יש עתיד והוא מסוכן

תחת הסיסמא "פוליטיקה חדשה" נכנס יאיר לפיד לכנסת, ובגדול. מהר מאד התאמתו הפקפוקים והחששות שהיו לגבי הכותב ומגיש הטלוויזיה המוכשר, שמימיו לא ניהל דבר. לפיד קיבל על עצמו כתפקיד ניהולי ראשון בחייו להיות שר אוצר, לא פחות. מגלומני אפילו יותר מעמיר פרץ כשר ביטחון, שבכל זאת ניהל דבר מה בעברו.
לפיד החל מיד לדרוס בכל כוחו את החרדים, לקצץ, להרעיב ולדחוק אותם לפינה, ובכך גרם להאטת תהליכים, שכבר החלו, של גיוס מוגבר לצה"ל והשתלבות בכלכלה. התירוץ היה "שוויון בנטל". המטרה היתה פריקת שנאה.
כשהתחילה "שליחות השלום" של ג'ון קרי, אמר לפיד כי מבחינת האמריקאים הוא "הדבר הבא", כלומר המועמד שלהם לראשות הממשלה. מאז חלה התאמה מופלאה בין דף המסרים של לבני, לפיד וקרי. בניגוד להצהרותיו מהבחירות, שיש להתרחק מעיסוק בוויכוח המדיני חסר המוצא ולהתרכז בבעיות החברתיות שהוזנחו, חתך לפיד בחדות אל מדמנת "הסכסוך" והחל להישמע כמו ציפי לבני. הוא עצר תקציבים להתיישבות ביו"ש, ולא פסק לדבר בזכות "תהליך השלום", שממנו כביכול נואש מזמן. הלכו ותכפו הצהרות דוגמת "הכסף קבור בין יצהר ואיתמר", ובפגישה עם תעשיינים הכריז "הסכם מדיני יציל את הכלכלה". זה אולי אליבי לכישלון הכלכלי שלו – האשמה היא בהיעדר שלום. במקביל התגרה יותר ויותר בשותפיו לממשלה ובראשה. "העובדה שאנו דורשים מהפלסטינים הצהרה שהם מכירים בישראל כמדינה יהודית, אני פשוט חושב שזה זבל", אמר בראיון לעיתון אמריקאי. עוד יריקה העניק לפיד לנתניהו כשיישר קו עם אובמה וגינה את החרם שהטילה ישראל על נאום נשיא איראן, רוחאני, באו"ם. בהתרסה נגד נתניהו הוא סירב לתקצב את הסכם פינוי שכונת האולפנה בבית אל שהתקבל בממשלה הקודמת, וחסם אישור של נתניהו לבניה במזרח ירושלים בהצהירו "אני לא משקיע שקל מעבר לקו הירוק". הדובדבן שבקצפת היה "תכנית ההיערכות" שפירסם, הכוללת נסיגה חד צדדית כמעט עד לקווי 67. "היפרדות כרוכה בדברים שיכאבו לכולנו, לפנות 80 או 90 אלף מתנחלים זה יטלטל את כולנו. המדינה תהיה שונה, כל אחד מאיתנו יהיה שונה וכל היחסים בין אזרח למדינה ישתנו". בהזדמנות אחרת פלט "יותר בטוח להיות יהודי בניו יורק מאשר בישראל".
מדובר למעשה בכוכב קל דעת מהסוג שמפלגה אחרת היתה מתביישת לשריין. היוזמה הכלכלית המשמעותית היחידה שלו, תכנית מע"מ אפס, גרמה כמעט לכל הכלכלנים לתלוש את שיערם.
מפלגתו בעייתית לא פחות. עופר שלח הוא שמאלן קיצוני שמדקלם "הכיבוש משחית", ושקרא בכנס של "שלום עכשיו" להקים מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. הדובדבן שבקצפת היה לאחר משט המרמרה: "מהיום ידיה של היחידה הטובה ביותר בצבא (השייטת)… מגואלים בדם של אזרחים".
עוד איש שמאל קיצוני הוא ח"כ יעקב פרי שבתקופת אוסלו כיהן כראש השב"כ, הגוף הביטחוני היחידי שתמך מלכתחילה בהסכם. פרי רתם את השב"כ לפעילות חשאית נפשעת להכפשת הימין כדי להחליש את ההתנגדות הנרחבת להסכם, כולל הפעלתו השערורייתית של אבישי רביב כסוכן פרובוקטור בימין. בין התבטאויותיו: "ללא תהליך מדיני לא נבנה כלכלה יציבה" (2009), "מדיניות החיסולים לא הוכיחה את עצמה" (2002), "חייבים לחזור לגבולות 67" (2002). ב-2007 קרא לקדם הסכם עם סוריה. לו שמענו בקולו, היו כעת החיזבאללה ודעא"ש משתכשכים בכינרת.
ח"כ רות קלדרון גם מפיקה מרגליות. "הכיבוש הוא חטא, אתה לא יכול להיות יהודי ולכבוש", מדבריה בכנס של ג'יי סטריט, השדולה האנטי ישראלית בארה"ב.
ומה עם "האיש שלנו", שר החינוך הרב שי פירון? מעבר ליוזמות חינוכיות תזזיתיות ושנויות במחלוקת, ובזבוזי כספים העשויים להסביר "איפה הכסף", הוא, בוגר ישיבת "שבי חברון", מיהר לבטל את יוזמת קודמו, גדעון סער, לביקורי תלמידים במערת המכפלה, מקום בלתי חינוכי, כנראה.
לקראת הבחירות שוב מעמידה "יש עתיד" פנים של מפלגת "מרכז". רק מזכיר לאן קולות תמימים עלולים להתגלגל.

2 Responses to “יש עתיד והוא מסוכן”

  1. מאת חיה:

    יישר כוח על הפוסט הנפלא!!!!

  2. מאת קסם:

    שבוע שעבר עיינתי בדף הוויקיפדיה של לפיד ומסתבר שלפיד דווקא כן ניהל בחייו:
    "בשנת 1997 לפיד עבר לגור בארצות הברית לאחר שהתמנה למנהל מחלקת הטלוויזיה בחברת ניו ריג'נסי של המיליארדר ארנון מילצ'ן"

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=102583

    דרך אגב – מע"מ 0 לא הייתה תוכנית כלכלית – היא הייתה פלסטר לעזור לשכבה מאוד צרה (זוגות צעירים בוגרי צבא שזוהי דירתם הראשונה) לרכוש דירה שהיא לא דירת יוקרה. האם היא הייתה עוזרת להם? כמובן שכן. האם זה היה מתוך ראיה כלכלית גרידא? ממש לא – היה פה אלמנט כלכלי אבל הרצון היה להוציא אותם מתוך היאוש שדבק באלה שלא יכולים לקנות דירה.

Leave a Reply


ארבע × 2 =