פרשת עמנואל – במחשבה שניה

יוני 23rd, 2010

העולם המודרני נשלט במידה על ידי התקשורת. המאבקים האמיתיים הנם על התודעה, שהיא יצירה של התקשורת כמתווכת ידע ומידע. המעשים יכולים להיות צודקים, הכוונות טובות, אולם בסופו של יום מי שמנצח הוא זה שהעביר לצידו את תודעת הציבור ודעת הקהל. בכפר הגלובלי שבו ידיעות, חדשות, תמונות ומידעים נעים במהירות שלא תתואר על פני הגלובוס, קשה מאד לשכנע בצדקת הדרך מבלי גיבוי של תקשורת ודעת קהל. כבר לימדונו גדולי קדם כי לא מספיק להיות צודקים צריך להיות גם חכמים.

 

מדינת ישראל למדה את השיעור בסוגיית ההשתלטות על המשט התורכי. המדינה משלמת מחיר מדיני כבד על אי הכנת המערכה על התודעה,  והציבור החרדי בישראל נאלץ ללמוד את השיעור בסוגיית בית הספר בעמנואל, סוגייה שיצרה אנטגוניזם כלפי  החרדים. גם ציבור שאינו מחזיק טלביזיה בביתו (ואשריו) ואינו מפסיק מלימודו על מנת להאזין למבזקי חדשות כל חצי שעה, אינו יכול להתעלם מטכנולוגיית המידע ולהסתפק בשכנוע עצמי. את המשוכנעים אין צורך לשכנע.

 

אודה ולא אבוש כי  אני כמו רבים בישראל שוכנענו כי האפליה בבית הספר בעמנואל הנה על רקע עדתי בלבד. הופעתם של הורים לבנות ממוצא ספרדי הלומדות עם הבנות ממוצא אשכנזי לא שינו את דעתי. מכסה קבועה וידועה של מיעוט (נומרוס קלאוזוס) לא יכולה להיות מקובלת במסגרת חינוכית המתוקצבת על ידי מדינת ישראל. השוויון הוא מנשמת אפה של כל דמוקרטיה ומדינת ישראל הנה דמוקרטיה מהיחידות במזרח התיכון.

 

חיפשתי בסיס הלכתי להפרדה בחינוך בין יהודים מעדות שונות ולא מצאתי. אין מניעה שכל עדה תילמד את מנהגיה של העדה האחרת. בית שמאי ובית הלל נחלקו בסוגיות הלכתיות מורכבות ומעולם לא נמנעו נישואין בין המשתייכים לבית הלל עם בית שמאי. נזכרתי כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, וממילא קיימת חובה לקרב רחוקים ולא למנוע מהם לימוד תורה ברמה הגבוהה ביותר.

 

דעתי בסוגיית בית הספר בעמנואל השתנתה ברגע אחד שנצרב בזיכרוני אגב צפייה במהדורת חדשות. על מלוא המסך נראתה אם ספרדיה מעמנואל שאגב עישון סיגריה והפרחת עשן לבן טענה כי בתה קופחה בקבלה למגמה החסידית בבית הספר בעמנואל. באותו רגע הבנתי כי המאבק אינו על זרמים עדתיים אלא על דרך חינוכית, דרך שבה לדוגמא האישית של ההורים יש חלק מכריע. אשה חרדית, אשכנזיה או ספרדית, אינה מעשנת סיגריות. בטוחני שכל בת לאשה (המתקרית חרדית) המעשנת סיגריות לא היתה מתקבלת לבית ספר חרדי, מוצאה כלל לא היה רלבנטי.  יתכן שבחינוך החרדי האשכנזי יש אפליה על רקע עדתי, אך מסופקני אם זה היה הענין העיקרי בבית הספר בעמנואל.

 

המסקנה היא אחת. גם הציבור החרדי צריך להבין כי במאבק על התודעה יש להשתמש בכלים המתאימים. אי אפשר לטמון את הראש בחול. עם הבנה בתקשורת (ההפגנה הגדולה הוכיחה שיש) וייצוג משפטי מתאים (מבחן התוצאה בבג"צ), ניתן היה להגיע לפתרון מעשי וחכם בסוגיית בית הספר בעמנואל סוגייה שהביאה כמעט עד משבר את יחסי דת ומדינה בישראל.

 

 

רמת אביב כמשל

יוני 20th, 2010

ביום ששי ראיתי בדוכן עיתונים את דף השער של העיתון "ידיעות אחרונות". באותיות ענק נכתב "בין שתי מדינות" ובצד הכיתוב שתי תמונות גדולות לרוחב כל העמוד. בצד ימין תמונת אב מעמנואל הנישא על כתפי המון בדרך לבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. מצד שמאל תמונתו של הזמר הידוע אלטון ג'ון, חייכני ושמח במהלך הופעה באצטדיון רמת גן לעיני אלפי צופים. תמונות קשות המבטאות קיטוב, ניכור, שסע וריחוק. תמונת מצב לכאורה של ישראל בשנת 2010,  מדינה יהודית שבירתה ירושלים ומדינה ישראלית שבירתה תל אביב.

 מתחת לתמונות, למרבה האירוניה כנראה ללא כוונת מכוון, פרסומת לחברת שידורים בכבלים המציגה חרדי המתחבא מאחורי כובע שחור, כאילו גם הוא נכנע ונשבה בהצעה הקוסמת של חברת הכבלים. סיפוק רגעי למי שמאמין ברוב בורותו כי במלחמת התרבות הישראלית, יש סיכוי כלשהו להכניע את הציבור החרדי באמצעות הטלביזיה הפונה את השכבות הקדומות ביותר של גזע המוח.

כעבור מספר שעות בתפילת קבלת שבת בבית הכנסת על שם ווהאל בתכנית ל' ברמת אביב, גיליתי שיש ישראל נוספת, שלישית, שלא קיבלה ביטוי בדף השער של העיתון למרות שרוב אזרחי מדינת ישראל מזדהים אתה. בבית הכנסת היו בתפילת קבלת שבת: ספרדים, אשכנזים, חוזרים בתשובה (בהם איקון תרבותי ישראלי ידוע) ומתחזקים, חילונים, צעירים ומבוגרים. ייצוג מרשים של כל הקבוצות והזרמים המאפיינים מאת רבגוניותה של החברה הישראלית.  כולם שרו ביחד "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה". על פני כולם ללא יוצא מהכלל היתה נסוכה תחושה של התעלות ורוממות רוח, הרמוניה שבמעבר מיום חולין אל קדושת השבת. תחושה עילאית אל מול אווירת הנכאים והיאוש שזורעת התקשורת.

 בית הכנסת ברמת אביב  הוא מיקרוקוסמוס וייצוג מדויק ואמיתי של החברה הישראלית. רובם הגדול של היהודים  החיים בישראל אוהבים את ארצם ולא יעזבו אותה תמורת טובת הנאה כזו או אחרת. כמעט כולם מחוברים ליהדותם ואינם מוכנים לוותר עליה למרות המחיר הכרוך בשייכות לעם הנבחר, גם לסבל וגם להדר. רבים מאזרחי הישראלים היהודים מרגישים קרבה למורשת ולמסורת היהודית, למרות ששנים רבות באופן שיטתי ניסו לנתק אותם מזהותם הדתית.

 

בשבת בבוקר לפני תפילת מוסף, התבקשתי לדרוש מעניני פרשת השבוע. בדברי התורה אמרתי שמשה רבנו איבד את מנהיגותו בעיני ה' כשהוא הכה בסלע  במקום לדבר אליו. יש בישראל מיעוט חזק ואליטיסטי ששולט בצמתים רבים של חיינו. מיעוט שהוא בבחינת סלע. אל המיעוט הזה צריך לדבר, אסור להתייאש מההידברות ומהניסיון לשכנעו בדרכי שלום. אסור להכות על הסלע חובה לדבר אליו. הסלע הנראה חזק, פריך לחלוטין. קצת מים ורוח והוא מתפורר. התורה נמשלה למים ורוח ה' שולטת בכל.

הציבור במדינת ישראל  מבין היטב מהו המחיר  שהוא משלם על ההיתנתקות מערכים יהודיים. מחיר שכל אדם הגון ובר דעת מפחד ממנו. כל מי שהטיף לישראליות במקום יהדות, לכנעניות במקום עם נבחר, לעכשוויזם במקום נצח –  נותר עם אלטון ג'ון ושירה בכיכר.

 

במדינת ישראל מתקיימת מעין מלחמת תרבות בין מיעוט קטן לרוב גדול. צריך עוד קצת נחישות וסבלנות. מי שמבין ורואה את התהליכים ההולכים ומתחדדים הרי שזמן הבירור מגיע. הוא כבר כאן. ברגעים גדולים כאלה אסור להתייאש. הוכח כבר בעבר כי יש רק דרך יהודית אחת ששורדת כבר אלפי שנים. כל הדרכים האחרות  הוכחו כמקסמי שווא. עתה יש לפתוח את הלבבות והבתים ולהפיץ בכל מקום ובעיקר בתל אביב את אור התורה והיהדות. המערכה על דמותה ועתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית תוכרע ברחובות תל אביב, בבתיה ובעיקר בלבבות אנשיה.

 

 

הקרב בעמנואל -מנצחים ומפסידים

יוני 18th, 2010

עתה משהחל האבק לשקוע סביב המאבק ההרואי על קידוש השם של חסידי סלונים בעמנואל (הריני מתנצל בפני רבי עקיבא והרוגי מלכות של השימוש בקידוש השם בהקשר זה), ניתן לנוח לרגע ולבחון מיהם המנצחים והמפסידים במערכה המעסיקה רבים בישראל. מערכה שמבחינת הרייטינג מצליחה, באופן מפתיע, להתמודד עם המונדיאל.

המנצחים

 הניצחון הגדול והמבריק שייך לאותם ארגונים ויחידים שגייסו רב תלמיד חכם ידוע ועסקן צעיר ומוכשר ליזום ולהגיש את העתירה לבית המשפט העליון. ארגונים אלה הצליחו בסיוע מסיבי של התקשורת להציג את החרדים  כפורעי חוק גזעניים המסוכנים לשלטון החוק במדינה ולהביא את שנאת החרדים לרמות שלא שיערום אבותינו. הכל כנראה מתוך מגמה להקצין את המאבקים הפנימיים במדינה ולחדש  את נעוריה של מפלגת שנאת החרדים שעברה מהעולם וכעת יש ניסיון רציני לקיים בה תחיית מתים. יש דמיון רב בטכניקת הפעולה של מארגני המשט הטורקי שבשם הומניזם לכאורי הכפישו בראש חוצות את שמה ודמותה של מדינת ישראל, לארגון העתירה לבית המשפט העליון שבשם פלורליזם ומלחמה בגזענות לכאורה הצליחו להשפיל  את דמותה של היהדות החרדית ולהוסיף קיטוב בתוך מדינת ישראל ולקרב מלחמת אחים. פרופ' ידוע התפלל למען אותה מלחמת אחים, תלמידיו עוד יצליחו להגשים אותה.

 

המפסידים

 המפסידים  הגדולים הנם בית המשפט העליון ושופטיו. שלא בטובתם ואולי מתוך כונה טובה הכניסו את עצמם במרץ ובחיוניות מרשימה לתוך מלחמת דעות מיותרת לחלוטין. תפקידו של בית המשפט העליון הנו לפתור סכסוכים ולא לשפוך עליהם שמן רותח. כמשפטן ותיק הריני קובע נחרצות כי לבית המשפט היו כלים ויכולות אחרות על מנת להביא את הסכסוך לסיום מבלי צורך להשתמש במעצרם של אבות ואמהות לעיני כל ישראל. שופטים לעיתים צריכים להיות חכמים ולאו דוקא צודקים. נשיא בית המשפט העליון לשעבר שזכיתי להיות ממבקריו הקולניים ביותר, ידע שבעניני לב כדאי לפעמים לעשות מעקפים. טיפולו של בית המשפט העליון בענין עמנואל לא הוסיפה לכיבוד שלטון החוק בישראל, אלא הורידה את רמת האמון של הציבור בבית המשפט העליון שממילא נמצא בירידה מתמדת.

 

תנועת ש"ס שבשתיקתה הבלתי רועמת הוכיחה כמו פעמים רבות בעבר חוסר מנהיגות משווע. הרב עובדיה יוסף שכתבתי עליו ספר ואני ממעריציו הגדולים, כפי הנראה, התעייף. כאשר מהפכה מתחילה לשרת את המהפכנים הוגיה ויוזמיה מאבדים בה ענין. ש"ס כמו תמיד מנסה ללכת בין הטיפות ולא להירטב. להיות בסדר עם ההנהגה הליטאית ובו זמנית לתת לציבור הספרדי תחושה של זקיפות קומה. מישהו הגדיר את התנהלותה של ש"ס כסוג של עקמת בחוט השדרה. מנהיגות פירושה ללכת בדרך שבה אתה מאמין ולהיות נכון לשלם את המחיר. אין מנהיגות לחצאים. מי שמנסה להיות בסדר עם כולם מגלה שאינו בסדר עם אף אחד.

 

חסידי סלונים בעמנואל הצדיקים והישרים, עליהם נאמר אשרי תמימי דרך. צדיקים שעל גבם חרשו חורשים. מי שהולך לבית סוהר בשירת אני מאמין, בלבוש חגיגי, בליווי המוני ועם מעטפות של חמש מאות דולר, משהו אצלו השתבש. לבית הסוהר הולכים בצנעה ובהשקט לא בלבוש של שבתות וימים טובים. כשהם יעשו את הקידוש הערב בבית הכלא יהיה להם זמן לחשוב ולהבין כי מדינת ישראל אינה שלטון הצאר וכל מי שחי במדינה דמוקרטית ומבקש לזכות בהטבות המתלוות לכך צריך לשלם מחיר. אין זכויות בלי חובות. על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שאינו מאמין במדינה וחי בה על תקן של  תושב בלבד, בידוע הוא שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו.

 

המפסיד העליון (בהשאלה כמובן) הנו הקב"ה שרואה את עמו אהובו טובע בים של שנאת אחים ומדנים, ואלה אומרים שירה על אלה. מלחמות יהודים בהן שמו נישא לשוא. הקב"ה שגאל אותנו ממצרים, הוליכנו ארבעים שנה במדבר, שכינתו היתה עמנו לאורך אלפיים שנות גלות, שלאחר שואה איומה בדרך ניסית השיב את שבותנו לארצנו והחזיר לנו את נחלת אבותינו, צריך לראות כיצד יד איש באחיו. כיצד אויבנו מכל עבר הקמים עלינו נהנים לראות את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו מתפוררת מבפנים והכל בעקמומיות לשם שמים. שרו של עולם הוכיח כבר בעבר כי בהיסטוריה היהודית אין מקצה שיפורים. מפני חטאינו גלינו מארצנו, בשנאת חינם נחרב ביתנו והלוואי שלא נחזור שוב על טעויות העבר – כי מכאן אין לנו לאן ללכת.

 

  

רגע האמת כבר כאן

יוני 17th, 2010

מדינת ישראל משולה בימים אלה לאשה מבוגרת בת 62 שניתוחים פלסטיים וטיפולים קוסמטיים כבר אינם יכולים להסתיר את הקמטים הרבים שיצרו חריצים, בקעות וגבעות בלחייה. אפילו הנמשים שהוסיפו לה חן רב באדמוניות זוהרם הפכו לשומות כהות וכבויות. בלית ברירה היא צריכה לעמוד מול המראה, להסתכל ולהבין שאת האמת אי אפשר עוד להסתיר.

 משך כל שנות קיומה של המדינה, החברה הישראלית התחמקה מלתת מענה לשאלות היסוד של עצם קיומה ומהותה. בן גוריון ברוב חכמת המעשה שלו דחק את ההתמודדות אל שולי הדרכים. בחינת אל תעירו ואל תעוררו עד שתחפץ. הוא סבר שאם  פועלי הבניין יריבו בשלב ההקמה של הבית הוא לעולם לא יבנה. לכל סוגיה מורכבת ניתנו פתרונות זמניים וחלקיים ובלבד שלא להעמיד למבחן את דרכה ודמותה של החברה הישראלית. כובע טמבל הספיק להסתיר את ראש קטן באותם ימי בראשית. שלא תשתמע בדברי בקורת על ההתנהלות באותם ימים, הכרח לעיתים בל יגונה.

 בתנאי קיום קשים, במלחמת הישרדות כלכלית, בצורך לקלוט עליה ענקית ובסבך בעיות הביטחון הצליחה הנהגת המדינה לתמרן ולהתכחש לחובה העליונה של בנין חזון המשך לאחר שהחזון הציוני המקורי הוגשם בהקמת מדינת ישראל. פתרונות של סטטוס קוו, חלוקת נתחי שלטון ובעיקר פיזור כספי ציבור, היו סמי שינה שהצליחו להרדים את החברה. בעת שכולם ישנו סיר הלחץ המשיך לרתוח והתבשיל הקדיח, עד אשר מתעוררים מחום התבשיל (מזכיר למישהו מאגדות רבה בר בר חנא במסכת בבא בתרא?)

 בימים אלה ממש, מבלי שאיש באמת תכנן מדינת ישראל מתייצבת למבחנה הגדול. החברה הישראלית תצטרך מהר מאד לקבל החלטות על מהותה שורשיה ודרכה. לא ניתן עוד לזייף, לקרטע, למרוח ולהדחיק. יש צורך לתת תשובות לשאלות יסוד. רק מקרה הוא שיחסי דת ומדינה מהווים את המצת, זה יכול היה להיות כל נושא חברתי ובטחוני אחר. נחישותם של החרדים להעדיף דעת תורה על פני חוקי המדינה ופרשנותם בבית המשפט העליון, האיצו את הצורך בקבלת ההכרעות.

אם מדינת ישראל חפצת חיים, ובטוחני שכן, לעת קשישותה עליה להחליט אם היא מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה? האם ערכיה הנם ערכים יהודיים או ערכים אוניברסאליים מערביים? מה משמעותם של ערכים יהודיים כערכי המדינה. סמלים ריקים מתוכן, או גם כללי התנהגות מחייבים? מהם גבולותיה של מדינת ישראל, שאיש עדיין לא יודע בודאות? האם שטחי יהודה ושומרון הנם חלקי מולדת ששבו לידי בעליהם החוקיים או קלפי מיקוח לצורך משא ומתן? האם מדינת ישראל היא מדינה אחת או שמא שתי מדינות לעם אחד, מדינת תל אביב ומדינת ירושלים? האם קיימת ערבות הדדית וסולידריות בין כלל אזרחי המדינה, או שמא מדובר בשלל אוטונומיות על פי שיוך לאומי, דתי וכלכלי?  האם מדינת ישראל הנה קפיטליסטית חזירית, קפיטליסטית מתונה או סוציאליסטית על שלל גווני הסוציאליזם? כיצד יש להתייחס לערביי ישראל, כאזרחים שווים לצורך זכויות או גם לחובות?

 אלו רק מקצת השאלות שעליהן יש לענות בהקדם, יש עוד רבות וקשות. הזמן שעובר מבלי מענה אינו מועיל, הוא רק מפורר את החברה הישראלית על כדי סכנה קיומית. ירידת המוטיבציה לשרת בצבא והחשש מפני צבא שכירים במקום צבא העם כדברי ראש אכ"א בימים אלה הם רק סימפטומים של הבעיה האמיתית. כל שאר בעיותיה ומבוכותיה של המדינה הנם תוצאה של חוסר מענה אמיתי לשאלות היסוד של סלע קיומנו בארץ הזאת.

 חשוב שהאירועים האחרונים יהוו פתיחה לדיון ציבורי כולל על דרכה של המדינה, יעדיה וחזונה. כין באין חזון יפרע עם וחזון רע יצא עדר מופרע.

זה לא עמנו – אל

יוני 16th, 2010

הורי התלמידות האשכנזיות בבית הספר בעמנואל הודיעו לבית המשפט העליון כי הם פועלים על פי דעת תורה של רבניהם ומוכנים בשמחה ובלבוש חגיגי ללכת לכלא על נשיהם וטפם.

  בראשית הדברים הריני מתנצל בפני כל מי שמאמין במושג דעת תורה במשמעות האקטואלית שלו. משמעות שהיא שונה לחלוטין מהמשמעות המקורית והנכונה של המושג. הפסוק אומר "הנסתרות לה' אלהינו (ורק לו לבדו) והנגלות לנו ולבנינו (לכל אחד ואחת מאיתנו)". האחריות האישית הנה מעיקרי האמונה היהודית.

    הריני מעיד עלי כי פסול אני מלדון בסוגיית דעת תורה עקב מעשה שהיה. עשרות רבות מאד מבני משפחתי, יהודים ברי לבב, חרדים על פי אורח חייהם, נספו בשואה. לסבי ז"ל עקב עיסוקיו היתה אפשרות לעלות לארץ ישראל בשנות השלושים של המאה העשרים. אולם על פי דעת תורה של הרבי שלו (שמשום כבודו לא אזכיר את שמו) שסבר כי הציונים הם כת כופרים שאסור לבוא בקהלם, הוא ומשפחתו נשארו בצ'כוסלובקיה ועלו השמימה במשרפות בירקנאו. רק דודה אחת, מרדנית, שלא קיבלה את דעת התורה של הרבי ברחה מהבית לפני המלחמה ועלתה לארץ עם חבורה ציונית. מיד עם בריחתה מהבית הוריה ישבו עליה שבעה. לאחר המלחמה הנוראה היא אמרה קדיש על כל בני משפחתה.

 המושג דעת תורה מתעתע. גדולי ישראל המביעים את דעתם בעניני פוליטיקה, כלכלה, מדינה, עסקים עושים זאת על פי מידע שמועבר אליהם על ידי פוליטיקאים, עסקנים, שמשים ושאר אנשי החצר. מי ששולט במידע שמועבר לרב, גדול ככל שיהיה, הוא למעשה שולט  גם בהכרעתו של הגדול. הרב שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל נשאל פעם מדוע לו אין חצר כמו לכל הרבנים הגדולים. תשובתו היתה שיש לו חצר בשכונת שערי חסד והיא מלאה בחתולים.

 שמעתי בשמו של גדול הרבנים הליטאים בדור הקודם הסבר לפסוק "כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". שאל הרב הכיצד צדיק יכול לסלף? תשובתו היתה כי החכמים המה העסקנים מקבלים שוחד (לאו דוקא שוחד ממון) בעקבות כך הם מעבירים מידע מטעה לרב וממילא נוצר סילוף בהכרעתו של הרב.

השאלה יחידה הרלבנטית בעולמה של היהדות האמיתית הנה מהי ההלכה. גדולי ישראל אמונים על תשובות לשאלות הלכתיות. אין דעת תורה מלבד קביעות הלכתיות על פי התורה. החובה ועשית ככל אשר יורוך אינה מתייחסת לשאלה האם לקנות מניות כאלה ואחרות, לפנות לטיפול רפואי כזה או אחר ואפילו לא לשאלה האם להצטרף לקואליציה.

אשר על כן אני אודה לכל גדול בתורה שמעורב בפרשת עמנואל שיראה לי מקור הלכתי אחד לכל אחת מהשאלות שלהלן:

  1. מהו המקור הלכתי לאסור על בנות אשכנזיות ללמוד עם בנות ספרדיות?
  2. מהו המקור ההלכתי לאסור על בנות אשכנזיות ללמוד את מנהגי הבנות הספרדיות ולהיפך?
  3. האם יש מקור הלכתי לנחיתותם של בעלי תשובה ספרדים מול אשכנזים שומרי תורה ומצוות מדורות קדמונים? (במקום שבעלי תשובה עומדים…)
  4. האם יש מקור הלכתי לאיסור שידוכין ונישואין בין יוצאי קהילות אשכנז לקהילות ספרד ? ( בית הלל ובית שמאי נישאו אלה לאלה)
  5. האם יש מקור הלכתי לשימוש מפלה בכספי הקהל (מדינה), בין בנות ממוצא ספרדי לבנות ממוצא אשכנזי?
  6. האם יש מקור בתורה לפטור בנות מבתים אשכנזים מלתת כבוד לזולת שנברא בצלם?     

והשאלות עוד רבות.

אם אין תשובות הלכתיות מוסמכות לשאלות שלהלן, הרי שמדובר בסילוף דעת התורה. אשר על כן המסקנה היא אחת. סירוב הורי התלמידות האשכנזיות לאפשר לימודים עם התלמידות הספרדיות מקורו באפילה וחשיכה גדולה המסתירים את אור הגאולה ואפילו מרחיקים אותה. בזבוז נורא  של כוח התורה שעוד נצטרך אותו למאבקים אחרים ומשמעותיים באמת, במלחמה מיותרת שיש בה עליבות נפש. המחקרים הגנטיים החדשניים הראו שכולנו צאצאי שלושה אבות וארבע אמהות שאף אחד מהם לא היה אשכנזי.

 

 

החרדים – הכתובת על הקיר!

יוני 15th, 2010

בית המשפט העליון של מדינת ישראל פסק כי מתן הבטחת הכנסה לתלמידי הכוללים החרדיים מהווה פגיעה בחלוקה שוויונית של משאבי המדינה. החלטה מתחייבת לאור חוק יסודות התקציב וחוק הבטחת הכנסה. את החוקים האלה לא קבע בית המשפט העליון, הם נחקקו הכנסת ישראל. כנסת בה שותפים גם חברי כנסת חרדים ודתיים רבים.

בפסק דינו הארוך ומנומק אמר בית המשפט העליון, מעבר למילים הכתובות והמפורשות, שתי אמירות מאד משמעותיות שחשוב לתת עליהם את הדעת.  אמירות שיש להן השלכה רוחבית מעל ומעבר לסוגיה שעמדה לדיון בבג"צ, ביטוי להלכי רוח ותפיסות עולם המאפיינות כיום את רוב החברה הישראלית. בפסק דינו בית המשפט העליון לא ראה לנגד עיניו רק את החוק, אלא גם ובעיקר את תפיסות העומק של החברה הישראלית היום.

האחת, ששופטי בית המשפט העליון לא רואים ערך מיוחד בלימוד תורה. מבחינתם אין הבדל בין אברך שלומד יום ולילה הוויות אביי ורבא לבין סטודנט שלומד משפטים או ראיית חשבון על מנת להתפרנס ולבנות לעצמו קריירה מקצועית וכלכלית. השנייה, שלימוד תורה לא יכול להוות תחליף לפרנסה מעמל כפיים שהרי אדם לעמל יולד ולאו דווקא לעמלה של תורה. כדי להבטיח הכנסה מכספי הציבור צריך להשתדל להשיג אותה ביגיעת עבודה.

רוב שופטי בית המשפט העליון כיום הנם תוצרים של מערכת החינוך הישראלית. יחסם ללימוד תורה ולערכי היסוד של היהדות על פי ההשקפה האורתודוקסית מנוכר. בית המשפט העליון פירש את היות מדינת ישראל מדינה יהודית כמחווה לסמלים יהודיים, לשפה העברית ולאמירת פרקי תהילים בימי זיכרון. הגישה של שופטי בית המשפט אינה שונה מגישת רבים בציבור לנושאי יהדות. ניתן לומר כי בענין זה שופטי בית המשפט העליון משקפים את הלכי הרוח בחברה הישראלית.

לצערי, אני נאלץ לקבוע, שחברי הכנסת המייצגים את הציבור החרדי נרדמו בשמירה ולא הבינו את המסר של בית המשפט העליון שדחה שוב ושוב, במשך עשר שנים, את מתן ההחלטה בבג"צ. החלטה שמבחינה משפטית  שקופה כמים. הכתובת היתה על הקיר אך חברי הכנסת החרדים סרבו לקרוא אותה.להווי ידוע כי כל עתירה לבג"צ שבה ההחלטה מתעכבת שנים רבות הנה מסר למחוקקים כי בית המשפט הוציא כרטיס צהוב (בהשאלה מהמונדיאל) על מנת שהם יכלכלו את צעדיהם ויערכו לקראת הבאות.

הציבור החרדי והנהגתו, חייבים להבין כי בעשורים האחרונים החברה הישראלית עברה תהליכים משמעותיים ששינו את כללי המשחק הפוליטי. המאבק הוא על התודעה הציבורית ולא על לשון המאזניים. במשך עשרות בשנים ההנהגה החרדית ידעה למקם את עצמה כלשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית השסועה ובכך זכתה להישגים משמעותיים. ראשי הממשלה (מלבד מנחם בגין ז"ל)שנתנו לציבור החרדי את מבוקשו בדרך להקמת קואליציה, לא עשו זאת מתוך אמונה והערכה לדרכם של החרדים, אלא מתוך רצונם לשלוט ולשמר את הממשלות שלהם. ראשי הממשלה לא חשבו לרגע כי בלימוד התורה יש משום שמירה על עתידו של העם היהודי מפני התבוללות רוחנית. עכשו במדינת ישראל כבר לא מספיקים התמרונים הפוליטיים, קל מאד לפוליטיקאים לגלגל את הכדור לבית המשפט העליון שיחלץ אותם ממהלכים שנכפו עליהם שלא ברצונם האמיתי.

ההתנהלות החרדית לאורך שנים, קרי שימוש מתוחכם במציאות פוליטית מסובכת, יצרו אנטגנוניזם קשה כלפי החברה החרדית. מנדטים רבים בבחירות לכנסת ניתנו למפלגות שדגלם היחיד היה שנאת חרדים. גם בימים אלה ממש מתנהלת תחרות בין מפלגות ויחידים על העלאת מפלס השנאה לחרדים לקראת התפתחויות פוליטיות אפשריות. חשוב להבין כי לא מספיק להיות צודק, מאמין, ישר והגון ואפילו ירא שמים, חשוב להפנים כי המאבק הנו על התודעה. על האופן שבו כלל הציבור שופט את דרכך והתנהלותך. חשוב להסביר לציבור את תפיסותיה הערכיות של המשפחה החרדית, תרומתה לחברה ולעתידה, לחדד את ההבדל בין סטודנט לבין תלמיד ישיבה, ולהפנים את כללי המשחק הפוליטי החדשים. בעיקר אסור להרים ידיים ולומר שכולם נגדנו.

יש היום במגזר החרדי משפטנים מעולים. סטודנטים חרדים שלמדו אצלי במכללת "שערי משפט" היו מהטובים שבתלמידי אני מציע לגדולי ישראל ולחברי הכנסת החרדים להיוועץ בהם. לדעת לקרוא את הכתובות על הקיר, לפתוח עיניים לרווחה, להבין כי לחוקים עוקפי בג"צ אין תוחלת אמיתית. ישנם דרכים יותר חכמות ונבונות להתמודד עם פסיקת בג"צ.   דרכים יצירתיות ונכונות משפטית שבאמצעותם ניתן להשיג הישגים חשובים באמצעות חקיקה מבלי צורך לחשוש מאימת הבג"צ.

פלאי הגנטיקה היהודית

יוני 14th, 2010

המשורר יהודה עמיחי ז"ל בשירו המופלא "היהודים" כותב כי "היהודים הם לא עם היסטורי ואפילו לא עם ארכיאולוגי, היהודים הם עם גיאולוגי עם שברים והתמוטטויות ושכבות וגעש לוהט". כעת לאור מחקר חדש שבחן את הגנטיקה היהודית עולה כי היהודים, למרות השסעים, הפירוד הפיזור הם עם אחד. למדע המודרני לקח אלפי שנים להבין את מה שהמן הרשע במגילת אסתר קלט ברגע.

מחקר מדעי  המתפרסם בימים אלה מגלה כי בין רוב היהודים בעולם קיימת זיקה גנטית מובהקת בינם לבין עצמם מאשר בינם לבין שכניהם הנוכרים. נתון מעניין ביותר כשלוקחים בחשבון אלפי שנים של פזורה על פני עמים ויבשות. הניסיון ההיסטורי לבולל את היהודים לא צלח. היהודים מסרו את נפשם על מנת להמשיך ולחיות כיהודים וכנגד כל הסיכויים  הצליחו.

הולכת ומתבררת עובדת יסוד, כי כולנו הננו צאצאים של שלושה אבות וארבע אמהות, שהחלו את דרכם אי שם בלבנט. כברת מקום  מדהים המנקז לתוך אגנו את ערש התרבוות האנושית ואת שדה הקרב של מלחמות גדולות, שלא פסקו עד עצם היום הזה.

מאותם אבות ואמהות נולד עם מופלא שאלוהים בחר בו  ונתן לו את הוראות היצרן על מנת להבטיח עולם מתוקן, ישר והגון. עם שקיבל עליו, ויש אומרים נכפה עליו, תפקיד מסוכן  של תיקון עולם במלכות שדי.

היהודים משחר ההיסטוריה  הובילו את המאבק באלילות, הניפו את דגלי המוסר והצדק, יזמו את המהפכות החברתיות הגדולות וקידמו את המדע אל קצה גבול היכולת של השכל האנושי.  התנ"ך מעולם לא פסק לשמש השראה ליצירות רוחניות גדולות ביותר של בני אנוש.  רבים עד פליאה ממקבלי פרס נובל הם יהודים ורק בימים אלה נודע לי באקראי כי אביה של הציירת הגדולה ביותר בתולדות דרום אמריקה היה יהודי.

מסופקני את הגנטיקה יודעת לזהות את הגנים האחראים על  הכישרון. קל יותר לגנטיקה לזהות מחלות יהודיות טיפוסיות מאשר כישרון. אך לא צריך להיות גנטיקאי גדול כדי להכיר בעובדה שהיהודים הנם העם המוכשר ביותר בעולם. הישגיה של מדינת ישראל במיעוט שנותיה הנם ההוכחה הטובה ביותר ליכולותיו האינסופיות של העם היהודי.

פוטנציאל גנטי אינו תנאי מספיק להישגיות. כדי לממש את הפוטנציאל יש צורך בנתונים סביבתיים הולמים. המשפחה היהודית יצרה סביב ילדיה אוירה של למדנות, שאיפה להצליח ורצון להצטיין. היהודים על מנת להתקבל לישיבות המובחרות או לאוניברסיטאות המעולות (שהגבילו את מספר היהודים שהורשו ללמוד בהן), נאלצו להשתדל ולהצטיין. האליטות בקהילות היהודיות היו אליטות למדניות ולא אליטות כוחניות או ממוניות. לצערי רבים בתוכנו היום לא יודעים להעריך את היצירה התורנית היהודית ואת גאוני עולם ההלכה לאורך ההיסטוריה

לצערי  במדינת ישראל, בשנים האחרונות, התהפכו היוצרות. האידיאל של המשפחה היהודית השתנה. חלומה של אם יהודיה היום  אינו לימוד והשכלה אלא עשיית רווחים מהירים וצבירת ממון.  האליטות של החברה הישראלית אינם פרופסורים למדע או תלמידי חכמים  אלא בעלי ממון וכוכבי לכת נולדים וכבים.  במקום להשקיע בחינוך משקיעים בספורט (הרייטינג של המונדיאל רק יוכיח לאן נפלנו), במקום לגרום למדענים צעירים להישאר בארץ ולהתקדם המדינה מפנה משאבים למקומות בלתי חשובים בעליל. במקום לאפשר חינוך גבוה בחינם לכל אזרח האוניברסיטאות משקיעות במגדלי שן חלולים.

פשיטת הרגל של ההשכלה הגבוהה, דרדור מעמדו של המורה, דלדול המשאבים המופנים לחינוך יחסלו במהירות את מאגר הגנטי הייחודי שבו זכה העם היהודי, מאגר שיש לו היום תחילה של הוכחה מדעית. מאגר יותר עשיר ממאגר הגז הטבעי. אוי לנו אם דווקא במדינת ישראל נבזבז את המתנה שקבלנו מהאמהות והאבות הקדמונים שלנו.

(פורסם אתמול 13.6.10 בעתון ישראל היום)

די ליאוש הרב רוטר !

יוני 13th, 2010

מדינת ישראל על כל בעיותיה, הנה התגלמות הנצח בתוך ההוויה החולפת. כבן לניצולי שואה שנותרו אחד ממשפחה ושניים מעיר, אני יודע להעריך, מעומק נשמת אפי, את משמעות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. מדינה שבירתה ירושלים שצבאה מהחזקים בצבאות העולם, ואזרחיה מוכנים למסור נפשם על קיומה והגנתה.

אילו רק גדולי הרבנים, שהרב רוטר לצערי מדבר מגרונם, היו בעלי חזון ויכולת הבנה פשוטה של המציאות, הרי יהודים רבים מאד היו יכולים למלט את עצמם בימי סופה וסער. מי שלא הבין לפני מאה שנה את משמעות הציונות לא מבין היום את משמעות קיומה של מדינת ישראל. כל מי שרואה את מדינת ישראל כבת חלוף, ועוד מסתמך על פסוקים (מדהימים באקטואליות שלהם, כמו גם פסוקים רבים אחרים שמשמעותם הפוכה מזו שהביא הרב רוטר), אחת משתיים או שאינו רואה את התגשמות חזון הנביאים עין בעין בכל רגע ורגע, או שהייאוש השתלט על אמונתו. אני מציע לרב רוטר לא להתייאש הוא עוד יצטרך את היאוש. המאבק על עצמאות מדינת ישראל וירושלים נמצא רק בתחילת הדרך.

בימים הגדולים לעם ישראל עליהם מתרפק הרב רוטר היתה עבודת אלילים נוראה שחדרה אל קודש הקודשים, עבודת ה' היתה בשפל המדרגה, מלכים רבים היו מושחתים ונביאי ישראל קוננו רבות על כך. בתקופת החשמונאים ההתיוונות שלטה בכול, משרות הכהנים הגדולים נקנו הכסף ויהודים רבים שתפו פעולה עם האויב. שיתוף פעולה קטלני.

שיבת ציון אחרי אלפיים שנה הנה שינוי מימדים בהיסטוריה היהודית והעולמית. לחזור למולדת היסטורית  אחרי אלפיים שנות גלות הנה תופעה שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. שפה מתה חידשה ימיה כקדם. עם שלם שהיה פחות מדומן האדמה הקים צבא ומדע לתפארת. מיליוני עולים נקלטו בתוך שנים מעטות ואיש אינו גר ברחוב. גויים רבים אוחזים בכנף יהודי ומבקשים להצטרף אליו במדינת ישראל (כנבואת הנביא). אם אלו לא ימים מופלאים ומדהימים  איני יודע מהי משמעות התגלות יד ה' בעולם. יש ימים שצריך להביט עליהם בטלסקופ ואל במיקרוסקופ.

ברור כי ללידתו מחדש של עם ישראל כעם חופשי בארצו יש מחיר. צירי לידה  כואבים, צער גידול שאין כמוהו. האם בימי עזרא ונחמיה, ימים של שיבת ציון היה המצב טוב יותר. האם אז לא היו נישואי תערובת בקנה מידה ענק? האם אז לא היו מלשינים שניסו למנוע את בנין ירושלים ואת הבית הגדול? במציאות אין חדש, צריך רק הנהגה אמיצה בדמותם של עזרא ונחמיה.

למדינת ישראל ישנן בעיות קשות. לכל עם עצמאי שיש לו אחריות על מדינה ואזרחים יש בעיות.  אני מעדיף מדינה עם בעיום קשות מאשר גלות בלי בעיות. אך הבעיה אינה במדינה או באזרחיה. הקושי הגדול הוא קושי של הנהגה ובעיקר הנהגה דתית. כשאין הנהגה דתית מאוחדת, אין מי שירים את הדגל ויקרא "מי לה' אלי". כשההנהגה הדתית חיה במציאות של גלות איני יכול להלין על ההנהגה החילונית  שהולכת בדרכם. לצערי רבים בהנהגה הרוחנית של הציבור בישראל טרם הפנימו את היציאה משיעבוד לגאולה. אם בהנהגה הרוחנית יד איש באחיו מה יגידו הצאן קדשים.

מנהיג לעם ישראל, נאמר למשה, צריך להיות איש אשר רוח בו. רבי נחמן מברסלב הסביר כי אין  הכונה למנהיג שיודע להתאים את עצמו לרוח של כל אחד ואחד. לדעתו עם ישראל משול לפחמים של מנגל (יום עצמאות?), שחורים וכבויים רק כאשר עושים עליהם רוח (מנפנפים) הם מתעוררים לחיים . כזה הוא עם ישראל הוא זקוק להנהגה שתעביר עליו רוח חדשה. רוח שתעורר אותו לחיים.

אני מציע לרב רוטר לעיין בזוהר הקדוש בסוף פרשת בלק. שם יש תאור מדויק של המהלך העכשוי, בלאדן, נפילת המגדלים, ובעיקר הקרב הגדול והאחרון על ירושלים. אנו נמצאים רגע לפני שה' מגלה את כוחו וגבורתו, כשכל העמים מתקבצים למערכה האחרונה על ירושלים. בימים כאלה אסור לזרוע יאוש אלא להרבות תפילה. חס וחלילה להוציא דיבת הארץ  אלא להרבות תחנונים ותפילה, כי קרוב יום ה' לבוא. די לבכי לנהי ולמספד, הגיע העת לשמוע את קול התור וזימרת הציפורים המבשרים את בוא יום  ה' הגדול בו ישובו אבות אל בנים ובנים אל אבותם.

די ליאוש – ראו בחוש

די לדיבה – כי ישעיהו כבר ניבא

בית ה' נכון יהיה

ואם רק נרצה

אל ראש ההר עלה נעלה.

טירוף המונדיאל

יוני 10th, 2010

בעוד ימים ספורים יתחיל הטירוף העולמי המכונה "מונדיאל". מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם יעצרו את נשימתם, יתנתקו מקשיי ההווה ויתמסרו לצפייה בלהטוטני כדור. להטוטנים שכל כישרונם מתמצה בקואורדינציה שבין העין והרגל. סוג של ברירה טבעית שהתפתחה  מדורות קדמונים של ציידים שרצו ברחבי הג'ונגלים באפריקה ובדרום אמריקה ופיתחו מיומנות של השלכת כידונים למטרות נעות.

אין פלא לכן כי רבות מהנבחרות שהגיעו למונדיאל באו מאפריקה ודרום אמריקה. טובי הספורטאים בעולם מגיעים ממקומות שבהם המיומנות העיקרית שנדרשה על מנת לשרוד היתה פיתוח היכולות הגופניות. הנסיבות ההיסטוריות, הגיאוגרפיות והחברתיות לא אפשרו וגם לא הצריכו את פיתוח המיומנויות השכליות. אין מדובר בנחיתות על רקע גזעי, הסביבה היא שדיכאה את פיתוח היכולות השכליות.

שחקני הכדור רגל של היום הנם הלודרים והגלדיאטורים המודרניים, האמורים לספק את צרכי השעשועים של ההמונים שהפסיקו לקרוא ספרים, שדיכאו את המחשבה והיצירה וזנחו את הרוח. כל מי שרואה במדינת ישראל  את  האוהדים המכלים את שבתותיהם במגרשי הכדורגל, מזניחים את המשפחה ומבזבזים את זמנם הפנוי, מבין את עומק הנפילה. צפיה במשחקי כדורגל אגב פיצוח גרעינים והשלכתם, קריאות גנאי, שאגות הפרא  והשחתת ציוד הנה סוג של אלימות המחפשת פורקן. סובלימציה של אלימות, על רקע של רגש נחיתות.

כבר מספר עשורים אל משחק הכדור רגל מתלווה גם היבט לאומי. אין מדובר עוד רק במרוץ מטורף  אחרי הכדור אלא יש  למשחק גם ביטוי לתחושות לאומיות. נצחון במשחק כדור רגל כמוהו כנצחון במלחמה.  מדינות נלחמות היום פחות בשדה הקרב ויותר במגרשי כדור רגל.  אם זה תפקידו של המשחק- דיינו.

אני גאה שמדינת ישראל לא הגיע למונדיאל. היהודים אף פעם לא הצטיינו בספורט. השכל של היהודים היה תמיד במקום שהוא אמור להיות, הוא אף פעם לא ירד למטה. יהודים הצטיינו בשחמט, בברידג' ובתחרויות שבהם נבחנית היכולות המוחיות  ולא היכולת המוטוריות. אף אמא יהודיה לא חלמה שבנה יהיה שחקן כדור רגל, זהו חידוש  ישראלי ועל סיבת השינוי לא ארחיב, יש לי תיאוריה שלמה בענין.

העיסוק בספורט חשוב מאד. כבר  הרמב"ם כמו הפילוסופים היווניים לפניו, הבין כי נפש בריאה תשכון בגוף בריא. חובה על כל אחד ואחד לעסוק  בספורט. אין אדם יוצא ידי חובת העיסוק בספורט כשהוא מכלה את ימיו ולילותיו בצפיה זומבית,פסיבית ומשמינה במסך הטלביזיה. על גבם של הפרייארים מתפרנסים, עסקנים, סוחרי טלביזיות פרסומאים ורבים אחרים.

ד"א אני מקווה שברזיל לא תנצח כי היא חתמה על הסכם עם אירן בענין האורניום. נקווה שאנגליה, גרמניה, סלובקיה, פרגוואי, ספרד, פורטוגל והולנד לא יעפילו לגמר יש לנו אתן חשבון ארוך. אשר על כן לא נותר לי לקוות שהמנצחת תהיה ניו זילנד.

צוואת הרב זצ"ל- אחדות המחנה

יוני 8th, 2010

עם הסתלקותו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל יבש מעיין שפע שהשקה ממימיו את ערוגותיה המופלאות   של הציונות הדתית. אבד מנהיג שהיתה בו חכמת התורה, חכמת המעשה וחכמת החכמה (בחינת "החכמה מאין תמצא" – מתוך האין). אישיותו של הרב זצ"ל זהרה  בעמידה איתנה על האמת הפנימית שלו שאינה נעה עם כל רוח מצויה.  אמת שרירה ונצחית הנובעת מתוך אמונה בדרך התורה, בהשגחת הבורא ובחזון שיבת ציון. אנשי אמת כאלה היו בדורנו, דור עני ואביון, גם הרצי"ה קוק והרב אברהם שפירא זכרונם לברכה.

הרב אליהו זצ"ל ששילב בתפיסת עולמו את הנגלה והנסתר ידע להסתכל על המציאות במשקפיים אמוניות ייחודיות. משקפיים שיודעות לזהות תהליכים היסטוריים ולחוש את קרבת הגאולה המפעמת בליבו של כל יהודי באשר הוא. משקפיים הרואות את מהלכו של הזמן ואת חשיבותו של כל רגע ההולך ואינו שב. רגע בו כל יהודי יכול לפעול פעולות גדולות של תיקון עולם.

הציונות הדתית איבדה את אחד מגדולי מנהיגיה. מנהיג שלא חונך על ברכיה ובמוסדותיה אך ידע לזהות את שליחותם של אנשי הציונות הדתית במהלך הקץ המתגלה לעינינו ממש.  בדיוק כפי שהראי"ה קוק זצ"ל הבחין במשימה הלאומית האדירה המוטלת על כתפי קומץ חלוצים חילוניים בראשיתה של שיבת ציון המודרנית.

אנשי הציונות הדתית על כל המסגרות הפוליטיות שלהם נושאים כיום את משא ומסה  האומה. בביטחון, בהתיישבות ובעליה. דור צעיר ומופלא המתקן את מחדלי האבות שלא ידעו לתת גט כריתות לגולה ורבים שילמו על כך בחייהם. הם תיקונם של גדולי ישראל שלא הבינו במועד את  השליחות הציונית ודחקו את הציבור הדתי אל השוליים הלאומיים והחברתיים.

למרות התרומה המכרעת של הציונות הדתית למדינה ולחברה, רבים בישראל אינם סופרים את אנשי הציונות הדתית. עבור האליטה הותיקה הציבור הדתי לאומי הנו  מטרד לשלום, פורע חוק, ומגרש ערבים מנחלת אבותם. השרות הצבאי המסור, הגרעינים בערי הפיתוח והשרות הלאומי של הבנות אינם רלבנטיים בעיני אלה שהתנתקו מזמן מערכי הציונות.

הסיבה העיקרית ליחס המתנכר אל הציונות הדתית הנה העדרה של מנהיגות. מנהיגות שתוכל ללכד את הציבור האמוני ולדבר בקול אחד. בעת שכתבתי את ספרי על הרב עובדיה יוסף נפגשתי עם רבנים ספרדים חשובים שביקרו קשות אותו ואת דרכו בהנהגה ובהלכה. שאלתי אותם מדוע הם שותקים ואינם מפרסמים את בקורתם. תשובתם היתה כי אם אין מנהיג, או מנהיגות מאוחדת, לא ניתן להוביל מהלכים היסטוריים.

לאחרונה הוכח כי את רבני הציונות הדתית  ניתן לכנס רק סביב נושא אחד – הטרדות מיניות. שום נושא אחר אינו מספיק חשוב כדי להתכנס ולקבוע עמדה מגובשת ומקובלת. אין אפילו נושא אחד דתי או לאומי  שקולה האחיד של הציונות הדתית נשמע ברמה. פלורליזם רעיוני הוא נכס חשוב, אך מנהיגות והשגת יעדים לאומיים דורשת התכנסות מאוחדת סביב רעיון. אין פלא לכן שהציונות הדתית יחד עם החרדים הפכו להיות שק חבטות של האליטות הישראליות השולטות בחברה ובתקשורת.

אם יש צואה ציבורית לרב מרדכי אליהו זצ"ל הנה דרישה לאחדות במחנה. לנסח ביחד את עיקרי האמונה של הציבור הדתי לאומי להניף את הדגל ולקרוא לעם "מי לה' אלי". עם ישראל יבוא בהמוניו. העם לא צמא למים העם צמא לרוחניות, לדבר ה'. לציונות הדתית וערכיה יש את התשובה לחולאי החברה הישראלית. אסור לפחד כלל, לומר את האמת ברמה ובקול אחד. רק כך נוכל להוביל את עם ישראל בארץ ישראל אל הגשמת היעדים של חזון הנביאים. חזון שהיה נר לרגליו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל.