אסור להאמין לנתניהו

בחירות 1999 התנהלו בשיטת הפתק הכפול – למפלגה ולראשות הממשלה. המועמדים היו ראש הממשלה בנימין נתניהו שממשלתו נפלה, מול אהוד ברק.
יצחק שמיר, שקדם לנתניהו כראש ממשלה מהליכוד, הטיל בבחירות פתק "ליכוד", ולראשות הממשלה הטיל פתק ריק, כי סירב לתמוך ב"מלאך החבלה" כפי שכינה את נתניהו. מה דחף את שמיר לקיצוניות הזו? נתניהו מסר את חברון ליאסר ערפאת לאחר שלחץ את ידו ואמר לו "אני רואה בך ידיד ושותף", מסר בהמשך עוד 13% משטחי יש"ע בהסכמי "וואי", ניהל מו"מ על מסירת הגולן (אח"כ התפרסם שהאוצר החל לחשב עלויות פיצויים לתושבים), סיבך את הבניה ביו"ש בתקנה שהנהיג שמתנה פרוייקטים של בניה בחמש חתימות שר הביטחון, וכך איבד את תמיכת הימין, ואת כסאו.
נתניהו פרש, ובהמשך חזר לפוליטיקה, ולסורו. הוא העניק תמיכה מכרעת להתנתקות, ופרש מהממשלה שבוע לפני ביצועה, כשהיה מובטח שהיא לא תיעצר, וכך ניסה, והצליח, להרוויח מכל העולמות, להיות גם בעד וגם נגד.
אל כהונתו כראש ממשלה ב-2009 נכנס נתניהו עם אליבי מוצק, ברק אובמה שמו, שהעניק לו 8 שנות תירוץ מושלם לריסון ההתיישבות ביו"ש. זה החל ב"נאום בר אילן" שבו שבר שמאלה והחל לתמוך במדינה פלשתינית, שאנשיו תירצו כ"טקטיקה" בלבד. בהמשך יצר תקדים הקפאת בניה נגד יהודים בלבד ל-10 חודשים, שהדהימה את שרת החוץ דאז, קלינטון. בסיומה הוא התכוון להיענות לדרישה אמריקנית ולהאריך אותה, ורק התנגדות פוליטית עזה בלמה אותו. נתניהו לעולם לא מתייצב בגלוי נגד ההתיישבות ביו"ש, אלא משתמש בתירוצים כגון אובמה, שר הביטחון ברק, המנהל האזרחי, בג"ץ, היועמ"ש וינשטיין שמונה ע"י נתניהו והנהיג קו שמאל קיצוני, כולם אשמים חוץ מהעומד בראש הפירמידה. את דו"ח לוי שפותר את רוב בעיות ההתיישבות ביו"ש, גנז.
נתניהו מסכל כל שינוי בכוחו המופרז של בג"ץ (אשמים כחלון, לבני או אהוד ברק, בתורם), וכל חקיקה משמעותית נגד ארגוני החתרנות הממומנים מבחוץ. הוא מינה את ציפי לבני לשרת המשפטים, כדי לא להכניס את הבית היהודי לממשלה, כביכול משהו אישי מול בנט, ניהל מו"מ עם שר החוץ האמריקאי, קרי, על בסיס קווי 67, כשדרישתו הטריטוריאלית היא נוכחות צבאית בלבד בבקעת הירדן. את ההבטחה לפיצוי על הרס שכונת האולפנה בבית-אל הוא הפר, ו"מכר" אותה פעמיים רק אחרי הסערה של הרס בתי דריינוף. כעת הוא כבר מזגזג בנושא עמונה החדשה.
הקרקע נשמטה תחת רגלי התירוצים כשלמרבה ההפתעה נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, ואין יותר אובמה שיצווה "אפילו לא לבנה אחת". הממשל החדש ידידותי במיוחד, ומתייחס ל"סכסוך" שלנו בפרופורציות הנכונות, ונוצרה הזדמנות נדירה לישראל לעיצוב העתיד המדיני. ומה עשה נתניהו לניצול המצב הנדיר? לפי ידיעות אמינות הוא שביקש לדחות את מעבר השגרירות האמריקאית לירושלים, הכריז שוב על רצונו במדינה פלשתינית, וכעת תקע סופית את ההתיישבות כשהקים צוות משותף עם ארה"ב שיקבל את ההחלטות לגבי הבניה. המשמעות היא שההחלטות לגבי בניה ביו"ש וירושלים יצאו מידי ישראל, ארה"ב שותפה להן, והיא זו שתואשם ע"י אירופה והעולם הערבי בכל בית שייבנה, ולכן בכל הקשור לבניה יחול הכלל החביב על נתניהו: "לא היה כלום ולא יהיה כלום".
עד כה היתה לימין דילמה מביכה. מצד אחד כל החוטים הובילו אל ראש הממשלה, ומצד שני ברור היה שהוא ניצב מול נשיא אמריקני עוין שלוחץ עליו באופן חסר תקדים. זה נגמר. כעת ברור שנתניהו הוא זה שמקבע את ההקפאה באמצעות "הצוות המשותף", הוא אחראי לכך שהשגרירות נשארת בתל-אביב, הוא חונק את הבניה, הוא מפר הסכמים.
כעת גם ברור לאילו מדבריו הסותרים צריך להאמין. נתניהו מעוניין בתכנית השמאל, שהיא מדינה פלשתינית שתכלול רק נוכחות צבאית בבקעת הירדן, ובניה ב"גושים" בלבד. לכן, שינוי דרמטי במימדי הבניה כעת צריך להיות עבור הימין מבחן אמינות מכריע לגבי נתניהו.

One Response to “אסור להאמין לנתניהו”

  1. מאת רק אני:

    זה הזמן להעיף את ביבי – הוא עכשיו רק מזיק לימין,

Leave a Reply


1 × ארבע =