לתושבי עמונה באהבה

תושבי עמונה נמצאים בחזית של עם ישראל. בחזית ההתיישבות החלוצית בתנאים קשים על גבעה אסטרטגית השולטת ומגינה על עפרה ומהווה רצף יהודי בינה לבין בסיס חיל האוויר בבעל חצור, ההר הגבוה ביותר בשומרון ובנימין.
הם חיים בחזית הביטחונית מול כפר הפורעים (עוד מימי המנדט הבריטי), סילוואד, בחזית שמול שונאי ישראל בארגוני השמאל למיניהם, "שלום עכשיו", "יש דין" ודומיהם ומול הפרקליטות ובג"ץ שגם הם בעצם ארגוני שמאל, הפעם במימון ישראלי. הם גם בחזית שמול פוליטיקאים חלשים, חסרי חוליות ומנהיגות, נהנתנים שלא מסוגלים לחולל כאן שינוי אמיתי, שנותנים למדינות זרות להתערב בענינינו הפנימיים כאוות נפשם, לחתור מבפנים נגד אינטרסים לאומיים, ולקבל גיבוי מפקידות ושופטים שהשתלטו על המדינה כי הדרג הנבחר אינו מסוגל לשלוט. מפקד חיל האויר לשעבר, האלוף בני פלד ז"ל כינה את הממשלות – כל הממשלות, "וועד קהילה". ביטוי העושה עוול לוועדי הקהילות בגולה שהיו נאמנים לקהילות אך מוגבלים עד בכי ביכולותיהם ובכוחם. להם לא היו אז ריבונות, צבא, חיל אויר ופצצות גרעין, ואילו ל"ממשלה" שלנו אין אפילו את היכולת לתת את הכסף המגיע בדין לחייל פצוע אנוש כי הם אינם מסוגלים לקחת את השלטון מהמשפטנים.
מול כל אבדן הדרך, השחיתות, הנהנתנות, החולשה ואבדן המוטיבציה לקיום המדינה, ניצבות 40 משפחות של צדיקים שנאחזים בגבעה קפואה וקשה עבור כל היתר שרבים מהם כלל לא מבינים איך וממה מצילים אותם המתיישבים החלוצים וחבריהם מההתיישבות.

"הוא הלך בשדות" של משה שמיר, "שמונה בעקבות אחד" של ימימה צ'רנוביץ' אבידר, "חדווה ואני" של אהרון מגד, "מנוחה נכונה" של עמוס עוז, סיפורי פוצ'ו, ועוד הררים של קלאסיקה ישראלית נפלאה נכתבו על נוער הקיבוצים שנשאו את נטל הציונות על כתפיהם במאה הקודמת וזכו לחיבוק גדול מכל העם, התקשורת, התרבות וההנהגה, ובצדק. הם עמדו בחזית הציונות, הם שילמו את המחיר הביטחוני, את מחיר הריחוק, התנאים הקשים, חיי העוני והצניעות, ובתמורה זכו להכרת תודה. גם תושבי שדרות ועוטף עזה החיים בחזית זוכים לתמיכה ואהדה ואיש אינו מעלה על הדעת לומר עליהם מילה רעה.
אבל מתיישבי יו"ש עומדים במשימה קשה בהרבה כי הם עושים את כל מה שעשו החלוצים של אז, ולא רק שהתקשורת והממסדים אינם מכירים להם תודה, אלא מתנכלים להם מבית. מלפנים האויב הרצחני ומאחור דקירת הסכין בגב מהממסדים התקשורתיים והמשפטיים וגרורותיהם שבשלטון. הם חוטפים אבנים מהאויב יום יום בדרכים, והכפשות בתקשורת. הם עומדים בפני פיגועים ומעשי רצח ערביים, ולאות תודה נזרקים מהבית ע"י "שלטון החוק" המזויף. הם חיים בקרוונים קפואים בחורף ולוהטים בקיץ, ומואשמים בכל הצרות הכלכליות של המדינה.
אלו הם האנשים המהווים את ראש החץ של הציונות מול הגלותיות, ראש החץ של הגבורה מול הפחדנות, של הצניעות מול הנהנתנות, של הטוב מול הרע.
עמונה נהרסת בידי הרוע, אבל קרבנם של תושביה לא לשווא, גם עמונה תקום מחדש, וכל ההתיישבות תתגבר ורק תתפתח, למגינת ליבם של שונאיה.
מחבקים אתכם תושבי עמונה. חזקו ואמצו!

Leave a Reply


חמש × 6 =