפרה את ההסכמים במהלכה החד צדדי המשותף עם אובמה, שפעל "מהבטן", מהרגש ולא מהשכל, ובניגוד להפחדות על מסוכנותו בימיו האחרונים, יצר עבורנו הזדמנות גדולה דווקא כעת. כל צעד תגובה ישראלי כעת לא יתפרש כמחטף אלא כתגובת נגד לפרובוקציה. מצד שני גם לטראמפ לא יהיו טענות כלפי מהלכים שנעשו בתקופת קודמו. לכן זה הזמן לאשר מיד עשרות אלפי יחידות דיור ביו"ש וירושלים, ואם תהיה תגובה של אובמה ומרעיו מאירופה, יש להגיב בסיפוח, החל מ"הגושים" וכלה בכל השטחים שאינם מאוכלסים בערבים, כלומר יותר משטחי C, הואיל והקווים שבזמנו התאימו לפרס וערפאת לא אמורים לחייב את מפת השאיפות שלנו.

הבעיטה האחרונה של אובמה

דצמבר 26th, 2016

שיחת הטלפון הראשונה של ברק חוסיין אובמה לאחר השבעתו היתה אל אבו-מאזן. למי שעוד היה ספק מהם כוונותיו כלפי ישראל, אחרי ההסכם עם אירן שמפקיר את בטחונה ואחרי עצירת משלוחי נשק לישראל בעיצומה של מלחמה בארגון טרור, כעת בא הצעד הספוג בשנאה ונקמנות וסיפק הוכחה סופית לגבי יחסו לישראל.
נתניהו ואנשיו טוענים בנחרצות שכל המהלך היה יזום ע"י אובמה, שהפעיל מדינות אחרות שירימו לו להנחתה באו"ם, לפי מיטב הטקטיקה שנקט בהפלת המשטר בלוב, שאותה הגדיר "הובלה מאחור", כלומר ניהול המהלך באמצעות מדינות אחרות. חתרנות במקום מנהיגות. זהו מהלך של ייאוש מצד נשיא שמחנהו הפסיד את השלטון, נקמה עלובה וקטנונית הן נגד ישראל והן נגד הממשל החדש, ולמעשה נגד העם האמריקאי, כמו מישהו שסורט את הצבע של המכונית של בחורה שדחתה אותו.
המהומה הגדולה ביותר כעת היא בכלל בארה"ב. תפקיד הנשיא בחודש האחרון לכהונתו הוא להעביר בצורה חלקה את השלטון ותו לא. מה שעשה אובמה היה ניצול ציני של ימיו האחרונים בתפקיד לשינוי מדיניות חד וניסיון פרובוקטיבי למלכד את הנשיא הנכנס, מעשה שלא ייעשה במשטר דמוקרטי. הדבר לא יישאר ללא מענה מצד הממשל החדש. והמרוויחה מהנקמה של טראמפ תהיה ישראל. במילים אחרות, לנשיא העבר יש כמה ימים להזיק לישראל, בעוד שלנשיא העתיד יש שנים להועיל לה. אובמה סיפק לטראמפ את המוטיבציה לכך.
המהלך עצמו הינו יותר הצהרתי מאשר מעשי מאחר ונעשה במסגרת פרק 6 של האו"ם שהינו הצהרתי, בניגוד לפרק 7 הכולל צעדי סנקציות. ההגדרה של ההתנחלויות כבלתי חוקיות חל גם על ירושלים ורמת הגולן, מצב בלתי קביל ע"י 95% מהאוכלוסייה היהודית בארץ, דבר שיוביל לקונצנזוס נדיר אצלנו. אגב, עד היום איש בעולם לא הכיר בריבונותנו על ירושלים המערבית ואין בה עדיין אף שגרירות. בישראל לא נרשמו נדודי שינה כתוצאה מכך.
מי שראה את מחיאות הכפיים וההתלהבות באו"ם מיד לאחר ההצבעה ראה מיצג קלאסי של אנטישמיות ושנאת ישראל גלויה. כך, מן הסתם, נראו הגויים חוגגים למראה יהודים נשרפים ע"י האינקוויזיציה בספרד. תפוס ת'יהודי. אלא שארה"ב של עוד חודש יוצאת מהמעגל הבזוי הזה ורוב יתר המדינות נמצאות בצרות צרורות, בעוד שמדינת היהודים משגשגת ופורחת. כעת הם נשרפים במשברי מהגרים, טרור ובעיות כלכלה, ומתוך האש צוחקים צחוק אחרון.
תגובת ישראל היתה החזרת השגרירים מסנגל וניו-זילנד, עצירת סיוע לסנגל, ביטול ביקורו הקרוב של שר החוץ שלה ועצירת מימון למוסדות או"ם. למרות שזו התגובה שצריכה היתה להיות כבר מזמן על הגינויים האינסופיים, על האפליה, על העיסוק האובססיבי החולני בישראל בשעה שחצי עולם עולה בלהבות, עצירת התקציבים למוסדות האו"ם מסמנת למחוקקים בארה"ב את הדרך לקיצוץ וביטול תקציבים לאו"ם.
כיצד על ישראל להגיב?
אבו מאזן מתגאה בכך שההחלטה נתקבלה כתוצאה מיוזמתו, והמהלך נוהל מהרשות הפלשתינית. הדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכמים שעליהם חתומה הרשות מולנו.
חשוב להבין שהפרת הסכם העוברת בשתיקה ע"י הצד הנפגע, מתקבעת כחלק מההסכם כתוצאה משתיקתו. לכן, על ישראל להודיע היום בקול רם וברור שמדובר בהפרה יסודית של ההסכם, ונוכח ההפרה, מבחינתנו הוא פקע ואינו מחייב אותנו עוד. כל קיום חלק כלשהו מההסכם ע"י ישראל מרגע זה והלאה נעשה מתוך אינטרס ישראלי ולא מתוך מחויבות להסכם. על ישראל לחזור על הדבר שוב ושוב, ובשעת הכושר הראשונה, כלומר אחרי לכתו של אובמה, לעשות ככל העולה על רוחה, החל משלילת תעודת אח"מים מראשי הרשות, התעלמות משטחי A,B שבשליטת הרשות, וכלה בסיפוח שטחים לפי ראות עיניה.

זהו גם סופו של המשחק המסוכן שניהל נתניהו, שבמסגרתו הוא הכריז מצד אחד על תמיכתו במדינה פלשתינית, ומצד שני אפשר בניה יהודית ביו"ש. ניתן לצפות שבעולם לא יהיו מוכנים לקבל מסר סותר שכזה. את מה שלא ניתן לקבל זה את העיסוק המופרע בישראל בשעה שבמזרח התיכון מתחולל רצח המוני וטיהור אתני של מיליונים, ולא את מחיאות הכפיים האנטישמיות כביטוי לאובססיה הזו.

מכאן ואילך אם ההתנחלויות אינן חוקיות בעיני העולם – בואו ונעשה אותן חוקיות. נספח את כל יו"ש חוץ מהאזורים המיושבים בערבים, כלומר את שטחי C ועוד שטחים פתוחים שנמסרו להם במסגרת "השלום" שהכזיב.
אובמה סיפק לנו את האופציה הזו כמתנת פרידה.

סוף לאליבי של ביבי

דצמבר 15th, 2016

"אף לא לבנה אחת נוספת!" כך נהג ראש הממשלה לצטט את הציווי של נשיא ארה"ב, אובמה, שמאחוריו עמד איום מרומז שלא להטיל וטו על הצעה חד צדדית נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם. את הדברים הללו נהג נתניהו לומר לכל מי שדרש ממנו לעצור את ההקפאות לסוגיהן, לאשר תכניות בנין עיר (תב"ע), ולהסיר את מגוון הגזירות על ההתפתחות היהודית ביו"ש ובירושלים. קשה היה להתווכח עם דרישה סבירה כזו הדורשת להמתין עם הבניה ביו"ש עד לאחר החלפת הנשיא האמריקני, לפחות בהתחשב עם חוסר רצונו או יכולתו של נתניהו להגיע לעימות חזיתי.
הפסד הדמוקרטים בארה"ב כבר מוטט את היוזמה הצרפתית במועצת הביטחון, שחוטיה מובילים לוושינגטון. אובמה יודע שפגיעה בוטה בישראל עם גבוי אמריקני של נשיא שבעוד חודש יוצא לפנסיה הינה בלתי מקובלת, ואף עלולה להרגיז את הנשיא הנכנס שכבר התבטא בעבר שבנין האו"ם עשוי לשמש כפתרון מגורים מושלם לזוגות צעירים. מצד שני יוזמה ישראלית בוטה ביו"ש כעת עלולה לספק תירוץ לאובמה, ולכן כדאי עדיין להתאפק.
אחרי השבעת טראמפ הכל פתוח. ישראל חייבת לנצל את המצב הבינלאומי הנדיר, שכמוהו נוצר פעם ב-100 שנה, לבניה חסרת תקדים ביו"ש, להפלת הרשות הפלשתינית ולסיפוח.

הפתרון היחידי ליוקר הדיור בארץ לא יגיע מזוטות כגון מע"מ אפס או מיסוי דירה שלישית אלא רק הגדלת היצע הקרקעות באזור ירושלים והמרכז, ואלו מצויים אך ורק ביו"ש. יתר על כן. המחיר הפוליטי של יוקר הדיור גורם לכך שכרגע יש אינטרס לממשלה למנוע עליה לארץ כדי למנוע עליית מחירים נוספת, למרות שהאינטרס המובהק היה צריך להיות בניה נרחבת ביו"ש, ולכאורה רק הלחץ האמריקני מנע זאת.

אבל התבטאויות נתניהו וליברמן מעלות חשש שפני הממשלה לקלקל את המצב הבינלאומי הנדיר שנוצר. אביגדור ליברמן מכריז שוב ושוב על בניה "בגושים" בלבד, כלומר אימוץ תכנית השמאל, שעליה יאיר לפיד וציפי לבני היו חותמים ללא היסוס. נתניהו אמר שהוא מעונין להקים מדינה פלשתינית יחד עם טראמפ, ובתשובה לשאלה על המחלוקות עם אובמה, הזכיר נתניהו רק את הנושא האיראני, בעוד שאת יו"ש וירושלים הוא לא מצא לנכון להגדיר כשנויים במחלוקת עם הנשיא היוצא.
עד לרגע האמת, המוגדר היטב, הלא הוא ה-20.1.17, אובמה עדיין מספק אליבי מעולה לחוסר המעש של נתניהו ביו"ש. ביום שאחרי יש לצפות ממנו לשינוי ניכר במדיניות, ובמידה וזה לא יבוא, המסקנה תהיה שנתניהו הוא הבעיה ולא הפתרון.

כשהאויב חלש הוא מניף דגל גדול

נובמבר 20th, 2016

הנוסעים על כביש 6 ליד מחלף ניצני עוז אינם יכולים שלא לראות דגל אש"ף ענק המתנוסס ממזרח לכביש, בדיוק מול המחלף המוביל לנתניה.
הדגל מונף בתוך העיר טול כרם והוא נמצא שם כהתרסה וסימון טריטוריה מטעם הרשות הפלשתינית השולטת בטול כרם, המוגדרת, כמו יתר הערים הערביות ביהודה ושומרון, כשטח A, כלומר באחריות ביטחונית ואזרחית שלהם.
הדגל הרגיז נהגים רבים החולפים על ציר האורך המרכזי של ישראל, ובכך השיג את מטרתו, מבחינת המניפים הערביים. ראיתי את הדגל וחייכתי, כי הוא עושה שרות מעולה עבור אזרחי ישראל, בסמנו מול עיני כולם את הסכנה הקיומית לישראל במידה ותוקם, חלילה, מדינה פלשתינית.
מדינה כזו אינה יכולה שלא לכלול את טול כרם וקלקיליה, שתי ערים ערביות הצמודות לכביש 6. מדינה כזו תהיה מרכז טרור כמו עזה, רק מסוכנת פי כמה, כי היא תהיה צמודה למרכז, תכניס לטווח טילים את מרכזי האוכלוסייה, הכלכלה, מערכות השלטון, כל בסיסי חיל האויר חוץ מ"עובדה" שבדרום הנגב, הכורים האטומיים, הצירים הראשיים, ועוד. בניגוד לעזה המישורית מדינה כזו תשלוט על המרכז מלמעלה. במקום שאנו נשלוט על הרי יהודה ושומרון, לב המולדת היהודית, ישלטו שם ארגוני הטרור לגווניהם.
בשנת 2003 נפתח קטע כביש 6 שליד מחלף אייל. זמן קצר לאחר מכן חרדו מחבלים דרך מעבר מים מתחת לכביש, פתחו באש לעבר כלי הרכב ורצחו את נועם ליבוביץ' בת ה-9. היום אנו נוסעים בבטחה על הכביש למרות שהוא צמוד לטול כרם וקלקיליה, כי בניגוד לעזה, ישראל דווקא חיזקה ביו"ש את שליטתה הביטחונית משני צדי הגדר. מאחורי קלקיליה שולטים עליה מלמעלה הישובים צופים ואלפי מנשה, ומאחורי טול כרם סלעית ואבני חפץ. הנוכחות האזרחית מגובה ע"י צה"ל כמיטב הנוסחה הציונית משכבר הימים – שילוב של התיישבות וביטחון. מאז מלחמת אוסלו ("האינתיפאדה השניה" בפי הערבים) חידש צה"ל את השליטה בכל יו"ש, חידש את התשתית המודיעינית, והשיג רגיעה ביטחונית.

אז מצד אחד הדגל הזה הוא תמרור אזהרה לכולנו, אזהרה מפני ויתורים ונסיגות, אזהרה מפני התרופפות השליטה הביטחונית והאזרחית שלנו ביהודה ושומרון.
אך מצד שני הדגל הזה גם משדר לנו שכל מה שיכולים אויבינו לעשות כרגע הוא לנבוח ולא לנשוך, להניף דגל וזהו, וכגודל הדגל גודל התסכול. מכאן שהנפת הדגל הזו אינה סימן לעוצמה אלא סימן לחולשתם לייצר טרור.
לרוטר

הכרעה בעמונה

נובמבר 17th, 2016

קשה לומר שמישהו נפל מהכיסא נוכח החלטת בג"ץ שלא לדחות את עקירת עמונה. ההחלטה מתיישבת היטב עם המנהג החביב על רוב שופטיו להתנכל להתיישבות יהודית.
העותרים בעמונה טענו שמדובר באדמה ערבית פרטית. בתגובה פינו תושבי עמונה כל חלקה שלמישהו מהעותרים היתה איזושהי זיקה אליה, ולמרות זאת החליט בג"ץ בקלילות להחריב ישוב שלם, למרות שאין לאיש בדל ראיה לבעלות על קרקעותיו. זו כמובן אינה הפעם הראשונה. לאחר ההחלטה מ-2011 להריסת הישוב מגרון קיבלו העותר הערבי וחבריו מהשמאל תיאבון ותבעו מהמדינה פיצויים על שנות השימוש בקרקע. הפעם הם נתבקשו להוכיח את הבעלות, ואז מיהרו למשוך את התביעה, ועוד שילמו הוצאות למדינה ולישוב. זה כמובן לא שינה את גורל הישוב.
לאחר שבג"ץ פסק ב-2006 להרוס 9 בתים בעמונה, העתיק הפעיל הירושלמי אריה קינג את עתירת השמאל מילה במילה, בעתירה שהגיש להריסת שכונה ערבית בירושלים הבנויה על אדמה פרטית יהודית מוכחת, על שטח שיועד להקמת שכונת "שער המזרח". השופטים הדפו את העתירה בקלילות בתירוץ שהם משאירים למדינה לקבוע את מועד ביצוע ההריסה בהתאם ל"סדרי עדיפויות" שלה, שכמובן לא הגיעו ולא יגיעו לעולם. קינג בתמימותו לא הבין שמידת קדושתה של אדמה פרטית נובעת מהזהות הלאומית של בעליה.
לפני כשנה עתרו בעלי קרקע יהודיים לבג"ץ על גזל אדמותיהם בנגב בידי שבט בדואי שהקים על אדמתם כפר בלתי חוקי בשם "אל-זרנוג". לעותרים הללו היתה, לשם שינוי, הוכחת בעלות מוצקת. השופט מני מזוז סירב לסלק את הבדואים ועוד הציע למדינה להפקיע את הקרקע מבעליה ולתת אותה לפולשים. בעתירה אחרת, שהוגשה נגד בניה ערבית בלתי חוקית במימון אירופי שנועדה להשתלט על כביש ירושלים יריחו, לא התבייש מזוז להצהיר ש"החוק זה לא הכל".
עד כמה "החוק זה לא הכל"? ברגע של חוסר תשומת לב חשף השופט מישאל חשין ז"ל כיצד קרה שאריאל שרון חמק מאישום שוחד בפרשת "האי היווני". נזכיר למי שהפסידו את הפרקים הקודמים שבשנת 2004 הכינה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, טיוטת כתב אישום נגד שרון באשמת שוחד שלכאורה קיבל באמצעות בנו, גלעד, שהועסק ע"י הקבלן דודי אפל ששילם לו הון עבור כלום, תמורת סיוע, לכאורה, של שרון, בהיותו שר חוץ, לקניית אי נופש ביוון, הכל לכאורה.
בסמיכות זמנים למועד ההחלטה הכריז שרון על "ההתנתקות", והתיק נסגר ע"י היועמ"ש, שלא היה אחר מאשר מיודענו מר "החוק זה לא הכל", הלא הוא מני מזוז. התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה לבג"ץ, שדחה אותה.
וכך סיפר לא אחר מאשר סגן נשיא בית המשפט העליון, השופט חשין, בראיון הפרישה שלו ("הארץ" 26.5.06): "אני יכול רק לומר שכשאדם (הכוונה לגלעד שרון) בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה… אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות".
לחשין היה פה גדול ואנו זכינו להזדמנות ללמוד מבפנים לא רק מה היו "השיקולים המשפטיים" בטיהורו של שרון, אלא גם מהי לדעתו האג'נדה הפוליטית של השופטים וכיצד זו משפיעה על פסיקותיהם.

בג"ץ יכול היה להשאיר את עמונה על מקומה באמצעות השארת מועד ההריסה לשיקולה של המדינה, לפי "סדרי העדיפויות" שלה, כפי שהוא עושה במקרים רבים כלפי בניה ערבית.
מצד שני יש לציין שקיימת אחיזה חוקית למסע ההרס הזה, מאחר וכל עוד השטח לא סופח, הם מגדירים אותו ככבוש, ומתוך כך האוכלוסייה הערבית הינה "מוגנת", מה שהופך את האוכלוסייה היהודית ל"מותקפת" ע"י סעיפי חוק המשמשים כמחבוא מושלם לרוע לב. אם בג"ץ יפסול גם את "חוק ההסדרה", הוא יכריח את הדרג המדיני לקבל החלטה,
וההחלטה היחידה שבאמת מטפלת בסוגיה היא סיפוח, לפחות של שטחי C, שעליהם בנויים כל הישובים הישראליים.

צריך להבין שלפנינו תנועת מלקחיים לחיסול ההתיישבות ביו"ש. זרוע חיצונית של מדינות אירופאיות שלמעשה מופעלת "י ממשל אובמה, וזרוע פנימית המורכבת מארגונים הממומנים ע"י הממשל האמריקני, ו/או מקורביו ו/או מדינות אירופה, שמרגישים בבג"ץ כמו בבית.
כתוצאה מתבוסת הממשל האובססיבי של אובמה את קלינטון, עומדת להיעלם הזרוע החיצונית וכך ייצא שמי שלבסוף ידחוף לסיפוח יו"ש יהיו ארגוני השמאל ושופטי בג"ץ, כי נתניהו לא יוכל לשרוד פוליטית כקבלן ההריסות של ההתיישבות מטעם השמאל הקיצוני.