חזור חזרה לדף הקודם
כתובת פורום: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: גילוי מסמכים
מספר נושא: 27843
#0,יאנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 09.04.16 בשעה 14:19
אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין. השמאל ערוך בקווי היערכות לפי האסכולה הסובייטית. הן סמויות מן העין אך חיות ובועטות בצבא, באקדמיה, במשפט וכמובן בתקשורת ומנוהלות כאמור ע"י פוליטרוקים מסוג חדש.

כיום הפוליטרוקים השמאלנים יושבים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ומנסים לקבוע משם את פני צה"ל והפיקוד העליון ואפילו מצליחים כי איש לא עוצר בעדם.

הם קיימו למשל דיון סוער על פקודת היום של אל"מ עפר וינטר ב"צוק איתן" ובעקבותיה הצליחו כנראה לבלום את התקדמותו בצה"ל. הם שולחים את זרועותיהם ואצבעותיהם לתוך מערכת החינוך הצה"לית, לסדרות החינוך וכיו"ב כפי שהקרן לישראל חדשה עושה במערכת המשפט ובקרב המשפטנים.

תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.

קים פילבי המרגל הבריטי בדומה לאודי אדיב כ"אידיוט שימושי" נלהב, בגד בארצו לטובת האויב הסובייטי מזכיר לי את שוברי המפרקת וארגון המצלמות. ההגנה והתמיכה שמספקים האלופים עמירם לוין ועמי איילון לשוברי המפרקת נובעת מכך שלוין ואיילון השמוצניקים רואים בפעילי שוברים שתיקה בשר מבשרם, מהמיליה האידאולוגי שלהם.

הכל גירסא דינקותא שמ"וצניקית

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אלופים את העוז להזדהות עם שוברי צה"ל…

למי שתהה ותוהה איך אפשר שאלופי צה"ל מהוללים מפקדי סיירת מטכ"ל כעמירם לוין ומפקד הקומנדו הימי כעמי אילון יכולים להעלות בדעתם לצאת להגנת ארגון שנוי במחלוקת כמו שוברים שתיקה – צריך להבין שמדובר בגירסא דינקותא שמו"צניקית או שמאלנית כללית שהונחלה להם בנעוריהם בקבוץ ותנועת הנוער.

התגייסות האלופים האלה דווקא להגנת שוברי המפרקת נובעת מצד אחד מהתנשאות אליטיסטית ובוז ל"בבונים" שאינם ראויים למשל לשרת ביחידות "המובחרות", למרות שכיום ברוך השם רוב היחידות הלוחמות בצה"ל הן יחידות עלית.

"שוברים שתיקה" בהרכבו האנושי ומקורותיו התרבותיים הוא בשר מבשרם.

אלופים כלוין ועמי איילון מוצאים זהות רבה נפשית ואידאולוגית עם "שוברים שתיקה" כמו היו אחווה סודית משותפת והם נחלצים עתה לעזרתם בעת צרה, זאת למרות שהם שוללים בהצהרה את המלשינות של פעילי הארגון בחו"ל תוך היתממות או מבלי להבין ולהודות ביושר שזו המהות ועיקר פעילותם להצדקת הכספים הרבים הזורמים אליהם מחו"ל.

מבחינה מסויימת "שוברים שתיקה" הוא מעין קבוצה טיפולית, מין AA (אלכוהולים אנונימיים) המציעה תראפיה קבוצתית לנפגעי "אקיבוש" החשים צורך עז לדסקס ולדבר "על זה" ולפרוק את תיסכולם מהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים האוטופוסטיים עליהם התחנכו בתנועת הנוער.

כך בעצם עשו גם אבותיהם בשנות השבעים כשהתכנסו לקומזיצים תראפיים שנקראו "שיח לוחמים" או "יורים ובוכים" אשר השתכללו מאז לגירסאות תוקפניות כמו "שלום עכשיו" ו"בצלם" ובימינו לעשרות ארגונים ועמותות שהציפו את הארץ יחד עם הכספים שזרמו מהקרן המשוקצת.

האידאולוגיה המפ"מניקית שינקו בילדותם בשנות החמישים – בימים שקיבוצים התפלגו על קוצו של יו"ד, על רקע הסגידה לבריה"מ הסובייטית וליוסף סטלין – חדרה לנקבוביות שלהם, כפי שאובמה אינו יכול למרות השכלתו לברוח מ"המדרסה" האסלאמית בה למד כילד באינדונזיה ואל"מ עופר וינטר או האלוף גרשון הכהן לא יכולים לנטוש את תורת אמם שספגו במכינות ובישיבות התורניות.

כמו צעירי הכיפות הסרוגות המתגייסים מתוך תודעה עמוקה יהודית וציונית למיטב יחידות צה"ל ולתפקידי פיקוד וקצונה כך עשו טובי הנוער בקבוצים או בתנועות הנוער של השומר הצעיר והנוער העובד בתורם. אמנם תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.

http://mida.org.il/2016/04/06/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99/

סימוכין:

1.האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

הון שלטון וקשרי המכון

מידע על צה"ל

ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה"ל בהם השתתפו הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג"דים, ומח"טים במילואים. הנושאים שנדונו היו שירות של נשים בצבא, כבוד האדם בצבא, ושירות המילואים. כמו כן הועלו נושאים אסטרטגיים מובהקים כגון, האם הצבא הוא צבא העם או שהולכים לכיוון של צבא מקצועי וההיבטים הכלכליים". בסוף כל מפגש הופקה חוברת.

אריק כרמון דיווח לאסיפה הכללית של המכון על המפגשים ועל "מספרים די קשים" הנוגעים לשיעורי הגיוס לצה"ל: "אנחנו מגיעים למצב שבו רק חמישים אחוז משכבת הגיל מתגייסת, שליש משכבת הגיל הולכת ליחידות קרביות".

ב- 2005 - מפגשי המכון עם צה"ל התחדשו במסגרת פרויקט "צבא-חברה". פרופ' ברוך נבו, העומד בראש הפרויקט, דיווח לאסיפה הכללית על הקשיים: "קושי אחד הוא התלות ביחסים אישיים מאחר שאין הסכם כתוב בין המכון לבין הצבא. הדברים מתנהלים על בסיס יחסים אישיים ומסורת של יחסי אמון שנבנו בין אריק לבין הרמטכ"לים ואלופי הפיקוד שלהם. קושי נוסף כרוך ברגישות צה"ל לנושאים שונים. רשימת המשתתפים האורחים מוגשת לחוות דעת הצבא לפני כל כנס. ייתכן מצב שהצבא יפסול השתתפות אחד האזרחים. המכון חייב להיות רגיש ביותר ולהסכים לפשרות בנושאים שונים על-מנת לשמור על דיאלוג פתוח וכן".

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

לעיון האשכול:

האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml



#1,יהרצון הכללי: לתמר זנדברג ותומכיה יש דחף אוטופי מסוכן לשוויון
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.04.16 בשעה 17:57
בתגובה להודעה #0
במטרה להשיג שוויון כללי, חלקים מהשמאל יוצאים נגד כל ביטוי של ייחודיות ותומכים ברב־תרבותיות ככלי המטשטש כל זהות אפשרית

הפטרנליזם הפרוגרסיבי של חברת הכנסת תמר זנדברג עבד השבוע שעות נוספות. בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה ביום ראשון (3.4.2016), היא הביעה זעזוע עמוק מכך שבמכללות פרטיות של דתיים ישנם הפרדה בין גברים ונשים, קוד לבוש והתנהגות של דתיים, וסירוב לקבל תלמידים שאינם עומדים בכללים הדתיים של המוסד.

אופיין הייחודי של המכללות הדתיות הפרטיות – שאליהן נרשמים אנשים מרצונם ומתוך בחירה מודעת ומושכלת - אינו מקובל כלל על מי שלפי דבריה תופסת את עצמה כאבירת הנאורות ושליחת הרציונליזם החילוני עלי אדמות.

לא ייתכן, לדעת זנדברג, שאנשים מסוימים יתלבשו, יחשבו, ינהגו וידברו באופן השונה ממנה, וברי כי על כולם להתיישר לפי קו חשיבתה האידיאולוגית.

כולם - למעט כמובן מיעוטים "מוחלשים" ו"מקופחים", שלשיטתו של חלקים נרחבים ממחנה השמאל, נרמסים על ידי המדינה וזרועותיה הבורגניות והקפיטליסטיות. או אז נדרשים המדינה ואזרחיה לעמוד דום למשמע דרישותיו "הבסיסיות" האוטונומיות של המיעוט ולכבד כל בקשה והפצרה.

במקרה דנן, מדובר בציבור הדתי - לא בדיוק כוס התה של זנדברג וחבריה למחנה - וממילא הם רואים אותו כציבור המשתלט כתמנון רב־זרועות על מערכות המדינה והממשל וכמי שמזוהה עם ההתיישבויות והשליטה הישראלית ביהודה ושומרון, שאותם הם תופסים כלא חוקיים ולא מוסריים.

כך שלא רק שלא מדובר במיעוט נרמס, כביכול, אלא שלפי זנדברג, מדובר בזרוע הביצועית של "ממשלת הימין המתנחלי־חרדי" המאיימת להפוך את מדינה ישראל הדמוקרטית והנאורה לסעודיה ואיראן.

הסיכוי שזנדברג אפוא תיאות לכבד את מרקם החיים של המגזר הדתי אינו קיים.

"זה מקרה מובהק של שימוש לרעה בשאיפה הצודקת לפלורליזם, לגיוון ולרב־תרבותיות כדי להצדיק אפליה, הדרה, פגיעה בשוויון והעדפה פסולה של מגזר שגם ככה מופלה לטובה", כותבת זנדברג וחושפת בפנינו את האידיאולוגיה הפוסט־מודרנית שבה היא דוגלת ותומכת, ושממנה ניתן להבין את ההיסטריה והתוקפנות שלה כלפי המגזר הדתי, שמעוניין לשמור על אופיו וחיי קהילתו.

על פי אידיאולוגיה זו, פרטיקולריזם - ומכאן משתמע, לאומיות - הוא בהכרח "קיצוני", "מפלה", "מדיר" ו"פוגע בשוויון".

אדם או מדינה אינם רשאים לשמור על הייחודיות שלהם (במקרה של מדינת ישראל - ייחוד יהודי), מכיוון שייחודיות מסמלת בקרב הפרוגרסיבים מהשמאל אי שוויון.

במצב של ייחודיות יכול אדם להיות כישרוני, עשיר, יצירתי, חרוץ - יותר מאדם אחר וכאן טמונה הסכנה לחברה, המפתחת פערים ו"מעמדות".

במקרה של ייחודיות לאומית, הסכנה אף גדולה יותר, כיוון שלאומיות - ואין זה משנה אם מדובר בלאומיות אזרחית או אתנית - עתידה בהכרח (משום שורשיה המפלים) להיהפך לפאשיזם או משטר לאומני אחר.

תפיסתה זו הובילה ומובילה חלקים נרחבים מהשמאל לתמוך ברב־תרבותיות ככלי המטשטש כל זהות אפשרית, במטרה להגיע לשוויון נשגב ונאור, שבו אין לאף אחד יתרון על האחר, לא בין מדינות (ומכאן שאין מדינות) ולא בין אנשים (ומכאן שאין אנשים, אלא עיסה אנושית אחת דביקה ומסורסת).

זו היא, אם כן, הסיבה השורשית הטמונה בהפתעה ובחלחלה שזנדברג וחבריה מגלים לגבי האפשרויות הטריוויאליות והלגיטימיות כל כך, שלפיהן מכללות דתיות ינהגו באורח דתי.

הסכנה כביכול העולה ממה שהם רואים ככניעה לאופי הייחודי של המגזר הדתי במכללות פרטיות המיועדות מראש לקהל מהמגזר הפרטי נעוצה אומנם בחשש הפרנואידי והאובססיבי מהפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה, אך שורשיה עמוקים יותר ונוגעים למתן ביטוי חופשי לזהויות אישיות בפרט וזהויות מדינתיות בכלל, שמקורן ברצון אוטופי ומסוכן לשוויון כללי.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-536345



#2,יליה
נכתב על-ידי מגן13 בתאריך 11.04.16 בשעה 19:03
בתגובה להודעה #0
תבורכי מפי עליון על פועלך למען עם ישראל

#3,ייהודית בהכרח, דמוקרטית לא בהכרח
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.04.16 בשעה 09:48
בתגובה להודעה #0
המתח המלווה את הקמתה של מדינת היהודים מלווה אותנו שנים רבות כאן בבית הלאומי של העם היהודי.

לא רק שאין להתחמק מההתמודדות וההכרעה אלא שיש לשאוף להכרעה כזו. הטעם לכך הוא שליהודים אין מכורה אחרת זולת הארץ המובטחת ועם עובדה משמחת זו ייאלצו להשלים לא רק שונאי ישראל הערבים וגויים אנטישמיים בכל העולם, אלא אפילו הגיס החמישי הערבי ועוכרי ישראל מבית.

עת הוכרז על הקמת המדינה, אומץ המשטר הדמוקרטי כבסיס לקיום המדינה על מוסדותיה ומסד שלטונה. יחד עם זה היה ברור לכולי עלמא שישראל תהיה מדינת היהודים ו"בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".

עיון במגילת העצמאות יגלה מיד כמה פסקאות שהמצטט אותן היום לפשיסט וגזען ייחשב. במגילה מוכרז על הקשר הנצחי של עם ישראל לארץ ישראל, על החתירה לשוב ולהיאחז במולדת העתיקה ועל זכותו של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

במגילת העצמאות נקבע במפורש: "אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

באותם ימים שמחים לא נשמע אזכור ל"נרטיב" של עם אחר ולא היה צל של ספק בדבר זהות המדינה ומטרותיה. הובהר בצורה מפורשת כי המדינה תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל וכי הקמת המדינה היא חלק מהמערכה הדגולה של הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

"פלסטינים"', ערבים, שתי מדינות ל"שני עמים" – כל אלה לא בא זכרם במסמך המכונן את מדינתו של העם היהודי ובצדק.

חלפו מאז עשרות שנים, גדלנו, התפתחנו, התעצמנו והרחבנו את גבולנו. אלא שקרה דבר מה נוסף - חלקים מאד מסויימים בעם הזה איבדו את הזהות, את האמונה בחזון הנביאים, את תחושת הצדק ואת הקשר הבלתי נפרד בין תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.

השתלטות האקטיביזם השיפוטי בצירוף ליברליזם פרוץ איפשרו לקבוצות קטנות לקחת את השלטון לידיהן ולפעול להובלת הספינה הזו, מדינת היהודים, לתוך מים סוערים, מים עכורים.

המטרה הכמעט מוצהרת היתה והווה להיפטר מהזהות היהודית ולהיות מדינה ככל אומות העולם. מדיניות מכוונת של הרחקה מהמקורות, של התנכרות לערש תרבותנו ושל כפירה בתורת ישראל נועדו לשמש מצע נוח להגשמת הפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה.

תהליך זה קיבל תאוצה רבתי כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים כאשר עוכרי ישראל בצירוף כוהני מדינת כל אזרחיה מייצרים את בלון ה"כיבוש" ומנפחים אותו בשקדנות בתקווה שיתפוצץ על כולנו ועם כולנו.

יסוד אחד חסר בתוכנית השטנית הזו שנועדה לנתק את העם היהודי ממורשתו, מתורתו ומארצו – האמת.

במשך עשרות שנים מטפחים נביאי השקר את משנתם ומרעילים את הבארות. לאומיות היתה בפיהם ללאומנות פסולה, גאווה לאומית היתה לפשיזם, טיפוח אורח חיים יהודי, מניעת התבוללות ושמירה על מסורת ישראל היתה בפיהם לגזענות. הרחבת גבולות ארץ ישראל ובניינה היו לפשע.

המולך החדש כונה "דמוקרטיה" וכך, הפך משהו טכני על בסיסו היינו אמורים להקים בית לאומי לעם היהודי ובעזרתו לקדם את חזונם של נביאי ישראל, לערך אותו מטפחים האנטי יהודים והפוסט ציונים ל"דת" המרוחקת ממסורת ישראל ומנוכרת לה. כך הפך האמצעי (דמוקרטיה) למטרה.

לעגל הזהב הזה סוגדים כיום רבים מדי. במקרה זה ה"תינוקות" נישבו במכוון על ידי חברי החונטה השלטת, שכל רצונה להשלים את תהליך ההפיכה שסופו כינון מדינת כל אזרחיה במקומה של מדינת היהודים חלילה.

טלביזיה מטמטמת, שידורים ודיווחים שקריים, עיתונות הומוגנית אנטי יהודית וחינוך מערבי פרוץ שימשו לשטיפת המוחות, לאיון החשיבה הביקורתית ולהרחקה ממורשת הדורות של עם ישראל ומסורתו. מישהו הזכיר בולשביזם?...

כידוע בת דודתו של השקר היא הצביעות ועל מזבחה של זו מונחים חדשות לבקרים זבחים נוספים מבית המדרש של חונטת מדינת כל אזרחיה.

שוויון מדומה בין יהודים לגויים, מניעת "אפליה" ביחס לערבים (גם אלה המתנהגים כאויבים לכל דבר), דרישה לשנות את הדגל וההמנון על מנת שיתאימו לשונאי ישראל המבקשים להעביר לידיהם את נחלת אבותינו ועוד ועוד.

במסגרת הקידמה והדמוקרטיה "זכינו" כבר לחבר כנסת ערבי בועדת חוץ וביטחון ולסגן יו"ר כנסת המהלל שאהידים, אך טרם שמענו על דרישה למנות רמטכ"ל ערבי, מפקד טייסת ערבי או ראש מוסד ערבי.

על פי קצב האירועים כאן ובהינתן המשך קיומה של הנהגה אובדת ונטולת ערכים, צפויה חוצפה גוברת של שונאי ישראל ועוזריהם (כוהני הדמוקרטיה)ואולי גם לזה נזכה...

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14730



#4,יהמאבק נגד פגיעה בנשים הוא לפני הכל מאבק פוליטי של ימין ושמאל / קלמן ליבסקינד
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.04.16 בשעה 12:40
בתגובה להודעה #0
אודי הירש, עורך המשנה של אתר "וואלה!", צייץ השבוע בחשבון הטוויטר שלו שח"כ נאוה בוקר - שנבחרה לכנסת כמה שנים לאחר שבעלה, תנ"צ ליאור בוקר, נספה באסון הכרמל - היא "נזק היקפי של השריפה בכרמל". הציוץ הזה עורר התלהבות אצל כמה וכמה עיתונאים. טלי בן עובדיה, מנשות התקשורת החזקות והמשפיעות בישראל, העירה ש"זה הציוץ המבריק של היום". אין לי עניין להתעכב על הדברים עצמם, שכן אחרי שהציטוטים האלה החלו לעוף ברשת, פרסמו השניים התנצלות וטוב שכך.

למה, אם כן, חשוב בכל זאת לעסוק בסיפור הזה? משום שהירש ובן עובדיה הם לא העניין. העניין הוא השתיקה שבה עבר הסיפור הזה. שום כלי תקשורת לא ציטט את האמירות החמורות הללו, שבאו מצדם של עיתונאים בכירים. שום ארגון נשים לוחמני לא העיר הערה. שום חברת כנסת, מאלה העומדות תדיר על המשמר בכל מה שקשור לפגיעה בנשים, לא חשבה שכדאי להגיד משהו. דום שתיקה.

רק כמה ימים קודם לכן חווינו עיסוק בלתי פוסק במילה אחת, "יאכנע", שלחש בשידור אהוד יערי לדנה ויס. אין ספור התייחסויות ומאמרים ודיונים קיבלה ה"יאכנע" הזאת.

איך אתה יכול להשוות, תשאלו אותי. הציוץ על ח"כ בוקר לא התפרסם על במה מרכזית כמו "אולפן שישי", אלא ברשת החברתית, אז מטבע הדברים הוא קיבל חשיפה קטנה יותר. יודעים מה? קיבלתי. אז איך תסבירו את זה שכששמעון שיפר ישב באולפן המטה המרכזי בערוץ 10 וכינה את חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו "בהמה", לקול צחוקם של הנוכחים, נאלמו שוב דום כל שומרי חומות הפגיעה בנשים? מה קרה להם אז? ואיפה היו כל מי שרק לפני חודש נעלבו בשמה של ח"כ סתיו שפיר, בעקבות בדיחה סרת טעם של אראל סג"ל בערוץ 20?

השבוע נזכרתי בסיפור דומה מאוד לזה שאירע השבוע, במקרה שגם בו הושמעה אמירה פוגענית כלפי אלמנה, על רקע דומה. זה היה קצת לפני בחירות 2015, כשבכינוס פוליטי בכיכר רבין, שקרא להחלפת השלטון, עמדה על הבמה מיכל קסטן־קידר, שבעלה נפל במבצע צוק איתן, ונשאה דברים בדבר הצורך להגיע להסדר מדיני. העיתונאי חגי הוברמן פרסם אז בערוץ 7 מאמר תגובה חריף. הוברמן, שטען שנסיגות דוגמת ההתנתקות הן שהובילו למבצע שבו נפל בעלה של קסטן־קידר, כתב כי "הנאום שלך הוא בדיוק הדוגמה למי שהורגת (גם אם בעקיפין) את הבעל שלה ואז בוכה שהיא אלמנה".

האמירה הקשה הזאת הביאה עיסוק תקשורתי אינטנסיבי בטקסט. אתרי האינטרנט ציטטו את "המאמר שמזעזע את הרשת". הוברמן מצא את עצמו תחת מתקפה קשה ונאלץ לעבור מתחנה לתחנה כדי לנסות להסביר את עצמו. שום דבר מזה לא קרה השבוע אחרי הציוץ שטען שהופעתה של נאוה בוקר בכנסת, אחרי מות בעלה, היא חלק מהנזקים של האסון בכרמל. שום דבר מזה, כאמור, לא קרה גם לשמעון שיפר אחרי שאמר על ח"כ ברקו שהיא בהמה. שום דבר מזה לא קורה למני נפתלי, שהמתלוננת נגדו על פגיעה מינית לא זכתה עד היום ולו למילה אחת של תמיכה ממישהי מחברות הכנסת או מפעילות לזכויות נשים שנמצאות בצד שמחזיק לנפתלי אצבעות.

אל תתבלבלו. המאבק נגד פגיעה בנשים הוא לפני הכל מאבק פוליטי של ימין ושמאל. מי שמספר לכם אחרת משקר לכם.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-534220



#5,ינחום ברנע במאמר נגד הקצינים חובשי הכיפות בצה״ל
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.05.16 בשעה 11:26
בתגובה להודעה #0

http://rotter.net/forum/scoops1/312941.shtml

תגוביות:

1.צריך להקדים תרופה למכה״ - אין גבול לחוצפה שלו!

2.אולי גם הוא רומז להפיכה צבאית?

3.שישלח את נכדיו למקומות האלו!!!

4.אין שופטים אדם בצערו. הוא והשמאל עדיין באבל מיום הנכבה.

5.״סגן רמטכ״ל בוורמאכט...״

6.נחום ברנע - איש האתמול.

7.מטכ"ל צה"ל - רק מי שעובר את מבחן הקרן הזרה מגיע לשם...


#6,יהארץ מפרסם הבוקר קריאה לצמרת צה''ל לבצע הפיכה צבאית נגד ממשלת נתניהו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.05.16 בשעה 11:30
בתגובה להודעה #0
לקראת מהפכה צבאית / צבי בראל

השואה עומדת לחולל מהפכה צבאית בישראל. זה לא יקרה בגלל דבריו של האלוף יאיר גולן, שזיהה כאן באופן מדויק תהליכים שהתחוללו בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, אלא בגלל מה שנתפש כמלחמה על הערכים שהורישה השואה.

גולן, כדאי לדייק, לא השווה את ישראל לגרמניה הנאצית. הוא הבחין בסימפטומים, שאם לא יטופלו כראוי, יחוללו מגיפה דומה. גולן הזהיר, הוציא כרטיס צהוב וקרא למנהיגות הפוליטית העיוורת להתבונן יחד אתו בפציינט הנגוע. אבל מנהיגות עיוורת אינה יכולה להתבונן, וזאת הישראלית בטוחה שאינה זקוקה גם לכלב נחייה, ודאי לא כזה שלובש מדים ונתלה בזיכרון השואה. השואה, קובע נתניהו, שייכת לו. רק הוא יתיר או יאסור את השימוש בה לצרכים שייראו לו. הוא גם בעל הזיכיון על המרצ'נדייז שאפשר להפיק מהשואה, ויחליט למי יגיעו התמלוגים. שום גנרל לא יתחרה בו על הזיכיון. כי מי שמוותר היום על ניכוס השואה לעצמו, יידרש מחר להתפשר על מונופול עיצוב ערכי האומה, ומחרתיים ימצא עצמו נגרר אחרי ערכים הומניים, ליברלים ודמוקרטיים. את ההידרדרות הזאת חייבים לעצור.

פרץ ההפחדה והגינוי שנורה מפיו של נתניהו נגד גולן, מעיד על כך שהוא אכן מפחד מאובדן שליטה במאבק על עיצוב הערכים. הוא שומע היטב את הבעבוע, שמעיד על כך שלממונים על ביטחון המדינה נמאס מן הקרקס שהוא מנהל. הם רואים עצמם אחראים למה שיקרה במדינה אם לא יעצרו אותו ואת חבר מרעיו בזמן. הרמטכ"ל גדי איזנקוט התחיל כבר בבניית הסכר, כאשר "פיטר" את הרבנות הצבאית מתפקיד המחנכת הלאומית שנטלה לעצמה. הוא איננו רוצה עוד שרבנים יאשרו תוכניות מבצעיות ויקבעו את גבולות הציות. הוא מגדיר מחדש את "ערכי צה"ל", שכוללים את המובן מאליו: לא יורים במי שאינו מאיים עליך, והוא דוהר לעבר שולחן השרטוט שבו צה"ל יהיה זה שיכתיב את ערכי המדינה.

הצבא אינו צריך לכבוש את הכנסת או את משרד ראש הממשלה ואת תחנות הטלוויזיה כדי לחולל את המהפכה. ה"עם" עדיין אתו. אבל איזנקוט, גולן ואפילו יעלון אינם יכולים להיות בטוחים כמה זמן יישאר "העם" עם הצבא. ביבי השופכין שמציפים את הרשתות החברתיות נגד שלושתם, והעידוד שמקבל "העם" מנתניהו, הם הסימנים הראשונים שמעידים כי לספקות הללו יש בסיס. הסכנה איננה רק בכך שהצבא יעבור פיצול סקטורלי בין חיילים תומכי ימין לחיילים תומכי שמאל, בין צייתני רבנים לנאמני פוליטיקאים; האיום האמיתי הוא בסדק שעלול לפרק את התבנית הדמוקרטית, שמקדשת את כפיפות הצבא לממשלה.

כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה, וכשהציבור שמזין את כוח האדם של הצבא דורש שהצבא יתבהם, יושחת ויאבד צלם אנוש — הנהגת הצבא תצטרך להחליט מה הוא האיום האולטימטיבי על ביטחונה וקיומה של המדינה: אלפי טילים ופלסטינים סכינאים, או ממשלה שמהנדסת ציבור להיהפך למפלצת שמאיימת לטרוף את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.

מהפכה או הפיכה צבאית הם סופה של כל דמוקרטיה. בכל פעם ששמענו על דמוקרטיה שנפלה שדודה בידי חונטה צבאית חשנו תימהון ודאגה, אבל הרגענו את עצמנו שבישראל זה לא יכול לקרות. מתברר שגם ישראל איננה חסינה מפני האפשרות הזאת. אלא שלא הצבא יהיה זה שיגרום למהפכה, אם תתחולל. ההנהגה הפוליטית שדוחפת עכשיו את הצבא למקום שבו עליו להתגונן על נפשו ועל ערכיו, היא שתחולל את המהפכה הצבאית היהודית הראשונה, שאולי כבר התחילה.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2940414?=&ts=_1462996779703

תגוביות:

1.שינוי במדיניות. לאחר שפרשני "הארץ" נואשו מלחצים וחרמות חיצונים הם מייחלים להפיכה צבאית.

2.הפוך גוטה הפוך. העם - שהוא מרכז כוחו של הצבא - לא יתן בידי מפקדים נגועים כאלה ואחרים המשווים את העם לגרמניה הנאצית כאילו אנחנו הם אלו שדוקרים ומתפוצצים בשם האידיאולוגיה, לעשות פה הפיכה צבאית ואם אכן נתעלה אל משאת נפשו של הכתב - הוא וחבר מרעיו יהיו הראשונים לשלם את מחיר ההפיכה - העם שובר ימינה!

3.מה שמעניין הוא שלכותב הליברלי/נאור/הומני/ דמוקרט/ פלורליסטי/ סובלני /מכיל/ ועוד, נראה גנרל, שתוקע לשונו בפוליטיקה, לגמרי תקין ואף למעלה מזה - רצוי וחשוב. דווקא עובדה זו לא "מזכירה לו סימפטומים" שיובילו לגרמניה הנאצית אצלנו. גם את זה נזכור כשהכותב ידבר על דמוקרטיה ושאר ירקות. אולי אפילו יתמוך בגירוש יהודים כי הם יהודים.

4.הנוער שבצבא שהוא 80% ימני ידיח ממשלת ימין מכהנת? עזוב סגן הרמטכ"ל נגע בעצב חשוף והעליב מיליוני ישראלים. אני לא מצפה ממנו להבהרות אלא להתנצלות.

5.תתעוררו טיפשים. אתם בדיבורכם, לרבות הכתב הפרובוקטור, יורים לעצמכם ברגל. תתפכחו לפני שיהיה מאוחר. אין לנו ארץ אחרת.

6.בקיצור השמאל ישלוט בכוח הזרוע והימין אשם. כותב הכתבה מכין אותנו להשתלטות השמאל בכוח הזרוע (כי בכוח הקלפי לא הולך לו) והוא כבר מכין אותנו שהאשמה תהיה על הימין. זה כמו איום לרצח שבו הרוצח מכין אותנו לכך שהנרצח הוא האשם.

7.הסמולנים פשוט מטורפים.

8.השמאל איבד את זה לגמרי...מנותקים.

9.הסמול המקולל החליט שכל האמצעים כשרים בניסיונו לכבוש את השלטון ולהקים דיקטטורה נאורה. חבל עליכם לוגמי אספרסו מפונקים שלא שירתו בצה"ל ולכל היותר עשו קניות בעזריאלי. הרבה דירות יתפנו בת"א אם הארץ ימשיך בקו שלו = הסתה להפיכה פוליטית.

10.הארץ עתון גרמני לגרמנים.

11.הפיכה צבאית אינה אפשרית כאן.

12.בגין אמירות חמורות לאין ערוך פחות נידונו אנשי ״זו ארצנו״ למאסר.
לו איש ימין בעיתון ימני היה מעז להצדיק בנימוקים כלשהם הפיכה צבאית, ולטעון ש״כבר החלה״ - היה נמצא כבר בחקירת שב״כ, הוא והעורך והמו״ל שפירסמו את דברי הבלע שלו. אז מה, ב״הארץ״ לא מסתפקים בהצדקת הטרור (״זכות וחובה״) ובהסתה לרצח נתניהו (״לנהוג בו כבכהנא״) - עברנו להסתה לפוטש? יפה. האמת, תאכלו גללים. איש לא מתרשם מהסתותיכם, המרדותיכם לא ממרידות איש. ניבחו כחפצכם עד שלעמוס אדלסון-שוקן ייגמר הכסף לממן את משכורותיכם מסיבות אידיאולוגיות. אלא מאי? אחרי המאמר הזה, אם תעזו לפצות פה שוב על התבטאות ״מסיתה״ מימין, נירק בפרצופיכם...

13.בראל כותב ש"כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה".

המציאות כמובן הפוכה.

מפקדי הצבא מאמצים ערכים ודעות שמהווים סכנה לקיום המדינה בניגוד לתפקידם, סמכותם ולדעת הממשלה ורוב העם שהם הריבון החוקי בדמוקרטיה. צודק לחלוטין נתניהו שאומר קודם נתפייס בינינו ורק אחר כך עם אויבינו. חלק גדול מהאנרגיה של העם בישראל מתבזבזת על הסכסוך הישראלי פלסטיני שכרגע אינו פתיר משתי סיבות האחת העם חצוי בין שתי גישות ולא ניתן להגיע להסכם ולבצע אותו בלי הסכמה רחבה אלא במחיר דמים של מלחמת אחים. הסיבה השניה המינימום שדורש הצד השני עולה בהרבה על המקסימום שהשמאל מוכן לתת. כיוון שאין בנמצא פתרון נכון יותר להקדיש מאמץ לבעיות שניתן להסכים עליהם וניתנות לפתרון אבל כפי שאומר בצדק רב ביבי קודם צריך להתפייס ולזה השמאל וראשי הצבא לא מוכנים.

14.מאמר זה הוא הבל מוחלט ועדיף שתוריד אותו מהרשת פן תואשם בהסתה חמורה.

15.אובדן עשתונות גמור. ככה זה כשלבנאדם אין עמוד שדרה ואין ביטחון עצמי וכשהוא לא מצליח לשכנע את הסביבה בצדקתו. קודם הוא מייחל ש"העולם" ייצר בשבילו סביבה כרצונו (ומתעלם מהעובדה ש"העולם" בעצמו לא משהו בכלל, וגם אם הוא היה מתערב, לא בהכרח היה יוצא מזה משהו טוב), ועכשיו מתפלל להפיכה צבאית (ומתעלם מהעובדה שהצבא הוא שיקוף של אותה חברה שממנה הוא סולד).

פעם פחדו שאם החרד"לים יתגייסו בהמוניהם, הצבא יעלה על הכנסת עם טנקים. זה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה. מר בראל היקר - מי שקשה לו, מי שמפחד, רשאי לצאת לחופשה זמנית או קבועה במקום אחר. אומה לא בנויה על אדם אחד, זה הלקח שעם ישראל למד מההיסטוריה הארוכה שלו, וגם מהפרק האחרון שלה עד כה. לא כל מי שהשתתף בבניין הארץ והמדינה נשאר עד הסוף. היו שנתנו את חלקם, אבל נשברו ופרשו בדרך. מותר לך לעזוב אם אין לך כוח יותר. יש פה עוד מספיק אנשים שמאמינים שיש סיכוי ומוכנים לקחת את הסיכון. יש עדיין מי שמאמין שיש לו חוב לעצמו ולחברה שבה הוא חי, לדורות הבאים, ולאלו שהיו לפנינו - לא לבזבז את המתנה החד פעמית הזו שניתנה לנו במחיר יקר מאוד. מה שאסור לך - מוסרית - לעשות, זה לשדר פאניקה ודפיטיזם. העבודה קשה מספיק גם בלי שתתקע מקל בגלגלים מסוג המאמר שלמעלה. אתה לא יכול לעזור? לפחות אל תפריע.

16.תנסו! אנחנו מחכים בקוצר רוח שתשברו את הכלים, bring it on mofos
סמולנים לגרדום!

17.הסתה חמורה למרד וקריאה מפורשת להפיל בכוח ממשלה נבחרת ולגיטימית זה מה שמשתמע מכתבתו של בראל. בכלא יושב כבר 6 חודשים ימני אחד בשם אטינגר, שקישקש ביומנו הפרטי (לא בעיתון) על הצורך להקים מדינת הלכה.

18.אם אטינגר במעצר מנהלי, בראל צריך לשבת בצינוק בסיביר. האיש קורא להפלת ממשלה בכוח!

19.אין צורך בהפיכה צבאית. חונטה צבאית כבר שלטת במשרד ממשלתי בכיר כבר שנים והחונטה דואגת לחבריה, חבר מביא חבר והיא כבר שמה עצמה מעל לחוק.

20.נראה כמו:"אוי אוי אוי, הולכים לנקות את הצבא מארגוני ותעמולת ה'קרן'"
וגם את המשטרה והשב"כ והפרקליטות והתרבות ככה שכולם ישרתו את האינטרסים של העם היושב בציון ולא את אלה של החברה מרחוב הירקון. לא ככה?

21.הכותב אומר שיאיר גולן הוציא כרטיס צהוב למדינה או לממשלת ישראל. ממתי משרת בצבא מופיע במשחק הפוליטי במדינה דמוקרטית? ומה יעשה יאיר גולן לכשיחליט להוציא כרטיס אדום? האם יתפטר מהצבא עקב ראיית דגל שחור מול עיניו או שיפעל להפיכה צבאית?

22.אתם לא ממש שפויים. אם הדעות שלכם היו פופולריות, הייתם נתמכים ע"י הציבור וזוכים בבחירות. סביר להניח שהמהפיכה שאתם מנסים לארגן לא תקרה או תיכשל מהר מאוד. לשמחתנו ולצערכם רוב הציבור סבור שליהודים יש זכות על ארץ ישראל וגם זכות לחיות. קשה לכם עם זה, נכון, אבל אף אחד לא הכריח אתכם לנהל ביטאון אנטישמי דווקא במדינת ישראל. אתם לא פופולריים? מפסידים כסף? אף אחד לא מוכן לשלם על קריאת התכנים? אולי כדאי שתסיקו את המסקנות ותסגרו...

23.מי שמנסה לזרוע פחד, מי שקורא להשתמש בכוח נגד הממסד, מי שממריד למהפכה זה השמאל הפאשיסטי בראשות עיתון הארץ. לא יעזור לכם. הדמוקרטיה בארץ חזקה ואיתנה ואם מישהו ינסה לחולל מהפכה הוא יעשה היסטוריה בכך שיהיה הראשון שיגזר עליו גזר דין מוות.

24.אז מסתבר שגנרל גולם צדק. מאמר שמזכיר לי אשכרה את שנות ה-30...והפוטש! חסר רק שצבי בראל יזמין את כולם לבירה במרתף הבוס.

25.נתניהו הוא ראש הממשלה המושמץ ביותר פשוט כי הוא מהצד הימני של המפה. חוץ מלהעליל עליו שהוא מכין מצות מדם ילדים נוצרים בפסח, כבר אמרו עליו הכל. יודעים מה? פעם גם אני האמנתי להשמצות הללו. היום כבר לא. גם כשיורד למישהו גשם על הכביסה מאשימים אותו. זה כבר פאתטי. זה רק מראה שה0מאל, כן, באפס, פשוט לא מאמין בדמוקרטיה.

26.נפתחה תחרות חמורים בבית שוקן...מי שיראה שהוא הכי דביל יזכה בטיול
מנהרות בעזה בהדרכת החמאס.

27.מאחר ורוב העם ורוב החיילים נמצאים בימין הפוליטי, ברור שניסיון הפיכה (ניסיון לשבור את כללי המשחק ואת ריבונות העם בכוח הזרוע) ייכשל, ויוביל דווקא לתוצאה ההפוכה - קרי, חיסול הסמול ומאחזיו הבלתי חוקיים במערכת המשפח, בארגוני השטנה והחתרנות המדינית, בתשקורת ובחוגים למדעי הדשא. ניסיון הפיכה = סופו הפיזי של הסמול. אתם בטוחים שבא לכם?

28.אז המיעוט העריץ והאנטישמי רוצה לבצע הפיכה כנגד רוב הציבור. לכו על זה.

29.מעבר לכך שאדון בראל צריך להיעצר עוד הבוקר על קריאה מפורשת להפיל בכוח הזרוע את הממשלה החוקית של ישראל - הטמטום בטור של בראל זועק לשמיים. מי יבצע כאן הפיכה צבאית? רובם העצום של החיילים בצה"ל הם אנשי ימין. מפקד בצה"ל שרק יעז להורות על ניסיון הפיכה, יישחט בו ברגע על ידי החיילים עצמם. יאללה, נראה אתכם, חלאות סמול. רק תנסו.

30.מאמר כזה מאת כותב בעל אוריינטציה שמרנית - ימנית היה מביא אותו תוך שעות לחקירות בשב"כ.

31.נו בסדר...אז קישקשו עוד קישקוש...שיתהפכו במהפכה של עצמם הדרעקס.


#7,ילהקת המקוננים / ד''ר חיים משגב
נכתב על-ידי ליה בתאריך 17.05.16 בשעה 08:55
בתגובה להודעה #0
המתריסים-להכעיס, רובם ככולם חדורים באג'נדה פוסט-ציונית, ניאו-פלשתינית, בוודאי היו מנסים לרמוס ברגליים גסות את מגילת העצמאות

זה היה צפוי: התסיסה סביב הספר ללימודי אזרחות שראה אור בימים אלה בהשראת משרד החינוך שאותה מחרחרים כל אלה שרוצים לראות פה, בראש ובראשונה, מדינה "של כל אזרחיה", לא צריכה היתה להפתיע איש.

בה-בעת, אינני יכול שלא לחשוב מה היה קורה פה אם להקת המקוננים הזאת, שקולה נשמע ללא כל פרופורציה לכוחה האמיתי בקרב האוכלוסייה היהודית, היתה נמצאת כאן בשעה שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל.

המתריסים-להכעיס, רובם ככולם חדורים באג'נדה פוסט-ציונית, ניאו- פלשתינית, בוודאי היו מנסים לרמוס ברגליים גסות את מגילת העצמאות תוך שהם קוראים למדינות העולם שלא להכיר במדינה היהודית.

לבית המשפט העליון הם לא יכולים היו לפנות בדרישה לפסול את המסמך הזה משום שהוא מתעלם מזכויותיו של "העם הפלשתיני" בגלל שמוסד זה טרם הוקם בשלב ראשוני זה. אפשר גם להניח בוודאות גמורה שהשופטים של העת ההיא היו בועטים את העותרים לכל הרוחות.

חסידי הליברליזם-כביכול בוודאי גם היו קובלים, בזמנו, על כך שהמילה "דמוקרטית" לא נזכרת לחלוטין בכתב המגילה. יש לשער, שהם גם היו דורשים, מן הסתם, שהגדרתה של מדינת ישראל במסמך המכונן שלה תהיה שונה מעיקרא. הגדרתה כמדינה יהודית - ומונח זה נזכר לא פחות מחמש פעמים - בוודאי לא היתה לרוחם. כאז, גם כיום, הם סבורים, כמו כל החוגגים את "יום הנכבה", שהרעיון של תקומתו של העם היהודי, במקום שבו נולדה לאומיותו לפני אלפי שנים, צריך היה להיפסל מבראשית.

למרבה המזל, דוד בן גוריון עשה, לפני 68 שנים, את שצריך היה לעשות. המסמך המכונן של מדינת ישראל המנוסח לתלפיות מדבר רק על זכויותיו ההיסטוריות, המוסריות והמשפטיות של העם היהודי להקים בארץ ישראל את ביתו הלאומי. מדובר בו על שוויון זכויות לכל האזרחים – אבל זכות הכניסה למדינה היהודית ניתנה רק לבני העם היהודי. חוק השבות קבע במפורש למי יש זכות להגיע לכאן – ולקבל באורח אוטומטי את אזרחותה של מדינת ישראל.

בד בבד, נקבעו חוקים נוספים שהעבירו לרשותה של המדינה שזה עתה נולדה את נכסיהם של אלה שברחו או עזבו מכל סיבה שהיא לארצות השכנות. מהלך בלתי הפיך זה קיבע לעולם את אובדן הזכויות של מי שפתח במלחמה נגד המדינה היהודית ונאלץ, בסופו של דבר, לנטוש את רכושו ולהימלט על נפשו.

כעת מבקשים חורצי הלשון למיניהם בקרב מחנה הדוגל בפניית פרסה, בחזרה לשנת 1948, שגם הנרטיב של הערבים יופיע בספר.

זה לא יקרה, כמובן, אבל באמצעי התקשורת הניסיון לעשות דה-לגיטימציה לאתוס היהודי איננו חדל אף לרגע.

המדינה שהוקמה כאן היא בפירוש מדינה יהודית.

אין כל דרך לשנות את יהודיותה של המדינה הזאת - ולכן כל מי שלא רוצה בלבוש הזה של מדינת ישראל חופשי לעבור למדינות ששם הפלורליזם הדמוקרטי, אולי, רב יותר. המדינה הזאת תמשיך להיות יהודית על כל המשתמע מכך.

וכשאני אומר את הדברים האלה אני נזכר באמירות של השופט אהרון ברק שאיננו יכול להיות חשוד כמי שעקרונות הדמוקרטיה המודרנית אינם יקרים לו. וכך הוא אמר:

"...מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי...אך משמצוי אדם בבית, כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים..."

אז הנה הדברים במלוא פשטותם. זאת מדינת הלאום של העם היהודי. המסמך המכונן שלה מדבר על כך שהיא מוקמת בארץ ישראל. בחוכמה רבה לא ציינו מנסחיו את גבולותיה. האבות המייסדים ידעו את אשר הם עושים. כשפורעים ערביים שטפו את רחובותינו בדמם של חפים מפשע, כבעבר, מאז ראשית ימיה של ההתיישבות הציונית, לא היתה כל סיבה לוותר אפילו על שעל אחד מן המולדת המובטחת.

המלחמה שפרצה לאחר אותו יום חגיגי בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד בתל אביב, ביוזמת הערבים שביקשו לטבוח ביישוב היהודי ולהביא לחיסולו, הצדיקה את ההנחה שאת הגבולות הסופיים של המדינה היהודית יהיה מקום לקבוע רק ברבות הימים; לאחר שהערבים יניחו את נשקם.

הספר שנועד לשמש בסיס ללימודי האזרחות במדינת ישראל צריך לשקף בדיוק את הנרטיב של העם היהודי - ואין כל מקום לדרוש הדדיות או שוויוניות.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14880



#8,יהמח''ט נגד הרב הראשי
נכתב על-ידי ליה בתאריך 18.05.16 בשעה 10:18
בתגובה להודעה #0
מפקד חטיבת חברון אל"מ יריב בן עזרא התייחס בשיחה סגורה עם אנשי מילואים לפרשת החייל שירה במחבל פצוע במהלך פיגוע דקירה בחברון.

מפקד חטיבת חברון, אל"מ יריב בן עזרא, התייחס השבוע בשיחה סגורה עם מפקדים בגדוד מילואים לפרשת החייל היורה בחברון.

בדבריו, שפורסמו הערב (שלישי) בערוץ 10, דחה בן עזרא את האפשרות שהחייל אלאור אזריה פעל מתוך מחשבה שהוא וחבריו נתונים בסכנת חיים.

"לפני שהוא מתחיל את הירי הוא אפילו מוריד את הקסדה, הוא בא לחבר שלו ואומר לו 'בואנ'ה, מחבל שבא להרוג אותנו צריך להרוג אותו'. כל העניין הזה של 'סכנת חיים, מטענים', כל הדברים האלו, זה נכנס בשעות הצהריים המאורחות כשעורכי דין נכנסו לתמונה", סיפר המח"ט על התחקיר.

בן עזרא שיתף את המפקדים בתחושותיו בעקבות הסערה הציבורית שהתפתחה, "האירוע הזה יצר את התחושה כאילו שמה שנקרא אנחנו זורקים אותו לכלבים. ביצוע הירי הוא תקלה. אגב, כל הסובבים אותו אומרים בדיוק אותו דבר. אף אחד לא הרגיש שם סכנת חיים".

המח"ט הוסיף ותקף את מעורבותם של פוליטיקאים ורבנים בנושא של הוראות הפתיחה באש, ומיקד חלק מהביקורת ישירות ברב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, "כשרב ראשי במדינת ישראל, שהרבה אוכלוסיה במדינת ישראל מה שהוא אומר זה בשבילם 'לימין שור', בא ואומר 'מחבל צריך להרוג ושלא יבוא איזה רמטכ"ל...' ומנפנף ככה ביד, חברים, להגיד שזה לא משפיע? זה משפיע".

עוד התייחס הקצין הבכיר גם לדעיכה במצב הביטחוני, ואמר: "הפלסטינים הבינו שיש חוסר תכלית במה שהם עושים. מתים בלי שום הישג, בלי שום התקדמות מדינית".

אל"מ בן עזרא הזהיר גם מהתפרצות מחודשת של גל הטרור, ורמז כי ללא תהליך מדיני, ההסלמה היא רק שאלה של זמן. "צופים שההסלמה תחזור, היא לא נעלמה . על זמן שאין שום שינוי אסטרטגי בשטח, אין שום סיבה שייעלמו החיכוכים או העימותים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/322187

תגוביות:

1.כולם שמעו שצועקים להתרחק מהמחבל שאוליי יש לו חגורת נפץ... שמעו את זה טוב טוב בסרטון.... ומה קשור להוריד קסדה לבין סכנת חיים ?!? הוא צריך להתרכז בשביל לירות בו אז מורידים קסדה...איזה מסקנות של פח יש למפקדים היום...

2."כל עוד אין תהליך מדיני"... עוד קצין הפך לפוליטיקאי.

3.אז הערבים הבינו שמעשיהם ללא תכלית, ללא שום התקדמות מדינית והמאבק המזוין דועך. עכשיו בואו ניתן להם את מה שהם קיוו להשיג, כי אחרת אוי ואבוי מה שפה יהיה.

4.האם מח"ט בנימין שנזרקה לו אבן על השימשה ויצא מהרכב וירה לכיוון זורקי האבנים היה בסכנת חיים או שהוא סתם פחדן? שמענו שצועקים שם לא לגעת במחבל כי אולי הוא ממולכד? מח"ט שמחפש קידום. תפסיקו כבר לנסות להשפיע על בית הדין הצבאי...כל מי שנכנס לאיזור מערת המכפלה בחברון והאיזור נמצא בסכנת חיים והדופק שלו עולה. אין ספק שהמח"ט מסתובב עם שיירה של רכבים מלפנים ומאחור ולכן הוא לא פוחד ולא נשקפת לו סכנת חיים...

5.מח"ט שמדבר כך לפני משפט פוגם בתהליך המשפטי. אסור לו. מה קורה לצבא?

6.זה מח"ט? זה איש צבא ומפקד? נשמע יותר כמו פוליטיקאי כושל שדואג יותר מכל לאחוריו...ל כ ס ת " ח! ממח"ט הייתי מצפה לשמוע שלאור דעיכת פיגועי הסכינאים הפיק לקחים והסיק מסקנות והכין תוכניות מגירה איך להתמודד ולנצח את הטרור אם ירים ראש!!! במקום זאת הוא מספר לנו שללא תהליך פוליטי יהיה טרור והאשם הוא הדרג המדיני... ואני אומר שאם יהיה טרור והמח"ט לא ידביר אותו מבעוד מועד בגיזרתו משמע שהמח"ט כשל!!! אין תירוצים נקודה! אלא אם ביקש אמצעים ואישורים לפעילות מבצעית להכרעת הטרור ולא קיבל - רק אז יוכל לבוא בטענות לדרגים הממונים עליו!!!

6.עוד שתול כנראה..לצערנו.

7.הקצונה הבכירה מקודמת ע"י מערכת פוליטית הרוצה להמשיך את "תהליך אוסלו". ממי הם שואבים את החוצפה לאכוף את דעתם על אלה ש"מנהלים" את המדינה ו"מעצבים" את המדיניות?

8.ומה עם הסוביודיצה? למה מדברים על נושא שנידון בביהמ"ש? למה מדברים בתקשורת על נושא שנידון כרגע בביהמ"ש? סוביודיצה הוא מונח המתאר פסיקה שנמצאת בדיון בבית המשפט, בטרם ניתן פסק הדין. עיקרון הסוביודיצה טוען שאסור לכלי תקשורת לחוות דעה כלשהי לפני שמוכרז פסק דין. ההגיון מאחורי העיקרון הזה נועד להבטיח את הזכות להליך הוגן, והוא נובע מחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעת השופט ליטות בעקבות המפורסם בתקשורת, וייפגע שיקול דעתו המקצועי.

9.במדינת חוק מח"ט כזה היה מודח מהצבא מיד! זו דוגמה למח"ט בשרות הסמול ההזוי: ללא 'תהליך מדיני' (קרי: מסירת חבלי ארץ נוספים לאש"ף ) ההסלמה היא רק שאלה של זמן! האם מפקדי צה"ל הפכו לפרשנים? ועוד עם משאלות לב סמולניות?! האם הם זוכרים שהיו בחירות דמוקרטיות במדינה, והאם הם יודעים שיש ממשלה בישראל - של מחנה הימין המחובר לארץ-ישראל?! וכיצד מעז מח"ט לובש מדים לדבר סרה ברב הראשי לישראל, שהוא כידוע לא אישיות פוליטית, אלא מביע את דעת תורתנו, גם אם הדברים לא תואמים את תפיסת עולמו הסמולנית?! אז מי יסביר לנו מה קורה במדינה שלנו?

10.אדוני הקצין! אתה המפעיל של גל הטרור הבא.

11.מי הוא בכלל. מי בחר בו?

12.עוד מח"ט שקורא "הארץ" עם הקפה של הבוקר.

13.המח"ט מיישם את המלצות בוגי.

14.פוליטיקה במדים? הוא יודע מה ובאיזה צד מורחים את הלחם. הריהו איש שלום שלא רוצה מלחמה. ברור ומובן אצלנו מה הדרך לקידום...

15.עוד אלוף משנה שמאלן שחושב שצריך פתרון מדיני אחרת יפרוץ גל טרור.
תתפטר מהצבא אם אתה לא חושב שיש פתרון צבאי.

16.הנגע הממאיר שהתפשט בפיקוד של צה"ל חמור משחשבנו. הטהרנות והמוסריות המזוייפת נמצאת גם בדרג המח"טים. לא יאומן, אלה האנשים שינהיגו את בנינו במלחמה הגדולה מול המרצחים המוסלמים המפלצתיים??? חייבים לבער את הנגע הזה עד לשורשים.

17.חשבתי שביבי ובוגי הגיעו להבנת שתיקה בחוץ, ביקורת בפנים.



#9,יקצין מז''פ קבע: מהמקום של הלוחם אזריה הסכין נראתה קרובה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 08.06.16 בשעה 13:55
בתגובה להודעה #0
עוד מכה לתביעה הצבאית במשפטו של לוחם כפיר, אלאור אזריה, שחיסל את המחבל הדוקר בחברון. קצין מז"פ (זיהוי פלילי) של המשטרה, שניתח את זירת האירוע, עלה לתת עדות וקבע כי הלוחם אזריה לא יכול היה לקבוע את המרחק של הסכין מהמחבל וזאת מהזווית שבה עמד ולכן מהמקום שבו עמד וביצע את הירי, ייתכן מאוד וראה את הסכין קרובה מאוד לגופו.

למעשה, קרבת הסכין זו הראייה שניסתה התביעה הצבאית להסתמך עליה וכעת העד המשטרתי פירק את הראייה המרכזית.

עוד קבע קצין מז"פ ואישר כי ברקע היו צרחות של מחבל עם מטען ואף הבהיר כי חקר אדם שעמד בצמוד למחבל ואישר שחשד שיש עליו מטען.

https://www.0404.co.il/#/post/5757ed81f5ca2b5d207b23c7.html

תגוביות:

1.הכל תבשיל של בוגי המנוול.

2.ממש עצוב מה שעושים לחייל.



#10,ינאום בר־אילן האמיתי / אלוף בן
נכתב על-ידי ליה בתאריך 07.07.16 בשעה 09:25
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.07.16 בשעה 09:46 בברכה, ליה
 
אזרחי ישראל,

התקשורת הישראלית ברובה מתעלמת מהישגי בשמירת ביטחון ישראל ומתרומתי לשגשוגה הכלכלי, מכפישה את רעייתי שרה ואותי על זוטות, ומציגה אותי כפוליטיקאי חסר אידיאולוגיה או מדיניות, שעסוק אך ורק בהישרדות. אני רוצה להסביר לכם מדוע אני מתעקש להישאר בשלטון, אפילו במחיר הלא נעים של פרסומים שליליים בתקשורת ושותפות פוליטית מעיקה עם אישים שמתעבים אותי, משמיצים אותי וחותרים לרשת את כיסאי.

אני נמצא כאן כדי להנהיג את העם היהודי לניצחון מכריע על התנועה הלאומית הפלסטינית. אני יודע שזה יישמע לרבים מכם כפנטזיה, אבל האמינו לי: הניצחון אפשרי, והוא בהישג ידנו אם ננהג בנחישות, באחריות ובאומץ. יחד נביס את הרשע, ההסתה והאנטישמיות של אש"ף, את תורת המופתי וערפאת, חמאס ועבאס.

היתה לי הזכות לייצג את מדינת ישראל בארה"ב ובאו"ם בתקופת כהונתו של הנשיא רונלד רייגן, מגדולי הידידים שקמו לנו באמריקה. רייגן עלה לשלטון בשיאה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ. ראשי מערכת הביטחון, קהילת המודיעין ו"ממסד מדיניות החוץ" בוושינגטון האמינו אז שצריך להתפשר עם הסובייטים ולהסתפק במאזן כוחות. רייגן חשב אחרת. "המדיניות שלי כלפי בריה"מ פשוטה מאוד", הוא הסביר בתחילת מסעו לנשיאות, "אנחנו מנצחים והם מפסידים". והוא הוכיח שזה אפשרי, והפריך בתוך שנים מעטות את כל הערכות המודיעין ותחזיות הפרשנים והמומחים.

חשוב לזכור: רוסיה לא הובסה. היא היתה ועודנה מעצמת־על בעלת ארסנל גרעיני עצום והשפעה בינלאומית רבה. אבל אידיאולוגיית הרשע הקומוניסטית נעלמה, ואִתה העוינות והסכנה לביטחון המערב וישראל. רק לפני שבועיים חזרתי מביקור נוסף אצל הנשיא פוטין, שהיה תעודת כבוד למדינת ישראל למרות ההתעלמות המכוונת בתקשורת.

המלחמה הקרה לימדה אותנו שביחסים בין מדינות ועמים, יחסי הכוחות הצבאיים חשובים הרבה פחות מהנחישות האידיאולוגית והעוצמה הכלכלית. מי שמתעקש להניף את הדגל ולא מתכופף גם כשקשה לו, ינצח בסופו של דבר, אם ייהנה מלכידות פנימית ואורך נשימה כלכלי.

אנחנו מכירים דוגמה כזאת גם מההיסטוריה שלנו: השלום עם מצרים התאפשר רק לאחר הדברת הנאצריזם, ששלל את זכותה של ישראל להתקיים. בעימות הגורלי בין הציונות ללאומנות הפאן־ערבית, שנהנתה מתמיכת הסובייטים, הציונות ניצחה. מנהיגי מצרים שירשו את נאצר, מסאדאת ועד א־סיסי, העדיפו את האינטרס האסטרטגי של ארצם בשלום וחדלו מהקריאה להשמדת ישראל, וכיום אנו נהנים משיתוף פעולה חסר תקדים עם שכנינו המצרים. הליגה הערבית החליפה את הלאווים של חרטום ביוזמת שלום, שיש בה מרכיבים חיוביים, גם אם צריך לעדכן חלקים מתוכה כדי שישקפו את השינויים הדרמטיים שהתחוללו באזור.

כפי שניצחנו את הנאצריזם, אנחנו יכולים להביס גם את התנועה הלאומית הפלסטינית. קצת פרופורציה: העם היהודי קשור לארץ ישראל בקשר היסטורי ייחודי כבר 3,500 שנים. הטענה שקיים עם פלסטיני נפרד, הזכאי להגדרה עצמית לאומית, הופיעה על במת ההיסטוריה לפני עשרות שנים בלבד, והתקבלה כעמדה לגיטימית בדעת הקהל המערבית רק אחרי טבח ספורטאינו במינכן בידי הרוצחים של אש"ף, ב–1972. כן, באותה מינכן שבה נכנעו מנהיגי המערב להיטלר והקריבו את צ'כוסלובקיה, 34 שנים קודם לכן.

אני רוצה להדגיש שאיננו שונאים את שכנינו. להיפך: כפי שאמרתי בנאום בר־אילן לפני שבע שנים, בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים. אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם, ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו. בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההימנון שלו והשלטון שלו. ואיש מהם אינו מאיים על הביטחון ועל הקיום של שכנו.

מדוע החזון לא התגשם? כי את הפלסטינים מנהיגה תנועה לאומית, שהיסוד והמניע לקיומה הוא שלילת זכותו של העם היהודי לקיים את מדינת הלאום שלו במולדתו ההיסטורית והנצחית. המופתי, מייסד הלאומנות הפלסטינית, הסית את היטלר לרצח יהודי אירופה. ערפאת חולל את הטרור הבינלאומי, חירחר מלחמות והוביל לפיגועים נוראיים. את ערפאת ירשו חמאס, שהאמנה שלו מטיפה לרצח עם, ומחמוד עבאס, מכחיש שואה שמסית בכל במה בינלאומית נגד ישראל תוך שימוש בדימויים אנטישמיים.

זו הסיבה לכך שהתביעה הראשונה שלי בכל מו"מ עם הפלסטינים היתה לשלול את הנראטיב הלאומי שלהם, לדרוש את שינוי האמנה הפלסטינית ולתבוע מהם שיכירו בישראל כבמדינת העם היהודי. אם יוותרו על הלאומנות ועל תביעות מופרכות כמו "זכות השיבה", יתמקדו בחתירה לפרנסה בכבוד וחיים שלווים, ויקבלו את דרישותינו — שליטה ביטחונית מלאה ביהודה ושומרון, פריסת צה"ל בבקעת הירדן, השארת כל היישובים היהודיים במקומם והמשך פיתוחם, וירושלים מאוחדת בריבונות ישראלית — נוכל להתקדם להסדר של שתי מדינות. עד שזה יקרה, נדבוק במצב הקיים בשטח, ולא נוותר על קיר המגן החיוני לקיומנו ולביטחוננו בדמות הרי יהודה והשומרון.

אומרים לי שהחזון שלי לא מעשי, שהפלסטינים לא יוותרו על הנראטיב הלאומי שלהם וימשיכו להילחם בנו. אני לא מסכים. בריה"מ ומצרים היו חזקות בהרבה מאש"ף או מחמאס, והן ויתרו על האידיאולוגיה והשתנו.

איך ננצח? קודם כל, באורך רוח ונחישות. בשמאל ובתקשורת מציגים אותי כמנהיג חלש שנרתע מסיכונים ומעדיף להגיב ולא ליזום. הם צודקים: אני נמנע מהרפתקאות חסרות סיכוי, אבל זה ביטוי של עוצמה, לא של חולשה. כולנו ראינו מה קרה לקודמַי, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט, שהובילו יוזמות מדיניות נועזות. הריעו להם על אומץ הלב, אבל הצעות השלום שלהם נדחו והשטחים שפינו נהפכו לבסיסי טרור. כמו שאמר ההוגה הצבאי הבריטי לידל הארט, הגבול בין אומץ לטיפשות דק מאוד, או בעברית ישראלית, הם יצאו פראיירים. אני לא יצאתי פראייר. מאז שחזרתי לשלטון לא ויתרתי על מילימטר ולא הצגתי שום מפה או תוכנית מפורטת להסדר. ובכל זאת, בתקופת כהונתי היו הכי פחות פיגועים, מלחמות והלוויות בצד שלנו. כמו רייגן, דיברתי בתקיפות, הגדלתי את תקציבי הביטחון, וקימצתי בהפעלת כוח.

ההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות בחמש השנים האחרונות מעניקות לנו הזדמנות חסרת תקדים להשיג את מטרותינו. סוריה התפרקה, ובכך נגוז האיום הצבאי בפלישה קרקעית לישראל, והארסנל הכימי שלה חוסל. מחירי הנפט ירדו וארה"ב השיגה עצמאות אנרגטית. התוצאה היא שהמדינות הסוניות בהנהגת סעודיה, ולצדה מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, רואות היום בישראל שותפה ומשענת אסטרטגית מול התעצמותה המדאיגה של איראן ונסיגת ארה"ב ממעורבותה במזרח התיכון. השבוע חתמנו על הסכם פיוס עם טורקיה, שמבטא את האינטרסים היסודיים של שתי המדינות. אני דורש היום הכרה בינלאומית בגולן כחלק בלתי נפרד מישראל, בכל הסדר עתידי לשיקום סוריה. ואני אשיג הכרה כזאת.

המכשול העיקרי שעומד בפנינו כיום איננו צבאות ערב או ארגוני הטרור, אלא התמיכה של דעת הקהל הליברלית במערב בלאומנות הפלסטינית. תמיכה זו ניזונה מעמדת השמאל הישראלי ומהשפעתו הנמשכת בתקשורת, באקדמיה, בצבא ובמערכת המשפט. אסור לקבל את המצב הזה. הממשלה שהקמתי בשנה שעברה פועלת בנחישות להחלפת האליטות ולשינוי השיח הפנימי בישראל, מתבוסתנות וויתורים לנחישות ועוצמה. נבלום את התמיכה של ישראלים, יהודים וערבים, במורשת של המופתי וערפאת. את המימון נייבש ואת הפעילים נבייש, ובעמדות המפתח נציב אנשים שמאמינים בניצחון.

גם דעת הקהל במערב תשתנה בחזרה לטובתנו. מנהיגי המערב הביטו מהצד כשמאות אלפים נטבחו בסוריה ומיליונים נעקרו מבתיהם. הכתם המוסרי ירדוף את הנשיא אובמה ואת עמיתיו האירופים, שסירבו להתערב במלחמת האזרחים הסורית, וסבל הפליטים מהתופת בחאלב, בחומס ובדרעא ישקיע את בעיית הפליטים הפלסטינים במצולות ההיסטוריה.

הרצח הסיטוני בסוריה, הזוועות של דאעש והפיגועים ההמוניים בפריז, באורלנדו ובאיסטנבול מבהירים לאומות המערב עם מי יש לנו עסק במזרח התיכון, ואת הסכנה הגלומה באיסלאם הקיצוני. הנשיא אובמה סירב להכיר בכך, אבל כהונתו תסתיים בקרוב. וצריך להודות ביושר, שלמרות חילוקי הדעות הפומביים בינינו, שלא פעם חרגו מהפרוטוקול הדיפלומטי, אובמה לא עשה דבר שסיכן את המשך שליטתנו ביהודה, שומרון ורמת הגולן. תודה לך, הנשיא. במערב גוברת ההכרה בכישלון של הרב־תרבותיות ושל מדיניות הפיוס כלפי האיסלאם הקיצוני, שמהם הזהרתי לפני שנים רבות. המנהיגים החדשים במערב יחתרו לניצחון על הג'יהאדיסטים, והעם היהודי וישראל יעמדו לצדם.

אזרחי ישראל, בשבע השנים האחרונות בחרתם בי שלוש פעמים לראש הממשלה, למרות הפרסומים הנוראיים בתקשורת על רעייתי שרה ועלי. הבנתם מה עשיתי לחיזוק ביטחון ישראל וכלכלתה, והעדפתם אותי בשלטון על פני כל מועמד או מתמודד אחר. הישארו אתי עד לניצחון המכריע שלנו על התנועה הלאומית הפלסטינית, שיבטיח את קיום מדינת הלאום של העם היהודי במולדתו הנצחית לדורות הבאים.

תודה רבה.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2992578

תגוביות:

1.מאמר מעניין ומעורר מחשבה. כתיבה מעולה ומדוייקת. היכולת של אלוף בן לפרוש בצורה כל כך סדורה ומשכנעת את טיעוניו של יריב אידיאולוגי תבלבל רבים בשמאל, במיוחד לאור העובדה שאין בשמאל תשובות אמיתיות ומשכנעות לטיעונים אלו.

2.למה עד היום לא מעניקים פרס לצביעות בתישחורת? מציגים את עצמכם כתישקורת אובייקטיבית ועניינית שדואגת למדינה, בזמן שאתם מייחלים לעוד ועוד רציחות של אחיכם. המחבלים מאיימים ומפחידים את אזרחי המדינה שמתעבים אתכם ואת איומיכם שאם יבחרו בביבי כל הרעים בישין יקרו לנו, אבל היהודים בזים לכם ונגעלים מכם וימשיכו לבחור בביבי עד צאת נשמתכם הארורה



#11,יתפוס ת'יהודי – טובי החביב הורג אותם ברכות / ארז תדמור
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.09.16 בשעה 11:56
בתגובה להודעה #0
תפוס ת'יהודי חושף את הפער שבין יומרנות השמאל למונופול על הנאורות לבין עומק הבורות והגזענות שהוא מפגין כמעט בכל הזדמנות.

טוביה טננבום הוא סוג של כובען מטורף בעל רקע אינטלקטואלי ותרבותי עשיר שבנוסף שולט היטב בגרמנית, בעברית ובערבית.

אישיותו מורכבת, שלא לומר פרועה. לעיתים הזויה. הוא סקרן כמו חתול, ערמומי כמו שועל, ידידותי כמו לברדור ובעל רגישות של סיסמוגרף.

הוא נהנתן בעל חוש הומור שוביניסטי, מתעלם מכללי הפוליטיקלי-קורקט וקשוב לזולת. מבחינה רעיונית הוא אתאיסט, ליברל, הומניסט ובמידה מסוימת קוסמופוליטי.

מבחינה מעשית הוא חובב נשים יפות, אוכל טוב וחתולי רחוב. בקיצור, טוביה טננבום הוא השמאלן האולטימטיבי. הומניסט אמיתי. כזה שאוהב אנשים בשר ודם בהם הוא נתקל במציאות. החל מסורי פצוע שמאושפז בבית החולים וטננבום הוא היחיד המתעניין בשלומו, דרך ילדי ג'נין שמפנטזים עימו על נשים גרמניות, עבור באישה בדואית השופכת בפניו את כאבה על נישואיי בעלה לאישה שנייה ועד לג'יבריל רג'וב, "הכריזמטי באדם", שהפך לחברו לזמן מוגבל. טוביה טננבום הוא כל מה שהשמאל מתיימר להיות.

בשנה האחרונה יצא טננבום למסע תזזיתי בין אינספור אנשים, ארגונים ומקומות בארץ ישראל.

אריק אשרמן, גדעון לוי, ג'יבריל רג'וב, מירב מיכאלי, איילת שקד, עמוס שוקן, אנשי הצלב האדום ואינספור ארגונים אירופיים, נציגי הקרנות הגרמניות וקרנות הקולנוע הישראליות, בדואים מאל-ערקיב, מתנחלים מחברון ומהשומרון, חסידי הרב בצרי ואנשי חצר אושפיצין (העיירה אושוויץ).

ערבוביה פסיכודלית שנונה ומצחיקה עד דמעות שרק אינטלקטואל-עיתונאי יהודי עם חוש הומור חד כתער (שמציג עצמו כגרמני גאה) יכול לחשוף.

התוצאה? במילה אחת: שוס. בשתי מילים: פצצת אטום. בשבע מילים: השמאל הישראלי מעולם לא נראה פתטי יותר. המתח שבין אישיותו של טננבום, לבין אנשי השמאל הישראלי והאירופי כפי שהם נחשפים בפגישתם עם טובי, העיתונאי הגרמני, הוא מקור עוצמתו של הספר.

מצד אחד, טובי, השמאלן האולטימטיבי, הומניסט ורגיש לזולת, מצד שני הפלסטינים מהם מחלץ טובי שנאת יהודים קיצונית והערצה לגרמניה, ומצד שלישי השמאלנים שנחשפים כנעים על הציר שבין ניתוק מוחלט מהמציאות לבין אנטישמיות ושנאה עצמית. אלו גם אלו מתודלקים בכסף אירופי, בעיקר גרמני, כשמטרתם אחת: לתפוס ת'יהודי. לספק לעולם את ליטרת היהודי המנוול שתנקה את מצפונו ותחזיר את היהודי למקום הראוי לו – ספסל הנאשמים.

אוהבי פלסטינים שאינם מכירים פלסטינים ולוחמי זכויות אדם מכחישי שואה

כשטננבום נפגש עם גדעון לוי הוא שומע ממנו שתי אנקדוטות מעניינות. מסתבר כי לוי אינו דובר ערבית ועל כן "תחקיריו" תלויים לחלוטין בטענות שאינו יכול לאמת או לעמת.

כן מתברר כי אחרי עשרות שנות פעילות למען הפלסטינים אין לו אפילו חבר פלסטיני אחד.

טננבום מחלץ מלוי הבטחה כי יוזמן להצטרף למסע הבא שלו לפלסטין אך לאורך הספר זוכה לשלל תירוצים והתחמקויות טכניות מצדו של לוי.

הוא לא מתעצל ויוצא לתור בעצמו אחר עדויות לפשעים ישראלים בשטחי פלסטין הכבושה. הוא נפגש עם בכירים פלסטינים ושומע מהם על תקוותם להשמדת ישראל, וכעיתונאי גרמני הוא מתרועע בין היתר גם עם עאטף אבו-רוב, תחקירן 'בצלם' שמסייע גם לתחקיריו של גדעון לוי.

"אתם תומכים ביהודים. שילמתם להם כסף", אומר אבו-רוב לטננבום באמצעות המתרגם. "אבל תשאל אותו אם הוא זוכר שגם הרגנו אותם", אומר טובי הגרמני למתרגם (שכן כביכול אינו דובר ערבית). תשובת התחקירן של 'בצלם' וגדעון לוי נאמרת בעודו צוחק: "זה שקר, אני לא מאמין לזה".

בארוחת ערב עם זוג אינטלקטואלים ידועים שאת שמם בחר טננבום שלא לפרסם הם מספרים לו כי ביתם שופץ על ידי שיפוצניק ערבי שבסיום העבודות נטע עץ זית בגינתם. כשאמרו לו תודה השיב: "אינכם צריכים להודות לי, עשיתי את זה בשביל עצמי ובשביל המשפחה שלי. בקרוב אתם תעזבו את הבית הזה… בקרוב הארץ הזו תהיה נקייה מיהודים".

הם מוסיפים כי לפני שנים עברה האישה אונס קבוצתי על ידי קבוצת צעירים ערבים. מלבד זאת הם מגלים לו גם כי כעבור שנים נוצלה נכדתם מינית על ידי ערבי מבוגר.

הזוג מתגאה בפני טוביה כי הם לא נותנים לחוויותיהם האישיות להשפיע על עמדותיהם. "זה לא משנה אם מה שאני מאמין בו נכון עובדתית. אני יודע שהוא לא נכון, אבל לא איכפת לי מהעובדות! אני רוצה להאמין אפילו אם מה שאני מאמין בו הוא שקר". טוביה מביט באישה וכעבור שתיקה ארוכה היא מסכימה להודות שהיא ובעלה טיפשים. לדבריה בעלה אינו מסוגל להודות בכך. בסיום פגישתם ממליץ הגבר לטוביה לקרוא את מאמריו של גדעון לוי.

כשטננבום שומע על תחרות זכויות אדם בינלאומית שצפויה להיערך באוניברסיטת אל-קודס הוא ממהר להגיע למקום אך מגלה כי תחרות כזו לא היתה ולא נבראה. אפילו לא תוכננה. לעומת זאת המימון הבינלאומי לתכנית גם תוכנן וגם הגיע.

הספר כאמור רצוף בעשרות ומאות מעשיות דומות.

הפלסטינים – כפי שיודע מי שאינו עוצם את עיניו מרצון – נחשפים בו כמות שהם.

התקשורת הזרה ופעילי הארגונים הזרים נחשפים בערוותם כמי שיוצאים מגדרם לקנות כל עלילה אנטי-ישראלית בלתי סבירה שניתן להפריך בשתי שאלות. ואילו השמאלנים נחשפים בו כמי שנעים בין עיוורון טוטלי לשנאה עצמית טוטלית לא פחות.

כשטננבום יושב לארוחת ערב עם קבוצת אנשי אקדמיה מהשמאל הוא שומע מפיה של אחת מהן "אני ליברלית, סופר ליברלית. ואני אתאיסטית". לדבריה היא מתמחה בקיצוניות דתית ובנוסף היא מומחית ליהדות אותה היא מקטלגת כ"דת פגאנית".

"האם תוכלי בבקשה לספר לי מהו 'חזון ישעיהו'?", שואל טוביה והאינטלקטואלית המתמחה ביהדות נאלמת דום. יתר יושבי השולחן נחלצים לעזרתה ומפריחים לחלל האוויר מילים ארוכות. השאלה מהו חזונו של הנביא נותרת תלויה באוויר.

זעמם של לוחמי הזכויות

ספרו של טננבום מצליח במקום בו נכשל הימין פעמים רבות. הוא חושף את עומק הפער שבין יומרנות השמאל למונופול על ההומניזם, הנאורות, ההשכלה והסובלנות, לבין הבורות והגזענות המאפיינים אותו כמעט בכל הזדמנות. אך טננבום עושה זאת בחיוך, בקריצה, בשנינה, ועם הרבה אהבה ורחמים, אפילו לעלובים שבמעלילים.

אין פלא שהוא מעורר זעם דוגמת קריאתה של אלונה קמחי להוציאו להורג או ניסיונם של הרב אריק אשרמן ודוברו לפוצץ את אירוע ההשקה שנערך אמש בתל-אביב. טובי החביב הורג אותם ברכות.

http://mida.org.il/2014/09/04/תפוס-תיהודי-טובי-החביב-הורג-אותם-ברכו/

תגוביות:

1.צפו בראיון של ערוץ 2 דני קושמרו עם טוביה טננבום:

זעמם של לוחמי הזכויות | ספרו של טננבום מצליח במקום בו נכשל הימין.

https://www.facebook.com/video.php?v=840610405962806&saved

2.לאחר קריאת ספרו המדהים, המגלה את פרצופם האמיתי של שונאי ישראל ברחבי אירופה, וכן של השמאל הישראלי. חושב אני בין היתר שחשוב מאוד להצר את צעדיו של הצלב האדום בישראל.



#12,ילוחמי נח''ל : 'שוברים שתיקה' ניסו להפליל את חברינו
נכתב על-ידי ליה בתאריך 11.04.17 בשעה 11:10
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.04.17 בשעה 11:17 בברכה, ליה
 
העד המרכזי נגד שלושת לוחמי גדוד 50 בחטיבה, שהורשעו השבוע בהאשמות קלות ערך, היה מפקדם, אחיו של בכיר בארגון שוברים שתיקה. במהלך חקירתו הוא שינה שלוש פעמים את גרסתו לאירועים

סערה בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל: לוחמים טוענים שארגון 'שוברים שתיקה' מעורב בניסיון להרשיע לוחמים בגדוד בהכאת מחבל פלסטיני כפות. הפרשה מרתיחה גם גורמים בפיקוד החטיבה ובצמרת הצבא.

האירוע שבמוקד הפרשה התרחש באוקטובר שעבר, בזמן מעצר מחבל בחברון. הפלסטיני, בחור צעיר וחזק, הצליח לקרוע את האזיקון מידיו ותקף באלימות את מפקד הפלוגה. בצה"ל טענו כי בניסיון ההשתלטות על הצעיר הופעל כוח סביר כדי לעצור אותו ולהרגיע אותו.

אבל סמ"ר י', מפקד הכוח במהלך המעצר, הגיע בחודש שעבר למשטרה הצבאית החוקרת וביקש למסור עדות על האירוע. לטענת לוחמים בגדוד הוא עשה זאת בשליחות 'שוברים שתיקה': אחיו של י' הוא בכיר בארגון שמטרתו להציג בישראל ובעולם עדויות של לוחמים מחזיתות הלחימה ביהודה, שומרון ועזה.

בעדותו החדשה של סמ"ר י', שבית הדין הצבאי בקסטינה מגדיר אותו כעד המרכזי בסיפור, נטען שגם לאחר שהשתלטו הלוחמים על המחבל הם המשיכו להכותו בלי סיבה. אלא שסמ"ר י' נחקר שלוש פעמים ושינה את גרסתו במהלך החקירה: בחקירה הראשונה והשנייה הבדיל בין האלימות שהופעלה כלפי העצור לפני שהפסיק להתנגד ובין האלימות שהופעלה עליו לאחר שהפסיק להתנגד, ובחקירתו השלישית חזר בו מחלק מדבריו. בית הדין קבע שהוא "איבד מביטחונו העצמי בגרסתו, וההפרדה שערך בעדויות הראשונות בין שלבי הפעלת הכוח כלפי העצור התעמעמה".

לפי חומרי החקירה שהגיעו לידי 'מקור ראשון', סמ"ר י' הסביר בחקירתו הראשונה והשנייה שהופעלה אלימות נגד המחבל, ואף הוסיף והעיד על עצמו שצעק על הלוחמים שיפסיקו. לפני חקירתו השלישית נערכו עימותים בינו ובין החשודים המרכזיים. מול אחד הנאשמים הוא חזר בו מההפללה, וכשנשאל על האלימות שהפעיל לכאורה הוא השיב לפתע "אני לא יכול לזכור בוודאות". בעימות עם הנאשם השני לא ידע סמ"ר י' להבהיר אם הלוחם בעט במחבל בשעה שהתנגד או אחרי כן.

בחקירתו השלישית, מיד לאחר העימותים שעבר, מסר סמ"ר י' דברים אחרים מאלו שמסר בשתי החקירות הקודמות. הוא הוסיף לטעון שהיה מגע בין אחד הלוחמים לעצור, והוסיף: "אך לא בעוצמה שחשבתי". כשנשאל לגבי השינוי בגרסתו הוא מסר "לדעתי זה לא שינוי גרסה, אני פשוט לא יכול להגיד באופן חד-משמעי מה היה שם מבחינת הזיכרון".

סמ"ר י' נתן לחוקרים את שמותיהם של שלושה עדי ראייה לאירוע, אך אלה טענו שהאלימות הייתה נדרשת כדי להשתלט על המחבל. הם גם הוסיפו שלא זכור להם שסמ"ר י' הורה למישהו לעצור. יתרה מכך, אחד הלוחמים אף טען בעדותו שלפי דברי סמ"ר י' לא ברור אם שניהם היו באותו האירוע. בית הדין קבע שהגרסה שהציג בעייתית, ופוגעת בראיות של התביעה הצבאית.

לוחמים בגדוד טענו בשיחה עם 'מקור ראשון' שיחד עם ארגון 'שוברים שתיקה', סמ"ר י', שכבר אינו משרת בפלוגה, ניסה להפליל את חבריהם לשווא.

ביום רביעי גזר בית הדין הצבאי בקסטינה עונשי מאסר קלים על שלושת הלוחמים, והטיל עליהם 42 ימי מאסר בפועל. בהסדר הטיעון הם הודו והורשעו בעברה של חריגה מסמכות, בגלל הפעלת כוח יותר מהנדרש כלפי העצור. בתחילה הם הואשמו בעברה של התעללות בנסיבות מחמירות והתנהגות שאינה הולמת.

לאחר חג הפסח ייאסרו המורשעים למשך עוד שבועיים וחצי בכלא הצבאי, אך בסופו של דבר התיק נגמר בכמעט לא כלום מבחינתם. הסדר הטיעון גובש כשבפרקליטות הצבאית הבינו שחומר הראיות אינו יציב דיו לבסס הרשעה, ויחד עם צוות ההגנה של הלוחמים הם הגיעו להחלטה על עונש מוסכם ועל שינוי סעיף העברה.

עורכי הדין רס"ן מירב הרשקוביץ-יצחקי וסרן עומר קנובלר מהסנגוריה הצבאית, שייצגו שניים מהלוחמים, מסרו: "אנו שמחים שבסופו של דבר הובן שזהו אירוע משמעתי באופיו, שהתרחש בעת מעצר של מבוקש אלים ומסוכן. פסק הדין משקף זאת. אנו משוכנעים שהלוחמים ישובו לשירות תורם ומשמעותי כפי שעשו במהלך השנתיים האחרונות".

מארגון 'שוברים שתיקה' נמסר שאין להם כל קשר לעניין.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/873/371.html?hp=1&cat=875

תגוביות:

1.מסתבר שהמחבל האמיתי עבד מבפנים.

2.וחשוב לפרסם את שמו שכולנו נדע מיהו.

3.הצבא צריך להפסיק לגייס שמאלנים קיצוניים ובפרט כאלה שיש להם קשרים כלשהם לארגוני השמאל הממאיר, שכל מטרתם חיסול מדינתנו.

4.כל צמרת צה"ל הפכה לקן צרעות של בוגדים נאלחים.

5.חלקים נרחבים מהמערכת "הנאורה" משתמשים באירגונים שכאלה כדי ליצור לחץ לכיוון מדיניות שלטעמם היא נכונה ו/או מכיוון שהם ובני משפחתם ניזונים מכספים שמגיעים מאוייבי ישראל שמתקצבים אירגונים שכאלה.

6.ומדוע אין אנו יודעים את שמו המלא של הבכיר בארגון וגם את שם אחיו ויכולים להכפיש אותו כפי שהוא הכפיש את החיילים שלנו?

7.האם ננקטים הליכים משפטיים נגד מי שהעיד שקר והוציא את דיבתם של חיילים, המחרפים את נפשם למעננו? לבד מחומרתה הרגילה של עדות שקר, בגידה בחברים לשירות ויותר מזה בפקודים חמורה שבעתיים וראויה להיחשב בגידה, לא פחות!

8.שוברים שתיקה מנסים להתחבא כאילו אין להם קשר לעניין אבל יש ויש! זה כמו שבהפגנת המסתננים אי אפשר היה לראות את המארגנים שהסתתרו היטב. או לפחות ניסו עד שנחשפו. טוב לחשוף את תעלולי השמאל.

9.מדהים ומזעזע - עד היכן מוכנים אנשי כנופיית השנאה העצמית המחליאה והאובססיבית הזו לרדת... הם מתבוססים בביב של עצמם וממשיכים. חבורת שרצים מבחילים וצבועים.

10.שימו לב והיזהרו : בתוך היחידות שלכם יש מרגלים. שמאלנים מתנדבים לשרת ביחידות מובחרות כדי לשמש מרגלים נגדנו. הם שם לא כדי להגן עלינו מפני המוסלמים אלא כדי להגן על המוסלמים מפנינו. תהיו חכמים, תהיו זהירים, אל תתנו אמון בכל אחד ביחידה. תבדקו את הרקע של החברה ביחידה ושל המפקדים, תמצאו אמתלה לבקר בבתים שלהם, בשכונות שלהם. כשתגלו את המסתננים הארורים - תעיפו אותם מהיחידה. החלא-ות מאוד מתוחכמים ומאוד מתוכננים. חובתנו להיות מתוחכמים...

11.״שוברים שתיקה״ הם שירת הברבור של מה שמתקרא ״השמאל הישראלי״. זה ארגון טרור משפטי וארגון טרור תעמולתי-אנטישמי. צריך להוציא את הארגון הזה אל מחוץ לחוק ולהעמיד לדין את סוכניו כסוכנים זרים. (הם באמת מקבלים כסף מממשלות זרות, חלקן עוינות בגלוי, כמו ממשלת קטאר, והם באמת עוסקים בפגיעה במדינה ובצה"ל - אז הם סוכנים זרים לכל דבר ודבר).

12.רוב צמרת הפיקוד שלנו הם משת"פים של אויבינו, כך שבכל מקרה החיילים יימצאו אשמים. תמיד.

13.הקרן החדשה הרעילה ומרעילה את צמרת צה"ל בקורסי שטיפת מוח על איך לטפל במחבלים...השאלה היא איך הרמטכ"ל, שקיבל במתנה שנה רביעית, מאפשר דבר כזה ואיננו מפוטר? שלא להזכיר את משפט דרייפוס-אלאור שהוא אחראי לו.

14.למרות שהיום המטכ"ל מושפע מארגוני השמאל, הצבא עדיין צבא העם והתקלה הזאת תתוקן בעתיד.

12."הפעלת כוח יותר מהנדרש כלפי העצור" - הרי המחבל הפוטנציאלי היה חזק והיה צורך להשתלט עליו. מאיפה בית המשפט הצבאי יודע כמה כוח צריך להפעיל על בריון כזה? החיילים היו צריכים לצאת בשלום מכל העניין ובית המשפט כמו במקרה של אלאור עזריה בוחר להרשיע אותם...איזו בושה ואיזו חרפה!

13.גיס חמישי.

14.זוהי תרומתם של המתפקדים החדשים למפלגת שוברים שתיקה, מר אליק רון והאיש עם דמו של רבין על הידיים, מר כרמי גילון.

15.שוברים שתיקה לכלא מייד.

16.כל מדינה החפצה חיים חייבת להילחם בתופעת ה"שטינקריות" הממומנת ע"י "אוהבינו" האירופאים והערבים ואתמול!

17.מעניין איך כזה אפס הגיע לדרגת סמ"ר.

18.השמאלנים הם השחקנים הכי טובים - תבדקו גם את התאטרון.

19.מדהים איך מתעללים בחיילים ועוד בחסות הפרקליטות הצבאית...

20.החייל הזה צריך לקבל עונש מרתיע על הפללת חיילים על ידי מסירת עדות שקר וחבירה לארגון בניגוד לפקודות מטכ"ל ועל מסירת מידע על פעילות מבצעית למי שלא הוסמך וללא אישור צבאי לכך.

21.הקלגסים הם שוברים שתיקה והלהט"בית המכוערת העומדת בראשם.



#13,יאכן כן!
נכתב על-ידי זאכי זעלאן בתאריך 01.05.17 בשעה 14:17
בתגובה להודעה #0
אמר פעם חביב בורגיבה ,מנהיג טוניס:
אחיי הערבים,לעולם לא תצליחו לנצח את הציונים במלחמה.
תנו להם שלום והם כבר יאכלו זה את זה.
כמה. שזה. נכון !!!

לתשומת ליבו של מסיטייהו וחבורת בולדוגיו!!!
נ.ב.
ליכוד משמע - איחוד,אחדות
ומה קיבלנו- פרוד וניכור ומה לא!
חבל ועצוב מאוד!


#14,יהעוגה של השמאל, ההדרה של הימין / ארז תדמור / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.06.17 בשעה 06:23
בתגובה להודעה #0
בזמן שהשמאל סותם את הפה לאנשי ימין וחוסם את קידומם באקדמיה ובתרבות, הוא משלשל לכיסו את כספי הציבור שהוא בז לו – ולא שוכח גם להזיל דמעות תנין.

שתי כתבות-טורים שקיבלו הפניה משער 'ידיעות אחרונות' ביום שישי האחרון, מציגים בפנינו את פרצופם המכוער של סותמי הפיות וציידי המכשפות באקדמיה ובממסד התרבותי.

הטור הראשון נכתב על ידי איש התיאטרון יפתח קליין, שהוצג על השער בליווי הסופרלטיב הממסגר: "טור אמיץ". לזכותו של קליין ייאמר שבניגוד לחבריו מהבועה הצפון תל-אביבית, הוא יצא לחיות וליצור בפריפריה. בתחילת הדברים נוצר רושם שקליין מודע לאחידות המחשבתית של החונטה האמנותית: "הדבר הכי משעמם ומיותר הוא לשכנע את המשוכנעים. לשבת מוקף באנשים שלך… ולמחוא לעצמנו כפיים על האמירה הליברלית שלנו, על יכולתנו לראות את הסבל של הזולת".

אבל כשממשיכים במאמר מגלים כי מדובר במס שפתיים ותו לא. קליין אמנם מודה שהקליקה הקיימת היא חד-צדדית, מגמתית ומנצלת מוסדות ציבוריים לקידום האג'נדה שלה, אך בסופו של דבר, כשזה מגיע למדיניות ולאופן שבו יש להתמודד עם ההטיה וההדרה, קליין ממהר להתיישר, להגן על ההגמוניה ולהפוך את הימין המושתק לזה שכביכול רודף את אנשי התרבות המיוסרים:

"דבר גדול מאיתנו מונח לפנינו וזו הסולידריות שנוצרה בינינו האמנים שאומרים יחד ובקול גדול – די! לא תתערבו יותר בתכנים שלנו ולא תאיימו עלינו בחרב קיצוץ המימון… אנחנו אמנים ותפקידה של האמנות גם לנשוך את היד שמאכילה אותה… לא תאיימו יותר… על אף מוסד תרבותי".

קליין יכול להתהדר בכך שהלך לגור וליצור בקריית שמונה ולהתיימר להשמיע קול שונה מהבועה התל-אביבית, אבל למעשה הוא נותר בשר מבשרה של משטרת המחשבות ומנגנוני סתימת הפיות. כל המוסדות שקליין מגן עליהם – "פסטיבל ישראל, מוזיאון תל-אביב, פסטיבל ירושלים, פסטיבל דרום, שנקר, סינמטק תל-אביב, ותיאטרון אל-מידאן" – מציגים אג'נדה והטיה פוליטית מובהקת. כל המוסדות הללו מקדמים מזה עשורים קו פוליטי אחיד, תוך השתקה, הדרה ומחיקה מוחלטת של עמדות שאינן נוחות להם, והתנשאות והתעלמות גסה מהציבור שמממן להם את המסיבה.

כל מי שמעורב ומכיר את היצירה התרבותית בישראל יודע שאמן – ואפילו סטודנט לאמנות, למשחק או לקולנוע – שאיננו איש שמאל, מבין מיד עם כניסתו לעולם הזה שעדיף לו להסתיר את דעותיו; שאם ישמיע עמדות ימין, יגזור על עצמו נידוי חברתי וחורבן מקצועי. אבל לקליין זה לא מפריע. הוא אולי התגורר תקופה מסוימת בקריית-שמונה, אבל השתקת תושבי הפריפריה לא מציקה לו כהוא זה. הוא לא יילחם נגד ההגמוניה המחשבתית כדי לפתוח את מוסדות התרבות ולאפשר גם לקולות שונים להישמע.

הפרוייקט של קליין הוא זיוף. זה לא פלורליזם, זה לא גיוון, זה בעצם מיסיון תרבותי-שמאלני. קליין מגיע לקריית שמונה כדי להשמיע את קולו של הממסד הצפון תל-אביבי. כשמירי רגב תיאבק כדי לפתוח ולרענן את השורות, קליין לא יסייע לה, אלא יתייצב לצד הקומיסרים והפוליטרוקים השמאלנים, שאותם הוא לכאורה מבקר. כך שהנוצות הליברליות של קליין הן תחפושת. הוא וחבריו הם סותמי הפיות הראשיים בישראל. הם הקומיסרים. הם הפריבילגים השבעים בעלי זכויות היתר, הם הפרזיטים שבוזזים את הקופה הציבורית ומשתיקים את רובו המכריע של הציבור.

ניצול כוח לרעה

הכתבה השנייה מציגה בפנינו תמונה דומה. היא עוסקת בקוד האתי החדש שניסח פרופ' אסא כשר עבור המרצים באקדמיה. על-פי הכתבה, הקוד האתי החדש קובע שאסור למרצים להשמיע עמדות פוליטיות בשיעוריהם בפני הסטודנטים, אלא אם כן הדבר מתחייב מההוראה כמו למשל בחוגים למדע המדינה. סעיף נוסף אוסר על חברי סגל להשתתף בחרם אקדמי על מוסדות להשכלה גבוהה, ועל קליניקות ותכניות לימודים אקדמיות לשתף פעולה עם עמותות המזוהות פוליטית.

עבור כל אדם הגון, הקוד הזה מובן מאליו. מובן מאליו שמרצה המביע בהרצאותיו עמדות פוליטיות מובהקות, מנצל שלא כראוי את מעמדו ומרתיע סטודנטים בעלי עמדות פוליטיות שונות. מובן מאליו שקריאה לחרם על האקדמיה הישראלית מצד פרופסורים באקדמיה הישראלית היא איוולת, צביעות וחרפה מוסרית. מובן מאליו שתכניות לימודים המעניקות נקודות זכות על התנדבות בארגוני שמאל קיצוני הם גם הטיה בוטה וניצול פסול של כוחם של המרצים והמוסדות, וגם בושה אינטלקטואלית ואקדמית.

אבל הפרופסורים סותמי הפיות, אלו שמזה עשורים מקיימים מערכת שבה אנשי ימין השואפים לקריירה אקדמית חוששים להשמיע את דעתם אפילו בשיחות קפיטריה, כבר הודיעו שלא יקבלו את הקוד האתי החדש. בדצמבר האחרון, מיד לאחר שהשר בנט פנה לפרופ' כשר בבקשה שינסח את הקוד, חתמו מאות מרצים על עצומה שבה קבעו: "אנחנו, מרצות ומרצים באקדמיה, מכריזים מראש כי נתעלם לגמרי ממסקנות ועדת כשר … לשלטון אין שום סמכות לקבוע כיצד להתבטא באקדמיה".

גם כאן באקדמיה, בדיוק כמו בממסד התרבותי, מתכוונים ההגמונים, הקומיסרים וציידי המכשפות השמאלנים להשתמש בכוח שבידם על-מנת להמשיך להשתיק את הציבור, בעוד הם מציגים עצמם כקורבנות הנרדפים והמושתקים של ההמון הזועם והחשוך שאותו הם מדכאים.

מאבקן של האליטות הישנות לשימור וביצור עוצמתן באקדמיה, בממסד התרבותי, בכלי-התקשורת ובמערכת המשפט הוא כמובן מאבק על השפעה ועוצמה פוליטית, אבל לא פחות מכך מדובר בהגנה על אינטרסים כלכליים וזכויות יתר חברתיות-מעמדיות. האקדמיה ומוסדות התרבות עולים למדינה מיליארדי שקלים מדי שנה, אך הקידום בהם חסום עבור רוב אזרחי ישראל. העוגה מתחלקת ושמורה בידי קבוצה קטנה שמבטיחה ומקדמת את האינטרסים והקריירות היקרות – על חשבון הציבור – שלה ושל ילדיה.

40 שנים אחרי המהפך, המציאות בישראל היא שצעיר צפון תל-אביבי בעל כישורים בינוניים האוחז בעמדות "הנכונות", מחזיק בסיכויים גבוהים בהרבה להתקדם באקדמיה ובסצנה התרבותית מאשר צעיר מהפריפריה בעל יכולות וכישורים גבוהים האוחז בעמדות ימין.

את המציאות המעוותת הזו, הקוד האתי של פרופ' כשר והנאומים של מירי רגב בפסטיבל ישראל אפילו לא מתחילים לדגדג.

http://mida.org.il/2017/06/10/%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%92%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f/

תגוביות:

1.מאמר מדוייק ביותר. כל מי שיושב באקדמיה מספיק זמן, נחשף לניצול הציני הבוטה שלה לצרכים הפוליטיים של השמאל. הקוד האתי המוצע הוא צעד ראשון בכוון הנכון. יהיה צורך לגבות אותו בצעדי ענישה מתאימים כמו פיטורים, שלילת משכורות ומניעת תקציבי מחקר.

2.לא קוד אתי ולא נעליים. את טפילות השמאל יש לעצור באמצעות הפסקת המימון הציבורי ותו לא.

3.כל היצירה הבוטה והלא ממלכתית יפה לה שתהיה במימון הקהל החפץ בזה
ויפה שעה אחת קודם.

4.כספי המיסים שלי זורמים דרך המועצה להשכלה גבוהה אל האוליגרכיה השמאלנית. מה הדרך לנתב אותם להקמת הגופים שייצגו את טעמי?

5.כדי להבין כמה התמונה הזו דוחה וחצופה, דמיינו שהיה שם גבר בועט בין רגלי אשה שמתקפלת בזעקות כאב. עצוב שאפילו הימין משתף פעולה עם המיזנדריה הבוטה של השמאל.



#15,יהשמאל צריך קונגרס ציוני, לא ועידת שלום / משה איפרגן / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.06.17 בשעה 09:54
בתגובה להודעה #0
הוויכוח הפוליטי בישראל מתלהט? משה איפרגן סבור שהסיבה המרכזית לכך היא אובדן המכנה הציוני המשותף בין ימין לשמאל

השמאל החליף את הציונות באידאה אוניברסלית של זכויות האדם. ועידת 'הארץ' ו'הקרן החדשה'

היום מתקיימת "ועידת ישראל לשלום" של עיתון 'הארץ', שעוסקת, איך לא, בסוגיה הישראלית-פלסטינית. לטענת השמאל הפוליטי הוא עדיין ציוני, ועמדתו בסוגיה הפלסטינית נובעת מדאגה עמוקה לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לדעת השמאל, היעדר פתרון שיפריד את ישראל מהפלסטינים עלול ליצור מצב של מדינה אחת בין הירדן לים, שמשמעותה חיסול החזון הציוני.

אין ספק שזהו שיקול רציני, שרבים בישראל שותפים לו ומביאים אותו בחשבון. אבל הציונות איננה מתחילה ונגמרת בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הציונות היא נאמנות לרעיון של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אם יש לאדם מחויבות אמיתית לרעיון זה, היא תתבטא בתחומים רבים.

עניין זה ראוי לבחינה: האם השמאל מחויב למאבק הציוני באותם תחומים? ככל שהתשובה לשאלה הזו שלילית, עולה החשד שטיעוניו של השמאל בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים הם סיפור כיסוי, המסתיר את המהפך הפוסט-ציוני שעבר עליו. ניגש לבדוק את העניין, בהתאם לכמה מבחנים בסיסיים.

מבחן ראשון: התיישבות יהודית בנגב ובגליל. הנגב והגליל הם שני חבלי ארץ בעלי חשיבות עצומה. הפיכתם לבעלי רוב יהודי הייתה בעבר הלא רחוק עמדה ציונית קונצנזואלית מובהקת. האם השמאל עדיין מחויב לא רק לאידיאולוגיה, אלא גם להתיישבות היהודית עצמה בנגב ובגליל? התשובה היא לא. מי שעוסק בנגב ובגליל, קורא להקמת יישובים, נאבק נגד גזל הקרקעות בנגב ונגד הבנייה הערבית הבלתי-חוקית בגליל, הוא בעיקר הימין. בשמאל לא רק מגינים על הבנייה הבלתי-חוקית, אלא חוששים אפילו לדבר עליה במונחים עברייניים.

מבחן שני: חוק האזרחות. חוק האזרחות מ-2003 נועד למנוע כניסת פלסטינים לישראל דרך מוסד הנישואין. פלסטינים רבים – עשרות אלפים – נכנסו לישראל באמצעות חתונה עם בן או בת זוג מערביי ישראל. עתירה נגד החוק נדחתה בעבר בבג"ץ ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה. לולא החוק, היו נכנסים לישראל מאות אלפי פלסטינים, שהיו מסכנים את ישראל כמדינה יהודית. העמדה הציונית כאן ברורה מאליה – אבל גם כאן, השמאל איננו חלק מהמאבק בעד חוק האזרחות, וכאשר הוא מעורב, הוא נוקט בדרך כלל עמדה נגדו.

מבחן שלישי: מסתננים. בעשור האחרון חדרו לישראל מסתננים רבים מאוד מאפריקה, רבים מהם מוסלמים. מדובר בסוגיה של דמוגרפיה לאומית. בישראל הקטנה, 100 אלף איש הם הרבה מאוד. כבר עתה מדובר בכ-7,000 ילדים ומעלה שנולדו בישראל. זוהי גם סוגיה חברתית-כלכלית, שמחריבה את דרום ת"א ואזורים אחרים המתאפיינים באוכלוסייה חלשה שמתגוררת בהם. הכניסה הבלתי-חוקית לישראל היא כמובן גם עניין של שמירה על שלטון החוק. העמדה הציונית, שוב, ברורה מאליה. אבל גם כאן קולו של השמאל לא נשמע, או גרוע יותר, נשמע בעד השארת המסתננים ושיפור תנאיהם. כך, אגב, גם ה"מרכז", ששתיקתו מהווה הזדהות עם השמאל. מכל בחינה, ציונית, כלכלית-חברתית וחוקית, היה צפוי שהשמאל יוביל את המאבק. בפועל קורה ההפך הגמור.

מבחן רביעי: הח"כים הערבים. בשנים האחרונות עברו הח"כים הערבים תהליך של הקצנה ניכרת. הם מתנגדים בתוקף לישראל כמדינה יהודית, ומפגינים קיצוניות בשלל התבטאויות ומעשים. ח"כ אחד תומך בעונש מוות לערבי שמוכר אדמות ליהודי, ח"כ אחר מביע תמיכה ברצח מתנחלים, ח"כית משתתפת במשט המרמרה, ח"כ מבריח פלאפונים למחבלים בכלא, ועוד. גם כאן, השמאל מגלה את ריחוקו מהציונות. ברור לכל שנושא כזה לא היה הופך לפולמוס בין ימין לבין שמאל לפני ארבעים שנה. אבל השמאל כיום מעדיף את הגוש החוסם הערבי, מאשר להיאבק בהקצנה המסוכנת הזאת ללא היסוס.

מבחן חמישי: פגיעה בריבונות. ארגוני השמאל הקיצוני נתמכי הקרן החדשה לישראל, כמו 'בצלם', 'שוברים שתיקה', 'עדאלה' ועוד, פועלים במימון של מדינות זרות כדי לקדם התערבות בינלאומית על חשבון הריבונות של מדינת ישראל. כל אדם ציוני חייב לגנות פעילות כזו, משום שהיא מערערת את ריבונותה של המדינה היהודית. אבל לשמאל של היום כנראה לא אכפת מכל אלו, ואפילו רדיפת חיילי צה"ל והכפשתם כפושעי מלחמה לא גורמת לו לנדות מקרבו את הגורמים הללו.

מבחן שישי: לימודי האזרחות. זוהי דוגמה פרדיגמטית. למקצוע האזרחות הנלמד בבתי-הספר חדרו מאז שנות ה-90 שלל תיאוריות פוסט-לאומיות ופוסט-ציוניות. גם כאן, הימין לא רק נלחם לבד, אלא מוצא את עצמו נלחם נגד השמאל. מסתבר שמי שבתחום המדיני טוענים שכל תכליתם היא הגנה על ישראל כמדינת-הלאום של העם היהודי, לא רוצים שבבתי-הספר ילמדו שזו תכלית הקמתה של המדינה, אלא שתכליתה היא להיות מדינת כל אזרחיה.

הכיבוש הפוסט ציוני של השמאל

אפשר כמובן לחשוב על עוד דוגמאות. הנקודה המרכזית הבולטת לעין היא שהשמאל נכשל שוב ושוב במבחנים הציוניים הבסיסיים ביותר, שבהם התקיים בעבר קונצנזוס בקרב כל המפלגות הציוניות. מנחם בגין ודוד בן-גוריון היו יריבים פוליטיים מרים, אך המכנה המשותף הציוני שקיימו לא הוטל בספק על-ידי איש. אז מה השתנה? מה גרם לכך שהסוגיות הציוניות הפכו לסוגיות "ימניות"?

התשובה היא שהשמאל החליף את האידאה הציונית באידאה פרוגרסיבית אוניברסלית. הוא מחזיק היום בהשקפת-עולם קוסמופוליטית מובהקת, ורואה בה ביטוי מלא יותר של מוסריות וצדק. כך הפכה הלאומיות הציונית עבורו למליצה שחוקה שעדיין משתמשים בה מסיבות פוליטיות, אך מרחיבים ומרוקנים אותה מתוכן ככל הניתן כדי להתאימה לאידאה הקוסמופוליטית של זכויות האדם.

הלכה למעשה, חלקים גדולים בשמאל תומכים היום לא רק במדינת לאום פלסטינית, אלא גם בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אחרת לא ניתן להסביר את עמדתם ביחס לסוגיות שהבאתי לעיל, ולעוד רבות אחרות. השמאל היום מציג אנשים רבים הפועלים בתוך מסגרת רעיונית אחת, אך טוענים בעקשנות שהם נמצאים במסגרת רעיונית אחרת.

מדוע הקצין השיח הציבורי

מציאות זו היא גם אחת הסיבות המרכזיות לאופי הסוער של השיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות: ביסודו של דבר, התחושה בשני המחנות היא שאין ביניהם מכנה משותף יותר.

השורה התחתונה של עניין זה היא קשה לעיכול. הוויכוח הסוער בין ימין לשמאל בשנים האחרונות איננו תוצאה של התלהמות ותהליכים של "פשיזם" העוברים על החברה בישראל ועל הימין. הוא תוצאה של אמת שאין לברוח ממנה: השמאל איבד את מאפייניו הציוניים, ועל כן המתח הפוליטי מחריף.

הוועידה שנערכת היום בחסות עיתון 'הארץ' ו'הקרן החדשה לישראל' עוסקת בסוגיה לא באמת מרכזית. העמדות של כולם בה ידועות, והיא לעוסה לחלוטין. הסוגיה המרכזית שצריכה לעלות למרכז הבמה של השמאל היא: במה אנחנו עדיין ציונים?

מה שהשמאל זקוק לו כרגע הוא לא עוד ועידת שלום, אלא קונגרס ציוני.

http://mida.org.il/2017/06/12/%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8%d7%a1-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d/



#16,יהאחים משה ולאון אדרי יחרימו את טקס פרסי אופיר במחאה על אי הזמנתה של השרה רגב לאירוע
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.09.17 בשעה 11:25
בתגובה להודעה #0
משה ולאון אדרי, מבכירי תעשיית הקולנוע בישראל, הודיעו: "לא נגיע לטקס פרסי אופיר בשל אי הזמנתה של שרת התרבות רגב לאירוע"

המכתב שנשלח ליו"ר האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה:

https://twitter.com/news10/status/908579767775105024
https://twitter.com/NICOLELEVIN10/status/908580685945933824

http://rotter.net/forum/scoops1/425922.shtml



#17,יראש אכ''א לשעבר: המלחמות בין שמאל וימין – האיום הגדול ביותר
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.09.17 בשעה 16:48
בתגובה להודעה #0
אלוף במיל' חגי טופולנסקי, שפרש מצה"ל אחרי שמחשבו נגנב, אמר כי איראן אינה מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, והאתגר הגדול הנשקף למדינה הוא הפילוג הפנימי. עוד הוסיף כי אין מקום לתחנת רדיו צבאית "כמו בצפון קוריאה"

אלוף (במיל') חגי טופולנסקי, ראש אגף כוח האדם לשעבר בצה"ל, אמר היום (שישי) כי האתגר הגדול ביותר למדינת ישראל הוא המלחמות הפנימיות בין ימין ושמאל והמחלוקות בין שאר הקבוצות בחברה.

לדבריו, איראן אינה מהווה איום קיומי על המדינה.

טופולנסקי הגיע למכללת אשקלון ונשא דברים בפני הקהל שהגיע למקום. "איראן היא מדינה כמו מדינות אחרות ומשקיעה בצבא שלה, אבל גם היא עדיין לא מהווה איום קיומי על מדינת ישראל", אמר. "למה החשש מהגרעין כל כך? כי אנחנו חוששים שמדובר באיום קיומי", הוסיף.

"החוסן הלאומי הוא האתגר הכי גדול של המדינה הזאת, וצה"ל נותן מענה חלקי לזה. צריך לחבר את חלקי העם. אם אנחנו לא נחבר בין חלקי העם, וכל אחד ירגיש שהמדינה הזאת שלו, יהיה קשה מאוד", אמר טופולנסקי.

לדבריו, "צריך לשנות את המגמה הזאת שהפוליטיקאים מימין ומשמאל קמים כל בוקר ומזכירים למה הם טובים על ידי זה שהם דורכים על המדינה.

צריכה לקום פה מנהיגות שדורשת לאהוב אחד את השני. זה היה פה בעבר ויהיה בעתיד. צריך להקים פה מנהיגות שרוצה את טובת המדינה".

טופולנסקי הוסיף כי "כל קבוצה פה מרגישה כאילו שהיא במלחמה יומיומית. במקום לחבק את החברים שלהם הם תמיד מסבירים למה אחרים לא בסדר. צריך לעשות פה שינוי תרבותי".

הוא אף התייחס למשבר הגיוס בקרב החברה החרדית ואמר כי "ישנה תופעה של אחוזים בודדים במגזר החרדי ולא כולם, שמוכנים לירוק ולפגוע בחיילים. אנחנו הקמנו צוות בשיתוף עם המשטרה והפרקליטות לטפל בזה".

לדברי טופולנסקי, יש לסגור את תחנת הרדיו של הצבא.

"למה צריך שבצה"ל יהיה רדיו שישדר אקטואליה ופוליטיקה? שיהיה במקום אחר. רוצים לעשות שירים לחיילים אבל זה בעייתי מאוד. זה קורה במקומות כמו צפון קוריאה שעוד לא הגיעה לשם הדמוקרטיה, ושם לצבא יש רדיו שמדבר על פוליטיקה".

בחודש דצמבר האחרון ביקש טופולנסקי מהרמטכ"ל גדי איזנקוט לפרוש מתפקידו, לאחר שנחקר בעקבות גניבת מחשבים ועליהם חומרים מסווגים מביתו שבמועצה האזורית באר טוביה. איזנקוט קיבל את בקשתו, ואמר כי ההחלטה התקבלה "בלב כבד ומתוך הערכה אישית עצומה לאלוף טופולנסקי".

https://news.walla.co.il/item/3097371



#18,יתעשיית החקירות נגד נתניהו: חתירה תחת יסודות הדמוקרטיה / רן ברץ ומשה איפרגן / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 04.02.18 בשעה 18:17
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.02.18 בשעה 22:56 בברכה, ליה
 
רוב חקירות נתניהו נסגרות בלא כלום, אבל מערכות האכיפה לא מפיקות לקחים ויוצרות תקדימים. כישלון תעשיית החקירות, תמונת מצב

בעוד מספר שבועות אמור להסתיים פרויקט משטרתי עצום שנמשך כשבע שנים תמימות. הושקעו בפרויקט שנות עבודה של חוקרים רבים, משאבים אדירים, טיסות לחו”ל, אינספור חקירות, הדלפות מתוקשרות ועבודה מאומצת של מיטב מוחות המשטרה והפרקליטות. לאחר תקופה מושקעת כל כך אמורים סוף סוף לשאת המאמצים פרי, כאשר המשטרה תחליט אם להמליץ על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.

תקופת ההמתנה הדרוכה נותנת לנו הזדמנות לסקור ולנסות לאפיין את הפרוייקט התמוה והחמור ביותר בישראל בשנים האחרונות: תעשיית החקירות נגד רה”מ.

תעשייה ותיקה

לתעשיית החקירות נגד נתניהו יש לא רק ותק, אלא גם קביעות. היא החלה עוד בכהונתו הראשונה משנת 1996 עד 1999. בזמן ההוא נחקר נתניהו בפרשה שכונתה “בר-און-חברון”, ובצמוד לסוף כהונתו נוספו אליה פרשת המתנות ופרשת הקבלן עמדי, שאף היה עד מדינה.

מי שיחזור לאותם הימים יגלה כי הכותרות זעקו, החוקרים הדליפו, והתקשורת פמפמה בלי הרף את “שחיתותו” ו”נהנתנותו” של ראש הממשלה. הנזק שנגרם לתדמיתו של נתניהו נצרב בתודעה הציבורית והזיק לו מאוד. אבל, לאכזבת המעורבים ביצירת האווירה העוינת, מבחינה משפטית שלוש הפרשות לא החזיקו מים והסתיימו בלא כתב אישום.

על התקופה ההיא סיפר בראיון לאתר “מידה” סגן ניצב בדימוס בועז גוטמן:

“בתקופת החקירות בפרשת בר-און-חברון הייתי חלק מצוות החקירה של אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ”ל משרד ראש הממשלה. כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהכול בלוף ושאין קייס. הודעתי מיד ליועמ”ש במשרד ראש הממשלה שצריך לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ביום ראשון שלאחר מכן מגיע אלי קצין בכיר מאוד ביחידה, ואומר לי במילים אלה: ‘בגללך העבודה לא תעלה לשלטון’. הוא אמנם היה בכיר ממני בשתי דרגות, אבל אמרתי לו שאעיף לו את הדרגות מהכתפיים אם עוד פעם אשמע ממנו דבר כזה”.

דברים דומים סיפר גוטמן גם ביחס לשתי החקירות האחרות. אמנם, כשם שבאו החקירות כך הן גם התפוגגו, אבל השפעתן היתה רבה וניכרת. הן נוהלו תוך הדלפות בלתי-פוסקות לתקשורת, והפכו לכלי-נשק תעמולתי רב-עוצמה בידי מתנגדי נתניהו.

החקירות החדשות

נשוב להווה. כמה עבירות בדקו גורמי האכיפה בנוגע לנתניהו? נמנה את כל ה”פרשות” שידוע כי נבדקו, אם כי לא ברור אם בכולן נפתחה חקירה רשמית.

ישנן ארבע פרשות שהיועמ”ש הודיע על סגירתן בחודש ינואר 2017: (1) מימון אסור בבחירות 2009; (2) זיוף תוצאות הפריימריז בליכוד ב- 2009; (3) “ביביטורס” – מימון כפול; (4) “ביביטורס” – מימון בעלי הון. הפרשות הללו, ובעיקר “ביביטורס”, יצרו עננת שחיתות מעל ראשו של נתניהו במשך שש שנים תמימות. אך כמו שלוש החקירות שהזכרנו מתקופת כהונתו הראשונה, גם הן נסגרו בלא כלום.

במה שמכונה “פרשת המעונות” נחקרו מאז 2015 שבע פרשיות שונות: (5) המלצרים; (6) החשמלאי; (7) הטיפול הסיעודי באביה של שרה נתניהו; (8) הבקבוקים; (9) פטריות החימום (“רהיטי הגן”); ו-(10) ונרות הנשמה. כל אלו נסגרו בספטמבר 2017. פרשה אחת מהן שרדה, הלא היא (11) “פרשת החמגשיות”. פרשה זו, בתרחיש החמור ביותר, היא עניין מינהלי ללא משמעות פלילית. היא גם לא קשורה כלל לראש הממשלה, אלא לרעייתו. לאחרונה נערך בפרשה שימוע והיא ממתינה להכרעה סופית של היועמ”ש.

פרשה נוספת שעשתה רעש תקשורתי רב היא (12) “פרשת מימרן”. לאחר דיווחים תקשורתיים אינסופיים על תרומות אסורות של המיליארדר הצרפתי ארנו מימרן לנתניהו, היועמ”ש הורה ביוני 2016 על בדיקה, אך ככל הנראה זו לא הבשילה לחקירה. הפרשה התאדתה.

עוד פרשה שהקימה רעש רב היא (13) פרשת אודליה כרמון. חשדות התעוררו בנוגע למשכורת שקיבלה מעמותת ידידי הליכוד בחו”ל כשעבדה אצל נתניהו. גם עניין זה, ככל הנראה, לא הבשיל לחקירה.

לשלוש פרשות אלו יש להוסיף את פרשות (14) השמפניה והסיגרים שקיבלה את הכינוי “1,000”, ואת (15) פרשת השיחות עם נוני מוזס שקיבלה את הכינוי “2,000”. וישנו גם (16) תיק “3,000”. נתניהו איננו חשוד בתיק זה, אבל אין כמעט ספק שהחקירה קיבלה זירוז בשל העובדה שבתחילה האמינו כי תוביל לנתניהו.

לפי חשבון זה, נפתחו נגד נתניהו בעשר שנות כהונתו 19 בדיקות וחקירות של גורמי האכיפה.

כאמור, פרויקט עצום מימדים, שמעורבים בו עשרות בכירים, הוא נערך במשך תקופה ארוכה, על-פני מספר יבשות, בעלויות כבירות, ותוך מאמץ ניכר לגייס עדי מדינה נגד נתניהו.

עד עתה, הפרויקט הנרחב הניב תוצאה דלה אחת, “פרשת החמגשיות”, שכלל איננה קשורה לראש הממשלה. כעת אנו ממתינים לראות אם באופן תקדימי יוחלט להגיש כתב-אישום על קבלת שמפניות וסיגרים מחברים, או על הדיאלוג המוקלט עם עורך ‘ידיעות אחרונות’ בנוגע לעיתון ‘ישראל היום’.

אין ספק שמדובר בתפוקה דלה ביותר, כשלוקחים בחשבון את היקף ההשקעה של המשטרה והפרקליטות בפרויקט. אלא שמול הדלות המשפטית עומדת התוצאה התקשורתית-ציבורית המצטברת, “אפקט העננה” שמלווה את נתניהו.

בכל זמן נתון יש חקירה באוויר, הדלפות, שמועות, תשאולים וזימונים. אלה, גם אם אינם מבשילים לדבר, פוגעים באופן חמור בשמו ובתדמיתו הציבורית של נתניהו. יש כאן גם בעיה מהותית, משום שהמאמץ הגדול והמתוקשר יוצר תמריץ מובהק לחוקרים ומובילי המערכת המשפטית להגיש כתב אישום, כדי שלא יאלצו להודות בבזבוז שערורייתי כל כך של משאבים ציבוריים.

אבל זו רחוקה מלהיות הבעיה המהותית היחידה בפרויקט חקירת נתניהו.

אכיפה בררנית

אין ספק שנתניהו זוכה לטיפול מיוחד ממערכת אכיפת החוק. במקרה שלו, כל כותרת היא קריאה לפעולה וכל פרסום עיתונאי זוכה להתגייסות מלאה של מערכות הבדיקה והחקירה. כך הופכות הרשויות לשותפות בלחץ העיתונאי המתמיד להפליל את נתניהו ולהפילו מהשלטון.

יש הסבורים שהכל כשורה: הרי אם מתפרסם מידע, על מערכת אכיפת החוק לבדוק אותו עד תום ולהגיע לחקר האמת. הטענה הזו עשויה להיות ראויה, בתנאי אחד: שמידע דומה יוביל לחקירות דומות בכל מקרה של איש ציבור. תנאי הכרחי לשלטון החוק הוא אכיפה שוויונית, ללא אפליה ומשוא פנים.

אבל אם פרסום מידע מוביל לחקירה במקרה אחד, ונזנח כלא היה במקרה אחר, עולה חשש גדול שמערכות אכיפת החוק הפכו מכלי להבטחת נקיון כפיים, לכלי להפלת שלטון מטעמים פוליטיים.

ההפך הגמור מתפקוד תקין של הרשויות במדינה דמוקרטית.

אין כל ספק שתעשיית החקירות נגד נתניהו סובלת מאכיפה בררנית חמורה.

דוגמא בולטת לכך היא העובדה שבעוד המשטרה חוקרת את רה”מ בתיק 2,000, ובוחנת האם היה ניסיון לשוחד במגעים שבינו לבין מו”ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, היא לא חוקרת פרשה באותו נושא ממש ומאותה שנה: קידום חוק ישראל היום בכנסת.

בשני מאמרים במידה כבר עמדנו על האכיפה הבררנית בהקשר הזה ועל העובדה שפרשה זו חמורה בהרבה מפרשת 2000, משום שבניגוד לשיחות של נתניהו-מוזס, שלא יצא מהן שום דבר מעשי, חוק ישראל היום קודם בכנסת בפועל.

לפני כשבועיים נחקר באזהרה ח”כ איתן כבל, ככל הנראה בהקשר זה. אלא שגם אם כבל יזם והוביל את חוק ישראל היום, הוא בסך הכל שחקן משנה. לא כבל אחראי לכך שנציגי ארבע המפלגות שהיו חברות בממשלה תמכו בחוק, ולא כבל אחראי להצבעתם של ח”כים רבים ממפלגות אלה בעד החוק בקריאה טרומית. קידום חוק ישראל היום נעשה בניגוד לדעתו של ראש הממשלה ומפלגתו, ואף הביא להפלת הממשלה הצעירה. הדברים הללו מעוררים חשד משמעותי. אם השיחות שלא הבשילו בין נתניהו למוזס ראויים לחקירה, על אחת כמה וכמה שחוק ישראל היום ראוי לחקירה. אלא שזה הגיון של שלטון החוק, לא של אכיפה בררנית.

דוגמא נוספת לאכיפה בררנית היא פרשת מעונות ראש הממשלה, שנפתחה בעקבות דו”ח מבקר המדינה שפורסם בפברואר 2015. היה זה דו”ח ראשון של מבקר המדינה ביחס למעונות ראש הממשלה, דהיינו, הדו”ח עסק במסגרת שנהליה לא בוקרו לפני כן, ועל כן היה צריך להתייחס אליו כאל דו”ח לקביעת נהלים ונורמות ובכל זאת נפתחו בעקבותיו שבע חקירות משטרה.

והנה, באותו היום ממש שבו פורסם דו”ח מעונות רה”מ פורסם גם דו”ח על בית הנשיא. ביחס לבית הנשיא היה זה דו”ח שני, והוא בחן גם האם בית הנשיא תיקן ליקויים מהדו”ח הראשון. הדו”ח הזה היה חמור פי כמה וכמה מדו”ח מעונות ראש הממשלה. הפגמים היו רציניים הרבה יותר, ליקויים שנמצאו לא תוקנו, ובעיקר, חריגות התקציב של בית הנשיא הגיעו למיליונים רבים מאוד.

חריגות התקציב בבית הנשיא | מתוך דו”ח מבקר המדינה

אך ממצאי הדו”ח זכו לאפס התייחסות מצד מערכת אכיפת החוק. הנשיא דאז היה שמעון פרס ז”ל, שככל הנראה נהנה מהגנה גם ביחס לפרסומים אחרים על מתנות ותרומות שזכה להן מבעלי הון.

האם כך נראה שלטון החוק? לא ולא. כך נראית אכיפה בררנית.

דוגמה נוספת: עסקת רכש מטוסי ה-F35 והחשדות שהיא מעלה ביחס לאהוד ברק.

‘דה-מרקר’ העלה לפני כשנה ורבע חשדות דומים להפליא לאלו שהועלו בפרסומים שקדמו לפתיחת הבדיקה בפרשת 3,000. אך ראו זה פלא, כשמדובר באהוד ברק ואחרים, מסתבר שאין צורך לפתוח בבדיקה ובחקירה.

ועוד דוגמה. אלדד יניב התוודה בזמנו על פרשה חמורה של תרומה על סך חצי מיליון דולר מאת מרטין שלאף לאהוד ברק בבחירות של שנת 1999.

הכסף נעלם.

תלונה הוגשה ליועמ”ש לפני כחצי שנה בעניין.

בינתיים התלונה זוכה להתעלמות.

מדובר בהודאה של עד שהיה בסוד הדבר. מישהו מעלה בדעתו מה היה קורה לו היה זה נתניהו? ובכל זאת, מערכת אכיפת החוק לא נוקפת אצבע. זה לא שלטון החוק – זו אכיפה בררנית.

דוגמה אחרונה, עדכנית במיוחד: בחדשות 2 פורסם לאחרונה ששר האוצר משה כחלון הודה בשיחות סגורות שאבי גבאי, יו”ר מפלגת העבודה ולשעבר איש מפלגת ‘כולנו’, פיתה אותו בכסף כדי לקבל תפקיד משפיע לאחר הבחירות. השר כחלון לא הכחיש את הפרסום. על-פי ההגיון של שלטון החוק, לאור הנורמות שבהן נבדק נתניהו, אין ספק שיש כאן מקום לבדיקה וחקירה מידיים. עולה כאן חשד לעבירת שוחד חמורה במיוחד, הרבה יותר מאשר סיגרים ושמפניות מחברים. אלא שלפתע מערכת אכיפת החוק נאלמה ונפקדת. הכיצד? משום שהיא לא אוכפת את החוק בשווה, אלא באופן בררני.

לסיכום, כך לא נראית מערכת אכיפת חוק תחת הנורמות של שלטון החוק. כך נראית אכיפה בררנית ולא עניינית, שנושאת את אות שלטון החוק לשווא.

תיקים תקדימיים

הבעיה עם פרויקט חקירות נתניהו איננו רק היקפו ובררנותו, שעליהם כבר עמדנו, אלא גם תוכנו. ראינו כבר שכל התיקים הקודמים בעניינו של נתניהו נסגרו, מלבד תיקים 1,000 ו-2,000. חובה לשאול: האם מבחינת החוק מדובר בתיקים שמצדיקים את המשאבים האדירים שמושקעים בהם? מדובר, בל נשכח, בתיקים שהכניסו את המערכת הפוליטית ומדינה שלמה לסחרור.

כשלוקחים צעד לאחור ומסתכלים על התיקים ללא ההמולה התקשורתית, קולם הדרמטי של קרייני החדשות והפרשנים והכותרות הזועקות בעיתונים, מבינים שהתיקים הללו, כמו קודמיהם, עוסקים בזוטות. כלומר, ניתן היה לדעת מראש שהם מיותרים, וכי ההשקעה האדירה פשוט איננה מוצדקת. את הדבר הזה קל להבין כאשר רואים שלו יוגש בהם כתב אישום, הוא יהווה תקדים משפטי.

נתחיל עם תיק 2,000. מעבר לאופי הבררני של החקירה ביחס לחוק ישראל היום, יש לשים לב לכך שנושא החקירה תקדימי. אפילו רביב דרוקר, אדם שמקדיש חלק ניכר מזמן המסך שלו למאבק בנתניהו, בדברים שאמר ל”ידיעות אחרונות” באוגוסט 2017:

“תיק נוני מוזס להערכתי ייגמר בלי כתב אישום. עד כמה שהשיחות מכוערות, מבחינת היועץ לתרגם את מערכת היחסים למשפט הפלילי – זה אף פעם לא נעשה, ודווקא להתחיל עם רה”מ תהיה קפיצה קשה מדי”.

“זה אף פעם לא נעשה” אומר דרוקר, ובצדק. מאז ומעולם מנהלים בכירי התקשורת מערכות יחסים מורכבות עם קברניטי המדינה. יש להם קבוצות לובי, יש להם קשרים, ומתקיימות שיחות ואף יחסי תן-וקח סבירים בין עיתונאים לפוליטיקאים. עד היום הדבר נחשב ללגיטימי לחלוטין. לא חסרות עדויות לרבים מהיחסים הללו. מדובר בנוהג כה מקובל ומתבקש, שקשה לדמיין מדינה דמוקרטית מתפקדת בלעדיהם. לכן אין סיכוי שהדברים האלה יולידו חקירה ואישום פלילי. זאת אומרת, כל עוד לא מדובר בנתניהו.

נותרנו, אם כן, עם תיק 1,000, “תיק המתנות”. בתיק זה התמיהה והתקדים גדולים עוד יותר. הרי בשנת 2006 קבע היועמ”ש דאז, מני מזוז, כי אין לחקור את מתנות העטים שקיבל אהוד אולמרט שנאמדו ב-1.3 מיליון ש”ח. “לא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה”, קבע מזוז. עמותת אומ”ץ עתרה לבג”ץ ביחס להחלטת מזוז – אך בג”ץ דחה את העתירה.

העטים הם רכוש. בניגוד לסיגרים ושמפניה, הם לא מתכלים וערכם אף עולה. הסכומים האמורים גבוהים יותר מאשר במקרה נתניהו. אבל מערכת האכיפה הגיעה למסקנה שאין כאן עבירה שמצדיקה חקירה. מדוע, אם כן, נפתחה חקירה נגד נתניהו בפרשת המתנות? מדוע לפתע מתנות מחברים ותיקים מוארות באור שונה, פלילי אפילו?

זו כמובן רק דוגמא.

פוליטיקאים רבים קיבלו במהלך השנים מתנות אישיות, בלתי-מתכלות ובסכומים גבוהים. הסיבה לכך שלא נפתחה חקירה היא פשוטה: נהוג להתחיל חקירות שכאלה או כשמתגלה תמורה שהיא שוחד ברור, כמו העברות כספיות אישיות; או בצד השני שלהן, כלומר, כשעולה חשד לשוחד בעקבות פעילות בלתי-סבירה של פוליטיקאי לקידום אינטרסים של מאן דהו.

אלא שבמקרה של נתניהו הכל עובד הפוך. לוקחים דבר פעוט כמו סיגרים, והופכים כל אבן כדי לטעון שאולי היה כאן שוחד. מציגים כל פעולה סבירה לגמרי של נתניהו (כמו עזרה בקבלת ויזה אמריקנית לאדם שניצל את מעמדו כדי לתרום תרומה גדולה לבטחון ישראל) כעדות אפשרית לשוחד. כך נחקר מה שהוא לכל היותר עבירה מנהלית, ובכל מקרה אחר לא היה מגיע לכדי חקירה פלילית. כל זה תקדימי וחמור.

אשם עד שתוכח חפותו

זוכרים את השלט שנתלה בהפגנות פתח-תקוה: “ביבי אשם – עד שתוכח חפותו”? נראה שתעשיית החקירות של נתניהו עובדת לפי ההנחה הזו, המנוגדת באופן מוחלט לחזקת החפות, שהיא אבן יסוד של הליברליזם המערבי.

נתניהו אשם, ולכן חקירות נפתחות על סמך כל כותרת בעיתון, מערכות החקירה מנסות ללא הרף לגייס נגדו עדי מדינה, הדלפה רודפת הדלפה, והכל עובד לא כדי לברר את האמת, אלא כדי להרשיע. במקום לסגור את התיקים המיותרים והתקדימיים הללו, החוקרים, שכבר התחייבו באינספור הדלפות ל”רעידות אדמה”, ממשיכים לחפש ולחפש. בינתיים הם מייצרים עננת חשדות מזיקה.

פתחנו עם סגן ניצב בדימוס בועז גוטמן, שחשף את המוטיבציה הפוליטית שעמדה מאחורי החקירות בכהונתו הראשונה של נתניהו. רק ימים יגידו מהן הסיבות לתעשיית החקירות הפורחת היום. מה שבטוח, על סמך התנהלותן הסלקטיבית והתקדימית, מדובר בסימון ברור של ראש הממשלה. זוהי חתירה ברורה תחת הדמוקרטיה הישראלית. ככזו, לא מדובר רק בעניין פסול, אלא בתופעה מסוכנת.

https://mida.org.il/2018/02/03/%d7%aa%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%97%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%99%d7%a1/

תגוביות:

1.החקירות מספקות פרנסה וקידום לשוטרים רבים. העיתונאים השמאלנים מבסוטים ומערכת המשפט משתפת פעולה ברצון. בדיוק כך נראה שלטון צללים שלא מתכוון לתת לדבר פעוט כגון בחירות דמוקרטיות לאכול לו את העוגה.

2.כל הכבוד!!! מאמר מצוין. צריך להמשיך להילחם ולהגן על שלטון הימין ועל נתניהו בפרט. מפחיד מה שקורה במדינה דמוקרטית ע”י רשויות החוק, אך על כל העוול ושפיכות הדמים הציבורית שעושים לנתניהו מדי ערב האפסים הללו שמכנים עצמם עיתונאים, בשיתוף פעולה מלא עם אבו שפם הזה רוני אלשיך, על זה יהיו 40 מנדטים חזקים לנתניהו.

3.לתת למשטרה תקציב רק מול הישגים והישגים זה חיסול של פשע מאורגן. בכל פעם שהמשטרה בעליל מתעסקת בזוטות בגלל אינטרס פוליטי של צד מסוים בחברה, לקצץ מיד בתקציב.

4.הפשיסטים השמאלנים מסכנים את הדמוקרטיה בישראל ואין להקל בזה ראש.
לא יודע איך אבל ביבי הנרדף שכרגע קשור ע”י פחלון “מגן” בית המשפח העליון והשמאלנים שמחזיקים את פחלון בביצים, חייב בשארית כוחותיו אם הוא יוכל, לחסל את הפשיסטים בבית המשפח העליון ובעיתונות. רק אלוהים יכול לעזור לו לביבי, ועושה רושם שהוא עוזר אבל לא מביא את זה להכרעה. זה שנתניהו מחזיק מעמד מול כל חולי הנפש של השמאל והפשיסטים בפרקליטות ובמשטרה עם הליצן שבראשה, זה משהו מעל הטבע וברור שהקב”ה בעזרו.

5.אין לי ספק שמשטרת ישראל הציבה לה למטרה להפיל את נתניהו והיא שותפה לזה. אלשייך ניפגש עם עיתונאים פוליטיים מהשמאל, לא משטרתיים אלא פוליטיים ויום למחרת הדלפות. אלשייך בחר יועץ פוליטי שידוע בשנאתו לנתניהו וראינו זאת לאורך כל הדרך. אלשייך הרס את המשטרה לגמרי. את מעט האמון שהיה הפך לחוסר אמון מוחלט. תעודת עניות למשטרת ישראל שאלה הכוכבים שלה: אלשייך, מני יצחקי, ריטמן, לפידות ועוד...בושה, בושה, בושה.

6.כל תחלואי הפשיעה בארץ היו נפתרים לו כל החוקרים הבכירים היו מתפנים מחקירות סרק נגד נתניהו. ועדת חקירה עכשיו!

7.עד המהפך ב-1977 הרגישו בשמאל הישראלי שהשלטון בידיהם לנצח. עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, הבינו בשמאל שהרעיון הדמוקרטי מאיים עליהם ולכן בנו לעצמם שלוש רשויות שליטה, שאינן נבחרות ונשלטות לחלוטין על ידי השמאל: הרשות המחוקקת – “אנשי הרוח”, הקובעים נורמות חברתיות ומדיניות וקובעים מה ראוי ומה לא; הרשות השופטת – התקשורת, החורצת גורלות ופוסקת מי מהאזרחים אשם ומי זכאי. הרשות המבצעת – בג”ץ, הקובעת בפועל מה ייעשה במדינה, מבלי להתייחס לעמדת הכנסת והממשלה, ובגיבוי אנשי הרוח והתקשורת המאתרגים אותה. את שלוש הרשויות האוליגרכיות הללו מכנים בשמאל “דמוקרטיה”. מנהיגי ימין שאינם פועלים לפי ההנחיות של שלוש הרשויות האלה – השמאל ידאג להכניסם לכלא (בגין עבירות קלות), ואם הם צדיקים – השמאל ידאג ליצור דמוניזציה של אישיותם כדי להפילם או לגרום מראש לאי היבחרותם.

8.ממש חוקרים כאן את כל השחיתויות, גם כשמדובר באנשי שמאל:

יום הולדת לשמעון פרס ב-11 מיליון שקל, ‘תרומת’ דשא לבית הנשיא שמעון פרס ב-3 מיליון שקל, פטור ממס לקרן קיסריה ש’במקרה’ מעסיקה את הבן של שמעון פרס כיו”ר הדירקטוריון, השקעה של קרן קיסריה בקרן פיטנגו של הבן של שמעון פרס ו’הפסד’ מיליוני שקלים שהם כספי ציבור שלא שולמו כמס, קומבינה לחבר המיליארדר של שמעון פרס – חיים סבן לרכישת חברת בזק: פטור ממס של 2.5 מיליארד שקל תוך שנתיים.

זהבה גלאון שטייחה את פרשת הרישום הכוזב במסמכי “המרכז הישראלי לשלום”?

בוז’י הרצוג ועסקיו:

http://rotter.net/forum/scoops1/161117.shtml

מיקי רוזנטל ומרתפו:

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/426/737.html

עדנה ארבל והתחזותה:

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-49005-00.html

ליהי גלוזמן המעורבת ברצח אסף שטיירמן ומחוברת משפחתית לנורית גלרון ורפי רשף:

http://rotter.net/forum/talking/6483.shtml

בקיצור הבנתם!

8.השמאל מנסה להפיל את נתניהו כי הוא היחיד בימין שבאמת נלחם אי פעם למען שחרור העם והמדינה מצבת השמאל המנוול

לשמאל יש שיטות מלוכלכות למכביר והוא מנסה את כולן.

מה שברור היום לכל אדם נורמלי זה שמתבצעת רדיפה ומסע צייד כנגד ביבי מאחר והוא בעל כישורים פנומנליים ומנהיג את המדינה באופן מזהיר מבלי למכור את זכויותינו על ארצנו לאף ערבי או גוי כדי לקבל פרס נובל כמו שקיבל פרס שחבר לעראפת הרוצח. (טפו!!!)

מסע הצייד הזה מתבצע כי השמאל לא רואה שום דרך לחזור לשלטון בגלל שהוא מעורר סלידה בלב הציבור הרחב. הדרך היחידה שקיימת היום עבור השמאל היא להפיל את ביבי כי אין מי שיכול כמותו לחבר את הכוחות הציוניים הטובים ולנהוג את העגלה של המדינה קדימה כמותו.

כל מי שיעלה חלילה במקומו הוא בהשוואה אדם מוגבל, ירוד, עלוב, חסר נסיון וחסר יכולות מהסוג שיש לו.

כשמו כן הוא: נתניהו – ניתן ע”י ה’ לעמו. ושמו הפרטי בנימין = כלומר בן יד ימיני = בני החזק. נתניהו הוא מתנה וזה מה שמוציא את השמאל מדעתו. ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה אי פעם לעם היהודי במדינתו המתחדשת.

עבור השמאל – כמו שאומר שפטל היקר: לא פינית לא עשית. ביבי לא מפנה ולא מוסר ולא מוכר את ארצנו. עם זה השמאל לא יכול להשלים.

על כך דיבר צפריר רונן ז”ל שסיכם את השמאל כך:

אנחנו חזרנו לארצנו, בשביל להקים מדינה ובית משפט עליון וצבא ואמ”ן ומחשבים ומחלקת מחקר – שכולם ידברו בקול אחד שארצנו אינה ארצנו.

למה אהוד ברק לא נותן לסגור את החלונות בבית השלום בחברון? אתם יודעים למה? כי הם לא רוצים את הזהות היהודית של חברון. למה הם נלחמים נגד לוינגר בחברון? רק בגלל זה! מה 700 יהודים או 1000 או 1500 בחברון זה מה שישנה?

השמאל לא רוצה שתהיה שם Jewish Identity (זהות יהודית).

והם לא רוצים את קבר יוסף בגלל שזה Jewish Identity (זהות יהודית) או זהות עברית או זהות ישראלית.

השמאל לא רוצה את הזהות הלאומית היהודית הישראלית של ארץ ישראל, זו המלחמה של השמאל – לא השלום, לא השטחים, כי מה שמנהלים עכשיו (תקראו את אלייקים העצני, תקראו את קרולין גליק), לא מנהלים משא ומתן לשלום.

מנהלים משא ומתן למסור את ארצנו. זהו! בלי שום תנאים! עם טרור, עם הכל. לכן זנחו את 14 הנקודות שזה גם היה שטות. אתה מנהל 14 נקודות על משטרה כזאת או אחרת?

מי מנהל בכלל משא ומתן על הארץ?

ארצנו היא ארצנו.

אני הייתי בחברון באיזה הפגנה מול הגלוחי ראש האלה שנקראים בטעות “שלום עכשיו” ושאל אותי כתב C.N.N:

When are you going to stop the occupation? (מתי תפסיקו כבר את הכיבוש?)

אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו: תגיד אתה מכיר את התנ”ך? אתה פתחת אותו לאחרונה? תפתח ותראה של מי הארץ ואחרי זה תחזור אלי. הוא הוריד את המצלמה ואמר לי: אתה יודע מה, אף פעם לא קיבלתי תשובה כזאת, כל הכבוד, והבחור לא אוהד ישראל, מי שעובד ב- C.N.N אל תחשדו בו שהוא אוהד את ישראל.

אנחנו צריכים להגיד דבר פשוט. ארצנו היא ארצנו.

OUR LAND IS OUR LAND VERY SIMPLE VERY CLEAR

אם מישהו לא יודע שילך למקורות. אם מישהו לא רוצה לדעת שילך להחלטת חבר הלאומים מ- 24 באפריל 1922. החלטת חבר הלאומים נתנה לנו את הזכות על כל הארץ, כולל מה שקרוי עבר הירדן. החלטת החלוקה גרעה זכויות, אז מה אתם רוקדים ברחובות? בקיבוץ שלי ב- 47 הורידו את הדגל לחצי התורן. בכל הקיבוץ המאוחד. זה היה יום אבל, כי קרעו את הארץ.

לכן החג שלי זה 24 באפריל – כי שם העולם הכיר פה אחד בזכותנו על הארץ הזאת והזכויות שלנו עברו לאו”ם והזכויות הוכרו על ידי ממשלת ארצות הברית באמנה האנגלו-אמריקאית והזכויות שלנו הן FOREVER. לנצח. אי אפשר לקחת אותן! וכל מה שממשלת ישראל צריכה זה לקרוא חוברת אחת ולהתייעץ עם כמה משפטנים שמבינים עניין ולהבין: ארצנו היא ארצנו וזה להגיד לעולם.

לא מנהלים משא ומתן עם שום ערבי שחומד את ארצנו או מתחפש.

אומרים להם: המדינה הירדנית היא המדינה הארץ ישראלית – ככה מדברים, זאת טרמינולוגיה! היא היתה ארץ ישראל ונקרעה! יש מדינה ערבית על 78% מארצנו. היא כבר קיימת והיא שם ומי שרוצה להיות ערבי במדינה ערבית שיקום ויניע את האוטו. מי שלא אוהב את ניו ג’רסי נוסע לפנסילבניה, אבל פה הוא יחיה תחת שלטון יהודי וזהו זה.

צפריר רונן בכנס ירושלים 2007

https://www.youtube.com/watch?v=TBEgR0rNzsA

http://rotter.net/forum/gil/27680.shtml#1



#19,יישראל אינה דמוקרטיה. כך עושה השמאל סיכול ממוקד לממשלות נבחרות ולחוק החרוט
נכתב על-ידי ליה בתאריך 16.02.18 בשעה 12:56
בתגובה להודעה #0
פרופ' דיסקין:

החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון

"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.

במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.

אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.

המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

לדעת אחדים נתניהו תחת רדיפה מאז שהוא נבחר על לא עוול בכפו. יכול להיות שהוא אדם שחטא, אינני יודע. אני לא רוצה לחרוץ דין בעניין הזה. אבל חוק אמסלם שעולה עכשיו גם אם הוא יתקבל אז בית המשפט יגיד שזה נוגד איזשהו עקרון-על, איזשהו חוק יסוד שלא כתוב בו דבר כזה, ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".

אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?

פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר - לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".

https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101

בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

****

היועץ המשפטי לממשלה:

פרופ' דיסקין:

היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

****

התקשורת:

כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית / ד"ר גיא בכור

התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם,התאשרו בחודשים האחרונים,אך עם העלמותו הכמעט מוחלטת של השמאל בישראל,לאחר הבחירות האחרונות,צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד קדימה.

כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל,שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל.כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.

כיצד זה נעשה?

בדרך מתוחכמת,מקצועית כביכול,ללא הרבה טביעות אצבעות,אך כשמחברים עריכה לעריכה,ידיעה לידיעה,כותרת לכותרת,מרואיין למרואיין,התמונה מתבהרת.

כאשר אנו מדברים על "התקשורת",מדובר על קבוצה סגורה של כחמישים איש,"גורואים" בעיני עצמם,השולטים בתעשייה של עבדים בלירה ושכירי עט.רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים,הציבוריים,וה"ממלכתיים",אך גם בעיתונות היומית כולה.טלביזיה "חינוכית" ?הם שם.גלי צה"ל? קול ישראל?ערוץ 2? ערוץ 10?כולם מוברגים שם היטב,במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם.

לא לחינם נקראת אחת מתוכניות הדגל הללו :"סדר יום".לצערי התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי.אין מפלט.

לאחר הבחירות האחרונות,ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו,החלה התקשורת להשתמש בכלי שבידה,והוא העברת המידע,כדי להעניש את הציבור החוטא,הפרימיטיבי,שבחר בימין הנורא.לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליו להיענש,עד שיחזור בתשובה ויבחר "נכון".

ואיך עושים זאת?

בהמאסת החיים על הציבור,בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל,שהכל גרוע,שהכל קורס,ומרגע הבחירות אין תקוות זולת אחת:לחזור אל האור,ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.

יום יום שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים.כולם כמובן קיומיים,חרדתיים,קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו,והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין.מראיין ידוע מגלי צה"ל,שאל היום בעל דוכן בשוק על המע"מ לירקות,וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו:אתה הצבעת ביבי, נכון?תרגום שלי:טיפש שכמוך,הבאת את זה על עצמך,ועלינו.וזה ברדיו הא-פוליטי של "החיילים".

אני מבקש אתכם מעכשיו לקרוא בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה.שימו לב לזה בעצמכם.תמיד רק איומים,רק אסונות מתרגשים(שאף פעם לא מתממשים,אבל זה לא חשוב)תמיד אותה שיטה:"חשש בישראל".חשש של מי?

אובמה? מוצג כאיום קיומי למדינה.

האו"ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב,אז לא).

ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מבוקר עד ערב)יחריבו אותנו.

אירן ? שואה.

פקיסטאן? שואה מחר.

הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה,אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם,והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?

צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו.

סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים,בסוף ממילא ישמיד אותנו.

חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו.

החינוך? כבר מת.

הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים,זבל של בני אדם.

המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם,נגד כל שינוי.ואם צריך להיות שינוי,הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי.בואו נהרוג את העשירים,הבה נגרש את היזמים.הבה נגילה.

החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך,עדיף לחתוך וגמרנו.מדובר במדינה שכולה "אקספרס של חצות"!

זהו תהליך מסוכן,שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה ב"ציבור" כביכול.כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.

מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם,שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם,במהדורת חדשות שלמה.רק אסונות,מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו,אז יגיעו מחר.מישהו הרי עורך את העיתונים הללו,את מהדורות החדשות,את היומנים.כך הוא רצה שהדברים יופיעו.

כאילו לא מדובר בפלא עולמי,מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם,נס טכנולוגי מדהים,שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד,שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה"ב והמערב,שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים,במידה מרשימה של הצלחה.מדינה נעימה מאד לחיים,מלאה תרבות,יצירה ושמחה.

כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר יום",שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים,אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.מערכות קורסות,ביורוקרטיה נוראה,שחיתות בכל מקום,מה אתם יודעים.יש רק מערכת אחת בריאה,אין בה טיפת שחיתות,ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה,התקשורת עצמה.

אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה,אין אמפטיה,אין אהבה.התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה,מענישה אותם,מצליפה בהם יום יום,כמה מצבם גרוע,ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.

היא תמיד תדבר בשם העשוקים,המסכנים וה"פריפריה",אך היא עצמה אליטה חזקה,מקושרת,שקשה לפגוע בה;היא הון וגם שלטון.אז מה אם הטלביזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת.העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל"טאלנטים" מהשמאל,שנמצאים במעבר בין כלי תקשורת לכלי תקשורת,ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה.אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל ?

האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את הפריפריה לבחינות הבגרות באמצעות השידורים?

אה,זה לא.

אז מה אם גלי צה"ל הפכה לתחנת מעבר ל"טאלנטים" במעבר,כולם מאותה גישה פוליטית,מאותו צבע,מאותו זן,מאותו מוצא.אך מה לזה ולחיילים?

כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו מורכב כבר מה"פריפריה".אנחנו נלמד אותם מה טוב,ונייסר אותם אם צריך,כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.

אלו תהליכים הרסניים לחברה שלנו,שיקריים ובלתי דמוקרטיים.

ברגע שאני פותח עיתון,לוחץ על כפתור הרדיו,מיד מזנקת עלי האג'נדה המייסרת,הנושכת,הממיתה,המחריבה כל פטריוטיות ושמחת חיים.כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו,תחת הממשלה הזו,כשפרשנים לעינייני "בטחון" מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן,וכמות הנפגעים מהם,כמו שהתפייטו על "פצצות המימן" של סדאם חוסיין.

בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים,וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו,בזכות המאבק הקדוש.


***

אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית,ואת פרשנויות ההבל.אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי,ואני לא מזוכיסט.

מה לעשות.אני לא שונא את עצמי,לא את המדינה שלי,ולא את הממשלה שלי,כל ממשלה שתהיה.

אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו,שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית,גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית,מסקרת ולא יוצרת,תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי.תקשורת.

ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית,אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו,משתדל לא להאזין לה,או לצפות בה.המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי,וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי.במכונית אני שומע מוזיקה בלבד.אבל לפעמים אין ברירה.

אם נעשה כך כולנו היא תבין,ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית:תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל,ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.

לא תבין-תישא במחיר מעשיה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998

***

המשטרה:

ניגוד העניינים מטעם המשטרה בחקירת נתניהו מסוכן ועברייני / עו''ד שפטל

ניגוד העניינים מטעם המשטרה בחקירת נתניהו מסוכן ועברייני
עד המפתח שהוא גם יריב פוליטי והמפכ"ל שמאמץ בעיוורון טענות קלושות. רה"מ עומד בפני הליך מגוחך, ואני סומך על וינרוט שיוציא אותו מזה. שפטל במונולוג חריף

ההמלצות שהתפרסמו השבוע לא הביאו עמן שום בשורה חדשה, הן זהות לחלוטין לדברים שפורסמו כבר בערוץ 2 ולכן לא הופתעתי לרגע. אם נתייחס לרגע לתוכן ההמלצות הללו, ניאלץ לחזור שלוש שנים אחורה, ליום שבו יאיר לפיד, אחד משרי האוצר הגרועים בהיסטוריה של המדינה, כינס מסיבת עיתונאים ובה אמר: "אני לא יודע מה יהיו תוצאות הבחירות, אבל דבר אחד אני יכול להגיד - נתניהו לא יהיה ראש ממשלה".

לפתע הופך נביא הזעם לעד מרכזי המעיד נגד נתניהו.

החקירה מעצם קיומה, על ידי מי שמנהל אותה בתוך המשטרה, אין לראותה אלא כחוטאת על מה שהיא לכאורה חוקרת.

עצם החקירה היא עבירה פלילית של מירמה והפרת אמונים, של המפכ"ל אלשיך ושל ניצב רוני ריטמן.

ההיבט החשוב ביותר הוא מראית פני הצדק. הוא מורכב מהחלטה לקיים חקירה פלילית, מתוך חקירה פלילית אחרת שמתקיימת, החקירה נגד ניצב ריטמן בחשד להטרדה מינית של הקצינה.

עוד בטרם החלה החקירה, ניצב ריטמן פנה לוינשטיין באופן ברור וברמזים עבים, בהם הוא טען שנתניהו הוא זה שגרם להפללתו על ידי אותה קצינה שהתלוננה נגדו. זמן קצר לאחר מכן, החלה חקירה פלילית נגד ראש הממשלה.

החקירה מועברת לידי להב 433, שבראשה ניצב ריטמן, הנמצא בניגוד עניינים קיצוני. אין קיצוני ובעייתי מכך - בין חוקר לנחקר, כשהחוקר חושד שהנחקר הוא שפועל נגדו.

זהו ניגוד עניינים עברייני ומסוכן אשר מעורבים בו בכירי המשטרה. ניצב ריטמן ממנה את צוות החקירה, וצוות החוקרים מדווח לו באופן שוטף על החקירה. בעקבות הדיווחים הללו, החוקרים מקבלים הנחיות, והכל מפי מי שאומר שראש הממשלה גרם להפללתו.

צריך לחזור על זה כמה פעמים כדי להאמין, אבל זה קרה.

לכן, החקירה הזו פסולה מראשיתה וכל תוצריה של חקירה כזאת, אינם אלא זוהמה. מראית פני הצדק נוסחה על ידי הנשיא השביעי של בית המשפט העליון, אהרון שמגר שאמר: "לא די לו שהצדק ייעשה, יש גם להראות כי הצדק נעשה". כאשר מראית פני הצדק לא קיימת, צדק לא יכול לצאת ממנו.

ההמלצות על פניהן, כל כך מגוחכות, שהמקום היחיד שממנו הן הוסקו זה מתוך חקירה המורעלת עד היסוד.

קחו למשל את ההמלצה המרכזית, שמבחינה ראייתית נשענת על עדותו של יאיר לפיד, כדי להדיח את נתניהו. לגופו של עניין, מדובר על חוק מילצ'ן. אלא שראש הממשלה שהעביר אותו הוא בכלל אולמרט.

אתמול שמענו את זה מפיו של מילצ'ן עצמו. ממשלתו של אולמרט, כאשר בר-און משמש כשר אוצר, העבירה את החוק שמעודד תושבים חוזרים, שעשו הון כסף, כמו מילצ'ן ועוד רבים אחרים, לחזור לישראל כדי לעודד אותם ולהנות מהטבות מס מרחיקות לכת לעשר שנים. חוק מבורך שהזרים כמויות עצומות של כסף למדינה. החוק עובר אצל אולמרט, אבל אף אחד לא קרא לחקור את אולמרט.

על טענות השוחד של נתניהו אפשר בעיקר לגחך. ובכן, מה שקורה הוא לגבי פעולתו של רה"מ, אותה הוא לא הכחיש, לפעול אצל רשויות ארצות הברית בעניין מתן אשרת כניסה ושהייה לארנון מילצ'ן בארה"ב.

נתניהו פעל כך מכיוון שמילצ'ן ביצע פעולות רבות, עבור מדינת ישראל. פעולות שהועילו למדינה, ובשליחותה. בשל כך, ובשל כך בלבד, החליטו האמריקאים לא לתת לו אשרת כניסה ושהייה.

המפכ"ל אלשיך טען בתכנית 'עובדה' שהוא בקיא בחומרי החקירה. הוא אימץ את העלילה של ריטמן כלפי נתניהו, אשר לכאורה שלח חוקרים פרטיים כדי לבלוש אחרי חוקריו. רב ניצב אלשיך מאמץ ללא כל סייג את העלילה הזאת. לפני מספר חודשים הוא נפגש עם היועמ"ש בנושא זה, ועד עכשיו אין שום ראיה למעורבות של נתניהו בהאשמות אלו.

אלשיך מאמץ את העלילה של ריטמן בעניין הקצינה ובעצם נגוע באותו ניגוד עניינים שקיים לגבי ריטמן והחוקרים הפרטיים.

הדבר הוסתר מהציבור, אבל בגלוי הוא נמנה על הצוות שניסח את ההמלצות הריקות מתוכן, מראשון ועד אחרון.

http://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-624284?utm_source=spotim&utm_medium=spotim_recirculation&spotim_referrer=recirculation

**

לפיד:

לפיד איש שמאל ואלה חבריו. הקאודיליו הדיקטטור הגמדי ומפלגת השמאלנים שלו:

יש עתיד אלה אנשי הקרן החדשה!

ח"כ קארין אלהרר מ"יש עתיד" היא בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה

שי פירון מ"יש עתיד" טוען שבימין מכפישים אותו בשל הקשר שלו לקרן החדשה לישראל שי פירון מינה את אדר כהן שפוטר בשל ספר אזרחות שערורייתי כחבר בוועדה לשיח הפוליטי

צפו: ח"כ יפעת קריב מ"יש עתיד" מחפה על עברייני מין ערבים שתוקפים יהודיות

http://www.youtube.com/watch?v=tCi_y57pC5k

עדי קול מיש עתיד בהצעת חוק שיתיר למסור ילדים יהודים לאימוץ גם למשפחות לא יהודיות

עפר שלח מ''יש עתיד'' תיאר את גיבורי השייטת על המרמרה כרוצחים שפלים שידיהם מגואלות בדם

יעקב פרי והשקפת שמאל של אנשים שהיו בצמרת הבטחון של ישראל בלי שידענו מהן עמדותיהם:

מצעד הטועים בדימוס

העובדה שאותם אנשים טעו באופן סדרתי לא מפריעה לידיעות אחרונות לקדם את משנתם

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5219

עליזה לביא מיש עתיד היא מארגון קולך (נתמך הקרן החדשה לישראל).

ניצב מיקי לוי, ''תפר תיק והעיד עדות שקר בביהמ''ש...!''

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/159629

שמעון סלמון – פעיל של רופאים לזכויות אדם מהקרן החדשה לישראל – שמסייעים לפלסטינים (אסירים וכד') ולאחרונה אף למסתננים במרפאה בדרום ת"א.

רות קלדרון – מייסדת בתי מדרש חילונים "עלמא"

מנחי בית המדרש באתר: עידו דרור, בארי צימרמן, רות קלדרון, חמי רמיאל, יונה מידלש.

תומכים ברפורמים

וכו'...

ונסיים בשיר על לפיד:

יאיר לפיד הזיקית

הג'לטלמן

"אני זיקית כי רק אני, שמאלן וימני,
תלוי ליד מי אני עומד, אמיד הוא או עני.
אם הוא בהיר ובורגני - צבעי הוא שמאל נאור.
אם הוא שחרחר ו/או דלפון - עורי ימין טהור".

אני איש אשכולות - ראשי מבריק (מג'ל),
אני ג'ורג' קלוני וגם המינגווי וראוי לאוסקר ולנובל!
ביום ראש מפלגה, ברוס לי לעת ערב.
בבחרותי, גם קסיוס קליי וגלגלן של עשב.

העשב התגלגל מזמן לסיגר משובח,
לקוניאק מיושן היטב, הוא משמש כמו אח.
אחרי הכל, פוליטיקאי נטול חיים יפים,
כמוהו כדייג - שאיננו דג דגים.

אני מסור ל'דולצ'ה ויטה', כן - אך בטח לא מזיק,
למרות שתקציב מפלגתי הפך גורם מעיק,
שכן, לרוב, היא עסוקה בפטפוט חסר תועלת,
(אך מי זה מצפה מבת-דמותי לנהוג אחרת?!).

אצלי, הרי, דיבור נמרץ, מסתיר דעות קלושות,
דלות המעש, מכוסה בהצהרות ריקות.
הבטחות אשר הופרו, משכיח ברק הג'ל,
זו ה-דרך 'לתפוס ראש' ולמשול בישראל.

קיבצתי, אפוא, 'סטארים' - רובם 'לשעבר'.
צוות עורג לתהילה, לקסם שנגמר.
תופסים עלי קצת טרמפ, נכון, אך הניצול מקביל.
אסחט גם לימונים כמושים ובלבד שאוביל.

פרלמנט הוא רק במה, בסך-הכל פלטפורמה
להבלטה עצמית, גם במחיר צפצוף על נורמה.
כך, הברזתי, למשל, ממושבים של חורף.
(עדיף חדר הכושר, לעיבוי שרירי העורף).

בדומה לזה, חתרתי ל'קמבן' לי דוקטורט.
לימוד ותארים קודמים - תפורים רק לפלגמט.
לעילוי כמוני - ובתור בן אצולה (!)
מגיע קיצור-דרך, שמפגין את הגדולה.

בא לי לגלם, עכשיו, את 'ראש-הממשלה'!
חוסר בגרות - אתם יודעים - איננו מכשלה.
אם עלם אוסטרי אלמוני, לוהק פתאום לקנצלר,
האם נסיך 'צלופח' כמותי, לא ייבחר לקייזר?!

http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-613154

ולידיעתכם:

יש עתיד מבטיחה לפעול להסדרת מעמד המסתננים האפריקנים בישראל:

***

כחלון הצבוע הדו פרצופי לקקן השמאל ובג"צ:

דרור אידר:

משה כחלון קיבל עשרה מנדטים; רובם המוחלט מאנשים בעלי השקפת עולם שמרנית־ימנית, כמו רוב הבוחרים שהצביעו בעד הקואליציה הנוכחית, והיו רוצים לראות שינויים משמעותיים בהרכב בית המשפט העליון ובאופי השפיטה.

בקואליציה הנוכחית, משמש כחלון בתפקיד "הבלם ששומר על ביהמ"ש העליון" ("הארץ").

דעותיו המדיניות של כחלון ידועות, גם בית הגידול שלו רחוק מזה של "הארץ", ובכל זאת הוא פועל לשמר את כוחו של הממסד המשפטי הישן, למרות שהוא שמייצג קבוצה קטנה בממשלה.

במאי האחרון הטיל כחלון וטו על כוונת הליכוד וישראל ביתנו (ומן הסתם שאר הקואליציה, כולל חברים במפלגתו) לחוקק חוק שיגביל את כוחו של ביהמ"ש העליון לפסול חקיקה של הכנסת - דרישה לגיטימית שעלתה בעשורים האחרונים לא רק מצד נבחרי ציבור, אלא מפי משפטנים בכירים ופילוסופים של המשפט.

http://www.israelhayom.co.il/opinion/411641

***



#20,יעל נביאי הזעם בתקשורת / פרופ' אברהם דיסקין
נכתב על-ידי ליה בתאריך 06.04.18 בשעה 13:09
בתגובה להודעה #0
בחצות הלילה שבין ה-20 וה-21 בדצמבר 1954 עמד העולם להיחרב. כך האמינה עקרת הבית דורותי מרטין משיקגו וכך האמינו מעומק ליבם התומכים והמעריצים שהסתופפו בביתה. חברי הכת ויתרו על רכוש, משרות, קריירה וקשרים משפחתיים, על מנת להתעמת עם הגורל הנורא הצפוי לעולם באותו רגע. צלחת מעופפת מכוכב הלכת הדמיוני קלריון הייתה אמורה לחלץ מכדור הארץ אך ורק את חברי הכת.

הפסיכולוג החברתי הנודע ליאון פסטינגר ועמיתיו הנרי ריקן וסטנלי שכטר, הצליחו להצטרף לקבוצת המאמינים "ברגע האחרון". הם ביקשו לבדוק מה תהיה תגובת חברי הכת לאחר שאמונתם תקרוס. התגובה הולידה את המושג "דיסוננס קוגניטיבי", שאותו המשיך לחקור פסטינגר, והמהווה מאז ועד היום אבן יסוד של מדעי החברה המודרניים.

התברר שחברי הקבוצה רק התחזקו באמונתם לאחר שנבואתם כשלה. הם מצאו מייד הסבר של "התערבות אלוהית" שהצילה את יושבי כדור הארץ בזכות אמונתם הנחרצת. דורותי מרטין זכתה לכינוי "מאריאן קיץ" בספרם של פסטינגר וחבריו "כאשר הנבואה מכזיבה". הגברת קיץ' נמנעה עד לאותה עת ממגע כלשהו עם אמצעי התקשורת. אך מיד עם כשלון הנבואה יזמה אינספור ראיונות, שבהם הביאה לידיעת הרבים את בשורת ההצלה. זו נבעה מהאור האלוהי שהפיצה קבוצת מעריציה.

התופעה של הכחשת המציאות והדחקתה, כשהיא סותרת אמונה נחרצת, אינה מאפיינת רק עקרות בית מוזרות. זוהי כנראה תופעה המיוחדת למין האנושי בכללו (אם כי יתכן שניחנו בה גם תושבי כוכב הלכת קלריון). אחד מגדולי הפילוסופים של המדע, קרל פופר, טבע את המושג "עקרון ההפרכה". לדעת פופר, תחום דעת שאין אפשרות להפריכו, יקרה אשר יקרה, איננו מדע. כדוגמאות של "לא-מדע" הביא פופר את הדת, המרכסיזם והפסיכואנליזה. לטענתו של פופר, הדבקים בתורות אלו לא יקבלו לעולם ראייה הסותרת את אמונתם.

רבים מבין הנביאים הפוליטיים במקומותינו, אינם נחים לרגע מהצגת חזונם. ליתר ביטחון מלווים הנביאים את אמירותיהם הנחרצות בהודאה הצנועה-לכאורה כי "מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים". אך דומה, כי הפתיח השכיח ביותר בפי מומחים, הוא "כמו שאמרתי..." שהרי כידוע "איזהו חכם - הרואה את הנולד".

כל אימת שאני נחשף לתקשורת, כלומר תמיד, אני נזכר, בדורותי מרטין שדבקה בנחרצות באמונותיה עד מותה בגיל 92. צקצוקי לשון אינסופיים בוקעים מן האולפנים. הגות הפרשנים מלווה בעקביות את הווייתנו. נביאי החמצת השלום, נביאי המלחמה, המאמינים בכישלון הביטחון האישי והלאומי, המאמינים בהתגשמות הסכנה הקיומית, המומחים לענייני השואה הדמוגרפית, פרופסורים לענייני החורבן הכלכלי ודוקטורים לענייני שחיתות וקטסטרופה חברתית מטיפים יחדיו "אפוקליפסה עכשיו". אש להבותיה של תופת וודאית מרחפת מעלינו.

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון!

http://www.israelhayom.co.il/opinion/546681



#21,יכמיליון שקל לבוגר: הכירו את קרן השמאל שקונה בכירים בשירות המדינה / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 12.06.18 בשעה 17:20
בתגובה להודעה #0
תחקיר ‘מידה’ חושף: קרן וקסנר מממנת מדי שנה לימודים יוקרתיים בארה”ב לבכירים בשירות המדינה. רבים מהם ממשיכים לעסוק בפעילות פוליטית מובהקת במקביל לתפקידם

אורית פרקש-הכהן, ראש רשות החשמל לשעבר, הודחה לפני כשנתיים מתפקידה לאחר שתקפה בחריפות את מתווה הגז. יונתן תדמור, משנה לפרקליטת מחוז תל אביב, פרסם חוות דעת שבה תקף בחריפות את עמדת הפרקליטות בעניין אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים. ערן קמין, ראש חטיבת החקירות במשטרה, תקף בחריפות את חוק ההמלצות וטען שהחוק נכתב “מתוך בורות או מזדון”.

מה משותף לשלושת הפקידים הללו, מלבד החוצפה שבהשתלחות במדיניות שנקבעה על ידי רשויות מוסמכות בדרך דמוקרטית?

התשובה היא שהשלושה נמנים עם קבוצה מסתורית וקנאית שהולכת וקונה שליטה במסדרונות שירות המדינה, הנקראת בוגרי קרן וקסנר.

הקרן הזו בוחרת בפינצטה פקידים בדרג בינוני-בכיר בשירות המדינה, ושולחת אותם ללימודים יקרים ויוקרתיים באוניברסיטת הרווארד בארה”ב.

הממצאים שאנו חושפים כעת ונאספו על ידי מחלקת המחקר של ארגון ‘לביא’, מלמדים שחלק אינטגרלי מהליך ההכשרה של בוגרי וקסנר הוא גיהוץ אידאולוגי אגרסיבי, והתיישרות עם ערכי שמאל פרוגרסיביים בסגנון אמריקני.

מרידתם של פרקש-הכהן, תדמור וקמין לא אמורה להפתיע את מי שמכיר את הערכים שאליהם מחנכים בוקסנר. פרופסור רונאלד (רון) חפץ הוא אחד המרצים המרכזיים בתכנית וקסנר. הוא הקים ומפעיל באוניברסיטת הרווארד את “המרכז למנהיגות ציבורית”, שבו מתחנכים תלמידי התכנית.

חפץ, מומחה עולמי למנהיגות, יצר אבחנה בין “בעל סמכות” לבין “מנהיג”: הראשון הוא זה שמחזיק את סמכות הביצוע; השני הוא בעל שאר הרוח הדרוש להחליט מהי המדיניות הרצויה. תפקידם של “מנהיגים” הוא לאכוף תפיסת עולם על “בעלי הסמכות”.

ההתמקדות של תכנית וקסנר בפקידים בלתי נבחרים חושפת את הטקטיקה המתוחכמת והחתרנית של המוסד הזה: לעקוף את ההכרעה הדמוקרטית של הציבור בישראל, באמצעות שטיפת מוח וטובות הנאה הגובלות לכאורה בשוחד לדמויות מרכזיות בצמתים חשובים של המנגנון הממשלתי.

הגיבנת של עוזי פוגלמן

בשנה שעברה הודיע ראש הממשלה נתניהו על כוונתו למנות את עפרה ברכה לתפקיד נציבת שירות המדינה. מועמדותה של ברכה הציתה את אותו קמפיין שחוק של גורמי שמאל על חורבנה הצפוי של הדמוקרטיה אם מינויה של ברכה יתגשם. בין הגורמים הקולניים ביותר בקמפיין ניתן היה למצוא התארגנות קטנה עם שם תמים: “פורום נשות וקסנר”, אשר בו חברות עובדות מדינה בכירות שהתגייסו למשימה למנוע את מינויה של עפרה ברכה.

במקביל, הוגשה עתירה לבג”צ נגד מינויה של ברכה. השופט עוזי פוגלמן מיהר להוציא צו ביניים המקפיא את המינוי. זמן לא רב לאחר מכן פסל ההרכב, בראשות פוגלמן, את המינוי באופן סופי ופיזר את ועדת האיתור.

פוגלמן הוא בוגר תכנית וקסנר.

בשנת 1990 מימנה עבורו את התואר השני היוקרתי בהרווארד. אתר בתי המשפט, אגב, נמנע מלציין שקרן וקסנר עומדת מאחורי התואר של פוגלמן.

בעניין ברכה, חשוב לציין, נשות וקסנר לא היו בין העותרים. אבל קרן וקסנר היא רשת חברתית, המקיימת מפגשים שכיחים בין בוגרי, והקרן עצמה מתגאה בכך שבמפגשי הבוגרים מתקיימים “דיונים לא פורמליים” בנושאים בוערים בסדר היום הישראלי.

במאמר שפרסמה אחת מבוגרות הקרן היא תיארה כיצד פגישות הבוגרים “מאפשרות יחדיו פיתוחה של תודעה קבוצתית ורשת בין הבוגרים”. נראה אפוא כי פורום נשות וקסנר לא נדרש ממש להגיש עתירה כדי להעביר לפוגלמן את המסר לגבי הפסיקה הרצויה מבחינת קהילת וקסנר.

מערכת היחסים בין פוגלמן לבין חבריו בוגרי וקסנר איננה חד כיוונית:

באוקטובר 2015 עיכב פוגלמן הריסת בתי מחבלים, ועורר עליו את חמתם של רבים בימין בישראל. ח”כ מוטי יוגב ביטא את הכעס בכך שקרא לפוגלמן “לפשוט את מדי השופט ולהצטרף לרשימה המשותפת שפסיקותיו כדעותיה”.

המתקפה הזו הקימה מרבצם 55 מעמיתיו בוגרי וקסנר של פוגלמן, אשר מיהרו לשלוח מכתב לראש הממשלה, שרת המשפטים ויו”ר הבית היהודי, בדרישה שיגנו את דברי יוגב. חוק שירות המדינה, נזכיר, אוסר על עובדי מדינה להתבטא נגד נבחרי ציבור, אבל פרשת יוגב מלמדת שיש חוקים שלא חלים על אנשי קרן וקסנר.

הטיפול של פוגלמן בעניינה של עפרה ברכה, לא היה הפעם היחידה שבה נמנע מלפסול עצמו מלדון בעתירות של בוגרים אחרים של הקרן: הזכרנו קודם את אורית פרקש-הכהן מרשות החשמל – אז גם בעתירה שלה נגד מתווה הגז פוגלמן טיפל.

הרשימה המלאה של החותמים על המכתב בעקבות דברי מוטי יוגב לא פורסמה מעולם, ולכן לא ניתן לדעת האם פסק פוגלמן בעניינים הנוגעים לפקידים שיצאו להגנתו. לאור העובדה שמדובר בפקידים עובדי מדינה ובשופט בבג”צ הדן בתפקודם של פקידים כאלו, הסבירות לכך גבוהה מאוד.

שתי קרניים, אותו ראש

המסמכים הפומביים של קרן וקסנר לא מראים קשר ארגוני או כספי לקרן לישראל חדשה, אולם קשר שכזה בהחלט קיים ברמת הפעילות.

ב-2013, חושף דף הפייסבוק של ארגון ‘שוברים שתיקה’, השתתפה “קבוצה גדולה של יהודים אמריקנים מקרן וקסנר” בסיור של ארגון השמאל הקיצוני ובמפגש עם “נוער נגד התנחלויות”. ‘שוברים שתיקה‘, אחד מארגוני הדגל של הקרן לישראל חדשה, עוסק בהשמצה שיטתית של חיילי צה”ל.

אחד הפרויקטים המטרידים ביותר של בוגרי קרן וקסנר נקרא “זה העסק שלנו”.

מדובר במיזם תעמולה השואף לקדם את חזון שתי המדינות בקרב עובדי מדינה ויהודים מארה”ב.

קרן וקסנר עצמה מתגאה בפרויקט והוא מוצג לראווה בהרחבה באתר האינטרנט של הקרן.

הפרויקט מופעל על ידי תשעה בוגרי וקסנר, ביניהם אליעזר יערי, מי שכיהן כמנכ”ל הקרן לישראל חדשה, וג’יל ג’ייקובס מארגון השמאל היהודי - אמריקני ‘תרועה’ אשר נתמך גם הוא על ידי הקרן. דמויותיהם של יערי וג’ייקובס מצדיקה עיון נוסף:

ב-1998 הקים יערי, יחד עם קודמו בתפקיד מנכ”ל הקרן לישראל חדשה אבינועם ערמוני, את “עמותת בוגרי קרן וקסנר“, אשר מקיימת מפגשים מקצועיים וחברתיים לבוגרי הקרן.

ארגונה של ג’יל ג’ייקובס, ‘תרועה’, יצא ב-2014 בקמפיין הקורא ליהודי ארה”ב לחדול מתרומות לקק”ל, בגין פעילות ב”גדה המערבית”.

דוד רוזן, בוגר וקסנר שכיהן כמנכ”ל הקרן לישראל חדשה בצפון אמריקה, סיקר את הפרויקט של ‘תרועה’ בפוסט שפירסם באתר קרן וקסנר, והכתיר אותו בהצלחה.

אירועים נוספים שקיימה קרן וקסנר, או בוגריה שהזדהו בתור בוגריה, מתיישרים עם האידאולוגיה הקיצונית של הקרן לישראל חדשה: באחד המפגשים שארגנה הקרן התקיים דיון בפרשת אלאור אזריה, בו השתתף בוגר התכנית, הפרקליט הצבאי הראשי שרון אפק; לצידו בדיון ישבה שרון אברהם-וייס, מנכ”לית ‘האגודה לזכויות האזרח’ – אחד מארגוני הדגל של הקרן לישראל חדשה, גם היא בוגרת וקסנר.

הדפוס הזה, של הושבת עובדי ממשלת ישראל על שולחן אחד עם פעילי קרן חדשה המייצגים את השוליים של השמאל הרדיקלי, התרחש גם בסוגיית המסתננים: אייל יעקבסון, בוגר וקסנר ובכיר במשרד הבריאות, ניהל דיון בנושא רפואה מסובסדת למסתננים עם מושירה אבו דיה, יו”ר רופאים לזכויות אדם.

הכירו את הוקסנרים

לזלי ואביגיל וקסנר תרמו לאורך השנים למספר מועמדים דווקא במפלגה הרפובליקנית בארה”ב. הם לא נמנו על תומכיו טראמפ בשום שלב, והתנערו ממנו סופית בקיץ האחרון, לאחר התבטאויותיו סביב אירועי שרלוטסוויל. עם זאת, המשפחה תמכה גם באירועי ההשבעה לנשיאות של ברק אובמה. הונה של המשפחה נאמד בכ-6 מיליארד דולר.

נשיאת קרן וקסנר היא אלקה אברמסון, רבה רפורמית ופעילת שמאל: היא תרמה לקמפיין של הילרי קלינטון, ועם השבעתו של טראמפ לנשיא שיתפה את עוקבי עמוד הפייסבוק שלה ברעד ובחלחלה שאחזו בה. היא גם חתמה על עצומה הקוראת לנשיאי ארה”ב להקדיש עצמם להקמת מדינה פלסטינית.

בכירי קרן וקסנר מזועזעים מנצחונו של טראמפ בבחירות:

מנכ”ל קרן וקסנר בישראל הוא רענן אביטל, החתום על עצומת השמאל של “מפקדים למען בטחון ישראל”.

נדב תמיר משמש ראש מועצת הבוגרים של הקרן. בזמן שכיהן כקונסול ישראל בבוסטון, השווה תמיר את ישראל לחשוכים שבמשטרי העולם, כשאמר כי “בקרב חוגים רבים באמריקה קיימת התחושה שממשל אובמה נאלץ להתמודד עם סרבנות של הממשלים באיראן, צפון קוריאה וישראל”. תמיר הוא איש של שמעון פרס: הוא שימש בעבר כיועצו המדיני, והיום הוא בכיר בחברת “פרס ויועצים ייעוץ גלובלי בע”מ”.

מי שקדם לתמיר בתפקידו כיו”ר מועצת הבוגרים הוא לא אחר מאשר פעיל השמאל הרדיקלי מייק בלס, אשר עשה שימוש בסמכויותיו כמשנה ליועמ”ש כדי להתעמר במתיישבי יו”ש בין השאר בסוגיות בעלות על בתי יהודים בחברון, צו שימוש מפריע בנכס, ניסיון לאמץ את יוזמת ז’נבה כמדיניות ממשלתית ועוד.

800 אלף דולר לאהוד ברק

בטיוטת דו”ח בעניין הכשרת בכירים בשירות הציבורי שחובר לפני שלוש שנים נכתב כי תכניות העתודה של קרן וקסנר, כמו גם של גופים פרטיים אחרים, “עשויות להיות מוכתבות מגורמים בעלי אינטרסים”. לא ברור של מי היד הנעלמה שהצליחה להעלים את המשפט החשוב הזה מהדו”ח הסופי אותו אימצה הממשלה בקיץ 2016, ובאופן כללי רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים שבין נציבות שירות המדינה לבין ממשלת ישראל.

מתוך טויטת דו”ח הכשרת הבכירים בשירות הציבורי

בנציבות שירות המדינה פועל האגף בעל השם הקליט “אגף בכיר הדרכה, השכלה ורווחה”. מדי שנה פונה האגף, בשיתוף עם קרן וקסנר, למשרדי הממשלה וליחידות הסמך בבקשה לאתר מועמדים מתאימים.

עבור המועמדים שנבחרים לבסוף מדובר בעסקה לא רעה בכלל: מלבד התואר היוקרתי וחילוץ החושים בחו”ל, המשכורת ממשיכה לדפוק כל חודש. בשנת 2004 נחשף שמנכ”ל רשות הנמלים, יואב צוקרמן, השתכר בתקופת שהותו בהרווארד לא פחות מ-502 אלף שקל מקופת המדינה. אחרי שסיים את התואר, נפרד מתפקידו בנמל.

ההתקשרות בין קרן וקסנר לבין נציבות שירות המדינה רחוקה מלעמוד בנורמות הבסיסיות ביותר של מנהל תקין.

המשכורת שממשיכים עובדי המדינה לקבל בזמן שהותם בחו”ל, היא למעשה השתתפות המדינה בהוצאות הלימודים של משתתפי התכנית.

למרות הסבסוד הנדיב הזה, קרן וקסנר מעולם לא זכתה במכרז.

הנציבות גם אינה שותפה מלאה בבחירת המועמדים שיתקבלו לתכנית, שכן שלבי המיון הראשונים מתבצעים על ידי אנשי וקסנר לבדם. בתשובת הנציבות לשאילתת חופש המידע שהגיש ארגון לביא, נכתב כי הנציבות אינה מודעת לכל נהלי המיון של הקרן, ואינה שותפה גם בהליך הערעור של מועמדים שנדחו.

בלביא שאלו את הנציבות גם אודות הרכב ועדת האיתור למועמדים לקרן, ונענו כך: “לקבלת מידע רשמי בנושא יש לפנות לקרן. מידיעה אישית של נציג הנציבות בועדה, חברים בה נציגי הקרן, נציגי הקרן בישראל, נציג נציבות שירות המדינה ונציג ציבור”.

מה שכן ידוע, הוא שבמשך שנים רבות כיהן בראש ועדת הבחירה נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ’ איתמר רבינוביץ’, הידוע בתור מקורב לאהוד ברק. בעבר האשים רביב דרוקר את ברק בכך שהפעיל את קשריו אצל רבינוביץ’ כדי שיקבל לתכנית וקסנר את שמעון בטאט, שכיהן כמשנה לראש הלשכה של ברק בעת שכיהן כראש הממשלה. לפני שנה וחצי חשפו תומר אביטל ואורי בלאו שבשנת 2006 קיבל ברק 800 אלף דולר מקרן וקסנר בתמורה לכתיבת “מחקר”, אשר עקבותיו לא נודעו.

המלגה הסודית

זה הזמן לבחון מה בעצם נותנת קרן וקסנר למשתתפיה.

הנה רשימה חלקית:

שכר לימוד והטבות נלוות בבית הספר קנדי בהרווארד, המוערך בכ-300 אלף שקל. חוץ מזה, בפרסום של הקרן היא מבטיחה “ביטוח רפואי, הוצאות נסיעה הלוך ושוב מישראל והקצבות לספרים ולמשלוח חפצים. המלגה כוללת קצובת מחיה נדיבה לסטודנטים/ות ובני/בנות זוגם. משפחות עם ילדים יקבלו הקצבה חודשית נוספת עבור כל ילד”.

סרטון תדמית של קרן וקסנר בישראל:

בסך הכל, ניתן להעריך בזהירות שכל עמית בקרן מקבל טובות הנאה בשווי המתקרב למיליון שקל. אבל את נציבות שירות המדינה כל זה לא מעניין: במענה לשאלת חופש המידע מה ההיקף הכספי של המלגה, השיבה הנציבות: “הנתונים אינם נמצאים בידינו אלא בידי הקרן...לפיכך בקשה זו נדחית”.

זה לא מעניין את נציבות שירות המדינה, אבל זה חשוב מאוד.

מתנות הניתנות לעובדי ציבור הן עניין רגיש בשל האפשרות לשוחד ולהטיה לא עניינית של שיקול הדעת. לכן נחקק חוק מיוחד המסדיר מה עולה בגורלן של מתנות כאלה, והתשובה ברורה: על עובד המדינה להשיב למדינה את שווי המתנה שקיבל.

מקרן וקסנר נמסר בתגובה: “בכל שאלה העוסקת בהשתלמויות של עובדי מדינה מוצע לפנות לנציבות שירות המדינה”.

תגובת נציבות שירות המדינה טרם התקבלה.

https://mida.org.il/2018/06/12/%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%A7%D7%9C-%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8-%D7%AA%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%A7/



#22,י''אסור לציונות הדתית לשתוק''
נכתב על-ידי ליה בתאריך 15.06.18 בשעה 11:44
בתגובה להודעה #0
רפי קפלן תמה איך הגיעה מדינת ישראל למצב שלקצינים אסור להזכיר את שם השם, "לא ייתכן שקצין דתי לא יוכל לדבר את אמונתו".

רפי קפלן, מנכ"ל מעלה-המרכז לציונות דתית וחבר מרכז הבית היהודי, אב לקצין קרבי, יוצא בחריפות כנגד החלטת הרמטכ"ל שלא לקדם את את תת אלוף עופר וינטר.

בדבריו שואל קפלן כיצד קורה ש-40% ממסיימי בה"ד 1 הם חובשי כיפה, 50% מהמח"טים בחי"ר הם חובשי כיפות ולעומת זאת 0% מפקדים בעלי כיפה באוגדות המרחביות, ו0% באלופים. מה קורה לסטטיסטיקה ולקצינים חובשי הכיפה לאחר תפקידי המח"ט ואיך כולם מתמוססים בדרך.

"אני שומע את שר הביטחון ושרים אחרים לצד קצינים בכירים מדברים בסגנון יהיר, וכל העת חסר לי אזכור שם ה' והביטחון בצור ישראל וגואלו, ולא רק ההתרברבות והגאווה הצברית המוגזמת בהישגנו העצומים ובטכנולוגיות בשדה הקרב ובהגנה על העם והמולדת. אני כואב על כך שיש המנסים לעצור את הכיוון הערכי מוסרי שהוא וקצינים בעלי אמונה בריבונו של עולם מביעים".

בראיון לערוץ 7 אומר קפלן שמצער לחשוב שכדי להתקדם בצה"ל צריך לשתוק, "כל כך הרבה קצינים מוכשרים עם כיפות סרוגות ואמירות ברורות שהם מאמינים בה', ושאפשר לנצח את האויב ולא רק בכוחי ועוצם ידי, לא מקודמים ואף אחד מהם לא נמצא בין האלופים, זה אומר משהו. לפני שבועיים עשינו כנס לזכרו של אורי אליצור על היחסים בין הכיפה הסרוגה לצה"ל והאלוף במיל' גרשון הכהן אמר שם שכל עוד אתה משאיר את אלוקים בבית, אתה יכול להתקדם וזה מקומם, מדוע סגן רמטכ"ל בעבר יכול לדבר על השואה או קצינים יכולים לדבר על להט"בים אבל מי שרוצה להתקדם שלא יזכיר את ה'".

קפלן חושש מההשלכות, "אני חושש שאצל חלק זה יכול לגרום שהם יתאיישו מראש, והנחושים שבהם יצטרכו לקוות, כפי שקיוו אפי איתם ועופר וינטר, שדברים ישתנו או שהם יצטרכו להסתפק בלהיות מג"דים או מח"טים. יש כאלה שאומרים שעופר וינטר היה צריך להיות חכם ולשתוק, אבל אני שואל האם לחזק לוחמים לפני הקרב ולהגיד מה שאתה מאמין זה לא חכם".

לדבריו הציונות הדתית חייבת להשמיע את קולה, "הרבה מהאג'נדות היום בצה"ל זה בגלל כל מיני ארגוני שמאל אנטי דתיים שעושים הרבה רעש, וגם אנחנו צריכים לעשות רעש מהצד השני. אנחנו יודעים גם שהיום בצבא היחס לדת וקדושה הוא לא במצב טוב, שמעתי לא מזמן מאחד השכנים שלי בעפרה שהבן שלו רוצה לעזוב את בה"ד 1 בגלל כל מה שקורה שם עם הבנות והערבוב עם החיילות, הוא לא יכול לעמוד בזה.

חזרתי הביתה ושאלתי את הבן שלי אם זה נכון והוא אמר לי שזה אפילו יותר גרוע, אז אני שואל למה שותקים אסור לשתוק צריכים לצעוק. שואלים כל הזמן למה החרדים לא מתגייסים אבל אנחנו רואים שהם לא מצליחים להחיל את הכיפות סרוגות בצה"ל, אז איך הם רוצים את החרדים בצה"ל, אולי הם רוצים שרק נסתער ולא נהיה מקובעי המדיניות, אנחנו לא יכולים להסכים לזה".

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/375581



#23,יהבחירה של נתניהו: חיבוק פולני במקום הרעל של מערב אירופה / נדב העצני
נכתב על-ידי ליה בתאריך 13.07.18 בשעה 10:52
בתגובה להודעה #0
לראש הממשלה מגיע צל"ש על חתירתו למצוא תומכים למדיניות הישראלית, גם באיחוד האירופי. וגם: המטרה האמיתית של מובילי ההתנגדות לחוק הלאום היא חיסול הציונות

משהו מאוד לא תמים מבצבץ מאחורי הביקורת הרצחנית נגד ההצהרה המשותפת של בנימין נתניהו עם ראש ממשלת פולין מתאוש מורביצקי. עצם הוויכוח בהחלט במקום. לפחות משפט אחד בהצהרה נוסח בצורה אומללה, וצריך היה לבנות אותו אחרת או לוותר על ההצהרה כולה. אבל אין קשר בין הדיון הלגיטימי הזה לבין עוצמת ההתקפה על ראש הממשלה ועל עצם המהלך המשותף עם הפולנים.

ההתקפות שלוחות הרסן, שבהן מואשמים אדריכלי ההצהרה ב"בגידה" וב"הפקרת זכר הנספים", מרמזות שיש סדר יום נסתר לחלק מהמוחים. אלו ניצלו את הוויכוח על תמרוני החקיקה הפולניים וזכר השואה כדי לנסות לחבל במדיניות שנוקט ראש הממשלה מול אירופה.

פה ושם היה גם מי שהודה, כמו רביב דרוקר ב"הארץ", שההתקפות על ראש הממשלה בעניין הפולני לא נבעו מעצם הכשל בהצהרה עצמה, אלא בגלל מה שעומד מאחוריה: הניסיון להרגיע את הגיזרה הפולנית כדי למשוך לצידנו מדינות אירופיות ולשבור את החזית העוינת של האיחוד האירופי. ואכן, אפשר בהחלט "להאשים" את ראש הממשלה בהאשמה החמורה הזו. אלא שאם יש תחום שבו מגיע לבנימין נתניהו צל"ש הוא דווקא כאן, בחתירה למצוא תומכים ושותפים ברחבי העולם, שמצויים מחוץ לטווח ההשפעה המורעלת של מערב אירופה.

חשבו שהם הבוסים הבלתי מעורערים של אירופה. מקרון ומרקל.

בהקשר הזה פולין חשובה מאוד. היא המדינה הגדולה ביותר במרכז מזרח אירופה, והיא מחוברת לשלוש חברותיה בברית וישיגרד - הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, שיחדיו מציבות סדר יום משלהן. כזה שלא מוצא חן בעיני מי שחשבו שהם הבוסים הבלתי מעורערים של אירופה - גרמניה, צרפת והטכנוקרטים של בריסל.

פולין והונגריה הן לא מספיק ליברליות, שלא לומר שמאלניות בעיני הטהרנים הישראלים.

אבל הכי חמור, כל ארבע המדינות הללו - וכמובן אוסטריה החדשה - מציבות אנטיתזה למדיניות קליטת הזרים של אנגלה מרקל ושותפיה. הן גם כופרות בתפיסת הרב־תרבותיות והאנטי־לאומיות, שהפכה למעין דת חדשה באירופה המערבית מאז תום מלחמת העולם השניה.

המדינות הללו יצרו קשרים טובים במיוחד עם ישראל של נתניהו, קשרים שיכולים להתגבש לכיוון של בריתות אסטרטגיות. אין ספק שתפיסת הלאומיות המשותפת והחשש מפני העולם האסלאמי תורמים להידוק הקשרים, שלא לדבר על הרצון להתחבר לישראל - החברה הכי טובה של דונלד טראמפ.

הציר הזה, שמתלכד עם היחסים החמים עם יוון, קפריסין ועוד, מטריף את מי שבנו אסטרטגיה פוליטית על חנק בינלאומי של ישראל ושבירת הדמוקרטיה שלה. מדובר בחלקים גדולים של השמאל הישראלי שהתייאשו מהסיכוי לשכנע את המצביעים ולנצח בבחירות. הם מאסו בכלים הדמוקרטיים והחליטו לכפות עלינו מבחוץ את הרעיונות הנאצלים שלהם.

אירופה מאוחדת ועוינת היוותה מרכיב מפתח באסטרטגיה הזו.

משיכת פולין וברית וישיגראד, אוסטריה, יוון ועוד מדינות לצידנו ממוטטת את התקווה האחרונה שנותרה לשמאל הישראלי. בעיקר בעידן המתסכל של הנשיא טראמפ, שמעז להיות באמת בעדנו.

הישראלים הנחמדים הללו תוקפים בקצף על השפתיים את המשטרים המרכז־אירופיים, בטענה שהם לא מספיק דמוקרטיים ואפילו מייחסים להם אנטישמיות.

כאילו שדיקטטורה ואנטישמיות הפריעו להם להתחבר לארגון הטרור אש"ף, לגרום להענקת פרס נובל לשלום לרב המחבלים יאסר ערפאת, לדחוף אותנו לזרועות הרודן הסורי חאפז אל־אסד, ועוד ועוד.

והאמת? הכל הצגה.

אין להם בעיה עם רודנים וגם לא עם אנטישמיות, יש להם בעיה עם ציונים.

מכבש אנטי־ציוני

מכבש הסתה אימתני הופעל השבוע נגד חוק יסוד הלאום, שהובא בגרסה מקוצצת לכנסת. האיומים והגינויים הגיעו מכל עבר, מספסלי האופוזיציה הלא־ציונית ועד בית הנשיא.

אבל נא לא להתבלבל, המטרה הבסיסית של יוזמי ההתנגדות היא חיסול הציונות, לא פחות.

זו כמובן, לא כוונת כל המתנגדים, יש ביניהם אפילו ציונים טובים שהתבלבלו בדרך, כמו הנשיא ראובן ריבלין וחבר הכנסת בני בגין. אין גם צורך לקדש כל ניסוח בהצעת החוק, אפשר לתקן. אבל העיקרון שמונח בבסיס החקיקה הוא הדיפת איום מוחשי על קיום המדינה הציונית, מדינת הלאום היהודי. ומי שמוביל את המתקפה נגד החוק יודע בדיוק לאן הוא חותר.

האיום נמצא איתנו זה שנים, ומשום מה רק עכשיו מנסה ממשלת נתניהו לטפל בו, אם כי באופן הססני ודי שלומיאלי.

הסכנה הגיחה במלוא חומרתה בבג"ץ המפורסם של קעדאן משנת 2000, שגרם לביטול היכולת להקים התיישבות ציונית.

הוא סיכל את אחד מהמכשירים הבסיסיים של התנועה הציונית להתמודד במאבק נגד הערבים על הארץ - התיישבות יהודית.

בבג"ץ קעדאן פסלו השופטים את האפשרות לכונן ועדת קבלה ביישובים קהילתיים, שתחליט על שמירת המרקם הציוני של היישוב. אחר כך הרחיק בג"ץ לכת הרבה יותר, כאשר איים לפסול את זכותה של קק"ל למכור קרקע ליהודים בלבד. אף על פי שזו נרכשה על ידי יהודים בכספם, כדי שתשמש ליישוב יהודים בארץ ישראל ולקימום הבית הלאומי.

חוק יסוד הלאום נועד בדיוק לזה: להציב תמרור רב־תחומי, שיעצור את הכרסום ביכולת לממש את עקרונות הציונות בארץ ישראל, ושבין היתר ימנע פסיקות המאפשרות לרשימות אנטי־ציוניות לרוץ לכנסת. כל אלה דברים שפעם היו מובנים מאליהם אבל בינתיים נשחקו וגם נשכחו על ידי רבים. גם ציונים טובים כמו בני בגין נפלו בפח. הצליחו לבלבל אותם ולטשטש בין האמצעי לבין המטרה: בין הדמוקרטיה, שהיא כלי בלבד, לבין כינון הבית הלאומי היהודי, שהוא המטרה.

עקרון עליונות הרעיון הלאומי היהודי נוכח במגילת העצמאות, אבל קדמו לו החלטות חבר הלאומים, המוסד שקדם לאומות המאוחדות, שהוטמעו גם בסעיף 80 למסמך הכינון של האומות המאוחדות. זהו עיקרון שהוצב כבר בהצהרת בלפור, לפני למעלה ממאה שנה, והוא הבסיס להקמתה ולתפקודה של המדינה, ולפיו ארץ ישראל ניתנה לעם היהודי לשם הקמת בית לאומי, אשר בו הוא יקים "התיישבות יהודית צפופה על הקרקע".

במקביל, בכל ההחלטות הבינלאומיות, כמו גם במגילת העצמאות, נשמרו הזכויות הפרטיות של בני העדות והדתות האחרות, אבל לא הזכויות הלאומיות.

זכות לאומית ניתנה לעם היהודי בלבד.

והזכות הלאומית מחייבת קיום מהלכים להבטחת הזהות הציונית של המדינה והארץ, כמו התיישבות, עלייה יהודית ואי־חתירה נגד קיום מדינת היהודים.

משמיצי החוק מדמיינים אפשרויות תפלצתיות של הדרה ממזרחים ועד לסביות וטבעונים, אלא שהכל שטויות.

החוק המוצע לא ימנע מאיש להתגורר ביישובים עירוניים קיימים ואפילו לא יצליח לגרום למגורי יהודים ביישובים ערביים, כמו אום אל־פחם או לקיה. אבל הוא כן יעצור את הסחף האנטי־ציוני.

כי מי שמתנגד כיום לחוק יסוד הלאום הנוכחי, יילחם מחר לביטול חוק השבות ועוד חוקים שבבסיס המהות של המדינה.

מדובר בחקיקה בלתי שוויונית ובלתי דמוקרטית. כזו שנועדה להנהיג צדק מתקן ולהחזיר את הארץ שנלקחה מאיתנו בכוח. רק הגיע הזמן שהליכוד ונתניהו יפעלו במרץ ובנחישות, יפסיקו למצמץ ולהצטדק ויחוקקו את חוק הלאום ללא מורא ובקול גדול.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-651096?utm_source=spotim&utm_medium=spotim_recirculation&spotim_referrer=recirculation

תגוביות:

1.המוטו של המלחמה בנתניהו היא, לא משנה מה יעשה נתניהו, אם פעולותיו הן לקידום מעמדה של ישראל, תמיד אבל תמיד נילחם בכל שיעשה נתניהו וכך השמאל החליט להעדיף את האינטרסים שלו ולא את האינטרסים של המדינה, לכן זו דרך פעילות של גיס חמישי.

2.נמאס ללקק למערב אירופאים. בגרמניה יש איסור לשחיטה כשרה ולברית מילה ומתבצע סימון יינות מההתנחלויות, בעוד ש"פולין האנטישמית" מספקת בשר כשר לכל אירופה ודרכה עוברים יינות מישראל לכל אירופה, אז שבו בשקט בנט ולפיד.

4.כל הכבוד נדב. בעניין הפולני שמת את האצבע בדיוק בנקודה. לכל מבקרי פולין לא מפריע לנסוע לברלין ולעשות עסקים עם הגרמנים שהם הם שרצחו יהודים. גם הפולנים לא כל כך מפריעים להם. מה שמפריע שהממשלה בפולין היום היא ימנית. בעניין חוק הלאום צדקת. יש מתנגדים שהם בהחלט ציונים כמו הנשיא אבל מה לעשות - השינאה לביבי היא מעל הכל. גם מעל טובתה של המדינה.



#24,ימחאת הלהט”ב: פועלים “להפיל את הממשלה”, תוקפים פעילי ימין מהקהילה / מידה
נכתב על-ידי ליה בתאריך 23.07.18 בשעה 22:00
בתגובה להודעה #0
בהפגנה בכיכר רבין הונפו שלטי “אפרטהייד” ו”לעצור את ההפצצות על עזה”. שוטרים שאבטחו את האירוע העריכו את מספר המשתתפים בכ-35 אלף איש.

הנרטיב התקשורתי של הפגנת הלהט”ב שהתקיימה אמש (ראשון) בכיכר רבין נע על שני צירים: בראשון נטען כי מספר המשתתפים נע בין 50 ל-80 אלף איש, ואילו בשני הודגש שוב ושב כי ההפגנה “לא קשורה לימין ושמאל” – כלומר א-פוליטית. המציאות, שלא במפתיע, מספרת סיפור שונה.

כאמור, הדרך העיקרית לשווק את ההפגנה היתה כי מדובר במחאה שאינה קשורה לעמדה פוליטית. ב-ynet לדוגמה ניסו לשווק לציבור את ההפגנה כמייצגת את “הציבור הרחב”, וציטטו אב לבן הומו שהשתתף בהפגנה וטען: “זה לא קשור לימין או שמאל; להקים משפחה זו זכות בסיסית”.

בפועל, ההפגנה אמש היתה בעלת גוון פוליטי מובהק, שנע בין שמאל ציוני לשמאל קיצוני. כבר בשלבים הראשונים של ההפגנה הונף שלט ענק של מחאת הפוטש עם דמותו של נתניהו לצד הכיתוב באנגלית: “שר הפשע” (Crime Minister). בהמשך נראו עוד שלטים מוכרים מההפגנות נגד מנדלבליט ונתניהו, ונשמעו סיסמאות דומות.

רק מגיעים לכיכר רבין וכבר נתקלים בשלט הענקי מהמחאה בפתח תקווה. ככה בדיוק נותנים לפוליטיקאים תירוץ להתעלם מהדרישה להורות שיוויונית בטענה שהכל ניסיון להפיל את השלטון

רבים אחרים החזיקו שלטים דוגמת “אין שוויון יש אפליה – להפיל את הממשלה!”.

אורנה בנאי כינתה בנאומה את חוקי הממשלה “גזעניים” וזכתה למחיאות כפיים סוערות. בנאי גם ‘הזהירה’ את נתניהו כי “אמרתי לו שלא יסתבך עם הקהילה”, ובתגובה לקריאות לשלוח את נתניהו “הביתה” השמיעה בנאי הערה סקסיסטית נגד רעיית ראש הממשלה: “אבל מה יש לו בבית אלוהים ישמור, למה שהוא ירצה הביתה”?

יו”ר האגודה למען הלהט”ב, חן אריאל, פנתה בנאומה לראש הממשלה על מנת שיסייע לקהילה לגשר על המחלוקות, אך ישנם כאלו שדווקא חוששים מפתרון המשבר של הפונדקאות: “הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למחאה היא ששרה (נתניהו) תפתור נקודתית את עניין הפונדקאות לגברים ותשים סוף למאבק החשוב שמתחיל להתפתח”, כתבה רויטל עמירן, עיתונאית ‘מעריב’. לדבריה אם חזון הבלהות של פתרון המשבר יתממש “ביבי ירוויח ביג טיים. כולנו נפסיד”. במילים אחרות, נראה שלפחות לחלק ממובילי המחאה חשוב יותר לנהל קמפיין פוליטי נגד שלטון הימין מאשר באמת לנסות לפתור את בעיות הקהילה או לקדם את זכויותיה.

בדומה לעמירן, גם אלדד יניב מודאג מכך שמשבר הפונדקאות ייפתר, ומתרה במנהיגי מחאת הלהט”ב שלא יהרסו לו את התכניות לקיץ של הפגנות. יניב דוחק בפעילי הלהט”ב “להתמיד”, כלומר לסרב לכל התדיינות עם הממשלה. לדברי יניב ראש הממשלה “לא ייפול היום וגם לא מחר. זה ייקח זמן ומחייב נחישות וקשיחות. והתמדה. התמדה. והתמדה. ואופוזיציה אזרחית בכל הזירות ובלי פחד. כל ההפתעות שקורות בעולם יגיעו גם לפה. רק להתמיד”.

הצביעות של מרב מיכאלי

מרבית המשתתפים בהפגנות היו צעירים, בגילאי 40-15. רבים מהם העידו בפניי כי זו הפגנה ראשונה עבורם וכי הם אינם מחשיבים עצמם אנשים פוליטיים, אך הם משויכים לקהילת הלהט”ב או מעוניינים לתמוך בה.

ניסיתי לברר עם המשתתפים מה דעתם הכללית על סוגיית הפונדקאות והאם הם מודעים לכך שרק בארה”ב וקנדה מותרת פונדקאות מסחרית, וכי בצרפת, גרמניה, שווייץ ספרד ומדינות מערביות נוספות נאסרת פונדקאות באופן גורף. התשובות נעו על הספקטרום שבין “לא היה לי מושג”, “זה לא קשור כי אנחנו רוצים שוויון” ו”כמה שילמו לך להגיד את זה”.

גם העובדות לפיהן חוק הפונדקאות המקורי שיצר אפליה נגד הלהט”ב חוקק בתקופת ממשלת שמאל, או שלשמאל אין יכולת כיום להקים קואליציה ללא המפלגות החרדיות שסולדות מקהילת הלהט”ב – נענו במשיכת כתף או באופן מזלזל.

חברת הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני), שנכחה ב”הפגנת השוויון” וכינתה אותה “מעוררת תקווה” וכזו שיש בכוחה “לשנות את העולם”, היתה זו שלפני חמש שנים תקפה בחמת זעם את הליך הפונדקאות אותו הגדירה “סוג של סחר בגוף של נשים שמתבצע בחדווה”. לדבריה “האופן שבו אנשים שאין להם יכולת להביא ילדים לעולם פונים לאישה שצריכה לעבור טיפולים הורמונליים, הריון ולידה עם כל מה שכרוך בזה ואז למסור את הילד, איך להגיד זה, זה לא נראה לי כ”כ סביר. הרי מי שעושות את זה הן נשים שזקוקות נואשות לכסף, זאת אומרת אלמנט הבחירה פה הוא קצת מפוקפק”.

מיכאלי הוסיפה כי “לא בכדי חברות הפונדקאות הגדולות הן בכל מיני מקומות נחשלים בעולם בהן הנשים מוחלשות באופן דרמטי. גם במדינת ישראל מי שעושה פונדקאות זקוקה מאוד לכסף, והתמורה שנשים מקבלות עבור פונדקאות היא לדעתי ממש לא בפרופורציה למחיר שהן משלמות בגוף ובנפש על התהליך הזה”.

מיכאלי אמנם ציינה כי הליך הפונדקאות צריך להיות שוויוני לכולם, כולל לגברים להט”ב, אך הדגישה: “להגיד לך שזה מאבק שאני אנהל בשמחה – פחות”. כאמור בניגוד לדבריה מיכאלי דווקא נראתה אמש מאושרת ביותר ואף ראתה בהפגנת הלהט”ב שהתמקדה בפונדקאות לגברים כזו שיכולה “לשנות את העולם”.

“עיתונאים התקשרו לאיים”

במהלך נאומו בעצרת התפאר גל אוחובסקי בהתגייסות של המשק ובעיקר חברות ההייטק למחאה. אמירות אלו מקבלות פרספקטיבה מעט שונה לאור חשיפת ‘גלובס’ כי ‘ההתגייסות’ אורגנה במשך חודשים ארוכים על ידי קבוצה גדולה ומקושרת של פעילים, וכללה גם איומים בשיימינג על חברות שהיססו להתגייס. “לפעמים הם ממש איימו”, אמר לגלובס אחד מהמעורבים. “גם עיתונאים התקשרו לאיים. והמנהלים חושבים ‘מה אני צריך להיות קורבן של אמבוש תקשורתי”.

באתר ‘דה-מרקר’ מקבוצת הארץ לקחו את העניין צעד קדימה, ופרסמו אתמול “רשימה שחורה” של חברות שלא תמכו פומבית בהפגנה ולא התירו לעובדיהם לקחת יום חופש כחלק מן המחאה.

בהפגנה אמש השתתפו בין השאר גם פעילי ארגון השמאל הקיצוני ‘עומדים ביחד‘, שקיבל בשנה שעברה כ-90 אלף שקלים מהקרן לישראל חדשה.

אחת ממייסדות ‘עומדים’ ביחד’ היא ד”ר יעלה רענן שהשתתפה לפני שלושה חודשים בהפגנת הזדהות עם חמאס לצד ח”כים ערבים, וקראה לאזרחי ישראל להצטרף לעזתים במאבק בצה”ל: “ביחד נשחרר את פלסטין מהשלטון הישראלי”, קראה רענן.

חבר בכיר אחר בתנועה הוא שרון לוזון, שתועד לאחרונה כאשר הוא תוקף ומגדף נשים מבוגרות בדרום תל-אביב.

לצד פעילי ‘עומדים ביחד’ נכחו בהפגנה גם פעילי שמאל קיצוני שהניפו שלטים באנגלית עם הכיתוב “אפרטהייד” ו”תפסיקו להפציץ בעזה” ושלט בעברית: “דמוקרטיה? אפרטהייד”. מפגינים אלו עמדו בשולי ההפגנה וחלק מהמשתתפים גם הביעו מחאתם נגד השלטים.

מספרים נמוכים בהרבה מן הדיווחים

ההערכות על מספר המשתתפים בהפגנה שהופיעו באתרי האינטרנט המובילים שסיקרו את המחאה – ynet, ‘וואלה’, מאקו ו’עשרtv’ – היו מבוססות כולן על “הערכת המארגנים”. אין צורך לפרט מדוע למארגנים ישנו אינטרס ראשון במעלה להקפיץ את מספר המשתתפים בהפגנה, ובכך כמובן לטפוח לעצמם על השכם על עבודת הארגון המרשימה שביצעו, אך גם לנסות ולהראות כי המוני ישראל מתגייסים לצד מטרת המחאה.

לנוכח יחסי הציבור חסרי התקדים שסיפקו כלי התקשורת למחאה, ברור מדוע העיתונאים היו מוכנים להדהד את המספרים שמסרו מארגנים – מבלי להטיל בהם ולו צל צלו של ספק. שיטה דומה אגב היתה נהוגה גם בהפגנות הפוטש בפתח - תקווה ובשדרות רוטשילד, לגביהן דווח מדי שבוע מספר משתתפים גדול בהרבה מאלה שהגיעו בפועל.

משטרת ישראל נמנעת זה מספר שנים מלספק דיווח רשמי על מספר משתתפים בהפגנות, ולכן לצורך הערכה אובייקטיבית יותר פניתי לשוטרים שנפרשו באזור ושאלתי דעתם לגבי מספר המשתתפים בהפגנה. מרבית השוטרים נכחו במהלך שירותם בעשרות הפגנות ועצרות אם לא למעלה מכך – כלומר הם בעלי ניסיון בהערכת מספר משתתפים בהפגנות.

התשובות של השוטרים והשוטרות היו מגוונות, אך כולן נעו בטווח שבין 40-25 אלף איש – מספר מרשים ומכובד אך נמוך משמעותית מזה שהוצג בכלי התקשורת. כשהפניתי תשומת לבם של השוטרים לכך שבאתרי האינטרנט השונים מדברים על 60 ואף 80 אלף משתתפים אחד מהם חייך ואמר: “אז אמרו”. שוטרת שעמדה לצדו הוסיפה: “תבחר אתה למי להאמין”.

השתקת ההומופוביה של המסתננים

במהלך יום המחאה אתמול הופעלה אלימות נגד פעילי להט”ב מהצד הימני של המפה הפוליטית. שפי פז, לסבית מוצהרת, ופעילים נוספים מקהילת הלהט”ב ששותפים במאבק להוצאת המסתננים הגיעו אתמול בצהריים להפגנת התמיכה בקהילה שנערכה בנווה שאנן.

פז וחבריה הניפו שלט המטיל זרקור על היחס האלים של מסתננים כלפי ישראלים ומסתננים מקהילת הלהט”ב, ועליו נכתב: “הטרנסופוביה של המסתננים הורגת”. לטענתם בחודשיים האחרונים התרחשו שבעה מקרי תקיפה של מסתננים על רקע שנאה נגד להט”בים. בתגובה, אחד המשתתפים ניסה לחטוף באלימות את השלט, ולאחר שכשל במשימתו החווה הגבר האלים תנועה מגונה לעבר פז.

בחודשים האחרונים עסקנו ב’מידה’ בהרחבה באלימות המסתננים כלפי טרנסג’נדריות. בנובמבר חשפנו תיעוד של תקיפת טרנסג’נדרית ישראלית בשם לורן רון על ידי מסתנן מאריתראה. בתיעוד ניתן לראות כיצד שוטרים ששוהים במקום נמנעים מלהגיש עזרה לרון. קודם לתקיפה חוותה הטרנסג’נדרית לטענתה תקיפה פיזית ומינית וניסיון שוד על ידי מסתננים. האירוע המזעזע הסתיים עבור רון ביד שבורה ובטראומה נפשית קשה: “שני האריתראים תקפו אותי, ואחרי שהם שברו לי את היד עם האבן צעקתי שמנסים לשדוד אותי”, סיפרה רון בזמנו.

גם טרנסג’נדריות השייכות לקהילת המסתננים חוות דיכוי מצד חבריהן לקהילה. כפי שפרסמנו ב’מידה’, מחקר של ארגון ‘א.ס.ף’ (ארגון סיוע לפליטים) מלמד כי מסתננות טרנסג’נדריות “מוקעות ונתונות בסכנה לפגיעה פיזית אף מקהילתן בשל זהותן המגדרית, ובשל סטיגמות ודעות קדומות השגורות בארצות מוצאן”.

פז משוכנעת כי הפעילים המרכזיים בקהילת הלהט”ב משתיקים את “ההומופוביה והטרנסופוביה של המסתננים”. לדברי פז היא עצמה היתה נתונה בדילמה לא פשוטה סביב המאבק. “יום שלם נקרעתי, כי אני באה משם, בדיוק מהמאבקים האלה למען זכויות הלהט״בים, למען הזכות להורות ולשוויון ולחופש מפחד ומאפליה. יום שלם נקרעתי, כי אף שהקהילה כגוף התנערה ממני והתכחשה לזכותי לשוויון ולחופש מפחד והתגייסה לטובת ההומופוביה והמיזוגניה של המסתננים, אני מגדלת ילד בזוגיות לסבית וזה חלק כל כך מהותי ועמוק בזהות שלי”.

עוד היא מוסיפה כי המשתתפים בהפגנה בנווה שאנן סירבו “להזכיר במילה את האלימות של המסתננים כלפי טרנסיות, הומואים ונשים בזנות לוקח חלק פעיל בטיוח ובשקר”. פז אומרת כי “בבואם לבחור בין נשות הקהילה שחיות בדרום תל אביב לבין הגברים שפוגעים בהן, הם בחרו בגברים ובמוסר מזויף. ואפילו הטרנסיות, שמצטרפות אלינו לכל הפגנה, העדיפו הפעם לשתוק ולא לקומם עליהן את חבורת הנאורים. אחר כך שמעתי שיעל דיין אמרה בכיכר שהבית השלישי הוא מקלט למבקשי מקלט. היא כנראה שכחה את חורבן הבית של סופיה ופנינה, הנשים המבוגרות שגרות בדרום תל אביב”.

https://mida.org.il/2018/07/23/%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%94%D7%98%D7%91-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%AA%D7%95%D7%A7/#comment-84562

תגוביות:

1.למה בישראל היום – העיתון הימני אתם זוכרים? – הפך המספר ל- 80 אלף משתתפים? ולמה ההפגנה האלימה הזו כיכבה ככותרת ראשית בישראל היום כמעט יום שלם? ולמה בצד הכותרת היו לפחות עוד 2 כתבות אוהדות להפגנה? ולמה בצד הכותרת היה גם מאמר דעה מטומטם שתמך בהפגנה? אנא אנחנו באים?

2.התקשורת הישראלית היא מפלצת איומה!!! ומשכך היא מכתיבה סדר יום ומייצרת מציאות מדומה. לצערי היחיד שניסה ומנסה לשנות משהו בהתנהלות התקשורת הוא בנימין נתניהו. כל השאר כולל ובדגש על בנט ושקד ועוד נציגי ימין משתפים איתם פעולה! בושה וחרפה.

3.בנט העניק למסלול לימודים בהכוונת אהרון ברק (לימודי משפטים במרכז הבינתחומי הרצליה) את הזכות להעניק תואר שלישי:

http://www.davar1.co.il/116473/

http://portal.idc.ac.il/faculty/he/Pages/profile.aspx?username=barak

ושקד מתנהלת כאילו היא מקבלת הוראות ישירות ממנו:

http://rotter.net/forum/scoops1/304117.shtml

4.הלהטבי”ם פשוט משקרים.

1.אין זכות להיות הורה. זכות כזאת פירושה חובה של מישהו אחר לספק הורות לזכאים. זאת בחירה אם להיות הורים או לא. זהו.

2.חוק הפונדקאות נועד לסייע למי שאינה יכולה ללדת מבחינה רפואית. לא בגלל זכות של האם להורות, כי המדינה לא חייבת לספק תינוקות, אלא כי המדינה בוחרת לסייע למתקשות ללדת, לעשות זאת בארץ. אפשר בהחלט להתווכח על עצם קיום החוק הזה.

3.אבל הלהט"בים כן יכולים ללדת - אם ימצאו אישה שתסכים ללדת איתם ילד. אלא שהם רוצים לכפות על הציבור להכיר באשליה הנרקיסיסטית שיש דבר כזה ילד בלי אימא.

4.המקבילה הרפואית של אישה שאינה יכולה ללדת היא גבר שזרעו אינו תקין. אם המדינה בוחרת לסייע בנושא זה - היא צריכה לסייע לכל גבר. אבל כאן, כאמור לא מדובר בגברים שאינם יכולים להוליד - אלא כאלה שרוצים לשלול מהילד אימא, כדי לתחזק פנטזיה על תינוק של שני אבות בלבד.

5.זה למה אני לא אוהב הומואים ולסביות למרות שאני חילוני גמור. כי רובם שמאלנים שתופסים טרמפ על הממשלה הימנית. רובם מאחזי עיניים כמו הליכודניקים החדשים שגם הם שמאלנים. פה ושם יש גם הומואים ימנים כמו ח”כ אוחנה, אך רובם שמאל.

6.צריך לקרוא את הספר המפחיד והמצויין של אמנון לורד - על אורי אבנרי, "רצח בין ידידים" - כדי להבין עם איזה פסיכופאטים יש לנו עסק. מדובר בדורות המשך של כל המופרעות השמאלנית עוד מלפני הקמת המדינה ולאחריה כשאפילו בן גוריון נגעל מהם בגדול.

מדובר בתופעה שטנית בקרב היהודים.

הם מסוכנים עבור עמנו ומולדתנו, עתידנו ועתיד ילדינו. הם ממש לא חלק מאיתנו. ממש לא. הם נטע זר ורעיל כמו גידול סרטני משתולל – שמנסה להדביר אותנו ולגדול פרא על ערוגותינו.

גועל.

קיראו בעמוד 99 על מחתרת מפ”ם הנאלחת ותוכנית לוויתן לתפישת השלטון בכוח מזויין עי מפ”ם. השמאל נשאר אותו שמאל והסכנות שהוא מציב נגד העם היהודי אותן סכנות.

ספר חובה.