אין יום שידורים שעובר בלי שהאוזן קולטת את האיום המתמיד "העסקת עובד זר ללא היתר זה לא חוקי ולא כדאי".
כמה מהמאזינים יודעים במה מדובר? רוב צרכני התקשורת מכירים את העובדים הזרים מהסיפורים הקשים המעטים שמתגלים על התעללות בקשישים ומתפרסמים בכותרות העיתונות. יש שרואים את הפרצופים הזרים בפגישה אקראית ברחובות הראשיים בעיר. מי שמתגורר בשכונה מתבגרת כמו קטמון ורחביה בירושלים, פוגש אותם יום יום במכלת, בפארק וסתם בטיול יומי, בעבודתם הנאמנה הקשה ומצילת החיים עם הקשישים.
המטפלים הסיעודיים האלה, מהפיליפינים, מסרי לנקה, נפאל, הודו ואחרים – הם האנשים שמאפשרים לי לחיות. העובדת הזרה שמטפלת באמי, היא מלאך משמיים ששלח אלוקים לעזור לנו לעזור לאמא שלנו בשנותיה הזהובות, שמשום מה לא נוצצות כל כך. לקח זמן רב עד שמצאנו את השידוך המתאים. ימים של מריטת שיער, תסכול וקושי נפשי ללב, כשהילדים הקטנים בבית רוצים את אמא, אך גם אימה צריכה את האמא שלהם.
עד לפני כשנתיים אימי היתה טסה לארה"ב, ארץ הולדתה, בכל שנה, כדי לבקר את החלק השני של המשפחה שלנו שנשאר לגור בניכר: בנים, נכדים וב-15 השנים האחרונות – גם נינים. בשנה האחרונה מצבה הגופני הידרדר. למרות שהיא מאוד רצתה, היא לא יכלה להגיח לביקור אצל המשפחה. היא מאוד רצתה לנסוע, בעיקר בגלל מצבו הרפואי הקשה של בן משפחה קרוב, אך לא יכלה. לפני כמה חודשים הרופא קבע שהיא יכולה לנסוע, והחלטנו לארגן לה ביקור בארה"ב בליוויינו. אחי ואני עזבנו לשבועיים את משפחתנו, וטסנו עם אמא לארה"ב.
במקביל, שאלנו את המטפלת הפיליפינית אם היא רוצה לנצל את הזמן החופשי ולטוס לביתה בפיליפינים. בשמחה רבה. האור חזר לעיניה, כשהיא מייחלת להתאחד שוב עם בתה בת ה-8 , בעלה, הוריה ואחיה. בזריזות רבה היא ארגנה לעצמה את הניירת הדרושה רק שהיא ביקשה שנאפשר לה לשהות זמן רב יותר : חודש חופש היא ביקשה וקיבלה. ידענו מה המחיר: שבועיים נוספים של מציאת מטפלת זמנית, ווירטואזיה מתמדת של הלו"ז כדי למלא את הצרכים של אמא, במקביל לצרכי המשפחה. חשבנו על פתרון פשוט: אולי העובדת שלנו מכירה חברה מאותו מוצא, שמחפשת עבודה זמנית? רק שאין הגדרה כזו. אם נפטר מעסיק של העובד הזר, יש לו תקופה של חודש לפחות, בו הוא יכול לחפש עבודה ועדיין לשהות בישראל. אם העובדת/ת לא מוצא/ת עבודה, מאריכים במעט את תקופת החסד. חשבנו שעסקה כזו יכולה להוות בשבילנו פתרון. לצערנו, או שלא, לא נמצאה עובדת כזו. כעת מתברר שבעצם גם העסקה כזו מנוגדת לחוק. הויזה של העובד צריכה להיות רשומה על שם המעסיק, ואין עבודות זמניות.
חזרנו לארץ. למשך כמה ימים אמא נשארה אצל אחי וגיסתי, כעת תורי. לאחר נסיונות שונים למצוא פתרון – אמא חזרה לביתה, ואני חיפשתי לה מטפלת זמנית. פרסמתי, שאלתי מפה לאוזן. בסופו של דבר – חברת כח אדם מקומית מצאה לה מטפלת צעירה וטובה, שכבר יומיים עומדת יפה במשימה. טפו טפו טפו. הבעיה היא, שתשלום עבור עובדת ישראלית הוא יותר מכפול ממה שעובדים זרים מרווחים. לא, אנחנו לא מרעיבים אותם והם לא עבדים נרצעים. זיכרו שהעובדים הזרים מרוויחים כסף נטו: ללא מס הכנסה, ללא ביטוח לאומי, ללא ביטוח רפואי, הוצאות אוכל ולינה – הכל על חשבון המעסיק. לעובד ישראל משלמים בין 35 ל-45 ₪ לשעה. עובד זר מרוויח כ-250 ₪ ליום. יחי ההבדל הקטן.
הבוקר התקשרה אלי עובדת חברת כח האדם שמעסיקה את המטפלת הקבועה שלנו. "אמא חזרה מחו"ל"? היא ביקשה לדעת " המטפלת שלה עדיין בפיליפינים? מי שומר עליה"? לא הבנתי לאן היא חותרת, חשבתי שיש לה עובדת זמנית להציע לי. אך לא זו היתה מטרת השיחה: האם העובדת שלך זרה? כי אם כן, אני מזהירה אותך: יש מבצע של משטרת האכיפה. הם בודקים מי מהעובדים יצא לחו"ל, ובודקים אצל המעסיק שלו האם הוא מעסיק עובד זר.
הרגעתי אותה שעובדת אצלנו בחורה ישראלית, אך חשבתי לעצמי – אילו שכרתי את שירותיה של עובדת זרה – הפכתי לעבריינית בין לילה?
הייתי המומה מהדוגמה הנוספת של בריונות שלטונית: חזקים על חלשים. הולכים לחפש אצל משפחות ששלחו את העובד/ת לחופשה, ומתעמרים בכיס של האזרח הקטן שבסך הכל רוצה להגיע לעבודה והביתה בשלום. אנחנו העבריינים הקשים שאתם מחפשים?!
"עליך לקבל היתר העסקה על שמך", מתנוסס לו הבאנר החוקי באינטרנט. חוק הוא חוק, מטיפים לנו אנשי החוק והתקשורת, ואני נחרדת, הרי כמעט נהיינו עבריינים. כמעט בצענו עבירה חמורה ביותר. ניסינו מאוד לחפש אשה, רצוי פיליפינית, שתישאר עם אמי למשך השבועיים הללו, עד שהעובדת הקבועה שלה תחזור מהפיליפינים. האם היה נפתח נגדנו תיק פלילי?
בבקשה, ממשלת ישראל ומשטרת ההגירה: אנחנו לא פנינה רוזנבלום שרוצה עובדת זרה כדי לצחצח את הוילה כל היום. הכסף לא נוזל אצלנו מהברזים. אנחנו אנשים קשי יום, שרק רוצים את חיינו בחזרה. לשם כך הענקתם לנו את הזכות להעסיק עובדת זרה. מה אנחנו אמורים לעשות אם העובדת מנוטרלת?? מה עושים כשהיא נוסעת לחו"ל? או כשהיא בחופשה אחרת? מה עושים אם למשך כמה ימים היא חולה ולא יכולה לתפקד? אין לכם תשובות. אתם רוצים שנוציא את הסכום הבלתי הגיוני הזה, לשלם לעובד ישראלי 45 ₪ לשעה, וסכום גבוה יותר לשינה בלילה בבית המעסיק. היינו שמחים לעבוד עם עובדת זרה חוקית , שמחפשת עבודה זמנית – וגם את זה אתם לא מאפשרים. קל יותר לשלשל כספי קנסות לכיס העמוק של המדינה, לחלוב את האזרח הקטן בכספו וכוחו הנפשי. קל יותר מאשר שתמצאו פתרון חוקי למשפחות.
שוטרי ההגירה ימלאו את המיכסה. ישלשלו דו"חות לעבריינים הקשים, מפקדיהם יהיו מרוצים והמדינה תזכה בעוד קנס מנופח.
אתם כופים על משפחות להפוך לעברייניות או ליפול לחובות. אני מכירה די והותר משפחות שרק כספי הביטוח הסיעודי והלאומי מכסים את עלות העובד/ת הזר. ומי ישלם את ההפרש?
אני רק חושבת לעצמי כמה כסף כבר תרמתי למדיניות ה-שלח-יד-ארוכה-אל-כיסו-העמוק-של-האזרח, בהעלאת תעריפי הדלק, המים , הפירות והירקות שהתייקרו, התחבורה הציבורית. קנסות מפורשות וקנסות עקיפות. מס הקנסה. הרי גם ככה חייו של אדם קשיש במדינת ישראל עולה ביוקר. ההכנסה יורדת וההוצאות גבוהות. את המטפלת הזרה – הביטוח הלאומי והסיעודי מסרבים לממן, וזו שערורייה לפרקים נפרדים בבלוג. הכל הולך יותר לאט ויותר ויקר בשנים האלה. גם ביבי יודע, גם לו יש אבא קשיש – רק שמי שמליוני דולרים שוחים אצלו בחשבון הבנק – לא ממש מרגיש אם אלפים יטפטפו ממנו.
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה? עוד כסף ? לשלם קנסות על עזרה לאמי היקרה, שעזבה את הגולדענע מדינע, את ארה"ב, לפני קום המדינה, כדי לבנות במו ידיה קיבוצים בעמק בית שאן ובמישור החוף? זו הדרך להגיד לה תודה רבה ושלום? בשם דור המייסדים, אני עומדת ואומרת לכם: אל תשליכינו לעת זקנה. תתביישו.
