נתניהו נגד חברון

"אני רואה בך ידיד ושותף" אמר בנימין נתניהו ליאסר ערפאת תוך שהוא לוחץ את ידו בשתי ידיו. השנה היא 1996, בנימין נתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה, ומיד עבר מבחן כניסה אצל "הפרטנר". פתיחת מנהרות הכותל היתה התירוץ. ערבים מוסתים ע"י התירוץ הפרימיטיבי הלעוס "אל אקצה בסכנה", יצאו להפגנות מאורגנות ומבין המפגינים נורו יריות שהרגו 16 חיילי צה"ל, מהם 6 בקבר יוסף בשכם שהותקף. בכל רחבי יש"ע זו היתה השיטה, כשמערכת הביטחון המסורסת והמכורה ל"תהליך השלום", חסרת אונים. במקום להיכנס עם טנקים ולהשתמש באירוע כדי לחסל את הרשות הפלשתינית הטרוריסטית, כשהיא עדיין קטנה, התקפל נתניהו, אץ רץ לוושינגטון, התרפס כלפי ערפאת, וכפרס העניק לו את חברון. מי שזוכר את התנהלותו אז, כלל לא הופתע מהתקפלות המגנומטרים כעת. אפילו שמעון פרס, שהיה ראש ממשלה לתקופה קצרה לאחר רצח רבין, ומסר את ערי יו"ש לרש"פ, היסס וחיכה עם חברון עד אחרי הבחירות. פרס הפסיד, אך חברון לא הרוויחה, כי נתניהו מסר 85% מהעיר לרש"פ, כשרק 3% נגישים לאזרחים יהודים. נתניהו לא עצר ובהמשך מסר עוד שטח ענק של 13% משטחי יו"ש בהסכמי "וואי", דבר שגרם לימין להפילו.

בכהונה המחודשת של נתניהו שהחלה ב-2009 אין שום בשורה להתיישבות בכלל ולחברון בפרט. לא בוצע שום שינוי חוקי שימנע מבג"ץ להרוס ישובים בתירוצים קלושים, דו"ח ועדת לוי נקבר, לא סולקו מהמנהל האזרחי כל סייעני הרשות הפלשתינית, כל הקצינים משובטי אוסלו שמאז ש"החליפו דיסקט" בפקודתו של שמעון פרס, אי אז בשנות ה-90, נשארו עם הדיסקט השחוק וההרסני הזה עד עצם היום הזה. איש בממשלות נתניהו לא ציווה עליהם לשנות גישה, איש לא החליף אותם, כהונותיהם של היועמ"שים שונאי ההתיישבות מוארכות והם זוכים לקידום, כמו גם האלוף פולי מרדכי, חוזה המדינה הפלשתינית. לכן אין כל סיבה שלא יהיה ברור להם, ואגב גם לנו, שכוונת ממשלת נתניהו היא לשמר אופציה של הקמת מדינה פלשתינית, תוך דיכויה של ההתיישבות היהודית העומדת בדרכה.

"בית המכפלה" ו"בית רחל ולאה" נקנו בכסף מלא מערבים בחברון. מיקומם משפר מאוד את הרצף והאחיזה הביטחונית הישראלית בתחום המושב העלוב שנותר ליהודים בעיר. אבל ממשלת נתניהו שכה חרדה לגורל רכוש ערבי פרטי ומקפידה לסלק יהודים גם ללא כל הוכחה, פתאום מגלה אדישות כשהרכוש הפרטי שייך ליהודים, ושליחיה במנהל האזרחי ממציאים לצורך כך חוקים חדשים כדי למנוע בכל מחיר את אכלוסם.

כך גם השערורייה המתמשכת של האדמות הרשומות על שם יהודים ברובע העתיק בחברון, יהודים שנטבחו וגורשו בפוגרום 1929. ירדן מסרה את ניהולם לפקיד שהוגדר כ"אפוטרופוס של נכסי האויב הציוני", שהשתמש בשטח לצרכי ציבור, כמו למשל תחנת האוטובוסים המרכזית שנבנתה על קרקע של חב"ד, שוק שנבנה על קרקע עמותות יהודיות, וכן דיר עיזים ובית שימוש ציבורי שהוקמו על חורבות בית הכנסת העתיק "אברהם אבינו". ישראל מנהלת את הנכסים הללו ע"י "האפוטרופוס של נכסי האוייב", שהוא – לא יאומן – פקיד ישראלי המנהל את "נכסי האוייב הציוני" שעברו לניהולו ב-1967, במקום להימסר לבעליהם. זהו מצב שנקבע ע"י ממשלות שמאל כדי למנוע את החזרת השטח ליהודים, וממשלות הימין ממשיכות אותו.

כל קניה, כל בניה יהודית בחברון הפכו למסע ייסורים שסופו בד"כ כישלון ובמקרים רבים הפסד של מיליונים לקונים, כתוצאה מהתגייסות כללית של כל המערכות הישראליות לסיכולן. כעת נמצאת על הפרק תכנית לבניית "שכונת חזקיהו", בניין דירות ומוסדות חינוך על חלק מהשטח שהיה תחנת האוטובוסים הירדנית, השייך לחב"ד. נתניהו הבטיח. נתניהו גם הבטיח שלוש פעמים לבנות 300 דירות בבית אל. הצ'קים חוזרים ונתניהו מיד רושם צ'ק חדש שגם הוא חוזר. מעניין מה יהיה התירוץ של הצ'ק של חברון שיחזור. המנהל? היועמ"שים? אובמה? טראמפ? לא ברור, אבל הוא ימצא כבר משהו.

 

Leave a Reply


− 1 = ארבע