למה לצה"ל לא אכפת מרבני המכינות?

בשנתיים האחרונות ביצע צה"ל תפנית ערכית שמאלה לפי מיטב ערכי "הקרן החדשה". המסרים במשלחות למחנות ההשמדה משדרים לקצינים שאנו הצד הנמצא בסיכון להידרדר לנאציזם במשוואה המזרח תיכונית, סגן הרמטכ"ל "מזהה תהליכים" לכך, ערכי הלהט"בים הפכו לסוג של משאת נפש, הוראות (אי) פתיחה באש מטורפות, ושילוב הנשים ביחידות בכלל, ויחידות לוחמות בפרט, הנראה כסוג של התגרות במגזר הציוני-דתי, הרומז להם "תסתגלו, תתאימו את עצמכם לקו הזה, ואם לא נוח לכם, אל תהיו כאן".
ברור בעליל שצמרת צה"ל אינה חוששת ממגמה של ירידה במוטיבציה של קצינים וחיילים דתיים להמשיך להתגייס ולהתנדב, אם משום שראשי צה"ל רוקדים לחלילי מאמרי "הארץ" הקובלים על "הדתה", ואם משום שלמרות הכל הדתיים ממשיכים להתנדב, ובנות דתיות דווקא מעדיפות שרות צבאי על לאומי.
זה המצב המתסכל שהוציא את הרב לווינשטיין מכליו והוביל אותו לסגנון דיבור שגרם נזק גדול למגמות שבהם הוא דוגל.
דומה ששלטונות צה"ל גם אינם חוששים משינוי כיוון של ראשי המכינות הדתיות, למשל שהרבנים סדן ולווינשטיין יכריזו על מכינתם בעלי כישיבה גבוהה ויפסיקו לייצר דורות מפוארים של קצינים מסורים, ערכיים ובעלי מוטיבציה.
מדוע זה קרה וכיצד איבדו הרבנים הללו את השפעתם הן על תלמידיהם, והן על הצבא?
הקריסה הגדולה של רוב רבני הציונות הדתית, ובייחוד ראשי המכינות, קרתה מזמן. הכוונה היא לכישלונם המנהיגותי והחינוכי בתקופת הגירוש מגוש קטיף והשומרון. הכישלון היה בעל שני מרכיבים. הראשון היה בגישה החינוכית ששידרה שהצבא הוא מטרה ולא כלי, שהמטרה היא להיות חלק מהמנגנון הצבאי עם נאמנות ללא סייג כלשהו. הכישלון השני היה בהסכמה, למעשה, לגירוש, שבאה לידי ביטוי בכך שלא היתה נכונות לשבור את הכלים. מסירת חלקי ארץ ישראל וגירוש בכוח של התושבים היהודים לא נתקבלה במכינת עלי באותו חרון ומילים קיצוניות כמו שינוי הגישה הצבאית לגבי הנשים, למרות שמדובר במעשה חמור לאין שיעור. בוגריהם שירתו לאורך חודשי ההכנות לגירוש, התייעצו וסיפרו על כך, מן הסתם, ולא קיבלו תשובה אידיאולוגית נחרצת. הליקוי הערכי של אז מתפוצץ לרבנים בפרצוף כעת.בצה"ל יודעים שמי שלא שבר את הכלים על זה, לא ישבור אותם על כלום, ואם הכלים כן יישברו על הנושא הזה, אזי סדר העדיפויות החינוכי יקרוס אצל תלמידיהם.
מכאן שהתיקון יכול לבוא באמצעות שינוי גישה חינוכית שתגדיר קווים אדומים שמעבר להם מאבד הצבא את "קדושתו". כמו בטעות בניווט, יש להתחיל בסוגיית ארץ ישראל, הנקודה שבה התחילה הטעות. לנגדם עשוי לעמוד המופת של התלמיד המובהק והמפורסם ביותר של מכינת עלי, סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, שהודיע למפקדיו שבמקרה שיתבקש לקחת חלק בגירוש, יפשוט את מדיו.

Leave a Reply


× 8 = שישים ארבע