חזור חזרה לדף הקודם
כתובת פורום: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: גילוי מסמכים
מספר נושא: 27766
#0,ייש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.09.15 בשעה 12:00
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.09.15 בשעה 12:33 בברכה, ליה
 
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.

את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים - שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה - שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.


#1,יכך הפך אהרון ברק את היועץ המשפטי לממשלה לסמכות שנותנת לממשלה הוראות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.09.15 בשעה 13:07
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.09.15 בשעה 13:13 בברכה, ליה
 
אהרון ברק הביא בסדרה של מהלכים לביסוסן של שתי הלכות שאין להן בסיס בחוק:

האחת היא שהממשלה חייבת לקבל את חוות-דעתו של היועמ”ש; השניה היא שהיועמ”ש רשאי לסרב לייצג את הממשלה בביהמ”ש, אם זו פעלה בניגוד לחוות-דעתו.

לדברי פרופ' פרידמן:

“עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שקשה למצוא לו אח ורע בעולם – דין שערער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים” (עמ’ 166).

הדברים הגיעו לביטוי בוטה בפרשת הדחתם של דרעי ופנחסי. ראש הממשלה רבין התנגד בתוקף להדחה, אבל פרקליטת המדינה בייניש, שייצגה את הממשלה בבג”ץ, טענה טענות הפוכות ממה שרצה לטעון שולחה, ראש הממשלה.

הנשיא ברק קבע שאין כאן בעיה: אמנם דעתו של ראש הממשלה הפוכה מזו שייצגה ביניש, אבל דעתה המשפטית היא זו המוסמכת גם בשמו.

בכך הפך הבג”ץ את מי שאמור לשמש יועץ, לסמכות שבכוחה לדבר בשם ראש הממשלה, נוסף על כוחה לתת לממשלה הוראות.

עליון על היועץ, גם בתחום סמכותו להעמיד לדין, הוא רק הבג”ץ.

בכך נקבע כי היועמ”ש הועלה למרום הפסגה, ורק הכיסא (בית-המשפט העליון) גבוה ממנו…

השאלה, האם היועץ המשפטי לממשלה ימלא את התפקיד שנקבע לו בחוק, כלומר ייעץ לממשלה, או שמא במקום זאת ייהפך למפקדה, אינה נוגעת לא לזכויות אדם ולא לסכסוך קונקרטי כלשהו.

היא נוגעת לדרך בה המדינה מתנהלת ולשאלה מי מנהל אותה.

אפשר כמובן לגרוס שאם ימשלו בה גופים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי, ישופר מצבן של זכויות האדם. הניסיון האנושי, מכל מקום, מלמד שההיפך הוא הנכון. (עמ’ 173).

http://mida.org.il/?p=22357


#84,יאהרון ברק עוכר ישראל
נכתב על-ידי השכל הישר בתאריך 08.01.18 בשעה 04:00
בתגובה להודעה #1
איש שמאל קיצוני ביותר שונא דת וימניים

#2,יכך נוצל ''שלטון החוק'' כדי לסתום את פיותיהם של הממשלה ושריה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.09.15 בשעה 15:55
בתגובה להודעה #0
ראש ממשלה פיקטיבי

התקדים של היועץ זמיר, העיגון של השופט ברק. צריך לקרוא את הפסיקה כדי להאמין: כך נוצל "שלטון החוק" כדי לסתום את פיותיהם של הממשלה ושריה - כמו 1984 בנוסח ג'ורג' אורוול. הפרק "איך קרה שהיועץ עלה למעלה" מספרו החדש של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן

בעקבות מינויו ב-1978 של אהרן ברק לבית המשפט העליון, התמנה יצחק זמיר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאותו מילא עד 1986. ביוני 1985, בשעה שפרשת השב"כ עדיין לא פרצה במלוא עוצמתה, פרסם זמיר את ההנחיה התמוהה, שלפיה אין לנשיא המדינה סמכות לחון עבריינים לפני הרשעתם. באמצעות ההנחיה הזו ניסה זמיר ליצור כלל שיחייב את הממשלה ואת הנשיא, וכשהגיע הנושא לעליון, ביקש ברק להפוך את דעתו של זמיר להלכה מחייבת באמצעות פסק דין. המהלך נכשל. ברק נשאר במיעוט, בעוד שמאיר שמגר ומרים בן פורת קבעו ברוח פסיקה קודמת כי חוות דעתו של זמיר שגויה.

אבל הכישלון הנקודתי הזה אינו מאפיל על העובדה שבסדרת מהלכים נוספת עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שקשה למצוא לו אח ורע בעולם - דין שעִרער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים. הם עשו זאת תוך עמידה נחושה על עמדה קיצונית וחריגה בשתי סוגיות: הראשונה - תוקפה של חוות דעתו של היועץ המשפטי, ועד כמה היא מחייבת את הממשלה. השנייה - ייצוגן של המדינה ורשויות השלטון בבתי המשפט, ולא פחות מכך: מי, מתי ולמה יכול להחליט כי המדינה, הממשלה, רשות כלשהי או בעל תפקיד אינם ראויים לייצוג.

כזכור, הוויכוח על סמכויות היועץ המשפטי לממשלה פרץ כבר בימי היועץ הראשון, יעקב שמשון שפירא. הוא החריף מאוד בהתנגחות בין שר המשפטים דב יוסף לבין היועץ גדעון האוזנר. ועדת אגרנט, שמונתה כדי לבחון את הנושא, קבעה שהיועץ המשפטי עצמאי בהחלטותיו בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובעניין הזה הוא אינו כפוף להוראות שר המשפטים - אף שעליו להתחשב במדיניות הממשלה (למשל, להיאבק בעבירות מסוג מסוים) ולהתייעץ עם השר בתיקים בעלי משמעות ביטחונית או ציבורית. ההחלטה התפרשה כניצחון של היועץ, אך הישגיו בתחומים אחרים היו פחות מרשימים. האוזנר גרס שחוות דעתו מדריכה את הממשלה "כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת".

שר המשפטים סבר ש"תיטיב הממשלה לעשות אם בדרך כלל תקבל את עצתו של היועץ המשפטי שלה" - אך היא אינה חייבת לעשות כן. בעניין זה קיבלה הוועדה את עמדת השר, כי: "הסדר הטוב במדינה (מחייב) כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת רשאית הממשלה... להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים לפי שיקול דעתה שלה."

הדברים ברורים: היועץ, כפי ששמו מלמד, מייעץ. אם חוות דעתו הופכת מחייבת, הוא חדל להיות יועץ והופך לשופט, ודין חוות דעתו כדין פסק דין.

לכל היותר תוכל הממשלה לערער עליו לבית משפט. מעבר לאבסורד שיש בפניית הממשלה לבית משפט נגד היועץ המשפטי שלה, מתעוררת השאלה מי ייצג אותה בהליך הזה. אם יהיה זה היועץ המשפטי, הסיכוי שהוא יטען נגד חוות הדעת של עצמו נמוך למדי. לכן, מסקנתה של ועדת אגרנט כי חוות דעתו של היועץ אינה מחייבת את הממשלה - הגיונית וסבירה.

אלא שאת אנשי אסכולת העצמת כוחו של היועץ המשפטי זה לא שִׁכנע. ב- 1986 נשא יצחק זמיר הרצאה, שפורסמה בחוברת אוקטובר של "עיוני משפט" תחת הכותרת "היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון". באותם ימים היה על זמיר לסיים את תפקידו בנסיבות שהיו עבורו לא קלות. אפשר להבין את תחושותיו, אך אין בכך כדי להצדיק את הדרך שבה תיאר את החלטות ועדת אגרנט: "הוועדה הכריעה באופן חד משמעי בזכות עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה." ולפיכך, "מקום שקיימים חילוקי דעות בין השניים, נתונה ההכרעה הסופית בידי היועץ המשפטי." הדברים, בלשון המעטה, רחוקים מלשקף את מה שנאמר בדו"ח. הם אכן נכונים לגבי סמכות היועץ בתיקים פליליים ספציפיים, אבל בנוגע לתוקפן המחייב של חווֹת הדעת של היועץ המשפטי נאמרו דברים שונים בתכלית.

בכל זאת, זמיר מוסיף ומפרט שני כללים שהעניקו עוצמה ליועץ: "כלל ראשון, שגם הוא מצא ביטוי בדו"ח ועדת אגרנט...

אומר שחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה משקפת מבחינת הממשלה את החוק... יוצא שהממשלה צריכה לנהוג... על פי חוות הדעת של היועץ." זאת, כאשר מסקנתה של ועדת אגרנט היתה שונה בתכלית. ראשית, נאמר בה כי הממשלה תתייחס "בדרך כלל" לחוות הדעת המשפטית של היועץ כמשקפת את החוק הקיים. כלומר, לא בהכרח, לא תמיד, אלא בדרך כלל.

* שנית, הוועדה קבעה מפורשות שהממשלה חופשית לפעול "לפי שיקול דעתה שלה". בקיצור, הוועדה אומרת ההיפך ממה שמייחס לה זמיר.

כעבור שנים שב היועץ לשעבר והתייחס לוועדת אגרנט, והפעם ביתר זהירות. ב"הערת העורך" לספר קלינגהופר על המשפט הציבורי כתב זמיר ב- 1993 כי חוות דעתה של הוועדה היתה "פושרת", ו"משמעות הדברים... אינה ברורה לגמרי".

אולם הדברים ברורים לחלוטין, רק שהם אינם נוחים לתיאוריה של פרופ' זמיר. הכלל הראשון (שהוא מייחס את מקורו לוועדת אגרנט), שלפיו חייבת הממשלה לנהוג לפי חוות הדעת של היועץ המשפטי, מחוזק על ידי כלל שני, המתואר על ידו כך: "כלל זה מתחזק על ידי כלל שני, הקובע כי הייצוג של המדינה בבתי המשפט מופקד כולו בידי היועץ המשפטי לממשלה בלבד. מכאן, שאם רשות ממשלתית היתה מסרבת לפעול על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, לא היה מי שיגן על עמדתה בבית המשפט."

מנַין נולד הכלל השני הזה? מה מקורו החוקי?

זמיר סָתם ולא פירש, אך פרופ' רות גביזון, במאמר "היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות", מציינת כי ועדת אגרנט לא זו בלבד שלא נתנה תמיכה לכללים שמונה זמיר, אלא שללה אותם במפורש, ואיתן לבונטין, בחיבורו "ייצוג המדינה בבית המשפט", מציין: "אין מנוס מלומר כי דברים אלה... גילו פנים שלא כהלכה בדו"ח ועדת אגרנט." אכן, לכלל הזה אין יסוד בחוק ואין בו כל היגיון, לבד מן השאיפה להשליט את היועץ המשפטי על הממשלה - רצון שהתחזק מן הסתם לנוכח החוויה שחווה זמיר בפרשת השב"כ.

ההוראה האומרת כי "בכל הליך שהמדינה צד לו, תיוצג המדינה על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו", נועדה ללא ספק להליכים אזרחיים בלבד ולא להליכי בג"ץ, ומטרתה היא רק לחסוך לממשלה את הצורך לתת ליועץ המשפטי ייפוי כוח נפרד בכל פעם שעליו להופיע בתיק אזרחי. יתר על כן, ברור שמי שמייצג חייב לפעול לפי הוראות לקוחו, ואם הוא אינו יכול או אינו מעוניין לעשות זאת - עליו להתפטר מהייצוג ולאפשר ללקוח לבחור לו פרקליט אחר.

לכלל שעליו התבסס זמיר לא רק שאין כל בסיס בחוק, אלא שהוא גם לא היה מעוגן במסורת המשפטית. לא זכור שהיועץ המשפטי חיים כהן העלה אי פעם על הדעת להימנע מלייצג את הממשלה בעניינים שאינם לרוחו. בבג"ץ "להיס נגד שר הבטחון" העלה כהן טענה מסוימת, כשהוא מציין שהוא עושה זאת לפי דרישת נשיא בית הדין המיוחד, שכלפיו הופנתה העתירה. היה זה רמז שהוא אינו משוכנע בצִדקת הטענה, אבל הוא רואה חובה להביאה. כהן הגן על המשיבים, ואף כי הטענה הספציפית נדחתה, הוא זכה במשפט והעתירה נדחתה.

לגבי מאיר שמגר, בהיותו היועץ המשפטי, מסופר כי בפרשת הגיור של הלן זיידמן הוא סירב להגן על עמדת הממשלה, אבל העניין לא הגיע להכרעה, ובכל אופן לא נאמר שבמקרה כזה הממשלה אינה רשאית לקחת עורך דין אחר שייצג אותה.

בפרשת הדולרים של יצחק רבין, כזכור, סוּפר לפי אחת הגרסאות שאהרן ברק הודיע לשר האוצר יהושע רבינוביץ', כי אם יחליט לאפשר לרבין לשלם כופר הוא עצמו יפנה נגדו לבג"ץ. במקרה כזה, הודיע ברק, יצטרך רבינוביץ' לדאוג לעורך דין פרטי שיגן עליו, כי איש בפרקליטות המדינה לא יסכים לעשות זאת, ולעורך הדין הפרטי הוא גם יצטרך לשלם מכיסו, שכן ברק לא ירשה שהמדינה תממן אותו. הדברים מלמדים גם כי אפילו ברק לא העלה על הדעת שהוא יכול למנוע משר האוצר לשכור עורך דין פרטי על מנת לייצג את עמדותיו (לא ברור על סמך מה הכריז ברק כי ימנע מאוצר המדינה לשלם את שכרו של עורך הדין. האם, למשל, הוא היה רשאי למנוע תשלום כזה גם אילו היה רבינוביץ' זוכה בבג"ץ?).

כאמור, זמיר הניח כאילו הדין משתקף בכללים שהוא תיאר, והשאלה התעוררה בכל חומרתה בפרשת המחזה "אפרים הולך לצבא" מאת יצחק לאור. המועצה לביקורת סרטים ומחזות סירבה לתת היתר להצגת המחזה, בנימוק שהוא "מעלה את דמותו של הממשל הצבאי בצורה מסולפת, מעוותת, מרושעת וזדונית אף תוך השוואה עם המשטר הנאצי". היא התבקשה לדון מחדש בהחלטתה, ובישיבה נכח נציג היועץ המשפטי, רנאטו יאראק, שאמר כי יהיה קשה להגן בבג"ץ על הסירוב לתת היתר להצגה. למרות זאת חזרה המועצה ואישרה את החלטת הסירוב. כצפוי, הוגשה עתירה לבג"ץ. היא נידונה לפני הרכב בראשות ברק.

ברק סקר בקצרה את ההשתלשלות בפרשת ייצוג המועצה, וציין כי זמיר סירב להגן על החלטתה משום שהיא מנוגדת להנחיית היועץ המשפטי בנושא. אולם זמיר הואיל בטובו להתיר למועצה לשכור עורך דין פרטי, את צבי טרלו. הרשות הזו לוותה בהסבר, שלפיו המועצה לביקורת סרטים ומחזות איננה "גוף ממשלתי רגיל", ולפיכך סבר היועץ שסירב להגן כי "לא יהיה זה ראוי למנוע בעד המועצה להציג את שיקוליה ולהסביר את החלטתה בפני בית המשפט הגבוה לצדק" (ואילו היה זה גוף ממשלתי רגיל, האם היה זמיר רשאי למנוע ממנו את יומו בבית המשפט?).

ההשתלשלות מסופרת בפסק הדין של בג"ץ, "לאור נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות", ללא התייחסות כלשהי מצד ברק, שמן הסתם הסכים להנחות העומדות ביסודה. ולעצם העתירה: בג"ץ ביטל את הצנזורה, והתיר את העלאת ההצגה.

גם את ראש השב"כ אברהם שלום סירב זמיר לייצג באחת ההסתעפויות של פרשת קו 300. מדובר בעתירה שהגיש נגדו רפי מלכא, לאחר ששלום הודיע לו כי הוא סיים את תפקידו ולא שובץ לתפקיד חדש. ימים ספורים לאחר המועד שנקבע לדיון בעתירה פנו זמיר ופרקליטת המדינה, דורית ביניש, למשטרה, על מנת לחקור את התלונה נגד אנשי השב"כ בעניין הריגת המחבלים. אין תֵמַהּ, לפיכך, שזמיר סירב להגן על שלום, אבל מה זכותו למנוע מראש שב"כ ייצוג משפטי עצמאי?

ראש הממשלה פרס סבר כי לנוכח ניגוד האינטרסים שבו מצוי זמיר זכאי שלום לייעוץ משפטי עצמאי על ידי עורך דין חיצוני, ונעשתה פנייה לעו"ד רם כספי, אבל במשרד המשפטים עורר הדבר רוגז רב. היועץ המשפטי תבע לעצמו מונופול בייצוג, גם כאשר המונופול הזה משמעו חוסר ייצוג, ובספרו טלטלה בשב"כ ציטט עו"ד יחיאל גוטמן את זמיר באומרו: "בא כספי כיועץ, כעוזר, לא ידוע כְּמה. אני יצאתי פומבית נגד זה... דיברתי על התופעה הזו של יועצי חצר ושלטון החוק... לא יכולים ללכת ולבקש חוות דעת בתוקף תפקידם מעורך דין פרטי".

אפשר להבין ללבו של מי שטוען למונופול, ומגלה לפתע שיש תחרות וכי שירותיו של המתחרה עדיפים על שלו - אך מובן מאליו שלא ניתן לקבל את הדברים. אולי נוח ליועץ המשפטי שכאשר הוא פונה נגד בעל תפקיד, נדרש הלה לקבל זאת בהכנעה ולא לנסות אפילו לבחון את השאלה, האם היועץ צודק אם לאו - אבל פיקוד משפטי כזה אינו מתיישב עם הגינות בסיסית ועם זכויות אדם. לא ברור גם מה תפקידו של האישור להיעזר בשירותיו של עורך דין פרטי, שלטענת זמיר רק בסמכותו להעניק. האם כיוון שעליו לאשר הוא חופשי לסרב לעשות זאת?

פרשת ייצוגו בבג"ץ של ראש השב"כ נפתרה מעצמה, כשכהונתו של זמיר הופסקה, ובמקומו מונה יוסף חריש. הוא כבר נקט עמדה סבירה יותר, המשתקפת בדברים המצוטטים אצל גוטמן: "החלטתי שאני מגן על הבג"צים, מפני שאני חושב שאין היועץ המשפטי ואין פרקליט המדינה ואין שום פרקליט שיוכל לבקש לעצמו את הלוקסוס הזה שלא להופיע בדבר שהוא אינו נוח להופיע.

הבג"ץ עצמו, אגב, הסתיים בהסכמה. כשהסתבר ששלום יידרש לסיים את תפקידו, הוסכם שההחלטה בעניין מעמדו של מלכא תיחתך על ידי הראש החדש. ואולם, עמדתו של חריש עדיין לא זכתה באהדה בפרקליטות, והוא עצמו ביקר את התנהגותם העוינת של כפיפיו כלפיו בחריפות, כפי שמצוטט בספרו של גוטמן טלטלה בשב"כ: "הגינותי על הבג"צים... לא רק בלא עזרה, אלא מתוך הפגנת מרי. אנחנו לא נגיש לך שום עזרה. אתה רוצה נייר? ניתן לך. אתה רוצה כתבנית? ניתן לך. עזרה משפטית לא תקבל... הלכתי בעצמי לבית המשפט העליון יומיים לאחר שנכנסתי לתפקיד... ובסופו של דבר בבג"צים זכתה המדינה... עצם העובדה הזאת מוכיחה שמי שסירב להגן על המדינה עשה מעשה שלא ייעשה."

* והנה, לא חלפו שנים רבות, ולקראת סיום כהונתו נקט חריש בעניינם של דרעי ופנחסי עמדה שאינה שונה במהותה מזו של זמיר. בפסק דינו בעניין פנחסי כתב על כך אהרן ברק: "היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת... ופירושו שלו מחייב אותה פנימה... השקפה זו יונקת חיותה מהמסורת החוקתית שלנו. מסורת זו גובשה בדו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (1962). מאז היא נהפכה לחלק מהמשפט הנוהג בישראל."

הדברים מעוררים תמיהה. כיצד נוצרה פתאום "מסורת חוקתית"? מדוע היא "חוקתית"? האם פירוש הדבר שלא ניתן לשנותה אלא באמצעות חוקה או חוק יסוד? מעבר לכך, האמור בהם אינו נכון.

כפי שכבר נאמר, ועדת המשפטנים בראשות אגרנט קבעה דברים שונים לחלוטין, ובעיקר שהממשלה רשאית לא לקבל את עמדת היועץ המשפטי.

* עמדתה של ועדת אגרנט היתה מקובלת גם על נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן, שציין בספרו דין ודברים כי "באשר לסוג הראשון של סמכויותיו (לתת חוות דעת לממשלה) - הרי דעותיו, עצותיו או החלטותיו של היועץ המשפט(י) לא היו מחייבות את הממשלה או את חבריה כשנזקקו להדרכותיו או לחוות דעתו".

מה קורה כשהיועץ המשפטי שוגה בפירוש הדין, כפי שקרה בפירוש שנתן זמיר לסמכות החנינה של הנשיא? לדעתם של ברק וזמיר, התשובה ברורה: על הרשות המבצעת לנהוג לפי חוות הדעת השגויה. הכול למען שלטון החוק. השופט זוסמן הזכיר באחד מפסקי דינו את ספרו של ג'ורג' אורוול, 1984, המתאר שפה חדשה, Newspeak, שבה מוגדר הערך "חשיבה כפולה" (doublethink) כ"יכולת לאחוז במקביל בשתי אמונות סותרות ולהאמין בשתיהן". כעת, לפי הגישה החדשה, מסתבר ששלטון החוק יובטח על ידי כך שהממשלה תידרש לקיים את חוות דעתו של היועץ המשפטי גם אם היא מנוגדת לחוק.

ואחרי כל זה, עניין תוקפה של חוות הדעת של היועץ המשפטי מתגמד לנוכח פרשת הייצוג. כזכור, ראש הממשלה רבין התנגד בתוקף לפיטוריהם של דרעי ופנחסי, והנה הסתבר כי מי שמייצגת אותו בבג"ץ היא פרקליטת המדינה ביניש, בשמו של היועץ חריש, והיא טוענת טענות הפוכות מעמדתו של ה"לקוח" שלה. כשהִקשה בא כוחו של פנחסי כיצד יכולה פרקליטת המדינה לייצג עמדות סותרות, זו של היועץ המשפטי וזו של ראש הממשלה, השיב השופט ברק כי אין כל סתירה: "עמדת ראש הממשלה" היא העמדה שהיועץ המשפטי קובע כי היא הנכונה מבחינה משפטית. העובדה שראש הממשלה עצמו סבור אחרת - איננה רלוונטית. ובלשונו של ברק: "אין לומר כלל שפרקליטת המדינה טענה לפנינו בשמם של שני לקוחות שענייניהם סותרים. היא טענה לפנינו בשמה של רשות מוסמכת אחת ויחידה - היא ראש הממשלה. אמת, דעתו של מר יצחק רבין, ראש הממשלה, הינָה שונה. היועץ המשפטי לממשלה הסכים להביאה לידיעתנו. זאת סמכותו. אך לא עמדה זו היא שיוצגה לפנינו".

* צריך לקרוא את הדברים כדי להאמין.

* מה שברק אומר למעשה הוא שראש הממשלה איננו האדם שנבחר על ידי הציבור ואשר ממשלתו זכתה באמון הכנסת, אלא ראש ממשלה פיקטיבי - דמות בלתי קיימת אשר בית המשפט והיועץ המשפטי קבעו כי היא "ראש הממשלה הסביר".

מדהימה לא פחות היתה עמדתו של השופט מצא, שאימץ בפרשת דרעי את עמדתו של ברק בפרשת פנחסי: "ראש הממשלה... ביקש לחלוק על חוות דעתו של היועץ המשפטי... גישה זו מנוגדת לעיקרון החוקתי... שמכוחו מוחזק היועץ המשפטי לממשלה כפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת... וראש הממשלה, בכל הכבוד, לא יכול היה להישמע בטעמים אלה כלל. לכן הצטערתי להיווכח, כי... ראש הממשלה (נותר) דבק בעמדתו המקורית, תוך שהוא מבקש להצדיקה בעזרת נימוקים משפטיים הסותרים את חוות דעתו המשפטית המחייבת של היועץ המשפטי."

* במילים אחרות, ראש הממשלה אינו רשאי אפילו להעז לטעון בבית המשפט שהיועץ המשפטי שלו טועה.

ומה אם היועץ באמת טועה, כפי שכבר אירע? ובכלל, כיצד נהפך העיקרון המופרך הזה לעיקרון "חוקתי"? ואיך קרה שראש הממשלה הפיקטיבי, התופס את מקומו של ראש הממשלה האמיתי, הוא המיוצג על ידי היועץ המשפטי, ורק טענותיו מובאות לפני בית המשפט?

אחת התמיהות המתעוררות בעקבות דברים אלה, היא לשם מה כתב ברק פסק דין של קרוב לשלושים עמודים בפרשת פנחסי. לפי תיאוריית ראש הממשלה הפיקטיבי, די היה בשוּרות ספורות למצות את העניין. כל שנדרש לומר הוא שהעותרים דורשים את הוצאתו של סגן השר פנחסי מהממשלה. היות שפרקליטת המדינה ביניש טענה בשם ראש הממשלה (הפיקטיבי) שעמדת היועץ המשפטי היא שכך אכן צריך להיעשות, אין סכסוך בין הצדדים, וכיוון ששניהם מסכימים שעל סגן השר לסיים את תפקידו - יש לממש זאת.

פסק דינו של ברק יצר תחושה לא נוחה אפילו אצל שמגר - אחד מיוצרי דמות העל של היועץ המשפטי, אשר בהיותו נשיא בית המשפט העליון נכלל בעצמו בין שופטי ההרכב בפרשות דרעי ופנחסי. ב-1997 מונתה ועדת שמגר לעניין היועץ המשפטי, ובדו"ח שפרסמה, לאחר פרישתו של שמגר מכס השיפוט, נאמר: "במקרים בהם אין המדובר באי חוקיות ברורה וגלויה, מן הנכון שהיועץ המשפטי יחליט על התרת ייצוגה של הרשות הממלכתית החולקת על דעתו, על ידי משפטן משירות הציבור או מן המגזר הפרטי, הנכון להציג טעמיה של הרשות הממלכתית בפני בית המשפט... יש נסיבות... אשר אין בהן לשלול מרשות שלטונית את יומה בבית המשפט."

אפשר לומר כי מבחינה מעשית אין להניח שמחלוקת בין ממשלה לבין היועץ המשפטי שלה תתייחס ל"אי חוקיות גלויה וברורה", שהרי שום ממשלה לא תבוא לבית משפט לדרוש אישור למעשה כזה. אם כך, מדוע בכלל נדרשת רשותו של היועץ למינויו של עורך דין אחר - כדי להראות שהוא בעל הבית? ומה תעשה הממשלה אם הוא יתעקש ויסרב לתת לה רשות? האם היא תפנה נגדו לבג"ץ? ומי יְיַצג אותה בבג"ץ מול היועץ המשפטי אם הלה לא יתיר לה לשכור פרקליט שיעשה זאת?

דו"ח ועדת שמגר לא התייחס במפורש לפסק דין פנחסי. מי שעשה זאת היה השופט חיים כהן, אשר במאמר שפרסם בשנת 1994 דיבר על כך שעמדת ראש הממשלה הובאה לבית המשפט באמצעות מכתב גרידא (ולמעשה נחשבה לא רלוונטית): "אם כי הובאו בדרך זו גם טענותיו של ראש הממשלה לפני בית המשפט, נשארה מועקה בלב שלראש הממשלה לא היה יומו בבית המשפט... מקום שהממשלה או אחד משריה לא קיבלו עצתו של היועץ המשפטי... והם עומדים על כך שבית המשפט יכריע ביניהם לבינו, בעתירה שהוגשה נגדם מצד אחד האזרחים, אין היועץ המשפטי יכול - ואין זה יאה לו - לסתום להם את הפה ולכוף עליהם את דעתו הר כגיגית."

*היה אפשר לחשוב שהמינימום הזה ישקף נורמה מקובלת, אולם מסתבר שלא כך הדבר, והפרקטיקה הקיימת במחלקת הבג"צים בפרקליטות היא ברוח ברק זמיר. במילים אחרות, שלטון החוק פירושו שמותר לסתום את פיותיהם של הממשלה ושריה, לאסור עליהם לחלוק על היועץ המשפטי לממשלה ולשלול מהם את יומם בבית המשפט, או בקיצור - 1984 בנוסח ג'ורג' אורוול.

בכך נקבעו שני הכללים שהעלו את היועץ המשפטי למרום הפסגה, ורק הכיסא (בית המשפט העליון) גבוה ממנו. אך יש להתפתחות המדאיגה הזו עוד שני מאפיינים בולטים. האחד משתקף באותו אקטיביזם שיפוטי, שגלש מעבר לתפקידים הקלאסיים של בית המשפט והחל לעסוק בניהול המדינה. השאלה, האם היועץ המשפטי לממשלה ימלא את התפקיד שנקבע לו בחוק, כלומר יְיַעץ לממשלה, או שמא במקום זאת ייהפך למְפַקדהּ אינה נוגעת לא לזכויות אדם ולא לסכסוך קונקרטי כלשהו. היא נוגעת לדרך שבה המדינה מתנהלת ולשאלה מי מנהל אותה. אפשר כמובן לגרוס שאם ימשלו בה גופים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי, ישופר מצבן של זכויות האדם. הניסיון האנושי, מכל מקום, מלמד שההפך הוא הנכון.

המאפיין האחר נעוץ בכך שאין לכללים האלה שמץ לגיטימציה, והם חוטאים לעקרונות בסיסיים של צדק טבעי. הפסיקה הזו איננה בגדר טעות, אלא חריגה של ממש ממִתחם הלגיטימיות.

פחות מחודשיים לאחר ההחלטה בבג"ץ על סיום כהונתו של דרעי בממשלה, ב-1 בנובמבר 1993, הגיעה גם כהונתו של חריש אל קִצה. למעשה, חריש עצמו כתב לרבין, לאחר שסירב לייצגו לפני בג"ץ: "ברי לי כי אם מהעמדה אשר נקטתי מתחייבת הסקת מסקנות אישיות, הריני נכון לכך, ולאלתר." מבחינה זו ניתן לומר שסיום כהונתו הגיע בהסכמתו. חריש צדק בשוּרה של החלטות אמיצות שקיבל, אבל הפעם הוא טעה. לדעתו, עמדתו בפרשה היא שהובילה לסיום כהונתו. לא היתה זו כהונה קצרה. היא נמשכה יותר משבע שנים, ובסיומה היה כבר חריש מעבר לגיל שבעים. באקורד האחרון הוא עמד על כך שכהונתו לא תסתיים ב-15 בספטמבר, בדיוק במלאות לו שבעים, כדי למנוע תקדים שלפיו כהונתו של יועץ משפטי מסתיימת - כמו זו של שופט - בגיל שבעים.

יש צד אירוני בכך שחריש סיים את תפקידו בעקבות מחלוקת שקווי דמיון מתוחים בינה לבין זו שנעלה את כהונת קודמו. עם זאת, קיימים גם הבדלים בולטים ביניהן. באמצעות החלפתו של זמיר השיגה ממשלת האיחוד הלאומי את מטרתה - סיום פרשת השב"כ ללא חקירת משטרה, ללא כתבי אישום וללא משבר ממשלתי. לעומת זאת, החלפתו של חריש במיכאל בן יאיר לא שינתה את המצב בנוגע לדרעי, והוא נאלץ לפרוש.

ארבע שנים לאחר מכן הוגשה לבג"ץ עתירה שהתבססה על כתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", ובה נטען כי בכירים במפלגת העבודה ובמרצ פעלו ב-1993 להחלפתו של חריש על רקע ציפייתם שבן יאיר ימנע הגשת כתב אישום נגד דרעי. מטרת העתירה היתה לפתוח חקירת משטרה בנושא, בעקבות פתיחת החקירה בפרשת מינויו של רוני בר און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (פרשת "בר און חברון"). עמדת היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, היתה שאין תשתית ראייתית שתצדיק טיפול בטענות העותר, וכי "היועץ המשפטי לשעבר, יוסף חריש, סיים את תפקידו עם פרישתו בגיל 70, ולא מסיבה אחרת". העתירה נדחתה לאחר שבג"ץ קיבל את העמדה שלפיה "הפנָיה לכתבה בעיתון אינה יכולה לשמש תחליף ראייתי, מה גם שהכתבה אינה מציינת מהו הבסיס להעלאת החשדות הנקובים בה".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4395573,00.html

ספרו של פרופ' דניאל פרידמן "הארנק והחרב - המהפכה המשפטית ושברה" יצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים"

תגוביות:

1.היה כאן פוטש משפטי שצלח - וזאת רק כי כולם, במיוחד מי שהיו מסוגלים להגיב - היו תלויים בפסיקות מחוללי הפוטש ונמנעו מלהגיב או למחות פן יבולע להם.

2.בקצרה: ברק היה מפלצת שהרסה את המדינה וכדאי שנשכיל לתקן את הנזקים שעשה.

3.יש להגביל כהונת נשיא העליון לשלוש שנים. כי הכוח עולה להם לראש.

4.אם ימשול בנו ראש-ממשלה פיקטיבי...שיעמוד בראש ממשלה פיקטיבית, עם שרים פיקטיביים...ולהם יהיה יועץ משפטי פיקטיבי...שייצג אותה בפני בג"צ פיקטיבי...השחיתות במדינה - הפיקטיבית - תמוגר לנצח!!!

5.פרידמן נבחר ע"י הריבון = העם. מי בחר בשופטי בג"צ ומאילו נימוקים סודיים?

6.סוף סוף מישהו חושף באומץ את האמת על כנופיית שילטון החוק.

7.יש לשנות את בחירת השופטים אחרת הם ימשיכו לשלוט במקום הממשלה והכנסת.

8.כאן מדובר בהפיכה משפטית מסוכנת ביותר. הפיכה שלמרביתנו קשה לזהות ממבט ראשון ובטח שאין בידנו את הכלים להילחם בה.



#3,י''יוכי קבעה'': האישה בפרקליטות שמונעת מעצר מסתננים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.09.15 בשעה 17:24
בתגובה להודעה #0
השר שלום זעם השבוע כששמע שיש נוהל המקשה על מעצר מסתננים שנקבע ע"י הפרקליטות: "מי זו יוכי? יוכי היא אלוהים? נמאס"

באחד החדרים הצדדיים בכנסת התקיים ביום רביעי בצהריים דיון סגור שעסק בסוגיית המסתננים הלא חוקיים.

בחדר ישבו שר הפנים סילבן שלום, שרת המשפטים איילת שקד, ממלא מקום מפכ"ל המשטרה ניצב בנצי סאו, בכירי משרד המשפטים ופקידים נוספים ממשרדי הפנים והמשפטים. שניים מהנושאים שנידונו בישיבה העלו את חמתם של השרים, והובילו למטח של צעקות ונזיפות כלפי אנשי היועץ המשפטי לממשלה.

זה החל בשאלה מה עושים עם מסתננים שהוגשו נגדם כתבי אישום בחשד לביצוע עברות פליליות שאינם מתייצבים במשטרה ובבית המשפט.

מתברר שיש לא מעט כאלו.

שני השרים דרשו מהמשטרה ומאנשי הפרקליטות לאתר את המסתננים הללו, ולהעבירם למתקן 'חולות' שבנגב.

"אם מדובר באזרח ישראלי שלא מתייצב במשטרה, לא תעצור אותו"? שאל בכעס השר סילבן שלום את המשנה ליועץ המשפטי, רז נזרי.

"הבעיה האמיתית היא לתפוס אותם (את המסתננים שלא מתייצבים - ז"ק)", ענה נזרי.

"לא יכול להיות שלאריתראי יהיה יתרון על פני אזרח ישראלי", התעקש שלום.

"רז, אתה אחראי לתקן את הנוהל, ומי שלא התייצב לדין יועבר למתקן 'חולות'", התערבה שקד. "המשטרה תעביר לך רשימה של 300 איש שברחו ולא התייצבו לדין, וברגע שאתה נתקל בהם אתה מעביר אותם למתקן 'חולות'".

יוסי אדלשטיין, ראש מחלקת מדיניות הגירה במשרד הפנים, הסביר לשרים שקיים נוהל שמגביל אותם. "הנוהל הוא שאני חייב לומר לו (למסתנן - ז"ק) שהוא צריך להיות מועבר ל'חולות'", הדגיש אדלשטיין.

"מי קבע את הנוהל הזה?" שאל בפליאה השר שלום. "מי קבע שאתה לא יכול?"

הפקיד הנבוך השיב בהיסוס: "יוכי קבעה את זה".

"יוכי" היא יוכי גנסין, ממחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה.

"מי זו יוכי"? שאג שלום. "יוכי היא אלוהים? מספיק כבר, נמאס. אתה תעשה מה שאני אומר. תכניס אותם מיד לזינזאנה. מספיק כבר".

שקד הצטרפה גם היא לדרישה: "אני מבקשת שאת המסתננים שברחו תעביר למתקן 'חולות' בלי שאלות ובלי ההנחיות של יוכי", דרשה השרה.

גם דינה זילבר, משנה נוספת של היועץ המשפטי, שמעה היטב את קולו הזועם של השר שלום – הפעם בנוגע למסתננים שהגיעו השבוע לתל־אביב למרות הצו שהוציא משרד הפנים האוסר עליהם לעשות זאת.

מתברר שהצו פורש כאיסור רק לישון ולעבוד בעיר, בעוד שישיבה באחד מבתי הקפה שם, לעומת זאת, דווקא מותרת.

"אסור להם בכלל לדרוך בתל-אביב", הבהיר השר שלום לזילבר.

"זה שינוי דרמטי", ענתה זילבר.

"זה לא שינוי דרמטי", הרים שלום את קולו, "נמאס לי כבר מכל זה. הודעתי, על פי פסיקת בג"ץ, שאפשר לקבוע שהם לא חוזרים לעיר מסוימת. זה לא הותנה רק בעבודה ולינה. זו ההחלטה שלי - תיישמי ותבצעי".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/723/023.html?hp=1&cat=404

תגוביות:

1.לשים קץ לדיקטטורת בג"צ והרועצים המשפטיים. יועץ הוא מישהו שנותן עצה שמקבל העצה מחליט אם לקבל את העצה או לא. למישהו שקובע לי מה לעשות - קוראים דיקטטור! השמאל עושה כרצונו.

2.הגיע הזמן להזיז מתפקידם פקידים שמעכבים ביצוע של החלטות הממשלה שלא כדין.

3.מי מנהל את המדינה הזאת?

4.בפרקליטות אחרי רות בלום דוד הכל אפשרי!!! צריך לבדוק את מניעי הפרקליטות בכל מקרה חריג.

5.הם יכולים לבטל כל חוק שבא להם, לעוות כל חוק שירצו, לפרש כל חוק בניגוד לכוונת המשורר ופשוט לחוקק חוקים חדשים יש מאין (יקראו לזה פסיקה או תקדים או כל דבר אחר). השופטים הם אנשי מקצוע, כמו רופאים, ואסור להם להכניס פוליטיקה לעבודה שלהם. הם צריכים להתקדם אך ורק בזכות המקצועיות שלהם ולא בזכות הדעות הפוליטיות שלהם. יש בישראל דיקטטורה משפטית שמאלנית וצריך לשים לזה סוף.

6.השרים בכנסת צריכים כל הזמן להתעמת עם כל מיני משפטנים מהשמאל שמעוותים ומכופפים את החוקים וההוראות של נבחרי הציבור. זה לא חדש וצריך לעשות משהו דרסטי לפני שיהיה פה תוהו ובוהו.



#4,יהגיע הזמן לקרוא לדגל את הציונים ללכת וללמוד משפטים ולהיכנס לשירות הציבורי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.09.15 בשעה 11:49
בתגובה להודעה #0
לורקר:

הטובים הלכו להתיישבות ובנין הארץ, אח"כ להגנה ולקליטת עליה, אח"כ
לבטחון ולטיס.

כיום, רק הציונות הדתית יכולה לתת את המענה הנכון.

לא מספיק להתנדב לצבא ולהתקדם שם.

צריך להיכנס בהמונים ללמוד משפטים ולא לחשוש או להיות מושפעים
מהמורים, נציגי האיחוד האירופי, ששולטים שם בפקולטות.

עם קבלת התואר - כל שר משפטים מהמחנה הלאומי צריך לדאוג להכניס אותם
לעבודה בפרקליטות, ללא הנחות ואפליות, אבל בין שווים לבחור את הציוני
והמומלץ.

היועץ המשפטי לא מדבר מפיו. הוא עושה דברם של פקידיו הבכירים שהושתלו בפרקליטות מזה שנים.

את הפרקליטות, משרד החוץ, האקדמיה, התקשורת - יש לכבוש מלמטה.

הנבחרים לא יעשו דבר עבורנו.

האלטרנטיבה הינה מהפכה לא שקטה - ולזה לא כדאי להגיע.

http://rotter.net/forum/scoops1/243962.shtml#41


#49,ימאוחר מידי
נכתב על-ידי גיל גמש בתאריך 24.05.16 בשעה 15:34
בתגובה להודעה #4

#5,יוינשטיין לרגב: לא אאשר הקריטריונים לתקצוב מוסדות תרבות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.09.15 בשעה 12:11
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.09.15 בשעה 12:22 בברכה, ליה
 
היועץ המשפטי לממשלה נגד שרת התרבות והספורט: בחוות דעת ששיגר הערב (ה') היועץ יהודה וינשטיין לשרה מירי רגב הבהיר לה וינשטיין כי הקריטריונים שפרסמה אתמול לתקצוב מוסדות תרבות אינם עומדים באמות המידה המשפטיות המקובלות ואם היא לא תבצע בהם שינויים, הקריטריונים ייפסלו.

במסגרת הקריטוריונים קבעה רגב כי בהצגות ובמופעים במוסדות תרבות ייאסר בין היתר לשלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אסור יהיה להסית לגזענות, לאלימות ולטרור ובהצגות לא יוכלו להופיע קטעים שכוללים תמיכה במעשי טרור נגד ישראל. קריטריון זה מכוון להצגה "הזמן המקביל" בתיאטרון אל-מידאן שמגוללת את סיפורו של ואליד דקה שהורשע בתכנון רצח משה תמם ז"ל.

וינשטיין מבהיר כי נוכח כוונת השרה להזכיר למוסדות התרבות את דברי החקיקה המאפשרים כיום להפחית מגובה התמיכה הניתנת למוסדות ציבור, ולאור כוונתה לשנות את מבחני התמיכה בשנת 2016, הוסכם כי יש להפריד בין פרסום התזכורת על אודות דברי חקיקה אלה לבין פרסום ההודעה בדבר הכוונה לבחון שינוי של מבחני התמיכה.

"ההפרדה בין ההודעות התבקשה כדי למנוע חשש ליצירת רושם מוטעה, שלפיו ההודעה הנוגעת לתיקון מבחני התמיכה מיועדת לתיקונם בהקשר של בחינת תוכן היצירות המוצגות במוסדות התרבות, תיקון אשר כאמור אינו אפשרי במצב המשפטי הקיים".

היועץ קובע שכפי שצוין בהודעת השרה כי הסמכות לקיים בחינה מחדש של התמיכה הניתנת למוסדות לפי חוק יסודות התקציב ולפי החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם נתונה לשר האוצר ולא לשרת התרבות והספורט.

וינשטיין ציין בחוות הדעת כי החלטת שר האוצר על הפחתת תמיכה לפי חוק יסודות התקציב, לא תתקבל אלא לאחר קבלת חוות דעת של היועץ המשפטי למשרד האוצר שאכן מתקיימות עילות ההפחתה המנויות בחוק, ולאחר שהועברה אליו המלצת צוות מקצועי שבחן בין היתר את השלכות ההפחתה על הגוף או על גורמים אחרים הקשורים בו ואת גובה ההפחתה הראוי בנסיבות העניין.

"מנגנון זה נועד לצמצם את הפגיעה בתמיכה במוסדות למקרים קיצוניים ומיוחדים בלבד, ולוודא כי באותם מקרי קיצון הפגיעה במוסדות הנתמכים תהיה מידתית וראויה", נאמר על ידי היועץ.

וינשטיין מבהיר שאם השרה תבקש ליזום הצעת חוק שתאפשר להתנות תמיכה ממשלתית במוסדות תרבות בבחינה תוכנית של פעילותם, הוא חוזר ומדגיש, כפי שהוא כבר הבהיר לשרה רגב כי יוזמת חקיקה שכזו, תדרוש את התייחסותו לגופה של היוזמה, ובפרט האם זו עומדת באמות המידה שנקבעו באשר לפגיעה בזכות אדם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4697473,00.html

תגוביות:

1.לא ידעתי שכל הפוליטיקאים הם בובות על חוט של מר וינשטיין.

2.ושוב פעם למרות ממשלת הימין, השמאל דוחף את האף בכוח והורס לנו את המדינה.

3.רגב יכולה להודיע שעד שהתקנות החדשות תאושרנה כל התקציבים נעצרים.
אפשר ככה לחנוק מבחינה תקציבית את כל קיני הצרעות השמאלנים במדינה
ושהרועץ יעשה סלטות וסללום באויר המשפטי שלו כמה שהוא רוצה.

4.ממשלה שנבחרה בדרך דמוקרטית היא ורק היא קובעת חוקים. היועץ המשפטי לממשלה הוא כמו שכתוב: יועץ.

5.היועץ המשפטי מזמן שכח שהוא יועץ ולא נבחר. הכנסת והשרים שנבחרו בדרך דמוקרטית הם שצריכים לקבוע מדיניות ולא פקיד ממונה, גם אם הוא בכיר. לדעת היועץ, המדינה צריכה לממן את ההסתה נגדה. אז מה לנו להתלונן על הקרן החדשה וכל יתר אויבי ישראל.

6.כל הכבוד לשרה רגב. העם איתך ואויבי העם נגדך. חזקי ואמצי!

7.בכל מקרה ,אם השרה לא חותמת אין תקציב.

8.כל הכבוד לך השרה רגב. אנחנו תומכים בך נגד שונאי ישראל.

9.רגב אנא אל תיכנעי ואל תירתעי מהשמאל ומכל שלוחיו. הגיע הזמן שהימין ישלוט ויביע את דעותיו. בדיוק בשביל כך נבחרתם לכנסת.

10.אני מציע שיחקרו את מניעיו של וינשטיין טוב טוב על מנת לראות מה מניעיו הנסתרים...

11.השרה רגב, אני בד״כ לא מסכים עם דעותייך, אך הפעם אל תוותרי!

12.לוינשטיין שיקול דעת של חנווני פולני!!!

13.וינשטיין השתגעת? לא מבין מה הבעיה אם השרה מבקשת שלא יחתרו תחת המדינה?

14.את מדינת ישראל מנהל היועץ המשפטי לממשלה. אין לכך אח ורע באף מדינה נאורה. אין אף מדינה אחת ב-OECD שבה היועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי. לשם מה מתקיימות בחירות כלליות במדינה אם על פי הפקיד הממונה יישק כל דבר?

15.וינשטיין גיס חמישי. הורס את המדינה.

16.לפסול משפטן שנוסע על יאכטות עם קבלנים ועל חשבונם. לא עומד באמות המידה.

17.החונטה המשפטית השמאלנית, הפוסט ציונית, שולטת במדינה.

18.מי צריך ממשלה אם יועץ אחד ו-15 שופטים קובעים איך תיראה הדמוקרטיה במדינת ישראל.

19.איש מסוכן לדמוקרטיה הישראלית.

20.כשהממשלה היא רק ממשלת בובות וקיימת רק למראית עין - נחוצה מהפכה!

21.יש לבטל את חוק כבוד האדם וחירותו שחוקק על ידי לחץ חוגי השמאל הקיצוני, וכל ייעודו לשמש את השמאל ככלי זמין ויעיל להגן על שונאי ישראל.

22.על מה ההתלהמות? וינשטיין בסך הכל תומך בכך שעל פי הכללים יידרש בין היתר לשלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, צריך יהיה להסית לאנטישמיות, לאלימות ולטרור ובהצגות יחוייבו להופיע קטעים שכוללים תמיכה במעשי טרור נגד ישראל.


#6,יהימנעות מפניה למשפט עברי - עלבון לאינטליגנציה / נעם סולברג
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.09.15 בשעה 07:23
בתגובה להודעה #0
שופט ביהמ"ש העליון נעם סולברג: בתי המשפט אינם פוסקים הלכה אך שואבים השראה מהמשפט העברי.

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, השתתף בכנס השנתי של מכון כת"ר לכלכלה והלכה, ואמר כי בתי המשפט אינם פוסקים הלכה אך שואבים השראה מהמשפט העברי.

"67 שנים מתקיים המשפט הישראלי. אלפי שנים מתקיים לו המשפט העברי. אלפי שנים של עיון ולימוד זיקקו את ההלכה במעמד העיוני והחילו אותה באופן מעשי על בני העם היהודי בכל אתר ואתר", אמר סולברג.

''יהיה זה אפוא עלבון לאינטליגנציה להימנע מלפנות למשפט העברי, לשמוע את דברו, מה עמדתו בסוגיה העומדת על הפרק. המשפט הישראלי צעיר לימים. צריך להביט בצניעות אל המשפט העברי, ולאו דווקא מטעמים דתיים, אלא בגלל ההשקעה התבונית והמעשית הרבה שבו".

סולברג סיפר כי "מניסיוני, במידה וחכמי המשפט העברי ידלו מים עמוקים ממעיינות המשפט וינגישו את המשפט העברי לשופטי ישראל בכלים ראויים ומתוקנים, בשפה ברורה, בהמשגה מתאימה לימינו, נמצאים כאן הערב רבים וחשובים העושים כן בחכמה בבינה ובדעת, או אז לא יהססו השופטים להשתמש בכלים אלה. השימוש המוגבל מאד במשפט העברי איננו נובע מניכור, אלא מחוסר ידיעה, ובעיקר מהמחשבה כי משפט זה איננו רלבנטי לימינו שלנו".

"איננו מתיימרים לפסוק הלכה", הבהיר, ''אנחנו כן חותרים לעשות שימוש במשפט העברי לתועלת. תועלת למשפט הישראלי, העברי, למתדיינים, ולחברה הישראלית כולה. מדיניות ישראלית ראויה היא זו אשר עושה אוזנה כאפרכסת, מאזינה לרחשי הלב של המשפט העברי ורואה בו מקור להשראה ויישום".

השופט סולברג דיבר במסגרת הכנס השנתי של מכון כת"ר, שעסק השנה בשמיטת כספים וחדלות פירעון. בהתאם לנושא, התקיים הכנס בסמוך לראש השנה ולסיום שנת השמיטה. הכנס עסק בשאלת יישום השמיטה בכלכלה המודרנית, וברלוונטיות שלה לשנת 2015.

עוד עסק הכנס בשאלה האם וכיצד תורמת שמיטת כספים להקטנת פערי המעמדות בחברה, כיצד נכון לנהוג כלפי מי שמתקשים לפרוע חובות, והאם יש מקום להבחנה בין יחידים ותאגידים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/305897



#7,ינשיאת העליון: מאבקי יוקרה? מחוץ ללקסיקון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.09.15 בשעה 07:42
בתגובה להודעה #0
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת נאור, קובעת כי אין כל בסיס לטענות על כיפופי ידיים ומאבקי יוקרה בין בית המשפט לכנסת.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, קובעת בדברי ברכה שנשאה בועידת המשפט של לשכת עורכי הדין כי אין כל מאבקי יוקרה בין בית המשפט והכנסת.

הנשיאה נאור סיפרה על תחושה בלתי נוחה שחשה כששמעה על כותרת דיון שקיימה לשכת עורכי הדין "של מי המילה האחרונה? – על יחסי הכוחות בין הכנסת לבין בית המשפט העליון", כותרת שהוחלפה בכותרת "האם הכנסת והממשלה רוצות לחסל את בית המשפט העליון". לדבריה הן הכותרת המאוזנת יותר, זו הראשונה, והן הכותרת השנייה מרמזות על מאבקי יוקרה בין הכנסת לבין בית המשפט, מאבקים שלדבריה אינם קיימים כלל ועיקר.

"כל העניינים הללו רחוקים מאתנו כרחוק מזרח ממערב. אנו חושבים כשופטים. המונחים "מילה אחרונה", "כיפוף ידיים" – ביטוי שיוחס לנו מחוגי הכנסת – מאבקי כוח, וכל היוצא באלה אינם בלקסיקון שלנו", קבעה נאור.

עוד הוסיפה ואמרה כי "מה שחשוב בזה, אנחנו לא מונעים משיקולים כאלה, אנו מבצעים את תפקידנו כשופטים לשמור על זכויות האדם, ועל יסודות המשטר הדמוקרטי. זה תפקידנו, זו חובתנו. אנו מכבדים את הכנסת והממשלה, אך את חובתנו נמלא. ביננו לבין הכנסת מתקיים דיאלוג כפי שציינתי בעניין המסתננים השני וחזרתי על כך בעניין המסתננים השלישי: "הכנסת מחוקקת חוק, התואם לדעתהּ את המבחנים החוקתיים; בית המשפט מעביר את החוק תחת שרביט הביקורת החוקתית. לעיתים, לאחר הבחינה, מגיע בית המשפט למסקנה שהחוק או חלקו אינם חוקתיים.

"הדיאלוג אינו מתמצה בכך: במידת הצורך, הכנסת מחוקקת מחדש... לאחר שבית המשפט מצא כי דבר חקיקה הוא בלתי חוקתי, אל לרשות המחוקקת לחזור ולחוקק אותו בלא כל שינוי, או בשינוי שאין בו כדי לפתור את הסתירה עם חוקי היסוד, אשר עליה הצביע בית המשפט; שכן חקיקה שכזו 'יש בה פגיעה בחוקי היסוד עצמם' ". בעניין המסתננים השלישי, לאחר שרוב מה שהיה צריך לתקן תוקן, אושר החוק, למעט עניין משך השהייה במתקן חולות".

את דברי הברכה הקצרים שלה חתמה נשיאת העליון כששבה על קביעתה לפיה אנשי מערכת המשפט אינם עוסקים ב"מילים אחרונות". "אנו עוסקים בשמירה על שלטון החוק ועל זכויות האדם. בשמירה על כבוד האדם וחרותו, כמצוות חוק היסוד שכוננה הכנסת. אנו עוסקים בשמירה על זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, שכן "אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו" ".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/305578

תגוביות:

1.נאור כמו כל החונטה מפנה אוזן חרשת לצעקת הציבור. זו חוצפה!!!
לשמוע שוב ושוב את אותם טיעוני הסרק של אנשי החונטה הזו שנמאסה על כל העם היהודי בארצו. טיעוני ההתנשאות על שמירה על דמוקרטיה שכלל אינה קיימת בפועל. מדובר בדיקטטורה אפלה שצעקות רמות קוראות לביטולה והשבת שלטון העם לעם. כמו שאמר פרופ' מאוטנר - העם ינצח בסוף את הכנופיה השמאלנית שהשתלטה על בג"צ ומבצעת משם את פעילותה ושלטונה. די לשקרים.

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל

פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

זה חלק מתהליך.

בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#1

2.יש לבטל חוק כבוד האדם וחרותו - חוק מחורר ואמורפי שעורכי הדין בבג"צ הפכו לקרדום לחפור בו את חוסר הישע של מדינתנו, כי השופטים הנוכחיים עושים בו שימוש לרעה נגד העם היהודי ומדינתו. כולם שם בחרו את עצמם ואינם מייצגים שום דבר מהיהדות או מצורכי העם היהודי. הם תלושים וחלקם אף מנותקים כליל מהמציאות, מהעם, מהיהדות, מהתנ"ך, מהמשפט העברי, מהמורשת היהודית ומההיסטוריה של עמנו. איש לא בחר בהם והם לא יקבעו לנו מה לחוקק ואיך לחשוב! תפקידם הוא אחד בלבד - לשפוט בין ניצים!

3.מדוע אני לא מאמין לה? איך חוק שנחקק ע"י הכנסת יכול להיות לא חוקתי אם אין חוקה? בארה"ב יש חוקה ושם יש גם הגדרה של שלש הרשויות והסמכויות שלהן. אין דבר כזה בארץ. אסור לבג"צ לשבת כבית משפט לחוקה.

4.חבל שהנשיאה המלומדת מזלזלת כל כך באזרח הקטן שבחר בכנסת.



#8,ינשיאת בית המשפט העליון: השר ארדן מנסה לפגוע בנו, לא נחשוש
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.09.15 בשעה 08:54
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.09.15 בשעה 10:36 בברכה, ליה
 
נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור יוצאת נגד השר לביטחון פנים גלעד ארדן בעקבות הדיווח ולפיו ארדן מתכוון להיפגש עם שרת המשפטים איילת שקד, ולהציג בפניה כשלושים פסקי דין מהשנים האחרונות בהם נגזרו על מיידי-אבנים עונשים קלים מדי.

עמדת השר ארדן היא שגזרי דין אלה צריכים להוות קריטריון בהחלטה אם לקדם שופט מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי.

"ככל שהפרסומים אכן משקפים גישה של השר ארדן, נשיאת בית המשפט העליון רואה אותם בחומרה רבה", נמסר מבית המשפט העליון. "הדברים נוגדים את עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי. הם נוגדים את העקרון הקבוע בחוק-יסוד: השפיטה, לפיו אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין".

לדברי השופטת נאור, אם גזר דין זה או אחר נראה לרשות המבצעת קל מדי, הדרך הראויה היא לערער עליו. "נשיאת בית המשפט העליון אינה מביעה כל עמדה לגבי העונשים הראויים, אך היא מבקשת להביע מחאתה על הניסיון להשמיע לשופטים אזהרה כי אם לא יפסקו כפי שסבורה הרשות המבצעת שראוי לפסוק – לא יקודמו.

"הדברים המיוחסים לשר ארדן מתאימים למדינות שלא היינו רוצים להידמות אליהן, ולא למדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית", הוסיפה נאור. "שופטי ישראל ימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה, ולא יגורו מפני איש".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/306186

תגוביות:

1.השופטת לא יודעת כנראה מה זה דמוקרטיה - השופטים הם רק עוד כלי לאכיפת החוק ולמיצוי הדין עפ"י חוק. אם לא מתאים לה - היא מוזמנת להתפטר...

2.מותר למנוע קידום רק ממי שלא מסכים עם האג'נדה השמאלנית קיצונית מבית מדרשו של אהרון ברק.

3.לירות על מנת להרוג מיידי אבנים ובקבוקי תבערה. אבן הורגת. הקם להורגך, השכם להורגו! רק זו הרתעה!

4.יש צורך לחוקק חוקים ובהם עונשי מינימום אשר יחייבו את היושבים על כס המשפט, למרות שיש יותר מקורטוב אמת בהערתו של השר ארדן בדבר העונשים הקלים למיידי האבנים.

5.מרות הדין, כפי שמפרש השמאל הקיצוני ביותר.

6.הרוג ושני פצועים מיידויי אבנים, שכונת ארמון הנציב... אז כן נשיאת בית המשפט של כסילים...אחרי אלפי פיגועי אבנים שהתקשורת בצלמך לא מדווחת עליהם (בתקשורת קוראים להם צעירים...חמוד...) הצלחתם להביא למותו של אדם...זו תוצאה ישירה של מערכת משפט מושחתת, חונטה מנותקת ופוליטית... אז כן...הגיע הזמן לרדוף אתכם...לנשל אתכם ממעמד האצולה המזויף שניכסתם לעצמכם...לרדוף אתכם כי לנו נמאס לברוח...לנו נמאס להיות קורבנות של פושעים ברחוב ופושעים גדולים יותר, בשם החוק והמשפט, שמאפשרים למקרי אונס ורצח להתרחש על בסיס יומי...לנו נמאס משופטים שמיטיבים להבין יותר לליבו ומניעו של הרוצח מאשר זכרונו של הקורבן...הצפתם את הרחובות בפושעים, שילשתם את כמות פיגועי האבנים, רמסתם את החופש, היזקתם לצבא שמגן עלינו, סירסתם את המשטרה, פינקתם את רוצחי ילדינו...עיוותתם את המושג צדק...די...נמאסתם!

7.מי בכלל בחר בשופטים האלה? לא העם ולא הכנסת וזאת דמוקרטיה?

8.זה רק מחזק את האג'נדה הידועה והאוטומטית של החלאות האלו.

9.שוב אותו דבר: שלטון החוק משמעותו היא שלטון מפרשי החוק (אם לא הבנתם - שופטים).

10.כל הכבוד לגלעד ארדן ולשרת המשפטים. המחוקק שנבחר צריך להחליט ולא שופטת כזו או אחרת. הם לא הנבחרים ע"י העם!

11.אני לא בחרתי בבג"צ, אז מדוע הם קובעים לעם? זה לא ייתכן והם אינם ראויים לכך. עבורי הם אוייבים של העם היהודי ובקרוב הכל הכל ייגמר.

12.לא פוחדת מאיש. יפה - בואו נחכה להפתעות.

13.מרים נאור הנכבדה, את מוזמנת להניח את מפתחות נשיאות בבימ״ש עליון ולעזוב.

14.על השלכת נעל על שופטת מקבלים שלוש שנים...ועל השלכת אבנים שהורגות מספר חודשים או על תנאי. מזמן איבדתם לגיטימציה בעיני הציבור השפוי. הימים בהם היו שופטים בישראל עברו ואינם עוד, היום הכל אינטרסים!

15.נתחיל מהסוף גבירתי: המדינה אינה יהודית ואינה דמוקרטית. השלטון נוהג כלפי יהודים כשלטון זר ומאפשר למערכת משפט (אנגלי וטורקי) לשלוט באזרחים שלא בחרו בה אלא בו. אכן, בזיון של השלטון, אבל ל"בוחר" אין מה לעשות. הרי ממילא השלטון עושה ככל העולה על רוחו: שימון פרס מפר חוק המפגשים ונעשה נשיא ששווה 60 מיליון שקל בשנה; אריאל שרון מפר כל הבטחותיו לבוחר, ובג"צו מאשר רמיסת זכויות אדם. בבחירות מתחילה ונגמרת הדמוקרטיה. שעות מדף מצומצמות ביותר. על כן, הדברים שאמרה גבירתי על עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי, לא רלוונטיים במקרה זה.

16.אם נניח שהנוער היהודי יעשה את אותו דבר לערבים, האם גם אז יהיו עונשים קלים?

17."נמשיך בדיקטטורה של בג"צ בלי חשש".

18.רק לשופטי העליון מותר לאיים בגדיעת יד.

19."אנחנו השולטים פה ואתם יכולים לקפוץ לנו...".

20.לחסום את רות גביזון כי ״יש לה אג׳נדה״ זה הכי דמוקרטי.

21.שהמנוולת תסביר כיצד שיטת מינוי השופטים מסתדרת עם הליך דמוקרטי! אנו כעם היינו צריכים לעלות על העליון ולתלות את השופטים כמו שתלו את סדאם חוסיין!

22.חלם זה פה! מצד אחד דיקטטורים 0מולניים, שאמנם הם נמרים של נייר (אך עושים נזק בל יתואר למדינה ולעם ישראל) ושלא מפחדים מהימין האומלל (ובצדק), שלא מסוגל כבר שנים לטפל אחת ולתמיד בדיקטטורים הללו שבנימין נתניהו מגן עליהם! אז איך במדינת חלם לגרום לדיקטטורים ה0מולניים הבוגדניים הללו לתת עונשים מרתיעים יותר? עונשי מינימום, זה הפתרון!

23.תנו לדרג הנבחר לעבוד ולקדם מדיניות לשמה נבחרו. די להתערבות שלכם בכל דבר ועניין!

24.כמו תמיד מותר לפסול רק הצעות של אנשי ימין ושל דתיים.

25.שפיטתך אינה עצמאית. הצחקת אותי!

26.צריך לפטר שופט שמסכן חיי יהודים ומרחם על רוצחים ערבים.

27.השר ארדן ילמד אתכם ''לקח''. לא עוד חונטה בעליון!

28.אתם פועלים שנים רבות נגד עם ישראל ובעד אויבי ישראל הן בפסיקה והן בפסילת חוקים למען עם ישראל שאינם נראים בעיניכם. אתם דואגים למנות לשופטים את חבריכם החושבים כמוכם כדי להנציח את המדיניות שלכם. הגיע הזמן שיילחמו בכם ויצרו את צעדיכם ויבחרו שופטים ראויים לעם ישראל.

29.פתאום מתחסדת...מדינה יהודית ודמוקרטית עאלק...כשהשמאל מתחסד הוא עושה את זה גוטה גוטה.

30.למען יראו וייראו - היא חייבת להיות המודחת הראשונה מהתפקיד!

31.מי שמקל בעבירות דמים, לא רק שצריך לפגוע בקידומו, הוא צריך גם לתת את הדין. שופט כזה הוא פושע נגד החוק וגם נגד המדינה.

32.אוי רחמנות על מיידי האבנים. ממש רחמנות על מיידי האבנים. רוב השופטים שמאלנים ולכן מקלים בעונשם של המחבלים האלה! השר ארדן כל הכבוד לך! יישר כוח. המשך כך. העם איתך.

33.סמול אשכנזי חילוני, עשיר, רק הם נכנסים למועדון.

34.בג"צ הולך ומאבד את הלגיטימיות שלו.

35.מסכים לחלוטין עם דעתו של השר ארדן. בית המשפט מנותק מרוב העם.

36.לא פוחדים מאיש יהודי, אבל ערבים זה סיפור אחר.

37.גברת נאור - תראי מה נכתב בעיתון "ישראל היום" בשישי האחרון, במוסף ( מרדכי גילת, עוזי דיין, מיכל שבת):

"הגענו למקום שבו רבים וטובים הפסיקו להאמין במשטרה, בבתי המשפט, בבנק ישראל ובשופטי בג"צ המשדרים הססנות וחולשה גם בנושאים עקרוניים וערכיים. הגענו למקום שבו אזרחים נורמטיביים הפסיקו להאמין "בשומרי הסף" בשירות הציבורי. הגענו למצב שבו רבים מרגישים שאין דין ואין דיין וכל דאלים גבר, שהקשרים מנצחים את הכישורים, שהעשירים רומסים את העניים, שאנשי החושך מכים באנשי האור".

האם השופטים לא צריכים לחשוש שמא הם גורמים לזילות החוק בהענשה מקילה במקרים רבים? לשם מה בכלל יש משפט ושופטים? אתם חייבים תשובות לציבור!

38.אין מה לדבר. נאורה לחלוטין. הידעתם שבבית המשפט העליון מחליפים
את הדלתות לכאלו ברוחב 6 מטר וגובה 15 מטר? זה כדי שהשופטים יוכלו להכניס איתם גם את האגו שלהם.

39.הוא השר כאן, הוא נציג הציבור, אז איך הדברים יכולים לנגוד את עקרון העצמאות של השופט? הרי יש כאן רצון לאכוף על השופטים לדון לפי חומרת החוק. השופט הוא לא החוק ולכן דבריה מגוחכים...

40.נפגעת? לא נורא, אל תבכי, ניתן לך טישו...

41.כבר נשלחו לחייטים המידות של ארדן, או שזו רק אזהרה?

42.ארדן חייב למנות את גל הירש מבלי להתייחס לטירקל או לוינשטיין. אם לא ללא ספק יזכה לחליפה מהודרת יצירת המערכת המושחתת.

43.היום יותר מתמיד חייבים למנות את הירש ולו למען יראו וייראו.

44.תגובה אטומה של משרתת ציבור שחושבת שהיא משרתת את עצמה, מטעם עצמה ולפי ערכי עצמה. עד שלא תוחלף כל מערכת המשפט בשופטים שנבחרים ע"י הציבור, יירד האמון במערכת זו עוד ועוד.

45.שלטון חונטה משפטית - משפחתית, "בשירות הדמוקרטיה". מי שירים יד על ביתי אגדע את ידו. כך אמר מי שכבר פרש. אך המקום הוא ביתו הפרטי. יש לו לשכה ושירותי מזכירות, לבד מפנסיית ענק על חשבון הציבור. אכן זו נחלה פרטית.

46.תגובה של דיקטטורית שמרגישה שהיא זה המדינה והיא שקובעת הכל!

47.רוצים להמשיך לבחור את מי שבא לנו. רוצים להמשיך לשדוד סמכויות מנבחרי הציבור. רוצים לקבוע כאן כל דבר. לא מוכנים לקחת אחריות על תוצאות החלטותינו - לא מההיבט הפיננסי, לא מההיבט של איבוד חיי אדם ולא מההיבט של גרימת מחדלים קשים. מי שינסה לטעון טענה קלה למען אלה שהציבור בחר בהם או לטובת דעתו של רוב הציבור יהפוך מיד ל"אויב הדמוקרטיה" - לא פחות!

48.מערכת המשפט חותרת תחת הדמוקרטיה בישראל ומבצעת מניפולציות משפטיות...כדי לעקר ולסרס את תפקוד הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

49.הטרור המשפטי של שופטי העליון חייב להיפסק. שיטות ההפחדה לא ירתיעו! באם יירצח אזרח ישראלי צריך להעמיד לדין את שופטי בית המשפט העליון על רצח! שופטי העליון חושבים שהעם טיפש ולא מפנימים ש- 78% מהעם חושב שהם לוקחים שוחד כפי שפורסם בעיתון הארץ. רק 22% מהציבור הישראלי סבורים ששופטים לא מקבלים אף פעם שוחד והרוב הגדול סבור ששופטים מקבלים שוחד!

רק 22% מהישראלים סבורים ששופטים לא מקבלים שוחד

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1536267

50.אולי הגיע הזמן לרגל השנה החדשה שממשלת ישראל תרענן נוהלים ותזכיר לבית המשפט העליון מי הרשות המוסמכת הבלעדית במדינת ישראל לחוקק חוקים ולקבוע את סדר היום הציבורי?

51.רובו המכריע של העם איבד מזמן את האמון בבג"צ אז שתבדוק הנשיאה מה לא עושים שם נכון.

52.גברת נאור. לא היינו רוצים להדמות למדינה בה השופטים בוחרים את עצמם, ומסננים את רוב ה"לא מתאימים", עוד בדרך. לא היינו רוצים להיות מדינה בה בית המשפטנים נטל לעצמו סמכויות שלא כחוק, כולל סמכויות של מחוקק. מדינה בה גוף של משפטנים לא נבחרים מחליט במקום נציגי ציבור נבחרים. אבל אתם כבר יצרתם מדינה כזאת - את והחברים שלך - ואין עוד מדינה כזאת בעולם.

53.משמרות המהפכה החוקתית.

54.הם שמאיימים על העם היהודי ועל כל אחד מאיתנו ועל נציגינו הנבחרים בכנסת ובממשלה!

55.החיסיון. ישנה ועדה למינוי שופטים שדיוניה חסויים ואין שום פרוטוקול כי שופטי בית המשפט העליון מתנגדים לפרוטוקול. הועדה מורכבת מחלק פוליטי וחלק מקצועי שלכאורה אינו פוליטי - 3 שופטים עליונים ושני נציגי לישכת עורכי הדין. בפועל הכל פוליטי, כאשר השקפות המועמדים קובעות מי יתמוך בהם...

56.לא הגיוני שעל זריקת סלעים על מכונית נוסעת בנאדם יקבל 20 שעות עבודות שירות!

57.שופטים הם לא קדושים נוצרים שירדו עם כנפיים הישר מהשמים. הם בסך הכל עורכי דין שלמדו כמה שנים באוניברסיטה את החוק הטורקי - מוסלמי ואת החוק האנגלי - נוצרי - למרבה החרפה והבושה והבורות שלהם.

השופטים הם בורים ועמי ארצות כפי שטוען פרופ' דיסקין. אנשים צרי אופק וחד ממדיים. פסיקותיהם מעוררות בציבור הרחב בוז וסלידה עמוקה כלפיהם! הם בסך הכל פוליטיקאים קטני ממדים מהשמאל ותו לא!

58.לאיזו מדינה היא רוצה להידמות? שבה מקבלים 4 חדשים מאסר על נסיון לרצח? הזוייה.

59.בהצלחה לארדן במלחמתו בטרור בג"צ.

60.כל הכבוד לארדן. בכל טרור יש לטפל, כולל בטרור משפטי!

61.חייבים לעקור את הגידול הממאיר הזה שנקרא בית המשפט העליון מתוכנו! הוא מאיים על קיומנו ועתידנו פה.

62.נדרשת רפורמה עמוקה במערכת המשפט שלא תותיר בה דמיון למצב כיום. אזרחים רבים חשים כבני ערובה בארצם, עם מערכת עלובה, דורסנית ומנותקת, הכופה את עצמה על העם ונציגיו, בסגנון המתאים למשטרים אפלים. הגיע הזמן לריענון יסודי של המנגנון המשפטי ולנקיון מבצר הצדק למען עתידנו והישרדותנו.

63.הזוי ששודדי הדמוקרטיה, הדיקטטורים שמטילים את אימתם על היהודים והפוליטיקאים, לא מפספסים את הצגת דמעות התנין.

64.צריך לפרק את המערכת הזו ולהתחיל מחדש. עונש מחריד על זורק נעל מול הטבות לאנסים ורוצחים.

65.או שהיא נבערת לחלוטין או שהיא מאמינה שכל שומעי לקחה מטומטמים. דברים המתאימים למדינות שלא היינו רוצים להידמות אליהן? מעניין. בכל הדמוקרטיות בעולם אין שום מניעה לקדם שופטים לפי רמת ושיטת פסיקתם. זו זכותה של הרשות המבצעת למנות שופטים כרצונה ויש מדינות, ובראשן ארה"ב, בהן כל מינויי השופטים הינם פוליטיים (נשיא דמוקרטי ימנה שופטים שמאלנים ונשיא רפובליקני ימנים, ואף אחד לא ירים גבה) ופרקליטים ותובעים בכלל נבחרים ע"י הציבור.

ועוד, מפליא הוא הדבר. הרשות השופטת אשר בכל הזדמנות אפשרית מבטלת בזלזול ובלעג את חקיקת הרשות המחוקקת, מתבכיינת על התערבות הרשות המבצעת בתחומה. שתגיד ישירות שהיא סולדת מדמוקרטיה ומעדיפה את ביטול כל הרשויות האחרות - ולא תתחבא מאחורי המילה "דמוקרטיה" ובו בזמן תקדם דיקטטורה. זה בדיוק מה שעושים במדינות "שלא היינו רוצים להידמות להן" כמו צפון קוריאה או ונצואלה. כלל לא בטוח שאלו מדינות רעות בעיני שופטים מסויימים שמחזיקים ספרים של מרקס ואנגלס מתחת לכרית.

66.אשר לטוענים נגד בחירת שופטים ע''י הפוליטיקאים התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

67.אי אפשר להמשיך כך יותר אפילו יום אחד! הגיעו מים עד נפש! שופט זה רק עורך דין ולא קדוש.

68.שתשמש דוגמא ותיבדק בפוליגרף לגבי יושרה! מדוע יושר השופטים לא נבדק? מי קבע שהגברת הנשיאה ישרה? מי קבע שהיא מבינה יותר מהציבור? היא נועדה לשרת את הציבור והציבור לא מאמין לשופטים. לפי סקר שפורסם בעיתון הארץ 78% מהציבור חושב ששופטים לוקחים שוחד. ממה חוששים השופטים? השופטים עולים לנו ביוקר בתנאי השכר המופלגים והפנסיות התקציביות והתנאים הטובים ביותר במשק, אז האם אנו לא זכאים לדעת על יושרם? לדעת מה עושים בניהם? בני ובנות הזוג? הנכדים? הדברים מתחדדים לאחר שנודע ששופטת מחוזית מקבלת כסף לחשבונה מבעל דין ויחד עם זאת גם חסינות...

69.חמלת הנאורה למסתננים ולערבים...

70.''השר ארדן מנסה לפגוע בנו'' זו הכרזה פוליטית. האין גבול לחוצפה?

71.תשובה רדודה ופתאטית של נשיאת ארגון מתועב.

72.גב', אין זה מתפקידך להכתיב לאזרחים לאלו מדינות הם אמורים לרצות להידמות!

73.המאבק האמיתי על מדינת ישראל התחיל, בהצלחה!

74.עובדת ציבור מאיימת על נבחר ציבור. לפטר אותה מיד!

75.במבחן התוצאה ארדן צודק !הרוג ופצוע היום בגלל שופטים! שופטים עוזרים לרצח?

הרוג ופצוע קל בעקבות יידוי אבנים בדרום ירושלים

http://www.iba.org.il/bet/?entity=1117965&type=1

76.ממש דמעות הקוזק הנגזל. המדינה מסורסת מקביעותיהם והיא בוכה על מה?חוצפה!

77.אזרחי מדינת ישראל: בית המשפט מנסה לפגוע בנו, ואנחנו כן חוששים.

78.הציבור בחר דרך והנהגה ולא ייתכן שקומץ שמאלני קיצוני יעשה ככל העולה על רוחו וישנה החלטות ממשלה.

http://rotter.net/forum/scoops1/246337.shtml


#9,יסקר של האיחוד האירופי חושף: 78% מהישראלים סבורים ששופטים מקבלים שוחד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.09.15 בשעה 08:54
בתגובה להודעה #0
רק 22% מהישראלים סבורים ששופטים לא מקבלים שוחד

רק 22% מהציבור הישראלי סבורים ששופטים לא מקבלים אף פעם שוחד והרוב הגדול סבור ששופטים מקבלים שוחד בתדירות נמוכה או נמוכה מאד. נתונים אלה עולים מניתוח המימצאים של הסקר האירופי החברתי ב- 20 מדינות באירופה,
שכלל 1700 נבדקים בישראל.

בשאלה נוספת על מערכת המשפט התבקשו המשיבים לדרג את המידה שבה לדעתם בתי המשפט מקבלים החלטות הוגנות, בלתי מוטות ועל סמך ראיות. בשאלה זאת נמצאת ישראל בשליש התחתון של הדירוג.

כמו כן סברו הנשאלים בישראל באופן מובהק כי לעשיר סיכוי גדול יותר להיחלץ מהדין מאשר לעני.

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1536267

תגוביות:

1.או ועדת חקירה להתנהלות כנופיות שלטון החוק או פאודה, החורבן כבר כאן.

2.המושג "צדק צדק תרדוף" אינו מוכר למערכת המשפטית ובטח לא למשטרה.

3.אירגון מרושע זדוני ואפל.

4.המימצאים לגבי בתי המשפט חמורים ביותר.

5.אנשים חוששים להתלונן שמא יהפכו לנאשמים.

6.שתי מערכות אכיפת חוק. אחת לפלסטינים ולשמאלנים ואחת לימנים.

7.המשטרה תופסת ובית המשפט משחרר!

8.למרות תמיכת עיתון הארץ, בית המשפט העליון חסר תמיכה ציבורית.

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1536267



#10,יפרופ' אבי דיסקין: שופטי העליון ''בורים ועמי ארצות'' כמו גם אוליגרכים תאבי שלטון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.09.15 בשעה 09:08
בתגובה להודעה #0
בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.

הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".

פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.

היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.

פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010.

http://www.izs.org.il/heb/?father_id=289&catid=349

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=833571


#11,ישר המשפטים דניאל פרידמן: מערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.09.15 בשעה 07:41
בתגובה להודעה #0
פורסם בתאריך 21 בספט׳ 2015

שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן התארח באולפן הפטריוטים ואמר שמערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה. הפוליטיקאים חוששים מכך ויודעים שאם יצאו נגדה יהיה לזה מחיר

מערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה!

https://www.youtube.com/watch?v=Z8jZ02Y05hw

פרופ' דניאל פרידמן: "מה שאני רואה לא פעם זה שאנשים שמתבטאים בכיוון שאני מדבר עליו, ברגע שהם נכנסים לפוליטיקה, תוך איזה זמן, הם משתנים. אתה רוצה אני אתן לך דוגמאות. למשל תחשוב על לפיד האבא. לפיד האבא כשהיה שר משפטים...למעשה היה חותמת גומי של בית המשפט העליון.

אראל סג"ל: המערכת תופרת תיקים למי שהיא לא רוצה כשר משפטים ולאחרים? אתה חששת מתיק?

פרופ' פרידמן: קודם כל אנחנו מדברים על ההווה או על העבר?

אראל סג"ל: על העבר.

פרופ' פרידמן: אם אנחנו מסתכלים על העבר, אז היו מספר מקרים של העמדות לדין ושל חקירות שאין להן הסבר מתקבל על הדעת. זה מה שאני מוכן לומר. יותר מזה אני לא מוכן לומר.

אראל סג"ל: בזמן שהיית שר משפטים אתה חששת מהמערכת?

פרידמן: אה, נעזוב את ההיבטים האישיים. אני...

אראל סג"ל: אבל זה חשוב, אתה יודע. אנחנו מדברים על דמוקרטיה במובן העמוק ביותר. האם אתה חששת?

פרידמן: אני חושב שאני פעלתי כפי שמצפוני הנחה אותי. אבל נכון הוא שבעבר היו תופעות כאלו. זה נכון ואני מוכן להוסיף עוד משהו. זה נכון שהפוליטיקאים מאד מאד חוששים מן העובדה שאם הם לא ינהגו כפי ש"ראוי" לנהוג, עלולות להיות לזה תוצאות לא חיוביות ביום סגריר.

אראל סג"ל: וואו...

פרידמן: החשש הזה קיים. קיים!

פורסם בתאריך 21 בספט׳ 2015


#12,ייורם שפטל הוציא חוברת ובה הדרכה כיצד לפרק את הדיקטטורה של בג''צ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.09.15 בשעה 14:18
בתגובה להודעה #0
שפטל:

המשטרה הרקובה שלנו מונחית את מי לחקור ואת מי לא לחקור על ידי פרקליטות המדינה שהיא זרוע של הדיקטטורה של בג"צ. (דקה 34).

לכאורה מי שמנהל את המדינה זו הממשלה, אבל אני מדגיש את הלכאורה כי זה רק לכאורה.

בפועל, אנחנו מדינה שנמצאת באופן מוחלט תחת שלטון בג"צ.

אתם רוצים שנתניהו יחליט. אבל הוא הרי החליט! הוא יחד עם השר לבטחון פנים ארדן החליטו שגל הירש יהיה מפכ"ל המשטרה.

אז מה אם הם החליטו. אבל הדיקטטורה של בג"צ צריכה לאשר את ההחלטה הזו.

דוגמא נוספת: הממשלה החליטה השבוע לייבא 20000 פועלים מסין שיעבדו בבנין ויזרזו את כל תעשיית הבנין שלנו אבל הדיקטטור וינשטיין, שהוא למעשה מחבל משפטי כפי שאנחנו רואים מדי יום ביומו, אומר לא, לא , לא, אני לא אוכל להגן על זה בבג"צ. כלומר הממשלה יכולה להחליט עד מחר. זה לא עוזר! זה לא עוזר.

אני חושב שהממשלה יכולה וגם צריכה לפרק את הדיקטטורה הזאת של בג"צ וניתן לפרק אותה בקלות. אני בחוברת שלי מציע את הדרך שלא ניתן לעצור אותה כיצד לפרק את הדיקטטורה של בג"צ לרסיסים.(דקה 17 עד 21:30).

אני הוצאתי לאחרונה חוברת שבקרוב תועלה לעמוד הפייסבוק שלי, על מנת שכולם יוכלו לקרוא זאת ואני מרצה על הנושא הזה בפני קהלים שונים כולל באקדמיה, תחת הכותרת: הדיקטטורה של בג"צ.

צריך וניתן לפרק את הדיקטטורה הזאת של בג"צ.

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDGDL&c41t4nzVQ=KL


#13,ידרוש: יועמ''ש פוליטי / קלמן ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.10.15 בשעה 09:00
בתגובה להודעה #0
היועץ המשפטי הבא חייב להיות איש שמזוהה עם עמדות הממשלה הזו באופן הכי ברור שיש. הוא צריך לאפשר לה למשול ולקדם במסגרת החוק את המדיניות שלשמה נבחרה על ידי הציבור

מעט מאוד פעמים יכול סטטוס קצר בפייסבוק לספר כל כך הרבה, כמו שסיפרה שלשום ההודעה שפרסם ראש הממשלה, בעקבות הסרת מועמדותו של גל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה.

בנימין נתניהו, שלפי מה שכתב, רצה מאוד בהירש, קונן על כך ש"תהליך המינויים אצלנו הוא קשה, מתמשך, פוגעני וללא ספק ראוי לבחינה מחודשת". נתניהו, שמכהן כראש הממשלה כבר שש שנים ברציפות, הוא האחראי הראשי למצב הזה. במכוון.

אם תרצו, בישראל אין משילות משום שנתניהו איננו רוצה בה.

נתניהו לא "נאלץ" לעבוד עם פקידים דוגמת יהודה וינשטיין, שעושים לו את החיים קשים. הוא ממנה אותם משום שהוא זקוק להם ככאלה. הוא מאפשר להם לשלוט בו ולקבל במקומו החלטות, רק כדי שיוכל לזרוק עליהם אחר כך את האחריות לכל מה שהוא לא מוכן להתמודד איתו. וכך, מבחינת נתניהו, וינשטיין הופך אשם בזה שאי אפשר למנות כאן אף אחד. הוא אשם כשבג"ץ הורס בתים ביהודה ושומרון. הוא יהיה אשם כשמישהו ייהרג, כי הוא לא התיר ענישה של עוד כמה שנים לזורקי אבנים.

לו נתניהו רק היה רוצה, הוא היה מזכיר ליועץ המשפטי המכהן מי כאן ראש ממשלה ובמי בחר הציבור.

העניין הוא שהוא לא רוצה.

שוב ושוב נראה שבנושאים רבים מדי ראש הממשלה ממש שואף לא לעשות כלום, ובלבד שיהיה בסביבה מישהו שעליו ניתן יהיה להפיל את החידלון. במטאפורה מעט גסה, אפשר לומר שזה מוגזם גם למנות לצדך מישהו שיעשה בך כל מה שרק ירצה, וגם לצעוק "הצילו, אונסים אותי".

אבל סיפורו של ראש הממשלה הוא רק צד אחד.

אם היה מדובר בעובד אישי שלו, אפשר היה להגיד לנתניהו: "בישלת, תאכל".

העניין הוא שהיועמ"ש, שלא נבחר על ידי הציבור וגם לא מונה על ידי הממשלה כדי להחליף את מדיניותה במדיניותו שלו, פוגע בכל אחד מאיתנו שהלך לקלפי ובחר כנסת ובעקיפין גם ממשלה, במטרה שיבצעו את מה שהבטיחו לנו.

בחמש וחצי השנים האחרונות היועץ המשפטי הוא הבוס הגדול של מדינת ישראל. ספק אם יש עוד מדינה דמוקרטית שבה אדם שלא עמד מעולם לבחירה ושעמדותיו הפוליטיות לא נשקלו לפני שהתיישב על כיסאו, מחזיק בידיו כל כך הרבה סמכויות וקובע מדיניות בכל כך הרבה נושאים, שהמשותף לכולם הוא שהם אינם משפטיים כלל ועיקר.

הוא קבע מתי סטטוס קוו זה דבר קדוש ומתי כדאי לרענן אותו אחרי 30 שנה; הוא קבע את מי למנות ואת מי כדאי לא למנות, גם אם אין נגדו בדל ראיה שעשה משהו רע; הוא התערב בעמדותיה המדיניות של הממשלה, התערב בחלוקת פרסים מטעמה, הרשה לעצמו להתעמת עם נבחרי ציבור, עם שרים ועם מחוקקים, ובלא מעט מקרים גם לכפות עליהם את האג'נדה הפוליטית שלו.

***

שורה של מומחים ופרשנים לימדו אותנו בימים האחרונים כיצד ראוי שתתבצע בחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא. מתוך חשש שלהם שמשהו ישתנה, הזהירו כולם שאסור למנות מישהו שיש לו זיקה פוליטית אל הממשלה ואל עמדותיה. בעברית פשוטה, הם התכוונו לומר שהם רוצים שממשלת ימין תמשיך למנות פקידים מהשמאל, על מנת שאלה יוכלו לבלום את כל מהלכיה. ואת זה בדיוק חייבים נתניהו ואיילת שקד לשנות.

היועץ המשפטי הבא - ואני לא רומז לאיש, משום שמתוך רשימת המועמדים אני מכיר רק אחד וגם זה באופן שטחי - צריך להיות איש שמזוהה עם עמדות הממשלה הזו.

ממש כך. באופן הכי ברור שיש.

הוא צריך לאפשר לה למשול ולאפשר לה לקדם במסגרת החוק את המדיניות שלשמה נבחרה, ולא לשמש לה משקל נגד בולם כמו שעשה היועמ"ש. כי אין דבר כזה יועץ נייטרלי, אובייקטיבי. לכולנו יש אג'נדות. לאהרן ברק היתה אג'נדה, למיכאל בן יאיר היתה אג'נדה וגם ליועץ הבא תהיה כזו. השאלה הפתוחה שנותרה היא אם האג'נדה הזו תסייע לממשלה לממש את הבטחותיה לבוחר או תפריע לה.

***

לפני שלוש שנים עסקו כל המערכות - הפוליטית, התקשורתית והמשפטית - בפרשת היישוב מגרון. יפונה או לא יפונה. על מנת להכריע בסוגיות שכאלה הקימה הממשלה את ועדת השרים לענייני התיישבות, וגם קבעה שדין החלטותיה של ועדת השרים יהיה כדין החלטותיה של הממשלה. באחד מעיקולי הפרשה הכריזו אנשי מגרון כי הצליחו לרכוש מהפלסטינים חלקים ניכרים מהקרקע, שקודם לכן קבע בג"ץ שנתפסה על ידם שלא כדין. זה היה מהלך שדרש חישוב מסלול מחדש. ועדת השרים שדנה בשאלה איזו עמדה להציג לבג"ץ, חשבה שזה יהיה לא סביר להרוס בתים בגלל הטענה שהם שייכים לפלסטינים, כשהם כבר לא.

"המדינה מבקשת לעדכן את בית המשפט כי אם תוכח כשרות הרכישה...הדרג המדיני יהיה מוכן לאשר את הרכישה", נכתב בהחלטת ועדת השרים, "...ויהיה מוכן לשקול בחיוב הסדרה תכנונית".

ועדת השרים העבירה את ההחלטה ליועץ המשפטי על מנת שזה ימסור את עמדת הממשלה הזו לבג"ץ, אבל כנראה שהרעיון לא להרוס את מגרון לא בא טוב.

היועץ, שאמור לייצג בבג"ץ את עמדת הממשלה, התעקש להציג לשופטים עמדה כמעט הפוכה. לא נחזור לשחזר כאן שוב את כל הסיפור, רק נזכיר שבשורה התחתונה נאלצה הממשלה להתכופף.

מי שרוצה להבין על רגל אחת למה המחנה הלאומי, אם יש לו עניין למשול, צריך למנות יועץ משפטי בעל תפיסת עולם שקרובה לזו שלו, שייקח את סיפור "דו"ח אדמונד לוי".

לוי המנוח עמד בראש "הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון" והנפיק עם סיום עבודת הוועדה שלוש מסקנות חשובות.

הראשונה, המדינה לא צריכה להתערב בסכסוכי קרקעות. אם אחמד הפלסטיני חושב שדוד ממגרון תפס לו את הקרקע, שילך לבית משפט ויתבע אותו. כמו שהמדינה לא מכניסה את ראשה בסכסוך בין שני תושבי נס ציונה, כך היא אמורה לנהוג גם ביו"ש.

מסקנה שניה, הריסת בתים היא צעד קשה ביותר ולפיכך היא צריכה להיעשות רק כאופציה אחרונה, אחרי שמוצו כל האפשרויות האחרות.

שלישית, אם הממשלה הקימה שכונה ומתברר שהיא עשתה את זה על קרקע שהיה אסור לבנות עליה, האשמה מוטלת על ראשה ואת המחיר היא צריכה לשלם, ולא האזרח שקנה שם בית והיה משוכנע שאם המדינה היא שבנתה אז כנראה זה חוקי.

היועץ המשפטי, מיותר לציין, לא הסכים להמלצות הללו ונהג הפוך מהן לגמרי.

ומכיוון שאדמונד לוי עמד בדרישות הסף לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובקונסטלציה אחרת היה יכול למצוא את עצמו בתפקיד הזה, ברור שאם הוא היה צריך לקבל את ההחלטות שקיבל וינשטיין, הרבה מאוד בתים שנהרסו היו עומדים היום על תלם.

עזבו לרגע את השאלה אם זה טוב או לא. כל אחד ועמדתו הלגיטימית. מה שחשוב להבין הוא שההבדל בין שני המשפטנים הללו מבהיר עד כמה רחב מתחם קבלת ההחלטות שבתוכו חי היועץ, ולמה בלתי סביר בעליל שממשלה לאומית תיקח יועץ משפטי שמאלני, שיפעל נגד המדיניות שאותה שלחו אזרחי ישראל לקדם.

יועץ משפטי בעל השקפה פוליטית אחרת לא היה מוציא את הנשמה לכל יהודי שקנה בית בחברון, כמו שעשה וינשטיין לרוכשי בית המכפלה. יועץ משפטי בעל השקפה פוליטית אחרת לא היה מעלה על דעתו לעשות מה שעשו היועמ"ש והמשנה שלו, דינה זילבר, שהורתה למשרדי הממשלה להפסיק לתקצב את החטיבה להתיישבות וגם סייעה לחברת כנסת מהאופוזיציה לסכל החלטה בעד הסדרת פעילות החטיבה בכנסת.

***

לפני כמה שבועות נחתה על סדר היום שלנו סוגיית משחקי הכדורגל בשבת. החוק קובע שצריך היתר כדי לעבוד בשבת, ולפתע הסתבר שהחוק הזה לא קוים עד כה. אם לא די בכך, גם בית הדין לעבודה קבע שכל מה שנעשה עד היום הוא בבחינת עבירה על החוק. ישב היועץ, האמון על שמירת החוק, חשב מה לעשות וקבע ש"מן המפורסמות הוא, כי מקדמת דנא מתקיימים בישראל משחקי כדורגל בימי שבת וזאת מבלי שהוצאו היתרים...לצד זאת ננקטה מדיניות של אי אכיפה בתחום, ובאופן האמור נשמר הסטטוס קוו הקיים...".

איזה יופי. יש חוק, אבל הוא מגיע עם יועץ צמוד שקובע מתי מותר להפר אותו, או במילים אחרות - לא משנים מסורת של שנים. וזה מעניין. כי כמה חודשים קודם לכן, כשזה התאים לו, החליט היועמ"ש להפוך על ראשה מסורת שכזו בעניין אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות.

פתאום התברר שמה שהבינו כולם במשך למעלה מ־30 שנה - שמסעדה עוברת על החוק אם היא מפרסמת שהיא כשרה, כאשר היא איננה כזו - היועמ"ש מבין אחרת. פתאום הסתבר שכשרוצים אפשר לחדש. שהכל תלוי בהשקפה. ומכיוון שלא סביר לטעון שהיועמ"ש מבין במשפטים וכל מי שקדמו לו אינם מבינים, הרי ברור שמדובר באג'נדה אישית שלו, שאין לה ולו קשר קלוש ביותר לתחום המשפט.

ממש כפי שסביר שיועץ שומר כשרות או יועץ שבעייתם של שחקני ואוהדי כדורגל שומרי שבת מזיזה לו, היו רואים אחרת את ההחלטות האלה, שכאמור אין להן ולא כלום עם מומחיות בתחום המשפט.

אבל שיא השיאים של ההתערבות הפוליטית מצדו של היועץ הוצג בפרשת הרב שמואל אליהו.

היועמ"ש, איש שמבין משהו בתקשורת, ידע לכל אורך הקדנציה לזהות את המקרים שבהם גם התערבות גסה שלו לא תביא לו נזק ציבורי. שיש מקרים שבהם הכל מותר.

זה התחיל בקיץ 2013, כשהרב אליהו שקל להגיש את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל, ועוד בטרם הספיק להתלבט קרא בעיתון הודעה שיצאה מלשכת היועץ, ולפיה בכוונת האחרון לערוך לו שימוע מוקדם, באם יחליט להתמודד.

זו היתה הודעה הזויה, שכן אליהו לא היה חשוד במאומה.

בירור קצר העלה שבמשרד המשפטים אוספים כבר במשך תקופה ארוכה גזרי עיתונים והקלטות של ראיונות שלו, ובלשכת היועמ"ש סבורים שהערימה שנאספה מלמדת שהוא לא ראוי להיבחר. סתם. בלי שיש נגדו משהו מחשיד. מי קבע את זה? היועץ. לפי אילו קריטריונים? הקריטריונים שלו.

שלושה ימים עברו לפני שלשכת היועץ הוציאה הודעה שלפיה הרב אליהו לא ראוי להיות רב ראשי, ואף טרחה להפיץ ברבים את ההחלטה מבלי להתייחס להסברי הרב. כדי להיות בטוח שהרב לא ייבחר בטעות החליט היועץ, בצעד שערורייתי, להפיץ ל־150 חברי הגוף הבוחר קטעים מתוך תיק פלילי שבו נחקר בעבר הרב אליהו, תיק שנסגר בלא כלום.

***

רוצים עוד דוגמה להתערבות שהפוליטיקה זועקת ממנה? קחו את פרשת פרס ישראל. קודמיו של היועץ הנוכחי אפשרו לממשלות ישראל, גם רגע לפני בחירות, לעשות מה שירצו. מני מזוז קבע שאהוד אולמרט, שעמד בראש ממשלת מעבר אחרי שכבר הגיש לנשיא את התפטרותו, יכול לפנות לבשאר אסד ולהציע לו לחדש את המו"מ בין המדינות. שמונה שנים קודם לכן התיר נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק לראש הממשלה אהוד ברק - זמן קצר לפני בחירות 2001 ואחרי שממשלתו התפרקה - לנהל מו"מ עם יאסר ערפאת.

ואז הגיע יהודה וינשטיין והחליט שראש הממשלה ושר החינוך, בנימין נתניהו, מי שתקנון פרס ישראל נתן בידיו את הסמכות הבלעדית למינויים של חברי ועדת הפרס, לא יכול להתערב במינויים.

נתניהו לא רוצה שבוועדת הפרס יישב מי שתמך בסרבנות? אז הוא רוצה.

היועץ לא אפשר לממשלת נתניהו לקבל במשך החודשים שקדמו לבחירות כמעט שום החלטה. הוא הפריע להעלות את שכר המינימום ל־5,000 שקל ואישר את המהלך בסופו של דבר, רק בתנאים שלו.

הוא מנע מהשר לביטחון הפנים לקדם את הליכי בחירתו של מפכ"ל חדש למשטרה, למרות מצבו הקשה של הארגון, ובכך גזר עלינו את הסאגה המטורפת שנמשכת עד היום. במשך ארבעה חודשים, על סמך נהלים שלא מעוגנים בשום חוק, שיתק היועץ את כל הרשות המבצעת והפך לאיש היחיד במערכת שיכול לאשר או לפסול. כי לו, הרי, אין שום שיקולים פוליטיים.

שלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת נפרדו במשרד המשפטים בטקס צנוע מהשרה ציפי לבני. בעוד היועץ לא מאשר לשרי הממשלה להזיז עיפרון במשרדם על מנת שלא לזהם את הליך הבחירות, לו עצמו לא היתה שום בעיה להתערב בהן.

"את שומרת הסף של הדמוקרטיה", שיבח את ציפי לבני המתמודדת בבחירות. "אני לא רוצה לומר אמירות שייחשבו פוליטיות, חלילה, אבל אין לי ספק שנכונו לך עלילות. נדמה לי שהציבור בישראל לא יכול לוותר על כישורייך, יושרך ויכולתך, כך שאני לא נפרד ממך, גברתי השרה".

על הדרך היה לו גם מה להגיד על חלק מיוזמות החקיקה שהוא, הפקיד, ולבני, הפוליטיקאית, לא אהבו, כשהוא מזכיר את "המאבק בהצעות חוק, שלטעמי טוב היה להן שלא הוצעו מאשר שהוצעו, ודי לי להתייחס לחוק הלאום".

ליועמ"ש לא היתה בעיה להתקוטט עם פוליטיקאים.

הוא יצא נגד חוקים שיזמו חברי הכנסת. לאחרונה הרשה לעצמו ללעוג לשר גלעד ארדן על "התשוקה להביא מפכ"ל מבחוץ", וגם שרת המשפטים שממונה עליו, שקד, נאלצה לשמוע אותו מותח עליה ביקורת בפומבי.

***

מי שרוצה להבין מאיפה הכל מתחיל, שילך למאמר שפרסמה ב"הארץ" דינה זילבר אחרי פטירתו של מישאל חשין. "הוא לימד אותנו", כתבה, "פרקליטים ויועצים משפטיים בשירות המדינה, כי איננו עובדים בשביל השלטון ותו לא, אלא בשביל הציבור".

ומי, אליבא דזילבר, קובע מה חושב הציבור? הציבור עצמו? מה פתאום.

וינשטיין וזילבר קובעים.

זילבר, כמו הבוס שלה, התירה לעצמה במאמר הזה לתת בראש לפוליטיקאים, להעיר להם על ה"הסתערות" שלהם על מערכת המשפט ועל הקריאה שלהם "לשנות את דרך מינוי שופטיה".

עולם הפוך של פקידים שמחנכים את נבחרי הציבור, עולם שיכול להתקיים רק תחת ממשלה, תחת ראש ממשלה ותחת שרת משפטים שמאפשרים לו התקיים.

מינוי היועץ המשפטי לממשלה הוא מבחן גדול לראש הממשלה, אבל מבחן לא פחות משמעותי לשרת המשפטים. זה יהיה המבחן הראשון והכמעט יחיד שבו תיבחן איילת שקד בסוף הקדנציה שלה.

כמי שמתחה בעבר ביקורת קשה על המערכת, אם היא תיכשל במבחן הזה, היא לא תוכל לבוא יותר בטענות לאף אחד. לטוב ולרע, הכל בידיים שלה.

זו תהיה גם ההזדמנות לבחון אם לנתניהו, כמו שהבטיח, יש עניין לשנות או שהוא מחפש שוב מישהו לתלות בו את כשלונותיו.

http://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-499405

תגוביות:

1.מדויק להפליא. המבחן של נתניהו, בנט, שקד, דן אקוניס וכל שארי חברי הימין זה עכשיו. אין עוד תירוצים.

2.כשקוראים ברצף את כל להטוטיו של וינשטיין במאמר המאלף של קלמן ליבסקינד, בבואו להשליט את אג'נדתו על מדינת ישראל, סומרות השערות. לחשוב שנתניהו איפשר את כל זה, גורם לך לרצות למרוט את שערות הראש. לחשוב איך נתניהו גנב לבנט איזה ששה מנדטים גורם לך לחשוב מה היה אילו... בפעם הבאה אסור לבוחר הימני לטעות. ראש הממשלה הוא שמאלני בפרוות ימין.

3.היועץ המשפטי לממשלה ממונה אמנם ע"י שר המשפטים, אבל את מעט המועמדים קובעת ועדה ארצית שמאלנית שלא נבחרת ע"י הממשלה ולכן המועמדים הם שמאלנים בכל מקרה.

4.חד כתער כמו תמיד.

5.כל הכבוד שיש מישהו בתקשורת שכותב על העניין הנורא הזה. יש ועדה ארצית שרוב חבריה הם אנשי שמאל שלא ממונים ע"י הממשלה והיא זאת שבוחרת את המועמדים. לאחר מכן שר המשפטים צריך לבחור יועץ משפטי מבין המועמדים השמאלנים שהועדה הציבה בפניו. העניין הכי שערורייתי שוינשטיין עשה, זה שהוא נתן לערוץ 10 אישור להמשיך לשדר כאשר הוא היה צריך להיסגר, וזאת כדי שלא נפסיד ולו מנה אחת של שטיפת מוח "רק לא ביבי". הממשלה היא הגוף הימני בהנהגת המדינה שמתמודד מול כל הגופים השמאלניים ואתה משמיץ את ביבי שנאבק מול כל השמאל.

6.צודק רק שכחת דבר אחד, שהיועץ הוא גם התובע הכללי וזה גם משהו שצריך לתקן ולהפריד בין התפקידים!



#14,ילהחזיר את הוינשטיינים לגודלם הטבעי / ארז תדמור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.10.15 בשעה 10:42
בתגובה להודעה #0
השילוב שבין פקידים שיכורי כוח ומשפטנים עריצים הפך את החוק לאות מתה ואת השלטון לגוף חסר חיים וסמכויות • כעת נראה שחוסר המשילות הגיע לרמה כה קיצונית שראש הממשלה נתניהו יאלץ לחרוג ממדיניותו ולצמצם את הסמכויות המופרזות שצברו הפקידים והמשפטנים

בשנים האחרונות למדתי שיעור מוזר. כמה וכמה פעמים יצא לי להיתקל בקצינים בכירים לשעבר שהפגינו אומץ לב יוצא דופן תחת אש, אך נוטים לגלות פחדנות ורפיסות בלתי נתפסים כשהדבר נוגע לחיים הציבוריים והפוליטיים. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בלוחמים עזי נפש בשדה הקרב, שזכו בעיטורי מופת ובצל"שים, שאמרו לי כי הם תומכים בעמדותיי, איחלו לי הצלחה בקמפיינים הציבוריים שהובלנו, אך סירבו לצרף את שמם לעצומה או להביע עמדה בפומבי מחשש לביקורת הציבורית שיחטפו.

לעתים לא יכולתי להימנע מהמסקנה שהפער המדהים שבין האומץ הנדיר שהפגין אותו אדם בשדה הקרב לבין פחדנותו בזירה הציבורית מעיד כי הרצון לצבור פופולריות ולהצטייר כגיבור היה מן הסתם חלק מרכזי מהסיבות לאומץ שהפגין אותו אדם. אין בכך אגב כל פסול.

אינני מחסידיו של גל הירש. אני סבור שגישות ההכלה וההשתבללות שהנחיל לצה"ל ותורת הלחימה הפוסט-מודרנית בה הוא דוגל גרמו לביטחון ישראל ולצה"ל נזקים משמעותיים. עם זאת, הבוקר הוכיח גל הירש כי הוא אמיץ לא רק בשדה הקרב כי אם גם בחיים הציבוריים. דבריו כנגד מוקדי הכוח הבלתי נבחרים וכנגד בעלי האינטרסים שמנהלים בפועל את מדינת ישראל מעידים כי הוא אינו חושש להתעמת עם המוקדים המסכנים באמת את הדמוקרטיה הישראלית. בהתחשב בכך שהירש נתון תחת חקירה וגורלו נתון במידה לא מועטה להשפעתם של חלק מאותם גורמים מעידים על אומץ לב יוצא דופן לא רק בשדה הקרב אלא גם בחיים הציבוריים.

השילוב הזה שבין הון-עיתון-פקידים שיכורי כוח-ומשפטנים עריצים שהפכו את החוק לאות מתה ואת השלטון למומיה חסרת חיים וסמכויות הוא הבעיה האסטרטגית היסודית שמעיבה על חיינו. בעיה אסטרטגית שמונעת ומסכלת כל אפשרות להתמודד עם האתגרים והבעיות האחרות הניצבות לפתחנו.

אין לי אלא להצטער על כך שמינויו של הירש סוכל, הגם שאני חולק קשות על דרכו המקצועית.

עצתי למקבלי ההחלטות היא שגם המועמד הבא למפכ"ל יהיה אדם שמבין כי המשימה הראשונה שתוצב לפתחו כמפכ"ל תהיה לנקות לפחות את המשטרה מעושי דברם של אותם גורמים אנטי-נבחרים. אותם גורמים שהפכו את הדמוקרטיה הישראלית לבדיחה שבה הממשלה אינה יכולה למנות את המועמדים שרצתה לתפקיד הרמטכ"ל (יואב גלנט), המפכ"ל (גל הירש), נגיד בנק ישראל (יעקב פרנקל), לשנות את עונש המינימום לזורקי אבנים או להדיח את הממונה על ההגבלים (דיוויד גילה) שתוקע את מתווה הגז וגורם לנזקים של עשרות מיליארדים.

מי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית יודע כי אין פתרון קסמים לעוצמה המופרזת שצברו היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון והפקידות הבכירה. כפי שהעיד לאחרונה שר המשפטים לשעבר הפרופ' דניאל פרידמן היו בעבר מספר מקרים של "העמדות לדין וחקירות שאין להן הסבר מתקבל על הדעת" כנגד פוליטיקאים שביקשו להתעמת עם עוצמת מערכת המשפט. כתוצאה מכך "הפוליטיקאים מאוד חוששים מהעובדה שאם לא ינהגו כפי ש"ראוי לנהוג" עלולות להיות לזה השלכות לא חיוביות ביום סגריר".

ראש הממשלה נתניהו יודע כי כל ניסיון לשנות את שיטת מינוי היועץ המשפטי או את הרכב הוועדה למינוי שופטים זקוק לרוב של לפחות 65 ח"כים, אולם המציאות היא שבכל קואליציה ישנם גורמים בתוך הימין והליכוד שרואים עצמם מחויבים לביצור עוצמתה של מערכת המשפט או חוששים לעתידם במידה ולא יתייצבו להגנתה.

בממשלה שכיהנה בשנים 2009 עד 2013 היו אלו בני בגין ודן מרידור מ'הליכוד', בקדנציה הקודמת היה זה יאיר לפיד וסיעת 'יש עתיד' ובקואליציה הנוכחית התנדבו משה כחלון ו'כולנו' לשמש כשכפ"צ של מערכת המשפט. רק בסוף השבוע האחרון נשבע כחלון אמונים למערכת המשפט בראיון שהעניק לסימה קדמון ב'ידיעות אחרונות'.

ניתן אם כן להבין מדוע נתניהו נרתע מניסיון גורף להחזיר את המערכת המשפטית לגודלה הטבעי ומסתפק בניסיון למנות לתפקידים בכירים את האדם שיגרום הכי פחות נזק במסגרת שיטה עקומה. כעת נראה שחוסר המשילות הגיע לממדים כאלו שיחייבו את ראש הממשלה לחרוג במידת מה ממדיניותו ולהחזיר את הוינשטיינים לגודלם הטבעי. בסופו של דבר בתחום הזה, בניגוד לרבים אחרים, נתניהו עדיין לא הביא בשורה. עתה, המבחן עומד שוב לפתחו. האם הוא יציב גבולות בפני התערבותם המופרזת של המשפטנים או שתהליך כרסום הסמכויות של הממשלה והכנסת והעברתם לידי גורמים בלתי נבחרים ושיכורי כוח יימשך.

איילת מתבלבלת

וטיפ קצר גם לשרת המשפטים איילת שקד: העובדה שהמשנה ליועץ המשפטי רז נזרי חובש כיפה על ראשו אינה הופכת אותו למועמד טוב לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. נזרי הינו אכן אדם נעים הליכות והוא גם חובש כיפה וקורא 'מקור ראשון', אך הוא דוגל באותה גישה המבקשת להעביר את סמכויות השלטון מידי הממשלה הנבחרת לידי החונטה המשפטית בכדי שזו תכפה על כולנו נורמות של צדק ומוסר אוניברסאליים הנהירות רק לאנשי משרד המשפטים ותומכיהם ברחוב שוקן.

אימפריאליסט שיפוטי דתי (ואולי גם ימני) הוא פסול ולא ראוי בדיוק כמו אימפריאליסט שיפוטי שמאלני. המועמד הראוי ליועמ"ש יהיה זה שיבטיח ויוכל להוכיח כי בכוונתו לצמצם את מעורבות היועמ"ש בתחומים לא לו, ולא זה שמעורר אצל השרה אשליות שווא כאילו ירתום שיטה פסולה ועקומה לשירות שר מזדמן.

http://mida.org.il/2015/09/24/%d7%9c%d7%94%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%95%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%93%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%99/

תגוביות:

1.יש לשאול את השרלטן כחלון על איזה חלשים מגן בג״צ שכן הוא נמנע מלטפל בחונטה בטענה זו. האם על האומללים בדרום תל אביב שמסתננים פושעים אפריקנים (רק לפושע אפריקני יש 5000 דולר לצורך חדירה לא חוקית לטריטוריה לא לו) שמחרבנים להם בכניסות לבתים, גונבים להם את החצרות והופכים אותן לחמארות לעבריינים ושתיינים אפריקנים אלימים, רוצחים את הזקנות, וממררים את חייהם במשך 7 שנים בגלל שופטים הזויים שאינם אלא עורכי דין שלמדו קצת באוניברסיטה ולא קדושים עם כנפי מלאכים. בג״צ כדברי פרופ׳ מאוטנר הוא מרכז פעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לשם. זו גניבת שלטון ברמיה ועל זה מגן הנבל כחלון והנבל ליברמן שחובתו היתה צריכה להיות לטפל במערכת הרקבון הנקראת מערכת המשפט הישראלית אחרי הטיפול שהיא נתנה לו 17 שנים בגלגלי האינקוויזיציה שלה...

2.שפטל הבטיח לפרסם בקרוב בדף הפייסבוק שלו חוברת מסכמת בה תהיה הצעה לפירוק הדיקטטורה של בג״צ. לדבריו הצעתו תהיה כזו שלחונטה לא תהיה דרך לחסום זאת וזה עתיד להיות לא קשה במיוחד לביצוע. לדעתי הגיע הזמן שתנועת "אם תרצו" תכריז על הפגנת ענק נגד הדיקטטורה של בג״צ.

ובאשר לניזרי אני מסכימה איתך לחלוטין. האיש הזה בצלמו של וינשטיין. הכיפה לא מעידה על דמוקרט אלא על עוד כיבשת דולי מאותו הזן.

3.מערכת המשפט לא תוכל לעשות מאומה אם העם יתקומם. אפשר להאשים את העם באדישות.


#15,ייועמ''ש עם עתיד הוא יועמ''ש מסוכן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.10.15 בשעה 11:48
בתגובה להודעה #0
היועץ המשפטי לממשלה אמור לייצג את הממשלה בפני בית המשפט העליון, אבל מה קורה כשהיועץ עצמו חולם להתמנות לשופט?

בתקופה האחרונה מתגבשת רשימת המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וראוי להאיר נקודה עלומה בתפקיד זה. יועץ משפטי לממשלה הוא תפקיד שבאופן היסטורי מהווה עמדת זינוק מכובדת לקריירה שיפוטית מכובדת, על-פי רוב כהונה בבית המשפט העליון. בין היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו בהמשך בתפקיד שופט בבית המשפט העליון ניתן למנות את חיים כהן, מאיר שמגר, אהרון ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין ומני מזוז.

למעשה, מבין היועצים המשפטיים האחרונים, רק רוני בר-און שבחר בדרך פוליטית, וכיהן כחבר כנסת ובהמשך שימש שר בכיר במספר ממשלות, לא נתמנה לשופט לאחר כהונתו הקצרצרה בתפקיד היועמ"ש – כהונה בת 48 שעות בלבד. ההיסטוריה הזו מלמדת על הדינמיקה במערכת המשפט בכלל, ובבחירת השופטים בפרט. כל בר-דעת מבין שתפקיד בעל חשיבות כה משמעותית כמו היועץ המשפטי לממשלה הוא בסיס איתן לזינוק לקריירה שיפוטית, והתקדימים ההיסטוריים תומכים בעמדה זו.

למי מחוייב היועץ המשפטי?

על רקע העימותים התכופים בשנים האחרונות בין מערכת המשפט לממשלה ולכנסת, ראוי לבחון את המועמדים לתפקיד היועמ"ש גם מתוך נקודת המבט של השיקולים האישיים. השפעתם של השופטים ונשיאות בית המשפט העליון על מינוי שופטים חדשים אינה בגדר סוד, ויועץ משפטי לממשלה שחפץ לעטות את גלימת השיפוט יודע היטב היכן מרוחה החמאה.

בשל כך ניתן לגלות נטייה גוברת והולכת של היועצים המשפטיים לייצג יותר את מערכת המשפט ופחות את הממשלה הנבחרת. בעשרים השנים האחרונות חזינו בסירוב של יועצים משפטיים לייצג את המדינה בפני בג"ץ ואף פסילה של החלטות ממשלה שונות בטענה שקשה "להגן עליהן בפני בג"ץ".

דבר זה מציב את היועץ המשפטי לממשלה בניגוד עניינים משולש: לא רק שהוא משמש הן כתובע הכללי – האמון על העמדה לדין של נבחרי הציבור – והן כעורך דינה של הממשלה, אלא שהוא מצוי גם בניגוד עניינים אישי: כמועמד פוטנציאלי לכס השיפוט, גורלו האישי מופקד בידי מערכת המשפט, מולה הוא אמור לייצג את הממשלה.

על הרבה פחות מזה נוהגים לומר אצלנו שזה פשוט "לא בגיץ".

יועץ לא יכול להיות שופט

העיתונאי יואב יצחק פרסם בעבר מאמר ובו נטען כי מני מזוז מונה לבית המשפט העליון בשל מסמוס כתב אישום נגד בעלה של נשיאת העליון דורית ביניש, בסוג של טובת הנאה מצד האחרונה: "אלא שביניש יודעת להכיר טובה, וכך אירע בעקבות רפיסותו-התנהגותו הטובה בעניינו של בעלה. מזוז סייע בהימנעות מהעמדת עו"ד ביניש לדין, ועתה – משחלפה תקופת צינון של שנה וחצי שבה מחויב היועמ"ש היוצא, ניתן להשיב לו כגמולו, ולהציג את מועמדותו, מטעמה של ביניש, לכהונת שופט בית המשפט העליון".

בין אם יש אמת בהאשמות ובין אם לאו, הדבר מעיד על כך שלא מדובר רק בתיאוריה מופשטת. ניגוד העניינים האישי של היועץ המשפטי לממשלה זועק לשמיים, וחשדות מסוג זה הופכים אלמנטריים.

המסקנה ברורה – יש למנוע את הזיקה בין תפקיד היועמ"ש לבין כהונה בבית המשפט העליון. אם רוצים לצמצם את מרחב השיקולים הלא ענייניים של הייעוץ המשפטי הרי שאין לתת להם משקל בעתידו המקצועי של היועץ.

מכיוון שכהונת היועמ"ש קצובה לחמש שנים, ובחירת שופטים גם היא לא מתקיימת כל שנה, לתקופת הצינון בת שנה וחצי בין כהונה כיועץ משפטי למינוי לבית המשפט העליון אין משמעות אמיתית. פתרון אפשרי לבעיה הוא קביעת הגבלה לגיל מינימום – כך שבתום הכהונה היועץ בדימוס יהיה קרוב מאוד לגיל פרישה ולא יהיה צידוק למנותו לבית המשפט; פתרון אחר יכול להיות העדפה של שופטים בדימוס, או קביעה בחוק כי יועץ משפטי אינו יכול להתמנות לשופט.

כך או כך, אם הממשלה רוצה שהיועץ שלה יהיה מחויב למדיניותה ולא לקריירה העתידית שלו, ראוי לתקן את המצב.

http://mida.org.il/2015/09/26/%d7%99%d7%95%d7%a2%d7%9e%d7%a9-%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%99%d7%95%d7%a2%d7%9e%d7%a9-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%9f/



#16,יהסוף לדיקטטורת בג''צ / ארז תדמור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.10.15 בשעה 12:18
בתגובה להודעה #0
התמיכה התקשורתית האדירה לה זכה ביהמ"ש העליון, ובעיקר נמיכות קומתם של נבחרי הציבור בשני העשורים האחרונים, העניקו לשופטינו אשליית ריבונות, שדינה, באיחור של 22 שנים, להתפוגג • במידה ו'יש עתיד' ו'התנועה' ינטרלו את יוזמת החקיקה המחודשת של חוק המסתננים, על הימין לגבות מהם מחיר פוליטי כבד ולהפוך את הסוגיה לנושא המרכזי על סדר היום

מבלי להיגרר להגזמות מיותרות, הדיון שנערך הבוקר בוועדת-הפנים של הכנסת הוא רגע היסטורי. לראשונה מאז ביצע אהרון ברק את ההפיכה השלטונית המכונה המהפכה השיפוטית, נראה שכנסת ישראל והממשלה זוקפות קומה ומתחילות לתבוע חזרה את ריבונותן המחוללת.

"אסור לקבל את החלטת בג"ץ כסוף פסוק, החברה הישראלית לא יכולה לספוג את המסתננים", אמר שר הפנים גדעון סער, והודיע שיביא לאישור הכנסת חוק מחודש עד סוף החודש. בכל מדינה דמוקרטית בעלת סדרי שלטון תקינים היו דברי סער מובנים מאליהם. כפי שהודה נשיא בית-המשפט העליון עצמו, השופט אשר גרוניס, החלטת בית-המשפט לפסול את חוק המסתננים בעייתית ביותר, וממשיכה את המגמה שבה השופט שם עצמו למחוקק.

השופט פוגלמן יכול לדון כאוות נפשו בתחביבי שעות הפנאי של המסתננים ובאפשרויותיהם למצוא זיווגים ושידוכים במתקני השהייה – לא הוא הנושא באחריות. לא בו בחרו אזרחי ישראל על-מנת לאזן בין הצרכים והשיקולים השונים, לא הוא אמור לספק פתרונות לתושבי השכונות, ולא הוא שייתן את הדין במידה ובעקבות התערבות בית-המשפט יסתננו לישראל עוד מאה אלף אפריקנים.

במדינה דמוקרטית העם, באמצעות נציגיו, הוא הריבון. הסיבה לכך שהשופט פוגלמן מתבלבל ומאמין שהוא הריבון פשוטה: מזה למעלה מעשרים שנים מקבלות הממשלה והכנסת את תכתיבי אהרון ברק, דורית בייניש וחבריהם, כאילו מדובר בגזירת גורל שאין לעמוד בפניה.

אלא שכפי שניתן לראות עם חקיקת חוק המסתננים לאחר פסיקת העליון לפני כשנה, וכפי שניתן יהיה לראות בעוד שבועות ספורים, ביהמ"ש העליון פועל אך ורק מתוקף הסכמתה (או רפיסותה) של הכנסת.

בדמוקרטיה הפרלמנט הוא שקובע מהו העונש על כניסה בלתי-חוקית לתחומי המדינה, והממשלה קובעת מהי מדיניות ההגירה הרצויה.

אנשי מחלקת ההגירה, הסוהרים במתקן השהייה, ופקידי משרד הפנים ורישום האוכלוסין, כפופים כולם לשר הפנים, לא לעוזי פוגלמן. משכורתו של פוגלמן, כמו גם סמכויותיו, משך כהונתו והגדרות תפקידו, נקבעים כולם בכנסת. כך גם הרכב הוועדה למינוי שופטים.

בניגוד לרשויות המחוקקת והמבצעת, שכוחן נמסר להן מידי הציבור – ויש להן כוח זה רק בזכות העובדה שביכולתנו להחליפן במידה והן פועלות באופן לא אחראי – כוחה של הרשות השופטת נשען על הכבוד שרוחשות לה הממשלה והכנסת. משום כך, ברגע שבית-המשפט הופך עצמו לשחקן פוליטי, רומס את הפרדת הרשויות ונוטל סמכויות של ריבון, הוא מנסר את הענף עליו הוא יושב ומוביל לצמצום סמכויותיו.

המאבק על הריבונות

התמיכה התקשורתית האדירה לה זכה ביהמ"ש העליון, ובעיקר נמיכות קומתם של נבחרי הציבור בשני העשורים האחרונים, העניקו לשופטינו אשליית ריבונות, שדינה, באיחור של 22 שנים, להתפוגג. השאלה היחידה היא יחסי הכוחות בכנסת.

המאבק בכנסת על ריבונות דמוקרטית מול אוליגרכיה-משפטית ברור: בצד אחד עומדים ח"כים דוגמת גדעון סער, איילת שקד, יריב לוין ומירי רגב (שהבריקה היום ביחסה לשופט פוגלמן). מולם ניצבים שלוחי העליון, ובעיקר שרת המשפטים לבני, שהפכה לאגרוף הפוליטי של ביהמ"ש, וכנראה גם השר פירון, שהתבטאויותיו בעבר מלמדות שגם הוא רואה עצמו מחויב לשופטי העליון יותר מאשר לציבור הרחב.

במידה ו'יש עתיד' ו'התנועה' ינטרלו את יוזמת החקיקה המחודשת של חוק המסתננים, על הימין לגבות מהם מחיר פוליטי כבד ולהפוך את הסוגיה לנושא המרכזי על סדר היום.

יידעו אזרחי ישראל שהצבעה ללפיד או לבני משמעה אור ירוק ל-100 אלף מסתננים, וידעו לפיד ולבני שסיסמת הבחירות של 'הליכוד' ו'הבית היהודי' צפויה להיות 'הצבעת לפיד, קיבלת פוגלמן', ו'הצבעת לבני, קיבלת סודן'. גם יורשו של גדעון סער בתפקיד שר הפנים צריך להבין כי אם ייכנע לעליון הוא עתיד למצוא את עצמו מחוץ לרשימת הליכוד בבחירות הבאות.

בשנים האחרונות הבשיל רוב עצום בציבור שמצפה מנבחריו להעמיד את ביהמ"ש העליון במקומו ולהחזיר את האיזון שבין הרשויות. היומרנות והקיצוניות של בית המשפט ביחס לסוגיית המסתננים הפכו לקש ששבר את גב הגמל. פוגלמן וחבריו באו לקלל ויצאו מברכים.

http://mida.org.il/2014/10/06/%d7%91%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%a7%d7%9c%d7%9c-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90%d7%95-%d7%9e%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%9d/

תגוביות:

1.כל מילה במקום!!! מי שמחליט זה העם שבוחר את נציגי לפרלמנט ולא חבורת שמאלנים שבוחרים את עצמם.

2.מילים כדורבנות! מאמר מדוייק!

3.ממשלת ישראל כבר ביטלה החלטות של בג”צ כשהן הרגיזו אותה (נתניהו בתור שר אוצר בזמנו על החלטה כלכלית), כך שמתי שזה חשוב לעומדים בראש, הם יודעים יפה מאוד להראות מי הבוס.



#17,ישפטל: בג''צ הוא גוף פוליטי שפועל בשדה המשפט כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות ויש לרסק זאת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.10.15 בשעה 22:36
בתגובה להודעה #0
הפתיח שלי הוא כל כולו שיר הלל לדו"ח של השופט בדימוס של בית המשפט העליון אליעזר גולדברג, שקבע חד משמעית שיש להכפיף את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה לביקורת ציבורית, בניגוד גמור לדעת הפרקליטות.

כאשר הפרקליטות אומרת שהשופט גולדברג אימץ את עמדתה היא פשוט מוכיחה שמדובר בכנופיית רמאים, כי עמדת הפרקליטות היתה ונשארה נגד כל ביקורת ציבורית חוקית על מעשיה ולכן היא התנגדה ושבתה ושובתת נגד הממונה על הביקורת הזו, השופטת, נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל ולכן הפרקליטות מתנהגת כמו כנופיית רמאים כאשר היא אומרת שהמלצות גולדברג מקבלות את עמדתה.

המלצות גולדברג מקבלות את עמדת שרת המשפטים איילת שקד שהיא באופן מובהק נגד המצב המופקר שבו גוף עם שררה כל כך משמעותית, אולי השררה הכי משמעותית שאנשי ציבור כלשהם מחזיקים בה, קרי, השררה לקבוע נגד מי להגיש ונגד מי לא להגיש כתב אישום, תהיה ללא כל ביקורת של ממש.

מי שמפעיל שררה כזאת; מי שבידיו שררה כזאת והוא מתנגד לביקורת ממוסדת ומסודרת על פעולותיו זו ממש רמיזה שמדובר בגוף רודני, כי מי שיש בידו סמכויות כל כך נרחבות ואינו מוכן להיות כפוף לביקורת הוא רודן. במילים אחרות הפרקליטות רוצה להמשיך להיות רודן משפטי. תביעה ציבורית ללא פיקוח ציבורי איננה תביעה ציבורית אלא רודנות ציבורית משפטית ואין דרך אחרת לקרוא לדבר ולכן דבר נוסף שראוי לציין זה, שגולדברג קובע שהביקורת על הפרקליטות, תכלול ביקורת גם על היועץ המשפטי לממשלה (שנלחם בחירוף נפש להישאר מחוץ לביקורת ממוסדת) כאשר זו הפקרות שאין כדוגמתה, כי היועץ המשפטי הוא בעל השררה הכי גדול במדינה הזאת.

למה?

כי בפועל, במדינת ישראל, למרבה החרפה יש לומר, אבל זאת המציאות מכל אלף כתבי אישום שהיועץ המשפטי מחליט להגיש נגד אנשים במדינת ישראל - 999 מסתיימים בהרשעה. כלומר היועץ המשפטי בפועל הוא לא רק המחליט נגד מי להגיש כתב אישום, אלא הוא גם המחליט מי יורשע ב- 999 מכל אלף מקרים. אלה מספרים מעוררי פלצות אבל זוהי המציאות המשפטית האיומה והנוראה שאנחנו חיים בה, כי זה מה שקורה כשיש דיקטטורה של בג"צ. אין חוכמות. זאת התוצאה והשופט גולדברג קובע שגם את היועץ המשפטי צריך להכפיף תחת אותה ביקורת, אבל צריך לעשות את זה לדבריו באמצעות חקיקה ישירה של כנסת ישראל.

אני מסכים לחלוטין.

אכן צעד כזה צריך להיות מעוגן ומבוסס בחקיקה. בהחלט כך. כך צריך להיות ולכן צריך לברך את השופט גולדברג על מסקנותיו ולקוות שזה עוד צעד מצעדים לא מעטים שננקטים כדי להביא לחיסול הדיקטטורה של בג"צ, כי זאת צריך להזכיר שוב ושוב:

מי שמנהל היום את המדינה זה לא הכנסת, זה לא הממשלה, זה 15 שופטי בג"צ שלא נתונים כמובן מכוח עצמאות המשפט לשום פיקוח כלשהו ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם וכך הם עושים, תוך יישום השקפתם הפוליטית, כי גם את זאת צריך לשוב ולזכור - בג"צ איננו בשום פנים ואופן בית משפט פוליטי. לא ולא! בג"צ הוא גוף פוליטי שפועל בשדה המשפט כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות. את זאת יש לזכור ואת זאת יש לרסק.

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GHDJGF&c41t4nzVQ=KL



#18,ייריב לוין: מערכת המשפט כבלה את ידינו. גל הטרור היה יכול להימנע. אי אפשר להמשיך להתנהל כך!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.10.15 בשעה 09:36
בתגובה להודעה #0
"אני חושב שאחת המסקנות המיידיות שאפשר להסיק זה העובדה שמערכת המשפט שכבלה את ידינו פעם אחר פעם מלהעביר חוקים ומלקבל החלטות נדמה לי שמפנימה היום שלו היו מתקבלים מראש היו יכולים למנוע את גל הטרור הזה.

אי אפשר להמשיך ולהתנהל באותה דרך.

כל ההחלטות שהתקבלו למשל בענין החמרת ענישה לזורקי אבנים לרבות ההצעה שאני הגשתי אתמול לממשלה ושבאה לשלול רשיונות נהיגה לאותם ערבים, כל הדברים האלה הוצעו כבר מזמן ונפסלו על ידי המערכת המשפטית.

גם העובדה שאותם מסיתים, חברי הכנסת הערבים ובראשם חברת הכנסת זועבי, במקום שיועמדו לדין, פעם אחר פעם נחלצו בחסות מערכת המשפט ואושרו על ידי בג"צ אחרי שנפסלו מלרוץ לבחירות.

אני חושב שיש היום יותר הפנמה שההסתה הזאת שמתחילה בכנסת, ממשיכה בדגלים ובמפגינים שעומדים רעולי פנים עם שלטים מסיתים, ובסוף מסתיימת עם בקבוקי תבערה וסכינים וצריך לטפל בשרשרת הזו מראשיתה, כדי לא למצוא את עצמנו שוב מול גל טרור".

https://www.youtube.com/watch?v=W_1Lwy42RC0

פורסם בתאריך 12 באוק׳ 2015

בראיון ליומן הצהרים של קול ישראל ובהתייחסות לגל הטרור, אומר השר יריב לוין כי מערכת המשפט כבלה את ידי הדרג המדיני ולולא כבילת הידיים היה ניתן למנוע את גל הטרור. 12.10.15 בראיון אצל אסתי פרז.

https://www.facebook.com/Meshilut/videos/831841043601603/


#19,ישופט עליון בארה''ב: ''כשאני רוצה לוודא שביהמ''ש שלנו לא כל כך רע אני מסתכל על בג''ץ''
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 25.10.15 בשעה 01:21
בתגובה להודעה #0
israely
חבר מתאריך 28.5.08
יום שבת י''א בחשון תשע''ו 20:12 24.10.15


שופט עליון בארה''ב: "כשאני רוצה לוודא שביהמ''ש שלנו לא כל כך רע אני מסתכל על בג''ץ"

כך אמר לאחרונה שופט העליון בארה"ב, אנתוני סקלייה.
סקלייה מסביר כי תפקידו של בית המשפט אינו לראות דרך החוק את מה שהוא חושב שנכון, אלא לראות מה החוק אומר שנכון.

הוא מבקר בהקשר הזה את בית המשפט בו הוא חבר, אך אומר כי אם הוא רוצה לראות שבית המשפט העליון האמריקני לא כזה רע בהסתכלות הזו, הוא מעיין בפסקי הדין של בית המשפט העליון הישראלי.

העמדה הזו של השופט אנתוני סקלייה היא חשובה בפני עצמה, נראה כי גם בקרב העליון האמריקני יש חולקים על תפיסתו המתנגדת נחרצות לאקטביזם השיפוטי, ומחלוקות בהקשר הזה בין שופטים הן דבר טבעי.

רק כאן, בבית המשפט העליון שלנו לא מצאנו שופט שרואה את האקטביזם השיפוטי כבעיה. היה ניתן לצפות שבית משפט שמייצג ציבור במדינה כל כך רב גונית יכיל בתוכו גם שופטים בעלי דעות כמו סקולה. אך אין כזה אצלנו.

כשמישהו יגיד ששופטי בג"ץ מייצגים את הציבור וערכיו, והעליון לא עשוי עור אחד, תיזכרו שאצלנו נעדרים שופטים בעלי דעה כל כך לגיטימית כמו סקלייה.

https://www.facebook.com/Meshilut/photos/a.498627813589596.1073741829.306539462798433/836223659830008/?type=3


#20,יבג''צ נתן הכשר לחנין זועבי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.11.15 בשעה 13:44
בתגובה להודעה #0
פורסם ב: 18 בפברואר 2015

היום, בג"צ פעם נוספת אישר לחנין זועבי להתמודד לכנסת למרות שעתירת "ישראל ביתנו" לועדת הבחירות התקבלה, ולמעשה הפך את ההחלטה למרות רצון העם ומעשיה של חנין זועבי. שוב פעם אזרחי ישראל הנאמנים חשים קלון והשפלה, והכל בהכשר הבג"צ.

מנהיג המפלגה – אביגדור ליברמן אמר כי "מתן האפשרות לחנין זועבי לכהן שוב בכנסת ישראל היא אות קלון על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית, שאינה יודעת לנהוג כדמוקרטיה מתגוננת בעת הצורך".

כמו כן הוסיף ליברמן כי "ישראל ביתנו" מתחייבת להגיש את החוק לפסילת מועמדים מחדש, על מנת שבג"צ לא יוכל להתערב שוב בהחלטות אלו.

שרון גל, מקום חמישי ברשימת המפלגה, הביע זעם ותהה "מה עוד צריך לקרות כדי שבית המשפט ישתכנע שתומכת טרור כמו חנין זועבי צריכה להיות מחוץ לכנסת ישראל”?

אלכס מילר מקום 11 ברשימה, הודיע "כי "ישראל ביתנו" תמשיך להילחם בזועבי ושותפיה המסיתים עם השבעת הכנסת הבאה, באמצעות חקיקה שתשים קץ להפקרות ותמנע מאויבינו לשבת בבית הנבחרים".

https://www.beytenu.org.il/%d7%91%d7%92%d7%a6-%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%95%d7%a2%d7%91%d7%99/


#21,יהיועץ המשפטי לממשלה הפך את עצמו לסמכות הריבונית העליונה מעל הממשלה והכנסת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.11.15 בשעה 18:06
בתגובה להודעה #0
על רקע הפרסום אודות דברי השרה מירי רגב, בחרה התנועה למשילות ודמוקרטיה להפנות את תשומת הלב דווקא להתנהלות היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית התמיכה התקציבית לתיאטרון אל מידאן.

היועץ המשפטי לממשלה היום יוצא נגד שרת התרבות והספורט מירי רגב.

ב- 17 למרץ נערכו בישראל בחירות דמוקרטיות. העם בחר כנסת חדשה. הכנסת מינתה ממשלה חדשה ואת מירי רגב כשרת התרבות והספורט.

ב- 16 ביוני 2015 הודיעה מירי רגב על הקפאת התקצוב לתיאטרון אל מידאן.

בזמן שמנהלי התיאטרון תושאלו, שלח היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מכתב חריף לשרה רגב, שאוסר עליה בעצם לעצור את התקציבים למוסדות תרבות בשל תכנים.

"פגיעה באפשרות הפקתה או הפצתה של יצירה וזאת על בסיס תוכנה היא פגיעה קשה במיוחד בחופש הביטוי, שהלא תוכנה של יצירה הוא לב ליבה ועצם מהותה ולכך מתנגד היועץ המשפטי לממשלה".

זו לא הפעם הראשונה שהתיאטרון הזה מגיע לכותרות. פעם זה אירוע תמיכה בסופר אמיר מחול מחיפה שהודה והורשע בריגול לטובת החיזבאללה ופעם באירוע התמיכה הזה בנשיא סוריה בשאר אסד, בעקבות מחזה שעולה שם בהשראתו, בעיבוד של ספר בעצם שכתב מחבל שיושב בכלא הישראלי בעקבות פיגוע שבו נרצח משה תמם ז"ל, רגב הודיעה שתיאטראות יוכלו להעלות כל יצירה שיחפצו, אבל כאלה שיסיתו נגד המדינה לא יקבלו כסף ציבורי.

שרת התרבות חשבה בתמימות שהיא אחראית על תקצוב התרבות.

ב- 9 באוגוסט דינה זילבר ואורית קורן, המשנות ליועץ המשפטי לממשלה שלחו מכתב לרגב. לטענתן ההתערבות של שרת התרבות בתרבות מנוגדת לחוק.

לטענתן אי תקצוב יצירה בגלל תוכן לא ראוי הכולל אפילו דברי תמיכה בטרור, מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי.

אלא שהחוק קובע במפורש שחופש הביטוי הוא לא חובת המימון.

רגב ענתה לו: אממש את רצון הבוחר.

היועץ המשפטי: רק הרצון שלי קובע!

היועץ המשפטי לממשלה הפך להיות הסמכות הריבונית העליונה מעל הממשלה והכנסת.

האם הציבור הישראלי מוכרח לממן יצירות המזוהות עם טרור נגדו?

האם הציבור הישראלי צריך קומיסר תרבות שמזלזל ודורס את שלטון החוק והכרעת העם?

האם לא צריכים כבר לשים סוף לדיקטטורה השיפוטית?

לקראת מינוי יועץ חדש זה הזמן לשנות:

1.מפרידים את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה לתובע ויועץ משפטי לחוד.

2.מסדירים את סמכויותיו בחקיקה.

3.מאפשרים לשרים לקבל ייעוץ משפטי פרטי.

מוגש לציבור על ידי התנועה למשילות ודמוקרטיה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/310214



#22,יהשרים ידונו בהצעת החוק המונעת מביהמ''ש העליון להתערב בפסילת מועמדים לכנסת
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.11.15 בשעה 13:02
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.11.15 בשעה 13:25 בברכה, ליה
 
ועדת השרים לחקיקה תחליט ביום ראשון אם לתמוך בהצעת החוק שנועדה להקל על פסילת מועמדים לכנסת. הצעת החוק, שיזם ח"כ אביגדור ליברמן, מונעת מבית המשפט העליון להתערב בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית לפסול מועמדים לכנסת. ליברמן גיבש את החוק כדי לסכל את התמודדותם של חברי סיעת בל"ד, ובראשם חנין זועבי ובאסל גטאס בבחירות הבאות לכנסת בשל התבטאויותיהם ופעילותם בקדנציות האחרונות.
שנים האחרונות הפכו שופטי בית המשפט העליון העליון פעם אחר פעם החלטות שקיבלה ועדת הבחירות, המורכבת מנציגים פוליטיים, לפסילת מועמדים - בהם ח"כ זועבי. לפיכך, הצעת ליברמן מוחקת מהחוק הקיים כל אפשרות להתערבות של בית המשפט העליון, וקובעת כי החלטת ועדת הבחירות המרכזית היא "סופית, חלוטה ובלתי ניתנת לערעור".

"דריסת הרגל של בית המשפט העליון בהחלטותיה של הוועדה מנוצלת לרעה על ידי חברי כנסת מכהנים המתירים רסן בהתבטאויות החוצות את גבולות הדמוקרטיה בכדי לפגוע במכוון במדינה ובמוסדותיה", נכתב בהסבר להצעת החוק. "ניתן לראות זאת במקרים קודמים בהם חבר כנסת מכהן נתפס משתף פעולה עם אויב המדינה או מביע עמדות בעלות אופי אלים ומסית, ועדיין אפשר לו בית המשפט העליון, לכהן במידה ויבחר, גם בכנסת החדשה. החלטות אלו של בית המשפט העליון אינן מתחשבות בחובתה של המדינה להגן על עצמה כמדינה דמוקרטית מפני אלה הרוצים לפגוע בה".

ליברמן הסביר כי "ועדת הבחירות המרכזית משוללת סמכות ממשית להחליט על אישור או פסילת מועמדים לבחירות לכנסת. כוח אבסולוטי זה שניתן לבית המשפט העליון, מסרס את כוחה של הוועדה והופך את החלטותיה לחסרות משקל וערך ממשי. למעשה בשנים האחרונות, רוב החלטותיה של ועדת הבחירות המרכזית בעניינים אלו בוטלו על ידי בית המשפט העליון".

http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2780073



#23,ישקד על היועמ''ש הבא: ''שיהיה צנוע ויסייע לממשלה''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 21.11.15 בשעה 12:26
בתגובה להודעה #0
שרת המשפטים נפגשה עם חברי הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא, והעבירה ביקורת מרומזת על זה הנוכחי: "שהמועמד יכיר כי תפקיד היועץ המשפטי הוא לסייע לממשלה ביישום מדיניותה"

שרת המשפטים נפגשה הבוקר (ו') עם חברי הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה והציגה בפניהם את הקריטריונים הדרושים לבחירתו של המועמד שיחליף את עו"ד יהודה וינשטיין בתפקידו. בדבריה, התייחסה שקד לכך שהיועץ המשפטי הבא צריך לתמוך בממשלה, ובכך מתחה ביקורת מרומזת על התנהלותו של וינשטיין.

בהודעה מטעמה של שקד, נמסר כי "השרה אמרה לחברי הוועדה שחשוב שהמועמד יכיר כי תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא לסייע לממשלה ביישום מדיניותה לפי החוק במערכת מורכבת ועדינה". וינשטיין ספג ביקורת בקרב חברי ממשלה, שטענו כי הוא מתערב בעבודתן של הרשות המחוקקת והמבצעת. רק לאחרונה פורסמו דבריה של שרת התרבות מירי רגב, שכינתה את אותו "זבל", בעקבות הקביעה כי היא לא תוכל להתנות מימון מוסדות תרבות לפי שיקולי תוכן, כמו במקרה של תיאטרון אלמידאן.

בחודש יוני האחרון וינשטיין אף ביקר במרומז את שקד עצמה, על רקע כוונתה לבצע רפורמות שימנעו ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון. "יש מי שסבורים שהמשילות אינה עוד בידי נבחרי העם אלא מצויה בידי מערכת המשפט וחל לטענתם טשטוש סמכויות ולכן יש למצוא נוסחה חדשה לחלוקת התפקידים ביניהם. זוהי תפיסה פשטנית ובלתי מבוססת של מושג המשילות", אמר בנאום בכנס שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה.

בדברים שנשאה הבוקר בפני חברי ועדת האיתור בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, אמרה שקד כי כדי שהיועץ הבא יוכל לסייע לממשלה, עליו להיות בעל "ניסיון וידע משפטי במגזר הציבורי, יכולות ניהוליות גבוהות, עמוד שדרה הרבה שכל ישר וצניעות".

כזכור שניים מהמועמדים הנחשבים לפייבוריטים הם מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט והנציבה המפקחת על הפרקליטות הילה גרסטל – שני מתמודדים העונים לכאורה על הקריטריונים שהציגה שקד. העובדה כי מנתה בדבריה את התואר "צניעות", מעידה אף היא ככל הנראה על שאיפתה למנות לתפקיד אדם שיחתור לשיתוף פעולה עם פעילות הממשלה.

הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה עתידה להמליץ על שלושה מועמדים, שמתוכם ייבחרו שקד וראש הממשלה בנימין נתניהו מועמד אחד שמינויו יובא לאישור הממשלה. היא צפויה להגיש את מסקנותיה עד לסוף החודש, ולכל היותר עד לאמצע חודש דצמבר. עד כה הוועדה שמעה את המועמדים השונים לתפקיד, וכן את דבריהם של נתניהו ושקד, ובשבוע הבא היא צפויה להתחיל לדון בזהות המועמדים עליהם תמליץ.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/738/702.html?hp=1&cat=404

תגוביות:

1.לאט...לאט...אבל בטוח, יש לשרש את השמאלנים מכל התפקידים הבכירים ולמנות יהודים.

2.היהודים, במדינת היהודים, אינם צריכים שונאי ועוכרי ישראל (שמאלנים) בתפקידים בכירים במדינה.

3.כמו שאדם או חברה כלכלית לוקחים יועץ משפטי בכדי שיעזור להם, כך גם הממשלה בישראל. הבעיה החלה בעקבות המהפכה השיפוטית של ברק - בפועל, נסיון השתלטות על המדינה בידי אנשים פרטיים, תוך הפעלה לא חוקית של מעמדם הציבורי. במסגרת מעשה החתרנות הזה, היועץ המשפטי לממשלה, במקום להפוך לעו"ד של הממשלה - הפך לתובע מטעם אותה הכנופיה המשפטית שהזכרתי. מה שנדרש הוא החזרת הדמוקרטיה למקומה, פיזור אותה הכנופיה החתרנית ותיקון הנזקים שכבר גרמו בעבר.

4.שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) מעוניינת להילחם בבג"צ השמאלני ובפרקליטות הסמול אבל נתניהו חוסם אותה ומונע את זה ממנה. נתניהו מאיים על שקד שהוא יקים ממשלה עם הרצוג אם היא תפעל נגד הבג"צ. מי שתומך בנתניהו תומך גם בבג"צ השמאלני.

5.היועץ הנוכחי - מתנהג כמו מי שהוא הבוס הכל יכול אבל מי הבוס שלו? מי מפקח עליו? למי הוא חייב דין וחשבון על מעשיו?

6.יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים - שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה - שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.


#24,יפרופ' סנג'רו: לפרקליטות מותר להדיח עדים? אדם מהישוב היה נכנס לכלא למשך שנים ארוכות!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 03.12.15 בשעה 09:22
בתגובה להודעה #0
בשיטות משפט אחרות, במשפט האמריקאי למשל, מקובל כי חלק מתפקידו של הסניגור הוא לנסות לאתר בעצמו או בעזרת חוקר פרטי, ראיות לחפותו של הנאשם, וכן לשוחח עם העדים לקראת המשפט.

בישראל נוהגות המשטרה והפרקליטות להשתמש בשורה ארוכה של איסורים עתיקים כדי להלך אימים על נאשמים ועל סניגורים המשתדלים להוכיח חפות, החל מ"שיבוש מהלכי משפט", דרך "הטרדת עד", ועד "הדחה בחקירה" ו"הדחה בעדות".

מהלך שכיח של הפרקליטות הוא לצרף לאישום בעבירה העיקרית גם אישומים טפלים ותפלים באחת מהעבירות הללו. לעתים אדם מזוכה מן העבירה העיקרית ועדיין אין מוותרים לו על האישום בעבירה הטפלה: פטור בלא כלום אי אפשר.

על רקע זה, צורמת מאוד הפרקטיקה של הדחה בחקירה, שנחשפה באחרונה תוך בירור שנערך על ידי נציבות הביקורת על התביעה.

פרקליט המדינה שי ניצן, יצא למלחמת חורמה נגד מינויה של ד"ר מאיה פורמן למנהלת היחידה לרפואה משפטית באבו כביר — מי שהגישה בתיק זדורוב חוות דעת מטעם ההגנה שהיתה מנוגדת לעמדת הפרקליטות — למנהלת היחידה לרפואה משפטית באבו כביר.

ד"ר פורמן הגישה תביעה לבית הדין לעבודה, שיאכוף לקבל את המינוי שהיא זכתה בו במכרז. בית הדין הורה על הגשת תצהיר בכתב של ראש המרכז הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, והלה העביר תצהיר חתום ומאושר על ידי עורך דין כנדרש.

אך במקום להגיש מיד את התצהיר לבית הדין לעבודה, פנתה הפרקליטה שייצגה את המדינה בתיק, אל משרד הבריאות ודרשה להכניס שינויים בתצהיר (שכבר היה חתום), בנימוק שהתצהיר איננו תואם את עמדת הפרקליטות. הפנייה נעשתה על דעת מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות, שבהתנהלותה התמקדה בדיקת נציבות הביקורת. לדרישה לשינוי התצהיר צורפה הסכמת שתי משנות ליועץ המשפטי לממשלה וזה מפחיד.

ד"ר קוגל השיב באומץ: "לא אוכל לעשות שקר בנפשי, להשמיט חלקים רלוונטיים ולמנוע מבית המשפט את מלוא דעתי בעניין".

לאחר בירור מעמיק הודיעה נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, למנהלת המחלקה למשפט העבודה, כי "מצאתי פגם בהתנהלותך באשר לדרישת תיקונים בתצהיר החתום של ד"ר קוגל". לדעתי, זוהי לשון המעטה, וחסד נעשה כאן עם הפרקליטות.

כך מוגדרת עבירת "הדחה בעדות" בסעיף 246 לחוק העונשין: "המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו — מאסר שבע שנים". נראה כי כל רכיבי העבירה התקיימו בעניין זה.

טענת הגנה אחת של הפרקליטות היתה כי היא שאפה לאחידות בעמדה המוגשת לבית הדין, כך שהמדינה לא תדבר "בשני קולות". אלא שזהו בדיוק תפקידם של השופטים: לקבוע את העובדות גם נוכח תצהירים סותרים.

טענת הגנה שניה היתה כי הדרישה לשינוי התצהיר נעשתה על דעת בכירים בפרקליטות ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה וכי התערבות הפרקליטות בניסוח תצהירים היא פרקטיקה מקובלת. טענה זו מדאיגה מאוד, ומחייבת המשך בדיקה וביקורת של הנציבות.

למרבה הצער, פרקליט המדינה ניצן נגרר בעניין זה אחרי ועד הפרקליטים, המרשה לעצמו לנקוט עיצומים בדרישה להפסיק את פעולתה של נציבות הביקורת. אך המקרה הזה מהווה הוכחה נוספת לנחיצות הביקורת — לתשומת לב שרת המשפטים, שבכוחה ליזום חקיקה שתגדיל את סמכויות הנציבות.

לסיום אופטימי של הפרשה האפלה אפשר להצביע על שלוש נקודות אור:

ד"ר קוגל וד"ר פורמן מסמנים עידן חדש של עמדות מקצועיות עצמאיות של המרכז הלאומי לרפואה משפטית, ולא של מתן חוות דעת לפי הזמנה; השופטת גרסטל מוכיחה שוב ושוב עד כמה נחוצה הביקורת, ושוב הוכח כי כוח רב ללא ביקורת, סופו להשחית.

הכותב הוא פרופ' מן המניין במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, מחבר הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות"

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2790035



#25,יבניגוד לעמדת וינשטיין: שקד מקדמת חוק שיאפשר לתבוע פיצוי ממחבלים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.12.15 בשעה 09:32
בתגובה להודעה #0
ועדת השרים לחקיקה אישרה חוק של ח"כ ענת ברקו (הליכוד), שיאפשר שימוש במימצאים נגד טרוריסטים שנשפטו בבתי משפט צבאיים בשטחים. משרד המשפטים התנגד לחוק בטיעון שאינו שיוויוני, אולם השרה שקד טענה כי ההתנגדות "אינה מקצועית"

ועדת השרים לענייני חקיקה בראשותה של שרת המשפטים איילת שקד אישרה בצהריים (יום א') הצעת חוק בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. מדובר בהצעת חוק שנועדה לאפשר שימוש במימצאים ובראיות נגד טרוריסטים שהורשעו בבתי משפט צבאיים בשטחי יהודה ושומרון על מנת לתבוע אותם בבתי משפט אזרחיים בישראל.

עד כה לא התאפשר מצב משפטי זה, הן בשל אי הכרה מפורשת של בית המשפט העליון בהליך זה בשל התנגדות משרד המשפטים לצעד, בטיעון שהוא אינו שיוויוני, שכן אזרחים ישראלים שמתגוררים בשטחים לא נידונים בבתי משפט בשטחים - והן בשל חששה של ישראל מעמדת בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג.

שרת המשפטים שקד אמרה בוועדת השרים כי חוות הדעת המתנגדת של משרד המשפטים "אינה מקצועית" וכי הצורך להגן על נפגעי עבירה, תושבי המדינה, הוא ערך חשוב לא פחות. כמו כן היא סבורה שהצעד הזה עשוי להרתיע מפגעים פלסטינים פוטנציאליים.

שקד נסמכה על עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רועי שיינדורף, שסבור כי ניתן להמשיך בחקיקה כיוון שהיא אינה סותרת את הדין הבינלאומי.

מגישת הצעת החוק, ח"כ ענת ברקו (הליכוד), קבעה כי מטרתו להקנות בחוקים
שונים מעמד ראוי לפסקי דין פליליים שניתנים על ידי ערכאת השיפוט באזור יהודה ושומרון.

לדבריה, בית המשפט הצבאי בשטחים הוא ערכאת שיפוט פלילית מכובדת, אך החקיקה הישראלית, בהקשר של דיני ראיות הקבועות בחוק העונשין, "הדירה אותה והותירה ספק בדבר תוקפם של פסקי הדין ובכלל זה גזרי הדין על ההסדרים הקיימים בה".

לפי ההצעה, הראיות שיקבלו תוקף של פסק דין בבית הדין הצבאי יוכלו לשמש בהליך אזרחי. ח"כ ברקו ציינה כי "לא ברור כיום כי אותו הליך פלילי כולל גם הליך פלילי בפני בית משפט צבאי באזור יהודה ושומרון. בית המשפט העליון נמנע מלהכריע בסוגיה זו והותיר את הספקות בעינם. הצעת החוק מבקשת לקבוע במפורש כי בעניין זה דינם של פסקי הדין של בתי משפט צבאיים כדין פסקי דין של בתי המשפט הרגילים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4735555,00.html

http://rotter.net/forum/scoops1/270879.shtml#6

תגוביות:

1.כרגע היועץ מנסה להשית את האג'נדה הפרטית שלו על הלקוח שלו ולגבי בג"צ - עוד גוף שחושב ובטוח שהוא הוא הגוף המחוקק, השופט והמבצע בו זמנית
ועוד הוא גוף שבוחר את עצמו.

2.מזלה של איילת שקד שהיא לא גבר, אחרת, היו מעלילים עליה עלילות על הטרדות מיניות...

3.רישמו לפניכם את השם - רועי שיינדורף. הציוני הבודד שיש בפרקליטות המדינה? איילת שקד נסמכת על חוות דעת שלו. צפו לזה שהוא יסומן כעת בפרקליטות ובתקשורת.

נראה שבניגוד לסייענית האוייב דינה זילבר וחבריה, עורך הדין הזה
פועל לפי צו מצפונו המקצועי ולא לפי אהבת האוייב שמאפיינת את
רוב אנשי הפרקליטות.

"שקד נסמכה על עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רועי שיינדורף, שסבור כי ניתן להמשיך בחקיקה כיוון שהיא אינה סותרת את הדין הבינלאומי".

ד"ר רועי שיינדורף עומד בראש המחלקה לתפקידים מיוחדים (בין-לאומי) בפרקליטות המדינה מאז הקמתה בינואר 2010.

במסגרת תפקידו הוא מטפל, בין היתר, בהליכים משפטיים בין-לאומיים הנוגעים למדינת ישראל, לרבות וועדות בדיקה שונות שהוקמו על ידי האו"ם ומוסדותיו. במסגרת תפקידים קודמים, היה ד"ר שיינדורף חבר במשלחות ישראל למשא ומתן המדיני בין ישראל לבין שכנותיה ובמשלחת ישראל למשא ומתן לקראת הקמת בית הדין הפלילי הבין-לאומי.

טרם מינויו האחרון, עבד ד"ר שיינדורף בניו-יורק כעורך-דין במשרד מוביל בניו-יורק בתחום הליטיגציה הבין-לאומית. במסגרת זו, ייצג ד"ר שיינדורף מדינות וגופים בהליכים משפטיים ובוררויות הקשורים לתחומי המשפט הבין-לאומי, המשפט הפלילי והמשפט המסחרי. ד"ר שיינדורף אף לימד קורסים שונים בתחום המשפט הבין-לאומי הפומבי באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב.

ד"ר שיינדורף קיבל את תוארו השלישי במשפט בין-לאומי פלילי מאוניברסיטת ניו-יורק (NYU). מאמריו, ביניהם כאלה העוסקים במערכת הדינים החלה בסכסוכים מזוינים בין מדינות לבין ארגונים לא-מדינתיים, ובפסק דינו של בג"ץ בעניין מדיניות הסיכולים הממוקדים, התפרסמו בספרים וכתבי עת בין-לאומיים מובילים.

עכשיו הוא יסומן כאויב ''הדמוקרטיה'', או מטריד מינית, יחפשו משהו...

4.מתי יעיפו את שתי המישנות ליועץ שהן שמאלניות קיצוניות כמו שבשנות התשעים העיף דוד ליבאי, שר המשפטים, את המישנה ליועץ המשפטי פליאה אלבק.

5.סוף סוף מישהי הגיונית שפועלת לטובת עם ישראל ולא נותנת לחשש מדעת קהל ותגובה עולמית אנטישמית לשתק אותה.

6.לפי ה"עצות" שלו לא כ"כ ברור לאיזו ממשלה הוא מייעץ. נראה שהתבלבל קצת.

7.צעד קטן בכיוון הנכון. רוב העם לא הצביע וינשטיין לשלטון.

8.וינשטיין נפל על הראש? שיוויוני? כשהם עם סכין או רובה מול אזרח, זה גם לא שיוויוני. אי אפשר להילחם איתם בכלים מערביים רגילים.



#26,ייוגב: בג''צ ממשיך לעכב את ההרתעה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.12.15 בשעה 13:48
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.12.15 בשעה 13:58 בברכה, ליה
 
"אם תמשיך המערכת המשפטית לדקדק ברחמנות על מחבלים ומשפחותיהם צריך יהיה להעמידה במקומה בחקיקה", טוען יוגב.

אל"מ במיל' ח"כ מוטי יוגב מתייחס הבוקר (חמישי) לפיגוע הירי אמש סמוך לאבני חפץ בו נפצע שאול ניר באורח קשה ורעייתו רחל נפצעה באורח קל.

"פיגוע הירי ליד אבני חפץ שבשומרון, שבין היתר התאפשר כתוצאה מהקלות שניתנו לאוכלוסיה הפלשתינית, יחד עם פיגועי הדקירה יומיום בחברון, בירושלים ובמקומות נוספים, מבהירים לנו שלצערנו עדיין איננו מרתיעים את המחבלים", טוען יוגב.

לדבריו, "הניסיון מורה שהמוות האישי אינו מרתיע את המחבלים הפועלים ממניעים אידיאולוגיים וממניעים אחרים. הנסיון מורה שידיעת המחבל שמשפחתו תסבול ממעשהו, שביתם יהרס, שהקרקע תופקע לרכוש מדינת ישראל, שכל כסף שיעבור לחשבון המשפחה לעידוד הטרור יחולט, שמשפחתו תגורש ממקומה ותוגבל בהגבלות שונות, כל התגובות הללו מרתיעות מחבלים פוטנציאליים מלפעול".

"נותר לשאול מי מעכב מלבצע את כל זאת ולהציל חיי אנשים? תוהה יוגב ומשיב, "אכן זו המערכת המשפטית: חלק מיועציה, פרקליטיה ושופטי בג"צ שמעכבים ואף מונעים מלבצע פעולות מרתיעות אלו".

"אם תמשיך המערכת המשפטית לדקדק ברחמנותה על מחבלים ומשפחותיהם ובכך להתאכזר לאזרחי ישראל הנפגעים ממתקפת הטרור, צריך יהיה להעמידה במקומה באמצעות חקיקה מרתיעה ומצילת חיים", קובע יוגב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/311663

תגובות:

1.צריך לעשות את זה עכשיו! לא ייתכן ששופט שלא נבחר על ידי הציבור, יכול לבטל החלטה של ראש ממשלה שנבחר על ידי הציבור. זאת דמוקרטיה?

2.נתתם להם שנים לבנות תשתיות מוצקות. עכשיו להוריד אותם צריך הרבה תוכמה. הם עלוקות של המדינה שלא מוכנות לוותר על השלטון הדיקטטורי.

3.יש לפעול בכל הכוח והאמצעים להגביל את בג"צ בחקיקה ויפה שעה אחת קודם! על מנת שלא נחייה פה בארץ על פי גחמותיו (ותחבולותיו) של הדבר המעוות והמרושע הזה. זה בנפשנו, לא פחות!

4.מערכת המשפט פועלת לפי הנחיות שלום עכשיו. יבוא יום ויועמדו לדין בגין פשעים נגד העם היהודי.

5.מציע לרכז במסמך שיופץ בכל התקשורת את כל האירועים שבהם נפגעו יהודים בגלל פסיקות בג"צ שהקלו על האוכלוסיה הפלסטינית. בסוף כל שנה להפיץ הדו"ח.



#27,יתלונה במשטרה: בכירות בפרקליטות ניסו להדיח עד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.12.15 בשעה 10:15
בתגובה להודעה #0
התנועה למשילות ודמוקרטיה הגישה בשבוע שעבר תלונה נגד בכירים במשרד המשפטים, בגין חשד לעבירות של ניסיון להדחת עד ושיבוש מהלכי משפט, בעקבות דו"ח נציבת הביקורת על הפרקליטות. בדו"ח שהוגש לפני יותר משבוע, הטיחה הילה גרסטל, נציבת הנבת"ם (נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות – א.ס.) ביקורת חריפה בהתנהלות הפרקליטות והמשנות ליועץ המשפטי לממשלה.

גרסטל טענה כי הן פעלו לשנות תצהיר שהגיש ד"ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית, במסגרת הליך שמתנהל בפני בית הדין לעבודה, הנוגע לפרשת זדורוב ולרצח הילדה תאיר ראדה. גרסטל ביקרה את העובדה כי קוגל התבקש לשנות את תצהירו, שאינו עומד בקנה אחד עם עמדת המדינה, בנוגע למינויה של ד"ר מאיה פורמן רזניק לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית.

לפי הנטען, פרקליט המדינה שי ניצן, ביחד עם מנהלת מחלקה בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל שילנסקי ובגיבויין של המשנות ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר ואורית קורן, פעל לסכל את מינויה של פורמן רזניק, בשל העדות שנתנה במשפט זדורוב, הסותרת את עמדת הפרקליטות בתיק.

פורמן רזניק העידה לטובת זדורוב במשפט הרצח של תאיר ראדה, במסגרת עבודתה במכון פרטי שבראשו עמד ד"ר קוגל – כיום מנהל המכון לרפואה משפטית. כחצי שנה לאחר עדותה שניתנה ביוני 2013, היא התקבלה לעבודה במכון לרפואה משפטית, כשהפרקליטות מנהלת מאבק נגד מינויה.

הסכסוך בין הצדדים הגיע לבית הדין לעבודה, שביקש מד"ר קוגל למסור תצהיר לאחר שהתברר כי עמדתו שונה מעמדת הפרקליטות. בדו"ח הנציבה גרסטל נקבע כי בשלב זה ניסו אותן בכירות בפרקליטות המדינה ובמשרד היועץ המשפטי לממשלה לגרום לקוגל לשנות את תצהירו. קוגל סירב לדרישה ובסופו של דבר הוגש התצהיר המקורי ובית הדין קבע כי פורמן רזניק תיכנס באופן מיידי לעבודתה.

התנהלות הפרקליטות בתיק, והניסיון לשנות את תצהירו של ד"ר קוגל, עוררו סערה בעקבת דו"ח הנציבה גרסטל. כאמור, ביום רביעי האחרון הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה תלונה במשטרה נגד אותן בכירות בצמרת משרד המשפטים.

הדו"ח שהגישה גרסטל זכה לתגובה חריפה מצד פרקליטות המדינה, וזאת על רקע המאבק המתמשך של ארגון הפרקליטים בנציבות. פרקליט המדינה שי ניצן אף פנה במכתב חריף וחסר תקדים ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בו קרא לו לגנוז את הדו"ח שמהווה לדבריו, "חריגה מסמכויותיה" של גרסטל.

מנהל הפעילות בתנועה, יהודה עמרני אמר היום ל-nrg כי "המאבק האגרסיבי של פרקליט המדינה בנציבה רק מלמד על עבודתה החשובה. אם עד כה היה ברור שיש צורך בגוף ביקורת על הפרקליטות, הרי שמעתה כל יום שעובר וגוף הביקורת אינו מעוגן בחוק הוא נזק למדינה, לפרקליטות ולאמון הציבור במערכת. נראה שכיום כבר אין חולק על כך שגם מערך הייעוץ המשפטי חייב להיות כפוף לביקורת הזו".

http://m.nrg.co.il/online/1/ART2/741/461.html?hp=1&cat=402&loc=66

תגוביות:

1.פרשת זדורוב תשנה את משטרת ישראל והפרקליטות ואם בית המשפט ירשיע, תחוסל כל מערכת החוק בישראל.

2.הפרקליטות תיתן הוראה לסגור את התיק.

3.מחדלי השופטים וחוסר המקצועיות שלהם הובילו לפברוק ראיות שיטתי! שופט מקבל שכר רב להבחין בין אמת לשקר לרבות פנסיה תקציבית עצומה, אבל לצערנו אינו מבחין בין אמת לשקר ולכן החגיגה בעיצומה!

4.יתכן והגישה החדשה של המפכ"ל הנכנס תשנה הכל. אין יותר קרדיט אישי. אסור לפרסם שמות "פותרי" פרשות...שלא לדבר על פוליגרף תקופתי...

5.גם בית המשפט בכפר סבא קבע ששי ניצן נוהג איפה ואיפה בין שמאל לימין.

6.מי יבדוק את התלונה? מי יחקור? מי יעז לצאת נגד הפרקליטות? הרי מדובר בארגון הפשע הגדול בישראל ואולי בעולם כולו.

7.אם אפשר להעמיד לדין נשיא, ראש ממשלה ושרים, אין סיבה שלא ניתן להאשים בפלילים פרקליטים שרוממות החוק בפיהם.



#28,יהאם מרשה לעצמה הפרקליטות להטעות את הציבור בהסתמך על כך שהוא אינו נחשף לעובדות? / קרמניצר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.12.15 בשעה 11:26
בתגובה להודעה #0
שאלה של צדק

דרישתה של הפרקליטות מראש המכון לרפואה משפטית להסיר קטעים מתצהיר, בניגוד לדעת נציבות הביקורת על הפרקליטות, היא שערורייה ופגיעה באמון הציבור

אחד המרכיבים העובדתיים ששימש להרשעתו של רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל הוא סוג הסכין שזדורוב הודה בחקירתו כי עשה בו שימוש.

בית המשפט דחה בעניין זה את עדות המומחה של ד"ר מאיה רזניק-פורמן, וכתב דברים חמורים על עדותה.

לאחר מכן, בשלב החזרת התיק לדיון במחוזי, התנגדה התביעה לבקשת ההגנה לזמן לעדות את ד"ר חן קוגל, שדעתו כדעתה של ד"ר רזניק-פורמן. זאת, למרות שבסיבוב הראשון יצרה התביעה בתום לב מצג ולפיו ד"ר קוגל סבור אחרת מד"ר רזניק-פורמן.

בית המשפט קיבל את עמדת התביעה, עדותו של קוגל לא נשמעה והרשעתו של זדורוב אושרה בשנית.

בה בעת, בזמן שההליך בעניינו של זדורוב תלוי ועומד בבית המשפט העליון, ביקשה הפרקליטות למנוע את מינויה של ד"ר רזניק-פורמן לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית.

בין היתר דרשה הפרקליטות מד"ר קוגל להשמיט קטעים מתצהיר שעליו חתם לפי הוראת בית הדין לעבודה, שאליו פנתה ד"ר רזניק-פורמן נגד ניסיונה של המדינה למנוע את מינויה.

בדו"ח שפרסמה לפני ימים אחדים נציבת הביקורת על מערך התביעה, השופטת הילה גרסטל, נקבע כי הפרקליטות דרשה מראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, להכניס תיקונים בתצהיר חתום ומאושר שנשלח על ידו. כמו כן נקבע כי זו התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד, המהווה פגם בהתנהלותה של מנהלת המחלקה הרלוונטית בפרקליטות המדינה.

קביעותיה של הנציבה נענו בביקורת קשה מטעם הפרקליטות.

בין היתר חזרה הפרקליטות וטענה כי הקטעים שד"ר קוגל התבקש להשמיט היו בגדר חוות דעת משפטית, ולכן לא היה להם מקום בתצהיר. בחינה של הטענה מגלה שאין בה ממש: הפרקליטות ביקשה להוציא מן התצהיר את הערכתו של קוגל כמנהל המכון על משמעות הדרישה שלפיה ד"ר פורמן-רזניק תימנע מפעילות שעשויה להוביל להגשת חוות דעת לבתי משפט.

הערכתו של קוגל היתה שאם תתקבל הדרישה, תנוטרל עבודתה של רזניק פורמן.

כלומר, הפרקליטות ביקשה להוציא מן התצהיר את הערכתו המקצועית של קוגל ביחס לחוות הדעת שמסרה רזניק-פורמן במשפט זדורוב.

הערכתו של קוגל, בשונה מהערכתו של בית המשפט שהרשיע את זדורוב, היתה שמדובר בחוות דעת מקצועית, אמינה, הגונה ועשויה על פי מיטב אמות המידה.

מסיפור זה עולה התמיהה: האם מרשה לעצמה הפרקליטות להטעות את הציבור בהסתמך על כך שהוא אינו נחשף לעובדות לאשורן?

הקטעים האמורים בתצהירו של קוגל נועדו לסייע לבית הדין לעבודה להגיע להחלטה שקולה וצודקת. יתרה מכך, הם היו חיוניים להשגת תכלית זו, והדרישה כלפיו לא נועדה לשרת את עשיית הצדק אלא את היפוכה.

בסירובו להיענות לדרישות הפרקליטות, חן קוגל שירת את הצדק.

בהסתכלות רחבה יותר על הפרשה, רצונה של הפרקליטות לסכל את מינויה של רזניק-פורמן למנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית אחרי שנבחרה כדין לתפקיד על ידי ועדת מכרזים הוא שערורייה שאינה לכבודם של מחולליה.

לכן, ההשתלחות כעת של הפרקליטים בנציבה על דו"ח מוצדק ומאופק היא עזות מצח שלא תיאמן.

גם הניסיון להסתתר מאחורי גבו של היועץ המשפטי לממשלה, שלפי שעה אינו נתון לביקורת הנציבות, הוא מביך.

פרקליטים בכירים אינם טוראים בצה"ל, הרשאים לפטור את עצמם מאחריות לכשלים מובהקים בטענה של ציות להוראות הממונה עליהם.

ביסוד ההתקפה משולחת הרסן נגד הנציבה עומד הסירוב העיקש של ועד הפרקליטים שנקט עיצומים נגד הנציבות, ושבאחרונה הורה שוב לא לשתף עמה פעולה ולא לאפשר לה לבצע את מלאכת הביקורת.

התנהלות שתכליתה סיכול ביקורת פוגעת קשות באמון הציבור בסרבני הביקורת. למעשה, הציבור מתבונן בחיזיון המתרחש לנגד עיניו, משפשף אותן ושואל את עצמו כיצד ייתכן שמי שמדברים השכם והערב בשם נורמות ציבוריות ראויות פועלים לסיכול ביקורת מקצועית עליהם. מן הבחינה הזו, יש לקבוע בצער שראשי הפרקליטות פוגעים בהתנהגותם במוסד החשוב שבראשו הם עומדים.

זו שעת מבחן לנושאי התפקידים שהקימו את הנציבות - שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. יש לצפות מהם שיעניקו גיבוי לנציבות, שיבלמו את ההשתלחות המופקרת כלפיה ושיקדמו בזריזות וללא מורא את עיגון הנציבות בחוק. כך מתחייב לנהוג במדינה מתוקנת, וכך מתחייב לפעול לטובת הפרקליטות עצמה, תפקודה הנאות ואמון הציבור בה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/741/120.html?hp=1&cat=479&loc=9

תגוביות:

1.לאור כל זאת, מתברר שיש סיכוי סביר ביותר שרומן זדורוב יושב בכלא על לא עוול בכפו ואילו הרוצח, או הרוצחים - חופשיים. וכל זה - רק על מנת "לשמור על שמה הטוב" של הפרקליטות.

2.האם יש סיכוי שתחקור ותנתח את התנהגות הפרקליטות, השב"כ, המכון לרפואה משפטית ובית המשפט בנוגע לרצח יצחק רבין?

3.רומן זדורוב חף מפשע. זה היה ברור מאז תחקיר ערוץ 2 שנערך והוקרן בזמנו. על מי הפרקליטות ובית המשפט מחפים? כמו התחקיר של איילה חסון על התאונה שבה נהרג גל בק. התיק נסגר מחוסר אשמה במהירות מפתיעה. בינתיים התברר כי הנהגת הפוגעת היתה שתויה. בכל זאת התיק מתנהל בעצלתיים ולא ברור אם הנהגת תועמד למשפט. על מי מחפים שוב?

4.עכשיו למישהו יש ספק בצורך בפיקוח פרטני על פרקליטים? תארו לעצמכם שאתם נאשמים ושהצד שאחראי על התביעה מבקש בלא ידיעתכם לבצע שינויים בחוות דעת מקצועית. הרי אם דבר כזה נחשף תרצו לפוצץ את המערכת. דברים חמורים כאלו קשה להעלות על הדעת.

5.רומן זדורוב חף מפשע! חפשו בפייסבוק "כל האמת על פרשת הרצח תאיר ראדה".

6.הפרקליטות היא ארגון פשיעה אכזרי, מובנה, רחוק מיושרה. כל הכבוד לפרופ' קרמינצר. אחד שיודע כל מה שקורה בפרקליטות המדינה. הפרקליטות היא ארגון פרטי שהוקם בתקופת רות דוד ואליו הוכנסו מאות עובדים שעברו מבחני מיון ונאמנות לתפקידם החדש: התעשרות מהירה ופיברוק ראיות ותפירת תיקים.
מדובר על מאפיה שחלק ממנה זה פרקליטות המדינה. רות דוד ופישר הם רק חיילים בודדים מתוך מאות עובדים שהשתלטו על מערכת המשפט ומשרדי ממשלה והקימו לעצמם ארגון מסודר, קשוח, שמגלגל מיליארדים ופועל נגד הציבור ונגד תפקידו.

7.לא להתבלבל! קרמניצר הוא הוא אחד ממחוללי הבעייה! אנחנו קוראים ולא מאמינים. האיש שכל כך מזוהה עם הפאשיזם-החדש שמקורו במערכת המשפט החולנית הישראלית, בא ומקרקר על עוולותיה וטעויותיה של הפרקליטות?

הרי היה זה החולד (חפרפרת עיוורת במאורתה) קרמניצר שצץ מפעם לפעם ושהופיע מעל כל במה מטונפת מוסרית וקירקר לנו את מישנתו על שילטון החוק.

היה זה קרמניצר שהאדיר את כוחה של הפרקליטות!

היה זה קרמניצר שהטיף את מישנתו הקיצונית ההזוייה, המעצימה ללא גבול את כוחם של הפרקליטות, היועמ"ש ושל בית המשפט העליון.

אין לו לחולד העיוור, כל זכות מוסרית לבוא עתה ולקרקר באוזנינו, על בעיה של הפרקליטות.

הרי הוא מבין מחולליה ויוצריה!

הרי הוא שותף מלא בהרס החברה הישראלית.

אני קורא כאן לכולם להקיא את קרמניצר מהחברה, להדירו ולהוקיעו,
כי רק כך נטהר מוסרית את החברה הישראלית.

חובה לחשוף את כל עובדי פרקליטות המדינה על מנת שהציבור יידע את האמת.

רומן זדרוב הוא רק תיק של קורבן שלא רצח ולא קשור. מדובר על אלפי תיקים שנגנזו, טוייחו והראיותי נגנבו, כולל תיקים רגישים.

כאמור פרקליטות המדינה היא ארגון פשיעה השייך למאפיה ענקית שהשתלטה על נציבות המדינה ומינתה אלפי עובדים לא ראויים שישרתו את המאפיה ולצערנו גם מאות שופטים שפועלים עבורם.

מי שמעוניין בתחקיר ובראיות יכול לדרוש .

יש להתפלא על השופטת גרסטל העושה עבודת קודש ויחד עם זאת נמצאת בסיכון מול מערכת מושחתת שלא משתפת פעולה, כי היא מסתירה פשע מאורגן של 30-25 שנה. על החתום: עורך דין!

8.הגיע הזמן לשים את היד על דיקטטורת המשפט.

9.להעמיד לדין את הפרקליטים שסרחו לשלול רישיון.



#29,ישקד נגד השופטים: ''מתעלמים מהמשפט העברי''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.12.15 בשעה 13:36
בתגובה להודעה #0
שרת המשפטים מעבירה לא פעם ביקורת על מערכת בתי המשפט. הפעם היא טוענת כי השופטים בישראל לא פונים מספיק למקורות ולמשפט העברי ומבהירה כי בכוונתה לפעול בנושא. "קריאתי היא לקיום דו שיח אמיתי ואמיץ בין המשפט הישראלי לבין מקורותינו התרבותיים והלאומיים", אמרה שקד

"מעדיפים לפנות לשיטות זרות"

שרת המשפטים איילת שקד מתחה הערב (רביעי) ביקורת על התנהלותם של השופטים בישראל. "על דרך הכלל, בתי המשפט מתעלמים מכוונת החוק ומרוח החוק וממעטים לשאוב השראה ממקורות המשפט העברי", אמרה שקד בכנס רבנים.

עוד הוסיפה השרה כי השופטים בישראל לא פונים למשפט העברי וכי בכוונתה להקים ועדת היגוי שתגבש המלצות בנושא. "השופטים מעדיפים לפנות לשיטות משפט אחרות וזרות ולא למשפט העברי, פרי עמלם של מיטב המוחות של עמנו", אמרה. "יש להצטער על כך ולפעול לתיקון המעוות".

שקד תיארה את הכנסת כמי שפועלת לקידום המשפט העברי, בניגוד לשופטים.

"חוקים שחוקקה הכנסת כגון חוק 'השומרים' וחוק 'לא תעמוד על דם רעך', שהושפעו עמוקות מהמשפט העברי, מוכיחים כי קישור זה אפשרי ומניב פירות רבים", אמרה. "ברור שהמציאות השתנתה לבלי הכר - קריאתי להכלה מכנית של החוקים, קריאתי היא לקיום דו שיח אמיתי ואמיץ בין המשפט הישראלי לבין מקורותינו התרבותיים והלאומיים".

עמיטל בראלי, מנכ"ל פורום חותם, בירך על דבריה של שקד.

"אנחנו מחזקים את המהלך שהתחילה פה שרת המשפטים איילת שקד לעגן את הסמכויות של בתי הדין לממונות בחוק". "יש לנו הצעות חוק שעומדות על הפרק ואנחנו מאוד מקווים ששרת המשפטים תסייע בקידום הצעות החוק הללו ותביא לשינוי במעמדם של בתי הדין לממונות".

http://www.mako.co.il/news-military/politics-q4_2015/Article-1725ca2346ca151004.htm



#30,ייש לשים סכר לידו הרעה והפוגעת של בג''צ ולחוקק חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.12.15 בשעה 12:27
בתגובה להודעה #0
עו"ד יורם שפטל:

משמעות פסק הדין ההזוי של בג"צ בנושא המסתננים היא אחת ואין בלתה, שמדינת ישראל איננה יותר מדינה יהודית בזכות.

מדינת ישראל על פי החובה שכפה עליה בג"צ בפסיקתו, הופכת להיות מדינת כל מסתנניה.

לא מדינת כל יהודיה, אלא מדינת כל מסתנניה.

זאת המשמעות ואין בלתה ואנחנו צריכים לזכור זאת ולהבין זאת כדי להבין את ההשפעות ההרסניות הצפויות מפסק הדין של בג"צ אם אכן הכנסת תהיה חסרת אונים ולא תעשה את מה שמתבקש, כדי לשים סכר לידו הרעה והפוגעת של הבג"צ כפי שבא לידי ביטוי בפסק הדין.

מהי אם כן התרופה נגד בג"צ?

התרופה צריכה להיות חוק יסוד שכותרתו תהיה "הגנת המדינה מפני מסתננים" ובג"צ עצמו פסק שמול חוק יסוד הוא עומד חסר אונים. הוא לא יכול לעשות כלום לחוק יסוד.

לכן החקיקה בסוגיית המסתננים חייבת להיות תחת המטריה של חוק יסוד. חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים. והחוק הזה צריך להכיל 3 סעיפים:

1.הסעיף הראשון - כל מסתנן ייעצר עד לסילוקו מהארץ לא לפרק זמן מוגדר אלא לפרק זמן בלתי מוגבל. תראו באיזו מהירות בתי המעצר יתרוקנו ממסתננים. תראו באיזו מהירות הם פתאום יסכימו לנסוע לאותה מדינה אפריקנית.

2.הסעיף השני - איסור ההעסקה עם עונש חריף ביותר של לפחות חמש שנות מאסר למי שמעסיק מסתנן במדינת ישראל ובפעם השניה לשקול את החרמת העסק שלו.

3.הסעיף השלישי - איסור מוחלט וגורף על השכרת מקרקעין למגורים או לכל מטרה אחרת למסתנן ומי שיעשה זאת, רכושו יוחרם לטובת המדינה ויימסר לחסרי דיור ישראלים ובג"צ יהיה חסר אונים לחלוטין מול החוק הזה משום שכותרתו תהיה חוק יסוד. הגיע הזמן שכנסת ישראל תשנס מותניה, תאזור עוז ותחוקק חוק כזה אם חפצים אנו שמדינת ישראל תוסיף להיות מדינה יהודית. ולא, אבדנו!

בג"צ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ

החל מדקה 47



#31,ישי ניצן לא מפסיק לנפק עוד ועוד שקרים. יש לסלקו מתפקיד פרקליט המדינה / יואב יצחק
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.01.16 בשעה 14:44
בתגובה להודעה #0
...שי ניצן, כמו גם אהוד אולמרט, מתעתעים ללא הרף בציבור ובבתי המשפט...השקר הפך בידם לכלי עבודה, לדרך חיים, נוכח השתלבותם הבלתי מעורערת בעולם השקר, קרי: "עלמא דשיקרא"...

פרקליט המדינה שי ניצן משתמש בכלים אלה, שוב ושוב, הן כדי לחפות על מקורביו ו/או בדיעבד כדי לטהר את זכרם, כמו במקרה של המנוח אפרים ברכה, שקיבל שוחד ושיבש הליכי חקירה ומשפט; הן כדי להתחמק ממענה ברור ואמיתי לשאלות ולטענות הקשות מצד האלמנה, אילה ברכה; והן כדי לחמוק מבירור שקריו ומעשיו וממיצוי הדין עמו בגין עבירות פליליות שביצע בפרשת ד"ר מאיה פורמן-רזניק ובפרשת אפרים ברכה. אולמרט ושי ניצן מתנהלים באופן מושחת ומופקר. איש-איש כפי חלקו ומעשיו.

באתרנו עסקנו רבות במעללי ניצן. כולל בממצאים שהועלו על-ידי נציבת תלונות על פרקליטים, השופטת (בדימ.) הילה גרסטל, שקבעה מספר פעמים: שי ניצן שיקר בפרשת פורמן-רזניק, ופעל כדי לשבש הליכי חקירה ובדיקה ומשפט. עמיתי וחברי איתמר לוין חשף ב-News1, וניתח, צעד אחר צעד, כיצד השתמש ניצן בכוחו, כפרקליט המדינה, בניסיון לשבש הליכי משפט ולפגוע בד"ר פורמן-רזניק, רק בשל זאת שזו כתבה חוות דעת הסותרת את עמדת הפרקליטות החביבות על ניצן, ומחמת זאת שפעלה לחשיפת הכזבים שנופקו בעבר, חדשים לבקרים, במכון הרפואי באבו-כביר...

שי ניצן - מה על האמת

שי ניצן הסתבך קשות בפרשת אפרים ברכה. במשך זמן רב הוא פעל בפרקליטות, יד-ביד עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כדי למנוע חקירה נגד אפרים ברכה. למרות המידע החמור שהובא בפניהם, כולל מצד חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים, מידע שהעלה חשדות לעבירות שוחד ומרמה ושיבוש הליכי חקירה מצד אפרים ברכה, פעלו השניים כדי למנוע בירור האמת וחשיפתה. עוד יבוא היום לספר כיצד ברח ניצן, תרתי משמע, מלשכתו, מפגישות שנקבעו לו בנושא.

גם כשנאלצו וינשטיין וניצן להתיר חקירה סמויה מצד מח"ש, כדי לחקור חשדות לשוחד מצד ברכה, ובמיוחד לאחר התאבדותו הטרגית של ברכה, המשיכו השניים להתכחש לעצם זאת שנתנו היתר ואכן התקיימה חקירה סמויה, שכללה גביית עדויות, שימוש בפוליגרף, איסוף מסמכים מגורמים שונים ועוד.

שי ניצן התראיין לעיתונאית נעמה לנסקי (ישראל היום, 01.01.16). המדובר בראיון מקיף, הנוגע לעניינים שונים. וניצן, כמו ניצן, לא התאפק גם הפעם מלומר דברי שקר ולנסות שוב ליצור מצג מעוות ואף כוזב. נעמוד להלן על חלק מהפרטים:

א) דמותו של אפרים ברכה:

- דברי ניצן: "... אני מאמין שהיה אדם ישר...".

- האמת: שי ניצן ידע היטב שברכה לא אדם ישר. בהנחה שאינו עיוור ושהוא יודע קרוא וכתוב. בפניו הוצג מידע מוכמן רב מאוד, כולל מצד חוקרי מח"ש. לכן התיר, בעל כורחו, ביצוע חקירה סמויה נגד ברכה. שי ניצן יודע היטב: המידע שכן נבדק במח"ש, אומת. למשל: הדלפות מצד ברכה בפרשת השוחד בעיריית אשדוד. המידע אומת הן בעדויות שניתנו, הן בשתי בדיקות פוליגרף שנערכו לעו"ד מיכל כהן, והן ממידע שקיבלו חוקרי מח"ש, כולל מקצין משטרה בכיר.

ב) האם ברכה נרדף והוכפש:

- דברי ניצן: "... מי שהכפיש אותו, מי שאימלל, מי שהשמיץ בלי הרף, צריך לעשות חשבון נפש גדול. קבוצה עבריינית רדפה אותו ורצתה ברעתו. אנשים אינטרסנטיים שהוא פעל נגדם, כמו גם גורמים מהתקשורת, ולכולם ברור למי אני מתכוון"...".

- האמת: הרב יאשיהו פינטו ואנשיו פעלו ככל יכולתם כדי להציג את האמת הפשוטה בפני היועמ"ש ובפני שי ניצן. דא-עקא, גורמים אלה, שסימנו את הרב פינטו כאילו הרשעתו בפלילים היא חזות הכל, נמנעו במשך תקופה ארוכה מקבלת המידע ומבירור האמת בעניין ברכה. המטרה, לדידם, קידשה את האמצעים - כולל השארתו של ברכה בתפקיד ראש יאח"ה. רק לאחר החשיפות ב-News1, שכללו חשיפת חלקם של וינשטיין וניצן בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, בעצם זאת שפעלו לחפות ולטייח את הממצאים המפלילים שהובאו בפניהם על מעשיו של ברכה, כולל מצד חוקרי מח"ש, ורק לאחר פעילותה הנמרצת של הנציבה הילה גרסטל, שבפועל דחקה בשי ניצן לפעול כחוק ולהורות על חקירה, נאלץ ניצן להתיר חקירה סמויה. האמת הפשוטה היא: הרדיפה הייתה אחרי הרב פינטו - הן כדי להרשיעו, בכל מחיר, והן כדי להחמיר עמו ולשולחו לכלא. כל זאת למרות מחלת הסרטן הקשה שבה לקה וכדי למנוע מהרב פינטו מלפעול למיצוי הדין עם ברכה. הרדיפה האחרת הייתה אחרי הח"מ, כדי להטיל דופי בפרסומים ולאפשר לברכה לחמוק מעונש. לשם כך, ניצן ווינשטיין שיתפו פעולה עם כמה כתבלבי חצר מסוגם של ברוך קרא, גידי וייץ ומשה נוסבאום.

ג) האם ברכה זכה לגיבוי:

- דברי ניצן: "...עשיתי דבר חריג ביותר ופרסמתי הודעת דובר, שלפיה ההשמצות שהושמעו נגדו הן שקר בוטה. חודש לפני מותו דיברתי בכנס לשכת עורכי הדין באילת והבהרתי חד-משמעית שמה שעושים לאפרים ברכה הוא דבר נורא...".

- האמת: שוב, ניצן משקר במצח נחושה. בגלל אותו יצר שאינו בר-כיבוש. ניצן מסתיר מהקוראים מה שהוכח בחקירה הסמויה: ברכה הדליף מידע מחקירת פרשת השוחד בעיריית אשדוד, תמורת יחסי שוחד; ברכה שיבש הליכי חקירה ומשפט באופן פסול; ברכה מסר מידע שיקרי למפקדיו, כדי להטעותם ולהעליל על קצין אחר, כאילו אותו קצין הוא האחראי להדלפת המידע לידי החשודים בפרשת השוחד בעיריית אשדוד. ניצן מסתיר מהקוראים מידע רב נוסף על ממצאי מח"ש, בשורה של פרשות אותן חשפנו ב-News1: ברכה ניצל מעמדו לרעה, הן בתפקידו כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, והן בתפקידיו הקודמים, כדי לשבש חקירות, תמורת שוחד כספי. כן-כן, שוחד כספי.

ד) האם ברכה קיבל תמיכה:

- דברי ניצן: "...ישבתי עם אפי בהרבה פגישות, כולל ברמה האישית בארבע עיניים, וחיזקתי אותו. התחושה שקיבלתי ממנו היא שהוא מעריך את הדברים. אי-אפשר להוציא כל יום הכחשות פומביות. ולא שיערתי בליבי שזה מה שהוא יעשה לעצמו...".

- האמת: ניצן אכן קיים פגישות ותמך בברכה. הוא גונן עליו מפני חשיפת מעשיו, ואף השתמש בכוחו ובעוצמתו כדי לעכב את חקירתו האישית של ברכה, באזהרה. ניצן מתנדב לספר בעצמו על התמיכה שסיפק, אך נכון להעיר לו: מדוע תמכת ועודדת את ברכה, למרות הממצאים שהובאו בפניך מצד חוקרי מח"ש; מדוע התנהלת בצביעות: מחד-גיסא, התרת חקירה סמויה נגדו (בדיקה חשאית, לגישתך ולגישת היועמ"ש), ומאידך-גיסא, פעלת כדי לעודד את רוחו. ועוד שאלה לניצן: מדוע לא פעלת, כפי שהיה מצופה מפרקליט מדינה, ליטול מברכה את נשקו המשטרתי, למרות שאיים כמה פעמים בהתאבדות אם יזומן לחקירה, ועל-אף שאיומיו להתאבד פורסמו ב-News1 והובאו באופן אישי לידיעתך. מדוע?

ה) מדוע לא הוגשה תביעת לשון הרע:

- דברי ניצן: "...הוא שקל את זה. זה דבר שלא נעשה הרבה מאוד שנים. העברתי את הנושא לקבלת חוות דעת, אבל אמרתי לו שכדאי שישקול היטב, כי יש מחיר לצעד כזה. אחרי כמה ימים הוא אמר לי לשכוח מזה...".

- האמת: ברכה ביקש מניצן ומהיועמ"ש שיפעלו נגד הח"מ - שיבצעו מעצר ראווה, שיפעלו לסגירת News1, שיגישו בשם המדינה תביעה נגד הח"מ, ומה לא. ואכן, ניצן, כמו היועמ"ש, ביצעו בדיקה ואף הזמינו חוות דעת "משפטית": כיצד לעצור את הפרסומים נגד ברכה, וכיצד לפעול נגד הח"מ. היינו: לחסל את הח"מ. בכלים פליליים או אזרחיים. ניתנת האמת להיאמר: שניהם ידעו היטב: לא ניתן לעשות מאומה. מסיבה פשוטה: העובדות שפורסמו נגד ברכה, נכונות המה, למרבה הצער. ברכה קיים יחסי שוחד תמורת זאת ששיבש הליכי חקירה ומשפט. חד-וחלק. הוכחנו זאת ב-News1 שוב ושוב, בתחקירים שפרסמנו, וגם מדברים שהוקלטו מפיהם של חוקרי מח"ש. לכן לא יכלו השניים לסייע לברכה, גם אם איבתם נגד הח"מ, שחשף גם את מעשיהם, הינה גדולה וממושכת. הח"מ מגלה כאן: ברכה פנה אל הח"מ, ואף איים בתביעת לשון הרע. עורכי דיני יפנו אליך, הודיע באמצעות SMS. התשובה שקיבל: טוב מאוד. בית המשפט הוא הזירה הנכונה והטובה לבירור האמת. ברכה ידע היטב: הח"מ יאבק בכל כוחו כדי להוכיח בבית המשפט - "אמת דיברתי". ומזאת בדיוק הוא חשש. ברכה, כמו ניצן והיועמ"ש וינשטיין ידעו גם היטב: שום איומים ואמצעי הפחדה, גם מצד מי שאוחז בידיו סמכויות חקירה, לא ירתיעו את הח"מ מביצוע חובתו כעיתונאי. ניהרג, אם צריך, וניאבק כל עוד נשמה באפנו, על זכותנו לחשוף את האמת.

ו) האם ניתן היה למנוע את ההתאבדות:

- דברי ניצן: על טענת האלמנה, אילה, בשבעה לאחר התאבדות ברכה: "מילה אחת שלך ואפרים היה אתנו", השיב ניצן: "...לא עולה בדעתי להתייחס לזה. אני יושב בשבעה עם אלמנה נסערת וכאובה, ויושבים שם עיתונאים ומצטטים שיחות? אני לא תופש את זה...".

- האמת: שי ניצן חייב הסבר, בעיקר לילדיו של ברכה: מדוע לא אמר מילה אחת כדי שיטלו מברכה את נשקו המשטרתי - למרות הפרסומים וההתרעות מצד News1 - ובכך היה אולי מונע את התאבדותו; מדוע לא פעל כדי שיתנו לברכה סיוע נפשי מקצועי, ובמקום זאת הסתפק ב"שיחות" עידוד; ומדוע לא פעל כדי למצות את החקירה הסמויה במהירות, ובמקום זאת שיתף פעולה בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, מה שסיבך את אפרים ברכה עוד יותר.

לסלק את ניצן מתפקידו

שי ניצן משקר שוב ושוב ושוב, כמו גם היועמ"ש יהודה וינשטיין, כדי לטשטש את חלקו בשיבוש הליכי חקירה ומשפט ובאחריות לאי-מניעת התאבדותו של ברכה. חמור מכך: ניצן, יחד עם וינשטיין, סיכל את יוזמתו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, עליה הודיע פומבית מיד לאחר התאבדות ברכה, להקים צוות מקצועי לבדיקת נסיבות התאבדותו של ברכה. צוות בדיקה אמור היה לקבוע: האם היה אמת בפרסומים ב-News1 ובתפקיד ראש יאח"ה אכן ישב קצין מושחת; האם התקיימה חקירה סמויה נגד ברכה על-ידי מח"ש; והאם התגלו ממצאים שהפלילו את ברכה. השר ארדן הטיל על מפכ"ל המשטרה דאז, בנצי סאו, להקים צוות בדיקה. אך בניגוד לאינטרס הציבורי - לבדוק או לחקור מדוע התאבד ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה: שי ניצן ויהודה וינשטיין הורו לארדן להימנע מהקמת צוות בדיקה, ובכך סיכלו בדיקה ובירור האמת. וינשטיין מסיים תפקידו בסוף ינואר 2016. וטוב שכך. עתה, מחמת התנהלותו המפוקפקת של שי ניצן, יש מקום לפעול לסילוקו מתפקיד פרקליט המדינה.

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-108585-00.html

תגוביות:

1.אין יותר אמון בפרקליטות בגלל ניצן ודומיו. שי ניצן היה שקרן, נותר שקרן ומינויו על אף הכרת עובדה זו ברבים, היה איתות לכך שכלום לא ישתנה בפרקליטות ושתרבות ההונאה והשקרים הרווחים בה תימשך. זה המצב כיום, וכדאי שגם יואב יצא מהאשליות: כל עוד הם לא עפים מהתפקיד ועומדים לדין - הרקב שם ימשך.

2.בגלל רות דוד, שי ניצן והרבה אנשים טובים שבטוחים שזדורוב חף מפשע, רבים מתים ששי ניצן יתבע את יואב יצחק על זה שהוא מפרסם שהוא שקרן רמאי ונוכל ויקרע לו את הצורה. ועד שזה יקרה מאמינים ליואב יצחק ומאמינים ששי ניצן סתם נוכל קטן שיחד עם עוד כמה חלאות מכסים ומגינים על מערכת מושחתת, שגורמת לציבור לא להאמין בה.

3.עלילות שי ניצן: הנה קומץ מההחלטות שקיבל שי ניצן בתפקידו הקודם בפרקליטות המדינה:

א.הורה לאפשר התפרעויות של אנרכיסטים נגד חיילי צה"ל, גם כשחיילים נפצעו.

ב.סרב לפעול נגד תערוכה שהציגה את שר החוץ ליברמן באופן מבזה ומשפיל.

ג.סגר כמאה תיקי חקירה בעניין אלימות שוטרים במהלך הפינוי בעמונה.

ד.הפעיל כלי אכיפה שנועדו למלחמה בטרור – כלפי מתיישבים שהשתתפו בהפגנות.

ה.ניהל מאבק נגד חוק החנינה למפגינים נגד ההתנתקות (חוק שבג"צ אישר, בניגוד לדעתו).

ו.הכריח מרצה באוניברסיטת חיפה להתחייב לא להתבטא נגד ערבים, ומנגד לא עשה דבר נגד מרצה באוניברסיטת בן גוריון שקרא לשבור למתנחלים את המפרקת

ז.סגר תיק נגד דנה אולמרט (הבת של) כשהפגינה עם אנשי שמאל מול בית הרמטכ"ל, בעוד שאסר על קיום הפגנה מול בית אלוף פיקוד המרכז.

4.ויש עוד מעללים של שי ניצן. ניצן גם התחמק מלטפל בתלונות רבות שהוגשו נגד בלוגר שקרא לרצח חיילי צה"ל ולרצח אהוד ברק. אותו בלוגר, שאימץ את הכינוי אלברט שני, קרא למעשה לחיסולה של ישראל.

5.שי ניצן הוא בושה למערכת המשפטית. מזמן היו צריכים לסלקו.

6.ניצן תתפטר או תגיש תביעה על לשון הרע נגד יואב יצחק.

7.מפחיד לחשוב שמערכת המשפט מזוהמת מלמעלה עד למטה.




#32,יהעיתונאית איילה חסון התלוננה נגד שי ניצן בשל אזכורה בדו''ח על תיק גל בק
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.01.16 בשעה 09:41
בתגובה להודעה #0
העיתונאית אילה חסון הגישה אתמול תלונה לנציבות הביקורת על הפרקליטות, נגד פרקליט המדינה שי ניצן. חסון פנתה לנציבת הביקורת, השופטת בדימוס הילה גרסטל, בעקבות דברים שנכתבו עליה בהודעת דחיית הערר בתיק שעסק בדריסתו של הנער גל בק. הדו"ח פורסם בשבוע שעבר והוא מפרט מדוע לא נמצאו ראיות להעמדה לדין של הנהגת הדורסת על עבירת הריגה, שלא חלה עליה התיישנות.

בין השאר ציינו בפרקליטות את דבריה של הנהגת הפוגעת נגד חסון, שערכה תחקיר בנושא בערוץ 1. "בעדותה השנייה התייחסה החשודה גם להיכרות משפחתה עם עורכת התחקיר ששודר אודות התאונה בטלוויזיה", נכתב בהודעה. בהמשך נכתב: "לדבריה (הנהגת, ש"פ), שי נשר, בעלה של אילה חסון, היה בעבר ולמשך מספר שנים שותפו העסקי של אביה... לטענת החשודה, עם השנים נתגלע סכסוך עסקי בין אביה של החשודה לבין שי נשר והיחסים עלו על שרטון".

על כך הוסיפו בפרקליטות: "הגם שאיננו מטילים דופי באיש, הרי שמקום בו מדובר בתחקיר טלוויזיה אשר במסגרתו נוצר קשר בין עורכי התחקיר לבין חלק מעדי הראייה, לעתים עוד בטרם מסרו אלה את גרסתם במשטרה, מצאנו כי יש הכרח להביא את דברי החשודה בעניין זה".

על כך כתבה חסון לנציבת הביקורת: "פרקליט המדינה מייחד שתי פסקאות שלמות לאמירות אלו של הנהגת, מבלי שפנה לבדוק עמי, אם יש ממש בטענות אלו, וממילא מבלי שהיה כל צורך בהזכרת שמי או בצירוף העדות, לשם הכרעה עניינית בערר".

מלבד ההאשמות שהטיחה הנהגת בחסון, ציינו בפרקליטות בהודעת הערר כי "לפני חקירתם נחשפו חלק מהעדים לתחקיר של חסון, כשחלקם אף שוחח עמה או עם גורם שעבד עמה קודם למתן עדותם במשטרה. יש בכך כדי לפגוע בהודעותיהם".

מפרקליטות המדינה נמסר: "החלטת פרקליט המדינה פורסמה לציבור במלואה בשל חשיבותה ונוכח העיסוק התקשורתי הרב בנושא. כפי שהודגש בעניינה של חסון, אין בציטוט עדות הנהגת כדי להטיל דופי באיש".

בנציבות הביקורת בחרו שלא להתייחס לדברים.

http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2830698

תגוביות:

1.במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד''ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים?

הסיפור העצוב על הדיסלקטיות של הפרקליט שי ניצן, מעיין הנעורים של הגימלאי גולדברג ועל טוהר המידות הציבורי / אברהם פריד
המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, השופט אליקים רובינשטיין, שהיה בעברו היועץ המשפטי לממשלה וכל חייו שימש תמיד כעו"ד ויועץ בשירות המדינה (בלי שום רגע של נסיון חיים אמיתיים מחוץ למסגרת הציבורית המרופדת והמפנקת) מתנגד לביקורת על הפרקליטות. בעצם הוא מסכים שצריך ביקורת, אבל רק על הפרקליטות באופן תיאורטי ואמורפי, ולא על הפרקליטים שעובדים בה. בערך כמו לפתוח בחקירה תיאורטית על משפחות הפשע, אבל בלי לחקור את ראשיהן ואת האנשים הפעילים בהן.

לזכותו של רובינשטיין שהוא לא הסתיר את העובדה שגם אישתו עבדה בפרקליטות המדינה במשך 33 שנה. למזלם זה היה בימים שבכלל אי-אפשר היה להגיש תלונה כנגד מישהו בפרקליטות. אח, ימים מאושרים שחלפו ונגוזו. אז רובינשטיין רוצה להחזירם.

את עמדתו זו מסר רובינשטיין לחברו אליעזר גולדברג, שופט גמלאי מהעליון, שהיה מבקר המדינה ונציב הקבילות על השופטים וכיום בגמלאות, שאחרי שהוכיח אימפוטנטיות מוחלטת הן כמבקר המדינה והן כנציב קבילות, מונה על-ידי שרת המשפטים שלנו לבדוק אם צריך לקיים ביקורת על הפרקליטים. כזכור לכולנו, יש כבר במשרד המשפטים יחידת ביקורת פרקליטים, שהוקמה בגלל האיום שאם לא תהיה ביקורת פנימית אז הכנסת בעצמה תקים יחידה פלילית לחקירות פרקליטים, במיוחד לאור מה שהתגלה ומתגלה בכל בוקר מחדש על המתרחש בפרקליטות. זה לא מנע מהפרקליטים להחרים את היחידה הזו, לא לשתף עימה פעולה, מה שלא צריך להפתיע אתכם. גם ראשי וחיילי משפחות הפשע נאלמים ושומרים על זכות השתיקה כשנפתחת בעניינם חקירה.

מלכתחילה יש מקום לתמיהה מדוע מונה דווקא קשיש בן 84 לבחינת דברים רציניים הנוגעים לעתיד כולנו, שעה שהוא עצמו וכל חבריו השופטים לא התירו מעולם ואינם מתירים לשום אדם בגילו לשמש אפילו כמורה דרדקים בבית ספר יסודי, או כמרצה מן המניין באוניברסיטה או כסתם עובד במעבדה לבדיקות דם בקופת חולים. מעניין איפה נבדק ונמצא שהשופטים בישראל נולדו עם חסינות גנטית המונעת מהם אפשרות לשיטיון (אלצהיימר), לסניליות או לעייפות הגוף, המוח והנפש בכל גיל. אבל כעובדה, בישראל רק האזרחים הפשוטים מחויבים לפנות את מקומם בעבודה ולצאת לגמלאות בגיל 67. שופטים יוצאים לפנסיה בגיל 70 ורק אז מתחילים בקריירה האמיתית, בדרך כלל במינויים שהם מקבלים מטעם המדינה, עם תגמולים כספיים מדהימים שלא מתפרסמים לידיעת הציבור. תזכרו זאת בפעם הבאה שתנהלו בפניהם משפט או עתירה נגד משרד ממשלתי, וישפוט ביניכם שופט המצפה שבעוד שנה או שנתיים המשרד הממשלתי הזה ימנה אותו לתפקיד מתגמל כספית וציבורית. תבדקו כמה שופטים הוציאו פסק דין בסכסוך בין אזרח למשרד ממשלתי או רשות ציבורית ושנה אחרי זה קיבלו מהם עבודות ענק ואז תבינו את יסודות המשפט העברי. חביב מאוד, לא?

הסיבה ששרת המשפטים החדשה מינתה את גולדברג הקשיש לבדיקת הנושא הרגיש של הפרקליטות, היא רצונה שלא יהיה בעתיד מי שישיב לעיתונאים לשאלתם הצפויה מי סירס ושיתק את הביקורת על הפרקליטים ויספר בהוראת מי עשה זאת, שאלה שתעלה בציבור ביום שהכל יתפוצץ ותתגלה שוב עוד אחת מפרשיות המירמה והשקרים של בכירי הפרקליטות. לכן מונה גולדברג למשימה: הוא יודע לשתוק. בכלל, שופטים שהם בגמלאות מזה 20 שנה ויותר כבר לא עונים לשאלות הציבור. תנסו לשאול, למשל, את השופט בגמלאות צבי טל, לא על הבדיחה של החוק העלוב הנושא שמו, אלא גם למה הוא סידר ונתן לשופטת הילה כהן, זו שזייפה סדרה ארוכה של פרוטוקולים ופוטרה בשל כך, פנסיה ממלכתית לכל חייה, למרות שמלכתחילה לא הייתה זכאית בכלל לפנסיה, ובטח לא ממלכתית. תשאלו אותו. הוא לא ישיב לכם, כמו שלא השיב ולא הסביר איך הוא נתן בזמנו לעמותה בה כיהנה אשתו ולעמותות בהן כיהן עוזרו האישי, מיליוני שקלים מהוועדה לקביעת ייעודם של עזבונות לטובות מדינה שהוא עמד בראשה (כשופט בגמלאות כמובן). כמו כל שופט בגמלאות הוא מעולם לא ענה לשאלות הציבור. וכי מה תעשו לו? לכן גם מונה גולדברג.

אליקים רובינשטיין אמר לגולדברג שבימיו כיועץ משפטי לממשלה הוגשו בפניו בקושי 3 תלונות לשנה נגד פרקליטים (באופן אישי). לזאת הגיבה השופטת גרסטל, העומדת בראש יחידת הביקורת על הפרקליטים, שאם זה המצב, אז היחידה שלה בטח יכולה לטפל בתלונות הללו, כי זה לא מוסיף כל עומס עבודה. גרסטל בטח צחקה תחת השפם שאין לה, כי ברור שמוגשות ותוגשנה עשרות תלונות, כצפוי וכמתבקש נוכח המתרחש, אבל אם אליקים טוען שיש רק 3 - אז בבקשה...

הרקע כולו חמור יותר: פרקליטי המדינה מתנגדים לכך שתיעשה ביקורת על מעשיהם ויפורסמו שמות מי שסרחו. הם מוכנים לביקורת כללית, תיאורטית, אבל דורשים שהיא לא תוחל עליהם אישית. דהיינו, אם פרקליט יזייף מסמך, ישקר בבית המשפט, או יסגור תיק בגלל היכרות אישית עם החשוד (או היכרות כספית עם משפחתו. וגם זה קורה) אז הביקורת לא תבדוק זאת. נחמד. הם רוצים שהביקורת תוכל לכתוב דוח על זה שהקפה במזנון הפרקליטות לא טעים, או תוכל לבקר את הפרקליטות רק על ששכחה לשלוח לעיתונות דוח סטטיסטי על כמות מעצרי השווא השנה. יופי. והם מצפים שאנו נקנה זאת. באמצעות גולדברג הטייח.

ובעוד אליקים רובינשטיין מסביר לחברו הגמלאי הוותיק השופט גולדברג מדוע לא צריך לחקור תלונה אישית נגד פרקליטה שמעלימה מסמכים מתיק חקירה, שמוציאה ומשמידה בדיקות דנ"א שמוכיחות שהנאשם איננו הרוצח, או סוגרת בזריזות תיק חקירה של דורסת ילד (בלי קשר, כמובן, לקבלת תיקי גוצ'י, שעוני יוקרה או נסיעות לחו"ל), בו בזמן כתב שי ניצן, פרקליט המדינה, לשופטת הילה גרסטל, הממונה על חקירות פרקליטים, כי הוא בכלל לא התכוון לכך, כאשר כתב למנכ"ל משרד הבריאות, שלא לתת לרופאה ד"ר פורמן להיכנס לתפקיד שזכתה בו במכרז. וזה הסיפור:

ד"ר מאיה פורמן היא רופאה מהמכון הפתולוגי הממשלתי, שהעידה שחלק מהחתכים על גופתה של תאיר ראדה, התלמידה שנרצחה בבית הספר בקצרין, נעשו על-ידי סכין משוננת ולא בסכין יפנית, כפי שטענה התביעה. בעיית הפרקליטות הייתה שאם הרצח בוצע בסכין משוננת, ולא בסכין יפנית, אז רומן זדורוב, מי שכביכול "הודה" במשטרה שהוא רצח את תאיר באמצעות הסכין היפנית שלו, והודאתו היא ששימשה הבסיס להרשעתו, לא יכול להיות הרוצח. עדותה המקצועית של הפתולוגית פורמן סתרה את גרסת הפרקליטות. בסופו של יום, ביהמ"ש בנצרת לא קיבל את עדות פורמן והרשיע את זדורוב. קורה. בית המשפט לא חייב לקבל עדות כל מומחה, למרות שגם ראש המכון הפתולוגי של מדינת ישראל תמך בעמדת הפתולוגית פורמן וכתב מסמך ברור בנושא (והפרקליטות עשתה הכל כדי שביהמ"ש לא יידע על קיומה של חוות דעת זו).

בין לבין במהלך אירועי משפט זדורוב, זכתה ד"ר פורמן במכרז ממשלתי לניהול מחלקה במכון הפתולוגי. בשלב זה פנה פרקליט המדינה שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות, והתלונן בפניו איך ייתכן שרופאה פתולוגית שעובדת בשירות המדינה מוסרת בבית המשפט עדות המנוגדת לעמדה שמציגה לו פרקליטות המדינה, וניצן דרש ממנכ"ל משרד הבריאות למנוע ממנה מלהיכנס לעבודתה בתפקיד בו זכתה במכרז. משרד הבריאות נעתר לדרישה וד"ר פורמן הלכה לבית דין לעבודה ושם זכתה בפסק דין הקובע שזכייתה במכרז הייתה בדין ובצדק ובזכות כישוריה ושאין לאיש שום זכות או סמכות ליטול ממנה את התפקיד בגלל שעדותה המקצועית על ממצאי הנתיחה הפתולוגית של תאיר ראדה לא מתאימים לרצון ולאינטרסים של הפרקליטות. גם בשלב זה איש לא שם לב, או לא כתב מילה, על כך שמדובר בעצם בניסיון גס וברוטאלי של פרקליט המדינה ללחוץ, לאיים, להפחיד ולהשפיע על עדה מרכזית ביותר במשפט זדורוב, שעדיין התנהל באותם ימים בבית המשפט העליון. מה דעתכם על אדם שמוסר חוות דעת מקצועית וצריך להעיד ולהיחקר עליה מעל דוכן העדים, או שהיא משמשת ומונחת בפני בית המשפט העליון בדיון (שיכול להחזיר הנושא לדיון מחודש) ואז באמצע המשפט מודיעים לו שמישהו בעל עוצמה דורש מהמעסיק שלו לפטרו מהעבודה, לגזור חרפת רעב עליו ועל משפחתו וילדיו, בגלל שעדותו לא מתאימה לרצונות של מישהו? במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד"ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים לפני ובמהלך משפט?

הפעם הגיעה לנציבת התלונות נגד הפרקליטים תלונה קשה נגד שי ניצן ומעשיו, והנציבות ביקשה ממנו את הסבריו ושאלה מתוקף איזו זכות הוא פנה למנכ"ל משרד הבריאות ודרש לפטר את הרופאה פורמן מהמכון הפתולוגי הממשלתי. אגב, מנכ"ל משרד הבריאות עמד להישמע להוראת פרקליט המדינה, אלא שהשרה דאז, יעל גרמן, נעמדה על רגליה האחוריות והתנגדה לכך נמרצות ואף הבהירה כי מעשי שי ניצן הם מסוכנים ביותר, מפרים את החוק ומכילים השפעות הרסניות על כל המדינה. לזכותה של גרמן ייאמר שהיא הוכיחה שלפעמים דווקא נבחר הציבור הפוליטי, זה שאנו בזים לו תמיד, הוא שעשוי מחומרים הרבה יותר טובים ואיכותיים מאשר כל בכירי ה"סיביל סרוויס" שלנו, המתעטרים בנוצות מזויפות של שירות ציבורי נקי ומקצועי, אבל בעצם הם סתם פקידים חסרי כל עמוד שדרה מקצועי ומוסרי.

משדרשה הביקורת הסברים משי ניצן על סיבת רדיפתו את ד"ר פורמן ועל נסיונותיו לפטרה, הוא הבין שהפעם הוא נלכד בגלוי על מעשיו ושזה גלגל שעלול להיגמר בהדחתו ממשרתו. מיד ישב וכתב לשופטת גרסטל מנציבות התלונות שפתחה בחקירה נגדו, ש"לא הייתה לי כוונה במכתב זה להורות למנכ"ל שאסור לו לאשר את תחילת העסקתה (של ד"ר פורמן)... אם הובנתי אחרת, אבהיר כי לא זו הייתה כוונתי. בדיעבד, ייתכן שראוי היה לנסח את זאת בדרך אחרת".

מה לא הובן, שי ניצן? איזו כוונה בדיוק הייתה לך שהיה ראוי לנסחה אחרת? הרי כשפורמן הלכה לבית הדין לעבודה על שלאור מכתבך מנעתם ממנה להיכנס לתפקיד, אתה, כעומד בראש הפרקליטות, היית מי שהובלת והנחית את הפרקליטות לטעון ולהשיב לבית הדין שאין לתת לה להיכנס לתפקיד כי היא העזה להעיד נגד עמדת הפרקליטות. אז על מי אתה צוחק? וכי לא אתה הוא מי שכתב למנכ"ל משרד הבריאות כי (ציטוט): "אני פונה אליך בבקשה שלא לאפשר את התחלת העסקתה במכון, או לחלופין להשעות את תחילת העסקתה ולבחון אותה אחרי שינתן על-ידי העליון פסק הדין בערעור שהגיש רומן זדורוב". מה לא הובן במכתבך? וכי לא כתבת שיש למנוע את כניסתה לתפקיד בכלל, או לפחות עד גמר ההליכים המשפטיים בהם היא הייתה עדה? אתה חושב שכולנו מטומטמים ולא מבינים עברית?

אפשר, כמובן, להקל על שי ניצן ולטעון שאולי הוא דיסלקטי, ושכל מכתביו יוצאים לו הפוך ממה שהוא התכוון. זה קורה לו הרבה. עובדה: גם כשהוא הקריא ממסמך חסוי לבית המשפט העליון חלף זמן ואז נחשף המסמך והתגלה שהוא הקריא להם הכל הפוך לגמרי ממה שהיה כתוב שם. זה בהחלט קורה לו, למסכן. נכון שאי-אפשר לגנות אדם על דיסלקציה שיש לו, אבל בהחלט אפשר שלא למנות אחד כזה לפרקליט המדינה. כי אם זו לא דיסלקציה, אז תגובתו למבקרת היא פשוט היתממות, מצג שווא ושקר גס, וזה בהחלט מתאים אישית למי שעומד כיום בראש הפרקליטות וגם מתנגד שתהיה שם ביקורת.

וכאן עשתה גרסטל את הלא-ייאמן. היא קיבלה את הסברו של שי ניצן, שהוא לא התכוון, וסגרה את החקירה נגדו. אתם חושבים שגרסטל מאמינה לו? שהיא חושבת שהוא דיסלקטי ולא יודע לכתוב בעברית? אתם חושבים שהיא לא מבינה מה מתרחש, ואינה יודעת שניצן משקר מכף רגל עד ראש?

אבל גרסטל נמצאת עכשיו במאבק קשה נגד נסיון הפרקליטים למנוע החלת הביקורת עליהם. שי ניצן הוא בעל עמדת מפתח בקרב הזה, והוא שמלבה מאחורי הקלעים את מאבק הפרקליטים. גרסטל שיחררה כעת את צווארו מעניבת התלייה, כדי שהוא ירפה מהמאבק וישב בפינתו ולא ימשיך להמריד אותם. כאן היא טעתה. ובגדול.

לשי ניצן אין מושגים של הגינות במשחק. כמו לחלק מחבריו בפרקליטות. שי ניצן ימשיך להתסיס פרקליטים ולגבות את מאבקם נגד קיומה של ביקורת על מעשיהם. אם שי ניצן ודרכו (וחבריו) ינצחו, אנו עוד נתגעגע לימים שפרקליטות מחוז בכירות הסתפקו רק בבשמים ותיקי גוצ'י באלפי דולרים, וסגניותיהן רק העלימו והסתירו מסמכים מהנאשמים ובאי-כוחם. אם שיטות ניצן ינצחו, אנו נחזה בפרקליטות מדינה שתהיה זהה ומקבילה לפרקליטות המהוללת של עזה, או לתביעה של מצרים.

הקרב אם תהיה או לא תהיה ביקורת-אמת על פרקליטים בשירות הציבורי ומעשיהם מתחולל בימים אלה. בינתיים זה בידיים של גולדברג ושרת המשפטים, וזה לא מצביע על כיוון טוב. ייתכן שהכנסת תצטרך להתערב. נמתין ונעקוב. רק שבינתיים ועד אז, בכל מקרה שאתם מקבלים מכתב רשמי מהרשויות ומפרקליטות המדינה, לא יזיק אם תכתבו להן בחזרה שאתם מבקשים תחילה לדעת אם הם מתכוונים למה שכתוב במכתבם, או שאחרי שנה וחצי הם יכתבו ויטענו שהם בכלל לא התכוונו למה שהם כתבו. בדיוק כמו שעושה שי ניצן. המנהיג והמוביל של פרקליטי המדינה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-104786-00.html

תגוביות:

1.לפטר את ניצן ולחקור אותו. אנו חייבים לדרוש את פיטורי שי ניצן ולפתוח נגדו בחקירה פלילית על עבירות שעשה או נתן להן גיבוי. בהתנהגותו הבריונית הוא מושחת לא פחות מרות דוד.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#19



#33,יהחיפוש של משפטנים מסוימים להוכיח בעלות פלסטינית על קרקעות ביו''ש, לא נפסק גם כשאין טוענים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.02.16 בשעה 10:36
בתגובה להודעה #0
נקי מתולעים

החיפוש של משפטנים מסוימים להוכיח בעלות פלסטינית על קרקעות ביו"ש, לא נפסק גם כשאין טוענים בעלי זיקה כזו. האם היועמ"ש החדש מנדלבליט ישנה את ההתנהלות?

לא הייתי נופל מהכיסא אם מישהו היה מספר לי שבמהלך הטיול אחרי צבא עו"ד מיכאל ספרד בילה במנזר סיקי או בודהיסטי. לספרד, כאב הראש הגדול של ההתיישבות, יש חיבה לא מוסתרת למנטרות. הוא אשף של טפטוף מטבעות לשון מתעתעים שנועדו לערפל את השיפוט של שופטי בג"ץ שנדרשים לבלוע ולעכל את עתירותיו הרבות.

קחו למשל את "בג"ץ התולעים" שהוגש על שכונת נתיב־האבות שליד אלעזר. הביטוי "המאחז הבלתי מורשה ובלתי חוקי" חוזר על עצמו בריפליי כמו נקירות היתוש במוח של טיטוס. מנטרות פופולריות נוספות הן: "ישראלים מפרי חוק בגדה המערבית", מול "השטחים המצויים בבעלותם הפרטית של העותרים מהכפר", ו"קניינם של האזרחים המוגנים בשטחים הכבושים". אלו צירופי מילים הנאמרים בחזרתיות אינסופית על מנת להשפיע על התודעה ולצבוע את השחקנים במערכה: חושך מול אור, שחור מול לבן, רע מול טוב.

על שום מה נקרא שמו בישראל בג"ץ התולעים? מעשה שהיה כך היה: שכונת נתיב־האבות הוקמה לפני כעשור וחצי בסמיכות ליישוב אלעזר שבגוש עציון. תנועת 'שלום עכשיו', שאותה מייצג עו"ד ספרד, מיהרה לקושש תושבים מהכפר אל־ח'דר ולהגיש בשמם עתירה בדרישה להרוס את הבתים שהוקמו במקום. אלא מה, די מהר התברר כי אין באמת זיקה קניינית בין תושבי אל־ח'דר לקרקעות נתיב־האבות, וכי אלו הן בכלל קרקעות סקר הנמצאות בהליכי הכרזה כאדמות מדינה.

רקע קצרצר: כל הכרזה על שטח ביהודה ושומרון כקרקע של המדינה עוברת דרך ויה דולורוזה משפטית אינסופית. משפטני המנהל האזרחי והיועץ המשפטי של איו"ש נוברים בארכיונים ירדניים, מנדטוריים ועות'מאניים משנים עברו, כדי לשלול כל סיכוי קלוש שאולי אי פעם מישהו שילם מס על הקרקע או עיבד אותה. הליך סקר יכול להיתקע גם בלי שנמצאים בעלים מוכרים. מספיק שצה"ל מוצא תצלום אוויר משנת 52', שהמפענח חושד שמא הנקודות השחורות שהוא מזהה הן שתילי זית, כדי לקבוע שהקרקע פסולה להכרזה.

ובחזרה לתיק: בתגובה לעתירת 'שלום עכשיו', הודיעה המדינה שהקרקעות נמצאות בהליכי סקר לקראת הכרזתן כקרקעות מדינה, וביקשה זמן על מנת לסיים את ההליך. במהלך הבירור נמצא תצלום אוויר ובו סימנים לשתי שורות של עצים שהיו במקום לפני כמה עשרות שנים. צוות הסקר החליט להכיר בכל האזור כקרקעות מדינה למעט שתי התולעים. למה תולעים? כי מדובר ברצועות צרות וארוכות, ברוחב של בין מטר אחד לארבעה מטרים, שחותכות שטח שעליו הוקמו 16 בתי קבע בשכונה.

סיכום העובדות עד כאן: אין בעלים פלסטינים מזוהים ומוכרים לשטח. יש אזור זעיר שלא הוכרז כאדמת מדינה בגלל מדיניות תמוהה שמתעקשת על כשרות גלאט, מהדרין מן המהדרין לחומרה, בלי ספק־ספקא של חשש קטניות או שרויה. המדיניות הזו, שמתעקשת לא להכריז על קרקעות שאי פעם היה עליהן עיבוד גם אם אין בעלים ידועים לקרקע, גרמה למדינה להחריג את התולעים מהקו הכחול. מיכאל ספרד עתר כאמור לבג"ץ בדרישה להרוס את הבתים המתולעים, ומרים נאור הגיבה מהר וקבעה דיון לחודש מרץ.

מפחדים מהפקעה

גורם משפטי בכיר המכיר את הדינמיקה שמאחורי הקלעים סיפר לי השבוע איך הדברים עובדים. העתירה מגיעה מבית המשפט למחלקת הבג"צים והיא מפיצה לכל השחקנים את ההצעה שלה לתגובת המדינה. זוהי בדרך כלל יריית הפתיחה למשחק בין שתי קבוצות יריבות: הייעוץ המשפטי של משרד ראש הממשלה ומזכיר הממשלה מצד אחד. הפרקליטות שעובדות תחת המשנה ליועמ"ש (ייעוץ) דינה זילבר, ומחלקת הבג"צים של אסנת מנדל מצד שני. עוזרו של מזכיר הממשלה, גיל לימון, והפרקליטים שתחת היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה שלומית ברנע־פרגו - מנסים למצוא פתרון הגיוני שיהיה מקובל על הסטנדרטים המחמירים מאוד של זילבר ומנדל, ומאידך גיסא ייצג את האינטרסים של הממשלה. אם הם לא מגיעים לעמק השווה המחליט הוא היועץ המשפטי לממשלה. במקרים חריגים במיוחד ראש הממשלה עשוי להתערב בעצמו.

בתיק הזה הציעו גיל לימון ואביחי מנדלבליט (בתפקידו כמזכיר הממשלה) פתרון פשוט העונה לשם "איחוד וחלוקה". ההיגיון המנחה הוא שגם אם הבתים ייהרסו וגם אם יימצא אי פעם פלסטיני שיוכיח זיקה ל"תולעים", הרי שאין כמעט שום שימוש מעשי ברצועה צרה וארוכה כזו. לאור הנתונים הפתרון הוא למדוד את שטח התולעים, להכפיל אותו כפיצוי, ולתת אותו לעותרים מהכפר באזור שנמצא מחוץ לתחומי היישוב. בדרך זו לא יהיה צורך להרוס את הבתים ותוכנית המתאר של היישוב תאושר.

מנדלבליט גיבש כאמור את המתווה המשפטי לפתרון, אך הוא נפל. זילבר התנגדה, וינשטיין החליט לישר איתה קו ולפסול את הרעיון. מחלקת הבג"צים מיהרה להודיע לבג"ץ שהאפשרות הזו איננה עומדת על הפרק ומיכאל ספרד דרש להרוס מהר את הבתים בשל היעדר "אופק תכנוני".

הגורם המשפטי הבכיר מסביר: "הפחד הכי גדול אצלנו הוא לעשות פעולה שתיתפס כסוג של הפקעה. בחשיבה הנוכחית אנחנו לא בעלי הקרקע, אלא רק שומרים עליה בתפיסה לוחמתית זמנית, ולכן אסור לנו לנהוג בה מנהג בעלות. הפרקליטות של זילבר טענו שאיחוד וחלוקה הם אחלה פתרון לבעיות מהסוג הזה בתוך מדינת ישראל, אבל אי אפשר להשתמש בכלי הזה בשטחים".

למה זו הפקעה, הרי הבעלים התיאורטיים מקבלים פי שניים ממה שהיה להם?
"הפעולה הזו של לקחת שטח ולהפוך אותו לקרקע מדינה היא הפקעה, גם אם מי שהפקיעו ממנו רק מרוויח מהמהלך". הבנתם? אין כאן הפקעה, אלא משהו שבלמדנות בריסקאית היינו מכנים "שם הפקעה", או "חשש הפקעה".

בעיה נוספת היא המדיניות ההולכת ומחמירה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור: מעשה בפלסטינית שעתרה בדרישה להרוס את כביש הגישה ליישוב לֶשֶם בטענה שהוא עובר על קרקעותיה. המדינה בתשובתה אמרה שאמנם מדובר בשטח פרטי, אך לעותרת אין שום זיקה אליו והבעלים איננו ידוע. בתיק הזה קבעה נאור נורמה שלפיה גם אם אין בעלים שתובעים את הקרקע, יש להרוס את מה שנבנה עליה כאילו היו בעלים תובעים. בתיק אחר, על מערב תפוח, הדהימה נאור כשקבעה כי כל אדמה שאיננה מוכרזת כאדמת מדינה נחשבת כקרקע פרטית, וזאת אף שברור לכול שהכרזה היא הליך הצהרתי ולא מהותי והיא איננה יוצרת בעלות. נאור, אגב, שעובדת 18 שעות ביממה, מעניקה למדינה פרקי זמן קצרים מאוד להתארגן בהתאם להחלטותיה.

בחזרה לנתיב־האבות. הכדור נמצא כרגע אצל מנדלבליט, הוא היועץ המשפטי לממשלה והדרך למנוע חורבן בשכונה אפשרית רק דרך המתווה המשפטי שהוא עצמו הציע בכובעו כמזכיר הממשלה. הואיל והדיון בתיק נקבע לחודש מרץ, נותר רק לקוות שהדיונים סביבו יגרמו לדינה זילבר ולאסנת מנדל להתחיל ליישר קו עם מדיניות קרקעות קצת יותר שפויה ביהודה ושומרון.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/754/366.html?hp=1&cat=479&loc=9

תגוביות:

1.שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) מעוניינת להילחם בבג"צ השמאלני ובפרקליטות הסמול אבל נתניהו חוסם אותה ומונע את זה ממנה. נתניהו מאיים על שקד שהוא יקים ממשלה עם הרצוג אם היא תפעל נגד הבג"צ.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/234302

נתניהו: לא אתן לאף אחד לפגוע בביהמ"ש

בטקס חילופי הנשיאים אמר ראש הממשלה, "בדמוקרטיה ישנם מוסדות רבים, אולם מערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו המאפשרת את קיומם".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השתתף אחר הצהריים (שלישי) בטקס חילופי נשיאי ביהמ"ש העליון במשכן נשיא המדינה.

במהלך נאומו אמר נתניהו, "נמשיך לפעול כדי להבטיח שלא תהיה שום סכנה לעצמאות בית המשפט. בדמוקרטיה ישנם מוסדות רבים החשובים לתפקודה אולם מערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו המאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים".

"זו הסיבה שאני עושה ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית וזו הסיבה שאני מעריך את כל מה שעשית, השופטת ביניש. במשך חמש שנים וחצי עמדת בגאון בראש משמרתה של הרשות השופטת בישראל. זאת הייתה תקופה לא פשוטה. מערכת המשפט ניצבה לא אחת תחת מתקפה ולא פעם כוונו החיצים ישירות אלייך. ההתקפות הללו לא צלחו, לא לגביך ולא לגבי בית המשפט".

"בית המשפט חזק ויציב", קבע ראש הממשלה, "לא נתתי ולא אתן לאף אחד לפגוע בו. רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שאיים לפגוע בעצמאות המערכת. אני אמשיך לפעול כך ובכל פעם שיגיע לשולחני חוק שעלול לפגוע בעצמאות ביהמ"ש בישראל אנו נוריד אותו".

"אני מבקש לברך את הנשיא הנבחר אשר גרוניס. אין לי כל ספק שתחת הנהגתך בית המשפט העליון של ישראל ימשיך להיראות בעולם כמגדלור של חירות שבו מדינת ישראל וכל אלה המקדשים את הצדק והחופש יכולים להתגאות".

2.איך זה שהעם היהודי והמדינה היהודית מגדלים כל כך הרבה בוגדים מבפנים, החל בנטורי קרטא וכלה בעמותות ומפלגות חרטא שחותרות תחת קיום המדינה.

3.כל כך נמאס מביהמ''ש העליון ומהיועצים המשפטיים.

4.כל עוד בג"צ הוא מרכז פוליטי שלטוני של השמאל שאיבד כוחו בכנסת ישראל, תחוסל המדינה היהודית עוד ועוד באמצעות פסיקות של השופטים והיועצים השמאלנים שמינו עצמם בעצמם באמצעות ועדות מושחתות עם דילים אפלים. רק כשהימין יחליט לשלוט ולערוך את המהפיכה הדרושה במערכת המשפט תינצל המדינה היהודית. שתולים עליך ישראל.

5.דו''ח טליה ששון מראה איך השיטה עובדת.

6.מיכאל ספרד: כאיש מרכז-שמאל, איני מצליח להבין איזה אינטרס ישראלי הוא משרת (גם משמאל וגם מימין). האיש מתנהג כאחרון הבוגדים, מקבל שלמוני עתק מממשלות אנטישמיות. הלזה ייקרא שמאל? מיכאל אתה בושה וחרפה לעם היהודי. ההיסטוריה תשפוט אותך לחומרה יתרה, אין לי ספק בכך. יום אחד הרי מרבית יו''ש וגוש עציון יסופחו וכל מעשיך הנלוזים יובנו היטב.



#34,יאיפה ואיפה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.03.16 בשעה 09:02
בתגובה להודעה #0
המערכת המשפטית על שלוחותיה מאבדת את שארית אמון הציבור שחיתות וריקבון מאיימים על עצם שרידותה של המדינה

1. מי שעוד הייתה לו טיפת אמון במוסד היועץ המשפטי, באה פרשת הנחות הסלבס הענקיות שאירגן היועהמ"ש היוצא וינשטיין לפרקליטת מחוז תל אביב רות דוד, ושחקה את שאריות האמון במערכת המשפטית המושחתת, הרקובה.

מסתבר, שלמרות שכל הממצאים המפלילים הונחו לפניו, כמו למשל העובדה שדוד קיבלה סדרה ארוכה של מתנות יקרות-ערך מעו"ד רונאל פישר ואחרים, ברוב חוצפתה כמעט לעין השמש, חתם וינשטיין ביום האחרון לכהונתו על חוות דעה מקוממת ומופרכת, שעיקרה גניזת התיק, מבלי העמדה לדין של העבריינית הבכירה - לא בעבירת השוחד, לא בעבירת הפרת אמונים ולא בעבירת שיבוש הליכי משפט – עבירות חמורות, שכל אזרח שאינו בעל דם משפטי כחול, היה מושלך לכלא בגינן לעשרות שנים.

2. מי שעוד הייתה לו טיפת תקווה שהיועהמ"ש החדש אביחי מנדלבליט יגלה מספיק אומץ לב לניקוי האורוות מן הרפש שדבק בהן בעידן קודמו וינשטיין, התבדה.

נכון אומנם שעל שולחנו של מנדלבליט הניח קודמו מאפה אפוי לחלוטין בפרשת רות דוד, אבל ראוי היה שיגלה יושרה ראויה, ויהדוף באומץ את הניסיונות להכשילו כבר בצעדיו הראשונים. למרבה הצער וההפתעה אימץ מנדלבליט ככתבה וכלשונה, בבחינת כזה ראה וקדש, את הכרעתו התמוהה של קודמו, למרות חוסר סבירותה בעליל, וזאת מבלי לפקוח עין ולהבין כי מפילים אותו בפח. חבל שהיועהמ"ש החדש, שזכה עם כניסתו לתפקיד לכל הקרדיטים האפשריים, מעד כבר בצעדיו הראשונים: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כ"ט, י"ד).

3. לעומת האכזבה שחוללו וינשטיין את מנדלבליט, למי שעדיין סירב לאבד אמון במערכת, לא איכזב כלל אגף נוסף במערכת - פרקליטות המדינה וראשה שי ניצן, האיש שבנה קריירה מחפירה על בסיס החלטות בלתי סבירות בעליל.

פיברוק ראיות

עדיין לא נשכחו לניצן החלטותיו השערורייתיות בעידן ההינתקות, שייזכרו לדראון עולם, וכל הזמן צצות החלטות מדהימות נוספות. למשל הוונדטה המרושעת שניהל אישית כנגד ד"ר מאיה פורמן-רזניק בפרשת זדורוב, כדי לסכל מינויה לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית.

שי ניצן לא איכזב גם בפרשת רות דוד, וייתכן ששיחק בה תפקיד ראשי, רק משום שהבין שקלונה של הבכירה, חושף גם את ערוותו המוסרית של הממונֶה עליה. ניצן התגייס לסייע לפרקליטי מחוז ת"א, להכשיל את משימתה של נציבת התלונות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, כשביקשה לבדוק את החשדות נגד רות דוד; ופעל במשך חודשים להשגת מצג שווא, כאילו רות דוד לא הובילה החלטות מגמתיות תמורת שוחד. ממש צדיקה נסתרת.

4. מצד שני, לא קשה להבין את החלטותיהם השערורייתיות של כל הנ"ל. שנתם מן הסתם נדדה בלילות, כשהבינו מה עלולה לעולל העבריינית הבכירה, כשתפתח מעל דוכן הנאשמים תיבת פנדורה, שמתוכה יצוצו עשרות שדים מבעיתים, העלולים לסחוף לתהומות גם את צמרת המשפט: פרקליטים בכירים, ואפילו שופטים שהגיעו לביהמ"ש מן הפרקליטות, שאולי היו שותפים לפשע, או לפחות ידעו ושתקו.

האם מדריך אותם החשש מפני האורניום המועשר שבידי רות דוד, ובכוחו לחולל פיצוץ גרעיני שיקבור את כולנו תחתיו? האם לא הייתה כאן עסקה של 'שתוק לי ואשתוק לך'?

5. האכזבה הקשה מגיעה עד לשיא הצמרת המשפטית, בג"ץ, שמאמץ שיטה נלוזה של איפה ואיפה, צדק סלקטיבי: חוק אחד ליהודים, חוק אחר לערבים. רק כך אפשר להבין את הכרעת בג"ץ לדחות שתי עתירות שונות, שהגישה תנועת רגבים, יחד עם בעלי קרקעות יהודים, לפינוי בדואים בנגב, שפלשו לאדמות בבעלות יהודית, ובנו עליהן כפרים לא חוקיים. בשני המקרים זרק בג"ץ מכל המדרגות את בעלי הקרקע היהודיים.

זאת, בניגוד משווע למדיניותו השיטתית של בג"ץ להורות על הרס מבנים שבנו יהודים על קרקעות, אפילו כאשר רק נדמה שהן בבעלות ערבים. הפעם, בדיון בפלישה של הבדואים מאלעזאזמה, הפתיעה הנשיאה מרים נאור באמירה הפוכה: "לא ניתן לקחת את קרקע העותרים ולשים אותה, עם כל הכבוד, במרכז החיים. אי-אפשר לקחת את הקרקע של העותרים, שבמקרה פנו לבית משפט, ולקבוע לגביהם מיתווה שונה מהמיתווה הכללי שהמדינה עובדת עליו". לאמור, היהודים ינושלו והפולשים ינצחו.

וזה עוד כלום לעומת אמירתו הסקנדלוזית של השופט מני מזוז, בתיק דומה של פלישת בדואים משבט אלזרנוג, לקרקע שרשומה 85 שנה בבעלות יהודים. למרות שהמדינה הכירה בצדקת התובעים והתכוונה להעביר את הפולשים משום שמדובר בפלישה בלתי חוקית, הציע השופט מני מזוז מספר פעמים לאורך הדיון, לשקול אפשרות להפקיע את הקרקע מידי הבעלים היהודים ולהסדיר את היישוב הלא חוקי, באופן של הלבנה למפרע. "אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון, הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו. זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר, זה אומר: להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום".

אם הפקעה היא פתרון הוגן, איך זה שבג"ץ דוחה שוב ושוב הצעות להפקיע קרקע שעליה בנו יהודים בתום לב, תמורת אדמות חלופיות לבעלים, ומעולם לא הסכים ל'הלבנה למפרע'?

6. לא האיום הגרעיני האירני, לא טילי החיזבאללה ולא הרצחנות הפלשתינית, ימוטטו את המדינה היהודית הראשונה לאחר אלפיים שנות גלות. מה שעלולים לחרב את הבית הלאומי, הם השחיתות והריקבון, הסיאוב והשפל המוסרי, השלמונים והמוסר הכפול. אפילו הנחותות שבמדינות העולם השלישי, כבר יכולות לקבל כאן קורסים מזורזים לשיבוש הוכחות, בדיית ראיות, עיוות דין, חיפוי וטיוח, 'דאבל סטנדרט' וכזבים ללא הפסקה.

כה עמוקות הגרורות הסרטניות, עד שנדמה שגם עשר שֹרות משפטים, לא יצליחו לשרש. אבל, ככלות הכל, זוהי חובת-העל של שרת המשפטים איילת שקד. חובתה לפחות לנסות לטהר את המערכת המשפטית על כל שלוחותיה מן הזוהמה הממארת שדבקה בה, ושבעטיה איהדה לחלוטין את אמון הציבור, וליישם את הציווי המקראי האוניברסלי: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז, י"ט-כ').

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-110147-00.html



#35,יהפרקליטים לבג''ץ: לא לפרסם את הדו''ח על פרשת זדורוב
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.04.16 בשעה 10:15
בתגובה להודעה #0
11 פרקליטים מפרקליטות המדינה פנו היום (ה') בעתירה דחופה לבג"ץ בדרישה למנוע את פרסום הדו"ח העוסק ביחסיהם עם המכון לרפואה משפטית. כך נודע ל-ynet. את הדו"ח הכינה נציבת הביקורת על מערך התביעה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, על רקע סימני שאלה סביב הראיות שהובילו להרשעת רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה בדצמבר 2006. הדו"ח אמור להתפרסם עד פסח.

נציבת הביקורת על התביעה אמרה בשיחה עם סטודנטים בקריית אונו: "אם אבדוק את התיק, אוכל לראות אם היה משפט הוגן"

נציבת ביקורת מערך התביעה: לא יודעת אם זדורוב אשם או זכאי

העותרים הם הפרקליטים המוזכרים בדו"ח. הם מבקשים למנוע מגרסטל לפרסם אותו בטענה ששמם הטוב עלול להיפגע ממסקנותיה, וטוענים כי לא ניתנו להם ההגנות הראויות על שמם הטוב. לפני כחודש הודיע פרקליט המדינה שי ניצן כי לא ישתף פעולה עם השלמת הדו"ח מכיוון שלדעתו הנציבה נוהגת בחוסר סמכות בחלק מהביקורת.

ליבת הדו"ח הקשה של נציבות התלונות על היחסים בין פרקליטות המדינה לבין המכון הפתולוגי באבו כביר עוסקת בפרשת זדורוב. במהלכה התברר לכאורה שהמכון הפתולוגי הוא הגוף היחיד המספק הוכחות חיוניות לתיקי התביעה, ושנוצרה פרקטיקה של חוות דעת שאין עליהן עוררין. הדו"ח עוסק באופן נרחב בד"ר מאיה פורמן, פתולוגית במכון, שהציגה עמדות מנוגדות לפרקליטות - ובעקבות כך נעשה ניסיון להזיזה מתפקידה.

ד"ר פורמן הציגה הסבר חלופי לחלק מהראיות שהביאו להרשעת זדורוב: היא סברה שראדה נחתכה בסנטרה על ידי סכין בעלת להב משונן, וזאת בניגד להודאת זדורוב שלפיה השתמש בלהב ישר. הגשת העתירה עלולה לגרום לבעיה משפטית סבוכה: הגוף שיצטרך להגן על נציבת התלונות, כרגיל בעתירות נגד מוסד ממלכתי, הוא פרקליטות המדינה. אלא שבשל המאבק בין שני המוסדות לא ברור מי ייצג את השופטת בדימוס גרסטל, וייתכן שהיא תצטרך לקבל אישור חריג לקבל ייצוג משפטי פרטי.

הפרקליטים שהגישו את העתירה באמצעות עורכי הדין צבי אגמון ועינת שרקי ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות', ביקשו צו על תנאי שיאסור על הנציבות את פרסום הדו"ח, שחורג לדבריהם מסמכותה של הנציבה. בנוסף הם מבקשים להשמיט מהדו"ח אזכורים פרטניים של מקרים שעלולים לפגוע בפרקליטים המטפלים, וכן הטלת חיסיון על שמם ועל פרטי העתירה. העותרים כתבו כי הם עושים זאת "למניעת פגיעה בזכויות ובהגנה על שמם הטוב של העותרים, שהם כולם פרקליטים בשירות המדינה, העושים לילות כימים בייצוג המדינה בערכאות השונות". לדבריהם, הדו"ח הוכן "בחוסר סמכות ופוגע, שלא כדין, למצער, בשמם הטוב של העותרים, אם לא למעלה מכך".

"ייתכן שאנשים יושבים בכלא על לא עוול בכפם"

בטיוטת הדו"ח שפורסמה לרשונה ב-ynet, מטילה השופטת בדימוס גרסטל צל כבד על מהימנות רופאי המכון לרפואה משפטית, שעובדים בשיתוף פעולה מטריד עם נציגי התביעה: "אין ודאות מוחלטת שחוות הדעת הניתנות על-ידי רופאי המכון הן מקצועיות, אמינות, הוגנות ובלתי מוטות". גורמים שמעורבים בכתיבת הדו"ח טוענים שהדו"ח חמור, מהחמורים שנכתבו על מערכת המשפט בישראל ושהפרקליטות מנסה למנוע את הפרסום שלו בכל מחיר - גם במחיר של מניעת פרסומו בבג"ץ. "לנו ברור שייתכן שאנשים יושבים בכלא על לא עוול בכפם בגלל ההתנהלות של הפרקליטות, ואת זה הציבור חייב לדעת", אמר גורם המעורה בכתיבת הדו"ח.

שלשום אמרה השופטת בדימוס גרסטל בשיחה עם סטודנטים כי רק בדיקה של תיק הרצח תאפשר לדעת אם נפלו כשלים בהליך שהביא להרשעתו של רומן זדורוב במעשה. "אני למשל לא שייכת לאלה שיודעים אם זדורוב אשם או זכאי. לא שייכת", אמרה בשיחה עם סטודנטים בקריה האקדמית אונו. "בעלי בטוח שהוא יודע אם הוא זכאי או אשם, יש לו קצת פחות מידע מאשר לי אבל הוא יודע אם הוא זכאי או אשם. אני משוכנעת שגם פה, כל אחד בציבור מגבש דעה בלי התשתית העובדתית. אני לא יודעת אם הוא זכאי או אשם. אני יכולה להגיד לך שאם אני אבדוק את התיק אני אוכל לראות אם היה לו משפט הוגן ואם לא נפלו כשלים במשפט, בתהליך של המשפט, באופן שהיה צריך להוציא אותו זכאי רק בגלל הדברים האלה".

פרקליטות המדינה מנהלת בימים אלו קרב ציבורי נגד עדויות המעלות ספק בהרשעת זדורוב. בתגובה מפורטת לעדות הדרמטית בסדרה "צל של אמת", טענה הפרקליטות כי מדובר בעדות שכבר נחקרה לעומק לפני ארבע שנים. היא מציינת כי ייתכן שחברתו של הדובר אכן סיפרה לו שרצחה את ראדה, אולם עדותו נחקרה ביסודיות ונשללה.

בין השאר כותבת הפרקליטות בתגובתה כי א' נשלחה להסתכלות בבית החולים שער מנשה, וששם נקבע כי היא סובלת ממצב פסיכוטי. הם אומרים כי נוכח ההפרעות הנפשיות שמהן סובלים לכאורה שני בני הזוג, לא ניתן לשלול גם את האפשרות כי א' סיפרה לבן זוגה א"ח בסיטואציה כלשהי במסגרת "מערכת היחסים הפתולוגית שביניהם" שהיא מעורבת ברצח. עוד אומרים בפרקליטות שהפרטים, כפי שסופרו לכאורה לא"ח, הופרכו לחלוטין, ולא ניתן לשלול שא"ח "מאמין או שכנע עצמו שהיא אכן הרוצחת מבלי שסיפרה לו דברים אלה".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4785662,00.html

תגוביות:

1.שימכם הטוב??? פורים כבר עבר. מתי יעמידו לדין פרקליטים שהיו שותפים לתפירת תיקים? משטרה, פרקליטות, מערכת משפט נראים ככנופיית חוק הפועלת שכם אחד לתפור הרשעות לחפים מפשע. יש להקים אירגון של אזרחים שירוץ לכנסת ושמטרתו העיקרית להיאבק למען מהפכת חצר בפרקליטות, במשטרה ובמערכת המשפט. היום זדורוב, אתמול עמוס ברנס, מחר זה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

2.על ראש הפרקליטות בוער הכובע.

3.כל ההתארגנות הפושעת הזו התקיימה גם ברצח רבין. יש במכון לרפואה משפטית מידע שיכול להפוך את פרשת רצח רבין על פניה. מדובר במפלצת. אם כך, האם יגאל עמיר רצח את רבין? חד משמעית, לא!

4.א"ק היא האשמה בוודאות גמורה. בנוסף למה שפורסם בסרט היא העלתה לרשת שיר כבר ב-2007 שבו היא רמזה רמז עבה מאוד שזו היתה היא.

5.ככה זה כשנותנים כוח וכסף לאנשים שהעבודה שלהם היא דמגוגיה. עובדי מדינה - שוטרים, שופטים, פרקליטים, פקידים, כל אלו שסמכות כלשהי בידם - חייבים להיות מפוקחים בצורה שקופה ופומבית ולא לקבל שום חיסיון, כדי שאם יחרגו מהמוטל עליהם - שכל הציבור ידע ויוקיע אותם. כל פרקליט במדינה משכורתו משולמת מכיסם של אלה שיוצאים להפגין נגדם ואין אדם בארץ שיקום מיוזמתו ויילך להגן על הפרקליטות או המשטרה.

6.פרקליטות מושחתת מהיסוד. הילה בבקשה תעשי שם סדר תוצאי את האמת לאור.

7.אנחנו כבר העולם השלישי.

8.כל הכבוד לך הילה גרסטל!!! העם מאחוריך!!! הגיע הזמן להתבגר ולהתגייס לקראת עתיד טוב יותר של מדינתנו.

9.ראיתי את "צל של אמת" אני מאבד אמון בכל המערכות. סכנה לישראל.

10.בושה של פרקליטים מה אתם מסתירים? למה אתם חושבים שאתם מעל החוק? חייבים לפרסם.

11.על הפללת חפים מפשע צריך עונש מוות בשריפה - בארץ מקבלים קידום.

12.רצח תאיר ראדה כמו לקוח מסרט אימה והמציאות עולה על כל דמיון. מה אתם כל כך מתאמצים להסתיר שם בפרקליטות?! איזה ריקבון מוסרי עצום טאטאתם מתחת לשטיח?

13.וזה רק קצה הקרחון...הכל יתמוטט כמו מגדל קלפים...הפרקליטות...המכון לרפואה משפטית...המשטרה...בג"צ...עיתונאים ועוד...

14.הפכתם להיות מרשיעים בכוח בעזרת משטרה שאינה מחפשת צדק. הגיע הזמן שתהיה ביקורת ואם צריך גם אחריות אישית. השם הטוב שלכם לא יקר יותר משמם של אחרים שהכפשתם בלי להתחשב בחזקת החפות כחלק מהשיטה שלכם.

15.לפטר מיד את כל פרקליטות המדינה ולהקימה מחדש.

16.שופטים ברפש. סדום!

17.הכל שם מושחת ומטוייח. רק מלראות את החוקרים העילגים שחקרו את זדורוב, מבינים שהם לא מבינים כלום. נראים ומדברים כמו נהגי מוניות. אלה חוקרים??? הכל בחקירה הזאת מסריח מרשלנות וטיוח, פרקליטות מושחתת, כל מי שהביא ראייה לכך שזדורוב לא הרוצח ניסו להוציא אותו שקרן ושרלטן (גם מומחה בעל שם עולמי לטביעות נעליים שקבע שזה בכלל לא טביעת נעל מה שמצאו). כנ"ל השופטים שגינו את מאיה פורמן ולא חיפשו את האמת כלל.

18.עוקב אחרי פרשת זדורוב כמה שנים, למדתי את כל הכרעות הדין ובעקבות כך איבדתי כל אמון במערכת אכיפת החוק והמשפט. פעם חשבתי שיושבים שם אנשים שהצדק הוא נר לרגליהם, והיום אני לא מאמין לשום דבר. זה גורם לי גם לחשוב שאולי קצב חף מפשע. אולי דרעי בכלל לא היה אשם (ואני לא סובל את מפלגתו), ובאופן כללי, לצערי, אני מרגיש שהמערכת הזאת איומה. זו הרגשה נוראית, כי כאזרח שדוגל בדמוקרטיה ובצדק, אתה רוצה להרגיש שיש חוק וסדר, וכי המשטרה רוצה לשים את הפושעים בכלא ולהגן על הטובים, וכי הפרקליטות פועלת רק לפי עקרון השוויון והצדק, וכי השופטים עומדים מעל כל זה ובוחנים את החומרים בשבע עיניים ופוסקים באובייקטיביות. אבל פרשת זדורוב הוכיחה לי שממש לא כך מתנהלים הדברים.

המשטרה נעצה את החץ, ואז סימנה מטרה סביבו. הפרקליטות הלכה עם זה, והשופטים - גם במחוזי וגם בעליון (להוציא את השופט דנציגר), נכשלו במשימתם. אני מוכן להתערב שכל שלושה ילדי גן חובה, לו היו רואים את סימני החיתוך המשוננים, היו יודעים לומר שרק סכין משוננת יכולה ליצור סימנים כאלו.

וחוץ מזה, מישהו מהגאונים (כולל הסנגורים), חשב פעם שיש סכינים שחלק מהלהב משונן והשני חלק. מעניין - אחרי 'צל של אמת' חשבתי להיכנס לאתר של ריקושט ולהסתכל אילו סכינים מוכרים שם, והנה, חלק מהאולרים והסכינים מכילים שינון בחלק הקרוב ליד ואילו הלהב בחלקו השני הוא חלק יותר. מתאים בול לתיאור של א.ח. גם השוותי את החתכים לאלו של המנוחה, וזה מתאים בול). אבל כנראה שלמערכת אכיפת החוק אין רצון לחקור את עצמה, והתנגדות הפרקליטים לפרסום הדו"ח מהווה עוד דוגמא. מה? פרקליטים לא טועים? שופטים לא טועים? מה, אתם מעל לביקורת?

קחו אוויר, הצטיידו בצניעות, ואמרו שטעיתם בגדול. זה הדבר היחידי שיחזיר לי (ולהרבה אחרים אני בטוח) את האמון בכם.

19.מה צריך לעשות עם גופים רקובים כמו הפרקליטות , המשטרה ומערכת המשפט? צריך לפרק ולהקים מחדש. ישן מפני חדש תוציאו.

20.שקיפות זה לא רק מתי שנוח.

21.איזה שם טוב יש לפרקליטות ולמערכת המשפט שהם צריכים להגן עליו? מכל הפרסומים בשנים האחרונות עולה שם רע מאד לכל המערכת.

22.יפגע בשמכם? איזה שם יש לכם חבורת פח אשפה? מזמן כבר אין לכם שם טוב!

23.פרשת רות דוד כתם לכל החיים. עד שרות דוד לא תעמוד לדין ותיכנס לכלא לשנים ארוכות הכתם לא יוסר.

24.סדום ועמורה. קשה להבין מה קורה כאן.

25.המדינה הזו פשטה את הרגל מזמן.

26.מערכת משפט פושעת, מושחתת ומסואבת.

27. 3 אנשים שונים - א"ח, סטודנט מאוהלו, והשוטר שכמעט ננשך, יעידו שהיא אוהבת אברים ודם. כל תא השירותים היה מרוח בדם על הקיר - כנראה שהיא נהנתה מעצם המעשה והריח...יש לה ברשת שירים מ- 2007 עם המון רמיזות לתאיר. "השמש תעלה, השמש תעלה" - זה השמש תאיר השמש תאיר. כתבה שם שהיא שונאת ילדים בבית ספר. יש שם שיר עם רמז של 2 דקות ו- 46 שניות שזה 166 שניות - לא פענחתי עדיין את הפירוש. (עזרתכם). אפילו באיור בספר ילדים שעשתה עבור הכותב שגם הוא מקצרין לפני 3 שנים יש דמויות עם חרב/סכין. הציורים שלה חולניים...משהו לא בסדר איתה. צריך לבדוק מה עשתה בתאריך זה, איכון נייד, מצלמות, פעולות באשראי...וכו'.

28.במערכת בינונית כל כך אין יכולת לנצח אז מפברקים.



#36,יהגז יתעכב, החשבון יגיע בזמן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.04.16 בשעה 13:07
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.04.16 בשעה 13:14 בברכה, ליה
 
בירושלים חשבו שאחרי כל המהמורות, השימועים וההצבעות, בג"ץ יאשר את מתווה הגז • ואז הגיעה החלטת השופטים, שהחזירה את הפרויקט צעדים רבים לאחור - ועומדת לעלות לציבור יותר מאשר לחברות האנרגיה • כך נעצר האוצר

מי שמבין דבר או שניים בסוגיית הגז, יתקשה להתעלם מהסמליות שאפפה את יום אתמול. מאגר תמר חגג יום הולדת שלישי מאז החלה פעילותו - דווקא בשבוע שבו אחיו הגדול, שדה לוויתן, ספג עיכוב משמעותי בפיתוח

הפצצה הוטלה ביום ראשון אחר הצהריים. משרד המשפטים מסר שבתוך שעה, ב־17:30, יפורסם סוף סוף פסק הדין בנוגע למתווה הגז. הדריכות והמתח טיפסו בבת אחת, וכולם המתינו למוצא פי השופטים. בשעות שאחר כך נקלעו כל המעורבים, וגם כל כלי התקשורת, למערבולת של שמחה, כעס ופרשנויות מלומדות. כולם חזרו לאחור, אל הסאגה שנמשכת כבר יותר משנה. ולא רק הפרשנים חזרו לאחור, אלא גם המתווה עצמו.

בשורה התחתונה, שופטי בית המשפט העליון העניקו לממשלה שנה להסדיר את מה שכונה "סעיף היציבות" (נחזור אליו בהמשך), אך באופן שונה מזה שהציע המתווה עצמו. ואם הממשלה לא תעשה כך, המתווה כולו צפוי להתבטל.

מתנגדי המתווה, כצפוי, פתחו בקריאות שמחה על ההישג הגדול. חלקם מיהרו ליזום דרך הפייסבוק את "חגיגת ניצחון מתווה הגז" בתל אביב, שנקבעה ליום שלישי. מקדמי ויוזמי המתווה הגיבו בצער ואפילו בתדהמה, אבל העוסקים במלאכה מיהרו לקום על הרגליים ולהתמודד עם החלטת השופטים. לא מדובר בסוף פסוק, אלא בעיכוב נוסף - והלוא עיכובים היו מנת חלקו של כל המתווה.

שיפור יציבות

ההפתעה מפסיקת בג"ץ היתה אדירה. נכון, כבר בדיונים הראשונים שנערכו שיגרו השופטים רמז עבה בנוגע לקשיים שעורר אותו "סעיף יציבות"; אבל במשק האנרגיה, וגם במסדרונות השלטון בירושלים, נוצרה מעין ציפייה שבג"ץ יאשר את המתווה בכל מקרה, אולי בכפוף להתניה כזו או אחרת. אלא שאז יצא פסק הדין.

מדוע נבנתה ציפייה שכזו? משום שהיה נדמה כי אדריכלי המתווה הלכו לפי ספר החוקים, ככתבו וככלשונו. מלבד עניין היציבות, היתה הדרך הארוכה והמפותלת להפעלת סעיף 52, שכללה שבועות של דיונים בוועדת הכלכלה. המתווה עבר שימועים, מסקנות ביניים ומסקנות סופיות. הוא אושר בממשלה ואפילו בהצבעה בכנסת - ועדיין, בג"ץ חשב אחרת והפתיע.

כדי להבין מהו אותו סעיף יציבות מפורסם צריך לחזור לינואר 2009, התקופה שבה התגלה מאגר תמר. זמן לא רב לאחר מכן הכריז שר האוצר דאז, ד"ר יובל שטייניץ, על כוונתו להקים ועדה. בהמשך אכן הוקמה ועדת ששינסקי, שהמליצה בשנת 2010 על העלאה דרמטית של גובה התגמולים והמסים על הרווחים מאוצרות הטבע. מבחינת שותפויות האנרגיה היה מדובר בחדשות רעות מאוד, או כפי שניסח זאת בעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה: "שינוי כללי המשחק, תוך כדי המשחק".

דווקא בכנסת הצליחו, באופן נדיר, להגיע להסכמה רחבה בין האופוזיציה לקואליציה, אך בהמשך גברה מגמת ההתערבות בתחום הגז. הוקמה ועדה חדשה - ועדת צמח - שקבעה כמה גז יהיה מותר לייצא מישראל, ולאחר מכן נכנס לתמונה הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה. לאורך תקופה לא קצרה הוא בחן את נושא התחרות, ובשלב הראשון שקל לנסח מעין הסדר, מה שכונה "צו מוסכם", מול שותפויות האנרגיה. לאחר חודשים רבים נמלך בדעתו, גיבש מתווה חדש ונסוג בו מהכוונה להוציא צו מוסכם.

בסופו של דבר, בדצמבר 2014, התפטר גילה על רקע זה והכניס את המערכת כולה לטלטלה. ראש הממשלה נתניהו הטיל על יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה דאז, פרופ' יוג'ין קנדל, לרכז את הסוגיה, וכך נולד מתווה הגז. הימים היו ימי ערב מערכת הבחירות של 2015, הסוערת ממילא. הצוות שכלל את הרגולטורים הבכירים החל לגבש את עמדת המדינה, ולאחר מערכת הבחירות מונה ד"ר יובל שטייניץ לתפקיד שר האנרגיה.

גיבוש המתווה החל מול חברות האנרגיה, ובעיקר מול שתי חברות בולטות: נובל אנרג'י האמריקנית, שמחזיקה בידע המקצועי הדרוש להפקת גז מקידוחי מים עמוקים, וקבוצת דלק שנשלטת על ידי יצחק תשובה. שתי השותפות מחזיקות ברוב מאגרי הגז בשדה תמר ולוויתן. בשלב מסוים המגעים הפכו גלויים, והשר שטייניץ והממשלה סימנו כמה מטרות למתווה: הראשונה היתה פיתוח שדה הגז לוויתן כדי לייצר יתירות אנרגטית, משמע, מצב שבו שפע של גז זורם בכמה דרכים לצנרת בארץ. השנייה היתה קידום היחסים עם מדינות שכנות באמצעות ייצוא הגז. והשלישית - החשובה והמאתגרת מכולן - היתה יצירת תחרות עתידית, בעיקר בעקבות פיתוח שדות הגז הקטנים כריש ותנין, שיימכרו לגורם חדש.

חברות האנרגיה, למודות ועדות ששינסקי וצמח וההתנהלות המסורבלת מול הממונה על ההגבלים, דרשו את פיסקת היציבות. "הסעיף הזה היה על הפרק עוד בדיונים על מתווה הגז", נזכר השבוע פרופ' יוג'ין קנדל, "אנחנו (הממשלה; ח"ש) אלה שבחרנו לקבוע את הסעיף לחברות הגז, משום שלא היינו מוכנים לתת להן ערבויות. אנחנו גם לא מוכנים לתת להן איזשהו חוזה של פיצויים. בעצם הגענו למו"מ על כך שמוכנים להסתפק בסעיף יציבות. הסעיף בסך הכל אומר שהממשלה עשתה שינויים רבים מאוד בכל הנושא של משק הגז, ששינו מאוד את הרווחיות של הפרויקטים - ושהממשלה בעצם שבעת רצון מהשינויים שהיא עצמה עשתה".

הסעיף מעניק התחייבות כללית של הממשלה לא לבצע שינויים במשק הגז למשך עשר שנים. וזה, בסופו של דבר, יהיה מה שיעורר את זעמם של שופטי בג"ץ. "התחייבות אקטיבית זו מצד הממשלה לסכל - כך ממש - כל שינוי בחוק הנוגד את המתווה, חוצה בעיני את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית", כתבה בפסק הדין השופטת אסתר חיות, שהמשיכה לומר כי ההחלטה "צובעת בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק את הוראות הכבילה".

מנגד עמד השופט נעם סולברג, שהיה בדעת המיעוט וציין כי לדידו "מוסמכת הממשלה לקבוע את אשר קבעה בהחלטתה" בנוגע לפיסקת היציבות. "אף שמתווה הגז כמוהו כהסדר ראשוני", כתב, "הרי בנסיבות הייחודיות אין צורך בחקיקתו של מתווה הגז ככזה, ואפשר להסתפק בכך שהסמכות לקבוע ולהחליט על רכיביו השונים של המתווה הוענקה לממשלה בחקיקה ראשית באופן מפורש".

כמו אוטו בלי ביטוח

"יש הבדל בין פסקי הדין של השופטים, ואפילו סתירות בין חיות לסולברג", אומר פרופ' אברהם דיסקין, ממדעני המדינה החשובים בארץ, "הדבר שכאילו מתבקש, אם בן אדם פשוט קורא את פסק הדין, הוא ששום ממשלה לא יכולה להחליט החלטות שהן שמעבר לקדנציה שלה. שום ממשלה לא יכולה לקבל שום התחייבות ולא יכולה לעשות חוזה לסלילת כביש - אם החוזה לא יושלם עד לבחירות או עד להקמת הממשלה הבאה. זה דבר בלתי סביר, שלא מקובל בשום מקום בעולם".

השופטים, מסביר פרופ' דיסקין, "בעצם אומרים לממשלה: אם הייתם חותמים חוזה, הייתם עונים על כללי הרגולציה הרגילים. אבל נמנעתם מלעשות את זה, אז אנחנו אומרים שצריך ללכת בחקיקה ראשית. השופט סולברג חלק על זה. השופטים בעצם אומרים שמכיוון שהממשלה רק התחייבה ולא רצתה לערוך חוזה, הם מעלים את סף הדרישה כלפיה. אבל ההיגיון אומר שאם הממשלה נמנעה מחתימת חוזה, הדרישה מהממשלה צריכה להיות קטנה יותר. אין שום היגיון בכל העניין הזה".

מדוע בג"ץ התערב בכלל בנושא מתווה הגז?

"הם נכנסו לעניין הזה כדי להעצים את כוחם, להראות שהם הגוף שפוסק בכל עניין ודבר. ביהמ"ש בארה"ב לא נכנס לרוב העתירות. הוא נכנס אולי לאחוז אחד מהן, ואז מנמק מדוע. הם רוצים להיות הפוסק האחרון, להראות שהם הצדק והאורקל - והם לא".

דיסקין עוקב כבר זמן מה אחרי הנטייה של בג"ץ להתערב או לעיתים אף לפסול חוקים. "חשבתי שכל העניין יתפוצץ אחרי ההשעיה של שלושת ראשי העירייה", הוא אומר, "זה דבר שנעשה בניגוד לחוקים חרוטים - פוסט־פקטום". רק לאחר אותה השעיה, הוא טוען, נחקק חוק רטרואקטיבי שהצדיק אותה לאחר מעשה. בג"ץ, לדברי פרופ' דיסקין, הפך ל"גוף אנטי־דמוקרטי שחותר תחת שלטון החוק. ואני לא חבר של אולמרט ולא של דרעי, אני שייך לבני האור".

למרות הביקורת החריפה על התערבות השופטים, חשוב לציין כי בג"ץ לא פסל את כל המתווה. הוא למעשה אישר נושאים אחרים שנתפסו כבעייתיים יותר - למשל, עצם הפעלת סעיף 52 על ידי ראש הממשלה בשבתו כממלא מקום שר הכלכלה. כמו כן, למעט סעיף היציבות, שאר המתווה לא נפסל. הפסיקה בסך הכל יצרה עיכוב ותסבוכת נוספים, מפני שהצורך להסדיר את עניין היציבות מייצר קשיים חדשים וגם השלכות כלכליות על המשק.

"יש שלוש עלויות עיקריות", מסביר פרופ' קנדל, "קודם כל - עלות הזמן. אנחנו עוד פעם עוצרים את הכל וצריכים להגיע להסכם נוסף. אני מקווה שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. אבל מההיסטוריה של מדינת ישראל, אם לוקחים מקרים שבהם הממשלה סיכמה על חוזי B.O.T (חוזים שבהם היזם בונה מתקן ציבורי, מתפעל אותו ומעבירו לממשלה, כמו בכביש 6 ובמנהרות הכרמל; ח"ש), לקח שנתיים לסכם אותם. אני חושב שבמקרה הזה צריכים לפעול בקצבים מהירים הרבה יותר, של כמה חודשים. אני מקווה שהמערכת הממשלתית מסוגלת לעשות את זה.

"אבל בעצם, מאז דצמבר 2014 הכל נעצר. איבדנו שנתיים יקרות מאוד. אנשים לא כל כך מבינים, אבל מדובר במיליארדי דולרים רבים של אובדן הכנסות, ואני לא יודע מה היקף האובדן של הביטחון האנרגטי".

פרופ' קנדל מדבר על כך שכיום רק שדה תמר מזרים גז למשק באמצעות צינור ראשי אחד, כך שאירוע ביטחוני או אפילו תקלה טכנית עלולים לעלות למשק הון תועפות.

"כרגע אנחנו לא חווים את האובדן של הביטחון האנרגטי במימושו, אבל זה בעצם כמו לנסוע בלי ביטוח על האוטו", הוא מסביר, "כל עוד לא גנבו אותו, אתה אומר שלא קרה כלום, אבל אתה חשוף ויש לזה עלות. אם חס וחלילה יקרה אירוע ביטוחי - כמו שהיתה לנו תקופה של שנה וחצי בלי גז מצרי ב־2011/12, היא עלתה למשק הישראלי 16 מיליארד שקלים, לא למישהו אחר. ואז התלות שלנו בגז טבעי היתה קטנה מאשר עכשיו".

פגיעה שנייה במשק, לפי קנדל, נובעת מכך ששותפות האנרגיה ידרשו כעת חוזה תובעני יותר. "סעיף היציבות היה די אמורפי", מסביר פרופ' קנדל, "עכשיו נצטרך לתת לחברות ערבויות משמעותיות יותר. הן יבואו ויגידו לנו: אולי בג"ץ יתערב או שהכנסת תתערב בחקיקה? הן ידרשו חוזה עם ערבויות ברורות מאוד. זה יהיה יקר יותר לדעתי, אבל אני לא יודע לכמת בכמה".

והפגיעה השלישית, הוא ממשיך, היא הפגיעה במוניטין של מדינת ישראל כיעד להשקעה: "כדי ליצור תחרות, במיוחד בנפט ובגז, צריך להביא מתחרים. אבל קשה להביא מתחרים. אנחנו כבר לא במצב שהחברות מוכנות להשקיע במדינת ישראל ולהאמין לנו. ניסינו לתקן את זה דרך סעיף היציבות, כרגע אנחנו עוברים עוד צעד לכיוון של עולם המדינות המתפתחות. כנראה נגיע לחוזה, וחוזים עושים עם מדינות מתפתחות כי לא סומכים על שיטת הממשל שלהן. מבחינת המוניטין, זה לא טוב לנו"...

ומתי יזרום הגז מלוויתן? השבוע, באופן לא מפתיע, איש לא רצה להתחייב על המועד.

http://www.israelhayom.co.il/article/369589#:hn

תגוביות:

1.בג"ץ, לדברי פרופ' דיסקין, הפך ל"גוף אנטי־דמוקרטי שחותר תחת שלטון החוק.

2.מדוע בג"ץ התערב בכלל בנושא מתווה הגז?

פרופ' דיסקין: "הם נכנסו לעניין הזה כדי להעצים את כוחם, להראות שהם הגוף שפוסק בכל עניין ודבר. ביהמ"ש בארה"ב לא נכנס לרוב העתירות. הוא נכנס אולי לאחוז אחד מהן, ואז מנמק מדוע. פה הם רוצים להיות הפוסק האחרון, להראות שהם הצדק והאורקל - והם לא".




#37,יהאקטיביזם השיפוטי ירד מהפסים / עקיבא ביגמן / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.04.16 בשעה 15:01
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.04.16 בשעה 15:31 בברכה, ליה
 
עיון בפסק דין השופט רובינשטיין שביטל את מתווה הגז חושף את עומק השערורייה: הנחות ללא ביסוס, טענות ללא נימוק והשמצות הגובלות בדיבה, הופכים אותו לשיא חדש בשפל המשפטי הישראלי

הקריאה בפסק-דינו הארוך של השופט רובינשטיין מותירה תחושה לא פשוטה לתיאור. שילוב של תדהמה ותמיהה: הוא צוחק עלינו? ככה נראה פסק-דין בסוגיה אסטרטגית כל כך? זו רמת ההנמקה? אלו הן באמת הטענות העומדות מאחורי פסיקתו התקדימית?

אכן, רובינשטיין לא מצליח לגייס טיעונים משכנעים לעמדתו. פסק-הדין חסר בהירות לוגית, הוא קופצני וקלוש מבחינה אינטלקטואלית ואנליטית, טענותיו כמעט לא מבוססות על עובדות, והציטוטים והאסמכתאות, אוי האסמכתאות – אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי בטוח שזו פארודיה על המשפטיזציה הישראלית הפסאודו-אינטלקטואלית.

בשורה התחתונה רובינשטיין ממציא מעין "דוקטרינת הסדרים ראשוניים", שהיא בעצם חיבור שעטנז של כל מיני אמירות מפסיקות עבר, שאמור לנבוע מהם שמתווה הגז דורש חקיקת כנסת. בשמו של ערבוב חסר קריטריונים זה הוא פוסל את מתווה הגז. העניין הזה לא רק שאינו מחזיק מים, אלא גם דולף ממנו גז למכביר. אם לחקות את מנהגו המליצי-עד-לטורח-רב של כבודו לאזכר מקורות יהודיים בלי קשר לשום דבר: בשורה התחתונה מדובר בבליל רטורי של פסקאות ש"ריחן רע" (רש"י, בראשית ל"ז, כ"ה).

אלו האשמות חמורות, ייתכן שמי שלא קרא את כל פסק הדין יחשוב שמדובר בהגזמה. אך לצערי האשמות אלו משקפות את האמת ומומלץ לכל מי שמודאג מהמצב ומוטרד מהטענות שיפורטו להלן לקרוא בעיון את פסק הדין במלואו.

נתחיל ביחסו של רובינשטיין להקשר הפוליטי של הדיון. באחד המשפטים הראשונים הוא מבהיר כי הדיון המשפטי נדרש בשל המחלוקת הציבורית בנושא. "אילו זכינו, הייתה מושגת אחדות דעים בסיסית בנושא זה", הוא כותב, אך "עכשיו שלא זכינו, עלינו להכריע". זוהי טענה חסרת-פשר. ראשית, הרי בכל פעם שבית-המשפט החליט לדחות עתירה על הסף, לא הייתה אחדות דעים – עובדה שמישהו פנה לבית-המשפט. שנית, מה הקשר בין "אחדות דעים" לחוקיות המתווה? ומה אם הייתה "אחדות דעים" להחלטה הסותרת חוק כתוב? רובינשטיין היה מאשר אותה?

אבל זו רק ההתחלה. מצד אחד רובינשטיין יודע היטב שהכל פה פוליטי: "בית המשפט נדרש להחליט בתוך מחלוקת ופולמוס שקשה לזכור כמותם מקום שמדובר בנושא לכאורה כלכלי מיסודו" הוא כותב, ומציין כי הוא ער "לכך שחלק מן העתירות … הן עתירות של מפלגות אופוזיציה שיש בהן ניגוח פוליטי". מצד שני, הוא סבור שביכולתו להשיג ניטראליות, כלומר, "להתייחס לנושאים בהקשרם המשפטי ולגופם, בלא 'רחשי רקע'". אבל מצד שלישי, בסיכום הוא קובע כי "יש לייחס חשיבות למחלוקת שהנושא מעורר בקרב חלקים נרחבים בציבור. אלפים גדשו את הרחובות, על מנת להביע את מחאתם כנגד ההסדר המתגבש", ולכן צריך להעביר את המתווה בכנסת ולא רק בממשלה.

אז תגידו, מדובר ב"רחשי רקע" שיש להתעלם מהם או שדווקא "יש לייחס חשיבות" ולכן להעביר את המתווה לכנסת? טוב, נו, קשה להיות כל כך ניטראלי כשגיא רולניק מארגן הפגנות ושלי יחימוביץ' כותבת עליהן בפייסבוק. בכל אופן, לעניות דעתי הטענה שיש לייחס חשיבות להפגנות של "אלפים", ובכלל להזכיר אותן בפסק-דין תקדימי של בית-המשפט העליון, היא שערורייתית. הרי אפילו מבחינה ציבורית אין לאלפים הללו כל מעמד מול המיליונים שהשתתפו בבחירות וקבעו את הרכב הממשלה המכהנת, קל וחומר מבחינה משפטית. הטענה של רובינשטיין אנטי-דמוקרטית בכך שהיא חותרת תחת תוצאות הבחירות בקביעת מדיניות.

מסר מהעולם השלישי

כעת, לגופם של דברים. הנה הנושא שעומד במרכז מבחינת רובינשטיין: "גבולות סמכות הממשלה במשטר דמוקרטי, ועד כמה ניתן למתוח את סמכותה השיורית, מקום שהמחוקק לא הסמיך אותה מפורשות, כאשר המשמעות הכלכלית הראשונית עצומה כל כך. זו השאלה המשפטית שבה אנו מתמקדים בסופו של דבר".

זוהי כמובן שאלה שאין לה תשובה. אף אחד לא יודע מתי המשמעות הכלכלית באמת "עצומה", או מה גבולות "הסמכות השיורית", ואיך נוכל לקבוע אם המחוקק "הסמיך" את הממשלה לעשות כל מיני דברים באופן לא מפורש. יש כאן סוגיות עמומות, עם טיעונים רבים לכאן ולכאן וללא כל טיעון משפטי מכריע.

זו בדיוק הסיבה שמוטב היה לא לדון כלל בסוגיה זו ולהותיר לכנסת ולממשלה את תחומי אחריותן הידועים. אבל בוודאי יסכים הקורא, שאם כבר דנים, לפחות מן הראוי לדון באופן המורכב והכן הראוי לסוגיה מעין זו. היינו מצפים לראות כאן דיונים מעמיקים בשורה ארוכה של תקדימי העבר, הבחנות חדות בנוגע למערכת היחסים בין הממשלה לכנסת, וירידה רצינית לשורש עקרונות המשטר הדמוקרטי, כשכל זה מגובה בחומר "קשה" הולם: פסיקות בתי-משפט בארץ ובחו"ל, דיון בהליכי הסדרת משקי אנרגיה במדינות המערב, ופיתוח עקרונות וכללים ברורים שלאורם יוכלו המשק, הממשלה והכנסת לנהוג בהמשך הדרך.

לא כך עושה רובינשטיין. הוא חוצב כבולדוזר בסלע הדמוקרטיה הישראלית, כשהוא מפזר לכל עבר אבק ציטוטי מקורות תלוש ותמוה, משתמש בטיעונים ומובאות שאין להן קשר ולפעמים פשר, זורע מבוכה אינטלקטואלית בקוראיו, וכל המהומה התקדימית מתחברת בסוף למטרה שאליה הוא חותר בכל מחיר: להגביל את זכותה של הממשלה להעביר את מתווה הגז.

הקורא צמא הדעת נותר וכל תאוותו בידו – בשום שלב לא באמת ברור בשם איזה עקרון משפטי או חוקתי הוא עושה כן, ועל מה ולמה החליט בג"צ שהממשלה חזקה מדי והכנסת, שכלל לא ידעה שהיא כזו, חלשה כל כך, עד שבית-המשפט חייב לכופף את כל הדינים ולסייע לה.

בסופו של יום, בחוות דעתו של רובינשטיין נקבעו שני דברים מרכזיים: (א) סעיפי היציבות הרגולטורית שבמתווה, במסגרתם התחייבה הממשלה לא לשנותו למשך עשר שנים, אינם תקפים; (ב) המתווה כולו, כולל נושאי המיסוי, פיקוח על המחירים, חלוקת הזיכיונות וכדומה, צריך לעבור הליך של חקיקה ראשית בכנסת. על מסקנותיו של רובינשטיין בסעיף זה חלקו רוב השופטים, ובהכרעת הדין המתווה בוטל בשל פסקת היציבות, ללא צורך בחקיקה ראשית של שאר סעיפיו.

אם לנקוט בלשונו החז"לית והמתישה של רובינשטיין, נדון בהם "על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון" (משנה, אבות ה, ז, אם תהיתם).

אי של אי-יציבות

בסוגית היציבות הרגולטורית הדיון מתמקד בשאלה האם הממשלה יכולה "לכבול את ידיה" של הממשלה הבאה. לאחר מבוא ארוך וסקירות של תולדות המשפט המנהלי, כשמגיעים לנושא העיקרי – שאלת גבולות ההתחייבות של הממשלה – הטענות של רובינשטיין כמעט שאינן מבוססות על דבר.

הראיות היחידות שמביא רובינשטיין הן חוות-דעתו של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, שקובע כי סעיפי יציבות מסוג זה מקובלים במדינות העולם השלישי אך לא במערב מכיוון שמדובר בשיטה "המביעה חוסר אמון בשיטה הדמוקרטית" באותן מדינות; ואת דברי היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה של הכנסת, ממנה הוא מצטט באריכות רבה כמעט עמוד שלם בפסק-הדין. קצת אבסורדי לא? נניח רגע להקשר הפוליטי של תפקידה בוועדה שבראשה עומד חבר הכנסת איתן כבל. הרי תפקידם של היועצים המשפטיים הוא לנחש מה יגיד בית-המשפט העליון – ובלשונם של היועמ"שים, האם החוק "בגי"ץ". לחשוב שרובינשטיין מצטט מהם כדי לפסוק, זו לולאה לוגית אינסופית. הודעת שגיאה. מבולבלים? גם אנחנו. וכנראה שגם רובינשטיין.

יתר הדיון מבוסס ברובו על תובנות אישיות וחידודי לשון. לממשלה אמנם נתונה הסמכות המלאה "לקבל החלטות ולבצען", אבל "אין בסמכותה של הממשלה להחליט שלא להחליט"; כמה שנון (אבל השנינות לא מסתירה את העובדה שהטענה פשוט שגויה). למעלה מעמוד מוקדש לדיון תאורטי באפשרויות שממשלות עתידיות וכנסות עתידיות יבטלו את המתווה, במשמעת קואליציונית, בהשלכותיה של התנגדות ועדת שרים לחקיקה, ומה לא. ספקולציות חסרות כל ערך משפטי שכל עסקן פוליטי יכול לערוך, אם כי יש להודות כי לרובינשטיין יש יתרון איכותי: הוא יודע לצטט את דברי לוי אשכול "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים" (עם הפניה למקור מדעי, כמובן), ואת ספר הכוזרי שקובע "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי". כמה משכנע.

בכל זאת, להגיגים התיאורטיים הנהדרים הללו יש מגבלות קלות. כמו למשל העובדה הקטנה שממשלות ישראל לדורותיהן – כמו כל ממשלה בעולם – נהגו גם נהגו לקבל החלטות כלכליות לטווח ארוך. רובינשטיין מתמודד עם שלושה תקדימים שכאלה: חפירת מנהרות הכרמל, שנעשתה באמצעות חוזה עם חברה פרטית, החלטת הממשלה בעניין הורדת יוקר המחיה, והחלטת הממשלה בנושא השמירה על ים-המלח. בכל המקרים הללו הממשלה קיבלה החלטות שכבלו את ידי הממשלות הבאות, בדיוק כמו במתווה הגז.

שימו לב למה שיש לרובינשטיין לומר: מנהרות הכרמל לא רלוונטיות להסדרת "תחום הגז הטבעי בכללותו", בשל הבדלים "הן בסכומי הכסף בהם מדובר והן בכך שהגז הוא משאב טבע מתכלה". אלו אכן הבדלים, אבל האם הם רלוונטיים מבחינה משפטית? האם החוק קובע שהממשלה יכולה לבצע הסדרים עד סכום מסויים, או רק בנוגע למשאבים בלתי-מתכלים? לא. ההבדלים הללו פשוט לא רלוונטיים להבחנה שרובינשטיין מנסה לבסס. בלשון פשוטה קוראים לזה "תירוצים".

אבל השוס הגדול עוד לפנינו. רובינשטיין טוען כי "שתי החלטות הממשלה לא עברו ביקורת שיפוטית, ומכאן שאין בעובדה כי נקבעו בשעתו על-ידי ממשלת ישראל, כדי להכשיר את פסקת היציבות במתווה הנוכחי". במילים אחרות: לפי רובינשטיין אין להיסטוריה הפוליטית והשלטונית בישראל שום משמעות. רק מה שנבחן בבית-משפט הוא חוקי, כל השאר במעמד ספק-חוקי-ספק-דינו-להיפסל. העובדה שממשלות ישראל נוהגות מזה שנים רבות לקבל החלטות דומות, לא מעניינת אותו, אולי משום שאז לא היו "רחשי רקע" פוליטיים והעניין לא נבחן בבית-משפט. שלטון האבסורד.

האמת היא שלו היה רובינשטיין נותן להיסטוריה השלטונית קצת יותר כבוד, הוא היה מודה שהתקדים השלטוני הזה מבסס חזקה חשובה, המעבירה את נטל הוכחת הצורך בהתערבות לבית-המשפט. מדוע? מפני שאיש לא חשב בעבר שיש בעיה, לא בכנסת ולא בחברה ולא בגורמים הנוגעים בדבר. זוהי ראיה חזקה: כך פעלו ממשלות, ואין ניזוק ואין מלין, כולל בכנסת וכולל מצד יועצים משפטיים ומי שלא תרצו. אבל מבחינת רובינשטיין רק מה שבית-המשפט קובע קיים, היכל הצדק הוא כנראה מקור הבריאה.

הטענה של רובינשטיין אבסורדית בעוד מובן: ההסכמים ההם, שלא נבחנו, עשויים כעת להיחשב כבלתי-חוקיים, למרות שהם כבר פועלים. משום שאם הם נערכו כמתווה הגז, ומתווה הגז אינו חוקי, אנו עומדים בפני בעיה חמורה. זו תיבת פנדורה שרובינשטיין כנראה לא מבין אפילו שהוא פותח. אבל האבסורד של האמירה התמוהה הזו לא נגמר כאן. יוצא מכאן גם שלו היה מוגש בזמנו בג"ץ נגד, למשל, מתווה הבראת ים-המלח, וההחלטה הכובלת את ידי הממשלה הייתה זוכה לאישור בג"ץ (ותנו לי לנחש שבמקרה ההוא, בו מפעלי ים-המלח הם ה"רעים", כך היה קורה), הרי שלפי הלוגיקה של רובינשטיין מתווה הגז, על דרישת היציבות שלו, היה אמור להתקבל עתה (תנו לי לנחש שלא כך היה קורה). נשמע כמו תירוצים, כבר אמרנו?

בסופו של דבר רובינשטיין נכשל כליל בחובתו לשכנע שיש במתווה תקדים הראוי לפסילה. והאמת היא שמול הנמקות כמו שהוא מציג, מול רמת טיעון ולוגיקה שכזו מצד בית-המשפט העליון, אין להתפלא על כך שחברות בינלאומיות דורשות סעיפי יציבות רגולטורית ההולמות את העולם השלישי.

הפרדת הרשויות

החלק הבא בפסק-הדין, שהוא גם העקרוני יותר, קובע כי בשל מורכבותו והיקפו, מתווה הגז חורג מסמכותה של הממשלה, ולכן עליו לעבור הליך חקיקה מלא ומסודר בכנסת.

בחלק זה כבר אין אפילו מראית-עין של דיון משפטי. לא פחות מחמישה עמודים מוקדשים לסדרה של דיונים תיאורטיים מופשטים ביסודות המשטר הדמוקרטי, שהקשר ביניהם רופף ומשונה. רובינשטיין מלקט ציטוטים מן הגורן ומן היקב, ומערבב בין מאפיינים שונים של הפוליטיקה הישראלית לשאלות משטריות ודמוקרטיות. סלט ישראלי, חתוך דק, ומתובל, איך לא, באזכורי מקורות שבינם לבין הסוגיה הנדונה אין שום קשר.

המסר המרכזי של רובינשטיין ברור: אם מותר לממשלה להעביר את מתווה הגז, אז היא חזקה מדי. מה מבסס מבחינתו תחושה זו? שום דבר מתחום המשפט, שאלתם. טענותיו מגיעות משני מחוזות: פילוסופיה מדינית מצד אחד, והנחות שונות שלו בדבר תפקיד המדינה המודרנית מצד שני.

כך מוקדש דיון ארוך ל"הוגי האמנה החברתית", שלפי רובינשטיין הם "ההוגים המרכזיים בהיסטוריה של הפילוסופיה המדינית המודרנית", ועל-פיהם יישק דבר. טענה עגומה, אבל עגום ממנו עוד יותר הדיון, הנראה כאילו הועתק משיעורי הבית של תלמיד תיכון שמשתמש בעיקר בוויקיפדיה או בספר הלימוד באזרחות. בליל של טענות שלא נובע מהן דבר, ובוודאי שאין כאן שום דבר הדומה ל"בסיס העיוני למקור כוחו של השלטון וגבולותיו". רוסו אמר כך, לוק אמר כך, והובס כך, טענות קצרניות ופשטניות להחריד, שאין בהן דיון ואינן מוסיפות דבר וחצי דבר לפסיקה.

כדי שהדברים לא יהיו מופשטים מדי, אתן דוגמא. כך כתוב בפסק הדין, במקום שרובינשטיין רוצה פשוט לומר שהפרדת רשויות אף פעם איננה מלאה, ולהשחיל פנימה גם את דעתו כי הממשלה בעצם חזקה מדי:

עקרון הפרדת הרשויות העומד ביסוד משטרנו הדמוקרטי: המחוקק יהא אמון על החקיקה, הממשלה על ביצוע החוק, ובית המשפט יעביר תחת שבט ביקורתו את פעולות המינהל. ואולם, "צירוף התיבות 'הפרדת הרשויות' אינו מעיד על תוכנו במלואו. הלוז בְעיקר זה אינו ב'הפרדת הרשויות' – הפרדה בין הרשויות, באשר הפרדה היא – אלא בביזור כוחות וסמכויות בין רשויות שונות ונפרדות; שבעיקרי הדברים הרשות המחוקקת תחוקק, ואך ורק תחוקק: לא תבצע ולא תשפוט; הרשות המבצעת תבצע לא תחוקק ולא תשפוט; והרשות השופטת תשפוט לא תחוקק ולא תבצע". בפועל עקרון הפרדת הרשויות אינו מיושם באופן הרמטי, ולוא מטעמים מעשיים. כך היה מקדם במדינות שונות, וכבר שעה שנכתב "רוח החוקים" של מונטסקיה ב-1748 לא היתה הפרדה מלאה, וכל מלים אך למותר. ואולם, ליבת עקרונות ההפרדה, שמשמעם איזון בין "מלכות לכהונה" אם ניטול מינוח שאול ממקורותינו (ראו למשל משנה אבות ו', ה'), שרירה וקיימת, שאם לא כן יינתן לממשלה, שהיא בפועל החזקה מבין הרשויות במובני היום יום, לעשות כרצונה, והדמוקרטיה מה יהא עליה. אמנם במונחי הספר הבולט הפדרליסט יש שויון בין הרשות המבצעת (מחזיקת החרב) ובין הרשות המחוקקת (מחזיקת הארנק), ונזכיר לשלמות התמונה כי לפי הספר הרשות השופטת היא החלשה משלושתן במונחי "הארנק והחרב". ואולם, במציאות החיים ברור כוחה הרב של הממשלה; ראו גם פסקה קכ"ט להלן. הקומיקאים ואנשי הסאטירה היידיים דז'יגאן ושומאכר מסבירים באחד המערכונים את ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה; דיקטטורה היא כשהעם אינו יכול לומר דבר והממשלה עושה כרצונה, ודמוקרטיה היא כשהעם יכול לומר את שירצה, ועדיין הממשלה עושה מה שברצונה.

להלן תרגיל לקורא: מי יוכל להסביר מה עזרו כאן מונטסקיה והפדרליסטים? הרי סביר להניח שהם היו דווקא טוענים נגד רובינשטיין, אבל הוא לא טוען נגדם חזרה; כל מה שיש לו לומר הוא ש"במציאות חיינו" כוחה של הממשלה "רב" (לכל היותר דעתו האישית), והיא "בפועל החזקה מבין הרשויות במובני היום יום" (עוד דעה אישית), הוא זורק לערבוביה גם "מלכות וכהונה" ממסכת אבות, ו"כל מילים אך למותר", והסיום, שהאנושות עוד לא המציאה מילה לתארו: שימוש בקומיקאים עלומים לביסוס הגבלת הממשלה בפסק-דין תקדימי.

האם מישהו מהקוראים האמין שכך עשוי להיראות פסק-הדין התקדימי של רובינשטיין, שמצמצם את כוחה של הממשלה? אם הייתם בודקים את הפסקה הזו כעבודה אקדמית של תלמיד ב"א למדע המדינה בשנה הראשונה, כמה הוא היה מקבל?

ומה בנוגע לתפקיד המדינה? גם כאן כל שיש לרובינשטיין להציע הוא אמונות דוגמטיות וקביעות שהוא לוקח כמובנות מאליהן. הוא קובע כהנחת מוצא כי המדינה מחויבת "לשרת את הציבור – להבטיח שלום וסדר; לספק שירותים חיוניים; להגן על הכבוד והחירות של כל אזרח; לעשות צדק חברתי". הוא מסביר ש"תפקידה של המדינה בעת המודרנית… השתנה באורח ניכר, והיא פורסת את מצודתה על היבטים רבים בחיי היום יום, לרבות, ולא פחות, תחומים כלכליים וחברתיים". עוד הוא מוסיף: מדינת ישראל מתאפיינת "במעורבות גבוהה יחסית של המדינה בכלל ושל הממשלה במיוחד במערכות הכלכליות והחברתיות".

רובינשטיין רואה בקביעות הללו, הן בנוגע למרכזיות הזרם הפילוסופי שהוא מציג (הוגי האמנה החברתית) והן בנוגע לתפקידי המדינה המודרנית, את הבסיס לפסילת מתווה הגז. האם הוא לא יודע שקביעותיו מפוקפקות כולן? טענותיו לא רק נתונות כשלעצמן במחלוקת אינטלקטואלית ופילוסופית עזה – יש הוגי "אמנה חברתית" ומולם יש שלל הוגים חשובים ומשפיעים לא פחות שטענו נגד תפיסת האמנה ובעד תפיסות אחרות לגמרי של חירות, חברה, מדינה ומשטר – אלא, וזה לב העניין, תפקיד המדינה והאופן שבו המפלגות השונות משקיפות עליו ועל היחסים בינה לבין החברה, מהוות חלק חשוב משיקול הדעת של הבוחר ביום הבחירות.

הרושם הוא שרובינשטיין אפילו לא מבין עובדה בסיסית זו, שהמצביעים אינם צבר חסר-דעת שמצביע רק משיקולים מיידיים, אלא גם משיקולים לגבי תפקיד המדינה, משילות, מעמד הרשויות השונות ועוד. מבחינת רובינשטיין, הטענות הפילוסופיות והנורמטיביות שלו מהוות כשלעצמן הצדקה ראויה להתערבות שיפוטית, בעוד שלבוחר אין שום קשר לסוגיה הזו בכלל. עבורו זו לא סוגיה דמוקרטית, אלא על-דמוקרטית, לא משהו שנתון לבחירת הציבור, אלא אמת יסודית שהוא אמון עליה ואין עליה עוררין.

נאמר זאת כך: מה שרובינשטיין סבור בלי-דעת שהוא מסגרת נורמטיבית מחייבת בכל דמוקרטיה, הוא בעצם חלק מהמשחק הדמוקרטי עצמו. רובינשטיין פשוט לוקח בו צד, אבל במקום להודות בכך, הוא מכריז ביומרה אינטלקטואלית חסרת-כיסוי ובחוצפה פוליטית ומשפטית חסרת-גבולות, שהצד שלו בדיון יכתיב את כללי המשחק לכולם. לציבור, לממשלה ולכנסת אין מעמד בסוגיות הללו. "דמוקרטיה", הם קוראים לזה שם בעליון.

במובן זה, פסק הדין של רובינשטיין הוא פוליטי מיסודו (גם אם הוא כלל אינו מודע לכך). פסילת המתווה, שנועדה "ליצירת איזון" בין הממשלה לציבור "לנוכח קיומם של כשלי שוק והצדקות חברתיות", אינה אלא פיקציה שמתקיימת בעולם דמיוני של משפטנים פרוגרסיביים, המתבססים על כמה הוגים מעניינים עם תיאוריות חביבות אך שנויות במחלוקת עזה בעולם המערבי, ושאין להן כל הצדקה משפטית, פוליטית, פילוסופית או מדע-מדינתית מחייבת.

כמובן, איך אפשר פסק-דין בלי מילות הקסם: "צדק חברתי". אבל גם כאן רובינשטיין מצליח להתעלות על עצמו. הוא מודה שאין כאן פגיעה בזכויות פרט או בזכויות מיעוטים, אבל זה לא באמת מעניין אותו. מבחינתו אין לממשלה סמכות לקבוע בנושא הגז "שכן ענייננו בזכויות ציבור קבוצתיות" – כאילו לא הציבור הוא זה שמינה את הממשלה הזו. במקום אחר הוא קובע כי "באסדרה של משאב ציבורי מוגבל מעורבים שיקולים כבדי משקל של מדיניות ציבורית-כלכלית ושאלות של 'צדק חלוקתי'", והוא מצטט את עצמו מפסק אחר כי "בענייננו מדובר בזכויות ציבור קולקטיביות'". אבל הרי הציבור על זכויותיו בחר את הממשלה הזו כדי שתממש את המדיניות הזו. ואגב, דעתו של רובינשטיין נשמעה אז היטב – הרי גם הוא שלשל לקלפי פתק שהביע את דעותיו בכל הנוגע ל"צדק חלוקתי" מבחינת הציבור.

בסופו של דבר, אחרי כל הפניות הפשטניות לפילוסופים של האמנה החברתית ודעותיו המופשטות על תפקיד המדינה וכיוצא באלו, הטיעון של רובינשטיין נותר חלול מול המציאות. הוא עצמו מודה שתחומים רבים במשק עברו רפורמות מקיפות בשנים האחרונות ללא חקיקה, רפורמות שהסדירו מן היסוד מגזרים שלמים של השוק. הוא עצמו מזכיר בפסק-הדין את תחומי התקשורת, הקמעונאות, המזון והבנקים.

מה, אם כן, יום מיומיים? במיטב המסורת המשפטית, רובינשטיין מנסה למצוא הבדל שיבחין בין שוק הגז לכל השאר. אך מכל בחינה הגיונית גם כאן הוא נכשל כליל. מעבר למלל אודות "צדק חלוקתי" ו"בין דורי", לא מופיע טיעון מסודר המסביר במה שונה משק הגז משאר מגזרי השוק. מדוע מה שטוב לשוק הסלולר לא טוב לשוק האנרגיה? מדוע ממשלה שיכולה לקבוע הסדרים מקיפים בכמעט כל סקטור במשק לא יכולה גם להסדיר את שוק הגז?

לא שרובינשטיין לא מנסה, הוא פשוט נכשל. במיטב השגתו הוא אוסף פסיקות שונות, אבל הוא לא מצליח להתחמק משרירותיות מחרידה. מתי חייבת הממשלה להעביר רפורמה בחקיקה? "יש לתת את הדעת למידת ההשפעה של ההסדר על הציבור; להיקף הפגיעה בזכויות הפרט הכרוכה בהסדר; להשלכות הכספיות שלו; לדחיפות שבה יש להסדיר את העניין; למידת המורכבות והידע המקצועי הנדרש, ועוד".

הבנתם את זה? בביורוקרטיה קוראים לזה "מכרז תפור". האוסף השרירותי הזה מסמן את המטרה: מתווה הגז. פסיקה פרסונלית ממש. אבל גם בכך אין שום נפקות. למשל, האם רפורמה בתחום התקשורת היא לא בהיקף כלכלי אדיר? לא כרוכה בזכויות פרט? לא דחופה? לא מורכבת ודורשת ידע מקצועי? עם רשימת המכולת של רובינשטיין אפשר להצדיק העברת כל החלטת ממשלה חשובה לכנסת.

בסופו של דבר, בהיעדר הצדקה מהותית מעבר למלל המפוזר וציטוטי המקורות הסתמיים, נותרת בעיקר התחושה שבית-המשפט מכריז מלחמה על הרשות המבצעת, ומנסה לנטרל את סמכויותיה – בתחום ביצועי מובהק כמו שוק הגז – ולהעבירן לכנסת. מכיוון שההנמקות רעועות לחלוטין, מדובר בפגיעה חמורה וקשה בהפרדת הרשויות, ביכולת המשילות ובריבונות הישראלית. לפי הקריטריונים העמומים וחוסר הסדר ההגיוני המלווה את פסק-הדין, אין סיבה שתהיה חקיקה מפורטת בתחום הגז, ולא, למשל, ביציאה למלחמה או לנוכח מאמץ ממשלתי להורדת יוקר המחיה בתחום המזון.

משחק בפוליטיקה?

קונספירציות ודיבה

קשה שלא להתרשם שרובינשטיין עצמו חש שלא בנוח עם הספק-דין הזה (זו לא שגיאה). הרי ברור שהוא מומחה קטן מאוד במדע המדינה, וכל תלמיד למשפטים יעיד תוך שתי דקות קריאה שיכולתו האנליטית רחוקה מזו של אהרן ברק, שאת מורשתו הוא מנסה ליישם. אולי משום כך משלב רובינשטיין בפסק-הדין רמיזות וספקולציות המתאימות אולי לצהובון, אך מקומן לא יכירן בפסק-דין של בית-המשפט העליון.

שוב, האשמה חמורה, ושוב, נדגים. כזכור, מתווה הגז עבר בכנסת בהצבעה בספטמבר האחרון, והמליאה אשרה את החלטת הממשלה להסדיר את שוק הגז. הממשלה טענה כי "תמיכת הכנסת בדרך זו … מחזקת את הלגיטימיות הדמוקרטית של החלטת הממשלה" מזכיר רובינשטיין. אלא שהוא מוסיף, בלשונו הציורית שמסגירה הרבה מכוונותיו, כי "לא מכאן תצמח ישועה משפטית למדינה". ומדוע? "אין דומה הצבעה כללית על 'המוצר המוגמר' להליך חקיקה מלא על כל שלביו".

כאן מתחילה סאגה של תיאוריות קונספירציה על גבול פרנויה קלה מצד כבוד השופט. בניגוד להחלטת ממשלה, המתקבלת לכאורה במחשכים, "הליך חקיקה הוא שקוף ופרוס לעיני הציבור", אומר השופט העליון ואף מפרט: "הליך חקיקה אף מגביל את יכולת התמרון של קבוצות אינטרסים מאורגנות, בניסיונן להשפיע על הרשות המנהלית לקבל החלטות שישרתו אותן".

קראתם נכון. סגן נשיאת בית-המשפט העליון מאשים במרומז את ממשלת ישראל בקבלת החלטות בסוגיית הגז משיקולים לא ענייניים. זו לא פליטת פה. רובינשטיין חוזר על הדברים בחריפות רבה יותר בהמשך: ללא חקיקה ראשית, "עלול להיווצר… פתח לשחיתות מוסדית או אישית". ועוד, אחרי שהוא סוקר את התהליך הארוך בו עבר המתווה – שכלל התפטרות של פקידים בכירים, העברת סמכויות שר הכלכלה לנתניהו ומהלכים אחרים, הוא מסכם: "הצטברות הנסיבות מעלה תהיות, וממחישה את הצורך בפיקוח ממשי נוסף של הכנסת".

זהו אוסף של רמיזות חמורות, בעייתיות ושערורייתיות. הוצאת דיבה רמוזה וחריגה מוחלטת מסמכות.

אם רובינשטיין סבור שנפל דופי בהתנהלות הממשלה, אם יש לו ולו צל קל של ספק כי מדובר בשחיתות "מוסדית או אישית", יתכבד כבודו ויפנה למשטרה או ליועץ המשפטי לממשלה (אני בטוח שיש לו את הטלפון). אם אין לו חשד קונקרטי כזה, ואין לו ראיות לעבירות על החוק, יואיל נא ולא יתערב במעשיה של הרשות המבצעת. פסק-דין של בית-המשפט העליון איננו מאמר מערכת ב'דה-מרקר' או ב'ידיעות אחרונות', ואסור שיהפוך לקריקטורה השמה ללעג וקלס את שלטון החוק ואת הממשלה הנבחרת.

אכן, בכל העילות למעורבות שיפוטית שקיימות בחוקות של מדינות דמוקרטיות – כולל החוקה הפרוגרסיבית שהמציא אהרן ברק – לא נמצאה עילה כמו זו שהמציא רובינשטיין: חשד קונספירטיבי ולא מבוסס של שופט.

ניתן להזכיר כאן עוד שלל מאפיינים בעייתיים של פסק-הדין שחוללו ידי סגן נשיאת בית-המשפט העליון בהווה, חלקם קומיים וחלקם טראגיים. כך למשל מוקדש עמוד שלם להתחקות אחר מקור המילה נפט (פרסית עתיקה) וגלגוליה במקורות חז"ל ופרשנות ימי-הביניים; עמוד נוסף מוקדש לפרפראות מפולין של המאה ה-17 אודות מיסי הקהילה היהודית; רובינשטיין מזכיר שהמשפט העברי מכיר בשיקולי ביטחון ומציין ביבליוגרפיה נרחבת לחילול שבת בשל פיקוח נפש, תוך שהוא רומז שעל "עסקי ממון" לא מגמישים את החוק; ובפתיחת הדיון בהגבלים עסקיים הוא מזכיר את חנווני מסופוטמיה ש"מחלקים קליות ואגוזים לתינוקות", והלכות על הקמת בתי כנסת מתחרים זה מול זה. פסקי-הדין בישראל מעולם לא דמו יותר ל"חבורה" של תלמיד צעיר בישיבה, שלמד לראשונה להשתמש באנציקלופדיה התלמודית (המצוטטת כאן במפורש כמקור לא פעם).

בצד הטרגי אפשר למנות שלל רמיזות וטענות פוליטיות. רובינשטיין כותב כי בניגוד לטענת המדינה לא יהיה כל-כך קשה להעביר את המתווה בכנסת ("ככל שהמתווה טוב למדינה וככל שאלה שהצביעו למענו בכנסת יהיו עקביים, לא בשמים היא"); מתייחס לניסיונו האישי כמזכיר ממשלה ("ישבתי קרוב לט"ו שנים ליד שולחן הממשלה"); הוא קובע כי "הכנסת אינה 'להקת המעודדות' של הממשלה, ודברי הממשלה אינם בבחינת 'נַעֲשֶה וְנִשְׁמָע', אף אם מבחינה מעשית לממשלה רוב בכנסת", והוא מדבר על הנסיבות "שאפפו את קבלת המתווה".

דברים אלו מטרידים מכיוון שהרושם המצטבר הוא כי עבור השופט עתידה האנרגטי של מדינת ישראל הוא עניין לשעשועי לשון ורמיזות שנונות. המליציות המתחכמת, הציניות, הרמזים, ההפניות לקומיקאים – כל אלו יוצרים אווירה של חוסר רצינות, כאילו עבורו פסק הדין הוא משחק אינטלקטואלי ולא החלטה הרת-גורל לעתיד המדינה והאזרחים.

במילה אחת, אם נשים בצד את הסגנון המליצי הקלוקל: בושה. בושה שדברים כאלה נכתבים בפסק-דין כל כך תקדימי וחשוב, ושזו רמת הדיון בבית-המשפט העליון מול הממשלה, בנושא אסטרטגי ומהותי כל כך כמתווה הגז, שבית-המשפט עוד הפך לדיון על סדרי שלטון והפרדת רשויות. אם לצטט את הרמב"ם: "הכול לפי המבייש והמתבייש: אינו דומה מתבייש מן הקטן, למתבייש מאדם גדול ומכובד, שזה שביישו זה הקל, בושתו מרובה" (נזיקין, הלכות חובל ומזיק, פרק ג', הלכה א').

לדעת לבחור שופטים

כשמהרהרים בדבר, צריך לנסות להבין מה קרה פה. איך הגענו למצב שכך נראה פסק-דין של בית-המשפט העליון. מדוע אהרן ברק כתב פסקי-דין שחרו לציבור עד אין קץ, אבל ידענו שיש להתמודד איתם ברצינות מבחינה משפטית, אנליטית ואינטלקטואלית, בעוד שרובינשטיין ואחרים כותבים פסקי-דין שנראים כמו פארודיה מבישה ולא-מודעת על אקטיביזם שיפוטי?

התשובה לשאלה זו עשויה לשאת איתה לקח חשוב. משום שייתכן שההבדל העצום נובע מכך שברק הגיע למערכת הפוליטית כמשפטן משכיל עם ידע רחב ויריעה אינטלקטואלית, לאחר שביצע עבודות כתיבה ומחקר משמעותיות, בעוד שרובינשטיין והדומים לו הגיעו לאחר שרוב ימיהם יצאו במערכת הפוליטית, שבה הכירו את החוק ואת הצרכים של הרשויות, אבל לא הרבה מעבר לכך.

בבית-משפט לא אקטיביסטי, הדבר לא היה משנה כל כך. כל עוד הם עוסקים בסוגיות משפטיות גרידא, אין הבדל גדול בין שופט כברק לשופט כרובינשטיין. אבל מאז ימי האקטיביזם, כאשר בית-המשפט מתיימר לעסוק ביסודות השיטה ובפילוסופיה של הדמוקרטיה לביסוס פסקי דין ושינוי מבנה המשטר בישראל, מתגלה ההבדל המהותי. אהרן ברק, עם כל הביקורת המוצדקת כלפיו, לפחות היה מגובה, מסודר ומפורט, וידע כיצד להציג רעיונות מופשטים על סדרי משטר ולנמקם, בעוד שהיועצים המשפטיים שבאים מהפוליטיקה הם דגים מחוץ למים בזירה זו.

מבחינה זו רובינשטיין, כמו שאר השופטים שלא עברו במסלול המתאים לכך, לא יכול לרשת את ברק. הוא פשוט משחק במגרש אינטלקטואלי שאיש לא הכין אותו אליו. האקטיביזם התגלגל היום לידיהם של מי שהיו פקידי ממשל משפטיים, שלפתע צריכים להכריע בהבדל בין מונטסקיה להובס ולהמילטון, כדי לדעת מה לעשות במתווה הגז. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

אוי לרשות שכך היא נראית

לסיכום, פסק-הדין הפוסל את מתווה הגז לחלוטין לא משכנע עבור הלא-משוכנעים (כלומר, אלו שאינם שמחים לאידה של הממשלה והמדינה). הוא מלא בטיעונים לא מבוססים, שעטנז שאינו מתגבש לעקרון משפטי חוקתי אפילו ברמה הבסיסית ביותר, לא מצליח לבסס ולו הסבר רציונלי מסודר אחד להחלטה לפסול את המתווה, ולא מבהיר דבר וחצי דבר ביחס למותר ואסור לממשלה באופן כללי, מעבר למתווה המסוים. כך לא נראה פסק-דין תקדימי החורץ גורלות בסדרי שלטון.

רובינשטיין עצמו כמעט מודה בכך בכמה משפטים חסרי מודעות-עצמית כשלעצמם: "ייתכן שביחס לכל פרק במתווה יכולה להישמע טענה כי אין נדרשת חקיקה ראשית", הוא כותב, "אולם, דומני כי העיקר הוא המכלול, ונראה כי השלם עולה על סך חלקיו". ובכן, לצערנו לא נוכל לומר דבר דומה על פסק-הדין הזה.

בשורה התחתונה, בהעדר נימוקים סדורים ועל רקע אוסף ההחלטות השרירותיות, הרושם המתקבל הוא שבג"ץ ביטל את מתווה הגז מסיבה אחת בלבד: כי הוא יכול. ככה לא נראית דמוקרטיה, ככה לא נראית הפרדת רשויות, ואיש מ"מקהלת המעודדות" של רובינשטיין ושות' לא היה מוכן לקבל התנהלות שכזו מאף רשות אחרת.

http://mida.org.il/2016/03/29/%d7%91%d7%92%d7%a5-%d7%94%d7%92%d7%96-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%99%d7%a8%d7%93-%d7%9e%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%9d/#comment-31438

תגוביות:

1.כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה - שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן - והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה - בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק - אבל בדיוק! - כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן - מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

2.פרופ' דיסקין: שופטי העליון זו אוליגרכיה כוחנית של בורים ועמי ארצות תאבי שלטון, המשבטת את עצמה

בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.

הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".

פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.

היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.

פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010.

http://www.izs.org.il/heb/?father_id=289&catid=349

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=833571

3.הגז יתעכב, החשבון יגיע בזמן

בירושלים חשבו שאחרי כל המהמורות, השימועים וההצבעות, בג"ץ יאשר את מתווה הגז • ואז הגיעה החלטת השופטים, שהחזירה את הפרויקט צעדים רבים לאחור - ועומדת לעלות לציבור יותר מאשר לחברות האנרגיה • כך נעצר האוצר
מי שמבין דבר או שניים בסוגיית הגז, יתקשה להתעלם מהסמליות שאפפה את יום אתמול. מאגר תמר חגג יום הולדת שלישי מאז החלה פעילותו - דווקא בשבוע שבו אחיו הגדול, שדה לוויתן, ספג עיכוב משמעותי בפיתוח

הפצצה הוטלה ביום ראשון אחר הצהריים. משרד המשפטים מסר שבתוך שעה, ב־17:30, יפורסם סוף סוף פסק הדין בנוגע למתווה הגז. הדריכות והמתח טיפסו בבת אחת, וכולם המתינו למוצא פי השופטים. בשעות שאחר כך נקלעו כל המעורבים, וגם כל כלי התקשורת, למערבולת של שמחה, כעס ופרשנויות מלומדות. כולם חזרו לאחור, אל הסאגה שנמשכת כבר יותר משנה. ולא רק הפרשנים חזרו לאחור, אלא גם המתווה עצמו.

בשורה התחתונה, שופטי בית המשפט העליון העניקו לממשלה שנה להסדיר את מה שכונה "סעיף היציבות" (נחזור אליו בהמשך), אך באופן שונה מזה שהציע המתווה עצמו. ואם הממשלה לא תעשה כך, המתווה כולו צפוי להתבטל.

מתנגדי המתווה, כצפוי, פתחו בקריאות שמחה על ההישג הגדול. חלקם מיהרו ליזום דרך הפייסבוק את "חגיגת ניצחון מתווה הגז" בתל אביב, שנקבעה ליום שלישי. מקדמי ויוזמי המתווה הגיבו בצער ואפילו בתדהמה, אבל העוסקים במלאכה מיהרו לקום על הרגליים ולהתמודד עם החלטת השופטים. לא מדובר בסוף פסוק, אלא בעיכוב נוסף - והלוא עיכובים היו מנת חלקו של כל המתווה.

שיפור יציבות

ההפתעה מפסיקת בג"ץ היתה אדירה. נכון, כבר בדיונים הראשונים שנערכו שיגרו השופטים רמז עבה בנוגע לקשיים שעורר אותו "סעיף יציבות"; אבל במשק האנרגיה, וגם במסדרונות השלטון בירושלים, נוצרה מעין ציפייה שבג"ץ יאשר את המתווה בכל מקרה, אולי בכפוף להתניה כזו או אחרת. אלא שאז יצא פסק הדין.

מדוע נבנתה ציפייה שכזו? משום שהיה נדמה כי אדריכלי המתווה הלכו לפי ספר החוקים, ככתבו וככלשונו. מלבד עניין היציבות, היתה הדרך הארוכה והמפותלת להפעלת סעיף 52, שכללה שבועות של דיונים בוועדת הכלכלה. המתווה עבר שימועים, מסקנות ביניים ומסקנות סופיות. הוא אושר בממשלה ואפילו בהצבעה בכנסת - ועדיין, בג"ץ חשב אחרת והפתיע.

כדי להבין מהו אותו סעיף יציבות מפורסם צריך לחזור לינואר 2009, התקופה שבה התגלה מאגר תמר. זמן לא רב לאחר מכן הכריז שר האוצר דאז, ד"ר יובל שטייניץ, על כוונתו להקים ועדה. בהמשך אכן הוקמה ועדת ששינסקי, שהמליצה בשנת 2010 על העלאה דרמטית של גובה התגמולים והמסים על הרווחים מאוצרות הטבע. מבחינת שותפויות האנרגיה היה מדובר בחדשות רעות מאוד, או כפי שניסח זאת בעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה: "שינוי כללי המשחק, תוך כדי המשחק".

דווקא בכנסת הצליחו, באופן נדיר, להגיע להסכמה רחבה בין האופוזיציה לקואליציה, אך בהמשך גברה מגמת ההתערבות בתחום הגז. הוקמה ועדה חדשה - ועדת צמח - שקבעה כמה גז יהיה מותר לייצא מישראל, ולאחר מכן נכנס לתמונה הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה. לאורך תקופה לא קצרה הוא בחן את נושא התחרות, ובשלב הראשון שקל לנסח מעין הסדר, מה שכונה "צו מוסכם", מול שותפויות האנרגיה. לאחר חודשים רבים נמלך בדעתו, גיבש מתווה חדש ונסוג בו מהכוונה להוציא צו מוסכם.

בסופו של דבר, בדצמבר 2014, התפטר גילה על רקע זה והכניס את המערכת כולה לטלטלה. ראש הממשלה נתניהו הטיל על יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה דאז, פרופ' יוג'ין קנדל, לרכז את הסוגיה, וכך נולד מתווה הגז. הימים היו ימי ערב מערכת הבחירות של 2015, הסוערת ממילא. הצוות שכלל את הרגולטורים הבכירים החל לגבש את עמדת המדינה, ולאחר מערכת הבחירות מונה ד"ר יובל שטייניץ לתפקיד שר האנרגיה.

גיבוש המתווה החל מול חברות האנרגיה, ובעיקר מול שתי חברות בולטות: נובל אנרג'י האמריקנית, שמחזיקה בידע המקצועי הדרוש להפקת גז מקידוחי מים עמוקים, וקבוצת דלק שנשלטת על ידי יצחק תשובה. שתי השותפות מחזיקות ברוב מאגרי הגז בשדה תמר ולוויתן. בשלב מסוים המגעים הפכו גלויים, והשר שטייניץ והממשלה סימנו כמה מטרות למתווה: הראשונה היתה פיתוח שדה הגז לוויתן כדי לייצר יתירות אנרגטית, משמע, מצב שבו שפע של גז זורם בכמה דרכים לצנרת בארץ. השנייה היתה קידום היחסים עם מדינות שכנות באמצעות ייצוא הגז. והשלישית - החשובה והמאתגרת מכולן - היתה יצירת תחרות עתידית, בעיקר בעקבות פיתוח שדות הגז הקטנים כריש ותנין, שיימכרו לגורם חדש.

חברות האנרגיה, למודות ועדות ששינסקי וצמח וההתנהלות המסורבלת מול הממונה על ההגבלים, דרשו את פיסקת היציבות. "הסעיף הזה היה על הפרק עוד בדיונים על מתווה הגז", נזכר השבוע פרופ' יוג'ין קנדל, "אנחנו (הממשלה; ח"ש) אלה שבחרנו לקבוע את הסעיף לחברות הגז, משום שלא היינו מוכנים לתת להן ערבויות. אנחנו גם לא מוכנים לתת להן איזשהו חוזה של פיצויים. בעצם הגענו למו"מ על כך שמוכנים להסתפק בסעיף יציבות. הסעיף בסך הכל אומר שהממשלה עשתה שינויים רבים מאוד בכל הנושא של משק הגז, ששינו מאוד את הרווחיות של הפרויקטים - ושהממשלה בעצם שבעת רצון מהשינויים שהיא עצמה עשתה".

הסעיף מעניק התחייבות כללית של הממשלה לא לבצע שינויים במשק הגז למשך עשר שנים. וזה, בסופו של דבר, יהיה מה שיעורר את זעמם של שופטי בג"ץ. "התחייבות אקטיבית זו מצד הממשלה לסכל - כך ממש - כל שינוי בחוק הנוגד את המתווה, חוצה בעיני את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית", כתבה בפסק הדין השופטת אסתר חיות, שהמשיכה לומר כי ההחלטה "צובעת בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק את הוראות הכבילה".

מנגד עמד השופט נעם סולברג, שהיה בדעת המיעוט וציין כי לדידו "מוסמכת הממשלה לקבוע את אשר קבעה בהחלטתה" בנוגע לפיסקת היציבות. "אף שמתווה הגז כמוהו כהסדר ראשוני", כתב, "הרי בנסיבות הייחודיות אין צורך בחקיקתו של מתווה הגז ככזה, ואפשר להסתפק בכך שהסמכות לקבוע ולהחליט על רכיביו השונים של המתווה הוענקה לממשלה בחקיקה ראשית באופן מפורש".

כמו אוטו בלי ביטוח

"יש הבדל בין פסקי הדין של השופטים, ואפילו סתירות בין חיות לסולברג", אומר פרופ' אברהם דיסקין, ממדעני המדינה החשובים בארץ, "הדבר שכאילו מתבקש, אם בן אדם פשוט קורא את פסק הדין, הוא ששום ממשלה לא יכולה להחליט החלטות שהן שמעבר לקדנציה שלה. שום ממשלה לא יכולה לקבל שום התחייבות ולא יכולה לעשות חוזה לסלילת כביש - אם החוזה לא יושלם עד לבחירות או עד להקמת הממשלה הבאה. זה דבר בלתי סביר, שלא מקובל בשום מקום בעולם".

השופטים, מסביר פרופ' דיסקין, "בעצם אומרים לממשלה: אם הייתם חותמים חוזה, הייתם עונים על כללי הרגולציה הרגילים. אבל נמנעתם מלעשות את זה, אז אנחנו אומרים שצריך ללכת בחקיקה ראשית. השופט סולברג חלק על זה. השופטים בעצם אומרים שמכיוון שהממשלה רק התחייבה ולא רצתה לערוך חוזה, הם מעלים את סף הדרישה כלפיה. אבל ההיגיון אומר שאם הממשלה נמנעה מחתימת חוזה, הדרישה מהממשלה צריכה להיות קטנה יותר. אין שום היגיון בכל העניין הזה".

מדוע בג"ץ התערב בכלל בנושא מתווה הגז?

"הם נכנסו לעניין הזה כדי להעצים את כוחם, להראות שהם הגוף שפוסק בכל עניין ודבר. ביהמ"ש בארה"ב לא נכנס לרוב העתירות. הוא נכנס אולי לאחוז אחד מהן, ואז מנמק מדוע. הם רוצים להיות הפוסק האחרון, להראות שהם הצדק והאורקל - והם לא".

דיסקין עוקב כבר זמן מה אחרי הנטייה של בג"ץ להתערב או לעיתים אף לפסול חוקים. "חשבתי שכל העניין יתפוצץ אחרי ההשעיה של שלושת ראשי העירייה", הוא אומר, "זה דבר שנעשה בניגוד לחוקים חרוטים - פוסט־פקטום". רק לאחר אותה השעיה, הוא טוען, נחקק חוק רטרואקטיבי שהצדיק אותה לאחר מעשה. בג"ץ, לדברי פרופ' דיסקין, הפך ל"גוף אנטי־דמוקרטי שחותר תחת שלטון החוק. ואני לא חבר של אולמרט ולא של דרעי, אני שייך לבני האור".

למרות הביקורת החריפה על התערבות השופטים, חשוב לציין כי בג"ץ לא פסל את כל המתווה. הוא למעשה אישר נושאים אחרים שנתפסו כבעייתיים יותר - למשל, עצם הפעלת סעיף 52 על ידי ראש הממשלה בשבתו כממלא מקום שר הכלכלה. כמו כן, למעט סעיף היציבות, שאר המתווה לא נפסל. הפסיקה בסך הכל יצרה עיכוב ותסבוכת נוספים, מפני שהצורך להסדיר את עניין היציבות מייצר קשיים חדשים וגם השלכות כלכליות על המשק.

"יש שלוש עלויות עיקריות", מסביר פרופ' קנדל, "קודם כל - עלות הזמן. אנחנו עוד פעם עוצרים את הכל וצריכים להגיע להסכם נוסף. אני מקווה שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. אבל מההיסטוריה של מדינת ישראל, אם לוקחים מקרים שבהם הממשלה סיכמה על חוזי B.O.T (חוזים שבהם היזם בונה מתקן ציבורי, מתפעל אותו ומעבירו לממשלה, כמו בכביש 6 ובמנהרות הכרמל; ח"ש), לקח שנתיים לסכם אותם. אני חושב שבמקרה הזה צריכים לפעול בקצבים מהירים הרבה יותר, של כמה חודשים. אני מקווה שהמערכת הממשלתית מסוגלת לעשות את זה.

"אבל בעצם, מאז דצמבר 2014 הכל נעצר. איבדנו שנתיים יקרות מאוד. אנשים לא כל כך מבינים, אבל מדובר במיליארדי דולרים רבים של אובדן הכנסות, ואני לא יודע מה היקף האובדן של הביטחון האנרגטי".

פרופ' קנדל מדבר על כך שכיום רק שדה תמר מזרים גז למשק באמצעות צינור ראשי אחד, כך שאירוע ביטחוני או אפילו תקלה טכנית עלולים לעלות למשק הון תועפות.

"כרגע אנחנו לא חווים את האובדן של הביטחון האנרגטי במימושו, אבל זה בעצם כמו לנסוע בלי ביטוח על האוטו", הוא מסביר, "כל עוד לא גנבו אותו, אתה אומר שלא קרה כלום, אבל אתה חשוף ויש לזה עלות. אם חס וחלילה יקרה אירוע ביטוחי - כמו שהיתה לנו תקופה של שנה וחצי בלי גז מצרי ב־2011/12, היא עלתה למשק הישראלי 16 מיליארד שקלים, לא למישהו אחר. ואז התלות שלנו בגז טבעי היתה קטנה מאשר עכשיו".

פגיעה שנייה במשק, לפי קנדל, נובעת מכך ששותפות האנרגיה ידרשו כעת חוזה תובעני יותר. "סעיף היציבות היה די אמורפי", מסביר פרופ' קנדל, "עכשיו נצטרך לתת לחברות ערבויות משמעותיות יותר. הן יבואו ויגידו לנו: אולי בג"ץ יתערב או שהכנסת תתערב בחקיקה? הן ידרשו חוזה עם ערבויות ברורות מאוד. זה יהיה יקר יותר לדעתי, אבל אני לא יודע לכמת בכמה".

והפגיעה השלישית, הוא ממשיך, היא הפגיעה במוניטין של מדינת ישראל כיעד להשקעה: "כדי ליצור תחרות, במיוחד בנפט ובגז, צריך להביא מתחרים. אבל קשה להביא מתחרים. אנחנו כבר לא במצב שהחברות מוכנות להשקיע במדינת ישראל ולהאמין לנו. ניסינו לתקן את זה דרך סעיף היציבות, כרגע אנחנו עוברים עוד צעד לכיוון של עולם המדינות המתפתחות. כנראה נגיע לחוזה, וחוזים עושים עם מדינות מתפתחות כי לא סומכים על שיטת הממשל שלהן. מבחינת המוניטין, זה לא טוב לנו"...

ומתי יזרום הגז מלוויתן? השבוע, באופן לא מפתיע, איש לא רצה להתחייב על המועד.

http://www.israelhayom.co.il/article/369589#:hn

תגוביות:

1.בג"ץ, לדברי פרופ' דיסקין, הפך ל"גוף אנטי־דמוקרטי שחותר תחת שלטון החוק.

2.מדוע בג"ץ התערב בכלל בנושא מתווה הגז?

פרופ' דיסקין: "הם נכנסו לעניין הזה כדי להעצים את כוחם, להראות שהם הגוף שפוסק בכל עניין ודבר. ביהמ"ש בארה"ב לא נכנס לרוב העתירות. הוא נכנס אולי לאחוז אחד מהן, ואז מנמק מדוע. פה הם רוצים להיות הפוסק האחרון, להראות שהם הצדק והאורקל - והם לא".

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#36

4.הנמהרות הבלתי נסבלת של ביהמ"ש העליון

הבג"צ: שתי החלטות יותר מדי

במהלך השנתיים האחרונות קשר עצמו הבג"צ לשתי החלטות נמהרות, שפגעו באופן חמור ביכולת המשילות של הממשלה. שתי החלטות יותר מדי. הראשונה הייתה החלטתו שלו, סוג של אולטימטום, בדבר סגירתו של מתקן חולות. תוך שנה. והשנייה, ביום ראשון השבוע, דחיית מתווה הגז. שוב אולטימטום לממשלה לשנות או לסלק את סעיף היציבות. תוך שנה. אם לא כן, הוסיפו השופטים איום, יבוטל המתווה כולו…

במקרה הראשון, בג"צ לא שעה לבקשת הממשלה ולתחנוני התושבים בדרום תל אביב, להמתין עד לדילול אוכלוסיית המהגרים. דילול שנעשה בהצלחה, באופן טבעי, ללא כפיה, וללא אילוצים כלשהם. המדינה הראתה שניתן להסתייע בעובדה שיש מהגרי עבודה הבוחרים לקבל את המענק הניתן להם, ביד רחבה, ולעזוב את ישראל. אלא שבג"צ, כמוהו כפיל בחנות של חרסינה, העדיף לפעול על פי דרישת ארגוני שמאל ולהציב אולטימטום לממשלה. על פי אולטימטום זה, עליה לקצוב משך זמן של שלושה חדשים לשהיית מהגרי העבודה, במתקן חולות. ההחלטה נודעה מיד במדינות המוצא של הפליטים והתבטאה, אף זאת מיידית, בעליית זרם פורצי הגדר בדרום הארץ.

הדיפת בקשות הממשלה הייתה, בשני המקרים, מעשה אומלל, שהיווה צעד נוסף לא רק בהריסת יכולת המשילות של הממשלה, אלא גם פגיעה במדיניותה הבסיסית לשמור על צביונה היהודי של המדינה, כפי שנקבע במגילת העצמאות.

ביהמ"ש פעל על פי רצונם של ארגוני שמאל מסוימים המתנודדים על הגבול שבין אופוזיציה לשמה, לאנרכיזם. ארגונים הפועלים מזה שנים במגמה הפוכה לזו של הממשלה הנבחרת: כן לשבור! בכל הקשור לצביונה היהודי של המדינה.

ביהמ"ש גם פעל על פי הכתבתה של מערכת הכללים הדמוקטטורית של ה"פוליטיקלי קורקט". לא שינתה העובדה, שעכשיו, ממש בימים אלה, נזרקים כללי הפ.ק. לפח האשפה של ההיסטוריה במדינות אירופה המערבית, לנוכח גל הפליטים הפוקד אותן.

ארגוני שמאל אלה הפכו את בית המשפט לערכאה מוזרה, שלא על פי המנדט הניתן לה, אותה הם מפעילים כרצונם. מימון לא חסר לפעולה זו, ואם חסר, הוא מיובא ממדינות השוחרות את "טובת" ישראל בחו"ל…

היטיבה להתבטא בעניין מתווה הגז, שרת המשפטים איילת שקד, שאמרה: "ביטול סעיף היציבות מהווה התערבות בוטה ומיותרת בהחלטת הממשלה, ופוגע פגיעה קשה בכלכלת ישראל. לא ייתכן שלממשלה יש את האחריות לכלכלתה ושגשוגה של המדינה, אך היא נותרת ללא הסמכות הנדרשת לפעול. בלתי אפשרי לעבוד כך במדינה מתוקנת".

סעיף היציבות איננו חדש במערכת הסכמים שעושה מדינה כלשהי ובכלל זה מדינת ישראל, עם חברות המבקשות להשקיע כאן. כך לדוגמה נחתם הסכם עם חברת כי"ל לפני כ – 14 שנה. (בעידן יצחק רבין כרה"מ, ובייגה שוחט כשר האוצר), ובו נכלל סעיף יציבות ל… 15 שנה. לא פחות, איש לא פצה פה ואיש לא צפצף. האם זאת משום שמפלגת העבודה הייתה אז בשלטון ואילו היום השנאה לנתניהו מעבירה את השמאל על דעתו?

מיותר כמעט לציין את ההבדל העצום בין התועלת הצנועה למדינת ישראל דאז, ממתווה כי"ל, המוגבל בהיקפו, לבין מתווה הגז העתיר הכנסות, לתושביה ודיבידנדים פוליטיים בהיקף ענק, למדינה ישראל.

גורמים המקורבים לנושא בממשלה הגדירו את החלטת ביהמ"ש כאסון.

נשמעה אף הטענה כי אי אפשר לשחרר את נתניהו מהשבר הזה, לאחר הצהרותיו, "מעל כל גבעה רמה ומתחת לכל עץ רענן", כפי שציין באזני אחד השרים, כי הוא ישמור מכל משמר על ביהמ"ש העליון… הממשלה גם התעלמה מהמשמעות הברורה, כי החלטה שתאסור על הפעלת המתווה תהווה גם צפצוף על בריאותם של כשני מיליון תושבי הצפון שימשיכו לחיות בעננה רעילה עוד עשר שנים, במקרה הטוב. היא לא עשתה שימוש בהיבט הזה של ההחלטה לפסול את המתווה.

אם נחזור להחלטה הראשונה מבין השתיים שמנינו כאן. הרי שמדובר בתהליך דומה.

כזכור הורה בג"ץ בספטמבר 2014, ברוב של 7 מתוך 9 שופטים, כי הפרק בחוק המסדיר את הפעלת מתקן חולות, ובכלל זה מתן הוראות לאדם "לשהות" במתקן ללא הגבלת זמן – יבוטל. זאת, כפי שאמרו השופטים "בשל שלילת החירות הבלתי מידתית של השוהים במתקן, מבלי שהורשעו בעבירה כלשהי". בהמשך תיקנה הכנסת את החוק, כך שתקופת "השהייה" הועמדה על 20 חודשים בלבד, אלא שבג"צ פסל שוב גם חקיקה מתחשבת זו וקבע, כאמור, כי הסעיף הרלבנטי יתוקן עוד פעם. הצעת המדינה שתקופת "השהייה" תעמוד על 12 חודשים בלבד, נדחתה. נקבע פסק זמן של שלושה חדשים בלבד…

בהחלטות האמורות פעל בג"צ כשליח של קבוצות חוץ פרלמנטריות, בניגוד לכללי יסוד של משטר דמוקרטי ושל ממשל שנבחר בהליך דמוקרטי תקין לחלוטין
האם תידרש עכשיו הממשלה להליכי חקיקה, שיצמצמו את מוטת שליטתו של בג"צ בחיי המדינה? על פי האווירה השוררת היום בממשלה נראה כי קרוב המועד לכך. שאם לא כן, יתכן מאד כי מלאו ימיה (הקצרים) של הממשלה וקרב והולך מועד הבחירות.

otmoti@netvision.net.il

5.אהרון ברק, האפיפיור המשפטי הראשון של הכנסיה המשפטית המזרח-אירופית , הרס את מערכת המשפט על מנת לנשא את השופט\ההגמון\הארכיבישוף השיפוטי הקתולי\פראבוסלאבי.
ומאז אין משפט במדינת ישראל ומאז מטורפים הוזי נביאות גודשים את מערכות המשפט כתחליף לשופטים בעלי יכולת שיפוטית ושכל ישר ומאז התקבעותה של מדינת ישראל כמדינה נוצרית מזרח-אירופית לכל דבר ועניין עברה את נקודת האל-חזור ומאז כמרים סרוגי כיפות משתמשים בידיעותיהם התורניות הדלות כדי להצדיק כל מה שריח נוצרי נודף ממנו ומאז ליהודים כבר אין בית מדיני כי מי רוצה לחזור ולגור במדינת פולין\אוקראינה?

6.האנרכיסט אהרון ברק ביצע הפיכה ובמדינת ישראל אין בעצם הפרדת רשויות מעשית, המדינה בפועל לא נשלטת על ידי הבוחרים שלה. זו המציאות. רק המהמפיכה החוקתית של אהרן ברק קבעה כי בג"צ יכול לבטל חוקים של הכנסת בגלל הצבעה שהתקיימה בכנסת קודמת ובהרכב סיעות אחר.



#38,יאנחנו סובלים עד היום מזרע הפורענות שטמן בבורותו מנחם בגין עם ה ''יש שופטים בירושלים'' שלו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.04.16 בשעה 10:37
בתגובה להודעה #0
למה מנחם בגין אשם בבלימת מתווה הגז?

בכל פעם שעוצמתה המופרזת של מערכת המשפט עולה לדיון, מנופפים חסידי המהפכה השיפוטית בדברי מנחם בגין על השופטים היושבים בירושלים. אבל האמת היא שמנהיג הימין המנוח, היה חסר השכלה בתחומי המחשבה המדינית, הפרדת רשויות וסדרי ממשל תקינים. אנחנו, סובלים עד היום מזרע הפורענות שטמן בבורותו

מנחם בגין ז"ל היה אדם ומנהיג רב זכויות, אבל סיפור חוסר המשילות של ממשלות הימין, ובעיקר עוצמתה המופרזת עד כדי אבסורד של מערכת המשפט, מקורם בחטא הקדמון של מנחם בגין. בגין היה זה שקבע את הנוהל לפיו היועץ המשפטי לממשלה משתתף בישיבות הממשלה. בגין היה זה שהזמין את היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, להצטרף לועידת קמפ דיוויד בעת המשא ומתן עם מצרים. ובגין היה זה שבימיו כראש ממשלה, בית המשפט העליון בהנהגת מאיר שמגר, החל לצבור עוצמה חסרת פרופורציה ולדחוק את רגלי הרשות המבצעת והמחוקקת.

אך חמורה מכל צעד מעשי היתה תפיסתו התיאורטית של בגין את "עליונות המשפט", תפיסה שהשתרשה במשפט הדמגוגי "יש שופטים בירושלים". משפט שהפך מאז לסיסמה שאמורה להכשיר בעיני הרוב הימני כל צעד אנטי-דמוקרטי וכל מהלך דורסני של מערכת המשפט. כך לדוגמה, קפצה שלשום שלי יחימוביץ' לאחר הכרעת בג"ץ בנושא מתווה הגז, ומיהרה להזכיר את בגין ודבריו על השופטים היושבים בירושלים.


שופטי בית המשפט העליון. ''בגין היה מזועזע לו היה יודע אלו שופטים דורסניים וכוחניים יושבים היום בירושלים''. צילום: גיל יוחנן

יש יסוד להניח שבגין (האב, לא הבן שנפל רחוק ממנו עד מאוד), היה מזועזע לו היה יודע אלו שופטים דורסניים וכוחניים יושבים היום בירושלים. את אמירתו המפורסמת "יש שופטים בישראל" אמר בגין לאחר פסיקה שבמהלכה קבע בית המשפט העליון, כי ההתנחלות היהודית בבית אל הינה חוקית.

תפיסתו את מערכת המשפט עוצבה בימים בשהם אנשי המשפחה הלוחמת נרדפו על ידי ממשלות מפא"י, כאשר בבית המשפט ישבו במקרה שופטים שהיו ליברליים יותר ודורסניים פחות משרי הממשלה המפא"יניקית. אך גם השאלה מהי מידת הליברליות או הדורסנות של השופטים היושבים בירושלים איננה השאלה הנכונה מבחינת עקרונות יסוד דמוקרטיים-ליברליים.

עבדים נרצעים של אהרון ברק

האמת העגומה היא שמנחם בגין היה חסר השכלה רצינית בתחומי המחשבה המדינית, מדע המדינה, הפרדת רשויות, איזונים ובלמים וסדרי ממשל תקינים. חולשתו האינטלקטואלית בתחומים אלו, והעובדה שגזר את יחסו לעוצמת מערכת המשפט בעיקר כתוצאה מנסיבות מקריות ומהתנהגותם של שופטים זמניים, היא שאפשרה למאיר שמגר ולאהרון ברק להפר את האיזון שבין הרשויות ולהעניק סמכויות מופרזות לבית המשפט העליון וליועץ המשפטי לממשלה.

אולם בעוד הנשיא שמגר נהג בכוח שבידיו במשורה, מתוך הכרה שעם כוח רב באה אחריות רבה, אהרון ברק פעל בשיטתיות על מנת להרחיב ולהעצים את עוצמת בית המשפט תוך רמיסה כוחנית של הרשויות המבצעת והמחוקקת.

ב-1992 ביצעה כנסת שנהנתה מרוב ימני מובהק את מעשה האיוולת האולטימטיבי והעניקה לאהרון ברק את הפירצה שלה חיכה במשך שנים, כשחוקקה את חוקי היסוד שאפשרו לברק לטעון כי בשמם מוענקת לבית המשפט העליון סמכות גורפת לבטל חוקים והחלטות ממשלה.

יו"ר ועדת החוקה, אוריאל לין, שהכין את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו להצבעה, התחייב בפני הכנסת כי "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון... אין מוקם בית משפט לחוקה... שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים", והחוק התקבל ברוב מצחיק לנוכח חשיבותו של 32 מול 21 ח"כים.

למעלה ממחצית מהח"כים כלל לא הבינו כי הם מעבירים את סמכות ההכרעה העליונה על המתרחש במדינת ישראל מידי רשויות נבחרות, מייצגות ונושאות באחריות, לידי קבוצה מצומצמת של שופטים בודדים שבשל שיטת בחירת השופטים - מחזיקה למעשה בסמכות לבחור את חבריה ויורשיה.

מאז, בכל פעם שעוצמתה המופרזת וחסרת הפרופורציה של מערכת המשפט עולה לדיון, מנופפים חסידי המהפכה השיפוטית בדברי בגין על השופטים היושבים בירושלים. חולשתו האינטלקטואלית של בגין בנושאים אלו גרמה לכך שכלל לא הבין את זרע הפורענות הטמון בגישתו.

פולחן אישיות הינו דבר רע ומסוכן. מנחם בגין היה אדם רב זכויות ופעלים, אך גם אנשים ומנהיגים גדולים שוגים לעיתים בצורה חמורה וחריפה. משנתו האמיתית ודרכו של מנחם בגין מעניינים את אנשי השמאל כקליפת השום. הם משתמשים בציטוט "בגיני" מקרי כבקליפה, ומשליכים לשוליים את בגין המהותי, כמו גם את ז'בוטינסקי שבו הם נוהגים לאחרונה לנפנף.

הכל לשם קידום צרכיהם שלהם ומתוך הנחה שעצם השימוש בשמו של בגין יעניק לדבריהם חשיבות בעיני אנשי ליכוד וימין ויסרס את התנגדות הימין. למרבה הצער מרביתם של ה"נסיכים" בני המשפחה הלוחמת שעלו לגדולה בימי ממשלות הליכוד הראשונות בשנות ה-80 וה-90, היו חסרי השכלה בתחומים אלו אף יותר ממורם ורבם מנחם בגין. כך הפכו דן מרידור, בני בגין, רוני מילוא, ציפי לבני ואחרים לעבדים נרצעים של אהרון ברק והמהפכה השיפוטית.


אהרון ברק. ''פעל בשיטתיות על מנת להרחיב ולהעצים את עוצמת ביהמ''ש תוך רמיסה כוחנית של הרשויות המבצעת והמחוקקת''. צילום: פלאש 90

הכוח משחית

מי שמעוניין להבין ולהכיר את העמדה השמרנית-ליברלית האמיתית ביחס ליחסי הרשויות במדינה דמוקרטית צריך לחזור לזאב ז'בוטינסקי ולא לעצור במנחם בגין. ז'בוטינסקי היה ליברל קלאסי שחשש יותר מכל דבר אחר מהענקת סמכויות מופרזות לגוף שלטוני כלשהו, גם אם אלו היושבים בו רואים עצמם כנאורים, כמוסריים וכמתקדמים באדם. נניח שופטי ביהמ"ש העליון.

הכוח משחית, ומכיוון שכך הדרך להבטיח מקסימום חירות אינה להעניק כוח וסמכויות שלטוניות ליחידים נאורים המחויבים לעקרונות מוסריים, מתקדמים וצודקים, אלא להגביל את כוחו של הממשל, לפזר את הכוח בין כמה שיותר שחקנים, ולהנהיג משטר של איזונים ובלמים שמבטיח שאף גורם בזירה המדינית לא יצבור כוח מופרז ויוגבל על ידי שחקנים אחרים.

התנאי למשטר דמוקרטי-ליברלי מוצלח איננו עקרונות זכויות אדם מופשטים בנוסח חוקי יסוד, אלא כינונם של מוסדות נפרדים בעלי סמכויות מוגבלות, המאוזנים על ידי מוסדות אחרים.

בנאום שנשא ז'בוטינסקי ביוני 1929 הוא קבע מפורשות את עמדתו ביחס לסוגיה דומה מאוד לזו בה אנו עוסקים: "בהמוני העם אנו מאמינים, ומאמינים אנו גם בקונטרולה העממית, בהשפעה המטהרת של העם הבוחר והמפטר את נבחריו כרצונו. אבל, למסור את הסוכנות בידי חוג מצומצם, בלתי תלוי בשום בחירה אמיתית, ובלתי ציוני על פי טבעו, זוהי סכנה לציונות, אשר נגדה נלחם ברגע זה ובכל רגע אחר".

בשנת 1938 קבע ז'בוטינסקי מפורשות כי "את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה", גישה פרלמנטרית וליברלית קלאסית העומדת בניגוד מובהק למצדדי המהפכה החוקתית המעניקה סמכויות כפייה בלתי מרוסנות ובלתי מאוזנות לבית המשפט העליון.

לצד שיטת האיזונים והבלמים מציב הליברליזם שני מנגנונים דמוקרטיים נוספים: הראשון הוא שאין סמכות בלי אחריות. מכיוון שהכוח מסוכן, הרי שעל מי שמחזיק בו לשאת באחריות למעשיו. אם הכרעה שלטונית מובילה להשלכות שליליות מובהקות, על מקבלה לשאת באחריות והציבור - שישלם את מחיר ההכרעה השגויה – יכול להדיחו.


פלאש 90
מנחם בגין. ''כלל לא הבין את זרע הפורענות הטמון בגישתו''. פלאש 90

ומה עם מחוקקים ומושלים בירושלים?

המציאות הנוכחית לפיה ביהמ"ש פוסל חוקים והחלטות ממשלה אך אינו נושא באחריות להחלטותיו הינה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה דמוקרטית. המנגנון השני הוא עיקרון הנציגות. נציגי הציבור קרובים לעם, מכירים את מצוקותיו מקרוב ומבינים את משמעותן המעשית של הכרעות שלטוניות ולא רק את מידת התאמתם לעקרונות מופשטים.

העובדה שמנחם בגין ומרבית שרי הליכוד הרלוונטיים לאורך השנים, ובראשם הנסיכים בגין, מרידור ומילוא, לא הבינו מעולם את משנת ז'בוטינסקי, אפשרה למחנה השמאל לתמרן את המערכת הפוליטית בעזרת ציטוט דמגוגי בנוסח "יש שופטים בירושלים".

40 שנים אחרי המהפך, ולנוכח השתוללותו האחרונה של בית המשפט העליון, נראה שהיום, יותר מתמיד, הגיעה העת לחזור למשנתו הליברלית של זאב ז'בוטינסקי, להתנער מסיסמאות דמגוגיות, ולפעול להחזרת בית המשפט העליון לגודלו ולמעמדו הטבעי והראוי במדינה דמוקרטית וליברלית.

חובתה הראשונה במעלה של כל ממשלת ימין היא לפעול בשיטתיות ובנחרצות לביטול המהפכה השיפוטית, לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים ולחקיקה מחודשת של חוק יסוד השפיטה שיגדיר במדויק את סמכויות בית המשפט העליון. הגיעה העת שבירושלים יהיו לא רק שופטים, כי אם גם מחוקקים ומושלים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/764/414.html?hp=1&cat=479&loc=9#:di

תגוביות:

1.שרת המשפטים, איילת שקד צריכה לקרוא את המאמר, להפנים את הביקורת, ולגשת לעבודה, כלומר לבטל את המהפכה השיפוטית של אהרון ברק, ולבטל את שיטת הבחירה שמאפשרת לשופטי העליון המכהנים לשכפל את עצמם, על ידי זה שבוחרים שופטים שדעתם מתאימה להשקפת עולמם.

2.איילת שקד מנסה לעשות ככל יכולתה להחזרת בג"ץ לגודלו הטבעי ולשינוי שיטת מינויי השופטים. מי שעומד בדרכה זה ביבי ועכשיו יש לו גם את כחלון שגם עומד בדרכה.

3.גם בהסכם השלום עם מצרים טעה בגין בגדול. עזה נכבשה על ידי ישראל שהיתה תחת שלטון מצרי, ולכן החזרת כל סיני כולה למצרים והשארת עזה תחת שלטון ישראלי מראה את הטיפשות הישראלית והתחכום המצרי. זו בכייה לדורות בשל טעות של מנחם בגין שעד היום כל ישראל משלמים על כך.

4.לצערי ללא לחץ משמעותי מצד העם לא יהיה שינוי שיביא לאיזון הכוח בין הרשויות. עלינו לתבוע בתוקף מהמחוקק שישיב לעצמו את הסמכויות שניטלו ממנו, ואת האחריות שבאה איתן.

5.אהרון ברק הוא הוא החלקיק שעבר מוטציה חברתית וחולל את המחלה הממארת.
הוא הוא אחראי ליצירה והפצת המחלה הממארת שישראל חולה בה. הכל שפיט? אמת לשעתה? ורדה אלשיך? זיהום מוסרי פושה בבית המשפט העליון.

6.בגין היה נאיבי מאד, ולא גאון בענייני משפט. ככפייתי בענייני הידור פולני ותארים... העריץ את "הוד השופטים"...ואת התוצאות המדוייקות והנכונות פירטת כאן.

7.בגין לא ידע מה לעשות עם השררה שקיבל ב- 1977. לא הבין מה מתכנן שרון לעשות בלבנון, לא הבין שהמלחמה כרוכה בהרוגים ("אינני יכול יותר") ולא השכיל להחזיר את עזה למצרים יחד עם כל סיני. בגדול, היה סמרטוט.

8.בגין המנהיג היה אסון מכל בחינה: הראשון שנכנע ללחץ הורים ושחרר רוצחים בסיטונות וחייבים להזכיר את הטעות שהוא עשה, כשהחליט לאפשר לכל בחור ישיבה להתחמק משרות צבאי. אם בן גוריון טעה ואפשר ל-500 בחורי ישיבה ללמוד ולא להתגייס לצבא, בא בגין ואיפשר זאת לכל מי שיצהיר שתורתו אומנתו. מדובר בטעות היסטורית, שיצרה שבר בעם שרק הולך ומחמיר משנה לשנה.

9.כמו שאמר פעם גאון בשם שמואל כץ: "לא עוז ולא הדר".

10.ברגע שהשמאל יאבד את מעוזו האחרון קרי העליון תהיה נהירה גדולה לכיוון ברלין.




#39,יכן, לשבור! אי אפשר לקבל את מסגרת הכללים הבלתי חוקתיים שקבעו שופטי בג''צ במהלך השנים!
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.04.16 בשעה 14:32
בתגובה להודעה #0
בית המשפט מוגן עד היום בזכות המחסום הפסיכולוגי של כבוד לשלטון החוק, אולם כשהוא משתמש באותו מחסום כדי לפגוע בשלטון החוק, לרשויות האחרות לא נותרת ברירה אלא לשבור את המחסום.

"מה זה עבודה זרה? מבחינה דתית זהו המנהג להשתחוות לפני מזבחות פופולריים מבלי לשאול אם אלה המזבחות של אלוהי האמת. הוא הדין במובן הרעיוני: לכרוע ברך בפני סיסמאות פופולריות, מבלי לשאול אם אלו הן סיסמאות נכונות; ביחוד שוכחים הם לשאול אם הסיסמאות (שאולי בתנאים אחרים הן נכונות) מתאימות גם לתנאי חיינו אנו" - זאב זבוטינסקי, 1932

יש מאנשי הליכוד, חניכיו של בגין, שהתרגלו להאמין בעליונות המשפט, בחשיבותו של שלטון החוק. הם רוחשים כבוד עצום לבית המשפט העליון. המשפט המצוטט כה רבות, "יש שופטים בירושלים" או "יש שופטים בישראל", מביע אמון בסיסי בכך שמערכת המשפט של מדינת ישראל מגנה על שלטון החוק, אוסרת את אשר יש לאסור, ומתירה את המותר.

האמון הבסיסי בבית המשפט העליון, שבמצב נורמלי הוא ראוי ונדרש, מנוצל לרעה באופן שקשה לדמיין בוטה ממנו. בפסק הדין בעניין מתווה הגז קבעו שופטי הרוב מספר קביעות שלא זו בלבד שאין הם מסתמכות על חוקי הכנסת או עקרונות בסיסיים של שלטון דמוקרטי, הם מתנגשות בהם באופן ישיר.

מנחם בגין, כשדיבר על עליונות המשפט התייחס לסמכות "לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים, המתקבלים על-ידי בית הנבחרים, מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו". במתווה הגז אין סתירה לחוקי יסוד. במתווה הגז גם אין פגיעה בזכויות אזרח. גם בחלומותיהם הרעים ביותר, לא חשבו ז'בוטינסקי ובגין, על משנה לנשיאת בית המשפט העליון הרואה סעיף מפורש בחוק, ומחליט להתעלם ממנו בשל כך שצפה מחלונו וראה "אלפים שגדשו את הרחובות, על מנת להביע את מחאתם כנגד ההסדר המתגבש" ויקבע כי אם לדעתו האישית, עניין מסוים ראוי שייקבע בחקיקה, כך גם ראוי משפטית.

סעיף החוק המפורש הוזכר בדבריו של השופט סולברג, סעיף 5א לחוק נכסי המדינה קובע כי "רשאית הממשלה בשם המדינה, למכור נכסים מנכסי המדינה... להעבירם בדרך אחרת, להשכירם, להחכירם, להחליפם, לשעבדם, לחלקם, להפרידם, לאחדם, להרשות את השימוש בהם או את ניצולם, ולהעניק זכויות אחרות בהם, הכל בתנאים שתראם נאותים" אם סעיף החוק הזה המוזכר בדברי השופט סולברג, איננו בגדר הסמכה מפורשת להגעה למתווה הגז, שום סעיף אחר בחוק לא יעשה את העבודה.

אי אפשר לקבל את מסגרת הכללים הבלתי חוקתיים שקבעו שופטי בג"ץ במהלך רב שנים. אם תנסה הממשלה לחוקק חוק בעניין הגז, העתירה שתוגש כנגדו כבר כותבת את עצמה. ומי ערב לכך ששופטי בג"ץ, שהחליטו ללא כל מקור סמכות, לבטל חקיקה ראשית או להתעלם ממנה, ואפילו להתעלם מחוקי יסוד מפורשים, לא יעשו זאת גם במקרה של החוק החדש?

מדינת ישראל נמצאת במשבר חוקתי, אולם פסק הדין של בג"ץ בנושא הגז לא התחיל את המשבר. ניתן להרגיע את נבחרי הציבור. המצב לא עתיד להמשיך ולהתדרדר, אין לאן לרדת מכאן. אם לא ינקטו נבחרי הציבור פעולה, הם יכולים להחזיר את רכבי השרד, לסגור את הכנסת ולבטל את הממשלה. בית המשפט העליון מנהל את המדינה בעצמו, ואין כל צורך בהתערבותם.

מערכת המשפט הודפת מעליה כל ביקורת עניינית ולא עניינית, תחת הסיסמאות הישנות, המזבחות הפופולריים, כדברי ז'בוטינסקי. הכנסת והממשלה צריכות לשלב ידיים ולהכריז בקול גדול שאת הקשר הגורדי הזה צריך לחתוך, ואת השלטון האבסולוטי של בית המשפט צריך לשבור.

המשפט הוא כלי חשוב מאין כמותו בהגנה על זכויות אדם. אין לו שום מקום בקביעת מדיניות או בהחלטות פוליטיות. החקיקה החדשה לא צריכה לעסוק במתווה הגז. החקיקה צריכה לעסוק בנושאי הליבה של סמכויות הרשות השופטת על גייסותיה במערך הייעוץ המשפטי לממשלה. סמכויות בג"ץ להתערב בהחלטות ממשלה וכנסת צריכות להתבטל, או לעבור אשרור בוועדה מיוחדת של הכנסת. אי אפשר לקבל וטו של שופטי בית המשפט העליון על מינויים חדשים. יש להשיב את דרישת זכות העמידה בבג"ץ, כדי למנוע את הפגיעה המואצת בהפרדת הרשויות. בנוסף יש לקבוע את הפרדת הרשויות, לרבות עצמאותן הפרשנית, בחוק יסוד.

בית המשפט מוגן עד היום בזכות המחסום הפסיכולוגי של כבוד לשלטון החוק, אולם כשהוא משתמש באותו מחסום כדי לפגוע בשלטון החוק, לרשויות האחרות לא נותרת כל ברירה. את המחסום הזה צריך "כן, לשבור!"

http://news.walla.co.il/item/2948187

תגוביות:

1.אין דבר כזה שלטון החוק. חוק לא יכול ולא אמור לשלוט. כל מי שמדבר על "שלטון החוק" מדבר למעשה על דיקטטורה פיאודלית של מערכת המשפט. עליונות החוק כרעיון זה משהו אחר וגם זה לא מוביל לדיקטטורה משפטית.

אין שום קשר בין החוק לבין מערכת המשפט. שני יקומים מקבילים. אין גוף שמצפצף על החוק בצורה שיטתית כמו מערכת המשפט. אין גוף שמתעלם מהחוק ועושה ממנו צחוק כמו מערכת המשפט. אם חברי הליכוד מכבדים את זה, אז הם חבורת אוטיסטים.

החוק לא נועד להגנה על זכויות אדם. גם זכויות אדם הם רעיון פוליטי שנכפה בידי השמאל על כל האוכלוסיה בכוח הזרוע. לא צריך בג"צ. הגוף הזה קיים למען 2 מטרות: שימור הדיקטטורה הפיאודלית של הפוגלמן, צאצאיו וקומץ המזוזים המנוון שמשרת אותם.

המרת דתה בכפיה של כל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם. מה לעזאזל זה קשור לחוק?

לא צריך בג"צ ולא צריך שופטים "מקצועיים". הם חבורת מושחתים שהפכו את המערכת למכשיר שעבוד בדיוק כמו שנעשה באירופה בעבר עם הכנסיה. מה שטוב בפסק הדין האומלל הזה שכל המסכות נפלו.

מדינה בה נבחרי הציבור מקבלים אולטימטום מפקידים, מדינה בה נבחרי הציבור צריכים לקבל אישור לכל שטות שהם עושים מהפקידים - היא דיקטטורה קומוניסטית לכל דבר וענין.

מצחיק היה לשמוע כי חוק ההשעיה "איננו דמוקרטי". מי שמדיח חברי כנסת כל שני וחמישי זו התקשורת ומערכת המשפט. האם זה יותר דמוקרטי? מה עוד שכל המודחים הם אלה שלא נמנים על הכנופיה הקומוניסטית ששולטת בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה, בבוהמה, ובמשטרה החשאית...



#40,יאמהּ של תאיר ראדה לפרקליטות: ''אמשיך להילחם נגד עריצות בית המשפט''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.04.16 בשעה 16:18
בתגובה להודעה #0
אילנה ראדה הגיבה לדברים החריפים של פרקליט המדינה שי ניצן, שטען כי הסדרה "צל של אמת" שעוסקת ברצח תאיר ראדה ז"ל מהווה "סכנה ממשית לדמוקרטיה".

אמה של תאיר אמרה כי "לא ייתכן שזו תהיה רק הזכות של המשטרה והפרקליטות, שיעשו מה שהם רוצים, והאזרח יישב וישתוק ויקבל סטירות לחי. לדמוקרטיה יש שני צדדים".

היא הוסיפה כי "בתי המשפט לא יסתמו יותר פיות ולא ירכבו על הדמוקרטיה", והבהירה כי תמשיך להילחם "נגד שלטון העריצות של בית המשפט".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4787244,00.html

תגוביות:

1.הציבור הרחב לא יפסיק להתעסק עם השחיטה הזו שנעשתה לתאיר. זה לא היה רצח זו היתה שחיטה! וזה תואם את המוצג בתחקיר צל של אמת בפרק מספר 4. מערכת משטרתית שלא חקרה כלום ומערכת משפט רקובה ומעוותת. על סמך מה הם הרשיעו את זדורוב? על סמך כלום! אין להם ראיה אחת. אילו הוא היה בזירה היה לו דם על הנעליים. שום דבר כזה לא היה. זדורוב אויים על ידי השוטרים שאם לא יודה עונשו היה הרבה יותר גרוע ועל כן הודה כי שיקרו אותו ורימו אותו והפעילו עליו מניפולציות מלוכלכות. עכשיו נשלחה תאיר לפרק את כל זה והיא אכן תפרק את הכל. וכשזה יתפרק יתפרק שלטון השמאל בארץ. זה שלא מקבל את קולות הבוחרים אך יושב ומשליט עצמו בכוחנות על העם היהודי האומלל.

2.אילנה ראדה יקרה. הזמן של שלטון עריצות זה עומד להגיע לקיצו. תאיר כשמה כן היא מאירה את כל הצואה באורוות מערכת המשפט הרקובה והמשטרה שעוברת טלטלות כאשר נחשפים מעשי שוטריה. הכל צף. הסרחון מחניק והאמת תנצח תמיד תמיד כנגד כל הסיכויים.




#41,יהשופט הערבי ג'ובראן: קריאה לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.04.16 בשעה 11:56
בתגובה להודעה #0
בג"ץ דחה היום את ערעורו של השייח ראאד סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות, אך קיצר את עונש המאסר שלו בחודשיים. השופט סלים ג'ובראן בדעת מיעוט: יש לזכות את סלאח מהסתה לאלימות

בית המשפט העליון דחה היום (ב') את ערעורו של השייח' ראאד סלאח על הרשעתו בעבירות הסתה לאלימות וגזענות, אך קיצר את עונש המאסר שהוטל עליו בחודשיים. פסק הדין ניתן ברוב של שני שופטים מול שופט אחד, כשבדעת המיעוט החזיק השופט ג'ובראן שקבע כי יש לזכות את סלאח מעבירת ההסתה לאלימות.

השופט אליקים רובינשטיין קבע שיש להותיר את הרשעתו של סלאח על כנה, הן בנוגע לעבירת ההסתה לאלימות והן בנוגע לעבירת ההסתה לגזענות. בפסק הדין שכתב התייחס רובינשטיין להשוואה בין הדרשה שנשא סלאח לבין ההחלטה שלא להעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך" וקבע כי בניגוד לאמור בספר, "לא צריך להיות 'תלמיד חכם' כדי להבין למה כיוון סלאח" בדרשתו.

בהתייחסו לטענות שהעלה אביגדור פלדמן, עורך דינו של סלאח, בערעור, לפיהן סלאח לא ניסה להחיות את עלילת הדם הנוגעת לשימוש בדמו של ילד נוצרי בחג הפסח כתב השופט רובינשטיין: "הנושא דברים עזים באוזני קהל משולהב - ואין צורך בתחכום רב לשם כך- שלפיהם לשים היהודים בצק בדם ילדים, מה זו אם לא הסתה לגזענות?".

רובינשטיין גם דחה את טענתו של סלאח לפיה השימוש שעשה במילה "אינתיפאדה" לא נועד להסית לאלימות, וקבע כי "מונח זה הפך 'שם גנרי' להתקוממות פלסטינאית אלימה". למרות זאת, בשל העובדה כי סלאח לא הואשם בביצוע מעשים דומים מאז שנשא את הדרשה שבגינה הואשם בשנת 2007, החליט השופט רובינשטיין לקצר את עונש המאסר שהוטל על סלאח, מ-11 חודשים ל-9 חודשי מאסר.

השופט סלים ג'ובראן חלק על דבריו של רובינשטיין, וקבע כי יש לזכות את סלאח מביצוע עבירה של הסתה לאלימות (ולהותיר את הרשעתו בגין עבירה של הסתה לגזענות). "אכן, המונח 'אינתיפאדה' (انتفاضة) לרוב מיוחס לפעולה אלימה, אך סבורני כי בהקשר שבו הדברים נאמרו – עליו אעמוד מיד – לא ניתן לשלול את הסברו של המבקש כי אין מדובר בהסתה לפעילות אלימה, אלא בקריאה להתגייסות כוללת, לא בהכרח אלימה, לשם הגנה על מה שנראה בעיני המבקש כפגיעה במקום קדוש", כתב ג'ובראן שהציע לבטל את עונש המאסר בפועל שנגזר על סלאח ולהטיל עליו שישה חודשי עבודות שירות.

ג'ובראן הוסיף כי קריאתו של סלאח כוונה למוסלמים ברחבי העולם, דבר שמלמד כי יכולתה להשפיע על ביצוע מעשי אלימים בפועל – נמוכה. "כשם שהאוניברסאליות של הקריאות הרווחות ל'שלום עולמי' מפחיתות מהיתכנות השפעתה של הקריאה להבאה לשלום, כך גם אני סבור כי אין בקריאות כלליות ל'אינתיפאדה עולמית' כדי להביא באופן ממשי לאלימות", כתב. "סוגיית אל אקצא נוגעת לכל בני דת האיסלאם ולא רק לבני המקום".

השופט ענת ברון הצטרפה לעמדתו של השופט רובינשטיין, ודחתה את הטענות שהעלה סלאח בערעור. "דברי ההסתה שבדרשתו של ראאד סלאח צועקים מתוך הדף. לא ניתן לטעות בהבנתם. אמנם הוא מנסה עתה להציג את הדברים שנשא כמשתמעים לשני פנים, ככאלה שסובלים אף פרשנות מרוככת מזו המיוחסת לדרשה – ואולם לא מדובר אלא בהתפלפלות, ובהצדקה בדיעבד, וכזאת אי אפשר. מובנו של הטקסט נבחן כפי שהוא נשמע באוזני הקהל המשולהב בזמן אמת – ולא "בתנאי מעבדה", ותוך הזקקות להגדרות מילוניות", כתבה.

» הירשמו למהדורה המרכזית וקבלו כל יום ב-15:00 את הכותרות הכי מעניינות

על פי כתב האישום, בדרשה שנשא השייח' סלאח בפני מתפללים בתפילת יום שישי סמוך לעיר העתיקה בירושלים בשנת 2007, הוא השתמש במילה "דם" מספר פעמים, ורמז לעלילת הדם ההיסטורית נגד יהודים הנוגעת לאכילת דם ילד נוצרי בפסח. כיוון שבאותה עת הוצא צו הרחקה נגד סלאח שאסר עליו להיכנס לעיר עתיקה, הוא נשא את הדרשה בשכונת ואדי ג'וז. במהלך האירוע התייחס סלאח ל"כיבוש הישראלי", ואמר "הרגעים הכי יפים בגורלנו הם כשנפגוש את אלוהים כשהידים בשטחו של מסגד אל אקצא". סלאח, יחל לרצות את עונש מאסרו ב-8 למאי.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/770/331.html?hp=1&cat=404&loc=2

תגוביות:

1.לאט לאט מראים הערביי מחמד בהלול וג'ובראן, טיבי ופריג' שאין דו קיום. יש מלחמה על הארץ ויש סייעני אוייב שמסייעים להם ויש גייס חמישי שמחבל מבפנים וכדאי ליהודים להתעורר כי בשלב מסויים הם ייקחו סכין לידיים וישחטו יהודים אם רק תהא להם אפשרות. "לעולם לא עוד" זאת לא סיסמא, זו דרך חיים. רק תיזהרו מהקאפו עם הסכינים בגב בליווי מוזיקה קלאסית מתורבתת.

2.השופט הנכבד מגדיר מחדש את המושג אינתיפאדה. אולי הוא חושב שזה כנס שלום איסלאמי. משוגעים, רדו מהגג. הוא עוד יכול לקרוס על מדינת ישראל.

3.השופט הערבי בבג''צ הוא אכן מיואש. חלומו ששאר השופטים שקיבלו אותו בשמחה ובששון ייערפו כולם, יחד עם שאר היהודים השנואים עליו...אגב, גם עמיתיו בבג''צ יודעים את זה היטב אבל העיקר עבורם זה לשמור על ה"שיוויון" כי המציאות נטולה כל ערך.

4.כנראה שהשופט סלים ג'ובראן - מגיע לנו!

5.זה ערבי שאסור שיכהן בבג"צ של מדינה יהודית.

6.הוא לא אשם. מי שמינה אותו אשם! גם אנחנו האזרחים אשמים שאנחנו לא יוצאים לרחובות כמו המצרים להרוס את המדינה ולבנות אותה מחדש ולהעיף את החונטה!

7.מוסלמי הוא מוסלמי.

8.אם כך, קריאה לאינתיפאדה נגד בית המשפט לגיטימית.

9.בכל מדינה בעולם היה העם מזמן יוצא למלחמת אזרחים. הצבא מנוהל על ידי שמאלנים, השב"כ מנוהל על ידי שמאלנים, הפרקליטות הצבאית מלאה בשמאלנים, מצ"ח מנוהלת על ידי שמאלנים. כולם עוברים לבצלם ולשוברים שתיקה.

10.היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? השופט סלים ג'ובראן, זוהיר בהלול וכל ערביי ישראל ישארו נאמנים למנטליות ולזהות הפלשתינית שלהם. מינויים לתפקידים בכירים וישיבתם בכנסת ישראל, הינם פרי גחמתם של השמאל הסהרורי ושל יפי נפש שמאמינים עדיין בדו-קיום.

11.כבוד השופט ג'ובראן הוא הוכחה לכך שגם אם תיקח ערבי ותעביר אותו באוניברסיטאות הכי טובות, תיתן לו רמת חיים גבוהה, תיתן לו כבוד ותיתן לו את כל החיים המודרנים והחופש, הוא עדיין יתמוך באלימות איסלמית. בתור נוצרי מארוני הייתי שואל אותו שאלה אחת: כמה ערבים נוצרים שילמו בחייהם בסוריה ובעיראק ובמצרים ואף ביהודה ושומרון בעבור האינתיפאדה הערבית? או בשמה הספרותי האביב הערבי. כבוד השופט ג'ובראן, אני מרחם עליך שאין לך עדיין זהות עצמית מגובשת.

12.השופט ג'ובראן מנסה להשתיק את קול ההיגיון שקובע נחרצות שדת האיסלם בכללותה אינה לגיטימית. הסורות הנחמדות הן הסורות שמיועדות להערים ולרמות את הנכבשים העתידיים. הן אינן מה שקובע. מה שקובע אלו הסורות המאוחרות, הרצחניות והקולוניאליסטיות.

13.שופטים בישראל: הכוח משחית.



#42,יאהרון ברק: ''נהפוך למדינת עולם שלישי, הדמוקרטיה אינה חזקה''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 29.04.16 בשעה 17:26
בתגובה להודעה #0
מול הביקורת נגד בית המשפט העליון בשל פסיקת מתווה הגז, מתייצב פרופ' אהרן ברק להגן על עמיתיו. בריאיון מיוחד הוא מסביר מדוע אסור לשנות את דרך מינוי השופטים, דוחה טענות על עודף משפטיזציה שמשבש את עבודת הממשלה וממשיך לכעוס על שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן

"אני רץ למרחקים ארוכים, אלה שתוקפים אותי רצים למרחקים קצרים. לא היה לי זמן, כוח וחשק להשיב להם". כך אומר נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק, בפתיחת הסרט התיעודי עליו 'השופט', שהפיק חתנו העיתונאי רם לנדס ב-2009.

אבי המהפכה החוקתית בישראל, שתפיסת עולמו גרמה לביצור חסר תקדים של כוחו של בית המשפט העליון והביאה לכך שכמעט כל מחלוקת ציבורית נידונה על שולחנם של השופטים, הפך לדמות אייקונית בעולם, כשפסיקותיו נכנסו לפנתיאון המשפט העולמי.

אלא שהמהפכה שהוביל ברק כנשיא המוסד השיפוטי הגבוה בישראל במשך יותר מעשור, ועוד לפני כן בתפקידיו הקודמים, נתקלה גם בגלי הדף ציבוריים ובביקורת עזה. בממשלה ובכנסת החלו לתבוע בחזרה את הכוח שכביכול נגזל מהן.

מבקריו של ברק לא היססו להשתמש בביטויים חריפים, ובין היתר כינו אותו "דיקטטור משפטי" ו"אלוהים שאין מעליו כלום". נשיא המדינה היום ויו"ר הכנסת אז, רובי ריבלין, התעמת עמו פומבית וקבע כי "המהפכה הפכה להפיכה". קשה גם לשכוח את הפגנת הענק החרדית שהתכנסה בירושלים ב-1999 במחאה על מעורבות בג"ץ בענייני דת ומדינה.

לא פלא, אפוא, שביום פרישתו מכס השיפוט בחר ברק לתאר את תחושתו במילים "מלאה כוס התרעלה". היום, לאחר שהמיר את הלשכה המרווחת והמאובזרת בהיכל המשפט בירושלים בחדרון דחוס ספרים באחד מצריפי המרכז הבינתחומי בהרצליה שבו הוא מלמד.

הוא מסביר את האמירה ההיא, שנתן בריאיון מיוחד ל'מקור ראשון', ואמר כי "כל חיי הציבוריים הותקפתי. הן כיועץ משפטי לממשלה, הן כשופט והן כנשיא. הייתי חשוף לביקורת ציבורית, וזה בסדר גמור. כעת אני רוצה לפוש, להיות אדם פרטי שלא נתון לביקורת, כזה שלא נאלץ לתת דין וחשבון כל הזמן על מעשיו ודבריו".

אלא שגם כעת, עשור לאחר פרישתו וכשבקיץ הקרוב יחגוג את הגיעו לגבורות, הוא רחוק מלדחוק אל מאחורי גוו את הנושאים שהסעירו אותו בעבר. רק לפני שבועיים, בכנס לשכת עורכי הדין באילת, הוא האזין למתקפתה של שרת המשפטים איילת שקד על בית המשפט העליון בעקבות פסיקתו בעניין מתווה הגז, והגיב באופן בלתי משפטי בעליל: "אוי ווי, הלב דואב, לאן הגענו".

כבוד הנשיא לשעבר, מעולם לא שמענו ממך תגובה כה אמוציונלית. המצב כל כך חמור בעיניך?

"זה נכון", הוא מתייחס לקביעה שהצגתי בראשית שאלתי, "אבל התגובה הזו מבוססת על מה שאני רואה שקורה מול עיניי. שר משפטים אינו ככל שר אחר בממשלה. הוא מנהל, יחד עם נשיא בית המשפט העליון, את הרשות השופטת".

"יש בתפקידו שני היבטים: כלפי פנים הוא חייב להיות מבקרה העיקרי של הרשות השופטת, לציין מה נעשה שלא כדין ולדרוש שינויים, אולם כלפי חוץ תפקידו להגן על בתי המשפט מפני תוקפיו, כי לבית המשפט אין כלים להגן על עצמו. מי יגן על בית המשפט אם לא שר המשפטים? הרי בתי המשפט אינם נהנים מעצמאות מוסדית, הם יחידת סמך של משרד המשפטים".

ולדעתך, שקד חרגה מתפקידה בביקורת שמתחה על בית המשפט?

"כששרת המשפטים אומרת שבית המשפט נוהג בסמכות ללא אחריות, היא מתעלמת מההיבט החיצוני של תפקידה. האחריות של בית המשפט וסמכותו הן להבטיח שהכנסת והממשלה יפעלו בהתאם לחוק, ושלא יחרגו מהמסגרות שנקבעו בחוקי היסוד. הוא אינו אחראי לניהול ענייני המדינה, וודאי שלא לענייני הכנסת. אם הוא מוצא שנעשתה פעולה שלא כדין או החורגת ממנו, זו אחריותו להתריע על כך וזו גם סמכותו למנוע פעולה שלא כדין".

חילוקי הדעות לא מנעו מהשניים - שקד וברק - לשבת זה לצד זו בטיסה צפונה אחרי הכינוס באילת, ולנהל שיחה ידידותית. "היא מאוד נבונה", הוא אומר. "היא מבינה שכשם שבית המשפט צריך להבין את מגבלות כוחו, כך גם כל רשות שלטונית צריכה לדעת את גבולות הכוח. זה חשוב מאוד".

הוא מספר כי נפגש עמה עם כניסתה לתפקיד, והבטיח לסייע לה ככל יכולתו. "אמרתי לה שהצלחתה היא הצלחת המדינה כולה, וכישלונה הוא כישלון כולנו. 'לא אסכים איתך בדברים רבים ואת לא איתי, אבל מתוך הידע והניסיון שלי אוכל לתת לך עצות שאותן אינך חייבת לקבל'".

נראה שהיא אכן לא שעתה לכל העצות. בנאומה באילת היא תיארה "גוף שיפוטי שלא נושא בשום אחריות למילוי הארנק בשטרות כסף, והוא זה שמרשה לעצמו לרוקן אותו". הדברים הללו אכזבו אותך, הפתיעו אותך?

"הפתיעה אותי הביקורת על פסק הדין מנקודת מבטה שאינה מובנת לי. מה פירוש 'סמכות ללא אחריות'? אחריות בית המשפט היא שהממשלה תפעל לפי שלטון החוק. זו בדיוק האחריות שלו! הרי מה אמר בית המשפט? בדיוק מה שהיא רצתה, שהוא אינו מתערב במתווה - לא בעניין ההגבל העסקי בנושא מחיר הגז ולא בעניין ייצוא הגז. הוא קבע רק שלממשלה אין סמכות לכבול לתקופה של עשר שנים את הממשלות ואת הכנסות שיבואו אחריה.

"אולי תהיה להם מדיניות שונה בעניינים אלה, וייתכן גם שבעוד חמש שנים יהיו למדינת ישראל צרכים ושיקולים אחרים. אלכסנדר המילטון (שר האוצר הראשון של ארה"ב, נודע כאחד ממחברי 'הפדרליסט' מ"ט) אמר שלבית המשפט אין חרב ואין ארנק. זה נכון, אבל הוא צריך לדאוג שאלה שיש להם חרב וארנק יפעלו בהתאם לחוק.

"תאר לעצמך כנסת המחליטה שבחירות יתקיימו פעם בשש שנים במקום בארבע, כדי לחסוך בתקציב. בית המשפט לא יאמר שמכיוון שזה באמת עולה כסף זה בסדר. הוא יגיד למחוקקים שכך לא ניתן לשנות חוקי יסוד, אפילו ברוב של 120 נגד אפס".

אבל הכנסת היא הריבון שנבחר על ידי העם.

"מתווה הגז לא נקבע על ידי הכנסת, הוא נקבע בהחלטת ממשלה. בית המשפט הציע לקבוע את המתווה בחוק, אך הממשלה סירבה. הריבון הוא העם. חברי הכנסת טרם הפנימו כי כוח החקיקה של הכנסת מוגבל בחוקי יסוד שהכנסת כוננה, האומרים לה מה היא יכולה לעשות ומה איננה יכולה.

"אם הם רוצים לשנות את חוק היסוד זה מותר, בתנאי שכל התנאים האמורים בחוק היסוד יקוימו. אינני מבין את הטענה שפסיקת בג"ץ בעניין מתווה הגז תעלה למדינה כסף. עשו זאת בדרך הנכונה. מה לא בסדר בזה שבג"ץ אמר לממשלה לחזור לכנסת ולהעביר בחקיקה את סעיף היציבות?"

לממשלה יש נימוקים משלה שלא לעשות זאת, ובהם היעדר רוב בכנסת. האם הפסיקה איננה מעקרת את סמכותה של הממשלה לחתום על הסכמים?

"סליחה, לממשלה יש סמכות לעשות הסכמים, אבל גם על כך יש הגבלות. היא איננה יכולה לחתום על כל הסכם שהיא רוצה. הכללים נידונו בבית המשפט כבר לפני יובל, ואז נפסק כי הממשלה איננה יכולה להגביל את סמכותה או את סמכות הכנסת.

"בפסיקתו בעניין מתווה הגז בית המשפט פעל בדיוק כמו שכל בית משפט עליון פועל בשיטת משפט שבה החוק כפוף לחוק יסוד שמעליו. זה שלממשלה אין רוב בכנסת בעניין זה איננו חוסר משילות שבית המשפט גרם, אלא בעיה פוליטית ביחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת".

אתה היית כותב פסק דין כזה?

"אינני רוצה להביע עמדה או לומר מה הייתי כותב. כל פסקי הדין בפרשת מתווה הגז הם מרשימים ומעמיקים. אומר רק ששלטון החוק בכלל, וזכויות האדם בפרט, עולים כסף. משטר טוטליטרי יכול אולי להיות זול יותר או יעיל יותר, אבל במשטר דמוקרטי אסור לממשלה לפעול בניגוד לחוק גם אם זה זול או יעיל יותר. עם זאת, היא יכולה לפעול לשינוי הדין, ובלבד שהשינוי חוקתי".

הכדור בידיים של הכנסת

בתקופתו של ברק בבית המשפט העליון הוא סומן כ'סדין אדום' בעיני כמה מגזרים, כמו הימין או החרדים. שורת פסקי דין בענייני דת ומדינה שהתקבלו בתקופת נשיאותו עוררו תגובות חריפות, לעתים אף אלימות. הרשימה ארוכה: הכרה בנישואין חד-מיניים, היתר מכירת בשר חזיר בשכונות שאין בהן רוב דתי, פתיחת כביש בר-אילן בירושלים בשבתות, וביטול ההגבלה על רכישת נדל"ן בידי ערבים ביישוב קציר (פסק דין קעדאן).

ח"כ אברהם רביץ ז"ל, ממנהיגי 'דגל התורה', כינה את ברק "האויב המסוכן ביותר של העם היהודי", וסגן השר יצחק כהן מש"ס קרא לו "דיקטטור" מעל דוכן הכנסת.

טוענים שבית המשפט נוטל לעצמו סמכות לפסיקה בלעדית בעניינים ערכיים ודתיים. מה יתרונם של השופטים על פני כל אדם אחר, כולל המחוקקים, בעניינים שאינם משפטיים טהורים אלא נוגעים בערכים?

"תפקידם של השופטים הוא לפרש את חקיקת הכנסת. כאשר זו אומרת שערכיה של מדינת ישראל הם ערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית, לבית המשפט אין ברירה אלא לפרש מהם אותם ערכים יהודיים ודמוקרטיים.

"כשהכנסת אומרת שאסור לפגוע בחירותו של אדם או בכבודו, על בית המשפט לקבוע מהי חירות ומהו כבוד האדם. כך נוהג בית משפט בכל מדינה. זה תפקידו על פי עקרון הפרדת הרשויות. אם הוא יימנע מכך, הוא יפגע בעיקרון זה. העיסוק בערכים נגזר מהתפקיד שהוטל על בית המשפט, והוא לפרש את החוק. כאשר הטקסט של החוק מדבר על ערכים, הערכים הם עניין משפטי שאין מנוס מלנקוט בהם עמדה".

אם מישהו ציפה שבית המשפט בעידן פוסט-ברק ימתן את עיסוקו בשאלות מסוג זה, באה הפסיקה בענייני גיור שניתנה לאחרונה על ידי הנשיאה מרים נאור ובישרה על המשך המגמה. בפסיקה זו ביטל בג"ץ את מונופול הרבנות על הגיורים האורתודוקסיים, וקבע כי יש להכיר בגיורים אורתודוקסיים שנעשו בבתי דין פרטיים לצורך קבלת אזרחות מתוקף חוק השבות.

יש שהביעו חשש כי הפסיקה הזו היא פתח לשינוי הססטוס-קוו והכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים. ברק מצדו סבור שהנושא הזה ממחיש היטב את עמדתו.

"חוק השבות אומר שכל יהודי רשאי לעלות לארץ", הוא מסביר. "כאשר החוק מדבר על כך שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת, בית המשפט נדרש לפרש את המושג 'גיור'. אני מכבד את מי שסבורים שאין זה נכון שבית המשפט יפסוק בשאלה ההלכתית מהו גיור. אז בבקשה, שלא יחוקקו חוקים שמכניסים את הצורך בגיור.

"ברגע שהכנסת עשתה כך, היא הכניסה את בית המשפט לתמונה, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו. גם אם בית המשפט יקבע שגיור יכול להיות רק על פי ההלכה האורתודוקסית, וגם אם הוא יקבע שיש להכיר בגיור רפורמי - תמיד יהיה מי שלא יאהב את הפסיקה.

"תשובתי היא: אל תכניסו את הגיור אל תוך החקיקה, ובמילים אחרות: אל תחוקקו חקיקה דתית. ברגע שאתם עושים זאת, אתם שואבים את בית המשפט אל תוך העניין כי הוא יצטרך להביע עמדה".

במדינה יהודית כנראה אין מנוס מכך.

"יכול להיות שבאמת אין מנוס. אינני בא בטענות אל החקיקה הדתית, משום שחלק ממנה מקובל גם עליי. אני רק מנסה להסביר שבית המשפט עוסק בעניינים דתיים משום שהכנסת חייבה אותנו לעסוק בהם. אם הכנסת לא תרצה את הפרשנות הזו - שתשנה את החוק ותקבע שגיור יכול להיות רק על פי ההלכה האורתודוקסית.

"אבל גם אז בית המשפט יצטרך לבדוק אם השינוי הזה תואם את חוקי היסוד. באופן כללי יותר, כאשר חוקה או חוק יסוד מכירים בחופש דת - אין מנוס לבית המשפט מלנקוט עמדה בשאלה מהי דת ומה היקפו של חופש הדת. כך לעניין חופש הדת, וכך לעניין כל חופש אחר".

באיזון בין מדינה יהודית ודמוקרטית, מה קודם למה?

"אין קודם. לשניהם מידה שווה של חשיבות בפרשנות החוקתית. כך קבע חוק היסוד".

וכשהם מתנגשים?

"צריך למצוא ואפשר למצוא איזונים המתחשבים גם בערכי היהדות וגם בערכים דמוקרטיים. לשם כך נדרשת סינתזה בין הערכים. השופט מנחם אלון ז"ל כתב על כך, ואני מסכים לדעתו בעניין זה. גם אני עצמי כתבתי על כך רבות. אני בעד הגישה המחפשת סינתזה ולא עימות. היא לא רק מבטאת חזון, אלא יש לה השלכות מעשיות רבות".

וכאשר אין פתרון?

"תמיד יש פתרון".

האם ההלכה היהודית נכנסת למשוואה הזו?

"בוודאי, באופן המרכזי ביותר. ההלכה והמשפט העברי הם חלק בלתי נפרד מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".

לא סניף של מרצ

אם בית המשפט העליון אכן נאלץ להביע עמדות בעניינים ערכיים, מן הראוי לכאורה שהרכבו אכן ייצג את מגוון הדעות והעמדות בעם. אלא שבכל פעם שעולה הצעה מסוג זה, מתייצבים השופטים כמעט כאיש אחד לסכל אותה באיבה.

"שאלת הרכב בית המשפט היא שאלה אחרת. על פי גישתי, בית המשפט אינו צריך ואינו יכול לייצג את חלקי העם השונים, כי מספר הנושאים השנויים במחלוקת הוא עצום. בית המשפט צריך לשקף את המורכבות של החברה הישראלית על כל מגוון דעותיה.

"צריך שבבית המשפט ישבו משפטנים בעלי תפיסה רחבה ויכולת להבין את המורכבות שבקיומם של ערכים שונים ומנוגדים, ושתהיה להם ההכשרה המקצועית המתאימה למצוא את הפתרונות לאותה מורכבות, כפי שנדרש במדינה שערכיה יהודיים ודמוקרטיים".

הניגודים הללו נוגעים בעיקר בשאלות פוליטיות. אם הרכב בית המשפט היה בנוי על ייצוג של מגוון הדעות הפוליטיות, האם חלק גדול מאותם סיבוכים לא היה נפתר?

"לא, ממש לא. בית המשפט אינו צריך לייצג דעות פוליטיות. בית המשפט אינו כנסת זוטא או ממשלה זוטא. שופט צריך להיבחר על בסיס כישוריו כמשפטן, ולא על פי דעותיו הפוליטיות. אם תבחר את השופטים על פי יכולתם האינטלקטואלית, ייווצר מאליו אותו איזון בין מגוון הדעות המשקף את החברה הישראלית".

איך בכל זאת נוצר הרושם שבית המשפט העליון הוא 'סניף של מר"צ', כפי שאוהבים להתבטא בימין?

"הימין טועה. אני מזמין את כל אלה המכנים כך את בית המשפט לבחון את כל השופטים מאז קום המדינה, והם ייווכחו שלאמירה הזו אין כל יסוד במציאות. בית המשפט צריך להיות פלורליסטי, והניסיון מוכיח כי בכל מדינה שבה נבחרים השופטים מקרב הטובים שבמשפטנים - מגיעים לפיזור של ההשקפות הפוליטיות באופן די דומה לזה שבאוכלוסייה".

ברק סבור שהשיח בישראל מושפע יתר על המידה מ"השיטה האמריקנית הנוראה", כלשונו. שם שולטת הפוליטיזציה במינוי השופטים, אשר נבחנים בידי הנשיא או הדרג הפוליטי על סמך השקפותיהם (במישור הפדרלי) או בבחירות ככל פוליטיקאי אחר (בחלק מהמדינות). בצורה זו נמנע ממשפטנים שהם משכמם ומעלה להתמנות לבית המשפט העליון. לדברי ברק, "זה יהיה אסון למדינת ישראל אם נלך בעקבות האמריקנים".

ואתה חש שזה חודר אלינו, עם הדיבורים על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים והגדלת כוחו של הדרג הפוליטי בה?

"הרעיונות הללו עולים מדי פעם, ולשמחתי הם לא מתקבלים. גם לי יש רעיונות לשינוי הרכב הוועדה, אבל אינני מעלה אותם. יש ועדה שהצליחה להקים מערכת מקצועית, עצמאית ומצטיינת של שופטים. אני מבקש שהיא תישאר כמו שהיא. למה לתקן משהו שעובד כהלכה"?

אני מזכיר לברק את התנגדותו למינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט משום ש"יש לה אג'נדה", כפי שהתבטא אז. "אני שמח על ההזדמנות שאתה נותן לי להסביר מה אמרתי, אף שהסבריי בעבר נפלו על אוזניים ערלות. הביטוי יצא בצורה בלתי מוצלחת. כאשר אמרתי 'אג'נדה' לא התכוונתי לדעותיה. באותה תקופה היה לגביזון טור בעיתון גדול, שבו היא חזרה ותקפה את בית המשפט בשורה ארוכה של נושאים.

"מה שאמרתי הוא שאדם שיש לו פעילות פובליציסטית שלמען הגשמתה הוא נאבק בזירה הציבורית על דעותיו, אינו יכול לעבור ישר מהפעילות הפובליציסטית לבית המשפט. לא הייתה לי מעולם כל בעיה עם הביקורת האקדמית שהשמיעה פרופ' גביזון, שאת דעותיה אני מעריך מאוד גם כאשר כתבה בניגוד להשקפתי.

"אבל היא לא הסתפקה בכתיבה האקדמית, והפכה להיות נושאת הדגל של שינוי חברתי באמצעות מאבק ציבורי בעיתונות ומחוצה לה. מבחינתי, לו הייתה נוטשת את פעילותה הפובליציסטית ושומרת על שתיקה במשך זמן מסוים, לא הייתה לי כל בעיה לקבל אותה לבית המשפט העליון".

זה חידוש גדול, עד עכשיו לא אמרת זאת.

"לא פעם הסכמתי וגם תמכתי במינוי שופט לבית המשפט העליון, אף שידעתי כי דעותיו שונות מדעותיי ושיש לו 'אג'נדה' משפטית-שיפוטית. מנגד, לא תמכתי במינוי של מועמדים שפעלו כפובליציסטים המנהלים מאבק חברתי על גבי העיתונות, גם אם דעותיהם דומות לדעותיי (הכוונה היא לפרופ' מרדכי קרמניצר, מ"ט).

"פובליציסט איננו יכול להפוך להיות שופט בלי תקופת צינון משמעותית, בלי קשר לתוכן עמדותיו הציבוריות. אותו הכלל חל לא רק על פרופ' גביזון, אלא על כל משפטן - יהיה דגול ככל שיהיה - שנושא דגל של מאבק ציבורי-פובליציסטי. אי אפשר לעבור משדה הקרב הציבורי, שהוא חשוב כשלעצמו, לבית המשפט, בלי צינון משמעותי".

בחזרה לבג"ץ ההתנתקות

אף שפרש כבר לפני עשור, עדיין יש אומרים שהנשיא לשעבר ברק ממשיך להיות נוכח בבית המשפט, ולא רק במובן המטאפורי. הוא מכחיש כי הוא מעורב במתנהל היום בהיכל המשפט, אך מודה כי ניסה לשכנע את השופט צבי זילברטל להימנע מהפרישה שעליה הודיע בשבועות האחרונים. "הוא היה מתמחה שלי ויש לי אליו קרבה יתרה. הוא שופט מצוין, ואני עדיין מקווה שהוא יחזור בו", אומר ברק.

האם המאמץ להשאיר את זילברטל לא נובע מהחשש שבעקבות פרישתו יגיע מספר שופטי העליון הפורשים בשנה הבאה לארבעה, מה שיאפשר לשרת המשפטים שקד למנות שופטים שמרנים יותר, כפי שהצהירה שהיא שואפת לעשות?

"צריך להכניס את הטובים ביותר, שמרנים או ליברלים. ברגע שאתה אומר שיהיו בבית המשפט רק שמרנים, פירוש הדבר הוא שלא יהיו בו שופטים מצוינים שאינם עונים על ההגדרה שלך. אותו הדבר אם כולם ליברלים. זו תהיה טעות. לא צריכים לבחור שופטים על פי עמדותיהם הפוליטיות או לפי הפילוסופיה השיפוטית שלהם. תמיד אמרתי שאם ניקח את הטובים ביותר, הפלורליזם ייווצר מאליו".

עד עכשיו זה לא כל כך קרה. אתה מכיר את הביטוי "חבר מביא חבר", הנאמר לעתים קרובות כלפי שיטת בחירת השופטים.

"זה ממש לא כך, ואני שמח שניתנת לי הזדמנות לתקן זאת. האם אדמונד לוי או השופט גרוניס היו חברים שלי? מעולם לא הייתי בביתם והם לא היו אצלי. אני חשבתי שהם משפטנים מעולים ונלחמתי להביאם, ומשהובאו - אחים 
הם לי".

הביטוי הזה אינו מתייחס רק לחברות אישית אלא בעיקר לרקע המשותף, להשקפות שמקורן באותו בית מדרש. הרי גם בוועדה לבחירת שופטים יש סחר-מכר והתנהלות של "תן לי את פלוני ואסכים לבחירת אלמוני".

"מעולם לא חיפשתי את השקפת העולם של השופט ולא דרשתי שיהיה כמוני, אלא את הייחודיות שלו, ואת הזיקה וההבנה שלו למסגרת הבעייתית של החברה הישראלית. בפועל אין זה נכון שהשופטים בתקופת כהונתי היו כולם בעלי רקע דומה או השקפה דומה. היה לכולנו מכנה משותף: משפטנות בדרגה הגבוהה ביותר, אמונה בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ודבקות בשלטון החוק. אלה תנאים הכרחיים ומספיקים".

אני מציע לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר לבחון את סוגיית הרכב בית המשפט באמצעות פרשה אחת, מרכזית וכואבת: ההתנתקות. כל השופטים בהרכב, למעט אחד, דחו את העתירות נגד עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. השופט שהתנגד היה אדמונד לוי, הידוע בדעותיו הימניות. היכן האיזון? שאלתי.

"אני - יחד עם שר המשפטים דאז מאיר שטרית - הייתי זה שפעל לצירופו של אדמונד לוי לבית המשפט העליון", משיב ברק. "הכרתי את השקפותיו הפוליטיות, שכן לפני שהתמנה לשופט היה סגן ראש עירייה מטעם הליכוד.

"זה לא הפריע לי כלל, ולאחר תקופת צינון הוא נבחר לבית המשפט המחוזי ומשם לעליון. אינני מכיר ואינני יודע מה הן השקפותיהם הפוליטיות של השופטים הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים, ואיש מהם לא נשאל עליהן.

"אם נחזור להתנתקות, הדיון עסק בשתי שאלות: האם ההתנתקות היא חוקתית, ובשאלת הפיצויים. בית המשפט הכריע שההתנתקות עצמה עומדת במבחן החוקתיות אבל הפיצויים לא, והממשלה נאלצה לשלם למפונים סכומים גדולים. צריך לזכור שהכנסת חוקקה חוק בדבר ההתנתקות, והשאלה שהוצגה לבית המשפט הייתה האם יש לכנסת סמכות לחוקק חוק כזה.

"אפשר להניח שאילו בית המשפט היה מחליט שלכנסת אין סמכות כזו והיה מבטל את החוק, היו מאשימים אותו באקטיביזם שיפוטי. בית המשפט לא הביע דעה בעד ההתנתקות או נגדה, אלא החליט שאין יסוד חוקתי לבטל את החוק".

ועדיין, אני מתקשה להבין כיצד פסיקתך בעניין ההתנתקות הולמת את ערכי כבוד האדם שאתה כה דוגל בהם. האם לא אתה כתבת (בעתירתה של אינתיסאר עג'ורי, פלסטינית שגורשה משכם לעזה לאחר שסייעה לאחיה להכין חגורת נפץ והוחזרה לביתה בפסיקת בג"ץ) כי "העתקת אדם מביתו והעברתו למקום אחר, אף לזמן קצר, פוגעת קשה בכבודו, בחירותו ובקניינו"?

"בשני המקרים נפגע כבוד האדם, קניינו וחירותו. השוני ביניהם הוא שבמקרה האחד מדובר בחוק של הכנסת שהחזיר לישראל, תוך תשלום פיצויים, ישראלים שעברו לשם מרצון ועל פי החלטת הממשלה. במקרה האחר מדובר בצו של המושל הצבאי שביקש להעביר תושבים הנתונים לתפיסה לוחמתית ואשר המשפט הבינלאומי ההומניטרי חל עליהם".

לו היית יודע שזכויות המפונים נמנעו מהן שנים ארוכות, ושיש כאלה שעד היום לא מצאו קורת גג, היית פוסק אחרת?

"ייתכן שהדבר היה משפיע על עניין הפיצויים".

מדוע לא באתם לראות במו עיניכם את האזור האמור להתפנות, להיפגש עם התושבים, לעמוד מקרוב על הלכי הרוח, להתרשם?

"התלבטנו מאוד בעניין. חשבנו שאם ניסע, הדבר יהפוך ל'פוטו אופורטיוניטי'. בדרך כלל בג"ץ אינו יוצא למקומות שהוא דן בהם. עניין ההתנתקות הוא כמובן שונה. החלטנו שלא לבוא לשם. הבעיה הייתה כבדה, והפגיעה באנשים הייתה מובנת מאליה".

"לא אמרתי שהכול שפיט"

אהרן ברק נולד בליטא כאריק בריק, בספטמבר 1936. בשנות המלחמה שהה בגטו קובנה. אביו היה פעיל ציוני, שכנראה ממניעים של אחריות לציבור שלמענו פעל ויתר על השימוש בסרטיפיקטים שהיו בידו כדי לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. כאשר החלו הנאצים בחיסול הגטו, הכניס האב את אריק בן החמש אל תוך שק והטילו אל עגלת האשפה שפונתה בידי איכר ליטאי. את השק פתחו ברפת, והייתה זו הפעם הראשונה בחייו שראה פרה.

"אז באמת פחדתי", הוא מספר. עד היום הוא רוחש חיבה מיוחדת לרפתות, וכפי שהתבדח פעם, ריח זבל הפרות הוא כניחוח באפו. משפחת האיכרים הליטאית הסתירה אותו תוך סיכון חייה, והצילה אותו מגורל מר. לימים, כאשר כבר היה נשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל, נסע לליטא להיפגש עם צאצאי אותה משפחה ובמהלך הפגישה התקשה להסתיר את רגשותיו.

אפשר להניח כי תפיסתו המשפטית, המעלה לגבהים את ערך האנושיות וכבוד האדם, נזרעה בנפשו של ברק בעקבות השואה, בימים שבהם הבין את גודל הסיכון שנטלה על עצמה אותה משפחה ליטאית שהסתירה אותו מקלגסי הנאצים. "כבוד האדם הוא ערך שבלעדיו החיים אינם חיים", הוא נוהג לומר.

שנתיים לאחר סיום המלחמה עלה ברק עם הוריו ארצה. כוכבו דרך בשמי המשפט כבר מגיל צעיר. בגיל 22 סיים תואר ראשון בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט קיבל בגיל 27, ובגיל 32 היה לפרופסור מן המניין.

בשנת 1974, והוא בן 38 בלבד, נתמנה לדיקן הפקולטה. שנה לאחר מכן זכה בפרס ישראל למדעי המשפט, והחל בקריירה ציבורית. שלוש שנותיו בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה היו מכריעות. היו אלה הימים שבהם נחשפה לראשונה השחיתות השלטונית מבית מפא"י, וברק לא גילה כל סובלנות כלפיה. הוא אילץ את ראש הממשלה דאז יצחק רבין להתפטר בגין חשבון הדולרים שהחזיקה אשתו לאה בארה"ב.

בכיר אחר במפלגה, אשר ידלין, נשפט, הורשע ונשלח לכלא. שר השיכון אברהם עופר שלח יד בנפשו אחרי שהתגלו נגדו חשדות חמורים לקבלת שוחד.

אחרי המהפך השלטוני ב-77' התבקש ברק על ידי ראש הממשלה מנחם בגין להתלוות אליו לשיחות השלום עם מצרים בקמפ-דיוויד. נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר אמר לאחר מכן כי המשפטן הצעיר היה המפתח להצלחת השיחות, וכי רק בזכותו לא ארזו המשלחות את מזוודותיהן וחזרו כלעומת שבאו.

על פי אחד הסיפורים מאותם ימים, כאשר בגין התנגד להכללת המונח 'לגיטימיות' בנוגע לזכויות העם הפלסטיני, שאל אותו ברק: "האם אפשר שיהיו זכויות שאינן לגיטימיות"?

ב-1978 מונה ברק לשופט בבית המשפט העליון. עם פרישתו של הנשיא מאיר שמגר לגמלאות בשנת 1995 ירש ברק את מקומו, עד הגיעו לגיל הפרישה בשנת 2006.

עיקר הביקורת המופנית כלפי ברק היא בנוגע לתפיסתו כי החוק הוא הגורם המכריע והמקיף את כל חיי האדם, ששום פעולה אנושית אינה חסינה מפניו. בהקשר זה מפורסמת במיוחד מטבע הלשון שלו "הכול שפיט", אך הוא טוען באוזנינו כי זהו ציטוט מעוות של דבריו.

"לא הכול שפיט", אומר ברק, "אבל מספר העניינים הבלתי-שפיטים צריך להיות קטן. המשפט המדויק שאמרתי הוא 'המשפט בכול, אבל המשפט אינו הכול'. יש ערכי מוסר ודת נוספים, אבל המשפט נוקט עמדה לגבי כל פעולה אנושית וקובע אם היא מותרת או אסורה. לגבי הפרט אנו אומרים שהכול מותר אלא אם כן הדברים נאסרו, אבל מבחינת המדינה המצב הפוך: הכול אסור, אלא אם הותר בחוק".

אבל אמרת גם "מלוא כל הארץ משפט". האם לא הלכנו רחוק מדי בנושא הזה? היום מדברים על 'עודף משפטיזציה' כמעט בכל תחום, ועל כך שלא ניתן להזיז אגורה מסעיף לסעיף ללא אישור של הייעוץ המשפטי.

"נקודת המוצא היא שהרשות המבצעת איננה יכולה לפעול אלא במסגרת המשפט. זו הדמוקרטיה. איני מבין מה רוצים אלה המתנגדים ל'משפטיזציה'. האם הם מעוניינים ששר יוכל לבצע פעולות בלתי חוקיות? אם שר מסוים סבור שהייעוץ המשפטי שלו טועה, הוא יכול לפנות ליועץ המשפטי לממשלה שאולי יראה תמונה רחבה יותר.

"הוא יוכל לבקש ממנו למצוא דרך חוקית, לא עקלקלה, לפתרון הבעיה. אבל גם היועץ המשפטי לממשלה יכול לומר לו, למשל: 'סליחה, את חוזה הגז הזה אינך יכול לקיים, אבל אם תשנה משהו, הוא עשוי להיות חוקי'".

נקודת המפנה המשפטית בישראל, אליבא דברק, הייתה ב-1992, כאשר הכנסת חוקקה את חוקי היסוד 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק'. עוד לפני כן הוא יצא נגד תפיסות המגבילות את תחום הסמכות של בית המשפט. על פי פרשנותו של ברק בשבתו על כס השפיטה, קבלת חוקי היסוד אפשרה את הרחבת הסמכויות באופן דרמטי, עד כדי היכולת לפסול חוקים של הכנסת.

כמה מחברי הכנסת שהיו שותפים לחקיקה, בייחוד מהסיעות הדתיות, טוענים היום כי לא היו מודעים למשמעות ההרסנית, לשיטתם, של אותם חוקים, וסברו אז כי מדובר בחוקים 'תמימים' ובלתי מזיקים. לדבריהם, במהלך השנים התברר להם כי חוקים אלה מהווים יסוד לפגיעה מתמדת בערכים שהם מאמינים בהם.

"הם הבינו היטב מה הם מחוקקים", אומר על כך ברק. "ב-95 אחוז מהמדינות הדמוקרטיות שאנו רוצים להידמות להן, בית המשפט מוסמך להכריז על חוק ככזה שאינו מתיישב עם החוקה או עם חוק יסוד ואף לבטלו. הרעיון של ביקורת שיפוטית על החקיקה נפוץ בכל העולם, והוא עמד גם לנגד עיני הכנסת.

"חוקי היסוד אינם פוגעים בערכים יהודיים, להפך: הם נותנים מעמד חוקתי לערכים היהודיים, אך מחייבים סינתזה בינם ובין ערכים דמוקרטיים".

התוצאה היא שהשיקול המרכזי בהליך החקיקה הוא האם החוק יעבור את מבחן בג"ץ. האם אין בכך הגבלת חופש החקיקה של חברי הכנסת?

"יש כאן עיוות בהבנת הדמוקרטיה. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב - ה'דמוס' - אלא גם איזון עדין בין זכויות הפרט והכלל, בין ה'אני' וה'אנחנו'. אם מתקיים רק אחד מהשניים - אין דמוקרטיה. זה מה שחוק היסוד עושה, ובית המשפט שומר על אותו איזון.

"הרי הייתה זו הכנסת עצמה שקבעה בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם, שאין לפגוע בזכויות שעל פי חוקים אלה אלא בחוק שנועד לתכלית ראויה, התואם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא מעבר למידה הדרושה. בית המשפט בודק בדיוק את מה שהם קבעו. יוצא שהשאלה הנכונה היא האם החוק יעבור את מבחן חוקי היסוד שהכנסת עצמה קבעה".

בארה"ב חצו את הגבול

אחד ממבקריו החריפים של אהרן ברק הוא משפטן בעל שיעור קומה בזכות עצמו, פרופ' דניאל פרידמן. השניים התנגשו חזיתית בתקופת כהונתו של פרידמן כשר המשפטים בממשלת אולמרט. פרידמן ביקר קשות את גישתו האקטיביסטית של ברק, וניסה לבצע רפורמות מרחיקות לכת בהרכב בית המשפט ובדרך בחירת השופטים.

פרידמן התבטא אז כי "כל פעולה נורמלית הופכת להיות נושא לחוות דעת משפטית, ובג"ץ מתקשה להבחין בין נושאים שבתחומו לנושאים שאינם מעניינו". נראה כי פרידמן הוא האדם היחיד המצליח להוציא במעט את הנשיא ברק משלוותו. בעבר הוא תיאר את פעולותיו במילים "המערב הפרוע, לחטוף ולפגוע".

"פרידמן היה והלך, אבל הפרידמניזם נשאר", חוזר ברק באוזניי על ביטוי שכבר השמיע בעבר. "כשגורמים הזויים בימין אומרים שבית המשפט הוא סניף של מרצ, איש לא לוקח זאת ברצינות כי כולם מבינים שזה לא כך. אבל כששר המשפטים אומר זאת, אז כבר אומרים, לצערי, שהוא בטח יודע מה הוא אומר. פרידמן מבין היטב בהרבה נושאים, אבל תפיסתו החוקתית נטועה בחשיבה המשפטית של שנות החמישים של המאה הקודמת".

כאשר אני שואל את ברק האם גם שרת המשפטים הנוכחית איילת שקד נגועה לדעתו ב"פרידמניזם" הוא לא משיב, אך מפתיע בהצהרה אחרת: "אני חושש מפני הפיכתנו למדינת עולם שלישי, כפי שכבר כתבתי בעבר. הרי מהו עולם שלישי? עולם שבו הכוח גובר על המשפט. זה יכול להיות כוח כספי כמו שוחד, או כוח שלטוני". האם הדמוקרטיה שלנו אינה חזקה דייה כדי למנוע 
את זה?

"אני חושב שהדמוקרטיה שלנו אינה חזקה. שורשיה אינם עמוקים. אני יכול למצוא לכך כמה הסברים: זו דמוקרטיה צעירה, שהצטברו בה אנשים מגלויות שונות שברובן לא היו דמוקרטיות, בין אם מאסיה, מצפון אפריקה או מהגוש הסובייטי. בעיה אחרת היא המצב הביטחוני. ישראל נמצאת במתח ביטחוני מיום הקמתה.

"תמיד אני אומר לחבריי האמריקנים שלהם יש את 11 בספטמבר, ולנו יש גם את עשרה בספטמבר וגם את שנים-עשר. טבעי שהעם רוצה ביטחון וגם מגיע לו, אבל כאשר אתה מבקש 100 אחוז ביטחון אינך יכול לקבל אותו אלא תמורת פגיעה בזכויות אדם. הדבר יוצר לחץ על הממשלה לנקוט צעדים הפוגעים בזכויות אלה מעבר לאיזון הנדרש. העם רוצה ביטחון ולא איזון".

גם בדמוקרטיה הגדולה, ארה"ב, הבינו אחרי 11 בספטמבר שצורכי הביטחון מחייבים ויתור על זכויות אדם ברמה מסוימת.

"גם אנחנו ויתרנו ברמה מסוימת על זכויות אדם, אבל יש לכך גבול. האמריקאים חצו את הגבול. באחד מפסקי הדין כתבתי שדמוקרטיה נלחמת בטרור כשיד אחת קשורה מאחורי גבה. היא איננה יכולה לנקוט אותם אמצעים שהטרור נוקט. מוטלות עליה מגבלות של זכויות אדם, של המשפט הבינלאומי, של סוגי נשק שניתן להפעיל.

"יחד עם זאת אני מאמין שמכיוון שהיא פועלת לפי החוק והערכים, היא היד החזקה וסופה שתגבר. אתה שואל לגבי האמריקנים? נכון, הם גרועים מאיתנו. הם דמוקרטים נהדרים בעתות שלום, אבל עלולים לאבד את המכנסיים במצב של מלחמה...זה קרה להם אחרי מלחמת העולם הראשונה בעניין הגבלות על חופש הביטוי, וזה קרה להם אחרי 11 בספטמבר בעניין העינויים".

ואכן, כמה מפּסיקות בית המשפט העליון בתקופת ברק בתחומי הלחימה בטרור שנויות במחלוקת עד היום. האיסור על קיום 'נוהל שכן' נתקל בביקורת מצד גורמים לא מעטים בציבור, שטענו כי בעיני בג"ץ חייהם של חיילי צה"ל חשובים פחות מכבוד האדם של הפלסטינים. ההאשמות הללו כואבות לברק עד היום, אך לא גורמות לו לחזור בו.

"בעניין נוהל שכן לא נטען בפנינו כלל כי הוא נועד להגן על חיילי צה"ל. לא זה היה הטיעון של המדינה", הוא אומר. בעבר התבטא ברק אחרי מתן פסיקה בעתירה נגד שב"כ: "אתם רוצים שאתיר לענות אסירים פלסטינים? אין בית משפט בעולם שיתיר זאת".

מושג מפתח שזכה להדגשה בתפיסתו המשפטית של ברק הוא ה"מידתיות", הנוגעת גם לשאלת היחס בין תוספת הביטחון המושגת כתוצאה מהפגיעה בזכויות אדם ובין הפגיעה עצמה. לדבריו, המידתיות היא תחום משפטי שפותח במאות פסקי דין בישראל ובאלפי פסקי דין בעולם.

"המקצוע שלי כשופט הוא למצוא את האיזון", הוא אומר. "זה לא שיקול של ימין ושמאל, מה העם רוצה או איך זה ישפיע על הבחירות הקרובות, אלא שיקול עדין במסגרת דיני המידתיות, המתחשבים בין השאר בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

"ישראל היא לא מדינה מושחתת"

לדעת נשיא בית המשפט העליון לשעבר, חולשתה של הדמוקרטיה הישראלית יוצרת צורך לחזקה מול המבקשים לפגוע בה. שאלתי אותו כיצד הגיב כאשר שמע את השר יריב לוין מכנה את השופטים בבית המשפט העליון "יצורים".

"לא שמעתי, ואני אומר לזכותו שלא אמר את הדברים. כך אין מדברים. האם יעלה על הדעת שאני אדבר על 'היצורים היושבים בכנסת'?! אני מכבד את הכנסת. בית המשפט בכל פסקי הדין, לרבות מתווה הגז, בא לשמור על סמכות הכנסת". גם לאמירתו של ח"כ מוטי יוגב כי "צריך לעלות על בית המשפט העליון עם די-9" הוא סלח, לאחר שיוגב התנצל.

נראה כי המערכת המשפטית שמה עצמה מעל הביקורת הציבורית, והרושם הוא שמי שמעז לעשות זאת זוכה לקיתונות של רותחין. למי מותר לבקר את בית המשפט?

"לכל אחד מותר, כמובן בתנאי שהביקורת תיאמר בצורה מכובדת. לדבר על די-9 זו לא ביקורת. הביקורת חיונית לבית המשפט יותר מלכל גוף אחר. השופטים זקוקים לביקורת, שכן אין בית משפט שישפוט את השופטים. לכן השופטים הם אלה שיזמו את מוסד ה'אומבודסמן' לשופטים".

פרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל והעדויות שהופיעו בתקשורת המאתגרות את פסיקת השופטים, לא תרמו לתחושת האמינות כלפי בית המשפט. אני שואל את ברק אם הוא מודאג מסקר שפורסם לאחרונה, שעל פיו ל-38 אחוזים מהציבור אין אמון במערכת המשפט.

"אינני סוציולוג או מנתח דעת קהל, ואין לי מושג אם האחוז גבוה או נמוך. ככל שאני יודע, גם לפי סקר זה בית המשפט זוכה לאמון גבוה יותר מזה שהציבור רוחש לכנסת, לממשלה או למפלגות, וזאת למרות הביקורת החמורה על בית המשפט. מה שמדאיג אותי הוא ההתקפות המשתלחות, החורגות מגדר ביקורת, המגיעות מצד אנשים בצומתי שלטון מרכזיים".

אם אכן ישונה הרכב בית המשפט, מה יהיה על המהפכה החוקתית?

"את המהפכה החוקתית לא אני עשיתי אלא הכנסת. אם הכנסת לא מרוצה מהדרך שבה בית המשפט העליון מממש אותה, היא יכולה בתנאים מסוימים לשנותה. אין כאן כל עניין אישי. אין חוק עוקף בג"ץ, יש חוק עוקף דמוקרטיה. אם לא נגן על הדמוקרטיה, היא לא תגן עלינו".

אבל היא נקראת על שמך...

"הלוואי שזה היה נכון, הייתי מאוד גאה על כך, אבל זה לא נכון. היינו תשעה שופטים בבג"ץ הראשון שפסק על פיה (בעניין בנק המזרחי, מ"ט). בראש ההרכב ישב הנשיא שמגר. הוא כתב ראשון, ואני - שזה עתה מוניתי לנשיא בית המשפט העליון - אחריו. כל השופטים קבעו את עמדתם. קבענו כי חקיקה של הכנסת שנוגדת את חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אינה חוקתית, וניתן להכריז על בטלותה".

כשאני שואל את ברק אם יש פסקי דין שהוא מתחרט עליהם, הוא אינו מהסס. "ודאי שיש. לעתים אני מצטער על פסק דין שנתתי, אך לא יכולתי לנהוג אחרת כי החוק לא אפשר זאת. יש גם החלטות שהיו נכונות לשעתן, ועתה אינן ריאליות. יש גם החלטות שאני חושב שטעיתי בהן". כשאני מבקש דוגמה להחלטה כזו, הוא אומר שאין צורך.

נשיא מדינה וראש ממשלה לשעבר יושבים בכלא, לא מעט שרים נידונו למאסר, וחשדות נגד בכירים צצים ועולים באורח קבע. האם אנחנו מדינה מושחתת?

"אינני חושב שאנו מדינה מושחתת. צריך לשמור על פרופורציות. יש משהו חיובי בכך שהשלטון אינו מעל החוק, אבל השלילי הוא בכך שאותם אנשים עברו על החוק".

ישראל היא מדינה גזענית?

"המדינה איננה גזענית, אבל יש אצלנו אנשים שהם גזענים בכמות מדאיגה. זו איננה תכונה יהודית. כפי שאמרתי, שורשי הדמוקרטיה שלנו אינם עמוקים, וכך יכול אדם לומר במלל אחד בלי להרגיש כל סתירה פנימית: 'אני בעד זכויות אדם, אבל צריך לגרש את הערבים מישראל'. זו הבעיה".

אומרים שלאחר פרישתך בית המשפט העליון איבד מזוהרו, אני מעיר. ברק מתנגד לקביעה הזו. "יש לנו שופטים מצוינים", הוא אומר. שאלתי אותו למי משופטי בית המשפט העליון הוא מתגעגע. הוא מונה את שמותיהם של צבי ברנזון, ידידו מישאל חשין, יואל זוסמן, ו"הגדול מכולם" - שמעון אגרנט.

מאז פרש מתפקידו הספיק אהרן ברק לכתוב שני ספרים ועשרים מאמרים, ובימים אלה הוא עסוק בכתיבת הספר השלישי שיעסוק במחקר תיאורטי והשוואתי בנושא חוקי היסוד וזכויות האדם. הוא מרצה באוניברסיטת ייל ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. הוא כבר אינו יושב בבית המשפט אבל רוחו שורה שם, יאמרו הכול. כשאני שואל אותו על כך הוא מושך בכתפיו ואומר: "לפחות אני לא נמצא כל שני וחמישי בעיתון, ועל כך אני שמח"

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/773/021.html?hp=1&cat=402&loc=1

תגוביות:

1.אהרון ברק גרם לישראל את הנזק הגדול ביותר שנגרם למדינה אי פעם. שום אוייב אחר מבית או מחוץ לא גרם לישראל נזק יותר גדול מזה שהביא עלינו האיש הזה. האקטיביזם השיפוטי הוא טרור רצחני שתוצאותיו הישירות הן אבדן חיי חפים מפשע והרס איכות החיים של עשרות אלפים!!! בית המשפט העליון הפך את עצמו לדיקטטורה של חונטה אליטיסטית בעלת גוון פוליטי שמאלני ופוסט ציוני. כדי לשנות זאת מהיסוד נדרש רוב ימני גדול בכנסת שלצערנו כרגע לא קיים. בכל סקר אמיתי ובלתי משוחד, אהרון ברק הוא שנוא נפשם של רוב הישראלים!!!

2.ברק הוביל את בית משפט עליון לשכתוב של חוקים במדינה שבה אין חוקה ואכן הוא סניף מר"צ שרץ. במדינה מתוקנת בשביל לעתור לבית משפט עליון צריך לעבור שתי ערכאות. במדינת היהודים מייצרים שמאלנים וערבים עתירות ישירות. ככה זה אחרי 2000 שנות גלות בהן הגוי היה ריבון וליהודי נשאר הדיין בבית כנסת. לא הפנימו שאנו בארצנו.

3.נהפוך למדינת עולם שלישי אם נתיר לערבים נוספים להגיע למדינת ישראל במקום לבצע חילופי שטחים על יושביהם ולספח אלינו שטחים זהים מההתנחלויות. המשולש מיותר בתוך שטח ישראל.

4.ברק עשה למערכת המשפט מה שפרס עשה למדינה. נזק בלתי הפיך. צמד אנשים מיותרים, שהיה טוב אילולא לא היו בכלל.

5.כל דבריו של ברק אינן אלא זריית חול ערמומית בעיני הכתב והקוראים. הוא לא עונה על שום טענה אלא ממשיך בשלו לטעון שזה תפקידו של בג"צ לבטל חוקים ולמשול. חוצפה, להג, ברבור חסר משמעות, ויחס משפיל לשומעים אותם. הוא רואה בציבור ובפוליטיקאים צבר של רפי שכל ורואה בעצמו גאון. הוא לא גאון ואף לא איש חכם כלל. הוא כסיל שגרם לשבר הנוראי במדינה היהודית ומייצר את ביטולה באמצעות פסיקות של החונטה וההפיכה המשפטית שלו. הוא לא חש כל צורך להתגונן או לנמק את עמדות החונטה הזו. והטענה שהסקר מראה ש - 60% תומכים בבג"צ הזוייה. את הסקר הזה מבצע המכון הפרטי הישראלי לדמוקרטיה של ברנרד מרכוס האמריקני במימון זר, ואי אפשר כלל לסמוך על תוצאות סקריו כיוון שיש מאחוריהם אג'נדה ברורה. לבג"צ אין תמיכה של 60% בציבור לאור כמות הביקורת והסלידה הציבורית מהמוסד הזה כפי שהוא מתנהל בשלושים השנים האחרונות. צריך לקרוא את דבריו של פרופ' מאוטנר על מנת להבין זאת היטב. הציבור רוצה שינוי!



#43,ינאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.05.16 בשעה 16:15
בתגובה להודעה #0
נאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו

נאום המחלוקת של פרופ' אהרן ברק, שעורר דיון ציבורי סוער בשבוע שעבר, הוא ה"אני מאמין" של נשיא העליון בדימוס בשאלה כיצד ישראל יכולה לשמור על יהדותה - וגם על זכויות כל אזרחיה. "אני חושב שאנו יכולים להשיג את השניים", הוא אומר, אך לא על ידי שימוש באמצעים לא דמוקרטיים. "הארץ" מביא את דברי ברק, בתרגום לעברית

"אי אפשר לדבר על זכויות האדם מבלי לעמוד על שתי נקודות. האחת, מצב זכויות האדם בשטחים התפוסים (occupied territories). למהפיכה החוקתית בישראל אין השפעה ישירה על כך, זאת משום שיישום חוקי היסוד בהקשר לתושבים בשטחים התפוסים הוא בעייתי וטרם התקבלה החלטה סופית בעניין זה.

אולם אני סבור שיש לכך השפעה עקיפה. אוכל לדבר בשמי שלי. מוניתי לבית המשפט ב-1978, כלומר אחרי מלחמת ששת הימים. כתבתי במשך עשרים ושמונה שנות שיפוט פסקי דין רבים בעניינים הנוגעים לשטחים התפוסים. אני זוכר כיצד ראיתי שאלות אלה.

בשנים הראשונות, תפישתי את הדין ואת זכויות האדם היתה מנקודת המבט של המשפט המינהלי. השאלה היתה מהו היקף הסמכות של המפקד הצבאי שנכנס לנעליו של הריבון.

עד כמה שזכויות האדם הגבילו את היקף הסמכות, זו היתה נגזרת מסמכות השלטון. כך, למשל, במעצר מינהלי, השאלה היתה היקף הסמכות של המפקד הצבאי לפי סעיף זה או אחר, ופסק הדין נפתח בדיון על הסמכות המינהלית. זה היה הנרטיב השולט אז.

אט אט - ובמקרה שלי תוך לימוד חוזר של הסוגיות הללו, ומתוך הבנה טובה יותר של תפקיד המשפט הבינלאומי בדבר זכויות האדם והמשפט הבינלאומי ההומניטרי - חל שינוי בנקודת המבט: אם בתחילה התמקד הדיבור בסמכות המפקד הצבאי, יותר ויותר עבר מוקד השיחה לשאלות של זכויות האדם באזור.

שינוי זה מקביל במידת מה לשינוי שחל בישראל - המעבר משאלות של סמכות לשאלות של זכויות. שינוי זה במבנה המחשבתי על זכויות בישראל השפיע, כך נראה לי, על דרך מחשבתי, ועל פסיקתי בהקשר של השטחים התפוסים.

הנרטיב אינו עוד נרטיב של סמכות ותוצאתו, אלא הוא רחב יותר וכולל הן שאלות של סמכות והן שאלות של זכויות התושבים. וכאשר אני אומר תושבים, איני מתכוון רק לתושבים הערבים אלא גם לתושבים היהודים.

באחד מפסקי הדין ציינתי כי גם אם אלו הם מפירי חוק, הם אינם מחוץ לחוק (outlaws). זו הדרך בה בחרתי להגן על עמדתנו, ובכך להגיב על פסיקתו של בית הדין הבינלאומי בהאג.

כאשר חושבים על זכויות האדם בישראל יש כמובן לחשוב על זכויות האדם באזור התפוס. אתם יודעים טוב ממני מה קורה שם. הפתרון אינו בפסיקתו של בית המשפט העליון, ויש לקוות שהוא יימצא בהקדם האפשרי.

הבעיה האחרת היא זכויות האדם של המיעוט הערבי בישראל. איננו יכולים לדבר על זכויות האדם במדינה בלא לדבר עליהן. אני חושב כי אם תשאלו ישראלי אם הוא מצדד בשוויון לערבים, הוא ייאמר שכן, כמובן. ואם תשאלו אותו האם אתה בעד גירוש הערבים, הוא יגיד שכן, כמובן - והוא לא ירגיש שיש סתירה בין אמירות אלה.

אני מאמין שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות בתחום זה. מצד אחד, ההכרה בכך שזוהי מדינה שערכיה יסודיים ודמוקרטים. אינני מוכן ואינני רוצה לוותר עליהם. אני מאמין בהם. בגללם באתי לכאן, ולא נשארתי בארצות הברית או במקום אחר. אני רואה במדינה מדינה שהיא בעלת ערכים יהודים ודמוקרטים. מצד שני אני מאמין שזוהי מדינת כל אזרחיה.

אני סבור שהערבים כאן, ככל אזרחים אחרים, זכאים לשוויון. באחד מפסקי הדין תיארתי זאת באומרי שליהודים יש מפתח מיוחד כדי להיכנס למדינה הזאת. זהו חוק השבות. אבל ברגע שאנו בבית, כאן במדינה, כולנו שווים.

יש עוד הרבה מה לעשות כדי להגיע לשוויון זה. עדיין לא בנינו כיאות את היחסים בין יהדותה של המדינה לבין העובדה שזו מדינת כל אזרחיה. יש הרבה מה לעשות, ואני מאמין שניתן לעשות זאת. אני אחד מאלה שלא רואים כאן סתירה מהותית, ואיני חושב ששני הדברים מוציאים אחד את השני.

אני חושב שאנו יכולים להשיג את השניים, והדרך לטפל בבעיית האוכלוסייה אינה בהטלת מגבלות מלאכותיות או בלתי דמוקרטיות, תוך הפרת זכויות האדם. במטרה לפתור את הבעיה עלינו למצוא את הדרכים הנכונות לעשות כן, למצוא את הדרכים הנכונות כדי לשמור על יהדותה של המדינה, את ערכיה היהודים והדמוקרטים, וכך שכל ערבי יוכל להרגיש במדינה כאזרח בעל זכויות מלאות.

שכן, אם לא נמצא את הדרך לחיות בשלום עם שכנינו ועם המיעוט הערבי בארץ הזאת, לא נמצא דרך לחיות בשלום עם עצמנו".

פרופ' ברק נשא את הנאום באירוע לכבוד פרופ' הרמן שוורץ במלאת 25 שנים למפעל המלגות לחינוך משפטי לזכויות אדם במכללת וושינגטון למשפטים שבאוניברסיטה האמריקנית, ובתמיכת הקרן החדשה לישראל.

"חוקה שתהא טובה יותר"

בנאום שנשא בשבוע שעבר דן פרופ' אהרן ברק במפעל חוקי היסוד ובצורך לכונן חוקה חדשה בישראל על מנת להמשיך בהתפתחות שחלה בתחום זכויות האדם במדינה. את עשרים וחמש השנים האחרונות לזכויות האדם בישראל חילק לשניים: התקופה הראשונה עמדה בסימן המגילה המפוארת של זכויות אדם הלכתיות שפתחו בתי המשפט בישראל (ובראשם בית המשפט העליון) מאז קום המדינה, אשר הכירו בחופש הביטוי, העיסוק, השוויון ושאר זכויות האדם. בתקופה זו, אמר פרופ' ברק, היוותה ההלכה הפסוקה את המקור העיקרי של זכויות האדם בישראל. בהיות מקורן של זכויות אלה בהלכה הפסוקה, בהתנגשותן עם חוק של הכנסת - יד החוק היתה על העליונה.

תקופה זו הסתיימה ב-1992 עם חקיקתם של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. אז ניתן לחלק מזכויות האדם ההלכתיות מעמד חוקתי, והן מצויות עתה ברמה שמעל לחוק הרגיל. חוק הפוגע בהן הוא חוקתי רק אם הוא מקיים את הדרישות של חוקי היסוד. בהתנגשות בין חוקי היסוד לחוק רגיל שאינו מקיים את הוראות חוקי היסוד - יד הזכות על העליונה.

במסגרת המבנה החוקתי החדש הזה, עמד פרופ' ברק בנאומו על מספר שאלות. ראשית, הוא הדגיש את הצורך לפתח תיאוריה פרשנית ראויה לחוקה: אין מפרשים חוקה כפי שמפרשים חוק רגיל. שנית, הוא ציין כי לדעתו בקביעת היקפה של הזכות החוקתית יש להתחשב ברציונל המונח ביסודה ולא בשיקולים שהם חיצוניים לזכות; שלישית, הוא ציין כי עיקר הפסיקה של בית המשפט העליון עסקה בפרשנותה של הזכות לכבוד האדם, ממנה נגזרו חופש הביטוי והשוויון.

פרופ' ברק הדגיש כי יש מקום לפתח גם את הזכויות האחרות, ובעיקר את הזכות לחירות; רביעית, ברק ציין כי יש לפתח את רעיון האיזון - איזון בין האינטרס הציבורי לזכות הפרט (רעיון העומד גם במרכז ספרו החדש על המידתיות).

במסגרת זו ניתן לאמץ לדעתו את ההלכות השיפוטיות שפותחו לפני השינויים מ-1992, תוך התאמתן למבנה החוקתי החדש. חמישית, אף שהתפתחות זכויות האדם בישראל מרשימה - יש מקום לסיים את מפעל חוקי היסוד ולקבוע חוקה חדשה לישראל - חוקה שתהא טובה יותר מהחוקה הקיימת.

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1268599?=&ts=_1462367492658




#44,יהזיכרון הסלקטיבי של אהרן ברק / עקיבא ביגמן / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.05.16 בשעה 17:16
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.05.16 בשעה 17:36 בברכה, ליה
 
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק התראיין ל'מקור ראשון', והציג גרסאות חדשות לכמה אירועים בהם היה מעורב, בניגוד לעובדות ולעדויות הידועות. המהפכה השיפוטית: שלב השכתובים

הראיון שהעניק הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון הפרופ' אהרן ברק למיכאל טוכפלד ב'מקור ראשון' נראה אולי משעמם ושגרתי, אבל יש בו רובד דרמטי. ברק ממעט להתראיין, ואולי דווקא משום כך, לצד הסיסמאות השיפוטיות הרגילות, הוא מגלה בלי משים יותר מטפח בכל הנוגע להשקפתו על אירועים משפטיים, אנשים, וסדרי שלטון ראויים.

אומר זאת מראש: הדברים מדאיגים. כמעט כל הקביעות העובדתיות שמספק ברק לפי תומו, אינן עומדות במבחן האמת והביקורת, ובחלק מהמקרים הוא אף סותר במפורש דברים שהוא עצמו עשה או אמר בפומבי.

ברק מייצר בראיון גירסה אלטרנטיבית להיסטוריה, המטאטאת מתחת לשטיח המהפכה החוקתית מערכה מלוכלכת של הטעיה, פוליטיקה, כיפופי ידיים והשתקה.

במאמר זה אמנה לכך שבע דוגמאות.

1.מדוע לא מונתה רות גביזון?

בשנת 2005 עלתה מועמדותה של פרופסור רות גביזון, משפטנית בעלת שם, לכהונה כשופטת בבית-המשפט העליון. גביזון, שהתנגדה למהפכה השיפוטית שהוביל ברק ואף פרסמה בנושא מספר מאמרים אקדמאיים ואחרים, נחשבה לאיום על המגמה שהוביל ברק, ועל כן הוא ומחנהו התנגדו למינויה בתוקף.

במהלך התקופה הסוערת התבטא ברק והסביר כי "יש לה אג'נדה ולכן אני מתנגד למינוי. ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית-המשפט העליון". ברק פירט: "לולא רות הייתה מעלה את דעותיה באשר לתפקיד בית-המשפט העליון, לא הייתי שואל את דעותיה והייתי מסכים למינוי שלה". כלומר: ההתנגדות למינויה נובעת מעמדותיה השמרניות. כך הבינו את הדברים פרשנים ומחברים מאז ועד היום.

אבל היום מספר ברק סיפור אחר. שימו לב:

כאשר אמרתי 'אג'נדה' לא התכוונתי לדעותיה. באותה תקופה היה לגביזון טור בעיתון גדול, שבו היא חזרה ותקפה את בית המשפט בשורה ארוכה של נושאים.

מה שאמרתי הוא שאדם שיש לו פעילות פובליציסטית שלמען הגשמתה הוא נאבק בזירה הציבורית על דעותיו, אינו יכול לעבור ישר מהפעילות הפובליציסטית לבית המשפט. לא הייתה לי מעולם כל בעיה עם הביקורת האקדמית שהשמיעה פרופ' גביזון … מבחינתי, לו הייתה נוטשת את פעילותה הפובליציסטית ושומרת על שתיקה במשך זמן מסוים, לא הייתה לי כל בעיה לקבל אותה לבית-המשפט העליון.

זו הגרסה החדשה: לא דעותיה של גביזון היו הבעיה, ואפילו לא העובדה שהיא "העלתה" אותן בבמות אקדמיות. הבעיה הייתה הפעילות הפובליציסטית שלה. כתיבת טור ב"עיתון גדול". והפתרון לבעיה, לפי הרביזיה האחרונה, לא היה מניעת המינוי, אלא תקופת צינון.

מעניין, אלא שבגרסה החדשה יש מספר שגיאות עובדתיות. כפי שגביזון פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה, מעולם לא הציעו לה את האפשרות של תקופת הצינון. "גם לי, כמו למראיין, לא זכור שזה מה שנאמר אז", כתבה, והוסיפה: "לא זכור לי … שמישהו יעץ לי "להצטנן" (לא בטוח שהייתי נענית). ידוע שהזכרון לעתים מתעתע".

אבל להצטנן ממה? מהו אותו "טור בעיתון גדול"? לברק הפתרונים. גביזון כתבה בציניות: "לא זכור לי שהיה לי טור בעיתון". ואמנם, במאגר בית אריאלה מופיעים רק כ-15 מאמרים שלה בעיתונות היומית בעשור שקדם למינוי, ורק חלק קטן מהם עוסק בתפקידו של בית-המשפט העליון. התמונה דומה גם ברשימה מפורטת יותר שמופיעה באתר של גביזון עצמה.

לא רק שלא היה לה טור בעיתון, למעשה בשנים הסמוכות למינוי, 2005-2003, ניכרת האטה במספר הטורים שלה ובעיסוקה בבית-המשפט העליון. כך שניתן לומר שלקראת המינוי היא בהחלט "נטשה את פעילותה הפובלציסטית ושמרה על שתיקה במשך זמן מסוים".

תגובת ברק:

שנינו איננו צעירים והזיכרון עשוי לבגוד בנו. למיטב זכרוני והכרתי הדברים היו כפי שאמרתי בכתבה. כך גם נהגתי אז במקרים דומים. יש לי עמדה לגבי האינטלקטואל-הפובליציסט. הוא ברוך בעיני אך אינני סבור שהוא יכול לעבור במישרין לבית המשפט. זה ללא ספק מחיר כבד אך כדאי לשלמו.

2.מינוי אדמונד לוי

כחלק מהניסיון לייפות את הפוליטיקה של מערכת המשפט, משקיע ברק מאמצים רבים ביצירת תיאור ענייני ומקצועי שלה. במסגרת זאת הוא מתייחס לאמירה לפיה השופטים מתמנים בשיטת "חבר מביא חבר", וטוען שהוא נהג "להילחם" גם על מינוי שופטים שהוא חולק על דעתם. כדוגמה הוא מציין את השופט אדמונד לוי:

זה ממש לא כך, ואני שמח שניתנת לי הזדמנות לתקן זאת. האם אדמונד לוי או השופט גרוניס היו חברים שלי? מעולם לא הייתי בביתם והם לא היו אצלי. אני חשבתי שהם משפטנים מעולים ונלחמתי להביאם, ומשהובאו – אחים הם לי.

בהמשך הראיון הוא מרחיב:

אני – יחד עם שר המשפטים דאז מאיר שטרית – הייתי זה שפעל לצירופו של אדמונד לוי לבית המשפט העליון … הכרתי את השקפותיו הפוליטיות, שכן לפני שהתמנה לשופט היה סגן ראש עירייה מטעם הליכוד. זה לא הפריע לי כלל.

אלא שעל-פי פרסומים בתקשורת מאותה תקופה, האמת שונה לחלוטין: ברק התנגד נחרצות למינוי של לוי, והמינוי יצא לפועל רק בזכות מאמציו של שר המשפטים שטרית, שרקח "דיל" לפיו לוי ימונה בתמורה למינויה של איילה פרוקצ'יה, המקורבת לברק.

כך כתב גם דניאל פרידמן בספרו 'הארנק והחרב' (עמוד 186) וכך גם נודע לי מפי גורם המעורה בסוד העניינים שקיבל עדכונים שוטפים באותם ימים מעורך הדין שמואל סמואל שהלך לעולמו לפני כחודש, שהיה הנציג בוועדה למינוי שופטים שדחף למינויו של לוי.

תגובת ברק:

הכתבות באותם הזמנים לא היו נכונות. לא היה כל דיל.

3.מי יזם את הקמת נציבות הביקורת על השופטים

כחלק ממגמת ההלבנה של ברק, הוא מבקש לצייר את בית-המשפט כפתוח לביקורת ציבורית ושמח בה:

הביקורת חיונית לבית-המשפט יותר מלכל גוף אחר. השופטים זקוקים לביקורת, שכן אין בית-משפט שישפוט את השופטים. לכן השופטים הם אלה שיזמו את מוסד ה'אומבודסמן' לשופטים.

כך, לפי ברק, מרצונם הטוב ומכוח דאגתם הכנה לשקיפות ופלורליזם, יזמו השופטים בעצמם את הקמת נציבות תלונות הציבור על שופטים.

ושוב, הסיפור לא נכון.

מי שיזם את הקמת הנציבות הוא חבר הכנסת יוסף פריצקי מ'שינוי' בשנת 2000. כששומע פריצקי את דברי ברק, הוא מתקומם: "את הרעיון להקמת מוסד הנציבות – אני יזמתי והגשתי הצעת חוק פרטית בנדון. מי שמאוד תמך בכך היה דווקא הנשיא הקודם – מאיר שמגר שכתב לי מכתב על כך. אהרן ברק לא הביע דעה. מישאל חשין נפגש עמי והתנגד נחרצות לרעיון החוק".

לא רק שהשופטים לא יזמו את הקמת הנציבות, הם גם התנגדו וניהלו קמפיין נגד היוזמה. לפי פריצקי ברק לא נטל חלק בקמפיין, אך אחרים זוכרים את התנגדותו מאחורי הקלעים היטב. כך כותב למשל דניאל פרידמן בספרו 'הארנק והחרב': "ברק התנגד בתוקף להקמת מוסד כזה ושופטים בעליון פנו לחברי-כנסת ולתקשורת בניסיון למנוע את קידום החוק". כך גם זוכר גורם שהיה פעיל באותם שנים כנציג לשכת עורכי-הדין בכנסת: "ברק, בייניש וכל החבורה התנגדו, ניהלו קמפיין נגד החוק, הסתובבו בכנסת ולחצו על חברי-הכנסת".

לחצם של השופטים היה כה אפקטיבי עד שבשלב מסויים פריצקי אף שקל לוותר לחלוטין על היוזמה. אהרן ברק ושופטי העליון עשו כל שביכולתם כדי למנוע ביקורת ציבורית, כולל פעולה פוליטית מאחורי הקלעים ושימוש באמצעי התקשורת. רק לאחר שנבחרי הציבור כפו זאת עליהם נאלצו השופטים לקבל את הגזירה.

בתגובתו מתאר ברק השתלשלות שונה, אך גם מודה בפה מלא כי השופטים היו מעורבים באופן מסיבי בהליכי החקיקה בנושא, בניגוד לנורמות המקובלות בעולם המערבי:

הרעיון של נציב קבילות לשופטים היה רעיון שלנו. הוא הועלה לראשונה על ידי השופט לינדנשטראוס שהיה נשיא בית-המשפט המחוזי וחבר ועד השופטים. הכנו הצעה שלפיה היא תעוגן בהסדרים פנימיים ולאור הניסיון שיצטבר נוכל לנסח את החקיקה. הפעילות שלנו נודעה לח"כ פריצקי והוא ניסח על-פיה הצעת חוק בעוד שאנו סברנו על הליכה זהירה יותר. ניסינו לשכנע אותו אך ללא הצלחה. לגוף הענין בכל הליכי הכנסת תמכנו בהצעה.

4.מה הייתה תשובת המדינה בבג"ץ 'נוהל שכן'?

בראיון הודף ברק את הטענות שפסיקות בית המשפט בנושאי המלחמה בטרור סיכנו את בטחון המדינה: "בעניין נוהל שכן לא נטען בפנינו כלל כי הוא נועד להגן על חיילי צה"ל. לא זה היה הטיעון של המדינה".

הקורא תמה, איזו חלופה יכולה להיות? מדוע שצה"ל ירצה להשתמש בנוהל שכן אם לא כדי לחסוך בחיי אדם? בכל אופן את תשובת המדינה האמיתית קל לאתר. נחשו מה? ברק שוב מטעה:

בהקשר זה הודגש, כי המדובר במצבים שבהם הסתייעות בתושב פלסטיני מאפשרת לחיילי צה"ל להימנע מביצוע פעולה צבאית, אשר תוצאתה עלולה להיות פגיעה רבה יותר באזרחים ובחיילים.

ברק, כמובן מכיר את הטקסט הזה היטב, שהרי הוא ציטט אותו בעצמו בפסק–הדין שחיבר:

הם הדגישו כי הסתייעות זו נעשית במצבים שבהם הסיוע יאפשר להימנע מפעולה צבאית העלולה לפגוע יותר בתושבים המקומיים, בחיילים וברכוש.

תגובת ברק:

אני כעת בחו"ל ופסק הדין אינו עומד לרשותי. למיטב זכרוני הטיעון לא עסק כלל בביטחון החיילים.

5.האם טען אהרן ברק ש"הכל שפיט"?

עוד מיתוס שברק מנסה לקעקע הוא קביעתו הידועה כי "הכל שפיט". בראיון הוא מכחיש זאת:

לא הכל שפיט, אבל מספר העניינים הבלתי-שפיטים צריך להיות קטן. המשפט המדויק שאמרתי הוא 'המשפט בכל, אבל המשפט אינו הכל'. יש ערכי מוסר ודת נוספים, אבל המשפט נוקט עמדה לגבי כל פעולה אנושית וקובע אם היא מותרת או אסורה.

אמירות אלו אינן חדשות. מאז פרישתו מבית המשפט העליון מנסה ברק לעצב נרטיב חדש בנושא וכבר עשה כן בכמה הזדמנויות. ב-2012 אף אמר בערוץ הכנסת: "אני לא חושב שהכל שפיט. אני לא חושב ככה. אף פעם לא אמרתי את זה. אני לא מבין את זה".

לא אמר? לא מבין?

ובכן, "אם אתה שואל אותי אני חושב שהכל שפיט", אמר בראיון ל'הארץ' בשנת 2008 בו הוא מנה שורה ארוכה של נושאים "שפיטים" בענייני ביטחון ואחרים. כך גם קודם לכן, למשל בהרצאה שנשא בשנת 2001: "למשפט אין גבולות. מלוא כל הארץ במשפט. בכל משפט. כל התנהגות אנושית היא נשוא למשפט. אין תחום בו אין משפט … למשפט אין גבולות".

אז איך ברק מסביר את הסתירה?

הוא מנסה להתנער מן הטענה "הכל שפיט" בכך שהוא מבחין בין המישור הנורמטיבי שבו הכל שפיט למישור המוסדי, שבו לא הכל שפיט. דהיינו, כל דבר שפיט מבחינה נורמטיבית, אבל לא חייבים לשפוט אותו מבחינה מוסדית.

אבל זהו זלזול באינטליגנציה, משום שהשאלה היא היכן עובר הגבול, וברק עצמו מעביר אותו בכך שאם מדובר בסוגיות שבעיני השופטים הן שוליות, אזי הם יוותרו על שפיטתן המוסדית. כפי שאמר בראיון לערוץ הכנסת: "נורמה מסוימת הופרה, יחד עם זאת אתה בא ואומר: שמע, זה לא כל כך נורא". דהיינו, השופטים מחליטים, תחת השפיטות האבסולוטית הנורמטיבית, מה הם ישפטו מבחינה מוסדית. והמשמעות אם כן היא שבהחלט "הכל שפיט"! או אם נדייק: "הכל בגי"צ".

תגובת ברק:

לא חל כל שינוי בעמדתי. "בכל משפט" פירושו שלמשפט עמדה בכל יחס בין בני אדם. זוהי השפיטות הנורמטיבית. שאלת "הכל שפיט" עוסקת בסוגיה אחרת והיא השפיטות המוסדית.

6.איכות השופטים בארה"ב

במסגרת הדיון על שיטת מינוי השופטים, מסביר ברק כי לשיטת המינוי האמריקנית – במסגרתה הנשיא והקונגרס ממנים את שופטי העליון – יש מגרעות רבות שפוגעות ברמתו של בית-המשפט. "בצורה זו נמנע ממשפטנים שהם משכמם ומעלה להתמנות לבית-המשפט העליון", הוא אמר והבהיר כי "זה יהיה אסון למדינת ישראל אם נלך בעקבות האמריקנים".

כאן אנו תמהים על הקשר של הטענה למציאות. על מה בדיוק מדבר ברק? האם באמת בית-המשפט העליון האמריקני מאויש במשפטנים בינוניים? האם אין שם שופטים "משכמם ומעלה"? עיון בהרכבו הנוכחי מגלה שכולם בוגרים של אוניברסיטאות העילית האמריקניות, חלקם שימשו פרופסורים בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו, ערכו כתבי-עת, פרסמו ספרים ועסקו במגוון עיסוקים משפטיים.

כל אלו נכנסו לתפקידם באמצעות מערכת מינוי פוליטית לעילא. אם כבר, הניסיון האמריקני היא המחשה נהדרת לכך שנבחרי ציבור הנוטלים אחריות על מדיניות כלכלית, פיקוד צבאי וניהוג מדיניות חוץ יכולים גם להצליח גם במינוי שופטים.

תגובת ברק:

שיטת מינוי השופטים באמריקה היא גרועה. היא מונעת ממשפטנים מצוינים את הסיכוי להתמנות.

אם כבר במינוי שופטים עסקינן, מיתוס נוסף שמופץ על ידי ברק ומחנהו, הוא ששיטת המינוי הישראלית – שאין לה אח ורע באף אחת ממדינות העולם – נחשבת לטובה בעולם.

ברק הסביר כי "שיטות-המשפט האירופאיות אינן מרוצות מהאופי הפוליטי של מינוי השופטים לבתי-המשפט החוקתיים", ולפיכך "רבים מסתכלים על השיטה שלנו בקנאה". אך לדברים אלו לא הובאו כל אסמכתאות.

פרופ' גדעון ספיר בספרו "המהפכה החוקתית בישראל: עבר, הווה ועתיד" התחקה אחר מקורות המיתוס, וגילה אנקדוטה משעשעת: בדו"ח וועדת זמיר שעסקה בשיטת מינוי השופטים נקבע על-פי הסיסמאות המקובלות כי השיטה זוכה "להערכה רבה גם מחוץ לישראל", וכי "היא אחת השיטות הטובות ביותר בעולם למינוי שופטים".

מה הראיות?

הפניות לספרו של אחד מחברי הוועדה, פרופ' אמנון רובינשטיין, שבמהדורות הראשונות מופיע ללא אסמכתא ובמהדורות המאוחרות יותר מפנה, לא תאמינו – לדו"ח וועדת זמיר עצמה. במילים אחרות, שיטת המינוי הישראלית היא הטובה בעולם כי ככה אמרו שופטי ישראל שחושבים שהיא הטובה בעולם. מ.ש.ל.

7.האם חברי הכנסת שחוקקו את חוקי היסוד ידעו שהם מייצרים מהפכה חוקתית?

הביקורת העיקרית כלפי אהרן ברק נוגעת לאופן שבו הוביל את "המהפכה השיפוטית". לטענתו, "הם הבינו היטב מה הם מחוקקים … הרעיון של ביקורת שיפוטית על החקיקה נפוץ בכל העולם, והוא עמד גם לנגד עיני הכנסת". בהמשך הראיון הוא קובע: " את המהפכה החוקתית לא אני עשיתי אלא הכנסת".

אך מגוון ראיות מתקופת החוק מלמדות ההיפך. פרופ' גדעון ספיר בספרו "המהפכה החוקתית בישראל: עבר, הווה ועתיד" ליקט שלל ראיות המוכיחות שחברי הכנסת, עיתונאים ואפילו משפטנים לא הבינו את חוקי היסוד הללו כ"מהפכה חוקתית" וכמסירת סמכות לביטול חוקים לידי בית-המשפט העליון.

נפתח בנוכחות המזערית של חברי-הכנסת במליאה באותה הצבעה. 'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו' נחקק בנוכחות 53 חברים כנסת; 'חוק יסוד חופש העיסוק' נחקק במליאה כמעט ריקה – 23 נוכחים בלבד.

מעבר לכך, בעת ההצבעה על החוק, הוא הוצג ככזה שלא מכיל שום אלמנט מהפכני. כך אמר מי שהיה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, באותם ימים, חבר הכנסת אוריאל לין, בשעה שהציג את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לפני הכנסת:

אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון… אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים… הכוח לא הועבר למערכת בתי המשפט. הכוח נשאר בבית הזה.

מכיוון שכך הוצג החוק בפני חברי הכנסת, לאחר שהתברר האופן בו בית-המשפט פירש את החוק והרחיב אותו, רבים חשו מרומים. חיים רמון, שהיה יו"ר סיעת העבודה בזמנו, הודה בדיעבד כי המחוקקים לא חשבו "שתהא פרשנות כפי שבית-המשפט פירש אני קורא למהפכה החוקתית הזאת: מהפכה חוקתית באקראי, כי המחוקק לא התכוון לה".

מיכאל איתן, שהיה במליאה בעת חקיקת החוק מתאר זאת במונחים ציוריים יותר:

איש לא דיבר על כך שיש פה אסיפה מכוננת, איש לא דיבר על כך שמדובר במהפכה, ואיש לא אמר שמבצעים שינוי קונסטיטוציוני כלשהו. הצביעו. לאחר חודשים מספר מודיעים לעם ישראל: התחוללה מהפכה. נו, המהפכה הראשונה שנעשתה בלי שהציבור ידע עליה … כך בונים חוקה? למה היה צריך להטעות את חברי הכנסת?

אולי מי שחשו מרומים מכל היו חברי הכנסת הדתיים, שלאחר מסע שכנוע ארוך, חוקי היסוד עברו לבסוף בתמיכתם. בדיעבד רבים מהם התחרטו על כך עמוקות. כך למשל תיאר זאת אריה דרעי:

בכנסת הקודמת, בשעת לילה מאוד מאוד מאוחרת, חוקי יסוד שצריכים להתקבל במליאת הבית ‎120 חברי כנסת ‒ זה יום חג לדמוקרטיה שמעבירים חוקה ‒ בשעת לילה מאוחרת, תוך הטעיה מכוונת של הציבור הדתי והחרדי".

המפליא הוא שאפילו אהרן ברק עצמו מודה כי אף אחד חוץ ממנו לא הבין את מלא המשמעות של חוקי היסוד החדשים.

בראיון שנערך עם ברק בגיליון "עורך הדין", הוא אמר זאת במפורש: "במרץ 1992 יוצאים שני חוקי יסוד בדממה מוחלטת. מרץ חולף, אפריל, מאי ‒ וכלום, שום דבר, ואני קורא את שני חוקי-היסוד ואני אומר לעצמי: זו חוקתנו. ואז, בהרצאה קצרה שנתתי, דיברתי על מהפכה חוקתית".

בהזדמנות אחרת הודה ברק כי "המהפכה החוקתית התרחשה בשקט, כמעט בהחבא", ובמקום אחר הסכים כי ללא פסק-הדין שלו שקבע את היקפם וסמכותם של חוקי היסוד החדשים, לא היה משתנה דבר: "עד לפסק-הדין בעניין בנק המזרחי היה אפשר לטעון כי חוקי-היסוד בדבר זכויות האדם לא חוללו כל מהפכה חוקתית".

תגובת ברק:

חברי הכנסת ידעו היטב על מה הם מצביעים.

בימים אלה יראה אור ספר של אוריאל לין שמתאר בפירוט את ההליכים בכנסת.

http://mida.org.il/2016/05/04/%d7%94%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a1%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%9f-%d7%91%d7%a8%d7%a7/

תגוביות:

1.הבגידה של אהרון ברק בעם ישראל חמורה ביותר, מכיוון שנשיא בית המשפט העליון אמור לייצג רעיונית את החוק ואת הצדק ובלי להתבייש במורשת של עם ישראל. ברגע שברק ניצל את תפקידו לרעה לצורך קידום אג'נדה פוליטית פרטית הרי זו הפרת אמונים בצורה החמורה ביותר שיכולה להיות. זה שהיום הוא מנסה לשכתב את ההיסטוריה על מנת שיישאר ממנו איזה זכרון טוב לעתיד מעליב את האינטליגנציה שלנו ומראה שכנראה התככנות שלו גבוהה מהאינטליגנציה שלו.
הוא ייזכר לדראון עולם.

2.אהרון ברק הוא אדם טיפש. הוא חיבל באמון הציבור במערכת המשפט ושלל ממנה חלק גדול מהתשתית עליה היא ניצבת. אבל בדמוקרטיה התיקון מגיע, גם אם מתעכב. כל פילפולי הסבירות של ברק לא עוברים את מבחן האדם הסביר, וכך, אט אט נבנה הקונצנזוס להחזרת שלטון העם בכל שלושת הרשויות.

מאמר שלם בלי להזכיר שכספי השוחד של סימנס לחברת החשמל מממנים לאהרון ברק את כל המשפחה. האינטרנט לא שוכח שברק הגן על חתנו השופט דן כהן שמצא עצמו בכלא על שוחד.

ברק אולי זקן ושוכח, אבל אנחנו כותבים את ההיסטוריה.

3.כך בוחרים שופטים לבית המשפט העליון במדינות דמוקרטיות בעולם:

בארצות הברית ממונים השופטים הפדרליים על ידי הנשיא, ומינויים כפוף לאישור הסנאט. המועמדים עוברים שימוע מקיף בפני הסנאט, ובו ניתן לברר את דיעותיהם. זהו שימוע ציבורי פתוח, שבו ניתן לשאול כל שאלה ולברר את כישורי המועמדים ואת האידיאולוגיה המשפטית והפוליטית שלהם. באופן זה, ממונה בית המשפט על ידי הציבור, אך המינוי הוא לתקופה ארוכה (לכל החיים) ולכן בית המשפט אינו מחוייב פוליטית. שופטי מדינות הברית נבחרים לפי חוקיה הפנימיים של כל מדינה, לרוב בהצבעה רגילה בקלפי (כמו מועמדים לקונגרס, למשל).

בבריטניה מתמנים השופטים על ידי הלורד צ'נסלור, (Lord Chancellor), שהוא מינוי פוליטי של ראש הממשלה.

בשבדיה מתמנים השופטים על ידי הממשלה.

בבלגיה בקנדה ובנורבגיה ממנה המלך או נציגו את השופטים שבחרה הממשלה.

בצרפת מתמנים חברי הוועדה למינוי שופטים בידי הנשיא ושני ראשי בתי המחוקקים.

בגרמניה מתמנים מחצית משופטי בית המשפט העליון בידי הבונדסראט (הבית
העליון) ומחצית בידי ועדה הנבחרת על ידי הבונדסטאג (הבית התחתון).

ביפן מתמנים השופטים לבית המשפט העליון בידי הממשלה. מינויים עומד לאישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות לאחר המינוי.

בהולנד מתמנים השופטים בידי הממשלה מתוך קבוצת מועמדים שבחר הפרלמנט.

באוסטרליה מתמנים השופטים על ידי הממשלה תוך התייעצות עם התובע הכללי.

בחירת השופטים נתונה לסמכותם של נבחרי הציבור או לנציגיהם גם באורוגוואי, איטליה, אירלנד, באסטוניה, בארגנטינה, בבוליביה, בדנמרק, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בהונגריה, בוונצואלה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל ובמדינות נוספות.

אבל בישראל על פי חוק יסוד השפיטה, את השופטים החדשים בוחרת הוועדה לבחירת שופטים.

בוועדה יש לאנשי מערכת המשפט רוב על פני אנשי הרשות המחוקקת והמבצעת (חמישה אנשי מקצוע מול ארבעה חברים פוליטיים).

הרכב זה של הוועדה מבוסס על ההנחה שבתהליך מינוי שופט, לשופטים ולעורכי הדין כלים להערכת מקצועיותו של המועמד.

הביקורת על הליך בחירת השופטים נוגעת להרכב הוועדה.

הרכב השופטים המכהן בבית המשפט העליון אינו משקף את החברה הישראלית על כל הציבורים המרכיבים אותה, ואינו מתאים לבית משפט שעוסק בנושאים ערכיים, בעיקר מאז שהוא עוסק בביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.

בתגובה לביקורת מונתה בשנת 2000 ועדת בדיקה להליך של מינוי השופטים בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. הוועדה טענה כי שינוי של הרכב הוועדה יפגע באמון הציבור בשופטים. היא התנגדה ל"ייצוג" הציבור בבית המשפט, וטענה כי כיום אין בבית המשפט בעיית שיקוף של המגזר הדתי ויוצאי עדות המזרח.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=182480




#45,יהנשיאים מודאגים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.05.16 בשעה 10:34
בתגובה להודעה #0
ערב יום העצמאות ה־68 כינס "ידיעות אחרונות" לראיון את ארבעת נשיאי בית המשפט העליון בדימוס: מאיר שמגר, אהרן ברק, דורית ביניש ואשר גרוניס. ארבעתם משקיפים על מפעל חייהם - ומודאגים ממה שמתרחש סביבו.

"שר משפטים בא והולך, ומערכת המשפט יציבה ועומדת", אומר שמגר.

יש חשש לפגיעה בעצמאות בית המשפט?

ברק: "סגנון הביקורת הלך וגבר. הציבור מתחיל לחשוב שזה ישפיע, וזה מכרסם ביחס לבית המשפט ובאמון בו. ואם אין אמון של הציבור, אז היה כבר מישהו שאמר שזו התחלת הסוף של הדמוקרטיה".

החשש הוא שהציבור יחשוב שהושתקנו". הנשיא בדימוס ברק עם השרה שקד

ביניש: "זו שעה קשה למערכת המשפט. המגמה הנשמעת מפי פוליטיקאים שצריך בית משפט שיהיה 'משלנו', שלא יתערב - בהחלט מדאיגה. הרי כל מהות בית המשפט טמונה בעצמאותו, ביכולתו לתפקד, לשפוט בלי מורא".

גרוניס: "היו כמה התבטאויות נגד הרשות השופטת שחרגו מהמקובל, לא רק האמירה שיש לעלות על בית המשפט העליון עם דחפור די־9. אם זה יחמיר ויעצים, בהחלט עלולים לפגוע בדמוקרטיה".

כששרת המשפטים תוקפת את בית המשפט, אתם שואלים מי בעצם בעלי הברית בשמירה עליכם?

ברק: "האחראי מטעם המדינה שאמור להגן על בית המשפט זה שר המשפטים. כלפי בית המשפט הוא צריך לבקר מה שנדרש, ולהציע שינויים עם נשיא העליון; כלפי חוץ הוא צריך להגן על בית המשפט. הוא חומת המגן. החומה הזו התערערה היום".

ביניש: "המצב עכשיו מרחיק לכת. כבר מדברים על כך שאולי ימצאו שופטים אחרים 'מתאימים לנו', זורקים סיסמאות ריקות כמו 'שופט שמרן' או 'אקטיביסט'. הסיסמאות הללו משמשות כדי לכרסם במעמד בית המשפט".

ברק: "החשש הוא שהציבור יחשוב שהושתקנו. השופטים לא יפסקו אחרת בגלל מה ששרת המשפטים אומרת. אבל כשהיא אומרת 'סמכות ללא אחריות', יבואו אנשים שאינם מרוצים, ותמיד יש שלא מרוצים, ויגידו, 'רבותיי, תראו מה עושים לנו. זו סמכות ללא אחריות'. האמירה הזאת של 'סמכות ללא אחריות' היא הקשה ביותר ששמעתי על בית המשפט. השופט איננו צריך לרצות איש, אלא לקיים את שלטון החוק. אני דואג שהמערכת הפוליטית תחשוב שהיא יכולה להשתיק אותו".

מה לגבי הכוונה של הפוליטיקאים לשנות את שיטת בחירת השופטים?

ביניש: "הפוליטיקאים משפיעים ממילא, אבל עכשיו נדמה להם שהשופטים לא נוחים להם והם רוצים לשנות שוב את השיטה. זה לא מתקבל על הדעת. לא מחליפים שיטה אם לשר מסוים זה לא מתאים".

ראיתם את הסדרה "צל של אמת" שעסקה ברצח תאיר ראדה?

"לא", מפטיר שמגר. "לא ראיתי", אומר ברק. "שמעתי אבל לא ראיתי", מחדד גרוניס. ואילו ביניש מבהירה: "אני בכוונה לא ראיתי. הבעיה אינה הסרט. פרקליט המדינה שאמר שהתוכנית היא 'סכנה לדמוקרטיה' התכוון לכך שהוצאת המשפט לשיפוט בטלוויזיה הוא ערעור מוסדי. בית המשפט הוא היחיד שמתפקידו לקבוע אם אדם אשם או זכאי. ברור שמשפט לא יכול להיות מוכרע לפי לייקים בפייסבוק או באמצעות טוקבקים".

ברק: "במקום שיראו את התוכנית, שיקראו את פסק הדין של העליון, ואני משוכנע שאז הם ישתכנעו. לא פועלים לפי פסק דין של הציבור. לא עושים משאל דעת קהל מי חושב שהנאשם אשם או לא".

גרוניס: "אפשר כיום לשדר מאולם בית המשפט לכל עם ישראל את המשפט וכל אחד ילחץ על המקש - אשם או לא אשם. אנחנו רוצים להגיע לשם"?

בעקבות תחקיר "עובדה" על רחבעם זאבי, הושמעו קריאות נגד המפעל להנצחת שמו.

ברק: "זו סוגיה סבוכה שמתעוררת בחברות רבות שיש להן גיבורים, אבל כשבודקים מתברר שמי שהיה גיבור אז לא נתפס בהכרח כגיבור עכשיו. השאלה הזו מתעוררת עכשיו במלוא חומרתה בארה"ב. למשל, אחד הקולג'ים בייל הוא על שם אחד המייסדים שמתברר שהיו לו עבדים. מתעוררת השאלה אם צריך לשנות את השם. אני לא חושב. לא צריך לשכתב את ההיסטוריה. זה חלק מההיסטוריה שלהם. דוד המלך, תראי מה הוא עשה עם בת שבע. אז מה? אז אנחנו הולכים עכשיו לנפץ את דוד המלך? זו באמת סוגיה מורכבת וצריך לנהוג בה בזהירות רבה".

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4801052,00.html

https://youtu.be/3nD-JyOr0LU

תגוביות:

סימוכין:

1.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

2.כך הפך אהרון ברק את היועץ המשפטי לממשלה לסמכות שנותנת לממשלה הוראות

אהרון ברק הביא בסדרה של מהלכים לביסוסן של שתי הלכות שאין להן בסיס בחוק:
האחת היא שהממשלה חייבת לקבל את חוות-דעתו של היועמ”ש; השניה היא שהיועמ”ש רשאי לסרב לייצג את הממשלה בביהמ”ש, אם זו פעלה בניגוד לחוות-דעתו.

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#1

3.פרופ' אבי דיסקין: שופטי העליון ''בורים ועמי ארצות'' כמו גם אוליגרכים תאבי שלטון

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#10

4.שר המשפטים דניאל פרידמן: מערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן התארח באולפן הפטריוטים ואמר שמערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה. הפוליטיקאים חוששים מכך ויודעים שאם יצאו נגדה יהיה לזה מחיר

מערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה!

https://www.youtube.com/watch?v=Z8jZ02Y05hw

5.שפטל: בג''צ הוא גוף פוליטי שפועל בשדה המשפט כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות ויש לרסק זאת

מי שמנהל היום את המדינה זה לא הכנסת, זה לא הממשלה, זה 15 שופטי בג"צ שלא נתונים כמובן מכוח עצמאות המשפט לשום פיקוח כלשהו ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם וכך הם עושים, תוך יישום השקפתם הפוליטית, כי גם את זאת צריך לשוב ולזכור - בג"צ איננו בשום פנים ואופן בית משפט פוליטי. לא ולא! בג"צ הוא גוף פוליטי שפועל בשדה המשפט כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות. את זאת יש לזכור ואת זאת יש לרסק.

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GHDJGF&c41t4nzVQ=KL

6.הסוף לדיקטטורת בג''צ / ארז תדמור

התמיכה התקשורתית האדירה לה זכה ביהמ"ש העליון, ובעיקר נמיכות קומתם של נבחרי הציבור בשני העשורים האחרונים, העניקו לשופטינו אשליית ריבונות, שדינה, באיחור של 22 שנים, להתפוגג • במידה ו'יש עתיד' ו'התנועה' ינטרלו את יוזמת החקיקה המחודשת של חוק המסתננים, על הימין לגבות מהם מחיר פוליטי כבד ולהפוך את הסוגיה לנושא המרכזי על סדר היום

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#16

7.פרופ' סנג'רו: לפרקליטות מותר להדיח עדים? אדם מהישוב היה נכנס לכלא למשך שנים ארוכות!

צורמת מאוד הפרקטיקה של הדחה בחקירה, שנחשפה באחרונה תוך בירור שנערך על ידי נציבות הביקורת על התביעה.

פרקליט המדינה שי ניצן, יצא למלחמת חורמה נגד מינויה של ד"ר מאיה פורמן למנהלת היחידה לרפואה משפטית באבו כביר — מי שהגישה בתיק זדורוב חוות דעת מטעם ההגנה שהיתה מנוגדת לעמדת הפרקליטות — למנהלת היחידה לרפואה משפטית באבו כביר.

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#24

8.האם מרשה לעצמה הפרקליטות להטעות את הציבור בהסתמך על כך שהוא אינו נחשף לעובדות? / קרמניצר

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#28

9.יש לשים סכר לידו הרעה והפוגעת של בג''צ ולחוקק חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים

משמעות פסק הדין ההזוי של בג"צ בנושא המסתננים היא אחת ואין בלתה, שמדינת ישראל איננה יותר מדינה יהודית בזכות.

מדינת ישראל על פי החובה שכפה עליה בג"צ בפסיקתו, הופכת להיות מדינת כל מסתנניה.

לא מדינת כל יהודיה, אלא מדינת כל מסתנניה.

מהי אם כן התרופה נגד בג"צ?

התרופה צריכה להיות חוק יסוד שכותרתו תהיה "הגנת המדינה מפני מסתננים" ובג"צ עצמו פסק שמול חוק יסוד הוא עומד חסר אונים. הוא לא יכול לעשות כלום לחוק יסוד.

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#30

10.שי ניצן לא מפסיק לנפק עוד ועוד שקרים. יש לסלקו מתפקיד פרקליט המדינה / יואב יצחק

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#31

11.כן, לשבור! אי אפשר לקבל את מסגרת הכללים הבלתי חוקתיים שקבעו שופטי בג''צ במהלך השנים!

בית המשפט מוגן עד היום בזכות המחסום הפסיכולוגי של כבוד לשלטון החוק, אולם כשהוא משתמש באותו מחסום כדי לפגוע בשלטון החוק, לרשויות האחרות לא נותרת ברירה אלא לשבור את המחסום.

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#39

12.השופט הערבי ג'ובראן: קריאה לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות

הוא נשא את הדרשה בשכונת ואדי ג'וז. במהלך האירוע התייחס סלאח ל"כיבוש הישראלי", ואמר "הרגעים הכי יפים בגורלנו הם כשנפגוש את אלוהים כשהידים בשטחו של מסגד אל אקצא".

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#41

13.אהרון ברק מייצר בראיון גירסה אלטרנטיבית להיסטוריה, המטאטאת מתחת לשטיח המהפכה החוקתית מערכה מלוכלכת של הטעיה, פוליטיקה, כיפופי ידיים והשתקה.מיכאל איתן, שהיה במליאה בעת חקיקת החוק מתאר זאת במונחים ציוריים יותר:

איש לא דיבר על כך שיש פה אסיפה מכוננת, איש לא דיבר על כך שמדובר במהפכה, ואיש לא אמר שמבצעים שינוי קונסטיטוציוני כלשהו. הצביעו. לאחר חודשים מספר מודיעים לעם ישראל: התחוללה מהפכה. נו, המהפכה הראשונה שנעשתה בלי שהציבור ידע עליה … כך בונים חוקה? למה היה צריך להטעות את חברי הכנסת?

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml#44

14.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml

15.פרופ' פוזנר מבכירי המשפט העולמי: אהרן ברק שודד-ים והחוק בשבילו הוא רק טיוטה

''אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ו''החוק בשבילו הוא רק טיוטה". האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ... אהרן ברק. בביקורתו כותב עוד פוזנר: ''לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#4

16.בג''צ פועל נגד יהדותה של המדינה ובאופן לא חוקי מבטל חוקים של הכנסת כיוון שאין לו רשות לכך "ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, ברק 11 שנים ובייניש 6 שנים, יחד 17 שנים רצופות, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#9

17.בג''צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. האם שופטי בג"צ חושבים ברצינות שרגישותם לחרות גדולה יותר מזו של שופטי ארה"ב ואוסטרליה? הם רחוקים שנות אור מהם וחשוכים ביחס אליהם.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#11

18.כנסיית בג"ץ

בג"ץ תפס צד בוויכוח הפוליטי על דמות המדינה / פרופ' מנחם מאוטנר

"בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות", כתב מאוטנר במאמרו "המשפט הסמוי מן העין" (כתב עת "אלפיים", גיליון 16, 1998, עמ' 45

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#28

19.הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית היא שבישראל לא קיימים בלמים למערכת המשפט הביקורת של שקד על מערכת המשפט היא לא רק לגיטימית, אלא הכרחית כדי לשמור על איזונים ובלמים בין הרשויות. בארצות הברית, איש לא הרים גבה כשהתובע הכללי הטיח דברים זהים בבית המשפט העליון.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#30



#46,יבעולם משבחים את אוגנדה על קליטת פליטים אפריקאים, בעוד שאצלנו שופטי בג״צ חוסמים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.05.16 בשעה 17:54
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.05.16 בשעה 18:03 בברכה, ליה
 
Why Uganda is so good for refugees

13 May 2016 Last updated at 09:37 BST

According to a report by the United Nations High Commissioner for Refugees (UNHCR) Uganda is the best country for those seeking asylum.

The BBC's Catherine Byaruhanga has been to find out why.

http://www.bbc.com/news/world-africa-36284316




#47,יהפרקליטות פועלת להסתיר דו''ח שמוגדר כ''רעידת אדמה'' / רונן ברגמן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.05.16 בשעה 14:16
בתגובה להודעה #0
בשקט ובמחשכים מנסים בימים אלה גורמים רבי־עוצמה לקבור את אחד הדו"חות הקשים שנכתבו על מערכת שלטון החוק. נציבות הביקורת על הפרקליטות בדקה בשנה האחרונה את הקשרים בין המכון הלאומי לרפואה משפטית לבין הפרקליטות בתקופה שבה נוהל בידי יהודה היס. גורם פוליטי בכיר שקרא את טיוטת הדו"ח הגדיר אותו כ"רעידת אדמה". אלא שהפרקליטות פועלת בעוצמה כדי למנוע את פרסומו.

מדוע זה חשוב? כי המכון הוא הגוף שסיפק חוות דעת מומחה לאלפי משפטים פליליים חמורים, ועל פי עדויות רופאיו נשלחו אנשים לתקופות מאסר ארוכות. מערכת של "תן וקח" עם הפרקליטות, עדויות על נתיחות שביצעו אחרים, שינוי עדויות לכאורה לפי צורכי הפרקליטות כדי להשיג הרשעה — כל אלה עלולים לשבש באופן חריף את עשיית הצדק.

תחילת הפרשה בדצמבר 2000, אז פורסם ב"ידיעות אחרונות" התחקיר הראשון על המכון, ובעקבותיו עוד עשרות כתבות (חלקן בידי גיא ליברמן המצוין).
התחקירים חשפו שורה של מעשים חמורים, ובראשם גניבה וסחר באלפי איברים למטרות מחקר תמורת כסף וקרדיט אקדמי. בנוסף, התגלה כי רופאים במכון, ובמרכזם היס, העידו בבתי משפט על נתיחות שכלל לא ביצעו, חוות דעת השתנו לפי שינויי הגרסאות שנמסרו מפי החשודים למשטרה בחקירה, ובמקרים רבים הגיש המכון חוות דעת שהייתה נוחה לפרקליטות וחפפה את כתב האישום. מקור פנימי בעל מצפון מתוך המכון עזר לסנגורים במשפטים פליליים להפריך חוות דעת שגרמו לעיוות דין חמור.

לאחר פרסום התחקיר התייצבה הנהלת משרד הבריאות לצידו של היס, שסיבך את ראשי המשרד במסירת שורה של תגובות שקריות. ועדת חקירה בראשות השופט אריה סגלסון אישרה בדו"ח מפורט את ממצאי התחקיר והוסיפה עליהם עוד גילויים חמורים רבים.

אבל במשרד הבריאות ובפרקליטות זה לא הזיז לאיש. הזהרנו ממעשים מתמשכים של שיבוש הליכי משפט וחקירה המבוצעים במכון בעת שהפרקליטות לא מורה על חקירת משטרה. וגם כשזו החלה, היא נערכה בעצלנות וברשלנות. למרות זאת, המשטרה המליצה להעמיד לדין את היס. והפרקליטות? היא סגרה את התיק. היו שם מי שחששו כי נקיטת צעדים משפטיים נגד המכון תביא לבקשות רבות למשפטים חוזרים. "השמיים ייפלו לנו על הראש", אמר לי אחד מראשי המשטרה באותה תקופה.

בסופו של דבר נאלץ היס לסיים את תפקידו. נציבת התלונות, השופטת הילה גרסטל, החליטה לחקור את הנושא. אנשיה עמלו, אספו מסמכים וראיינו עדים רבים (גילוי נאות: אני אחד מהם). התוצאה, כאמור, לפחות על פי מי שקרא את הדו"ח, קשה ביותר.

אבל יש פרקליטים שמרגישים שהם חסינים מפרסום ביקורת. כאשר טיוטת הדו"ח הופצה להם, עתרו 11 מהם, שמותיהם חסויים, לבג"ץ בדרישה חסרת תקדים למנוע את הפרסום, ובינתיים להטיל על הכל צווי חיסיון גורפים. כמובן שהפרקליטים "אינם מתנגדים, עקרונית, לעריכת ביקורת כלפי עבודתם, ואין להם דבר להסתיר", אבל באופן ספציפי, ולאחר שהתברר כי הביקורת אודותיהם חמורה ביותר, הם מתנגדים גם מתנגדים.

וכך, כשהם עושים שימוש בכל טיעון פורמלי וטכני, מנסים הפרקליטים לשכנע את השופטים כי בניגוד לשאר עובדי המדינה הם נמצאים מעל הביקורת ואסור שהדברים יפורסמו כל עוד מזהים את המקרים שבהם טיפלו או מנתחים תיקים משפטיים מסוימים. על מה הם מצפים שתתבסס מלאכת הביקורת, אם לא על מקרים קונקרטיים המבוססים על עובדות?

קשה להניח שהפרקליטים פעלו על דעת עצמם. פרקליט המדינה שי ניצן כתב ליועץ המשפטי לממשלה מכתב הזהה בתוכנו לטענות שהעלו הפרקליטים בבג"ץ. הפרקליטות גם התעקשה להיות זו שתייצג את המדינה בבג"ץ, כלומר שאנשיה, שדעתם נגד הדו"ח ברורה, ייצגו את שני הצדדים לעתירה.

גרסטל הבינה כנראה שלא תיתכן ביקורת אמיתית על הפרקליטות, והתפטרה. אבל מה יהיה על הציבור שצריך להיות בטוח כי אותו אזור רגיש — היחסים בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית — טהור וחף משחיתות או לכל הפחות חף מיתר אמביציה? כיצד ייתכן שאחרי כל מה שנחשף על המכון עדיין מבקשים פרקליטים להסתיר עובדות ולקבור את האמת, תרתי משמע, עמוק באדמה?

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4807038,00.html



#48,יאהרון ברק: אם אין אמון של הציבור בבית המשפט
נכתב על-ידי ליה בתאריך 24.05.16 בשעה 14:43
בתגובה להודעה #0
...אהרן ברק ודורית בייניש נשמעו מודאגים ממצבה הערכי והמוסרי של מדינת ישראל...

הנשיא ברק...אבי המהפכה החוקתית שיצר בשתי ידיו מעל ראשה של הכנסת, נשמע מודאג מאוד. הוא חושש שבאווירה הציבורית הקיימת כיום, שנוצרת מהוורבליות המוגזמת של הפוליטיקאים, לרבות זו של שרת המשפטים איילת שקד. "קיים חשש מוחשי לפגיעה בעצמאות בית המשפט העליון וביציבות הדמוקרטית...זה מכרסם ביחס של הציבור לבית המשפט, באמון בו ואם אין אמון של הציבור בבית המשפט, אז כבר היה מישהו שאמר שזו התחלת הסוף של הדמוקרטיה".

החשש של הנשיא ברק אינו מופרך לחלוטין...

http://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-542530



#50,יהמדינה נתונה באחיזת חנק של השמאל הקיצוני-איך אפשר להשתחרר מזה?
נכתב על-ידי גיל גמש בתאריך 24.05.16 בשעה 16:03
בתגובה להודעה #0

#51,ישקד: ''הדוח בנושא השופטת גרסטל והנציבות יפורסם בקרוב''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.06.16 בשעה 13:13
בתגובה להודעה #0
...בהתייחסה לפרשת פרישתה של השופטת בדימוס הילה גרסטל על רקע מאבק הפרקליטים נגדה, סיפרה שקד כי נפגשה איתה אתמול (רביעי). "היא לקחה על עצמה להקים את גוף הנציבות, והוא לא קם בגלל הבעיה שלא היו גבולות ברורים. גרסטל עבדה מאוד קשה, והפרקליטות התנגדה. הדוח בנושא אוטוטו יפורסם. היועץ המשפטי והנציבה ישבו והסכימו על נוסח טוב שידבר על הבעיות. הנושא הזה חשוב ומשמעותי".

...בהתייחסה ליועץ המשפטי לממשלה, אמרה שקד כי "היועץ לקח לעצמו יותר מדי סמכויות. זו תוצאה מכך שאין חוק יועץ משפטי לממשלה, והסמכויות שלו עם הזמן הוגדרו בפסיקה ובעיקר בוועדות. היועץ הנוכחי הוא אדם מאמין כמוני, וכמו שמגר שהוא מורו ורבו. תפקידו של היועץ המשפטי הוא לאפשר לממשלה למלא את המדיניות שלה בהתאם לחוק. אם הממשלה עושה מהלך חוקי - צריך לאפשר לה לעשותו. אבל אם הממשלה רוצה לעשות משהו בניגוד לחוק - הוא צריך לומר לא, גם אני מאמינה בזה".

בהתייחסה לבג"ץ אמרה שקד: "יש אובר-משפטיזציה. בג"ץ לוקח לעצמו סמכויות. אני לא מוצאת הבדל בין מה שאני רואה היום כשרה, למה מה שראיתי קודם כחברת כנסת. דברים שרואים משם רואים גם מכאן".

שקד הוסיפה כי, "אני חושבת שבג"ץ לעיתים מתערב בענייני מדיניות שאינם משפטיים. כשיש התערבות יתר - אני מבקרת. זה בסדר להתווכח. נושא מתווה הגז למשל, הוא נושא כלכלי עם השלכות מרחיקות לכת, וקשור גם למדיניות יחסינו עם מדינות האזור ולהסכם הפיוס עם תורכיה. מדובר בנושא מרחיק לכת שהוא עניין לממשלה, לא לבית המשפט".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/786/333.html



#52,ינשיא בית הדין של הליכוד קליינר יוצא בחריפות כנגד המתקפה של נשיא המדינה נגד חוק הגבלת בג''צ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 21.06.16 בשעה 13:22
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.06.16 בשעה 13:33 בברכה, ליה
 
הוועדה לבחירת שופטים: "חבר מביא חבר"

נשיא בית הדין של הליכוד, מיכאל קליינר, מבקר את נשיא המדינה ריבלין, "הם רוצים שאותו מיעוט שתמך בגירוש ימשיך לשלוט בנו".

עו"ד מיכאל קליינר, משפטן ונשיא בית הדין של הליכוד, יוצא בחריפות כנגד המתקפה של נשיא המדינה ונשיאי בית המשפט העליון כנגד החוקים שנועדו להגביל את סמכויותיו של בג"ץ.

"זה לגיטימי שאנשים תומכים או מתנגדים לחקיקה, אבל זה לא לגיטימי שנשמע בויכוח הציבורי רק קול אחד, ואין את הקול של האידך גיסא", אומר קליינר לערוץ 7. "אפילו מנשיא המדינה שממנו שמעתי בעבר דברים שונים, עכשיו הוא מדבר אחרת.

לדבריו גם השופטים כפופים לחוקים ומי שממונה על חקיקת החוקים זו הכנסת. "אם בית המשפט רוצה להשפיע על החקיקה שיסירו את הגלימה ויפעלו מתוך הכנסת".

קליינר טוען כי המהפכה החוקתית של אהרון ברק בוצעה במחשכים, "זה בוצע ללא ויכוח ציבורי ובסתר. בשנת 92' בועדת החוקה הוסיפו לחוק כבוד האדם וחירותו סעיף שנותן לבית המשפט העליון את היכולת לבטל חוקים. השופט ברק דחף את העניין.

''כשהשר דניאל פרידמן ניסה להחזיר את הגלגל אחורנית אמרו לו שזה מהר מדי, אבל כשאהרון ברק בתוך חוקי היסוד הגניב במחשכים את הסעיף, על זה אף אחד לא אמר דבר, זה בסדר. המהפכה שלו נולדה בחטא".

עו"ד קליינר טוען כי במדינת ישראל ישנו מיעוט שרוצה לשלוט דרך בית המשפט העליון, "המהפכה החוקתית נוסדה על ידי ציבור שמגדיר את עצמו כציבור נאור שהיום הם במיעוט והם רוצים להנציח את העליונות שלהם על פני כל העם.

''אם מישהו מעז לצאת נגד זה, הוא מוצא את עצמו פתאום נאשם בכל מיני האשמות מוזרות, וכשמדובר באנשים נקיי כפיים כמו דני פרידמן, מציגים אותו כאדם הזוי", מסביר קליינר.

הוא תומך בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, סוגיה שעלתה במשא ומתן הקואליציוני. "היום זה בבחינת חבר מביא חבר, ראינו פסקים כמו בנושא גוש קטיף כשרק אדמונד לוי התנגד, וכל השופטים תמכו, זו בדיוק ההוכחה על שופטים מאג'נדה אחת.

''אם השופטים נותנים פסקים שעוסקים בהשקפת עולם, צריכים לתת מגוון של דעות. כיום הם בוחרים בוועדה רק את מי שדומה להם, הם בוחרים אנשים שקרובים להשקפת עולמם. יש גם את האפשרות השניה שבית המשפט העליון יחזור לתקופתו של השופט לנדוי שקבע שהשופטים לא יעסקו בפוליטיקה אלא רק יפרשו את החוקים של הכנסת.

''לכן היום יש צורך לעשות שינויים כך שלא יהיה מיעוט שישלוט ברוב, זו לא דמוקרטיה. בשום מדינה בעולם אין מצב ששופטים בוחרים שופטים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/297637

תגוביות:

1.מר מיכאל קליינר המכובד אני מסיר את הכובע לפניך כשאתה מסיר את המסיכה מעל פני השופטים שרוצים להנציח את השקפת עולמם שנמצאת במיעוט מזהיר במדינת ישראל. אם יש בחירות דמוקרטיות ויש נבחרים שקיבלו מנדט מהציבור, אזי טבעי שהנבחרים יקבעו מה הרוב רוצה. אין שום הגיון שמעל הכנסת בית המשפט יוכל לבטל חוקים. או שנבטל את הבחירות ואת הדמוקרטיה והדיקטטורה של בית המשפט תיקבע את אורחות חיינו. יש גבול לכל תעלול.

2.מיכאל קליינר חזק ואמץ! ברק גנב את השלטון מהממשלה. חכמינו כבר אמרו: תפוחים טובים נאכלים ע"י חזירים רעים!

3.בסופו של דבר, השופט ברק הוא אנרכיסט.

4.חייבים לפרק את הדיקטטורה של השמאל הקיצוני ששולטת במערכת המשפט ומאפשרת לטרור האיסלאמי להמשיך להשתולל.

5.צריך להזכיר תמיד את חוק יסוד בתי המשפט - ״כוחו של בית המשפט, בא מכוחו של העם״ - מה שללא ספק מוציא את האוויר מסמכותו של בית משפט שאינו מייצג את העם. הוא מוציא את הלגיטימיות של הרבה פסיקות של בית המשפט העליון בעיקר. כשחוק זה ייושם, הרבה פסיקות של אהרון ברק יתבטלו.

6.מדוע בג"צ מגן על המסתננים העבריינים ועל תושבי גוש קטיף לא?

7.שלטון החוק? "כבוד האדם וחרותו" זו בדיחה.

8.הצורך ברפורמה במערכת המשפט הוא דחוף וחיוני שכן כל חקיקה בנושאים לאומיים תיבלם ע"י הבג"צ.

9.הדיקטטורה השיפוטית שהנהיגו זו מאפיה שהשתלטה עלינו ויש לנטרלה בהקדם.

10.לצערי ריבלין עומד בשורה אחת עם כמה אנשים מבישים שגורמים נזק רב לעם ישראל כמו וינשטיין ואהרונוביץ, אולמרט, אהרון ברק, דורית בייניש, אהוד ברק ועוד. שמם יזכר לרעה בהסתכלות היסטורית רחבה עם השנים.

11.הדיקטטורה של בג"צ חייבת לעוף מההיסטוריה של מדינת ישראל! זו לא דמוקרטיה זו דיקטטורה מרכסיסטית.

12.ראוי היה לכלוא את אהרון ברק לשנים. הוא מורד במלכות. הנזק העצום שעשה האיש הזה למדינת ישראל יילמד בעתיד כיצד פקיד משפטן חצוף בעל אג'נדה שמאלנית מוכחת סובב מדינה שלמה על האצבע הקטנה שלו, השאיר את השמאל בשלטון, למרות שבהצבעה דמוקרטית העם ביקש שינו מהותי.

31.כשהריבון אינו בוחר את הרשות השופטת, אין דמוקרטיה.

32.הנשיא ריבלין לא שייך למחנה הימין וגם לא מייצג אותו.

תמלול השיחה:

עו"ד מיכאל קליינר, משפטן ונשיא בית הדין של הליכוד:

שמענו אתמול מבית הנשיא ריבלין מתקפה נגד כל מיני חוקים שמבקשים להגביל את כוחו של בית המשפט העליון.

זה לגיטימי שאנשים מתנגדים או תומכים בחקיקה זו או אחרת. אני חושב רק שמה שלא לגיטימי זה שבויכוח הציבורי באופן תמוה נשמע רק צד אחד ולא נשמע קול שמסביר את האידך גיסא.

נשיא המדינה ריבלין אמר בעבר שמערכת המשפט לא יכולה להיות מעל שלטון העם שאומר, שהמשפט יותר חשוב מבית המשפט, שהמשפט עליון על בית המשפט, שכמו שכולנו כפופים לחוקים גם השופטים כפופים לחוקים ומי שממונה על חקיקת חוקים הוא הכנסת, היא הריבון ואם שופטי בית המשפט רוצים להשפיע על החקיקה, הם יכולים להסיר את הגלימה ולהעמיד את דעותיהם והשקפותיהם למבחן העם ולפעול מהכנסת לחקיקת חוקים.

המהפיכה החוקתית שביצע אהרון ברק, עם כל הכבוד, בוצעה במחטף, בוצעה במחשכים, בוצעה ללא ויכוח ציבורי ויש צביעות איומה, כאשר דניאל פרידמן בא וניסה לשנות את המהפיכה הזאת ולתקן אותה ולהחזיר את הגלגל לאחור, אמרו לו, אתה מציע חוקים ודבר כזה לא יכול להיות ללא ויכוח ציבורי, באופן מהיר מדי, אבל לעומת זאת, כשברק בתוך חוקי היסוד הגניב את הסמכות לבטל חוקים במחשכים לחלוטין, אף אחד לא אמר דבר.

ועכשיו בגלל שהמהפיכה נולדה בחטא ועברה בצורה לא תקינה אז בודאי שמי שרוצה לתקן אותה יעשה את זה עם המון ויכוח ציבורי, כי אין מצב אחר.

אתה רוצה לומר בעצם שאהרון ברק הביא לכך במחשכים?

כן. בשנת 1992, בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו וחוק יסוד חופש העיסוק, הוגנב סעיף שמאפשר לבטל חוקים שלכאורה נוגדים את חוק היסוד הזה ואחר כך על ידי שורה של פסקי דין בנושאים שלא עוררו כל כך הרבה תשומת לב ציבורית, כמו פסק דין בנק המזרחי ואחרים, הגניב ברק לאט לאט את העניין של ביטול חוקים.

אבל איך זה הוגנב לועדת החוקה? הרי השופט ברק לא היה חבר כנסת?

הוא דחף את העניין באמצעות אנשים אחרים שדחפו את החוק הזה. היו דן מרידור, אוריאל לין, אמנון רובינשטיין ודוד ליבאי. דן מרידור ואוריאל לין באמת נסחפו לעניין הזה ולדעתי אפילו מתוך חוסר הבנה מה המשמעות של הדבר הזה, כי זה נראה להם שזה איזה עניין תמים, שולי, צדדי והם חשבו שאם יש איזה חוק נוראי ויבטלו אותו בצורה זהירה, זה לא נראה להם מאיים.

ברור שמאחורי העניין הזה עמדה כוונה לא תמימה. כוונה לבצע מהפיכה חוקתית של ציבור שמגדיר את עצמו "הציבור הנאור" שעדיין יש לו שליטה גם בתקשורת, גם במערכת המשפט, בפרקליטות והוא היום במיעוט והוא רוצה להנציח באיזשהו מקום את העליונות שלו על פני רוב העם שרוצה אחרת והכלי לבצע את זה זה מערכת המשפט וכל מי שמנסה להתנגד לעניין הזה מטפלים בו כפי שניתן. כלומר לפעמים אנשים מוצאים את עצמם פתאום נאשמים בכל מיני האשמות קצת מוזרות, קצת הזויות ולפעמים כשמדובר באדם נקי כפיים, חתן פרס ישראל כמו דניאל פרידמן, אז הם מנהלים נגדו מערכת של דה-לגיטימציה ומציגים אותו כתמוה והזוי.

אני חושב שהחקיקה שמציעים היום ושאותה מובילים יריב לוין, איילת שקד ואיתם אלקין ואחרים היא חקיקה לגיטימית, היא חקיקה שבאה ואומרת לבית המשפט העליון: אחרי שאתה החלטת שאתה לא רק טכנאי משפט, אחרי שאתה החלטת על ידי אהרון ברק שהכל שפיט, שאתה גם נותן את דעתך לעניינים ציבוריים שאותם קובעים לא לפי פרשנות חוקים, אלא לפי השקפת עולם - עיין ערך פסק דין גוש קטיף, ולכן אם השופטים נותנים פסקי דין בעניינים של השקפת עולם הם גם צריכים לשקף את השקפות העולם השונות והמצב בבית המשפט העליון בגלל שהשופטים מנציחים את עצמם ואת אלה שדומים להם באמצעות הרוב בועדה למינוי שופטים. הם בוחרים רק את מי שדומה להם.

הגרעין הבסיסי של השופטים בבית המשפט העליון מונה על ידי מפא"י, על ידי בן גוריון בשנות ה- 50 וה- 60 ואלה אנשים עם השקפת עולם מסויימת והם היום בוחרים באופן טבעי בעיקר אנשים שקרובים להשקפת עולמם, שהיא לא השקפת עולמם של רוב האנשים בעם.

אני בעד שיטה שתאפשר בחירת אנשים טובים, מוכשרים, נקיי כפיים, שעונים לכל הקריטוריונים וניתן לסנן כל מי שלא עומד בקטגוריות שמניתי, אבל אחרי שאנשים עברו את הסינון הזה, ההרכב חייב להיות יותר מאוזן כדי שתקדים גוש קטיף שכולו השקפת עולם יחידה לא יחזור על עצמו. התוצאה לא תהיה 10 שופטים שאומרים שההחלטה היא הגיונית וסבירה ורק שופט אחד שקוראים לו אדמונד לוי ז"ל אומר שצריך לבטל את ההחלטה מכיוון שהיה מישאל והוא לא היה תקין וכו', שברור שהדבר המנחה בהחלטה הוא לא החוק אלא השקפת עולם.

או לחזור לימי משה לנדאו שאמר שאנחנו, כל מה שמריח פוליטיקה - אנחנו בורחים ממנו. אנחנו רק טכנאי חוק, טכנאי משפט שמפרשים את חוקי הכנסת שהם מבחינתנו תורת משה מסיני. בית משפט כזה, ותבחר את הכי טובים, אז השקפת עולם לא משנה ולא מעניינת אבל אי אפשר לאכול את העוגה ושהיא תישאר בידך כפי שרוצה אהרון ברק וכפי שכמובן כבר היום בריטואל מסויים הם ממשיכים.

אני אומר שהויכוח הציבורי הוא לגיטימי, אבל מה שפסול בויכוח הציבורי שמתנהל במקומותינו זה שנשמע רק צד אחד ואנשים מוכשרים, הגונים, נקיי כפיים כמו יריב לוין או דניאל פרידמן ישר מתוייגים כתמהוניים, כאנשים שרוצים להחריב את שלטון החוק, למה? כי הם חושבים שהמשפט עומד מעל בית המשפט? ששלטון החוק חייב לשלוט כאן ולא שלטון השופטים?

ולגבי הנשיא ריבלין. בעבר שמעתי התבטאויות אחרות מצידו. גם ריבלין נתן יותר משקל לצורך של בית המשפט העליון ברגע שהוא נותן דעתו לעיניינים פוליטיים לשקף את כל השקפות העולם, אבל זה לא מספיק לומר שבית המשפט צריך לשקף את כל השקפות העולם, אלא צריך גם ליצור פרוצדורה של בחירת שופטים שאכן תאפשר זאת והשינוי הזעיר הזה להכניס עוד אדם או שניים מהאקדמיה, או עוד אדם או שניים מהכנסת או מהממשלה, שאגב תמיד זה מאוזן, אחד מהימין ואחד מהשמאל, זה לא איזה בלוק מונוליטי של אנשים שמייצגים מפלגה אחת, הוא הגיוני.

והשקר שמלעיטים את הציבור כאילו בכל העולם השופטים בוחרים את השופטים זה פשוט לגמרי לא נכון! ההיפך הוא הנכון. בארצות הברית הנשיא מציע שופטים ופעם יש נשיא רפובליקני ופעם נשיא דמוקרטי, זה מאזן את עצמו והסינט מאשר את הבחירה ולכן נוצר איזון מסויים רוב הזמן, ועם השנים נוצר איזון ואז בבית המשפט העליון מיוצגות כל השקפות העולם ולא דומיננטיות והשקפה אחת ברורה שמייצגת מיעוט ברור בציבור. אבל ברק אמר שהיות והציבור הזה הוא הנאור, הוא האינטליגנטי, הוא הציבור החשוב, אז הוא צריך לקבוע ולו תהיה המילה האחרונה אם חוק עובר או לא.

זה לא דמוקרטיה!

אז אם ברק מדבר על מדינה יהודית דמוקרטית, המצב שבו מיעוט כופה את עמדותיו על הרוב בנוגע לחקיקה וגם בנוגע להחלטות ממשלה, אם לדעתו זה טוב אז בבקשה שיקים מפלגה שתגיד שרק אנשים עם תואר בי.איי ואם.איי יצביעו לכנסת, אבל לקרוא לזה דמוקרטיה ובעצם ליצור שיטה שהיא לא דמוקרטית - זה הדבר הפסול, זה זריית חול בעיני הציבור, ורק הדעה הזאת נשמעת היום כאילו זו מוסכמה בכלל ולא בתור נושא לויכוח כאשר ברור שזה נושא לויכוח!

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/297637


#53,יבג''צ הכשיר מחצבות פלסטיניות שפעלו בצורה לא חוקית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.06.16 בשעה 18:47
בתגובה להודעה #0
פרקליטי 'הפורום לישראל ירוקה', שעתרו: לפי טיעוני השופטים היה אפשר גם להכשיר את הרחבת ביתו של יהודה הישראלי בעפרה

בפסק דין תקדימי הכשירו השבוע שופטי בג"ץ את פעילותן של מחצבות פלסטיניות בלתי חוקיות ביהודה ושומרון ודחו את עתירת 'הפורום לישראל ירוקה' בנושא. הפורום עתר נגד המשך פעילותן של ארבע מחצבות הפועלות ללא רישיון באזור.

אחת מהן היא מחצבת שבתין הפועלת בנחל נטוף, סמוך ליישובים נעלה וניל"י שבשומרון. המחצבה הזו לבדה מוציאה מדי יום כארבעים משאיות למפעלי בטון ביישובים ערביים במשולש ללא פיקוח, תוך פגיעה קשה במתאר הקרקע, באמצעות שימוש באישורים מזויפים, ובלי לשלם תמלוגים למדינה.

להפתעת העותרים הודתה המדינה בתשובתה שהמחצבות פועלות בניגוד לחוק. "העובדה שהמחצבות פועלות ללא היתר מעלה קושי משפטי לא מבוטל", נכתב בסעיף 46 לתשובה. "מקום שפעולת החציבה אסורה לפי דיני התכנון והקניין, הרי שהמשך פעולת הרשות הממשיכה להוציא תדיר רישיונות לחציבה - אף שכשלו ניסיונותיהם של בעלי המחצבות לקדם תוכניות סטטוטוריות - אינה עולה בקנה אחד עם הדין".

למרות הדברים הנחרצים דרשה המדינה לדחות את העתירה על הסף.

"המחצבות תורמות לפיתוחו ולצמיחתו הכלכלית של האזור, ומספקות תעסוקה רבה לתושבים", הסבירו בפרקליטות, והוסיפו שהעותרים לא העמידו "תשתית עובדתית מוצקה" לטענה שהמחצבות אכן פוגעות בנוף.

בהרכב שעסק בתיק ישבו השופטים מני מזוז, אסתר חיות וצבי זיבלרטל. בפסק דינו הפתיע מזוז כשטען שהפסקת הפעילות העבריינית לא תמנע את המשך הפרת החוק, ולכן אין בה טעם.

"לנוכח החיוניות של חומרי החציבה שמייצרות המחצבות", כתב מזוז, "הפסקת פעילותן לא תוביל למציאות טובה יותר מבחינה הסדרתית וסביבתית, אלא למציאות של פעולות חציבה פירטיות לא מפוקחות".

מזוז הוסיף שלהיבט הכלכלי יש "השלכה ישירה על היציבות הביטחונית באזור". בדברי הסיכום שלו קבע שהשופטים לא מצאו פגם במדיניות המשיבים ובשיקוליהם, והטיל על הפורום הוצאות משפט גבוהות של 20 אלף שקלים, שמרביתם ישולמו לבעלי המחצבות הבלתי חוקיות.

ד"ר הראל ארנון, שייצג את הפורום בעתירה, הגיב: "זו השערורייה הכי גדולה שהייתה לי בבית המשפט העליון. המדינה הודתה שהמחצבות פועלות בניגוד לדין, אך בית המשפט הכשיר את השרץ. כשמזוז ציטט את המדינה הוא השתמש בניסוח מרוכך - במקום לכתוב שהמחצבות 'בלתי חוקיות', הוא כתב שהן 'מעוררות קושי'. כך הוא צמצם את העבירה כדי להחליק את המסקנה המשפטית המוזרה.

"רק לפני חודש עסקנו בסיפור של יהודה הישראלי מעפרה, שלא קיבל היתר בנייה לשיפוץ ביתו כי לא היו היתרים סטטוטוריים, אולם כאן מחצבות שגורמות לנזקים בלתי הפיכים מקבלות רישיון פתוח. הדבר הזה בלתי נתפס".

מזוז כתב שהמחצבות פועלות שנים רבות, ושהבעלים והעובדים מסתמכים עליהן לפרנסתם.

"ממתי עבריינות מתמשכת היא סיבה למתן היתרים? הרי כל יום של פעילות ממשיך את הפגיעה הבלתי הפיכה בערכי הנוף. אנחנו מתכוונים להגיש בקשה לדיון נוסף, לנוכח העובדה שההרכב חידש פה הלכה שבה הוא נותן למדינה לפעול בניגוד לחוק".

מנכ"ל 'הפורום לישראל ירוקה' גלעד אך טוען שמדובר בתעשייה עבריינית שלמה. "ישבנו במשך תקופה ארוכה במארבים עם מצלמות ותיעדנו הכול - מנהלים, נהגים, לוחיות זיהוי. מדובר בשרשרת של ייצור שחור, שמזינה את המשק הישראלי מהדלת האחורית.

"מפעלי בטון לא חוקיים במשולש מקבלים כמויות עצומות של חומרי גלם מיהודה ושומרון. זה כולל גם תעשייה של תעודות משלוח מזויפות ואישורי מעבר מזויפים למחסומים - והכול תחת קשר השתיקה של המנהל האזרחי, שמה שמעניין אותו זה השקט התעשייתי".

מזוז קיבל את עמדת המדינה שהדין הישראלי לא חל ביהודה ושומרון, ולכן למפקד האזור יש סמכויות נרחבות לקביעת מדיניות.

"איפה היה מפקד האזור הזה כשהיה צריך לפתור את הבעיה של יהודה הישראלי בעפרה? אם מדובר בשטח הפקר, שבו אלוף הפיקוד יכול לעשות כרצונו, אז למה אנחנו לא רואים את הגמישות הזו כשמדובר בעמונה או בישובים יהודיים לא מוכרים אחרים?"

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/791/720.html?hp=1&cat=444&loc=70

תגוביות:

1.מסתבר שבג"צ הוא פשוט בית דין פלסטיני. הכל כשר והכל תקין כשזה ערבים. אחר כך השמאל מתפלא מדוע יש כלפיו שינאה.

2.מסתבר שהחוק נהיה גמיש מאוד כאשר מדובר בערבים. בוא נראה אותם כאשר תאריך הגירוש של עמונה יגיע. נראה את רמת ההומניות וההתחשבות של כבוד שופטי בג"צ. ואח"כ לא מבינים למה הסלידה וחוסר האמון שהולך וגדל בציבור באשר לבג"צ.

3.כנראה לזה התכוון מרטין אינדיק כשאמר שיש מערכת חוקים שונה לערבים.

4.וכשפרשנים ינסו להבין מאיפה נובעים חוסר האמון, הסלידה והאיבה כלפי בית המשפט - שיתמקדו במקרים האלה. כשבגין דיבר על "יש בית משפט בירושלים", הוא חשב שמדובר בבית משפט יהודי-ישראלי ולא בבית משפט פלסטינאי.

5.רק נשאר להבין מה הקשר בין מה שקורה בארץ לדמוקרטיה/שלטון החוק. כנופיית שמאלנים מטומטמים השתלטה על כל חלקה טובה ומדהים איך הרוב המוחלט של העם מספיק טמבלים כדי לא להבין זאת.

6.שוב בג"ץ של מר"צ הכשיר שרץ.

7.תעודות משלוח מזוייפות, ואישורי מעבר מזוייפים למחסומים והכל בחסות המינהל האזרחי ובג"צ המטהר את השרץ בק"נ טעמים.

8.תמיד יהיו אפסים כמו כחלון ולפיד שיגנו על בג"צ. כל זמן שאנשים שטובת המדינה חשובה להם ימשיכו לתמוך בו ובדומיו שלטון בג"צ ימשך (אה... גם מחירי הדירות ימשיכו לעלות).

9.לגרש את השמאלנים מהמדינה.

10.העיקר שכל מה שערבים רוצים הם יקבלו. אחר כך הם כולם פליאה למה כמה חמומי מוח מעלים כל מיני רעיונות משוגעים כמו לעלות עם D9 על בית המשפט.

11.הגיע הזמן לשחרר את הבג"צ מההשתלטות העוינת שביצע בו השמאל בניצוחו של אהרון ברק. הפארסה של פניה לבג"צ וצפי שאולי הפעם יהיה אובייקטיבי, שלא לדבר על אוהד ישראל וקשוב ללב אזרחי המדינה צריכה להסתיים ויש רק
דרך אחת ויחידה לסיימה - לסגור את הפירצה שדרכה ממנה חבורה רדיקאלית שמאלנית את חבריה והיא על ידי שינוי הועדה למינוי שופטים. הועדה חייבת להיות כולה תמונה ושיקוף של מבנה הכנסת. רק כך נוכל להבטיח יצוגיות הולמת להשקפת עולם של אזרחינו. כל עוד בג"צ התעסק בנושאים של בן אדם וחברו והממשלה באזרחיה לא היה צורך בשינוי, אך משגלש בג"צ לשטח הפוליטי אזי שונו כללי המשחק ועלינו להתאים עצמנו למצב החדש!

12.בג"ץ הוא סרטן. בג"ץ בגימטריה 95 והמן בגימטריה 95. המן = בג"ץ.

13.כמה כסף קיבלו השופטים כדי לאשר להם?

14.טירוף מוחלט. בית משפט פוסט מודרניסטי - האמת היא שקר והשקר אמת. אנו חיים בעולם הזוי.

15.מתי נזכה ליום הבג"ציליה?

16.הפרקליטות לכאורה כפופה לממשלה. לא כך היא. זה גוף שמסרס ומחליט החלטות על דעת עצמו. נמאס כבר משמאלנים שגם מקלקלים כל חלקה טובה במדינה וגם זועקים את זעקת הקוזאק הנגזל.

17.הממשלה גם לא רוצה להוריד את עמונה - כי היא השקיעה שם כבר הון עתק בתשתיות אבל זה איכפת לשמאלני בג"ץ כשלג דה אשתקד.

18.מקום המשפט שם הרשע. אנו ממתינים ל- D9. רק הוא יציל אותנו מחבורת הצבועים שהשתלטו על חיינו.

19.את פסיקות השופטים המושחתים והאנטישמיים כל ילד יכול לצפות מראש. איך יתכן שמצווים להרוס בנייה יהודית גם כשניתנה לה הכשרה, אמנם בדיעבד ולעומת זאת מכשירים עבריינות ערבית בטיעונים שאינם עולים בקנה אחד עם החוק או הצדק?!

20.מערכת המשפט פוליטית - אף אחד כבר לא מסמיק שם כשהוא משקר.

21.במהפיכה הצרפתית עלו על הבסטיליה. בארץ צריכים לעלות על בג"ץ המבצע פשעים נגד העם היהודי.

22.אזרחי ישראל, אנחנו חייבים להתעורר. לא טרור ולא כלכלה ושום נושא אחר לא הופך אותנו למדינת עולם שלישי כמו מערכת המשפט שיש לנו. לראשונה במדינה התחילה ביקורת על הפרקליטות המושחתת שתופרת תיקים והיא עמדה לפרסם את הדו"ח נגד הפרקליטות כשהוא אמור לחשוף שהפרקליטות מושחתת מהשורש ומזייפים שם ראיות ותופרים שם תיקים.

לכן הפרקליטות עשתה שביתה ועתרה לבג"ץ כדי שהדו"ח עליהם לא יתפרסם! עד שהילה גרסטל נציבת הביקורת עליהם התפטרה! מישהו שכח לספר להם שאנחנו כבר לא בימי הביניים. אנחנו לא מבינים עד כמה זה חמור יש לנו מערכת משפט יותר מושחתת מבהודו ובאיראן. הפכו אותנו למדינת עולם רביעי עם הסיאוב והשחיתות שלהם.

23.מזוז+זילברטל, אז מה הפלא?

24.החגיגה הזו תימשך כל עוד לא יהיה לחץ ציבורי משמעותי לביטול ההפיכה השיפוטית. ההנהגה ה"ימנית" הנוכחית משתמשת בבג"ץ כתירוץ לביצוע מדיניות שמאל דה-פקטו. חייבים למנוע מהם את התירוץ הזה.

25.היום בו נצטרך לשים סוף לדיקטטורת בג"ץ קרב והולך.

26.שו(פ)טי ישראל לא יודעים לשפוט נקודה.

27.ביום שהממשלה תחל למשול, לא יהיה צורך בפסקי דין הזויים כפי שנראה לעיל. ומה דינו של יהודי אשר בחר לפעול בניגוד לחוק? כמובן קנס, הפסקת פעילות וענישה קשה.

28.האם לדעת מזוז אין טעם להילחם בסוחרי נשים, בסוחרי סמים, ורכוש גנוב וכו' כיוון שאלה שווקים שמגלגלים מיליארדים ומפרנסים משפחות רבות וחבל להרוס להם את החיים? הרי המצב בארץ לא מי יודע מה, ולכן עדיף לטפל בזה כשירווח.




#54,ישופטים בירושלים בעד ונגד מינוי פוליטי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.06.16 בשעה 08:45
בתגובה להודעה #0
השיטה המשפטית האמריקנית נחשבת בעולם לשיטה הטובה ביותר, ואיש לא יוצא נגדה, נהפוך הוא מכל העולם באים ללמוד אותה

שרת המשפטים אילת שקד הודיעה שבכוונתה למנות שופטים לעליון יותר שמרנים ופחות אקטיביסטים, ברקע פסילת מתווה הגז על-ידי בית המשפט העליון, למרות שהפסילה לא היתה על-רקע משפטי אלא רקע של תפישת עולמם.

הנאום שלה עורר מיד גל תגובות מהצד השמאלי של המפה. כל יפי הנפש יצאו נגדה כיצד היא מעיזה להתבטא כך, ועוד בהיותה בתפקיד שרת המשפטים. זוהי פגיעה אנושה בדמוקרטיה זעקו הכותרות, כרגיל במקרים כאלה. העובדה שהשופטים נטלו חרות לעצמם בנושא זה, זו לתפישתם אינה פגיעה בדמוקרטיה אלא יופיה של הדמוקרטיה. מינויים פוליטיים, צעקו בעלי הענין.

אלא שאם נבחן את הנעשה בארה"ב של אמריקה, אחותנו הגדולה מעבר לים, נראה ונבחין כי המינויים הם על בסיס פוליטי, ואיש לא צועק. אובמה רוצה למנות שופט חדש, הוא הציע אותו, אולם הרפובליקנים להם רוב בסנאט הודיעו כי יטרפדו את המינוי.

להלן שיטת המינוי האמריקנית כפי שמביא אותה המכון לדמוקרטיה:

"בארצות הברית דרוש אישור של הסנאט כדי למנות את המועמדים שהנשיא מציע: ראשית מתקיים שימוע פומבי בוועדה של הסנאט, שבו מופיעים המועמד וגורמים נוספים; לאחר מכן מצביעה הוועדה על המינוי וממליצה אם לאשרו או לדחותו (לעתים היא מעבירה את המינוי לסנאט ללא כל המלצה); לבסוף מתקיימת הצבעה במליאת הסנאט (צדוק, 2010: 11-13). רוב המינויים שהנשיא מציג מאושרים, אך לא כולם: מתוך 160 מועמדים לבית המשפט העליון שהציגו נשיאי ארצות הברית בשנים 2010-1789, אישר הסנאט 124 מינויים (מתוכם שבעה סירבו לכהן) ופסל שנים עשר. שאר המינויים לא הגיעו לידי הצבעה מסיבות שונות, בין היתר בשל הצורך באישור הסנאט: כך למשל באחד עשר מקרים ויתר הנשיא על המועמד עוד לפני ההצבעה בסנאט, וייתכן שהוויתור נבע מחשש שהסנאט יפסול את המועמד.United State Senate, 2011

הנה כי כן השיטה האמריקנית היא שיטה פוליטית פר אקסלנס.

השיטה המשפטית האמריקנית נחשבת בעולם לשיטה הטובה ביותר ואיש לא יוצא נגדה. נהפוך הוא, מכל העולם באים ללמוד אותה ופה מפחדים שמא העולם שהיום כביכול מצדיע לנו, יהפוך את עורו אם נשנה את הרכב בית המשפט העליון.

אז תפסיקו לאיים עלינו שבענו די והותר מכך.

http://m.news1.co.il/ArticlePage.aspx?docid=111124&subjectid=3&TransID=0&AfterAdd=1

תגוביות:

1.העליון פוסק לפי חוקים שקיימים רק במוחו הקודח, לא בספר החוקים. כמו "החקיקה" שהמציאו רובינשטיין ועוד "מחוקקים" בעליון, לפיה ממשלה לא יכולה לקבל החלטות שישפיעו גם על הממשלות הבאות...בית המשפח העליון שלנו יתפוס מקום מרכזי בספר חדש על מצעד האיוולת אם וכאשר ייכתב על ההמצאות של "מבחן הסבירות", "מבחן המידתיות", "אמת לשעתה", "מסה קריטית של ראיות" ושאר הבלים.



#55,ינחשף: 2 מבוקרים בדו''ח גרסטל מכהנים כשופטים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.07.16 בשעה 21:06
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.07.16 בשעה 21:15 בברכה, ליה
 
דו"ח בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, מותח ביקורת על התנהלות הפרקליטות שלכאורה הפעילה לחצים על המכון הלאומי לרפואה משפטית. בדיון שנערך בנושא העתירה נגד פרסומו, נחשף כי שניים מהפרקליטים המצוינים בו מכהנים כשופטים

במהלך דיון שנערך היום (יום ד') בבית המשפט העליון בנושא העתירה נגד פרסום "דו"ח גרסטל", נחשף כי שניים מן הפרקליטים המבוקרים בדו"ח מכהנים כיום כשופטים בבית משפט השלום.

הדו"ח של נציבות הביקורת בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, נוגע לאי סדרים בהתנהלות הפרקליטות שלכאורה עובדת בתיאום עם המכון הלאומי לרפואה משפטית, ואף לוחצת על המכון לשנות חוות הדעת בתיקים פליליים.

בין היתר, הדו"ח צפוי לעסוק בהליכים המסתעפים מתיק זדורוב.

במהלך הדיון, הסביר עורך דין צבי אגמון, מדוע אין לפרסם את דו"ח נציבות הביקורת על הפרקליטות ומערך התביעה.

אגמון, המייצג את 11 הפרקליטים העותרים, חשף כי שניים מן הפרקליטים שעל התנהלותם נכתבה ביקורת מונו מאז לשופטים. מאחר וכך, במידה והדו"ח אמנם יפורסם הללו לא יוכלו להגן על עצמם בשל היותם שופטים. מכאן, לטענת אגמון אסור לפרסם את הדו"ח.

ביקורת עזה על התערבות בחוות דעת של המכון בתיקים פליליים

דו"ח הביקורת על הפרקליטות בפרשת המכון לרפואה משפטית מותח ביקורת עזה על התערבות לכאורה של פרקליטים בחוות דעת של המכון בתיקים המתנהלים בבית המשפט. אם טענות הדו"ח יהיו מובהקות ויבססו טענות של הדחת עד ושיבוש הליכי משפט כלפי מספר פרקליטים, גם שני השופטים עשויים להיות מועמדים להדחה.

בתום הדיון היום בבג"ץ הוחלט להשהות את הדיון ב-30 יום על מנת שהעותרים, 11 הפרקליטים, ינסו להגיע לפשרה עם היועץ המשפטי לממשלה ועם נציבות הביקורת על הפרקליטות בנוגע לאופן פרסום הדו"ח. מדברי שופטי בג"ץ, ניל הנדל, אורי שהם ונעם סולברג, עולה כי דו"ח הנציבות יפורסם בכל מקרה אולם נתון לשאלה מתי ובאיזו דרך.

11 הפרקליטים מפרקליטות המדינה עתרו לבג"ץ כבר בחודש מרץ נגד פרסום דו"ח נציבות הביקורת על הפרקליטות ומערך התביעה. ברקע לצעד החריג, הכולל למעשה עתירה של עובדים בשירות פרקליטות המדינה נגד גוף הביקורת עליהם, עומדת הטענה כי הדו"ח נעשה בחוסר סמכות, וכי הוא כולל ביקורת פרטנית כלפי אותם פרקליטים, ולא מערכתית כפי שהוצג.

המכון הלאומי לרפואה משפטית נמצא בכפוף למשרד הבריאות. למרות שהמכון אינו כפוף לפעילות הנציבות, קיבלה הנציבה גרסטל אישור לעסוק בו משר הבריאות, יעקב ליצמן, וזאת על רקע פרשת ד"ר מאיה פורמן, שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב.

הפרקליטות הביעה התנגדות למינויה של פורמן למכון לאחר התיק, וזאת לאור הביקורת שנמתחה עליה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר שבית המשפט העליון דחה ביקורת זו, הודיע פרקליט המדינה כי הוא נסוג בו מהתנגדותו.

עד להכרעת הדין שניתנה בבית המשפט העליון, תבעה פורמן את המדינה בבית הדין האזורי לעבודה, בעקבות ההתערבות במינויה למכון.

במהלך ההליך הזה, העיד לטובתה ד"ר חן קוגל, העומד בראש המכון. בחודשים האחרונים נחשף כי הפרקליטות פעלה לשינוי תצהירו של קוגל, כשהיועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, אף התווה זאת כמדיניות. גרסטל התבטאה בעבר בחריפות נגד התנהלות הפרקליטות כלפי פורמן וכן נגד מדיניות שינוי התצהירים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/795/993.html?hp=1&cat=444&loc=68

תגוביות:

1.רק מנהיג חזק יידע להתיר את הפלונטר הזה של החונטה המשפטית על כל שלוחותיה, אשר גנבה את המשילות והחקיקה, אשר תופרת תיקים, אשר עוסקת בפוליטיקה ומסרסת כל מה שזז לפי ראות עיניה השמאלניות.

פרישתה של גרסטל שמנסה לעשות קצת סדר מראה את סלידתה של החונטה מכל ביקורת, ואת הנחישות שלה להגן על עצמה ועל שלוחותיה בכל מחיר.

2.אם מישהו עדיין חושב השופטים טובים יותר מכל עבריין מצוי, הוא טועה מאוד.

3.פשוט מפחיד לראות ולשמוע בכל פעם מחדש, איזו דיקטטורה משפטית התפתחה לנו כאן. מבהיל לחשוב שחבורה שכזו גוזרת כאן גורלות. זה גם מסביר איך בלי להניד עפעף, 'מרח' שופט מכובד את התחקיר בנושא הנאנסת המסכנה בת ה- 14, שאולצה בביהמ''ש לתאר בפרטי פרטים, איך בדיוק נאנסה ע''י 4 ערבים, כפי שחשף דרוקר בתחקיר ערוץ 10.

4.הפרקליטות = מאפייה סיציליאנית.

5.שי ניצן טוען שהפרקליטות היא הגוף הכי מבוקר במדינה...חחח...ולכן מתנגד לפרסום דו"חות הביקורת...הוא מעליב את האינטליגנציה שלנו...רק על זה צריך להעיף אותו.

6.מערכת משפט מושחתת כמו במדינות עולם שלישי.

7.הגוף שאחראי על צדק מתגלה כגוף המתנהל כאחרון העבריינים. מדובר בדיני נפשות ולא של השקרנים והעבריינים בפרקליטות. איילת שקד? משטרה? איפה אתם?

8.אין לקבל איש המשרת את הציבור, שעושה מעשה כל כך חמור כמו הדחת עד, כפי שעולה מהביקורת של השופטת הנכבדה גרסטל.

9.דווקא העובדה ששניים מהמבוקרים מכהנים כשופטים, היא לבדה הנותנת כי יש לפרסם הדו"ח, שהרי לא יעלה על הדעת שאנשים לא ראויים ימשיכו לכהן כשופטים.

10.הגיע הזמן שכל הפרקליטות וכן רוב השופטים יפנו את מקומם לדם חדש וכנראה נקי מסיאוב וילכו לעבוד כעורכי דין. נראה אותם. בושה למדינה שזהו הגוף השיפוטי כאן, זה נראה יותר כמו חונטות בימים האפלים בדרום אמריקה.

11.בכל מדינה דמוקרטית אחרת המושחתים היו מסיימים בבתי סוהר. בישראל המושחתים יהיו בעתיד שופטים בבית המשפט העליון. זאת הסיבה שכל העולם טוען ש"ישראל דמוקרטיה מושחתת מהיסוד" עם סממנים של דיקטטורה משפטית.



#56,יפרסום ראשון: עימותים נוספים בוועדה למינוי שופטים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 30.08.16 בשעה 16:11
בתגובה להודעה #0
הוויכוחים בין חברת הכנסת נורית קורן לבית נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור נחשפו כבר בפרוטוקולי הוועדה למינוי שופטים, אולם נראה כי כעת המחלוקות בניהן עוברות מחדר הוועדה למשכן המחוקקים.

נורית קורן מקדמת הצעת חוק חדשה, לפיה תבוטל "ועדת השניים". מדובר בועדה המורכבת משני שופטים בדימוס שבחרה הנשיאה נאור, ותפקידה למיין שופטי שלום המבקשים קידום לבית המשפט המחוזי.

לא רק שהשופטים בוועדה הם מטעמה של הנשיאה, גם חוות הדעת שהם כותבים על המועמדים עוברות ישירות אליה ואפילו לא מגיעות לחברי הועדה למינוי שופטים, כך שהם הופכים ל"חותמת גומי" בכל הנוגע לקידומים מהסוג הזה.

בהצעת החוק החדשה מתכננת חברת הכנסת קורן להקים ועדה חדשה, שתהיה מעוגנת בחוק, בה יהיו שלושה נציגים אחד מטעם הכנסת אחד מלשכת עורכי הדין והשלישי מהנהלת בתי המשפט.

החוק הוא מכה קשה לנשיאת העליון שבוחרת היום את השופטים שישבו בוועדה הזו, שלא מעוגנת בחוק, ומגבירה התערבות של גורמים נוספים במינויי השופטים. כל חברי הועדה למינוי שופטים יהיו חשופים לחוות הדעת של הנציגים בוועדה ויוכלו להחליט בעצמם מי ראוי לקידום ומי לא, כאמור בניגוד למצב הנוכחי בו ועדת השניים בוחרת את השופטים.

http://glz.co.il/1064-88004-HE/Galatz.aspx




#57,יחוות-הדעת של משרד הפנים לפיה עריקים מצבא אריתראה אינם זכאים למקלט מפרה את אמנת הפליטים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 05.09.16 בשעה 15:34
בתגובה להודעה #0
בהחלטה שניתנה היום (4.9.16) על-ידי הדיין עו”ד אלעד אזר מבית הדין לעררים בירושלים נפסלה חוות-הדעת המשפטית של משרד הפנים לפיה עריקה מצבא אריתראה לא נחשבת כעילה לפיה ניתן להעניק מעמד פליט.

על בסיס חוות דעת זו דחתה עד היום יחידת הטיפול של מבקשי מקלט של משרד הפנים אלפי בקשות מקלט של אזרחים אריתראים.

בית הדין קבע שמשרד הפנים לא יכול להחליט שאינו מחיל את אמנת הפליטים על סוג מסויים של מבקשי מקלט להם טענות דומות, רק משום שהם רבים.

עריקה שנתפסת כמעשה פוליטי על-ידי מדינת המוצא, ואשר העונש עליה חורג מהסביר, יכולה לעלות כדי רדיפה כמשמעותה באמנת הפליטים.

בית הדין דחה את עמדת המדינה לפיה הפרשנות המשפטית צריכה להתחשב ב”השלכות הרוחב” – שמשמען הכרה באלפי מבקשי מקלט כפליטים.

הדיין הבהיר כי עמדה זו של המדינה מעקרת מתוכן את אמנת הפליטים, וכי יש להתייחס לכל מקרה לגופו.

הערר הוגש ע”י התוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 2014, בשמו של מבקש מקלט מאריתראה שבקשתו למקלט התבססה על עריקתו מהצבא ויציאתו שלא כדין מארצו. בקשת המקלט נדחתה על-ידי יו”ר הועדה המייעצת, מבלי שנבחנה ונדונה בוועדה המייעצת עצמה.

בית הדין הורה לוועדה המייעצת לדון מחדש בבקשה מבלי להתייחס לחוות-הדעת שנפסלה.

עו”ד ענת בן דור מהתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב: “אנו מברכים על החלטת בית-הדין שמחייבת את משרד הפנים לדון בבקשות פרטניות למקלט בהתאם להוראות אמנת הפליטים מבלי להסתמך על חוות-הדעת שנועדה להוות כלי לדחייה שיטתית של אלפי בקשות למקלט.

אנו קוראים למשרד הפנים לדון מחדש בכל בקשות המקלט שנדחו על-סמך חוות-הדעת הלקוייה של משרד הפנים”.

עו”ד רעות מיכאלי המוקד לפליטים ולמהגרים: מצער ששוב יש צורך בהתערבות שיפוטית כדי שמשרד הפנים יישם את הוראות אמנת הפליטים אליה ישראל מחויבת, ולא ינסה למצוא דרכים מפותלות לעקוף אותן.

בכל מדינות המערב מבקשי מקלט מאריתראה מתקבלים כפליטים באחוזים גבוהים, ורק לאחרונה דו”ח נוסף של האו”ם חשף את העינויים, תנאי העבדות והפרת זכויות האדם השיטתית שמתרחשת בצבא אריתראה ובמדינה בכלל. אנו מקווים כי כעת מערכת המקלט תתחיל סופסוף לפעול בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים”.

http://hotline.org.il/press/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%94-%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%A2%D7%A8%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9/

תגוביות:

1.כספי המיסים שלנו מגיעים לאוניברסיטת תל אביב שמממנת עו״ד שיפגעו בתושבי ישראל.

2.מי שמממנת את הקליניקות המשפטיות למיניהן זו הקרן לישראל חדשה.

3.מסתנן סודאני מספר בראיון על ענת בן דור מאוניברסיטת תל אביב

גם הקליניקה המשפטית בתל אביב (שבראשה עמדה נטע זיו מהפקולטה
למשפטים, עד שנת 2014 - שכיהנה כסגנית הנשיא של הקרן לישראל חדשה במקביל.

כיום חברת המועצה הבינ"ל שלה), וגם המוקד לפליטים ומהגרים בו עובדת
רעות מיכאלי קשורים לשתי"ל-NIF

הפניה לאחד מכמה פוסטים בנושא המסתננים וארגוני החזית האלה של
הקרן החדשה. (את הנוספים ניתן לאתר בפורום מסמכים)

חשיפה : סודני בראיון : אנשי NIF משדלים אותנו כבר בסיני

http://rotter.net/forum/gil/20573.shtml

בפוסט זה מתאריך 1.11.10 מובא מאמר מתורגם מעיתון סודני בשפה
הערבית, שבו אחד מהמסתננים שחזר לארצו מספר על מעלליה של ענת בן
דור וחבריה.

לדוגמא קטע אחד מהראיון:

***

من هم هؤلاء الأشخاص؟
- منهم إسرائيلية فيما بعد أصبحت بروفيسور بعد أن نجحت في توصيل قضية دارفور للعالمية كمشكلة إنسانية.

מי הם אנשים אלה?

ביניהם ישראלית שלאחר מכן נהייתה פרופסור לאחר שהצליחה לקדם
את בעיית דארפור, באוניברסיטה, כבעיה אנושית.

وما اسمها؟
- اسمها أنات بندور وهي تدير إحدى كبرى المنظمات التي تعمل في العمل الإنساني كواجهة وفي باطنها تضطلع بمهام الاستقطاب والتجنيد.
ומה שמה?

שמה ענת בן דור והיא מנהלת אחד מהארגונים הגדולים שעוסקים
בעניינים הומניטריים בחזית ובתוכה (מתחת לשטח) נושאת מטלות
(ממלאת פונקציות) של איסוף וגיוס.

متى التقيت بها أول مرة وأين؟
- هذه المرأة لها شركاء.. التقيت بهم في سيناء.. ومنهم امرأة ثانية اسمها شارون هيرن تكلمنا معها وشاهدناها وفيما يبدو أنها تعمل في منظمة دولية ولكن كما تعلم ليست هناك منظمة دولية في إسرائيل تعمل بالمعايير الإنسانية، وشارون هيرن نفسها معها شركاء.. وشركاؤها لهم شكل والآخرون لهم شكل آخر...

מתי פגשת בה בפעם הראשונה והיכן?

לאישה זו יש שותפים... נפגשתי בהם בסיני...וביניהם אישה נוספת ששמה שרון ערן. דברנו אתה וראינו שהיא לכאורה עובדת בארגון בינלאומי. אולם כפי שאתה יודע אין שם בישראל שום ארגון בינלאומי שעוסק בעניינים הומניטריים, ולשרון עירן בעצמה יש שותפים...ולשותפיה יש מסווה (דרך פעולה) ולאחרים מסווה אחר...

4.ובתי המשפט כמובן משתפים פעולה עם האירגונים האלה.

5.איך לא ישתפו פעולה כאשר נטע זיו מביאה שונאי ישראל מקרן פורד להיפגש עם דורית בייניש? תמונה

נטע זיו שניה משמאל, ליד הסוכן המושתל בערוץ הראשון, הכתב
לשעבר - אליעזר יערי, שכיהן כמנכ"ל הקרן לישראל חדשה בישראל.

http://rotter.net/forum/scoops1/343794.shtml#39

6.לסגור מיד את כל בתי הדין המגוחכים האלה שהוקמו לדרישת השמאל, אין שום לגיטימציה לדיונים המבישים האלה ב-"בקשות המקלט" הפיקטיביות של המוני המסתננים האפריקאים.

7.שלב 2 חבר הרשעים מירושלים מאשרים את פסק הדין.

שלב 3 תביעת אזרחות לכל המסתננים.

שלב 4 אזרחי ישראל (היהודים) בוכים על הטעות שעשו לפני שנים אבל עכשיו מאוחר מדי... צריך לחשוב רק 2 צעדים קדימה כדי להבין מדוע כל יום שהמסתננים כאן הנזק רק יגדל.

שלב 5 - איחוד משפחות...

https://www.youtube.com/watch?v=PNB8OP87MmY

8.שלב 6: דרישה להקמת אוטונומיה, בה ייקלטו מהגרים נוספים מאפריקה. האו"ם קורא לישראל להכיר בזכויות הלגיטימיות להגדרה עצמית של יוצאי אפריקה, כפי שהיקנו זכויות ליהודים יוצאי ארצות צפון אפריקה.

9.עוכרי ישראל, סוכנים זרים להשמדת ישראל.

10.הוא אפילו לא שופט סתם פונקציונר שדן לפי הבטן שלו.

11.ישראל לא חתמה על אמנת הפליטים כנראה. על פי ויקיפדיה: "ישראל אישררה את פרוטוקול האמנה עם הסתייגויות ולא הצטרפה לאמנה‏. בשנת 2013 ביקשה סיעת מר"צ בכנסת לעגן את סעיפי האמנה בחוק בהתאם לאמור בה בסעיף 36, אך ההצעה לא התקבלה.

12.איך הם נקראים פליטים אחרי שעברו כמה מדינות והגיעו לכאן?

13.יש מחלוקת בקרב המשפטנים כיצד לפרש את האמנה. יש הטוענים שלא להיצמד לנוסח המדוייק ולכן הם עדיין "פליטים". משום מה כך התקבעה הפרשנות גם בישראל. אני 7 שנים עוקב אחרי הסוגיה הזאת ועד היום אין מושג למה.

"ישירות מהטריטוריה"

סעיף 31 (1) לאמנת הפליטים קובע שמבקש מקלט הנכנס לטריטוריית המדינה באופן בלתי חוקי זכאי לחסינות מפני העמדה לדין בגין עבירת ההסתננות, אם הוא מגיע ישירות מהטריטוריה בה הוא מצוי בסכנה.

במצרים אין שום סכנה לעתידם וחייהם שם מיליוני פליטים.

אגב סודן היא מדינת אוייב וזאת עוד עילה לסרב לקבלם כאן.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9D

14.מי שנכנס ממצריים ללא סכנה מוחשית עקב רדיפה (מה שלא היה שם באותן שנים) לא נחשב פליט. ישראל החלה בתהליך זיהוי פליטים רק ב-2013

15.הכתבה בהארץ:

בית הדין לעררים בירושלים פסל חוות דעת של משרד הפנים הקובעת כי עריקה מצבא אריתריאה אינה עילה לקבלת מעמד פליט. רשות האוכלוסין וההגירה דחתה בהתבסס על חוות הדעת הזאת אלפי בקשות מקלט של אזרחי אריתריאה. בית הדין קבע היום (ראשון) כי המדינה אינה יכולה לבחור שלא להחיל את אמנת הפליטים על קבוצה מסוימת של מבקשי מקלט בעלי טענות דומות רק משום שהם רבים. בפסק הדין נכתב כי עריקה שנתפסת כמעשה פוליטי ואשר העונש עליה חריג, יכולה להצדיק מתן מעמד פליט.
"אכן, ככלל, עריקה כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן מקלט מדיני", כתב הדיין אלעד אזר, אך הבהיר: "עריקה הנתפשת כהבעת עמדה פוליטית, שהעונש עליה חורג מהסביר, יכול ותעלה לכדי רדיפה במובנה לפי הפרשנות הניתנת בישראל לאמנת הפליטים". הוא הבהיר כי אין משמעות לסיבת העריקה "כלכלית או מצפונית או 'פחדנית' גרידא" וקבע כי כל עוד המעשה נחשב הבעת דעה פוליטית בידי שלטונות ארצו של מבקש המקלט, היא עשויה להצדיק מתן מעמד פליט.

עוד נכתב בפסק הדין כי "אין לקבל את המגמה הברורה מתוך המקרים שהובאו עד כה בפני בית דין זה, כי בקשות המקלט של אזרחים אריתראים, אשר בבסיסן טענה להשתמטות או עריקות משירות צבאי/לאומי, דינן להידחות בדיון מהיר ובהיעדר עילה, ובלא שידונו בפני מליאת הוועדה המייעצת לענייני פליטים ויובאו להכרעת שר הפנים".

ההחלטה עשויה להשפיע על עשרות אלפי אריתראים השוהים בישראל - אלה שבקשות המקלט שלהם נדחו עשויים לדרוש בחינה מחודשת שלהן. המדינה גם לא תוכל לדחות עוד באופן שיטתי בקשות מקלט תלויות ועומדות המבוססות על עריקה או השתמטות מצבא אריתריאה. בשנה החולפת דחתה המדינה בקשות מקלט רבות מבלי לבחון את הטענות המופיעות בהן כלל, רק משום שהוגשו יותר משנה לאחר כניסת מבקש המקלט לישראל. כעת, יוכלו אזרחי אריתריאה לטעון כי לא הגישו בקשה כיוון שידעו שהיא צפויה להידחות, אך הנסיבות השתנו.

אחת הטענות שהעלתה המדינה היתה שיש צורך להתחשב ב"השלכות רוחב", שמשמעותן הכרה באלפי פליטים אם תיפסל חוות הדעת הקובעת כי עריקה מצבא אריתריאה אינה עילה למקלט. "צמצום ההגנה הניתנת לפי אמנת הפליטים כך שלא תכלול מי שזכאים למעמד של פליט רק מפני שהם רבים, אינו עולה בקנה אחד עם אמנת הפליטים, גם לא עם דיני המשפט המנהלי בישראל", כתב הדיין בהחלטתו, "מדובר בעילות אישיות, פרטניות, של רבים, ולא בעילה כללית־קבוצתית".

לפי נתונים שמסרה רשות האוכלוסין וההגירה בתשובה לבקשת חופש מידע של "הארץ", מ–2009 ועד תחילת יולי השנה הגישו אזרחי אריתריאה 7,218 בקשות מקלט בישראל. שמונה בקשות בלבד אושרו, 3,105 ממתינות עדיין למענה וכל השאר נדחו או בוטלו. הדיין התייחס לנתונים והבהיר כי "גם במקרה התיאורטי לחלוטין בו ימצא כי יש להעניק מעמד פליט לכל אותם מבקשי מקלט, אני סבור כי אין מדובר בכמות שמדינת ישראל אינה יכולה להכיל או שתביא להוצאות בלתי סבירות, כאשר ממילא צפויה לכולם עוד שהות ממושכת בישראל גם אם תידחה בקשתם". בישראל חיים כ–30 אלף אריתראים.

את הערר הגישו לפני כשנתיים התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב והמוקד לפליטים ולמהגרים, בשמו של מבקש מקלט מאריתריאה. בקשת המקלט שלו התבססה על עריקתו מהצבא ויציאתו בניגוד לחוק מארצו. היא נדחתה בהליך מקוצר על ידי יו"ר הוועדה המייעצת לשר הפנים לענייני פליטים, מבלי שנדונה בוועדה עצמה. בית הדין הורה לוועדה המייעצת לדון מחדש בבקשה מבלי להתייחס לחוות הדעת של משרד הפנים שנפסלה. רשות האוכלוסין וההגירה יכולה עדיין לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, אך אם החלטה זו תיוותר על כנה היא עשויה להשפיע על בקשותיהם עתידיות של מבקשי מקלט.

עו"ד ענת בן דור מהתכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, שהגישה את הערר, אומרת כי "ההחלטה הזאת שמה סימן שאלה משמעותי על אלפי דחיות של בקשות למקלט של אזרחי אריתריאה, שכעת ודאי יפנו אל הרשות ויבקשו לדון בהן מחדש, במנותק מחוות הדעת. הדבר הזה גם ישליך על המדיניות שנבחנת בימים אלה בבית המשפט העליון, באשר לגירושם לאוגנדה ולרואנדה של מבקשי מקלט מאריתריאה שבקשותיהם נדחו".

"מצער שיש צורך בהתערבות שיפוטית כדי שמשרד הפנים יישם את הוראות אמנת הפליטים אליה ישראל מחויבת, ולא ינסה למצוא דרכים מפותלות לעקוף אותן", הוסיפה עו"ד רעות מיכאלי, מנכ"לית המוקד לפליטים ולמהגרים. "בכל מדינות המערב מבקשי מקלט מאריתריאה מתקבלים כפליטים באחוזים גבוהים, ורק לאחרונה דו"ח נוסף של האו"ם חשף את העינויים, תנאי העבדות והפרת זכויות האדם השיטתית שמתרחשת בצבא אריתריאה ובמדינה בכלל. אנו מקווים כי כעת מערכת המקלט תתחיל סופסוף לפעול בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים".

אמנת הפליטים מ-1951, שעליה חתומה ישראל, קובעת כי פליט הוא מי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בשל "פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". האמנה מחייבת להעניק למי שהוכר כפליט זכויות סוציאליות ואוסרת לגרשו אל ארצות שבהן חייו או חירותו יהיו בסכנה.

ישראל מעניקה לאזרחי אריתריאה וסודאן הגנה קבוצתית זמנית. רק בסוף 2012, בלחץ בית המשפט, החלה המדינה לאפשר לאזרחי מדינות אלה להגיש בקשות מקלט. עד אז סירבה לבחון את בקשותיהם בטענה שממילא אינה מגרשת אותם. במאי 2013 דחתה המדינה לראשונה בקשת מקלט של אריתראי, בהתבסס על חוות הדעת שנפסלה עתה. המדינה טענה מאז כי עריקה או השתמטות משירות צבאי אינה מהווה לכשעצמה עילה למקלט מדיני לפי אמנת הפליטים. לעמדת המדינה, אין לקבל את הטענה כי כל עריק או משתמט נתפס על ידי המשטר באריתריאה כמתנגד פוליטי.

חוות הדעת נכתבה בידי היועץ המשפטי של רשות האוכלוסין וההגירה, עו"ד דניאל סולומון ואומצה בידי מי שהיו אז היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, ושר הפנים גדעון סער. "אף אם יחסה של אריתריאה כלפי משתמטים הוא קשה וחמור מאוד, יש קושי לקבל את הפרשנות הרואה בעריקות או השתמטות כשלעצמן, במנותק או ללא הקשר לאחת מהעילות הקבועות באמנת הפליטים כפי שמדינת ישראל מפרשת אותה, כעילה לקבלת מקלט מדיני", נכתב בחוות הדעת. "אולם, בשל היחס הקשה והחמור מאוד של אריתריאה כלפי משתמטי שירות נוהגת מדינת ישראל במדיניות של אי החזרה לאריתריאה".

רשות האוכלוסין וההגירה מסרה בתגובה: "אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים את צעדינו בהמשך".

http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.3058415

16.רק נזכיר כי אריתראים מהווים שני שליש מכלל המסתננים לארץ שהסתננו בין 2006-2013, על אף שהמלחמה האחרונה באריתריאה נגמרה בשנת 2000.

17.זה לא סיפור של מלחמות. זה סיפור של מנדטים לשמאל, של כוח עבודה זול ושל בעלי דירות חמדנים.

18.ישראל לא חתמה על האמנה הזו:

www.justice.gov.il/Units/TergomOmanetBimLeumi/Documents/index.doc

19.בית דין מינהלי, שמעביר ביקורת שיפוטית על החלטות רשות ההגירה והאוכלוסין. ראה המצ''ב

http://www.justice.gov.il/Units/AppealsTribunal/About/Pages/Authority.aspx

20.אמנת הפליטים מעל הזכות של המדינה לקבוע מי יכנס בשעריה. שערוריה.

http://rotter.net/forum/scoops1/343794.shtml#39



#58,ייום עיון שופט דתי מכון משפט לעם בהשתתפות עו''ד איתמר בן גביר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.09.16 בשעה 16:38
בתגובה להודעה #0
האם ישנה השפעה לאמונתו של השופט? האם ישנה שליחות להיות משפטן דתי?
משתתפים- ד"ר שפרה משלוב, עו"ד איתמר בן גביר, עו"ד ניר כלפה , הרב אריאל בראלי ראש מכון משפט לעם, שופט בית משפט השלום קליין

להקשבה:

https://www.youtube.com/watch?v=TK8t8cg2To8



#59,יבן-גביר מציג: פרופ' אהרון ומיסטר ברק
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.09.16 בשעה 16:42
בתגובה להודעה #0
כנס מיוחד דן בשאלה האם האמונה הדתית לא סותרת את תפקיד השופט. עו"ד בן גביר הציג את האמירות ה"מגוונות" של השופט ברק בנושא

להקשבה היכנסו:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/329813



#60,יבג''צ יכריע האם מסתננים יועברו לאפריקה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.10.16 בשעה 13:43
בתגובה להודעה #0
בבג"צ ייערך מחרתיים (א') דיון בעתירה של עמותות הסיוע לפליטים נגד הסכמי העברה של מסתננים מישראל למדינות שלישיות. ברקע הדברים התפרסם דו"ח חדש של 'אם תרצו', שמראה מִתאם מעניין בין הליכי החקיקה ופסילת החוקים בבג"ץ לבין כניסת המסתננים לארץ, וגם להיענות של אותם מסתננים לאפשרויות עזיבה.

על פי הדו"ח, העברת החוק נגד הסתננות בינואר 2013 הובילה לעלייה דרמטית במספר המסתננים שעזבו מרצון את ישראל - מספר שירד בהמשך השנה בעקבות פסילת החוק על ידי בג"צ. באופן דומה, העברתו של החוק המתוקן בכנסת (תיקון מספר 4) בסוף 2013 גרמה לכך שברבע הראשון של 2014 עזבו את ישראל קרוב ל-4,000 מסתננים, יותר מבכל שנת 2015. דיון שנערך בבג"צ בעתירה נגד החוק באפריל 2014 סימן את שינוי המגמה, כשעד סוף 2014 עזבו רק עוד כאלפיים מסתננים במקום כעשרת אלפים שהיו צפויים לעזוב.

פסילת בג"צ את תיקון מספר 4 לחוק המסתננים הובילה אף לעלייה במספר המסתננים שנכנסו לישראל, וזאת למרות הגדר שנבנתה בדרום. בשנת 2015 חדרו לישראל למעלה ממאתיים מסתננים, לעומת כארבעים בלבד ב-2014. גם מספר העוזבים מרצון המשיך להיות נמוך ב-2015, עם ממוצע חודשי של כ-280 עוזבים בלבד.

בניסיון להגדיל משמעותית את מספר העוזבים חתמה ישראל על הסכם עם מדינות באפריקה שאליהן יועברו מסתננים שיסכימו לעזוב את הארץ. בנוסף נקבע נוהל שלפיו מי שלא ישתף פעולה עם רשויות ההגירה יועבר למשמורת במתקן 'סהרונים', בלי הגבלת זמן. הסדר זה צפוי היה להגביר את זרם העוזבים לסביבות 15 אלף איש בשנה, אולם עתירה של ארגוני הסיוע לפליטים הובילה להקפאת ההליך עד להכרעת בג"צ.

ביום ראשון הקרוב יתקיים בבית המשפט העליון הדיון השני בעתירה, וזמן מה אחריו צפויים השופטים למסור את הכרעתם. ההערכה הרווחת היא שאם יפסול בג"צ את הסכם העברת המסתננים למדינה שלישית, תהיה ירידה במוכנות מסתננים לעזוב את הארץ, ובמקביל אולי תירשם עלייה במספר הנכנסים. נכון לעכשיו מספר המסתננים שעוזבים מרצון ממשיך להיות נמוך, כשבמקביל מתפתחת תופעה חדשה, מאות נשים אפריקניות שמגיעות במטוסים כתיירות, אך נשארות בארץ באופן בלתי חוקי ומתחתנות עם מסתננים.

"מדובר בהחלטה המשפטית החשובה ביותר בסוגיית ההסתננות לישראל מאז שזו החלה", מסביר יונתן יעקובוביץ' מ'המרכז למדיניות הגירה ישראלית'.

"אם בית המשפט העליון לא יתערב ויאפשר למדינה להוציא לפועל את ההסכמים עם המדינות השלישיות שבהם השקיעה משאבים רבים, אנו נראה יציאה של אלפי ואף עשרות אלפי מסתננים תוך זמן קצר. אם לא, אנו עלולים למצוא את עצמנו בלי כלים מספקים למניעת השתקעותם בישראל, על כל המשמעויות מרחיקות הלכת הנלוות לכך".

ב'אם תרצו' הדגישו כי בארגונים שאחראים להגשת העתירה הנוכחית ועתירות נוספות לאורך השנים תומכים כלכלית מדינות זרות, וכי 'הפורום לזכויות פליטים', שבו חברים 'הקליניקה לזכויות פליטים', 'האגודה לזכויות האזרח', 'המוקד לפליטים ולמהגרים', 'רופאים לזכויות אדם', 'אמנסטי אינטרנשיונל', 'אס"ף', 'המרכז לפיתוח פליטים אפריקנים' ו'קו לעובד' - הוקם בסיוע 'הקרן החדשה לישראל'.

מנכ"ל תנועת 'אם תרצו' מתן פלג התייחס לממצאי הדו"ח, ואמר כי "תושבי דרום תל-אביב הופקרו במשך שנים לידיהם של המסתננים והארגונים הפועלים להחדרתם לארץ ולאזרוחם.

לא מדובר בארגוני זכויות נקיי כפיים, אלא בארגונים פוליטיים, הפועלים במימון ממשלות זרות ו'הקרן החדשה לישראל' כדי למחוק את הזהות היהודית של מדינת ישראל.

בג"צ לא יכול להתעלם מן המציאות ולהיתמם.

מדינת ישראל כולה, על שלל סוגיותיה, נמצאת תחת מתקפה משפטית מבפנים של ארגונים ישראליים העותרים נגד המדינה במימון ממשלתי זר ופועלים כשתולים לכל דבר ועניין. אין הבדל מהותי בין עתירות של ארגוני המסתננים במקרה דנן, לבין עתירות למען איחוד משפחות או נגד ההתיישבות היהודית בנגב וביהודה ושומרון או נגד הריסת בתי מחבלים, שכן המממן והכוונה זהים בכלל המקרים".

לדברי פלג, "יש להגן על האוכלוסיות החלשות בישראל, הסובלות מתופעות מעין אלה. תושבי דרום תל-אביב סובלים בראש ובראשונה ממאבק פוליטי נגד מדינת ישראל וצביונה. תנועת 'אם תרצו', כתנועה הציונית הגדולה בישראל, תמשיך להיאבק בתופעה הפסולה למען הבטחת עתידה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל".

http://m.nrg.co.il/online/1/ART2/838/437.html?hp=1&cat=402&loc=11

תגוביות:

1.החלטות השופטים בבג''צ הן פוסט ציוניות וניכר שלא איכפת לאיש אם המדינה היהודית תחוסל והפושעים האפריקנים יהפכו לאוכלוסיית המדינה היהודית שתיעלם ושהוקמה בדם הורינו ובנינו. גם דרעי העבריין המורשע - יתן להם אזרחות כמו שנתן למנהיגם - כדי שהם יוכלו להתחיל במבצע איחוד משפחות בישראל. כפי שידוע לכל הציבור הרחב - את שופטי בג"צ לא מדאיגה כלל מדינה יהודית. הם מאד רחמנים ודואגים ברא5ש ובראשונה לכל פושע ולכל מסתנן וערבי. קיראו את דברי שפטל ופרופ' דיסקין על עמדותיהם של השופטים הללו ועל בג"צ בכלל:

*

שפטל:

ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

סימוכין:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=784973

*

פרופ' דיסקין:

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון. שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

2.אם זה תלוי בהם הפולשים יקבלו אזרחות.

3.מישהו רוצה לנחש מה תהיה החלטת ה'חונטה'? שלוחת הקרן החדעשה בישראל להרס המדינה?

4.מי שבאמת איכפת לו מהמסתננים שיסייע להם במדינותיהם בבתי ספר, בתי חולים, וכו'.

5.

6.בג"צ? אני לא זוכר שהצבעתי בג"צ! מישהו כאן הצביע בג"צ?

7.שמעתי שכל ה- 3 שהצביעו מר"צ הצביעו בג"צ.

8.ממשלת הימין אשמה. שנתיים עברו ועדיין לא הוגבל כוחו של בג"צ בגלל התנגדות הצבוע כחלון.

9.מתערבים שבג"צ יחליט להשאיר אותם בארץ לפי האג'נדה השמאלנית שלהם?

10.לא ייאמן. מדינות זרות מתערבות בישראל בכל נושא אפשרי. חייבים לעצור את זה.

11.חשבתי שבחרנו אנשים לכנסת שיעצרו את זה ועוד ממשלת ימין...

12.כל הכבוד לאם תרצו! לחשוף ולחשוף את מעשי השמאל!

13.ולמה ממשלת הימין לא מגבילה את הכוח של דיקטטורת בג"צ? הכל בגלל משה כחלון המתנגד להגבלת כוח הדיקטטורה.

14.הממשלה חייבת לייצר חקיקה שתחזיר את השופטים האלה לגודל הטבעי שלהם ותבהיר להם שהם לא אלוהים ושלא יעלה על הדעת שכמה שופטים שהציבור לא בחר בהם יחליטו מה תהיה דמותה של מדינת ישראל.

15.עד מתי רשעים יעלוזו? לבדוק גם קשר שיש לשופטים עם הארגונים האלה.

16.ממגדל השן בגבעת רם לא רואים את אזרחי ישראל.

17.צריך להחזיר אותם למצרים כי זאת המדינה הראשונה שהגיעו אליה הסודנים והאריתראים ולהושיבם במחנות האו"ם לפליטים במצרים.

18.צריך להוסיף חוק פשוט. מי שמשלם או מקבל כסף תמורת הבאת או השארת מסתננים, דינו 10 שנות מאסר. רוצים להיות הומניים גדולים, תעשו זאת בהתנדבות על חשבונכם ומי שמשלם לארגוני טרור שעל הדרך גם מבריחים מסתננים לארץ ראוי שיענש.

19.עד שהכנסת תקבע בחוק יסוד את סמכויות בג"צ, יורשי הפיראט המשפטי אהרון ברק ימשיכו לנהל את המדינה ולצפצף על הדמוקרטיה.

20.הבעיה היא ביבי עם קופת השרצים שלו. הוא רועד מבג"צ ומצר (יחד עם כחלון השמאלני) את צעדיה של איילת שקד שמנסה להחזיר את בג"צ לגודלו הטבעי. רק אם יעמוד בראשות הממשלה אדם נקי וללא רבב יש סיכוי לשינוי רציני בנדון ולצערנו זה לא נראה באופק.

21.לפרקליטות יש חומר טוב על האח של כחלון, לכן הוא בובה על חוט.

22.התוצאה צפויה. אפשר לשאול מה עמדתם של זהבה גלאון והרשימה המשותפת כדי לדעת מה בג"צ יחליט. נאור אמרה: "בית המשפט לא חייב כלום". הם באמת לא רואים את עצמם ככפופים למדינת ישראל ולחוקיה.

23.בג"צ בבעיה. תמיד פסק בעד המסתננים אבל פתאום באירופה עוברים כל החוקים שהבג"צ שלנו אמר שהם "לא חוקיים" והבג"צ שם אפילו לא דן בהם כי ברור שהם חוקיים. ערוות בג"צ התגלתה שזה לא חוק כלשהו אלא האג'נדה הפוליטית של השופטים ושהוא בעצם עושה חוקים כרצונו ופוסל החלטות ממשלה למרות שהן חוקיות בכל העולם המערבי וברור שגם בשאר. מעניין מה יפסקו השמאלנים האלה עכשיו...

24.שופטי בג"צ אינם יהודים אלא ערב רב אנטישמיים בני בניהם של הגרמנים.

25.בג"צ-מר"צ מפיצים מחלה ממארת. שופטי העליון חוברים לאיומים שבאוייבי היהודים. אני קורא לכנסת לחוקק חוקים שיגבילו את שופטי העליון מעשיית מעשים המבזים את הדמוקרטיה. יש לחוקק חוקים שיגבילו את חופש התנועה הדיבור והשיפוט של שופטי העליון. בחירת שופטי העליון רק אחרי סינון פומבי בפייסבוק וברשתות החברתיות.

26.מטרתם - הריסת המדינה היחידה שיש ליהודים בעולם.

27.בג"צ הינו גוף שלטון דיקטטורי וחייבים לפעול לצמצום סמכויותיו.

28.אין בישראל שלוש רשויות נפרדות, יש רק אחת. מדינת ישראל לא יכולה להיחשב לדמוקרטיה, גם לא לדמוקרטיה מתגוננת. צריך להכיר בעובדות, אנחנו מונרכיה.

29.אם החיים שלנו בארץ הזו תלויים בבג"צ, אפשר להגיד ביי ביי ישראל.



#61,יהעברת מסתננים למדינה שלישית: ''בג''ץ דורש מהמדינה דרישות לא ריאליות'' / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.10.16 בשעה 07:41
בתגובה להודעה #0
בעקבות פניה של הרגע האחרון מצד עמותות השמאל, בית המשפט העליון דחה פעם נוספת את ההכרעה על נוהל העברת מסתננים למדינה שלישית. תושבי דרום תל אביב מאוכזבים: "נציגי המדינה היו אמורים להגיע עם כל התשובות האפשריות"

שנה חדשה, פסיקות ישנות. כך ניתן להגדיר את החלטת שופטי בג"ץ היום לדחות, שוב, את ההכרעה על הוצאת המסתננים מדרום תל אביב למדינה שלישית, ככל הנראה לאוגנדה. "המדינה לא הגיעה עם תשובות מספקות", אמרה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, שעמדה בראש הרכב השופטים, בתום דיון שהתקיים בדלתיים סגורות. נאור העבירה ביקורת על העותרים על כך שהגישו ברגע האחרון רשימת שאלות למדינה – אך בכל זאת החליטה לקבל את הרשימה. על חלק מהשאלות, אותן ראו נציגי המדינה בפעם הראשונה רק במהלך הדיון, לא הייתה למדינה תשובה. פעילי עמותות השמאל שנכחו בדיון הביעו סיפוק מהדחייה, אך הביעו תקווה כי בדיון הבא, שצפוי להתקיים בתחילת ינואר 2017, יבטלו שופטי בג"ץ את החלטת הממשלה, ובכך ייסתם ככל הנראה הגולל על האפשרות להוציא את המסתננים מישראל.

בקרב פעילי שכונות דרום תל אביב ניכרה אכזבה קשה מהסחבת של בג"ץ, כמו גם מהתנהלות נציגי המדינה. "למדינה היו שבעה חודשים להכין את התיק ולסגור את ההסכמים הרמטית", אומרת שפי פז, מובילת המאבק של תושבי דרום תל אביב, "נציגי המדינה היו אמורים להגיע עם כל התשובות האפשריות לכל השאלות האפשריות. כמו תמיד, הם עשו חצי עבודה. כמו תמיד אנחנו משלמים את המחיר". מלבד הכעס על נציגי המדינה, פז ויתר פעילי שכונות דרום תל אביב זועמים גם על שופטי בג"ץ. "השופטים מורחים את הזמן", אומר דוד ברק, המלווה את מאבק תושבי השכונות, "יש תחושה שבג"ץ דורש מהמדינה דרישות לא ריאליות כדי שהמדינה לא תוכל לעמוד בהן, ואז בג"ץ יסיר מעצמו אחריות ויגיד שהמסתננים נשארו כי המדינה היא זו שלא סיפקה את הסחורה".

אינדיקציה המרמזת כי הטענות של ברק אינן נאמרות בחלל ריק ניתן היה למצוא בדיון הקודם בבג"ץ, כשהשופטת נאור הפנתה לנציגי המדינה את השאלה האם במדינה השלישית שאמורה לקלוט את המסתננים "מתקיימת מערכת משפט עצמאית". לדברי יונתן יעקובוביץ' מ'המרכז למדיניות הגירה ישראלית', מדובר בשאלה "לא רלוונטית", בהתחשב בעובדה כי ידוע לכל שבאוגנדה מתקיים משטר דיקטטורי, המנוגד באופן מובנה לקיומה של מערכת משפט עצמאית. כאמור, גם אריתראה וסודאן, מדינות המוצא של המסתננים, הן דיקטטורות שאינן מקיימות מערכות משפט עצמאיות, אך לטענת עמותות השמאל, הסיבה שהמסתננים לא יכולים לשוב לבתיהם נעוצה בחשש לכאורה לחייהם, ולא בעובדה כי מערכות המשטר במולדתם אינן דמוקרטיות.

"לא גירוש – העברת משמורת"

באוגנדה אין אמנם מערכת משפט עצמאית, אך זה לא מונע מהמדינה האפריקנית שמיועדת לקלוט את המסתננים מישראל לגרוף מחמאות מנציבות הפליטים של האו"ם על יחסה החם והלבבי לפליטים המגיעים לשטחה. "האוגנדים רואים הגעתם של פליטים למדינתם באופן די חיובי", התבטא לאחרונה פעיל אוגנדי למען פליטים, שאף הוסיף כי ישנם אוגנדים המוכנים לוותר על חלק מאדמותיהם עבור הפליטים החדשים. "המטרה היא לשבור את התפיסה שהפליטים שונים מאיתנו, האוגנדים". התשבחות בעולם על יחסה של אוגנדה לפליטים עומדות בסתירה לשלטים אותם נשאו המסתננים מחוץ לכתלי בית המשפט העליון, בהם נכתב כי "אוגנדה לא רוצה אותנו", וכי אם יגיעו לאוגנדה, תישקף סכנה לחייהם.

לפי ההערכות, במידה ובג"ץ יאשר את החלטת הממשלה להעברה למדינה שלישית, יוצאו מישראל לפחות 30 אלף מסתננים, מרביתם גברים רווקים. מנגד, נשים וילדים כנראה לא ייכללו בהסדר, וככל הנראה יישארו בארץ. "חשוב להדגיש", אומר יעקובוביץ', "כי ההעברה למדינה שלישית אינה מוגדרת על פי חוק 'גירוש', אלא 'העברת משמורת' – מכיוון שהמסתננים שיגיעו לאוגנדה או למדינה שלישית אחרת לא יהיו נתונים לסכנת חיים".

אגב, על פי החוק היבש המדינה יכולה לדרוש גם ממי שהוכר בישראל כפליט לעזוב את המדינה, במסגרת הסדר עם מדינה שלישית. לפי נתוני הכנסת, בין 2016-2013 עזבו את ישראל מעל ל-16 אלף מסתננים במסגרת הסדר "עזיבה מרצון". חלק ניכר מהעוזבים שבו לבתיהם, ורבים אחרים עשו דרכם ללוב, כדי להגיע משם לחופי איטליה ולכלל מדינות אירופה.

הדיון הקרוב בבג"ץ יתקיים כאמור בתחילת שנת 2017 – שלוש וחצי שנים מאז החלטת שר הפנים בזמנו, גדעון סער, להעביר את המסתננים מסודאן ומאריתראה למדינה שלישית, ומעל לשנה מאז דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עתירת עמותות השמאל, מרביתן נתמכות 'הקרן החדשה לישראל', נגד החלטת הממשלה להעברה לאוגנדה. במידה ובית המשפט לא ידחה פעם נוספת את ההכרעה, היא תפורסם רק בפברואר-מרץ 2017. "לפני יום הכיפורים, יש הרבה אנשים וגופים שצריכים לבקש סליחה מתושבי דרום תל אביב", אומרת שפי פז, "בראשם הממשלה, העמותות ובית המשפט העליון. אנחנו מקווים ומייחלים שהשנה הקרובה תהיה שנת השחרור של דרום תל אביב".

http://mida.org.il/2016/10/09/%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%aa%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%a5-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9/#comment-40917

תגוביות:

1.למה שהנשים והילדים יישארו פה? מי קבע זאת? זה יהיה אסון למדינה. כל שוהה בלתי חוקי או עובד זר עם ילדים יבטיח את הישארותו כאן ע"י ילודה. זה מחדל! אסור בשום אופן שהממשלה תאשר דבר כזה!



#62,ייושבים שופטים בבית המשפט העליון ומקיימים דיונים בנושאים שאינם בגדר סמכותם
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.10.16 בשעה 20:40
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.10.16 בשעה 20:48 בברכה, ליה
 
אם לא עכשיו – אימתי? / ד"ר חיים משגב

זה כבר הפך לפארסה משפטית: יושבים שופטים בבית המשפט העליון ומקיימים דיונים בנושאים שאינם בגדר סמכותם. בפועל, הם משמשים מעין ערכאה שסמכויותיה לא מוגדרות בחוק.

אין כל בקרה שיפוטית עליה והיא מכריעה בזכויות על קרקעות, כשאין בידיה, למעשה, כל אפשרות טכנית לקבוע "עובדות".

השופטים אינם שומעים עדים ולכן אין ביכולתם לקבוע אותנטיות של מסמכים. יש בפניהם רק טיעונים של ארגונים אנרכיסטיים שמייצגים בעלי קרקעות, כביכול, ביהודה ובשומרון, שטוענים לבעלות על מקומות שבהם נבנו בתים של יהודים. הקביעות אינן משפטיות במובן הטהור של המילה - ומכאן שאין להתייחס אליהן כאל תורה שירדה מהר סיני.

מותר לחלוק על השופטים, גם אם הם יושבים בגבעת רם – אגב, בבניין הנמצא על "אדמה כבושה" - וצריך למצוא דרך שתרסן את הסמכויות שהללו נטלו לעצמם; ואין בכך פגיעה ביסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

נהפוך הוא: עצם התערבותם של השופטים במעשיה של הרשות המבצעת או בהכרעותיה של הרשות המחוקקת הם אלה שפוגעים באיזון העדין שצריך להתקיים בין שלוש הרשויות.

אינני יודע אם שרת המשפטים יודעת את זה, אבל, לדעת משפטנים בכירים רבים שאינם חלק מן המערכת הממוסדת, "חוק ההסדרה", כפי שהוא נקרא בלשון עממית, איננו "חוק עוקף בג"צ". פרשני-החצר מטעם מחנה השמאל מבקשים לשווא להלך עלינו אימים בעניין הזה.

והנה המסלול הנכון: החוק הישראלי הוחל כדין ובדרך משפטית לאחר מלחמת השחרור על רמלה ועל לוד ועל יפו ועל באר שבע ועל אילת ועל חיפה ועל עוד אין ספור מקומות – ואיש לא טען שמשהו ביסודות הדמוקרטיים של המדינה היהודית נפגע. דוד בן גוריון עשה את מה שצריך היה לעשות וכל האדמות שנכבשו בעת ההיא הפכו לחלק מן המדינה שאך זה הוכרז עליה.

יש כלים משפטיים לעשות את זה גם עתה, אחרת נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים עומדים גם בפני הדרישה "להחזיר" לבעליהם את האדמות שאינן כלולות ב"גבולות החלוקה".

מה שבטוח הוא שאותם פתאים שחושבים היום שאם רק נחזור לגבולות הקו הירוק יבוא השלום המיוחל - טועים ומטעים. אין כל הבדל בין מה שעשה בזמנו דוד בן גוריון, שאותו כולם משבחים עד אין קץ – ובצדק ! - לבין מה שצריכה לעשות הממשלה הנוכחית.

אסור להשאיר את המלאכה בידי בית הדין הגבוה לצדק. אלה שיושבים שם היום לא היו מאשרים, בזמנו, גם את מגילת העצמאות. רבים מהם היו מגלגלים את עיניהם לשמיים וקובעים שהמסמך המכונן של מדינת ישראל מפלה בין יהודים לערבים – וזה נכון.

הוקמה כאן מדינה יהודית וחובתה לממש את הריבונות על כל ארץ ישראל. לא היה כל גורם ריבוני אחר במקום הזה. הבריטים קיבלו לידם את השליטה על כל השטח כדי להקים בו את ביתו הלאומי של העם היהודי.

לאחר מלחמת ששת הימים הוחל החוק הישראלי על ירושלים המזרחית תוך הרחבת תחומה המוניציפאלי. כמה שנים לאחר מכן החיל מנחם בגין את החוק הישראלי על רמת הגולן – ועכשיו יש להשלים את המלאכה.

לא יעלה על הדעת שעשרות אלפי יהודים יאבדו את בתיהם בגלל טמטומה של מערכת המשפט על כל גורמיה.

לא ייתכן שאדם המתגורר בעופרה או בעמונה יידרש לשלם מסים ואגרות לאוצר המדינה אבל כאשר הוא מבקש את הגנתה על ביתו שולחים אותו לחוק הירדני או לחוק העותומני או לכל הרוחות.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/15426

תגוביות:

1.או שיש בעלים מוכחים עם חוזה, או שזו לא אדמה פרטית. תפסיקו לעבוד עלינו בעיניים. יש גבול לצחוק שאתם עושים מהגיון פשוט על חשבון בתים שאנשים באמת גרים בהם. צריך להעמיד לדין את השופטים על כך שהם דורשים להרוס בתים ללא כל סיבה מתקבלת על הדעת.

2.אני מוכנה לתת לערבים את השטח הכבוש עליו יושב ביהמ"ש העליון כולל את השופטים הנאורים כדי שילמדו את הערבים על הומניות, דמוקרטיה וזכויות אדם.




#63,ישקד יזמה הצעת חוק לפיה ניתן יהיה למנות שופטים לעליון ללא הסכמת נציגי בית המשפט בועדה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 31.10.16 בשעה 22:13
בתגובה להודעה #0
שקד לוחצת על שופטי העליון

שרת המשפטים יזמה הצעת חוק לפיה ניתן יהיה למנות שופטים חדשים לעליון, ללא הסכמת נציגי בית המשפט בוועדת הבחירה.

שרת המשפטים איילת שקד, באמצעות חבר הכנסת רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) הצעת חוק לפיה יהיה אפשר למנות שופטים לבית המשפט העליון - ללא הסכמת נציגי שופטי בית המשפט, כך דווח בערוץ 2.

על פי הדיווח, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור עודכנה במהלך וגם ראש הממשלה תומך בו.

במערכת המשפטית מעריכים כי הצעד של שקד נובע מרצון להפעיל לחץ על נציגי שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים - לקראת בחירתם של ארבעה שופטים חדשים לעליון בשבועות הקרובים. מדובר במהלך שעלול לשנות את פניו של המוסד.

הצעת החוק קובעת כי לא יהיה יותר צורך ברוב מיוחד אלא ברוב רגיל, כדי לקבל החלטה בועדה - וכך, על פי המצב הקיים - יש רוב לנציגות הימין בוועדה.

בשיחה שקיימה השרה עם נשיאת בית המשפט העליון היא הבהירה כי אם לא יושג הסכם למינוי השופטים - נציגות העליון עלולה לאבד גם את שני הנציגים אותם היתה יכולה לקבל בפשרה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/332723



#64,יעמונה ואגדת ''הקרקעות הפרטיות'' ביהודה ושומרון / יהודה יפרח / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.11.16 בשעה 12:33
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.11.16 בשעה 12:39 בברכה, ליה
 
המקרה של עמונה הוא שיאו של תהליך שיטתי שבו שופטי בג"צ מוותרים על דרישות משפטיות בסיסיות ומתנערים מהיגיון פשוט, כדי לעקור מתיישבים מביתם. למרות דרישות הדרג המדיני, בית המשפט ממשיך בשלו: לקראת התנתקות משפטית

כאשר ממשלת ישראל הבינה שטפטוף העתירות של ארגוני שמאל נגד ההתיישבות היהודית ביו"ש עומד להפוך למבול, היא קיבלה החלטה עקרונית: מבנים שהוקמו על קרקע פרטית יוסרו, מבנים שהוקמו על קרקעות מדינה יוסדרו. ההיגיון היה פשוט: הממשלה תומכת בהתיישבות, אבל מתנגדת לגזל קרקעות. היא מוכנה לתת סעד לעתירות שנועדו להגן על זכויות קניין של פלסטינים, אבל מתנגדת לעתירות פוליטיות שנועדו להכריח אותה לעקור יישובים, תוך סיבוב בית המשפט בכחש כאילו מדובר בהגנה על זכויות קניין.

ההחלטה הזו התקבלה בפברואר 2010, אבל את מה שקרה מאז איש לא באמת הצליח לצפות.

סדרת פסיקות תקדימיות של בית המשפט העליון סימנה מגמה חדשה.

מי שהוביל אותה היה 'הרכב המאחזים' הקבוע, הכולל את הנשיאה מרים נאור והשופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן.

השופטים פצחו במהלך כפול: הרחבה דרמטית של ההגדרה 'קרקע פרטית' מחד גיסא, והבחנה מפלה בין זכויות קניין של יהודים לזכויות קניין של מיעוטים מאידך גיסא.

מי שעקב אחרי התגלגלות הבג"צים, הבחין בחמישה שלבים במהלך.

העתירות דומות זו לזו: ארגוני שמאל מייצגים עותרים פלסטינים, ממשיים או מדומים, התובעים להרוס בתים בהתנחלות בטענה שהיא נבנתה על קרקע השייכת להם. בבג"צים הראשונים היה ברור ומוסכם שקרקע פרטית משמע קרקע שיש עליה תובע ממשי, המגיע פיזית לבית המשפט ויכול להוכיח בעלות.

אבל מה זה 'להוכיח בעלות'?

הרף הנדרש ל'הוכחה' כזו ביו"ש היה תמיד נמוך בהרבה מהמקובל בתוך הקו הירוק. רוב העתירות הפלסטיניות מתבססות על טענות בעלות קלושות, שבשום מדינה מתוקנת לא היו מחזיקות מים. חלקן מציגות מסמכי מס ירדניים או מנדטוריים עתיקים שאין דרך להוכיח אם הם אותנטיים או מזויפים; וחלקן מתבססות על רישומי 'מאליה' – שטרות בעלות שאינם כוללים מפה אלא רק תיאור מילולי כללי של השטח, תיאור שיכול להתאים לכמה תאי שטח שונים.

חמור מכך: חלק מהעתירות, כמו בתיק עמונה, כוללות מסמכי בעלות על רסיסי אחוזים של שטח הממוקם בתוך גושים גדולים מאוד, כך שגם אם מקבלים את המסמכים כנכונים – אין שום דרך להוכיח היכן נמצא השטח הפלסטיני הזעיר בתוך הגוש הענק, שעשוי לכלול שטח של 500 דונם. כך או כך, בשלב הזה עדיין נדרשו העותרים להציג הוכחה ממוסמכת כלשהי, ולהצביע על אדם ממשי וקונקרטי הטוען לבעלות על הקרקע.

שתילים מלפני חצי מאה

בשלב הבא, 'קרקע פרטית' הוגדרה כקרקע שרשומה במנהל האזרחי כאדמה פרטית (לרוב מדובר ברישום מלפני עשרות רבות של שנים), גם אם אין היום בעלים ידועים שתובעים חזקה ומוכיחים את זיקתם אל הקרקע. במילים אחרות, אפשר לעתור גם בלי נפגע קונקרטי שטוען כי קרקעותיו נגזלו.

בשלב השלישי, 'קרקע פרטית' הוגדרה גם אם לא הייתה רשומה כאדמה בבעלות פרטית, אבל התובעים הצליחו להביא תצלומי אוויר ישנים שניתן לזהות בהם סימנים של עיבוד – עצי פרי או חריש של גדולי קרקע. העותרים מציגים תצלומי אוויר המראים שלפני חצי מאה מישהו נטע שתילים במקום וזה מספיק, גם אי אפשר לקבוע מי שתל את השתילים. גם כאשר הגיע עותר ממשי, אין דרך לדעת האם הוא החזיק בבעלות אמיתית או שבעצמו היה פולש שהשתלט על קרקע נטושה.

בשלב הרביעי, כל שטח שאיננו אדמת מדינה הוגדר כקרקע פרטית. צריך להבין שרוב קרקעות ההפקר (המכונות אדמות 'מוואת', כלומר אדמות מתות) אינן רשומות כאדמות מדינה, שכן הרישום הזה דורש הליך ארוך ומורכב במיוחד, שכולל הכרזה בתקשורת הפלסטינית על כוונת המדינה לרשום את החלקה כקרקע מדינה וזימון הציבור להגיש התנגדויות. ההתנגדויות הללו מוגשות באופן אוטומטי, ובדיקתן עשויה להימשך שנים ארוכות. בפועל, מדינת ישראל כמעט איננה רושמת קרקעות כאדמות מדינה.

בשלב האחרון והנוכחי, החל בג"צ לגלות נטייה להורות על הריסת בתים גם כאשר אין עליהם עותר ספציפי שתובע בעלות, אלא שהם נבנו מבלי לעבור הליכי תכנון ובנייה.

לא צריך הוכחות, מספיק טענות

דוגמאות? תיק עמונה הוא המחשה יפה לתהליך.

בתיק עמונה היו עותרים ספציפיים שהגישו מסמכים ולפיהם יש להם אחוזים קטנים של בעלות בחלקות באזור. אלא שכשפורסים את המפות מגלים שמדובר בחלקות גדולות מאוד, רובן מחוץ לשטח היישוב עמונה, והשטחים של התובעים אינם מסוימים, כלומר אין דרך לדעת מהשטרות הירדניים האם השטח נמצא בדרום החלקה, בצפונה, במערבה או במזרחה. תיאורטית היה אפשר לתת להם גישה לקרקעות מחוץ ליישוב ובכך לפתור את הבעיה, אלא שהמדינה החליטה להודיע לבג"צ כי בכוונתה להרוס את היישוב. אבסורד נוסף הוא שהחלקות הללו כוללות רק את מחציתו הדרומית של הישוב, בעוד שעל מחציתו הצפונית אין כל תביעת בעלות. למרות זאת, ובניגוד לכל הגיון, הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס את כל היישוב.

הלאה.

הבג"צ האחרון על שכונת נתיב־האבות סימן עליית מדרגה.

השכונה הוקמה לפני כ-15 שנה בסמיכות ליישוב אלעזר שבגוש עציון.

ארגון 'שלום עכשיו' עתר לבג"צ בטענה שהיישוב קם על אדמות פלסטיניות פרטיות. המדינה השיבה שמדובר ב'אדמות סקר', כלומר אדמות שהבעלות עליהן נמצאת בהליך בירור. המדינה הוסיפה נתון חשוב: גם אם יתברר שלא מדובר באדמות מדינה מוכרזות, הרי שמדובר באדמות מדינה מסוג 'מירי'.

עכשיו תשאלו: אם בכל מקרה מדובר באדמות מדינה ולא בקרקעות פלסטיניות פרטיות, מה אכפת לנו אם מדובר באדמות מדינה מוכרזות או באדמות מדינה מסוג 'מירי'? התשובה היא שאדמות 'מירי' הן אמנם אדמות מדינה לכל דבר ועניין, אך על פי הדין הירדני יש אפשרות לרכוש עליהם בעלות על ידי 'עיבוד וחזקה', כאשר הטוען עיבד למעלה מ־50 אחוז מהחלקה במשך עשור. אגב, האפשרות התיאורטית הזו היא פריבילגיה מפלה ולא שוויונית השמורה בפועל לפלסטינים בלבד, שכן סדרה של פסיקות בג"צ דחו את תביעותיהם של חקלאים יהודים שביקשו לרשום מטעים על שמם מכוח החוק הזה בדיוק.

הליך הסקר בנתיב־האבות הסתיים לבסוף בהכרזה על אדמות מדינה, אך התברר שחוץ משבעה בתים שנמצאים מחוץ לשטח ההכרזה, יש עוד עשרה בתים שנחתכים על ידי שתי רצועות דקות, לעתים ברוחב מטר אחד, מעין 'תולעים' שחותכות עשרה בתים על השטח המוכרז כאדמת מדינה והופכות אותן לאדמת 'מירי'. הרצועות הללו נוצרו כנראה לאחר שתצלום אוויר עתיק גילה משהו שיכול להתפרש כמו שתי שורות שיחים, עצים או עיבוד כלשהו של הקרקע מלפני שנים רבות. חשוב להדגיש: אף פלסטיני לא הוכיח שהוא זה שעיבד את רצועות הקרקע הללו, אבל העותרים הבינו שאין צורך בהוכחה כזו ומספיק לטעון שהרצועות הללו עובדו.

כצפוי, העותרים דרשו להרוס כל מה שנמצא מחוץ לשטחי ההכרזה. המדינה התנגדה. בשלב הראשון היא הציעה לנקוט בהליך של 'איחוד וחלוקה', כלומר לקבל את עמדת העותרים שלפיה רצועות הקרקע שייכות להם גם מבלי שיוכיחו זאת, אך למדוד את השטח ולתת להם שטח גדול יותר על חשבון קרקע מדינה בחלקה סמוכה ליישוב וכך להציל את הבתים. אף שלא מדובר בהפקעה אלא בהחלפה, הפקידים המשפטיים במנהל האזרחי ובלשכתה של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר התנגדו בחריפות למה שנראה כמראית עין של הפקעה, והיועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין קיבל רגליים קרות והודיע לבית המשפט שמנגנון 'איחוד וחלוקה' איננו ישים.

פינוי ללא תובעים

לאחר שהפתרון הזה נפל, הודיע צוות ההסדרה (שהוקם על ידי משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים לפתרון משברים מהסוג הזה) שבכוונתו לפתוח בהליך רישום ראשון. מדובר בהליך משפטי ארוך לרישום בעלות על קרקעות ביו"ש. הרעיון היה שהמדינה תכריז על כוונתה לרשום את רצועות הקרקע על שמה, כך שכל מי שיש לו תביעת בעלות עליהן יצטרך לבוא ולהוכיח זיקה קניינית. האסטרטגיה היתה פשוטה: גם אם העותרים יוכיחו שהם אלו שעיבדו לפני שנות דור את הרצועות הללו, הרי שמדובר בעיבוד של שטח זעיר שבסיכום הכללי הוא הרבה פחות מ-50 אחוז מהחלקה, ולכן על פי החוק החל באזור הוא לא יקנה להם בעלות.

ההיגיון הפשוט אומר שאין כל טעם והצדקה להרוס בתים ולהגלות משפחות על טפם בטענת 'קרקע פרטית', כאשר בפועל אין בעלים לקרקע. אבל ההיגיון של בג"צ אף פעם לא היה פשוט. בפסק דינה קבעה הנשיאה נאור שאמנם "קרקע מסוג מירי שייכת בדרך כלל לריבון", אך הוסיפה ש"בפועל המהות באשר לבעלות בקרקע זו מורכבת, בשל האפשרות שבדין לרכוש בה בעלות לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני". פירוש: מדובר באדמות 'מירי' שהן אדמות מדינה, אך כאלה שעל פי הדין הירדני יש אפשרות לרכוש עליהן חזקה באמצעות עיבודן הרצוף במשך עשר שנים. ולכן, אם יש עליהן סימני עיבוד, קיים סיכוי תאורטי שמאן דהוא יתבע עליהם פעם בעלות. מכאן המשיכה הנשיאה למסקנה כי "שבעה־עשר מבנים במאחז דרך האבות נמצאים בחלקם או במלואם מחוץ להכרזה, מכאן נובע לכאורה כי אין אפשרות להסדרתם התכנונית של מבנים אלו, גם לא בדיעבד".

לא ברור מה הקשר בין העובדות שמתארת נאור ובין התוצאה המשפטית.

כפי שהמדינה הסבירה בתשובתה, ישנם שני הליכים שונים: סקר, ורישום ראשון. בסקר מכריזים על קרקע כקרקע מדינה רק אם היא עומדת בכל התנאים לחומרא, כלומר שאין עליה רישום בעלות ואף אחד לא תובע עליה בעלות. אם יש ספק אין ספק, ואם יש תביעה אין הכרזה. רישום ראשון, לעומת זאת, הוא הליך משפטי אקטיבי שבו דורשים ממי שרוצה לרשום את הקרקע על שמו להביא ראיות ממשיות ובסופו מוכרזים הבעלים (המדינה או אדם פרטי) בהכרזה משפטית חלוטה.

המדינה הודיעה במפורש שבכוונתה לפתוח בהליך רישום ראשון, ולדרוש לרשום את הקרקעות על שמה מתוך ידיעה שאין לאף פלסטיני ראיות לבעלות עליה. אז מהיכן בדיוק הסיקה נאור שאין אפשרות להסדרה תכנונית 'גם לא בדיעבד'?

בשורה התחתונה, נאור נתלתה בנימוק מנהלי-פורמלי שכאילו הועתק מבג"צים שניתנו ב-2013: המבנים נבנו שלא כדין, המדינה אמרה פעם שההריסה שלהם היא בסדר עדיפות גבוה, לכן צריך להרוס אותם. זוהי הפסקה החשובה ביותר, שכן כאן מתעלמת נאור מהחלטת הממשלה מ-2010 שתיארנו קודם, גם בפרשנות הכי רחבה שלה. נאור לא הסתפקה בכך, והתייחסה במישרין לעמדת המדינה שלפיה אין להרוס את הבתים: "אשר לבקשת הדרג המדיני, עם כל הכבוד, לבקשת הדרג המדיני אין מעמד מיוחד בהליך שיפוטי. דין המדינה כדין בעלי דין אחרים".

אז מה היה לנו כאן?

אינפלציה מטורפת במושג 'קרקע פרטית' תוך מתיחתו על לגבולות האבסורד, וסתירה חזיתית של עמדת המדינה לפיה כאשר אין בעיה אמיתית של קרקע פרטית המבנים יוסדרו גם אם נבנו ללא הליכי תכנון מוסדרים. "יש קושי לא מבוטל בפינוי כפוי של תושבים מבתיהם שבהם הם מתגוררים שנים רבות", מסיימת נאור את דבריה תוך שחרור קמצוץ של אמפתיה, "מעבר להשלכות הסוציאליות הכרוכות בהותרת אדם ללא קורת גג, טמונה פגיעה קשה נוספת הנובעת מהזיקה המיוחדת לבית המגורים". אשרי המאמין.

מה שמותר לבדואים

את כל זה כדאי וצריך להשוות להתבטאות של שופט אחר בבית המשפט העליון, מני מזוז. זה קרה במהלך דיון בעתירה נגד הבנייה הבדואית הבלתי חוקית באל־זרנוג – מאחז בדואי שהוקם על קרקעות פרטיות של יהודים, הרשומות על שמם בטאבו. מזוז הדהים כשאמר את הדברים הבאים: "אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו. זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר. זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום".

למי שחשב שהייתה זו פליטת פה אומללה, מזוז שב והבהיר: "מתי הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3,000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה, והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר הראשון בסדר העדיפות של המדינה לטפל בבעיות המערערים".

בשורה התחתונה, ההערכה היום בלשכת היועץ המשפטי לממשלה היא שישנם לפחות 4,000 בתי קבע ביהודה ושומרון שנמצאים על קרקעות שאינן קרקעות מדינה. בבתים הללו מתגוררים כ־24 אלף יהודים, שעשויים באופן תיאורטי להיות מגורשים מביתם בעקבות עתירות נוספות. מדובר על מספר שהוא פי שלושה ממספר היהודים שגורשו במסגרת תכנית ההתנתקות מגוש קטיף. אם העתירות יימשכו והדרג המדיני לא יתעשת, התוצאה תהיה מגה־התנתקות משפטית.

_


יהודה יפרח הוא הפרשן המשפטי של 'מקור ראשון'

http://mida.org.il/2016/10/13/%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%92%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%a7%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%a9/

תגוביות:

1.תמיד תמהתי איך בג"צ דן בנושאים שלא הוכרעו עם חקירות, הוכחות ועדויות בבית משפט מחוזי או בבית משפט שלום. למיטב הבנתי (הלא משפטית) בלי זה מדובר בהליך פגום לחלוטין ואף אחד אינו מוחה.

2.בית המשפט העליון לא מזמן עדים ולא עוסק בזוטות כגון חקירה וחקירה נגדית. במצב כזה הוא לא יכול לדון בשאלת בעלות על נכסים. כל העסק הוא פארסה אחת גדולה.

3.כאשר בג"צ פיברק לעצמו סמכות שלא ניתנה לו בחוק לבטל חוקים של הכנסת, היתה זו חובתו החוקית של היועמ"ש לקבוע שפסה"ד בטל ומבוטל ולהעמיד לדין את השופטים-עבריינים. אלא שבפעם הראשונה שזה קרה, היועמ"ש היה חדל אישים בשם יוסף חריש וכו'.

מי שטוען שקרקע המוחזקת בידי אחרים שייכת לו, אמור להציג את תעצומותיו בפני בית המשפט המחוזי. בתחילה ניסו ארגוני השמאל את כוחם בדרך זו והפסידו פעם אחר פעם, עד שגילו את נפלאות הבג"צ. אגב, בג"צ אינו אמור ליטול לעצמו סמכויות ולהתערב בעניינים לא לו "מחוסר ברירה". לבית משפט אין אלא הסמכויות שמעניק לו המחוקק. הא ותו לאו!

ועוד משהו, גם על פי אמנת ג'נבה (שאין לה כל מעמד חוקי בישראל) יש"ע אינם שטח "כבוש" כיוון שלא נתפסו מריבון מוכר וחוקי ובוודאי שלא מ"מדינה פלסטינית" שמעולם לא היתה.

4.את העיקר שכחת. במשרד המשפטים – יושבים אנשי שמאל שלמעשה חושבים כמו העותרים וכמו השופטים ומכאן ברור למה המדינה לא מצליחה בבג"צ.

5.הרי ברור שהמדינה לא מקבלת הגנה ראויה בבית המשפט וכדי להשלים את התמונה הפקידים מתנגדים לפתרונות שמציע הדרג המדיני. פקיד שמתנגד לדרג המדיני צריך להיות מפוטר. הוא יכול לשחק במנהיגות מדיניות וממשל בשולחן ליל שישי בחיק המשפחה.

6.הדבר הזה ימשך וימשך לאלפי בתים ביו"ש. בג"צ יעשה הכל לחיסולה של ההתיישבות ביו"ש. זו האג'נדה שלו. התשובה היחידה לבג"צ היא התעלמות ממנו. אפילו לא להופיע לדיוניו ופתיחה במסע של דה לגיטימציה לבג"צ בהרכבו הנוכחי הסמולני. פשוט כל עיתונאי וכל פוליטיקאי מן הימין יכריז שהעליון בהרכבו הסמולני הנוכחי הוא בית משפט לא לגיטימי. אחרת שום דבר לא ישתנה מבחינת בג"צ.

7.הדיסאינפורמציה המכוונת והבולשוויקית יוצרת מצב שבו דעת הקהל הדמוקרטית לא יכולה להתנגד למהלך מטורף כזה כי היא פשוט לא שמעה עליו, לא הבינה אותו, לא יודעת עליו כלום. זה אומר שיש ממש התגייסות כללית של התקשורת לשתף פעולה עם הבולשביזם הזה וזה צריך להתחיל לפקוח את עינינו לגבי האשליה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שהמידע פתוח…

הוא ממש לא פתוח.

מישהו שולט ומכוון את דעת הקהל לפי אג'נדה ברורה.

והחלק הכי מגעיל, תסלחו לי כי אין מילה אחרת, הוא ש"הימין" משתף פעולה עם זה בכל הרמות. החל מרה"מ מהליכוד, שרת המשפטים מהבית היהודי, ועד עיתונאים שלא טורחים להסביר לנו את ההסבר הזה (עד שקם יואב אליצור והפיק את הסרטון על "שקר הקרקעות הפרטיות" ואצלו לראשונה הבנתי לתדהמתי במה מדובר).

8.תראו איזו דרך עשתה המדינה הזו: מנחם בגין היה מוכן לעקור מתיישבים תמורת הסכם שלום עם מצרים, שרון עקר מתיישבים מגוש קטיף תמורת כלום, ביבי מוכן לעקור מתיישבים בגלל שקר.

9.על שרת המשפטים וממשלת הימין מוטלת אחריות כבדה להשיב את הדמוקרטיה במהלך הקדנציה הנוכחית ולחסל את שלטון החונטה המשפטית המנהלת מדיניות פיראטית, אגרסיבית, אנטי יהודית, אנטי ציונית ואנטי ישראלית.

10.בואו נעשה קצת סדר. הכתבה עושה קצת סלט מדיני הקרקעות העותמנים, בפרט לגבי האבחנה בין מירי ומוואת שלגביה אי אפשר לקנות זכות בעיבוד – אבל זה פחות משנה.

ברור מהכתבה שהישובים הבעייתיים הוקמו בלי שהשלימו וכנראה בכלל בלי שבכלל ביצעו כל ההליכים לגביהם – לא קרקעיים ולא תכנוניים.

בעבר היו מקימים ישוב בהליך מסודר – מכריזים על הקרקע, מבררים הבעלות, מתכננים ומוציאים היתרים. לפעמים היו קיצורי דרך, אבל זה היה החריג ולא הכלל.

ברגע שהותרה הרצועה, קודם בונים, אכן חלק במימון ממשלתי, ואז בודקים מצב הקרקע והמשפחות הן ברמת תינוק שנשבה ושמו, ביודעין או שלא ביודעין, כספן על קרן הצבי.

השיטה לגלגל עיניים ולצעוק הכל בגלל השמאלנים – היא התחסדות.

נכון, יש בעיה עם הפרקליטות, נכון, יש חוסר מקצועיות בצוותים וחבל שלא לוקחים את מי שהיו עם פליאה אלבק המנוחה – נניח דני קרמר ואחרים עם הנסיון שלו – ומשתמשים בהם להכשיר ולברר, אבל הבעיה לא רק במדינה אלא קודם כל בכך שבנו בלי לבדוק מצב הקרקע.

11.הכל בגלל שממשלת הימין לא החילה את דו"ח השופט אדמונד לוי על שטחי יו"ש.

12.אף פעם לא הבנתי מדוע אנחנו מסתפקים בקביעות בג"צ ללא הליכי הוכחות? האם אין הליך היכול לדרוש לשלוח את ההליך לבית משפט רגיל שם ידרשו הוכחות ומסמכים להוכחת הבעלים הוירטואלים וערכם של בעלים וירטואלים בתביעת קרקעות?

אם תמיד יוכל המינהל האזרחי לבוא לבית המשפט עם דרישות כעין מוחלטות על קשר בין בעלים לקרקע, שהם מארגנים בתוך המינהל, הם יעיפו כך את כל ההתיישבות ביו"ש ואפילו את כל ההתיישבות בכל א"י (שם אפילו יותר קל כנראה למצוא בעלים).

13.לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין

http://rotter.net/forum/gil/27465.shtml#1



#65,י100 משפטנים: ''מוכנים להגן על 'חוק ההסדרה' בבג''ץ''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.11.16 בשעה 09:16
בתגובה להודעה #0
במכתב ששוגר לראש הממשלה טוענים עורכי הדין כי חוק ההסדרה לגיטימי ו'חוקתי': "החוק יעמוד בסטנדרטים בין לאומיים". עוד טוענים המשפטנים כי: "דווקא האפליה העולה מהמצב הקיים לא מתאימה לערכי השוויון"

מסלול עוקף יועמ"ש: למעלה מ-100 משפטנים בישראל שיגרו היום (ד') מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו יחד עם עצומה ציבורית, ובהם הם מביעים את רצונם להגן על חוק ההסדרה בבג"ץ במקום היועץ המשפטי לממשלה, וזאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התנגד לחוק ההסדרה וקבע כי הוא אינו חוקתי ואינו מוכן להגן עליו בבית המשפט. המשפטנים קובעים: "חוק ההסדרה הינו לגיטימי וחוקתי".

במכתב לראש הממשלה כתבו כי "חוק ההסדרה בניסוחו הנוכחי הינו חוק לגיטימי ו'חוקתי'. חוק ההסדרה יעמוד בסטנדרטים בין לאומיים. דווקא האפליה העולה מהמצב הקיים לא מתאימה לערכי השוויון".

אחד המשפטנים שעומדים מאחורי ההתארגנות הוא עו"ד דורון ניר צבי, משפטן ותיק ומומחה לדיני קרקעות ביהודה ושומרון. "מה שקורה הוא שהזנב מקשקש בכלב, במקום שהממשלה תקבע את עמדתה. היועץ המשפטי החליט שיש לו מדינה", אומר עו"ד ניר צבי, "ייצוג המדינה שלא על ידי היועמ"ש והפרקליטות זה משהו שקרה בעבר כך שאנחנו לא מייצרים פה תקדים, מה גם שאפשר להצטרף כידידי בית המשפט ולייצג את עמדת הממשלה. יש בעיה קשה בהבנת הסמכויות, היועץ הוא יועץ, לא מחליט על מדיניות. מישהו פה איבד את הכיוון ואנחנו מנסים לאזן אותו".

האם פסיקות בג"ץ וועדות שמגר ואגרנט אינן קובעות את מעמדו של היועץ כקובע עמדתה המשפטית של הממשלה?

"כן, אבל זה כמו שבעידן העתיק היו בונים פסל ומשתחווים אליו. מדובר על יועצים משפטיים בעבר שמגדילים את המוסד בו צמחו, ממש חכמה גדולה שאהרון ברק ושופטי עליון אחרים שהיו יועמ"שים יבססו את ויגדילו את המוסד הזה. זו מערכת שמזינה ומגדלת את עצמה. מה זה אומר לא חוקתי? הרי אין חוקה. אהרון ברק קבע שיש חוקה ומאז כל מה שלא לפי החוקה של ברק אינו חוקתי. על הממשלה למשול, על הכנסת לחוקק ובית המשפט ישפוט, המערכת התבלבלה והגורמים המשפטיים לקחו סמכויות לא להם, יועץ כי ימשול".

מלבד מכתב המשפטנים שוגר מכתב דומה של הפורום המשפטי למען ארת ישראל שגם הוא מציע את שירותיו לייצוג המדינה. במכתב ששלח מנכ"ל הפורום נחי אייל לראש הממשלה, שרת המשפטים ושר החינוך כתב: "לאור הסתייגותו של היועמ״ש ממדיניות הממשלה להסדיר את מעמדן של האדמות השנויות במחלוקת ביו״ש באמצעות חוק ההסדרה אנו סבורים שיש לאפשר לממשלה להביע את עמדתה ללא סייג בפני בית המחוקקים או ערכאות שיפוטיות ככל שהדבר יידרש".

עוד הוסיף אייל: ״הפורום המשפטי למען ישראל מונה מאות עו״ד ומשפטנים מנוסים הבקיאי בדינים הרלוונטיים. נשמח להעמיד לרשות ממשלת ישראל ללא כל תמורה את מיטב עו״ד החברים בפורום בייעוץ ובייצוג עמדת הממשלה אל מול הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. ייצוג עמדת הממשלה באופן מלא וללא הסתייגות הוא הכרחי להליך קבלת החלטות תקין ומיטבי במיוחד כאשר גורלם של עשרות אלפי אזרחי ישראל מוטל על כף המאזניים״.

ייצוג המדינה על ידי אזרחים ולא על ידי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות הוא דבר שבשגרה בכל הנוגע לפלילים וכמו כן בשיטת 'מיקור חוץ' בתביעות אזרחיות והחוק במדינת ישראל מאפשר זאת. כאשר זה נוגע לייצוג המדינה בבג"ץ בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, העסק הופך להיות מורכב יותר.

"צריך להפריד בין מה שהחוק מאפשר לבין המנהג לבין מה שפסק בג"ץ בנושא", מסביר עו"ד שמחה רוטמן, מומחה למשפט חוקתי מהתנועה למשילות ודמוקרטיה. "אם יבוא שר או תבוא הממשלה ויבקשו ייצוג חיצוני, אין ליועץ המשפטי בסיס חוקי שלא לאפשר להם. יש הוראה מפורשת בחוק שאומרת שזה אפשרי. אלא שפה מגיעה מורכבות, לפי פסיקת בג"ץ שלא מבוססת על חוק ומנוגדת להחלטת הממשלה בנושא, חוות דעת של היועמ"ש אינה רק חוות דעת או המלצה, אלא מחייבת את המדינה אלא אם כן בית המשפט אומר אחרת. כלומר ראש הממשלה יכול לחשוב דבר מה מסויים אך אסור לייצג את העמדה זאת בבית המשפט מבלי שזו תהיה גם עמדתו של היועץ. כאמור, אין בסיס חוקי לזה או בהחלטות הממשלה, גם וועדות שמגר ואגרנט על עמדת היועמ"ש גם הן לא אמרו את זה".

אם אכן ראש הממשלה יחליט לשכור ייצוג משפטי בניגוד לעמדת היועמ"ש יהיה זה אירוע היסטורי ראשון. מקרה נדיר דומה ארע לא מכבר כאשר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ויינשטיין קבע כי תעודות "אישור כשרות" אינן מהווה עבירה על חוק ההונאה בכשרות ואילו הרבנות הראשית לישראל סברה אחרת והתנגדה להן. בית המשפט אפשר לרבנות, שהינה גוף מדיני, לייצג עצמה בבית המשפט שלא על ידי היועמ"ש והפרקליטות. הרב הראשי לישראל החליט שלא לשכור עו"ד חיצוני אזרחי אלא לשלוח את היועץ המשפטי של המשרד. למעשה המדינה דיברה אז בשני קולות, יועץ משפטי של הממשלה תומך באישורי כשרות, ויועץ משפטי של הרבנות שמתנגד לכך.

"זה היה סוג של ייצוג חיצוני", אומר עו"ד רוטמן, "אני אומר 'סוג' כי היועץ של המשרד כפוף ליועמ"ש אך הרב הראשי יכול היה לשכור ייעוץ חיצוני ובית המשפט היה מברך על כך. למעשה שופטי בג"ץ בעצמם ביקשו לשמוע ייצוג של הרבנות בנפרד מעמדת היועמ"ש. תרחיש דומה לזה אפשרי גם בנוגע לחוק ההסדרה, יהיה זה לראשונה שהיועמ"ש נגד עמדת המדינה. אלא שצריך להבין שגם אם הממשלה תגלה אומץ ציבורי, ממילא בג"ץ יפסוק כנראה לפי עמדת היועץ ויפסול את החוק, אך זה יהווה פתח למקרים רבים אחרים ויסדוק את מעמדו של היועמ"ש".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/847/500.html?hp=1&cat=404

תגוביות:

1.סוף סוף קבוצה נורמלית של יהודים עם נסיון בתחום הרלוונטי. אם היועץ המשפטי לממשלה לא רוצה, אין בעיה. אחרים יגנו על המדינה. כל השנים השמאלנים מפחידים אותנו עם השטות הזאת "האג". לא יהיה שם כלום עם שום דבר. כל הכרעה לרעת ישראל תפגע בכל העולם כולו. מעל למאתיים סכסוכי גבול וקרקעות, כמו הכיבוש של טורקיה בקפריסין. הם לא יעשו כלום. זמן לספח את איו"ש!

2.זה לא 'ימין שמאל' כלל - מדובר בפרו-ישראלים תומכי זכויותיה של ישראל עפ"י החוק הבינ"ל, נגד מכחישי זכויותיה של ישראל.

3.כאילו הטרנספר של "פינוי פיצוי" היה חוקתי...מה חוקתי בלרוקן חבל ארץ על בסיס דת וגזע? אפילו על המתים לא חמלו. בג"ץ והיועץ המשפטי רמסו ברגל גסה את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ואת חוק יסוד חופש העיסוק. עשרה שופטים מתוך אחד עשר החליטו בלי למצמץ ששרון צודק והחוקתיות אינה שפיטה עד להודעה חדשה...מאז בכל פעם שמדברים על החוקה הקדושה אני מגחכת...מה היינו עושים בלי הפרה הקדושה של הדמוקרטיה הסלקטיבית?

4.שעמותת "רגבים" פנתה לבג"צ עם מסמכי בעלות יהודית על קרקעות בנגב ודרשה לפנות בדואים שפלשו אליה. אם בג"צ לא מצא לנכון למצוא צידוק משפטי לגרש ערבים שפלשו לאדמות פרטיות של יהודים ובמקרה של עמותת רגבים הביאו מסמכי בעלות. במקרה של עמונה אין שום מסמך שמאשר בעלות של ערבים!

5.הבעיה היא שבשורה התחתונה גם 1000 משפטנים לא ישפיעו במאומה על גחמותיהם של היושבים בדין. הדיון בנושא הוא פוליטי משני הצדדים ולחוק אין שום רלוונטיות בכלל.

6.עם כל הכבוד להם, שופטי בג"צ יש להם אג'נדה של השמאל והם למעשה סניף של מר"צ והעבודה וכל שונאי ישראל בעולם ולא יתנו לזה לעבור. שחיקת החוק כמושג (ע"י המערכת המשפטית מלכתחילה) היא סכנה אמיתית לחברה.

7.מה יותר אנטי לאומי מלמסור את המדינה כולה לחונטה של אהרון ברק ומגפיו הדורסנים?

8.זו לא קרקע פרטית מלבד בלוליינות משפטית מוטת אג׳נדה וחסרת ביסוס עובדתי. הבעלות עליה מעולם לא התבררה בבית דין מחוזי.

9.בית דין גבוה? לצדק? מפלצות אדם שולטות עלינו!

10. אין דבר כזה חוק חוקתי ולא חוקתי. הכל פארסה מומצאת של אהרון ברק שהמציא חוקה יש מאין כדי לכפות ערכי שמאל.

11.גלי אש''ף יום רביעי 16/11

06:00 בוקר טוב ישראל עם אסף ליברמן - שעה ראשונה
07:00 בוקר טוב ישראל עם אסף ליברמן - שעה שנייה
08:00 ניב רסקין מה שקורה עכשיו בחדשות
09:00 רזי ברקאי שעה ראשונה
10:00 רזי ברקאי שעה שנייה
11:00 אראל סג''ל
12:00 רינו צרור
13:00 יעל דן עושים צהריים עד 14.00
השתלטות מוחלטת של המחבלים התקשורתיים מהשמאל על התחנה הצבאית. תעמולה נגד עם ישראל. הטיה מוחלטת לצד השמאלני ונגד דעת הרוב (חוץ משעה של סגל).

כמובן שרוב המוזמנים לברבר ברדיו זה חברים שמאלנים שלהם, תמיד מומחים שמחזקים את פרופגנדת השמאל הקיצוני שונא ישראל או את הקאפו דביר מהשב''כ שרדף יהודים במחלקה להתעללות יהודים בשב''כ וכמי שכפאם שד מדי פעם איזה ימני עילג.

העורכת המחבלת התקשורתית של השמאל, קנטי, גם מברברת מפעם לפעם, כי יש לה שליטה על המיקרופון.

שמאל קיצוני שונא ישראל שולט בתחנה הצבאית.

משכורות בשמים.

רזי ברקאי 100 אלף לחודש, כאשר חיילים לא מקבלים אפודים קרמיים וילדים נשלחים למלחמה עם זלדות פח, ו- 60 מיליון שקל לשנה הולכים לנאלחי השמאל בגלי אש''ף חוץ מעשרות החיילים והמקורות הצה"ליים.

הדחליל של פוטין ליברמן כמובן שעומד בצד וכאלוף הברבורים ללא מעשים גם לא יעשה דבר. נא לזכור בבחירות הקרבות.

12.אותן הפחדות ישנות של יהודי הקאפו מימי טרום השואה. הפחדות בנוסח: תעלו כבר לרכבות, אלה רק מחנות עבודה, תפסיקו כבר להתנגד, אתם רוצים לעורר עלינו את כל העם הגרמני? בסדר, שמענו אתכם יהודי קאפו. היינו מסתדרים הרבה יותר טוב (בלשון המעטה!) ללא ה"ייעוץ" הארור והטמא שלכם, שכל מטרתו היא לתמוך במטרות האויב.

13.השמדה מבפנים זה תפקידו ההיסטורי של השמאל הרדיקלי וההזוי.
כמו וירוס כשל חיסוני נרכש, קודם הוא הורס את מערכות ההגנה, כדי שכל תוקף קיקיוני יוכל לעשות נזקים. לא יעזור כלום. העם אומר את דברו מזה זמן רב, ולמרות המוטציות שהוירוס עובר, בדמות שלל המפלגות, כוחו רק נחלש. הגוף מנצח וימשיך לנצח.



#66,ישר התיירות יריב לוין: הגיע הזמן לשינוי במערכת המשפט
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.11.16 בשעה 09:38
בתגובה להודעה #0
השר יריב לוין מסביר בראיון לערוץ 7 את הצורך בהמשך קידום חוק ההסדרה במקביל לחיפוש פתרונות אחרים וקורא לשינוי יסודי במערכת המשפט. לדבריו למרות הניסיונות למצוא פתרונות אחרים לעמונה יש להמשיך בקידום חוק ההסדרה.

"חוק ההסדרה הוא אמצעי ולא מטרה. המטרה היא שלא ייעשה בעמונה גירוש המוני ובלתי מוצדק. אני חושב שצריך בשלב הזה לקדם את החוק כדי שלא יווצר מצב שגם לא יהיה פתרון וגם לא נספיק להשלים את החוק. אם עד השלמת החקיקה יימצא פתרון הולם אחר, בהחלט טוב. אם לא יימצא פתרון כזה, אנחנו נצטרך להשלים את החקיקה. אני תומך בכל מתווה ובכל פתרון שקודם כל יתן פתרון לסוגיית עמונה ואח"כ יתן מענה רחב יותר לנושאים שמטרידים את ההתיישבות בכלל ואני חושב שהגיע הזמן לשים סוף למערכה המשפטית שמתנהלת כלפי ההתיישבות, בניסיון לכופף את המדינה דרך עתירות ודרך בתי המשפט ולפגוע במפעל האדיר הזה".

לדבריו, למרות לוח הזמנים הקצר, עוד לא מאוחר להציל את עמונה: "בעיני לא מאוחר למצוא פתרון לעמונה, משום שהבעיה המשפטית שנוצרה שם היא בעיה מלאכותית שאותם משפטנים שיצרו את הבעיה יכולים בהחלט לפתור אותה. זה יותר עניין של רצון של המערכת המשפטית מאשר עניין של יכולת".

השר לוין, הידוע בדעותיו הנחרצות על בית המשפט העליון, ממשיך בקו זה ומסביר את החשיבות בשינוי המצב: "אני חושב שצריך לעשות שינוי יסודי במערכת המשפט. אני חושב שזה הדבר העיקרי שעליו צריך להיאבק. הגיע הזמן שנפסיק לרדוף אחרי פסיקה כזו או אחרת או בעיה נקודתית ונמצא את עצמנו כל היום עוסקים בהגנה על דברים בסיסיים במקום להימצא במצב שבו אנחנו יכולים לפעול ולפתח ולבנות עם מערכת משפט צודקת".

לוין גם מצביע על חוסר השוויוניות בפסיקות מערכת המשפט: "אני חושב שהמציאות שבה מתעלמים מבניה בלתי חוקית ערבית בהיקפים אדירים ומתעלמים מהבעיות שישנן בהתפתחות ההתיישבות היהודית ולעומת זאת מייצרים הלכות מלאכותיות שפוגעות בהתיישבות הקיימת היא מציאות שאי אפשר להשלים עימה והדרך לטפל בה היא שינוי יסודי במערכת כולה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/334248


#67,יעימות בין כחלון לנשיאת העליון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 27.12.16 בשעה 13:15
בתגובה להודעה #0
מרים נאור מתנגדת למינויו של יוסף אלרון לכהונת שופט עליון. שר האוצר, המשמש חבר בוועדה לבחירת שופטים, מתעקש על בחירתו. לאחרונה התקשר אליו שופט עליון בדימוס והציע לו לא לבחור באלרון

מחלוקת עמוקה בתום פגישתם של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ושר האוצר משה כחלון לגבי מינויו האפשרי של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה יוסף אלרון לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

אלרון הוא מועמדו של השר כחלון החבר בוועדה לבחירת שופטים וכן של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה והפוליטיקאים בוועדה. אלא שהוא איננו מקובל על חלק משופטי בית המשפט העליון. הם מגדירים אותו כ"מי שלא קורץ מהחומר" שעל פיו בוחרים את שופטי העליון. עם זאת, לאיש מחברי הוועדה התומכים במועמדות אלרון לא הוסבר מה פירושה של עמדה זו ומדוע אלרון אינו מועמד ראוי.

באחרונה אף קיבל השר כחלון שיחת טלפון מאחד מהחשובים בשופטי בית המשפט העליון בעבר שהציע לו שלא לבחור באלרון. כחלון לא הגיב לבקשה. השר כחלון איננו מסתיר שיש לו היכרות רבת שנים עם השופט אלרון, אך לדעתו היא איננה ברמה חברית היוצרת ניגוד עניינים. יצוין כי אלרון נחשב נשיא יעיל, שופט מוערך ובעל מזג שיפוטי טוב. הוא מקובל על הפרקליטות בצפון, על הסנגוריה הציבורית ועל עורכי הדין בצפון.

ל"ידיעות אחרונות" נמסר כי השר כחלון איתן בעמדתו להביא לבחירת אלרון. הוא אף התבטא באוזני מקורביו שמינוי אלרון הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור". כמו כן, גורמים משפטיים בכירים מזכירים כי "כחלון עומד כחומה בצורה ומסכל כל יוזמה של הקואליציה לפגוע במערכת המשפט, ובראשה בית המשפט העליון". הם הבהירו כי הוא מצפה להדדיות מצד השופטים ולכיבוד עמדתו. לטענתם, הוא הבהיר בפגישתו עם נשיאת העליון נאור כי אם בקשתו לא תכובד הוא "יסוג" מכל פעילות בוועדה.

גורמים בוועדה לבחירת שופטים אומרים כי בפסילתם את אלרון מביאים שופטי בית המשפט העליון לביטול "חוק סער", הדורש רוב מיוחס של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה לבחירת שופט עליון. לדבריהם, אם השופטים לא יסירו את הווטו שהם מטילים על בחירת אלרון, יחלו הליכים לביטול חוק סער ולבחירת שופטים בדרך של רוב רגיל.

http://m.ynet.co.il/Articles/4899130

תגוביות:

1.לא אשכנזי, לא שופט! לא שמאלני לא שופט. בית משפט חולה במחלה ממארת.

2.ישראל היא לא דמוקרטיה, היא בג"ציסטאן. חבר מביא חבר ורק הבג"צ שולט.
דמוקרטיה = שלטון העם, למי שלא יודע.

3.הגברת נאור היא שלושת הרשויות וגם אלוהים. בושה.

4."הוא לא קורץ מהחומר". רק על המשפט הזה היא צריכה לעןף הביתה חוצפנית מושחתת.

5.איום נורא למעוז השמאל האחרון. נמאס משיטת חבר מביא חבר. הגיע הזמן שהשופטים לא יקבעו למחוקק ולא ימנו מקורבים. בית המשפט העליון הוא הזרוע המבצעת של המחוקק ולא להיפך.

6.זאת התנהגות מאפיונרית של גילדה שסוגרת דלת בפראות למי שלא מתאים לדרך חשיבתה הבזויה. בית המשפט העליון הוא נכס לאזרח והבזויים - השופטים הפכו אותו לנאחס. נמאס מכם. דיייי!!!

7.הסיבה האמיתית היא שהשופט אלרון ידוע בתור תומך ימין. לכן שופטי בג"צ פוחדים שישבור את הקו ארוך השנים של שופטי בג"צ שמאלנים וזו שחיתות מצד השופטת נאור.

8."לא קורץ מהחומר הנכון" זה אומר שהוא לא שמאלני רדיקלי מבית היוצר של בצלם ושוברים שתיקה. ככל שעובר הזמן אני חש בוז יותר גדול לכל הסיפור הזה סביב מינוי השופטים.

9.מרים נאור הזו היא דיקטטורית משפטית.

10.לא קורץ מהחומר משמע הוא לא מהמלייה שלהם! הוא לא מהחונטה.

11.מיהם השופטים האלה המתנהגים כאילו הם קובעים. לא בחרנו בהם בכלל. הם בסה"כ פקידונים ששופטים לפי החוק ולא לפי הפרשנות שלהם. שילכו לעזאזל כל שופטי בית המשפט העליון. בחרנו באנשי ציבור והם שיבחרו את השופטים. חוצפה שאין כדוגמתה.

12.אפשר להסיק שהשופט אינו בעל דעות שמאלניות רדיקליות.

13.כחלון מתרפס בפני העליון והם יורקים עליו.

14.בימ"ש העליון - מאפיה בגלימה.

15.אדון כחלון חשב שאם ילקק בשיטתיות לדיקטטורת הבג"צ, הם לא ידרכו עליו. אז חשב...

16.בושה למרים נאור שפוסלת אנשים שלא נראים לה. זוהי דיקטטורה. מרים נאור, תתפטרי.

17.החומר ממנו קורצו שופטי העליון: בשר נטול קולגן והראייה הסנטרים הכפולים והכרסים המדובללים. מוחות מנוונים ולראייה עיוותי הדין במשפטים מתוקשרים, אשר הרתיחו את דמו של הציבור. חוסר כריזמה ולראייה שמישהו יראה לי סימטת רחוב שנקראה פעם על שמו של שופט בית משפט בישראל.

18.גב' נאור נבחרה לעליון הודות לקשרי משפחה פוליטיים.

19.כנראה שהשופט לא מספיק שמאלני קיצוני בשביל החונטה הנבזית.

20.נאור הקרציה קורצה מהחומר הנכון? אם היא מתנגדת סימן שהוא טוב למדינה.

21."קיבל שיחת טלפון משכנעת" מזכיר שיטות של ארגונים אפלים. חבל שלא הקליט אותה.

22.אני בחרתי ממשלה ימנית לשלוט במדינה, לא שופטת!

23.שופטים לא אמורים לבחור שופטים.



#68,ימסכים! נוצר מצב בו הרוב אינו קובע דבר, לא העם ולא הממשלה
נכתב על-ידי blue moon בתאריך 28.12.16 בשעה 15:35
בתגובה להודעה #0
אלא מיעוט שולי שנוטה לשמאל ,שמאל קיצוני) שמתנהג כמלכים שיכולים להחליט מה מותר לנו במלחמה בטרור ומה אסור, האם מותר להרוס בית של מחבל או רק לקחת לו את העציץ!
זה הזוי שחבורה שולית כזאת קובעת בעצם את המדיניות הבטחונית והפוליטית.

כל עוד אין בחירת שופטים כמו שיש בחוץ לארץ שבהן הממשלה קובעת מי השופטים או מישהו שקשור לממשלה, עד אז יש להוציא מהמערכת המשפטית את הכח להחליט במה שקשור לנושאים בטחוניים ופוליטים.


#69,יעתירה: לחשוף את הוועדה החשאית בעליון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.03.17 בשעה 13:30
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.03.17 בשעה 14:23 בברכה, ליה
 
התנועה למשילות ודמוקרטיה החליטה להגיש עתירה לבית המשפט נגד נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לאחר שסירבה לחשוף את דיוני 'וועדת השתיים' המסננת עבורה מועמדים לשיפוט.

התנועה פתחה הבוקר (ד') בקמפיין הסברה בנושא, וקוראת לציבור להצטרף לעתירה ולתרום לפרויקט.

בשנים האחרונות, מאז כהונתה של דורית בייניש כנשיאת בית המשפט העליון, פועלת באופן נסתר וועדה פנימית המכונה "וועדת השתיים" המסננת שופטים המעוניינים להגיש מועמדות לוועדה לבחירת שופטים, מבלי שמעמדה נקבע בחוק.

בוועדה הפנימית חברות שתי שופטות בדימוס והיא מגבשת עמדה על שופטים מכהנים המעוניינים להתמנות לתפקיד הבא. ההמלצות מועברות לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. כיום חברות הוועדה הן שופטת בית המשפט העליון לשעבר עדנה ארבל ושופטת בית המשפט המחוזי לשעבר אורית אפעל-גבאי.

לפני כחודשיים הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, ודרשה לקבל את התכתובות, ההמלצות והפרוטוקולים של "וועדת השתיים", הממליצה על קידום או אי קידום שופטים מכהנים, ומשמשת כעין מסננת חשאית עבור הוועדה למינוי שופטים.

אלא שהנהלת בתי המשפט הודיעה לאחרונה לתנועה כי היא מסרבת לחשוף את עבודת הוועדה משום ש"דיוני הוועדה המייעצת הם דיונים פנימיים החסויים מעצם טיבם". על פי חוק רשאית התנועה לעתור לבית המשפט המחוזי ולבקש לקבל את החומרים, וכך תעשה התנועה בימים הקרובים.

בתנועה למשילות ודמוקרטיה מציינים כי עצם קיומה של וועדת השתיים אינו תקין ולא מוסדר בחוק, ולו רק בשל סיבה זו חשיפת מסמכי הוועדה היתה צריכה לבוא ביוזמת נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, אך בגלל שהדבר לא נעשה, יש לבקש אותו בהתאם לחוק.

באשר לנימוקים שניתנו לאי חשיפת המידע אומרים בתנועה כי התשובה שנמסרה מלאה בסתירות. עו"ד שמחה רוטמן היועץ המשפטי של התנועה, מסביר כי מצד אחד נאור טוענת שכללי הוועדה לבחירת שופטים מטילים חיסיון על דיוני הוועדה לבחירת שופטים, ומצד שני אומרת שמדובר בוועדה שאיננה חלק מהוועדה לבחירת שופטים, ואף מציינת שלא הוקמה על פי חוק. בנוסף, לדבריו "נאור מסבירה כי מדובר בתכתובות פנימיות, אבל כותבת שמדובר בשופטות בדימוס, שכבר אינן חלק מהמערכת".

עוד אומר עו"ד רוטמן כי הטענה של הנהלת בתי המשפט לפיה גם חברים אחרים בוועדה לבחירת שופטים מתייעצים עם גורמים אחרים אינה נכונה, משום שבניגוד לנשיאת בית המשפט שהקימה לה וועדה שכזו, חברי וועדה אחרים מנועים מלראיין שופטים מכהנים, בהוראתה של נשיאת בית המשפט העליון שאוסרת עליהם להיפגש עם חברי הוועדה.

כאמור, בתנועה למשילות ודמוקרטיה יצאו הבוקר בקמפיין הפונה לציבור ומבקש את השתתפותו בהוצאות העתירה שתוגש בימים הקרובים לבית המשפט על מנת לחייב את חשיפת החומרים שמפיקה הוועדה הפנימית.

מנהל התנועה, יהודה עמרני אומר כי מבחינה משפטית יש לעתירה את הנימוקים הטובים ביותר ונכון שהציבור יצטרף למשימה וידרוש מהשופטים שקיפות, בטח במקום שהם פועלים שלא מכח החוק. "אנחנו מבקשים השתתפות מכל מי שיכול ורוצה להיות חלק" אומר עמרני. במסגרת הקמפיין, תעניק התנועה לתורמים חולצה מיוחדת ותחלק עותקים מהעתירה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/341184



#70,יח''כים ואישי ציבור נגד בג''צ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.04.17 בשעה 20:16
בתגובה להודעה #0
ח"כ מאיר פרוש: מרגיש חנק מפסיקות בג"ץ. ח"כ מוטי יוגב: להחזיר את הדמוקרטיה לישראל. יוסי דגן: עוולות קשות מאוד נגד ההתיישבות.

בסרטון שמפרסמת תנועת 'דרך חיים', המנהלת בחודשים האחרונים קמפיין כנגד התנהלות שופטי בג"ץ, מביעים ח"כים מסיעות שונות ואישי ציבור, ביקורת נגד התנהלות שופטי בג"ץ ומתארים כיצד השופטים פוגעים בביטחון ישראל, בזהותה היהודית של המדינה, ופוגעים בציבורים שונים.

סגן שר החינוך ח"כ מאיר פרוש אומר בסרטון: "הרבה פעמים יש פסיקות של בית המשפט העליון שמנוגדות למה שחושב יהודי שומר תורה ומצוות המנהל אורח חיים דתי וחרדי. אני כיהודי חרדי מרגיש כעין חנק בפסיקות הללו".

ח"כ מנחם אליעזר מוזס אומר בסרטון: "בבית המשפט העליון יש קבוצת אליטה כפי שהגדיר זאת אהרון ברק. יש את המשפחה הבג"צית. בכל נושא של תורה, דת ומדינה אני נתקל בבג"ץ. לא רק לאחר מעשה ולאחר החוקים, אלא גם לפני שהולכים להעביר איזה חוק, מיד שואלים, ומה יהיה עם הבג"ץ?".

ח"כ מוטי יוגב, שהגיש בשבוע האחרון הצעת חוק שנוסחה בידי עו"ד אורי צפורי מתנועת 'דרך חיים' ומבקשת להסדיר את יחסי בג"ץ והכנסת ולמנוע מבג"ץ לפסול חוקים, תוקף בסרטון את הפגיעה של בג"ץ בהתיישבות ובדמוקרטיה: "ביהמ"ש העליון צריך לייצג את ישראל וזה צריך לבוא לידי ביטוי באופן בחירת השופטים. בבתי דריינוף בבית אל כבר היה סיכום של המנהל האזרחי על מתן תב"ע למבנה, ובכל זאת הפסיקה היתה ייקוב הדין את ההר. באמצעות חוק המשילות ונהלים וחוקים נוספים, אנחנו מבקשים גם לחזק את ביהמ"ש העליון אבל גם להשיב את הדמוקרטיה למדינת ישראל".

מאי גולן מתנועת ''העיר העברית'' מתייחסת לסוגיית המסתננים: "אם הציבור הולך ובוחר 120 ח"כים שינהיגו את מדינת ישראל על פי הרוב הדמוקרטי של מדינת ישראל, בא בג"ץ והופך את הקערה על פיה.

"כשמגיעים מאה אלף מסתננים בלתי חוקיים כובשים שכונות שלמות משנים את הצביון התרבותי והצביון היהודי ומביאים פשע, מגיע בג"ץ ודואג לתחביבים ולזוגיות של אותם מסתננים על פני הרווחה של תושבי דרום תל אביב", תקפה גולן.

ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן אומר כי "נוצר מצב אבסורדי שיש עוולות קשות מאוד נגד ההתיישבות וכמישהו מציע להגיש בג"ץ כולם צוחקים. פשוט מתחילים לצחוק כי ברור שסעד לא נקבל מבג"ץ".

אריה קינג חבר מועצת העיר ירושלים התייחס לפגיעה של בג"ץ בביטחון: "עשרות בתים של מחבלים, בג"ץ מונע את הריסתם ואם בסוף אולי נהרס, זה נהרס אחרי שנים כשכבר שוכחים שהוא המחבל כי היו עשרות אחריו. בגלל בג"ץ האפקטיביות של ההרתעה נהרסת".

סגן שר הביטחון הרב אלי בן דהן מביע גם הוא תרעומת בסרטון על פסיקת בג"ץ לגבי הבתים בעפרה. "זוהי פסיקה ללא צדק". ח"כ מיקי זוהר שהביע תמיכה גם הוא בחוק המשילות של ח"כ יוגב מסכם: "אנחנו צריכים לחוקק כדי לשנות. אנחנו צריכים לקבוע את הסמכות גם של בית המשפט וגם של עצמנו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/343139

תגוביות:

1.הדרך להחזיר את המשילות ואת הדמוקרטיה היא בחקיקת הכנסת שתשלול מבג"צ את היכולת לשנות חוקים, שתשלול את זכות העמידה המופקרת הקיימת כיום, שתפצל את מישרת היועץ המשפטי ועוד שורה של מהלכים משפטיים. אחרת החונטה הנוכחית, הדיקטטורית, הנפשעת, הבוגדנית, של בג"צ, ללא כל ספק דוחפת את ישראל לחורבנה הגמור.

2.כל ייעוד הבג''צ לחסל את ממשלת הימין. השופטים בני אדם המתאימים להיות אולי שופטי כדורגל. במה כוחה של הזקנה הנאורה נאור יותר משל סתם עו''ד ביפו או בעכו?

3.זה שנותן רוח גבית לגזענות בישראל, הוא בית המשפט הגזעני, שמעוניין שכל שופטיו יהיו רובוטים אשכנזים ליברלים, שיודעים לדקלם את כל המנטרות המוסריות כלפי מיעוטים, כולל המיעוט הערבי, המונה רק קרוב ל-500 מיליון, ושיודעים ללקק, להתחנף, להתרפס ולכרוע ברך, מול המתירנות, הגועל, הסחי והמאוס הליברליים.



#71,יהצעת חוק: הגשת עתירה – רק לנפגעים באופן ישיר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.04.17 בשעה 13:22
בתגובה להודעה #0
הצעת חוק חדשה מבקשת לשים סוף לעתירות ארגוני השמאל המסכלות את מדיניות הממשלות הנבחרות. הצעת החוק להגבלת זכות העמידה שיזמו 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' ו'צעירי הליכוד' מבקשת לערוך תיקון ב'חוק יסוד: השפיטה', לפיו רק מי שנפגע באופן ישיר יוכל לעתור לבג"ץ.

ההצעה קוראת לעצירת השחיקה של 'זכות העמידה', אשר הובילה לפי דברי ההסבר, ל"התרבותן של עתירות המוגשות על ידי ארגונים ופרטים בנושאים פוליטיים, מדיניים וכלכליים, כאשר לעותר עצמו אין כל קשר לעניין נשוא העתירה ולא נגרמת לו פגיעה אישית".

"הצעת החוק מונעת ממי שאינו נפגע ישיר לעתור לבית המשפט העליון, ובך משיבה את המצב החוקי למציאות שהייתה טרם המהפכה שיצר בית המשפט, שרוקנה מתוכן את זכות העמידה. המצב הנוכחי פוגע בהפרדת הרשויות ומטיל עומס בלתי נסבל על מערכת המשפט כולה", מסבירים בתנועה למשילות ולדמוקרטיה.

ההצעה צפויה לעלות לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה בתחילת מושב הקיץ של הכנסת ביוזמת ח"כים מסיעות הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו ויהדות התורה. הח"כים החתומים על ההצעה הם: מיקי זוהר, מוטי יוגב, ישראל אייכלר, דוד ביטן, בצלאל סמוטריץ', אכרם חסון ועודד פורר.

"השחיקה הפרה את האיזון בין הרשות השופטת ליתר הרשויות"
'זכות עמידה' הינו מונח משפטי המגדיר את תנאי סף להגשת תביעה משפטית. עד למהפכה החוקתית התובע נדרש להיות מי שנפגע מהעוולה באופן ישיר. לאחר מכן הרחיבה הפסיקה את מתן זכות העמידה כך שעמותות רבות, חלקן במימון ממשלות זרות, עשו שימוש ביכולת לעתור גם כאשר הן אינן מייצגות אף גורם שנפגע פגיעה אישית מנושא העתירה. ההצעה למעשה מבקשת להשיב את המצב לקדמותו.

במחקר שערכה התנועה למשילות ולדמוקרטיה נמצא כי זכות העמידה בישראל היא הרחבה ביותר בעולם המערבי. באנגליה, יצא משרד המשפטים בשנת 2013 ביוזמה לצמצום זכות העמידה בטענה שהיא 'רחבה מידי', על אף שהייתה צרה בהרבה מזו בארץ, והשווה את המצב למציאות המשפטית באיחוד האירופי – שם זכות העמידה מוגבלת אף מוגבלת מזו שמציעה התנועה בהצעת החוק.

לטענת המציעים, "עתירות אלו נועדות להוביל להתערבות שיפוטית בעניינים שאינם נמצאים ברגיל בתחום עניינו של בית המשפט, ובכך לעקוף את סמכות הדרג הנבחר ואת הכרעות הבוחר". דוגמאות לעתירות מסוג זה ניתן למצוא בעתירות שעניינן הריסת יישובים בשטחי יהודה ושומרון, שברבות מהעתירות "אין העותרים מוכיחים כל זכות או זיקה למקרקעין עליהם ניצבים הבתים". דוגמה נוספת לעתירה מסוג זה היא בסוגיית מתווה הגז, "נעשה ניסיון לעשות שימוש בבית המשפט לצורך עקיפת החלטות שהתקבלו על ידי הרשות המבצעת והמחוקקת, כאשר לעותרים אין כל עניין אישי בעתירה". גם מאחורי העתירות נגד מדיניות "נוהל שכן" בצה"ל, כהונת רה"מ כשר התקשורת, גירוש המסתננים וסוגיית תוואי הגדר עומדים ארגוני שמאל.

בסיכום הדברים נכתב כי מצב הדברים הנוכחי, עומד בניגוד לרצון הבוחר, ו"מאפשר לגורמים בעלי עניין פוליטי לאלץ את הרשות המבצעת לפעול בניגוד לסדרי העדיפות שלה ולמטרות לשמן נבחרה", וכי התערבות מעין זו מהווה פגיעה חמורה בעקרון הפרדת הרשויות ו"אין לה דבר עם מטרתו של בית המשפט להעניק סעד למי שנפגע".

ח"כ בצלאל סמוטריץ', הנמנה על יוזמי ההצעה, אמר בשיחה עם ערוץ 20 כי "הסרת המגבלות על זכות העמידה היתה אחד מהנדבכים המרכזיים של המהפיכה החוקתית שהוביל אהרון ברק. היא פתחה את שעריו של בית המשפט לרווחה לשלל עותרים אינטרסנטיים ובעלי עניין, הביאה לשולחנו לדיון ולהכרעה כמעט כל נושא שעלה על הפרק במדינת ישראל ובכך הפרה באופן גס את האיזון בין הרשות השופטת לשתי אחיותיה. השבת המגבלות על זכות העמידה וקביעה כי רק מי שנפגע באופן אישי יוכל לעתור לבית המשפט היא צעד חשוב בתיקון והחזרת המשילות והדמוקרטיה למדינת ישראל".

לדברי ח"כ מיקי זוהר החתום על ההצעה: "הצעת החוק הזו נועדה למנוע מגופי שמאל שכל מטרתם היא לפגוע בביטחון ובאינטרסים של מדינת ישראל, בכך שהם עותרים בשמם של אנשים עלומים שאין להם שום עניין בעתירה. חוקים דומים פועלים ברחבי העולם ובארה"ב ומכאן שמדובר בחוק ראוי. אני מודה לדוד שאין ולצעירי הליכוד על היוזמה המשותפת".

יו"ר צעירי הליכוד דוד שאין: "הצעת החוק שיזמנו בעקבות התהליך המשפטי שהתנהל נגד הישוב עמונה, עוברת שלב נוסף לקראת העלאתה לוועדת שרים לענייני חקיקה. אני מאמין שעם תיקון זכות העמידה אנו נוכל למנוע מקרים נוספים של פינוי בתים בהתיישבות בשל עתירות של ארגוני שמאל קיצוניים מבלי שאף אחד הוכיח בעלות פרטית שלו על הקרקע. יש להדגיש כי אין כאן ניסיון לפגוע בבית המשפט העליון אלא לתקן את זכות העמידה כך שיוגדרו גבולות האקטיביזם השיפוטי ושיפחת העומס על מערכת המשפט בישראל".

http://www.20il.co.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94-%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%AA-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A8%D7%A7-%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%90

תגוביות:

1.כחלון הצבוע הדו פרצופי המלקק לסמאל לבטח יתנגד לחוק. הוא מגן על שלטון הסמול מבג״צ. כפי שאמר פרופ' מאוטנר: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו לבג"צ ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו ועל זה מגן הצבוע הדו פרצופי כחלון המחוקק חוקי מיסוי נגד הציבור הרחב וגם משסה ציבור בציבור בישראל. הוא שהעניק כינויי גנאי למשקיעים בארץ ומבריח אותם להשקיע בחו״ל. הוא וכל חברי מפלגתו אנשי שמאל. הוא האשם היחיד שהמסתננים לא מסולקים מכאן עדיין ויולדים פה בכמויות מסחריות מסתננים חדשים על חשבוננו ועל חשבון ילדינו ועתיד מדינתנו היהודית ולא מפנים עשרות אלפי דירות המיועדות לישראלים בני הארץ ולא לפולשים פושעים אפריקנים שמקומם במדינותיהם ויש להם מדינות ענקיות.

2.וכי הבג"צ לא יעצור חקיקה שכזאת הפוגעת קשות במורשת הכל שפיט, בפרט באם מדובר בנסיון להכשיל את יקירי הבג"צ השמאלנים והמחבלים?

3.הפתרון הוא הפיכת בג"ץ מגוף 0מולני קיצוני רדיקלי, לימני ציוני (ואני אומר את זה בצורה הברורה ולא במילים מכובסות ו"פוליטיקלי קורקטיות" – כי בג"ץ הוא גוף 0מולני אולטרא קיצוני, וזה לא סוד), ויש לעשות זאת ע"י כך שנשיא הגוף הזה יהיה בעל אג'נדה ימנית ציונית, וע"י שינוי הרכב השופטים מרוב מוחלט 0מולני קיצוני, לרוב מוחלט ימני ציוני.

השינוי ל"טובה" שעשתה איילת שקד בסבב מינוי השופטים האחרון לגוף הרקוב והמושחת הזה – הוא לא יותר מלעג לרש וזריית חול בעיניים! משום שהיא הכניסה אולי שופט אחד סביר פחות או יותר (ואפשר להתווכח אם זה אחד או שניים), אך בשורה התחתונה אי אפשר להתווכח על העובדה – שהרכב שופטי הבג"ץ נשאר 0מולני קיצוני ברובו המוחלט, והכי משמעותי ונורא – נשיאת בית המשפט הגבוה ל"צדק", תישאר 0מולנית קיצונית, שיבוט של הנשיאה הנוכחית!
לכן מה שאיילת שקד עשתה – זו עבודה בעיניים!

ואומנם שינוי יסודי של הרכב הבג"ץ הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק! כי אי אפשר לייצר משילות אמיתית כשהממשלה תלויה בהחלטות בג"ץ, לכן יש גם לרסן את כוחו המופרז של הבג"ץ ע"י חקיקה מתאימה שתחזיר אותו למצב השפוי שהיה לפני המהפכה החוקתית של הארור אהרון ברק בתחילת שנות ה-90.

ככל שהמילה האחרונה וההחלטה האחרונה ביותר ויותר עניינים לאומיים מהותיים תישאר בידי בג"ץ – כך הימין לא באמת פתר כלום מהשורש (ולא משנה אילו חוקים חדשים הוא ימציא). ה0מול במקרה כזה פשוט יעשה התאמות קלות, וימשיך לתקוע אצבע בעין של הימין, ולהרוס את המדינה ליהודים, תוך שירות המטרות והיעדים של האויב הערבי. באופן שיטתי!

אין ימין אמיתי (וחכם) בשלטון! אלא חבורה של אנשי חלם אימפוטנטים במקרה הטוב, שמשחקת לידי ה0מול והערבים 24/7, שלא מסוגלת לעמוד על שלה ולייצג את הציבור שבשמו היא אמורה לפעול, ולא מסוגלת לראות את הנולד אפילו מטר אחד קדימה!

כשהימין חולה, כל הגוף סובל!

4.עתירות + פסיקות בג"ץ הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחקיקה בכנסת וזה
"אקטיביזם שיפוטי" ודריסת עקרון "הפרדת הרשויות".
לדוגמה:

פסיקת בג"ץ נגד "גירוש חם" של מסתננים באמתלה על "זכויות פליטים" – שלא נבדקה / לא מבוססת.

כך בג"ץ הפקיר את ישראל לפלישה המונית של עשרות אלפי מסתננים מוסלמים מסיני על חשבון פגיעה באפשרויות פרנסה ומגורים של אוכלוסיות חלשות בדרום תל אביב ובכלל.

עתירה של ארגונים חתרניים במימון מדינות זרות, הפכה לפיגוע דמוגרפי נגד עם ישראל בחסות שלטון החוק כביכול. הממשלה לא העזה לפצות פה נגד "שלטון החוק" כי פחדה להתעמת עם החונטה הסמולנית בבג"צ. חייבים ועדת חקירה ממלכתית על הפקרת אינטרסים לאומיים של עם ישראל. האחראים לפיגוע הזה חייבים לתת את הדין.

5.מילכוד 22 – ייעצר בנקל בבג"צ בעתירה של האירגונים שעליהם יחול החוק והפעם הם לא שלוחים של העותרים אלא ממש שלוחי עצמם.



#72,יפתיחות ושקיפות דמוקרטית? לא בבית משפטנו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.06.17 בשעה 04:43
בתגובה להודעה #0
בית המשפט העליון צבר עוצמה אדירה בזכות הקפדתו להתרחק מאוד מנהלים דמוקרטיים. נאה דורש ולא נאה מקיים

כאשר פרש השופט מישאל חשין לגמלאות, ראיינו אותו בביטאון לשכת עורכי הדין. מהריאיון הזה למדתי מהי עוצמתה של סגידה דתית. "כבוד השופט גרוניס נכנס ללשכה ומוסר לשופט חשין פסק דין", תיאר הכתב רון דרור בהתרגשות. "'נו?' שואל השופט חשין. 'מה נו?' עונה השופט גרוניס". השופטים המשיכו לנהל "ויכוח מחויך". כך סיכם הכתב את החוויה: "התחושה שהתעוררה הייתה - ויסלחו לי הציניקנים - כמו שהיה מרגיש יווני קדום, לו היה מזדמן לאולימפוס בעת שיחה בין שניים משנים־עשר האולימפים". לא סלחנו.

האופי האולימפי של בית המשפט העליון מתבטא גם בשיטת הסניוריטי, כלומר: הוותק. עם פרישת נשיא בית המשפט, השופט הוותיק ביותר יורש את מקומו. השופטים נאבקים כדי לשמר את השיטה הזו. היא מבטיחה להם שליטה במינוי נשיא בית המשפט: בזמן בחירתו של שופט צעיר אפשר כבר לחשב שבעוד עשרים שנה יהפוך לנשיא, גם אם שר המשפטים העתידי יחשוב שהוא מתאים לכל היותר לבית המשפט לתעבורה בגבעת־ברנר. השיטה הזו מבטיחה יציבות, ומונעת תחרות בין השופטים. היא גם מקרינה יוקרה, כמו כל מוסד המסתמך על שנים, כבוד ומסורת ולא על שקיפות, בחירות ושוויון.

בית המשפט העליון צבר עוצמה אדירה בזכות הקפדתו להתרחק מאוד מנהלים דמוקרטיים.

בית המשפט מרבה לדרוש מגופים אחרים בישראל שקיפות דמוקרטית ופתיחות. בהתנהלותו שלו־עצמו הוא מקפיד לא לקיים את הדרישה הזו. כל אחד הוא שמרן בדברים שבאמת חשובים לו, ושופטי ישראל מוכיחים זאת בעליל. הם יושבים בבית המשפט עטויים בטלית שחורה ומיושנת; אוסרים להכניס לאולם מצלמות, שיתפסו אותם מחטטים באף; ונבחרים לכהונתם בוועדה לא דמוקרטית, שמרבית דיוניה חסויים. זו הסיבה העיקרית לתדמית ההדורה והכבודה שיש לשופטים בישראל. במקביל, הדמוקרטיזציה המוגזמת שבית המשפט כופה על גופים אחרים בארצנו היא אחת הסיבות העיקריות לתדמית הירודה שלהם. שופטינו אוהבים לצטט את לואיס ברנדייס, שאמר שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. על זה אמר לי פעם שלום רוזנברג, שבימי ברנדייס עוד לא ידעו שחשיפה מוגזמת לשמש מביאה סרטן. דומני שהשופטים שלנו דווקא מבינים זאת, ולכן דורשים שקיפות מוחלטת רק מאחרים.

צ'רצ'יל דיבר ברצינות כאשר אמר שדמוקרטיה היא שיטת הממשל הכי גרועה, חוץ מכל האחרות. צ'רצ'יל עצמו היה בן אצולה, השריד האחרון של עידן הרבה פחות דמוקרטי. לעידן ההוא היו חסרונות רבים, אך מי שיבחן את ראשי הממשלה שהעמידה בריטניה אחריו, בהליך דמוקרטי לחלוטין, ימצא בלבו ספק מנקר האם מישהו מהם היה מסוגל לנצח את היטלר. לדמוקרטיה יש מחיר גבוה, וכדאי לשלם אותו רק משום שאין ברירה אחרת. שלטון שאינו דמוקרטי נוטה להידרדר לעריצות משעבדת. דמוקרטיה היא הרע במיעוטו.

בממשל הממלכתי הדמוקרטיה נחוצה וחיונית. לא כך ברוב המערכות האחרות. בשנים האחרונות רווחת אצל קצינים בכירים האופנה לדבר על ערך השוויון בצה"ל. הם מתראיינים לרדיו על השוויון וחשיבותו, מדברים גבוהה־גבוהה מהמושב האחורי ברכב השרד. בינתיים חייל זוטר נוהג את מכוניתם, חיילת זוטרה בודקת את הלו"ז שלהם, ועוד אלפי חיילים בדרגות שונות עסוקים במילוי פקודותיהם. אין מוסד פחות שוויוני ופחות דמוקרטי מאשר הצבא, וטוב שכך.

צבא הוא מוסד חריג. מה לגבי מוסדות אחרים? אחד מתושבי ספרטה שאל את המחוקק האגדי ליקורגוס מדוע לא כונן בעיר שלטון דמוקרטי. ליקורגוס ענה לו: "בוא נתחיל במשפחה שלך". צמיחת הדמוקרטיה המודרנית התחילה כאשר ג'ון לוק פירק את המשוואה הזו, והבהיר: מדינה אינה משפחה. היום יש כאלו שמקבלים ברצינות את ההלצה הלקונית של ליקורגוס, ומנסים לכפות דמוקרטיה גם על המשפחה. הצעת החוק הממשלתית "הורים וילדיהם" דורשת מהורים להיוועץ בילדים בכל צעד הנוגע אליהם. אם הילד לא מוותר, מוסיפה הצעת החוק, מומלץ להורים להיעזר במגשר.

דמוקרטיה טובה לניהול מדינה, וגרועה לרוב המוסדות האחרים. משפחה אינה מבוססת על שוויון וחירות, אלא על אהבה, מסורת וסמכות. גם בית ספר ובית כנסת, ואפילו קבוצת כדורסל ולהקת בלט, אינם יכולים להיות שוויוניים. בכל מקום שיש קשרים קרובים, סמכות אישית ומערכות יחסים ממשיות, ששכולם מעוגנים במנהגים ובמסורות, דמוקרטיה אינה נחוצה ואינה מועילה. המדינה פשוט גדולה מכדי לבסס אותה על מערכות יחסים אישיות, ולכן אין ברירה אלא להסתמך בה על שלטון דמוקרטי.

בית המשפט העליון צבר עוצמה אדירה בזכות הקפדתו להתרחק מאוד מנהלים דמוקרטיים. שיטת הסניוריטי המסורתית היא דרך מצוינת ולא דמוקרטית לחיזוק מוסדות. בדיוק בגלל זה צריך לבטל אותה. בעולם מתוקן, הייתי רוצה בית משפט עם סניוריטי. אך בעולם הדיקטטורה השיפוטית שלנו, כאשר שאר מוסדות החברה שלנו קורסים מעודף דמוקרטיזציה מלאכותית, אי אפשר שרק בית המשפט יהיה חזק. בית המשפט שלנו חזק מדי. הגיע הזמן שיטעם מכוס הדמוקרטיה, שהוא מקפיד להשקות בה את כל האחרים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/881/958.html?hp=1&cat=479&loc=5

תגוביות:

1.החצוף רובינשטיין הכריז היום שהוא נלחם למען השלום. הוא לא קיבל מאיתנו מנדט להילחם למען השלום. המנדט שלו היה לשמור על שלטון החוק.
הוא הפך את עצמו לאלוהים, ולקח לו סמכויות שאנו לא הענקנו לו. הוא וחבר מרעיו החליטו שאנו לא מספיק נבונים ואחראים להחליט על חיינו, ולפיכך אנו זקוקים להם, הנאורים-חכמים, שינהלו לנו את החיים והם בטוחים שאנחנו מטומטמים שלא מסוגלים להבין עד כמה הם נכלוליים. אבל מתברר שאנו לא עד כדי כך מטומטמים, שכן אנו מבינים היטב. אמנם איננו מצליחים לפעול כנגד הדיקטטורה שלהם, בינתיים, אך להבין מה הם מעוללים לנו - את זה אנו מבינים היטב.

2.בית המשפט העליון הוא הגדרה למהי דיקטטורה! בולשביזם אליטיסטי שחצני ומנותק מהעם. כולם יודעים זאת, גם הסמול הצבוע שמדבר גבוהה על דמוקרטיה.

3.נשיא העליון שקובע את ההרכבים לפי מה שמתחשק לו - בהכירו את השופטים, הוא יכול להשפיע על ההכרעה השיפוטית באופן כמעט ודאי - לא דיקטטורה?

בית משפט עליון שהחליט, מבלי שאף אחד הסמיך אותו לכך, שיש בסמכותו לבטל חוקים של הכנסת, כי הוא בעצם "בית משפט לחוקה" (מי החליט על כך?) - לא דיקטטורה? אם כבר בית משפט לחוקה, אז מוסד כזה צריך להיות מגוון מבחינת ההרכב שלו.

4.אני אזרח שומר חוק ואני בז למערכת המשפטית במדינת ישראל. אין לי אמון בה: לא בפרקליטות המושחתת, לא בבית המשפט העליון השמאלני, ולא בשופטי ישראל בכל הערכאות עם הפסיקות המגוחכות שלהם.

5.דמוקרטיה? הצחקת אותם. רק אצל אחרים.

6.בכוונת מכוון בג"צ מחסל את הדמוקרטיה. מצד אחד - הציבור לא בחר בשופטים האלה, מצד שני - השופטים האלה מחליטים על חיינו באופן טוטאלי.
זה בדיוק המצב ההפוך לדמוקרטיה. זו דיקטטוטרה טוטליטרית, והיא נוסדה מתוך כוונה ברורה להשתלט על הדמוקרטיה בארץ ולחסל אותה ואכן הם הצליחו.

7.פעם האמנתי בבית המשפט אבל אחרי שראיתי איך בית המשפט לענייני משפחה פוסק, הבנתי שהם בית משפט פוליטי שמונע מאג'נדות שמאל ולא מערכים של שיוויון ושל צדק. הם משניאים את המדינה על הרבה אנשים.

8.בית המשפט העליון איננו מעוז נאורות. הוא מעוז של אנשים שחצנים הבטוחים שהאמת נמצאת רק אצלם. העובדה שהם מתנהלים לאיטם ומדברים בקול מאנפף לא הופך אותם לנאורים. במיוחד אם בניתוח של פסקי הדין שלהם, מתברר שהם פועלים נגד הציונות ונגד המדינה. הורסים ישובים יהודיים ומנציחים פלישת ערבים. הגיע הזמן שחבורה קטנה של אנשים, ששולטת עלינו בכוח ה"נאורות" שלהם מאז ימי העליה השניה, תתן לנו לשלוט על עצמנו. נמאס לסגוד להם רק בגלל שמי שיש לו כסף (אותו הוא גזל מאיתנו, האזרחים) כותב עליהם בעיתונו כאילו הם כוכבי על.

9.הגיע הזמן לחשב מחדש את דרכנו, למנות שופטים באופן ראוי ולא באופן טוטליטרי, ולראות כיצד אנחנו שולטים ולא כיצד שולטים אחרים, שאינם בדיוק ציוניים (האוניברסיטה העברית התנגדה להקמת המדינה), שולטים בנו.

10.סתם סקרנות. מה תהיה פסיקת בג"צ על תביעה שלא היה מכרז שקוף למינוי מנכ"ל לחברה ציבורית? ומה תהיה הפסיקה על זה שלא היה מכרז שקוף למינוי נשיא לבית המשפט העליון?

11.בג"צ נדחף לכל חור בחיי מדינת ישראל כפוסק עליון הגובר על חוקי המדינה, והחלטותיו ההזויות שאינן משקפות את רצון הציבור מחייבות כל אזרח במדינת ישראל.

12.המוסד הכי מצחין בריקבונו במדינה שלנו הוא הבג"ץ - 0 שקיפות, חבר מביא חבר, סינון מוקדם ולא חוקי כדי להבטיח בחירת "שופטים" משובטי אהרון ברק בלבד, חונטה שמגוננת על חבריה ויהי מה ובאופן הכי מביך .חמור מכל המצויין לעיל - אקטיביזם שיפוטי שעוקף את הכרעת הריבון שהוא העם, למי שמתעקש לשכוח, בקלפי! זו החוצפה הכי גדולה! כבונוס, אנחנו "זוכים" למוסד שעסוק עד מעל לראש בפוליטיקה ולא בצדק לאזרחי ישראל. המוסד המעוות הזה נותן סעד משפטי לגרועים שבאויבי ישראל, אוי לאותה חרפה, וכופה עלינו טרוריסטים בכנסת! בהתנהלותו הנוכחית, מן הראוי שיבוטל לאלתר! זה יחסוך לנו הרבה עיוותים, כסף, ובעיקר - יציל את הדמוקרטיה שלנו.

13.שפטל:

ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.



#73,יחוק מדינת הלאום היהודי עשוי לפתור בעיות אבסורדיות, אבל ספק אם הוא יכול לשיטת ה''סניוריטי''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.06.17 בשעה 07:54
בתגובה להודעה #0
במעמד צד אחד / אמנון לורד

חוק מדינת הלאום היהודי עשוי לפתור בעיות אבסורדיות, אבל ספק אם הוא יכול לשיטת ה"סניוריטי" בעליון

תדריכים ההמוניים לעיתונאים לפני קרוב לשנה, מנה ראש הממשלה נתניהו כמה תחומים אסטרטגיים שהוא פועל בהם, ולדעתו גם רשם בהם הצלחות. תחום אחד שהוא ציין ברמה האסטרטגית הלאומית ככישלון מתמשך היה "הסעיף הרוחני". כאשר תוחלת החיים של הקואליציה הנוכחית מוערכת ככזו ש"יכולה בקלות להחזיק לפחות עוד שנתיים", כדברי השר יריב לוין, ובהיעדר אופציה מדינית אמיתית - נוצר מצב שאפשר לתקוף את המרחב האסטרטגי הבעייתי מבחינת הימין.

לפי ההקצנה בהתבטאויות משמאל, העוסקות ב"קץ הדמוקרטיה", נראה שגם שם מבינים זאת.

הכוונה היא שמאז שהימין נמצא בשלטון, בפעם הראשונה הוא נערך לשנות סדר יום בתחומי המשפט, התקשורת והאקדמיה.

נתניהו סבור שהתקשורת היא התחום החשוב ביותר, אבל יריב לוין ואיילת שקד חושבים שמערכת המשפט היא זו שדורשת שינוי.

הבעיה שההתקדמות בשינויים שהם היו רוצים להעביר צפויה להיות איטית ביותר; בערך לפי לוח הזמנים של תקופת כהונתה של השופטת אסתר חיות כנשיאת בית המשפט העליון.

בהשוואה לשינויים בשיטת בחירת השופטים ונשיא/נשיאת בית המשפט העליון, העברת חוק יסוד מדינת הלאום היהודי אמורה להיות קלה ומהירה הרבה יותר.

מבחינת הימין, שווה לשרוד את קרטועי הממשלה עד סוף הקדנציה רק בשביל חוק היסוד.

די לחשוב על כך שאסתר חיות כנשיאה היא למעשה מינוי של הנשיא בדימוס אהרן ברק. היא תוכננה לתפקיד כבר לפני שנים לא מעטות, וגם הקרובה ביותר לברק בהשקפותיו.

חוק מדינת הלאום היהודי עתיד לשים קץ לפארסה של הארכת הסעיפים המונעים "איחוד משפחות" לא רק על בסיס של סיכון ביטחוני.

הסיבה האמיתית לחוק היא הענקת הגנה דמוגרפית למיעוט היהודי שהצליח להקים לעצמו מדינה במרחב עוין. באמצעות החוק ההגנה תהפוך ללגיטימית. אשרי המאמין.

באמצעות חוק יסוד מדינת הלאום גם יהיה אפשר לעצור את סדרת הבג"צים הבלתי נגמרת ולפתור את בעיית המסתננים שהתנחלו בדרום תל אביב.

אבל מה שברור למובילי השינויים בחקיקה הוא שהמפתח לשינוי אמיתי בשטח תלוי בהרכב השופטים בבית המשפט העליון.

חלק ממתנגדי חוק מדינת הלאום היהודי טוענים כי החוק לא ישנה דבר, משום שגם בנוסחאות המילוליות שלו השופטים יוכלו ללהטט ולהכפיף אותו לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובכך לטרפד את רצון המחוקק והריבון.

הנקודה הארכימדית תהיה שבירת שיטת "הסניוריטי" במינוי לנשיאות העליון.

דווקא האמירה האומללה של הנשיאה בדימוס דורית ביניש, כי השיטה הפכה ל"מוסכמה חוקתית", מאשרת למי שעוסק בקונטר־רבולוציה הזו, כי שיטת "יא, ברעכן" הז'בוטינסקאית נשארה רלוונטית.

הסניוריטי משמעותו ששתיים או שלוש פקולטות למשפטים בישראל, בעלות אידיאולוגיה חוקתית מסוימת, ירכיבו לעם ישראל את האליטה השלטונית שלו לדורות הבאים.

זו תהיה שיטה מעמדית נוקשה בנוסח האנגלי שכבר עבר מהעולם.

למעמדות הנמוכים תישאר הזכות להתעסק בלוגיסטיקה של שינוע תיבות הקלפי ברחבי הארץ, הזכות לספירת הפתקים אחת לארבע שנים, וכמובן הזכות לעצב את חליפת הדוגמן העונתי בילשכת ראש הממשלה.

http://www.israelhayom.co.il/article/484013

תגוביות:

1.גם לחופש הביטוי יש גבול ויש צורך לקבע אותו חזק בחוק. הפעם, יש לעשות זאת כתגובת נגד מול אויבי המדינה מבית – שמאל יהודי קיצוני, והוא רב מדי. במערכת המשפט בכלל, במערכת ההשכלה והלימוד, ובמיוחד בפוליטיקה. נגד מי שמרגל אחר פעילות צה"ל, מי שמשמיע את דעותיו הנלוזות באיצטלה של חופש אקדמי, או אפילו מי שחושב שיוכל לממן אומנותו בכספי המדינה, ובאחת, יחליט שהוא לא מקיים אומנותו ביו"ש או כל מקום אחר מבחינה "מצפונית".

2.חוק הלאום נחוץ ביותר. השמאל היהודי הקיצוני במשת"פיות עם הערבים, שונאי ישראל, מנסים בכל כוחם למחוק את כוונת אבות האומה בהכרזת המדינה על ייסודה של מדינה יהודית, ליהודים. למי שחזרו לארץ אבותיהם לאחר יותר מ- 2000 שנה. "...מדינה יהודית, היא מדינת-ישראל".

3.יוזמת נתניהו לחדירה מדינית באפריקה נבונה מאד. מדינות אפריקה זקוקות למדינת-ישראל, וההפך נכון גם כן. דרא"פ היא רק מדינה אחת ואנטישמית באזור בסדר גודל מעצמתי על סרגל השנאה ליהודים. פיתרון יצירתי שיצמצם את ההשפעה של דרא"פ יהיה בידודה במרחב האזורי הזה, עם כינון קשרי חקלאות, ביטחון, טכנולוגיות וכיו"ב עם שכנותיה הגיאוגרפיות – דבר שיבליט בדיוק את ההפך ממה ששונאי ישראל מציגים.



#74,ילמה באמת התנגד ביילין לסניוריטי בבית המשפט?
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.07.17 בשעה 20:20
בתגובה להודעה #0
מי שפירק השבוע את הטיעונים של בכירי בית המשפט העליון בעד נוהג הסניוריטי היה לא אחר מיוסי ביילין, שבשעתו העניק רוח גבית לאקטיביזם השיפוטי

"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה", כתב הרמב"ם, "התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שאנו לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

מה יותר מרענן את הקיץ הישראלי הלוהט מלראות בעיניים דמות שעוברת המרה, היפוך הלב, לידה מחדש?

איזו זכות עצומה זו לצפות בהתגשמות הנבואה של 'ותחזינה עינינו בשובך למוח של השמאלנים'.

מי היה מאמין שיוסי ביילין - האיש שהקדיש את חייו לכיבוי אור הישועה הזורח של מלחמת ששת הימים, המנוע של אוסלו, שר המשפטים שנתן את הרוח הגבית החזקה ביותר למהפכת האקטיביזם השיפוטי - פוקח עיניים ורואה את המלך בערומיו. הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, הוא ולא שליח.

כשביילין דיבר השבוע בוועדת חוקה על מנהג הסניוריטי שפשפתי אוזניים.

כמעט עשיתי 'בוחן מציאות' כדי לוודא שאני לא בעיצומו של חלום צלול. אחד לאחד פירק כהן השלום והאקטיביזם את כל טיעוני מרים נאור ואהרן ברק.

זה היה כל כך יפה ששווה להעניק לו כמה שורות להתבטא לבד:

"לאותם אנשים שאומרים, אם שיטת הסניוריטי כל כך טובה אז למה לשנות אותה? שמעו, בית המשפט העליון הוא באמת מיוחד במינו, באמת גאווה ישראלית. כשר משפטים הסתובבתי בעולם ושמעתי התפעלות, אתה באמת מכיר את אהרן ברק? אבל זה גם מסוכן. הסכנה במצב כזה שהמערכת עצמה מרגישה שהיא מושלמת וכתוצאה מכך עלולה לשלם מחיר בלתי צפוי. היא הופכת לשמרנית וקפואה בגלל ההערכה העצמית הגבוהה שלה.

"אני לא אומר שכל שינוי הוא לטובה, אבל קחו למשל את חוק סער. כשהוא עלה לדיון בית המשפט היה נגד, וכשהציעו לבטל אותו שוב בית המשפט היה נגד. זה לא סביר.

הנשיאה דיברה על השרירותיות של הסניוריטי, שהוא פותר בעיות בחלוקה של חדרים (נאור הסבירה שכל שופט רוצה לקבל לשכה מפוארת אבל אין מספיק. הפתרון הוא שחלוקת החדרים היא לפי ותק וכך אין מריבות; י"י), אבל הטיעון הזה איננו מן העניין. גם בכנסת יש סניוריטי בחלוקת החדרים וזה הגיוני. זה כמו זריקת מטבע ואף אחד לא כועס.

אבל כשמדובר בנשיא העליון - הוא הפנים של המערכת המשפטית. אי אפשר לבטל את החשיבות שלו, גם אם הוא לא קובע הרכבים אלא רק המחשב. האמירה שלו היא אמירה. הציבור מדבר על 'בית המשפט של ברק', 'בית המשפט של בייניש', 'בית המשפט של נאור'. גם אם הוא לא קובע בלעדית בנושאים השנויים במחלוקת, ישנה רוח מפקד שאי אפשר להתעלם ממנה.

"טענו שהסניוריטי מנטרל את המתח בין שופטים. קשה לי מאוד לקבל את זה.

אנחנו חיים במערכות אחרות.

קחו למשל את הכנסת: אנשים חולמים על ראשות והנהגה, האם כתוצאה מכך הם כל הזמן ניצים? יש רגעים של מתח בתקופת הבחירות אבל זה חולף, כי בסוף כולם תלויים בכולם וצריכים שיתוף פעולה עם כולם. הטענה שהשופטים יריבו כל הזמן נראית בעיניי כמעט לא פיירית כלפיהם.

"טענו גם שבין 11 הנשיאים שהיו לעליון לא היה בְּרוֹך. זה נכון, אבל גם לא הייתה קבוצת ביקורת. אין לקבוע מסמרות על בסיס הנשיאים שכיהנו בפועל, אם רוצים לבדוק צריך לעשות קבוצת ביקורת.

אגיד לכם יותר מזה, היו שופטים, אחד מהם בזמני שהיה יוצא מן הכלל מכל הבחינות. הוא היה מאוד קרוב להיות הכי ותיק. אמרתי לעצמי, 'זה שופט שאני לא יכול לוותר עליו בבית המשפט העליון בשום מחיר', ובו בזמן לא הייתי מאפשר לו להיות הנשיא בשום מחיר. האם כל שופט יכול להיות נשיא? ואם הוא אדם שיוצר מתחים? אותו שופט למשל, היה לו פתיל קצת קצר. אין מתחים בבית המשפט?

"קודמיי דיברו על הטיה מודעת או לא מודעת של השופטים, שהם יטו את פסק דינם כדי למצוא חן ולהתמנות, שהציבור לא ייחס להם אובייקטיביות כי הוא יחשוב שהם רצו להיות נשיאים ולכן הטו משפט. זה נראה לי רחוק מאוד.

"כשהייתי בתפקיד ראיתי תופעה שכשהוועדה בוחנת מועמדים היא קודם כול מסתכלת בגיל שלהם ואומרת, זו תהיה נשיאה בשנת תרפפ"ו ואם מדובר במיעוטים זה הופך לעילה לא לקבלם.

אומרים, חשוב שהוא יהיה שם, אבל לכהן כנשיא? זה לא. ואז נבחרים האנשים הלא בהכרח מועדפים רק בגלל החשבון שהם חלילה עלולים להיות נשיאים. זה פסול. אין דרך למנוע את זה, אלא אם יודעים מראש שעניין הסניוריטי אינו הכרחי".

באותו הרגע מלאכי מרכבה שקשקו בכנפיהם, שרפים ואופנים רעמו בקול גדול, אראלים הפסיקו לנצח את המצוקים וחתרו יחד תחת כיסא הכבוד. עוד רגע הייתה יוצאת בת הקול של ר' אלעזר בן דורדיא ומכריזה: "אשריך רבי יוסי ביילין, שאתה מוכן ומזומן לחיי העולם הבא".

אבל ברגע האחרון, כמו בסיפור של ר' יונתן אייבשיץ על החתול המאולף, התעורר הטבע הישן מתרדמתו: "תארו לעצמכם שבאוקטובר 2028 צריך לבחור נשיא חדש", חתם ביילין את דבריו, "תארו לעצמכם שעד אז אין שום הסדר מדיני והעולם עדיין סבור שההתנחלויות בלתי חוקיות. תארו לעצמכם שהמועמד הכי ותיק הוא מתנחל. הוא שופט מוערך וראוי שיכול להיות נשיא, אבל אם הוא ייבחר ייגרע מזוהרו של בית המשפט שלנו, הוא יהיה פחות דוגמה לגויים. אסור לקחת לוועדה את שיקול הדעת שלה, חייבים לתת לה את האפשרות לשקול שיקולי מאקרו".

מה שהפתיע היה לגלות כמה רחוק ביילין מוכן ללכת, וכמה רבים מהישגי המהפכה שהוא עצמו הוביל הוא מוכן להקריב - רק כדי לא לראות את סולברג נשיא. כמו אפיפיור שמטיף כל החיים על עקרונות הברית החדשה, ויום אחד מגיע לארץ הקודש, רואה את תחיית העצמות היבשות של הברית הישנה ולא מסוגל לעמוד בזה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/886/457.html?hp=1&cat=479&loc=11



#75,יבג״ץ הסתנן לעם ישראל לתוך החיים – הגיע הזמן להציב לשופטים גבולות ולהרחיקם
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.09.17 בשעה 13:28
בתגובה להודעה #0
מרים נאור לא נבחרה ע״י הציבור. מרים נאור אינה מייצגת את הציבור ודעותיה, לרוב, אינן כדעת רוב הציבור בישראל. למרות זאת – היא וחבריה קובעים לציבור, מחליטים עבורו ומתערבים בכל עניין – גם באלה שבית המשפט כלל לא צריך לעסוק בהם.

בית המשפט לא צריך לעסוק בענייני הכותל המערבי, בית המשפט לא צריך לעסוק בנושאים שונים של דת ומסורת ובטח שלא בעניין המסתננים. שופטי העליון לא יכולים לקבוע עבור עם ישראל מי יהיו אזרחי המדינה, מי יבנו כאן בית ומי יתבוללו בתוך עמנו ויסכנו את עתידו.

הגיע הזמן שממשלת ישראל תעשה סדר ותתחיל למשול. ממשלת ישראל היתה צריכה כבר מזמן לחוקק חוקים עוקפי בג״ץ. לקבוע מה מעניינו של בג״ץ לדיון ומה לא. כשם שבג״ץ לא יכול להחליט האם נצא למלחמה באוייבנו (מן הסתם גם בזה השופטים רוצים להתערב), הוא אינו יכול להחליט לערבב אותנו עם מסתננים גויים שאין להם שום קשר לארץ ישראל.

אם סבורה ממשלת ישראל שיש להרחיק מהארץ את המסתננים, היא צריכה להרחיקם מיידית ולא להמתין ולראות האם שופטים בודדים בישראל יקבעו את עתיד חייהם של תושבי דרום תל אביב ואת עתידה של ישראל כולה. במקום לדבר על הצורך בחקיקה, חובה על חברי הממשלה לפעול מיידית לעקוף את בג״ץ ולהרחיק את השופטים מהנושאים שאסור להם לדון בהם.

שופטי בג״ץ הסתננו לנו לתוך החיים. הם מחליטים מתי מפנים יהודים מבתיהם ומתי נותנים למסתננים לדרוך לנו על החיים, לחיות ולגדול כאן בארצנו, לשדוד, לרצוח, לאנוס ולגנוב. כמה מהמסתננים כבר מצאו להם בני זוג יהודים. המשמעות ברורה: סכנה ואסון לעתיד ישראל.

את האסון הזה יש למנוע באופן מיידי ותחילתו – מניעת האסון בהתערבות בג״ץ במגוון נושאים שבהם אסור שיתערב.

הגיע הזמן שצוות חשיבה ממשלתי, שאותו ימנה ראש הממשלה, יישב וייקבע באילו נושאים לבג״ץ אסור להתערב ואת ההחלטה יעגן בחקיקה. הגיע הזמן להרחיק קצת את שופטי בג״ץ מחיינו. לא בחרנו בהם, לא הם נציגי הציבור שלנו.

https://www.0404.co.il/?p=61922

תגוביות:

1.להעיף את שופטי בג"ץ הנ"ל לגמרי ולהעמידם לדין על בגידה במולדת.

2.אני לא מבין איך כמה שופטים שבוחרים את עצמם דופקים מדינה שלמה? ברוב המדינות המערביות זה לא ככה. אז למה פה כן? צריך להעיף אותם.

3.כל מילה בסלע. השאלה איך זורקים את המפלצות מהכסאות שהם הדביקו עצמם אליהם?

4.איך הטריפוליטאי כחלון מגבעת אולגה מגן עליהם?

5.כל מילה בסלע! בג"צ הוא היודנראט של המאה ה- 21. עוד יביאו חורבן על מדינת ישראל. כל פסיקה שלהם 99% נגד תושבי המדינה. תמיד בעד ערבים, תמיד בעד מסתננים, תמיד בעד ח"כ ערבים, תמיד בעד השמאל ונגד הימין!

6.הבעיה שיש סוס טרויאני בממשלה, היפיוף עם החיוך המזויף, יפה הנפש כחלון שלא נותן להעביר שום חוק נגד החברים שלו בבג"ץ.

7.בג"צ הוא פוחלץ שמאלני צבוע. בהפגנת השמאל העבריינית שהתקיימה לאחרונה מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה פעלו האנרכיסטים השמאלנים בניגוד מפורש לפסיקת בג"צ ואין לכך שום תגובה או סנקציה. העובדה הזו מהווה תקדים שלפיו יכולה הממשלה פשוט לצפצף על פסיקות בג"צ שלא נראות לה ולהתייחס אליהן כאל המלצה בלבד. שיקום השמאלן שימחה נגד זה, נראה אותו מסביר למה במקרה אחד חייבים לכבד את החלטת בג"צ וכשמדובר בהפגנה של שמאלנים אז מותר לזלזל בה.



#76,ילתקן את חוק יסוד השפיטה. בלי תיקון כזה חזקה על בג''ץ שימשיך להשתולל ורק השמיים יהיו הגבול
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.09.17 בשעה 09:06
בתגובה להודעה #0
כשבית המשפט מאבד את הבלמים

בלילה שבין חמישי לשישי עסקנו כאן בהרחבה בפסק הדין בעניין התקציב הדו שנתי. בתמצית: בית המשפט העליון של שנת 2017 כבר לא סבור שהביקורת השיפוטית על חקיקה נובעת ישירות מהסמכת הכנסת, וממילא הוא כבר לא מגביל את עצמו בביקורת למה שלכאורה (על פי פרשנותו) הוא הוסמך על ידי הכנסת.

אז מה אפשר לעשות? עד לפני כמה חודשים רווחה בקרב חסידי השמרנות הגישה לפיה צריך להסתייג מכל הרחבה של המסד החוקתי, מחשש שכך תתווספנה, אפילו בבלי דעת, עילות ביקורת שיפוטית על החקיקה ופעילות הממשלה. החשש הזה כבר לא צריך כל כך להטריד אותנו, כי ממילא בית המשפט כבר לא סופר כלום בבואו לבקר ביקורת שיפוטית, והאסמכתאות החוקיות לביקורת הן בבחינת "אסמכתא בעלמא".

לאור זאת צריך לעשות שלושה דברים: להשלים את חקיקת מגילת הזכויות תוך הבהרה בחקיקת היסוד שמדובר ברשימה סגורה. לתוך המגילה לחוקק קודם כל סעיף שמירת דינים בהיר עוד יותר מהקיים, וכן פסקת התגברות כדוגמת זו הקיימת בחוק יסוד חופש העיסוק. ההגנה הכפולה הזו תסייע לכנסת לשמור על החוקים הקיימים שעליהם היא מעוניינת להגן, וכן לאפשר חקיקה עתידית גם כזו המנוגדת לדעת שופטי בג''ץ.

והחשוב מכל: לתקן את חוק יסוד השפיטה כך שמחד הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת ופעילות הממשלה תופיע בו במפורש, אך מנגד היקפה יוגבל בהוראות ברורות (זכות העמידה, עילות הביקורת, מה מחוץ לביקורת וכו'). בלי תיקון כזה חזקה על בג''ץ שימשיך להשתולל ורק השמיים יהיו הגבול. אם הכנסת לא תבהיר לבית המשפט שהיא מוכנה להתייצב מולו, אין שום סיכוי שישאר משהו מהאיזונים והבלמים ביחסים בין שתי הרשויות הללו.

https://he-il.facebook.com/shlomo.pyutrekovsky/posts/1683556288382376?hc_location=ufi



#77,יהמהפכה השיפוטית איבדה את הבלמים ודורסת את הדמוקרטיה / ארז תדמור / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.09.17 בשעה 11:43
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.09.17 בשעה 11:52 בברכה, ליה
 
היכולת לרמוס את רצון המחוקק, לצד השתתפות בבחירת הדור הבא של השופטים, הופכת אותם לריבון בפועל. ואם הם הריבון, העם כבר לא

פרץ האקטיביזם חסר התקדים שתקף בשבועות האחרונים את שופטי העליון מוכיח שוב את נכונות אבחנתו של הלורד אקטון שלפיה הכוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. רצף הפסיקות בחודש וחצי האחרונים מהדהד: פסילת חוק מס דירה שלישית (חוק גרוע בפני עצמו, אך זו כמובן אינה השאלה), עיקור החוק להרחקת מסתננים, פסילת חוק הגיוס, פסילת שלילת תושבות חברי החמאס ממזרח-ירושלים ופסילתו של התקציב הדו-שנתי (שנחקק כהוראת שעה במסגרת חוק יסוד 'משק המדינה').

בולמוס האקטיביזם הזה מלמד כי שופטי העליון, שתובעים מיתר הרשויות להקפיד על עצמאות מערכת המשפט, מרשים לעצמם לפלוש באופן שגרתי לתחומי האחריות והסמכות של הרשות המחוקקת והמבצעת. הם נוקטים כלאחר יד בצעד שאפילו לשיטת תומכי הביקורת השיפוטית אמור להיות מרחיק לכת ורדיקלי. 25 שנים לאחר פרוץ המהפכה השיפוטית איבדו השופטים כל זכר לתחושת הכבוד שהם אמורים לחוש למחוקק, ללשון החוק ולעקרונות הבסיסיים ביותר של הפרדת הרשויות ומשטר איזונים ובלמים.

מדאיג ופרוע ככל שיהיה רצף הפסיקות, זהו החלק הפחות חמור בהשתוללות הנוכחית של שופטי העליון. חמורים ממנו הם שני מהלכים מרחיקי לכת, המסירים מהשופטים את אחרוני המעצורים שעוד הוצבו בפניהם ב-25 השנים האחרונות: ביטול מעשי של הלכת שמירת הדינים, וההיתר שלקחו לעצמם השופטים לפסול חוקי יסוד.

עושים צחוק מהחוק

ראשית לסוגיית שמירת הדינים: בחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' נכלל סעיף הקובע שהחוק לא חל על דברי חקיקה שהתקבלו לפני חקיקת חוק היסוד בשנת 1992. הסעיף אמנם כורסם לא מעט לאורך השנים, כאשר השופטים לא פסלו חוקים ישנים אך החליטו שבסמכותם לפרשם "ברוח חוקי היסוד". בשנים האחרונות החל אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, להפריח את הרעיון שלפיו ניתן וצריך לעקוף את פסקת שמירת הדינים ולהתערב עד כדי פסילה גם בדברי חקיקה ותיקים.

בפסק הדין בנושא נישואים חד-מיניים שניתן בסוף אוגוסט כתבה השופטת ענת ברון לראשונה דברים דומים: "הוראת שמירת הדינים היוותה מעין פשרה פוליטית שאפשרה את הנעתה של מהפכה חוקתית בישראל. ואולם לא מן הנמנע כי תגיע העת שבה לא יעמוד לה עוד כוחה של הוראת שמירת הדינים לבלום תהליכים חוקתיים".

אם עד היום חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' זכה למעמד-על שאפשר לשופטים לפסול בשמו חוקים שאינם ראויים לטעמם, הרי שכעת סוללת השופטת ברון את הדרך לפסילת סעיפים שאינם מקובלים עליה בחוק היסוד עצמו.

אבל דבריה השערורייתיים והאנטי-חוקיים של השופטת ברון מתגמדים לעומת חומרת הפסיקה בעניין שלילת התושבות מארבעת חברי החמאס ממזרח-ירושלים. סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל שנחקק בשנת 1952 קובע כי בסמכותו של שר הפנים לשלול, לפי שיקול דעתו, את מעמד התושבות של בעלי תעודות זהות כחולות בשל הפרת אמונים למדינת ישראל. בשנת 2006 החליט שר הפנים דאז רוני בר-און לשלול את תושבות הקבע של ארבעה תושבי מזרח ירושלים: חאלד אבו ערפה, שכיהן כשר בממשלה הפלסטינית, ומחמד אבו טיר, מוחמד עמראן טוטח ואחמד מוחמד עטון שנבחרו לפרלמנט הפלסטיני מטעם רשימה המזוהה עם חמאס. לפני שלילת התושבות הציע להם השר בר-און לבטל את ההחלטה אם יתפטרו מהממשלה ומהפרלמנט הפלסטיני, אך הם סירבו.

בשבוע שעבר, ברוב של שישה שופטים מול שלושה, החליט בג"ץ לבטל את שלילת התושבות של הארבעה. בדעת הרוב קבע השופט עוזי פוגלמן כי החוק אמנם מעניק לשר הפנים את הסמכות לשלול את התושבות מארבעת אנשי החמאס, אך קבע כי ההסמכה הקיימת בחוק אינה מפורטת מספיק. על פי השופט פוגלמן, וצריך לשפשף את העיניים על מנת להאמין שהדברים אכן נכתבו בפסק דין, "התיבה 'לפי שיקול דעתו' אינה מעניקה סמכות לשר הפנים לשלול רישיון לישיבת קבע של תושבי מזרח ירושלים מחמת הפרת אמונים". איני יודע איזו שפה דובר השופט פוגלמן, אך בשפה העברית למילים "לפי שיקול דעתו" יש משמעות ברורה. אך לשיטת פוגלמן לא די בכך שההסמכה בהירה וחד-משמעית, עליה להיות בנוסף "מפורטת", כלומר לקבוע בדיוק את הנסיבות והתנאים שבהינתנם השר מוסמך לשלול מעמד תושב קבע.

משמעות הפסיקה הזו היא ביטול מעשי של הוראת סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל מפני שההוראה אינה "מפורטת", וכל עוד היא אינה "מפורטת" השר אינו מוסמך לבטל מעמד תושב. על פי פוגלמן, כדי שההוראה תהיה מפורטת יש צורך לתקן את סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל. אלא מה? כאשר הסעיף יתוקן התיקון יהיה דבר חקיקה "חדש" ולא דבר חקיקה "ותיק", ומיד ניתן יהיה לתקוף אותו בבג"ץ בטענה שהוא לא עולה בקנה אחד עם הפנטזיות של השופטים על חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו'.

פוגלמן ושותפיו לדעת הרוב עושים צחוק מחוק הכניסה לישראל ומסעיף שמירת הדינים. פסקת שמירת הדינים היא אמנם חלק מחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' העומד בבסיס המהפכה השיפוטית, אולם מעתה ירשו השופטים לעצמם לפסול ולהתעלם מכל חוק שלשיטתם "אינו מפורט" מספיק, גם כאשר החוק מציין במפורש היתר והסמכה בהירים לחלוטין כגון "לפי שיקול דעתו". החוק קובע דבר אחד, פוגלמן ושופטי העליון פוסקים את ההפך המוחלט, ומי שמוחה על כך מוצג כאיום על שלטון החוק.

כיבוש המבצר האחרון

אך גם הצפצוף הבוטה של השופט פוגלמן על חוק הכניסה לישראל ועל פסקת שמירת הדינים מתגמד בחומרתו ביחס לפסילת התקציב הדו-שנתי. בעוד מרבית הכותרות שעסקו בפסק הדין ציינו כי בג"ץ אישר את התקציב הדו-שנתי הנוכחי אך קבע כי להבא לא ניתן יהיה לאשר תקציב דו-שנתי כהוראת שעה, הרי שהמשמעות האמיתית של הפסיקה היא שלראשונה הרשה לעצמו ביהמ"ש העליון לפסול חוק שזוכה למעמד של חוק יסוד. העובדה שמדובר בהוראת שעה ולא בחוק יסוד רגיל איננה מטשטשת ומקהה בכהוא זה את עוצמת המהלך. ניסיון העבר ביחס לתקדימים שקובעים השופטים מלמד כי מרגע שהסכר נפרץ, השיטפון הוא רק שאלה של זמן.

ואכן, הפסיקה לא מותירה כל מקום לספק: לאורך פסק הדין חוזרים השופטים ומתפלפלים שוב ושוב בסוגיית "דוקטרינת השימוש לרעה" המערערת על סמכות הכנסת לחוקק חוקי יסוד. כהרגלם מבקשים השופטים לבסס את דיוניהם על תיאוריות מבית מדרשו של הנשיא לשעבר אהרן ברק, ובמקרה זה על מאמרו 'תיקון של חוקה שאינו חוקתי'. מטרת הדיון במסגרת פסק הדין ברורה; הנחת היסודות למהלך הרדיקלי ביותר של שופטי העליון עד היום: ביטול חוקי יסוד עתידיים שיאושרו בכנסת בטענה כי הם מהווים שימוש לרעה בסמכות הכנסת, ואינם עומדים בסטנדרטים הראויים לדעת השופטים.

המהפכה השיפוטית מתבססת מלכתחילה על פרשנות רדיקלית של חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' – פרשנות שעל בסיסה קבעו השופטים מדרג חקיקה המאפשר ביטולם של חוקים שלדעת השופטים אינם עומדים בתביעות הנורמטיביות של חוקי היסוד. כעת מבקשים השופטים ליטול לעצמם סמכות לפסול חוקי יסוד בשם חוקי יסוד אחרים. השופטים מבססים את סמכותם לפסול חוקים על חוק יסוד שאושר בכנסת ב-1992 ברוב יחסי של 32 מול 21 ח"כים, ומכינים כעת את הקרקע לשלב הבא של המהפכה השיפוטית, שיקבע כי ביכולתם לפסול חוקי יסוד עתידיים אפילו אם יאושרו ברוב מוחלט. קשה להעלות על הדעת מהלך אנטי-דמוקרטי מזה.

המשמעות פשוטה ובהירה: לא רק ששופטי העליון רשאים לפסול חוקים רגילים משום שהללו אינם עומדים לטעמם הסובייקטיבי בדרישות שהציבו חוקי היסוד, אלא שהולך וקרב הרגע שבו בית המשפט יעניק לעצמו סמכות וטו גם על חוקי יסוד עתידיים. אם הסחף לא ייעצר ואם הכנסת תמשיך להיכנע לדורסנות השופטים, הרי שניתן יהיה לסכם את מבנה המשטר הישראלי בעקרון-על אחד: משטר שבו השופטים אינם כפופים לדבר מלבד סולם הערכים הסובייקטיבי שלהם, ופוסקים אך ורק בהתאם לו. זאת, כאשר הם מחזיקים בסמכות למנות ולבחור את יורשיהם.

במדע המדינה ישנו שם לסוג משטר שכזה: זו אינה דמוקרטיה, זו ההגדרה המפורשת של אוליגרכיה.

http://mida.org.il/2017/09/19/%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%a8/

תגוביות:

1.להפגין מול הבית של כחלון. השרלטן משה כחלון הפך את עצמו ל"מגן בית המשפט העליון" ומונע כל אפשרות לריסון בג"צ. החונטה המשפטית שמחזיקה תיקי מודיעין על כל אנשי הציבור מחזיקה את כחלון במקום רגיש ומדינת ישראל משלמת את המחיר. בבחירות הבאות הנושא הזה צריך להפוך לנושא מרכזי. בואו נראה כמה מנדטים יש לבג"צ.

2.רק האזרח באמצעות הפגנות ענקיות ברחבי המדינה אולי יעורר את הפוליטיקאים. תסכולים בפייסבוק ומאמרי דעות לא משנים מציאות. תקימו מעין מועצה של אינטלקטואלים, אנשי רוח, אנשי תרבות, סלבס וכו… ותתחילו לארגן מחאה. נראה אם הימין מסוגל לארגן מחאה כמו השמאל.

3.בשביל שמחאה תהיה אפקטיבית היא צריכה לקבל סיקור תקשורתי אוהד. הכל מתחיל ונגמר בתקשורת. כל עוד לימין לא תהיה דריסת רגל משמעותית בתקשורת – כלומר ערוץ ציבורי חינמי כמו 2, 10, או 11, שנקלט בכל טלויזיה בישראל בחינם (שלא כמו ערוץ 20 היום) ויש לו רישיון ברור לשדר אקטואליה וחדשות, תחנות רדיו משלו, עיתונים משלו (ולא, ישראל היום הוא לא עיתון ימין. הוא עיתון של שלדון. ואם מחר לשלדון משתלם, הוא סוגר מחר את העיתון, או מחליף את כל העורכים והכתבים באנשי שמאל). כל עוד זה לא קורה שום דבר לא ישתנה פה. כלום. אפס. אי אפשר לייצר מחאה כשהתקשורת לא מסקרת אותה, או מסקרת בצורה מגמתית שלילית. המפתח לשינוי פני המדינה, לשלטון ימין אמיתי, תמיד היה, ותמיד יהיה – התקשורת.

4.בית המשפט העליון שלנו מתוך רצון לרצות את הפריץ האירופאי ולמצוא חן בעיניו, הלך רחוק בפירוש המושג דמוקרטיה, עד שהפך את הדמוקרטיה משלטון הרוב לשלטון המיעוט.

5.בעלי הדם הכחול צוחקים על כולנו מלמעלה. לנו נותר לקוות שההפגנות מול ביתה של נאור והשרים שהתחילו להתעורר לפתע מתרדמתם ארוכת השנים ישנו משהו עבור העם שבחר בנציגיו בעלי הדם האדום להיות הפה, הראש והלב שלו בכל עניין במדינה הזאת.

6.הקץ למהפכת הדמיקולו של אהרון ברק. כל הכוח שלהם נובע מהציות האווילי של משרדי הממשלה.

7.טרור משפטי הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור היענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצוא שעת כושר ולפזר את בית המשפט!

8.את הטענות כלפי בית המשפט העליון צריך להפנות אל הממשלה והכנסת. אם שופט עליון עובר על החוק המפורש, יש להדיחו לאלתר ולהעמידו לדין. הענישה במקרה זה חייבת להיות מחמירה. היה לנו נשיא אסיר ויש לנו ראש ממשלה לשעבר אסיר. אפשר להוסיף לרשימה נשיא או נשיאה של בית המשפט העליון שיישלחו אל מאחורי הסורגים לשנים ארוכות. לא יהיה צורך ביותר ממקרה אחד כזה. השאר כבר יבינו את הרמז. כל מה שצריך הוא את האומץ לפעול בנחישות מול השתוללות בג"צ, בדיוק כמו שצריך נחישות באכיפת החוק על כנופיה אלימה.

9.במקום שהכנסת תחוקק את פיסקת ההתגברות, חברי הכנסת צריכים להצהיר מפורשות שאין שום סעיף בשום חוק או חוק יסוד, שנותן סמכות לבג"ץ לפסול חוקים שאושרו בכנסת, או שמאפשר להם בכלל להתערב בתהליכי חקיקה באמצעות יועצים ולאחר הצהרה זאת, הכנסת צריכה להבהיר שכל ניסיון של בג"ץ לפסול חוקים, איננו חוקי. שופט שיפסול חוקים יפוטר לאלתר ויועמד לדין על מעשה בלתי חוקי הפוגע בסמכות הכנסת. כמובן שהפסיקה לא תכובד והחוק יעמוד בעינו. זה מה שצריך לעשות. לא פיסקת התגברות – כי פיסקת התגברות בעצם מודה בכך שמותר לבג"ץ לפסול חוקים.

10.מדובר כאן בקוזה נוסטרה, קבוצה שמטרתה העיקרית היא לשמור, להרחיב ולהגן על כוח החברים בה והאינטרסים שלהם בכל מחיר.

11.יש לבטל את חוק כבוד האדם (הערבי והמסתנן) וחרותו (של המחבל) וחוק חופש העיסוק, שגרמו להשתוללות או יותר נכון למופקרות (של כבוד האדם הישראלי), לעומת כל הזכויות שניתנות לאויבים / מסתננים ללא שום הסכמה של אזרחי ישראל, אלא רק של מיעוט שמאל קיצוני ששולט בישראל על הכל. יש לתת לשרת המשפטים איילת שקד סמכות לבטל את כל חוקי ופסיקות האיוולת שמבוססים על 2 חוקים אלה, שמנוגדים למטרות של רוב אזרחי ישראל.

12.אין מה לבוא לילל על בג"צ. מדובר במושחתים תאבי כוח שהגיעו כדי לממש את כוחם. כשמאפיה משתוללת בעיר לא פונים לראש המאפיה ומדברים על לבו, אלא מצפים מהמשטרה שתעצור אותו. בלי להפחית מאשמת הפושעים עצמם, מי שאחראי לפשע, הוא הממונה על עצירתו, במקרה הזה הכנסת והממשלה שנותנים לפורעי החוק (פשוטו כמשמעו, מילולית) לעשות כרצונם ועומדים מנגד. שופט הקורא לעבור על חוק, כמו כל אזרח אחר, צריך לשלם את המחיר ומוסד הקורא לפרוע חוק צריך לשלם את המחיר. יש כלים לשמירה על הדמוקרטיה וצריך להשתמש בהם.

13.בישראל הייתה הפיכה חוקתית, פוטש של בית המשפט העליון כנגד הדמוקרטיה ונבחרי העם, שהם הפוליטיקאים. בימים אלה מתרחש השלב הבא של ההפיכה החוקתית, פסילת חוקי כנסת לא על פי תוכנם, אלא על פי הליך חקיקתם. השלב הבא, שהוא לדעתי בלתי נמנע, פסילת הסמכות לחוקק מחברי כנסת או שרים, שהתנהלתם בעבר או בהווה איננה נושאת חן בעיני מונרכיית הבג"ץ. זה בלתי נמנע, בדיוק כמו שביטול חוק השבות ע"י מונרכיית בג"ץ הוא הליך צפוי, אם הפיראטים המשפטיים בעליון לא ייעצרו.

השופט האמריקני הידוע פוזנר הגדיר יפה את אהרון ברק וכנופיית משובטיו בעליון: פיראט משפטי, שחוקי הכנסת הם בעיניו טיוטה בלבד, שאיננה מחייבת את "שופטי העליון".

הבוגדים האלה בדמוקרטיה הישראלית, הפכו אסופה של קריטריונים אוויליים, סובייקטיביים בעליל, ללב הפסיקה שלהם כמו: "מידתיות", "סבירות", "מסה קריטית של ראיות", "אמת לשעתה", "הלכת אפרופים" ושאר הבלים מבית מדרשם, שמאפשרים להם להשליט במדינה את הדעות הפוליטיות שלהם, הכלכליות, הדתיות והחברתיות. אני מאמין שההיסטוריה של המדינה היהודית, אם היא לא תחוסל ע"י התנהלות יושבי העליון, תזכור את ברק ויורשיו לדיראון עולם.

14.הכל מתחיל ונגמר ברוב האוטומטי לשל לישכת עו"ד + 3 שופטי עליון + שר משפטים שפעמים רבות מדובר בעו"ד.

כשהם יודעים שהם יקבעו את ממשיכיהם כשכפול אידאולוגי, הם יכולים להרשות לעצמם דברים שמשפטנים דגולים כותבים שמדובר בפיראטיות משפטית, גניבת דעת וצפצוף על החוק המפורש.

יש להחזיר לכנסת ולממשלה את הכוח למנות שופטים. לאחר מכן יש להקטין את השפעתם של היועצים המשפטיים, שעשרות שנים מתרגלים שצו השר הוא המלצה והיועץ הוא הריבון האמיתי במשרד. הייתי לעשור ויותר לא מקדם לתפקיד שופט יועצים משפטים ואנשי פרקליטות ומכניס יותר פרופסורים מהאקדמיה כשופטי עליון, כשברור שמדובר באנשים שמבינים שאם בחוק נכתב ששיקול הדעת הוא של השר, אז אין כל שאלה לסבירות ושאר גניבות דעת.

כבוד האדם וחירותו עבר הצבעה של פחות מ- 60 ח"כ (כמחצית 30+ הצביעו בעד). שום סיבה שחוק ההתגברות של הכנסת לא יהיה ברוב של 2 מול 1. יש להגדיר כי לכנסת סמכות לשנות פסיקה של ביהמ"ש ומרגע ביטולו של חוק זה, ישמש כתקדים הפוך.

15.למה צריך רוב של 80 חברי כנסת כדי לשנות את המצאת החוקה, שנחקקה עם 32 חברי כנסת? מספיק 65. במדינה חסרת כל תרבות פוליטית כמו ישראל, כאשר מפלגות האופוזיציה מצביעות תמיד, בכל נושא כנגד הממשלה הרי שגם עם רוב מוצק יחסית, בגלל כחלונים וליברמנים, לא ניתן לשנות חוק יסוד שהשימוש בו מביש.

16.בעצם יש לבג"ץ כבר מעין סמכות וטו על חוקים עתידיים, שכן כל חוק נחקק היום לאור "מה יגיד בג"ץ". אם אין לו סיכוי אצל האלים העליונים שבבג"ץ, רבים מותרים על הגשת החוק, או משנים את פניו לבלי הכר.

אני בעד לעלות על בית המשפט ב-D9 ולבנות על חורבותיו את הר האולימפוס, ולשלח לשם את האלים העליונים, אנחנו כבר נכרע ברך למטה בתורנות 24 ש' ביממה.

17.את סדר היום בישראל מכתיבה, כמו שתמיד היה וכמו שתמיד יהיה, התקשורת.
גם שופטי בג"ץ, שמרשים לעצמם להשתין מהמקפצה בצחוק גדול ישר על הראש של נתניהו, בנט ושקד, רועדים מפחד מפני סיקור תקשורתי שלילי כמו כל אדם במדינת ישראל. אתם פשוט לא מבינים כמה כוח יש בתקשורת, וכמה אנשי התקשורת הבכירים הם שמנהלים בפועל את סדר היום בישראל. גם בנושא בג"ץ, אין בעצם לימין שום כוח ושום יכולת לעשות משהו, כל עוד אין לו גיבוי מהתקשורת.

הפתרון היחידי למצב הוא הקמת ערוץ חדשות ואקטואליה ציבורי וחזק לפחות כמו ערוצים 22,11,10, שיציג קו ימני, וייקלט בחינם(!), בכל טלויזיה בישראל, שלא כמו ערוץ 20 של היום ושכמובן, יחזיק ברישיון לשדר כמה אקטואליה וחדשות שהוא רק רוצה (עודף הרגולציה בישראל שמצריכה רישיון לכל שטות הוא כבר נושא שערורייתי אחר….). הפתרון היחיד הוא תחנות רדיו ימניות, שהדרך היחידה לאפשר להן תחרות הוגנת היא לסגור את התחנה הצפון קוריאנית בולשביקית גלגל"צ, שמקבלת עובדים חינם ומימון מכספי המדינה, וחונקת כל אפשרות לתחרות הוגנת ברדיו, כאילו אנחנו צפון קוריאה או ברית המועצות בשנות ה- 70. הפתרון היחיד הוא הקמת עיתונים ימניים רציניים, שלא תלויים בלעדית בגחמות של איזה דוד אדלסון מאמריקה, שאם מחר משתלם לו, הוא במקרה הטוב סוגר את העיתון שלו ושולח את כולם הביתה, ובמקרה הרע מחליף את העורכים והכתבים הבכירים ומקים עוד עיתון שמאל.

רק, ואך רק, התקשורת מעצבת מציאות.

ונכון, יש מגמה שהולכת ומעבירה את הזירה התקשורתית לאינטרנט. אבל תהיו בטוחים, שגם שם, אם הימין יאפשר לשמאל, השמאל כבר ימצא דרכים יצירתיות ומשונות בשביל להבטיח את המשך שלטונו הבלעדי בתחום התקשורת, גם באינטרנט.

כאילו זו כזו בעיה לייצר תקנות מיושנות והזויות, כמו בשוק התקשורת היום, גם לגבי שוק התקשורת באינטרנט….

עד שהימין לא יקבל דריסת רגל שווה לפחות לזו של השמאל בתקשורת, אין סיכוי לשינוי במדינה הזו.

אין סיכוי לריסון בג"ץ המשתולל, ואין סיכוי לשלטון ימין אמיתי.

נמשיך להצביע ימין בקלפי ולקבל שמאל בפועל.

רק באמצעות התקשורת אפשר לבצע שינוי אמיתי. רק באמצעות תקשורת לא מגויסת אלא אובייקטיבית, אפשר לייצר מחאה והפגנות.

תראו את השמאל – אלף הזויים מהשוליים של השוליים של השמאל הקיצוני הישראלי מפגינים מדי שבוע בלי רישיון ונגד החוק באמצע שכונת מגורים מול ביתו של מנדלבליט, ותראו כמה כוח ההפגנות שלהם מייצרות ואיזו השפעה יש להן, הכול בזכות היחס והסיקור האוהד שהם מקבלים מהתקשורת.

הימין יכול להביא כל מוצ"ש 25 אלף מפגינים להפגין מול ביתה של מרים נאור. אם התקשורת לא תיתן סיקור אוהד ורוח גבית, לא תהיה לזה שום השפעה.

תתחילו להשתמש בראש, ולהבין איפה קבור הכלב.

המאבק העיקרי והיחיד שצריך לעניין אנשי ימין בישראל בשנים הקרובות, הוא הקרב על התקשורת.

משם הכול מתחיל וזו עמדת הכוח האמיתית בעולם המערבי של היום.

לא בג"ץ, לא הכנסת, לא המשטרה/הצבא.

התקשורת. אם יש לך דריסת רגל שם, יש לך דריסת רגל בכל מקום, בכל דבר ובכל נושא.

וכל עוד המצב של היום נמשך?

נמשיך לקרוא מאמרים (טובים וחשובים) כמו זה כאן, ולהתעצבן ולמרוט שערות מול המסך.

תקשורת אנשים. זה הכול.



#78,יפרופ' אברהם דיסקין: ''בג''ץ מנסה לבצע פוטש, חותר תחת שלטון החוק והדמוקרטיה'' / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.09.17 בשעה 08:33
בתגובה להודעה #0
דיסקין, מחוקרי המדיניות הבולטים בישראל, מסיר את הכפפות מול שופטי העליון: "הם עושים צחוק מהחוק, אני מיואש"

"הפיכה שלטונית ללא בסיס חוקי". כך מגדיר פרופ' אברהם דיסקין, חוקר בכיר בתחום מדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, את התנהלות בית-המשפט העליון. "אני עובר על כל פסקי הדין של בג"ץ", אומר דיסקין בראיון ל'מידה', "ולא מצליח למצוא אפילו אחד שיש בו שיקולים משפטיים 'יבשים': החוק, העובדות ומתן דין בהתאם להם. במקום זאת, הכול מלא התחכמויות וכתיבה פתלתלה שנועדו להתרחק ככל האפשר מהחוק החָרות. שלטון החוק הוא בראש ובראשונה החוק החרות, ומה שבית-המשפט העליון עושה מהווה למעשה סאטירה על לשון החוק. זה היה יכול להיות מצחיק, אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו".

דיסקין מציין כי שופטי בג"ץ אמנם נוטלים לעצמם את הסמכות להחליף את העם – אך לא הם שיצטרכו לשאת בהשלכות פסיקותיהם. "האחריות לכישלונות תהיה מוטלת לפתחם של הרשויות המבצעת והמחוקקת – לא השופטת", הוא אומר. "קח את נושא המסתננים למשל. ללא ההתערבות הבוטה של שופטי בג"ץ, הנושא היה נפתר כבר לפני שנים ורוב המסתננים כבר מזמן לא היו פה. מי שמשלמים עכשיו את המחיר על הסחבת ופסילת החוקים הם לא רק תושבי דרום תל-אביב אלא כלל אזרחי ישראל, שמוציאים מכיסם מאות מיליוני שקלים כל שנה כדי לממן את עלות הטיפול במסתננים. שלא לדבר על ההשלכות ארוכות הטווח שיש לנושא בהקשר לצביון של המדינה".

"היבריס בעוצמות שקשה לתאר"
דיסקין מרצה היום במכללת שערי משפט ובמרכז הבינתחומי הרצליה, והוא עמית בכיר בפורום 'קהלת'. הוא מהווה אחד הקולות הבולטים והרהוטים ביותר נגד סמכויות היתר שנטלו לעצמם שופטי העליון בפסילת חוקים.

"יש פה אוליגרכיה שלא רק בוחרת את עצמה, אלא גם שופטת לפי כללים שלא ניתנים להסברה", הוא אומר. לאחרונה, כפי שפירט ארז תדמור ב'מידה', זרם האקטיביזם הפך לנחשול עם שורת פסקי דין המייתרים לחלוטין את תפקידן של הרשויות המחוקקת והמבצעת. "תנסה למצוא מה המכנה המשותף לכל אותם פסקי דין הזויים", טוען דיסקין, "ותראה שמאחורי כל אחד מהם מסתתרת אמירה ברורה של השופטים: 'אנחנו הקובעים'. יש כאן היבריס בעוצמות שקשה לתאר; פוטש שחותר תחת שלטון החוק ושם ללעג ולקלס את הדמוקרטיה הישראלית".

נראה שהדור הנוכחי של השופטים קיצוני אף יותר מאבי האקטיביזם אהרן ברק.

"הכול חלק ממגמה שנמשכת כבר שלושים שנה. מה שאנחנו רואים היום זה המשך ישיר לבג"ץ רסלר (1988), שבו הייתה התערבות בפעם הראשונה בהחלטות הרשות המבצעת, ובג"ץ המזרחי (1995) שקעקע את החלטות הרשות המחוקקת. ברק טוען באחד מספריו כי החוק היבש ללא תכלית הוא 'הבל'. זה ביטוי מדהים. מעשית, המשמעות היא שבית-המשפט מבין את התכלית הסובייקטיבית של החוק טוב יותר מאשר המחוקק שחוקק אותו. כך אנחנו מגיעים למצבים אבסורדיים, שאף שלשון החוק קובעת מפורשות כי שר הפנים רשאי 'לפי שיקול דעתו' לשלול תושבות מבעלי תעודות זהות כחולות שמפרים אמונם למדינה, השופט פוגלמן מרשה לעצמו לקבוע את ההפך הגמור ולשלול מהשר סמכות זו – תוך הישענות על פרשנות מצוצה מן האצבע של המונח 'לפי שיקול דעתו'".

יהיו שיגידו שהביקורת שלך מונעת מהטיה פוליטית.

"אגלה לך סוד, לא מעט אנשים בישראל היו אומרים שיש לי בכלל דעות שמאלניות. לכן זה תמיד מצחיק אותי שאומרים עליי שאני חבר של ביבי. אם נתייחס בנפרד לכל אחת ואחת מהסוגיות שעלו לאחרונה על שולחנו של בג"ץ, בהחלט יכול להיות שבחלק גדול מהן אני רואה עין בעין עם שופטי בג"ץ ולא עם הממשלה או עם הכנסת. אבל זה בכלל לא הנושא. הדעה של פלוני או אלמוני אם צריך לגייס חרדים ואם מערך הכשרות צריך להיות בידי הרבנות אינה רלוונטית. במדינה מתוקנת גם דעתם של שופטי העליון לא הייתה אמורה להיות חשובה – מהטעם הפשוט שאין להם בכלל את הסמכות לדון באותם חוקים, לא כל שכן לפסול אותם".

אתה חושב שהפסיקות האחרונות והאקטיביזם השיפוטי בכללותו מהווים כלי פוליטי שמטרתו להצר צעדיה של ממשלת ימין?

"יש פה סוגיה שהיא מעבר לימין ושמאל. השמאל 'נהנה' מהאקטיביזם, אבל אם המצב היה הפוך – ושופטים ימנים היו פוסלים חוקים של ממשלת שמאל – התקשורת הייתה עטה על בג"ץ ואומרת לשופטים שהם חותרים תחת הדמוקרטיה, ובצדק כמובן. אם לחוק אין משמעות, שלטון החוק נהרס – וזה לא משנה מי בשלטון".

תרחיש של רוב שמרני בבית המשפט הוא חסר כל היתכנות, כל עוד השופטים נהנים מזכות וטו על מינוי השופטים החדשים.

"כמובן. כולנו זוכרים איך ברק מנע מרות גביזון להימנות לשופטת עליון כי 'יש לה אג'נדה'. בניגוד כמובן לברק עצמו, שמהפכת האקטיביזם השיפוטי שהוא הנחיל חפה מכל אג'נדה ומהווה מופת לאובייקטיביות. אלה דיבורים ממחוזות המדע הבדיוני".

אתה יכול להבין מי שיגידו שבג"ץ מונע בפסיקותיו פגיעה בזכויות אדם?

"ממש לא. שלטון החוק הוא בראש ובראשונה הכפיפות של האזרחים והמוסדות למה שכתוב בחוק; לא לפרשנות שאין לה קשר לחוק – ובמקרה של שופטי בג"ץ היא גם לעתים קרובות הפוכה ממה שכתוב בחוק. לא יכול להיות שנשיאת בית משפט עליון לשעבר אומרת ש'ברור' שראש הממשלה צריך להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום, בזמן שהחוק קובע את ההפך הגמור, שהוא נדרש להתפטר אך ורק במקרה של הרשעה. אותו דבר גם לגבי התפטרות ראשי ערים שהוגשו נגדם כתבי אישום. יכול להיות שכולם מושחתים ושמבחינה ערכית היה עדיף שישעו עצמם, אבל לפי החוק הם לא צריכים להתפטר".

מצדדי האקטיביזם מציגים נתונים שלפיהם שיעור הפסיקות של בג"ץ נגד המדינה עומד על פחות מ-5 אחוז.

"זה המון. פסילת חוק משולה לרעידת אדמה. זה אירוע שצריך לקרות פעם בעשרות שנים. בארה"ב פסק הדין הראשון שפסל חוק –'מרבורי נגד מדיסון' – ניתן ב-1803. הפעם הבאה הייתה ב-1857, בפסק הדין 'דרד סקוט נגד סנדפורד'. כלומר, חלפו 54 שנים בין פסילת חוק לבאה אחריה. כאן בחודש אחד פסלו כמה וכמה חוקים".

איך בעולם מסתכלים על מה שקורה כאן?

"אין למצב בישראל אח ורע בשום מקום בעולם, גם במדינות שיש בהן מסורת של פסילת חוקים. בארה"ב הערכאות הנמוכות פסלו את צו ההגירה של טראמפ, ובית המשפט העליון ביטל בינתיים את האיסור. אין דבר כזה שבית-משפט מתערב דרך קבע בהחלטות ביצועיות על סמך הרחבה מדומה של זכות העמידה. בעולם יש משוואה פשוטה: לא נפגעת – לא עתרת. רק פה כל אחד יכול לעתור על כל נושא, גם אם אין לו אישית כל קשר אליו".

לראייתך, לעולם אין הצדקה לפסילת חוק על ידי בג"ץ?

"לעתים רחוקות. אני מסכים שאם מנצלים את החוק כדי לעשות מעשים בלתי סבירים באורח קיצוני, הגיוני שבית-המשפט ייתן סעד למען הצדק – כמו ב'בג"ץ קול העם' למשל. אבל אין קשר בין מקרה 'קול העם' למה שמתחולל כאן. לא ייתכן שבית המשפט לוקח לעצמו את הסמכות לקבוע פוזיטיבית מה מידתי ומה לא. מה לבית המשפט ולהחלטה באיזה מרחק מהגבול מעזה יוצב מיגון, או אם מעצר חיילים יהיה ל-72 שעות או 70 שעות? האם למישהו משופטי בג"ץ ניתנה מתת אלוהים שהם מבינים מהי אותה 'מידתיות ראויה?'"

מסתבר שיש שופטים ש"לא קורצו מהחומר ממנו עשויים שופטי עליון".

"אני מכיר רבים משופטי העליון באופן אישי, כולל חלק מהנשיאים והנשיאות. בוא נאמר בעדינות שלעתים הגלימה הרחבה מכסה לא מעט בינוניות. הם לא בדיוק נישאים מעם. אבל גם אם כן היו, עדיין זה לא היה מקנה להם את הסמכות לפסוק בניגוד לחוק".

"בית-המשפט הורס את הבית"
גל הפסיקות האחרון של שופטי בג"ץ העיר את המערכת הפוליטית מרבצה. ראשי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, הודיעו למשל על יוזמה חדשה לחקיקת חוק יסוד שנועד לצמצם את התערבות בית-המשפט בהחלטות הרשות המחוקקת. דיסקין לא תולה תקוות רבות ביוזמה הזו ובמערכת הפוליטית בכללותה. "אני די מיואש", הוא אומר. "לצערי הרב, המערכת הפוליטית מורכבת בעיקר מבורים או אינטרסנטים שלא ייתנו יד לשינוי המצב".

מי הם אותם אינטרסנטים?

"משה כחלון וכולנו. הם מבינים בדיוק מה הבעיות, אבל יטענו ההפך מתוך תפיסה שזה ישתלם להם תדמיתית ופוליטית. מנגד, אנשים כמו בני בגין או דן מרגלית, שאני מעריך אותם מאוד באופן אישי, פשוט לא מבינים מה קורה כאן ואיזה אסון מתרגש עלינו".

יש במערכת המשפט כאלו שמסכימים עם עמדותיך?

"בהחלט. היה למשל נשיא של בית-משפט מחוזי שהיה נוהג להתקשר אלי ולומר לי שכל מה שאני אומר מדויק. אין כמעט עורך דין בכיר שאני משוחח עמו בארבע עיניים ולא אומר לי שאני צודק".

מדוע אף אחד מהם לא אומר את הדברים בפומבי?

"מפחדים. מאז תקופת אהרון ברק שורר שלטון פחד ואימה, ראה ערך רות גביזון. הפוליטיקאים גם פוחדים כי הם יודעים שאם ידברו יותר מדי פתאום יידבקו אליהם דברים. לא היו לנו שרי משפטים שהעזו לצאת נגד האקטיביזם והועמדו לדין על זוטות? חיים רמון למשל הורשע בעבירה עם קלון, והקריירה הפוליטית שלו הסתיימה על זוטי זוטות. אותו סיפור עם יעקב נאמן, שסתמו לו את הפה עם כתב אישום מגוחך שלא יצא ממנו דבר, אבל המטרה הושגה והדיחו אותו מתפקיד שר המשפטים. רשימת החיסולים הפוליטיים של הפרקליטות עוד ארוכה".

יהיו ציניקנים שיתהו אם גם אתה סומנת.

"לא מן הנמנע שאם אגיע לבית-המשפט לענייניי הפרטיים זה יתנקם בי, אבל הדברים חייבים להיאמר. מערכת המשפט בהתנהלותה הנוכחית זה האסון הפנימי הגדול ביותר כיום במדינה. איפה נשמע דבר כזה שהשופטים ממנים את עצמם ושכל יועמ"ש יודע שאם יתנהג 'כראוי' יקודם להיות שופט עליון? אני אומר את הדברים בצורה קיצונית כי אכפת לי מהמדינה וכואב לי לראות מה עושים משלטון החוק שלה. התנהלות בג"ץ מסמלת התפרקות של נורמות. הדבק היחיד שמחזיק חברה מסודרת זה הנורמות הפורמליות והמשפט הפוזיטיבי. אם אתה מסיר את הדבק הזה אתה פשוט הורס את הבית".

http://mida.org.il/2017/09/24/פרופ-אברהם-דיסקין-בגץ-מנסה-לבצע-פוטש-ח

תגוביות:

1.הגיע הזמן לנקות את האורוות!

2.מה שרבים בעם חשו והבינו – מקבל במאמר גושפנקא אקדמית.

3.סוף סוף מישהו מהאקדמיה מוכן לומר "המלך עירום" ומוכן לדבר בגלוי על המצב המטורף שבו שופטי בג"ץ כבשו את המדינה!

4.מאמר חשוב מאין כמוהו. הערצתי לפרופ' דיסקין על היושרה והאומץ לומר בגלוי את מה שהיה צריך להיאמר. תקוותי, שכל המשפטנים שיודעים שנחמסה מאיתנו הדמוקרטיה יצאו וידברו בגלוי. לא הקמנו מדינה חופשית כדי להישלט ולשרת את יהירותם של אדונים.

5.כולם חושבים שהם מבינים מה זו דמוקרטיה ומספרים לנו השכם והערב על הסכנות לדמוקרטיה וכו', אבל למעשה הרוב הגדול אין לו מושג ובוודאי שלא מתקרב אפילו לרמת הידע והיכולות של פרופסור דיסקין. כבר לפני שלושים שנה כשלמדתי מדעי המדינה, הספרים שלו היו ספרי יסוד במקצוע בכל האוניברסיטאות.

אם הוא הגיע לסף יאוש שכזה, אין ספק שחייבים לפעול ולעשות הכל להחזיר את הדמוקרטיה למדינה.

6.יש לעם תחושה שהשמאל האליטיסטי שולט ומנותק מהעם לחלוטין וחי במגדלי שן! העם בחר בליכוד ולא בשמאל!

7.יש יותר ויותר אנשים טובים שרואים את הכשלים במערכת המשפט. מי שמשתלח כנגד אנשים שהעזו לבקר את בית המשפט משום שלדידו השכינה מדברת מפיהם של שופטי העליון אינו ראוי להתהדר בתואר 'מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון'. עו"ד אליעד שרגא שעושה קריירה ממלחמה בטחנות רוח, אל לו לדבר על 'פרידמניזם'. הפסיקות ההזויות של בג"צ, לעיתים קרובות בניגוד לחוק ואף לצדק הטבעי, הן אלו שמערערות את שלטון החוק ומורידות את אמון הציבור במערכת המשפט לשפל חסר תקדים.

8.לצעוק המלך עירום ולא לעשות כלום בנידון לא ישנה כלום. מה שאני לא מבין זה איך העם נותן לזה לקרות. למה אנחנו כ"כ אדישים למצב הקיצוני שקיים. אם לא ניתן לסמוך על פוליטיקאים וזה די ידוע גם לו, צריך להתחיל להניע דברים בעצמנו. מצד שני מחאות וימין לא הולכים ביחד. נחכה למאמר הבא ונמשיך להוציא את התסכול בתגובות.



#79,יאייל ינון היועץ המשפטי של הכנסת: ''זו תהיה טעות להגביל את סמכות בג''ץ בחקיקה''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.10.17 בשעה 09:06
בתגובה להודעה #0
כבר שבע שנים שעו"ד איל ינון מסייע לח"כים להגשים את רעיונותיהם המנוגדים, מגונן על חוקים בפני בג"ץ ועומד בצומת מאבקי הכוח בין הרשויות. בראיון מיוחד הוא מספר כיצד נזהרים לא ליפול למלכודת הפוליטית ומדוע אסור לו לסנגר בלי סייגים על חקיקה

קומה אחת מתחת למזנון החלבי במשכן הכנסת, בקצה מסדרון לא ארוך במיוחד, ממוקמת לשכתו של עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי של בית המחוקקים הישראלי. במבוך החדרים שבמשכן הכנסת הנרחב, זהו אחד המקומות הנגישים ביותר. שם מתחיל לעתים קרובות מרוץ החקיקה, כשח"כים מכל המפלגות - חנין זועבי ושולי מועלם־רפאלי, זהבה גלאון ואורן חזן – נכנסים לבקש את עזרת היועץ המשפטי בניסוח הצעות חוק שיעלו על שולחן הכנסת, יידונו בוועדות, יעברו בהצבעות ולבסוף ישתלבו בספר החוקים של מדינת ישראל.

הלשכה נוגעת בבשר ובדם של הפוליטיקה, אבל המקצוע מחייב אותה לעולם לא לתפוס צד בדיון הפוליטי עצמו.

ינון מספר שיום אחד התקשר אליו פוליטיקאי בכיר, אמר שהוא צריך להיפגש איתו בדחיפות, וסיפר שהחליט על מהלך פוליטי חריג - פרישה ממפלגה. "הדרמה הפוליטית התנהלה בשולחן הזה, אבל עדיין לא יצאה לתקשורת ולאוויר העולם", נזכר ינון בריאיון בלעדי למקור ראשון, אחרי למעלה משבע שנים בתפקיד. "ייעצתי לו בשאלות המשפטיות והסברתי לו כיצד עליו לעשות זאת. באותו יום קיבלתי טלפון מחברים אחרים במפלגה, שהגיעה אליהם שמועה בנוגע לתוכניתו. הם ביקשו להיפגש עמי בדחיפות כדי לדעת מהן הדרכים המשפטיות לסכל את התוכנית או להתגונן מפני השלכותיה. ישבתי מולם וייעצתי בזמן שידעתי לפרטי פרטים את תוכניתו של חברם. המקצועיות של הייעוץ המשפטי עמדה למבחן: אם היינו חושפים מידע, אם היינו לוקחים צד, אם היינו משחקים במשחק הפוליטי - היינו מאבדים את המשאב הכי חשוב שלנו, שהוא אמון חברי הכנסת".

לשכות חברי הכנסת ואולמות הוועדות מעוצבים בדרך כלל בתבנית אחידה: במרכזו של החדר שולחן מוארך, ובראשו יושב האיש הבכיר ביותר. גם בלשכתו של ינון היה עד לא מזמן שולחן כזה, אך הוא הוחלף לבקשתו בשולחן עגול, כדי "לנטרל עניינים של היררכיה ודעות מנוגדות, לפחות כאן בפנים", הוא אומר. "אני צריך להגיע למכנה המשותף של קבוצה מאוד מגוונת, עם עולמות תוכן שונים לחלוטין. זה יכול לייאש לכתחילה מקיום דיון משמעותי וממאמץ להגיע לתוצאה. אבל אני אוהב את העבודה הזו, רואה בה אתגר, ונהנה מהחיבור שנוצר בין הקצוות".

הצעה לסדר

היועץ המשפטי לכנסת מחויב לשרת מחוקקים מימין ומשמאל כאחד, ולתת את מלוא תשומת לבו להגשמת מטרותיהם המנוגדות, בלי להתבלבל. חמישים עורכי הדין העובדים תחתיו מתבקשים כדבריו "לאפסן את האג'נדה בבית" בכל בוקר לפני היציאה לעבודה. "אנחנו הנווטים, אבל חברי הכנסת הם הטייסים", הוא מגדיר את אופן ניהול הלשכה המשפטית.

"בא אלינו ח"כ עם רעיון ואנחנו מקדמים אותו יחד. כנווט טוב אני צריך לסייע ביום אחד לדב חנין ולבצלאל סמוטריץ', ולהוביל אותם אל היעד שהציבו באופן שעולה בקנה אחד עם המסגרת החוקתית. אני לא רוצה אנשים חסרי דעה אצלי, אבל מצד שני אני רוצה שהם יאפסנו את המטען האידאולוגי בבית ויבואו בלעדיו. לא אנחנו נבחרנו לכנסת. אנשים שרוצים לקדם את מה שהם מאמינים בו לא מתאימים לעבוד כאן". לשם הדוגמה הוא מספר על חבר כנסת שהעלה הצעה שבלשכה זיהו בה בעיה חוקתית משמעותית. "הוא החליט לא לקבל את עמדתנו, ולהגיש את ההצעה בכל זאת. לאחר מכן הוא חזר אלינו כדי שנסייע לו בניסוח החוק, ומובן שעשינו זאת למרות ההתנגדות המקצועית. אנחנו חייבים לעשות את ההבחנה הזאת. בכל הנוגע לחקיקה אנחנו גם נותני שירות, ולא רק שומרי סף".

וכך, בחודשים האחרונים עברו על שולחנו העגול הצעות חקיקה בדבר הסדרת ההתיישבות ביו"ש, החטיבה להתיישבות, הגבלת כהונת ראש הממשלה, עמותות ועוד עשרות הצעות חוק הנתונות במחלוקת אידיאולוגית־רעיונית. את כולן הגו חברי כנסת, אבל מי שניסחו, עיבדו והלבישו בלבוש משפטי את הרעיונות היו עורכי הדין בלשכה. הם צריכים גם להגן על החוקים בפני בג"ץ, אם מוגשות עתירות נגדם. גם ההגנה בבג"ץ חייבת להיות מנותקת מעמדות פוליטיות, ולהתייצב לצד החוק, יהא זה "ימני" או "שמאלני". מבחינת ינון, לשכתו היא אי של ניטרליות בלב האוקיינוס הפוליטי הסוער שהוא הכנסת, והיועצים המשפטיים בלשכתו חייבים לזכות באמון נבחרי הציבור גם כשהם מחליטים לצאת נגד חוק בשל שאלות חוקתיות או תהליכיות.

הייעוץ המשפטי בכנסת הוא תופעה חדשה יחסית.

הראשון שכיהן בתפקיד היה צבי ענבר, שכיהן מ־1980 ועד 2001. אחריו כיהנו עוד שתי יועצות - אנה שניידר ונורית אלשטיין – עד שהגיע ינון ב־2010. זו הקדנציה השנייה שלו בתפקיד. בתחילת שנות האלפיים עבדו בלשכה עורכי דין מעטים, אך מאז חל גידול עצום במספר הצעות החוק שמוגשות ללשכה – 4,000 כאלו הוצגו בשנתיים האחרונות - ובמספר ועדות הכנסת, ולכן גדל מספר הפרקליטים המייעצים לחמישים. ועדיין, הביקוש גבוה מההיצע. משרדו של ינון עמוס מסמכים, והניירת כבשה את חלל החדר. היא לא הסתפקה רק בשולחן, והקימה היאחזויות גם על הספה ושולחן הקפה. "כשמני מזוז היה מסיים יום עבודה אפילו פירור אבק לא היה נשאר על השולחן. אני עובד קצת אחרת. אבל אל תתבלבלו מהמראה, אני יודע בדיוק היכן כל מסמך נמצא ומה יעדו", הוא צוחק.

ינון מגונן על מה ששרת המשפטים איילת שקד כינתה "חקקת". "מספר הצעות החוק בישראל הוא פנומנלי", אומר ינון. "יש החושבים שזה מעיד על חולשת הכנסת, כי רק אחוזים ספורים מאלפי הצעות החוק עוברים בסוף, ונכנסים אל ספר החוקים. מצד שני, בהשוואה בינלאומית זה המון. בעולם, חבר פרלמנט שמצליח אחרי שנים בתפקיד להעביר הצעת חוק אחת נחשב למוצלח במיוחד. בארץ אין זה נדיר שח"כים, אפילו מהאופוזיציה, מעבירים בשנה אחת כמה וכמה הצעות חוק".

לדבריו, הגשת הצעות חוק היא הכלי האפקטיבי ביותר שיש לח"כים. לכן, אם תתקבל ההצעה של שרת המשפטים איילת שקד להגביל את מספר הצעות החוק שמותר להגיש בכל שנה, תידרש הכנסת לספק לחבריה כלי עבודה חלופיים. "התקשורת מייחסת חשיבות, לפעמים גדולה מדי, גם להצעות חוק שאין להן היתכנות בכלל, וגם עליהן הח"כים מקבלים קרדיט ניכר. על פעילויות פרלמנטריות אחרות הקרדיט מוגבל מאוד. ח"כ שמתכנן תוכנית עבודה וחושב באילו כלים פרלמנטריים להשקיע יתמקד בחקיקה".

אגב, ראש הממשלה מדבר על ייבוא השיטה האמריקנית של שתי מפלגות גדולות כדי להגביר את המשילות. מה דעתך?

"צריך להיזהר מלהעתיק שיטות ממשל אחרות, שיטה משקפת את המסורת הפוליטית. במשך שלוש שנים כמזכיר הכנסת שמעתי במליאה כמה אנחנו מדינה מקוטבת הבנויה פלגים־פלגים, גם בתוך הסיעות עצמן, הערבים, החרדים והבית היהודי. אנחנו מרובדים, ואי אפשר באופן מלאכותי לחלק אותנו לימין ושמאל. אני בספק רב אם זה יתאים למציאות הישראלית. הרעיון בכנסת הוא שיהיה כמה שיותר ייצוג, ולא נכון לצמצם אותו. יש לזה מחיר מבחינת המשילות, אבל המחיר שווה. לא משנה מי אתה, תמיד תוכל למצוא ח"כ שמייצג אותך".

שומר הסף

גם בלי שהוא נוגע באידאולוגיה, וגם כשהוא משתדל לנווט את הצעות החוק כך שיוכלו לתפקד בעולם האמיתי, ינון נקלע לעתים ללב הסערה כשהוא מתייצב נגד מהלכי חקיקה שאינם תואמים את האופן הראוי שבו צריכה הכנסת להתנהל.

לדוגמה, את החוק המרכזי שצפוי להעסיק את הכנסת אחרי החגים הוא סירב לקדם לקריאה ראשונה בסיומו של כנס הקיץ. זהו חוק הלאום, שיזם ח"כ אבי דיכטר (הליכוד) וזכה לגיבויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו עצמו דרש להעביר את החוק בקריאה ראשונה בהליך בזק לפני פגרת החגים, אך ינון בלם את המהלך: הוא התנגד לקידום חוק יסוד בלי הדיון הנדרש.

"חוק הלאום הוא המעשה החוקתי החשוב ביותר שעשתה הכנסת בעשרים השנים האחרונות", קובע ינון. "כשראיתי את רשימת החותמים עליו הבנתי שיש פה דרמה, ואמרתי שלא ייתכן שנחוקק חקיקה כזאת דרמטית בלי להבין אותה. תפקידי הוא לא להנדס את חברי הכנסת שעובדים על חוק הלאום, אלא להסביר להם מה המשמעות של החקיקה המוצעת. חלק מהיוזמים רוצים לחוקק כאן ועכשיו. בסדר, נגיע לזה, אבל לא בהליך בזק".

את הביקורת הזו מותחים לא פעם חברי כנסת מימין על אופן אישורו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעבר בכנסת ב־1992 בתמיכתם של 32 חברי כנסת מול התנגדותם של 21, ונמנע אחד. עם זאת, לדברי ינון בהליך ההוא לא נפל פגם. "בחוק כבוד האדם וחירותו הנוכחות לא הייתה מרשימה", הוא מודה, אבל טוען שיש לכך סיבה טובה. "היו הסכמות לפני כן בין הקואליציה לאופוזיציה, ולכן בהצבעה עצמה לא נכחו רבים מחברי הכנסת והחוק עבר במספר מועט יחסית של משתתפים".

בלמים תהליכיים דומים הציב ינון כשביקשו חברי הכנסת להדיח את באסל גטאס מהרשימה המשותפת, בעקבות החשיפה שהוא הבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים. הח"כים הגישו את כל החתימות הנדרשות, אך ינון טען אז במכתב ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כי הבקשה איננה מפורטת ומנומקת כנדרש בחוק, ושלח את השר זאב אלקין להכין את הבקשה מחדש. "אני שומר הסף של הכנסת", מבהיר ינון, "ולכן אם יש מהלך הנוגד את התקנון, מחובתי לעצור אותו. אם תיערך הצבעה בניגוד לתקנון, חובתנו כאחראים על אכיפת כללי המשחק למנוע אותה, או בדיעבד לבטל את תוקפה. אבל במישור המהותי והחוקתי אני על תקן יועץ בלבד. כשאני אומר לחברי הכנסת שספק אם הצעת החוק שלהם עומדת במבחן החוקתי, והם עדיין מחליטים להמשיך לקדם אותה, זה לגיטימי".

כשעמדתו של ינון לא מתקבלת, כמעט תמיד החוק נתקל בבעיות בהמשך, בבית המשפט העליון, השוכן במרחק של דקות הליכה ספורות מהמשכן. על ינון מוטל מדי פעם לחצות את המרחק הקצר ולגונן על החוקים שהעבירו הח"כים, גם כשיש לו הסתייגויות לגבי אופן החקיקה או מהותה. "בכל המקרים אנו מייצגים את הכנסת ומגנים על החקיקה בבג"ץ", מבהיר ינון. "בפעמים שהתעורר מתח בין עמדתנו לגבי החוק ובין הצורך לעמוד ולהגן עליו בבית המשפט, התייעצתי עם יושבי ראש הכנסת ועם המציעים, ושמחתי לשמוע שאף שהם יודעים שהסתייגנו מהחוק במהלך החקיקה, הם עדיין סומכים עלינו שנייצג את הכנסת בבג"ץ כראוי".

ינון מתקשה להגן על חוק הדגל של שר האוצר

ינון מציין שהוא לא משנה את עמדתו כשהוא מגן על הכנסת בבג"ץ, אלא מייצג באופן הוגן את עמדות הח"כים. "אנחנו מציגים בפני בית המשפט את הליך החקיקה, ומבהירים שהכנסת בחרה לאשר את החוק על אף שאנחנו סברנו שהוא בעייתי. התפקיד שלי הוא לא להסתיר את מה שאמרנו בוועדה שעבדה על החוק, אלא להציג את הנימוקים של רוב חברי הכנסת שכן בחרו לאשר את החוק בסופו של דבר".

אך גם לכלל הזה יש יוצא מהכלל.

על חוק מס דירה שלישית, שבג"ץ פסל בשל הליך חקיקה בעייתי, ינון מתקשה להגן גם היום. הוא היה הראשון שהתריע על המחטף שבו עבר החוק באישון ליל, ויש לו ביקורת רבה על משרד האוצר, שדחף את המהלך ללא התחשבות באזהרותיו. "התרעתי בפני יו"ר ועדת הכספים, יחד עם יו"ר הכנסת, שהוועדה מטילה מס על אזרחים בתוכנית הדגל של חוק ההסדרים באישון ליל, בלי לתת לחברי הכנסת הזדמנות לקרוא את תוכנה. לא ביקשתי לקיים יום עיון על מס דירה שלישית, אבל לא יכולנו להשלים עם הליך חקיקה בעייתי כל כך, בוודאי בחוק שנוי במחלוקת. הייתי מועל בתפקידי אם לא הייתי מרים דגל נגד הליך החקיקה הזה. מתן לגיטימציה למהלך כזה יחסל אפילו את מראית העין של התנהלות נכונה".

הדימוי והמציאות

אף שהוא ממונה להגן על הכנסת בפני בג"ץ, בפנינו הוא דווקא מגונן על הרשות השופטת. "אם לא נדע בכנסת שיש עוד גורם שמוסמך לערוך ביקורת על החקיקה, נגיע למקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. כל שיטה מתקדמת מבינה שלא נכון להפקיד רק בידי הפרלמנט את עיצוב החקיקה והמשטר של המדינה", קובע ינון.

הוא לא תומך במהלכים לחיזוק כוחה של הכנסת במקרים שבית המשפט פוסל את חוקיה. מהלך עדכני כזה יזמו לאחרונה השר נפתלי בנט ושרת המשפטים שקד: "התוכנית החוקתית" להשבת האיזון בין הרשויות. התוכנית נולדה בסיומו של קיץ שהיה עמוס בפסיקות אקטיביסטיות שהתעמתו ישירות עם חקיקת הכנסת ועם הוראות הממשלה. אחרי פסילת חוק מס דירה שלישית נפסלו גם התיקונים לחוק הגיוס, והאפשרות להמשיך ולחוקק תקציב דו־שנתי בהוראת שעה.

בפסקי דין אחרים ערערו השופטים על בלעדיות הרבנות בכשרות ועל החלטת הממשלה בעניין המסתננים. בערב ראש השנה הרגישו שרים וחברי כנסת שהרשות השופטת נוטלת לעצמה סמכויות יתר ומתערבת שלא כדין בהתנהלותם, וחלקם הכריזו שיתמכו במהלכים להצרת כוחו של בית המשפט.

ינון חושב שהגבלת בית המשפט העליון בחקיקה תהיה טעות קשה.

"בית המשפט העליון הוא מחריבה של ישראל? המדינה הגיעה לאן שהגיעה למרות בית המשפט העליון, או שהוא סייע לה להגיע לאן שהיא היום? לערער על עצם המוסד, באמצעות הפיכת השופטים לעוכרי ישראל, זה לגרום נזק למדינה. מדינה מתוקנת לא יכולה להתקיים בלי המוסד הזה".

אף אחד לא רוצה לפגוע בבית המשפט, פשוט רוצים להשיב את האיזון בין הרשויות. אתה לא רואה שיש כאן טענה עקרונית אמיתית? בעיניך פשוט עושים עוול לבית המשפט העליון?

"עוול עצום. יש חלקים גדולים בציבור הישראלי שחושבים ששופטי בית המשפט העליון הם פוסט־ציונים. חוק החטיבה להתיישבות אושר בבית המשפט, וכמוהו עוד רבים, אבל את אלה אף אחד לא סופר כי כשאין פסילה אין כותרות. כשהייתי פרקליט במחלקת הבג"צים, השופט שהכי רצינו להגיע אליו עם תיקים ביטחוניים הוא אהרן ברק. מי נתן לגיטימציה משפטית בינלאומית לגדר ההפרדה? השופט ברק, וזה לא מסתדר עם התדמית הציבורית שלו. במשך שנים מובילי דעה יוצרים דימוי שלפיו בית המשפט העליון הוא סניף של מר"צ, והציבור מאמין בזה בסוף. לבית המשפט אין יכולת להגן על עצמו. מרים נאור היא פוסט־ציונית? היא שמאלנית? לדימויים האלה אין שום קשר למציאות".

ינון טוען שחלק מפסקי הדין האקטיביסטיים היו נמנעים אם בממשלה ובכנסת היו עורכים מראש איזונים עדינים יותר. "לא יכול להיות שכל פסקי הדין שגויים. בעצם באים בטענות לבית המשפט על כך שהוא לא חותמת גומי, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יהיה חותמת גומי.

טוב שתהיה סמכות כמו שיש לבית המשפט העליון.

צריך שהיא תופעל בריסון רב, ואני חושב שהיא אכן מופעלת בריסון רב. אין כמעט חוק משמעותי שלא מוגשת נגדו עתירה חוקתית, וזו בעיה של תרבות פוליטית, אבל רוב העתירות נדחות. רק במקרים חריגים מתקבלות עתירות, אבל הפסילות מובלטות בתקשורת ובתודעה הציבורית נוצר הרושם שבית המשפט העליון הוא המחוקק. בפועל המציאות הרבה יותר מורכבת".

ינון מדגים את המורכבות באמצעות התקציב הדו־שנתי, שתקף במדינה כבר כמעט עשור. "כשהממשלה או הכנסת פועלות באופן קיצוני, בית המשפט נאלץ להפעיל את סמכותו ולהשיב את האיזונים בין הרשויות. זו הפעם החמישית שהממשלה באה להעביר תקציב דו־שנתי בהוראת שעה. חוק התקציב נחשב למעשה פרלמנטרי מהחשובים ביותר במדינות הדמוקרטיות. אף מדינה בעולם לא עושה תקציב דו־שנתי, חוץ מבחריין. בפעמים הראשונות בית המשפט העליון אפשר את זה, אך עכשיו כבר ברור שהדבר נעשה משיקולי שרידות פוליטית והחלשת הכנסת, ולא מטעמים עניניים. נוח יותר לממשלה לבוא לכנסת לבקש את אישורה לחוק התקציב פעם בשנתיים ולא פעם בשנה. הממשלה ביטלה את אחד המוסדות הכי חשובים בפרלמנט, אישור תקציב המדינה מדי שנה, ולפי השופטים אי אפשר לעשות זאת בלי חקיקה של קבע, שתחול על הממשלה הנוכחית והממשלות העתידיות".

ובכל זאת, בכנס החורף תצטרך ללוות את תהליך החקיקה של שקד ובנט, שמבקשים להגביל את כוחו של בג"ץ.

"זכותם לנסות לקדם מהלך כזה, אך לדעתי זו תהיה טעות להגביל את סמכות בג"ץ בחקיקה. בהצעות להגביל את בית המשפט העליון יש פוטנציאל של כאוס שלטוני, וגם אם הוא משרת פוליטית מישהו כרגע, בסוף הוא פוגע במדינה. מחיר הפגיעה בבית המשפט העליון יהיה רב לאין שיעור ממחיר המצב הנוכחי".

ינון פורש את הטיעון המוכר למען עצמאותו השיפוטית של בית המשפט העליון. "פגיעה בו תגרום לכך שלא יהיה מי שיוכל לרסן את הרוב הקואליציוני בכנסת ובממשלה מפני מעשים לא חוקתיים, ובנוסף תהפוך את בית המשפט ללא מוערך בעולם. הוא ייחשב לבובה על חוט של הרשויות האחרות.

בית המשפט העליון משמש לעתים רבות השכפ"ץ של המדינה, יש לו שם ויוקרה בעולם שהציבור לא מכיר ולא יודע להעריך. אנחנו לא מדינה רגילה. אנחנו מדינה מיוחדת שצריכה להצדיק את קיומה כאן כל הזמן. אנחנו לא עם לבדד ישכון.

"לגיטימי לחלוק על פסק דין כזה או אחר, אבל אצלנו כל הזמן מתווכחים על עצם השיטה. פועלים לפגוע באמון הציבור בבית המשפט, אבל פגיעה בו היא פגיעה במדינת ישראל ובמפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. הביקורת החוקתית היא חלק אינטגרלי מהשיטה, ואי אפשר כל הזמן לחתור תחת עצם הסמכות לקיים ביקורת שכזו".

זה חורה לך.

"כן. אנחנו יורים לעצמנו ברגל בגלל מיעוט שבמיעוט של פסקי דין. הרי אם הביקורת על פסילת חוקים הייתה עניינית, היו פסקי דין שהמבקרים היו חולקים עליהם בטענות כאלה או אחרות, אפילו בחריפות, אבל היו גם פסקי דין שהיו אומרים עליהם 'יישר כוח'. אבל אצלנו הביקורת חריפה בכל פעם שבית המשפט מתערב, לא משנה במה ובלי קשר לעניין עצמו. בפסק הדין בעניין המסתננים השופטים קיבלו 90 אחוז ממה שהממשלה אומרת, ובכל זאת זכו למתקפות כאילו הם אשמים בבעיית המסתננים בישראל".

בהקשר לכך קובע ינון שהפגנות תושבי דרום תל־אביב מחוץ לביתה של נשיאת העליון מרים נאור בירושלים בכל מוצאי שבת, כמו הפגנות השמאל לא הרחק מבית היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפתח־תקווה, הן בעייתיות מבחינה דמוקרטית ופוגעות בתהליכים שמקיימת מערכת המשפט. "במדינה מתוקנת השאיפה היא שהליך שיפוטי יהיה סטרילי ככל האפשר. אתה לא רוצה שאם היועץ יחליט לחקור את ראש הממשלה יגידו שזה כי נמאס לו מההפגנות מול ביתו. זה זיהום משמעותי של ההליך", אומר ינון.

"אני יודע שהיועמ"ש מנדלבליט מחוסן מהשפעות כאלה, אבל הנזק העיקרי הוא במראית העין שההפגנות יוצרות, כאילו בית המשפט או היועמ"ש מקבלים החלטות בגלל הפגנות. מישהו באמת חושב שאם הוא יעמוד בהפגנה מול ביתה של הנשיאה נאור היא תשנה את פסיקתה? טווח הראייה של שופט, הנהנה מאי־תלות ומעצמאות שיפוטית, לא אמור להיות מושפע מהפגנות".

חשיבה או"מית

ינון (50), גדל בגבעתיים במשפחה מלב הציונות הדתית. אביו הוא מיכה ינון, מצעירי המפד"ל לשעבר, שכיהן כיו"ר רשות השידור. סבו הוא השופט בדימוס יעקב ינון, שכיהן כשגריר ישראל בקולומביה ובאורוגוואי. הוא התחנך במכינה בגבעת־שמואל ובישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. הוא עוד זוכר את ההתלבטות בין ישיבת הסדר לצבא ("לפני 30 שנה האווירה הייתה שמי שהולך לצבא ישר הוא מאלה שזולגים").

הוא התקבל לישיבת ההסדר באלון שבות, למד בה שנה, ואז התגייס לאמ"ן. זה היה צעדו הראשון מחוץ לבועה הדתית־לאומית. "החלטתי שאם אצליח להתקבל לאחת מהישיבות הטובות אדחה את הגיוס. אני זוכר עד היום את הרגע שבו הגיע הרב אהרן ליכטנשטיין לבחון אותנו, והבנו שעומד לפנינו ענק אינטלקטואלי. כשהודיעו לי שהתקבלתי ההורים שלי היו גאים ושמחים, אבל הבנתי שלא אוכל להישאר במסגרת הזו במשך חמש שנים. לאחר השירות הראשון בצבא במסגרת הישיבה המשכתי הלאה לאמ"ן, למפגש הראשון שלי עם העולם החילוני".

ינון קם לפתע, ניגש אל ארון הספרים אשר גדוש בספרות משפטית וקלסרים ומוציא עותק מהספר "מבקשי פניך" ששלח לו הרב ליכטנשטיין, עם הקדשה אישית. "הוא כמובן לא בעד הדרך שעברתי, אבל הוא העריך את העבודה שלי פה בכנסת. אני בוודאי לא יכול לומר שאני תלמיד מובהק, אבל דמותו מלווה אותי, אולי גם ביכולת להביט על המציאות באופן מורכב", אומר ינון.

בתחילת דרכו בעולם המשפט הוא הושפע משופט העליון מישאל חשין, כשהתמחה אצלו. "הוא לא אדם שקל לעבוד איתו, אבל אם אתה מצליח לעבור את זה ולהתקרב אל האש היא מחממת אותך מאוד", מתאר ינון את ההרגשה. "הוא היה קם מוקדם בבוקר לשמוע את הכותרות של אריה גולן ברדיו, וכשהתחלתי לעבוד בכנסת היה מתקשר אליי כששמע משהו על הכנסת, כדי לעודד אותי או לנזוף בי".

במערכת הייעוץ המשפטי הוא נמצא למעלה מעשרים שנה. "הייתי עוזר של מני מזוז כשהיה היועץ המשפטי לממשלה, ולפני כן סגן היועץ במשרד ראש הממשלה בתקופת ההתנתקות".

מה חשבת על המהלך?

"אי אפשר להישאר אדיש להתנתקות, לטוב ולרע. אבל הציפייה מהיועצים המשפטיים היא לסייע לממשלה כל עוד ההחלטות הן במתחם החוקיות. אם שרון היה מדבר על סיפוח ולא התנתקות, היינו מתפטרים מתפקידנו? התשובה היא לא".

לתפיסתו, הוא שומר על ניטרליות דרך "חשיבה או"מית". "לפעמים אני מבלבל את 'לקוחותיי', כי פעם אני תומך בזה ופעם מתנגד לזה, פעם חשוד בשמאלנות ופעם בימניות. בתקשורת ובציבור יש נטייה מאוד חזקה לתייג ולשים במסגרות. הילדים שלי לא אחת אומרים לי שאני כל כך מאומן בחשיבה האו"מית הזו, שגם כשהם שואלים אותי שאלות פשוטות בשולחן שבת, אני תמיד עונה בדרך של 'מצד אחד ומצד שני'. אם הם תוקפים משמאל אני תוקף מימין ולהפך".

ואולי ילדיך צודקים? אתה עורך הדין של חברי הכנסת, הם מצפים שתייצג אותם בבג"ץ ותגן על החוקים. הנוהג להיות "מורכב" ולסייע לתביעה יוצר מצב שלחברי הכנסת אין ייצוג.

"אני לא עורך הדין של חברי הכנסת כפי שעורכי דין אזרחיים מייצגים לקוחות. עורך דין אזרחי תמיד ינסה להפוך את המציאות כך שתסתדר לטובת הלקוח. כשאני מציג חוות דעת אמיתית, ואומר את כל מה שאני חושב כולל הבעיות שבחוק, אני זוכה לאמון רב יותר משופטי בג"ץ. בסופו של דבר זה מה שנותן יתרון לחברי הכנסת, ולא ההפך".

היו פעמים שחרגת ממנהגך והבעת את עמדתך האישית בכנסת?

"אני יכול לשבת עם חבר כנסת או שר, וכשמתפתח שיח אישי אני אומר את עמדתי. אבל אני עושה את זה כשהצד השני יודע שדעתי לעולם לא תטרפד מהלך מסיבות לא ענייניות", אומר ינון. "אני חייב להקפיד על ניטרליות פוליטית מובהקת, אבל בסוף אני הולך להצביע בבחירות, כמו כולם".

לטענתו, הפוליטיקאים בכנסת אוהבים לקבל את חוות הדעת של אנשי הלשכה המשפטית דווקא בשל היותם "לוח נקי". "רוב האנשים שמסתובבים במשכן סביב חברי הכנסת הם פוליטיים או אינטרסנטים. חברי הכנסת צמאים להתייעץ עם מישהו שלא תלוי בהם או צריך להתחנף אליהם וליוזמות שלהם". ח"כ סמוטריץ', למשל, "מתייעץ איתנו הרבה, והוא יודע שלפחות חלק מהאנשים כאן לא מחזיקים בדעות שלו. הוא פשוט הבין שיש לו פה ידע מקצועי שהוא יכול להיעזר בו".

ח"כ סמוטריץ' מצדו מרעיף שבחים על עבודתו של ינון, ומביע צער על שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט לא נוהג כמוהו. "איל צריך מחלקה מיוחדת רק בשביל החוקים שלי מול בג"ץ", צוחק סמוטריץ'. "חוק החטיבה להתיישבות, ההסדרה, שדה דב - כולם הגיעו לבג"ץ. איל הוא דוגמה קלאסית ליועץ משפטי שמבין את תפקידו: הוא מעמיד לרשותי את שירותיו המקצועיים, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא שלי".

רק על חוק ההסדרה ישבו השניים במשך ארבעים שעות דיונים לפני הכנתו ובהכנת עמדת הכנסת לבג"ץ. "היה לו קל מאוד להגיד לי 'קח עורך דין פרטי', כמו שעשה מנדלבליט", אומר סמוטריץ'. "אבל הוא היה לצדי - אמר שיש בחוק בעיות אבל הוא חוקתי, והגן עליו. אין לי שמץ של מושג מה עמדותיו הפוליטיות ואני עובד איתו שנתיים וחצי מאוד צפוף. בעיניי זה אומר שהוא מבין את תפקידו, הוא שם בחוץ את האג'נדה שלו ומקפיד על הנושא המשפטי".

כבן למשפחה דתית, ינון מבקש לגשר על הפער בין הציבור הדתי לבית המשפט העליון. "המגזר הדתי מרבה להתלונן, ואני אומר את זה כמי שבמידה רבה רואה את עצמו מזוהה עם המגזר הזה, בגלל העבר ובגלל משפחתי בהווה. אבל כמו שהתקשורת עברה שינוי כך גם מערכת המשפט עברה שינוי. תראו מי עומד היום בראש המערכת: יועמ"ש דתי, שלושה משנים ליועמ"ש בני המגזר, אני כדתי לשעבר בכנסת, וכמובן שרת המשפטים מהמפלגה הציונית דתית. כולם גם מנויים למקור ראשון. כשנטעאל כותב משהו זה מגיע לכל הצמרת. המגזר הדתי נמצא בראש מערכת המשפט, ובכל זאת מבקר אותה הכי הרבה. אז על מה מתלוננים? אולי זה עניין של מסורת ופחות של מציאות".

את הפער בין המציאות ובין התדמית הוא מוצא גם ביחס של בית המשפט להתיישבות ביהודה ושומרון. לטענתו, ההתיישבות קיימת בזכות בית המשפט, כי הוא זה שנתן לה לגיטימציה. "לבג"ץ יש תפיסה שהתיישבות איננה נוגדת את החוק הבינלאומי, אבל הוא קבע שיש להקפיד לא להתיישב על קרקעות פרטיות של פלסטינים. בעיקרון אפשר להתיישב על אדמות מדינה, ורוב האדמות ביו"ש מסווגות ככאלו. אבל בשיטה הישראלית אומרים 'נעלה על כל גבעה ונסתדר'. אחר כך באים בטענות לבית המשפט העליון".

רוב היועצים המשפטיים לממשלה, שנהגו להגן על בית המשפט העליון, עברו בסופו של דבר לצד השני, אל כס השיפוט. אתה גם רואה עצמך בעתיד בסגל שופטי העליון?

"ראשית, אדם לא מעמיד את עצמו כשופט עליון אלא פונים אליו, כך שזה לא משנה איך אני רואה עצמי. בכל אופן, יש לי עוד שנתיים בתפקיד כך שעדיין לא התחלתי לחשוב מה אעשה כשאהיה גדול. היומיום אינטנסיבי פה עד כדי כך שאי אפשר לשבת ולחשוב מה לעשות הלאה. בתפקיד הזה אי אפשר להתנהל כרוכל ולחפש עבודה. כשאסיים את התפקיד אלך לביתי ואחשוב מה הלאה".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/896/923.html?hp=1&cat=404&loc=2

תגוביות:

1.מעניין שכל אותם אנשים שמגנים על בג"צ וטוענים שזאת תהיה טעות להגביל את כוחו מתעלמים ולא מסוגלים להסביר איך יתכן שעד תקופת אהרון ברק, לא היתה שום בעיה עם החוק במדינת ישראל וסמכויות בג"צ היו הרבה יותר מופחתות ועוד יותר, איך הם מסבירים את הדיקטטורה של בג"צ שצמחה לנו בזכות "הכול שפיט" של ברק והאם אין גבול לכוח שהם מוכנים להפקיר בידי בג"צ?

השורה התחתונה היא שאין שום בעיה לחזור לעבר, לתקופה של לפני אהרון ברק ולפני השתלטות השמאל הקיצוני על בג"צ.

2.אייל ינון אינו מגן על בג"ץ, אלא על המשפטיזציה שהעלתה את עורכי הדין למעמד של על-אדם. עורכי דין אינם ראויים להגיב לענין, מפני שהם חוטאים באינטרס אישי ישיר.

3.האמת הפשוטה היא שברגע שתהליך מינוי השופטים ייצא מידיהם הבלעדיות של השופטים עצמם (אלוהים אדירים, אין מדינה בעולם שזה קיים חוץ מישראל)... באותו רגע פתאום תתחילו לשמוע עמדות אחרות לגמרי מהפרקליטות, מהיועצים המשפטיים ומכל המשפטנים נושאי כליהם.

כל עוד שחורי הגלימה הם הכת השלטת וזו שקובעת את עתידם של כל המשפטנים לא תקבלו מאומה מלבד ליקוקים והתחנפויות אופורטוניסטיות.

4.בג"צ קובע לכנסת מה מותר ומה אסור לה לחוקק. בג"צ קובע לממשלה מה מותר ומה אסור לה לבצע. בג"צ הפך דיקטטור שליט בישראל והגיע זמן לשים סוף לדיקטטורת בג"צ מיסודו של הדיקטטור אהרון ברק שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר, כדברי פרופ' פוזנר.

5.רק לשמאלנים יש את הזכות להיות פאשיסטים ולא דמוקרטים מסתבר. לא עוד.

6.איך אפשר להאמין למערכת ששחררה את רות דוד בלא משפט? אין דין ואין דיין, איש כטוב בעיניו יעשה.

7.מעניין איך התדרדרנו למצב שבו יועצים משפטיים - כולה עורכי דין שמונו לתפקיד לתת עצות - הפכו לכת עליונה, אייטולות - שקובעת לנבחרי הציבור מה מותר ומה אסור. הגיע הזמן להוציא להם את השתן מהראש.

7.שורה אחרונה:

רוב דמוקרטי בכנסת (61 ח"כ) הם שיבחרו את השופטים מתוך כל חלקי העם, בהליך מסודר ומדוקדק, ודבר חשוב זה יחסוך את הבלאגן והדיקטטורה הנוראית מצד בתי המשפט, וכתוצאה מכך אמון ציבורי בשפל חסר תקדים בבתי המשפט.

8.בג"צ מתערב בנושאים ערכיים שלא הוסמך להם

1. המסתננים - באיזו זכות הם החליטו לבטל את דעת הבוחר?

2. קווי איזור הבטחון גדר הבטחון? נושא מדיני בטחוני.

3. נושא ההתיישבות: הורדת בתי מתיישבים יהודים לעומת שיתוק בהחלת אותו חוק על גוזלי אדמות בדואים.

4. ייהוד הגליל - פסקי דין המונעים הקמת ישובים יהודיים בגליל בשעה שכניסת יהודים לכפרים ערביים נמנעת.

5. צפצוף בגדול על המחוקק והימנעות בטכסים ממלכתיים.

ועוד ועוד פסקי דין הרחוקים מייצוג השקפת העולם של הרוב.

בג"צ הפך למוסד לעומתי לכנסת - בשעה שהוא חייב להיות כפוף לכנסת כפי שהיה עד שברק ביצע הפיכת חצר ולמצב שלפני ההפיכת בבג"צ יש לחזור במהרה.

9.שופטים ייבחרו רק ע"י רוב הציבור, ע"י 61 ח"כ, ובכך נמנע ממצבים לא נעימים כאלו.

10.ינון על חשין: "הוא היה קם מוקדם בבוקר לשמוע את הכותרות של אריה גולן ברדיו...". מבלי משים, ינון מספר את כל הסיפור של בית משפט העליון של מר"צ. השופט חשין ניזון מהחדשות של אריה גולן שהוא איש שמאל קיצוני ואני חשבתי שהשופטים לא מושפעים מהתקשורת...

מה שעצוב הוא שיועץ משפטי שאמור להיות מה"או"ם" לא מבין בעצמו כמה זה עצוב ומזעזע.

אבל מי אני שאעביר ביקורת כלשהיא על בית המשפט של מר"צ. האדון חשין עלול לשבור לי את היד והרי אני לא בן של שופט שאוכל לתבוע את עלבוני לדין.

11.באמת מאמר מרתק! שואלים את אחד החתולים איך לשמור על השמנת!
בסוף כל דיקטטורה מסיימת את חייה במרד! אם הזקנים ממערכת המשפט לא יירדו לבד, בסופו של דבר העם יוריד אותם!

12.פקידים עריצים שלא נבחרו רוצים לשמר את כוחם? כל כך מפתיע!

13.כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים, של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.

ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה - שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.

בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן - והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה - בג"צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק - אבל בדיוק! - כמו מועצת האייאתוללות של איראן.

ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.

אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:

האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן - מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?



#80,יהסוד השמור: כך ממנים שופטים בישראל. סרטו של עמרי אסנהיים ב''עובדה''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.11.17 בשעה 11:24
בתגובה להודעה #0
www.mako.co.il › תכניות קשת › עובדה › כתבות עובדה 2017

שופטים שעושים לעצמם לובינג בכפכפים, מנפנפים במוצא הנכון ומקוששים תמיכה מפוליטיקאים: תחקיר "עובדה" חושף איך נראה המרוץ אחרי הגלימה

איך נבחרים שופטים בישראל / סרטו של

הסוד השמור: כך ממנים שופטים בישראל

סרטו של עמרי אסנהיים ב"עובדה"

לצפיה:

http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2017/Article-8a19b6c5884ef51006.htm

להלן דברי אפי נווה:

דקה 45

"בוא נזכור דבר אחד. שופטים מתמנים ע"י ועדה של תשעה אנשים. לפעמים הם מתמנים לתפקיד ע"י חמישה אנשים מתוך התשעה וזה מינוי לכל החיים. אף אחד לא בחר אותם לנהל את כל החיים שלנו. הם לא צריכים לנהל את כל החיים שלנו. בשביל זה יש כל ארבע שנים בחירות. אני מאמין ששופטים לא צריכים לנהל את המדינה.



#81,יבלשכת היועמ''ש שכחו מה זה להיות פרקליטים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.11.17 בשעה 11:34
בתגובה להודעה #80
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.11.17 בשעה 14:05 בברכה, ליה
 
מדריך פנימי שהופץ ליועצים המשפטיים מעגן את האקטיביזם הייעוצי, ויוצר למעשה חוק יסוד חדש. וגם: תומכי חוק הלאום משוכנעים שלמרות הפשרות והריכוכים שנעשו בו, הוא חיוני למדינת ישראל

"לא ביקשנו להמציא את הגלגל. ייעוץ וחקיקה הוקמה בשנת 1948. זוהי יחידה ותיקה ואיכותית. המייסדים ואלה שבאו בעקבותיהם הניחו יסודות איתנים. שנים של התפתחות הותירו מורשת חשובה שהכרחי לשמר וידע מקצועי שאסור לאבד. אנחנו מבקשים להגן על מה שנבנה בעבודה קשה".

הפתיחה הנרגשת הזאת של אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, נשמעת כמו קדימון סוחט דמעות לסרט דוקו של נשיונל־ג'אוגרפיק על תרבויות שוקעות.

אבל תחת הכותרת המתעתעת "מדריך פנימי לעבודת ייעוץ וחקיקה" (אגב, בגרסה האנגלית הנוסח הרבה פחות מסויג: 'מדריך חקיקה') מעגן המשנה ליועמ"ש את האקטיביזם הייעוצי כאסטרטגיה שלא רק מנסה לתקוע מקלות בגלגלי הרשות המחוקקת, אלא דורכת ישירות על דוושת הבלם.

ליכט איננו מסתיר את הדילמות שהתעוררו סביב פרסום המסמך: "את המהלך כולו אופפים חששות שלא ניתן להתעלם מהם", הוא כותב. "יש החוששים שהחשיפה של עקרונות היסוד שלנו תפגע באפקטיביות של העבודה. אחרים חוששים כי המהלך יחדד את המתח הקיים מול אלה החולקים על הלגיטימיות שלנו ושואפים להחליש אותנו. יש החוששים מהבניית יתר של תהליכים שעד כה התנהלו בגמישות ועל בסיס תורה שבעל פה".

אז מה עדיף - להמשיך לסנדל את הכנסת והממשלה בשקט, או לעשות את זה מהמקפצה כמדיניות מוצהרת?

ליכט מסביר מדוע הוחלט לפרסם את הדברים: "בהיעדר תורה מקצועית ברורה לגבי תפקידנו, ובהיעדר תורה שבכתב לגבי הבסיס המקצועי של עמדותינו, לא תמיד ידענו להסביר לנו ולאחרים את עמדותינו העקרוניות והמקצועיות".

תרגום אונקלוס: כשאנחנו תוקעים חוק ממשלתי, אנחנו צריכים להסביר לשר שלא אנחנו הרעים; אלה הכללים המנהליים שמכתיבים לנו מה לעשות.

כדי להבין מה קורה פה, צריך להקדים כמה מילים על חוק יסוד 'החקיקה'.

אף שרבים משרי המשפטים ניסו לקדם אותו, חוק יסוד 'החקיקה' הוא חוק שלא קיים. הצעות החוק לאורך השנים ביקשו לערוך סדר בתהליך החקיקה, ובעיקר לקבוע מסמרות בסוגיית הפרדת הרשויות: להגדיר באילו תנאים יכול בית המשפט לפסול חוק של הכנסת, ובאילו תנאים תוכל הכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ ("פסקת ההתגברות").

המחלוקות הפוליטיות גרמו לכך שאף הצעה לא עברה את כל משוכות החקיקה.

אהרן ברק למשל הסכים להכניס את פסקת ההתגברות, אולם דרש שהכנסת תוכל לחוקק מחדש את החוק רק ברוב של 75 ח"כים. בהמשך התפשר והסכים לרוב של 70. הימין סירב בטענה שרוב כזה איננו ריאלי להשגה, ושדרישה כזו מעגנת למעשה את סמכות בג"ץ לפסול חוקים ללא איזונים ובלמים.

במסמך החדש יצר ליכט למעשה חוק יסוד 'חקיקה' אלטרנטיבי, שמראשיתו לסופו מתנהל בלשכת היועמ"ש. הפרקליטים שם יקבעו הכול כבר בשלב המקדמי: איזה חוק יועלה לדיון בוועדת השרים לחקיקה, ואיזה יישלח לגריסה.

הנה כמה דוגמאות: "לא ניתן לקדם הצעת חוק ולהביאה לאישור ועדת שרים אם קיימת מניעה משפטית לקידומה. מצא משנה ליועץ המשפטי לממשלה כי קיימת מניעה משפטית לקידום הצעת החוק, והשר הממונה על הצעת החוק מבקש בכל זאת להביאה לאישור ועדת שרים לענייני חקיקה, יש להביא את הנושא להכרעת היועץ המשפטי לממשלה".

זוהי הנחיה רדיקלית.

כשאנחנו מדברים על אקטיביזם שיפוטי אנחנו רגילים לחשוב על שופטים שעורפים חוקים ומעוררים סערה ציבורית, לא על המציאות השכיחה הרבה יותר: חוקים שלא באים לעולם כתוצאה מחנק אלגנטי שמבצעים יועמ"שים בחדרי חדרים.

ליכט מודה שהעילה לפסילה של חוק יכולה להיות פרשנות אישית וסובייקטיבית של הפרקליט: "ברוב המקרים הבאים לפתחנו אין הוראת דין ברורה וחד־משמעית, ויש להשתמש בכללי הפרשנות כדי להגיע להכרעה. עלינו החובה לפרש את הדין באופן מדויק, ישר והוגן, גם אם משמעות הדברים היא כי הרשות לא תוכל לבצע את רצונה".

הנה פנינה נוספת: "מניעה משפטית (קיימת)... כאשר לא ניתן לקדם את החקיקה במסגרת החוקתית הקיימת בישראל, או על בסיס עקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל". עד כה, רק שופטים אקטיביסטים במיוחד העזו לקבוע שחוק מסוים נפסל כי הוא לא מתאים ל"עקרונות היסוד של השיטה". מהיום, כל יועץ משפטי במשרד ממשלתי יעשה את זה.

לא נתקררה דעתו של ליכט, עד שהוסיף סעיף ולפיו גם במקרה שבו אין 'מניעה משפטית', יוכל הפרקליט לעכב חקיקה אם הוא מזהה בה 'קושי משפטי': "קושי משפטי אינו מונע את קידום הצעת החוק, אך הייעוץ המשפטי של המשרד יוזם ההליך אינו רשאי להתעלם מהערות ייעוץ וחקיקה. עליו לקיים שיח בלב פתוח ונפש חפצה עם ייעוץ וחקיקה על אודות ההערות".

אם המחלוקת עם הפקידים נותרה בעינה, מתיר ליכט לקדם את החוק בכפוף לעדכון המשנה ליועמ"ש, אלא אם כן "הודיע המשפטן המוביל כי ייעוץ וחקיקה לא הצליחה לקיים שיח עם המשרד בלב פתוח ונפש חפצה, או שהצעת החוק עומדת בסתירה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה מקצועית של ייעוץ וחקיקה או תבנית חקיקה של ייעוץ וחקיקה. במקרים אלה, על המשפטן המוביל, בתיאום עם ראש האשכול, להודיע ללשכה המשפטית של המשרד היוזם כי לא יינתן אישור להעלות את ההצעה ללא דיון אצל היועמ"ש".

כן כן, אתם קוראים נכון. ראש אשכול מדרג ביניים רשאי לבלום הצעת חוק, אם לדעתו המשרד הממשלתי לא קיים איתו שיח "בלב פתוח ונפש חפצה", או שלדעתו החוק סותר איזושהי "תבנית חקיקה" פנימית של הפרקליטות.

בשורה התחתונה המסמך קובע ש"הייעוץ מחייב", ומעניק סמכויות וטו ליועץ המשפטי לממשלה על הליכי חקיקה, גם של חוקי יסוד, ומפקיעם מריבונות נבחרי הציבור.

ליכט היה מתוחכם והציג את הדברים כהמשך טבעי למסמך שהוציא היועמ"ש בשנת 1968 (!), ובו נכתב שתזכירי חוק ממשלתי ייכתבו "לאחר הסכמתו של היועמ"ש". למותר לציין שבאותן שנים מדובר היה בהליך טכני, ואף אחד לא דמיין מצב של פסילת חוקים על בסיס "סבירות", "מידתיות", או "עקרונות השיטה".

בסוף המבוא מודה ליכט לשושבינים השונים, ובהם "שרת המשפטים שאישרה את המהלך ותומכת בו".

בלשכת שרת המשפטים מסבירים שמדובר בטיוטה בלבד שפורסמה בטעות, וכי אין בכוונת השרה לאשר אותה במצבה הנוכחי. "צריך להבין שאין כאן חידוש מהותי", אומרים גורמים בלשכה. "גם היום הנוהג הוא שמשנה ליועמ"ש צריך לסמוך את ידו על תזכיר הצעת חוק ממשלתית לפני שזה עולה להצבעה. לצד הבעיות יש בהצעה גם שיפורים למצב הקיים, כמו האצלת סמכות טיפול בחקיקה גם למחלקה המשפטית של המשרד, שעובדת בתיאום מלא עם השרה, ולא רק למחלקת ייעוץ וחקיקה. אנו רוצים להציע שהיועמ"ש יוכל לפסול חוקים רק בעילה קיצונית של 'מניעה חוקתית'. בפועל כמעט אין מצב שיועמ"ש פוסל חוק באופן גורף, והדברים נפתרים בהידברות".

זכות ההגדרה העצמית

הדיונים בוועדה על חוק הלאום הפכו כצפוי למלחמת הכול בכול. על כל תג ופסיק ניטשו ויכוחים עזים, כאשר כל מגזר או תת־מגזר מנסה למשוך לכיוונו: חברי הכנסת מהאופוזיציה דרשו להוסיף מחויבות המדינה לשלומם של כל אזרחיה; ארגוני נשים טענו כי החוק כולו מפלה נשים; ח"כים חרדים התנגדו לאזכור חוק השבות בגלל סעיף הנכד, המעניק מעמד למי שאינם יהודים על פי ההלכה; הסעיפים הנוגעים ביהודי התפוצות עוררו סערה רבתי, והח"כים של כחלון המשיכו למשוך שמאלה את הניסוחים, כך שלא יתפרש שישנה חלילה עדיפות כלשהי לזכות היהודית הקולקטיבית על פני הערכים הדמוקרטיים.

המאבקים הללו מייצרים עוד ועוד פשרות, ובשלב הזה מתבקש לשאול: מהו הגבול? מתי החוק עלול להפוך לבומרנג, המעגן חוקתית ערכי זכויות שלא הצליחו לחדור לספר החוקים במהפכה החוקתית של 1992?

עו"ד צבי האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה וכיום עמית בכיר בפורום קהלת, דוחה את התהיות הללו ומשוכנע שגם לאחר השינויים והפשרות, לחוק הלאום ישנה חשיבות עצומה. "חוק הלאום הוא אירוע היסטורי", הוא אומר.

"לראשונה אנחנו מגדירים קבל עם ועולם את המדינה הזאת כמדינת הלאום של העם היהודי. הטענה שהוא ישנה את שיח הזכויות מופרכת, כי כבר היום יש לבית המשפט ארסנל אופטימלי לקבוע כל הכרעה שהוא רוצה בהתאם להשקפת עולמו של השופט. מי שכרגע נמצאים בעמדת מגננה אלו הזכויות הלאומיות הקולקטיביות שלנו, והתיקון הזה הכרחי כדי לתת להם פתחון פה".

"קח את המרכז־שמאל הפוליטי, ששואף להגיע אי־פעם להסדר עם הפלסטינים", ממשיך האוזר. "מדינת ישראל תמיד התעקשה על שתי מדינות לאום, שפירושן הוא שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אבל הפלסטינים מאז ומעולם התנגדו לזה, ודרשו שלצד מדינת הלאום הפלסטינית תתקיים מדינת כל אזרחיה. מדינת הלאום הפלסטינית תהיה נקייה ממתנחלים, כי הם הרי אקט קולוניאליסטי בזוי, ולצדה תתקיים מדינה ישראלית דו־לאומית. מבחינת הפלסטינים היהדות היא דת ולא לאום. השמאל הישראלי העמוק מסכים בשורה התחתונה לדרישה הזאת, כי היא מתכתבת עם רעיון השוויון האוניברסלי. לכן הוא מוכן לתת לפלסטינים את זכות ההגדרה העצמית הלאומית שלהם, ולוותר על ההגדרה העצמית הלאומית שלנו. ראה את מוסי רז, שטוען שהצהרת בלפור הכירה בזכות המדינה הישראלית ולא בזכות המדינה הפלסטינית.

"מה שמדהים זה שמדינת ישראל תמיד הציבה מראה מול הפלסטינים, ואמרה להם 'כפי שאתם מתעקשים על הזכות להגדרה עצמית לאומית, גם אנחנו מתעקשים עליה'. אבל לא עשינו את זה בחוקה. אז נכון, מגילת העצמאות היא מסמך ציוני מובהק, וגם בחוק השבות יש ביטוי לדברים, אבל זה לא מפורט ולא נמצא ביסודות החוקתיים שלנו.

במשך השנים העמידה ישראל תשתית חוקתית מפוארת לזכויות הפרט: כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק ועוד שלל זכויות שנגזרו מכך בפסיקה של בתי המשפט. אבל את המרכיב הזכותי הבסיסי, שמעגן את המאפיין הלאומי שלנו, לא השלמנו".

כמו בבג"ץ חוק המסתננים, שלא כלל שיקולים לאומיים?

"זו דוגמה נהדרת. 50 אלף מסתננים מאריתריאה שנכנסים למדינה עם קרוב ל־9 מיליון אזרחים לא ישנו את אופייה. בעוד דור הם יהיו רבע מיליון או 300 אלף. גם זה לא יחסל את הרוב היהודי במדינה, אבל כן, זה עלול להטות את המדינה קצת יותר לכיוון מדינת כל אזרחיה. לכן ההחלטה אם לתת להם אזרחות היא החלטה אסטרטגית שתלויה בשאלה אם אנחנו רוצים לבנות פה מדינה רב־תרבותית, ולחזור על הניסוי שכשל במקומות אחרים בעולם, או לשמור על האתוס הקולקטיבי של מדינת לאום של העם היהודי. הבעיה היא שנכון לעכשיו הדיון הזה כלל לא יכול להתקיים בבית המשפט, כי אין שום חוק שמבסס את הזכות הזו".

"אנחנו עומדים מול מסה קריטית של דעת קהל בינלאומית, שטוענת שרעיון ההסדרה היהודית של 1948 היה מוטעה ומבוסס על תחושות אשמה של אירופה ורצון לפצות את היהודים על השואה, אבל הוא פוגע בזכויות הפלסטינים.

הלחץ הזה גורם להרבה יהודים לפלרטט עם הרעיון של מדינת כל אזרחיה. זה לא נעצר כאן, כי גם על חוק השבות יש סימני שאלה: למה שלא ננהל מדיניות הגירה שוויונית, כמו מדינות מערביות אחרות?

"מבחינה פוליטית ייתכן שמדובר בהזדמנות אחרונה. קואליציה כזו היא נדירה, והיא יכולה לממש את האתגר הגדול ביותר שעומד בפני הדור הנוכחי - השלמת החוקה. אנחנו יכולים להסדיר את המאפיין הלאומי היהודי במקום היחיד בעולם שבו אנחנו יכולים לממש את זכות ההגדרה העצמית שלנו. הטענה שבית המשפט העליון מחכה רק לנו כדי להשתולל היא אגדה אורבנית בעלת תבלין גלותי. אתה רוצה פסיקות אחרות? תיאבק על בחירת שופטים ראויים".

מייחסים לדרעי את האמירה שלפיה גם אם הכנסת תבקש להפוך את עשרת הדברות לחוק יסוד אנחנו נתנגד, כי השופטים יהפכו את זה למשהו אחר. המתנגדים לחוק הלאום טוענים שנזקו של חוק לא אפוי או אפוי למחצה רב מתועלתו.

"זו חוכמולוגיה מהשטעטל, ודוגמה איך אפשר להוציא את היהודים מהגלות אבל אי אפשר להוציא את הגלות מהיהודים. מה אומרת הגישה הזו? שאנחנו מתמודדים מול פריץ ולכן צריך להוריד את הראש, ולא לעשות שום תנועה חדה עד יעבור זעם. אסור להיות פחדנים ולהפוך את השוליים למרכז. בשנת השבעים למדינת ישראל, הגיע הזמן להתחיל להתרומם מהפרטים ולראות את התמונה הגדולה".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/902/949.html



#82,י''ועדת השתיים'': השופטים דורשים שקיפות מכולם, חוץ מעצמם / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.12.17 בשעה 11:06
בתגובה להודעה #0
בית המשפט דחה עתירה לחשוף את פעילות הוועדה הסודית הממיינת מועמדים לשפיטה. זכות הציבור לדעת, עד שזה מגיע לבית המשפט

"ידע הוא כוח". התובנה הזו, המיוחסת לפרנסיס בייקון בן המאה ה-16, חילחלה כנראה היטב לתודעתם של שופטי בית המשפט העליון. הסיפור ההזוי על "ועדת השתיים" שהקימו לעצמן נשיאות בית המשפט העליון, מלמד על הדרך שבה הן ניצלו את כוחן על מנת לאגור ידע, למנוע אותו מנבחרי הציבור ולהשתמש בו כדי לצבור עוד ועוד כוח.

לפני כשבוע וחצי התפרסם פסק דינו של השופט ארנון דראל, שקבע כי אין לפרסם את המסמכים שאספה "ועדת השתיים", אותה ועדה חשאית שיצרו לעצמן נשיאות בית המשפט העליון, כדי לאסוף מידע על מועמדים לשפיטה.

כידוע, הליך מינויים של שופטים במדינת ישראל מוסדר בחוק יסוד 'השפיטה'. במסגרתו הוקמה הוועדה לבחירת שופטים המורכבת מנציגי הרשות המחוקקת (שני חברי כנסת), נציגי הרשות המבצעת (שני שרים), נציגי הרשות השופטת (שלושה שופטי בית המשפט העליון) ושני חברי לשכת עורכי הדין. התנהלות הוועדה ודרכי הבחירה מפורטים גם בחוק בתי המשפט ובכללי השפיטה, ובין השאר נקבע כי כל חבר ועדה יצביע על פי שיקול דעתו, מבלי להתחשב בשיקוליו של הגוף ששלח אותו, מתוך כוונה למנוע "גושים" שיתגבשו מראש בין חברי הועדה.

הוועדה לבחירת שופטים עולה לכותרות בעיקר כשמגיעה העת למנות שופטים חדשים לבית המשפט העליון, אולם למעשה יש לה חשיבות מכריעה דווקא בפעילות השוטפת של מינוי שופטים לבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר.

במהלך כהונתה של הכנסת הנוכחית מונו למעלה מ-200 שופטים בערכאות השונות, המעניקים למערכת את צביונה ומהווים גם עתודת השופטים לבית המשפט העליון. עם כל הכבוד לחשיבותו של בג"ץ, רובם המכריע של פסקי הדין ניתנים בבתי המשפט המחוזי והשלום, המשפיעים על אזרחי ישראל באופן יום-יומי. בנקודה זו, של המאבק על קידומם של השופטים מבית משפט השלום למחוזי, מתחיל סיפורה של המוטציה המכונה "ועדת השתיים".

מי "הבוס" האמיתי

שנת 2007 זימנה עימות חזיתי בין שני כוחות חדשים בזירת הפוליטיקה המשפטית – שר המשפטים החדש והלעומתי דניאל פרידמן, שהגיע מהאקדמיה עם תוכנית ברורה ותפיסת עולם מגובשת לגבי צמצום האקטיביזם השיפוטי, וכנגדו נשיאת בית המשפט העליון הטרייה דורית בייניש, ממשיכת דרכו של הנשיא ברק.

כבר מהרגע הראשון היה ברור ששני הכוחות הללו יתעמתו חזיתית בנושאים רבים, ובהם שאלת מינויים וקידומם של שופטים.

אחד הצעדים שנקטה הנשיאה במטרה לחזק את שליטתה במערכת המשפט ולצמצם את היכולת להצר את צעדיה בוועדה לבחירת שופטים, היה הוראה על הקמתה של "ועדה" המורכבת מאזרחים מתנדבים בפנסיה – השופטת בדימוס דליה דורנר והשופט בדימוס שלום ברנר.

"ועדה" זו, שאיננה רשמית ואין לה כל סמכות על פי חוק, נועדה לאסוף מידע על השופטים המכהנים במערכת בתי המשפט והמעוניינים בקידום.

המתנדבים הללו ראיינו מועמדים, אספו מידע אישי, ביררו אצל קולגות לגבי שופטים שהגישו בקשה לקידום, ובסופו של דבר גיבשו המלצות שהועברו ישירות לנשיאת בית המשפט העליון. החומר שנאסף לא הועבר לשאר חברי הועדה לבחירת שופטים, ונשאר בידי נשיאת העליון בלבד.

באופן הזה חיסלה הנשיאה ביניש שתי ציפורים במכה אחת.

גם הגיעה לישיבות הוועדה לבחירת שופטים כשבידיה מידע אישי רב שאינו גלוי לשאר החברים ושבו יכלה לעשות שימוש לצורך קידום או טרפוד מינויים בהתאם לרצונה. במקביל, ה"ראיונות" שנדרשו השופטים לעבור, תוך חשיפת מידע אישי מחייהם, הבהירו לכלל עובדי מערכת המשפט מי "הבוס" האמיתי במערכת ובידי מי תלוי קידומם.

אם לא די בכך, בשנת 2017 הנחתה הנשיאה נאור את כלל השופטים המעוניינים בקידום שלא להיפגש עם נציגי לשכת עורכי הדין או עם הפוליטיקאים החברים בוועדה לבחירת שופטים, ובכך חסמה למעשה את האפשרות של שאר חברי הוועדה לקבל גישה למידע על השופטים שהם נדרשים לבחור, תוך שהיא הופכת למעשה לגורם היחיד המחזיק בכל המידע על המועמדים.

מתחת לרדאר

במשך כשמונה שנים פעלה ועדת השתיים מתחת לרדאר התקשורתי, כאשר הציבור למעשה איננו מודע כלל לקיומה, עד שנחשפה בשנת 2015 על ידי רויטל חובל ב"הארץ".

במהלך תקופה זו שימשה הועדה ככלי ניהולי של נשיאת בית המשפט העליון שאספה מידע על שופטים, "המליצה" לשופטים אילו קורסים לקחת לצורכי העשרה מקצועית, וניתבה את הבקשות לקידום של שופטים שונים באמצעות "המלצות" לשופטים באיזו שנה להגיש את הבקשה ומתי עדיף למשוך אותה.

בעקבות חשיפת קיומה של ועדת השתיים פנתה 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' בבקשת חופש מידע להנהלת בתי המשפט, אשר החזיקה בחומרים שנאספו על ידי ועדת השתיים, על מנת לעיין במידע שנאסף על ידי חברות הועדה ובהמלצות שניתנו על ידן. הנהלת בתי המשפט סירבה למסור את המידע בטענה כי חוק חופש המידע אינו חל על ועדת השתיים מכיוון שמדובר למעשה במתנדבות שאין להן כל תפקיד רשמי, וכן בטענה (המוזרה משהו) שחוק חופש המידע אינו חל על הוועדה לבחירת שופטים, ולכן אינו חל גם על המידע שנאסף על ידי נשיאת בית המשפט העליון שהיא חברת הוועדה.

מי שהחזיק מעמד עד כאן בוודאי שם לב לבעייתיות בטענה הזו של הנהלת בתי המשפט. אזרחיות מתנדבות ללא כל תפקיד רשמי, האוספות מידע שנמסר אך ורק לנשיאת בית המשפט העליון ושאינו גלוי לחברי הועדה לבחירת שופטים – הופכות פתאום לוועדה שמייעצת למעשה לוועדה לבחירת שופטים.

ברור לחלוטין שוועדת השתיים מעולם לא הייתה גוף מייעץ לוועדה לבחירת שופטים, אלא כלי עבודה של נשיאות בית המשפט העליון לצורכי שליטה במערכת המשפט. למעשה, סביר להניח שעד לחשיפת הוועדה בשנת 2015, רוב חברי הועדה לבחירת שופטים לא היו מודעים כלל לקיומה של "ועדת השתיים".

עובדה מטרידה לא פחות שעלתה בתשובת הנהלת בתי המשפט לעתירה, הייתה בנוגע לאופיו של המידע שנאסף על ידי ועדת השתיים.

לפי התשובה נאסף גם מידע פרטי על השופטים, שחשיפתו עלולה לפגוע בפרטיותם. דמיינו לעצמכם את השופט המעוניין בקידום נדרש להתייצב בפני שתי אזרחיות, ללא כל סמכות חוקית או סטנדרטים החלים על עובדי המדינה, ולמסור להן מידע פרטי על חייו. כמובן, הוא יכול גם לסרב למסור את המידע, אולם ברור מה יהיו סיכוייו להתקדם במערכת במקרה כזה.

בסופו של יום הוגשה העתירה לקבלת המידע לבית המשפט המחוזי בירושלים, שנדרש לפסוק נגד העמדה והאינטרס הברור של המערכת בתוכה הוא פועל.

למרבה הצער בחר בית המשפט ליישר קו עם מדיניות ההסתרה של נשיאת בית המשפט העליון, ופסק שעל החומרים שמסרה ועדת השתיים להנהלת בתי המשפט לא חל חוק חופש המידע, והם יישארו נסתרים מעין הציבור.

פסק הדין מתבסס על הנמקה בעייתית כשלעצמה, מכיוון שהוא עומד בניגוד לרציונל שהנחה את בתי המשפט עד כה בכל הנוגע לחופש המידע – ההנחה שמידע שמוחזק על ידי רשות ציבורית הוא רכוש הציבור כברירת מחדל, אלא אם כן ישנן סיבות בחוק למנוע את מסירתו. במקרה הנוכחי יצר בית המשפט מונח חדש, "החזקה מהותית", היינו התעלמות מכך שמי שמחזיקה במידע היא רשות ציבורית הכפופה לחוק חופש המידע, ו"בחינה מהותית ולא טכנית" של המידע ושיוכו לגורמים שאינם כפופים לחוק. כאמור, מדובר על המצאה חדשה ומנוגדת לחלוטין לכל מה שהיה מקובל עד כה בתחום חופש המידע.

נכון להיום נשארה מדינת ישראל עם נשיאת בית משפט עליון האוספת מידע על המועמדים לקידום, מונעת מהם להיפגש עם נבחרי הציבור בוועדה לבחירת שופטים, ולמעשה מחזיקה במונופול על הידע בכל הנוגע לשופטים הממונים לבתי המשפט המחוזיים.

דווקא בית המשפט, שידע להורות על חשיפת שיחות טלפון פרטיות של עיתונאים עם ראש הממשלה בשם "זכות הציבור לדעת" והאינטרס הציבורי בשקיפות, לא מחיל את אותן נורמות על עצמו ומסתיר מעיני הציבור את השיקולים שלפיהם מקודמים שופטים במדינת ישראל.

http://mida.org.il/2017/12/17/%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9b%d7%95/

תגוביות:

1.השופטים בודקים את עצמם, ממנים את עצמם, ממליצים על עצמם, מגינים על עצמם, מקדמים את עצמם, שופטים את עצמם. שכחתי משהו? אה, כן וקוברים את כולנו.

2.הרי זו ההלכה, כפי שהורו לנו אותה רבותינו ברק, בייניש ונאור: החוק הוא חובה לאזרחים, אך לא יותר מהמלצה חביבה ובלתי מחייבת לשופטים.

3.כבר נגמרו המילים והדימויים. בג"צה נוסטרה. קיוויתי למשפט והנה משפח. מה יש עוד לומר?

4.בג"צ הוא מקום מושחת ואי של אי צדק ברמה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם המודרני.

5.ועדה חשאית פוסלת קידום שופטים ללא סמכות בחוק / רויטל חובל

שתי שופטות בדימוס, הפועלות מטעם נשיאת בית המשפט העליון, מסננות מועמדים לבתי המשפט המחוזיים לפי קריטריונים לא ידועים. אישורן הוא תנאי הכרחי לדיון בקידום בוועדה למינוי שופטים

https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2709989



#83,יחיים רמון: רק בישראל החליט השופט ברק לפסול חוקים על סמך פרשנות ולא כתוצאה מהרשאה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 26.12.17 בשעה 14:04
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 26.12.17 בשעה 14:28 בברכה, ליה
 
"בכל העולם הסמכות של בתי המשפט לבטל חוקים של בתי הנבחרים מוקנית אך ורק מהוראת חוק מפורשת וחד משמעית, או על פי חוקה.

רק בישראל החליט השופט ברק לבטל חוקים של הכנסת ולבצע מהפיכה חוקתית על סמך פרשנות משפטית מרחיקת לכת של חוקי יסוד שכאמור הכנסת כלל לא התכוונה לכך.

די להולכת השולל כאילו הכנסת הסמיכה את בג"צ לפסול חוקים. כיושב ראש סיעת העבודה בשנת 1992 סייעתי רבות לחקיקת היסוד והצלחתי לגייס אפילו את המפלגות החרדיות לתמוך בחוקים. השופט ברק רמס ברגל גסה את הכוונה המפורשת של המחוקק.

לא היה עולה על דעת הח"כים שהם מהפכנים המבצעים מהפיכה חוקתית. רבים מהם, ביניהם אני, לא היו מצביעים בעד חוקי היסוד והם לא היו נחקקים.

בחוקים האלה אין רמז, לא במישרין ולא בעקיפין, לסמכות לבטל חוקים. בכל הדיונים בכנסת לא נאמר ולא אוזכר שיש לתת סמכות כזו לבית המשפט העליון".

https://twitter.com/ramonhaim/status/944471144467451904

תגוביות:

1.קיימת ממש השתוללות של בית המשפט העליון: הוא נהפך לחלק מהשלטון: הוא המנהל העליון של הרשות המבצעת. זהו עיוות חמור של הדמוקרטיה.

2.השופט סקלייה שנפטר לא מזמן אמר שהמצב של בית המשפט בישראל גרוע.

3.לפי ''הפרשנות התכליתית'' של אהרן ברק אין חשיבות רבה ללשון החוק.

4.מני מזוז מפחיד.




#85,יהריאקציה נגד המשפטנים / איתמר לוין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.01.18 בשעה 17:27
בתגובה להודעה #0
השאלה האם התקיים דיון ציבורי ראוי בנוגע לערוץ 20, היא דוגמה לצביעות של הפרקליטות ומשרד המשפטים - וגם איתות נוסף לכך שהמחוקקים החליטו לחוקק והממשלה החליטה למשול

צודקת, עו"ד אלינור בליטנר. צודק גם מי ששלח אותה, אביחי מנדלבליט.

נושאים מהותיים דוגמת רשיונו של ערוץ 20 מחייבים דיון ציבורי מעמיק. כמו זה שהתנהל לפני שהכנסת אישרה את החוק בנוגע להסדרי טיעון. מה, לא היה דיון? אתם אומרים לי שאין חוק כזה? טוב, אז לפני שוועדת החוקה אישרה את התקנות בנושא. חזרו שנית? אין גם תקנות? אז איך בדיוק הפרקליטות והמשטרה סוגרות רבבות הסדרי טיעון בשנה, חורצות גורלות ושולחות לכלא? בלי שום דיון ציבורי? לא יכול להיות!

כן, יכול מאוד להיות. כאשר זה נוח למשרד המשפטים ולפרקליטות - לא צריך שום דיון ושום ויכוח ושום בלבול מוח. הם מחליטים וזהו. וכאשר זה לא נוח להם - אזי כיצד מעזים חברי הכנסת לקדם הצעה מבלי שהציבור יוכל להגיד את כל מה שהוא חושב עליה?

קחו למשל את חוק ההסדרים. כל תזכירי החוק הנוגעים אליו הופצו בידי הלשכה המשפטית של משרד האוצר - הכפופה מקצועית לאחד, אביחי מנדלבליט - בשעת ערב ולילה מאוחרת, לעיתים קרוב לחצות. כך מנהלים דיון ציבורי, נכון? כאשר העיתונים של מחר כבר סגורים, ומחר אלו הרי יהיו החדשות של אתמול. כאשר הגורמים הנוגעים בדבר כבר מזמן בבית, ומחר יהיו להם עניינים דחופים אחרים לטפל בהם. שלא לדבר על כך שכל חוק ההסדרים הוא דרך מקוממת למנוע דיון של ממש בנושאים הכלולים בו - דיון ציבורי, דיון מקצועי ובעיקר דיון פוליטי.

המקום האמיתי לקיום הדיון הציבורי הוא הכנסת.

שם יושבים נציגיו הנבחרים של הציבור, לשם מוזמנים כל מי שיכולים לתרום לדיון.

התקשורת, הרשתות החברתיות, הכנסים האקדמיים - כל אלו מקומות חשובים שכבודם במקומם מונח, אך לא ניתן לטעון שהם "הדיון הציבורי".

במילים אחרות: כאשר הכנסת דנה בנושא (ועושה את זה כמו שצריך, לא כמו בחוק מס ריבוי דירות) - התקיימה במלואה החובה הדמוקרטית לשמוע את הציבור.

הבה נזכיר: ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, לא דמוקרטיה ישירה. העם אינו נשאל לדעתו בכל נושא, אלא מביע אותה באמצעות הנציגים שהוא בוחר לרשות המחוקקת, שמצידה בוחרת את הרשות המבצעת. זהו העיקרון היסודי ביותר במבנה השלטוני של ישראל. לכן, אין צורך לשמוע במישרין את הציבור - אבל, כאמור, ועדות הכנסת בהחלט שומעות את נציגיו. כך שעצם הטענה נגד הליך החקיקה של ערוץ 20, היא חסרת יסוד עובדתי, משפטי וחוקתי.

מה שמפריע באמת למשפטנים שהשתלטו על המדינה, הוא שמתחילה להתעורר תגובת נגד.

פתאום יש מחוקקים שרוצים לחוקק.

פתאום יש ממשלה שרוצה למשול.

פתאום יש ציבור שרוצה להשתחרר מהמשפטיזציה.

וכפי שאומר סר האמפרי: "אם השרים ידברו על זה, הם עלולים להתחיל לחשוב על זה, לגלות שטעינו ולדרוש שנשנה את המדיניות". זהו החשש האמיתי של אנשי משרד המשפטים והפרקליטות. ואם מזה הם חוששים - טוב מאוד.

הגיע הזמן ליישר את כפות המאזניים, שנטו לחלוטין לעבר המשפטנים והפקידים.

אין ספק שיש צורך בשומרי סף חזקים, מקצועיים ועצמאיים. הפוליטיקאים שלנו מוכיחים שוב ושוב, שלא ניתן לסמוך עליהם בעיניים עצומות. במקביל, אין ספק שבדמוקרטיה השלטון מצוי בידי העם באמצעות נציגיו הנבחרים, ושהדרג הפקידותי קיים כדי לסייע לנבחרים לבצע את מדיניותם.

במצב בריא ונורמלי, הפוליטיקאים מכבדים את שלטון החוק ומגבלותיו, והפקידים יודעים את מקומם וגבולות תפקידם.

אצלנו המערכת חולה ודי משוגעת, משני הצדדים שלה, אך דומה שצד הפקידים/היועצים הוא שנמצא במצב גרוע יותר.

כדאי מאוד שהיועצים המשפטיים יתעשתו ויתחילו לנהוג ביתר ענווה, אחרת הריאקציה תהיה כה חזקה - עד שהם יאבדו לחלוטין את כוחם, והתוצאה תהיה הפיכתה של ישראל למדינת אנרכיה מושחתת.

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-125703-00.html

תגוביות:

1.השופטים הינם בררה אקדמית שלא צלחו את השוק החופשי. המוכשרים חריפי השכל בוחרים ברפואה, מדעים, הנדסה ומחשבים.

2.כששופטת מעולה, הגונה, חכמה, אנושית כמו גרסטל, נשארת במחוזי ונאור, זו שתמיד מכה בחזקה בחלשים המגיעים לידיה הגסות לבקש סעד, כשחזקים גוזלים אותם והיא משליכה אותם ותוקעת להם 20,000 שקל הוצאות לטובת החזק הגוזל, בנימוק תמידי מקומם שהיא לא מתערבת, המשילות גוברת...או אז נדע שהמערכת רקובה. או אז נדע גם מדוע פשתה השחיתות ואוכלת כל חלקה. נאור הרי הבטיחה שהיא לא מתערבת, או אז נדע מדוע הגיע כבר אי אמון הציבור במערכת, והפך לבוז לה. הצילו מפניהם!!!

3.בבריטניה אין חוקה. היועץ המשפטי לממשלה הוא חבר פרלמנט ממפלגת השלטון ואנו רק יכולים לקנא במסורת הדמוקרטית שלה. בבריטניה, חבר פרלמנט התפטר יום לאחר שנחשף כי העז לחייב את חשבון ההוצאות שלו בצפייה בקלטת כחולה במלון. אצלנו פושע, עבריין פלילי, שריצה מאסר משמעותי על קבלת שוחד, מכהן לבושתנו כשר במשרד בו ביצע את פשעיו. אריה דרעי שמו. כניסתו לכנסת היא כמו הכנסת פסל לבית כנסת, אולי גרוע יותר!

4.אנו, הרוב הדומם (והציבור הנאור), לא נשאיר בידי החונטה הסמולנית באסכולת השיפוט את האפשרות לחוקק חוקים (או חוקי יסוד) - מעל לראשה של הכנסת - וזאת דרך הפסיקות כמו אלה שחייבים נניח לתת אשרות עבודה לכל מי שמצליח להסתנן לארץ, קל וחומר לתת לו חסינות שלא יוחזר לארץ מוצאו או לכל מדינה שלישית בעתיד!

5.עדיף כמו בבריטניה שכל דור ודור בוחן דמוקרטיה מהי - ומתקן בהתאם; ולגבי "מסורת", אז היהדות היא שהמציאה את הדמוקרטיה, ומכאן הביטוי "מנוי וגמור", שפשוט ספרו קולות בסנהדרין והכריעו לפי הרוב (לבית הלל היה רוב אוטומטי והם קבעו את ההלכה למעשה, למעט סוגיות בודדות שהוכרעו לפי בית שמאי - פשוט בגלל מארב פרלמנטרי שנוצר בגלל היעדרות מקרית של בית הלל, שעליה נאמר "נמנו וגמרו באותו היום")!

סמול אינה שגיאת כתיב, אלא מונח שחידש בן אליעזר (פואד) לפני כ- 15 שנה, שאז הזהיר שמא אברהם בורג ימשוך את מפלגת העבודה שמאלה מדי - מה שעלול להפוך אותה לsmall תרתי משמע!

אין לי שנאה (אלא בוז) כלפי סמולנים, שהם חושבים שהחוכמה זורחת להם מהישבן; וכי מדוע הדמוקרטיה המתגוננת כפי שאני מבין אותה, היא פחות טובה מכל גירסה אחרת (ואולי אף כזו שתוגדר ע"י דור הנכדים)?!

לדעתי סמולנים רוצים מדינת כל אזרחיה ומסתנניה (ואף מחבליה), וזאת כשלב ביניים עד להרס המדינה היהודית, אלא שהם מתעקשים לקרוא לזה דמוקרטיה.

בכל אופן זו עובדה שאין לנו חוקה (כאמור בגלל הדת ומדינה), אך אין זה פוגע כהוא זה בדמוקרטיה חלילה.

זכותנו להחזיק את מהגרי העבודה במחנות מעבר, עד אשר תגיע הזדמנות להחזירם לארץ מולדתם או לארץ שלישית; דמוקרטיה מתגוננת כבר אמרנו?

ואין לנו כפיה דתית; אפשר להינשא במקרה הכי גרוע ללא יהודיה בקפריסין, ולחיות עימה כמו גוי לכל דבר - כולל הילדים הגויים; מי מפריע?

6.חוקה או לא, בג" צ נותן סעד רק לסמול. הלוואי שאסכולת השיפוט הרקובה היתה נותנת סעד לכולם ומגינה על זכויות היסוד והאזרח לכולם! הבעיה שהיא מועדון סגור של שופטים וגם אנשי הפרקליטות שהם סמולנים 100%, ומקדמים בעזות מצח ללא הנד עפעף אג'נדות סמולניות בלבד, ונגד שלטון הימין.

אך אני חולק לגבי אריה דרעי ה' ישמרהו ויחייהו.

המחילה והתשובה הם אבני היסוד במחשבת ישראל. כל יהודי (וכל אדם כפי שלמדו מאיתנו אומות העולם) זכאי לתשובה ומחילה - (כל הבא להיטהר מסייעין לו), וכן רשאי לפתוח דף חדש בחיים (לאחר ששילם חובו לחברה).

להיפך, אסור (כן אסור!) להזכיר לו את עברו הלא מכובד! זה גם מעוגן בחוק מדינה. "תקנת השבים" משמעותה (בעיקר) שהרישום הפלילי נמחק לאחר 7 שנים מסיום העונש, כדי שאף אחד לא יציק לאיש! אגב לנצרות יש פטנט כמעט הזוי (ולדעתי גם מגוחך) למחילה אוטומטית וגלובלית לכולם. אותו "איש אחר", כמה פשוט, לוקח על הראש שלו את כל החטאים של כל האנושות - בדיעבד ולמפרע! ואז בצליבה שלו הוא מכפר על ה-כ-ל, אחר כך יקום לתחיה והכל סבבה!

7.אסכולת השיפוט הרקובה נותנת היום סעד רק לארגוני סמול שחותרים להרס העם והמדינה היהודיים, ובפרט הרס התא המשפחתי היהודי, וכמובן הרס הצביון היהודי של ישראל לכל הפחות, קל וחומר התנכלות לשלטון הלגיטימי והחוקי של ממשלת הימין, תוך ביטול דה פקטו של כל מה שהקואליציה מחוקקת לטובת הציבור (מסמוס הפרדת תאגיד החדשות מתוך תאגיד השידור הכללי וכן מסמוס הפעלת ערוץ הכנסת ע"י ערוץ 20 בעל גישה לאומית)!

אתן דוגמא לרקבון אסכולת השיפוט - טרי מחדשות אמש! כביכול בג"צ עשה "טובה לאנושות" שהואיל ברוב טובו הנדיב לפסוק (באיחור של עשרות שנים, כאילו הבעיה נוצרה רק שלשום) אפס מזונות במצב של משמורת משותפת - וכאשר הכנסת שני ההורים כמעט שווה!

הכנסת כבר פתרה חד וחלק (משנת 1981) את שאלת אי השיוויון המשווע במזונות בכלל, כאשר לשם כך היא הוסיפה סעיף חדש לחוק המזונות 1959. סעיף 1 בחוק המזונות קובע שמזונות ילדים חלים לפי הדין האישי (היהודי) רק על האב; לכן הכנסת דאז הוסיפה כאמור בשנת 1981 את הסעיף "החדש" לחוק (נדמה לי בתוך סעיף 3) - לאמור חד וחלק כי על האישה להשתתף במזונות ילדים לפי "מצבה הכלכלי" שלאחר הגירושין, כך חד וחלק בלי אולי ובלי אבל - גם במשמורת משותפת וגם לא משותפת, וגם בכלל וללא שום סייג! אגב מבחינת ההגיון הפשוט, אין בזה פריצת דרך כלשהי, אלא זה נובע אוטומטית מהילכת השיתוף בין בני זוג - אשר קויימה בישראל בבתי משפט השלום - אף לפני חקיקתה בפועל בשנת 1973 במסגרת החוק ליחסי ממון בין בני זוג! והרי לא יתכן שהאישה שותפה שווה בשווה 50-50 בנכסי השותפות אשר נצברו לאורך הנישואין, ומאידך לא תהיה האישה שותפה בחובותיה לעתיד של אותה "שותפות" - שזה מזונות ילדים כמובן. וכאן חשוב להדגיש - כי כוונת המחוקק ברורה לחלוטין כשמש בצהריים, כי לא מדובר על סעיפים לא ברורים או סותרים כביכול בחוק קיים, אלא הוסיפו סעיף ממש חדש כאמור!

אלא שהריקבון המשפטי השתלט על עם ישראל העשוק - למוד הסבל והמלחמות; ברגע שבית משפט השלום פסק לראשונה לפי (תיקון) החוק החדש הברור כשמש - (נטל מזונות לפי יכולת כלכלית - נקודה סוף), אזי העירעור למחוזי לא איחר לבוא - ואז השיפוט הסמולני (כמו בספרים!) ניצל פליטת קולמוס זניחה ביותר, כדי לעקם ולאייד מיד את כוונת המחוקק (הברורה כאמור כשמש בצהריים), וכך לבטל החלטת כנסת ברורה כשמש - ולהמשיך לרמוס את כל האבות העשוקים, כאשר השחיתות הזו למען חופן של מנדטים - 5 עד 7 מנדטים גנובים תוספת לסמול הארור (מר"צ וכאלה), שזה כל אותן הגרושות הנצלניות אשר הצביעו אך ורק לסמול מאז - מאחר שהסמול הוא ששולט מאז ומתמיד באסכולת השיפוט הרקובה, והוא שידאג לזייף את החלטות הכנסת הברורות כשמש - שכך ממשיכים גזלני הסמול הארור לעשוק ולגזול את כל עמך ישראל.

ומה היתה אגב פליטת הקולמוס? איזה "מנוול" מהייעוץ המשפטי של הכנסת (בכוונה או לא?) - "שכח" להוסיף כביכול (בתחילת הסעיף החדש שנוסף) את הקלישאה "למרות האמור לעיל בסעיף 1 לעיל"! ואז כב' השופטת במחוזי (נדמה לי פרוקצ'יה שידועה בנטיה "הפוליטית" שלה) התנפלה על המציאה, וטענה שכאילו יש סתירה בין סעיף 1 (מזונות על האב בלבד), לבין הסעיף החדש (השתתפות האישה לפי יכולת כלכלית), אי לכך הסעיף החדש הוא מעין אות מתה בספר החוקים! ואז במקום לבקש הבהרות מהמחוקק (או פשוט להסתכל בארכיון הכנסת ולראות שחור ע"ג נייר את נימוקי הצעת החוק - שזו כוונת המחוקק הברורה כשמש), היא בשרירות מדהימה החליטה כי כוונת המחוקק (לדעת השופטת ככל הנראה) היא שהאישה תהיה שותפה רק במזונות "לא בסיסיים" (לא מזון ולבוש וכן מדור ומרפא ומורה חס ושלום, אלא רק בלוקסוס, נניח כמו משחקי מחשב או מסעדות וכרטיסי קולנוע)! ממש המציאה מהראש שלה דבר שלא היה ולא נברא, ואם תשאלו מהיכן? אז לאלוהי הסמול הפתרונים.

8.חופש הדיבור היה רק לכאורה. מי שדעתו היתה שפלישת המערכת המשפטית לתחומי רשויות אחרות חריגה, פחד לדבר. ואולי ידע למה. ראינו בדיעבד לאט לאט, שהמנגנון חסם מועמדות של שופטים על ידי וועדה פנימית, ללא פרוטוקול וללא שקיפות.

ועדת המינויים קיבלה רק מועמדים "מבושלים". חסימת כל משוב על המערכת המשפטית, שקולה רק להתערבותם בנושאים הזרים לחלוטין לתחומיהם.

כמו שאי אפשר שקצין בכיר קרבי, יתערב בדיני בית המשפט העליון, לא יתכן שבית המשפט יתערב בענייני מבצעים (נוהל שכן ודומיו) ללא הבנה מבצעית כלל, או לחלופין קבלת אחריות על התוצאות (אם חייל יפצע או יהרג). סמכות ללא אחריות וללא משוב על התוצאות...היא בעייתית בלשון המעטה.

רק משוב על המערכת, למשל הענקת סמכות לועדת חוק ומשפט להשעות או להדיח שופטים...יציב גדר חזקה בין הרשויות. הערכת הכתב על 10-15 שנים לתיקון היו אופטימיות. הערכתי 100 -150 שנות תיקון. והתיקון יהיה, כי כוח ללא משוב תוצאותיו כמו דברי לורד אקטון. (התיאבון אותו תיאבון...).

9.אכן ברק השתלט על המדינה באופן לא דמוקרטי עם ה"הכל שפיט" שלו. ברק הוא ההוכחה שאין צבוע ופורע חוק כמו אנשי השמאל.

10.צר לי על כי אדם שמונה לתפקיד שופט בבית משפט העליון עדיין אינו יודע להבחין בין ביקורת לבין עשיה בפועל.

העיקרון המלווה את העולם בעיקר מהתקופה שלאחר המהפכה הצרפתית הוא שקיימת הבחנה והפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת והרשות השופטת.

תפקידה של הרשות המבצעת הוא ליישם בפועל את החלטות וחוקי הרשות המחוקקת.
תפקידה של הרשות השופטת הוא לפסוק עונשו של אשֵם בכפוף לחוקים שהרשות המחוקקת חוקקה וקבעה.

שופט רשאי למתוח ביקורת באם לדעתו ישנם פגמים בהליך החקיקה אך הוא אינו יכול ואינו רשאי לבטל חוקים מאחר והעם לא העניק לו את הסמכות לכך.
החוקים נתקבלו לאחר דיונים רבים בקרב אנשים שנבחרו באופן ישיר על ידי הציבור וקבלתם היתה ברוב קולות, כמקובל בכל הכרעה דמוקרטית.

אך השופט לא היה מעורב בהליך החקיקה, לא ניתנה לו סמכות חוקית לכך ובאם יש לו ספק למה התכוון המחוקק, הוא יכול לפנות ולעיין בהצעת החוק ובהסברים שצורפו להצעת החוק ואף לעיין בכל הפרוטוקולים של הישיבות במליאה ובוועדות שבהן נידונה הצעת החוק.

ולכן אין באפשרותו לקבוע כי חוק פלוני הוא חוק לא תקין או לא חוקי. אין חוק לא חוקי. ישנה החלטה שיפוטית לא חוקית במידה והיא ניתנה ללא בסיס חוקי ראוי או לפי השקפת עולמו של השופט ומצב רוחו.

11.בארה"ב לא מכירים בשיטת ה"חבר מביא חבר" המפורסמת של "בית המשפט העליון שלנו. שם הפוליטיקאים הנבחרים על ידי העם הם שבוחרים את השופטים לפי רוח הבוחר. שם התובע הכללי ממונה לתפקידו על ידי הנשיא, והנשיא יכול לפטר את התובע הכללי מתפקידו בכל עת שירצה.

12.בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני, בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ייעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! ולא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות, אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה.

זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית, או ערכים יהודים, כפי שאין לכלל המשפטנים ידע במדעי המדינה.

את חוסר ביסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור כדי "למנוע עריצות הרוב". זה יכול להיות נכון רק במקרים יוצאים מהכלל. המצב איננו כזה בישראל וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים, בית המשפט איננו מקור הישועה.

בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להיפך!

13.הכי מצחיק שהדיקטטור המשפטי אהרון ברק וחבר מרעיו, טוענים שצריך רוב מיוחד של 70 או 80 חברי כנסת לשינוי חוק יסוד. הלו, מאחזי עיניים בעלי תואר משפטי. בכמה קולות אושר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שברק הפכו לחוקה בפועל וגזר ממנו כשודד משפטי סמכות לביטול חוקים שחוקקה הכנסת? רק כרבע מחברי הכנסת! אז מהות הדמוקרטיה בעיני שופטי העליון, המכונים ע"י חסידים שוטים כמו דן מרגלית "אנשי האור", שלשינוי חוק שנחקק ע"י רבע מהכנסת נדרשים שני שליש מחברי הכנסת. הם חושבים שאנחנו מטומטמים ולא שמים לב שהם עושים מה שעושים מהמקפצה...

14.ברק שוב את הפה. "האדם הנאור", שיירשם לדיראון עולם בתולדות מדינת היהודים, כאיש שדרס ברגל גסה את הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות, שלטון נבחרי העם ואמון הציבור במערכת המשפט, רוצה לשמור על זכות הכוח של שופטי העליון למנות לעליון רק חברי הפמילייה, כמו במאפיה, רק חסר האיום לגדוע את היד למי שיעז למנות מישהו עם אג'נדה שונה משל המשפחה. רק כדי לאפשר לעליונים לממש את בקשת אדונם, יש לסלק אותם במהירות מהוועדה למינוי שופטים. מעניין שבאופן מוזר ביותר, אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם, שאימצה את השיטה הישראלית המהוללת למינוי שופטים בעליון, שמאפשרת לשופטי העליון להטיל וטו על מינוי יורשיהם. באופן מוזר, במדינות חסרות מסורת דמוקרטית כמו בריטניה, בה היועץ המשפטי לממשלה הוא חבר פרלמנט ממפלגת השלטון, בארה"ב, התובע הכללי הוא שר או שרת המשפטים, שבצורה תמוהה ממונים ע"י הנשיא הנבחר שהוא רחמנה ליצן פוליטיקאי ולא ע"י "ועדת איתור" של פקידים ממונים, ואפילו שופטי ונשיא העליון ממונים ע"י הנשיא בכפוף לאישור הקונגרס. איך לא למדו דבר מגאונות ברק?

15.הפרת החוק הכי חמורה - בעליון. הצביעות ו\או הטמטום ו\או העיוורון ו\או ...השתלטו על ה"שופטים" המורמים מעם ומאלוהים, ובתירוצים מגוחכים שאין להם קשר לחוק ולהגיון חטפו לעצמם בכוח את השלטון במדינה ועוד מנסים לשכנע אותנו, את הילידים הנבערים, שנתייחס אליהם ברצינות. רחמנות על מי שנזקק למערכת המשפט. יש אמנם שופטים הגונים ואסור להכליל, אך המערכת כמערכת פגומה וצריך תיקון מיידי.

16.השופט ברק. האם אינך שבע ממצב החורבה אליה הבאת את בית המשפט? בימיך הוא הפך לישימון משפטי. קודמך הותיר אחריו בג"צ מפואר ומוערך שידע את גבולות ההגיון של המותר והאסור והביא את המוסד הזה למלוא תפארתו. אתה ברק, היית לקבלן ההריסות של המוסד המפואר אותו הותיר השופט המהולל שמגר. ראה מה יחס הבריות לשופט שמגר ולכמה בוז ומשטמה אתה זוכה. בימיך וובימי ממשיכי דרכך הנואלת הפכת את המוסד הרם הזה לעיי חורבות.

17.ניזקו של אהרון ברק חקוק לדורות.

18.בגין היה חייב לברק את השלטון אחרי שהדיח את רבין ולא הסכים לוותר לו בפרשת הדולרים. התמורה של בגין באה עם מינויו של ברק לשופט עליון בגיל צעיר והפיכתו לאורים ולתומים של המשפט הישראלי.

במשך השנים השתן עלה לראשו של ברק והוא התחיל להאמין שהוא והממשלה חד המה והוא בעצם ראש הממשלה בפועל. ברק טבע את הסיסמה הכל שפיט ופתח את הדלת בפני כל מיני עתירות הזויות שבאו לקצץ בכנפי הממשלה. ברק כבר 10 שנים איננו איתנו, אבל מורשתו ההזויה מכה בנו כל יום כמה פעמים.

בג"צ זה גולם שיצרה הממשלה ומה שצריך לעשות זה להוציא את התקע מהשקע ואז הגולם יפסיק לעבוד. שמעתם על הגולם מפראג שמרד ביוצריו. אז זהו. כמו שפתרו את בעיית הגולם מפראג ככה צריך לפתור את בעיית הגולם בג"צ.

19.ויהי בימי שפוט השופטים והשופט ברק הפך להיות לאדון הארץ בעזרת הסמול האנטי ציוני והפרו פלסטיני.

ויך ברק בחרבו את ממשלת ישראל אל החומש ויהפוך אותה לחוכא ואיטלולה והערבים חוגגים תחת מלכותו ומכים ביהודים ללא רחמים וללא פחד. ודם יהודי נישפך כמים ברחובות בזמן שברק ממשיך לצבור דירות לרוב ואף הגיע ל- 50 במספר...בהיום בגיל 80 ברק ניזכר בערגה בזמנים שהוא היה אדוני הארץ ואנו עבדיו. כבר 10 שנים עברו מאז נפטרנו ממנו אבל עדיין משנתו חיה וקיימת והולמת בממשלה הנתונה לחסדי הבג"צ. ואני שואל מי הרוויח מזה חוץ מאשר שופטי ברק שהתקבלו במחיאות כפיים בשנת השבתון שלהם באוניברסיטאות אירופה מוכות הפלסטינים? מי הרוויח מהשופט ברק? רק הערבים הרויחו ממנו ושונאי ישראל וברק עצמו שהפך להיות למולטי מיליונר משיבתו בעליון...

20.השופט ברק הוא אם כל חטאת. מאז מינויו האסוני דאג האיש לתת לאגו הנפוח שלו לשלוט על כל פעולותיו ובכך חיסל את אמון הציבור בבית המשפט העליון שנמשך עד עצם ימים אלה. האיש לא הבין את מקומו במערכת והפך לא רק לשופט אלא גם למחוקק, דבר שלא קיים בשום מדינה דמוקרטית. הוא ביטל חוקים שהרשות המחוקקת קבעה וכל זה ע"פ דעותיו הליברליות השמאלניות עד למיאוס.

21.בשנת 1993 התרחשה הפיכה של פושע בשם אהרון ברק שמינה את עצמו לפוליטיקאי וקידם את עניין חוקי היסוד, ונטל לעצמו סמכויות שלא כדין כשהפך את אותם חוקי יסוד לחוקה לכל דבר.

הדבר דומה למצב בו ראש השב"כ יחליט שראש הממשלה הוא שמאלני מדי ולכן הוא מסוכן למדינה ויש להדיח אותו כדין.

הפושע אהרון ברק עשה זאת כבר בשנת 77 כשהדיח ראש-ממשלה מכהן שלא מצא חן בעיניו כשעשה סיפור מאיזה קשקוש על חשבון דולרים של אשת רה"מ וכשאותו רה"מ החליט שלא להמשיך להתמודד מול יקיר המערכת, פתאום החליט אותו יוע"מ בשם אהרון ברק, לוותר על הגשת כתב האישום אפילו נגד לאה רבין...

אהרון ברק שינה את כללי המשחק. מנחם בגין לא ראה מה עשה הפושע אהרון ברק.

22.ככל שחולף הזמן מתברר גודל הנזק. ככל שעובר הזמן מתברר לצערי שהנזק שנגרם למדינה הוא אדיר.

האמת ובמיוחד האמת ההיסטורית מתגלית בעבור הזמן. שום רטוריקה לא תשנה את האמת.

שני ספריו האחרונים של המשפטן המלומד פרופ' פרידמן, מוכיחים עד כמה ה"מהפכה" הזו הלכה רחוק ולא היתה הכרחית כלל.

23.אין לנו מנגנון, כמו בארה"ב לשימוע פומבי למועמד לשפיטה בטרם מינויו. הטענה של הגילדה היא, שאם לא ייבחר, זה יבייש את המועמד ומעדיפים בחירת מועמד לא מתאים.



#86,יאהרון ברק איש מכוער נפש שממצה באישיותו ובמבטו את כל הרוע האנושי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.02.18 בשעה 14:47
בתגובה להודעה #0
בג"צ הפך למוסד שנוא על הציבור הרחב שמתעב את פסיקותיו שאינן אלא חקיקה במסווה של פסיקה.

אמר פרופ’ דיסקין שהוא ממש מפחד מבג”צ כי יש ממה לפחד ובכך הוא אמר הכל.

אמר פרופ’ מאוטנר: בג”צ אינו אלא שלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעביר את פעילותו הפוליטית לבג”צ משם הוא מנהל את הפוליטיקה שלו.

בג”צ זה גניבת שלטון ולא בית משפט.

רק בגלל המנוול, הצבוע, הלקקן לבג״צ ולשמאל – כחלון – לא מתבצעת כרגע חקיקה מתקנת ומהפיכה יסודית במערכת המשפט.

אם הציבור ישכיל בבחירות הבאות לתת את רוב המנדטים לליכוד כדי שלא נצטרך מזיק כמו כחלון – יש סיכוי. זה יקרה כשלמפלגה גדולה ימנית יהיה מספיק כוח ולא נפצל את הקולות למפלגות אווירה מיותרות ומעוותות שלא תורמות כלום ולא משפרות כלום, אלא להיפך חוסמות ומונעות תיקון המצב המייאש והמסוכן שמייצר בג"צ והשמאל.

וכך צריך לשנות את המצב:

על פי השיטה האמריקנית, כל המועמדים לכס השיפוט הפדרלי, לרבות לבית המשפט העליון, מתמנים על ידי הנשיא, שנבחר באורח דמוקרטי ומינויים כפוף לאישור הסנאט, שחבריו נבחרים גם הם בבחירות כלליות בכל מדינה ומדינה.

מועמד שנבחר על ידי הנשיא מופיע בפני הסנאט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לסנאטורים לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, ניסיונו, הפילוסופיה המשפטית שלו והקו האידיאולוגי המנחה אותו.

השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להימשך שעות, ימים או אף שבועות.

בעקבותיו מתנהל דיון פתוח בין הסנאטורים ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.

נוהל אישור הסנאט מחייב כל סנאטור “להבטיח שמועמד לכהונת שופט יקדם את התפישה החוקתית של הסנאטור ולא יחתור תחתיה…השקפותיו החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות של המועמד הן כולן רלוונטיות”.

ברבות השנים, הצלחתה המוכחת של השיטה האמריקנית שכנעה את רוב רובן של המדינות הדמוקרטיות בעולם לאמץ שיטה דומה.

אף שהמשטרים הדמוקרטיים השונים מגוונים מאוד ביחסם לתפקיד בתי המשפט ולאופן בחירת השופטים, ההנחה המשותפת לכולם היא שהערכאה העליונה תהיה קשובה לערכי היסוד של האומה ותכבדם, רק אם הסמכות לבחירת שופטיה תהיה מופקדת בידי נציגי הציבור הנבחרים.

במדינות מסוימות, בית המחוקקים הוא שבוחר את שופטי בית המשפט העליון.

בגרמניה, למשל, מחצית השופטים בבית המשפט הפדרלי נבחרים על ידי הבית העליון של הפרלמנט (הבונדסראט), יתר השופטים מתמנים על ידי ועדה של הבית התחתון (הבונדסטאג).

בשווייץ נבחרים שופטי בית המשפט הפדרלי בידי הפרלמנט, שעליו מוטלת החובה להבטיח ייצוג נאות לשלושת המגזרים הלשוניים של המדינה.

בארצות אחרות, הרשות המבצעת, שנבחרה באורח דמוקרטי, היא הממלאת את התפקיד המרכזי במינוי השופטים.

בשבדיה, למשל, כל שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הממשלה.

הליך דומה נהוג באוסטרליה, בקנדה, בבלגיה ובנורבגיה, שבהן להלכה, שופטים נבחרים על ידי המלך או נציגו, אף שבפועל הממשלה היא המציעה או המאשרת את המינוי.

ביפן, חמישה-עשר שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי הממשלה. כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה, חייבים שופטים אלה לזכות גם באישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות שלאחר מינויים.

כמה מדינות אחרות בחרו בדגם משולב של מינוי שופטים, כגון זה של ארצות-הברית, שבו מעורבים בית המחוקקים והרשות המבצעת גם יחד.

בצרפת, למשל, מתחלקים הנשיא וראשי שני בתי המחוקקים של הרפובליקה בסמכות למנות את תשעת חברי המועצה החוקתית – כל אחד מהם ממנה שלושה.

באוסטריה, מחצית מחברי בית המשפט נבחרים על ידי הממשלה הפדרלית, והמחצית השנייה על ידי הפרלמנט.

אותם דגמים חוזרים על עצמם ברחבי העולם הדמוקרטי.

הסמכות העיקרית במינוי שופטים ניתנה לנבחרי ציבור באיטליה, באירלנד, בדנמרק, בהונגריה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל, ברפובליקה הצ’כית וגם ברוב המדינות הדמוקרטיות שנולדו מהתפרקות ברית-המועצות, כמו אסטוניה ולטביה.

גם מחוץ לאירופה וצפון-אמריקה, מדינות דמוקרטיות חדשות וותיקות כאחת כללו הוראות מפורשות המקנות את סמכות המינוי לנבחרי ציבור.

זהו, למשל, המצב באורוגואי, בארגנטינה, בבוליביה, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בוונצואלה ובקוסטה-ריקה.

ברחבי העולם, פיתחו דמוקרטיות שונות מגוון תהליכים לבחירת שופטים, כל אחת בהתאם לתכונות המייחדות את מסורותיה ואת המבנה החוקתי שלה.

אולם כולן שותפות לעקרון היסוד שלפיו נושאי משרה שיפוטית חייבים לעמוד לפני מינויים במבחן דמוקרטי וכן להבנה שאין לפגוע כהוא זה בעצמאות המלאה של השופטים מרגע תחילת כהונתם.

בישראל, לעומת זאת, השופטים נבחרים על ידי – עצמם.

וכך העביר אהרון ברק הערמומי את בחירת היועץ המשפטי מידי הממשלה לידי בג"צ בשנת 1993

את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.

במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג”צ.

מאז לדברי פרופ’ פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.

אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.

זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג”צ.

אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.

אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג”צ בקרבי הממשלה.

ברק עשה זאת באמצעות “חקיקה” מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.

כך זה מתואר בויקיפדיה:

“בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג”צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”.

מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.

ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי “חקיקת” בג”צ – “לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”…

השמאל בבג”צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.

בספרו “הארנק והחרב” מתאר פרופ’ פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

הנה כך מתאר פרופ’ פרידמן את המהלך הזה:

“המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות”…

“המאבק היה על כוח”, מסביר פרידמן. “ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש”.

את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!

סימוכין:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
‏‏
לעיון האשכול:

פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

לעיון:

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml

***

יוסף חריש היה יועץ משפטי בין השנים: 1993-1986.

ב- 1993 הוגש כתב אישום נגד שני חברי ממשלה ממפלגה בקואליציה.

היועץ דרש לפטרם וראש הממשלה יצחק רבין סירב מאחר שרוב נבחרי הציבור נדרשים על פי חוק להתפטר רק לאחר הרשעתם.

היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש סירב לייצג את ראש הממשלה בבג”צ על שום אי חוקיות עמדת ראש הממשלה רבין לדעתו.

על פרקליטת המדינה דורית בייניש הוטל תפקיד כפול. לייצג הן את היועץ המשפטי והן את ראש הממשלה.

אהרן ברק שהיה בעת ההיא סגן נשיא בית המשפט העליון, קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסירובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי...

הממשלה טענה שכפל התפקידים שקיבלה בייניש לבצע - מונע את ייצוגה הנאות.

אהרון ברק טען שהממשלה זכתה בייצוג מיטבי ושעל היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו.

לשיטתו של אהרון ברק שודד הים המשפטי והדיקטטור - היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך היחידי של הדין כלפי הרשות המבצעת ודעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה.

בכך קבע ברק שודד הים המשפטי והדיקטטור כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה יותר אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט.

בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי.

ברק שודד הים המשפטי אף קבע באותה הזדמנות שהיועץ המשפטי לממשלה כפוף אך ורק לבג"צ תוך ביטול השיקולים הפוליטיים של השלטון.

מאותו יום הפך כוחו של היועץ המשפטי חסר גבולות.

עד אותו יום יכלה הממשלה לא לקבל את המלצותיו ואף לבחור להגן על עצמה בבית המשפט באמצעות עורך דין אחר, כיוון שברור שבין משפטנים קיימים חילוקי דעות ודעות שונות ואף הפוכות בכל עניין ונושא.

מיום זה ואילך בו בית המשפט העליון קבע שעמדת היועץ היא סופית ואין דרך לשנותה למרות שאינה אלא חוות דעת - הוא חסם את יכולת הממשלות לפעול על פי האידיאולוגיה שלהן, כיוון שכל היועצים המשפטיים האלה מונחתים על הממשלות מטעם השמאל ובג"צ, נוצר המצב בו אנו שרויים שבג"צ והיועץ המשפטי הינם ממשלת העל במדינת ישראל היהודית.

כך שינה אהרון ברק באמצעות פסיקה הזויה מטעמו - את המצב במדינה והפך את עצמו ואת תואמיו המשובטים לשליטי העל והדיקטטורים ששולטים והורסים את הדמוקרטיה ואת אמון העם בבחירות החופשיות שתוצאותיהן כלל אינן משנות בשום דרך.

כך הפך היועץ המשפטי לממשלה לידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה, לשליט העל ולמנהל המדינה ולראש הממשלה בפועל.

זו גניבת שלטון בערמומיות.

https://mida.org.il/2018/02/06/יותר-מגוון-פחות-מנותק-חייבים-לרענן-את



#87,יהדיקטטור הגדול: אמירותיו הנחרצות של פרופ' אהרן ברק מנותקות לחלוטין מהמציאות העובדתית
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.02.18 בשעה 13:36
בתגובה להודעה #0
החל מתחילת שנות ה־80 ועד למחצית שנות ה־90 ייסד מי שהיה אז נשיא ביהמ"ש העליון משטר פוליטי־משפטי ייחודי שאין לו, לא היה לו, וככל הנראה גם לא יהיה לו אח ורע בשום מקום בעולם

ביום שישי שעבר התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון ארוך ורחב יריעה עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק. ייאמר מיד: רוב אמירותיו הנחרצות בראיון הינן מנותקות לחלוטין מהמציאות העובדתית ומופרכות אף יותר ערכית ומוסרית.

על מנת להבין עד כמה חסרות יסוד מסקנותיו הנחרצות של פרופ' ברק יש לבחון תחילה את המשטר הפוליטי בכסות משפטית שהוא יצר יש מאין, במהלך כהונתו כשופט, משנה לנשיא ונשיא בית המשפט העליון. החל מתחילת שנות ה־80 ועד למחצית שנות ה־90 ייסד פרופ' ברק במדינת ישראל משטר פוליטי־משפטי ייחודי שאין לו, לא היה לו, וככל הנראה גם לא יהיה לו אח ורע בשום מקום בעולם. משטר שאין מנוס מלהגדירו כדיקטטורה של בג"ץ.

הרשות השופטת בכל דמוקרטיה היא הרשות החלשה מבחינת כוחה וסמכויותיה מבין שלוש רשויות השלטון. השתיים האחרות הן הרשות המבצעת, בישראל זו הממשלה, והרשות המחוקקת - הכנסת. חולשתה נובעת מכך שבניגוד לשתיים האחרות - המבצעת והמחוקקת - הרשות השופטת אינה נבחרת על ידי האזרחים, ובניגוד לנבחרי העם שאותם ניתן לסלק בבחירות כדי להבטיח את עצמאות מערכת המשפט, לא ניתן להדיח שופטים מכהונתם.

ביטוי מובהק למערכת כוחות בלתי שווים אלה בין הרשות השיפוטית לשתיים האחרות, הנו עקרון אי־השפיטות הישים בכל משטר דמוקרטי ונוצר בכל מקום על ידי מערכת המשפט עצמה. על פי עיקרון זה, ישנם עניינים שבעצם מהותם אינם שפיטים, כלומר, מערכת המשפט לא זו בלבד שאינה אמורה לפסוק בהם, אלא אף מנועה מלעסוק בהם. בראש ובראשונה מדובר בעניינים פוליטיים מובהקים, לרבות מדיניות הביטחון, יחסי החוץ, פעילותו של בית המחוקקים וכדומה.

עיקרון זה היה מקובל על בג"ץ הטוב והישן במשך עשרות בשנים, עד אשר פרופ' ברק ניפץ אותו לרסיסים במחצית שנות ה־80 בזו הלשון: "כל פעולה - ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא - נתפסת בעולם המשפט...

הטיעון, 'העניין לא היה עניין משפטי אלא עניין פוליטי מובהק', מערבב מין בשאינו מינו. היותו של העניין 'פוליטי מובהק' אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם 'עניין משפטי'... 'הפוליטיות' של הפעולה לא שוללת את 'המשפטיות' שלה, ו'המשפטיות' של הפעולה לא שוללת את 'הפוליטיות' שלה".

דברים אלה הם היסוד הראשון בבניין הדיקטטורה של בג"ץ.

מכאן ולהבא - מאחר שכל עניין פוליטי הוא שפיט - הפוסק העליון בעניינים פוליטיים הוא פרופ' ברק, כמו גם קבוצת השופטים שהוא דחף למינויים, בשל העובדה שדעות רובם כדעתו בעניינים כגון דא.

***

עתה, משקנה לו את הסמכות להחליט בכל עניין פוליטי, יש לגרום לכך שבית המשפט העליון יוכל בפועל לפסוק בעניינים פוליטיים.

לשם כך ניתץ פרופ' ברק עקרון יסוד שני שקבע אותו בג"ץ הטוב והישן והוא עקרון זכות העמידה. על פי עיקרון זה, רק מי שיכול להראות כי פעולה שלטונית גרמה לו נזק קונקרטי המוכר על ידי המשפט, יכול לפנות בעתירה לבג"ץ.

ריסוק זכות העמידה נוסח על ידי פרופ' ברק כך: "כאשר העניין המועלה בעתירה הנו ציבורי מחד, ומעורר שאלות מובהקות של שלטון החוק ו/או בעלות אופי חוקתי ו/או נוגעות בזכויות הפרט הבסיסיות מאידך, כי אז ייסוג בפניה עקרון זכות העמידה".

הנה כי כן, לפנינו קם לתחייה היסוד השני של הדיקטטורה של בג"ץ.

עתה יכול פרופ' ברק לפסוק בכל עניין פוליטי שיחפוץ לפסוק בו, וכל אחד יכול להביא בפניו כל עניין פוליטי.

בשלב זה עולה במלוא עוצמתה השאלה: כיצד יפסוק פרופ' ברק בכל עניין פוליטי שכל מאן דהוא יביא בפניו?

כדי להשיב על קושיה זו בא לעולם היסוד השלישי של הדיקטטורה של בג"ץ, קרי, עקרון הסבירות.

וכך ניסח אותו פרופ' ברק: "השאלה היא, אם כן, אם עובד ציבור סביר, הנתון במצבו של עובד הציבור שקיבל החלטה פלונית, היה עשוי לקבל בנסיבות העניין אותה החלטה. בית המשפט אינו צריך לשאול את עצמו מה הוא היה מחליט בנסיבות העניין. על בית המשפט לשאול את עצמו מה היה עובד ציבור סביר מחליט בנסיבות העניין".

האמירה שבסיפא של הדברים הינה חסרת יסוד במובהק, שהרי אין חולק שפרופ' ברק הוא זה שקובע "מה היה עובד ציבור סביר מחליט בנסיבות העניין". אין חולק גם שפרופ' ברק לא היה מכנס "עובדי ציבור סבירים" כדי לברר איתם מה היו מחליטים "בנסיבות העניין", אלא הוא הוא שקובע מה הם היו צריכים להחליט. היינו, לפנינו סובב ומסובב שתמיד מסתובב על פי רצונו של המסובב, פרופ' ברק.

כעבור מספר שנים הקצין פרופ' ברק את עקרון הסבירות, ובנוסחו המוקצן והחדש הוא נשמע כך: "עצם העובדה שהרשות השלטונית לקחה בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, ושיקולים אלו בלבד, אין בה כדי להבטיח את סבירותה של ההחלטה. החלטה המתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים תהא בלתי סבירה, אם היא לא נתנה משקל ראוי לשיקולים השונים".

עתה קם לו מבנה דיקטטורי כמעט מושלם.

פרופ' ברק והשופטים החושבים כמותו יכולים לפסוק בכל עניין פוליטי שיחפצו. כל אחד יכול להביא בפני ברק כל מעשה שלטוני כדי שיפסוק לגביו והפסיקה תהיה על פי סבירות דעתו, כשהוא "מסתתר" מאחורי כובעו של "עובד הציבור" הווירטואלי.

***

הנה כי כן, בסוף שנות ה־80 הבג"ץ הוא בבחינת ממשלת־על, והעיקרון המנחה את פעולתו הינו סבירותו של פרופ' ברק.

אולם עדיין אין במבנה רודני זה כדי להפוך את בג"ץ למחוקק־על, שבכוחו לקבוע איזה חוק שהכנסת חוקקה יעמוד ואיזה ייפסל.

"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", ובמידה פחותה גם "חוק יסוד: חופש ההתאגדות", שחוקקו בתחילת שנות ה־90, הוגדרו ופורשו על ידי פרופ' ברק כ"מהפכה חוקתית" שהקנתה לבג"ץ - כך על פי פרופ' ברק - את הסמכות לפסול כל חוק שהכנסת תחוקק, במידה שייפסק שהוא סותר את חוקי היסוד הנ"ל, וזאת מכאן ולהבא.

כמו כן, פסק פרופ' ברק, שכל חוק שחוקק לפני "המהפכה החוקתית", יש לפרשו ברוח המהפכה החוקתית, כדי להביא לאחידות המשפט.

ברק התווה גם את האופן שבו יש לפרש את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

על פי הניסוח שלו, יש לעשות זאת כך: "המושג 'כבוד האדם וחירותו' צריך לקבל את משמעותו המלאה. יש ליתן לו אותו תוכן, אשר ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית מעניקים (אובייקטיבית) למושג 'כבוד האדם וחירותו'. מהותו תיקבע על פי תפיסות היסוד של 'הציבור הנאור' בישראל. על כן, יש לכלול במסגרת 'כבוד האדם וחירותו' את השוויון, חופש הביטוי, חופש האמונה והדת, חופש היצירה, האסיפה וההתאגדות; כל אלה הם ביטוי לכבוד האדם וחירותו במדינה יהודית ודמוקרטית".

צריך לקרוא מספר פעמים כדי להאמין שהדברים אכן נכתבו.

ראשית, לשוויון, לחופש הביטוי, לחופש האמונה והדת, לחופש היצירה ולזכות האסיפה וההתאגדות אין זכר ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

כלומר, פרופ' ברק נוטל לעצמו את הסמכות לחוקק לתוך חוק יסוד שורה של עקרונות שכלל לא מוזכרים או נרמזים בלשון החוק. על יסוד "חקיקה" שכזאת פרופ' ברק פוסק שיפסול כל חוק הסותר את אותם העקרונות. שנית, פרופ' ברק מוציא את רובו המכריע של העם היושב בציון מקביעת צביונם ודמותם של ערכי היסוד המדינה וקובע שאך ורק "הציבור הנאור" - כלומר תאומיו של פרופ' ברק - יקבע את אותן "תפיסות יסוד".

זהו אפוא היסוד הרביעי שעליו עומדת הדיקטטורה של בג"ץ; ובכך תמה ונשלמה מלאכת הקמתה של הדיקטטורה של בג"ץ, פרי יצירתו של פרופ' ברק.

***

מאפיין מובהק של כל דיקטטורה וכל דיקטטור הינו חוסר הסובלנות וחוסר היכולת להכיל ביקורת, ובמיוחד ביקורת אינטליגנטית ודעתנית.

המבקרת המובהקת ביותר של הדיקטטורה שהקים פרופ' ברק הינה כלת פרס ישראל למשפט, פרופ' רות גביזון, ששילמה מחיר יקר מאין כמותו בגין דבריה. "בג"ץ הנוקט עמדות חילוניות־ליברליות בנושאים שנויים במחלוקת, או השם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, זוכה לתמיכת מי ששמח בתוצאות החלטותיו ולהתנגדות מי שנפגע מהן", סברה פרופ' גביזון והוסיפה: "הכרעות על האופי הציבורי של החיים בישראל שלא תהיינה מקובלות על חלקים ניכרים בציבור תבאנה בהכרח, ולא בלי הצדקה, לאובדן הלגיטימיות של בג"ץ בחברה".

כאשר עלתה מועמדותה לכהן כשופטת בבית המשפט העליון, הטיל על כך פרופ' ברק וטו מוחלט, בנימוק - שגם אותו יש לקרוא מספר פעמים כדי להאמין שהוא אכן נאמר: "כי יש לה אג'נדה".

במילים אחרות, מאחר שה"אג'נדה" של פרופ' גביזון מנוגדת לזו של פרופ' ברק, הרי שהוא - כמי שעמד אז בראש הדיקטטורה של בג"ץ - מחליט כי אין מקום לכך במבצרו, אלא אם כן מדובר באג'נדה זהה לשלו. וכל המוסיף גורע.

tguvot@maariv.co.il

http://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-622394

תגוביות:

1.אהרון ברק הרס את מערכת המשפט במדינת ישראל, הרס את הוודאות שהיתה בה,
ניכס בכוח את הסמכויות שהיו בידי הרשויות המבצעת והמחוקקת לעצמו ולבג"צ,
והרס את הדמוקרטיה במדינת ישראל.

2.ברק העמיד שורה ארוכה של שופטים מושחתים.

3.אהרון ברק יצר מכונת תנועה נצחית או מכונת תנועה מתמדת (פרפטום מובילה מלטינית: Perpetuum Mobile), שבה מערכת השמאל הפוליטית שולטת במדינה גם כשהשלטון נמצא בימין. מערכת המנוגדת לשלטון הדמוקרטי הנמצא בידי העם, שמתבטא בבחירות דמוקרטיות. כבר כ-40 שנה השמאל לא שולט בכנסת אך ממשיך לשלוט במדינה דרך בג"צ שפוסל חוקים של הכנסת.

4.חתן פרס ישראל, פרופסור דניאל פרידמן אמר שאין לבג"ץ סמכות לבטל חקיקה של הכנסת, כי אין שום הסמכה מפורשת לכך בחוקי היסוד. בג"ץ ניכס לעצמו סמכות שלא קיימת, על סמך "פרשנות" לשני חוקי יסוד שלפחות אחד מהם, שנחקק בקולות 31 מתוך 120 חברי כנסת וכעת להקת המעודדים והמעודדות של ברק, האיש שלפי הגדרת המשפטן האמריקני המפורסם פוזנר, מתייחס לחוקי הכנסת כטיוטה לעיבודו. שופטי בג"ץ תובעים רוב של 80 בכנסת לפסיקת "התגברות" מיותרת. מה שצריך באמת לעשות זה לחוקק חוק יסוד שיקבע שבג"ץ יכול לבטל חקיקה של הכנסת רק בהרכב מלא ורק ברוב של שני שליש לפחות וגם אחרי זה לכנסת ברוב סביר של 65 ח"כים יש סמכות להתגבר על הפסילה.

5.כמו במקרה אובאמה לוקח שנים להעריך את מלוא הנזק שעולל האיש בעל האגו הענק, רדיפת השררה והטהרנות...

6.מגלומן.

7.האייטולה השמאלני של כנופיית שלטון החוק שמינה את עצמו בשיטה הידועה של חבר מביא חבר ככה מובטח לכנופיה שלטון עד ללא בחירות

8.בקיצור, ברק היה לדיקטטור מאוב ונאלח אשר חתר בדרך בזויה זדונית וערמומית תחת השלטון


9.הנאצים חיסלו את הפרלמנט הגרמני ע"י כך ששרפו אותו , ברק חיסל למעשה את הפרלמנט הישראלי ע"י כך שהוא וממשיכיו מבטלים את חוקי הכנסת , התוצאה היא אותה התוצאה .



#88,יהדיקטטורה של בג''ץ חיה ונושמת. הגיעה העת לשים לה קץ / עו''ד יורם שפטל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 02.04.18 בשעה 09:19
בתגובה להודעה #0
הגיעה העת לגאול את הדמוקרטיה הישראלית, לשלטון חוק אמיתי ולהחזרתו של בג"ץ לכזה היודע את מקומו ומגבלותיו, כפי שהיה עד ראשית שנות ה־80

כבר לפני קרוב ליובל שנים פסק הנשיא המנוח של בית המשפט העליון, השופט משה לנדוי, כך: "מכיוון שטרם הושגה הסכמה כללית, אף לא ברובו המכריע של הציבור ובשאלות הנוקבות הללו, יכול 'שופר' להשמיע רק דיסוננסים, והתוצאה העגומה היא שבית המשפט כאילו נוטש את מקומו הראוי לו, מעל למחלוקות המפלגות את הציבור, ושופטיו יורדים בעצמם אל תוך הזירה, וכמו שאמר חברי הנכבד, מ"מ הנשיא, בפסק דין אחר, בית המשפט הופך לבית שופטים, הנעשים בעלי פלוגתה במחלוקת הציבורית".

ועוד הוסיף השופט לנדוי ופסק: "דעתי היא שעלינו להימנע בכל כוחנו מלהיגרר אל דרך זו. ודאי, לכל אחד מאיתנו השקפתו האישית בעניינים העומדים ברומו של עולמנו, אולם אל ייחשב שופט 'הכובש את נבואתו' בשבתו על כס המשפט כמתחמק מהכרעה. לפי מיטב הכרתי, חובתנו היא זאת לנהוג התאפקות בכגון אלה".

פסיקה זו של השופט לנדוי מסמלת יותר מכל את הריסון והאיפוק של בג"ץ הטוב והישן שהיה כאן עד ראשית שנות ה־80.

לעומת זאת, "ספינת הדגל" של הדיקטטורה של בג"ץ, כפי שניסח אותה מייסדה, שגם הוא כיהן כנשיא בית המשפט העליון, פרופ' ברק, הינה הפוכה בתכלית: "כל פעולה - ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא - נתפסת בעולם המשפט... הטיעון, 'העניין לא היה עניין משפטי אלא עניין פוליטי מובהק', מערבב מין בשאינו מינו. היותו של העניין 'פוליטי מובהק', אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם 'עניין משפטי'... 'הפוליטיות' של הפעולה לא שוללת את 'המשפטיות' שלה, ו'המשפטיות' של הפעולה לא שוללת את 'הפוליטיות' שלה".

היות שפרופ' ברק השליך מעליו, ככלי אין חפץ בו, את דברי האזהרה של השופט לנדוי, כי אז נתקיימה במלואה בבג"ץ הערכת המצב המפוקחת של כלת פרס ישראל למשפט, פרופ' רות גביזון, שלפיה: "הכרעות על האופי הציבורי של החיים בישראל שלא תהיינה מקובלות על חלקים ניכרים בציבור תבאנה בהכרח, ולא בלי הצדקה, לאובדן הלגיטימיות של בג"ץ בחברה", קבעה.

הדיקטטורה של בג"ץ חיה, נושמת ובעיקר בועטת בעוצמה בדמוקרטיה הישראלית זה דור שלם. הגיעה העת לשים לה קץ, ובתוך כך לשחרר מכבליה את הדמוקרטיה הישראלית ולהחיותה מחדש.

"חוק יסוד: הפרדת הרשויות - סמכויות הביקורת של בתי המשפט על הרשות המחוקקת ועל הרשות המבצעת תשע"ח" הנו הכלי לביצוע המשימה.

לשון חוק היסוד חייבת להיות מנוסחת כך:

1.הגדרות:

"בתי המשפט": כאמור בסעיף 1 לחוק יסוד: השפיטה התשמ"ד (1984).

"דין": לרבות חוק יסוד ופסק דין של בית משפט.

"אזרח חוץ": כל מי שאינו אזרח ישראלי ו/או תושב קבע השוהה כחוק במדינת ישראל.

"רשויות המדינה": לרבות רשויות מקומיות וכל אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, למעט כנסת ישראל.

2.חקיקת הכנסת:

על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יצהירו על בטלותו של חוק ו/או יפגעו בכל דרך בתוקפו, למעט חוק הסותר סעיף בחוק יסוד המשוריין במפורש ברוב מיוחד.

3.הכנסת:

על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לכנסת, ליו"ר הכנסת ולוועדה מוועדותיה, ולכל מוסד אחר ממוסדות הכנסת, בין במישרין בין בעקיפין.

4.צווים לרשויות המדינה:

א.על אף האמור בכל דין, בתי המשפט יוציאו צווים לרשויות המדינה אך ורק על יסוד מעשה בניגוד לחוק ו/או החורג מסמכות ו/או שיש בו משוא פנים ו/או שיש בו מטרות זרות ו/או הפרת זכות השימוע ובכפוף לסעיף 8.

ב.על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה על יסוד בחינת סבירות ו/או מידתיות ו/או הוגנות מעשיהם.

5.צווים בעניין מינויים ברשויות המדינה:

על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה לגבי תוקפם של מינויים ו/או תוקף בחירתם ו/או תוקף פיטוריהם של נושאי משרות ברשויות המדינה, לרבות בצה"ל ובמשטרת ישראל למעט על יסוד מינוי או בחירה או פיטורין בניגוד לחוק המסדיר את מינויו ו/או בחירתו ו/או פיטוריו של נושא משרה, ובכפוף לסעיף 8.

6.צווים לטובתו של אזרח חוץ:

על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה במשפט הציבורי לטובתו של אזרח חוץ לרבות לטובת עיזבונו, למעט במקרה של אזרח חוץ המבקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות תש"י (1950).

7.צווים בעניין אדם ששוחרר ממאסר או ממעצר:

על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה בעניין שבו רשות מוסמכת, למעט בית משפט, החליטה על שחרורו של אדם ממאסר או מעצר.

8.זכות עמידה:

על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה בהיעדר סכסוך בין רשות מרשויות המדינה למבקש הצו ו/או כשמבקש הצו אינו נפגע באופן ישיר, ברור ומהותי ממעשה רשות מרשויות המדינה.

לעניין סעיף זה, אי־חוקיות מעשה רשות מרשויות המדינה אינו כשלעצמו בבחינת סכסוך.

9.יציבות החוק:

אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים.

10.נוקשות החוק:

אין לשנות סעיף מסעיפי חוק יסוד זה אלא ברוב של חברי כנסת.

לעניין סעיף זה, "שינוי" בין שבמפורש ובין שמשתמע.

11.הוראות מעבר:

כל עניין התלוי ועומד בבתי המשפט רואים אותו כאילו החל להתברר מיום פרסומו של חוק יסוד זה ברשומות.

החוק נושא את הכותרת חוק יסוד, כדי למנוע כל אפשרות שבג"ץ יכריז על החוק כולו או על סעיף מסעיפיו כבטל משום היותו בלתי חוקתי עקב היותו סותר כביכול את אחד מחוקי היסוד שחוקקו עד כה. בג"ץ חזר וקבע בפסיקותיו, כי אין לו כל סמכות לבטל חוק יסוד כלשהו. סמכותו לבטל דבר חקיקה של הכנסת קיימת לשיטתו אך ורק לגבי חוקים "רגילים".

סעיף 2 בא לתת מענה הולם למציאות המשפטית המעוותת שנקבעה על ידי בג"ץ, שלפיה הוא מוסמך לפסול כל חוק או סעיף חוק, הסותרים לדעתו את אחד מחוקי היסוד. כלל יסוד במשפט קובע, כי בעוד שכל אדם רשאי לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד אין הוא עובר על החוק, רשות שלטונית מנועה מלעשות מעשה כלשהו אלא אם כן החוק מתיר לה במפורש לעשותו. כלל זה חל כמובן גם על הרשות השופטת.

אין בישראל חוק המתיר לבתי המשפט - ויהיו הנסיבות אשר יהיו - לבטל חוק של הכנסת, אולם תוך הסגת גבול סמכותו קבע בג"ץ מפורשות כי הוא מוסמך לעשות כן, ואף ביטל עד כה כ־20 חוקים שחוקקה הכנסת. על כך אמרה פרופ' רות גביזון: "אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד־על לחוקי יסוד, ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם וללא הוראה מפורשת".

יש אפוא צורך חיוני לשנות מציאות זו שהפכה את הכנסת לבית מחוקקים פיקטיבי, שבג"ץ עלול לבטל כל חוק שייצא מתחת ידיה. לפיכך, נקבע בסעיף 2 איסור כללי על בית המשפט להתערב בחקיקת הכנסת, תוך הגדרה מדויקת של היוצא מן הכלל. סעיף 3 לחוק בא לתת מענה חוקתי להתערבותו הבלתי נסבלת של בג"ץ בעבודת הכנסת, התערבות שאין לה אח ורע בשום שיטה משפטית מקובלת במדינות המתוקנות. גם בשיטות משפט הפועלות במסגרת חוקה כתובה ונוקשה - כמו ארה"ב - אין בתי המשפט מקיימים ביקורת שיפוטית על סדרי עבודתו של בית הנבחרים.

בג"ץ קבע אומנם כי יתערב בענייני עבודת הכנסת רק כאשר מדובר ב"פגיעה חמורה במרקם החיים הפרלמנטריים" או: "בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי", אולם בפועל התערב בג"ץ גם בעניינים שקשה ביותר, בלשון המעטה, לראותם ככאלה. מדובר בהתערבות בהחלטת מליאת הכנסת להסיר את חסינותו של ח"כ, כיוון שלא ניתנה לח"כים הזדמנות נאותה לעיין בכתב האישום.

גם בעניין הכללים לסדרי הדיון בהצעות אי־אמון, כמו גם בעניין הרכב ועדות הכנסת הדנות בהצעות חוק, לא נמנע בג"ץ מלהתערב.

בפועל, מתפקד בג"ץ כ"יו"ר על" של הכנסת, מצב שהוא בלתי נסבל.

אומרת על כך פרופ' רות גביזון: "דומה שלהתערבות בג"ץ בתחום זה של הפעילות של הכנסת אין אח ורע בין שיטות הממשל הדמוקרטי המוכרות לנו והיא מעוררת שאלות נכבדות". אין אפוא מנוס מחקיקה שתאסור באופן גורף על בתי המשפט להתערב בעבודת הכנסת.

כן לשבור

סעיף 4 לחוק נועד לשנות באופן חד את המציאות המשפטית, שלפיה החל ממחצית שנות ה־80 מסיג בג"ץ באופן שיטתי את גבולה של הרשות המבצעת - הממשלה. הכלי המרכזי המשמש בידיו במלאכה זו הינו בדיקת "הסבירות" ו"המידתיות" של מעשה הרשות השלטונית. בהקשר זה בוחן בג"ץ את דרך איזון האינטרסים שביצעה הרשות השלטונית המוסמכת. לפיכך, אין מנוס מחקיקה חד־משמעית שתאסור על בג"ץ לבטל את החלטות רשויות השלטון משום שאינן נראות כסבירות בעיניו, גם אם הן חוקיות.

סעיף 5 נותן תשובה לנטייתו של בג"ץ, שרק הולכת ומתגברת עם חלוף השנים, להתערב באופן בוטה במיוחד - תוך קביעת נורמות מחייבות שאין להן זכר בחוקי המדינה - בכל הנוגע למינוייהם ופיטוריהם של עובדי ו/או נבחרי ציבור.

דוגמה מובהקת לכך הינה פרשת ביטול מינויו של יוסף גנוסר למנכ"ל משרד השיכון. בפסק דינו קבע בג"ץ, כי אף שגנוסר לא הועמד כלל לדין - בעקבות חנינה מלכתחילה של נשיא המדינה - יש לראותו כמי שעבר עבירה פלילית חמורה, והכוונה לשיבוש הליכי החקירה בהקשר לחקירת הפיגוע בקו 300. כמו כן נקבע על ידי בג"ץ, כי אף שאין איסור בחוק בנסיבות מקרהו של גנוסר מלכהן כמנכ"ל משרד ממשלתי, הרי שלטעמו של בית המשפט מינויו למשרה זו הינו בלתי סביר לחלוטין.

אין אפוא מנוס מלרסן את בג"ץ באמצעות חקיקה שתגביל את יכולתו להוסיף ולהתערב כמעט ככל העולה על רוחו בסוגיית מינויים ופיטורים במשרות ציבוריות, לרבות מינויים של קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה. יחד עם זאת, אין בכוונת סעיף זה להגביל כהוא זה את יכולתם של בתי המשפט להושיט סעד בגין מינוי ו/או פיטורים ו/או בחירה למשרה ציבורית שלא כדין, היינו, תוך סתירה מפורשת לתנאיו של חוק קיים, וזאת בכפוף לסעיף 8.

סעיף 6 בא לשים קץ לתחום התערבות מובהק נוסף של בג"ץ, תוך פגיעה בעקרון יסוד של כל שיטת משפט, קרי עקרון התחולה הטריטוריאלית. מדובר בנעשה בשטחי ארץ ישראל ששוחררו מכיבוש ערבי במלחמת ששת הימים וטרם סופחו למדינת ישראל. בפועל התערבות זאת פוגעת במדיניות הביטחון של המדינה.

בג"ץ צמצם עד למאוד את יכולתם של כוחות הביטחון להרוס בתי מחבלים ולגרש מתחומי ארץ ישראל אנשי טרור רצחניים. בג"ץ פתח את שעריו בפני כנופיות רוצחים צמאי דם הפועלות ללא הרף לזרוע הרג ללא הבחנה בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל, אף שכאמור, אינם אפילו אזרחים ישראלים ו/או מתגוררים בשטחה הריבוני של מדינת ישראל.

אם לא די בכך, מוכן בג"ץ להרחיק לכת ולפתוח את שעריו כדי לדון ולתת סעדים לטובתם של המסוכנים שבמרצחים הערביים, גם על יסוד עתירות שלא הוגשו על ידי המרצחים עצמם, אלא על ידי גופים שונים ומשונים, בעיקר מקרב השמאל הקיצוני. סעיף 7 בא למעשה להציל את בג"ץ מעצמו. מאחר שכאמור, ידו של בג"ץ בכל, הוא אינו בוחל גם במתן צווים הסותרים את עצם מהותו של המוסד. בג"ץ כפי שהוא מוכר כיום במדינות הדמוקרטיות המתוקנות, הורתו ולידתו באנגליה של סוף המאה ה־17. בתחילת דרכו באנגליה הוא התאפיין, בראש ובראשונה, בהוצאת צווים מסוג "הבא את הגוף" או בשם הלטיני "האביאס קורפוס".

הכוונה היא לצו המופנה אל פקידי המלך ופוקד עליהם להביא בפני בית המשפט אדם שנעצר על ידם, על מנת שבית המשפט יבחן את חוקיות המעצר.

במילים אחרות, תמצית מהותו של בג"ץ מאז היווסדו הייתה הגנה על חירותו של האזרח ממעצר מפני ידה הרעה של הרשות השלטונית. אולם במקומותינו, מדיניות הפסיקה נטולת הריסון של בג"ץ הביאה בשנים האחרונות לכך שהפך מבית משפט השומר על חירותו של אדם ממעצר כלפי הרשות המבצעת, לבית משפט המחזיר לכלא את מי שהרשות המבצעת מצאה לנכון לשחרר; וזאת, גם על יסוד עתירות של גורמים שאין להם כל אינטרס ממשי שנפגע עקב השחרור, בסדרה של פסקי דין שבהם ביטל בג"ץ החלטות של ועדות השחרורים של שירות בתי הסוהר, לשחרר אסיר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו.

פרופ' מרדכי קרמניצר הנו דווקא בין חסידיה של הדיקטטורה של בג"ץ. אולם גם הוא לא יכול היה שלא למתוח ביקורת על היבט זה של פסיקת בג"ץ. לדעתו: "בפנינו מהפך שלם, מבית משפט שהוא מגינו של האזרח, לבית משפט שהוא זרוע שלטונית העוסקת בחבישת אנשים בבית האסורים; מבית המשפט שהוא כתובת לעותרים בפניו על כליאה או מעצר שווא, לבית משפט המחזיר לכלא את מי שכבר נפטר לביתו". לפיכך, סעיף 7 שם קץ להיבט אפל זה של הדיקטטורה של בג"ץ.

סעיף 8 בא לשים קץ לכלי עזר דיוני שבג"ץ פיתח לשם כרסום בסמכויותיהן של שתי רשויות השלטון האחרות, דהיינו ביטול דוקטרינת "זכות העמידה".

דוקטרינה זו הורתה ולידתה בהנחת יסוד שלפיה מערכת בתי המשפט קיימת בראש ובראשונה כדי להכריע בסכסוך הקיים בין שני צדדים או יותר, כאשר אחד מהם יכול להראות שנפגע פגיעה של ממש באינטרס מוחשי ולא ערטילאי.

על יסוד דוקטרינה זו היה בג"ץ נוהג לדחות על הסף כל עתירה שהעותר עצמו לא יכול היה להצביע על פגיעה של ממש באינטרס האישי שלו. עד שדוקטרינת "זכות העמידה" חוסלה בפסיקת בג"ץ, לא יכלה העתירה להדחתו של שר הפנים לשעבר, ח"כ אריה דרעי, שהוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון להתברר בבג"ץ. זאת משום שאיש מהתנועה העותרת לא יכול היה להצביע על אינטרס ממשי שלו שנפגע. כדי לסלול בפני בג"ץ את האפשרות לדון בעתירות מסוג זה על מנת שייהפך לרשות השלטונית העוצמתית ביותר, סולק על ידו "המכשול" הדיוני של "זכות העמידה", ובמקביל וכצעד משלים, אימץ בג"ץ, הלכה למעשה, גם את התפיסה של "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט".

לדעת פרופ' גביזון: "צריך לקיים דיון מחודש בדוקטרינות של העמידה ואי־השפיטות, להבהיר את תפקידיהן החיוניים, ולקבוע מבחנים שיגבילו את הגישה להליך שיפוטי בעניינים ציבוריים שאין הם 'סכסוך משפטי'". אין סיכוי של ממש שבג"ץ יחזיר עטרה ליושנה וייתן שוב תוקף לדוקטרינת "זכות העמידה", לפיכך יש לחייבו לעשות כן באמצעות סעיף חוק מפורש.

סעיפים 9 ו־10 לחוק היסוד המוצע נותנים ביטוי לחשיבותו החוקתית, מן הראוי שלא ניתן יהיה בידי רשות המבצעת - הממשלה, באמצעות תקנות שעת חירום, לפגוע בו. מן הראוי שכמו סעיפים חשובים במיוחד בחוק יסוד: הכנסת, להם נקבע רוב מיוחד, שרק מכוחו ניתן לשנותם, כך גם חוק יסוד זה, בגלל חשיבותם הרבה של כל סעיפיו, ניתן יהיה לשנות סעיף מסעיפיו, אך ורק מכוח תמיכתם של רוב חברי הכנסת, היינו 61 ח"כים.

כדי שחוק יסוד זה יחוקק, יש צורך ב־61 ח"כים שיצביעו עבורו. כיום, "בזכות" אויב הדמוקרטיה הישראלית ובעל הברית המובהק של הדיקטטורה של בג"ץ, היינו, שר האוצר משה כחלון, ישנם רק 59 ח"כים שיתמכו בחוק יסוד זה, כולל שניים מסיעתו של כחלון שימרו ודאית את פיו ויצביעו בעד החוק.

לפיכך, על המחנה הלאומי להעמיד בראש סדר העדיפויות של מערכת הבחירות לכנסת הבאה את נושא חקיקתו של חוק יסוד זה, תוך דרישה שכל מפלגה המכריזה על עצמה כחלק מהמחנה הלאומי, תתחייב להצביע בעד חוק יסוד זה. מפלגה שתסרב להתחייב לתמוך בחוק זה ייאמר לגביה לציבור הלאומי, שלא להצביע בעדה. תרחיש זה יבטיח את קבלתו של החוק, ובא גואל לדמוקרטיה הישראלית, לשלטון חוק אמיתי ולהחזרתו של בג"ץ לכזה היודע את מקומו ומגבלותיו, כפי שהיה עד ראשית שנות ה־80.

לבסוף, לו היה חי עמנו כיום ראש בית"ר, כינור ישראל, זאב ז'בוטינסקי, כי אז, אין ספק שהיה כותב שוב מאמר, תחת כותרת זהה למאמרו האלמותי "יא ברעכן", (כן לשבור), אלא שהפעם כותרת המאמר, כמו גם המאמר עצמו, היו נכתבים בשפה העברית והמאמר היה מכוון לא נגד ההסתדרות הישנה אלא כלפי הדיקטטורה החדשה של בג"ץ.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-629897

תגוביות:

1.עו"ד שפטל אתה גדול. מאמר שכל אדם שמוחו בראשו (למעט השמאלנים) צריך לגזור ולשמור! סוף לתורתו של האקטיביסט אהרון ברק הגזען ליהודים בלבד, שהרס ופגע קשות במערכת הצדק והמשפט והפך את בג"צ לביהמ"ש של פלסטינאצים ועוכרי ושונאי ישראל.

2.בג"ץ היה בית משפט לערעורים וכזה הוא צריך להיות. אני לא זוכר שבחרתי בבחירות בבג"ץ שיקבע לי את עתידה של המדינה.

3.מערכת המשפט והחוק בישראל היא מהמושחתות בעולם, כולל מדינות עולם שלישי, לא פחות. לא הטרור ולא כלכלה ושום נושא לא הופך אותנו למדינת עולם שלישי כמו מערכת החוק שיש לנו.

4.צודק. D9 ולבנות הכל מחדש. אבן אבן. יהודי ולא שמאלני בולשביקי.

5.בג"ץ והפרקליטות הם ארגוני שמאל קיצוני ששולטים נגד רצון העם.

6.זוהי חונטה המשמרת כוחה בלי שום מוסר. דואגים להתמחות לילדיהם זה אצל זה, תנאי שכר ופנסיה שערוריתיים ופיריון עבודה בין הנמוכים בעולם. על ראש הגנב בוער הכובע. עצוב.

7.הדיקטטורה של בג"צ עולה לעם ישראל בדמים. צו השעה הוא לשים קץ לכך.

8.שפטל. האחד מול מערכת משומנת של פושעים מאורגנים תחת הממסד. כמה צר לראות שהוא עומד שם לבד וכל האחרים בוחרים שלא להתמודד מול אירגון הפשע הזה שנקרא מערכת המשפט.

9.איפה המנהיגות? במשך עשרות שנים לא היה לה את האומץ והתבונה לטפל בבג"ץ ביד חזקה של מנהיגות. תמיד בוואקום נכנסים כוחות שמנצלים את החולשות של המנהיגות והפחדים שלה מהצל של עצמה. מאז יש פה "הכל שפיט" "ומידתיות". יש מהפכה שיפוטית שכמעט אף שר משפטים לא יכול היה לטפל בה, גם אם רצה, ולהחזיר את השד המשפטי לבקבוק. (מקביל לשד העדתי).

הנזקים שמהפכה זו עשתה למדינת ישראל הם בלתי הפיכים. הם פגעו בכולנו. מצד שני יש לי תחושה שעקב ההחלטות ההזויות של בג"צ בשנים האחרונות וניתוקו מהעם, כולל כוחם המוגזם של היועצים המשפטיים באזרחות וגם בצבא, תושבי ישראל והממשלה יקדמו מהפכה שיפוטית חדשה שתסתור לכאורה את המהפכה הקודמת של השופט אהרון ברק.

בג"צ הרוויח זאת ביושר!!!

המורשת שהוא ישאיר אחריו תהיה הרבה יותר קטנה ממצבה כעת. אני אישית אשמח שהוא עוד יספיק לראות את השינויים שיחולו אז - החזרת ביהמ"ש לגודלו האמיתי (והלא מפלצתי שקיים היום). היו לפניו גדולים ממנו משפטית אבל לא העזו לעשות את הדברים שעשה כי הבינו את שווי המשקל הרצוי בין הרשויות. יש כאלה הטוענים "שיש ניסיון לקצץ לביהמ"ש את כנפיו" ממש לא, רק צריך להחזיר את כנפיו לגודל האמיתי והנכון וזאת כפי שהיה לפני המהפכה השיפוטית. אגב, יש אנשי אקדמיה כולל פרופסורים למשפט, וכולל פרופסור מארה"ב שטוענים לכאורה שהמהפכה שלו היתה לא חוקית. בזמנו זו היתה לכאורה גניבת סמכויות ו/או לכאורה גניבת דעת, (כשלושים ח"כ אישרו את חוקי היסוד) וזאת מבלי שחברי הכנסת שמו לב למפלצת שהולכת להיוולד.
כעת ביהמ"ש מדבר על 70 ח"כ שיוכלו להחזיר חוק שבוטל על ידי בג"צ.
אני מבקש לדעת מה לגבי "חוק יסוד האינטואיציה" שהשופט מזוז לכאורה מקדם???

10.משה כחלון מפחד מבג"ץ כי לאח שלו קובי כחלון יש קופת שרצים שתכניס אותו לשנים בכלא, אז במערכת המשפט מעלימים עין וכחלון מונע מהקואליציה לחוקק את החוק.

11.שופטי בג"צ נבחרו בועדה בה חבר מביא חבר, ולכן יש צורך דחוף לבטל את הועדה למינוי שופטים, ולחוקק חוק חדש, הוא חוק השפיטה.

12.הכנסת היא הריבון. בג"צ לא יכול ואסור לו לפעול לביטול חוקי הכנסת, ולביטול החלטות ממשלה. ראו בג"צ המסתננים, אותו פסל בג"צ, משום שאסור לבג"צ להתערב בענייני מדיניות הממשלה. תפקיד זה שמור לממשלה הנבחרת ע"י הציבור.

13.השופטת הילה גרסטל: "בפרקליטות יש משהו חולה. שי ניצן לא ראוי לתפקיד פרקליט המדינה".

עד היום דבריה של גב' גרסטל לא נבדקו? שי ניצן ממשיך בתפקידו? מה אמור האזרח הקטן, כמוני למשל, החרד למולדתו וחפץ בשלטון חוק תקין ואמין - ולא כפי שהוא מתנהל שנים רבות, לחוש?


#89,ישכר השופטים הבכירים נחשף: עד 100 אלף שקל ברוטו בחודש
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.04.18 בשעה 11:14
בתגובה להודעה #0
"גלובס" חושף את 100 השופטים בעלי השכר הגבוה ביותר בישראל ● השכר גבוה יחסית לסקטור הציבורי בעקבות מנגנוני הצמדה יחודיים ● לשופטים הוותיקים יש גם תנאי פנסיה תקציבית חריגים

1.אחת לשנה מתפרסם דוח עב-כרס של הממונה על השכר באוצר, הכולל את כל המשרדים הממשלתיים, הרשויות המקומיות, החברות הממשלתיות, קופות החולים, בתי החולים ועוד, אבל בלי שאיש שם לב, נעלמו ממנו כמה סקטורים. הבולט שבהם הוא הרשות השופטת.

באופן אבסורדי, שכר השופטים לא שקוף לציבור ומעולם לא פורסם ברבים.

מדוע? כי האחריות על שכר השופטים, מבחינה היסטורית, היא של ועדת הכספים ולא של הממונה על השכר באוצר.

מוזר? ודאי. תקין? ודאי שלא.

לפני כארבעה חודשים פניתי להנהלת בתי המשפט בנושא וביקשתי את רשימת השכר במערכת השיפוטית. התבקשתי לפנות דרך חוק חופש המידע, וכך עשיתי.

ערב החג הגיעה רשימת 100 השופטים בעלי השכר הגבוה ביותר במערכת. לזכותה של הנהלת בתי המשפט ייאמר שהיא העבירה רשימה מפורטת מאוד הכוללת גם את השמות והתפקידים של השופטים בעלי השכר הגבוה ביותר, דבר שאיננו נהוג ברשימות המפורסמות על ידי הממונה על השכר באוצר, שכוללות רק בעלי תפקיד.

הרשימה המצורפת כאן מתפרסמת לראשונה, מאחר שכאמור, עד היום שכר השופטים לא היה גלוי לציבור.

מה שאנחנו לומדים ממנה הוא ששכר 100 השופטים הבכירים נע בין כ-65 אלף שקל ברוטו בחודש לכ-93 אלף שקל בחודש - השכר של נשיאת העליון לשעבר מרים נאור.

הרשימה מציגה את בעלי השכר הגבוה לחודשים ינואר-נובמבר 2017, לפי שם השופט, תפקיד, שכר ברוטו שוטף, סה"כ שנות ותק (כולל תפקיד מזכה בוותק שקדם לשיפוט) וסטטוס.

בנוגע לשכר ברוטו: מדובר בממוצע חודשי למשרה מלאה בניכוי גילום מס והוצאות רפואיות.

כלומר, השכר ברוטו למס, שהוא הרלוונטי יותר לענייננו, גבוה אף יותר מהנתונים המוצגים בטבלה.

כזכור, הברוטו למס מורכב מתשלומי שכר בכסף, וכולל זקיפות בגין הטבות בשווי כסף שהוענקו לעובד. מסכומים אלה מנוכים ניכויים המותרים בניכוי על פי פקודת מס הכנסה. ברוטו למס הוא הסכום שעליו מחויב העובד במס הכנסה. הברוטו למס גבוה בממוצע באחוזים ספורים (הוא יכול להגיע עד 10%, תלוי בהטבות שניתנות לעובד, לדוגמה רכב). עלות השכר כוללת את השכר הממוצע ברוטו למס פלוס הטבות שלא חייבות במס, פלוס ממוצע עלויות המעסיק לחודש (עלות מעסיק שאיננה הפרשה לפנסיה תקציבית).

בדרך כלל, העלות הכוללת גבוהה ב-25%-30% ולפעמים קצת יותר מהברוטו השוטף.

השורה התחתונה היא שהעלות הכוללת של השופטים גבוהה בהרבה מהנתונים בטבלה, וצמרת השופטים עוברת בקלות את ה-100 אלף שקל בחודש.

2.מדוע שכר השופטים גבוה באופן משמעותי מרוב התפקידים בסקטור הציבורי?

הסיבות נעוצות במנגנוני ההצמדה של השופטים ומי שצמוד אליהם בשכר, כמו בכירים במשטרה, בצבא ובשירות בתי הסוהר.

הנה התנאים הנלווים העיקריים לשכר היסוד של השופטים, שמנפחים אותו עד מאוד:

תוספת יוקר ופיצויי התייקרות בהתאם למה שנקבע לעובדי המדינה.

תוספת ותק חודשית בשיעור של 4% מהשכר בעד כל שנת כהונה מחמש השנים הראשונות ותוספת חודשית בשיעור של 1% מהשכר בעד כל שנת כהונה מהשנה השישית ועד שנת הכהונה ה-35. התוספת הזאת תחושב בתחילת כל שנה.

תוספת ייחודית לעיסוק בשפיטה: תוספת חודשית של 15% מהשכר המשולב בצירוף כל התוספות הקודמות.

גמול ניהול בשיעור של 5% מהשכר ישולם לנשיא בית המשפט המחוזי, נשיא בית המשפט השלום, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נשיא בית הדין האזורי לעבודה וכן לראשי אבות בתי דין ואב בית דין אזורי המכהנים במינוי של קבע. לסגניהם של כל אלה ישולם "גמול ניהול" בשיעור של 3%.

שכרם של השופטים צמוד לשכר הממוצע במשק. זה עניין משמעותי עד מאוד, כי בניגוד למדד, השכר הממוצע במשק נמצא בשנים האחרונות בקצב עלייה שנתי של כ-3%. שימו לב: השכר הממוצע עלה בין 1995 ל-2015 ב-116%, כך ששכרו של שופט שנמצא במערכת בכל התקופה הזאת קפץ ביותר מפי 2 (!) באופן אוטומטי - וזה עוד בלי תוספת הוותק ותוספת היוקר, אם הייתה כזו במהלך התקופה.

אם כן, יש שורה של מנגנוני הצמדה - הצמדת יוקר או איך שתקראו לזה - שמקפיצים את השכר של השופטים הוותיקים לרמות של 80, 90 ו-100 אלף שקל בחודש.

ויש עוד סוכריות: נושא משרה שיפוטית רשאי במהלך כהונתו לצאת לחופשה בשכר לצורך השתלמות ובלבד שההשתלמות אושרה בידי הנהלת בתי המשפט. החופשה תהיה בת 30 ימים בשנה; כיסוי הוצאות אשפוז, במקרה הצורך, לנושא משרה שיפוטית, לבן או בת זוגו ולילדיו עד גיל 18, חוץ מהוצאות בשל אשפוז בחו"ל.

במשרות בכירות מאוד, המדינה תכסה גם שירותים רפואיים למעט ריפוי שיניים - וכל זה "תמורת" דמי ביטוח בסכום של 124 שקל בלבד שיורדים כניכוי מהשכר החודשי (מדובר בכ-80 שופטים בלבד שמונו לפני כניסת ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתקוף בשנת 1995).

אין ספק ששופטים זכאים לשכר ראוי ולתנאים נלווים ראויים. האם רמות השכר כפי שהן משתקפות מהטבלאות הן מידתיות לסקטור הציבורי? האם ראוי שמנגנוני ההצמדה הללו יהיו ייחודיים לסקטור מסוים במגזר הציבורי? האם ראוי שהנתונים הללו אינם שקופים ומתפרסמים באופן סדיר, גם ללא פניות של עיתונאים?

3.רמות השכר הללו מתגלגלות גם לפנסיה התקציבית, אותה פנסיה שממומנת במלואה על ידי המדינה וזכאים לה השופטים הוותיקים, כיוון שהפנסיה התקציבית הופסקה בסקטור הציבורי בתחילת שנות ה-2000.

גם בהסדרי הפנסיה התקציבית יש לשופטים הסדרים חריגים מאוד.

לדוגמה, שופט שכיהן עד 5 שנים יקבל 7% (!) בכל שנת צבירה (הנוהג בסקטור הציבורי הוא 2% בלבד) ויגיע לפנסיה של 35% משכרו (!). מה ששופט בפנסיה תקציבית מקבל בחמש שנים (כיחס לשכרו הקובע) יש עובדים שלא מקבלים גם אחרי 30-40 שנות עבודה. בסך הכול, כפי שכתבנו בעבר, יש שופטים בפנסיה תקציבית (גיל הפרישה של שופטים הוא 70) שמקבלים 100% משכרם הקובע. אין לזה אח ורע בכל הסקטור הממשלתי (ראו התנאים המלאים של הפנסיה התקציבית לשופטים בטבלה נפרדת).

המשמעות של כל זה היא כמובן התנפחות של חבילות הפנסיה התקציבית שעשויות להגיע לכ-15-25 מיליון שקל לכל שופט.

מיותר כמעט לציין שלאחר פרישתם, שופטים רבים ממשיכים לעבוד בסקטור הפרטי - כמגשרים, כמרצים וכדומה. בניגוד לבעלי מקצוע אחרים במשק, כוחם עדיין במותניהם.

4.הסדרי הפנסיה התקציבית הם בין הגורמים לתסיסה ולתסכול בקרב העובדים הצעירים שלא זכו לאותם תנאים נדיבים. וזה בדיוק לב העניין בהפליה שיצרו הסדרי הפנסיה התקציבית: בכל ארגון שבו הם הונהגו - מהאוניברסיטאות, דרך העיריות ועד הרשות השופטת - הם יצרו שני מעמדות, דור א' עם ההטבות יוצאות הדופן של הפנסיה התקציבית, ודור ב' עם התנאים הנחותים בהרבה של הפנסיה הצוברת. הפערים הכספיים המשמעותיים בין שני המעמדות יוצרים באופן טבעי מתחים פנים-ארגוניים שמתבטאים במחלוקות בין הדורות, כפי שקורה גם אצל השופטים.

תגובת מנהל בתי המשפט לטענות על חוסר יעילות

במסגרת תשובת הנהלת בתי המשפט, הגיב השופט מיכאל שפיצר על המאמר "השכר בשמים, היעילות ברצפה" ("גלובס", 20.3.2018), שהתבסס על נתוני היעילות של מערכת המשפט כפי שהוצגו בעבודה של הכלכלן הראשי באוצר, שקבעה שהיא בעלת "תפקוד ירוד".

בתגובתו, שפיצר מציין כי על פי מידע סטטיסטי השוואתי אובייקטיבי, שנאסף על ידי מועצת אירופה, עולה כי מערכת בתי המשפט בישראל היא אחת המערכות היעילות ביותר באירופה וזאת חרף היקף העבודה הרב המוטל עליה. במאי 2012 התקבלה ישראל לוועדה במעמד של מדינה משקיפה, והפכה למדינה הלא-אירופית הראשונה הנוטלת חלק בדוח ההשוואתי.

קצב גבוה של פתיחת תיקים בערכאה ראשונה

שפיצר מוסיף כי הדוח הרשמי האחרון מטעם הוועדה האירופית ליעילות הצדק פורסם בחודש אוקטובר 2016.

הוועדה האירופית הוקמה על ידי ועידת השרים של מועצת אירופה בשנת 2002, והיא מורכבת ממומחים מוסמכים מטעם 47 המדינות האירופיות החברות בה. תפקידה של הוועדה להציע פתרונות לשיפור וייעול מערכת המשפט באירופה. לשם כך, יוזמת הוועדה שורת פרויקטים, שאחד המשמעותיים והבולטים שבהם הוא הפקת הדוח ההשוואתי מדי שנתיים, שבוחן את יעילות תפקודן של מערכות המשפט השונות, ועורך השוואה ביניהן בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים רשמיים.

לדברי שפיצר, הדוח האחרון, שהנתונים שהוצגו בו רלוונטיים לשנת 2014, קבע כי ממוצע התיקים האזרחיים שנפתחו בערכאה ראשונה במדינות אירופה עמד בממוצע על 2,724 תיקים לכל 100 אלף תושבים. לעומת זאת, מספר התיקים האזרחיים שנפתחו בישראל בערכאה ראשונה בישראל עמד על 4,460 תיקים לכל 100 אלף תושבים, כמעט כפליים במדינות אירופה.

קצב סגירת התיקים האזרחיים בערכאה ראשונה עמד בישראל על 102%. משמע, תיקים רבים יותר נסגרים בישראל בכל שנה ביחס למספר התיקים הנפתחים. לעומת זאת, הממוצע באירופה עמד על 100%.

שפיצר מציין כי מדד קצב סילוק התיקים נחשב למדד ההשוואתי הטוב ביותר לבחינת היעילות שבה בתי המשפט מתמודדים עם עומס העבודה.

מספר השופטים לנפש נמוך יחסית

עוד הוא מוסיף כי מספר השופטים הממוצע במדינות אירופה עומד על 21 שופטים מקצועיים במשרה קבועה ו-109 שופטים "לא מקצועיים" על כל 100 אלף תושבים. בישראל, לעומת זאת, מספר השופטים והשופטות לנפש נמוך בהרבה, ועומד על 8 שופטים מקצועיים במשרה קבועה, 5 שופטים "לא מקצועיים" בלבד (כגון נציגי ציבור בבית הדין לעבודה) על כל 100 אלף תושבים.

שיעור עורכי הדין בישראל עומד על 684 עורכי דין לכל 100 אלף תושבים. זהו השיעור הגבוה ביותר בקרב מדינות אירופה. לשם המחשה מציין שפיצר כי המדינה העוקבת בשיעור עורכי הדין ביחס לאוכלוסייה היא יוון, עם 388 עורכי דין על כל 100 אלף תושבים.

תקציב מערכת המשפט בישראל עמד בשנת 2016 על 0.16% תמ"ג לעומת 0.24% תמ"ג בממוצע במדינות אירופה.

לסיום מציין שפיצר את נאומה של נשיאת העליון אסתר חיות בטקס השבעת השופטים שהתקיים בבית הנשיא לקראת חג הפסח.

חיות אמרה בין היתר כי "726 שופטות, שופטים, רשמות ורשמים שמונה המערכת, נדרשים לטפל ב-850 אלף תיקים עיקריים מכל הסוגים, המוגשים בה מדי שנה. במובן זה ישראל היא אחת השיאניות העולמיות במספר ההתדיינויות המשפטיות לנפש והיקף זה מחייב אותנו כמערכת לתור כל העת אחר דרכים לייעל ולשפר את השירות הניתן לציבור על ידינו. כך אנו משתדלים לעשות".

לרשימה המלאה, מקומות 1-50

לרשימה המלאה, מקומות 51-100

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001230754

תגוביות:

1.איך אומרים מושחתים בחסות החוק? מאפיה? והכבוד למייסד הקרטל ״הצנוע״ ברק אהרון.

2.המגזר המושחת במדינה הם שופטי ישראל ובראשם כמובן שופטי בית המשפט העליון שסידרו את התנאים המופלגים והביזיוניים לשאר חבריהם השופטים. הכי חמור שאותם מושחתים עוסקים כל היום בלרדוף אחר גורמים אחרים (ראו מקרה נתניהו למשל), כביכול בשם טוהר המידות, אבל בפועל בשל הרצון לרסק את הלגיטימיות של הרשויות האחרות ולהשתלט סופית של הדמוקרטיה הישראלית. מדובר באוליגרכיה רקובה של "חבר מביא חבר" שזוכה לאיתרוג על ידי כמעט כל התקשורת (המגמתית) בישראל. הגיע הזמן שעם ישראל יצא סוף סוף מעבדות לחירות. הגיע הזמן לפרק את בג"צ ולהפרידו מבית המשפט העליון. הגיע הזמן להקים בית משפט חוקתי נבחר כמו בארה"ב ובמדינות רבות. אין אח ורע בעולם למצב ההזוי שנותר בישראל - דיקטטורה שיפוטית!

3.גנבים בחסות החוק מקבלים משכורות עתק.

4.כל מי שמתמצא טיפה במודלים כלכלים יודע שאחד מהסממנים הבולטים של דיקטטורה סוציאליסטית הוא משכורות ותשלומים חסרי היגיון ופרופורציה למגזר הציבורי! בכל מקום שזה קורה, המדינה קורסת תוך כמה שנים! ראו את קליפורניה, מדינה שהיתה הכלכלה 5 בגודלה בעולם ונמצאת למעשה כבר עכשיו בפשיטת רגל כשהאנשים היצרניים עוזבים למדינות אחרות, וערי אוהלים של הומלסים צומחים שם כמו פטריות אחרי הגשם! ! ! הבירוקרטיה מסוכנת לציבור יותר מפצצת אטום!

5.אנחנו נעבוד כמו חמורים, נרוויח בקושי 8000 שקל בחודש, ואילו השופטים המושחתים בחסות החוק ירוויחו קרוב ל- 100000 שקל בחודש על חשבוננו.



#90,יאיך ממנים שופטים בישראל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.04.18 בשעה 10:17
בתגובה להודעה #0
https://www.youtube.com/watch?v=8YXSrt4XCcc



#91,ילאטמה: שופטי בצלמ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 19.04.18 בשעה 10:26
בתגובה להודעה #0
https://www.youtube.com/watch?v=m5-f9_ZpxrM

לאטמה: שופטי בצלמ



#92,יפסקת ההתגברות: המשאל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 28.04.18 בשעה 15:42
בתגובה להודעה #0
רוב מוחלט של שרי הממשלה מסרו כי הם תומכים בחוק עוקף בג"ץ • המתנגדים: כחלון ושטייניץ • בינתיים, הנשיאה חיות התנתה את פגישתה עם רה"מ בדחיית ההצבעה - ונענתה

ועדת השרים לענייני חקיקה לא תדון בשבוע הבא באישור פסקת ההתגברות, זאת בשל דרישתה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לדחות את הדיון כתנאי להסכמתה להיפגש עם רה"מ בנימין נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד - על מנת לדון עמם באפשרות לקדם פסקת התגברות בהסכמה.

על פי משאל שערך "ישראל היום" בקרב שרי הממשלה (ראו לעיל) מתברר כי ישנו רוב חד־משמעי לאישור פסקת ההתגברות כמעט בכל מתכונת שיביא ראש הממשלה לאישור. עם זאת למהלך לא מובטח רוב בכנסת כל עוד יו"ר כולנו השר משה כחלון מתנגד לו.

אתמול ביקשו בלשכת רה"מ לקבוע פגישה בינו לבין הנשיאה חיות בהשתתפות איילת שקד, אולם מלשכתה של חיות הודיעו כי יסכימו לפגישה רק אם ועדת השרים לחקיקה לא תדון בפסקת ההתגברות, שאותה ביקש להביא להצבעה כבר ביום ראשון יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט. ח"כ בצלאל סמוטריץ' תקף בחריפות את הדחייה ואמר כי "זו טעות קשה. כניעה ללא קרב והפרת המחויבות שלנו לבוחרינו".

מסביבת נתניהו נמסר בתגובה כי "זהו שוב ספין של הבית היהודי שלא מחמיצים הזדמנות לעוות את העובדות ולירות בתוך הנגמ"ש. בישיבת ראשי הקואליציה האחרונה סוכם שמייד לאחר יום העצמאות רה"מ ושרת המשפטים ייפגשו עם נשיאת העליון. כיוון ששרת המשפטים טסה לחו"ל עד סוף השבוע, הפגישה עם נשיאת העליון נדחתה ליום ראשון ולכן גם ההצבעה נדחתה. זאת הסיבה לדחייה ולא שום סיבה אחרת".

מלשכת שרת המשפטים נמסר כי "רה"מ ביקש מהשרה שקד לדחות בשבוע את הדיון על פסקת ההתגברות, והשרה נענתה לבקשתו. שקד לא תסכים לדחייה נוספת ולמסמוס הצעת החוק".

אתמול, לפני ההחלטה של שקד לדחות את הדיון בוועדת השרים לחקיקה, חשף בנט כי על פי ההסכם הקואליציוני על הליכוד לתמוך בהצעת החוק שיזם ושרצה להביא להצבעה כבר ביום ראשון.

בד בבד, מליאת הכנסת תדון בשבוע הבא בהצעת חוק של ח"כ מיכל רוזין (מרצ) הקובעת כי יידרש רוב של 90 ח"כים, במקום 61 ח"כים כיום, כדי לשנות חוק שיש בו פגיעה בסמכויות ביהמ"ש העליון. ח"כ רוזין אמרה כי "מעמדו של העליון אינו תלוי בימין או שמאל בשלטון, אלא חשוב בפני עצמו לקיום דמוקרטיה מתוקנת בעלת איזונים ובלמים".

השרים יואב גלנט וחיים כץ לא התייחסו. שרת התרבות והספורט מירי רגב התייחסה הבוקר לפסקת ההתגברות בה היא תומכת ואמרה: "אני תומכת קודם כל באזרחי מדינת ישראל שחיים כמו פליטים בארצם. פסקת ההתגברות היא עבורם. הגיע הזמן לשים גבולות ברורים לאקטיביזם השיפוטי שמנותק מרחשי העם ושיצא מכלל שליטה ולהפסיק את הטשטוש בהפרדת הרשויות. הגיעה העת לגלות אקטיביזם כלפי אזרחי מדינת וצרכיהם".

http://www.israelhayom.co.il/article/551053

תגוביות:

1.אשר לשטייניץ - נראה שטרם ניתק חבל הטבור, שמחבר בינו לבין למגדל השן האקדמי. אשר לכחלון - נראה שהתייפייפותו נועדה לשמר את השמאלנים באלקטורט שלו. לשניהם, בכל אופן, יוגש החשבון המלא בקלפי!

2.כחלון מנהל את הקמפיין לקראת הכנסת הקודמת ואינו מבין שבשל "התייפייפותו" לוקחת לו אורלי לוי את קולות הימין לקראת הכנסת הבאה.

3.כחבון פחלון סיים זה מכבר את הקריירה הפוליטית. רק לא סיפרו לו על זה.

4.שקר. אין חיה כזאת "עוקף בג"צ". שקר, שקר, שקר. הריבון זו הכנסת! רק הכנסת. בג"צ עוקף את הריבון - את הכנסת ללא סמכות.

5.מי שמתנגד לא מבין מה זה שלטון דמוקרטי ומאוזן ואין שום דוגמא של מדינה עם כוח משפטי כזה. נראה אותם מגיעים לדיון אמיתי בלי לתת כוח לבג"צ שכלל לא שייך לו.

6.בית המשפט ביטל בשנה האחרונה 5 החלטות כנסת ועצר, ביטל וחסם מאות החלטות של משרדי ממשלה. בג"צ הוא אוסף של משפטנים שאינם מומחים בשום תחום ספציפי. גם אין עליהם שום ביקורת או פיקוח. באיזו מדינה בעולם יש מעמד כזה לשופטים ומה זה בכלל שופטים? בסך הכל עורכי דין שבחרו עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים המסריחים והאפלים שלהם ובאמצעות ועדת השתיים האפלה כמו - הק.ג.ב. והשטאזי - ותו לא!

7.צריך לבטל את בג"צ. הוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה. באף מדינה אחרת אין גוף משפטי, מעל בית המשפט העליון, ששולט במדינה. רק בישראל.

8.במתכונתו הנוכחית הוא כבר סכנה לדמוקרטיה אבל על בג"צ אסור לוותר. כל בקשתנו שתוחזר המתכונת שמלפני שודד הים והדיקטטור, ניצול השואה אהרן ברק שגנב בעורמה את השלטון, על מנת לשמר את אג'נדת השמאל כולה. זה מה שבג"צ עושה. משמר את שלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת באמצעות פסיקות מקוממות והזויות שהעם לא מקבל כלל. אנחנו רוצים איזון בין הרשויות וכל הקשקשת של השמאל הטרול ומקהלת התקשורת המטורללת, זה בשביל שיישמר להם הכוח הלא מרוסן והגנוב שבג"צ חומס מהעם ללא בחירות. די זה נמאס. עד כאן!

9.העם שונא את בג"צ.

10.חברים לגזור ולשמור לקראת הבחירות הבאות והפריימריז בליכוד. כנראה שלשטייניץ יש עתיד במפלגת אין עתיד.

11.שטייניץ וכחלון=שני עלובים!!!

12.חיים כץ = שמאל קיצוני שהסתנן לליכוד באמצעות ועד עובדי התעשייה האוירית.

שטייניץ = עוד ליכודניק חד"ש מבית היוצר של הקרן להשמדת ישראל שהגיע זמנו לפרוש.

גלנט, דווקא הלב שלו במקום הנכון, אבל הוא רק מפחד לצאת נגד ראש המפלגה שלו. בבחירות הבאות יהיה ברשימת הליכוד. כנ"ל השר המצויין אלי כהן.

13.מחמם את הלב שהשרים בצבע ירוק כואבים את כאבנו, חוץ משניים. האחד מזרחי תורן על תקן הפראייר והשני זה שהיה בעבר שייך לשלום עכשיו!

במרכז הליכוד שטייניץ יצטרך לרפד את האחוריים שלו על מנת לא לספוג כאב חזק מדי בבעיטתו חזרה לשלום עכשיו. שיהיה שר שם ולא בממשלת מרכז ימין. הוא בוודאות יעוף מהליכוד כי חברי מרכז רותחים על שטייניץ.

14.*פח*לון

וכל מילה מיותרת...

15.חיסול או לפחות ריסון של היכולות השלטוניות של המערכת הכביכול משפטית הוא תנאי מוקדם הכרחי לטיפול טוב במרבית הבעיות הקשות של המדינה. זהו נייר הלקמוס של מי באמת בימין ומי בשמאל. אז תביאו את אחת ההצעות להצבעה בכנסת גם בידיעה שזה לא יזכה ברוב וכך תחשפו את פרצופו האמיתי של כל מי שמתנגד.

16.כחלון חתיכת אפס עלוב.

17.כחלון הוא פשוט בושה! כל "ההחלטות" שלו מבוססות אך ורק על מנת לשים אצבע בעינו של נתניהו. כל ההתנהלות שלו עקומה.

18.בג"צ דוחף את המדינה לכיוון מדינת כל אזרחיה וכל שונאיה וכל מסתנניה. אם הכנסת והממשלה לא ישימו סוף להשתלטות העוינת של בג"צ, זה סוף החזון הציוני. עכשיו ומיד למעשים: חוק יסוד החקיקה המונע מהעליון לבטל חוקי הכנסת, להתערב בעניינים פוליטיים הנתונים לסמכות הממשלה, להוציא צווי ביניים וצווי עשה וקביעה ברורה שיש זכות עמידה אך ורק רק לנפגעי עבירה. ללא בלימת החונטה הנפשעת של בג"צ, אנו נידונים לחורבן. דוד איש שלום, המטה בליכוד למאבק בדיקטטורה השיפוטית וגרורותיה בכל זרועות השלטון.

19.בג"צ זה אוסף של אנשים בלי התמחות בשום נושא ספציפי. יש להם דעות פוליטיות שמאלניות קיצוניות ואין עליהם ביקורת או פיקוח. הפסיקה של כל אחד מהם קשורה לדעותיו ולפיכך גם מחליטה חיות איך לצוות אותם כדי שההחלטות יהיו לפי השקפותיה.

20.השמאל הרדיקלי מרגיש ששומטים לו את הכוח והוא ממטיר סיסמאות ראדיקליות בכל הכוח . אין הגיון לשמאל הקיצוני.

21.בג"צ לתפארת השמאל הקיצוני.



#93,יאיבדו את הבלמים: האקטיביזם השיפוטי של בג”ץ לא עוצר / עו''ד שמחה רוטמן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 20.05.18 בשעה 11:51
בתגובה להודעה #0
בדיקה של כמות וקצב פסילת החוקים של בית המשפט העליון מגלה כי הן עלו בשנים האחרונות באופן משמעותי, וכמעט חסר תקדים

ישנם שלושה סוגי שקרים שמספרים לנו על האקטיביזם השיפוטי של בג”ץ: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. כך למשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה שפרסם אתמול השוואות סטטיסטיות בינלאומיות והגיע למסקנה כי בית המשפט שלנו לא מרבה לפסול חוקים והמהפכה השיפוטית היא פרי דמיוננו.

מהשוואה שערך המכון, אמור הציבור הישראלי להירגע ולהשתכנע ששופטי בג”ץ שלנו כלל אינם אקטיביסטים וכל הטענות על פסילת חוקים מקורן בשקרים מגמתיים.

לפני שנפריך טענה זו, חשוב להזכיר שהמכון הישראלי לדמוקרטיה היה אמור להיות מראשי המתנגדים לעריכת השוואות שכאלה בין בג”ץ לבין בתי משפט מקבילים בעולם. היה זה יוחנן פלסנר, נשיא המכון וחברו הד”ר עמיר פוקס שהבהירו לא מזמן שאסור להעתיק לישראל את המודל הבריטי שכן בבריטניה יש “מסורת של ריסון עצמי בכל הנוגע לחקיקות הפוגעות בזכויות יסוד”.

לשיטתם, במערכת הבריטית קיימים מנגנוני איזונים ובלמים נוספים, בדמותם של “שני בתי פרלמנט המבצעים בקרה אחד על השני” כמו גם “ועדה פרלמנטרית מיוחדת לזכויות אדם שתפקידה לוודא עוד במהלך תהליך החקיקה שאין בה פגיעה בזכויות אדם”.

והנה, מסתבר שלשיטתו של המכון, המנגנונים הקיימים במדינת ישראל טובים הרבה יותר מאשר בבריטניה, שכן בבריטניה מצהיר בית המשפט בממוצע על 1.37 חוקים בשנה כבלתי תואמים את הערכים החוקתיים, בעוד שבמדינת ישראל מספר החוקים הנפסלים עומד על כמחצית, 0.72 בשנה.

השוואה חסרת ערך

אז אם מנגנוני הבקרה במדינת ישראל כה מוצלחים, מדוע שלא נאמץ אפוא את המנגנון הבריטי?

התשובה כמובן היא שההשוואה הבינלאומית שערך המכון אינה עומדת בשום סטנדרט, לאומי או בינלאומי. תקופות הבדיקה שונות מארץ לארץ, וכך למשל הנתונים שהציג המכון משווים את הודו ב-17 השנים שבין 1950 ל-1967, לתקופה של 28 השנה האחרונות בקנדה.

גם הנושא הנבדק שונה. למשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש להשוות את מספר התקנות שנפסלו בגרמניה (חקיקת משנה) למספר החוקים שנפסלו בארצות הברית או בישראל.

האמת היא, שהשוואה שכזו היא חסרת ערך עוד בטרם נרחיק נדוד למדינות אחרות, והיא אינה מבינה מהו אקטיביזם משפטי פסול וכיצד הוא מתרחש בפועל. פסילת החוקים על ידי בית המשפט הינה השלב הסופי והמכריע של האקטיביזם השיפוטי, אבל כיצד תיספר פסיקה ההופכת למעשה חוק לאות מתה, מבלי שניתנת לו מכת החסד המבטלת אותו?

כאשר בית המשפט העליון החליט לקרוא את הוראות החוק המסמיך את שר הפנים לשלול תושבות, באופן השולל ממנו כל משמעות אפקטיבית, האם זה שינה למישהו שבג”ץ לא הצהיר על בטלותו באופן רשמי?

מבחינת הכנסת וחבריה, הדבר לא שינה מאומה. הכנסת נאלצה לחוקק את החוק מחדש, בדיוק כפי שהיה עליה לעשות לו בית המשפט היה מורה על ביטול החוק, אולם פסיקה שכזו אינה נספרת על ידי המכון הישראלי במניין החוקים שנפסלו.

קריאה רביעית

ובכל זאת, השאלה שמציב המכון דורשת תשובה – אם מספר החוקים שמבטל בית המשפט העליון כל כך נמוך, מדוע אנחנו מרגישים שבית המשפט שלנו הוא אקטיביסט?

התשובה לכך היא שהממוצע השנתי הוא חסר כל משמעות.

בדיקה קלה שערכנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה מראה שבחמש השנים הראשונות מאז שנחקקו חוקי היסוד בשנת 1992, לא בוטל אף חוק.

אולם כדאי להביט מה קרה בשש השנים האחרונות, בהן כמות וקצב פסילת החוקים של בית המשפט עלו באופן משמעותי עוד לכמות של 12 חוקים שבוטלו. בשנת 2017 לבדה התגבר הקצב עד כדי כך שבג”ץ ביטל במהלכה חמש חוקים בדרכים שונות.

האקטיביזם השיפוטי איננו עוצר ואינו מראה סימני האטה. נהפוך הוא. בשנת 2012 ביטל בג”ץ שלושה חוקים, אולם חוקים אלה היו בעת ביטולם בני יותר מ-7 שנים בממוצע. בית המשפט העליון המתין אז בסבלנות רבה לפני שנקט בנשק יום הדין, אך לעומת זאת החוקים שבוטלו בשנת 2017 היו בממוצע בני פחות משנה.

יותר ויותר חוקים נפסלים על ידי בג”ץ, והוא עושה זאת יותר ויותר מהר עד שכמעט ניתן לכנות את ההליך המתרחש בבית המשפט העליון כ”קריאה רביעית” של החוק.

תמוה אם כן מדוע נזעקים במכון הישראלי לדמוקרטיה להגן באמצעות השוואות בינלאומיות מופרכות על בג”ץ. אין שום מדינה דמוקרטית בעולם בה שופטים שאינם נבחרי ציבור ואינם ממונים על ידי נבחרי ציבור באופן בלעדי, מחזיקים בסמכויות כה רבות, דנים בכל נושא ללא צורך בנפגע ספציפי כערכאה ראשונה ואחרונה ורואים את עצמם מוסמכים לבטל חקיקה. אם מעוניינים לעשות השוואה בינלאומית, זוהי ההשוואה הנדרשת.

https://mida.org.il/2018/04/23/%D7%90%D7%99%D7%91%D7%93%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%91/

תגוביות:

1.המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף שמאל שמקבל טובות הנאה באופן תדיר מכנופיית שלטון החוק והם לא יהססו לשקר, לרמות ולהונות את הציבור, כדי לשמר את כוחה הבלתי מוגבל של האוליגרכיה המשפטית.

2.בעיה אולי הרבה יותר גדולה היא עצם העובדה שהפוליטיקאים מראש לא יכולים לקדם שום חקיקה אפקטיבית, כי מראש החוק “לא עובר את מבחן בג”ץ” והיועצים המשפטיים משחקים את המשחק (דהיינו, תוקעים את הצעות החוק), כך שזה לא רק המספר של החוקים שנפסלים הלכה למעשה, אלא אלו שמעולם לא יגיעו לאוויר העולם מהחשש מפסילה בבג"ץ.

3.

- הנשיאה ביניש: "לא אתן לכנסת לחוקק חוקים עוקפי בית הדין הגבוה לצדק, אף על פי, שהחיקוק חוקי".

- השר עוזי לנדאו: "בבית המשפט העליון אין פלורליזם. יש בו אליטיסטים אשכנזים, הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מהיהדות ולעיתים גם מהמציאות".

- ח”כ יריב לוין: "שמאל רדיקלי בבית המשפט העליון".

- עו”ד יורם שפטל: "בתי המשפט הם רומסי חוק".

- שר המשפטים פרופ’ יעקב נאמן: "האמון במערכת המשפט נסדק".

- פרופ’ שמעון שטרית: "חלק מהדברים ששופטים עושים, הם היו צריכים להישפט עליהם".

- עו”ד קורב: "השופטים הם חמורים גדולים".

- המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ד"ר מישאל חשין: "יש לטפל בארבע עיניים בשופט שסרח. עוולתו אינה עניין לציבור. מערכת המשפט נמצאת בבוץ עמוק מכל הבחינות. אני מאשים בכך את השופטים, שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון ביחד. המערכת הזו צריכה לתת שירותים משפטיים לאזרחים ולא להתברבר ולהתעסק במלחמות יוקרה. הפרקליטות מגזימה בהגשת כתבי אישום, המשטרה מגזימה בחקירות ובתי המשפט לא זריזים מספיק".

- הנשיא ברק: "אנחנו טובים יותר מהכנסת בקביעת הלכות חוק בגלל השחיתות בממשל. לעיתים, כמו למשל, במקרה של לאה רבין...רק לנו מותרים הלכות עוקפי בג”צ. אין צורך בפרוטוקולים בעליון, ממילא ליושרם של שופטי בג”צ ניתנה חסינות. הדרך הנכונה והאמינה ביותר לצרף שופטים למעגל הנבחר שלנו, הינה על-ידי קשרים אישיים והיכרות אישית".

- רוני אלוני-סדובניק, עו”ד: "תיבת הפנדורה של מישאל חשין, על אלו מקרים חמורים הוא מדבר? זיוף פרוטוקולים, קבלת שוחד, גניבה, הטיית משפט למקורבים? הציבור כבר לא יידע".

4.הכרעה כוחנית דרך מערכת המשפט אינה מוסרית, אינה הוגנת ואינה ישרה.

5.מה הבעיה שהכנסת תבחר את השופטים ברוב של 32 ח”כים? אם זה הספיק למחטף של חוק יסוד זה מספיק לבחירת שופטים...

6.הסנט של ארה”ב חוקר כל שופט על דעותיו והשקפותיו בטרם מינויו לעליון!!! נא לשנות גם את אופן מינוי השופטים שלא מייצגים את העם!

7.חוקים לא חוקתיים? לא ידעתי שיש לישראל חוקה. מדובר בהמצאה של בג”צ שבאה להכשיר פסילת חוקים ללא סמכות. איש לא נתן ולא התכוון לתת לבג”צ את הסמכות לפסול חוקים.

8.בג"צ ביטל למעשה את הצורך בבחירות. מאז ששופטי בג"צ נטלו לעצמם סמכויות של ממשלת-על, שדרכה כולנו נשלטים (כן יוציאו את המסתננים - לא יוציאו את המסתננים, כן למסור את גופות המחבלים לחמאס – לא למסור אותן לחמאס...וכו’). יש לנו ממשלת בג"צ שנבחרת במחשכים כאוליגרכיה של מר"צ, ושל הקרן לישראל חדשה על שלל זרועות התמנון שלה שממומנת ע"י ממשלות זרות וגופים העוינים את המדינה היהודית. או כמו שפרופסור אבינרי (הנטוע בשמאל אך מספיק הגון כדי להכיר בעובדות כפי שהן) הגדיר את המשטר שלנו: "בג"צוקרטיה".

9.אהרון ברק היה ראש הנחש של האקטיביזם השיפוטי הבזוי. כעת כבר אינו בתפקיד אך השאיר אחריו רמשים הממשיכים בתורתו כדוגמת אסתר חיות המבוגרת לגילה. וכל משנתו מהווה את שטיפת המוח הקבועה והמסוכנת בכל הפקולטות למשפטים בישראל המלמדת רק את ספריו ופסיקותיו של הדיקטטור ושודד הים המשפטי הזה שהרסו והורסות את המדינה היהודית ומערכת המשפט שלה.

10.המכון הפרטי של ברנרד מרכוס והקרן החדשה מנסים לעבוד על העם היהודי בכל דרך לא מכון לדמוקרטיה ולא נעליים. לא בג״צ אלא שלטון השמאל כדברי פרופ' מאוטנר, לא קרן חדשה לישראל אלא קרן להשמדה. כל הגופים האלה מטרתם אחת היא: לגנוב את השלטון מנבחרי העם ולחסל את המדינה היהודית, כדי שעמים אחרים ישתלטו עליה ויגנבו אותה ואנחנו נברח מכאן ונפוץ לכל עבר לגלות כפי שהיה לפני הקמת המדינה.

אין אמון לא בבג״צ, לא במכון הפרטי הזה המנסה לגנוב דעת וקורא לעצמו מכון ישראלי לדמוקרטיה – מי מינה אותו בכלל??? ולא לקרן זרה ששופכת פה מיליארדים כדי לתמוך בבצל, בתאיוש ועדאללה.

לכו לכל הרוחות ואם הליכוד לא ידאג להתגבר על גניבת השלטון של שלוחי אהרון ברק ניצול השואה ושודד הים הדיקטטורי – לא נסכים שישלוט!!!

אנחנו שונאים את בג״צ.

אנחנו שונאים את הקרן להשמדה ואת ארגון שתי"ל שהוא צבא הביצוע של הקרן להשמדה.

אנחנו שונאים את המכון הפרטי הזר של מרכוס שמכנה עצמו ישראלי לדמוקרטיה ומתכוון - מכון רפורמי לדיקטטורה.

יאללה צאו לנו מהחיים לנצח חלאות המין האנושי.

לעם היהודי יש בחילה לא נשלטת מכם. פייק ניוז כולכם.

11.כמו בכל תחום אחר בסוף הציבור יקיא את בג"צ מתוכו. בג"צ מחריב את המדינה.

12.הנה דוגמית קטנטנה על התנהלותו המופקרת של בג"צ וצפצוף ארוך מצידו על החוק הקיים. הכוונה למה שנקרא “הוונדליזם הפלסטיני בחסות הבג"צ":

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-70194-00.html

13.כל עוד בג״צ מתקיים במתכונת החצופה גונבת השלטון הנוכחית, תשכחו משלטון נבחרי עם ימניים. זה לא אפשרי לשלוט. כל עוד בג״צ שולט ממשלה נבחרת אינה יכולה לשלוט וזה כלל אינו בר ביצוע.

יש לחסל את בג״צ במתכונתו המסוכנת הנוכחית שהיא בלתי נסבלת לחלוטין ובלתי מוסכמת על הציבור ורק אז ישוב השלטון לעם ולנבחריו ורק אז תתחיל הדמוקרטיה בישראל ורק אז יהיה לנו סוף סוף שלטון ימני, לאומי, יהודי אמיתי. בג״צ הוא שלטון השמאל, האיחוד האירופי ושונאי ישראל. די עם הפארסה הרמאית הזו כאילו שמדובר על בית משפט. זה לא!!!

14.בסופו של יום, לאחר כל הדיבורים, מוכרח להגיע הרגע בו הממשלה והכנסת יגידו לשופטי בג”צ – עד כאן! אנחנו לא מקיימים את החלטתכם. אתם פועלים ללא סמכות. אין בסמכותכם לבטל חוקים. אנחנו, לעומת זאת, פועלים בסמכות מלאה – נבחרנו ע"י הציבור על מנת למשול.

כל דרך אחרת לא תעבוד, שהרי תמיד יכול בג"צ לבטל את החקיקה שתחוקק נגדו.
מתי זה יקרה? אני נוטה לחשוב, כמו אמירתו של לנין – "ככל שיהיה רע יותר יהיה טוב יותר". חסימת מדיניות הממשלה בנוגע למסתננים באמת מקרבת אותנו לרגע המיוחל.

15.משום מה מאמר זה בדומה לאחרים ברחבי הרשת, מתעלם לחלוטין מפסיקות בג"צ חמורות בהרבה, בהתערבותו פעם אחר פעם בהחלטות הממשלה בשלל נושאי יסוד לאורך שנים.

בעצם זה קרוב לעשרים שנה שבג"צ מנהל מדיניות לעומתית ומבטל החלטות ממשלה בעלות השלכות מדיניות ובטחוניות.

מדובר בעשרות רבות של החלטות, החל ממתווה גדר ההפרדה, ההתנתקות, ביטול נוהל שכן, שימוש באמצעים לפיזור מהומות של ערבים, אמצעי חיקור מחבלים ע"י השב"כ, קביעת מעמדם של קרקעות ביש"ע, נושא הבדואים, רשות השידור וכן הלאה.

מדובר במאות החלטות שהצד השווה שבכולן קשירת ידי הממשלה וזרועות הביטחון וכפיית מדיניות השוללת מכל ממשלה ימנית לקיים מדיניות על פי השקפתה והמנדט שקיבלה מהעם בכל נושא שהשמאל מתנגד לו.

בפועל, לאורך השנים הבג"צ הוא זה שמנהל את המדיניות הבטחונית והמדינית ביו"ש ובעצם קבע עובדות בשטח שמתאימות למצע מר"צ ומשרתות את חלומם של אוייבנו הערבים.

החלטות אלו חמורות שבעתיים מכל פסילות החוקים גם יחד.

באמצעות הרחבת המשמעות והחלות של חוק יסוד האדם וחרותו ומתיחתו למחוזות הזויים, הם עיקמו לגמרי את הצדק הפשוט וייתרו את הצורך בכנסת ובממשלה.

הבעיה המעציבה היא, שנראה שכחלון מונע בכוח מהלכים שיאזנו את הכוח חסר הריסונים שחמס הבג"צ לעצמו ובגללו חסרות שתים שלוש אצבעות בכנסת שיכלו עכשיו להביא את השינוי המיוחל ולהחזיר את האיזון הנחוץ.

16.היו קורבנות בנפש כתוצאה מהחלטות בית המשפט. לבית המשפט דם יהודי על הידיים והוא אינו ראוי להישאר במקומו. את שופטיו יש לשפוט ולהעניש. הצרה היא שאין מוסד שיעשה זאת כיוון שאין לנו מספיק מוסדות. יש לנו כנסת קטנה שמספר חבריה 120. כבר מזמן מזמן אינה מספיקה לגודלה של המדינה. אין לנו בית נבחרים עליון שיפקח על הכל: הכנסת ופיקוחה על הממשלה וגם כמובן על בית המשפט. יש צורך בפיקוח-על שייעשה על ידי בית נבחרים עליון כפי שנעשה במדינות אחרות.

17.חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווים חוקה. אלה שני חוקים בודדים שאינם מפורטים דיים והם חסרים.

קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.

בישראל אין חוקה ולא מתקיים התנאי ההכרחי.

לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.

בית המשפט בישראל לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל חוקים.

בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הישראלי הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון גם אם נעשות עוולות נוראיות ליהודים תושבי יו"ש.



#94,י''נעמיד את בג''צ במקומו''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.06.18 בשעה 10:58
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.06.18 בשעה 11:32 בברכה, ליה
 
ח"כ מוטי יוגב הגיע היום (חמישי) לשכונת נתיב האבות שבגוש עציון בזמן שהדחפורים הרסו את הבתים אותם הורה בג"צ להרוס.

"אלו מראות קשים שקשה לראות", אמר יוגב לערוץ 7, "הרס מיותר של בתים בנתיב האבות בארץ ישראל. כאב גדול למשפחות, כאב גדול לעם ישראל וכאב גדול לצבא ההגנה לישראל שצריך להתעסק בזה. הכל בחסות בג"צ, בית המשפט העליון, ששוב פוגע גם ברקמת החיים הישראלית וגם בהתיישבות בארץ ישראל".

"אין לי ספק שנדע לרסן את בג"צ ולהעמידו במקומו ונדע גם להמשיך וליישב את שכונת נתיב האבות ולבנות פה מאות בתים, וכך גם בכל ארץ ישראל", הוסיף יוגב.

לדבריו, "ההרס המיותר הזה כולנו בוכים בו, אבל יחד עם זאת זוכרים את דברי הנביא בפרשת השבוע הזו, 'כי לא יטוש ה' את עמו...כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם'. אולי נכאב ונבכה ויהרסו פה מספר בתים אבל ארץ ישראל תמשיך ותיבנה".

"גם בבית המשפט העליון, אין לי ספק, נשיב את שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה. 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. פה עוד יבנו ערים ונדע גם להושיב את בית המשפט במקומו, ועם ישראל כולו יחזור לכל הערים האלו ויבנה את כל ארץ ישראל", הדגיש.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/375620

תגוביות:

1.החונטה היא זו שקובעת את מרקם החיים בישראל ולא נראה באופק מישהו שבאמת יכול על קבוצת הבריונים הזו.

2.מה הולך פה?! למחבלים לא הורסים ככה את הבית.

3.כדי למנוע מראות כאלו יש לתת לליכוד והבית היהודי 70 מנדטים ואז לא תלויים בגחמות של כחלון החייכן הצבוע לקקן השמאל לצורך איתרוג עצמי.



#95,יחרם מנדלבליט על הכנסת – בלתי חוקי / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 14.07.18 בשעה 07:43
בתגובה להודעה #0
חוק יסוד הכנסת מחייב כל עובד מדינה להתייצב בכנסת על פי דרישת הוועדה

הוראת היועץ המשפטי לממשלה לעובדי הפרקליטות שלא להתייצב היום בוועדת הפנים היא בלתי חוקית. חוק יסוד הכנסת מסמיך את ועדות הכנסת לזמן כל עובד מדינה להופיע בפניהן, ורק השר הממונה רשאי לפטור את עובדי המדינה מהופעה שכזו. איילת שקד וגלעד ארדן הם היחידים המוסמכים להורות לעובדי הפרקליטות והמשטרה שלא להתייצב לוועדה.

החרם הבלתי חוקי הוביל את יו”ר הוועדה, ח”כ יואב קיש לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת זיהום החקירות של ראש הממשלה ורעייתו. קיש התבסס על פרסום ב’הארץ’ לפיו ניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433 עד לאחרונה, אמר לחוקרי מח”ש לבחון האם התלונות נגדו בביצוע עבירות מין קשורות לחקירות שיחידתו ניהלה נגד שרה נתניהו בפרשת המעונות.

קיש הודיע על כוונתו לקדם את וועדת החקירה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה ויועמ”ש הכנסת פעלו לבטל דיון שיזם בוועדת הפנים בנוגע להתנהלותו של ריטמן. “מהרגע שקבעתי את הדיון ניסו גורמים במערכת אכיפת החוק לעצור אותו ולבטל אותו”, אמר קיש. “גורמים שאמונים על אכיפת החוק מנסים לבטל דיון בכנסת ישראל בטענות מופרכות, אפילו מביכות של חשש להטיית משפט או פגיעה בחקירה מתנהלת”.

קיש הוסיף כי “ניתן לתת אינספור דוגמאות לדיונים שהכנסת קיימה בכל קדנציה על עניינים בזמן אמת כמו מכרזים או מינויים שעומדים להתבצע והחלטות שעומדות להתקבל ואף אחד לא עצר אותם”. מנגד, “כשמדובר בזיהום חקירה נגד נתניהו. פתאום אסור. יש חשש”.

קיש השווה את יחסי הגומלין בין נבחרי ציבור למשפטנים ופקידים בישראל לעומת בארצות הברית. “ארצות הברית היא דמוקרטיה לא פחות משמעותית מישראל ושם יש בוועדות הקונגרס דיונים שכאן נראים כמו הישג דמוקרטי או סיוט דמוקרטי, תלוי את מי שואלים”, אמר. “מקיימים שימועים בלייב לחוקרים של הנשיא על ציוצים שלהם בזמן חקירה שמתנהלת”.

בעקבות אי-הופעתם של נציגי אכיפת החוק וחברי האופוזיציה החליט קיש לבטל את הדיון ולהודיע במקומו על קידום וועדת החקירה הממלכתית. “לא אתן ידי להשתקה הזו”, אמר קיש. “על הכנסת יש חובה לפקח על התנהלות גורמי אכיפת החוק גם במקרה הנוכחי. לראש הממשלה כמו לכל נחקר מגיעה הזכות להיחקר ללא ניגוד עניינים”.

“צל כבד על החקירות”

הדיון שבוטל היום בוועדת הפנים אמור היה לעסוק בחשדות לפיהם רוני ריטמן הטריד מינית את צ’, קצינה במשטרה ששירתה תחתיו. הפרשה סוקרה בהרחבה ב’מידה’. צ’ טוענת כי ריטמן אחז בידה וניסה לנשק אותה באירוע יחידתי שהתרחש בשנת 2011, בעת שהיה בגילופין. צ’ גם מאשימה את ריטמן כי העיר לה הערות סקסיסטיות שהדף אינו סובל. לשניים משלושת האירועים היו עדי ראייה ושמיעה שהעידו במח”ש. מאז הגשת התלונה נמצאת צ’ לסירוגין בסיפוחים שונים ובחופשה, בעוד שריטמן שב לפקח על חקירות רגישות, עד להתפטרותו מראשות להב בינואר האחרון.

החל מהרגעים הראשונים של החקירה נגדו טען ריטמן כי מדובר בקנוניה שנועדה לפגוע בו מכיוון שהוא עומד בראש היחידה שמנהלת חקירות נגד “שחיתות שלטונית”. באותה תקופה ניהלה להב 433 חקירות שונות הקשורות למעון ראש הממשלה. המפכ”ל אלשיך אימץ בחום את גרסתו של ריטמן. בהודעה רשמית שהוציאה דוברות המשטרה נאמר כי “המפכ”ל אכן אמר שיש ניסיונות להפעיל לחצים על חוקרים. הניסיונות האלו טורפדו והחוקרים ממשיכים בעבודתם נאמנה”.

לאור ההטיה הבוטה של ריטמן נגד ראש הממשלה הגישו לאחרונה עורכי דינו של ראש הממשלה בקשה ליועמ”ש לבחון מחדש את החקירות. פרקליטיו של ראש הממשלה טוענים כי התנהלותו של ריטמן, שהיה אמון כאמור על חקירות נתניהו, מטילה “צל כבד” על החקירות.

הפיתרון: ועדת בדיקה

הסמכות להקים ועדת חקירה ממלכתית נתונה לממשלה. קיש ככל הנראה לא תכנן זאת, אבל בפועל הצהרתו מעבירה את תפוח האדמה הלוהט הזה לידיו של ראש הממשלה. מצב שבו נתניהו עצמו מקבל אחריות על חקירת חוקריו אינו רצוי. ראש הממשלה עלול לטרפד את היוזמה, וההצהרה של קיש לא תואמה עם נתניהו.

עניין נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הסמכות למנות את חברי הוועדה: חוק ועדות חקירה מפקיד את הסמכות הזו בידי נשיא בית המשפט העליון, ואף קובע כי יו”ר הוועדה יהיה שופט עליון או מחוזי. החוק הזה, משנת 1968, הופך את ועדות החקירה הממלכתיות למפעל משותף לרשות המבצעת והשופטת. נראה כי ועדת חקירה ממלכתית איננה הפיתרון המתאים לנושא המסוים שעל הפרק – שבליבו מתח בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת ושלוחותיה.

במקום לקדם ועדת חקירה פרלמנטרית, ייטיב קיש לעשות אם יקדם ועדת בדיקה ממשלתית. מדובר בסמכות הנתונה לכל שר משרי הממשלה בעניין הנוגע לתחום סמכותו. בענייננו, מחדל ריטמן יכול להתברר בהוראת השרים שקד, ארדן או שניהם. הקמת ועדת בדיקה אמנם טעונה אישור הממשלה כולה, אך אם יימנע נתניהו מהשתתפות בדיון על הקמת הוועדה תחסך ממנו מראית העין הבעייתית שהיתה מתקיימת אילו היתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית.

ועדות בדיקה הן יצור כלאיים בין ועדת חקירה ממלכתית לוועדת חקירה פרלמנטרית. זו האחרונה מוקמת על ידי הכנסת, אולם חסרונה ביחס לוועדת חקירה ממלכתית הוא בכך שאין לה את הסמכות לחייב עדים שאינם עובדי מדינה להופיע בפניה. סמכותה זהה לסמכות ועדה רגילה בכנסת – כלומר היא יכולה לזמן עובדי מדינה. לפי החוק שר יכול לפטור עובד הכפוף לו מהופעה בפני ועדה של הכנסת. לכן ההוראה של מנדלבליט האוסרת על גורמי החקירה להופיע בפני ועדת הפנים היום היא בלתי חוקית. ימים יגידו אם הוא ישלם מחיר כלשהו על כך.

מכל מקום, ועדת בדיקה ממשלתית, בדומה לוועדת חקירה ממלכתית, יכולה על פי החלטת ממשלה לחייב כל אדם להופיע בפניה. החלטה דומה של היועמ”ש מול ועדת בדיקה שכזו עשויה לגרור קנסות בסך אלפי שקלים לכל עד סרבן.

שתי ועדות הבדיקה הממשלתיות הידועות ביותר היו ‘ועדת וינוגרד’, בראשות שופט העליון בדימוס אליהו וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השניה ב-2006; ו’ועדת זיילר’ בראשות נשיא המחוזי לשעבר ורדי זיילר שמונתה בדצמבר 2005 על מנת לבחון התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשת האחים פריניאן. שעות ספורות לאחר פרסום מסקנות הוועדה התפטר המפכ”ל בזמנו משה קראדי מתפקידו והוחלט על פתיחה בחקירה פלילית נגד שני קצינים בכירים שזכו לביקורת נוקבת מצד חברי הוועדה.

https://mida.org.il/2018/07/12/%D7%97%D7%A8%D7%9D-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%98-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%99/#comment-83887

תגוביות:

1.רק אנשי ימין כפופים לחוק ולגורמי האכיפה שלו. השמאל בשל היותו הומוגני והגמוני הוא מעל החוק. זוהי אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית הלא כתובה עוד מתקופת הציונים הסוציאליסטים.

2.איפה איילת שקד בכל נסיונות ההפיכה השלטונית שמתרחשות במשרדה, משרד המשפטים?

איילת שקד אכזבה גדולה!

בתקופתה בוטלו הכי הרבה חוקים בבג”צ.

בתקופתה ההפקרות של דינה זילבר הרקיעה שחקים.

בתקופתה מנדלבליט הופיע בכנסת נגד חוק של הממשלה, בניגוד להנחיות היועמ”ש עצמו!

בתקופתה נחשף אצל קלמן ליבסקינד שהשופטת ברון דחתה וחייבה בהוצאות משפט בחמש תביעות נגד מפעל הפיס, שתרם 5 מיליון ש"ח לקרן להנצחת בנה ז”ל כשהעומד בראש הקרן זה בעלה של השופטת ואיילת שקד לא הוציאה תגובה ולא פתחה בהליך הדחה.

בתקופתה מרים נאור עקפה את החלטת הועדה למינוי שופטים לגבי סדר כניסת השופטים לכהן בבית המשפט העליון ושקד מחרישה.

3.בתקופת איילת שקד בג”צ חזק מתמיד, אין פיסקת התגברות, אין גירוש מסתנן אחד, אין הוצאה אל מחוץ לחוק של עמותות טרור, אין פיצול של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. יש רק עיתונאים בידיעות אחרונות ובשלוחותיו אשר מזהירים אותנו שהיא “ימנית מדי” כדי שנהיה אידיוטים שימושיים ונבחר בה שוב:

http://rotter.net/forum/scoops1/298083.shtml

http://rotter.net/forum/scoops1/304117.shtml

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t691316

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-118475-00.html

4.על מנדלבליט אפשר לומר שמקומו בבית המשפט העליון כבר מובטח. בלי ספק כבוד מפוקפק.

5.במקום מסודר היועץ המשפטי היה מפוטר באותו יום או מוזמן לשימוע.
אם זה בניגוד לחוק מה יגיד אחרון הפושעים, כשיועץ משפטי נוהג בניגוד לחוק? אבל זה מה שמערכת המשפט והעיתונות עושות למערכת הפוליטית (בעיקר לימין). עושה להם ומציגה אותם כלא לגיטימיים . חבל שכמה חברי כנסת עוזרים להם.

6.ועדת חקירה ממשלתית? ועדת חקירה מטעם שרת המשפטים? אינני יודע אם ועדה כזאת תקום. מה שמחוייב המציאות זה לבצע ניקוי אורוות יסודי בפרקליטות, במערכת המשפט, במשטרה ובלהב 433.

יותר מדי אינטריגות, יותר מדי טיוח, יותר מדי כסת”ח פוקדים מערכות אלה. רות דוד. ורדה אלשייך. הנשיאה חיות והשופטת גרסטל. רונאל פישר. רוני ריטמן. רוני אלשייך וליאור חורב. המון רפש, הרבה זוהמה. עת לנער את הגופים האלה, האמונים על החוק והסדר.

7.כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 3

את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.

במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.

מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.

אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.

זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל - בג"צ.

אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.

אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.

ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.

כך זה מתואר בויקיפדיה:

"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".

מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.

ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ - "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"...

השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.

בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:

"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"...

"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".

את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!

סימוכין:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
‏‏
לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

באשכול:

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml#3


#96,ימקיום בכבוד עד חוק הלאום: מה עושים כשבג”ץ חורג מסמכותו? / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.08.18 בשעה 16:29
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.08.18 בשעה 17:10 בברכה, ליה
 
כדי למנוע מראש את המשבר הצפוי מהדיון בעתירות נגד החוק, נבחרי הציבור צריכים לגלות את אותה נחישות שגילו בעבר ולהבהיר לשופטים מי הוא הריבון

קביעתו של בית המשפט לקבל את העתירות בעניין חוק הלאום לדיון, והצהרותיה של שרת המשפטים איילת שקד לפיהן “פסילת חוק הלאום על ידי בג”ץ תהיה רעידת אדמה ומלחמה בין רשויות”, העלו את השאלה אם בכלל ראוי שבית המשפט ינהל דיון שכזה.

עצם קיומו של הדיון מניח כי לבית המשפט ישנה סמכות לבטל חוק יסוד או להורות לכנסת לתקנו או לשנותו. כמובן שאין בשום חוק הסמכה לבית המשפט לעשות זאת, והתערבות בקביעת חוקי היסוד תהיה באמת הכרזת מלחמה מצידו של בית המשפט. מהמאבק בין הרשויות שיתלקח בעקבות קביעה שכזו, הציבור הישראלי ייצא נפסד.

למרות הרחבת סמכויותיו של בית המשפט על חשבון הרשויות האחרות, אירועים של קונפליקט ישיר הם נדירים שכן בית המשפט ידע במהלך השנים לפעול בשיטתיות ובעקביות, אך תוך הימנעות מעימות חזיתי. דווקא בשל נדירותם של מקרי העימות הישיר בין בג”ץ לבין הכנסת, חשוב ללמוד מהם ולראות כיצד התמודדו נבחרי הציבור בעבר עם ניסיונות הפיכה מצידו של בית המשפט.

עתירה חסרת בסיס

אחד האירועים הבולטים שחידד לבית המשפט את מגבלות סמכותו החל בהחלטה קצרה יחסית של בג”ץ, בתיק שלא קיבל עדיפות ולא שובץ להרכב בכיר או מורחב. התיק נודע לימים בתור “בג”ץ הקיום בכבוד” אבל המשבר לא התרחש לאחר מתן פסק הדין אלא דווקא תוך כדי ההליכים. התיק שובץ להרכב זוטר יחסית שכלל את השופטת דורנר, שעמדה זמן קצר לפני פרישה, יחד עם שני שופטים צעירים ולא מנוסים שטרם קיבלו את מינוי הקבע שלהם: סלים ג’ובראן ואסתר חיות. אלו היו שלושת השופטים שגרמו לבית המשפט העליון לחצות את הקו.

בראשית שנת 2003, בעקבות הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה של ביטוח לאומי שנעשה במסגרת חוק ההסדרים והתכנית הכלכלית של ממשלת שרון הראשונה כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה, טענו שורת עמותות ועותרים שהקיצוץ פוגע במינימום הנדרש לקיום בכבוד.

העתירות היו למעשה חסרות כל בסיס. איש מהעותרים לא הוכיח שנפגעה יכולתו להתקיים בכבוד, או הראה שבעקבות הקיצוץ תיפגע זכותו של אדם אחר לחיות בכבוד. דורנר, ג’ובראן וחיות היו מעוניינים מאוד להתערב, אבל בג”ץ איננו המקום לבירורים עובדתיים. ללא בסיס עובדתי מוסכם, לא הייתה להם יכולת להתערב.

בית המשפט מסתמך בדרך כלל על הנתונים המובאים לו מצידה של המדינה, אולם בקשתו לקבלת נתונים מהמדינה לא נענתה. בצעד חריג, שלושת השופטים כתבו בהחלטת ביניים שהם מבינים את מצוקתם של העותרים אך לא יוכלו להוציא צו ביניים בעתירה חסרת בסיס. “אנו מבקשים את העותרים להשלים את עתירותיהם על-ידי צירוף חוות-דעת בדבר הפגיעה בכבוד שיש בחוק, לאמור, מבקשים אנו חוות-דעת כלכלית בדבר המינימום הדרוש, למחיה בכבוד של אדם מבוגר ושל ילד”, כתבו השופטים בהחלטה.

העותרים הגישו לבית המשפט חמישה תחשיבים שונים שלטענתם מהווים את המינימום לקיום בכבוד, החל מקביעה לפיה 40% מהשכר הממוצע הוא המינימום לקיום אנושי בכבוד, ועד לתחשיב של מכון ון-ליר לפיו זוג ושני ילדים שאינם מכניסים כ-7000 ₪ בחודש, נפגעת זכותם לקיום בכבוד. על פי נתוני הביטוח הלאומי, קו העוני באותה שנה למשפחה בת-4 נפשות עמד על 4428 ש”ח, כך שברור היה שבית המשפט לא יכול לעשות דבר עם הדרישות המופרכות של העותרים.

גם העותרים הרגישו את הבעייתיות בתשובתם, ולכן טענו שבעצם זו חובתה של הממשלה לבסס עבורם את העתירה, והימנעותה של המדינה מלעשות זאת מבססת “נזק ראייתי חוקתי”. לטובת הטיעון הזה הם גייסו גם את נשיא העליון אהרן ברק, שבספרו כתב שכאשר עולה בפני בית המשפט שאלת חוקתיות של חוק, “מן הראוי להציג בפני בית המשפט תמונה עובדתית מקיפה באשר לבסיס העובדתי שעליו מושתתת החקיקה ובאשר להשלכותיה”.

זו היתה הרחבה די מהפכנית, אפילו של שיטת ברק ההיפר-אקטיביסטית, בגלל שאותו נטל הוכחה קיים רק כאשר הוברר שהחוק הרגיל פוגע בזכות אדם מוגנת ואז צריך להסביר שהפגיעה היא מידתית ולתכלית ראויה. כאן דרשו בעצם העותרים שבכל חוק שהוא תיאלצנה הכנסת והממשלה להראות לבית המשפט שהם הכינו את שיעורי הבית, ורק לאחר אישורו שאכן נערכו הבדיקות ונשקלו השיקולים המתאימים, ייכנס החוק לתוקף.

עץ גבוה מדי

לזכותן של הפרקליטות ושל הממשלה יש לומר שהן זיהו מהר את הפוטנציאל ההרסני של הגישה הזו. כל שהסכימה הממשלה לומר בתשובתה המקדמית היה שחוק היסוד המחייב את המדינה לדאוג לכבוד האדם משמעותו “חובה להקים או לוודא קיומה של רשת מגן אחרונה”, שהיקפה נתון לשינויים ולשיקולי מדיניות שבתחומן של הממשלה והכנסת, ולא של בית המשפט.

התשובה תסכלה ביותר את השופטים, ובדיון שנערך ב-5 בינואר 2004 נזפה השופטת דורנר באסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג”צים: “אתם לא אומרים כלום בתשובה וכותבים שהממשלה והכנסת יודעים הכי טוב. זו סיטואציה בלתי אפשרית שמונעת ביקורת שיפוטית וזה לא ראוי”.

מאחר ועל העתירה ועל הנתונים שבה לא ניתן היה להסתמך, החליטו השופטים לשנות את העתירה בעצמם. למרות שלא זה היה הסעד שהתבקש, החליטו השופטים בו במקום להוסיף סעד לעתירה ולתת אותו מיד. כך ניתן לממשלת ישראל צו לפיו בתוך עשרה ימים עליה “להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבעו סטנדרט לקיום אנושי בכבוד כמתחייב מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו”.

אז מה קורה כשהממשלה והכנסת לא מוכנות לציית לבית המשפט העליון ולנהל בפניו דיון בשאלה חוקתית? התשובה המפתיעה והקצרה היא: ובכן, כלום. בית המשפט מבין שטיפס על עץ גבוה מדי ומתקפל, לפעמים באופן אלגנטי יותר ולפעמים באופן אלגנטי פחות.

המקרה הזה היה אלגנטי הרבה פחות. בממשלה לא הסכימו לתת לבית המשפט תחשיב או עקרונות לחישוב הקיום בכבוד המתחייב מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. תחשיב רשמי שכזה מטעם המדינה שיוגש לבית המשפט ישלול למעשה את שליטת הממשלה והכנסת במדיניות הרווחה והקצבאות. בית המשפט יהפוך להיות הפוסק האחרון בשאלות שעל ההכרעה בהן מתקיימות הבחירות לכנסת, וההליך הפוליטי יתייתר.

במקום להגיש תשובה, יומיים לפני המועד שקבעו דורנר, ג’ובראן וחיות, פנתה הפרקליטות וביקשה את הרחבת ההרכב. בקשה שכזו עוברת ישירות לנשיא בית המשפט ובעצם מהווה “עקיפת סמכות” לשופטים שישבו בדין. אבל נשיא העליון אהרן ברק עוד לא היה מוכן להתקפל. בהחלטה קצרה כתב כי “החלטה בבקשה להרחבת ההרכב תינתן לאחר הגשת תשובה מטעם המדינה”.

כאן נכנסה לתמונה הכנסת שהגיבה ובעוצמה רבה. בצעד חריג ולמרות התנגדותו של שר המשפטים, התקיים דיון במליאת הכנסת בנושאי התערבות בית המשפט בסדרי העדיפויות הכלכליים והחברתיים של המדינה. הכעס של חברי הכנסת קיבל רוח גבית מפסיקה נוספת של בית המשפט, גם שם בהרכב שכלל את השופטת דורנר, שהורתה לממשלה להעביר 120 מיליון שקל כתקצוב לטובת החינוך המיוחד, תוך עקיפת כל מגנוני קבלת ההחלטות של הכנסת ושל וועדת הכספים.

שבירת הכלים

באופן חריג ביותר, גם מאמר המערכת של עיתון ‘הארץ’ באותם ימים חשב שבית המשפט חצה את הגבול, ותחת הכותרת “בכל הכבוד, לא בסמכותו” נמתחה ביקורת חריפה על בית המשפט:

“שתי ההחלטות הן התערבות מרחיקת לכת של בית המשפט בתחומי הסמכות והאחריות של הכנסת והממשלה. ההחלטה הראשונה קובעת מה סכום הכסף שראוי לייחד למטרה חברתית מסוימת. השניה עלולה לחייב את הממשלה והכנסת לבטל החלטות בעלות משמעות כלכלית וחברתית רבה”.

אהרן ברק זעם על הכוונה לקיים את הדיון בכנסת בעוד התיק מתנהל. בטקס השבעת שופטים שהתקיים באותו יום, אמר הנשיא לשופטים החדשים שהמתח בין הרשות השופטת לרשויות האחרות, מביא לעתים לשבירת הכלים:

שבירת הכלים עשויה ללבוש צורות שונות. היא באה לידי ביטוי בביקורת שלוחת רסן על פסק הדין; היא תוקפת את עצם הלגיטימיות של ההכרעה השיפוטית; היא מתבטאת בקיום דיונים בכנסת כאשר ההליך תלוי ועומד…”

אך לצד כעסו על הדיון בכנסת, טען ברק גם כי למרות שבית המשפט טועה לפעמים, אך יש ליצור “דיאלוג בריא בין הרשויות” תוך שימוש בכלים הקיימים לצורך תיקון הטעות.

למרות ההתנגדות לקיום הדיון שהובעה במפגש בין ברק לבין יו”ר הכנסת, הדיון התקיים וארך ארבע שעות. חבר הכנסת גדעון סער שהיה הדובר הראשון התייחס להחלטה של השופטת דורנר ואמר: “זאת החלטה שיש בה הסגת גבול. היא מבטאת טירוף מערכות. עלינו מוטלת החובה להבהיר באיזו חומרה אנחנו רואים את העניין הזה”.

לאחר דיון סוער, הועלו מספר הצעות להצבעה, וההצעה שאימצה הכנסת מדברת בעד עצמה:

הכנסת רואה בדאגה את גלישת בית-המשפט העליון לנושאים שבמובהק הם בתחום הסמכות של הרשות המבצעת והמחוקקת. על יסוד של כבוד לרשות השופטת בכלל ולבית-המשפט העליון בפרט, הכנסת מתריעה מפני המשך מגמה זו, העלולה להתפתח למשבר חוקתי בישראל. הכנסת דוחה ניסיונות לדה-לגיטימציה של הביקורת על החלטות שיפוטיות, הנעשית באופן מנומק ובדרך-ארץ, ביקורת שהיא לגיטימית ומהווה חלק מהשיח הציבורי בחברה דמוקרטית”.

להלך בזהירות

עם הגיבוי הרשמי מהכנסת, החליטה הממשלה לשמור על סמכויותיה ולהתעלם מהחלטת השופטים ומהאיומים המרומזים והמפורשים שנאמרו בדיון. לאחר מספר דחיות, שניתן להניח שנבעו גם מתאריך הפרישה הקרב של דורנר, הוגשה עמדה חדשה לבית המשפט העליון. אם חיפשו השופטים בתצהיר התשובה של מנכ”ל משרד האוצר ציות להוראותיהם ולחובה החוקתית הטריה שהמציאו להגדיר סטנדרט של קיום מינימלי בכבוד – ציפתה להם אכזבה.

המדינה חזרה על עמדתה לפיה אין שום מקום לקביעת סטנדרט שכזה. למרות שהפרקליטות ידעה היטב שאותה “חובה חוקתית” נוסחה למעשה על ידי השופטים במהלך הדיון, נכתב בתשובתה כי חובה זו אינה ראויה והיא “אינה עולה בקנה אחד עם המדיניות השיפוטית הראויה בהתאם לפסיקתו של בית משפט נכבד זה”, וכמו כן “מנוגדת למושכלות היסוד הנובעות מעקרון הפרדת הרשויות”.

למקרה שהמסר לא הובן, נשתלו בטקסט ציטוטים ואזהרות כמו: “בתחום המשפט החוקתי נדרש בית המשפט להלך בזהירות רבה במיוחד כדי שלא ימעד”, והבהרה נוספת למען הסר ספק: “מוטב שבית המשפט ילך בזהירות, עקב בצד אגודל, כשהוא מתווה את הגבול”.

עצות ידידותיות אלה הבהירו לבית המשפט שנבחרי הציבור רציניים ושנחצה גבול שאין לחצות אותו. אהרן ברק, בחושיו הפוליטיים המחודדים, קלט זאת כבר קודם. למרות ההתנגדות שהביע לקיום הדיון בכנסת ולמרות אזהרתו מפני שבירת הכלים, הוא הרגיש שדורנר, ג’ובראן וחיות, טעו טעות חמורה והכין את דרכי הנסיגה.

“סמכויות לא לנו”

ב-3.3.2004 יצאה השופטת דליה דורנר לגמלאות. בנאום הפרישה שלה אמרה:

זה לא מכבר התכנסה הכנסת בתגובה להוצאת צו על-תנאי בעתירה שבה הממשלה נדרשה לקבוע סטנדרטים לקיום מינימלי…חרף האיסור בתקנון הכנסת לדון בעניין התלוי ועומד בבית-המשפט, התקבלה החלטה כנגד התערבות בית-המשפט בענייני תיקצוב, הגם שזו היא השאלה העומדת להכרעה בשני ההליכים. החלטה זו של הכנסת היא ניסיון להפעיל לחץ על בית-המשפט – בעודו דן בעניין – להוציא שאלה משפטית מסוימת מתחום ביקורתו, ולמעשה לפסוק לפי עמדת הממשלה. אני סמוכה ובטוחה כי בית-המשפט העליון לא יושפע מצעדים אלה”.

אבל בית המשפט העליון הושפע, ועוד איך.

לנוכח נחישותה של הכנסת ונחישותו של שר האוצר בנימין נתניהו, לא נותר לבית המשפט אלא לסגת. פחות משבועיים אחרי פרישתה של דורנר, אהרן ברק החליף את ההרכב ויחד עם השופטים הוותיקים מצא וחשין קיים דיון קצר בעתירה שבסופו החליט: “בהסכמת הצדדים, אנו רואים כאילו הוצא צו-על-תנאי בעתירות, על פי ניסוחן המקורי. בכך יש לבטל את הצו-על-תנאי שהוצא ביום 5.1.2004”.

כעבור כמעט שנתיים ולאחר הרחבת ההרכב, נתן בית המשפט העליון פסק דין בו קבע ברק יחד עם רוב השופטים (למעט השופט אדמונד לוי) שהעותרים לא הצליחו לבסס את טענתם על פגיעה בזכות חוקתית לקיום בכבוד ושאין לבטל את החוק.

השופט חשין, שהצטרף לעמדת הרוב של ברק, הסביר היטב שבית המשפט איננו הכתובת ואיננו הפורום המתאים לקבלת החלטות תקציביות ומדיניות, שאינן בתחום מומחיותם וסמכותם:

מבקשים היינו להיות לעזר להם, לעותרים, שהרי חייהם חיי-מצוקה הם, וידענו כי בקושי, בקושי רב עד-למאוד, עולה בידיהם לנהל את חייהם כסדר. ואולם חזקה עלינו מיצוות המישטר שאנו חיים בו, וחובה היא המוטלת עלינו לכבוש את רגשותינו – ולעיתים: גם את כעסנו – ושלא לחרוג מהגבולות שהושמו סביבנו. שאם נעבור ונחרוג, נשבש סידרי מימשל ומינהל והטובה תצא ברעה. אנו הם העומדים עתה למיבחן, והשאלה היא אם יעלה בידינו לעמוד כנגד היצר הטוב, לעצור בעד ריגשותינו. חוששני כי פסילת מעשה מחוקק על-פי הנתונים שהונחו לפנינו, תהא שקולה כנגד התערבות קשה ובוטה בסמכויות לא-לנו. איזמל שבידינו איזמל המשפט הוא, והמשפט מטיל עלינו מיגבלות ומוסֵרות שלא נוכל להם”

האם הלקח נלמד?

את הלקח שלמדה אז שופטת בית המשפט העליון החדשה אסתר חיות, מן הראוי שתיישם היום הנשיאה חיות גם בנושא חוק הלאום. התערבות קשה ובוטה בסמכויות שאינן שייכות לבית המשפט וניסיון לקבוע עבור הציבור ונבחריו את כללי המשחק החוקתיים, ללא הסמכה וללא תקדים, יעוררו משבר חוקתי שיגמד את מה שהתרחש בשנת 2004.

אך הלקח צריך להילמד לא רק במסדרונותיו של בית המשפט. נחישותם של נבחרי הציבור שיחקה תפקיד משמעותי ביותר בבלימת ניסיון ההפיכה החוקתית של השופטת דורנר. קבלת החלטה ברורה וחד משמעית על ידי הכנסת במליאתה ומתן תשובה נחושה על ידי הממשלה לבית המשפט, הבהירו לשופטים דאז מי הריבון ומנעו את המשבר מראש.

נותר רק לקוות שחוק הלאום חשוב לראש הממשלה נתניהו לפחות כמו שהריסון התקציבי היה חשוב לשר האוצר נתניהו, ושיו”ר הכנסת יולי אדלשטיין מאמין בחשיבות הפרדת הרשויות לפחות כמו קודמו ראובן ריבלין.

https://mida.org.il/2018/08/23/%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%A2%D7%93-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%A9%D7%91%D7%92/

תגוביות:

1.רק המנוול כחלון אשם במצב הנוכחי. האיש הצבוע והכלומניק צר האופקים מלקק במרץ לשמאל באמצעות ליקוק לבג"צ. מי שמונע כרגע את השינוי הנחוץ הוא אך ורק כחלון.

כחלון אשם יהיה בבעיית המסתננים הנוראה, באי סילוקם כרגע מהארץ, בהתרבותם בקצב רצחני על חשבון הקופה של כולנו, ובהעברת מיליארדים על חשבוננו לטיפול בהם ובבעיות שהם מייצרים פה כשיש להם מדינות משלהם ומקומם לא כאן.

בואו בטענות נגד כחלון.

הוא זה שמשמר את כוחו של בג”צ שאינו אלא מפלגת השמאל שאיבדה כוחו בכנסת.

בג”צ הוא לא בית משפט.

בית משפט ישראלי אמור לתפקד כמגן על עם ישראל ולא לשמש כמסלול עוקף ממשלה וכנסת, שמנסה לכפות על הציבור את האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני שחבר לגופים עוינים למדינה. בית משפט ישראלי אמור לדאוג לתושבי דרום תל אביב ולא לפולשים לא חוקיים מוסלמים ממדינות אויב.

לא ייתכן שבית המשפט יתפקד כבועה אוטיסטית המנותקת מהמדינה בה הוא שוכן ובניגוד לאינטרסים של אזרחיה. בית משפט שבראש מעייניו נמצאים רווחתו של המרגל, הבוגד, המחבל, האויב והפולש מאפריקה הוא בית משפט שצריך לפזר ולהחליף. צריך להעיף מכאן לכל הרוחות את הפולשים הלא חוקיים מאפריקה ותומכיהם.

http://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/1.2127372

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4431710,00.html

2.ממש מפחיד להביט בה באסתר חיות. מזכיר את המילים בשיר: כמה רוע רוע רוע - אפשר לבלוע לוע לוע לוע!!! אסתר חיות פסקה בפסק דין עדאלה בענין איחוד משפחות, בעד עמדות הפלשתינים, כאשר קבעה שיש לאשר לפלשתינים לקבל אזרחות מכוח נישואין בישראל – דבר שעלול לחסל את המדינה היהודית. אני ממש מודאג אם זאת השופטת שתהיה נשיאת העליון ב- 2017. נמאס כבר משופטים שמאלנים קיצונים בעליון – חייבים לעשות שינוי בועדה לבחירת שופטים.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000596112

3.בג"צ זה טוב לשונאי ישראל. לא יתכן שכמה שופטים שהתמנו בשיטת “חבר מביא חבר” יבטלו חוקי הכנסת. חייבים להקים בית משפט לחוקה שימונה באופן המייצג את העם שרק הוא יהיה מוסמך לבטל חוקים ויפה שעה אחת קודם! הגיעו מים עד נפש! כעת הם הגיעו למצב שכוחם אבסולוטי. הם בפועל מנהלים את המדינה. בשלב זה “הכוח” עלה להם לראש והם חדלו מכל ריסון עצמי מינימלי. התנהגותם לא מידתית בצורה קיצונית והם דומים לפילים בחנות חרסינה כשהם רומסים את כל המבנה החברתי של מדינת ישראל. מישהו חייב לשים לזה סוף!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

4.נמאס מהאקטיביזם השיפוטי שלהם!!! הבעיה של כולנו היא בג”צ שלא נותן לממשלה הנבחרת לנהל את המדינה.

5.אסור להצביע לכחלון. אסור. אסור. הוא היחיד שמשמר את שלטון השמאל בבג"צ. כל מי שחרד לעתידה של המדינה חייב להצביע למי שיבטיח לרסן ולשנות את שיטת החבר מביא חבר של הבג”צ.

הצביעו רק לליכוד בבחירות הבאות. עם 50 מנדטים הוא יעשה מה שצריך בלי כחלונים צבועים ולקקני סמאל.

6.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל הגיב:

פוליטיזציה של משפט

פרופ’ מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג”צ חברי הכנסת של מר”צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג”צ הפך למוסד פוליטי…

הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

פרופ’ מנחם מאוטנר מדבר על בג”צ של אחרי מהפך 77′

http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk

****

יורם שפטל בהרצאה מרתקת – הדיקטטורה של בג”צ 1/4

http://www.youtube.com/watch?v=Chdt-MdUsVQ&feature=related

7.הגיע זמן עריצות / בן דרור ימיני

הבחירות הן אשליה. משום שאין כאן שלטון רוב. יש כאן כניעה של הרוב.

נסביר את הדברים.

כל מיעוט, בתחום שלו, עושה מה שהוא רוצה. זה נכון ל”מתקדמים”, חלקם מהשמאל הפוסט והאנטי-ציוני, ששולטים בנפח הולך וגדל מתחומי התקשורת והתרבות. הם מכתיבים לנו את האג’נדה שלהם. הם מחלקים פרסים לעצמם. הם משמיעים את עצמם ומראיינים את עצמם וכל ביקורת נתקלת בתגובה הקבועה, על “חופש הביטוי והיצירה”. בוודאי. בתנאי שזה שלהם ורק שלהם. את חופש הביטוי, נשמת אפה של הדמוקרטיה, הם הפכו לכוח הביטוי.

אוליגרכיה שיפוטית

זה נכון בתחום השיפוטי, כאשר קבוצת שופטים מצפצפת על הדמוקרטיה והופכת את “שלטון החוק” לשלטון השופטים.

הנשיא לשעבר, אהרן ברק, טיפח עד לזרא את הפסיקה לפי “הציבור הנאור”. זו הסיבה שבג”צ בראשותו הפך את נבחרי הציבור לפוליטיקאים קטנים, שחייבים להוציא מהם כמה שיותר סמכויות, תוך העברתן לשופטים.

התהליך הזה קרוי אצלו “דמוקרטיה”.

זו הסיבה שהרכב בראשותו קיבל החלטה עקרונית שפוסלת את חוק האזרחות ומאפשרת, הלכה למעשה, את זכות השיבה. הקונצנזוס הלאומי דורש דבר אחד. העריצות של המיעוט המשפטי רומסת את הרוב המוחלט.

…הרוב נרמס. הגיע הזמן להגן עליו.

…יש רק ציבור אחד שאין לו ייצוג רציני.

הציבור הציוני השפוי, דתי, מסורתי וחילוני. הציבור שעובד ומפרנס ומחזיק את המדינה על הכתפיים.

הרוב הזה לא קיים.

הוא תמיד משלם את המחיר ואין מי שמגן על זכויותיו. הוא חסר אונים.

הרמיסה הזאת חייבת להיפסק. לא ברור איך עושים את זה. אין מקום לעריצות, אך היא כבר כאן. עריצות המיעוטים. כך שאין מנוס מהחזרת המטוטלת למקומה הנגדי. יש צורך בתקופת ביניים של עריצות הרוב.

…מותר לומר למנהיגות הנוכחית: נמאסתם. אם לא תתעשתו, אל תתפלאו אם הדמוקרטיה הישראלית הופכת לבדיחה עצובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1047



#97,ישקד קידמה חקיקה לעקיפת בג''ץ ולעקיפת מחלקת הבג''צים
נכתב על-ידי ליה בתאריך 01.09.18 בשעה 08:04
בתגובה להודעה #0
יישוב הדעת

ייתכן שביהמ"ש המחוזי בירושלים עשה השבוע היסטוריה: הוא הכשיר את היישוב מצפה כרמים בבנימין, ואולי סלל דרך להגנה על אלפי בתים ביו"ש • בינתיים יש מי שמציעים להמתין עם החגיגות: "גם את ההחלטה הזו בג"ץ עלול להפוך"

הכרעת בית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי ניתן להכשיר את היישוב מצפה כרמים שבבנימין, מטלטלת ודרמטית. לא פחות. מוסכמות רבות נשברו בעקבות אותה הכרעה ביום שלישי השבוע, שעשויה עוד להתגלות כתפנית היסטורית במעמדם החוקי של יישובי יהודה ושומרון, אשר נרמסו במשך השנים תחת מגפי בית המשפט העליון.

גורמים במשרד המשפטים מעריכים כי מלבד 15 הבתים שימשיכו לעמוד על תילם, בית המשפט הכשיר בטווח הזמן המיידי הליכי תכנון של מאות בתים באותו שטח, ובטווח הארוך - העניק כלים משפטיים להגן על אלפי בתים נוספים ביו"ש, הנמצאים תחת סימן שאלה משפטי. וזו רק ההתחלה. לא מן הנמנע שתירשם ירידה בכמות העתירות שמגישים לבג"ץ ערביי יו"ש וגורמי שמאל קיצוני, לפחות אם יתברר מעתה והלאה שמדובר בעתירות סרק.

זה היה אחד המהלכים הבודדים שבו הצליחה ממשלת ימין לממש את מדיניותה, בקושי גדול ובמאמץ עילאי, אל מול דרג פקידותי רב־עוצמה, שמצליח זה עשורים להגשים את חזונו האידיאולוגי באצטלה משפטית ומקצועית.

המענה האוטומטי של המדינה לכל עתירה שטענה לבעלות ערבית פרטית על קרקע שעליה נבנו בתים ליהודים - רק הגביר את תאבונם של תאבי החרבת היישובים, שהגישו בג"צים על ימין ועל שמאל.

עשרות בתים נהרסו בשל כך בשנים האחרונות, והסוף לא נראה לעין. הכנסת אמנם העבירה מסיבה זו בדיוק את חוק ההסדרה, אולם בג"ץ בלם אותו, הקפיא אותו ולא מסר את החלטתו לגביו עד עצם היום הזה.

מיד לאחר עצירת חוק ההסדרה, החליטה שרת המשפטים איילת שקד לשים קץ לאבסורד. כשיצאה לדרך, היה נדמה שהיא חסומה מכל הכיוונים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע שחוק ההסדרה פסול לדעתו; בכירי הפרקליטות תמכו גם הם בעמדה זו; ואת מחלקת הבג"צים בפרקליטות כמעט אי אפשר לשכנע למסור תשובה שאינה "מדובר בקרקע פרטית, ודין הבתים שנבנו עליה אכן להיהרס".

עשרות דיונים קיימה שקד עם בכירי משרד המשפטים בנושא. באחד הדיונים הטיחה במנדלבליט: אתה התנגדת לחוק ההסדרה ואמרת שיש כלים משפטיים אחרים; איפה הם? תציג אותם. בוא נלך איתם לבית המשפט.

שקד לא המתינה לתוצאות הדיונים המייגעים במשרד, ובמקביל קידמה חקיקה לעקיפת בג"ץ ולעקיפת מחלקת הבג"צים. החקיקה הושלמה באישור סופי בסוף מושב הקיץ. על פי החוק, מעתה לא יוכלו הטוענים לבעלות על הקרקע לפנות לבג"ץ, אלא לבית המשפט המחוזי המינהלי בירושלים. שם ייאלצו להציג הוכחות לבעלות על הקרקע. מי שייצגה את המדינה בתביעות אלה היא פרקליטות מחוז ירושלים ולא מחלקת הבג"צים, שני גופים שבין תפיסות העולם שלהם יש הבדל של שמיים וארץ.

והלחץ עבד. היועץ המשפטי הציג לגורמי המשרד כלי משפטי מהפכני, הנשען על סעיף 5 בצו הפיקודי 59 בדבר שמירה על רכוש ממשלתי. בסעיף נכתב כך: "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה ובין אדם אחר, בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתוקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי". הסעיף מכונה "תקנת השוק". הוא מטיל על המדינה אחריות בפיצוי בעלי הקרקע - אם יוכיחו בעלותם; וגם אחריות על מי שקיבל ממנה את הקרקע - המתיישבים שבנו עליה את בתיהם. המקור לתקנת השוק, אגב, מופיע בספר "משנה תורה לרמב"ם".

למרות הפסיקה, השר יריב לוין מציע לצנן את ההתלהבות. "הפסיקה מוכיחה מה שטענו כל הזמן, וגם נכתב בדו"ח המאחזים של השופט אדמונד לוי: לא בג"ץ הוא הכתובת אלא בית המשפט המחוזי, שבו לתובעים תהיה חובה להוכיח את בעלותם על הקרקע. אני מציע להמתין להחלטת בג"ץ, שעוד עלול להפוך את החלטת המחוזי".

סימנים כחולים

באותה נשימה שבה הכשיר בית המשפט את 15 הבתים שנועדו להריסה, הוא התיר בפסיקתו הליכי תכנון ובנייה ביישוב מצפה כרמים בהיקפים של מאות מבנים חדשים. שקד ומנדלבליט מביטים קדימה. הם תוהים כיצד הכלי המשפטי החדש ימנע הריסה של אלפי מבנים שמעמדם טרם התברר, המכונים "מבני הקו הכחול".

תחילת הסיפור ביוזמה של המינהל האזרחי. כשהוקמו היישובים ביהודה ושומרון, סומנו על גבי המפות הצה"ליות קווי הגבול של ההתנחלויות בקו כחול. גבולות היישובים קיבלו מעמד חוקי, ועל היישובים נאסר לחרוג מאותם קווים.

מאז הקווים טושטשו, המפות דהו, והמינהל האזרחי החליט לחדש את הקווים הכחולים באופן ממוחשב, כשהוצגה המפה החדשה לראשי מערכת הביטחון ולמתיישבים, חשכו עיניהם: התוכנית החדשה מוציאה אלפי בתים מחוץ לקו הכחול, ומעבירה אותם ממעמד חוקי וכשר למעמד הדומה לזה של מאחז לא מורשה. וצריך להזכיר: חלקם ניצבים על הקרקע כבר משנות ה־70.

לימים התברר כי צוות "קו כחול" של המינהל האזרחי לא רק שפעל על דעת עצמו, אלא עשה זאת בניגוד להנחיה מפורשת של המשנה ליועמ"ש דאז, מייק בלס, שהורה למינהל לא לעשות זאת ליישובים הוותיקים. עובדה זו התבררה בדו"ח המסכם שהגיש הצוות המקצועי להסדרת המאחזים ביו"ש, בראשות עו"ד ד"ר חיה זנדברג, שהניח את מסקנותיו על שולחנו של ראש הממשלה בפברואר השנה.

"ביום 28.2.2011 הנחה מר מלכיאל (מייק) בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, כי צוות קו כחול לא יבדוק את ההכרזות הוותיקות ולא ידייק את גבולותיהן במקום שמדובר במתחם מתוכנן שיש בו מבנים שהוקמו מכוחה של תוכנית תקפה שאושרה כדין על ידי המוסדות המוסמכים", נכתב בדו"ח, "מתברר שהנחיה זו לא חלחלה אל השטח, ועל כן לא פעלו על פיה.

התוצאה היתה שצוות 'קו כחול' בדק בנייה מסודרת שניצבת על תילה זה שנים רבות במקומות שהוכרזו 'אדמות מדינה' כדין, ויש בהם תוכנית תקפה ומאושרת כדין. תוצאת הבדיקה - שנעשתה (בלי משים) בניגוד להנחייתו של מר בלס - היתה שבתים רבים שלכתחילה נכללו בגדר ה'הכרזה על אדמות מדינה', נגרעו מההכרזה".

מסקנות ועדת זנדברג הן כמו חותמת לטענות המתיישבים זה שנים נגד המינהל האזרחי. הקלות שבה מאמץ המינהל את עמדותיהם של אלה שנאבקים נגד המדינה - מקוממת. כל כביש גישה ביו"ש הופך בגללו לסאגה משפטית סבוכה; ובתים שנרכשים כדין בחברון ובמקומות אחרים עומדים שוממים - כי המינהל לא מאפשר לאכלסם בידי רוכשיהם החוקיים.

גם בתביעה הנוכחית ייצג המינהל האזרחי נאמנה את עמדת הערבים ועותרי השמאל הקיצוני.

אנשי צבא נחקרו בידי עורכי הדין של המינהל כאילו היו משתפי פעולה עם עבריינים. השופט ארנון דראל אף נתן לכך ביטוי בפסק הדין, כאשר כתב כי "נוכח עמדתו הראשונית של המינהל האזרחי, שלפיה אין לתובעים זכויות במקרקעין תוך התכחשות למעשיהם של אנשי המינהל האזרחי והצבא במאה הקודמת, הרי מי שפעל להבאת גורמי המינהל האזרחי ולהבאת קציני הצבא לעדות היו התובעים ולא הפרקליטות.

אנשי הצבא לשעבר שהעידו, נחקרו נגדית על ידי באת כוח המינהל האזרחי כשלעיתים נדמה היה כי היא אינה חוקרת אנשי צבא ועובדי מדינה לשעבר, שפעלו במסגרת מילוי תפקידם עבור הצבא והמינהל האזרחי, אלא צדדים יריבים".

השופט אף פסק הוצאות משפט בסך 25 אלף שקלים נגד המינהל האזרחי ולטובת המתיישבים, תוך כדי שהוא מציין כי "בקביעת הסכום נתתי דעתי לאופן ניהול ההליך על ידי נתבע 4 (המינהל האזרחי; מ"ט), שהביא להארכת הדיון ולמורכבותו".

מהמינהל האזרחי נמסר כי "צר לנו לשמוע התבטאויות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. קציני, חיילי ועובדי המינהל האזרחי פועלים לילות כימים, בראש ובראשונה לשמירה על ביטחון מדינת ישראל.

"המינהל האזרחי פועל בהתאם לחוק ולהנחיות הדרג המדיני.

כל סוגיה בעלת מורכבות משפטית עולה לטיפול הדרג המדיני ולהכרעת היועמ"ש במידת הצורך.

"עמדת המדינה המעודכנת התבססה על תצהירים שניתנו לפני כשנה על ידי אנשי המקצוע וכן על ידי אלוף הפיקוד דאז, משה יעלון. לאחר החלטתו העקרונית של היועמ"ש תשובת המדינה שונתה בהתאם והביאה לבסוף לפסיקה התקדימית של בית המשפט".

https://www.israelhayom.co.il/article/583499

תגוביות:

1.לעיון האשכול:

לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין

לפני כעשור, אם כתוצאה מהנחיה פוליטית, אם כהמשך למספר חוות-דעת משפטיות מוטות פוליטית, לצד שמאל כמובן, ואם סתם כך מתוך רצון להתיישר לפי 'רוח המפקד' הרעה, החל אט-אט המינהל לנטות לכיוון האויב הערבי ותחת לנהל גרידא את החיים האזרחיים בשטח, המינהל 'תפס צד' והחל לשרת את זה הערבי, משמע לשרת את הטרוריסטים עצמם ואת בני משפחותיהם במלחמתם נגד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

http://rotter.net/forum/gil/27465.shtml



#98,יערוץ 11 - שטח הפקר | עונה 2 - המטרה: נטרול בג''צ
נכתב על-ידי ליה בתאריך 03.09.18 בשעה 16:53
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.09.18 בשעה 17:00 בברכה, ליה
 
https://www.youtube.com/watch?v=Zr_Myh5GXbM

הקרב על בג"צ: אחרי חוק הלאום, איך עובדת המהפכה להחלשת כוחו?



#99,ייועמ”ש עם עתיד הוא יועמ”ש מסוכן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.09.18 בשעה 21:27
בתגובה להודעה #0
היועץ המשפטי לממשלה אמור לייצג את הממשלה בפני בית המשפט העליון, אבל מה קורה כשהיועץ עצמו חולם להתמנות לשופט?

בתקופה האחרונה מתגבשת רשימת המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וראוי להאיר נקודה עלומה בתפקיד זה.

יועץ משפטי לממשלה הוא תפקיד שבאופן היסטורי מהווה עמדת זינוק מכובדת לקריירה שיפוטית מכובדת, על-פי רוב כהונה בבית המשפט העליון.

בין היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו בהמשך בתפקיד שופט בבית המשפט העליון ניתן למנות את חיים כהן, מאיר שמגר, אהרון ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין ומני מזוז.

למעשה, מבין היועצים המשפטיים האחרונים, רק רוני בר-און שבחר בדרך פוליטית, וכיהן כחבר כנסת ובהמשך שימש שר בכיר במספר ממשלות, לא נתמנה לשופט לאחר כהונתו הקצרצרה בתפקיד היועמ”ש – כהונה בת 48 שעות בלבד.

ההיסטוריה הזו מלמדת על הדינמיקה במערכת המשפט בכלל, ובבחירת השופטים בפרט.

כל בר-דעת מבין שתפקיד בעל חשיבות כה משמעותית כמו היועץ המשפטי לממשלה הוא בסיס איתן לזינוק לקריירה שיפוטית, והתקדימים ההיסטוריים תומכים בעמדה זו.

למי מחוייב היועץ המשפטי?

על רקע העימותים התכופים בשנים האחרונות בין מערכת המשפט לממשלה ולכנסת, ראוי לבחון את המועמדים לתפקיד היועמ”ש גם מתוך נקודת המבט של השיקולים האישיים.

השפעתם של השופטים ונשיאות בית המשפט העליון על מינוי שופטים חדשים אינה בגדר סוד, ויועץ משפטי לממשלה שחפץ לעטות את גלימת השיפוט יודע היטב היכן מרוחה החמאה.

בשל כך ניתן לגלות נטייה גוברת והולכת של היועצים המשפטיים לייצג יותר את מערכת המשפט ופחות את הממשלה הנבחרת.

בעשרים השנים האחרונות חזינו בסירוב של יועצים משפטיים לייצג את המדינה בפני בג”ץ ואף פסילה של החלטות ממשלה שונות בטענה שקשה “להגן עליהן בפני בג”ץ”.

דבר זה מציב את היועץ המשפטי לממשלה בניגוד עניינים משולש: לא רק שהוא משמש הן כתובע הכללי – האמון על העמדה לדין של נבחרי הציבור – והן כעורך דינה של הממשלה, אלא שהוא מצוי גם בניגוד עניינים אישי: כמועמד פוטנציאלי לכס השיפוט, גורלו האישי מופקד בידי מערכת המשפט, מולה הוא אמור לייצג את הממשלה.

על הרבה פחות מזה נוהגים לומר אצלנו שזה פשוט “לא בגיץ”.

מינוי ממניעים זרים? מני מזוז.

יועץ לא יכול להיות שופט

העיתונאי יואב יצחק פרסם בעבר מאמר ובו נטען כי מני מזוז מונה לבית המשפט העליון בשל מסמוס כתב אישום נגד בעלה של נשיאת העליון דורית ביניש, בסוג של טובת הנאה מצד האחרונה: “אלא שביניש יודעת להכיר טובה, וכך אירע בעקבות רפיסותו-התנהגותו הטובה בעניינו של בעלה.

מזוז סייע בהימנעות מהעמדת עו”ד ביניש לדין, ועתה – משחלפה תקופת צינון של שנה וחצי שבה מחויב היועמ”ש היוצא, ניתן להשיב לו כגמולו, ולהציג את מועמדותו, מטעמה של ביניש, לכהונת שופט בית המשפט העליון”.

בין אם יש אמת בהאשמות ובין אם לאו, הדבר מעיד על כך שלא מדובר רק בתיאוריה מופשטת.

ניגוד העניינים האישי של היועץ המשפטי לממשלה זועק לשמיים, וחשדות מסוג זה הופכים אלמנטריים.

המסקנה ברורה – יש למנוע את הזיקה בין תפקיד היועמ”ש לבין כהונה בבית המשפט העליון.

אם רוצים לצמצם את מרחב השיקולים הלא ענייניים של הייעוץ המשפטי הרי שאין לתת להם משקל בעתידו המקצועי של היועץ.

מכיוון שכהונת היועמ”ש קצובה לחמש שנים, ובחירת שופטים גם היא לא מתקיימת כל שנה, לתקופת הצינון בת שנה וחצי בין כהונה כיועץ משפטי למינוי לבית המשפט העליון אין משמעות אמיתית.

פתרון אפשרי לבעיה הוא קביעת הגבלה לגיל מינימום – כך שבתום הכהונה היועץ בדימוס יהיה קרוב מאוד לגיל פרישה ולא יהיה צידוק למנותו לבית המשפט; פתרון אחר יכול להיות העדפה של שופטים בדימוס, או קביעה בחוק כי יועץ משפטי אינו יכול להתמנות לשופט.

כך או כך, אם הממשלה רוצה שהיועץ שלה יהיה מחויב למדיניותה ולא קריירה העתידית שלו, ראוי לתקן את המצב.

https://mida.org.il/2015/09/26/%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%A9-%D7%A2%D7%9D-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%A9-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F/

תגוביות:

1.בעיית היועמ"ש היא אסטרטגית ודרוש פתרון שורש. תובע כללי לא יכול לייעץ לכפופים לו. כל עצה הופכת להצעה שאי אפשר לסרב לה. צריך להפריד בין הסמכויות.

גם הייעוץ צריך דילול – ולעשותו כשמו – ייעוץ. מי החליט שהוא מכריע בנושא המפכ"ל? בנושא מדיניות ליידוי אבנים? בחרנו הנהגה עליה מפקחת הכנסת ובית המשפט. די בזה.



#100,יהיום שבו הממשלה תגיד לבג”ץ: עד כאן / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.09.18 בשעה 19:54
בתגובה להודעה #0
הדרך היחידה לשמירה על זכויות אדם ומנהל תקין היא באמצעות הקפדה על העקרונות הדמוקרטיים של הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים

בראשית השבוע נשא היועץ לביטחון לאומי של ארה”ב, ג’ון בולטון, נאום בו תקף את בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג וקרא להגן על ריבונות החוקה האמריקאית מפני איומים משפטים בינלאומיים. דבריו של בולטון אמנם נאמרו בהקשר אחר ורחב הרבה יותר, אך נדמה כי רבות מטענותיו יכולות היו להישמע גם כלפי מערכת המשפט בישראל. אז איך היה נשמע נאום כזה עם התאמות לכאן ועכשיו? קבלו את הגרסה המקומית הדמיונית של נאום בולטון:

אני נמצא כאן כדי להודיע על שינוי המדיניות של ממשלת ישראל כלפי בג”ץ ובית המשפט העליון.

בית המשפט העליון יצר לעצמו את כוחו, כחלק ממאמץ מרוכז של אליטה משפטנית, בחלקה בינלאומית, לבצר מוסד עצמאי שיוכל, כך לטענתם, להתגבר על הכשלים של שלטון החוק וממשל על ידי נבחרי ציבור.

באופן תיאורטי, הסמכות של בית המשפט העליון אמורה לשמור על זכויות האדם ועל הצדק, למנוע מראשי המדינה לפעול בשחיתות או בניגוד לחוק, לצמצם ניגודי עניינים, ולהרתיע עבריינים. למעשה, בית המשפט העליון שלנו הוא לא אפקטיבי, חסר אחריותיות והוא פשוט מסוכן לישראל.

למעשה, באופן לא רשמי, חלק מתומכי בית המשפט העליון אינם מעוניינים בשימור זכויות אדם, אלא בהגבלת יכולתה של הממשלה לקדם את מדיניותה ולשמור על ביטחונה.

למרות שבתחילת הדרך ראינו את היתרונות בקיומו של גוף שכזה, בהמשך קלטנו שיש משהו לא לגיטימי באופן בסיסי בגוף המחזיק בכוח כה רב, ושאינו נושא בשום אחריות. כוח שכזה, בסופו של דבר יפגע בזכויות האדם ובריבונותה של המדינה.

חששנו שהיכולת של בית המשפט לעסוק בכל נושא ולתבוע לעצמו סמכות הגוברת על כל רשות שלטונית אחרת, תוביל למשבר ולהתנגשות בין האינטרסים הלאומיים שלנו ובין שופטיו של בית המשפט.

איום על החברה

והנה, חששותינו התממשו. בשנים האחרונות, בקצב הולך וגובר, בית המשפט התערב שוב ושוב במדיניות הביטחון שלנו, במדיניות ההגירה ובחקיקה, באופן שמאיים על שלמותה ובטחונה של החברה בישראל.

את החוקים למניעת הסתננות ביטל בית המשפט שלוש פעמים, וזאת בנוסף לאינספור חסימות ומכשולים למדיניותן של ממשלות ישראל הנבחרות. פעולותיו אלה הובילו למשבר חריף בדרום תל-אביב ובשכונות מצוקה אחרות ברחבי הארץ, וייצרו בעיות דמוגרפיות וחברתיות שיעיקו על מדינת ישראל בשנים הבאות.

בית המשפט חיבל במדיניות הביטחון של מדינת ישראל מול החמאס בעזה ופגע במנופי הלחץ שלנו שנועדו למנוע הסלמה או שחרור מחבלים, שתי ברירות גרועות. כך בדרישה להחזרת גופות מחבלים וכך בהטלת חובה – חסרת תקדים וללא מקור בחוק – על מדינת ישראל להכניס לשטחה בנות משפחה של טרוריסטים לצורך טיפול רפואי.

בית המשפט לא אמר די בכך, והודיע שהוא רואה לעצמו סמכות לדון בתוקפם של חוקי יסוד, גם בחוק הלאום שהתקבל ברוב גדול בכנסת. רוב גדול בהרבה מחוק היסוד שהקים את בג”ץ או מחוקי היסוד בעניין כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.

העיסוק בחוק הלאום הינו קו אדום, שאין לחצותו.

משמעות קביעה של בית המשפט כי חוקי יסוד שנקבעים על ידי הכנסת צריכים לעבור ‘אישור’ של שופטי בג”ץ בטרם ייכנסו לתוקפם, היא סופה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

השתלטות על הדמוקרטיה

לכן היום, אני רוצה להעביר מסר ברור וחד משמעי.

מדינת ישראל תשמור על זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית ותעשה כל שיידרש כדי למנוע משופטים לא נבחרים השתלטות לא לגיטימית על הדמוקרטיה הישראלית.

ממשלת ישראל לא תשתף פעולה עם הדיון בעניין חוק הלאום, ולא תעניק לו כל סיוע. אם בית המשפט לא יימנע מהעיסוק בחוק הלאום, הוא יחתור תחת יסוד קיומו שלו, שכן בהיעדר כבוד לחוקי יסוד, אין כל סיבה לכבד את בית המשפט העליון שהוקם בחוק יסוד: השפיטה.

מושכל יסוד הוא ששלטון שואב את סמכותו מהסכמת הנשלטים. אם בית המשפט העליון דן בחוקי יסוד, ללא כל הסמכה וללא כל הסכמה, אין כל הבדל בין פעולותיו לפעולתו של בית הדין הבינלאומי בהאג. גם הוא נוטל לעצמו סמכות לקבוע קביעות משפטיות ללא כל נורמה משפטית שנקבעה על ידי העם. הוא לא שואב את סמכויותיו מהסכמת הנשלטים, ועל כן הוא אינו לגיטימי.

מבנהו של בית המשפט מנוגד לעקרונות הבסיסיים של איזונים ובלמים. ההפרדה בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת והמחוקקת.

בית המשפט העליון בישראל, בניגוד לבתי משפט אחרים בעולם, הינו ערכאה אחת שמרשה לעצמה גם לקבוע חוקים, גם להורות לרשויות התביעה לחקור ולהעמיד לדין, ואז גם לשבת בדין ולשפוט בעבירות אלה. ללא הפרדת רשויות אין כל הגנה על זכויות וחירויות הפרט, ואין דבר שימנע שרירותיות בהפעלת הכוח השלטוני.

שופטיו של בית המשפט אינם אחראים בפני איש על פעולות לא תקינות או פעולות המנוגדות לטוהר המידות.

מדובר במערכת ששופטת את עצמה, וגם אם שופט בבית המשפט העליון יפעל באופן לא אתי, על מנת להדיחו נדרש רוב של 7 מתוך 9 חברים בוועדה לבחירת שופטים. למעשה, ללא הסכמת השופטים המכהנים עצמם, לא ניתן להדיח שופט, גם אם קיבל שוחד או הפר את הצהרת האמונים שלו המחייבת אותו לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה.

האם הייתם מוכנים לקבל עליכם מערכת שלטונית שכזו, שחבריה מגוננים זה על זה?

שווה לזכור שבעבר בית הדין המשמעתי לשופטים סירב להדיח שופטת שזייפה פרוטוקולים, ושופטים אחרים שהתגלו בעניינם חשדות לשחיתות, קיבלו הסדרי פרישה שקטים, הרחק מעיני הציבור.

מונחים עמומים

בית המשפט דורש לעצמו את הבלעדיות לפרש מונחים עמומים ושנויים במחלוקת, ולכפות את פרשנותם על הציבור הישראלי, באופן שגם חקיקה וגם קביעת חוקי יסוד, אינה מניעה אותו לשנות את עמדותיו.

מושגים כמו “עקרונות היסוד של השיטה”, “מידה העולה על הנדרש”, “סבירות”, “הציבור הנאור”, “ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”, הופכים בפי שופטיו למושגים מוחלטים שיכולים לבטל חוקים והחלטות ממשלה.

גם בתחום הפלילי, בית המשפט העליון יוצק תוכן לעבירות עמומות כדוגמת “הפרת אמונים”, ומרשיע אנשים שכלל לא ידעו ולא יכלו לדעת שפעולותיהם הם פליליות.

העמימות והשרירותיות הגיעו גם אל התחום האזרחי כשבית המשפט החליט שגם לשון מפורשת בחוזה אינה מחייבת את הצדדים, ועל מארג היחסים בין בני אדם, נוסף בייבי-סיטר בדמותו של בית המשפט שיכול לפתוח כל חוזה ולצמצם כל זכות קניינית בשם תפיסותיו של השופט את עקרון תום הלב.

בסופו של דבר, אי הוודאות היא פתח לשרירות לב, והסמכות הרחבה היא פתח לפוליטיזציה.

במקום בו אין כבוד לחוק הדמוקרטי ולרצון הציבור, בית המשפט חדל לראות את עצמו כמספק מוצר ציבורי חשוב, ושעריו, הפתוחים לכל עותר ציבורי המבקש לשנות את מדיניותה של הממשלה הנבחרת ואת חוקיה של הכנסת, ננעלו בפני האזרח הקטן, מבקש הצדק.

הסחבת בהליכים האזרחיים מדרדרת את מדינת ישראל במדדי ה-doing business והסחבת בהליכים הפליליים, מותירה חפים מפשע בכלא למשך שנים רבות בהמתנה לשמיעת ערעורם, ודוחפת אנשים רבים לעסקאות טיעון מפוקפקות.

מלכים פילוסופים

בית המשפט העליון, שהיה אמור להיות המפלט האחרון לאנשים שכל המערכות האחרות עשו עמהם אי-צדק, כלל אינו בודק את פעולתן של הרשויות האחרות, אלא מבקש להחליט בכל סוגיה שהיא מחדש, כאילו סמכות ההחלטה הופקדה בידיו, ולא בידי הממשלה, הכנסת או הרשויות האחרות.

במקום ביקורת חשובה על הליך קבלת ההחלטות, כפי שבית המשפט נהג עד עידן אהרן ברק, אנחנו מקבלים חבורה של 15 מלכים פילוסופים, שדורשים שהתוצאה של כל הליך מנהלי תהיה לשביעות רצונם. אין שום דרך לעובד מדינה, שר או חבר כנסת, לדעת שאם פעל בתום לב, ללא שיקולים זרים ובהליך ראוי, החלטתו תישאר על כנה.

לסיכום, לא ניתן לבית משפט שנוטל לעצמו סמכויות ללא פיקוח וללא בקרה, לקבוע את הכללים הבסיסיים של חיינו ולמנוע מאתנו לקיים את חובתנו להגן על גבולותיה של מדינת ישראל ועל אופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אם בית המשפט ישוב לתפקידו המקורי, שמיעת ערעורים, הכרעה בסכסוכים, שיפוט פלילי, והגנה על בני אדם שנפגעו מהשלטון שלא כדין, הוא יהיה זכאי לאמון הציבור ולכבוד והערכה מרשויות השלטון האחרות. הוא לא יכול לבצע את תפקידיו אלה כשהוא עסוק בניהול המדינה, בחקיקה ובקביעת סדרי עדיפויות לאומיים.

לא בגלל התנגדותנו לזכויות אדם או למנהל תקין אנו נוקטים בצעד זה, אלא בגלל שאנו חושבים שהדרך היחידה לשמירה על זכויות אדם, על מנהל תקין, ועל מדינת ישראל, היא באמצעות הקפדה על העיקרון הדמוקרטי של הסכמת הנשלטים, על הפרדת רשויות ועל איזונים ובלמים.

היום אנחנו לוחצים על הבלם, ואומרים לשופטי בית המשפט: “הגזמתם!”.

https://mida.org.il/2018/09/13/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%91%D7%95-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%AA%D7%92%D7%99%D7%93-%D7%9C%D7%91%D7%92%D7%A5-%D7%A2%D7%93-%D7%9B%D7%90%D7%9F/



#101,ימי שופט את השופטים? מינוי שופט לתפקיד נציב התלונות הוא ניגוד עניינים מובהק
נכתב על-ידי ליה בתאריך 22.09.18 בשעה 06:35
בתגובה להודעה #0
הגיע הזמן שמערכת המשפט תעמיד כלפי עצמה את אותם הסטנדרטים שהיא מטילה על הרשויות האחרות

בואו ניקח מקרה היפותטי בו אתם נתקלים בעוול רציני שנגרם לכם בבית המשפט. אתם מגישים תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים ומגלים שהנציב, שופט לשעבר, הוא חברו של האדם עליו אתם מתלוננים. מה הייתם עושים?

נציב תלונות הציבור על השופטים מתמנה לתקופה של חמש שנים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. אורי שהם פרש מבית המשפט העליון (אז שרת המשפטים הקפידה לציין: “יש לנו עוד תוכניות בשבילו”) רק לפני מספר שבועות, וכבר היום (חמישי) מונה לתפקיד, כאשר גם שלושת קודמיו בתפקיד היו שופטי עליון בדימוס.

הוועדה לבחירת שופטים כוללת שלושה נציגים מבית המשפט העליון, ומלכתחילה עצם בחירתם של שופטים על ידי חבריהם היא בעייתית וגורמת לבית המשפט לשחק משחק פוליטי. הבעייתיות מתחזקת כאשר מדובר בבחירתו של מי שאמור לדון בתלונות נגד שופטים, כולל הם עצמם.

חבר מביא חבר, כבר אמרנו?

מינויו של שופט עליון בדימוס אשר שירת עשרות שנים במערכת השיפוט לאחראי התלונות על שופטים הוא למעשה ניגוד עניינים מובנה. תפקיד הנציב כאחראי על תלונות הציבור על שופטים מחייב את קבלת החלטות קשות כנגד שופטים מכהנים, לעתים כאלה הקרובים אליו. נציב אשר כיהן במשך שנים כשופט במערכת בתי המשפט בוודאי יצר קשרים שונים (לחיוב ולשלילה) עם שופטים מכהנים, אז כיצד יוכל הוא לדון בתלונות שהוגשו כנגדם ללא משוא פנים?

רק לאחרונה התבשרנו על המלצתו של הנציב להעמיד לדין את השופטת פוזננסקי-כץ, כוכבת פרשת המסרונים, אשר בסופו של דבר הביאה להחלטה להדיחה שכעת מתבררת בבג”ץ. תלונה אחרת שהונחה על שולחנו של הנציב הפורש אליעזר ריבלין היתה נגד שופטת העליון ענת ברון בנוגע לפסיקותיה בעניין מפעל הפיס. כלפי ברון נטען כי קיים חשש לניגוד עניינים משום שבעלה עומד בראש מוסד המקבל כספים ממפעל הפיס. ריבלין מצא את התלונה לא מוצדקת וזאת מבלי לגלות את קשריו שלו עצמו עם מפעל הפיס, שם הוא משמש כיושב ראש הוועדה המייעצת.

במקרה אחר, דן בג”ץ לפני מספר שבועות בעתירה נגד מינויים לוועדה למינוי בכירים של נשיאת מועצת רו”ח איריס שטרק וראש המל”ל לשעבר יעקב נגל – שני אנשים מכובדים לכל הדעות אשר כל חטאם היה כי מונו בעבר לוועדות שונות על ידי ראש הממשלה נתניהו.

מעבר לבעייתיות הברורה בהתערבות בית המשפט במינויים פוליטיים, (שהרי הוועדה הוקמה בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה ראשית ולפיכך בוודאי מהווה מינוי פוליטי), הציב כאן בג”ץ סטנדרט גבוה במיוחד בנוגע לאי מינוים של בעלי זיקה ואפילו עקיפה לתפקידים בעלי סמכות לקבל החלטות משמעותיות. לפי הסטנדרט של בג”ץ, לא ניתן למנות לתפקידים אלו אדם אשר קיים ולו חשד להיכרות מוקדמת שלו עם אדם אשר יוכל להיות מושפע מעצם המינוי. אבל מסתבר שלא כך במקרה של נציב התלונות השופטים.

ניגוד עניינים מובהק

אין חולק כי תפקיד הנציב מעמיד את השופט הממלא אותו במצבים שיכולים ליצור ניגוד עניינים. גם דרישות התפקיד לפיהן ימונה אדם בעל כשירות למינוי לעליון והעדיפות לבעל מעמד ציבורי יוצרות סיכוי גבוה לניגודי עניינים. אבל יש דרך פשוטה להקטין בצורה משמעותית מצבים כאלה, והיא מינויו של אדם שאינו שופט לתפקיד נציב תלונות הציבור על שופטים.

ככלל, החוק בישראל מבקש למנוע את הבעייתיות בישיבה בדין כאשר קיים קשר אישי. כך למשל חוק בתי המשפט קובע כי שופט אשר נמצא בחשש לניגוד עניינים לא יישב בדין וישפוט רק במקרים דחופים בהם החלפתו תגרום לעיוות דין. עקרונות אלו של אי פסיקה במצבים בהם קיימים קשרים אישיים הם אוניברסליים ונהוגים כמעט בכל מדינה בעולם. גם בתפקידי הביקורת השונים במדינת ישראל ממונים לרוב על פי חוק אנשים חיצוניים למערכת שאותה הם מבקרים.

לפיכך עולה השאלה מדוע דווקא כאשר מדובר בביקורת על שופטים ממנים נציב שבא מתוך המערכת ובעל היכרות אישית עם אותם אלו שנתונים תחת שבט הביקורת שלו? האם מינוי זה מאפשר באמת לנציב לעבוד מבלי משוא פנים? אמנם שופט העליון בדימוס אורי שהם כבר מונה היום לתפקיד ויכהן בו בחמש השנים הקרובות, אך בידי שרת המשפטים ונשיאת העליון עומדת עדיין האפשרות לשנות את המצב כך שלא ישנה להבא.

בשנים האחרונות אנו חווים ירידה משמעותית באמון הציבור בבית המשפט. מינויו של נציב שאינו מגיע ממערכת השפיטה יקטין את החשש לניגוד עניינים, יעביר לציבור מסר כי מערכת השפיטה מעמידה על עצמה סטנדרטים גבוהים של טוהר מידות, הדומים לסטנדרטים אותם היא מטילה על הציבור ובכך יתרום גם להגברת אמון הציבור. הגיע הזמן שמערכת המשפט תעמיד כלפי עצמה אותם סטנדרטים אותם היא מטילה על הרשויות האחרות.

https://mida.org.il/2018/09/20/%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%A0%D7%A6/#comment-88289



#102,יכל עוד אין חקיקה דומה בנוגע למיליון ערביי ישראל, אין הצדקה לכפות גיוס בני ישיבות
נכתב על-ידי ליה בתאריך 25.09.18 בשעה 10:16
בתגובה להודעה #0
לו היו חסידיו המתעתעים של השוויון בנטל רוצים באמת ובתמים בשוויון כגון דא, כי אז היתה נשמעת מהם הקריאה לחייב את בני ה־18 הערבים להתגייס לשירות לאומי־אזרחי. אלא שדרישה כזו מעולם לא תישמע מחוגיהם

ימי הפטור הממוסד של תלמידי הישיבות מגיוס לצה"ל ארוכים מעט מימיה של המדינה. היה זה בשנת תש"ז (1947), לקראת בואה של ועדת האו"ם לסוגיית ארץ ישראל, כשהסוכנות היהודית בהנהגת דוד בן־גוריון שאפה שכל המפלגות היהודיות יציגו עמדה אחידה שלפיה יש להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אגודת ישראל התנתה את תמיכתה בעמדה זו בכך שבחורי הישיבה יהיו פטורים מגיוס לצבא במדינה שתקום, וזאת בנימוק כי במהלך השואה חרב לחלוטין כל עולם הישיבות באירופה. בן־גוריון, חרף תיעובו העמוק את העולם החרדי, הסכים לתנאי זה, וכך בא לעולם הפטור הממוסד של תלמידי הישיבות משירות בצבא.

בהערת אגב, חרף הצלחתו של בן־גוריון לצרף את אגודת ישראל - האנטי־ציונית דאז - אל מחנה דורשי הקמתה של המדינה היהודית, עדיין נותרה מפלגה אחת מחוץ למחנה: השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, הלא היא המ"ם של מר"צ דהיום. זו הציגה בפני ועדת האו"ם את עמדתה המסורתית, היינו הקמת מדינה דו־לאומית, שהשלטון בה יחולק שווה בשווה בין יהודים לערבים - כלומר בפועל, מדינה שבה גנרל האס־אס, אמין אל־חוסייני, היה אמור להחזיק במחצית מהשלטון.

במועד ההסכם, מדובר היה בפטור לגבי 400 תלמידי ישיבה. מאז ועד היום זכו למעלה מ־50 אלף תלמידי ישיבה - לרבות מתחזים - לפטור מלא משירות צבאי. פטור זה הינו מביש והשפעתו השלילית הינה בראש ובראשונה על החברה החרדית. למעשה כל ארגון חייהם של החרדים במדינת ישראל סובב סביב הפטור.

כאן יש להבהיר כי הפטור הינו פטור למעשה, ולהלכה מדובר בדחיית שירות בלבד. אולם כדי שדחיית השירות תיהפך לפטור מלא, בחורי הישיבה מתחתנים בגיל צעיר מאוד - לרוב לפני שנתם ה־20 - וכמעט מדי שנה מביאים ילד לעולם, כך שבמחצית שנות ה־20 לחייהם הם כבר נשואים ומטופלים בשלושה, ארבעה ואף יותר ילדים; תרחיש שמביא בעקבותיו פטור אוטומטי מגיוס לצבא.

יתרה מכך, הואיל ומהשירות בצה"ל פטורים רק אלה ש"תורתם אומנותם", מנועים כל בחורי הישיבה מלעבוד בעבודה כלשהי, דבר שהוא הגורם בה"א הידיעה לעוני הרב הקיים בחברה החרדית.

# # #

סוגיית הפטור מגיוס חושפת גם במלוא העוצמה את פגיעתה הרעה של הדיקטטורה של בג"צ.

עד למחצית שנות ה־80 כל העתירות של עו"ד רסלר ושות' לחייב את שר הביטחון לגייס את בחורי הישיבה לצה"ל, היו נדחות - ובצדק - על הסף.

בג"צ הטוב והישן דאז ידע היטב את מקומו הראוי במערכת האיזונים הנכונה בינו לבין הרשות המבצעת והמחוקקת.

בג"צ היה מיישם את עקרון זכות העמידה - הצורך להוכיח נזק אישי לעותר, כדי שעתירתו לבג"צ תוכל להתברר - כמו גם את עקרון אי־השפיטות, במיוחד כאשר העתירה נוגעת בעניין פוליטי מובהק.

היות שאף עותר לא יכול היה להצביע על נזק אישי שנגרם לו עקב אי־גיוס בחורי הישיבות והיות שעסקינן בסוגיה פוליטית מובהקת, שבה שר הביטחון פועל על פי סמכות מפורשת מכוח החוק להעניק פטור למי שראוי בעיניו לעשות כן - נדחו כאמור על הסף כל העתירות.

לעומת זאת, החל ממחצית שנות ה־80 פסקי הדין של בג"צ בסוגיית הפטור מגיוס היוו מנוף לייסוד הדיקטטורה של בג"צ על ארבעת יסודותיה:

ביטול זכות העמידה,

ביטול עקרון אי־השפיטות (במיוחד לגבי סוגיות פוליטיות),

ביטול מהלכי הרשות המבצעת בשל הגדרתם כבלתי סבירים

ולבסוף, ביטול חוקי הכנסת.

כל ארבעת היסודות הללו באו לעולם ו/או פותחו בפסיקת בג"צ בסוגיית גיוס בחורי הישיבות ב־30 השנים האחרונות, לרבות ביטול חקיקת הכנסת, קרי, ביטולו של "חוק טל".

אלא שהחיים חזקים אפילו מעוצמתה של הדיקטטורה של בג"צ, וחרף שלל הפסיקות לא גויס לצה"ל עד היום ולו בחור ישיבה אחד בניגוד לרצונו. הנה כי כן, מה שהיה בסוגיה זו הוא שישנו והוא שיהיה.

החלומות באספמיה של השמאל הקיצוני הפוליטי - העבודה ומר"צ - כי קלגסים רכובים על סוסים יגררו בזקניהם ובפאותיהם את המוני בחורי ישיבה אל לשכת הגיוס, הינם תרחיש שלעולם לא יקרה במדינה יהודית, קל וחומר כאשר המחנה הלאומי ובעלי בריתו הדתיים והחרדים מחזיקים בהגה השלטון.

# # #

כאמור, הפטור מגיוס פוגע בראש ובראשונה בחברה החרדית, אולם פגיעתו בצה"ל ובצביונה היהודי של המדינה, גם היא אינה מבוטלת.

בימינו אנו, לא יכול להיות קידוש שם שמיים ברבים גדול יותר מאשר עשרות אלפי חיילים יהודים שלא רק כיפה לראשם, אלא גם זוג פאות בצידי פניהם, כמו גם ארבע ציציות הטלית הקטן שעל גופם המשתלשלות החוצה מחולצותיהם. זהו השילוב המושלם והנשגב של ספרא וסייפא, במיוחד כשהוא מוחצן ברבים.

בשנים האחרונות, מכוח תהליכים מואצים בחברה זו, הולך וגדל מדי שנה מספר החרדים המתגייסים לצבא ו/או לשירות לאומי־אזרחי, והוא מגיע כבר ליותר מ־3,000.

אולם כל המתגייסים אינם בחורי ישיבה אלא דווקא אלה הנושרים מהישיבות.

לפיכך, גיוס חרדים לצבא לא ישנה את המציאות שלפיה אלה שבאמת "תורתם אומנותם" אינם מתגייסים וגם בעתיד שום חוק ו/או פסק דין לא ישנה.

עוד יש להבהיר כי סיסמת הכזב "שוויון בנטל", המשמשת תירוץ לדרישה לגיוס תלמידי הישיבות, אינה אלא רמייה שמאלנית לשמה.

דורשי הגיוס מהשמאל הקיצוני סבורים - בטעות - כי גיוס האברכים לצבא יביא להרס הישיבות, וזוהי הסיבה ואין בלתה לדרישתם. הנהגת החרדים מצידה, גם כן באופן כוזב, משתמשת בגלוי בנימוק השמאלני הנסתר - הרס עולם הישיבות - כדי להצדיק את ההתנגדות לגיוס.

זה המקום להבהיר כי עמדת ההלכה הבסיסית בכל הנוגע לגיוס לצבא ישראל הינה חד־משמעית וברורה.

כאשר מדובר במלחמת מצווה - וכל מלחמות ישראל, מקום המדינה ועד היום, הינן מלחמות מצווה על פי ההלכה - "מוציאים כלה מחופתה וחתן מביתו", כדי שישתתפו בלחימה באויב. קל וחומר שאין צידוק הלכתי להשתמטות משירות צבאי בשל לימוד תורה בישיבה.

יתרה מכך. "הנשר הגדול", "הפטיש החזק" ו"העמוד הימני" של ההלכה - הלא הוא גדול ישראל והפוסקים בכל הדורות, הרמב"ם - פסק כי "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא... ועוד ציוו ואמרו חכמים, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות".

הנה כי כן, על פי הרמב"ם, לימוד תורה אינו מצדיק הימנעות מעבודה, קל וחומר שאין להעלות על הדעת השתמטות משירות בצבא כהכנה ואימון לקראת מלחמת מצווה.

לו היו חסידיו המתעתעים של השוויון בנטל רוצים באמת ובתמים בשוויון כגון דא, כי אז היתה נשמעת מהם הקריאה לחייב את בני ה־18 הערבים להתגייס לשירות לאומי־אזרחי. אלא שדרישה כזו מעולם לא תישמע מחוגיהם.

התנהלות זו מאפיינת גם את פסיקותיו של בג"צ. בעוד שבסוגיית אכיפת הגיוס על תלמידי הישיבות מוכן בג"צ להרחיק לכת עד כדי פסילת חוקים שאין בהם אמצעי כפייה מספיקים לדעתו, הרי ש"העיקרון החוקתי של שוויון" מתנדף כלא היה כאשר בג"צ נדרש לדון בעתירות שיחייבו את גיוסם של הערבים לשירות צבאי ו/או אף לשירות לאומי־אזרחי. או אז נדחות כל העתירות, שהרי בפועל, לשיטת בג"צ, הערבים זכאים לכל הזכויות מחד, ופטורים מהחובה המרכזית: שירות בצבא ו/או שירות לאומי־אזרחי מאידך. אין פגיעה בוטה יותר בשוויון מאשר פסיקה סותרת שכזו, ובאותו עניין ממש.

זוהי אכיפת חוק בררנית מקוממת, שהדיקטטורה של בג"צ מתמחה בה.

# # #

אין כל הצדקה מוסרית, ובראש ובראשונה מכוח "העיקרון החוקתי" הבלתי קיים של שוויון, לחקיקה כלשהי שיש בה מרכיב כפייתי - לרבות כספי - כדי לכפות גיוס בחורי ישיבות, כל עוד אין בנמצא חקיקה דומה שעניינה כפיית שירות לאומי־אזרחי, לכל הפחות, על מיליון ערבים מוסלמים אזרחי מדינת ישראל.

רצוי שההנהגה החרדית תאמץ נימוק זה כמצדיק שלילת כפייה חקיקתית מלווה בעיצומים לגבי גיוס תלמידי ישיבות, במקום הנימוק הכוזב של "הרס" עולם הישיבות. או אז עמדת החרדים תזכה להבנה רבה ואף לתמיכה בקרב מרבית הציבור הלאומי.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-649039

תגוביות:

1.עו"ד שפטל היקר. כל מאמר שלך חושף את השמאל במערומיו! הפכו את המיעוט הערבי כריבון במדינת ישראל בזכות הoמאל והאקטיביזם השיפוטי של בג"צ. לכל המלעיזים. שפטל אומר דבר אחד אמיתי ונכון. אין חוק ליהודים וחוק לערבים. צריך להיות שוויון בנטל גם לחשוכים (הערבים) שמנצלים את מדינת ישראל והדמוקרטיה לצרכיהם בלבד.

2.כל מי שלא תורם 3 שנות שירות צבאי או שירות אזרחי, בין אם ערבי או חרדי, שלא יוכל להצביע לכנסת ושלא ינתן לו לחיות מכספי מדינה...שלא ישפיע על החלטות ממשלה ושלא יהנה מקיצבאות. זה נקרא שיוויון. מי שרוצה להיות פראזיט שלא יחיה על חשבוננו.

3.החקיקה צריכה לטפל ב״שוויון בתמורה״. מי שמשרת יזכה בזכויות שאחרים מוכנים לאבדן למען אורח חיים הזוי לטעמי. למשל - זכות בחירה, פטור זמני ממס הכנסה, קצבאות ביטוח לאומי ועוד...

יש כמה צעדים שחייבים להיעשות ויפה שעה אחת קודם:

1.שינוי שיטת בחירת השופטים. שר המשפטים יגיש לממשלה רשימת מומלצים והם יעברו שימוע בועדת הכנסת שתבחר את המתאימים.

2.חוק יסוד החקיקה בו תוגדרנה היטב סמכויות בג"צ, כולל 2 סעיפים חשובים: ביטול זכות העמידה וביטול עקרון אי־השפיטות.

3.כל דיון בחוק של הכנסת חייב להיות בפני 9 שופטים ועל מנת לבטל את החוק יידרש רוב מיוחס של שני שליש כלומר לפחות 6 שופטים.

זה ישים קץ לדיקטטורה של בג"צ אותה הוביל ראש החונטה ממרחביה אהרון ברק.

4.אלה הם הצעדים המחויבים:

1)ביטול חוק יסוד: כבוד האדם (הערבי והמסתנן הפושע מאפריקה) וחירותו (של המחבל).

2)ביטול חוק יסוד: חופש העיסוק (בטרור).

"חוק כבוד האדם וחרותו" התקבל רק, כן רק, ברוב של 32 קולות לעומת 16 מתנגדים. זה היה מחטף לכאורה. תשאלו את ח"כ לשעבר לין, שלכאורה הודה בכך.


#103,יאנשי המשפט החוקתי משחקים באש / פרופ' מני מאוטנר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 10.10.18 בשעה 17:31
בתגובה להודעה #0
בית המשפט העליון. העתירות נגד חוק הלאום הן שיאו של תהליך שלילי המתקיים במשפט הישראלי מאז פסק דין בנק המזרחי של 1995

בשבועות האחרונים מתנהל בעיתונות וברשתות החברתיות דיון ער בדוקטרינת "התיקון החוקתי הבלתי חוקתי". הדיון התעורר בעקבות הגשת עתירות לבג"צ לפסילת חוק הלאום.

יש נימוק פשוט לכך שדוקטרינה זו אינה יכולה להיחשב חלק מהמשפט הישראלי:

לישראל אין חוקה.

האמירה "אין לנו חוקה" חשובה בשני הקשרים.

ההקשר האחד הוא המשפטי־קונספטואלי.

קיימת הסכמה נרחבת בין אנשי המשפט החוקתי, שבחוקי היסוד של ישראל לא מתקיימים אפילו מקצת המאפיינים שאפשר למצוא בחוקות העולם, והמכתיבים את המשמעות המקובלת של המושג "חוקה". לכך יש להוסיף את "החלטת הררי" שקיבלה הכנסת ביוני 1950, ולפיה ברגע עתידי כלשהו היא תקבע שמפעל חקיקתם של חוקי היסוד הושלם, ואז תאגד את חוקי היסוד לחוקה. הכנסת לא הגיעה מעולם ליד כך.

אבל לאמירה "אין לנו חוקה" גם משמעות עקרונית עמוקה.

חוקה היא מסמך המגלם הסכמות נרחבות בדבר עקרונות היסוד המשטריים. חוקה מתקבלת בדרך כלל על ידי אסיפה מכוננת, שנבחרה על ידי העם במיוחד כדי לגבש את עקרונות היסוד. תהליך כזה של התדיינות בין הקבוצות המרכזיות בחברה, והגעה להסכמות ביניהן בשאלות היסוד, מעולם לא התקיים בישראל.

במדינות שבהן התקיים הליך כזה יש אולי היגיון לדוקטרינה האומרת שתיקון חוקתי הוא בלתי חוקתי, אם הוא חורג מעקרונות היסוד שעליהם הסכים העם בחוקה שקיבל. אבל בישראל, בהעדר חוקה, מה יכול להיחשב הבסיס לטיעון שחוק יסוד חורג מעקרונות היסוד שאותם קיבל על עצמו העם?

אכן, חוק הלאום יוכיח: הטיעון שהחוק בלתי חוקתי נשען על הטיעון שהוא נוגד את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי בכללותו, ולא, כפי שמקובל במדינות אחרות, על הטיעון שהחוק נוגד את עקרונות החוקה. מכיוון ש"אין לנו חוקה", אי אפשר לטעון שחוק הלאום נוגד את עקרונות החוקה, ונדרש אפוא גיוסם של עקרונות היסוד של המשפט. אבל אלה עקרונות בלתי מוגדרים, ולכן כל הפעלה שלהם תיחשב נקיטת עמדה פרטיקולרית על ידי אחת הקבוצות המתחרות במאבק על עיצוב התרבות הישראלית.

יתר על כן, ברקע העתירות לפסילת חוק הלאום עומדת הציפייה שבית המשפט העליון יפסול את החוק משום שהוא נוגד את העקרונות הדמוקרטיים־הליברליים של המשפט.

אבל מי שמצפים לכך שוכחים את מה שהראה אין ספור פעמים לא אחר מאשר אהרן ברק: המשפט הישראלי מושתת גם על עקרונות יסוד המגלמים את הלאומיות היהודית. מי לידינו יתקע שכאשר בית המשפט ידון בחוק הלאום הוא יעדיף את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית? אולי ייתן משקל עודף דווקא ללאומיות היהודית, וימסמר עוד יותר את הנחיתות ההולכת וגוברת של העקרונות הדמוקרטיים־הליברליים במשפט הישראלי? אנשי המשפט החוקתי שלנו משחקים באש.

העתירות נגד חוק הלאום הן שיאו של תהליך שלילי המתקיים במשפט הישראלי מאז פסק דין בנק המזרחי של 1995.

כפי שקבעו משפטנים בארץ ובעולם לא אחת, עד פסק דין זה פיתח בית המשפט העליון משפט חוקתי מפואר להגנת הזכויות הליברליות. הוא הצליח להגיע להישגים גדולים אלה משום שפיתח את המשפט החוקתי על גבו של המשפט המינהלי. כאשר הוגשו עתירות נגד גורמי המינהל הציבורי, הציב בית המשפט את עקרונות המשפט החוקתי, הקובעים גבולות לפעולות המינהל הציבורי.

גישה זו ננטשה בפסק דין בנק המזרחי.

החל מפסק דין זה, בית המשפט מפתח את המשפט החוקתי בדרך של דיון בשאלת החוקתיות של חוקי הכנסת. ואולם, כפי שאמר בית המשפט לא אחת, דבר אחד הוא לפסול החלטה מינהלית ודבר אחר לגמרי הוא לפסול חוק של הכנסת.

חופש הפעולה במקרה האחרון צר בהרבה מזה הקיים במקרה הראשון. אכן, קיימות ראיות ברורות לכך שמאז פסק דין בנק המזרחי מקבל בית המשפט החלטות בעייתיות, שאותן הוא נאלץ לגבות בהנמקות בעייתיות, מנקודת המבט הליברלית.

דומה שבית המשפט עצמו מכיר בבעייתיות של העלאת המפלס של הדיון החוקתי מרמת המינהל הציבורי לרמת הכנסת.

זה יותר מעשור הוא מפעיל את דוקטרינת הבשלות, המפנה עותרים להגיש עתירות נגד רשויות המינהל המפעילות את החקיקה, ולא נגד החקיקה עצמה.

אבל אם העלאת המפלס של הדיון החוקתי לרמת החקיקה היא בעייתית מנקודת המבט הדמוקרטית־ליברלית, הרי שבעייתית הרבה יותר היא העלאת המפלס לרמה הגבוהה עוד יותר, זו של חוקי היסוד.

ברוח דוקטרינת הבשלות, כשם שבית המשפט מבקש להימנע מעיסוק בשאלת החוקתיות של חוקי הכנסת, כדי להימנע מהצורך לקבל החלטות שהן בעייתיות מהבחינה הדמוקרטית־ליברלית, כך עליו להימנע מלדון בשאלת החוקתיות של חוקי היסוד.

אם בית המשפט לא יפעל כך, נמשיך לקבל פסיקה שבה הערכים הדמוקרטיים־ליברליים נסוגים מפני הערכים הלאומיים לא רק ברמת החקיקה, אלא גם ברמת חוקי היסוד של המדינה.

פרופ' מאוטנר מלמד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6535173?=&ts=_1539180331247

תגוביות:

1.אל תתפלאו אם המוני D9 יעלו על "העליון" ולא יירדו משם, עד שכל "אנשי רחביה" יועמדו לדין על שוד הדמוקרטיה! ראו הוזהרתם!



#104,יבן דרור ימיני: להדיח את דינה זילבר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.11.18 בשעה 08:33
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.11.18 בשעה 08:40 בברכה, ליה
 
העיתונאי בן-דרור ימיני מזכיר במאמר שפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" אירוע מלפני 25 שנה. "כל מה שהימין אומר היום - אמר אז השמאל"

העיתונאי בן-דרור ימיני תומך במאמר שפרסם הבוקר (חמישי) בעיתון "ידיעות אחרונות" בדרישתה של שרת המשפטים איילת שקד להדיח את המשנה ליועמ"ש דנה זילבר.

בן דרור ימיני מזכיר כי הדיון על הדברים שאמרה השבוע המשנה ליועהמ”ש, דינה זילבר, כבר התקיים לפני 25 שנה, בשנת 1993.

ח"כ חיים אורון, איש מר"צ, הגיש הצעת חוק, שלפי דברי הכנסת, "עניינה השוואה בין כל אזרחי ישראל ותושבי השטחים בקבלת פיצויים עקב פעולות טרור, ללא קשר לזהותו של הטרוריסט או לזהותו הלאומית של ארגון הטרור, בין שהוא יהודי, בין שהוא ערבי".

הצעת החוק הגיעה למנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות, פליאה אלבק, שהתבקשה להגיש חוות דעת. היא עשתה את המוטל עליה. חוות הדעת, שלושה עמודים, שיקפה את עמדת הממשלה, משרד המשפטים ושר המשפטים דאז דוד ליבאי. אבל בסופה הופיע משפט נוסף: "קשה שלא להתרשם ממכתבו של ח”כ אורון שמדינת ישראל אינה יקרה לו ושאינו מבין שעליו, כחבר כנסת, מוטלת חובת נאמנות למדינת ישראל".

ליבאי קרא את חוות הדעת ולא היסס. הוא החליט להדיח את אלבק מתפקידה. זה היה האות לסערה ציבורית על פוליטיזציה של הייעוץ המשפטי. בהמשך המאמר מפרט ימיני את השתלשלות הפרשה.

"כעת מתנהל ויכוח על סמכותה של השרה שקד להעביר את זילבר מתפקידה. כל מה שהימין אומר היום - אמר אז השמאל. וכל מה שאומר השמאל היום - אמר אז הימין. ליבאי הבהיר באותו דיון שהנוהל התקין הוביל לכך שמנכ"ל המשרד הוא שהעביר את אלבק מתפקידה, בהתאם לסמכותו, נוסף על ההחלטה להעמיד את אלבק לדין משמעתי.

הוא עשה את הדבר הנכון.

עכשיו חייבת שקד לעשות את הדבר הנכון. אין לזה קשר לוויכוח בין שמאל לימין. השמאל צדק אז, והימין צודק היום. חובה להדיח את זילבר, לא כדי לפגוע בשלטון החוק אלא כדי להציל אותו מפוליטיזציה", כתב ימיני.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/386099

תגוביות:

1.אין להשוות. בעניין פליאה אלבק מדובר במסמך פנימי של משרד המשפטים שלא נועד לפירסום. לעומתה זילבר נתנה ביטוי לדעותיה הרדיקליות בפני וועדה בכנסת, לנוכח מצלמות המשדרות לכל ישראל. זה היה מעשה ממשי של קריאה למרד אזרחי.

2.צודק אבל מה שמותר ל0מול - אסור לימין...



#105,ידינה זילבר אינה הבעיה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.11.18 בשעה 08:32
בתגובה להודעה #0
כדי להבריא מן המחלה יש לנהוג בה כמו בכל מחלה. לא בסימפטומים; אלא במחלה עצמה.

דינה זילבר איננה הבעיה. היא רק הסימפטום של מחלה שהתפתחה הרבה לפני שהיא נקלעה ללב הסערה – וגם סילוקה מן המערכת לא יביא להיעלמות המחלה האוכלת באיתנות של מערכות השלטון הנבחר מזה הרבה שנים.

ואני אומר את הדברים בצער, שכן עקבתי אחר ההתפתחות של המחלה הממארת כמעט למן פריצתה - ומי שהיה אחראי להתרחבותה המפלצתית עד למה שהיא כיום הוא רק אדם אחד; קוראים לו אהרן ברק. וכדי להבריא מן המחלה יש לנהוג בה כמו בכל מחלה. לא בסימפטומים; אלא במחלה עצמה.

והכל החל עוד בשלהי כהונתו של יצחק שמיר. חוק ממש טריוויאלי – וכך התייחסו אליו בכנסת – התקבל כמעט באישון ליל.

לא הרבה חברי כנסת נכחו באולם המליאה. קראתי את הדברים שנאמרו ערב ההצבעה – ולא נראה היה שמישהו מייחס לחוק יותר מדי חשיבות. ההרגשה הכללית היתה שמדובר בעוד חוק שנועד לרצות את אלה שמבקשים להשאיר חותם כלשהו בספר החוקים. וככל שאני זוכר, לא נשמעו ברחובות הערים מצהלות של שמחה או קולות תרועה של שופרות לרגל "המהפכה החוקתית" שבאה, כביכול, לעולם.

וכך נולד החוק, שכותרתו מתייחסת לכבוד האדם וחירותו, שברק הפך אותו לחוקתה של ישראל. הוא מנוסח במילים מאוד שבלוניות, חסרות משמעות חגיגית, ולכן אף אחד מחברי הכנסת לא ממש ניסה לרדת לעומקן. לבד מאדם אחד שלא נכח במליאת הכנסת; השופט ברק.

אינני יודע מי אחראי לניסוח הסופי – אבל לא מן הנמנע שידו של ברק היתה גם בזה. ידידותו עם שר המשפטים באותה תקופה, דן מרידור, היתה יכולה לסייע לו בכך. היא גם סייעה לו בשנים הבאות למלא את בית המשפט העליון בשופטים בני דמותו שהשקפת עולמם תואמת את זו שלו – ואיש לא עמד באותה העת על הערמומיות שבהתנהלותו.

היה רק שופט אחד, מישאל חשין ז"ל, שזעק מרה כנגד האמירה של ברק שהנה קמה לישראל חוקה; לטענתו, הוא לא הבחין בכל תכונה המזכירה, ולו במאומה, את החגיגיות המתבקשת ממהלך כה דרמטי. הכנסת לא התכנסה לישיבה מיוחדת לרגל האירוע.

אבל כל זה לא הועיל למתנגדים למה שברק החל לעולל לשיטת המשפט הישראלית: ראשית, הוא קבע שהמגבלה המונעת מכל דיכפין מלבוא בשערי בית המשפט בטלה ומבוטלת. "זכות עמידה" שמורה לכל אחד קבע ברק; במיוחד אם יש בעתירתו אלמנטים החותרים תחת מרותו של השלטון הנבחר. אחר כך הוא חידד ביטויים שהיו ייחודיים רק לו, כגון "סבירות" ו"מידתיות" וקבע שזאת תהיה הפריזמה שבאמצעותה ייבחנו פעולות כל שאר זרועות הממשל.

ומבלי לעצור לרגע כדי להאזין לביקורת שגדלה והלכה גם באקדמיה, לנוכח האקטיביזם השיפוטי שנגזר מאופיו של מי שהריץ אותו, ברק שעט קדימה כשהוא דורס את כל מי שניצב בדרכו תוך עיצוב הרכבה של הערכאה העליונה באופן שלא יימצאו לו מתנגדים.

בד בבד זלגה "המהפכה החוקתית" גם לזרועות אחרות של מערכת המשפט.

היועצים המשפטיים, גם במשרד הראשי וגם במשרדי הממשל השונים, כמו גם בכירי הפרקליטות, החלו להרגיש שהם, למעשה, שלוחיו של בית המשפט העליון ושנאמנותם היא בראש ובראשונה לאלה שיושבים על הכיסא הרם – ולא לדרג הנבחר.

מכאן גם חוצפתם הגוברת והולכת. אדוני כל הארץ הם הפכו להיות ומשאין עליהם מוראו של יום הבוחר, גסותם פרצה גבולות.

ואת גידולי הפרא האלה כבר קשה יהיה לסלק מערוגות השלטון ללא טיפול שורש.

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/18338

תגוביות:

1.מאהרון ברק אינני מצפה לכלוּם! מנבחרי הציבור אני כן מצפה, לשם כך הם נבחרו. האחריות כולה היא עליהם, הם אלה שלא בלמו את התופעה עוד בתחילתה.

2.כלל ידוע, הפושעים הכבדים אפילו לא נחקרים.

3.זאת לא הייתה מהפיכה שיפוטית, אלא מהפיכה שלטונית.

4.כל מילה יצוקה בסלע ויש תוספות כואבות יותר. ברק הוא בונה חופשי. הוא האדם היחיד שמשרדו מצוי בתוך בנין בית המשפט העליון שכידוע בנוי על יסודות האילומינטי (ויקיפדיה: "בעידן המודרני מתייחס השם פעמים רבות לארגונים קונספירטיביים שהתגלגלו מן האגודה הבווארית. ארגונים אלה מתפקדים בתור "הכוח שמאחורי הכתר", שולטים בעולם באמצעות ממשלות ותאגידים, ושואפים לכונן סדר עולמי חדש".) - עבודה זרה לבועז! וכשנעבור לפרקטיקה נראה שהצליח לו. אין קיום לאף ניבחר ציבור שיכול לשנות מהיסוד את ההרס שהוא עשה ולכן נמשיך לראות את הרס המדינה מבפנים לצערי ומה שלא הזכרת זה שהתמנון הזה פשה בכל אושיות השילטון תוך קבלת גיבוי מלא מבג"צ. בצבא ובכל זרועות הביטחון, באוניברסיטאות, בתיאטראות, בתשקורת, במערכות הבריאות, בחינוך. הכל נישלט בידי ממשלת הצללים של ברק, מתוך מקדש העבודה הזרה בבית המשפט העליון!

5.ברור לכולם, ובוודאי לשרה שקד שדינה זילבר היא רק סימפטום. שקד נלחמת בעיוות שהביא עלינו ברק בכל המישורים - גם באמצעות חקיקה (פסקת התגברות, חוק היועמ"שים), גם באמצעות מינוי שופטים שמרנים, גם בדרישות ממחלקת הבג"צים וכדו' שייצגו את עמדת הממשלה, וגם כאן - באמצעות התגובה החריפה לזילבר. התגובה אינה רק ספציפית אליה, אלא היא מעבירה מסר לכל מוסד היועמ"ש שנגמרה הפוליטיזציה - ושיועץ צריך להביע עמדה משפטית ולא פוליטית. (כשהיעד הוא שהעמדה תהיה מבוססת על בדיקה - האם קיימת פרשנות משפטית שתאפשר לשר לבצע את מדיניותו, אבל זה כבר שלב נוסף...).

6.וכל נבחר ציבור שמתחיל להוות עבורם איום הם דואגים לסרס אותו ע"י פתיחת תיקים אמיתיים או וירטואליים, עד שיוצא לו החשק להתעסק איתם.
ראו: אריק שרון, שר המשפטים לשעבר פרידמן, ביבי ועוד ועוד...

7.מה שמוגדר במקורותינו כאבי אבות הטומאה.

8.הכנסת תבטל את החוק ובכך תשים קץ לפארודיה השיפוטית. וכדי למלא את החסר תחוקק חוקים חליפיים שאכן ימלאו את יעודם ויגבילו את השררה המיותרת שכבש השלטון השיפוטי בהפיכה שביצע. יש להכריז על מר אהרון ברק כמהפכן ומטשטש הדמוקרטיה הישראלית.

9.צודק במאה אחוז ואף יותר. אהרן ברק, ניצול השואה, פיתח הרס המדינה היהודית עם תוצאות תמיכה בטרור נגד יהודים במדינתם. הוא יכול לרקוד יחד עם ג'ורג' סורוס... מדוע בכלל הולכים לבחירות? הרי כל תוצאה מתבטלת בהחלטה של אותם שופטים והפרקליטות והיועצים המשפטיים האנטי יהודים
והמצחיק שהם קוראים להתנהגותם דמוקרטיה, ואם לא מסכימים איתם אז זו אנטי דמוקרטיה...לאיזו דרגה של טמבליות הם מביאים אותנו?