ילדי תימן – הסערה שלא היתה

 

התקשורת נוהגת לייצר "סערה" על כל מילה לא מדוייקת הבאה מימין. תוחלת החיים של "הסערה" היא ימים שלמים של דיונים, תגובות, ביקורת, וכו'. מהדורות חדשות נפתחות ב"סערה", בתגובות אליה, בתגובות פוליטיקאים, בפרשנויות, בביקורת מימין ובייחוד משמאל, וכך נקבע כל סדר היום הלאומי. הרב לוינשטיין, ינון מגל, וכו', תמיד "הסערה" עוסקת בימין, והנושא – בד"כ חסר משמעות. אותו מנגנון עצמו שכה יעיל בהבלטת "סערות", יעיל לא פחות להשתקת פרשיות גדולות, למשל, האמירה השערורייתית של סגן הרמטכ"ל שהציב את ישראל בצד הנאצי של המשוואה המזרח תיכונית, ועיקר דברי הרב לוינשטיין, אלו שנזנחו ע"י התקשורת – ההשתלטות של השמאל הקיצוני על מערכת החינוך הצה"לית, והניסיון הגס להשפיל ולסלק את הדתיים מהקצונה.

השיא הגיע בימים האחרונים. שערוריית השערוריות התפוצצה כמעט בחשאי.

השר צחי הנגבי, המתואם לחלוטין עם ראש הממשלה, הודה בפה מלא כי במסגרת הפרשה המכונה "ילדי תימן", נגזלו במזיד מאות רבות של ילדים. אמר, והתקשורת פיהקה.

ככה סתם? מנין השקט הזה? הרי לאורך השנים נלחמה המדינה בחירוק שן בכל מי שניסה לטעון שהיתה תופעה של גניבת ילדים. שלוש ועדות חקירה הוקמו מאז שנות השישים, כולן הגיעו למסקנה שהדבר לא היה ולא נברא. כיצד הגיעו הוועדות למסקנה? את זה לא מגלים. הדיונים והעדויות חסויים לעוד עשרות שנים. מדוע? גם זה חסוי.

מי שהעז לחלוק על המסקנות הללו תואר כקונספירטור, כאדם לא רציני המאמין לסיפורי בדים. אדם מכובד לא העז לדבר ברצינות על הפרשה כאילו אכן קרתה, אחרת היה עלול לחולל סביבו "סערה", ולהיפלט מהשיח הציבורי. והנה מגיע שר בכיר והופך את הקערה על פיה, מודה בשם הממסד שגניבת הילדים אכן היתה, שדווקא הקונספירטורים הם אלה שצדקו, בעוד שכל הממסד והתקשורת רימו וטשטשו את האמת הנוראה הזו, שאינה ראויה ל"סערה".

ברור שרבות מה"סערות" אינן באמת מסעירות, וישנם נושאים חמורים שאינם מטופלים. מכאן שיש ל"סערות" תפקיד אחר לגמרי מאשר סיקור תקשורתי. תפקיד "הסערה" הוא להשפיע על מהלכים. החלק הטפל בדברי הרב לוינשטיין הודגש כדי לטשטש את החלק העיקרי, הדן בחורבן החינוכי בצה"ל, וכן כדי לסמן את בוגרי מכינת עלי. ניפוח דברי ינון מגל נועד לחסל אותו פוליטית, מהלך שהצליח. העלילה וניפוח דברי הרב קרים נועדו למנוע את מינויו, או להפוך את מעמדו לנכה, במידה שימונה. ניפוח דברי אראל סגל נגד סתיו שפיר נועדו למנוע את צירופו לגל"צ, מהלך שנכשל. כך משמשת התקשורת כלי בידי השמאל לשלוט על הקורה במדינה. מכאן, השתיקה התקשורתית בפרשת ילדי תימן מצביעה על חשש השמאל מהפוטנציאל הנפיץ שיש לפרשה כלפיו.

 

 

 

One Response to “ילדי תימן – הסערה שלא היתה”

  1. מאת דרור מרמת גן:

    התקשורת היא לא "כלי בידי השמאל", התשקורת היא השמאל עצמו, אחת הזרועות של חונטת המיעוט השמאלני השלטת במדינה,בחסותו של הליכוד ומנהיגו.

Leave a Reply


תשע × 3 =