השמאל בקרב על המעוז האחרון – המשפט

אילת שקד, שרת המשפטים המיועדת, עוד בטרם קיבלה החלטה אחת בתפקידה החדש, כבר זוכה למטחים של בוז, הנמכת קומה ודה לגיטימציה. לשמאל הישראלי קל מאד לקבל את אחמד טיבי כשר בריאות  ואיימן עודה כשר משפטים, וקשה לו מאד להשלים עם המינויים של  אילת שקד ויעקב ליצמן. השמאל המתון מציע לאילת שקד להתרכז במיחשוב מערכת בתי המשפט (היא הרי מבינה במחשבים), בהעלאת שכר הקלדניות (היא הרי אשה) ובטיפוח הנוי והגינון בסביבת בתי המשפט (היא הרי בעלת חוש אסתטי). בעיקר הם מאיימים, שלא תעז לגעת בסוגיית הפרדת הרשויות וגבולות התערבות  הבג"צ בעבודת הכנסת ובהחלטות הועדה למינוי שופטים.

לאחר הבחירות נשאל אזרח תל אביבי באשר למשמעות התוצאות. התגובה הספונטנית שלו היתה מענינת "אינני יודע מה הימין צוהל, אנחנו שולטים בתקשורת ובתי המשפט הם  שלנו". סיכום מופלא, במשפט אחד, למה שרבים מאד בישראל חשים ומבינים. באשר לתקשורת אין צורך להכביר מילים, במהלך הבחירות האחרונות כולם, ללא יוצא מהכלל, ראו את התגייסות  רוב כלי התקשורת למען הפלת הימין והמלכת מועמדי השמאל.  בענין בית המשפט העליון, אזרחים רבים מדי,  משוכנעים כי מאז אמצע שנות השמונים במאה שעברה הוא משרת את האג'נדות של השמאל, או בלשון שניים משופטיו הבכירים את הערכים המקובלים על "הציבור המתקדם והנאור". אין זה משנה כלל מה היו תוצאות האמת בקלפי שהיתה מוצבת בכניסה לבית המשפט העליון, התודעה היא מספיק מדאיגה  שיש צורך להתמודד אתה.

הנשיא לשעבר אהרן ברק, עיצב במשך שנים רבות את בית המשפט בדמות כשרונו ותפיסת עולמו, תחת הכותרת המרתקת "הכל משפט". האקטיביזם השיפוטי שלו שיבש את עיקרון הפרדת הרשויות בישראל. רוב שופטי בית המשפט העליון התישרו עם דרכו ובמקום לנקוט בריסון שיפוטי נהנו לטפל בסוגיות בטחוניות, מדיניות, ערכיות שבמחלוקת ובכל אותם תפוחי אדמה לוהטים שחברי כנסת ברדידותם גלגלו לפתחם ללא הרף. נורמות התנהגות שחברי הכנסת משהשמאל מעולם לא הצליחו להעביר באמצעות חקיקה בכנסת, מומשו ויושמו באמצעות פסקי דין בבית המשפט העליון.  ירידת בית המשפט לשדה הפוליטי, גרמה לפגיעה ניכרת באמון הציבור בו. האמון שהיה כמעט בלתי מוגבל הדרדר  לרמת אמון דומה לזו של מפלגות פוליטיות.

הנשיאים אשר גרוניס ומרים נאור, כמו רבים משופטי בית המשפט העליון כבר הפנימו את מחיר האקטיביזם השיפוטי. בקצב איטי אך בטוח בית המשפט העליון משנה את פניו ואת התנהלותו. מהפכות משפטיות דורשות זמן ואורך רוח. אין לי ספק כי כבר בעתיד הקרוב נגלה ששופטי העליון אינם ששים עוד להתערב בעבודת הכנסת, למרות שחברי כנסת משהשמאל  המתוסכל ינסו ללא הרף לערבם ויש כמובן להצטער על פניית חברי כנסת לבית המשפט. במקביל, גם הרשות המחוקקת למדה את מגבלות כוח החקיקה במדינה דמוקרטית, וטוב שכך.

חשוב לכן ששרת המשפטים תפעל בדרך של הידברות עם שופטי בית המשפט העליון. הנפשות חפצות ואת המטרה הראויה אפשר להשיג מבלי צורך במאבקים מיותרים. הציבור במדינת ישראל זכאי לקהל שירות משפטי יעיל ומהיר, פסקי דין חוקתיים ארוכים ממש לא מענינים אותו.

Leave a Reply


שמונה + = 17