הר הבית – סיכום ביניים

הר הבית סיכום ביניים
כעת כשהערבים חוגגים את נצחונם שבו העצימו את ריבונותם בהר הבית אפשר להפיק כמה לקחים העשויים להיות לתועלת בסיבובים הבאים, שאותם הקריסה הישראלית תביא לבטח.
1. "השולט בהר, שולט בארץ" כתב המשורר-נביא, אורי צבי גרינברג. כעת קיבלנו המחשה איך זה עובד. התקפלות הממשלה תוביל לכך שהערבים ימשיכו שלא לספור אותה בכל נושא אחר, והזלזול בה, ובכולנו, ירקיע שחקים, והשליטה על כל דבר בארץ תתרופף. הבדווים, ערביי ישראל, הבניה הערבית הבלתי חוקית, ההסתה האיסלאמית משני צידי הקו הירוק, הטרור, כולם ישאבו עידוד מההתקפלות בהר הבית. מצד שני, קביעה תקיפה של כללי משחק חדשים בהר, היו עולים מחיר, אבל היו מרסנים את כל אלו ומבהירים שיש תחתית לחולשה הישראלית, ויש בעל בית במדינה.

2. המצב כרגע הוא שאין שום גורם היכול למנוע פיגוע נגד שוטרים במתכונת שקרתה, ושממנו עוד יצאנו בחסד, יחסית. אם המחבלים היו מצליחים לברוח למסגדים ולהסתתר שם בחסות ההמונים היינו עלולים להיות במצב גרוע בהרבה. נכון לעכשיו אין דבר שמונע מכל מחבל ערבי, וגם יהודי, להיכנס להר הבית מהצד הערבי ולהדליק את כל התבערה מחדש. ישראל איבדה שליטה על האופציה למנוע את זה.

3. ההחלטה על הצבת המגנומטרים נלקחה באופן נמהר, לא בגלל שלא צריך לחדש את הריבונות הישראלית, אלא כי מי שעושה שם צעד ריבוני צריך לדעת לתוך מה הוא נכנס, ובהחלט עלול הדבר להדליק מרידה ערבית חדשה ומהומה רבתי.

4. מדוע אסור היה לנתניהו להיכנס לעניין מלכתחילה? כי למלחמה כזו יוצאים מוכנים. האם המדינה בנויה למלחמה כזו?

אין צבא: צבא שהרמטכ"ל שלו חושב ש"הבא להרגך השכם להרגו" זו סתם סיסמא ולא תמצית תפקידו, שסגנו מצהיר שאנחנו הם הנאצים במשוואה המזרח תיכונית ואינו מפוטר בו ברגע, צבא שקציניו נשלחים לפולין כדי לספוג מסר של "כיצד לא להפוך לנאצים" במקום "כיצד לא לחטוף שואה נוספת", שקצין החינוך שלו אוסר לומר על ירושלים "משוחררת", צבא המחזיק תחנת שידור אזרחית, פוליטית, חד צדדית, זה צבא שראשיו איבדו את האמונה בצדקת הדרך, זה צבא שאינו רוצה לנצח ולכן לא ינצח, צבא הזקוק לניעור גדול לפני שנקלעים איתו למלחמה.

אין ממשלה: הממשלה האמיתית, הפוסק אחרון, הוא בג"ץ, שנתניהו מסר לו את המפתחות למדינה בהתמסרות מופגנת ומוחלטת. מי שמקבל שמפניה וורודה וסיגרים ממיליונרים אינו יכול להרשות לעצמו לקחת את השלטון חזרה מהשופטים, לכן גם איילת שקד המתוסכלת קשורה בידיה ורגליה, וכולנו הוסגרנו ל"פרשנות", הסבירות" ו"המידתיות" הרדיקליות והאנרכיסטיות של חבורת רחביה, המקבלת את הוראותיה מעיתון "הארץ". כעת העניקו כבודם עוד ניצחון לטרור כשהורו להחזיר את גופות המחבלים למשפחותיהם.

תקשורת עוינת: אין אפשרות לצאת למלחמה כשכל התקשורת הממלכתית ורוב התקשורת המשודרת וחצי התקשורת המודפסת נמצאים לצד האופוזיציה במקרה הטוב ולצד האויב במקרה הרע. מי שפוחד לפתוח את שוק התקשורת, מי שפוחד לסגור את גל"צ ואת ערוץ 10 שהפר את תנאי הפעלתו, אינו מסוגל לצאת למלחמת ריבונות על הר הבית.

תנועות חתרנות: תנועות החתרנות הממומנות ע"י ממשלות זרות הפועלות כאן חופשי בחסות התקשורת ובג"ץ אינן אלמנט מסייע במיוחד בעת מלחמה. הבחישה שלא תאומן של ממשלות זרות אצלנו היא עוד תמרור של אבדן ריבונות, עוד "הר בית".

זו גם רשימת הכישלונות של נתניהו

5. ירדן. בפעם הקודמת, ב-1997, אנחנו הסתבכנו איתם בכישלון חיסול חאלד משעל ברבת-עמון. סוכנינו נתפסו, ונאלצנו לספק תרופה להצלתו, לשחרר את אחמד יאסין, ולהגביר את אספקת המים לירדן.
הפעם זה היה הפוך. הם אלו שהסתבכו איתנו כשאזרח שלהם ניסה לרצוח דיפלומט ישראלי, ובחוצפתם הם הפרו את אמנת וינה כשסירבו לשחרר אותו. לישראל יש הרבה מאוד מנופים לכופף את הממלכה, שאינה פוסקת ממאבקיה בנו בזירה הבינלאומית ואף לאחרונה פנתה לאונסק"ו נגדנו. אבל נתניהו שהתקפל בצדק ב-1997, התקפל שלא בצדק הפעם. בעצם היתה לו סיבה, ועל כך בהמשך.

6. מסקנה: היחסים הדיפלומטיים שהם חלק מהסכמי שלום עם מדינות ערביות הם נטל ולא נכס. שלום רשמי עם ישראל מהווה בעיה לכל מנהיג ערבי מול דעת הקהל שלו, וכדי לסייע לו, ישראל היא שנדרשת לשלם מחירים כדי לשמור על כסאו של המנהיג. שיתוף פעולה שקט לטובת אינטרסים התבצע בעבר ומתבצע כיום מתוך צרכים אמיתיים של הצדדים ולא בגלל חתימה על נייר. היחסים הדיפלומטיים והשלום הפומבי מפריעים לשיתוף הפעולה האמיתי והחיוני, ומכאן שה"שלום" הוא הבעיה ולא הפתרון. השלום האמיתי נובע מאינטרסים, כשהשגרירויות וטקסי החתימה הם האריזה שמפריעה לתכולה, פוגעת ביחסים האמיתיים, ובאה על חשבונם.
לכן אסור להחזיר את צוותי השגרירויות לירדן, מצרים ותורכיה. תמיד יימצא מישהו שינסה לרצוח אותם, בכל רגע הם עלולים להפוך לבני ערובה, ואז אנחנו נואשם ונשלם כדי לא להיות מואשמים ע"י השמאל בפגיעה בשלום. לכן ההתפייסות עם תורכיה אינה אלא נקודת תורפה, נזק, השפלה ואבדן הרתעה.

7. צריך להבין את התחכום הכפול והמכופל של העסקה עם ירדן. באופן רשמי מוכחשת ההתקפלות כחלק מהפרשה הירדנית בצורה כזו שאיש לא יאמין להכחשה, וכולם יחשבו שזה כן חלק מהעסקה, ולא היו משחררים את המאבטח בלי ההתקפלות. אבל עבור נתניהו באה הפרשה הירדנית כמתנה מהשמים כדי לרדת מעץ המגנומטרים. זהו מהלך קלאסי נוסח נתניהו.

8. אין יותר תגובה ציונית. על כל מעשה רצח ערבי נהגה התנועה הציונית לספק "תגובה ציונית הולמת", התיישבותית. כך הוקמו "קרית שמונה", "מעלה החמישה", "משמר השבעה", "רחלים" ועוד ישובים רבים שהוקמו כדי להמחיש לאויב שכל ניסיון רצחני להקטין את נוכחותנו, ישיג את ההיפך ודווקא יכפיל אותנו.
הרצח המזוויע בנווה צוף לא נענה בשום תגובה ציונית. את נתניהו מעולם לא עניינה ההתיישבות, אך ההפתעה הפחות נעימה היא כיצד אין אולטימטום בליכוד ובבית היהודי לבנייה חדשה, ו/או לקבל את הבתים שנקנו בחברון, לפחות כתגובה לרצח. ממשלת הימין הזו מוותרת על הכלי החשוב ביותר שיש בידה כתגובה להשגי האויב ומעשי הרצח.

9. את ההסתה ושלהוב הרוחות שהגיעו לשיא ברצח השוטרים בישלו לנו קטאר ותורכיה וסוכניהם בתנועה האסלאמית, בשילוב עם ראיד סלאח, המסוכן לא פחות מהמופתי אמין חוסייני. הירידה מעץ המגנומטרים נותנת לירדן קרדיט על חשבון המסיתים האמיתיים כדי להעלות את משקלה על חשבונם. יתכן שזו הסיבה שההנהגה האסלאמית בהר הבית לא היתה מוכנה לחזור להתפלל שם מיד, כדי להראות מי בעל הבית האמיתי.

10. יתרון גדול מהמצב הוא שבתוך כל ההמולה נזרקה הרשות הפלשתינית לצד הדרך בחוסר רלבנטיות בולט, וזו היחלשות נוספת שלה, המוגברת ע"י הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני שיערער עוד יותר את מצבה, בדרך להתמוטטותה הסופית במהרה בימנו, אמן.

11. הערבים חוגגים את ניצחונם, אך אצלנו נמתח הקפיץ בעוד קליק. חוסר הרצון הישראלי בעימות, אי העמידה של הממשלה על עקרונותינו באופן נחוש, מתפרשים אצלם שכולנו קורי עכביש, ומגבירים את העזתם וחוצפתם. בסוף כשהם שוברים שיאים של רצחנות וחוצפה, ומוגדשת הסאה, הם חוטפים, לא מבינים מהיכן זה בא להם, ואז מייללים. ככה באו לעולם הנכבה ב-1948 הנאכסה ב-1967, "חומת מגן" ב-2002, ולא היו אנשים מופתעים מהם בתבל. בעצם מדובר באי הבנה הדדי הנובע מהבדלי מנטליות שלאחר 120 שנה לא השכלנו לעכל. גם הפעם טעות שלהם וטעות שלנו מקרבים את כולנו עוד צעד לעוד מפלה היסטורית שלהם. כמה נורא על כל מי שמשלם על כך בחייו.

One Response to “הר הבית – סיכום ביניים”

  1. מאת אבי:

    בועז, מאמר הדעה שלך מאוד מאוד יפה, נכון וצודק, מסכים עם כל מילה, תענוג היה לקרוא.
    יישר כח לך, והלוואי שנדע ימים טובים ויפים במדינתינו, עם ממשלה ציונית לעילא, יהודית שלא מתקפלת ומתרפסת בפני מחבלים, ויודעת לנהוג בעוז ועוצמה עם מבקשי רעתה מבית ומחוץ.

Leave a Reply


7 − ארבע =