Archive for the ‘כללי’ Category

ממדינת סף גרעינית לסף מדינה

יום שלישי, יולי 14th, 2015

את אשר יגורנו והזהרנו מפניו – בא. הנשיא אובמה החליט בכל מחיר, להצדיק את פרס נובל לשלום ההזוי ביותר בהיסטוריה שניתן לו  בשנת 2009 עוד בטרם עשה דבר וחצי דבר לקידום פתרונות דיפלומטיים ושלום. גרמניה, צרפת ורוסיה, הצטרפו לארצות הברית מסיבות כלכליות, ומכרו בנזיד גונדי  את ישראל, סעודיה , מדינות המפרץ תוך הפקרת  המזרח התיכון להמשך מרחץ דמים אכזר. מה שקורה בשנים האחרונות בסוריה הוא רק פרומו לטירוף המערכות שיתרחב בחסות הטרור האירני. דמי חפים מפשע יזעקו מהאדמה ויצביעו אל אובמה ושותפיו הציניים באירופה כאחראים לגורלם. בהנהגת הנשיא אובמה המערב הפך להיות מטוס זעיר ללא טייס.

כמו פעמים רבות בעבר יהודים ניצבים מעבר אחד של הנהר והעולם מהעבר השני. אלפיים שנה היינו למרמס, איש לא ספר אותנו. כידוני הנוצרים וחרבות המוסלמים, הפכו את אירופה לבית עלמין יהודי  ענק,  שדרת חסידי אומות העולם ביד ושם קטנה להפליא. שרדנו במחיר כבד נגד כל הסיכויים.

להבדיל מימי חרפת הגלות, יש ליהודים  מדינה  עצמאית, נחושה  שלה צבא חזק בקנה מידה של מעצמה. שום כוח בעולם לא יאיים עוד על קיומה של ישראל כמדינת הלאום החופשית של העם היהודי. אלפיים שנה חיכינו והתפללנו לעצמאות ומשהגשמנו אותה לא נוותר עליה. למדינת ישראל יש יכולת להתמודד עם הגרעין האירני. מי שזיהה את הסכנה ידע גם להכין את התשתית להתמודדות ברגע האמת. כדאי מאד לאירנים, לטובתם, שהרגע הזה לא יגיע.

מנהיגים באירופה הרופסת משוכנעים שאירן היא בעיקר בעיה של ישראל. חיש מהר הם יגלו שאירן היא גם הבעיה שלהם. בעיקר משום שאירופה איבדה את החיוניות הקיומית שלה.

הנביא ירמיהו  מנבא "ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחושת על כל הארץ". ישראל תדע להתמודד עם כל אתגר קיומי וכל זאת בתנאי אחד – אחדות פנימית בתוכנו. אם נשכיל בימים שכאלה להתעלות מעל שיקולי יום קטנות ולהתייצב מול מדינות העולם להסביר ולשכנע בסכנות שבהסכם הכניעה. אם המערכה ההסברתית תיכשל, ישראל מאוחדת תדע להתמודד עם האתגר הגרעיני האירני בדרכים אחרות. ימים יגידו אם אירן

השמאל בקרב על המעוז האחרון – המשפט

יום חמישי, מאי 14th, 2015

אילת שקד, שרת המשפטים המיועדת, עוד בטרם קיבלה החלטה אחת בתפקידה החדש, כבר זוכה למטחים של בוז, הנמכת קומה ודה לגיטימציה. לשמאל הישראלי קל מאד לקבל את אחמד טיבי כשר בריאות  ואיימן עודה כשר משפטים, וקשה לו מאד להשלים עם המינויים של  אילת שקד ויעקב ליצמן. השמאל המתון מציע לאילת שקד להתרכז במיחשוב מערכת בתי המשפט (היא הרי מבינה במחשבים), בהעלאת שכר הקלדניות (היא הרי אשה) ובטיפוח הנוי והגינון בסביבת בתי המשפט (היא הרי בעלת חוש אסתטי). בעיקר הם מאיימים, שלא תעז לגעת בסוגיית הפרדת הרשויות וגבולות התערבות  הבג"צ בעבודת הכנסת ובהחלטות הועדה למינוי שופטים.

לאחר הבחירות נשאל אזרח תל אביבי באשר למשמעות התוצאות. התגובה הספונטנית שלו היתה מענינת "אינני יודע מה הימין צוהל, אנחנו שולטים בתקשורת ובתי המשפט הם  שלנו". סיכום מופלא, במשפט אחד, למה שרבים מאד בישראל חשים ומבינים. באשר לתקשורת אין צורך להכביר מילים, במהלך הבחירות האחרונות כולם, ללא יוצא מהכלל, ראו את התגייסות  רוב כלי התקשורת למען הפלת הימין והמלכת מועמדי השמאל.  בענין בית המשפט העליון, אזרחים רבים מדי,  משוכנעים כי מאז אמצע שנות השמונים במאה שעברה הוא משרת את האג'נדות של השמאל, או בלשון שניים משופטיו הבכירים את הערכים המקובלים על "הציבור המתקדם והנאור". אין זה משנה כלל מה היו תוצאות האמת בקלפי שהיתה מוצבת בכניסה לבית המשפט העליון, התודעה היא מספיק מדאיגה  שיש צורך להתמודד אתה.

הנשיא לשעבר אהרן ברק, עיצב במשך שנים רבות את בית המשפט בדמות כשרונו ותפיסת עולמו, תחת הכותרת המרתקת "הכל משפט". האקטיביזם השיפוטי שלו שיבש את עיקרון הפרדת הרשויות בישראל. רוב שופטי בית המשפט העליון התישרו עם דרכו ובמקום לנקוט בריסון שיפוטי נהנו לטפל בסוגיות בטחוניות, מדיניות, ערכיות שבמחלוקת ובכל אותם תפוחי אדמה לוהטים שחברי כנסת ברדידותם גלגלו לפתחם ללא הרף. נורמות התנהגות שחברי הכנסת משהשמאל מעולם לא הצליחו להעביר באמצעות חקיקה בכנסת, מומשו ויושמו באמצעות פסקי דין בבית המשפט העליון.  ירידת בית המשפט לשדה הפוליטי, גרמה לפגיעה ניכרת באמון הציבור בו. האמון שהיה כמעט בלתי מוגבל הדרדר  לרמת אמון דומה לזו של מפלגות פוליטיות.

הנשיאים אשר גרוניס ומרים נאור, כמו רבים משופטי בית המשפט העליון כבר הפנימו את מחיר האקטיביזם השיפוטי. בקצב איטי אך בטוח בית המשפט העליון משנה את פניו ואת התנהלותו. מהפכות משפטיות דורשות זמן ואורך רוח. אין לי ספק כי כבר בעתיד הקרוב נגלה ששופטי העליון אינם ששים עוד להתערב בעבודת הכנסת, למרות שחברי כנסת משהשמאל  המתוסכל ינסו ללא הרף לערבם ויש כמובן להצטער על פניית חברי כנסת לבית המשפט. במקביל, גם הרשות המחוקקת למדה את מגבלות כוח החקיקה במדינה דמוקרטית, וטוב שכך.

חשוב לכן ששרת המשפטים תפעל בדרך של הידברות עם שופטי בית המשפט העליון. הנפשות חפצות ואת המטרה הראויה אפשר להשיג מבלי צורך במאבקים מיותרים. הציבור במדינת ישראל זכאי לקהל שירות משפטי יעיל ומהיר, פסקי דין חוקתיים ארוכים ממש לא מענינים אותו.

ישראל ביתנו- האם תסביך רדיפה?

יום ראשון, דצמבר 28th, 2014

אביגדור ליברמן טוען שמחפשים את ישראל ביתנו לפני כל מערכת בחירות. אם כך, מזלה של החברה הישראלית שהקדימו את הבחירות כך שניתן היה לחשוף את מה שנראה על פניו כאחת מפרשיות השחיתות הרחבות והמקיפות ביותר בתולדות מדינת ישראל. מתוך הניסיון בחקירות שחיתות, כשמערכת אכיפת החוק מפרסמת דבר קיומה של חקירה הרי ההסתעפות היא בלתי נמנעת. עם כל הזהירות הנדרשת וההכרה בחזקת החפות, סביר להניח שעוד צפויות לנו הפתעות. תמיד יודעים כיצד מתחילה חקירת שחיתות אף פעם לא יודעים כיצד ומתי היא מסתיימת.

 

לצערי יש במדינת ישראל אזרחים רבים, רבים מדי עדיין חיים את ההוויה הגלותית שביסודה תסביך רדיפה. אפשר להתחלחל כאשר מתפרסמים סקרים, אמתיים או מוזמנים, לפיהם אזרחים יצביעו לישראל ביתנו, למרות הגילויים האחרונים משום שמדובר במפלגה נרדפת. אני מציע לאותם אזרחים להתעורר ולהפנים שהכלות הסתיימה  ואנו חיים במדינה דמוקרטית נאורה. מדהים לחשוב ששום דבר לא השתנה מאז שמפלגת ש"ס גם היא פצחה במחול סביב ההצהרה הכוזבת "הוא זכאי, הוא זכאי".

 

לאחר פסק הדין בענין אולמרט והכנופיה ולשמע  הקלטות סביבי פרשיותיו  רוב אזרחי ישראל כבר מבינים את הסכנה שבשחיתות השלטונית שחיתות שהיא מתכון להרס המדינה. אם האזרחים לא יתנו ביטוי לסלידתם שהמושחתים, ויצביעו למפלגות שבכיריהן ישבו בבתי הכלא או  עסוקים עד צואר בחקירות משטרה, לא יתקיים במדינת ישראל התיקון הנדרש. זכרו היטב שהנבחר לא יכול להיות יותר מושחת מאלה שבחרו בו.  תיקון הכרחי ויפה שעה אחת קודם.

נתניהו – מנהיגות, אומץ לב ויכולת תמרון

יום חמישי, דצמבר 18th, 2014

מעבר לתעמולה, לקלישאות ולהתגייסות התקשורת למען מועמדי השמאל, נותרה בעינה שאלה אחת מרכזית: מיהו המועמד לראשות הממשלה שמסוגל להתמודד עם אתגרים קיומיים מורכבים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל. כמדומני שלרוב אזרחי מדינת ישראל יש תשובה ברורה.

 

הריני מוכן להודות בשער בת רבים שאני מתפלל בכל יום שיגיעו זמנים שמדינת ישראל תוכל להעמיד בראשה פוליטיקאים כמו יצחק הרצוג, ציפי לבני, יאיר לפיד ומשה כחלון. ימים שמערכת הבחירות תוכל להתמקד במחירי המילקי והגבינה הצהובה. לצערי כל מי שיודע לקרוא את מפת התהליכים האזוריים והעולמיים מבין שעוד זמן רב יעבור עד שיתקיימו דברי הנבואה  "וגר זאב עם כבש". עד אז צריך מנהיגים בעלי חזון, אומץ לב ויכולת עמידה ותמרון מול עולם עוין. קל מאד לוותר , להתקפל ולקבל מחמאות בארגונים בינלאומיים, קשה מאד להתווכח, לשכנע ולהתעקש על האינטרסים הקיומיים הבסיסיים של מדינת ישראל.

 

למרות היותי אדם דתי בעל השקפת עולם ימנית הריני מודה שאינני יודע את תוכניותיו של אלוקים. כל מי שחושב שהוא יודע את רצונו הפוליטי של האל, ומדבר בשמו, בעיני מדובר בסוג של כפירה. על כך כבר נאמר "אילו ידעתיו, הייתיו".  עם  רבים אחרים עשיתי את השבת האחרונה בשב בגוש קטיף ושמעתי בשם רבנים שיודעים להגיד שברגע האמת הקב"ה יבטל את גזירת הגירוש והדבר לא קרה. כבר אלפי שנים ישנם שאלות בלתי פתורות ולא מובנות ואין איש בעולם שיכול למנות את עצמו לרואה החשבון ומבקר הפנים של מעשי האל. לא פעם כשאני שומע את אנשי הימין המתלהמים מציעים בשם ההשגחה העליונה לנקוט בצעדים כאלה ואחרים אני מתמלא בדאגה.

 

מנהיגות חזונית צריכה להיות  צמודה לעקרונות ובו זמנית להבין כי לבני האדם, גם לרשעים, יש זכות בחירה. זכות המאפשרת להם לבחור ברוע האולטימטיבי. אשר על כן מנהיג צריך להיות מודע לסכנות, ער למציאות הבינלאומית ולגלות יכולת תימרון, בעיקר כשמדובר אל מול עולם עוין את היהודים.  למי שאינו נושא באחריות קל מאד לפזר הבטחות שווא ואשליות, את מחיר האשליות בסופו של דבר משלמים האזרחים. כשאני שוב שומע בימים אלה, את גיבורי המלל שמסבירים שהיה צריך לכבוש את עזה ומתעלמים מהמחיר, אני מודה לאלוהים שהם אינם נמצאים ליד הגה המדינה.

 

הסבה שרוב אזרחי המדינה, כולל אנשי שמאל, סבורים שבנימין נתניהו הוא הראוי ביותר להנהיג היום את מדינת ישראל, היא משום שהם מזהים אצלו את השילוב של חזון, אומץ לב ויכולת תמרון.

כחלון, אפלטון וליטוף בעיתון

יום שני, דצמבר 8th, 2014

לפני מספר שנים במסגרת הקורס שלי בפילוסופיה של המשפט שאני מלמד באחת המכללות למשפטים, עסקנו בדרך קבלת הכרעה בדילמה מוסרית. הטקסט העיקרי בו עסקנו, היה הדיאלוג קריטון, מהדיאלוגים החשובים של אפלטון. בדיאלוג, קריטון תלמידו המובהק של סוקרטס מציע לו להתחמק מעונש המוות שנגזר עליו באמצעות בריחה מהכלא בו הוא אסור. סוקרטס ותלמידו מתווכחים  לילה ארוך  בשאלה, לברוח או לא?

סוקרטס במהלך הויכוח, מסביר לתלמידו כי בדילמה מוסרית, המתלבט צריך להיות צמוד לעקרונות שתמיד האמין בהם ולא לשנות אותם מפעם לפעם בהתאם לצרכים מזדמנים. על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שרוצה להנהיג ציבור. מנהיג לא יכול להיות זיקית גמישה שבכל פעם מחליפה את צבע עורה בהתאם לסביבה ולאינטרסים המשתנים. העיקרון השני אותו הנחיל סוקרטס לעולם הוא, שבדילמות ערכיות לא חשובה דעת הרוב. העובדה שרוב בני האדם חושבים בדרך מסוימת אינה ערובה לכך שהם צודקים. מיד לאחר הצגת עמדתו של סוקרטס התעורר בכיתה דיון ועלו בו שאלות מרתקות כולל התיחסות לפוליטיקאים ישראלים שמרוב שהם גמישים בתפיסת עולמם, אי אפשר לתפוס אותם, אין בהם אחיזה של ממש.

אחד הסטודנטים שנכח באותו הקורס היה משה כחלון, אני  זוכר את המקום בו ישב באולם ההרצאות הגדול, בצד ימין שלי.

לצערי, נכשלתי. משה כחלון הפנים כנראה את מה שעשו פוליטיקאים בכירים לפניו. כל פוליטיקאי שרוצה אהדה בתקשורת צריך לפזר ניחוח שמאלני. מה לעשות שחמאת התקשורת מרוחה בצד שמאל של הלחם. כך קרה לאריק שרון כשנזקק לחילוץ, אהוד אולמרט ואנשי ימין אחרים שבקשו לקדם את עצמם. בנימין נתניהו שעומד כצוק איתן ולא מוכן להיכנע לתקשורת זוכה מהם למנות גדושות של מרורים.

משה כחלון החל את קמפיין הבחירות שלו בהצהרה מפתיעה הקובעת שהוא "מהליכוד המחזיר שטחים". הוא מתהדר בכך שהוא הליכוד האמתי, ששמר על ארץ ישראל. נשגב מבינתי כיצד אפשר לייצר סתירה לוגית בשני משפטים צמודים.

משה כחלון רשאי לשנות את דעתו. הוא זקוק לאהדה של התקשורת גם הוא מבין שמבלעדיה קשה להצליח בבחירות, במיוחד שהרקורד העיקרי הוא הורדת תעריפי הסלולרי, שגם זה מועיל. אבל שיגיד לציבור את האמת, ולא יספר שהוא הליכוד האמתי. הליכודניקים לא יאמינו שהוא הליכוד האמתי והשמאלנים בתקשורת ילקקו את האצבעות על הרכש החדש ואחרי הבחירות יבעטו בו.

במקום שבו פוליטיקאים מזכירים שבשבת, הפוליטיקה נראית ענני נוצה. את המחיר של העדר חזון, שלילת ערכים ערכים ועיוות היושרה בסופו של דבר משלם הציבור כולו בימי מבחן אמתיים.

 

 

החרדים – המפץ הגדול

יום ראשון, דצמבר 7th, 2014

 

אינני זוכר אם אי פעם מאז הקמת המדינה, היתה למפלגות החרדיות הזדמנות פז להשפיע באופן כה דרמטי על הפוליטיקה כמו בשעות הקרובות. רוב גדול בציבור משוכנע שאין צורך בבחירות עכשו, רק החרדים יכולים לתת ביטוי חיובי למאווי הציבור ובכך לקנות את עולמם בשעה אחת.

מהלך גאוני יעשו החרדים אם יודיעו שהם מצטרפים לקואליציה, שאין בה את ציפי לבני ויאיר לפיד. בכך תובטח משילות לישראל, חסכון כספי ציבור, הורדת מדד השנאה וחיזוק מעמדה של ישראל מול העולם. לכך כמובן יש להוסיף את עגמת הנפש שתיגרם לציבור החרדי מהקמפיין השלילי הצפוי להם ממפלגת יש עתיד הקורסת.

על החרדים, אם חכמים הם, להודיע שהם מצטרפים ללא תנאים או דרישות מקדמיות. את הסוגיות שבמחלוקת אפשר יהיה לברר בהמשך.

עוד לא עברו עשרה ימים מאז הפגישה שבין ראש הממשלה ושר האוצר ודוברי יש עתיד נתנו לעם ישראל להבין מה יקרה במערכת הבחירות . מתוך האוב שוב תעלה רוחו הרעה של טומי לפיד, ובנו יורשו יטען בלהט כי החרדים הם האסון הגדול ביותר שקרה לעם היושב בציון. הסיסמאות האנטישמיות שוב יעלו לכותרות, יד איש באחיו, ורוחות שנאה ילחכו בין שרידי החרב שחזרו למולדת העתיקה. שנאת אחים אפילה שכולה פוליטיקה מכוערת, עלובה וקטנונית. הכה בחרדים ותציל את יש עתיד מתבוסה בבחירות. הלוחמים המפוארים מגלי צה"ל עטורי הצלשי"ם משדרות ירושלים, יחתרו תחת האחוה היהודית בשם השוויון בנטל, ריבוי הילודה בקרב החרדים והכספים שהולכים אליהם. שונאי ישראל תמיד ידעו ליצור זיהוי בין יהודים וכסף.

אפשר כבר לראות את תעמולת הבחירות נגד ש"ס. תעמולה ארסית בשם שלטון החוק ונורמות ההתנהגות הראויות החברה הישראלית. לא קיים שום סיכוי שקבוצת השמאל מרכז תאמץ אל חיקה את אריה דרעי ןהחכי"ם של ש"ס. חלום באספמיה. חלוקת המנדטים לא מבטיחה גדולות ונצורות לש"ס והשאלה אם לא תהיה מפלגה מתחרה לש"ס טרם ידועה.

אשר על כן משיקולים חזוניים, ערכיים ופוליטיים – זה הזמן שהמפלגות החרדיות יכולות להבהיר שגם להן יש השפעה ממשית על מה שקורה במדינת ישראל. עם קצת תעוזה זה יכול לקרות ממש עכשו.

 

 

 

תקשורת מגויסת בצו 8

יום חמישי, דצמבר 4th, 2014

התקשורת הישראלית השמאלנית גויסה בצו 8 לקמפיין נגד ראש הממשלה  והימין כולו. מבוקר עד ערב נראה סקרים מופרכים כמו הסקר שנותן ללבני והרצוג ביחד 24 מנדטים. לעולם לא אבין איך 4 (במקרה הטוב) ועוד 13 הופכים לפתע להיות 24. המוח הקודח של עיתונאי השמאל ימציא ספינים, טריקים ושטיקים על מנת לפגוע בסיכויי הימין להוביל את מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה שהססנותו ידועה לכל, גם הוא כבר לוקח חלק במערכת הבחירות ומסביר כי ציפי לבני היתה שומרת הסף של הדמוקרטיה הישראלית. היא שומרת סף בדיוק כמו ראשי השב"כ שהשתתפו בעצרות של השמאל כולל השמאל הרדיקלי.

ערוץ 2 על פרשניו הבכירים שאת אחד מהם אני מכיר, כולל את דעותיו, עוד מימי לימודנו המשותפים באוניברסיטה, יסביר בלהט שנתניהו הרס את היחסים עם ארצות הברית ושבנט והימין מובילים למלחמה. כל בר דעת כבר מבין מה אובמה רצה לעולל למדינת ישראל ונכשל. קרן נויבך כל בוקר תספר לנו כמה קשה במדינת ישראל, אין עבודה, אין אוכל, חולים שוכבים ברחובות. דכאון טוטלי. מה לעשות שלרוב אזרחי ישראל טוב ומי שלא טוב לו כבר בחר את ברלין כי שם המילקי יותר זול ואפשר למצוא בן/בת זוג מקומיים בקלות.

אז הצעתי לכם ללמוד לקרוא עיתונים. לדעת מתי מדובר בתעמולה ומתי מדובר במידע. והעיקר להאמין שהציונות הרוממה טרם סיימה את תפקידה, ירושלים מאוחדת שלנו לתמיד ודין בית אל כדין תל אביב, כי מי שלא יהיה בבית אל גם לא ישב בבתי הקפה של הנמל הישן בתל אביב.

נתניהו – אחריות ולא רגשנות

יום ראשון, יוני 27th, 2010

  סוקרטס הפילוסוף היווני הדגול קובע בדיאלוג "קריטון", כי בדילמות מוסריות, כמו פדיון שבויים,  אין לקבל הכרעה על פי הרגש, אלא בהתאמה לתבונה. כמו כן מוסיף סוקרטס כי העובדה שהרוב חושב שהכרעה מסוימת הנה מוסרית, אינה ערובה למוסריותה.  ההלכה היהודית שניסיון רב לה בסוגיית פדיון שבויים קובעת שתשלום לא סביר עבור שבוי מעודדת את החטיפה הבאה, ויש לאסור פדיון במחיר מופרז. מי שטוען שיש לשחרר את גלעד שליט  גם במחיר שחרור ארכי רוצחים ומאות מחבלים  הוא חסר אחריות, שטחי ובלתי מוסרי בעליל.

 

    בדרישה לשלם כל מחיר תמורת שחרורו של גלעד שליט, מדינה שלמה מובלת אל הכרעה מוטעית בהשפעת לחץ רגשי המופעל אל מול הנהגת המדינה. לחץ ממוקד המובל על ידי כלי תקשורת הפורטים  על נימים רגישים ביותר של ההוויה היהודית כרחמנים בני רחמנים. סוג של פופוליזם שרבים בתקשורת הישראלית מפריחים לתוך חלל חיינו המורכב ממילא בארץ הזאת.  

     משפחת שליט סובלת ארבע שנים  סבל מר וקשה. אין מילים שיכולות לתאר כאבה של אם יהודית המחכה לבנה השבוי, וממחטה כגודל העולם לא תוכל למחות את דמעותיה.  המשפחה  עושה את מה שניתן לצפות ממי שילדם החייל נפל בשבי.  לאורך תקופה ארוכה המשפחה נהגה באיפוק אצילי. איפוק שניזון מאמונה שיש עם מי לנהל משא ומתן רציני ואמיתי לשחרור בנם השבוי. אמונה שהתעלמה מהעובדה כי מול מדינת ישראל עומדים רוצחים חסרי רחמים שאינם חומלים  על נשים וילדים גם מבני עמם.  רוצחים שחרבם על דגלם וידיהם דמים מלאו.

 

   עם ישראל כולו, ללא יוצא מהכלל, שותף לתפילה ולכמיהה של משפחת שליט.  כל ישראלי  מלווה את משפחת שליט  במסע  של תקווה ואמונה. עם זאת מסופקני אם המסע יועיל לשחרורו של גלעד, שהרי חוטפיו מבינים כי במצעד יש מסר חד וברור, לחץ על ממשלת ישראל שיאפשר לשפלים להעלות שוב את המחיר. 

 

     מנהיגים רבים  בישראל, לצערי, כבר עשרות שנים פועלים כסומים מוחלטים בכל הנוגע לניהול מו"מ בבזאר המזרח תיכוני. בזאר בו לחיי אדם אין ערך וויתור נתפס כחולשה. אויבנו למדו לזהות את הרגישויות ואת נקודות התורפה שלנו, אנו מתגאים בהם והם ממנפים אותם לצרכיהם הזדוניים. יש הירואיזם רב בלהיות צדיק בסדום, אלא שבסדום מעולם צדיקים לא האריכו ימים. הם מתו לפני שספרו אותם.

 

    פעם אחרי פעם מדינת ישראל נופלת לתוך מלכודת הפתאים שטומנים לה אויביה המחבלים. מלכודות מסוכנות המרופדות ומוסוות בכלי תקשורת בישראל. אנשי רוח תמימים הפכו להיות עורכי דין של לקוחות מסוכנים מבלי  שהם מודעים לכך.  רובוטים של רעיונות עוועים.

 

    הויתורים של ממשלות ישראל וההתקפלות האינסופית הנם סוג של נכות גלותית, מורשת של אלפי שנות ניכר. עם ריבוני החפץ חיים אינו יכול לוותר על עצמאותו וחירותו ולהיות נסחט רגשית ולאומית, פעם בשם השלום ופעם למען פדיון שבויים.  את גלעד שליט אפשר לשחרר מעמדה של כוח ולא מפוליטיקה של מיקוח. כוח הוא נשקם של בני חורין מפני הקמים עליהם,  מיקוח הוא נשקם של תגרנים בשוק של רחוב נלבקי בגיטו ורשה.

 

   למרות ששים שנות עצמאות ויותר טרם השתחררנו מתחושת המצור והגיטו. במדינת ישראל גדל דור שלישי של ישראלים גלותיים, זקופי גו אך נמוכי קומה. יהודי מדינת ישראל יצאו מהגלות אך הגלות טרם נפרדה מהם.

 

אני מקווה מאד שממשלת ישראל בהנהגתו של בנימין נתניהו לא תיכנע ולא תישבר, עם ישראל יותר חזק מהאופן שהלכי הרוח שלו מוצגים בתקשורת.  עם חופשי בארצו אינו נסחט ריגשית, גיבור הוא שליט ברוחו. אנו תפילה ומעשה שגלעד ישוחרר במהרה מבלי שדמם של חפים מפשע  יהיו מחיר שחרורו. בטוחני שאם ניתן היה לשחרר אותו בכוח צה"ל כבר היה עושה זאת, צה"ל הוכיח בעבר כי הוא מוכן לסכן מאות חיילים גם במסע של אלפי קילומטרים לשחרור שבויים. במו"מ כרגע  לא ניתן להביא לשחרורו, כיון שהחמאס לא מוכן לותר על יהלום המיקוח האסטרטגי השבוי בידו. אשר על כן לא נותר אלא לחכות לרגע הנכון שיגיע במהרה ב"ה. ארוכה היא דרכנו, וארוכה תהיה לפצענו.

מה קורה בישראל היום?

יום שישי, יוני 25th, 2010

    רבים מאזרחי מדינת ישראל ניצבים מול מציאות קשה ולעיתים בלתי נסבלת ושואלים את עצמם מה קורה בישראל היום? מדינה שהגשימה חזון מופלא  של שיבת ציון אחרי אלפיים שנה, שוקעת בתוך מדמנה של יום קטנות.

  התלמוד מספר על מורה דרך שהציע ליהודי אחד לקחת אותו אל המקום שבו נושקים שמים וארץ . היהודי נענה ברצון, מי לא רוצה לראות את מפגש השמים והארץ. השניים נעו במדבר וכעבור זמן עוצר מורה הדרך ואומר ליהודי כי הגיעו למקום המפגש. היהודי מתלהב, רגע אדיר ומרשים, הוא מוריד את התרמיל הקטן שהיה על גבו ומסתכל בהשתאות אל השמש השוקעת. כעבור מספר דקות היהודי מחפש את התרמיל והתרמיל איננו. היהודי ברוב פליאה אומר "והאיכא גנבי הכא?" (האם כאן יש גנבים?). כיצד יעלה על הדעת שבמקום המפגש בין שמים וארץ גונבים תרמילים על תכולתם. מורה הדרך מעודד אותו ואומר לו כי בקרוב תזרח השמש והתרמיל ימצא.

  האגדה התלמודית עוסקת בשיבה לארץ ישראל אחרי תקופה ארוכה של גלות. חלום של דורות שהתגשם. דווקא כאן בארץ ישראל נגנב התרמיל הקטן שליווה את היהודים לכל אורך הגלות הארוכה. תרמיל שהיה בו תנ"ך, סידור, תפילין נרות של שבת והבדלה. במדינת ישראל עצמאית בה גרים יהודים כבני חירות נותקו יהודים רבים ממשמעות יהדותם.

  התנועה הציונית משחר עלותה על במת ההיסטוריה נסחפה לתוך מאבקים קשים ובלתי פוסקים. מאבקים אידיאולוגיים פנימיים ומלחמות עם אויבים שביקשו לחסל את הישות הציונית. מאבקים  שגבו מחיר יקר ולעיתים בלתי נתפס. לא פעם עלתה השאלה מהו המעיין ממנו שואבים הישראלים  כבר למעלה ממאה שנה את כוחות הגוף והנפש לעמוד  מול אתגרים קשים ומסובכים. אך אנשי הרוח סרבו לקבל את התשובה האחת והיחידה- התרמיל הקטן.

 החברה הישראלית,  מעולם לא התמודדה עם השאלה הקיומית של משמעות החיים במדינה, ערכיה, חזונה ודרכה. ערכי היסוד של הציונות נדחקו אל שולי דרכים ונוצר חלל אדיר בתוככי החברה. הואקום הערכי התמלא במהירות ברוח זרה מיובאת ומדולדלת, רוח המקדשת  את "האני" רצונותיו וגחמותיו. שיח הזכויות החליף אחריות אישית ומחויבות. היהדות הפכה להיות מטרד והפרהסיה הישראלית השתלבה היטב ברוח ההדוניזם שפרח בסוף שנות השבעים בארצות הברית.

  במדינת ישראל גדל דור צעיר שיודע מעט מאד על עברו ומורשתו. מחיקון דיגיטלי מתוחכם מחה את זכרה של המורשת היהודית וההיסטוריה הציונית. סטודנטים מוכשרים שנשאלו מה היה "מבצע דני" אמרו שמדובר בקמפיין של מעדני חלב.   עם שאינו מכיר את עברו גם עתידו מוטל בספק. כל איש אמת שעיניו בראשו מזהה נכוחה את התהליכים הקשים העוברים על החברה הישראלית. חברה שקמה מתוך אידיאל ענק חד פעמי בהיסטוריה ומוצאת עצמה כיום בחברה נהנתנית, רוויות אלכוהול ואסקפיסטית  הבורחת מכל בשורה של אחריות וחובה אזרחית  במקום לשאול מה אזרח יכול לתת למדינתו, רבים בתוכנו שואלים היום "מה מגיע לי". במדינה של כל אחד יהיה לעצמו קשה למצוא צעירים שיהיו נכונים לשאת על גבם את משא הארץ הנהדרת לפני שהפכה להיות סטירה מרושעת.

  העבר המפואר של הציונות המודרנית לא התחיל בקפה כסית, בקאמרי או בתיאטרון צוותא, מוסדות חשובים בתולדות התרבות הישראלית. עם זאת שורשיה של הציונות המודרנית מצויים בתנ"ך, בתורה שבעל פה, בזיקה להר הבית לירושלים ולשטחי המולדת.  על מנת להבטיח את המשכיות קיומה של המדינה יש ללמד את המורשת ולחבר את הנוער והוריו אל שורשי חיינו בארץ הזאת.

  צריך להיות בעל אמונה גדולה וחזון אמיתי על מנת לוותר על הנאות הרגע של החיים ולהתמסר לטובת כלל ישראל והגנת המדינה. בחברה שבה האקזיט המהיר הוא חלומן של אמהות רבות, צריך כוחות נפש אדירים ללכת נגד הזרם הדקדנטי הסוחף את כל העומד בדרכו.

 ערך השירות הצבאי ווהגנה על המולדת, מערכי היסוד של הציונות המתחדשת הלך ונעלם בעיקר לאחר מלחמת יום הכיפורים. מלחמה שהיתה קו פרשת המים של החברה הישראלית. ההתיישבות שהיתה הביטוי העילאי של החלוציות הפך להיות מטרד לשלום. חלום בנין חברה שוויונית בעלת אחריות ומעורבות חברתית, מתממש במגדלי יוקרה בעלי זכוכיות אטומות.

 המשימה המוטלת עליכם כמחנכים קשה מנשוא. בעידן הפוסט מודרניסטי קשה מאד לדבר על ערכים. האמת נעדרת, נהייתה עדרים עדרים. המוסר רלאטיבי, האמת יחסית והעתיד רחוק. בימים קשים אלה לחינוך אתם מצטרפים למערך הלוחם להגנת עתידו של עם ישראל בארצו. כי בלי חינוך וערכים יהודיים אין לנו קיום במדינת ישראל שעדיין נאבקת על חייה.

 

הקיום היהודי מעורר השתאות. בדל דור ודור ישנו מיעוט שנושא את הדגל עבור הכלל. בעבר עשו זאת אנשי השומר, המחתרות, הפלמ"ח בני הקיבוצים וה-101. הם הניפו מעלה מעלה  את דגל תקומת ציון והמאבק לחירות, בדורנו זה בוגרי מערכת החינוך של הציונות הדתית  נושאים ברמה את דגל הציונות שקופל לפני שנים. אני משוכנע ובטוח שאל הדגל הזה של חידוש פני החברה הישראלית ותיקונה ברוח מסירותם ואמונתם יצטרפו רבים, כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו חזון אחר. אשרינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עליכם החובה לדאוג כי דגל הערכים היהודיים הציוניים והדמוקרטים ינשא בראש כל ההרים, שהרי משימה קשה זו מוטלת עליכם בבחירתכם.

 

בסופה של האגדה התלמודית, השמש זורחת והיהודי הנודד מוצא את התרמיל שנגנב. בטוחני שכך יהיה גם הפעם במקום המפגש שבין שמים וארץ.

 עלו והצליחו.

 (דברים שנישאו בטקס חלוקת תוארים בחינוך במכללת גבעת וושינגטון)

עדתיות בבית המשפט העליון?

יום חמישי, יוני 24th, 2010

בית משפט עליון הנו מוסד מרכזי וחשוב בכל דמוקרטיה. תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון  הנו הכרעה בסכסוכים באמצעות  פרשנות מחייבת לחוקי המדינה  והתאמתם למציאות משתנה. מאז אמצע שנות השמונים של המאה העשרים בית המשפט העליון אימץ את האקטיביזם השיפוטי והפרשנות התכליתית ובכך הפך למעשה לשותף מרכזי של המחוקק בקביעת נורמות מחייבות החברה. 

במדינת ישראל בה החברה שסועה ומקוטבת, הכנסת חלשה והרשות המבצעת נלחמת ללא הרף על הישרדותה הפוליטית, בית המשפט העליון התמקם כזירה מרכזית לדיונים אידיאולוגיים, ציבוריים, חברתיים, ביטחוניים ופוליטיים. פתיחת שערי בית המשפט העליון לכל דיכפין, האימפריאליזם השיפוטי והכותרת המרשימה של ההגנה על זכויות האזרח  שינו את מערכת האיזונים והבלמים הנדרשת בין שלושת הרשויות.

 לאור תפקידו ומעמדו של בית המשפט העליון ניתן היה לצפות  שהרכבו ישקף את תפיסות העומק של החברה על כל מאפייניה במיוחד בחברה מגוונת, רב תרבותית וחסרת חוקה. שיקוף תפיסות העומק של החברה יכול להיעשות רק כאשר שופטי בית המשפט העליון  באישיותם, במוצאם ובהשקפת עולמם מבטאים  את ההוויה המורכבת של החברה הישראלית.

 

רוב שופטי בית המשפט העליון בראשית שנותיה של המדינה השתייכו אידיאולוגית ויש אומרים גם ארגונית למפלגת השלטון הידועה כיום בכינוי מפא"י ההיסטורית. משפטן דגול שלימים הפך להיות מאבירי זכויות האזרח בישראל, בדק וחקר כל מועמד להרכב הראשון של בית המשפט העליון. מועמד שנחשד באהדה לרביזיוניסטים או לחוגים האזרחיים נמחק מיד מרשימת המועמדים. כדי ליצור מראית עין של פלורליזם מונה מפעם לפעם שופט ממוצא ספרדי לבית המשפט העליון (שלכמה מהם הוצמד התואר – "אני מסכים") ושופט דתי או שניים שמעל לכיסא שלהם ריחפה כיפה.

העמדה הפוליטית "הנכונה" כבסיס לבחירת שופטים השפיעה גם בערכאות  הנמוכות. רק המהפך ההיסטורי בשנת 1977 ופעילותם בועדה לבחירת שופטים של השר משה ניסים, יו"ר הכנסת לשעבר מר דב שילנסקי ומאוחר יותר ח"כ שאול יהלום, פתחו של שורות השפיטה לכל מגוון המשפטנים בישראל  וחיסלו את המונופול המפא"יניקי.  

 ברצוני לקבוע כי בבית המשפט העליון של מדינת ישראל מעולם לא היתה אפליה על רקע עדתי. לכל הדיבורים בענין זה יש  מימד דמגוגי. בעשורים הראשונים למדינה המפתח לבחירת שופטים היה השיוך הפוליטי ומאז אמצע  שנות השמונים הקריטריונים לבחירת שופטים היו  נכונותם של המועמדים והסכמתם לקו האידיאולוגי והמשפטי שאותו הוביל נשיא בית המשפט העליון. אידיאולוגיה המשקפת את עמדות הציבור המתקדם והנאור בישראל (חמישה מנדטים בלבד בבחירות דמוקרטיות לכנסת).  האפליה אם כן היתה על רקע של דעה ולא על רקע של עדה. אם היה מועמד לשיפוט המוכר לנשיא בית המשפט העליון כמסכים ומתיישר עם הקו אותו הוביל הנשיא קרי: אקטיביזם שיפוטי, נשיאת דגל זכויות האזרח ותפיסת ישראל כמדינת כל אזרחיה, הרי שמוצאו העדתי לא היה  מכשול לבחירתו . כמובן שהיה קושי למצוא מועמדים לשפיטה ממוצא ספרדי או מרקע דתי השייכים לתפיסות העולם הפוסט מודרניסטיות שהוביל בית המשפט העליון.

 רק בתקופה אחרונה בית המשפט העליון מתחיל לשנות כיוון. לאט לאט השופטים מתחילים להשתחרר מהמורשת הכבדה שהונחה על כתפיהם. עידן השיפוט האידיאולוגי הולך ומתרחק. שופטי בית המשפט העליון הפנימו את המחיר שבית המשפט משלם באבדן אמון הציבור.  כנסת   רצינית ומשמעותית היתה מקצרת בהרבה את הדרך להשבת בית המשפט העליון לתפקידו הראוי בחברה דמוקרטית.