מה קורה בישראל היום?

    רבים מאזרחי מדינת ישראל ניצבים מול מציאות קשה ולעיתים בלתי נסבלת ושואלים את עצמם מה קורה בישראל היום? מדינה שהגשימה חזון מופלא  של שיבת ציון אחרי אלפיים שנה, שוקעת בתוך מדמנה של יום קטנות.

  התלמוד מספר על מורה דרך שהציע ליהודי אחד לקחת אותו אל המקום שבו נושקים שמים וארץ . היהודי נענה ברצון, מי לא רוצה לראות את מפגש השמים והארץ. השניים נעו במדבר וכעבור זמן עוצר מורה הדרך ואומר ליהודי כי הגיעו למקום המפגש. היהודי מתלהב, רגע אדיר ומרשים, הוא מוריד את התרמיל הקטן שהיה על גבו ומסתכל בהשתאות אל השמש השוקעת. כעבור מספר דקות היהודי מחפש את התרמיל והתרמיל איננו. היהודי ברוב פליאה אומר "והאיכא גנבי הכא?" (האם כאן יש גנבים?). כיצד יעלה על הדעת שבמקום המפגש בין שמים וארץ גונבים תרמילים על תכולתם. מורה הדרך מעודד אותו ואומר לו כי בקרוב תזרח השמש והתרמיל ימצא.

  האגדה התלמודית עוסקת בשיבה לארץ ישראל אחרי תקופה ארוכה של גלות. חלום של דורות שהתגשם. דווקא כאן בארץ ישראל נגנב התרמיל הקטן שליווה את היהודים לכל אורך הגלות הארוכה. תרמיל שהיה בו תנ"ך, סידור, תפילין נרות של שבת והבדלה. במדינת ישראל עצמאית בה גרים יהודים כבני חירות נותקו יהודים רבים ממשמעות יהדותם.

  התנועה הציונית משחר עלותה על במת ההיסטוריה נסחפה לתוך מאבקים קשים ובלתי פוסקים. מאבקים אידיאולוגיים פנימיים ומלחמות עם אויבים שביקשו לחסל את הישות הציונית. מאבקים  שגבו מחיר יקר ולעיתים בלתי נתפס. לא פעם עלתה השאלה מהו המעיין ממנו שואבים הישראלים  כבר למעלה ממאה שנה את כוחות הגוף והנפש לעמוד  מול אתגרים קשים ומסובכים. אך אנשי הרוח סרבו לקבל את התשובה האחת והיחידה- התרמיל הקטן.

 החברה הישראלית,  מעולם לא התמודדה עם השאלה הקיומית של משמעות החיים במדינה, ערכיה, חזונה ודרכה. ערכי היסוד של הציונות נדחקו אל שולי דרכים ונוצר חלל אדיר בתוככי החברה. הואקום הערכי התמלא במהירות ברוח זרה מיובאת ומדולדלת, רוח המקדשת  את "האני" רצונותיו וגחמותיו. שיח הזכויות החליף אחריות אישית ומחויבות. היהדות הפכה להיות מטרד והפרהסיה הישראלית השתלבה היטב ברוח ההדוניזם שפרח בסוף שנות השבעים בארצות הברית.

  במדינת ישראל גדל דור צעיר שיודע מעט מאד על עברו ומורשתו. מחיקון דיגיטלי מתוחכם מחה את זכרה של המורשת היהודית וההיסטוריה הציונית. סטודנטים מוכשרים שנשאלו מה היה "מבצע דני" אמרו שמדובר בקמפיין של מעדני חלב.   עם שאינו מכיר את עברו גם עתידו מוטל בספק. כל איש אמת שעיניו בראשו מזהה נכוחה את התהליכים הקשים העוברים על החברה הישראלית. חברה שקמה מתוך אידיאל ענק חד פעמי בהיסטוריה ומוצאת עצמה כיום בחברה נהנתנית, רוויות אלכוהול ואסקפיסטית  הבורחת מכל בשורה של אחריות וחובה אזרחית  במקום לשאול מה אזרח יכול לתת למדינתו, רבים בתוכנו שואלים היום "מה מגיע לי". במדינה של כל אחד יהיה לעצמו קשה למצוא צעירים שיהיו נכונים לשאת על גבם את משא הארץ הנהדרת לפני שהפכה להיות סטירה מרושעת.

  העבר המפואר של הציונות המודרנית לא התחיל בקפה כסית, בקאמרי או בתיאטרון צוותא, מוסדות חשובים בתולדות התרבות הישראלית. עם זאת שורשיה של הציונות המודרנית מצויים בתנ"ך, בתורה שבעל פה, בזיקה להר הבית לירושלים ולשטחי המולדת.  על מנת להבטיח את המשכיות קיומה של המדינה יש ללמד את המורשת ולחבר את הנוער והוריו אל שורשי חיינו בארץ הזאת.

  צריך להיות בעל אמונה גדולה וחזון אמיתי על מנת לוותר על הנאות הרגע של החיים ולהתמסר לטובת כלל ישראל והגנת המדינה. בחברה שבה האקזיט המהיר הוא חלומן של אמהות רבות, צריך כוחות נפש אדירים ללכת נגד הזרם הדקדנטי הסוחף את כל העומד בדרכו.

 ערך השירות הצבאי ווהגנה על המולדת, מערכי היסוד של הציונות המתחדשת הלך ונעלם בעיקר לאחר מלחמת יום הכיפורים. מלחמה שהיתה קו פרשת המים של החברה הישראלית. ההתיישבות שהיתה הביטוי העילאי של החלוציות הפך להיות מטרד לשלום. חלום בנין חברה שוויונית בעלת אחריות ומעורבות חברתית, מתממש במגדלי יוקרה בעלי זכוכיות אטומות.

 המשימה המוטלת עליכם כמחנכים קשה מנשוא. בעידן הפוסט מודרניסטי קשה מאד לדבר על ערכים. האמת נעדרת, נהייתה עדרים עדרים. המוסר רלאטיבי, האמת יחסית והעתיד רחוק. בימים קשים אלה לחינוך אתם מצטרפים למערך הלוחם להגנת עתידו של עם ישראל בארצו. כי בלי חינוך וערכים יהודיים אין לנו קיום במדינת ישראל שעדיין נאבקת על חייה.

 

הקיום היהודי מעורר השתאות. בדל דור ודור ישנו מיעוט שנושא את הדגל עבור הכלל. בעבר עשו זאת אנשי השומר, המחתרות, הפלמ"ח בני הקיבוצים וה-101. הם הניפו מעלה מעלה  את דגל תקומת ציון והמאבק לחירות, בדורנו זה בוגרי מערכת החינוך של הציונות הדתית  נושאים ברמה את דגל הציונות שקופל לפני שנים. אני משוכנע ובטוח שאל הדגל הזה של חידוש פני החברה הישראלית ותיקונה ברוח מסירותם ואמונתם יצטרפו רבים, כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו חזון אחר. אשרינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עליכם החובה לדאוג כי דגל הערכים היהודיים הציוניים והדמוקרטים ינשא בראש כל ההרים, שהרי משימה קשה זו מוטלת עליכם בבחירתכם.

 

בסופה של האגדה התלמודית, השמש זורחת והיהודי הנודד מוצא את התרמיל שנגנב. בטוחני שכך יהיה גם הפעם במקום המפגש שבין שמים וארץ.

 עלו והצליחו.

 (דברים שנישאו בטקס חלוקת תוארים בחינוך במכללת גבעת וושינגטון)

Leave a Reply


7 − שבע =