חזור חזרה לדף הקודם
כתובת פורום: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: גילוי מסמכים
מספר נושא: 20103
#0,יאקספרס של חצות והתקשורת הישראלית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.09.10 בשעה 21:48
אשכול עוגן מתאריך 01.01.15 בשעה  12:02  על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)
 
אשכול זה ימקד את הדיון הציבורי בהתנהלותה החמורה של התקשורת הישראלית שאינה משרתת את הציבור,שאינה מדווחת את המציאות,ושמייצרת מציאות וירטואלית בתקווה שהציבור הרחב יקנה את השקר ויקבלו כאמת.

בפועל מתעב הציבור את התקשורת הישראלית,ואינו קונה דבר מכל מרכולתה הרקובה.

מה שהתקשורת הצליחה ליצור זה הרבה הרבה אנטישמיות נגד ישראל ואזרחיה היהודים,ופעילות כלל עולמית נגדה המקבלת הדרכה מדוייקת כיצד ניתן לפעול נגד ישראל בצורה הכי אפקטיבית.

הציבור הרחב מחכה להקמת ערוץ טלביזיה לאומי שייצגו וישרתו כראוי.ערוץ תואם פוקס ניוז הוא הכרח המציאות בישראל 2010.

באשכול זה אציג את מעשיה ועיוותיה של מפלגת התקשורת הישראלית,כפי שמכנה אותה בדייקנות ד"ר גיא בכור.

אפתח במאמר של בכור שכאשר קראתי אותו בפעם הראשונה נדהמתי מעוצמתו ומדיוקו הפלאי.

מכאן עלינו לקיים דיון ציבורי גובר והולך שיוביל בהמשך לפתיחת התקשורת בארץ לגורמים נוספים הקיימים בציבור,על מנת לספק את המידע למרבית הציבור,מתוך נקודת הראייה והעמדה הלאומית יהודית ישראלית האוהדת,שתחליף את אספקת המידע העויינת החולנית המחליאה והמניפולטיבית המתבצעת במדינה החטופה שלנו מזה עשורים רבים.

ליה



#1,יכיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.09.10 בשעה 10:09
בתגובה להודעה #0
כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית,ומה עושים?

מאת ד"ר גיא בכור

התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם,התאשרו בחודשים האחרונים,אך עם העלמותו הכמעט מוחלטת של השמאל בישראל,לאחר הבחירות האחרונות,צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד קדימה.

כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל,שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל.כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.

כיצד זה נעשה?

בדרך מתוחכמת,מקצועית כביכול,ללא הרבה טביעות אצבעות,אך כשמחברים עריכה לעריכה,ידיעה לידיעה,כותרת לכותרת,מרואיין למרואיין,התמונה מתבהרת.

כאשר אנו מדברים על "התקשורת",מדובר על קבוצה סגורה של כחמישים איש,"גורואים" בעיני עצמם,השולטים בתעשייה של עבדים בלירה ושכירי עט.רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים,הציבוריים,וה"ממלכתיים",אך גם בעיתונות היומית כולה.טלביזיה "חינוכית" ?הם שם.גלי צה"ל? קול ישראל?ערוץ 2? ערוץ 10?כולם מוברגים שם היטב,במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם.

לא לחינם נקראת אחת מתוכניות הדגל הללו :"סדר יום".לצערי התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי.אין מפלט.

לאחר הבחירות האחרונות,ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו,החלה התקשורת להשתמש בכלי שבידה,והוא העברת המידע,כדי להעניש את הציבור החוטא,הפרימיטיבי,שבחר בימין הנורא.לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליו להיענש,עד שיחזור בתשובה ויבחר "נכון".

ואיך עושים זאת?

בהמאסת החיים על הציבור,בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל,שהכל גרוע,שהכל קורס,ומרגע הבחירות אין תקוות זולת אחת:לחזור אל האור,ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.

יום יום שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים.כולם כמובן קיומיים,חרדתיים,קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו,והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין.מראיין ידוע מגלי צה"ל,שאל היום בעל דוכן בשוק על המע"מ לירקות,וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו:אתה הצבעת ביבי, נכון?תרגום שלי:טיפש שכמוך,הבאת את זה על עצמך,ועלינו.וזה ברדיו הא-פוליטי של "החיילים".

אני מבקש אתכם מעכשיו לקרוא בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה.שימו לב לזה בעצמכם.תמיד רק איומים,רק אסונות מתרגשים(שאף פעם לא מתממשים,אבל זה לא חשוב)תמיד אותה שיטה:"חשש בישראל".חשש של מי?

אובמה? מוצג כאיום קיומי למדינה.

האו"ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב,אז לא).

ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מבוקר עד ערב)יחריבו אותנו.

אירן ? שואה.

פקיסטאן? שואה מחר.

הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה,אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם,והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?

צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו.

סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים,בסוף ממילא ישמיד אותנו.

חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו.

החינוך? כבר מת.

הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים,זבל של בני אדם.

המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם,נגד כל שינוי.ואם צריך להיות שינוי,הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי.בואו נהרוג את העשירים,הבה נגרש את היזמים.הבה נגילה.

החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך,עדיף לחתוך וגמרנו.מדובר במדינה שכולה "אקספרס של חצות"!

זהו תהליך מסוכן,שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה ב"ציבור" כביכול.כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.

**************

Depressing Midnight Express Music

http://www.youtube.com/watch?v=S2517KS4HY8&feature=player_embedded

אז מי ישמור עלינו? איך נימלט אל החופש? מתוך הסרט "אקספרס של חצות"
1978 ,בילי הייז,גיבור הסרט הנכלא - אלה אנחנו.

**************

מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם,שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם,במהדורת חדשות שלמה.רק אסונות,מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו,אז יגיעו מחר.מישהו הרי עורך את העיתונים הללו,את מהדורות החדשות,את היומנים.כך הוא רצה שהדברים יופיעו.

כאילו לא מדובר בפלא עולמי,מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם,נס טכנולוגי מדהים,שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד,שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה"ב והמערב,שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים,במידה מרשימה של הצלחה.מדינה נעימה מאד לחיים,מלאה תרבות,יצירה ושמחה.

כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר יום",שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים,אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.מערכות קורסות,ביורוקרטיה נוראה,שחיתות בכל מקום,מה אתם יודעים.יש רק מערכת אחת בריאה,אין בה טיפת שחיתות,ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה,התקשורת עצמה.

אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה,אין אמפטיה,אין אהבה.התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה,מענישה אותם,מצליפה בהם יום יום,כמה מצבם גרוע,ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.

היא תמיד תדבר בשם העשוקים,המסכנים וה"פריפריה",אך היא עצמה אליטה חזקה,מקושרת,שקשה לפגוע בה;היא הון וגם שלטון.אז מה אם הטלביזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת.העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל"טאלנטים" מהשמאל,שנמצאים במעבר בין כלי תקשורת לכלי תקשורת,ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה.אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל ?

האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את הפריפריה לבחינות הבגרות באמצעות השידורים?

אה,זה לא.

אז מה אם גלי צה"ל הפכה לתחנת מעבר ל"טאלנטים" במעבר,כולם מאותה גישה פוליטית,מאותו צבע,מאותו זן,מאותו מוצא.אך מה לזה ולחיילים?

כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו מורכב כבר מה"פריפריה".אנחנו נלמד אותם מה טוב,ונייסר אותם אם צריך,כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.

אלו תהליכים הרסניים לחברה שלנו,שיקריים ובלתי דמוקרטיים.

ברגע שאני פותח עיתון,לוחץ על כפתור הרדיו,מיד מזנקת עלי האג'נדה המייסרת,הנושכת,הממיתה,המחריבה כל פטריוטיות ושמחת חיים.כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו,תחת הממשלה הזו,כשפרשנים לעינייני "בטחון" מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן,וכמות הנפגעים מהם,כמו שהתפייטו על "פצצות המימן" של סדאם חוסיין.

בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים,וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו,בזכות המאבק הקדוש.

***

אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית,ואת פרשנויות ההבל.אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי,ואני לא מזוכיסט.

מה לעשות.אני לא שונא את עצמי,לא את המדינה שלי,ולא את הממשלה שלי,כל ממשלה שתהיה.

אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו,שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית,גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית,מסקרת ולא יוצרת,תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי.תקשורת.

ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית,אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו,משתדל לא להאזין לה,או לצפות בה.המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי,וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי.במכונית אני שומע מוזיקה בלבד.אבל לפעמים אין ברירה.

אם נעשה כך כולנו היא תבין,ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית:תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל,ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.

לא תבין-תישא במחיר מעשיה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998



#2,יאבישר:''עיתונאים - שכבה חזקה יותר מבעלי ההון''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.09.10 בשעה 11:27
בתגובה להודעה #1
יו"ר הרשות השנייה: "עיתונאים - שכבה חזקה יותר מבעלי ההון"

אילן אבישר, היו"ר החדש של מועצת הרשות השנייה: "לא מרגיש נוח להגיד על עצמי שאני תימני. לזהות על-פי מוצא ומראה חיצוני נראה לי גזעני" "ערוץ 10 מצטייר כאליטיסטי ושמאלני, והתוצאה היא שחלק מהציבור לא שש להתחבר אליו" "3 שעות שבועיות ל'כוכב נולד' זה מעט מדי".

ד"ר אילן אבישר היה יועץ תוכן במכרז השני של ערוץ 2 בשנת 2005. תפקידו היה לקרוא את הצעות התוכן של 4 הקבוצות המתמודדות ולהעניק ציונים. את הציון הגבוה ביותר, הוא מספר היום, נתן לרשת. "הפילוסופיה שעליה היא הצהירה הייתה לבחון מה הקהל רוצה, ולהיענות לו", הוא מספר. הרעיון הזה מצא חן בעיני אבישר. הוא לא קנה את כל קשקושי "ערכיות המסך" ואת אלה שהתחייבו למתן את "המסך הוולגרי".

5 שנים אחרי, ואבישר הפך להיות יו"ר מועצת הרשות השנייה, הגוף שאמור לפקח על התנהלות הטלוויזיה המסחרית. סיור קצר במשרדי הזכייניות, בתוקף תפקידו החדש, הראה לו שכמה דברים השתנו.

"אנשי קשת אמרו שהרגע הכי דרמטי שלהם ביום הוא ב-9:01, אחרי שמגיעים נתוני הרייטינג. שעם זה הם עובדים", אומר אבישר ל"פירמה" בראיון עם כניסתו לתפקיד, "זה היה ביטוי של ענווה מסוימת. הם סיפרו שהיו פרוייקטים שהם היו משוכנעים שהם נכונים ואיכותיים, אבל הקהל לא אהב. לעומת זאת, ברשת הבהירו כי הכל עובר דרך הפריזמה של 'הערכים' שלהם. ההרגשה היתה כאילו הם אומרים את זה בכוונה לרגולטור".

- אבל האם זה לא תפקיד הרגולטור לדאוג שרייטינג לא יהיה חזות הכל?

"ממש לא. זה לא הכל בחיים, כי עיקר האחריות שלנו היא לוודא שיש תמהיל נכון ולתת תשומת-לב גם יותר לאיכות. אז נכון שיש את הדברים הזולים והוולגריים, אבל המיינסטרים מתרכז מאחורי הדברים שלא בהכרח פונים לנמוך ביותר, לפעמים המיינסטרים והפופולרי הוא גם העמוק ביותר. לא צריך לבטל את האספקטים החיוביים של תרבות ההמונים, כשאתה מזהה משהו אותנטי מבחינת הקהל".


מרשת נמסר בתגובה: "קצת מפליא לשמוע דברים אלה מיו"ר הרשות השנייה, שמתוקף תפקידה אמונה על שמירה על הערכים התרבותיים, החברתיים והישראלים. בכל אופן, ולמען הסר ספק, רשת תמשיך לפעול על-פי סט ערכיה, כשהרייטינג ודרישת הקהל תמיד לנגד עיניה".

טון דיבורו של אבישר, מרצה לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, נעים ושליו. לא אחת הוא מחייך במה שנראה כמבוכה, אבל אם מקשיבים היטב לעמדותיו מוצאים שהן בטוחות בעצמן וכלל לא ביישניות. כך למשל, השפעה של בעלי הון על תוכניות אקטואליה זה לא משהו שהוא סבור שקיים בכלל.

"הגורם החזק ביותר בעולם שלנו זה הדמויות התקשורתיות, הכתבים והעיתונאים", הוא קובע, "היתה הדוגמה של ישראייר ומוזי ורטהיים, וראית איך כופפו אותו מהר מאוד. אם אני צריך לדאוג יותר מעודף כוח, זה יותר מאילנה דיין מאשר ממוזי ורטהיים. העוצמה והביטחון שלה יכולים להוביל אותה לתביעות מאוד גדולות, ואולי אנחנו כרגולטור פספסנו שם משהו, היינו צריכים לזהות בעיה".

- זה חלק מתפקידך לרסן את העיתונאים?

"לא לרסן, אבל למנוע התלהמות, השמצה או דברים שחורגים מאחריות. הפיתוי להיות סנסציוני ופרובוקטיבי הוא גדול לעומת ערך האמת. אני חושב שדיין משלמת מחיר, ויש כבר חוגים חשדניים כלפי המהימנות שלה. זו שכבה יותר חזקה בעולם התקשורת מבעלי ההון, ולא שמענו פרט לסיפור ההוא (של ישראייר) ניסיון להתערב".

- אליך כבר הגיעו לחצים?

"בכלל לא".



האתגר: יותר ערוצי ברודקאסט


לתפקיד הגיע אבישר במקרה. אחרי שכבר סגרו את רשימת המועמדים למועצת הרשות החדשה, שמו עלה והוא נכנס בדקה ה-90. לאור עברו כחבר מועצת הכבלים והלוויין ויועץ לרשות השנייה, הוא עבר במהירות את ועדת שפניץ ומונה למשנה ליו"ר, אמנון נדב. אלא שכעבור חודשים מעטים נדב נאלץ לוותר על מקומו, לאחר שנקבע כי העובדה שבתו עובדת ברדיו האזורי מעמידה אותו בניגוד עניינים. שר התקשורת, משה כחלון, ביקש מאבישר לקחת את התפקיד.

"עניתי בשלילה", מגלה אבישר, "אחרי זה ישנתי על זה, דיברו אתי שוב, ונעניתי. בסך-הכול היה תהליך של אי-ודאות שנמשך זמן מה. זה עדיין חומר עצום ללמוד, עם אתגרים מאוד גדולים, ואני מסתכל על החומר בענווה ולומד אותו".

- מה האתגר הכי משמעותי לדעתך?

"להגיע למצב שיהיו לנו יותר ערוצי ברודקאסט. ישראל מתקדמת כמעט בכל התחומים הטכנולוגיים, ועדיין אנחנו תקועים עם שני ערוצי ברודקאסט - אחד מדשדש ואחד מחולק בצורה אנומלית לשתי זכייניות. הצופה הישראלי צריך להגיע למקום שבו הוא אמור לבחור בין 4-3 ערוצים שמציעים תוכניות שמתחרות עליו. אם נגיע לזה, זה יהיה אופטימלי".

- איך אתה רואה את זה קורה?

"אני מניח שקשת ורשת יתפצלו, ככה כבר יהיו לנו 3 ערוצים. יש את טלעד, שעדיין קיימת במוטציה מסוימת, ואין סיבה שלא תתאושש. התרשמתי אז, כיועץ למכרז, שמבחינת טאלנטים, תפיסה, גורמי עבודה מקצועיים וגם הון, היו 4 קבוצות מאוד חזקות. מאז עברנו עוד כל מיני טלטלות, מתוכן משבר אחד מאוד חריף שנראה שיצאנו ממנו. ההערכה שלי היא שזו שאיפה מאוד ריאלית".

למרות שהערוץ האהוב עליו הוא דווקא MEZZO, מתברר כי "כוכב נולד" היא אחת התוכניות האהובות על אבישר. הוא אף נוהג להפתיע את הסטודנטים שלו בבקיאות באשר לתוכנית ולהזכיר אותה בשיעוריו.

באחרונה גזרה הרשות השנייה נטילה של 37 דקות פרסום מהפריים-טיים של קשת, מהלך שמשמעותו קנס של כ-5 מיליון שקל, לאחר שהזכיינית שידרה פעם שלישית באותו שבוע פרק בתוכנית המובילה. כעת, אבישר מתייצב דווקא לצד קשת.

"יש מקום להתיר לתוכנית חריגה", הוא אומר, "בדקתי את זה, ובהחלט אשקול לפתוח את החריגה. המגבלה באה בתקופה שהריאליטי שטף את הטלוויזיה, ומישהו החליט לעצור את זה. כרגע נראה לי ש-3 שעות שבועיות זה מעט מדי, אני חייב להודות. יכולתי לראות שיש מקום לקצת יותר שעות שידור בשבוע. אנחנו רוצים להיות קשובים לציבור, אבל אם מדובר על 3 או 4 שעות, נכון לפתוח את זה".

- מה מושך אותך בתוכנית?

"אני חושב שהערך של המפגש עם מוזיקה ישראלית לגווניה, יחד עם פורמט מאוד פופולרי שהכי קרוב למה שאפשר לקרוא מדורת השבט. מפוליקר ועד נעמי שמר ואביהו מדינה, הם די מקיפים את המוזיקה הישראלית על גווניה. יש משהו מרגש ויפה בכישרונות צעירים שמנסים את כוחם ומציעים עיבודים חדשים, יש משהו יפה בתחרותיות ובזה שהקהל בוחר ולא יחצנות, מזל או עורך מוזיקה. יש אלמנט סינדרלה שכולם זוכרים עם נינט. אלה אלמנטים חיוביים מבחינה תרבותית".

- ומה לגבי "האח הגדול"?

"אין לי הסבר. אני מוריד את הכובע, אני רואה שזה עובד, אבל זה לא תופס אותי. אבל גם אם אין לי הסבר, אני לא מוכן לגנות את זה. אם זה עובד, אז יופי".



העדה: תימני, אז מה


אבישר היה הראשון שנולד בבית-החולים הקריה בתל אביב לפני 59 שנה. ידיעה על כך אף התפרסמה בעיתון אז. משפחות הוריו הגיעו מתימן בשנות ה-30 ויושבו בדרום תל אביב.

אבישר, ששם משפחתו הקודם הוא שרעבי, בוחר לא לזהות את עצמו כתימני. "אני לא מרגיש נוח להגיד על עצמי שאני תימני", הוא אומר, "זו רק הגנטיקה, זו לא הזהות שלי. זהות עדתית זה תוצאה של בחירה ונסיבות חיים מסוימות. לזהות על-פי מוצא ומראה חיצוני, זה נראה לי גזעני".

בנעוריו נשלח אבישר על-ידי משפחתו לפנימיית בויאר, ה"איטון" (פנימייה בריטית יוקרתית, ל"א) הישראלית, לדבריו. הוא דוחה טענות שנפוצו במשך השנים על כפייה תרבותית בבית-הספר היוקרתי בירושלמים.

"המהלך של לשלוח נער לפנימייה היה יותר מקובל בחברה. הייתה בארץ פנימייה צבאית, היו אירופיות ואנגלית, זה לא נחשב מסגרת לפליטי חברה. התפיסה של בויאר הייתה 'נוכל לבחור אותם מהשוליים ומהפריפריה, וכך נוכל להצמיח אליטה'. לא היה קל לעזוב את הבית, אבל זה לא היה טראומטי".

הקושי הרב יותר היה של חבריו למחזור. "הייתי תל אביבי, וזה בלט, רוב האנשים הגיעו מעיירות הפיתוח. ההורים שלי היו כמעט ילידי הארץ, קיבלתי חינוך ישראלי, עירוני, הייתי יותר פתוח והיינו דור של הסיקסטיז, התרבות הייתה מאוד עשירה. חלילה, אני לא רוצה לומר שהם היו חסרי תרבות, אבל התרבות שאפיינה אותם מבית הייתה פחות מחוברת למיינסטרים הישראלי. אצלי זה היה מקרה קצת שונה".



ההשקפה: ימני, בלי להתנצל


כשאבישר שב ארצה, הוא לא זכה לקבלת-פנים חמה מהאקדמיה הישראלית. "חזרתי עם תווית די ברורה של חוקר מוביל בתחום של ייצוג השואה בקולנוע, ומצאתי בארץ התייחסויות של 'מה לך ולשואה?'. ראו בזה משהו שהוא נחלתו של מי שזה קשור אליו אישית", הוא מספר בחמיצות ומכוון לגזענות כלפיו. "ההנחה שמי שעסוק בשואה חייב להיות ממשפחה של ניצולים זו גישה פסולה. דווקא כי זה נושא כל כך מרכזי בהוויה שלנו".

- ואיך זה להיות איש ימין במקום שמאלני כמו המחלקה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב?

"אני לא כופר בכך שאני איש ימין, אני דבק ושלם בעמדות הציוניות שלי. זה לא הפריע לי להיות ראש החוג לקולנוע וטלוויזיה, ואני כבר קרוב לשנתיים ראש ועדת הקבלה של הפקולטה. יש אווירה, אבל יש כבוד הדדי. אני מזהה את זה פחות במסדרונות, ויותר בעצומות שאני קורא, למשל עצומת התמיכה באמנים שמחרימים את אריאל".

- כחבר סגל אתה מרגיש שהאקדמיה סביבך לא מאוזנת?

"אני מרגיש שיש הטיה שנובעת מהרכב מסוים, אבל הוא לא בכוונת מכוון, באותם מקומות שזה 90%. לא פעם אתה שומע אנשים צעירים שאומרים 'אני לא רוצה להגיד כך וכך שמא יאונה לי'. ובדרך -לל אני זועם על אותו בחור צעיר, כי הוא בשלב בחייו שבו צריך להיות אומץ, וצריך להיאבק".

- בסביבתך אתה חש כלפיך בחוסר איזון?

"נתקלתי באמירות כאלה מפעם לפעם, אבל הן היו קוריוזיות ולא איפיינו את המיינסטרים. במקומות שבהם אני מסתובב, בדרך-כלל שיקול הדעת ענייני".

- הטלוויזיה שלנו יותר מאוזנת מהבחינה הזו, היא ציונית פטריוטית בעיניך?

"ערוץ 2 די מאוזן. אבל ההטיה של הממסד התרבותי היא דבר מוכר וידוע בכל העולם, והצופה המתוחכם מבין את זה".

- אתה אומר שערוץ 2 מאוזן, זה אומר שערוץ 10 פחות?

"כן. הוא בהחלט פחות. אין לי בעיה עם זה, אני חושב שהם עושים שם בחירה, והם משלמים מחיר על בחירה זו. אני חושב שערוץ 10 מצטייר כגירסה של עיתון 'הארץ', אליטיסטי יותר, מתמקד יותר בחדשות. כל אנשי החדשות שם מחזיקים בזהות כזו של שמאלה מהמרכז. זו זכותם, והתוצאה היא שחלק מהציבור לא שש להתחבר אליהם".

לדבריו, באחרונה אף העיר למנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, לאחר אמירה לגבי השר אלי ישי בתוכנית "השבוע" של מיקי רוזנטל, ואמר לו: "זה כבר לא עיתון 'הארץ', זה כבר 'כל העיר'".

- זה משהו שאתה מתכוון לשנות?

"לא, אלא אם אזהה מצבים שבהם דיווח תקשורתי יכול להוות מפגע אסטרטגי. היינו קרובים לזה בסיקור המשט. זה נבע יותר מהיסטריה, מאשר מכוונת זדון פוליטית. אני לא רואה פה מקום להתערבות רגולטורית".


בערוץ 10 סירבו להגיב לדברים.

באשר לפרק הנכבה של "עבודה ערבית" בקשת, אומר אבישר: "קשת מאוד מתוחכמים. הם לא עושים את זה מהיצמדות לקו אידיאולוגי. הם מזהים את הפרובוקציה ומקווים שזה יגביר את העניין. יש לנו יעדים מוגדרים ברשות השנייה - הם כוללים פלורליזם, רב-תרבותיות, ערכי אדם וגם מורשת יהודית וציונות, ונכון פשוט לבדוק את הפרופורציות.

"הלכנו יותר מדי לכיוון של רב-תרבותיות והזר החריג, החלש והאחר של החברה, וזה חשוב, אבל אני חושב שהציבור רוצה לראות גם יותר ביטויים של הקולקטיבי בתרבות הישראלית. מעניין כמה תשומת-לב נותנים לנכבה, לעומת ההתייחסויות למלחמת העצמאות ולמערכה שהובילה להקמת מדינת ישראל".


מקשת לא הגיעה תגובה לדברים עד לירידת הגיליון לדפוס.

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52226-00.html

תגובית:

בעלי ההון "מגייסים" עיתונאים = מיטיבים עימם, מזמינים אותם למסיבות, אולי גם לכתיבת כתבות שדרושות,ונותנים להם לשם כך טיסות לחו"ל.זאת כדי לסכל ולנטרל בעתיד ,משרת ציבור הגון ,שעשוי לעמוד בדרכם לעושר על חשבון הציבור,ולהבטיח שמעשיהם יוותרו ללא בקרה.


#3,יהרדיו של החיילים נחטף על ידי הקרן /ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.09.10 בשעה 07:50
בתגובה להודעה #2
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.09.10 בשעה 08:11 בברכה, ליה
 
בכל פעם שבגל"צ נתקלים בסקר פוליטי המספרים מתבלבלים

בשבועות האחרונים פורסמו כמה סקרים שבדקו את עמדות הציבור בסוגיית הקפאת הבניה. אחד כזה היה במעריב, אחר בידיעות, שלישי בגלי צה"ל. התוצאות היו דומות. מצד אחד למעלה משליש מהציבור רוצה להמשיך לבנות בכל יהודה ושומרון. מהצד השני עשרים אחוזים שלא רוצים לבנות בשום מקום. באמצע קרוב לארבעים אחוזים בעד בניה בגושי היישובים. במועצת יש"ע היו אמורים ללקק את האצבעות מהסקרים הללו, שכן המשמעות שלהם היא שכשבעים אחוזים מהציבור בעד בניה בגושים ומחציתם תומכים גם בפיתוח של המאחזים הקטנים. אפילו בכנסת אין למתנחלים תמיכה שכזו. כך הוצגו הממצאים במעריב ובידיעות, שאפילו הפך אותם לכותרת מרשימה על שערו. וגלי צה"ל? אוי, גלי צה"ל. שם עבדו קשה כדי לעשות לנתונים הפשוטים הללו מסאג' אינטנסיבי במיוחד לפני שהצליחו לייצר מהם כותרת הפוכה לגמרי ממה שמראים המספרים. תוצאות הסקר בגלי צה"ל קבעו ש- 39 אחוזים בציבור סוברים שאין להיענות כלל לדרישה הפלשתינית להקפיא את הבניה, 33 אחוזים סבורים שצריך להקפיא רק באזורים מסוימים ו- 20 אחוזים בעד הקפאה מלאה. בעברית פשוטה זה אומר ש- 72 אחוזים בעד המשך בניה, מלאה או חלקית, ביהודה ושומרון. חתיכת כותרת. בגל"צ חיברו, לא ברור איך, את מי שמתנגד לכל בניה שהיא למי שמוכן לבנות בגושי ההתנחלויות והגיעו לשורה התחתונה הבאה: "53 אחוזים מהישראלים סבורים כי יש להמשיך באופן מלא או חלקי את הקפאת הבניה...נתון שתומך מאד בצעדיו של ראש הממשלה נתניהו". וואלה.

פעם, מספרת הבדיחה הידועה, נערכה תחרות בין רץ אמריקני לסובייטי. האמריקאי ניצח. בארה"ב דיווחו למחרת כותרות העיתונים שהאיש שלהם הגיע ראשון והרוסי אחרון. בבריה"מ סיפרו שהרוסי הגיע שני והאמריקאי לפני אחרון. אף אחד מהם לא שיקר. גם לא גלי צה"ל.


צה"ל משקר
לפני כעשרה ימים הגישה התנועה הירוקה עתירה לבג"צ נגד מינוי האלוף יואב לגלנט לרמטכ"ל. ברקע העתירה עמדה פרשת פלישותיו לקרקעות ציבור, כפי שנחשפה בסדרת תחקירים ב'מעריב'. מייד לאחר הפרסום על הגשת העתירה מסר דובר צה"ל את תגובתו. "היועץ המשפטי לממשלה וועדת טירקל", נכתב בה בין היתר, "בחנו את הנושא ומצאו כי האלוף גלנט פעל ללא דופי". וזה, גם אם אנסה להיות עדין, שקר בוטה.

במסמך, שהוגש לוועדת טירקל, מסביר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מלכיאל בלס, כמה מאמץ נדרש כדי שגלנט יואיל לפנות את פלישותיו לשטחים שלא שלו. במקרה אחד, "לאחר שניסיונות לפתור את הסוגיה בטרם פניה לבית המשפט לא הועילו", כתב, נאלצה המדינה לסחוב את האלוף לערכאות משפטיות. בהמשך הוא מפרט גם כיצד בסוף ההליך אסר בית המשפט על משפחת גלנט לעשות שימוש בדרך הלא חוקית שנסללה עבורה. "בשני מקרים", מסכם עו"ד בלס בסוף חוות דעתו, "נדרש האלוף גלנט על ידי רשויות מוסמכות של המדינה להפסיק לעשות שימושים שלא כדין במקרקעין. במקרה אחד...היה צורך לנקוט בהליך שיפוטי בכדי לאכוף את איסור השימוש....במקרה השני, הנוגע לנטיעת עצי זית בשטח של 28 דונם שאינו שלו, ההסכמה מצידו להעתקת העצים באה כשנתיים לאחר מכתב הדרישה של מנהל מקרקעי ישראל ולאחר הגשת עתירה בנושא, וחלפו כשלוש שנים מאז מכתב הדרישה הראשון ועד שהועתקו העצים בפועל". אם דובר צה"ל מבין מהטקסט הזה שהיועץ המשפטי לממשלה חושב שגלנט פעל "ללא דופי", אז יש כאן בעיה. כי האמינות של דובר צה"ל היא האמינות של צה"ל. וכשצה"ל בוחר לשקר למען הרמטכ"ל הנבחר שלו, שלא יתפלא אחר כך שיש מי שמטילים ספק גם בגירסה שלו בעניין עופרת יצוקה או המשט של המרמרה.

פולארד בדרך הביתה. שוב

לפני שבוע חשפה אילאיל שחר בגלי צה"ל ש"בירושלים בוחנים מהלך שבמסגרתו ישוחרר המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד, בתמורה להמשך ההקפאה ביהודה ושומרון". פולארד הפך עם השנים לסחורה שנשלפת מהבוידעם פעם בכמה שנים כדי לעזור לראשי ממשלה שמבקשים להעניק מתנות לפלסטינים, לרכך את הבשורה. "כדאי לכם", מדליף לנו בכל פעם המנהיג התורן. "אם תסכימו לוותר, נקבל בחזרה את פולארד". באפריל 2005, קצת לפני ההתנתקות, סייע שמעון שיפר לראש הממשלה, אריאל שרון, לשווק את הסחורה הזו. "ישראל מקווה: פולארד ישוחרר תמורת הנסיגה", דיווח שיפר על שער "ידיעות אחרונות" והוסיף ש"בסביבת שרון מעריכים שבוש עשוי לתת לישראל מתנה מיוחדת להתנתקות". גוש קטיף נמצא היום אצל החמא"ס, פולארד נשאר עמוק בכלא האמריקני ובכותרת של שיפר עטפו דגים. עכשיו החליט מישהו לעשות עוד סיבוב על פולארד. נתראה שוב במו"מ על רמת הגולן.

תדע כל אם עבריה

במוסף ראש השנה של ידיעות אחרונות סיפרו ארבעה קצינים בכירים על ההתנהלות הזהירה של צה"ל נוכח עינה הפקוחה של התקשורת הבינלאומית. וכה אמר תא"ל ניצן אלון, מפקד אוגדת יהודה ושומרון, בעניין ההתפרעויות השבועיות בבילעין ונעלין: "אמרנו 'היום, חמש שנים להפגנות, אנחנו מוכנים לספוג נזק בגדר כדי לייצר מצב שבו אנחנו מראים שהטענה של הצד השני, שאנחנו לא מאפשרים מחאה לגיטימית ופועלים נגדה באלימות, לא נכונה'. אז אמרנו: 'בואו ניתן להם לפגוע בגדר, לזרוק איזה בקבוק תבערה על כוחותינו ונהיה מוכנים לספוג את זה".

תדע כל אם עבריה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1672#resp_blog_117821

תגוביות:

היות וכל צמרת צה"ל חטופה על ידי השמאל

כמו שהבג"צ חטוף,

והתקשורת חטופה,

והפרקליטות חטופה,

והאוניברסיטאות חטופות,

והמשטרה חטופה,

והשב"כ חטוף,

והמודיעין חטוף,

והמדינה חטופה,

החל שיתוף פעולה וחדירת אירגוני הקרן לישראל החדשה גם לצה"ל.

מעכשיו צה"ל מתאם את פעולותיו עם האנרכיסטים ועם אירגוני המסיק של הקרן לישראל החדשה.

בג"צ בראשות חבורת הפולנים השולטת עליו,אנס את צה"ל להפוך לצבא "מידתי".

מידתי=שם קוד לסירוס.

כאשר חבורת הפולנים שחטפה את בית משפטנו העליון מוציאה שלל פסקי הלכה מטעמה בהם היא מגבילה את הצבא והופכת אותו ל"מוסרי" יעני,או לדבריה ל"מידתי", הכוונה היא שחבורת הפולנים הצליחה לסרס את צה"ל ולהפוך אותו מצבא לאומי יהודי,לצבא הגנה לישמעאל ולאירגוני הסמול של חזן ודומיה.

הסירוס שערכו הפולנים חוטפי בית המשפט לצה"ל,נושא פרי מצויין מבחינתם.

צה"ל יוצא לפעולותיו להצלת המדינה מצוייד ברובי צבע,וכובע טמבל.כמו כן מצוייד צה"ל ומצויידים מפקדיו בעורך דין אישי פרטי על כל כתף.

הסמול ונעמי חזן מנצחים את הלאום והמדינה בגדול!אהרון ברק מחסל אותנו במכירת חיסול סוף עונה.

נ.ב.

ולעניין חבורת הפולנים שהתמקמה בבית המשפט שלנו :

בג"צ חבורת פולנים

משה לנדוי
נשיאו החמישי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטת לונדון (1930 - 1933). ב-1933 עלה לא"י. ב-1953 והוא בן 41 בלבד, מונה לשופט בבית המשפט העליון

מאיר שמגר
נשיאו השביעי של בית המשפט העליון. נולד בדנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לא"י. היה חבר האצ"ל. ב-1944, נעצר על ידי הבריטים והוגלה לאריתריאה

יצחק אולשן
נשיאו השני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה שבליטא. ב-1912 עלה לא"י. בוגר המחזור השלישי בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. במלחמת העולם ה-1 שירת בגדודים העבריים

יואל זוסמן
נשיאו הרביעי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטאות פרנקפורט, היידלברג וברלין, וכבר בגיל 23 קיבל תואר ד"ר למשפטים. ב-1934 עלה לא"י

יצחק כהן
נשיאו השישי של בית המשפט העליון. יליד העיר ברודי בפולין. למד בגימנסיה היהודית בלבוב. בן למשפחה דתית מסורתית. אחיו של קלמן כהנא, ממנהיגי תנועת פועלי אגודת ישראל

אהרון ברק
נשיאו השמיני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה, שבליטא. את רוב שנות מלחמת העולם השנייה העביר עם אימו במקום מסתור בבית משפחת איכרים. ב-1947 עלה לא"י.

בייניש נולדה בשנת 1942, להורים שעלו מפולין תשע שנים לפני כן.

http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058



#4,יהקרן מוקירה את מאמציה של אילנה דיין להחליש את צה''ל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.09.10 בשעה 09:22
בתגובה להודעה #3
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.09.10 בשעה 09:26 בברכה, ליה
 

הקרן החדשה לישראל תעניק בקרוב למגישה ולכתבת תכנית התחקירים 'עובדה', אילנה דיין, אות הוקרה על תרומתה העיתונאית לקידום זכויות אדם ואזרח בישראל.

הפרס יוענק לה בימים הקרובים במהלך אירוע מסורתי גדול אשר מקיימת הקרן החדשה לישראל בסאן פרנסיסקו, בכדי לציין ולהכיר תודה ל"מגני הדמוקרטיה" Guardian of Democracy, בישראל.

הקרן החדשה לישראל תייחד מענק כספי בשמה של אילנה דיין לארגון "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", ארגון שפעילותו מוערכת במיוחד על ידי אילנה דיין.

עמותת 'איתך' הוקמה בשנת 2001 בסיוע הקרן החדשה לישראל ושתי"ל על ידי קבוצה של משפטניות במטרה לקדם צדק חברתי לנשים המאמינות כי מוטלת עליהן חובה מקצועית לפעול לכך שזכויות משפטיות תהיינה נגישות לכל אדם. איתך מתמקדת בפעילות למען אוכלוסיית הנשים מהשכבות המוחלשות כלכלית וחברתית.

'איתך' פועלת בנושאי תעסוקה, ביטוח לאומי, דיור ציבורי, הוצאה לפועל ומאבק באלימות נגד נשים. לעמותה משרדים בתל אביב, באר-שבע וחיפה. תחומי פעילותם של הסניפים, שונים באופן המותאם לצרכים המקומיים.

למי תרמה אילנה דיין את הפרס שקבלה מהקרן החדשה לישראל :

על פי בקשתה של אילנה דיין, העניקה NIF פרס כספי לאחד מ- 16
הארגונים המלשינים לגולדסטון.

ערב ההוקרה של הקרן לישראל חדשה, על מאמציה של אילנה דיין בסיוע
להחלשת צה"ל ומפקדיו, נערך בסן פרציסקו בשנת 2008.

כאות הוקרה לדיין, העניקה הקרן החדשה לישראל פרס כספי לארגון
"איתך – משפטניות למען צדק חברתי", על פי בקשתה של כלת הפרס
שמעריכה מאוד את פעילות הארגון.

את תוצאות הפעילות המוערכת של "איתך" ושאר שותפות הקרן
לישראל חדשה, חשפו תחקירני "קלע תחקירים" ואנשי "אם תרצו".

איתך הינו אחד מ- 16 הארגונים שהגישו 92% מהתיאורים השליליים
על צה"ל ומדינת ישראל במסגרת "חקירת" האו"ם את מבצע "עופרת יצוקה".

ומאחר שידוע מי הן המפרכסות זו לזו..

אילנה דיין נאמה בכנס התורמים השנתי של הקרן החדשה לישראל בחוף
המזרחי, אירוע בו נכחו התורמים הכבדים ביותר. כרטיס כניסה עלה 250 דולר.

אילנה דיין לא הסתפקה רק בכנס זה וסייעה לארגון לאסוף תרומות למטרה המשותפת של השמאל, גם בערב צנוע יותר בביתם של זוג ישראלים.

היכנסו לקישורית לצפייה במסמכים:

http://rotter.net/forum/gil/18100.shtml#14

תגוביות:

1.ברק משבח את גולדסטון, ובייניש מוזמנת לחזק את אילנה דיין.
אותן מטרות אותם האנשים ואותם השקרים!

2.מה תרם ארגון "משפטניות למען צדק חברתי" לגולדסטון:

הארגון שותף למכתב שנשלח ליועץ המשפטי לממשלה והמאשים את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה.בדו"ח גולדסטון מופיעה האינפורמציה הבאה:"האירגונים שלחו מכתב נוסף,אולם הפעם לא ענה להם היועץ המשפטי.הכוחות המזויינים של המדינה" ממשיך גולדסטון וכותב,"חשודים במעורבות בהפרות חמורות של החוק הבינלאומי(שמהן עולה חשד לאחריות בעיסוק בפשעי מלחמה)".ה"ש 1136 ,עמוד 383.

3.בקיצור, העליון יגדע את ידו של הפוגע במאפיה... מדובר בחבורה של מנוולים ומנוולות המעבירה כספי ציבור זה לזה, כיבודים, פירסום,מינויים, מידע.4000 מנוולים אנטי יהודיים שולטים במדינת ישראל. הגיע הזמן למהפיכה! לקצין ר' שהוכפש ע"י חברת המאפיה אין סיכוי לראות את הסכום שנפסק לטובתו.מקסימום יפעיל בית המשפט העליון את כלל "המידתיות" או כלל "מספרי הנעליים" כדי להקטין את התשלום על הוצאת הדיבה לכמה אלפי שקל...צריך רק לזכור שגלי צה"ל גידלו את המנוולת.


4.חשוב עד מאוד להביא לידיעת הציבור את פעילותה ותמיכתה של אילנה דיין בכל ארגון סמולני שונא ועוכר ישראל כזה או אחר .ערוץ 2 מזמן הפר את אמון הציבור בהיותו ערוץ סמולני קיצוני תומך בידיעות חסרות שחר (אמנון אברמובי'ץ אילנה דיין וארץ מחורבנת ). חשוב לנו ציבור השפויים, לא להזניח את הערוץ הזה בניתוק מוחלט ממנו ובהתעלמות מוחלטת מדרכו הקיצונית.לך lurker יישר כוח על הבאת הדברים על בסיס קבוע ,חשוב לנו לא לשכוח את זרע הפורענות גם של הבמאים היהודונים שרצו לחלק פרס לערבי שאת שמו הבזוי אני לא אומר לעולם.

5.והנה רשימת הגברות ב''איתך'':

מי ומי

חברות הנהלה

עו"ד נסרין אעלימי-קבהה- רכזת ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות הפועל לקידום זכויות נשים ערביות בתחום דיני האישות.
עו"ד רחל בנזימן- לשעבר מנהלת כללית של האגודה לזכויות האזרח בישראל.

ד"ר דפנה הקר, עו"ד- מרצה בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א, המתמחה בנושאי משפט ומגדר, משפחה ושיטות מחקר איכותניות.

ד"ר נטע זיו, עו"ד- מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א ומנהלת התוכניות לחינוך משפטי קליני.

ענת סרגוסטי, מנכ"ל אג'נדה - מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית. בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב (במשפט,חברה ופוליטיקה). הייתה כתבת בכירה בחדשות ערוץ 2.

עו"ד מרים שלר- מנהלת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב.

ד"ר יופי תירוש, עו"ד- מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

גילה ברזילי , עו"ד - בעלת תואר ראשון בספרות השוואתית ותעודת הוראה מאוניברסיטת חיפה. סיימה לימודי משפטים במכללה האקדמית למשפטים רמת גן.מתמחה בעדאללה החל ממרץ 2006 .

עו"ד עדי שניט- בעלת משרד פרטי המתמחה בתחום דיני משפחה ונזיקין. בעבר, מנהלת הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה במרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רקמן שבאוניברסיטת בר-אילן.

עו"ד רותי לזר - מרצה בבית-הספר למשפטים של המסלול האקדמי במכללה למינהל ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מתמחה בנושאי משפט ומגדר, משפט פלילי ובעיקר בנושא אלימות כנגד נשים. מסיימת לימודי דוקטורט במשפטים בבי"ס למשפטים אוסגוד – טורונטו ומחזיקה במשרת פוסט דוקטורט באוניברסיטת חיפה.

עובדות "איתך"

עו"ד קרן שמש-פרלמוטר- מנהלת

לסלי בנדיקט- רכזת פיתוח משאבים

עו"ד אינאס יונס- עורכת-דין סניף תל אביב

עו"ד ענת טהון -אשכנזי- עורכת-דין סניף תל אביב

זהבה צוקרמן-אגמון- רכזת ודוברת

עו"ד בקי כהן-קשת- עורכת-דין סניף באר-שבע

עו"ד אנסאף אבו שארב- עורכת-דין סניף באר-שבע

פרידה דגני - רכזת סניף באר-שבע

עו"ד דנה מירטנבאום- עורכת-דין סניף חיפה

כיפאח אחשבון- מנחת קבוצות בעלת תעודת הוראה ותואר שני בהנדסת סביבה.

עו''ד נטע זיו הנה סגנית נשיא הקרן החדשה לישראל :

נטע זיו (נולדה ב-1957) היא מנהלת התכניות הקליניות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מכהנת כסגנית נשיא בקרן החדשה לישראל וכחברת הנהלה בארגון איתך - משפטניות למען צדק חברתי.

נטע זיו גדלה ברחובות. סיימה בהצטיינות את לימודיה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית (1983), ובהמשך התמחתה במחלקת הבג"צים שבפרקליטות המדינה. את לימודי התואר השני במשפטים השלימה ב- American University שבוושינגטון הבירה (1986), ואת הדוקטורט עשתה באוניברסיטת סטנפורד (2001). בשנת 2009-2008 שוהה בשבתון באוניברסיטת סטנפורד. ב-2010 מונתה לפרופסור חבר.

עבדה כעורכת-דין וכמנהלת המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח בין השנים 1986 ל-1996 וטיפלה במגוון תיקים משפטיים בולטים בתחום זכויות האדם בישראל. הידועים שבהם הם בג"ץ אליס מילר שעסק בשילוב נשים בקורס טיס, בג"ץ לאה שקדיאל שעסק בזכותן של נשים לכהן במועצות דתיות ובג"ץ קעדאן במסגרתו נפסל נוהל ממשלתי שהתיר הקצאה ליהודים בלבד של קרקע ציבורית ביישובים קהילתיים. ד"ר זיו הייתה בין המייסדות של ארגון "בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות" ושל המרכז המשפטי של שדולת הנשים בישראל.

לצד מחקריה ופעילותה בתחום המשפט והשינוי החברתי, זיו חוקרת ומלמדת את תחום האתיקה המקצועית של מקצוע עריכת הדין.

(ויקיפדיה נטע זיו).

6.נטע זיו היא חולרה אנטיציונית נוראה. ממש םחלה.והכלבה הזו םתפרנסת מכספי המיסימ שלנו כדי לדפוק אותנו,כ"מנהלת התוכניות הקליניות בפקולטה לםשפטים באוניברסיטת תל אביב".זוועה!

7.הקרנות התומכות והשותפות בפעילותה של איתך הן:

הקרן החדשה לישראל http://www.nif.org.il/index.asp

קרן ריצ'ארד ורודה גולדמן http://www.goldmanfund.org/index.phpx

קרן הדסה http://www.hadassahfoundation.org

קרן דפנה יזרעאלי
http://www.ncjw.org/ National Council of Jewish Woman

קרן ג'ייקוב והילדה בלאושטיין http://www.blaufund.org

קרן קטרין איימס http://www.kathrynames.org
Jewish Women Foundation of Metropolitan Chicago
http://www.juf.org/woman/jwf.aspx

יוזמות קרן אברהם http://www.abrahamfund.org.il

קרן לוי לאסן http://www.levilassen.org

מתן http://www.matanisrael.org.il

הפדרציה היהודית של מיאמי http://www.jewishmiami.org

German Committee- Womwn World Day of Prayer
Jewish Womwn's Foundation of New York
http://www.jwfny.org

משרד התמ"ת

קרן היינריך בל http://www.boell.org.il

עיגול לטובה http://www.round-up.org.il

*שימו לב שמשרד התמ"ת גם מופיע ברשימת התומכים...

8.שר התמ''ת כמדומני זה פואד? וסגניתו: אורית נוקד...

9.רשת צפופה של חלאות פועלת לחיסול המדינה והמחלקה היהודית עסוקה בהטרדת יהודים פטריוטים. לאור זאת, ראוי לצרף גם את המחלקה הארורה הזאת אל רשימת מרכיבי הרשת החתרנית.

http://rotter.net/forum/gil/18100.shtml#1

מס' 9 מתוך:

ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)

http://rotter.net/forum/gil/18350.shtml

9. למי תרמה אילנה דיין את הפרס שקבלה מהקרן החדשה לישראל
http://rotter.net/forum/gil/18100.shtml





#5,י3 עובדות של ynet חיות עם ערבים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.09.10 בשעה 10:35
בתגובה להודעה #4
3 פאטמות, 2 חיות עם מסתננים ואחת פעילה במחסום וואטש

מדובר,נכון וידוע לעכשיו,על 3 פאטמות שהן עורכות /כתבות במגזין הערבי אל אהרם (המכונה גם ווינט).יש עוד קרוב לוודאי שגם זמנן/זמנם יגיע.

הראשונה היא אחת מהעורכות הבכירות בשם אראלה ג. שנשואה למסתנן מהגר מצרי בשם אלשימי לוחה.הנ"ל הואשם בבית משפט בהסעת והעסקת שב"ח פלסטיני(קרי מחבל בפוטנציה).

למתעניינים:כתבו בגוגל - "מדינת ישראל נגד אלשימי לוחה".

השניה מירב י.עורכת וכותבת.חיה ביפו עם ידוע בציבור,שב"ח פלסטיני ויש לה ילד ממנו (מסתירה זאת אף מחבריה).

השלישית אורלי פופר,אף היא כותבת ועורכת שם,פעילה מוכרת במחסום וואטש,אינה מסתירה זאת.

רפי רשף:

עוד קצת על ''מאחורי הקלעים'' של ''ידיעות אחרונות''

עפר שלח חושף מעט על העבודה ה"עיתונאית" של "ידיעות אחרונות" בטור אורח המתפרסם בבלוג של רביב דרוקר:

אחד מחילוקי הדעות הרבים ביני לבין בעליו החוקי של הבלוג הזה (רביב דרוקר ר.ר.) נוגע לעיסוק של התקשורת הישראלית בעצמה. הוא חושב שזה מרכיב חיוני בשקיפות ובחשיפה של גורם רב עוצמה, לי זה בעיקר נראה כמו אוננות מגוחכת של אנשים שחושבים שהם באמת חשובים. זה לא אומר שאני לא יודע את מה שהוא יודע על הצד האפל של התקשורת, או שאותו זה פחות דוחה מאשר אותי. ההבדל בינינו הוא בעיקר עניין של גיל וטמפרמנט, של העובדה הידועה למעטים שלמרות שאני זקן ממנו בעשר שנים, רביב הוא למעשה הצד הבוגר, השקול והמשעמם להחריד בזוגיות שלנו.

אבל לפעמים אי אפשר יותר. כמו למשל בדרך שבה טיפל "ידיעות אחרונות" בתחקיר המעולה של מואב ורדי ורביב על פרשת מוני פנאן. כי לפעמים סיפור שלם נגלה מבעד לחרך קטן. לפעמים דרך ניתוח של טקסט ועימוד אפשר לראות מה שהתגלה רק בתצהירים לבתי משפט, כמו של מוטי גילת או ניר בכר בשעתם, על מהותו של המוסד העלום ביותר מבין הגופים החזקים בחיינו.

כל כלי התקשורת עשו פולו-אפ על התחקיר, אחרי ששודר ב"המקור" ביום רביעי שעבר. מי יותר, מי פחות, כל אחד על פי נטיית ליבו. "ידיעות" דפק כפולה במדור הספורט, עם קרדיט ראוי לערוץ 10. משום מה, למרות שכל החומר בכתבה היה לקוח מהתחקיר שלנו, טרחו להחתים עליה שני כותבים, ידידי רפי נאה ונדב צנציפר, אבל זה עניין פנימי. בצד הטקסט היתה בוקסה בולטת, שהפנתה את קורא הספורט, שפרשת פנאן מעניינת אותו אבל אולי לא טורח תמיד להתעדכן בביקורת טלוויזיה, אל עמודי החדשות. שם, נאמר בבוקסה, יהיה אייטם של גפי אמיר. הניסוח לא היה כאילו מדובר בביקורת, אלא בידיעה חדשותית: "ערוץ 10 שילם לציון נתן".

וואו, אמר הקורא ודאי לעצמו, הגפי הזו בטח זחלה בלילה מתחת לבית הוורד, התחברה למערכת האוורור ודגה משם את האינפורמציה החיונית, אותה ניסו פרנסי הערוץ להחביא בכל כוחם: נתן, ידידו הקרוב ושותפו העסקי של פנאן ועד המפתח בתחקיר של מואב ורביב, לא הופיע אצלנו לשם שמיים וצדק אלא בתשלום. זה משנה לגמרי את כל הפרספקטיבה על מה שהוא אומר. דא עקא, כמו שאומרים, שהמידע לא הגיע אל הגברת אמיר מגורמי ביון עלומים בתוך הערוץ: רביב אמר, במפורש ובפירוט ומייד לאחר שידור התחקיר, שהערוץ שילם לנתן סכום (הרבה יותר קטן ממה שנדמה לכם, אגב), כדי לפצות אותו על הוצאותיו והסיכון שלקח. עשינו את זה באופן הטבעי ביותר, כדי שכל צופה יוכל לשפוט לעצמו את דבריו של נתן עם מידע מלא ושקוף, כמו שאנחנו דורשים מאחרים.

עברתי לחדשות, כמו שהורו לי, ולא הופתעתי. אני מודה שיוצא לי להחמיץ "ידיעות" לעיתים, ולכן ייתכן שגפי אמיר כתבה אי פעם משהו טוב על "המקור" (היא לא. יש לה אחוז מושלם מהשדה של 7 מ -7. ר.ד.). באופן כללי, ברור שאם נשיג ראיון עם הקדוש ברוך הוא, היא תתלונן על התאורה, ותחשוף את האחראי, ה"האשם תמיד" של "ידיעות" כשהוא עוסק ברביב או בי: אנחנו עושים יותר מדי, ולכן לא עושים מספיק טוב. תיאורית הקונספירציה שלה, שנשענה כולה על האמירה שלנו שערוץ 10 העביר לנתן כסף, היתה שמכיוון שרביב ואני גם עושים פינות ודעות וכל מיני דברים בתכנית שלנו, כנראה אין לנו זמן לתחקיר משלנו, וגייסנו את נתן.

ופה התרגזתי. אני כבר איזה רבע שעה בעיתונות, כתבתי שלושה ספרים מבוססי תחקיר - זה שרביב ואני עשינו יחד, בעודנו עושים יותר מדי, לקח שנתיים וחצי - ותחקיר מוני פנאן הוא מן המושקעים שבו נתקלתי מימי. מואב ורדי, ערפד עיתונות מהסוג המשובח ביותר, עבד עליו שלושה חודשים, מדי יום. בהערכה גסה, הוא עשה יותר מאלף שיחות טלפון, לארץ ולחו"ל; רביב הוסיף מאות משלו, שלא לדבר על עשרות פגישות אישיות של שניהם. המערכת כולה, שנרתמה לעניין, הוסיפה איש כפי יכולתו. יש לנו עשרות שעות של הקלטות קול, ועשרות רבות של צילומים במצלמה נסתרת, לא רק כאלה שעשה ציון נתן. העורכות רותם שדות ועדי גרתי ניווטו את המלאכה הזו בעקשנות ותבונה. כל אדם שהוזכר בכתבה זכה לאפשרות תגובה. ולהביא את ציון נתן לעדות ושיתוף פעולה לוקח הרבה יותר מכסף: זה בעיקר המון עבודה ורכישת אמון, מהסוג שרביב מתמחה בו וגפי אמיר אפילו לא יכולה להתחיל להבין.

כל עובדה שנמסרה בכתבה (והעשרות שנשארו בחוץ, חלקן מעולות) הובאה בהרבה זיעה, בעניין שאיש לא רצה לדבר עליו - וחידשה מהותית בעניין שכל התקשורת הישראלית מחטטת בו. כל זה נעשה תוך התעלמות מוחלטת מדברים ידועים: אחיו של רביב הוא עוזר המאמן של מכבי ת"א, מוסד שלא ידוע בסלחנותו, ואני משדר אותה בערוץ הספורט. שעות אחרי שהתחקיר שודר כבר פגשתי חלק מהאנשים שהוזכרו בו, במלון בסיינה. רבים מהאנשים שאיתם דיברתי בעניין בחודשים האלה, וחלקם הוזכרו לראשונה בשמם כמשקיעים בבנק פנאן, הם ידידים שלי.

אבל לא באתי לדבר על מערכת "המקור", אלא על "ידיעות". התגובה שלו לתכנית שלנו - ואל תשלו את עצמכם, בוקסה כזו במדור הספורט היא הנחיה מערכתית, לא החלטה של עורך עמוד - היא פבלובית, וכדרכו של "ידיעות" בהרבה עניינים משלבת אינטרסים עם עוינות אישית המכתיבה החלטות פסוודו-עיתונאיות. זה לא רק שרביב תבע את "ידיעות", או שהגורמים הבכירים ביותר בעיתון יודעים למה עזבתי אותו ומי הפר שם את מילתו. הסרט שלנו הקדים את סרטה של אופירה אסייג ב"רשת" על הפרשה: יש קשר ידוע וותיק בין "רשת" לבין "ידיעות", לשעבר בעל המניות הדומיננטי בזכיין של ערוץ 2, ומי שהטאלנטים הבולטים של "רשת" נשאו ונושאים בו בתפקידים בכירים (בעוד על אחרים נאסר להופיע בטלוויזיה במקום אחר). אופירה היא הדמות הבולטת ב"ONE", אתר האינטרנט ש"ידיעות" שותף בו.

ולסיום, קיקר: כמה שבועות אחרי מותו של מוני נתנה רעייתו שרון ראיון ל"7 ימים". ל"המקור" יש הקלטה, שבה אומר אחיינו של מוני עזר גפני ששרון קיבלה מ"ידיעות" כסף עבור הראיון. בהנחה שעזר לא משקר, "ידיעות" לא טרח לחשוף את העובדה הזו בפניכם. כנראה שראשיו עסוקים מדי בעבודה עיתונאית אחרת, ולכן הם נאלצים לחפף ולהעביר את החשיפה הזו לקבלן משנה. יש לי קצת זמן פנוי, בין הפינות והפאנלים שאני עושה במקומות אחרים, אז התנדבתי.

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=11557993

מי שרוצה ללמוד עוד על 'עיתונות' בשיטת "ידיעות" - מוזמן לצפות בדברים החמורים והאשמותיהם של מיקי רוזנטל (סגן עורך ידיעות לשעבר) ומרון רפפורט (עורך בידיעות לשעבר) בתיק תקשורת:

http://www.23tv.co.il/257-he/Tachi.aspx


#6,יכל הכתבים המדיניים בישראל שקרנים ומניפולטורים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.10.10 בשעה 16:18
בתגובה להודעה #5
קצר בתקשורת: בדידותו של הכתב המדיני

כשאני מביט לאחור אל ראשית ימי בעיתונות הישראלית – אני מנסה לשחזר את החלומות שהיו לי אז, לחזור אל השאיפות המקצועיות, לנסות להבין את האנרגיות שהיו ואינן עוד. אז, עוד לפני שנכנסתי והתחלתי להסתובב במסדרונות העמוסים של מערכות העיתונים, עוד היתה לי הפנטזיה ההיא, הרומנטית, על העיתונאי של פעם. העיתונאי שחוקר ובודק, העיתונאי שמחובר לצינורות ומקורות המידע, האיש שיודע הכל. רציתי להיות האיש שידע יותר מדי. האיש שכותב פחות ממה שהוא יודע – ויודע הרבה יותר ממה שהוא כותב.

די מהר החלומות הרומנטיים נהפכים לשגרה מיוזעת, ספוגה בעשן סיגריות, מתפוגגת לתוך האפרוריות והקטנוניות של האנשים. זו של הכותבים כמו גם זו של מושאי כתיבתם. כל-כך מהר זה נהפך ללא מעניין. למשעמם. לפתטי. לעלוב.

במבט מרחוק, אנשים נראים גבוהים וגדולים מכפי שהם באמת. מקרוב הם נעשים קטנים מאוד. הפער הזה ניכר היטב בעיתונות הספורט שבה התחלתי את עבודתי העיתונאית. לפעמים ככל שהספורטאים גדולים יותר מרחוק – ככה הם קטנים מאוד כשמכירים אותם מקרוב. ואצל פוליטיקאים המצב גרוע הרבה יותר. בעיקר כי אצלם הזיוף הוא כורח. אם ספורטאי יכול להסתתר מאחורי כישרונו והישגיו, הרי שהפוליטיקאי בשביל להיבחר, בשביל להתמנות, בשביל להיות, חייב לזייף, לבלף ולשקר. גם אם זה לא תמיד באזור השחור, הפלילי – זה בטח יושב היטב בשטח האפור.

הכתב המדיני לכוד ללא מוצא בסבך השקרים

ומול האנשים האלה פועלים הכתבים המדיניים. הפרשנים המדיניים. הכתבים הפוליטיים. הכתבים לענייני מפלגות. כתבי הכנסת. ואם אפשר איכשהו להבין את הכתבים הפוליטיים המקומיים, אלה שמכסים את הכנסת, המפלגות, המערכת הפוליטית, שם מדובר על עבודה יומיומית אפורה ומייגעת של ברירת המוץ מהתבן, של איתור וסינון הנכלוליות הפוליטית הקטנה והנמוכה – הרי שמצבו של הכתב והפרשן המדיני נושא. הוא חסר סיכוי. אוי לו מהאנשים ואבוי לו מהנושאים.

לעולם לא אציע את עצמי להיות כתב מדיני במערכת הפוליטית/מדינית בישראל. והאמת? אני לא מבין את אלה שכן עושים את זה. בעיני, עיתונאי או פרשן צריך לכתוב על נושא שמעניין אותו; על נושא שהוא מאמין בו; על נושא שהוא מבין בו; על נושאים שבהם הוא מקווה שתהיה לו השפעה כלשהי על התוצאה – גם אם ישמור על אובייקטיביות מלאה (מה שממילא לא קיים במציאות).

אלא שבתחום הזה, של הכתבות המדינית, המצב הוא של Lose-Lose. אין לך שום דרך לנצח במשחק השקרים הזה. נחום ברנע, אולי הכתב-פרשן המדיני הטוב ביותר שהיה כאן מעולם, ציטט פעם את שמחה ארליך ז"ל, שכשר האוצר בממשלתו של מנחם בגין אמר משפט בנוסח "אני אף פעם לא מתכוון למה שאני אומר ולעולם לא אומר את מה שאני מתכוון" (ציטוט חופשי מהזיכרון). יצחק שמיר אמר לפרופ’ יובל נאמן, באחד הוויכוחים המרים ביניהם סביב הסכם לונדון (הי"ד) ו/או ועידת מדריד, שהוא יכול לקחת את ההסכם הקואליציוני שעליו הוא (שמיר) חתם (בזמנו, עם מפלגת "התחייה") למסגר אותו ולתלות אותו על הקיר. בגין עצמו החזיר את כל סיני אחרי שהודיע לפקידי משרד הפנים שירשמו אותו כתושב ימית, רבין אמר שהוא לא יודע לאיית את המילה "אוסלו", פרס אמר שאין לו מושג מי זה אבו עלא, שרון אמר שדין נצרים כדין תל-אביב וביבי נתניהו אמר ואמר ושוב אמר (על ערפאת, על אבו מאזן, על הסכם חברון, על שתי מדינות לשני עמים ועל מה לא).

גורלו של הכתב המדיני הוא עיסוק יומיומי ואינסופי בשקרים. הוא לא יכול להאמין לאף אחד, אף פעם. מצד שני, הוא גם לא יכול לחשוף את השקרנים. כי מה אז? מי ידבר איתו? מי ידליף לו? ובהיעדר מוצא, הוא פשוט משמש כצינור. לא נעים, לא מכובד, לא מקצועי – אבל בתכלס זה מה שהוא. הוא סתם צינור עלוב. הראיונות המדיניים רדודים, עלובים, מביכים. לעולם לא נשאלות השאלות הנכונות; לא ניכר גרם אחד שחוק של אומץ; שקרים פשוטים, שקופים, אפילו לא לבנים, מתקבלים כאמת צרופה מבלי שמי מהצדדים יניד עפעף.


משחק עלוב ומכוער – וכולו על חשבוננו

אובמה מביך בניסיונות המגושמים שלו לגרור את הצדדים החלשים לשיחות עקרות? לא נורא. נכריז על "יוזמת שלום היסטורית". ביבי מגמגם משהו עלוב על "שתי מדינות בתנאי שזה וזה וזה וגם זה…" – האיש ללא ספק עבר מהפך מחשבתי שטרם נראה במקומותינו; אהוד ברק מקשקש מילים לא מחוברות למציאות על המחויבות שלו לשלום (ולביטחון, בטח לביטחון, תמיד לביטחון – איך אפשר בלי ולביטחון?) – והוא כבר מועמד ראוי לפרס נובל לשלום; ציפי לבני לא אומרת כלום – היא פשוט "מגלה אחריות". דן מרידור מקשקש משהו חסר ערך ולא מוסמך על התרכזות בגושי התיישבות? כנראה שמדובר על תוכנית גרנדיוזית של ביבי, מה אתם יודעים.

מתי בפעם האחרונה ראיתם כתב או פרשן מדיני שמתייצב במרכז הכביש וחושף את ערוותו של המלך העירום? מתי בפעם האחרונה שמעתם או קראתם כתב מדיני שאמר בפשטות: האנשים האלה משקרים לנו אשכרה בעיניים? זה לא קורה. וזה גם לא יקרה, כי הכתבים והפוליטיקאים עובדים באותה העבודה בדיוק. עבודת המניפולציה. כולם משקרים, כולם יודעים שכולם משקרים, כולם כותבים על כולם ברצינות תהומית – רק בלי לגלות לנו, להמון הנבער, שהכל משחק. משחק עלוב ומכוער על חשבוננו. אין גרם של אמת או יושרה במשחק הזה. רק אינטרסים והישרדות.

אז זה למה שאני לא הייתי – ולעולם לא אהיה – כתב מדיני. אני פשוט לא מספיק מוכשר.

http://2nd-ops.com/tuvi/?p=4571


#7,י''תקשורת'' מאת ד''ר גיא בכור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.10.10 בשעה 14:27
בתגובה להודעה #6

"תקשורת" מאת ד"ר גיא בכור

אני משקיף אחורה 30 שנה ושואל את עצמי מתי נחרבה התקשורת הישראלית הישנה וההגונה? מתי היא הפכה ממצג למצג שווא? מתי היא הפכה ממקצוע ערכי לסוג של מניפולציה? מתי מתו הכללים של תקשורת,כפי שהם קיימים במקומות מהוגנים,ובמקומם הופיעו כללים אכזריים של שליטה ורשעות? ומרוב מועצות עיתונות,אגודות,דיונים מנופחים,אתיקות ולהט מעושה,לאן נעלם המוסר?

בדיוק לפני 30 שנה,בחודש ספטמבר 1980 נכנסתי לעומקה של התקשורת הזו,כאשר הייתי הכתב הראשון של גלי צה"ל לעיניינים ערביים,ומאז אני מלווה אותה,כבר שלושה עשורים,יום ולילה,עד עצוב לחורבנה,בעיתון "חדשות","הארץ",ברדיו ובטלביזיה.

למדתי הרבה במהלך השנים,אך הפעם אנסח כאן עבורכם את עשרת הכללים הסודיים של התקשורת הישראלית החדשה.לפנינו התחרה השחורה האופפת את מה שנותר ממנה ;"ניו ג'ורנליזם" אחר לגמרי ממה שחשבתם.כזה שלא מלמדים בשום בית ספר לתקשורת.

ואיך זה,שאתה,עיתונאי,השואף להצלחה,לא נחרד ממה שתקרא להלן ?

1.חוק שימור האנרגיה:לעולם לא להעיז ולחשוב אחרת.בתקשורת הזו,כל היומונים,נמכרים כמו לא נמכרים,אמצעי התקשורת הממלכתיים ועוד שני ערוצים מסחריים,החשיבה תהיה תמיד אחידה כמו סרגל.מי שיעז ויחשוב אחרת-יסולק ממנה מיד,ואין גרוע מן העדר התקשורתי.אחד מצטט את השני,אחד מחרה-מחזיק אחרי השני,כעדר כבשים פועות,באותן נוסחאות ישנות ועבשות.

ניסוח הידיעות,הכותרות,הזמנת המרואיינים,את זה הצופים לעולם לא יראו,אך הכל שבלוני ואחיד כמו במנזר אדוק.ולאיזה כיוון נוטות הנוסחאות? זה הרי ברור,ולכך אחראי החוק השני.

2.חוק המרחק הפוליטי:השמאל יהיה תמיד המרכז הקובע וממנו מסתעפים ה"קיצוניים".לאיש שמאל לעולם אין אג'נדה,לפרשן נוטה לשמאל לעולם לא תהיה אידיאולוגיה למכור.את זה יש רק ל"אחרים".זה אומר שלאיש מן השמאל,המופיע בתקשורת,יש להתנהג בחייכנות על גבול ההתרפסות,להשתחוות לפניו אפיים ארצה,בעוד שדובר "אחר" יש לשסע ולקטוע בבוז.התקשורת כולה היא תמיד "חברתית" על גבול המרקסיזם,זה המרכז.ברוב המקרים דובריה הלוהטים ביותר הם משום מה דווקא עשירים.הסוציאליזם המעושה בתקשורת תמיד מוכר.

חמשת הממי"ם - מילים המתחילות ב W -מקבלים פתאום משמעות חדשה :"מי","מה"
"מתי","מקום","מדוע".

3.חוק המרחק הגיאוגרפי:תל אביב היא המרכז,כל היתר פריפריה.כלפי דובר ממרכז תל אביב,יש להתחנחן,להיות מוקסמים מניחוחו,אבל כלפי דובר ממקום אחר,יש לנהוג באכזריות ולקטוע אותו מהר,ממילא מה הוא בכלל עושה באולפן?אולי הוא המנקה? דובר מן הצפון ומן הדרום בטלביזיה הישראלית חייב להיות קשור בדרמה פלילית כלשהי,הוא רוצח או נרצח.או שהוא פשוט הגיע לשם בטעות,חסר פנים או שם.המראיינים אכן שמעו שיש מקום שנקרא "ראשון" או "אשדוד",אבל אל המחוזות ההמוניים האלה,שקיומם התקשורתי היחיד הוא בפרסומות של סופר-דיל למיניהן,עדיין לא הגיעו.יהודה ושומרון על פי הכלל הזה זה בכלל בסעודיה.

4.ברית ההגנה ההדדית:אם מישהו מכלי התקשורת המדוברים מותקף,כל האחרים ייצאו באופן אוטומטי להגנתו.במיוחד חזק המרובע המזין את עצמו:הארץ,גלי צה"ל,ערוץ 10,וה"חינוכית" (להלן - "המרובע").ההגנה ההדדית הופכת את המרובע הזה לסינרגטי,דהיינו חזק מסך כל כוחותיו והוא מצל מעוצמתו על בג"ץ,על הפרקליטות,על יתר כלי התקשורת,ועל האליטות הישנות.

צחוק הגורל:המיליונר שלדון אדלסון,שבא להקים עיתון ימני,מקיים גם את "הארץ",עיתון השמאל הקיצוני,משום שהוא מדפיס את עיתוני "ישראל היום" מכל המקומות דווקא אצל שוקן.

5.חוק שימור החומר:אותם עיתונאים מזדקנים מולנו בטלוויזיה כבר מעל חצי מאה,רובם בינוניים,חלקם משמימים או אפילו עילגים,אך הזכות להופיע בטלביזיה היא הרי קיניינם הפרטי.כמה עצוב לראות עיתונאי שלא יוותר על נחלה עלובה,רק משום שהיא שלו!אותו עיתונאי שיש לו מאחזי כוח אדירים בעיתון יומי ובערוץ מסחרי,מטיף נגד השחיתות,אך בעצמו מתעלם מחובת מכרזים,והטלביזיה החינוכית אינה ,כידוע,כלי תקשורת,היא אגף במשרד החינוך.

20-30 איש אלה מנציחים את עצמם,ולעולם אינם נמוגים.הם נעים מתפקיד מרופד אחד לתפקיד אחר בתוך "המרובע",זו הרי זכותם האלוהית.

6.חוק הדמוגרפיה:כאשר מראיינים את מובארק או את המלך עבדאללה הירדני(אלה המנהיגים היחידים המסכימים להתראיין לתקשורת הישראלית),חובה להתפלש בעפר רגליהם.לעולם אין לשאול אותם שאלה קשה על האיסלאם הקיצוני בארצותיהם,או על הנפוטיזם והשחיתות שלהם.לעולם.לכן,אין אלה ראיונות אלא תשדירים מטעם,שאינני מעריך.ממנהיג זר,רצוי אנטי ישראלי,למשל ג'ימי קרטר,יש להיות מוקסמים.ברור שלעולם אין לשאול אותו ולו שאלה מקשה אחת.רק כלפי מנהיגים ישראלים יש לנחור בבוז.כל עיתונאי ישראלי זוכר:השר הכלומניק הזה,שלפי תפיסתו אינו מגיע לקרסוליו של העיתונאי, הוא זמני.רק העיתונאי הרי נשאר תמיד.

7.חוק הפטריוטיות ההפוכה: אנטי-ישראלי חשוב.פרו-ישראלי לא חשוב.חובה להבליט את מי שתוקף את ישראל,אך את מי שתומך ומגן על ישראל יש להסתיר.אם אין ברירה,יש להציגו כשולי,רצוי כתמהוני.כל קשקוש של אחמדאיניג'אד יככב שעות באינטרנט הישראלי,כל לוחמה פסיכולוגית של נאסראללה תועצם,וכך כל שיעול של דובר חמאס או איזה משט אנטי ישראלי קיקיוני.אלה ימלאו את הרדיו ויזנקו מתוך יומני הטלביזיה.אך משהו פטריוטי? איזו הצלחה של ישראל,המקימה אימפריה כלכלית בקנה מידה עולמי?הצלחה של ממשלת ישראל ? את זה חובה לגמד. פטריוטיות? אהבת ארצך? מדובר על פי הכלל הזה בפאשיזם.

8.חוק העריכה השלילית: כהמשך לחוק הקודם מהדורת חדשות ראוייה לשמה חייבת להיות קודרת,מאיימת ומפחידה.בעצם רצף בלתי נגמר של ידיעות שליליות ומדכאות.רצוי גם שהקריינית של מהדורת החדשות המרכזית תופיע חצי אבלה.על פי הכלל הזה,ידיעה שלילית היא מעניינת,בעוד שידיעה חיובית לא מעניינת אף אחד.תמיד יש למצוא את הצד השלילי בכל ידיעה חיובית,אפשר גם סתם להמציא מסמכים.לא חייבים לבצע שום בדיקה,ממילא העיתונאי לא ייתן את הדין לעולם.האוליגרכים מכלל 5 הם חסינים בפני החוק.

9. "התחקיר" : זוהי משטרת המחשבות,בעזרתה מבוצעים הכללים הקודמים.את מי שמיועד כיום להיות מרואיין לטלביזיה או לרדיו שואלת התחקירנית בקול כובש האם היא תוכל לשאול אותו כמה שאלות מראש, "תחקיר קטן" ככה,רק בשביל המנחים.וכאן באה סידרת שאלות של כרבע שעה.

המרואיין מלא הגאווה כבר רואה בעיני רוחו כיצד המנחים קוראים בשקיקה את דבריו.ובכן,לא.ברוב המקרים מדובר בנסיון של המערכת לדעת מראש מהן דעותיו של המרואיין.אם הוא לא מתאים לאג'נדה של התוכנית,הוא ייבעט החוצה בלי שום בושה,ולא ירואיין.כך הופכת התקשורת הזו לסוג של תוכנית ריאליטי,שבה המשתתף מוכנס רק בהתאם לדעות העריכה.המומחיות שלו לא חשובה כלל.אבוי, המרואיין האומלל:כבר התגאה בפני מקורביו שמחר יופיע בטלביזיה,אך בלילה מודיעים לו ש"הליין-אפ שונה",וברוב המקרים מדובר במניפולציה.

זה מזכיר לי את התוכנית "מדברים עם המאזינים" בגלי צה"ל.שם נולד ה"תחקיר",כדי לדלל את מתקשרי הימין.מבררים מה יש למתקשר לומר,ואם הוא מתאים,מתקשרים אליו חזרה מן השידור החי.מה עשו היהודים החכמים? הערימו על המפיקים ,ובתחקיר המוקדם הציגו עצמם כאנשי שמאל,ורק בשידור חזרו לעצמם.התוכנית בוטלה.

10.ואתה,העיתונאי/התחקירן/השדרן,שרוצה להצליח:אם בגידה בערכים ובאישיות שלך,תוליך אותך להצלחה,אז אתה בדרך הנכונה.רק זכור שבעיתונות החדשה יש 5 אחוזים של "אוליגרכים",ששולטים בזכות עברם הרחוק בתקשורת הממלכתית (ראה כלל 5),כולם גברים וותיקים מכיוון פוליטי חד-משמעי,ועם אותו צבע,הם ירוויחו מאה אלף שקלים בחודש,מאה וחמישים אלף,שלא לדבר על פרסומות והרצאות בשפע.

אבל לך אין שום סיכוי שם.

וממילא אם הכנסה של משכורת מינימום + נתפסת אצלך כהצלחה,אשריך.אתה בהחלט בדרך הנכונה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1225


#8,ימועצת העיתונאים שבה יושבים שופטי בג''ץ בדימוס ועיתונאים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.10.10 בשעה 09:56
בתגובה להודעה #7
כך כותב סמולן המתקומם על בקורת נגד "ארץ נהדרת":

איפה הגבולות? אפשר להבין שח"כ רונית תירוש והדתיים הקיצוניים עשו יד אחת כדי לחסל את חופש הביטוי במדינת ישראל. האם מדובר כאן במדינת דיקטטורה?

ולהלן התשובה לסמולן מיתמם זה:

ביום שיהיו כאן יותר משני ערוצי טלוויזיה תדבר. צר לי לאכזב אותך, ערוץ 10 נשלט ע"י הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו-כלומר ע"י ערוץ 2, באופן חוקי.

בכל הערוצים תמצא את אותם אנשים וכשמישהו מנסה להקים תחנת רדיו או טלוויזיה עצמאית הוא נחסם מיד ע"י שורה של חוקים דרקוניים, וע"י מועצת העיתונאים, שבה יושבים שופטי בג"ץ בדימוס ועיתונאים מהשמאל הקיצוני בהווה.

כל המצב הזה שונה לחלוטין ממצב התקשורת בכל דמוקרטיה.

זה לא אקראי שהתקשורת שמאלנית.

ביום שבו תהיה תקשורת חופשית אף אחד לא יתלונן על תכנים, פשוט כי כל אחד יוכל לשדר.

טומי לפיד הוא מאבות השליטה הדיקטטורית של השמאל בתקשורת, ואפילו חוקק חוק כשר משפטים, המונע מבעל תחנת טלוויזיה להתערב בתכניה.

החוק חוקק לאחר שהתברר שמיליארדר דתי מעוניין לקנות חלק מערוץ 10.

בושה וחרפה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3829413,00.html

תגובית 129


#9,יכל קשקוש אנטי-ישראלי מקבל כותרות ראשיות בתקשורת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.10.10 בשעה 08:36
בתגובה להודעה #8

ד"ר יוחאי סלע:

אני מעוניין לציין נקודה אחת חשובה הנוגעת לסיקור התקשורתי המתקיים בישראל בעניינים בינלאומיים:

ב-6 ביולי 2010 היו שתי היתקלויות קטלניות בין הצבא הטורקי לבין אנשי המחתרת הכורדית, ה-PKK. בשני האירועים הללו נהרגו 15 בני-אדם, מהם 12 כורדים.

למחרת היום, ב-7 ביולי 2010, נהרג חייל טורקי נוסף בהיתקלות עם לוחמי המחתרת הכורדית.

באף אחד מהעיתונים היומיים בישראל לא התפרסמה ידיעה על התקרית - לא בעיתון "הארץ", לא בעיתון "מעריב", לא בעיתון "ידיעות אחרונות" ולא בעיתון "ישראל היום".

אולם, כל אמירה מטופשת של איזה פוליטיקאי טורקי בנוגע לישראל, קיבלה התייחסויות בעמודי החדשות, ולעיתים הנושא קיבל סיקור שחרג מהטעם הטוב.

כל קשקוש אנטי-ישראלי מקבל כותרות ראשיות בתקשורת הממסדית כחלק מאיזו מגמה מטופשת שכך - בדרך עקיפה - אפשר ללחוץ על ממשלת ישראל בנושאים בינלאומיים.

שימו לב לקטע הבא שנכתב בעיתון הארץ ב-6 ביולי 2010 בעמוד 5 בנוגע ליחסי ישראל-טורקיה: "ההתפתחויות האחרונות ביחסים עם טורקיה והמשבר הפוליטי סביב הפגישה (בין בנימין בן-אליעזר לשר-חוץ הטורקי) מעוררים תסכול וכעס רב בקרב הגורמים העוסקים ביחסים עם טורקיה במשרד החוץ.

בימים האחרונים אמרו פקידים בכירים במשרד החוץ כי הדרג המדיני מנהל את היחסים עם טורקיה בצורה חובבנית ומזיקה.

בכירי המשרד התבטאו בצורה חריפה בנושא בדיונים פנימיים שקיימו.

לדבריהם, היחסים עם טורקיה יקרים ללבם והם רואים בעיניים כלות כיצד הסוגייה הטורקית הפכה לאמצעי בקרב הפוליטי בין המפלגות השונות בישראל".

אם באמת היחסים עם טורקיה "יקרים ללבם", הפקידים הבכירים היו צריכים להזהיר את הדרג המדיני בישראל מלהעניק לטורקיה דריסת רגל בתהליכים המדיניים המתקיימים בין ישראל לבין שכנותיה, משום שטורקיה תחת משטרו של ארדואן מנהלת מדיניות אזורית אסלאמית מיליטנטית בעלת קווים ברורים הסותרים לחלוטין את האינטרס הישראלי.

טורקיה, סוריה ואיראן מנהלות מלחמת-חורמה נגד הלאומיות הכורדית ונגד 25 מיליון כורדים המייחלים לקבל הכרה לאומית.

בשנים האחרונות, טורקיה רצתה להפוך את ישראל לכלי פוליטי אזורי שבאמצעותו היא תצליח להגיע להבנות אסטרטגיות עם סוריה ואיראן.

ישראל נכנסה למלכודת הזו למרות האזהרות הרבות שהופנו לעברה מאז שארדואן נכנס לתפקידו ב-2003.

צריך להזכיר לכמה פקידים במשרד-החוץ הישראלי שטורקיה עדיין לא מדינה דמוקרטית במובן המערבי המקובל, גם לאור העובדה הנוגעת למאסרם של 60 עיתונאים היושבים כרגע בבתי-הכלא וגם לאור העובדה שכ-700 תיקים ממתינים להישמע בבית-המשפט בעניינם של עיתונאים נוספים. ההתנהלות האזורית של טורקיה קשורה גם לרפיסות המנהיגותית של ארה"ב מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו בראשית 2009.

http://www.mideast.co.il/p-2_a-342/


#10,יהתקשורת ומסיק הזיתים-סיקור חד-צדדי פרו-ערבי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.10.10 בשעה 19:50
בתגובה להודעה #9
"מרכז ארכיוני המאגד מקרים מתועדים של אלימות פלסטינית"

עונת המסית: עכשיו גם באינטרנט

ועד מתיישבי השומרון הקים ארכיון וירטואלי המרכז בתוכו תמונות, תביעות, כתבות ומקרים מתועדים של פגיעת ערבים בחקלאים יהודים.

פרסום ראשון: 14/10/10

עונת המסיק מספקת מדי שנה לתקשורת הישראלית עשרות סיפורים לוהטים בהם מעורבים יהודים, ערבים וארגוני שמאל, אדמה טרשית ועצי זית מכסיפים. כתוצאה מכך, חדל המסיק מזמן מלהיות פעולה חקלאית תמימה של עובדי אדמה, והפך לסמל מרכזי המשמש לא מעט אנשים ככלי תקשורתי רב עוצמה לקידום עמדותיהם הפוליטיות.

בעקבות סדרה של עימותים בין יהודים לערבים ביהודה ושומרון שסוקרו באופן חד-צדדי, החליט ועד מתיישבי שומרון להרים את הכפפה, ולהקים באתר האינטרנט שלו מרכז ארכיוני המאגד בתוכו מקרים מתועדים של אלימות פלסטינית ושל פרובוקציות של ארגוני שמאל בעונת המסיק.

באתר, הנושא את הכותרת "יחד עוברים את עונת המסית", ניתן למצוא תמונות המתעדות אלימות פלסטינית, תלונות שהגישו חקלאים יהודים למשטרה אך לא נענו, כתבות עיתונאיות העוסקות בנושא, ואף דו"ח מיוחד שהוציאה אורית סטרוק מארגון זכויות האדם ביש"ע, המתעד את חוסר האכיפה השוויונית בין יהודים לערבים בעונת המסיק.

בכדי לאגור כמות אפקטיבית של מידע, קורא האתר לחקלאים יהודים הנתקלים באלימות המופעלת כלפיהם בידי פלסטינים או ארגוני שמאל, להעביר את המקרה בצירוף תמונות וסרטונים, ולפרסם אותו באתר. בנוסף, יכולים בעלי כרמי זיתים יהודים המחפשים ידיים עובדות, לפרסם את הדרישה לעובדים באתר, ללא תשלום.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210195

היכנסו לאתר המציג את המסמכים והסרטונים על עונת המסית:

http://www.vshomron.co.il/index.asp?itemid=tzpet



#11,ינונ מוזס וידיעות אחרונות מובילים קו פוסט ציוני מובהק
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.10.10 בשעה 08:49
בתגובה להודעה #10

יורם שפטל: סוף עידן הפוסט ציונות

עו"ד יורם שפטל מברך בפינתו השבועית על המפלה של ידיעות אחרונות: "הם היו כלי ניגוח שפעל משיקולים כלכליים מושחתים".

עו"ד יורם שפטל שמח על המפלה של העיתון ידיעות אחרונות שחדל מאתמול להיות העיתון הגדול במדינה, "זו הבשורה הכי מרנינה שיש, ידיעות אחרונות תיפקד כמו פשקוויל, הכותרות הצעקניות שלו, ההתנפלות על אנשים וחוגים וכל מי שלא מצא חן בעיניו - זה לעיתים הזכיר לוח מודעות".

לדבריו הגיע הזמן שידיעות אחרונות ירד מהמפה, "במשך דור וחצי הם הובילו קו פוסט ציוני מובהק. ידיעות בראשות ארנון מוזס הגן על האינטרסים הכלכליים שלו וכשעיתון כמו ישראל היום הפריע לו הוא ניסה לחסל אותו באמצעות הצעת חוק, הם לא התביישו לנגח בו משיקולים כלכליים מושחתים שאין למעלה מהם".

בנוסף הוא מקווה שידיעות ימשיך לרדת, "העובדה שמהיום הם לא יכולים להתהדר בתואר העיתון של המדינה, אני משוכנע שזה יקטין להם את הקף המודעות ויאלץ אותם להוריד מחירים. ידיעות אחרונות מופץ היום במאה חמישים אלף עותקים, מעריב שישים אלף והארץ חמישים אלף, העיתון ישראל היום מופץ בשלוש מאות אלף עותקים, הוא גדול בחמישים אחוזים משלושת העיתונים וזה אומר משהו".

לדבריו עיתונים רבים פסקו להיות רלוונטיים דווקא בגלל שהם הפסיקו להיות לאומיים, "עיתון מעריב היה עד אמצע שנות השבעים השליט הבלתי מעורער, הוא היה עיתון לאומי מובהק חלק מההידרדרות שלו נבעה מכך שהוא פסק להיות לאומי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/207484

1.אל תאמר "פוסט ציוני" אלא "אנטי ציוני"!! המושג "פוסט ציוני"
הומצא ע"י הממסד השמאלני כדי לרכך את העובדה שחלקים קיצוניים שבו,הפכו להיות אנטי ציוניים,שלמעשה פועלים לחיסול המדינה היהודית.

2.מגוחך וטפשי לומר שביבי הוא ימין. ביבי מייסד פלסטין, מקפיא ההתיישבות .

3.יש בחור מאוד חכם שמו דוד פייגלין .הוא הגה רעיון מקורי וחכם-להיכנס למפלגה השלטת, לגייס אנשים ואם יהיה רוב אז גם להשיג מקום מכובד, וכך בצורה הכי דמוקרטית ולגטימית בעולם להתקדם.הרעיון הזה אכן היה אמור להצליח בכל מדינה דמוקרטית רק שלצערו - משה טעה בשיקול אחד - הוא לא חי במדינה דמוקרטית,ולכן לא היתה בעיה לנתניהו, בעזרת החותמת של מאפיית הבג"ץ להעיף אותו הרחק למטה והכל כמובן בצורה "דמוקרטית" כי הרי כנופיית הבג"ץ אישרה.

4.עדיין הערב רב שולט על התקשורת ועל בתי המשפט ועל ההנהגה...להתנתק מהמדינה!!

5.גם ישראל-היום יוביל, בקרוב, קו שמאלני וכל זאת מהסיבות הבאות:
1. הוא הצליח לקושש כבר הרבה ימניים נאיביים שפיתחו בו אמון עיוור.
2. הוא נשלט ע"י שלדון אדלסון, מיליארדר, שעסקיו תלויים ברצונם הטוב של האמריקאים, הסיניים ועוד ארצות חוץ -והללו יתנו לו אולטימטום.
3. הוא פרו - נתניהו. - ונתניהו הולך להסכם עם הפלשתינים כולל "וויתורים כואבים" ,ומעונין להכין את הציבור נפשית.
4. הסעודים יכולים להציע לשלדון אדלסון עיסקת מיליארדים תמורת "גרירת" הציבור שמאלה.

6.השאלה האם לא מאוחר מדי לאור הנזקים הקשים שעשו במוח הציבור.
כל שקר עיוות ודמגוגיה שנאמרים ברוטינה, סופם לחלחל גם בתודעתו של כל מתנגד. הנזק מתבטא בעיקר בשטיפת המוח לצעירים שקנו כל חידוש שהוצע להם.

7.המדינה הסוציאליסטית קמה בארץ ישראל מתוך אילוץ לא מתוך אידיאולוגיה יהודית. ראשוני בוני הארץ היו יהודים, ואז הגיע הערב-רב ה"ציוני" והרס את ראשית צמיחת גאולתנו. שם מכשול ענק בדרך הגאולה והגדיר אותה - הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. וכל אידיוט יכול לראות שעיקר עיסוקה של המדינה הציונית הם ההרס והחורבן .כל עוד לא תקלטו זאת, "המדינה" תמשיך להוביל אתכם לאבדון.



#12,יהתאחדות מרעילי הבארות בישראל הידועה בשם התקשורת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.10.10 בשעה 08:51
בתגובה להודעה #10
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.10.10 בשעה 09:21 בברכה, ליה
 

דברי פתיחה - שפטל:"התקשורת הישראלית המושחתת הפכה להתאחדות מרעילי הבארות בישראל!"
מתוך שפטל עצבני ( 11/07/2010 )
עו"ד שפטל פותח את התוכנית ומונה את הסיבות שגרמו לו להאמין שהתקשורת הממוסדת בישראל היא הרעה החולה של מדינת ישראל. מדוע מתנכלים על לא כלום לאריה דרעי? מדוע מתעלמים מ"פשעיו" של השופט אהרון ברק? "דירה להשכיר" - הגירסה המודרנית...


http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDIDHK&c41t4nzVQ=KL


#13,יגלי צה''ל היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.10.10 בשעה 11:31
בתגובה להודעה #12

למרות הכל, לסגור את גל"צ

בגלל שהיא תחנה צבאית, בגלל שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מממנים אותה, בגלל הפרוטקציה, בגלל שנסתדר נהדר בלעדיה. עינב שיף לא מסתנוור מחגיגות השישים

לכאורה, לא צצה בשנים האחרונות טענה חדשה שמחזקת את הקריאה לסגור את גלי צה"ל. אין צורך בטענה כזו: לא, גם בשנת 2010 אין הסבר הגיוני לאבסורד שבו תחנת רדיו כפופה לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון, פועלת מכספי ציבור, משתמשת בכוח אדם זול ואיכותי בשיא כושרו, משלמת משכורת לכוכבים הגדולים ביותר בשוק וגם טוענת שעצם קיומה מהווה צל"ש לדמוקרטיה הישראלית. בעצם, ישנו חידוש אחד: דובר צה"ל, שהוא אחד הדומיננטיים בכל הזמנים, היה מפקד גלי צה"ל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי. כשהתקשר במסגרת תפקידו למערכות התקשורת כדי להשפיע על ניסוח כותרות, הוא מצא שם את בוגרי התחנה. כשהתקשר לגל"צ, מצא שם את פקודיו עד זה לא כבר. אכן, חגיגה לדמוקרטיה.

אך גם אם אין חדש בטענות, מציפות מחדש חגיגות ה-60 לתחנה, בהן עוסק גם אתר זה, את הסלידה והדחייה מהקונספט ההרסני. סדרת הכתבות הנוסטלגיות והמשבחות לתחנה, בין השאר בראיון של מפקדה יצחק טוניק למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות וכמובן בפינת הטפיחה על השכם ב"אולפן שישי" של יאיר לפיד, היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, שמחייבת את העלאת אותן טענות שוב ושוב. בחסות החגיגות אפשר לשכוח שאנחנו חוגגים עוול מתמשך.

למעשה, אפילו אילנה דיין, שהשתפכה על אהבתה לבניין המתפורר ביפו (שאגב, שווה הרבה מאד כסף שאולי חסר לצה"ל ושיכול לרדת מאיתנו, פשוטי העם), שכחה שאמרה לעיתון העיר שכנראה לעולם לא תהיה אישה מפקדת לגלי צה"ל. היא גם מעדיפה להדחיק שהעצמאות היחסית של גלי צה"ל היא פסאדה, שמאחוריה מסתתרת החלטה מודעת של הצבא להשתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי. שוב, חגיגה לדמוקרטיה וגם לנאורות ולקדמה.

גלי צה"ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה. סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל"צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב"מילה האחרונה" כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.

אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית). החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.

ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.

עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל"צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ"ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל"צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.

אלא שגל"צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג "מה שהיה – הוא שיהיה". קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל"צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.

לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה"ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.

http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

תגוביות:

1.כמה אווילית ושיקרית היא ההתייחסות ל"מילה האחרונה" כאל תוכנית "מסיתה ומדיחה" .

רק משום שסוף סוף נשמע גם קול אחר,נוסף (מיינסטרימי לחלוטין,אגב) מהקול שעינב שיף מבקש לשמוע (שהרי עינב שיף הוא דמוקרט וליברל ופלורליסט ולכן הוא מבקש שרק קולו וקול מחנהו יישמע) הופכים אברי גלעד או את עירית לינור לאנשים מגונים בעיני עינב שיף וחבריו לבראנז'ה השמאלנית תל אביבית.

אשמתם של אברי גלעד ושל עירית לינור היא בכך שבחרו לא להתעלם מהמציאות,ובחרו לעמת את דעותיהם ומחשבותיהם הישנות עם המציאות המשתנה,כלומר - אברי גלעד ועירית לינור מבוזים על כך שנקטו בדרך שפעם איפיינה את השמאל הליברלי והחושב והמאתגר את המציאות.עינב שיף מעדיף אותם דוגמתים,אטומים,ממחזרים סיסמאות וקלישאות שאבד עליהן הכלח,ברחנים מתמונת המצב האמיתית.

מתי בפעם האחרונה עינב שיף עימת את דעותיו הפוליטיות עם המציאות ? מתי הוא חקר ובדק את עמדותיו לעומק ללא כחל וסרק ובלי לתת לעצמו הנחות כוזבות ? מתי עינב שיף שאל את עצמו את השאלות הקשות והנוקבות באשר למציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא מדומיינת ובאה לביטוי בטוריו ?

הספיישל של נועה ארגוב היה מקסים.הספיישל של נועה ארגוב לא עסק בקידום מוצר ולא ביח"צנות אלא ברגעי היווצרותה של תרבות גדולה וחשובה ומשמעותית במקום הזה. אכן אסון גדול. המצב בגל"צ בהקשר הזה עדיף פי כמה וכמה ממה שמתרחש במוספי התרבות של העיתונים ואתרי האינטרנט (כולל ב"הארץ" ובוואלה) בהם כותבי "ביקורות" מקדמים חברים ללא בושה וללא גילוי נאות. "הצבא משתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי" . האומנם ?

אם כך,מדוע עינב שיף מצטרף לטוקבקיסטים מימין שקוראים שוב ושוב לסגירת התחנה משום שלטענתם היא עויינת לצבא ולמדינה ומביאה את קולו של האוייב הפלסטיני ? מדוע הטוקבקיסטים מימין סבורים שהביקורות בתוכניות גל"צ בעקבות המשט היו בלתי לגיטימיות ובוגדניות ? אם גל"צ הפכה לשופר של הימין ודעותיו והתיישרה עם הקו הלאומני השולט בתקשורת הישראלית (כולל בוואלה ?) מדוע פוליטיקאים מהימין,עיתונאים מהימין וכאמור הטוקבקיסטים מימין קוראים לסגירתה ?

משונה שבאשר לגל"צ-עינב שיף,הדמוקרט הגדול ,נמצא באותו מחנה עם חבר הכנסת הכהניסט .בכלל לא חשוב אם גל"צ תמשיך להתקיים או שתתקבל החלטה על סגירתה.

טיעוניו של ענב שיף הם כה עלובים וכה מופרכים ואין בינם ובין מציאות קיומה של התחנה הצבאית ולא כלום.

ימיה החתרניים של גל"צ כנראה חלפו אבל נערי וואלה (כולל עינב שיף) משחקים בחתרנות מדומה.(וסביר שגם בעוד 20 שנה נער אינטרנט,חשוב באופן מופרז בעיני עצמו ,יכתוב טור "חתרני" מהסוג הזה).



#14,יגלי צה''ל היא תחנה מיותרת ובזבוז משאבים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.10.10 בשעה 11:49
בתגובה להודעה #13

גלי צה"ל היא תחנה מיותרת ובזבוז משאבים ותקציב.

הבלוף הגדול הוא שהתחנה משרתת את הדמוקרטיה והצבא.

התחנה הזאת מתיימרת להיות שופר הדמוקרטיה והסולידריות של הצבא.

בפועל היא תחנה גזענית, שהשדרנים הבכירים בה מהשמאל בלבד ,ושיבוץ האחרים נעשה רק על בסיס הייחוס.

היא גם המפעל שמייצר את מרבית שדרני השמאל השולטים היום בתקשורת ,שהם שופר של המיעוט במדינה שלא אוהב את צה"ל.

http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

תגובית 6



#15,יגדעון לוי הוא ברון תעשיית השקרים / ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.10.10 בשעה 08:34
בתגובה להודעה #14
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.10.10 בשעה 09:19 בברכה, ליה
 

ברון תעשיית השקרים /בן דרור ימיני

מתוך קטגוריות: גדעון לוי בן-דרור ימיני אנטי-ציונים אנטישמיות
אם חפצה נפשנו לדעת כיצד נרקחת הדמוניזציה נגד מדינת ישראל, כדאי לקרוא את הראיון שהעניק גדעון לוי לעיתון בריטי. מסכת השקרים של העיתונאי הישראלי הופכת את העיתון "פרבדה", מימיו הרעים, לעיתון אמין ורציני

מדי שבוע, כמעט מדי יום, אני מקבל הפניות לקטעים שמתפרסמים בתקשורת העולמית על ישראל. פה ושם מדובר בביקורת מוצדקת ולגיטימית. הרי ישראל איננה חפה מטעויות או מחריגות. לא על כל דבר צריך לזעוק "גוואלד". פעמים אחרות מדובר בגיבוב של הגזמות ושקרים והטעיות. הדברים ידועים. לא כל פרסום כזה שווה הפרכה. שהרי לא רק שהמדור הזה, שמתמודד עם תעשיית השקרים, לא יצליח להתמודד עם הטענות, גם העיתון הזה כולו לא יספיק כדי לסקור את הבדיות ולספק את ההפרכות. אלא שפה ושם יש שיאים חדשים של ביזוי והתבזות. והללו חייבים בחשיפה.

לפני כן אספר, שבתחילת השבוע שאל אותי צעיר ישראלי, שאינני מכיר, איך אני מסוגל לשבת באולפן טלוויזיה עם גדעון לוי, ולא לרתוח מעצבים. הבהרתי לו, שאני גאה לחיות במדינה שבה יש את גדעון לוי, שכותב ובועט באופן חופשי. כל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר. אדם אחר שאל אותי, האם קראתי את הראיון של לוי ב"אינדיפנדנט". עניתי בשלילה. לאחר שזכיתי לאינספור הפניות לאותו ראיון - קראתי. זו לא הייתה חוויה קלה. משום שאם חפצה נפשנו לדעת, בתמצית, כיצד עובדת תעשיית השקרים, אל נא נחפש אותה בקרב הימין האנטישמי בהונגריה, בחוגי האחים המוסלמים, או בחוגי השמאל הסהרורי בבריטניה. התעשייה הזאת צומחת כאן, מתוכנו.

הפתיחה הייתה רגילה. לוי מתואר שם כמי שמדווח על המציאות העגומה בשטחים "ללא פרופגנדה". כדאי לזכור את המשפט הזה. ללא פרופגנדה. ורק אנחנו לא ידענו שהוא כזה. "תפקידי הוא למנוע מצב שבו הישראלים יוכלו לטעון: 'לא ידענו'". הרמיזות לימים אחרים כל כך שקופות. כל כך נמוכות. פרופגנדה? מה פתאום. לא גדעון לוי. העניין הוא שדברי הבלע של לוי כובשים לבבות. לא רק בישראל, אלא בעיקר בעולם. כך שחובה להציג את מסכת השקרים של האיש, ולהציג את האיש כפי שהוא: לא "פעיל שלום", ולא "עיתונאי ביקורתי", אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל.

1. לוי טוען שהוא נאבק למען "החזרת האנושיות" לדמותו של הפלסטיני, מול "מנגנון שטיפת המוח" שחייב לעבור כל ישראלי. סליחה? היכן בדיוק המנגנון הזה? התקשורת, כולל הציבורית, נותנת ביטוי רחב לדוברי המגזר הערבי, משני צדי הקו הירוק. סאיב עריקאת,, סופיאן אבו-זיידה, אחמד טיבי ואחרים - מופיעים בתקשורת הישראלית הרבה יותר מרוב חברי הכנסת. מדובר בדוברים רהוטים. מערכת החינוך עצמה חותרת לדימוי הוגן ואנושי יותר לערבים (אכן, היו שנים שהספרות העברית הייתה בעייתית יותר). אז היכן הוא בדיוק מנגנון החושך שלוי ממציא במוחו היוקד? היכן היא שטיפת המוח? הדימוי השלילי של הערבים, הוא פועל יוצא של עימות שנמשך מאה שנים. זה לא הדימוי שיצר את העימות. זה העימות שיצר את הדימוי. ובנוסף, כל בדיקה השוואתית תגלה שדמותו של הפלסטיני בישראל היא של מלאך, יחסית לדמותו של הישראלי, או היהודי, בעיני מערכת החינוך והתקשורת הפלסטינית הרשמית, של החמאס ושל הרשות. מחקר של "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) חושף שימוש בפרוטוקולים של זקני ציון במערכת החינוך הפלסטינית. מחקר נוסף חושף שטיפת מוח שיטתית המחנכת לשנאת והרג יהודים - בטלוויזיה של הרשות. אצל החמאס, מיותר לציין, המצב גרוע הרבה יותר.

2. לוי מספר על "חדוות הירי של חיילים ישראלים אל עבר אנשים תמימים שישבו במונית (הוא בתוכם), ללא אזהרה, לא יריות באוויר, לא לגלגלים, אלא ישר למצח". אם היה לוי מספר על חוויה שעברה עליו - ניחא. אלא שלוי איננו עיתונאי: "הם עושים את זה מדי יום", מוסיף התועמלן. "כל יום"? מספר ההרוגים הפלסטינים בפעילות ביטחונית שוטפת בשנה האחרונה שואף לאפס. רוב הפלסטינים, רוב הזמן, לא רואים חייל ישראלי. ההרוגים הבודדים, כבר זמן רב, הם כמעט רק אלה שמנסים לחדור לישראל מכיוון עזה, אחת לשבועות אחדים, או רוצחים משורות החמאס, שהתנגדו למעצר. אבל מה לעובדות ולגדעון לוי. הוא הרי לא עוסק בפרופגנדה. מה פתאום.

3. באחד משיאי הראיון, כדי להעצים את הדמוניזציה, מספר לוי שבמהלך ימי המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה ידיעה על כלב - כלב ישראלי - שנהרג על ידי רקטת קסאם. באותו יום נהרגו עשרות פלסטינים, והם הופיעו בעמוד 16 בשתי שורות".

התפעמתי מהתיאור המדויק של לוי, ולכן אצתי רצתי לגיליונות "ידיעות" מאותם ימים. הפכתי וחיפשתי, ושום כלב לא מצאתי בשום עמוד ראשון באף אחד משלושת השבועות של המלחמה. כלום. לעומת זאת, מצאתי בעמוד הראשון את נחום ברנע, לא בדיוק עיתונאי שולי, כותב ש"התמונות מעזה מדאיגות .. אין שום דבר מרנין, פטריוטי, בילד שנהרג מפגז או ממשפחה שנקברה תחת בית" (12.1.09). ומצאתי בעמוד הראשון מאמר של פרופ' זאב צחור, תחת הכותרת "כבודו של האויב" (1.1.09). מטעמי זהירות בדקתי גם ב"מעריב". מצאתי, בתום המלחמה, דיווח בעמוד הראשון על ראש ממשלה ישראלי שבכה, בעקבות הטרגדיה של ד"ר אבו אל-עייש, שבנותיו נהרגו. ובכל העיתונים מצאתי התלבטויות ומאמרים אינספור בזכות שמירה על חיי אדם וצלם אנוש. רק דבר אחד לא היה ולא נברא: הכלב של גדעון לוי.


4. "ישראל כיוונה באופן תדיר למטרות כמו צוותים רפואיים והפציצה בתי ספר של האו'ם", אמר לוי על מבצע עופרת יצוקה. באופן תדיר? האירועים הבודדים שבהם הייתה פגיעה באזור שבו היה מתקן של האו"ם או בצוות רפואי קרו כאשר אנשי חמאס השתמשו במקום. העיתונאי לורנזו קרמונסי (Lorenzo Cremonesi) דיווח מעזה על כך שהחמאס השתמש צבאית בבית החולים אל-קודס. אבל מתברר שגם כאשר החמאס משתמש בבית חולים, צה"ל שומר על איפוק. צמרת החמאס הסתתרה בבונקרים שמתחת לביה"ח שיפה. לא הייתה שום בעיה להכריע את החמאס. אבל ראשי החמאס ידעו מה שגדעון לוי משים עצמו כלא יודע: יש להם על מי לסמוך. צה"ל לא יפציץ את בית החולים. הם מוגנים בגלל סיבה אחת: הסטנדרטים המחמירים של צה"ל, שספק אם קיימים אצל צבא אחר כלשהו בעולם.

5. לוי נסחף להצדקת הטרור: "ללא ירי רקטות הקסאם, אף אחד לא היה שם לב לפלסטינים ... הקסאמים משוגרים כמעט תמיד רק לאחר פעולות התנקשות של צה'ל". נבדוק. ישראל יצאה מעזה. עד הסנטימטר האחרון. החמאס המשיך לירות. בהמשך הוא גם השתלט על הרצועה תוך כדי מרחץ דמים. למרות זאת, החמאס היה יכול להימנע ממכל סנקציה, ומכל סגר, אם היה מקבל את תנאי הקווארטט. החמאס סירב, והעדיף לשגר רקטות. לא בגלל פעולה ישראלית כלשהי, אלא משום שמדובר במדיניות ברורה של התנגדות לעצם קיומה של ישראל. אבל לדידו של לוי אין סרבנות מצד החמאס ואין אמנת חמאס ואין ראשי חמאס שמטיפים להשתלטות על העולם ולהשמדת יהודים, רק משום שהם יהודים.

6. "ישראל מתלוננת שאנשי החמאס מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל גם משרד הביטחון הישראלי נמצא בתל-אביב". דובר החמאס לא היה מנסח את זה טוב יותר. יש משהו מעוות בהשוואה בין מצב בו הפנטגון או משרד ההגנה המצרי או משרד הביטחון הישראלי מצויים בוושינגטון, בקהיר או בת"א, לבין שיגור רקטות מתוך בית מגורים. מה שמוזר הוא, איך אדם רציונלי מאמץ באופן מוחלט את התעמולה של דוברי החמאס, ואיך המראיין לא העיר למרואיין על ההשוואה הכל כך מופרכת.

7. גם לעצם הקמתה של המדינה מגיע לוי, וטוען ש"ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני בכל מקום אפשרי". האמנם? ערביי ישראל, והפלסטינים ברצועה ובגדה - רק הולכים ומתרבים. במלחמת העצמאות, אכן, הייתה בריחה המונית, בעידוד המנהיגים, והיו גם תופעות של גירוש. זה קרה לעוד עשרות מיליונים באותן שנים. אבל לוי משקר ביודעין. הוא לוקח את חילופי האוכלוסין של 1948 (גם יהודים גורשו, ויותר, ממדינות ערב), והופך אותם ל"טיהור אתני" חד-צדדי שאף פעם לא נפסק. באנגלית, אגב, המונח "ethnic cleansing", שבו משתמש לוי, מתפרש גם כהשמדה שיטתית.

8. כל תהליך השלום, לפי לוי, הוא בגדר "הונאה מצד ישראל", שאף פעם לא התכוונה, והפלסטינים פנו לטרור, רק לאחר שהם נקטו ב"התנגדות בדרכי שלום". האומנם? הרי פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח הייתה ב-1.1.1965. כיבוש לא היה אז. גל הטרור הגדול היה בשנות התשעים, כאשר הסכם אוסלו היה בשיא כוחו. מתווה קלינטון הוגש בסוף שנת 2000. ערפאת ואבו-מאזן העדיפו להגיד "לא". גם נציגים ערביים הודו שדחיית המתווה היא "פשע נגד העם הפלסטיני". במקום שלום, הם פתחו באינתיפאדה של טרור. בהמשך הגיש אולמרט הצעה מדהימה. אבו-מאזן אפילו לא טרח לענות. ולמרות כל אלה, ההיסטוריון גדעון לוי מספר שבעצם, "גם ברק ולבני, בדיוק כמו נתניהו, התנגדו תמיד לשלום אמיתי". אפילו פרבדה, מימיו הגרועים, מחוויר ליד לוי.


9. כרגיל אצל השמאל-ג'יהאד הגלובלי, גם לוי מרחיב את הפוקוס: "הכיבוש הוא התירוץ לטרור במקומות רבים בעולם". זו עוד אגדה אורבנית שרווחת בחוגי ברקלי ואולי עוד בית קפה אחד בשנקין. ומאגדות לעובדות: כמעט כל הטרור בעולם בשנים האחרונות נובע מרצח שיטתי של מוסלמים על ידי שלוחות של הג'יהאד. ד"ר יוחאי סלע, שחוקר את התחום באופן שיטתי, מציין שקרוב לעשרים אלף איש נהרגו, מתחילת השנה, בעימותים אלימים ובפעולות טרור והתאבדות הקשורים לג'יהאד העולמי. זה קורה באפגניסטן, בסומליה, בפקיסטן, בתימן, בעיראק ובעוד מקומות. ולעומת זאת, העולם חף כמעט לחלוטין מטרור שקשור לישראל. אבל זהו גדעון לוי. הוא לא רק איש שיווק בתעשיית השקרים. הוא היצרן שלהם.

הפרוטוקולים של גדעון לוי

יש עוד שקרים. אלא שהיריעה קצרה. פה ושם יש ללוי, באותו ראיון, גם ביקורת צודקת. למשל, על כך שישראל חסמה את כניסתו של קומיקאי ספרדי. ובכלל, הרי ישראל מבצעת חריגות. הרי ישראל, לפעמים, מנשלת פלסטינים, ומפעל ההתנחלויות מייצר עוולות. הרי יש חיילים שהתעללו בפלסטינים, והם ראויים לחשיפה ולענישה, וגם ב"עופרת יצוקה" נחשפו חריגות. יש מקום לביקורת. אלא שהעוולות הללו אינן מספקות את לוי. הן לא יהפכו את ישראל למצורעת. כך שהאובססיה מחייבת אותו להתמכר לשקרים.

אין ספק שלאחר התיאורים הללו, על שטיפת מוח, על דה-הומניזציה של הפלסטינים, על כלב שחשוב יותר מחיי אדם, על טיהור אתני ללא הפסקה, על חדוות הרצח של חפים מפשע - דמות הישראלי המצוי היא מחרידה. לא בבני אדם מדובר, אלא בקלגסים צמאי דם. פעם עשו את זה ליהודים, וכתבו את הפרוטוקולים של זקני ציון. גדעון לוי עושה את זה לישראל, וכותב את של הפרוטוקולים של אזרחי ישראל. דה-הומניזציה ודמוניזציה שהובילו לדה-לגיטימציה. ההמשך ידוע. וככל שגדעון לוי מגזים, כך הוא הופך את עצמו לאמיץ ולגיבור. הפרוטוקולים הישנים נחשפו כפבריקציה. ולמרות זאת, הם עדיי נפוצים בפינות חשוכת בעולם. גדעון לוי מספק את הפרוטוקולים החדשים, והם להיט אדיר, לא רק בעולם המוסלמי. כל מי שיקרא את הפרוטוקולים של לוי, ימהר לתעב את ישראל, יצטרף לכל חרם ועצומה נגדה, ויצדיק כל פעולת טרור פלסטינית. הרי לוי, ישראלי ויהודי, מוצא הצדקות לטרור, ומתאר את ישראל כמפלצת. אז למה שנצפה למשהו אחר מאלה שאין להם מושג שמדובר בסדרה של שקרים פתולוגיים?

קואליציית שונאי ישראל

נעם חומסקי, מספר לוי למראיין, כתב לו שהוא משול בעיניו לנביאי עם ישראל. צנוע שכמותו. זה כבוד קצת מפוקפק. משום שחומסקי, שעלה לרגל לנסראללה, רואה בשורה וברכה בכל שונא ישראל. חומסקי אינו לבד. גם דייוויד דיוק, גזען לבן, מאנשי ה-KKK (קו-קלוס-קלן), מפרסם מאמר של גדעון לוי בבלוג שלו. מצא מין את מינו. וכך נמשך לו מצעד האוהדים של לוי.

בשבועות האחרונים היה לוי בסיבוב הרצאות, והתארח גם, למשל, במועדון עם נטיות פרו-חמאסיות (SPSC), שבעבר אירח, כאירוע לציון השואה, את עזאם תמימי, איש חמאס, התומך בטרור ובחיסול ישראל. אלה החוגים והמעריצים של לוי. תומכי חמאס, חומסקי ודיוק. לוי מספק להם את הסחורה, שלו-שלהם, של שנאת ישראל. "האם אי פעם חשבת שלא לומר את האמת?", שאל המראיין האוהד את לוי. עיתונאי רציני היה מציג את השאלה הנכונה: "האם חשבת אי פעם לומר את האמת?".

* * *

זה עצוב, כי גדעון לוי טוען שם שהוא עוסק ב"ביקורת עצמית". פעם זה היה נכון. פעם. הוא חשף עוולות. הוא מילא תפקיד חיוני. אלא שמשהו קרה לו. לא בעובדות הוא עוסק, אלא בתעמולה. ואז, גם אם יש ממש באחת מעשר עובדות שהוא מפרסם - היא נבלעת בים השקרים. אלא שאסור לזלזל בלוי. הוא זוכה לשם עולמי. ייתכן שהוא העיתונאי המפורסם ביותר והמוזמן ביותר מישראל. הוא זוכה לאינספור במות. מוסד תעמולתי של איש אחד.

במחנה הפשיסטים

יש עוד אגדה אורבנית שצריך להפריך. גדעון הוא על תקן הטווס של חלק מ"מחנה השלום". אין שקר גדול מזה. נבהיר. לוי טוען שיש צורך בהומניזציה של הפלסטינים כדי לקדם שלום. הוא צודק. פשיסטים-כהניסטים שעושים דמוניזציה לפלסטינים הם לא "פעילי שלום". וגם מי שעושה דמוניזציה לישראלים, והופך אותם לקלגסים, הוא לא "פעיל שלום". מי שמוצא הצדקות לחמאס ולטרור איננו "פעיל שלום", כמו שמי שמגלה הבנה להצתת מסגדים או ל"תו מחיר" איננו "פעיל שלום". אבל לוי מתקשה להבין שהוא והפשיסטים במחנה אחד, של מחרחרי שנאה ומדון.

נחזור לאותו צעיר כועס, מתחילת הכתבה, שהפנה אליי שאלה. גם לאחר הדברים הללו, ולמרות שגדעון לוי הפך לאחד מברוניה הבולטים של תעשיית השקרים בעולם - אוי לנו אם תיפגע זכותו להפיץ את עלילותיו. יש רק דרך ראויה אחת להתמודד עם השקרים שלו: לא להשתיק אותו. לחשוף אותו. להפריך את השקרים.
ביום שבו גדעון לוי יושתק, או תיפגע שערה משערות ראשו, תהפוך ישראל לאותה מפלצת, שגדעון לוי יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה.


* * *

תיקונים והבהרות

לאחר שפורסמו הדברים, והספקתי לעבור על חלק מהתגובות, שהגיעו גם לאימייל שלי, מתברר ש"תפסו אותי". אכן, במקום אחד כתבתי שלוי טוען ש"ישראל כיוונה או הפציצה באופן תדיר", ולמעשה, הוא התכוון רק לעופרת יצוקה. הבהרתי בהמשך שמדובר על עופרת יצוקה, אבל אם זה לא היה ברור - אז תיקנתי. במקום נוסף, כתבתי שלוי טוען שהתגובה הפלסטינית היא "תמיד" לאחר התנקשות מצד ישראל, כאשר במקור נכתב "כמעט תמיד". מי שהעיר לי - צודק. תיקנתי. בנוגע לכלב, כתבתי תמונה במקום ידיעה. לא שזה משנה משהו, אבל בוודאי שזה תוקן. היו מי שמצאו שאכן פורסמה ידיעה על כלב שנפגע. זה לא מה שלוי טען. הוא טען שהידיעה על הכלב פורסמה בעמוד ראשון, והידיעה על עשרות פלסטינים הרוגים פורסמה בעמ' 16 בשתי שורות. אז בבקשה. באשר לכך שדייוויד דיוק הגזען "אירח" את גדעון לוי בבלוג שלו, נדמה לי שהדברים היו ברורים במקור. לא היה צורך בשום תיקון, ולמרות זאת, תיקנתי באופן שלא תהיה שום טעות. ובניגוד לטענה שדיוק רק הוסיף לינק למאמר של לוי - זה לא נכון. דיוק פרסם מאמר של לוי. זה לא אומר, ולא טענתי, שלוי מזדהה עם דיוק. כתבתי, שדיוק, שונא ישראל ואנטישמי ידוע, מוצא אצל לוי את החיזוקים לאידיאולוגיה שלו.
באשר לעניינים האחרים - על "טיהור אתני", פליטים וכן הלאה - הקוראים מופנים למאמרים המחקריים שפרסמתי בנושא: "והעולם משקר" ו"הנכבה היהודית".

באשר לצורך בתגובה מגדעון לוי. למי שלא שם לב, מדובר במאמר ביקורתי, שמתפרסם כתגובה על טענות של לוי. לא בתחקיר שבו אני חושף עובדות שנויות במחלוקת, שמחייבות תגובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1725#responses

תגובית:

1.גדעון לוי הוא נציג נאמן של הימין הלאומני הפלסטיני -
"הארץ" סבור משום מה שיש להעניק במה נרחבת לאדם שסבור מכל ליבו שהג'יהאד מוצדק ושהכעס כלפי פשעי המלחמה הפלסטינים נובע מ"דה-הומניזציה" שנעשתה לערבים. לוי עצמו סתם מסכן. שרלטן שאפילו לא טרח ללמוד ערבית מעולם. אבל "הארץ" עוד יתבייש שנים רבות במנותו חלאה שכזו כאחד מצוות כותביו.


2.לוי כל כך ישר עד שאינו מוציא מפיו מילה שאינה שקר - אבל לא בערבית!
כי ערבית הוא לא טרח מעולם ללמוד... מרוב יסודיות ומקצועיות. שרלטן עלוב נפש.

3.שקרים מחליאים אודות היהודים תמיד "עניינו את העולם" .אגב, מאוד אופייני שעלובי הימין הפלסטיני לא מנסים כלל להפריך את טענותיו של ימיני - אלא מתרכזים בקללות. זה מה שהם יודעים. לכן נרמסו במגף ההיסטוריה וסולקו מהמפה הפוליטית... מה נשאר להם? להפיץ צחנה מפיותיהם המבאישים.

4. חלאות הימין הפלסטיני...כולנו מתבאסים מכם. המזל שאתם כל כך, אבל כל כך מעטים... פעם 400 אלף בכיכר. היום 6000, 4000 מתוכם ערבים. זה מה שאתם שווים. הדא הו.

5.גדעון לוי שקרן כמו כל אנשי השמאל הרדיקלי. גם "בצלם" לא נתפסה עד כה
בדבר אמת. כל זה, כנראה, בהשפעת התרבות הערבית הפנטזיונרית.


#16,יגאה לחיות במדינה שבה יש גדעון לוי.לימיני,תגובה בנידון:
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.10.10 בשעה 10:22
בתגובה להודעה #15

ימיני כתב שהוא גאה לחיות במדינה שבה יש את גדעון לוי, שכותב ובועט באופן חופשי ושכל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר.

לימיני,תגובה בנידון:

ימיני יקר.

העובדה שתופעות מהסוג של גדעון לוי ודומיו הרבים בישראל ובחברה היהודית בכלל,שהן תופעות שנכנסות ללא כל פקפוק לתחום הבגידה בלאום,אינן מתקיימות כלל וכלל במדינות העולם הרחב ובין האומות השונות חייבת להדליק אצלך ואצל כולנו נורה מאד אדומה.

אין זה דבר טבעי כפי שאתה מנסה להציג,שציבור גדול ועצום מקבל את הדין שיש מספר זעום של אנשים בקירבו,שמקעקע את זכות הציבור הגדול לחיות ולקיים את מדינת הלאום שלו בבטחון.

התחושה שיש לנו מכך שבתוכנו מתהלכים ופועלים מזיקים שמייצרים רצח וחיסול יהודים כפרטים,כמו גם רצח וחיסול הזכות הלגיטימית שלנו למדינת לאום ולחיים בטוחים 'היא רעה מאד.

לא ייתכן בשום חברה אנושית נורמטיבית ושפוייה לאפשר את קיום פעילות ההרס וההסתה המתועבת הזו כאילו זה חלק מאיזושהי פלטפורמת חיים דמוקרטיים.

אין לכך שום קשר לדמוקרטיה,ואין שום מובן הגיוני לדבריך שאתה מוכן שמעשי הרס שיטתיים כלפינו כאומה וכעם הזכאי לחיים,יתבצעו להם בשקט ובשלווה ואנו נסתפק בכתיבת מאמרים חושפנית ומצויינת כשלך וכשל יהונתן הלוי ושל עוד מספר חושפי אמת.

החשיפה מצויינת אמנם,אך אינה משנה את המציאות כלל.

אנשים מזיקים וחתרניים אלה ממשיכים לפעול במלוא הכוח והעוז, תוך התעלמות מוחלטת מדרישתנו הלגיטימית להפסקת מסע הדה-לגיטימציה שנערך בהנהגתם על ישראל.

מדוע לדעתך המצב שבו המדינה והחברה מתירה להם להמשיך במסע השיסוי העולמי נגדנו הוא המצב הטוב יותר מחסימת פעילותם בחוק המגן על החברה?

מה טוב במעשיהם?מה טוב בחופש שאתה מאפשר להם?

מה אתה חוסך לחברה בכך?

לדעתי כלום,ולדעתי עמדתך זו מזיקה יותר משהיא מועילה.

היא יוצרת תיסכול חמור בקרב הציבור השפוי ומירמור שתוצאותיו מי ישורן.אתה מעוניין לאפשר לנחש ארסי להמשיך להסתובב בחופשיות בין כותלי ביתנו.זה אי אפשר להסכים לכך.נחש ארסי יש לכלוא או להרוג.

כמו בכל חברה נורמלית,חובת המחוקק להוציא אל מחוץ לחוק כל תופעה המזיקה למדינה ולבטחונה ולבטחון אזרחיה.כך עושה ארה"ב,כך עושה המערב הדמוקרטי,וכאשר ישראל נמנעת מלעשות כך היא שבה ומצטיירת כחסרת נורמליות בסיסית שזה כשלעצמו דבר חמור מאד.

בריאות הנפש חשובה מאד,והמשך קיום המצב הנוכחי בו השמאל מרשה לעצמו לבצע חפירה תחת יסודות המדינה והחברה מכרסם בבריאות הנפש הלאומית של הציבור השפוי הרחב והנורמטיבי.

מי שרואה את הנעשה בצורה בהירה כל כך,כפי שאתה רואה ומציג לנו אותה,אינו יכול להמשיך ולטעון באותה נשימה שזה דבר לגיטימי שעלינו להמשיך ולאפשר את ביצועו,כמו גם להמשיך ולהשלים עם ההרס הנגרם לנו בעקבותיו.

יצר החיים שלנו הוא דבר טבעי וחייב להמשיך ולהתקיים ללא דיכוי כלשהו.

הקם להורגך השכם להורגו אומרת התורה ולא בכדי.זה ההגיון הצרוף כשמדובר על הישרדות.

גדעון לויים אינם שונים בשום פרמטר מההגדרה של "הקם להורגך" שכן זו מטרתם ולמענה הם פועלים.בסופו של יום הם בעצם יוצרים תקומה להורגנו.

אין בכוונתי לדרוש להורגם כמובן,אך בכוונתי לדרוש למנוע מהם המשך פעילות בוגדנית זו,שכן החיים והמוות בידי הלשון ,ולשונותיהם מייצרות עבורנו מוות.

אנא עשה רויזיה בעמדתך זו שתתאם את האמת שאתה מציג במאמריך.רבים העירו לך בנוגע לכך בתגובותיהם השונות למאמריך הרבים.מקווה שתקבל הערה זו בהבנה.

בהערכה בהערצה ובהוקרה על תרומתך לישראל.

תודה

ליה


#17,י60 שנה לגל''צ: האם צה''ל זקוק לתחנת רדיו?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.10.10 בשעה 08:40
בתגובה להודעה #16

שאלת השבוע של העיתון "בשבע":


60 שנה לגל"צ: האם צה"ל זקוק לתחנת רדיו, ועד כמה גל"צ משקפת את רוח צה"ל?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210322

תגוביות:

1.צה"ל לא צריך תחנת רדיו.צה''ל הינו צבא, ולא תחנת ממסר לקביעת עמדות פוליטיות.צה''ל לא צריך תחנת רדיו! צה''ל צריך להתחיל לעשות את עבודתו בהגנה על העם היהודי במדינת ישראל, ולא על העמדות הפוליטיות של השמאל במדינה בין אם ע''י הרדיו ובין אם ע''י פינוי מאחזים וכד'.

2.גלי צה"ל = הקרן חדשה לישראל.תחנה להפצת מסריה של נעמי חזן ודומיה.

3.תחנה של שמאלנים פאנאטים.

4.עובדי גל"צ שונאים את זהותם היהודית. איך ייצגו את צבא היהודים?
זה מגוחך לגמרי.

5.בית ספר לתומכי אשף במימון המדינה.אהוד ברק רצה לסגור את גלי צה"ל כשהיה רמטכ"ל בשנת 1992. ואז קמה זעקה גדולה של השמאל . משלוש סיבות:
א. איפה ישרתו הבנים שלהם ?
ב. מי יבטא את העמדות של השמאל ?
ג. איפה ילמדו בחינם את מקצועות הרדיו?

6.צה"ל כמיקרופון בידי השמאל.השמאל מדבר דרך ערוץ צה"לי שכביכול משקף את דיעותיו - העניין שלצה"ל אסור שתהיה דיעה, כי צה"ל היה והינו גוף שאינו פוליטי. הרי אם יעשו סקר בין חיילי צה"ל יגלו שרובם המוחץ ימני ! לבטל את התחנה השיקרית הזאת!!!

7.גלי צה"ל הפך לבמה -של המיעוט השמאלני אשר שכח ציונות מהי - ומדוע כ-ו-ל-נ-ו כאן!!גלי צה"ל כיום (ודי הרבה שנים אחורה..) נותנים במה ומייצגים צד אחד ולא הרוב במפת האוכלוסיה בישראל! אין זה מתיישב עם רוח צה"ל הלוחם, עם המטלות והסיבה בעטיו הוקם!! יש לסגור ולהקים מחדש עם ייצוג הולם אשר מרשה להביע את כל הדיעות הקיימות בציבור!!! מירב מיכאלי לדוגמא (בוגרת..) - הפכה לפעילה עבור אויבי ישראל - בהצהירה כלפי הנוער שלא להתגייס לצה"ל - זו הסתה כנגד המדינה ויש להעמידה לדין על כך!!

8.תחנה מיותרת לחלוטין. חבל על הכסף שמושקע בה.

9.גלי רעל !

10.גל"צ הוא גורם "חשוב" במערכת המשומנת של השמאל הקיצוני.בגל"צ מאתרים אנשים צעירים בעלי פוטנציאל להתקדם בתחום התקשורת, הם יודעים לאתר צעירים שיש להם כישרון, אך שידוע שהם בעלי השקפת עולם שמאלנית. אותם צעירים מתפתחים בגל"צ, צוברים נסיון תקשורתי ומתקבלים לאחר שיחרורם לטלוויזיה.כך מנציחים את השליטה המוחלטת של השמאל הקיצוני בתקשורת הישראלית.

11.יש לסגור את תחנת גלי צה"ל בגלל הסיבות הבאות:
1.גלי צה"ל נשלטת כבר תקופה ארוכה ע"י שדרים שכולם אנשי שמאל ומשקפת את עמדותיהם השמאלניות בכל נושא ונושא. גם בתקופה שאורי אורבך שידר בגלי צה"ל בתכנית "הכל דיבורים" כפעמיים בשבוע במשך כשעה היה זה עם שדר אחר שגם הוא שמאלני,כל השדרים האחרים היו אנשי שמאל. אני אזרח מן השורה לא מוכן לממן בכספי תחנה שמאלנית שמתוקצבת ע"י משרד הבטחון.

2.החיילים בגלי צה"ל משרתים בתפקידים משניים ואף אחד מהם אינו מנחה או מגיש תכנית קבועה כמו שהיה בשנים הראשונות בגלי צה"ל. כמו כן כמעט כל התכניות אינן מיועדות רק לחיילי צה"ל אלא תכניות כלליות שמשודרות גם בתחנות האחרות.

3.שידורי הפרסומות המשולבים בין התכניות כדי לממן חלק מתקציב התחנה מאפשרים לתחנה להתחרות בתחנות אחרות פרטיות.

לסיום שתי הערות: א.אפילו העתונאי השמאלני נחום ברנע תמך בשעתו בסגירת גלי צה"ל בגלל הסיבות הנ"ל. ב."הליכוד" לא יעיז לסגור את תחנת גלי צה"ל עקב הקשר ההדוק בין ראש הממשלה ביבי נתניהו לבין ברק.

12.צה"ל צריך רדיו כשם שחברא קדישא צריכה רדיו.מה השייכות בין צבא לרדיו? לא לחינם היו מחדלים במלחמות האחרונות בגלל שיתוף פעולה בין מפקדים לאנשי תקשורת.הדבר הזה מעודד מסירת ידיעות אסורות בזמן אמת.
בייחוד כשמדובר בגלי צבא ההגנה לבוגדים (המכונים אצל הרבה אנשים משום מה "שמאלנים").כשבתקשורת יבינו שאין ימין או שמאל,כי אם רק פטריוט או בוגד,יתחיל להיות שינוי בהבנה ואז אולי יהיה ערך לגל"צ למשל.

13.בוקר טוב, "שטחים כבושים".רדיו צבאי בהחלט יכול להיות דבר נחוץ. לרדיו צבאי ישנו פוטנציאל לעידוד הכוחות וחיזוק המוראל בצורה משמעותית, כמו בסרט הקלאסי "בוקר טוב, וייטנאם". אך כאשר הרדיו הצבאי מפסיק לחזק את מוראל הלוחמים, ותחת זאת חוזר ומשדר ללוחמים כי הם מבצעים "פשעים" על אדמה "גזולה", מזכיר להם את חברם השבוי ש"הממשלה שכחה", מפלג אותם, ומדכא להם את הנחישות,את האמונה בצידקת הדרך ואת המוראל - אזי הוא עושה בדיוק את ההיפך ממה שהוא חייב לעשות. רדיו כזה אנחנו לא צריכים.

14.צה"ל אינו זקוק לתחנת רדיו.לו היה זקוק לה היא היתה משמשת אותו ולא את הסמול השפל.


#18,יגדעון לוי - ברון תעשיית השקרים /בן דרור ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.10.10 בשעה 19:30
בתגובה להודעה #17

ברון תעשיית השקרים

אם חפצה נפשנו לדעת כיצד נרקחת הדמוניזציה נגד מדינת ישראל, כדאי לקרוא את הראיון שהעניק גדעון לוי לעיתון בריטי. מסכת השקרים של העיתונאי הישראלי הופכת את העיתון "פרבדה", מימיו הרעים, לעיתון אמין ורציני

מדי שבוע, כמעט מדי יום, אני מקבל הפניות לקטעים שמתפרסמים בתקשורת העולמית על ישראל. פה ושם מדובר בביקורת מוצדקת ולגיטימית. הרי ישראל איננה חפה מטעויות או מחריגות. לא על כל דבר צריך לזעוק "גוואלד". פעמים אחרות מדובר בגיבוב של הגזמות ושקרים והטעיות. הדברים ידועים. לא כל פרסום כזה שווה הפרכה. שהרי לא רק שהמדור הזה, שמתמודד עם תעשיית השקרים, לא יצליח להתמודד עם הטענות, גם העיתון הזה כולו לא יספיק כדי לסקור את הבדיות ולספק את ההפרכות. אלא שפה ושם יש שיאים חדשים של ביזוי והתבזות. והללו חייבים בחשיפה.

לפני כן אספר, שבתחילת השבוע שאל אותי צעיר ישראלי, שאינני מכיר, איך אני מסוגל לשבת באולפן טלוויזיה עם גדעון לוי, ולא לרתוח מעצבים. הבהרתי לו, שאני גאה לחיות במדינה שבה יש את גדעון לוי, שכותב ובועט באופן חופשי. כל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר. אדם אחר שאל אותי, האם קראתי את הראיון של לוי ב"אינדיפנדנט". עניתי בשלילה. לאחר שזכיתי לאינספור הפניות לאותו ראיון - קראתי. זו לא הייתה חוויה קלה. משום שאם חפצה נפשנו לדעת, בתמצית, כיצד עובדת תעשיית השקרים, אל נא נחפש אותה בקרב הימין האנטישמי בהונגריה, בחוגי האחים המוסלמים, או בחוגי השמאל הסהרורי בבריטניה. התעשייה הזאת צומחת כאן, מתוכנו.

הפתיחה הייתה רגילה. לוי מתואר שם כמי שמדווח על המציאות העגומה בשטחים "ללא פרופגנדה". כדאי לזכור את המשפט הזה. ללא פרופגנדה. ורק אנחנו לא ידענו שהוא כזה. "תפקידי הוא למנוע מצב שבו הישראלים יוכלו לטעון: 'לא ידענו'". הרמיזות לימים אחרים כל כך שקופות. כל כך נמוכות. פרופגנדה? מה פתאום. לא גדעון לוי. העניין הוא שדברי הבלע של לוי כובשים לבבות. לא רק בישראל, אלא בעיקר בעולם. כך שחובה להציג את מסכת השקרים של האיש, ולהציג את האיש כפי שהוא: לא "פעיל שלום", ולא "עיתונאי ביקורתי", אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל.

1.
לוי טוען שהוא נאבק למען "החזרת האנושיות" לדמותו של הפלסטיני, מול "מנגנון שטיפת המוח" שחייב לעבור כל ישראלי. סליחה? היכן בדיוק המנגנון הזה? התקשורת, כולל הציבורית, נותנת ביטוי רחב לדוברי המגזר הערבי, משני צדי הקו הירוק. סאיב עריקאת,, סופיאן אבו-זיידה, אחמד טיבי ואחרים - מופיעים בתקשורת הישראלית הרבה יותר מרוב חברי הכנסת. מדובר בדוברים רהוטים. מערכת החינוך עצמה חותרת לדימוי הוגן ואנושי יותר לערבים (אכן, היו שנים שהספרות העברית הייתה בעייתית יותר). אז היכן הוא בדיוק מנגנון החושך שלוי ממציא במוחו היוקד? היכן היא שטיפת המוח? הדימוי השלילי של הערבים, הוא פועל יוצא של עימות שנמשך מאה שנים. זה לא הדימוי שיצר את העימות. זה העימות שיצר את הדימוי. ובנוסף, כל בדיקה השוואתית תגלה שדמותו של הפלסטיני בישראל היא של מלאך, יחסית לדמותו של הישראלי, או היהודי, בעיני מערכת החינוך והתקשורת הפלסטינית הרשמית, של החמאס ושל הרשות. מחקר של "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) חושף שימוש בפרוטוקולים של זקני ציון במערכת החינוך הפלסטינית. מחקר נוסף חושף שטיפת מוח שיטתית המחנכת לשנאת והרג יהודים - בטלוויזיה של הרשות. אצל החמאס, מיותר לציין, המצב גרוע הרבה יותר.

2.
לוי מספר על "חדוות הירי של חיילים ישראלים אל עבר אנשים תמימים שישבו במונית (הוא בתוכם), ללא אזהרה, לא יריות באוויר, לא לגלגלים, אלא ישר למצח". אם היה לוי מספר על חוויה שעברה עליו - ניחא. אלא שלוי איננו עיתונאי: "הם עושים את זה מדי יום", מוסיף התועמלן. "כל יום"? מספר ההרוגים הפלסטינים בפעילות ביטחונית שוטפת בשנה האחרונה שואף לאפס. רוב הפלסטינים, רוב הזמן, לא רואים חייל ישראלי. ההרוגים הבודדים, כבר זמן רב, הם כמעט רק אלה שמנסים לחדור לישראל מכיוון עזה, אחת לשבועות אחדים, או רוצחים משורות החמאס, שהתנגדו למעצר. אבל מה לעובדות ולגדעון לוי. הוא הרי לא עוסק בפרופגנדה. מה פתאום.

3.
באחד משיאי הראיון, כדי להעצים את הדמוניזציה, מספר לוי שבמהלך ימי המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה ידיעה על כלב - כלב ישראלי - שנהרג על ידי רקטת קסאם. באותו יום נהרגו עשרות פלסטינים, והם הופיעו בעמוד 16 בשתי שורות".

התפעמתי מהתיאור המדויק של לוי, ולכן אצתי רצתי לגיליונות "ידיעות" מאותם ימים. הפכתי וחיפשתי, ושום כלב לא מצאתי בשום עמוד ראשון באף אחד משלושת השבועות של המלחמה. כלום. לעומת זאת, מצאתי בעמוד הראשון את נחום ברנע, לא בדיוק עיתונאי שולי, כותב ש"התמונות מעזה מדאיגות .. אין שום דבר מרנין, פטריוטי, בילד שנהרג מפגז או ממשפחה שנקברה תחת בית" (12.1.09). ומצאתי בעמוד הראשון מאמר של פרופ' זאב צחור, תחת הכותרת "כבודו של האויב" (1.1.09). מטעמי זהירות בדקתי גם ב"מעריב". מצאתי, בתום המלחמה, דיווח בעמוד הראשון על ראש ממשלה ישראלי שבכה, בעקבות הטרגדיה של ד"ר אבו אל-עייש, שבנותיו נהרגו. ובכל העיתונים מצאתי התלבטויות ומאמרים אינספור בזכות שמירה על חיי אדם וצלם אנוש. רק דבר אחד לא היה ולא נברא: הכלב של גדעון לוי.


4.
"ישראל כיוונה באופן תדיר למטרות כמו צוותים רפואיים והפציצה בתי ספר של האו'ם", אמר לוי על מבצע עופרת יצוקה. באופן תדיר? האירועים הבודדים שבהם הייתה פגיעה באזור שבו היה מתקן של האו"ם או בצוות רפואי קרו כאשר אנשי חמאס השתמשו במקום. העיתונאי לורנזו קרמונסי (Lorenzo Cremonesi) דיווח מעזה על כך שהחמאס השתמש צבאית בבית החולים אל-קודס. אבל מתברר שגם כאשר החמאס משתמש בבית חולים, צה"ל שומר על איפוק. צמרת החמאס הסתתרה בבונקרים שמתחת לביה"ח שיפה. לא הייתה שום בעיה להכריע את החמאס. אבל ראשי החמאס ידעו מה שגדעון לוי משים עצמו כלא יודע: יש להם על מי לסמוך. צה"ל לא יפציץ את בית החולים. הם מוגנים בגלל סיבה אחת: הסטנדרטים המחמירים של צה"ל, שספק אם קיימים אצל צבא אחר כלשהו בעולם.

5.
לוי נסחף להצדקת הטרור: "ללא ירי רקטות הקסאם, אף אחד לא היה שם לב לפלסטינים ... הקסאמים משוגרים כמעט תמיד רק לאחר פעולות התנקשות של צה'ל". נבדוק. ישראל יצאה מעזה. עד הסנטימטר האחרון. החמאס המשיך לירות. בהמשך הוא גם השתלט על הרצועה תוך כדי מרחץ דמים. למרות זאת, החמאס היה יכול להימנע ממכל סנקציה, ומכל סגר, אם היה מקבל את תנאי הקווארטט. החמאס סירב, והעדיף לשגר רקטות. לא בגלל פעולה ישראלית כלשהי, אלא משום שמדובר במדיניות ברורה של התנגדות לעצם קיומה של ישראל. אבל לדידו של לוי אין סרבנות מצד החמאס ואין אמנת חמאס ואין ראשי חמאס שמטיפים להשתלטות על העולם ולהשמדת יהודים, רק משום שהם יהודים.

6.
"ישראל מתלוננת שאנשי החמאס מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל גם משרד הביטחון הישראלי נמצא בתל-אביב". דובר החמאס לא היה מנסח את זה טוב יותר. יש משהו מעוות בהשוואה בין מצב בו הפנטגון או משרד ההגנה המצרי או משרד הביטחון הישראלי מצויים בוושינגטון, בקהיר או בת"א, לבין שיגור רקטות מתוך בית מגורים. מה שמוזר הוא, איך אדם רציונלי מאמץ באופן מוחלט את התעמולה של דוברי החמאס, ואיך המראיין לא העיר למרואיין על ההשוואה הכל כך מופרכת.

7.
גם לעצם הקמתה של המדינה מגיע לוי, וטוען ש"ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני בכל מקום אפשרי". האמנם? ערביי ישראל, והפלסטינים ברצועה ובגדה - רק הולכים ומתרבים. במלחמת העצמאות, אכן, הייתה בריחה המונית, בעידוד המנהיגים, והיו גם תופעות של גירוש. זה קרה לעוד עשרות מיליונים באותן שנים. אבל לוי משקר ביודעין. הוא לוקח את חילופי האוכלוסין של 1948 (גם יהודים גורשו, ויותר, ממדינות ערב), והופך אותם ל"טיהור אתני" חד-צדדי שאף פעם לא נפסק. באנגלית, אגב, המונח "ethnic cleansing", שבו משתמש לוי, מתפרש גם כהשמדה שיטתית.

8.
כל תהליך השלום, לפי לוי, הוא בגדר "הונאה מצד ישראל", שאף פעם לא התכוונה, והפלסטינים פנו לטרור, רק לאחר שהם נקטו ב"התנגדות בדרכי שלום". האומנם? הרי פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח הייתה ב-1.1.1965. כיבוש לא היה אז. גל הטרור הגדול היה בשנות התשעים, כאשר הסכם אוסלו היה בשיא כוחו. מתווה קלינטון הוגש בסוף שנת 2000. ערפאת ואבו-מאזן העדיפו להגיד "לא". גם נציגים ערביים הודו שדחיית המתווה היא "פשע נגד העם הפלסטיני". במקום שלום, הם פתחו באינתיפאדה של טרור. בהמשך הגיש אולמרט הצעה מדהימה. אבו-מאזן אפילו לא טרח לענות. ולמרות כל אלה, ההיסטוריון גדעון לוי מספר שבעצם, "גם ברק ולבני, בדיוק כמו נתניהו, התנגדו תמיד לשלום אמיתי". אפילו פרבדה, מימיו הגרועים, מחוויר ליד לוי.


9.
כרגיל אצל השמאל-ג'יהאד הגלובלי, גם לוי מרחיב את הפוקוס: "הכיבוש הוא התירוץ לטרור במקומות רבים בעולם". זו עוד אגדה אורבנית שרווחת בחוגי ברקלי ואולי עוד בית קפה אחד בשנקין. ומאגדות לעובדות: כמעט כל הטרור בעולם בשנים האחרונות נובע מרצח שיטתי של מוסלמים על ידי שלוחות של הג'יהאד. ד"ר יוחאי סלע, שחוקר את התחום באופן שיטתי, מציין שקרוב לעשרים אלף איש נהרגו, מתחילת השנה, בעימותים אלימים ובפעולות טרור והתאבדות הקשורים לג'יהאד העולמי. זה קורה באפגניסטן, בסומליה, בפקיסטן, בתימן, בעיראק ובעוד מקומות. ולעומת זאת, העולם חף כמעט לחלוטין מטרור שקשור לישראל. אבל זהו גדעון לוי. הוא לא רק איש שיווק בתעשיית השקרים. הוא היצרן שלהם.

הפרוטוקולים של גדעון לוי

יש עוד שקרים. אלא שהיריעה קצרה. פה ושם יש ללוי, באותו ראיון, גם ביקורת צודקת. למשל, על כך שישראל חסמה את כניסתו של קומיקאי ספרדי. ובכלל, הרי ישראל מבצעת חריגות. הרי ישראל, לפעמים, מנשלת פלסטינים, ומפעל ההתנחלויות מייצר עוולות. הרי יש חיילים שהתעללו בפלסטינים, והם ראויים לחשיפה ולענישה, וגם ב"עופרת יצוקה" נחשפו חריגות. יש מקום לביקורת. אלא שהעוולות הללו אינן מספקות את לוי. הן לא יהפכו את ישראל למצורעת. כך שהאובססיה מחייבת אותו להתמכר לשקרים.

אין ספק שלאחר התיאורים הללו, על שטיפת מוח, על דה-הומניזציה של הפלסטינים, על כלב שחשוב יותר מחיי אדם, על טיהור אתני ללא הפסקה, על חדוות הרצח של חפים מפשע - דמות הישראלי המצוי היא מחרידה. לא בבני אדם מדובר, אלא בקלגסים צמאי דם. פעם עשו את זה ליהודים, וכתבו את הפרוטוקולים של זקני ציון. גדעון לוי עושה את זה לישראל, וכותב את של הפרוטוקולים של אזרחי ישראל. דה-הומניזציה ודמוניזציה שהובילו לדה-לגיטימציה. ההמשך ידוע. וככל שגדעון לוי מגזים, כך הוא הופך את עצמו לאמיץ ולגיבור. הפרוטוקולים הישנים נחשפו כפבריקציה. ולמרות זאת, הם עדיי נפוצים בפינות חשוכת בעולם. גדעון לוי מספק את הפרוטוקולים החדשים, והם להיט אדיר, לא רק בעולם המוסלמי. כל מי שיקרא את הפרוטוקולים של לוי, ימהר לתעב את ישראל, יצטרף לכל חרם ועצומה נגדה, ויצדיק כל פעולת טרור פלסטינית. הרי לוי, ישראלי ויהודי, מוצא הצדקות לטרור, ומתאר את ישראל כמפלצת. אז למה שנצפה למשהו אחר מאלה שאין להם מושג שמדובר בסדרה של שקרים פתולוגיים?

קואליציית שונאי ישראל

נעם חומסקי, מספר לוי למראיין, כתב לו שהוא משול בעיניו לנביאי עם ישראל. צנוע שכמותו. זה כבוד קצת מפוקפק. משום שחומסקי, שעלה לרגל לנסראללה, רואה בשורה וברכה בכל שונא ישראל. חומסקי אינו לבד. גם דייוויד דיוק, גזען לבן, מאנשי ה-KKK (קו-קלוס-קלן), מפרסם מאמר של גדעון לוי בבלוג שלו. מצא מין את מינו. וכך נמשך לו מצעד האוהדים של לוי.
בשבועות האחרונים היה לוי בסיבוב הרצאות, והתארח גם, למשל, במועדון עם נטיות פרו-חמאסיות (SPSC), שבעבר אירח, כאירוע לציון השואה, את עזאם תמימי, איש חמאס, התומך בטרור ובחיסול ישראל. אלה החוגים והמעריצים של לוי. תומכי חמאס, חומסקי ודיוק. לוי מספק להם את הסחורה, שלו-שלהם, של שנאת ישראל. "האם אי פעם חשבת שלא לומר את האמת?", שאל המראיין האוהד את לוי. עיתונאי רציני היה מציג את השאלה הנכונה: "האם חשבת אי פעם לומר את האמת?".
* * *

זה עצוב, כי גדעון לוי טוען שם שהוא עוסק ב"ביקורת עצמית". פעם זה היה נכון. פעם. הוא חשף עוולות. הוא מילא תפקיד חיוני. אלא שמשהו קרה לו. לא בעובדות הוא עוסק, אלא בתעמולה. ואז, גם אם יש ממש באחת מעשר עובדות שהוא מפרסם - היא נבלעת בים השקרים. אלא שאסור לזלזל בלוי. הוא זוכה לשם עולמי. ייתכן שהוא העיתונאי המפורסם ביותר והמוזמן ביותר מישראל. הוא זוכה לאינספור במות. מוסד תעמולתי של איש אחד.

במחנה הפשיסטים

יש עוד אגדה אורבנית שצריך להפריך. גדעון הוא על תקן הטווס של חלק מ"מחנה השלום". אין שקר גדול מזה. נבהיר. לוי טוען שיש צורך בהומניזציה של הפלסטינים כדי לקדם שלום. הוא צודק. פשיסטים-כהניסטים שעושים דמוניזציה לפלסטינים הם לא "פעילי שלום". וגם מי שעושה דמוניזציה לישראלים, והופך אותם לקלגסים, הוא לא "פעיל שלום". מי שמוצא הצדקות לחמאס ולטרור איננו "פעיל שלום", כמו שמי שמגלה הבנה להצתת מסגדים או ל"תו מחיר" איננו "פעיל שלום". אבל לוי מתקשה להבין שהוא והפשיסטים במחנה אחד, של מחרחרי שנאה ומדון.

נחזור לאותו צעיר כועס, מתחילת הכתבה, שהפנה אליי שאלה. גם לאחר הדברים הללו, ולמרות שגדעון לוי הפך לאחד מברוניה הבולטים של תעשיית השקרים בעולם - אוי לנו אם תיפגע זכותו להפיץ את עלילותיו. יש רק דרך ראויה אחת להתמודד עם השקרים שלו: לא להשתיק אותו. לחשוף אותו. להפריך את השקרים.
ביום שבו גדעון לוי יושתק, או תיפגע שערה משערות ראשו, תהפוך ישראל לאותה מפלצת, שגדעון לוי יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה.


* * *
תיקונים והבהרות
לאחר שפורסמו הדברים, והספקתי לעבור על חלק מהתגובות, שהגיעו גם לאימייל שלי, מתברר ש"תפסו אותי". אכן, במקום אחד כתבתי שלוי טוען ש"ישראל כיוונה או הפציצה באופן תדיר", ולמעשה, הוא התכוון רק לעופרת יצוקה. הבהרתי בהמשך שמדובר על עופרת יצוקה, אבל אם זה לא היה ברור - אז תיקנתי. במקום נוסף, כתבתי שלוי טוען שהתגובה הפלסטינית היא "תמיד" לאחר התנקשות מצד ישראל, כאשר במקור נכתב "כמעט תמיד". מי שהעיר לי - צודק. תיקנתי. בנוגע לכלב, כתבתי תמונה במקום ידיעה. לא שזה משנה משהו, אבל בוודאי שזה תוקן. היו מי שמצאו שאכן פורסמה ידיעה על כלב שנפגע. זה לא מה שלוי טען. הוא טען שהידיעה על הכלב פורסמה בעמוד ראשון, והידיעה על עשרות פלסטינים הרוגים פורסמה בעמ' 16 בשתי שורות. אז בבקשה. באשר לכך שדייוויד דיוק הגזען "אירח" את גדעון לוי בבלוג שלו, נדמה לי שהדברים היו ברורים במקור. לא היה צורך בשום תיקון, ולמרות זאת, תיקנתי באופן שלא תהיה שום טעות. ובניגוד לטענה שדיוק רק הוסיף לינק למאמר של לוי - זה לא נכון. דיוק פרסם מאמר של לוי. זה לא אומר, ולא טענתי, שלוי מזדהה עם דיוק. כתבתי, שדיוק, שונא ישראל ואנטישמי ידוע, מוצא אצל לוי את החיזוקים לאידיאולוגיה שלו.
באשר לעניינים האחרים - על "טיהור אתני", פליטים וכן הלאה - הקוראים מופנים למאמרים המחקריים שפרסמתי בנושא: "והעולם משקר" ו"הנכבה היהודית".
באשר לצורך בתגובה מגדעון לוי. למי שלא שם לב, מדובר במאמר ביקורתי, שמתפרסם כתגובה על טענות של לוי. לא בתחקיר שבו אני חושף עובדות שנויות במחלוקת, שמחייבות תגובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1725


#19,יתגובה לגדעון לוי /בן דרור ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.10.10 בשעה 19:32
בתגובה להודעה #18
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.10.10 בשעה 21:09 בברכה, ליה
 
תגובה לגדעון לוי

לפני שאגיע לתגובה לגדעון לוי, להלן, כרגיל בבלוג זה, המאמר שפורסם ביום שישי במוסף שבת - על התיקון לחוק האזרחות, האיוולת הישראלית, הג'יהאד היהודי, פרשת מוחמד אל-דורה ועוד

יש משהו מפחיד במצעד האיוולת שאנו חוזים בו לנגד עינינו. התיקון לחוק האזרחות עורר מהומה אדירה. גם חבריו למפלגה ניסו להסביר לראש הממשלה שמדובר בתיקון מיותר. אבל זה לא עזר. הוא התעקש. אפילו ליברמן העלה ברגע האחרון הצעה ראויה יותר: אימוץ הנוסח האמריקני. אבל נתניהו המשיך להתעקש. כל ההצדקות שסיפק נתניהו לשינוי - חקוקות בסלע. כל מילה אמת לאמיתה. אלא שאין להן שום קשר לתיקון. אין צורך בפטיש כדי להרוג יתוש. ובסופו של דבר, הקיר נפגע. ליתוש שלום. עד לרגע זה לא ברור לשם מה היינו זקוקים לשטות הזאת. התוצאה היא, שחל פיחות וביזוי של העיקרון שמשלב "יהודית ודמוקרטית". עד לפני שבוע זה היה הדגל של למעלה מתשעים אחוז מהציבור היהודי. לא עוד. עכשיו, כל מי שנאבק על הצמד הזה, כמו עבדכם הנאמן, מצוי בעמדת נחיתות. ומה הסוף? אחרי שהנזק כבר מוחלט, נזכר נתניהו שמדובר בטעות. עכשיו הוא מנסה שינוי קוסמטי: לא רק לא-יהודים יחויבו בהצהרה, אלא כלל המתאזרחים, כולל יהודים. אם נתניהו היה חוזר בו, הוא היה ראוי לברכות. אלא שאין כאן שום הפקת לקחים. במצב שנוצר, צריך לבטל בכל מכל את התיקון המיותר הזה, שלא ישנה כלום, לטובת המאבק האמיתי, למען שמירה על רוב יהודי במדינת ישראל, בכל אמצעי דמוקרטי. המאבק החשוב יותר על חוק האזרחות מונח על שולחן בג"ץ. מדובר בעתירה של עדאלה וזהבה גלאון נגד החוק שמונע, ובצדק, זכות שיבה באמצעות נישואים. אם יחליט בג"ץ לפסול את החוק - ספק אם המחנה הציוני יצליח להתגייס. הרי המחנה הציוני, שהוא הרוב, לא מוכן להיות מזוהה עם גחמות תמוהות של הימין הקיצוני, שנתניהו משום מה הצטרף אליהן. הרי את המאבק למען הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובכלל זה החוק המונע שיבה פלסטינית באמצעות נישואים - הוביל המחנה הציוני השפוי. היו שם פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' רותי גביזון, פרופ' שלמה אבינרי וגם מפלגת העבודה. עכשיו, כשהמחנה הזה יצטרך להתגייס נגד החלטה מסתמנת של בג"ץ, שעלול לקבל את עתירת עדאלה וגלאון - זה יהיה הרבה יותר קשה. משום שהמחנה הזה רוצה להיות מזוהה עם מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא עם יהודית ולאומנית.
הזמן עובר, וגם מפלגת העבודה עוברת שינוי, ואישים כמו בוז'י הרצוג ואבישי ברוורמן מתקרבים בצעדי ענק לעדאלה וגלאון. אפשר להניח שהמחנה האנטי-ציוני בתוכנו שלח פרחים לנתניהו. מלאכתם של רשעים נעשתה הפעם בידי ציונים.
* * *
אחת הסיבות שגרמו לאובמה לבקש הארכת הקפאה לחודשיים היא בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס האמריקני. לא שההקפאה הייתה הופכת את הקערה, אבל הוא זקוק לכל עזרה. בתמורה, הוא היה אמור להעניק לישראל סל הטבות, שהוא נכס אסטרטגי לישראל. נכון, נהוג אצלנו לזלזל במכתב נשיאותי או בהבטחה נשיאותית. אלא שלא נדרשנו לשום תמורה. הקפאה לחודשיים? זה מה שיפגע במשהו בזקיפות הלאומית של ישראל? והנה, שוב הכתיבה המיעוטוקרטיה הישראלית את עצמה. בגלל חשש מהאגף הימני האנטי-ציוני בקואליציה - מוותר השלטון הישראלי על אינטרס לאומי. גם אם הדמוקרטים יספגו מכה בבחירות הקרובות, אובמה יישאר נשיא. לא הקונגרס יחליט על שיתוף פעולה עם ישראל בנוגע לאיראן. הממשל בראשות אובמה יחליט. ואנחנו מתעקשים גם ליצור מתיחות מיותרת עם הממשל, וגם לחזק את הדה-לגיטימציה של ישראל. הנה, זו ישראל שמכשילה את תהליך השלום.
* * *
לגופו של עניין, לא ארה"ב ולא הפלסטינים צריכים ללחוץ עלינו. מדינה יהודית ודמוקרטית היא אינטרס ישראלי וציוני ויהודי ולאומי. מפעל ההתנחלויות, בעיקר מעבר לגושים - הוא מפעל למען פלסטין הגדולה. מפעל אנטי-ציוני. אלא שישראל מתעקשת על הפסד כפול. היא גם מצטיירת כמחרחרת מלחמה, וגם יוצרת את פלסטין הגדולה. ישראל הרשמית נוהגת באיוולת שכל יומני יום כיפור יחווירו לעומתה. במו ידינו אנו פועלים נגד עצמנו.
* * *
לא רק ערוץ 7, אלא המרחב הווירטואלי כולו עמוס בתיאוריות הקונספירציה על רצח רבין. יש אלף ואחד סימני שאלה, שתפוצתם הולכת וגדלה. מעוררי הספקות רחוקים מלהיות התמהונים הרגילים. מדובר גם באנשים רציניים. ניסו להכניס אותי לתמונה. משהו עצר אותי. זה לא הפחד מחשיפה לראיות מדהימות. הרי כל עו"ד שעסק בתחום הפלילי יודע שתמיד יש ראיות שנדמה שהן אלה שמפריכות את הגרסה הרשמית. בחשבון הסופי מתברר שהן שוליות לחלוטין. הן לא מקעקעות את התמונה הכללית.
אז מדוע עשיתי משהו אנטי-עיתונאי ולא נכנסתי לעומק הקורה? אני חסיד של העיקרון הפופריאני, שאומר: כדי שמשהו יהיה נכון, צריכה להיות אפשרות להפריך אותו. אם הייתי נכנס לעובי הקורה, הייתי נחשף לראיות, שאני לא מסוגל, בכוחי הדל, להפריך אותן. לא משום שלא ניתן להפריך, אלא משום שיש צורך בכלים ובסוג של ידע מקצועי - שאין לי.
זה מזכיר לי סרט מדהים שראיתי על פיגועי התופת בארה"ב. הסרט הוכיח, באותות, במופתים ובראיות, עם מהנדסים על תקן מומחים, שאין סיכוי שהמגדלים התמוטטו רק בגלל פגיעת המטוסים. מדובר בשיתוף פעולה ממסדי, שגרם להתמוטטות. כלומר - קונספירציה. אלא שלאחר זמן קצר הופיע סרט אחר, שלקח טענה אחרי טענה, וניפץ אותה לרסיסים.
נדמה לי שבעניין התיאוריות שמסתובבות על רצח רבין הגענו לשלב שבו יש צורך הן בהצגת הטענות והן בהצגת ההפרכות, בהנחה שאפשר להפריך אותן. ואם אין ראיות מפריכות - אז ייתכן שתהיה כאן רעידת אדמה. וכל זמן שהטענות אינן מופרכות - מובטח לתיאוריות הקונספירציה לזכות ביותר ויותר תומכים.
* * *
מדי פעם יש מי שטוען שאין כזה דבר יהודים מחבלים. זה הכל, כך טוענים הסניגורים, הוא פרובוקציה של שמאלנים. ובכלל, זה ידוע הרי שהפלסטינים אוהבים להצית לעצמם מסגדים, לחבל במטעי הזיתים של עצמם, להעלות שדות באש, וגם להשאיר אחריהם כתובות של "תו מחיר".העניין הוא שגם אם יש איזה איש שמאל שעשה איזו מעשה פרובוקציה, ויש עדות לגביו, זה לא משנה את התמונה האמיתית: יש בתוכנו ג'יהאד יהודי. מדובר במיעוט קטן שבקטנים, עם כוח הרס אדיר. מדובר במעשי תועבה שמנוגדים למוסר האנושי והיהודי. אלא שהחבלנים הללו אינם מבינים את שפת המוסר.
הבעיה, כמו תמיד, אינה של המיעוט הקטן. הבעיה היא בשתיקת המעגלים שמתוכם יוצאים אויבי האינטרס הלאומי. אומרים שזה לא הם. מספרים על מצוקתם. מדברים בשבחם כמי שנאבקים על ארץ ישראל ומחרפים את נפשם. מעניין, אלה בדיוק אותם נימוקים שמתאימים למצדיקי המתאבדים. והנה, גם אצלנו יש מי שנכנס למלכודת הזאת. היא הורסת אותנו כשזה בא מהג'יהאד האיסלאמי ומצדיקיו. היא הורסת אותנו מבפנים כשהיא באה מצד הג'יהאד היהודי ומצדיקיו. ולא, אין מה להשוות. הג'יהאד האיסלאמי ומעגלי תומכיו גדולים יותר, הרבה יותר, באופן יחסי ומוחלט, ממה שקורה בצד היהודי. זה לא צריך להרגיע אותנו. את הרע יש לבער מקרבנו.
* * *
עברו עשר שנים מאז פורסם קטע קצר שבו נראה מוחמד אל-דורה ברגעיו האחרונים, כשאביו מנסה להגן עליו. הכתב הצרפתי-ישראלי של "פרנס 2", שארל אנדרלן, לא היה במקום האירוע. הוא שידר את הקטע מירושלים. הקטע הזה הפך לציון דרך בתעמולת הזוועה נגד ישראל, הוא שודר מקצה העולם ועד קצהו, והפך להוכחה לאופיה הרצחני של ישראל. מהומות אוקטובר פרצו, כפי שציינה ועדת אור, וכפי שאחמד טיבי הודה, משום שהקטע הזה שודר שוב ושוב.
אנדרלן טען שהוא משדר קטע קצרצר בלבד, לאחר עריכה, משום שהתמונות בהמשך קשות עוד יותר. זה היה שקר. הקטע המלא דווקא סייע להפרכת העלילה. זו הייתה עיתונות או תעמולת זוועה? ובכן, כאשר היה בידי ערוץ איטלקי את הקטע על הלינץ' ברמאללה שבוצע נגד שני חיילים ישראלים - הם רצו לגנוז אותו. וכאשר הוא שודר, כל ערוץ שביקש אותו, נאלץ לשלם, כמקובל. לא כך נהג הערוץ הצרפתי. הקטע המניפולטיבי חולק חינם לכל ערוץ שביקש לשדר אותו. וספק אם היה ערוץ בעולם שלא ביקש ושידר. ככה זה כאשר מדובר בתעמולה, ולא בעבודה עיתונאית.
ישראל הרשמית אף פעם לא נאבקה בגרסת אנדרלן. היא בעיקר גמגמה ופרסמה הודעות סותרות. אלא שבזכות עקשנותם של אנשים בודדים, דוגמת הצרפתי פיליפ קרסנטי - העלילה הופרכה. קרסנטי לא היה לבד. היו עוד רבים, גם ישראלים, גם כתבת הערוץ הגרמני, אסתר שפירא, שהתעקשה לחשוף את האמת. אלא שקרסנטי נאלץ לשלם מחיר אישי כבד, ולנהל קרבות משפטיים עם ענקי התקשורת הצרפתית. דוד מול גלית. ודוד ניצח.
עשר שנים אחרי, ואנדרלן מפרסם ספר. הוא לא מוותר. הוא ממשיך באותו קו. הוא הופך את עצמו לקורבן, שנרדף על ידי "קונספירציה". מלאכתו קלה. זה לא רק שהאליטה והברנז'ה בצרפת הפכו אותו לגיבור, ארגנו עצומה להגנתו וניסו להפוך את קרסנטי למגוחך. מתברר שאנדרלן, ישראלי כבר שנים רבות, מקושר מאוד גם בישראל. רבים מדיי יוצאים להגנתו. בספרו החדש הוא יכול לטעון, ש"הצבא הישראלי אינו רוצה בשום חקירה, משום שהוא חושש מהתוצאה הלא נעימה". זה נכון. ישראל הרשמית אף פעם לא טרחה להפריך את הגרסה של אנדרלן. לא ברור אם מדובר בעייפות או בטמטום או בשילוב ביניהם. אחרים עשו את המלאכה. אחרים עסקו בהפרכה. אבל ישראל שתקה.
לפיליפ קרסנטי מגיע פרס ישראל, על מה שהוא עשה למענה. אלא שעל רקע העייפות-איוולת שלנו, זה דווקא אנדרלן שכבר מזמן הפך ליקיר הצמרת הישראלית. אם ישראל הרשמית הייתה מנהלת חקירה רשמית, ומפריכה את העלילה, הוא לא היה יכול לפרסם ספר חדש, ולספר שגם ישראל, למעשה, תומכת בגרסתו. גם הוא צריך לשלוח פרחים לישראל הרשמית. בזכות ישראל, הוא ממשיך לפרוח על תקן של עיתונאי רציני.

יש דרך פשוטה לבדוק אם גדעון לוי הוא פטריוט רודף שלום, או שמא גזען ומחרחר מדון, האם הוא עוסק בביקורת לגיטימית וראויה, או שמא בדמוניזציה

כצפוי לחלוטין, גדעון לוי הגיב על המאמר שפרסמתי תחת הכותרת "ברון תעשיית השקרים". כצפוי, לוי מציג את עצמו כפטריוט. כל הביקורת שלו על ישראל, כל דברי התועבה שלו, כל הדמוניזציה, הכל מתוך אהבה. הוא כל כך אוהב אותנו, עד כדי כך שהוא לא מאמין, פשוט לא מאמין, שיש סיכוי שנשתנה.

* * *
אתחיל בהודאה קצרה. לא פרסמתי את כל מה שגדעון לוי טען באותו ראיון, כלומר כתב פלסתר אנטי-ישראלי, בעיתון "אינדיפנדנט". רציתי להבליט רק את ההטיות, ההטעיות, המניפולציות. כך רוקחים דמוניזציה. והוא ברון בתחומו. ראש וראשון. ספק אם יש עוד ישראלי שגורם לנזק כל כך גדול למדינת ישראל. כן, זה מסוכן לכתוב את הדברים הללו. משום שעלול לקום איזה חוליגן, ולעשות מעשה.
האם זו סיבה להשאיר את גדעון לוי בודד בזירה? האם התגובה לעלילות צריכה להיות דממה ושתיקה? יש גרועים מגדעון לוי. אלא שלוי, בניגוד לרעיו לדעה, אלה שדורשים במפגיע את פירוקה של מדינת ישראל, משפיע הרבה יותר. הוא כותב בעיתון שמתורגם מדי יום לאנגלית. פעמיים או שלוש בשבוע מקבלים עשרות או מאות אלפי אנשים את מאמריו. לא הייתה הרצאה בעולם שבה לא נשאלתי - אבל קראנו בעיתון "הארץ". כלומר, אם זה מה שלוי כותב על ישראל, אז זה בוודאי נכון.
* * *

לוי טוען, שאם תיפגע שערה משערות ראשו, זה יהיה בגללי. אם מישהו יפגע בו, הוא אינו זקוק לשום מאמר שלי. הרי דעתי על הג'יהדיסטים היהודים מתפרסמת שוב ושוב. חוליגנים הם חוליגנים, עם כאפייה או כיפה. וכאשר אני כותב את השורות הללו, וכאשר כתבתי מה שכתבתי בשבוע שעבר, הבהרתי לרבים מחבריי, ואני מבהיר עכשיו לכל הקוראים: בחיל וברעדה אני כותב את הדברים. משום שתמיד עלול להיות מטורף שיפגע בלוי, או במישהו אחר, ואז יבואו בטענות אליי: איך זה שכתבת דברים כל כך קשים על לוי.

אז למה בכל זאת כתבתי? משום שהנזק שעושה לוי למדינת ישראל גדול אלפי מונים מהניסיון הצנוע, מאוד צנוע, להתמודד עם הדברים. הבעיה איננה בהפרכה או בחשיפה שלי. הבעיה היא בעלילה ובדמוניזציה מתוצרת גדעון לוי. אם יום אחד תנצח הדמוניזציה, אם יום אחד תכבוש אותנו הדה-לגיטימציה, זה לא יהיה בגלל גדעון לוי. אבל זה יהיה גם בגללו. אשמח מאוד להפסיק את החשיפה וההפרכה. זה יקרה ביום שבו תיפסק הדמוניזציה. הלוואי שזה יקרה היום. כל עוד לוי ודומיו מפיצים את השקרים שלהם, את העלילות שלהם, על ישראל - אין לי שום תוכנית להפסיק לענות להם.

מה שהכריע את הכף, בזכות הפרסום, נעוץ בעובדה שגם אם אתאמץ, לא אצליח לעשות לגדעון לוי אלפית ממה שהוא עושה לישראל.
* * *
ומכאן לעצם העניין: האם, כטענתו של לוי, מדובר בדאגה לישראל, או שמא בדמוניזציה? אין לי שום בעיה עם ביקורת על ישראל. גם לי יש ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה. אינני "שמאלני מומר", כמו שלוי טוען. הייתי ונשארתי בדעה שמפעל ההתנחלויות מחבל ברעיון הציוני. כתבתי פעם ועוד פעם שישראל צריכה לומר "כן" לכל יוזמת שלום. הייתי בצד של גדעון לוי, כל זמן שהוא חשף את עוולות הכיבוש. אין לי שום בעיה עם העבודה הזאת, כל עוד מדובר בסיפורי אמת, שלו או של אחרים.

* * *
אלא שלא אני השתניתי. מחנה גדול עבר שינוי. גדעון לוי הוא הסמן של המחנה הזה. במקום לייצר ביקורת החל המחנה הזה לייצר תעמולת זוועה. זה לא קרה ביום אחד. זה קרה בשלבים. מדובר בתהליך שהתחולל בעיקר בעשור האחרון. הם הפכו לעיוורים. הפלסטינים דחו את הצעת קלינטון, אבל לוי ודומיו ימשיכו להאשים את ישראל בסרבנות שלום. הפלסטינים דחו את הצעת אולמרט, אבל לוי ודומיו ימשיכו עם העלילה שמדובר בהונאה מצד ישראל. עיניים להם ולא יראו. ידיים להם - והם יכתבו שקרים ועלילות.

* * *

נחזור לשאלה המרכזית: האם מדובר בביקורת, כטענת לוי, או שמא בעלילות, כטענתי? בימים אחרים, כאשר שנאת היהודים פרחה, האמינו רבים שהיהודים הם על תקן של חיות מזיקות. זה לא משנה מה יקרה - הם לא ישתנו. הם יהודים. זה עניין מהותני.
לוי צועד באותו מסלול. בשלב די מוקדם בראיון מסביר לוי את "מנגנון שטיפת המוח הכל כך יעיל" שעוברים הישראלים. כך שמלאכתו קשה. כל כך קשה, עד כדי כך שהניסיון להפוך את המצב הוא "כמעט כמו ניסיון להפוך חביתה לביצה". הנה לוי, חוזר לשנאת ישראל הישנה. התכונות השליליות טבועות ביהודים הללו. הישראלים הם "מלאי בורות ואכזריות". זה כמעט חסר סיכוי לשנות את זה.
* * *
מה יאמר הקורא הבריטי המצוי לתיאור מצב כזה? מה הוא יאמר לנוכח סדרה של קביעות שמתחזות לעובדתיות, על טבעם הרע, האכזרי, של היהודים בישראל? האם זה מזכיר או לא מזכיר את שנאת ישראל הישנה? האם זה רצון לשפר ולבקר, או שמא זו דמוניזציה מהסוג הישן והמכוער? כשבודקים את התוצאות, התשובה ברורה הרבה יותר. עיתונאי בכיר, שלא חשוד בשייכות לימין, חזר לאחרונה מזועזע מכנס בבריטניה. הוא לא האמין שהדעות האנטי-ישראליות הגיעו לממדים כאלה. גם סקרי דעת הקהל חושפים תוצאות מבעיתות. אז כן, לגדעון לוי, ותיאוריו המבעיתים, יש תרומה. לא שלום רודף לוי. לא שינוי ותיקון. את ישראל הוא רודף.
* * *
כאשר סיפר לוי על ירי של חיילי צה"ל אל עבר מונית שבה היה, הוא הוסיף ש"זה מעשה של יום יום". הוא לא כתב שם שמדובר באירוע שהתרחש ב-2003, ושהוא טוען שזה קרה רק באותה שנה, כפי שהוא כתב בתגובה. עכשיו הוא משנה גרסה. בינתיים, עשרות או מאות אלפי בריטים קראו את טענתו של עיתונאי ישראלי: חיילי צה"ל יורים מדי יום ביומו אל ראשיהם של פלסטינים חפים מפשע, ככה סתם, בלי שום סיבה ובלי אזהרה.

ביקורת או דמוניזציה? ונוסיף: מי כאן השקרן בינינו?
* * *

לוי טוען שאכן היה כלב שנפגע, והיה דיווח עליו. כמו בסיפור הירי ללא אבחנה, גם כאן לוי מבלבל ומטעה ומציג כ"הוכחה" דיווחים על כלבים שנפגעו. אלא שזו, שוב, כבר גרסה מתוקנת, שאין לה קשר עם הטענה-עלילה המקורית של לוי. לוי טען שבזמן עופרת יצוקה, הופיע דיווח בעמוד הראשון על כלב, ודיווח על עשרות הרוגים פלסטינים בעמוד 16 בשתי שורות. סיפור כזה לא היה ולא נברא.

ביקורת או דמוניזציה? ונוסיף: מי כאן השקרן בינינו?
* * *

לוי חוזר על השקר שבבית ספר של אונר"א (אל-פקורה) נהרגו 42 איש, וכי זה פורסם בעיתונים רבים, כולל "מעריב". זה נכון שזה פורסם. אלא שהשקר הזה כבר הופרך. לא מינה ולא מקצתיה. אפילו דובר האו"ם פרסם הודעה מתקנת. לזכותו של עיתון "הארץ" ייאמר שגם הוא פרסם את ההכחשה של האו"ם על הטענות הראשונות. גדעון לוי, פשוט, כל כך מאוהב בכל פרסום אנטי-ישראלי, שהוא לא טורח להתעדכן.

ביקורת או דמוניזציה? ונוסיף: מי כאן השקרן בינינו?
* * *

וכדרכו, חוזר לוי על השקר ש"תהליך השלום הוא הונאה מצד ישראל". איך זה בדיוק מסתדר עם הסרבנות הפלסטינית לכל הסדר? איך זה מסתדר עם אמירת לא לקלינטון, ואחר כך לאולמרט? אל נא נבלבל את לוי עם עובדות. הוא משוכנע, ועובדות לא יזיזו אותו מעמדתו.

אפשר להמשיך ולהמשיך. לוי יגנה את הקסאמים, אבל גם יצדיק אותם. לוי ימשיך לטעון ש"הטיהור האתני לא נפסק", וירחץ בניקיון ידיו.

* * *

ישראל זקוקה לשלום. כדי להשיג שלום, יש צורך באווירה בינלאומית מסוימת. אם היהודים בישראל הם חיות אדם, וזה הרושם שגדעון לוי יוצר, אין צורך בשלום. יש צורך בדה-לגיטימציה של הישות מחרחרת המדון והמלחמה, ומזיקה לעולם כולו.

גדעון לוי איננו איש שלום. הוא איש מדון ודמוניזציה. זו התמחותו. אלה מעשיו. זו תורתו, שאותה הוא מפיץ ברחבי העולם. גדעון לוי הוא אויב הסיכוי לשלום. הרוח הרעה שהוא מפיץ משכנעת את הפלסטינים ורבים אחרים שאפשר וצריך להכריע את ישראל בזירה הבינלאומית. הדמוניזציה מתפשטת. הדה-לגיטימציה מתרחבת. גדעון לוי הוא אחד ממובילי הכיוון הזה. צריך לחשוף אותו וצריך להפריך את שקריו, דווקא אם חפצי שלום אנחנו.
* * *
עכשיו נעשה עוד תרגיל פשוט בהבנת אופיו האמיתי של גדעון לוי. ניקח את כל אמירותיו של לוי, על אופיים הבלתי-משתנה של הישראלים, על תאוות הרצחנות שלהם, על סרבנות השלום ("הונאה") שלהם, על פשעים ללא-הפסקה שהם מבצעים, ונשאל: אם היה אחד מתלמידי כהנא מתראיין לעיתון בריטי, ואומר את אותם דברים, אבל בדיוק את אותם דברים, על מוסלמים, ערבים או פלסטינים. מה אז? האם הוא היה נחשב ל"רודף שלום", או שמא למחרחר מדון ולגזען מסוכן?
נדמה שכל מילה נוספת תהיה מיותרת. זהו גדעון לוי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1737

תגוביות:

1.מר ימיני, על אף אומץ לבך,נותרו בך מספר התניות מטופשות ובלתי מפוענחות..

חלקו של המאמר הזה הוא פרדוקסלי לחלוטין.אראה אותו לתלמידי.קוראים לזה התניה קוגניטיבית...

מצחיק כמה חלק מהמאמר סותר את חלקו האחר.

מר ימיני כבר היכה על חטא אוסלו וההתנתקות,אבל רק תזכיר לו את המילה התנחלות על הטיותיה השונות, ומיד הוא יקפוץ ויגיד שהן מכשול לשלום...יש לי דז'ה ווי....

רגע,אבל לפני שנייה כתבת שאין שלום בגלל שהערבים עדיין רוצים להשמידנו...

אהה...כן, אבל ההתנחלויות הן מכשול למדינה יהודית...

רגע,הקשיתי,למה הן מכשול?

האם הערבים ביו''ש עדיין בשליטתנו?

האם למישהו מהם יש זכות הצבעה לכנסת?

לא,ברור שלא, התחיל מר ימיני לזוע באי נוחות על כסאו,אבל עדיין ברור שההתנחלויות הן מכשול למשהו,נכון ד''ר? אנא ממך ד''ר ,רק אל תגיד לי שההתנחלויות אינן מכשול לשום דבר...בבקשה ממך, אל תיקח לי גם את זה, בכה לי מר ימיני תוך שהוא מורט את רעמת תלתליו האפרוריים.

מה לך מר ימיני? שאלתי בהפתעה למראה העיתונאי המכובד ששכב על הספה שמולי,הרי אתה איש רוח ועיתונאי אמיץ ובוודאי אין לי כוונה למנוע ממך להביע את דעתך העצמאית בכל נושא,גם בנושא ההתנחלויות.

המשפט האחרון היה כנראה רגיש עבור מר ימיני והוא התחיל לזחול לי על השטיח ברחבי הקליניקה תוך שהוא נואם לעצמו ''זו דעתי העצמאית,אני עיתונאי ואיש רוח,המתנחלים הורסים ,חוסמים וחומסים. אלמלא הם ,העולם היה טוב יותר''.

ניסיתי להקל על מר ימיני בכך שפעם במספר שניות פלטתי לעברו את המילה ''מתנחלים'' באינטונציה ארסית כזו ,כמו של גאולה אבן.

כמו שאומרים "עכברושים".

ואכן, כל פעם שאמרתי לו את המילה הזו, הריטואל חזר על עצמו, כאשר במקרים הפתולוגיים של הריטואל(9-14)נוסף גם ריור על השטיח.

לאחר כמה מאלה, הוטב לו למר ימיני.

הוא קם על רגליו,יישר מקטורנו וניגב את שאריות הקצף שנותרו בזויות פיו.

תודה לך ד''ר,אמר לי הנ''ל,הבן שמצבי הוחמר בשנים האחרונות.

עד לפני כמה שנים היה חלום, היתה תקווה,היו ערבי משוררים משותפים שבהם דיברנו על אחווה ושלום עם אנשי רוח כמונו מהעבר השני.

מי האמין אז שהכל זה בלון שיתפוצץ לנו בנפיחה אדירה ?

הבן,נאנח מר ימיני עמוקות,לקחו לנו את הכל,אם יקחו לנו גם את הטיעון לשינאת ההתנחלויות מה יהיה?

הרי זו האידיאולוגיה היחידה שנותרה לי.

זה סלע קיומי האידיאולוגי, ואיני מוכן לוותר עליו בגלל טיעונים הגיוניים,עובדות ושאר זוטות.

אני חייב את זה כמו ניקוטין.

אני מוכן אפילו להצביע לליברמן אם רק יבטיחו לי שאוכל לשנוא את המתנחלים גם בלי שום טיעון הגיוני.

אהממ,עניתי לו, אני מבין מר ימיני.

אנחנו נקבע עוד פגישה לשבוע הבא?!

פשוט מטופל נוסף מחכה בחוץ ואני כבר קצר בזמן.

ערב טוב,מר לפיד,תרגיש בנוח,על מה תרצה לדבר?



#20,ייש לעשות משהו נגד התקשורת האנטי ישראלית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.10.10 בשעה 08:29
בתגובה להודעה #19

ח"כ דני דנון מתגלה כלוחם אמיץ למען הישרדות ישראל ולכן אני פונה אליו בקריאה:

ח"כ דנון יש לעשות משהו נגד התקשורת האנטי ישראלית כגון גלי צה"ל, קול ישראל וערוצי הטלוויזיה 10 11 22 שמשקפים את האג'נדה של עוכרי ישראל.

יש לעשות מעשה להתחיל לתקן המעוות הזה שפוגע בחוסננו הלאומי ומחמיר את עצם האיום הקיומי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=94904



#21,יהתקשורת מצטיירת בציבור כמשת''פית החתרנות האמריקאית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.10.10 בשעה 14:34
בתגובה להודעה #20

מה השתנה מאז הרצח? אמון העם בתקשורת קרס ונעלם...

היום, התקשורת מצטיירת בציבור כמשת"פית החתרנות אמריקאית-אירופית במקרה הטוב, וכגורo עויין ממש לישראל ולציונות במקרה הרע.

מה שווה התקשורת ללא אמון הציבור?

מה שווה תקשורת הנתפסת כרדודה, צעקנית-היסטרית, צהובה, אנטי ממלכתית, ומסיתה?

רוצים לדעת מה העם חושב? תקראו בטוקבקים.

תקראו מה אנחנו חושבים על בן כספית. בעצם, סליחה. אי אפשר. "שומר ה"דמוקרטיה"" האמיץ הזה, חסם אפשרות טוקבק בכתבותיו. אין לי ספק שרייטינג כתבותיו של אביר ה"דמוקרטיה" הזה ירד פלאים בעקבות החסימה.

תקראו מה אנחנו חושבים על ה"מומחה לכל נושא", עופר שלח, שמתהדר בנוצות חוכמה ו"אינטלקטואליות" לא לו. כשכולם רואים את מערומיו האינטלקטואליים.

תקראו את מה שאנו חושבים על הגב' פז מלמד עם דעותיה המשונות.

מה אנחנו חושבים על זוג הMEGA-פלצנים, קירשנבאום-לונדון מערוץ 10 (לא סגרו אותו עדיין? חבל....)

מה אנחנו חושבים על שלום ירושלמי המוזר, על הזיות ה"שלום" המגוחכות שלו ועל "ניתוחיו" הפוליטיים המוזרים.

רבותי- בעידן האינטרנט, עידן בו השמאל איבד את השלטון הדיקטטורי על הגשת המידע לציבור, ברזי האינפורמציה נפתחו. מתקיים דיון ציבורי אלטרנטיבי מחוץ לתקשורת.

הדיון הזה הרבה יותר מעמיק ורציני מהפטפטת הריקנית של קירשנבאום-לונדון.

כאן לצעקנים נבובים של התקשורת אין כניסה ואין השפעה.

הדיון הזה- הוא הוא הקובע והחשוב.

קריסת השמאל בבחירות היא מתוצאותיו.וכן 15 המנדטים לליברמן.

ורבין?

נראה שכולם כבר מבינים ש"זכרון ליצחק", אינו אלא נסיון עלוב וירוד מוסרית לניצול הרצח לגריפת הון פוליטי.

השאלה הרלוונטית היום: האם לא עדיף היום לשמאל עצמו להפסיק להתבזות ולרדת מהפסטיבל המשונה שהם עושים כאן כל נובמבר.

זה לא יפסיק את קריסתם, כי הרי שורשיה אינם ברצח ,אלא בחוסר התאמה בין התפיסה הפוליטית למציאות בשטח.

אבל הם לפחות ירדו מהבמה ההיסטורית עם קצת יותר כבוד עצמי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1751#responses

תגובית

198



#22,ימורשת רבין - כל הבלופים, הקשקושים ושכתובי ההסטוריה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.10.10 בשעה 14:48
בתגובה להודעה #21

מורשת רבין - כל הבלופים, הקשקושים ושכתובי ההסטוריה

בתקופה שקדמה לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, עבדתי באחד המכונים המובילים לסקרים וייעוץ שיווקי. בעל המכון, איש מפלגת העבודה, היה אז בקשר אינטנסיבי עם שניים מיועציו הקרובים של ראש הממשלה. הדאגה בסביבתו של רבין מהסחף הפוליטי ימינה היתה גדולה. תוצאות הסכמי אוסלו, מעשה ידיו, ניכרו בכל פינה. שורת הנרצחים עיטרה את מפת הארץ. מכוניות תופת, מטענים, מחבלים מתאבדים. כל ילד ידע לדקלם את מפת קווי האוטובוסים. קו 5 התפוצץ בדיזנגוף, קו 20 ברמת גן, קו 26 בירושלים. מצב הרוח היה בשפל. הסקרים לימדו שהסיכוי של רבין להישאר בתפקידו ירודים.

העם לא רצה אותו עוד.

בסביבתו הועלו אז הצעות שונות ומשונות כיצד להשיב את אהדת הציבור. אחת מהן דיברה על מתן סובסידיות לנסיעות של ישראלים לחו"ל. אחד מיועציו של רבין סבר אז שכמה ימים בחופשה, הרחק מישראל, תשכיח מהאזרחים את הצרות ותשיב אותם אלינו מרוצים מהחיים ומהשלטון. על המכון שלנו הוטל לבדוק את הרעיון. במשך ימים ניהלה חוקרת מטעמו עשרות שיחות עומק עם אזרחים שעלו במדגם.

למה אני מזכיר את הסיפור הזה? משום שמדי שנה, ערב יום הזיכרון, פוצחים כלי התקשורת במסע נוסטלגיה מקושקש בסגנון "אומרים שהיה פה שמח", כזה שיכול לעבוד אולי על עולים חדשים או על חולי אלצהיימר אבל לא מעבר לזה.

מספרים לנו על השלום שפוספס כאילו שלא היינו פה כשאנשים שקשקו מפחד באוטובוס ובבית הקפה. מזכירים לנו איזה עולם נפלא היה רבין בונה לנו ו"שוכחים" את הסקרים שלימדו שהסיכויים שלו להמשיך בתפקיד היו נמוכים מים המלח.

אם בסתם ימים של חול מואשמת התקשורת בסילופים ובאי דיוקים, הרי שיש שבוע אחד בשנה שבו היא חשה משוחררת לגמרי לעשות ככל העולה על רוחה. אלו ימים שבהם, כך נדמה, מותר לשקר, לבלף ולהמציא ברשות ובסמכות. והכל עובר.

קחו, רק לדוגמא, את עניין ארון המתים בצומת רעננה, זה שמדי שנה מוזכר מחדש בהקשר ל"הסתה" של בנימין נתניהו. אין שקר גדול מזה, שהרי אותו ארון מתים באותה הפגנה היה ל"ציונות". כך נכתב עליו במפורש. לא לרבין. אז מאיפה מתמחזרת לה כל פעם הבדיה הזו, כאילו מדובר היה במסע לווייה מסית לרבין?

בדיוק מאותו מקום שבו צפה כל פעם הכרזה של רבין במדי אס אס.

כולנו כבר יודעים שלולא סוכן השב"כ אבישי רביב לא היינו יודעים על קיומה עד היום ובכל זאת ממשיכים להטיל את האחריות לה על נתניהו והימין.

ממש כמו הטענה, ששמעתי השבוע יוצאת מפיהם של שורת מגישים ברדיו, שהזכירו לכולנו את הרבנים ש"כולנו יודעים" שפסקו לרבין דין רודף, כשבאורח פלא הם לא מצליחים להיזכר ולו בשמו של רב אחד כזה.

לו היינו עוסקים בלקחי הרצח עצמו, החרשתי. זה אכן דיון חשוב. אבל פולחן ההאלהה שמתנהל כבר 15 שנים סביב יצחק רבין ו"המורשת" שלו הוא נפסד ובלתי נסבל.

אפשר להאמין שרבין רצה לעשות טוב אבל אי אפשר שלא להזכיר שמהלכיו המדיניים הביאו למותם של המוני ישראלים. אי אפשר גם להשכיח שהוא שלקח את רוצח היהודים הגדול ביותר מאז היטלר והפך אותו, באחד המחזות המעוותים מאז ומעולם, ללא פחות מחתן פרס נובל לשלום.


גם האזכור של יצחק רבין בנשימה אחת עם דיון על חשיבות הדמוקרטיה נראה לעיתים כמו בדיחה חסרת טעם, שהרי כולנו זוכרים עד כמה הוא בז לה.

האם לא היה זה רבין שהלך לבחירות עם "לא למשא ומתן עם אש"פ" ורגע אחריהן חתך לכיוון אוסלו?

האם לא היה זה רבין שלפני הבחירות נשבע אמונים לרמת הגולן ומיד אחריהן התעלם ושינה כיוון? לאיזה דמוקרטיה בדיוק מנסים לחנך אותנו להתגעגע?

אולי לזו שבמסגרתה שיחד במיצובישי את אלכס גולדפרב ואת גונן שגב כדי שיסייעו לו להעביר את את אוסלו ב'?

ואת הכבוד שרחש לבג"צ רק אני זוכר?

אבל המקוממת מכולן היא הערגה התקשורתית ל"ג'ינג'יות", ל"סחבקיות" ול"דוגריות" שלו.

עם יד על הלב ועם כל הכבוד לרוח הפלמ"ח, האם זו לא מכבסת מילים שמה שמסתתר מאחריה היא גסות רוח לשמה? הרי גם ה"קומץ" באיצטדיון טדי הוא "דוגרי". אומר לערבים ישר בפרצוף מה שהוא חושב. נו, ומה כל כך חינני בזה? הרי בדיוק בשם ה"דוגריות" הזו הוא כינה את אנשי רמת הגולן "פרופלורים", הוא לעג למתנחלים ב"אריאל, עמנואל ושלומיאל" ובז לכל מי שחשב אחרת ממנו. אז איזה מסר יש בהתפייטות על מורשת הדוגרי הזו?


רצח רבין היה צריך להביא את כל החברה הישראלית - כן, גם את התקשורת שלה - לחשבון נפש. כי כשמדברים על חיזוק הדמוקרטיה - והתקשורת היא הבבואה הנאמנה שלה - אי אפשר לשכוח שהתקשורת מילאה תפקיד מרכזי בהקצנה ובסיר הלחץ שנוצרו כאן קודם לרצח.

ציבור שלם נדחק אז לפינה וכל צינורות הביטוי שלו נסתמו. העיתונות נתנה גיבוי מלא לראש הממשלה ששיקר לבוחריו, רק משום שזה הסתדר לה פוליטית.

היא עצמה עין כשהוא נהג בגסות במי שניסו למחות נגדו והציגה כ"קיצוני" וכ"אויב השלום" כל מי שסרב לקבל בהבנה את הדם שהגירו מהלכיו המדיניים.

תנועת "זו ארצנו", שדגלה בפעולות בלתי אלימות, הוצגה כמטורפת ומסוכנת.

איש אחד, עם עולם ערכים מעוות, עשה דין לעצמו ורצח את ראש הממשלה.

תסתכלו על התקשורת של היום ותגידו אם משהו השתנה.

מי שמוחה נגד הפוסט ציונות באקדמיה מוקע במיטב תכניות האקטואליה כ"סותם פיות".

מי שחרד מחוסר נאמנותם של אזרחי ישראל הערבים מכונה בעיתונים "פשיסט".

העיתונות מלווה כמו להקת מעודדות כל מהלך מדיני של ראש הממשלה, שנוגד את מה שנשבע לבוחריו רק אתמול.

המיקרופונים המנהלים כאן את סדר היום נשלטים כולם על ידי נציגיו של מיעוט קיצוני.

לרוב הציבור אין כמעט שום ביטוי.

אם מוסכם על כולם שחיזוק הדמוקרטיה היא תרופה חשובה נגד אלימות פוליטית, נדמה לי שכלי התקשורת מרימים תרומה משמעותית לקידום הרצח על ידי המטורף הבא.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1751#resp_blog_130205


#23,יאם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הוא פרס
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.10.10 בשעה 19:29
בתגובה להודעה #22

דעה: דור חדש צמח "שלא ידע את שמעון"

אם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הוא פרס.

עו"ד אליקים העצני

דגם מייצג למארת התקשורת העוינת הוא הטיפול בשמעון פרס, כיום הנשיא שמעון פרס, שהערכה והערצה מורעפים עליו מכל עבר. אפילו בפי חוגי הימין אין שמץ של ביקורת, לא על הצד האפל של עברו ולא על התנהגותו כנשיא, המפרה את הכלל היסודי שעל הנשיא להימנע מפעילות פוליטית.

ניתן לעובדות לדבר:

בקיץ 2007, בתחילת הנשיאות של פרס, התבטא אולמרט במסיבת עיתונאים בעזות המצח האופיינית לו (מצוטט מ-ynet): "ביקשתי מכבוד הנשיא שיהיה מעורב במקסימום נושאים, כולל הנושאים המדיניים. לא רק שהאפשרות הזו לא מרתיעה אותי, אלא היא מלהיבה אותי".

ברוח הזאת, כפי שדיווח חגי סגל, התוודה פרס על קברו הפתוח של אייבי נתן לא פחות ולא יותר: "רגזנו עליו, למה... הוא חוצה גבולות, מפר חוקים, אבל אוי ואבוי אילו היה שומע בקולנו".

רק לחגי סגל שנדון על אותה הפרת חוק של שידור "פיראטי" לשישה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 30,000 שקל הפריעו אי-השוויון בפני החוק, ומעבר לכך דברי השבח המתריסים להפרת החוק מפי לא אחר מאשר נשיא המדינה שכל משרתו הראוותנית והבזבזנית אינה קיימת, אלא כדי להוות כביכול דוגמא מחנכת לעם. חגי סגל זעק את מחאתו ב"מקור ראשון". מחוץ לעיתון הזה שתפוצתו מוגבלת, בכל מרחבי התקשורת אף לא ציוץ. לפרס מותר.

מי שרבין כינה אותו בזיכרונותיו "חתרן בלתי נלאה", הצדיק את הכינוי הזה עוד טרם הספיק לחמם את כיסאו הנשיאותי. אהרון קליין מדווח באתר האינטרנט World Net Daily.com ביום 17.8.07 שהנשיא הטרי פרס הכין בשקט תוכנית לפינוי והעברה לפלסטינים של 97% מהגדה המערבית (כלשונו) וגם ערים ערביות הנמצאות בתחום ישראל. את תוכניתו הגיש לראש ממשלת ישראל, אולמרט, ולעוזריו הראשיים של אבו מאזן. מי שקרא את ראיון הפרישה של אולמרט עם ברנע ושיפר ב"ידיעות אחרונות" ימצא שם את טביעות אצבעותיו של פרס.

אך זה עתה נסע פרס אל נשיא מצרים לשארם-א-שייך, הודיע לו על קבלת "היוזמה הסעודית", והציע לקיים לצורך הגשמתה ועידה כל-ערבית מול ישראל לבדה, מתכון בטוח לאינוס קבוצתי והתאבדות לאומית.כל זה לפי העיתונות, על דעתו שלו ודעת שני שרים בלבד: מחטף פרסי טיפוסי הגובל בהפרת אמונים ובהפיכה מדינית.

פרס לא השתנה במאום מאז ימי נעוריו, כאשר משה שרת, שר חוץ וראש ממשלה, הזהיר מפניו בזיכרונותיו.

בשנת 1955 כתב שרת: "יכולתי לספר כהנה וכהנה על תעלוליו ותרמיותיו כלפי אני וכלפי אחרים". ובשנת 1957 רשם ביומנו: "תאוות הפרסום העצמי של שמעון פרס היא מהמפורסמות. הוא דואג לפרסום סיפורים וסקירות על עצמו ומתן בסתר של קצבאות מהכספים הסמויים שברשותו... אל אלוהים, איזה כיעור!"

בקטע יותר ידוע ביומניו הוא הרחיק לכת וכתב שאם יום יבוא ופרס יהיה לשר, הוא יקרע קריעה על המדינה לאות אבל.

קרולין גליק, במאמר בג'רוזלם פוסט מ-11 ביוני 2007, חיברה לו "כתב אישום" שממנו אני תולש רק מבחר קטן:

- פרס ניסה לטרפד את כוונתו של בגין להפציץ את הכור האטומי העיראקי וגרם לדחיית הפעולה, כמעט עד לרגע האחרון.

- פרס, כשר חוץ בממשלת רבין, חתר בשנת 1993 תחת מדיניות ראש ממשלתו, בשולחו שליחים לאוסלו מאחורי גבו לשאת ולתת עם ארגוני טרור.

- פרס הכשיר את הסנדק של הטרור המודרני, ערפאת, וחימש את צבא הטרור שלו שרצח בעקבות זאת 1,500 ישראלים. וגם מעבר לקורבנות האדם השחית אימוץ אש"ף על ידי פרס את המערכת הפוליטית והמשפטית, את המטכ"ל, את התקשורת ואת התרבות הישראלית.

פוליטיקאים שוחדו בגלוי לתמוך באוסלו.

גנרלים בדימוס פתחו שותפויות עסקיות מכניסות עם בוסים צבאיים פלסטינים.

התקשורת הישראלית השחיתה את הוויכוח הציבורי על ידי השתקה והשחרה של קולות האופוזיציה.

מערכת החינוך הושחתה על ידי ספרי לימוד מקדמי "שלום" שהפכו את תולדות ישראל על פניהן והטילו ספק במוסריות ובחוקיות של הקמת המדינה.

- פרס שיתק את הסברת החוץ כדי שלא יצטרך לומר שליהודים יש זכויות על הארץ הזאת.

הוא לא רק ויתר לטרוריסטים על האדמה אלא גם על האמת ההיסטורית שלנו, עד כדי הפיכת משרד החוץ לזרוע של יחסי ציבור לפת"ח.

מרכז פרס לשלום העניק ב-1999 לדיפלומט הנורבגי העוין, טרייה לארסן, ולאשתו שגרירת נורבגיה תשלום במזומן של 100,000$, בעוד לארסן מכהן כחבר מועצת המנהלים של "מרכז פרס לשלום". העיתונאי והחוקר יואב יצחק ציטט חברים ממפלגת העבודה שטענו שהתשלום הזה היה kick back – שלמוני-גמול על התערבותו של לארסן למען הענקת פרס נובל לשלום לשמעון פרס.

פרס יכול לשים בכיסו הקטן את אהוד אולמרט בנהנתנות ראוותנית בחוג הסילון ובין שועי ארץ. ובכל זאת אולמרט חטף וחוטף, ורק פרס נשאר מעל לכל ביקורת. אם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הגדולים הוא שמעון פרס.

אי אפשר לעסוק בפרס מבלי להזכיר את "התרגיל המסריח". בעודו מכהן כשר מרכזי בממשלת שמיר, על פי הסכם רוטציה, חתר תחת ראש הממשלה, ארגן לו מאחורי גבו פוטש בכנסת, גיבש רוב שהיה אמור להפיל אותו ולהמליך את עצמו תחתיו.המזימה סוכלה ברגע האחרון.

בשנים האלה, 1990-91, ביצע פרס אחד מגדולי פשעיו המדיניים: הוא שבר עיקרון שכל המפלגות הציוניות שמרו עליו כל השנים שאין מגייסים את הקול הפוליטי הערבי כדי להכריע מפלגת אחות ציונית.

וייצמן נכשל ואולץ להתפטר מן הנשיאות בגלל חשד שחיתות כספית, משה קצב הסתבך בחשד שחיתות מינית. בשתי הפרשיות שיחקה התקשורת תפקיד מכריע.

פרס שקוע עד צוואר בשחיתות פוליטית, אך לו לא יקרה מאומה מפני שתקשורת מושחתת ומגויסת מחפה עליו.

רק לאחרונה הרשה לעצמו פרס לשים רגל, בפומבי, לכל המדיניות האיראנית הישראלית. העיתון "ישראל שלנו" מ-9.8.08 מדווח שפרס, בראיון ל"סאנדי טיימס" האנגלי, פסל את האופציה הצבאית בניגוד לקו הרשמי. פרס אפילו הכריז שלא רק שאיראן אינה "אויב" לישראל, אלא אפילו פיתוח נשק גרעיני על ידה אינו מהווה בעיה, כמו שנשק גרעיני בידי שווייץ לא היה נחשב כבעיה.

מי שמחפש את שיא החוצפה ימצא אותו באירוע שנתקיים במשכן נשיאי ישראל ביום כ"ט בסיוון תשס"ח, כאשר פרס לא התבייש להעניק לרב צבי רימון מאלון שבות את "פרס אות הנשיא להתנדבות" ועל מה? על תרומתו כיו"ר עמותה בשם "תעסוקטיף" שתפקידה למצוא עבודה ופרנסה לפליטים העקורים והמגורשים של... פרס. ואיש לא שאל אותו : הגרשת וגם פרנסת?

כמה ישראלים נותרו מן הימים בהם חשף משה שרת את אופיו של פרס? מי זוכר את "התרגיל המסריח" שמלפני 18 שנה? דור חדש צמח "שלא ידע את שמעון", דור שהתקשורת שלו רק קושרת "לצעיר הנצחי" כתרי כבוד, שרה לו שירי הלל ומעלימה מן הציבור שימוש לרעה פוליטי, מופקר ופורק עול במשרתו שבכל מהותה היא אמורה להיות דווקא על-פוליטית.

כשישראל עוד הייתה צעירה קראו לו "שמעון פרסומת" ו"יונייטד פרס", והאיש אכן מגלם את תמצית הסכנה הטמונה בתקשורת העוינת והחד-צדדית, מוטה פוליטית ומגויסת לעבודה זרה, עתים עבודת האויב בעצמו.

כל מה שרע בתקשורת העוינת – רע בשמעון פרס, וכל מה שרע בשמעון פרס – רע בתקשורת העוינת.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7821

1.שמעון פרס מסייע לאויב במלחמתו משך עשרות שנים! בטוחני שאליקים העצני נאלץ לוותר על דוגמאות העולות בזכרוני כדי לא לחרוג מגודל מאמר סביר!
לישראל מסורת ארוכה של מתן אמצעים וכספים של המדינה בידי אנשים שכל מדיניותם היא בגידה בעם היהודי. ככל שפוליטיקאי מרחיק לכת יותר בחוצפתו עד כדי הכוונת הקטיושות של החיזבאללה בזמן מלחמה (עזמי בישארה) ,כך ברור כי יזכה לכספים (משכורת ח"כ) גם אם ימשוך אותה בבנק ערבי בחו"ל לאחר שברח מהארץ. פרס אינו שונה במהות פעילותו. כל יוזמה הזויה שהזה היתה מיועדת לפגוע ביהודים! מזל שיש אלוהים שהופך כל יוזמה הזויה ומפיל את כורי הבורות בבורות אשר אותם הם חפרו. הנה עזמי בישארה כיוון את רקטות המחבלים במלחמת לבנון השניה. אולם תוצאות מעשיו היו הריגת כ-50 ערבים תושבי הצפון שאותם התיימר לייצג!כמוהו שמעון פרס המתיימר להקים מדינות פלסטיניות בעזה, ביו"ש, ובגליל. מאמץ עילאי של שרים ונדיבים, תקציבי עתק של האו"ם והמדינות התורמות. ועידות במלונות פאר, וטיסות מפנקות הכול לשווא !!!

2.תעודת עניות למשטר בישראל.איך קרה שהפרעוש עלה למעלה. איך הוא הצליח לדפוק את כולם ?

3.לחקור את מכון פרס ל"שלום" סרק סרק-והכתבלבים שותקים כי הם מפחדים מפרס-שיחסל פרנסתם.גם על גירושו של מבקר המדינה שרצה לחקור את פרס- מבית הנשיא-הכתבלבים הבליגו-הם גיבורים על קצבים!

4.הזדמנות לספר שוב את הסיפור:לפני למעלה מ-20 שנה שהיתי בזכרון יעקב במסגרת לימודית. פגשתי שם את אחד מותיקי הישוב והוא סיפר לי את הסיפור הבא: אביו של המספר היה מגדולי סוחרי העצים בצפון ארץ ישראל בתקופה של טרום טרום הקמת המדינה.אביו של שמעון סחר גם הוא בעצים בהיקף קטן יותר, והיה מגיע - נדמה שסיפר כי היה מגיע מירושלים - לזכרון יעקב לרכוש עצים מאביו של המספר. אל אביו של שמעון היה מתלווה למסע הקניה הילד שמעון עצמו. כאשר היה מגיע אביו של שמעון עם שמעון לרכוש את את העצים, היה אביו של המספר אומר למספר, אז ילד גם הוא: תשגיח על שמעון, הוא גנב!

5.מאין הכספים המוזרמים למרכז פרס?

6.ובקרוב, במהרה בימינו אמן, יתגלה מי רצח את רבין.

7.אכן שימון פרס - הוא שורש כל רע!!! עומד מאחורי כל קנוניה פוליטית-פנחס לבון, בענין פרשת עסק הביש אותו שכח העצני להזכיר, כמו כן מגדולי הפועלים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, ולהפקיע את מדינת היהודים-האיש בולשביק מושבע-עשה הון מכל קנוניותיו ומעמיד פני שה תמים...הוא עומד מאחורי רצח רבין-הוא היחיד שהרויח בגדול ממותו של רבין!!!!

8.למה שילחמו עבור מדינה לעם היהודי? זה פסה בעיניהם. מה איכפת לפרס או לביילין "יהודי"? בעולם שלהם אין צורך לשמור על העם היהודי. ה"מזרח התיכון החדש" אמור להגשים את האג'נדה הזו כאן באיזורנו. השמאל אפילו לא מתעניין אם זה מעניין את הערבים. נדמה להם בעולם המדומיין שלהם, שעם חרוזים וזכוכיות צבעוניות הם כבר יסתדרו גם עם הערבים.

9.פושעי אוסלו לדין !

10.פרס הוא לוזר טעה בכל מה שעשה.הוא זה שאמר שחיזבאללה זה 200 פרחחים ונתן להם לגדול , שקסאם זה חתיכת פח .. וכו'. חזון מטעה לאורך כל הדרך. אחד האסונות המהלכים על שניים.

11.יש לצאת בהסברה להמונים. למשל לקחת משאית ובמקום מרכזי להקרין ממנה על קיר חשוף את וילות הענק של הבדואים שהוקמו ללא רישיון משום גוף, ולהציג את שוטרי היס"מ "הגיבורים" יורדים על נאמני צה"ל וא"י בחברו.

12.פרס הרס לא שווה אפילו חרס.

13.קמצא יחריב את הבית ולא יוותר על כבודו {לוזר}.



#24,יבראיון שערך יעקב אחימאיר עם ח''כ בן ארי הוא נהג בגסות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 27.10.10 בשעה 08:13
בתגובה להודעה #23
אין גבול לגסותו של יעקב אחימאיר המיתמם והמתחסד משל היה איש שמכבד את הזולת.

ביושבו מול הערבי המתראיין על ידו-ראג'ר אגבריה מזכיר בני הכפר,הוא מאפשר לו לדבר ללא הפרעה כלשהיא,ואף ללא נסיון קטן ביותר לקטוע את שטף האיומים וההסתה הבוקע מפי אותו אגבריה.

אך מספר דקות קודם לכן,כאשר ריאיין את בן ארי, נעלם הנימוס שלו כלא היה,והמסיכה שהוא עוטה על פרצופו הורדה.

הוא חתך וקטע את דברי חבר הכנסת שניסה להסביר את מטרת ההפגנה באום אל פחם,מול הלאומנות המסוכנת שמעודד ראאד סלאח,וסילף את העובדות כאשר אמר שהרב כהנא הוצא אל מחוץ לחוק.

ד"ר מיכאל בן ארי תיקן אותו ואמר שהרב כהנא לא הוצא אל מחוץ לחוק.תנועתו לא קיבלה אישור לרוץ לכנסת.

אך עוד לפני שסיים את דבריו קטע אחימאיר את הראיון בגסות שאין גדולה ממנה ואין חצופה ודוחה ממנה, והוריד אותו מהקו ללא פרידה או תודה כשברקע נשמע קולו הנקטע של הח"כ המושפל.

אלה הקריינים והעיתונאים של מדינת ישראל.

אנשים חסרי חינוך ותרבות ואף נימוס מינימלי.


#25,יירון לונדון מניפולטור גס רוח הדיוט ואידיוט
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.10.10 בשעה 10:09
בתגובה להודעה #24
ד"ר גבי אביטל.

ראיתי את הראיון עימך אצל ירון לונדון.

אינני מגיע לקרסוליך האקדמיים ,אך עצה אחת לי אליך.

אתה גרוע בביטוי בעל פה.

השתדל לא ליפול למלכודות פתאים בבואך להתראיין אצל גורמי שמאל קיצוני כמו ירון לונדון.

היית מפוייס ומלא רצון טוב להסביר את עמדותיך להדיוטות ולאידיוט חסר השכלה שכמותו, ובכך שגית.

נתת לו לגבור עליך בזכות כוחו היחסי עם ידו על "השאלטר".

מספר טעויות ביצעת ואלו הן לפי דעתי:

1. היית צריך לזלזל בו ובהשכלתו .לומר לו עם תחילת הראיון במלוא הכבוד והנימוס: אתה אינך פיגורה אקדמית שעלי להוכיח לה את דעתי האקדמית.פשוט אינך מוכשר לכך.בכך היית מגמד אותו לרמתו האמיתית.

2. ההסבר האקדמי והחורים או הבקיעים בתיאוריית דארווין אינם נושא שניתן להבנה במסגרת שתיים וחצי דקות של ראיון טלוויזיוני חדשותי עם אדם כמוך, עבור מי שהשכלתו שטחית.

3. אסור לך בתכלית האיסור לנהוג נימוס וכבוד באנשים אלה.הם חוטאים בהלבנת פנים מדי יום, וכפי שנאמר בהגדה - עליך להקהות את שיניו.

4.חובה עליך לפתוח ראיון כזה בהתקפה מיידית ,ולהבהיר שאינך עומד לדין,ובוודאי לא בבית משפט השדה של ירון לונדון. לא שחלילה הוא לא עיתונאי טוב אלא שהוא אינו מדען, והשכלתו הפורמלית דלה מכדי להבין אותך, ומיזגו הרע וחסר הסבלנות אינו מאפשר לך ללמדו משהו מתחום המדעים.
כמובן שכל זה היה צריך להיאמר בלשון מחוייכת מעדנות.

6.דבר אחרון. עליך לעמוד על כך שהראיון יהיה "חי" ולא מוקלט .כך לא ניתן לבצע מניפולציות עריכה ,כפי שאכן קרה ,וכך נקטעת בגסות בתעלולי חדר העריכה.

צנחן

תגוביות 13 ו- 14

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210774


#26,יאני מאשים: ההסתה בתקשורת הישראלית תוביל לשואה שניה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.10.10 בשעה 20:23
בתגובה להודעה #25

אני מאשים: ההסתה בתקשורת הישראלית תוביל לשואה שניה/אורי ברעם

היכן אנו מוצאים את שופכי דמנו החמורים ביותר? היכן אנו מוצאים את המסיתים החמורים ביותר? היכן אנו מוצאים את אלה שמעניקים הכי הרבה כוח למערכת ההשמדה האנטישמית המודרנית הזו? מיהם ה"גבלסים" של המשטר הנאצי של ימינו שמלבים את השנאה נגד היהודים?
עדכון: 17:30, 25/10/2010

השכל הממוצע מתקשה לקשר בין דברים שהקשר הסיבתי ביניהם רחוק, ולכן רוב האנשים לא רואים את הקשר בין דברים שלמעשה יש ביניהם קשר, גם אם על פני השטח הקשר לא בא לידי ביטוי. זה בסדר גמור וזה טבעי. ראשית יש לצאת מהקונספציה ומהקיבעון המחשבתי שהשואה היא אירוע ייחודי שמעולם לא היה דבר כמותו והוא קדוש, בשל מליוני הקורבנות. להזכירכם, יהודים הוגלו מארצם פעמיים באכזריות והדם שנשפך בשל היותנו יהודים, נשפך לאורך כל ההיסטוריה. השואה היתה שיא, שמוכיח שהמושג "אנושיות" דווקא שווה לאכזריות. כל פטפוטי ההבל על כך שיש ערכים אנושיים מקודשים ושזה לא אנושי לבצע מעשים מזעזעים, זה טמטום וטפשות. האנושיות היא מקוללת, נמוכה, רצחנית, חסרת מצפון והוכיחה ומוכיחה שהיא יכולה להגיע לתהומות של שפלות כל יום מחדש. האנושיות מקפלת בתוכה הן את הפלא והן את הזוועה. יש להכיר בטבע האנושי כמות שהוא, ולא כפי שהיינו רוצים שיהיה.

השואה התרחשה כי בני אדם הם אנושיים. השואה כיום כבר לא מהווה לבני האדם קו אדום מוסרי. יש רבים כיום שלמענם היא מהווה תקדים שמראה לאן האכזריות האנושית יכלה להגיע. נטייתם הטבעית של בני האדם היא לשבור שיאים, ומבחינת אנשים מסוימים, הנאצים בסך הכל שברו שיא ברצחנות, אכזריות ואנושיות. עכשיו קמים לנו בעיקר המוסלמים ומודים בלי בושה, שגם אם לשיטתם, לא היתה שואה, הם מתכוונים לעשות לנו שואה גרועה ואכזרית יותר שתשבור את השיא שהם מכחישים שבכלל נקבע על ידי הנאצים.

המאמר הזה בא להוכיח בצורה מאוד פשוטה מדוע התקשורת בישראל משתפת פעולה עם הנאציזם החדש הזה. אלה מרכיבי המשוואה הקיימים בתקשורת הישראלית, אשר מוכיחים למה היא נאצית:

הנתונים:

1. נתון ראשון - ההסתה בתקשורת הישראלית מקבלת לגיטימיות כי היא באה במסווה של ביקורת לגיטימית ושל עמדה פוליטית לגיטימית.

2. נתון שני - ההסתה עושה דמוניזציה ודה לגיטימציה למוסת.

3. נתון שלישי - ההסתה מתירה את דמו של המוסת.

4. נתון רביעי - הסתה מובילה למעשי אלימות כלפי מושא ההסתה עד כדי רציחתו.

מרכיבי ההסתה בתקשורת הישראלית:

1. הסתה נגד ישראל.

2. הסתה נגד הציונות.

3. הסתה נגד המתנחלים.

4. הסתה נגד הדתיים.

5. הסתה נגד היהדות.

6. הסתה נגד החרדים.

הרוע האנושי

נער הייתי וגם זקנתי ולמדתי לצערי הרב שהאנושיות מבוססת ברובה על רוע ולא כפי שהיינו רוצים להזות, על חסד. השואה הוכיחה זאת. מעשי בני אדם שמתרחשים מדי יום ביומו מוכיחים זאת. יש אנשים רעים. רעים מאוד. הרוע הוא מעין שיגעון. טירוף בלתי נשלט. גם מנהיגים שכה היינו רוצים להאמין שהם פועלים רק למען טובת המדינה, מתגלים כרשעים ומזיקים. די להזכיר את קליגולה שמינה סוס לסינאט שלו ואת נירון קיסר ששרף את רומא: "נירון קיסר, איש הדמים, רוצח נפש אמו ומבעיר את הבערה ברומי, הולל וחסר דעה. רומי דמתה אז לבית משוגעים ומטורפים, אשר הקיסר הרבה לעשות בו כסל על כסל וחטאת על חטאת, בתקווה כי גם הסנאט וגם העם ימחאו לעומתם כף". . בימינו קשה לחמוק מהחשיפה לעומק הרוע האנושי. הרוע האנושי מופיע חדשות לבקרים בכותרות העיתונות המרושעת . למי שטרם הבין למה אני מתכוון במילה רוע, אז רוע טהור, הוא מה שבין השאר מביא אבות לאנוס את ילדותיהן הרכות בשנים. רוע זה דבר שקשה לרובנו לעכל. אבל בהחלט יש אנשים רבים שלא התקשו כל כך להכיל בתוכם את הרוע המוחלט ולפעול בשמו.

האנטישמיות

ישנו בעולם רוע ישן ועתיק שרוצה בהשמדת היהודים. אותו רוע עתיק ומוכר, רוע חסר הגיון, רוע המבוסס כולו על עלילות ושקרים, נקרא אנטישמיות. הרשעים של היום נמנעים מלהודות בכך שהם אנטישמיים. יש אצל חלקם עדיין בושה. אבל ההיסטוריה לימדה אותנו שזה עוד יעבור להם. המעודנים שבהם מסווים את האנטישמיות שלהם בכך שהיא בעצם ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל. הפחות מעודנים קוראים לישראל מדינה כובשת, מדינת אפרטהייד. וככל שממשיכים בסקאלה, זה מחמיר לכדי הסתה אנטישמית ברורה – קביעה שישראל היא מדינה נאצית, היא חטא אימפריאליסטי, מדינה רוצחת ילדים פלשתינאים ,שהיא מעוות שאינו יכול לתקון ,ושיש להשמידה מעל המפה על מנת להביא לעולם צדק ושלום.

לצד אותה הסתה אנטישמית, שרבים מהישראלים לא מבינים את מימדיה המפלצתיים בקמפוסים בחו"ל, יש כאלה שלא מסתפקים במילים ועושים ימים כלילות כדי להשמיד בפועל את היהודים. זה כבר קרה במלחמות ההשמדה שפתחו הערבים נגד מדינת ישראל הצעירה, מאז הקמתה. אין כאן צורך במכבסת מילים. מטרתם היתה אחת ומאוד פשוטה – לסיים את מה שלא עלה בידו של היטלר ימ"ש, לסיים – השמדת היהודים מעל פני האדמה. הרצחנות של ערביי הארץ הזו, או כפי שהיטיב לתאר אותם בשנת 1936, ברל כצנלסון, "הנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח", המשיכה את הרצחנות הנאצית באמנה הפלשתינית, בפעולות פדאיון וטרור, בשיטת השלבים, בתרמית אוסלו, באלפי "קורבנות השלום" של פיגועי ההתאבדות. יש להפסיק להיות נאיביים ולהבין שהרצחנות הנאצית הזו היא כל כך אנושית, לאור מה שכתבתי לעיל.

הרייך השיעי הרביעי

כאילו לא עברו להן שישים שנה ויותר, והנה שוב קמה לה אומה שלמה שעמלה בשיטתיות על השמדת העם היהודי. להלן דברים שאמר בכיר אירני, מוחמד חסן רחמיאן (נציגו של חמנאי - מנהיג אירן) "שואה גדולה לישראל" "ייצרנו טילים אשר מאפשרים כאשר הדבר יהיה נחוץ, לחסל את ישראל בשלמות 'בשואה גדולה' ". לסרטון מאתר ממר"י. . האירנים יחד עם שותפיהם להפעלת מכונת ההשמדה הנאצית המתחדשת, סוריה, חמאס וחיזבאללה, פועלים ללא לאות כדי לממש מטרה נאצית אחת – להשמיד את היהודים. השואה הגרמנית עוד תהיה מופת לעדינות ולנאורות, לעומת השואה שהמוסלמים מתכוונים לעשות לנו.

עלינו להתעורר עכשיו. מותר להשתמש במונחי השואה. חובה להשתמש בהם. זוהי אינה זילות השואה. זוהי מחויבות מפוקחת שחייבת למנוע שואה נוספת. יש להפנים כי השואה היא לא מונח שמתאר אירוע היסטורי מזעזע וחד פעמי. השואה היא מונח של אירוע שיש כעת בימינו אנו מאמץ עליון לבצעו שוב, והפעם אף לשבור את שיאי הרשעה הנאציים.

הזנת המפלצת הנאצית

אז מצד אחד יש את המפלצת הנאצית המוסלמית שרוצה להשתלח בנו היהודים ולבצע בנו שואה גרועה מזו שעשו לנו הנאצים, ומצד שני יש את המערב, שמזין את עצמו ואת המפלצת בשנאה יוקדת ליהודים במדינת ישראל. כך מתחולל תהליך של הזנה אנטישמית הדדית בין המערב ה"נאור" לבין המוסלמים הקנאים.

עיוור מי שלא רואה את התהליך הזוועתי שבו שוב מותר דמם של יהודים. בשלב זה, זה נעשה בכסות של שלילת זכותנו להגן על עצמנו בפני המפלצת המוסלמית. אבל לאט לאט דמנו מותר. לאט לאט התעמולה המוסלמית-נאצית עושה למדינת ישראל דה-לגיטימציה ומכשירה את הלבבות כדי להפוך בקרוב מאוד, את מדינת ישראל למדינה מצורעת שקיומה הוא אות קלון לעולם.

הוציאו את ראשיכם מהאדמה עכשיו וראו כיצד מתקרב היום, בחסות התעמולה המוסלמית, שניזונה מכספי הנפט האינסופיים, שבו העולם יכריע שחובה לחסל את מדינת השטן המשוקצת ישראל. זהו אינו חזון נפרץ שפיטריות גרעיניות ברחבי ישראל יתקבלו בתשואות בעולם שטוף השנאה האנטישמית המטורפת.

"מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

בצער רב אני שואל – היכן אנו מוצאים את מתירי דמנו הגרועים ביותר? היכן אנו מוצאים את המסיתים ההקיצוניים ביותר? היכן אנו מוצאים את אלה שמזרימים את דלק התעמולה הנאצית הכי מזוקק ומרושע למערכת ההשמדה הנאצית המודרנית הזו? מיהם ה"גבלסים" של המשטר הנאצי של ימינו, שמלבים את השנאה היוקדת והעתיקה נגד היהודים?

הבה ניתן להם לדבר בעד עצמם. כפי שנהוג לומר, "לא נגענו":

אברהם בורג, יו"ר המועצה הבינלאומית של הקרן לישראל החדשה (NIF), לשעבר יו"ר הסוכנות היהודית ויו"ר הכנסת בדימוס:

"מדינת ישראל נשענת על שחיתות ועל יסודות של עושק וחוסר צדק, כך שסוף המעשה הציוני כבר בפתח. מדינה נטולת צדק, שמחזיקה רוב פלסטיני תחת מגף ישראלי לא יכולה להיחשב דמוקרטיה. לישראל שלא אכפת לה מילד פלסטיני, שלא תתפלא כשהוא בא ספוג שנאה ומתאבד בשמחה בכל מוקדי האסקפיזם הישראלי. הם מרטירים במקומות הבילוי שלנו כי חייהם הם עינוי. הם שופכים את דמם במסעדות, כדי להרוס לנו את התיאבון".

גבי גזית:

"החרדים האלה, העלוקות, התולעים האלה. החרדים האלה נהנים מהקדמה שהביאה להם המדינה. הביאה להם כבישים שנבנו, הם צורכים את החשמל, את המים, את שרותי הניקיון. רחובותיהם סלולים, ומערכת החינוך החשוכה-הפרימיטיבית שלהם ממומנת על-ידי המדינה. הם מיוצגים בכנסת על-ידי שותפיהם שלא טובים מהם לאמונות הקיצוניות. הם מקדשים עצמות, הם מקדשים שטויות. הם משתמשים בשדות התעופה שלנו בדרכם להפיץ את שנאתם למדינה בכל ארצות העולם, וכל ישותם והווייתם לא היתה יכולה להתקיים אלמלא המדינה הסובלנית הטפשית הזאת, היתה מחזיקה אותם בחיים. ואנחנו מתבוננים ושותקים. אנחנו אומרים, הם כאלה זאת אמונתם. זה כאילו הקטע שלהם. אבל עד מתי ננהג בהם בסובלנות ובסלחנות שכזו? עד מתי ניתן להם לבזות את הערכים הישראלים שלנו, של כולנו. מתי נבין שצריך לכלוא אותם בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקידמה, להותיר אותם לבד בעליבותם ובשנאתם. תפסיקו לנקות להם את הרחובות, כבו להם את החשמל, נתקו להם את המים. הבה נוותר על המיסים שהם משלמים, ובדרך-כלל הם אינם משלמים. אין בהם כל תועלת. הם לא תורמים כלום. הם פרזיטים מהסוג הגרוע ביותר. ומצידי, אם זה היה ריאלי, הייתי אורז את כולם באריזה אחת ומשלח אותם לאחיהם בחצרות ברוקלין החשוכות. שם יגורו בחשכת ימי הביניים, או כאן סגורים בחומותיהם וללא שום קשר למדינת ישראל".

יהושע סובול:

"הרגשתי כמו בבדיקת MRI וקיבלתי תוצאות ברורות דרך החלון - הרבה גרורות. רואים את המצב שדורש טיפול עמוק עמוק. בכל מקום שהיה בו טיפה מים נבנה יישוב - ולכל יישוב כזה נדבקה התנחלות. זה כמו כלב והקרציות שלו."

יצחק רבין:

"בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית"

אורנן יקותיאלי:

"צריך להיכנס למאה שערים עם זחלמים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם" ("ערב חדש" 22.12.85)

עמוס עוז על גוש אמונים:

"כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף." ( ידיעות אחרונות, 8.6.89 )

זאב שטרנהל, חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה:

"אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכח. וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון-מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". ( "דבר" 1988)

"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות... כמו כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק..." ( "הארץ" 2001 )

דוד גרוסמן:

"אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש." (הארץ, 12.3.03)

עו"ד לאה צמל:

"אני בעד פגיעה במתנחלים." ( מעריב, 30.4.93 )

אביב גפן:

"אני חושב שאנחנו מתייחסים לפלסטינים כמו חרא... אם אמא שלי היתה במחסום, והיו דוחפים אותה, שואלים אותה שאלות ומכריחים אותה להתפשט וצועקים עליה... אולי הייתי המחבל המתאבד הבא. אני מבין את ההרגשה."

"בואו נחזור לקווי 67' ונחזיר את כל המתנחלים - חיים או מתים – ונתחיל מחדש". ( ואללה, 15 במאי 2005 )

עודד בן-עמי:

"אני רוצה לשאול אותך כרמי גילון לגבי המעשים מעבר למילים אומר ראש השב"כ דהיום, 'שימו לב, יש הקצנה בימין'. האם לא ניתן כפי שנוהג השב"כ למשל ביחס לגורמים בכירים בחמאס ובג''יהאד האיסלמי, שהם מסומנים, מבצעים עליהם סיכולים ממוקדים, האם לא ניתן במודיעין שנמצא וביכולות של השב"כ בקרב אותו ציבור שנקרא הימין הקיצוני, לאתר את אותם פוטנציאל פיגוע ולבצע מולם מעשים, ולא רק דיבורים?" ( יולי 2004, ערוץ 2, בתכנית "שש עם" )

אמנון אברמוביץ:

"בוש טיפל באל-קאעידה, אחר כך בסאדם חוסיין ואחריהם יבואו מועצת יש"ע וההתנחלויות". (אפריל 2003, ערוץ1)

גדעון ספירו:

"אני רואה במתנחלים החמושים חלק מכוחות הכיבוש ובהתנחלויות מבצרים המהווים יעד לגיטימי להתנגדות הפלסטינית, ואני סבור כי חיסול מתנחלים אינו רצח" (גדעון רייכר, מעריב 25.1.85 )

'קורמורן', כתב עת, קיבוץ נירים:

"...אבל יש משהו שאני יותר שונא מהדברים האלה, את המדים הירוקים מחורבנים ואת המילה הזאת שכתובה עליהם ואני לא יכול למחוק אותה. לאט לאט היא נרשמת לי על המצח, אות הקין שלי צ-ה-ל. ברגע זה אני הדבר היחיד שמפריד בין הבסיס לקבוצת מחבלים רצחנית שבשם אללה יתנו לכולנו כדור בראש, ולי אין ממש בעיה עם זה. אני מקווה שהמחבלים יגיעו, יעשו מה שהם רוצים לפלוגה (מרצח ועד מעשי סדום) ויקחו אותי איתם.

ואני אצא רק בלילה, ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן...אח! הצליל הזה, הספלאש... ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל... זאת תהיה אמנות נשגבת, מין יצירת מופת סאדיסטית ומעוותת, זאת תהיה הפעם הראשונה שפשוט ארגיש שלם עם עצמי". ( ינואר 2002 )

אלוף שלמה גזית:

"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים" (ידיעות אחרונות, 8.3.98)

סרן ד. ר. מ"פ בגולני:

"אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק"רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג'נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו."

סרן ד"ר ש.צ., רופא בשלישות:

"הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח"ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח"ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר".

רס"ן מת"א:

"מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם... צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה. קרובי משפחה שלי נרצחו בשואה, ומותר לי להשתמש במושג הזה. חוץ מזה, מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים". ( ידיעות ל' באב תשנט 12.8.99 )

יגאל תומרקין

"כשאני רואה את החרדים אני מבין את הגרמנים שרצחו אותם בשואה"

שולמית אלוני

"עורכי דר שטרימר (ביטאון המפלגה הנאצית) היו נהנים לקרוא את הכותרות הללו של תעמולת הליכוד"

אמנון דנקנר על איתמר בן גביר

"מותר להתגונן מול איתמר, הנאצי הקטן הזה ...סתום את פיך נאצי מלוכלך"

שולמית אלוני

"נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס. …הוא פשוט יודע שפחד, אי שקט בגבולות וקצת רצח יוצרים אחדות סביב המנהיג."

אם שרדתם עד כאן את התעמולה, השקרים, ההסתה, השנאה והרשעות המזוקקת הזו, אני מציע לכם ללגום כוס מים, אולי ללכת להקיא, לשתות איזה כוס תה, לנוח ולנשום עמוק.

עכשיו, אחרי שנחשפנו להסתה המרושעת ולתעמולה הנאצית היהודית, שמסתתרת תחת אצטלה מתורבתת של ביקורת לגיטימית ונאורה, הבה נחבר בין הדברים -

1. הסתה נגד ישראל/יהודים/ציונים ברחבי העולם מובילה ללגיטימציה של השמדת מדינת ישראל.

2. הסתה זו מכשירה את השואה שיוציאו לפועל הנאצים המוסלמים ובראשם כנראה האיראנים

3. ומי מלבה בקרבנו את ההסתה החמורה ביותר נגדנו? מי מבטא מתוכנו בצורה הכי רהוטה את הדה-לגיטימציה נגד המדינה? מי מסית את עצמנו נגד העם היהודי שאנחנו חלק ממנו? מי מלבה את השנאה בנינו לבין עצמנו? מי מקרבנו מסית נגד המדינה, ככזו שאין לה כלל זכות להגן על עצמה מפני הבאים להשמידה? מי מעוות את המציאות והופך את היוצרות ומציג את הרוצח כקורבן ואת הקורבן כרוצח חסר רחמים? מי בתוכנו מקדם אג'נדה בה כל מה שיהודי הוא גזעני, חשוך ושנוא? מי מקדם אג'נדה שהופכת לאומיות בריאה של עם בריא, למשהו גזעני, פאשיסטי, מקארתיסטי, לאומני ואלים? מי מסית נגד החרדים שהכי מסמלים את היהדות שקל כל כך לשנוא? מי מסית נגד ההתנחלויות? מי מסית נגד היהדות כלאום?

מי פועל ללא לאות ובצורה מתוזמנת להסית ולהדיח אותנו נגד עצמנו ברשעות טהורה?

התקשורת!

פיקחו את עיניכם, שורו הביטו וראו, כיצד כמו שעון, התקשורת כולה, באופן מתואם ומתוזמן, מייצרת כל כמה ימים ספין נוסף נגד היהדות/החרדים/ציונות/מתנחלים/דתיים/צבא וכו' וכו'. כל מי שיקפוץ ויאמר שכל הספינים הללו מכוונים אישית נגד ראש הממשלה נתניהו כדי להפילו, אז יש להבהיר: זה לא אישי נגד נתניהו. אל תשכחו, עשו את זה גם לאולמרט, גם לשרון, גם לברק ואפילו לרבין בזמנו.

העיתונאים פשוט שונאים. הם שונאים את עצמם. את הקוראים. את מושאי הסיקור שלהם. העיתונאים המובילים היום ברובם הם פשוט רשעים וכתיבתם אינה אלא תעמולה נאצית, שטופת שנאה, מניפולטיבית ואנטישמית, המסתתרת תחת מסווה של נאורות וביקורת אמיצה לכאורה.

אחרי קריאת המאמר הזה, התחילו לקרוא בין השורות, ותמצאו את ההסתה. את התעמולה. את עיוות המציאות. את הדמגוגיה. את כל השיטות שלהם שנועדו לגרום לעצמכם לשנוא את עמכם, את מדינתכם ולהרגיש תיעוב עצמי.

התקשורת: סכנה אסטרטגית קיומית לעם ישראל ולמדינתו

הסכנה הקיומית הממשית שיוצרים העיתונאים המרושעים האלה לעם ישראל נובעת מכך שדעת הקהל העולמית ניזונה מהתקשורת בישראל (ע"ע גדעון לוי). דעת הקהל העולמית ניזונה בעיקר מעיתון "הארץ" בגרסתו האנגלית אבל גם מהתעמולה הנאצית שמתפרסמת בשאר העיתונים בעברית. נוסיף לכך את אנשי האקדמיה היהודים האנטישמיים שמפיצים את התעמולה הנאצית שלהם בעולם ונקבל את הנוסחה המושלמת שמשרתת את הבאים עלינו לכלותינו (ממש).

כי בסופו של דבר, מה שסוגר את המשוואה, מה שסוגר עלינו כעם, זוהי התעמולה שהביאה לניסיון להשמידו פעם אחת, ניסיון שכמעט צלח. התעמולה הנאצית היא זו שאיפשרה את ההוצאה לפועל של השואה. התעמולה הנאצית הכשירה את תודעתו של עם שלם, שנחשב למתורבת ו"אנושי", עד אז, להשמיד בשיטתיות ובאכזריות אנושית מרושעת, את העם היהודי. דבר שעד אז היה חסר תקדים. היום יש תקדים. היום יש מי שרוצה לחזור על התקדים ולשבור את השיא הנאצי.

ומי מזין את מכונת התעמולה הנאצית בימינו?

התקשורת הישראלית, שמשמשת ברובה שופר לתעמולה נאצית מהסוג המתוחכם והמסוכן ביותר, היא זו שמספקת למתכנני השואה הבאה, את הלגיטימציה להוציא אותה לפועל.

הנאצים הגויים של ימינו אומרים:

"הרי אתם היהודים בעצמכם מודים בזה שאתם שטן עלי אדמות וסכנה מהלכת לאנושות! אז כנראה שזה יהיה לא כל כך נורא אם נבצע שואה נוספת, אבל הפעם נקפיד לסיים אותה כמו שצריך.

תודה לכותבי הטורים המובילים ממעריב, ידיעות וכמובן משופר התעמולה הנאצית המוביל, עיתון "הארץ" שנותנים לשואה הבאה את ההכשר המירבי".

נספח

התבטאויות נאציות נוספות של גורמים בשמאל הנאצי והאנטישמי

דורית אברמוביץ:

"מבצע עופרת יצוקה הינו שוביניזם וסקסיזם טהור המדבר על פלישה, כיבוש וחדירה. מהלך שכל כולו שוביניזם וסקסיזם טהור, עשוי מסיסמאות על פלישה, כיבוש, חדירה והתעלמות מרצון של הציבור במדינה".

"כלי זין נועדו לכבוש, להכניע, להמית את כל מה שסומן כמטרה"

"בישראל קיימת לאומיות יהודית מאוחדת, לבנה, גברית, לוחמת, מצייתת ומסוכנת"

"ישראל מגדירה את עצמה על-פי כיבושה את האחר מדי יום ושעה"

"ממשלת נתניהו עלולה להרים עוד יותר את כלי הזין שלה ולהחמיר את הכיבוש"

פעילי שלום, "הוועד נגד המצור על עזה":

"למעלה מ-2,600 פלשתינים נרצחו על-ידי ישראל ברצועת עזה לבדה בארבע שנות המצור האחרונות, בהתקפות מהאוויר, מהים ומהיבשה. בשבוע שעבר ראינו שידו הארוכה של הצבא הישראלי נשלחת גם לעבר ספינות אזרחיות של מדינות זרות, הנושאות סיוע הומניטארי לרצועה ושטות במים הבינלאומיים, וגם שם לא מהססים חיילים ישראלים לירות באזרחים למוות."

פרופ' אורן יפתחאל ולצידו אייל ויצמן, חבר הנהלה בכיר בארגון בצלם חתמו על עצומה שכותרתה "קריאה מבפנים" - החתומה על-ידי אזרחים ישראלים: "כאילו שאין די בכיבוש, בדיכוי הברוטלי של העם הפלשתיני, הבנייה של ההתנחלויות והמצור על עזה - עתה מגיעות ההפצצות של האוכלוסיה האזרחית: גברים, נשים, אנשים וילדים. מאות הרוגים, מאות פצועים, בתי חולים מלאים עד אפס מקום ומחסן התרופות הראשי של עזה הופצץ. האוניה 'כבוד' של התנועה 'שחררו את עזה' אשר הביאה ציוד חירום רפואי ומספר רופאים הותקפה אף היא. ישראל חזרה לבצע בגלוי פשעי מלחמה, החמורים יותר ממה שראינו זה זמן רב. התקשורת הישראלית אינה חושפת לצופיה את הזוועות והקולות של הביקורת החריפה נגד פשעים אלה. הסיפור המובא הינו אחיד. הישראלים המתנגדים למדיניות זו מוקעים כבוגדים. דעת הקהל, כולל השמאל הישראלי, תומכת במדיניות הישראלית ללא כל ביקורת וללא הסתייגות. המדיניות הפושעת וההרסנית של ישראל לא תחדל ללא התערבות מאסיבית של הקהילה הבינלאומית. ואולם, פרט לגינוי רשמי, רפה ומועט, הקהילה הבינלאומית היססה מלהתערב. ארה"ב תומכת בגלוי באלימות הישראלית, ואירופה, למרות שהשמיעה גינוי כלשהו, אינה מעוניינת ברצינות לסגת מה'מתנה' שהיא העניקה לישראל בשדרוג היחסים בינה לבין האיחוד האירופי. בעבר העולם ידע להילחם במדיניות פושעת. החרם על דרום אפריקה היה אפקטיבי, ואולם בישראל מטפלים בכפפות של משי, יחסי המסחר פורחים, שיתוף הפעולה האקדמי והתרבותי ממשיך ומתחזק עם תמיכה דיפלומטית. הגיבוי הבינלאומי בישראל חייב להיפסק. זו הדרך היחידה לשים קץ לאלימות הישראלית שאינה יודעת שובעה. אנו קוראים לעולם לעצור את מעשי אלימות של ישראל ולא לאפשר את המשכו של הכיבוש הברוטלי. אנו קוראים לעולם לגנות ולא להיות שותף לפשעים של ישראל. לאור הנאמר לעיל, אנו קוראים לעולם ליישם את הקריאה שהשמיעו ארגוני זכויות אדם פלשתינים אשר קראו: על מועצת הביטחון של האו"ם להכריז על ישיבת חירום ולאמץ צעדים קונקרטיים, כולל הטלת סנקציות, על-מנת להבטיח את מילוי ההתחייבויות של ישראל בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי. לצדדים החתומים על אמנות ז'נבה למלא אחר התחייבותם בהתאם לסעיף 1 על-מנת להבטיח שסעיפי אמנות ז'נבה יכובדו, לנקוט צעדים הולמים כדי לאלץ את ישראל למלא אחר התחייבויותיה על-פי החוק ההומניטרי הבינלאומי, ובפרט להציב במלוא חשיבותה את ההתחשבות וההגנה על אזרחים מפני ההשפעות של מעשי האיבה. על הצדדים החתומים למלא את חובתם המשפטית בהתאם לסעיף 146 של אמנת ז'נבה הרביעית על-מנת להעמיד לדין את אלה האחראים להפרות החמורות של האמנה. על המוסדות האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, לעשות שימוש אפקטיבי בקווים המנחים של האיחוד האירופי לקדם ציות לחוק ההומניטרי הבינלאומי כולל אימוץ של צעדים וסנקציות מיידיות ומגבילות וכן הפסקת שדרוג הדיאלוג עם ישראל".

פרופסור אורן יפתחאל, יו"ר ארגון בצלם על עופרת יצוקה:

"אם נצליח להתבונן על האירועים האלימים מעבר להרס הנורא, ענני האבק, הגופות, כתמי הדם וזעקות הילדים, נוכל להבין את המלחמה הזאת כהמשך המעשה הטריטוריאלי הישראלי, שאימץ מטרה עיקשת ואכזרית - השתקת הזמן הפלשתיני, כלומר מחיקת ההיסטוריה המלאה של הארץ הזאת. השתקת ההיסטוריה, מיותר לציין, היא גם מחיקת המקום הפלשתיני, ואיתו הזכויות הפוליטיות המלאות, אלה הקיימות בזכות, ולא כחסד ישראלי. "עזה הפכה לגטו פלשתיני גדול". "החמאס סירב לאשליית "שתי מדינות לשני עמים", שהפכה בעצמה למנטרה ריקה מתוכן, המאפשרת את המשכו האינסופי של הכיבוש הקולוניאלי. ירי הטילים מהרצועה על אזרחים ישראלים ראוי לכל גינוי כפעולת טרור נגד יהודים וכמעשה הפוגע קשות בעם הפלשתיני. אך מעבר לכך יש להבינו גם כניסיון להזכיר לעולם, לישראל, אך גם להנהגה הפלשתינית, ששאלת הפליטים חיה ובועטת" "...כאשר תנאי הכליאה הופכים בלתי נסבלים, פורץ לרוב מרד המדוכא באכזריות, בדרך כלל תוך ענישה קולקטיבית אלימה. כך נוהגת כעת ישראל בכלואיה בעזה המתמרדים זה שנים על-ידי ירי טילים. כפי שמראות התבטאויות מנהיגינו המטרה ברורה - לכלוא, למוטט ולהרוג כמופע ענק של ענישה קולקטיבית, אשר בעצם תנאיה כבר ממסדת את דפוסי הכליאה והמרד העתידיים" "מול צעקה נמשכת זו החליטה ישראל, כהרגלה, לברוח מהתמודדות עם השאלה, ולנקוט בטרור של מדינה. כך היא פצחה במסע של אש וגופרית על הרצועה שנועד לחסל, להרוג, לבתר ולכתר. אך זהו כוח חלש מבחינה פוליטית ומוסרית. גם טונות של "עופרת יצוקה", גם הרג ילדים ושריפת ערי הרצועה כולן לא ישתיקו את קולה של ההיסטוריה". "האפרטהייד האלים השורר בין יהודים וערבים בשטחים 'זוחל' גם לתוך הקו הירוק. אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 13 ערבים (ויהודי אחד), הדגימו את האלימות המעצבת את יחס המדינה כלפי אזרחיה הערבים. צורות אחרות של אלימות הופכות להיות עניין שבשגרה אל מול הערבים (ורק מולם) כגון הריסת בתים וריסוס שדות ברעלים כימיים". בתהליך של 'אפרטהייד זוחל', ישראל ממשיכה לשלוט אפקטיבית בכל המרחב בין הירדן לים, אך הזכויות הפוליטיות של תושבי המרחב, ואיתן זכויות הניידות והקניין, מדורגות על-פי השיוך האתני-גזעי. "ניתן לאפיין את האזרחות הערבית פלשתינית בישראל ככזו הנמצאת בגטו."

ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע של ארגון בצלם

"מה כל כך מוצלח בציונות... ואיך אנחנו מעיזים להדליק משואה "לתפארת מדינת ישראל" ביום העצמאות?

בשם מדינת היהדות בינתיים גזלנו אדמות, רצחנו, הרעבנו, הצמאנו, בגדנו, שיקרנו לעצמנו ולכל העולם, יצרנו גטאות ל"אחרים" למיניהם, חוקקנו חוקים החודרים לחיי הפרט, יצרנו מוסדות שהם מעל לחוק, הוצאנו את ניהול המדינה מידי האזרחים, אפשרנו לפאשיסטים להרים ראשם... לא בשם הדמוקרטיה, כי אם בשם היהדות... ואם הציונות היא כל כך מוצלחת, אז איך הגענו עד הלום?

מדינת ישראל היא מדינת הון-צבא-דת. תמיד הייתה כזאת אלא שעכשיו זה קצת מורגש יותר. הבריונות הישראלית כבר לא מנסה לייפות פניה. כך מתאפשרות הזוועות הגדולות של האנושות. זה מתחיל מקטן. כבכל מסע, צעד אחר צעד. מתי אמורה להגיע הנקודה בה יהיה גל המחאה להפיכה חברתית?... אין צורך בהשוואות לשואה כדי להזדעזע, המציאות הישראלית שלנו מספיק נוראית: כיבוש - מיליוני בני אדם החיים בגטאות... חיסולים - לא תרצח... מדיניות החיסולים הפכה להיות חסרת פרופורציות...

התשובה לשואה, היא לא מדינת ישראל, כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם: עליונות הגזע, לאומנות, קישור בין עם למדינתו כהכרח קיומי, מדיניות ההפרדה, קשר בין נאמנות לאזרחות, דמוניזציה ל"אחר" ש"מאיים" על הקיום ועוד... אל מול זה, גוזרת ישראל קופונים רבים בעולם, על חשבון השואה...

אז איזה עם אנחנו? אנחנו לא מקימים תאי גזים ומחנות השמדה, אבל אילו היו, כמה אנשים היו מתנגדים לכך בפועל ולא בלב? אנחנו מקימים גטאות... נבחרי ציבור ואנשי דת מסיתים נגד ערבים ואיש אינו סותם להם את הפה... אז גם אנחנו רוצחים, טובחים (ראו עזה לאחרונה), מגרשים, מפרידים במחסומים בין אמא לילדיה, בין בני משפחה... איזה מוסר יש לנו?? אין לנו! המוסר שלנו הוא אשליה ותו לא..."

נורית אלחנן פלד, שבתה נרצחה בפיגוע התאבדות:

"מי שאשם ברצח הזה זה שלטון הכיבוש. מי שאחראי לכל הטרגדיות שפה זה הכיבוש.

מי שמתאכזר פה בצורה הכי איומה זו מדינת ישראל. אתה חושב שלהרוג מטנק או מתותחים וממטוסים זה יותר אלגנטי מאשר להרוג ולהרוג את עצמך בתהליך? אני חושבת שיש בזה גם קצת יותר כבוד אם אתה הורג גם את עצמך."

http://kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=98131


#27,יעל שינאה עצמית ועל סיפורו הלא יאומן של הקולנוע הישראלי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.10.10 בשעה 20:28
בתגובה להודעה #26
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.10.10 בשעה 20:34 בברכה, ליה
 

על שינאה עצמית ועל סיפורו הלא יאומן של הקולנוע הישראלי/ד"ר גיא בכור

האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות, כלומר אנטישמיות מצד יהודים? אנטישמיות שחותרת פנימה?

השאלה הזו עמדה במרכז דיון אינטלקטואלי פנים-יהודי מרתק אך גם מעורר חלחלה, אחד המוזרים במאה העשרים, בין שני הוגי דעות גרמניים יהודיים (שניהם התנצרו): אוטו ויינינגר - Otto Weininger, ותיאודור לסינג-
Theodor Lessing.

וויניגר (1880-1903) היה דמות מוזרה ביותר: צעיר ממוצא יהודי, שהתנצר, וזכה לפרסום עולמי בגיל צעיר מאוד, אך כבר לאחר מותו, בשל תיזה סוציולוגית שחיבר. היתה זו תחושת השנאה העצמית בשל היותו יהודי, שהביאה אותו לבסוף להתאבד כשהוא בן 23. הוא כה נגעל ממקורו היהודי, כה בוש בו, עד כי פיתח כמה תיאוריות אנטישמיות על "האופי היהודי", תיאוריות שזכו לפרסום מאוחר קצת יותר בגרמניה הנאצית. תועמלני המפלגה הנאצית טענו כי אם יהודי כותב כך, הוא בוודאי יודע על מה הוא כותב. הם הביאו את ויינינגר כהוכחה לצדקת טענותיהם. האוטו-אנטישמיות הונפה לצדקת האנטישמיות.

טענותיו מרכזיות של ווינינגר (בפראפראזה):

היהודי אינו מכבד את עצמו או את אבותיו. הוא לעולם לא יעמוד על מילתו, אלא יחפש את דרך הפשרה והכניעות. הוא כפוף, לעומת זקיפות הקומה של הגוי.

ליהודי יש צורך להיטמע ולהתמזג. הוא לא יבליט את העצמי-יהודי שלו. הוא מתווך מטבעו.

ליהודי אין זיקה אמיתית לעבר שלו. הוא יביט תמיד קדימה.

היהדות כמוה "כנשיות", חלשה, ערמומית, תחבולנית.

מן היהדות אין נרפאים לעולם, שכן היא פגם נפשי מולד. מן הסיבה הזו, הסביר, כי למרות שהתנצר, האופי היהודי ירדוף אותו תמיד, ולכן אין בעצם סיבה לחיות.

על טענותיו של ווינינגר, שפורסמו בכתבי עת מדעיים, וברצינות גמורה, כהד לתורת הגזע שחלחלה אז לחיים האקדמיים במרכז אירופה, היתה גם ביקורת מתוך העולם היהודי. אחד בולטים בביקורת היה הוגה הדעות היהודי תיאודור לסינג (1872-1933). גם הוא התנצר, אך מאוחר יותר חזר ליהדות, בעקבות אירועים אנטישמיים בהם צפה, ואף הפך לציוני נלהב.

במאמרו מתח לסינג ביקורת קשה על אותם אינטלקטואלים יהודיים, כדוגמת ווינינגר, הבזים למוצאם. לסינג טען כי הוא יודע על מה הוא מדבר, גם הוא היה כזה: מומר ואנטי יהודי, עד שחזר ליהדות. כתרופה לחוליים היהודיים האלה הציע לסינג את הציונות.

טענותיו המרכזיות של לסינג באשר לאינטלקטואלים היהודיים (בפראפראזה):

האינטלקטואל היהודי לוקה באוטו-אנטישמיות, גם אם אין הוא חש כך. הוא בז לעצמו, דבר שגוי לעולם לא יחוש.

האינטקטואל היהודי תמיד יאשים את עצמו בכל דבר, גם אם אין לו שום קשר לאשמה. כיוון שגם הגויים מאשימים את היהודים בכל דבר, זה מתחבר.

היהודים האינטלקטואלים תמיד יעריצו את "האחר", הגוי, ויבוזו לבני עמם. הם יבנו את האחר, שכן הם חכמים ממנו.

האינטלקטואלים היהודים יטו להתבולל, מתוך ראייתם את היהדות כנחותה, ולכן עליהם "להשביח" את "עצמם".

גורל שני היהודים הללו היה מר. ויינינגר בחר להתאבד, כהוכחה לכך שמי שבטעות נולד יהודי, אין הרבה טעם לחייו; ואילו לסינג נרצח בידי הנאצים.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=840


#28,יהתקשורת: סכנה קיומית לעם ולמדינה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.10.10 בשעה 20:54
בתגובה להודעה #27

התקשורת: סכנה קיומית לעם ולמדינה /אורי ברעם

עכשיו, אחרי שנחשפנו להסתה המרושעת ולתעמולה הנאצית היהודית, שמסתתרת תחת אצטלה מתורבתת של ביקורת לגיטימית ונאורה, הבה נחבר בין הדברים:
1. הסתה נגד ישראל/יהודים/ציונים ברחבי העולם מובילה ללגיטימציה של השמדת מדינת ישראל.

2. הסתה זו מכשירה את השואה שיוציאו לפועל הנאצים המוסלמים, ובראשם כנראה האירנים (אבל ממה נפשך, מי יכול להתכחש לאפשרות שכוחות נאט"ו, כוחות צבא ארה"ב, כוחות הקואליציה לא יגיעו אל תוך המדינה ויפילו פה את שלטון האפרטהייד הנאצי, הגזעני, הפשיסטי והרודני, כפי שהפילו את שלטון סדאם חוסיין?).

3. ומי מלבה בקרבנו את ההסתה החמורה ביותר נגדנו? מי מבטא מתוכנו בצורה הכי רהוטה את הדה-לגיטימציה נגד המדינה? מי מסית את עצמנו נגד העם היהודי שאנחנו חלק ממנו? מי מלבה את השנאה בינינו לבין עצמנו? מי מקרבנו מסית נגד המדינה, ככזו שאין לה כלל זכות להגן על עצמה מפני הבאים להשמידה? מי מעוות את המציאות והופך את היוצרות ומציג את הרוצח כקורבן ואת הקורבן כרוצח חסר-רחמים? מי בתוכנו מקדם אג'נדה בה כל מה שיהודי הוא גזעני, חשוך ושנוא? מי מקדם אג'נדה שהופכת לאומיות בריאה של עם בריא, למשהו גזעני, פשיסטי, מקארתיסטי, לאומני ואלים? מי מסית נגד החרדים שהכי מסמלים את היהדות שקל כל-כך לשנוא? מי מסית נגד ההתנחלויות? מי מסית נגד היהדות כלאום?

מי פועל ללא לאות ובצורה מתוזמנת להסית ולהדיח אותנו נגד עצמנו ברשעות טהורה?

התקשורת!

פיקחו את עיניכם, שורו, הביטו וראו, כיצד כמו שעון, התקשורת כולה, באופן מתואם ומתוזמן, מייצרת כל כמה ימים ספין נוסף נגד היהדות/החרדים/הציונות/המתנחלים/הדתיים/הצבא וכו' וכו'. כל מי שיקפוץ ויאמר שכל הספינים הללו מכוונים אישית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להפילו, אז יש להבהיר: זה לא אישי נגד נתניהו. אל תשכחו, עשו את זה גם לאולמרט, גם לשרון, גם לברק ואפילו לרבין בזמנו.

העיתונאים פשוט שונאים. הם שונאים את עצמם. את הקוראים. את מושאי הסיקור שלהם. העיתונאים המובילים היום ברובם הם פשוט רשעים וכתיבתם אינה אלא תעמולה נאצית, שטופת שנאה, מניפולטיבית ואנטישמית, המסתתרת תחת מסווה של נאורות.

אחרי קריאת המאמר הזה, התחילו לקרוא בין השורות, ותמצאו את ההסתה. את התעמולה. את עיוות המציאות. את הדמגוגיה. את כל השיטות לגרום לעצמכם לשנוא את עמכם, את מדינתכם ולהרגיש תיעוב עצמי.

התקשורת: סכנה קיומית לעם ולמדינה

הסכנה הקיומית הממשית שיוצרים העיתונאים המרושעים האלה לעם ישראל נובעת מכך שדעת הקהל העולמית ניזונה מהתקשורת בישראל (ע"ע גדעון לוי). דעת הקהל העולמית ניזונה בעיקר מעיתון הארץ בגרסתו האנגלית, אבל גם מהתעמולה הנאצית שמתפרסמת בשאר העיתונים בעברית. נוסיף לכך את אנשי האקדמיה היהודים האנטישמיים שמפיצים את התעמולה הנאצית שלהם בעולם ונקבל את הנוסחה המושלמת שמשרתת את הבאים עלינו לכלותנו (ממש).

כי בסופו של דבר, מה שסוגר את המשוואה, מה שסוגר עלינו כעם, זוהי התעמולה שהביאה לניסיון להשמידנו פעם אחת, ניסיון שכמעט צלח. התעמולה הנאצית היא זו שאפשרה את ההוצאה לפועל של השואה. התעמולה הנאצית הכשירה את תודעתו של עם שלם, שנחשב למתורבת ו"אנושי", עד אז, להשמיד בשיטתיות ובאכזריות אנושית מרושעת, את העם היהודי. דבר שעד אז היה חסר-תקדים. היום יש תקדים. היום יש מי שרוצה לחזור על התקדים ולשבור את השיא הנאצי.

ומי מזין את מכונת התעמולה הנאצית בימינו?

התקשורת הישראלית, שמשמשת ברובה שופר לתעמולה נאצית מהסוג המתוחכם והמסוכן ביותר, היא זו שמספקת למתכנני השואה הבאה, את הלגיטימציה להוציא אותה לפועל.

הנאצים הגויים של ימינו אומרים:

"הרי אתם היהודים בעצמכם מודים בזה שאתם שטן עלי אדמות וסכנה מהלכת לאנושות! אז כנראה שזה יהיה לא כל-כך נורא אם נבצע שואה נוספת, אבל הפעם נקפיד לסיים אותה כמו שצריך.

תודה לכותבי הטורים המובילים ממעריב, ידיעות אחרונות וכמובן משופר התעמולה הנאצית המוביל, עיתון הארץ, שנותנים לשואה הבאה את ההכשר המירבי".

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=35946&forum=scoops1#13

תגובית 78



#29,יאולמרט:הציעו לי לכתוב עבורי תגובות בתשלום
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.10.10 בשעה 11:14
בתגובה להודעה #28

חלק עצום מהתגובות הן תגובות של כותבים בשכר. אולמרט: "באה אלי קבוצה מקצועית כשהייתי שר אוצר, והציעה לי תמורת 2,500 דולר בחודש לכסות כל מקום שבו מוזכר השם שלי במאות תגובות, כולן בעדי", ידוע שהקרן לחיסול ישראל מעסיקה טוקבקיסטים ב 1000$ לחודש.


http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210533


#30,יכתב התרבות בגלי צה''ל יותר חשוב מכל סיירת גולני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.11.10 בשעה 15:29
בתגובה להודעה #29
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.11.10 בשעה 15:34 בברכה, ליה
 

כתב התרבות בגלי צה''ל יותר חשוב מכל סיירת גולני/קלמן ליבסקינד

לפני כמה שבועות, כמעט בחשאיות, התאספו בתל חדיד אלפיים איש וחגגו שישים שנה לסיירת גולני, יחידה שעשתה פה ושם כמה דברים למען המדינה. כדי לממן את האירוע, את הלהקה ואת הסנדביצ'ים התבקש כל לוחם לשלם 50 ₪ דמי כניסה עבור עצמו ועוד 25 ₪ עבור כל בן משפחה נוסף.

לפני שבועיים קיים צה"ל, האבא של סיירת גולני, סדרת חגיגות בלתי נגמרת לעוד יחידה שלו, שחשובה לו כנראה הרבה יותר. גלי צה"ל. בחגיגות השישים המתוקשרות של תחנת הרדיו בחר צה"ל להשקיע פי אלף ממה שהשקיע באלו של הסיירת. "ציפורי לילה" ניצח בענק את כיבוש החרמון, "יומן הבוקר" השכיב בנוקאאוט את מבצע אנטבה. למפקדי הסיירת בעבר, אורי שגיא, משה קפלינסקי וצ'יקו תמיר, הסתבר, אין מה למכור מול מולי שפירא, ארז טל ומרב מיכאלי. האחרונה גם ניצלה את ההזדמנות שהעניק לה גלי צה"ל כדי לקרוא בשידור לאמהות לא לשלוח את בניהן לצבא. ומה היה למפקד גל"צ, יצחק טוניק, לומר בתגובה? "גל'צ היא תחנת רדיו צבאית שתומכת בהתנדבות ובשירות משמעותי בצה'ל". אם המשפט הזה לא היה עצוב, הוא היה מצחיק. כי איך אפשר, אדון טוניק, לשלוח חיילים במדים לסקר את הנעשה במשרד התחבורה ולדבר על התנדבות ותרומה? אני מבין מה תורם למדינה חייל בסיירת גולני. אני מבין גם מה תורם טבח שמבשל לחיילים ומה תורם ש.ג. ששומר על שער הבסיס. אבל מה, לעזאזל, נותן למדינה חייל במדים שמשדר את המשחק של הפועל ת"א נגד זלצבורג? ולמה לחיילים בגדוד צנחנים אסור להביע את דעותיהם הפוליטיות, פן ישלחו למחבוש, כשהכתב הפרלמנטרי בן ה- 18 של גלי צה"ל יכול למתוח ביקורת על הממשלה ברשות ובסמכות?

חגיגות הששים לגלי צה"ל הזכירו כמעט את חגיגות היובל למדינת ישראל. הפקה בלתי נגמרת, עשרות חיילים שעסקו בהכנות, ימי שידור שהופקעו לטובת המאורע, גיליון מיוחד של "במחנה" שהופק לכבוד התחנה ולוגו חדש שעיצב משרד פרסום מוביל. סלבריטאים נפוחים מחשיבות עצמית חלקו עם המאזינים חוויות עבר מהאולפן באווירה שהזכירה שיח לוחמים במלאת 40 שנה לצליחת התעלה. על חוויותיו של סמל באוגדה 46 מההיתקלות הראשונה שלו במלחמת יום הכיפורים לא תשמעו כנראה אף פעם כמו ששמעתם על ההיתקלות הראשונה של ציון ננוס עם שמעון מזרחי ממכבי ת"א. עניין של סדרי עדיפויות.

ומכיוון שאותו צה"ל עומד גם מאחורי סיירת גולני וגם מאחורי גלי צה"ל, יש משהו בלתי נסבל בהתייחסות המפלה שלו ללוחמיו מזה, ולמי שבחרו להשתמט משירות תורם למדינה, מזה. לא יכול להיות שחבורה של עיתונאים, זמרים ואמנים, שצמחו בתחנה הצבאית, יפקיעו לעצמם ימי שידור כאילו שיש עניין ציבורי כלשהו בפסטיבל הוודסטוק הפרטי שלהם. בגל"צ מותחים ביקורת על ההקצבות לחרדים? תבדקו כמה סטודנטים יכלו ללמוד בחינם עם עשרות המיליונים שמשקיעה המדינה בתחנה הצבאית המיותרת שלכם.

מי שמבקש להתרשם עד כמה מנותקים אנשי התחנה הזו מסביבתם היה צריך לקרוא את מה שכתבו לרגל חגיגות השישים. "ביום ראשון, 24 בספטמבר 1950, בדיוק בשעה שש ושלושים בערב בקעה ממקלטי הרדיו תרועת חצוצרה ואחריה נגינת התקווה. כך החל השידור הראשון של גלי צה'ל", פתח המפקד טוניק את דבריו. שימו ברקע את המנגינה של "בשתיים, שתיים ושלושים", עיצמו עיניים ותוכלו לחשוב שטוניק התבלבל עם הקרב בגבעת התחמושת. "אנחנו חייבים להיות הכי טובים, פשוט אין לנו ברירה אחרת", הוא הצהיר במקום אחר, ממש כאילו היה מפקד חיל האוויר, רגע אחרי הפצצת הכור העיראקי. והכי עצוב לקרוא אותו, את האיש שאתם ואני מממנים, מדבר על "מורשת גלי צה'ל". איזו מורשת יש בהשתמטות הזו מתרומה למדינה? האם אין בצמרת צה"ל מישהו שמבין עד כמה מסוכנת הלגיטימציה שמעניקה המדינה למי שבחרו להעביר שלוש שנים בבניית הקריירה העתידית שלהם?

"האג'נדה של גלי צה"ל אינה פוליטית", כתב באותו גיליון מיכה פרידמן, מגיש "בוקר טוב ישראל", מי שכל דיווח תנועה שלו נשמע כמו מאמר פובלציסטי. האג'נדה של גלי צה"ל אינה פוליטית? תקשיבו לתחנה ותגידו לי איזה אחוז מהציבור היא מייצגת. תעברו על רשימת קובעי סדר היום שם ותגידו אם לעמדות הרוב, כפי שהן משתקפות בבחירות, יש ביטוי. ל"קדימה" יש מתנחל, ל"ליכוד" יש את דן מרידור, רק במפלגה של גלי צה"ל יש אחידות מחשבתית. שם ובש"ס. אני מתחייב כאן לעלות על הבמה בחגיגות השבעים כדי להעניק פרס למי שיצליח להכניס רגל ברווח שבין עמדותיהם הפוליטיות של מיכה פרידמן, רזי ברקאי, טלי ליפקין שחק, יעל דן ורינו צרור. אין אג'נדה פוליטית, עאלק.

ובמה מתגאים בכירים התחנה? רזי ברקאי הצהיר כבר כמה פעמים ש"אנחנו לא נהיה הדיאודורנט של צה"ל". מיכה פרידמן כתב ש"לא את הצבא אנחנו משרתים". שמעתם על עוד יחידה צבאית שבכיריה מצהירים שהם אינם משרתים את הצבא? רק לי זה נשמע הזוי?

מה צריך לעשות? מה שהייתם עושים אם הייתם יורדים לחניה ומגלים לפתע גנב שיושב לכם בתוך הרכב המשפחתי. שהרי זה בערך המצב. כמה עשרות אנשים מחזיקים בתחנת שידור צבאית ששייכת לי ולכם ועושים בה ככל העולה על רוחם. בשם חופש הביטוי הם מעניקים פתחון פה נדיב לחמא"ס. בשם חוש הביקורת הם מזנבים בצה"ל תוך כדי לחימה. בשם הפלורליזם התקשורתי הם משתלטים מדי יום על השיח הציבורי ולא נותנים ביטוי לרוב הציבור. בשם רפיסות הדרג הפוליטי, שחושש להתעסק איתם, הם ממשיכים לברוח משירות צבאי אמיתי ועדיין להיחשב לכוכבים. מספיק לראות את שר הביטחון אהוד ברק מסתופף בין כוכבי התקשורת בכנס גלי צה"ל, כשהאלוף אורי שגיא משלם על הסנדביץ' שלו בכנס נטול הרייטינג של סיירת גולני, כדי להבין הכל.

עוד יבוא היום שבו כמה אלפי אזרחים שנמאס להם, מצויידים בשלטי "די לכיבוש", יעלו עם הרגליים על בניין התחנה הצבאית ויבקשו לשחרר אותה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1765#responses

תגוביות:

1.רשימת סוסים טרויאנים מגל"צ - שליחי בני דודינו הפלסטינאים:

שגיא , 02/11/10 15:25

מיכה פרידמן הפסיכופט,רזי ברקאי הלוקה בנפשו,רינו צרור-עבד כי ימלוך,אילנה דיין חולת הרוח,יעל דן המטורפת(ובחייאת-איזה קול מרגיז יש לאישה המשוגעת הזאת),גורי אלפי ועינב גלילי שמנצלים תוכנית עאלק בידור, ודוחפים את הדעות השמאלניות שלהם לכל חור,טלי ליפקין שחק(אישתו של רמטכ"ל לשעבר!!!) המשוגעת.אלו הם עוכרי ישראל לשנת 2010,לא הזכרתי את הבהמות הסרוחות מרשת ב',ערוץ 2,ערוץ 10,ידיעות אחרונות,מעריב,הארץ,וכן מספר ח"כים, מתוך כבוד לבלוג הענק של קלמן שמתייחס לגל"צ,קלמן-העם איתך!!!


#31,יקלמן ליבסקינד נגד קרן נויבך
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.11.10 בשעה 21:04
בתגובה להודעה #30

קלמן ליבסקינד נגד קרן נויבך

מאת: חגי סגל

הוויכוח הנצחי על הגינות התקשורת בישראל תקוע כבר עשרות שנים באותה נקודה הקבוצה השלטת שם אטומה למצוקות ההמון כמו מרי אנטואנט היא לופתת את המיקרופון ומשאירה לימין את הפובליציסטיקה

--

יום ההולדת שגלי צה"ל ארגנה לעצמה היה אחד מימי השידור המשמימים בתולדותיה. סיפורים שסופרו כבר בפסטיבלים גל"ציים קודמים נטחנו שוב עד דק, כמו במסיבת מחזור של זקני פלמ"ח. בין לבין צפה על פני המים השקפת העולם ההומוגנית של אושיות התחנה לדורותיה. מרב מיכאלי קראה לנוער לא להתגייס לצה"ל ותיארה את ההינתקות כ"חוויה מדהימה". רבקה מיכאלי (שום קשר משפחתי, רק קשר אידיאולוגי) קטעה מבזק חדשות שהגישה כדי למחות על העמדתם לדין של משליכי אבנים במזרח ירושלים. בפינה הארכיונית שודר שבב ראיון עם ברוך גולדשטיין תחת הכותרת "קולו של רוצח". למה רק גולדשטיין? אין בתחנה הקלטות ארכיון של הרוצח ערפאת?

בשלב די מוקדם של היום מצאתי מפלט בתוכנית 'סדר יום' ברשת ב', ונפלתי על דו קרב מרתק. קלמן ליבסקינד מ'מעריב', בוגר 'מקור ראשון', והמגישה הוותיקה קרן נויבך, ילידת גלי צה"ל, ניהלו דיון גלוי לב על טענת הקיפוח של הימין בתקשורת. בתור שרות מיוחד לקוראי הטור הזה, שרובם החמיצו אותו מן הסתם, אצטט ממנו כאן בהרחבה (אבל בדילוגים הכרחיים).

קלמן התחיל. הוא דיבר על "הפער הבלתי נסבל בין עמדות הציבור לבין עמדות התקשורת. דעת הקהל מתנהלת בכיוון אחד, התקשורת כולה נמצאת בצד השני, וזה מצב מטורף בעיניי. כל אוחזי המיקרופונים, יושבים על נישה פוליטית קטנטנה שבכנסת אולי שווה שנים שלושה מנדטים, אבל בתקשורת היא ממש מרכיבה קואליציה. החל ממך, דרך ירון דקל, ענת דוידוב, מנחם פרידמן, רזי ברקאי, רינו צרור, יעל דן וטלי ליפקין שחק, אם תתני לי זמן, אני אעבור גם על רשימת המגישים בערוץ 10 וערוץ 2. בטח תסכימי אתי, שאין אף בעל תוכנית מרכזית בתקשורת שהצביע לשס או לליכוד או לישראל ביתנו או ליהדות התורה או לבית היהודי או לאיחוד הלאומי. למחנה של 70 מנדטים אין שום ביטוי ליד המיקרופון".

נויבך ספגה בדומיה את גל ההסתערות הראשון של ליבסיקינד. כשהתאוששה קלות תהתה מדוע הוא מרגיש מקופח. הוא כותב עיתון, מדבר לפעמים בתוכנית שלה, אז מה הבעיה? ליבסקינד שיסע אותה והסביר שאת דעותיו הפוליטיות הוא שוטח במסגרת פובליציסטית בלבד. "בכל מה שכתבתי כעיתונאי לא הכנסתי מעולם את דעותי הפוליטיות. לעומת זאת אני יכול לנחש לאיזו מפלגה את הצבעת?"

* נויבך: "וזה פוסל אותי מלהגיש תוכנית בקול ישראל?"
ליבסקינד: "לא, אבל למה זה פוסל אנשים כמוני?"
נויבך: "מי אמר שזה פוסל?"
ליבסקינד: "אז תראי לי אחד כמוני שמגיש תוכנית ברשת ב' או בגלי צה"ל".
נויבך: "אולי זה מפני שרבים וטובים במחנה שלך בזו לתקשורת במשך שנים, התייחסו אליה בתור מקצוע נחות, ועד היום הם מדברים עליה במונחים של משהו שלא ראוי להיות חלק ממנו".
ליבסקינד: "הם מדברים עליה ככה בגלל שהיא נראית כמו שהיא נראית".


משתתפת נוספת בתוכנית, ענת סרגוסטי, התערבה והעירה בנימה פדגוגית שאם אנשי ימין יחפצו להיות עיתונאים מן המניין, הם יאלצו לעמוד בכללי היושרה המקצועית. קלמן שאל אם "רק למחנה שלכם יש אינטגריטי?"

* נויבך: "אני לא יודעת מה זה המחנה שלי. אתה אולי מזוהה עם מחנה מסוים".
ליבסקינד: "גם את מזוהה".
נויבך: "סליחה, אני מעולם לא זיהיתי את עצמי עם מחנה מסוים".
ליבסקינד: "אבל אני מזהה".
נויבך: "אני לא מרגישה שאני חוטאת בעבודתי כאן בוקר בוקר".
ליבסקינד: "בסדר גמור שאת מרגישה כך, אבל אני שואל את עצמי איפה אני שם?"
נויבך: "זה העניין? סידור עבודה בשבילך?"
ליבסקינד: "ודאי שלא. זה עניין של השפעה על סדר היום. למה רק את יכולה ואני לא?".
נויבך: "זה מגוחך מה שאתה אומר".
סרגוסטי: "יש לך טור בעיתון נורא חשוב, יש לך בלוג פופולרי".
ליבסקינד: "כיוון שאתן עיתונאיות ותיקות אל תנסו למחוק את ההבדל בין עיסוק חדשותי לבין פובליציסטיקה".
נויבך: "להזכיר לך מי מנכ"ל רשות השידור? מאיפה הוא בא?"
ליבסקינד: "מוטי שקלאר מחזיק מיקרופון?"
נויבך: "לא, אבל הוא העורך הראשי של רשות השידור. יש לו השפעה עצומה על מה שקורה כאן".
ליבסקינד: "לא יכול להיות שתפיסת עולמו של המיעוט היא שתשלוט בכל התקשורת".
נויבך: "איך אפשר להגיד שהיא שולטת בכל התקשורת? אנחנו נמצאים בקול ישראל שאמון על אומנות האיזון. אנחנו מקפידים על זה בכל צעד ושעל. אנחנו הגונים, אנחנו ישרים, אנחנו לא מעוותים את העובדות".
ליבסקינד: "את באמת מאמינה בזה?"
נויבך: "אני יודעת מה קורה אצלי כל יום בבוקר כשאני עורכת את התוכנית".
ליבסקינד: "ואני יודע מה קורה כל בוקר ברדיו שאני שומע אותו".
נויבך: "אז אולי פשוט נורא מעצבן אותך לשמוע עמדות של אנשים אחרים".
ליבסקינד: "לא, ממש לא. מעצבן אותי לשמוע אך ורק עמדות של אנשים אחרים, ואני לא מבין איך אתכם לא מעצבן לשמוע רק את הדעות של עצמכם".
נויבך: "קלמן, אם תגיד עוד פעם אחת שאין לך יכולת ביטוי...".
ליבסקינד: "יש לי יכולת ביטוי פובליציסטית, אבל במיקרופון שעוסק באקטואליה רק אתם שולטים, זאת עובדה".
נויבך: "זה פשוט לא נכון. מה עם סיון רהב מאיר?".
ליבסקינד: "סיון רהב מאיר לא עורכת תוכנית כמו שאת עושה".
נויבך: סיון מגישה את 'שש בערב', והיא לא יושבת שם בתור אדם שמקריא טקסטים. אני מכירה את סיון בתור בן אדם דעתני לפחות כמוני, אם לא יותר. נקודת המוצא שלך היא נקודת מוצא מלפני 20 שנה. התקשורת כל-כך השתנתה מאז".


כמעט 20 דקות הם התווכחו, ובסוף היה ברור שליבסקינד אולי פרק את הלב, אבל נויבך לא השתכנעה. יכולות הניגוח המרשימות שלו התנפצו אל חומות האטימות שלה. היא באמת מאמינה שהתקשורת האלקטרונית הגונה ומאוזנת. מצפונה נקי. העובדה שבעשור האחרון השתבץ בתקשורת קומץ צעירים לא חילונים, מאפשרת לה להדחיק את המשך השליטה האיתנה של הגוורדיה החילונית-שמאלנית הוותיקה בגלי האתר. נראה לה שהימין רק מבלבל את המוח כאשר הוא מתלונן על שפת החדשות ועל הנחות היסוד המוסריות של השדרנים. אין בה קמצוץ מודעות לשערוריית הכפפתו של השידור הציבורי לדעותיה הפרטיות. יכולת ההבנה שלה למצוקות של מגזר ליבסקינד מזכירה את רמת הקשב של מרי אנטואנט להמון הצרפתי. אם אין להם מיקרופון, היא כאילו אמרה, שיכתבו מאמר.

▪ שאלת הנצח

http://www.youtube.com/watch?v=PNf7ZxAaUjE&feature=player_embedded


http://www.youtube.com/watch?v=BjoZ74mDXiQ&feature=player_embedded

http://rotter.net/forum/politics/20876.shtml


#32,ישפטל: מוטי שקלאר הוא אפס טוטאלי ומוחלט!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.11.10 בשעה 21:05
בתגובה להודעה #31

http://www.youtube.com/watch?v=y7YDFQocAoo&feature=related

#33,יהצורר רינו צרור וגל''צ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 03.11.10 בשעה 07:24
בתגובה להודעה #32

תיק גל"צ: שידור הקופים של רינו צרור

יום לאחר כינוס התמיכה בד"ר גבי אביטל, המדען הראשי המפוטר של משרד החינוך, התקיים דיון עצמי בגלי צה"ל רינו צרור ועידן קוולר הפגינו אחווה לא נדירה בעלת גוון אחיד האופיינית כל-כך למי שחגג לא מכבר 60 שנות התנשאות, יהירות וחד-צדדיות.
"אנחנו ואפסֵנו עוד. אנחנו עשינו, שידרנו, יצרנו, המצאנו, קידמנו, פיתחנו, זכרנו, ראיינו, צחקנו, יצאנו, השמענו, הקלטנו, החדרנו, הכנסנו, מה אתם יודעים - היינו. כן, אבל איפה היו האחרים? בעיקר הקשיבו ופעמים רבות התפוצצו. כי מה עם החלק השני של המשוואה: הִדרנו, הוצאנו, פילגנו, ראיינו רק אנ"ש, התייחסנו רק לדעות מצד מסוים במפה הפוליטית, חטאנו ביהירות, בהתעלמות מציבור ענק, בהגחכה שיטתית של אידיאולוגיה יריבה מבחינת קובעי הטון בתחנה? אה, זה? טוב. שכחנו" (ד"ר דרור אידר, לרגל יום הולדת 60 לגלי צה"ל).

60 שנות התנשאות נחגגו, בעיקר על ידם.

60 שנות אהבה עצמית - עד כדי נרקסיזם חולני, 60 שנות שנאה עצמית - עד כדי הלקאה.

60 שנות כיבוש אוזני מאזינים ולבבות עיוורים מראות את המציאות.

60 שנות בנים-של, אחים-של, חברים-של.

60 שנות גניבת-דעת.

בתאריך 28.10.10 סוקר בגלי צה"ל כינוס התמיכה בד"ר אביטל ("חופש המחשבה או סתימת פיות"). עידן קוולר ורינו צרור גיחכו, זילזלו, צחקו - ובעיקר הסכימו אחד עם השני. אלה לא דנו כלל במהות האירוע אלא מצאו את מה שחיפשו: מה שאפשר למצוא בכינוס תומכי מרכז ליכוד, ענודי מדבקות קוף סתום-פה על דש בגדיהם, שהתקיים באור יהודה. כינוס שהזכיר להם את 'נאום הקופים' הידוע של דוד לוי. זהו. לא התקיים דיון רציני. ככה זה שישים שנה.

כך פתח עידן קוולר בלזלול: "מוכן למרתון של קטעים מכנס ההלל והשבח של המדען המפוטר?"

צרור: "רק אם המרתון שווה במיוחד".

בהמשך, זילזל קוולר בהרצאתו של ד"ר שלמה צדוק, מהפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה: "כדי לתמוך בעמדתם, הם הביאו דוקטור לאירוע".

לסיום, רטנו השניים על עמדתו של ד"ר צדוק, שטען כי "פוליטיקאים הפכו להיות עבדים של שתי כנופיות". רטנו, שאלו וענו.

והם, צרור וקוולר, הביאו אחד את השני לתמוך בעמדתם. ההבדל הוא שזה רדיו ממלכתי, וזה כינוס פוליטי. ויש רגעים בהם אני מתגעגע לרזי ברקאי...

הצורר רינו צרור

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-53413-00.html

תגוביות:

1.להמשיך להחתים על העצומה לסגירת גלי צה"ל:

http://www.atzuma.co.il/noglz

2.גלי צה"ל הוא טירור שתומך בג'יהאד.מדובר בטרוריסטים .



#34,ילאטמה - תום פרידמן בראיון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 03.11.10 בשעה 09:24
בתגובה להודעה #33

מהדורת השבט עם טום פרידמן, המסתנן החגיגי וזעם בעולם

http://www.youtube.com/watch?v=jXSVq7FUBko&feature=player_embedded


#35,ימעניין-הפעם לא הגיע העניין לכותרות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.11.10 בשעה 11:12
בתגובה להודעה #34

לפני מספר שבועות רעדה הארץ. שר החוץ ליברמן נאם באו"ם ואמר שלדעתו אין סיכוי לשלום בשנים הקרובות ויש לפעול לכינונו של הסדר ביניים ארוך טווח. הנאום של ליברמן תפס את הכותרות הראשיות בתקשורת האלקטרונית והכתובה. הכותרות היו צעקניות. התקשורת תהתה איך מעז שר החוץ לנאום נאום שעומד בסתירה למדיניות ראש הממשלה. טענו שליברמן "בז לכללי הדיפלומטיה, המנהל התקין, המכובדות וה"נראות"" ושהמניע שלו לומר את שאמר הוא ריצוי בוחריו בישראל. עוד ועוד ביקורת פורסמה ופואד בן אליעזר אפילו אמר שנאום ליברמן הוא הנחת מטען צד לנתניהו (תזכורת: רק לשמאלנים מותר לדבר ככה). כמובן שלשכת נתניהו הזדרזה להבהיר שראש הממשלה הוא בסדר וליברמן עשה הכל על דעת עצמו בלבד.

אני דווקא חשבתי שזה ממש בסדר מצד ליברמן להגיד את מה שהוא חושב ואת מה שהרוב המוחלט של הישראלים חושב: לא יהיה שלום עם הפלסטינאים בקרוב. גם חשבתי שהנאום של ליברמן דווקא חיזק את נתניהו. הוא הראה לאמריקאים ולעולם שלנתניהו יש קואליציה קשה ושהוא לא יכול לעשות מה שבא לו במסגרת המו"מ.

עכשיו לעניין אחר לחלוטין. ביום רביעי, בכנס שבו נכחו 120 מנהיגים יהודים מרחבי העולם, אמר שר הביטחון אהוד ברק שהדרישה של נתניהו להכרה פלסטינאית במדינת ישראל כמדינה יהודית אינה הכרחית. ברק חזר על הדברים גם למחרת, בפגישה עם שליח הרביעיה הבינלאומית, טוני בלייר.

איך מעז שר הביטחון לסתור בדבריו את עמדת ראש הממשלה? איך הוא מעז להחליש את עמדת המדינה במו"מ מול הפלסטינאים והאמריקאים? האם ייתכן שאלו המהלכים להדחתו של ברק שהביאו אותו לומר דברים כאלה כדי לרצות את בוחריו?

מעניין. הפעם לא הגיע העניין לכותרות. הפעם לא היו קריאות לפיטורי השר. הפעם לא הייתה מאסה של מאמרים שתוהה מי כאן בעל הבית ואיך מעז ברק להביך כך את נתניהו. התקשורת הסתפקה בדיווח קורקטי על הביקורת של בוגי יעלון בנושא ובחרה לא להביע עמדה.

מוכרח להודות שלא הופתעתי.

מאת shaylahag


http://shalomahar.wordpress.com/


#36,ימפלה נוספת לעיתונאי גדעון לוי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.11.10 בשעה 00:00
בתגובה להודעה #35

מפלה נוספת לעיתונאי גדעון לוי

עיתונאי השמאל גדעון לוי והעיתון "הארץ" נאלצו להודות בבית המשפט כי לא היה להם מקור מסויים לכתבה נגד תושבי הר ברכה.

שופט בית-משפט השלום בירושלים, עודד שחם, הגיע בימים האחרונים לסיכום בתביעת הדיבה שהוגשה ע"י ועד מתיישבי השומרון נגד עיתונאי השמאל הקיצוני, גדעון לוי ועמוס שוקן, מו"ל העיתון "הארץ".

לוי תיאר באחד ממדוריו כי תושבי ברכה מאיימים תדיר על תושבי הכפר עין בורין הסמוך, מתנכלים להם ואף משגרים לעבר בתיהם רקטות מתוך ההתנחלויות.

התובעים, שסברו כי הכתבה היא פרי דימיונו של לוי, דרשו 100 אלף שקל כפיצוי על הוצאת לשון הרע, וכן התנצלות בולטת בעיתון ומחיקת הכתבה מאתר "הארץ".

בא-כוחם של אנשי "הארץ" הגיש תצהיר לבית המשפט בו נכתב כי "בכתבה לא היתה כל התייחסות לאגודה השיתופית ברכה ולמי משאר התובעים...", בהמשך הודה בתצהיר כי לנתבעים (אנשי הארץ) לא היה כל מידע לגבי אדם ספציפי שביצע את המתואר בכתבה.

היועץ המשפטי של ועד מתיישבי השומרון הסתפק בהצהרה שהגישו הנתבעים ובהסכמה התביעה נמחקה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211147

1.למה ??? השתגעתם ?! הצורר הזה צריך לשלם על העלילות שלו !

2.למה התביעה נמחקה בהסכמה?

3.המפלה היא של ועד מתיישבי השומרון שלא התעקשו לנצח בתביעה.בגלל הוויתור כתבות כאלה יחזרו על עצמן גם ע"י עיתונאים ואמצעי תקשורת אחרים.

4.המרחם על רשעים סופו ......

5.העיתונאי גדעון לוי? עיתונאי? שקרן! צורר! ! בדאי! כזבן....


#37,יהכתבים הנלהבים לא הבינו למה הסיפור אסור בפרסום/ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.11.10 בשעה 14:02
בתגובה להודעה #36
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.11.10 בשעה 14:06 בברכה, ליה
 
הפארודיה על הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר

קלמן ליבסקינד

לפני כמה חודשים הציתו פלשתינים שטח הסמוך לישוב חרשה שבבנימין. האש התפשטה לכיוון הישוב, תלמידי ישיבה ובני משפחותיהם פונו והצריף של השומר נשרף, לפני שמכבי האש הצליחו להשתלט על הלהבות. צה"ל, שזיהה את החשודים בהצתה בורחים לכוון הכפר מזרעת א-קבליה, ניהל אחריהם מרדף. דובר הישוב, שדיווח על הסיפור הזה בהודעה קבוצתית לכל כתבי ההתיישבות, היה מופתע כשאיש מהם לא חזר אליו, איש לא התעניין ואיש לא חשב שניסיון לשרוף ישוב יהודי הוא משהו שצריך לפרסם. למחרת החליט הדובר להעביר לכתבים שיעור קטן בתקשורת ושלח להם הודעה נוספת: "לא לפרסום: בעקבות ההצתה אתמול, שרפו הבוקר אנשי 'תג מחיר' שדה סמוך לכפר מזרעת א-קבליה". הזמן שעבר מרגע שליחת ההודעה ועד למבול הטלפונים מהכתבים, יכול היה להתחרות במהירות האור. הכתבים הנלהבים לא הבינו למה הסיפור אסור בפרסום. "כי אין סיפור כזה", השיב להם הדובר, "אבל אם אתם כבר מתקשרים, איפה הייתם אתמול כשערבים ניסו לשרוף את חרשה"? רוב הכתבים היו נבוכים, לחלקם היה חשוב בעיקר שהסיפור המביך הזה לא יצא החוצה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1786#responses


#38,יתקשיבו טוב ותבדקו אם יונית לוי תזכור לבשר לכם את המחיר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.11.10 בשעה 14:08
בתגובה להודעה #37

מחיר האלימות הערבית או מחיר חופש הביטוי/קלמן ליבסקינד

לפני כשבועיים הגיעו מיכאל בן ארי, ברוך מרזל, איתמר בן גביר ואנשיהם להפגין באום אל פאחם. המקומיים, שלא אהבו את ההפגנה, תקפו באבנים את כוחות המשטרה, שליוו את המפגינים. ההפגנה הזו, של אנשי הימין במגזר הערבי, היא חלק מסוגייה רחבה יותר של חופש הביטוי. אפשר לתמוך בו, אפשר להתנגד לו. אבל אי אפשר להיות צבועים. ובביקורת של התקשורת על ההפגנה, במקרה הזה גם העיתון שלי, יש הרבה צביעות. כי אם מרזל באום אל פאחם זו פרובוקציה, אז גם מצעד הגאווה בירושלים וגם הפגנה של חילונים נגד חרדים בבני ברק הן פרובוקציה. הגדיל לעשות ערוץ 2, שטרח לעדכן את צופיו בעלויות הליווי המשטרתי. "ארבעה מליון שקלים, מחיר לא זול עבור חופש הביטוי". בפעם הבאה שמצעד הגאווה יצעד בבירה, תקשיבו טוב ותבדקו אם יונית לוי תזכור לבשר לכם כמה עלתה לכיס הציבורי הפרובוקציה של ההומואים.

המהומה הזו, אגב, הזכירה לי הפגנה שארגנתי לפני שנים רבות מול הקריה בתל אביב, הפגנה שלא עלתה למשלם המסים אגורה, בעיקר משום שלא נזקקנו לשום אבטחה. למה? כי איש לא חשש אז ששר הבטחון ירד מהבניין ויתקוף אותנו. מה שאין כן באום אל פאחם. את הליווי המשטרתי, וכדאי להפנים את זה היטב, שולחת המשטרה לא בגלל ברוך מרזל אלא בגלל הערבים שזורקים עליו אבנים. ארבעה מליון שקלים, לפיכך, הם לא מחיר חופש הביטוי. הם מחירה של האלימות הערבית. הנה, רק יומיים אחרי ההפגנה, ניסה נהג עבריין וחסר רשיון מאום אל פאחם להימלט מניידת משטרה. הוא חצה מדרכה, עמוד חשמל ומעקה בטיחות, התנגש באוטובוס, הפך אותו על נוסעיו אל התעלה ונהרג. ומה עשו שכניו? כמיטב המסורת המקומית הם יצאו אל הכביש ותקפו באבנים את השוטרים, את מכבי האש ואת האמבולנסים שהגיעו לטפל בפצועים. 200 שוטרים ואנשי יס"מ הוקפצו למקום יחד עם מסוק שהוזנק במיוחד. הייתי מת לדעת כמה זה עלה לנו אבל דווקא כאן, משום מה, לא עשו בערוץ 2 את החשבון.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1786#responses


#39,יכל תושביהן עניים, ולכן מתנגשים כל הזמן כולם זה בזה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.11.10 בשעה 14:11
בתגובה להודעה #38
קלמן ליבסקינד

לפני כמה שבועות פירסם נחמיה שטרסלר בדה-מרקר את אחד מקטעי הסאטירה הטובים שנכתבו כאן. שטרסלר, פרשן כלכלי בעל שם, סיפר על המלחמה של תושבי השומרון היהודים בנהגים הערבים שנוהגים בפראות בכלי רכב גנובים, ללא לוחיות זיהוי, ללא טסט ותוך התעלמות מחוקי התנועה. שטרסלר לא מתווכח עם העובדות. אפילו הוא לא. אבל יש לו שורה תחתונה מעניינת. "נכון שרבים מהפלסטינים נוסעים בכלי רכב שסובלים מרמת תחזוקה ירודה ביותר. למשל, הטרקטור שבו התנגשה משאית בלוני הגז בצפון השומרון (שלושה ילדים נהרגו - ק.ל.) נסע בלי אורות. אבל, מתנחלים יקרים, זו תוצאה של הכיבוש. זו תוצאה של הדיכוי שגורם לרמת חיים נמוכה, לחץ כלכלי, אבטלה ועוני. אתם כורתים להם את עצי הזית - ולהם אין כסף לתקן את הטרקטור". אני חייב להודות שהקטע הזה כל כך הצחיק אותי שלרגע חשבתי שאולי לא שטרסלר חיבר אותו אלא נער גבעות שופע הומור שהחליט לייצר פארודיה על התקשורת השמאלנית. בשבוע הבא, ככל הנראה, יספר לנו שטרסלר כיצד במדינות שבהן לא גדלים כלל זיתים וממילא כל תושביהן עניים, מתנגשים כל הזמן כולם זה בזה. איך מכנה שטרסלר את המדור שלו? "שלא יעבדו עליכם". וואלה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1786#responses


#40,יב- YNET יוצאים מנקודת הנחה קבועה שהערבים תמיד צודקים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.11.10 בשעה 14:14
בתגובה להודעה #39

קלמן ליבסקינד

בכל מה שנוגע למאבקים בין הפלסטינים למתנחלים בחר אתר האינטרנט YNET, לוותר על עבודה עיתונאית ולהפוך את האתר ללוח מודעות. כל פלסטיני שחשקה נפשו להתלונן על המצב צריך רק לטלפן לכתב עלי ואקד ובתוך רגעים התלונה שלו באוויר. בלי בדיקה, בלי הוכחות, בלי נתונים. לפני כמה שבועות הופיעה ב- YNET הכותרת "פלסטינים: מתנחלים מסקו זיתים באדמתנו". לואקד יש עבר עשיר בציטוט טענות פלסטיניות שלו עצמו אין מושג ירוק אם הן נכונות. במקרה הזה ידעו המקורות של ואקד, אנשי ארגון השמאל הקיצוני "יש דין", לספר לו אפילו שהמוסקים הגיעו מהישוב "עדי עד". המתנחלים, בסוף הידיעה, מכחישים אמנם הכל אבל ב- YNET זה מעולם לא עזר להם. הפלסטינים טוענים, הפלסטינים עולים לאתר. אלא שהפעם, כך לפחות הציג הכתב, יש לפלסטינים ראיות. פיראס עלמי, איש "יש דין", הצליח לצלם את המתנחל ממש באמצע המסיק. אתם חייבים, אבל ממש חייבים, להיכנס ל- YNET כדי לראות את התמונה הזו. מדובר בצילום שבמרכזו ניתן לזהות כתם תכול בגודל של ראש סיכה. הכתם, מסביר לנו ואקד את מה שהסבירו לו ב"יש דין", הוא הוא המתנחל שמוסק את העצים של הפלסטינים. זה, אגב יכול להיות נכון. בדיוק כמו שזה יכול להיות מתנחל שעושה פיפי בצד הכביש או פלסטיני שמוסק את העצים של עצמו ואולי זו בכלל מגבת תכולה שתלויה שם לייבוש. אבל מכיוון שב- YNET יוצאים מנקודת הנחה קבועה שהערבים תמיד צודקים והמתנחלים תמיד גונבים, אז מה זה בכלל משנה מה רואים שם? מספיק להיות קטנוניים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1786#responses


#41,י''אג'נדה'' שהאשים את ישראל בטבח - מארגן את כנס העיתונות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.11.10 בשעה 09:17
בתגובה להודעה #40

"אג'נדה" האשימה את צה''ל בביצוע טבח - נותנת חסות לכנס העיתונות

אחד מנותני החסות והשותפים המרכזיים ב"כנס אילת לעיתונות – 2010"
הינו ארגון שמאל קיצוני, שהוקם ע"י הקרן לישראל חדשה (הקרן החדשה
לישראל) בתמיכת קרן פורד.

מדובר במרכז לאסטרטגיה תקשורתית "אג'נדה", שהינו אחד משני משרדי
היחצ"נות המרכזיים של הקרן לישראל חדשה (השני הינו "בן אור תקשורת"
שהיה גם שותף בהקמת "אג'נדה").

מה אנו יודעים על "אג'נדה"?

מתוך האתר:

".. אג'נדה, מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית הוא ארגון ללא כוונת רווח שהוקם בשנת 2003..."

"..אג'נדה הוקמה בתמיכת קרן פורד ובייסוד משותף של ארגון שתיל וחברת בן-אור תקשורת..."

"..אג'נדה שמה למטרה להשפיע על סדר היום הציבורי ועל תהליכי קביעת המדיניות באמצעות קידום
נושאים לשינוי חברתי בזירה התקשורתית באופן מתוכנן ויזום..."

"..אג'נדה רואה חשיבות עליונה לכינונו של שיח ציבורי חדש, בו יישמעו קולות אחרים ויינתן מקום
מרכזי לנושאים כמו שוויון, זכויות מיעוטים, צדק חברתי, כלכלי וסביבתי, בריאות וזכויות אדם..."

מנכ"ל "אג'נדה", הינה אשת השמאל הקיצוני, ענת סרגוסטי, שאף תישא דברים
במושב הפתיחה של כנס העיתונות באילת.

מי היא ענת סרגוסטי?

מתוך ויקיפדיה :

בתחילת דרכה העיתונאית היתה סרגוסטי צלמת בעולם הזה. בין היתר התפרסמה כשבאמצע המצור שהטיל צה"ל על ביירות במלחמת לבנון הראשונה הגיעה (ביחד עם אורי אבנרי ושרית ישי) לביקור וראיון אצל יאסר ערפאת הנצור. הפגישה, שעצם קיומה הוגדר בזמנו כעבירה פלילית, הייתה הראשונה של ישראלים עם ערפאת.

בנוסף על כך:

ענת סרגוסטי חתמה יחד עם נעמי חזן (נשיאת הקרן לישראל חדשה) על מכתב
ה"שחיטה" המפורסם. במכתב, שהתפרסם יום אחד בלבד לאחר תחילת מבצע
"עופרת יצוקה", מואשמים מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל בביצוע טבח
בחפים מפשע.

מעניין אם דב יודקובסקי, יעקב אחימאיר, דן מרגלית, ישמחו לקבל
פרס מפעל חיים גם מענת סרגוסטי, שמאשימה את חיילי מדינתה
בביצוע טבח, ובעקיפין גם מנעמי חזן, נשיאת NIF (שהנו הארגון
שייסד את "אג'נדה"), שחתמה אף היא על מכתב ה"שחיטה".

http://rotter.net/forum/scoops1/38927.shtml



#42,יבתקשורת הישראלית בנו פסל לכבוד תום פרידמן...
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.11.10 בשעה 11:34
בתגובה להודעה #41

1.עיתון השמאל האליטיסטי הניו יורק טיימס מתוסכל מהפסד יקירם אובמה תוקף-את נתניהו,עלוב ביותר !!איפה היושרה של בן דרור ימיני !!! ???

2.תזכורת:דייויד ברוקס פובליציסט של הניו יורק טיימס ! ברוקס:"חלק גדול מעיתונאי הטיימס הם אנטישמים ששונאים את ישראל !".

3.האם בעשור האחרון היה מאמר אחד של עיתון שמאל בעד ישראל?

4.תומס פרידמן קיבל בעבר פרסים מהקרן החדשה לישראל.מוזמן לאירועים שלהם ונחשב בן בית אצלם.

5.ושוב חוזר תומס פרידמן !עיתונאי השמאל הקיצוני,התומך מספר אחד של אובמה לתקוף את נתניהו.... כאשר אובמה נופל בציבור האמריקאי,תמיד פרידמן יכול לתקוף את נתניהו...זה עושה לו טוב....זה כמו מסומם שהזריק ונרגע...

6.הניו יורק טיימס שונא: את הרפובליקנים,את פוקס ניוז,את ממשלת ישראל ואת כל מי שלא שמאלן "נאור" כמותו!

7.בתקשורת הישראלית בנו פסל לכבוד תום פרידמן...השמאלנים שקוראים לעצמם עיתונאים יכולים להשתחוות פעמיים ביום...

8.כל מילה של תום פרידמן בניו יורק טיימס...מיד בחדווה בראש הכותרות בתקשורת שלנו ש"מאוד אוהבת" את ביבי...

9.מה שלא ניתן לערבים- הם יפוצצו המו"מ,והתקשורת הישראלית תסנגר עליהם
המטומטם היחיד היא התקשורת.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1802&page=3


#43,יהאם ימיני משתתף בכנס העיתונות ש''אג'נדה'' מארגן?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.11.10 בשעה 11:40
בתגובה להודעה #42

''אג'נדה'' שהאשים את ישראל בטבח - מארגן את כנס העיתונות .הקרן מממנת גופים שקשורים לתעמולת הזוועה נגד ישראל.

כך כתב בן דרור ימיני על מעשי הקרן האמריקאית לישראל חדשה-NIF :

מאת בן דרור ימיני

..."הקרן ( NIF ) תומכת בעדאלה, או "רופאים לזכויות אדם", שתמכו בסנקציות, או בקואליציית נשים לשלום, גוף שקורא לחרם נגד ישראל ולרדיפת ישראלים בטריבונלים בינלאומיים.

וזה עוד לא הכל. אחד מהגופים בקואליציית נשים לשלום הוא "נשים בשחור". ובכן, באתר הבלגי של "נשים בשחור" מופיע דיווח של ברברה לובין, שצריך לשפשף עיניים כדי להאמין שהוא פורסם.

מסופר שם על חיילים ישראלים שביקשו מאמא פלסטינית לבחור חמישה מבין עשרת ילדיה כ"מתנה" לישראל. האמא פרצה בזעקות אימה, והם בחרו במקומה. וכך, לפי סיפור הזוועה, חיילי ישראל רצחו בדם קר את החמישה. ככה סתם.

זה לא סיפור שראוי להפרכה. הרי אפילו הפלסטינים אינם מפיצים אותו, משום שהוא לא היה ולא נברא, ואתרים אנטי-ישראליים אחרים גם טרחו לתקן ולספר שמדובר בטעות, ושבעצם, בני המשפחה נפגעו מטיל, על ביתו של עיסא אל-בטראן, מורה באונר"א. זו הייתה גם הגרסה שפרסמה עמירה הס בעיתון "הארץ". באותה כתבה פורסמה גם תגובה של דובר צה"ל. אלא שאפילו תגובת דובר צה"ל לקתה בחסר. משום שהאיש אינו רק מורה באונר"א, אלא גם ראש יחידת הייצור הצבאי של החמאס, ומבוקש בכיר. הדברים מופיעים בתלונה אנונימית שהגיעה לאונר"א עוד ב-2008, מהורים שחששו לפגיעה בילדיהם, משום שהמורה שלהם הוא בכיר בחמאס. ובנוסף, לפני הפגזת הבית של המבוקש הבכיר, הגיעה אזהרה טלפונית.

העלילה שפורסמה איננה פרסום רשמי של הקרן, של קואליציית נשים או של הסניף הישראלי של "נשים בשחור". אבל לקרן יש אחריות. משום שהיא מממנת גופים שקשורים לתעמולת הזוועה נגד ישראל. הקרן לא תמכה ואינה תומכת בעלילת הדם שפורסמה באחד מאתרי "נשים בשחור", אבל נשיאת הקרן, נעמי חזן, פרסמה בעצמה הודעה על "השחיטה" שמבצעת ישראל בפלסטינים.

... הקרן יכולה לטעון שאין לה שום קשר, ושהיא אינה עומדת מאחורי כל פרסום. אלא שההתכחשות הזאת קצת מגוחכת. משום שמי שפרסמה הודעה על "שחיטה",(נעמי חזן.ליה) נושאת באחריות מוסרית לעלילה החדשה.

...בראיון ל"ידיעות אחרונות", שפורסם בגליון סוף השבוע (23.4), טענה מנכ"ל הקרן, רחל ליאל, שהקרן אינה מעניקה סיוע לגופים שדורשים להעמיד לדין ישראלים... לפי מנכ"ל הקרן, אם קואליציית נשים דורשת להעמיד ישראלים לדין - הקרן אמורה להפסיק את הסיוע.

ובכן, בפנייה הרשמית של קואליציית נשים לשלום לבריטניה נאמר כהאי לישנא: "אפשרו להעמיד לדין פושעי מלחמה ישראלים ... ובהם אהוד אולמרט, אהוד ברק, ציפי לבני ובכירים נוספים". כלומר, קואליציית נשים קובעת מראש שציפי לבני היא פושעת מלחמה, וכי יש להעמיד אותה לדין.

... כך ששלחנו שאילתה לקרן: האם תכבד המנכ"ל את דבריה שלה, ותודיע על הפסקת התמיכה בקואליציית נשים"?

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1157


#44,יטרור אידיאולוגי נורא במסווה של פלורליזם נוסח פראבדה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.11.10 בשעה 15:22
בתגובה להודעה #43
ערכתי לאחרונה בתאריך 16.11.10 בשעה 16:45 בברכה, ליה
 

1.גורלו של בנדק חשוב בעיני כקליפת השום. לא הוא הנושא.הרעיון שיש לבנדק את הזכות לuמר את אשר על ליבו - מקודש בעיני.עם זאת , עליו לשאת בתוצאות ההחלטות שלו ומשנתו הסדורה 'בין אם דעתו מקובלת על חבריו ומעסיקיו 'ובין אם היא אהודה בקרב לקוחותיו , ציבור צרכני התרבות...החזקת המקל בשני קצותיו אינה מוסרית ואינה מכובדת.
אינני חפצה באנשים שפוחדים לומר את דעתם , נהפוך הוא.כבר שנים רבות מתקרנפים רבים בתקשורת ובמילייה התרבותי והאקדמי, מבינים שאם לא יסמנו עצמם כאנשי שמאל - תיחסם דרכם ותקרת זכוכית כבדה תירמוס קומתם. טרור אידיאולוגי נורא במסווה של פלורליזם נוסח פראבדה.
את זה חייבים להפסיק.ידע כל אדם שדעתו ראוhיה להישמע בראש חוצות , ללא מורא , ובתנאי שיידע שגם להתקרנפות יש מחיר.חיקו החמים של השמאל ,שוב לא יהיה מקלטו של כל קרייריסט צבוע או פחדן, וההצטרפות למחנה הדורסני הזה תיתבע מחיר הולם.או אז יתקיים סוף סוף איזון בין מצפונו של אדם לבין האמביציות המקצועיות שלו.מאזן האימה הוא המפתח ליושר ולויכוח הוגן.

2.אפשר לחשוב שאמן או אקדמאי שאינו שמאלן - לא חייב להזהר במוצא פיו.
נסה להיות יהודי לאומי , או רחמנא ליצלן , ''ימני'' בקרב ''אנשי הרוח''
או ''אנשי התרבות'' או ''אנשי האקדמיה'' ואני מבטיח לך ויה דולורוזה ומסע יסוריים שסופו מי ישורנו..רחוק לא תגיע.הטרור הרעיוני של השמאל מקרנף רבים וטובים ומטיל מורא על כל מי שלא מוכן לשמש תועמלן שמאל במקרה הרע , או ''לא מעורב'' כנסבל , במקרה הטוב יותר.
המהין לחרוג מהדיסציפלינה , שם עתידו המקצועי בכפו ומשלם בקשריו ברשת החברתית לה הוא שייך.גל של תיעוב ומיאוס אוחז כל אדם בן חורין ובר דעת בציבור הישראלי למראה אומניו ואנשי הרוח שלו היוצאים מגדרם כדי לחנך את קהלם , משל מונו ע''י מאן דהו , טמיר ונעלם , למורי הלכות מוסר על העם..
ומהגל הזה אולי יצא טוב.שוב לא נראה כלומניקים שרוצים קריירה כזמרים , מוצאים עצמם נאלצים לומר דברים נגד הגיוס לצה''ל , כתנאי לפיתוח קריירה מוצלחת..והם ( לטענתם) בכלל לא מתכוונים לכך. מישהו יעץ להם לעשות כך , כי זה עוזר לקריירה...ובכל אופן , ודאי שלא מזיק.אז זהו , חברים. אם זה כן יזיק , אולי עדנה מזיא לא תהיה חברה שלך ,וקוטלר לא יחלק איתך צינגלה על המרפסת ...קוראים לזה מאזן אימה - וזה משחרר !

3.במדינה המשונה שלנו, האמנים הללו שכחו מי הם. אזי הריני כאן להזכיר להם: בדיוק כמו שליצני החצר בשעתו, היו מקפצים ומפזזים, כשעל ראשם מצנפת מחודדת עם פעמונים בקצה ולרגליהם נעלים מגוחכות וארוכות ארוכות ולבושם ססגוני, כך גם אלה של היום ואין זה משנה כלל אם הם שחקני אופי, משחקים דמויות דרמטיות, או טרגיות, או מוקיונים. הם שחקנים. התפקיד שלהם לשחק על במה ולשעשע אותנו, הציבור. איש לא משלם להם ואיש לא מבקש מהם להביע דעה פוליטית. כדי לשמוע ניתוחים פוליטיים מלומדים, אני בטח לא אזדקק לגרבוז, הויברגר, בנדק, או עוד כל מיני, שתפקידם לשעשע בלבד. עלו על הבמה, לאחר שלמדתם היטב את התפקיד ותנו את המיטב שבמיטב ואל תבלבלו את המוח עם הדעות הפוליטיות שלכם, שאינן מענינו של איש.

4.לחצוף הזה בנדק מבנק המזרחי היתה פליטת פה נוספת בתכנית של ליאור שליין,עם אורנה בנאי וצבירה הדר.צביקה הדר נשאר פעור פה כשבנדק העיר משהו על נאצים בהקשר לחיילי צה''ל. למה משתיקים את זה?

5.בנדק הוא קולב רק כדי להציג את בגדי המלך החדשים.רצית להיות אמן נחשב - היית חייב להביע עמדות מבקרות על מדינתך ועמך...במיוחד אם פנית לקריירה בינלאומית...מעולם לא שילמת מחירים על כך , חוץ מכמה טוקבקים...
כשתתחיל לשלם מחירים - אולי תמצא גם סיבות לקולא ויהיו מעט חסמים שיעמידו בספק את כדאיות עסקת נזיד העדשים...
כל הורה מכיר את הפרדוקס : ילד ללא גבולות וללא מעצורים ואיסורים - לא גדל להיות מבוגר חפשי...ממש ההיפך , גוטה. ממש ההיפך.

6.שטויות. בנדק מסתכל מסביב על חבריו בביצה ,ומבין שכל רע לא אונה להם...אדם ראציונאלי בודק כדאיות עפ''י נסיונם של אחרים.אנשים שירקו לבאר ממנה הם שותים , דווקא עשו חייל בבראנז'ה עד עכשיו.אנחנו מקוים שזה ישתנה , אך נסיון העבר מוכיח ההיפך...וכי ''אוסם'' לא השתמשה באביב גפן ? ''כלל'' לא השתמשה בשרותיו של אבש'לו ?''תלמה'' לא לקחה את בנאי ?
רשע וטוב לו...

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/178/584.html?hp=1&loc=32&tmp=3229


#45,ישלטון המיעוט - תשובה לבנזימן / ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.11.10 בשעה 10:13
בתגובה להודעה #44

שלטון המיעוט

"חבורה קטנה של עיתונאים, המחזיקה בעמדות שמאל קיצוניות ואשר תפיסות העולם שלה ניגפות בבחירות פעם אחר פעם, קובעת כאן את סדר היום". תגובה לעוזי בנזימן .

למאמר "קול ההמון" / עוזי בנזימן

http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/061110_Voice_of_the_crowd.aspx

לאחרונה נטלתי חלק בכנס שערך ארגון אג'נדה בסוגיות של תקשורת ודמוקרטיה. מניתוח הרכב הקהל, כפי שבא לידי ביטוי בהערות שנשמעו מפעם לפעם, אני מסופק אם שיכנעתי מישהו בעמדותי, ובכל זאת נראה היה לי שהצלחתי להבהיר אותן היטב. כך, לפחות, סברתי עד שקראתי את הביקורת של עוזי בנזימן ב"עין השביעית".

בנזימן עצמו אמנם לא נכח באירוע, אבל תקציר מדברי שם, בעיקר סביב ביקורת שמתחתי על פרופ' מרדכי קרמניצר, הספיק לו כדי לנתח את תפיסת העולם העיתונאית שלי באופן מרתק. אני חייב להודות שעם חלק ניכר מהעמדות שלי, כפי שהציג אותן בנזימן במאמרו, עשיתי היכרות ראשונה אצלו. בנזימן ניסח את תפיסותי כך שיהיו נוחות לו, ואז היכה בהן ובי בשבט ביקורתו.

נדמה לי שכבר קראתי בעבר כמה וכמה ביקורות של עוזי בנזימן על קולגות. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הוא נהג להתייחס אליהם, באופן טבעי, כ"עיתונאים". לי הוא בחר להדביק את הכינוי "כותב ימין", ולפיכך אאמץ גם אני את הגישה הזו שלו ואכנה אותו כאן "פובליציסט שמאל". בשורות הבאות אראה כי הכינוי הזה לא עושה לו עוול גדול מדי.

"בעיקר עירער ליבסקינד", כתב בנזימן, "על תפיסתו של קרמניצר שלרוב אין זכות לרמוס את זכויות המיעוט. העיתונאי טען שהרוב קובע, שעל התקשורת לבטא את רצון הרוב ועמדותיו, וקבל על כך שהתקשורת הישראלית אינה עומדת בחובה זו, אלא נותנת ביטוי בעיקר לעמדות המיעוט". נדמה לי שלמעט סימני הפיסוק, בנזימן לא הצליח לפגוע בכלום.

לא עירערתי על תפיסתו של קרמניצר שלרוב אין זכות לרמוס את המיעוט. טענתי ואני מוסיף לטעון שמדינת ישראל רשמה פטנט ייחודי, בהיותה המדינה המערבית היחידה שאני מכיר שבה המיעוט רומס את זכויותיו של הרוב. אמרתי שחבורה קטנה של עיתונאים, המחזיקה בעמדות שמאל קיצוניות ואשר תפיסות העולם שלה ניגפות בבחירות פעם אחר פעם, קובעת כאן את סדר היום, כשקולו של הרוב אינו נשמע.

חשבתי שכמי שעורך את "העין השביעית" העניין הזה מטריד את בנזימן. התבדיתי. מעולם לא טענתי שעל התקשורת לבטא את עמדות הרוב. יצאתי נגד סתימת פיו של הרוב. אמרתי שהפער בין מה שחושב כאן הציבור ובין הקו שמובילה התקשורת הוא בלתי נסבל. לא אמרתי שהתקשורת נותנת ביטוי בעיקר לעמדות המיעוט, אמרתי שהיא מביאה לידי ביטוי אותן ורק אותן.

יכולתי לעבור טענה אחר טענה, אולם כיוון שכאמור, הטענות שאיתן מתמודד בנזימן אינן הטענות שלי, אוותר על כך. לפיכך אתייחס רק לאמירה מדהימה אחת שלו, שלפיה "תפקידה החיוני של התקשורת לקרוא תיגר על הגרסאות הרשמיות, לשמור על זכויות המיעוט ולהתריע מפני עמדות לא לגיטימיות לעודד את הציבור לגבש דעה עצמאית, להיות מורה דרך בתקופות דמדומים".

לקרוא תיגר על הגרסאות הרשמיות? לשמור על זכויות המיעוט? אולי תוכל לספר לי, מר בנזימן, מתי בדיוק קראת תיגר על גרסה רשמית? מתי הגנת על זכויות מיעוט שאיננו ערבי? בימי אוסלו העליזים, כשנחילים של דם נשפכו גם באחריותה של תקשורת שהלכה, כמוך, אחרי נטיית לבה הפוליטי, בלי לשאול שום שאלה? או אולי היה זה ערב ההתנתקות, כשהגרסה הרשמית של שרון הבטיחה שיהיה פה טוב אם רק נהרוס לעשרת אלפים איש את הבית?

ואולי בכלל כשלעגת, במאמר שפירסמת, ל"ייסורי העקירה של המתפנים" והעלית תהייה אם הם אינם "מיצג מבוים", אולי שם ראית את עצמך "שומר על זכויות המיעוט"? ואולי תזכיר לי מה היתה עמדתך כשממשלות ישראל שיחררו בעסקות שונות ומשונות אלפי מחבלים ששבו לטבוח בנו? איפה קראת שם תיגר על הגרסה הרשמית?

"הגנת זכויות המיעוט" היא מפלטו של מי שמבקש לעטר את קורות החיים שלו בדרך לפרס סוקולוב. בפועל כשלת בה, אתה ורוב העיתונות הישראלית, פעם אחר פעם. במשך עשרות שנים בחרת, כמו רוב עמיתיך, להתחבר לשלטון בכל פעם שהמיעוט שנרמס לא התאים לכם פוליטית.

הנה, אני מציע לך תרגיל מחשבתי קטן: אם רוב הציבור התנגד להסכמי אוסלו, האם לא נראה לך שהחתימה עליו היתה מעשה אנטי-דמוקרטי? ואם הציבור תמך בו, אולי תוכל לנקוב עבורי בשם של עיתונאי אחד שהתייצב אז לצד המיעוט, כדי "לקרוא תיגר על הגרסה הרשמית"?

מה שמדאיג אותי, מר בנזימן, הן לא דעותיך. אני לא חושש מדעות. מטריד אותי, אצלך כמו אצל קרמניצר, הניתוק מהמציאות. אני שואל את עצמי, מאיזו פוזיציה בדיוק אתה מבקש לחנך אותי וללמד אותי מהי עיתונות ומהי דמוקרטיה?

מעמדה של מי שבמשך למעלה מ-40 שנה עבד בעיתון שלא הטיל מעולם שום ספק בשום גרסה שהתאימה למחנה הפוליטי שלו? ואולי תסביר לי איך מעודדים את הציבור "לגבש עמדה עצמאית" כשהמידע שמוסרים לו הוא מוטה פוליטית, עקום ושגוי? ומתי בדיוק סייע העיתון האחרון שלך, "הארץ", לזרימת מידע ודעות חופשיים, כאלה שיסייעו לציבור לבחון ולבחור עבור מי להצביע? במאמר הדעה השבועי של משה ארנס?

ואיזו תמונת מציאות מתקבלת במוחו של מי שקורא עיתונות שמקבלת כתורה למשה מסיני כל תלונה של פלסטיני ומסננת תלונה מקבילה של יהודי שגר בשכנות אליו? ואיך זה שחרף ההתנגדות הסוחפת של הציבור להקפאת הבנייה, כפי שזו באה לידי ביטוי בבחירות לכנסת ובכל הסקרים, לא שמעתי מעולם מראיין מציק לשר התורן, שנמצא על הקו, ומבקש ממנו הסבר להפניית העורף הזו לרצון הבוחר?

כתבת ש"תפקידה של התקשורת להיות מורה דרך בתקופת דמדומים". סלח לי על הבוטות, אבל מי בדיוק בחר בך להיות מורה הדרך שלו ובאיזו מערכת עיתון כאן מחליטים מתי היא תקופת דמדומים? וכמי שהדמוקרטיה חשובה לו, האם לא אכפת לך שזה כבר כמה מערכות בחירות שהעם מצביע בעד מדיניות אחת, והממשלה שהוא בחר בה מבצעת מדיניות הפוכה? האם תוכל להזכיר לי פעם אחת שלתקשורת, מגינת הדמוקרטיה, היה משהו להגיד בנדון? האם תאשים אותי שאני חושד בכשרים אם אטען שבעמדתך העיתונאית בסוגיות הללו יש הרבה יותר פוליטיקה מעיתונות?

קראתי בעניין גם את דבריך שלפיהם "חובתה של התקשורת היא לא רק להביא מידע, אלא גם להציג עמדה. זו חובה כפולה ומכופלת במצבים שבהם דעת הקהל נשלטת על-ידי שיח מתלהם, לא מוסרי ובסופו של יום גם אנטי-דמוקרטי". נדמה לי, אני חייב להודות, שכאן הבנתי לאשורה את תפיסת העולם העיתונאית/פוליטית שלך. בכל פעם שהעם (באמת נמאס כבר מהחבורה המעצבנת הזו) עושה את הבחירה הפוליטית ההפוכה מזו שלך, אתה מצפה מהעיתונות לצאת לפעולת קומנדו כדי לאזן אותו. שהרי אם הוא לא בחר בדרך שלך, יש להניח שהוא "מתלהם, לא מוסרי ואנטי-דמוקרטי". דמוקרטיה במיטבה.

אה, ועוד משהו אחד. האשמת אותי שאני בעד תקשורת פטריוטית. זה נכון. מודה. אני בכלל חובב גדול של פטריוטים ופטריוטיות. כל אחד והחולשה שלו. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. אני בעד פקידי בנק פטריוטים, עובדי נמל פטריוטים וגם עיתונאים פטריוטים.

כתבתי פעם שלא מעט כלי תקשורת, שבעבר נהגו להתייחס אל חיילי צה"ל כאל "כוחותינו" ו"חיילינו", הפכו בשנים האחרונות לעיתונאים מהאו"ם. העיתון שאתה עבדת בו שנים ארוכות, לדוגמה, נגמל מהפטריוטיות הזו. את המלחמה שלנו מול האויב הוא מסקר בערך כמו העיתונות ההולנדית, לעתים גרוע ממנה. אתה ודאי מתגאה בתפיסה הזו. אני לא.

אני, כדי לדאוג שתהיה לי כאן מדינה נקייה, טובה והגונה, מותח ביקורת על צה"ל ומפקדיו היכן שצריך. אבל גם כשאני עושה את זה אני אף פעם לא שוכח מאיזה צד אני. וכשברדיו מדווחים על חייל צה"ל שנהרג ברצועה יחד עם תושב מקומי, כואב לי יותר על החייל. הוא אחי. הנה, יש לך כבר נושא לעוד מאמר.

http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/161110_Minority_rule.aspx#p2


#46,י''מיעוט שמאלני קובע את סדר היום בעיתונות'' /ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.11.10 בשעה 21:53
בתגובה להודעה #45
"מיעוט שמאלני קובע את סדר היום בעיתונות"

עורך העין השביעית התקיף את העיתונאי קלמן ליבסקינד על דבריו בכנס "אג'נדה", ליבסקינד משיב לתוקפיו בטורו השבועי.

דברים שאמר עיתונאי "מעריב", קלמן ליבסקינד, בכנס "אג'נדה", הצליחו להוציא משלוותו את עורך "העין השביעית", העיתונאי עוזי בנזימן, אשר הקדיש לליבסקינד מאמר ארוך ומנומק, בו ייחס לליבסקינד את ההשקפה לפיה "הרוב קובע, ועל התקשורת לבטא את רצון הרוב ועמדותיו".

במאמרו קבע בנזימן, כי "כותבים ימנים (ליבסקינד ועיתונאים נוספים - ש.פ) תוקפים את התקשורת בנימוק שהיא אינה מייצגת את עמדת הרוב. השימוש בטיעון הזה מתכחש לתפקידה החיוני של התקשורת: לקרוא תיגר על הגרסאות הרשמיות, לשמור על זכויות המיעוט ולהתריע מפני עמדות לא לגיטימיות".

ליבסקינד לא נשאר חייב, ובתגובה מנומקת אותה פרסם במקביל ב"עין השביעית" ובעיתון מעריב, קבע כי בניגוד לטענתו של בנזימן, אשר כלל לא נכח באירוע, "לא עירערתי על תפיסתו של קרמניצר שלרוב אין זכות לרמוס את המיעוט. טענתי ואני מוסיף לטעון שמדינת ישראל רשמה פטנט ייחודי, בהיותה המדינה המערבית היחידה שאני מכיר שבה המיעוט רומס את זכויותיו של הרוב".

"מעולם לא טענתי שעל התקשורת לבטא את עמדות הרוב. יצאתי נגד סתימת פיו של הרוב. אמרתי שהפער בין מה שחושב כאן הציבור ובין הקו שמובילה התקשורת הוא בלתי נסבל. לא אמרתי שהתקשורת נותנת ביטוי בעיקר לעמדות המיעוט, אמרתי שהיא מביאה לידי ביטוי אותן ורק אותן", הוסיף ליבסקינד.

לצורך הדגמת הטענה ביקש ליבסקינד מבנזימן לערוך "תרגיל מחשבתי" קטן, "אם רוב הציבור התנגד להסכמי אוסלו, האם לא נראה לך שהחתימה עליו היתה מעשה אנטי-דמוקרטי? ואם הציבור תמך בו, אולי תוכל לנקוב עבורי בשם של עיתונאי אחד שהתייצב אז לצד המיעוט, כדי "לקרוא תיגר על הגרסה הרשמית"?.

ליבסקינד ציין, כי בנזימן כתב ש"תפקידה של התקשורת להיות מורה דרך בתקופת דמדומים". בתגובה תוהה ליבסקינד, "סלח לי על הבוטות, אבל מי בדיוק בחר בך להיות מורה הדרך שלו ובאיזו מערכת עיתון כאן מחליטים מתי היא תקופת דמדומים? וכמי שהדמוקרטיה חשובה לו, האם לא אכפת לך שזה כבר כמה מערכות בחירות שהעם מצביע בעד מדיניות אחת והממשלה שהוא בחר בה מבצעת מדיניות הפוכה? האם תוכל להזכיר לי פעם אחת שלתקשורת, מגינת הדמוקרטיה, היה משהו להגיד בנדון? האם תאשים אותי שאני חושד בכשרים אם אטען שבעמדתך העיתונאית בסוגיות הללו יש הרבה יותר פוליטיקה מעיתונות?".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211673

תגוביות:

1.יש לזכור כי המיעוט השמאלני שולט במדינה ולא רק בתיקשורת, כי
המנהיגות "הימנית" הסמרטוטית מעדיפה ללקק לשמאלנים ולא לעקור אותם מכל עמדות הכח וההשפעה במדינה.הציבור הימני,העיוור, לא מסוגל להוציא מתוכו מנהיגות נאמנה - וזו התוצאה.לא העכבר גנב אלא החור גנב.

2.כריאקציה לתקשורת שמאל האזרחים שוברים ימינה.

3.מ א ו ת פעמים פעילי שמאל,אנרכיסטים וערבים מבעירים שדות,
ולא מדווחת מילה! כנ"ל לגבי ידוי אבנים על אוטובוסים ורכבים של יהודים באזורים שונים מדי יום. התקשורת לא רוצה לומר את האמת.

4.הוא מוצא חן בעיני יותר ויותר העיתונאי האמיץ הזה.

5.מתקיימים היום דיונים בעניין חברת החדשות". השמאל דן בעניין כאילו זה קניין שהוקנה לו מששת ימי בראשית. איפה הימין בדיון הזה?



#47,יירון דקל, וסמרטוטון ''העיר'' התנגדו לגן ילדי חב''ד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.11.10 בשעה 16:37
בתגובה להודעה #46

זיכרו איך תקשורת השמאל נחלצה להגנת שמאלני רמת אביב מפני גן ילדים של חב"ד.

ירון דקל, וסמרטוטון "העיר": זה ישנה אופי השכונה ויוריד ערך הדירות!

אל תשכחו איך השמאלן ירון דקל, הנבזי הזה, נתן במה ושיתף פעולה עם פעילי רמת אביב בתכניתו "הכל דיבורים" נגד גן ילדים של חב"ד ועוד איזה מוסד חב"דניקי שנפתחו ברמת אביב.

הוא קיבל את טענתם כי זה יוריד את ערך השכונה ואת מחיר הדירות שלהם.

כך גם הביטאון המשוקץ "העיר", שעומד להיסגר למרבה השמחה.

ביטאון השינאה הזה לישראל וליהודים, נמנע בעיקביות מלדווח על הפיכת דרום ת"א לסלאמס אפריקני פיליפיני, על פתיחת תחנת משטרה חדשה בגן לוינסקי למאבק בפשיעת הזרים ההולכת וגואה,ועל סכסוכים יומיומיים בין היהודים לזרים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1829#responses

תגובית 321



#48,יאחימאיר מבקש: עיתונות פטריוטית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.11.10 בשעה 07:45
בתגובה להודעה #47
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.11.10 בשעה 07:49 בברכה, ליה
 

אחימאיר מבקש: עיתונות פטריוטית

האם לא ראוי שאנו העיתונאים נוסיף פריט קטן שנוכל להתמסר לו - להגן על מדינת ישראל ברבים, שאל העיתונאי יעקב אחימאיר בכנס אילת.

הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב העניקה אמש פרסי "מפעל חיים", בכנס אילת לעיתונאים הוותיקים דב יודקובסקי, דן מרגלית ויעקב אחימאיר.

אחימאיר קרא בנאומו לעיתונאים להגן על ישראל לאור המתקפות נגדה, "אנחנו יודעים שהמדינה שלנו נתונה בשנים האחרונות למתקפה של דה לגיטימציה. רבים בעולם מנסים לקעקע את הלגיטימיות של עצם קיומה של מדינת ישראל. האם לא ראוי שאנו העיתונאים נוסיף פריט קטן שנוכל להתמסר לו - להגן על מדינת ישראל ברבים מפני כל מיני מלעיזים שמנסים לקעקע את הלגיטימיות של מדינת ישראל. זוהי צריכה להיות בהחלט משימה של עיתונות פטריוטית, סליחה על המילה הגסה", אמר.

וועדת הפרס כתבה בנימוקיה כי דב יודקובסקי הוא מהאבות המייסדים של העיתונות הישראלית החדשה, שגידל דורות של עיתונאים ומאדריכליה החשובים והמשפיעים של העיתונות הישראלית המודרנית", נאמר על יודקובסקי. "בעל מוניטין וזכויות רבות בעיצוב פניה של החברה הישראלית".

על יעקב אחימאיר כתבה הוועדה "מעמודי התווך של השידור הציבורי. מייצגה של העיתונות השקולה, האמינה והרצינית בישראל".

על דן מרגלית, "מוותיקי העיתונאים בישראל, שרואה במקצועו שליחות וייעוד. תרם בפעילותו העיתונאית להעשרת המידע בקרב הציבור, הן אודות לחשיפותיו והן אודות לפרשניותיו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211806



#49,יגסותו של אחימאיר עוזרת לו לקטוע אנשים בגסות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.11.10 בשעה 11:54
בתגובה להודעה #48

תוכנית הבישול של רשות השידור

http://www.youtube.com/watch?v=fXDDpf1SF0U


#50,ייעקב אחימאיר על התקשורת בהתנתקות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.11.10 בשעה 15:53
בתגובה להודעה #49

יעקב אחימאיר על התקשורת בהתנתקות :

http://www.youtube.com/watch?v=mYzWL4_cPic&feature=related


#51,יהווידוי של יונית לוי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.11.10 בשעה 16:01
בתגובה להודעה #50

הווידוי של יונית לוי

http://www.youtube.com/watch?v=t7VAqTeKpbk&feature=related

תגוביות:

1.שמאלנית קיצונית קרה כמו קרח,כלבתא אמיתית!!!

2. היא מארחת ערבים ונותנת רק להם את חופש הביטוי.....


#52,יהאם על העיתונאים להיות פטריוטים?/ בן דרור ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.11.10 בשעה 16:46
בתגובה להודעה #51

האם על העיתונאים להיות פטריוטים?

העיתונאי בן דרור ימיני שנלחם באנטישמיות העיתונאית מבפנים ומבחוץ נשאל בכנס אילת עד כמה על העיתונאים הישראלים לייצג את מדינתם.

לראיון:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211884


#53,ייגאל רביד סתם לבן דרור את הפה בגסות רוח ורשעות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.11.10 בשעה 09:56
בתגובה להודעה #52
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.11.10 בשעה 10:01 בברכה, ליה
 
בן דרור יקר

זה עתה התראיינת ברשת ב' אצל יגאל רביד גס הרוח.

יגאל רביד סתם לך את הפה בגסות רוח שמאלנית מבחילה,בשיטה הבולשביקית הרגילה.

הוא הרים את קולו על מנת להאפיל על קולך כדי שלא ישמעו מה אתה אומר ,ואמר לך תוך שהוא קוטע אותך בגסות ולא נותן לך לסיים אפילו את המשפט :טוב נדבר על זה בפעם אחרת!

חשתי שאתה מושפל בגסות.

מדוע אינך נוהג כמו ליברמן ואומר למראיין שלא יקטע אותך?

התחלת לומר בצדק שישראל מתעסקת בדברים פעוטים וחסרי משמעות ,ובינתיים נגנבת המדינה על ידי מסתננים ופולשים ממצרים, 150 כל לילה.

איך שרביד קלט על מה אתה מעוניין לדבר,נפתחה הג'ורה (אין מילה יותר מדוייקת) הגדולה שלו,והוא התנפל עליך בעודך מדבר,על מנת לבלבל את הציבור ולמנוע ממנו להבין מה ברצונך לומר.

בן דרור יקר!

מדוע לא ביקשת ממנו להשלים את דבריך?

ליברמן לימד את התקשורת לקח טוב,והם לא מעיזים לעשות לו את הדבר המשפיל הזה!

הוא מבקש בנחרצות לסיים את דבריו והוא עוצר ולא עונה לשום דבר,ולא ממשיך את הראיון עד שמתבהר למראיין עם המיקרופון שהוא לא יצליח להשתיק אותו.

הוא גם אומר חזיתית למראיין שהוא דורש לא להפריע לו לענות או להעביר את המסר שלו לציבור.

המראיינים כולם הבינו את המסר היטב ואפילו אחד מהם אינו מעז עוד לנסות את השיטה המשפילה של הטבעת דברי המרואיין במלל צעקני של מחזיק המיקרופון השמאלני.ואם מישהו מנסה ליברמן לא עובר על כך לסדר היום!

כך זה צריך להתנהל.

חשתי את השפלתך על בשרי!

בשרי נעשה חידודים של חוסר אונים ורוגז חסר גבול.

הושתקת!והושפלת!

דבריך נבלעו ברעש שיצר בכוונה רעה רביד,ולמרות זאת ירדת מהקו בברכה חביבה, במקום להגיב על כך כראוי!

חבל מאד!

המוחל על כבודו-כבודו לא נמחל!!!

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1829

תגובית 551


#54,יהקרן החדשה / בן כספית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.11.10 בשעה 18:38
בתגובה להודעה #53

עשרות אלפי מילים נשפכו השבוע על הקרן החדשה לישראל. ויכוח לא קל. הוא פרץ ביום שישי שעבר בחשיפת הדו"ח שהכינה עמותת "אם תרצו", שהציג מספרים מטרידים: 92% מהציטוטים השליליים אותם מביא דו"ח גולדסטון (ממקורות ישראלים) "נתרמו" לועדת גולדסטון על ידי אירגונים ועמותות ישראליות הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל.

זו היתה מכה בבטן הרכה של השמאל הקיצוני. ועוד בתקשורת, שאמורה להיות נשלטת על ידו כמעט ללא מצרים. היה ברור שתבוא תגובת נגד, והיא באה. לא מעט מאמרי שטנה נגדיים נכתבו. מכיוון שכבר מזמן אני לא קורא מקומונים, וגם באינטרנט לא תמצאו אותי יותר מדי, אנתח כאן מאמר אחד שנכתב בעיתון שלי. הוא נכתב על ידי שתי עתונאיות שאני מעריך, מרב דוד ומיה בנגל. לכן, הוא ראוי לניתוח מדוקדק. בואו נתחיל.

"הבעיה החמורה יותר היא שהשיח שהקמפיין מייצג מחלחל לתוך התקשורת הישראלית, כולל לעיתון בו נכתבות שורות אלה, כאילו מדובר בזרם המרכזי והנורמטיבי של החברה הישראלית". כך הן כתבו. פרשנות: איזו חוצפה. מישהו נרדם בשמירה. באים כמה חבר'ה ומקשקשים על עמותות פוסט ציוניות, וזה מקבל כותרת בעיתון. ועוד אצל בן כספית! פאשלה. חייבים לתקן בדחיפות. נתקשר לעורך העיר, נרים טלפון לוואלה, נעיר את כל החברים מהגדה השמאלית, כל יושבי צוותאל'ה. אסור לדברים כאלה לחלחל לתקשורת הישראלית. מה זה פה, מקור ראשון?
וברצינות: מדובר בפיסקה אומללה, כמו המאמר כולו. אולי אפילו יותר. אתם יודעים למה דוד ובנגל מכנות את "אם תרצו" "ארגון לאומני עם אידיאולוגיה קיצונית שקורא לביטול חופש הביטוי...?". זה פשוט. כי כמה ימים אחרי שהדו"ח נחשף, התברר שרונן שובל, יו"ר אם תרצו, היה פעיל נגד ההתנתקות.
אכן, זעם בשמאל. פעיל נגד ההתנתקות, וקיבל שני עמודים במעריב, ועוד שמים לב לשטויות שלו. זה נורא. ממש נורא. היו גם נסיונות לרמוז כאילו הסתרתי את עברו הבעייתי הזה של שובל, את הקלון שדבק בו, את הכתם הנורא שמאפיל על חייו ועל סיכויי הצלחתו בעתיד. ניסיתי, ולא הצלחתי. קיוויתי שאף אחד לא יגגל את שמו. טמבל שכמוני. האמת, כמובן, נמצאת במקום אחר לגמרי. שובל סיפר לי על אירועי ההתנתקות. הוא היה בן 24. הוא סיפר שהוא ליכודניק (זה, אגב, עדיין חוקי). סיפר שהפגין נגד ההתנתקות, אבל מאז שינה את דעתו. התפתח בינינו ויכוח לוהט. הוא, שהפגין נגד, טוען היום שההתנתקות הצליחה והיה צריך לצאת מעזה. אני, שכתבתי בעד, חושב היום שההתנתקות היא אסון לאומי קולוסאלי שגרם נזק אסטרטגי כבד לישראל (צריך היה לצאת מעזה, אבל רק בהסכם ורק מול אבו-מאזן ודחלאן. הסכם אמיתי, כזה שיהפוך את המתונים לגיבורים, ולא את הקיצונים).
ומאיפה מביאות דוד ובנגל את הקביעה ש"אם תרצו" "אינה תנועת מרכז ציונית, היא אירגון לאומני קיצוני הקורא לביטול חופש הביטוי של גופים בעלי חשיבות לדמוקרטיה הישראלית"?
אין לי מושג מאיפה. הרי לקרוא הן יודעות. הרי אף אחד לא העז להעלות על דעתו לבטל זכות ביטוי של מישהו. יש עמותות בעייתיות מאוד שמקבלות תמיכה מהקרן החדשה, אבל לא מעורבות בדו"ח גולדסטון ול"אם תרצו" אין שום בעיה איתן. גם לי לא. ביניהן, עמותה שלוקחת שמיניסטים למסע בלוד, להראות להם את ה"טרנספר" שבוצע בערביי העיר. זכותם. באמת.
הבעיה של "אם תרצו", וגם שלי, וגם של רוב מכריע בציבור, היא שהעמותות הללו מקבלות תמיכה כספית מקרן שלא כל התורמים לה מודעים לזה. והבעיה הנוספת היא, שאת הכספים הללו מנצלות העמותות הללו לא כדי לנצל את זכות הביטוי כאן, בארץ, מול הציבור והשיח הציבורי, אלא כדי לחתור תחת אושיות המדינה בחו"ל. כדי להטיף להקמת ועדת גולסטון, וכדי לצייד אותה ב"אסמכתאות". כדי לפעול נגד הלגיטימציה של המדינה היהודית היחידה. כדי להפוך אותה למדינה מצורעת. כדי להקים תחתה את "מדינת כל אזרחיה".
אגב, ההגדרות של "אם תרצו" ושל "הקרן החדשה לישראל", באותה כתבה שכתבתי, נלקחו מהאתרים שלהן. אלה ההגדרות שהן הגדירו את עצמן. העתקתי אותן מילה במילה, כדי לא להפלות. זכות ההגדרה העצמית. כל השאר, לדעתי, לא רלוונטי.
מיותר להגיד שהכל חוקי. כל פעילותה של הקרן החדשה חוקית למהדרין. אף אחד לא רמז אחרת. למרבה הצער, אין חוק שיכול, כרגע, לשבש את הטירוף הזה. אבל זה שזה חוקי, לא אומר שאסור להתרגז או לקיים דיון ציבורי בעניין. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו.
ועוד משהו: מה, בנגל ודוד באמת חושבות שהן מייצגות את "הזרם המרכזי והנורמטיבי של החברה הישראלית"?. מתי בפעם האחרונה הן יצאו לרחוב? דיברו עם אזרחים? שמעו מה באמת קורה שם, בין האנשים הפשוטים? מתי בפעם האחרונה הציצו בתוצאות הבחירות האחרונות? או הסקרים? הרי בנגל היא כתבת מדינית, דוד היא כתבת פוליטית, לא? הן אמורות לדעת, בעל פה, שהציבור הישראלי התעייף מאוד ממה שהן מייצגות. יש אומרים התפכח. שיש עדיין מחנה שלום לא מבוטל, אבל הוא רדום, כי הוא מתקומם נגד השמאל הקיצוני שהשתלט לו על האג'נדה. השמאל שחותר תחת המדינה היהודית ורוצה להקים תחתיה מדינה דו לאומית, מדינת כל אזרחיה. השמאל ההזוי, שמפגיניו צועקים במהלך מבצע עופרת יצוקה ומעודדים את חמאס להמשיך להפציץ את שדרות. השמאל שלא חושב שלישראל זכות לצאת למבצע צבאי אחרי 7 שנות הפצצה בלתי פוסקת של אזרחים, נשים וילדים, שלא עשו שום רע לאף אחד. ודקה אחרי שיוצאים למבצע הצבאי, כבר קם וצורח להפסיק מיד, ואחר-כך מטיף להקים ועדת חקירה בינלאומית כדי לתפוס את הפושעים האיומים, רוצחי הילדים, הקלגסים עם המגפיים המסומרות. ומתעלם מהמספרים, שמראים שצה"ל בעזה היה עדין, נרפה, מתחשב ואנושי בהרבה מכל צבא אחר בעולם. נקודה.

הלאה. דוד ובנגל כותבות "אין בעיה עם עצם פרסום הדוח"...וואלה, תודה רבה על הנדיבות, באמת כל הכבוד, וממשיכות: "אולם השאלה היא איך מתייחסים אליו. כשהנתון שקיבל הבלטה בכל הפרסומים הוא ש-92 אחוז מהציטוטים ממקורות ישראלים שמבססים את הטענות של גולדסטון נגד צה"ל מקורם בארגונים הממומנים על ידי הקרן החדשה, זה נשמע סנסציוני. אולם הדוח עצמו מודה שהארגונים הממומנים על ידי הקרן מהווים בסך הכל 14 אחוז מכלל המקורות שעליהם מתבסס גולדסטון. משום מה, הנתון הזה לא הופיע בתקשורת. לא היה כדאי להבליט אותו...וגו'".
ובכן, גבירותי התחקירניות, באמת עליתן על המזימה שלי. איך ניסיתי להבליט את הנתון הלא רלוונטי הזה. אז הנה ההסבר: בדוח גולדסטון יותר מ-1300 מובאות. כשאתה הופך את מדינת היהודים למדינת פושעי מלחמה, המובאות החשובות באמת הן אלה שאתה מביא ממקורות ישראלים. הרי ברור שמקורות ערביים, ומקורות חמאסיים, אינם נספרים כאן ברצינות. הם אמורים לצרוח שצה"ל הוא צבא נאצי. כנ"ל לגבי תקשורת זרה. הציטוטים בהם יכול גולדסטון להתגאות, בהם הוא יכול להשתמש מול הביקורת שנמתחת עליו בעולם היהודי, הם ציטוטים ממקורות ישראלים. הנה, מה אתם מבלבלים את המוח, גם הישראלים עצמם חושבים שצה"ל ביצע פשעי מלחמה. זהו נשק יום הדין של הדו"ח. כי זו ביקורת שבאה מבפנים, מתוך המשפחה, ולכן היא קטלנית. היא נתפסת הכי אובייקטיבית שיש. עורך דין שמביא עדויות כאלה למשפט, יודע שיש לו בינגו. שאי אפשר יהיה להתווכח איתו. והעדויות הללו, כמעט כולן, באו לגולדסטון מאירגונים שהקרן החדשה מממנת. ולכן זהו הנתון הרלוונטי. גולדסטון לא היה צריך לחפש את הציטוטים האלה, האירגונים פנו ביוזמתם והציפו אותו בחומרים השקריים הללו. חומרים שבגללם עכשיו קצינים בצה"ל לא יכולים לנסוע לחו"ל, ציפי ליבני לא יכולה לצאת לאנגליה וישראל הופכת, אט אט, למדינה מצורעת בעולם.
המובאות הישראליות המכפישות של דוח גולדסטון עטופות בהרבה מאוד ציטוטים ממקורות אנטי ישראלים. מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי את העובדה שהעמותות הפוסט ציוניות של הקרן החדשה לישראל עטופות במאות עמותות חיוביות. בשני המקרים, הגרעין הרעיל הוא החשוב והמדאיג. לא המעטפת. וגם העובדה ששליש מהכסף שהקרן החדשה משקיעה כאן הולך לאותן עמותות פוסט ציוניות, שמשקלן בתוך כלל העמותות של הקרן החדשה הוא קצת יותר מ-5%. זאת אומרת שהן מקבלות הרבה-הרבה יותר כסף, יחסית למשקלן, מאשר העמותות הרגילות.

המאמר הזה מכיל עוד לא מעט עניינים מגוחכים. למרות שכאן זה בלוג, ולא צריך לכרות עצים כדי ללהג בו, לא אלאה אתכם בזה. נדמה לי שסבלתם מספיק. אסתפק בעוד פיסקה קצרה, מעין עקיצה אישית שהכותבות שיגרו אלי בסוף המאמר: "הקרן החדשה והארגונים שהוזכרו בדוח עוסקים מדי יום בשמירה על זכויות נשים, מובטלים, נכים, עובדים זרים, ערבים אזרחי ישראל וגם פלסטינים. להתייחס לתרומה שלהם לדמוקרטיה באמצעות פרוייקט למניעת אלימות בספורט זה לא רציני. החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה להוציא אותם מחוץ לשיח הציבורי".
ובכן, הן התכוונו לזה שהזכרתי בין פעילויות הקרן החדשה את הפרוייקט למניעת אלימות וגזענות בכדורגל. אני מצר על כך. אם אתבקש, אפרסם התנצלות רשמית. וברצינות: כתבתי בכתבה על הישגי הקרן החדשה, ציינתי שהיא מסייעת לקרוב ל-300 אירגונים, חלק גדול מהם עושה עבודת קודש. את הדוגמה הבאתי דווקא מהספורט, לא כי יש כאן איזושהי קונספירציה של הימין הקיצוני, אלא כי אני, כשהייתי חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל (מטעם הציבור), ועמדתי בראש ועדת החינוך, נחשפתי באופן אישי לפעילות המצויינת הזו. יכול להיות שדוד ובנגל לא סופרות את מה שקורה ביציעי מגרשי הכדורגל בישראל ואני בספק אם אי פעם היו ביציע כזה. יכול להיות שבגלל זה הן משוכנעות ש"זוכרות" ו"שוברים שתיקה" זה הזרם המרכזי הנורמטיבי של החברה הישראלית, ו"אם תרצו" זה משהו ימני לאומני קיצוני קיקיוני. אני, בסך הכל, רציתי להביא דוגמה ממשהו שחוויתי בעצמי. מתברר שגם זה, כנראה, חלק מהמזימה.
אגב, גם לנעמי חזן חלקתי מחמאות באותו טור. ובאופן אישי, אני חושב שהקמפיין על הראש שלה היה טעות. לא לטעמי, וגם לא נחוץ. מצד שני, הויכוח עצמו הוא לגיטימי. אולי אפילו חיוני. אבל החברים בשמאל הקיצוני, אלה שמטיפים כל הזמן על הזכות למתוח ביקורת קשה, להגיד דברים קשים מאוד, הם פשוט לא מסוגלים לשמוע ביקורת. הם התרגלו לא לשמוע ביקורת. בבועה בה הם חיים, היה עד עכשיו הליך אוטומטי שעשה "דליט" על כל ביקורת שהיא.
אז זהו, שלא עוד.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb53f4&id=895


#55,ימדובר בסתימת פיות במובן הפשוט והקלאסי של המילה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.11.10 בשעה 09:28
בתגובה להודעה #54

גם ברשת ב' יודעים לסתום פיות כשצריך / קלמן ליבסקינד

בתחילת השבוע שעבר העלה בני טיטלבוים, העורך והמגיש הוותיק של רשת ב', פוסט חדש בבלוג שלו באתר רשות השידור. טיטלבוים הציע שם כי במידה שגלעד ארדן לא יחפוץ בתפקיד שגריר ישראל באו"ם, יש לו רעיון למועמד אחר: ד"ר מוטי קידר. קידר הוא סגן אלוף במילואים, מזרחן ומרצה באוניברסיטת בר אילן, המתמחה בתקשורת המונים של העולם הערבי ומי שסיפק כמה ריאיונות בלתי נשכחים בערוץ אל ג'זירה. "יש לו ערבית מצוינת ואני מניח גם שהאנגלית שלו מצוינת", כתב טיטלבוים ושלח את קוראיו לצפות ביוטיוב בהופעה של קידר בתקשורת הערבית, הופעה "לא מתגוננת ולא מתרפסת... כשנשאל מדוע ישראל בונה בירושלים ומחבלת בתהליך המדיני השיב קידר, 'משום שירושלים כבר 3000 שנה, הרבה לפני שהנביאים שלכם קברו חיים תינוקות בנות שנולדו למורת רוחם של משפחותיהן'...לא שוחחתי עם קידר ואין לי מושג אם הוא מעוניין ואם אשתו מסכימה למעבר לניו יורק", סייג טיטלבוים, "אבל אם אתם שואלים אותי מי מתאים, אז זה האיש. מסבירן בנשמתו, ידען ומופיען מכונן". זמן קצר אחרי שהפוסט הזה עלה לאינטרנט, הסירה אותו משם יד נעלמה כאילו לא נכתב מעולם. כמה ימים אחר כך נחת על שולחנו של מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, מכתב מטעמו של טיטלבוים, שמספר את הרקע לצנזורה המפתיעה. "ביום 14 לנובמבר מתקשר אלי מר מוטי אמיר, מנהל חטיבת החדשות של רשת ב', ואומר לי כי הוא פוסל את הבלוג", גולל טיטלבוים במכתבו לשקלאר. "'אתה דואג לחברים שלך', נימק מר אמיר את הפסילה. השבתי כי אני נדהם מהפסילה וכי אני חושב שזו טעות לצנזר את הדברים. מר אמיר השיב כי הוא עומד על דעתו. למותר לציין שאין לי שום קשרי חברות עם ד"ר מוטי קידר וכי מעולם לא פגשתיו ואף לא שוחחתי עימו לפני פרסום הדברים. מדובר בסתימת פיות במובן הפשוט והקלאסי של המילה".

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1838#responses


#56,יהתקשורת יודעת ומקבלת בהבנה את העובדה שביבי שקרן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.11.10 בשעה 10:22
בתגובה להודעה #55
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.11.10 בשעה 10:25 בברכה, ליה
 
עיתונאים אוהבים שקרנים, כשהם בצד הנכון/קלמן ליבסקינד

הנה ארבע עובדות שלא תוכלו להתווכח איתן: האחת, בבחירות שנערכו רק לפני כשנה וחצי העם החליט שהוא לא רוצה הקפאת בנייה. השניה, בנימין נתניהו, שביקש לשכנע אותנו להצביע עבורו, הבטיח את ההיפך הגמור מהקפאה. השלישית, כל הסקרים שנערכו עד עכשיו הראו שלמעלה מ- 70 אחוזים מהציבור מתנגדים להמשך ההקפאה. הרביעית, במהלך השנה האחרונה שמענו סדרה ארוכה של שרים נשבעים שההקפאה לא תחזור שוב. "אני מבהיר", הבטיח ראש הממשלה נתניהו, "ההקפאה הזאת היא זמנית וחד פעמית. נתחיל לבנות כפי שהיה קודם". גדעון סער, שמככב ברשימת תומכי התכנית האמריקנית, התחייב ש"הארכת ההקפאה אינה אפשרית". אפשר להמשיך ולצטט את כל שרי הליכוד וש"ס עם טקסטים דומים. לו זה היה הפוך, לו ראש הממשלה היה מתחייב בבחירות להקפיא כל בניה ויום לאחריהן היה מקים שתי התנחלויות חדשות, נדמה לי שאני יכול לנחש מה היתה עושה לו התקשורת. אז למה נראית לי כל כך דמיונית האפשרות שנתחיל לשמוע מאוחזי המיקרופונים, שרובם משתכרים מכיסו של הציבור שאותו הונתה הממשלה, את השאלה הכל כך מתבקשת: "אדוני השר, אתם שקרנים. הבטחתם לציבור לבנות, אז למה אתם לא מקיימים?". פשוט מאד. כי כל אוחזי המיקרופונים תומכים בהקפאה ויהיו מוכנים לרקוד עם נתניהו על הכתפיים אם הוא יואיל להעביר לערבים גם את הבעלות על חצי ירושלים. ומה עם קצת ערכים עיתונאיים? אותם ניסח בשבוע שעבר בקפידה רזי ברקאי, בראיון עם השר בני בגין. בגין ניסה לשכנע את ברקאי שלשקר לציבור זה רע. ברקאי לא הבין למה. "היו ראשי ממשלה בישראל, כמה וכמה, שהפרו התחייבויות", הסביר לשר, " כי כנראה זה חלק מתפקידו הלא סימפטי של ראש ממשלה, להפר התחייבויות...למה זה כל כך רע?". עכשיו תסבירו לי, עם תפישת עולם עיתונאית שכזו, מה אנחנו רוצים מצחי הנגבי? הוא העיד עדות שקר? אז מה. לשקר זה חלק מתפקידו של פוליטיקאי. אפילו רזי אומר.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1838#responses


#57,ייער הקסמים: השריפה על הכרמל, והפוליטיקה של העצים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.12.10 בשעה 11:47
בתגובה להודעה #56

יער הקסמים: השריפה על הכרמל, והפוליטיקה של העצים

מאת ד"ר גיא בכור

1. אובמה לא איתנו.

אלוהים ישמור מה יקרה, אם, חלילה, נצטרך אותו באמת. מכל מדינות האיזור והעולם הגיעו מייד המתנדבים, המטוסים (צי של 35 כלי טייס) והסיוע. צרפת, גרמניה, יוון, רוסיה, בריטניה, ועוד ועוד. מייד הם שלחו, בלי להמתין. הם הביעו דאגה אמיתית. ומי נעדר? אתם כבר יודעים. בשעה שהדליק נרות חנוכה, ורק בגלל שהקהל היה יהודי, הביע הנשיא אובמה "צער ותנחומים" בפני ישראל. בנאומים האיש הזה היה תמיד מצוין. אם היינו חשובים לו, הוא היה שולח מייד מטוסים, אנשים ווחומרי כיבוי, אפילו בלי בקשה, אך לא. מטוס הבואינג האמריקני, שהגיע לארץ עם חומרי כיבוי, היה יוזמה של ראש עירית ניו יורק, מייקל בלומברג, ולא של אובמה.

חמלה יש לאובמה על ישראלים בעיקר כאשר הם מתים, לו ולתקשורת הליברלית המקיפה אותו, שלהטיף לנו מוסר תמיד היא יודעת. ברוב המקרים היא גם יודעת טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו. ממה אובמה פוחד? שבמדינות ערב יראו את הסיוע שלו לישראל בעין לא יפה? אבל אפילו מצרים וירדן שלחו צוותים וסיוע. אך לא הוא.

האם זו רק הקרירות לישראל? לא רק. אובמה תפקד מולנו בדיוק כפי שתפקד גם במשבר דליפת הנפט העצומה, או ברעידת האדמה בהאיטי. לפנינו שילוב חד פעמי של קרירות לישראל ואימפוטנציה תפקודית בסיסית. לספור את הימים.

רוחב הלב של פוטין הפתיע, והראה עד כמה היחסים בין ישראל לרוסיה כיום חמימים, אכפתיים, ויש בהם אנושיות. הרוסים עוקבים אחרי השריפה, ואתמול הציעו עוד מטוס גדול לכיבוי. לרוסיה יש אינטרסים קרים במזרח התיכון, בעייה של מזומנים, אך, בניגוד לעבר, יש בה גם אוזן קשבת לישראל. בעתיד היחסים שלנו עם רוסיה יהיו עוד יותר קריטיים, עם הצורך להדק את המצור על איראן.

2. מה שציבורי או ממשלתי בישראל – הפסיק לתפקד.

זה לא המחסור בכסף, את זה דווקא יש, אלא משכורות נמוכות, כמעט מבזות, חוסר האכפתיות, הזלזול, והבינוניות, ולכן הטובים גם לא מגיעים לשם, באפקט של דומינו. ראינו את ביצועי הצבא לפני ארבע שנים, את ביצועי המשטרה, שרחוקה מלהיות מסוגלת להתמודד עם עומס הפלילים, או עם ים הפליטים שמטביע אותנו מיום ליום. מערכות אלה מתנהלות רק בזכות איים של מצויינות פה ושם, אנשים מעולים בים הרדידות. משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי המפרנס יפה הפרזיטים בחברה, ומדכא את הכוח היצרני, רשות השידור, מערכת המשפט הקורסת, הפרקליטים שהפסיקו לעבוד, ומה לא. אבל אנחנו משלמים מיסים מהגבוהים בעולם, אז למה אנחנו לא מקבלים שירות בהתאם?

אני ער לנזקים שיש בהפרטה, אך מזמן כבר הגעתי למסקנה שבישראל יש חובה להפריט הכל, חוץ מהצבא. הממשלה אינה מסוגלת עוד, ובזבוז הכספים שם הוא עצום. מטוסי כיבוי? יש להפריט את שירותי הכיבוי לארבע חברות איזוריות, שגם יתחרו זו בזו, ישלמו משכורות הוגנות, וידחפו את השירות החיוני הזה קדימה. דרוש שינוי מחשבתי מהותי.

3. מפחידים אותנו שוב ושוב

(בעיקר בתקשורת שלנו, וכן גורמים אינטרסנטיים בישראל) שאנחנו קורסים בעולם, דה-לגיטימציה, ושנאת ישראל. אך ברגע של מצוקה העולם דווקא עמד בתור כדי לעזור ולסייע לנו. זה בא מהלב, וזה חימם לנו את הלב. אין לנו בעיה עם המימשלים בעולם, את זה הוכיח גם וויקיליקס, אך יש לנו בעיה עם דעת הקהל, ולצורך כך כולנו נתגייס עוד החודש למבצע ההסברה הגדול שלנו.

בשעת צרה האו"ם מבחינתנו לא רלבנטי ולא קיים, והמזכ"ל הפרו-מוסלמי שלו פיזר לעברנו (באיחור) מילים יפות, מילים בלבד. ואם הוא קיים, אז רק כנגדנו, ולא לטובתנו. ובכל זאת, מעטות הן המדינות שמייד יתייצבו לעזרתן כל כך הרבה ברחבי העולם. האיטי מוכת המחלות והזיהום מתחננת, אך אליה רק בודדים מגיעים.

מעל מאה חברים במועדון קוראי ג'יפלאנט כבר הציעו את עצמם למבצע ההסברה הגדול, אותו אנחנו מתכננים החודש. מה אתכם? אני מחכה להצעות שלכם בדף הקוראים. אנא, סמנו "אהבתי/like", והצטרפו.

4. ארדואן – אל תטעו, האיש הזה לא השתנה.

הוא עויין את ישראל בשנאה תהומית, שורשית, ואל תטעו במשלוח שני המטוסים שלו. שום דבר טוב לא יצמח לנו מן הדמות הבריונית הזו, שכבשה את הפוליטיקה בטורקיה, לעוד הרבה שנים. ההיפך, אין להתקרב אליו או לקיים איתו כל מגע, שכן אז ישוב וידרוש מאיתנו את דרישותיו המופרכות. הקרירות הנוכחית עם אנקרה טובה לנו. הדבר היחיד שארדואן מבין היא ההרתעה. עלינו ללחוץ בקונגרס שלא ימכור עוד נשק מתקדם לטורקיה, או שארצות הברית תטיל עליה סנקציות כמי שמסייעת לטרור, כמו סוריה, אם תמשיך להסית ולהתפרע באיזור. שני המטוסים שהוא שלח הן הביטוי המינימאלי של הכרת תודה, על כל משלחות הסיוע ששלחה ישראל לארצו בעיתות מצוקה, וגם זה רק בגלל שהגרמנים לחצו עליו.


5. נתניהו – תפקד באופן מעורר הערכה והתפעלות.

הוא זיהה מייד את עוצמת האש, ולא התבייש, לראשונה בתולדותינו, לפנות בקריאת מצוקה לכל העולם. הוא הפגין מנהיגות, יכולת ביצוע, ופתח פער גדול אל מול מתנגדיו, אהוד ברק וציפי לבני שברגע של משבר פשוט נעלמו מעל פני השטח, כפי שזה אצלם, בדרך כלל, והרומים אמרו: Absens haeres non erit, כלומר "מי שנעדר, לא יזכה להיות היורש".

בנימין נתניהו יזכה לקרדיט חשוב מן הציבור על תפקודו, למרות מחדלי ממשלתו ומחדלי ממשלות העבר בכל הנוגע לביטחון הפנים שלנו.

6. הפוליטיקה של העצים

מייסדיה האירופיים של המדינה היהודית רצו תמיד להיות אירופה בלב הלבאנט, אליו הפנו את עורפם, ולכן הכריחו את עולי המעברות למלא את הארץ באורנים. ים של אורנים בסגנון יערות העד של אירופה. אך את הארץ הצחיחה הזו, שאינה אירופה, מאפיינים דווקא העצים הים-תיכוניים, כמו הזית, האלה, האלון, התאנה, וכאן, היכן שאין הרבה מים ולחות, הצפיפות מסוכנת, והאש קרובה. כך הדבר גם לגבי האקליפטוסים, שלא מתאימים לאיזור הצחיח שלנו, עד שהם נופלים פתאום בכבדות מסוכנת.

האורנים הפכו אותנו לאירופה, הם יפים ומרשימים.. עד שנשרפו. ליד ירושלים ועל הכרמל. לפעמים, כאשר נסעתי להרצאות בבית אורן, כן, באותה דרך צרה ומפחידה-בלילה המובילה לקיבוץ, שם ארעה טרגדיית האוטובוס, או במלון יערות הכרמל, הייתי מביט אל אוקיינוס האורנים, בדאגה. הרי האיצטרובלים הלוהטים מזנקים בשריפה, ומרחיבים את האסון, בעוד שעצים כמו הזית או האלון עמידים יותר נגד אש, ויודעים גם להתחדש יפה.

מספיק עם האורנים, עכשיו יש הזדמנות לטעת טעמים חדשים, להיות קצת יותר מזרח, ולזכור, בכל זאת, היכן אנחנו חיים. גם העצים שלנו הם חלק מן הזהות העצמית שלנו.

יער הקסמים: בנוסף לטרגדיה הנוראה של עשרות ההרוגים שלנו, נשרפו על הכרמל גם מאות-אלפי בעלי חיים, ומליוני עצים. במה חטאו העצים האלה, שכך אנחנו נוהגים בהם, ושורפים אותם במחדלינו? האם הם ינקמו יום אחד? כן.

פחות עצים – יותר זיהום, יותר מחלות ריאה, יותר מוות. בט"ו בשבט הקרוב חובה עלינו ליטוע מליוני עצים, במבצע לאומי גדול, ויש להתכונן לכך כבר עכשיו. (מתוך "המצעד האחרון של האנטים", כיצד העצים יודעים גם להילחם ולנקום במי ששורף אותם. "שר הטבעות, שני המגדלים").


7. היהירות הישראלית

אנחנו הרי רגילים ללמד את כל העולם, לבוז לעמי העולם, ולנזוף בכולם, אבל, קשה להודות, הפגנו ביצועים עלובים, לפחות בתחילת השריפה. היו אצלנו שביקרו את ראש הממשלה איך זה שהוא מעז לפנות בבקשת הצילו אל העולם, בלי להבין שכך ישראל מצטיירת דווקא כאנושית; השדרנים בטלוויזיה, אלה שאף פעם לא מתחלפים ולא נבחרים, כבר מחלקים ציונים יהירים לכולם עוד בטרם כובתה האש, בדיוק כמו במלחמת לבנון; וברדיו שמעתי בכיר לשעבר בחיל האוויר ובחיל החינוך, שלגלגל על הנכונות שלנו לרכוש מטוסי כיבוי גדולים, ועל מטוס אליושין הרוסי, שהוא גדול ומסורבל מידי עבורנו, לטעמו. הרוסים עוד כאן, עובדים כמו שדים עבורנו, מתנדבים ברוחב לב, אבל אנחנו הרי חייבים למתוח עליהם ביקורת ולהעליב אותם. כאלה אנחנו, טובים מכולם.


8. התקשורת האלקטרונית

מי אמר שחייבים לעצור הכל ולהתעסק במשך ימים ארוכים ומייגעים, 24 שעות ביממה, ב"אולפנים מיוחדים" רק בשריפה? כמו בזמן מלחמת לבנון האחרונה, הכל בתקשורת הזו מוגזם, מועצם, האוטובוס השרוף שודר מאות פעמים, וכך נשרף שוב ושוב ושוב. זו הופכת להיות תופעה לאומית, וכך מחדירה התקשורת הזו כל זוועה לכל בית, לכל נפש, משתלטת על העצמיות שלנו, על התקווה ועל התודעה. מחדירים פאניקה לכל פינה, חשש וחוסר ביטחון, ובעצם מעודדים את התופעה. כך היה עם העשור הנורא של פיגועי ההתאבדות 1994-2004, שהתקשורת שלנו החדירה לכל בית וכל נפש. טרור בלי טלוויזיה אינו טרור. שריפה בלי העצמה היא רק שריפה, לא תופעה לאומית. יש גם לאסור בחוק צילומים בשעת לוויה, כאשר המשתתפים מצולמים בשעות הקשות של חייהם, וכך גם זוכרים אותם, וזה רע.

לאחר רצח ילדים מחריד יש המחקים את התופעה, ולאחר השריפה הגדולה יש המחקים גם אותה. זה כבר לא שירות לחברה, זה שירות נגד החברה. חובה לשדר ולדווח, אך לא להשתלט לנו על התודעה.

9. חוק וסדר

לאחר יותר מששים שנים, הגיע הזמן להכניס את הכפרים הערביים (והדרוזים) תחת כנפי שלטון החוק. הבנייה הפיראטית, סגנון הנהיגה הפרוע, אי הציות לחוקים, הירי הקטלני באוויר בזמן שמחות, קריאות המואזינים עם הרמקולים האדירים במכוון, כמו גם, לענייננו, המזבלות הפיראטיות, סימן היכר של כפר ערבי, בבחינת זיהום אוויר נוראי וסכנה לגרים בתוכו. בעבר היה נהוג לשרוף את הזבל, אך כיום זהו זבל פלסטי, כימי, המשמש פצצה אקולוגית, סירחון נוראי וסבל לכל הסביבה. חקיקה, אכיפה קפדנית, וכספים. המגזר הזה יודה למי שיכניס אותו אל סטנדרט המגורים של מדינת ישראל כולה. מילים לא יעזרו, רק תשתית, מים, ביוב, גביית מיסים, תחבורה ותודעה. נחוצה כאן תוכנית חומש לאומית.

10. כמו במלחמת לבנון, כך גם הפעם.

אל מול אוזלת ידם של השלטונות, התגייס הציבור, והוא חם ומחבק. ההקרבה המדהימה של הכבאים, למרות המשכורות הירודות, ההקרבה של השוטרים, למרות הבירוקרטיה וכפיות הטובה של המערכת, קבלת המפונים בידי המתנדבים, ושל הרבים שרק ביקשו שיפעילו אותם.

זהו הנשק הסודי שלנו, שלא יקחו מאיתנו: היכולת להתלכד ולפעול בעוצמה בשעת צרה, ששום אוייב, או ממשלה שלנו, לא יצליחו לשבור. וזו הסיבה מדוע המדינה שלנו, למרות הכל, היא הצלחה בינלאומית מסחררת, שעלתה, ועוד תעלה.

הוכחה? במאמר הבא ב-Gplanet נסכם את השנה הכלכלית בישראל ובעולם, על פי הנתונים הבינלאומיים, ותבינו מה כולנו עשינו בשנה האחרונה, ואת זה שום שריפה או מחדל לא יצליחו למחוק.

יער הקסמים לא נשרף ולא יישרף. הוא אנחנו.


http://gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1259

http://kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109085


#58,יברקאי לטיבי:''הם שונאים את השמאלנים יותר מאשר אותך''...
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 20:01
בתגובה להודעה #57

במוקד הדיון: אש הטוקבקיסטים

6 דצמבר, 2010 "הם שונאים את השמאלנים יותר מאשר אותך... אנחנו ואתה בחברה טובה"

הקטע לעיל לא כולל את כל הראיון של רזי ברקאי עם אחמד טיבי. אתם יכולים לנחש לבד שברקאי נתן לו מיקרופון פתוח להשמיץ והסתייגותו היחידה נרשמה כשח"כ טיבי קבע בעלות ערבית בלעדית על הכרמל ("הכרמל שלי") וסירב לחלוק אותה עם היהודים. אז ברקאי ביקש ממנו לתקן את התייחסותו לכרמל ולומר שהוא "גם שלי", כלומר הכרמל הוא לא רק ערבי, אלא גם ערבי. תודה באמת.

הקטע הקצרצר שלפניכם חושף שני דברים שידענו מזמן: אחד, רזי ברקאי רואה בטוקבקיסטים ציבור מוגדר בעל מאפיינים פוליטיים ברורים. תאמרו שזו תפישה שטחית, בכיינית, סטריאוטיפית, הכל נכון. אולם מה שמעניין זה שלשיטתו ברור עכשיו מדוע הוא כינה את הטוקבקיסטים "חיפושיות זבל". לא בגלל שחלקם כוללים השמצות וגידופים אנונימיים, זו בעיה שנוגעת לכל חלקי החברה, הבעיה היא דעות רוב המגיבים שבאופן מדהים תואמות את יחסי הכוחות הפוליטיים. החידוש השני, מגיש בגלי צה"ל יכול לחשוף את דעותיו באופן הבוטה ביותר מבלי לחשוש למקום עבודתו. ברקאי מעיד כי הטוקבקיסטים שונאים את השמאלנים יותר מאשר את הערבים וממשיך ללא היסוס "אנחנו ואתה בחברה טובה". היסק לוגי מתבקש הוא ש"אתה" זה אחמד טיבי ו"אנחנו" זה השמאלנים. יותר ברור מזה - אין.

ה"אנחנו" של רזי ברקאי

http://www.youtube.com/watch?v=sdPVd9YKby8&feature=player_embedded

http://www.latma.co.il/Latma/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=81&FID=269&IID=4102



#59,יבחדשות ערוץ 2 מסתפקים בחצי מהאמת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 20:05
בתגובה להודעה #58

http://www.youtube.com/watch?v=-DESdaxD7V4&feature=fvwk


#60,ירזי ברקאי מתמצת בדקה וחצי את הבעיה של גלי צה''ל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 20:05
בתגובה להודעה #59

http://www.youtube.com/watch?v=3CUVvmjadL0&feature=related

#61,יאובייקטיביות על פי רזי ברקאי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 20:48
בתגובה להודעה #60

http://www.youtube.com/watch?v=btNpxN8zhtY&NR=1

#62,ייעקב אילון חרדים ואנשים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 20:49
בתגובה להודעה #61

http://www.youtube.com/watch?v=RhvxhdRUVRE&feature=related

#63,ימוטי קירשנבאום וסילבן שלום מתעמתים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 20:57
בתגובה להודעה #62

מוטי קירשנבאום וסילבן שלום מתעמתים

http://www.youtube.com/watch?v=AS8qGeTwqms&feature=related


#64,יהערבים אף פעם לא אשמים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 22:22
בתגובה להודעה #63
הערבים אף פעם לא אשמים

16 נובמבר, 2010 מערכת לאטמה מברכת את דני קושמרו על הכתבות שפירסם בחדשות ערוץ 2 בנושא הזנחת המדינה את הנגב והגליל וממליצה לצפות בהן. עם זאת, מצער לגלות שקושמרו לא נמלט ממשטרת המחשבות של הפוליטיקלי קורקט. הנושאים האסורים בדיווח בממלכת התקשורת הישראלית נשארו אסורים בדיווח והכתבות, תקדימיות ככל שיהיו בחשיפת המצב בפריפריה, מציגות לצופה מצג שווא.

במה דברים אמורים? בנרטיב של קושמרו המתעלם לחלוטין מהמלחמה בין יהודים לערבים בחבל הארץ הזה. קושמרו מצייר מציאות דמיונית בה יהודים וערבים הם קורבנות משותפים של "מדינה" אמורפית (שאין לה, למשל, נציגים בשר ודם שאפשר לראיין לכתבה). בכתבה על הגליל סוקר קושמרו שתי בעיות מרכזיות: האחת היא מכת הגניבות העצומה ממנה סובלים חקלאים יהודים (ואך ורק יהודים, על ידי גנבים ערבים, אך ורק ערבים, את זה קושמרו מצניע) והשניה היא בעיית התשתיות החסרות בישובים הערביים. שתי הבעיות נגרמות באופן ישיר על ידי ערבים ולא על ידי "המדינה". יש תופעה של ערבים שגונבים מיהודים ויש תופעה של ערבים שלא משלמים מסים וכך יוצרים רשויות מקומיות עניות וחסרות יכולת לתקן כבישים או לבנות בתי ספר. קושמרו עצמו מרגיש בבעייתיות שבאופן בו הוא בוחר לספר את הסיפור. הוא מודה שהאחריות לתשתיות בישובים הערבים מוטלת קודם כל על תושבי הישובים אבל שוב ממהר להאשים את "המדינה" בחוב העצום של כמעט מאה מליון שקלים שהצטבר לחובת המועצה המקומית של מג'דל כרום.

נכון, המדינה אכן אשמה. אשמה בכך שהיא לוקחת כסף מהאזרחים שכן משלמים מסים ומעבירה אותו באופן סדיר לאזרחים עבריינים שלא משלמים מסים וזאת על פני שנים רבות וכחלק משיגרה מעוותת (שערוץ 2 משום מה לא ביקר מעולם). נכון גם שהמדינה אשמה, באופן עקיף, בצרתם של החקלאים היהודים בגליל, כי היא לא ממלאת את תפקידה לאכוף את החוק. אבל האשמים הישירים הם הגנבים, כמו שהאשמים הישירים במצב התשתיות במג'דל כרום הם תושבי מג'דל כרום. באופן מקרי או לא, גם כאן וגם כאן מדובר בערבים. לישראל היו בעבר הרחוק אי אלו סכסוכים עם שכניה הערבים, משהו בנוגע לקיומה של מדינה יהודית באזור ואי הנחת של הערבים באזור לנוכח המדינה הנ"ל. האם יש קשר בין ההסטוריה הרחוקה הזאת לבין ערביותם של גורמי הבעיות המתוארות בכתבה? אין לדעת. אסור להגיד. התייחסות לערביותם של הערבים נחשבת לפשע חמור בתקשורת הישראלית. מי שיעשה זאת או חלילה ירמוז כי הערבים אשמים במשהו, יוקע כגזען.

לקושמרו היתה הזדמנות פז לנפץ את שכבת הצביעות העבה שעוטפת את התקשורת הישראלית. לצערנו הוא נכשל.

http://www.latma.co.il/Latma/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=81&FID=269&PID=0&IID=4058


#65,יעליהום על אלי ישי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.10 בשעה 22:41
בתגובה להודעה #64
עליהום

8 דצמבר, 2010 את הכעס, העצב, המבוכה והיאוש שעוררה השריפה הגדולה בכרמל בליבות אזרחי ישראל היטיבו אמצעי התקשורת לזקק לרגש אחד ולאיש אחד: שנאה לאלי ישי, שר הפנים. אחריותו של שר הפנים לאסון יכולה להיות מיניסטריאלית לכל היותר ולו רק בשל העובדה שבעשור האחרון התחלף היושב על כס שר הפנים עשר (!) פעמים, אך התקשורת חיפשה שעיר לעזאזל ומצאה אותו בשר החרדי שהיא רגילה לשנוא עוד מזמן הקמפיין נגד גירוש העובדים הזרים הלא חוקיים מישראל.

"מרכינים ראש, חוץ מאלי ישי" היתה הכותרת לכתבה של אריק בנדר ב"מעריב". כותרת המשנה: "הכנסת כיבדה בדקת דומייה את 42 הנספים, אבל השר האחראי על שירותי הכיבוי איחר לישיבה בשעה וחצי". בתוך הכתבה, באותיות הקטנות, התברר כי ישי סייר בישובים שנפגעו בשריפה ולכן איחר לישיבה. עוד התברר כי גם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני נעדרה מהטקס בכנסת, איכשהו זה לא הגיע לכותרת.

גם ב-ynet עקבו בדאגה אחרי הלו"ז של שר הפנים. "ישי נתפס בשקר" היתה הכותרת שם. באיזה שקר נורא מדובר? שר הפנים התחייב להגיע להדלקת נרות קריטית בכותל אך במקום זאת, כך גילו העיתונאים האמיצים של ynet, השחית את זמנו בשיחת חולין עם איזה מישהו מהעבודה שלו. איזה נתניהו אחד. מה כבר יש להם לדבר לשני אלה, שחשוב יותר מהדלקת נרות בכותל?

ההתייחסות של חדשות ערוץ 10 לאלי ישי היתה כל כך מקוממת וכל כך מבישה, שיש להקדיש לה אייטם משלה.

http://www.latma.co.il/Latma/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=81&FID=269&IID=4113

תגובית:

1.ההשתלחות הגסה של השמאל!

מסע ההשמצה האלים נגד ישי הוא עוד מעשה של אירגוני הקרן NIF

לקראת התגברות הפעילות הישראלית לחסימת גבולות ישראל ולסילוק הפולשים
והמסתננים והשוהים הלא חוקיים.לשם כך יש התגייסות כללית של השמאל תוך
ניצול ציני ומירבי של השריפה לצורך חיסולו של ישי וסילוקו מהזירה.רק הוא
מוביל את הפעילות הנחרצת לחסימת גבולות ולסילוק והוצאת זרים מהארץ.לכן
התמקדו ויתמקדו בו כל אירגוני חזן והCIA מהיום ועד בכלל!
על ביבי לעצור את ההשתלחות השמאלנית העויינת מיד!

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/212376

2.רוב הקוראים להתפטרותו של ישי,הינם שכירי עט עלובים.אלי ישי אדם ישר עם עקרונות,והקריאות להתפטרותו הינן משיקוליים פוליטיים ו/או שינאת חינם.אלי אל תתנצל בפני מקהלת הצבועים.הם סוסים טרויינים.

3.התנועה לאיכות השלטון = ארגון שתיל = הקרן החדשה לישראל = הבנתם?לא מעניין אותן הצתות או איכות השלטון, מעניין אותן להפיל את ממשלת נתניהו בכל מחיר. הם יחפשו כל דבר כדי שש"ס תפיל את הקואליציה, בין אם זה תקצוב ישיבות, שריפות או טיפול בעובדים זרים. זה הקרן החדשה לישראל בתחפושת!!!

4.התנועה השמאלנית קיצונית לאיכות השלטון עלאק!למה אף פעם לא דרשו להעמיד לדין את פושעי אוסלו? למה אף פעם לא דרשו להעמיד לדין את פושעי אוסלו שהביאו לנו 1700 קורבנות שלום ואלפי פצועים נכים ואלמנות? למה לא דרשו להעמיד אותם לדין על זה שהם ניהלו משא ומתן בניגוד לחוק עם יאסר ערפאת ראש אירגון הטרור הערבי מתוניס? למה לא דורשים להעמיד לדין את כל הממסד שקשור לרצח רבין ואשר מעלים מהציבור את האמת מי רצח את רבין. על אלה אף פעם לא שמענו מהתנועה לאיכות השלטון דרישה לחקירה או דרישה לפטר את אלה שהם בוודאי אשמים? ורק עכשיו כשהמדורה עדיין בוערת,השמאלנים האלה רוקדים על הדם. אם היה מדובר בשר פנים מהשמאל, לא היינו שומעים ציוץ מהתנועה הקיקיונית לאיכות השילטון.

5.לציין את שמות שרי הפנים ב 10 השנים האחרונות.הכתובת נרשמה על הקיר ב 1998, לחקור את כל שרי הפנים שקדמו לישי.ב-1998 פרצה שריפת בכרמל, שבמהלכה פונו באישון לילה תושבי שכונת דניה.מאז שרי הפנים:רוני בראון מאיר שטרית פורז פינס שרון סוויסה שרנסקי רמון.ומה הם עשו כדי למנוע מגה-שריפה, ומה הם עשו כדי להיערך למגה-שריפה.כמובן יש לחקור את כולם (פרט את מי שבזמן כהונתו נושא הכיבוי היה בידי אחר)!

6.זוהי דרישה פוליטית-שימו לב מי הם התובעים זאת.ישי אל תדפוק להם חשבון למנוולים,העם איתך.הקרן לישראל החדשה,כתבלבי השמאל שרוצים לדוג במים עכורים.הם הביאו עלינו את אוסלו,הזרים,ובזבזו טריליוני ש"ח ו-$ בהפניית משאבים על הפלסטינים עם הסכם אוסלו הנפשע,וגם על קיבוציהם/יקיריהם שהימרו על כסף ציבורי בבורסה והפסידו אותו, ומי שמכסה זאת ,זה אנחנו, העם הפשוט,בדמים.ובאותה נשימה הם צועקים חמס על כל שקל עלוב שמועבר ללומדי תורה.

7.ערוץ 2 ו 10 עם אירגוני חזן בפעולה.זה חלק מתכנון ערמומי של הקרן ואירגוניה לקראת סילוק המסתננים! שימו לב.מסע שיסוי!

8.עוד יוזמה מהקרן החדשה לישראל. צריך ללמוד מהם איך לעבוד...הקרן ואנשיה בתקשורת.

9.אתמול ריאיינה יונית לוי את ישי וסתמה לו את הפה בצורה מבישה .בראיון אלים עם עוד מראיין שהצטרף לעליהום של המפלצת הזאת, תקפה יונית את ישי ואמרה לו שכבר 10 שנים שהוא מכהן ברצף כשר הפנים והנה התוצאה של כהונתו.ישי החל לענות אך נקטע בגסות,ולבסוף התעקש לשימחתי להשלים את תשובתו.בתשובתו תיקן ישי את דבריה של יונית לוי ואמר לה שבעשר השנים האחרונות הוא כיהן רק 2 שנים,וכיהנו חיים רמון,אברהם פורז,אופיר פינס,נתן שרנסקי -ולא הוא.למרות הארת עיניה המשיכה היא והמראיין הנוסף לזרות אימה בעיניה המפחידות ולהעמיד את ישי על המוקד תוך נסיון בוטה להעלותו באש!אין גבול לחוצפה של השמאל.השמאל מתמקד בישי עכשיו על מנת לפנותו מהשטח לקראת החלטות סילוק הזרים וסילוק השוהים הלא חוקיים והמסתננים.זו בלבד המטרה ומכאן ההתנפלות.על ישי לעמוד איתן ועל ביבי למנוע כל פגיעה בו ובתפקודו במשרד הפנים.הוא היה היחיד שטיפל בפלישה לישראל! ולדבריו התריע וביקש ופנה ללא הרף בנוגע למערך הכיבוי המפוצל,המיושן,הדל והעלוב של מדינת ישראל לגורמים השונים!

10.לכולם: ראש מערך שרותי הכבאות,טפסר שמעון רומח, אומר שאלי ישי
עשה יותר מכל קודמיו.התריע ושלח מכתבים לגורמים האחראיים.אך הממשלה לא נענתה והקציבה חמישית מהסכום :מאה מליון במקום 500. ובנוסף, כולם, חוץ מש"ס הצביעו נגד העלאת התקציב לצורך רכישת מטוסי כיבוי.

11.אלי ישי - אנחנו איתך !רק מדינה שמתנערת מאחריות ומחפשת את מי להאשים - עושה דברים כאלה.אנחנו, העם בישראל,יודעים טוב מאוד את האמת.פעילותך (בכל התחומים)ראוייה לכל ההערכה,וידועה לכל למרות ההשמצות נגדך.יישר כוח!!!



#66,ימה לא סיפרה התקשורת על ערביי ישראל /ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.12.10 בשעה 00:52
בתגובה להודעה #57

לטובת מי שלא היה כאן בסיבובים הקודמים, פירסם בשבוע שעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה עוד סקר מסדרת ה"איזה רעים אנחנו", שקובע שוב שאנחנו גזענים. רובנו, מתברר מהתוצאות, לא רוצים כאן את הערבים, לא רוצים שהם יטלו חלק בהכרעות גורליות ולא רוצים שהם יהיו שכנים שלנו. זאת, פחות או יותר, התמצית. רגע אחרי פרסום הסקר פצחו כמה כלי תקשורת בנהי צפוי בעקבות "הממצאים המדאיגים". לי, כשלעצמי, אין ספק שהתוצאות מדויקות. ובכל זאת, בפעם הבאה הייתי מציע להוסיף לסקר שאלה אחת, שמשום מה אף פעם לא נשאלת. "למה? מה יש לנו נגד הערבים"? לו תתקבל ההצעה שלי ובמקרה אפול במדגם ואזכה לטלפון מהסוקר, אבקש ממנו להקדיש לי כמה דקות, כדי שאוכל להסביר לו כמה דברים. אספר לו, לדוגמא, על השכנים שלי ברמלה, שב"עופרת יצוקה" צעדו עם דגלי חמא"ס והבטיחו לפדות את פלשתין בדם ואש. אמנה באזניו את רשימת ערביי ישראל שמעורבים בפעולות טרור. אצטט לו את חנין זועבי. אשאל אותו איך הוא מציע לי להתייחס למחזיקי תעודת זהות כחולה שמגדירים את עצמם כפלסטינים, שהם למיטב זכרוני עדיין האויבים שלנו. אזכיר לו מה הם עשו פה במהומות אוקטובר וכיצד פרעו בעכו. אספר לו על המסורת עתיקת היומין שלהם לקדם באבנים שוטרים שבאים לפנות נפגעים בתאונות דרכים או לחפש סמים. אקווה שיהיה לו מספיק מקום בשורה כדי לרשום את כל זה. זאת, על רגל אחת, אסביר לו, הסיבה שבגללה אני לא מחפש שכנים ערבים. ואם רוב הציבור חושב כמוני, נדמה לי שזו לא תוצאה של גזענות אלא של בריאות הנפש. כי מי שמבקש להתחבר למי שרואים את עצמם כאויבים שלו, משהו אצלו דפוק.

ובכל זאת, עיון בסקר מגלה שמסתתרים בו עוד כמה נתונים מרתקים שהסיקור התקשורתי פסח עליהם איכשהו. קחו לדוגמא את הנתון שמלמד על כך ש46% מהיהודים לא רוצים שכן ערבי. את זה, כאמור, כולם ציטטו בחדווה. ב'הארץ' אפילו הכינו טבלה צבעונית תחת הכותרת "את מי היהודים אינם רוצים כשכנים". האמת היא שאותי עניינה יותר הטבלה שמופיעה בסקר לידה. זאת שב'הארץ' לא הבחינו בה. זו שעוסקת בשאלה "את מי הערבים אינם רוצים כשכנים". כי בהשוואה לממצאים מהמגזר הערבי, היהודים מצטיירים כציבור הסובלני עלי אדמות. הערבים, אם צריך לסכם על רגל אחת את מה שכמעט אף אחד לא סיפר לכם, לא רוצים לגור ליד כל מי שהוא לא ערבי. 50% מהם לא רוצים בשכנותם יהודים, עולים מאתיופיה, חולי נפש, מפגרים ועובדים זרים. 65% ויותר לא רוצים ליד הבית שלהם הומוסקסואלים, חרדים ועולים מחבר העמים. מעניין, לא? את חוק הנאמנות אתם זוכרים? זה שהציגו לנו אותו כ"שנוי במחלוקת"? אז מתברר שלא מחלוקת ולא נעליים. אפילו בשמאל יש לחוק 43% תומכים לעומת 48% מתנגדים. והנה עוד נתון. 39% מאנשי השמאל, לא ליברמן, סבורים שארגונים כמו "האגודה לזכויות האזרח" ו"בצלם" גורמים נזק למדינה. עכשיו תנסו להיזכר באיזה כלי תקשורת סיפרו לכם על הממצאים האלה.

מספיק כבר עם ה"עם"

כשהעיתונות לא שבעת רצון ממהלך מסוים היא מצמידה לו את הכינוי "שנוי במחלוקת". זה היה לפני עשרה ימים שעבר גורלה של הצעת חוק משאל העם. הסורים גינו, הפלסטינים זעקו חמאס ועיתון הארץ נעלב. "החוק החדש", נכתב במאמר המערכת שלו, "הוא יריקה נוספת בפרצופה של הקהילה הבינלאומית". 'הארץ' לא צריך משאל. "כל בר דעת", הוא קבע, "יודע שחלוקה מחדש של הריבונות בירושלים היא תנאי הכרחי להסדר שלום עם הפלסטינים". ומה אם רוב אזרחי ישראל אינם "בני דעת" או שסתם לא בא להם לוותר על ירושלים?

פרופ' זאב סגל, איש רציני, הסביר במאמרו שבמשטר הדמוקרטי המצוי אצלנו " לא אחת מתקבלות פשרות לא ראויות, אבל אלה עדיפות בדרך כלל על פני הכרעות של גיליוטינה...שההחלטה בהן עשויה ליפול על חודם של קולות בודדים". אתם הבנתם? "פשרות לא ראויות", ביטוי מכובס לתרגילים מסריחים של מיצובישי תמורת חלקי מולדת, עדיפות על הכרעת העם.

לכאורה, אנשי השמאל היו אלה שהיו צריכים להמציא את רעיון המשאל. כששרון הפך את עמדותיו הפוליטיות והרס את גוש קטיף הימין טען שמדובר בגניבת קולות. כשנתניהו הכריז על שתי מדינות והקפיא את הבניה התלוננו שוב המצביעים שלו שכשביקש את קולם הבטיח את ההפך. עכשיו, סוף סוף, נדע בדיוק מה רוצה העם. ואת זה, אפשר היה להניח בתמימות, יחגגו חובבי הדמוקרטיה. אלא שהדמוקרטיה היא הדבר האחרון שמעניין את השמאל ואת "הארץ". מעניין אותם להעביר החלטה על חלוקת הארץ בכל מחיר. ואם כדי להעביר את ההחלטה צריך לשקר לעם, להיבחר על מצע אחד ולהוביל מדיניות הפוכה, אז עושים את זה.

ניתוח פשוט של עמדתם של מי שחושבים שמשאל עם מרחיק את הסיכוי לויתורים טריטוריאליים, חייב להביא למסקנה שהם יודעים שהעם לא רוצה ויתורים כאלה. יודעים ובכל זאת מחפשים איך לעקוף אותו. דמוקרטים, עאלק.

ועוד משהו קטן: את הרעיון למשאל עם על עתיד הגולן הגה יצחק רבין המנוח. כמה חודשים אחרי שנרצח הציבה מפלגת העבודה, בראשות שמעון פרס, את ההתחייבות למשאל עם במצע הבחירות שלה. לא רק בעניין הסכם עם הסורים אלא גם בסוגיה הפלסטינית. אז מה קרה פתאום למורשת רבין? ולמה אצל רבין ההתחייבות למשאל סימלה את השאיפה לשלום ואצל נתניהו היא מוצגת כמכשול הכי גדול בדרך אליו?

בושהר בחינם

זוכרים את הסיסמה "יצהר תמורת בושהר"? כבר תקופה ארוכה מלחיצים אותנו האמריקאים שאם לא ניסוג מההתנחלויות לא ניתן יהיה לגייס קואליציה נגד איראן. המסמכים שחשף השבוע 'וויקיליקס' גילו כיצד שיקרו לנו האמריקאים וכיצד על סמך השקר הזה הפעילה התקשורת הישראלית לחץ מיותר על נתניהו. מלך סעודיה, מלך בחריין, יורש העצר של אבו דאבי, הנשיא המצרי, ראש ממשלת קטאר וראש ממשלת ירדן, כולם, נתגלה במסמכים, מתפללים שהאמריקאים יתנו לאיראנים בראש. "תפציצו אותם", הם מתחננים, עם יצהר, עם איתמר ועם חוות גלעד, "נו כבר".

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1875#resp_blog_148136

תגוביות:

1.השריפה הקשה בתולדות ישראל .מי וכיצד התנהגו: העם, הערבים, התקשורת:
עם ישראל התגלה שוב במיטבו אנחנו עם מופלא שלמרות הנסיונות הבלתי פוסקים של התקשורת להסית, להשניא, לסכסך ולפלג ,התאחדנו ועמדנו כגוף אחד מול פני האסון. הכבאים, השוטרים והשב"ס עבדו ללא הרף, יומם ולילה תוך סיכון עצמי ואף לצערינו חלקם שילמו את המחיר היקר מכל , הם לא חסכו כל מאמץ לשמור על הארץ ולהציל חיי אדם. כולם. מי שהיה יכול הושיט יד ובכל בית בישראל עקבו בדאגה אחרי המתרחש. הממשלה תיפקדה כמו שצריך והתעלמה מהצקות התקשורת וקיבלה החלטות נכונות.

הערבים שוב הוכיחו שהם ערב רב של מציתים, רוצחים ובוזזים שחיים על הדם שנשפך. שריפת מולדת היא אצלם חגיגה והרג בני אדם (בין אם הם יהודים, נוצרים או מוסלמים) היא שמחה גדולה.

התקשורת התגלתה שוב בעליבותה, שקרים, הסתרת מידע, עיוות נתונים, הסתה, המשך המלחמה הפסיכולוגית נגד העם וכל זה על מזבח אג'נדה אנטי ישראלית. וכך קורה שכשההר הירוק בוער, וכשמציתים ערביים מחפשים עוד חלקת יער שניתן לשרוף, וכשברחוב הערבי מסבירים שמוחמד מקדש שריפת עצים לטובת ג'יהאד. YNET ו NRG יוצאים בכותרת ראשית "הרב עובדיה רמז שהדליקה באה בגלל חילול שבת".

העולם הפתיע. כבר שנים שהתקשורת מספרת לנו ששונאים אותנו, כשערבים מפגינים בפריס מספרים לנו שקרני התקשורת, שהצרפתים מפגינים נגדנו, כשערבים מפגינים בלונדון מספרים שקרני התקשורת שהאנגלים שונאים אותנו ועוד ועוד. אך לא כך הדבר. למרות כתבות השנאה נגד ישראל בגירסה האנגלית של הארץ, למרות מאמצי הקרן לישראל החדשה NIF להוציא דיבת הארץ בעולם, למרות מכתבי השיטנה של הפרופסורים ההוזים, למרות כל זה בעולם בכל זאת יודעים מי צודק והיכן הסכנה העולמית. העולם יצא מגידרו כדי לעזור ולהראות היכן באמת ליבו נמצא.

התנהגות עם ישראל


העם עם הכרמל http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108965

גיבורי השריפה: אומץ מעורר השתאות / יעקב בורובסקי

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108972
איש צדיק היה: דוד נבון נהג האוטובוס

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108905

התנהגות ההמון הערבי

וידאו קשה: הערבים רוקדים על הדם

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108968

קציני משטרה וצה''ל בכירים: אנו עומדים בפני מערכה מאורגנת היטב של הצתות

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109041

שלושה ימים - 35 מקרי הצתות של ערבים בארץ

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109000

רשימת ההצתות הערביות בימים האחרונים

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108917

לא עם ולא נעליים

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108825

כלי תקשורת ערבים קראו בגלוי להצתות נוספות תוך הצגת פתו'ות המתירות שריפת עצים כחלק מהמאבק על הארץ

http://www.youtube.com/watch?v=s5e59BqiX18

התקשורת בעליבותה

טיוח נסיבות השריפה שנצ''מ אהובה תומר נפגעה - סירטון (*)

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108782

תוקם וועדת חקירה לבדיקת הטיוח הנפשע של התקשורת הישראלית

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108921

Ynet ממשיכה לנהל מלחמה פסיכולוגית נגד עם ישראל

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108960

המהפיכה נגד תקשורת שונאת ישראל

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109144

2.לפי הזוהר הקדוש,הערבים=ישמעאל,והוא השונא הגדול של ישראל.

3.נכון הרוב לא רוצה עובדים זרים ומסתננים כאן ולא שכנים ערבים.תיראו למשל מה קרה ליהודים שרכשו דירות בפקיעין- שרפו להם את הבתים.

4.בלי רציונליזציות.לא צריך שום רציונליזציה כדי לתרץ על יד מי אני מוכן לגור.כמו רוב האנשים אני רוצה להיות ליד הדומים לי. זה מונע חיכוכים ,מבטיח הרמוניה ושומר על איכות החיים.זו בעיני אחת מזכויות האדם הבסיסיות.ואין לי שום בעיה עקרונית שגם השונים ממני ידירו אותי ממגורים בקרבתם.תפקיד המדינה לחלק בצורה הוגנת את משאבי המדינה בין הציבורים השונים בכפוף להיותה מדינת לאום ולתרומתם של האנשים. האתוס הרב תרבותי שלפיו אנשים שונים יוכלו לחיות ביחד על סמך רעיונות אינטלקטואלים של נאורות וקבלת השונה לא יעבדו(כפי שמתברר היום באירופה),כמו שלא פעלו האתוסים הקודמים של השמאל כי הם נוגדים את הטבע האנושי.

5.על סביבה וגנטיקה.לתכונות אופי אין בסיס גנטי כי אין להן משמעות הישרדותית באבולוציה. הן תוצר סביבתי ותרבותי מובהק. לעומת זאת לתכונות גופניות מסוימות ולמנת המשכל יש גם בסיס גנטי שאפשר לפלח אתנית.ההצטיינות של שחורים בענפי ספורט מסוימים הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה בענפים פופולרים על כלל האוכלוסיה ללא ספק מקורה גנטי.לגבי מנת משכל הסיפור הרבה יותר מורכב בגלל האינטראקציה בינה לבין הסביבה, אבל למרות זאת ניתן לפלחה גם אתנית. אחוז זוכי פרס נובל היהודים הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה לאו דווקא בתחומים יחודים להם, לא יכול להיות מוסבר בסביבה בלבד. ברור שיש לו גם משמעות גנטית. זו הדוגמא הבולטת ביותר להצטיינות שכלית עם בסיס גנטי אבל לא יחידה ולא רק בין יהודים.

6.המכון הישראלי לדמגוגיה לא שואל שאלות הוגנות.שיעשה סקר במגזר הערבי וישאל שם:
1. באיזו מידה הוא מעריץ את נסראללה ואחמדאיניג'ד?
2. כיצד הוא רואה את עתידה של מדינת ישראל באזור ?

7.להקים מיד תחנת שידור כמו FOX NEWS .נמאס מחברות החדשות של ערוץ 1 ו10 שמרעילים אותנו כל יום בפרופגנדה שמאלנית דוחה. משחירים את חיינו ומלקקים לשמאל את התחת. לא מייצגים אפילו 1% מהעם.

8.עם אטילה שומפלבי מידיעות נוני מוזס לא צריך נייר טואלט או כלב.

9.התגובות פה מוכיחות כמה העם משווע לתקשורת הוגנת!!נמאס משליטת השמאל בתקשורת. תראו לדוגמא: הכלבתא יונית לוי עם עוויות של חולת נפש, אמנון אמרמוביץ, שימעון שיפר, מיה בן גל , מלקק התחת של נוני מוזס אטילה אפס שומפלבי, רזי הכלב ברקאי,בן כספית ועוד ועוד. קלמן הוא טיפה בים שלא מכסה על ערוותה של התקשורת השמאלנית הקיצונית, מלאת השינאה לעם שלא בחר נכון,לשיטתה.

10.יש עוד נושא שהתקשורת מסלפת וזה ההתיחסות באירופה לישראל.מידי יום אנו שומעים אודות הציבור האירופאי שונא ישראל ואוהד מדינות ערב.
כאשר מראים לנו הפגנות נגד ישראל הרי שתמיד צועדים בסך ערבים מהגרים והם הרוב המוחלט.מה עוד לא מגלים לנו-כמה שנואה ההגירה המוסלמית על תושבי אירופה.ובעקבות השנאה והסלידה למוסלמים ,ישראל נתפסת כמוצב קדמי הנלחם לבדו בפראי האדם המקיפים אותו.

11.חובה לקרוא- התעלמות רבת שנים ממחלה נוראית! ד"ר משה סטולצר. מחקר שאני עורך מזה 15 שנים מגלה ששמאלנות איננה השקפת עולם לגיטימית אלא מחלת נפש נוראית!העיתונות, שרוב רובה לוקה במחלה, מסתירה עובדה זו מעיני הציבור השפוי ומנסה לשוות חזות נורמאלית למחלתם של השמאלנים.
כרגע לא ידוע על תרופה למחלה, אבל לשמחתנו החולים נכחדים מאליהם ולא מתרבים- בכל מקרה, משרד הבריאות לא מכיר בשמאלנות , עדיין, כמחלת נפש הדורשת אישפוז ולא מכניס לסל התרופות את הטיפול בה (אישפוז, זריקות הרגעה ומכות חשמל).נא לחתום על עצומה הקוראת למדינה להכיר בנפגעי הנפש מהשמאל האנטישמי כאנשים חולים- את הרנטה שלהם הם כבר מקבלים מאירופה, כך שההכרה לא תעלה לנו כסף!

12.בן כספית לא נמנה על עם ישראל, כנראה שינק חלב מגוייה או ערבייה.

13.הנכס האיסלמי הטוב ביותר של הג'יהאד זה התקשורת השמאלנית חילונית.
נשק ששווה אלף מתאבדים וזהה בכוחו למורשת רבין הממאירה והרוצחת!

14.נתקענו עם ביבי מרידור או ציפי (אלוהים בבקשה לא!) כך שהדמוקרטיה בטוח תיהרס. עלינו ימשיכו לירוק. ביבי המושחת ימשיך לחגוג ולשקר ולגנוב!!

15.ערבים מציתים לנו את המדינה,ונתניהו שותק,במקום להטיל עוצר צבאי על ערביי הצפון.השפן נתניהו פוחד מהשמאל.

16.ארה"ב משקרת לישראל. האינטרס הראשון במעלה של ארה"ב הינו זרימת הנפט אליה וכל מה שמסביב, דהיינו מימון הסעודים את הטרוריסטים וכד' מקבל תוקף משני בלבד מצדה.

17.שר התקשורת כחלון הוא החלום הרטוב של השמאלנים.
1-הוא הציל את ערוץ 10 של השמאל הקיצוני מקריסה והזרים לו כספים.
2-למרות בקשות של חכי"ם מהליכוד,הוא מסרב להעניק ערוץ חדשות בטלוויזיה לימין.הליכוד זה חבורת מטומטמים שאינם יודעים למשול!הם גם הצילו את ערוץ 1!

18.להעמיד לדין את חברי ועדת אור. הם האשמים בשריפה!ועדת אור שקבעה, שערבים לא אשמים בפרעות לאומניות לפני עשור באזור הצפון ובמקום עליהם, הטילה האחריות על המשטרה, היא האשמה באסון העכשווי.כשהמשטרה מתרגלת את רוטינת "הרקע הפלילי" בכל סיטואציה של פיגוע לאומני, היא נמנעת באופן מכוון מלהתמודד עם האמת המרה. כשבכל מקרה טרור, התקשורת "מחפשת" תמיד את האחראי המיניסטריאלי והשאלה הראשונה היא: "איך-לא-היינו-מוכנים" ו-"מדוע-לא-סופקו-התקציבים", במקום להפנות אצבע מאשימה ל..אשמים, האשמים אינם חוששים.

עוד פעם הוכח כי הערבים, במיוחד במחוז הצפון וחיפה הם גיס חמישי שרק מחכה לשעת כושר על מנת לפגע. כזו אירעה אתמול בעקבות ההצתה בעוספיה. תוך שעתיים מהתפרצותה של השריפה המקומית בעוספיה, בערו עוד 4 מוקדים נוספים במרחק של למעלה מקילומטר מן המוקד הראשוני. זהו פיגוע בלי כחל ושרק. כבוד השופט אור אשם בו!

19.אומרים לי,YNET מבצע מסע אנטישמי נגד החרדים במדינת ישראל,"""זהירות YNET זה אתר אנטישמי"""""".אם שמתם לב בזמן האחרון,YNET מבצע מסע אנטישמי נגד החרדים,בכל כתבה הם מסמנים(ברמאות)את התגובות באדום שהם נגד החרדים,מסע זה משותף לנוני מוזס בעל YNET ולנעמי חזן,מהקרן "לישראל חדשה".בתגובה לעולם אל תחקנו דבר באתר YNET האנטישמי.

20.שוב מוכח ש"העם" חכם, נורמלי, שוחר חיים ומבחין בין טוב ורע,ולא משנה כמה ינסו לבלבל אותו.

21.רבין ופרס הרסו את ישראל, התקשורת שמחה להמשיך.

22.הפייסבוק נותן לכולנו כוח עוקף תקשורת!אנחנו יכולים לעזור וליצור שינוי!צרפו את חבריכם לקבוצה שקוראת להקמת וועדת חקירה נגד "שקר התקשורת" ואנחנו נדאג למנף את הלחץ הציבורי ליצירת שינוי אמיתי בסיקור התקשורתי השקרי בישראל.

http://www.facebook.com/group.php?gid=114184631959740&v=wall

23.הנה לכם קומדיה אלוהית - רהמ"ש שלכם בונה חופשי דרגה 33, מתואם עם CFR
http://www.bibliotecapleyades.net/esp_sociopol_cfr.htm

שר החוץ שלכם - עושה דברו של פוטין!

ונשיא המדינה שלכם (שבתאי -פרענקי) בכלל מרגל של הוותיקן!!

בתרשים הזה(הבוס שלי למעלה) רואים את מבנה הכוח של "החברה של ישוע":
http://www.bibliotecapleyades.net/zoomifyer/esp_jesuits.htm

בחלק העליון - ארגון "בני ברית"

אליו כפופים ADL שהם למעשה "יהודים" מחופשים - השבט ה13-שבתאים פרענקים:

http://www.bibliotecapleyades.ne/sociopolitica/sociopol_mediacontrol45.htm

מידע על שבתאים - פרענקים אז:

http://www.bibliotecapleyades.net/cienciareal/babylon3.htm

מידע עליהם היום:

http://z10.invisionfree.com/The_Unhived_Mind_II/index.php?showtopic=4671

הם מנסים עכשיו להתחיל את מלחמת העולם ה3

world War 3 Map - "NATO/WEST" COUNTRIES (DARK BLUE), WESTERN NON COMBATANTS (LIGHT PURPLE), RUSSIA/EASTERN POWERS (DARK RED) , EASTERN LEANING (ORANGE), WILD CARDS (LIGHT BLUE

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2833926,00.html

24.התקשורת שונאת יהודים !! הוכח מעל לכל ספק.

25.אנשים נשרפו חיים - בפרדיס יריות שמחה,זיקוקים בשמיים -ולא לא היתה חתונה.האמת בערב השריפה.

26.מי מזיק יותר לישראל מח' המדינה או העיתונות הישראלית ?שניהם מתפרנסים מאותו מקור : שינאת ישראל.

27.די לבדוק היכן גרים בעלי ועיתונאי הארץ כדי להבין שגם הם ממש לא משתגעים על מגורים ליד ערבים...בית ערבי - זה כן. את זה הם ממש אוהבים. אבל לגור ליד ערבים - או לא, זה לא מתאים לנאורים האלה...

28.ריבלין שוב יורק עם מצביעי הליכוד בפרצוף,לא נסלח או נשכח.ריבלין מונע מנציגי הימין בוועדת האתיקה -אלדד, וחוטובלי את הענשת הטינופת זועבי. הוא ושלי יחימוביץ מתייצבים נגד הימין.

29.אולמרט מינה את מוטי שקלאר השמאלני,וביבי משאיר אותו כבר שנתיים בתפקיד .שוב ביבי בגד בנו בוחרי הליכוד.את השמאלני מוטי שקלאר(עלאק מתנחל) מינה אולמרט,ביבי כבר שנתיים בשלטון ,וערוץ 1 ורשת ב הם עדיין מאורה של שמאל קיצוני,ביבי הממונה על ראשות השידור, השקרן הבטיח נציגות של הימין בתקשורת ועבד עלינו.

30.לשמאל הפשיסטי מותר לומר שאין ממשלה בירושלים- לימין אסור לומר שממשלת השמאל הביאה לכאן מחבלים וחימשה אותם.מצונזר ע"י הפשיסטים השמאלניים.

31.לא לשכוח,אתר וואלה הוא האויב שלנו הימין,לא לקנות משם כלום חברים,לעולם לא להיכנס לכתבות ווידאו,או ללחוץ על פירסומות שם,ולא לשכוח וואלה העסיק את הבוגדת ענת קם.

32.ביבי בעד מכירת בתים לערבים? כמה עולה בית בקסריה? שפן,שוב אתה מפחד מהשמאל.

33.אכן מורשת רבין היא גידול סרטני בגוף העם היהודי. 2,000 כבר הושמדו סתם. ופרס? האיש הנורא הזה שהרס את מולדתי - נהיה לו נשיא!

34.האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי? קיראו את המאמר המזעזע .המכון הישראלי לדמוקרטיה הצליח בשנים האחרונות לרכוש לעצמו מעמד מיוחד.

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

35.ליפקין שחק הזדעזעה, כשהציעו ב'ערב חדש' ליישב הפליטים במגדל בתל אביב.

36.האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי? הון שלטון וקשרי המכון =הקרן האמריקאית NIF .

המכון הישראלי לדמוקרטיה הצליח בשנים האחרונות לרכוש לעצמו מעמד מיוחד בישראל. הוא מוצג כמכון מחקר מוביל בדעת הקהל וכגורם רב השפעה על הכנסת והממשל בישראל. רק מעטים יודעים כיצד הוא פועל, על האינטרסים העומדים מאחוריו, ובכלל - על פעילותו הבעייתית והעדפתו המוגזמת על-ידי גורמים בכנסת ובמשרד ראש הממשלה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מוחזק על-ידי מיליארדר יהודי אמריקני, ברנרד מרכוס, חבר מועצת המנהלים של חברת "צ'ויס-פויט" - הסוחרת במודיעין אזרחי. למכון יש נגישות למידע בצה"ל, במשרדי ממשלה, בכנסת, ובמשטרה. מטרתו המוצהרת של מייסדו היא לחולל "רפורמה פוליטית בישראל".

כדי לממש את המטרה המכון לדמוקרטיה שוכר המכון אישים בכירים מן האקדמיה, חלק ניכר מהם משפטנים. כך למשל, בשנת הכספים החולפת הגיעה עלות שכרו של נשיא המכון, ד"ר אריה כרמון, ל- 1,408,287 שקל, כולל מכונית צמודה, שהועמדה לרשותו מאמצע השנה. פרופ' מרדכי קרמניצר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, קיבל מהמכון בשנה החולפת שכר בעלות של 424,474 שקל. קרמניצר קיבל שכר גבוה גם בשנים קודמות.

עם הפרופסורים שקיבלו בשנים האחרונות שכר מהמכון נמנים: פרופ' רות גביזון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית: 437,110 שקל, פרופ' דוד נחמיאס, בעבר מהאוניברסיטה העברית וכיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה: 532,354 שקל, פרופ' אשר אריאן מאוניברסיטת חיפה: 432,375 שקל. בשנת 2004שילם המכון משכורת שנתית גם לדן מרידור, בעבר ח"כ ושר משפטים, בעלות של 404,374 שקל .

"האח הגדול" האמריקני

ברנרד מרכוס, היו"ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה, הוא מבעלי "הום דיפו" ודוגל בכלכלת שוק קיצונית. הוא נמנה עם חבר מנהלי obt - חברת מודיעין אזרחי גדולה ומבוססת שהתמזגה ב- 2000 עם "צ'ויס פוינט". יחד הפכו לחברה הגדולה ביותר בארה"ב בתחום המודיעין האזרחי.

"צ'ויס פוינט" סוחרת במידע על חברות מסחריות, פושטי רגל, עבריינים, וכן בנתונים אישיים של אזרחים במדינות שונות, כולל ישראל. בעיתונות האמריקנית היא כונתה לא אחת: "עינו הפקוחה של האח הגדול", ברוח הסיוט של ג'ורג' אורוול.

במהלך הבחירות לנשיאות "צ'ויס-פוינט" סיפקה למטה בוש רשימת נתונים על עשרות אלפי אזרחים אמריקנים שהצבעתם פסולה בגלל היותם עבריינים, רובם תומכי המפלגה הדמוקרטית. בכך סייעה לו לזכות בבחירות. לאחר הבחירות קנה משרד המשפטים של ממשל בוש מ"צ'ויס-פוינט" מידע על מהגרים לא חוקיים ב- 67 מיליון דולר.

ידידו של מרכוס הוא ג'ורג' שולץ, יו"ר של כבוד במכון לדמוקרטיה, ששימש כשר חוץ ומזכיר המדינה האמריקני. אבל יותר מכל הוא מזוהה עם תאגיד הבנייה, הנשק והנפט "בכטל" - חברה פרטית של המילארדר האמריקני ריילי בכטל, שבה שולץ כיהן כנשיא. ריילי בכטל מונה על-ידי בוש כחבר בוועדת היצוא, שמטרתה לייעץ לנשיא כיצד לייצר שווקים לחברות אמריקניות בחו"ל, ואחרי המלחמה, זכה תאגיד "בכטל" בחוזה ענקי של 680 מיליון דולר לבניית הפרויקטים הגדולים בעירק: נמלים ימיים, נמלי תעופה, טיהור מים ומפעלי חשמל.

"מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית"

מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991. הוא מימן את בניין המכון הממוקם בשכונת היוקרה טלביה בעלות משוערת של 5 מיליון דולר. מאז ההקמה הוא התורם בעיקרי של המכון, באמצעות "אגודת ידידים" בארה"ב שהוא עומד בראשה.

האגודה הוקמה בעקבות חששות שהביעו מרכוס ושולץ, שמא העובדה שלמכון יש מממן עיקרי אחד, תיפגע בתדמיתו הדמוקרטית. שניהם דחקו במנהל כרמון לגייס יותר כסף מבעלי הון בישראל, אבל הוא לא הצליח ועד היום רוב התקציב בא מארה"ב. באחת הישיבות דיווח כרמון: "המכון היום מנוהל על-ידי מי שהקים אותו והשאלה שהוא שואל היא 'מה קורה אחרי'. בהמשך הודיע ש"מרכוס התחייב כל שנה לקחת על עצמו לפחות 40% מהתקציב ובמידה שהמכון לא יצליח לגייס את ה- 60% הנותרים - הוא התחייב להשלים".

אחד הרעיונות ליצור חיץ בין מרכוס למכון היה להקים קרן של 50 מיליון מיליון דולר, שפירותיה יזינו את התקציב השנתי של המכון המגיע למעט יותר מ - 5 מיליון דולר בשנה.

מבראשית, מרכוס עמד על כך שהמכון לדמוקרטיה יתמקד בתוכנית ל"רפורמה פוליטית בישראל". כך למשל, כאשר אוניברסיטת תל אביב רצתה להפעיל עם המכון לדמוקרטיה תוכנית הקשורה לעם היהודי, מרכוס התנגד וכרמון נאלץ לסגת. הוא דיווח על כך להנהלה ונימק: "בשל העובדה שברנרד מרכוס הסכים להיות יו"ר afidi ומשום שהוא רוצה למקד את המאמץ על רפורמה פוליטית".

אולמרט-טורבוביץ-ברק והרפורמה הפוליטית ש- "מרכוס רוצה"

הקשר של אולמרט למכון לדמוקרטיה עובר דרך עו"ד יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת אולמרט, ששימש כחבר הוועד המנהל של המכון עד אמצע שנת 2005 ומופיע עד היום ברשימת חברי עמותת המכון.

טורבוביץ הוא גם החוט המקשר בין אולמרט, אהוד ברק והרעיון לחולל שינוי מרחיק לכת בשיטת הממשל בישראל. הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר בחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב- 1999. עו"ד יורם טורבוביץ מונה אז על-ידי ברק ומנכ"ל משרדו יוסי קוצ'יק, לעמוד בראש ועדה לביצוע רפורמה במבנה פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.

המכון קיים מעקב אחרי בחירות 1999 באמצעות פרופ' אשר אריאן, והכין תוכניות עבודה לממשלת ברק ל"100 הימים הראשונים". כרמון דיווח אז לאסיפה הכללית, כי פרופ' דוד נחמיאס, ממקבלי השכר במכון, החל לעבד יחד עם לשכת ראש הממשלה למען גיבוש "רפורמה בשרות הציבורי"; וכי איש מכון נוסף, פרופ' ידידיה שטרן, התבקש על-ידי הנהלת הקואליציה לשבת בראש ועדה "שתבדוק דרכים להשלים את חוקי היסוד במדינת ישראל".

המעורבות הגלויה בפוליטיקה הרתיעה באותו זמן חלק מחברי המכון, אלוף רפאל ורדי, שמונה על-ידי ברק לעמוד בראש ועדה לבדיקת רשות השידור "אני הייתי מאוד נזהר מפעילות פומבית פוליטית בתקופה הזאת - לא לעסוק בדברים, אשר יגרמו למישהו לחשוב שאנחנו מעורבים באיזשהי צורה, או מנסים להתערב לטובת איזשהו צד". טורבוביץ הסכים אתו, "ברור שיש לנו סכנה של שיוך למפלגות שמאל בהיותנו מצויירים כיפי נפש".

בהמשך ביקר ורדי את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה "אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית", טען. כרמון השיב לו: "כל מה שאנחנו עושים זו עמדה פוליטית".

קשר הפרופסורים

חותמי "מודעת הפרופסורים" - שיצאו נגד מבקר המדינה במסגרת קמפיין מאורגן שנועד להחליק את חטאיו של אולמרט - קשורים לאולמרט ול"קדימה" ברשת של נאמנויות ואינטרסים:

פרופ' אמנון רובינשטיין הוא משפטן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה - מוסד אקדמי פרטי, שהוקם על-ידי חבר קרוב וותיק - פרופ' אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי. רייכמן, שהוצג בימים האחרונים על-ידי אולמרט כאחד מ'מבשלי' שינוי שיטת הממשל בישראל, הצטרף ל"קדימה" וקיבל הבטחה מאריאל שרון לקבל את תיק החינוך. אבל כשאולמרט נתן את התיק ל"עבודה" הוא פרש מהכנסת. אנשי "קדימה" טענו אז שהוא רוצה את תיק המשפטים. רובינשטיין, כך פרסם העיתונאי אמנון אברמוביץ, הוא מועמדו של אולמרט לנשיאות. אולמרט גם הציע לרובינשטיין לעמוד בראש ועדת הבדיקה הממשלתית למלחמת לבנון השנייה, תפקיד שרובינשטיין העדיף לא לקבל. רובינשטיין עומד בראש ועדה בין-משרדית לגיבוש מדיניות ההגירה בישראל, שהגישה את מסקנות הביניים שלה לאולמרט בפברואר השנה.

פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן מקורבת לאמנון רובינשטיין ונמצאת אתו בוועדה הבין-משרדית לגיבוש מדיניות ההגירה. כמו כן היא חברת הוועד המנהל של המכון לדמוקרטיה. זילברשץ פרצה לתודעה הציבורית כשהגנה על בכיר בבר-אילן שהורשע בהטרדה מינית וצוטטה במוסף הארץ באומרה: "אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אומנם לא גרייס קלי אבל אני נראית לא רע לגילי ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי".

פרופ' שלמה אבינרי, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית - נחשב לאיש שמאל מובהק, אבל עשה הסבה מקצועית ל"קדימה". הוא צידד בשרון ובפינוי גוש קטיף וכשהוקמה "קדימה" הוא פרסם מאמר תמיכה במפלגה. אבינרי מרצה במרכז הבנתחומי בהרצליה וחבר בוועדת ההגירה בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין.

פרופ' יואב דותן, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הוא הדמות החיוורת ביותר מבין חמשת החותמים. דותן התנגד לוועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השנייה והוא משתתף בפרויקט הדגל של המכון לדמוקרטיה: "חוקה בהסכמה".

אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. כרמון הינו גיסו של רייכמן - איש "קדימה". בעמותת המכון חברים שניים מאנשיו הקרובים של אולמרט: יורם טרובוביץ, ראש סגל לשכת אולמרט, ועו"ד יהודה רווה, המלווה את אולמרט עוד מימי היותו ראש עיריית ירושלים.

http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml#8

37.מה לשמאל וןלדמוקרטיה?רק תראה את הדיקטטורה שלהם בשידור הציבורי.
יש לקחת מהשמאל את השליטה הדיקטטורית שלו בשידור הציבורי ולעשות חלוקה מחדש של ההון של חופש הביטוי. זה יהיה צודק ודמוקרטי. אפילו אובמה מדבר על חלוקה צודקת של ההון, למה השמאל הישראלי דבק בדיקטטורה?השחצנות היהירה של השמאל לחשוב שרק להם יש את הדעה ה"נכונה" נמאסה לגמרי. זה כל כך 1984.

38.נוהגים לשאול אותנו מה היה קורה אילו באמריקה היו מתנגדים לשכנים יהודים?היינו נזעקים?=אז ההשוואה הזאת חוטאת לאמת =משום שיהודי הגולה מאז ומעולם היו נאמנים לארצם בגלות ושירתו אותה נאמנה=ולא כך עם רוב ערביי ישראל שגאים להיות אויבינו כ"פלשתינים"ואף אומרים זאת בגלוי!=התופעה הזאת בתשקורת שמחפה על הערבים, ובזה ליהודים באופן אוטומטי מבחילה בלשון המעטה=אבל מוכרת לנו היטב מההיסטוריה. כידוע:מיתיוונים לא מתים הם מתחלפים=וניתן לטפל בהם כחוק!!!

39.מעריב מעסיק את סרבן הגיוס חגי מטר. לא לסרבני גיוס בעיתון יהודי!
קוראי מעריב לא מוכנים לקבל כתב סרבן גיוס.

40.תקשורת השמאל ואנשיה:הגמד המתעתע"-המגה-שקרן בן כספית>"הסדיסט המחייך"-רביב דרוקר>יוסי וורטר(הארץ)>לילך ויסמן(גלובס)>הסופר-מטורללת-סימה קדמון>חברו של דרוקר המסייע לו(בוגרי גלי צה"ל-רעל)-ירון דקל>"הטמבליות המעופפות"(גלי צה"ל}:דנה וייס-אושרת קוטלר,יונית לוי המרשעת- הנבל שמעון שיפר(צא מהארון)נחום ברנע(הכי הגון מכולם)>קצין המבצעים של נוני - בריוני - מוזס הלא הוא איתמר אייכנר שכולו עסוק ב"חיסולו" של ביבי>וכמובן הנבחרת של הנבזיים מ"ארץ"!!!!

41.הערבים רוצים להשמיד את היהודים. השמאל החילוני עוזר להם. התקשורת כמובן.כל השאר אלו פרטים. אני לא מבין מה לא ברור. יש שאלות?

42.תשובה לגבלס ותלמידיו הערבים

תלמידיו הערבים של גבלס - שר התעמולה הנאצי -

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9187

http://rotter.net/forum/gil/20448.shtml#2

43.לעניין המצור על עזה.זה כואב מאד אבל ישראל לא התנתקה מעזה. עזה היא מדינת אוייב שישראל מספקת לה מזון מים חשמל שירותי יצוא, חומרי בניה, שירותים רפואיים ומה לא. זהו הפתח שדרכו נכנסים כל השועלים.

44.חדל קשקוש! למה הולכים סחור סחור ואין אומרים את האמת -
הגבלסים הם "פעילי שלום" מן השמאל היהודי, והם המייעצים לערבים. קחו דוגמא, אחת מאלפים רבים: "השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל "מלכתחילה היה הכיבוש מלא כוונות טובות כרימון הלם, .... הכיבוש חוזר לסורו ומתנהג כמו כיבוש - בגבהות לב, באטימות, ברשעות.....
"האם עלם החמודות שהלך בשדות השמין פתאום כמו חזיר? האם השמן הזה, שעשה פימה עלי כסל, הוא ישורון? אכל הרבה מקדונלדס, ישורון, אכל הרבה פיצות, אכל את כל הארץ כמו ארבה ולשכנינו הותיר פירורי שולחן.......
"כאשר כל המדינות הקולוניאליסטיות, שהשמש מעולם לא שקעה עליהן, כבר עזבו מזמן את מושבותיהן, החליטה ישראל לחדש ימי קולוניאליזם כקדם....
"לא היינו גיבורים אלא רק באלבומים, כי לא כבשנו יצרים וכן כבשנו שטחים. עכשיו, במאוחר, הגיע הזמן להתגבר כאריות, לכבוש את יצר הכיבוש ולשחרר את יצר הקיום.

45.האזרח עזמי מאת שביט ארי

ח"כ עזמי בשארה הוא אולי היריב הרהוט, המנומק והיעיל ביותר שיש כיום לאידיאולוגיה הציונית בישראל.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=234509

46.עזמי בשארה לירון לונדון:אין אומה פלשתינית.מי מבליט את זה?

עזמי בשארה בראיון טלביזיוני עם ירון לונדון חושף את התרמית של הערבים

There is no palestine

http://www.youtube-nocookie.com/watch?v=U1KkYjhFryA&feature=related

בראיון לירון לונדון אומר בשארה "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שיש אומה ערבית. למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. פלסאטין עד סוף המאה ה-19 היתה דרום סוריה הגדולה".

ירון לונדון מראיין בטלויזיה את ד"ר בשארה

http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

ירון לונדון ופרופ' בן-עמי המשתתף באותו ראיון נותרים המומים.

47.אנחנו קוראים לאנשים שבחייהם מעולם לא זזו מביתם "פליטים" !
הבעיה היא שאנחנו משתפים פעולה עם אונר"א.
אנחנו קוראים לאנשים שבחייהם מעולם לא זזו מביתם "פליטים", ואנחנו קוראים לשכונות ולישובי קבע שמאוכלסים באנשים שכמעט כולם מעולם לא זזו מבתיהם "מחנות פליטים".

אנחנו מאמצים את הטרמינולוגיה השיקרית שלהם,וגם זה תורם לשימור הבלוף הזה.

בן אדם שבחייו מעולם לא זז מביתו, שהוא בית קבע בשכונה ליד רמאללה - הוא לא פליט,וזה לא באמת משנה כמה באונר"א יצווחו אחרת.

על פי כל סטנדרט בינלאומי מקובל (למעט זה שיצרו במיוחד בשביל הפלסטינים) הוא לא פליט, ואין סיבה שנתעלם מזה ,ולמרות זאת נמשיך להגדירו כפליט, או את השכונה שהוא גר בה כ"מחנה פליטים".

משום מה יש ישראלים שמעלים את הטענה שאונר"א מונע את שיקום הפליטים - אבל זה שקר!

אונר"א לא מונע את שיקום הפליטים, אונר"א שיקם את הפליטים(!).

על פי כל סטנדרט בינלאומי מקובל, מה שאנחנו קוראים לו "מחנות פליטים" זה שיקום מוחלט של פליטים ,ברמה שביוניצ"ף (הסוכנות של הפליטים -האמיתיים- בעולם) יכולים רק לחלום עליה.

אגב, אונר"א מרוקנים את כל הטענה מאחורי ה"פיצויים" כתחליף ל"זכות" שיבה. (גם בלי להתייחס לזה שהרכוש היהודי שהושאר במדינות ערב שווה כמעט פי 2 יותר מהרכוש הערבי שהושאר בישראל).

התקציב של אונר"א לשנת 2009 היה מיליארד דולר (כך על פי האתר שלהם).

אפילו אם נשליך רק רבע מהסכום הזה לשנים עברו (62 שנים) הרי שאנחנו מגיעים לסכומים בלתי נתפשים של למעלה מ 15 מיליארד דולר.

הסכום הזה שווה לריבוע השווי של הרכוש הערבי שהושאר בישראל.
וזה כבר מה שהוענק נשפך וניתן לפלסטינים...כך שלדבר על "פיצויים", זו חתיכת בדיחה...

אבל נו טוב, כל עוד לא מצפים מאיתנו לשלם, אז שיקבלו כמה שבא להם. (ואם יש להם את החוצפה לדרוש מאיתנו לשלם שקל, אז שקודם יכסו חוב של מיליארדי דולרים על רכוש יהודי שהופקע על ידי מדינות ערב).

48.צפו בתעמולת השקר של אובמה שביבי לא עוצר ע"י הצגת העובדות!

http://www.youtube.com/watch?v=XNEzFT9P71k&feature=player_embedded

49.http://rotter.net/forum/scoops1/20445.shtml

כאן נמצא הדו"ח של מבקר המדינה בנושא:

היערכות שירותי הכבאות וההצלה לעת חירום.

דצמבר 2010

50.שוויץ, רוב מדינות ארה"ב, אירלנד, אוסטרליה, כולן כנראה "בורות ונבערות" ובאופן ברור לא מבינות כלום בדמוקרטיה. כך גם כל המדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי, בדיוק כמו קלמו ליבסקינד. רק השמאל מבין!
ושוב, תודה על ההדגמה הנפלאה של גישת "רק אנחנו מבינים ולכן רק אנחנו נחליט" הדמוקרטית של בג"צ והשמאל.

51.''אינתיפאדת הדירות''!! קניית דירות ע''י ערבים בארץ. זהירות !במקום לשגר טילים על ישובים, משגרים הערבים דיירים.

52.גילוי: במשרדי ''שלום עכשיו'' יושבים 7 מגיבים נגד קלמן.הסגנון של 7 המגיבים זהה בכל כלי התקשורת.

53.איפה אופיר פינס? איפה שטרית?למה הם לא קנו מטוסי כיבוי?

54.מורשת רבין = chivas' black label .כל הזמן היה מסטול בזמן חתימות.

55.התקשורת מגלה עיקשות של חמור וממשיכה בשלה. להזכירכם: תקשורת בין אנשים בארץ, חברים או קולגות, מאוד יעילה (בניגוד לארצות אחרות בהן הניכור בין אנשים גדול), ורוב העם מבין את מניעי התקשורת הפורמלית. רוב העם, בזכות התקשורת העוינת והמוטה שמאלה, זז ימינה. ועל כך אני מודה לתקשורת שעוזרת לתת מנדטים לליברמן.

56.כאשר אני מספרת לחברים וידידים בחו"ל איזה תיקשורת מגוייסת יש בישראל (נגד ישראל), הם פשוט לא מאמינים לי.
כאשר אני גם מספרת להם שיש ח"כים ערבים בכנסת שקוראים נאצים ופשיסטים לח"כים יהודים ,ושהתיקשורת לא רק שלא מפרסמת את זה,אלא גם נותנת להם במה וזכות דיבור ובכך תומכת בהם, גם לא מאמינים לי.

57.רוב העיתונאים יפי הנפש זעמו על הגזענות היהודית , אף אחד לא שאל את העיתונאים האלה מדוע הוא גר בסביבה נקייה מערבים , בין אם זה רמת אביב או ישובים קהילתיים .ירון לונדון זעם על החלטת הרבנים בתוכניתו בטלוויזיה וציין שיש לו חברי נפש ערביים שהוא מעדיף אותם כשכנים על פני הרבה יהודים , אבל למרבה הפלא הם לא שכניו , ירון לונדון לא רוצה להתערבב בקהילת כפר קאסם , אלא הוא רוצה לשבת במנעמי הקהילה הבורגנית הנקייה מערבים שלו ולהתפאר בחבריו הערבים.

58.הטינופת נתניהו העניק את פרס א.מ.ת לכתבת השמאל הקיצוני כרמלה מנשה,הפרס מחולק על ידי משרד ראש הממשלה,ואני שואל למה מנהיג הימין לא העניק את הפרס לקלמן ליבסקינד,או לבן דרור ימיני.את הפרס בסכום כולל של מיליון דולר מעניקה קבוצת ידידי ישראל באמריקה הלטינית לחמישה זוכים בחמש קטגוריות שונות.

59.כרמלה מנשה אמרה היום שהיא מקבלת הרבה פניות מאנשים מדוע התיקשורת לא מגנה את הפלסטינים שלא רוצים יהודים לידם .ומה אתם חושבים שהיא ענתה, כלת פרס ישראל??
""" שאנחנו לא צריכים להיסתכל מה הפלסטינים עושים"." שאנחנו צריכים להיות מוסריים בלי קשר לכך".

60.הפוסל במומו פוסל:אתה טוען ובצדק "המפלגות הפאשיסטיות הן אלה שכינו עצמן כך".איפה ראית שהימין הישראלי מכנה עצמו פאשיסט?והנה לטעמך שנאת האחר (דתי ימין מתנחלים ספרדיםש"ס) תוך שימוש בנאצות נוסח פאשיזם הוא עניין לגיטימי.

אתה טוען בצדק: "גזענות היא אבחנה אובייקטיבית של שנאת אדם או קבוצה על בסיס מוצאה ותו לא" והנה מתגלה שהסמולן הישראלי לא רק מתעב את הדת היהודית, אלא שתומך בשנאה וברצחנות הערבית ליהודים.

ראה לדוגמא את עתון הארץ שפרסם מודעה בתשלום של פרופ' גור שקרא לערפאת להמשיך בטרור, או פרסם את מאמרו של פרופ' שטרנהל לעלות עם טנקים על עופרה.

על מאמריו של גדעון לוי אין צורך להרחיב את הדיבור.במה אתם המשתבחים ב"פלוראליזם" שונים מהפאשיסטים באירופה שהפכו את שנאת האחר לדת.

ליהודים מדינה אחת לערבים 22 מדינות למוסלמים 57 מדינות, שטח העולם הערבי מוסלמי כרבע מהשטח היבשתי של כדור הארץ, הגדול פי 1000 לערך משטח המדינה היהודית, ואף על פי כן הסמולן הישראלי מתנגד ללאומיות היהודית (פאשיזם), תומך בלאומנות הערבית, מגדיר את המדינה היהודית כקולוניאליסטית, ומבקש לקחת מהיהודי את כבשת הרש.

במה אתם הרבה יותר טובים מהם? אתם אמורים להיות אחים?

במאורעות תרפ"ט הקהילה היהודית הגדולה בחברון נשדדה, הוכתה, נאנסה, נרצחה וגורשה משם. והנה אתם סמולנים נאורים מבקשים להשלים את המלאכה באמצעות רצח אופי וגירוש. גירוש 10 אלפים איש אשה וילד מעוטף עזה לא הספיק לכם.

תקן אותי אם אני טועה אבל אין כמו ספרו של אורוול "1984" כדי לתאר את ההפוך המושלם בסמולנות הישראלית בין אמת לשקר בין טוב לרע בין מלחמה ושלום.

ובמילות 1984: "מלחמה היא שלום", "בערות היא כוח".

תקן אותי אם אני טועה, לנין כינה את אבותיכם האידיאולוגים במערב, שהאמינו בו ובסטאלין "אידיוטים שימושיים". מה השתנה מאז?

פאשיזם משמעו א - רמיסת הפרט בידי הלאום ב - דמוניזציה לאחר.

בניגוד לסחורה הפרבדאית הנמכרת לנו ע"י הסמולנות "הנאורה", הציונות הדתית (בדומה לציונות החילונית של בן גוריון וז'בוטינסקי) מעולם לא טענה שיש לרמוס את הפרט, הפך הוא הנכון.

ראה עשרת הדיברות שרק 2 מתוכן עוסקות בקשר בין האדם למקום (אנוכי אדוני אלוהיך, ושמור את יום השבת לקודשו), ושאר 8 הדיברות ביחס בין האדם לחברו.

והנה בניגוד למוסר העולה מהדת היהודית הסמולן הישראלי ("דת השלום" ו"המזרח התיכון החדש" של שמעון פרס) מוחק לחלוטין את ערך המולדת היהודית (מדינה אחת זעירה) ואת הדת היהודית, תוך תמיכה בלא תנאי בעולם הערבי (22 מדינות) הלא דמוקרטי במהותו, ובפונדמטליזם המוסלמי (57 מדינות), תוך "הבנת" הטרור הערבי.

והנה לאחר שהשלמתם את הפיכת המציאות על פיה בנוסח הפראבדה הרוסית שלא לומר גבלס הגרמני, אתם מקנחים בדמוניזציה של "האחר" (היהודי דתי) תוך הצגתו כ"פאשיסט", כ"קולוניאליסט", כ"גזען".

כל אלו תופעות המאפיינות הן את הפאשיזם המצוי והנאציונאל הסוציאליסטי, והן את השמאל הקיצוני (הקומוניזם). ראה 1984, ראה גבלס, ראה פראבדה.










#67,יכוח הביטוי הוא כוח להשחית ונחלה פרטית למונופול השמאל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.12.10 בשעה 19:25
בתגובה להודעה #66
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.12.10 בשעה 19:36 בברכה, ליה
 

בין כוח הביטוי לחופש הביטוי/בן דרור ימיני

31/12/09

זה קרה השבוע, ביום ראשון בערב. בערוץ השני שידרו את תוכנית הדגל, על בובליל נגד פרידמן, או משהו כזה. באותו ערב שידר הערוץ הראשון סרט דוקומנטרי חזק, במרכזו המשפטן פרופסור אלן דרשוביץ, שמפריך אחת לאחת את טענות תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל. הרגשתי טוב, יורשה לי להודות, משום שרבים מהטקסטים שהופיעו שם נראו כמו קטעים מתוך מאמרים שפרסמתי בעשור האחרון. כך שאני לא אובייקטיבי.

זה לא הכל. בדיוק באותם רגעים שודר באחד הערוצים סרט דוקומנטרי בוטה של תעמולה אנטי-ישראלית. לרגע חשבתי שאני צופה ב"אל-מנאר", ערוץ החיזבאללה. אבל טעיתי. זה קרה בערוץ יס-דוקו. העורכים יספרו לנו, כמובן, שמדובר בחופש הביטוי. הרי אנחנו צריכים לדעת מה קורה שם. הרי אנחנו צריכים לדעת איך ישראלים צמאי דם שוחטים ילדים, נשים וקשישים, משום שהם מכורים לפשעים נגד האנושות. דוח גולדסטון נראה כמו כתב הגנה על ישראל לעומת מה ששודר שם.
אני מניח שבשלב הבא יחליט הערוץ המכובד לכרות ברית תחנות תאומות עם "אל-מנאר". הם יספקו לנו סרטים מהסוג ששודר ביום ראשון. מומלץ לשתף בברית גם את ערוץ שמונה. הוא יתרום לברית את הסרטים של אייל סיון, אחד משונאי ישראל הגדולים בדור הזה, שאת הסרט האחרון שלו הערוץ התעקש לממן. בשם חופש הביטוי והיצירה כמובן.

פשיזם עיתונאי

שלושה ערוצים. שלושה שידורים שונים. תוכנית המונית, תוכנית איכותית, ותוכנית אנטי-ישראלית. לרגע אחד אתחפש לליברל, ואומר - יש מקום לכל שלושת הערוצים. לא שליברל אמיתי צריך לתמוך בכל תעמולת זוועה של ארגון טרור, אבל לצורך העניין, אהיה ליברל מהסוג הרדיקלי.

והנה, מבין שלושת הערוצים, רק אחד מצוי בסכנה. כן, הערוץ הציבורי. הערוץ שמגלה, מדי פעם, גם סימנים מדאיגים של פטריוטיות. זה הערוץ היחידי ששידר את הסרט הדוקומנטרי של הטלוויזיה הגרמנית - שחותך לחתיכות קטנות את מה שהיה ידוע לנו על פרשת מוחמד אל-דורה, ומציג את האמת, שרחמנא ליצלן, משרתת דווקא את ישראל. וזה הערוץ היחידי ששידר את טכס חלוקת העיטורים ללוחמי "עופרת יצוקה". כן, הזדהות עם חיילי צה"ל. עניין מוזר משהו בתקשורת הישראלית. זה הרי סימן מובהק לפשיזם. זה הרי ראוי לגיחוך. לא לשידור. והערוץ הזה העז.

הערוץ גם העז, בתוכנית מיוחדת ומרתקת של מבט שני, לקחת חלק מהטענות שמופיעות בדוח גולדסטון, ולהציג את ההפרכות שלהן. עוד סרט פרו-ישראלי, שהעדיף להפסיק לדבר בסיסמאות, והלך לבדוק את הטענות, מצד אחד, ולהציג את עובדות האמת, מצד שני. עוד סימן מובהק של פשיזם ישראלי.

בין מרצ לבל"ד

בשנים האחרונות פרסמתי לא אחת ביקורת נוקבת על הערוץ הראשון. כך שמותר לי להודות שמשהו חיובי, בכל זאת, קורה בערוץ הראשון. הוא מגלה סימנים שהוא אכן ערוץ ציבורי. הוא לא שייך רק לקליקה קטנה, שעושה מה שבראש שלה. ומה שבראש של הקליקה, כידוע, שייך לפעמים למתחם שבין מרצ לבל"ד. לא כל העיתונאים כאלה. לא כל הערוצים האחרים כאלה. ממש לא. אבל כשבודקים את ההטיות, המסקנות עגומות. ובעיקר, הן מחייבות את קיומו של ערוץ ממלכתי. לא ערוץ מטעם. לא ערוץ תעמולה. לא ערוץ שיתחמק מביקורת נוקבת נגד השלטון.

ערוץ ציבורי וממלכתי הוא ערוץ של הציבור. ערוץ שמשקף קשת של דעות, ולא את קשת הדעות של העורכים או האוחזים במיקרופון. ערוץ ציבורי הוא ערוץ שמציג את הסרטים הנדירים שהוקרנו בשבועות האחרונים בערוץ הראשון, זה שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא.

והנה, מכל הערוצים כולם, צריך להזכיר, יש רק אחד שמצוי בסכנה.

אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, צריך לקוות שלא השתגעתם. אם הערוץ הזה נופל - דמו בראשכם. אין לעבדכם הנאמן מושג ירוק בבעיות התקציביות, ובהסדרים השונים שעל הפרק. רק דבר אחד ברור, אסור שהערוץ הזה ייסגר.

אלא אם כן אתם רוצים להשאיר אותנו בעיקר עם הערוץ שבשעות מסוימות נראה כמו "אל-מנאר".

כוח הביטוי מול חופש הביטוי

נישאר לרגע באותו עניין. לפני שבוע התקיימה ישיבה מיוחדת של מועצת העיתונות. היו על כך דיווחים בתקשורת. לא דיווחים מסולפים, חלילה, אך נדמה שמה שקרה שם מחייב הבהרה. גם הדיון עצמו היה קצת שונה מהרגיל. הנוכחות הייתה הרבה יותר גבוהה מהרגיל, בתוספת של אורחים וכתבי תקשורת. היו גם דיווחים על כך שדיברתי על ההבדל בין חופש הביטוי לכוח הביטוי, ואני מרגיש צורך להבהיר את הנקודה. אז נבהיר.

הדיון נסב ברובו על פסק הדין בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין. נשיאת המועצה, השופטת בדימוס, דליה דורנר, תמכה ברעיון שהמועצה תצטרף לערעור, על תקן של "ידיד בית משפט", משום שיש חשש שפסק הדין פוגע בחופש הביטוי. אנחנו לא צריכים להצטרף כצד, בעד או נגד אילנה דיין או סרן ר', אלא רק כמי שדואגים לחופש הביטוי - הבהירה דורנר.

המועצה קיימה דיון. היו מי שטענו שפסק הדין של השופט סולברג, שנכנס לשיקולי עריכה, פוגע בחופש הביטוי. היו גם טענות הפוכות.

הבעתי שם עמדה נחרצת נגד הצטרפות לערעור, משום שאין דבר כזה הצטרפות נייטרלית. הצטרפות כזאת תפורש על ידי בית המשפט העליון כנקיטת עמדה, בעד דיין כמובן. וכמי שקרא את פסק הדין, לא מצאתי בו שמץ של פגיעה בחופש הביטוי. כן, יש פגיעה בחופש המניפולציה. וזה דווקא מוצא חן בעיניי.

הזדמנות לחשבון נפש

ובכלל, פסק הדין הוא הזדמנות נפלאה לתקשורת לעשות חשבון עם עצמה. לא עם השופט סולברג, שהפך אצל חלק מהעיתונאים לאויב האומה וחופש הביטוי.

סולברג הציב לנו מראה מול העיניים: ראו, הוא אמר לנו, יש לכם כוח רב. אבל אתם לא יכולים להסתתר באופן קבוע מאחורי החומה של "חופש הביטוי". החופש הזה אינו היתר להונאה, ולא ללשון הרע, ולא למניפולציה, גם אם כוונת העורך או העיתונאי היא "להעלות נושא חשוב לסדר היום הציבורי". הרי בכתבה של אילנה דיין לא הייתה דקה אותנטית אחת. היו שם חיבורי דברים שמעלים ריח רע. היו שם אינספור הטעיות. כמעט כל מה שקרה בפועל, בשטח, שונה ממה שהוצג באותו שידור. כן, היו גם גרעינים של אמת. כן, ילדה נהרגה, וזה מזעזע. אלא שגם הטרגדיה הזאת לא הצדיקה את המניפולציה.

כך שבין שתי האופציות - התבצרות מצד אחד, וחשבון נפש מצד שני - עדיף ללכת על השנייה. משום שהגיע הזמן שאנחנו, העיתונאים, נבין שיש הבדל אדיר בין כוח הביטוי לחופש הביטוי.

כוח להשחית

כוח הביטוי הוא כוח להשחית. כוח הביטוי הוא נחלה פרטית של עיתונאים, שנדמה להם שיש להם מונופול. כוח הביטוי משתקף בטענה שהזכויות נמצאות אצל מי שעוסקים בתקשורת ובעיתונות, עורכים ועיתונאים, ולא בידי הציבור.

חופש הביטוי הוא סיפור אחר. הוא שייך לציבור. הכתבים אמורים לדווח בהוגנות. הדעות אמורות לשקף, ככל האפשר, את קשת הדעות. בפועל, המצב שונה. כמעט לכל עיתונאי, גם בתקשורת הציבורית, יש "אג'נדה", שאותה הוא דוחף בדרך המאוסה ביותר. ומה שגרוע יותר, בדרך כלל זו בדיוק אותה אג'נדה.

שנים רבות הייתי עורך עמודי הדעות. פרסמתי מאמרים של כותבים מרגיזים, שהרתיחו לא רק את הקוראים, אלא גם אותי. אבל השתדלתי לשמור על איזון והגינות וגיוון. זה לא ברור שהצלחתי. הבעיה היא שרבים חושבים שהם ניצבים שם, כעיתונאים וכעורכים, כדי להטיף את עצמם. הם קוראים לזה חופש הביטוי, והם מתקשים להבין שמדובר בכוח הביטוי. בג"ץ, כבר כתבתי פעם, חיזק פעמים רבות את כוח הביטוי, תוך שימוש במושגים של חופש הביטוי.

אם זה עדיין לא ברור, אז לפוסט הזה יש מטרה: להחדיר את המושג כוח הביטוי. כדי שבפעם הבאה שמישהו מנסה למכור לנו את הטענות על חופש הביטוי, נוכל להבחין במניפולציה. חופש הביטוי ראוי לחיזוק. כוח הביטוי ראוי לריסון.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=806

תגוביות:

1.העמדה של דורנר בנושא מראה היטב את השחיתות המוסרית של עיתונאי ישראל.ובאמת, לא נותר אלא לאמר שוב: יש לקחת מהשמאל את השליטה הדיקטטורית שלו בשידור הציבורי ולעשות חלוקה מחדש של ההון של חופש הביטוי. זה יהיה צודק ודמוקרטי. אפילו אובמה מדבר על חלוקה צודקת של ההון, למה השמאל הישראלי דבק בדיקטטורה? השחצנות היהירה של השמאל לחשוב שרק להם יש את הדעה ה"נכונה" נמאסה לגמרי. זה כל כך 1984.

2.אנחנו העיתונאים ? מי שמכם עיתונאים ? גילדה שמאלנית בזויה .מרביתם יוצאי פראבדה /דבר ועל המישמר.כל זב חוטם יכול להיות עיתונאי. אף אחד לא בוחר בהם ואין להם אחריות .מספיק שמוזס שוקן או נמרודי משלמים להם כדי לזנב בנו.

3.לחשוף את השמאל האשכנזי הבזוי, שונא העם, שמאס במדינה.מיעוט אשכנזי, השמאל הלבן, מאס במדינה היהודית בשל איבוד ההגמוניה האשכנזית בה.זה שורש המצב פה.

4.אין בישראל שמאל קיצוני, רק שמאל - ומה שמעבר לזה זה ימין לאומני פלסטיני.

5.איך זה יתכן שתקשורת שלמה מנסה יום יום להחריב את המפעל הציוני.
אין קשר בין התיקשורת החדשה לבין הויכוח אם להחזיר שטחים או לא להחזיר.
התקשורת החדשה ההזויה פשוט מתעקשת להקים מדינה מוסלמית יהודית דמוקרטית כאשר אין יצור כזה בכל העולם.אין אף מדינה מוסלמית שאינה מושחתת,שאינה רצחנית,שאינה פוגעת בזכויות הפרט שאינה מדכאת אנשים .ולמרות זאת בישראל מוכנות אליטות מסוימות להרוס את כל שנבנה כמקלט לפליטה היהודית.

6.שני מאמרים נוספים על התקשורת הישראלית

טרור תקשורתי ותרבות הלינץ´ בישראל

מאת ד"ר יוחאי סלע

http://www.e-mago.co.il/Editor/economy-1567.htm

התקשורת הישראלית - אקספרס של חצות

מאת ד"ר גיא בכור

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998

מומלץ לכל אחד לקרוא את המאמרים. הם מוכיחים ומסבירים שם את מה שכולנו יודעים מזמן, התקשורת הישראלית מנהלת את המדינה ויש לה אג'נדה שמאלנית קיצונית ומטרתה למרר לנו את החיים.

7.כולם שואלים למה נתניהו מתנגד לערוץ טלוויזיה ימני בסיגנון פוקס ניוז.העובדות הן שביבי והפודל שלו, שר התקשורת כחלון הצילו את הערוץ השמאלני 10 מסגירה ,כי הם חוששים שערוץ ימני יתקוף אותם על הבגידה בימין, ועל תמיכה במדינה פלסטינית ,ועל הקפאת הבניה ביש"ע .לתשומת לב מצביעי הליכוד.

8.כששר התקשורת כחלון מהימין מציל את ערוץ 10 השמאלני,אז הליכוד אשם.
ניצחנו בבחירות,יש שר תקשורת מהימין, והוא, במקום לגרום לאיזון בשידורי הטלוויזיה, הוא מציל ערוץ שמאלני מקריסה.ליכודניקים!להעיף את כחלון מהליכוד.

9.האג'נדה החדשה של עם ישראל: התקשורת הישראלית אויבת מדינת ישראל ובאוייבים צריך להלחם.

10.כל יהודי צריך לשאול בבוקר מה הוא עשה לחיסולה של התקשורת הרקובה שמתקיימת על קידום הפשיעה מכל הסוגים, ומתמקדת בקידום אינטרסי המחבלים.

11.התקשורת כולה מאוסה,מוטה,ומבחילה.גלי צהל היא בית גידול לעיתונאים בולשביקים.התקשורת הכתובה והאלקטרונית,נקראים ונשמעים כמו "קול פלסטין".הציבור מאס בתקשורת הבולשביקית,ולכן אנשים לא יצטערו על סגירת עיתונים,וערוצי חדשות.

12.מי ייתבע את חלבי, רוני דניאל ושלום קיטל, על הונאת בית המשפט?
בטח לא מזוז השמאלני.דיין, שנתבעה בבית המשפט על הוצאת דיבה, הפעילה את כל הכוחות העומדים לרשותה כדי להתגונן. היא גייסה בכירים מאד בתקשורת הישראלית, וביניהם את: רוני דניאל, שלום קיטל ורפיק חלבי.

שלושת הבכירים הובאו בתור "עדים מומחים" כדי להוכיח לבית המשפט שהכתבה היתה מקצועית ונטולת כל זדון. כל אחד מהם הגיש בנפרד, חוות דעת מקצועית על הכתבה ועל עקרונות העריכה הטלוויזיונית בכלל, מנקודת מבטם כאנשי תקשורת מיומנים. לדעתם, עבודתה של דיין היתה מקצועית והתאימה לסטנדרטים העיתונאיים.

לחיזוק דעתם, ולהסבר מדוייק הם ירדו לפרטים, וכל אחד צירף בדו"ח שלו טבלה ובה פירוטים המתייחסים לחלקים שונים בכתבה.

תוך כדי עיון בשלושת חוות הדעת, התברר לשופט כי שלושת הטבלאות דומות להפליא.

השופט הבחין כי יד אחת כתבה את שלושת חוות הדעת, ורק שינתה במקצת את המילים. היד הזו היתה כל כך רשלנית שלא שמה לב כי יש טעויות מביכות זהות בכולן: טעויות כתיב דומות, הפניה שגויה למקור שגוי, מספרי סעיפים לא נכונים,כל אלה בתוך חוות דעת שהיתה אמורה להיות חוות דעת מקצועית נפרדת של כל אחד משלושת המומחים.

פאדיחה כזאת לא רואים כל יום בטלוויזיה.

האחוקים של דיין באו להגן עליה ויצאו כמו שלושה תלמידים שהעתיקו אחד מהשני בבחינה, ולרוע מזלם העתיקו גם את התשובות הלא-נכונות.

אגב, בשפה משפטית קוראים לזה: תיאום עדויות, וזה אסור על פי חוק.השלושה הם פושעים ששיקרו בעדות בשבועה !!

13.רק שרי ימין ממונים על התקשורת הציבורית. למה הם שותקים? אולי התקשורת שולטת בהם ולא הם בתקשורת? שר תקשורת כחלון מתרפס לתקשורת השמאל,ובגד במצביעי הימין.

14.ימיני - גם לערוץ 2 לא חסר.. ביום שבת ב 11.. שודר שם דוקמנטרי..
שאחד הכוכבים הראשים שלו היה נורם פינקלשטיין או איך שלא קוראים לפסיכופט הזה..אותו שונא ישראל, שכתב ספר ניאו נאצי על זה שהיהודים מנצלים את השואה..אותו פסיכופט שקרא לאמא שלו ניצולת השואה קאפו..
אותו פסיכופט שבדוקמונטרי הזה ששודר בערוץ 2 הוא קרא לניצול השואה שעומד בראש הליגה נגד השמצה, נאצי..כך שגם ערוץ 2, נע בציר בין בובליל נגד פרידמן.. לבין אל מנאר..

15.קשת הכניסה לאח הגדול את עדנה שקוראת נאצים לחיילי צה"ל,ושר התקשורת כחלון שותק,יש לנו שר תקשורת שאמור להיות מהימין ולאזן את שידורי הטלוויזיה ,ובמקום זאת הטיפש הציל את ערוץ 10 השמאלני מקריסה.

16.כבר לפני מס' שנים הופיעו בערוץ 1 המשוררת דליה רביקוביץ והסופר החנפן חיים באר ואמרו בנחת: "חיילי צה"ל נאצים".

17.בגידת התקשורת התחילה מהסכם בלתי כתוב בין בעלי התקשורת מוזס שוקן ונמרודי לבין המאפיה השמאל קיצונית שאומרת אתם תשדדו כלכלית את מדינת ישראל בתמורה לשליטה מוחלטת של השמאל בתכנים כך שנוכל לשטוף את מוחם של בני ישראל באופן קבוע.

מי שמכיר את מפת התקשורת ורואה איך פישמן שולט בגלובס ואיך ידיעות ממליך ראשי ממשלה מבין שדמעות התנין של ימיני שוות לפח הזבל.

לשלדון אדלסון יש אולי אינטרסים שרק במקרה הם גם חופפים את אלו של עם ישראל ,לחסל ולפרק את התקשורת הרקובה והשמאלנית שכותבת בבלוק רעיוני אחיד (רק נגד היהודים).

התקשורת הרקובה של היום כולל ימיני מסוכנת למדינת ישראל הרבה יותר מהחאמאס. קחו רק את מסע ההסתה שהם עושים לפטריוטים הכי טובים בהתיישבות, ותבינו שהם פועלים להשמדתה של מדינת ישראל.

18.הנה מה שכתב השופט סולברג. חובה לקרוא:

סעיף 229:

"משכבר הימים נתון כוח כביר בידיהם של כלי תקשורת ההמונים, לטוב ולמוטב. ברז המידע נתון בידיהם לפותחו ולסוגרו כפי ראות עיניהם, וזולתם כמעט אין.

על-פיהם לומד הציבור על המתרחש בעולם.

את שיגידו ויספרו ידע הציבור,ואת מה שיעלימו ייתכן כי לא ידע לעולם.

עורכי התכניות ומגישיהן הם שיחליטו מה, כיצד, וכמה יפורסם לציבור.

על בסיס המידע הזה מתעצבות השקפות, אמונות ודעות.

כך בכוחם לרומם ולהשפיל, להוריד שאול ולהעלות, להוריש ולהעשיר.

כך לגבי כלי התקשורת בכלל, ושבעתיים לגבי התקשורת האלקטרונית, שכוכבה זורח בעידן דנן. אין כמעט שיעור לכוחה לעצב תודעה, להנחיל עמדות, להפיץ מידע ולהשריש מוסכמות.

גם כשניתן להעביר מידע מקצה העולם ועד קצהו בהרף עין, בלחיצת כפתור, באמצעות האינטרנט, עדיין שולטים בכיפה הגופים המשדרים.

אמצעי תקשורת הממלאים את תפקידם כראוי, תועלתם ידועה, ובלעדיהם לא תיכון חברה בת-תרבות ולא תיתכן מדינה דמוקרטית.

אולם בצידם של הכוח והעוצמה שיש בידי כלי התקשורת באה גם חובה מוגברת, שלא יעשה בכוח הזה שימוש שאינו ראוי, שלא ייפגעו זכויות לפרטיות, לשם טוב, לכבוד וכיוצא באלו זכויות המועדות לפורענות".

19.שמעון פרס מנע את חקר רצח רבין ואישר לבדוק רק את סידורי הבטחון.
יש איש תקשורת שזה מעניין אותו ?? ודאי שלא.

20.אנטישמיות התקשורת תיפסק כשהיהודים יפעילו נגדה הרבה כוח .אין פתרון אחר.

21.במוצ"ש האחרון ערוץ 1 שידר סרט תעמולה ארסי ביותר נגד ישראל כמובן, בהשתתפות אייל סיון.

22.למי שקרא את פסק הדין של סולברג בעניין עובדה, ואת זיכויו המוחלט של ר' מכתב האישום נגדו - יודע שייתכן שהמדובר הוא במחבלת או סייענית צעירה למחבלים (והתיק המסתורי שנקבר בחולות רפיח, איננו יודעים מה היה בו אך הוא בשום אופן לא דווקא "תיק בית ספר" - שהרי היא השליכה אותו לפני שנפתחה האש לכיוונה! - כשם שהילדה כלל לא היתה בדרכה לבית הספר, אלא יותר מחצי קילומטר! מהנתיב לבית הספר) - ואני ממליץ לכולם לקרוא את פסק הדין של סולברג - בעיקר את סופו - באמת מעניין.

פסק הדין:

http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/4910904.doc

23.יסביר לי ימיני איך זה שביבי נבחר על אג'נדה ימנית, ומממש את מצע בל''ד ואתה ושכמותך בתקשורת מריעים לגניבת הקולות וההונאה הזו?עם ישראל זה 90% ימין שגובים את קולותיו מדי בחירות .ראו שרון הפושע וביבי הבוגדני.

24.ולמה גלי צה''ל ממשיך לשדר? למה לא סוגרים אותו תעמולן מחמאס שכל בוקר נשמע? שדרנים שלא נותנים כתף לחיילי צה''ל שבזכותם הם מתפרנסים.

25.תגיד בן דרור קראת מה שכתבה ישועה ליית' אתמול?מאמר שיטנה מא' ועד ת', שבו היא שיבחה את התרבות הערבית/מוסלמית.מאמרה זה הוא לא זדוני אלא -שים לב-המרת דת ולאום ותרבות, בשעה שהיום פורסם במעריב שהערבים בארץ אחראים על מקרי רצח פי שלושה ממשקלם היחסי באוכלוסיה,שלא לדבר על תופעות תרבותיות איומות ונוראות כגון דיכוי האישה ומילת נשים.

26.יש להגיש תלונות פליליות על הונאה ושטיפת מוח נגד התקשורת הבזויה.

27. אם כך,איך אילנה דיין עדיין משדרת בגל"צ ? איך האישה שהורשעה בהוצאת דיבתו של קצין צה"ל עדיין משדרת בתחנה של אותו צה"ל ?

28.אני אסביר לך מדוע בלוק השמאל הממאיר שולט בתקשורת:

כל פשיסט מתחיל יודע ששלטון מתחיל מהשתלטות על אמצעי התקשורת.

לא בכדי תחנות הטלוויזיה, הרדיו, ממסרי הרדיו והטלפוניה הן המטרות הראשונות בכל הפיכה צבאית של כל חונטה שאיננה לגיטימית בעיני העם, ושהתייאשה מלעלות לשלטון בדרכים דמוקרטיות.

בישראל זה נעשה ברכות: החונטה לא פשטה על תחנות התקשורת תוך הכוונת אקדח לרקה של הקריין, כמו בסרטים.

החונטה של השמאל הממאיר צמחה לה בשקט בפקולטות למדעי הדשא- אלה שלא עושים כלום חוץ מלברבר כל היום. זה קרה בזמן שהרוב השפוי של העם היה עסוק בדברים היותר רציניים והמכובדים: התעשייה, הבטחון, המחקר, ומגזר השירותים.

במסגרת מדעי הדשא, צמחו "גורואים"= קדושים שמילתם חקוקה בסלע האמת ה"מוחלטת" וה"נכונה", כוהנות ה"דת" החדשה של הפשיזם המודרני עירבבו פמיניזם דורסני עם "זכויות אדם" ולתוך זה שפכו מנה גדושה של אנטי-ממסדיות ואנטי-ציונות מרוכזת (מישהו זוכר את שולמית אלוני?). הסטודנטים בפקולטות אלו, כבשים רכות וטפשות, שממילא אין להן הכישורים האינטלקטואליים לעשות משהו יותר מועיל בחיים, נפלו שדודות לרגלי ההסתה הבוטה והוקסמו מלהט היצרים האפלים של אותם הגורואים.

ביוצאם לעולם הגדול, הכבשים התברגו באופן הטבעי ביותר בתקשורת. והגיהנום החל להשתולל בישראל בשנות ה 80-90-2000:

פחדנות ומורך לב אל מול האוייב = אומץ.

אהבת העם והארץ= פשיזם לאומני.

עמידה על האינטרסים של ישראל= פחדנות ה"שלום".

מלחמה=שלום.

השמדה=שלום.

שקט בטחוני= דשדוש מדיני.

קורבנות הטרור= קורבנות ה"שלום".

מחבלים חמושים= שוטרים "פלסטיניים.

המתנגדים לחונטה= פשיסטים.

עמידה מול האוייב=גזענות.

שנאת אוייב=גזענות.

29.אומה של מתאבדים מאפשרת למעלילה הלאומית דיין להמשיך לשדר בגל''צ
אל תבכיינו כאשר תושמדו.

30.לפי השיחות ברחוב, והטוקבקים- רוב העם שונא את התקשורת... ומזהה אותה כגוף עויין, המשתף פעולה עם האוייב האיסלאמי. לכן, מה ערכם האמיתי של סרטי ההסתה האנטישמיים תוצרת ישראל- לא ברור. נראה ששולי.עדיין זה מסריח. אם אפשר להיפטר מהם - עדיף.זיכרו תמיד- מ 1948 לא קם לישראל איום אסטרטגי הגדול מהשמאל הממאיר. לידו-האירנים, חיזבאללה, חמאס, פת"ח, כולם ילדים שמשחקים בגוגואים בארגז חול.האוייב מבפנים- הוא הקשה והמסוכן ביותר.

31.שקלתי לעבור מHOT לYES. אבל עדיף להישאר בHOT. שם לפחות לא מייצרים סרטים שמראים שאין לי זכות חיים וקיום.לא שמעתי עד היום שיהודים מימנו את "דר שטרימר" בגרמניה.בישראל- זה קורה כל יום.

32.אל מנאר הוא ערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה ולא של החמאס.

33.יחוזק חופש הביטוי. ימוגר כוח הביטוי.

34.צריך להחרים כל ערוץ שמשדר תעמולה אנטישמית.






#68,יבעקבות כנס אילת: עובדים בערוץ 7 פורשים מאגודת העיתונאים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.12.10 בשעה 23:01
בתגובה להודעה #67

פעילי 'אג'נדה' הפריעו לעורך ערוץ 7 עוזי ברוך להגיב באחד הפאנלים בכנס אילת לעיתונות. אתמול החליטו אנשי ערוץ 7 החברים באגודה לפרוש ממנה.

עובדים בערוץ 7 החברים באגודת העיתונאים בתל אביב, החליטו לפרוש ממנה בעקבות תקרית שאירעה השבוע בכנס אילת לעיתונות - כך נודע לאייס. גורמים בערוץ טוענים כי הסיבה לפרישה היא שאגודת העיתונאים ויתרה על ייצוג של אנשי ימין, והעניקה במה נרחבת לארגון 'אג'נדה', אחד מנתוני החסות לכנס, המוגדר על ידי ערוץ 7 "ארגון שמאל קיצוני".

במכתב ששלח אתמול (יום ד') למנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, יוסי בר-מוחא, טוען עורך ערוץ 7, עוזי ברוך, כי "הופתענו לגלות כי גם השנה קיימת את הכנס באילת תוך התעלמות מוחלטת מהתקשורת הימנית דתית, תוך חבירה לארגון שמאל קיצוני בשם 'אג'נדה'. מטרתו של ארגון זה הייתה אך ורק להשתלט על הכנס ופעילי הארגון פעלו כמיסיונרים פרו ערבים בתוך הפאנלים השונים תוך קריאות גנאי לעבר הדוברים, כפי שסופגים ראשי ממשלה, שרים וקציני צה"ל במהלך ביקורם במדינות שונות בעולם".

בהמשך כתב ברוך כי "מאחר ובאופן שיטתי אתה בוחר להתעלם מאיתנו, העיתונאים מצידה הימני של המפה, אבקש להודיע לך כי בחרנו, אני וחבריי, להפסיק החברות באגודת העיתונאים בתל אביב ולהשיב את התעודות למשרדך".

בערוץ 7 מתייחסים בעיקר לפאנל בנושא שפת התקשורת. במהלך הפאנל ביקש ברוך להגיב כצופה מהצד, אולם דבריו הופרעו על ידי מספר פעילי 'אג'נדה'.

יש לציין כי מקרב עובדי ערוץ 7 חברים רק כמה עובדים באגודת העיתונאים התל אביבית. בכל אופן, לפרישה כזו יש משמעות סמלית, ועל פי הערכות, כבר בימים אלו מתקיימים מגעים בין הפורשים החדשים לבין אגודת העיתונאים בירושלים.

מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, יוסי בר-מוחא, טוען כי לא קיבל עדיין את מכתבו של עוזי ברוך. לעניין טענותיהם של אנשי ערוץ 7, אומר בר-מוחא: "'אג'נדה' אינו גוף פוליטי, זה ארגון הפועל למען מיעוטים - בני העדה האתיופית, יוצאי חבר המדינות, נשים וגם עבור המגזר הערבי בישראל. זה טוב שארגון כזה נותן חסות לכנס. נקבל כל עמותה, כולל מהצד הימני של המפה, שפועלת למען קידום בעיות חברתיות ומיעוטים, לא נקבל שום עמותה - לא מימין ולא משמאל - שההגדרה שלה מראש היא פוליטית. הלוואי שבצד הימני של המפה הפוליטית תהיה עמותה כזו, ואם ישנה - שתציעה את חסותה ותסייע להביא עיתונאים עם אג'נדה ימנית, אותם נשמח לשלב בפאנלים בכנס".

על ההחלטה לפרוש מאגודת העיתונאים, אמר בר-מוחא: "מדובר בבודדים בלבד. לא ראיתי מאסה של כתבים מהצד הימני שחברים באגודה. נשמח מאד אם עיתונאים מהצד הימני יצטרפו לאגודה ואף נשלב אותם במסגרת כנס אילת הבא, כדי להוות איזון במידה ויש פאנלים שאין בהם איזון".

http://192.118.97.191/article/view/254411

תגוביות:

1.עוזי ברוך, אתה לא לבד! זאת גם דעתנו, בר מוחא חייב ללכת הביתה.די!!! נמאס ממנו אחרי כל כך הרבה שנים, יש גם רוטציה.

2.כנס אילת הראה לנו מי זה בר מוחא האמיתי שלא הכרנו , גם עליכם הוא צעק!?...בושה שזה מנכ"ל אגודת העיתונאים.

3.החגיגה של בר מוחטא עומדת להגמר.

4.צריך רוטציה מהירה בניהול האגודה!! מה בר מוחא חתם קבע בתפקיד לכל החיים? חייבים רוטציה ומיד,כדי למנוע לזות שפתיים!!!

5.בקרוב מאד הפתעה גדולה לבר מוחא. עוד קבוצת עובדים גדולה מתל אביב עוברת לירושלים. אין לנו כוונה לממן את משכורת העתק שלו. זאת בושה וחוסר רגישות ציבורית.

6.כל הכבוד לעיתונאים שהחליטו להפסיק לממן את המשכורת של בר מוחא והם צודקים!!! מה הוא עושה בשביל חמישים אלף שקלים בחודש? כנס פעם בשנה באילת שגם אותו מפיקה חברה פרטית? בושה.לחקור ומיד את השכר המופקע של בר מוחא.מי אישר לו שכר כזה מהקופה המצומקת של האגודה ? זאת שחיתות אמיתית.

7.צריך לפרוש מאגודת העיתונאים בלי קשר לכנס אילת. חוץ מאשר לממן את משכורתו של בר מוחא 50000 ש"ח בחודש ולשרת את מקורביו, אין שום תמורה לחברות באגודה. חניה אפשר להשיג בסביבה, ואפשר להסתדר גם בלי התעודה של האגודה .

8.היא מאגדת בתוכה את כל השמאל הקיצוני הערבי והאנטישמי. טוב עשו עיתונאי הימין- יש להקים אגודה מתחרה בשם "עיתונאי ישראל האמיתית".

9. בר מוחא מאבד את חברי האגודה.הוא חייב לפתוח אותה לצעירים, לערבים, לדתייים ולימנים. אי אפשר לעשות כנסים ותמיד לראות את אותם חברי אגודה זחוחים ומדושני עונג.

10.בר-מוחא המושחת טוען : "'אג'נדה' אינו גוף פוליטי" ---שקרן . אג'נדה נתמכת על ידי הקרן החדשה. מדובר בארגון שמאל -ערבי קיצוני .


#69,ילמה הסתירה התקשורת את גל ההצתות הלאומני?/קלמן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.12.10 בשעה 09:42
בתגובה להודעה #68

למה הסתירה התקשורת את גל ההצתות הלאומני?

1.בשקט, בשקט, בלי שאף כלי תקשורת יעשה מזה רעש גדול, עברנו בשבוע שעבר גל טרור של עשרות הצתות בכל רחבי הארץ. במשטרה ובנציבות כיבוי האש הסבירו, שלא לייחוס, שהחליטו שלא להפיץ את הנתונים הללו כדי שלא לעודד מרבצם עוד מפגעים פוטנציאליים. התקשורת, מצידה, שיתפה פעולה עם ההשתקה הזו בלב פתוח ובנפש חפצה.. הנה רשימה של חלק מעשרות השריפות שאיתן נאלצו בשבוע שעבר מכבי האש להתמודד: בקרית שמונה, בדרום הגולן, פעמיים ליד צפת, כמה פעמים בחורשה שבין אבו גוש לקרית ענבים, פעמיים בחורשה סמוכה לצור הדסה, בשמורת הר סנסן ליד מושב מטע, פעמיים ביער הסמוך לכאוכב, פעם אחת ביער סמוך לצור שלום, בשטח סמוך למצפה עדי ובשטח פתוח נוסף ליד מעלות, ליד קרית טבעון ובין יקנעם לבת שלמה, ליד צומת המוביל, סמוך לישוב הושעיה, בנצרת, שלוש פעמים ביער עילוט, פעם אחת ביער ירושלים ופעמיים ביער השלום, בין שכונת ארמון הנציב לאבו תור. ביער הזה בלבד, אגב, נספרו בחודש שעבר 18 הצתות. ההצתות הללו לא בוצעו על רקע מיני וגם לא על רקע חילול כבוד המשפחה. מדובר באינתיפאדה של ממש שהיתה חייבת להפוך לכותרת ראשית של כל מהדורת חדשות. זה לא קרה. צרכני התקשורת צריכים לדעת שהסיפור שהם קיבלו הוא לא הסיפור האמיתי. והסיבה לכך היא שערביי ישראל מקבלים בעיתונות הישראלית יחס של ילד מפונק. הם יכולים לפגוע, להשליך אבנים ולשרוף ועדיין במערכות העיתונים יחשבו שלהעליב אותם זה לא פוליטיקלי קורקט. ההשתקה של גל ההצתות הזה היא חלק מהמחיר שאנחנו משלמים על כך.

2.אלי ישי טען שהתקשורת התנפלה עליו בגלל היותו חרדי, ימני ומזרחי. זה לא יפה אמנם להתבטא כך בקול אבל לכל ילד ברור שלחיים רמון לא היו עושים את זה. במשך שבוע שלם, עוד בטרם פורסם דוח מבקר המדינה, לא הצליח אף כלי תקשורת שהשתלח בישי לספק ולו הסבר אינטיליגנטי אחד למה צריך שר הפנים ללכת הביתה. ישי יודע שלא על נזקי השריפה באה איתו התקשורת חשבון, אלא על עמדתו בעניין העובדים הזרים. השריפה היתה רק התירוץ. שרים שקיבלו על הראש דוחות קשים בהרבה יצאו מהם בלי שריטה תקשורתית. ההתלהמות הזו, שאין לה עם עיתונות ולא כלום, הגיעה לשיאה בראיון שערכו במוצאי השבת הקודמת יונית לוי ודני קושמרו עם השר. לוי נופפה בידיה בעצבנות מול פניו של ישי עד שנראה היה שעוד רגע תוריד לו פליק. קושמרו, מצידו, סייע לה לחבוט בשר, תוך הקפדה עיקשת שלא לאפשר לו להשיב. ישי טען שעסק בנושא כיבוי האש יותר מבכל נושא אחר ואפילו הבטיח שהכל מוכח בכתובים. לי, כצופה, אין בזמן אמת שום כלים לבחון את נכונות הדברים. אם מישהו יוכיח ששיקר, צריך יהיה להוריד לו את הראש. עד אז, אי אפשר להתייחס אל דבריו כאל קשקוש. וזה בדיוק מה שעשו שני המראיינים. אלי ישי מכהן כשר הפנים שנה ועשרה חודשים. לפניו ישבו על הכסא הזה מאיר שטרית, רוני בראון ואריאל שרון, שלושתם מקדימה, אופיר פינס מהעבודה ואברהם פורז משינוי. את שרון אי אפשר היום להביא לאולפן. את האחרים לא חשבו בערוץ 2 להטריח. ישי סיפר כיצד כאשר אריק שרון החליט לבטל את הכיבוי האווירי הוא היה היחיד שהתריע והצביע נגד. השניים לא הקשיבו. "תסתכלו בסטנוגרמות", ביקש. "לא נעבור עכשיו על כל המסמכים", השיב לו קושמרו. "תיק משרד הפנים היה רוב השנים האחרונות בידי ש'ס", המשיך והטיח בשר. "אתה טועה", ניסה ישי לתקן אותו. "לא ניכנס עכשיו לשאלה כמה שנים סופרים אחורה", פטר את עצמו קושמרו. "ראינו אותך מאיים על ראש הממשלה בעניין ההקפאה, ראינו אותך מדבר על העובדים הזרים, ראינו אותך מדבר על האברכים", הוציאה לוי את המרצע מהשק, "על העניין הזה לא ראינו אותך מדבר". ישי, בתשובה שהיא כל הסיפור על רגל אחת, הסביר ללוי שהוא דיבר בתקשורת על העובדים הזרים רק משום שזה מה שעניין את התקשורת. לו היו העיתונאים מתעניינים בכיבוי שריפות, היו מבקשים ממנו להתראיין גם על זה. הם לא ביקשו אף פעם.

3.אני מתנגד לנוסחה שקובעת שבסיומו של כל אסון חייבת להשתלשל מעמוד התליה גופת אשם כלשהו. אבל אם התקשורת כבר מחפשת אשמים, הגיע הזמן לשלוח מכתבי אזהרה גם לאגפי החדשות בכלי התקשורת השונים. כולם ממחזרים את הסיסמה הנבובה על כך ש"הכתובת היתה על הקיר", אלא שכתובות אזהרה כאלה לא צריכות להיות על הקיר. הן צריכות להופיע בכותרות הראשיות של העיתונים וערוצי הטלביזיה והרדיו. ושם הן לא היו אף פעם. אם יונית לוי היתה פותחת פעם בשבוע את המהדורה שלה במצב שירותי הכיבוי במקום במצב המו"מ המדיני, יש להניח שהיינו נמצאים היום במקום טוב יותר. היא לא עשתה את זה כי זה לא עניין אותה. לא אותה ולא אף עיתונאי אחר. ואם אנחנו תופשים את תפקידנו העיתונאי כמי שבאים לתקן את העולם מקלקוליו, אז בשריפה בכרמל נכשלנו גם אנחנו. אולי קודם כל אנחנו.

4.למחרת הראיון המדובר עם ישי, גררה מהדורת החדשות של ערוץ 10 את ההסתה נגדו קרוב למחוזות האנטישמיות. המגישים, מיקי חיימוביץ ויעקב אילון, בחרו לערוך השוואה ירודה בין תקציב הכיבוי לזה של המועצות הדתיות, "משהו שיכול ללמד על סדרי העדיפויות של ש'ס", כפי שהסבירה חיימוביץ. מיקי היתה יכולה לשאול, באותה מידה, כמה כבאיות אפשר לרכוש ב- 70 מליון ש"ח שהולכים כל שנה מהכיס שלנו להבימה, לקאמרי ולאופרה הישראלית. אילון היה יכול למצוא, בחישוב קל, שבתקציב השנתי של בית הגידול שלו, גלי צה"ל, אפשר לכבות עם הסופר טנקר את כל המזרח התיכון. כך גם עם הסכומים שמועברים למינהל הספורט או לקולנוע הישראלי. ואולי בכלל היה יותר מעניין לגלגל כמה מילים על חובות ערוץ 10, שהמדינה דחתה את החזרתם בעוד כמה שנים, רק כדי שמיקי ויעקב יוכלו להביא הביתה מדי חודש משכורת כמו של ארבעה צוותי כיבוי שלמים.

פורסם במוסף השבת של מעריב.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1896#responses



#70,יהערביה שמתה כלל לא השתתפה בהפגנה ומתה בביה''ח
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.01.11 בשעה 10:56
בתגובה להודעה #69

פרקליטי השטן מכים שוב

עלילת הדם הופרכה

ואם בענייני תקשורת עסקינן, שתי שאלות: מישהו יכול להסביר כיצד היומון 'מקור ראשון – הצופה', עיתון לאומי, החמיץ ביום ג' השבוע את הידיעה המרעישה, על אודות חשיפת צה"ל בקשר לעלילת הדם החדשה בבילעין? כיצד יידעו קוראי העיתון, שתחקיר צה"ל העלה, כי מותה של פלשתינית בת 39, שלגביה נטען כי מתה מחמת שאיפת גז מדמיע, כלל לא השתתפה בהפגנה ומתה בביה"ח ממחלת סרטן הדם?

ושאלה שניה: כיצד קורה שהעיתון 'ישראל היום', המתיימר לטעון שהוא חף מהשפעת השמאל ההרסני, פירסם את הידיעה בקטנה – עם 107 מלה בלבד, על פני טור צד, בעמוד 13 הנידח-משהו. ומדוע התייחס למותה במונח 'נפטרה' ("האשה... נפטרה... ממחלת הסרטן") ולא להסתפק בתיאור המציאות כמות שהיא: האשה מתה. לא נפטרה ולא נעליים. (לידיעת העורכים בישראל היום: היהדות מעניקה את המונח 'נפטר' ליהודי שהלך לעולמו, משום שבמותו הוא 'נפטר' מקיום המצוות; מי שאינו מחוייב במצוות, ממילא אינו 'נפטר').

השאלות מחמירות על רקע העובדה שדווקא התיקשורת הכללית הבליטה את גירסת צה"ל: הארץ העניק לידיעה 6 טורים במרומי עמוד 2 המכובד (אם כי הסתייג מתחקיר צה"ל כשהביא את טענות משפחתה שהאשה רק סבלה מדלקת באוזן), ואילו ידיעות ומעריב העניקו לידיעה כפולת עמודים, בתוספת מאמרי פרשנות (מעריב פירשן תחת הכותרת: "מניפולציה של מוות", וידיעות הזכיר כי כך מייצרים הפלשתינים עלילת מוחמד א–דורא מס' 2). אפילו העיתון החרדי האנטי ציוני 'יתד נאמן', שלא תמיד רואה עצמו חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, חלק לפרשה כפולת עמודים בגליון יום ד' שלו, תוך אימוץ עמדת צה"ל.

פרו פלשתיני – למה להסתיר?

שני עיתונים חשובים אלה, מקור ראשון וישראל היום, לא החמיצו, לעומת זאת, את הידיעה המרעישה על מותו של השחקן יוסף שילוח. כל אחד מהם העניק לקומיקאי הדגול כפולת עמודים. לא פחות. אפילו מקור ראשון, שאמור להיות מקורב איכשהו לרוח היהדות הנאמנה, אך שכח להזים את עלילת הדם בבילעין, חלק למנוח כפולת עמודים, שבה מוּחזר ראיון שנערך עם המנוח לפני כמעט 40 שנה. הראיון העתיק הזה חשוב יותר, גדול יותר, מחובתו להזים את עלילת הדם בבילעין? נו, באמת.

המדהים הוא שכל עיתוני ישראל, גם עיתוני הימין, עשו יד אחת כדי להעלים מהקוראים את העובדה ששילוח, בנוסף להיותו "שחקן מופלא וקומיקאי ענק", כלשון הכותרת של מקור ראשון, הזדהה עם האוייב הפלשתיני. רק לפני מספר חודשים, בכנס בו בחרו קולנוענים את הסצנה האהובה עליהם, בחר שילוח דווקא בסרט הכזבים האנטי ישראלי "ג'נין ג'נין", המטיח בחיילי צה"ל האשמות שווא ועלילות דם מופרכות על הלחימה הצודקת ב'חומת מגן' כנגד מחבלי ג'נין, ונימק זאת כך: "אין לי מה להזדהות עִם אמריקאי, אירי או אנגלי. אני מזדהה עִם העם הפלשתיני".

למה להעלים, בהזדמנות לא חגיגית זו, את הזדהותו עם אוייבינו הפלשתינים, על מנת שנדע להתאבל כראוי על מותו?

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9253


#71,יההיסטוריון ד''ר שלדג בורוכוב חושף גילוי מרעיש על הנאצים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.01.11 בשעה 12:44
בתגובה להודעה #70

ההיסטוריון ד"ר שלדג בורוכוב חושף גילוי מרעיש על הנאצים /לאטמה

הסיוט של אלחנן וגירסת טאוויל פאדיחה על ההפגנות בבלעין

http://www.youtube.com/watch?v=itG5U5pCRzs&feature=player_embedded


#72,יעלילת דם לכבוד פסח
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.01.11 בשעה 19:07
בתגובה להודעה #71

בעז העצני מספר על המתרחש במטעי הזיתים בשומרון, וכיצד שיתוף פעולה של אנשי שמאל עם התקשורת והפלסטינים הופך את המתנחלים ל"אשמים".

מהי הדרך היעילה והמהירה ביותר להשחית עץ זית? שיטה אחת היא לקדוח כמה חורים בגזע ולהזריק לתוכם חומר קוטל עשבים חריף - פעולה שקטה וקטלנית האורכת דקה וחצי.

שיטה אחרת היא פשוט לכרות את הגזע סמוך לקרקע - זה יותר ממושך, יותר רועש, יותר מעייף ופחות יעיל. ומהי הדרך הטובה ביותר לחזק את העץ? לנסר את כל הענפים בגובה של כמטר מעל הקרקע, לחכות שתי עונות ואז העץ המחוזק יניב הרבה יותר פרי לאחר שהתאושש.

נגלה למעטים שלא צפו בכתבות ההסתה נגד המתנחלים, המשולבות בשפע במהדורות החדשות של כל רשתות הטלוויזיה, כי בכל המקרים בהם הוצגו עצי זית של ערבים שכאילו חובלו ע"י המתנחלים, העצים נוסרו תמיד בצורה ובגובה המתאימים לטיפול ההבראה של העץ.

התקשורת אינה שואלת לעולם את השאלות המתבקשות:

-מדוע האלמונים המגיעים בשעות הלילה לחבל בעצים מאריכים את זמן "העבודה" לכל עץ ע"י חיתוך של כמה ענפים, במקום לכרות ישירות את הגזע עצמו?

-למה לא להביא מקדחה חרישית ולהמית את העץ לצמיתות באמצעים כימיים, במקום להשקיע שעות רבות בעבודה מתישה ומסוכנת?

-מדוע אין מעקב של הכתבים אחר המתרחש במטעים, שנתיים לאחר ה"חבלה"?

-מדוע אף כתב אינו עושה את חשבון הזמן הלוקח "לטפל" בכל עץ כפי שנחתך ולהוכיח, כי דרושים לכך עשרות אנשים שיצאו כל לילה במשך תקופה ארוכה לשעות רבות של "עבודה"? מה שכמובן הוא דבר בלתי אפשרי לביצוע מבלי להיתפס.

-איך יתכן שצה"ל, המשטרה ואפילו השב"כ, שקיבלו הוראה לתפוס בכל מחיר את המחבלים בזיתים לא תפסו איש, פרט למתן היתר נוסף להטרדות והתנכלויות הסרק הרגילות של המשטרה כלפי תושבי המאחזים?

-האם יתכן שהגופים הללו יודעים, כי אין מדובר ביהודים האשמים בחבלות והם שומרים את המידע המביך בבטן?

הערבים מצאו מטמון. בשנה של יבול דל הם מנסרים את הענפים בגובה ובמידה הנכונה ובכך נותנים לעצים את הטיפול המבריא המחזק אותם, השמאל והתקשורת היהודיים מאשימים עבורם את המתנחלים וכבונוס הם עוד מקבלים פיצוי מהממשלה. ח"כ אפרים סנה סידר להם פיצוי של 150,000 שקל, השווה לתפוקה של 10 שנות יבול מלא. תמימות? רשעות? תאוות פרסום? חוששני כי כולם ביחד.

ביקור שנעשה במטע המתוקשר של אותו ערבי, שנה וחצי לאחר ה"חבלה", הראה כי העצים התאוששו למרות שהמטע הוזנח ע"י בעליו, בעקבות הנס הכלכלי שקרה לו.

עלילת עצי הזית מהווה מקור פרנסה שופע לגורמים רבים. אירגוני השמאל מצאו תרוץ נפלא לתפוס כותרות, להכפיש את המתנחלים ולהצדיק את הון העתק המוזרם אליהם בגלוי מגורמים זרים. האיחוד האירופי אינו נאלץ ללכלך את ידיו בעלילות שחוקות נוסח "דם ילדים נוצריים המשמש את תהליך ייצור המצות של היהודים" ובמקום זאת הוא מממן את רוב ארגוני השמאל בארץ, שפיתחו עלילות עדכניות המותאמות לרוח הזמן והתקופה. בסופו של יום כולם מרוצים. השמאל נתן פורקן ליצרי השנאה העצמית המעוותים שלו ועוד מקבל שכר אירופי מלא, האיחוד האירופי קידם תמורת חופן יורו את האג'נדה החסלנית שלו כלפי ישראל, התקשורת מצאה חומר גלם משובח לרצח האופי של המתנחלים, חבורת "קדימה" הרוויחה בחצי חינם עוד ספין העוזר לשכנע את דעת הקהל בצורך לגרש את המתנחלים, והערבים... מתים מצחוק.

בנפרד מעלילות הזיתים, מצאו אנשי השמאל הקיצוני שיטה נוספת לרדוף את המתנחלים. פעם בשבוע הם מגיעים אל הכפרים הרלבנטיים ומסיתים את הערבים לבצע פרובוקציות. אנשי המיליציה של "קדימה" (הנקראת משום מה בשם "צבא ההגנה לישראל"), מתנהגים כאילו הם מהאו"ם, בניגוד למשטרה והפרקליטות המתייצבים באופן ברור לצד הערבים.

יואל מהרשק נושא את התואר "מרכז ענף משימות בתנועה הקיבוצית המאוחדת". כנראה שאופי המשימות של התנועה הקיבוצית, שבעבר נהגה לבנות את הארץ, השתנה ב-180 מעלות. מהרשק, נרקומן ותיק של כותרות תקשורת, נוהג לשתף פעולה עם "הקרן החדשה לישראל" בפעולות חתרנות פוליטיות. כך היה בתמיכתם המשותפת במסעה המתוקשר של ויקי כנפו וכך גם במסע הפרו-ערבי בשומרון.

בניגוד למצב המוצג בתקשורת, כמעט שלא היו חיכוכים בין הערבים בכפר סאלם שבשומרון לבין תושבי חוות סקאלי – המאחז הסמוך, עד להופעתם של מסיתי השמאל לפני כמה חודשים. עם בואם, הם הדליקו אש גדולה של התנגשויות בין הערבים ליהודים. הם מובילים מסעות של התגרות וחבלה בשדות היהודים, כשרוב המשתתפים הם אנשי השמאל המלווים בקומץ ערבים ובכיסוי תקשורתי צמוד. כל נסיון התנגדות של היהודים מתורגם מיד לתלונה במשטרה, המשתפת פעולה באופן מלא וציני עם הפורעים. מעגל המשחק המכור נסגר בעזרת יתר זרועות השמאל – הפרקליטות, חברי הכנסת המסיתים של השמאל וערוץ 2 הנותן במה נרחבת לעלילה ומשתיק הרמטית את הסברי הקורבנות.

זוהי השיטה המדוייקת שבעזרתה נכלאו, במעצר שווא, מתנחלים רבים כשהמפורסם שבהם - אברי רן מאיתמר - נוטרל למשך קרוב לשנה עד שזוכה.

ביום שישי האחרון הופיעו מהרשק עם כ-40 שמאלנים וכ-6 ערבים. חלוקת העבודה היתה - השמאלנים ניטרלו את הצבא בצעקות וסירבו להיענות להוראות החיילים לעזוב ובינתיים הערבים ניסו לעלות עם טרקטור ועדרים על שדה האספסת של סקאלי. כך מלמד השמאל באותה הזדמנות את הערבים לצפצף גם על צה"ל, כשבמקרה זה רק פעולה נמרצת של אנשי ההתיישבות העובדת שהיו במקום וביניהם אהוביה, בנו של יצחק טבנקין, המנהיג ההיסטורי של תנועת הקיבוץ המאוחד, עצרה אותם איכשהו. מהרשק צולם כשבמכוניתו מסור מכני גדול. למרות שאין הדבר מהוה הוכחה לביצוע עבירה, הצרוף של מסור, מטעי זיתים ויתר החשדות של הפרובוקציות, היה בכוחו ליצור תשתית להקמת נחשול תקשורתי וציבורי מרשים ביותר שהיה מוביל לחקירה משטרתית מתוקשרת ויסודית לו רק היה מדובר בפעיל ימין.

אין ספק, כי הציבור בישראל הפסיד פרשייה עסיסית בשל העובדה שברכב לא נהג מתנחל.

http://news.walla.co.il/?w=/2952/890102


#73,יגלי צה''ל משבחים את התזמורת שגירשה חיילי צה''ל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.01.11 בשעה 21:09
בתגובה להודעה #72

תזמורת פלסטינית ניגנה במרכז הקונגרסים.

כתב מטעם גלי צה"ל ניאות לראיין את אנשיה,בעזות מצחם דרשו הערבים שבמהלך הראיון הוא יפשוט את מדיו.

שאלתי את ראש העיר יונה יהב אם ישוב להשכיר את האולם לתזמורת הפלסטינית עם המוזיקה החורקת מבחינה ציבורית.

יהב השיב בחיוב.לא מבין למה.

דן מרגלית.

גלי צה''ל משבחים את התזמורת שגירשה חיילי צה"ל.

השבוע גורשו חיילי גלי צה"ל מקונצרט של תזמורת פלסטינית בחיפה משוםצ שלבשו לבשו מדים.

http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=74988

וקודם בתוכנית פתוח בשבת - אלכס אנסקי שיבח את התזמורת.

או שאלכס אנסקי לא יודע על האירוע או שהוא מתעלם.

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=21262&omm=0&viewmode=


#74,ילא לחשוש מהשמאל ומהתקשורת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.01.11 בשעה 12:05
בתגובה להודעה #73

לא לחשוש מהשמאל ומהתקשורת

רבה של מעלה אדומים, קורא לציבור הרבנים להמשיך להביע את דעתו בלי מורא ופחד, כלשונו "מכתב הרבנים התעכב יותר מדי זמן"

רבה של מעלה אדומים, הרב מרדכי נגארי אומר לערוץ 7, כי על הרבנים להמשיך ולהוציא את דעתם דעת תורה, במכתבים, ללא משוא פנים ופחד ממה שהתקשורת תגיד, "זה מה שאנחנו צריכים ללמוד מנס קריעת ים סוף שאנחנו קוראים השבת, אחד הדברים החשובים בהיסטוריה של הגאולה, זה שהנס בא מכוח האמונה, אם לא היה נחשון בן עמינדב עם האומץ והנחישות הים לא היה נבקע".

הרב נגארי משוכנע שאם מנהיגי ישראל היו דבקים באמונה אמיתית ולא נרתעים, גם הגויים היו מעריכים את החלטותינו.

"היום יש סוג של התגוננות, אנחנו כל הזמן מפחדים מה יאמרו הגויים, השמאלנים והתקשורת, ומה יאמר ארדואן, אבל אנחנו חייבים לדעת שהישועה תבוא בזכות האמונה, בזכות ויאמינו בה' אז ויושע ה'. אם הגויים רואים את חולשת עם ישראל זה נותן להם כוח, אנחנו צריכים ללכת עם העוז של התורה ולא לחשוש מהאמת של התורה, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל והיא נועדה לעם היהודי.

אם יש נכרים שעלו לארץ ורוצים להצטרף לעם ישראל זה משהו אחד אבל כשמדברים על השתלטות עוינת של אויבנו שרוצים לנשל אותנו, על זה כבר פסק הרב הרצוג שאסור לאפשר להם לגור אצלנו".

רבה של מעלה אדומים אומר, כי חסר כיום למנהיגים להט ואמונה שמאפיינת לצערנו את אויבינו, כלשונו, "כתוב, מאויבי תחכמני, צריך להסתכל איך האויבים שלנו הולכים עם האמונה באיסלאם והעולם מקבל אותם. באו"ם מחאו כפיים לאותו רשע מאיראן, כי אם מדברים מתוך להט אז העולם משתכנע, ואילו אצלנו ראשי הממשלות לא מדברים מתוך אמונה, הכול רק משיקולי בטחון והיסטוריה שמתחילה בימות הרצל.

שיזכרו איך בן גוריון נפנף בתנ"ך בספר הספרים, שגם המנהיגים שלנו היום יזכרו שקיבלנו את המדינה מכוח התורה, אבל הבעיה היא שהיום מציגים את התנ"ך רק פעם בשנה, ביום העצמאות בחידון התנ"ך".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/214125

תגוביות:

1.גם הנשיא הרצוג קידש שם שמים... (מי שזוכר)...

2.מי שיקרא במלואם את כל דברי הרב הרצוג יראה שהרב הרצוג סייג במפורש את דבריו.אמר במפורש שההיתר להשכיר בית לגוי בארץ ישראל,קיים אך ורק בגוי שמסכים לריבונותו המלאה של עם ישראל בארצו.אבל אותו היתר, הופך לאיסור מוחלט, כאשר אותו גוי שואף לנשל אותנו מארצנו.שימו לב איך הרב דוד סתיו-דובר ארגון צוהר, סילף במודע ובזדון את דבריו של הרב הרצוג. וזו לא הפעם הראשונה-על בשרי חזיתי זאת.הוא כנראה חושב שכולנו טמבלים ואפשר 'לעבוד' עלינו.יישר כוח לרב נגארי-רב העיר מעלה אדומים, המפגין אומץ הלכתי.אני, כבר מזמן שמתי לב לעובדה שהרבה רבנים 'פוסקים' לפי המקום שלהם עצמם.ז"א, אם אתה גר בשוהם-עיר של שוכני וילות, יאפים ונובורישים-באין ערבים בישובך,אזי קל לך מאוד להיות 'ליברלי' ו'אוהב כל אדם באשר הוא אדם'.כנ"ל לגבי הרבנים שבאפרת, אלון שבות ורמת גן.

3.דיון ציבורי "מכתב הרבנים" במכון ון ליר יום ג י"ג שבט 17:30
ביום שלישי יהיה כנס גדול ומלומד במכון ון ליר על "מכתב הרבנים: ערעור החברה והדמוקרטיה". י"ג שבט, 18 בינואר מושב ראשון 17:30 עם הרב דוד ביגמן, הרב דוד דרוקמן, פרופ' תמר רוס, פרופ משה הלברטל. מושב שני 19:00 עם ד"ר אביעד הכהן, פרופ' מרדכי קרמניצר, פרופ' ידידה שטרן ופרופ' רות גביזון, מושב שלישי 20:30 עם זבולון אורלב, בני בגין, הרב משה גפני והרב פרופ' נפתלי רוטנברג. כדאי לערוץ שבע ולכל מי שהנושא הזה חשוב לו שיהיה נוכח.

-הרוב המוחלט של משתתפי אותו 'דיון ציבורי' משתייכים לשמאל 'הליברלי'
ועד לסמול הקיצוני.זה 'דיון ציבורי'???יושבים להם 'מכובדים' (בעיני עצמם) ומלהגים עצמם לדעת, כדי למצוא חן בעיני המממן אותם=הקרן לישראל חדשה.לא אמת הם מבקשים, אלא טובת עצמם בלבד.הייתי ממליץ לכבוד הרב דרוקמן שידיר עצמו מאותו 'דיון ציבורי' מאוס.מאחר ודבריו יהיו 'בטלים בשישים'.לסיכום: פאנל הדוברים כלל איננו מאוזן, נוטה סמולה-במובהק.
תמו ימי הבולשיזם הז'דנוביסטי מימי סטאלין-יקיר הסמול.

4.השכן של הרב - הוא זה שחקר את הרבנים! הוציאו אותו מתוככם!רונן מזרחי, חוקר ימ"ר ירושלים חובש כיפה שמתגוררר במצפה נבו 54 בסמיכות לרב נגארי הוא זה שחוקר את הרבנים!

5.קיראו אודות קרן ההונאה/ בן דרור ימיני:

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1888



#75,יליבסקינד: לבחון אחריות התקשורת להפצת הסתה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.01.11 בשעה 09:20
בתגובה להודעה #74

ליבסקינד: לבחון אחריות התקשורת להפצת הסתה

העיתונאי קלמן ליבסקינד קורא לבחון את אחריותה של התקשורת בהפצת סרטון ההסתה נגד שי ניצן לעומת שתיקתה במקרים אחרים של הסתה משמאל.

בטורו בעיתון 'מעריב' קורא העיתונאי קלמן ליבסקינד לבחון גם את מעורבותה ואחריותה של התקשורת בהפצת ההסתה נגד עורך הדין שי ניצן.

ליבסקינד רואה במעצרו של אורי ברעם "הזדמנות טובה לבדוק ברצינות מה חלקה של התקשורת בהסתה כזו". לדבריו יש לתהות באשר לערך הפרסום חסר הפרופורציות של יצירתו המטורפת של כל אוחז מקלדת. "מערוץ 10 למדתי שעד לרגע שבו הסיר ברעם את הסרט מהאינטרנט צפו בו עשרים וחמישה אנשים. רגע אחר כך, כשהוא הפך לנושא היחיד שעניין את ספקי החדשות במשך יממה שלימה, שמעו עוד כמה מיליונים למה כדאי לחסל את שי ניצן. אם החשש מהסתה הוא שקיצוניים שמעוניינים לעשות מעשה יקבלו רעיונות, אז ירון דקל, לצורך הדוגמא, אחראי הרבה יותר מאורי ברעם לעובדה שבכל בית בישראל יודעים היום את מי צריך להרוג".

לדבריו "אי אפשר לבטל את החשיבות שיש לעיתים בפרסום כזה, שמאיר מה שאנחנו נוהגים לכנות כ"פינות אפלות בחברה הישראלית". אבל בואו נודה על האמת, כשברשת ב' החליטו להקדיש בשבוע שעבר יום שידורים מיוחד לסרטון הזה, אף אחד שם לא ידע אם מדובר בפרי יוזמה של ארגון טרור קיצוני חדש או של ילד משועמם שנשאר בבית עם שפעת".

עוד טוען ליבסקינד כי "סיפורים מהסוג הזה נדונים בדרך כלל לשבט או לחסד תקשורתי בהתאם לכיוון הפוליטי שלהם. כשאהוד ברק קיבל מכתב איום מאידיוט עם כתב יד ילדותי, פתחו "איומי הימין הקיצוני" את כל המהדורות. כשמיכאל בן ארי קיבל מכתב זהה, זה לא עניין איש".

כמו כן הזכיר כי "לא מכבר פירסם רועי פיליפסטל, צעיר תל אביבי שחתום על עצומות שמאל למיניהן, סטטוס בפייסבוק שלו עם קריאה ברורה: "מי בא לתקוע לכצל'ה - מנגלה כדור בראש בשביל הכיף?". נעה בגון, מנהלת התוכן של אתר תפוז, הוסיפה שם בחדווה "בגדול, בסבבה". הנושא הזה לא נשמר בסוד. כץ הגיש תלונה למשטרה ודוברו הוציא הודעה לעיתונות בתפוצת נאטו. נו, וראיתם את יעקב אילון פותח עם זה מהדורה? ראיתם את האדון פיליפסטל מובא להארכת מעצר? שמעתם את פרופ' שטרנהל מוזמן לתכניות האקטואליה כדי להביע את דעתו כמומחה בעל שם עולמי לחקר ההסתה? קדחת. אם מישהו היה מחליט לעשות מזה אייטם, פיליפסטל היה חולק כעת תא עם אורי ברעם. אבל זה לא קרה. ולכן ברעם הוא מסית מסוכן שיכול לקבל עשר שנים בפנים ופיליפסטל ישן בשלווה מתחת לפוך בבית".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/214334



#76,ימקהלת העיתונאים בישראל מזמרת אותו מזמור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.01.11 בשעה 10:00
בתגובה להודעה #75

תקליט ויניל שאין לו צד 2 ?

איך ייתכן שכל עיתונאי ישראל, במקהלה אחת, מזמרים אותו מזמור, ואין איש שאומר מה שרבים מאוד חושבים - שמפלגת העבודה הפכה לפח אשפה שמאלני מיותר ומייאש .

שנגדיר מה ההבדל בין המרכז לבין השמאל?

מרכז אינו דורש מדינה פלסטינית ,אלא פתרון ביניים שישאיר את השליטה על הארץ בידי ישראל.

מרכז זה סוציאליזם פרו-יהודי ,פרו-ידיים יהודיות ,פרו-ציונות ופרו-התיישבות יהודית.

מרכז ,זה לא לארגוני השמאל,שלמדנו לדעת עליהם מה ערכם ומהם מעשיהם.

מרכז, זה כן בעד התיישבות יהודית וגאולת הארץ בגבולות אפשריים ומקסימליים.

והתקשורת והשמאל משמיעים לנו רק את הצד של התקליט שיש לו סאונד ייחודי משלו,ושחורק על צד 1 כל הזמן .


#77,יגלי צה''ל :שתילה יהודית של עצים-אחיזה או גזילה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.01.11 בשעה 16:28
בתגובה להודעה #76
כותרת אובייקטיבית באתר גלי צה"ל :

"עת לטעת" - ייצור אחיזה או גזל אדמה?

וחוץ מהכותרת הדוחה הזו שמתייחסת למאמץ לטעת בט"ו בשבט עשרות אלפי עצים ליד המאחזים מופיעה הפסקה האלמותית הבאה:

במסמך שיופץ בימים הקרובים בין היישובים כתוב:

"מלשיני שלום עכשיו והלוויינים לא מבדילים בין עצים יהודים לעצים ערבים", כותבים בחסדי מאיר, "מי שיהיה בשטח, ישלוט בשטח".

הפלסטינים כמובן לא יעברו על המהלך הזה בשתיקה, ובחג האילנות הזה, השטח כולו עשוי לבעור.

נראה לי שאם לא תצא מכאן מהומה אלימה במיוחד מישהו בגלי צה"ל יתאכזב מאוד.

http://latma.co.il/kitchen.aspx



#78,ילאטמה חושפים את רמת האמינות של YNET
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.01.11 בשעה 16:02
בתגובה להודעה #77

לאטמה חושפים את רמת האמינות של YNET

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=4994

טל גלעד

"בשיחה עם ynet חושפים מורים לאזרחות תמונה מדאיגה ביותר המצביעה על עלייה ברמת הגזענות והשנאה בקרב התלמידים."

מאחורי הכתבה המצביעה על הידרדרות הנוער לגזענות מסתתרת רק כוונה חינוכית טובה, לא? אז זהו, שלא.

פרט פיצפון ומקרי לחלוטין: הפדגוגית המשובחת מרים דרמוני-שרביט המוזכרת בכתבה, היא במקרה, באמת לגמרי במקרה, ממייסדי ארגון המתקרא "המוקד לסיוע לעובדים זרים", שהוא עוד עמותה הנתמכת ע"י הקרן לישראל החדשה. אבל זה בטח רק מקרה, בואו נעבור לעובדות הקשיחות שהכתבה משופעת בהן.

בכתבה מופיע סקר מקיף שנערך בקרב... המממ... כלומר מופיע מחקר שנערך... המממ... רגע, לא מופיע שום מחקר ושום סקר. בואו נהפוך רגע את המחשב, אולי מהצד השני? לא. לעומת זאת יש המון תחושות בכתבה. מורים לאזרחות (שמות, מישהו?) מביעים תחושות. תחושות עולות גם בקוראים את הכתבה, למשל התחושה שהכתבה הזאת הולכת ונעשית מקצועית ואמינה יותר מרגע לרגע.

טוב, למחוק מיד את החיוך הציני! בטח יש בכתבה התייחסות של אנשי חינוך בכירים. בואו נעבור טוב טוב על כל הכתבה. שניה, עוד פעם, בטח יש מישהו, אולי ברח לנו איזה שם... או, הנה! "גורם במערכת החינוך אומר"!

מדובר כנראה בבכיר בשם יוסי גורם או באשתו חווה גורם, לא? כי אם חוץ מהשלישיה מרים, דרמוני ושרביט אין שם אף אחד, אז ההגדרה של גורם במערכת החינוך הופכת לרחבה מדי. גם האחות בבית הספר היסודי של הבת שלי היא גורם במערכת החינוך והיא יכולה להצהיר מה שרוצים ב-ynet לשמוע. היא יכולה גם לחוש, כמו אותם מורים עלומים לאזרחות. הגורם יכול גם להיות מרים דרמוני-שרביט עצמה, הידועה בכינויה גורם. הגורם שחש תחושות.

וכל זה כי איזה תלמיד כתב "מוות לערבים" על מבחן באזרחות, ובגלל שתלמיד אחר הצהיר שהוא רוצה להתנדב למג"ב כדי לרסס ערבים? אויה, איזו גזענות. מחר ייצא הנוער הזה בהמוניו לבצע פוגרום בסכנין, אולי אפילו גרוע מזה שביצעו הערבים בעכו ביום כיפור לפני שנתיים. הנוער הפרוע הזה עוד עלול לבצע לינץ' אכזרי בשוטר פלשתיני שנקלע בטעות לרמאללה, אה, התכוונתי – לרמלה.

אני יכול להבטיח לכם בלב שלם שבכל יום אומר מישהו באיזושהי כיתה "מוות לערבים" ובכל יום מישהו מרסס על איזה קיר של שירותים "ערבים החוצה". אפשר להניח שהסיבה היא שבני הנוער הם דור שגדל בתקופת האינתיפאדה וספג מאז גיל חמש מראות של אוטובוסים מתפוצצים, טבח בבתי מלון, סרטונים חביבים של ערבים המכריזים על יציאתם להרוג יהודים ואת כל מסכת מעשי הרצח הגזעניים והמופרעים של ערבים כלפי יהודים שתקצר היריעה מלפרט. האמת? מאוד מפתיע שלאור כל זאת ביטויי "הגזענות" היחידים בקרב הנוער הם שחלקם חשים עוינות כלפי ערבים. כנראה שאנחנו באמת עם סגולה.

תכנית הלימודים באזרחות נכתבה על ידי אותם ארגוני שמאל קיצוני שהקרן החדשה מממנת. התכנית הזאת זכתה לביקורת על ההטיות הפוסט לאומיות ופוסט ציוניות שהיא מלאה בהן, כאילו היא נכתבה לאיזה אומה דמוקרטית שלוה אי שם בהרי האלפים ולא למדינה היהודית היחידה בעולם ולדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון האלים. אבל כלי התקשורת החופשיים שלנו בוחרים להמשיך להדהד את אותה תעמולה, גם אם זה אומר להכפיש את תלמידי ישראל כגזענים.

אגב, קרוב לוודאי שבכל יום אומר איזה איש מעונב ומחונך ש"צריך להעיף מפה את כל החרדים" – זה אפילו מופיע בתוך הכתבה. אז כל מי שמתבטא ככה הוא גזען? בכל יום מטקבק מישהו ש"כל הימניים ערסים", זאת גזענות? כנראה שלא בעיני הקרן לישראל חדשה ו-ynet.

http://rotter.net/forum/scoops1/30403.shtml




#79,יהתקשורת מפחידה אותנו שוב ושוב:דה לגיטימציה,שינאה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.01.11 בשעה 19:41
בתגובה להודעה #78
יער הקסמים: השריפה על הכרמל, והפוליטיקה של העצים - הגדלת תמונה ישראל

מאת ד"ר גיא בכור

1. אובמה לא איתנו. אלוהים ישמור מה יקרה, אם, חלילה, נצטרך אותו באמת. מכל מדינות האיזור והעולם הגיעו מייד המתנדבים, המטוסים (צי של 35 כלי טייס) והסיוע. צרפת, גרמניה, יוון, רוסיה, בריטניה, ועוד ועוד. מייד הם שלחו, בלי להמתין. הם הביעו דאגה אמיתית. ומי נעדר? אתם כבר יודעים. בשעה שהדליק נרות חנוכה, ורק בגלל שהקהל היה יהודי, הביע הנשיא אובמה "צער ותנחומים" בפני ישראל. בנאומים האיש הזה היה תמיד מצוין. אם היינו חשובים לו, הוא היה שולח מייד מטוסים, אנשים ווחומרי כיבוי, אפילו בלי בקשה, אך לא. מטוס הבואינג האמריקני, שהגיע לארץ עם חומרי כיבוי, היה יוזמה של ראש עירית ניו יורק, מייקל בלומברג, ולא של אובמה.

חמלה יש לאובמה על ישראלים בעיקר כאשר הם מתים, לו ולתקשורת הליברלית המקיפה אותו, שלהטיף לנו מוסר תמיד היא יודעת. ברוב המקרים היא גם יודעת טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו. ממה אובמה פוחד? שבמדינות ערב יראו את הסיוע שלו לישראל בעין לא יפה? אבל אפילו מצרים וירדן שלחו צוותים וסיוע. אך לא הוא.

האם זו רק הקרירות לישראל? לא רק. אובמה תפקד מולנו בדיוק כפי שתפקד גם במשבר דליפת הנפט העצומה, או ברעידת האדמה בהאיטי. לפנינו שילוב חד פעמי של קרירות לישראל ואימפוטנציה תפקודית בסיסית. לספור את הימים.

רוחב הלב של פוטין הפתיע, והראה עד כמה היחסים בין ישראל לרוסיה כיום חמימים, אכפתיים, ויש בהם אנושיות. הרוסים עוקבים אחרי השריפה, ואתמול הציעו עוד מטוס גדול לכיבוי. לרוסיה יש אינטרסים קרים במזרח התיכון, בעייה של מזומנים, אך, בניגוד לעבר, יש בה גם אוזן קשבת לישראל. בעתיד היחסים שלנו עם רוסיה יהיו עוד יותר קריטיים, עם הצורך להדק את המצור על איראן.

2. מה שציבורי או ממשלתי בישראל – הפסיק לתפקד. זה לא המחסור בכסף, את זה דווקא יש, אלא משכורות נמוכות, כמעט מבזות, חוסר האכפתיות, הזלזול, והבינוניות, ולכן הטובים גם לא מגיעים לשם, באפקט של דומינו. ראינו את ביצועי הצבא לפני ארבע שנים, את ביצועי המשטרה, שרחוקה מלהיות מסוגלת להתמודד עם עומס הפלילים, או עם ים הפליטים שמטביע אותנו מיום ליום. מערכות אלה מתנהלות רק בזכות איים של מצויינות פה ושם, אנשים מעולים בים הרדידות. משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי המפרנס יפה הפרזיטים בחברה, ומדכא את הכוח היצרני, רשות השידור, מערכת המשפט הקורסת, הפרקליטים שהפסיקו לעבוד, ומה לא. אבל אנחנו משלמים מיסים מהגבוהים בעולם, אז למה אנחנו לא מקבלים שירות בהתאם?

אני ער לנזקים שיש בהפרטה, אך מזמן כבר הגעתי למסקנה שבישראל יש חובה להפריט הכל, חוץ מהצבא. הממשלה אינה מסוגלת עוד, ובזבוז הכספים שם הוא עצום. מטוסי כיבוי? יש להפריט את שירותי הכיבוי לארבע חברות איזוריות, שגם יתחרו זו בזו, ישלמו משכורות הוגנות, וידחפו את השירות החיוני הזה קדימה. דרוש שינוי מחשבתי מהותי.

3. מפחידים אותנו שוב ושוב (בעיקר בתקשורת שלנו, וכן גורמים אינטרסנטיים בישראל) שאנחנו קורסים בעולם, דה-לגיטימציה, ושנאת ישראל. אך ברגע של מצוקה העולם דווקא עמד בתור כדי לעזור ולסייע לנו. זה בא מהלב, וזה חימם לנו את הלב. אין לנו בעיה עם המימשלים בעולם, את זה הוכיח גם וויקיליקס, אך יש לנו בעיה עם דעת הקהל, ולצורך כך כולנו נתגייס עוד החודש למבצע ההסברה הגדול שלנו.

בשעת צרה האו"ם מבחינתנו לא רלבנטי ולא קיים, והמזכ"ל הפרו-מוסלמי שלו פיזר לעברנו (באיחור) מילים יפות, מילים בלבד. ואם הוא קיים, אז רק כנגדנו, ולא לטובתנו. ובכל זאת, מעטות הן המדינות שמייד יתייצבו לעזרתן כל כך הרבה ברחבי העולם. האיטי מוכת המחלות והזיהום מתחננת, אך אליה רק בודדים מגיעים.

מעל מאה חברים במועדון קוראי ג'יפלאנט כבר הציעו את עצמם למבצע ההסברה הגדול, אותו אנחנו מתכננים החודש. מה אתכם? אני מחכה להצעות שלכם בדף הקוראים. אנא, סמנו "אהבתי/like", והצטרפו.

4. ארדואן – אל תטעו, האיש הזה לא השתנה. הוא עויין את ישראל בשנאה תהומית, שורשית, ואל תטעו במשלוח שני המטוסים שלו. שום דבר טוב לא יצמח לנו מן הדמות הבריונית הזו, שכבשה את הפוליטיקה בטורקיה, לעוד הרבה שנים. ההיפך, אין להתקרב אליו או לקיים איתו כל מגע, שכן אז ישוב וידרוש מאיתנו את דרישותיו המופרכות. הקרירות הנוכחית עם אנקרה טובה לנו. הדבר היחיד שארדואן מבין היא ההרתעה. עלינו ללחוץ בקונגרס שלא ימכור עוד נשק מתקדם לטורקיה, או שארצות הברית תטיל עליה סנקציות כמי שמסייעת לטרור, כמו סוריה, אם תמשיך להסית ולהתפרע באיזור. שני המטוסים שהוא שלח הן הביטוי המינימאלי של הכרת תודה, על כל משלחות הסיוע ששלחה ישראל לארצו בעיתות מצוקה, וגם זה רק בגלל שהגרמנים לחצו עליו.


5. נתניהו – תפקד באופן מעורר הערכה והתפעלות. הוא זיהה מייד את עוצמת האש, ולא התבייש, לראשונה בתולדותינו, לפנות בקריאת מצוקה לכל העולם. הוא הפגין מנהיגות, יכולת ביצוע, ופתח פער גדול אל מול מתנגדיו, אהוד ברק וציפי לבני שברגע של משבר פשוט נעלמו מעל פני השטח, כפי שזה אצלם, בדרך כלל, והרומים אמרו: Absens haeres non erit, כלומר "מי שנעדר, לא יזכה להיות היורש".

בנימין נתניהו יזכה לקרדיט חשוב מן הציבור על תפקודו, למרות מחדלי ממשלתו ומחדלי ממשלות העבר בכל הנוגע לביטחון הפנים שלנו.


6. הפוליטיקה של העצים – מייסדיה האירופיים של המדינה היהודית רצו תמיד להיות אירופה בלב הלבאנט, אליו הפנו את עורפם, ולכן הכריחו את עולי המעברות למלא את הארץ באורנים. ים של אורנים בסגנון יערות העד של אירופה. אך את הארץ הצחיחה הזו, שאינה אירופה, מאפיינים דווקא העצים הים-תיכוניים, כמו הזית, האלה, האלון, התאנה, וכאן, היכן שאין הרבה מים ולחות, הצפיפות מסוכנת, והאש קרובה. כך הדבר גם לגבי האקליפטוסים, שלא מתאימים לאיזור הצחיח שלנו, עד שהם נופלים פתאום בכבדות מסוכנת.

האורנים הפכו אותנו לאירופה, הם יפים ומרשימים.. עד שנשרפו. ליד ירושלים ועל הכרמל. לפעמים, כאשר נסעתי להרצאות בבית אורן, כן, באותה דרך צרה ומפחידה-בלילה המובילה לקיבוץ, שם ארעה טרגדיית האוטובוס, או במלון יערות הכרמל, הייתי מביט אל אוקיינוס האורנים, בדאגה. הרי האיצטרובלים הלוהטים מזנקים בשריפה, ומרחיבים את האסון, בעוד שעצים כמו הזית או האלון עמידים יותר נגד אש, ויודעים גם להתחדש יפה.

מספיק עם האורנים, עכשיו יש הזדמנות לטעת טעמים חדשים, להיות קצת יותר מזרח, ולזכור, בכל זאת, היכן אנחנו חיים. גם העצים שלנו הם חלק מן הזהות העצמית שלנו.

יער הקסמים: בנוסף לטרגדיה הנוראה של עשרות ההרוגים שלנו, נשרפו על הכרמל גם מאות-אלפי בעלי חיים, ומליוני עצים. במה חטאו העצים האלה, שכך אנחנו נוהגים בהם, ושורפים אותם במחדלינו? האם הם ינקמו יום אחד? כן.

פחות עצים – יותר זיהום, יותר מחלות ריאה, יותר מוות. בט"ו בשבט הקרוב חובה עלינו ליטוע מליוני עצים, במבצע לאומי גדול, ויש להתכונן לכך כבר עכשיו. (מתוך "המצעד האחרון של האנטים", כיצד העצים יודעים גם להילחם ולנקום במי ששורף אותם. "שר הטבעות, שני המגדלים").


7. היהירות הישראלית – אנחנו הרי רגילים ללמד את כל העולם, לבוז לעמי העולם, ולנזוף בכולם, אבל, קשה להודות, הפגנו ביצועים עלובים, לפחות בתחילת השריפה. היו אצלנו שביקרו את ראש הממשלה איך זה שהוא מעז לפנות בבקשת הצילו אל העולם, בלי להבין שכך ישראל מצטיירת דווקא כאנושית; השדרנים בטלוויזיה, אלה שאף פעם לא מתחלפים ולא נבחרים, כבר מחלקים ציונים יהירים לכולם עוד בטרם כובתה האש, בדיוק כמו במלחמת לבנון; וברדיו שמעתי בכיר לשעבר בחיל האוויר ובחיל החינוך, שלגלגל על הנכונות שלנו לרכוש מטוסי כיבוי גדולים, ועל מטוס אליושין הרוסי, שהוא גדול ומסורבל מידי עבורנו, לטעמו. הרוסים עוד כאן, עובדים כמו שדים עבורנו, מתנדבים ברוחב לב, אבל אנחנו הרי חייבים למתוח עליהם ביקורת ולהעליב אותם. כאלה אנחנו, טובים מכולם.


8. התקשורת האלקטרונית – מי אמר שחייבים לעצור הכל ולהתעסק במשך ימים ארוכים ומייגעים, 24 שעות ביממה, ב"אולפנים מיוחדים" רק בשריפה? כמו בזמן מלחמת לבנון האחרונה, הכל בתקשורת הזו מוגזם, מועצם, האוטובוס השרוף שודר מאות פעמים, וכך נשרף שוב ושוב ושוב. זו הופכת להיות תופעה לאומית, וכך מחדירה התקשורת הזו כל זוועה לכל בית, לכל נפש, משתלטת על העצמיות שלנו, על התקווה ועל התודעה. מחדירים פאניקה לכל פינה, חשש וחוסר ביטחון, ובעצם מעודדים את התופעה. כך היה עם העשור הנורא של פיגועי ההתאבדות 1994-2004, שהתקשורת שלנו החדירה לכל בית וכל נפש. טרור בלי טלוויזיה אינו טרור. שריפה בלי העצמה היא רק שריפה, לא תופעה לאומית. יש גם לאסור בחוק צילומים בשעת לוויה, כאשר המשתתפים מצולמים בשעות הקשות של חייהם, וכך גם זוכרים אותם, וזה רע.

לאחר רצח ילדים מחריד יש המחקים את התופעה, ולאחר השריפה הגדולה יש המחקים גם אותה. זה כבר לא שירות לחברה, זה שירות נגד החברה. חובה לשדר ולדווח, אך לא להשתלט לנו על התודעה.

9. חוק וסדר – לאחר יותר מששים שנים, הגיע הזמן להכניס את הכפרים הערביים (והדרוזים) תחת כנפי שלטון החוק. הבנייה הפיראטית, סגנון הנהיגה הפרוע, אי הציות לחוקים, הירי הקטלני באוויר בזמן שמחות, קריאות המואזינים עם הרמקולים האדירים במכוון, כמו גם, לענייננו, המזבלות הפיראטיות, סימן היכר של כפר ערבי, בבחינת זיהום אוויר נוראי וסכנה לגרים בתוכו. בעבר היה נהוג לשרוף את הזבל, אך כיום זהו זבל פלסטי, כימי, המשמש פצצה אקולוגית, סירחון נוראי וסבל לכל הסביבה. חקיקה, אכיפה קפדנית, וכספים. המגזר הזה יודה למי שיכניס אותו אל סטנדרט המגורים של מדינת ישראל כולה. מילים לא יעזרו, רק תשתית, מים, ביוב, גביית מיסים, תחבורה ותודעה. נחוצה כאן תוכנית חומש לאומית.

10. כמו במלחמת לבנון, כך גם הפעם. אל מול אוזלת ידם של השלטונות, התגייס הציבור, והוא חם ומחבק. ההקרבה המדהימה של הכבאים, למרות המשכורות הירודות, ההקרבה של השוטרים, למרות הבירוקרטיה וכפיות הטובה של המערכת, קבלת המפונים בידי המתנדבים, ושל הרבים שרק ביקשו שיפעילו אותם.

זהו הנשק הסודי שלנו, שלא יקחו מאיתנו: היכולת להתלכד ולפעול בעוצמה בשעת צרה, ששום אוייב, או ממשלה שלנו, לא יצליחו לשבור. וזו הסיבה מדוע המדינה שלנו, למרות הכל, היא הצלחה בינלאומית מסחררת, שעלתה, ועוד תעלה.

הוכחה? במאמר הבא ב-Gplanet נסכם את השנה הכלכלית בישראל ובעולם, על פי הנתונים הבינלאומיים, ותבינו מה כולנו עשינו בשנה האחרונה, ואת זה שום שריפה או מחדל לא יצליחו למחוק.

יער הקסמים לא נשרף ולא יישרף. הוא אנחנו.


http://gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1259


#80,ידודו אלהרר-David Elharar הודעה על פיטוריו בשל דעותיו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.01.11 בשעה 18:40
בתגובה להודעה #79
דודו אלהרר-David Elharar הודעה על פיטוריו בשל דעותיו

http://www.youtube.com/watch?v=Hg9u0mADZZI&feature=player_embedded

****************

לסגור את גלי צה"ל / ד"ר חיים שיין

חופש הביטוי הנו מאושיות הדמוקרטיה. זכותם של אזרחי מדינה לקבל אינפורמציה, להחליף דעות ולהתווכח באופן חופשי. מכאן תפקידה החשוב של התקשורת בהבטחת תקינות שלטונית, ביקורת ויכולת החליף שלטון כושל. ריבוי הערוצים ופתיחות תקשורתית מחסנים את הדמוקרטיה ומונעים עריצות שלטונית.נכון כי רוב כלי התקשורת בישראל מבטאים באופן עקבי את עמדות השמאל, אולם אזרחי מדינת ישראל למדו ברבות השנים להבדיל בין מידע להשקפה. תוצאות הבחירות בישראל, מאז המהפך ההיסטורי, מוכיחות את בגרותם של תושבי המדינה.

בידוע הוא כי אבירי חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, הנטועים בשמאל, מקפידים על זכות הביטוי של אלה שחושבים כמותם. מתנחלי התקשורת הישראלית מקפידים לסתום את פיות אלה החושבים אחרת. אפילו בכנסת ישראל פועלת מחתרת בולשביקית לא קטנה של חברי כנסת המנסה לגייס את החוק על מנת לפגוע באותם כלי תקשורת שאינם מוכנים לשרת את עמדות השמאל, ומעדיפים את טובת המדינה.

יש כמובן לכבד את זכותם של כלי תקשורת לכתוב ולשדר כרצונם. כל מי שנקעה נפשו ממסיתי השמאל יכול בנקל לעבור לתחנה אחרת המשדרת מוזיקה או לבטל מנוי על עיתון שמשרת את צריה של מדינת ישראל. לאחרונה ביטלתי מנוי על עיתון פרו פלשתיני שהיה גם פרו מנדטורי, וסגן העורך של אותו עיתון הציע לי הנחה בגובה הכמות המרגיזה של הכתבות בעיתון. הבהרתי לו חד משמעית כי כל העתון מרגיז אותי חוץ ממדורי הספורט והאופנה שאותם ממילא איני קורא. גם האידיאליסטים הגדולים ביותר בעיתונות הישראלית מבינים היטב את שפת הכיס.

כלי תקשורת אחד במדינת ישראל אינו יכול להיות "אובייקטיבי". כוונתי לגלי צה"ל – תחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל. התחנה החלה לשדר בשנת 1950.היא נועדה לשרת את צרכי החיילים והיתה מופנית בעיקר אליהם. זכורני בתקופת שירותי הצבאי את התכנית ד"ש עם שיר ותוכניות אחרות על צה"ל וחייליו. מאז שנת 1973 החלה התחנה לפעול כתחנה שידור רגילה כולל אקטואליה ופרשנות, ומיד הצטרפה למקהלה התקשורתית של השמאלנות הישראלית.

תחנה צבאית הממומנת מתקציב הביטחון של מדינת ישראל ובתכניות רבות נותנת במה לאויביה ושונאיה הגרועים ביותר הנה סתירה פנימית. דגלי השמאל המונפים על התחנה מעוטותים את מהותה ותפקידה של התחנה. אניע לא מעלה על הדעת שהתחנות הצבאיות של ארצות הברית או מדינות נאט"ו (ומסופקני עד כמה יש תחנות רדיו כאלה) יעוררו שאלות ביחס ללגיטימיות של נוכחות הצבאות באפגניסטן או יטילו ספק בפעילות מבצעית שאותה מבצעים חייליהן.

רבים מיוצאי התחנה הצבאית עובדים היום בתחנות האזרחיות ומשרתים את אותה שמאלנות ו"נאורות" שאפיינה גם את השידור בשירותם בגלי צה"ל. התחנה הצבאית הפכה להיות חממה ומדורת השבט של בעלי הכשרון התקשורתי שתרמו רבות לאבדן הסולידריות החברתית ולמשיסת האמון בצדקת דרכנו בארץ הזאת.

פעמיים בעבר נעשו נסיונות לסגור את התחנה "הצבאית"..בלחץ אבירי חופש הביטוי של עצמם נמנע הדבר והתחנה ממשיכה לשדר את להגו של מיעוט קטן בישראל, שבכל בחירות לכנסת נאמד בכשמונה מנדטים לא יותר. גלי צה"ל במקום לשרת את ערכי הצבא, לחזק את החיילים בביצוע משימותיהם הקשות, לעודד את אהבת המולדת והרצון לתת, עושים את ההיפך הגמור.

אשר על כן אני מציע לסגור את תחנת גלי צה"ל במתכונתה הנוכחית. להעביר את השדרנים האזרחיים לערוצי הטלביזיה האזרחית ששם יקבלו אותם במאור פנים חבריהם מתקופת השירות הצבאי. את החיילים הסדירים להציב בנמל אשדוד כדי שיקבלו את פניהם של פעילי משטי השלום. להשאיר את גלגל"צ שישדר שירים ישראליים, דיווחי תנועה מכל מרחבי מדינת ישראל, עדכונים על הנעשה בצבא ותוכניות חינוכיות וערכיות, כי זהו תפקידה האמיתי של תחנה צבאית.

http://rotter.net/blogs/shine/?p=39


#81,יהאם שלטון מובארק ייפול? ד''ר גיא בכור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.02.11 בשעה 00:28
בתגובה להודעה #80
האם שלטון מובארק ייפול? ד"ר גיא בכור

http://www.youtube.com/watch?v=hfss_1ioXLU&feature=player_embedded


#82,יהתקשורת הישראלית: לא כלב-לא שמירה -ולא דמוקרטיה!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 03.02.11 בשעה 16:06
בתגובה להודעה #81
הקשיבו לראיון של אסא כשר עם אסתי פרז-

צפו החל מהדקה ה 1:07 עד דקה 1:25

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=aod

אסא כשר בביקורת קטלנית על התקשורת צמאת הדם והערפדית בישראל,ומה שעשתה לגלנט,על מערכת המשפט המעוותת כולה ,ועל תפקיד היועץ המשפטי בפרט,ועל התיימרותו לקבוע לנו כללי אתיקה כאשר למשרדו ולמישרתו הוא, אין שום כללי אתיקה.

לשאלתה של אסתי פרז האם אין זה מתפקידה של התקשורת לשמש כלב שמירה של הדמוקרטיה ,הוא עונה לה שהתקשורת הישראלית היא תאום סיאמי של אל ג'זירה, שלא מזמן התגלה לנו שזה ערוץ של נסיך ערבי המשרת את אירן.

התקשורת הישראלית היא לא כלב,לא שמירה,ולא דמוקרטיה.היא משרתת של אדונים שאיש לא יודע מי שולחיהם ומהן האג'נדות שלהם.


#83,יליבסקינד חבל!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.02.11 בשעה 18:06
בתגובה להודעה #82
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.02.11 בשעה 18:16 בברכה, ליה
 
ליבסקינד-חבל.

1.נהניתי לקרוא את מאמריך בנושאים האחרים.

אני חייב להגיד שהמאמרים שלך בנושא גלנט מאוד מאכזבים אותי.

מבחינתי הצטרפת לעיתונאים שאתה תמיד מבקר בצורה כל כך טובה.

אלה שחושבים שלהם מותר הכל בשם חופש המידע ואין להם חשיבה קדימה אחורה או בכלל.

אין מחשבה.

מעכשיו אני אקרא את מאמריך בערבון מוגבל.אני אנסה להבין מה האינטרס האמיתי שלך,והאם אתה מסית את הקוראים לענייניך הפרטיים, בגלל יכולת הכתיבה שלך.

תוצאה מספר אחת לביטול הרמטכ"לות של גלנט תהיה מלחמת מפקדים בלתי פוסקת ויותר אכזרית.

ההמשך הוא ירידת קרנו של הצבא.

כל עו''ד ועיתונאי יוכל להחליף רמטכ''ל,ונראה את הצבא מתפקד.

בתור מפקד בעת לחימה ,ואפילו בתור מנהל ,אין אחד שלא מעגל משהו, השאלה היא מה מעגלים ,ואיפה הגבול.

אתה נתת חומר טוב לכל המתנגדים.

כולם שמחים שהצלחת תמורת כלום להחליש את הצבא.

ואם תסתכל על התמונה הגדולה אולי תצליח להבין את גודל האכזבה ממך.

נראה אותך מגיב.

אתה יכול אפילו לכתוב לי במייל:

rakyam900@hotmail.com

2.לכתוב כתבה בחמש בבוקר על כוס קפה בחדר חם. להרוס קריירה של בן אדם שסיכן את חייו יחד עם חבריו למען ביטחוננו.

אדם שאיבד חברים בקרב.

שלקח אחריות במצבי לחץ.

אדם שלא גידל את ילדיו שגם הם תורמים ומשרתים ביחידות מובחרות.

כל זה לא נחשב ???

אני מושבניק ובטוח שאין לך מושג מה קורה במושבים בכל הקשור לעיבוד אדמות חקלאיות.

המקרה של גלנט צימחוני ושכיח בכל המושבים.לא מדובר על גניבה. מדובר בבן אדם שבנה בית במושב,ונפל קורבן לריב חמולות שגם זה מאוד שכיח במושבים.

אם האלוף גלנט לא ראוי בעיניך להיות רמטכ''ל,אז גם הבעלים של מעריב לא ראוי להחזיק בבעלות על עיתון.

אני יודע מה אתה חושב, אבל חבל שאתה פוחד לבטא את דעתך כי הרי בסופו של יום מה שחשוב זו הפרנסה.

הבמה שניתנה איפשרה לשכרון הכוח שלך להרוס לבן אדם קריירה על מנת להתפרנס ולהתפרסם.

הללויה.

3.האלוף יואב גלנט אמר בראיון אצל גדי סוקניק כי מדובר בסיכסוך קרקעות במושב בגלל מחדלים במינהל מקרקעי ישראל או במינהלת . אותם שכנים ''צדיקים'' אמרו לאלוף גלנט שהם משתמשים בו כקטליזטור, כי הם יודעים שרק אם יערבו אותו יתעורר ''עניין לציבור''. אני מאמין לאלוף גלנט. קלמן ליבסקינד עוד יצא קטן מכל הסיפור.


#84,יפרשת השבוע ב'הארץ': בלה בלה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.02.11 בשעה 10:53
בתגובה להודעה #83
פרשת השבוע ב'הארץ': בלה בלה

מנכ"ל רבני צהר לא מצליח להבין איך קרה שמעל זמני הדלקת הנרות בעיתון הארץ נכתב "פרשת בלה בלה". "הזלזול בפרשה כואב", כתב לעורך.

התוכלו לסייע לעורכי הארץ לגלות מה פרשת השבוע?קוראי העיתון 'הארץ' אשר חיפשו את זמני הדלקת הנרות בעיתון שיצא ביום שישי ערב שבת פרשת תרומה, נדהמו לגלות כי במקום שמה של הפרשה הופיע "פרשת בלה בלה'.

מי שנדהם גם הוא הוא מנכ"ל ארגון רבני צהר, הרב ד"ר משה בארי, אשר הזדרז לפנות במכתב כואב לעורך הארץ, דב אלפון.

"הגם שייתכן שמדובר בטעות בתום לב, וחמור מכך אם מדובר במעשה קונדס, הרי שכעיתון הנמנה עם השורה הראשונה של עיתונים אשר ממצב את עצמו כ"עיתון לאנשים חושבים" בעל עומק, השקפות עולם, וכבוד לריבוי דעות ופלורליזם, כאב לי כאב רב לראות את הזלזול בפרשת השבוע", כתב הרב בארי לעורך.

לדבריו, "ריבוע זה, של זמני כניסת ויציאת השבת, על אף היותו קטן במקום יחסי מדף העיתון, הרי הוא ריבוע אשר טומן בחובו קשר לדת ולמסורת ישראל, קשר לדורות על גבי דורות שהקפידו ומקפידים גם היום בשמירת השבת, ואף ליהודים שמסרו את נפשם בשמירה על קדושת היום השביעי. זלזול זה, כך נדמה, נעשה בכוונה או בחוסר תשומת לב – ואיני יודע מה חמור ממה".

"אבקשך לחקור את היתכנות המקרה המביש, כיצד התאפשרה לקלקלה מעין זו ליפול בעיתונכם החשוב והראוי. כמו כן אבקשך להודיעני דבר ולפרסם בנוהל מסודר של בדיקה והגהה גם על ריבוע זה – על מנת ששגגה נוספת כזו לא תצא תחת ידיכם", חתם הרב בארי את מכתבו.

מעיתון "הארץ" טרם נמסרה תגובה רשמית, אולם גורמים בעיתון הביעו צער עמוק על התקלה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215147


#85,יהחדשות: חופש הביטוי על פי ח''כ יריב לוין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.02.11 בשעה 16:47
בתגובה להודעה #84
והרי החדשות: חופש הביטוי על פי ח"כ יריב לוין

ח"כ יריב לוין (ליכוד) לא מרוצה מהתקשורת, מבג"ץ ומהשמאלנים בכלל.

הצעות החוק שלו אמורות לשנות לשיטתו את שליטת השמאל בתקשורת. פוקס ניוז הישראלי של שלדון אדלסון, החלשת נציגי הציבור בדירקטריונים של חברות החדשות ופוליטיזציה של בג"צ. לא מסכימים? כנראה שאתם לא ציונים מספיק.

חברי כנסת נוהגים לטעון שטוב להם היכן שהם נמצאים, שהם לא זקוקים לקידום, שהכנסת היא פסגת השאיפות. הם כמובן לא יסרבו לתפקיד של שר, אבל גם עכשיו הכול בסדר. טוב תודה.

יריב לוין עושה רושם של אדם אמביציוזי, אבל כאשר הוא טוען ש"הכנסת היא פסגה, המקום שבו היכולת שלך להשפיע ולעשות היא משמעותית מאוד", אפשר להאמין לו. לוין הוא אחד המחוקקים האפקטיביים ביותר בכנסת האחרונה.

על שמו בין היתר: חוק משאל העם על העברת שטחים, החוק לשלילת הזכויות של חברת הכנסת חנין זועבי וחוק ביטול "הלכת אפרופים", שקבע נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, פסיקה שהייתה לה השפעה עצומה על תחום דיני החוזים.

הצעת החוק האחרונה מטעמו, העוסקת בחברות החדשות של ערוץ 2 ו-10, ושבימים אלה מונחת על שולחן הממשלה, עשויה להשפיע רבות על מהלך הדברים. השינוי שלוין מציע קשור לאחד הצמתים החשובים של התקשורת הישראלית – מינוי המנכ"לים של חברות החדשות.

מנכ"ל חברת החדשות הוא העורך הראשי שלהן. הוא מחליט על העסקת כתבים, מגישים ופרשנים; הוא קובע בסופו של דבר את הקו הכללי של הסיקור, שזוכה למיליוני צופים בישראל.

המינוי של האדם המשפיע הזה נקבע כיום על ידי דירקטוריון חברת החדשות, המונה עשרה חברים. בדירקטוריון חברים שישה נציגים של בעלי המניות בערוץ ועוד ארבעה נציגי ציבור, אלה הם נציגי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

כדי לבחור מנכ"ל לחברת חדשות דרוש כיום רוב של 75 אחוז (שמונה חברים), כלומר צריך להיווצר קונצנזוס רחב בין כל הדירקטורים על זהות המנכ"ל.

הצעת החוק של לוין, אם תעבור בכנסת, משנה את המצב, כך שהמנכ"ל יוכל להיבחר ברוב רגיל. המשמעות היא שבעלי ההון יוכלו להחליט בעצמם על המינוי, על פי הסכמה בינם לבין עצמם, וחמישה דירקטורים פרטיים יוכלו לגבור על הארבעה של הציבור. לצד זאת מבקש לוין לקצר את משך זמן הכהונה של מנכ"ל החברה לשלוש שנים במקום חמש כמו היום.

ההצעה הזו (שכתבת "דה מרקר" אופיר בר זהר מסקרת אותה באופן צמוד) כבר זכתה למבקרים חריפים, ביניהם שלום קיטל, לשעבר מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, ויצחק לבני, לשעבר יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות של הערוץ.

גם שרים מהליכוד, כמו דן מרידור ובני בגין, הצטרפו למתנגדים. מועצת הרשות השנייה מסרה כי "כל חברי המועצה הביעו עמדה נחרצת וחד משמעית כי ההצעה אינה ראויה ונוגדת את העיקרון הבסיסי של שמירת האינטרס הציבורי על ידי נציגי הציבור".

משיחות עם גורמים המעורים בחברות החדשות עולה כי שוררת שם חוסר שביעות רצון כללית מההצעה החדשה. אבל מקרב העיתונאים של ערוץ 2 היה קשה למצוא מישהו שיתבטא נגדו. עבורם מדובר ביציאה ישירה נגד המעסיקים הנוכחים ואולי גם נגד כמה מעסיקים עתידיים.

בניגוד למתנגדיו, טוען לוין כי החוק הזה יאפשר חופש גדול יותר למנכ"ל, כי הוא יוכל להיבחר על בסיס בריתות מגוונות בין חברי הדירקטוריון: "ברגע שאתה מקטין את הרוב לרוב רגיל דווקא, המנכ"ל לא צריך את כל בעלי ההון, כי בשביל רוב לקבלת הארכת כהונה הוא צריך לפעמים רק שישה דירקטורים מתוך עשרה, כלומר הוא צריך רק בעל מניות אחד (למשל בעל מניות עם שני דירקטורים - א"א). גם בין בעלי ההון אתה יכול לראות שיש חילוקי דעות לא מעטים".

יאיר לפיד החוצה

"מה שמאפיין את שלטון הליכוד מאז שנת 1997 הוא היכולת שלנו להתאושש ממפלות קשות. אבל יש הבדל בין לחזור ולקבל את אמון הציבור לבין לשלוט", מסביר לוין את הרקע לחוק, "ושם זו כבר אופרה אחרת לגמרי.

"בעיניי המטרה היא לא לעלות לשלטון אלא לשלוט;השלטון הוא אמצעי. כשאתה בשלטון אתה צריך לקדם את הדברים שאתה מאמין בהם, אחרת אין טעם בעשייה הציבורית.

"מאז שהימין הפך לרוב ולדומיננטי בציבור וכפועל יוצא בכנסת ובממשלה יש כוחות באופוזיציה, ובשמם המפורש – השמאל, שמנסים לייצר לעצמם אלטרנטיבות השפעה, כי במגרש הציבורי הם לא מצליחים לייצר רוב. אפשר לראות את זה בעיקר במערכת המשפט ובתקשורת".

הטענה שהתקשורת שמאלנית נשמעת כבר שלושים או ארבעים שנה. בעבר בכל פעם שנכנס מנכ"ל חדש לרשות השידור הוא מצהיר מחדש שהוא הולך לעשות מהפכה נגד הטלוויזיה השמאלנית.

"אני יכול לתת כמה וכמה דוגמאות, למשל מהדורת החדשות של ערוץ 2. ליאיר לפיד יש אג'נדה פוליטית ברורה מאוד, והוא גם לא טורח להסתיר אותה, לזכותו ייאמר, והיא בעייתית מאוד על רקע האפשרות שהוא ייכנס לתוך המערכת הפוליטית. עובדה שכלום לא נעשה והוא ממשיך לשדר.

"ניקח את הרכב הפרשנים. אני חושב שאמנון אברמוביץ' הוא פרשן מצוין, עיתונאי מצוין, אבל לא יכול להיות שהוא לבד. אנשים אחרים הם לא פחות טובים, ואני לא אמרתי שרק הם יהיו, אלא שגם הם יהיו.

"אני מחכה ותוהה איך לא מזמנים אחד-אחד, את כל בכירי הממשלה הנוכחית, למשל את איווט ליברמן ושואלים אותו 'איך אתה לא בונה במעלה אדומים מאז שאתה שר בממשלה?'. כל הזמן מזמינים את אהוד ברק
ואומרים לו 'איך אתה יושב בממשלה הזו שכל הזמן מוותרת לפלסטינים'. למה לא שואלים את השרים בזעקות שבר: 'למה אתם לא בונים במעלה אדומים?'. אלה לא תחושות בטן, זו המציאות".

"בוא ניקח לדוגמה את הסיקור של מצרים. בערוץ 2 במוצאי שבת היה פאנל פרשנים: צבי מזאל, רוני דניאל, אמנון אברמוביץ, ישראל חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ. עוזי דיין מהליכוד היה בערוץ 10. לא היה שום ערבי למשל.

"אתה נותן דוגמה נקודתית שמעידה על הכלל. הכלל הוא שיש לנו ערב-ערב את אותם אנשים. גם הדעות של מגישי החדשות הן ברורות. אם יש שינוי זה ברמה של כתבי השטח. הבעיה הגדולה נמצאת בהגשה, בעריכה ובפרשנות, בדיוק שלושת הדברים שמנהל חברת חדשות משפיע עליהם".

רישיון לשלדון

לוין רואה רחוק יותר מחברות החדשות של ערוץ 2 ו-10. בקרוב כל שיטת הערוצים בישראל תעבור מהפכה, משיטת זיכיון לשיטת רישיונות. לאחר שיושלמו תהליכי החקיקה, יוכל כל בעל הון בישראל לקבל לרשותו ערוץ טלוויזיה בתנאים נוחים הרבה יותר מאלה שקיימים היום.

שלדון אדלסון מפעיל הערוץ יהיה צריך להוכיח שיש לו מספיק הון עצמי, אבל יהיה כפוף פחות לרשות השנייה ולהגבלותיה. ברוח עקרונות השוק החופשי חסידי שיטת הרישיונות גורסים כי ככל שיותר אנשים יוכלו לקבל בעלות על יותר ערוצים כך יגדל חופש הבחירה והפלורליזם.

הגורם הרציני ביותר שכבר נטען כי הוא מעוניין להקים תחנה כזו הוא המיליארדר שלדון אדלסון. אדלסון המוציא את החינמון "ישראל היום", המזוהה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל גם חברת החדשות של אדלסון תהיה כנראה כפופה לדירקטוריון, בדומה לערוצים 2 ו-10 היום.

אמנם הצעת החוק של לוין מתייחסת לחברות החדשות הנוכחיות, אבל למעשה כבר מכינה את הקרקע לכך שהדירקטוריונים לעתיד לא יפריעו יותר מדיי לבעלי הערוצים החדשים.

"התוצאה הסופית היא שהרשות השנייה לא מפקחת; הם לא מצליחים לעשות את העבודה", טוען לוין, "החשש הוא שהחברות החדשות יקומו ויכפו את השטנץ הזה גם בחברה השלישית והרביעית, והמצב הזה יהיה חסם של כניסת כוחות נוספים. האדם שרוצה לפתוח תחנה לא ייכנס לעניין, ואני בעד שייפתחו כמה שיותר תחנות".

איך מה שאתה עושה קשור לאדלסון?

לא קשור.

ב"ישראל היום" נכתב שהצעת החוק שלך היא סלילת דרך לפוקס ניוז הישראלית.

"אני אשמח מאוד אם תקום 'פוקס ניוז' ישראלית. אני אגיד דבר פשוט: מעולם לא נפגשתי עם שלדון אדלסון. אני בעד שאנשים יבואו עם השקפת עולם קרובה יותר לשלי ויקימו ערוץ חדשות שישים את הדגשים בדברים שאני מוצא אותם חשובים".

אפשר לטעון שמה שמעניין אותך זה לא גיוון אלא להכניס את האג'נדה שלך. אם מעניין אותך גיוון, תדאג שייכנסו לדירקטוריון אתיופים, רוסים, ערבים, חרדים.

"אל תפרש אותי. אני אגיד במפורש: אני בעד פלורליזם של אלטרנטיבות. אני לא בעד שיהיו חמש תחנות אותו דבר, אלא שתהיה תחנה אחת שמקפידה על איזון מלא ותחנה אחת שנוטה למקום אחד ואחרת למקום אחר. זה הפלורליזם האמיתי.

"לכן אני חושב שהצעת החוק שלי חשובה כל כך: היא משלימה את המהלך של הרישיונות; היא לא מייצרת חמש תחנות שהן תאומות סיאמיות ובכולן יש איזון".

בשביל שיטת הרישיונות העתידית שווה לפגוע בחדשות הנוכחיות?

"אנחנו מחכים כבר עשר שנים. מי שחושב שהמצב עכשיו טוב מתנגד לכל שינוי. אני חושב שהמצב גרוע כל כך שכל שינוי יהיה שינוי לטובה".

ידיד הפרינט

לוין, כפי שאפשר לראות, אינו מסתיר את השיקולים האידיאולוגיים שלו. אבל ההשפעה המיידית של החוק קשורה קודם כול למערכת היחסים בין בעלי המניות לעיתונאים. הוויכוח האחרון היה לפני כארבע שנים, סביב מינויו של רפי גינת למנכ"ל חברת החדשות של הרשות השנייה.

גינת היה המועמד המועדף על בעלי המניות בחברה, בין היתר על מוזי ורטהיים, מבעלי "קשת" ואודי אנג'ל, מבעלי "רשת".

"נציגי הציבור בדירקטוריון התנגדו נחרצות לגינת. יו"ר דירקטוריון החדשות יצחק לבני אמר אחר כך בריאיון לארי שביט ב"הארץ", כי "חשבתי תמיד שהנושאים שגינת מצא לנכון לבדוק ולבקר לא היו קשורים לבעלי ההון הגדולים. ב'כלבוטק' הוא עוסק בעבריינים קטנים ובינוניים; לא בבנקים, לא בגופים כלכליים גדולים. ואם הוא לא עוסק בהם, הוא לא עושה את עבודתו".

אבי וויס, המנכ"ל הנוכחי, התמנה לתפקיד לאחר חודשים ארוכים של מאבק. לבני מצא את עצמו בבית לאחר שכהונתו לא הוארכה.

נציגי הציבור, לא משנה מי הם, מייצגים באופן עקרוני את הציבור. אם זה כל כך חשוב לך, תחשוב על מנגנון שיחזק את הציבור. למה לחזק את בעלי ההון?

"כי אני רוצה תחנות מגוונות. אני לא רוצה קומיסר דעת כזה או אחר שיכפה את דעתו. אני רוצה מגוון. אני רוצה תחנה אחת שתשדר בקו מסוים ותחנה שתשדר בקו אחר, בדיוק כמו שיש במערכות העיתונים.

"למה שלא נמנה נציגי ציבור במערכות העיתונים? למה שלא נמנה נציג ציבור במערכת של 'מעריב' ובמערכת 'ידיעות אחרונות'? ולמה שלא נמנה נציג של הרשות המקומית במקומונים?".

אתה מגדיר את עצמך כקפיטליסט? אתה מציג כאן תמונת עולם אידיאלית מאוד שבה שיטת הרישיונות תביא פלורליזם. אבל בשיטת הרישיונות יהיו כמה בעלי הון חזקים, כמו למשל אדלסון, שהמשאבים שלו הם בלתי נדלים. הם ישתלטו על הזירה, כמו שקורה עכשיו בפרינט.

"הליכוד שם תמיד לנגד עיניו את הנושא של משק חופשי וצדק חברתי, כמו שמשה כחלון עושה בנושא הסלולרי.

"זה דוגמא לאיזון הנכון. אתה נותן לחברות לעבוד, אתה רוצה שהן תרווחנה עד למקום שבו יש פגיעה באינטרס הציבורי, שמחייבת התערבות. זה לא סוציאליזם ולא קפיטליזם. כן אני בעד לפתוח את זה, ואחרי שזה ייפתח אפשר לעשות תיקונים כאלה ואחרים. אבל יש דבר שאני אומר במפורש: הנבואה לא ניתנה לאף אחד. מה שיש היום הוא לא טוב".

לצד הצעת החוק הזו, לוין הצליח למצוא את עצמו מעורב בעוד יוזמת חקיקה בעלת השפעה גדולה על התקשורת, הפעם מצד משרד האוצר. עד היום הממשלה משלמת מדי שנה כשבעים מיליון שקלים לעיתונות המודפסת עבור פרסום מודעות ממשלתיות. הפרסום בעיתונות הוא על פי חוק מנדטורי, ומשרד האוצר הציע השנה לצמצם את היקף הפרסום בכעשרים מיליון שקלים ובמקום זאת לפרסם באינטרנט.

מדובר בחיסכון למשלם המיסים ועם זאת מכה לעיתונות המודפסת. אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" דיווח כי המוציאים לאור לחצו על חברי כנסת ולוין, מתוקף תפקידו כיו"ר וועדת הכנסת, פיצל את הסעיף הזה מחוק ההסדרים ומעכב אותו אצלו עד להודעה חדשה.

לוין מסביר את העיכוב בכך ש"אני נאמן לשיטתי, שהתקשורת צריכה להיות פלורליסטית ורחבה. אני מאמין שצריך הרבה כלי תקשורת. יש חשד שהחוק הזה יכול להביא לסגירתם של עיתונים. זה מראה שהגישה שלי קוהרנטית".

או שאתה רוצה להיות בסדר עם העיתונים אחרי שאתה מסתכסך עם הטלוויזיה.

"לא, ממש לא. אני חושב שהנושא הזה יש לו צד כלכלי, ולכן ראוי שהוא יהיה חלק מחוק ההסדרים, אבל בגלל שההשפעה שלו גדולה כל כך הוא מחייב דיון נפרד. אני החלטתי לפצל אותו מחוק ההסדרים עד שיובאו לפניי כל הנתונים ואשתכנע שהחוק הזה לא יגרום נזק שאי אפשר לתקן. מאז שפיצלתי אותו האוצר לא נתן לי מידע חדש, ולכן הוא על השולחן".

פוסט ציונות

לוין (41), נשוי, אב לשלושה ומתגורר במודיעין, הוא בן למשפחה ליכודניקית ופעיל במפלגה מגיל צעיר. הוא יודע ערבית בעקבות שירותו במודיעין, צופה באלג'זירה ואף טוען כי "בחלק מהמקרים כבר עדיף לראות שם, וזו לא מחמאה גדולה (לחדשות הישראליות - א"א)".

החוק של לוין בתחום החדשות היא חלק ממאבק שלו בשני הממסדים: התקשורת והמשפט. לכך מוקדשת רוב העבודה הפרלמנטרית שלו.

רק לפני כמה ימים הוא הגיש הצעה נוספת, על פיה הכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון במקום הוועדה למינוי שופטים. הצעתו, אם תעבור, תשנה באופן רדיקלי את כל מערכת האיזונים הקיימת בין הרשות השופטת למחוקקת.

אתה טוען שבג"ץ פולש לתחום הרשות המחוקקת. איזה דברים בג"ץ מנע בדיוק? היו מאות חיסולים ממוקדים. תוואי הגדר זז בכמה מטרים לכאן או לכאן. זו לא קוסמטיקה למדיניות של הממשלה?

"קח לדומה את פסק דין קעדאן. זה חורבנה של הציונות, הפוסט ציונות בהתגלמותה"

איך הציונות מתנגשת עם ערבי שגר ביישוב יהודי?

"מאז ראשיתה מטרת הציונות לא הייתה זכויות האזרח האבסולוטיות, לא השוויון האולטימטיבי. מטרת הציונות הייתה להעלות יהודים לארץ ישראל, ליישב את ארץ ישראל ביהודים, לגאול אדמות. ייהוד הגליל, זו הייתה מטרת הציונות!", לוין דופק על השולחן.

"היום לפי פסק דין זו אפליה פסולה, זו גזענות. כאשר אנחנו באים ורוצים להעביר חקיקה שהמשמעות שלה תהיה עידוד של התיישבות יהודית בגליל, עידוד ליוצאי צבא, עידוד ליישובי קו עימות, כדי לחזק את האחיזה היהודית באותם אזורים, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, כי אז מתערב בג"ץ ואומר שלא נתנו מספיק ליישובים הערבים".

זה שוויון אזרחי בתוך המדינה.

"הבעיה שזה הופך לפוסט ציונות מוחלטת, וחוק השבות היא הדוגמה המובהקת לכך. חוק השבות הוא דוגמה לכך שיש מתח בין הציונות לבין השוויון האבסולוטי כביכול של מדינת כל אזרחיה. אני קודם כל ציוני ואני מאמין במדינה יהודית ודמוקרטית. המדינה היא קודם כול יהודית, ותחת המטרייה היהודית אנחנו משתדלים לתת מקסימום זכויות שאפשר לתת. לא את כל הזכויות, כי היהדות והציונות עמדו צעד אחד מעל. בפסיקה של בג"ץ היוצרות התהפכו".

מאז קום המדינה ישראל לא בנתה אף יישוב ערבי. כשלושה וחצי אחוז בלבד מקרקעות המדינה הם בידי ערבים.

"אני רוצה לייהד את המדינה, לגאול את אדמותיה, לא לבנות יישובים ערביים ולא לחלק קרקעות לערבים".

אז הציונות היא אנטי ערביות לפי שיטתך.

"לא. הציונות היא לא אנטי ערביות. אבל צריך להבין דבר פשוט: אם אנחנו צריכים להשיג רוב דמוגרפי יהודי בגליל, וזו הייתה המטרה מאז ראשית הציונות, אנחנו לא נשיג אותה אם נבנה יישובים ערביים או נחלק קרקעות לערבים".

וזה מה שבג"ץ לא נותן לך לעשות.

"בדיוק. זה וויכוח מהותי, עקרוני, שאותו צריך לנהל".

מה ז'בוטינסקי היה עושה?

כאשר נשאל לוין היכן הוא ממקם את עצמו ביחס לאגף הז'בוטינסקאי של הליכוד, אלה שמתנגדים להצעות החוק שלו, הוא מצהיר: "אני בא מאותו מקום. דוד של אמי היה על האלטלנה, בגין היה הסנדק שלי. אני יכול להגיד שגדלתי על ברכיו תרתי משמע. קודם כול אני מאוד מכבד אותם.

"אני חושב שהם טועים אולי בדבר אחד מהותי. תראה כשמנחם בגין אמר שיש שופטים בירושלים לפני 40 שנה הוא לא התכוון שכל פסיקה של אהרון ברק היא קדושה. הוא גם לא ידע לאן בית המשפט יגיע בשני העשורים האחרונים.

"כשז'בוטינסקי דיבר על סגן ראש ממשלה ערבי הוא ראה בפניו מציאות, שהלוואי ונגיע אליה ואני בעדה, אבל הוא לא דיבר על ג'מאל זחאלקה. בשבילו הוא מציב את קיר הברזל. אצלו ג'מאל זחאלקה לא היה יושב בפרלמנט".

פעם דיברת עם זחאלקה בכנסת?

"התנצחתי איתו פעם".

"אני חושב שאני מבטא את הזרם המרכזי בליכוד", חוזר לוין על ההגדרה הזו כמה פעמים, "הזרם המרכזי זה לא דן מרידור. הם מבטאים עמדה שהיא שולית לגמרי בזרם המרכזי של החברה הישראלית. אבל זה מה שיפה בליכוד: הדיון, חילוקי הדעות".

אמרת בתחילת הריאיון שהימין לא מצליח לשלוט. הפתרון של שתי המדינות הוא על הנייר בלבד והציבור ימני. באיזה עוד דרך אתה רוצה לשלוט?

"אני רוצה שתדמיין מדינה שבה ראש הממשלה מותקף כל יום שהוא לא בונה במעלה אדומים. תדמיין לך מדינה שבה אם ראש ממשלה מחליט לעשות תכנית התנתקות יקום בג"ץ ויגיד לו 'לא לקחת בחשבון את זכותנו ההיסטורית על הארץ.

"לא דאגתם למגורשים למקום עבודה, למקום לגור, ועד אז אנחנו מבטלים לך את ההחלטה'.

זה היה משנה את כל המפה, והיה משנה את הדרך שאנחנו הולכים בה ושלשמה נבחרנו".

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/209/305.html?hp=54&loc=4



#86,יהטלויזיה החינוכית ''הקימה'' כבר את פלסטין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.02.11 בשעה 23:59
בתגובה להודעה #85
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.02.11 בשעה 00:03 בברכה, ליה
 
הטלויזיה החינוכית "הקימה" כבר את פלסטין

מדינה כזו עדיין לא קיימת, אפילו באו"ם, אבל עבור הטלוויזיה החינוכית(!) היא קיימת כפי שניתן לקרוא בכיתוב שצורף לתכנית שהוצגה בה.

הקימו מדינה. אתר הטלוויזיה החינוכית

צילום מסך

באתר האינטרנט של הטלוויזיה החינוכית הישראלית כבר מגדירים את שטחי יהודה ושומרון כ"פלסטין", ובכיתוב שצורף לכתבה העוסקת בטיולים ברחבי השומרון, תכנית ששודרה במסגרת תכניתם של גל גבאי ובן כספית 'עושים סדר חדש', נאמר כי הכתבה עוסקת בשאלה האם "טיולים רגליים של מתנחלים בפלסטין", הם פרובוקציה פוליטית מכוונת. הבעיה היא שחוץ ממספר מדינות בדרום אמריקה עד היום טרם הוקמה מדינה שכזו. לפחות לפי הידוע לנו...

האם "הקמתה" של המדינה הפלסטינית באתר היא חלק מעשיית הסדר המחודשת של גבאי וכספית, או שמא הכוונה היא לעושים סדר מטעם סיעת חד"ש...?

יצוין כי לפי שעה לא הגיעה תגובת הטלוויזיה החינוכית. במידה ותגיע תגובה כזו נפרסמה במלואה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215282

תגוביות:

1.http://www.youtube.com/watch?v=cv_kpV8OSYU


#87,יעונת הציד /ארי שביט
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.02.11 בשעה 12:09
בתגובה להודעה #86
רק עיוור או רשע לא יבין כי האופן שבו גלנט טופל לא היה מידתי, לא היה ענייני ולא היה נקי. אם היועץ המשפטי לממשלה היה נבדק כפי שגלנט נבדק, הוא לא היה היועץ המשפטי לממשלה. אם הרמטכ"ל היה נבדק כפי שגלנט נבדק, הוא לא היה רמטכ"ל. אם יצחק רבין ואריאל שרון היו נבדקים כפי שגלנט נבדק, הם לא היו ראשי ממשלה.
גלנט לא נבדק בתהליך מסודר, תקין ושוויוני. גלנט סומן, טווח והושמד. אלוף יואב גלנט ניצוד בידי חבורת ציידים.

מבצע גלנט היה אחד ממבצעי החיסול המזהירים שבוצעו בישראל בשנים האחרונות. היעד אותר כבר בשלב מוקדם: קצין אמיץ שיודע שצה"ל רקוב ואומר שצה"ל רקוב ומזהיר מפני הריקבון בצה"ל. מיד אחרי איתור היעד, הופעל המודיעין: איסוף שיטתי של חומרים מכפישים. אחרי שהחומרים המכפישים נאספו, הופעלה הזרוע האסטרטגית הארוכה: התקשורת. למרבה הצער, המבצע התקשורתי הראשון לא עלה יפה. מסמך הרפז לא פעל כפי שאמור היה לפעול. ואולם המבצע התקשורתי השני הצליח מעל ומעבר. תחת הרעשה תקשורתית כבדה מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה מילאו את התפקיד שיועד להם בתוכנית המבצע.

כך חוסל הרמטכ"ל המיועד. כך סולקה הסכנה שיהיה מי שינקה את הריקבון העמוק בצה"ל. עד שייפלו הטילים על ראשינו אפשר יהיה להמשיך ולומר שצה"ל שוקם וצה"ל חזק וצה"ל ללא רבב. עד שהטילים ייפלו על ראשינו אפשר יהיה להאמין שהבעיה הערכית של צה"ל טמונה בכמה חלקות אדמה במושב עמיקם.

מה שאינו לגיטימי הוא התהליך הציבורי המכוער והאלים שבאמצעותו גלנט הועלה על המוקד. משפט צדק לא נעשה כאן. נעשה כאן מבצע מרהיב של סיכול ממוקד.

הבעיה איננה אישית. הבעיה היא שהמערכת הנורמטיבית בישראל קרסה. איבדנו את סטנדרט-הזהב החוקי ואת מטר-הברזל המוסרי. תהליך ניקוי-האורוות שעבר עלינו בשנים האחרונות היה תהליך בריא וחיוני. ואולם בנקודה מסוימת הוא נחטף על ידי בעלי אינטרסים ובעלי מניעים זרים, המנצלים אותו בציניות מוחלטת. כתוצאה מכך כבר אין מדרג ערכי ברור ושפוי. אין כאן יישום שווה של נורמות שוות על אנשים שונים. קל להפוך עבירה קלה לחמורה וחמורה לקלה. קל להציג את האפור של אלמוני כשחור, ואת האפור של פלמוני כלבן. ויכוחים ענייניים מפנים את מקומם לחילופי אש אישיים, כיתתיים וצהובים. בירור האמת מפנה את מקומו למסעות של רדיפה. לעתים קרובות עשיית הצדק הופכת לבלתי צודקת. האוויר מורעל, כיכר העיר מזוהמת, נהרות של דם רע זורמים ברחובות.

מקרה גלנט הוא מקרה קיצוני, אך לא מקרה יחידי. בישראל 2011 איסוף חומרים מכפישים היה לשם המשחק. אכיפה בררנית היתה למכת מדינה. השאלה חורצת הגורלות אינה מה עשית ומה ערכך, אלא האם אלומת האור של חוליות החיסול תופנה גם אליך. העונה היא עונת ציד. חבורות של ציידים משוטטות ברחובות וצדות כאוות נפשן. הן אינן מחפשות אמת וצדק, אלא עושות שימוש בתהליכים המתחזים לתהליכים של אמת וצדק כדי לחסל יריבים.

באין מנהיג ובאין ריבון, אין מי שישים קץ לטירוף. באין סמכות משפטית ומוסרית אין מי שיחזיר את שיקול הדעת, ניקיון הדעת, המידתיות והענייניות. אין דין, אין דיין ואין גבול. האנרכיה היא אנרכיה טורפנית. סזון, רבותי, סזון. יד איש באחיו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1214607.html


#88,יערוץ 2 מראיין את עורכי רוטר.נט ויינט ונענע
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.02.11 בשעה 23:37
בתגובה להודעה #87
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.02.11 בשעה 23:43 בברכה, ליה
 
ערוץ 2 מראיין את עורכי רוטר.נט ויינט ונענע

http://www.youtube.com/watch?v=ydcaKhQOs2w&NR=1

ערוץ 10 משבח את אתר רוטר נט על צנזורה עצמית

http://www.youtube.com/watch?v=t3lie4BRLxA&feature=related


#89,יראיתי את סרטו של מיקי רוזנטל על רצח תאיר ראדה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.03.11 בשעה 23:23
בתגובה להודעה #88
ונדהמתי.

התחקיר שלו הוצג בערוץ 10 בסדרת המקור.לא היה זה תחקיר כלל,אלא הצגה מבויימת מטעם בית המשפט,הפרקליטות, והמשטרה שגייסו אותו לכך כנראה, על מנת להציל את כבודם האבוד.

הדהימה אותי הבהילות הדוחה שניבטה מעיניו של רוזנטל כשדיבר על התחקיר של ערוץ 2 ,בו הוצגו לפני שבועיים כל החורים השחורים בחקירה, בשיחזור ובפסק הדין.

כל הסרט של ערוץ 10 התמקד רק בעריכת רצח אופי יסודי ומגוייס לחוקרים שהגיעו למסקנות אחרות על סמך אותם חורים שחורים בפענוח המשטרתי הלקוי והמוזר.

פיענוח משטרתי שלא חקר עד היום את הילדים עצמם ואת טענותיהם השונות והמשונות.

פיענוח משטרתי שלא הסביר כלל את טביעות הנעל הקטנות בתוך ים הדם על הריצפה.

פיענוח משטרתי שמוביל את זאדורוב בשיחזור מלאכותי ומונחה שוטרים.

לא נשמעה מילה אחת על החוקר בחדר החקירות שהנחה את זאדורוב מילה במילה מה לומר ומה לעשות בשיחזור.

והנורא מכל היה בסיום.

3 גברים בראשותו של רוזנטל צרחו כל כך חזק על מנת לא לאפשר לציבור לשמוע את מסקנותיו של שרון שבא לייצג את העמדה הטוענת שהרצח לא פוענח עד היום,ושעל שום שאלה לא ניתנה בעצם תשובה על ידי רוזנטל ב"תחקירו" זה.

אין ספק למי שעיניו בראשו שרוזנטל הופעל על ידי הפרקליטות והמשטרה שהתחננו שיציל אותם מזעמו ומתיעובו העמוק של הציבור כלפי מערכת משפט כזו,וחקירה משטרתית מזעזעת כזו.

איש לא יודע עד לרגע זה מי רצח את תאיר!איש לא בטוח שמי שנשפט להיכלא כל חייו רצח אותה.

כדאי מאד שימחלו על כבודם כל השוטרים הירודים האלה שראינו בסרט של ערוץ 2 ,ויתחילו לחקור מהתחלה את כל העדים, כולל כל הילדים,וכולל הילדה שעזבה את קצרין יום אחרי הרצח.

התיק הזה לא סגור כלל-ואפילו רוזנטל עם עיניו מזרות האימה לא הצליח לטשטש את העובדה הברורה הזו.


#90,יההצגה של המקור בערוץ 10 והעובדות האמיתיות במבט שני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.03.11 בשעה 00:22
בתגובה להודעה #89
ההצגה של המקור בערוץ 10 והעובדות האמיתיות במבט שני

להלן מכתב תגובה של איתי לנדסברג , מנהל מחלקת התעודה והתחקיר בערוץ הראשון ועורך התכנית "מבט שני" , לתחקיר של תכנית "המקור" בערוץ 10 מאמש:

1. אולפן טלוויזיה, שולחן עם תאורה דרמטית על רקע שחור ותפאורה של קלסרים על השולחן. מאחוריו יושב הכתב שטוען שקרא אלפי דפי פרוטוקול, צפה בכל הראיות וקרא את כל פסק הדין. תאמינו או לא....זה קרה בתוך שבועיים שלשה של צילומים ועריכה...תאמינו או לא הוזמנתם אמש למופע אימים.

2. הנה תשובות לטענות שהעלתה ההצגה של ערוץ 10 – או בשפתו של הבלוג של רביב דרוקר "כל זה נועד כדי למשוך אתכם לצפות בתכנית".

3. אולי קודם מה לא ראינו מבחינת העובדות, הראיות הממצאים בזירת הרצח וצילומי השחזור והחקירות ...מה לא ראינו כי אולי היה מעלה סימני שאלה ופוגע בתיזה של עורכי המקור...למשל הטענות הקשות כלפי ערוץ 1 שנתן "במה" ל"גרסה של ההגנה" – אלא שבדרך לתיזה הזאת נתקלו עורכי המקור בערוץ 10 , זה הערוץ שבו הם משדרים ואשר שידר את סרטו של שרון גל...אופס ("או בשפתם "השתתף בחגיגה").

אז מזמינים את שרון גל לאולפן ומבקשים שיכה על חטא ולמרבה הפלא העיתונאי עומד על שלו. הוא פנה למומחים, הוא העלה ספקות עיתונאיים בסרטו...אבל "צריך לעבור לפרסומות...". כמובן.

4. מדוע לא הותקפו מנהליו ועורכיו הראשיים של שרון גל? כן כן אלה בערוץ 10 שחשבו שזה לגיטימי לבדוק את השאלות שהעלה בסרטו למרות מה שהמשטרה אומרת? אבל הפרנסה חשובה אז תוקפים את גל אישית. הוא הרי שידר ביוזמתו ושדד את מסך ערוץ 10 לבדו.

5. ועוד שידור של ערוץ 10 שהמקור פשוט מתעלם ממנו: ערוץ 10 שידר ב 2007 במהדורת החדשות המרכזית שלו את הסקופ של שרון גל ובה עדות נהג שלקח שלשה נערים טרמפ מצומת קצרין כשעה לאחר הרצח ושמע אותם מדברים. אחד מליט את פניו בידיו ואומר לפי העדות "מה עשיתי" , אבל חבריו משתיקים אותו מייד "שתוק זה מאחורינו". הנהג הוריד שניים מהם בצומת כוח שם נמצאה אחר כך גם חולצה מגואלת בדם בידי השוטרים. פרט שהמשטרה לא המשיכה בחקירתו. מדוע? את המקור זה לא משרת אז מתעלמים.

בהמשך הובאו שלשה ילדי ישיבה למסדר זיהוי והנהג אמר למשטרה שאלה לא הילדים שהוא לקח, אבל המשטרה זנחה את כיוון החקירה הזה. וגם המקור זנח את העובדות ששודרו אצלו בבית. אבל בואו נתקוף את ערוץ 1 ואת מבט שני.

6. "המקור" של ערוץ 10 לא מתייחס כלל לחוקר המומחה לוידאו וסאונד דורון בלדינגר. גם לא פנו אליו לראיון ולכאורה הם מציגים מצג שווא שעל פיו כל הראיות שהוצגו בערוץ 1 הן של חיים סדובסקי. ולא היא.

7. את חיים סדובסקי תוקפים אישית. מיקי הוא הרי דוקטור לכל דבר ועניין אבל אותו מעניין התואר של סדובסדקי שאינו רלוונטי לראיות ולעובדות שמציג האיש על פרשת רצח תאיר ראדה. לראיות שמנסה סדובסקי להציג אין אוזן. אבל אין למיקי בעיה לתקוף אותו שוב ושוב בביטויים גסים.

8. מופע האימים נמשך בטענה שערוץ 1 לא בדק את הדברים שהביאו לפניו אלכס פלג, חיים סדובסקי ודורון בלדינגר. אבל הסרטים והכתבות בערוץ 1 מציגים עשרות ראיות שאין להן תשובה ואין להן זכר בהמקור:

ערוץ 10 לא מתייחס בכתבה לשורה של ראיות: השערות הארוכות בכף ידה של תאיר, בדיקות הדי אנ איי של מספר שערות שאינן של תאיר ולא של רומן, העובדה שלא נמצא די אנ איי של רומן בזירה, העובדה שאין סימני דם של הילדה על נעליו של רומן גם לא חומר ניקוי, אין טביעות נעליים של רומן בשום מקום בזירה וטביעות הנעליים על מכנסי המנוחה מעוררים ויכוח קשה לגבי מהימנותן, אבל איך זה שיש, אם אכן יש טביעות רק על המכנסיים ולא על הרצפה? העדויות באתר האינטרנט של בית הספר לגבי החרם על תאיר, עדויות מהטלפון הסלולרי שלה לגבי החרם החברתי, היעדר הבדיקות של המחשבים של הילדים ששלחו את ההודעות באתר, עדויות ממכשיר סלולר של רומן לגבי מקום הימצאו בשעת הרצח, כשישים טביעות אצבעות שנמצאו בזירה ולא נבדקו וכנראה לא הוכנסו למאגר הארצי, טביעות נעליים של ילדים על הדם, טביעות נעליים על האסלה והניאגרה והקיר לתא הסמוך מס 3 שבית המשפט אומר לגביהם שאין לו תשובה של מי הן וגם התביעה אומרת שלא מצאה של מי הן. כל אלה נעלמו, הועלמו מהמקור. חלילה הן היו מעוררות סימני שאלה גם בפיהם.

9. שאלת המניע לא מטרידה את המקור, אבל בית המשפט קובע שאין לו הסבר למניע. גם לתביעה אין הסבר למניע. אצל המקור זה לא מעורר שום ספק ושום סימן שאלה.

10. אל הרקע המקצועי של חוקר הוידאו וקול המהנדס דורון בלדינגר לא מתייחסים בהמקור. זה לא נוח לתקוף מומחה שמופיע בבתי משפט השכם והערב ואין דרך מקצועית לסתור את ממצאיו.

11. ערוץ 10 ערך בקצב רצחני את השחזור של הרצח בלי לתת לצופה לראות את ההכוונה של השוטרים ואת הבלבול של זדורוב. סצינה של ארבע דקות שבה מתלבט זדורוב לאיזה שירותים להיכנס ובאיזו קומה, נחתכה לעשר שניות. כך למעשה הפך התהליך לכזה שיש בו מייד מסקנות של רוזנטל בלי לתת לצופה להתרשם ממה שקרה באמת בעת השחזור.

12. ערוץ 10 מציג את שחזור הרצח של זדורוב מול המדובב כשלתנועות הסכין מתווסף סאונד של תופים דרמטיים כאילו זו הייתה שיטת הרצח בעוד העובדות מצביעות על רוצח שמאלי ובכיון דקירה אחר, וסימני מאבק וחתכים נוספים על גוף הילדה צווארה ולחייה לא מוזכרים כלל וכלל.

13. ערוץ 10 לא מתייחס כלל לשבעה מוקדי הדימום שנמצאו בגולגולת הילדה מאחור - סימנים לתקיפה של עוד אדם.

14. ה"מומחה" ירון שור שלא התראיין גם להמקור וסירב להתראיין גם למבט שני . לכאורה הוצג כמומחה בין לאומי לטביעות נעליים אלא שהאיש בעצמו אומר בחקירתו שהוא לא קובע היכן יש או אין טביעת נעל אלא רק משווה.

15. רוזנטל מתלונן נגד מבט שני שלא ציטט מפסק הדין – שקר. ציטוטים נרחבים נמצאים בכתבתה של מיכל קפרא שאורכה דומה אגב לאורך הכתבה של רוזנטל – 35 דקות.

16. רוזנטל מצטט משיחת האולפן שנערכה בין עורך מבט שני איתי לנדסברג והמנחה קרן נויבך לבין התובעת ובה נשאלה הגברת אם זה לגיטימי לשקר לנחקר בסוגיות של מציאת די אנ איי, טביעות אצבעות ופוליגרף כ"תרגיל חקירה"? אבל בעריכה מגמתית משאיר רוזנטל רק את קצה השאלה כדי להוכיח את טענתו לממצאי הפוליגרף כפי שהוא והמשטרה מבינים אותם ולא כפי שהתרחשו באמת (ראו קובץ התגובה המלאה לערוץ 10 בעניין זה וציטוט דבריו של החוקר המשטרתי שמאשר בבית המשפט שהטחת ממצאי הפוליגרף בזדורוב היו "תרגיל חקירה".)

17. המקור מבכה את העובדה שערוץ 1 "נתן מסך" לסרטם של החוקרים הפרטיים...על זה אפשר לומר רק זאת: המסך לא שייך רק לשניים שלושה עיתונאים בערוץ 10 שיש להם דעה על כל דבר והם יודעים מה צריך לעשות ואיך כל בעל תפקיד בישראל מהרמטכ"ל, השרים וראשי הממשלה צריך לנהוג בכל יום והכל עניין . רק אצלם נמצאת החכמה והידע ורק להם מותר להטיח בכל אחד את הביטוי "שקרן". "לא רציני" ועוד ביטויים לא מחמיאים כלפי קולגות וכלפי מי שהשקיעו ארבע שנים מחייהם כדי לפענח את רצח תאיר ראדה.

18. ובכן – המסך הציבורי שייך לציבור ומוקרנים בו סרטים ותחקירים של יוצרים שונים. אם אין בהם הסתה, או דיבה וממצאיהם מעידים על עניין לציבור אנחנו משדרים ומשדרים גם את בדיקת הממצאים כפי שעשינו.

19. מבט קצר הצידה באתרי האינטרנט מגלה שדווקא המקור חוייב בימים אלה ב 40 אלף ש"ח פיצוי לרן ארז על הטחת דברים שקריים בפניו בתכניתם. טובל ושרץ בידו.

20. כדאי לציין שערוץ 10 לא ערך את הסרט שלו סתם, אלא רק לאחר שאנחנו בערוץ 1 שידרנו את תכניות מבט שני המעלות ספיקות ושאלות לגבי החקירה השחזור ומה שהתנהל בבית המשפט. העלינו זאת עם כל הזהירות וסייגנו בתחילת התכנית הראשונה כי אנו מודעים לכך שבית המשפט הרשיע ולמרות זאת אנו מביאים גרסה שונה כיוון שהדברים מחייבים את ידיעת הציבור.

21. אבל נראה כי לאחר שהפרקליטות והמשטרה שלחו אל המקור את החוקרים שלהם. מה שהם לא הסכימו לעשות בתחקיר של ערוץ 1 , אימצו בהמקור את גרסת המקורות שלהם. ללא הסתייגות וללא סימני שאלה. לבלוג של דרוקר אין ספק שזדורוב הוא הרוצח למרות שרוזנטל אומר בסוף המשדר שהוא אינו מתיימר לקבוע אם זדורוב אשם או לא, אלא רק בית המשפט. אז תחליטו חברים – אתם קובעים או בית המשפט?

22. לנו יש ספיקות ושאלות . גם לציבור. מה לא לגיטימי בזה?

23. אנו מצרפים את הקובץ שנשלח לערוץ 10 ולא צוטט במלואו כמובן ובו תשובות לכל השאלות שהעלו תחקירני המקור.

איתי לנדסברג

עורך מבט שני בערוץ הראשון

http://www.iba.org.il/spokesman/



#91,ישנלר: שכחנו להילחם במסיתים מבית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.03.11 בשעה 10:13
בתגובה להודעה #0
שנלר: שכחנו להילחם במסיתים מבית

ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) מגיב לדבריו של העיתונאי גדעון לוי בגנות ישראל המתפרסמים היום, "נדרש עבורו ניתוח פתולוגי".

ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) מגיב לדבריו של העיתונאי גדעון לוי בגנות ישראל המתפרסמים היום בידיעות אחרונות, אשר בין השאר אמר כי "דרישת ישראל שיכירו בה בהיותה מדינה יהודית – מגוחכת. המשטר הישראלי מושחת מבחינה מוסרית. הכיבוש הישראלי הוא בבחינת התמכרות, ולכן חברים טובים של ישראל צריכים לעזור לה להיגמל מכך".

שנלר אמר הבוקר "לאור דמיונו המפותח של גדעון לוי, נדרש עבורו ניתוח פתולוגי, יהודי שיהדותו מתה, הציונות שלו הלכה לאיבוד וזיקתו לישראל מכבידה עליו, ראוי שיוותר על אזרחותו הישראלית וימצא עצמו כאחד מדוברי שונאי ישראל בדרך קבע ובעל דרכון זר, במידה ולא יוותר עלינו, נשמח כולנו לוותר עליו ולהיגמל מנוכחותו".

גדעון לוי מרבה בשנים האחרונות לתקוף את ישראל ומדיניותה גם ברחבי העולם. כתבתנו דלית הלוי דיווחה בעבר כי אתר האינטרנט של חמאס פרסם בעמודו הראשון ובהבלטה את מאמרו של העיתונאי גדעון לוי נגד ישראל.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216876


#92,יהתקשורת היא האויב הכי גדול של הנשים / ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.03.11 בשעה 09:45
בתגובה להודעה #0

...התקשורת היא האויבת הגדולה ביותר של הנשים. היא בזה להן, דורכת עליהן ורומסת את כבודן יותר מכל אחד אחר. אלף דיונים של ערוץ 10 בנושא זכויות נשים לא ישכנעו שהנשים באמת חשובות למישהו בערוץ הזה, כשתכנית ה"הישרדות" שלו מתפרנסת מצילומי תקריב של עכוזה החשוף של המתמודדת, המרוח מהאינץ' הראשון ועד האינץ' האחרון על המסך.

אף אחד בערוץ הזה לא יוכל לקשקש על פמיניזם כשהוא אחראי ל"היפה והחנון", תכנית עלובה שמציגה נשים שאמנם משוכנעות ששתיים ועוד שתיים זה חמש אבל נראות פצצה .

כי מי שמכסה את המסך עם בחורות ערומות, ציצים וישבנים, אומר בעצם: עזבו את כל השאר, אין שאר. האשה היא הישבן והישבן הוא האשה. זה מה שיש לה ואת זה אנחנו רוצים שתיראו.

בדיוק כמו המגישה הדעתנית והמתקדמת שמקפידה לפתוח כפתור לפני שהיא עולה לשידור, לא משום שחם לה אלא כי זה מה שחשוב לה שנראה אצלה. ובדיוק כמו שכל עורך בן יומו במקומון בנגב יודע שבשביל ה"תמהיל" הנכון הוא חייב אצלו בגיליון בחורה אחת בפוזה מגרה. אז די עם הצביעות. כלי התקשורת הם האחרונים שכבוד האשה מעניין אותם.

מיהי אשה

בדיוק מהמקום הזה בלט בשבוע שעבר מאמרה המתנשא של דנה ויס באתר האינטרנט של ערוץ 2.

לויס אין בעיה עם הדרך שבה מוצגות נשים על המסך. יש לה בעיה עם - הפתעה, הפתעה - החרדים.

ויס, למרות שאף אשה חרדית לא פנתה אליה בקריאת SOS, החליטה שהחרדיות מדוכאות וזקוקות לעזרתה. "אין להן חופש מינימלי לבחור מתי להפסיק ללדת", קבעה, אנחנו, לעומתן, "נהנות מהחופש שהביאה הקידמה".

תמיד סיקרן אותי לדעת איך מתקבלים למועצת חכמות הפמיניזם, המקום שבו קובעים מי היא אשה משוחררת וחופשיה ומי מדוכאת. תמיד רציתי לגלות איך התקבלה שם ההחלטה, שלפיה מי שמחכה עד גיל 35 עד שהיא מוצאת ביומן זמן פנוי להביא ילד לעולם, ומי שחוזרת מישיבות הנהלה בשמונה בערב ומי שמפסיקה להניק רק משום שצריך לחזור לעבודה כי הקריירה לוחצת, היא המודל לאשה החופשיה.

ואיך, לעומתה, מי שרואה את היעוד שלה בהבאת ילדים לעולם, בטיפוחם ובחינוכם ומוכנה לשם כך להסתפק בדירה קטנה ובחיי צניעות ולעיתים אף עוני, היא אשה מדוכאת שצריך להציל אותה מעצמה?

יש הרבה נשים כאלה, דנה, שהדבר היחיד שמעניין אותן בחיים הוא משפחה, חינוך וילדים. הן בזות לתפקיד הניהולי, לא חשוב להן להיות כוכבות, לא מעניין אותן מה יכתבו עליהן. ככה הן מבינות את הביטוי "אמא". את, דנה, מרחמת עליהן. נדמה לי שגם הן מרחמות עליך.

מחאה, עאלק

יש כמה דרכים להפוך בתקשורת הישראלית לכוכב.

הקלה ביותר היא פשוט להיכנס בכל הכוח בראש הממשלה, בנימין נתניהו או בשר החוץ שלו, אביגדור ליברמן. מדובר במהלך בטוח שאין שום סיכון בצידו.

אם נתת לשניים הללו בראש, אף אחד לא יבדוק מי אתה ומה הרקע לדברים שלך.

שיעור כזה לימד אותנו לפני שבועיים שגריר ישראל לשעבר, אילן ברוך.

ברוך פרש ממשרד החוץ "במחאה", כך לפחות סיפרו לנו, והותיר אחריו מכתב ביקורת קשה. "בשנתיים האחרונות התחדדו בפי קברניטי המדינה מסרים מדיניים ופוליטיים, המקוממים אותי ואינם נותנים לי מנוח", כתב, "אני מתקשה לייצג ולהסביר אותם ביושר".

בעיתונות הפך ברוך מיד לאליל.

לרגע, כשברוך היה בעיצומה של סדרת החינוך שהעביר לממשלת ישראל, נראה היה שמישהו כאן בלבל את היוצרות.

יש מדינות שבהן בחירת ממשל חדש מביאה איתה החלפה של כל שגרירי הממשל הקודם.

אצלנו נראה היה שקרבה ההחלטה שלפיה כניסה של שגריר לתפקידו תחייב החלפה של שר החוץ וראש הממשלה.

ביום שישי, לפני שבוע וחצי, קראתי אצל אריאל כהנא ב"מקור ראשון" מעט מעלילותיו של הגיבור המקומי החדש.

פתאום התברר שהמצפוניסט, שסיפר כמה קשה לו להסביר את עמדותיה הנוקשות של הממשלה, בכלל לא נדרש לעשות את זה.

את התפקיד האחרון שלו מחוץ לישראל, כשגריר בדרום אפריקה, הוא סיים שלושה חודשים לפני שנתניהו עלה לשלטון. מאז יושב כאן מי שבעיתונים כונה "דיפלומט בכיר", ומשמש בשלט רחוק כשגריר לא תושב בנמיביה, בוצואנה וזימבאבווה. לברוך, התברר לי השבוע מבדיקה שערכתי במשרד החוץ, היה אמנם קשה מאד מבחינה מוסרית להסביר את ליברמן, אבל כשהתפנתה לפני חמישה חודשים משרת השגריר במצרים הוא העדיף לשים בצד את סט הערכים שלו ולהתמודד על הזכות לייצג את המדיניות של שר החוץ האיום והנורא בקהיר.

בחודשים האחרונים, התברר עוד, הוא מנהל עם הנהלת המשרד מו"מ על תנאי הפרישה. עכשיו, כשהמו"מ הסתיים בהצלחה, החליט לעזוב ב"מחאה".

ברוך, אגב, הודה שהתפקידים שמילא בשנתיים האחרונות היו "שוליים", אבל היה מוכן להישבע שגם אם היו מציעים לו את תפקיד השגריר בגרמניה, היה דוחה את ההצעה בנימוק שאינו יכול לעשות שקר בנפשו. וזה בדיוק העניין.

שאף אחד לא הציע לו.

מה שהביא את כולנו אל המכתב הזה. "לא נראה לך קצת תמוה להיאבק על הזכות לייצג את מדיניות ליברמן ועוד במצרים ואחרי הכישלון בהתמודדות לצעוק שאתה פורש כי אתה לא יכול להסביר את העמדות הללו", שאלתי את ברוך. "עד שאתה מחליט לפרוש צריך להתנהל באופן מציאותי", הסביר לי את תפיסת עולמו. אחר כך סיפר לי על המו"מ על תנאי הפרישה שלו. "עם הוותק שלי והגיל שלי יכולתי לפרוש עכשיו פרישה מוקדמת בלי לפגוע בפנסיה שלי", הסביר.

"ממש מחאה דה-לוקס", הערתי. "גם מחאה דה-לוקס זו מחאה", השיב. יומיים אחרי הסיבוב התקשורתי המיוסר שעשה עלינו, מיהר השגריר הפורש לקחת חלק בהפגנה בשיח ג'ראח. את זה, כנראה, קל מאד להסביר בזמבית. מישהו שעקב אחרי הפרשה שאל אותי איך אדם שמסתובב עם חמאה כזו על הראש מעז לרוץ כך לתקשורת.

פשוט מאד, השבתי לו. אם השמש לא זורחת, החמאה אף פעם לא תימס.

מזעזע

אם תיפתח חקירה נגד מי שפירסם את תמונתו של מולי שגב, יוצר "ארץ נהדרת", לבוש במדים נאציים, אעזור לו לממן את הגנתו. לא משום שאהבתי את התמונה. נהפוך הוא. אני סולד ממנה. אבל אם בשם חופש האומנות וחופש הביטוי מותר לשגב להציג כנאצים ופאשיסטים מי שלא חושב כמוהו, אז לכולם מותר. נמאס כבר מהזעזוע החד סטרי הזה. טינופת היא טינופת היא טינופת.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2243#responses


#93,יהתנהלות התקשורת ורשויות החוק פגעה בזכותו של הנשיא קצב
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.03.11 בשעה 22:19
בתגובה להודעה #0
דומה כי לא הייתה במדינת ישראל מאז הקמתה, פרשה כפרשת נשיא המדינה קצב, בה התגייסה התקשורת בלבד, הפכה את שמו הטוב של נשיא מדינת ישראל לקלס, לבוז,ללעג ולצנינים הן בישראל והן בעולם כולו...על מנת להשפיע על רשויות התביעה בעניין הגשת כתב אישום...ולהשפיע על החלטת השופטים שישבו בדין.

http://www.navon-k.darolite.com/files/TheBlackFlagFinalCover.88674943.pdf


#94,ילמה התקשורת לא מספרת שמנהיגי הרשות מסיתים לרצח?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.03.11 בשעה 08:55
בתגובה להודעה #0
למה התקשורת לא מספרת שמנהיגי הרשות מסיתים לרצח? / ליבסקינד

תארו לעצמכם שאחרי סכסוך ארוך, ממושך ואלים ביני לבין השכן מהבלוק שממול, יציע לי מישהו לשבת איתו ולסגור עניינים. והנה אני משתכנע לנסות, יוצא מהבית עמוס בחששות, ומה אני רואה על קיר ביתו של השכן? שלט ענקי עם הכתובת: "לעולם לא נזנח את השאיפה לחסל את קלמן".

כמה אנשים סבירים היו מציעים לי להמשיך במהלכי הפיוס, כאילו לא אירע דבר?

ובכן, זה בדיוק מה שקורה בינינו לבין הרשות הפלסטינית. אבו מאזן, נביל שעת, אבו עלאא' וכל שאר מי שחינכו אותנו להתייחס אליהם כאל הערבי הטוב, המתון, מסיתים לטרור בקולי קולות ואנחנו לא שומעים.

לפני חודשיים הגיע למחסום בקעות מחבל כשמטען חבלה על גופו, קרא "אללה אכבר" ונורה על ידי החיילים, רגע לפני שהגיע אליהם.

שבועיים אחר כך הגיע מושל מחוז ג'נין של הרשות הפלשתינית אל בני משפחתו של המחבל והעניק להם 2000 דולר בשמו של הנשיא אבו מאזן. בעיתונות הפלסטינית הסיפור הזה כיכב. קוראי העיתונים בעברית לא יודעים עליו.

עוד דוגמא? יום אחד בלבד לפני הרצח באיתמר קרא יועצו של אבו מאזן, בנאום שנשא, לזנוח את חילוקי הדעות הפנימיים ו"להפנות את הנשק אל האויב המרכזי". הוא גם קרא להעצים את יום השנה לזכרה של המחבלת דלאל מוגרבי, מי שאחראית לפיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף, מי שעל ידיה דמם של 37 אנשים, בהם 12 ילדים.

מוגרבי היא מחבלת אהודה במיוחד על בכירי הנושאים ונותנים איתנו על שלום. לפני שנה וחצי, בועידת הפת"ח, העלה אבו עלא על נס אותה ואת שותפה לביצוע הפיגוע. "בינינו נמצא הגיבור חאלד אבו עצבה", קרא הפרטנר שלנו לקול מחיאות הכפיים, "גיבור הפעולה של השהידה דלאל מוגרבי, לו הברכות וברוך הוא בבואו. ולגיבורה השהידה דלאל כל התהילה".

על שם מוגרבי נקראים גם תחרויות כדורגל ברשות הפלסטינית, מרכזי נוער ולהקות מחול.

תאופיק טיראווי, עוד חבר בכיר בפת"ח, כיבד בנוכחותו אירוע זיכרון לרוצחת הזו, כשמעליו מתנוסס השלט "אנו מחדשים את ההתחייבות והשבועה: לא נסור מדרך השהידים".

פחות משבוע לפני הפיגוע באיתמר הודיע יומון הרשות הפלשתינית על טורניר כדורגל לצעירים שיישא את שמה של וופא אידריס, המחבלת המתאבדת הראשונה, שהתפוצצה לפני 9 שנים ברחוב יפו בבירה ורצחה יהודי.

יומיים קודם לכן הנציח הפת"ח, בתהלוכה שקיים במחנה הפליטים דהיישה, את הטרוריסט שאחראי לטבח 11 בני אדם, בהם ילדים ותינוקות, בשכונת בית ישראל בירושלים. באותו שבוע ממש, בעצרת שנערכה באזור ג'נין לרגל ציון יום השנה ה- 46 להקמת הפת"ח, צפה חבר הוועד הפועל של הארגון, שהגיע כ"נציגו של הנשיא אבו מאזן", בהצגת תכלית של פיצוץ דגמי בניינים בהתנחלויות.

נביל שעת, עוד אחד מהפלסטינים "הטובים", הצהיר רק לפני 9 חודשים ש"אנחנו גאים בשהידים...זכותנו לשוב למאבק המזוין".

אחריו דיבר עוד חבר שלנו, ג'יבריל רג'וב, בזכות המאבק המזוין. בקיץ שעבר, למי שמחפש עוד דוגמאות, העניק שר האסירים ברשות הפלשתינית את "מגן העמידה והנתינה" לאם שארבעת בניה המחבלים כלואים בישראל ומרצים יחד 18 מאסרי עולם. "היא ראויה שנקוד בפניה בהצדעה ובכבוד", הכריז.

הציטוטים הללו, ויש אינספור כמותם, אינם חומר מודיעיני חשאי. הכל גלוי. הכל נמצא בעיתונות הרשמית של הרשות הפלשתינית.

ארגון "מבט לתקשורת הפלסטינית", של איתמר מרכוס, מתרגם את החומרים הללו ומעביר אותם לכל גורם מעוניין באופן שוטף.

ומכיוון שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא הנושא הבוער ביותר על סדר יומנו הציבורי, הרי שהעובדה שהסיפורים הללו לא מוצאים את דרכם אל הכותרות הראשיות שלנו היא לא פחות משערורייה.

לא מופרך יהיה להעריך שרוב אזרחי ישראל, לו היו קוראים מדי יום מה חושבים השותפים שלנו למו"מ על טרור ועל רצח, היו חושבים אלף פעמים לפני שהיו מאפשרים לממשלה לשבת איתם.

אלא שכלי התקשורת, שעמדתם בסוגיה הפלסטינית ידועה, בוחרים לסמא את עיני הציבור ולא להציג בפניו את הנתונים הללו.

אני לא מוצא שום הסבר אינטליגנטי אחר.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2267#responses


#95,יבתוכנית נבחרת החלומות נשכבה לוסי אהריש על ג'קי לוי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.03.11 בשעה 17:05
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.03.11 בשעה 17:14 בברכה, ליה
 
את התוכנית נבחרת החלומות בערוץ 1 מגיש זוג.

גבר ואשה.

האשה קבועה,והגבר מתחלף.

האשה המגישה את התוכנית היא ערביה מוסלמית בשם לוסי אהריש.

היא נוהגת לשבת צמודה לגבר המגיש, באופן מביך לחלוטין.

ידה בדרך כלל נשענת על גב כסאו עד כדי כך, שנדמה לצופה שתנוחתה הנצמדת מגבילה את חופש התנועה של המגיש הגבר על כסאו,ומאלצת אותו לשבת שפוף קדימה על קצה הכסא, על מנת להימנע ממגע פיזי פומבי.

אתמול הגיש עם אהריש ג'קי לוי.

לפתע היא נשכבה על חזהו וכתפו של ג'קי במזמוז שלא משתמע לשתי פנים.

הייתי המומה.

גברת אהריש - האם את יודעת שג'קי נשוי ואב לילדים, כמו גם חובש כיפה?

זה מביך ודוחה את הצופים!


#96,יתוכנית ''המקור'' - קרן הניגוח של הקרן החדשה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.04.11 בשעה 09:00
בתגובה להודעה #0
תוכנית המקור - מקור לשטיפת מוח של הקרן האמריקנית הסוכנת הזרה לחיסול מדינת היהודים!

אחרי צפייה בתוכנית הראשונה שהציגה תוכנית המקור של ערוץ 10 בנושא החקירה של זאדורוב במשפט הרצח של תאיר ראדה, הבנתי שזו אינה תוכנית תחקירים, אלא עוד קרן של הקרן החדשה לניגוח הימין.

תוכנית "המקור" ורוזנטל התגייסו להגנת המשטרה והפרקליטות ויהי מה, על מנת לחסום את הצעקה הציבורית הדורשת ניקוי אורוות ועכשיו!
המשטרה עובדת בשיתוף פעולה עם קרן יוזמות אברהם, והפרקליטות מורכבת כמעט כולה מאנשי "התוכנית המשפטית" של הקרן החדשה שהזדחלו לעמדות שליטה בתוכה.

במקרה של ה"תחקיר" של רוזנטל על הדרך בה ניהלה המשטרה את "החקירה", והפרקליטות את "התביעה" ניכר היה מיד ש"המקור" היא בסך הכל תוכנית כסתו"ח של המשטרה ובעיקר של הפרקליטות ומערכת המשפט הרדודה והשבלונית של מדינת ישראל.

אחרי צפייה ב"תחקיר" הראשון הזה הבנתי ש"המקור" היא בעצם עוד כלי נשק בארסנל הכלים של הקרן החדשה NIF ואנשיה הממומנים והמשומנים, שמטרתה לתקוף את כל מי שחושף את ההשתלטות העויינת של השמאל על מוקדי הכוח בישראל.

מיד בסמוך לתוכנית הזו התגלה בתחקיר של לורקר שרביב דרוקר ופעילותו ממומנת על ידי הקרן החדשה:
להלן:

העמותה של רביב דרוקר ממומנת ב- 95% ע''י NIF והאיחוד האירופי / לורקר

מאז הקמתה, בשנת 2004, תוקצבה העמותה בעיקר ע"י ארגון השמאל הזר שפועל
בישראל – הקרן לישראל חדשה (הקרן החדשה לישראל).

שנת 2004 – 18,000 דולר
שנת 2005 – 30,000 דולר
שנת 2006 – 90,000 דולר (בשיתוף קרן גולדמן, בתיווך NIF)
שנת 2007 – 100,000 דולר
שנת 2008 – 110,000 דולר

הסכומים שהוצאו בפועל מתוך הקצבות אלה השתנו משנה לשנה.

בשנת 2009 חלה עליה דרמטית של למעלה מ-300% בסכום אותו ניצלה התנועה מתוך המימון של הקרן לישראל חדשה. 708,777 ₪ (כ-200 אלף דולר) לעומת 221,234 בשנת 2008.

כפי שניתן לראות מהדו"ח לרשם העמותות, 2 ארגונים זרים (אחת מהם יישות מדינית זרה):

הקרן לישראל חדשה והאיחוד האירופי, מממנים למעלה מ-95% מהוצאותיה של העמותה.

פרויקט הדגל של התנועה החל מ-2008 , מכונה "מידע לשינוי חברתי". (שינוי חברתי הנו שם קוד, כמו שיח זכויות, חברה אזרחית וכו' לפעילות שמאל קיצונית ולעיתים אנרכיסטית, כנגד מדינות וממשלים פטריוטים=שמרנים במערב).

במסגרת הפרויקט מקדמת התנועה את פעילותם של ארגוני שמאל קיצוני, שמפעילים האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל במדינת היהודים.

בין הארגונים: רופאים לזכויות אדם, אינדימאג', יש דין, הועד הציבורי כנגד עינויים, מוקד סיוע לעובדים זרים ואחרים...

אחת העתירות שהגישה התנועה, היתה בשיתוף עם "מוקד סיוע לעובדים זרים" (ארגון של הקרן החדשה לישראל שמטרתו שידול, קליטה וסיוע למסתננים מוסלמים ומהגרים זרים בישראל).

בעתירה התבקשה המשטרה לחשוף את שמות המודיעים שמסייעים לה באיתור השוהים הבלתי חוקיים בארץ.

במאמר באנגלית, בעיתון "הארץ", שנכתב ע"י עיתונאית "הארץ" ופעילת השמאל הקיצוני, עמירה הס בנושא: "השב"כ מענה אסירים ומונע מהם גישה לעו"ד", דווח על שיתוף פעולה בין התנועה לחופש מידע לארגון השמאל הרדיקלי "יש דין" (ממשפחת הקרן לישראל חדשה) בהגשת עתירה לבג"ץ בנושא.

2 העתירות הנ"ל נדחו על ידי בתי המשפט, מה שמעיד גם על המניע הלא טהור שעמד מאחוריהן.

לא מפתיע אם כן לגלות, שאחד המוזמנים לכנס שערכה התנועה בנושא "מידע לשינוי חברתי", היה ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל (עוד עמותת שמאל קיצוני שמתוקצבת ע"י ארגון השמאל הזר – הקרן לישראל חדשה). גם לארגון זה סייעה תנועתו של רביב דרוקר.

ישי מנוחין היה שנים רבות דובר תנועת "יש גבול", וישב בכלא על סירוב לשרת במילואים.

קואליציית הארגונים לחופש מידע (שקדמה לתנועה שהקים דרוקר)ושבראשה עמד ישי מנוחין, היא עוד אחת מהגופים שהקימה הקרן לישראל חדשה, במסווה של עיסוק בדמוקרטיה וחופש, במטרה לקדם את פעילות "מדינת כל אזרחיה" ולהצר את צעדי הצבא והשלטון במלחמתו בארגוני הטרור הפלשתיני ובמסתננים.

מה שנתפס בתחילתו, כמאבק למען מידע לאזרחי ישראל, מתברר החל מ-2008, עם חשיפת המטרה האמיתית והגדלת התקציבים - כמאבק של האירופים והסוכנים הזרים של NIF, לאפשר חופש פעולה ומידע לארגוני השטנה של השמאל בשירות ארגוני הטרור הפלשתיני.

התנועה לחופש המידע של רביב דרוקר הפכה לסוכנת ומוציאה לפועל של ארגון השמאל הזר שמכונה "הקרן החדשה לישראל" ושל היישות המדינית הזרה - האיחוד האירופי, תמורת תקציבים נאים.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=145152

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=19982&omm=170&viewmode=

תוכנית המקור אינה אלא עוד קרן ניגוח של הקרן החדשה לחיסול המדינה היהודית והימין.

כדאי שרביב דרוקר יזכור את דבריו של הרב אליהו לקרמניצר בכנס:

פעם התכווצנו בגללכם והיום אנחנו מצפצפים עליכם!

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216973

http://rotter.net/forum/gil/20031.shtml#67


#97,יחשיפה: ערוץ 10 הסתיר כי החשבונית של נתניהו בוטלה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.04.11 בשעה 09:02
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.04.11 בשעה 09:07 בברכה, ליה
 
ערוץ 10 הקרין לצופים חשבונית של נתניהו עליה כתוב במפורש: "מבוטלת" - CANCELLED. מילה זו מופיעה באופן מודגש על גבי החשבונית המקורית, אך הוסתרה על ידי ערוץ 10, אולי כדי להכפיש את נתניהו?

האם ערוץ 10/ רביב דרוקר זייפו מסמך על מנת להשפיל את נתניהו?

ערוץ 10 הטעה אמש את צופיו בנוגע לחשבונית שהקרין אמש על המסך: רביב דרוקר ביקש להרשים את קוראיו בנוגע לאחת הנסיעות של נתניהו והציג על המסך חשבונית של משרד הנסיעות איילה טורס על סך: 8237 דולר בגין טיסה לניו-יורק עבור המרכז הרפואי באשדוד.

בדיקה מדוקדקת יותר העלתה כי ערוץ 10 הקרין לצופים חשבונית עליה כתוב במפורש

"מבוטלת" - CANCELLED.

מילה זו מופיעה באופן מודגש על גבי החשבונית המקורית אך אולי הוסתרה בזדון על ידי ערוץ 10.

האם תוכנית המקור של ערוץ 10 בחרה שלא לומר את האמת לצופים, ובלבד שניתן יהיה להכפיש את רוה"מ?

עורך דינו של נתניהו: "החשבונית בכלל מבוטלת"
פרט למימון הכפול לכאורה בטיסה לארצות-הברית ב-2006, הוצגו בתחקיר גם שלוש חשבוניות שנשלחו לבונדס על נסיעתו של נתניהו ללונדון במהלך מלחמת לבנון השנייה, באותה שנה - נסיעה שמומנה על-ידי הכנסת. בחשבונית אחת הסכום היה 5,339 דולר, בשנייה 8,579 ובשלישית 5,319. החשבונית על 8,579 דולר בוטלה, ובלשכת נתניהו טוענים כי שתי החשבונות האחרות זהות. בלשכה הסבירו כי הכסף ששילם הבונדס על כרטיס הטיסה של נתניהו מימן את טיסתה של רעייתו.

פרקליטו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, טען כי "אין אפילו שבב של מימון כפול". הוא האשים את ערוץ 10 בהטעיה: "בחשבונית שמספרה 39299 מוסתרת על ידי מירקור המילה cancelled, זוהי חשבונית מבוטלת ולכן אי אפשר להציגה כחשבונית לתשלום. בסופו של דבר יש מסמך אחד מחייב והוא הקבלה. כל הסיפור הוא אחיזת עיניים, זוהי בושה וחרפה". עורך דינו של ראש הממשלה, שהמריא אמש לברלין, איים בהגשת תביעה נגד ערוץ 10: "אם נגד אולמרט הוגש כתב אישום, אין שום סיבה שלפחות לא תהיה פה בדיקה של היועץ המשפטי לממשלה".

גורם בחדשות 10 מסר בתגובה לטענת עורך הדין כי החשבונית שהוצגה היא החשבונית המקורית, וכי גם נציג המרכז הרפואי אשדוד וגם עו"ד שמרון אישרו כי המרכז הרפואי אשדוד אכן שילם 8,237 דולר על טיסת נתניהו. אם נציגי נתניהו טוענים ברצינות שהמרכז הרפואי לא שילם על הטיסה או ביטל את התשלום, הרי שמדובר בשקר שאפשר להפריך בפשטות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4053289,00.html

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=150162



#98,ימדוע מסרב 'הארץ' לחשוף את מסמכי ויקיליקס?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.04.11 בשעה 16:48
בתגובה להודעה #0
מדוע מסרב 'הארץ' לחשוף את מסמכי ויקיליקס?

יו"ר מועצת יש"ע דורש מ'הארץ' לפרסם מסמכי ויקיליקס הנוגעים לדבריו על חוק פינוי-פיצוי: "הדברים שפורסמו בעיתון מוטעים לחלוטין".

ביום חמישי האחרון פרסם עיתון הארץ קטעים מתוך מסמכי ויקיליקס הנוגעים לפגישות שקיים יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, עם דיפלומטים אמריקנים. הציטוטים מנסים להציג את יו"ר מועצת יש"ע כמי שמעלה כביכול בפני ארה"ב עמדות שונות מאלו שהוא מציג לציבור המתנחלים ובכלי התקשורת.

מיד לאחר הפרסום שוחח דיין עם עורכי העיתון ודרש מהם לחשוף את המסמכים הרלוונטים שנמסרו להם ע"י ויקיליקס: ״אני יודע היטב מה אמרתי לאמריקנים, כמו גם בפומבי, בעניין חוק פינוי-פיצוי ובנושאים נוספים. הדברים שפורסמו מטעים לחלוטין. רק חשיפת המסמכים תוכל להבהיר אם הדיפלומט האמריקני דיווח לא נכון או שמא הארץ ערך את הדברים במגמתיות או בזדון״, אמר דיין לעורכים.

נכון להבוקר (שני), מסרבים בעיתון לחשוף את המסמכים, באופן תמוה. "מוזר שהעיתון מרשה לעצמו לצנזר את מסמכי ויקיליקס שכל עניינם – חשיפה לציבור. כל עוד העיתון אינו מוכן לחשוף את המסמכים, מרחפת מעל ראשו עננה כבדה של עריכה מגמתית ומסולפת", אומר דיין.

זאת ועוד - בשיחתו עם העורכים דרש יו"ר מועצת יש"ע לפרסם בעיתון התנצלות על הטענה כי התבטאויותיו באוזני הדיפלומטים סותרות את עמדותיו כפי שהן מוצגות בתקשורת. בידיעה נכתב, בין היתר, כי "בתקשורת הציג דיין קו שונה לגמרי".

טענות אלה מופרכות. דיין הבהיר לעורכים כי בכל הנושאים שבהם עסקה הידיעה, התבטא באותו האופן גם בראיונות שהעניק לתקשורת, וטענת הארץ על 'כפל לשון' הינה שקרית. דיין אף הפנה את העורכים לראיונות כאלו הנגישים לכל גולש באינטרנט. כך לדוגמה התבטאותו נגד מדיניות תג המחיר: "מי שעשה את זה אינו רוצה בטובת ההתיישבות ביש"ע. זהו מעשה שהוא גם עוולה וגם איוולת". גם באשר למאחזים החדשים התבטא דיין בתקשורת: "כשאנחנו מדברים על המאחזים אנחנו לא מתכוונים למעוז אסתר".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/218188


#99,ידעה: גל''צ: מגוון הדעות של השמאל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.04.11 בשעה 14:44
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.04.11 בשעה 14:54 בברכה, ליה
 
דעה: גל"צ: מגוון הדעות של השמאל

הפוליטיזציה השלטת בתוכניתו של רזי ברקאי בתחנה הצבאית כה עזה, שנותר רק לגחך למשמע ההכחשות.

זה שנות דור שהתודעה הישראלית נמצאת במצור בידי "התקשורת הישראלית", שאינה אלא אוסף רב מדי של עיתונאים המחזיקים בקונספציה פוליטית חד-צדדית. אחד ממוקדי הכוח של השמאל נמצא בגל"צ, שאחד מכוכביה הוא רזי ברקאי. הפוליטיזציה השלטת בתוכניתו כה עזה, שנותר רק לגחך למשמע ההכחשות.

הנה שאלה אופיינית לברקאי - במקרה זה לשר יעלון ביחס להסלמה בדרום: "(האם) אנחנו לא נכנסים למלחמת התשה, שבה אנחנו אף פעם לא מנצחים?"

אם החצי הראשון עוד לגיטימי ותוהה מה סוג ההסלמה, מגיע החצי השני, האינדוקטרינרי, שקובע קטגורית שאנחנו לא מנצחים אף פעם במלחמת התשה.

זאת הנחת יסוד ידועה של השמאל שאין פתרון לטרור או לאיומים האסטרטגיים אלא רק במו"מ. אבל מה עושים אם הצד השני לא מעוניין במו"מ?

שימו לב לתשובת יעלון המעידה על הנחת יסוד הפוכה (ובריאה): "אני מקווה שמי שיוזם את ההסלמה למד וילמד את הלקח, שלא כדאי להיכנס איתנו למלחמת התשה".

לא תמיד ברקאי מכוון את הדברים; הוא וצוותו תמימים, זוכרים? אבל הנחות היסוד שלו תואמות ע"פ רוב את הקונצנזוס השלום-עכשוויניקי השולט בתחנה הצבאית.

ימים אחדים קודם הקדיש ברקאי תוכנית שלמה לאינדוקטרינציה שמאלית. הוא פימפם את המנטרה בדבר "הצונאמי המדיני" ב-6 בספטמבר המחייב "יוזמה מדינית".

בראשית השידור עלה משה ארנס ואמר שצריך להיות מציאותיים: מולנו קיימת ישות פלשתינית שאינה מתפקדת ולא ממש שולטת, ולמנהיגיה אין עניין או יכולת לנהל מו"מ. או אז חזר ברקאי על הצורך לצאת ביוזמה מדינית, דבר שהצחיק את ארנס שאמר שזה לא רציני - גם בעסקים, צריך שהצד השני יוכל להגיב, להחליט ולקבל התחייבות. את זה גם החלטות או"ם לא יוכלו להשיג. ככלל, אמר ארנס, אסור להכניס את ראשנו מתחת לגיליוטינה, לא מרצוננו ולא בשל מסע הפחדה של צונאמי מדומיין.

נו, אחרי דברים כאלה יש "לסדר" את הראש למאזינים: יוסי ביילין עולה לשידור ו"מאזן" משמאל, ואז מובאים שני כתבים מדיניים "משני קצות הקשת הפוליטית" שדווקא מחרים מחזיקים אחרי ביילין ותיזת הצונאמי. אנחנו חכמים גדולים בניהול מו"מ בינינו לבין עצמנו.

בהמשך הביא ברקאי שניים ורבע תלמידים תל-אביבים שלא הסכימו להשתתף בפסטיבל הקולנוע באפרת. התלמיד המרואיין כלל לא שלח סרט, רק אינו מסכים ללכת ל"שטחים הכבושים". בגל"צ זה אייטם חשוב, משום שצריך לשמר את אי הנורמליות של ההתנחלויות האיומות.

אם תהינו איזו יוזמה מדינית צריך ראש הממשלה לאמץ כדי להינצל מהצונאמי, סיפק ברקאי ראיון תעמולה עם יעקב פרי ("מעמדה של ישראל הולך ומידרדר") על יוזמת השמאל החדשה שאין בה חדש ("הזדמנות חד-פעמית"). שום ביקורת, שום עמדה אלטרנטיבית. לא ייאמן, אבל שמעתי את פרי אומר שיש לאמץ את יוזמת הליגה הערבית מ-2002.

אלו רק טעימות. אחר כך יעל דן, ובבוקר מיכה פרידמן ובכל מקום טלי ליפקין-שחק ועוד אינדוקטרינרים לרוב. כולם משמאל. זה הצונאמי האמיתי שהתודעה הלאומית נאלצת להיאבק בו מדי יום והמפרק אותנו לדעת. אתם מבינים מדוע צריך מהפכה תקשורתית?

מתוך העיתון "ישראל היום".

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9485

תגוביות:

1.דודו אלהרר על גל"צ המאוזנים:
ואם זה לא מספיק - בידקו נא: כמה פעמים הושמע אחד (!) משירי המחאה שלי שם, מאז איוולת-אוסלו? תשובה: א-פ-ס...! לא שלי ולא של אמנים אחרים של המחנה הלאומי. רק מאנטרות שמאלניות יבבניות ויללניות, המתייפחות על מר-גורלם של שונאינו ומבקשי נפשנו...!!!

2.דברים כדורבנות. שטיפת המוח שעושים לעם הזה מאז 1967 נועדה לקעקע את הנס הגדול שאירע במלחמת ששת הימים, על ידי מיעוט שמחזיק, או יותר נכון השתלט ברבות השנים על המשאבים הציבורים ומוקדי הכוח של המדינה.

ד"ר אידר צודק. שטיפת המוח והניסיון לחינוך הציבור לפי תפיסות השמאל הקיצוני מחייבות איפוא תגובת נגד באותם כלים כשבצידה חובה- החובה להצליח. זאת לטובת עם ישראל ועתידו בארץ הזו.


#100,יהתקשורת מסתירה את עמדת הציבור בנושא שיחרור מחבלים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.04.11 בשעה 21:04
בתגובה להודעה #0

הוכחה?

איך לא התפרסם בשנים האחרונות אף סקר על מה חושב הציבור על העסקה?

הלא זה הנושא הכי קבוע על סדר היום של התקשורת!

זו ההזדמנות הנצחית לנגח את ממשלת הימין!

זה הריקוד האולטימטיבי!

תשובה: סביר שנעשו לא מעט סקרים, ובטוח שהם נגנזו, כי הרוב חושב קצת שונה מבעלי הטורים, מגישי החדשות וכו'...

גלעד- רוצים לראות אותך כמה שיותר מהר בבית, ומוכנים לעשות המון- באמת! אבל לא במחיר של שחרור רוצחים (היפוטזה לוגית: ואם החמאס ידרוש גם את שחרור החיות רוצחי משפחת פוגל- מה אז? האם המקהלה תיבלע את העניין ותמשיך במזמורי "בכל מחיר"?)


#101,יעורך עיתון בישראל – מכחיש שואה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.04.11 בשעה 11:03
בתגובה להודעה #0
עורך עיתון בישראל – מכחיש שואה

ישנן דרכים שונות להכחשת השואה. הדרך הפשטנית, הפרימיטיבית, היא לומר שלא היתה שואה, זו סתם המצאה הדרך המתוחכמת יותר, ולכן המסוכנת יותר, היא האמירה שהיתה אמנם שואה ליהודים, אבל הרי גם היהודים עשו בדיוק אותו דבר – שואה לפלשתינאים. האמירה הזו, הפופולארית כל כך בקרב החוגים האנטישמיים בעולם, או כפי שהם מכנים את עצמם בלשון מכובסת "אנטי ציונים", היא אנטישמיות מן הזן הבזוי והנתעב ביותר.

עורך עיתון בישראל הוא מכחיש שואה, הנושא ברמה את המסר האנטישמי הבזוי הזה. שמו של התועמלן האנטישמי – סעיד עדוי. שמו של ה"דר שטירמר" שלו – "כל אלערב". והחמור מכל – האיש הוא כוכב באתר החדשות רב התפוצה ביותר בישראל – ynet.

ב- 31.3.2011 לאחר שהכנסת אישרה את החוק המובן מאליו, לפיו המדינה רשאית להפחית תקציבים ממוסד המציין את קיומה כשואה , פירסם הנ"ל ב-ynet מאמר הכחשת שואה קלאסי, תחת הכותרת: "אל תגעו לי בנכבה." וכך הוא כתב, בין השאר:

"החוקים הגזעניים מהסוג הזה היוו את הגרעין וההתחלה שהובילו לשואת העם היהודי, או אם תרצו – ה'נכבה' של העם היהודי. אנחנו לא מכחישי שואה, אנחנו מכירים בה, למרות שלא היינו חלק בה. ורציתי לשאול למה מותר לעם היהודי לציין את השואה, בעוד שאסור לנו, התושבים הערביים, לציין את יום הנכבה? למה לקחתם לנו את הנכבה? ובאיזו זכות? איך אתם רוצים שאנחנו נכיר בשואה ובה בעת לא נכיר בנכבה שלנו? למה אתם מתכחשים לנכבה שלנו? איש אינו יכול להכחיש שיש היום כ-4-5 מיליון פליטים פלסטיניים שחיים במחנות הפליטים, מחוץ לארץ מולדתם, וסובלים בכל יום ובכל שעה. לא יעלה על הדעת שנכיר בנכבה של עם אחר ולא נכיר בנכבה שלנו. שלילת זכותנו לציין את הנכבה היא מעשה בלתי אנושי, טיפשי ולא דמוקרטי."

איזו זוועה! רק תלמיד מובהק של גבלס מסוגל לכתוב את דברי הנאצה הבזויים הללו. איך מתייחסים לשקר הזה? בראש ובראשונה יש להימנע מלהיגרר להשוואה הזאת, לנסות להסביר את ההבדל בין ה"נכבה" לשואה. ברגע שמסבירים את ההבדל הזה, נותנים לגיטימציה להשוואה. הרי התגובה של המשווה תהיה: "אוקיי, נכון ב'נכבה' לא היו תאי גזים אבל..." יש להיזהר מכניסה למלכודת הכחשת השואה הזו, ולמתן לגיטימציה כלשהי לעצם ההשוואה.

מה שכן ראוי, הוא להתייחס לאמירה "למרות שלא היינו חלק בשואה," ולהזכיר את מנהיגם הבלתי מעורער של הפלשתינאים בתקופת השואה, המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, שהיה בן בריתו של היטלר ותומך נלהב בשואה.
מן הראוי לחשוף את שקר ה"נכבה". אכן, קרה אסון לפלשתינאים. כל הפסד במלחמה הוא אסון. מי שמפסיד במלחמה על כל הקופה ומאבד את כל הקופה חווה אסון כבד. אפשר וראוי לכבד את אבלם של הפלשתינאים על תבוסתם במלחמה. אבל יש לשים קץ לשקר שלהם אודות נסיבות "נכבתם".

האמת ההיסטורית, היא שב-29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האו"ם על חלוקת הארץ בין מדינה יהודית וערבית. יפו, לוד, רמלה, הגליל המערבי, חלקים רחבים מהנגב ועוד היו חלק מן המדינה הערבית. היהודים קיבלו את ההחלטה במחולות וריקודים עד אור הבוקר. הפלשתינאים קיבלו את ההחלטה בהתנפלות על היישוב היהודי, למחרת ההחלטה, בניסיון להשמידו שנתיים וחצי אחרי השואה. ביום הקמת המדינה, פלשו מדינות ערב לישראל על מנת להטביע את המדינה בת היום בדם. במלחמה הזאת, ש-100% מן האחריות עליה מוטלת על הערבים, היהודים ניצחו – קמה מדינת ישראל. 100% מן האחריות על תוצאותיה מוטלת על התוקפן. אכן, איש לא יכחיש את ישיבתם של מיליוני פלשתינאים במחנות פליטים. זה מחיר התוקפנות הרצחנית שלהם. זה מחיר ההחלטה של מדינות ערב לא לשקם את הפליטים אלא להנציח את "פליטותם" עשרות שנים, ככלי במלחמתם נגד מדינת ישראל, שעם קיומה טרם השלימו עד היום.

חלפו 3 שבועות מאז פרסום מאמר הכחשת השואה ב- ynet והאתר שוב אירח את המסית והמדיח – הפעם למאמר שבו הוא מטיף לנו ללמוד משהו מפסח. ושוב, אותו סגנון ואותם מסרים. הפעם טענת הכזב שלו היא שבמקום להפנים את ערכי חג החירות, אנו שוללים את חירותם של ערביי ישראל והוא מפרט: "חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש העבודה, חופש המחשבה, שמירה על האדמה, לתת לכולם את האפשרות לחיות ולהתקיים בכבוד, ולזכות בשוויון הזדמנויות," וכו'.
הוא רק שוכח לציין, שהערבים היחידים במזרח התיכון שבאמת ובתמים נהנים מכל הזכויות הללו, הם אך ורק ערביי ישראל. סביר להניח, הלוואי ואתבדה, שכך יהיה גם לאחר גל המהפכות במדינות ערב. הנה, אפילו הזכות לשקר, להעליל, להסית, להדיח ולהכחיש את השואה ניתנת להם, בעיתונות החופשית בערבית ובעברית, כפי שתלמידו של גבלס יודע היטב לנצל לרעה.

אהוד: בשעתו הייתי כותב מדי פעם למדור הפובליציסטי של "ידיעות אחרונות" והתפלאתי על כך שמעולם לא הופיעו מאמריי אלה גם באתר ynet של העיתון – ועל כך אמר לי עמוס כרמל, שערך את המדור באותם ימים עד שהוחלף, כי גם את מאמריו-שלו אין מפרסמים באתר הזה. לימים קיבלתי רשימה לפיה אורלי פופר, עורכת מדור דיעות ב- ynet– משתתפת במחסומים והיא אחת מארגון נשות ווטש. ללמדך למי יש סיכוי לפרסם דבריו באתר ולמי לא.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=155274


#102,יהסקנדל של השופטת רות רונן נתקל בתקשורת שותקת / ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.05.11 בשעה 18:19
בתגובה להודעה #0
הסקנדל של השופטת רות רונן נתקל בתקשורת שותקת. וכאשר היא פותחת את הפה, כמו אצל עוזי בנזימן, היא נוזפת במי שחושף את העניין

העובדות ברורות: כפי שפורסם ב"מעריב," שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן קיבלה החלטה תמוהה, בעקבות עתירת עמותת השמאל "גישה". רונן החליטה לכפות על המדינה לחשוף מסמך, וגם את בעלי התפקידים שחיברו אותו, העוסק באספקת מזון לעזה. בהמשך התברר שבעלה של השופטת זאב ברגמן הוא חבר הנהלת הקרן החדשה, וגם תורם לקרן שמסייעת לעמותת "גישה". ניגוד אינטרסים ברור ומהותי.

הסיפור שנחשף ב"מעריב" זכה להשתקה טוטלית. אין כאן שום עניין של "שמאל" ו"ימין". יש כאן פסיקה תמוהה כשלעצמה, גם ללא ניגוד אינטרסים, ויש ניגוד אינטרסים שנחשף רק לאחר שפורסמה ביקורת על הפסיקה. אבל מתברר שמישהו הרגיש שמשהו לא בסדר. והוא התייצב כדי לתרץ את החרפה. במקום ביקורת תקשורת, הוא ביצע ביקורת למי שחשפו את הפרשה - הח"מ וקלמן ליבסקינד.

פסיקה שערורייתית? ניגוד אינטרסים? מה פתאום. לא היה ולא נברא. אז מדוע זה ולמה עוסקים ימיני וליבסקינד בפרשה? כשאין תירוצים ואין הסברים פונים אל התירוץ העלוב מכולם - מדביקים לחושפים זהות פוליטית. הם "ימניים". ולא סתם, אלא קיצוניים.

שני דברים לא ידעתי - האחד, ש"ימני" הוא כינוי גנאי שמאפשר התעלמות מטענות. ושנית, לא ידעתי שאני עצמי "ימני". מתברר שאם אתה מבקר את הדורסנות של חלק מהשמאל בישראל - אתה הופך אוטומטית לימני. העמדות החוזרות ונשנות שלי בזכות כל הסכם שלום, נגד הג'יהאד היהודי שקיים לצערי בשולי הימין, נגד הבנייה בשטחים ונגד ההתיישבות היהודית בשייח ג'ראח, ועוד ועוד - לא בלבלו את הכותב עוזי בנזימן, עורך "העין השביעית".

הדברים הללו, שנכתבו בעיתון שמתיימר לעסוק בביקורת תקשורת, מעידים על מצבה של התקשורת. לבנזימן אין תירוץ רציני לשתיקת התקשורת, כך שלא נותר לו אלא לצווח "הוא ימני". ונניח שהוא ימני. אז מה? ממתי זהות פוליטית פוסלת טענה? מה בכלל הקשר?

* * *

בנזימן טורח באותה הזדמנות לספר בשבחי עצמו, איך נמנע פעם, בעבר הרחוק, מייחוס קרבה משפחתית של איש ציבור לחשוד בפלילים. הוא, בניגוד לח"מ, התייחס לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם. אין ספק, מדובר במופת של תקשורת. ענק בדורו.

אלא שיש בעיה.

כאשר פרסמתי ביקורת על פסק הדין היו ידועים לי פרטים על השופטת עצמה. למשל, על כך שהייתה עוזרת של יוסי שריד. ידעתי גם ששריד השתתף בתשדיר שירות של "גישה" (שנפסל לשידור ברשות השידור). השמטתי את הפרטים הללו. חשבתי שביקורת עניינית אינה נזקקת לתוספות וגם לא לפרטים פיקנטיים. הבהרתי זאת בהמשך, בלי קשר ולפני הפרסום של בנזימן על המודל האתי שהוא מציב לכל עיתונאי.

אלא שימים ספורים לאחר הפרסום הראשוני חשפנו את העובדה שבעלה של השופטת חבר בהנהלת הקרן, וגם תורם לקרן שתרמה בעבר לעמותת "גישה", שהגישה את העתירה, וממשיך לסייע לה גם היום. זה כמובן חייב פרסום. העובדות היו ברורות. אלא שבנזימן התקשה בהבנת הנקרא ובהבנת הפרשה. הוא התעקש לייחס לי התייחסות לגופו של אדם, כאשר זה בדיוק הדבר שאותו נמנעתי מלעשות, עד לחשיפת הקשר המשפחתי.

והקושי המעושה בהבנת הנקרא ובהבנת הפרשה רק נמשך. הרי כל "ניגוד אינטרסים" נובע מהתייחסות לחברות, לקשרים, בוודאי לקשרים משפחתיים. כשמדובר בניגוד אינטרסים, אין צורך בשום הוכחה להשפעה. יש צורך רק, ואך ורק, בחשש שכזה ובמראית עין. זה מה שחשפנו וזה מה שהיה ראוי לחשיפה.

בנזימן גם טורח להשחיל לסיפור את השופט נעם סולברג, ה"מתנחל", שפסק בתביעה שהגיש סרן ר' נגד אילנה דיין. כך שכדאי להבהיר: אילו הייתה אישתו של סולברג תורמת שקל אחד בלבד לגוף שמעביר תרומות, באופן ישיר או עקיף, להגנתו של סרן ר' - השופט היה ראוי לפסילה. חד וחלק. אבל אליבא דבנזימן, מבקר התקשורת, אין כאן סיפור. העיתונאים מצווים בשתיקה. לא בחשיפה. והאיש הזה הוא עורך פרסום שמתיימר לעסוק בביקורת תקשורת. לקרוא ולא להאמין.

* * *

בנקודה אחת יורשה לי לבהיר שטעיתי. הפרקליטות חזרה בה מהטענה שמדובר בחומר שמצוי תחת הגנת סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע, העוסק בחומר שפרסומו עלול לפגוע בבטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה. הפרקליטות ירדה מסעיף זה, לאחר שינוי מדיניות הסגר.

אלא שהטענה על אקטיביזם שיפוטי, שהפך לפוליטי, לא ירדה מהפרק. סעיף 10 לחוק חופש המידע, שבהסתמך עליו הוגשה העתירה, קובע שהרשות הציבורית צריכה לתת את דעתה "לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור". השופטת מבהירה שעל אף ש"המחוקק לא כיוון את דבריו ל'ציבור' שאינו חלק מאזרחי המדינה או תושביה - הרי שוודאי ניתן ללמוד מהסעיף כי המחוקק ראה מידע המתייחס לנושא כזה כמידע שיש אינטרס ציבורי בגילויו".

סליחה?! הרי החוק, כפי שהשופטת מציינת, מתייחס לאזרחי ישראל. המחוקק בא לשרת את האינטרס הציבורי של אזרחי ישראל. לא של תושבי עזה. אבל השופטת, במעשה פלאים, מייחסת למחוקק כוונה כזו. מהיכן זה לקוח? האם זו קביעה משפטית או קביעה שלקוחה מתוך אג'נדה פוליטית?

* * *

ביום חמישי הגישה המדינה ערעור על החלטת השופטת רונן. בין השאר מבהירה המדינה, בסעיף 22 לערעור, שהחמאס הוא ארגון טרור, שמטרתו להשמיד את ישראל. ולכן, המידע בעניין העברת המזון לרצועת עזה הוא חלק מהמדיניות האסטרטגית של ישראל מול החמאס.

הערעור הוגש, וטוב שהוגש. עדיין נותרה בעינה השאלה, האם תגיש המדינה בקשה לפסילת השופטת. אנו עדיין ממתינים להחלטת הפרקליטות בעניין, ולנימוקי ההחלטה.

מי שהגיש את העתירה ביקש להשחיר את דמותה של ישראל. זה כבר קורה. האמת הפוכה. ישראל פנתה לאו"ם כדי לדעת מה המינימום הנדרש כדי למנוע משבר הומניטרי. ספק אם יש תקדים למדינה שמטילה סגר, על ישות שמשגרת אליה טילים - וזוכה בתמורה לסיוע הומניטרי. התמונה בעולם, בסיוע "עמותות לזכויות אדם", תהיה כמובן הפוכה.

* * *

לא כל השופטים מגיעים להחלטות תמוהות. השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עסקה בעתירה של תושב עזה, שדרש לצאת מהרצועה לטיפול רפואי. המטרה הייתה השתקעות ביהודה ושומרון. רק לאחר שהבקשות נדחו, פנה העותר לתירוץ הרפואי, שאותו כינתה השופטת "אמתלה". ובכן, פסק הדין מבהיר ש"מאז שבוטל ב2005- הממשל הצבאי, בין השאר בתחום הבריאות, האחריות הועברה לרשות הפלסטינית. לא מוטלת עוד כל חובה על מדינת ישראל לדאוג לתושבי רצועת עזה וגם לא לבריאותם". חד וחלק וברור וראוי.

* * *

משט נוסף מתארגן מכיוון טורקיה אל עזה. נניח שישראל תאפשר את כניסת הספינות, ובתנאי ששלטון חמאס יתיר לצלב האדום לבקר את גלעד שליט, כפי שדורש החוק הבינלאומי. ונניח שישראל תחליט על הפסקת כל אספקה לעזה, הפסקה מוחלטת, עד לביקור כזה של הצלב האדום. זו תהיה החלטה מדינית וביטחונית לכל דבר ועניין.
החלטה שהגיע זמנה. החלטה שתבהיר שהכדור בידי חמאס.

נכון שמיד כאשר זה יקרה, יגישו עמותות הקרן החדשה שורה של עתירות. הן יזעקו שההחלטה אינה חוקית. מה אז? האם בית המשפט יבטל החלטה מדינית? וכי לא ברור שהחלטה שיפוטית כזאת תהיה בגדר סקנדל? אלא שאין שום צורך להמתין.

בג"ץ כבר צעד לאותו כיוון, בדיון בנוגע לאספקת חשמל. השופטת רונן הלכה צעד קדימה. אין צורך שבעלה של השופטת יהיה תורם כדי להבין שמדובר באג'נדה פוליטית. הסקנדל הזה כבר כאן. והתקשורת שותקת. וכאשר היא פותחת את הפה, כמו אצל בנזימן, היא נוזפת במי שחושף את העניין.

* * *

איך זה שעיתונאים מתנגדים לחשיפת מידע? שאלה מיתממת. עיתונאים, צריך להזכיר, הם גם אזרחי המדינה. חלק מהם, תתפלאו, חושב שיש צורך בהפרדה בין פוליטיקה למשפט. חלק מהם אינו חושב שצריך לקפוץ לעמידת דום, כשהמילים "חופש המידע" נזרקות לחלל האוויר. יש מידע ביטחוני, מדיני, אסטרטגי, שזכותה של המדינה למנוע את חשיפתו.


גם דרכי התגובה לאיום האיראני הן עניין לדיון ציבורי. זה לא אומר שלגורם כלשהו יש זכות לכפות על המדינה לחשוף את האלטרנטיבות לתגובה. בקצב הזה, מי יודע, אולי גם האינטרס הציבורי, של הציבור האיראני, יזכה להכרה בבית המשפט, בשם האקטיביזם השיפוטי-פוליטי. גם הסגר על עזה הוא עניין שמצוי בדיון ציבורי. הטענות נגד הסגר הן לגיטימיות. אבל בין זה ובין כפיית חשיפת מידע - הדרך ארוכה.

בארצות הברית התיר בית המשפט העליון, בפסק דין מכונן, לפרסם מסמכים הנוגעים למלחמת וייטנאם ("מסמכי הפנטגון"), שהגיעו ל"ניו יורק טיימס". אלא ששום בית משפט במדינה דמוקרטית, כולל ארצות הברית, לא כפה על הרשויות חשיפת מסמכים. יש הבדל תהומי בין שני הדברים.

* * *

האמון בתקשורת ובמערכת המשפט מצוי בירידה מתמדת. זה קורה גם בגלל פסיקות פוליטיות למהדרין, וגם בגלל התגייסות לדבר שתיקה, שעוזי בנזימן הפך למייצג שלה. בשלב זה קשר השתיקה ניצח. התקשורת התנהגה כמו בת יענה. אבל זה ניצחון פירוס. ניצחון שרק פוגע באמון הציבור בשתי המערכות. ההפסד הוא כולו של חופש הביטוי ושלטון החוק.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2393&page=4

תגוביות:

1.אנחנו חיים בדיקטטורה שיפוטית! אין משמעות לבחירות!

2.התקשורת בישראל היא תוצר של "המאפיה השמאלנית" , והיא אכן מתפקדת כזרוע המרכזית של המאפיה הזו. התקשורת בישראל מומחית אך ורק בהשתקת "רעשים" נגד המקושרים, וביצירת "רעשים מדומים" נגד מתנגדיהם. זו רק עוד הוכחה בולטת לשלל העובדות מהעבר המוכיחות את התנהגותם המושחתת.

http://rotter.net/forum/scoops1/30243.shtml#34

3.תיקון. אופציית תיקון האמון בתקשורת ובמערכת המשפטית - כבר לא קיימת !!!

4.גורמים עויינים לישראל השתלטו על התקשורת כאן. כנ"ל בארה"ב. הניו יורק טיימס משתף פעולה עם אוייבי ארה"ב כבר מזמן, במסווה של "הומניזם" מזוייף וצבוע. האמת היא שכסף ערבי ומוסלמי עומד מאחורי הממלכה השביעית והנה קנו גם את סופרמן, שמוותר על אזרחותו האמריקאית לטובת האו"ם וגורמי הסדר העולמי החדש...

5.אני מזמן לא מאמין לתשקורת, אבל כאן יש פגיעה חד משמעית במדינה. לי נמאס. אני מחכה לעוד חברה כמוני, ובסוף נעשה מהפיכה.

6.ימיני. בסיום אתה כותב שמעשי בית המשפט והתקשורת פוגעים באמון הציבור בהן. לציבור אין שום אמון בהן. לא נותר במה לפגוע. הציבור מלא קבס ממערכת המשפט וכלי התקשורת. בחילה זו המילה!

7.נו מה חדש? זה ידוע שיש לנו שלטון של 0.3% על כל המדינה.
עכשיו איך נפטרים מהם? כמו בסוריה? כמו במצרים?

8.מדוע אותה רות רונן לא תולה את הנעליים באופן מיידי, לאחר שנחשפה הפרשה?

9.ההשתקות וההפחדות שעובר הציבור הישראלי מול קליקה קטנה שהחליטה לחטוף מדינה שלמה לקידום האג'נדות שלה בלתי נסבל. על הציבור הישראלי להתקומם למול העיוות שבו הוא חי.

10.העם רוצה להפיל את המשטר והשלטון שנמצא כאן בידי התקשורת ובית המשפט. לא ירחק היום שהעם יצעק לדיקטטורה של השמאל - degageכפי שקרא העם התוניסאי לבן עלי וסילק אותו! אין כאן דמוקרטיה - חייבים לומר זאת שוב ושוב. אין כאן כללי משחק הוגנים, אין כאן שויון - וזה יגיע! גם אם יתמהמה בו יבוא!

11.לחקור קשרי פוליטיקאים ופקידים בכירים עם הקרן החדשה.

12.אנחנו נראה את אוליגרכיית המשפט והתקשורת מתרסקת לתוך בור עמוק, בדיוק כמו ידידינו אסד, קדאפי ושות'...

13.והשעון ממשיך לתקתק וצעירים רוצחים מג'לג'וליה הופכים להורגים מלאי מצפון וענווה בבית המשפט הזה.

14.מערכת המשפט בישראל מזמן לא רלוונטית וכופה עצמה על הציבור.

15.לא ניתן להשתיק עם שלם! ננצח בסוף!

16.אם על פי חוק אנחנו לא חייבים לספק שירותים רפואים לתושבי עזה, אז למה לכל השדים והרוחות אנחנו עושים זאת? כלום לא ידעו תושבי עזה את סעיף 7 באמנת החמאס שקורא לרצח יהודים כשהצביעו לאירגון טרור זה בבחירות לרשות הפלסטינית?

17.השמאל הישראלי - אויב המדינה ויש לומר זאת ללא פחד וללא מורא!

18.כמה זמן עוד נמשיך לספוג את הדיקטטורה השמאלנית הפושה בכל מקום. מתי גם אנחנו הרוב השפוי בעם, נתקומם נגד שלטון הצללים של השמאל הפשיסטי ? אולי הגיע הזמן שגם אנחנו כמו הרוב הסוני בסוריה, נראה למיעוט הניבזי הזה שהשתלט על מערכת המשפט ועל כלי התקשורת, מי נותן את הטון. רות רונן, אינה אלא משת"פית של החמאס, המושתלת במערכת המשפט שלנו. ארכי טרוריסטית במסווה של שופטת.

19.העין השביעית, בשליטת המכון לדמוקרטיה, בשליטת הקרן להשמדת ישראל. אתה טוחן מים ימיני-רק נשק ייפתור את הבעיה.

20.דרוש מנהיג.

21.אם פעילותו הנמרצת של השמאל בישראל לקעקוע אושיות המדינה (אני לא רוצה לזהם את ישראל לכן איני קורא לו השמאל הישראלי) במימון אירופי אנטישמי עויין תומך טרור ערבי, אינה מסמנת אותו כגייס חמישי, אז מה זה גייס חמישי?

22.מפסיקה לפסיקה כוחנו עולה. כל יום מתרבים האבסורדים שגורמים לציבור ללחץ ציבורי עצום וגובר על הכנסת לקחת מהשופטים את כוחם הנסמך על מינוי חברים מושחתים.

23.בכל מקרה הכנסת והממשלה חייבים להתייחס ולתת מענה לתופעה מדאיגה ומסוכנת זו, לפני שיהיה מאוחר!

24.הקרן לישראל חד"שה וגרורותיה הפו"צ במימון מדינות זרות עויינות מנהלת מסע צלב כנגד מדינת היהודים, וכל האמצעים כשרים בעיניה, לרבות "הכשרת" משפטנים" וכל שרץ שהוא, לשם כפיית מדיניותם על מדינת היהודים, לרבות חרם על מדינת ישראל ומוסדותיה.

השמאל, אחר שהבין שהבוחר מאס בו וכי אין לו סיכוי בקלפי, שבר ושובר את כל הכלים.

גרורותיו בתקשורת ובמערכת המשפט מנסים לסרס את יכולת העמידה שלנו ואת זכות ההגנה העצמית שלנו במסגרת מסע הדה לגיטימציה כנגדנו.

יחד עם ג'י סטריט וארגונים אנטישמיים ברחבי תבל.

די לקרוא את הזדעזעותו של גפן במאמרו מהיום וחמור מכך את השתלחויות השמאל הקיצוני בו.

הגיע הזמן שהשמאל הציוני, ליתר דיוק מה שנשאר ממנו, יתעורר ויוציא את השמאל הפו"צ מחוץ למחנה, שתקתם זמן רב מדי, בינתיים, באתנן של מדינות זרות עויינות שעליו הסתמכתם, הם עושים דה לגיטימציה גם לכם.

25.יש לסלקה מיד משיפוט, ה"אג'נדה" מזדקרת מבין חלציה. ערוות ה"קרן לישראל חדשה" פרושה לעין כל.

26. השמאל מסיבות שפשוט איני מבין נחוש לחזק את ידי האויב ולעזור לו. כמו הגרמנים בזמנו שהאמינו שהם גזע אדם עליון כך גם השמאלנים מאמינים שהם עליונים מוסרית מהרוב שחושב אחרת.

27.הפתרון בעזה הוא פשוט. המצרים זימנו לישראל מתנה מדהימה בדמות פתיחת מעבר הגבול ברפיח. ע"י צעד זה הם מאפשרים לישראל להשלים את ההתנתקות מעזה, וזה כולל ניתוק צינור המזון לעזה וניתוק החשמל לעזה.

28.אנשי " מפאי" מעולם לא קיבלו את התבוסה בבחירות.

29.לימיני מגיל רונן: חבל שאתה השתקת אותי בזמנו.

30.האם העתונאי בנזימן היה חבר קרוב של העיתונאי רונן ז"ל, אביה של השופטת?

31.אנשים המנהלים את חיינו, אינם מאמינים יותר בתקומה יהודית, אלא בגלות. מי שהכין לו דרכון, מכין גם מכתבי המלצה.

32.בסביבתי הקרובה אין אף אדם שנותן אמון במערכת המשפט.

33.שופטת שהיא חלק מהזבל השמאלני המרקיב. שימוע לשופטים.
להתנער מהאשפה השמאלנית. לחזור לשורשים היהודיים.

34.במדינה בה כנופיית ערבים צמאי דם יוצאת בריקודים מבית המשפט לאחר שהתנפלו כחיות רעות על אב משפחה, ורצחו אותו באכזריות חייתית לעיני משפחתו, ואז הורשעו רק שניים(!) מהחבורה בהריגה, כי פשוט בעטו לו בראש כדי לדגדג אותו, ולמרות ששכלית הבינו שהוא ימות מזה, בכל זאת איכשהו "נפשית" הם לא היו בטוחים שהוא ימות, ולכן לדעת בית המשפט הם אינם רוצחים אלא רק, אתם יודעים, קצת שובבים - קטן על שופטת לפסוק בתיק בו מעורב בעלה. באמת, אדון ימיני. אני מתפלא עליך. איפה אתה חי?

35.חרפת התקשורת חלק ב'. שלשום התראיין ד"ר גיא בכור בתכנית הטלביזיה של דן שילון. ניתן להסכים או לחלוק על בכור, אבל צריך להודות שהוא מבטא דעות החורגות מהמקהלה התקשורתית המוכרת. דן שילון לא אהב את המנגינה ששמע, והודיע לד"ר גיא בכור שלא יוזמן שוב לתכנית בעתיד. לא מאמינים ? בבקשה:

דן שילון מאיים על דוקטור גיא בכור בהפסקת הפירסומות:

http://www.youtube.com/watch?v=RYny0xENwUA

מישהו בתקשורת כתב על זה? מישהו מחה? מזרחן ידוע ומוכר יורחק בעתיד מתכנית טלביזיה כי דיעותיו אינן מקובלות על המראיין, וזה במדינת ישראל 2011. אפילו בן דרור ימיני לא כתב על השערוריה הזו.

36.כל מערכת ההתייחסות של האליטה הוא חוגי השמאל הרדיקלי באירופה. חבורת האליטה הישראלית מתקיימת וחיה רק על פי החליל של השמאל הרדיקלי של אירופה. זאת מערכת המזינה את עצמה של שמור לי ואשמור לך, ממן אותי ואממן אותך, הזמן אותי, הענק לי פרסים, לקק לי ואלקק לך. החבורה הזאת מנותקת לחלוטין מהדמוקרטיה הישראלית, לא מעניין אותה בכלל מאזרחי ישראל מחוץ למעגל המלקקים שלהם.
האנשים הללו לא גרים בפריפריה, לא מופגזים על ידי החמאס, לא נוסעים באוטובוסים, לא נזקקים לרפואה הציבורית, לא צריכים לעבוד למחייתם, חיים על חשבון הציבור ומענקים מאירופה. אין להשחית עליהם מילים אלא יש לנקוט במעשים. יש לסלקם בהדרגה מכל מוקדי הכוח והכסף של מדינת ישראל, לבודדם ולנתקם, עד שהשפעתם על הציבור הישראלי תהיה אפסית.

37.השמאל רואה במערכת המשפט ובתקשורת מערכות שנועדו לאפשר לו לשעבד את כל האוכלוסיה, ולכפות עליה בכוח הזרוע אורח חיים שהיא לא רוצה, ללא קשר לתוצאות הבחירות. אין שום קשר בין דיווח מידע לבין התקשורת במערב. אין קשר ולו גם מקרי בין מערכת המשפט בישראל לבין החוקים במדינה.

38.בן דרור! מקארתי הוא לא ימני קיצוני, וחדשות פוקס ניוז הן הגונות ומאוזנות!

39.השופטת רונן ובנזימן לראשות הקרן החדשה לישראל!!!





#103,ידן שילון מאיים על ד''ר גיא בכור בהפסקת הפירסומות:
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.05.11 בשעה 18:20
בתגובה להודעה #0
חרפת התקשורת חלק ב'.

שלשום התראיין ד"ר גיא בכור בתוכנית הטלביזיה של דן שילון.

ניתן להסכים או לחלוק על בכור, אבל צריך להודות שהוא מבטא דעות החורגות מהמקהלה התקשורתית המוכרת.

דן שילון לא אהב את המנגינה ששמע, והודיע לד"ר גיא בכור שלא יוזמן שוב לתכנית בעתיד.

לא מאמינים ? בבקשה:

דן שילון מאיים על דוקטור גיא בכור בהפסקת הפירסומות:

http://www.youtube.com/watch?v=RYny0xENwUA

מישהו בתקשורת כתב על זה?

מישהו מחה?

מזרחן ידוע ומוכר יורחק בעתיד מתכנית טלביזיה כי דיעותיו אינן מקובלות על המראיין, וזה במדינת ישראל 2011.

אפילו בן דרור ימיני לא כתב על השערוריה הזו.


#104,י231 ישראלים נרצחו בעקבות שיחרורו של טננבאום
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.05.11 בשעה 22:30
בתגובה להודעה #0
מה שהתקשורת מסתירה מדברי דגן

מאיר דגן לא דיבר רק על הגרעין האיראני אלא גם על מחיר הדמים שבשחרור מחבלים. אז למה התקשורת מצניעה זאת?

התקשורת הישראלית מתמקדת בדבריו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, אודות הגרעין האיראני והגדרתו את האפשרות לתקיפה צבאית שם כמעשה טיפשי, אולם משום מה דבריו על עסקת אלחנן טננבאום, דברים שיש בהם השלכות לעסקה צפויה לשחרור שליט, אינם זוכים לסיקור נרחב.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ציון סוו'יירי, ששכל את בנו, בתו וחתנו בפיגוע ירי שבוצע בשליחותו של מרואן ברגותי, על הדברים המחזקים את עמדתו זה מכבר אודות מחיר הדמים הכרוך בשחרור מחבלים.

כזכור, דגן אמר שבדיקה שביצע העלתה שישראל שילמה בחייהם של 231 מאזרחיה עבור שחרורו של טננבאום. סוו'יירי, המשמש גם כאחד מדובריו של ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור', אומר שהדברים הפתיעו אותו בהיקפם שכן לארגון היה ידוע על מאה ועשרים עד מאה ושלושים נרצחים בעקבות שחרור טננבאום, "הנתון שמסר דגן מפתיע למרות שידענו שאותם אנשים ישוחררו יצאו לחזור אל הטרור".

להערכתו של סוו'יירי דבריו אלה של דגן הגיעו לשולחנו של ראש הממשלה נתניהו והם תואמים את עמדותיו מהעבר. הוא מספר על שיחותיהם של אנשי 'אלמגור' עם נתניהו ובהן הביע את עמדתו זו. עם זאת הוא מציין שהיו מהשרים שלא האמינו לנתונים שהוצגו בפניהם, וכעת, עם דבריו של דגן, התקבל אישור לדברים ואף החרפה שלהם, שכן כאמור בשיחותיהם עם הגורמים המדיניים דיברו על 120 או 130 נרצחים.

ובאשר לתקשורת שכאמור מעדיפה להתעלם מפרק זה בדבריו של דגן אומר סוו'יירי כי הסיבה המרכזית לכך היא היות התקשורת מוטה בעד שחרורו של גלעד שליט, ועל כן היא מעדיפה להצניע את הדברים. "לא נעים להם לומר שהחבר'ה האלה מאלמגור צדקו...", וכעת קשה להם עם דבריו של דגן כאוטוריטה ביטחונית בכירה.

סוו'יירי מציין כי הוא עצמו היה מעריך שבערב יום הזיכרון היה ראוי שדווקא דבריו אלה של דגן יתפסו את הכותרות הראשיות, ולכן "ההתעלמות מוזרה", כלשונו.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/219383


#105,יגלי צה''ל נגד ''אם תרצו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.05.11 בשעה 10:33
בתגובה להודעה #0
האזינו לראיון וקבעו באיזה צד של המתרס נמצאת התחנה הצבאית

כתבת הפנים של גלי צה"ל, טלילה נשר, מכנה את הקמפיין של "אם תרצו" בכינוי שיוזמות השמאל הקיצוני מעולם לא זוכות לקבל, מסע תעמולה (בלי מרכאות). "מדובר בניסיון מחודש לצייר את ההיסטוריה "הנכונה" מהזווית היהודית כביכול".

בראיון עצמו, רינו צרור שואל את ארז תדמור שאלה שעליה הוא יחזור מספר פעמים בראיון "נכבה-חרטא? קצת זילות יש פה באסון של אנשים אחרים". תדמור מסביר לו שה'נכבה' היתה באשמת הערבים עצמם ואלמלא ניצחון הישוב היהודי, הערבים, כפי שהבטיח מזכ"ל הליגה הערבית דאז, היו עורכים ביהודים טבח המוני. אבל זה לא מספק את רינו צרור והוא חוזר ושואל את אותה שאלה שוב ושוב ובסוף קובע "לא ענית לי על אותה שאלה, שאלה אחת קטנה".

השלב השני, כפי שנהוג כלפי נציג של כל ארגון החסר את חותמת הכשרות של גל"צ, הוא לשאול על הכסף - כמה כסף, מי נתן לכם והאם זה לגיטימי? לא תשמעו את השאלה מופנית ליריב אופנהיימר, לא למיכאל ספרד, לא לעמי איילון או לאורי שגיא ולאמנון ליפקין-שחק, אצלם הכסף לא מעניין.

רינו צרור טוען כלפי תדמור בהמשך: "באת עם נאום מוכן מראש".

את הראיון הלוחמני הזה השוו לשיחה הנינוחה עם ד"ר מוסטפא כהבא שנשאל שאלות קשות כמו "מה דעתך?" " מה עתיד להיות ביום הנכבה להערכתך?"

ללא ספק, מדובר מסע תעמולה.

ואם כבר עלתה שאלת הכסף, הרי שחשוב יותר לברר כמה עולה לנו התחנה האנטי ציונית שעוסקת בתעמולה נגד המדינה, וכאן מדובר בכסף של כולנו, שיוצא מקופת אוצר המדינה.

לסגור את גלי צה"ל!

http://www.youtube.com/watch?v=PeQtafB-G-s&feature=player_embedded


#106,יחוק: מנכ''ל רשות השידור יהיה עורך ומינויו יאושר בממשלה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.05.11 בשעה 22:51
בתגובה להודעה #0
מינוי מנכ"ל רשות השידור יאושר בממשלה

הוועדה המשותפת לוועדות הכלכלה וועדת החינוך והתרבות של הכנסת המשיכה בהכנת חוק רשות השידור החדש לקריאה שניה ושלישית.

הוועדה המשותפת לוועדות הכלכלה וועדת החינוך והתרבות של הכנסת, בראשות ח"כ כרמל שאמה-הכהן, המשיכה היום בדיונים להכנה לקריאה שנייה ושלישית של ההצעה לתיקון חוק רשות השידור, במסגרת קידום הרפורמה ברשות.

בפתח הישיבה דנה הוועדה בסעיף הנוגע להשתתפות חבר המועצה בשידורי הרשות. לפי הצעת הממשלה, חבר המועצה יהיה רשאי להשתתף בדיונים באופן חד פעמי.

חבר הכנסת אופיר אקוניס אמר כי לדעתו מדובר באיסור מוגזם. הוא הביא כדוגמה את חברותו של קובי אוז במליאת רשות השידור, ואמר כי לא הגיוני לאסור עליו להופיע או לאסור על השמעת יצירותיו. ח"כ איתן כבל הוסיף כי אם המינויים נעשים בהליך ראוי אין מניעה שאנשים שהם גם מומחים בתחומם ומכהנים במועצה יופיעו בשידורי הרשות.

ח"כ ניצן הורביץ הצטרף לשניים והשלושה ביקשו לשנות את הסעיף כך שהופעת חבר מועצה תותר מעת לעת, והוועדה אישרה את ההצעה.

עוד אישרה הוועדה, כי הממשלה תהיה רשאית לפזר את המועצה אם היא לא תמלא את התפקידים והחובות שהוטלו עליה בחוק. כמו כן דנה הוועדה בסעיפים הנוגעים למינוי מנכ"ל הרשות. הממשלה הציעה כי המועצה תמנה את המנכ"ל, באישור השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. ח"כ כבל אמר כי משמעות ההצעה היא השארת הפוליטיקה בתוך רשות השידור. ח"כ אייכלר אמר מנגד כי הרשות צריכה להתנהל תחת הביקורת הפרלמנטרית. ח"כ כבל הציע כי המועצה תמנה את המנכ"ל באישור הממשלה ולא באישור השר, והוועדה אישרה את ההצעה. עוד אושר כי המנכ"ל ימונה לתקופה של 4 שנים, עם אופציה להאריך את כהונתו ב-4 שנים נוספות.

כמו כן דנה הוועדה גם בסעיף המגדיר את תפקידי המנכ"ל, וכחלק מזה בשאלה האם המנכ"ל צריך להיות גם העורך הראשי. מנכ"ל הרשות מוטי שקלאר התייחס לכך ואמר כי המוצר של הרשות הוא תוכן והרשות אחראית על רדיו, טלוויזיה ומדיה חדשה, ולכן הניהול חייב להיות בגישה שמסנכרנת את כל התחומים. הוועדה אישרה את הצעת הממשלה, לפיה המנכ"ל הוא בין היתר גם העורך הראשי של השידורים.

יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ אלכס מילר, הציע להוסיף לחוק סעיף נוסף, לפיו 8 מיליון שקל מתקציב הרשות יוקצה מידי שנה לשידורי רדיו ברוסית. ח"כ כבל אמר בתגובה כי הסעיף פותח פתח לעתירות לבג"ץ, בטענה לאפליה. יו"ר הרשות, אמיר גילת, אמר כי זה לא נכון להתערב בתקציב הרשות. הוועדה אישרה את הסעיף וח"כ הורביץ כינה את הוספתו כ"הכנסת מטען צד לחוק" וביקש למחוק אותו. ח"כ עינת וילף הצטרפה לבקשה למחוק את הסעיף.

יו"ר הוועדה שאמה-הכהן ביקש לשמור על האיזון והשוויון בין העולים מרוסיה לעולים מאתיופיה. היו"ר אמר כי הוא דורש להוסיף סעיף לפיו הרשות תקצה מידי שנה 1.6 מיליון שקל לשידורי רדיו באמהרית והוועדה אישרה את הצעתו. ח"כ ישראל אייכלר ביקש לקבוע כי 3 מיליון שקלים מהתקציב השנתי יופנו לשידורי מורשת ישראל, אולם הצעתו לא זכתה לרוב בוועדה. ח"כ וילף התייחסה לדברים ואמרה כי הרכב העלייה השתנה ורוב העולים מגיעים דווקא מצרפת וארה"ב. "זו דמגוגיה פוליטית", הוסיפה ח"כ וילף.

בתום הדיון הודיע היו"ר כי בכוונתו לסיים את הדיונים בחוק ואישורו לקריאה שנייה ושלישית בהקדם האפשרי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/220263



#107,ינאום התשובה של נתניהו בקונגרס והתקשורת כאיום בטחוני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.06.11 בשעה 10:11
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.06.11 בשעה 10:15 בברכה, ליה
 
נאום התשובה של בנימין נתניהו בקונגרס

ספק רב אם קיימת בפוליטיקה הישראלית אישיות פוליטית היכולה לשאת נאום מרשים וקולע כפי שבנימין נתניהו עשה זאת בקונגרס האמריקאי ב-24 במאי 2011.

ספק רב אם קיימת אישיות בינלאומית המסוגלת לרתק כך את הפוליטיקה האמריקאית הצינית והמיוזעת.

כאשר בנימין נתניהו סיים את דבריו, ניתן היה להבין שהנאום היה מרשים מאוד לפי פרצופיהם המכורכמים של שדרני החדשות והפרשנים בישראל.

הקרנבל התקשורתי השלילי המתנהל סביב אישיותו של בנימין נתניהו מאז שהחלה כהונתו, אינו מאפשר לרבים בתקשורת הישראלית לבחון את דבריו ואת מעשיו באור מעט יותר מושכל והגיוני.

הפרשנות שנלוותה לנאום הראתה בעליל כי התקשורת הישראלית הציבה עוד לבנה אחת בתחושה הציבורית הכללית המתייחסת לתקשורת כאל איום אסטרטגי על מדינת-ישראל ותושביה. במילים אחרות, חופש הביטוי אינו חופש השיסוי - בעיקר אם מדובר בראש ממשלה מכהן שנבחר בבחירות דמוקרטיות.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אובמה נפל למלכודת הערבית למרות הזהרתו מפניה", מגזין המזרח התיכון, 28 במאי 2011.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=167723

http://rotter.net/forum/gil/20122.shtml

הודעה 43

תגובית:

הלילה היכה נתניהו את השמאל האנטישמי ואת הערבים חומדי ארצנו, בקורנס!

ביבי ניצח הלילה על הבימה העולמית העיקרית - הקונגרס האמריקאי, את כל תעמולת השקר של אהרון ברק והשמאל, הפועלים נגד מדינה יהודית. כל הכבוד על התיחכום. זו התממשות ההוראה המקראית: בתחבולות תעשו לכם מלחמה! ביבי סיפק לישראל מכונת אמת מושלמת לגילוי וחשיפת השקר הערבי הגדול בהיסטוריה.

נגד הערמומיות הערבית יצר נתניהו חומת אש בלתי עבירה באמצעות מכונת אמת מושלמת.

דבריו של נתניהו הם הטחת האמת בפרצופו של עולם עויין ורווי שקרים, תוך כדי ניפוץ השקרים האלה אחד לאחד ובאופן פומבי, על הבימה הבינלאומית העיקרית והאולטימטיבית - בימת הקונגרס האמריקני.

נתניהו עמל על בנייתה של מכונת אמת משוכללת שמסוגלת לרסק כל שקר המהווה נדבך ב"נרטיב" התעמולה השמאלנית והערבית.

ככל שהתגברו מחיאות הכפיים, ידעו הערבים ואנשי השמאל היהודים, שכל מסכת השקרים והרמאויות שהם טוו במשך שלושים השנה האחרונות באמצעות בג"צ ישראלי תומך ומחוקק (בניגוד לחוק), הולכת ומתפוררת לאבק פורח!

כל עמלו של אהרון ברק - חוזה מדינת כל אזרחיה, הלך והתפוגג, באולם רווי אהבה ותמיכה מהממת לישראל יהודית.

הלילה היכה נתניהו את השמאל האנטישמי ואת הערבים חומדי ארצנו, בקורנס!

התנאים שהציב הם תמציתה של האמת, וישמשו מעתה נייר לקמוס לגילוי וזיהוי בוגדים מבית, ואוייבים מחוץ.

דרישותיו של נתניהו הן דרישות העם היהודי כולו, ובמהותן מהוות מכונת אמת, נייר לקמוס, מכונת רנטגן, אולטראסאונד, וניתוח פתולוגי בו זמנית.

הערבים הם רק שוכרי דירה בארצנו, ולא יהיו לעולם בעלי הבית!

ארץ ישראל היא ביתו של עם אחד בלבד!

"חוזה השכירות" שהכין נתניהו לערבים הוא מסננת לרמאים.

האשכול: מאז ומקדם -השקר הערבי הגדול ביותר בהיסטוריה

http://rotter.net/forum/gil/20448.shtml#2

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=165585

לפני 33 שנה ב-1978 הופיע נתניהו כיועץ כלכלי בפני קהל

באותו זמן היה בוגר MIT והוא בן 28 בלבד
בענין הקמת מדינה פלסטינית. שימו לב לדבריו הברורים ורהוטים

bibi netanyahu 28 years old.wmv

http://www.youtube.com/watch?v=lixYEZ9M_dU&feature=player_embedded


#108,יקורס חדש לעיתונאות בגבעת וושינגטון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.06.11 בשעה 12:38
בתגובה להודעה #0
לאור הצלחת קורס העיתונאות של ביה"ס "עובדה" לתקשורת בירושלים, יפתח בשנה"ל תשע"ב קורס נוסף במכללת גבעת וושינגטון. הקורס מיועד לצעירים אשר מעוניינים להתמחות בעיתונאות ותקשורת ורואים עצמם עיתונאים בעתיד.

בית-ספר הירושלמי "עובדה" פותח שלוחה חדשה במרכז הארץ

יצחק ברוכי – סטודנט בעובדה תשע"א

"עובדה" הוקמה בתחילת שנת הלימודים הנוכחית ע"י נחי אייל - מנכ"ל מפלגת "תקומה" והפורום המשפטי למען ארץ-ישראל, ומטרתו היא להכשיר צעירים לעבודת העיתונאות, כדי שיוכלו להשתלב במערכות התקשורת בארץ ולהשפיע על האיזון התקשורתי הקיים בה ומתוך כך גם על הציבוריות הישראלית בכלל.

בראש בית-הספר עומד מוטי עובדיה, בוגר בי"ס לתקשורת "כותרת" בת"א ועוזר פרלמנטארי של מס' ח"כים בעבר ובהווה, אשר מתווה את דרכו של בית-הספר. מכללת ליפשיץ הירושלמית מארחת את בית-הספר בקמפוס הגבעה הצרפתית שלה.

את ההרצאות שומעים הסטודנטים מפי עיתונאים מקצועיים אשר עוסקים בכל תחומי המדיה התקשורתית בארץ. טל שורר, כתב גלי-צה"ל, מלמד איך להכין כתבת רדיו, בעיקר בשטח; בני טייטלבוים, כתב ועורך מקול ישראל עוסק בשידור הכתבה בצורה נכונה ורהוטה.

שיעור זה מועבר באולפן הרדיו של המכללה והסטודנטים מתנסים בשידור חי ומוקלט ובעמידה בזמן קצוב (דד-ליין); שרה בק, כתבת ערוץ 2, מרצה על הכנה ושידור של כתבה טלוויזיונית. בשיעור זה מתנסים הסטודנטים גם בבניית וצילום כתבות;

קובי נחשוני, כתב ynet, מלמד איך כותבים כתבה אינטרנטית; סופיה רון- מוריה, כתבת מקור-ראשון עוסקת בכתיבה פוליטית ובתורת הראיון; ניסן שטראוכלר, עיתונאי לשעבר מידיעות-אחרונות מלמד כתיבה עיתונאית, ורועי לחמנוביץ', דובר ש"ס, מרצה על דוברות ויחסי ציבור.

מדי פעם שומעים הסטודנטים הרצאות שונות על העבודה של גורמים חיצוניים מול התקשורת, משלל אישי-ציבור המצויים בתחום- מדובר "מועצת יש"ע" ועד דובר "שלום עכשיו", דרך ח"כים ועורכי עיתונים.

אחת לחודש וחצי, יוצאים הסטודנטים לסיור באחת ממערכות התקשורת הגדולות, לומדים על התנהלות המערכת מהכתבים, רואים איך מתנהלת העבודה בפועל ושומעים הסברים והערכות-מצב מגורמים בכירים במערכת. במסגרת סיורים אלו, ביקרו הסטודנטים באולפני קול-ישראל, באולפני חדשות ערוץ 2, במערכת ynet ובמערכת מעריב.

בשנת הלימודים הראשונה של בית-הספר, לומדים בו סטודנטים בני 17 עד 40, המגיעים מרקעים מגוונים למדי בקשת הישראלית. המכנה המשותף לכולם הוא המוטיבציה והרצון העז להיכנס למערכות התקשורת הגדולות ולהשפיע על הציבוריות הישראלית.

את שנת הלימודים תשע"ב, יפתח בית-הספר "עובדה" בשלוחה החדשה בגבעת וושינגטון, לצד מחזור לימודים נוסף שיפתח בירושלים. אחד המרצים שילמדו בגבעת וושינגטון הוא דדי מרקוביץ, עורך המקומונים של מעריב, וכמותו יהיו עוד מרצים חדשים, מפתיעים ומעניינים.

אז אם אתם חולמים להיות עיתונאים, אם בוער בכם לשנות את מצב הדעות בארץ ואתם בעלי יוזמה, אומץ וכישרון, הירשמו בהקדם במזכירות ביה"ס וניפגש אחרי ספטמבר...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=168195


#109,יטירקל: ''התקשורת הישראלית לא פעלה לטובת ישראל''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.06.11 בשעה 18:15
בתגובה להודעה #0
"התקשורת הישראלית לא פעלה לטובת ישראל"

"התקשורת הישראלית לא פעלה בחזית אחת עם טובתה של ישראל בפרשת המשט", האשים השופט יעקב טירקל בכנס מחקרי יו"ש ה- 21.

השופט בדימוס, יעקב טירקל, אשר עמד בראש ועדת החקירה לבחינת אירועי המשט והסגר הימי, מאשים בדברים שנשא בכנס ה-21 למחקרי יו"ש שנערך ע"י מרכז מו"פ אזורי יו"ש ובקעת הירדן במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, את התקשורת הישראלית בהפרעה להסברה הישראלית.

"התקשורת הישראלית לא פעלה בחזית אחת עם טובתה של ישראל.

בניגוד לכל מיני "פרשנים" ששמעתי וקראתי בתקשורת הישראלית, מותר להשתלט על ספינה במים בינ"ל ולא חייבים לעשות כן במים טריטוראליים בלבד", אמר טירקל.

לדבריו, "זנחנו יותר מדי את ההסברה המשפטית שלנו.

יש לנו יותר מזכויות תנ"כיות וסיבות ביטחוניות המצדיקות את קיומנו ופעולותינו. ככלל יש לישראל רתיעה מכל שיתוף פעולה עם מהלך בינ"ל וחבל שכך כי אנחנו יכולים להתמודד עם הזירה הזו".

טירקל התייחס גם לועדה בראשה עמד, וציין כי "בגלל האופי הראשוני של הועדה שעמדתי בראשה, נכללו בדיוני הועדה נושאים שאיש מלכתחילה לא התכוון שיחקרו במסגרתה".

"הוועדה היתה חסרת תקדים בכך שהיו לה 2 משקיפים זרים. נקבע כי לא תהיה להם זכות הצבעה אך לא נקבעו הגדרות תפקידיהם. אני לקחתי על אחריותי שהם יחשפו לכל חומרי הועדה, כולל הסודיים ביותר.

האמון שנתנו במשקיפים הוכיח עצמו.

הם חתמו על הדו"ח כמו היו שותפים לכתיבתו.

היתה לכך השלכה עצומה על השפעת הדו"ח בעולם.

ועדה שבדקה את דו"ח גולדסטון, הידוע לשמצה, הקדישה מילים אוהדות לדו"ח שלנו", הוסיף השופט.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221307

תגוביות:

1. בוקר טוב כבוד השופט התקשורת לא פועלת לטובת ישראל באף תחום. התקשורת הישראלית לא פעלה לטובת ישראל לא רק בקשר למשט. יש המון דוגמאות ואני אביא רק אחת. התקשורת יודעת שהגירסה הרשמית לרצח רבין היא בלוף. התקשורת יודעת את האמת שלא יגאל עמיר הוא הרוצח. אבל היא משתפת פעולה עם הממסד ועם הפרקליטות ועם השב"כ ועם הממשלה בהסתרת האמת. ערוץ 7 הוא אתר החדשות היחיד שלא מוחק תגובות של גולשים שמנסים לחשוף את האמת.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=93061&kw=

2.למרות התקשורת האמת עוד תתגלה. לפי כל הסימנים הגלויים יגאל עמיר איננו הרוצח של רבין אבל מגיע לו להרקב בכלא עד אחרית ימיו, משום שמסיבות השמורות עמו, הוא הודה ברצח, ובכך גרם לנזק אדיר, בל ישוער, למחנה של היהודים הנאמנים.

3.התשקורת הישראלית היא סרטן בגוף המדינה. מפחידה את הציבור
בידיעות ביטחוניות שנותנות כוח לאויבינו. לעומת זאת דברים רבים לא מתפרסמים למרות חשיבותם כי הם לא "רלונטיים" לקו הפחדני חסר עמוד השידרה של העיתונים.

4.אתה לא ממש מחדש דבר. אנו זוכרים את מופע האימים של הסמולנית הקיצונית האנרכיסטית יונית לוי, בזמן מבצע עופרת יצוקה, וכמובן דוגמאות רבות מספור אחרות, לא חסרות.

5.התשקורת הישראלית חצתה מזמן את הגבול ונוספה אל שונאינו.


#110,י''הארץ'', עיתון ציוני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.06.11 בשעה 11:04
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.06.11 בשעה 11:19 בברכה, ליה
 
עם מכירת 20% ממניותיו לליאוניד נבזלין, הצהיר "הארץ" בפני הבעלים החדשים על "העקרונות המערכתיים" המנחים אותו. הנה הם, בלווית הערות אגב של מערכת "לאטמה":

1. 'הארץ' הוא עיתון ציוני התומך בקיומה ובחיזוקה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. (יהודית בלי דתיים אבל, ודאי שבלי חרדים, ודמוקרטית בלי ציבור בוחרים, אתם יודעים, רוסים, ימנים, כל מי שמפריע לבית המשפט להחליט החלטות).

2. 'הארץ' יקרא ויתמוך במאמצים להפוך את ישראל למתקדמת בתחום החינוך, המדע והתרבות. (כלומר, העיתון יקבע את תכנית הלימודים בישראל, כי הוא ציוני, כמובן, אבל לא ציוני מדי!).

3. 'הארץ' ישאף להפוך את ישראל למדינה מתקדמת ככל האפשר בתחום זכויות האדם. (ובראשן זכותם של ערבים להרוג יהודים ולהצטלם עם פרחים. "זכויות אדם", אגב, לא כולל זכויותיהם של פאשיסטים ג'יהאדיסטים וחובבי קיטש מטורף למיניהם).

4. 'הארץ' יתנגד לכל סוג של כפייה, כולל כפייה דתית. (למעט כפיית יהודים לצאת מבתיהם ולמסור אותם לגזלנים ערבים. זה כן. אה וכפיית קוראי העיתון לקרוא אך ורק על המציאות שהעיתון יעניק לה תעודת כשרות. גם זה).

5. 'הארץ' יתמוך במאמצים להגיע לשלום בין ישראל לשכנותיה הערביות". (אבל לא עם החמאסניקים. זה כבר מוגזם).

יכולנו להמשיך כך עוד ועוד, אבל הבנתם את רוח הדברים. וואלה הוא לא אתר שמאלני, "הארץ" הוא בכלל עיתון ציוני... הארכיון פרוש לפניכם, קיראו והחליטו בעצמכם.

http://www.latma.co.il/Tag.aspx?tagId=1499

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5334

תגובית:

מיהו נבזלין ומדוע רכש מניות בהארץ?

לאוניד בוריסוֹביץ' נֶבְזְלִין (ברוסית: Леони́д Бори́сович Не́взлин; נולד ב-21 בספטמבר 1959) הוא אוליגרך רוסי לשעבר, מראשי יוקוס. כיום איש עסקים ישראלי ואיש אופוזיציה לשלטון הרוסי. נבזלין דורג במקום ה-14 ברשימת 100 העשירים של ישראל של העיתון מעריב לשנת 2010 עם הון בשווי 4.9 מיליארד שקל.

לאוניד נבזלין נולד במוסקבה בשנת 1959. את השכלתו כמהנדס תוכנה רכש במכון ללימודי תעשיית הכימיה של הנפט והגז במוסקבה, והתחיל מיד לעבוד במשרד לגאולוגיה של ברית המועצות. בשנת 1989 הצטרף נבזלין למיכאיל חודורקובסקי. נבזלין וחודורקובסקי עסקו בין השאר בפעילות פוליטית וציבורית עם דגש על כינון וחיזוק הדמוקרטיה וזכויות האדם ברוסיה. בשנים 1999- 2003 תמכה הקבוצה ומימנה את שתי המפלגות הדמוקרטיות ברוסיה (יבלוקו ו- SPS). ב-2001 התמנה נבזלין לנשיא הקונגרס היהודי ברוסיה, ובסוף שנת 2001 נבחר כסנטור לבית העליון של הפרלמנט הרוסי, בו שימש סגן יו"ר ועדת החוץ. בין תפקידיו שימש נבזלין גם כסגן מנכ"ל סוכנות החדשות הממשלתית של רוסיה ITAR TASS. ב- 2003 התמנה נבזלין לרקטור אוניברסיטת רוסיה למדעי הרוח.

לאוניד נבזלין הוא אחד מאויביו החריפים של נשיא רוסיה לשעבר וראש הממשלה כיום – פוטין. בשנים האחרונות ניסה פוטין להשתיק את יריבו הפוליטי נבזלין בכל דרך אפשרית, כולל שליחת בקשות הסגרה לישראל. הפרקליטות בישראל ובית המשפט העליון בישראל קבעו מפורשות כי אין מקום להסגיר את נבזלין לרוסיה.

פעולותיו בישראל

בסוף שנת 2003 עלה נבזלין לישראל ביחד עם משפחתו. בארץ ייסד נבזלין את קרן נדב. הקרן הוקמה בשנת 2004 במטרה לסייע במימון פרויקטים ללימודי יהדות, חינוך יהודי, יחסי ישראל והתפוצות והאומה היהודית, וכן פרויקטים לחיזוק הקשרים בין הנוער היהודי בארץ ובעולם.

לאוניד נבזלין משמש כיום כיו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות.

הוא מכהן בנוסף כחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, כחבר מועצת המנהלים של המרכז ללימודי יהדות ברוסיה, כיו"ר קרן השואה ועוד.

בשנת 2011 רכש 20% ממניות העיתון "הארץ".

לאוניד נבזלין כתב מספר ספרים על יחסי ציבור וחשיבותם בעידן המודרני, ביניהם: אדם עם רובל ו- יחסי ציבור - מי צריך את זה.

ויקיפדיה

הודעת הנהלת "הארץ": נבזלין רוכש 20% ממניות "הארץ":

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230907.html

תגובית:

מוזר שבתור ציוני בחר דווקא להשקיע בעתון פלסטיני, אמנם בעברית.



#111,ירק החמאס תומך בגלי צה''ל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 21.06.11 בשעה 16:51
בתגובה להודעה #0
ריבחי רנטיסי רוצה את גל"צ

מחבל החמאס, ריבחי רנטיסי, הוקלט אתמול (שני) לגלי צה"ל כחלק ממאבק אנשי התחנה על נחיצות התחנה. האזינו

מחבל החמאס, ריבחי רנטיסי, הוקלט אתמול (שני), לבקשת גלי צה"ל, בדברי תמיכה על התחנה. זאת כחלק ממאבק התחנה על נחיצותה, בעקבות דברי הביקורת שנשמעו לאחרונה, לפיהם, התחנה אינה שיוויונית בדעותיה הפוליטיות.

בהקלטה נשמע רנטיסי אומר: "שלום מדבר ריבחי רנטיסי פעיל חמאס ברצועת עזה. אני קורא לחברי ועדת הכלכלה בכנסת לתת חופש ביטוי לגלי צה"ל".

"אני מתראיין בדרך כלל לגלי צה"ל והם נותנים חופש ביטוי מוחלט. אני קורא להם שזה ימשיך. זה נחשב כמו בית של כולם".

רנטיסי מאשר את ההקלטה

בראיון לערוץ 7 אישר רנטיסי כי אכן ההקלטה אמיתית, "הקליטו אותי בגלי צה"ל אבל לא סימסתי לאף אחד. אני בעד חופש ביטוי לגלי צה"ל אבל מישהו סימס לכל העולם הישראלי". לערוץ 7 נודע כי אנשי 'ישראל שלי' הם שעומדים מאחורי הפצת ההקלטה.

אתמול הפיצה התנועה סרטון חדש המציג תמונה מדאיגה של התחנה הצבאית:

בעקבות פרסום ההקלטה היבו בישראל שלי לידיעה ואמרו "ב'ישראל שלי' מדגישים כי מדובר בהקלטה מקורית ואמיתית של רנטיסי, ולא בחיקוי או 'בישול'. רנטיסי אף הביע מספר פעמים בפני אנשי התנועה את הסכמתו להתראיין בתקשורת ולהסביר את עמדתו התומכת בגל"צ".

יו"ר 'ישראל שלי', איילת שקד, אמרה כי "ישנו אבסורד גדול וכואב, שבו בעוד לוחמים וקצינים מרגישים שהתחנה הצבאית עוינת אותם, גדולי התומכים שמתייצבים להגנתה הם טרוריסטים. אנחנו קוראים לחברי וועדת הכלכלה שלא להאריך עוד את החוק המאפשר לגל"צ לעשות רווחים על גב הציבור, כל עוד לא מבוצעת בתחנה מהפכה של ממש".

גלצ - סכין בגב החיילים

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=a-k44lWr5uE

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221533

תגוביות:

1.רק החמאס תומך בגלי צה"ל. בהתחלה לא האמנתי שזה אמיתי!

2.צריך לסגור את גלי צה"ל במתכונת השמאלנית הנוכחית שלה !!!

3.גלי צה"ל - הבית של החיילים של חמאס.

4.במדינה מתוקנת מזמן היו סוגרים את התחנה ושמים את מנהליה בכלא
על הסתה פרועה כנגד מתיישבים. אין מקום לתחנה כזו שמייצגת לכאורה את צה"ל, אך לאמיתו של דבר תפסו אותה שמאלנים כופרים על מנת לצאת נגד יהודים המתיישבים בארץ שלהם. במדינה מתוקנת היו שמים מזמן את כל המסיתים בכלא, מאחורי סורג ובריח.

5.בושה וחרפה, עד אנה הגענו. כסא"ל בדימוס אני מתבייש בתחנה שאמורה לייצג את חיילי צה"ל, אך מייצגת את אוייבי ישראל, וחמור מכך, דוחקת בהורים שכולים לשתף עמה פעולה. אם זוהי התחנה, יש לסגור אותה לאלתר.

6.MyIsrael‎

ישראל שלי מודיעה: הודעת פעיל החמאס רנטיסי על התגייסותו למען גל"צ - לא זיוף

http://bit.ly/lP35EO

http://www.facebook.com/MyIsrael

7.יש לבדוק איזה כוח עומד מאחורי השמאל המסית נגד צה"ל ונגד עם
ישראל, ולמה לא מסוגלים לפטר ולהעניש אותם. מהיכן כוחם? כולם ממלאים פיהם מים, למה?


#112,ילמה הטוקבקיאדה היא חלק הכרחי ובלתי נפרד - מהגאולה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.06.11 בשעה 09:49
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.06.11 בשעה 09:56 בברכה, ליה
 
1.משום שלכל אדם מישראל יש ניצוץ של ידע, מידע או חידוש, שחייב להיתרם לטובת כלל ישראל.

לכלל אותה האבוקה המציתה בסופו של דבר את לפיד הגאולה השלמה.

והנה המכשיר האדיר הזה, אמור כך או אחרת ולמרות שאין טוב בלי רע,
ליתן לאחרון הפשוטים בעם ישראל, להוציא לאור את "ניצוצו" שלו.

וכך יכולים כלל ישראל לפעול למען קירוב הגאולה כמו שנאמר: "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".

וכך הגאולה הולכת וזורחת עד שיתקיים: "ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים".

מאת: משה אהרון נווה עמל, הרצליה.

2.הטוקבקים הם הכוח החדש של הציבור, שעוקף אפילו ממשלות ומוסדות שלטון.

רק לטוקבקים יש באמת כוח.

דווקא התגוביות הן החלק המעניין ביותר של כל אמירה מאמר וכתבה, בעיקר כשהנושא כאוב או שנוי במחלוקת.

משם אפשר לשאוב נחמה, תקווה, מידע עצום ורב, ורעיונות שלא עלו על דעת הציבור קודם.

התעמולה והתשפוכת האידיאולוגית של עיתונאי-התקשורת מזיקות מאד,
הרבה יותר מהטוקבקיסטים.

אנשי התקשורת בתשלום עושים ככל העולה על רוחם, תוך שהם שותלים זרעי פורענות במוחם של אויבינו, ומשלחים לעולם רעיונות לגרימת נזקים לעמנו, שלא היו כלל עולים במוחם הרצחני.

פנייתי היא לכלל הכותבים בתשלום:

אתם לא בעלי זכויות הגוברות על שלנו - הציבור, להביע דעות מכל הסוגים.

חופש ביטוי לכולם, ומי שנפגע שילך לבית המשפט!

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9633


#113,יגם פת''ח מצטרפת לחמאס ומחזקת את גל''צ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.06.11 בשעה 22:38
בתגובה להודעה #0
פת"ח בשביל גל"צ

Fatah for Galatz

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=reRbZ-cFiTY


#114,ימרכז תדמי''ת מגיש: טעימות מגלי צה''ל, הבית של החיילים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.06.11 בשעה 17:02
בתגובה להודעה #0

מרכז תדמי"ת מגיש לכם, הציבור הרחב, טעימות משידורי גלי צה"ל.

על השאלה מדוע מערכת הביטחון מממנת את התחנה הזו, ומי מרגיש בבית ב"בית של החיילים" - נשאיר לכם להשיב.

בתיאבון !

ליקוט ועריכה - חני לוז

http://www.galaz.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp



#115,ייורם שפטל: גלי צה''ל הבית של המחבלים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.06.11 בשעה 17:25
בתגובה להודעה #0
עו"ד יורם שפטל מקווה שגלי צה"ל הנותנת לדבריו במה למנהיגי טרור תיסגר בקרוב, "גלי צה"ל היא בעצם הזרוע התעמולתית של החמאס".

עו"ד יורם שפטל התייחס בשיחה עם ערוץ 7 למחאה המתמשכת כנגד תחנת גלי צה"ל והביע תקווה כי התחנה תיסגר במהרה, "גלי צה"ל לא רק שנותנת במה למרצחים מהחמאס והפתח, אלא היא בעצם משמשת כזרוע התעמולתית שלהם. בכל שאלה שעומדת בין האויב הערבי למדינת ישראל, גלי צה"ל ניצבת בשתי רגליים בוגדניות לצד האויב".

לדבריו העובדה שגלי צה"ל הגישו תביעה נגד תנועת 'ישראל שלי' מוכיחה את קלונם, "עצם התלונה מראה שהם מרגישים שיש כאן משהו נכון והם מאבדים את העשתונות. זה הרי לא מקרה שיש אהדה עצומה בחמאס לגלי צה"ל, הם הזרוע התעמולתית שלהם בעברית. מי שמאזין לראיונות עם אותם מנהיגי טרור, שומע מצד אחד ראיונות אדיבים ונעימים לעומת ראיונות תוקפניים עם שרי ליכוד".

עו"ד שפטל קורא לקדם את התכנית לסגירת התחנה, "אין דבר שעם ישראל זקוק לו יותר מאשר לסתום את פיותיהם של המסיתים בגלי צה"ל. זו כנופיה שמאלנית קיצונית, מרעילת בארות שיטתית שמשרתת את האויב הערבי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221717

תגוביות:

1.יו"ר ישראל שלי בערוץ 10 על הקמפיין להחזרת גל"צ ללוחמים

http://www.youtube.com/watch?v=3iEjGTPJazg&NR=1

2.גלצ - סכין בגב החיילים

http://www.youtube.com/watch?v=a-k44lWr5uE&feature=related

3.רק בתקשורת ה"ישראלית" קוראים לרוצחים ומחבלים "החברה"

השימוש במילים המקרבות שמור אך ורק לאנשי מחננו!

"חברה" מילה השמורה רק לאהובינו, זלגה בפיהם של כתבי התקשורת לתחום העיסוק בטרור ובמחבלים!

אנחנו שומעים על ה"חברה" מהחמאס, על החברה מהפת"ח, על מה אומרת האמא של "החברה" האלה עלינו ועל מעשינו, וזה באופן יומיומי ולא נלאה.

כמו שהמים מכים על הסלע יש לשמאל כוונה לשחוק אותנו ולעוות לנו את כל עולם המושגים!

דעו לכם אנשי התקשורת ה"ישראלית":

הרוצחים הם לא החברה שלנו.

הם ה"חברה" של רזי ברקאי.


#116,ירק בתקשורת ה''ישראלית'' קוראים למחבלים ''החברה''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.06.11 בשעה 17:29
בתגובה להודעה #0
"חברה" מילה השמורה רק לאהובינו, זלגה לפיהם של כתבי התקשורת לתחום העיסוק בטרור ובמחבלים!

אנחנו שומעים על ה"חברה" מהחמאס, על החברה מהפת"ח, על מה אומרת האמא של "החברה" האלה עלינו ועל מעשינו, וזה באופן יומיומי ולא נלאה.

כמו שהמים מכים על הסלע יש לשמאל כוונה לשחוק אותנו ולעוות לנו את כל עולם המושגים!

דעו לכם אנשי התקשורת ה"ישראלית":

הרוצחים הם לא החברה שלנו.

ואת התוספות המפנקות ניק וצ'יק לא נסכים שתדביקו לרוצחים גסים שופכי דמים.

הפסיקו לשאול כמה חמאסניקים, או כמה חברה מהפת"ח התקיפו את חיילי צה"ל.

אף אנגלי לא ראיין האמא של הנאצי במלחמת העולם השניה, ושאל אותה לשלום בנה, אחרי התקפת הנגד האנגלית, לילה קודם.

אף אנגלי לא העלה בדעתו להתעניין בשלום הנאצי הזה או בעמדת אימו.

השימוש במילים המקרבות שמור אך ורק לאנשי מחננו!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=174213


#117,יהתקשורת, השמאל ומשפחת שליט אשמים בעמדת החמאס
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.06.11 בשעה 10:19
בתגובה להודעה #0
לציניות של התקשורת אין גבול

לתקשורת הישראלית, לשמאל ולמשפחת שליט יש תרומה מכרעת להקשחת עמדת החמאס שוב ושוב.

הם אלה ששיכנעו במעשיהם שכדאי להחזיק את גלעד שליט בכל מחיר.

משפחת שליט איבדה את התמיכה של הציבור בישראל (ראו משאל לאטמה)!

הצטרפותם לשמאל הקיצוני, שכל מה שמעניין אותו זה שחרור מרצחים וניגוח הממשלה, כבר מזמן עבר את גבול נכונותנו להבין.

מישאל לאטמה (שאמנם מנוסח בצורה צינית) מראה שרק 2% מהציבור מקבל את הקמפיין של התקשורת.

http://www.latma.co.il/

העתונים שואלים מדוע לקח לממשלות 5 שנים להפסיק את פינוק רוצחי החמאס בכלא.

כמובן שהשאלה לגיטימית וצריכה להישאל בקול רם, אך לא ע"י התקשורת שבמעשיה מנעה החלטה כזו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=174233


#118,יחגי סגל מנסח שאלון הבוחן את האובייקטיביות של שדרי הרדיו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.06.11 בשעה 10:37
בתגובה להודעה #0
תקלה היסטורית בשידור

מדי חצי דור בממוצע אני מבקר בבניין של גלי צה"ל ביפו. הפעם האחרונה היתה בשעת לילה מתקדמת בשבוע שעבר. הזמינו אותי שם לשיחת נפש עם אושיית התחנה, מיכה פרידמן. נכנסנו לאולפן שלוש דקות לפני תחילת השידור. מול המיקרופון ישבה סמלת ראשונה, שחורת שיער, וקראה את מבזק החדשות. זהבית לויאן שמה. לקראת סיום היא ציינה ש"מחר, ערב חג השבועות". זאת היתה אמירה ערבה מאוד לאוזני, אשר כבר התעייפו לשמוע בגל"ץ כי "מחר, יום הגאווה", "מחרתיים יום הנאכבה" ו"בעוד שלושה חודשים, ספטמבר".

כשהמבזק נחתם, וזהבית קמה כדי לפנות את המיקרופון לפרידמן, התברר שיש לה חצאית נושקת רצפה. ימות המשיח, אמרתי לעצמי. אחר-כך סיפרו לי שזהבית משתחררת בעוד חודש יחד עם עוד שתי חברות יראות שמים, ואז הבנתי שימות המשיח בגל"ץ על סף סיום. מחזור המתגייסים החדשים חף מדתיים ומדתיות, ולא ברור באשמת מי – אשמת הדתיים או אשמת המפקד היוצא יצחק טוניק. סביר להניח שבאשמת שניהם.

אבי בניהו, אשר בתקופתו נרשמה פריצת דרך בתחום קבלת כתבים דתיים לתחנה, העיר לי פעם שהדיון הציבורי על סוגיית אחוז הדתיים בגלי צה"ל הוא בעצם דיון על אחוז הימניים שם. בינינו, בניהו צדק. תחנת הרדיו הצבאית סובלת מבעיית חילון היסטורית, אבל בתוכניות האקטואליה בולטת יותר בעיית השמאלנות, בעיה חריפה עם השלכות הרסניות על התקשורת העברית כולה.

מסרון ההדחה שאהוד ברק שיגר בחודש שעבר לטוניק הצית את המחלוקת העונתית על אופייה האידיאולוגי של התחנה. הימין דרש לסגור אותה או לפחות לבצע בה טיהור המוני, והשמאל הגיב בעצומות נגד סתימת פיות. "הניחו לגלי צה"ל", ביקש רזי ברקאי במאמר נרגש ב-YNET. "כבר עייפנו מלהסביר", הוא כתב, "גל"צ היא לא שמאל ולא ימין".

לפי בקשתו, באמת אניח פה לגלי צה"ל. עייפתי כבר מכתיבת ביקורת עליה. ברוך השם, צמחו פה צעירים מוכשרים שעושים זאת טוב ממני. קלמן ליבסקינד, למשל. אין לי גם עניין לגרום עוגמת נפש לרזי ברקאי. הוא איש נחמד בסך הכול ומופת מקצועי. לא מזמן אפילו יצא לי לנזוף טלפונית באישיות בכירה ביו"ש שהתראיינה בתוכניתו ותוך כדי ראיון נקלעה אתו לקטטה מיותרת. חיוויתי באוזניה את דעתי שזה היה דווקא ראיון הוגן. בניגוד לרבים מעמיתיו, רזי ברקאי מצליח בדרך כלל להיות חביב וענייני אפילו כלפי מראיינים שהוא סולד מדעותיהם. הוא לא גבי גזית.

הייתי רוצה רק למחות בתוקף על טענתו הנ"ל, טענה שגורה מאוד גם בפיהם של בכירי תקשורת אחרים בישראל, כאילו זירת השידור שלהם "היא לא שמאל ולא ימין". זו טענה מופרכת עד כדי גיחוך, אך בדרך כלל היא מושמעת בתום לב, ולכן צריך יותר להסביר פה מאשר לכעוס. רזי ברקאי ועמיתיו באמת מאמינים שהשידור שלהם נקי מפניות אידיאולוגית. רובם כבר מודים ביושר שהם שמאלנים, אבל עדיין משוכנעים בטעות שהם מצליחים להשאיר את דעותיהם מחוץ לאולפן. הם אפילו לא מרגישים איך הדעות מתגנבות פנימה וזולגות בשידור.

"הטענה שהתקשורת שמאלנית היא מחמאה שלא מגיעה לנו", הצטנע לאחרונה יאיר לפיד ב'ידיעות אחרונות'. גם הוא לא מבין מה הבעיה פה. כשאיתן ליפשיץ הזכיר בגל"ץ את הדו"ח הטרי של מבקר רשות השידור נגד תופעת מאמרי המערכת השמאלניים ברשת ב', קטע אותו משה שלונסקי וטען שזוהי אגדת עם ימנית. קול ישראל לא שמאלני, טען שלונסקי. הוא ראש החוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל, עיתונאי בכיר בדימוס, ובכל זאת צריך להסביר אפילו לו.

בשיחה הרדיופונית הנ"ל עם מיכה פרידמן גיליתי מחדש שזוהי משימה מפרכת. אי אפשר להסתפק בהאשמות כלליות, מוכרחים גם להדגים אותן. בשיחה עצמה הסתפקתי בשתים-שלוש דוגמאות, כי זה היה ראיון, לא אוניברסיטה משודרת, אבל אחר-כך חשבתי שאולי כדאי להרחיב את מיזם ההדגמה ולהעלות אותו על הכתב. מדובר בשאלון רטורי לשדרי רדיו וטלוויזיה שאינם מבינים מדוע הימין והדתיים תמיד מקטרים נגדם:

השאלון

שדר מקצועי יקר, מראיין ניטרלי חביב, נניח שהממשלה מחליטה מחר לבנות 750 דירות בשכונת גילה בירושלים ובהר חומה. שר הבינוי והשיכון מתייצב אצלך עם שחר לראיון בנדון. האם אתה שואל אותו למה דווקא בעיתוי הזה או למה כל-כך מעט דירות? האם הצגת אי פעם למרואיין כלשהו שאלות בנוסח "מתי תופשר סוף סוף הבנייה באזור 1E במעלה אדומים"?

האם יהיה נכון לקבוע שבתקופת ההתנתקות התרכזת בעיקר בשאלות של איך ומתי, וכמעט אף פעם לא שאלת למה?

כשמשפחה יהודית מורחקת לצמיתות מביתה בגוש קטיף זה מתואר ברדיו כ'פינוי', אבל כשמשפחת עובדים זרים מורחקת לצמיתות מהארץ מדובר תמיד ב'גירוש'. יש לך אישור לאפליה הבלשנית הזו מאבשלום קור? מרות אלמגור-רמון?

איך זה שמנקודת מבט עיתונאית אין בנגב אפילו "מאחז לא חוקי" אחד, רק "כפרים בלתי מוכרים"? מדוע ביהודה ובשומרון המצב תמיד הפוך?

אתה מדווח על עצומת בכירי שמאל בעד עקירת התנחלויות, ולמחרת על עצומת רבנים נגד מכירת דירות לערבים. למי תצמיד את הביטוי "אנשי רוח" – לעצומה של השמאלנים או לעצומה של הרבנים?

הגזענות היא רעה חלה במחוזותינו, אבל בתקשורת אנחנו נתקלים בה רק בהקשרים של גילויי עוינות יהודיים לערבים. האמנם אין כאן תופעות הפוכות מעת לעת?

נערי גבעות זורקים אבנים על פלשתינים, ונערים פלשתינים שזורקים אבנים על יהודים – איזו תופעה שכיחה יותר לדעתך בשטח? איזו תופעה מסוקרת יותר בתקשורת?

ארגון 'שוברים שתיקה' מפרסם דו"ח חדש על סבלותיהם של ערביי חברון תחת שלטון הכיבוש. במקביל מתפרסם דו"ח של ארגון זכויות האדם היהודי ביו"ש (אורית סטרוק) על השפלות משטרתיות שחווים יהודים דתיים בשערי הר הבית. לאיזה דו"ח צפויה חשיפה גדולה יותר במהדורות החדשות וביומני האקטואליה? מי מהשניים יזכה לתיוג אידיאולוגי? מדוע צירוף המלים "ארגון השמאל שוברים שתיקה" קשה כל-כך להגייה רדיופונית?

אגב, מתי השתמשת לאחרונה בביטוי "שמאל קיצוני"? האם יתכן שבמדינת ישראל או באיזשהו מקום אחר על פני האדמה יש רק "ימין קיצוני"?

דוקטור אחמד טיבי או דוקטור מיכאל בן ארי – מי זוכה ליחס מנומס יותר אצלך בראיונות?

שלוש-ארבע תוכניות אקטואליה יומיות ברדיו ובטלוויזיה נחתמות באזכור הימים שגלעד שליט מוחזק בשבי. בעצם, מדוע רק שליט ולא יונתן פולארד? יכול להיות שזה קשור לוויכוח בין ימין לשמאל על המחיר שצריך לשלם – או לא לשלם – תמורת שחרור שליט?

כמה פרשנים מ'הארץ' התארחו השבוע בתוכניתך? כמה מ'מקור ראשון' ומ'ישראל היום'?

אין ספק ששמעון פרס הוא הנשיא הפוליטי ביותר בתולדות מוסד הנשיאות בישראל. מתי הקדשת לזה אייטם? יש סיכוי שתקדיש בקרוב?

אם צברת מספיק שעות מיקרופון ומצלמה ודאי יצא לך לעסוק יותר מפעמיים-שלוש ב"בעיית ההתחרדות של ירושלים". נסה להיזכר בבקשה מתי עסקת גם ב"בעיית החילון של תל אביב"? קשה לך? זאת לא בעיה?

שחקן תיאטרון ותיק הולך לעולמו בשיבה טובה. ראש ישיבה חרדית גדולה מתבקש לישיבה של מעלה. למי מהשניים יש סיכוי גדול יותר לקבל אזכור שלאחר המוות במהדורת החדשות ובהספד קצר ביומן?

ושאלה אחרונה: לא מכבר דווח כאן בהרחבה על העלאת שכרם של רבני הערים (אגב, רק חלק זעום מהרבנים). מתי תשודר אצלכם, ברצינות גמורה ולא בציניות, כתבה העוסקת בקיפוח תקציבי של רבנים או ישיבות? רק כשהמשיח יבוא או טיפה קודם?

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5341

הטור הופיע לראשונה במוסף דיוקן של עיתון מקור ראשון


#119,יהטענה של התקשורת שהיא לא שמאל ולא ימין מופרכת ומגוחכת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.06.11 בשעה 10:42
בתגובה להודעה #0
תקלה היסטורית בשידור

חגי סגל מנסח שאלון הבוחן את האובייקטיביות של שדרי הרדיו

מדי חצי דור בממוצע אני מבקר בבניין של גלי צה"ל ביפו. הפעם האחרונה היתה בשעת לילה מתקדמת בשבוע שעבר. הזמינו אותי שם לשיחת נפש עם אושיית התחנה, מיכה פרידמן. נכנסנו לאולפן שלוש דקות לפני תחילת השידור. מול המיקרופון ישבה סמלת ראשונה, שחורת שיער, וקראה את מבזק החדשות. זהבית לויאן שמה. לקראת סיום היא ציינה ש"מחר, ערב חג השבועות". זאת היתה אמירה ערבה מאוד לאוזני, אשר כבר התעייפו לשמוע בגל"ץ כי "מחר, יום הגאווה", "מחרתיים יום הנאכבה" ו"בעוד שלושה חודשים, ספטמבר".

כשהמבזק נחתם, וזהבית קמה כדי לפנות את המיקרופון לפרידמן, התברר שיש לה חצאית נושקת רצפה. ימות המשיח, אמרתי לעצמי. אחר-כך סיפרו לי שזהבית משתחררת בעוד חודש יחד עם עוד שתי חברות יראות שמים, ואז הבנתי שימות המשיח בגל"ץ על סף סיום. מחזור המתגייסים החדשים חף מדתיים ומדתיות, ולא ברור באשמת מי – אשמת הדתיים או אשמת המפקד היוצא יצחק טוניק. סביר להניח שבאשמת שניהם.

אבי בניהו, אשר בתקופתו נרשמה פריצת דרך בתחום קבלת כתבים דתיים לתחנה, העיר לי פעם שהדיון הציבורי על סוגיית אחוז הדתיים בגלי צה"ל הוא בעצם דיון על אחוז הימניים שם. בינינו, בניהו צדק. תחנת הרדיו הצבאית סובלת מבעיית חילון היסטורית, אבל בתוכניות האקטואליה בולטת יותר בעיית השמאלנות, בעיה חריפה עם השלכות הרסניות על התקשורת העברית כולה.

מסרון ההדחה שאהוד ברק שיגר בחודש שעבר לטוניק הצית את המחלוקת העונתית על אופייה האידיאולוגי של התחנה. הימין דרש לסגור אותה או לפחות לבצע בה טיהור המוני, והשמאל הגיב בעצומות נגד סתימת פיות. "הניחו לגלי צה"ל", ביקש רזי ברקאי במאמר נרגש ב-YNET. "כבר עייפנו מלהסביר", הוא כתב, "גל"צ היא לא שמאל ולא ימין".

לפי בקשתו, באמת אניח פה לגלי צה"ל. עייפתי כבר מכתיבת ביקורת עליה. ברוך השם, צמחו פה צעירים מוכשרים שעושים זאת טוב ממני. קלמן ליבסקינד, למשל. אין לי גם עניין לגרום עוגמת נפש לרזי ברקאי. הוא איש נחמד בסך הכול ומופת מקצועי. לא מזמן אפילו יצא לי לנזוף טלפונית באישיות בכירה ביו"ש שהתראיינה בתוכניתו ותוך כדי ראיון נקלעה אתו לקטטה מיותרת. חיוויתי באוזניה את דעתי שזה היה דווקא ראיון הוגן. בניגוד לרבים מעמיתיו, רזי ברקאי מצליח בדרך כלל להיות חביב וענייני אפילו כלפי מראיינים שהוא סולד מדעותיהם. הוא לא גבי גזית.

הייתי רוצה רק למחות בתוקף על טענתו הנ"ל, טענה שגורה מאוד גם בפיהם של בכירי תקשורת אחרים בישראל, כאילו זירת השידור שלהם "היא לא שמאל ולא ימין". זו טענה מופרכת עד כדי גיחוך, אך בדרך כלל היא מושמעת בתום לב, ולכן צריך יותר להסביר פה מאשר לכעוס. רזי ברקאי ועמיתיו באמת מאמינים שהשידור שלהם נקי מפניות אידיאולוגית. רובם כבר מודים ביושר שהם שמאלנים, אבל עדיין משוכנעים בטעות שהם מצליחים להשאיר את דעותיהם מחוץ לאולפן. הם אפילו לא מרגישים איך הדעות מתגנבות פנימה וזולגות בשידור.

"הטענה שהתקשורת שמאלנית היא מחמאה שלא מגיעה לנו", הצטנע לאחרונה יאיר לפיד ב'ידיעות אחרונות'. גם הוא לא מבין מה הבעיה פה. כשאיתן ליפשיץ הזכיר בגל"ץ את הדו"ח הטרי של מבקר רשות השידור נגד תופעת מאמרי המערכת השמאלניים ברשת ב', קטע אותו משה שלונסקי וטען שזוהי אגדת עם ימנית. קול ישראל לא שמאלני, טען שלונסקי. הוא ראש החוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל, עיתונאי בכיר בדימוס, ובכל זאת צריך להסביר אפילו לו.

בשיחה הרדיופונית הנ"ל עם מיכה פרידמן גיליתי מחדש שזוהי משימה מפרכת. אי אפשר להסתפק בהאשמות כלליות, מוכרחים גם להדגים אותן. בשיחה עצמה הסתפקתי בשתים-שלוש דוגמאות, כי זה היה ראיון, לא אוניברסיטה משודרת, אבל אחר-כך חשבתי שאולי כדאי להרחיב את מיזם ההדגמה ולהעלות אותו על הכתב. מדובר בשאלון רטורי לשדרי רדיו וטלוויזיה שאינם מבינים מדוע הימין והדתיים תמיד מקטרים נגדם:

השאלון

שדר מקצועי יקר, מראיין ניטרלי חביב, נניח שהממשלה מחליטה מחר לבנות 750 דירות בשכונת גילה בירושלים ובהר חומה. שר הבינוי והשיכון מתייצב אצלך עם שחר לראיון בנדון. האם אתה שואל אותו למה דווקא בעיתוי הזה או למה כל-כך מעט דירות? האם הצגת אי פעם למרואיין כלשהו שאלות בנוסח "מתי תופשר סוף סוף הבנייה באזור 1E במעלה אדומים"?

האם יהיה נכון לקבוע שבתקופת ההתנתקות התרכזת בעיקר בשאלות של איך ומתי, וכמעט אף פעם לא שאלת למה?

כשמשפחה יהודית מורחקת לצמיתות מביתה בגוש קטיף זה מתואר ברדיו כ'פינוי', אבל כשמשפחת עובדים זרים מורחקת לצמיתות מהארץ מדובר תמיד ב'גירוש'. יש לך אישור לאפליה הבלשנית הזו מאבשלום קור? מרות אלמגור-רמון?

איך זה שמנקודת מבט עיתונאית אין בנגב אפילו "מאחז לא חוקי" אחד, רק "כפרים בלתי מוכרים"? מדוע ביהודה ובשומרון המצב תמיד הפוך?

אתה מדווח על עצומת בכירי שמאל בעד עקירת התנחלויות, ולמחרת על עצומת רבנים נגד מכירת דירות לערבים. למי תצמיד את הביטוי "אנשי רוח" – לעצומה של השמאלנים או לעצומה של הרבנים?

הגזענות היא רעה חלה במחוזותינו, אבל בתקשורת אנחנו נתקלים בה רק בהקשרים של גילויי עוינות יהודיים לערבים. האמנם אין כאן תופעות הפוכות מעת לעת?

נערי גבעות זורקים אבנים על פלשתינים, ונערים פלשתינים שזורקים אבנים על יהודים – איזו תופעה שכיחה יותר לדעתך בשטח? איזו תופעה מסוקרת יותר בתקשורת?

ארגון 'שוברים שתיקה' מפרסם דו"ח חדש על סבלותיהם של ערביי חברון תחת שלטון הכיבוש. במקביל מתפרסם דו"ח של ארגון זכויות האדם היהודי ביו"ש (אורית סטרוק) על השפלות משטרתיות שחווים יהודים דתיים בשערי הר הבית. לאיזה דו"ח צפויה חשיפה גדולה יותר במהדורות החדשות וביומני האקטואליה? מי מהשניים יזכה לתיוג אידיאולוגי? מדוע צירוף המלים "ארגון השמאל שוברים שתיקה" קשה כל-כך להגייה רדיופונית?

אגב, מתי השתמשת לאחרונה בביטוי "שמאל קיצוני"? האם יתכן שבמדינת ישראל או באיזשהו מקום אחר על פני האדמה יש רק "ימין קיצוני"?

דוקטור אחמד טיבי או דוקטור מיכאל בן ארי – מי זוכה ליחס מנומס יותר אצלך בראיונות?

שלוש-ארבע תוכניות אקטואליה יומיות ברדיו ובטלוויזיה נחתמות באזכור הימים שגלעד שליט מוחזק בשבי. בעצם, מדוע רק שליט ולא יונתן פולארד? יכול להיות שזה קשור לוויכוח בין ימין לשמאל על המחיר שצריך לשלם – או לא לשלם – תמורת שחרור שליט?

כמה פרשנים מ'הארץ' התארחו השבוע בתוכניתך? כמה מ'מקור ראשון' ומ'ישראל היום'?

אין ספק ששמעון פרס הוא הנשיא הפוליטי ביותר בתולדות מוסד הנשיאות בישראל. מתי הקדשת לזה אייטם? יש סיכוי שתקדיש בקרוב?

אם צברת מספיק שעות מיקרופון ומצלמה ודאי יצא לך לעסוק יותר מפעמיים-שלוש ב"בעיית ההתחרדות של ירושלים". נסה להיזכר בבקשה מתי עסקת גם ב"בעיית החילון של תל אביב"? קשה לך? זאת לא בעיה?

שחקן תיאטרון ותיק הולך לעולמו בשיבה טובה. ראש ישיבה חרדית גדולה מתבקש לישיבה של מעלה. למי מהשניים יש סיכוי גדול יותר לקבל אזכור שלאחר המוות במהדורת החדשות ובהספד קצר ביומן?

ושאלה אחרונה: לא מכבר דווח כאן בהרחבה על העלאת שכרם של רבני הערים (אגב, רק חלק זעום מהרבנים). מתי תשודר אצלכם, ברצינות גמורה ולא בציניות, כתבה העוסקת בקיפוח תקציבי של רבנים או ישיבות? רק כשהמשיח יבוא או טיפה קודם?

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5341

הטור הופיע לראשונה במוסף דיוקן של עיתון מקור ראשון


#120,יהטענה הפאטתית של אנשי התקשורת: אנחנו לא שמאל ולא ימין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.06.11 בשעה 11:28
בתגובה להודעה #0
אנשי השמאל בתקשורת טוענים בפאטתיות: אנחנו לא שמאל ולא ימין

לאנשים מיתממים/ מגוחכים/ שקרנים / שפלים/ רמאים אלה הכין חגי סגל שאלון רטורי, באמצעותו הם יוכלו לבדוק לאיזה מחנה פוליטי הם שייכים, ולהבין מדוע הציבור טוען שהתקשורת שמאלנית.

בשאלון רטורי לשדרי רדיו וטלוויזיה שאינם מבינים מדוע הימין והדתיים תמיד מקטרים נגדם:

השאלון:

- שדר מקצועי יקר, מראיין ניטרלי חביב, נניח שהממשלה מחליטה מחר לבנות 750 דירות בשכונת גילה בירושלים ובהר חומה. שר הבינוי והשיכון מתייצב אצלך עם שחר לראיון בנדון. האם אתה שואל אותו למה דווקא בעיתוי הזה או למה כל-כך מעט דירות? האם הצגת אי פעם למרואיין כלשהו שאלות בנוסח "מתי תופשר סוף סוף הבנייה באזור 1E במעלה אדומים"?

- האם יהיה נכון לקבוע שבתקופת ההתנתקות התרכזת בעיקר בשאלות של איך ומתי, וכמעט אף פעם לא שאלת למה?

- כשמשפחה יהודית מורחקת לצמיתות מביתה בגוש קטיף זה מתואר ברדיו כ'פינוי', אבל כשמשפחת עובדים זרים מורחקת לצמיתות מהארץ מדובר תמיד ב'גירוש'. יש לך אישור לאפליה הבלשנית הזו מאבשלום קור? מרות אלמגור-רמון?

- איך זה שמנקודת מבט עיתונאית אין בנגב אפילו "מאחז לא חוקי" אחד, רק "כפרים בלתי מוכרים"? מדוע ביהודה ובשומרון המצב תמיד הפוך?

- אתה מדווח על עצומת בכירי שמאל בעד עקירת התנחלויות, ולמחרת על עצומת רבנים נגד מכירת דירות לערבים. למי תצמיד את הביטוי "אנשי רוח" – לעצומה של השמאלנים או לעצומה של הרבנים?

- הגזענות היא רעה חולה במחוזותינו, אבל בתקשורת אנחנו נתקלים בה רק בהקשרים של גילויי עוינות יהודיים לערבים. האמנם אין כאן תופעות הפוכות מעת לעת?

- נערי גבעות זורקים אבנים על פלשתינים, ונערים פלשתינים שזורקים אבנים על יהודים – איזו תופעה שכיחה יותר לדעתך בשטח? איזו תופעה מסוקרת יותר בתקשורת?

- ארגון 'שוברים שתיקה' מפרסם דו"ח חדש על סבלותיהם של ערביי חברון תחת שלטון הכיבוש. במקביל מתפרסם דו"ח של ארגון זכויות האדם היהודי ביו"ש (אורית סטרוק) על השפלות משטרתיות שחווים יהודים דתיים בשערי הר הבית. לאיזה דו"ח צפויה חשיפה גדולה יותר במהדורות החדשות וביומני האקטואליה? מי מהשניים יזכה לתיוג אידיאולוגי? מדוע צירוף המלים "ארגון השמאל שוברים שתיקה" קשה כל-כך להגייה רדיופונית?

- אגב, מתי השתמשת לאחרונה בביטוי "שמאל קיצוני"? האם יתכן שבמדינת ישראל או באיזשהו מקום אחר על פני האדמה יש רק "ימין קיצוני"?

- דוקטור אחמד טיבי או דוקטור מיכאל בן ארי – מי זוכה ליחס מנומס יותר אצלך בראיונות?

- שלוש-ארבע תוכניות אקטואליה יומיות ברדיו ובטלוויזיה נחתמות באזכור הימים שגלעד שליט מוחזק בשבי. בעצם, מדוע רק שליט ולא יונתן פולארד? יכול להיות שזה קשור לוויכוח בין ימין לשמאל על המחיר שצריך לשלם – או לא לשלם – תמורת שחרור שליט?

- כמה פרשנים מ'הארץ' התארחו השבוע בתוכניתך? כמה מ'מקור ראשון' ומ'ישראל היום'?

- אין ספק ששמעון פרס הוא הנשיא הפוליטי ביותר בתולדות מוסד הנשיאות בישראל. מתי הקדשת לזה אייטם? יש סיכוי שתקדיש בקרוב?

- אם צברת מספיק שעות מיקרופון ומצלמה ודאי יצא לך לעסוק יותר מפעמיים-שלוש ב"בעיית ההתחרדות של ירושלים". נסה להיזכר בבקשה מתי עסקת גם ב"בעיית החילון של תל אביב"? קשה לך? זאת לא בעיה?

- שחקן תיאטרון ותיק הולך לעולמו בשיבה טובה. ראש ישיבה חרדית גדולה מתבקש לישיבה של מעלה. למי מהשניים יש סיכוי גדול יותר לקבל אזכור שלאחר המוות במהדורת החדשות ובהספד קצר ביומן?

- ושאלה אחרונה: לא מכבר דווח כאן בהרחבה על העלאת שכרם של רבני הערים (אגב, רק חלק זעום מהרבנים). מתי תשודר אצלכם, ברצינות גמורה ולא בציניות, כתבה העוסקת בקיפוח תקציבי של רבנים או ישיבות? רק כשהמשיח יבוא או טיפה קודם?

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5341

הטור הופיע לראשונה במוסף דיוקן של עיתון מקור ראשון

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=174343

האשכול: אקספרס של חצות והתקשורת הישראלית

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=20103&forum=gil&omm=119&viewmode=threaded


#121,ימסיבת סיום למחזור הראשון בביה''ס לתקשורת ''עובדה'' בי-ם
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.06.11 בשעה 08:36
בתגובה להודעה #0
מסיבת סיום למחזור הראשון בביה"ס לתקשורת "עובדה" בירושלים

ביום שני התקיימה מסיבת הסיום של תלמידי בית-הספר "עובדה" בירושלים. באירוע השתתפו מיטה המרצים המלמדים בביה"ס, ביניהם קובי נחשוני (Ynet), טל שורר (גלי-צה"ל), בני טייטלבום "(רשת ב') וסופיה רון-מוריה (מקור ראשון). צפו בתמונות, ובדור הבא של העיתונות בישראל.

ביום שני השבוע התקיימה מסיבת הסיום של המחזור הראשון בביה"ס לתקשורת "עובדה" בירושלים. לאירוע, שהתקיים בסטיקיית "ציון הגדול" שבתלפיות, הגיעו מקימי ביה"ס נחי אייל (הפורום המשפטי למען א"י) ומוטי עובדיה (יועץ התקשורת של חה"כ זבולון אורלב). באירוע השתתפו גם המרצים הקבועים של ביה"ס, וביניהם טל שורר (גל"צ), קובי נחשוני(Ynet יהדות), בני טייטלבום (רשת ב'), סופיה רון-מוריה (מקור ראשון). ציפי ביתן, רכזת הלימודים של ביה"ס, ארגנה את האירוע.

ביה"ס לתקשורת "עובדה" בירושלים הוקם בסוף הנשה שעברה, כמענה לצורך בהכשרת דור חדש של עיתונאים מן המחנה הלאומי. בביה"ס מלמדים גם שרה ב"ק (רשת, "360"), רועי לחמנוביץ' (דובר שר הפני אלי ישי) וניסן שטראוכלר (בעבר כתב הדתות של ידיעות אחרונות). בעקבות ההצלחה של המחזור הראשון, שמכללת ליפשיץ בירושלים שימשה לו אכסניה, החליטו מנהלי ביה"ס להקים שתי שלוחות נוספות- אחת במכללת חמדת הדרום ואחת במכללת וושינגטון. לסגל המרצים צפוי להצטרף בשנה הבאה הפובליציסט קלמן ליבסקינד (מעריב).

נחי אייל בירך את הסטודנטים עם קבלת התעודה לרגל סיום הלימודים. אייל שיבח את סגל המרצים "חבורה איכותית וחדורת מוטיבציה", כלשונו, והודה להם על השתתפותם בהקמת בית-הספר. אייל הבטיח לעשות מאמצים גדולים לעזור לבוגרי בית-הספר להשתלב במערכות התקשורת השונות. "אנחנו נושאים מסר של שליחות תקשורתית", אמר לסטודנטים, "ואתם הראשונים לעמוד באתגר".

בית-הספר לתקשורת "עובדה" פועל במתכונת לימודי עתודה, ומוכר לצורכי גמול השתלמות. הלימודים התקיימו אחת לשבוע, בימי שני, במשך חמש שעות למשך שני סמסטרים מלאים. במהלך השנה שמוע הסטודנטים מגוון גדול של הרצאות אורח, החל מאיתמר בן-גביר שלימד אותם על פרובוקציות בתקשורת, יריב אופנהיימר שסיפר על קידום פרסומי בתקשורת הכללית, אבשלום קור על חשיבות העבודה העתונאית, חה"כ אריה אלדד על תקשורת עוינת ועוד. הסטונדטים סיירו במערכות התקשורת הגדולות, ביניהן מערכת Ynet, מעריב וחדשות ערוץ שתיים. חה"כ אורי אורבך, שכבר שנים קורא למגזר הדתי להשתלב בתקשורת, פתח את שנת הלימודים בהרצאת פתיחה מרשימה.

הסטודנטים התנסו בעבודה עיתונאית, על צורותיה השונות. בני טייטלבום לימד על תקשורת ברדיו, שרה ב"ק לימדה איך לבנות כתבה לטלוויזיה, קובי נחשוני לימד את רזי המקצוע של כתב האינטרנט ומאפייניו הייחודים ביחס לשאר סוגי הכתבים וסופיה רון-מוריה לימדה את הסטודנטים על הראיון העיתונאי במערכת העיתון.

להרשמה לשנת הלימודים תשע"ב- ציפי: 073-2262508

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=175718



#122,יהעיתונות בישראל מתה / קלמן ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.08.11 בשעה 19:17
בתגובה להודעה #0
ההפגנות במוצאי השבת האחרונה היו מרשימות. נטלו בהן חלק הרבה מאד אנשים.ובכל זאת, כשפתחתי את עיתוני יום ראשון ידעתי שכולם משקרים לי. שכל מי שכתב שבהפגנות בכל רחבי הארץ היו 150 אלף איש, ידע שהוא לא אומר את האמת. איך ידעתי? קודם כל כי אני סובל מסוג של הפרעה שגורמת לי, כשאני רואה רשימות של מספרים, להתחיל מייד לחשב, כדי לראות אם לא עובדים עלי. והפעולה החשבונאית הפשוטה הזו גילתה שאם מחברים את סך כל המפגינים שספרו כל כלי התקשורת בכל הארץ מגיעים למשהו שבין 75 ל- 130 אלף.

אז איך, לעזאזל, שאלתי את עצמי, אצל כולם אמרה השורה תחתונה 150אלף?

בנוסף, שמתי לב שכלי התקשורת מצטטים את מספר המפגינים מתוך "הערכות המשטרה" ובכל זאת גיליתי הבדל של מאות אחוזים בין "הערכות המשטרה" של העיתונים השונים. האם יכול להיות שהמשטרה שמרה לכל עיתונאי בלעדיות על מספר אחר?

בלית ברירה טלפנתי אל כל מחוזות המשטרה שבהן נערכו הפגנות.

בקשתי לדעת כמה מפגינים היו בגזרתם ומה סיפרו לעיתונאים שביקשו נתונים. התוצאות הפתיעו אפילו ציניקן כמוני. בין מה שפורסם בתקשורת לבין מה שיודעת המשטרה לא היה ולו קשר מקרי.

בואו נתחיל מהשורה התחתונה. במשטרה מעריכים שבכל הארץ כולה, מדן ועד אילת, הפגינו 85 אלף אנשים. לא 150 אלף ולא שום דבר שקרוב לזה. כל מה שקראתם ושמעתם בכלי התקשורת בהקשר הזה היה בלוף. פשוט בלוף.

אז מה, תשאלו, ושמונים וחמישה אלף זה לא הרבה?

צודקים. זה הרבה.

ובכל זאת נטייה מעצבנת יש לי, שכשעובדים עלי אני מתמלא סקרנות להבין מה מתחבא מאחרי זה. שהרי אם שמונים וחמישה אלף הם מספר גדול, מה הפריע לכלי התקשורת להסתפק בו? למה היה צורך להוסיף לו עוד 65 אלף שלא היו ולא נבראו?

אז לפני שאגיע לתשובה שלי, הנה קצת חוויות שאספתי בשיטוט בין מחוזות המשטרה. נתחיל עם תל אביב. גורמי המשטרה, שעסקו בטיפול בהפגנה הזו, העריכו את כמות המפגינים ב- 60 אלף. קצת פחות מאותם מאה אלף שרוב כלי התקשורת התיישרו לפיהם. אז מאיפה הגיעו המספרים המומצאים? פשוט מאד. חלק מכלי התקשורת ציינו במפורש כי אלו "הערכות המארגנים". וזה הזכיר לי כמה הפגנות שבהן נכחתי בעבר, שבהן שלושים אלף איש מילאו את הכיכר והמנחה הכריז ש"הרגע נמסר לנו שעוד 70 אלף תקועים בפקק גדול בכניסה לירושלים ואנחנו מקווים שיצטרפו אלינו עוד מעט".

באשדוד, לדוגמא, המשטרה העריכה את כמות המפגינים ב- 1,500. חלק מכלי התקשורת ספרו פי שלושה. בחיפה היו עיתונים שהכפילו את הערכות המשטרה פי שניים והוסיפו עוד 7,000 איש על דעת עצמם. כמה אלפים נוספו כך גם בבאר שבע. כך היה כמעט בכל נקודת ישוב. "כל מה שקראת בעיתונים היה ספקולציות", אמרה לי דוברת אחד המחוזות. "שטויות במיץ עגבניות. מספיק שתראה שכל כלי תקשורת מצטט את הערכת המשטרה עם מספר אחר כדי להבין שהמספרים הללו בכלל לא הגיעו מאתנו".

דוברת מחוז אחר, שממנה בקשתי להסביר איך כל עיתון ציטט אחרת את הערכות המשטרה בגזרה שלה, הסבירה לי בפשטות: "אתה העיתונאי הראשון שמתקשר לבדוק. השאר פשוט העריכו לבד והדביקו על זה את הכותרת של 'הערכת המשטרה'.

"לא מסרנו הערכה לאף אחד".

פעם עובדות שיחקו כאן תפקיד. עיתונאים היו חשים מבוכה כשנתפסו מעגלים פינות. זה נגמר. היום אנחנו עושים את זה על ראשם של צרכני התקשורת מהסוכה של המציל. הכל מותר. אין עוד גבולות.

אין כאן עיתונות

בישראל, חייבים להודות בצער, אין עיתונות אמיתית כבר שלושה שבועות. כלומר, בכל יום יוצאים עיתונים ומשודרות מהדורות חדשות, אבל בכל מה שקשור במחאת הדיור כמעט שום דבר שנעשה בכלי התקשורת לא נגוע בעבודה עיתונאית.

כי עיתונות, סליחה על התפישה הארכאית, היא קודם כל אמירת אמת לצרכנים.

אחר כך יש מקום גם לתפישות עולם ואג'נדות ודעות. אבל קודם כל אמת.

ועיתונות צריכה לסקר את האירועים, לא לארגן אותם.

ומה שעושה העיתונות בשבועות האחרונים מזכיר כדורגלן שמרים קרן ורץ לנגוח. העיתונות היא שמפיקה את האירועים (ההמונים הגיעו לאין ספור הפגנות מבלי שנאלצו לפרסם ולו מודעה אחת, כשכלי התקשורת דואגים לפרסום שווה ערך למיליוני שקלים ומודיעים למפגינים להיכן ולהגיע ומתי) והיא שקוראת להמונים להשתתף בהם.

אני מכיר אישית כמה כתבים שגם מדרבנים בטקסטים שלהם את הציבור לצאת למחות, גם משתתפים באופן פעיל במחאה וגם מפרשנים אחר כך את משמעויותיה.

קחו, לדוגמא, את מי שהחלו את המאבק הזה.

אין מי שלא ידע מהרגע הראשון שכמעט כל המארגנים ה"ספונטניים" הללו קשורים בארגוני שמאל רדיקלי. חלקם אנרכיסטים, חלקם סרבני גיוס, חלקם תוקפים את צה"ל מעל במות אחרות.

ושיהיה ברור, הרצון שלהם להפגין ולנסות להפיל את הממשלה הוא הכי לגיטימי בעולם.

אבל אני רוצה שהעיתונות תספר לי מי הם ומה מטרותיהם.

שלא תסתיר.

גם אם זה עלול לפגוע במאבק.

כש"מחאת העגלות" נולדה, בשבוע שעבר, לא היה עיתונאי שלא ידע שהנשים שעומדות מאחריה הן פעילות של חד"ש ושל דב חנין.

האם בגלל זה אסור להן להפגין?

ברור שמותר.

אבל לא יכול להיות שהתקשורת תחשוש שהאמת הזו תפגע בהפגנה ולכן תימנע מלספק לנו את המידע הזה.

לא יכול להיות שעיתונאים ימכרו לנו ביודעין לוקשים על כך שיוזמות המחאה הן אמא תמימה לילדה בת שנה וחצי שלא מצליחה לשלם לגננת ועוד אמא אחרת, שחוששת מהטלפון של מנהל הבנק.

אין לי בעיה עם פעילות של בל"ד וחד"ש שמפגינות. אבל אני רוצה לדעת את זה.

ומותר למארגני ההפגנות בתל אביב לא לרצות לשיר "התקווה" בסיום העצרת, כי לחלק מההנהגה השיר הזה עושה פריחה. אבל אני רוצה שהעיתונות תספר לי על זה. גם אם זה עלול להבריח חלק מהמפגינים.

וכשבהפגנה בירושלים מחליטים לשיר את ההמנון אבל משנים את נוסחו ל"נפש יהודי וערבי גם", אני רוצה לדעת גם על זה.

וכשבקהל בתל אביב מונפים דגלי אש"ף אני לא מוכן שזה יוחבא.

נכון, זה מיעוט, אבל אני רוצה לדעת עליו.

גם אבישי רביב, סוכן שב"כ שהסתובב בככר ציון עם התמונה של רבין במדי אס אס, היה מיעוט.

ועיתון שעושה על קוראיו מניפולציות כאן, אל יתפלא כשהאמון שלהם בו נושק לרצפה גם כשהוא מדווח להם על המו"מ המדיני.

איזה מין עיתונות זו שבמשך יממה עושה בכותרת הראשית שלה פרומו ל"אם כל ההפגנות", עוד לפני שזו נערכה?

בלימודי העיתונות שלי לא קבלתי שיעור על תקשורת שמדווחת עשר שעות לפני ההפגנה ש"אחר הצהרים בשעה חמש תיערך ברחוב רוטשילד מחאה של אלפי אמהות עם עגלות".

הז'אנר החדש הזה של עיתונות בנוסח אליהו הנביא, כזו שצופה את הבאות, מטרתו למשוך את הציבור באוזניים מהספה ולגרור אותו לכיכר.

זו אולי פעולה חברתית ראויה, אבל פעולה עיתונאית מגונה.

כי כשאנחנו לא מסקרים את ההפגנה אלא משתתפים פעילים בה, איך נוכל לשכנע מישהו שמחר, כשננתח את החלטות הממשלה בעקבותיה, נעשה את זה באובייקטיביות ובשיקול דעת? אנחנו הרי חלק מהמאהל.

וזו הסיבה שבגללה המצאנו נתונים מופרכים ומנופחים באשר למספר המפגינים. כי כשאנחנו מספרים לציבור יום לפני ההפגנה שהיא תהיה "אם כל המחאות" אין לנו ברירה למחרת אלא "לשפץ" את המספרים. כי שמונים וחמישה אלף זה הרבה, אבל זה לא "אם כל המחאות". כי רק בשנים האחרונות המורים הביאו מספרים כאלה והמילואימניקים הביאו מספרים כאלה והכתומים, טרם ההתנתקות, הביאו מספרים גדולים בהרבה.

אז מה עושים כדי שלא לאכזב את עצמנו?

כדי להעצים?

משקרים.

בודים מספרים.

וכך נצרבה ההפגנה הזו כ"מחאת המאה וחמישים אלף", למרות שהיו בה מעט יותר מחצי מזה. כי התקשורת כבר מזמן לא משחקת במגרש של האמת,. היא במגרש של התעמולה ושל צריבת התודעה.

איזון קדוש

השבוע ניסה קולגה לשכנע אותי שלתקשורת לא אכפת שמארגני המחאה הם אנשי שמאל רדיקלי ומטרתם האמיתית להפיל את ביבי משום שהתקשורת מזדהה עם כל מאבק נגד יוקר המחיה ולא משנה מי מוביל אותו.

תגיד, שאלתי אותו, נניח שחודשיים לפני ההתנתקות היה בני קצובר יוזם מחאת אוהלים זהה ברוטשילד וקורא להפיל את שרון על רקע יוקר המחיה. האם גם אז התקשורת הייתה מצטרפת, מחבקת וקוראת לציבור ליטול חלק?

תשובות של עמיתים ישרים תתקבלנה בשמחה.

צביעות

אלו ימיה המכוערים של העיתונות הדו פרצופית. זו שחינכה במשך שנים את הימין שהדמוקרטיה והחוק הם ערך עליון וכעת מאפשרת לבכירי כותביה לקרוא למוחים לחסום כבישים, להפר צווים, לא לשלם חובות, להפעיל אלימות ו"להסלים את המאבק".

ועוד משהו

זוכרים מה קרה רק לפני שש שנים, כשהכתומים הביאו איתם ילדים להפגנות?

איך האולפנים מלאו בפסיכולוגים שניתחו את הנזק הבלתי הפיך שייגרם לזאטוטים? איך יצחק קדמן איבד את קולו מעומס הראיונות?

השבוע, באווירה אחרת לגמרי, שמעתי את אותם עיתונאים מראיינים בהערצה הורים שלקחו את ילדיהם בני החמש לישון איתם במאהל ברוטשילד, רק כדי ללמד אותם כבר בגיל הרך דמוקרטיה מהי.

איכס.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2710#responses

תגוביות:

1.מעריץ אותך, קלמן. תודה על מילותיך, חזק ואמץ ומלא את עיתוני ארצנו.

2.מחאת הדיור ומאהל רוטשילד - היו אקט שתוכנן מראש ולא התעוררות ספונטנית.

...מעטים מאמינים כי יציאתם של מייסדי המחאה לרחוב הייתה ספונטאנית, או כי נבעה ממצוקת דיור של גב' ליף.

הסברה הרווחת היא, כי הדברים תוכננו - ובקפידה תוכננו - כאקט פוליטי.

3.ההנהגה היא הנהגת שמאל קיצוני ואנרכיסטית. ההנהגה משתמשת בקולות של הציבור כדי להפיל את ביבי - דבר שהציבור ממש לא מוכן לסבול!

4.סקר לאטמה: מה דעתך על הסיקור התקשורתי של המחאות:

מצויין: 4%

גרוע: 71% !

5.מפלגת התקשורת הישראלית.

6.נותרו מעט מאוד עיתונאים ישרים בישראל - רובם תועמלנים בולשביקים.

7.אל תחשוש מר ליבסקינד, 90 אחוז מהמפגינים יבחרו בנתניהו. יש עליה עצומה בפופלריות של ראש הממשלה. אנו חיים בגן עדן.

8.מדוע יעקב אילון לא מדווח שסתיו שפיר היא פעילת שמאל אנארכיסטית? מדוע יונית לוי לא מדווחת שדפני ליף מכפר שמריהו,קשורה לקרו החדשה?

9.מה המשותף להנהגת המאבק ברוטשילד - דפני ליף, סתיו שפיר והוגו צ'אבס? שקומוניסטים שונאים את ישראל ותומכים בפלסטינים.

10.תחרות היסטרית בתקשורת הישראלית:מי הכי שונא את ביבי.

11.התקשורת הישראלית בנתה נרטיב:"נתניהו האיש הרע, המפגינים הם העם הפשוט הצודק". כל הסיקור שלה בכל 3 השבועות האחרונים הוא לקחת באופן סלקטיבי חלק מהארועים שמתאים לנרטיב, ומה שמפריע לנרטיב כמו פעילי שמאל רדיקלי בהנהגת המאבק, מספרים לא מספיק גבוהים של מפגינים וכלכלות סוציאליסטיות שקורסות בעולם, היא פשוט העלימה.

12.במדינה הזאת הרבה אנשים מתחמקים מלעשות את העבודה המקצועית שלהם. כולם מחפשים לעגל פינות. צריך ללמוד קצת מהאמריקנים - למרות כל ההסתייגות שלי מהתרבות שלהם - מה זו מקצועיות, ומה זה לעבוד במערכת שיש בה אתיקה. פה כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אין אחריותיות, אין פיקוח, ואין מי שיראה לו את הדלת החוצה. חבל שכל מי שלומד קשה, עובד קשה, ויש לו יושרה והגינות לא נותן את הטון במדינה. הפעם, לא ניפול על קמצא ובר קמצא - ניפול בגלל העדר אתיקה ומשמעת. ואף מילה על עמדות פוליטיות- רק על כללי המשחק.

זה באמת לא משנה אם אתה בעד התנחלויות או נגד, בעד קפיטליזם או סוציאליזם, בעד מדינה עם שוק חופשי חסר רסן או רווחה מקסימלית. תוכן הדיון אינו משנה. הכללים שבהם מתקיים הדיון הם אלו שחשובים, ואלו שבזכותם מדינה וחברה יכולות להתקיים.

13.נוני מוזס ובית ידיעות אחרונות (שם עובדת
סתיו שפיר) היו בין מקדמי ודוחפי מחאת האנרכיסטים.

Ynet, חברת בל''ד ופעילה ב- NIF ומחאת הדיור בת''א
http://rotter.net/forum/gil/21988.shtml

http://rotter.net/forum/scoops1/29103.shtml

14.ארגון הפשע שתי''ל מארגן את האנרכיה דרך מאות העמותות שהקים לזנב ביהודים במימון הקרן החדשה וכספי קרן פורד (CIA), כסף סעודי וכסף גרמני. מסכי הוידאו, הסאונד, הבמות, המחשבים, האייפונים. האוהלים, ההסעות והתקשורת עולים הרבה מיליונים. הקאפו וירוסים מקבלים את כל האמצעים הללו על מגש של כסף כדי לשכנע אתכם להתאבד מרצון.( 143 ).

15.תודה לקלמן על הנתונים המדוייקים ועל היושרה המקצועית.

16.הסמול "הנאור" לא ינצח--כי אנחנו הרוב.

17.מות העיתונות החוקרת והאמיתית הוא מזה זמן רב.

18.אסא כשר: התקשורת היא צינור הביוב של ישראל

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3149168,00.html

19.משה קצב – מות העיתונות החוקרת? על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על עיתונות

http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaows

20.קלמן - אתה העיתונאי הטוב ביותר בישראל.

21.הקם פוקס ניוז ישראלי. אי אפשר ככה להמשיך! צריך 100 אלף מצביעי ימין בדרישה מנתניהו!

22.יונית: נראיין את סתיו שפיר ודפני ליף, ולא נספר מה הרקע שלהן...חדר עריכה, חדשות ערוץ 2 לפני פתיחת המהדורה!

23.יוון - פשיטת רגל, פורטוגל - פשיטת רגל, ספרד -23 אחוז אבטלה! התקשורת "שוכחת" לציין שהמדינות שהתרסקו כלכלית -סוציאליסטיות!

24.השבוע בבלוג "הקפיטליסט היומי" מתפרסם: 21 מתוך 27 מובילי מחאת רוטשילד פעילי שמאל רדיקלי מוכרים בת"א!

25.יונית לוי = משכורת 6 ספרות בערוץ 2 מזדהה עם המחאה! מראיינת את שטייניץ ואומרת לו שהם שכחו את "העם הפשוט"...

26.גל המחאה החברתי מוצדק אך לא מי שעומד מאחוריו

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-62407-00.html

27.גם השמאל בישראל התפגר. יהי זכרו מקולל לעד.

28.דפני ליף,מתגוררת בכפר שמריהו,עורכת סרטים לקרן לישראל חדשה.
כיצד הופכים מישהו לגיבור תקשורת ולא מספרים את הרקע שלו?

29.עירית לינור מספרת השבוע בתכניתה "המילה האחרונה" בגל"צ: החברים שלי בתקשורת אמרו לי שהם רוצים להחליף את הממשלה...

30.שאלה ליונית לוי,נחום ברנע,שמעון שיפר ואמנון אברמוביץ: את מי אתם שונאים יותר את ביבי או את אחמדינג'אד ?

31.בישראל כאשר הימין בשלטון, התקשורת מתפקדת בתפקיד האופוזיציה.

32.היסטרייה שלמה במערכת ידיעות אחרונות! נחום ברנע, שמעון שיפר וסימה קדמון דוקרים בובת וודו של ביבי! סימה קדמון היא יעל פז מלמד של ידיעות...

33.סתיו שפיר-פעילת שמאל רדיקלי אנארכיסטי, פעילה למען סודנים מסתננים! הנה דוגמה נוספת למנהיגי המחאה האותנטית של "העם".

34.מי יגן עלינו מהחתרנות של הקאפו וירוסים בקיבוצים? איפוא אתה שי ניצן? האם תעצור את האוטובוסים של יואל מרשק?

35.השב''כ חייב לחקור את החתרנים מאחורי המחאה. במיוחד את שתי''ל והקרן החדשה.

36.זהירות אנחנו מתקרבים גם לפסטיבל רבין השיכור וקמפיין הכניעה של שליט. הולכת להיות חגיגה של אנרכיה.

37.להלאים את אדמות הקיבוצים ולחלק לחיילים משוחררים 5 דונם לכל חייל. אל תבליגו יותר יהודים - עת לפעול. יואל מרשק הוא מרכז המשימות נגד היהודים של הקיבוצים פושטי הרגל.

38.





#123,יהמשך
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.08.11 בשעה 00:13
בתגובה להודעה #122
38.השבוע בכנסת מספר ח"כ יעקב כץ על ביקור בקציעות וזה הסיפור. במחנה היו כ-20 סודנים שהגיעו מצפון סודן. הם החזיקו פתק בידם. בפתק היתה כתובת של דירות שמחכות להם בת"א! השוטרים, החיילים וחברי הכנסת שנכחו במקום היו בהלם. הסודנים אמרו להם: אנחנו רוצים שתדאגו להזמין לנו מונית שנוכל להגיע לדירות שמחכות לנו בת"א!

39.פתאום הדמוקרטיה לא חשובה לקרן החדשה להשמדת ישראל. העיקר שהחתרנות והאנרכיה יצליחו, כדי להשמיד את היהודים.

40.הפעילות החתרנית של הקאפו וירוסים בתקשורת מהווה בגידה לפי החוק. חוק העונשין תשל''ז סימן ב' בגידה.

41.אני ראיתי בטלויזיה את אחד המוחים שמאיים לשרוף את המדינה. האם שי ניצן ראה?

42.עושים לינץ' ציבורי במרגלית צנעני,על "החוצפה" להשמיע דעה שונה!

43.כל התקשורת הרקובה קלמן זה בקושי 50 גיליוטינות. אל תבליגו יותר.

44.מי שמארגן את ההסעות למחאה זה המעליל הלאומי יואל מרשק, זה שגנב כסף על חשבון גלעד שליט (השתיקו את הפרשה).

45.עבריין המין רמון מצטרף לחגיגת השמאל נגד ביבי והיהודים שותקים.

46. למה כל מנהיגי רוטשילד מהשמאל הרדיקלי? יונית לוי לא שואלת שאלות...למה כל האוהלים נראים אותו דבר? למה הקרן מעבירה כספים?

47.המדריך לתקשורת העויינת - או: כיצד להפיל ממשלה נבחרת...

אתה מתנגד לעמדות הפוליטיות של ראש הממשלה? מהיום לא צריך לחכות לבחירות חדשות, אפשר להחליף את השלטון דרך התקשורת. אתה מורם מעם, ולכן ביכולתך לקבוע מה יחשבו צרכני התקשורת.

להלן מדריך למהפכן.

קרא, הפנם וישם:

1. בחר נושא שיסחוף אחריו המונים, ובמקרה כזה אין טוב יותר מכיסו של האזרח. מצא בעיה אמיתית (למשל, מחירי הנדל"ן שאכן עלו מאוד בשנים האחרונות) ונפח אותה לממדים מפלצתיים, כדי לעורר עוד יותר את זעם הציבור.

2. ארגון - המפתח להצלחה בהפיכה הוא ארגון טוב, לכן מומלץ לחבור לארגונים אנטי-ממשלתיים, בעלי זרועות ביצועיות בכל רחבי הארץ ומימון רב מחו"ל. (נסה להתקשר לנעמי חזן, יש שמועות שהקרן החדשה לישראל תספק לך את כל תשתית הארגון שאתה זקוק לה).

3. הקפד על סיקור חד-צדדי. הצג רק עמדות שתומכות במחאה בטורים האישיים באינטרנט. הקפד על כותבים המייצגים לכאורה את כל שכבות העם: זוגות צעירים, רופאים, סטודנטים, קשישים וחברי מר"ץ (מתנחלים וחרדים הם לא חלק מהעם, לכן אפשר להתעלם ממה שהם חושבים ואפילו להאשים אותם במצב). הצגת דעות המתנגדות למחאה אסורה בהחלט מכיוון שהיא עלולה לגרום לאנשים לחשוב, והעדר התמים עלול להתפזר. יש להקפיד על הצגה חד-צדדית גם בטוקבקים, ולהציג רק טוקבקים התומכים במחאה ומתנגדים לממשלה. הנחה את מסנני התגובות לתת עדיפות לטוקבקים הפוגעים בראש הממשלה באופן אישי. אם במקרה נפלה טעות ומספר טוקבקים שמתנגדים למחאה בכל זאת התפרסמו, דאג לאזן אותם מיד בטוקבקים שטוענים שהטוקבקים שמתנגדים למחאה ממומנים על ידי ראש הממשלה. כך תסתום את פיותיהם של אלה שחושבים אחרת ותהפוך את עמדתם ללא לגיטימית.

4. הפוך לשותף פעיל במחאה על ידי הכנסת אנשים משלך להנהגה. מומלץ לבחור כתב או כתבת צעיר/ה ומוכשר/ת ולהפוך אותה לחלק מצוות המהפכה. בדרך זו תשלוט לא רק על הסיקור התקשורתי אלא גם במסרים ובדרישות המארגנים. מומלץ לבחור מישהי עם שם ישראלי/אשכנזי, שיודעת לדבר יפה וגם נראית טוב (סתיו שפיר נשמע לי אחלה שם, בדוק אולי יש עיתונאית כזו).

5. הימנע מגילוי נאות! אל תדווח על כך שכל מנהיגי המחאה ברוטשילד ומנהיגות מחאת העגלות הם אנשי שמאל קיצוני, ושכולם ילדי שמנת מאזור המרכז. אל תשאל את המארגנים שאלות קשות כמו: איך זה שכל האוהלים נראים אותו הדבר? מי מממן את האוטובוסים להפגנות? איך זה שכולכם משתייכים למפלגות אנטי-ציוניות? מה בדיוק הדרישות שלכם? מדוע אתם מתעקשים לגור בת"א? איך זה שהמכירות של המסעדות ברוטשילד עלו מאז שאתם שם, אם אין לכם כסף? איך זה שלכולכם יש סמארטפונים? ועוד.

6. הקפד לתאר את המחאה בדימויים חיוביים מוגזמים - אפילו אם נראה לך מביך לקרוא להפגנה "אם כל ההפגנות" עוד לפני שהיא התחילה ועוד לפני שברור כמה אנשים באו, עשה זאת. בגוף הכתבה הקפד על תיאורים סוחפים ("עם ישראל יצא בהמוניו לרחובות", "איש לא חלם על מפגן כוח אדיר שכזה"...). אם חסרים לך דימויים מומלץ לעיין בעיתוני "פראבדה" ישנים. וזכור, ככך שתגזים וככל שהדימויים שתציג יהיו מופרכים יותר, ציבור הקוראים ישתכנע יותר.

7. הקפד להאשים רק את ראש הממשלה. זכור! המטרה אינה דיור אלא החלפת השלטון, ולכן התעלם מכך שממשלת "קדימה" היא זו שעצרה את הבנייה במרכז, התעלם מכך שהנתונים מראים שההקפאה בשטחים החריפה את מצוקת הדיור, והתעלם מכל ניסיון של ראש הממשלה לפתור את המשבר. במקרה ובכל זאת ראש הממשלה יחליט להקשיב לעם ולשנות, הצג זאת כספין והסבר לציבור מדוע ראש הממשלה לחוץ ומזיע, ומדוע הפתרונות שלו חלקיים ולא יעזרו (זכור, מכיוון שאי אפשר לפתור את בעיית הדיור תוך מספר ימים, תמיד ניתן להציג את הבטחות ראש הממשלה כספין ריק מתוכן, והציבור יאמין לך).

8. הקפד להשאיר את הנושא בכותרות הראשיות יום-יום ושעה-שעה. דווח על כל הגיג, פעילות או נפיחה של מארגני המאהל, דווח בהרחבה על כל אוהל חדש שהוקם ועל כל אדם שעבר במקרה בשדרות רוטשילד. לעיתים אתה עלול להיתקל באירועים שוליים ולא צפויים שיקשו על המשימה, כמו מטורף נורווגי או חיסול עברייני. במקרים אלה, דווח על האירועים החריגים בקצרה ככל האפשר, וצא ידי חובתך. ברגע האפשרי הראשון, חזור לדווח בכותרת הראשית על המחאה. במקביל, בדוק האם ניתן להאשים את ראש הממשלה באירוע החריג, ולהציג אותו כספין של ביבי שמטרתו לפגוע במחאה.

זכור, הכוח בידיך!

אתה לא רק מסקר את המציאות, אלא יוצר אותה!!!

לחיי המהפכות שבדרך!

48.דע את האוייב - דע את ארגון הפשע שתי"ל - זרוע הבצוע של הקרן להשמדת ישראל. שתי"ל, זרוע הפשע והבצוע של הקרן החדשה להשמדת ישראל, הקימה, מממנת, ונותנת שירותי ארגון למאות עמותות שכל מטרתן לזנב בעם היהודי בכל ערוץ אפשרי. אם זה בעמותות המסרסות את קציני צה''ל, שלא יוכלו לחסל את האוייב (עמותות שהיו חוד החנית של דו''ח גולדסטון). אם זה בעידוד עמותות המרסקות את הזהות היהודית (עמותות הפלורליזם הרפורמי או יהודים למען יש"ו), ואם זה בעמותות וארגונים הזורעים אנרכיה במדינת היהודים, כדי להחלישה(כולל הארגונים המפגינים בבילעין ושייח ג'ראח), והכל במימון כסף זר של קרן פורד של ה- CIA, או קרנות גרמניות שמנסות לסיים את העבודה, או כסף סעודי שמטרתו חיסול מדינת ישראל. היהודים חייבים להתעורר ולהפעיל נגדם את קיר הברזל (והשב''כ שהיה צריך לעשות את העבודה רודף אחר ילדות יהודיות בשומרון).

49.אביב לביא, עתונאי הגון שלא חשוד כ"ימני" מדווח השבוע: הקרן החדשה אמרה לי, שהם העבירו עשרות אלפי שקלים לאוהלים ברוטשילד...

50.יונית לוי=120 אלף שקל לחודש משכורת בערוץ 2, הפכה סוציאליסטית!

51.גם ''ישראל היום'' מעוותים ומייפים את מחאת השמאל. מי ששואלים למה? חפשו מי העיתונאים שגייס "ישראל היום" בתקופה האחרונה ומאילו כלי תקשורת.

מי שקרא היום את "ישראל היום", תמה לראות שעיתון שמתגאה על דיווח אמין, בקורתי ועניני, אינו מציג את מלוא האמת לקוראיו על המרידה הפנימית שהחלה בשורות סרבני הגיוס והאנרכיסטים של מאהל רוטשילד.

דוגמא שניה:

התקיימה הפגנה של אנשי חינוך כנגד משרד החינוך.

"ישראל היום" לא היה צריך הרבה כדי למצוא את האמת גם מאחורי ההפגנה הזאת.

המובילים והמארגנים, גם כאן, הנם אנרכיסטים עוטי מסכות כמו חבריהם בשאר הארץ.

52.זה מעולה. התקשורת לא רלבנטית יותר. אף אחד לא מאמין לה. כל העיתונאים משלח ועד דרוקר כספית וברנע, לא מבינים שהם גמורים ושקופים.

53.כל התיקשורת שקרנים...כלכלת ישראל של ביבי אין כמותה בעולם.

54.רביב דרוקר : "בלי התקשורת המחאה היתה גוועת תוך יומיים"!

55.כל המחראה הזו נועדה למנוע מנתניהו את המשך פעולותיו המוצלחות בנושא ספטמבר.

56.קלמן, אתה צריך לקבל פרס ישראל.

57.יש את מקור ראשון...ויש אותך, ימיני בן דרור, אראל סג"ל וזהו...

עיתונות של כזב ושקר - אפליה וגזענות, שנאה ושטנה - כחש ומרמה - מצגי שווא וסרק - ואין קול לאמת...

המחאה מצוצה מהאצבע של השמאל הישראלי. כשיהיה פה קשה באמת, אנשים ירצחו אחד את השני. במצב הכי טוב למדינה, אזרחים מוציאים דיבת הארץ רעה, ואלוהים יעניש אותם עד מוות...

58.העיתונאים - משכנעים את הציבור לבוא להפגנה, מדווחים על ההפגנה, וגם מפרשנים אחר כך, כדי להפיל את ביבי בעקבות 'המחאה'...

59.את קמפין האוהלים מנהלים נעמי חזן ונוני מוזס מ-Y NET.
ככה מנסים להפיל ממשלה בישראל. כולם מבינים שאת קמפיין האוהלים מנהלים נעמי חזן ונוני מוזסמ-Y NET. החלק של נעמי חזן מהקרן"לישראל חדשה" הוא לספק אוהלים מזון וכסף לפעילי השמאל,
התפקיד של נוני מוזס מ- Y NEY הוא לרשום באתר כתבות אוהדות לקמפיין, וכן לצנזר את כל תגובות הנגד של הימין, וכך גם ערוץ 2 שבחלקו שייך למוזס התומך בפעילי השמאל הקיצוני.

60.לפי דיווח ברוטר נט, מחאת האוהלים עלתה לקרן"לישראל חדשה" 6 מיליון שקלים בשבועים. אוהלים, שלטים, תשלום לפעילים, מזון. נעמי חזן תבקש תוספת תקציבים מהסעודים ואירופה.

61.השמאל הנכחד מנסה להפיל את הממשלה הכי מוצלחת מאז קום המדינה.

62.להפגנה הזו יש מטרה אחת: להפיל את ממשלת נתניהו, להעלות לשלטון את ממשלת ציפי לבני - זועבי - טיבי, ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. אין שום קשר בין ההפגנות לבין יוקר המחייה. בעיתונות הישראלית שרובה המכריע מעסיק עיתונאים שמאלנים קיצונים, התומכים בארגוני הטרור האיסלמו-נאצים, עובדים קשה מאוד בכדי להסית את האספסוף השמאלני,וכך הם מגיעים ל- 150,000 מפגינים, וע"י ההסתה שמבשרת על "אם כל ההפגנות" הם רוצים להגיע ל- 400,000, בכדי שלפוסטמה מקדימה, המשתפת פעולה עם השקרים והתעמולה,יהיה על מה לצרוח בכנסת.

63.גגלו:זליכה הרצאה טכניון 2009 יוטיוב.

64.צריך כאן מנהיג שישכיב אותם באוהלים, אבל מאחורי גדרות וכלבים סביב. שונא אותכם, שמאל.

65.שבוע אחרי שביבי הציל את נעמי חזן מחקירה בכנסת, ובגד בבוחרי הליכוד, היא גמלה לו בזה שהיא ונוני מוזס הקימו והריצו את קמפיין האוהלים.

66.אבי רצון בתכניתו על אמנון אברמוביץ': הוא לא יודע שהיה מהפך 77 והוא לא יודע שסגרו את "דבר "ו- "על המשמר"!

67.השדר הכי דוחה ונתעב על המסך-עמנואל רוזן:לעבור לדם ואלימות!

68.כשיונית לוי פגשה את ברק אובמה. יונית לוי מזילה ריר כשהיא מראיינת את ברק חוסיין אובמה! יונית (בת למשפחה קומוניסטית)=הקריינית הכי שנואה בארץ! למה בכתה יונית לוי? למה ירדו דמעות מעיניה הפוזלות?

http://www.youtube.com/watch?v=lUdpiMcJFfI

69.מה הכוונות הנסתרות של מנהיגי מחאת האוהלים והקשר לספרד:

http://www.youtube.com/watch?v=NpTvL113fvs&feature=player_embedded

70.מאיר שלו, האיש ירד לתהום! בושה וחרפה! הקריא אגדה לילדים בני 6 וסיפר להם שביבי הוא "האיש הרע" !

71.הסיבה האמיתית מדוע השמאלנים של רוטשילד מתנגדים לחוק הווד"לים, כי הוא ימנע מהם לתת אדמות לערבים. קראו באתר של פורום "דיור בר השגה" של הקרן החדשה לישראל.

יש שם סרט שמדגים שהם רוצים בינוי עבור הערבים של יפו.

כמו כן בינוי על נכסי נפקדים בחיפה.

מי שיבנו הם ארגונים של הקרן החדשה לישראל.

סרט חשוב מאוד שמשקף את האמת.

כמו כן האנרכיסטים מהמאהלים בארץ בראשות דפני ליף וחבריה, דורשים הכרה בכל יישובי המחבלים הבדואים בנגב, שגונבים אדמות מדינה.

כמו כן הכרה בכל תכניות המתאר של היישובים הערבים בישראל.

2.הדרישות האחרונות פורסמו בעיתון הארץ.

72.השמאל הרדיקלי האנרכיסטי מטיל טרור בשדרות רוטשילד!

73.ישראל לא יכולה להיכנס להרפתקה כלכלית! ארה"ב לא יכולה לסייע לה ! דייויד קמרון עלה לשלטון בבריטניה ומיד החל בקיצוצים!

74.מתארגן חרם אינטרנט על YNET. אני כבר מחקתי מהמועדפים. YNET הפכו להיות אל גזירה של עולם התקשורת. מפרסמים שקרים ומסקרים באופן בוטה כל ידיעה שתעזור להפיל את המשטר. יש גבול! בשביל זה יש בחירות ונמאס לנו מנסיונות שליטה של עיתונים בפוליטיקה ובחברה.

75.אין מה לנסות לשפר את שופרי התעמולה הסטליניסטים הקיימים בתקשורת. צריך להקים קאדר שיהיה במקומם, ואתה וחבריך במעריב התחלה טובה. העיתון היחיד שלפחות נתן גם במה לדעות נוספות, הדעות של רוב הציבור, ולא של השמאל הקיצוני.

76.אגב הערכות כוזבות, הבוס שלי לשעבר היה אחד מבכירי מפלגת העבודה בצפון הארץ, ומאלה שארגנו את ההסעות מהצפון ל"הפגנת 400 האלף" ב- 1982. בזמן ההתנתקות הוא הודה באוזני שהשמאל לא יכול להביא הרבה אנשים להפגנות, כי הציבור הוא אגואיסטי ו"חושב רק על עצמו", ו"לנו אין רבנים שאומרים לבוא". שאלתי לגבי ה- "400 אלף" והוא אמר לי בכנות: "אפילו 100 אלף לא היו שם. אבל העיתונות היתה שלנו, וזה מספיק, לא?"

77.ארבעה רחובות בתל אביב הכילו 280,000...לפי ה"תוכנה" הזאת במחנה בלטה יש עכשיו 300 מיליון איש...מטומטמים רדו מהגג!!!



#124,יסיפור על העורב שרצה להיות מלך
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.08.11 בשעה 09:04
בתגובה להודעה #0

מהדורת השבט עם בונה עדר המסביר את תפקיד התקשורת

http://www.youtube.com/watch?v=ZxFIePVpYC4&feature=player_embedded#at=704


#125,ימתפכחים מההזיות, חוזרים למציאות / יוסי אחימאיר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.08.11 בשעה 09:47
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.08.11 בשעה 09:52 בברכה, ליה
 
אולי היריות הרצחניות הללו בדרום ישיבו את עיתונאינו ועורכיהם לתפקיד המקצועי של דיווח נכון, אחראי וללא הסתה.

יריות בכביש אילת, וקולו הנרגש, המתפרץ לשידור, של ניסים קינן, קטעו באחת את הברברת הבלתי פוסקת ב"קול ישראל" בעניינה של אחת, מרגול. עמודים שלמים בעיתונות המודפסת, שעות שידור ארוכות ומייגעות, המוני ספקולציות סביב החשדות שמייחסת המשטרה לאותה זמרת צנעני – זה מה שעיניין את התקשורת עד לידיעה החמה על ההתקפה בדרום. ברפש הזה היא האכילה עד לזרא את צרכניה.

צריך לומר, כי פרשת מרגול העיבה על העיסוק האובססיבי הגובל בטירוף ובטיפשות במחאת האהלים ובגל התביעות ל"חינם", ל"צדק חברתי" וכיו"ב סיסמאות, שמעלים יושבי הבועה התל-אביבית וגרוריה בלי כל חשבון. מחאה שגרפה גם את הממשלה לחרוג מסדר-היום החשוב באמת, כדי לספק את חביבות התקשורת, דפני וסתיו, בנסיון לשכך את "האיום החברתי".

"גראד" על באר-שבע? – זה הוזכר ("טיל נפל בשטח פתוח") בתקשורת כמעט אך ורק בהקשר לאהלים ולעוד אסיפה ילדותית, שכונסה באותו רגע בעיר הדרומית.

ילדה בת 3 מתה מחנק באוטובוס הסעות, שני רוכבי אופניים נדרסו למוות, זוג ירושלמים נרצחו בדירתם, מאבטח נרצח בפתח בנק ותכשיטן נרצח בחנותו – כל אלה דווחו בעיתונות שלנו באופן מישני ל"עיקר":

סיפורם הבלתי-נגמר של שוכני האהלים ומנהיגיהם חסרי האחריות הלאומית, בעלי התיאבון הבלתי-נדלה והדרישות המופרזות, ולאחריו מעצרה של ה"סלבריטאית".

בלי תקשורת תומכת ואוהדת, המוכנה לעוות את סדר הסיקור העיתונאי הנכון, הפרופורציוני, המקצועי, המוליכה שולל את צרכניה במספרים לא-עובדתיים והמנפחת כל גיהוק וכל שיהוק של כל מניף-שלט וכל ילד ממחנה רוטשילד – לא היה כל ערך להפגנת האהלים, ולא היה ניתן מקום כה מופרז לסיפורי מרגול.

בסוריה נטבחים מדי יום עשרות, בעיראק ובאפגניסטן נרצחים בפיגועי תופת תריסרים של חפים-מפשע כמעט כל יום, בלוב ובמצרים המהומות עודן רוחשות - את מי זה מעניין בישראל? מה מקדישה לאלה התקשורת שלנו? שלא לדבר על תהליכים מעוררי-דאגה המתפתחים סביבנו, השנאה הגוברת לישראל במדינות ה"שלום" הסובבות אותה, התחזקות הזרמים האיסלאמיים האדוקים-הקיצונים.

מה לכל ההתפתחויות המסוכנות הללו ול"חגיגות" מסיחות-הדעת, המתמשכות, מול בניין "הבימה"?

העם רוצה צדק חברתי, אבל רוב העם אינו הולך שולל אחרי אנשי השמאל, שוחרי הסוציאליזם, דורשי הנסיגה, שכובשים כל חלקה טובה בתקשורת שלנו ומציירים ישראל מדורדרת, ממותנת, האוטמת אוזניה משמוע ועיניה מראות את מה שבאמת מתרגש עלינו מחוץ ומבית, ומה שבאמת צריך לעמוד בראש סדר החשיבות של דעת-הקהל והתקשורת.

היריות בכביש אילת אולי יפכחו את העורכים במערכות העיתונים, הרדיו והטלוויזיה, ויחזירו אותם לפרופורציות נכונות בכיסוי העיקר, בהבנת סדר החשיבויות, מה הזוי וטפל ומה אמיתי ועיקרי. אולי היריות הרצחניות הללו ישיבו את עיתונאינו ועורכיהם לתפקיד המקצועי של דיווח נכון, אחראי, ולא של הסתה ועידוד מהלכים הרסניים מבפנים, סביב נושאי שוליים, מתוך כוונה להחליש את הממשלה הלגיטימית, הנבחרת.

היריות בכביש אילת של מחבלים-רוצחים, כמו היריות בבאר-יעקב ובהוד-השרון של שודדים-מרצחים – אלה הם נושאים שצריכים להיות בראש הכותרות, לדאבוננו. אין צורך להמציא נושאים מלאכותיים ולשימם בראש החדשות, כמו אמירה כזו או אחרת של ילד "סוציאליסטי" בן 13 בשדרה, או של צעירה משועממת ופונקת, תאבת פירסום, שמוצאה מבית עשירים בכפר-שמריהו.

היריות הללו, ההתקפה הפושעת הזאת – מחזירות אותנו לשפיות, למציאות המזרח-תיכונית העגומה, לסדר-היום האמיתי. סדר-יום שיילך למרבה הצער והאמת, ויתחזק: אנחנו נמצאים ככל הנראה לפני סיבוב דמים נוסף מול עולם ערבי עויין מאי-פעם, שעלול ליזום סיבוב מלחמה נוסף נגד ישראל. או אז ועד אז - האהלים והסיסמאות ה"יצירתיות" יתנדפו כלא-היו.

אם יש בכל זאת כמה אלמנטים אחראים בקרב המפגינים, עליהם להגיד מיד לכל חבריהם, לנוכח מה שהתרחש בדרום ומה שעומד להתרגש עלינו בימים ובשבועות הבאים: "איש לאהליך, ישראל". ומיד.

והתקשורת? - זוהי שעת המבחן שלה. עליה להפנים כל זאת, תוך עשיית חשבון-נפש טוטאלי על דרך התנהלותה הכושלת, המגמתית, בשבועות האחרונים.

תגוביות:

1.לשמאל מוח מעוות שלא מאפשר התפכחות מהזיות! השמאל שולט בתקשורת ואין סיכוי שהשיטה תשתנה!

2.שום חשבון נפש היא לא תעשה. היא אכולה מבפנים ע"י "השמאל החדש".

3.הלו - מאוחר כבר להתפכח. החונטה הציונאצית נכנסה לשלב הסופי של חיסול הבעיה היהודית במזרח התיכון החדש של שימון והפרטנר.

4.עיתונאי ישראל הם הסרטן של המדינה. אנשים רעים ותאבי מדון.

5.כל אלה שצועקים צדק חברתי יפשפשו בביתם איך הוריהם הגיעו לעושר, ואיך הם רומסים ומנצלים את העניים אותם הפכו לעבדים. מענין שרוב השמאל עשירים! מאיפה???

6.אם יש גורם מרכזי להפיכת ישראל לדמוחארטה, זו התקשורת.

7.לסגור את ערוץ 2. ערוץ 2 מעודד הפרת החוק ואינו מדווח אמת. כלי תקשורת אנטי ציוני, פרו-ערבי, שונא מתנחלים, מטיף לרדידות ולרכילות. שומר נפשו מתרחק ממנו.

8.חלקו של הליכוד בהיסטריה של השלום: הליכוד אף פעם לא היה במציאות. מה שקורה היום בנגב הוא תוצאת ההתדרדרות של ז'בוטינסקי לכיוון הפייסני והשלום של בגין.


#126,יהתקשורת הישראלית ניפחה את המשבר עם טורקיה/בכור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.09.11 בשעה 08:38
בתגובה להודעה #0
ישראל טורקיה - מי מחלק את הקלפים, מאת ד"ר גיא בכור

התקשורת הישראלית , אם כי לא כולה, פעלה על פי הכללים הידועים, וניפחה את המשבר עם טורקיה לכמעט מלחמת עולם. יש לנו בעיה אמיתית עם התקשורת הזו, היוצרת בעצמה תרחישים, במקום לדווח בצורה עניינית.

לאחר שמדיניות החוץ והפנים של טורקיה קרסה, מופנה הזעם בממלכת ארדואניסטן כלפינו. מה מתרחש שם מאחורי הקלעים, על מרד הכורדים, ומה אנחנו יכולים לעשות עכשיו? על שיטת הזירה החדשה.

כיצד מתגברים על ממלכת ארדואניסטן? מה שמסתתר מאחורי המשבר עם טורקיה?

הטורקים דחקו אותנו לזירה שלהם – משחקי כבוד מפוקפקים, התקפי זעם והתנצלויות , ואנחנו שיחקנו על פי הכללים שלהם יותר משנה. הגיע הזמן שאנחנו נכניס אותם לזירה חדשה, שאנחנו ניצור. הגיע הזמן לחלק להם את הקלפים שלנו.

1.ב- 17 באוגוסט, לפני כשבועיים "פקעה סבלנותו" של ראש הממשלה הטורקי, שליטה המוחלט של טורקיה, טייפ ארדואן, והוא נתן הוראה לפתוח בהתקפות אוויריות על חבלי הכורדים בצפון עיראק. ההפצצות נמשכות כל הזמן, והביאו למותם של אזרחים כורדים רבים. בעוד אסד שוחט את הסורים, ארדואן שוחט את הכורדים, לכאורה 'מחבלים' במחתרת הכורדית ה- PKk ארדואן מזרים לגבול עם כורדיסטאן העיראקית מאות כלי רכב משוריינים, אך בגבעה שעל הגבול יושבות מאות אמהות כורדיות, שנשבעו שלא ירדו ממנה עד שההתקפה הטורקית האכזרית לא תסתיים. אלפים זורמים אל הגבעה הזו מטורקיה, אך הצבא הטורקי מונע מהם להצטרף. דמוקרטיה.

בכך קרסה מדיניות הפיוס של ארדואן כלפי הכורדים בטורקיה, כ- 14 מליון איש, שהכריזו הקיץ הזה על אוטונומיה, בלי להסתיר את כוונתם העתידית להיפרד מטורקיה. זהו התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות למשטר הטורקי. ומה יכולים כבר המטוסים לעשות? עוד ועוד כורדים מצטרפים למאבק, שלא יוכל להיפתר בדרכים צבאיות. התקפת הזעם של רדואן רק מלבה את רצונם של הכורדים לעצמאות.

שתי מדינות תמכו באופן אקטיבי במאבק הטורקי נגד הכורדים: ארצות הברית וישראל. אנחנו מכרנו מטוסים ללא טייס לטורקים לאיסוף מודיעין על מעוזי הכורדים, ובכך תרמנו תרומה עצומה למהלך הצבאי הטורקי. גם ארצות הברית מעבירה מודיעין יומיומי לטורקים, כאשר היא רואה ב- PKK ארגון טרור. אלא שישראל הפסיקה את הקרבה היתרה לטורקיה, וארצות הברית עוזבת לגמרי את עיראק בסוף דצמבר השנה, עוד כמה חודשים. ומי יספק מודיעין לטורקים? הם במצוקה גדולה, כאשר הכורדים הולכים ומתעצמים.

האבידות הטורקיות גדולות. בחודש שעבר נהרגו 40 חיילים טורקים במארבים ובמוקשים כורדיים, והטורקים אובדי עצות. בינתיים הם עצרו לא פחות מ- 3,500 מן המנהיגים הפוליטיים הכורדים בטורקיה, חלקם חברי פרלמנט, בניסיון לדכא את המרד, אך ללא הצלחה. הכורדים דורשים את שחרור כל האסירים שלהם, מדובר על עשרות אלפים, דבר שטורקיה לא תסכים לו.

2.כך מתנהלת מדיניות החוץ והפנים של ארדואניסטן: על פי גחמות, התקפי זעם ואיבוד עשתונות של השליט ארדואן. הוא לא יודע מה לעשות מול אסד (שהטורקים חושדים שהוא חזר לתמוך בכורדים נגד טורקיה), הוא לא יודע מה לעשות מול הכורדים בחזיתות השונות, והאיבה שלו ליוון או לקפריסין נמשכת ומתגברת. בכל פעם הוא "מאבד את סבלנותו" בתחום אחר, וכך מתנהלת מדינה החברה בנאט"ו.

3.והיכן אפשר להראות הישג טורקי? מול ישראל. למה לא לחבוט בה, ולהראות שאתה שליט המזרח התיכון? לאחר שאירופה הבהירה לו שלעולם לא יצטרף לאיחוד האירופי, לאחר שהערבים הבהירו לו שאין הם רוצים במנהיגותו, נשארו ישראל וחמאס. התקפת הזעם הכמעט בלתי נשלטת כלפי ישראל היא תוצאה של הכישלונות בכל החזיתות האחרות. לא על ישראל מדובר כאן, אלא על עצמו.

4.טורקיה הפכה לדמוקרטיה טוטליטרית. על הנייר דמוקרטיה , בפועל מתקרבת למשטר של עריצות, שבה מאות עיתונאים ופעילי ציבור נזרקו לכלא בהאשמות שונות ומשונות, המשטרה החשאית פועלת כנגד ארגוני אופוזיציה, על הצבא השתלט ארדואן לאחרונה, כמו גם על השיח הציבורי. מי שעומד מולו נבלם בטכסיסי העלמות מס, השמצות, פגיעה בביטחון ועוד. אם טורקיה היתה המודל של אובמה לדמוקרטיה מוסלמית, המודל הזה מתנדף במהירות, והופך לעוד משטר מזרח תיכוני, ארדואניסטן, שבעתיד גם יתפרק למרכיביו העדתיים, כמקובל כיום סביב.

5.הטורקים היו משוכנעים בניצחונם על ישראל עם דו"ח פאלמר – אותו הם יזמו, וכאשר הבינו שדווקא ישראל ניצחה בדו"ח הזה, הם כמעט השתגעו מרוב כעס. הם קיוו שהדו"ח יאפשר להם לשבור את המצור לעזה, ובמקום זאת הדו"ח בלם כל "שבירה" עתידית של "המצור".
אם עד עכשיו הם התקוטטו עם ישראל, עכשיו החוק הבינלאומי יצא נגדם.

6. התקשורת הישראלית הממוסדת, אם כי לא כולה, פעלה על פי הכללים הידועים, וניפחה את המשבר עם טורקיה לכמעט מלחמת עולם. יש לנו בעיה אמיתית עם התקשורת הזו, היוצרת בעצמה תרחישים, במקום לדווח בצורה עניינית. כך אירע גם בפרשת כיסא השגריר. במקום לאזכר גם את הניצחון האסטרטגי הישראלי בנוגע לעזה, התעסקו אצלנו בהצגת ה'שוברים את הכלים" של הטורקים. אך צריך לזכור שיש הרבה גורמים שפועלים ברקע הדברים, בעיקר האמריקנים, כדי שהמשבר הזה לא ייצא לגמרי מפרופורציה.

7.למה עזה כל כך חשובה לארדואניסטן? משום שזה המקום היחיד בעולם שבו מקבלים אותה בברכה. אירופה לא רוצה, אמריקה זועמת על ההתקפות הטורקיות בעיראק, כיוון שהן מזעזעות את המדינה לפני יציאת הצבא האמריקני משם, ומדינות ערב דחו בנימוס את המעורבות הטורקית. רק חמאס, שנותר רחוק מאיראן, מקבל בברכה את החדירה הטורקית הזו. אין לו ברירה, זה מה שיש לו. עזה היא יתד עבור השלטונות הטורקיים באיזור, מה גם שהם קרובים ברוחם ל"אחים המוסלמים" של עזה ושונאים את ישראל.

8.המשעשע הוא ששר החוץ דאוטולו עדיין ממשיך בתפקידו, למרות שכל התיאוריה שלו התרסקה. הוא הגיע עם התפיסה של יחסי שלום של טורקיה עם כל שכנותיה, תפיסה שמראש לא היה לה סיכוי, בוודאי עם מפלגת שלטון קיצונית ומנהיג עם עצבים רופפים. כיום מסוכסכת טורקיה למעשה עם כולם סביבה. עם איראן טורקיה מתקרבת לעימות אלים, לאחר שהציבה סוללות נגד טילים בשטחה - נגד איראן, כמו גם בשל התמיכה במשטר אסד. עם עיראק טורקיה כבר במלחמה צבאית. עם סוריה בעימות מתפתח. עם קפריסין איבה ואיומים צבאיים. עם יוון משטמה, כאשר היוונים כורים מחסום ימי בינם לבין טורקיה. עם בולגריה אין ממש יחסים ועם ארמניה הסכם השלום לא ממש הצליח. למה שאנחנו נשמש עלה התאנה של הטורקים?

9.אז מה ניתן לעשות? ישנן שתי דרכים עיקריות. הראשונה, דרך של עימות קר. לא להגיב על התקפות הזעם הטורקיות, ולתת לטורקים להופיע כבריון איזורי, שכבר זוכה לתגובת תימהון מצד המערב. ההתעלמות מגורם כזה היא הנשק הטוב ביותר נגדו, כפי שפעלנו נגד הצהרותיו המטורללות של אחמדינג'אד. העונש הקשה ביותר לאישים תלותיים כאלה כמו אחמדינג'אד וארדואן הוא להתעלם מהם. מאחורי הקלעים לגבש את כללי היחס וההרתעה כלפי טורקיה עם האמריקנים ונאט"ו: אי מכירת נשק, לחץ על סיוע צבאי מן הקונגרס ועוד.

10.אך קיימת דרך נוספת להוציא מתוק מעז. במהלך חשאי עם הטורקים להסכים שהם יקחו אחריות לאספקת סיוע אזרחי לעזה, בפיקוח נאט"ו - בדרך הים. פעם בשבוע תצא אנייה טורקית עם סיוע אזרחי, לאחר שנבדקה בידי הטורקים וצוות של נאט"ו. "ויתור" כזה יתקבל בתדהמה ובסיפוק רב בארדואניסטאן, ויסיר בכך סופית את האחריות הישראלית לעזה. תמורת "ויתור" שכזה נוכל לקבל גם רווחים חשאיים נוספים דרך ארצות הברית ואירופה, גם בעניין הפלסטיני. הרבה להפסיד אין לנו כאן אם הדבר ייתפר נכון, אלא בעיקר להרוויח.

במקום שאנחנו נשחק בקלפים שהטורקים מחלקים לנו, משחקי כבוד מפוקפקים והתנצלויות בסגנון הבזאר, נחלק אנחנו להם את הקלפים.
נחליף את זירת המשחק לגמרי, לטובתנו. אם כך יקרה, דבר מוזר יתרחש: חמאס ימאס מהר מאוד במעורבות הטורקית החדשה שתיכפה עליו.
מידיד של טורקיה הוא ישאף לסלק אותה מעזה ככל האפשר. ומי עוד ייצא נגד טורקיה במקרה כזה? מצרים.

מצרים תריב על ההשפעה על עזה עם טורקיה, שני גורמים שלנו יש קשר איתם. תנו לחמאס ולמצרים להסתבך עם טורקיה - לא אנחנו. רוצים את הדרך לעזה? בבקשה – קחו. שהם יסתבכו מעכשיו עם המשטים והמטסים למיניהם, לא עוד אנחנו.

בשני המקרים המוצעים כאן המגמה היא שמירת מרחק מטורקיה. לתת לה להסתבך עם עצמה ועם אחרים, ולא איתנו. הרבה אשליות מממלכת ארדואניסטן הרי אין לי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=201282



#127,ישפטל: ''התקשורת מרעילה את הציבור בשפה קלוקלת''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.09.11 בשעה 09:34
בתגובה להודעה #0
שפטל: "התקשורת מרעילה את הציבור בשפה קלוקלת"

מתוך החיים על פי שפטל ( 21/07/2011 )

עו"ד יורם שפטל מספר על השפה העברית ועל התקשורת הממלאה תפקיד מכריע בהתדרדרות השפה העברית. התקשורת היום כופה עלינו להשתמש במילים לועזיות: "'מסע פרסום' הפך ל'קמפיין פרסום'" לדוגמא.

בהמשך מסביר שפטל שהמשפט: "הכיבוש משחית ולא ניתן לקיים דמוקרטיה כאשר שולטים בעם אחר" הוא משפט מעוות של השמאל - האזינו:

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGDIMH&c41t4nzVQ=EEJ


#128,יאמנון אברמוביץ'- פוליטרוק סובייטי המכונה פרשן פוליטי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.09.11 בשעה 19:40
בתגובה להודעה #0
הערה: היכנסו לקישורית לצפייה בחומר עיתונאי מצולם.

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=4817

אמנון אברמוביץ' - פרשן, הגיגן ואתרוגן בערוץ 2 ו'ידיעות אחרונות'.

קורות חייו

אמנון אברמוביץ' ( -1951) הוא עיתונאי ישראלי ופוליטרוק סובייטי, המכונה באורוולינית "פרשן מדיני ופוליטי".

במלחמת יום הכיפורים נפצע באורח קשה כשהטנק שבו נהג נפגע וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל. בשלב זה, במקום לפרוש בשיאו, הלך ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. את הקריירה העיתונאית אברמוביץ' החל בסניף הישראלי של העיתון "פראבדה", הלא הוא "על המשמר", ולאחר מכן היה כתב מדיני ופרשן בכיר בעיתון 'מעריב'. עזב את 'מעריב' במחאה על פרשת האזנות הסתר בעיתון וייתכן שאירוע זה הוא שגרם לאברמוביץ' רתיעה מהימצאותם של מיקרופונים אצל אנשים אחרים, כפי שיוזכר בהמשך. עבר לשמש כפרשן בערוץ הראשון ובתפקיד זה חשף את כינויו של סוכן השב"כ אבישי רביב, "שמפניה", (את עצם היותו סוכן חשף אז ח"כ בני אלון) והתחרט על כך.

נכון לשנת 2009, משמש כפרשן בחברת החדשות של ערוץ 2 ומופיע בתוכנית אולפן שישי.

מקצועיותו

אמנון אברמוביץ', הנחשב לאורים ותומים של מגישי החדשות, האיש שאליו פונים כאל מגיד עתידות, הוכיח לא פעם אמינות של קורא בקפה. כבר בליל הבחירות ב-1996 בין פרס לנתניהו קבע בהיוודע תוצאות המדגם כי ההפרש הולך להיות יותר גבוה לטובת פרס. אז זהו, שלא. אזרחי ישראל התעוררו לבוקר של ממשלת נתניהו. אבל זו לא דוגמא טובה, הטעות לא היתה של אברמוביץ', אלא של העם שפשוט לא ידע מה טוב בשבילו. לפני פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד פסק האורקל כי בדו"ח לא יהיו מסקנות אישיות. החרו- החזיקו אחריו עיתונאים נוספים, אולם אברמוביץ' ספג את עיקר האשמה על טעותו ויהירותו הרבה.

מעבר לטעויות של אברמוביץ' שהן בסך הכול אנושיות, נחרצות הניסוח שלו היא זו שמצד אחד מרגיזה את מתנגדיו ומצד שני גורמת לאקסטזה אצל שלושת מעריציו.

שנה לפני מלחמת לבנון השנייה קבע אברמוביץ' בפסקנות: "לפני 5 שנים ביצעה ישראל נסיגה יזומה חד צדדית מלבנון. הנסיגה הזו עמדה אף עמדה במבחן הטרור". אברמוביץ' היה קרוב, אבל הפוך: הטרור עמד אף עמד במבחן הנסיגה, בהצטיינות! אך לא רק בענייני מלחמה הוא רץ לספר לחבר'ה, אלא גם בענייני שלום, או ליתר דיוק בענייני הסכמים מדיניים. וכך בישר אמנון ב-3 במרץ 2000:

"הייתי אומר בזהירות המתחייבת, תוך שבועות אחדים, בין שלושה לחמישה שבועות, צפוי להיות מונח בפני הכנסת, הממשלה והציבור הישראלי הסכם עם סוריה שיכלול גם את פתרון בעיית לבנון. הייתי קורא כרגע להסכם 'הסכם בקופסה'". ההסכם, מסתבר, באמת קיים, אבל רק בקופסה של אברמוביץ', כי אסד, ברק ומדינת ישראל טרם זכו להודעה על כך.

בבחירות 2009 אמנוננוּ כשל פעמיים: הכשל הראשון שקשור גם למישור האתי, כמו רוב כשליו, היה בכך שניסה להפחיד את הצופיםבנבואה אפוקליפטית על התגובה העולמית שתגרור בחירתו של נתניהו. הכשל השני היה כשסבר שתהיה ממשלת אחדות בין קדימה לליכוד ועוד טרח להוכיח זאת במשלים וחידודים משונים על גן עדן.

אמנון המנוצל

עם כל יהירותו וביטחונו העצמי המופרז, נאלץ אמנון אברמוביץ' להתנצל בפני קורבנותיו לא פעם ולא פעמיים. בסוף שנת 2000, לאחר 4 שנות מאבק נאלץ להתנצל בפני עו"ד פנחס פישלר על דברים כוזבים שפרסם בעניינו בעת שהאחרון כיהן כראש לשכת ראש הממשלה. התנצלות זו, כמו אחרות, לא נבעה מרוחב לבבו אלא רק לאחר לחצים, איומים משפטיים ודרישות ממעסיקיו. כך נאלץ להתנצל על דברים שאמר על רשימת הליכוד לכנסת (ראה בהמשך) ועוד בפני, תחזיקו חזק, "ארגון ימני".

אתיקה עיתונאית

אברמוביץ' וארבעת המינים

אמירתו השנויה ביותר במחלוקת נאמרה קרוב לימי תוכנית ההתנתקות, כאשר אמר בדיון במכון ון- ליר ש"צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג". שרון היה באותה העת ראש ממשלת ישראל ומובילה העיקרי של התוכנית. כנגד שרון עמדו מספר האשמות פליליות, ורבים האמינו שאם התקשורת תדחוק במערכת המשפט להתמודד עם האשמות אלה התוכנית לא תצא לפועל.

עיתונאי עם כיפה? איזו חוצפה

לאחר אמירתו הנועזת בזכות איתרוגו של שרון, יצא אברמוביץ' נגד העיתונאים שתקפו אותו בשל כך. במאי 2005 פרסם טור ב"עין השביעית" ובו כתב בין השאר:

"הימין הקיצוני נוכח בתקשורת בהמוניו. נוכחותו פטורה מכללי אסור ומותר. זוהי נוכחות בסיסית, גולמית, תועמלנית. מרבית אנשי הימין, הכותבים בעיתונים ומופיעים בטלוויזיה וברדיו, אינם עיתונאים מקצועיים אלא שגרירי עמדה. שגרירים בוטים, חד-כיווניים, היפר-אקטיביים. הם אינם מחויבים לעבודה עיתונאית היקפית, רב-תחומית, שמטפלת במושאיה ללא הבדל דת, גזע ומין, שמאל וימין". ומה עם אברמוביץ' עצמו? הוא אובייקטיבי, כמובן.

"רגע מה הולך פה... אני מבקש לסגור לו את המיקרופון"

ב-26 בנובמבר 1999 אירעה אחת התקריות המביכות בתולדות הטלוויזיה הישראלית. בתכנית "יומן" התנהל ויכוח בין הפרשן אמנון אברמוביץ' לבין עו"ד דן אבי- יצחק. בשיא האירוע התחיל אבי- יצחק לצטט דברים שכתבו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה על אברמוביץ' ועל ניסיונו לאיים על אבי- יצחק באמצעות חשיפת פרשייה מביכה בעניינו. אברמוביץ', שנתפס בלתי מוכן בעליל, נזכר כנראה במורשתו של "שמש העמים"- סטאלין ודרש לסגור את המיקרופון של הפרקליט.

באופן לא מפתיע התגייסו בעיתונו של אברמוביץ', 'ידיעות אחרונות', לטובתו והאשימו את עו"ד אבי- יצחק בתוקפנות. ב'מעריב' לעומת זאת הוצגו הדברים באופן קצת שונה: בכתבה שעסקה באירוע הובאו דבריו של אבי- יצחק, לפיהם אברמוביץ' שיקר כשהצהיר שלא נחקר במשטרה היות והוא נחקר על שלושה נושאים, ביניהם סחיטה באיומים של אבי- יצחק עצמו. מבקר הטלוויזיה של 'מעריב', מאיר שניצר, תיאר ופיאר את ה"אמבוש- מארב קפדני תוך כדי הטעיית היריב" שעשה אבי- יצחק לאברמוביץ', מהלך שהוביל את האחרון לתבוסה בנוק- אאוט: "אברמוביץ' הרוויח בעמל רב כל שנייה מרגעי ההשפלה". אח... גם מבקרי טלוויזיה אומרים דברים חכמים לפעמים.

"חרג מפרשנות מקצועית"

אמנון אברמוביץ' אמר על מועמדי רשימת הליכוד מהמקום ה-19 ומעלה כי מי שמצביע לאותם מועמדים לא היה מכניס אותם לביתו. אגב, משנאתו לכל מה שמריח 'ימין' ברור שאברמוביץ' עצמו לא היה מכניס גם את ה-18 הראשונים. בעקבות תלונת "האגודה לזכות הציבור לדעת" אמר יו"ר ארגון חברת החדשות של ערוץ 2 כי דבריו של אברמוביץ' הם "חריגה מפרשנות מקצועית". וואלה?!

השקפותיו

לזכותו של אברמוביץ' ולחובתם של הערוצים הממלכתיים, או אלו הכפופים לרשות השנייה, ניתן לזקוף את העובדה שבמשך שנים ובסיטואציות שונות מוצב אברמוביץ' כפרשן יחידי ואינו מסתיר את דעותיו הפוליטיות.

על מתנחלים

להעלות מהאוב את תלונותיהם של ח"כ מיכאל איתן או של ח"כ לשעבר רון נחמן על דברים שאמר אברמוביץ' לפני 10 שנים זו לא חכמה גדולה. אבל תראו מה כותב על אמנון אדם שדעותיו הפוליטיות קרובות מאוד לשלו:

מבקר הטלוויזיה, רענן שקד:

פרשנות או משאלת לב בנושא סדר העדיפויות האמריקאי:

"ישנה עוד מדינה אחת באזור... שמחזיקה בשטחים לא- לה ואף מתנחלת בהם. אז אני אומר בזהירות: טליבאן, סדאם חוסיין, מועצת יש"ע"(אפריל 2003, ערוץ 1)

על הפגנה דמוקרטית לא- אלימה:

"כפר מימון הוא כמו סוס טרויאני. צריך לפנות אותו כמו את מעוז הים".

מנהיג כלבבו

"הוא מספיק רע כדי להיות ראש ממשלה טוב" (על אולמרט, ערב בחירות 2006)

לבני 'נסיכה נקיה', ביבי מזיע וליברמן עבריין

אם אפשר לקרוא לפמפלט החנופה לציפי לבני פרשנות, נוכל לומר שדעותיו זכו בבחירות 2009 לייצוג של 3 עד 28 מנדטים.

על הריבונות הישראלית וכיבוד הכרעת הרוב כפי שהשתקפה בבחירות 2009:

כנראה שקשה להיפטר מהרגלים רעים: התביעה מארה"ב ללחוץ על ישראל ומישראל להכנע הם רק המשך לדברים שכתב 18 שנה קודם לכן: "עִזבו את הממשלה הזו ודברו איתה... דרך הכיסים שלה... אתם חייבים ללכת עד הסוף" (דו"ח-מעריב, 8.3.1991).

על מי שמעז לחלוק על מערכת המשפט:

הדברים שנכתבו בראשית 2009 עלולים להטעות: אמנון ידידנו לא עמד מהצד בשעה שתפרו במרכאות או בלי מרכאות תיק לנאמן, אברמוביץ' עמד כמו אוהד מ"הקופים הירוקים" וצווח בכל כוחו:

אופיו

לפניכם ביקורת טלוויזיה על הראיון שקיים אמנון אברמוביץ' עם דני נווה שנאלץ לעבור דירה בשל איומים על חייו: ניתן לתמצת את הגדרותיה לאופיו של אברמוביץ' בשלוש מילים: מזלזל, פטרוני ומרושע.

מוטיב הנוק-אאוט בקריירה של אברמוביץ'

מעניין ששני מבקרי טלוויזיה שונים (שניצר ולנדאו) ומשונים ייחסו לאמנון אברמוביץ' מפלה בנוק- אאוט בשני ארועים שונים. ייתכן שזו התוצאה כשמתאגרף במשקל תרנגול משכנע את עצמו ומשוכנע על ידי סביבתו שהוא בעצם מתחרה במשקל כבד. הייתם חושבים שפנס אחד בעין (מטאפורי, כמובן) ילמד אותו קצת צניעות.

סיכום

הפרשן הכל יודע של ערוץ 2, 'ידיעות אחרונות', 'מעריב', 'חדשות' ו'על המשמר' הוכיח את עצמו במהלך השנים כאדם ציני, עוין, מזלזל, פטרוני, אנטי- מתנחל, אנטי- דתי ונקמן- כך לפי מבקרי התקשורת. אז מדוע אברמוביץ' זוכה לכזו הקשבה? ובכן, נאמר זאת כך יונית, יותר משהעגל רוצה לינוק, רוצה הפרה להניק. רוצה לומר, יותר משאמנון אברמוביץ' מעוניין לשמש כפרשן חד- צדדי עבור התקשורת, התקשורת מעוניינת באנשים כמוהו שמוכנים להטיף את דעותיהם בציבור ולקבל על עצמם את שנאת הציבור.

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=4817


#129,יהתקשורת ה''ישראלית'' אינה אלא צ'יזבטרון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.10.11 בשעה 06:55
בתגובה להודעה #0
לא צונאמי ולא נעליים

מאת מנחם רהט

פרשני ועיתונאי השמאל, והפוליטיקאים המאוכזבים באופוזיציה שמשמאל, שוב נתפסו בקלקלתם: לאחר שהפריחו אזעקות שווא בדבר הצונאמי הצפוי בספטמבר, חלף עבר ספטמבר מלוח השנה, דווקא עם הישגים נכבדים לישראל


במוצאי היום השני של ראש השנה, בדיוק בשעת חצות של ליל שבת שעברה, לפני פחות משבוע, תם ונשלם בשלום ובשלווה, השבח לא-ל, חודש ספטמבר 2011 – המועד שכל דוברי השמאל הבטיחו שיתחולל בו צונאמי מדיני ו/או בטחוני או שניהם גם יחד, שיזעזעו את מדינת ישראל ויחוללו בה רעידת אדמה מדינית/בטחונית נוראה. דם ואש ותמרות עשן, חלילה.

אבל ה'ספטמבר השחור' שהתנפח למימדים מפלצתיים בדמיונם הסהרורי של חוזי השחורות מן השמאל, לא ידע שהוא כזה. ספטמבר הנורא עבר בשקט, בלי שום כלום. לא צונאמי ולא נעליים. הכל דיבורים. הצונאמי שלא היה לא הותיר פה אפילו לא צל עובר, גם לא אבק פורח. מה שקרה היה בדיוק ההיפך מנבואותיהם של חוזי השחורות: ישראל יצאה מספטמבר מחוזקת, עם הרבה יותר הבנה בינלאומית, ודווקא אבו מאזן הוא שעבר סידרת חינוך בינלאומית בספטמבר וחזר אבל וחפוי ראש לרמאללה.

ספטמבר השחור של אבו מאזן

יותר מחצי שנה של פימפומי הבל, הפחדות סרק, על יום הדין המדיני והבטחוני, הממתין לנו בספטמבר, כלו בעשן הברברת השמאלנית. הפאניקה שפיזר השמאל, מתוגברת באיומי התיקשורת, והנבואות כאילו נהפוך בספטמבר למדינה מצורעת, בלתי לגיטימית בנוסח דרום אפריקה, התאדו והיו כלא היו.

בסופו של דבר ספטמבר 2011 דווקא החזיר את הצבע ללחייה של המדינה, והפך לספטמבר השחור של אבו מאזן. מנהיג אש"ף (הארגון לשחרור פלשתין מיהודים) שהגיע לאו"ם עם חיוך של מנצחים, נאלץ לעכל נאום פרו ישראלי מדהים של הנשיא אובאמה, להבין כי פתרון כפוי חד צדדי לא יושג, וחזר לרמאללה אבל וחפוי ראש, ועוד לשמוע בספטמבר שהאמריקנים מקצצים 200 מיליון דולר מהזרמותיהם לרש"פ, בשל החוצפה הפלשתינית. לב מלכים ושרים ביד ה'.

דווקא בספטמבר נוכחנו שהעולם מבין יותר ויותר את ישראל: בזירת האו"ם, למרות עויינותו ההיסטורית והיותו שבוי בידי מדינות העולם השלישי והערבים, אפס הסיכוי לתמיכה בהקמת מדינת אוייב פלשתינית, וספק אם יימצא רוב לכך במועצת הבטחון (ובכל מקרה צפוי שם וטו אמריקני); בארה"ב התייצב נשיא המעצמה הגדולה, שהשמאל ניבא כי "יפקיר את מדינת ישראל", לצידה של ישראל, כשהתנגד נמרצות ליוזמה החד צדדית, וגם הציבור והתיקשורת תומכים באורח מובהק בישראל; ובאירופה, שהעויינות לישראל היתה נחלתה, החלו להבין מי באמת משבש כל מהלך מדיני באמצעות תביעות בלתי קבילות: 'זכות' השיבה, אי הכרה בזכות העם היהודי למדינת לאום, וסירוב להצהיר על סוף הסיכסוך, עד כי הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, פולין, דחתה באמצעות ראש ממשלתה דונלד טוסק את התביעה החצופה לראות בקווי 67' בסיס פתיחה למו"מ. בריטניה חוקקה חוק המונע מעצר שווא הפגנתי של מדינאים ישראליים, חיילים וקצינים, בגין האשמות מופרכות של 'פשעי מלחמה'. גרמניה, צרפת, יוון ואפילו קפריסין הידקו בספטמבר קשריהם עם ישראל. אז נכון שאיבדנו את אהדת טורקיה האיסלמיסטית, אבל הרווחנו את תמיכת ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר שהודיע כי ארצו תומכת ללא סייג במדינת ישראל. מיקרונזיה כבר ממש לא לבד.

סיפורי מינכהאוזן

מאז הפריח 'סר הבטחון' עויין ההתיישבות אהוד ברק, האחראי לפשע הגירוש וההרס במיגרון, את ההמצאה הלשונית שלו, חגג עליה השמאל הקיצוני והפיץ תסריטי אימים שנועדו להטיל מורך ומורא בלבם של הישראלים ולכפותם לסלק מדרכו של השמאל את ההנהגה הלגיטימית של ישראל או לפחות לאלצה ללכת לוויתורים סרק נוספים על לא תמורה פלשתינית.

כך למשל כתב ארי שביט בעיתון השמאל הקיצוני חובב הפלשתינים הארץ (31.3.11): "באותו רגע , כל דירה ישראלית בגבעה הצרפתית תיהפך לבלתי חוקית. כל בסיס צבאי בגדה המערבית יפר את הריבונות של מדינה עצמאית החברה באו"ם. הפלסטינים לא יהיו מחויבים לפירוז, לשלום, להכרה הדדית אמיתית ולפשרה טריטוריאלית. ישראל תהיה מחויבת לסיום מלא ומיידי של הכיבוש. הפער בין המצב המוצהר בשטחים לבין המצב בפועל ייצור חיכוך בלתי נמנע".

ועוד נבואת הבל באותו עיתון פוסט ציוני ממקלדתו של אותו שמאלן: "העימות ייהפך במהירות לעימות עממי. כשצה"ל יפעיל כוח נגד המפגינים הפלסטינים שיצעדו לעבר ירושלים, ישראל תוּקע. מצור מדיני מחוץ והתקוממות אזרחית מבית ילפתו את ישראל בלפיתת חנק... ייזכרו כמנהיגים שלא עשו מעשה ברגע האחרון שבו ניתן היה לעשות מעשה. כקברניטים אשר אף על פי שראו את הקרחון התעקשו לשוט הישר אל תוכו". מעשים הם רצו בשמאל: התקפלות, ויתורים, כניעה, החרבת ההתיישבות, גירוש המתיישבים. הכל כדי לעצור את הצונאמי שלא היה ולא נברא.

וזוהי רק דוגמית לשטפון המלל שהוליד האין-צונאמי. בן כספית, למשל, ועימו מעריב כולו, סירבו עד לרגע האחרון להכיר בהתפוגגות הצונאמי, ואפילו בשלהי ספטמבר עדיין ציפה כספית לנחשולי הצונאמי ופירסם את ההגיג הבא: "קשה למצוא מנהיג שלא הזהיר את נתניהו ושריו מפני הצונאמי המתקרב, ללא הועיל" (11.9.11), ומאוחר יותר: "הבידוד בעולם... אינו ניתן לביטול... הספינה ממשיכה לשוט בעליזות לעבר הקרחון, והפעם במקום מוזיקה, נשמעים על הסיפון נאומים חוצבי להבות" (25.9.11).

אותו מעריב, אף שעבר לידיים חדשות ומנסה לייצר לעצמו תדמית ציונית, עדיין מוֹעֵד במידה שיש בה כדי להביך (ולהילמד בבתיה"ס לתיקשורת): אפילו בגליון רה"ש, ממש בסוף ספטמבר נטול הצונאמי, התעקשו מזל מועלם ואחיקם משה דוד, להמציא את הצונאמי, וכתבו בראיון עם ברק את משפט הבדיה המדהים: "ברק חזה בדיוק רב את הצונאמי המדיני". האללו, דנקנר, הפכתם לבטאונו של הברון מינכהאוזן? חזרתם לימי הצ'יזבאטרון? קצת אחריות, לפחות כלפי הקוראים שעדיין נותרו לכם.

עורך הארץ אלוף בן כתב על תקן של נביא זעם: "הם ייצאו מבתיהם לחום הקיץ הירושלמי, ויצעדו במורד רחוב צאלח א דין אל חומת העיר העתיקה. חמישים פלשתינים, ואז מאה, ומאתיים, ואלף. ועשרת אלפים. צועדים וצועקים 'איסתיקלאל', עצמאות... ישראל תירה במפגינים ותהרוג בהם לעיני המצלמות מכל העולם?... העולם מתרגל בהדרגה לרעיון שפלשתין תצטרף למשפחת האומות כבר בקיץ הקרוב" (19.1.11).

"איומי שווא: צונאמי מדיני"

וכך הלאה וכך הלאה, צונאמי של מלים שאין להם סוף. מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שהיו כלי תיקשורת אמינים שהזהירו מראש מפני ההולכים אחר ההבל, וביניהם, עם כל הצניעות, גם טור זה, שבדיוק לפני חצי שנה, הזהיר מפני איומי הסרק המלחיצים. בערב פסח תשע"א כתבנו כאן, תחת הכותרת: "איומי שווא: צונאמי מדיני", לגבי השמאל שהשתמש בכל האמצעים להזנת תעשיית ההפחדות שלו: "שוב מלחיץ השמאל את נתניהו, והפעם באיומי סרק על צונאמי מדיני, שנועדו לסחוט ממנו ויתורים נוספים".

ומי יודע אם לחצי הצונאמי שלא היה, הם שעמדו מאחורי אי אלו כניעות וויתורים מיותרים. הקפאה אמנם לא היתה, השבח לא-ל, אבל היה למרבה הצער פשע הגירוש האלים, הבלתי צודק והבלתי אנושי של מתיישבים, מלח הארץ, מבתים שבנו במו כספם במיגרון – מעשה שהוא סוג של כניעה לגחמות השמאל, ואין לדעת אם ראש הממשלה לא עמד מאחורי העוול הזה, כאמצעי לריצוי השמאל הקיצוני; וכמו לא די בכך, מרחפים עדיין איומי החרבה על ישובים נוספים כמו גבעת אסף שבבנימין, גבעת האולפנא בבית אל ועוד.

ערב יוה"כ תשע"ב, לאחר שהצונאמי שלא היה, הוכיח שמדובר לכל היותר בנסיונות סחיטה באיומי שווא, יש לייחל, שתשע"ב, שהחלה עתה זה את צעדיה הראשונים, שזו תהיה שנת עמידה בצורה, מול הנסיונות הבלתי נלאים של אלה שלא נבחרו לשלטון, לכפות באמצעות דחלילי מלים את מדיניותם הכושלת, על העם שהושיבם על ספסלי האופוזיציה. ונסלח לכל עדת בני ישראל. גמר חתימה טובה.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9894

תגוביות:

1.תודה רבה רבה על מאמר סיכום נפלא של אירועי ספטמבר.

2.הכל אמת ונכון, והעיקר הוא להבין שאין כלל להתייחס לדברים שלהם. כל מטרתם לעקור כל צביון יהודי מן המדינה, והכל בדרכי שקר ורמיה. כאשר נפסיק אנו להתייחס אליהם ואל הבליהם- יוטב מצבנו לבלי שיעור.

3.צבי מזאל: כיבוש

"אין כיבוש. יש סכסוך. על אף מה שטוענים הערבים, נוכחותנו בשטחים חוקית, והיא בהתאם להיסטוריה של המשפט הבין~לאומי וההיסטוריה של עם ישראל. הערבים הצליחו לבלבל את העולם. ב~1948 הם ניסו להשמיד המדינה, וב~1967 הם המשיכו לנסות. למרות זאת, אני אומר שאם יש סכסוך אז צריך לפתור אותו במשא ומתן ישיר ולעשות פשרות. אבל בכל מקרה - כיבוש אין".

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/293/072.html?hp=54&cat=869&loc=26


#130,יהפיות האמורים לבטא את מחשבותי משרתים את האוייב
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.10.11 בשעה 10:29
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.10.11 בשעה 10:35 בברכה, ליה
 
לקחי האביב הערבי

התרגלנו לקבל את האיבה ואת מעשי האיבה של שכנינו כתופעת-טבע. יפי הנפש שבתוכנו אף מתייחסים אליהם כפרי אשמתנו: אנחנו, שהננו המותקפים, המאוימים, המבודדים והמושמצים, הבאנו את כל אלה על עצמנו. התכונה הזאת, של שנאה עצמית, עושה בנו שמות יותר מכל מה שאויבים יכולים לעולל לנו.

הבה ננסה לרגע להישיר מבט אל המתרחש סביבנו ללא התסביכים שלנו.
נתחיל במצרים, ששימשה פרדיגמה, מופת, לכריתת שלום עפ"י הדגם של "שלום תמורת שטחים".

אכן, קבלנו למעלה מ-30 שנים של העדר מלחמה, ואיש אינו יכול לשקול – כי אין מאזנים כאלה – האם התמורה הזאת שוות ערך למחיר ששולם. די לציין, שפרט לשמירה על אי-לוחמה ואחזקת שגרירויות, מצרים הפרה מיד את כל יתר סעיפי הסכם השלום, ובמיוחד את אלה שמנחם בגין קרא להם "נירמול", מלשון נורמליזציה.

"האביב הערבי" במצרים מעמיד באור חדש את כל ההפרות האלה, קרי: את התעקשותם של מנהיגי מצרים על "שלום קר". זאת, מפני שהתנהגות ההמונים המצרים חשפה את האמת במערומיה: הם – כלומר, העם – אינם רוצים, ואף פעם לא רצו, שלום! רק דיקטטור ערבי היה יכול לחתום על הסכם שלום עם היהודים, כי רק לו היה הכוח לפעול מעל לראשי העם ונגד רצונו. כי זו האמת המרה: משטר ערבי שיש בו קורטוב של דמוקרטיה, המבטא באיזו שהיא מידה את רצון העם, לעולם לא יעשה שלום עימנו!

השוטים התמימים מן השמאל שמחו ועלצו לנפילת הנשיא מובארכ, וברוחם היו בין החוגגים בכיכר תחריר את "האביב הערבי". אפילו האינוס הקבוצתי של כתבת אמריקנית, אותו ליוו ההמונים בצעקות "יהודיה!" (והיא לא היתה יהודיה) - לא צינן את התלהבותם.

עשרות אלפים צעדו מן הכיכר אל שגרירותנו וכמעט ביצעו בתוכה לינץ'. צבא ומשטרה מצרים שהוצבו במיוחד כדי לשמור על השגרירות לא התערבו וראש הכת הצבאית, טנטאווי, אפילו סרב לענות על קריאות הטלפון הבהולות של ראש ממשלת ישראל. רק התערבות אישית של נשיא ארה"ב הצליחה להזיז קומנדו מצרי למלא אחר חובתם האלמנטארית עפ"י החוק הבינלאומי. וכך, באיחור של עשרות שנים, "הוסבר" לנו, שגם את השלום הכי מפורסם, את האבטיפוס של כל השלומות כולן – ניתן לעשות רק מעל לראשי העם, עם דיקטטורים או מלכים אבסולוטים.

השמאלנים שלנו יצטרכו להסתדר עכשיו עם התובנה החדשה, ששני הערכים שהם סוגדים להם יותר מכל, הדמוקרטיה והשלום, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת אצל הערבים ביחסם ליהודים. השמאל האדוק ייאלץ לבחור בשלום או בדמוקרטיה: רצונכם בשלום, תוכלו להשיגו רק בדרך של כפייה אנטי-דמוקרטית מלמעלה. רצונכם בדמוקרטיה? אזי ביי-ביי לשלום, כי זה רצונם הפנימי, האמיתי, הבלתי מזויף של העמים הערביים!

האמת הזאת התדפקה על הדלת המשוריינת האחרונה שנותרה חוצצת בין המאבטחים שלנו לבין ההמון שצר על השגרירות בקהיר. אם היו ביניהם שמאלנים, אזי ברגעי האימה, כשהמציאות הפוליטית איימה ישירות על חייהם – אולי, אולי, הם הפנימו שזו המציאות, והיא איננה ניתנת לשינוי.

במסגרת הניסיון להשתחרר לשעה מן התסביכים שלנו, נעז להעמיד כאן שאלה: כמה וכמה פעמים שרפו במצרים את דגל ישראל, אח'כ התפרצו לשגרירות, הרסו והציתו. מדוע מצרים לא התנצלה? ומדוע אפילו לא עלה על דעתה של ישראל לדרוש התנצלות?!

היתה בנגב התקפת טרור שעלתה בחייהם של שמונה יהודים ישראלים. בעקבותיה התנצלה ישראל ארבע פעמים (המצרים ספרו ופרסמו בגאווה!) על הריגתם של שוטרים מצרים, וזאת בנסיבות שבהן לה, ורק לה, הגיעה התנצלות. ראשית, מפני שהישראלים הותקפו ונרצחו מתוך טריטוריה מצרית וזה הכלל יסודי, שמדינה שמתוך שיטחה יוצאת התקפה – היא הנושאת באחריות. שנית, הותקפנו לאור היום מתוך עמדה צבאית מצרית או בסמיכות קרובה לה. מה ציפו מחיילי ישראל, שלא יירו אל הכיוון שממנו נפתחה עליהם האש? שלישית, היו עדויות שחיילים מצרים השתתפו בירי ובהתקפה ותחקיר צה'ל גילה, שכל הטרוריסטים התוקפים היו אזרחים מצרים, אחד מהם אפילו שוטר! אלא, הכל – כולל ישראל - טשטשו את העובדות, טייחו והסתירו את האמת, ובלבד שלא להפר את אשליית ה"שלום". המנטרה השמאלנית אומרת "השלום הוא הביטחון", במציאות הביטחון הפך להיות בן-הערובה של השלום.

ומכאן לסוריה. המשטר שם בצרות. השלטון וראשו נלחמים בעמם והדם זורם ברחובות. המשטר זקוק לכל חייל לצורכי החזית הפנימית, אבל יש לו גבול-אויב, הגבול עם ישראל, שעליו שומרות כמה דיוויזיות. והנה, מתבשרים אנחנו שאסד משך את הדיוויזיות האלה והשאיר את הגבול עם ישראל בלתי מוגן. מדוע? כי הוא אינו דואג. הוא אמנם מלמד כל ילד סורי שישראל תוקפנית, רצחנית ואכזרית ורק מחכה לרגע להשמיד כל ערבי, אבל יחד עם זאת הוא בטוח שהיא לא תתקוף ולא תנצל את חוסר האונים שלו, עד כדי כך שאינו חושש לחשוף את הגבול שלו. הוא יודע, שהוא בטוח בגבולו הבלתי מוגן עם ישראל יותר מאשר בבירתו.

מה שמעלה את השאלה הנושנה - מה פשר הניגוד המשווע הזה, בין הידיעה הפנימית של אחד מגדולי אויבינו, שאנחנו בעצם איננו אויב בכלל, לבין שנאתו אותנו ותאוותו להשמידנו שלא פסקו אף לרגע, גם ברגעי מבחן כמו הרגע הנוכחי?

לנו אין הסבר לתופעה הזאת, כפי שאין הסבר מקיף וממצה לאנטישמיות בעולם. אולם העובדה שאין הסבר אין פירושה שהתופעה אינה קיימת, והעיקר: שאנחנו אשמים בה. טעות בעניין הזה עלולה לעלות לנו בקיומנו.

ועכשיו תורכיה. הכל מסכימים, שבמדיניותו האנטי-ישראלית הארסית ארדואן נהנה מתמיכה רחבה של עמו. ושוב אנחנו שואלים - מדוע ? מדוע סוחרים בבזאר של איסטנבול אומרים 'אל תבואו, לא צריך אתכם' ?! היכן ראינו סוחרים שאינם רוצים להרוויח? על איזו קרקע, אם לא האנטישמיות הקלאסית, צמחה העלילה שצצה פתאום בקרב העם התורכי, כי ברזאני, מנהיג הכורדים, הוא בעצם יהודי, ומאחורי הPKKשהרגה לדבריהם 30,000 תורכים, עומדת... ישראל ?

בטח, אנחנו מאחורי המרד הכורדי, כמו שצלבנו את ישו, כמו שבמצות שלנו דם ילדים נוצרים, כמו שהרעלנו את הבארות כדי להדביק את אירופה בדבר השחור ו'זקני ציון' הם אלה המחוללים את כל המהפכות ואת כל מלחמת הדמים בעולם.

שכחתי משהו?

בכל זה אין חידוש ולא היה טעם לעסוק בו שוב, אלולא היו מופרעי השמאל מאשימים גם באנטישמיות התורכית - את ישראל ואת ממשלתה !

איך? הכל בגלל הפלסטינים, כמובן! כן, כן, ממשלתנו שאינה מנהלת עימם מו'מ, בכך הביאה עלינו את איבתו של ארדואן, את העוינות המצרית, מסכנת את כיסאו של מלך ירדן, ועוד ועוד. ומדוע אין מו"מ עם הפלסטינים? מפני שהממשלה לא שיתקה מיד, לחלוטין, כל בנייה יהודית בירושלים וביו"ש ולא הסכימה מראש לסגת לקווי 67' – התנאים למו'מ לפי דרישתם.

את הדברים המקוממים האלה משמיעים מיטב עורכי ומגישי התכניות בכל הערוצים והגלים של ישראל.

פלסטין מדברת ומשדרת מתוך גרוננו!

שוב ושוב, מדי יום כמעט, עולה בתקשורת הלייטמוטיב, הקו המנחה, של הלקאה עצמית ואוטו-אנטישמיות. ב'קול ישראל' התייחס ירון דקל להבעת התודה של נתניהו לנשיא אובמה על עזרתו בהצלת ששת המאבטחים בקהיר. מעניין, העיר, אם נתניהו יגמול עכשיו לאובמה – למשל ע'י התנצלות בפני התורכים או הקפאת הבנייה בשטחים...

זו הערה אגבית, אבל כדאי להעמיק בה: תמורת מחווה אנושית, דקל מצפה לשבירת קו מדיני ממשלתי, לנטישת אינטרסים לאומיים חיוניים, ובעצם – לוויתור על עצמאותנו. דקל שכח שאמריקה של קרטר ממש אנסה את בגין לחתום על השלום עם מצרים וצרפה את חתימתה כערבה. הוא גם שכח, שרק "המפלה" שלנו במלחמת יום הכיפורים, אותה ביימנו לפי רצונה וצרכיה של ארה"ב, היא שאפשרה את חילוצה של מצרים מן המחנה הסובייטי וצירופה למערב, מהפך שהושלם ע'י כריתת הסכם השלום עם ישראל - שירות לארה"ב שלא יסולא בפז! וכאשר הסכם זה עמד להתמוטט, וכתוצאה מזה חיי ששה ישראלים היו בסכנה מיידית, האם לא היה זה מובן מאליו שאמריקה מחויבת להתערב? ועל זה, לפי תפיסתו של דקל, "תולעת יעקב" היתה צריכה לשלם עוד פעם בוויתורים מדיניים?

עוד ב'קול ישראל', בשיחה על תורכיה, זרקה מגישת התכנית שאלה חיננית: "מה פספסנו פה בדרך"? תבינו: אנחנו פספסנו - לא תורכיה, לא ארדואן! האשה הזאת היא ילידת הארץ. היכן יכלה לרכוש את הרפלקסים ההם, המוכרים לנו מן הגלות ואשר חשבנו שהם עיוות שנגרם ע"י מאות שנים של רדיפות?

ולסיום: מי שלא ראה בערוץ הראשון את הדיווח מתוך רמאללה בליל "נאום העצמאות" של אבו מאזן, לא ראה מימיו שכרון-שמחה עולה על גדותיו, וכוונתי לכתבים יהודים ישראלים – מאושרים, משולהבים, מזוהים ומזדהים עם חוויית המדינה הפלסטינית בכל רמ"ח ושס"ה שלהם!

אותו לילה התקשיתי לעצום עין. לא הצלחתי לגרש ממוחי את המחשבה הטורדנית, שאלה הם הפיות הציבוריים האמורים לבטא את מחשבותיי, זו הדמות האמורה לשקף את תדמיתי, ובעצם את המחשבות ואת התדמיות של הרוב המכריע בעם.

דיבוק נכנס בנו, ואין מי שיוציאנו מתוכנו!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=219277



#131,יתום שגב - התועמלן מתוצאת ''הארץ'' / ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.10.11 בשעה 01:10
בתגובה להודעה #0
לפני שש שנים התארגנו אינטלקטואלים ערבים לצורך פנייה משותפת לאו"ם ולגורמים בינלאומיים נוספים.

הפנייה כללה דרישה להעמדה לדין של מסיתים ומדיחים בפני טריבונל בינלאומי. במסגרת מכתב הפנייה צוינה תרומתו של כל אחד מתומכי הטרור ושפיכות הדמים.

בין האישים הבולטים, שנגדם כוונה הפנייה, היה יוסוף קרדאווי, פוסק ההלכה החשוב ביותר בעולם הסוני.

אותו קרדאווי נתן היתר להריגת כל ישראלי, ובכלל זה, מציינים הפונים במכתבם, גם עוברים בבטן אימותיהם, משום שברבות הימים הם יהיו בצבא הישראלי.

קרדאווי, שנחשב משום מה ל"מתון", התיר לרצוח כל אמריקני בעיראק.

הפנייה לאו"ם לא הובילה לשום תוצאה.

מה שמעניין הוא, שאחד האישים ששמם צוין בפנייה הוא ראשיד גנושי, מנהיג מפלגת "אל-נהדה" (ממחלקת האחים המוסלמים), שזכתה השבוע בבחירות בתוניסיה.

ובכן, בספר שפרסם גנושי בשנת 1993, "חופש במדינת האיסלאם" הוא כותב בין השאר: "אין אזרחים בישראל.

האוכלוסייה - גברים, נשים וטף - הם צבא חיילי המילואים, ולכן מותר להרוג אותם".

מפלגתו זכתה השבוע ב-41% מקולות המצביעים. בהמשך, בשנת 2002, הוא חתם על עצומה, יחד עם נסראללה, יאסין, קרדאווי ועוד "מתונים", שהסעיף הראשון בה הוא קריאה לג'יהאד ערבי כולל נגד הישות הציונית.

גנושי, כמו קרדאווי, ושאר חוג הסילון הג'יהאדי, נחשבים ל"מוסלמים מתונים".

למזלנו יש מוסלמים אמיצים אחרים, שנאלצים לצלצל בפעמונים. זה לא עוזר. קרדאווי זכה לכבוד מלכים בלונדון, כאורחו של ראש העיר הקודם, קן לווינגסטון (גם אז אלה היו מוסלמים שדרשו לבטל את הביקור, שעלול לחזק את האיסלאמיזציה).

גנושי הפך ליקיר של אוניברסיטת אוקספורד.

זה לא ש"כוחות הקדמה" במערב אינם יודעים באיזה אנשים מדובר.

אבל לעתים נדמה שבין המתונים לרדיקלים, יש רבים שמעדיפים את הרדיקלים. יש להם מכנה משותף.

אצל אנשי המערב ה"מתקדמים" זו בעיקר שנאה עצמית. אצל הגנושים והקרדאווים זו בדיוק אותה שנאה. שנאת המערב.

געגועים לקדאפי

קדאפי, כדאי לדעת, היה רפורמטור לא קטן. פה ושם, מתברר, הוא יזם והכתיב חקיקה מתקדמת בענייני מעמד האישה.

בתוניסיה זה היה בגדול. היה שם נשיא מושחת, אבל גם מי שהמשיך ברפורמות ראויות לברכה בתחום מעמד האישה. קדאפי לא התקרב לנעליו של בן-עלי, אבל משהו בכל זאת קרה שם. האם הכיוון הליברלי יימשך, או שמא צועדת לוב לכיוון ההפוך?

ובכן, בנאום שנשא השבוע, הודיע ראש מועצת השלטון הזמנית, מוסטפה עבד אל-ג'ליל, שמכאן ואילך תתבסס החוקה הלובית על השריעה.

כמעט כל מדינות ערב כוללות בחוקותיהן הפניה להלכה האסלאמית כמקור סמכות. אלא שהיישום נותר גמיש משהו.

זה לא הפריע לקדאפי ליזום, למשל, חקיקה האוסרת על ריבוי נשים.

אל-ג'ליל הבהיר שלא עוד. החקיקה הזאת בטלה ומבוטלת, יחד עם שאר החוקים שמנוגדים לשריעה.

וזה עוד לא הכל. המזרחן יהונתן דחוח-הלוי טוען שיש סימנים מתרבים לכך שהפירוש ל"דמוקרטיה" ו"זכויות אדם" בלוב הוא שונה לחלוטין מזה שמקובל במערב, וכי המהפכנים בלוב, למעשה, בגדו במדינות המערב שתמכו בהם.

רצינו אביב דמוקרטי. קיבלנו אביב לג'יהאד האיסלאמי.

מג'יהאד לג'יהאד

כבר זמן רב מתנהל ויכוח על דברים שאמר, או לא אמר, עבדול רחמן עזאם, מזכ"ל הליגה הערבית, על המלחמה שינהלו צבאות ערב ומתנדבים מוסלמים נגד המדינה היהודית. לפי פרסומים רבים בעבר, דבריו היו כהאי לישנא:

"מלחמה זו תהיה מלחמת השמדה, ועל הטבח שייערך עוד יסופר כעל מסעי המונגולים והצלבנים".

פרופסור בני מוריס כלל את האמירה באחד מספריו, אך בפרסום מאוחר יותר חזר בו, וטען שאין אישוש להכרזת ההשמדה. גם הח"מ הציג את האמירה בעבר, בהסתמך על מקורות שונים, וזכה לקיתונות של ביקורת נוקבת על המצאות וסילופים. עוד שני חוקרים מכובדים, אסף רומירובסקי ואלכסנדר ז'ופה פרסמו מאמר, שעסק אמנם בעניין אחר, אך הפכו למקור סמכות כאשר טענו גם הם שאין שום אישוש לאותה התבטאות.

והנה, לאחרונה פורסם גיליון חדש של ה"Middle East Quarterly", והוא כולל מאמר קצר של שני חוקרים, פרופסור אפרים קארש ודוד ברנט, שעוסק במחלוקת ההיסטוריונים ושאר פולמסנים על הציטוט האמור.

ובכן, ההכרעה נפלה. עזאם אמר.

ועוד איך אמר.

הבעיה היא שרבים חיפשו את המקור בתאריך הלא נכון.

הסיפור החל בתזכיר של הסוכנות היהודית, מה-29 במרץ 1948, שכולל אזכור של האיום המיוחס לעזאם.

אותו אזכור הוביל חוקר אוסטרלי, שעוד נגיע אליו, לעיתון המצרי "אחבאר אל-יום", מתאריך ה-11 באוקטובר 1947, שבו מתפרסם ראיון שקיים העורך הראשי, מוסטפה אמין, עם עזאם.

כותרת הראיון היא "מלחמת ההשמדה".

כבר בתחילת הראיון מזהיר עזאם את היהודים, שזו הולכת להיות "מלחמת השמדה ועוד ידובר על הטבח הגדול ...". עזאם המשיך לספר על "מתנדבים מכל העולם המוסלמי, שמספרם יהיה גדול ממספר הערבים בפלסטינה" (באותם ימים אף אחד לא חשב לקרוא להם "פלסטינים"), וגם על הביזה הצפויה.

זו מלחמה ש"מה שייחד אותה הוא אמונה, כאשר כל לוחם יעריך את מותו למען פלסטין כדרך הקצרה ביותר לגן עדן".

הוא גם הוסיף ואמר ש"המלחמה תהיה הזדמנות לביזה נרחבת".

המוטיבים מוכרים.

הנכבה הפלסטינית, אם כן, נראית כמו טיול שעשועים לעומת מה שזמם מזכ"ל הליגה הערבית ליהודים.

התועמלן מתוצאת "הארץ"

מתברר שגם גילוי האמת מצליח לייצר תגובות תמוהות.

תום שגב, איש "הארץ", היסטוריון בעצמו, הסביר במאמר שפרסם לאחרונה שהציטוט המיוחס לעזאם "משרת את התעמולה הישראלית".

תעמולה?

וכי משטרת המחשבות מתנכלת עכשיו גם לפרסומי אמת?

שגב גם מספר שמי שחשף את הפרסום המקורי הוא פרופסור אוסטרלי, ברנדן מקיי, ש"כותב ערכים לויקיפדיה", וכי מקיי "העלה את ממצאיו לויקיפדיה".

המקום הנכון ביותר להעלות את הממצאים הללו הוא בערך על שמו של עזאם בויקיפדיה.

והנה, בדיקה מהירה מגלה שאין שום שינוי. כך שהשאלה של שגב הייתה צריכה להיות הפוכה: איך זה שהפרופסור המכובד לא עדכן את הערך בויקיפדיה?

להלן תשובה אפשרית: מקיי אולי חסיד של מסמכים, אבל לא חסיד גדול של ישראל.

הוא הרי היה מודע לוויכוח על הציטוט שיוחס לעזאם. אבל מרגע שגילה אותו, הוא בחר דווקא להצניע אותו. אפילו את הערך בויקיפדיה הוא לא עדכן.

גם ניסיונות לעדכן את הערך - כשלו.

יד נעלמה, של עורך עקשן, מתעקשת על ערפול האמת. בין אג'נדה לבין עובדות, הבחירה היא באג'נדה.

שגב ממשיך במסע לטיהור עזאם, ומספר לנו שהאיש האציל הזה הבטיח שאם היהודים יוותרו על מדינה יהודית, הם יזכו ל"אזרחות שווה" במדינה הערבית שתקום.

עובדתית זה נכון.

אבל זו מניפולציה.

ההצעה הזאת, אם שמים לב לתאריך, הייתה שבוע לאחר הפלישה הערבית, ובעיקר, מן הסתם, כדי להצדיק אותה.

ובכל מקרה, קשה לקחת הצעה כזאת ברצינות.

הרי יהודים ישבו במדינות ערב. הם זכו לפוגרומים במצרים, בעיראק, בתימן, בלוב, בסוריה ובמרוקו.

ובכלל, היה ראוי ששגב יסביר לנו היכן בדיוק יש שוויון בעולם הערבי או "אזרחות שווה"?

מה שברור הוא, שבעניין השמדת היהודים במלחמה שתפרוץ היה עזאם מאוד עקבי. וגם לא לבד.

וכי צריך להזכיר שוב את ההזדהות המוחלטת של המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, עם היטלר ועם רעיון השמדת היהודים? וכי צריך להזכיר שדברים באותה רוח - של השמדה - נאמרו על ידי מנהיגים ערביים וכלי תקשורת?

תום שגב הוא עיתונאי רציני. גם אותו, לפעמים, האג'נדה מעבירה על דעתו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2948#resp_blog_292933


#132,ידו'ח רשות השידור: הטיה במספר האיזכורים לחברי האופוזיציה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.11.11 בשעה 12:40
בתגובה להודעה #0
דו'ח רשות השידור: הטיה ברורה במספר האיזכורים לטובת חברי האופוזיציה 3100 לעומת 1800 בלבד לקואליציה.

אכזבה לח"כ בר און: דו"ח רשות השידור מפריך טענות לפוליטיזציה. מדו"ח
רשות השידור שהוגש ביום שני (14/11) לוועדה לביקורת המדינה, על פי
בקשת היו"ר ח"כ רוני בר און, עולים נתונים הסותרים את הטענות
בדבר פוליטיזציה לטובת הקואליציה ברשות השידור מאז כינון הנהלתה
הנוכחית.

לסיכום הדו"ח:
1. איזכורי חכי"ם בתקשורת: הטייה ברורה לכיוון האופוזיציה עם 3100
איזכורים, לעומת 1800 איזכורים לקואליציה.
2. עלייה של 30% באיזכורים לחברי אופוזיציה, לעומת ירידה של 12%
באיזכורים לקואליציה.
3. טבלה מסכמת למספר האיזכורים: כנראה שמספר האיזכורים קשור ותלוי
בפעילותו של חבר הכנסת, או שהיו משמעותי למדינה.

לקריאה ולהורדת המסמך כולו - 7 עמודים:
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=232896

עמוד 6

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?quote=not_empty&az=post&forum=scoops1&om=20662&omm=0


#133,יעיתון ''הארץ'' הפר את תקנון האתיקה בכתבות על דני דיין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.11.11 בשעה 11:37
בתגובה להודעה #0
'הארץ' יתנצל בפני דני דיין

בית הדין לערעורים של מועצת העיתונות דחה פה אחד את הערעור שהגיש עיתון "הארץ" על חיובו להתנצל בפני יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, בהקשר לדברים שפורסמו כנגדו על בסיס מסמכי "וויקיליקס" בחודש אפריל האחרון.

לפני כחודשיים פסק בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות שעל העיתון להתנצל בהבלטה בפני דיין, אך "הארץ" ערער על ההחלטה. עתה פסקה גם ערכאת הערעור כי על העיתון אכן להתנצל.

בראש בית הדין לערעורים ישב עו"ד חנוך קינן וחבריו היו העיתונאים אלינוער רבין, ליאורה עיני, אמנון נדב ומעוזיה סגל.

בהמשך לדברי ביקורת חריפים על העיתון כתבו הדיינים: "מועצת העיתונות פועלת...להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית מצד כל העוסקים בעיתונות, גם לאכיפתן של אמות מידה מקצועיות, המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות ולא פחות מכך, להגנה על כבוד האדם...".

הדיינים הותירו על כנה את ההחלטה כי על עיתון "הארץ" לפרסם התנצלות בפני יו"ר מועצת יש"ע דני דיין בגיליון יום שישי, בהבלטה ראויה באחד משלושת העמודים הראשונים של העיתון.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228956


#134,יסיפורן של שתי הפגנות, לא תסתמו לנו את הפה.
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.11.11 בשעה 07:47
בתגובה להודעה #0
http://www.youtube.com/watch?v=h9osa3rFR7M&feature=player_embedded

#135,ישלי יחימוביץ: התקשורת עובדת נגד ביבי...
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.11.11 בשעה 17:35
בתגובה להודעה #0
http://www.youtube.com/watch?v=DosD8Dq8KMo&feature=player_embedded

#136,יהשקרים של היועצת המשפטית ברשות השידור / יואב יצחק
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.11.11 בשעה 15:56
בתגובה להודעה #0
חשיפה: חנה מצקביץ' נתנה ייעוץ והשתתפה בדיון להארכת כהונתה

חנה מצקביץ' פעלה תוך ניגוד עניינים חמור, בעצם השתתפותה בדיון ואף בכך שסיפקה ייעוץ משפטי במהלך הדיון הקצרצר שהכשיר את מינויה לקדנציה נוספת.

ביולי 2009 הביא המנכ"ל דאז מרדכי שקלאר בפני הוועד המנהל של רשות השידור את בקשתו לאשר החלטתו להאריך את החוזה של מצקביץ' כיועצת משפטית לתקופה של שלוש שנים בניגוד לחוק, מצקביץ' לא פסלה עצמה היא השתתפה בדיון ואף סיפקה ייעוץ משפטי לחברי הוועד המנהל ולפיו די בהחלטת המנכ"ל שכבר התקבלה כדי להאריך את כהונתה בפועל, סידרה מצקביץ' לעצמה טובת הנאה באופן בלתי חוקי הוועד המנהל הפך חותמת גומי

היועצת המשפטית של רשות השידור, חנה מצקביץ', פעלה תוך ניגוד עניינים חמור במהלך דיון ברשות השידור שנועד להכשיר את מינויה לקדנציה נוספת בת שלוש שנים בתפקיד היועצת המשפטית של רשות השידור. אופן התנהלותה מעלה חשד לעבירה של מרמה והפרת אמונים. נודע, כי מצקביץ' מסרה לוועד המנהל ייעוץ משפטי מטעה וזאת במטרה להפיכת הוועד המנהל כחותמת גומי להכשיר לעצמה טובת הנאה, תוך חריגה חמורה מהחוק ומכללי מנהל תקין.

ל-News1 נודע, כי ביום 21.07.09 השתתפה מצקביץ' בישיבת הוועד המנהל של רשות השידור. באותה ישיבה הודיע המנכ"ל שקלאר: "הארכתי לחנה מצקביץ' את החוזה לקדנציה נוספת...".

בישיבה השתתפו חברי הוועד: סועד אבו-רוכון (יו"ר), ראובן שלום, יעקב נווה ורחל קרמרמן. הוזמנו, בין היתר: המנכ"ל מרדכי שקלאר, המבקרת איתה גרגור, והיועצת המשפטית היא מיודעתנו חנה מצקביץ'.

שקלאר הסתמך, בהחלטתו, על סעיף בחוזה האישי שנחתם בעבר עם מצקביץ', שבו נאמר כי המנכ"ל יוכל להאריך את כהונתה בשלוש שנים נוספות.

פגיעה בטוהר מידות

יאמר כאן: החלטת המנכ"ל טעונה אישור הוועד המנהל, כפי שמתחייב לגבי כל מינוי בכיר. שקלאר יודע היטב כי הנוהל התקין מחייב הבאת הנושא לדיון והחלטה בישיבת הוועד המנהל, ולו כדי להכשיר את המינוי - גם לאחר החלטתו, וכך אכן עשה. לית מאן-דפליג, כי החלטה להאריך כהונתו של בכיר לקדנציה נוספת מחייבת דיון לגופו של עניין. למרות זאת, בפועל הציג שקלאר את הארכת החוזה עימה כבדרך אגב. מחמת מעורבותה של מצקביץ', כפי שנפרט בהמשך, והייעוץ המטעה שמסרה לחברי הוועד המנהל, הוא הצליח "החליק" ולאשרר את מינויה ללא כל קושי ובלא דיון מהותי.

הדברים הועלו בישיבה, לדברי שקלאר, כדי לקבל את החלטת/ברכת הוועד המנהל. באותה תקופה נמתחה ביקורת נוקבת על מצקביץ' בעניינים שונים, ואף הועלו טענות להחלטות שגויות ואף למעורבותה בפעולות שעניינן פגיעה בטוהר מידות.

בתשובה לשאלות שהועלו על-ידי כמה מחברי הוועד המנהל אמרה/ייעצה מצקביץ' באותו מעמד, כי הסמכות להאריך את כהונתה בתפקידה נתונה בידי המנכ"ל. מצקביץ' הטעתה את חברי הוועד המנהל, כשמנעה ממנו ייעוץ משפטי אמיתי, ולפיו: אישור קדנציה נוספת מצריך דיון מהותי, קל וחומר כאשר מדובר בתפקיד בכיר.

נוכח עמדתה ותוך הסתמכות על דבריה, שניתנו כייעוץ משפטי לכל דבר ועניין, הסתפק הוועד המנהל בקבלת הודעתו של שקלאר, מבלי שהתקיים דיון מהותי בדבר הצורך ו/או הצידוק להמשך העסקתה לתקופה נוספת.

הדיון שהתקיים היה קצרצר. שקלאר, ששיתף פעולה עם מצקביץ' - מטעמיו הוא אותם לא נפרט כאן, לא עשה את המתחייב ממנכ"ל בבואו להאריך כהונה של בכיר. בנסיבות אלה חברי הוועד המנהל התבססו על חוות דעתה המגמתית של מיצקביץ' - כאילו די בהחלטת המנכ"ל. לכן, בבואם לדון בהצעה-בקשה לאשר את החלטת המנכ"ל, הם לא התמודדו עם השאלות שעמדו על הפרק, ובמיוחד עם המידע בדבר אופן תפקודה הבעייתי של מצקביץ' תוך שיקולים זרים. בפועל, הפכו חברי הוועד המנהל לחותמת גומי בידי שקלאר ומצקביץ'.

הפרוטוקול המרשיע

להלן הדברים שהועלו בדיון בישיבה ביום 21.07.09, מהם ניתן ללמוד כיצד התנהל הדיון השערורייתי בוועד ההמנהל:

- היו"ר, סועד אבו רוכון: אז נקשיב ויש לנו עוד כמה נושאים על הפרק.

- מוטי שקלאר: הארכתי לחנה מצקביץ' את החוזה לקדנציה נוספת. לדעתי היא עושה עבודה מצויינת, מעבר להיותה משפטנית היא גם זכרון ארגוני מצויין ודאי בתקופה הזו.

- ראובן שלום: של מי הסמכות?

- רחל קרמרמן: כדאי לחזק את זה בהחלטת ועד מנהל.

- היו"ר סועד אבו-רוכון: של מי הסמכות?

- מוטי שקלאר: הסמכות היא של המנכ"ל והחלטת היועץ המשפטי בכל מה שקשור בהארכת קדנציה של יועצים משפטיים.

- מוטי שקלאר: כל החלטה שלכם תתקבל בברכה.

- ראובן שלום: נהלי הרשות זה סמכות מנכ"ל?

- חנה מצקביץ': כן.

- ראובן שלום: לפי כל דין ונהלי הרשות.

- חנה מצקביץ': זה סמכות המנכ"ל על-פי כל דין. גם על-פי החוק וגם על-פי החוזה.

- ראובן שלום: אז אנחנו רושמים בפנינו את הודעת המנכ"ל ומברכים עליה.

- היו"ר סועד אבו-רוכון: נעבור עכשיו לדוחות הכספיים.

מצקביץ' לחצה והטעתה את חברי הוועד המנהל

מהדברים הנ"ל שנאמרו לפרוטוקול עולה:

מצקביץ' פעלה תוך ניגוד עניינים חמור ביותר בנוגע להעסקתה. במקום לפסול עצמה ולהרחיק עצמה מכל דיון בנושא, היא השתתפה בפועל בדיון ואף ייעצה לחברי הוועד המנהל בדבר סמכותו של המנכ"ל להאריך את כהונתה.

מצקביץ' פעלה כפי שפעלה, למרות השכלתה המשפטית וידיעתה את החוק. היא השתתפה בדיון כדי "לפקח" על החלטת חברי הוועד המנהל (שהינם נציגי ציבור) - התלויים בייעוץ המשפטי המתקבל ממנה לקראת החלטותיהם וגם לאחריהן, וכדי ללחוץ עליהם - פשוטו כמשמעו - לאשר חידוש החוזה. מעשיה ואופן מעורבותה מעלים חשד לעבירת מרמה והפרת אמונים.

ביקשתי את תגובתה של מצקביץ' לדברים הנ"ל. מצקביץ', שקרנית עם קבלות, מיאנה להגיב עניינית, ותחת זאת בחרה למסור תגובה כללית הכוללת שקרים נוספים, שבה נאמר: "אין זו הפעם הראשונה שמר יואב יצחק מסתמך על שקרים וחצאי-אמיתות בצורה מגמתית. מעבר לכך, אין תגובה".

הערה: ניתנת האמת להאמר - מצקביץ' פועלת כאילו הייתה זרועה הארוכה של הפרקליטות ושל לשכת היועץ המשפטי לממשלה, ברשות השידור. על-רקע זאת היא זוכה להגנה מצד עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. אבי ליכט נמנע מטיפול ענייני בחשדות שהועלו כלפיה, בכמה עניינים, ובכך חוטא הוא לתפקידו. לכן לא מן הנמנע כי מיצקביץ' תזכה להגנתו גם בעתיד הקרוב, על-אף מעשיה החמורים.

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-282799-00.html

תגוביות:

1.בדיקה מעמיקה במעשיו של השקלאר עשויה להביא לגילויים שאינם מהאינטרסים של "הקבוצה" (בלשון מאופקת) שיראו את אור השמש.
וכמו שאמרו חז"ל: כל שבוע פרשה חדשה. אחת פרשת השבוע בתורה, ואחת פרשת השבוע במשטרה.

2.אומ"ץ טיפלה בנושא זה. תנועת אומ"ץ הגישה בשעתו תלונה לשר הממונה על רשות השידור לשעבר, יולי אדלשטיין, נגד מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי שקלאר ונגד עו"ד מצקביץ', בגין הארכה בלתי חוקית לכאורה של כהונתה, אך התלונה לא טופלה לצערנו.

************

לעיון

האשכול: מכתב ששלחתי ליו''ר ראשות השידור

http://rotter.net/forum/gil/5161.shtml#95




#176,יאליעד שרגא נגד המינוי...אני בעד המינוי !! (*)
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 24.04.12 בשעה 12:58
בתגובה להודעה #136
התנועה לאיכות השלטון:
https://www.facebook.com/MQG.Israel

"דורשים מינוי ראוי! עתרנו אתמול בדרישה לקבל לידיה את המידע הנוגע להליך מינויה של עו"ד דנה נויפלד ליועצת המשפטית של משרד התקשורת – שאלות כבדות משקל עלו בנוגע לאופן עריכת המכרז והליך מינוייה של עו"ד נויפלד לתפקיד – אנו סבורים כי משרה זו מחייבת מינוי של משפטן בעל שיעור קומה, בעל הבנה כלכלית של השוק, המהווה אוטוריטה מקצועית בתחום, כמו גם אדם בכל כישורים ניהוליים הולמים וניסיון מוכח בניהוןל לשכה משפטית בסדר גודל של הלשכה המשפטית של משרד התקשורת"

* להלן הידיעה:

עתירה: לחשוף את הליך מינוי היועמ"ש של משרד התקשורת


עו"ד דנה נויפלד' צילום: לימור אדרי

התנועה לאיכות השלטון דורשת לחשוף את הליך המינוי של דנה נויפלד: "היועץ המשפטי למשרד התקשורת חייב להיות משפטן בעל שיעור קומה, בעל הבנה כלכלית של השוק ובעל כישורים ניהוליים"
* מקור:
http://www.themarker.com/hitech/1.1692285
.
.
@ תגובתי - פ"ש:

חההההה, אם התנועה לפשע מאורגן, נגד המינוי....אני בעד !!!

אליעד שרגא, נציג ומייצג את הפשע המאורגן, היה רוצה יועצת משפטית למשרד התקשורת, בדיוק כמו עו"ד חנה מצקביץ'...חחחחהההה, אני תקווה שהפעם זה לא יצלח !!!

@ תזכורת:

מבחן התוצאה !! 12 שנה להגשת התלונה/ות ו-9 שנים לחשיפת המסמכים (ע"י) לקח לתשקורת לפתוח לעו"ד חנה מצקביץ'
את הת.....תיבת פנדורה = יחזקאל בייניש = יוקרת מערכת (*)

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150419985079378&set=a.117697274377.97735.612759377&type=3&theater


95. מבחן התוצאה !! השקרים של היועצת המשפטית ברשות השידור
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5161&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F7%E5%EC%F2%20%E1%E5%EC#95
.
.
@ תזכורת לתזכורת משנת 2008:

נציג הפשע המאורגן מחתים על עצומה לשלטון נקי מעבריינים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7887&forum=gil&archive

@ תזכורת משנת 2004:

אליעד שרגא פותח את הפה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6199&forum=gil&viewmode=all&keywords=%D7%A9%D7%A8%D7%92%D7%90

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



#137,יהחוק לאמירת אמת בתקשורת!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.12.11 בשעה 08:47
בתגובה להודעה #0
דעה: יפיל עצמו לכבשן האש

התחרות, השטחיות, הצורך להספיק לתת את הסקופ לפני שהקולגה יחטוף לי, היא המניע העיקרי לחוק לשון הרע.

לפני שהצבעתי השבוע על חוק לשון הרע, זה שמתנגדיו דאגו להצמיד לו את השם 'חוק ההשתקה'. חשבתי לרגע אם אני צריך להתייעץ על כך, כפי שאני נוהג לעשות לעיתים קרובות.

הסימביוזה המוכרת בין עיתונאים לחכי"ם, עמדה על כף המאזניים. עיתונאים ועיתונאים לשעבר, זעקו זעקות אימה, איימו במרומז ובמפורש.

למקורבים לשמאל איימו שזה יפגע בשמאל או במה שהם מכנים 'החברה האזרחית'. לצד הימני של המפה הושמעה אזהרה מאיימת זה יפגע בעיתונים הקטנים, נטולי האמצעים, כמו 'בשבע' ומקור ראשון. לרגע הוטל בי ספק, אולי כדאי לשמור על מה שמכונה 'חופש העיתונות', לתת להם להיות מה שנקרא 'תקשורת נשכנית'.

'רק בזכות זה, הופל אולמרט', נימק לי אחד המתנגדים מן הצד הימני של המפה. אבל זיכרון עמום מהימים שהסתובבתי בבתי מדרש, של איזה ספר בשם 'שמירת הלשון', מחק לי את כל הספקות, וגרם לי להתבייש על המחשבה שיש צורך לשאול על עניין כל כך ברור ומובן מאליו.

פעם אחר פעם מרשים לעצמם עיתונאים לגזור דינו של אדם, על סמך שמועות, השערות או הערכות ולעיתים על סמך נקמנות או סתם שנאה של מי שאינו מיושר איתם בדעתם. ללא בדיקה, ללא תגובה של קורבן הכתבה. אדוני המקלדת, מרגישים משוחררים לתת דרור לאצבעותיהם. נוהג הרחוק מאוד מאתיקה עיתונאית כלשהיהמחייבת לתת את זכות התגובה, המחויבת לבדיקת המקורות והצלבת המידע. התחרות, השטחיות, הצורך להספיק לתת את הסקופ לפני שהקולגה יחטוף לי, היא המניע העיקרי.

לכל היותר ממלמל העיתונאי למצפונו, יתברר שהדברים לא מדויקים, ממילא סופה של הכתבה שיעטפו בה דגים. אך מן הצד השני ישנו מושא הכתבה, זה שיש לו פנים משלו, שהאשמות שהטיחו בו ילוו אותו ואת משפחתו. זה שאין לו עיתון לשרבט בו ככל העולה על רוחו, גם אין לו זמן מסך בפריים טיים, לפרוך את האשמות שהטיחו בו.

החוק הזה, הוא מעט מעט מידי. הוא לא משנה את העובדה שקשה קשה לזכות במשפט דיבה שהרי מה שהשנה זה רק סכום הפיצוי ולא המצב החוקי. לצדו של הכותב, היכול לטעון 'אמת דיברתי', אף אם יש שמץ של אמת בתוך בליל הדברים, יכול גם לטעון שזו הבנתו של מה שמכונה 'האדם הסביר', והגנת הבעת דעה והגנת תום לב. התובע מצדו, מסתכן באיבוד כספו (חובה על התובע להפקיד סכום כסף יחסי לגודל התביעה), במידה ולא יצליח להוכיח שמדובר בדיבה.

על אף החוק, מרחב הוצאת הדיבה הנתון בידי עיתונאים, הוא רחב דיו כדי לקבור את מי שהם חפצים לקוברו בקבורת חמור.

ולא, לעיתונים הימניים, הקטנים, אין מה לחשוש. הכותבים הם אנשים יראים. הנזהרים מן הסתם להפיל עצמם לכבשן האש ולא להלבין פני אדם. אם יש בידם מידע מדויק שנבדק, יפרסמוהו, בהצדקה שזו הדרך להגן על הציבור וכדומה. אך לא ישכחו לקבל את תגובתו של מושא הכתבה. שמא יש בידו ללמד את העיתונאי שאל לא להיחפז.

נתכבד כולנו, אנשי ציבור ומושכים בעט, להיות זהירים, בכבוד כל אדם. מיותר לציין שהצווחות של השמאל שהרקיעו שחקים כנגד חוק זה, מלמדות על מי הם באות להגן. אם כדבריהם, מדובר בחוק ההשתקה והוא ישתיק כמה פרחחים, יתקיימו בהם דברי רבן שמעון נשיא ישראל שאמר: "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה'. לכן כשלחצתי 'בעד', כדי להעביר את החוק הנחוץ, עשיתי זאת באצבע קלה.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10023

תגובית:

אריק אינשטיין כבר שר על זה פעם:

"אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי?!".

מה שעיתונאי מנוול מסוגל לעולל לאדם - לא תצליח כיתת יורים מורחבת...!

בנוסף: השמאל, הצווחני-קרקרני, מגונן על המיפלט האחרון שלו: השקר והכזב...!

זה לא נכון לומר: "לשקר אין רגלים!".

אמור: "לשקר י-ש רגליים... שמאליות!".

ד"ר שלום פליסר, רמת-גן.


#138,יהתקשורת, כוחה וגבולותיה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.12.11 בשעה 09:38
בתגובה להודעה #0
דעה: לו הייתי אלקין

לאחרונה זה נהיה ממש טרנד. כל עיתונאי שרוצה להרגיש קצת נאור ומוסרי מכה על "חטא הסיקור הלא הוגן של הימין". טעינו, אומרים יאיר לפיד, בן כספית, אילנה דיין ודן מרגלית. היינו צריכים לדווח יותר באובייקטיביות על הכתומים בהתנתקות, גם באוסלו היינו צריכים להיות יותר קשובים, ובטבח בחברון בתרפ"ט בכלל התרשלנו

העיסוק המופרז ב"חוק לשון הרע" (שהתקשורת מכנה באובייקטיביות רבה "חוק ההשתקה") פתח דיון ציבורי ער על התקשורת, כוחה וגבולותיה. כבר שבועיים טוחנים לנו בראש על סעיף משעמם של תשלומי פיצויים, שבטח יתוקן בקרוב בדיון עוד יותר משעמם בכנסת. הקשבתי לזעקת העיתונאים, הקשבתי לדברי הפוליטיקאים, אבל לטעמי זה ממש לא הדיון הנכון. חוק לשון הרע הוא לא החוק הכי דחוף שצריך לחוקק ביחס לתקשורת. הנה לפניכם הרשימה המלאה של גל החקיקה האמיתי שצריך להתחיל כאן. אלקין, אתה רושם?

1.

משום מה, הנחת היסוד הרווחת היא שעיתונות טובה ומקצועית היא עיתונות שעוינת את המסוקר. היא קודם כל נגדו. זו טעות בסיסית חמורה. ואני לא מדבר על תחקירים, ברור שתפקידן של כתבות תחקיר לחשוף את השחיתות, אבל מה עם יתר הכתבות, ובעיקר הראיונות? למה ברור שצריך לתקוף את המרואיין, לקטוע אותו אחרי חצי משפט, להיכנס בו? אצלנו, מי שמקשיב למרואיין בנימוס נחשב מראיין לא מקצועי. דביק. האמת היא הפוכה: כל המראיינים ה"חריפים" ש"שואלים את כל השאלות הקשות" משיגים אולי אקשן ומתח בשידור, אבל מפספסים את הסיפור האמיתי. תנו למרואיין לדבר. ישמע הציבור וישפוט. אל תגידו לו אחרי חצי משפט לשים נקודה, שימו אתם נקודה לעצמכם. יש לי כבר שם לחוק החשוב הזה: חוק ההשתקה.

2.

חוק נוסף: די לטון המריר, לשדרנים שפונים למאזין ב"אחוות דפוקים". כאילו כולנו הרי יודעים כמה הכול כאן על הפנים, אין כלכלה, אין עבודה, הלכה המדינה. תמיד אחרי שאני שומע, משום מה, את הפתיח של רינו צרור בגלי צה"ל, אני חושב לעצמי שאדם עם קצת אחריות היה ממהר לקנות כרטיס טיסה ולברוח מכאן. רעה הארץ מאוד מאוד. הכול רקוב ולא עובד, כולם מושחתים ורשעים. הלו, זה משדר חדשות או שיחות עם מאזינים? אם על דיבת הארץ היו משלמים כאן פיצויים, כלי התקשורת באמת היו פושטים רגל.

3.

חוק חיוני במיוחד צריך להגביל את העיסוק של התקשורת בעצמה. ההיסטריה סביב חוק לשון הרע היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהתיקון הזה ששטרית ולוין מציעים הוא לא כזה מופרך. אם תיקון סעיף שנוגע לעניין טכני של תשלומי פיצויים גורם לעיתונאים לצאת למלחמת עולם ולהפקיע זמן שידור יום אחרי יום, משל היה זה הנושא החשוב והבוער ביותר בעולם – אז באמת מישהו צריך לומר להם: עד כאן. הם אפילו לא מבינים שעצרות החירום האלה לא עושות טוב לעניין. אם אין דבר יותר מקומם מעיתונאי קטן הישן בלילה אחרי שפיכת הדם, אז אין דבר יותר נפלא מלראות 500 עיתונאים קטנים זועקים זעקות שבר בהפגנה בסינמטק (תודה באמת שהתקשורת לא קוראת לזה "הפגנת המיליון").

יש משהו מזויף בכל השיח הזה, כביכול, על "חופש הביטוי" והסכנה לערכי העיתונות והתחקירים. כאילו מצד אחד יש את הפוליטיקאים המושחתים שרק רוצים שקלונם לא ייחשף, ומצד שני, נקיי הכפיים וברי הלבב, העיתונאים, שנמנעת מהם מלאכת הקודש של חשיפת האמת. אין רייטינג, אין צהוב, אין גועל נפש. רק עיתונות חוקרת ואמיצה.

4.

המדיה היא עולם של דימויים. התקשורת אוהבת להצמיד תארים לאישים שונים, ומשתואר כזה הודבק, הוא יופיע לעד בכל הדיווחים. מין התניה כזאת: "מלך החניונים של תל-אביב", "מלך השוק האפור", וכמובן "בכיר העולם התחתון" (עם תואר כזה פלא שקמים עוד ועוד בכירים? נסו לדווח על "שפל העולם התחתון" ותראו איך אחוזי הפשיעה ירדו פלאים). מספיק עם הכינויים האוטומטיים. גם בדיווחים על העולם הרבני, להבדיל: לא אשכח את אותו מגיש שפנה לכתב לענייני דתות ביום הסתלקותו של הרב כדורי זצ"ל ושאל אותו בשיא הרצינות "אז מי יהיה מהיום 'זקן המקובלים'?". הכתב לא בדיוק ידע מה לענות, הוא המהם משהו על זה ש"נדע בימים הקרובים ונעדכן ברגע שיהיו התפתחויות", למרות שהתשובה מאוד פשוטה: צריך לבדוק במאגרי משרד הפנים מי המקובל המבוגר ביותר והרי לכם "זקן המקובלים". שיטת הסניוריטי.


5.

ואם כבר הזכרנו רבנים, הנה חוק שאני באמת לא מבין איך ש"ס עוד לא חוקקה: לא יוצאו כותרות משיעורי תורה ודרשות של רבנים. זה פשוט לא הוגן. נכון, אין תירוץ יותר שחוק מ"דברי הוצאו מהקשרם", אבל בכל הנוגע לחצאי משפטים שנגזרים מתוך שיעור תורני/שיחת מוסר/פלפול תלמודי/פסוקי דזמרא – זוהי באמת הוצאת דברים מהקשרם. תמיד. כי הרי כל טקסט תורני מתכתב עם הרבה עולמות תוכן בני אלפי שנים, רומז למשמעויות שהן מעבר לכאן ולעכשיו, והניסיון לבודד ממנו משפט אחד הוא כבר הוצאה מהקשר. ליבי ליבי על אותם כתבים שיושבים מידי מוצאי שבת בהאזנה דרוכה לשיעור התורה העסיסי של הרב עובדיה יוסף. מחכים שיפול לידם ציטוט, משל, מדרש, ספרא, ספרי, כל מה שיכול להביא כותרת לעיתון הדי-ריק של יום ראשון. מדהים לחשוב שיש עיתונאים שמאחוריהם אלפי שעות של קביעת עיתים לתורה במסירות נפש מופלאה, והכול בשביל מה? בשביל איזו עיזה עיוורת.

6.

תת סעיף לחוק הקודם: לא יספסרו כלי התקשורת הדתיים עם כלי תקשורת החילוניים בידיעות קטנות, טיפשיות ופנימיות מתוך העולם הדתי. נניח שבשעה שכתבנו החרוץ לענייני חרדים התחפש לאמא-טאליבן וניסה לחדור אל תוככי הכת המפוארת שלה (32 חברות בדיוק, כל אחת כבר קיבלה כתבה בפריים-טיים), הוא בדיוק סיפור ענק אחר: ילד בן שלוש במאה שערים שתוך כדי החלאקה שלו ניסה לשרוף את דגל ישראל. אל דאגה, יש כלי תקשורת דתיים שידאגו לו. קובץ הוידאו כבר אצלו במייל, ערוך לשידור. ערכי העיתונות, הדיוק והאמינות לא בדיוק מעניינים את הנותן ואת המקבל. זה נהנה וזה לא חסר: מערכות התקשורת מתות על הטראש החרדי הזה, וגם הצד השני מרוויח: זלמן מהמקומון של בתי אונגרין מקבל קרדיט במהדורה המרכזית על הצילום הבלעדי (הילד בן השלוש, אגב, הוא אחיו הקטן).

7.

החוק הבא נוגע לדת אחרת, "דת המרגש". זו דת שרוב כלי התקשורת נמנים על מאמינה האדוקים (חוץ מאולי אנשי עיתון הגרמני הקר "הארץ"). הכול "מצמרר", "מזעזע", "מרטיט". למה? אתם לא מאמינים שנדע לבד מה להרגיש? תפסיקו להגיד לנו מה לחשוב ואיך לדמיין. לא כל פעם שדנים ברצח רבין צריך לומר "הרצח הנתעב". זה בסדר, אנחנו יודעים בעצמנו שהוא נתעב. אפילו בדיווחים הקשים על רצח הילדה רוז פיזאם לא סמכו עלינו, ודיווחו שוב ושוב על "רוז הקטנה". אם היו כותבים סתם רוז, לא היינו מזדעזעים?

8.

העיתונאים מרבים לתקוף את הצנזורה, את מדכאי החופש, אבל המצנזרים הגדולים ביותר של המציאות הם העיתונאים עצמם. משיקולי אגו וכבוד הם פשוט נמנעים מלהביא מידע חשוב לקוראים, וזה קורה דבר יום ביומו: אם כלי תקשורת אחד יפרסם בלעדית סיפור גדול, כלי התקשורת האחרים ינסו עד כמה שניתן להתעלם ממנו. וזה במקרה הטוב, לעיתים הם אף ינסו להקטין אותו. ממש קשה להם לתת קרדיט, לפרגן לאחר על החשיפה, ולא משנה שהמאזינים והצופים שלהם מפסידים מידע מעניין וחשוב. גם לעיתונאים יש גבולות ועקרונות: אם זה שודר אצל האויב – זה לא ישודר אצלנו.

9.

חוק "אחטא ואשוב": לאחרונה זה נהיה ממש טרנד. כל עיתונאי שרוצה להרגיש קצת נאור ומוסרי מכה על "חטא הסיקור הלא הוגן של הימין". טעינו, אומר יאיר לפיד/בן כספית/אילנה דיין/דן מרגלית. היינו צריכים לדווח יותר באובייקטיביות על הכתומים בהתנתקות, להביא גם קולות שדיברו על סכנת הטילים מעזה, שהתנגדו למהלך החד צדדי. גם באוסלו היינו צריכים להיות יותר קשובים, לשאול שאלות קשות ונוקבות. ובטבח בחברון בתרפ"ט בכלל התרשלנו. במקביל לטרנד הזה, צמח טרנד בעיתונות הדתית, בעיקר עיתוני פרשת השבוע: ציטוט מפורט של כל הווידויים האלה בשמחה ובסיפוק. הנה, הם מודים בטעותם. עיתונאי רע עונה בעל כורחו אמן.

מצטער, אבל אני לא מקבל את הסליחה הזאת, היא רק מבאסת אותי יותר. קודם כל בגלל שהיא מגיעה מהר מידיי אחרי החטא. כלומר, מה גיליתם עכשיו שלא ידעתם אז לפני שש שנים? מה ההתפכחות הגדולה? ודבר שני, הסליחה קרובה מידיי לחטא הבא, הקרב. או בעצם, כבר לחטא של עכשיו. איך אתם מדווחים היום על הימין, יותר בהוגנות? האם גם היום אתם לא מסקרים בעיקר נערי גבעות והתבטאויות שוליים? אז מה, בעוד שש שנים תתנצלו שוב? תכו על חטא שלא דיווחתם על כך שבאישון ליל הוציאו לוחמי צה"ל הורים וילדים מבתיהם במיגרון, כי הייתם עסוקים בעיקר בסיקור ריסוס גרפיטי מטופש של נער משועמם במסגרת מה שכינו באותם ימים "תג מחיר"?

פירוש המילות

אחת הקלישאות הגדולות ביותר, שהיה צריך כבר מזמן להוציא אל מחוץ לחוק, הוא המשפט השגור "המערכת הוצפה בתגובות". אבל הפעם זה באמת. המערכת (כלומר תיבת המייל שלי) הוצפה השבוע בעשרות תגובות בעקבות הטור האחרון על עודד מנשה, עדן הראל ורבני צהר. אז קודם כל, תודה לכל הכותבים והמגיבים (אח, אם היה לי תקציב הייתי גם אני משקיע בשלטי ענק בנתיבי איילון "תודה לכולם, ממשיכים לקרוא את ידידיה"). באופן מפתיע, רוב הכותבים טענו שהטור היה עדין מידיי ביחס לקמפיין של צהר. סליחה, אבל אני באמת בעד צהר. אני רק מצפה שגוף שחרט על דגלו את מאור הפנים, יאיר את פניו לא רק החוצה לחילונים, אלא גם פנימה לדתיים, גם אם הם לא בדיוק חושבים כמוהו.

אבל היה קורא אחד, אברך ליטאי מירושלים, שכתב על עניין אחר. והואיל ואני מכיר אותו אישית ויודע שהמכתב הוא אמיתי לגמרי ולא נכתב בציניות אלא בתמימות ובכנות, אני מרשה לעצמי לשתף אתכם בתוכנו:

"שלום ידידיה,

בטורך האחרון ("הרוצה את הרב") היו כמה מילים/מושגים שלא כל כך הבנתי, או ליתר דיוק – כלל לא הבנתי. ואלו הם:

1. לייקים.

2. פייסבוק.

3. הקוטג' של איציק אלרוב.

4. באנר.

5. מארק צוקרברג.

6. דיג'ייאים.

7. אודישינים.

8. סלבז.

9. פפראצי.

אשמח לקבל הסבר. תודה".

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10045


#139,יהמילון שלי למונחי התקשורת / דרור אידר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.12.11 בשעה 08:09
בתגובה להודעה #0
עיתונות אמיצה - תואר שזוכים לו מי שתוקף את ממשלת הליכוד, אנשים המזדהים איתה וערכים שמרניים שרוב הציבור מחזיק בהם. בן הזוג המנוגד הוא עיתונות מטעם - כינוי גנאי לכלי תקשורת או לעיתונאים המגינים על הערכים המותקפים או מתקיפים את צביעות ה"אמיצים".

סתימת פיות - ניסיון של נציגים בציבור השמרני להגשים באמצעים דמוקרטיים מצע פוליטי שלשמו נבחרו. לא תשמעו את המונח הזה בזמן שראש ממשלה מעביר הסכם שמאלי שנוי במחלוקת על חודו של קול תוך גניבת קולות. אז ייקרא הציבור לכבד את ההכרעה הדמוקרטית של הרוב. תת-סעיף: סתימת פיות בתקשורת - שם קוד לניסיון לפנות כמה מאחזי שמאל בתקשורת לטובת עיתונאים המזוהים עם הרוב המודר. ועוד תת-סעיף: איזון - דיון שבו יושבים שלושה או ארבעה אנשי שמאל, לעיתים בליווי קהל אוהד, מול יריב אידיאולוגי בודד.

בני אור - שם קוד למי שמבקש לשמור על הסדר הישן. ומולם - בני חושך - אלה שישבו בחושך והושתקו שנות דור וכעת מבקשים מבני האור לזוז קצת, לרווח את השורות, כדי לתת מקום גם לנציגיהם בבית המשפט או בתקשורת. בני האור היום עשויים להיות מי שכונו בעצמם בני החושך רק אתמול, אבל כעת בקונסטלציה הפוליטית מחזיקים בעמדה המשרתת את בני האור הוותיקים. כך, עד לא מזמן, הוצג בני בגין כתימהוני וכקיצוני. אזהרותיו בזמן אמת על כוונות ערפאת נפלו על אוזניים ערלות, והתקשורת ציקצקה בעונג למראה נפנופו בידי שמעון פרס (אז שר החוץ) שכינה אותו "אבו אמר". כעת הפך בגין לבן אור, ואביו מנחם בגין ז"ל למופת דמוקרטי שהשמאל מנופף בו. אותו שמאל שרק לפני דור כינה את בגין רוצח (בזמן מלחמת לבנון הראשונה), וטרם עלייתו לשלטון ראה בו פאשיסט והזהיר מפני העברת השלטון לאדם כזה. אגב, הדיכוטומיה בני אור מול בני חושך לקוחה מהמאה הי"ח; ללמדנו, כמה מתקדמים כוחות האור.

פגיעה בדמוקרטיה - ניסיון לשפר סדרי חברה, שלטון ומשפט באמצעות היבחרות לכנסת ופעילות חקיקתית. החוקים המכונים "פגיעה בדמוקרטיה" יהיו כאלה הרוצים לגוון את מרחב הדעות במוקדי הכוח הישנים. פגיעה בדמוקרטיה כוללת אפילו חקיקת חוק המחזק את ריבונות המדינה והאוסר על ממשלות זרות להתערב בקרב הילידים באמצעות תמיכה בעמותות פוליטיות. אירוניה היא שדווקא הזועקים נגד מאפשרים את הניאו-קולוניאליזם האחרון של אירופה במזרח התיכון. רק בישראל מאפשרים לממשלות הולנד או נורבגיה ללמד אותנו, הילידים, בינה לאור רעיונות הצדק של עמי אירופה הנאורים. לפגיעה בדמוקרטיה יש תאום: עריצות הרוב - שם קוד לאזרחים שהצביעו עבור קו פוליטי שראוי לדעתם להוביל, למשל הסכם אוסלו; למשל ההתנתקות; למשל חורבן יישובים יהודיים. לא הבנת, דווקא הדוגמאות הללו אינן מבטאות את עריצות הרוב, זאת דמוקרטיה במיטבה שבמסגרתה בני האור מחנכים מחדש את בני החושך.

קיצוני - תואר השמור רק לאנשי ימין, לאו דווקא תומכי כהנא, גם לא אנשי האיחוד הלאומי או מפד"ל. אפילו אנשי מרכז בליכוד מכונים "קיצוניים". ככה זה כשהמציאות הישראלית ניבטת מבעד למשקפיים של חד"ש או מקסימום מרצ.

חשבון נפש - אמירה קבועה של עיתונאים לאחר שהם עוזרים לרמוס את יריביהם האידיאולוגיים מימין, ומנגד מפארים את אהוביהם משמאל. אז מתעוררים נציגי הציבור הנרמס ומבקשים לשנות את המציאות הבלתי אפשרית באמצעות חקיקה. העיתונאים מתנגדים וזועקים גוואלד ואפילו מתכנסים בסינמטק כדי לקונן על סתימת פיות (ע"ע) ופגיעה בדמוקרטיה (ע"ע), תוך שהם ממלמלים משהו גם על חשבון נפש. לאחר מכן יחזרו למערכות וישדרו רק עם בני מינם הפוליטיים.

ככלות הכל, סדר צריך להיות: המיקרופונים שייכים תמיד לבני האור האמיצים והדמוקרטים המאפשרים פתחון פה רק למי שירצו, ובכלל, הם יהיו מוכנים למות על זכותנו לחשוב כמותם.

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=7563&hp=1&newsletter=05.12.2011


#140,יח''כ לוין: גם 1000 עיתונאים לא ירתיעו אותי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.12.11 בשעה 21:05
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.12.11 בשעה 21:11 בברכה, ליה
 
ח"כ לוין: גם 1000 עיתונאים לא ירתיעו אותי

ח"כ יריב לוין (ליכוד) הגיע לכנס התקשורת באילת חרף הביקורת עליו מצד העיתונאים, "נבחרנו כדי לשלוט על פי דרכנו", אמר.

חרף הביקורת הקשה עליו מצד מאות העיתונאים בכנס אילת לעיתונות התייצב ח"כ יריב לוין והסביר את המהלכים הפוליטיים האחרונים שעשה.

"הצגתי את האמת הפשוטה - נבחרנו כדי לשלוט על פי דרכנו. אני נחוש להמשיך בקו הזה. נדרש שינוי במערכת המשפט והתקשורת כדי לתת ביטוי פלורליסטי אמיתי לכל הזרמים בארץ", אמר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/229757

תגוביות:

1.יריב לוין המנהיג העתידי של ישראל. קורץ מהחומר שהיה חסר מאז המהפך ועליית הימין הלאומי! חכם, רואה את הנולד, משפטן מבריק, משיב לתוקפיו מלחמה שערה ומנצחם בכל פורום ועניין!

2.

יריב לוין הכי מתאים לראשות הליכוד

יריב לוין לא פחות חכם מביבי, אבל נחוש כמו פלדה ובעל אידיאולוגיה ברורה וכוח פנימי עצום ומאיר. שלא כביבי, הוא כן בא לתקן את העיוותים שמחסלים את המדינה היהודית. בג"צ לא ישלוט אלא ישפוט בלבד, והתקשורת תבדוק את עצמה היטב לפני שהיא משפריצה את הליכלוך השמאלני שלה.

אתמול בדיון בערוץ הכנסת עם המנחה גסת הרוח נשיאל הוא הסביר לה שמטרתו היא עריכת שינוי יסודי במבנה בית המשפט העליון, והשבתו להיות הרשות השלישית והשופטת בלבד, שהיא גם הרשות החלשה ביותר בכל דמוקרטיה היות והיא אינה נבחרת על ידי העם.

כמו כן הסביר לה לוין שלא ייתכן שמיעוט שעמדותיו בכל נושאי החיים אינן מקובלות על הציבור הרחב, יקבע מסמרות ויחליט החלטות גורליות הנוגעות לאופיה ולעתידה של המדינה.

נשיאל המגיבה בדרך כלל בהתלהמות ובצעקות המפריעות לדובר כשעמדות המרואיין נוגדות את השקפתה הפרטית, לא הצליחה להשתיקו, ועיניה המזכירות עיני עכבר זרו אימה.

לבסוף היא התפוצצה התפרצה וצעקה:

מה, הליכוד והימין השתלט על הכנסת, עכשיו אתם רוצים להשתלט גם על מערכת המשפט והתקשורת?

שאלתה הוכיחה עד כמה בולשביקית חשיבתה!

מזעזע!

יריב לוין הוא האיש שמתאים לראשות הליכוד.

חכם, משכיל, משפטן מבריק, ובעל כוח נפשי אמיתי הנדרש לישראל בעת הזו!

ליריב לוין ברורה המטרה, ויש לו כושר הבחנה כל כך מדוייק שהוא מבין מהו סדר הפעולות הנדרשות על מנת להתיר את הפלונטר שיצרו כוחות האופל של השמאל שהשתלטו על מדינת ישראל בניגוד לחוק ולסדרי הדמוקרטיה.

יריב לוין לראשות הליכוד!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=226027


#141,יבן ארי: בגל''צ סותמים פיות ומחרימים אותי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.12.11 בשעה 16:35
בתגובה להודעה #0
ח"כ בן ארי קובע כי בגל"צ מחרימים אותו ומונעים ממנו להגיב להאשמות המוטחות בו. גל"צ: לא מחרימים איש. מדובר באילוצי שידור חי.

חבר הכנסת בן ארי טוען כי בתכניתו של רזי ברקאי 'מה בוער' מחרימים אותו. זאת לאחר שאתמול לא ניתנה לו הזכות להגיב בשידור לטענות ולפיהן הצעת החוק שהניח על שולחן הכנסת גזענית. בגל"צ דוחים את הטענות.

בפתח התוכנית 'מה בוער' סוקרו שני חוקים חדשים שהונחו על שולחן הכנסת, האחד של ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי העוסק במועמדים לעליון ולפיו רק מי ששירת בצה"ל או בשירות לאומי יוכל לכהן בבית המשפט, והחוק השני של ח"כ דני דנון העוסק בהצהרת נאמנות כתנאי לקבלת תעודת זהות.

ברקאי ראיין את דנון ולאחר מכן העלה לשידור שופט ערבי בדימוס שהתבקש להתייחס לחוק של דנון, אך בחר להתמקד בהצעת החוק של בן ארי כהצעת חוק גזענית שנועדה למנוע משופטים ערבים לכהן כיוון שלא שירתו בצבא או בשירות אזרחי.

השופט מצידו ניסה לנמק את עמדתו בכך שגם ועדת השירות האזרחי כפופה לצה"ל, ולא ניתן לדרוש מתושב ערבי של ישראל לשרת תחת רשות שכזו.

דוברו של חבר הכנסת בן ארי, איתמר בן גביר, תוהה מדוע לא ניתנה לבן ארי הזכות להגיב לטענות השופט שהגדיר את הצעתו כגזענית. לדבריו הוא התקשר למערכת תוכניתו של ברקאי וקיים שיחה עם העורכת נורית קנטי ובה טען כי המערכת חייבת לאפשר זכות תגובה לבן ארי. לעומת דבריו אלה של בן גביר סירבה קנטי לדרישתו של בן גביר ואולם הסכימה למתן תגובה בכתב. נוכח זאת הקריא ברקאי את התגובה הבאה בשידור חי: "לצערנו בתוכנית של רזי ברקאי נמנעת מאיתנו זכות התגובה באופן תמידי. לא יכול להיות שתעלו מגיב על הצעת חוק שלי שיכנה אותה בשם הצעת חוק גזענית וייגדף אותה ומצד שני לא תאפשרו לי את המינימום לעלות ולהגיב. זו לא עיתונות. זו לא אתיקה .."

מלשכתו של בן ארי נמסר כי "זו לא הפעם הראשונה שהצמד ברקאי וקנטי מתנהגים כבעלי הבית בתחנת השידור הצבאי וסותמים את פיו של חבר הכנסת ומונעים ממנו לעלות לשידור ולהגיב על מה שנאמר כלפיו".

עוד מוסיפים שם וטוענים כי "מדהים שרזי ברקאי שקובל כל שני וחמישי על סתימת פיות של התקשורת וחוקים שמגבילים את פועלו סותם פיות לאנשים בעלי השקפות שונות ממנו, ומנהל מדיניות של החרמה כנגד חבר כנסת בישראל זאת בשעה שחברי כנסת מהשמאל ומחבלי חמאס הם כוכבי הבית של תוכניתו".

בגלי צה"ל מגיבים להאשמותיו של בן ארי וקובעים כי אינם מחרימים איש, "ולראייה הקראנו את תגובת חבר הכנסת בן ארי במלואה". באשר לשידור המדובר אתמול אומרים בגל"צ כי "עקב אילוצי השידור החי לא יכולנו להעלות את חבר הכנסת לשידור".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/229795


#142,ירזי ברקאי הוא עיתונאי או סוכן ביטוח?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.12.11 בשעה 13:09
בתגובה להודעה #0
מי שעדיין לא השתכנע עד כמה חולה, מוטה וחד צדדית היא התקשורת הישראלית קיבל אותה בשיח המתלהם שקיימה סביב התיקון לחוק איסור לשון הרע.

הבהרתי כאן בשבוע שעבר שאני לא מתלהב מהחוק ושבעיני הוא בעיקר מיותר ובלתי נחוץ. אלא שהרבה יותר ממה שאני לא מתלהב מהחוק, אני בז למסע ההפחדה, ההסתה והדיסאינפורמציה שמתקיים אודותיו.

שורה ארוכה של עיתונאים, שרובם מעולם לא פירסמו תחקיר, לא התמודדו עם תביעת לשון הרע וכנראה גם לא ממש קראו את החוק, ניסו לשכנע את הציבור בכל דרך שהתיקון החדש לא יאפשר עוד לפרסם תחקירים שעד כה פורסמו בנקל.

ובכן, קוראים יקרים, כל מה ששמעתם בנושא עד היום הוא קשקוש מקושקש. אוסף של הבלים, ואחד הבולטים שבמפיצי ההבלים הללו הוא רזי ברקאי .

בין אוסף הראיונות הפוליטיים האחרונים שלו, שבהם תקף את "הימין ההזוי" בכנסת, את הפרלמנטרים בימין שהם "שלוחותיה של דניאלה וייס", את החקיקה בעניין בית המשפט ואת זו שעוסקת במימון עמותות ישראליות על ידי ממשלות זרות, הסביר ברקאי לחברתי שרי מקובר את הדברים הבאים:

"לפי החוק החדש, אם א' ממשרד התיירות הייתה מגיעה אלי ומתלוננת שקצב הטריד אותה מינית ואנחנו היינו מפרסמים את סיפורה, משה קצב היה יכול לתבוע אותנו על הוצאת דיבה בלי לטרוח להוכיח כוונת נזק.

יותר חמור, בנסיבות האלה לא הייתי מפרסם בכלל את העדויות שלה או של מישהו אחר נגד אישי ציבור שהפעילו עליו כוח או פיטרו אותו שלא בצדק, כי הייתי פוחד".

מדהים לקרוא עד כמה עיתונאי בכיר, ותיק ומנוסה חש בטוח דיו להתראיין על הצעת חוק שהוא איננו מבין בה דבר וחצי דבר.

אז הנה הסבר פשוט לטובת הקורא ברקאי.

עד היום כל מי שחש נפגע מפרסום מכפיש או שקרי יכול היה לתבוע פיצוי באחת משתי דרכים.

בראשונה, בלי צורך להוכיח את הנזק שנגרם לו, יכול היה לזכות לכל היותר בכ- 70 אלף שקל.

בשנייה, לטעון שנגרם לו נזק, כולל נזק לא ממוני, כמו עגמת נפש, שבה היה יכול לתבוע ללא גבול. אגב, אישי ציבור, בניגוד למה שניסו כמה מומחים להסביר, הם מי שהכי קל להם לשכנע את בית המשפט בנזק שגורם להם פרסום מכפיש.

כך או כך, כעת מציע התיקון לחוק להעלות את הסכום המקסימלי (!) לתביעה במסלול הראשון מכ- 70 אלף לשלוש מאות אלף שקל. במסלול השני, זה שבו צריך להראות נזק, אין שינוי. השמים הם הגבול.

וכשעיתונאים כברקאי מנסים להפחיד שהחוק החדש לא יאפשר להם לפרסם תחקירים, הם מסבירים בעצם שעד היום, בטרם התיישבו מול המקלדת, הם ערכו סוג של ניהול סיכונים והיו מוכנים להסתכן בפרסום מוטעה מתוך תקווה שאם יתברר שפגעו לשווא בשמו של מאן דהוא, יעדיף הקורבן ללכת במסלול הראשון, בלי להוכיח נזק, ויסתפק בתביעה של כ- 70 אלף שקל. והטענה הזו היא טענה מביכה ובעיקר לא רצינית.

האם מישהו הבטיח לרביב דרוקר, לפני תחקיר 'ביביטורס', שנתניהו יסתפק ב- 70 אלף ללא הוכחת נזק ולא יתבע ממנו ארבעה מיליון במסלול השני?

האם כשאביב לביא ואנוכי פרסמנו את התחקיר על האלוף יואב גלנט, היינו מוכנים לפרסם אותו רק משום שבטחנו בגלנט שלא יהין לתבוע אותנו על מיליון שקל על פגיעה בשמו הטוב?

ונגיד שלרזי ברקאי היה מגיע בעבר מידע כלשהו על קצב. האם הסיבה שבגללה הוא היה מפרסם את החומר הייתה האמונה שקצב יתבע אותו במסלול החסכני?

ומה היה עושה רזי אם קצב היה דורש דווקא חמישה מיליון שקל במסלול השני?

ולו היה קצב מצליח להוכיח שהפרסום הזה אודותיו הוא שקרי, האם ברקאי חושב שהוא היה מסתפק ב- 70 אלף שקל?

האם היה לו קשה להוכיח שנגרם לו נזק, לו היה מצליח להוכיח שהפכו אותו לאנס על לא עוול בכפו?

והאם הקריטריון היחיד שמניע את ברקאי לפרסם או לא לפרסם הוא הערכה מוקדמת שלו כמה זה יעלה לו אם יתבעו אותו? האם לשאלה עד כמה הוא חקר ובדק, איפה האמת והאם הוא מחזיק ראיות להוכחת הסיפור, אין שום משקל אצלו?

מה אתה, רזי, עיתונאי או סוכן ביטוח?

לא הייתי נדרש לנושא אלמלא חששתי שקוראים תמימים יאמינו למה שעיתונאים כברקאי מוכרים להם.

וכשרזי ברקאי מסביר שלפי החוק החדש הוא לא היה יכול לפרסם את העדויות של א' אז אחת משתיים: או שהוא מנסה לבלבל את הציבור או שהוא לא מבין שום דבר. ובהתחשב בעובדה שמדובר במי שמוביל כבר חודש את קמפיין הברנז'ה נגד החוק הזה, צריך להודות שמדובר בשתי אפשרויות מטרידות. מאד מטרידות.

השופט אזולאי

לפני כשבוע פורסמו בעיתונים שמותיהם ותמונותיהם של המועמדים המזרחיים החדשים לבית המשפט העליון. רפרוף מהיר על השמות לימד אותי שאני לא מכיר איש מהם. רגע לפני שהפכתי דף זרקתי מבט גם אל תמונותיהם ומייד נתקע מבטי על דמות דיוקנו של ברוך אזולאי. מעל לקרחתו העגלגלה של השופט המחוזי הזה, נדמה היה לי שאני מזהה כיפה מבצבצת. השתתפתי בצערו. "ברוך הבא למועדון", קידמתי את מבטו שהציץ אלי מהעיתון. "אתה אולי עוד לא יודע אבל אתה בצרות. וכדי לא להיות מופתע מחברים שיטלפנו באחד הבקרים הקרובים", יעצתי לו ביני לביני, "דע לך שב'הארץ' לא ממש מחבבים אנשים כמוך".

לא עברו ארבעה ימים והנה על שער העיתון לאנשים חושבים מתפרסם סיפור גדול ולפיו משרד יחסי ציבור פועל למען קידומו של אזולאי ומציע לעיתונאים לכתוב עליו.

איש יחסי הציבור, שאליו פנה העיתון, אמר בתגובה שעשה את זה על דעת עצמו משום היכרותו עם קרוב משפחה של השופט.

'הארץ', שסבר שמדובר בידיעה חשובה המתאימה לעמוד השער, ציטט גורם אלמוני בוועדה לבחירת שופטים ש"נדהם" מהסיפור ואמר ש" מדובר בחציית קווים אדומים והכנסת שפה חדשה שלא הכרנו למערכת המשפט, שפה של שיווק ומכירות.

המציאות עולה לפעמים על כל דמיון". החשיפה הזו שעשעה אותי, ולא משום שלא מדובר בסיפור עיתונאי ראוי. אלא משום שמזה כמה שנים נהנית נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בכבודה ובעצמה, משירותיו הטובים וההתנדבותיים של זמיר דחבש, איש יחסי ציבור שדואג לשמה הטוב.

הסיפור הזה, משום מה, מעולם לא הטריד עד כדי כך את 'הארץ'. או בלשונו של חבר הוועדה לבחירת שופטים: "המציאות עולה לפעמים על כל דמיון".

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3065#responses


#143,יבן כספית: לציבור נמאס מהתבוסתנות של התקשורת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.12.11 בשעה 11:18
בתגובה להודעה #0
ההתקפה המתואמת על התקשורת החופשית בישראל נמצאת בעיצומה.

החברים לא לוקחים שבויים, שיכרון הכוח מעביר אותם על דעתם, הם לא ינוחו ולא ישקטו עד שיסתמו את פיו של אחרון העיתונאים העצמאיים והאמיצים בארץ הזאת. דעתי בעניין ידועה ונמרחה על לא מעט אינצ'ים בעמודים הללו. ואחרי כל זה, יש גם צד אחר לסיפור. הצד שממנו שואבים קבלני החיסול, קלגסיו של ראש הממשלה, את עוצמתם.

הצד הזה הוא האדישות הציבורית למתרחש.

המיאוס שחש הציבור מול התקשורת.

איפה איבדנו את הציבור, שואלים עיתונאים רבים את עצמם בזמן האחרון.

התשובה לשאלה הזו לא קלה.

יש בה רבדים רבים. אחד מהם נגלה לעיניי שלשום בבוקר. דוגמה קטנה, שלא לומר קטנטנה, לפער שנפער בשנים האחרונות בין הציבור לתקשורת שלו.

צפיתי בטלוויזיה שלשום בבוקר לא חשוב באיזה ערוץ. לאורך הבוקר כולו בישרה מהדורת החדשות של אותו ערוץ על ניוט גינגריץ', המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות ארה"ב, שיצא בימים האחרונים בסדרת התבטאויות פרו-ישראליות מהדהדות.

גינגריץ' אמר שהפלסטינים הם "עם מומצא" ושהגיע הזמן להגיד את האמת בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

האמת הזו, על פי גינגריץ', היא שהפלסטינים ממשיכים להסית את הנוער שלהם נגד ישראל במלוא המרץ כל הזמן, וממשיכים לשטוף את מוחם של בני הנוער בשנאת יהודים פטאלית - והוא אמר את הדברים מול המצלמות ולקח עליהם אחריות מלאה.

ואיך היה הדיווח על הפרשה בערוץ הטלוויזיה שבו צפיתי שלשום?

הדיווח נפתח במשפט "ביקורת חריפה על המועמד הרפובליקני
ניוט גינגריץ'". ממש כך, לאורך כל הבוקר.

לא, זו לא הייתה הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, זו הייתה טלוויזיה ישראלית לגמרי שדיווחה על "ביקורת חריפה" שנמתחת על פוליטיקאי אמריקאי, מועמד לנשיאות, שהיה לו מספיק אומץ להגיד לציבור שלו שהיהודים צודקים ולהתייצב מאחורי דבריו.

זה לא שאני מתפעל מגינגריץ'. לצערם של רבים, סיכוייו להיות נשיא אינם גבוהים. הגישה הזו, של האוונגליסטים האמריקאים, לא באה מאהבת מרדכי אלא מסיבות אחרות לגמרי, והיא גם לא תורמת לאווירת השלום באזורנו. ועדיין, אני חושב שערוץ ישראלי צריך לדווח על אמירתו האמיצה של גינגריץ' בדרך אחרת לגמרי ולא להתמקד ב"ביקורת החריפה" שנמתחה עליו.

גם עלינו, אגב, נמתחת רוב הזמן ביקורת חריפה בעולם.

הבעיה היא, שעם הגישה הזו, השנאה העצמית הזו, התבוסתנות והפוסט-ציונות הזו, אין פלא שמעט מדי אנשים מוכנים להגיד און-רקורד שאנחנו צודקים.

נכון, זו אינה סיבה להתנפלות הנוכחית על התקשורת. ממש לא. בסך הכל, למי שצופה בעניינים באובייקטיביות, גם התקשורת משתנה. גם היא זזה. השינוי שלה איטי יותר מהשינוי הפוליטי-דמוגרפי, אבל הוא משמעותי ומורגש.

חוץ מזה שבינתיים מתרסק המודל הכלכלי של התקשורת, והיא מאוימת קשות על ידי עולם אינטרנטי אינסופי ומרתק שמפזר אותה לכל רוח. הכל נכון.

ועדיין, כששמעתי את הדיווח הזה לאורך כל הבוקר שלשום, בערוץ טלוויזיה ישראלי-ציוני, התחלתי להבין למה הציבור חושב שהתקשורת לא מייצגת אותו. זה לא רק הם מתברר, זה גם אנחנו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/315/350.html?hp=1&cat=479&loc=7


#144,יהעוינות ושינאת ישראל יוקדות בתקשורת ה''ישראלית''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.12.11 בשעה 10:53
בתגובה להודעה #0
יורם שפטל: דרושה אמיצות כמו של גינגריץ'

עו"ד יורם שפטל משוכנע שמועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בארה"ב ניוט גינגריץ' יהיה הנשיא הידידותי ביותר של ישראל.

בארה"ב מסתמן כי המועמד של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, ניוט גינגריץ', יזכה בפריימריז ויהיה המועמד של המפלגה בבחירות לנשיאות ב-2012.

בנאומו האחרון אמר גינגריץ' כי העם הפלשתיני, הוא עם מומצא, "צריך לזכור שמעולם לא הייתה פלשתין כמדינה, היא הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית. אני חושב שמה שהיה לנו זה עם פלשתיני מומצא, שהם למעשה ערבים, ובאופן היסטורי שייכים לקהילה הערבית".

עו"ד יורם שפטל אומר לערוץ 7 כי ניוט גינגריץ' הוא מתנה נפלאה למדינת ישראל, כלשונו. "תשאל אותי איך אני יודע שהוא מתנה נפלאה, ובכן מספיק לראות את התגובות בתקשורת שלנו לדברים שלו כדי להבין שמדובר באדם פרו ציוני, אולי יותר ממרבית חברי הכנסת שלנו. הדברים שלו על העם הפלשתיני כנראה לא מצאו חן בעיני התקשורת שלנו. הם לא אהבו את זה שמועמד אמריקאי לנשיאות הוא פרו ישראלי יותר מראש ממשלת ישראל".

לדבריו במקום שהתקשורת תציין אותו לשבח עשו עליו לינץ', "שוב רואים את העוינות ושנאת ישראל היוקדת בתקשורת הישראלית. הרי צריך להיות לנו אינטרס אדיר שאדם כזה ישב בבית הלבן. הוא כבר הבטיח שהוא יעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים ואת זה התקשורת שלנו ממש לא יכולה לסבול".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/230326


#145,יבחדשות שעה 15:00 בגלי צה''ל שימוש במינוח הגדה המערבית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.12.11 בשעה 14:11
בתגובה להודעה #0
בחדשות שעה 15:00 בגלי צה"ל שימוש במינוח הגדה המערבית

רדיו גלי צה"ל

ID 19632
תאריך ארוע 15:00-10

04/12/2011

עיתונאי קריין החדשות והעורך

תלונה

בשעה 15:00 בגלי צה"ל בתיאור מעצרן של צעירות בגין "תג מחיר" צויין שהן תושבות הגדה המערבית.

מאחר והגדה המערבית הוא מינוח עויין, בעוד שהמינוח הנכון הוא יהודה ושומרון, החדרת מינוח זה מחדיר לתודעת המאזין את התפיסה שמדובר בשטח שאינו שלנו.

דומני שמינוח זה גם נאסר לשידור, בגלל השלכותיו התעמולתיות החמורות
.
שם מלא דוד איש שלום

הערות: לא יתכן שגלי צה"ל ינקוט עמדה פוליטית בדיווח חדשותי.

************

תגובה:

שלום לך מר דוד איש שלום ותודה על פנייתך לגלי צה"ל.

באשר לתלונתך מדוע בגלי צה"ל מכנים את יהודה ושומרון "הגדה המערבית" ולא בשם התנכ"י.

ביררתי את הנושא עם היועץ הלשוני, ראש מחלקת החדשות גלית אלטשטיין ואף עם מפקד גלי צה"ל.

להלן התוצאות הבירור:

1.בבדיקה שקיימנו עולה כי שדרינו משתמשים בדרך כלל במונח ״יהודה ושומרון״ למרות שגם השימוש במונח ״הגדה המערבית״ איננו טעות גסה, ובטח שלא צריך מיד לייחס לו כוונה פוליטית.

2.בכל מקרה, הנחה מפקד גלי צה״ל את השדרים, להעדיף את השימוש במונח ״יהודה ושומרון״.

3.אני מתנצל על התמהמהות התשובה, הנושא היה בבדיקה מעמיקה ולכך התאחרה תשובתי אליך.

4. אני מודה לך על תשומת הלב ומקווה שתמשיך להנות משידורי גלי צה"ל.

בברכה,

עודד לבינסון

נציב פניות הציבור, גל"צ

האגודה לזכות הציבור לדעת

http://www.imw.org.il/hebrew/


#146,יהמחומצנת וסוללת הנבלות תקפו את המתנחלים בערוץ 1
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.12.11 בשעה 11:07
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.12.11 בשעה 11:12 בברכה, ליה
 
טעות קשה שעשיתי אתמול - הצצתי ב"יומן" של ערוץ 1

מאת דב שריג

ביזיונרים, דיקטטורים, שקרנים ובוגדים - זה המינימום שאני חייב לומר על סוללת הנבלות שתקפו בערוץ 1 את המתנחלים.

איילה חסון, הפרחה המחומצנת - בפוזה של "מחנכת על" - ניהלה חיסול ממוקד, נגד הנציג הבודד והיחיד של המתנחלים, דני דיין, שנאלץ להילחם לבדו מול עדת כלבים צורחים סמולנים, שהם כולם אנשי תשקורת, שמקצועם בחיים זה להתגבר ולנצח ע"י צעקות ושקרים.

הדיון - אם אפשר לכנות כך את הקרקס הצעקני הזה - נסוב על "חציית הקו האדום" ע"י המתנחלים, שהשחיתו רכוש צה"לי בתגובה לכוונות החורבן שמכינים להם.

אופיינית במיוחד היא העובדה שכלל לא התווכחו על סיבת ה"אלימות" של המתנחלים, ואופייני מאד הוא שמכנים את המאחזים בכינוי השרירותי "בלתי חוקיים", למרות שזו טענה שיקרית.

איילה המחומצנת הצטרפה גם היא להתקפה על הנציג הגלמוד של המתנחלים. לא איפשרו לו לדבר. היא התירה לכל הסמולנים לקטוע את דבריו. מראש היא השכילה להזמין לאולפן דווקא אותו, שאינו מצטיין במיוחד בויכוחים מהירים וצעקניים. פשוט קברו את דני דיין תחת הצעקות שלהם, כשהמחומצנת מוסיפה גם היא רעל משלה בכל רגע.

השחיטה הטלויזיונית הזאת הזכירה לי את השחיטות שעושים האירופים לנציגי ישראל בעימותים הטלויזיוניים - מביאים 4 אנטישמים דברנים מקצועיים, ונותנים להם להתעלל בישראלי בודד, שתמיד מתקשה להתבטא במהירות בשפה זרה.

ת'אמת - האנטישמים הכי גדולים בעולם נמצאים בשלולית התשקורת הישראלית. בושה וחרפה, שייחנקו!!!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=254359



#147,יהשמאל מסלק את קווי ההגנה של מדינתנו כמדינה יהודית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.12.11 בשעה 07:54
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.12.11 בשעה 08:01 בברכה, ליה
 
חופש הסתה ליהודים / הלל ויס

עקיבא אלדר במאמרו "ביקורת גבולות/ איסלם של עשירים" "הארץ" מטריח עצמו לכתוב תוספת בתחתיתו תחת הכותרת: 'חופש הסתה ליהודים' בה הוא מתייחס לעמדת ארגון 'נאמני ארץ' תוך המרצת היועץ המשפטי לחקור עמדות הארגון הקוראות שלא להיכנע לכוחות הביטחון ככל שהם מבצעים מעשי הרס, כביכול, בשם החוק.

הוא כותב: "כמה זמן היה נדרש לשב"כ לעצור פלסטינים שהיו קוראים לאנשים "להגן על כבודם ורכושם, גם תוך עימות עם כוחות הבטחון".

"כמה שעות היו דרושות ליועץ המשפטי לממשלה כדי להורות למשטרה זמן לזמן לחקירה איש דת דרוזי, שהיה מורה לחיילים ולשוטרים דרוזים לסרב פקודה לפנות יישוב שהוקם על אדמה גנובה, וקורא להם: להצטרף אלינו במאבקנו ולא לציית להוראות הנפשעות של השלטון".

אז זהו שלא.

היועץ המשפטי לא היה עושה דבר בעניין אלא להיפך, היה מעודד את הפלסטינים להשתלט על עוד קרקעות יהודיות רשומות בבעלות פרטית בחברון ובירושלים ובשכם ובעזה, תוך התעלמות מגזילתן, ותוך התגייסות חסרת בושה לעניין הערבי .

כך ממש לא היתה מתייחסת גם המשטרה, אלא אפילו מעודדת איש דת דרוזי שערק בגלל בגידת ממשלות ישראל, הקורא למרי ואי ציות ומבצע אותה בפועל ולא רק בדיבורים, כפי שהתרחשו הדברים בפקיעין ובית ג'ן, כאשר המשטרה והיס"ם נסוגו בפלצות מעוצמת האלימות שהופגנה במקומות הללו.

לא כפי שמעליל עקיבא אלדר, כמקובל אצל חבריו, אף לא ישוב יהודי אחד ביהודה ושומרון קם על קרקע ערבית גנובה או גזולה. אין זו אלא לשון הרע ודיבה, ואם יש ערבי פרטי הטוען לבעלות פרטית על פיסת קרקע שנגזלה יופע מיד.

לדעתו של אלדד ודומיו הארץ הזאת שייכת לערבים, אבל לא כך קבע המשפט הבינלאומי שהקנה ב- 1920 בסן רמו בהחלטת חבר העמים, את שתי הגדות לנהר הירדן לבית לאומי לעם היהודי לבדו, בלי לפגוע בזכויות הפרט והזכויות הדתיות של יושבי הארץ.

לצערנו, שלטון ומשפט, אקדמיה ועיתונות, מוחזקים במקרה הטוב למוגבלים או לסכיזופרנים, ובמקרה הרגיל לאנטישמים שונאי ישראל, ולכן אין להתפלא על התוצאות הדלות של הבנת הנקרא האלמנטרי: למה פתח בבראשית.

ראייה לכך, שתי הפסקאות העליונות של מאמרו של עקיבא אלדר, בהן הוא מפליא לאבחן ולתאר את הפרדוקסים שנוצרו בעולם הערבי: "צריך לטייל בין גורדי השחקים הפוסט-מודרניים , הכמעט הזויים, בכל רחבי דוחא, מעברם האחד, דשאים מוריקים, ומן העבר השני חולות מדבר. צריך להעיף מבט זהיר בנהגת מכונית הספורט, שרק עיניה המאופרות בקפידה מציצות מתחת לניקאב השחור המכסה את כל גופה".

בלשון השמאל הנאור אבחנתו של אלדר היא פטרונית טיפוסית, אבל מה לעשות שזאת גם אמת שהוא גרם לה.

כנראה שאלדר אינו מסוגל להבין שמלחמות השמאל הנאור בעולם למען זכויות אדם יצרו את הפארודיה המפלצתית שהוא מתאר, ושסופה להחריב את העולם.

הוא, השמאלן הנאיבי כביכול, אחראי לליבוי האיסלאם הלוחמני והשושלת הקוריאינית הצפונית, כפי שבתקופה שלאחר המלך פארוק ב1951, הרעיונות המרקסיסטיים -סוציאליסטים היו דלק למהפכות הצבאיות ולשלטון הדיקטטורות הצבאיות, שאותן חיסל אובמה האוויל המשריש.

כך ההתלהבות האווילית מ"האביב הערבי", סנונית מוקדמת היה ספרו של אנטולי שרנסקי על הדמוקרטיה, שהשפיע על ג'ורג' בוש הבן לצאת למלחמת התבוסה בעירק, שכביכול נסתיימה עתה כמו שברית המועצות נסתיימה, כדי להשליט בה דמוקרטיה.

השמאל הנאור מעולם לא כיבד את הערבי כמו שהוא, אלא ניצל אותו לטובת החרבת העולם הישן.

הוא לא התעמק בעולמם של הערבים, אלא הטיף להם בעקיפין, כמו מאמרו של אלדר, על 'הדרת נשים' לטובת קידום נורמות חד מיניות שאותן הוא מנסה להשתיל הן באיסלאם, הן בנצרות, והן ביהדות.

צרות החשיבה, והאתיקה האנטי-אנתרופולוגית הזאת, תורמות יותר מכל, לסילוק קוויי ההגנה של מדינתנו כמדינה יהודית, להרס הצבא, ולהעמדתו במצב שלא יוכל כלל להילחם, אלא נגד יהודים בלבד.

פעולות אלה, המלבות את האנטישמיות העולמית באקדמיות, בוותיקן, באו"ם ובקווארטט, הן האחריות יותר מכל, למלחמת העולם השלישית שפרצה בפרשת התאומים 2001, באווירת החמצן השמאלני הדמוקרטי הקלינטוני בארצות הברית.

לכן לא נותר ליהודים לאומיים כמונו, אלא להשיב את הסדר על כנו.

להזכיר כי הסמכויות הלאומיות על ארץ ישראל, הן של העם היהודי לבדו, ולא של ממשלות ישראליות ככל שהן מתנכרות לשליחותן, ומגשימות את הפכן באמצעות סיסמאות דמוקרטיות כביכול, המסתכמות במניפולציות פוליטיות למען חזונו "השוויוני" של אחמד טיבי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=257104

למאמר של אלדר בהארץ:

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1595825

תגוביות:

1.כמה זמן היה לוקח לפתוח בחקירה נגד פרופסורים באוניברסיטת בן גוריון התומכים בסירוב פקודה, והקוראים לסרב לשרת בשטחים ולצאת להפגנות אלימות נגד ה"כיבוש"?


#148,יעל אמינות התקשורת והדוברים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.12.11 בשעה 10:45
בתגובה להודעה #0
מי שסבור שהתקשורת מתארת את המציאות, נפל שבי בכבליה. המציאות מורכבת ורבת גוונים.

על אמינות התקשורת והדוברים / הרב אליעזר מלמד

שאלה: קראתי בעיון רב את דבריך בשבוע שעבר על אמינות התקשורת ודוברי צה"ל. כעיקרון אני מסכים עם רוב הדברים, אבל האם זה מה שהיה לרב לומר לאחר האלימות הקשה? האם כך ראוי לרב בישראל לנהוג? להעלים עין מפשעים חמורים כאלה, ובדיוק בשבוע הזה לעסוק בבעיות האמינות של התקשורת ודוברי צה"ל?

תשובה: אכן כך, לדעתי מעשיהם של הקצינים הבכירים ואנשי התקשורת, שהפריחו שקרים והעלילו על המתנחלים עלילות קשות, חמורים לאין ערוך מהתפרעותם של הנערים. ההגזמה שנועדה להשחיר את פני המתנחלים חמורה כמו שקר. אחרי כל התיאור המנופח של "הפוגרום", של "האלימות הנוראה של המתנחלים כלפי החיילים", והדיבורים על המח"ט והסמח"ט ש"כמעט נרצחו על ידי בלוקים שנזרקו על ראשם", התברר שאירע לחיילים נס גדול שאף אחד מהם לא נפצע, ואפילו הסמח"ט שחטף בלוק בראש יצא ללא פגע.

בנוסף לכך שעצם הפצת העלילה הוא דבר חמור יותר, מתעצמת חומרתו בכך שעושים אותו אנשים מבוגרים ואחראים, כאלוף הפיקוד, דוברים מטעם צה"ל ושדרנים בקול ישראל, שמקבלים את שכרם מכספי המיסים שלנו, ונתבעים למלא את תפקידם ביושר. והנערים הללו, שרובם כלל אינם 'נערי גבעות' אלא צעירים נורמטיביים מבני היישובים בסביבה, הם מהטובים שבטובים. הם עוד יהיו חיילים מצטיינים ויקימו משפחות למופת.

במצב כזה, כאשר מופצת עלילה, הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לדחות אותה על הסף. ואם מישהו חושב שממש עכשיו חובה לחנך את הנוער דרך התקשורת, לפחות יעשה זאת דרך כלי התקשורת שזוכים לאמינות אצל אותם הנערים כמו ערוץ 7, בשבע, עלוני השבת, ולא אצל אלה שמלבים את מדורת העלילות.
על הקשר בין התקשורת והמציאות
שאלה: בטור הקודם ביקרת את התקשורת. אכן יש בה הטיות, אבל ככלל היא מתארת את המציאות, ועלינו להיות קשובים לביקורת שהיא מעלה.

תשובה: מי שסבור שהתקשורת מתארת את המציאות, נפל שבי בכבליה. המציאות מורכבת ורבת גוונים, ההחלטה מה חשוב ומה לא היא שקובעת את המצג שהתקשורת מראה, והיא רחוקה מאוד מלתאר את המציאות כפי שהיא.
אילו היתה התקשורת בידי חרדים

נניח למשל שמערכת התקשורת היתה מנוהלת על ידי אנשים חרדים, והפנס התקשורתי היה מופנה אל עלילות השיכורים הצעירים בפאבים של תל אביב והסביבה. הרי בסיום כל לילה ישנן קטטות שיכורים. לעיתים הם מכים זה את זה בידיים ולעיתים במקלות או שרשראות ברזל, לעיתים שוברים בקבוקים זה על זה ולפעמים גם דוקרים בסכין. וכשמגיעה המשטרה - לא פעם הולכים מכות עם השוטרים. בכל שנה ישנם מספר הרוגים בקטטות שיכורים, ומספר ההרוגים בתאונות כתוצאה משכרות גדול הרבה יותר.

לכל אחד מכלי התקשורת היה כתב מיוחד לזה, כמו שיש היום כתב לענייני השטחים, והכתבים היו כמובן מתחרים ביניהם מי יצליח להביא סיפור אלימות יותר עסיסי לקוראיו, שומעיו או צופיו. לפעמים היה אחד השיכורים בנו של ח"כ או שר או מנכ"ל או פרופסור או משורר, ואז היו כלי התקשורת רומזים על כך, ולאט לאט השם היה מתפרסם, והלהבות היו עולות השמימה, וכל התקשורת היתה פורצת במחול צדקני פרוע. ותמיד היו מבקשים מהחילונים להגיב ולהתנצל על כל העשבים השוטים שגדלים בערוגתם, שבעצם כבר הפכו ליערות עד, והשדרנים החרדים היו נוזפים בכל מרואיין חילוני שאינו מוכן להודות שישנם כשלים משמעותיים בחינוך החילוני.

כתב לענייני התפוררות המשפחה החילונית

כל מערכת היתה מחזיקה גם כתב לענייני משפחה, שעליו היה מוטל לסקר את כל הבגידות והגירושין של כל המפורסמים והמפורסמות, חברי הכנסת והמנהלים הבכירים, הפרופסורים והדוקטורים, המשוררים והסופרים. מתפקידו היה לראיין את הנשים הנבגדות ואת הבעלים הזנוחים, לשמוע את טענותיהם ולהיאנח על התוצאות המרות של החינוך החילוני. הוא היה עוקב בדאגה עמוקה אחר הסבל שעוברים הילדים שהוריהם התגרשו, כיצד הם מחלקים את זמנם בין אבא לאמא, ואיך הם מסתדרים עם החברה החדשה של האבא שמבחינת גילה היא כמעט יכולה להיות חברה שלהם. אישי מוסר חילוניים היו מתלוננים על התקשורת וטוענים שהיא פוגעת בזכות הפרט, אך הכתבים החרדים היו אומרים שזכות הציבור לדעת גוברת, כי מאוד חשוב לבחון את הכשלים של החינוך החילוני, ואין ברירה - כאשר עומדים למנות אדם מסוים לתפקיד בכיר, מוכרחים לדעת את רמת מוסריותו. עם הזמן היה קם פורום 'תקנה' חילוני שעוסק בחשבון נפש פנימי, ומשתדל להסיר מהדרך אישים שהיו עלולים להמיט על כלל הציבור החילוני קלון תקשורתי בשל בעיות בתחום המשפחתי.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10091


#149,יישראל היום'' איננו עיתון ימני!!!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.12.11 בשעה 10:55
בתגובה להודעה #0
"ישראל היום" עיתון ימני?

"ישראל היום" ממעט לבקר את ראש הממשלה. פרט לכך הוא דומה לשאר העיתונים.

עיתון "ישראל היום" זוכה לכמויות שנאה לא מבוטלות מצד שאר העיתונים, לפני שנתיים ניסו אפילו לסגור אותו בעזרת חוק מיוחד בכנסת(!). השנאה מצד העיתונים האחרים לא מפתיעה - "ישראל היום" הפך מהר מאוד לעיתון הנקרא ביותר בישראל ובכך נגס ישירות במכירות העיתונים האחרים. הוסיפו לכך את העובדה שמדובר בעיתונו של המיליארדר שלדון אדלסון, ידידו של שנוא נפשם של עיתוני ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ותבינו למה עצם אזכור שמו של העיתון גורם לעיתונאים מכלי תקשורת אחרים להפוך למטורפי חימה מזילי ריר.

אבל בצד ההאשמות הרגילות שמוטחות בו - שהוא איננו עיתון אלא בטאון של לשכת ראש הממשלה וכוליי - מרבים להאשים אותו גם ב"ימניות". יתרה מזאת, בדיונים על התקשורת הישראלית, כשמישהו מתלונן על ההטיה השמאלית הבולטת של העיתונות הישראלית עונים לו "ומה עם "ישראל היום"?!".

ובכן, הגיע הזמן לנפץ את הבועה הזאת באופן רשמי: "ישראל היום" איננו עיתון ימני. נכון, קל לראות שהוא נוקט עמדה סלחנית ביחס לראש הממשלה (ויש שיראו בכך איזון מסוים לאור הוונדטה הילדותית של שאר עיתוני ישראל נגד נתניהו), אולם בכל חלקי העיתון שאינם נוגעים ישירות לנתניהו, קשה לאתר קו דיווחי מסוים המבדיל אותו משאר העיתונים בארץ. ביחס לסוגיות מסויימות, כמו מעמדו הנכון של בית המשפט בישראל למשל, הוא אף נמצא הרחק "שמאלה" מכל העיתונים האחרים, אולי למעט "הארץ".

הנה עוד דוגמית צנועה: אתמול דווח על מפגן בשם "תג מאיר" של כמה תנועות נוער וארגוני שמאל בירושלים. ב"ישראל היום" דיווחו עליו כך: "כמה ארגונים ותנועות נוער יפגינו עם לפידים במקומות שנפגעו מפעולות התגובה של מתנחלים". עיתון "ימני", כלומר, עיתון שלא נוקט את השפה המכובסת של כלל העיתונות בישראל, היה קורא לילד בשמו ומכנה פעילות במימון הקרן החדשה לישראל ובהשתתפות "שלום עכשיו" בשם המפורש "פעילות שמאל".

כמו כן, עיתון "ימני", כלומר עיתון שלא נוקט את השפה המכובסת של כלל העיתונות בישראל, היה נזהר בלשונו לפני ההכללה "מקומות שנפגעו מפעולת מתנחלים". בעיקר אחרי כל הפעמים הקודמות בהם הואשמו "מתנחלים", במפורש או במרומז, בפעולות "תג מחיר" שלבסוף נתברר שלא "מתנחלים" עשו אותן.

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5676


#150,יקול ישראל מעניק כבוד לנאלח בכרי,ובעד מסירת הנגב לגנבים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.12.11 בשעה 11:01
בתגובה להודעה #0
יום שישי בצהריים. הרדיו פתוח. לא זיהיתי את הקול, וגם לא את התחנה. תוכנית אישית. מישהו שם דיבר על ראש הממשלה. סליחה, על ביבי. דיבר ודיבר. לא היה ברור מה הוא בדיוק רוצה, אבל זה היה משהו על נסיעות ראש הממשלה. עוד קטע ועוד קטע. לגלגני מאוד. המבטא היה ישראלי מאוד, כך שזה לא היה "קול הרעם" מקהיר. עברו עוד דקות, התוכנית הגיעה לסיומה, והתברר שזו הייתה תוכנית אישית בגלי צה"ל.

באותו בוקר ראיין מגיש יומן הבוקר בקול ישראל את השר בני בגין, בנוגע להסדרי הקרקעות של הבדואים בנגב. זה לא היה בדיוק ראיון. העובדות שהוצגו הן, שכל בתי המשפט, בכל הערכאות, דחו את טענות הבעלות של הבדואים.

ולמרות זאת, ועדות שונות ורבות הלכו עוד ועוד לקראתם, בתקווה לרצות אותם. לפי ההסדר החדש שמוצע להם, בהתאם להמלצות דוח פראוור, הם יזכו לחמישים אחוז מהקרקע, למרות שהיא לא שלהם, ולפיצויים על המחצית הנוספת, שגם היא לא שלהם. אלא שגם הכניעה הזאת אינה מספקת את הבדואים. והיא אינה מספקת גם את הערוץ הציבורי.

"רק חמישים אחוז?", נזף המראיין, וגם טען ש"לא מצאנו מישהו שחושב שמדובר בהמלצות טובות". לשמוע ולא להאמין. יש רבים שחושבים שמדובר בהמלצות שהן כניעה לאלימות. מוזר שתוכנית הדגל של קול ישראל לא מצאה אותם.

מיותר לציין שאם היה מדובר במתנחלים שפסק דין קבע שהקרקע אינה שלהם - המראיינים, בכל כלי התקשורת, היו מתנפלים על כל גורם פוליטי שמעכב את ביצוע הפסיקה, ומכים בראשו עם פטיש "שלטון החוק". אבל כשמדובר בבדואים, התקשורת בזה לפסיקה, ומעלה לדרגת קדושה כל פיסת קרקע שעליה דרכה כף רגלו של גמל בדואי. שלטון החוק? הצחקנו אותם.

ועוד אירוע מהמקבץ. הערוץ הראשון שידר בשבוע שעבר תוכנית שבמרכזה עמד איש הקולנוע בכרי. מדובר בשקרן נאלח, שהפיץ עלילה על חיילי צה"ל, שמאז ועד היום מופצת ברחבי העולם.איך זה שערוץ ציבורי מעניק כבוד ויקר דווקא לאיש הזה?

אורח מכוכב זר שישמע את זעקות השבר שמושמעות על ידי יותר מדיי אנשי תקשורת, ופוליטיקאים מזן מסוים, על "סוף הדמוקרטיה וחופש הביטוי", יחשוב ששלטון החושך של לשכות נתניהו וברק מכתיב את הקו התקשורתי.

המציאות לא רק שונה. היא הפוכה. התקשורת הציבורית, שאין כמעט שום הבדל בינה לבין הפרטית, מציפה אותנו בחומרים שהם בין ביקורת ראויה לבין תעמולה אנטי-שלטונית זולה. מה שברור הוא, שהסיפור על שליטת לשכה כלשהי בתקשורת היא אגדה שנועדה בעיקר לאנשי התקשורת עצמם. אוי, כמה שאנחנו מסכנים ואמיצים. אוי, משטר החושך קם עלינו לכלותינו. המקום היחידי שבו הצליחה לשכת נתניהו להשחיל משפט של הלל ושבח למנהיג, היה בטכס לציון שנה למותם של נפגעי אסון הכרמל. התקשורת כולה התנפלה. די בצדק. אלא שזה לא מעיד על תקשורת שפועלת בחסות שלטון חשוך. זה מעיד על משהו הפוך.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3124&page=4#responses


#151,ייש צורך במגישים ובעיתונאים, שאינם שכפול גנטי של הקיים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.12.11 בשעה 11:04
בתגובה להודעה #0
בן דרור ימיני לכחלון:

שר התקשורת,משה כחלון, הוקלט כשאמר שהוא בעד פוליטיזציה, כלומר, בעד הכנסת אנשים מהצד שלו לתקשורת.

לאחר הפרסום ניסה חביב התקשורת לטעון שהוא לא התכוון.

מר כחלון היקר, אין צורך בשום התנצלות.

תקשורת ציבורית שייכת לציבור, לא לאנשי התקשורת. יש צורך בפוליטיזציה, במובן של דמוקרטיזציה.

כששולמית אלוני הייתה השרה הממונה, היא העדיפה את מוטי קירשנבאום, שהיה מהמחנה שלה. היא לא דיברה על פוליטיזציה. היא עשתה.

מה שמותר לה מותר לאחרים.

לא כדי לצמצם את חופש הביטוי, להיפך. כדי להרחיב אותו.

ולכן, יש צורך במגישים ובעיתונאים, שאינם שכפול גנטי של הקיים.

כאשר שומעים את שורת המנחים-מראיינים ברצועת הבוקר של גלי צה"ל, התחושה היא שמדובר במשחק מכור, משום שלכולם, כמעט תמיד, יש "שפת גוף".

זה ברור מי הם ומהיכן הם.

כך שיש צורך בחופש הביטוי, ואין שום צורך בכוח הביטוי.

ולכן, מר כחלון, אין שום צורך להתנצל.

יש צורך לעשות.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3124&page=4#responses


#152,יהגיע הזמן שקורבנות התקשורת יאחדו כוחות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 03.01.12 בשעה 11:21
בתגובה להודעה #0
התקשורת הישראלית היא מזמן לא אמצעי להעברת מידע לציבור.

התקשורת היום היא הגורם החזק במדינה, שיוצר סדר יום, מחסל פוליטית, ציבורית, תודעתית, פוליטיקאים, אמנים וציבורים שלמים. היא מחפה על פשעים, מאתרגת את אלה שמשרתים את האג'נדה שלה ומטייחת עוולות. על ידי סיקור סלקטיבי של המתרחש ועל ידי 'צביעת' מושאי הסיקור בצבעי שחור או לחילופין בצבעים סלחניים, בהתאם לגחמותיה, היא זו ששולטת בפועל במדינה.

ערב מלחמת האחים שהתקשורת מלבה, אסור לנו להתבלבל, אסור לנו להילחם במלחמה שהתקשורת מנסה להצית. יש להביא לתודעה הציבורית הרחבה בכלל ולציבור החרדי בפרט, את האמת שלעיל ולפעול לשינוי אקוטי בתקשורת, בכל האמצעים הדמוקרטיים, החוקיים והפוליטיים הכי אגרסיביים.

אמצעי התקשורת כבר מזמן הורידו את הכפפות ופתחו במלחמת חורמה על מגזרים ומחנות פוליטיים במדינה תוך הפרת כל הכללים האתיים, המוסריים וייתכן שלכאורה גם באמצעות ביצוע עבירות פליליות.

הגיע הזמן שקורבנות התקשורת יאחדו כוחות. זה הזמן להוריד את הכפפות ולשנות את הכללים. כל קורבנות התקשורת, מסורתיים, דתיים, מתיישבים, חרדים, ימניים וכל מי שאינו חלק מהביצה, צריכים לפעול בצורה חוקית, לא אלימה, דמוקרטית, פוליטית, ולתקן את המצב לאלתר, כבר במושב הכנסת הנוכחי.

יש לפעול ליצירת תקשורת דמוקרטית, חכמה, עמוקה, חינוכית, ערכית, יהודית, לאומית, שתטפח אחדות, חוסן לאומי, חיבור לשורשים שתהייה מאויישת על ידי נציגי הרוב במדינה.

זה לא יהיה פשוט. ידיעות אחרונות, נחום ברנע, בן כספית, ירון דקל, קרן נויבך, יאיר לפיד, אמנון אברמוביץ', הקרן לישראל חדשה, שרים מסויימים ועוד דמויות צפויות, יזעקו סיסמאות בסגנון ''סתימת פיות'', ''פאשיסטים'', ''איראנים'', ''טאליבנים'', ''אגדע את ידו של מי שירים יד על התקשורת'', והם יתקפו וילחמו בצורה המכוערת והמלוכלכת ביותר. אבל שומה על כולנו לשים אטמי אזניים, להתעלם מהיללות של הקוזאק הנגזל, ולתקן את המצב לטובת עתיד עם ישראל במדינה יהודית, כי האלטרנטיבה שהם רוצים לכפות על כולנו, היא מדינה לא יהודית, מדינת כל אזרחיה, שבה יכון בסופו של יום שלטון ערבי.

יש לחוקק בלי מורא חוקים אפקטיביים ללא דיחוי, ורצוי תוך שילוב ח''כים לאומיים וחרדים, שמייצגים את הציבורים הנרדפים על ידי התקשורת.

על חרדים נרדפים, מתיישבים נרדפים ובעלי עמדות ימניות שדעותיהם, לפי הגדרת התקשורת העויינת, הן ''שנויות במחלוקת'' ומזיקות ל''תהליך השלום'' לצאת ולהפגין בכל הכוח מול אולפני ומערכות התקשורת ולדרוש ''צדק תקשורתי''!

יש להחליף את גופי התעמולה האנטי ציונית והאנטי יהודית באמצעי תקשורת אמיתיים.

אחרת יהיה לכל קורבנות התקשורת, זאת אומרת לכולנו, רע, רע מאוד.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=263103


#153,ימה קורה כשהתקשורת מעודדת את המשטרה להשתולל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.01.12 בשעה 23:20
בתגובה להודעה #0
אם התקשורת נמצאת כאן, בין השאר, כדי לפקוח עין על הממסד, כדי שזה שלא ינצל את כוחו לרעה, הרי שהיא מועלת בתפקידה פעם אחר פעם.

יתרה מכך, במקרים רבים מדי מרשה לעצמה המערכת להתפרע רק משום שהיא שומעת מאחרי גבה את תופי הטם-טם של התקשורת המעודדת אותה לנהוג כך.

קחו, לדוגמא, את מעצרו של שלמה פוקס, שספג כתב אישום על עבירה של "הטרדה מינית", אחרי שכינה חיילת "פרוצה". מדובר, חייבים להבהיר, באמירה מכוערת. אבל הרגע שבו אזרח, יהיה מי שיהיה, במקרה הזה חרדי אב ל- 12 ילדים, מושם במעצר ומובל לבית המשפט כשאזיקים על רגליו (!) כאילו היה בני סלע, רק משום שהוציא דבר קללה מפיו, הוא רגע מטורף של אובדן שיקול הדעת. ואם על זה הוא נאשם בהטרדה מינית, אז לתא שלו היו צריכים לדחוס גם עשירית מהנהגים בכביש ואיתם 80 אחוזים מאוהדי הכדורגל במגרשים. ומשטרת ישראל מרשה לעצמה להשתולל כאחרון הסיקריקים רק משום שהיא יודעת שהתקשורת תיתן לה רוח גבית לכל דבר שתעשה נגד חרדים.

ההתנהגות הזו של המשטרה מזכירה מאד את התנהגותה שבועיים קודם לכן בפרשת ההתפרעות בחטיבת אפרים.

שעות ספורות אחרי שהותקף סגן מפקד החטיבה באבן בראשו, פנתה המשטרה לעיתון 'מקור ראשון' וביקשה לקבל לידיה את התמונות שצילמה הצלמת מירי צחי, באותו לילה.

במערכת היחסים שבין המשטרה לעיתונות זו הייתה דרישה נמהרת, גורפת ומופרזת, אבל באווירה התקשורתית שהייתה לאחר האירועים המשטרה ידעה שיש לה אישור ללכת הכי רחוק.

שגם אבירי השמירה על חופש העיתונאי לא יפריעו.

צחי התנגדה.

היא טענה שלא צילמה את מה שמחפשת המשטרה אלא אירוע אחר לגמרי, כמה מאות מטרים משם, ושגם באירוע הזה אפשרו לה המפגינים לצלם רק על סמך הכרות מוקדמת איתה ועל יסוד התחייבות שלה לא לפרסם תמונות שיחשפו אותם.

למשטרה עצמה לא היה מושג מה יש בתמונות של מירי צחי. היא גם לא ניסתה לברר איתה. צחי אפילו לא תושאלה.

מה כן היה?

הייתה עדות של הסמח"ט, שהתבררה בהמשך כלא ממש נכונה, ולפיה צחי כן צילמה את האירועים המדוברים.

שופטת השלום, שירלי רנר, שזרמה גם היא עם האווירה, הנחתה את צחי למסור למשטרה את כל מה שהיה לה במצלמה.

באופן מוזר, בטרם קיבלה את ההחלטה השופטת אפילו לא טרחה להציץ בתמונות. לוודא שהחומר שאספה העיתונאית בכלל רלבנטי לחקירה. שאין שם תמונות שהאינטרס הציבורי יעדיף שהמשטרה לא תחטט בהן, מאירועים וממקומות אחרים. בהיבט הרגיש של חופש העיתונות, מתן האפשרות למשטרה לחטט ככל העולה על רוחה בחומר מצולם של עיתונאי היא לא פחות מהפקרות.

מקור ראשון הגיש ערעור למחוזי.

נכחתי בדיון הזה.

חשבתי שעוד עיתונאים צריכים להיות שם, כדי לעמוד לצידה של צחי. אף אחד לא הגיע.

נדמה לי שאם לא היה מדובר בצלמת של מקור ראשון ובמצולמים שמזוהים עם הגבעות, התמונה הייתה שונה. אולי גם מועצת העיתונות הייתה עושה אז קצת יותר למען שמירה על העיתונאית ועל האינטרס העיתונאי.

זה היה דיון מרתק וחשוב.

במשך כמה שעות פירק השופט משה יועד הכהן בכישרון רב את הסוגיה לכל פרטיה ודקדוקיה. החיסיון העיתונאי. הרלבנטיות של החומר שצולם, לפענוח החקירה. הצורך של המשטרה לנסות קודם כלי חקירה אחרים. החובה להשתכנע שמדובר במקרה מיוחד ונדיר שדורש פעולה כזו.

עו"ד יובל קפלינסקי, סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים שייצג את המשטרה בדיון, דרש שגם בית המשפט המחוזי לא יצפה בתמונות בטרם שיקבל החלטה. זו הייתה, כאמור, דרישה בלתי סבירה. קפלינסקי, אגב, ידע כנראה למה הוא מתעקש. שכן, לאחר שהשופט דחה את דרישתו זו ובחן את התמונות, הוא שב לבית המשפט וסיפר שאין בהן כלום מכל מה שתיארה המשטרה.

שום תיעוד שקשור לתקיפת הסמח"ט. שום תמונה שמספרת על הפריצה לבסיס הצבאי.

עוד קודם לכן הזכיר השופט הכהן לעו"ד קפלינסקי שהפסיקה מאפשרת לשלוח את היד אל החומר שנאסף רק במקרים נדירים וביקש ממנו לשכנע את בית המשפט בנדירותו של האירוע.

"דומני שלא היה סמח"ט בישראל שספג מקרה כזה בעבר", השיב קפלינסקי. "צריך להרחיק מהר את הפורעים מהחברה". זו הייתה תשובה מביכה.

קציני צה"ל סופגים מאות אבנים כל יום שישי בהפגנות של השמאל הקיצוני והפלשתינים.

לי עצמי יצא לבלות יום שישי כזה בנבי סלאח, ברכבו של הסמח"ט. אבנים התעופפו לעבר החיילים מכל עבר. אם אחת מהן הייתה פוגעת בראשו של מישהו זה היה נגמר באסון. איש לא נעצר. איש לא ביקש תמונות מהצלמים שהיו שם. איש בפרקליטות לא חשב שמדובר בסיפור כזה גדול.

זה קרה בעיקר משום שאף עיתונאי לא הפעיל לחץ, אף עיתונאי לא שם את האירועים הללו בכותרות ואף עיתונאי לא העלה את השר על קו הטלפון ודרש לדעת למה אין עצורים.

כעת, משהבינה הפרקליטות שהפסידה במהלך הראשון ושהשופט לא ראה בתמונות את מה שהבטיחה לו שיש שם, היא ניסתה לשנות כיוון.

לא התכוונו רק לתקיפת הסמח"ט ולפריצה לבסיס כפי שציינו בבקשה הראשונה, הסבירה במסמך חדש, היו עוד אירועים שאנחנו מתעניינים בהם. זה היה מסע דייג לתפארת. "מקצה שיפורים" כינה אותו השופט לפני שדחה אותו.

שוחחתי עם מירי צחי. לא ראיתי אצלה פנאטיות. גם לה ברור שיש מקרים שבהם תצטרך למסור את התמונות. לא כאן. כאן, טענה, המשטרה מנסה להשתמש בי כדי לעלות על כל מי שמסתובב בגזרה, בלי קשר לאירועים החמורים שאותם כלל לא צילמתי. לצלמת היה ברור שאם היא מוסרת את התמונות יקשה עליה להסתובב שוב באירועים מהסוג הזה.

גם עוה"ד חגי אולמן, שייצג אותה, הבהיר לבית המשפט שאין לו כוונה ללכת עם הראש בקיר. אם יש תמונה שבה מתועד המכה בסמח"ט, אמר לשופט, קחו אותה.

השבוע מסר השופט הכהן את החלטתו.

הוא קיבל את ערעור מקור ראשון כמעט בשלמותו.

ראוי היה שהמשטרה תנסה קודם להגיע למעורבים בדרכים אחרות, לפני שהיא לוקחת תמונות ממערכת עיתון, קבע.

ראוי היה גם ששופטת השלום תשמע מחוקרי המשטרה האם ביצעו בכלל ניסיון אחר לאתר את החשודים לפני שהסתערו על המצלמה של צחי.

קיים אינטרס ציבורי שההסכם בין העיתונאי למקור יכובד, כתב, "כדי למנוע הרתעתם של מקורות מידע מלשתף פעולה עם עיתונאים".

הסיפור הזה ייזכר בעיקר בשל שתי סיבות. הניסיון הברוטאלי של המשטרה והפרקליטות, מזה. והשתיקה הברוטאלית של התקשורת, שסייעה להם, מזה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3218

תגוביות:

1.התקשורת הישראלית שעוסקת בהדרה טוטלית של כל מה שמריח ימני או דתי ובטח חרדי, יצאה למתקפה פרועה ומתוזמרת כנגד ציבור שלם.

טירוף המערכות שהיא יצרה, ומחול השדים שנגרם, לימד אותי שבמדינת ישראל של 2012 קל מאוד לסמם ציבור שלם ולהוביל אותו כמו עדר כבשים להאמין לכל מה שמלעיטים אותם בחדשות ערוץ 2 וידיעות אחרונות. המטריקס מעולם לא היה רלוונטי יותר.

2.דנינו המשומד יספק לקרן החדשה את ההתעללות ביהודים תמורת תמיכה תקשורתית. זה התחיל במרדף אחר רבנים ונמשך בהתעללות בחרדים.

3.הפינוי במגרון הזכיר לי את מחנות ההשמדה. גם פרצופי החיילים.

4.קלמן ליבסקינד קרן אור נפלאה בחושך העתונות.

5.דמם של אויבי ההגמוניה השמאלנית הותר. למי שמעז להתייצב אל מול ההגמוניה השמאלנית אין זכויות אזרח ולא זכויות אדם, והוא לא יותר מאבק, שאפשר ורצוי לטאטא אותו מהדרך, ואם אפשר באלימות.

6.שלטון ההגמוניה השמאלנית אוחז בכל כוחו ומסרב לשחרר. שולטים בתקשורת - מנסים למנוע סגירת ערוץ 10 שאמור היה לשמש אלטרנטיבה ערכית ואידיאולוגית לערוץ 2 אולם גם עליו הם השתלטו.

עכשיו ממשיכים בכל הכוח.

שולטים באקדמיה - ראו הדוחות של המל"ג על איכות ההוראה באונ' בן גוריון ועל החופש האקדמי החד צדדי נגד ישראל.

שולטים במערכת המשפט - רק השבוע התבשרנו שנצחו גם בקרב וגם במלחמה עם מינויים של 3 שופטי שמאל (אחת מהן, דפנה ברק ארז נחשבת לשמאל רדיקאלי במיוחד) ועלה תאנה בדמותו של סולברג, ימני יחידי במדינה בה רוב הציבור בוחר ימין.

7.חבל שקאדפי נרצח, הוא היה יכול להיות מפכ''ל משטרת ישראל. היה לו הרבה דם על הידיים!

8.הקוראים דורשים 2 כתבות בשבוע של קלמן, אבל ניר חפץ מתעלם.
ניר חפץ השמאלני הוא העורך החדש של מעריב והוא מתנגד לזה. השאלה היא למה לא להיענות לדרישת הקוראים?

9. 99% מהאדמות עליהן בנויה ההתיישבות לא ראו ערבי מעולם. חלק גדול נרכש מערבים פרטיים והיתר מעולם לא היו שלהם ולכן הם אדמות מדינה. על האחוז הנותר יש מחלוקת וזה בסדר. בזמן בניית הבתים לא היתה שום תביעה על הקרקעות. בדיעבד מקובל בחוק שהבעלים מקבל פיצוי ולא שאדם מחריב את ביתו.

10.אין בעולם הדמוקרטי קבוצה יותר אנטישמית מהשמאל הישראלי.

11.הנה מה שביבי מבצע בפועל:

1. מקים את פלסטין.

2. מקפיא את ירושלים.

3. מקפיא את יהודה ושומרון.

4. מבצע פוגרומים ביהודים ומחריב ישובים יהודים - מיגרון?

5. תמך בגירוש קטיף.

6. יורה ביהודים ומשחרר רוצחים מהג'יהאד.

7. העביר שנים כסף כל חודש לחוטפי ושומרי גלעד שליט.

8. וויתר על ביקעת הירדן.

9. מוכן להחזיר את כל הגולן לסורים.

10. מקשקש עם ד"ר להכחשת השואה אדריכל טבח מינכן ורוצח ילדים מיקצועי החלאה אבו-מאזן.

11. בוגד במצע הליכוד.

12. בונה ערים לערבים.

13. מפקיר את אדמות הנגב ומעבירן בטאבו לידי שודדים שהן לא שייכות להם כלל על פי פסקי בג"צ.

14. מסר 2% ממולדתי לחלאה הרוצחת ערפאת.

15. מונע חקיקה של הרוב היהודי המתגונן מהרס הדמוקרטיה וחורבן החופש שלנו.


#154,יהקש ששבר את גב הגמל: ישראל שלי יוצאת למאבק נגד ynet
נכתב על-ידי פשושון בתאריך 18.01.12 בשעה 15:15
בתגובה להודעה #0


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19325&forum=scoops1&viewmode=all&keywords=YNET


#155,יעל כלבים, מתנחלים וערוץ 2
נכתב על-ידי פשושון בתאריך 18.01.12 בשעה 15:16
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.01.12 בשעה 15:20 בברכה, פשושון
 
קלמן ליבסקינד NRG

(פורסם לראשונה במוסף שבת)

אם נגיד שמהדורת החדשות של ערוץ 2 לא ממש מחבבת מתנחלים לא נחטא לאמת.

ובכל זאת, נדמה שמה שנעשה שם ביום שני היה חצייה של כל הגבולות. זה התחיל בהקדמה של יונית לוי על "היחסים המעורערים" שבין הימין לצה"ל. "לא רק התקפה על בסיס צבאי של חטיבת אפרים", הזכירה ובישרה: "ישנו גם מאבק באינטרנט". מולה כבר ישב כתב השטחים, אוהד חמו, עם הסקופ של השנה. על המסך נראתה תמונה חביבה של כלב, לבוש מעיל צבאי עם דרגות על הכתפיים, כשהוא נם את שנתו. התמונה, סיפר חמו, נלקחה מתוך פורומים המזוהים עם הימין. "אני חושב שהמסר מאד ברור", הסביר.

המסר אכן היה ברור. הימין המופרע לא עוצר בחאקי. עכשיו הוא מציג את קציני צה"ל ככלבים. לחמו גם היה חשוב להדגיש שבימין לא נרשם שום גינוי לתמונה הזו. בימין באמת לא נרשם גינוי אבל מנהיגת האופוזיציה, ציפי לבני, שישבה באולפן, גינתה גם גינתה. ומכיוון שהאייטם היה נראה הזוי כל כך, הלכתי לחפש את התמונה הזו באינטרנט. באתרי הימין לא מצאתי אותה אבל ב"פורטל הנוער של ישראל" דווקא כן. מדובר באתר המיועד לילדים, שאין בינו לבין מתנחלים דבר וחצי דבר. יש בו, באתר הזה, כל מה שילדים אוהבים. משחקים, מוסיקה, סרטונים, בדיחות, ד"שים וגם תמונות מצחיקות. עשרות תמונות מצחיקות. יש שם דג שאוכל בננה, חתולה שמעשנת סיגריה, חמור עם סמל ב.מ.וו. על הראש וכן, גם את הכלב של אוהד חמו.

לא מאחזים, לא נוער הגבעות, לא הסתה ולא נעליים. סתם אתר של ילדים שאוהבים חיות ואוהבים לצחוק. מאוחר יותר גיליתי שהיו מי שהצליחו לחפש טוב ממני. ב'רוטר' גילו שהתמונה הזו פורסמה לפני שלוש שנים באתר האינטרנט "פרש", כקטע הומוריסטי לפורים, תחת הכותרת "למה התחפשתם"? כעת, עזבו את זה שמדובר בשרלטנות שקשה למצוא לה אח ורע. רק הסתכלו מה קורה במקום שבו עיתונות פוליטית ורדידות עיתונאית נפגשים יחד. וכדי להוסיף חטא על פשע, אחרי המהומה האינטרנטית שפרצה סביב הסיפור הזה, נאלצו בחדשות 2 להסביר משהו למחרת. "אנחנו מבקשים להבהיר שהתמונה צולמה לפני זמן רב ובלא קשר למתיחות בין גורמים בימין לבין הצבא", סיפרה יונית לוי לצופיה, אבל התעקשה להוסיף כי "למרות שצולמה מזמן היא הועלתה בימים האחרונים שוב לאינטרנט".

נו. אז מה אם היא הועלתה? ומה בדיוק יש כאן "להבהיר"? למה אי אפשר לבקש סליחה בפשטות ולהודות שכל מה שפרסמתם אתמול לא היה, לא נברא ולא משל היה?

מי שעוקב אחרי דיווחי חדשות ערוץ 2 מיהודה ושומרון לא יכול להיות מופתע. כמות הפלופים וההמצאות שמשודרות בערוץ (נכון, לא רק בו), בהקשר לנעשה באזורים הללו, פשוט בלתי נסבלת. כל ילד גבעות יודע שכתבי השטחים חייבים את הסיפורים שלו כדי להתמודד עם המתחרים. הנתון הזה מאפשר לו להעביר לכתב סיפורים מצוצים מהאצבע, תוך ידיעה שחלק גדול מהם יפורסמו, גם כאשר מי שמקבל אותם ממנו מבין שמדובר בשטויות.

קחו דוגמא. במאי האחרון התיישב אוהד חמו באולפן ובפנים דרמטיות חשף את תכנית הימין לבלימת רעיון הקמת המדינה הפלשתינית. זה היה אחד הדיווחים המטופשים שנראו בטלביזיה הישראלית מאז ימי המחיקון. מי שהעביר את הדיווח לחמו ידע את זה. שום עיתונאי רציני לא היה יכול שלא לדעת. כשחמו סיפר ש"מאחורי התכנית עומדת 'התנועה לבניין יהודה ושומרון' - ארגון הגג של נוער הגבעות", בגבעות החזיקו את הבטן מצחוק. לפי המידע שהגיע אליו, סיפר, יקימו פעילי התנועה הזו עשרות נקודות ישוב ומאחזים חדשים בפריסה רחבה, כדי לקטוע את הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני.

הוא גם ידע לעדכן ש"יוקמו בכל חודש כארבע עד חמש נקודות, לעיתים במקביל". חמו יודע שאין ולא היתה שום תנועה כזו .הוא גם יודע שלמאתיים נערי הגבעות אין שום ארגון, שום גג ושום יכולת להקים, לא ארבעים ישובים ולא ארבעה ישובים. על מסך הטלביזיה הוא הציג, במהלך הדיווח, את מפת השטח כשעליה מרצדות עשרות נקודות אדומות. המאחזים המתוכננים, עאלק.

עברנו מאז שמונה חודשים. אם תמצאו את ארגון הגג הזה או את אחת מארבעים נקודות הישוב שהוא הקים, צרו קשר.

הארץ הקטנה

השבוע נערכה בהיכל נוקיה תערוכת הבירה השנתית. לפני כמה שבועות ניסו המארגנים לעניין את כתבת הארץ, רונית ורד, כדי שזו תכין כתבה על התערוכה. הם סיפרו לה שהשנה, לראשונה, יוצג בה גם סיידר, שיכר תפוחים, שאותו מייצרים בישראל שלושה בתי שיכר בלבד. האחד במבשרת ציון, השני בקיבוץ אלרום שברמת הגולן, השלישי והוותיק מכולם הוא "יקב טורא" שבישוב רחלים, בחבל בנימין. כתבת הארץ שמעה "רחלים" והודיעה למארגנים שהיא מצטערת מאד אבל אין לה שום כוונה לכתוב על סיידר תפוחים שמיוצר מעבר לקו הירוק. ביום חמישי שעבר הופיעה הכתבה של ורד בעיתון. "בתערוכת הבירה הקרובה", סיפרה לקוראי 'הארץ', "יוצגו מותגים חדשים של סיידר תפוחים מקומי". ורד גם פירטה באריכות מי הם בתי השיכר הללו. היה בכתבה הזו הסיידר ממבשרת ציון, היה הסיידר מקיבוץ אלרום (גם זה רק בצירוף תזכורת מתבקשת לפיה הקיבוץ הזה היה פעם חלק מ"סוריה הגדולה" והיום הוא "שטח מריבה") ורק הסיידר של ורד וארז בן סעדון, בעלי יקב טורא שברחלים, נעלם כאילו לא היה.

ב"הארץ" זו לא הפעם הראשונה שבה קוראים מקבלים מידע חסר בגלל הפגנת מחאה שחש הכתב צורך לערוך כשהוא מול המקלדת. לפני שנה וחצי חשפה הכתבת אסתר זנדברג בהרחבה, במדור האדריכלות של העיתון, ממצאי דו"ח שבדק את מצב בתי הספר לאדריכלות בישראל. מדובר במסמך שחיברה וועדה של מומחים מכל העולם, שבדקה ארבעה מוסדות המעניקים תואר אקדמי בתחום: הטכניון, בצלאל, אוניברסיטת ת"א והמרכז האוניברסיטאי באריאל. שורה אחת לפני שסקרה את ממצאי הפורום המכובד הזה חשה זנדברג צורך בגילוי נאות קטן כלפי קוראיה. "כמי שמשוכנעת שאין צידוק מוסרי לקיומה של אקדמיה בהתנחלות בשטחי כיבוש...לא תהיה התייחסות במדור לבית הספר לאדריכלות במכללת אריאל. היה אפשר לצפות מאינטלקטואלים ואנשי אקדמיה בינלאומיים חברי הוועדה, שיימנעו מלהעניק לגיטימציה למוסד, גם אם ניאותו לעשות את כל הדרך לישראל".

כתבתי כאן כבר אז שהארץ חוצה גבול מסוכן. שעיתון יכול להיות בעל אג'נדה קיצונית ועדיין לעשות עיתונות טובה. אבל מהרגע שעיתון מוותר על היומרה להיות מקצועי ומחליט בכל פעם מחדש איזה מידע לחתוך לקוראיו החוצה ועל מה לא לדווח להם, הוא מפסיק להיות עיתון.


#156,יכך מוציא YNET סיפור מהקשרו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.01.12 בשעה 21:17
בתגובה להודעה #0
http://www.youtube.com/watch?v=Ae7uWzLW71k&feature=player_embedded#!

#157,יאויביה העיקריים של ישראל הם הניו יורק טיימס ועיתון הארץ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.01.12 בשעה 10:10
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.01.12 בשעה 10:13 בברכה, ליה
 
עורך הג'רוזלם פוסט סיפר שרה"מ שוחח עמו על חששותיו מ"הארץ" ומהניו יורק טיימס, ש"מקדמים סדר יום אנטי-ישראלי".

..."נתניהו אמר לי: 'אויביה העיקריים של ישראל הם הניו יורק טיימס ועיתון הארץ'" - כך ציטט אתמול (רביעי) עורך הג'רוזלם פוסט, סטיב לינד, את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני באי כינוס נשות הוועידה העולמית של ויצו בתל אביב.

לינד, שצוטט בסוכנות הידיעות היהודית JTA, סיפר כי שמע מנתניהו את הדברים בפגישה פרטית לפני כמה שבועות במשרד ראש הממשלה בתל אביב. עם זאת, אחרי הפרסום הבוקר, חזר בו לינד מהדברים, ואמר: "זו היתה אינטרפרטציה שלי, ראש הממשלה מעולם לא השתמש בלשון זו".

עורך עיתון הארץ, אלוף בן, העדיף לא להתייחס לדברים. ראש הממשלה הכחיש את הפרסום. נתניהו, המבקר בהולנד, אמר טרם פגישתו עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט בהאג: "שמעתי שטוענים שאמרתי ש'העיתונים הארץ וניו-יורק טיימס הם האויבים הגדולים ביותר של ישראל'. זה לא נכון. אירן ושלוחותיה הן האויבות של ישראל".

לינד, שאמר לקהל כי הוא "מקווה שנתניהו לא יכעס", על שהוא מספר את תוכן הפגישה, שנערכה במשרד ראש הממשלה, סיפר כי ראש הממשלה שיתף אותו בחששותיו משני כלי התקשורת, הנחשבים למחזיקים בקו ביקורתי יותר כלפי ממשלת נתניהו ומדיניותה. "אתה יודע, סטיב, יש לנו שני אויבים עיקריים", ציטט לינד את נתניהו באוזני הקהל. "חשבתי שהוא עומד לדבר על אירן, אולי על חמאס - ואז הוא אמר: 'זה הניו יורק טיימס והארץ". לדברי לינד, נתניהו אמר כי שני העיתונים "קובעים סדר יום לקמפיין אנטי-ישראלי בכל העולם".

"מדי בוקר, קוראים אותם עשרות עיתונאים, ומבססים את הסיפורים העיתונאיים שלהם על מה שהם קוראים שם", ציטט לינד את נתניהו משתלח, לכאורה, בשני העיתונים. לדברי עורך הג'רוזלם-פוסט, הוא נכח בפגישה עם שני משתתפים נוספים, ששמם לא נמסר, וכשהשלושה שאלו את נתניהו אם לדעתו, לתקשורת אכן יש תפקיד כה משמעותי בעיצוב דעת הקהל העולמית, נתניהו השיב: "לחלוטין".

נתניהו סירב לכתוב טור בניו-יורק טיימס

אין זו הפעם הראשונה שנתניהו מתבטא נגד הניו-יורק טיימס, מהעיתונים החשובים בעולם. רק לפני חודשיים, הוא סירב לבקשת עורכי העיתון לפרסם בעמודיו מאמר דעה, ובמכתב שמיען להם יועצו המדיני, רון דרמר, לשכת ראש הממשלה תקפה בחריפות את הקו העריכתי של העיתון האמריקני. חלק נרחב במכתב יוחד למאמריו של הפרשן המוביל של העיתון, תומס פרידמן.

"הדעות של חלק מבעלי הטורים הקבועים שלך לגבי ישראל, ידועות היטב", כתב היועץ דרמר. "הם מעוותים באופן עקבי את העמדות של ממשלתנו, ומתעלמים מהצעדים שנעשו לקדם את השלום".

לדברי יועצו של ראש הממשלה, מבדיקה שעשה, הוא מצא כי מתוך 20 טורי דעה שפורסמו בשלושת החודשים שקדמו לכתיבת המכתב, 19 הכילו "דעה שלילית על ישראל או על מדיניות הממשלה". הטור החיובי היחיד, לדבריו, היה פרי עטו של ריצ'רד גולדסטון, השופט החוקר שחיבר את הדו"ח לחקר מבצע עופרת יצוקה, ובו חזר בו מהאפשרות כי ישראל נוקטת מדיניות אפרטהייד.

גם ״הארץ״ סופג לא אחת ביקורת על הקו הפוליטי השמאלי-ליברלי בו הוא נוקט, והעיתון נחשב לאחד מכלי התקשורת הביקורתיים ביותר כלפי ממשלת נתניהו. בכתבה שפורסמה במגזין ה״ניו יורקר״ בשנה שעברה...ציין העיתונאי המוערך, דיוויד רמניק...את הפער ההולך וגדל, לדבריו, בין עמדות העיתון ועמדות כמה מכתביו הבולטים, לבין עמדות החברה בישראל.

http://news.walla.co.il/?w=/9/2501798

תגוביות:

1.עיתון הארץ זו תעמולה פלסטינית שהיה צריך לסגור מזמן.

2.ביבי צודק, בארה"ב מזמן עיתון כזה היה מצונזר. העיתון הזה פוגע בבטחון המדינה.

3."הארץ" הוא עיתון פלשתיני ערבי בעברית...

4.הארץ חתרן בעל שנאה עצמית ואויב מבית. יש לסגור אותו ולעצור את העורך והכתבים מיידית.

5.נתניהו - אל תתנצל כאשר אתה צודק. למד מליברמן!

6.עתון הארץ / שוקן קורא במפורש להתבוללות ע"י נישואים לערבים:

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1008396

הארץ: "ומה יותר שלום בין העמים ממה שעשוי לנבוע מכך: נישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות ומפלשתין"?

7.הארץ הוא עיתון "פוסט ציוני" ולמעשה אנטי ציוני. עובדה שזה מה שכולם חושבים, חוץ משני הקוראים של העיתון והעורך העלוב. הארץ הוא עיתון גרמני. הארץ זו במה לאויבים.

8.השר נאמן כינה את "הארץ" "דר שטרימר".

9.הניו יורק טיימס מייצג את בית הלבן והארץ את מחלקת המדינה שהתנגדו להקמת מדינת ישראל ולא שינו את דעתם עד היום.

10.דברי ראש הממשלה מבטאים את דעת הרב השפוי במדינה.

11.הארץ פרו-חמאס שהוציא מתוכו אנשים כמו אורי בלאו.

12.'הארץ' הוא אויב ישראל!

13.מי שמוצא הבדל בין ה"ארץ" לראאד סלאח, הניה, משעל או אחמדיניג'ד, שיקום. אף אחד לא קם!!! לכולם אותה מטרה.

14.הארץ = קואליציה בין גלוחי ראש אשכנזים לחיזבאללה.

15.ה"ארץ" הוא אכן אוייב ישראל וזו עובדה! עם עובדות לא מתווכחים...אלא אם כן אתה כתב בתקשורת האנטישמית שמקבל צ'קים מהאיחוד האירופי...

16."העיתון לאנשים חושבים"...בתנאי שחושבים כמו העיתון...

17.שני העתונים הם עיתוני שמאל רדיקלי עם נרטיב זהה: ישראל אשמה בכל בעיות המזרח התיכון והעולם, הפלסטינים מסכנים, ואין דבר כזה "איסלאם קיצוני".

18.זה לא עיתון ליברלי אלא עיתון מסית. הארץ הינו עיתון אנרכיסטי שחובה לסגור.

19.המדליף הנמלט אורי בלאו הוא הפרצוף של 'עיתון' הארץ! אותו עלוב נפש שקנה מסמכים מהמרגלת קם שעכשיו נמקה בבית סוהר.

20.היכנסו ל- Haaretz.com

האתר מוצף בקוראים אנטישמים ומוסלמים שקוראים כתבות של כתבים כמו אמירה הס, שהיא לא פחות מבוגדת, למרות שהיא תטען שהיא אפילו לא ישראלית. תגובות כמו "השואה היא שקר" ו"ישראל צריכה להיות מושמדת" ו"איראן תשמיד את המערב" הם במקום הראשון שם. האם מוזכרת שם הרצאתו המרהיבה של טיבי על השהידים? לא ולא.

21.נתניהו כל הכבוד לך. ראש הממשלה לא אמר משהו שאחרים לא יודעים...

עיתון שמאכלס בתוכו "עיתונאים" כמו הרפש השמאלני גדעון לוי, שהצהיר שאין לו בעיה שאחמד טיבי יהיה ראש הממשלה במדינת ישראל, ואדון בלאו, אותו מרגל עלוב שפירסם את מה שהכלבה קם מסרה לו...

על כן-יש לסגור לאלתר את האשפה הזו, ולשלוח את עורכיה ועיתונאיה לכלא, כפי שהיה קורה בכל מדינה דמוקרטית חפצת חיים.

************

החל מדקה 21 - נתניהו תוקף את התקשורת

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=y-1cT6i0G1w


#158,יפצחנים ערבים: סליחה לא ידענו שעיתון ''הארץ'' טוב לערבים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.01.12 בשעה 08:52
בתגובה להודעה #0
פצחנים (האקרים) התנצלו על כך שביצעו התקפה על עיתון הארץ "מכיוון שמדובר בעיתון טוב" לדבריהם.

עיתון הארץ הודיע ביום רביעי 25.1.12 כי אתר האינטרנט שלו בשפה העברית הושבת באופן זמני כתוצאה ממתקפה של האקרים. השיטה בה השתמשו היא Denial Of Service. בשיטה זו האתר מופצץ בכמויות אדירות של מידע שמביא בסופו של דבר להפלתו.

התוקפים זיהו את עצמם ב - Twiter בשם: @AnonPSאו Anonymous Palestine. קבוצה זו לקחה אחריות על המתקפה זמן קצר לאחר שבוצעה. גם אתרים נוספים מקבוצת הארץ הופלו. בהם גם TheMarker, עכבר העיר, ו- TheMarker Cafe.

מאוחר יותר הודיע אותו משתמש בטוויטר על הפלת אתר העיתון "ישראל היום" באנגלית (israelhayom.com), והאתר אכן לא היה זמין לגישה. לאחר מכן הוסיף כי הם מפסיקים את המתקפה. "מקווה שקיבלתם את המסר. עכשיו נפסיק את המלחמה. זה רק נועד להראות לכם שאנחנו יכולים להפיל את כל הרשת שלכם", כתב. "בכל עת, אנחנו יכולים להפיל את כל אתרי הממשלה, ואפילו את האתרים המפורסמים google.co.il", כתב.

הפלת האתרים הגיעה שעות לאחר הדיווח על הפלת אתרי בתי החולים "שיבא" ו"אסותא" כמו גם השחתת אתר פסטיבל ישראל. אתר "שיבא" שותק לכמה שעות. מבית החולים נמסר כי "מנגנוני ההגנה התמודדו עם ניסיונות החדירה לאתר בית החולים, אך מיליוני הפניות שנתקבלו במקביל, גרמו למניעת גישה לאתר. בשעות האחרונות אנחנו פועלים לזיהוי מקורות הפניות על מנת למנוע ולחסום את הפעילות העוינת".

אבל כאן אנו מגיעים לתפנית המעניינת בפרשה. מאוחר יותר הופיעה התנצלות מאותה קבוצת האקרים באותו חשבון טוויטר ובה נאמר: "לא ידענו כי "הארץ" זה עיתון טוב, אנחנו מצטערים על זה, ואנו מבטיחים שלא לתקוף את האתר הזה שוב".

ההתקפה על הארץ הפתיעה מאד את כל מי ששמע על ההתקפה, מכיוון שהעיתון ידוע בכתבות שלו שמתארות את "עוולות הכיבוש הישראלי" ב"שטחים".

"אני חייב להודות שזה זה קצת אירוני", אמר גדעון לוי, שהוא בעל טור ב"הארץ" וידוע בביקורתו על הכיבוש. לדבריו, הפיגוע חיסל את מערכות המחשבים של העיתון למשך מספר שעות.

האירוניה אוזכרה גם על ידי פרשנים אחרים כמו ג'פרי גולדברג. בפרסום שלו ביום רביעי בטוויטר, הוא ציין: האקרים פרו-פלסטינים תקפו את אתר "הארץ", כאשר הם הפועלים בשל אמונה מוטעית כי "הארץ" הוא האויב שלהם."

ומכך אני מבין שעיתון הארץ הוא עיתון טוב לערבים ולפלסטינים, והוא לבטח לא האויב שלהם (הוא אולי רק האויב שלנו).

לכתבה באתר The National.

הדיווח "בהארץ" ללא אזכור ההתנצלות.

לכתבה נוספת על עיתון הארץ:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=266468


#159,יהסדר ההעברה בטאבו המוצע לבדואים הוא נתינת פרס לעבריינים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.01.12 בשעה 10:35
בתגובה להודעה #158

פתח דבר: ועדת גולדברג הוקמה ב - 28/10/2007 במטרה להמליץ בפני הממשלה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. המלצות הוועדה יהוו את הבסיס להקמת רשות חדשה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ויקבעו את מדיניותה.

הוועדה קיימה 20 ישיבות וכן ארבעה סיורים מינואר 2008 ועד יוני 2008. מיוני 2008 ועד דצמבר 2008 הוועדה גיבשה את המלצותיה.

כל אדם המתגורר בדרום הארץ או המבקר שם, או כל אדם אשר עתיד הנגב חשוב לו, מבין את החשיבות בהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ואת כובד משקלן של המלצות ועדה זו.

כרכז הדרום של התנועה לשמירת אדמות הלאום ליוויתי את עבודת הוועדה מיום תחילת עבודתה ועד סיום שלב שמיעת העדויות בפניה. (מארבעה דיונים נבצר ממני להגיע). כמו כן הופעתי בפני הוועדה והמלצתי בפנייה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. לצערי הצלחתי בגיוס אנשים ציוניים שיופיעו בפני הוועדה הייתה דלה ביותר ולכן הקול הציוני כמעט ולא נשמע אל מול יותר ממאה אנשים וארגונים פרו ערביים שהופיעו בפני הוועדה.

במסמך להלן אציג כמה נקודות בעייתיות וכמה נקודות חשובות שכלל לא עלו במסקנות ועדת גולדברג כפי שהוצגו בדו"ח הרשמי של הוועדה שפורסם ב - 11.12.2008.

אנסה להתייחס לנקודות הבעייתיות בצורה מקבילה לצורת פרסומם בדו"ח, ולכן ישנה חשיבות רבה כי הדו"ח הרשמי יעמוד למול קורא מסמך זה ע"מ להבין את הבעייתיות ואת המלצתנו בעניין.

מסמך זה אינו סופי, וישנם פרקים אשר נמצאים עדיין בתהליכי הכנה.

רקע

תקופת המנדט הבריטי

סעיף - 7: המפה של עארף אלעארף מציינת את אזורי הנדודים של הבדואים בנגב, ולא את מקומות התיישבותם של הבדואים.

בבואנו לדון בזכויות הבדואים בקרקע, חשוב מאוד לזכור כי הבדואים היו שבטי נוודים שנדדו מערב הסעודית לכיוון מצרים ופלסטינה, וככאלה הם לא התיישבו בישובים קבועים אלא נדדו ממקום למקום במטרה למצוא מזון לעדרים ולהימנע מאקלים חורפי. כמו שאחד מזקני
הבדואים אמר לי "לפני מדינת ישראל כל הארץ הייתה שלנו...".

סעיף - 9: המושג "שטח מעובד" הינו מטעה. לפי המפקדים הבריטיים חיו בנגב בשנת 1945 כ 66,000- בדואים. לפי נתון זה אנו מעריכים את מספר הבדואים הכשירים לעבודת שדה (בדואים בגיל 13-66 בכ-33.000. מניתוח אקדמי של אותה תקופה עולה כי לא ייתכן ש-33.000 איש עיבדו שטח של 2 מליון דונם, בתקופה שלא היו להם אמצעים חקלאיים מתקדמים כגון טרקטור. ייתכן שהמחקר המתייחס ל"עיבוד שטח" מתכוון בין השאר לשטחי רעייה או לפיזור חיטה (שיטה בה לא חורשים את האדמה או מעבדים אותה אלה רק מפזרים חיטה במטרה להגדיל את המזון למרעה). מתוך כך סביר יותר כי השטח שעובד בשנת
1945 עמד על כ- 60,000 דונם, כמופיע במחקר של שמעוני וטרטקובר (י' וייץ, כוחה של ישראל, תש"ה) .

התיישבות הבדואים בשנותיה הראשונות של המדינה

סעיף 24: הוועדה טוענת כי אחת הסיבות לילודה הגבוהה היא הביגמיה. גם פה וגם במקרים אחרים הוועדה מעדנת את לשונה בכדי לא לעורר אנטגוניזם אצל הבדואים. אך לא מדובר בביגמיה אלא בפוליגמיה. הוועדה נמנעה מלדון לעומק בסוגיה זו בכדי לא להתעסק בחבית נפץ נוספת, אך לא ניתן להמליץ על מדיניות בעניין ההתיישבות הבדואית, מבלי להתייחס לפוליגמיה הבדואית. המלצתי בעניין בהמשך.

המאבק על הקרקע

סעיף 27-28: טענת הבדואים הינה מקוממת, אי אפשר לתרץ את חוסר רישום הקרקעות, בתקופה הטורקית והבריטית בטענה כי הם רצו להתחמק משרות צבאי, תשלום מיסים, נגישות נמוכה למנגנון הרישום וכו' ובאותה נשימה לטעון כי השלטונות הכירו בזכויות הבעלות על הקרקע...נקודה חשובה הינה העובדה כי יהודים שעסקו בגאולת קרקעות בקום המדינה נתנו כספים לפנים משורת הדין ע"מ לאפשר רישום מהיר של קרקעות פלסטינה בטאבו ולא בהכרח מתוך הכרה בבבעלות חוקית על הקרקע. מהלך זה נתפס אצל הבדואי כהכרה בזכויות הבעלות על הקרקע. בהמשך המלצות הוועדה, היא ממליצה לתת קרקע ותמורה כספים לפנים משורת הדין לבדואים שיסירו את תביעות הבעלות. מהלך זה יתפרש כהכרה בזכויות הבעלות בקרב הבדואים ויהווה נקודת פתיחה לכל משא ומתן בעתיד (כפי שהוסבר לעיל בראשית דרכה של המדינה), שכן אם הממשלה תאמץ את המלצות הוועדה כפי שהן מוצגות היום, אין ספק כי מדינת ישראל תאלץ לנהל משא ומתן עם הבדואים גם בעתיד.

הסדר קרקעות

סעיף - 48: הועדה מביאה כמה ציטוטים ממסקנות של ועדות שונות שעסקו בעניין הבדואים בנגב, אך הועדה בחרה לציין רק את ההמלצות המדברות על הלבנה והקמת ישובים חדשים ואת הציטוטים המדברים על מסכנות הבדואים (כדוגמת הציטוט מהועדה שיזם יוסי ביילין ראו סעיף 47. הועדה נמנעה מלהביא חוות דעת המדברות על הצורך בפינוי הפזורה והכנסתה לישובים קיימים (כגון המלצות המועצה לביטחון לאומי מינואר.

היישובים המוכרים

סעיף - 56: הועדה מציינת את העובדה שפסיקות בג"צ סייעו להנצחת תופעת המאחזים הלא חוקיים, בכך שבג"צ חייב את המדינה לספק שירותים לתושבי הכפרים הלא חוקיים. אך הועדה נמנעה מלעורר ביקורת על מהלכים אלה ולא השכילה להמליץ על כך שבג"צ יימנע מהנצחת הכפרים הלא חוקיים בעתיד.

הכפרים הבלתי מוכרים

סעיף - 62: הועדה קבעה כי ישוב לא מוכר הינו ישוב המופיע ברשימה אותה היא קיבלה מעמותת "במקום", רשימה זו הינה הרשימה של הישובים החברים במועצה הוולונטארית לכפרים לא מוכרים. ישנם ישובים נוספים שאינם חברים בעמותה זו ולכן ההתייחסות כאילו אלה הישובים היחידים הינה מטעה.

יש לקבוע בחוק מהם הקריטריונים לפיהם כפר יוגדר ככפר לא מוכר. ואין להסתמך על רשימה של גוף פוליטי זה או אחר.

סעיף - 67: הועדה הייתה צריכה להמליץ על פתיחת חקירה של היועמ"ש על מנת לבדוק איך רשויות שונות במדינת ישראל עוברות על החוק. כמו כן הוועדה לא מציינת את העובדה הבסיסית שאין מניעה מהבדואי לגור בכל מקום ישוב חוקי שרק חשקה נפשו (זאת בניגוד ליהודים שאינם יכולים לגור בישוב בדואי חוקי - בג"ץ אביטן). ועל כן הטענה שהם בונים מחוסר ברירה הינה מקוממת.

סעיף - 69: הוועדה לא מתייחסת לעובדה שעקב הפסקת הריסת המבנים בין השנים 1998-2001 ניבנו עשרות אלפי מבנים לא חוקיים. הוועדה לא מדגישה את הקשר הישיר בין הימנעות מהריסת מבנים לא חוקיים לקצב הבנייה המואץ ומכאן באופן ישיר גם לעבריינות הגואה. הוועדה מציינת את חוסר ההרתעה אך לא ממליצה איך לחדש אותה.

סעיף - 70: הוועדה ערה לכך שהמדינה אינה יודעת איך להתמודד אפילו עם הבניה החדשה אך אין זה מונע ממנה לקבוע ש"מכאן ואילך חייבת להיות אכיפה נחושה ונמרצת, שבלעדיה אין כל טעם להמלצותינו" (סעיף 139) זאת מבלי להמליץ על אופן ביצוע האכיפה מכאן ואילך. המלצתנו בעניין בהמשך.

סעיפים החסרים בפרק הרקע

המשבר במנהיגות העדה הבדואית. כיום אין מנהיגות מוסכמת על הבדואים בעניין הקרקעות. הבדואים מסרבים להציב נציגות בטענה כי
אין לאף אחד סמכות לייצג את כל אחד מתובעי הבעלות. בעניין הסדרת
ההתיישבות ישנם מספר ארגונים/ נציגים/ מנהיגים/ הטוענים כי הם
הנציגים של כל הבדואים, אך כל אחד טוען כי השני אינו מייצגו. לכן יש לבסס את המנהיגות הבדואית בקרב תושבי הפזורה, באופן דמוקרטי וחוקי ע"מ שרשויות המדינה יוכלו להתייעץ עמם בקבלת ההחלטות הנוגעות לישובי הפזורה. החלטות אלה יחייבו את כל תושבי הפזורה.

מדיניות מוצעת

סעיף - 73: הדרך היחידה לפתרון בעיית ההתיישבות הבדואית בנגב הינה באמצעות תוכנית לאומית אשר תנוהל ע"י מנהלת שלה כל הסמכויות הרלוונטיות אשר תשב במשרד ראש הממשלה.

סעיפים חסרים בעניין המדיניות המוצעת:

התוכנית הלאומית הינה במתווה של הסדר-שיקום-פינוי.

ההסדר המוצע:

תביעות בעלות סעיף - 79: נתינת פרס לעבריינים. מי שעד היום עבר על החוק והתנגד לפשרה עם המדינה ירוויח לעומת מי שהגיע לפשרה בעבר. זהו סעיף שאינו הוגן ומהווה תמריץ ופרס לעבריינים. מצד שני המדינה אינה יכולה להגדיל את הסכסוך הקרקעי, לכן עם כל הקושי שבעניין, יש להגדיל את הפיצוי (הכספי בלבד) למי שכבר הגיע לפשרה עם המדינה במידה והתמורות הכספיות יגדלו.

סעיף - 82: ברירת המחדל צריכה להיות הפוכה. יש פה חוסר הבנה של סירוב בעלי התביעות לפשרה. מי שמעוניין בפשרה עליו לחתום על מסמך שהוא מעוניין בפשרה. מצב הפוך יגרום לכך שהמדינה תרשום קרקע על שם התובע ותיתן לו זכות על חלק מהקרקע אותו הוא תובע, בעוד שהוא אינו מעוניין כלל בפשרה. ולכן לא שינינו דבר, שכן הקרקע שבתביעתו אינה פנויה לאכלוס בדואים אחרים.

לבדואים לא משנה מה המדינה אומרת בעניין הפשרה, אותם מעניין רק מה בעל תביעת הבעלות אומר, ואם בדואי אומר שזה עדיין הקרקע שלו אז לא ניתן לעשות איתה דבר בפועל.

סעיף - 86: על מנת לפתור את הבעיה ההתיישבותית, אין להכיר בבעלות, במקום בו יולבן יישוב, שכן דבר זה ימנע את פיתוח הישוב ואכלוסו. יש לתת לתובע זכות על קרקע המספיקה למגורים של התובע ובני משפחתו בתחום היישוב (לפי מפתח שיקבע בחוק). שארית הקרקע שתרשם על שמו תרשם כזכאות, ותינתן לו רק לאחר תכנון הישוב, כך שהדבר לא יפגע בתכנון העתידי של הישוב.

סעיף - 87: אין תיחום צפוני דרומי ומזרחי ל"אזור". יש להתחשב במצוקת שטחי האש והבעייתיות לקרבה לגבולות המדינה.

סעיף -89: ראה סעיף 79 . יש לפתוח רק את עניין הפיצוי הכספי.

סעיף - 92: בוועדת התביעות יהיה בנוסף גם נציג של מנהל מקרקעי ישראל.

סעיף - 96: במקרה ואין הסכמה של כל היורשים, תפוצל התביעה וההסדר יחול אך ורק על מי שהביע נכונות להסכם.

סעיף - 98: דיוני ועדות התביעה תהיינה פתוחות לציבור ויירשם בדיוניהן פרוטוקול.

סעיף -106: ההחלטה על הקמת הועדה הייתה ב 28/10/2007- ולא ב- 2008 ככתוב בדו"ח.

המדיניות המוצעת

התיישבות

סעיף -108: כנאמר בסעיף 62 יש לקבוע מהו כפר לא מוכר. היום פזורים ברחבי הנגב למעלה מ- 2300 ריכוזים, שכל אחד מהם מונה בין 3-400 מבנים. יש לקבוע בחוק מהו "כפר לא מוכר" שאותו יש לשאוף להלבין.

המלצתנו לאפיון כפר לא מוכר:

1.נקודת ישוב שמנתה בשנת 1948 למעלה מ -40 בתי אב.

2.כאשר היחס בין המבנים לשטח הוא 40 מבנים ל- 160 דונם.

3.ישוב המונה כיום למעלה מ-200 בתי אב.

4.ישוב שעומד כיום על מפתח צפיפות אוכלוסין של 2000 נפש לקמ"ר.

סעיף 110: אין התייחסות לפן הקרקעי. יש לכתוב: "עקרונית מוצע להכיר ככל שניתן בכל אחד מן הכפרים הבלתי מוכרים אשר קיימת בו מאסה מינימאלית של תושבים המתגוררים בצפיפות אוכלוסין של 2000 תושבים לקמ"ר,ויהיה לו כושר נשיאה מוניציפאלי..."

סעיף 114: "תאפשר הרשות לכפר להשמיע את טענותיו", במקום זאת תינתן זכות לנבחרי הכפר כחוק, להשמיע את טענותיו. בהמשך המלצותינו בעניין נציגות הכפרים.

סעיף 115: הרחבת קו כחול לטובת "צמוד דופן" תתאפשר רק במקרה של כפר לא מוכר, ולא במקרה של מקבצי מגורים לא חוקיים.

סעיף 118: לא יינתנו פיצויים למבנים לא חוקיים שנבנו אחרי ה-4.3.2004 (החלטת ממ"י 996 בעניין פיצוי למחוברים), זאת על מנת לסייע בעצירת הבניה הבלתי חוקית.

סעיפים חסרים בעניין מדיניות להסדרת ההתיישבות:

מבנים לא חוקיים שניבנו מחוץ לקו כחול קיים או מחוץ לקו כחול של
ישוב במעבר, ייהרסו.

מבנים שנבנו לאחר תחילת עבודת הוועדה לא יוכלו להיות מבנים אפורים, והם ייהרסו גם אם נבנו בתוך קו כחול.

יישוב יוקם רק במקום אשר אין עליו תביעות בעלות או במקום בו
הקרקע הוסדרה בהסכמת תובעי הבעלות. שאם לא כן המצב בו הישובים אינם יכולים להתפתח יחזור על עצמו כדוגמת "לקייה" ו"כסייפה" לעומת היישוב "תראבין" בו הישוב הוקם על אדמות נקיות מתביעות בעלות, ואשר לא היה עליהם כפר לפני כן.

יוקם ישוב זמני עם מבנים יבילים. זוגות צעירים שמתגוררים כיום
בפזורה יהיו רשאים למגורים זמניים אלה, ובכך יינתן פתרון זמני עד
הקמת הישובים החדשים.

תושבי הפזורה אשר לא יגיעו להסדר תביעות הבעלות ולא ימצאו זכאים
לאדמות בדין, לא יהיו זכאים למגרש ביישוב, אלא תינתן להם אפשרות
להחכיר מגרש במחיר רגיל או לקנות דירה במבני גובה במחיר מסובסד.

כל תושבי הפזורה ירשמו במשרד הפנים כתושבים של ישוב קיים או
של יישוב במעבר, עד המועד שיקבע בחוק. בהגיע המועד שנקבע בחוק, יינתן לכל תושב פזורה אשר יש לו חלופה בישוב קיים בו הוא רשום, פרק זמן אשר בסופו הוא יעבור למקום הקבע. באם התושב לא עבר בפרק זמן זה, יישללו ממנו הפיצויים הכספיים והוא יועבר כחוק למקום הקבע.

כל ישוב במעבר יערוך בחירות בתום התקופה שנקבעה בחוק, אשר כל הרשומים ביישוב זה מגיל 17 ומעלה יהיו בעלי זכות הצבעה. נבחרי הציבור בכל ישוב וישוב יהוו נציגים במועצה האזורית ויהיו הנציגים של הישוב בדיונים לגבי אופיו של הישוב החדש.

היתרי בנייה

סעיף - 136: יש לקבוע בחוק שרק מבנים שנבנו לפני תחילת עבודת הוועדה ומתאימים לקריטריונים יזכו למהלך של הלבנה.

סעיף - 138: להוסיף בסעיף זה את המבנים שנבנו לאחר תחילת עבודת הוועדה.

אכיפה

סעיף - 139: סעיף זה הינו ריק מתוכן שכן הוא אינו מציע מדיניות לאכיפה, אלא רק יוצא בהצהרה סתמית כי מכאן ולהבא תהיה אכיפה. במהלך דיוני הוועדה, אומנם נשמעו טענות מצד גורמי האכיפה על בעיות רבות המונעות אכיפה יעילה, אך לא נשמעו הצעות לפתרון. ממחקר שבוצע ע"י התנועה לשמירת אדמות הלאום עולה כי כיום רשויות האכיפה אינם מסוגלות אף למנוע בנייה חדשה. שלא לדבר על בנייה ישנה. על כן יש חשיבות עליונה להמליץ על מדיניות לאכיפת חוק תכנון ובניה.

הגורמים לשיתוק מערך האכיפה לפי סדר חשיבותם הינם:

1.מדיניות של אי אכיפה.

2.חוסר הרתעה בקרב עברייני הבניה.

3.תהליכים משפטיים ארוכים.

4.חוסר בגמישות. (אי יכולת פעולה מיידית).

5.הסתמכות על כוחות משטרתיים.

6.חוסר תאום בין רשויות האכיפה השונות.

7.מחסור של רשויות האכיפה בכוח אדם.

המלצות למדיניות אכיפה:

בתהליכי הכנה.

סעיף - 140: הדרך היחידה להניע את הגלגל הינה באמצעות מנהלת הכפופה ישירות למשרד ראש הממשלה. בכל מצב שבו הרשות החדשה תהיה כפופה למשרד כזה או אחר, יוותר המצב על כנו, שכן לא תהיה לרשות את הסמכות לתת הוראות למשרדים אחרים הנחוצים לביצוע ההסדרה, כגון משטרה, אגפי התכנון של משרד הפנים, משרד התמ"ת וכד'.

סעיף - 142: בפני מקבלי ההחלטות חייבות לעמוד המלצות היועמ"ש, אגף מהתקציבים, המשרד להגנת הסביבה, ממ"י, מנהל התכנון במשרד הפנים בענייןמהמלצות הוועדה.

פניותינו לקבל המלצות אלו נענו בשלילה.

פוליגמיה

לא ניתן להמליץ על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב מבלי להתייחס לבעיות הפוליגמיה. כיום רוב הגברים הבדואים הבוגרים נשואים ליותר מאישה אחת. לא רק שמדובר בתופעה שהיא בניגוד לחוק, אלא יש לה השלכות מרחיקות לכת בכל הקשור למעמד האישה בפרט ולעתיד המגזר הבדואי בכלל.

הבעייתיות בריבוי נשים:

ריבוי נשים מהווה פגיעה אנושה במעמד האישה.

ריבוי נשים גורם לאחוז הילודה הגבוה בעולם. מצב זה הינו אסון
למדינת ישראל, שכן הילודה הגבוהה מנציחה את המסכנות של הבדואים בנגב. הנשים הבדואיות ברובן אינן יוצאות לעבוד בעוד שגם אם הגבר עובד, הוא אינו מסוגל לפרנס את ילדיו הרבים.

ה"איסלמיזציה" בקרב הבדואים הינה פועל יוצא של "יבוא" נשים מדרום הר חברון ועזה. מעמדו של גבר בדואי בקרב משפחתו עולה, באם הוא נשא אישה מעזה או מדרום הר חברון. נשים אלה נחשבות ל"שוות יותר" מכיוון שבד"כ הן משכילות יותר מהנשים הבדואיות. נשים אלה מגיעות מרקע אידיאולוגי ומחינוך השולל את קיומה של מדינת ישראל.

אחוז הילודה הגבוהה בקרב הבדואים מציב בפני רשויות התכנון בעיה
חמורה ביותר. אין מדינה בעולם היכולה להתמודד מבחינה תכנונית עם
אחוז ילודה של 5.5% - הכפלת האוכלוסייה כל 13 שנה. ריבוי הנשים והילודה הגבוהה מהוות נזק כלכלי עצום למדינת ישראל. משפחות פוליגמיות נשענות ברובן על כספי הביטוח הלאומי.

המלצות לטיפול בבעיית ריבוי הנשים:

עדיין בהכנה.

המלצות בעניין פסיקות בג"צ:

עדיין בהכנה

המלצות בעניין הסברה:

עדיין בהכנה

http://www.izsvideo.org/videos/full/l.pdf


#160,יההודעה אינה שייכת לאשכול זה כי אם לאשכול:
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.01.12 בשעה 11:14
בתגובה להודעה #159
http://rotter.net/forum/gil/23558.shtml

#161,יעלילות מתוצרת ''הארץ''.../ בן דרור ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.01.12 בשעה 11:43
בתגובה להודעה #0
פעם אחרי פעם חוצה "הארץ" את הקווים האדומים, ובשם ה"ביקורת" על מדיניות הממשלה הוא הופך את מדינת ישראל למפלצת עלי אדמות.

כל מי שעוסק בניסיון להפריך את העלילות נגד ישראל, על גזענות, על אפרטהייד, על פגיעה בזכויות אדם, על פשעים נגד האנושות, כבר מכיר את התגובה הניצחת: אבל קראנו את זה בעיתון "הארץ".

זו הרי ההוכחה העליונה, עדות מבפנים, למעשיה הנפשעים של מדינת ישראל. התשובה הקבועה של הח"מ היא, "לו הייתי צריך לבחור בין מדינה ללא עיתון כזה, למדינה עם עיתון כזה, הייתי בוחר באופציה השנייה, ואני גאה לחיות במדינה דמוקרטית, שבה חופש הביטוי כולל גם שקרים ועלילות".

הביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אלא שזה לא פוטר אותנו מניסיון לשרטוט הקו שעובר בין ביקורת לגיטימית, לבין מסע הסתה שיטתי שמבוסס על הפצת שקרים - נגד ישות מדינית אחת, עד כדי הפיכתה למפלצת שבין האומות.

"הארץ" מנסה לצייר את עצמו כמעוז הדמוקרטיה, כך שצריך לחזור ולומר: יש קו אדום שעובר בין ביקורת לבין הסתה.

"הארץ" איננו המקור הבלעדי של תעשיית השקרים, אבל יש לו חלק חשוב ביצירת מצג שווא על ישראל. ביקורת על מפעל ההתנחלויות, על מדיניות, על סגר על עזה, ועוד ועוד - היא ביקורת לגיטימית. הבעיה היא במסכת בלתי פוסקת של שקרים.

ב"הארץ" יש גם כתבות רציניות וגם כותבים מעולים ומוספי תרבות וספרות משובחים. אלא שהם נבלעים בתוך חזית הרבה יותר רחבה של כותרות, כתבות, מאמרים ומאמרי מערכת שיוצרים, באופן שיטתי, מצג שווא על מפלצת שקרויה מדינת ישראל. כל זמן שמדובר בעובדות - הביקורת לא רק מוצדקת. היא גם נחוצה. אלא שלא באלה עסקינן. הבעיה היא בהטעיה. בשבוע שבו נהג הסעות קילל נערות אתיופיות והמופתי של ירושלים הופיע בערוץ הטלוויזיה הרשמי ודיבר על מצוות הריגת יהודים - "הארץ" בחר לעסוק בנהג. זה בהחלט בסדר. אבל קוראי "הארץ", בארץ ובחו"ל, לא קראו מילה אחת על המופתי.

אם היה מדובר בעניין חד-פעמי - ניחא. אין עיתון שאינו טועה, משבש סדרי עדיפויות ("שיקולי מערכת"), מנפח עניין שולי ומעלים עניין מרכזי.

אלא שב"הארץ" מדובר בשיטה.

הכל כדי להכפיש את מדינת ישראל, וכלום, או כמעט כלום, על הרשות הפלסטינית וההסתה האנטישמית שחוגגת בתוכה.

התוצאה היא שישראל מצטיירת כמפלצת. הרשות נתפסת ככבשה תמימה.

חופש הביטוי מתיר לעיתון לפרסם הכל, או כמעט הכל. אבל אסור להתבלבל. זה לא מעניק לו שום פטור מביקורת. בשבוע שעבר שבר "הארץ" את השיאים של עצמו. יום אחרי יום, כותרת אחרי כותרת. מתברר שאין שום צורך בעניין הישראלי-פלסטיני כדי לצייר את ישראל כמפלצת. אפשר להשתמש בעוד חומרים. העיקר שהמטרה תושג. עוד נחזור לכך.

עלילות מתוצרת "הארץ"

נחזור ל"הארץ". שתי כותרות היו שם לפני שבוע, יום אחרי יום. הראשונה, ב-18 בינואר, על מחדלי משרד הקליטה ש"קבר ממצאים" ו"צנזר מחקר שמצא מחדלים" בנוגע לרצח נשים ממוצא אתיופי. השנייה, למחרת, בישרה לנו ש"המדינה מגרשת אלפיים אזרחים של חוף השנהב". אם למישהו היו ספקות בנוגע למדינה הזאת - הרי שהעיתון לענייני הסתה אנטי-ישראלית טורח להבהיר את התמונה. מדינה שמתעמרת בשחורים שאמורים להיות חלק ממנה, ובשחורים שמחפשים מקלט, והם זוכים לגירוש.

הכותרת הראשונה עסקה במחקר של ד"ר שלוה וייל. המחקר, בהזמנת ובמימון משרד הקליטה, אכן ניסה לצייר מאפיינים של אירועי הרצח בקרב העדה האתיופית. אלא שבניגוד לכותרת הצהובה, המסקנה של המחקר איננה "מחדלים". המחקר חושף שורת ממצאים: גיל הרוצחים (מבוגר יחסית), נישואים בגיל צעיר, מורשת של אלימות (כל אישה שנייה באתיופיה היא קורבן לאלימות בתוך המשפחה), וכמו העובדה שרוב מעשי הרצח בוצעו על ידי בני הפלשמורה. יש צורך בקריאה זדונית ועוינת במיוחד כדי להגיע למסקנה שמדובר ב"מחדלים" של משרד הקליטה.

שנית, משרד הקליטה אכן ביקש להסתיר את הממצאים, אך לא מטעמים זדוניים, אלא מטעמי צנעת הפרט וכדי למנוע פגיעה אפשרית בבני הקהילה. אם נדייק יותר, הרי שרוב הרוצחים, 75%, מגיעים מקרב בני הפלשמורה, שמהווים 30% מבני הקהילה. גם כך, יש מתיחות גדולה בין הקבוצה המקורית, ביתא ישראל לבין בני הפלשמורה, שהגיעו אחריהם. חלק מהוותיקים, נאמר זאת בעדינות, אינם מכירים ביהדותם של החדשים. מסכת היחסים בין הקבוצות ראויה לכתבה נפרדת. מה שברור הוא, שממצאי המחקר, באותה נקודת זמן, היו עלולים לפגוע בהמשך העלאת בני הפלשמורה וגם להגדיל את המתח בין שתי הקבוצות. כלומר, לא רק שלא היו למשרד הקליטה כוונות זדוניות, אלא להפך.

היפוך היוצרות של "הארץ" אף חמור יותר. משום שעצם הבאתם של אנשי הפלשמורה לישראל הוא עניין שנוי במחלוקת. ולמרות זאת, ישראל ממשיכה לאפשר את הגירתם או עלייתם לישראל. זו אולי כניעה ללחצים, וכנראה גם טיפשות, אבל זו בוודאי אינה עדות לגזענות. עד שמגיעים ל"הארץ". הוא כבר יהפוך את ישראל לגזענית.

"הארץ", אגב, טען שמדובר ב"ממצאים שנחשפים כאן לראשונה". ובכן, הכל בכל פורסם כבר לפני חודשים רבים. הנה לנו עוד הוכחה להצהבה של העיתון.

ה"גירוש" שלא היה

הידיעה השנייה עוסקת ב"גירוש" כביכול של אלפי אזרחי חוף השנהב, למרות ש"האו"ם טרם קבע אם חוף השנהב הפכה למקום בטוח". ובכן, נציבות האו"ם, בכבודה ובעצמה, כבר סייעה להחזרת 80,000 אלפי פליטים למדינה זו. אם האו"ם מחזיר עשרות אלפים, גם האלפיים שמצויים בישראל, למעט בודדים, יכולים לחזור לשם. "הארץ" מוסיף לבדיית ההתעמרות, וטוען שהמדינה העניקה לאזרחי חוף השנהב חודש ימים בלבד לצורך עזיבה. שקר. הפליטים קיבלו הודעה בכתב על העזיבה הצפויה, שהעתק ממנה מצוי בידי הח"מ, כבר בחודש מאי שעבר.

תפקידו של עיתון, אכן, הוא לבקר את פעולות השלטון. אבל כאשר פעולות סבירות לחלוטין, של משרד הקליטה או רשות האוכלוסין, הופכות למרושעות, הרי שלא מדובר בעיתונות. מדובר בהסתה. וכאשר מדובר בכותרות ראשיות, יום אחרי יום, הרי שישראל בבעיה. משום שמדובר בעיתון הישראלי הנקרא ביותר בחו"ל. רק שבוע לפני כן סיפק העיתון מאמר מערכת תחת הכותרת "בדרך לאפרטהייד", בעקבות אישור חוק האזרחות, למרות שחוקי ההתאזרחות, ברוב מדינות אירופה, הרבה יותר מחמירים. התוצאה ברורה. עוד כותרת ועוד מאמר. הרושם הוא שלא מדובר במדינה. מדובר במפלצת.

הכפיל של גדעון לוי

לאחרונה נטען בשמו של ראש הממשלה, שהוא רואה בעיתון "הארץ" וב"ניו-יורק טיימס" אויבים. נתניהו הכחיש מייד. גדעון לוי ויוסי שריד פרסמו תגובות נזעמות בגנות נתניהו ובשבחי "הארץ". אין צורך להשחית מילים על תרומתו של גדעון לוי לתעשיית השקרים. כבר עסקנו בו. שריד הוא סיפור אחר. פעם, לפני שנים, היה שריד איש שמאל ציוני, שקול, חשוב ורציני. משהו עבר עליו בשנים האחרונות. הוא הפך לכפיל של גדעון לוי. בתגובה לדברים שספק אם נתניהו אמר, כתב שריד שהוא שמח להיות בסירה אחת עם העיתונאי רוג'ר כהן מה"ניו-יורק טיימס". כהן? ובכן, כמו רבים מסוגו, מצהיר אותו כהן על תמיכתו בשלום ובשתי מדינות, ונדמה לו שזה מעניק לו היתר לפרסם כל הבל ושקר. למשל, על כך ש"ישראל שוחטת ילדים פלסטינים". הוא ושכמותו עושים זאת כמובן מאהבת ישראל. כמו בעלים שמרסקים את נשותיהם במכות. מאהבה כמובן.

אנחנו נאבקים, המשיך שריד, "על ישראל אחרת, שאינה כובשת". מעניין. הממשלה שבה ישב שריד הציעה לפלסטינים תוכנית חלומית. הפלסטינים סירבו. הכיבוש אכן נמשך, אבל לא בגלל ישראל, אלא בגלל שהפלסטינים אמרו לא לממשלת ברק-שריד ולהצעות קלינטון. כך ששריד סובל מעיוות חמור. במסורת "הארץ", הוא מסלף את ההיסטוריה, גם זו שהוא קשור בה, כדי לגדף ולחרף ובעיקר ליצור את "ישראל הכובשת". ובכלל, שריד הרי ישב בממשלה שהגדילה את מפעל ההתנחלות ופגעה בפלסטינים, באופן יחסי ומוחלט, במסגרת המאבק בטרור, יותר מממשלת נתניהו. אפילו אבו-מאזן העיד בראיון ל"וושינגטון פוסט" שבשנים האחרונות מצב הפלסטינים הרבה יותר טוב. אז נגד מי הוא מתלונן? והוא ממשיך, על רצונו ב"ישראל שאינה רודפת מיעוטים, שאינה גזענית". אם זה היה הסיפור, הייתי תומך במפלגת "הארץ". הבעיה היא שהעיתון הזה יוצר, בסיוע שריד, את ישראל המפלצתית. באופן שיטתי ועקבי. כותרת ועוד כותרת. שקר ועוד שקר. זו אינה עיתונות רצינית. זה הסיפור של עיתונות צהובה ומניפולטיבית.

***

לפני ימים, באירוע חברתי, סיפר לי אחד מהנוכחים על עיסוקיו בישראל, צרפת וברזיל. הוא עלה לישראל לפני קרוב לשני עשורים, אבל הוא מושקע מסביב לעולם. איכשהו, הגיעה השיחה ל"מצב" הישראלי. החיים שלו דווקא לא רעים, גם בהקשר הישראלי. אבל נמאס לו מהמדינה הזאת. למה, אני שואל. הוא פצח ברשימת העוולות שמבצעת ישראל, והעיר שכבר אינו מאמין ברעיון הציוני. נדהמתי. מפה לשם התברר שהאיש קורא את עיתון "הארץ". זה מקור המידע הכמעט יחידי שלו על ישראל. אם הייתי קורא רק את העיתון הזה, הבהרתי לו, כנראה שהייתי מגיע למסקנה דומה.

מהיכרות עם עורך "הארץ", אלוף בן, ידוע לי שהוא איש הגון. לא אנטי-ציוני. לא עוכר ישראל. אבל איכשהו, דווקא תחת עריכתו, העיתון הולך ומתדרדר. הוא רחוק מלחשוב שישראל היא מפלצת. אבל זה מה שיוצר "העיתון הביקורתי" שלו. האחריות היא גם שלו.

אחרית דבר: לפני ימים אחדים תקפו האקרים "פרו-פלסטינים" אתרים שונים, ובכלל זה את אתר עיתון "הארץ". מדוע שיתקפו? הרי מבחינתם, זה עיתון נאמן לדרכם. והנה, לא עברו יומיים, וההאקר פרסם התנצלות, בה הוא מציין ש"לא ידענו ש'הארץ' הוא עיתון טוב". ואם העיתון הזה הוא "טוב" לשונאי ישראל, אז "הארץ" בבעיה רצינית.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3305

תגוביות:

1. הארץ כבר זקוק למהדורה בערבית כפי שהוא דורש מרכבת ישראל. עיתון שבשנות החמישים לא רצה עליה ממרוקו, ואילו היום רואה בחזונו מדינת ישראל מוסלמית יהודית. מדינה זאת לדעת העיתונאים החכמים, תהווה דוגמא לכל העולם במוסריותה וחיוניותה. לא מעניין אותו כל מפעל ההקרבה הציוני שנועד לתת מקלט כלשהו לעם היהודי. גם לא מעניין אותו שאין אפילו ארץ מוסלמית אחת שאפשר לקחת ממנה דוגמא למשהו חיובי, ולא מעניינת אותו שנאתם היוקדת של המוסלמים ליהודים וליהדות.

2.הארץ הוא עיתון אנטישמי שאיבד רלוונטיות. מי שם חושב? עמירה הס? אמיר אורן? עקיבא אלדר? אולי הכוונה לעיתון לאנטישמים חושבים? הארץ לא מייצג שמאל קיצוני אלא ימין קיצוני פלסטיני.

3.ימיני, אלוף בן הוא בובה של משפחת חוקן - ממש כקודמיו, ומי שאינו מסכים עם התיזה הבסיסית של משפחת חוקן - ישראל כמדינה שאיננה מדינה יהודית ודמוקרטית, אלא מדינת כל אזרחיה (קוד מכובס להשתלטות הפלשטינאצים על המדינה) אין לו מקום מעל דפי דר שטירמר.

וימנים כקרני אלדד, רונן שובל וישראל הראל החושבים שעל ישראל להישאר מדינה יהודית וציונית, שלהם ניתן לפרסם מאמרים בעיתון מרחוב חוקן, הם בסך הכל עלי תאנה עלובים על ערוותו של דר שטירמר.

4.לצערנו "ידיעות אחרונות" הפך ל"הארץ" החדש.

5.הארץ לעולם לא ישלים עם אבדן ההגמוניה האשכנזית במדינה. שנאתו תלך ותגבר. ככל שיעכל "הארץ" כי ההגמוניה לא תחזור, כך יגבר בו טירוף השנאה למדינה היהודית וליושביה היהודים, לרבות המזרחים, ותתעצם תמיכתו ההזויה בשונאיה ואויביה של הישות הציונית השנואה עליו, כי לטירוף אין מרפא, בדרך כלל.

6.סופו של עיתון הארץ הארץ כסופו של ה"דר שטירמר" להיכנס לספר ההיסטוריה, כבית חרושת לתעמולה אנטי יהודית ואנטי ישראלית.

7.

א.בישראל יש 2 מיליון ערבים-בעלי אזרחות ישראלית, ואצל הפלסטינים אין אפילו יהודי אחד, כך שהפלסטינים הם האפרטהייד!

ב. הפלסטינים מחנכים ילדים להרוג יהודים בגני הילדים ובבתי הספר, כך שהפלסטינים הם הפשיסטים!!!

ג. הפלסטינים הם לא באמת ישות מדינתית - אנחנו הגדרנו את ההנהגה שלם כך, בפועל מי שמייצג את הפלסטינים הם ארגוני טרור!

ד. הם טוענים שאנחנו הכובשים בזמן שארץ ישראל שייכת ליהודים
וזו עובדה היסטורית, מדעית, הידועה לכל הדתות. הם הכובשים!

ה. האיסלאם הטרוריסטי הוא תנועה גזענית נאצית שדוגלת ברצח כופרים והשתלטות על אדמתם!

8.לזוג אהרון ואלישבע ברק ארבעה ילדים

תמר ברק התמחתה אצל איילה פרוקצ'יה.

אבנר ברק התמחה אצל דורית בייניש.

אסתר ברק התמחתה אצל תאודור אור.

מיכל ברק התמחתה אצל גבריאל בך.

למאיר שמגר שני בנים משפטנים.

האחד התמחה אצל אהרון ברק.

השני התמחה אצל מרים בן פורת.

בנו של יצחק אנגלרד התמחה אצל אהרון ברק.

בתו של טירקל התמחתה אצל מנחם אילון.

בתה של דורית בייניש התמחתה אצל נאוה בן אור.

בנה של דליה דורנר התמחה אצל שלמה לוין.

בנו של יצחק זמיר התמחה אצל אהרון ברק.

אהרון ברק מונה לנשיא העליון ב- 1995 ובתקופת כהונתו מונו לעליון השופטים:

יעקב טירקל, דורית בייניש, יצחק אנגלרד, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, ואיילה פרוקצ´יה.

עו"ד תמר ברק החלה לנהל את הסניף התל אביבי של גומא - המרכז הישראלי לגישור ופישור - סמוך לקבלת רשיון עריכת הדין, בסוף 1998, עו"ד אבנר ברק ועו"ד יורם זמיר הם שותפיו של השופט לשעבר, וכיום חוקר תרבות האינקא, דן כהן.

9.דן מרידור הוא נחש שקט שלא עשה שום דבר ציבורי משמעותי בחייו.
דן מרידור הוא הישראלי שאיננו. אין דבר כזה בארץ. דן מרידור הוא גירסת הליכוד של אברום בורג. אצל שניהם ההוכחה שהם שונים מאבותיהם היא יעד בחיים.


#162,יהתקשורת הישראלית מאתרגת את הפורעים הערבים ביו''ש
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.01.12 בשעה 20:32
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.01.12 בשעה 20:36 בברכה, ליה
 
אל נא נתבלבל בעובדות / א. רול

לא תשמעו או תצפו בנושאים המובאים להלן במירב אמצעי התקשורת הישראלית הממוסדת התומכת ב"צעירים" (אופס, ערבים פלשתינים) העורכים פרעות בתושבי יו"ש, כאשר פעולות הנגד של צה"ל, המשטרה והמנהל האזרחי הינן אך צל חיוור לאשר אמור היה להיות.

ניתן לומר בוודאות כי במידה והיו גופי השלטון הישראלי ביו"ש עושים מלאכתם נאמנה, לא היה כל צורך בפעולות תג מחיר מהצד היהודי ולא מהצד הפלשתיני.

רבים הם אמצעי התקשורת אשר מתעלמים בכוונת מכוון מפעולות הטרור של "הצעירים" (הערבים הפלשתינים).

למה הדבר דומה, לאשר נעשה בשנות החמישים כנגד פעולות הפדאיון (כך כונו פעולות הטרור הפלשתיני אז). גם אז על כל כ- 10 פעולות טרור של פדאיון, יצא צה"ל לפעולת תגמול, שם מכובס למילה תג מחיר, ברמה הממלכתית הישראלית הכוללת. גם אז, הטרור בא מטרוריסטים פלשתינים, אך צה"ל בלית ברירה הכביד עולו על הצבא הירדני. הפדאיון חשו בנחת זרועו של צה"ל רק לעיתים רחוקות ובאקראי.

וכאן, ביהודה ובשומרון, למול כ- 10 פעולות פריעה פלשתיניות כנגד המתישבים בעידודם הכוונתם ומימונם של בצל"ם, "שלום עכשיו", התנועה (מהרשק) הקיבוצית, מוסאווה, עדאללה ועוד מעמותות גולדסטון למיניהן, המגובות כולן על ידי פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון, יוצאים המתישבים בממוצע פעם אחת ל- 10 פרעות להחזיר לפורעים מנה אחת אפיים בצורת פעולות תגמול המכונות בטעות "תג מחיר", אשר הפכו ללגיטימיות עקב אזלת ידם של שלטונות המדינה להגן עליהם מהפלשתינים, ומהיהודים האוטו-אנטישמים מבקשי נפשם. ככלל, איננו תומכים בפעולות "תג מחיר", אך מבינים בהחלט ואוהדים את הצורך בפעולות תגמול. נזכיר כי זכות ההגנה העצמית זכתה באישור הכנסת ובית המשפט במקרה המפורסם של שי דרומי ואף נחקק חוק על שמו.

תקשורת הוגנת המדווחת אודות ההתרחשויות באיזון, אינה נמדדת ברמת או איכות הפרשנים שלה. רובנו נמצאים תחת הרושם כי הפרשנים ("טלנטים"?) הם היושבים בשורה הראשונה, בעוד קרייני הטלפרומטרים הם התופסים ספסל אחורי, שהרי הם אך קוראים שורות מרצדות מעל מסכי הטלוויזיה מולם. אין טעות גדולה מזו. דווקא הדיוק או העיוות בהעברת הארועים והחדשות הם הקובעים את דמותו ההוגנת, או השרלטנית והנבזית של מוסד התקשורת.

החדשות והאירועים הם בבחינת אקסיומות (אמיתות) המתרחשות בשטח, ועיוותם מלמדת יותר מכל על אופיו וטיבו של העיתון, ואף יותר מכך מלמדת ההתעלמות, ה"הדרה" של חדשות מסוימות, בעוד העיתון מקצה מקום נרחב לידיעות התומכות בקו הפוליטי אותו מוליך העיתון.

פרשני התקשורת הם להטוטני מילים, מרדדי מוחות, המבטאים לרוב את דעתם האישית, כמו גם דעות החונטה אליה הם משייכים עצמם.

העדויות להלן מוכיחות עד כמה ענפה היא תעשיית השקר של התקשורת הישראלית.

רובנו מתייחסים בדרך כלל לשקר בוטה ויוצאים חוצץ נגדו. עיתונאי
תקשורת מודעים לכך אך בורשים בבוז את האינטילגנציה הטבעית הטבועה בציבור, ומשחילים מחרוזות שקרים ככל שידם משגת, מתוך ידיעה כי הם חסינים ברובם המכריע של המקרים מצעדי ענישה כתגובה על אותם השקרים, בתואנת חופש הדיבור אשר במקומותינו הפך במקרים רבים לחופש ההסתה.

מועצת העיתונות היא גוף אשר לכאורה קם על מנת להוות את קו האמצע, האמצעי להסדרת חילוקי דעות שבין הקורא לעיתונאי, אלא שהלכה למעשה גוף זה קיים על מנת לכסות ולהגן על שיקרי ושקרני העיתונות. מתוך מאות תלונות בנוגע לידיעות שיקריות בעיתונות נידון אחוז מזערי ובטל בשישים. כל שאר התלונות מוצאות דרכן לפח.

אלא שהמצב חמור מונים רבים מהמתואר לעיל.

כיצד יכול הקורא להתלונן אודות מצב בו מועלמות ידיעות, אינן מפורסמות כלל, ומוסתרות בכוונה על ידי העיתונות הממוסדת מתחת למסך הרדאר הציבורי?

ידוע ש"חצי האמת" או העלמת האמת נחשבות לשקר בוטה יותר משקר הגלוי לעין כל.

בעמודים הבאים נציג אירועים אמיתיים שהתרחשו בשנים החולפות בשטחי יו"ש, והעיתונות הממוסדת בחרה מטעמים של דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה להעלים אותם מידיעת הציבור, בעודה מגישה לקורא או לצופה רק ידיעות מכפישות.

כל אירוע הנזכר להלן מייצג עשרות ואולי מאות אירועים כדוגמתו, ומהווה אב טיפוס בלבד. עלינו לזכור כי שרצוי היה להביא לידיעת הציבור את כל כולם, אך קצרה יריעה זו.

כל דוגמית אירוע תלווה במספר שורות של הסברים ממצים, כאשר בסופם ימצא הקורא את הקישורית למאמר העיתונאי אשר פורסם באותם עיתונים שעמד בהם העוז לפרסמו, והללו ניתן לסופרם על מחצית מספר אצבעות יד אחת.

תדברנה העובדות בשם עצמן:

א. וידאו: אולי הרגע האפל בתקשורת ובוודאי בתולדות ערוץ 2

תוכנית "מצב האומה" קיבעה סופית את ערוץ 2 כערוץ אוטו-אנטישמי, שוטם יהודים, חרדים, דתיים ומתיישבי יו"ש. הערוץ הולך ומייצב עצמו כתאומו של ערוץ 10 (אשר חובר למכונת טיפול נמרץ "לב-ראות" לעוד שנה). מי שמתרץ את הביזיון של הופעת תוכנית "מצב האומה" (המצורפת בקישורית להלן), תחת הכותרת "סאטירה" חייב לבדוק את החור האפל שעל כתפיו.

המטרה מקדשת את האמצעים? אכן כן. הרי שמענו זאת כבר בוועידת ואנזה, לא?

זה מתחיל בשקרים, בחצאי אמיתות והכפשות, בדה-לגיטימציה ובדה הומניזציה (ההוכחות בהמשך), מצד פעילי שמאל רדיקלי ואנרכיסטי כנגד מתיישבים (וכל המתוייג דתי וימני), שהרי הכל מותר לשם השגת המטרה האולטימטיבית, והיא חיסולם הערכי ואף הפיזי של מעל חצי מיליון יהודים תושבי יו"ש, עבור דרך המלצה חמה להעלות טנקים על עפרה, של אותו מטורלל-אקדמי, פלוני שטרנהל, המייצג אסכולה שלמה באקדמיה, הדוגלת בחיסול פיזי של מתיישבים, ועבור דרך תוכנית-פשקוויל אוטו-אנטישמית מובהקת, המוציאה "דין-רודף" חילוני-מתייווני בערוץ 2, כתוכנית "סאטירית" לכאורה, אך מסיתה למעשה, לרצח מתיישבים דרך דה-הומניזציה להם, הלא היא "מצב האומה" (בתוכניתם מ- 19 ינואר 2012 , הקישור מצורף) – לית דין ולית דיין במקומותינו, ולכן, הנבזים הללו עדיין חופשיים מתאי הליזול של השב"ס. וכלה...אתם כבר יודעים כיצד, דהיינו - "הפיתרון הסופי לבעיית המתנחלים ביו"ש" וגו'...

היכן עובר הגבול בין סאטירה לגיטימית להסתה, הוצאת-דיבה ולעז?

קשה להגדיר כיוון שהתיחום בין סאטירה להסתה-לרצח הוא בעיני המתבונן, ולכן הגבולות גמישים למדי, אך כאשר מי מהצופים חווה הסתה לרצח במסווה של סאטירה, הרי שאינו יכול לטעות בכך, הזיהוי הוא מיידי וודאי.

ועדיין קיימת דרך מכמתת פשוטה לבדל סאטירה מהסתה ושרלטנות גרידא. מכנים דרך זו במקומותינו "מבחן בוזגלו" (כמטפורה).

מכיוון שאין ספק כי המבצעים והכותבים של שתי התוכניות המדוברות "מצב האומה" ו"ארץ נהדרת", הם שמאלנים-רדיקלים הרי שהמבחן האולטימטיבי יהיה העמדתם למול מכשלות של ממשלת שמאל רדיקלי (מצב היפוטטי לשמחתנו) כדי לבחון כיצד תתנהל אותה סאטירה, אם בכלל. לחילופין, ניתן להחליף כל מקום בו מצויינים "מתנחלים" ב-"ערבים", ואזי שוו בנפשכם - הזעקה שתקום תגרום לשימון פרס להתעטף בסדין וללכת לקנוסה-היא מכה, להשתתח, למלמל פסוקי קוראן ולבקש מחילה – הוא טוב בכך, ובפרט היכן שלא נדרש. אנו קובעים בסבירות גבוהה כי "הסאטירה" במקרה זה תהיה סלחנית להלל, אך צל חיוור של המשטמה והשנאה הפתולוגית המופגנות כיום למול ממשלת ימין ומתיישבים. מש"ל.

דהיינו, תוכניות "מצב האומה" ו"ארץ נהדרת" המסתתרות בנבזיות מאחורי הזכות לסאטירה כמכשיר דה-לגיטימציה והסתה לרצח של מתיישבי יו"ש, וכן ערוץ 2 ש"כשל" בכך שלא החשיך את המסך בכוונת מכוון ומטעמים ברורים וידועים, והפך עצמו בכך שותף לדבר עבירה (ומדוע איננו מופתעים?). ועל כך הרי כבר נאמר כי "מכשלתה הגדולה של הדמוקרטיה היא הדמוקרטיה". פנו לקישור והזדעדעו עמנו...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=275652

**

עם יד על הלב, כמה מבין הקוראים ראו אי פעם דיווחים המופיעים להלן בתקשורת הישראלית? הבה ונהמר...למרבה הצער, נאדה, מאפיש, כלום.

אנשי התקשורת המדירים ומצנזרים ידיעות אלה מידיעת קוראיהם יודעים היטב מדוע הם מצנזרים. מטרתם היא שהמידע "המוכמן" לכאורה יצלול בתהום הנשיה והיה כלא היה. אך לא אלמן ישראל, ואנו, בעיתונות החופשית נביא זאת לידיעת הציבור באמצעות העיתונות החופשית האלקטרונית באתרי האינטרנט, הבלוגרים, כותבי מאמרי-הדעה והמגיבים שהם הם הלכה למעשה 'כלבי השמירה של הדמוקרטיה' בעוד שהתקשורת הישראלית הממוסדת והמושחתת, הפכה לכלבה מצורעת מוכת שחין וכלבת, המזיקה לדמוקרטיה.

***

ב. שערורית השקרים והקנוניה שהביאו לניסיון פינוי הישוב מגרון

לא האמת, לא החוק ולא נעליים הם נר לרגלי שופטי בית המשפט העליון הישראלי, אלא אג'נדה צרופה ולעומתית מודרכת שמאל רדיקלי ואנרכיסטי בבית המשפט העליון הישראלי, שהרי הוכח כבר בבית משפט השלום זה לא מכבר כי כל טענות הפלשתינים באשר לבעלות על השטח עליו שוכן הישוב מגרון, הן שקר וכזב, ואין בידיהם מסמכי בעלות וגם לא היו.

האם מישהו מאמין שיכול להיות שהגיע ערבי עם עורך דינו היהודי הכזבן (מיכאל ספרד למשל), רקם סיפורי אלף לילה ולילה על בעלותו בשטח, ואנשי הפרקליטות האמינו לו ובו בעינים עצומות, ועם אמונה אידיוטית זו הלכו לבית המשפט העליון אשר גם הוא לא שאל שאלה פשוטה "היכן ההוכחות לבעלות על הקרקע"?

אין זאת כי נערכה קנוניה, "תפירת תיק" פושעת כנגד הישוב מגרון, אשר שותפים לה כל גורמי אכיפת החוק ועוכרי ישראל על מנת להרוס את היישוב מגרון ויהי מה.

שאם לא כן, לאחר שהוברר בבית משפט השלום כי טענות הבעלות של הפלשתינים שיקריות, חייב היה בית המשפט העליון בסיבוב פרסה, לשנות לאלתר את פסיקתו באשר לגירוש התושבים ממגרון. כך היו נוהגים שופטים ישרים. אתם שמעתם את ההכאה על חטא של הבג"צ? אנו מכל מקום, לא.

והראיה: פעולות הממשלה לגירוש תושבי הישוב מגרון מתנהלות כסדרן כאילו ולא אירע דבר. אין הדבר מצביע על "חלם", הדבר מצביע על לעומתיות, רשעות, שנאה, אוטו-אנטישמיות, שת"פ עם אויבי ישראל וכדומה.

ועדיין, מדוע רשיונו של "העו"ד" מיכאל ספרד אינו נשלל לאלתר מעיסוק בעריכת דין בעבירת שקר כזב וקנוניה להטיית דין?

מדוע עורכי הדין בפרקליטות המדינה אשר על פניו נראה כי חברו לפלשתינים לעיוות ולתפירת תיק, מדוע הם אינם מפוטרים לאלתר מהשרות הציבורי?

מדוע אותם שופטי עליון שישבו בדין לא יפוטרו או ייתפוטרו לאלתר לאחר הביזיון הקולוסלי הזה לו היו שותפים?

הנה מדוע, מערכת המשפט הישראלית היא משפח ותו לא.

בתזוויג מיקרים אשר ריח צחנתו עולה למרחוק, לאחר שהדיונים שנמשכו שנים ופסיקת בית המשפט כנגד העותרים הפלשתינים בפרשת בעלות אדמת מגרון אשר בדיונים בו התבקשו הפלשתינים ועורך דינם הידוע לשמצה מיכאל ספרד להמציא מסמכי בעלות פלשתינית על הקרקע ולא היו מסוגלים לכך, לפתע פתאום בתזמון הניראה על פניו כשיקרי להלל וכמצג שוא מבזה, חברו יחדיו עיתונאים מערוץ – 2 (כמובן) ופלשתינים מכפר סמוך למגרון והציגו מסמכים אשר "נמצאו" יש מאין (25 ינואר 2012 ), המאושרים על ידי "המנהל האזרחי הישראלי", המאשרים לכאורה בעלות פלשתינית על הקרקע. נציין כי אנשי המנהל האזרחי הופיעו גם הם בבית המשפט עד לאחרונה ולא היו בידם כל מסמכים. לכן, לכאורה ועל פניו, אפשר ואלו מסמכים מזויפים ומפוברקים על ידי רשות שלטונית ישראלית לנשל יהודים מאדמתם לטובת פלשתינים. שוב קנוניה, שוב תפירת תיק, שוב נישול יהודים.

"האם הפרקליטות בדקה את העובדות על מיגרון?"

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/232147

וידאו, מגרון: האם נתניהו אוייב ההתיישבות בשירות השמאל הקיצוני?

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=277994

יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית לפני שיחסל את המדינה במתכונתה היהודית!

http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

****

ג.ערבים חוייבו לשלם 20,000 למגרון – על שקר הבעלות על הקרקע

שיטת נוכלי "שלום עכשיו" פשוטה בנבזותה. יישוב יהודי ביו"ש גורר אחריו שובל של פוסט ציונים, מאררי ההתיישבות ביו"ש, עוכרי ישראל, נברנים בספריות ומסמכים עבשים קיימים או מומצאים. גם אם לא קיימים כל מסמכים המעידים על בעלות ערבית על הקרקע, עוברים פעילי השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי "שלום עכשיו", בצל"ם ואירגוני ה"דולי" שלהם וצדים נפשות של ערבים תמימים מהכפר הסמוך, להאמין כי יוכלו לקבל חזקה חינם על הקרקע עליו יושב הישוב היהודי ואפשר שגם פיצויים מנופחים שייתבעו על ידי שרלטני משפט כמיכאל ספרד ומשובטיו.

עם הצהרות שיקריות שלהם ושל הפלשתינים בידם, עותרים העוכרים לבעלי בריתם בבג"צ (בייניש, פרוקצ'יה, ארבל) וכך נסגר מעגל הקנוניה של השופטים העוכרים בבג"צ, והבזויים מ"שלום עכשיו", לנשל ולפנות הישוב שהרי אין מצב בו ידחה "הבג"צ" (דהיינו, "בית הדין הגבוה למשפח"), את העתירה, וכמובן שיוציא צו פינוי.

אמנם "טובת מדינת ישראל" ושלמות הדמוקרטיה בגרונם, אך הרס מדינתו של העם היהודי בידיהם. העוכרים הללו מודעים לעובדה כי הינם משרתיהם (בשכר אתנן אדירים) של אדוניהם מ"הסדר העולמי החדש" אשר לא במקרה הם גם קובץ האנטישמים המסוכן ביותר בחלד.

שיטת ה"לחם ושעשועים" פועלת. שופטי הבג"צ זורקים פירורים בדמות "חוק האזרחות" למשל להמון הנבער ובכך מכסים על מעשי עוולות מתמשכים כנגד ההתיישבות ביו"ש וכנגד חובבי ציון בינינו.

בכך משיגים העליונים מטרה כפולה, להסיר מעליהם, בעיני ניבערינו, התיוג כעוכרי ציון ובו בזמן למלא בכסות ורמיה את תאוות גירוש היהודים אשר בליבם.

ערבים חוייבו לשלם 20,000 למגרון - על השקר שכאילו האדמה שלהם

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=276186

ובאותו ענין, ראו גם ראו את כתבת "הפשקוויל לשיחרור פלשתין מיהודים" המתכנה לעיתים (אוי לאותה הבושה), עיתון "הארץ".

ראו עד כמה אמון העיתון על ההנחה מבית מדרשו הקומוניסטי של העיתון כי שקר שחוזרים עליו פעמים רבות, הופך ל"אמת". אלא שאנו שינינו את כללי המשחק ולא טרחנו לעדכן את אלופי השקר מ"הארץ", אנו איננו סופרים אותם יותר. בימינו אלה, האמת נמצאת בידינו והפבלובים האוטו-אנטישמים מ"קול הרעם מפלשתין" שיזעקו שקר, הם- כבר עבר זמנם, אינם נחשבים.

לפנות את כולם / מאמר מערכת

http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.1624488

*

ד."שלום עכשיו" תתנצל ותפצה מתנחלים

דוגמא נוספת לשקרי השמאל הרדיקלי כנגד ההתיישבות ביו"ש.

הפעם מעורב בכך, איך לא, משרד עורכי הדין של צלי רשף, פעיל שמאל רדיקלי אנרכיסטי ידוע לשמצה, אשר עשה יד אחת עם אנשי "שלום עכשיו" חגית עפרן ודרור אטקס, הידועים אף הם לדראון עולם ושמצה, להעליל על מתיישבי יו"ש כי הם יושבים על אדמות פלשתיניות פרטיות, ובפרט על הישוב רבבה (במרכז השומרון). הללו הוציאו "דו"ח" ש- 71.15% (לא פחות ולא יותר...) משיטחו של הישוב הוא "אדמה פלשתינית גזולה".

כמובן שהמתיישבים הפריכו בנקל את שקרי העוכרים והביאו הוכחות לבעלותם על הקרקע. ארגון "שלום עכשיו" ועפרן את אטקס חוייבו על ידי בית המשפט לשלם פיצויים ולהוציא התנצלות למתיישבי הישוב רבבה.

כמובן שהעוכרים לא טרחו לבסס "ממצאיהם" השיקריים כנגד המתיישבים. וכי מדוע יעשו כן, הרי הבג"צ יאמין לכל שקר מופרך כנגד המתיישבים שכן שופטיו הם תמונת הראי של האטקסים והעפרנים.

"שלום עכשיו" תתנצל ותפצה מתנחלים

"שלום עכשיו" ושניים מפעיליה, חגית עפרן ודרור אטקס, יתנצלו בפני מתנחלים אותם הכפישו, ויפצו אותם כספית. כך נפסק היום בבימ"ש השלום בירושלים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/182702

**

ה.הפלשתינים אינם בעלי הקרקע בשבות עמי

ושוב חוזר הניגון. פלשתיני המגובה בסוללות של עורכי דין מעמותת השטנה (החברים של גולדסטון) "יש דין" ובני דמותם שם מפרקליטות המדינה, עמלו והזיעו לשכנע את בית המשפט לבעלות פלשתינית על קרקע ביישוב שבות עמי (בקדומים בשומרון). בית המשפט שוכנע כי אין רציפות בעלות בקרקע לתובע הפלשתיני ודחה את תביעתו.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/223128

צה"ל איבטח פלישת פלשתינים לאדמות סוסיא

***

ו. מקרה רגיל למדי המתקיים פעמים רבות בשטחי יו"ש של טפשות ואטימות צה"לית יחד עם נבזות משטרתית המניחה לפלשתינים ולפעילי השמאל הרדיקלי לתעתע כמתואר בכתבה הבאה.

המדובר הוא בשטחי מרעה של חוות "בר סיני" ליד הישוב סוסיא בדרום הר חברון. הפלשתינים והעוכרים מהשמאל הודיעו על פלישה לשטחי מרעה של החווה בתואנה שיקרית כי הם בבעלות פלשתינית. מיד הוציאה קצינת תאום אידיוטית אישור כניסה לשטח עבור הפלשתינים (היא הרי לצידם בכלל) והחגיגה החלה, מלווה במאות כבשים פלשתיניות וכ- 30 פעילי שמאל אנרכיסטים (נו, נאווי) וערבים. כאשר יצאו היהודים למחות על הפלישה, הם נעצרו כמובן על ידי המשטרה (הישראלית? – רק במדים אך לא במהות). ההדורים יושרו לבסוף והצבא כמו גם המשטרה הכירו בנכונות טענות יושבי חוות בר-סיני, אלא שריחם הרע של פעולות השלטון (היהודי?) יצא שוב למרחוק.

צה"ל איבטח פלישת פלשתינים לאדמות סוסיא

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215764

***

ז.המדינה תפצה את תושבי רחלים

עשרה חכמים יתקשו לתקן את שטיפש (טיפשה) אחד יעולל. עשרות ישובים אשר עלו על הקרקע בעידוד המדינה, נהנו מתקציבי פיתוח, הולידו וגידלו ילדים וחיו עשרות שנים ביישוביהם הפורחים מצאו עצמם לפתע "בלתי מורשים" בהתאם ל"דו"ח המאחזים" של טליה ששון שניפקה את הדו"ח שלה כשהיתה לא בתפקיד ציבורי, וכאדם פרטי בשירותו של אריק שרון שרצה לפנות יישובים.

נזכור שטליה ששון היא שמאלנית רדיקלית, חברת מר"צ (טפו-טפו), אשר הוצבה לחבר את דו"ח המאחזים הבלתי מורשים מטעם פרקליטות המדינה על ידי אריאל שרון אשר עודד בחירתה לחיבור הדו"ח אשר בחלקו הניכר הינו שיקרי וחסר ביסוס עובדתי וחוקי, על מנת שיעלה בידו לממש את הגירוש המתוכנן הבא בשטחי יו"ש לאחר גירוש גוש קטיף וצפון השומרון. דהיינו, שרון הגה את תפירת התיק להתיישבות יו"ש ומצא את האווילה השוטמת ששון, שהיתה מוכנה לערוך את הבדיחה הזו המתכנה "דו"ח המאחזים". האם האל עצר את שרון או שמא יד הגורל עצרה אותו הוא ענין לשיקולו האישי של כל קורא.

להוסיף חטא על פשע, קפץ פרא-ביל, שוטם ההתיישבות והציונות הידוע, אהוד ברק, אשר מצא בדו"ח המאחזים קרדום לחפור בו את מאווייו הפוליטים האישיים הפוסט יהודים וציונים, ובאופן שיטתי מנע אישור תוכניות המתאר שהמדינה עצמה הכינה עבור מאחזים אלה ואשר עברו את כל האישורים הנדרשים, למעט אישורו הסופי של האיש הרע הזה "שר הביטחון" ברק.

תושבי רחלים לא וויתרו ופנו לבית המשפט אשר חד משמעית חייב את המדינה להשלים לאלתר את תוכנית המיתאר ליישוב, וכן לפצות כספית כל אחד מהתושבים. לטעמנו, חייב היה בית המשפט להורות כי על אהוד ברק לפצות כספית כל אחד מהמתישבים מכיסו הפרטי, שכן אינו זכאי לחסינות עקב טעות בשיקול לכאורה. לא היתה כאן כל טעות בשיקול, אלא זדון ומשטמה ושיקולים פוליטים צרים בלבד.

המדינה תפצה את תושבי רחלים

ועד מתיישבי השומרון תבע את המדינה בשם תושבי רחלים בדרישה לפצותם על אי חתימת תב"ע. גרשון מסיקה: "ביהמ"ש הציב מראה מול הממשלה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/229075

****

ח.קצין צה"ל העליל על נערה רק כי "העליבה" אותו

בשנה החולפת גירש צה"ל מתיישבים ממספר מבנים ברמת מגרון והרס המבנים. בעימותים שהתפתחו הוחלפו דיברי עלבון משני הצדדים. נערה מגורשת בגיל טיפש עשרה הודתה כי צעקה דיברי עלבון כנגד הקצין האחראי על הגרוש.

במשפטה של הצעירה העיד הקצין עדות שקר כי בנוסף, הצעירה יידתה אבנים על כלי רכב פלשתינים. כמובן שלא היו דברים מעולם והקצין הבדאי הפריח שקר על מנת להתנקם בצעירה. זו הושמה במעצר בית למשך שבעה חודשים (לא, אין טעות – 7 חודשים תמימים) אשר בחלקם היתה צמודה לאזיק אלקטרוני וכל זאת בעבור זריקת האבנים לכאורה. ניכר כי אבירי החוק שלנו מפחדים ומשקשקים מעמותים עם הפלשתינים, אך הופכים גיבורים גדולים על נערות יהודיות בנות טיפש-עשרה.

במשפט שהתנהל הוברר כי הקצין משקר ולהד"מ, לא ניזרקו אבנים כלל. חייליו של הקצין אשר שהו עמו ברכבו בעת האירוע עלו לדוכן העדים והעידו כנגד מפקדם ושקריו.

כעת הופכת הצעירה מנאשמת למאשימה ובכוונתה לתבוע פיצויים על מעצרה בביתה אזוקה למשך שבעת החודשים על לא עוול בכפה. אנו מאחלים לה הצלחה מלאה. נציין כי למצער בכל אירועי הגירוש והעימותים המתפתחים בעקבותיהם בין המגורשים ופורעיהם מחיילי צה"ל והמשטרה, טופלים החיילים והשוטרים אשמות שוא ושקרים בוטים כנגד המגורשים, על מנת להצדיק את האלימות הנוראה בה הם נוקטים כנגד אלה שחרב עליהם עולמם תרתי משמע. מסתבר כי בקלגסים עסקינן ולא בחיילים הממלאים חובתם ותו לא.

תופעות חמורות מונים רבים הולכות ומתבררות בשנים אחרונות בהן מנצלים חיילים ושוטרים את סמכותם העדיפה, ומטרידים מינית נערות מגורשות מהמאחזים, תוך כדי פעולות הגירוש. הטרדות הכוללות שליחת ידיים בהמיות לחלקים מוצנעים של הצעירות, על מנת לספק יצרים אפלים של חיילים ושוטרים. למותר לציין כי מרביתם המכרעת של אירועי הטרדה מינית אלה אינם מגיעים לידיעת הציבור (כמובן), אינם נידונים בצה"ל ובמשטרה וממובן מאליו שהפושעים הללו לא מובאים לדין ולא נענשים כגמולם.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=10230

***

ט.הערבי שיקר, השמאל הקיצוני חגג

ומסכת השקרים ממשיכה ללא גבול. רועה ערבי הגיע למשטרה והתלונן כי מתנחלים מאיזור מעלה אפרים שרפו חיים 17 מכבשיו וש- 12 מהן מתו בשריפה. כמו לפי אות פבלובי קפצו אירגוני השיטנה, אירגוני גולדסטון ואירגון בצל"ם בראשם, על המציאה, הזמינו נחילי עיתונאים זרים שיבואו עם מצלמותיהם, יחזו ויתעדו את אכזריות "המתנחלים". תמונות הכבשים השרופות הופצו בכל העולם וגרמו נזק תדמיתי עצום לישראל.

אלא מה, להד"מ. בחקירת המשטרה ובבדיקת פוליגרף הוברר כי הרועה משקר ואף הודה בכך. הוא בשגגה גרם לשריפה בחלקתו ושרף למוות כבשיו. מכיוון שכל פלשתיני מודע היטב למדיניות כוחות הביטחון הישראלים בגדה המאמינים בפנאטיות לכל ציוץ פלשתיני, הרי שהרועה הבין כי לפניו מכרה זהב, והתלונן כנגד המתיישבים על מנת לקבל פיצוי אדיר.

האם מישהו שמע התנצלות על מעשה ההסתה והדה-לגיטימציה, על הנזק האדיר בארצות הים אשר נגרם לישראל בידי בני השטן היהודים הללו? לא מיני ולא מקצתי. לגבי דידם זו היתה הצלחה, הם הצליחו להכפיש את המתיישבים ואת מדינת ישראל בעבור כלום. בני העוולה הללו חגגו את ניצחונם.

נושא זה הפך זה מכבר לריטואל קבוע. טורפי הנבלות מאירגוני השמאל הרדיקלי האנרכיסטי אורבים לכל שמץ תלונה של הפלשתינים, אשר כאמור שמחים להתלונן – תמיד הרי ייצאו צודקים וכיסיהם כבדים במזומנים שהיהוד באיוולתם אצים לשלם לאויביהם. במרבית המקרים לא הפלשתינים הם הרעים בסיפור אלא אירגוני השטנה המשכנעים פלשתינים, לתבוע בעלות קרקע או להתלונן באורח שיקרי כנגד המתיישבים בעבור שלמונים. כמובן שנבזי האירגונים קופצים ומכפישים את המתיישבים פעם אחר פעם וזאת בגיבויים של צה"ל, המשטרה, המינהל האזרחי ובג"צ, אשר שורותיהם שורצים בני דמותם של חברי "עמותות גולדסטון". לאחר כל זאת, לך תבנה מדינה. ניתן בוודאות מוחלטת לומר כי במידה ומצב עניינים זה היה שורה בשנת 1948 , לא היה סיכוי שבעולם כי מדינת ישראל היתה קמה. אך גרועה מכך המסקנה שאפשר שמדינת ישראל לא תשרוד.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215625

http://www.srugim.co.il/flash/145784/%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%92%D7%92

עכשיו גם המשטרה מודה: הפלסטיני שיקר

http://www.srugim.co.il/16158-%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95-%D7%92%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%A8

***

י.השוטר שהבריח בריכבו בכירי "שלום עכשיו" - לדין

מזה זמן כי אנו מתריעים במאמרינו אודות הטיה אנטי יהודית וציונית בפיקוד הבכיר של צה"ל ומשטרת ישראל. אך "רוח המפקד" זולגת גם לרמות הנמוכות, אין מנוס מכך. רכב מוסווה כאזרחי בו ישבו מקדימה בלבוש אזרחי רפ"ק במשטרה ורכז המודיעין של משטרת בנימין, בעוד שמאחור ישבו מוצנעים אופנהיימר ועפרן מאירגון "שלום עכשיו" הידוע לשמצה, בכוונה להיכנס במרמה ובגנבה ליישוב נריה במחוז בנימין, על מנת להפגין בו כנגד ההתיישבות.

השומר בשער דרש כחוק את הזדהותם של יושבי הרכב ובתגובה קפץ רכז המודיעין והפליא בשומר מכותיו. כמובן שמיד הואשם השומר החבול והפצוע ב"תקיפת שוטר"...כיד הדמיון המזרחי הטובה על שוטרי ישראל.

שוטרים משתפים פעולה עם אירגוני גולדסטון לשיטנת ישראל באשר יודעים כי יקבלו לכך גיבוי מלא מפיקוד המשטרה, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון. והראיה, הקצין המתחזה אשר סמכותו היא שאיפשרה את מעשה הפשע, רב-פקד בדרגתו, כלל לא הועמד לדין, וכמקובל במקומותינו, הש"ג משלם.

אין הוכחה טובה יותר לנאמר באשר לבית המשפט העליון מאשר להביא דברים בשם אומרם מתוככי קן העוולות הזה. זוכרים את פלונית פרוקצ'יה והכרזתה לפני מספר חודשים מועט (עם פרישתה לגמלאות סוף-סוף – רק אז חשפה עצמה), כי היא מזדהה יותר עם אירגון "עדאללה" הישראלי-פלשתיני אשר מטרתו חיסול המדינה היהודית והקמת מדינה פלשתינית על חורבותיה, מאשר עם בני עמה?

איך הגענו למצב בו טיפוס מפוקפק כ"שופטת עליונה פרוקצ'יה" הגיעה לתפקיד זה. מה קרה לנו, מה נפל עלינו שנתנו למצב זה לקרות? והיא אינה היחידה בקן הצרעות הזה המתכנה בית המשפט העליון. פתגם ערבי מכנה זאת "חייאא תחת-א-תיבן", "נחש תחת התבן" וגו'...ועדיין קיימים בינינו עזי מצח המסנגרים על המוסד המפוקפק הזה בצורתו הלעומתית, האנטי יהודית וציונית הנוכחית.

זוכרים את הנבזה אברהם בורג אשר בזמן היותו יושב ראש הכנסת (של כולנו?) עסק בחיבור ספר שיטנה אנטי יהודי וציוני – ומתמיד בכך עד היום? זוכרים את שולמית אלוני, יוסי שריד ויוליה תמיר אשר בתפקידיהם כשרי חינוך (של כולנו?) קידמו בהחצף פנים ובאורח חד צדדי במערכת החינוך את הנרטיב הפלשתיני כאג'נדה פרטית אנוכית שלהם עצמם, ומחקו בבוז את הנרטיב היהודי-הציוני עבור ילדי ישראל? האם אנו מגדלים נחשים נוספים תחת התבן הממלכתי שלנו בלא שנהיה מודעים לכך?

השוטר שהבריח ברכבו בכירי 'שלום עכשיו' - לדין

***

יא. המשטרה תפצה את מתנחלי יצהר ב- 50 אלף ש"ח

ושוב עדות לאוריינטציה האידיאולוגית השמאלנית קיצונית בה שטופים שוטרי יו"ש המשתפים פעולה עם אירגוני גולדסטון לשיטנת ישראל.

רועה פלשתיני התלונן כי עיזיו נגנבו על ידי מתיישבים מהישוב יצהר. שוטרים ממשטרת שומרון נכנסו ליצהר והעבירו עיזים (כלשהם) בלא בדיקה ושאלות לידי הרועה. המתישבים חזרו והשיבו עיזיהם ליישוב מידי הרועה. השוטרים שציפו לפעולה מעין זו של המתיישבים ארבו להם ועצרו את אנשי כיתת הכוננות של הישוב שהוזעקה למקום, אך לא עסקה כלל בנושא העיזים. כאן החלה מסכת שקרים מצד המשטרה אשר נפרשה על פני שנים וערכאות משפטיות שונות. שוב, סנ"צ, רפ"ק ורכז מודיעין ממשטרת שומרון שיקרו במצח נחושה בבתי המשפט בערכאות שונות אודות "שוד מזויין" שביצעו המתיישבים ברועה הפלשתיני, שימוש "באלימות קשה כנגד הרועה", ועוד עלילות אלימות כיד הדמיון הטובה על שוטרי ישראל. בית המשפט קבע חדות ונחרצות כי השוטרים שיקרו במצח נחושה בכל בתי המשפט שדנו בעתירות אנשי כיתת הכוננות של יצהר אשר תבעו עלבונם, כולל בבית המשפט העליון אליו הגיעה העתירה. המשטרה נאלצה לשלם לאנשי כיתת הכוננות של יצהר 50 אלף שקלים כפיצויים עקב הוצאת לשון הרע. למותר לציין כי הקצינים שקרני המשטרה עדיין משרתים בתפקידיהם כקדם, וקרוב לוודאי ממשיכים להונות ולשקר את בתי המשפט עד עצם היום הזה.

כמובן שהעיתונות הישראלית בעלת האוריינטציה השמאלנית רדיקלית חגגה על האירועים וניצלה אותם להכפשת המתיישבים בהסתמך על עדויותיהם השקריות של קציני המשטרה. כמובן שמילה לא נאמרה בעיתונות הממוסדת לאחר שנמצא שהשוטרים שיקרו והמתיישבים יצאו צחים כשלג. זכות זו שמורה רק לנו בעיתונות החופשית.

המשטרה תפצה את מתנחלי יצהר ב- 50 אלף ש"ח

http://www.thepulse.co.il/index.php/20100315718/50-q.html

**

יב.ראה הדיווח בסיפא במאמר –"ההגנה הטובה ביותר" / ישראל מידד

ידיעה באתרי חדשות הקפיצה את ישראל מידד. בידיעה נמסר כי הושחתו 250 עצי זית השייכים לערבי מאזור הישוב שילה, בידי יהודים תושבי הישוב שבות-רחל.

בבדיקה אישית של ישראל מידד אשר לא התעצל ויצא לשטח לבדוק הטענות, מוסר הלה כי אכן כ- 50 דונם עצי זיתים נשרפו והושחתו כליל על ידי פלשתינים במקום המדובר, אך לא של ערבים אלא של יהודים תושבי המקום.

שוב, למותר לציין כי מלה לא נמסרה על כך בתקשורת.

מצדיעים לו - מיקרוסקופ

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9827

*****

יג.אנרכיסטים נתפסו "על חם" בגוש עציון

ברגיל משכילים אנשי השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי להסוות מעשיהם ומעשי בני בריתם הפלשתינים, כך שהאחריות על פעולות עקירה ושריפה של עצי חורש וזית הנערכים על ידם באורח סדיר בשטחים יהודים כמו פלשתינים, כנזכר במקרים קודמים לעיל, יוטלו על המתיישבים.

במרבית המקרים מקבלים כמובן שותפיהם הסמויים של האנרכיסטים והפלשתינים, הלא הם אנשי פרקליטות המדינה, משטרת ישראל ובית המשפט העליון את טענות המעלילים, ללא הרהור נוסף וכהרף עין.

הנה אחד מהמקרים אשר תועדו (להלן) על ידי מתיישבי הישוב בת-עין שבגוש עציון בהם נלכדו עשרות פלשתינים ועוזריהם האנרכיסטים היהודים בעדשת המצלמה, בעודם שורפים ומשמידים עצי חורש טבעי ועצי זית בתחום היישוב בת-עין.

למותר לציין שוב שלמרות שהעדויות הוצגו, ותלונה נמסרה למשטרה, דבר לא נעשה כנגד איש פלשתיני או אנרכיסט, ולא הוגשו כתבי אישום. ברור שבמקרים בהם נעדר תיעוד מצד המתיישבים, לא מהססים השוטרים לעצור דווקא מתיישבים אשר שהו במקום על מנת להגן על שדותיהם. מעצרים אלה מלווים בימי כליאה ארוכים, מעצרי בית וכתבי אישום. המשטרה אינה מצליחה להוכיח פעולות עקירת זיתים על ידי יהודים מאחר ורובם ככולם של המקרים הם פרובוקציות ערביות-אנרכיסטיות. מכאן שכל המעצרים וכתבי האישום הם מפוברקים ושיקריים להלל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3986614,00.html

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211180

**

יד. פלסטינים ניסו להצית שטחים סמוך לעלי

הפלשתינים ועוזריהם מהשמאל הרדיקלי-אנרכיסטי עושים להם מנהג קבוע "הצת שטחי מתיישבים כל שבוע". הנושא כבר הפך לריטואל קבוע, פלשתינים מזמנים תקשורת אשר לעולם תתמוך בהכפשת מתיישבים, מציתים שדות ושטחים ליד התיישבות יהודים, וכשמגיעים המתיישבים להגן על רכושם ולהציל את שניתן להציל, נערכות פרובוקציות פלשתיניות כזריקת אבנים וכדומה. מצלמות התקשורת עדיין דוממות כמובן, אך משיעז מתיישב להרים אבן ולהשיב לפורעיו הפלשתינים כגמולם, מיד מתקתקות המצלמות אשר חלקן חולקו חינם אין כסף על ידי כזבני בצל"ם לפלשתינים לשם תיעוד שיקרי ביחד עם מצלמות התקשורת המתוזמנת, והרי לנו עמוד פותח ראשי בעיתונים האוטו-אנטישמים כ"הארץ", "ידיעות אחרונות", ערוצים 2-10 , גלי צה"ל ועוד, המתעדים את הקלגסים "המתנחלים" המתנכלים לפלשתינים "המסכנים שוחרי השלום".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/221188

**

טו. הדשא של השכן ירוק יותר – או תרמית המים הגדולה

נושא מי אקוויפר ההר הפך לנושא נוסף להכפשת מתיישבי יו"ש בידי שוטמיהם מהתקשורת ומהשמאל הרדיקלי-אנרכיסטי. ישראל מגבה את פלשתיניי יו"ש ב- 200 מיליון מטרים מעוקבים מים מעל האמור והמוסכם בהסכמי אוסלו. מים אלה מגיעים מכיסו של משלם המיסים הישראלי דרך עלות ההתפלה של מים מתוקים החסרים בישראל עקב התמיכה בפלשתינים. גם המצג השיקרי כי לרשות תושב פלשתיני עומדים כ- 80 מטרים מעוקבים מים לשנה, בעוד שעומדים לרשות תושב ישראל בקו הירוק כ- 250 מטרים מעוקבים, הינה הצגה מגמתית ושיקרית להלל. ישראל מתפילה מים (זכותה – ממי הים), ישראל ממחזרת מי שופכין לקולחין ולכן כמות המים העומדת לרשות תושביה גבוהה יחסית. לעומתנו, הפלשתינים אינם מאפשרים הקמת מפעלי מיחזור וטיהור מים בשיטחם, והקמת מתקני התפלה עבורם היא רק בדיחה. כשליש מהפלשתינים ביו"ש אינם מחוברים למוני מים וצורכים אותם ללא חשבון. הפלשתינים לא נאלצו להצטמצם בצריכה ולשלם מס בצורת כישראלים. הצנרת הפלשתינית רקובה, וכשליש מהמים עבורם הולך לאיבוד עקב נזילות. יתירה מזאת, שופכיהם מזהמים את מאגרי המים המתוקים התת-קרקעים באיזור אקוויפר ההר והשפלה, ומרעילים את כולנו.

הדשא של השכן ירוק יותר

http://www.myesha.org.il/?CategoryID=251&ArticleID=4713

***

טז.מועצת יש"ע מוכיחה: כמה באמת עולות ההתנחלויות

זוכרים את הדו"ח השיקרי של "שלום עכשיו", זה האירגון שהיה שותף לייסוד הסכנה האסטרטגית המוחשית ביותר לקיום מדינת ישראל, הלא היא "הקרן לישראל חדשה". באותו דו"ח מפוברק העלילו איצטגניני "שלום עכשיו" כי המדינה תומכת בסכומים של שנים ומחצית המיליארדים שקלים לשנה בהתיישבות יו"ש. הפצת השקר נועדה ליצור דה-לגיטימציה של המתיישבים לאמור "ראו תושבי ישראל לאן הולך כספכם והנגרע מצרכיכם (התרופות, הדיור, המזון – מחק את המיותר)". חשבון מהיר של תלמידי כיתות יסודי, הראה כי המדובר בפחות מחמישית הסכום הנזכר בדו"ח השקרנים מ"שלום עכשיו". למעשה מדובר בסכום נמוך משמעותית מזה שהמדינה משקיעה בתושבי ישראל בתחומי הקו הירוק.

http://www.kipa.co.il/now/45843.html

**

יז.מי באמת שרף את המסגד בטובא-זנגריה?

רק שטופי המשטמה ללא מצרים למתיישבי יו"ש, אלה אותם מעוצי השכל עדיין מאמינים כי יהודים שרפו את המסגד בכפר הבדואי הצפוני טובא-זנגריה. אלא שהמשטרה המופעלת כמריונטות על ידי פרקליטות מדינה שוטמת ימין, העם והלאום היהודי, אותה המשטרה היודעת מאז זמן רב כי ערבים תושבי הכפר שרפו המסגד עקב סכסוכים פנימים, אותה המשטרה סוכרת פיה ואינה מגלה את האמת על מנת להכפיש את המתיישבים ולתפור להם תיק. מדוע איננו מנקים את אורוות המשטרה הצואות, מדוע פושעי המשטרה אינם נחבשים בבתי האסורים עקב כך כאחרוני הפושעים?

גידלנו לנו עשבים שוטים בדמות פיקוד משטרה המעורב בפוליטיקה-מדינית עד צוואר. עם משטרה כגון זו, "משטרת רפובליקת הבננות לישראל", מוטב לאזרחים ללא משטרה כלל. האזרחים יגנו על עצמם ביעילות רבה מונים רבים "מ"מגיניהם" לכאורה במשטרה, וגם נחסוך תקציבים רבים, מיליארדים רבים, שיופנו לרווחה.

שימון (נציג המיעוט בעם) פרס ושר המשטרה (מה שמו?), וכן פלוני גדעון ("מר אזרחות") סער הפכו עצמם למוקיונים, לליצנים אשר קרעו כנף בגדם והלכו לקנוסה (אופס – טובא זנגריה). וכך אזרחי ישראל מימנו במאות אלפי שקלים ריב חמולות בכפר ותיקנו ניזקי השריפה במסגד על חשבון הציבור. על שתיקת כבשי הפרקליטות לא נרחיב הדיבור, הללו עולמם חרב עליהם משהתברר כי (צעירים) ערבים הם המציתים.

נוסיף ונציין את אירוע שריפת המסגד ביפו משנת 2011, אשר כל שוטמי המתיישבים אצו רצו להאשימם בשריפתו. התקשורת המגוייסת לשיטנת הימין והמתיישבים יצאה במחול המחניים התקשורתי לידע את תושבי ישראל באורח מיידי וללא כל שאלות או בדיקה רצינית בדבר אשמת שנואי נפשם, חרדים, מתיישבים, יהודים וכדומה. זמן לא רב לאחר מכן הודו ערבים תושבי יפו כי הם שהציתו המסגד, וביודעם היטב נפש בהמותיהם מהתקשורת דאגו לחרוט "תג מחיר" על קירות המסגד השרוף.

המקרים לעיל מצטרפים להצתת בית הכנסת "אל ג'אריבה" ברמלה בידי ערבים (אופס – צעירים) בחודש דצמבר 2011 , בעיר העתיקה ברמלה

http://www.youtube.com/watch?v=he0yovZZ_AA

http://www.global-report.com/disillusion/a1648-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%9C%D7%94

**

יח.תרמית הזיתים הגדולה

אביעד ויסולי טרח וערך מחקר המאשש את שעמלים בתקשורת להסתיר מידיעת הציבור דהיינו, כי מירב עקירות וניסורי עצי הזית ביו"ש נעשים על ידי פלשתינים, חלקם כפעולות גיזום שיגרתיות והכרחיות להגברת תנובת העצים, אך המוצגות להדיוטות בינינו כעקירת עצי זית, וחלקם בעקירות וניסורי גזעים בכוונת זדון בעזרת אנשי שמאל רדיקלי ואנרכיסטי מ"עמותות גולדסטון" ו"מחלקת המשימות של התנועה הקיבוצית" על מנת להוציא דיבת המתיישבים רעה, ולהשיג פיצויים כספיים מפליגים שלא כדין וברמיה לפלשתינים "המסכנים" שחוו "עקירת עציהם" לכאורה.

עם מערכת השקרים הזו משתפים פעולה עיתונאים וחברי כנסת, חלקם הדיוטות תמימים, וחלקם מודעים למסע השקר אך מתעקשים לחזור עליו באזני הציבור למען הרבות הכפשה ודה-לגיטימציה.

"כריתת" עצי זית לכאורה של פלשתינים ביו"ש הפכה לעסק מכניס לכל העוסקים בו (למעט המתיישבים כמובן). זה מתחיל בפלשתינים המוקפים במקהלת מפצירים מהשמאל הרדיקלי-אנרכיסטי, לביים "כריתה" (בדרך כלל פעולת גיזום שיגרתית המוצגת ככריתה), התקשורת מזומנת והופכת בכך לשותפה לדבר עבירה (לא נראה כי קיימות עכבות אצל הכתבים אשר עשו דיבר רמיה לדרך חייהם), וכלה בכוחות צה"ל (משתפי"ם מטפשות) ומשטרה (משתפ"ים בידיעה ברורה) המשווה לכל תפירת התיקים הזו מראה רשמי. כמובן שכולם יוצאים מרוצים. המשטרה והתקשורת הכפישו שנואי נפשם, והפלשתיני משלשל לכיסו ברגיל מספר מאות אלפי שקלים עקב האירוע המבויים והשיקרי. רק הציבור "יוצא חומוס" והמתיישבים יוצאים "האיש הרע"...מש"ל.

עם ישראל קונה את הבלוף בשקיקה, שהרי התמונה המתקבלת במוחותינו מתאימה לנרטיב המסוחרר בתקשורת השוטמת של המתיישב המתרוצץ על הגבעות בעינים מזרות אימה, פאותיו מסתלסלות ושולי טליתו מתבדרות ברוח, והוא משתולל בשדות הפלשתינים המסכנים ועוקר ושורף שדותיהם.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/140269

*

יט.פורעי המסיק האמיתיים

מיכל בנזין, נפצים, שרידי צמיגים שרופים ועקבות שהובילו לכפר הסמוך. את כל אלה מצאו גששי צה"ל שהגיעו ב-14 באוגוסט לאדמות היישוב אש קודש. למחרת בוצעה הצתה נוספת, בדיוק באותו מקום. הפעם כילתה האש 70 דונם של שטחי מרעה ונפגעו כרמי יין. שלוש שעות עבדו הכבאים עד שכיבו את האש. תצפית של צה"ל הבחינה בטרקטור שנמלט ממקום ההצתה לאותו כפר.

שבוע לאחר מכן הוצת שטח בין היישוב אחיה לישוב אש-קודש. 80 דונם התכלו. צינור המים ליישוב נפגע ומטע זיתים של אחד מתושביו ניזוק. חלק מהתושבים פונו מבתיהם מחשש לחייהם. רכב שחור נצפה בורח לכפר ג'לוד.

יהודה כהן מבת עין התלונן ש-900 דונם שלו, שבהם שטחי מרעה, אורווה ו-30 עצי רימון, עלו באש. בכרם של שלמאי פוזס מעפרה נגדעו שתילים צעירים, הושחתו טונות של יבול לפני הבציר ונשרפו צינורות ההשקיה. 500 עצי זית של משה כהן מפני-קדם נעקרו. אצל מנחם לבני משדה כלב נשרפו יותר מ-100 עצי דובדבן והוצתו מבנים ומחסנים. מתפרעים ערבים גם עקרו יותר מ-400 גפנים.

לאחר כל המקרים האלו, האם מישהו מהקוראים עדיין קונה את שקרי התקשורת ובני בריתם הפלשתינים באשר ל"השתוללות" המתישבים? כל שאלה עושים הוא להגן על רכושם לפי כל חוק ודין. וכי מה היית אתה אדוני הקורא עושה?

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1231486

כ.ערבים, בחסות אנרכיסטים, הציתו פעמיים שדות ליד קרית ארבע

ערבים, בחסות אנרכיסטים, הציתו בחג פעמיים שדות קוצים ליד שכונת גל בקרית ארבע.

השריפות שכובו ע"י צוות כיבוי קרית ארבע גרמו נזק למערכת השקייה. "המשטרה הגיעה ולא נקפה אצבע", מסר אחד התושבים לערוץ 7

http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/328905

***

כא.ערבים עקרו עצי זית

ערבים תושבי הכפר בורקין חיבלו באחד המטעים בהתנחלות ברקן. הנזק: 150 עצי זית נעקרו. בני קצובר: "על כל תלונת שווא של ארגוני שמאל קיצוני מתחוללת סערה רבתי. התקשורת תוקפת והמשטרה עומדת על רגליה האחוריות", איפה הם עכשיו?

http://www.srugim.co.il/12729-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95-%D7%A2%D7%A6%D7%99-%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A4

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213053

**

כב. 80 עצי זית של ערבים נעקרו בתמורה להצתת שדות יהודים

הנה הוא מקרה קלאסי של פעולה פלשתינית ותגובה יהודית. תיקו? לא לדעת שלטונות ישראל ביו"ש. לטעמם (כך נראה על פניו) זכאים הפלשתינים לפרוע ביהודים וזה בסדר. אך כאשר מגיבים היהודים, כפי שאמורים, צריכים וחייבים להגיב, הרי מיד מתנפלים קלגסי המשטרה על היהודים ומשליכים אותם למעצר.

פלשתינים מהכפר קוצרה הציתו שדות השייכים ליישוב אש-קודש אשר בגוש שילה. כבאים וכוחות הצלה עמלו זמן רב לכבות את השריפה, ובנס לא נגרם נזק לרכוש ולחיים.

מיד לאחר מכן בפעולת תגמול מהירה נעקרו 80 עצי זית השייכים לכפר קוצרה בידי יהודים. עד כאן הדברים נראים תקינים ביחס (פעולה, תגובה, תיקו).

אלא שלא כך מתנהלים הדברים.

בתקשורת הישראלית הגורם לכל השתלשלות הענינים, דהיינו הפלשתינים, לעולם לא מדווח לציבור בישראל. הדיווח תמיד מתחיל מתגובת המתיישבים לפורעים, וכך משך השנים מתקבע נושא "תג מחיר" (שאינו אלא פעולת תגמול לגיטימית בהעדר תגובה מהשלטונות).

כמובן שמשטרת ישראל בעלת חוש הריח המפותח לשיתוף פעולה עם התקשורת השוטמת, אצה רצה לעצור אך ורק מתיישבים כמובן, בעוד הפלשתינים הפורעים יוצאים זכים וצחים כשלג.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=13123

כג.גוש עציון: היהודים נטעו – הערבים עקרו – היהודים חזרו ונטעו

פעילי ארגון נשים ירוק נטעו הבוקר בגוש עציון. זמן קצר לאחר מכן הגיעו ערבים למקום ועקרו את העצים. התושבים היהודים חזרו ונטעו את השטח בעצים נוספים. משחקי החתול והעכבר נימשכו עד שהוחלט על נוכחות רציפה בשטח (כולל שבת) למניעת העקירות על ידי פלשתינים.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=15566

http://www. פנה למחלקת הפירסום /index.asp?catID=57980&siteLang=3

http://womeningreen-ivrit.blogspot.com/2011/11/hundreds-in-netzer-on-shabbat.html

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228574

כד.ערבים נתפסו ליד יצהר מנסרים עצי זית

סמוך לשעה עשר בבוקר זוהתה קבוצת ערבים מתקרבת למטע זיתים, מרחק מאתיים מטר מבתי שכונת להבה בישוב. בבירור שנערך עם הצבא התברר כי לא מדובר במסיק, שהאזורים והמועד לקיומו נקבעים בתיאום מראש. גם השטח המדובר היה קרוב מאוד, כאמור, לבתי הישוב ולכן ממילא לא מאושר אף פעם בידי צה"ל והמינהל האזרחי, למסיק. כוחות צה"ל שהגיעו למקום, וכן חיילי כיתת הכוננות של הישוב, גילו לתדהמתם כי הערבים לא עסקו כלל במסיק, אלא כרתו עצי זית בצורה אלימה ובאופן שיצטייר בצורה ברורה כמקור להאשמת תושבי הישוב במעשה.

http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-10203-31519160.htm

כה.ערבים עקרו גפנים בכרם הר ברכה

ערבים תושבי הכפר עראק בורין חדרו הערב לשטח הכרמים של הישוב הר ברכה שבשומרון ועקרו 80 גפנים בני חמש שנים מזן מרלו של כרם ויקב הבוטיק "הר ברכה". בנוסף, השחיתו הפורעים וגרמו נזקים כבדים לכרם.

לדברי המתיישבים באיזור הערבים עלו מאותו הכפר, באותה דרך ולאותו יעד אליו הובילו אותם פעילי שמאל קיצוני יהודים פעמים רבות בשבועות האחרונים, תהלוכות אלימות שכללו ידויי אבנים מאסיביים לעבר כוחות צה"ל וכללו פעמים רבות פגיעה ונסיונות פגיעה בכרמי הישוב הר ברכה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/202473

כו.ונדליזם ערבי בחוות גלעד

בחסות האבטחה של המנהל האזרחי ("יהודי" לכאורה) ותוך צו שטח צבאי סגור המונע מתושבי חוות גלעד לשהות באזור שדותיהם שלהם: ערבים שנכנסו למסיק באזור חוות גלעד עקרו עשרות עצים, השחיתו וגנבו ציוד. יו''ר מזכירות חוות גלעד, גלעד זר אמר:''בצה''ל צריכים לדאוג לכך שגורמים חבלניים ערביים לא יוכלו לנצל את המסיק לפרובוקציות''.

http://www.datili.co.il/index.php?id=44414

כז.הפלסטינים שורפים, התקשורת שותקת.

שריפה פרצה בצהרים ביישוב בית אל שבבנימין, צוותי כיבוי פועלים במקום להשתלטות על השריפה.

חבר צוות הכיבוי של היישוב אמר לערוץ 7 כי ככל הנראה מדובר בהצתה שבוצעה על ידי פלסטינים שמסקו זיתים באזור, "האש מגיעה מכיוון הכפר שלהם, הם חרשו מתחת לעציהם על מנת שלא ייפגעו מהאש והבעירו את השטח, הגדר החכמה של היישוב ניזוקה באלפי שקלים"

כח.דו"ח מסכם – התנכלויות ערבים ופעילי שמאל ביו"ש

הדו"ח להלן חובר על ידי "אירגון זכויות האדם ביש"ע" ומקיף ומסכם רבות מההתנכלויות, ההצתות, העקירות והונדליזם אשר חווים התושבים היהודים מידי הפלשתינים הנהנים מגיבוי מלא לכך מאת הפיקוד של הצבא, המשטרה והמינהל האזרחי בשטחי יו"ש.

מי יגן על הזית שלי? התנכלויות ערבים ופעילי שמאל לחקלאים היהודיים ביהודה ושומרון וטיפול מערכת אכיפת החוק בתופעה:

http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H12-12-2007_11-27-13_ZAITtzvoni.pdf

****

סוף דבר – או אולי ההתחלה?

וכעת יפשפש שוב הקורא בזכרונו וינסה לדלות איזכור כלשהו אודות פרסומים בציבור באשר למתואר לעיל. נעיר כבר כי חבל על המאמץ, זו ברכה לבטלה.

למעט עיתון אינטרנטי אחד או שניים המזוהים עם הימין, נפרש מסך של סודיות ומערכת חצאי שקרים מאחזת עינים ושכל של כלל אמצעי התקשורת, העמלים להותיר את הפרעות ביהודי יו"ש כ"חור שחור", וזאת כל שהציבור בישראל יודע.

גם נבחרי הציבור ברובם המכריע, אשר נוגעו במגיפת "התקינות הפוליטית", ממלאים פיהם מים ומשתפים פעולה עם מעשה הרמייה המביש הזה.

כעת, כל שעל הקורא לעשות זה להכפיל את האירועים המתוארים פי עשרות מונים, על מנת לקבל את התמונה האמיתית מהמתחולל בשטח, ולהבין את גודל המסע הזדוני האנטי יהודי וציוני המתחולל בגיבוי יהודונים מהתקשורת והשמאל הרדיקלי, כנגד בני עמם, בגיבוי התקשורת ומערכת המשפט.

ישווה כל קורא בנפשו האם מוכן הוא שימלאו את מוחו בשקרים ובכזבים מצוצים מהאצבע.

הגיעה העת שנאמר: אתם שם בתקשורת, נבזים שכמותכם, אנו לא פראיירים, עלינו לא תעבדו, אותנו לא תסובבו בכחש".

אהרון רול

amroll@sympatico.ca


#163,יזהירות, פרקליט מסוכן / קלמן ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.02.12 בשעה 08:56
בתגובה להודעה #0
זהירות, פרקליט מסוכן

רק הוקם צוות המאחזים החדש וכבר הצית "הארץ" סערה כשגילה שבצוות חבר עו"ד אלן בייקר, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ, שהעניק לא מכבר חוות דעת המוצאת דרך להכשיר את מגרון. כשטליה ששון, חברת מרצ, חיברה את דוח המאחזים וגם העובדים בקפיטריה של משרד המשפטים ידעו מה דעותיה הפוליטיות, לא כתבו ב"הארץ" דבר. למה? כי עו"ד טליה ששון היא פרקליטה ועו"ד אלן בייקר הוא ימני.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3352#responses


#164,יהתקשורת בישראל מסתירה מהציבור את האמת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.02.12 בשעה 09:04
בתגובה להודעה #0

http://rotter.net/forum/scoops1/17721.shtml


#165,יכך ביזבזה רשות השידור 4.7 מיליארד שקל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.02.12 בשעה 14:30
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.02.12 בשעה 14:44 בברכה, ליה
 
הוצאות הנהלה מנופחות, עלויות העסקה גבוהות והשקעה מינימלית במסך - דו"חות הביצוע של רשות השידור משש השנים האחרונות חושפים את המספרים האמיתיים מאחורי השידור הציבורי המקרטע בישראל  החשש: הרפורמה שבדרך לא תשנה דבר  שידור ציבורי במשבר.

4.7 מיליארד שקל - זה סכום הוצאותיה של רשות השידור בשש השנים האחרונות. רובו של סכום זה הגיע מכיסי אזרחי ישראל, המשלמים את אגרת הטלוויזיה והרדיו מדי שנה. לאן הועברו הכספים? דו"חות הביצוע של רשות השידור ל-2006-2011, שהגיעו לידי TheMarker, מגלים את היקף הבזבוז וההתנהלות הלקויה של הרשות, שהביאה להידרדרות מעמד השידור הציבורי בישראל.

בדו"חות נחשפים ההיקפים האמיתיים של הוצאות הרשות, שבהם דובר במשך שנים: העסקה של אלפי עובדים בשכר גבוה, הוצאות הנהלה מנופחות, עלויות גבוהות למחלקות השונות - ומנגד, השקעה דלה בתכנים.

במשך שנים נשלטה הרשות בפועל על ידי פוליטיקאים - שמינו את ראשיה, שלטו בתכנים המשודרים ודאגו שהרשות תישאר מוחלשת ונתונה לחסדיהם. המנגנון המסואב, שנחשף בדו"חות חריפים של מבקר המדינה, הצמיח רשות חסרת שיניים, שלא עמדה ביעדיה ועברה על הוראות החוק בכל הנוגע למינויים ולהיקף השקעה בהפקות מקור חיצוניות.

ההנהלה הנוכחית של הרשות, שנכנסה לתפקידה ב-2011, מנסה לבדל את עצמה מקודמותיה ולהשמיע קולות אחרים. גולת הכותרת של פעילותה היא המתווה ליישום הרפורמה ברשות. כבר יותר משנה שהרפורמה תקועה בשל קשיי מימון. בשבוע שעבר הודיעו במשרד האוצר וברשות כי הגיעו להסכמות לגבי מתווה המימון. עם זאת, בפרקליטות המדינה הכחישו את קיומן של הסכמות כאלה.

לפי מתווה הרפורמה, 700 מתוך כ-1,900 עובדי הרשות יפרשו מרצון, והרשות תשקיע 330 מיליון שקל בשדרוג טכנולוגי. המימון יורכב ממענק של 90 מיליון שקל מהאוצר, הלוואה של 240 מיליון שקל והלוואת גישור של 400 מיליון שקל עד להשלמת מכירת נכסי נדל"ן של הרשות. במקביל, תשקיע הרשות בבניית בית רשות השידור ברחוב יפו בירושלים.

הרפורמה המיוחלת מעוררת סימני שאלה רבים בענף התקשורת. בין היתר טוענים המתנגדים לה כי הרשות תפנה תקציבים לשדרוגים טכנולוגיים ולתוכניות בנייה וכי העובדים האמונים על יישום הרפורמה לא מונו על סמך קשריהם ולא על בסיס כישוריהם. בנוסף מותחים המתנגדים ביקורת על כוונת הרשות להשקיע עשרות מיליוני שקלים בהקמת ערוץ חדשות, שיסיט תקציבים מתכנים אחרים.

הדיונים סביב יישום הרפורמה הרפורמה ברשות הואצו בשבועות האחרונים לקראת הגשת תשובת המדינה לבג"צ בעניין עתירת ארגוני היוצרים. העתירה נוגעת להיקף ההשקעה של רשות השידור בהפקות מקור חיצוניות - 25 מיליון שקל ב-2011, 3% בלבד מהכנסות הרשות - לעומת הוראות החוק, הדורשות השקעה של 36% מההכנסות. במתווה הרפורמה סוכם כי גם ב-2012 לא תעמוד הרשות במכסה, ותקצה 15% מהכנסותיה להפקות, שיעור שיעלה באופן הדרגתי עד לסכום המלא בתוך חמש שנים.

הסיכום הזה, כמו גם היבטים אחרים של הרפורמה, מצריך שינוי חקיקה בכנסת. בשלב זה נראה כי עוצמת לשכת ראש הממשלה ומשרד האוצר, המעוניינים ברפורמה, תביא לתמיכת הקואליציה בה. ואולם, היוצרים, המתנגדים למתווה הנוכחי, מבטיחים לצאת למאבק כדי שהמספרים של שש השנים האחרונות ברשות לא יחזרו על עצמם גם בשש השנים הבאות.

http://www.themarker.com/advertising/1.1645709

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=294781

תגוביות:

1.הרכבת ורשות השידור כדוגמא ומשל. ההסתדרות צועקת בקול על פגיעה בעובדים, כשהדוגמאות ברכבת וברשות השידור מראות ההיפך.
עובדים עם קביעות בשכר אסטרונומי, שלא עושים כלום. ממשלה חידלת אונים שלא מצליחה להעביר רפורמה כלשהי בשרות או באיכות, והאזרח העובד ומשלם המיסים ממשיך לממן את העובדים הותיקים הלא יעילים, ובעיקר המשומנים היטב בכספנו, וזה ראש הממשלה שסיפר לנו על השמן והרזה וזה נכון. האזרח המסכן והרזה מממן וסוחב על גבו את הועדים והעובדים השמנים והלא יעילים של הרכבת ושל רשות השידור, ובמקום לכוון את צעקתו למקום הנכון, למחדלי הממשלה הגדולים שמאפשרים את המשך שלטון הועדים המחבלים, עסוק במחיר ה"פסק זמן"...


#166,י''טרור תקשורתי''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.02.12 בשעה 15:57
בתגובה להודעה #0
דרך הסיקור התקשורתי של מחאת הקיץ האחרון עמדה במוקד המושב בכנס ירושלים שעסק באופן הסיקור של נושאים חברתיים. האם התקשורת משקרת?

מעורבות חד"ש הוסתרה. ליבסקינד

'ממחאת האוהלים ועד הדרת נשים – סיקור עובדתי או קמפיין תקשורתי?' היה נושאו של אחד המושבים הסוערים שהתקיימו בכנס ירושלים התשיעי של העיתון "בשבע".

בראשית המושב התייחס לסיקור התקשורתי של מחאת הקיץ העורך הראשי של אתר ערוץ 7, עוזי ברוך, אשר טען כי מעטה הצביעות התקשורתי היה הפעם עבה מתמיד, "האוהלים ברוטשילד אינם חוקיים יותר ממאחזים אותם מפונים ביהודה ושומרון באישון לילה".

לדבריו, "עיתונאים לא שאלו את השאלות הקשות למעט שרון גל שחטף ביקורת חריפה על כך. ערוצי התקשורת ניהלו את מחאת האוהלים. בסופו של דבר כלי התקשורת הפסידו מהפסקת הפרסום ולכן היחס למחאות קרובות בעתיד יהיה אוהד פחות".

ברוך אף טען, כי הסיקור התקשורתי של נושא הדרת הנשים הוא לא יותר מאשר "סיכול ממוקד לחברה החרדית". לדבריו "ממתי אכפת לציבור החילוני מה קורה באוטובוס חרדי, זהו בלוף אחד גדול".

איש ערוץ 2, עמית סגל, התנגד לדבריו של ברוך ואמר, כי "אין קונספירציה שמאלנית, לא דומה גוש קטיף למחאה החברתית – אחוז התמיכה של העם הוא שונה לחלוטין ולכן הסיקור יהיה בהתאם. שאלות קשות אכן נשאלו. להתבכיין תמיד אפשר, תקשורת מגזרית אינה הדרך לתיקון עוולות תקשורתיות אלא תקשורת כללית. הדתיים הלאומיים הזניחו את התקשורת ולכן הסיקור הוא בהתאם".

במהלך המושב התפתח דיון בין שני עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד ושלום ירושלמי אודות השאלה מה תפקידה של העיתונות בסיקורה של מחאה דוגמת מחאת הקיץ האחרון.

לטענתו של ירושלמי, "תפקיד העיתונות הוא להילחם עבור צדק חברתי, לדאוג שנהיה מדינה נורמאלית כמו באירופה או באמריקה. שרון גל (עתונאי ערוץ 10 ששאל את דפני ליף על שירותה הצבאי - ש.פ) עשה מעשה שלא ייעשה, שירותה הצבאי של דפני ליף אינו רלוונטי להצלחתה בהוצאת מאות אלפים ברחובות".

ליבסקינד תקף את דבריו וטען כי התקשורת מעלה בתפקידה, "מי מחליט אילו מטרות הינן ראויות? מערכות עיתונים פורסמו ביודעין נתונים שקריים, למערכות היה עניין לנפח כדי לייצר את אם כל ההפגנות, כולם ידעו שמאחורי מחאת העגלות פעילות של חד"ש אך דאגו בכוונה להסתיר את העובדות".

ליבסקינד אף הביע פסימיות באשר לאפשרות של השפעה על התקשורת, "הדתיים המעטים ככל שיהיו בתקשורת הכללית אינם משנים דבר. עיתון ישראל היום מסוכן יותר מעיתון הארץ לדעתי מכיוון שאין לו תפיסת עולם אידיאולוגית שלמה, אלא תפיסת עולם עבור איש יחיד, הכתבות הבזויות שפורסמו בסוף השבוע שעבר לאחר התפטרותם של יועז הנדל ונתן אשל מלשכתו של ראש הממשלה משקפות את תפיסת העיתון".

סתיו שפיר פנתה אל הקהל בכנס ירושלים ואמרה, "חבל שלא השתתפתם במחאה החברתית – זה היה המאבק הציוני ביותר שיכול להיות, ובמקום לחבק ולהצטרף עולה חשדנות שאינה מובנת. כאשר אנו נלחמנו לגרד שקל אל שקל כדי לממן את המאבק פורסמו בתקשורת מאמרי קונספירציה על מימון ממקורות שונים. יכלה להיות לי קריירה אקדמית אך בחרתי לעזוב בשביל הצדק החברתי".

את הקמפיין התקשורתי בנושא הדרת הנשים הגדירה שפיר כ"מאבק להשחרת הציבור החרדי".

במהלך המושב הוצג סקר מיוחד שבוצע ע"י מכון מאגר מוחות עבור כנס ירושלים התשיעי של העיתון 'בשבע' בקרב הציבור היהודי בארץ במגמה לבחון את עמדותיו ביחס לאופן הסיקור של ערוצי התקשורת בנושא עסקת שליט ובנושא מחאת האוהלים.

בסקר עלה כי רוב גדול מבעלי הדעה (69%) סבור כי בנושא העסקה לשחרור גלעד שליט תמורת אלף מחבלים, ערוצי התקשורת בישראל סיקרו את הנושא באופן מוטה לטובת ביצוע העסקה. כרבע (27%) סבורים כי הסיקור התקשורתי היה מקצועי ואובייקטיבי.

רוב גדול מבעלי הדעה (65%) סבור כי בנושא מחאת האוהלים בקיץ האחרון, ערוצי התקשורת בישראל סיקרו את הנושא באופן מוטה בעד המחאה. כשליש (32%) סבורים כי הסיקור התקשורתי בנושא המחאה החברתית היה מקצועי ואובייקטיבי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/234277


#167,ימדוע פועלת התקשורת למניעת תקיפה ישראלית באיראן?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.03.12 בשעה 09:22
בתגובה להודעה #0
אמנם ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש משריו לסכור פיהם באשר לסיכויי התקיפה הישראלית באיראן, אלא שראש הממשלה אינו שולט במוצא פיהם של אבירי חופש הביטוי "הנכון לשעתו", הם אנשי התקשורת.

לכאורה חייבים היינו לקיים דיון מושכל בצורך ובאפשרויות התקיפה, דיון פלורליסטי פתוח והוגן,] אלא שאיצטגניני וידעוני התקשורת מייתרים כל צורך בדיון בסוגיה.

הם כבר קיבעו לכאורה דעתם ולקחו צד, דהיינו, כולם עד אחד הינם כנגד התקיפה.

מדי יום קופץ האוויל התקשורתי התורן וממתיק באוזנינו סוד כי אל לנו לתקוף באיראן.

והסיבות? אם לסכם, למרות המלל הרב, אין סיבות ממשיות. לכאורה, אסור לנו לתקוף פן יבולע לנו.

כותב טורים אלה נמנע בכוונת מכוון בעבר ואף כאן מלהביע דעה בעד או נגד תקיפה ישראלית באיראן. הסיבה לכך מובנת. כל דעה שנביע, סיכויה להיות נכונה הינן בדיוק כסיכוי של "השודד בעל היד האחת" ב"קזינו איראן", להביא לנו את הזכיה הגדולה. אנו האזרחים חסרים מידע חיוני מוסמך ועדכני, על מנת לחרוץ דעה מושכלת בעד או נגד התקיפה, והמשכיל בעת ההיא יידום.

אלא שהגיון זה אינו עובד אצל "הנכונים לשעתם". הם נתקפו בחיידק הטורף של הפטפטת (מוכוונת אינטרסי חוץ, אנטי ישראליים) ועמלים ליצור דעת קהל נגד התקיפה, מתוך כוונה ליצור מאסה קריטית למול מנהיגינו, אשר תשכנעם לא לתקוף באיראן.

אנשי התקשורת חסרים מידע, וזה הקיים בידם אינו מפורט יותר מהמידע אודות התקדמות הגרעין האירני, כמו המידע שבידי איצקוביץ נהג המונית מכרמיאל ומסעודה עקרת הבית מאופקים.

מדוע בכל זאת מתעקשים העיתונאים לנסות ולשכנע את מנהיגינו כנגד התקיפה?

להבנת הרקע הסובב את ההתנהלות העיתונאית עלינו להתרומם כך וכך אלפי מטרים באוויר ולבחון את התמונה הרחבה יותר.

בנקודות מסוימות בעולם מתנהל מסע מתוזמר לדה-לגיטימציה, להפיכת מדינת ישראל למדינה מצורעת, מדינה שאין לה זכות קיום.

המסע הזה אומנם נשען על הפזורה הערבית איסלמיסטית בעולם, אך מוזן ומנוהל על ידי גורמים שונים לחלוטין.

הסיבה הברורה לכאורה העולה בדעתו של אדם היא, שמדינת ישראל מהווה מכשול עבור מעצמות המערב להשיג גישה נוחה וזולה יותר לאוצרות הנפט של המזרח התיכון תוך ריקודי "קומבייה" סוערים עם מדינות ערב, כל עוד היא קיימת כמכשול. טיעון זה הוא נכון ומחזיק מים, אלא שהינו הטיעון הנכון לרובד הנמוך יותר, ובא לכסות על הגורמים לאשורם המנהלים את המסע האנטי ישראלי בעולם.

קיימת סיבה עילית נוספת הרובצת כענן שחור מעל טיעוני הצורך בנפט, ואלה הם סוחרי הנפט הגדולים בעולם אשר שלא במקרה מהווים גם השכבה השלטת והמכוונת את אירגוני "הסדר העולמי החדש".

אם השגת נפט זמין וזול נראה כסיבה טובה דיה לרצון להיפטר ממדינת ישראל היהודית על ידי הפיכתה למדינה ערבית פלשתינית, הרי שקיימת סיבה עילית יותר, חובקת עולם יותר, המובלת בידי מנהיגי "הסדר העולמי החדש", וזו הינה שוב מדינת ישראל התקועה לאותם אנשים כעצם בגרון ומפריעה להשגת שליטה מלאה על הקורה במזרח התיכון, בדרכם להשגה שליטה כלל עולמית, באמצעות פירוק הלאומים והקמת ממשלת-על עולמית רודנית, וטוטליטרית.

איראן גרעינית או איראן הרחוקה אך כפסע מהשגת נשק גרעיני הינה שלא במפתיע אינטרס מובהק של אותם אנשי "הסדר העולמי החדש".

גם אם לא תייצר איראן נשק גרעיני אלא תהיה קרובה להשגתו במרחק נגיעה, הרי המטרה מבחינתה הושלמה.

איראן תוכל לאיים על ישראל (ועל מדינות שאינן עדיין בשליטה שיעית-איראנית), בשימוש בנשק זה, תוך שיודעת כי הלך הרוחות במערב מייחס תכונות של "כלב משוגע" למנהיגים האיראנים המסוגלים (לכאורה - אך הם לא) ללא הנד עפעף להשתמש בנשק זה כנגד ישראל.

כמובן שמאותו רגע בו נוצר מצב זה ישראל הופכת לברווז צולע.

די באיום כי איראן תשליך פצצה גרעינית הנמצאת בידיה ומוכנה להטלה על ישראל, על מנת לשתק כל תכנון ישראלי אפקטיבי התקפי כתגובה לירי רקטות מסיבי של חמאס וחיזבאללה סוריה ואיראן על מרכזי הערים בישראל.

אפשרי בהחלט שישראל תעדיף ספיגה של מטחי טילים קונבנציונלים על ערי ישראל ללא תגובה ממשית, למעט משענת הקנה הרצוץ של ההגנה האוירית הטילית הרב - שכבתית שעדיין אינה מתפקדת כיאות, כנגד מטחי מאות טילים בו זמנית, מאשר להסתכן בפצצה גרעינית על ראשינו. דהיינו, איראן אינה חייבת להיות בעלת פצצה מוכנה באמתחתה או אף להטילה במידה וכבר מוכנה בידיה. די לה כי תיצור המצג כי הפצצה בידה, ותיצור הרושם כי היא מוכנה להשתמש בה בכל עת כנגד ישראל.

קל וחומר, כאשר יהיה בידה של איראן נשק גרעיני ממשי ומוכן להטלה. כל העיצורים והחסמים המוטלים על יוזמות ביטחוניות וצבאיות ישראליות כנאמר לעיל יועצמו מונים רבים עם הימצא פצצה ממשית ביד איראן.

בדיוק במצב כאוטי זה מעונינים אירגוני "הסדר העולמי החדש" (סי.אף.אר. ובילדרברג).

אין ספק כי אירגוני "הסדר העולמי החדש" רואים ברכה רבה באיראן גרעינית אשר תהפוך את מדינת ישראל למדינה דמויית מדינת "ישראטין" כמאמר המנוח קדאפי, ובא לעולם גואל.

כאשר אנו גורסים קיום יחסי תקשורת-הון-שלטון בהקשרה האמריקני–אירופי, הרי שמרביתה המכרעת של אותה תקשורת חוץ נמצאת בידי אלי- הון, בתי מלוכה, טייקונים ובנקאים בינלאומים.

אלה הם אחד לאחד חברי אירגוני "הסדר העולמי החדש" (כאמור, סי.אפ.אר. ובילדרברג), כולם, עד האחרון שבהם.

קשרי התקשורת העולמית והישראלים הינם ברורים.

כולם חולקים את אותה השקפת שמאל רדיקלי. אוניברסליות עולמית שפירושה המעוות הינו יצירת ממשלה עולמית אחת (טוטליטרית-דיקטטורית) הנבחרת על ידי עצמה מתוך עצמה (בית המשפט העליון הישראלי היה לו מהיכן להעתיק – ואכן שלא במפתיע חלקם של חבריו נמנים על הארגון העולמי הזה – אופס, אחד פחות), צבא עולמי אחד, משטרה עולמית אחת וכן הלאה, תוך ביטול מוחלט של מדינות הלאום, גבולות וחסמים לאומיים, אתנים ודתיים. אהה כן, וגם "מזרח תיכון חדש" העוקב אחר "הסדר העולמי החדש".

רבות דובר על אותם קשרי הון-שלטון-תקשורת גם במקומותינו.

אין ספק כי ישנם גורמי הון בישראל הקשורים או חברים באירגוני "הסדר העולמי החדש" ומקבלים הוראותיהם מחוץ לגבולות ישראל.

אין גם ספק כי קיימים עיתונאים בכירים (התבוננו ימינה ושמאלה – הזיהוי הוא קל) הקשורים בקישרי טובות הנאה תמורת שרותי סחריר בתוככי מדינת ישראל.

הערה, לא נחשוף כאן יתר על המידה (קיימים מעטים היודעים) אך קיימים אלה הנמנים על הצמרת השלטונית במדינת ישראל, בעלי מספרי חבר 2804, 2894, באירגון "הסדר העולמי החדש" סי.אפ.אר.

נראה, ובכל הזהירות הדרושה, כי הללו משרתים שני אדונים, דהיינו, את הציבור בישראל ואת אדוניהם מעבר לים, והמדובר הוא בנאמנות כפולה כאשר איזו הראשונה מהן אינו וודאי.

כאשר אנו מצרפים את כל הגורמים והעובדות, המוצקות והנסיבתיות יחדיו, אנו אכן עדים לתזמורת הבצורת המתוזמנת בתקשורת הישראלית כנגד התקיפה באיראן מטעמים אשר רובם אינם ממין הענין.

כמובן שבמידה והם טועים הרי תמיד יכולים הם לטעון "אמת לשעתה", וזאת במדה וייוותר מהם שריד ופליט שאינו מפוחם לחלוטין מהשואה הגרעינית שאנו עומדים לפניה כאפשרות בהחלט ריאלית.

לאלה מהקוראים החפצים לקבל באורח פרטני יותר את האמור לעיל באשר לאירגוני "הסדר העולמי החדש" והשפעתם המכרעת על התנהלות המימשל הישראלי, בפרט משך שני העשורים שחלפו, לאלה החפצים לדעת מדוע הדברים אינם מתנהלים במקומותינו כפי שאמורים להתנהל, הם מוזמנים לעיין בספרי (החינמי) שהקישור אליו נמצא בסיפא למאמר זה, בשם "משנאי החינם בנינו", בפרק ראשון בשם (ואיך לא): "הסדר העולמי החדש".

אין בידינו הוכחות ישירות לקבלת טובות הנאה של אנשי תקשורת בתמורה לכתבות בעלות גוון פוליטי ומדיני בכיוון מסויים. אך ההוכחות הנסיבתיות הינן חזקות ביותר.

אין הן מוצקות כדוגמת ההוכחות הישירות, אך הינן קרובות אליהן באופן מרשיע.

ההתגייסות התקשורתית נגד התקיפה הינה יותר ממרעימה, הינה פושעת.

איננו באים לטעון כי התקיפה באיראן הינה מחוייבת המציאות, שכן אפשר והיא לא.

אך לבוא ולטעון טענות מופרכות נגד התקיפה בלא בסיס מוצק ובלא ידע אמין ומוסמך הינו כאמור פשע כלפי אזרחי מדינת ישראל, אשר תוצאותיו מי ישורן.

ראש ממשלת ישראל נתניהו אמר לערך זאת: "סיתמו את פיותיכם לעזאזל", והוא צדק.

התקשורת הישראלית, בחלקה (ראה הערכים "הארץ", "ידיעות אחרונות, גלי צה"ל, ערוצים 2-10 ודומיהם), אינה משרתת את הדמוקרטיה הישראלית, אלא את האנטישמים בעלי כוונות ההשמד כנגדנו מארצות הים.

התקשורת הישראלית פועלת חלקה הקטן ללא כוונת זדון, וחלקה בכוונת מכוון, כנגד האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל.

אנו כישראלים אל לנו לתמוה.

ידיעות רבות מאששות את הסברה כי בעת מלחמת לבנון 2, בשם רדיפת רייטינג חסרת מידה ומצפון, העבירו עיתונאים ישראלים בשידוריהם נקודות ציון אמיתיות, מסכנות חיי ישראלים, למטווח רקטות החיזבאללה על ערי וישובי ישראל, בעודם מודעים לנזק שהם גורמים, אך מתעלמים.

מכיוון שגם עזמי בשארה הבוגד הערבי-נוצרי–"ישראלי" עשה כן, אזי מהו ההבדל בין עיתונאינו הלא חביבים והבוגדים כמאור הדור (ח"כ) בשארה (טיבי וזועבי – מאחוריכם)?

ניתן לומר כי חצרנו התקשורתית האחורית מדיפה ריח באושים.

השיטה בה נוקטת העיתונות הינה זריעת פחד בציבור מפני תקיפה באיראן.

מדי יום מתפרסמים מאמרים המציינים את מספר הטילים המכוונים לעבר ישראל והמוכנים לשיגור מיידי.

מועצמים תיאורים אודות תגובת עולם האיסלאם כנגד ישראל במידה ונתקוף באיראן.

אכן זה הינו מצב חמור, אך אם בזריעת פחד עסקינן, מה באשר למאות אלפי ההרוגים ועוד מאות אלפי נפגעי קרינה, הצפויים להיוותר בינינו במידה ותהיה התקפה גרעינית על ישראל?

הנכלולים התקשורתים מגלגלים עינים ולואטים באוזנינו כי אל לה לתקשורת לזרוע בהלה בציבור, ולכן אינם נותנים המשקל הראוי לסכנה האטומית.

אכן אמת ויציב.

אך אם כן, מדוע הם זורעים בהלה מפני גשם הטילים הצפוי במקרה תקיפה?

עיתונות הוגנת (אין חיה כזו בישראל) היתה חייבת להביא לדיון ציבורי הוגן ואובייקטיבי את שני צידי המטבע לתקיפה או להימנעות ממנה.

או לחילופין, מה שנאות יותר, לסכור קולמוסיהם ולהתייחס לנושא מהפאן האקדמי בלבד.

סימוכין: "משנאי החינם בנינו"

http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf

אהרון רול

amroll@sympatico.ca


#168,יייצוג הולם גם ברשות השידור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.03.12 בשעה 18:36
בתגובה להודעה #0
הישג חשוב לציבור הדתי-חרדי: המועצה המפקחת על רשות השידור ותכני השידור תתמנה על פי ייצוגה באוכלוסיה בישראל.

הצעתו של של יו"ר האיחוד הלאומי, חה"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), התקבלה היום (ב) ומעתה בחוק רשות השידור ייקבע כי "הרכב המועצה ישקף, באופן הקרוב ככל האפשר, את מגוון הדעות הרווחות בציבור".

בועדת הכלכלה של הכנסת התקיים דיון סוער בנושא הרכב המועצה. ח"כ כצל'ה טען כי הסעיף הקיים בחוק הקובע כי "הרכב המועצה ישקף, במידת האפשר, את מגוון הדעות הרווחות בציבור" יוצר עיוות ובשל כך ציבורים ציבורים גדולים מרגשים ניכוח וקיפוח בשידור הציבורי.

בימים אלו עוסקת ועדת הכלכלה בגיבוש חוק רשות השידור החדש כפי שהונח לפניה על ידי הממשלה. וגורמים שונים פועלים ליישורת אחרונה של מספר סעיפים השנויים במחלוקת.

לאחר מאבק ממושך של יו"ר האיחוד הלאומי ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) לשנות את סעיף 14ד הקובע את הרכב הגוף המפקח על רשות השידור ותכני שידוריה, התקבלה היום הצעתו לפיה ייכתב מפורשות בחוק שהגוף המפקח צריך לייצג את מגוון הדעות באוכלוסיה בישראל.

כצל'ה טען בדיון היום "הגדרה זו של 'במידת האפשר' יוצרת לגיטימציה לכל הרכב של המועצה. למשל, במליאת רשות השידור היוצאת היו רק שני נציגים חובשי כיפה מתוך 31. זו רק דוגמא לחוסר הייצוג של האוכלוסיה במועצה.

ישנם רבים הסבורים שהיותם של שידורי רשות השידור רחוקים כל כך מרוח הקונצנזוס הישראלי נעוצה בהיעדר גוף מפקח שאכן מייצג את האוכלוסיה שרשות השידור משדרת אליו. על כן דרוש יש לכתוב בחוק כי הייצוג ייקבע לפי המפתח המגזרי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה", אמר.

בישיבת הוועדה התקיימה התנצחות נוקבת בין נציגת משרד המשפטים עו"ד דנה נויפלד שטענה כי היא מבינה ללבו של הציבור המרגיש מקופח, אך לא ניתן לכמת למספרים את ייצוג הציבור בגוף המפקח.

כצל'ה השיב לה: "איך היית מרגישה עם היו 29 חרדים ודתיים מגודלי פאות וזקן ורק 2 חילוניים במועצה? האם גם אז היית טוענת כך"?

לבסוף התקבלה הצעתו של יו"ר הוועדה ח"כ כרמל שאמה-הכהן כי המילים "במידת האפשר" יוחלפו במילים "באופן הקרוב ככל האפשר".

בעד נוסח הפשרה הצביעו חברי הכנסת שאמה-הכהן, אלכס מילר, ישראל אייכלר, אברהם מיכאלי ויוליה שמאלוב.

בסיום הדיון הודה ח"כ כצל'ה ליו"ר הוועדה ח"כ כרמל-שאמה הכהן על מאמציו והצלחתו לסייע בהישג החשוב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/234625


#169,יבניזרי ישראל זו המדינה הכי אנטישמית בעולם
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.03.12 בשעה 10:17
בתגובה להודעה #0
בניזרי:

"אחת התובנות שיש לי עכשיו, או בעצם היו לי מאז ומעולם, שאני יכול לצאת בהצהרה שמדינת ישראל זו המדינה הכי אנטישמית בעולם. התשקורת הזאת פשוט מרעילה את דעת הקהל הישראלית. כל היום מחדירים שנאה והסתה נגד החרדים ונגד היהדות. כשאני שומע שכמעט כל אייטם שני שלהם זה חרדים, כשאני שומע את נחמיה שטרסלר שאינו פוסק מלהסית נגד החרדים ומכנה אותם פרזיטים וטפילים, את כל בכירי העיתונאים שפשוט מתירים את דמו של הציבור החרדי בדברי בלע והשמצה, מה כבר יש לי לומר".

"שודדי הקופה הציבורית, עלוקות, אוכלי חינם, סוחבים אתכם על גבינו, סחטנים, גנבים, ועוד מילון של אוצר מילים שאני מתבייש לומר אותו. אלו מושגים שנאמרו בשואה כנגד יהודים. גם אז אף אחד לא קם למחות כנגדם, וגם היום איש אינו מוחה נגדם. להם מותר להגיד "כל הכסף הולך לדתיים", ולנו לא. אין כתבה בטלוויזיה, אין תוכנית שלא משמיצים את החרדים, שלא קשורה לדתיים והסתה. ואתה אומר רגע, מה זו הליגה נגד אנטישמיות בעולם, על מה הם נלחמים? כשלוקחים דימויים קיצוניים נגד יהודים, כשמסיתים נגד יהודים. מה קורה במדינת ישראל בשנים האחרונות? ואין מי שיגיד מילה. לצערי זוהי התמונה העגומה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/234706


#170,יק.ליבסקינד פותח פה על התקשורת במחאה ''החברתית''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.03.12 בשעה 20:49
בתגובה להודעה #0
http://www.youtube.com/watch?v=fwzv74b2sWk&feature=player_embedded

#171,ימוטי גילת חושף את דרכי העבודה של ברק בייניש והעיתונות!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.03.12 בשעה 00:04
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.03.12 בשעה 00:12 בברכה, ליה
 
מעשיו של דרעי דמו למעשי כל אנשי מפא"י והשמאל מאז ומעולם

ספרו של מוטי גילת על דרעי ורבין חושף יותר מכל את אוליגרכית בג"צ ותפירת התיקים באמצעות ה"תקשורת" ה"ישראלית".

תפרו לדרעי תיק על מנת לא לאפשר לש"ס לחדור למגדל השן שלדעת האוליגרכיה שגנבה את המדינה ואת בג"צ, שייך לה ולנאוריה!

מוטי גילת חושף את דרכי העבודה של ברק בייניש והחונטה. השחיתות של השמאל ושל דרעי זהה, וזה בדיוק מה שאמר רבין לחריש, ובצדק!

מעשיו של דרעי היו דומים למעשי כל אנשי מפא"י מאז ומעולם , מה שמצביע על רמת הצביעות והרמיה של השמאל בישראל.

איני מצדיקה את דרעי ואפילו מתעבת אותו בשל עמדותיו הפוליטיות בנושא הסכם אוסלו, אך להאשים אותו כפי שגילת וכל המערכת המשפטית הצבועה והרקובה האשימה היתה רמיה והטעייה.

דרעי הלך בדרכי השמאל.

ורבין וכל הפוליטיקאים של השמאל היו מושחתים מאז ומעולם.

לסיכום: כל האנשים המתוארים בספר הם מעוררי תיעוב באותה מידה, ופועלים כולם ממניעים כוחניים ותאוות שלטון.

הסמול רצה לחסל את החדירה של ש"ס לארמונות השלטון שלו. ואני מסכימה עם ד"ר בר ניר בנוגע לפעילות אותו סמול מתוסכל במאמציו לחסל את נתניהו! (הנמשכים עד היום בכל הכוח).

כל זרועות האוליגרכיה המשפטית בפעולה - זה מה שאנחנו רואים!

כמו שמסביר פרופ' מאוטנר היטב: השמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו לבג"צ ולמערכת המשפט, ומשם מנהל את הפעילות הפוליטית שלו בתמיכת התקשורת. מוטי גילת בטפשותו חושף זאת מצויין!

ושרבין היה חסר מצפון ולב ידענו ביום בו השתתף בירי ורצח יהודי אלטלנה!

**

לעיון הכתבה על ספרו של מוטי גילת קללת דרעי:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=313053

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=313379


#172,יעיתון ''הארץ'' כבר מזמן איננו עיתון ישראלי / ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.04.12 בשעה 23:10
בתגובה להודעה #0
בשבת האחרונה הסתיים משחק הכדורגל בין מכבי פתח תקווה להפועל חיפה באלימות מכוערת.

עלי חטיב, שחקן חיפה, התפרע וניסה לתקוף שחקן פתח תקוואי. מאמן השוערים של פ"ת וחבר הנהלת הקבוצה היכו אותו בברוטאליות, כשהאחד נוגח בראשו והשני בועט בו ושובר את שיניו, בעודו מוטל על הדשא.

לשני הבריונים הללו מגיע עונש חמור על מעשיהם.

בעיתון "הארץ" ראו ערבי על הרצפה והדמיון החל לעבוד שעות נוספות.

"שחקן ערבי מהפועל חיפה הוכה בקטטה בתום משחק כדורגל", ניתנה הכותרת לפרשה, כאילו ערביותו של חטיב קשורה לעניין וכאילו מדובר בפעולת "תג מחיר".

"הארץ" לא היה היחיד שהזדעזע מהסיפור. כל כלי התקשורת דרשו ענישה קשה לפ"ת עד כדי הורדת ליגה, אבל רק ב"הארץ" ראו בקרב בין הקבוצה לעלי חטיב קרב מאסף של "עופרת יצוקה" ולא היה חסר הרבה כדי שיזעיקו לכאן שוב את גולדסטון.

ומה הלאה?

בשבוע הבא, כשהשופט ירחיק בכרטיס אדום את וואליד בדיר, יכתבו ב"הארץ" שזה מימוש רעיון הטרנספר?

"הארץ" הולך ומאבד את זה.

אם בעבר ניתן היה לחלוק אידיאולוגית על הקו שלו אבל ליהנות מעיתונות עניינית, הסיפור הזה הולך ונמוג.

יותר מדי פעמים עבודה ראויה של כתבי העיתון הופכת, באמצעות עריכה מגמתית גסה, לנשק במאבק פוליטי.

מתישהו החליטו בממלכה של שוקן שהם כבר לא משלנו. ש"הארץ" לא צריך להיות עוד עיתון ישראלי או יהודי. לפעמים הם בוחרים לשבת על הגדר. לפעמים הם מדלגים לצד השני.

קחו לדוגמא את רצח חמשת בני משפחת פוגל באיתמר, אירוע שזעזע כל ישראלי. "ידיעות אחרונות" קבע בכותרתו הראשית למחרת את הביטוי "חיות אדם". "מעריב" בחר ב"הטבח". "ישראל היום" הלך על "הילדים נשחטו". ו"הארץ"? "הארץ" בחר לדווח בכותרת כי "יותר מ- 10,000 נעדרים באסון ביפאן". אחר כך תירצו בכירי העיתון שהרצח באיתמר הוא בסך הכל אירוע מקומי, בעוד הסיפור ביפן הוא אירוע גלובלי.

הרעיון הזה היה יכול להתקבל על הדעת אלמלא ניתן היה להוכיח בנקל שהוא לא מחזיק מים.

לפני חודש וחצי, לדוגמא, נהרגו ילדים פלסטינים בהתהפכות האוטובוס שלהם, כשהיו בדרכם ליום כיף ברמאללה. סיפור טראגי לכל הדעות. כך גם התייחסו אליו כל העיתונים שטיפלו בו בהרחבה.

רק "הארץ" בחר להפוך את התאונה הזו לכותרת הראשית שלו ביום שישי.

כשמדובר בפלסטינים גם תאונת דרכים יכולה להיות עניין גלובלי.

לפני קצת יותר מחודש ביצעה קבוצת ערבים לינץ' אכזרי בשני חיילים בחיפה. בין אם מדובר בסיפור לאומני ובין אם בסתם אירוע חוליגני, אין ספק שמדובר בסיפור עיתונאי שראוי לבולטות.

ב"הארץ" ראו ערבים מכים יהודים ובחרו לקבור את הנושא.

על שער העיתון הופיעו באותו יום סיפורים על התדמית המתחרדת של שכונת רמות בירושלים ועל התשובה של מכסיקו למכת הסמים.

הידיעה על הלינץ' בחיילים הופיעה בקטן כידיעת החדשות האחרונה לגמרי של העיתון. בתוך כפולת עמודים, שבצידה השמאלי מודעות בענייני תכנון ובניה ומכרזים של עיריית נהריה, יקנעם והרצליה ובצידה הימני מודעות אבל ותוצאות הגרלת הלוטו, נמצא מקום לדיווח מחיפה.

עברו כמה ימים, הפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום נגד התוקפים הערבים וחרף הדיווח הראשוני לא ייחסה לתוקפים מניע לאומני.

זו כבר הייתה סיבה מצוינת עבור "הארץ" להתייחס אל הסיפור כאל ידיעה חשובה, לקדם אותו לעמוד 6 ולהעניק לו כותרת גג: "הפרקליטות: הרקע אינו לאומני".

השבוע הביאה הכתבת הצבאית של העיתון, גילי כהן, סיפור ראוי ומעניין על מערכת לירי רקטות שרכש צה"ל מ"תעש", מערכת בעלת דיוק רב שתסייע לפגוע במפקדות טרור תוך הפחתת הסיכון לפגיעה בחפים מפשע.

הכותרת שהעניק "הארץ" לידיעה הייתה: "צה'ל מקים גדוד שיתמחה בירי רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסין".

אם הכותרת הזו מביאה אתכם לחשוב שצה"ל בחר לאמץ את שיטות הפעולה של בשאר אסד מחומס, רק דמיינו מה חשבו בעולם כשקראו את הכותרת הזו מתורגמת כמות שהיא במהדורה האנגלית של העיתון.

מורשת קרב בערוץ 2

לדפנה ליאל יש אג'נדה שמאלנית קיצונית. זה בסדר. לכולנו יש אג'נדה. אלא שכבר יותר מפעם אחת כתבתי כאן שהבעיה הגדולה היא שערוץ 2 לא מוטרד מכך שחלק גדול מהכתבות שלה - מנושא הדרת נשים, דרך ענייני ההתנחלויות ועד לנעשה במשרד החינוך - נראה יותר כמו מניפסט פוליטי יותר מאשר כמו עבודה עיתונאית.

במוצאי השבת האחרונה הקדיש הערוץ השני למעלה מעשר דקות כדי להלחם בסיורי המורשת של השר גדעון סער בחברון ובעיר דוד.

הציבור הישראלי מצביע ברגליים בגדול ושולח את ילדיו לסיורים הללו, אף שהם אינם בגדר חובה, אבל בערוץ 2 לא אוהבים את זה.

"חינוך לערכים או שטיפת מוח פוליטית", שאלה כותרת האייטם, כשהתשובה של ליאל ושל הערוץ טמונה בשאלה עצמה.

לליאל מפריע שאלפי תלמידים והוריהם בוחרים לנסוע עם בית הספר לקברי אבות האומה.

הטענה שלה ושל אנשי "שוברים שתיקה", שלהם העניקה במה נרחבת, לפיה משרד החינוך לא מראה לתלמידים מה מצב הפלסטינים שבדרך למערה, היא טענה מטופשת.

אברהם, יצחק ויעקב הם ההיסטוריה היהודית ולא סוגיה פוליטית, ומי שמתייחס אליהם כך מעיד בעיקר על עולמו שלו.

אבל יש משהו שהרבה יותר מטריד את ליאל. "האם ילד שלמד שמכאן צמחה ממלכת דוד יסכים לוותר על חברון ביום מן הימים?", היא שואלת.

והתשובה ברורה.

כדי שהילד יסכים לוותר על חברון כדאי להסתיר ממנו את קברות אבות אבותיו.

ממש כמו ששרת החינוך לשעבר, שולמית אלוני, המליצה בזמנה להפסיק את סיורי התלמידים לפולין, משום שהיא מצאה שהם חוזרים משם עם מטען לאומי.

או במילים אחרות: אם לימודי ההיסטוריה מביאים את הילדים לדבוק במולדתם ולסרב לוותר עליה, אולי עדיף שלא ידעו היסטוריה.

אם הבערות תותיר אותם שמאלנים, תחי הבערות. לליאל יש בעיה לא רק עם הסיורים בחברון ובעיר דוד, אלא בכלל עם העובדה שהשר סער הכניס לתכנית הלימודים לימודי תרבות ומורשת.

את התשובה הכי טובה סיפקה לליאל דווקא גננת מתל מונד שנתבקשה להסביר לה מדוע היא תולה את דגל ישראל בגן ופותחת את היום בשירת התקווה.

"אנחנו גן ישראלי", אמרה.

בערוץ 2 כינו את כל זה "תוכן לאומני".

כל אחד ועולם הערכים שלו. את הכתבה סיימו דבריה של הפרופ' ענת זוהר, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית, שמונתה לתפקידה על ידי יולי תמיר, פרט שליאל שכחה לספר.

זוהר הסבירה שכשאין די שעות לימוד במערכת, חייבים לוותר על משהו. נחשו על מה היא וליאל היו מוותרות.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3575#responses


#173,יהסופר השקרן מ''הארץ''... / בן דרור ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.04.12 בשעה 15:05
בתגובה להודעה #0
סיפורו המופלא של שונא ישראל, שטוען שגורם חשוך, ישראל כנראה, התלבש על זהותו. והאמת?

הקמפיין לקראת המשט התורכי הקרוב נמשך. לפי הבון-טון בחלק מכלי התקשורת העולמית, וגם הישראלית, מדובר במשלחת מלאכי שלום. חסידי אומות עולם. זה לא חשוב ולא ברור אם המשט יגיע. הרי "הסיוע ההומניטרי" הוא פיקציה. הדה-הומניזציה של ישראל היא העיקר.

במסגרת הקמפיין פרסם השבוע הסופר השבדי הנינג מנקל מאמר על עמוד שלם ומכובד ב"הארץ": "איך נפטרתי מהנינג מנקל המזויף". הוא טוען שם שמישהו זייף את זהותו, ושלח הודעות דואר שלפיהן הוא, כביכול, איננו רוצה שישראלים יוכלו לקרוא את כתביו. והוא, מעיד מנקל על עצמו, איש נאור שרוצה דיאלוג. בשם הנאורות הזו הוא טורח להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד, וגם מאשים את ישראל ברצח. הדברים נכתבו בעיקר כדי להסביר את הצטרפותו ותמיכתו של מנקל במשט התורכי הקודם, וגם בזה שמתעתד להגיע וספק אם יגיע. הרי מדובר בהומניסט דגול.

לפני שנבדוק את טענת הזיוף, שתבהיר מיהו השקרן, חובה להזכיר שפטרוני המשטים הם אנשי ה-IHH. עם שובם לתורכיה הם אצו רצו לאיראן, כדי להכריז במסיבת עיתונאים, יחד עם אחמדינג'אד: "אנחנו כאן היום עם הנחישות לבנות מזרח תיכון ללא ישראל ואמריקה, ולרענן את מחויבותנו להמשיך בדרכה של המאווי מרמרה". על ספינת השנאה שלהם הם צווחו את "חייבר חייבר אל-יאהוד ג'יש מוחמד סא-יעוד" - המנון השמדת היהודים של האיסלאם. ולמען הסר ספקות, אחד מראשי הארגון פרסם מאמר שכותרתו: "אללה הוא אכבר, זה הזמן לחסל את ישראל". אבל הסופר מנקל לא רואה, לא שומע לא יודע. הוא יצטרף לגזענים הללו, שמצהירים על ג'ונסייד למדינת ישראל, ויקרא לפעילות שלו "הומניזם אמיתי". משום שאידיוטים שימושיים לעולם אינם מתים. הם רק מתחלפים.

לא רק אידיוט. גם שקרן. באותו מאמר הוא רומז שישראל עומדת מאחורי האימיילים שלפיהם הוא אינו רוצה שישראלים יקראו את ספריו. ובכן, מתברר שאותו מנקל העניק ראיון מייד עם סיום המשט הראשון שבו השתתף. הדברים פורסמו גם ב-YNET וגם בוואלה. אבל מי יודע, ייתכן שהמוסד הישראלי השתיל את הראיונות הללו, וזה בכלל לא הוא. כך שאנו נאלצים להמשיך. ובכן, מנקל כתב יומן ארסי במיוחד ל"גרדיאן" הבריטי, על חוויותיו מהמשט הקודם. בין השאר הוא ציין שם, שהוא "שוקל להבטיח ששום דבר שאני כותב לא יתורגם לעולם שוב לעברית". ייתכן שהמוסד מצליח לזייף אימיילים וראיונות, אבל קצת קשה להניח שהמוסד השתלט גם על העיתון הבריטי.

כך שהתמונה מתבהרת: לא שקר, לא זיוף, לא מזימה של משרד החוץ הישראלי ולא של המוסד הכל יכול. הרעיון הוא של מנקל עצמו. אם היה מנקל כותב השבוע: הרעיון היה שלי אבל אני חוזר בי - ניחא. אלא שהוא עשה דבר אחר. הוא הפך את הרעיון שלו עצמו לשקר שמופץ בשמו על ידי כוחות האופל. הרמזים נשלחים לכיוון ישראל.

נניח לרגע למנקל. נניח גם לעובדה ש"הארץ" מעניק במה למאמר שמתובל באמרות שפר מסוג "ניצחון התבונה" ו"הומניזם", כאשר אלה עומדים לשירות ה-IHH והחמאס. לזה כבר התרגלנו. העניין הוא ש"הארץ" הוא תאום או בן משפחה של "הגרדיאן". מי שפרסם את מאמרו של מנקל היה יכול לבצע בדיקה קצרה ופשוטה. זה לא קרה. מה זה אומר על הסופר שמצטרף למשט שמוביליו מטיפים לחיסול ישראל? מה זה אומר על אותו עיתון "לאנשים חושבים" שנותן במה, ללא בדיקה, לתעשיית השקרים?

"ההיסטוריה מלמדת אותנו ששקרנים סופם להיחשף", כותב מנקל באותו מאמר. אפילו שקרנים צודקים לפעמים. מנקל השקרן נחשף. הבעיה היא ששקרים, לפעמים, מנצחים. אם לא נלחמים בהם הם מנצחים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2535


#174,יכתב גרמני: התקשורת הישראלית עוררה את העולם נגד ישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.04.12 בשעה 23:50
בתגובה להודעה #0
בראיון בתכנית "ערב חדש" עם אראל סגל, נפתלי בנט ועיתונאי גרמני, אולריך סאם.

בנט מסביר כיצד התקשורת העולמית כלל לא עסקה בפרשת סא"ל שלום אייזנר, עד שכלי התקשורת בישראל ניפחו את הפרשה בצורה מלאכותית, וגררו אחריה גינויים בינלאומיים לישראל.

ב- 0:40 העיתונאי הגרמני אורליך סאם מסביר שרק כאשר נתניהו ופרס גינו את המעשה, התעוררה התקשורת הבינלאומית.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P106.jsp?id=40438


#175,ידרישה לפטר את אור הלר - כתב ערוץ 10
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.04.12 בשעה 22:45
בתגובה להודעה #0
אור הלר, כתב ערוץ 10, פרסם שיחה פרטית בין אם שכולה לקצין צה"ל. הוגשה נגדו תלונה בחשד להאזנת סתר בניגוד לחוק.

בסרטון ניתן לראות כי להלר עבר עשיר של התנהלות עיתונאית קלוקלת ושימוש במיקרופון להשתלחות בצה"ל ובקציניו.

צפו בסרטון, הפיצו אותו וחתמו על העצומה. אסור לאור הלר להמשיך לשדר.

http://www.youtube.com/watch?v=6f2tmCiiwmM&feature=player_embedded


#177,יהציבור קובע: התקשורת אשמה ברוב הבעיות של ישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.04.12 בשעה 20:17
בתגובה להודעה #0
אם שואלים את הציבור הישראלי, מבין מכלול הבעיות הקולקטיבי "מנצח" הקיטוב החברתי. 45% ממשתתפי הסקר סבורים כי התקשורת אחראית במידה כזו או אחרת לתחלואים בתחום. 35% רואים בה אחראית ברורה לבעיות במערכת הפוליטית, ואילו 30% נותנים לה "קרדיט" בהידרדרות המצב הביטחוני.

סקר שערך מכון המחקר פאנלס עבור מגזין "פירמה" מגלה כי הציבור רואה בתקשורת אחראית כמעט לכל התרחשות משמעותית בציבור הישראלי, שלא לומר אשמה. המחקר נערך בקרב 300 משיבים, המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4all.

פס"ד של הציבור הישראלי: התקשורת אשמה בקיטוב החברתי, הכניסה את קצב לכלא, שלהבה את ההמונים לצאת לרחוב ותקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000743258

תגוביות:

1.התקשורת ניסתה להפיל את ביבי דרך קידום "המחאה החברתית", וניפוחה מעל ומעבר לכל פורפורציה. צחוק הגורל הוא שביבי התחזק מאז בסקרים והתקשורת עצמה היא שנפגעה מהמחאה - מאחר וההכנסות מפרסום פחתו מאוד בהשפעת המחאה.


#178,יקרן נויבך קוטעת באלימות ובגסות רוח את יריב לוין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 27.04.12 בשעה 10:05
בתגובה להודעה #0
בקטע של 6 דקות אין תשובה אחת של ח"כ יריב לוין שלא נקטעת על ידי קרן נויבך.

היא לא עוברת מסך ולכן סולקה מערוץ 1.

היא גם לא עוברת רדיו!

הגיע הזמן להחרים מידיה גם את המיקרופון הממלכתי שלנו!

קרן נויבך קוטעת את יריב לוין

http://www.youtube.com/watch?v=lVtRYW0LEZI


#179,ייעקב אחימאיר קיבל פרס ישראל על היותו הגון... צפו בסרטון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.04.12 בשעה 08:04
בתגובה להודעה #0
ראו את ההגון שקיבל פרס ישראל על הנחייה הוגנת - מתנהג בגסות כלפי הרב בן פורת.

כמובן שהוזמן רק אדם אחד להגן על הנאשם, ומולו הוזמנו 6 מתנפלים, להם עוזר אחימאיר לסתום לרב את הפה במקצועיות המאפיינת את התקשורת הישראלית, ולא מאפשר לו להשלים את דבריו עד סוף התוכנית.

הרב בן פורת מסנגר על הרב אמנון יצחק מול יעקב אחימאיר

הייתה בטלוויזיה תוכנית שמטרתה להכפיש את הרב אמנון יצחק ולהציג אותו כמסוכן לציבור. כאשר דיברו נגד הרב, המנחה יעקב אחימאיר נתן להם לדבר חופשי. כאשר הגיע תורו של הרב בן פורת להגיב על ההאשמות נגד הרב אמנון יצחק, הוא לא נתן לו לדבר, הוא תקף אותו בשאלות כמו: אתה שומע את הדברים החמורים האלה? האם זה לא מזעזע אותך? האם זה עושה לך משהו? ואחר כך הוא קטע אותו ולא נתן לו לסיים משפט, ואפילו היפנה כלפיו אצבע מאיימת. הוא הבטיח לו לאפשר לו לסיים את דבריו, ומנע ממנו לדבר עד סיומה של התוכנית!

http://www.youtube.com/watch?v=fXDDpf1SF0U

**************

מי הם עשרת הנבחרים לקבלת פרס ישראל?

פרס ישראל יוענק הערב (חמישי) בבנייני האומה בירושלים במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה יו"ר הכנסת ושר החינוך.

בתחום התקשורת יוענק הפרס ליעקב אחימאיר.

אחימאיר – עורך ומגיש תכניות בטלוויזיה הישראלית ובקול ישראל – הוא מן העיתונאים הוותיקים והמוערכים בתקשורת האלקטרונית בישראל. 50 שנה בקירוב הוא משמש בשידור הציבורי, שבו מילא תפקידים רבים של כתב בישראל ובחו"ל, עורך ומנחה במשדרי החדשות והאקטואליה המרכזיים וכן פובליציסט ומתעד. הוא התווה את דרכה של הטלוויזיה הישראלית על בסיס עקרונות מקצועיים: מהימנות חסרת פשרות, הפרדה בין דעות לעובדות, יסודיות, העמקה ורוחב אופקים. ב-17 השנים האחרונות הוא עורך ומגיש את תכנית חדשות החוץ 'רואים עולם', הנחשבת אחת התכניות הטובות והמעמיקות ביותר בתקשורת החדשות בישראל.

יעקב אחימאיר מתגורר בירושלים, נשוי לאורה, לשעבר מנכ"לית מכון ירושלים לחקר ישראל ובעלת תואר "יקירת ירושלים". הם הורים לאבישי ולענת ולהם שישה נכדים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/237091

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=326344




#180,ימתי גולן באריאל: אילנה דיין פשעה בכתבה על סרן ר'
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.05.12 בשעה 21:06
בתגובה להודעה #0
מתי גולן בפאנל בבית הספר לתקשורת באריאל: אילנה דיין פשעה בכתבה על סרן ר'

בבית הספר לתקשורת באריאל קיימו וועידת אזרחים שבה דנו בחקיקה להחמרת העונשים על פרסומי דיבה ולשון הרע בתקשורת.

אתמול (שני) נערכה במרכז האוניברסיטאי אריאל, ועידה ראשונה מסוגה בארץ, אשר עסקה בתיקון לחוק לשון הרע.

הועידה כללה פאנל מומחים בהשתתפות העיתונאים: מתי גולן, משה נגבי ואמנון לורד.

ועידת "אזרחים מסבירים" בבית הספר לתקשורת באריאל, נועדה לאפשר לדעות מגוונות של 'האזרח הפשוט' להישמע, בתקווה שדיון מעמיק והשמעת שלל דעות ייצור גם פיתרון לבעיות ולא רק יציף אותן.

את הוועדה ארגנו סטודנטים מבית הספר לתקשורת בניצוחו של ראש בית ספר לתקשורת ד"ר אזי לב און. "דמוקרטיה, זה הנושא העיקרי שלנו". פתח את דבריו ד"ר לב און.

התיקון לחוק לשון הרע הוגש בנובמבר אשתקד ע"י חבר הכנסת מאיר שיטרית. סעיפי התיקון כללו בין היתר הגדלת גובה הכנס מ- 50,000 שקלים ל- 300,000 שקלים ופרסום תגובה מלאה של מי שעלול להיפגע מלשון הרע בכלי התקשורת. החוק מתייחס גם לרשתות חברתיות ובלוגרים ובכך מתייחס גם למי שאינו עוסק בתקשורת.

לאחר נאומים של מארגני הוועידה ושלל תודות לנוגעים בדבר, החל פאנל שכלל שלושה עיתונאים מהשורה הראשונה, שהביעו את דעותיהם בנושא. הראשון לעלות לבמה היה משה נגבי, פרשן המשפטי של קול ישראל והערוץ הראשון וכן כותב מאמרי דעה בגלובס והארץ. נגבי הדגיש את חשיבות הדיון בנושא והוסיף כי הוא עצמו נכווה מהוצאת דיבה של התקשורת בעברו הרחוק וטוען כי השלכות לכך קיימות אצלו עד היום. "אני נשארתי עם צלקות גם עשרים שנה אחרי", אומר נגבי.

יחד עם זאת טען נגבי, כי לעיתונות תפקיד חשוב בחשיפת פרשיות שחיתות ולעיתים דברים מטופלים בבית המשפט רק לאחר שפורסמו בעיתונות. כדוגמא, נתן נגבי את פרשיית נתן אשל שלטענתו אלמלא הפרסום אשל היה נשאר בתפקידו. נגבי סיכם את דבריו בכך שאין צורך בהעלאת הקנס בתיקון החוק, שכן הביע את חששו מכך שעיתונים יחששו לפרסם תחקירים, רק כדי לא להיפגע כלכלית.

שני לענות היה אמנון לורד, עורך לשעבר של העיתון 'מקור ראשון' וכיום משמש ככתב בכיר בעיתון. לורד טען כי באופן עקרוני הוא איננו מתנגד לחוק. בזמן כהונתו כעורך עיתון, נחשף לורד לתביעות של לשון הרע והוצאת דיבה, לדבריו התיקון רק נותן "מוטיבציה לבכירים להפחיד את העיתון". בעיקר דבריו ביקש להדגיש את חופש המחשבה. "אם למישהו יש אמירה שונה וייחודית, במציאות התקשורתית, האמירה תמצא את ביטוייה ותפורסם". סיכם לורד.

אחרון לשאת מספר מילים היה מתי גולן, לשעבר עורך המוסף הכלכלי 'גלובס' וכיום בעל טור דעה בעיתון. גולן הגיש בעבר תביעות דיבה שונות, בטענה כי תביעות אלו גורמות לעיתונות טובה ואיכותית יותר. המפורסמת מתביעותיו הייתה זו כנגד השדרנים שי ודרור, שחויבו להתנצל ואף לשלם לו פיצויים. "מאיר שיטרית הגיע עם השטות הזאת", פתח גולן את דבריו. לטענתו אין צורך בתיקון לחוק, ויש לסמוך על בית המשפט שיעשה את עבודתו ויחמיר עם הנתבעים. "עיתונות לא אוהבת תביעות דיבה. אבל דיבה היא מאוד אוהבת". אמר גולן.

גולן התייחס למקרה של אילנה דיין וסרן ר', וטען כי דיין פשעה פשע עיתונאי בכתבה שהציגה. עוד טען כי לאילנה דיין יש גוף תקשורת גדול וחברים בבית המשפט שידאגו לה ואילו לסרן ר', אין אף אחד. "לקחתי על עצמי את המשימה לדאוג לסרן ר'. פרסמתי שלל מאמרים בנושא. דיין שכל כך דוגלת בחופש הביטוי שלחה לי פעמים איום לתביעת דיבה נגדי. אני עדיין מחכה". סיכם גולן.

לאחר שהסתיים פאנל המומחים, חולקו הסטודנטים, תלמידי שנה ב' בתקשורת לקבוצות קטנות בכיתות בקמפוס. על כל קבוצה מונו שני מנחים משנה ג' רובם במסגרת סמינר מצטיינים. המנחים העלו את הנימוקים של בעד ונגד תיקון החוק, תוך שמירה על כללי התדיינות, כך שהדבר לא יהפוך לוויכוח קולני. בכל הקבוצות התרחש דיון מעמיק, וניתנה במה לשלל הדעות. הסטודנטים שלאחר מכן נתבקשו לבחור נציג שיספר אודות הדיון, היו מרוצים וחלקם אף העלו שבעקבות הדיון משהו במחשבה שלהם השתנה. שהם למדו גם לשמוע ולא רק להישמע. החשוב מכל שהם הרגישו שיש בידם את הכח לשנות.

הוועידה נחתמה בארוחת צהריים עשירה שגם בזמנה, ניתן היה לשמוע מכל עבר סטודנטים הממשיכים להתדיין מחוץ לכיתות. מילים כמו מחאה חברתית, סתימת פיות, עיתונות איכותית ודמוקרטיה נשמעו מכל עבר במדשאה הרחבה שליד הספרייה. וועידת האזרחים הראשונה מסוגה בארץ, נחלה הצלחה והעניקה לנו , האזרחים תחושה של כח, שעד עכשיו היה שמור לשלטון ומקבלי ההחלטות.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/237322


#181,ישקר הנכבה מנצח בעזרת התקשורת / בן דרור ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.05.12 בשעה 16:10
בתגובה להודעה #0
השקר מנצח

בניגוד למה שנדמה לנו, שבוע הנכבה הסתיים בהצלחה אדירה לעוכרי ישראל למיניהם.

כל ערוץ תקשורת, ארצי ומקומי, שמכבד את עצמו, קיים דיון על ציון הנכבה.

מתכונת הדיונים כמעט קבועה: אחד או שניים מהצד שתומך בציון הנכבה, לעומת אחד או שניים מהצד השני. איזון קדוש.

עכשיו כדאי שנחשוב שוב: איזון?

חסידי ציון הנכבה הם משהו כמו שניים עד שלושה אחוזים באוכלוסייה היהודית.

כשמגיעים לתקשורת הם הופכים למשהו שקרוב לחמישים אחוז. בשם האיזון הקדוש.

העיוות הזה הוא ההישג האדיר שלהם.

משום שהוא יוצר סילוף אדיר.

הרי הייתה גם נכבה יהודית. הרי היהודים עברו חוויה של גירוש אתני הרבה יותר קשה מחוויית הבריחה והגירוש של ערביי פלסטין. הרי הרכוש שהופקע מהיהודים במדינות ערב, היה גדול מהרכוש שהשאירו אחריהם הערבים שעזבו את שטחי ישראל. הרי הפרעות שהיו ביהודי ארצות ערב היו בקנה מידה גדול הרבה יותר. מתברר גם שהגירוש ההמוני היה במסגרת תוכנית אב שהוחלט עליה בליגה הערבית.

אבל מי שמע? מי יודע?

ההחלטה על גירוש יהודי ערב נפלה עוד ב-1947, לפני שהחלה הבריחה הפלסטינית הגדולה משטחי המנדט הבריטי.

עכשיו, בואו נחשב - כמה פעמים שמענו בשבוע האחרון, או בשנים האחרונות, על הנכבה היהודית, החמורה הרבה יותר, וכמה על הנכבה הפלסטינית?

היחס הוא בערך בין אחד למאה לאחד לאלף.

כמה בישראל ובעולם שמעו על דיר יאסין, וכמה על הפוגרום נגד יהודים בעדן, שהיה ארבעה חודשים לפני כן, עוד בדצמבר 1947?

היחס דומה.

בבתי הספר, בעולם ובישראל, מלמדים את חירבת חיזעה. לא את חירבת עדן. אין כאן שום זדון.

יש כאן תעמולה פלסטינית מתוחכמת, מצד אחד, ובורות מדהימה של העוסקים בנושא, בישראל ובעולם, מצד שני. ולא רק התקשורת. גם ספרי הלימוד בישראל חפים מכל אזכור של הנכבה היהודית. כלום.

שטיפת מוח שיטתית עובדת.

תלמידי ישראל הם אנוסים, עוד לפני שהגיעו לחוג לספרות בתל-אביב.

אנחנו רואים עכשיו את התוצאות העגומות.

ההצלחה של תעשיית השקרים איננה במספר המשתתפים באירועים לציון הנכבה, בקמפוסים בתל-אביב או בחיפה. הם עדיין מעטים. אבל בייצוג התקשורתי והאקדמי שלהם הם חוגגים נוכחות אדירה.

השקר מנצח.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3685


#182,ילתקשורת אונס בתל אביב הרבה יותר חשוב מאונס באשקלון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.05.12 בשעה 16:50
בתגובה להודעה #0
קלמן ליבסקינד

זה קרה לפני חצי שנה. צעיר וצעירה שחו להנאתם בחוף הים באשקלון וכשיצאו מן המים נשכבו לנוח על החול הרך ונרדמו.

שוהה בלתי חוקי, ערבי תושב חברון, שהבחין בהם, תקף את הבחורה, אנס אותה לעיני חברה ונמלט. כמה שעות אחר כך הוא נעצר על ידי המשטרה והוגש נגדו כתב אישום.

מבחינת המרכיבים שלו, הסיפור הזה מזכיר מאד את האונס שבוצע בשבת האחרונה בחניון גן העיר בתל אביב. אנס פלשתיני, אונס אכזרי, לעיני החבר.

ובכל זאת, הבדל אחד גדול יש בין שני המקרים.

הראשון התרחש באשקלון, השני בתל אביב.

בראשון שום מערכת לא שלחה צלם, שום שוטר לא רואיין ושום אמא לא עלתה לשידור כדי לספר על החשש שלה לשלוח את ילדתה לחוף הים.

השני לא ירד מכותרות המהדורות במשך ארבעה ימים. למה? משום שלפעמים כדי שתענייני מישהו את צריכה גם לדעת איפה להיאנס.

כי העיתונות שלנו היא עיתונות תל אביבית. כל צמרת כותביה, בכיריה ועורכי דסק החדשות שלה מתגוררים בעיר העברית הראשונה ואם לא בה אז בסביבתה ואם גם זה לא הרי שתל אביב היא מרחב המחיה הטבעי של כל אלה. לא אשקלון. וכשצעירה נאנסת באשקלון אז כתבנו בדרום נרעש ונרגש אבל העורך שלו בדסק החדשות לא מבין למה זה סיפור. כי באופן טבעי, כשאנחנו שומעים על אירוע נורא כזה, המחשבות נודדות מייד אל הבת, האחות, האישה או החברה. כשבחורה מותקפת בתל אביב, לעורך שחברתו צועדת שם מדי לילה הסכנה מאד מוחשית. אבל באשקלון? אם החבר'ה שם יודעים להתמודד עם הגראדים, הם יידעו גם להתמודד עם זה. שישבו בממ"ד.

ואם אנחנו באשקלון, הנה עוד דוגמא.

לפני שלושה חודשים חדר מסתנן סודני לאולפנת צביה בעיר, מוסד שבו לומדות 400 נערות, ותקף מינית תלמידה ששכבה בשעת צהריים על הדשא. באולפנה סערו הרוחות, חברותיה של הילדה נכנסו לפאניקה, אתרי האינטרנט המקומיים געשו ורעשו. אבל רק הם. ואנחנו? אנחנו אפילו לא שמענו על זה. כי זה היה באשקלון. ואשקלון, בתפישה של העיתונות, היא עיר שהדיווחים על מה שנעשה בה הולמים יותר את חדשות החוץ. באחד מאתרי האינטרנט הדרומיים, אגב, ראיתי ציטוט של יו"ר ועד ההורים באולפנה שהכריז ש"האירוע אינו אירוע של האולפנה, אלא של העיר אשקלון ושל המדינה כולה". איזו תמימות.

שוחחתי השבוע עם שורה של כתבים ועורכי מקומונים בפריפריה ועם דוברי המשטרה במחוזות הללו. כולם שידרו את אותו מסר. העיתונות לא מתעניינת במה שקורה אצלנו. מה שלא מתרחש במרכז, כאילו לא מתרחש כלל.

עוד דוגמא. לפני קצת יותר מחודש הניחו מחבלים בדרום הר חברון זירת מטענים סמוך לאחד הכבישים. שמעתם טוב? זירת מטענים. כמו בלבנון. מטען ראשון הופעל על רכב ישראלי, שנוסעיו ניצלו בנס. את המטענים האחרים הצליחו כוחות צה"ל, שהגיעו למקום, לנטרל. הכביש היה סגור במשך שעות. הבהלה הייתה גדולה. באזור הזה מתגוררים אלפי אנשים. הם אזרחים טובים, משלמים מיסים ועושים מילואים. סיפור כזה היה צריך להופיע בכותרות של כל העיתונים. הוא היה צריך לפתוח את כל המהדורות. ובכל זאת אף אחד לא שמע עליו. למה? כי זירת מטענים ליד קריית ארבע לא מעניינת כהוא זה איש ממערכת החדשות של העיתונים הגדולים, של תחנות הרדיו או הטלביזיה. עורכי החדשות מבינים מצוין מה זה אונס בתל אביב. הם גרים שם. אבל הר חברון? למה זה חשוב בכלל? בעצם, אסביר לכם למה לא היה מקום בעיתונים לסיפור הזה. כי באותו שבוע העיתונים מילאו עמודים שלמים בסיפורה של צעירה שקיימה יחסים עם גבר אחד או כמה גברים בחוף בוגרשוב בתל אביב. זה היה הרבה יותר חשוב. זה היה הרבה יותר מעניין. זה היה בתל אביב. אם אותה בחורה הייתה עושה את אותו הדבר עם אותו בחור בחוף של עכו, לא הייתם יודעים על זה כלום. בתל אביב זו חתיכת פרשה.

כלי התקשורת עושים כל העת פרצוף של מי שכואבים את כאבן של הנאנסות, אבל כדי להיות הגונים צריך להודות שהעיתונות כואבת בעיקר כשהמתחרה מצליח לפרסם עוד פרט פורנוגרפי וחסר חשיבות שאנחנו לא הצלחנו לפרסם. ההתנפלות של כתבים וצלמים השבוע על ביתו של הנער, שחברתו נאנסה בגן העיר, לא באה למלא שום אינטרס ציבורי חשוב. הייתה בה קהות חושים גדולה. אם שכניו וחבריו של הבחור הזה לא ידעו בשעות הראשונות שהוא הוא הבחור שהותקף ושכל המדינה מדברת עליו, עכשיו כולם יודעים את זה. אנחנו סיפרנו להם.

וזה הזכיר לי סיפור מלפני כשנה וחצי, של ילדה קטנה שנחטפה על ידי איש שככל הנראה לוקה בשכלו. הוא לקח אותה ברכבו אל בית עלמין סמוך למקום מגוריהם וניסה לתקוף אותה מינית. הידיעות הראשונות מהאירוע סיפרו את גרסת הילדה, לפיה היא הצליחה להימלט מרכבו בטרם ביצע בה את זממו והתחבאה מאחורי השיחים. עברו כמה ימים ולכמה מכלי התקשורת היה חשוב לעדכן שחקירת המשטרה מעלה שבניגוד לגרסתה של הילדה, היא כן נאנסה ואף בוצע בה מעשה סדום. הדיווח הזה, חייבים לדעת, יכול להיות מכת מוות עבור הילדה הזו. הוא פוגע אנושות בסיכוייה להשתקם. ממעמד של מי שניצלה בנס היא עברה בבת אחת למעמד של מי שכל חייה תיזכר ביישוב שלה כ"נאנסת". האם בפרסום הזה סייענו לה? האם עשינו לה טוב? האם אנחנו בכלל נותנים את דעתנו על זה?

ועוד מילה אחרונה, שאני מניח שאליה יוכל להתחבר כל מי שיש לו בבית ילדים קטנים, שעדיין לא הגיעו לבגרות אבל ערניים ומבינים די כדי לעכל את מה שהם שומעים בחדשות. בתיאורים הפלסטיים והפורנוגרפיים, המתלווים לכל דיווח חדשותי על תקיפה מינית, אין שום ערך לבד ממציצנות וצהבהבות. וכשאני מוצא את עצמי נוסע במכונית בשתיים בצהריים, יחד עם ילדיי, כשברקע מפרטת מהדורת החדשות לאן גרר התוקף את הבחורה, כיצד הפשיט אותה ומה עשה אז, אני נבוך.

נדמה לי שהגיע הזמן שננסח אנחנו, בינינו, כלי התקשורת, סוג של אמנה וולונטרית שתביא ידי ביטוי לא רק את רצונותינו הצהובים אלא גם את הנכונות שלנו להיות לתועלת לחברה, או לפחות לא להזיק לה. אינטרס ציבורי הוא לא מילה גסה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3698&page=2#responses

תגוביות:

1.שתי מדינות לשני עמים. תל אביב לשמאלנים וא"י ליהודים הציוניים.

2.הערבי האהבל לא היה צריך לאנוס בחניון החם והמחניק! בטוח שיש שמאלניות שיהיו מוכנות לעשות ערבי "בשביל להביא את ה"שלום"". כל מה שהטמבל הזה היה צריך לעשות זה לחפש להצטרף לאיזו חבורה של שמאלנים קיצוניים. אמנם השמאלניות שם אשכנזיות עם מנוע שחוק מרוב "מאמצי ה"שלום"", וקר, אבל בכל זאת... זה מין בטוח!

ובוודאי שהיו עושות אותו בביתן ברמת השרון או צפון ת"א על מיטה עם מזגן, ולא בחניון חם ומחניק מגזים הנפלטים מרכבים!

ערבי טמבל, או מה שנקרא "מקובל" אצלם. "מקובל" זה דפוק עם קבלות.

3.גם אחרי שהגדר תושלם, חובה להכניס מבקשי מקלט מן העבר השני שלה!

חשבתם שאת יודעים הכול? אז חשבתם.

ארגוני הסיוע לזרים קיבלו חוות דעת משפטית שקובעת: בגלל שהגדר בגבול עם מצרים נבנתה כולה בתוך שטח ישראל, על המדינה יש חובה להכניס את מבקשי המקלט גם אם הם נמצאים מן העבר השני שלה, כי הם למעשה כבר מצויים בתוך השטח הריבוני של ישראל ואי אפשר להתחמק מן החוק הבינלאומי: החיילים חייבים להכניס את הסודנים! ותהיה עתירה לבג"ץ!

לקרוא פה בהרחבה:

http://benhateva.wordpress.com/2012/05/22/73898/

4.היום הכנופייה הליברלית שמאלנית היא האיום הגדול ביותר לשלום העולם. כנופייה זו שכוחה במערב ובישראל גדול בהרבה ממשקלה האלקטורלי בזכות מאחזיה במשפט בתקשורת ובאקדמיה, אחראית במידה רבה בהצפת אירופה במיליוני מוסלמים, וחדירת עשרות אלפי מסתננים לישראל. הגירה שאם לא תיפסק ויסולקו כל הלא חוקים שכבר נמצאים, תוביל לחיסול הציביליזציה המערבית ולהשתלטות הברברים מהעולם השלישי ואסון לאדם המערבי.

5.אין תקשורת ישראלית, יש רק תקשורת תל אביבית. יתר אזרחי המדינה - פיהם חסום וקולם לא נשמע. כל אבירי ה"השתקה" וה"הדרה" מתעלמים מקיומם כאילו היו אוויר. ומי שסותמים לו את הפה, כידוע, נאלץ לדבר עם הידיים.

6.אני מבין אותך טוב מאוד! בזכותך התחלתי לקרוא ערוץ 7!

7.התקשורת נשלטת באופן אבסולוטי ע"י הקרן החדשה. עיתונאים כמו אילנה דיין ורינו צרור עם אג'נדה ברורה, וכמובן דפנה ליאל הבת של רחל ואלון ליאל.



#183,יפרופ' ארנון: אין לקשר בין עיתון הארץ - לחופש עיתונות!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.06.12 בשעה 13:42
בתגובה להודעה #0
ברון השקרים - עיתון הארץ -

תגובת פרופ סופר לעלילות גדעון לוי

מה מציע מר לוי לעשות? האם על ישראל לקלוט עוד חמישים אלף אפריקאים ואחר כך לסגור את הגבולות?

או שמא עליה לקלוט עוד חצי מיליון, או אולי מר לוי, שאין לו עניין רב במדינה יהודית וציונית, מוכן לקלוט את כל אומללי אפריקה אפילו יגיע מספרם לעשרות מיליונים?


לכל מי שהארץ הזו יקרה לו: אנא קרא, ואם אתה מסכים איתי העבר לכל ידידיך ומכריך.


בכל פעם אני מגלה מחדש כי עיתון "הארץ" חצה עוד קו אדום...

לכבוד מערכת עיתון הארץ

שלום רב,

א.

אבקשכם לפרסם את תגובתי לכתבתו של גדעון לוי "ואתם ידעתם את נפש הגר", אשר התפרסמה במוסף שבועות מיום 25.5.12.

למקרא הכתבה התעוררו אצלי תהיות קשות באשר לאמינות הדברים. איני מתייחס לחלק הראשון של הכתבה המספר סיפור קשה לקריאה וייתכן מאד שאמיתי. ברצוני להתייחס להמשך הכתבה.

1.אולי יסביר מר לוי כיצד מצליחים פליט מאריתריאה ובני משפחתו לגייס סכום של $30,000 שהוא סכום עצום גם בקנה מידה ישראלי? וכיצד מצליחים בני משפחתו של הפליט להעביר את הסכום הזה לבדווים בישראל ומשם לאחיהם לפשע בסיני? האם ההעברה נעשתה על ידי המחאה בנקאית או המחאה רגילה או במזוודה מלאה מזומנים? בכל מקרה האם לזה קוראים פליט או מחפש עבודה?

2.מיד אחרי שחצה הפליט את גבול אריתריאה, טוען לוי, נחטפו הוא וחברו בידי כנופיית בדווים והועברו לסיני כבולים ומכוסי עיניים.

בהיותי גיאוגרף אני יודע כי מגבול אריתריאה –סודן ועד לגבול המצרי יש לפחות 1,000 ק"מ, משם עד סיני עוד 1,000 ק"מ לפחות, ועוד כ-100 ק"מ עד לתוך סיני. האם היה זה מסע רגלי או שמא נעשה ברכב? או אולי בספינה על הנילוס? ובכל אותו מסע שארך בוודאי שבועות ואולי חודשים היו שני האריתראים כבולים ואף לא אחד ראה לא שאל לא העיר או ניסה לשחררם, והם עצמם שתקו במשך כל המסע? הסיפור הזה נראה לי סיפור מצוץ מן האצבע!

3.מר לוי טוען שהיו אלה בדווים שתפסו אותם בעת חציית הגבול בין אריתריאה לסודן. ממתי מסתובבים בדווים בגבול אריתריאה? להד"ם!

4.מר לוי מספר כי בגלל מצבו הרעוע של גיבור הסיפור אין סיכוי שיצליח לטפס בעצמו למרומי הקומה הרביעית בדירתו אשר בפתח תקוה ונשאלת השאלה כיצד הוא עלה לשם בפעם הראשונה כאשר היה חלש יותר? וכיצד הוא מגיע בכלל לעיר הזו? האם לוי מרמז על קיומו של קרטל ארגוני זכויות, העומד מאחורי גל המהגרים מאפריקה?

ואני מגיע לעיקר: נניח שרובו של הסיפור אמיתי ומצבם של הפליטים אכן נורא ואיום. מה מציע מר לוי לעשות?

האם על ישראל לקלוט עוד חמישים אלף אפריקאים ואחר כך לסגור את הגבולות, או שמא עליה לקלוט עוד חצי מיליון, או אולי מר לוי, שאין לו עניין רב במדינה יהודית וציונית, מוכן לקלוט את כל אומללי אפריקה אפילו יגיע מספרם לעשרות מיליונים?

הרי לבעיה הזו יש בכל זאת גם היבטים לאומיים!

כמו-כן, עניי עירך קודמים, אפילו אם הם ערבים, בדווים!

זווית ראייתו של מר גדעון לוי מוגבלת מאד.

הוא אינו רואה את ההיבטים השונים של בעיה מורכבת (מוגבלות הניכרת גם בהרבה מאד מכתבותיו האחרות). במקרה הנוכחי הוא גם חוטא בדיווח בלתי אמין.

פרופסור ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה

********

ב.

ביום רביעי ה-30 למאי מצלצלת אלי יוספה ויינר, עורכת מדור "מכתבים למערכת" בעתון הארץ ומבקשת ממני שאסכים לפרסם רק את סוף המכתב שלי, כלומר להשמיט את כל החשיפה שלי על השטויות שכתב הקשקשן הבלתי נלאה והמזיק מר גדעון לוי.

השבתי לה כי אם יש לעיתונה עניין שאבהיר את דעתי על המהגרים מאפריקה, שיתנו לי חצי עמוד ולא שתי שורות במדור מכתבים.


השיבה יוספה בצורה קטגורית- לא!

ועוד הוסיפה: "על לוי לא תאמר מילה, כי לא שוכנעתי כי הוא המציא סיפור, ובכל מקרה עניין זה של המצאת הסיפור הוא שולי..."

השיבותי – "על המהגרים מאפריקה כבר כתבתי רבות, אך הפעם ענייני באיש לוי ושקריו."

השיחה נסתיימה בבקשתי שלא יפרסמו מכתב מצונזר.

באותו ערב בחדשות דווח כי עיתונאי "הארץ" אורי בלאו יואשם בהחזקת חומר סודי והוא צפוי ל- 7 שנות מאסר.

לא חלפו דקות ומקהלת צווחני הצבועים החלה בשירתה המוכרת – "זו סתימת פיות", "היכן חופש העיתונות" ועוד קריאות דומות מרפרטואר המקהלה. כאשר חלוצת הביקורת היתה השופטת בדימוס דליה דורנר המשמשת ראש מועצת העיתונות.

האם השופטת דורנר יודעת על החומר שהבאתי כאן ועל חומרים נוספים שפירסמתי, האחד ב- 24 בספטמבר 2008, על תרגיל עיוותים דומה של גדעון לוי תחת הכותרת: "עיתון הארץ ממשיך בדרכו", ועוד מאמר גדול שלי תחת הכותרת: "מה קרה לעיתון הארץ" באוקטובר 2004.

באתר קתדרת חייקין יוכל כל קורא לקרוא את הכתבות, וללמוד עד לאיזה שפל וסתימת פיות הגיע עיתון זה.

לסיום, מערכת העיתון מנסה למנוע ממני לגלות את פרצופו האמיתי של גדעון לוי לקהל של כ- 40,000 קוראי העיתון, ואני מבקש מכם לסייע לי להגיע לפחות לחצי מיליון ישראלים שילמדו על הסיפור.

אנא הפיצו חומר זה בכל הרשתות החברתיות שלכם.

מדליה דורנר כנשיאת מועצת העיתונות הייתי מצפה שתמליץ לסגור את "פראדה-הארץ" עד להיערכות חדשה שלו, ובבקשה שלא תקשר בין עיתון זה לחופש העיתונות.

פרופ' ארנון סופר – חיפה

31.5.12

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=343274

******

לעיון נוסף האשכול:

ילדי זרים,מסתננים,מהגרים ושבחי''ם - הביתה!

http://rotter.net/forum/gil/20007.shtml


#184,יהאיראנים משתמשים בעיתון ''הארץ'' ובגדעון לוי נגד ישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.06.12 בשעה 08:45
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.06.12 בשעה 08:59 בברכה, ליה
 
האיראנים משתמשים בעיתון "הארץ" ובגדעון לוי, בתעמולה נגד ישראל

האיראנים מוצאים את עיתון "הארץ" ואת העיתונאי גדעון לוי, כמי שקרובים ביותר להשקפותיהם, ומשום כך מככבים "הארץ" וגדעון לוי במכונת התעמולה האיראנית כנגד "הישות הציונית" בפלשתין. כלומר, נגד ישראל.

כמו למדינות רבות, גם לאיראן יש מכונת תעמולה. לפיכך, כדי להפעיל אותה כהלכה, חייבים האיראנים להשיג חומרים שיהיו אותנטיים ככל שניתן, ובוודאי שגם קרובים ככל שאפשר לעמדות שלהם.

כיוון שכך, האיראנים שלכאורה נמצאים במצב מלחמה עם ישראל, עושים שימוש רב במאמרים של גדעון לוי שפורסמו ב"הארץ". הן על ידי העתקת מאמרים שלמים והן על ידי פרשנות והסברים של אותם מאמרים.

מבדיקתנו עולה שאין אף עיתון ואין אף עיתונאי שהתעמולה האיראנית אוהבת ועושה שימוש בחומרים שלהם, יותר מבשל עיתון הארץ וגדעון לוי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=346166

להלן מאמרים של גדעון לוי בשימוש תעמולת רדיו איראן בעברית:


http://hebrew.irib.ir/commentaries/item/167721-%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%93%D7%9B%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C



#185,ימעריב מחזיק כתבים ומראיינים ברמה נמוכה מאוד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.06.12 בשעה 10:20
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.06.12 בשעה 10:27 בברכה, ליה
 
חיים גריידינגר ממעריב ביקש לראיין אותי על הרב ישעיהו רוטר והסכמתי. ליתר ביטחון הקלטתי את השיחה ומופיעה להלן. אני משוכנע שלא תמצאו *שום* קשר בין מה שאמרתי בהקלטה לבין מה שגריידינגר כתב בשמי בעיתון מעריב.

שיחה של חיים ממעריב עם שאול כהן על הרב רוטר - 03:55 דק'


להורדה: חיים ממעריב את שאול כהן על הרב רוטר 0355.mp3

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=349844




#186,יתראו מי מדבר על סתימת פיות / דרור אידר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.07.12 בשעה 16:50
בתגובה להודעה #0
"תיק תקשורת", תוכנית האמורה לבקר את המתרחש בכלי התקשורת - היא עצמה דוגמה לכל מה שרע בתקשורת הישראלית • ספירת מלאי של מי מופיע שם מגלה את עומק העיוות

התוכנית "תיק תקשורת" משמשת במה חשובה לדיון בענייני תקשורת.

מטבע הדברים מתארחים בה עיתונאים מכלי תקשורת שונים.

מי מבקר את התוכנית עצמה?

הנה בדיקה סטטיסטית קצרה של המרואיינים בעונה שנחתמה השבוע (30 תוכניות): 15 נציגים ל"ידיעות אחרונות", 6 נציגים ל"מעריב", 10 ל"הארץ", 14 לערוץ 2, 18 נציגים לערוץ 10, 8 לגלי צה"ל, 4 לקול ישראל, 4 ל"פירמה"/"גלובס", 2 נציגים לערוץ 1. גם מרואיינים שאינם עיתונאים הוזמנו - חלקם יועצי תקשורת, אחרים מומחים בתחומים שונים. ייתכן שבספירה אחרת יפחת עיתונאי פה ויתווסף לשם, אבל המגמה ברורה.

מה ביחס ל"ישראל היום"?

ובכן, פעמיים התארח דן מרגלית ופעם מוטי גילת, אבל לשניהם מעמד ותיק כך שאפשר לומר שהם הוזמנו למרות השתייכותם ל"ישראל היום". אה, ופעם אחת הוזמנה אמילי עמרוסי. עוד הוזמן פעם בודדת עיתונאי "מקור ראשון" אמנון לורד.

ערב פרסום סקר ה-TGI בחורף, ששוב הראה ש"ישראל היום" הוא הנפוץ במדינה, הזמינה התוכנית דוקטורנטית לתקשורת שעבדה פעם ב"הארץ", וביקשה ממנה "לנתח" את העיתונים. מסקנתה: "ישראל היום" אינו עיתון לעומת "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".

כמי שעוסק בניתוח טקסטים יותר מ-20 שנה, אני ממליץ לצפות בתוכנית כדי להיווכח בנלעגות ה"ניתוח". אבל מה היה דחוף לעמנואל רוזן וחבריו למהר וללמד את הילידים פרק בהלכות עיתונאות?

מי אמר שלשמאל אין הומור?

הלאה. אם נחבר את כלל המרואיינים, נגיע לכ-130 מרואיינים לעונה. מתוכם רק עשרה בעלי עמדות שמרניות ("ימנים") - פחות משמונה אחוזים.

זה הייצוג לזרם המרכזי בחברה הישראלית.

יתרה מזו, כמעט בכל פעם שהובא מרואיין בעל עמדה שמרנית, הציג המנחה ישירות את זיקתו לבנימין נתניהו - כך חנוך דאום, כך יועז הנדל וכך גיל סמסונוב. דומה שזה כרטיס הכניסה הלגיטימי היחיד לתוכנית.

נו, אז "ישראל היום" אינו נחשב בעיניהם, גם לא "מקור ראשון".

מי כן?

"ידיעות" אמרנו, אבל גם ערוץ 10 קיבל במה נרחבת. עמנואל רוזן הוא הפרשן המדיני של הערוץ מאמצע העונה. מעת לעת הוא גם מפרסם טורים ב"ידיעות". אז מי אמר שאין ביקורת?

חכו, זה עוד לא הכל. כמו לא הספיקה נוכחותם הדומיננטית של עיתונאי השמאל, יש ל"תיק תקשורת" פינה קבועה שבה מופיעים לסירוגין שני קצוות פוליטיים ידועים: ב' מיכאל ויאיר גרבוז, עם טענות כרימון כלפי ישראל המתבהמת והלא דמוקרטית.

וכך אפשר לצפות בתוכנית בדיונים על "איזונים" בתקשורת, ועל "האם התקשורת שונאת את ביבי".

אגב, באותה תוכנית שהופיע הניתוח הנלעג של הדוקטורנטית, הזהיר רוזן: "רגע לפני שהשלטון הרדוף מצליח אולי סוף סוף לסתום את הפה לתקשורת הזאת...".

וכל העוול התקשורתי הזה של הדרת רוב הציבור מהתוכנית והפקעתה לטובת שבט פוליטי קטן, מתרחש בטלוויזיה החינוכית, הנמצאת באחריות משרד החינוך - כלומר באחריות הממשלה הזאת שרוזן האשים ב"סתימת פיות"! אז מי אמר שאין לשמאל הומור?

תוכנית אחת בים

"תיק תקשורת" היא תוכנית אחת בים האקטואליה של התקשורת האלקטרונית - ברדיו ובטלוויזיה - שמארחת בעיקר עיתונאים המשתייכים לשבט ה"נכון".

אין היום אפילו עיתונאי אחד בעל השקפת עולם שמרנית המחזיק בתוכנית אקטואליה ארצית. חבל למנות את התוכניות, נסו בעצמכם ותיווכחו.

הטענה המגוחכת שהממשלה "השתלטה" על רשות השידור נובעת מהעובדה שיחסית לשאר הערוצים והתחנות, הערוץ הראשון ורשת ב' קצת יותר מאוזנים. זה הכל. אנקדוטה פשוטה: עד לפני שנה הוזמנתי לתוכניות ברשת ב' הרבה יותר מאשר בשנה האחרונה, למרות ה"השתלטות". שימו לב שאלה המדברים על "סתימת פיות" גם כותבים בעיתון, גם משדרים ברדיו וגם בטלוויזיה. זה המצב בקיץ 2012.

תוכניות האקטואליה עדיין מופקעות לטובת כת קטנה שפעם היתה לה מדינה.

בעת כהונת מנכ"ל רשות השידור הקודם, מוטי שקלאר, נפגשו איתו עיתונאים שמרנים ומחו בפניו על המצב. מדוע, שאלו, בעשור השביעי למדינת ישראל, אין עיתונאים שמרנים בתוכניות האקטואליה ברשות השידור? הרי לא מדובר בקומבינה אלא בצדק תקשורתי. הציבור הישראלי בחל בשמיעה חד-צדדית של מראיינים משמאל.

אין טעם לדבר על הגינות; בסופו של דבר שאלות המראיין נגזרות מהשקפת עולמו. אי אפשר לבקש מקרן נויבך או מרזי ברקאי שיחשבו מימין. זה לא הולך. אז אם קרן נויבך משדרת שעתיים בבוקר, הגיוני שייתנו בשעתיים שלאחר מכן לעיתונאי בעל עמדות הפוכות לשדר.

שקלאר חשש מפני ה"מה יאמרו" - מתנחל ש"מקדם ימנים". החשש הזה קיים רק - אבל רק - מצד ימין. הפחד של עיתונאים, מנהלים, עורכים הוא תמיד מהלשונות הרעות, ההשמצות וההתקפות משמאל: "עיתונאי חצר", "מינויים פוליטיים", "לא דמוקרטי", "סתימת פיות" ושאר ביטויים מבית היוצר של משרד האמת של אורוול.

"לאטמה" כמשל

שלוש שנים מנסים אנשים טובים לדחוף את "לאטמה" לערוץ הראשון. מה הבעיה, נשאל שקלאר, מדוע לא תיקחו את "לאטמה" ותהפכו אותה לתוכנית הדגל של הסאטירה בערוץ הראשון? תהיה תחרות מרתקת בינה ל"ארץ נהדרת", ימין מול שמאל. יכעסו עליכם, ישבחו אתכם והערוץ יתנער מהתדמית המיושנת שלו. שקלאר חשש כרגיל. "תראו, צריך איזון" וכדומה (מדוע לא מדברים על איזון ב"ארץ נהדרת" או ב"מצב האומה"?)

המצב הזה לא ישתנה בשל רצונם הטוב של עיתונאי הסדר הישן. הם רוצים לשמור על הנחלות שלהם.

משום כך, השינוי יתחולל רק אם פרנסי הערוצים השונים יבינו שהציבור מבקש שינוי.

הנה נושא למחאה: "צדק תקשורתי".

אפשר לעשות זאת באמצעות הפצצת מערכות התקשורת השונות במסרים קבועים ואפילו בבקשות ספציפיות והעיקר, לא לפחד כלל!

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=9077&hp=1&newsletter=06.07.2012



#187,יניצן חן נבחר למנהל לשכת העיתונות הממשלתית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.07.12 בשעה 07:31
בתגובה להודעה #0
ניצן חן נבחר למנהל לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ). חן, בן 48, שימש עד לאחרונה כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין.

ניצן חן נבחר למנהל לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ). חן, עבד בטלוויזיה הישראלית כעשרים שנה ושימש עד לאחרונה כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין. קודם לכן עבד במשך כ-20 שנה .

גורם בלשכת העיתונות הממשלתית הביע שביעות רצון ממינויו של חן לתפקיד, "מדובר באיש מוכשר. אין ספק שחן מכיר את העבודה מקרוב ויידע לתת שירות יעיל, אמין ומקצועי לעיתונאים הזרים הרבים הפועלים בישראל", אמר לערוץ 7.

חן, דור שמיני בירושלים, בוגר הישיבות אור עציון ומרכז הרב, גדל בבית עיתונאי לאביו משה חן, שהיה עורך תכניות ומסורת בקול ישראל.

חן החל ככתב בעיתונות החרדית, עבר להיות כתב הכנסת של ערוץ 1, ואחר כך התקדם לעריכת 'מבט' ולניהול חטיבת החדשות בערוץ. חן סיקר את הספר "מרן – עובדיה יוסף".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/241133

תגוביות:

1.ניצן "צא בחוץ" חן...זוכרים?

2.נראה שהגערה של הרב עובדיה הפכה לברכה גדולה לאיש.



#188,יידיעות אחרונות - עיתון כמו בימי צ'אושסקו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.07.12 בשעה 06:43
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.07.12 בשעה 06:56 בברכה, ליה
 
עיתון כמו בימי צ'אושסקו / איתמר לוין

אם קבוצת ידיעות אחרונות תמשיך להתנהג כך, היא תגיע בתוך כמה שנים למקום בו נמצאת כיום קבוצת הארץ: כלי תקשורת שמאלני מובהק, שרק מעטים מוכנים לקרוא. זה יהיה הרבה יותר מסוכן לדמוקרטיה מאשר קואליציה של 94 ח"כים, אבל כפי שראינו - הדמוקרטיה היא לא בדיוק הדבר העיקרי שמטריד את מוזס.

למאמר המלא:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-71670-00.html

***

אתם מעניינים את נוני מוזס / נרי אבנרי

המאמר הזה איננו אקטואלי מסיבה פשוטה - הוא תמיד רלוונטי. כמו לפני עשר שנים, כך בעוד עשר שנים. נוני מוזס, באמצעות עיתונו ידיעות אחרונות, מרעיל את תודעת קוראיו עם מידע מזוהם באינטרסים. ידיעות אחרונות הוא מפגע אקולוגי תקשורתי. הלכתי לארכיון...

...אחרי שהחביאו את ההרשעה נגד אולמרט בעבירת מירמה והפרת אמונים- יש למכשכשי הזנב במלונה של מוזס את החוצפה לסנוט בעורכי "ישראל-היום" בגין "מחיקת" נתניהו ושטייניץ, ממכתב ההתאבדות שכתב משה סילמן בטרם הצית את עצמו. אין לי בעיה עם התעלמות ממה שכתב טיפש שהצית את עצמו. יש לי בעיה עם הסתרת נימוקים שכתבו שופטים בהרשעה פלילית של ראש ממשלה לשעבר. כמי שקורא (כמעט) את כל העיתונים, תחושתי חד משמעית: ידיעות-אחרונות הכי מוטה, הכי בלתי אתי, והכי גרוע מכל העיתונים. בעיקר בגלל היומרה. נוני מוזס שיכור כוח, משליט בעיתונו משטר פחד.

בכנס אילת לעיתונות (30.11.09), אמר מי שעבד בידיעות אחרונות שנים רבות, העיתונאי מיקי רוזנטל: "האינטרס הציבורי מעניין את התחת של נוני מוזס". בכנס אחר, שערכה "העמותה לדמוקרטיה מתקדמת", סיפר דורון גלזר, מי שהיה עורך בעיתון, שנוני מוזס הטיל וטו על תחקירים בעניין ראש הממשלה שרון. יותר מפעם אחת. "ריבוי ההתערבויות מצד המו"ל, אמר גלזר, "הוביל בסופו של דבר לפרישתו שלו ושל עיתונאים נוספים" (העין השביעית / 17.4.12).

בכתב התביעה שהגיש התחקירן מוטי גילת נגד ידיעות-אחרונות היה כתוב (ציטוט): "ביום שלישי 5.8.03 הצעתי לעורך העיתון משה ורדי שאכתוב קטע פרשנות על ממצאי מבקר המדינה בפרשת ניגודי האינטרסים של אריאל שרון בכפר מלל. ורדי הסכים להצעה. כתבתי מאמר בן- 350 מילה ומכיוון שמדו"ח המבקר עלה ששרון לא העיד אמת- הענקתי לקטע הזה את הכותרת "לא דיבר אמת". עורך החדשות, מר מירון רפפורט, הוסיף לכותרת את המילה שרון- כלומר, "שרון לא דיבר אמת". הכותרת שיקפה את דו"ח המבקר, והייתה נכונה ועמדה בכל שיקול מערכתי ועיתונאי… מירון רפפורט שהיה אחראי לכותרת הזו, פוטר בתוך ימים מהעבודה.. באחת השיחות הקשות ביני לביו נוני מזוס, כמדומני באפריל 2004, הוא הבהיר לי כי הוא חושב שעליו להתערב בעבודתי העיתונאית". סוף ציטוט.

המבוגרים בינינו זוכרים את העיתונאי הבכיר שייקה בן-פורת (ז"ל). כדרכי מדי יום, אני נכנס לאתר "העין-השביעית", והינה כתבה על מפעלו המפואר של בן-פורת (19.7.12). בכתבה נכתב שבן-פורת (ציטוט) "חש פגוע על שאיש מהנהלת העיתון לא נפרד ממנו במילת תודה לאחר קרוב ל-40 שנות תרומה בעיתון. צנועה, ככל שתהיה".

הלכתי לארכיון וגיליתי את הסיבה: בן-פורת אמר בטלביזיה שהתכסח עם "הבוסים" בגין וטו שהטילו על ראיון שהתכוון לעשות עם דן מרידור- בגלל אינטרסים. המחאה התפרשה כהוצאת כביסה מלוכלכת החוצה. על זה אין סליחה. 40 שנות תרומה לעיתון נמחקו כלא היו… ויש להם את החוצפה ללכלך על עיתונים אחרים…

למאמר המלא:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-74428-00.html



#189,יעיתון ''הארץ'' וערפאת חד הם / א. רול
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.07.12 בשעה 08:12
בתגובה להודעה #0
עוכרי ישראל – התאחדו

רק מעטים בינינו, אלו שהיו מנותקים משטף הידיעות הסובבנו, אינם מודעים ל"מתווה ערפאת" הנלעג. "האיש עם השערות על הפנים" ד'אז עשה לו מנהג קבוע, לנסות ולטשטש דעתנו באורח אינפנטילי להדהים.

הוא היה נוהג להעביר מסרי "צפיחית בדבש" עטופים בנייר צלופן מרשרש בשפה האנגלית עבור אוזנים ישראליות אשר החומר האפור שביניהן מצוי במשורה, בעוד שהמסרים האמיתיים, המסרים המטיפים ומסיתים להשמדת ישראל היו מועברים לקהל השומעים האמיתי בכל ארצות ערב בשפה הערבית.

קשה להאמין, אך מתווה אידיוטי זה, לכאורה נלעג, עבד עבורו נפלאות.

היהודים הכסילים בינינו, מהשמאל הרדיקלי כרגיל, האמינו למסריו המרגיעים באנגלית, ואילו מאזיניו הערבים התמוגגו מההשתלחות העראפתית במדינת ישראל בערבית.

איננו יודעים בוודאות מי השפיע על מי בנושא זה, אך עובדתית, עיתון "הארץ" נוהג בדיוק, אבל בדיוק נמרץ כפי שנהג ערפאת. מי מהשניים יוכתר כבעל זכות ראשונים עדיין נתון במחלוקת, אך אין מחלוקת באשר למהות...

עיתון "הארץ" וערפאת חד הם.

מוזר דיו, גם חלקים רבים ממשנתו של "הראיס", ומשנתם של רבים מכתבי עיתון "הארץ", חופפים וזהים באשר לעתידה של מדינת ישראל, דהיינו, חניקתה של מדינת ישראל בשלבים עדי יגיע יום "הנצחון" לטעמם אשר בו תהפוך מדינת היהודים ל"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים" בארץ ישראל. חד וחלק.

גם עיתון "הארץ" עושה לו מנהג קבוע לדבר לקוראיו בכפל-לשון ובכפל-שפה.

ליהודים הכסילים, שוב, אלו אותם שהחומר האפור בין אוזניהם מצוי במשורה, דואג העיתון להחליק ידיעות מטשטשות דעה בשפה העברית, בעוד שעבור לקוחותיו האמיתיים, ציברי האנטישמים הגדולים בעולמנו מארצות הים, מועברות הידיעות, לאחר שעברו שיפוץ אנטי ישראלי חזק, ברור ונבזי, תורגמו לאנגלית ונשלחו לממוענים ידועים מעבר לים.

למתווה זה קיימים שני יתרונות מרכזיים עבור עוכרי ישראל אשר במערכת עיתון הארץ, וקוראיו "חסרי המחשבה".

האחד – הצד האנטישמי או האוטו-אנטישמי, המקבל מעבר לים, מדפיס את הידיעה כאורים ותומים הבאים מ"החפירות בישראל", כהוכחה כי התיזה שהיהודים הישראלים הינם צבר נבזים, זוללי ילדים ערבים לארוחת הבוקר, מזי דם ילדים ערבים למצות הפסח, הגזענים הללו, המפלים ערבים לרעה ומפעילים עליהם 'אפרטהייד', הקלגסים הכובשים האכזרים, הינה כולה נכונה...הנה, אפילו היהודים עצמם (לא לשכוח – עיתון "הארץ" באנגלית), גם הם מעידים על עצמם ככאלה, ואם בארזי "הארץ" נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר האנטישמים?

השניה – השיטה הסיבובית – הידיעות באנגלית של עיתון "הארץ" מודפסות כראייה ועדות בעיתוני האנטישמים בארצות הים (כנזכר בשיטה הראשונה לעיל).

העיתונים בשפה האנגלית נשלחים מארצות הים חזרה למערכת "הארץ" בישראל, והידיעות שבהם (זוכרים – הללו הגיעו מאותו עיתון הארץ), מתורגמות שוב לעברית על ידי כתבי העיתון "החרוצים", ומופצות בין הכסילים, קוראי העיתון, כעדות ל"חוסר הנחת", "התעוב כנגד ישראל", "ההכרח המיידי לפנות את כל ההתנחלויות", ועוד מרעין בישין כגון דא, המוצגים לקוראי העברית בתנועה סיבובית כידיעות אוטנתיות של עיתוני חו"ל המתייצבים "כחומה בצורה" נגד מדינת ישראל.

עדות ניצחת למתואר לעיל באשר ל"שיטה הסיבובית" ניתן היה למצוא בפרסום "הזועק" שניתן בעיתון הארץ למאמר שהתפרסם יום קודם לכן בעיתון "הניו-יורק טיימס", עיתון הנחשב למכובד, אך נחשב גם לעיתון השמאל הרדיקלי האמריקני.

איננו יודעים בוודאות מיהו מחבר המאמר, מאחר שתוייג שם כמאמר מערכת (מדוע כל מאמרי המערכת אינם נושאים את שם מחברם ברור מאליו – מאמרים אלה בעיקרם הינם שיקריים ומופרכים, חלקם מאמרי הסתה מובהקים, והכותב מגן על עצמו תחת שמיכת האנונימיות), אלא שכל העקבות מוליכים לחשוד המיידי, הלא הוא היהודון העלוב, משרתו הנרצע של חוסיין אובמה, מלחך פינכת ומגפי הפריץ, תומס פרידמן.

המאמר האמור הועלה לאתר עיתון "הארץ" כידיעה הראשית והמרכזית, והוסר בפתאומיות מספר שעות לאחר מכן.

נראה כי מספר ישראלים חדי וחורצי לשון, הפכו את פרסום הכתבה (מאת חמי שלו בניו יורק מתאריך: 22 יולי, 2012), לחוכא ואיטלולא – הנה שוב תייג עצמו "הארץ" כחבורת-הזבל.

מאמר חמי שלו המביך מצורף לעיונכם בסיפא למאמר זה.

בקריאה מרפרפת ניתן מיד להיווכח כי הידיעה עונה למתווה "השיטה הסיבובית" המתוארת לעיל.

הפרטים המובאים ב"טיימס" אמנם ניתנים להשגה על ידי כל בר-בי-רב, אך עיניים ישראליות חדות תזהנה מיד כי מקור הידיעה מגיע מעוכרי מדינת ישראל השורצים בקרביה, והחשוד המיידי (גם עיתון "ידיעות אחרונות" נוהג כך, אלא שלעיתים רחוקות יחסית) הוא עיתון "הארץ".

במאמרו, "הטיימס" מנסה לקעקע את זכותה של ישראל להגנה עצמית, בכך שמגנה את הפיכתה של מדינת ישראל ל"דמוקרטיה מתגוננת" העומדת על נפשה באזור מסוכסך כדבעי, בעודה נלחמת מרות ב"משנאי החינם
בינינו", מבפנים, הלא הם אירגוני השמאל הרדיקלי האנרכיסטי אשר כה חביבים על ה"טיימס", כשותפיו לדרך.

אולי הפירכה הגדולה ביותר המופיעה במאמר הלעומתי של ה"טיימס" הינה בהכרזתו כי נתניהו "מנהיג מאכזב המתחמק מסיכונים".

הנאמר מזכיר בהחלט את ה"שלום של אמיצים" של כפילו של עיתון הארץ, הוא "הראיס" ערפאת, אשר ניסה באמצעות סיסמא זו לאלץ את ישראל לוותר על נכסיה האסטרטגיים, לסגת חזרה לקו הירוק, ולכונן שלום מאחז עינים, על כירעי תרנגולת, "שלום אוסלו" כהקדמה וכשלב מקדים להתקפה משולבת ערבית על מדינת ישראל, לקראת חיסולה.

כך גם מנסה עיתון "הארץ" דרך תומס פרידמן, דרך עיתון ה"ניו-יורק טיימס" וחזרה סיבובית לישראל, לדחוף את ישראל לקחת סיכונים.

ישראל כבר בעצם קיומה במרחב השמי האיסלאמיסטי לוקחת סיכונים, וכל וויתור משמעותי נוסף, אפשר שיביא לחיסולה, אך כמובן זה אינו נושא הטורד את עיתונאי הארץ, שהרי זו מטרתם מלכתחילה.

אותו עיתון, ה"ניו-יורק טיימס" לא ראה כל פסול ב"פטריוט אקט" האמריקני, לאחר פיגועי "מגדלי התאומים" כהתגוננות חוקתית מפני מעשי חבלה בתוככי אמריקה, אותו עיתון מגלגל כעת עינים (נו, טוב, היהודון תומס פרידמן...לכאורה) ומגנה את אותם ניסיונות ישראלים לעמוד נגד מבקשי נפשה של ישראל, ומתייג זאת "כהתדרדרות הדמוקרטיה הישראלית".

המניעים של העיתון ברורים.

מזה שנים שהעיתון מטיף להפיכתה למעשה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים" והינו ממשיך כמובן גם כעת בקו זה, דהיינו, להסית כנגד שינוי חוקי המדינה, המתאפיינים כיום במתווה ה"דמוקרטיה האוטופית", זו צורת המימשל אשר במוקדם או במאוחר תביא לערעור חמור ביכולת קיומה של מדינת ישראל.

החוקים המוצעים יהפכו את מדינת ישראל ל"דמוקרטיה מתגוננת" שהוא צורך קיומי עבורה, ויאפשרו לעם היושב בציון לעמוד איתן כנגד אויביו הפנימיים והחיצוניים.

יתרה מזאת, העיתון מנסה להסית כנגד דו"ח המאחזים של השופט אדמונד לוי הקובע כי ההתיישבות היהודית ביו"ש הינה חוקית.

"הטיימס" מנסה להלך עלינו אימים בכך שמאיים על הילידים היהודים במזרח התיכון, כי קבלתו ויישומו של דו"ח לוי יפגע אנושות בסיכויי הנסיון הבינלאומי לעצירת הגרעין האיראני.

למה? ככה.

איזה שטויות המצוצות מהאצבע ומדמיון שוטם ישראל קודח.

העיתון מביא את הפירכה האידיוטית כי בכך יתברר "לפתע" לעולם כי (שוד ושבר), ישראל שולטת על הפלשתינים.

והרי הפלשתינים והערבים כבר דאגו תוך השקעת מיליארדי דולרים, ובתמיכתו הנלהבת של "הטיימס", ליידע את כל העולם ואחותו מזה שנים, חזור ויידע, כי ישראל שולטת על שטחי יו"ש, על הפלשתינים שבהם, וכך, מה תיקנו טיפשים בתקנתם? טענה כה מופרכת, מצוצה מהאצבע ואידיוטית יכולה לבוא אך ורק ממוחו הקודח של היהודון פרידמן.

כבר נאמר: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו".

איננו נגד ביקורת על מדינת ישראל גם אם הינה מוטחת מחוץ לגבולות המדינה, אלא שקיימים תנאי סף על מנת להפוך את הביקורת ללגיטימית נאותה, אמינה ובונה, והחשוב והראשי בהם כי על המבקר להכיר את ההוויה הישראלית, הרחוב הישראלי, הלחץ והנחץ, השרות בצבא, המלחמות, שרות המילואים וכדומה.

אך ורק לאנשים אלה קיימת הזכות האותנטית לבקר את הנעשה מבחוץ, באשר הם כבר "הגיעו למקומו".

כמובו שעיתון ה"ניו-יורק טיימס" וכתביו, ובפרט היהודון תומס פרידמן, אינם עונים לדרישות סף אלה.

לשיבחו של הכתב חמי שלו נציין כי הינו מנסה להביא תמונה מאוזנת באשר לטבע העוכר ישראל של עיתון ה"ניו-יורק טיימס", וטיבעו האנטי ישראלי הבוטה (הגינות עיתונאית אשר בהחלט אינה שגורה על מקלדות כתבי "הארץ"), ועל כך יש לשבחו.

לסיכום, אם לא היו קיימים עיתון "הארץ" והיהודון תומס פרידמן צריכים היינו להמציאם, כי בהיעדרם הכיצד היינו יכולים לזהות את שיטנת מדינת ישראל ומקורותיה.

פרסומים אלה מוציאים את החולדות הבואשות ממחילותיהן, אל אור השמש המחטא.

ובלי סילמן ז"ל אי אפשר בימים אלו. ידי כתבי עיתון "הארץ" מגואלות בדם (יותר נכון לומר, באפר בשר האדם) של המציתים עצמם לאחר מות סילמן. העידוד (לכאורה – רק לכאורה כמובן...), אשר נתן העיתון למטורללים פוטנציאליים להצית את עצמם היה ברור, בכך שהפכו את סילמן ל"סמל חברתי", למודל לחיקוי לאחרים (אשר כבר החלו להצית עצמם), מתוך כוונה לרקוד על הדם ולהצית מהפכה פשיסטית אשר תסלק את הממשלה הנוכחית מהשלטון, ותקים את "ישראטין" תחתיה (המנוח קד'אפי וודאי לא יתנגד לשימוש במונחו). מומחית לנושא, שהביאו לונדון וקירשנבאום בתוכניתם בערוץ 10 (22 יולי 2012 ), גרסה בדיוק כך, דהיינו, ההסתה התקשורתית בהחלט גרמה לתופעת (טרנד) הצתות-האדם העכשווית.

זה הוא העיתון ואלה כתביו – לתפארת מדינת פלשתין.

סימוכין – מאמרו של חמי שלו בעיתון "הארץ"

http://www.global-report.com/aroll/a343504-%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%A7-%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=365039





#190,ייונית לוי לא מראיינת. היא נוזפת, מפריעה ומחנכת / קלמן ליבסקינד
נכתב על-ידי פשושון בתאריך 14.08.12 בשעה 01:12
בתגובה להודעה #0

1.

לא הייתי צריך יותר מכמה רגעים של צפייה לא נעימה ב"ראיון" שערכו בשבוע שעבר יונית לוי ואודי סגל עם ראש הממשלה, כדי להבין שבניגוד למה שהובטח בפתח המהדורה, לא "ראיון" הוא הדבר הזה אשר רואות עיניי. כי בראיון מגיע המראיין כדי לשאול שאלות ולשמוע מה יש למרואיין שלו להגיד. ובמפגש בין השניים, המרואיין הוא החשוב. תמיד. הוא ועמדותיו. לוי וסגל לא באו לשמוע את נתניהו.

הם באו להשמיע לו ובעיקר לנו עד כמה הם גדולים עליו בכמה מספרים. עד כמה הם מבינים טוב ממנו בכלכלה, בביטחון, בפוליטיקה. הראיון הזה היה מעמד עיתונאי מביש. מפגן של חוסר כבוד בוטה, כמעט גס, כלפי מי שגם אם לוי וסגל לא מאד מאושרים מזה, הוא ראש הממשלה כאן. הם אמרו לו שבעניין האיראני הוא "קופץ בראש", את המהלך שלו להכנסת קדימה לממשלה הם כינו באוזניו "תרגיל מפוקפק ומגעיל", את הניסיון האחרון שלו להרחיב את הקואליציה כינו באזניו "הזוי".

ונתניהו? הוא נאלץ לשבת שם מול השניים ולשמוע אותם מחלקים לו ציונים. באופן שבו רואיין בשבוע שעבר ראש ממשלת ישראל, לא רואיין כאן מעולם שום שליט ערבי. לא חוסני מובארכ, שהמראיין הישראלי שלנו תמיד יצא מארמונו במכנסיים רטובים. אפילו לא יאסר ערפאת.

לפחות בכל מה שקשור ביונית לוי ההתנהגות הזו לא חדשה. מרואיינים דוברי אנגלית, שעמוסים בביקורת על הממשלה, זוכים אצלה תמיד להכרת תודה טלוויזיונית על עצם נכונותם לדבר איתנו. נתניהו של השבוע היה יכול רק לקנא בריצ'ארד גולדסטון על הדרך שבו ראיינה אותו לוי שבוע אחרי שחתם על הדוח האנטי ישראלי שלו. לוי היא עיתונאית שקופה. די לך לצפות בה כמה שניות כדי לזהות כיצד המרואיין שמולה גורם לנוזל ההוא לטפס לה במעלה הקיבה.

בבוז המתנשא הזה היא נהגה בשר האוצר יובל שטייניץ לפני כשנה, כשבמקום לראיין אותו פתחה את השיחה בטור דעה לעגני בוטה נגדו. בדרך דומה היא נהגה גם בשר אלי ישי אחרי אסון הכרמל, כשלא נתנה לו להשלים משפט ונופפה מולו בתנועות ידיים מאיימות. סדרת חינוך דומה עבר אצלה גם אביגדור ליברמן. עכשיו הגיע תור נתניהו. באווירה של דסק החדשות ההומוגני שבתוכו היא פועלת, התנהגות כזו מרגישה לעיתים כמו גבורה עיתונאית. אבל זו לא. זו עיתונות צהובה. עיתונות של פוזות. עיתונות של עיתונאים יהירים שמשוכנעים שהם חשובים בהרבה מהמרואיין שלהם.

יונית לוי לא הגיעה ללשכה של נתניהו כדי לראיין. התשובות של ראש הממשלה כלל לא עניינו אותה. היא באה להשמיע, לנזוף, לקטוע ולהפריע. העיקר שאחר כך יוכלו עמיתיה לטפוח על כתפה בשביעות רצון: "היית ענקית, יונית, איך נתת לו בראש".

2.

כשגזירות כלכליות עולות על השולחן לדיון, יודע כל מתנחל שהגיע העת למהר למקלט. "דיברת על שוויון בנטל", הטיח אודי סגל בראש הממשלה. "זה לא רק מע"מ, זה גם מס הכנסה, ועוד לא נגעת למשל במתנחלים...ניסור בתים באולפנה עולה עשרות מיליונים".

אם הסתה לא הייתה סיפור מסוכן, אפשר היה למות מצחוק. אתם הבנתם? פתאום ניסור בתי האולפנה הופך לחלק מרשימת ההטבות למתנחלים. שהרי גלוי וידוע שאין דבר שמתנחלים אוהבים יותר מאשר שמנסרים להם את הבית.

מה זה אוהבים? אלפים מהם עומדים בתור לניסור ורק מחכים שנתניהו יוסיף עוד אחוז למע"מ של מעמד הביניים הקורס, כדי שיהיה מאיפה לממן להם את זה. ומאיפה המחשבה המרושעת שהקיצוץ "לא נוגע" במתנחלים? יש לי כמה חברים וקרובי משפחה מהזן הזה. הם עושים יותר מילואים ממה שעושים כוכבי ערוץ 2 ששירתו בגלי צה"ל, הם משלמים מס הכנסה באותם שיעורים כמוהם ולמרבה הפלא כשהמע"מ עולה באחוז, גם מחיר הגבינה הצהובה במכולת של הישוב שלהם מטפס. מדהים, לא?

ועוד הערה קטנה: מבצע ההתנתקות, שכל העיתונות כולה תמכה בו בהתלהבות, עלה למשלם המיסים עד היום 12 מיליארד שקלים. לא סופי. סתם חומר למחשבה.

3.

בכלל, זו עוד אחת מהתקופות שבהן כיף גדול להיות עיתונאי. כי כעיתונאי יש לך את האפשרות הנפלאה להציע לממשלה מדיניות, ללחוץ עליה לבצע אותה, לאנוס אותה לפתוח את הארנק כדי לממן אותה ואחר כך, כשמתברר שהיית שותף לגרימת בור תקציבי, אתה יכול, בלי להניד עפעף, להיכנס באם-אמא של השרים שלא צפו את הברוך מתקרב.

העיתונות הישראלית, למי שניחן בזיכרון חלש, הפעילה לחץ כבד (ומוצדק) על הממשלה לשלם לעובדים הסוציאליים, להעלות את שכר המורים ולהקפיץ בסכומי עתק את התשלום לרופאים. עכשיו היא נוזפת בראש הממשלה על המינוס בחשבון. "איך לא צפית את זה?", "אולי ההערכות שלכם לא היו נכונות?".

רק בקיץ שעבר התקשורת אחזה בשלטים והפגינה בעד שיפור תנאיו של מעמד הביניים. נבהל ראש הממשלה, פתח את הכיס והחליט על חינוך חובה חינם לגיל 3 זה עולה כסף. הרבה כסף.

היום חובטת בו אותה עיתונות על האוברדראפט בחשבון. החופש להכתיב מדיניות שאין לך למחרת בבוקר שום אחריות עליה היא חוויה מענגת. אח, כמה כיף להיות עיתונאי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3930


#191,ימקהלת התקשורת במרוץ ההפחדות / ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.08.12 בשעה 14:01
בתגובה להודעה #0
הדברים שלהלן הם התחבטות. הימים הללו הם ימי מבוכה.

מלחמה היא דבר רע. המלחמה הטובה ביותר היא זו שלא פרצה. הטענה שיש צורך בנקיטת כל אמצעי לפני שיוצאים להתקפה נגד מתקני הגרעין האיראניים - אינה נזקקת לשום הוכחה. כך גם הקביעה שעדיף לצאת למתקפה כזאת עם גיבוי בינלאומי, או בהובלה אמריקנית. אלא שמכאן ואילך, אני אחוז קנאה ברוב עמיתיי האוחזים בעט, או במקלדת, וברוב אנשי הרוח והטוקבקיסטים חדורי הקרב. משום שלרובם יש מכונה משותף אחד: הם יודעים מה צריך לעשות מול האיום האיראני. האמת בכיס שלהם.

כך שיורשה לי להודות: אין לי מושג ירוק מה צריכה ישראל לעשות. אמנון אברמוביץ, למשל, כבר מצהיר שברור שלאיראן יהיה נשק גרעיני, וצריך להתרגל לרעיון. כנראה שהעולם כולו, לפחות הדמוקרטי, מטומטם לחלוטין. הרי העולם מסרב להתרגל. העולם מתעקש על סנקציות והחמרת הסנקציות. אבל אברמוביץ מודיע שהסיפור נגמר. ייתכן שהסנקציות הן בסך הכל הצגה. ייתכן שהוא צודק. ימים יגידו.

חותמי הקריאה לסרבנות הם סיפור אחר. הסיפור שלהם איננו מדיניות כזאת או אחרת. יוזמי העצומה שייכים למחנה המאוס שמתנגד לעצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. קשה להבין מה עושה ביניהם פרופסור מני מאוטנר. נקווה שיתעשת. במובן מסוים, מדובר בהישג איראני רציני. בהרבה חזיתות הם מפסידים. בתוככי ישראל הם דווקא זוכים להצלחות.

מקהלת התקשורת

הדיון הציבורי חשוב. הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. כשהטענות הרציניות מושמעות, הן מעוררות מחשבה. והמשכיל בעת הזאת יתהה. אלא שיש משהו פגום בדיון. משום שלמעט חריגים בודדים, התקשורת הופכת למקהלה. קול אחיד, או כמעט אחיד, שמספר לנו על מוראות המלחמה, על המחיר בנפש, על אי-מוכנות העורף, על המחיר הכלכלי האדיר, על הפסקת היצוא ועצירת התיירות, על המשבר העולמי הצפוי, על הפסקת העלייה, על הגדלת הירידה, על התועלת הנמוכה מההתקפה. בקרוב גם נשמע על תרומת ההתקפה להתחממות כדור הארץ ולהתאבדויות בנורבגיה. הכל הולך. הבעיה שהדיון הציבורי חף, כמעט לחלוטין, מכל אזכור של המחיר שישלם העולם, לא רק הדמוקרטי, על איראן גרעינית. והמחיר הכבד הרבה יותר שתשלם ישראל. ואנחנו בקושי שומעים על סיכויי הזליגה של פצצה, או מה שקרוי פצצה מלוכלכת, לאחד מגופי הטרור שאיראן חפצה ביקרם. אין צורך להמשיך.

"שברק ונתניהו יפסיקו להפחיד אותנו", טוענים המתנגדים.

זו טענה קצת משעשעת. משום שמסע ההפחדות האמיתי עוסק בתוצאות המתקפה. כל קוראת וקורא מתבקשים לעשות תרגיל פשוט, ולבדוק את היחס בין הפחדות המתנגדים לתקיפה להפחדות התומכים בתקיפה. היחס הוא בערך של עשר לאחת. הילדים שלי כבר יודעים לדקלם את נזקי המלחמה, גם בלי שיהיו צרכני התקשורת. הם חשופים להפחדות הללו ללא הפסקה. אבל אין להם, ולרוב הציבור, מושג ירוק על תוצאות ההימנעות מהתקפה.

"צריך לסמוך על הבטחה אמריקנית", טוענים כאן. נו, באמת. הרי נשיא ארה"ב הקודם, ג'ורג' בוש, הבטיח במו פיו, שצפון-קוריאה לא תהיה גרעינית. ייתכן שאובמה אמין יותר. הלוואי. אבל העולם כבר סמך על הבטחה אמריקנית אחת. צפון-קוריאה צפצפה על בוש. האם אפשר לסמוך שוב על ארה"ב?

מרוץ ההפחדות

הטבע האנושי חושש משינויים גדולים. הוא פחות רגיש לשינויים שמעוגנים בתהליך ארוך. מתקפה היא שינוי מיידי. המחיר ברור ומיידי. איראן גרעינית היא שינוי איטי. המחיר עלול להיות הרבה יותר גבוה. ביום שבו תהיה איראן גרעינית - לא יהיה טעם בסנקציות. סביר להניח שהן ייפסקו. הרי צריך לפייס את המפלצת. איראן תהפוך למעצמה אזורית. היא תגרום למרוץ חימוש גרעיני. היא עלולה להשתלט על חלק ממדינות המפרץ, שכבר היום יש בהן רוב שיעי. היא תהפוך לשליטה הבלעדית של עיראק. אפשר להוסיף. יש עוד. כן, הדברים הללו הם בגדר "הפחדות". אין ודאות שהם יקרו. אין גם ודאות שלא יקרו. מותר להציג את פגעי המתקפה. מותר להציג גם את פגעי האי-התקפה. בטווח הקצר כולנו רוצים שקט ושלווה. שרק לא יפריעו לשלוות השכונה. שרק ייתנו למחירי הנדל"ן לעלות בשקט ולמחירי הדלק לרדת בשקט. שרק ייתנו לנו אשליה של רגיעה.

האם זה אומר שעבדכם הנאמן תומך בהתקפה? סהדי במרומים, שאין לי מושג ירוק מה נכון לעשות. ההתחבטות בצמרת היא אמיתית. דעתם של המתנגדים מקרב גורמי הביטחון משפיעה. עד לרגע זה אין רוב בקבינט, ולא בממשלה, ליציאה להתקפה. זה לא מעיד על קלות דעת. זה מעיד על התחבטות רצינית.

לסמוך על נתניהו?

הממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, עשירה במחדלים. קבלת הפנים ל"מרמרה" הייתה מחדל טקטי שהפך למשבר אסטרטגי. ההתנהלות הכושלת בעניין הפלסטיני מתגלה עכשיו במלוא עליבותה. משום שככל שנתניהו היה מצטייר כמתון יותר בעניין הפלסטיני, הוא היה זוכה ליותר אמפתיה בבית הלבן. כן, אנחנו זקוקים לאובמה. עכשיו יותר מאשר בכל זמן אחר. והעניין האיראני חשוב פי מיליון מהקפאת התנחלויות. נתניהו לא התבקש להסכים לשיבת פליטים. ואפילו לא לפינוי התנחלויות. אבל הוא התעקש על עימות עם הממשל. איבדנו נקודות חשובות. יש עוד בעיה. נתניהו כבר הוכיח שבין אינטרס לאומי וממלכתי לבין רווח פוליטי קצר טווח - הוא מעדיף את האחרון. ההתנהלות שלו בעניין ועדת פלסנר והשוויון בנטל היא פיגוע ארוך טווח.

האם זה האיש שאפשר לסמוך עליו? התשובה אינה פשוטה. משום שלמרות הכל, צריך לזקוף לזכות נתניהו את העובדה שאיראן נאנקת תחת כובד הסנקציות הבינלאומית. יש לו גם הצלחות. היה הרבה יותר קל אם הכל בכל היה שחור-לבן. אבל המציאות, צריך להודות, קצת יותר מורכבת.

מלחמה וחרפה

לצ'רצ'יל מיוחסת האמירה: "אנחנו עומדים בפני הבחירה העגומה בין מלחמה לחרפה. הרגשתי היא שנבחר בחרפה. ואחר כך תבוא המלחמה. אבל זה יהיה בתנאים הרבה יותר קשים." זה לא ברור שההיסטוריה חוזרת. צ'רצ'יל צדק אז. זה לא אומר שזה נכון עכשיו. שהרי אפשר לבחור במלחמה, ואז לזכות בחרפה. זה כבר קרה. מתנגדי המלחמה צדקו בעניין וייטנאם. אולי גם בעניין עיראק. ארה"ב בחרה במלחמה. היא זכתה גם לחרפה.

כך שתרשו לסיים את הקטע הזה ללא מסקנה. קטונתי. אלה לא ימים פשוטים. כל החלטה שתתקבל היא הרת גורל. אני שייך למחנה של אלה ששרויים במבוכה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3957

תגוביות:

1.אין מנוול אנטישמי, אין אויב איסלמי, אין אויב ניאו נאצי שאינו זוכה לעידוד, לתמיכה ולקידום מצד הטינופת הנקראת התקשורת הישראלית.

2.מתברר שלשלטון זה חדרו אנשים שהיהדות בכלל לא מעניינת וכל מטרתם להביא לכך שתוקם מדינה רב לאומית, ובסופו של דבר היהודים יהיו מיעוט בה. למי שלא מנחש בסופו של דבר יגיע גם החלפת שם ישראל...כי השם הזה כבר עשה את שלו יאמרו לכם...

3.התקשורת הישראלית השמאלנית הארסית עובדת בשירות הטרור האיסלמו נאצי.

4.אני קורא לכל ציוני אמיתי לגנות את נמרוד אלוני שהשווה רבנים לנאצים. הוא הבן של הנבלה שולה, שהכניסה את השנאה וההזדהות עם האויב לשיח הציבורי. הוא דוחף את האג'נדה הארסית שלו לכל ראיון ולכל נושא שטפשים פונים אליו ל"חוות עליו את דעתו".

שמענו וראינו אתמול את הכלב הזה בטלויזיה. להקיא ממנו כמו שהקאנו מאימא שלו, שהיתה למרבה החרפה שרת החינוך. למרבה המזל התעשת עם ישראל והעיף אותה מהמשרד, כמו שהעיף עוד גאון חינוכי ידוע, יוסי שריד.

5.הבה נדבר עובדות: פרס מעולם לא זכה באמון העם! פרס מעולם לא נבחר לראשות הממשלה! הוא כיהן כרוה"מ תחת ממשלת רוטציה! פרס נבחר לנשיאות ע"י חברי כנסת !{לדעתי אם לעם היהודי היתה ניתנת האפשרות הם לא היו בוחרים בו לנשיא}

פרס התנגד חריפות להפצצת הכור האטומי בעיראק! בדיעבד כולנו היום מעריכים ומוקירים את מנחם בגין על קבלת החלטה הרת גורל זו אל מול מתנגדים כבדי משקל כמו פרס! אם לעיראק היה נשק גרעיני סאדאם חוסיין ככל הנראה היה עדיין איתנו היום והאיזור כולו היה מתחמש גרעינית...כל אדם בר דעת מבין זאת! חוץ משמעון פרס שעד היום משוכנע בצדקתו! את המושג "מזרח תיכון חדש" טבע מר פרס! וכולנו מבינים היום איזה מזרח תיכון חדש מתהווה לנגד עינינו! הסכם אוסלו פשט את הרגל והוכח כטעות פטאלית שעלתה בחייהם של המון אזרחים! שמעון פרס היה אחד מהוגיו של הסכם זה! יש לי כבוד לראשי ממשלה גם מימין וגם משמאל אני מאמין שכל אחד מהם נושא בציקלונו את עתיד העם היהודי...! בנימין נתניהו עושה הכל על מנת לשכנע את האמריקאים שתקיפת מתקני הגרעין של איראן הוא אינטרס אמריקאי לא פחות מאינטרס ישראלי! הצפת הנושא בתקשורת העולמית היו הסיבה העיקרית להטלת סנקציות חסרות תקדים על איראן...מסע שכנועים זה גם גורם לפחד אצל תושבי ישראל אך זהו סיכון מחושב...המטרה העיקרית היא לשכנע את ארה"ב ברצינות כוונותינו לגבי תקיפה ולגרום להם לתקוף במקומנו! כך אולי תמנע גם מתקפת נגד כנגד ישראל..ומי פוגם קשות במאמצים אלו.?..נשיא מדינת ישראל!!! מי שאמור להביע את דעותיו האישיות בפני רוה"מ בלבד! זה שאינו אמור ליטול חלק בפוליטיקה שאינו אמור לנסות לעצב קהל ואינו אמור להתיצב בראש המתנגדים לדעתו של ראש ממשלה מכהן...זהו אינו תפקידו של נשיא! האיש הזה בהתנהגותו פגע קשות במאמצי ישראל בשכנוע ארה"ב לתקוף במקומנו! שהרי אם "נשיא מדינת ישראל מתנגד לתקיפה אזי יש מחלוקת רצינית במדינת ישראל שאולי יגרמו לביטול המתקפה הקרובה" רבין כינה את פרס "חתרן בלתי נלאה" וידע בהחלט מדוע! פרס מסיים את תפקידו כנשיא בעוד שנה וחצי וכבר מתכנן את שובו לפוליטיקה {ע"פ פרסומים בערוץ 1} ובמעשהו האחרון הוא מנסה להחזיר עצמו לתודעה הציבורית באנוכיות חסרת אחריות !!!
מנסה להצטייר כ"מבוגר האחראי" בה בשעה שהתנהגותו מעידה עליו שהוא הכל חוץ מאחראי! גם לגבי החלטותיו {בעבר} בנושאים שציינתי בתחילת דבריי וגם בהתנהלותו חסרת האחריות הנוכחית!



#192,יאז מיהו סגן העורך של העיתון מעריב של דנקנר הציוני?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.08.12 בשעה 14:48
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.08.12 בשעה 14:55 בברכה, ליה
 
האיש השפל שאחרי רצח משפחת פוגל באיתמר אמר: "החדווה בה אנשים מתקבצים סביב פולחן האבל על משפחת פוגל היא כמו סדנת גיבוש לאומית לפני היציאה לסיבוב שפיכות הדמים הבא. רק בדם אנחנו מבינים".

ולכן מתחנן דנקנר לציבור בזו הלשון:

http://www.nrg.co.il/


#193,ישי גולדן, סגן עורך מעריב, במסע האשמתה של מדינת היהודים במצוקות יבשת אפריקה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.08.12 בשעה 09:02
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.08.12 בשעה 09:05 בברכה, ליה
 
האיש הזה שעבר מעיתון הארץ למעריב, מבצע קמפיין להצפת ישראל בפולשים אפריקנים, תוך האשמתה במצוקותיה של יבשת אפריקה. ההומניות המזוייפת של סגן העורך של נוחי דנקנר ועיתונו מעריב עובדת שעות נוספות למען הטבעת ישראל בים האפריקנים והמסתננים, תוך האשמתנו באכזריות.

אז מיהו סגן העורך של העיתון מעריב של דנקנר הציוני?

האיש השפל שאחרי רצח משפחת פוגל באיתמר אמר: "החדווה בה אנשים מתקבצים סביב פולחן האבל על משפחת פוגל היא כמו סדנת גיבוש לאומית לפני היציאה לסיבוב שפיכות הדמים הבא. רק בדם אנחנו מבינים".

לפניכם הדרשה היומית:

איפה החמלה למגורשים? / שי גולדן, סגן עורך מעריב

מאות המסתננים שהוחזרו לדרום סודן הופקרו, וחלקם מתו ממחלות. יש לעצור את הגירוש הארור עד שיובטח כי איננו שולחים אנשים אל מותם

עם הגירוש כבר למדנו לחיות. הסתגלנו לקשיות הלב ולאטימות המוחין השטופות בים הדעות הקדומות, הפוביות הישראליות ודוק הגזענות שמרחף מעל לכל ההתנהלות הישראלית בנושא המורכב הזה. אבל הבטיחו לנו - למעט הישראלים שעדיין נותרה בלבם איזו חמלה אנושית בסיסית (מותר לומר "יהודית"?) - שהפליטים, מבקשי העבודה והמהגרים הבלתי חוקיים שיגורשו לארצותיהם באפריקה לא יופקרו; לא יושלכו לתוך תופת שתוביל למותם - כי אחרי הכל אנחנו לא רוצים בהם כאן, אבל לא רוצים במותם. לפחות זה.

מתברר שמילים לחוד ומעשים לחוד; שהצהרות ריקות לחוד ופעולות קרות לב לחוד. ככה זה בישראל של אלי ישי (בינינו, הבעיה אינה בו. הוא לא היה פועל כך ללא רוח גבית ציבורית וללא הסכמה שבשתיקה של פרלמנטרים ושרים רבים סביבו ששותקים בשעה שהוא נוקט מדיניות זו).

גורלם של 1,500 הדרום-סודנים (אלף כבר גורשו ו-500 נוספים צפויים להיות מגורשים בקרוב) אינו מעניין איש בישראל. עובדה: הם נשלחים בחזרה לארצם מוכת המחלות לאחר שמערכת החיסון שלהם נחלשה מאוד, תוצאה של השהות בישראל, והתרופות שנועדו להצילם תקועות בנמל התעופה הישראלי בשל איזה עניין ביורוקרטי.

זה נשמע כמו עניין פעוט ("שוב יפי הנפש המתחסדים מן השמאל הבוגדני דואגים יותר לדרום-סודנים מאשר ליהודים", מלהגים הטוקבקיסטים), אבל התוצאה אכזרית: קורבנות בנפש, בקרב ילדים, נשים וגברים שהיו בחיים כששהו בישראל, והנה, עם הגעתם לדרום סודן, חלו ומתו. הקשר בין פעולת הגירוש לבין תוצאת המוות הינו ישיר וזועק לשמיים.

להבטיח את הישרדותם

העניין פשוט בתכלית: בכל גירוש אדם מגבולות ישראל, חייבת המדינה להבטיח שפעולה זו לא תסכן את חייו. אין תועלת רבה בפלפולי מילים ובפרשנויות מתחכמות. אם אותם אזרחי דרום סודן אינם מסוגלים לעמוד בסכנות המחלות והמגפות שממתינות להן בארצם, מוכרחה ישראל להבטיח כי איש לא ייצא מגבולותיה לפני שיש בידו את החיסונים המתאימים.

יותר מכך, הייתי מגדיל ומציע כי על ישראל להעמיד צוות רפואי בדרום סודן אשר יבטיח טיפול במגורשים לארצם. כל התנהלות אחרת פירושה המעשי, המוסרי והמשפטי הוא הפקרת חיים. והפקרת חיים עומדת מדרגה אחת בלבד מתחת להריגה.

בעיית הפליטים, מבקשי העבודה והמהגרים צפויה ללוות את ישראל בשנים הקרובות. צריך להפנים זאת. אחרי עשור של עצימת עיניים, כנהוג כאן, הנה מתפוצץ העניין בפרצופנו בקול נפץ גדול ומכוער. אל נא נוסיף חטא על פשע ועבירה על עוון - ישראל מוכרחה להתמודד עם ההיבטים המוסריים המורכבים והעדינים שיצרה המציאות כתוצאה מהתנהלותה.

האנשים הללו מהווים אמנם "בעיה לאומית", אבל הם עדיין בני אדם. מוכרחים לנהוג בהם כבני אדם - עד כמה שהדבר נשמע מוגזם ובלתי מציאותי בישראל זו שלנו, שלבה גס ועיניה טחו מלראות את אשר היא מעוללת במו ידיה לאחרים ולעצמה. כן, גם לעצמה.

עצרו את הגירוש הארור הזה עד שיובטח בוודאות כי איננו שולחים אנשים אל מותם. אחר כך הבטיחו את הישרדותם בארץ שאליה הם נשלחים. ואחר כך שאו תפילה לאלוהים, שימחל לכם על הנשמות שהפקרתם לשווא. לב יהודי פועם בכם? הוכיחו נא.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/398/436.html?hp=1&cat=479

תגוביות:

1.dan avni

שימו לב לקמפיין של שטירמר מעריב להצפת מדינת ישראל במחבלים מסתננים בהוראת הקרן החדשה להשמדת ישראל.

זה התחיל עם הכתבלב ניר ארנון שהתבכיין על מותם ממלריה (ללא תעודות וללא הוכחות, הכל ממוחו הקודח), ממשיך בסגן עורך השטירמר מעריב פה, עם הבכיינות על רחמנות למסתננים, אבל אפס רחמנות לתושבי דרום תל אביב, ואפס נכונות לאכסן את המסתננים אצלו בבית.

שי גולדן כתבלב מבית מדרשו של עיתון אל באלאד=הארץ, ולבסוף כתבה נוספת של יובל גורן, ישר מהשטח, על עשרות מחבלי הפעילות להבאת מסתננים, שמטיילים חופשי בסודן במימון הקרן החדשה להשמדת ישראל.

הוראה של ביבי לשב''כ לפרסם את דו''ח החקירה על מקורות המימון של מחבלי השמאל יגרום לרוב הקאפו וירוסים מקבלי האתנן לתפוס את הרגליים ולברוח ממדינת היהודים. מי שלא ייברח ייכנס כנראה ללוע של בתי דין שדה והגיליוטינות שיוקמו ע''י זעם העם.

כן כן. הקרן החדשה להשמדת ישראל עומדת מאחורי כל הקמפיינים שמטרתם חיסול מדינת ישראל, וריסוק הזהות היהודית.

מחבלי השמאל מעדיפים שהמקורות הכספיים המוגבלים של מדינת ישראל יבוזבזו על הסודנים במקום על ניצולי שואה שלא מקבלים תרופות, ועל זקנים שאין להם מקורות קיום, כי זרקו אותם בעיירות פיתוח מוכות אבטלה.

מה שמצחיק שגולדן בוי שינצל כל הזדמנות אנטישמית לזנב ביהודים וביהדות, פתאום משתמש בה להצפת מדינת ישראל במחבלים מסתננים (פתאום מצאת את הלב היהודי, צבוע בזוי?)

100 אלף הודים מתו אתמול כי לא קיבלו ויזת עבודה בישראל, 2 מיליון אפריקאים ימותו אם לא יטיסו אותם דחוף לישראל, ואפשר להמשיך כך.

צבועים מתחסדים שיעשו הכל כדי להציף את מדינת היהודים במחבלים מסתננים, ולא שמים פס על ניצולי שואה ומסכנים בעירם שלהם, שזקוקים לעזרה יותר מהמסתננים.

יש לעצור את שי גולדן מלסייע לאוייב בהצפת מדינת ישראל במחבלים מסתננים - אל תבליגו יותר יהודים - עת לפעול.

כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים! חמלה אנושית מברבר לנו הגולדן בוי?

אולי שגולדן בוי יספר לנו כמה יהודים מתו מפחד בדרום תל אביב בגלל ידידיו המסתננים? כמה לא יכולים לצאת מביתם בשעות החשיכה? כמה לא מקבלים סיוע של המדינה כי אחיות ועוזרות סוציאליות מפחדות להסתובב שם? זה הוא לא יבקש ברמת דרמטיות.

שקר וכזב מה שגולדן בוי כותב. זה קמפיין רגשי מניפולטיבי לעצירת גירוש המחבלים המסתננים, ומה שהוא עושה זה המשך המניפולציה בשיטות הישנות של לשקר לשקר ועוד לשקר עד שיתחילו להאמין.

כולם מסכימים לחסן אותם לפני גירוש. אין אחד שלא מסכים. הבעיה רק שזאת לא השאלה ולא המטרה של הקרן החדשה להשמדת ישראל על תמנון עמותותיה וכנופיית המגיבים שלה כאן.

מטרתם הצפת מדינת היהודים במחבלים מסתננים כדי להחליש את מדינת היהודים בדרך להשמדה, זה הסיפור האמיתי. לא סיפורי כיפה אדומה לאהבלים רחמניים.



http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=378487

לעיון:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P500.jsp?prs=219175


#194,יאיילת שקד בנאום חריף על תקשורת שמאלנית בישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.08.12 בשעה 16:23
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.08.12 בשעה 16:26 בברכה, ליה
 
וידיאו - איילת שקד תוקפת: התקשורת חד גוונית צבועה וסותמת פיות

בכינוס אגודת העיתונאים בתל אביב תקפה שקד את התקשורת: התקשורת נותנת במה רק למי שהיא רוצה.

היא מפנה אצבע מאשימה לעברה: אתם העיתונאים מסעירים את המערכת הציבורית כשרוצים לסגור את ערוץ 10, ולא אמרתם מילה כשסגרו את ערוץ 7. ושוב תוקפת: התקשורת מראיינת ונותנת במה לאויבי ישראל בעת מלחמה וסכנה, ומאפשרת להם להסית נגד מדינת ישראל.

נאום סוער ותוקפני.

צפו:

http://www.youtube.com/watch?v=4r5x0oi8T8k&feature=player_embedded



#195,ישוב נחשף ערוץ 2 במערומיו הכעורים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.09.12 בשעה 11:29
בתגובה להודעה #0
מי עומד מאחורי הסקר שדורש התנצלות בפני טורקיה? / קלמן ליבסקינד

האייטם ששודר בחדשות ערוץ 2 היה מוזר ומעניין גם יחד.

"מסתבר שבציבור הישראלי יש רוב לפיוס, אפילו להתנצלות בפני טורקיה", פתחה יונית לוי ופנתה אל עורך חדשות החוץ, ערד ניר.

"כן", השיב לה ניר. "סקר שערך מכון 'מתווים' מראה שרוב הציבור הישראלי תומך בהתנצלות במסגרת הסכם כולל לשיקום היחסים".

'מתווים'? גירדתי בפדחת.

אני הרי מדקלם בעל פה שמות של אלף עמותות ושבע מאות חמישים וחמישה מכונים, אז איך זה שלא שמעתי בחיים על ה'מתווים' האלה? אולי מדובר במכון סקרים חדש, ניסיתי להרגיע. אולי זה בכלל גיאוקרטוגרפיה שהחליטו לעברת את השם.

כמו תמיד חיפוש קצר בגוגל סייע למצוא את התשובה.

מתווים, מסתבר, הוא אכן מכון אבל לא מכון סקרים, אלא "המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית".

רפרוף בלתי מעמיק ברשימת חבריו העלה שהם מגיעים מאותו מחנה פוליטי. את דף ה"מומחים" שלו, המופיע באתר האינטרנט של המכון, מוביל איש עיתון הארץ, עקיבא אלדר.

אחריו ברשימה נמצא מנכ"ל יוזמת ז'נבה, גדי בלטיאנסקי.

המכון, כך נכתב, הוקם במטרה "לאפשר לישראל התחלה חדשה במשפחת העמים". נהדר. התחלות חדשות זה תמיד טוב.

באתר אפשר לקרוא נייר עמדה מרתק שהנפיקה העמותה המפעילה את המכון, תחת הכותרת "בעד הסכם פיוס עם טורקיה".

זהו טקסט המסביר מדוע ישראל חייבת, אבל ממש חייבת, לעשות שולם עם הטורקים. הפיוס עם טורקיה, מתברר, הוא עניין שהעמותה משקיעה בו משאבים מרובים. בימים הקרובים יגיעו אנשיה לכנס משותף עם הטורקים בטורקיה בנושא הזה.

נייר העמדה שחיבר יו"ר העמותה, ממש כמו הסקר, קובע שישראל חייבת להתנצל בפני הטורקים על מה שעוללה להם במשט המרמרה וגם שממשלת ישראל לא עושה מספיק כדי לקדם את הפיוס המיוחל בין שתי המדינות.

לצטט סקר שערכה ומימנה עמותה שפועלת להתנצלות ישראלית בפני טורקיה, בשאלה האם ישראל צריכה להתנצל בפני טורקיה, זה משהו שבשום מהדורת חדשות סבירה לא היה עולה לשידור. כי זה בערך כמו לדווח על סקר שערכה חברת קוקה קולה בשאלה האם קוקה קולה הוא המשקה הטעים ביותר, או על סקר של העמותה למען קידום הטרנספר, בשאלה האם כדאי לזרוק מכאן את הערבים, או על סקר של מפלגת הבית היהודי בשאלה כמה מנדטים תקבל מפלגת הבית היהודי בבחירות הבאות.

99 מכל 100 עיתונאים שאני מכיר, לא היו מתקרבים לסקר כזה.

העיתונאי האחרון היה מפרסם אותו אחרי התלבטות קשה ביותר, אבל רק אחרי שהיה מספר לצופים מי בדיוק עומד מאחריו.

להציג סקר כזה, בבומבסטיות כזו, בלי להגיד מילה על מכון מתווים שהזמין אותו ועל העמדות שלו בסוגיות שבהן נשאלו השאלות, זה משהו שלא עומד בשום קוד עיתונאי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4012

תגוביות:

1.ארד ניר הוא סוכן טורקי.

2.השמאל שכח מי האויב ומי רוצה להכחידו.

3.יש לנו מחליפה לסמרטוט ארד ניר. ראיתם את מופע האימים של סמדר פרי על המסתננים .אחר כך שואלים למה העיתונות נמצאת בירידה. כולם שמאלנים והעם לא אוהב שמאלנים.

4.בכל מקרה זאת הארץ שלנו, היהודים. זה לא רק מהתורה, אלא גם מהקוראן, אף שאתם בחמאס משקרים ומעוותים את הדת שלכם, בכדי לעשות רווח פוליטי זמני. על התועבה הזאת, על השקר הזה, רובצת קיללת אללה עליכם ועמכם ומשפחתכם.

אנחנו כאן בעלי הבית, בני בעלת הבית, ואתה צאצא של שפחת אברהם ומשפחתך הגיעה לכאן ממצרים או מסעודיה, ולשם תחזרו אינשאללה!

אתם אינכם אדונים כאן. המנהיגים שלכם אומרים זאת במפורש. ואתם, על נסיון גזל האדמה, על השקרים, על הנסיון להשמדת עם, על שיתוף הפעולה עם הנאצים במלחמה, על ההסתה המטורפת, על שינאת החינם שלכם, על הגנבות שלכם, על הרצחנות והאלימות שלכם, על כל הטומאה שלכם - קללת אללה רובצת עליכם כבר היום. כל יום, מי שצופה בכם ובמה שקורה בעולמכם, מבין עד כמה קיללת אללה עליכם נוראה היא.

פראי אדם, שידם בכל ויד כל בם.

עזמי בשארה מודה - אין עם פלסטיני

http://www.youtube.com/watch?v=UNm1aUKTldg

סרטון חובה: בכיר חמאס חושף מאיפה באו הפלסטינים

http://www.youtube.com/watch?v=CbuM91PeSOs

5.יש להוקיר את הערבים על תרומתם לישראל! באופן אבסורדי הם תרמו לקיומה ולעוצמתה של המדינה.

היהודים ידועים בין הגויים כפחדנים נהנתנים שיזחלו על כרסם, בצואת חזירים, תחת מגפי הפריץ, בכדי לקבל קצת שקט ולהמשיך במסחר ומילוי הכרס.

אנחנו ידועים בחוסר האונים שלנו במצבי אלימות, וידועים כמוגי לב שיברחו תמיד בזמן מלחמה.

עם המשטמה הערבית, ראו את השמאל שלנו זוחל על גחונו בפחדנות מול הערבים ובוגד במדינה בגלוי.

ומה היה קורה אם הערבים היו מקבלים אותנו אפילו בהסכמה שבשתיקה?

כמה זמן היינו מתקיימים מאז 48 ועד שהמתועבים בינינו היו מוכרים את כל המדינה לערבים בשביל איזו עיסקת טקסטיל טובה באלכסנדריה, או שותפות בקידוחי נפט בסעודיה?

מזלנו הגדול שהערבים הכריחו אותנו בכוח הזרוע והשינאה שלהם, להתחיל לנהוג כעם בין העמים - מכובד, יודע להגן על עצמו, ולא בורח משדה הקרב. אבל אפילו במצב זה - ישנם צאצאי הקופים והחזירים בינינו, שמוכנים לזחול תחת מגפי התורכים בשביל קצת אתנן תעשייתי, כי הקשר שלנו עם התורכים, מבוסס גם על הרבה הרבה הרבה...כסף, וכסף זה מה שיהודים אוהבים יותר מכל דבר אחר, נכון?

6.מעניין כמה הטורקים שילמו להם...עקיבא אלדר ובלטיאנסקי ושות' לא יעשו דבר ללא כמה מיליונים בבנק.

7.טרוריסטים שנורו באקט של הגנה עצמית תוך שהם מבצעים לינץ' רצחני בישראלים.

8.למה עזבתי את מפלגת הליכוד:

1.כי נתניהו הפחדן מפחד לשנות את השיטה לבחירת שופטים לבג"צ, ובג"צ שולט בישראל.

2. כי נתניהו מפחד לעשות שינויים בפרקליטות המדינה, והסמול מנהל משם את ישראל.

3.כי השישיה, סער, מרידור, בגין, איתן, כחלון, רבלין מפילים בכנסת כל חוק נגד הקרן"לישראל חדשה".

4.כי שר התקשורת כחלון הוא סוכן של השמאל הקיצוני. הוא בעד הערוצים השמאלנים 2 ו- 10 , והוא נגד ערוץ לימין.

5.כי שר החינוך סער מאפשר לשמאל לשלוט בכל המוסדות האקדמים בישראל.

6.כי שרת התרבות לימור ליבנת מממנת את התיאטרון שבו כל השחקנים הם שונאי ישראל.

7.כי נתניהו תקע לפייגלין סכין בגב וגירש אותו מהרשימה לכנסת.

8.לסיכום, לביבי יש רגשי נחיתות מהשמאל, והוא תמיד יפחד מהם,
ולכן בבחירות הבאות בוחרים באיחוד הלאומי או בבית היהודי.

9.ביבי הפך בפועל ל-מ-ג-ן השמאל ההזוי...סמרטוט כבר אמרנו? ביבי מונע כל פעילות פרלמנטרית של ח"כי הליכוד והימין, ובפועל משתף פעולה עם השמאל ההזוי, ואפילו גנז את דו"ח אדמונד לוי!

10.תעשיית שקרי השמאל מעולם לא היתה כה חצופה.

11.מה יש לצפות מביובונית לוי - הביוב של המדינה?

12.ביבי שוב נכנע בנושא המסתננים ליד הגדר, והוא יציף את ישראל במוסלמים. אף אחד לא מופתע שביבי שוב נכנע לשמאל בנושא המסתננים, ונתן לנשים ולילדים להכנס לארץ. עכשיו הם יציפו אותנו.
אם ביבי היה איש ימין אמיתי, הוא היה מחולל רפורמה בבג"צ, מחליף את השופטים, ונותן לממשלה להחליט בנושא, ולא לבג"צ, אבל האיש הוא סמרטוט.

13. העם דוחה את השמאל הממאיר, כפי שתאים חיים דוחים את הסרטן בגוף בריא. שינאת השמאל ודחייתו - היא היא הבחירה בחיים!

14.כל פעם שאני שומע את ידועני השמאל מתבכיינים על "המצב"...בעעע...זה פשוט מגעיל אותי! אם כל כך רע להם כאן, שירדו מהארץ וזהו,(כמו נועה מימן).

הרי גם כך כמעט לכולם שם יש דרכון זר כלשהו.

2 בקשות צנועות יש לי אליהם:

1.לפני שהם יורדים מהארץ, שישתדלו לא לעשות כאן יותר מדי נזקים. כבר נמאס לתקן את הנזקים שהם משאירים אחריהם.

2. אחרי שהם יורדים מהארץ, שלא ילכלכו עלינו, ישמיצו את ישראל בכל דרך אפשרית, יקראו לישראל מדינת אפרטהייד, וישתפו פעולה עם כל האנטישמים בעולם.

שיתעסקו בחיים החדשים שלהם ולא בדמוניזציה של ישראל, ושיהיה להם בהצלחה בחייהם החדשים בניכר...

15.כנסו לשמות 10 העיתונאים השנואים בישראל:

1-הבוגדת ענת קם

2-הבוגד אורי בלאו

3-גדעון לוי תומך רוצחי החמאס

4-עמירה הס תומכת ברוצחי החמאס

5-רזי ברקאי המתועב

6-יונית לוי הטיפשה

7-עקיבה אלדר החלאה

8-עמנואל רוזן השנוא

9-אילנה דיין המעלילה

10-נחום ברנע השקרן

16.היום בגלי אש"ף (צה"ל בטעות), הכתב ודב חנין בוכים על המסתננים.

17.יונית לוי - זה זמן רב סבור רוב הציבור שמלאכתה מוטה, סוטה, משוחדת ומעצבנת.

18.לא מדובר בכלי תקשורת אלא בכלי תעמולה הנשלט על ידי מיעוט קיצוני של 3%. תמהני איך הציבור ממשיך לשתוק לנוכח מצב שבו חוק המדינה מעניק מונופול שידור בלעדי לגוף תעמולה זה.

19.ערוץ המחבלים התקשורתים 2 בשרות האויב הערבי.

20.יונית לוי. השמאלנית שמפחידה ילדים עם קולה המאיים!

21.חומוס בדמשק? הציבור חכם מכם, וכבר לא קונה את המניפולציות והשקרים מבית מדרשכם. כמה פאתטים אתם. 30 שנה של תעמולה שקרים ודמיונות, ואתם רק קטנים וקטנים.

22.בישראל אין עיתונאים, רק תועמלנים.

23.ככל שהתקשורת תלך שמאלה הציבור השפוי יילך ימינה. התקשורת השמאלנית רדיקאלית מלאה שקרנים, מניפולטורים, ודמגוגים שמתעלמים מהמציאות ששוב ושוב טופחת על פניהם. התקשורת בארץ מתנהגת ככת דתית.

24.פני הסמול כפני אורלי ויינרמן! כמוה - הערכים נפלו והתקמטו.

25.אמרת עקיבא אלדר אמרת הכל. ישר כח קלמן!

26.למה לא הגשת תלונה למועצת העתונות? זה לא יעזור, אבל שווה לשמוע את התירוצים של השופטת הנאורה.

27.בכל עמותות השמאל יש את אותם אנשים שמקיאים מהפה אותם דברים.
אצלם הסקרים והבחירות כמו אצל אסאד.

28.איך 20 מסתננים בשטח מצרי מצליחים להקפיץ את כל ערוץ 2. רק לאלוהים פתרונים.

29.נתחיל בגטו וארשה: ב- 1939 הגרמנים היו אחוקים של משטרו של סטאלין. כשהקימו את הגטאות, ארגון ה"בונד" השמאלני פרסם כרוז שמזהיר לא לפגוע בחיילים נאציים, כי "המלחמה היא בין ה"אימפראליזם הרעב" ל"שבע", ולנו, היהודים, אין כל עניין בשני הצדדים".

"האימפריאליזם הרעב" היה כמובן מעצמות הציר ברלין-טוקיו-רומא, ו"השבע" היו מעצמות המערב.

זו לא התפלשות בבוץ מול מגפי סטאלין?

זה לא נקרא - ביטול האינטרס היהודי (אפילו לא ציוני!)?

רק אחרי יוני 1941, כאשר הנאצים פלשו לרוסיה, השמאלנים היהודים בגטו הרשו לעצמם לפגוע בגרמנים, והשיא היה מרד גטו וארשה.

30.הגרמנים והערבים מחזירים אותנו תודעתית למצב בו אנו עם רציני ומכובד. מבלי הערבים מזמן היינו מתפרקים. ראה מה שהיה כאן בשנות ה- 90. התפרקות בהמית ונהנתנית של החברה, שהובלה בידי אינטרסנטים שרצו "להשתלב במרחב"- כנראה אצה להם הדרך אחרי עסקאות שמנות בעולם הערבי, ולעזאזל הציונות והריבונות.

היו אלו הערבים עצמם שעצרו את ההתבהמות הישראלית של "אכול ושגול כל עוד אתה צעיר ויכול", ופתחו במלחמת אוסלו ב נ י ג ו ד
גמור לאינטרס הכי בסיסי שלהם.

דעו לכם שספסרי ה"שלום" וסרסורי "המזה"ת החדש" אינם עניים...אלו בד"כ אנשי עסקים מושחתים, שיודעים שכשמדברים על "דיווידנד של "שלום""- הכוונה היא לכיסם הפרטי, ולעזאזל מדינת ישראל.

31.על מנת להשפיע, עלינו להפסיק לצפות בערוצי הבלע האלו, ולגרום למפרסמים להדיר רגליהם מערוצים אלו. רק כך נוכל להפסיק את המתקפה השיקרית המופצת עלינו בכל ערב. כרגע הכוח גם של התקשורת וגם של בתי המשפט פה, בשליטה מוחלטת של השמאל ושל שונאי ישראל.
צריך להשפיע בעזרת שלטון חזק.

32.השמאלנים פותחים את הפה וצחנת צואה מתפשטת בחלל החדר. בדיוק כמו בשאר הדברים - ה"צונאמי בספטמבר", ה"חרם" שבני הקופים והחזירים קראו לו - הכל הסתיים בקול נפיחה שמאלנית קטנה ומצחינה.

33.השמאל יודע תמיד מה טוב לאויבי ישראל.

34.יהודים כאלה בזמן השואה, היו קאפואים.

35.דפנה ליאל היא הבת של רחל ליאל מהקרן החדשה. ערוץ 2 ידוע כשופר של הקרן החדשה. טלוויזיה היא משאב ציבורי. לא יתכן שיונית לוי והקרן החדשה ישתמשו בערוץ כדי להעביר את הפרופוגנדה שלהם. לשלול להם את הרשיון. דפנה ליאל מערוץ 2 היא הבת של רחל ליאל מהקרן החדשה והן מטפטפות את הרעל של הקרן החדשה תוך כדי שימוש במדיה, זה מסריח.

36.כל צמרת המדיה הנהנתנית בישראל מושקעת בבורסה, ולכן הם תמיד יעדיפו טילים בדרום וליקוקים לתורכים, מאשר עמידה על האינטרסים של ישראל, כי אם הבורסה תרד הם אבודים.

37.הייתי צופה בחדשות ערוץ 2, אבל אני לא מבין ערבית.

38.ערד ניר הוא סוכן של הקרן החדשה, בדיוק כמו דפנה ליאל, ובדיוק כמו יונית לוי. בגלל זה אין אמון לציבור בתקשורת. ערוץ אנטי-ציוני, בוגדני, אוטו-אנטישמי ופוסט ציוני.

39."מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", וזה כבר מתייחס גם ל"מנהיגנו".

39.הסקר נערך בבתי הקפה ובמסעדות ברוטשילד באחת ההפגנות.

40.לערד ניר אינטרסים בטורקיה. הוא הוציא ספר מסעדות מומלצות לתייר. ערד ניר - מטומטם עם קבלות עוד ממקיף ג' באשדוד.

41.יונית לוי ידועה בדיעותיה הלא רחוקות מאלה של גדעון לוי.

42.תלמיד שלי זרק עלי כיסא. חיכיתי נואשות לאסיפת ההורים כדי להתנצל בפניו קבל עם ועדה...נכון שאני הומנית ונאורה?

43.עקיבא אלדר, גדעון לוי, עמירה הס, כולם דוברי חמאס מדופלמים. הידיעות שלהם שוות לת..

44.זה היה כל כך הזוי שמהשנייה הראשונה היה ברור שזה קישקוש. עם ישראל צריך לבדוק בגוגל כל הודעה שמוציאה התקשורת הישראלית.

45.צריך מבקר חיצוני לרשות השנייה. הם לא מתייחסים לתלונות הציבור ובנתוני תלונות הציבור. למינהלת הערוץ ה-2 יש שיא שלילי בקבלת תלונות מוצדקות. מדובר בגוף קיקיוני שהוא עושה דברו של הסמול הקיצוני.

46.אלה חלק מאסון העם היהודי, הדורשים להתנצל. זאת רשימת דע את האויב:

יוסי בילין, גדעון לוי, עמירה הס, רמי יצהר, איתן ברונשטיין, יריב אופנהיימר, מוסי רז, נעמי קליין, דב חנין, עופרה בן-ארצי, יעל פז מלמד, אילנה המרמן, דורותי נאור, א.ב.יהושע, קובי ניב, אילן פפה, נעמי חזן, ניב גורדון, סהר ורדי, רותי אדלר, אורי הדר,
יצחק לאור, דניאל בויארין, מיכאל סוסברי, דוד ריב, זאב שטרנהל, איל סיוון, ענת קם, אורי בלאו, אבי שליים,ענת בילצקי, אוליביה זמור, אמנון רז קרקוצקין, לאה גיורא, אייל ניר, משה צימרמן, חנה קרונפל,רחל ליאל, גלעד עצמון, חגית עפרן, דרור פיילר, שמאי ליבוביץ, ליזי שגיא, רוחמה מרטון, יוסי שריד, שולה אלוני, הלל כהן, שמחה פלפן, לאה צמל, שמואל הספרי, מיכאל ורשבסקי, עדנה קנטי, אורן יפתחאל, אורי אבנרי, שרית מיכאלי, איתי טיראן, יוסי מקלברג, יונתן שפירא, נתן זך, סיגל רוזן, ענת בן דור, יונתן ברמן, אייל סיון, נורית אלחנן-פלד, גל אוחבסקי, טלי פחימה התאסלמה, אורי דיויס התאסלם, ישראל שמיר התנצר, גף הלפר, ריצרד גולדסטון, גודית בטלר, נועם חומסקי, נורמן פינקלשטיין, ריצרד פולק, דייויד אקסלרוד, ברברה לובין, דניאל ברנבוים, שרה רוי, ריצרד סילברסטין, אדית לוץ, פיטר קוזמינסקי,תומס פרידמן, קייט ליטרר.

47.מקובל בכל עולם התקשורת כי כאשר המזמין איננו אובייקטיבי,אין ההתייחסות אל הסקר שהזמין, ואין משנה מי הכין אותו. אף ערוץ לא ישדר ברצינות פרטים על סקר שערכה מינה צמח, אם הם הוזמנו על ידי הליכוד. אם ערוץ 2 מתעניין בנושא, שיזמין סקר בעצמו. כך נהוג לעשות.

48. השם ירחם.איך הגענו למצב הזה?

49.זה ערוץ חדשות של הקרן החדשה להשמדת ישראל.

50.צריך מהפכה עיתונאית! הגיע הזמן לקצת פיקוח על השטויות -ויותר גרוע מכך השקרים - שהתקשורת מפיצה לציבור.

51.שוב נחשף ערוץ 2 במערומיו הכעורים. קלמן ליבסקינד חושף את הקשר של ארגוני שמאל שאת מחקריהם ניתן לנחש מראש, לבין התקשורת שמפרסמת כל הגיג או משאלת לב של ארגוני המיעוט ההזוי בישראל.

זו לא הפעם הראשונה, אך העצוב מכל שזו לא תהיה הפעם האחרונה.

סיפור האהבה האסורה בין התקשורת לארגוני השמאל מוליד שטיפת מוח אדירת ממדים, שנועדה להסוות את העובדה שמדובר באותם אנשים קיצוניים.

52.יש רוח כללית שנושבת בתקשורת, וניתן לבחון אותה סטטיסטית ועל פי מה מובלט יותר ומה פחות - הרוח היא פוסט ציונית אוטו-אנטישמית.


#196,יעיתון מעריב נגד עיתון הארץ – מצב התקשורת בישראל / ד''ר יוחאי סלע
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.09.12 בשעה 13:45
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.09.12 בשעה 13:52 בברכה, ליה
 
07.09.2012

פעם, כשבמדינה הזו תתקיים תקשורת נורמלית, רבים ישאלו את עצמם איך הסכמנו לקיומם של כלי תקשורת המסיתים נגד המדינה ונגד הלאומיות היהודית בארץ-ישראל. פעם, כשאתם תחושו אזרחים נורמלים בעלי גאווה לאומית ללא חשש ופחד, אתם תצטרכו לשאול את עצמכם איזה הבדל יש, אם בכלל, בין התקשורת המסיתה שיש בישראל לבין התקשורת הערבית הפועלת כיום (2012) שהיא בעלת מאפיינים אנטישמיים קלאסיים. פעם, כשתפסיקו לפחד מכל שטות המתחוללת סביבנו או זו המתחוללת בזירה הבינלאומית, אתם תצטרכו לתת תשובות ברורות מדוע הסכמתם לחיות באווירה של טרור תקשורתי מהסוג הנחות ביותר. פעם, אולי, אתם תבינו את האפקט המצטבר של התקשורת המסיתה נגד עצם קיומכם כלאום ריבוני בארץ-ישראל.

לאור הקשיים הכלכליים של התקשורת הכתובה בישראל, עיתונאים אחדים גילו מחדש את פרצופו האמיתי של עיתון הארץ שניהל מסע תעמולתי בזוי (ישיר ועקיף) נגד עיתון מעריב בסדרת כתבות שהתפרסמו גם בעיתון דה-מרקר. לכאורה, עיתון מעריב ציפה מכול כלי התקשורת בישראל לעמוד לצידו כאקט של קולגיאליות מקצועית. באופן דומה, גם ערוץ 10 עדיין מצפה מכל כלי התקשורת בישראל להביע מחאה ישירה נגד הכוונות לסגור את הערוץ בשל קשייו הכלכליים וחובותיו האדירים - חוב העומד על כ-60 מיליון שקל. לעיתון מעריב יש הפסד מצטבר בלתי-נתפס של כ-500 מיליון שקל (חצי מיליארד שקל) משנת 2007. החוב המצטבר של קבוצת הארץ עמד בשנת 2005 על כ-400 מיליון שקל - מכירת מניות לבעלי-הון (כמו לאוליגרך הרוסי לאוניד נבלזין) והדפסת העיתון "ישראל היום" צמצמו את החוב, אך עדיין קבוצת הארץ מתקשה לעמוד על הרגליים בכוחות עצמה. השינויים במהדורה המודפסת של עיתון הארץ אינם מבשרים טובות בנוגע לעתידו המידרדר של העיתון.

לפני שנמשיך הלאה במאמר, אולי ראוי לציין נקודה מעניינת בנוגע לעיתון "ישראל היום": ההצלחה של העיתון החלה דווקא בתקופה בה מצבה של העיתונות המודפסת בישראל הידרדר. במילים אחרות, למרות מה שנדמה, עיתון "ישראל היום" אינו אחראי לקריסתה של התקשורת הכתובה בישראל, אלא הוא החזיר את הקוראים הישראלים לתקשורת המודפסת. כדי להבין את הנקודה הזו, די לקרוא את 5 העקרונות של העיתון המופיעים מידי יום בעמוד 2. אחד מהעקרונות הללו מציין במפורש "לזכור שאנחנו ישראלים". זאת הגישה שהקורא הישראלי הממוצע רוצה למצוא בתקשורת הכללית שיש בישראל. יתרה מזאת, מהדורת סוף-השבוע של העיתון נחשבת לאיכותית ביותר - בהשוואה לשאר העיתונים - לא רק בשל הכתבות המעניינות בשלל תחומים, אלא גם ובעיקר בשל הענקת הכבוד הראוי לנושאים המסוקרים בשפה ראויה והוגנת בדרך-כלל.

לאור הקשיים הכלכליים של התקשורת בישראל מאז שנת 2000, רבים בישראל נוטים להזהיר ש"סגירתו של ערוץ תקשורת כלשהו היא פגיעה בדמוקרטיה". כך למשל, יושב-ראש הכנסת ראובן רבלין אמר במליאת הכנסת ב-29 באוגוסט 2012 בנוגע לקשיים הפיננסיים של ערוץ 10 את המשפטים הללו: "הערוץ הוא עובדה קיימת, וסגירתו תסכן את חופש הביטוי בישראל". האומנם כך הוא המצב? מפוליטיקאי הגון אנו מצפים לקצת יותר יושר אינטלקטואלי בעיקר לאור ההיסטוריה של התקשורת בישראל מאז שהשבועון "חבצלת" החל להופיע בשנת 1863. אולם, למה צריך ללכת רחוק כל כך? רק ב-20 השנים האחרונות נסגרו עיתונים מובילים בישראל כמו "על המשמר" שנסגר בשנת 1995; העיתון "דבר" שנסגר בשנת 1996; עיתון "חדשות" שנסגר בשנת 1993; העיתון "הצופה" שנסגר בשנת 2008; הירחון "מוניטין" שנסגר בשנת 1993; ואפילו הצהובון של ידיעות אחרונות בשם "24 דקות" שהחל להופיע בתחילת שנת 2008, נסגר ביוני 2009; כך גם החינמון "ישראלי" שהחל להופיע בשנת 2006, נסגר בשנת 2007. לאור כל זאת, נשאלת השאלה החשובה באמת, האם סגירתו של ערוץ תקשורת כלשהו מהווה פגיעה אמיתית ב"חופש הביטוי" בישראל לאור כל מה שאנו יודעים על התקשורת הישראלית המתלהמת של השנים האחרונות. התשובה לכך היא, כמובן, שלא!!

ב-100 השנים האחרונות הופיעו ונעלמו בישראל מאות עיתונים, שבועונים וירחונים, אך מאומה לא נפגע ב"חופש הביטוי" הקיים בישראל מזה דורות רבים. אפשר, ורצוי, להצטער מאוד על סגירתו של "מקום עבודה" המפרנס עשרות משפחות בישראל. אולם, הטיעון על פגיעה ב"חופש הביטוי" הוא מופרך לחלוטין - בעיקר לאור הדוגמא הבאה הקשורה לעיתון "ידיעות אחרונות". בחודש אוגוסט 2012 התפרסמו ידיעות מרעישות בעיתון "ידיעות אחרונות" על "גל של פיטורים במשק". כתבות קורעות-לב הופיעו מידי יום ביומו עם תחזיות קשות לחודשים הקרובים בתחום התעסוקה בישראל. העיתון אפילו ידע לצטט הערכות היסטריות על יותר מ-9 אחוזים מובטלים במשק. אל ההתלהמות הרגילה הזו של העיתון הרדוד הזה הצטרפו במהרה גם כמה פוליטיקאים שמצאו הזדמנות נוספת לחבוט בממשלת-ישראל ובראש-הממשלה, בנימין נתניהו. ההיסטריה התקשורתית נמשכה ימים אחדים עד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) פרסמה את הנתונים האמיתיים שאחוז המובטלים בחודש יולי 2012 ירד לרמה של 6.5 אחוזים בהשוואה לחודש יוני 2012 שהגיע לרמה של 7.1 אחוזים. ובכן, לאור הדוגמא הזו, איזו אסון לחופש הביטוי ייגרם לישראל עם עיתון ידיעות אחרונות ייסגר לפתע פתאום? מאומה, כלום, שום דבר נורא לא יקרה לחופש הביטוי בישראל אם עיתון ידיעות אחרונות ייסגר ביום אחד וייעלם מהנוף התקשורתי.

בחודש ספטמבר 2012 התפרסם מדד "אמון הציבור" במוסדות המדינה מטעם "המכון הישראלי לדמוקרטיה". מחברי הדו"ח ציינו שנמשכת מגמת עלייה של אמון הציבור במוסדות המדינה, אך כלפי התקשורת חלה ירידה של ממש באמון הציבור. פרופ' תמר הרמן, המכהנת כחברה בכירה במכון, מסרה לעיתון הארץ ש"הציבור הרבה פחות מעוצבן פוליטית ממה שאפשר ללמוד מדיווחי התקשורת". גם השיח המתלהם של התקשורת בנוגע למחאה החברתית של השנה אחרונה לא הפך ל"זעם ציבורי" אנטי-שלטוני. במילים אחרות, הציבור הרבה יותר חכם מהתקשורת הישראלית, משום שמרבית האזרחים חיים את המציאות היומיומית, בעוד שהתקשורת הישראלית מדמיינת "מציאות חלופית" כחלק מאג'נדה פוליטית מסוימת ומוגדרת. באופן כללי, התקשורת הישראלית עוסקת במדיניות של "אופטיקה הפוכה", דהיינו היא מעצימה מאוד את כישלונותיה של ישראל ומגמדת עד עפר את הישגיה של ישראל כמדינה וכחברה. במילים אחרות, היא מתפקדת כשמן לגלגלי האנטישמיות הקלאסית ולאנטישמיות המתחדשת במדינות המוסלמיות. הביטויים שהופיעו בעיתון מעריב כלפי עיתון הארץ מחזקים עוד יותר את מה שידוע ממילא בנוגע לקו הרדיקלי של עיתון הארץ.

גודש ההתקפות של עיתון הארץ על עיתון מעריב, דחפו את בכירי העיתון להגיב בעמוד "דעות מעריב" ב-3 בספטמבר 2012 (עמודים 27-26). ארבעה מאמרים דומים בתוכנם התפרסמו באותו יום. כותרת-המשנה של המאמרים לא הותירה ספק לגבי כוונותיהם של הכותבים. יהודה שרוני כתב כך: "מייסד דה-מרקר, גיא רולניק, מטפטף את האג'נדה ואת תבונותיו בתדרוכים של עורכיו. כיצד אלה ההולכים אחריו כעכברים מקדמים באמת את חופש העיתונות?". בן כספית כתב כך: "כל עוד 'הארץ' ממשיך לנסות לחסל כלי תקשורת בישראל כדי להציל את עצמו, הוא מאבד את זכות הקיום של עצמו". שי גולדן כתב כך: "האלימות העיתונאית השיטתית הפכה את 'דה-מרקר', מעיתון כלכלי חשוב ומקובל לביטאון של שנאה ושל רדיפה שיטתית". העיתונאי הבכיר בן דרור ימיני כתב כך: "בשעה של משבר, מוצא 'הארץ' לנכון לרקוד על הדם. לא קולגיאליות, לא סולידריות ולא חופש ביטוי מעורבים - רק מאבק קטנוני לפגוע במעריב".

אולם, הדברים המעניינים ביותר נכתבו דווקא בנוגע לקו המיליטנטי והקיצוני של עיתון הארץ. בן כספית לא היסס להתבטא במילים הללו: "יש כאלה שגורסים ש'הארץ' הוא בכלל לא עיתון ישראלי, אבל אני לא נמנה עמם. אני רוצה ש'הארץ" ימשיך להתקיים. אף שהעיתון הזה גורם לפעמים למדינה נזקים קשים. 'הארץ' מחזיק אתר באנגלית שמהווה חומר קריאה חובה בכל אתרי מסע הדה-לגיטימציה האנטי-ישראליים באשר הם. אף שפעמים רבות אתה שואל את עצמך אם 'הארץ' איבד את אמונו בחזון הציוני וברעיון המדינה היהודית".

גם העיתונאי בן דרור ימיני לא חסך במילים כלפי העיתון הארץ במשפטים הללו: "סהדי במרומים, וכתבתי זאת שוב ושוב, שעיתון 'הארץ' ייזכר לדראון עולם על הקמפיין שמנהלים אחדים מכותביו בשירות תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל. תרומתם לדה-הומניזציה, לדה-לגיטימציה, לדמוניזציה של מדינת ישראל תירשם בספר דברי הימים. אבל כל הטענות שהעליתי בשנים האחרונות נגד מסע ההסתה שמנהלים חלק מכותבי העיתון לא הובילו אותי לקמפיין למען סגירת העיתון. גם דברי הבלע שמתפרסמים שם הם חלק מחופש הביטוי. צריך לבקר. צריך לחשוף. צריך להפריך שקרים. אבל זהו. לא יותר. וגם אם מי שמוביל את הקו הזה הוא בעל המניות העיקרי של העיתון, עמוס שוקן, הרי שהמחלוקת איתו ועם הקו שלו היא לגופו של עניין. לא למען סגירת העיתון".

אכן, עיתון הארץ ייזכר לדראון-עולם על הקו הפוליטי הרדיקלי שלו כלפי מדינת-ישראל ותושביה. בן דרור ימיני הפגין גדלות-נפש כעיתונאי הגון הפועל במדינה דמוקרטית חיה ובועטת הדוגלת בליברליזם ובחופש הביטוי. ועם זאת, חופש הביטוי אינו צריך להפוך ל"חופש השיסוי" כלפי היסוד הכי בסיסי של הקיום הלאומי שלנו. כל מי ששכח את העיקרון זה, אין כל הצדקה לקיומו - במיוחד במדינה דמוקרטית, חופשית וליבראלית כמו מדינת-ישראל. די להעיף מבט לעבר העולם-הערבי מסביבנו כדי להבין לאן חותר בהתמדה עיתון הארץ.

http://www.mideast.co.il/p-2_a-479/

תגוביות:

1.אני ממתין בשקיקה לסגירתו של עיתון.

2.ביום שיסגרו את "הארץ" ארים כוסית. בנפול רשעים רינה.
ולא. גם אין לי שום צער על העובדים המפוטרים, כאשר במשך שנים הם הסיתו נגד אחיהם, פיטורים זה המינימום של המגיע להם.

3.הזלזול וההתנשאות של התקשורת כלפי עם ישראל יביאו לסגירתם.



#197,יחגי מטר, הבן של מייסדת החרם על ישראל BDS מנהיג את ועד עובדי מעריב
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.09.12 בשעה 07:38
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.09.12 בשעה 07:53 בברכה, ליה
 
חגי מטר - איש שמאל רדיקלי - מנהיג את וועד עובדי מעריב

חגי מטר, הבן של מייסדת החרם על ישראל BDS, גם בעד חרם כלכלי ומשיכת השקעות מישראל - עד ש"תחזור למוטב" ותפסיק את ה"כיבוש". פעיל שמאל רדיקלי זה מנהיג היום את וועד עובדי מעריב לקראת סגירת העיתון. מעניין איך יסתדר איתו מנכ"ל מקור ראשון שלמה בן צבי?

מקור: http://www.ice.co.il/article/view/334957

לורקר: כל עובדי מעריב בחדר, משתפים פעולה עם חרמות ומשיכת השקעות מישראל

התמונה הזו מיועדת לאותם אנשי מעריב שקוראים כאן.
זוהי דוגמית קטנה לפעילותו של חגי מטר, מי שמייצג אתכם ונואם בפניכם.

אם אינכם מדירים אותו, כנראה גם אתם עוכרי ישראל ותומכים
בהחרמתה בעולם ומשיכת השקעות ממנה (לא מדובר על חרם פרטי
על היישובים ביו"ש בלבד, אלא פגיעה ממשית במדינת ישראל כולה).

וכאן "איש השלום", חגי מטר, מוביל הפגנה אלימה של מתפרעים ערבים
שזורקים אבנים ופוצעים חיילי צה"ל.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=388193


#198,יהעם הוא הריבון - ולא התקשורת / ישראל היום
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.09.12 בשעה 08:35
בתגובה להודעה #0
דמוקרטיה, נוסח נוני מוזס

נחום ברנע יצא אתמול למתקפה מתחסדת נגד "ישראל היום", והסיבות ברורות: הוא, כמו המו"ל של עיתונו, מאבד קוראים והשפעה • לכן הם מנסים לצייר עצמם כ"מגיני הדמוקרטיה" - בתנאי שזו תהיה הדמוקרטיה שלהם, כמובן • בקיצור: הם עושים הכל כדי לחזור לימי המונופול, ושאף אחד לא יעז להתייצב מולם.

"איגנורמוס" - בורות, נבערות מדעת, אי-ידיעת העובדות - זה היה הדבר היחיד שעיצבן את דב יודקובסקי ז"ל, העורך האגדי של "ידיעות אחרונות" בשנותיו הטובות. הוא היה מאוד סבלני כלפי העיתונאים שעבדו אצלו, אבל ה"איגנורמוס" תמיד קומם אותו. עיתונאי צריך לדעת על מה הוא כותב, ואם אינו יודע - שלא יכתוב, נהג לומר.

תקופה קשה עוברת עתה על התקשורת, הן המודפסת והן המשודרת. תקופה קשה, שהחלה כבר לפני יותר מעשור, עם מהפיכת האינטרנט. אבל בצר להם, ובהובלת "ידיעות אחרונות", הנשלט זה שנים על-ידי נוני מוזס - הם מצאו-לכאורה את האשם: "ישראל היום". אין תופעה כזו בעולם, התרעם לפני כמה שבועות אחד ה"מומחים לתקשורת" בתוכניתו של רזי ברקאי. "בא עיתון המחולק בחינם - וכל-כך מצליח". ואתמול היה זה נחום ברנע, איש "ידיעות אחרונות", שחזר על אותה טענה ממש: הוא לא מבין, אין "מודל עסקי". רבותיי, אין לכם מושג. אתם זורים חול, טועים ומטעים.

לנו ב"ישראל היום" אין שום כוונה להתנצל על הצלחתנו. בצניעות, אנחנו מודים לקוראים שמעדיפים אותנו, כפי שבא לידי ביטוי בסקרי ה-TGI שמוכיחים כי "ישראל היום" הוא העיתון הנקרא ביותר במדינה, כבר שנתיים וחצי. באותה צניעות נמליץ לברנע ולחבריו לפקוח את עיניהם ולהתעדכן במה שקורה בשנים האחרונות בשוק התקשורת העולמי.

העובדות הן כי מהפיכת האינטרנט הרגילה את הקוראים למידע בחינם. העיתונות המודפסת נאלצה להתאים את עצמה, ולעבור מהפיכה: להעביר יותר ויותר משאבים לתחום הדיגיטלי, לבצע שינויים בהיקף העמודים ובתמהיל החומר המערכתי, לנסות ולהציע לקוראים מוצר אחר, חדשני, ישר ולעניין. להתאים את התקציב למציאות החדשה, שבה התחרות באה לא רק מהפרינט, אלא גם מהטלוויזיה ומהניו-מדיה.

ראו מה קורה בבריטניה, שהעיתונות שלה היא מקור-השראה לשוקי התקשורת ברחבי העולם. מותגים מובילים צנחו בתפוצתם: ה"טיימס" המפורסם מדפיס כיום כ-400 אלף עותקים; ה"גרדיאן" הוותיק צנח לכ-215 אלף עותקים; ה"אינדיפנדנט" אנין הטעם מסתפק ב-105 אלף עותקים(!). כל אלה, ואחרים, נהנו עד לפני עשור או שניים מתפוצה כפולה, ואף יותר. לעומתם, ה"איבנינג סטנדרד" הוותיק, עיתונה של לונדון, הכריז לפני שלוש שנים על מהפיכה. לאחר 180 שנות הופעה והפצה בתשלום, הוא הפך לעיתון חינם. תפוצתו כיום: כ-700 אלף עותקים. ה"מטרו", חלק מרשת בינלאומית, מחולק חינם בכמה וכמה ערים בבריטניה; תפוצתו - כ-1.3 מיליון עותקים.

מומלץ לברנע, כשהוא יוצא ממלונו בוושינגטון, לשם הוא מגיע לעתים, להתבונן מקרוב בתיבות הצבעוניות המוצבות שם בכל קרן רחוב. מחולקים שם עיתוני חינם מכובדים ונפוצים: ה"אקספרס", היוצא לאור מבית ה"וושינגטון פוסט", וה"אקזמינר", מתחרהו. ה"אקזמינר", לידיעת ברנע, מופץ לא רק במקומות ציבוריים, אלא מחולק גם ב-300 אלף(!) בתים באיזור וושינגטון. חינם. (בניגוד למה שכתב אתמול ברנע, "ישראל היום" אינו מופץ כיום חינם לבתים, אלא רק למנויים המשלמים את עלות ההפצה). הכנסות ה"אקספרס" וה"אקזמינר" באות ממקור אחד בלבד: המודעות.

ואגב חינם: "ידיעות אחרונות" עצמו מפיץ לפי ההערכות יותר מ-100 אלף עותקי חינם ביום, ובנוסף הוציא עיתון חינם, "24 דקות", שנכשל ונסגר. וגם "מעריב" מפיץ עותקי חינם. וערוצי הטלוויזיה הם בחינם. ואתרים כמו "ynet" הם בחינם. זו המציאות. לא המצאנו את הגלגל; אנחנו פשוט משתדלים להיות טובים יותר.

ברנע ודומיו טוענים עוד, כי מחירי המודעות ב"ישראל היום" נמוכים מדי. ראשית, לא נכון. ושנית, עדיף לברנע, כמו לרוב העיתונאים בכלל, שלא להציג עצמם כמבינים בענייני כספים. צריכה להיות "חומה סינית" בין המערכת לבין הצד המסחרי. ברנע, אגב, אמור לדעת גם את זה: הוא היה עורכו של השבועון "כותרת ראשית", שנסגר. גם בגלל קשיי העיתון "דבר", שהחזיק אז חלק מהבעלות; גם מחוסר מודעות; וגם מהסיבה הפשוטה, שלא רבים טרחו לקרוא אותו.

וזו כנראה הבעיה העיקרית שברנע ודומיו אינם מסוגלים להודות בה: הם מאבדים קוראים לא רק בגלל הניהול הלא-נכון מצד בעליהם ומנהליהם, אלא גם בגלל כישלונותיהם המערכתיים. פשוט, נמאס לקרוא אותם. הם מפסיקים להשפיע. הם מתחילים להזיע.

אז מה הם רוצים? הם רוצים לסגור אותנו. גם מטעמים עסקיים, אבל, ובעיקר, מטעמים של כוח ופוליטיקה. "פגיעה בדמוקרטיה", הם טוענים נגדנו. משום שלתפיסתם, לדמוקרטיה יש שלושה מרכיבים בלבד:

1. להעיף מהשלטון את הממשלה הנוכחית, ואת הימין בכלל. למה? ככה. כי הם חושבים שהם טובים יותר, וכל השאר - אותם שהצביעו ל"גוש הימין" - טועים.

2. להוביל את העם בדרכם האידיאולוגית, הן בתחום הביטחוני והן בתחום הכלכלי. למה? ככה. כי פעם זו היתה הדרך השלטת במדינה. העובדה שדרך זו נכשלה שוב ושוב - אין לה משמעות. "להחליף את העם", אמר פעם אחד ממנהיגי דרכם.

3. לגרום לכך שהעם יקרא את "ידיעות אחרונות". בלי אלטרנטיבה, בלי תחרות בשוק הדעות (מותר לאליטה לקרוא "הארץ", אבל שלא יהיו רבים מדיי). למה? ככה. כי זה מה שנוני מוזס רוצה, כי זה מה שהיה לו פעם ביד: מונופול, שלטון ללא מצרים, וללא בלמים. זה היה כל-כך נוח! - אבל בשנים האחרונות, אנחנו מקלקלים לו.

ולכן הם תוקפים אותנו. אנחנו בעד ריבוי עיתונים. "שיפרחו אלף פרחים", אמרה פעם השופטת בדימוס דליה דורנר, יו"ר מועצת העיתונות. ולוואי שיהיו כאן תריסר עיתונים יומיים, וחצי תריסר ערוצי טלוויזיה. זה טוב למיגוון הדעות, זה טוב לתחרות בריאה והוגנת, זה טוב כמקומות עבודה לעיתונאים. אבל האחרים לא רוצים בכך: לשיטתם, "דמוקרטיה" זה הם. לא אף אחד אחר. מתי גולן, שמרבה לתקוף אותנו, דווקא כתב פעם משפט נכון בהתייחסו ליאיר לפיד: "עיתונאים רבים רואים עצמם זכאים לזכויות יתר... לפיד אימץ את המנטרה 'חוק אנטי-דמוקרטי'. מה כן דמוקרטי? מה שהעיתונאי אומר וחושב שהוא דמוקרטי".

אבל היה ניסיון בלתי דמוקרטי בעליל: להעביר חוקים שיסגרו את "ישראל היום". ישבה לה המקהלה העליזה של מי שהיתה אז יו"ר קדימה, עם רוח גבית של נציגי עיתונים מתחרים ואינטרסנטים נוספים, וניסתה פעמיים להעביר במליאת הכנסת חוק שיחסל אותנו. מישהו אמר דמוקרטיה? מיגוון דעות? משהו? רוב התקשורת עמדה מהצד, במקרה הטוב, או דירבנה את סותמי הפיות. זה לא עזר להם. אנחנו כאן. ומה עושה עכשיו ברנע? מגלגל עיניו השמיימה, וקורא לרגולטורים להתערב - נגדנו, כמובן. כי ברור שמה שהוא כותב בעיתון של נוני מוזס זו דמוקרטיה צרופה, ובשם הדמוקרטיה הזו - חייבים לסתום לנו את הפה. בעצם, אפשר לומר, אין צורך בחוק נגד "ישראל היום": אני מניח שברנע יסתפק בחוק שיחייב את האזרחים לקנות "ידיעות אחרונות". זו דמוקרטיה!

למי שלא מבין: נוני מוזס לא אמר די, ולא נואש. מחדרו בבית "ידיעות אחרונות" הוא עדיין מנסה למשוך בחוטים. להריץ את ציפי לבני (ניסה ונכשל), את יאיר לפיד (עדיין לא הועמד במבחן), ופסגת השאיפות, כך אפשר להעריך - הניסיון להחזיר את אהוד אולמרט. כי לנוני מוזס ולכמה מעמיתיו היה זה עידן הזהב: אולמרט בשלטון, "ידיעות" מושך בחוטים. יש עד מדינה נגד אולמרט במשפט נוסף, הולילנד? בואו נעשה תחקירים נגדו, בעודו על דוכן העדים. מתבקש, לא?

בימים קשים אלה, טוב להם לכלי התקשורת, למנהליהם ואפילו לעיתונאיהם שיעשו את חשבון הנפש של עצמם לפני שהם באים בטענות לאחרים. שיבדקו אם נערכו למציאות התקשורתית החדשה של אינטרנט וניו-מדיה, שיבדקו מה עשו ההנהלות עם כספי הפיצויים שלהם. ושיבדקו מדוע הציבור מאס ברובם.

שישאל עצמו נחום ברנע מדוע נסגר עיתונו "כותרת ראשית". מי יודע, אולי בסוף יאורו פניו והוא יזעק "אאוריקה!" כאותו ארכימדס בשעתו - כי זה עתה יבין ש"כותרת ראשית" נסגר בוודאי בגלל "ישראל היום". ומי יזכור, שהשבועון ההוא נסגר ב-1988, 19 שנים לפני ש"ישראל היום" החל לצאת לאור?

אנחנו נמשיך בשלנו: אנחנו חושבים שמדינת ישראל היא מדינה צודקת, ושלעם ישראל אין מדינה אחרת. אנחנו חושבים שצריך להגן עליה, תמיד, ומפני כל אויב. אנחנו דוחים את ההנחה שהישראלים תמיד טועים, ושהצד השני תמיד צודק. אנחנו סבורים שצריך לראות את המציאות הכלכלית כמות-שהיא: ישראל אינה גן-עדן, אך גם אינה קורסת ומתמוטטת, כמו שרבים בתקשורת נוטים להציגה. שצריך לראות דברים בפרופורציה. ובעיקר: שדמוקרטיה אמיתית היא זו שבה בסופו של דבר, אחת לארבע שנים, העם מחליט. העם הוא הריבון - ולא התקשורת.

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=21303&newsletter=12.09.2012



#199,י'מעריב' תוקף את 'הארץ' שלבעליו היה קשר עם הנאצים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.09.12 בשעה 08:58
בתגובה להודעה #0
התמיכה בהיטלר בראשית שנות השלושים • הקשר העסקי המטריד עם הנאצים ורכישת נכסי היהודים • הסכסוכים הפנימיים בתוך המשפחה • ההחלטה הלא כלכלית לקנות חלק מעיתון "הארץ" • האם אלפרד דומונט, הבעלים של ענקית ההוצאה לאור "דומונט-שאוברג", והשותפה הגרמנית של עמוס שוקן הוא זה שיציל את העיתון מסגירה?

המשבר החמור שאליו נקלעה העיתונות המודפסת בשנים האחרונות כבר הוביל לא פעם לשיתופי פעולה לא טבעיים. הירידה התלולה במחירי הפרסום לצד ההתפתחות המואצת של האינטרנט כפלטפורמה חדשותית מיידית פגעו קשות בעיתונות העולמית בכלל ובמקומית בפרט, וקריסת המודל הכלכלי גרמה לבעלי עיתונים לכתת רגליהם ברחבי העולם בחיפוש אחר שותפים שיזרימו מימון לקופה ההולכת ומידלדלת.

עיתון "הארץ" הוא אחד מהעיתונים במדינה שסובל קשות מהמשבר, שכולל צניחה במחירי המודעות, ירידה בתפוצה ובמפרסמים. אמנם מו"ל "הארץ" עמוס שוקן צירף אליו שני שותפים בשנים האחרונות, אך העיתון ממשיך לדמם. לאחרונה אף פורסם כי בכוונת ההנהלה לפטר כ-100 עיתונאים, זאת לאחר צמצום דרסטי במוספי העיתון שכלל סגירה של המוסף השבועי הפוליטי ומוסף הספורט.

אף שעיתון "הארץ" אינו חברה ציבורית, את הלחץ במסדרונות אי אפשר להסתיר. גורמים בעיתון חוששים מהעתיד לבוא ומספרים כי השותף הגרמני של שוקן, שבגינו קם קול זעקה עם כניסתו לעיתון, לא מוכן להזרים כספים נוספים ללא התייעלות עסקית שתכלול פיטורים רבים. השותף הוא אלפרד נבן דומונט, בעלים של הוצאה לאור מהגדולות בגרמניה, שנחשדה בשיתוף פעולה עם הנאצים ובתמיכה בלתי מעורערת בראשית דרכו של היטלר בפוליטיקה. אותם עיתונאים שהתנגדו נחרצות לכניסתו של מי שמשפחתו הרוויחה מנכסים יהודיים שהוחרמו בשואה, בעצם תלויים בחסדו של לא אחר מדומונט.

המו"ל הגרמני כאמור מחזיק בעבר מפוקפק שעל אף תחקירים רבים שפורסמו עליו עדיין לוט בערפל. "בקרוב אני מתכוון לערוך תחקיר נוסף על העבר הנאצי של חברת דומונט-שאוברג", חושף ד"ר אינגו נייבל, עיתונאי והיסטוריון. ד"ר נייבל גילה לפני כשש שנים שהמשפחה הגרמנית דומונט-שאוברג, מי שמחזיקה בלא פחות מ-20 אחוז ממניות עיתון "הארץ" ולמעשה משמשת כאחד מבעליו, שיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. עכשיו הוא מספר שהוא מתכוון לשוב ולנבור במסמכים מאותה תקופה. "ההיסטוריה שלהם מאוד מורכבת ושנויה במחלוקת", הוא אומר ל"המגזין" בשיחת טלפון מגרמניה.

"ישראלים עושים עסקים עם גרמנים, יש מושבה ישראלית גדולה בברלין, גרמניה היא אחת התומכות של ישראל כידוע", ניסה עמוס שוקן, מו"ל "הארץ", להסביר ולא בפעם הראשונה את הקשר העסקי עם המשפחה בעלת העבר השנוי במחלוקת בראיון לרזי ברקאי בגלי צה"ל.

כעת מתברר כי ההווה של חברת הענק להוצאה לאור דומונט-שאוברג מדאיג לא פחות מהעבר הבעייתי. דומונט-שאוברג מחזיקה שמונה עיתונים מלבד עיתון "הארץ", חלקם סובלים מירידה רציפה בתפוצה ומהפסדים. יו"ר הקבוצה, אלפרד נבן דומונט, הדיח את בנו קונסטנטין מניהול כמה מהעיתונים, זאת לאחר שהתעורר בו החשד שיורש העצר שלח תגובות מכפישות נגדו בשמות בדויים. הבת איזבלה, לעומת זאת, העדיפה לפי התקשורת הגרמנית לגדל סוסים ערביים לפני שהצטרפה לאחרונה למועצת המנהלים של החברה.

לא ברור מי יירש את אלפרד נבן דומונט בן ה-85 שהולך ומתקבל הרושם כי אינו מאמין ביכולתה של העיתונות המודפסת לשרוד לאורך זמן. "בעוד 20 שנה העיתונים בעולם המערבי עלולים להיעלם", הוא כתב במאמר לפני שלוש שנים.

"את 'הארץ', בכל מקרה, הם רכשו לא מסיבות כלכליות אלא מסיבות אחרות לגמרי", אומר אבי פרימור, לשעבר שגריר ישראל בגרמניה ומי שתיווך בין שוקן לדומונט.

היטלר נתפס כמשיח

החשיפה של ההיסטוריה המשפחתית הייתה פרשת דרכים בעסקי משפחת דומונט, שמתהדרת ב-200 שנות הוצאה לאור ונחשבת לקבוצת התקשורת הרביעית בגודלה בגרמניה. ד"ר נייבל מצא שבשלושה מקרים קנתה המשפחה, באופן ישיר או בעקיפין, רכוש של יהודים שנמכר בכפייה בשנות המלחמה. בראיון לעיתונאי ארי שביט באוגוסט 2006 אמר אלפרד נבן דומונט שאמו, גבריאלה, רכשה מחברת ביטוח קרקע שהייתה שייכת ליהודים. "יכול להיות שאמי או אבי ידעו שקודם לכן האדמה הייתה שייכת ליהודים, אבל האדמה לא נלקחה על ידם מהיהודים", תירץ המו"ל. במקרה אחר קרן הפנסיה של העובדים קנתה רכוש של יהודים. במקרה השלישי, אמר דומונט בראיון ל"הארץ", "הורי קנו נכס שהיה קרוב לביתם מג'נטלמן יהודי שאותו הכירו, במחיר ראוי. אחרי המלחמה בני המשפחה התלוננו שהכסף לא הגיע לידם, ואבי נתן להם סכום נוסף".

ד"ר נייבל מגחך כשהוא שומע את ההסברים האלה. "היהודים נאלצו למכור את הרכוש שלהם", הוא מסביר, "ולא יכלו לנהל משא ומתן על המחיר. רבים ניצלו את המצב וקנו רכוש יהודי במחיר נמוך". על אף שהוא סותר את נימוקיו של נבן דומונט ד"ר נייבל זהיר מאוד בדבריו. "משפחת דומונט היא משפחה עשירה שתבעה בגרמניה כמה עיתונאים שפרסמו תחקירים על ההיסטוריה המשפחתית. גם אותי הם תבעו. שתי תביעות שלהם נדחו, אבל אני לא רוצה להסתבך איתם. הם תוקפים את מי שלא מסכים לפירוש שלהם של ההיסטוריה".

ד"ר נייבל מספר שהוא הגיע לנושא אחרי שעיתונאי שעובד באחד העיתונים של משפחת דומונט פרסם ספר על ההיסטוריה של העיר קלן. "על פי הספר, הנאצים ניסו לחבל בעסקי המשפחה שמוצאה בעיר קלן. זה הכעיס אותי. מצד אחד, זה נכון, הנאצים באמת ניסו להשתלט על ההוצאה לאור שלהם, אבל מצד שני, העיתון שלהם יצא לאור בכל שנות המלחמה".

על פי תחקירים שפורסמו בתקשורת הגרמנית, ה"קלנישה צייטונג", העיתון של המשפחה המתפרסם בקלן, תמך בצירופו של היטלר לממשלה ב-1930. בזמן המלחמה שגשג העיתון כשהוורמאכט הפיץ אותו לצבא במערב.

בראיון ל"הארץ" אמר דומונט שכל זה שייך להיסטוריה. הוא אינו יכול להעיד על כך אישית, אמר, אבל באותה תקופה, עם האבטלה, האינפלציה והרעב, היטלר נתפס כמשיח, "ואנשים רבים נמשכו אליו".

אביו של אלפרד דומונט, קורט דומונט, ואחיו של קורט, אוגוסט דומונט, עמדו בראש החברה המשפחתית בשנות מלחמת העולם השנייה. קורט דומונט אף הצטרף ב-37' למפלגה הנאצית. אחיו אוגוסט הצטרף כבר שנתיים לפני כן. "הוא היה חייב לעשות זאת", נימק אלפרד דומונט. "אם הוא לא היה עושה זאת, הנאצים היו מחסלים את החברה". ב-44' קורט דומונט אף קיבל עיטור מהנאצים. "הנאצים נתנו מדליות לכולם", ניסה אלפרד להסביר ותיאר בראיון ל"הארץ" את אביו כ"ג'נטלמן מאוד מחונך, מאוד אינטליגנטי". כשמצא בארון הבגדים של אביו מדים נאציים, הוא אמר, "זה הדהים אותי. הייתי כל כך בהלם שאף פעם לא שאלתי אותו על כך".

להלבין את העבר?

אלפרד דומונט עצמו היה חבר ביונגפולק, תנועת הנוער הנאצית לילדים. רק לקראת סוף המלחמה, בהיותו בשירות קדם צבאי, הבין, לדבריו, שהיהודים נלקחים למחנות. "ידעתי שמשהו פה לא בסדר. ראיתי שזה לא טוב. זה גם לא היה יפה", אמר.

ב-2009 פרסמה משפחת דומונט ספר על ההיסטוריה המשפחתית בזמן המלחמה. ההיסטוריון פרופ' מנפרד פוהל שחיבר אותו כותב במייל ל"מעריב" שבספרו הוא "מתאר בצורה ברורה שהם התנגדו לנאצים בתחילת דרכם, ההתנגדות נחלשה ככל שהזמן חלף, וב-1936 כבר אי אפשר לדבר על התנגדות לנאציונל סוציאליזם".

ד"ר נייבל אומר שהגיע הזמן לפתוח בתחקיר מחודש על המשפחה. "יש אפילו ארכיון בישראל שמחזיק במסמכים על המשפחה. יש לי מידע רב עליהם מעבר למה שכבר פורסם. בינתיים בדקתי רק חלק קטן מהעבר שלהם".

באוגוסט 2006, חצי שנה אחרי שהתחקירים העיתונאיים על העבר המפוקפק של המשפחה פורסמו בגרמניה, קנתה החברה רבע ממניות עיתון "הארץ" תמורת סכום בלתי מבוטל של 140 מיליון שקל. דומונט הכחיש נמרצות שהוא הצטרף לעיתון כשותף כדי להלבין את העבר. "אילו היה צורך להלבין את העבר, הייתי עושה זאת באמצעות תרומה לישראל", הוא אמר כשנשאל על הנושא. כמה מבכירי עיתון "הארץ", ביניהם העיתונאים נחמיה שטרסלר, אורית שוחט ומי שהיה אז מנכ"ל העיתון, יוסי ורשבסקי, התנגדו למהלך, ונעדרו מקבלת הפנים שערך שוקן לנציגי חברת דומונט-שאוברג. שוקן אמר שאי אפשר לשכוח את העבר, אבל אלפרד נבן דומונט מייצג את הדור הגרמני החדש. "יש בינינו בסיס להבנה, וקיימים ערכים דומים", הוא אמר.

השנים האבודות

משפחת דומונט-שאוברג נכנסה לעסקי ההוצאה לאור ב-1620 עם הדפסת ספרי תפילה. ב-1802 הקים מרקוס דומונט, שנישא לקתרינה שאוברג, אף היא ממשפחה של מוציאים לאור, את ה"קלנישה צייטונג". מאז עסקי המשפחה התרחבו, הם שותפים בתשעה עיתונים שלהם תפוצה של כמיליון עותקים ומוציאים לאור ספרים. האתר של החברה מתעלם מהשנים שבין 1928, שבה הוכנסה מכונת דפוס משוכללת לחברה, לבין 1949, שבה הם שבו וחידשו את פעילותם אחרי המלחמה עם העיתון "קלנר שטאט אנצייגר" שיצא ב-70 אלף עותקים.

אלפרד נבן דומונט, יו"ר חברת דומונט-שאוברג הנוכחי, הוא הדור ה-11 של המוציאים לאור ומכונה "הפטריארך" ו"הזקן". הוא למד פילוסופיה, היסטוריה וספרות במינכן ותקשורת באוניברסיטת נורתווסטרן בשיקגו וב-1955 נכנס לעסקי המשפחה. חמש שנים אחר כך הצטרף אליו לניהול משותף דיטר שוט, כימאי במקצועו, שהיה נשוי לבריגיטה, בתו של אוגוסט. שוט בן ה-89 פרש מניהול החברה, והוא מגיע רק לאירועים חברתיים. אלפרד בן ה-85 מעורב בעסקים אבל כבר לא מגיע כל יום למשרדי החברה בקלן. בשעותיו הפנויות הוא כותב ספרים, חלקם בשם פרנסיס נדום. חלק ניכר מזמנו הוא מבלה בשיט ביאכטה המשפחתית ובחופשות בכל רחבי העולם. מיורקה חביבה עליו במיוחד. בחג המולד האחרון הוא בילה באיים הקריביים, ולאחרונה הוא מכר חווה במרילנד ודירה בלונדון. עם זאת, לא צריך לדאוג לו. מלבד הבית בקלן יש לו אחוזה בהרים.

הניהול העסקי שלו נחשב לקשוח ותקיף, "המילה האחרונה תמיד שלו", אמר בנו קונסטנטין לאחרונה. מי שמציין בכל ראיון עיתונאי את החלום שלו להיות שחקן מצליח או סופר ידוע, אמר לעיתון "דר שפיגל" לפני כשנה ש"העסק גדל וגדל ופתאום יש 4,200 עובדים. זה מפחיד".

החזון העסקי של המו"ל הגרמני לא מעודד. במסיבה לקראת השנה החדשה במשרדי החברה הוא אמנם דיבר על שנה של התחדשות ואלקטרוניקה, אבל כבר לפני שלוש שנים הוא פנה לרשויות בבקשה שיסייעו לעיתונים כושלים. "התפוצה יורדת, ומשבר המודעות כה דרמטי עד כדי איום על קיומם של העיתונים", הוא כתב במאמר לפני שלוש שנים שהתפרסם בעיתונים שלו. "אם לא נקבל סיוע כלשהו", הוא כתב, "בתוך 15 עד 20 שנה לא יהיו יותר עיתונים מודפסים בעולם המערבי". הוא הציע לקחת דוגמה מבריטניה, שבה העיתונים אינם משלמים מס ערך מוסף. גם בצרפת, הוא כתב, ניתנות הקלות לעיתונים כדי שיוכלו למשוך קוראים צעירים. בגרמניה לא נעשה דבר.

הקשר הישראלי

אבי פרימור, המקורב למשפחה, אמר לאחרונה לחבר שלמרות הירידה במכירת המודעות ובתפוצה החברה מצליחה לשמור על איזון. מאידך, בתקשורת הגרמנית מתפרסמים נתונים קודרים. העיתון "פרנקפורטר רנדשאו", שנקנה באותה שנה שבה נקנה עיתון "הארץ", סובל מהפסדים ומירידה בתפוצה. ב-2008 נמכרו 152 אלף עותקים, השנה רק 118,974. ה"ברלינר צייטונג" ירד מ-207,800 עותקים ב-2003 ל-134,090 עותקים השנה. העורך של שני העיתונים הוחלף לאחרונה. ה"אקספרס" ירד מ-199,627 עותקים ב-2010 ל-182,428 עותקים השנה.

לפני חודשיים פורסם בתקשורת הגרמנית שהחברה מחפשת קונה ל"פרנקפורטר רנדשאו". פרנץ סומרפלד, מבכירי החברה, אמר ל"פייננשל טיימס" בגרמניה שאין להם כוונה למכור את העיתון, "אבל אם נמצא משקיע שיהיה מוכן לשלם הרבה כסף, נשקול את זה". דובר החברה הכחיש כוונה למכור את העיתון.

הקשר הישראלי של המשפחה התחיל בשנות השישים, כשאלפרד דומונט הגיע לישראל כדי לצפות במשפט אייכמן. "לא התרשמתי מאוד", הוא אמר אז, "אני ציפיתי למשפט יותר דרמטי, יותר רגשי". בשנים האחרונות הקשרים בין המשפחה הגרמנית לישראל התהדקו. דומונט תורם למרכז פרס לשלום ולאוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2006 כאמור שילם 140 מיליון שקל תמורת רבע ממניות עיתון "הארץ" שדוללו ל-20 אחוז לפני כשנה, אחרי שליאוניד נבזלין, האוליגרך הרוסי ומי שמבוקש בארצו על ידי מערכת המשפט, קנה 20 אחוז ממניות העיתון. כך או אחרת, לא ברור עד כמה דומונטשאוברג מתגאה ברכישה של העיתון הישראלי. בעמוד הבית באתר החברה למשל מוצגות כותרות כל העיתונים שבאחזקתה מלבד עיתון "הארץ".

"היה להם די ברור שהם לא ירוויחו", אמר אבי פרימור לפני כמה חודשים. "הם עשו את זה מסיבות אמוציונליות. הם יודעים מה קורה בעיתון, עוקבים אחרי הנתונים הכספיים, דורשים שהעיתון יהיה מאוזן, הם מדברים על צמצום ההוצאות וחיזוק האינטרנט, אבל לא מצפים לרווחים ובוודאי שלא מפעילים לחצים. הם מאוד נזהרים מפני שזו השקעה ישראלית והם גרמנים".

דברים שרואים משם

לא כולם בטוחים שאלפרד דומונט רואה את ההפסדים ב"הארץ" בשוויון נפש. העיתונאית אורית שוחט המקורבת לשוקן כתבה לוועד העובדים של העיתון זמן קצר אחרי מכירת המניות לקבוצה הגרמנית ש"לעמוס שוקן יש עכשיו שותף גרמני שרוצה לראות רווח יותר מזה ששוקן היה רגיל לו". גם דומונט העדיף לדבר על עסקים. הוא אמנם אמר שיש רגשות בעסקה הזאת אבל הדגיש ש"אפשר להריץ את אותו עיתון עם פחות אנשים. 'הארץ' עושה עבודה עיתונאית מצוינת, אבל אולי טוב שהם יקבלו יד מסייעת בעסקים. אנחנו נוכל לתרום בהנהלה ובעסקים".

כשנה אחרי שרכש את המניות דומונט העביר לדירקטוריון תוכנית קיצוצים. השותפים הגרמנים דרשו לקצץ, ובסופו של דבר הגיעו להבנה ופוטרו עובדים של העיתון. דומונטשאוברג גם שותפה לדיונים על גל הפיטורים האחרון ב"הארץ". אגב, פרימור עצמו שהיה חבר בדירקטוריון "הארץ" מטעם דומונטשאוברג, פרש לפני שלוש שנים. מאז מגיע לישיבות הדירקטוריון ד"ר אברהרד קליין, חבר בדירקטוריון של דומונט-שאוברג ואיש הכספים של החברה.

בינתיים קונסטנטין נבן דומונט, בנו של אלפרד, שהגיע עם אביו לישראל לטקס החתימה על הסכם השותפות עם "הארץ", לא נראה פה יותר. לפני כשנתיים הוא הודח מהחברה והותיר את החברה המשפחתית הוותיקה ללא יורש. אחיו מארק, שנחשב לבן המועדף, יועד להיות יורש העצר, אולם הוא העדיף לצייר ואף שינה את שמו ממארק לספירידון, בשם הארטיסטיות. הוא מת ב-95'. איזבלה, שאחראית למרכז הכנסים של החברה בקלן, לא נראית כמי שמעוניינת לרשת את האימפריה.

כך, בהעדר מועמדים טובים יותר, הבן הצעיר קונסטנטין נשלח ללמוד תקשורת בארצות הברית וחזר לעסקי המשפחה. בתקשורת הגרמנית הוא מכונה "מר מוזר", בישיבות דירקטוריון הוא נהג לנקות את שיניו בחוט דנטלי ולדבר על תזונה נכונה ואיזון חומצי של הגוף. אלפרד דומונט קצת פחות התרשם מהאיזון החומצי ודאג הרבה יותר לאיזון התקציבי. באחת ממסיבות העובדים הוא ביקש מבנו לא להגיע לפשיטת רגל. כל הנוכחים צחקו. זמן קצר אחר כך קונסטנטין הודח מהחברה, אחרי שאביו חשד שבנו שלח טוקבקים מכפישים נגדו לבלוג תקשורת בגרמניה. טוקבקיסטים שחתמו בשמות גנדי וביטרפילד כתבו שאלפרד דומונט חולה ואינו מתעניין בחדשנות של עולם התקשורת וקראו להתפטרותו. הטוקבקים נשלחו מכתובת המייל של קונסטנטין. קונסנטין דומונט טען שזה לא הוא, אבל אביו לא האמין להכחשות ובסוף 2010 סילק את בנו מהחברה. "נודע לי על ההדחה מקריאה באתר האינטרנט של החברה", התלונן קונסטנטין לעיתונאים.

ביחד עם אמו הדוויג קונסטנטין עדיין מחזיק בשבעה אחוזים מדומונט-שאוברג אבל אינו מעורב יותר בניהול העסקי. הוא הקים אתר אינטרנט שעוסק בקיימות, חולם על הקמת מפלגה שמצעה יהיה זהה לזה של הירוקים והשמאל, ובמרתף ביתו בנה סטודיו למוזיקה והוא משתעשע ברעיון של הצטרפות ללהקה או בימוי סרט. "אני רוצה להצליח בזכות עצמי", הוא אמר לתקשורת בגרמניה, "אני ממציא ובעל חזון".

האב אלפרד נקם בקור רוח אופייני. לפני כשנה הוא פרסם ספר, "שיבת האב", שמתאר אב דומיננטי ומוכשר שקם מהמתים כדי להטריד את בנו. "כתבתי את הספר לפני הסכסוך עם בני", אמר בראיון ל"דר שפיגל" והודה שהוא מצטער שלא היה נוקשה יותר כלפי בנו כשהיה ילד.

אלפרד נבן דומונט מצדו מבין היטב את גודל המשבר. "אנחנו הולכים בדרכנו בעקביות ובסבלנות", הוא אמר במסיבה לרגל השנה החדשה, "אבל זו תהיה דרך קוצנית".

עמוס שוקן מסר בתגובה: "אי אפשר להכחיש את העבר אבל האנשים שפועלים היום בחברה לא היו רלוונטיים בתקופה ההיא, זה דור אחר מזה שפעל בתקופה הנאצית. בסך הכול גם צריך לזכור שהפעילות של החברה הגרמנית בתקופה הנאצית הייתה שונה מזו של חברות אחרות ששיתפו פעולה עם הנאצים.

"לגבי המעורבות שלהם בהארץ: הם משתתפים בישיבות דירקטוריון. הדירקטוריון פועל בהרמוניה, לפעמים יש חילוקי דעות כמו בכל דירקטוריון, הם יודעים לנהל עיתונים ויש להם רעיונות כאלה ואחרים אבל בסך הכול הדירקטוריון הרמוני.

"לגבי ההתנגדות של כמה עיתונאים לשותפות עם הגרמנים: בחברה הישראלית יש חילוקי דיעות לגבי הקשר עם גרמניה וזכותו של כל אחד להביע את דעתו, אבל לא ראיתי שהאנשים האלה פרשו ממדינת ישראל כשישראל קיבלה סוללות גרמניות".

מתוך "המגזין", מעריב:

http://epaper.maariv.co.il/Olive/ODE/Maariv

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=391387




#200,יבתקשורת אנשים המשחיתים ומרעילים את החברה בישראל תוך חבלה בדמוקרטיה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.09.12 בשעה 08:44
בתגובה להודעה #0
בעיתונות הישראלית אנשים המשחיתים את סביבותיהם, מרעילים את החברה בישראל ומחבלים בדמוקרטיה

ניתן למצוא דמויות מסואבות כאלו גם בצמתים מכריעים בתחומים חשובים אחרים של הציבוריות הישראלית. התפוחים המורעלים בעיתונות ובכל אתר ואתר נותרים בחבית, מתגבהים בתוכה ושולחים בה ריקבון, משום ששכניהם הבריאים (עדיין) מחרישים.

...בעיתונות הישראלית יושבים כעת בכמה תפקידי מפתח אנשים המשחיתים את סביבותיהם, מרעילים את החברה בישראל ומחבלים בדמוקרטיה, וחמור מכך, ביושר ובמוסר הבסיסיים. ניתן למצוא דמויות מסואבות כאלו גם בצמתים מכריעים בתחומים חשובים אחרים של הציבוריות הישראלית. התפוחים המורעלים בעיתונות ובכל אתר ואתר נותרים בחבית, מתגבהים בתוכה ושולחים בה ריקבון משום ששכניהם הבריאים (עדיין) מחרישים.

בעוד שאנשים הגונים העובדים ליד, מעל ובעיקר מתחת לאנשי השקר יוכלו לומר ביום הדין לפני בורא העולם כי לא ידעו כיצד להוציא לאור את האמת – הרי שכשמדובר בעיתונאים, ההסבר יתקבל בגיחוך. מה, לא ידעתם כיצד להשיג את מספר הטלפון של הכתב הרלבנטי? במקרה של "מעריב", כבר לא מדובר בגיחוך: העיתונאים ההגונים ב"מעריב" כבר אינם צריכים לחשוש שמא יבולע להם אם יסגירו את פרטיה של התנהלות אפלה במסדרונות ובחדרי העיתון. פרנסתם תיגדע ממילא בקרוב, לפי כל הסימנים.

על אף שלא קיבלו משכורת, על אף שגרסת הדפוס תיעלם בכל תסריט שלא יהיה, ועל אף שקשה לראות כיצד לא ייסגר העיתון בסוף החודש, ממשיכים העיתונאים של "מעריב" לעבוד ולהוציא את העיתון מדי יום, כסדרו. "יצאנו שלשום להפגין. מותשים, מתוסכלים, פגועים אחר-כך חזרנו לעבוד כרגיל – כאילו קיבלנו את שכרנו (ולא רק שליש ממנו) ואין חרב פיטורים על צווארנו", כותב היום תומר ברנד, עורך בעיתון. "אני עובד בשביל הקוראים", הוא מצטט סיבה, "זאת המחויבות שלנו". עיתונאי אחר התבטא כך לגבי המשך הוצאת העיתון על-ידי עובדיו: "אני לא בטוח אם זו טיפשות או גבורה".

המחויבות של עיתונאי "מעריב" לקוראיהם חוללה על-ידיהם שוב ושוב בשנים האחרונות – בתקופת נמרודי ועשרת מונים בתקופת דנקנר. זה הזמן לחזור ולהתחייב. זה הזמן להיות גיבורים.

"כי אני מעדיפה גיליוטינה על פני שעון חול. מכה אחת במקום קבורה אטית", אומרת אחת הדמויות בפרק מרומן של מאיר שלו, שמסע קידום המכירות שלו מפקיע את השטח המצומצם שמוקדש למדור הספרות השבועי של "ידיעות אחרונות"..

http://www.the7eye.org.il/PaperReview/Pages/140912_Making_full_disclosure.aspx



#201,יוידוי של איש שמאל: מעריב הפך לאנטי ציוני ולכן נסגר!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 21.09.12 בשעה 09:51
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.09.12 בשעה 09:56 בברכה, ליה
 
אכן, לא מגיע לפועלים שיסגרו את העיתון, אך אני חש חובה מצערת לכתוב את דעתי כאן, שכן זה היה קץ ידוע מראש.

לראשונה מתברר, שיש כאן כלי תקשורת, קבוצת עיתונאים, שבחרו מרצונם, לבצע התאבדות מקצועית.

יושבים עיתונאים, רואים שהאדמה בוערת מתחת רגליהם, אבל עדיין כל כך חשוב להם להמשיך לכתוב מהפוזיציה של השמאל הקיצוני, האנטי-ציוני.

ועכשיו, כשהאדמה רועדת, הם מדברים על נשגבות הדמוקרטיה וכמה חובה על הציבור, אותו זה שהם מסיתים נגדו, שונאים אותו, ומתנשאים עליו ללא הרף, לממן את עיתוניהם וערוציהם.

תמיד חשבתי שעיתונאי "הארץ" כותבים כמו שהם כותבים כי הבעלים האירופאים מכתיבים קו אנטי-ציוני. והנה מתברר, שההנהלה, אפילו לא יודעת איפה העיתון נמצא, ומי העורך.

עדיין, הם מסרבים לחלוטין לנהל כל דו-שיח, לשאול את הקוראים מה קרה, למה נטשו אותם. הם התבצרו בדעה ש"העם הפאשיסטי רוצה ביביתון" המתנשאת, וזהו.

כאילו לא יודעים שכשיש מוצר איכותי, הלקוח מוכן לשלם.

כאילו לא יודעים, שכל מה שהלקוח מבקש זה עיתון בלי השינאה המוטרפת להנהגה, שהיא בסך הכל יריבה פוליטית.

הלקוח מבקש כתיבה עובדתית ולא מתלהמת. לא צריך ליהפך למצביעי ימין.

אני מצביע שמאל ותיק, אבל מה שקורה ב- 20 השנים האחרונות בתקשורת זה טירוף מוחלט. הפסקתי לקנות עיתונים כעונש מוצהר על התחרות שנפתחה בין כלי תקשורת פה, מי יותר שמאלה.

אותו דבר קרה לערוץ 10.

עם כל הצער, אין לכם זכות קיום. אתם גם כלום מנקודת המבט הדמוקרטית, שכן אתם מקדמים דיקטטורה מחשבתית. צר לי שאתה (קלמן) בתווך הזה. יש קומץ עיתונאים הגונים בישראל, שלא מפחדים לדבר על שמאל ועל ימין. שניהם במעריב. נפילת העיתונים והערוצים היא פתח לתקווה, שיקומו גופי תקשורת שמקדמים דמוקרטיה. אין לי ספק שאתה (קלמן) תמצא את מקומך בצמרת של כל אחד מהם.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4049&page=3

תגובית 82



#202,יהשופט סטרשנוב: האם הניסיון הבוטה להשפיע ולנהל דעת קהל הוא תפקידה של התקשורת?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.09.12 בשעה 09:49
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.09.12 בשעה 10:02 בברכה, ליה
 
השופטים המכהנים נמנעים מלהתראיין על התנהגות התקשורת בחקירות ובתיקים תלויים ועומדים, ורק מי שכבר פרש מכס המשפט יכול לשמש להם לפה.

השופט בדימוס גבריאל שטרסמן מוטרד מהתופעה של חריצת הדין בידי העיתונות:

"העיתון איננו בית ־משפט. אין לו כלים לזה. הוא צריך לדווח על מה שיש ולא לעסוק בעבודת בית ־המשפט". אחת הסכנות הטמונות בתהליך הזה היא התערערות אמון הציבור בבית־ המשפט.

כאשר התקשורת יוצרת ציפייה להכרעה שיפוטית מסוימת, וזו אינה מתקבלת, אמון הציבור הרחב בבית־ המשפט עלול להתרופף.

מהעיתונות נוצר הרושם שרמון צודק, ומכאן גודל ההפתעה לנוכח ההרשעה. בדיעבד מסתבר שהגרסה של רמון אכן הוצגה במהלך המשפט כמות שהיא, ואילו גרסת המתלוננת, כפי שהופיעה בעיתונות, היתה רחוקה מאוד מזו שהוצגה בבית־המשפט.

השופט בדימוס אליהו מצא, לשעבר המשנה לנשיא בית ־המשפט העליון, משרטט את גבולות הגזרה: "לתקשורת תפקיד חשוב. ככלל אין מקום לחסום אותה, ואת השימוש בדיני הסוביודיצה יש להגביל למקרים חריגים וחמורים במיוחד של פרסומים המכוונים להשפיע על בית־ המשפט. עם זאת, על התקשורת לגלות אחריות רבה.

עיתונאי המחזיק מקלדת או מיקרופון מחזיק בידו כלי נשק.

פרסום בלתי זהיר על הליך התלוי לפני בית ־המשפט, גם אם אין כל חשש שהוא ישפיע על השופטים, עלול לפגוע בבית ־המשפט בעקיפין, בכך שיפגע באמון הציבור בצדקת ההחלטה שתתקבל".

לשיא הגיעו הדברים בהעמדת שתי עדות שהוצגו מטעם ההגנה לבדיקת פוליגרף, שאינה קבילה בבית ־משפט, בעצם הימים שבהם ישבו השופטים על המדוכה ועסקו בכתיבת הכרעת הדין.

כך, לא הסתפקה התקשורת בדיווחים, אלא אף ניסתה ליצור ראיות כביכול.

השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, לשעבר שופט בית ־המשפט המחוזי בתל ־אביב: "בכל תולדות המשפט בישראל לא מוכר לי שעיתון לקח עד לבדיקת פוליגרף תוך כדי משפט.

זה גובל בעבירה פלילית של התערבות בהליך פלילי בכוונה להשפיע עליו. אחרי דבר כזה נשאלת השאלה, בשביל מה צריך בכלל בתי־ משפט?

אולי עיתון שלישי ייקח את רמון והמתלוננת לפוליגרף, ולפי זה יתכנסו ויחליטו עורכי העיתון אם הוא אשם או זכאי.

האם הניסיון הבוטה להשפיע ולנהל דעת קהל הוא תפקידה של התקשורת? זו לדעתי חציית קווים אדומים. השופטים יושבים בתוך עמם, וקיים חשש שזה יכול לחלחל ולפגוע בחוסן השיפוטי".

השופט בדימוס דן ארבל: "לא צריך לפגוע בחופש העיתונאי, אבל גם זכותו של אדם למשפט הוגן היא זכות יסוד.

למשל, כשמתנהל משפט פלילי, אסור לבית ־המשפט לדעת על עברו הפלילי של הנאשם. כשעיתון מפרסם את העבר הפלילי שלו, הוא עושה מעשה חמור.

היועץ המשפטי עוצם את עיניו, טומן ראשו בחול ולא מתייחס לעניין. כאילו זכות הנאשמים היום היא הפקר. מדוע? כי כביכול הזכות לחופש העיתונות היא מעל לכל.

השופטים קוראים עיתונים. מובא אליהם מידע שאסור להם לדעת. זה משפיע עליהם בדרך אסורה. העיתונות כמעט מנהלת את המשפט מעל דפי העיתונות. זו פגיעה חמורה בזכויות הנאשם.

איך נאשם יכול להתגונן בעיתונות? שופטים אותו בלי שיוכל להתגונן. אני עושה את כל המאמצים לשכנע את עצמי שזה לא ישפיע עלי, אבל אני לא יכול לערוב לך שזה לא השפיע על אף שופט. די בכך שלנאשם יש הרגשה של אי צדק".

הגבלת חופש העיתונות בסיקור משפטים חלה מתוקף סעיף הסוביודיצה. עד לשינוי החוק, לפני שנים אחדות, אסור היה לפרסם דבר שעשוי לפגוע בדיוני בית ־משפט בעניינים אזרחיים ופליליים. כעת האיסור חל רק על עניינים פליליים. מאז התיקון לחוק, נמנע היועץ המשפטי לממשלה מלהגיש כתבי ־אישום נגד עיתונאים.

דן ארבל: "התקשורת עושה מה שהיא רוצה, והתוצאות בשטח חמורות ביותר". לא רק נאשמים עלולים להיפגע בעידן של תקשורת רעשנית, גם עדים שאינם נאשמים במאום.

דוד בר ־אופיר, סגן נשיא בדימוס של בית ־המשפט המחוזי בתל ־אביב: "היינו עדים למסע הכפשה של עדים, וגם זה דבר שאי ־אפשר להתעלם ממנו. מול הזכות למשפט הוגן צריך להעמיד גם איסור הכפשה של מתלוננות מצד גורמים בעלי עניין".

בר ־אופיר מוצא מימד נוסף של השפעת התקשורת על שופטים, לאו דווקא בעצם הרשעה או זיכוי, אלא בקביעת עונשים של מורשעים בדין: "בשנים האחרונות אנחנו עדים להחמרה בעבירות של אלימות ובעבירות מין חמורות, וייתכן שהתקשורת יצרה במשך השנים תהליך של החמרה בעונשים בכך שהביאה לידיעת הציבור מקרים של קולת עונשים. בכך היתה תרומה חשובה לשיקולי הענישה בבתי ־המשפט".

לדעה זו מצטרף גם משה רונן, מחבר הספר "אתיקה עיתונאית" ומורה לדיני תקשורת באוניברסיטת בר ־אילן: "שופט מצליח לשמור על מקצועיותו בנוגע לראיה קבילה או לא קבילה. לתקשורת אין השפעה על מידת האמון הניתנת לעדים ועל קבילות ראיות, אבל בהחלט יש השפעה בעניין העונש".

דברי הביקורת של שופטי בית ־משפט השלום בתל ־אביב על התקשורת, עוררו מטבע הדברים, תגובות רבות.

אליהו מצא סבור כי "מותר לבקר את פסיקות בית־ המשפט, אך מתיחת ביקורת על הכרעה שיפוטית על סמך קריאת ידיעה בעיתון אינה ראויה להתייחסות רצינית", ויוסי בר־ מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל ־אביב וחבר נשיאות מועצת העיתונות, אומר: "בשנים האחרונות אנו חורגים לא מעט מהסוביודיצה. יש בעייתיות בהתנהלות התקשורת במהלך משפטים. מצד שני, אל למערכת המשפטית לסתום פיות לעיתונאים. אל לנו להמעיט מערך חופש הביטוי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=399158

חוצפתה של עמירה הס מדגימה היטב את חוצפת העיתונות. קיראו:

"שופטי בג"ץ לא מודאגים" / עמצירה הס

פנייה לבג"ץ היא משאלה סמויה שהסרט יוקרן עכשיו אחורנית וכדור השלג לא יתפח בהתגלגלו מטה, אלא יקטן במרוצתו מעלה. עד שנוכל להגיד שזה סתם מקרה של אפליה ולא גזענות ושיטה; הזנחה, ולא גירוש. ואז בא הזבנג והתזכורת שאנחנו לא בסרט, ולובשי המדים תמיד משכנעים את השופטים בסבירות האמצעים ובצדקת המדיניות.

פנייה לבג"ץ היא מין פולחן. פעם התפללו לאל השמש שלא הכזיב. עכשיו האמונה היא בכושרו של האדם לחשוב. כלומר, לשאול שאלות. חמש פלסטיניות עתרו לבג"ץ בבקשה לצאת מהרצועה וללמוד באוניברסיטת ביר זית, בניגוד לאיסור הישראלי הגורף מאז 2000 על סטודנטים מעזה ללמוד בגדה המערבית. מאז 1991, באמצעים טכניים ביורוקרטיים זמניים כביכול, דולדל מספר היוצאים מעזה. יום לפני ערב יום כיפור החליטו השופטים מרים נאור וצבי זילברטל, שאין להתערב בהתנגדות המדינה ליציאת הסטודנטיות. עמיתם אליקים רובינשטיין לא התווכח עם עצם מדיניות הבידול - ניתוק כלכלי, חברתי ופוליטי של עזה מהגדה - אך בעמדת מיעוט המליץ להקים ועדת חריגים, שתדון במקרים פרטניים.

מאות עתירות קודמות יראו לשופטים, שמדיניות הבידול התחילה לפני שלטון החמאס, לפני הקסאמים ולפני פיגועי ההתאבדות. כלומר, ריכוז וכליאת מיליון וחצי בני אדם במחנה הסגר לא מנעו את עליית החמאס, פיגועי ההתאבדות והקסאמים. אבל השופטים אינם שואלים: אם כך, אולי משהו במדיניות אינו הגיוני? לא נותר אלא להסיק, שהם מקבלים את מה שמאחורי המדיניות. תטבע עזה בים, ינותק הקשר הגורדי של תושביה עם שאר חלקי הארץ.

לבג"ץ מתמידים ופונים גם פלסטינים מהגדה, העותרים נגד צווי הריסה של בתיהם, אוהליהם וכפריהם. לכל היותר, שופטי בג"ץ מוציאים צווי מניעה או צווי ביניים, המקפיאים את המצב. לא להרוס, אבל גם לא לבנות. הם אינם מקשים ושואלים את המדינה: מה עושה את הפלסטינים לעברייני בנייה כרוניים? האין זו המדיניות האוסרת עליהם מה שהיא מעודדת יהודים לעשות?

לפני שבועיים דנו השופטים אסתר חיות, עוזי פוגלמן ויצחק עמית בעתירה הפוכה, של התנחלות כפר אדומים, הדורשת להרוס את בית הספר של הג'האלין באזור חאן אל-אחמר (שעל אדמתו נבנו ההתנחלויות מעלה אדומים וכפר אדומים). השופטים לא שאלו "מי שמכם" ולא דחו את העתירה על הסף. הם לא פיקפקו בעצם זכותם של יושבי הבתים המטופחים, הטובלים בירק, משופעים במים ומתרחבים בלי סוף, לדרוש את סילוקם בשנית ובשלישית של אנשים שחיים במקום הרבה לפניהם. עתירה דומה שלא נדחתה על הסף היא של תושבי סוסיה היהודית נגד סוסיא הפלסטינית.

נותר להסיק, שבג"ץ מאמץ את מהות המדיניות: מותר היהודי מכל האדם, ושהפלסטינים יילכו לגור בשטח A. אם כך, למה להמשיך לעלות לרגל להיכל? כי נותרה האמונה, שהאנשים היושבים במרום הפרסטיז'ה והידע יודעים ורואים די כדי לדאוג לעתיד המקום הזה, שמא תהרוס אותו אידיאולוגיית מותר היהודי. וזה המפתיע מכל. שהם אינם מודאגים. אפילו לשמם אינם דואגים, כשייכרך בשמות של אנשי משפט שקדמו להם וכמותם קיבלו את סבירות האמצעים וצדקת העבדות, ההפרדה הגזעית, פולחן המפלגה ומנהיג׃ ושילוח לסיביר.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1831646

תגוביות:

1.בג"צ לא פוסק אוטומטית בעד הפלסטינים ונגד המתנחלים כפי שמצופה ממנו. "אם כך, למה להמשיך לעלות לרגל להיכל"?

2.מעדיף להיות לא מודאג מטרור - מאשר לא להיות. כל עוד כוונתם לרצחנו - שישארו בביתם. כבר היינו בסרט הזה. כנראה יש לך זכרון קצר. או שאת, עמירה הס, מרגישה שרצח יהודים משום היותם יהודים הינו תופעה שאפשר לחיות איתה - אני לא מרגיש כך.




#203,ימפלס השמחה לאיד על המשבר במעריב הפך מפלצתי / צ'לו רוזנברג
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.10.12 בשעה 16:22
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.10.12 בשעה 16:32 בברכה, ליה
 
הורגים את השליח

עובדי מעריב הציגו מראה מול פני החברה, אך מה שניבט ממנה לא היה לטעמם של הקוראים שבחרו להחרים את העיתון

סופות קשות עוברות על עובדי מעריב. המים העכורים עולים ומציפים את השדרה. הג'יפה הישראלית עולה גם היא על גדותיה. קראו את התגובות של זבי החוטם שהשתלטו על השיח הציבורי ותבינו עד כמה אנחנו עמוק בתוך הסחי. גידופים, שמחה לאיד, מילים שלוחות רסן, קללות ומה לא? שונאים אתכם. לא, לא משם שהרווחתם זאת ביושר אלא משום שהצבתם מראה מול פני החברה, ומה שניבט ממנה איננו לטעם הקוראים.

לא המציאות אשמה אלא המראה, לכן שוברים אותה ומנפצים כל זכר לחלום הבלהות הנשקף מתוך האפלה. תאבי בצע כסף ניסו את מזלם על גב העובדים המסורים. שרלטנים ומיני אינטרסנטים, פוליטרוקים נשכחים וקבלני "זבל פוליטי" רצו במותו של העיתון. לא תחרות הוגנת, לא ביקורת עניינית הובילו למשבר הנוכחי המאיים לשלוח הביתה 2,000 עובדים אלא חרם שמהותו סלידה מכל מה שנכתב בעיתון.

אתם לא פחות טובים מאחרים העוסקים במקצוע חשוב זה. בעייתכם היא שלא התמסרתם לתכתיבים, ולא הרגשתם איך "פטריוטים" ו"ציונים" אולטימטיביים הם הבון טון של ישראל היום. פטריוט "אמיתי" אינו נושך. פטריוט אמיתי, לדידם, מהלל ומשבח כיאה לחברה המכבדת את עצמה.

ואתם, חבריי היקרים, שברתם את השורות, קלקלתם את שמחתם של אלה אשר חיו באשליה שהכל בסדר, והעזתם לנגוע ביקר להם: הם עצמם. לא שמתם לב שאותם ציונים, ורק הם, הפכו להיות נאמני המדינה, ואילו אתם, עיתונאים ועובדי העיתון, נהגתם כגייס חמישי: גיליתם וחשפתם, ביקרתם ולא סגדתם למיני אלילים פוליטיים, לכן אתם משלמים עתה את המחיר.

כך החרימו אתכם מומחים לכל דבר ועניין, אשפי תקשורת בעיני עצמם, מניפולטורים של דעת קהל וסתם בורים ועמי ארצות גזרו עליכם גזר דין מוות. בעיניהם, אתם בוגדים וכפויי טובה, והם הצביעו ברגליים ונמנעו מלקנות את העיתון.

והחטא הקדמון היה בעוכריכם: אתם נתפסים כאליטה, רחמנא לצלן, וכשופרם של המדושנים והנהנתנים. הזיהוי החברתי שלכם לא עמד לטובתכם. והם החרימו והחרימו עד טיפת דמכם האחרונה. הערפדים הגיעו אל השובע ומפעיליהם לאורגזמה אינטלקטואלית כשראו אתכם מבכים את מקום עבודתכם.

היו ממושמעים, תיישרו שורות, תהללו ותשבחו, וגזר דינכם יומר

בעבודות שירות למען הממלכה. שפופים ומושפלים, הצועדים בתלם, כך רוצים אתכם. לא כתבים פוליטיים מחרחרי ריב ומדון, לא כתבים כלכליים המגלים את עוולות השלטון, לא תמיכה במבקר המדינה, לא בבית המשפט העליון. תמיכה בהזויים, בממציאי קונספירציות, שומרי מסורת ויהודים אולטימטיביים מנשקי מזוזות וקוראי תהילים, דורשים מכם לחזור למוטב. ואתם עומדים בסורכם. הרי אתם לא יהודים באמת ועיתונכם הוא עיתון אפיקורסי.

ידידי היקרים! החברה זזה אל אותו הצד שעבורכם הוא זר ומוזר. מי שאיננו במקום הנכון וביציע הרועש, אין לו מקום בקהל ישראל.

בנפול אויבך אל תשמח

אולי זו תכונה אנושית, אולי זה התגלמות הרוע, אולי פשוט השמחה לאיד בנפול "אויבך" בעסקים. התחרות אינה זרה לאף אחד. גם אנשי מעריב ודאי למדו פרק בכלכלת שוק. אין צורך להסבירם שחוקי השוק פועלים גם בעיתונות. דא עקא, בלתי מובנת שמחתם של עיתונאים ועורכים מסוימים. מעבר ל"עסק" עצמו, עיתון או כלי תקשורת אחר יש לו ערך מוסף. גם זאת ידוע.

ובכל זאת, למקרא כתבותיהם של כמה מתחרים של מעריב, מפלס הגועל עולה לממדים מפלצתיים. ידעו אותם מתחרים השמחים כל-כך מנפילתו של מעריב שהם עצמם לא יצאו שכל תאוותם בידם. אלה אשר הצביעו ברגלים נגד מעריב לא יקנו עיתונים שאינם הולכים בתלם הימני מאוד.

לדאבון הלב, לא יארך זמן וגם הם עלולים ליפול. הציבור הוא שקובע אם עיתון יחיה או ימות אלא אם כן מיליארדר כזה או אחר יחליט שהוא טומן את ידו בצלחת לטובת פוליטיקאים מכאן ומכאן, והמחיר איננו חשוב.

מוקדם לערוך חשבון נפש אישי של כל עובדי מעריב. הלחץ וחוסר הוודאות אינם אלא יועצי אחיתופל. יחד עם זאת, יש לערוך ניתוח פוסט מורטם ולהפיק לקחים. וכאלה ישנם רבים. חיסול העיתון ופגיעה בעובדיו הם יותר מדי. מי ייתן ויימצא המושיע לטובת כולם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/405/884.html?hp=1&cat=479&loc=9

תגוביות:

1.איך אתה מעז לקרוא לשמאל הישראלי ''מראה''?!

אותו שמאל שרואה עצמו איזוטרי מורם מעם. שלא הודה אפילו פעם אחת על מאות ואולי אלפי טעויותיו פעם אחר פעם. שמשמש כלי בידי שונאינו והרוצים להשמידנו, להם אתה קורא ''מראה''?

השמאל שרואה את 97 אחוז מהעם...ואיך קראת לנו ''זבי החוטם''?

הרי אפילו אתה כותב שהשמחה לאיד הגדולה ביותר מגיעה מהשמאל, כן מעיתון ''הארץ''.

נראה אותך מעמיד אותם על טעותם, ונראה אותם מודים בטעותם.

אתם בשמאל אף פעם לא מודים, אז איך הימין לא יבוז לכם?

רוצחים פה אנשים נשים וטף באוטובוסים, מסעדות וסתם מקומות סואנים, רק מפני שהם יהודים, והשמאל קורא לזה ''גשם'', ועוד מאשים אותנו.

מעכבים פלשתינים בבקורת גבולות על מנת שלא ירצחו את ילדינו וכל המדיה השמאלנית עומדת על הרגליים האחוריות שלה, והופכת אותנו לקלגסים, ואת חיילנו ''לנאצים''.

ועכשיו יש מילה חדשה לשמאל.

הפכנו למשטר ''אפרטהייד''.

ולעומת זאת רוצחים משפחה שלמה שנמצאת בביתה בתום לב עם ילדים בני 2 ו-, 4 ושוחטים אותם, והשמאל ממשיך להאשים את הממשלה והמתנחלים ואת ''זבי החוטם''.

לצערכם התקופה שיש מתי מעט היודעים, והשאר הם בורים וטפשים, לא קיימת יותר פה בישראל.

היום כולם יודעים את האמת.

אז מר צ'לו, חפש לך כלי אחר לנגן עליו.

2.ביי ביי מעריב. פעם העיתון המכובד במדינה והיום זבל מזוקק.

3.אני שונא את הקו הפוליטי השמאלני, אז שאני אקנה את העיתון?

4.אדון צ'לו, אנחנו לא מתייחסים ברצינות למראות. כמו בלונה פארק, יש להן נטייה לעוות את המציאות. ועוד משהו קטן, זו לא שמחה לאיד. זו סתם שמחה.

5.למה אני חייב לשלם עבור קריאת דברי הבלע שלכם?

6.מראה מראה שעל הקיר, מי הכי שמאלני בעיר...?

''דוקטור'' נכבד, אתה טוען שהקוראים התעצבנו על זה שהוצבה מולם מראה והם העדיפו לשוברה ולהתנקם בכם...למקרא רוב הטוקבקים נגד ''מעריב'' ובעד סגירתו - אתה לא חושב שהמצב הוא בעצם הפוך?
לדעתי האישית, לאחר שהציבור מאס בכם, הוא הציב מולכם מראה, אבל לפי התנהגותכם והמשך סגנון הכתיבה של רוב העיתונאים - לא רק שאתם לא שברתם את המראה - אתם התעלמתם ממנה, ואפילו לא הסתכלתם עליה...

7.עד שלא תתגבר על האגו העצום שלך ותפסיק להתנשא על אנוש אחר לא תתרפא! אני עצמי רופא אשכנזי בעל השכלה רחבה מאד ולא רק ברפואה. בהחלט לא זב חוטם יותר ממך מיסטר צ'לו היקר...אני אדם שהצביע עד 1992 למר''ץ והאמין בסיכוי לשלום עם אויבינו הערבים. מאז אינני מאמין עוד בשלום עם האויב האכזר השקרן והפרימיטיבי שמולנו. אני גיליתי גמישות מחשבתית ושיניתי את דעתי ב- 180 מעלות.

אתה נשארת מקובע בדעותיך ומתנהג כמו עיוור מול המציאות. איך אתה מעז להתנשא מעלי, איש נפוח שכמותך? לא יהיה לך מזור עד שלא תוותר על האגו שלך, וזה לא אני אומר, זה בודהה אמר לפני אלפי שנים! ואם סוגרים את מעריב הרי זה פשוט בגלל הקיבעון הנורא שלך ושל חבריך העיתונאים, הממשיכים לפטם אותנו ברעיונות שהופרכו בגדול. פשוט ניסרתם את הענף שעליו ישבתם, אז אם לבוא בטענות, עשה זאת כלפיך וכלפי חבריך!

8.אתה באמת חושב שהצבתם מראה? להציג את חיילי צה''ל כקלגסים בכל פעם שזב חוטם מצליח לצלם חייל מכה אחרי שעות של התגרות ופרובוקציה? אתה באמת מאמין שהמראה שלך בסדר?

9.כשיו''ר הועד שלנו הוא משתמט שונא ישראל מגיע לכם הכל!!!

10.הדוקטור הנכבד מעוניין להחליף את העם. צ'לו תפנים, זה נגמר.

11.איזה הספד מפואר. אנחנו ואנחנו ואנחנו, לעומת הם הם והם.

מר צ'לו, מרשה לעצמו להתנשא על ציבור הקוראים שאוהב בוזוקי. הוא חושב שהוא איכותי יותר...והנה לכם הסיבה לנפילת ''מעריב'': חטא היוהרה.

מר צ'לו, הסופר-אינטלקטואל (בעיני עצמו) חשב ש''מעריב'' כותב עבורו ועבור המילייה שלו. איפה חיית בשנים האחרונות? את המשבצת הזאת - של העיתון לאנשים חושבים (אותו דבר), כבר תפס בולשביקון ''הארץ''.

שלום לכם ולא להתראות. (וחשוב לזכור, איכותיים שכמותכם - נא לא לדחוף בתור בלישכה).

12.מדהים העיוורון של ה''עתונאים'' - השליחים מטעם עצמם.

13.צ'לו, אולי מעריב הפך מפלצתי לרוב קוראיו הציוניים!?

14.מר רוזנברג, לגביך אומר: אתה פשוט חוצפן. שאר הדברים שכתבת הינם יבבה רגשנית של מובס, ואינם ראויים לתשובה.

15.האינטרנט מר צ'לו, חושף אתכם במלוא מערומכם , בשקרים,בהטיות , בסילופים, באי אמירת אמת, בחצאי אמיתות ובהכפשות. נגמרו הימים שמה שהיה כתוב בעיתון היו דברי אלוהים חיים, גזר דין משמים. לכל מאמר ולכל כתבה יש מאמר שכנגד.

16.ד'ר צ'לו! התיעוב למעריב בשל התשקורת המוטה שמאלה. אתה חי בהזייתך!

17.אבל לאן נעלם שי גולדן? 60,000 ש"ח בחודש?

18.מאות על גבי מאות של טוקבקים אומרים לכם אותו דבר: אתם נתפסים כאנטי-ציונים שפוגעים במדינה (למשל בפרסום מאמרים שתומכים בחרם על ישראל, תשאל את יו''ר הוועד שלכם), בהכפשה אוטומטית של ראש הממשלה הנבחר ושל משפחתו, ומה לא.

ומכל המאמרים המתבכיינים של כתבי העיתון הקורס, אף לא אחד מתייחס לטענות האלה באופן ענייני.

וגם אתה כמובן. ''זבי החוטם'' שאתה כל כך מזלזל בהם - אלה הקוראים, טמבל. אלה הלקוחות שלך. אם ככה אתה מתנשא עליהם (למה מי אתה בדיוק?), הם לא יקנו את העיתון שלך. וגם ישמחו כשתיעלם מהנוף התקשורתי. מה לא מובן בזה?

19.השמאלנים מייבבים, והשיירה הציונית עוברת.

20. לקח לי שנים לעזוב את השמאל, כי גיליתי ששם, במקום בו האינטלקט ואהבת האדם היא נר לרגלי התומכים - שם נמצאת שינאת האדם היוקדת מכל, אסופת נפגעי התעללויות עבר שבחרו ב''נגד'' כדרך חיים...

אתם שם במעריב שיווקתם לנו תוכן רדוד בלי סוף, וכשכל זבי החוטם (באמת אני די מצונן היום) היו שווי ערך ברמת המידע שברשותם לכל ''עיתונאי חוקר'' - שם, נחשפה ערוותכם לכל.



#204,יכתבים ושדרים מנסים להונות את הציבור כאילו אולמרט טוהר בבית המשפט
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.10.12 בשעה 22:22
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.10.12 בשעה 22:28 בברכה, ליה
 



#205,יזה לא שלדון שהשתלט על התקשורת. אלה הם הקאפו וירוסים מחבלי השמאל / דן אבני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.10.12 בשעה 12:13
בתגובה להודעה #0
דן אבני

כמה עלוב כספיתון. תת רמה. איזה שגעון פסיכוטי מעיר אותו בבוקר.

שטירמר מעריב באחרון פרפורי הגסיסה שלו עם כתבלב הזוי וסיפורי המינכהאוזן שלו.

לא, זה לא שלדון שהשתלט על התקשורת.

אלה הם הקאפו וירוסים, מחבלי השמאל, שבקושי מהווים 100 מחבלים תקשורתיים, יוצאי "דבר" ו"על המשמר" וחניכי אל באלאד / "הארץ" הערבי, שהשתלטו על התקשורת במדינת ישראל, והפכו אותה לפלטפורמת שינאה נגד עם ישראל, לאנטישמית לעילא, בתחושת "האני ואפסי עוד".

העם שמח לנפילתכם כי הוא מתעב אתכם כולכם, מה שכואב זה אלפי עובדים מסכנים שמאבדים את פרנסתם בגגלך בן כזבית השקרן והמשוגע, בגלל פז מלמד האנטישמית, בגלל האידיוט שלח שמבין בהכל ולא מבין בכלום, ושאר הקאפו וירוסים שמסתובבים בבית מעריב.

מחכה בכליון עיניים לראות את התמונה הראשונה באינסטגראם (לא במעריב) שמראה אותך מחטט בפחי זבל.

בכליון עיניים.


שכרון הכוח של העיתונאים

כלפי חוץ העיתונאים תוקפים את הפוליטיקאים על שהם שיכורי כוח, ואולם הוכח כבר שחלק מהעיתונאים הם הם שיכורי הכוח.

הם קובעים מי המשיח (אולמרט) ואת מי יש להדיח (נתניהו), הם פוסקים מהו ביטחון ומהו אסון. הם משוכנעים שהם "הרשות הפוסקת" מעל למחוקקת ולשופטת.

הם רואים עצמם כ"פוסקי הדור" בכל נושא ועניין, כולל שלום ומלחמה.

כל מינוי אישי, שינוי ארגוני, או רפורמה ממשלתית, שאינם לטעמם ולדעתם של חלק מהעיתונאים, הם הופכים מיד ל"דגל שחור" של הפחדה בנוסח האוטומטי: סכנה לדמוקרטיה! סתימת פיות! משטרת המחשבות! דיקטטורה! פשיזם! ועוד הגזמות מטורפות מנותקות מהמציאות. לא רציני. לא משכנע. התנשאות ויהירות. גם בגלל כתיבה שכזו והתנגדות שכזו הציבור מסתייג ולא אוהב עיתונות שכזו.

עשרה מבכירי העיתונאים מחזקים את טענותיי ומסקנותיי - אני מאשים!

עופר שלח: "העיתון שאתם מחזיקים עשוי מאינטרסים. הכותרת, הידיעות מה שנכנס ומה שלא, מה מובלט ומה מוצנע. מ...אחורי כל דבר עומד אינטרס" (מעריב 27.11.07).

ארי שביט: "בכל הנוגע לדמוקרטיה, התקשורת חדלה להיות חלק מהפתרון והפכה להיות חלק מהבעיה. פעם אחר פעם מעלנו בתפקידנו בכך שלא סיפקנו לאזרחי ישראל את המידע המלא בנושאים מכריעים. לא אמרנו את האמת" (אוסלו וההינתקות. מוסף הארץ 26.11.10).

גיא רולניק: "עיתונאים רבים נוהגים לקבל טובות הנאה מגורמים שונים שעליהם הם כותבים. זה מקובל כמעט בכל העיתונים" (הארץ MARKER WEEK 20.6.08).

דורון גלעזר: "למו"ל ידיעות אחרונות יש קו מערכתי ברור ומודע בעד שחיתות שלטונית" (דה מרקר הארץ - 21.1.08).

חנוך מרמרי: "הארץ הגיע לשלב בו האנטי ציונות שלו הופכת לעיתונות מרושעת" (מקור ראשון 6.5.05).

אילנה דיין: "בתוך כלי תקשורת מסוימים יש סינון מידע. יש ייצוג מעוות של המציאות" (מוסף הארץ 26.11.10).

שלי יחימוביץ: "נחום ברנע היה תמיד מגינם הקבוע של המושחתים. ברנע הוא סמל להשחתה של התקשורת" (מקור ראשון 13.6.08, 9.2.07).

סבר פלוצקר: "יש עיתונאים החוטאים במניפולציה, בורות וכניעה ללחצים" (ידיעות אחרונות 21.4.05).

בן דרור ימיני: "עיתון הארץ ייזכר לדראון עולם על הקמפיין שמנהלים אחדים מכותביו, בשרות תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל" (מעריב 3.9.12).

בן כספית: "יש כאלה שגורסים שהארץ הוא בכלל לא עיתון ישראלי. עיתון שגורם לפעמים למדינה נזקים קשים" (מעריב 3.9.12).

עבור מי עובד בן כזבית, ומי גייס אותו ולמה בתקופה האמריקאית שלו בניו יורק?

לנוכח החשיפה המדהימה שגם טדי קולק היה בוגד אשר פעל מתוככי צמרת השלטון בישראל (היה מנהל לשכת ראש הממשלה, שליח המדינה בוושינגטון וראש עיר נצחי בירושלים, אשר מחליפו הוא, הממ... אולמרט) מתעוררת החובה הבטחונית והקיומית לטהר את כל מוסדות השלטון ומוקדי ההשפעה בישראל ממרגלים, סוכנים זרים ובוגדים.

על-מנת שלא להחשיד חלילה כשרים לשווא, אין הכוונה לנקוב כאן בשמות, על אף הראיות והסימנים למכביר, לקיומם של מרגלים וסוכנים מטעם המודיעין הסעודי (האם מישהו שיתף פעם פעולה עם עדנאן חשוגי?), המודיעין הצרפתי (מישהו עקב אחרי מי שגזר קופונים פרטיים מהנדבן הידוע הברון דה רוטשילד?), המודיעין האירני (מישהו זוכר מי עבד עם מר גורבניפאר?), המודיעין הפלשתיני (מרטין, אתה שומע?), המודיעין המצרי (מישהו אמר גז טבעי ולא קיבל?), המודיעין הבריטי (היריעה קצרה מלהכיל, אז נסתפק בטדי קולק ויתר ח...בריו למיזם המודיעין הבריטי, רפ"י) וממילא האמריקני (סנוב, במכון הגיוס של הוסט פוינט כבר היית, או שאתה סתם מתפרנס על-ידי הקרן החדשה לישראל או כ"עמית" במכוני המחקר והדמוקרטיה, לכאורה? ובכלל - האם יש מישהו שמסוגל לקבל החלטות במדינה שאין לו בעברו הליך מועמדות, בחינה, קבלה והכשרה באחד מהמוסדות ה"חצי אזרחיים" של ארה"ב?).

הבריטים מנועים מלחשוף את תיקי המודיעין של אנשים שעדיין בחיים ופעילים בחיים הציבוריים, ולכן. אבל מדוע מדינת ישראל אינה עושה מעשה המעביר מסר ברור לכל בוגד ומלשין ומשתף פעולה עם שלטון זר, וברור לכולם שיש כאלה מסביב, הן בפוליטיקה הן בתקשורת והן במערכות השלטון המשפטי ובכלל (ולא כולם של בריטניה וארה"ב או צרפת, אלא יש גם טביעות אצבע רוסיות, אירניות וסעודיות ומצריות).

יש לאפשר מנגנון וידוי וחשיפה שלפיו כל משתף פעולה שיודה ויעזוב, ירוחם.

כי חשיפת השיטה בדחיפות ויעילות ומהימנות, חשובה יותר מהצורך בנקמה.

וחשוב ביותר גם מנגנון הרתע שלפיו, כל מי שלא יודה, יידע, כי הוא יירדף גם ארבעים שנה אחרי מנוחתו בקבר.

חבורת האפסים

מדהים כיצד לא תפס מעריב שהטיה חזקה שמאלה רק תוביל אותו אל עברי פי פחת, ולכן נקלטו בו עובדים כמו האנרכיסט הפרובוקטור חגי מטר, סרבן שירות ידוע שנכלא בשל סירובו ללבוש מדי צה"ל, ואינו חדל מלהתעמת נגד חיילי צה"ל בבילעין, ואף קורא לעולם הנאור להחרים את ישראל בשל "זוועות הכיבוש"; או פעיל השמאל ומקורב לקרן החדשה יואב ריבק שאף הופיע בשמה בכנסת, שכתב בדף הפייסבוק שלו: "תדע כל אם עבריה: זו חבורת האפסים שמכנה עצמה 'ממשלת ישראל'"; או סגן עורך מעריב שי גולדן, שהתבטא אחר הטבח באיתמר: "החדווה בה אנשים מתקבצים סביב פולחן האבל על משפחת פוגל, היא כמו סדנת גיבוש לאומית לפני היציאה לסיבוב שפיכות הדמים הבא. רק בדם אנחנו מבינים".

או הפרשן הבכיר בן כספית, שפרט למעידותיו הרבות בענייני אמת ושקר, סובל מאובססיה חריפה שעניינה תיעובו של ראש הממשלה, עד כדי התייחסות אליו בכל מאמר שני כאילו היה אחרון הבאסטונרים במחנה יהודה (ולא שאנו מחסידיו של נתנ...יהו, אבל יש גבול להשפלתו של מי שהוא ראש הממשלה של כולנו); ועוד רבים אחרים שלא כאן המקום לפרט שמותיהם.

עיתונאים שחלקם היו מתקבלים בברכה בבטאון החמאס 'אל ריסאלה', או ביומון אש"ף 'אל אייאם', גזרו על עיתונם מוות ידוע מראש. השאלה הייתה רק מתי זה יקרה.

במעריב הצטרכו להבין שאי-אפשר לרמות את כל הציבור כל הזמן עם כותבים ועורכים הראויים ל'אל קודס' ו'אל פלשתין'.

מעריב המתרסק לא הבין שני עקרונות, שהבין בשעתו המייסד והעורך הראשון של מעריב ד"ר עזריאל קרליבך:

האחד - שהעיתון אמור להיות ציוני, יהודי, לאומי;

והשני - העיתון הוא מוצר צריכה שעצם קיומו תלוי בראש ובראשונה אך ורק ברצונם הטוב של קוראיו. ירצו יקנו, לא ירצו לא יקנו.

קרליבך הבין זאת היטב.

יום אחד הוא תקף במאמר מערכת בעיתונו, מהלך מדיני מסויים של ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון.

'הזקן' השתולל מזעם, הזעיק אליו את קרליבך לשיחת מוטיבציה, ובמהלכה הלם באגרופו על השולחן: "מי שמנהל את המדינה זה אני ולא אתה, קרליבך".

העורך המיתולוגי לא נבהל: "זה נכון, אדוני. אבל אתה נבחר רק פעם אחת בארבע שנים. אני צריך להיבחר על-ידי הקוראים יום-יום מחדש"...

אם יבין מעריב המתחדש את העיקרון הזה, ויסלק משורותיו את השמאל הרדיקלי; יחזור למסלול שקול, אחראי ואמין; ויהפוך לכלי ביטוי למאוויי הרוב הציוני בעם, יש לו עדיין סיכוי. אל תמהרו להספיד. אם יידע לחזור לדרך המלך, יש לו תקומה.

ועוד:

1.נרי אבנרי

בן כספית היקר. אתה כל כך שקוע בעצמך, שאין לך מושג איך חשים קוראיך. הלכת למקלדת כדי להקליד את הסיוט האולטימטיבי שלך. קראתי, וחשתי שהסיוט שלך הוא הפנטזיה שלי. הגיע הזמן שהאסימון ירד לך. הציבור לא אוהב את "ספקי המידע". היום יותר ויותר אזרחים מבינים שהמידע מזוהם באינטרסים. במקום להתעשת, ולהתפייס עם צרכני התקשורת, אתה מספר לנו סיפורי סבתא...

ידיעות-אחרונות בסכנה? הגיע הזמן.

העיתון הזה, בדיוק כמוך עסוק בהפצת שנאה. להגיד לנו שישראל-היום הוא עיתון בעייתי, זה לא מספיק. נראה אותך תופס את העיתון בשקרים. תפסת? תפרסם!

מספיק עם הבכיינות.

הציבור לא אוהב שקרים.

שלדון אדלסון לא יותר "טמא" מהמשקיעים שהצילו את עמוס שוקן... אם אתה לא רוצה להתפרנס מישיבה על המדרכה באלנבי, עם גיטרה וקופסא - תעשה חשבון נפש. אולי אז תתפכח מ- אכלו לי שתו לי...

2.בן כזבית וחבורתו עושים בתחתונים. יהיה מעניין לראות את גדעון לוי, בן כספית, וכמה שונאי ישראל, אצל פקידה של ביטוח לאומי. זה צילום ששווה מיליון שקל...נ.ב עוד כמה חודשים ביבי יישב לכם מול הפרצוף עוד 4 שנים. חג שמח.

3.בן כספית. בעוד ימים ספורים הדוור ינקוש על דלת משפחת כספית וימסור לידך את מכתב הפיטורין. עד מתי תכתוב דברי בלע רצופים בשקרים?

שלדון אדלסון, יקירו של רוב העם הזה, לא פשע שהוא בעל קזינו. באמריקה ובמקאו הקזינו חוקי לידיעתך, וגם אם תכתוב עוד 100 פעמים "קזינו" זה לא יעזור לך במאומה.

אתה כואב את עיתון הארץ? תתבייש! אחד מבעלי העיתון הוא עם עבר נאצי, ואת זה אתה יודע, ואף מילה מצידך.

הלאה כספית. מעריב קרס עוד לפני ש"ישראל היום" הופיע, ואתה יודע זאת, אך מניעיך שונים. המניע שלך הוא בנימין נתניהו, כפי שכבר העדת בפיך ואמרת שאתה שונא אותו.

ישראל היום הופיע כשנתניהו היה באופוזיציה להזכירך. מדוע לא פעלת אז? המניעים שלך אחרים!

לעיתונאים טובים במעריב תהיה עבודה במקומות אחרים.

אתה הבאת בהבל המקלדת את מצבו של מעריב כפי שהוא, ואתה לא לוקח אחריות ומפיל את זה על אדלסון.

לסיום בן כספית אומר לך, שאתה בושה לעיתונות הכתובה והמשודרת, אתה בושה גדולה למעריב, חומץ בן יין.

4.מה שטוב לשמאלנים רע ליהודים.

5.המוסר של השמאל מצחיק. יש להם בעיה עם השקעות שמגיעות מעבר לים, אך אין להם בעיה עם "החברה האזרחית" - האירגונים הלא ממשלתיים של ה NIF ודומיהם, במימון זר של ממשלות וקרנות שמזרימות כסף מעשירי תבל ומאירגוני ביון זרים וממשלות זרות הבוחשות בעינייני הפנים של ישראל.

6."ישראל היום עושה לי את היום"...אחלה עיתון.

7.בן כספית שכח את הבעיה הכי קשה של מעריב, האינטרנט.
באמת הגיעה השעה לסגור את האינטרנט כדי שלא כל אידיוטיוכל יכול לכתוב שטויות שאנשים יקראו בחינם, במקום לשלם כסף לקרוא את השטויות של בן כספית.

8.צריך להוציא את הצביעות של בן כספית אל מחוץ לחוק.

9.אדלסון לא משתלט. הוא הביא עוד מוצר לשוק שלא שונה מאתרי האינטרנט שמספקים חדשות חינם עד פתח הבית.

האם לשיטתך, כדי להציל את העיתונות ה"חופשית" צריך לסגור את האינטרנט כמו בסוריה ואיראן?

ומה עם כל עמותות השמאל שמקבלות פי כמה יותר כסף כדי להכחיד את ישראל מאשר אדלסון משקיע פה?

ואם אתה רוצה לסגור את ישראל היום, זה אומר שהמשפחות של עובדי העיתון פחות חשובות מהמשפחות של עובדי מעריב?

10.תודה לשלדון אדלסון, יהודי גאה שתורם מכספו להציל את עם ישראל מכנופיית הקאפו וירוסים בתשקורת הרקובה והבוגדנית. אחרי שטירמר מעריב ואל באלאד / הארץ, צריך לטפל בידיעות הזבל של הפושע נוני מוזס.

11.רק לא להתייאש מהדרך. גם את דבר, ועל המשמר, בית הגידול של הבוגדים סוגדי סטאלין הצלחנו לפרק בזמן. אין שום סיבה שלא נצליח פה.

12.אגב היהודי המשקיע שלדון אדלסון הרבה יותר טוב מהנאצים שמשקיעים אצל חבריך באל באלאד / הארץ, או מכהספים שמגיעים מחבריך ב- CIA לקאפו המזנבים בעם ישראל, או למקורות הבלתי מוגבלים של הקרן החדשה להשמדת ישראל שמקבלת את הכספים מקרן פורד ומהגרמנים וממסדר הישועים ששם לו למטרה להשמיד את היהודים עד האחרון שבהם. אני מעדיף את הכסף של שלדון.

13.אם ראש הממשלה מחלטר בתפקידו כדבריך - את זה העם יקבע ולא אתה, האכול שינאה.

אתה בין האשמים בקריסת מעריב בגלל כתבותיך המעליבות את האינטליגנציה, את חוש הצדק וההגינות הבסיסית, עליך לבקש סליחה מעמיתיך. אתה מגעיל ברמות.

14.השנאה התהומית שלך ושל רבים שכמותך לביבי, מעוורת את עיניכם. אינכם רוצים לראות שום דבר אחר, רק כיצד להכניס לו ולימין בכלל. אז לפעמים המסך יורד, והמסיבה נגמרת. קבוצות ושחקנים אחרים נכנסים לתמונה. ככה זה גם במקומות עבודה למיניהם. כשזה לא מתאים לבוס, אז הוא מפטר, ועוברים הלאה.

15.השינאה כבר מחסלת ותחסל את כולכם.

16.כמו שעשה הקב"ה לפרעה כאשר הקשיח את ליבו כדי שלא ישוב מדרכו הרעה, ויוסיף לחטוא, עד שייפרע ממנו, כך גם אתה וחבר מריעיך. אתם הפרעה של ימינו. אתם שרוצחים יום יום את ילדינו ע"י כך שאתם מחדירים בהם ארס של שנאה עצמית, ארס נגד כל מה שהוא יהודי, ארס נגד כל מה שנשמע "פטריוטיזם ישראלי", אתם רוצחים את חיילינו על ידי קשירת ידיהם מאחורי גבם עם חוקים "הומאנים" של הפרקליטות השמאלנית שמגובה על ידכם, ומתסיסים את הערבים המקומיים ואת העולם המוסלמי נגדנו, ומארחים בסלונכם ומעריצים אנשים כמו מוחמד בכרי, שכמוהו גם אתם מלאי שקר וכזב.

מדינות נוצריות ומוסלמיות יש המון.

מדינה יהודית יש רק אחת, וגם אותה אתם מחפשים להרוג ע"י ביטול כל מה שהוא יהודי.

כל עוד היתה שליטה טוטלית של השמאל על התקשורת מעולם לא התלוננת על כך, אז מה שאתה כותב "השתלטות עויינת לחיסול כוחות מקומיים" של מר שלדון, לא בדיוק! מה שהוא עושה זה בסך הכל מנקה ומנקש את העשבים השוטים.

17.דמוקרטיה אה?

כשסגרו את ערוץ 7 זה לא הזיז לך...

כשכל התקשורת מוטה שמאלה זה לא הזיז לך...

כשאותה תקשורת שכל כך חשובה לדמוקרטיה מתנהלת כדיקטטורה, זה לא הזיז לך...

כשאותה תקשורת מטיפה מוסר לכולם, והיא עצמה טובלת ושרץ בידה, גם זה לא הזיז לך...

כשחונטה שמאלנית קיצונית השתלטה על כל כלי התקשורת וטפטפה את הארס שלה כל יום, כל שעה, כל דקה, זה לא הזיז לך.

כשאותה תקשורת הכרחית לדמוקרטיה הכפישה את רוב העם ברצח רבין זה לא הזיז לך.

כשאותה תקשורת משמשת כשוטר, שופט ותליין, וחרצה גורלות של אלפי אנשים שלא פשעו, זה לא הזיז לך.

כשלרוב רובו של העם אין מי שייצג אותו בתקשורת וישמיע את עמדתו, זה לא מזיז לך...

מה מפריע לך בדיוק בן כספית?

מדוע לא הפריע שהטייקון דנקנר קנה את מעריב. היכן היית אז?

היכן היית כשזכויות הציבור הימני בארץ נרמסו?

היכן היית כששפכו דם של אנשים סתם?

למה אתה חושב שלמישהו מזיז מההתבכיינות שלך?

תאמין לי שאם התקשורת היתה כל כך חשובה לציבור, היו דואגים להציל אתכם.

אפילו תגובות אתה לא נותן שיגיבו בפוסט שלך (רק מגיבים מפייסבוק), אז אתה מטיף לדמוקרטיה? דיקטטור!

18.כאשר אני קוראת את ישראל היום אני יודעת שיהודי אוהב ישראל תורם אותו, שלא כמו כל העיתונים האחרים אשר תרומתם באה להם מהשכנות האויבות שלנו. אתה בגלל הכסף מוכר את מדינתך היחידה, ואם יש צורך אתה מוכר גם את משפחתך בגלל הכסף. בוז לבוגדים כאלה אשר מזיקים למדינה ומעוורים את המשפט הצודק בגלל הכסף. אולמרט יצא נקי נקי מכל האשמות ובניזרי ואחרים עדיין בכלא בגלל עבירה אחת. האם זה מתקבל על הדעת? בטח שלא, כי כל זה בגלל הרמאות שלכם. חרם חרם!

19.בישראל היום יש את יוסי ביילין ממר"צ. יש שם עוד כמוהו...אבל אין סתימת פיות ומגמה שמאלנית כמו במעריב ובידיעות.

20.המונופול של השמאל בתקשורת נהרס והשמאל במיתקפת שנאה!

21.טוב שקם סוף סוף מישהו להפסיק את פסטיבלי השקר והכזב של כת השמאל. עוד מעט זה גם יזלוג לפתחו של בג"צ השמאלני שפוסק תמיד לרעת היהודים ולרעת עם ישראל, ושפועל בשירות האוייב ומקדם את עיניינו.

22.נו מה יהיה, כספיתון? יש לך כמה אפשרויות:

1)להמשיך ליילל - זה עושה לנו טוב, אפילו טוב מאוד. אין לך עוד הרבה זמן, עד שתהפוך להיות חתול פחים כמו שאתה הבטחת בעצמך.

2)להמשיך לטעום את טעם הישבן של אולמרט, ציפי, אשכנזי ורמון, ולהקים איתם מפלגה חדשה של מושחתים.

3)ללכת להיות פעיל מבעיר צמיגים בעזה - זה הולם אותך, אתה הרי מהפכן...

4)להבין סוף סוף, שמאז יצחק שמיר ז"ל, ביבי הוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה פה - מה שיגרום לך סוף סוף להתפכח.

5)ללמוד מדן מרגלית איך להיות עיתונאי אמיתי. אתה חייב להבין, כספיתון, שהסיבה היחידה שמעריב נסגר היא אתה ורק אתה. לאנשים פשוט נמאס ממך.

23.מכאן אני פונה למר שלדון אדלסון להקים לאלתר ערוץ טלביזיה ציוני, שיחליף את ערוץ 10 ו- 2 בהקדם. מעריב הוא שכיב מרע. עיתונאיו גרמו לפשיטת הרגל של עיתונם, והם תופלים זאת על הקוראים / שלדון / הממשלה / ביבי / אשתו / ילדיו / המצב הכלכלי ו... מי לא.

הם עדיין לא הבינו שהם האחראים הישירים למצב.

כספית וחבריו סיפקו לנו הקוראים סחורה פגומה ולא רלוונטית שרובנו לא היינו מעוניינים בה.

טיפחו אג'נדה שתמכה בכל מי שפגע במדינה ובעיקר פגעו קשות ברגשות רוב הקוראים שהרגישו שמתעללים בהם, בזים להם ולדיעותיהם ומנסים לעשות להם שטיפת מוח וחינוך מחדש.

לא ספרתם אותנו, לא התייחסתם לתלונותינו ותגובותינו לגבי רמת המאמרים ואיכותם.

סילפתם ידיעות ושיקרתם לנו במצח נחושה.

עשיתם אין סוף ספינים על גבינו, וניסיתם ללא הרף לתחמן אותנו הקוראים, רק בכדי שנבחר "נכון" כפי שטרחתם לכוון אותנו.

אתם גילדה 0מולנית שמורכבת מחבר מביא חבר. כן, יש מספר שמות שתנקבו בהם שחושבים אחרת וכותבים אחרת, אך הם בבחינת עלה תאנה שנועד לכסות ערוותכם.

הרבה עיתונים נסגרו כאן (דבר, על המשמר, ועוד) ומאומה לא קרה, להיפך, אנו מהמדינות הדמוקרטיות באמת הבודדות בעולם.

הספינים שלכם ילדותיים ומגוחכים.

אתם משתמשים בטריקים ישנים ומוכרים שכבר לא עובדים.

את כל התיסכולים שלכם על כך שהקוראים לא קונים את הסחורה שאתם מנסים למכור, אתם מוציאים במאמרים ארסיים ונבובים.

חברים, זמנכם עבר.

חפשו לכם מקצוע ראוי יותר, או הציעו מועמדות לאבו אדולף מאזן. אולי הוא יהיה מעוניין בשירותיכם.

שלום ולא להתראות. כמו שהעפנו את לבני הפאתטית, נעיף גם אותכם.

24.לדעתי הרבה מהרשע והדמוניזציה נגרם ע"י כתבי העיתונים עוכרי ישראל ומעכירי מצב הרוח הלאומי והאישי גם יחד.

25.ציטוט: "אנו נמשיך להילחם להביע דיעה, לבקר, לחטט ולנבוח, ולשרת את זכותו של הציבור לדעת הכל.

הצחקת אותי.

האם מישהו ניסה אי פעם לסתום את הג'ורה המטונפת שלך?

האם מישהו אי פעם פעל לצנזר את מאמריך העלובים מלאי הרוע והשיטנה?

מה לעשות מר שרלטן, אבל רוב רובו של הציבור לא מוכן לשלם על עיתונות מניפולטיבית, ועיתונאים סוג ז'.

עיתונאי עלוב. במקום שתעשה חשבון נפש מדוע הציבור הפסיק לקנות עיתונים, אתה מאשים את כל העולם ואישתו, והכי קל, זה להאשים את "ישראל היום".

בנוסף, של נעליך מעל רגליך כשאתה מזכיר את שמו של שלדון אדלסון היקר.

אם ג'ורג' סורוס השמאלן שונא ישראל והאנטי ציוני, היה מקים פה "אולמרטון", בטוחה אני שלא היינו שומעים מילת ביקורת משום שהוא "משלנו". בן כספית, לך תחפש את החברים שלך, שקרן, שרלטן, דמגוג ועלוב נפש.

25.אילו מעריב וידיעות היו עיתונות הוגנת ישרה ועיניינית, העם לא היה זקוק לעיתון ישראל היום. הבעיה ש- 64 שנים מעריב וידיעות היו מונופול שפל, אגרסיבי, מניפולטיבי, ארסי, אנטי ימין ואנטי מסורת, ושטפו אותנו בארס מבית מר"צ וחד"ש עד שקצה נפשנו מהם ומעיתונאים ככספית, שמריצים את אולמרט, שרון, ליבני, מופז, ואג'נדות של שלום הזוי ושנאה עצמית והאשמה עצמית בכל תחלואי העולם. אז כספית. אין לך על מי להלין אלא על אדוניך ממעריב וידיעות שהמאיסו עצמם עלינו, ואנו שמחים ומאושרים שמעריב ובקרוב ידיעות אחרונות יילכו בדרך שרון, וייכנסו לקומה/ת הארכיון.

26.כשבן כזבית בוכה, עם ישראל שמח ומאושר. כשבן כזבית בוכה, טוב ליהודים. כשבן כזבית בוכה, זה אומר שרע לאוייבי ישראל ולמשתפי הפעולה באשר הם. כשבן כזבית בוכה, עם ישראל בדרך המדינית הנכונה. כשבן כזבית בוכה, זה אומר שימים טובים מגיעים. כשבן כזבית בוכה, זה סימן שאלוהים עומד לימיננו כלשון נשיא המדינה פרס. כשבן כזבית בוכה, זה אומר שהוא וכיוצא בו בדרך לעזאזל! מותר לכלב לנבוח כפי שהכלב כתב לעיל, אבל כלב צריך לזכור שהוא רק כלב ותו לא!

27.כל מיני עיתונאים שבמשך שנים מרשים לעצמם להגיד כל דבר, לחרחר שנאה, ולצאת נגד כל מי שלא חושב כמותם, לרמוס את מי שיש לו דעות פוליטיות שונות משלהם תחת מעטה של "עיתונאות מקצועית"...

אז אולי סופסוף הם יבינו שהעולם לא מתחיל ונגמר בהם. אנחנו נוכל להסתדר גם בלעדיהם. כדי לשמוע כמה שאנחנו דפוקים, או כמה אנחנו צריכים להתרפס בפני הערבים והעולם, או לקרוא כל הזמן כמה היהדות דפוקה, בשביל זה אפשר לפתוח עיתונים בחו"ל...אין לנו צורך בכם!

28. אתה ודומיך טוענים שביבי פוגע בדמוקרטיה. לך ללמוד מה זו דמוקרטיה. הגיע הזמן שאכן תהיה כאן ביקורת על דברי העיתונאים שכותבים דברי שיטנה על ראש הממשלה השכם והערב. בגלל עיתונאים כמוך עדיף שהעיתון ייסגר, וטוב שעה אחת קודם. מצער רק שבגללך ודומיך מאות אנשים טובים יישארו ללא פרנסה.

29.הדיקטטורה השמאלנית בתקשורת מסתיימת מול עינינו. כל ההפחדות על "הרס הדמוקרטיה" מגוחכות כמו ההפחדות על הצונאמי המדיני בספטמבר 2011, ועוד ספינים תקשורתיים.

30.זאת דוגמא למבנה נפשי של שקרן כרוני:

בן כספית: "יש כאלה שגורסים שהארץ הוא בכלל לא עיתון ישראלי. עיתון שגורם לפעמים למדינה נזקים קשים" (מעריב 3.9.12)...

כך כותב בן כזבית היום: "שגיאה קשה שגו אתמול החברים ב"הארץ" כשלא הוציאו עיתון. אנחנו כאן בשביל הקוראים, אלה שיודעים להעריך את המילה הכתובה".

31.לנו יש את אדלסון ולכם את סורוס.

32.לשמאל יש הרבה יותר כסף:

לסורוס - תורם השמאל, שווי הון עצמי של כ- 50 מיליארד $.
ואדלסון הוא ילד לידו - 5-6 מיליארד $.

*תקעו אוהלים בכל רחובות הארץ,

*הזמינו אמנים להופעות ענק בתל-אביב ואוטובוסים חינם מכל הארץ,

*פעילים שעובדים 24/7 על דעת קהל (דפני ליף, סתיו שפיר, אלדד יניב),

*עמותה שפועלת בכנסת ("המשמר החברתי"),

*עורכי דין שתפקידם לעקור יישובים יהודים ולתבוע חיילים ישראלים (הקרן החדשה כתבה פעם שהיא לוקחת "צעירים מוכשרים" להכשרה משפטית מיוחדת למען "זכויות אדם").

* תחזוקת האתר j14 ומאות קבוצות בפייסבוק (קבוצות ריקות כמו "צדק חברתי חיפה והקריות" ממשיכות להתעדכן כל הזמן אפילו כשיש שם רק 3 אנשים פעילים).

* פעילות אינטנסיבית בשמירת ההגמוניה התקשורתית.

* פעילות השמאל הקיצוני (עדדאלה, בילעין, שייח ג'ראח...)

33.תפנים - לא מעוניינים בזבל העיתונאי שלך ושל דומיך! המחנה הלאומי מקיא אתכם מהחברה, כי אתם לא ראויים בעיניה. אתם נטע זר אשר השתלט על מערכות המשפט, האקדמיה והעיתונות!

אתה מריח נכון - מתקרב סופה של ההגומניה של החונטה השמאלנית!

לך תכתוב טורים וכתבות בקול פלסטין! שם יקבלו אותך בברכה.

שמאלני קיצוני שכמותך! אני בז לך ולדומיך - אשר עורכים מסע דה-לגיטימציה מתמשך נגד ממשלה שנבחרה ברוב! נגד המדינה! נגד ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון ועוד...

אתם קוראים לעצמכם 'כלבי השמירה של הדמוקרטיה' - אך לא איפשרת להגיב בטוקבקים של הטור שלך, אלא רק דרך הפייסבוק.

אתם באמת כלבים.

34.אינכם כלב שמירה של הדמוקרטיה, אתם כלב שמירה של דעה פוליטית אחת, אחידה, רובוטית. אתם לא קולטים כמה אתם צפויים ומשעממים? למה שמישהו ירצה לקנות את התוצר העבש שלכם?

מה הפלא שאיזה חינמון מביס אתכם ללא קרב? מה יש לכם להציע תמורת כמה שקלים? אינכם נושכים (אלא אם זה ביבי), אינכם תוקפים את הממשלה (אלא אם זו אינה ממשלת שמאל, וגם אז נושכים רק אם אינה שמאל קיצוני מספיק. מכרתם עצמכם בשביל דעה פוליטית, וסופכם שיקנו אתכם בשביל כסף. מה אתם קבענו, השאלה היא רק שאלת המחיר.

35.חבורת שמאלנים קיצונית, פושעת, תומכת אוסלו הקטסטרופלית, מעיזה בכלל לדבר על השתלטות עוינת? הפושעים השמאלנים שהכניסו לישראל מרצחים, נתנו להם נשק, ועודדו אותם בשם הליברליות המזויפת שלהם, להתנגד לכובש הציוני האכזר, מדברת עכשיו על השתלטות? השמאל הפושע צריך לעמוד לדין! מעדיף בעל הון קפיטליסט, מאשר שמאלו בוגדן. לפחות האשכנזי אדלסון לוקח את השליטה מהשמאל האשכנזי... מלחמות החזירים הלבנים...

36.איך פתאום יש במעריב רגש של חמלה כלפי עובדים (עובדי מעריב כמובן) שמאבדים פרנסתם? עד לפני שבועיים עוד היללו את ה'הומניסטים' שמצילים פליטים מאפריקה כדי שיעבדו במקום ישראלים,
ושי גולדן סגן העורך של מעריב ניהל קמפיין להצפת ישראל באפריקנים מוסלמים ונוצרים.

37.כשבעזרת השם יסגרו גם הארץ וידיעות אחרונות תהיה כאן דמוקרטיה אמיתית שתבטא את כל הדעות במידה ובמשקל ומינון אמיתיים. חוץ מזה המון לשון הרע יחסך לעם ישראל...

38.אני מציע לבן כספית לבחון מקצוע חדש: מתנדב בשלום עכשיו. האירופים ישמחו לזרוק לו כמה שקלים, וכאפיה משובצת מסביב לצוואר תהלום את השקפת עולמו.

39.בן מתכת רעילה.

40."בן כספית על סגירת 'מעריב': "נתניהו ישלם על זה, והוא ישלם על זה ביוקר!"

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJDKJD&c41t4nzVQ=EF

41.אין הגמל רואה את דבשתו. לא מוצא חן בעיני השמאל שאדלסון לא משלם כאן מיסים.

וסורוס כן משלם?

לא מוצא חן בעיני השמאל שאין בישראל היום גנטיקה עיתונאית בסיסית.

ולכם (מעריב, הארץ וכו') יש?

העיתונות בארץ מורכבת משארלטנים. כל שינוי יכול להיות רק לטובה.

42.אדון כספית - כשמך כן אתה. רעל!!!

43.מה רציתם? שנממן אותכם מקופת המדינה? אותה המדינה שיו"ר ועד העובדים שלכם הוא משונאיה המובהקים והמוכרים ביותר? המדינה שהעיתון שלכם שונא?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/406/868.html?hp=1&cat=402&loc=3



#206,יאני מודה, שאני חש שמחה לאיד כאשר אני שומע על הבעיות של עיתון מעריב
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.10.12 בשעה 12:38
בתגובה להודעה #0
אני יודע שזה לא פופולארי בקרב הברנז'ה, אבל מכיוון שברנז'ה ישראלית היא אחד הדברים שהכי פחות מעניינים אותי, אז אומר שוב ובאופן גלוי: אני חש שמחה לאיד. אפילו אסביר מדוע:

1.כאשר עיתון שיש לו משהו כמו 60 אלף מנויים (אליבא דיהודה שרוני, איש מעריב) מעסיק יותר מאלפיים עובדים – זהו ניהול קלוקל. אנו חיים במדינה שבה כל אחד שנכשל בעסקיו מנסה להאשים את הממשלה, את קק"ל, את מועצת יש"ע, חרדים, ערבים, רוסים ואת מי לא, ורוצה הצלה על חשבון ביטוח לאומי או תספורות למיניהן. אז במקרה הזה אני אומר – יופי. נכשלתם – יאללה ביי.

2.כאשר עיתון מפגין קו אליטיסטי שבז לרצון העם ולבחירתו הפוליטית – אז מגיע לו שהקוראים יברחו. כל טור של יעל פז-מלמד וכל "מאמר" של גיא מרוז גורמים לי לחשוב שאני חי במדינה נאצית מחורבנת. וכאשר אני מביט החוצה אני רואה שהמדינה אמנם לא הכי שפויה, אבל היא עדיין לא הרייך בן האלף שנים ולא מורדור. אז מי שמלכלך על עמו, מי שבז לרוב ונותן במה מוגזמת לאנשי שוליים – שלא יופתע שאף אחד לא רוצה לקרוא אותו.

3.כאשר עיתון עסוק בצורה אובססיבית בעצמו, כאשר הוא הופך לבדיחה כי המאבק שלו נגד הסגירה זה כל מה שמעניין אותו (היי, יש שם עוד 7.5 מיליון איש בחוץ, זוכרים?) – זה גורם לגועל. כאשר טור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב" בוחן כיצד מסקרים ערוצי הטלוויזיה את מאבק עובדי "מעריב", אזי כל מילה מיותרת.

4.כאשר צורחים ללא הפסקה שסגירת עיתון היא סכנה לדמוקרטיה בא לי לסגור אותו במיידית. אם הדמוקרטיה שלנו תקרוס מסגירת עיתון אחד – אז הדמוקרטיה שלנו עלובה, חייבים לעשות RESET ולחשוב מה הלאה. היא לא קרסה מרצח רבין, למרות שטענתם שיגאל עמיר התנקש בדמוקרטיה. היא לא קרסה כאשר גורשו שוהים בלתי-חוקים מדרום סודן, היא לא קרסה מעוד כל מיני אירועים בודדים, עצובים אמנם – אבל בטוח שלא יסכנו את הדמוקרטיה הישראלית. אז אל תחשבו את עצמכם. משום מה אני מאמין שלא נהפוך לאיטליה של מוסוליני או לסוריה של אסד אחרי שתיסגרו.

5.ועוד משהו קטן, טיפת ארס שכזו. האתר שלנו (izrus.co.il) הוא אחד האתרים הפופולאריים ברחוב הרוסי. אנו קטנים, כל-כך קטנים בהשוואה למעריב (אבל עדיין, איכשהו, חלון המבזקים שלו מתעדכן באופן הרבה יותר תדיר מזה של NRG). אם חס וחלילה נקרוס – לאף אחד לא יהיה אכפת. כאשר ברדיו רק"ע מקצצים בטירוף – לאף אחד לא אכפת, כי קהל המאזינים של התחנה הזאת הם פנסיונרים רוסיים בעיקר. כאשר נסגר עיתון רוסי – לאיש לא מזיז. כנראה שכך גם כאשר מדובר בתקשורת בערבית, כנראה. או תקשורת של מתנחלים, אני לא יודע בדיוק מה המצב הכלכלי אצלם, אבל אני בטוח שגם הוא קשה. אז תסלחו לי שאני לא בוכה עבורכם, מעריב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=402170

http://izrus.co.il/



#207,יערוץ המורשת בדרך לטלויזיה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.10.12 בשעה 23:27
בתגובה להודעה #0
ערוץ מורשת הינו ערוץ ייעודי המחויב על-פי חוק, והוא אמור להתפרנס מפרסומות. מטרתו לשדר תכנים יהודיים לציבור מסורתי-דתי.

בימים האחרונים פג המועד האחרון להגשת ההצעות למכרז על הקמת ערוץ המורשת של מועצת הכבלים והלוויין.

המשקיע בקבוצה הוא איש העסקים יצחק מירילשווילי, בנו של איש העסקים הגיאורגי-יהודי, המיליארדר מיכאיל מירילשווילי, המקורב לחב"ד ברוסיה. מירילשווילי מסייע רבות למוסדות יהודיים בחבר העמים.

בראש הקבוצה עומד מנכ"ל רשות השידור לשעבר, מוטי שקלאר, המשמש כיו"ר הדירקטוריון שלה. לערוץ 7 נודע כי גורמים שונים ניסו במשך תקופה ארוכה לעכב את המכרז מסיבות שונות אך בסופו של דבר ניתן האור הירוק. כעת ממתינה הקבוצה לזכייתה אם יוחלט כי היא עומדת בדרישות הסף מבחינת תוכן או תוכנית עסקית.

המכרז דרש השקעה של 18 מיליון שקל בשנה בתוכן למשך כעשור והשקעה של 4 מיליון שקל על מנת להשתלב בשירות הטלוויזיה הדיגיטלית, עידן+. ערוץ מורשת הינו ערוץ ייעודי המחויב על-פי חוק, והוא אמור להתפרנס מפרסומות. מטרתו לשדר תכנים יהודיים לציבור מסורתי-דתי.

העובדה שקבוצה אחת בלבד מתמודדת על הקמת הערוץ, אין משמעותה כי היא בהכרח תזכה במכרז,

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244864



#208,ייו''ר ועד עיתונאי 'הארץ', אריאל גוטליב, בהפגנת פעילי שמאל קיצוני בסוסיא – תמונה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.10.12 בשעה 18:42
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.10.12 בשעה 18:46 בברכה, ליה
 
מאת לורקר:

מסתבר שחגי מטר, יו"ר ועד עובדי עיתון "מעריב", (סרבן שירות, דוגל
בהחרמת ישראל ומארגן ערבים לזריקת אבנים על חייליה)
, אינו בודד בשטח.

גם אריאל גוטליב, יו"ר ועד עיתונאי "הארץ", הנו פעיל שמאל קיצוני, חבר
תנועת המאבק הסוציאליסטי ומשתתף בהפגנות האנרכיסטים השונות
בחבלי יהודה ושומרון.

מי הם חבריו של אריאל גוטליב בהפגנות, תוכלו לראות כאן:


עמיאל ורדי, שונא ישראל מובהק.

אנרכיסטים רעולי פנים מחו"ל.

ולסיום:

אחוות האנרכיסטים, שהשתלטו על מערכות העיתונים: "הארץ" ו"מעריב".
חגי מטר ואריאל גוטליב מחובקים בדרך להרס הקפיטליזם והמדינה היהודית
.

http://rotter.net/forum/gil/25536.shtml




#209,ייו''ר ועד העיתונאים בעיתון ידיעות אחרונות. תמונה:
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.10.12 בשעה 19:36
בתגובה להודעה #0
מאת פילוביץ:


https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151187861382162&set=a.10151022149422162.451433.578122161&type=3&theater

http://rotter.net/forum/gil/25536.shtml

**

* לגבי ועד עיתונאי "הארץ". הועד מאגד את הכתבים/ות, עורכים/ות, גרפיקאים/ות, מתרגמים/ות, מפיקים/ות וצלמים/ות של עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי "TheMarker".

חברי הועד הם אריאל גוטליב (יו"ר); אהוד עין גיל; יעל גרינפטר; תומר אפלבאום; אורי תובל; אורנה רינת; יאיר קלדור..."

גם אהוד עין גיל הינו פעיל שמאל קיצוני, שהיה חבר מצפן בעבר.

לגבי הנוספים - אתם מוזמנים לגגל...


#210,יעיתון הארץ מוביל את האנטישמיות העולמית נגד ישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.10.12 בשעה 08:57
בתגובה להודעה #0
אבישי עברי: הבוקר פורסמה בעמוד 5 של "הארץ", באותיות קטנות, התנצלות - סליחה, הבהרה - בעניין הכותרת הראשית של העיתון משבוע שעבר: "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד" (תצלום הכותרת הראשית למטה).

קוראים ישראלים וותיקים העיפו מבט בשם החתום על הכתבה, ראו "גדעון לוי" ודפדפו הלאה. האיש לא ידוע בסביבה דווקא כחותם של אמינות, אפילו בסביבת המציאות הוירטואלית והאשלייתית של כוכב הלכת "הארץ". אבל בעולם עשתה הכותרת רעש גדול, כמו כל הכתבות של אתר "הארץ", במיוחד אלה המכפישות את מדינת ישראל וצה"ל.

לאחר שהעיתונאי בן דרור ימיני חשף חלק מההטיות, המניפולציות והעיוותים ששתל לוי בסקר עליו דיווח, ואתר "פרספקטיבה" חשף עוד חלק ניכר מהללו, נאלץ הבוקר העיתון הנכבד להתנצל - סליחה, להבהיר, עיתונאים לא "מתנצלים" אצלנו - כי אולי בכל זאת היה משהו לא תקין בכותרת המכפישה.

לתיקון באתר האינטרנט בו פורסמה הכתבה - אין זכר. תיקון הנזק שנעשה בדעת הקהל העולמית - בלתי אפשרי.

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=6267

ראוי להוסיף את העובדה שהבוגדים והמשת"פים למיניהם, אומרים שההלשנות שלהם בפרט ופעילותם החבלנית בכלל, מראה שיש גם צדדים "חיוביים" במדינת ישראל. שיש כאלו שדואגים שם ל"זכויות אדם".

מי שקורא לקבוצות שלמות ביהדות פרזיטים, הינו אנטישמי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=427390



#211,יהעיתונאים מסתערים על הכנסת – ומה עם האתיקה?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.11.12 בשעה 11:34
בתגובה להודעה #0
ח"כ לוין דורש ממועצת העיתונות לקבוע כללי אתיקה למעבר עיתונאים לזירה הפוליטית, אך בצער אומר "יש לי אפס ציפיות ממועצת העיתונות".

נראה שאת מערכת הבחירות המתקרבת שוטף לא רק גל של עיתונאים מתמודדים על כהונה בכנסת, אלא צונאמי של ממש. זה החל ביאיר לפיד ממשיך דרך מיקי רוזנטל ומירב מיכאלי ומגיע לעופר שלח והיד עוד נטויה.

בימים האחרונים שיגר חבר הכנסת יריב לוין לנשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, מכתב ובו הוא דורש להחיל כללי אתיקה על המעבר בין הזירה התקשורתית לזו הפוליטית.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם לוין על הדרישה מדורנר ועל סוגיות נוספות העולות מהבחירות הכלליות והפנימיות במפלגתו.

את דבריו פותח לוין ומבהיר כי לטעמו יש לברך על הצטרפותם של אזרחים ומעורבותם בזירה הציבורית, אך עם זאת כאשר מדובר במקצוע העיתונות יש לערוך הפרדה. הוא מזכיר שעיקר הקרדיט שנותן הציבור לעבודת העיתונאי היא בהתייחסות אליו כחסר פניות מול מושא הסיקור שלו, ומשום כך, לדבריו, כאשר עיתונאי מתחיל לגשש את דרכו הפוליטית עליו לדווח על כך על מנת שהציבור יידע מהם מניעיו ומה האינטרסים שיתכן ומובילים אותו בעבודתו העיתונאית.

לטעמו של לוין ראוי שהליך הגילוי הציבורי יחל מהרגע בו פותח עיתונאי בבירור ופגישות שונות הבוחנות את היתכנות כניסתו לזירה הפוליטית. "חייבים להיקבע כללים", הוא אומר ומעלה אפשרות ולפיה עורכי התקשורת יחתימו עיתונאים על דרישה אתית מסוג זה, ובמידה ועיתונאי יחרוג מהצהרתו הרי שלא רק הציבור יידע על כך אלא שגם יינקטו נגדו סנקציות כאלה ואחרות.

חבר הכנסת לוין מדגיש בדבריו כי מלכתחילה ראוי היה שמועצת העיתונות תידרש לסוגיה מעצמה ולא תמתין למכתבו זה לדורנר, ובמכתבו הוא אף מציין זאת, אך מכיוון שהמועצה אינה נוקטת בכל צעד לא נותר לו אלא לפעול לקראת קביעת כללים שכאלה. "אני מוכרח לומר שלצערי יש לי אפס ציפיות ממועצת העיתונות", הוא אומר ומדגיש את חשיבותה של המועצה, ומנגד את אוזלת ידה ועמידתה בשתיקה לנוכח המתרחש בזירה הפוליטית-תקשורתית מבלי שתנקוט ולו צעד. "אוזלת היד המוחלטת של מועצת העיתונות היא שמובילה את ההכרח להתערב בחקיקה, בהיעדר גורם אחראי מתוך העיתונות. הגיע הזמן לאמות מידה שיאפשרו לציבור לשפוט ולהתייחס בהתאם".

לוין מדגיש בדבריו כי לטעמו לא ראוי היה לערב בסוגיה זו את החקיקה, אם רק היו העומדים בראש המועצה נוהגים על פי אמות המידה המתבקשים מהם. "צריך מאוד מאוד להיזהר מחקיקה שמקימה גוף שמטיל סנקציות על עיתונאים. הדברים מאוד מסוכנים", אך עם זאת לו מועצת העיתונות הייתה פועלת כנדרש לא היה צורך בחקיקה. "כגודל האחריות גודל האכזבה", הוא אומר.

בשיחה עמו התייחס חבר הכנסת לוין גם לשתי הטבלאות שפורסמו באחרונה והציבו אותו בראש החקיקה הציונית בכנסת היוצא – דו"ח מטות ערים ודו"ח המכון לאסטרטגיה ציונית. לוין שמח מתוצאות הדו"חות "הגעתי לכנסת מתוך מגמה לשנות דברים ואם הצלחתי לקדם דברים באופן ששני הגופים הללו מוצאים לנכון לציין את זה אז אני בהחלט שמח".

באשר לשאלת ההשפעה של דו"חות שכאלה על המצביעים בבחירות הפנימיות בליכוד הוא סבור שהדברים משולבים – גם ההיכרות האישית וגם העמדות והעשייה בקדנציה הקודמת לצד הציפיות לקראת הקדנציה הבאה.

"בהקשר הזה אני חש מאוד מעודד כי תנועת הליכוד עוברת שינוי, גם אם איטי, שבו מתחזק האגף האידיאולוגי יותר, האנשים שבאים כדי לחזק את התפיסה האידיאולוגית של התנועה". עם זאת רק ביום שלאחר הפריימריז ניתן יהיה לבחון עד כמה הדברים השפיעו בפועל.

חבר הכנסת לוין התייחס גם לדברים שעלו בשיחה עם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, דברים שהובאו הבוקר בערוץ 7, ולפיהם קיימת בעייתיות מסוימת במציאות בה מפלגת שלטון עדיין לא מצאה לנכון לקיים דיון אידיאולוגי שיציב חזון מדיני חלופי לחזון שתי המדינות של השמאל, מציאות בה נדמה שהליכוד דואג בעיקר לכבות את השריפות שהציתו קודמיו. לוין מצידו כלל אינו מוכן לראות ברעיון שתי המדינות חזון, ובהיעדר חזון לשמאל לטעמו מצבו של הימין טוב בהרבה.

עם זאת הוא מזכיר את דרכו ההיסטורית של הליכוד, דרך שתי גדות לירדן, שגם אם אינה נישאת בפי כל בליכוד, הרי שלהערכתו הקולות המחזיקים בעמדות אלו הולכים וגוברים בתוך התנועה והיום הם הרוב בתנועה. "הבעיה היא במי שעומד בראש התנועה שהולך לעיתם בדרכים שונות. זה בלט מאוד בתקופת שרון עד שהביא לפרישה והקמת 'קדימה'". באשר לתקופת נתניהו ונאום בר אילן שנשא, מזכיר לוין את קריאתו מיד לאחר הנאום לחברי הכנסת להצטרף אליו להתנגדות אקטיבית לרעיונות שהובעו בו.

"ברור שהדרך הזו אינה דרכו של הליכוד ואינה פתרון כלל. היה טוב שנקיים ועידה רעיונית", אומר לוין, ומיד מדגיש כי המאבק כעת הוא על עיצוב דמותה של רשימת הליכוד והכללה בתוכה של תומכי הרעיונות המקוריים של המפלגה. "אם היו רבים שכאלה היינו יכולים למנוע את ההתנתקות כפי שמנענו את ההקפאה השנייה", הוא מעריך.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/246294



#212,יפתחתי גל''צ וזהבה גלאון התראיינה שם / אורי הייטנר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.11.12 בשעה 09:14
בתגובה להודעה #0
מאת אורי הייטנר

1.דילמות בדרך לניצחון

מי ניצח במלחמת לבנון השנייה? בשוך הקרבות, חיזבאללה התפארו בניצחונם. אנו הלקינו את עצמנו קשות, לנוכח הליקויים, המחדלים והכשלים הן בתפקוד צה"ל במלחמה, הן בתפקוד העורף והן בתפקוד הדרג המדיני. ירי הקטיושות על אזור הצפון נמשך במלוא עוזו עד הרגע האחרון של המלחמה ויצר תחושה של תיקו, במקרה הטוב. וכאשר הרמטכ"ל דן חלוץ אמר ש"ניצחנו בנקודות", חשנו בושה – צה"ל האדיר לא הצליח לנצח בנוק אאוט ארגון טרור.

היום, בחלוף שש שנים וחצי, הדברים נראים אחרת לגמרי. גבול שדימם ללא הרף במשך ארבעים שנה, שהיה גבול של טרור, הגבול המסוכן בגבולותינו, הוא היום גבול שקט לחלוטין כבר למעלה משש שנים. נסראללה אותו נסראללה, חיזבאללה אותו חיזבאללה וכנראה שגם הים אותו ים. אבל המכה הקשה שספג חיזבאללה יצר הרתעה אפקטיבית – המחיר שחיזבאללה שילם על תוקפנותו, הרתיע אותו מחידוש התוקפנות.

ניתן להסיק מכך שתי מסקנות. א. כפי שהוכח גם ב"חומת מגן" – ניתן לנצח את הטרור. ב. בניגוד למלחמה כוללת, במלחמה בעצימות נמוכה אין תמונת ניצחון ברורה, ולעתים רק בחלוף זמן, מבחן התוצאה מעיד האם היה ניצחון.

הפסקת אש אינה מטרת המבצע, אלא ניצחון, כפי שהשגנו מול חיזבאללה. אך בשל אי הוודאות בתום המלחמה האם היא הסתיימה בניצחון, כלומר האם ההרתעה אפקטיבית דיה, אני מציע אבן בוחן אחת משמעותית – שהפסקת האש תהיה ללא תנאי. כל עוד חמאס מעמידים תנאים להפסקת האש, יש להמשיך ולהכות בהם. נכונות להפסיק את האש ללא תנאי, תהיה אינדיקציה משמעותית לניצחון.

מבצע "עמוד ענן" מעלה מספר דילמות:

דילמת הכירורגיה – אף צבא מעולם לא הקפיד על הימנעות מירבית מפגיעה באוכלוסיית האויב כצה"ל, וצה"ל מעולם לא הקפיד על כך כבמבצע "עמוד ענן". הדילמה הבסיסית היא עקרונית: מצד אחד, מוסר הלחימה של צה"ל שולל פגיעה בבלתי מעורבים. מצד שני, זכות ההגנה העצמית מצדיקה פגיעה באויב ההופך את אזרחיו למגן אנושי, שעה שהוא פוגע בנו.

אך מעבר לעיקרון, יש סוגיה פרקטית – תסמונת כפר קרע. מטרת האויב היא לתמרן אותנו לפגיעה קשה באוכלוסייתו, שתיצור לחץ בינלאומי כבד על ישראל לסיים את המלחמה ללא ניצחון ותהיה שמן בגלגלי מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל. לפיכך, האופן הכירורגי, של פגיעות ממוקדות במפקדי הטרור ותשתיות הטרור תוך מינימום פגיעה באזרחים, בזכות העליונות הטכנולוגית והמוסרית המוחלטת של צה"ל, משבשת את אסטרטגיית האויב והינה הישג ישראלי משמעותי. עם זאת, יש לזכור שהמטרה העליונה היא ניצחון באמצעות הרתעה. אם הדרך הכירורגית לא תקדם אותנו למטרה, אל לנו לדבוק בה.

דילמת המגננה – ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. מדינה הממגנת עצמה לדעת, וזו עיקר האסטרטגיה שלה, מזמינה תוקפנות ושוחקת את ההרתעה. לכן, יש טעם לפגם בהפיכת אמצעי מגן כ"כיפת ברזל" לכוכב המערכה. מצד שני, מדובר בהצלחה גדולה, מעבר לעצם ההגנה האפקטיבית על אזרחי ישראל. "כיפת ברזל" מעניקה אורך רוח לצה"ל להמשיך לפעול בעוצמה ולחיילים להילחם כשהם פחות מוטרדים מהמצב בבית. היא מונעת את תמונות הבריחה והפליטוּת שהאויב כה משתוקק לראותן. היא משבשת לאויב את האסטרטגיה המרכזית שלו – אסטרטגיית הירי תלול המסלול, אחרי ששברנו את אסטרטגיית פיגועי ההתאבדות. ולכן, זו מכה קשה בעבורו. "כיפת ברזל" היא יותר מאמצעי מגן – היא אמצעי של הגנה אקטיבית, משמעותית ביותר לניצחון במערכה. ויחד עם זאת יש לזכור, שהעיקר הוא המענה ההתקפי.

דילמת התקיפה הקרקעית – תקיפה קרקעית עלולה לעלות במחיר דמים כואב לכוחותינו, ועלולה לשחוק את הקונסנזוס הלאומי ואת התמיכה הבינלאומית. לכן, אם ניתן, עדיף להימנע ממנה. אולם כדי להימנע ממתקפה קרקעית, יש להרתיע את האויב מפניה. כדי להרתיע אותו, עליו להיות משוכנע לחלוטין שאנו רציניים בכוונתנו לתקוף. לכן, יש להמשיך ולהיערך לתקיפה קרקעית במלוא העוז, בתקווה שההיערכות תיצור הרתעה שתייתר אותה. אולם אם לא יהיה די באיום, לא יהיה מנוס ממתקפה.

דילמת הפצמ"ר שלמחרת – בסופו של דבר המבצע יסתיים בהפסקת אש. הניסיון שלנו מעיד שאחרי זמן קצר הפלשתינאים מתחילים לשחוק את הפסקת האש בשיטת מצליח. יורים פצמ"ר אחד. אחרי הסבל של הסיבוב האחרון, אנו חוששים מהסלמה, בסך הכול בגלל פצמ"ר. ואז נורים שני פצמ"רים, ואח"כ רקטת קסאם ובהדרגה חוזרים ל"משטר הסבבים". אם כך יהיה גם הפעם – המבצע היה מיותר. לכן, המבחן העיקרי של המבצע הוא הפצמ"ר שלמחרת; האם יהיה לנו העוז לבצע את הנחוץ – להגיב עליו במלוא העוצמה, בתגובה בלתי מידתית בעליל, בניגוד לשגיאות העבר. אם כך ננהג, ננצח במערכה.

2. מצדיק הטרור

(תגובה לגדעון לוי "מה כן?" – "הארץ" 18.11.12)

גדעון לוי, כדרכו בקודש, מצדיק גם הפעם את ירי הטילים של חמאס לעבר אזרחי ישראל. לא רק שהטרור מוצדק בעיניו, הוא צעד של אין ברירה. "העם הפלסטיני רוצה להשתחרר מהכיבוש." אין להם ברירה אלא לירות טילים על אזרחי ישראל "בדרך היחידה שבה יכלו לעשות זאת... כשכל הברירות האחרות כבר נתקלו בסרבנות".

רק דבר אחד לא נזכר אפילו ברמז במאמרו של מצדיק הטרור. העובדה שכבר שבע שנים וחצי רצועת עזה עצמאית. ישראל נסוגה עד המילימטר האחרון ועקרה את יישוביה עד הישראלי האחרון. אין שום עילה לטרור העזתי. הרי אילו רק רצו הפלשתינים, יכלו לבחור בהפיכת רצועת עזה לגן העדן של המזרח-התיכון. הרי כל העולם היה נרתם ומזרים מיליארדים כדי לסייע להם. הרי ישראל היתה נרתמת בכל יכולותיה לתמוך בהם. ואילו כך נהגו, הרי ברור שנסיגה מיהודה ושומרון בתמיכת רוב הציבור הישראלי היתה רק שאלה של זמן.

אבל הם בחרו להפוך את רצועת עזה לבסיס טרור נגד ישראל. הנסיגה עצמה היתה תחת אש ומיד אחריה הרצועה היתה לכַּן שיגור טילים. שבע שנים, תחילה תחת הפת"ח ואח"כ תחת חמאס, שימשה רצועת עזה לפשע כפול נגד האנושות – ירי טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית ישראלית ושימוש באוכלוסייה האזרחית של עזה כמגן אנושי למחבלים.

אבל גדעון לוי כנראה לא קרא עיתונים בשבע וחצי השנים האחרונות. הוא עדיין מדבר על "הכיבוש", ומשתמש בו כצידוק לפשעי המלחמה הטרוריסטיים. תופעה חולנית.

אורי הייטנר

קיבוץ אורטל

3. יומן בחירות 2013 (י"ב)

החזון של בני בגין

מהו חזונו של בני בגין למדינת ישראל? מהו חזונו המדיני, החברתי, הכלכלי, התרבותי? מישהו מכיר? מישהו יודע?

האמת? אף פעם לא שמעתי מפיו תמונה עתידית אליה יש לחתור. אף פעם לא שמעתי מפיו הצעת פתרון לבעיות המדינה. באין חזון יפרע עם וממנהיג מצופה להציג חזון. יש להודות על האמת, בני בגין אינו עונה בשום אופן על הציפיה הזאת.

מהו חזון? בתפיסה המודרנית המקובלת, החזון הוא התמונה העתידית האופטימלית שאליה הארגון חותר. לכן, החזון תמיד מנוסח בלשון אופטימית.

בשפה היהודית, החזון אינו רק אותה תמונה עתידית. חזון הנביאים המקראי, היה הרבה יותר מורכב. בסיסו היה תוכחה – הצגת המצב הקיים ללא כל ניסיון ליפות אותו, בראיה אכזרית, ללא כחל וסרק. הקומה שמעל התוכחה הינה תמונת העתיד השלילית – התוצאה ההכרחית אם לא יתחולל שינוי דרסטי. הקומה השלישית היא המקבילה למה שמקובל היום כחזון – תמונת העתיד האופטימלית, במידה ויתחולל השינוי לו מטיף הנביא.

בני בגין אינו יודע להציג את הקומה השלישית. אולם בני בגין, אולי יותר מכל אישיות אחרת בציבוריות הישראלית, מיטיב לנתח ביושר, בחוכמה ובהשכל את המציאות, ללא כחל וסרק, ולהציג את התוצאה הצפויה אם לא נחולל שינוי דרסטי. לכן, הוא מכונה לא אחת "נביא זעם".

התואר "נביא זעם" הודבק לבני בגין בתקופת אוסלו. בשורה ארוכה של מאמרים ומסות, שלאחר שנים אחדות כונסו בספר "סיפור עצוב", ניתח בגין באיזמל חד את ההסכם, את האופן שבו אש"ף – הפרטנר, מתייחס להסכם, את האופן בו ערפאת מציג לפלשתינים, בשפתם, את ההסכם. והוא צפה את העתיד להתרחש על פי ההסכם. התמונה שהציג בגין היתה קודרת וקשה לעיכול. הניתוח היה חד משמעי – מדובר בהונאה; תהליך אוסלו אינו מוביל לשלום, אלא לטרור שלא ידענו כמותו מעולם, לשפיכות דמים, שכול ויתמות.

הוא נשמע כל כך נלעג, הורס מסיבות קלאסי. באופוריה של ימי אוסלו העליזים, בני בגין, האיש ההזוי הזה, נחשב לאיש האתמול. הוא היה האנטיתזה לשמעון פרס, איש המחר, איש החזון הגדול, איש המעוף, איש המזרח התיכון החדש. כמה פאתטי הוא נשמע, כאשר הזהיר מפני קטיושות באשקלון. הרי בכל פעם שנשמעה ביקורת על ההסכמים, פרס נהג לציין בגיחוך "אמרתם שיפלו קטיושות על אשקלון" וכולם התפקעו מצחוק, זאת היתה הבדיחה הכי טובה בעיר. ח... קטיושות על אשקלון...

אם נקרא היום את הניתוחים שבני בגין כתב בשעתו על הסכם אוסלו, ניווכח עד כמה הוא דייק בהבנת המציאות. הוא לא נביא ולא בן נביא. אבל הוא אדם מפוכח, בעל יושרה אינטלקטואלית, חרוץ – המכין היטב את שיעורי הבית שלו ונמנע מסיסמאות ומרטוריקה זולה. והוא מיטיב לנתח את המציאות על סמך הנתונים, ולצפות את תוצאות התהליכים אותם הוא מנתח. בני בגין אינו מזרחן, אך אם נקרא את ניתוחיו, ונשווה אותם לניתוחי סוללת המזרחנים שהתגייסו להריע להסכמי אוסלו, ניווכח מי צדק, למרבה הצער.

אילו הייתי ליכודניק, בבחירות המקדימות הייתי נותן את קולי לבני בגין. חשוב מאוד שהוא ימשיך לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות, יהיה חשוף למידע המודיעיני ויהיה שותף לעיצוב המדיניות. בני בגין הוא איש ישר, שקול, מתון, צנוע, המגלם את התפיסה המקורית של הליכוד, המשלבת נִצִיוּת מדינית ביטחונית עם גישה ליברלית, כבוד ליריב הפוליטי, יחס הוגן ומכבד למיעוט הערבי, דבקות בערכי הדמוקרטיה והפרלמנטריזם. לעתים הוא לוקה בפורמליזם משפטני דקדקני, לעתים הכבוד לבית המשפט העליון גובר על חוש הביקורת שלו. אולם הוא אחד האישים הטובים במערכת הפוליטית הישראלית, ומן הראוי שיתרום לה גם בארבע השנים הבאות.

גָּלְאֶנֶת

פתחתי גל"צ וזהבה גלאון התראיינה שם. כשנמאס לי לשמוע אותה, עברתי לרשת ב'. שם, לעומת זאת, התראיינה באותה שעה זהבה גלאון. אז הדלקתי את הטלוויזיה, בערוץ השני. ומי התראיינה שם? לא טעיתם. לכן עברתי לערוץ הראשון, ושוב – זהבה גלאון. ניסיון אחרון. מי מרואיין לדעתכם בערוץ עשר? נכון.

כיביתי את הטלוויזיה והלכתי למקרר. פתחתי את המקרר... סורפרייז! שוב זהבה.

אילו לפחות היתה משמיעה דברים של טעם.

כאחרון הטוקבקיסטים

התקשורת האינטראקטיבית באינטרנט וברשתות החברתיות יצרה דמוקרטיזציה של השיח הציבורי. הרשת היא היידפארק בלתי מוגבל, שמאות מיליוני אנשים שותפים לו. זוהי תופעה מבורכת וחיובית.

אולם יש לה גם צדדים שליליים. הצד השלילי הוא תרבות הטוקבקים – הלשון הנמוכה, הגסה, המשתלחת וחסרת האחריות, שבה הכל מותר.

המצאה והפצה של תיאוריות קונספירציה מרושעות, שכל תכליתן לפגוע ביריב פוליטי, לערער את אמינותו, ליצור לו דה-קרדיטציה, להפיץ שנאה ולהסית, הן לחם חוק במדיה הטוקבקיסטית.

ובשבוע האחרון, במלחמת האין ברירה להגנה על יישובי הדרום, המדיה הזו חוגגת עם תיאוריית הקונספירציה הנקלית, הנפסדת, לפיה נתניהו וברק יזמו את ההסלמה ואת המבצע כחלק מתעמולת הבחירות שלהם, למען צרכים אלקטורליים.

והנה, בראיון ברשת ב', בפריים טיים, בהזדמנות נדירה שבה זהבה גלאון בדיוק התראיינה בערוץ אחר וליהגה שם על "מלחמת שולל", עלה לשידור מס' 2 שלה, אילן גילאון. וכאחרון הטוקבקיסטים השפריץ בשידור את תאוריית הקונספירציה. המראיינת ההמומה לא היתה בטוחה שהיא שומעת נכון.

"אתה רומז ש..."?!?!

וגילאון, בשחצנות אופיינית: "את לא מכירה אותי? אני לא מדבר ברמזים. אני אומר דברים ברורים." וחזר על תיאוריית הקונספירציה המכוערת הזאת.

יש פוליטיקאים חסרי גבולות, בעיקר בזמן בחירות. מבחינתם הכל מותר, אין קווים אדומים, המעמד אינו מחייב. אילן גילאון הוא מועמד מס' 2 של מר"צ. על פי הסקרים, צפויים למר"צ 4 מנדטים בבחירות. לכן, סביר להניח שאחרון הטוקבקיסטים הזה יישב גם בכנסת הבאה. אלא אם כן, מר"צ לא תעבור את אחוז החסימה, כראוי לה ולנו.

4. משוואת בני הערובה

באוגוסט 1981, עשרה חודשים לפני "שלום הגליל", בתום כשבועיים של הסלמה ולחימה, נקבעה הפסקת אש בין ישראל ואש"ף, בתיווכו של השליח האמריקאי פיליפ חביב.

לאחר הפסקת האש, ארגוני המחבלים הקפידו לא לפעול מתוך שטח לבנון, אלא לבצע פיגועים בישראל ובחו"ל. ובכל פעם שישראל הגיבה, וכמובן שהיא הגיבה בלבנון, הם שיגרו קטיושות לעבר יישובי הגליל.

כך נוצרה, בעיניהם, המשוואה הבאה: אסור לפגוע בהם בלבנון ולהם אסור לפעול מלבנון. מותר להם לפעול בכל מקום אחר בארץ ובעולם, ומותר לישראל להגיב... איפה? הרי כל המפקדות ישבו בלבנון. בעצם –אסור לישראל לפעול נגדם, ותושבי הצפון הם בני ערובה שלהם.

פיצוץ האוטובוס בת"א מחייב את הממשלה להיות ערה לסכנה של שיחזור המשוואה הזאת בהפסקת האש עם חמאס – יד חופשית לחמאס לפגוע בנו מחוץ לעזה, היעדר חופש פעולה לישראל להגיב ולסכל פעילות כזאת, ותגובה ישראלית תיתן לגיטימציה לחידוש ירי הטילים.

אין להסכים לכל כבילת ידי ישראל, כפי שעל פי הפרסומים דורשים חמאס ומצרים. הפסקת האש חייבת להיות ללא תנאי וללא כל הישגים לחמאס.



5.הפסקת אש בנוסח פלשתין

על מסך הטלוויזיה שתי כיתוביות: "הפסקת האש נכנסה לתוקפה". ומתחתיה: "אזעקה באשדוד".

הפסקת האש הופרה בדקה הראשונה, ושוב ושוב לאורך השעה שאחריה, וישראל ישבה בחיבוק ידיים.

כך מתחילה השחיקה.

צה"ל היה חייב להגיב על ההפרה הזאת במכה קשה במיוחד (על הנושאים ונותנים היה להבהיר זאת מראש). כתוצאה מכך היתה מתחדשת האש והיינו חוזרים לעוד יממה של מו"מ על הפסקת אש, אך היה ברור לאוייב, שהפסקת אש, פירושה שהאש נפסקת.

מאז אוסלו אנו רגילים לכך שלפלשתינים מותר להפר הסכמים. כך היה גם בכל הפסקת אש, בכל הודנא, בכל תהאדיה. מבחינת הפלשתינים, הפסקת אש פירושה שישראל מפסיקה את האש.

והנה, גם אחרי "עמוד ענן" אנו מקבלים את הנורמה הזאת.

כך לא יוצרים הרתעה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=455449

תגוביות:

1.הייטנר משתמש בגלאון באופן סימבולי. היא ומחבלי החמאס משמיעים אותם טיעונים.

כשהיא מדברת הם מדברים מגרונה. כפי שמגדיר זאת היטב יורם שפטל מר"צ ודומיה הם החוליגנים היהודים שמשמשים זרוע פוליטית של המרצחים הערבים.

עו"ד שפטל למאזין: "אתה יודו-קוויזילינג אז תרד לי מהקו".

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIILK&c41t4nzVQ=KL

מאזין: "האיום הכי גדול שלנו הוא ערביי ישראל" עו"ד שפטל: "והשמאל הקיצוני"!

המאזין כועס על הסטודנטים הערבים שעמדו דקת דומייה לזכרו של המחבל אחמד ג'עברי ואף טוען שזהבה גלאון לא מגנה את המעשים של ארגון החמאס

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIILI&c41t4nzVQ=KL

שקר הנכבה - שקר החרטא

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIJED&c41t4nzVQ=EEJ

2.לפני זמן לא רב הצלחתי לצפות רק בתמר איש שלום מגישת חדשות בערוץ 10. עכשיו היא מפלצת.

ראיתם אותה בזמן המבצע בעזה בערוץ 10? במקום עדשות מגע היא מרכיבה עכשיו משקפיים המקנים לה מראה של יונית לוי מספר 2.

גם היא קיבלה פרצוף ארוך וגרום של סוס, כשמשני צידי ראשה תלויים להם מקלות מלוחים מכוערים בדמות השיער הדליל שלה. פיה הענק נפתח אל מול כל איש ימין כמו פה של לוויתן וגם היא הצטרפה ליורקי האש הנעים בכיסאם כאילו הם מתכוונים עוד רגע להתנפל ולהכות את המרואיין. עיניה מאחורי המשקפיים המכוערים נראות מרושעות ומלאות תאוות נקמה דוחה. שני נחיריה הארוכים והפתוחים נדמים כאילו הם פתוחים במיוחד כדי להריח דם כמו כריש.

היא הצטרפה לכל האנשים שאני לא מסוגלת לצפות בהם או לשמוע את הקול שלהם. איך שהם מופיעים על המסך מזפזפים למקום אחר ומיד.

מיכל רבינוביץ האנטיפטית עם הפה העצום והפרצוף הדוחה בערוץ 1. יונית לוי המבחילה בערוץ 2, ועכשיו תמר איש שלום הממושקפת והמתלהמת בערוץ 10.

זה כולל כמובן את כל הדוברים והמדבררים והמחבלים התקשורתיים הצמודים אליהן בכל 3 הערוצים.

מה שמפליא אותי זה שרק לפני זמן לא רב היה נדמה לי שתמר איש שלום היא המפלט שלי מפני המחבלים התקשורתיים בישראל. שיערה היה אסוף למעלה. עיניה היו חשופות ושידרו טוב לב, ואת החדשות היא לא קראה תוך ליווי בהעוויות ובעינים מזרות אש ושינאה כיונית לוי. את דיעותיה האישיות היא לא כפתה עלינו.

אז מה קרה פה?

איך עברה תמר איש שלום מטמורפוזה?

חשבתי על זה והשערתי היחידה היא שאולי היא קיבלה קביעות והחלה מיידית בהשתלחות המכוערת והמכערת הזו.

ממש מכוערת ומעוררת דחיה! וכדאי לספר לה שאת המשקפיים החדשים שהיא רכשה תזרוק לפח. הם נראים כמו זוג שמשות על פרצוף של שלד מפחיד.



#213,ילמה אתם נקראים גלי צה''ל?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.11.12 בשעה 09:30
בתגובה להודעה #0
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=dXHoEGs7A74#!



#214,יהניו יורק טיימס היהודי הוא העיתון המזיק ביותר למדינת ישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.11.12 בשעה 08:12
בתגובה להודעה #0
הוא מציג את מחבלי עזה כמי שבכוונה זרקו טילים לשטחים פתוחים על מנת לא לפגוע באוכלוסיה הישראלית, ואת ישראל כמי שפעלה ברשעות ובכוונה תחילה לפגוע.

http://www.iba.org.il/media/?recorded=14&starting=1253456&programCd=7058852

התוכנית שבת עולמית עם ד"ר יצחק נוי

מה- 24.11.2012

המסע האנטי ישראלי יהודי מיוצר בישראל ובעולם על ידי יהודים

http://rotter.net/forum/gil/19929.shtml

השמאל היהודי הוא המכה של העולם כולו.


#215,יהשותף הגרמני החדש של ''הארץ'' פעל בשירות הנאצים וקיבל עיטור מגבלס
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.11.12 בשעה 09:31
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.11.12 בשעה 09:37 בברכה, ליה
 
קונצרן העיתונות הגרמני דומון שאוברג, שרכש 25% מהבעלות על קבוצת "הארץ", שיתף פעולה עם הנאצים וקיבל מגבלס עיטור גבוה, כמו זה שהוענק לראש הגסטפו. מו"ל הארץ, עמוס שוקן בתגובה: לבעלים היום אין עבר נאצי ואין להטיל עליו אחריות למעשי אביו

בשבוע שעבר נודע כי בית ההוצאה לאור הגרמני "דומון שאוברג" רכש ‭25%‬ ממניות קבוצת "הארץ‭."‬ מעניין עד כמה עמוס שוקן, הבעלים של קבוצת "הארץ" שמכר לקבוצה הגרמנית את המניות, הביא בחשבון את הוויכוח הסוער בגרמניה על קשריו של בית ההוצאה הגרמני ושל בעליו אז, ד"ר קורט נבן-דומון – אביו של בעל ההוצאה הנוכחי – עם השלטון הנאצי.

כך, למשל, פורסם בגרמניה כי לד"ר קורט נבן-דומון היה כרטיס חבר במפלגה הנאצית, עיתוניו קידמו את רעיונות המפלגה הנאצית, ובית ההוצאה שלו היה בין בתי ההוצאה הפרטיים שפעילותם לא נאסרה תחת היטלר.

ההיסטוריה הרשמית של הקונצרן מעלימה לחלוטין עובדות היסטוריות הקושרות את המשפחה למשטר הנאצי: ד"ר קורט נבן-דומון היה משנת ‭'37‬חבר במפלגה הנאצית. עיתוני ההוצאה לאור, כמו כל העיתונים שהורשו להופיע בעת ההיא, הפיצו תעמולה נאצית. באוגוסט ‭,1944‬ הודיע משרד התעמולה של הרייך הנאצי, שבראשו עמד ד"ר יוזף גבלס, על הענקת עיטור חשוב ביותר לקורט נבן-דומון (כמותו קיבל גם ראש הגסטפו היינריך מילר) על כך שבתנאים קשים ביותר, תחת ההפצצות הכבדות של בעלות הברית, המשיך להוציא את עיתוניו.

כמה היסטוריונים ועיתונאים טוענים כי הנהלת הבית פעלה למנוע פרסומים שונים על עברם הבעייתי של המשפחה ושל החברה. ראשי "דומונט-שאוברג" גם מנעו מחוקרים גישה חופשית לארכיוני החברה. רק באחרונה הטילה ההוצאה לאור על היסטוריון גרמני עצמאי לחקור את הנושא.

"מדובר באחת ההוצאות לאור הפרטיות היחידות שעבודתן לא נאסרה תחת הנאצים‭,"‬ אומר ההיסטוריון הגרמני אינגו ניבל. "למעשה, מ‭'34-‬ הם היו חלק מהמשטר הנאצי ותמכו במעשיו".

אבי פרימור, שגריר ישראל לשעבר בגרמניה והמתווך בין קבוצת "הארץ" ל"דומון-שאוברג‭,"‬ נחלץ להגנתו של אלפרד נבן-דומון, מנהלו הנוכחי של הקונצרן. במאמר שפורסם ביומונה הנפוץ של ההוצאה, "קלנר שטאדט אנצייגר‭,"‬ סיפר פרימור כיצד נבן-דומון פתח בפניו ביוזמתו את שערי עולמות הכלכלה והפוליטיקה בגרמניה ועל תמיכתו של נבן-דומונט בפרויקטים שונים בארץ.

תגובת עמוס שוקן, מו"ל הארץ

ידוע לי כי אביו של אלפרד נבן-דומון, ד"ר קורט נבן-דומון, היה חבר במפלגה הנאצית החל משנת 1937 וקיבל עיטור כבוד ממשרד התעמולה הנאצי באוגוסט ‭.1944‬

ידוע לי שעיתוני דומונט-שאוברג קיבלו הוראות ממשרד התעמולה הנאצי בתקופת המשטר הנאצי שהיה משטר דיקטטורי, ולמעשה לא הותיר אופציה אחרת בידי מי שהוציא עיתונים בגרמניה. מי שהוציא לאור עיתונים בתקופה זאת היה צריך למלא הוראות של המשטר.

לאלפרד נבן-דומונט (הבעל הנוכחי של ההוצאה לאור) אין עבר נאצי. הוא היה בן 12 כשהמלחמה פרצה וקרוב ל‭18-‬ כשהסתיימה. פועלו מאז שהיה לאדם מבוגר מדבר בעד עצמו. אין שום סיבה להטיל עליו, או על החברה שהוא עומד בראשה עכשיו, את האחריות לתקופה שמלפני זמנו. זה לא קשור לבירור האמת ההיסטורית. את זה תמיד רצוי וצריך לעשות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3292130,00.html

תגוביות:

1.היטלר על עיתון "הארץ": אני חושב שהם קצת מגזימים, היהודים לא עד כדי כך רעים.

2.הנאצים היו משתמשים בוודאי בחלק מהכתבות של עיתון "הארץ" לשם קידום מטרותיהם ההומניות לשחרר את האנושות מעול היהודים...

3.העיתון שבמתכונתו היום היה מן הסתם מצדיק את מעשיהם של הנאצים נרכש ע"י בן של נאצי.



#216,יליברמן: בין העיתונות הישראלית והאמת אין שום דבר משותף!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 21.12.12 בשעה 08:48
בתגובה להודעה #0
מה שעושה ערוץ 10 זה סחיטה באיומים, נחום ברנע שקרן בלתי נלאה

שר החוץ היוצא במתקפה חסרת תקדים על התקשורת: ”בין העיתונות הישראלית והאמת אין שום דבר משותף; נחום ברנע שקרן בלתי נלאה ואני אשמח אם יתבע אותי כי גם ביהמ"ש יקבע כך"

מתקפה חסרת תקדים של אביגדור ליברמן על התקשורת הישראלית, זאת בכנס לציון עשרים שנה להתאחדות היזמים שהתקיים היום (חמישי) במלון דן בתל אביב.

ליברמן התייחס בכנס לסיקור התקשורת את פרשת החקירות שלו וכיוון את האש לערוץ 10: "מה שעושה ערוץ 10 זה סחיטה באיומים והפעלת לחץ בלתי סביר על כל מקבלי ההחלטות. כל אחד שמנסה להיות אובייקטיבי פשוט מאוים". ליברמן הוסיף ואמר: "אני אתן שתי דוגמאות לעיתונאים שקרנים. האחד זה העיתונאי המכובד ברוך קרא שהתראיין אצל לונדון וקירשנבאום. הוא אמר ש'אם כל מה שיישאר מתיק ליברמן זה רק פרשת השגריר, אני הראשון להגיד שאני חוזר מכל מה שאמרתי עליו, כל מה שהאשמתי אותו ואני אגיד שצריך לסגור את כל הפרשה'. אבל כשזה קרה, הבן אדם המשיך להתנפל. לא עלי, מילא עלי אני רגיל, אלא על כל המעורבים בפרשה באיומים בלתי מרומזים".

"אשמח אם נחום ברנע יתבע אותי לדין"

שר החוץ המתפטר התייחס גם לפרשן הפוליטי הבכיר של ידיעות אחרונות, נחום ברנע, ואמר: "עוד עיתונאי מכובד נוסף הוא נחום ברנע. הוא שקרן בלתי נלאה שכתב במאמרו שלשום 'תראו את דני איילון שהודח מתפקידו כשסגן שר החוץ אבל כשיתעורר נושא חקירת חברי וועדת המינויים במשרד החוץ הוא הוחזר לתפקידו'. ואת זה הוא כותב, אני לא זוכר את כל המילים, ליעקב נאמן 'שהובא למשרד המשפטים בכדי לשמור על ליברמן'".

לדברי ליברמן, "איילון מעולם לא הודח ממשרד החוץ והוא עדיין מכהן כסגן שר החוץ. איילון לא נכלל ברשימת ישראל ביתנו לכנסת. ברנע כתב את זה בכדי לרמוז שאם איילון הודח ועכשיו יוחזר לתפקידו הוא יתן עדות מעוותת לטובת ליברמן".

ליברמן לא הסתפק בכך ונתן דוגמא נוספת לטענותיו. "נחום ברנע כותב בטורו ששר החוץ משחק טניס בגבעת רם בעוד מאבטחיו דחפו בגסות רוח את השומר האתיופי המסכן שעמד בכניסה על מנת להכניס את השר כמה שיותר קרוב, כדי שלא יצטרך ללכת ומוסיף גם כשמעט והיכו אותו (את השומר המסכן). כמובן שברנע לא כתב שליברמן היה שר החוץ הראשון בישראל שמינה אישה מהעדה האתיופית לכהן כשגרירה".

לדברי ליברמן, "נדהמתי מהסיפור שהוא פרסם, צלצלתי לראש השב"כ כדי לנסות לאמת את הסיפור. הוא בדק וחזר אלי ואמר שהדברים לא היו מעולם וגיבה את זה במכתב. הדובר שלי התקשר לברנע ואמר לו שהנה יש מכתב ביד שאומר שהסיפור לא נכון, ברנע אמר 'השב"כ משקרים ותמיד מזייפים דברים לפי צרכיהם'. התקשרתי לנשיא האוניברסיטה העברית לאמת גם איתו האם אכן היו הדברים, הנשיא בדק עם קצין הביטחון וחזר אלי גם כן עם תשובה שלא היו דברים מעולם".

"אלו דוגמאות קלאסיות שחלק מהעיתונים בישראל באים עם אג'נדה", סיכם ליברמן ואמר "בין העיתונות הישראלית והאמת אין שום דבר משותף. הם שקרנים ללא גבולות ואני אשמח אם נחום ברנע יתבע אותי לדין על פגיעה בשמו הטוב כי אז גם בית המשפט, לא רק אני, יקבע שהוא השקרן הגדול בעיתונות הישראלית".

ברוך קרא מסר בתגובה: "כל הידיעות שאנו מפרסמים בעניינו של ליברמן מגובות ומאומתות. נשמח אם ליברמן יגיב לתוכנן ולא יפריך קונספירציות באוויר. אנחנו מבינים את האכזבה מכך שאנחנו לא חוששים לפרסם, אבל מה לעשות ככה זה בדמוקרטיה. מי שיצפה בתוכנית לונדון את קרשנבאום ממאי 2010 יראה שבמשך האייטם כולו אני מסביר את חומרת העבירה של ליברמן ואפילו מתווכח על עמדתי. ההערה שאליה מתייחס ליברמן עניינה אך ורק בדבר החשד לשיבוש. עניינו של הקידום של בן אריה לא מוזכר באייטם״.

נחום ברנע בחר שלא להתייחס לדברים.

http://news.walla.co.il/?w=/9/2598917

תגוביות:

1.כל הכבוד לשר החוץ אביגדור ליברמן שזקף את קומתנו מול צרינו וצבועי העולם.

2.הוא בין היחידים שהוא שפוי בכנסת.

3.יש אנשים שמקבלים כסף מאיראן להזיק לישראל כמו נטורי קרתא ויש עיתונאים שמקבלים מסעודיה כסף לרדוף אנשי ימין ומתנחלים.

4.זה בדוק! כל יהודי שמגן על המדינה מחוסל! לא חשוב אם זה קצין צה"ל, פוליטיקאי או מיליארדר יהודי. כל מי שאוהב את מדינת ישראל סופו יהיה רע ומר!

5.מעניין ש"המקור" לא חוקר התנהלות ערוץ 10 החובות והשכר.

6.מערכת המשפט וחייליה - התקשורת איבדו אמון העם.

7.הגד לי את מי איווט שונא ואומר לך למה אני אוהב אותו. הגיון בריא.

8.ברנע תבע אותו וניראה מי דובר אמת!

9.לשר התקשורת: איווט ליברמן!!!

10.העתונאים מפחדים מליברמן כי הוא יעשה סדר במדינה. הם לא ראויים להתייחסות והאמת עליהם תצא לאור. הם לא אינטלקטואלים ולא חכמים. הם כלום.

11.ליברמן רוב העם חושב כמוך. ניכרים דברי אמת.

12.לא להיכנע ולפתוח את שוק התקשורת לתחרות אמיתית. התקשורת מעוז השמאל.

13.נמאס משטיפת המוח היומיומית של ידיעות אחרונות וערוץ 10.

14.ליברמן צודק בכל מילה שלו. ברנע שקרן ולוזר גמור.



#217,ימשעל מייצג את העיתונות בישראל: מניפולטור נמוך שצורח, משתולל, ומתבהם מול האומה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.12.12 בשעה 09:43
בתגובה להודעה #0
נסים משעל מייצג את העיתונות בישראל: מניפולטור נמוך שצורח, משתולל, ומתבהם אל מול פני האומה!

מי שראה את הראיון שערך ניסים משעל לנפתלי בנט לא יכול היה שלא לחוש בחילה עזה על שפלותו וחוצפתו של מחזיק המיקרופון הזה.

כל כולו נפוח ורידים ועורקים, קם ממקום מושבו, מטצווח ככרוכיה באוזניו של בנט ופוקד עליו להפסיק לומר את האמת שלו, בעיניים מזרות אימה.

נסים משעל הוא הגירסה הגברית של יונית לוי.

עיתונאי אמור לראיין את העומד מולו.

לראיין פירושו להקשיב לדבריו של המרואיין, לשמוע מהן עמדותיו ולא לנסות לחסום אותו מלומר אותן.

מה שראינו בראיון עם נפתלי בנט זה עיתונאי קטן שרוצה לשפוך דם - את דם המרואיין שלו.

משלא הצליח להריח דם התחיל להשתולל באיבוד עשתונות ונתן לנו מופע אימים.

איש לא מפחד יותר מהעיתונאים הקטנים מריחי הדם בישראל והם יוצאים מדעתם על כך.

כל הכבוד לנפתלי בנט שהמשיך לומר את דברו.

בנט נתן למשעל המפלצתי לחתוך את דבריו מדי פעם ולהטות את נושא השיחה שלו בלי להשלים את הרעיון.

בפעם הבאה עליו לנהוג בדיוק כמו ליברמן שלא מאפשר לאיש לקטוע את קו מחשבתו, וממשיך באיתנות להשלים את משפטיו עד תום גם אם איזה דחליל - ליצן תקשורתי או מדוייק יותר - מחבל תקשורתי כלשהו מנסה בכל כוחו לעצור ולמנוע את אמירתו החשובה.

נסים משעל הוא עוד מחבל תקשורתי המעורר בוז עמוק בלב הציבור הרחב כשהוא משתולל וצורח בסגנון של יצחק רבין שצרח: "הפרופלורים האלה" או "אני אחליט" ו"אני אנווט"!

לא תשתיקו איש יותר - חבורת דחלילים מפחידי ציפורים!

צפו ביו"ר הבית היהודי מתעמת עם ניסים משעל בערוץ 2. "למה אתה מוכר אשליות שאפשר לשמור על ארץ ישראל השלמה", שאל משעל את בנט.

בנט מול מופע-האימים של ניסים משעל

http://www.youtube.com/watch?v=xE1FHA9JZAY&feature=player_embedded

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=481037


#218,יהתקשורת מנהלת בימים אלה מסע צלב נגד ליברמן / ד''ר ישראל בר ניר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 27.12.12 בשעה 08:14
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.12.12 בשעה 08:20 בברכה, ליה
 
למי, למי יש יותר קלון

כותרת המאמר, הלקוחה בשינוי קל משיר "הכבוד" במחזמר "קזבלן", מתייחסת להתפתחות האחרונה במה שייכנס להיסטוריה כ"הגדה לבית ליברמן", פרטים על הפרשה אפשר למצוא במאמר שפרסמתי על הנושא לפני קרוב לשנה.

http://www.mideast.co.il/

איזה קלון? התקשורת מנהלת בימים אלה מסע צלב נגד ליברמן, מסע העוסק בשאלה "עם או בלי קלון". האם הוא בכלל אשם? ואם כן, במה הוא אשם? האם הוא כבר הורשע? את התקשורת כל זה לא מעניין, אלה פרטים קטנים בלבד. העיקר שיהיה קלון. הרי הוא בכלל לא הועמד לדין, ולמעשה, כפי שנראה להלן, מדובר בספק עבירה שבפרקליטות עדיין לא יודעים אם יש בכלל על מה לתבוע אותו – "הם צריכים לחקור עוד כמה עדים לפני שיוכלו להחליט אם יש מקום להגיש תביעה".

למעלה מחמש עשרה שנים, מיטב חוקרי משטרת ישראל והפרקליטות משקיעים ימים ולילות ב"תיק ליברמן". בהשאלה מאימרה מפורסמת של לוי אשכול המנוח, התיק פתוח והחקירה נמשכת. אין ספור פעמים הופיעו בתקשורת כותרות בנוסח "ההחלטה להעמיד את ליברמן לדין תתקבל תוך כמה שבועות" – כמה זה "כמה"? ברגע האחרון תמיד נמצאה סיבה לדחות את קבלת ההחלטה (עד למועד הבחירות הבא בדרך כלל). תמיד התגלו "עדויות חדשות" ששימשו "סם החיאה" לתיק.

בשבוע שעבר (16 בדצמבר, 2012) חל מפנה. הוחלט לסגור את התיק. הודעה על כך נמסרה מפיו של היועץ המשפטי. לכאורה הפרשה הגיעה לסיומה ונושא ליברמן ירד סו"ס מעל סדר היום. לא אצל ויינשטיין. אתם באמת חושבים שויינשטיין החליט לוותר ולתת לליברמן ללכת הביתה? הצחקתם אותי. חמש עשרה שנות עמל ויזע לא הולכות ברגל. אי אפשר כך סתם "לשים פס" על חמש עשרה שנה. מה גם שזמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי, ויינשטיין הצהיר "לא יהיה מנוס מהעמדתו של ליברמן לדין", וכשויינשטיין אומר "אין מנוס" הוא מתכוון לזה - כמו שנאמר כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית וסמך ידו על הקיר, ונשכו הנחש.

פטור בלא כלום אי אפשר, וכך, בד בבד עם ההודעה על סגירת התיק, ויינשטיין מבשר לאומה שנותר עדיין שייר של עבירה שבגינה תוגש תביעה נגד ליברמן. זה לא התיק הגדול אותו ניסו להלביש על ליברמן, התיק עליו עבדה כל המערכת במהלך העשור האחרון, זו בסך הכל עבירה מליגה ג', אבל זה בכל זאת מה שהוא, יותר טוב מכלום. העיקר שליברמן לא ייצא נקי. על מנת שלא יהיה ספק, ויינשטיין מסיים את הופעתו בהודעה ש"כבר מחר תוגש תביעה נגד ליברמן".

תביעה על מה? אין סיבה לדאגה. לא ינום ולא יישן חוקר ישראל. נא לא לזלזל ביצירתיות של עובדי הפרקליטות. הם כבר יימצאו מה שהוא - מרמה, הפרת אמון, שיבוש הליכי משפט, לא חסר.

היועץ המשפטי במדינת ישראל נהנה ממעמד מיוחד. אין שום חוק המגדיר את סמכויותיו ו/או את תפקידיו. אין שום רשות המגבילה את סמכויותיו ואת מה שמותר לו או אסור לו לעשות ו/או לאמר. הוא נהנה מחסינות מוחלטת. הוא יכול להתבטא באופן חופשי, כולל לשקר במצח נחושה, ולהגיד מה שהוא רוצה על כל אחד ללא כל חשש מתביעה בגין הוצאת דיבה. זה מה שהוא עשה עכשיו. להודעה על סגירת התיק התלוותה הצהרה בנוסח "מסגירת התיק לא משתמע שליברמן איננו אשם". זה הספיק לתקשורת לצאת עם התבטאויות בנוסח "עננה כבדה תמשיך להיות תלויה מעל ראשו של ליברמן".

במאמר מוסגר, ויינשטיין איננו היחיד וגם לא הראשון, שמנצל לרעה את מעמדו. אחד מקודמיו של ויינשטיין בתפקיד הטיל על אחת המתמחות שלו לבצע שרותים פרטיים עבורו. אלה לא היו שרותי מין, והכל נעשה "מרצונה החופשי" של המתמחה ו"בזמנה הפנוי", אבל זה וודאי לא עומד בכללים של לשכת עורכי הדין. הדברים היו ידועים לכל, אבל זה לא מנע מאותו יועץ משפטי להתמנות לבית המשפט העליון.

שי ניצן, מי שהיה עד לא מזמן המשנה לפרקליט המדינה, ולאחרונה מונה להיות יד ימינו של ויינשטיין (יותר מדוייק יהיה לאמר יד שמאלו . . .) הצהיר, בעקבות איזו תביעה מפוקפקת שהוגשה נגד תושבת קריית ארבע, כל האנשים שווים בפני החוק. זה אולי נכון, אבל יש אנשים ששווים יותר. ממקרה ליברמן אנו לומדים שיש גם אנשים ששווים פחות. בהשאלה מ"מבחן בוזגלו", מושג אותו טבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, לפרקליטות יש "מבחן ליברמן".

ליברמן הוא דמות שאנשים אוהבים לשנוא אותה. אין מילת גידוף אחת בלכסיקון הפוליטי של מדינת ישראל שלא נאמרה עליו. התקשורת מציגה את ליברמן כדמות מפלצתית, דמות שאמהות מאיימות על הילדים שלהן – "אם לא תאכל את הבננה, יבוא ליברמן וייקח אותך!" ליברמן לא מהסס לאמר את מה שהוא חושב, גם כאשר זה לא עולה בקנה אחד עם הפוליטיקה התקינה (Politically Correct). אנשים, בעיקר יפי נפש ואינטלקטואלים, לא אוהבים לשמוע את זה, במיוחד כאשר הוא צודק. התנהגותו לא תמיד עולה בקנה אחד עם גינוני הדיפלומטיה, מה שמביא אנשים להטיל ספק בכשירותו למלא את תפקיד שר החוץ. עם כל זאת, יש לליברמן עקרונות ובדרך כלל מילה שלו זו מילה. הוא התחייב להתפטר מהממשלה אם וכאשר תוגש נגדו תביעה. ויינשטיין בנה על זה את כל התרגיל שלו.

כאן ליברמן עשה את טעות חייו. בעקבות הודעתו של ויינשטיין על תביעה העומדת להיות מוגשת, ליברמן הזדרז והגיש את התפטרותו. מה בער לו? אם הוא היה ממתין 24 שעות הוא היה מגלה שלא תביעה ולא בטיח, שהכל כלאם פאדי. לא היתה לו כל סיבה להתפטר.

הדיו עוד לא יבשה על הודעת ההתפטרות של ליברמן, ומהפרקליטות יצא הקול הגשת כתב האישום נגד אביגדור ליברמן מתעכבת בשל הצורך לבחון מידע חדש. עובר עוד יום, ולפני שמשמעות ההודעה הקודמת נקלטת בתודעה, ממשרד המשפטים יוצאת הודעה נוספת בה מסופר על פרסומים בתקשורת בהם צוטטו גורמים שונים בעילום שם שיש לחקור אותם. פרסומים בתקשורת מטעם "גורמים בעילום שם" הם עילה להדחת שר מהממשלה? נו, באמת.

כשליברמן הגיש את התפטרותו הוא ציפה לטיפול מזורז בתביעה כדי שניתן יהיה לסיים את הפרשה עד למועד הבחירות. זה חלום באספמיה. זה לא יקרה כי אין לאף אחד כוונה כזאת. מלכתחילה המטרה היתה לסלק את ליברמן מהחיים הפוליטיים, ומשהושגה המטרה כבר לא צריך למהר. אדרבא, לפרקליטות ישנן עכשיו כל הסיבות שבעולם לשרך רגליים. כפי שידוע לכל, הכנת תיק היא תהליך ממושך – "אי אפשר לנהל חקירה עם שעון סטופר." על אחת כמה וכמה כאשר צריך לבנות אותו יש מאין. הטיפול בפרשה "החדשה" לא רק שלא יסתיים לפני הבחירות, הוא אפילו לא יתחיל לפני מועד הבחירות. ואם כבר מדברים על סיום, זה אולי יהיה לקראת הבחירות הבאות שאף אחד עדיין לא יודע מתי הן תתקיימנה. אם יתעורר הצורך, תמיד אפשר יהיה לדחות את זה לבחירות שאחריהן.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=485793

* קלון הוא לא מונח משפטי המוגדר בחוק אלא מונח השאוב מתחום המוסר, מושג יחסי התלוי בנסיבות ובהקשר של הדברים. למעשה, קלון הוא שומר הסף של המגזר הציבורי שנועד לוודא כי איש ציבור שדבק בו כתם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים – לא יוכל לחזור לתפקידים ציבוריים לתקופה מסוימת.

שופט בית המשפט העליון חיים כהן הגדיר זאת באמרו: "הקלון האמור כאן הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם".

http://www.nrg.co.il/online/1/HP_479.html


#219,י''מגפון'' - עיתון אינטרנטי חדש בתמיכת הקרן החדשה NIF
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.01.13 בשעה 08:37
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.01.13 בשעה 08:42 בברכה, ליה
 
להלן קישורית של הקרן הישראלית החדשה שמראה זאת במפורש:

http://www.nif.org.il/frontend_dev.php/news/2012/09/04/479

זה מה שנכתב שם בקשר למגפון:

מגפון

"מגפון - עיתון ישראלי עצמאי" הוא עיתון אינטרנטי מקוון (on line) בעברית, אשר הוקם על ידי קבוצה של עיתונאים ותיקים בתחילת ינואר 2012

http://www.megafon-news.co.il/

קבוצת העיתונאים החליטה להקים את "מגפון" - כעיתון עצמאי, קואופרטיבי, שלא ניתן יהיה לרכוש בו שליטה, לא פוליטית ולא כלכלית, בידי אדם בודד, חברה או תאגיד.

המטרות של מגפון הן: קידום עיתונות חופשית ובלתי תלויה בישראל ויצירת מקום עבודה לעיתונאים ותיקים ומנוסים שנפלטו מהעיתונים המסחריים הגדולים.

בפרק באתר שנקרא "החזון שלנו" (או החזון של מגפון) מתוארים עקרונות היסוד שלפיהם עובד הקואופרטיב העיתונאי, שכנראה יבטיח חופשיות של העיתון מגורמי שליטה כל שהם:

http://megafon-news.co.il/ideals.html

להן מה שכתוב שם:

עקרונות היסוד של הקואופרטיב העיתונאי

עיתון העיתונאים יהיה עיתון אינטרנטי עצמאי ובלתי תלוי. מבנה הבעלות יתבסס על עקרונות הקואופרטיב ולא יאפשר יצירת גרעין שליטה. העיתון יפעל על בסיס מיזם עסקי חברתי.

עיתון העיתונאים יהיה בבעלות מלאה של בעליו העיתונאים והתומכים השותפים אשר ישקיעו באופן פרטי מכספם ומזמנם להקמת המיזם.

העיתון יהיה עיתון מקצועי, הוגן, פלורליסטי ופתוח, ערוך, מנוהל ומפוקח; העיתון יתנהל על פי כל כללי הכתיבה, העריכה והאתיקה העיתונאית המקובלים בעולם המערבי ובמדינת ישראל.

ההון הראשוני להקמת והפעלת העיתון בתקופת ההרצה ופרק הזמן שיידרש לביסוסו יגויס באמצעות רכישת יחידות השתתפות על ידי חברי הקואופרטיב. מחיר יחידת ההשתתפות ייקבע על ידי גרעין ההקמה, על פי היקף ההתגייסות וכמות החברים בפועל.

התוכנית העסקית והמסחרית תהיה מכוונת להתנהלות מסחרית הוגנת ומקצועית. מימון התפעול יתבסס על מודלים פיננסיים של עיתונים קיימים ובנוסף תיבדק האפשרות לחלוקת רווחים לחברים (הנושא עדיין פתוח לייעוץ משפטי). הנוסחה המוסכמת הסופית תיקבע לפני תחילת הפעילות הקשורה במימון ופיננסים.

בתקופת ההקמה של עיתון העיתונאים, תקופה שתוגדר ותוגבל מראש, לא ישלם הקואופרטיב שכר.

במידה וייווצרו הכנסות ורווחים בתקופת ההקמה, הם יוזרמו לפיתוח הפלטפורמה, לשיווק וקידום המיזם, להקמת וביסוס מערך מכירות ומסחר, לשיפורים טכנולוגיים ולהפצה ויצירת שיתופי פעולה בתחום התוכן והמסחר.

העיתון יוקם ויפעל בהתאם לתוכנית עסקית שתאושר על ידי השותפים המשקיעים במטרה להגיע לאיזון תקציבי ולעבור לרווח בטווח זמן שיוגדר.

משכורות לשותפים העובדים במיזם תשולמנה אחרי תקופת ההקמה המוגדרת ואחרי שהעיתון יגיע לאיזון ויעבור לרווח. המשכורות תשולמנה מרווחי המיזם ולא באמצעות מימון חיצוני או גיוס אשראי.

עבודת העיתון השוטפת וקבלת ההחלטות המערכתיות תיתבצענה על ידי צוות העורכים והכתבים. במקרה של צורך בקבלת החלטות עקרוניות יתקיים דיון ותיתקבלנה החלטות באופן דמוקרטי על ידי חברי הקואופרטיב.

בחלון ה "אודות" של האתר (וגם באתר של הקרן החדשה לישראל) רשומה גם הפיסקה הבאה:

"מגפון הוא עיתון עצמאי ובלתי תלוי בגורמים פוליטיים ו/או בבעלי הון ותאגידים כלכליים".

למען הגילוי הנאות, הייתי מצפה שהתמיכה של הקרן הישראלית החדשה תאוזכר בדיוק בפיסקה הנ"ל. משהו בסגנון:

מגפון הוא עיתון עצמאי ובלתי תלוי בגורמים פוליטיים ו/או בבעלי הון ותאגידים כלכליים פרט לקרן הישראלית החדשה (NIF).

עכשיו נשאר לבדוק האם כפי שהובטח במסמך עקרונות היסוד של העיתון הוא אכן מאוזן וחופשי מיד מכוונת כלשהי.

כדאי אולי לשים לב במיוחד לכתבות של רונן פולק שהוא המייסד והעורך הראשי ולאחר מכן לבדוק את מגוון הכתבות של הכותבים.

אולי בכל זאת תמצאו שם ניחוח שמאלני כמו בכמה מיזמים אחרים של הקרן החדשה - NIF?

או לא?

מה דעתכם?

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=514713

http://www.nif.org.il/frontend_dev.php/news/2012/09/04/479



#220,יאלדר מודה: תביעות הדיבה של השומרון מרתיעות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.02.13 בשעה 09:41
בתגובה להודעה #0
העיתונאי עקיבא אלדר (הארץ) אומר על תביעות הדיבה של ועד המתיישבים ומועצת שומרון, "הם יעילים ושיטתיים. יש בכך הרתעה".

חיזוק מפתיע למערך האסטרטגי התקשורתי בשומרון.

עקיבא אלדר (הארץ), מבכירי העיתונאים והפובליציסטים המזוהים עם השמאל, סיפק בסוף השבוע התבטאות מפתיעה בנוגע לשיטת הפעולה האסטרטגית-תקשורתית שהונהגה בשנים האחרונות ע"י המועצה האזורית שומרון וועד מתיישבי השומרון בנושא ההתמודדות מול תקשורת עויינת, וכינה אותה "יעילה, שיטתית ומרתיעה".

אלדר התייחס בדבריו למדיניות אותה מוביל מ"מ וסגן ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, במסגרתה מגישים ועד מתיישבי השומרון, מועצת שומרון והמתיישבים עצמם תביעות לשון הרע כנגד עיתונאים ואנשי תקשורת המכפישים, לדבריהם, את ההתיישבות.

"אני יכול לומר שהם סימנו אותי" – אמר עקיבא אלדר על אנשי השומרון – "הם חרוצים והם עושים את העבודה שלהם בצורה מאוד יעילה ושיטתית. גם אם הם לא זוכים, זו מלחמת התשה. זו הטרדה מתמשכת, וגם כשאין להם קייס הם יודעים איך לבזבז לך את הזמן עם תביעות ועתירות והסברים ארוכים. יש כאן בהחלט הרתעה כלפי אלו שעוסקים במתנחלים" – הפתיע עיתונאי הארץ, שנתבע אף הוא בעבר, בגילוי לב – "אפילו בתת ההכרה. אחרי שהם הצליחו להטריד מישהו הוא חושב שאולי מוטב לו למצוא תחום אחר לעסוק בו".

הדברים נאמרו לכתב "מקור ראשון" ישי פרידמן במסגרת כתבה נרחבת במוסף הפוליטי של העיתון על שיטת תביעות הדיבה של ועד המתיישבים ומועצת השומרון.

בכתבה נסקרו תביעות לשון הרע והתרעות לפני תביעה שהוצאו לעיתונאים ובכירי שמאל רבים, לאחר שאלו הכפישו את ההתיישבות, תביעות שגרמו לעיתונאים המשמיצים לשלם פיצויים כספיים למתיישבים מהשומרון או להתנצל בפניהם בכלי התקשורת.

בין השאר נאלצו להתנצל בתקשורת העיתונאים רזי ברקאי (גלי צה"ל) בפני תושבי כפר תפוח, עקיבא אלדר (הארץ) בפני תושבי שכונת "אלמתן" בישוב מעלה שומרון, יעל פז מלמד (מעריב) בפני תושבי יצהר. כמו כן נאלץ ראש עירית חיפה יונה יהב לשגר התנצלות ואילו מזכ"ל "שלום עכשיו" לשעבר יריב אופנהיימר נאלץ לפרסם הבהרה בולטת באתר הארגון במשך תקופה ארוכה. כמו כן, שילמה "שלום עכשיו" 23,000 שקלים לישוב רבבה ועיתונאית "הארץ" נרי ליבנה 'זכתה' לפסיקה כי עליה לשלם 224,000 שקלים לתושבים מהישוב איתמר.

את רוב התביעות, כאמור, מגיש ועד מתיישבי השומרון באמצעות היועץ המשפטי שלו עו"ד דורון ניר-צבי, ואילו תביעות נוספות מוגשות ע"י המועצה האזורית שומרון באמצעות עו"ד נדב העצני.

יוסי דגן, מ"מ וסגן ראש מועצת השומרון, לא הסתיר את שביעות רצונו מדברי עקיבא אלדר: "אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, וכל אחד יכול למתוח ביקורת, ואף ביקורת חריפה. אנחנו בסך הכל מבקשים שידברו אמת. שיבדקו בגוגל לפני שהם משמיצים. חלק גדול מאנשי התקשורת הם הגונים ואנו בשומרון עובדים מולם ואיתם בשמחה. כלפי אלו הלא הגונים והמכפישים, עברנו ממגננה להתקפה. על כל הכפשה תבוא תגובה, על כל השמצה תבוא תביעה. עידן המתנחל הפראייר תם".

ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, הסביר את השיטה. "360,000 האזרחים תושבי יהודה ושומרון אינם האסקופה הנדרסת של עיתונאים ופוליטיקאים מהשמאל הקיצוני. הם זכאים לשם טוב ולכך שלא יכפישו אותם, כמתחייב בחוק. אנו נעמוד על זכות זו בתוקף ונעצור את מסע הדה-לגיטימציה השקרית של גורמים מהשמאל הקיצוני כנגד ההתיישבות בפרט וצה"ל ומדינת ישראל בכלל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/251244

תגוביות:

1.הבעיה היא אותן עשרות שנים שללא שום מעצורים עשו רצח אופי לכל
מפעל ההתיישבות היהודית. הנגע הזה פשה בכל המערכות של המדינה.

2.חבל שמה שמרתיע אותם אלו רק התביעות ולא השקר והמעילה בתפקידם.

3.גיבורי תשקורת מסכנים עלובים. נמנע מהם חופש השמצה, שקרים ועלבונות.

4.יש לתת את הקרדיט המתאים בנושא לחברת הכנסת אורית סטרוק.



#221,ישפטל: גל''צ - תחנה תומכת טרור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.04.13 בשעה 17:24
בתגובה להודעה #0
בעקבות ההחלטה להחרימו בערוץ 2, טוען עו"ד שפטל כי מדובר בהחלטה נבזית, "מי שנותן את המיקרופון למחבלי החמאס ראוי לתואר הזה".

עורך הדין יורם שפטל מגיב על החלטת מגיש תכנית הבוקר של ערוץ 2, אברי גלעד, להדיר אותו מתוכניותיו.

"אני מכנה את תחנת גלי צה"ל כתחנה תומכת טרור וכבית של המחבלים. אדון אברי גלעד תקף אותי וכדרכם של אנשי השמאל הטיל ספק בשפיות דעתי והודיע לצוות שלו, להפסיק להזמין אותי לראיונות אצלו", אמר שפטל בראיון לערוץ 7.

לדבריו, ההחלטה לכנות את גלי צה"ל 'הבית של המחבלים' מתבססת על עובדות, "אחרי הסכמי אוסלו בגלי צה"ל הכתירו את רוצח הילדים ערפאת בתואר איש שלום, ואת נתניהו ושרון כאויבי השלום. במלחמות נגד הטרור הערבי גלי צה"ל עומדים תמיד לצד האויב. הם ביקרו את המבצעים של חומת מגן וענבי זעם. הם תמיד תופסים את הצד של האויב, הם בעד חזרה לקווי 67, הם רוצים הקפאת התיישבות וגירוש מתנחלים מבתיהם, גל"צ תמיד לצד האויב.

"מיכה פרידמן בגלי צה"ל העיז לשאול את יריב אופנהיימר למה הוא מוותר על דרישתו להרוס את הבית של האלמנה של רועי קליין גיבור ישראל הי"ד. לכן גלי צה"ל הם הבית של המחבלים שמספק כל השנה במה ומיקרופון למחבלי החמאס והפתח', הם אוהדים אותם יותר מאת נציגי המתנחלים", הטיח שפטל בתחנה הצבאית.

שפטל קובע שההפסד כולו הוא של אברי גלעד, "הראיונות שלי אצלו זכו לאחוזי רייטינג אדירים, הוא מעניש את עצמו שהוא מחרים אותי. בעייני זה סוג של שתלטנות, מדוע לאברי גלעד מותר לכנות את עיתון הארץ, עמלק, ולי אסור לכנות את התחנה האיומה והנוראה הזאת, הבית של המחבלים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254643

תגוביות:

1.שפטל עם ישראל איתך!!! גל"צ-תחנת טרור!!!

2.גלי אש"ף (רזי ברקאי רמי יצהר) וקול ישמעאל (משה נגבי אריה גולן).

3.נימוקים חכמים - עורך דין צמרת!



#222,ישינויים קיצונים בהרגלי צריכת החדשות בישראל - מהפכה עכשיו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.05.13 בשעה 09:38
בתגובה להודעה #0
ירידה דרמטית בפופולריות אתר החדשות של ידיעות אחרונות כמו גם עיתון הארץ. משבר אמון של הנוער בחדשות גלי צה"ל. האתרים החדשים בפנים, הישנים משלמים את המחיר. סופה של העיתונות הכתובה כבר כאן.

המהפכה מתחוללת ממש בימים אלו. הכול משתנה, חוץ מגלי צה"ל.


אתרי אינטרנט חדשותיים בצניחה מול צמיחה

עיתון החדשות של ידיעות אחרונות רושם ירידה תלולה בשנתיים האחרונות והירידה הזו מתחזקת ממש בשבועות האחרונים. בסך הכול רשם אתר האינטרנט של העיתון ירידה של יותר מעשרים אחוז באחוז הגולשים אשר מבקרים בו בשנתיים האחרונות. נתונים אלו כוללים את כלל השימוש באתר החדשות, לרבות האתר באנגלית. הירידה מוסברת בין השאר בהקמתם של מספר אתרי חדשות ישראלים באנגלית אשר הסיטו חלק גדול מאוד מהצרכנים למקורות חדשותיים ישראלים מגוונים יותר. אחד מאתרים אלה הוא אתר jpost.com הישראלי שהתברג מהר מאוד מאז הקמתו לפני כשנתיים ברשימת 6000 האתרים הנצפים בעולם.

גם אתר עיתון הארץ רשם ירידה חדה בשיעור גולשי האינטרנט הפוקדים אותו. ירידה זו מוסברת בין השאר במדיניות חדשה של האתר הכורכת עיון בתכני האתר בתשלום של הקוראים. העיתון מאמין, על פי ייעוץ אסטרטגי שקיבל, שאתרים שלא יגבו תשלום בקרוב לא יוכלו להרגיל את גולשי האינטרנט לשלם בעתיד על תכנים. לדעתם עוברת רשת האינטרנט שינויים באופיה כך שקהל הגולשים יקבל בהבנה עם הזמן את דרישת התשלום. דגם עסקי דומה אימצה גם מערכת העיתון הגדולה ביותר בעולם, הניו יורק טיימז. שם התשלום הוא כדולר בלבד לחודש. זה התעריף העכשווי. בינתיים ממשיך אתר הארץ לגלוש, כלפי מטה במדדי הביקור של הגולשים.

אם לשפוט על פי הפורומים באינטרנט, אזרחים ישראלים לומדים במהירות ללקט מידע אמין מאתרים בכל העולם ובעיקר אלו הכותבים בשפה האנגלית. מקורות המידע ההמוניים הללו מתחרים לעתים בקלות ובהצלחה יתירה בדיווחים של אתרי החדשות הגדולים בעברית המדווחים לעתים לאחר שיהוי.

סוף עידן הממלכתיות של התחנה הצבאית?

אחת הירידות החדות ביותר היא של אתר גלי צה"ל שרשם רק בשלושת החודשים האחרונים ירידה חדה של יותר מעשרים ושלושה אחוזים. הירידה בהאזנה לגלי צה"ל נרשמה גם בסקרי המדיה. על כל שלושה מאזינים אשר מקשיבים לערוץ הרדיו המוזיקלי של התחנה הצבאית, רק מאזין אחד מקשיב לשידורי הנרטיב המזוהים עם סדר יום פוליטי. כך ביום ירושלים התלוננו מאזינים שהאזינו לחדשות התחנה הצבאית שהיא הציגה את החוגגים בירושלים כחבורה של אנשי ימין גזענים ולא סיקרה את החגיגות עצמן. ביום המחרת גברו הדיווחים לפיהם כתבי גל"ץ הקליטו ושידרו הסתה מטעמם של מתחזים שהגיעו על מנת לפגוע בסיקור האירוע.

על פי כל הסקרים, ישראלים קוראים יותר חדשות עיתונות מקוונת מאשר חדשות בעיתונות המודפסת והפסקת הדפסתם של מספר עיתונים מרכזיים בישראל, כמו גם הירידה החדה בביקושים לעיתונים מודפסים בכלל, הביאו את עיתונות האינטרנט למרכז העשייה העיתונאית בישראל. יוצא דופן הוא עיתון מקור ראשון שעיקר פעילותו היא בעיתונות המודפסת, עבור קהלים שאינם עושים שימוש ברשת האינטרנט בסופי שבוע וחגים. תופעה דומה מתרחשת גם בעיתונות החרדית.

מבט לעתיד הקרוב

שינויים במהירות רשת האינטרנט צפויים להביא גם לקריסתה של מערכת שידורי הטלוויזיה הממלכתית ושידורי החדשות בעברית צפויים גם הם לעבור מהטלוויזיה לאתרים מבוזרים פרטיים ברשת האינטרנט.

אתמול הכריזה גוגל כי היא תתחיל לשווק במספר מדינות כתשעה ערוצי טלוויזיה אינטרנטיים בתשלום. בין הערוצים, ערוץ ילדים. בארה"ב משודרים כעשרים וחמישה אחוזים מערוצי התוכן החדשותיים באינטרנט ואולם רוב השידורים עוברים תהליך של "גיאו-בלוק", כלומר חסימה על בסיס גיאוגרפי, כך שלא ניתן לקלוט אותם בישראל. על אף זאת, ברשת מצויים מספר ספקי תוכן שרכשו את הזכויות של רשת השידורים CBS והם משדרים את חדשות הרשת באינטרנט למנויים דרכם בכל העולם, בעיקר לבעלי טלפונים חכמים.

אז תחזיקו חזק, הזעזועים יימשכו. ימי התעמולה כנראה הסתיימו. לפחות התעמולה הממלכתית. כעת הגיע תור הזהב של הסקטור הפרטי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=589916



#223,יביבי זוכה לכיסוי תקשורתי מקיף ואוהד ברשתות המרכזיות בסין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.05.13 בשעה 09:52
בתגובה להודעה #0
כיסוי תקשורתי אוהד ב- CCTV - שהיא רשת כלל ארצית למרות שהתקשורת הישראלית המזוכיסטית כמעט מתעלמת מהביקור החשוב.

התקשורת הסינית נותנת לביקור כיסוי מקיף ואוהד. בשעה 08:00 בבוקר שעון סין (6 שעות לפנינו) בשידור החדשות השני בחשיבותו, ביבי פותח את המהדורה, מקבל כיסוי רחב ואוהד כולל ראיון - בו נותנים לו לדבר דקות ארוכות.

ביבי כהרגלו אומר את הדבר הנכון במקום הנכון. סין מהמעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, ישראל מעצמה טכנולוגית. שיתוף פעולה סיני - ישראלי מבטיח תוצאות טובות לשתי המדינות. עיקר השידור התמקד בשיתוף הכלכלי. כשנשאל ביבי על "השלום” ידע מה לענות.

YNET ו"הארץ" ראו כל זאת והיו צריכים לסבול בשקט.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=589960



#224,יעל אומץ הלב של מפקדי צה''ל, על גאולה אבן ועל הילדות הבדואיות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.05.13 בשעה 07:38
בתגובה להודעה #0
לפני כמה שנים פרסמתי כתבת תחקיר שנגעה לפעילות של קציני צה"ל. קודם לפרסום העברתי לדובר צה"ל שאלות לתגובה וכעבור יום או יומיים קבלתי טלפון מקצינה שביקשה להשיב לי. "תרשום שהתגובה נמסרה על ידי גורמים צבאיים", ביקשה. "סליחה", הערתי לה. "אני לא זוכר ששלחתי את השאלות שלי לגורמים צבאיים. האמת היא שאני בכלל לא מכיר בצה"ל שום גורמים. אני מכיר את דובר צה"ל ואני מבקש את תגובתו שלו או של מי מטעמו, שיהיה מוכן לעמוד מאחרי הדברים בשמו". הפרקטיקה הזו, שבה צה"ל מעדיף שלא לקחת אחריות על דברים שיוצאים מפיהם של מפקדיו, קנתה לה אחיזה עמוקה בעיתונות. היא מתאפשרת בעיקר משום שכתבים צבאיים מוגבלים ביכולת שלהם שלא לשחק את המשחק שמכתיב דובר צה"ל.

בשבוע שעבר פרסמה כאן חברתי, חן קוטס בר, פרויקט רחב, מרתק ומטלטל ובו עדויותיהם של חיילי מילואים שגוללו סיטואציות של פגיעות קשות בהם מצידם של פלסטינים, עד כדי סכנת חיים, לצד הטענה שצה"ל משלים עם המצב ולא מאפשר להם להגיב כדי להגן על עצמם. התלונות הללו של החיילים חייבו תגובה של דובר צה"ל או של קצין בכיר מאלו שאחראים על הפעילות בגזרה. אבל זה לא קרה. במקום זה שיגר צה"ל לעיתון מישהו שהתחבא תחת הכותרת "קצין בכיר בפיקוד המרכז". זו לא הפעם הראשונה שהקצין הזה, איש עתיר זכויות, מסתתר מאחרי הכינוי המביך הזה ולא לוקח אחריות על דבריו. לו אני עורך מוסף "סופשבוע" הייתי משליך את התגובה הזו שלו לפח האשפה ולא מביא אותה כלל לפרסום. הגיע הזמן שמפקדי צה"ל, שיודעים להלחם בפלשתינים ולתקוף בסוריה ולהיערך להשמדת הכור באיראן, יידעו לגלות אומץ לב ולעמוד מאחרי העמדות שלהם עצמם.

בדואים בתקשורת העברית

אתר האינטרנט של "העין השביעית" מתח שלשום ביקורת על העיתונים היומיים, לבד מ"הארץ", שלא מצאו לנכון לפרסם בהבלטה את סיפור הרצח המזעזע של שתי האחיות הבדואיות בנות ה- 3 וה- 5. אני מצטרף לביקורת. ברור שאם היה מדובר בילדות יהודיות זו הייתה הכותרת הראשית של כל העיתונים. אגב, באותה מידה אפשר לומר שאם האחיות המתות היו תושבות התנחלות, יתכן שהסיפור היה מתהפך על ראשו. "ידיעות", "מעריב" ו"ישראל היום" היו מגישים אותו בכותרת הראשית ו"הארץ" לא. זה כבר קרה פעם, כשרצח חמשת בני משפחת פוגל הפסיד לצונאמי ביפן במירוץ אל הכותרת הראשית של העיתון לאנשים חושבים.

אני מסכים, כאמור, להערה של "העין השביעית", אבל חולק על הניתוח. אכן, ישנו תת סיקור של המגזר הבדואי, אלא שלרוב הוא דווקא משרת היטב את בני העדה הזו. במסגרת הקיפוח הזה העיתונות חוסכת מאיתנו בדרך כלל הבלטה של מידע על חיסולים ונקמות דם, שאליהם אנחנו מתייחסים כאל פולקלור בדואי עתיק יומין ולא כאל פשע חמור. אנחנו גם לא מתרשמים יתר על המידה מנערות בדואיות שנופלות מדי פעם לתוך בארות מים, אף שכולנו יודעים שלא מדובר במעידה תמימה אלא ברצח על רקע חילול כבוד המשפחה, משום שגם זה נתפס אצלנו כמנהג עממי נפוץ. גם ידויי אבנים בכבישי הנגב לא נכנסים למהדורה מכיוון שאנחנו רואים בהם אירוע שבו כלב נשך אדם, ממש כמו שאנחנו מסתכלים על ידויי האבנים ביהודה ושומרון. הערבים מנהגם ליידות אבנים ביהודים. היהודים מנהגם לקבל בראש. כשהיוצרות מתהפכות ויהודי מחליט לרסס גרפיטי על מבנה של ערבים, או אז הופכת דרכו אל שער העיתון, בצירוף ההגדרה "טרור יהודי", קלה להפליא.

הנה דוגמא קטנה. לפני כמה שנים יישבה קבוצה של כמה עשרות משפחות צעירות את מה שהיה פעם קיבוץ רתמים והקימה בו ישוב חדש. כמה מאות מטרים מרתמים מצוי הישוב הבדואי ביר הדאג'. בין הישובים הללו אין שום ויכוח על אדמות, אין שום סכסוכי קרקעות, כלום. כשצעירי רתמים הגיעו למקום הם אפילו ניסו, ובהצלחה בלתי מבוטלת, לייצר מערכת יחסים טובה עם השכנים. עד היום ישנם ביקורים הדדיים, חלק מאנשי רתמים עורכים קניות בכפר הסמוך וגם חברויות משני הצדדים צמחו עם הזמן.

בציר אחר, זה שבין הכפר לרשויות המדינה, התפתחה מערכת יחסים טובה פחות, בעיקר סביב הבניה הבלתי חוקית של הבדואים. הללו בונים בלי היתרים ובניגוד לחוק והמדינה מנסה להיאבק בתופעה. בשנה האחרונה מצאו צעירי ביר הדאג' דרך נאה להלחם ברשויות. בכל פעם שמפקח של משרד הפנים מגיע להדביק צו הריסה על בית לא חוקי, מהלך שמתאפשר רק עם ליווי של חצי ממשטרת ישראל ויחידות מיוחדות, רצים הבדואים להכות בשכניהם היהודים. כשהמעשה המגונה הזה מתרחש ביהודה ושומרון הוא מכונה "תג מחיר". המשמעות שלו היא שבכל פעם שהמדינה תפעל נגדי, אני אפגע בשכן שלי, שאין לו שום קשר לעניין. זה מתועב כשזה נעשה על ידי יהודים בשומרון. זה מתועב כשזה נעשה על ידי בדואים בנגב.

לא מכבר, בעקבות פעילות אכיפה של משרד הפנים, הועלו באש המתבנים של קיבוץ רביבים הסמוך. במקרה אחר נרגם קבלן שהגיע לעבוד ברתמים. גם רכב הביטחון של הישוב ספג מטח. לפני שבועיים הותקפו בני זוג מהיישוב במוט ברזל. השבוע, באירוע אחד נופצו שמשות רכבה של תושבת ששבה לישוב, כשילדיה הקטנים איתה ברכב. באירוע אחר ארבו 15 תושבי ביר הדאג' על טרקטורוניהם לתושב אחר של רתמים בשטח החקלאי שלו וכשהגיע למקום ניפצו את שמשות רכבו באבנים. בין לבין, מונחים מפעם לפעם צמיגים בוערים על הכביש הראשי ורכבים של עוברים ושבים תמימים נסקלים. גם רכבי משטרה ספגו שם אבנים יותר מפעם אחת.

ועכשיו, שמישהו הגון יסביר לי איך אירועי תג המחיר החוזרים ונשנים הללו, שמסכנים חיי אדם, הגיעו השבוע בפעם הראשונה, גם זה בקושי, לסיקור כלשהו. איך זה ששמשות מנופצות של יהודים, שעלולות להסתיים בפגיעה בנפש, מקבלות פרומיל סיקור מסיסמה מכוערת על קיר של מנזר. אז נכון, המגזר הערבי בכלל והבדואי במקרה הספציפי הזה זוכים לתת סיקור, אבל בדרך כלל הם כאמור צריכים לשלוח על זה פרחים למערכות העיתונים.

אגב, בפעם האחרונה שהתקשורת התעניינה בנעשה בביר הדאג', זה היה בכתבה חביבה ב"גלובס" שבה כיכב אחד, עיד אבן חזאעל. מדובר במנהל בית ספר שאכפת לו, איש שמארגן חוגים לילדים, שעושה מעשים טובים ושנפגע מאד מהדימוי של המגזר שלו בעיתונות. "הכי מעצבן זה שאומרים 'בדואי גנב'", התלונן. "אני לא גנב. אני אקדמאי. אני מנהל בית ספר". שלשום הוגש נגדו כתב אישום אחרי שאיים לשרוף את ביתו של אחד מתושבי רתמים.

שמחות

רגע אחרי חתונת השר גדעון סער והעיתונאית גאולה אבן התחדש הדיון בשאלה אם אבן יכולה להמשיך ולהגיש תכנית פוליטית בערוץ הראשון. גאולה אבן היא עיתונאית ותיקה ואיכותית ומכיוון שהדיון הזה נולד בגלל נישואיה ולא משום מעשה לא טוב שעשתה, יש בו משהו מאד לא נוח.

אפשר למצוא בקלות נימוקים כדי להסביר למה אבן יכולה להמשיך בתפקידה כאילו לא ארע דבר. האחד קשור בחופש העיסוק, השני בטענה שזה מה שעשתה כל חייה המקצועיים והחלטה לקטוע אותם תהווה פגיעה קשה מנשוא בה ובקריירה שלה. אפשר גם לטעון שיש כאלה, אמנון אברמוביץ לדוגמא, שמוכיחים שכדי להכניס אינטרסים זרים לתוך השידור לא צריך להתחתן קודם עם פוליטיקאי.

מורן שריר, מבקר הטלוויזיה המשובח של עיתון "הארץ", הזכיר השבוע שאבן עובדת ברשות השידור, שכפופה לראש הממשלה, ובמובן הזה ניגוד האינטרסים שמתעורר במקום שבו היא אמורה למתוח עליו ביקורת, גדול הרבה יותר. אני, אם יורשה לי, סבור אחרת. קרן נויבך, עודד שחר וגאולה אבן עצמה הם ההוכחה שאפשר לשדר ברשות השידור מבלי לשרת את ראש הממשלה.

נראה לי שהסוגיה המרכזית שצריכה להיבחן כאן היא עוצמת ניגוד העניינים. ובמובן הזה אין עוצמה גבוהה יותר מזו שבין בני זוג. אפשר לסמוך על אבן שתעשה ככל יכולתה כדי לשדר באופן נטול פניות, אבל חייבים להודות שזה פשוט בלתי אפשרי. יתרה מכך, ניגוד עניינים אינו נבחן במימוש שלו אלא בפוטנציאל שלו. גדעון סער, צריך לזכור, איננו חבר כנסת מהספסלים האחוריים. הוא מהבולטים והמרכזיים שבפוליטיקאים, הוא עומד בראש אחד המשרדים החשובים ויש לו יומרות להגיע רחוק עוד יותר. והעובדה שכל שאלה שתשאל אבן במהלך ראיון עם כל פוליטיקאי תהיה חשודה על ידי חלק מהצופים במשוא פנים, די בה כדי לייצר פגיעה אנושה באמון הציבור בשידור הציבורי. נסו לדמיין לרגע סיטואציה דומה שבה רעייתו של נוחי דנקנר, נניח שהייתה עיתונאית, הייתה מגישה את התכנית הכלכלית של הערוץ הממלכתי. האם מישהו מאיתנו היה מאפשר לזה לקרות?

יש מקרים שבהם אנשים הולכים אחרי האהבה ומשלמים מחיר כואב. זה קורה לבני זוג שאחד מהם מקבל תפקיד בחו"ל, מה שמחייב את השני לעזוב את משרתו כאן. זה קורה באלף ואחד מקרים אחרים. שמעתי את הטענות לפיהן אנחנו עוסקים בקריירה של אבן ולא בזו של סער ודורשים ממנה מה שאנחנו לא דורשים ממנו משום שהיא אשה. מדובר בקשקוש. גדעון סער הוא נבחר ציבור ורעייתו הטריה היא עובדת מדינה. זה כל ההבדל. ועל עובדת מדינה חלים כללי אתיקה שאינם חלים על נבחר ציבור. אגב, אם בני הזוג עצמם יחליטו שעיסוקה של גאולה חשוב להם מזה של גדעון, זה עניינם שלהם. מה שברור הוא שכל עוד הוא במקומו, היא לא יכולה להיות במקומה. זה לא נעים. זה גם לא מגיע לה. אבל אין אפשרות אחרת.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4517

תגוביות:

1.המדאיג ביותר הוא שהשר סער השמאלני הוא שר הפנים וכבר עשה את ה"מסטר פיס" שלו בשבוע הראשון לכהונתו כשר הפנים: העניק תושבות לבת של שבחי"ם מהפיליפינים (וכמובן גם להוריה, ובעתיד גם למשפחותיהם העניפות) וכל זה אחרי שבקשתה נדחתה שנים ע"י משרד הפנים.

במדינה שבה מהווים המסתננים והשבחי"ם אסון על האיזון הדמוגרפי העדין ועל תקציבי הבריאות, החינוך והרווחה הקורסים, אין שטות גדולה מזו של יצירת תקדים כזה. אין פלא שחדרי הלידה באיכילוב מלאים בהם.

מענין מה בדעת השר לעשות לפתרון בעיית המסתננים והשבחי"ם הפוגעים בשכבות החלשות ובתקציבי המדינה הקורסים.

2.גאולה אבן - נפקנית עיתון-שלטון קלאסית. נישואיה הראשונים היו לבנו של האדם החזק במשק בישראל (אוברקוביץ) וכעת נישאה למקום מספר 2 במפלגת השלטון. תמיד הגברת ידעה באיזה צד מרוחה החמאה ותמיד הגברת בכל הקריירה שלה, שירתה את החונטה השלטת. השבוע השירות הנפקני הזה הגיע לשיא חדש. באחד הערבים הגברת הגנה בחירוף נפש ותקפה את 99 אחוז מאזרחי ישראל, שטענו בטוקבקים, שהרצח בבאר שבע, הוא תוצאה של הדיקטטורה השלטת. הגברת הגנה בלהט על מושחתי השלטון. היא, יש לציין, עושה זאת כבר שנים, אבל כעת זה הפך הרבה יותר בוטה, ישיר ואמוציונאלי, בנסיונה להגן בין היתר על בעלה, הנפקן הפוליטי רב המעללים, שקשר קשרים עם בכירי העיתונות בישראל.

3.סער בשקיעה. בבחירות הבאות יימחק מהרשימה.



#225,יכלב השמירה הלך לאיבוד / גונן גינת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.06.13 בשעה 13:48
בתגובה להודעה #0
עכשיו יש עוד עיתונאי שמדברים על התנהלותו הלא־הכי־נעימה וכבר עפים עוד שמות ויש תחושה זוחלת שכל מי שהיו לגביו שמועות לא נעימות - ובכן נראה שהמציאות עולה על כל דמיון חולני.

מאיפה זה בא? אני מכיר אנשים שפעם, כאשר פרצופם לא היה כל כך מוכר ושום נוזל עדיין לא עלה להם לראש, הם היו נחמדים. היום קשה להאמין אבל לפני כמה שנים הם לא היו מלאים בעצמם ולא נראו כפי שהם נראים היום, כלומר כמי שבטוחים שהשמש זורחת מהאזור האחורי שבגופם. הם טרם זכו בהכרה כ"טאלנט", לא קיבלו משכורות מטורפות ולא ציטטו את עצמם, "כפי שכבר כתבתי".

ואז, בתהליך די מהיר, מי שהיו אמורים לדווח - נהפכו לכוכבים. אולי כי זיהו אותם ברחוב, אולי תרמו לכך מדורי הרכילות שבהם הופיעו ה"טאלנטים" עם דיווחים מי מהם נצפה עם מי ובאיזה אירוע. ואולי הכל ביחד. וכך, מי שהיו אמורים להגיש סיפור - נהפכו לסיפור עצמו. והנוזלים החלו לעלות לראש וכל אחד מהם היה בטוח שאם הוא מציע לבחורה לעבור איתו את הלילה, היא אמורה להרגיש אסירת תודה.

זה היה תהליך של שינוי שדומה לאותו חולה שרגע לפני שהורדם שאל את המנתח: "תגיד, אחרי שאצא מהניתוח אוכל לנגן בכינור"?

ענה המנתח: "בלי שום ספק".

אמר המנותח: "יופי, כי עד עכשיו לא היה לי מושג איך עושים את זה".

* * *

הרגע שבו עיתונאים גילו שהם־הם הכוכבים היה נקודת המפנה, הרגע שבו המערכות הושחתו. מה שאסור לאחרים - הותר להם. האמת הפסיקה להיות העיקר. יש כוכבים והם קובעים מהי האמת. אם מישהו מתעקש שיש מקום גם לעובדות, הוא נחשב לטרחן מייגע. למה צריך את העניין השולי שנקרא עובדות אם אפשר להסתפק ב"אמת לשעתה" שגם כאשר מתגלה כשקרית לא חייבים לתקן אותה, ודאי שלא להתנצל. אנחנו ואפסנו עוד.

ואז מתחיל ברחבי הרשת וברחוב ובבתי הקפה הבאזז שכבר אי אפשר להאמין לאף מילה בתקשורת, ומנסים לסתום את הפיות של הקורבנות כי גם למטריד יש ילדים (להבדיל ממשה קצב).

המקרה שבו עיתונאי שעל פי החשד פגע באחרים לומד מה עבר על האנשים שבהם "טיפל", מחזיר אותנו אל העבר המפואר של ממלכת רומניה ואל השליט הנערץ לנצח, ניקולא צ'אושסקו.

יום אחד הוא ביקר באחת המכללות שבאזורים הנידחים בטרנסילבניה. בשלב כלשהו הגיע צ'אושסקו אל המחלקה לעיתונות וביקש להיפגש עם בוגר המחלקה שעובד כעיתונאי.

שאל צ'אושסקו: "האם תוכל לספר לי על אירוע משמח שיצא לך לדווח עליו"?

ענה הכתב: "ילדה מהכפר הלכה לאיבוד ביער. חיפשנו הרבה עד שמצאנו אותה בלב היער".

"והחזרתם אותה הביתה"? - שאל צ'אושסקו.

"ודאי", אמר העיתונאי, "מייד אחרי שכולנו בילינו איתה במיטה".

צ'אושסקו האדים אבל התאושש מייד ואמר: "אולי תוכל לספר על אירוע משמח אחר"?

העיתונאי חשב מעט ואמר: "פעם הלכה לאיבוד ביער כבשה של ראש הכפר. חיפשנו ומצאנו אותה. אחרי שבילינו עם הכבשה, החזרנו אותה".

צ'אושסקו רתח מזעם: "אתה יודע מה? במקום אירוע משמח ספר לי על אירוע עצוב".

"אוקיי", אמר העיתונאי, "יום אחד אני עצמי הלכתי לאיבוד ביער".

ובלי שום קשר

שאלה: ואם מי שדיבר בזכות הפדופיליה לא היה הבן של הסופר הנחשב, אלא בן של רב או של מתנחל. גם אז זה היה עובר בשקט, כמעט בלי תקשורת ובלי משטרה שפושטת על ביתו ומחרימה את המחשב?

ובחזרה למצב התקשורת

באותה עת שמתנהל כאן הפסטיבל על שם עמנואל רוזן ושרון גל, אנחנו שומעים על כתבות שנקנות בכסף. ההשחתה הזו עוברת בשקט. עיתונאים מככבים בוועד פעולה להוצאת חרדים מרמת אביב, ואחר כך מכינים כתבות בנושא. האם ייתכן שיהיה כתב טלוויזיה שיילחם להוצאת ערבים שחיים בתל אביב - ואחר כך גם ידווח על המאבק שלו?

לאף אחד זה לא מפריע. למה? כי ממילא אין למי להאמין. מה שמזכיר אגדה אורבנית שמתחילה בימים עברו, ומסתיימת בעוד שנים רבות:

כשהלך לעולמו עוזי חיטמן עלתה נשמתו מעלה. אז סימן לעברה היושב במרומים להתקרב אליו. חיטמן התקרב והיושב במרומים אמר לו: "כל חייך הנעמת לאנשים, בוא ושב לצידי".

השבוע הלך לעולמו ז'ורז' מוסטקי. ושוב עלתה נשמתו מעלה ושוב סימן הגדול מכולם ומוסטקי התקרב אל היושב במרומים שאמר לו: "אהבתי את שירתך, בוא ושב גם אתה לצידי".

ושוב עוברות שנים, מי ייתן עד 120, ונשמתו של "טאלנט", אולי בכיר, עולה מעלה עד שהוא נמצא מול כיסאו של היושב במרומים.

ואז מפנה ה"טאלנט" את אצבעו אליו ושואג: "סלח לי, מה אתה עושה על הכיסא שלי"?

ייעוץ

מהומות בכיכובם של מהגרים מוסלמים בבריטניה ובצרפת ובשבדיה ובכלל ברחבי אירופה. רציחות והתפרעויות והצתות. זה הרגע לזמן את שגרירי המדינות הללו ולקרוא להם לגלות סובלנות, להכיל את השונות התרבותית, לחוות אותה, לשלב את הנראטיב של התרבות החדשה ללא התנשאות, ולזכור שתגובה נוקשה תנציח את מעגל האלימות.

המשטרה חוקרת

האם ייתכן שסגנית השר חוטובלי קיבלה השבוע מעטפות עם כסף?

http://www.israelhayom.co.il/opinion/91111



#226,י'פרספקטיבה' מגישה: עיוותי התרגום של ''הארץ'' באנגלית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.06.13 בשעה 11:15
בתגובה להודעה #0
נושא - תרגום בעייתי

כלי תקשורת - הארץ

מחבר - ישי גולדפלם

תאריך - 9/6/2013

מאמר באנגלית - Rape Victim, Lost in Translation

שוב מצליח העיתון הישראלי הנקרא ביותר בקרב דיפלומטים ועיתונאים זרים בארץ, לספק להם מידע שגוי לחלוטין שכלל לא הופיע בידיעה בעברית.

שוב לקחו מתרגמי 'הארץ' באנגלית טקסט שהופיע במקור בעברית ושינו אותו עבור קהל קוראיהם דוברי האנגלית. הפעם מדובר בדיווח על התפטרותו של השופט המחוזי אשר אמר במהלך משפט אונס כי "יש בנות שנהנות מאונס".

בכתבה בעברית של רויטל חובל ("השופט שאמר ש'יש בנות שנהנות מאונס' הודיע כי יפרוש מתפקידו", 5.6 באתר, 6.6 במודפס) נכתב:

ישעיה, שופט בדימוס ששימש בעבר כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אמר השבוע במהלך דיון כי "יש בנות שנהנות מאונס". הוא עמד בראשות ועדת ערר של הביטוח הלאומי שדנה בערעור צעירה, כיום בת 19, שנאנסה לפני שש שנים על ידי ארבעה צעירים פלסטינים סמוך למחסום חיזמה.

ומה קראו דיפלומטים, עיתונאים זרים וסוכני דעה למיניהם, כאשר קראו את 'הארץ' באנגלית בבוקר יום חמישי, 6.6?

תרגום:

התבטאותו של ישעיה כי "יש בנות שנהנות מאונס" נאמרה השבוע בזמן שעמד בראשות ועדת ערר שדנה בעניינה של קרבן אונס בגיל העשרה. הצעירה הפלסטינית, כיום בת 19, נאנסה לפני שש שנים על ידי ארבעה צעירים פלסטינים סמוך למחסום חיזמה של הגדה המערבית, סמוך לירושלים.

אמת, לא הנאנסת היא נושא הכתבה והמוצא האתני שלה לא באמת משנה או משפיע על התבטאותו האומללה של השופט בדימוס. כמו כן, לא מדובר כאן בטעות שמשחירה את פניה של ישראל ובכל זאת, מדובר בחוסר מקצועיות לא פחות ממדהימה, בה מתרגם מצליח להכניס לעיתון מידע שגוי לחלוטין, אשר מעבר להיותו מנותק מהמציאות, בכלל לא מופיע בכתבה המקורית.

הדיווח המקוון באנגלית כבר תוקן ועתה אנו ממתינים לפרסום של תיקון גם במהדורה המודפסת.

http://www.presspectiva.org.il/cgi-webaxy/item?278



#227,יאימפריית הרשע של נוני מוזס / גונן גינת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.07.13 בשעה 10:27
בתגובה להודעה #0
אימפריית הרשע של נוני מוזס

כאשר המטרה היא ראשו של נתניהו, כל האמצעים כשרים • למה את אהוד אולמרט אוהבים ב"ידיעות אחרונות" ולמה מנסים לרמוס את ראש הממשלה בנימין נתניהו? • טורו של גונן גינת

פורסם ב: 28.06.2013

שבוע לאחר מסיבת היומולדת היקרה ביותר בתולדות המדינה, ושבוע לפני העירעור של המדינה בפרשת האיש שקיבל מעטפות עם מזומנים, פירסם אתמול היומון "כלכליסט", השייך ל"ידיעות אחרונות", מודעה עצמית, מרוחה על שני עמודי העיתון, אשר ממליצה לעשות מינוי לעיתון שבו התפרסמה המודעה. זו מודעה עם חוש הומור של פטיש 5 קילו: רואים בה ארגז קלקר מלא גלידת פיסטוק (אהה!), חתוך, עם המספרים של כמה עולה בית ראש הממשלה.

אה, כן: ואם נעשה מינוי על "כלכליסט" נדע את כל העניינים הללו.

מגלה? חושף?

נתחיל מהעובדות. המספרים ש"כלכליסט" פירסם בשעתו על הוצאות בית ראש הממשלה - לא היו נכונים. כפי שחשף כתבנו מתי טוכפלד, אלה לא היו המספרים של הכסף שהוציאו, אלא של הכסף שאושר להוציא. חלקם סכומים שהוכנסו לדו"ח ההוצאות אף שבכלל הוצאו בעבר, אבל בזמן האמיתי לא נרשמו. כך, למשל, 10,000 השקלים שכולם דיברו עליהם בהקשר של הגלידה, היו בפועל שליש. "כלכליסט" לא טרח לתקן את הטעויות הללו.

למה זה ככה? כי בממלכת נוני מוזס, כך נראה, כל יום שבו בנימין נתניהו הוא האיש שחוזר בערב אל מעון ראש הממשלה, מתקבל כחוויה קשה. דומה שכל העיתונים, האתרים והעיתונאים שבבעלותו, בשירותו או בהשפעתו מוכנים לעשות הכל כדי להחזיר את הנאשם אהוד אולמרט אל הבניין ההוא. לאולמרט הם חולקים כבוד, את נתניהו הם מנסים לרמוס.

האם ייתכן שעם אולמרט הרבה יותר קל להם? האם איתו נוח יותר להפעיל את שיטת "האלכסונים"? הנה סיפור קטן, מאוד בקיצור: "ידיעות אחרונות" ביקש בשעתו מהמדינה מענק של מיליונים כדי להקים בית דפוס נוסף בצפון. אולמרט, בתפקידו בעבר כשר התמ"ת, אישר להם. אלא שהדרגים הביצועיים לא היו מוכנים לבצע זאת - מכיוון שמדובר בתקציב שאינו תואם את החוק. כי מענקים כאלה מוענקים על פי חוק עידוד השקעות הון למפעלים, שאחד התנאים הוא שיותר ממחצית תוצרתם תופנה לייצוא לחו"ל. הבעיה היא שבחו"ל אין ממש שוק לעיתונים בעברית. "ידיעות" עתרו לבג"ץ, ושופטת נכבדה המליצה להם בחום למשוך את העתירה. סוג של רמז. האם ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שב"ידיעות אחרונות" אוהבים את אולמרט ומצאו כל סיבה אפשרית לבקר את אותה שופטת?

רוצים דוגמה נוספת לשיטת "האלכסונים"? עד לפני כמה חודשים לא היה אפשר למצוא ב"ידיעות אחרונות" את לוח השידורים של ערוץ 10. מבחינתם הערוץ היה האויב. עכשיו, הפלא ופלא, לא רק שיש לוח שידורים, אלא גם שפע של כתבות על הערוץ ועל כוכביו. נוני מוזס שינה אסטרטגיה. אגב - בינתיים זה לא עזר הרבה, והרייטינג של ערוץ 10 עדיין לא זינק.

כך מנהל נוני מוזס את אימפריית הרשע שלו. הוא חושב שהוא השליט האמיתי של המדינה, ומנסה למשוך בכל החוטים עד שיגיע למטרתו. עניינים גורליים כמו חבית חומר הנפץ הסורית, פרויקט הגרעין האיראני ושאר ירקות אינם מעניינים אותו. וראו איזה פלא: אחרי כל הלעג והקלס שהומטרו על נתניהו על עיסוקו בגרעין האיראני, התייצב אתמול ב"הארץ" ארי שביט, שלא פעם מתח בעבר ביקורת חריפה על נתניהו, דווקא לצידו. נתניהו צדק, הוא כתב בהשראת ידיעה שפורסמה ב"אקונומיסט" הבריטי. וכל האחרים שזכו לכל כך הרבה הבלטה תקשורתית - הנשיא פרס, ראש המוסד לשעבר דגן, הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, וראש השכ"ב לשעבר דיסקין - טעו בענק.

אצל נוני מוזס קרוב לוודאי שנתניהו לעולם לא יהיה צודק, ולעזאזל כל השאר.

אנחנו נקדיש מדור מיוחד וקבוע שיחשוף את "האלכסונים" של נוני מוזס, ויסביר את השיקולים האמיתיים שלו. ושהקורא ישפוט.

http://www.israelhayom.co.il/article/97601

*********

אימפריית הרשע של נוני מוזס

לא משנה מי עוזב איזה תפקיד ולמה; לא חשוב אם כך תיכנן והודיע מראש • לגירסת "ידיעות אחרונות", שרה נתניהו תמיד נושאת באשמה • האם היא גם אחראית למהפכה במצרים?

גונן גינת

פורסם ב: 05.07.2013

ביומיים האחרונים התרחש סמוך אלינו אירוע בעל משמעות עצומה - ההפיכה במצרים. לא מדובר בעניין פנימי בלבד. זו המדינה שנחשבת למנהיגת העולם הערבי, עם צבא חזק והסכם שלום עם ישראל. הבלימה של מה שנראה כתהליך של כיוון אחד - איסלאמיזציה - עשוי להתגלות כבעל השפעה רחבה מחוץ למצרים.

אבל באימפריית מוזס, מתברר, היו אתמול שני אירועים קוסמיים שזכו לכיסוי בולט בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות": גם ההפיכה במצרים, וגם הפרישה של מנהל לשכת ראש הממשלה, גיל שפר. בעיקר מסיבה אחת - בניגוד למה שקרה בכיכר תחריר, באמצעות גיל שפר ניתן להכניס לתמונה גם את שרה נתניהו.

וכך שודכה שרה נתניהו, ולא בפעם הראשונה, לשינויים באיוש לשכת ראש הממשלה. גיל שפר, ראש הסגל, פורש - ומייד נמצאו מי שעיפעפו בעיניהם, קימטו את המצח, והסבירו בטון של יודעי־כל: הוא לא הסתדר עם שרה. ואז ציקצקו בלשון והוסיפו, "נו, זה הרי לא קורה אצלה בפעם הראשונה".

כדאי לדייק בעניין הזה: מעולם לא קרה שפרישה של אדם כלשהו מלשכתו של ראש הממשלה נתניהו לא יוחסה - תמיד בשמם של גורמים עלומים - לרעיית ראש הממשלה. אם מישהו הלך הביתה - גם אם הודיע על כך חודשים או שנה מראש - ברור היה ששרה נתניהו היא שהביאה לפרישתו.

עכשיו הגיע התור של גיל שפר. במה שהיה פעם "העיתון של המדינה" הסבירו אתמול בטון של "אחד שיודע" כי "גורמים המקורבים למשפחת נתניהו אמרו אמש כי היחסים בין שפר לבין שרה נתניהו עלו באחרונה על שרטון. לדבריהם, שרה נתניהו גם האשימה את שפר - שעד לאחרונה נחשב מקורב מאוד לבני הזוג - בהדלפות".

זה סיפור נאה, שאמנם אין לו אפילו רמז של קשר למציאות, אבל היי, מי אמר שצריך לתת לעובדות להרוס סיפור טוב? נכון ששפר הודיע על רצונו לפרוש עוד לפני הבחירות, אבל זהו הרי פרט זניח וחסר חשיבות, כיוון שב"ידיעות" לא שמעו עליו. "עובדות?" - שואלים, כך נראה, באימפריית הרשע - "מה זה בכלל?" ואת העובדה ששרה נתניהו היא אשת רה"מ הראשונה שגם עובדת, ועוד כפסיכולוגית ילדים - הם הזכירו אי פעם לטובה? גם זה לא בסדר?

מה שמוביל אותנו לעניין הבא. מי אמר שגם ההפיכה במצרים אינה עבודה של הגב' נתניהו? צריך לחכות ולראות: אם זה יסתיים טוב, אז אין לה קשר. אבל אם לא - ב"ידיעות אחרונות" יסבירו לעומק שהיא אכן אשמה.

http://www.israelhayom.co.il/article/99373

*********

אימפריית הרשע של נוני מוזס

למה ב"ידיעות" נתניהו אינו נחשב "אחד משלנו"?

גונן גינת

פורסם ב: 30.06.2013

כאשר החלה לפעול הוועדה לקביעת תמלוגי הגז בראשות פרופ' איתן ששינסקי, רוב הפרשנים העריכו ש-או שהמסקנות שלה יהיו מאוד נוחות לטייקונים, או שהן לא יתקבלו. כאשר החל להיות ברור שהוועדה הזו תיקח מהטייקונים מיליארדים - הם העריכו שהממשלה לא תאמץ את מסקנותיה.

אני עדיין זוכר את אחד הפרשנים מסביר שהטייקונים יכולים להיות רגועים: אין סיכוי שהממשלה תאמץ את ההמלצות.

ואז הגיע ראש הממשלה נתניהו וקיבל את כל ההמלצות. מההתחלה ועד הסוף. איש מהפרשנים עדיין לא אמר את ה"סליחה, טעיתי" המתבקש. אחרי הכל, זה סותר את התזה שהם קידמו על נתניהו ועל הטייקונים.

ואז הגיעה הרפורמה הסלולרית. חשבונות חודשיים של כ־500 שקלים נחתכו לחמישית. היום אפילו חצי מזה. הרווחים של החברות הסלולריות צנחו, הטייקונים נאלצו שוב להיפרד מהמיליארדים.

אבל הם לא שכחו. נראה שהטייקונים, שחלקם חברים, אוהדים או מקורבים של אהוד אולמרט, מצאו מפלט בביטאון הבית שלהם, "ידיעות אחרונות", שבסוף השבוע האחרון אירח על שער אחד המוספים "אחד משלהם", בני שטיינמץ. לפי הפרסומים באתרים הכלכליים, המיליארדר הזה נמצא עכשיו בצרות. עסקיו באפריקה נמצאים כעת בסימן שאלה מכיוון שביבשת מתחילים לשאול אם זיכיונות לכרות אוצרות טבע ניתנו כדין.

והנה "האלכסון", כלומר ההסבר שמאחורי הקלעים למה שמופיע בגלוי: שטיינמץ הוא מקורב לאהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, המקורב לאחד נוני מוזס. וכך, האם מקרי הוא שהחבר של אהוד אולמרט קיבל בסוף השבוע את השער של אחד המוספים בעיתון הבית של ראש הממשלה המורשע (שערעור המדינה בעניינו יתחיל להישמע מחרתיים בביהמ"ש העליון).

ב"ידיעות אחרונות" היו מתים לתפוס את נתניהו על משהו. בשבוע שעבר הם הצליחו. הם חשפו ופירסמו כי בקומה השמינית של משרד ראש הממשלה, ליד המזנון, פועלת מכונה למכירת סיגריות. העיתון הודה שאין כרגע שום דבר לא חוקי בעניין הזה, אבל כשמחטטים ומחפשים משהו נגד נתניהו, משתמשים במה שיש.

גם אם מדובר בדברים מופרכים, גם אם "פרשות" שפורסמו בכותרות־ענק מסתיימות בקול דממה דקה. גם אם כל זה רק מסב נזק לדימויו של ראש הממשלה, ושל ישראל בכלל, בזירה הבינלאומית.

כי כך פועלת שיטת "האלכסונים". נוני מוזס יודע היטב שנתניהו הוא לא חבר של הטייקונים עם החשדות באפריקה, והוא מעז לגבות מיליארדים מברוני הגז וממיליארדי הסלולר. דומה שבממלכת נוני מוזס דווקא אוהבים את הטייקונים, דומה שיש שפה משותפת. נתניהו לא שייך לחבורה הזו. הוא אאוטסיידר. וב"ידיעות" לא אוהבים מישהו שאינו "אחד משלנו".

http://www.israelhayom.co.il/article/97829


#228,יהארץ הוא המעוז לדמוניזציה ולדה-הומניזציה ומכון היצוא של תעשיית השקרים / ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.07.13 בשעה 08:51
בתגובה להודעה #0
בין הומניזציה לדה-הומניזציה / בן דרור ימיני

מאיר וענונו, יו"ר סניף הליכוד בזכרון יעקב וחבר מרכז, היה השבוע ברמאללה. הוא פגש את יאסר עבד רבו ובכירים פלסטינים נוספים. הוא לא הפך לאיש שמאל. יש לו עמדות לאומיות מוצקות. זה לא סותר את הנכונות שלו לדבר עם פלסטינים. ברמאללה הם העלו שוב את הדרישה לשחרור עצירים. וענונו התנגד. מדובר גם בטרוריסטים שרצחו ידיד טוב שלו. נתניהו כבר הקפיא את הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים, הוא מוכן למו"מ ללא תנאים מוקדמים, אז מדוע אתם לא באים, הוא שאל את הפלסטינים. וענונו היה אחד מתוך קבוצה של פעילי ש"ס וליכוד שמקיימים ערוצי הידברות עם פלסטינים, בחסות יוזמת ז'נבה.

יש שתי דרכים לשנות משהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדרך הפופולרית והרווחת היא לומר לעולם שהישראלים הם חבורה של פושעים, קולוניאליסטים, רוצחים, תאבי דם. הדרך השנייה היא להציג את הישראלים, וגם את הפלסטינים, כבני אדם. הם אמנם במחלוקת קשה, אבל בשני צדי הסכסוך חיים אנשים בשר ודם. לא כולם רוצחים. לא כולם תאבי דם. יש בתוכם גם כאלה שרוצים שלום.

חלק ניכר ממה שהיה פעם השמאל הישראלי אימץ את הדרך הראשונה. הוא עוסק באיסוף אובססיבי של עדויות על פגיעות בזכויות אדם. לפעמים יש לו טענות צודקות. הבעיה היא שהוא עוסק גם, לפעמים בעיקר, בפברוק ובניפוח, וחלק מדוברי המחנה הזה הופכים את ישראל למדינת אפרטהייד, למבצעת ללא הפסקה של פשעי מלחמה, ויוצרים את הרושם שישראל עוסקת בדיכוי סדיסטי ובפגיעה זדונית והמונית בחפים מפשע ובילדים. חלק מהשמאל נותר נאמן למטרה הישנה של השגת הסדר. הוא מסביר ומבהיר שללא הסדר ישראל תיפגע. היא לא תהיה יותר מדינת הלאום של העם היהודי. היא תהפוך לישות אחרת.

על רקע יחסי הכוחות במרכז הליכוד, אפשר לחשוב שאין ניגוד גדול יותר מהניגוד בין אנשי הליכוד לבין אנשי מתווה ז'נבה. והנה, הם מדברים. הרווח כפול. גם דיאלוג בין מה שעדיין קרוי ימין למה שעדיין קרוי שמאל, וגם דיאלוג בין הימין לפלסטינים. זה לא חדש. היו כבר הרבה מאוד מפגשים כאלה בשנות התשעים. הם לא הובילו לכלום. האינתיפאדה השנייה פרצה למרות אלף ואחד פרויקטים של הבנה ושיתוף פעולה במסגרת מה שהיה קרוי אז "people to people". יש שמאל שהרים ידיים ופנה למחוזות של ייאוש וניכור והאשמת ישראל בכל עוולות העולם. ויש שמאל שמסרב להתייאש.

כך שהחלוקה איננה בין שמאל לימין. החלוקה היא בין מחנה הדה-הומניזציה ודמוניזציה, של יהודים וערבים, לבין מחנה ההומניזציה, שגם בו יש יהודים וערבים. במובן הזה, מתווה ז'נבה קרוב יותר לפעילי הליכוד מאשר לפעילות "קואליציית נשים לשלום", שעסוקות בסגידה לחנין זועבי, בעידוד ה-BDS וברדיפת ישראלים. מחנה השלום האמיתי, מחנה ההומניזציה, חושב שגם פלסטינים, גם ישראלים, ואפילו אנשי ימין, הם בני אנוש. יש מחלוקת פוליטית קשה. אבל מדובר בבני אדם. בשעה ששמאל הדמוניזציה מנפנף בחוליגנים מקרב אוהדי בית"ר וחוגי "תג מחיר" כדי להוכיח שישראל היא מפלצת, אנשי ההומניזציה, פעילי שמאל וימין, מגיעים יחד לרמאללה.

מאז ועידת דרבן לקה חלק ניכר מהשמאל הישראלי בתסמונת דרבן. מדובר במחלה קשה. היא הצמיחה גידולי פרא כמו אברום בורג, היא פגעה בחלקים ממרצ, והיא חדרה לתוככי חלק מהגופים שנתמכו על ידי הקרן החדשה. התסמונת הזאת הפילה הרבה מאוד חללים. תרתי משמע. היא הרחיקה את השלום. היא חיזקה את הסרבנות הפלסטינית. היא המאיסה את השמאל על כלל הציבור. היא הפכה את המילה "שלום" למילת גנאי. אלא שאפשר גם אחרת. לא דה-הומניזציה אלא הומניזציה. גם של הפלסטינים בעיני הישראלים. גם של הישראלים בעיני הפלסטינים.
כדאי שכל אדם הגון יעשה חשבון נפש: לאיזה מחנה אני שייך? כולנו חייבים בחשבון נפש. גם עבדכם הנאמן.

הקוריוז הישראלי

קוראים לו ג'ורג' גלאווי. פעם הוא כיהן כחבר פרלמנט מטעם הלייבור הבריטי. עם השנים העמדות שלו הפכו ליותר ויותר רדיקליות. ב-2003 הוא גורש מהלייבור. הוא חזר לפרלמנט, הפעם מטעם מפלגה שהקים בשם "רספקט". היו שמועות שהתאסלם, משום שלבוחריו, מאזור שמאוכלס בעיקר במוסלמים, הוא דיבר בשפה שלפיה היה נדמה שהוא כבר אחד מהם.

ההזדהות הטוטלית שלו עם החיזבאללה והחמאס גרמה לכך שהוא גורש ממצרים, וגם ממשלת קנדה מנעה את כניסתו. אפילו בריטניה, שבה יש עודף של "כוחות פרוגרסיביים", החלה להבחין שהאיש חצה את כל הקווים האדומים. ההזדהות שלו עם הג'יהאד הגלובלי הפכה לטוטלית. גלאווי שיבח והילל את הטרור שפגע בחיילים בריטיים, אבל הוא לא נהפך למהדורה מתקדמת של הלורד "האו-האו". הוא הפך לקוריוז. כי זה הסיפור בחברה דמוקרטית בתנאי שלום. גם לקוריוזים, גם לסוטים, יש זכות קיום. אין שום צורך לקחת אותם ברצינות.

יש תופעות דומות בישראל. עיתונאי שהיה פעם מקורב ללייבור הישראלי, ושימש אפילו כעוזר של שמעון פרס. עם השנים הוא הלך והקצין. הוא התמחה בפרסום "ידיעות" שלא היה בהן שמץ של אמת. לאבו-מאזן הוא קרא "שטן" משום שהוא משתף פעולה עם ישראל. אחד מהשיאים שלו היה באוקטובר 2012, כאשר הכתיב לעיתון שלו כותרת ראשית על כך שרוב הישראלים רוצים מדינת אפרטהייד. עברו יומיים והעיתון נאלץ להתנצל. אלא שגם זה לא הספיק. האיש ממשיך לדהור. לפי הכתבות שלו ישראל היא לא מדינה. היא מפלצת. בשבוע שעבר הוא פרסם קריאה לפלסטינים לצאת למרד. "המשטרים שנגדם קמו עמי ערב היו ברובם אכזריים פחות ממשטר הכיבוש הישראלי", הוא כתב, כדי להעביר את מרחץ הדמים מסוריה לישראל. פעם היה לנו עזמי בשארה, אז חבר כנסת, שיצא בקריאה דומה מדמשק. עכשיו יש לו תאום יהודי.

כמו בבריטניה, גם בישראל אין שום דרישה, וטוב שכך, להעמיד את האיש לדין. נכון שהוא חצה את הקווים האדומים, ונכון שמדובר בהסתה לאלימות, אבל זוהי הדמוקרטיה. מכופפים את החוק כדי לא להפוך את הדובר לסוג של קדוש מעונה. ייתכן שהאיש רצה בכל מאודו לחולל מהומה. ייתכן שהוא רצה שחברי כנסת יפצחו בקריאות לחקירה פלילית. אבל כלום לא קרה. אף אחד לא התרגש. האיש כנראה מתפלץ.

אלא שיש הבדל בין אנגליה לישראל. גלאווי הפך שם לקוריוז. הוא מוחרם אפילו באוניברסיטאות, שהן לא בדיוק מעוז של חוגי השמרנים. ובישראל, לעומת זאת, הכפיל של גלאווי הוא האיש החזק בעיתון יומי לאנשים שחושבים שהם חושבים. יש אמנם עורך ראשי, אבל יש את האיש ששולט באמת. מן הסתם, הזהות בינו לבין בעל העיתון עושה את שלה. בעולם הרחב יש עדיין מי שחושבים שמדובר בעיתון ובעיתונאי רציניים. הם הפכו למקור מרכזי בכל פרסום אנטי-ישראלי. זה לא המעוז המרכזי לביקורת על מדיניות שראויה לביקורת. זה המעוז לדמוניזציה ולדה-הומניזציה. זה מכון היצוא של תעשיית השקרים.

הבעיה איננה בעיתון הספציפי. הבעיה היא שבמקום להפוך לקוריוז, האיש הזה הוא אורח כבוד בבמות ציבוריות, ברדיו ובטלוויזיה, וגם בתקשורת הציבורית. זה לא שמסכימים אתו. אלא שגם עורכים ושדרנים שרחוקים מדעותיו חושבים שזה ראוי להעניק לאיש הזה עוד ועוד פתחון פה. מין קטע שכזה. מפגן של כאילו פתיחות ונאורות.

לרגע, רק לרגע, יש לנו מה ללמוד מבריטניה. גם שם יש קוריוזים. גם שם הדמוקרטיה מסוגלת לאפשר להם קיום. אבל שם לפחות יודעים שמדובר בקוריוז.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4569#resp_blog_446028



#229,ילמה ח''כ מיקי רוזנטל לא רצה ערוצי חדשות בכבלים ובלוויין?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.07.13 בשעה 16:23
בתגובה להודעה #0
האם לא היה ראוי שהח"כ ההגון, אביר איכות השלטון שלפני פחות משנה עבד בערוץ 10, יפסול את עצמו - ולו רק מטעמים של נראות - מהדיון בוועדת הכלכלה?

ח"כ מיקי רוזנטל הוא לוחם ידוע בתאגידים הגדולים. השבוע, למשל, הוא יצא בוועדת הכלכלה נגד יוזמתו של שר התקשורת גלעד ארדן להקים ערוצי חדשות בהוט וב-yes.

"אלה גופים עם אינטרסים כלכליים מאוד גדולים, והשליטה שלהם בערוצי חדשות מאוד בעייתית", הוא אמר - ולחץ להוציא את היוזמה הזו מחוק ההסדרים ולהעביר בחקיקה רגילה, מה שבסוף אכן קרה.

העמדה של רוזנטל התקבלה, אבל יש בסיפור הזה בעיה קטנה: הערוצים האלה יהוו תחרות לערוצי החדשות המסחריים. רוזנטל עבד בערוץ 10 לפני פחות משנה.

שאלנו את עצמנו האם לא היה ראוי שחבר הכנסת ההגון, אביר איכות השלטון, יפסול את עצמו - ולו רק מטעמים של נראות - מהדיון בוועדת הכלכלה. אבל אז התגלתה קושיה אחרת: רוזנטל בכלל לא חבר בוועדת הכלכלה. מה הוא עשה בדיון הזה? הוא היה שם כאזרח מודאג? כמומחה לתקשורת?

והנה עוד משהו: ח"כ רוזנטל מקדם לאחרונה הצעת חוק בנושא הפיקוח על הלוביסטים. הלוביסטים המקצועיים טוענים מנגד כי החוק יפגע בעבודתם, בעוד ש"לוביסטים סמויים" (כל מיני עורכי דין וחברים למיניהם - רוזנטל היה קורא להם "שקשוקות") יפעלו בכנסת בלא הפרעה. זה אירוני כי במובן מסוים, ההשתתפות של רוזנטל בדיון הזה היא סוג של לוביזם עבור ערוצי החדשות.

העברנו את התהיות האלה לאנשיו של רוזנטל. לא קיבלנו תשובה. אולי היינו צריכים להפתיע אותו בכנסת בסגנון "בולדוזר".

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000862946#fromelement=hp_morearticles



#230,יהתקשורת הישראלית לא תשתנה / ימיני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.09.13 בשעה 18:11
בתגובה להודעה #0
מדינה בפיצול אישיות

אין לנו מדינה אחת. יש לנו שתיים. אחת שמצטיירת מהתקשורת, והשנייה שהיא הרבה יותר מוצלחת. דברים שכדאי לזכור, לפחות כדי לשפר את מצב הרוח לכבוד ראש השנה

באותו שבוע שבו פורסמו הידיעות על מפנה במדיניות האיחוד האירופי כלפי סימון מוצרים מההתנחלויות, והפסקת מימון למחקרים שמקורם בשטחי יהודה ושומרון, קרה דבר נוסף. מועצת המחקר האירופית (ERC) פרסמה את רשימת מענקי המחקר שלה למדענים הצעירים הנבחרים, לשנת 2013. מדובר באחת מקרנות המחקר החשובות ביותר בעולם, אם לא החשובה ביותר. בשנים קודמות כבר עסק הטור הזה באותה מועצת מחקר אירופית. התברר אז, שפר-קפיטה, ישראל היא המובילה בין מדינות אירופה (ישראל חתומה על הסכמי שיתוף פעולה עם האיחוד, והיא חלק מאירופה בהקשר הזה). בהתייחס למצבה הפוליטי של ישראל, זו הייתה הפתעה כבר לפני שנים. נקודת אור. הנה, למרות הדימוי השלילי של ישראל, בעיקר באירופה, האירופים פוסקים לגופו של עניין.

כך שדווקא על רקע הגברת המתיחות בין האיחוד האירופי לישראל, פרסום התוצאות לשנת 2013 הוא חשוב במיוחד. מסיבות לא ברורות, לא היה לכך כל אזכור בתקשורת הישראלית. התמיהה גדולה במיוחד, משום שהתוצאות היו מדהימות. ישראל התעלתה על עצמה. בריטניה, במקום הראשון, זכתה ב-60 מענקי מחקר; גרמניה זכתה ב-46; וישראל, במקום השלישי, זכתה ב-32 מענקי מחקר. אבל זה לא המקום השלישי. משום שאוכלוסיית בריטניה היא 63 מיליון, אוכלוסיית גרמניה היא 82 מיליון, ואוכלוסיית ישראל היא כ-8 מיליון. בבדיקה לנפש (פר-קפיטה), ישראל נמצאת הרחק במקום הראשון, מעל כל המדינות המשתתפות. בנוסף, רוב מענקי המחקר למדענים צעירים מישראל ניתנו בתחומי מדעי החיים, הנדסה ומדעים מדויקים, ורק מיעוטם למדעי הרוח והחברה, באופן יחסי, יותר מאשר מדינות אחרות. בבדיקה לפני אזרחות, המשקל הישראלי עולה, משום שבנוסף ל-32 הצעות המחקר הזוכות שמקורן בישראל, יש הצעות נוספות של ישראלים, שמקורן במדינות אחרות.

עכשיו כדאי לדבר על פרופורציות. המידע, השגוי בחלקו, על חרם אירופי גם בתחום שיתוף הפעולה המדעי, זכה לכיסוי תקשורתי אדיר. בסופו של דבר מתברר שלא מדובר בחרם, אלא בצעדים הרבה יותר מוגבלים וחסרי משמעות. ודווקא המידע החשוב, על שיתוף הפעולה המדעי שמתרחש בפועל, זכה לכיסוי אפסי, אם בכלל.

אלה הפנים הכפולות של ישראל. מדינה בפיצול אישיות. אנחנו אלופי העולם בהלקאה עצמית. אנחנו יודעים להפוך עכבר לפיל. אבל אנחנו מתעלמים לחלוטין מהתמונה הגדולה יותר. הדברים הללו אינם זריקת הרגעה או הרדמה. הרי הבעיות האסטרטגיות של ישראל הן מהמסובכות בעולם. הרי ישראל הוקמה משבעים גלויות. הרי רוב מוחלט של אלה שהגיעו לישראל, ממזרח אירופה וממדינות ערב, נעדרו כל מסורת דמוקרטית. הרי כמות החקלאים והאגרונומים מתוכם הייתה אפסית. אבל בפרק זמן של פסיק היסטורי, הוקמה כאן מדינה לתפארת. נכון, הבעיות עדיין אדירות. מחירי הדירות גבוהים באופן מפלצתי. נכון, הישראלים הם חוצפנים, מלכלכים וחותכים תורים. נכון, אדיבות היא לא סימן ההיכר. אבל כל אלה מתגמדים כאשר חושבים על נקודת ההתחלה. עברנו כברת דרך מדהימה. ועוד נעבור.

* * *

כך שפעם או פעמיים בשנה מותר לנו להביט בתמונה הגדולה יותר. איך זה, צריך לשאול, שעם מערכת חינוך כל כך פגומה, המדענים הצעירים של ישראל מגיעים שוב ושוב לפסגה. כשנתונים דומים הסתמנו כבר לפני עשור וחצי, הטענה הייתה שבעוד חמש עד עשר שנים, הכל ישתנה, משום שפעם היה חינוך נפלא, ובעוד עשור יגיעו בוגרי החינוך החדשים, ואז תתרחש הנפילה. השנים עוברות. לא רק שאין נפילה, אלא שיש עלייה בהישגים. ואיך אפשר ליישב את הנתונים על הישגים נמוכים במבחנים בינלאומיים, עם ההישגים האדירים של יותר ויותר חוקרים צעירים?

ובכן, לפי מדד שפרסם ה-OECD, ישראל נמצאת באחד המקומות הגבוהים בעולם במדד ההשכלה הגבוהה. רק ביפאן ובקנדה יש יותר בעלי תואר גבוה. בנוגע לאירופה, ישראל היא מדינה המובילה. כאשר מדברים אצלנו על "בריחת מוחות", צריך לזכור ולהזכיר שבישראל הולך ונוצר עודף של בעלי תארים שלישיים. גם התרחבות ההשכלה הגבוהה בישראל אינה יכולה לספק עבודה לכל בעלי התואר השלישי. ולכן, מכיוון שיש מדינות שבהן יש מחסור, ישראל מייצאת גם מוחות. ההפסד כולו שלנו, אבל זה לא נובע ממחדל, אלא דווקא מהתפתחות ההשכלה הגבוהה.

* * *

ובכל מקרה, ההישגים אינם פועל יוצא רק של השכלה גבוהה. ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהשקעה במחקר ופיתוח. 4.3% מתוצר הלאומי. יש ויכוח על חלוקת ההשקעה, בין המגזר העסקי לבין המגזר הציבורי והאקדמי. חלק ניכר מהצמיחה נזקף דווקא לטובת המגזר העסקי, ולא למגזר האקדמי. כך שהחידושים וההמצאות שמייצר המגזר העסקי הופכים את ישראל למדינה מובילה בתחומים כמו היי-טק, השקיה והתפלת מים. תחום ההיי-טק מצוי בכותרות. אבל הוא לא החשוב ביותר. בזכות מתקנים מתקדמים להתפלת מים, "בעיית המים" של ישראל בעצם עומדת להיעלם. יש לכך השפעה ממשית גם על היחסים עם המדינות השכנות בכלל ועם הפלסטינים בפרט. הרי רק לפני עשור עוד היו דיבורים על כך שמשבר המים יגרום למלחמות. הנבואות הללו נופצו לנוכח הקמת מתקני התפלה חדשניים, שכבר עכשיו מספקים מי שתייה יותר מהכינרת.

* * *

המצב אינו שונה במדדים הומניטאריים אחרים. כך, למשל, תוחלת החיים בישראל, שמתקרבת ל-82, היא מהגבוהות בעולם. אנחנו בעשירייה הראשונה. לפני מדינות כמו שבדיה, גרמניה, צרפת ולוקסמבורג, ובעצם, לפני רוב מדינות אירופה. ובכלל, בתחום הבריאות מצויה ישראל במקום השישי בין מדינות ה-OECD. מקום מכובד. גם בתחום תחושת הרווחה, אנחנו במקום ה-13 הגבוה, לפני מדינות עם הכנסה לנפש כפולה, כמו לוקסמבורג. בתחום השיכון אנחנו מפגרים מאוד מאחור. לתשומת לבו של שר האוצר. זו הבעיה המעיקה יותר על צעירים. בתחום האנרגיה הירוקה, ישראל תופסת את המקום הראשון בעולם בשימוש באנרגיה סולארית פר-קפיטה. ישראל מובילה גם בתחום הפטנטים, פר-קפיטה, בתחום אמצעים רפואיים, ומקום שני בעולם, לאחר ארה"ב, בתחום הביו-רפואי. בשנים האחרונות ירדה ישראל מהמקום המאוד גבוה בתחום הפרסומים המדעיים. אבל זה קרה בגלל שחלק ניכר מתחומי המחקר והפיתוח, כאמור, עברו לסקטור הפרטי. ובזכות היוזמה הפרטית, מגיעה ישראל למקום הראשון בעולם בתחומי ההתפלה וההשקיה. זה אולי לא מייצר מאמרים בכתבי עת יוקרתיים. אבל זה מייצר ערך מוסף מיוחד לאנושות, הרבה יותר מיצוא נשק, שגם הוא, בנסיבות הקיום שלנו, הפך לתחום כלכלי.

* * *

כל הנתונים הללו, יהיה מי שיאמר, מתגמדים מול אתגרי הביטחון השוטף של ישראל. אנחנו בגיהינום, עם סכסוך בלתי פתיר, שיוצר טרור, לעומת השקט והשלווה של מדינות העולם החופשי. זו עוד הזיה. גם בתחום הזה כדאי להביט במציאות כפי שהיא.

ובכן, לפני חודשים אחדים נעצרו בבריטניה 11 חברים בחוליית טרור, שתכננה לבצע שמונה פיגועי התאבדות באותו זמן. זה היה אמור להיות פיגוע בדרגת פיגועי התופת שזעזעו את העולם בספטמבר 2001. רק בנס, ובעבודת מודיעין ראויה, הפיגוע לא יצא לפועל. ברקע הולך וצומח הדור הבא. השנה אותרו 750 צעירים בני פחות מגיל 12, רובם מוסלמים, קטינים לכל דבר ועניין, שהם בבחינת "סיכון לרדיקליזציה". במילים פשוטות יותר, מדובר בצעירים מאוד שעוברים שטיפת מוח איסלאמיסטית. ובכלל, כמות ההתרעות על טרור באירופה, וכמות החשיפה של תאי טרור, גדולה יותר מזו שבישראל.

טרור? בריטניה? הרי אפילו מה שהיה "הכיבוש" של עיראק כבר הסתיים. אז מה יש להם נגד בריטניה? איך זה שדווקא שם פורחת רדיקליות כזאת בקרב ילדים? ולמה לבצע פיגוע המוני וכואב כל כך? כל ניסיון להבין את הטרור ואת החינוך לטרור צפוי לכישלון. מה שקורה בבריטניה רק פותח את הצוהר לתהליכים הרבה יותר עמוקים שעוברים על אירופה.

בזמן שהבריטים עדיין היו שקועים הרבה יותר באפגניסטן, הם נתקלו באנגלית במבטא בריטי ברשתות הקשר של הטליבאן. מתברר שהלוחמים מולם היו מוסלמים בריטיים שהתנדבו לסייע לג'יהאד הגלובלי. ההערכות מדברות על 4,000 בריטים שיצאו מבריטניה כדי להיות חלק מהמאבק. ייתכן שצעירים בריטיים נלחמו שם, הרגו ונהרגו, עם בני כיתתם. נכון לעכשיו, מאות צעירים מאירופה מבלים בצד של ג'בהת אל-נוסרה, הסניף של אל-קעידה בסוריה. לפי הערכות גורמי המודיעין, הצעירים הללו הם פוטנציאל הטרור שיחזור בשלב כלשהו לאירופה.

* * *

מה הקשר אלינו? מנגנון אדיר עוסק בשכנוע, חיצוני ועצמי, ש"הכיבוש אשם". כמו בכל תחום, גם בתחום הזה עיניים לנו ואנחנו מסרבים לראות. הצעירים בבריטניה לא עברו חוויות משפילות במחסומים. אף אחד לא עצר את האח שלהם באמצע הלילה, על ידי יחידות אכזריות של משמר הגבול. הם חיים בקהילות רב-תרבותיות שזכו לברכת המדינה, לסיוע, לאזרחות מכלילה ושווה. והתוצאה העצובה היא, שיש שם, באופן יחסי ומוחלט, יותר חסידי טרור ויותר מעורבים בטרור, מאשר בקרב ערביי ישראל. כלומר, אין שום קשר בין אותה הלקאה עצמית, לבין המציאות. יש צורך בשינוי המציאות. יש צורך במאמץ כן לפתרון הסכסוך. יש צורך בהפרדה. אבל יש צורך לזכור דבר נוסף: אין שום ייחודיות באתגרים שאתם מתמודדת ישראל. ובעצם, בהתחשב בקונפליקט הישראלי-ערבי, הרי שאיומי הטרור על ישראל מתגמדים לעומת מה שקורה במדינות שבהן אין "כיבוש" שנמשך עשרות שנים. האיום קיים, גם ללא כיבוש, ללא השפלות, ללא מעצרים מטרידים באמצע הלילה, משום שהון אדיר זורם למנגנוני ההסתה, ומשום שמי שמחובר להטפות השבועיות של הפוסק המוסלמי החשוב ביותר של הדור הנוכחי, יוסוף קרדאווי באל-ג'זירה, זוכה למנת רעל שבועית של שנאה. משום שהאיש הרע הזה הוא תומך נלהב של היטלר והשמדת היהודים. ולמרות זאת, בחוגים מסוימים בעולם החופשי הוא נחשב ל"מתון". מי שמושפע ממנו, ומהדומים לו, פונה לדרך הג'יהאד בלי שום צורך בכיבוש. ההשפעה שלו על הרדיקליזציה, ובעקבות כך על הפנייה לטרור, גדולה בערך פי אלף מהשפעת "הכיבוש הציוני". זה קורה בבריסל, בשטוקהולם, במרסיי ובלונדון. וזה קורה אפילו יותר ממה שזה קורה ברהט ובסכנין. כך שערביי ישראל ראויים להערכה ולהוקרה.

* * *

אנחנו חוגגים את השנה החדשה, בתקווה שתבוא עלינו לטובה. אין לנו צורך בעיתונות מסוג "פרבדה", כדי לספר לעצמנו על היבולים הנפלאים, כשהמשק והכלכלה והחברה והשלטון הולכים ונרקבים. אצלנו זה קצת הפוך. אנחנו עוסקים הרבה יותר בסיקור השלילי, אבל בפרופורציות שמוחקות לחלוטין את ההישגים, את הצמיחה, את התמונה הגדולה.

התקשורת הישראלית לא תשתנה. וזה גם לא ברור מאליו שהיא צריכה להשתנות. מה שכן ברור הוא, שלפעמים מותר להציג גם את ישראל היפה והפורחת, המתקדמת, שהתרומה שלה לאנושות, פר-קפיטה, היא ככל הנראה הגבוהה בעולם. זו ברכת ה"שנה טובה" שלנו לעולם. וזו התזכורת שלנו לכך שעם כל הבעיות, יש לנו גם מדינה נפלאה.

שתהיה לנו שנה טובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4640#responses



#231,יהרב שמואל רבינוביץ יגיש פינה חדשה בזכיינית ערוץ 2 ''רשת''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.10.13 בשעה 10:19
בתגובה להודעה #0
רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ, נוסף למגישי פינות בתכנית "באים לשבת" המשודרת בזכיינית ערוץ 2 'רשת'. יצויין, כי העיתונאי קובי אריאלי הצטרף לאחרונה גם הוא לתכנית (ברנז'ה, עיתונות)

פינת הרב: הגאון הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, החל להגיש פינה תורנית חדשה בתוכנית 'באים לשבת' בהגשת מנחם טוקר בערוץ 2.

הרב רבינוביץ החל כבר השבוע בהגשת הפינה שעוסקת בפרשת השבוע ובכך הוא מצטרף לשורה מצומצמת של רבנים חרדים, המגישים פינות בערוצי הטלויזיה.

העיתונאי מנחם טוקר הנו המנחה החרדי הראשון של תכנית אירוח בזכיינית רשת המשודרת בערוץ 2 ובימים אלו מציין טוקר שידור של 70 תכניות ברצף.

העיתונאי והסאטיריקן קובי אריאלי הצטרף בימים אלו גם הוא לתכניתו של טוקר והחל להגיש פינה שבועית בתוכנית.

בתכנית 'באים לשבת' ששודרה בערב יום כיפור האחרון, נמדדו 7 אחוזי רייטינג, נתון נדיר לכשעצמו עבור תכנית אירוח מגזרית.

http://www.kikarhashabat.co.il/הרב-רבינוביץ-בפינה-חדשה-בערוץ.html

* אחרי עשרות שנים של הדרת הדת מהמרחב הציבורי הגדול על ידי הקרן החדשה, בג"צ וכל השמאל בתקשורת, חוזרת היהדות בצעדים מדודים למרחב!



#232,יעיתון ''הארץ'' בשיעור על אומנות הסיכול הממוקד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.10.13 בשעה 07:19
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.10.13 בשעה 07:46 בברכה, ליה
 
לפני שלושה שבועות חשף עיתון "הארץ" על עמוד השער שלו, ש"יועץ יחיד יכריע בויכוח על ספר האזרחות". כותרת הידיעה עשתה הכל כדי שנבין כמה שיותר מהר שהיועץ הזה הוא איש ש"הארץ" ממש לא אוהב, ופרטה שמדובר ב"מרצה שמרן מבר אילן וממנסחי חוק הלאום". שלוש תכונות רעות, איזה ביש מזל, התנקזו להן אל איש אחד. גם "שמרן", גם "מבר אילן" וגם "ממנסחי חוק הלאום". לא היה חסר הרבה ש"הארץ" יגייס גם את הקרחת המתקדמת שלו כדי להסביר עד כמה אינו ראוי לתפקיד.

"הארץ" מנהל קמפיין נגד השינויים בספר ללימוד אזרחות, שאליו עוד נגיע בהמשך, וזו אג'נדה לגיטימית שלו. הבעיה מתחילה כאשר ההתגייסות הפנאטית הכמעט דתית לעניין הזה מביאה את העיתון לאבד את הראש. האם הקביעה שהיועץ הזה "שמרן", היא קביעה עיתונאית שמקומה בדיווח אינפורמטיבי? ספק. שהרי מי קובע מיהו שמרן ומי לא? אבל זה כמובן לא העניין החשוב. העניין החשוב הוא שמי שערך את העמוד הזה היה משוכנע שאם יכתוב בכותרת שהאיש הוא "מרצה בבר אילן", זה לבד יעשה את העבודה. נו, אתם יודעים, הוא קורץ לקוראים. בר אילן, דתיים, יגאל עמיר. יש עדיין מישהו שמוכן שהטיפוס הקיצוני הזה יקבל גישה ללימודי האזרחות של ילדינו?

אגב, מקריאת הידיעה כולה ניתן היה ללמוד שהשמרן הזה, ד"ר אביעד בקשי שמו, הוא "מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטאות בר אילן, חיפה והקריה האקדמית אונו". אופס. מסתבר שלא רק בבר אילן הוא מלמד. אז למה, אם כן, דווקא בר אילן זכתה להגיע לכותרת? משום שזו דרכו של עיתון "הארץ", המתמחה בסיכול ממוקד ובלתי ענייני כזה של מושאי דיווחיו, לעשות את העבודה. פעם, כשרצה לחסל שופט שקיבל החלטה שישיבת המערכת לא אהבה, נשלח לביתו עם שחר צלם פפראצי כדי שיתעד אותו יוצא מתפילת שחרית, על מנת שניתן יהיה לפרסם למחרת את תמונתו עם הטלית ביד, שנדע כולנו עם מי יש לנו עסק. בהזדמנות אחרת, כששופטת שחררה ממעצר מי ש"הארץ" סבר שלא צריך היה לשחרר, קראנו למחרת כי לפני כמה עשרות שנים היא נטלה חלק בייסודו של ישוב חדש בבקעת הירדן. מתנחלת, יעני.

ומכיוון ש"הארץ" קבע כך את כללי המשחק, בואו נשחק איתם עוד קצת, שהרי לכל מטבע יש שני צדדים.

ביום שישי שעבר בישרה כותרת על שער העיתון כי "ספר האזרחות החדש מצניע את הפן הדמוקרטי של ישראל, יוצא נגד התבוללות וקובע שלמיעוט אין זכות בעיצוב המדינה". ומי קובע כי כך אכן הם פניו של הספר האיום הזה? בכותרת הידיעה עצמה יש תשובה. "דוח שיזמו עמותות חברתיות". עבור מי ש"עמותות חברתיות" מצלצל לו כמו ארגונים שמחלקים תנורים לקשישים לקראת החורף או תנועות שנלחמות להורדת מחירי הקוטג', מגלה קריאת הטקסט כי "העמותות החברתיות" הללו שמימנו את הוצאת הדוח, הן האגודה לזכויות האזרח ומרכז דיראסאת. את האגודה לזכויות האזרח כולנו מכירים. מרכז דיראסאת, לפי אתר האינטרנט שלו, "מתמקד בהתוויית מדיניות אסטרטגית ראויה לחברה הערבית-פלסטינית בישראל". מי שחיברה לפי הזמנת שני הארגונים האלה את הדוח, שקובע שספר האזרחות החדש הוא ספר מוטה אידיאולוגית, היא הד"ר הללי פינסון, פעילה בארגון סולידריות שיח' ג'ראח. פינסון זכתה לפני שנתיים להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי של תנועת הסרבנות "יש גבול", "בשם המאבק הפלסטיני-יהודי המשותף המתנהל בשייח ג'ארח, סילואן, עיסאוויה, לוד, דהאמש וטייבה".

למה הפירוט הזה חשוב? משתי סיבות. האחת, משום שמי שמצטט את הדוח שחי