רגע האמת של נתניהו

"אף לא לבנה אחת" כך, לגרסת נתניהו, נהג הנשיא אובמה לצוות עליו להקפיא את ההתיישבות ביו"ש. הציטוט הזה הגיע תמיד עם הבטחה חגיגית שמיד אחרי חילופי הנשיאים תחודש הבניה.
מאז לכתו של אובמה הספיק נתניהו להרוס את עמונה, להכריז על שאיפתו להקים מדינה פלשתינית ביחד עם הנשיא החדש ולאשר 6000 דירות, רובן המכריע ב"גושים", כמיטב תכניות השמאל. נציג המפלגה הרפובליקנית בארץ, עו"ד מרק צל, חשף שדחיית העברת השגרירות האמריקנית לירושלים נעשתה לבקשה ישראלית. נתניהו מכחיש, אך מוניטין האמינות נוטה לטובת צל. שר הביטחון, ליברמן, הצהיר על הכוונה להגיע להסכמות עם הממשל החדש לגבי בניה רק בגושי ההתיישבות, כלומר הקפאת 90% משטחי יו"ש. לאור המדיניות המסתמנת, עדיף כבר את יאיר לפיד וציפי לבני בשלטון, אז לפחות ייאבק בהם הליכוד מהאופוזיציה.
לפני מאה שנה, ב-1917, קיבלנו את הצהרת בלפור שהובילה להחלטת חבר הלאומים מ-1922 להקים בית לאומי לעם היהודי על שתי גדות הירדן. עם ישראל בזבז את ההישג הזה כמעט לחלוטין. היהודים שהתפללו 2000 שנה "לשנה הבאה בירושלים" לא באו, הארץ נותרה ריקה והבריטים קרעו שלושה רבעים ממנה לטובת המשפחה ההאשמית. ההחמצה הזו, שהותירה גם את הרבע שממערב לירדן דל ביהודים, הובילה לחלוקה נוספת ולאבדן מקום המילוט ליהודים ערב השואה. הויתור על ארץ ישראל אפשר למעשה את ההשמדה של עם ישראל ע"י היטלר. הריק היהודי גם משך מאות אלפי ערבים שנהרו לארץ, וכך "זכינו" בבכייה נוספת לדורות ולתהליך הקמת מדינה כואב וקשה בהרבה.
ראש הממשלה, בן גוריון, עמד בפני לחצים אדירים שלא להכריז על ירושלים כבירה, ולמרות התנאים המייאשים של מלחמת השחרור, ביצע את ההכרזה והעביר את מוסדות המדינה אליה. עד היום אין שגרירויות בירושלים אך ההחלטיות הישראלית לא הותירה מקום לספק והעולם בלע בשקט את המעבר. זו דוגמה להזדמנות שלא הוחמצה.
לפני חמישים שנה, ב-1967, חזרנו אל יהודה, שומרון, עזה והגולן. הן בגולן והן במקומות ביו"ש החלה בריחה של תושבים ערבים. בגולן נתנו להם לעזוב ואילו ביו"ש החזירו אותם, לקלקיליה למשל, ואף בנו להם בתים שנהרסו. ישראל לא סיפחה את השטח מיד, ושוב החמיצה את השעה שבה הכל היה אפשרי.
להחמצות יש מחיר ולאחריהן הכל קשה בהרבה. הבניה ביו"ש נעשתה מתוך מאבקים פנימיים שמתישים ומפלגים את ישראל, מפעל ההתנחלות ביו"ש וירושלים המונה כיום למעלה מ-700,000 איש, הושג בדם, יזע ודמעות, כנגד כל כדור הארץ וחצי מישראל. הכל יכול היה להיות זול יותר, קל יותר ומדמם פחות.
כעת, 2017, שוב ישנה הזדמנות היסטורית כשקם בוושינגטון ממשל חדש שהוא הידידותי ביותר לישראל מעולם. מעט המלמולים מוושינגטון נגד הבניה שהוכרזה לוו בהצהרה מפורשת וחסרת תקדים שההתנחלויות אינן מכשול לשלום. הודות לאובמה, שברוב חסדו החריב את המזה"ת, נוצר מצב שבו רק ישראל נותרה הנקודה היציבה היחידה באזור. ישראל במצב כלכלי, ביטחוני ומדיני מעולים, מעצמה טכנולוגית, גשר בין מזרח למערב, בעלת מקורות אנרגיה, ובמצב אידיאלי להדיפת הלחצים הבינלאומיים שנותרו, לאחר שהמנוע שלהם, ברק אובמה, נדם.
זה הזמן לסיים את ההשתלטות על יו"ש. יש לספח את שטחי C לפחות, לתת אוטונומיה לתושבים ולמוטט את רשות הטרור הפלשתינית שבכלל הוקמה כדי לחסלנו, והיא מנסה לעשות זאת כשהיא שואבת אליה תמיכה ומשאבים מכל שונאינו באשר הם, ומהווה מוקד לפעילות בלתי פוסקת נגדנו.
הכרזת טראמפ על העברת השגרירות לירושלים זכתה לתגובה נזעמת וקולנית מצד הערבים. נסיגתו מכך לא זכתה למחאה מצד ישראל. השינוי ביחסו להתנחלויות עבר גם הוא בשתיקה ישראלית, לפי כתב "הארץ", ברק רביד, אמר נתניהו לשרי הקבינט כי אמר לטראמפ שהוא "בעד שתי מדינות אך הפלשתינים סרבנים". המסקנה היא שיד נתניהו וליברמן בשינויים האמריקניים הללו. כלומר נתניהו הולך להחמיץ בכוונה גם את רגע החסד ההיסטורי הנוכחי.

אמנם עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה, אבל אם נתניהו יעדיף אותה, על הימין לדאוג לכך שיעשה זאת מהבית.

One Response to “רגע האמת של נתניהו”

  1. מאת אבי:

    בועז כל הכבוד לך על כתיבת המאמר היפה והצודק, כל מילה בסלע! יישר כוחך! :)
    :)
    היה תענוג לקרוא, תודה רבה.

Leave a Reply


שתיים + = 8