אבחון של עיוורון צבעים

אבחון של עיוורון צבעים

עיוורון צבעים הוא תופעה נפוצה יותר ממה שנהוג לחשוב. אמנם מדובר בתופעה לה אין עדיין ריפוי, אך לאבחון נכון ומדויק שלה יש משמעות חשובה לעתיד המטופל ולהבנתו את המגבלה העומדת בפניו. באופן כללי, יש ארבעה מבחנים בהם משתמשים לצורך אבחון של עיוורון צבעים. למבחנים האלה יש מספר יתרונות, ובמיוחד היכולת לבצע אותם במהירות ובקלות. החיסרון העיקרי של כל המבחנים האלה לאבחון של עיוורון צבעים הוא ביכולת הנמוכה שלהם למיין את הלקות ולהגדירה באופן מדוייק יותר.

כאשר יש צורך לבדוק את ראייה הצבעים של מטופל, משתמשים לרוב בלוחות ובתרשימים צבעוניים. המבחנים בהם משתמשים יכולים להיות מדוייקים רק כאשר הם מבוצעים בתאורה תקינה בצבע של כחול לבן, כמו אור השמש. במאמר זה נסקור את ארבעת המבחנים החשובים והנפוצים להערכה של ראיית צבעים אצל מטופלים.

המבחן הראשון הוא מבחן אישיהרה. המטפל מציג מספרים צבעוניים או ספרות צבעוניות בפני המטופל. המספרים והספרות בולטים על רקע של נקודות צבעוניות, וכך ניתן לאבחן לקות בראיה של אדום-ירוק. זהו למעשה המבחן השימושי והמהיר ביותר לבדיקת ראיית צבעים, והרגישות שלו היא גבוהה ביותר. ניתן לבצע את המבחן הזה גם תחת תאורה פחות טובה.

המבחן השני הוא מבחן ריצ'מונדHRR . מבחן זה מציג מספרים וספרות צבעוניים, אשר בולטים על גבי רקע של נקודות צבעוניות. המבחן הזה קצת יותר קשה, והוא משמש בעיקר לבחינה ולאישור של תוצאות מבחן אישיהרה. במיוחד, מבחן זה מתאים לילדים קטנים, משום שלא משתמשים בו רק במספרים וספרות, אלא גם בסמלים פשוטים שילדים מכירים ומבינים, כגון משולש, עיגול ועוד.

מבחן מדמונט C-100 Medmont) C-100) הוא מבחן פחות מוכר, אך חשוב ביותר. הסיבה לחשיבותו היא ברגישות הגבוהה ביותר ובסגוליות הגבוהה מאוד שהוא מציע באבחון של לקויות ראיה שונות. משך המבחן הוא דקה עד כשתי דקות בלבד.

מבחן פרנזוורת' D-15 Farnsworth) D-15 ) כולל פעילות אקטיבית של הנבחן. עליו לסדר כפתורים בגוון משתנה, ולכן המבחן הזה מדויק יותר במיון של סוג העיוורון. המבחן ממיין בין שתי קבוצות של מטופלים עם ראיית צבעים חריגה. הקבוצה הראשונה מורכבת ממטופלים להם עיוורון צבעים קל, והקבוצה השניה מורכבת ממטופלים להם עיוורון צבעים בינוני עד חמור. זהו למעשה המבחן השימושי ביותר בהערכה של מחלות שונות של הרשתית, מכיוון שהוא מאפשר להבחין בין פגמים מולדים לבין פגמים נרכשים. חשוב לדעת כי מדובר במבחן ארוך יחסית, ועל כן גם מבחן מעייף יחסית.

לסיכום, המבחנים השונים לאיתור עיוורון צבעים, בהחלט מקלים על האבחון הלקות. הבעיה הגדולה היא שעדיין לא נמצא המבחן אשר יעזור באפיון מדוייק יותר של הלקות. לצורך כך יש לבצע בדיקות אחרות אצל רופא עיניים אשר אינם קלות, מהירות ונעימות כמו המבחנים השונים שתיארנו כאן. כפי שראינו, המבחנים לאיתור עיוורון צבעים מתבססים על כך שהמטופל לא יראה הבדלים משמעותיים בצבעים, ולכן לא יזהה ספרות או אותיות בהסתמך על גוון הצבע שלהן. היתרון הגדול של המבחנים האלה הוא כי ניתן לערוך אותם בכל מקום עם תאורה טובה, וכי הם לוקחים מעט מאוד זמן לבדיקה ולתוצאות.