חזור חזרה לדף הקודם
כתובת פורום: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: גילוי מסמכים
מספר נושא: 7179
#0,יעדנה ארבל כמו אסתרינה טרטמן
נכתב על-ידי nl בתאריך 01.03.07 בשעה 15:03
ח"כ אסתרינה טרטמן הזכירה לכולנו כי גם שופטת ביה"מ העליון הגישה מסמך
קורות חיים בהם שיפצה מעט את הרזומה שלה. היא כתבה:
בשנת 1979 סיימה את לימודיה לתואר שני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.

הנה המסמך:


המילה "סיימה" פרושו שאין יותר לימודים לתואר שני. משמע קיבלה תואר שני.
בפועל זה שקר. לשופטת עדנה ארבל אין תואר שני. יתכן ושכרה חושב לה ע"פ
מעמד של בעלת תואר שני ואז כבר היא מקבלת שכר במרמה.

לאחר שהנושא נחשף. הזדרזו באתר בית המשפטו לשפץ את השורה הבעייתית. כעת
כותבים כבר רק: "למדה לתואר שני". ולא "סיימה את לימודיה"

הנה:


#1,יעמותה הגישה תלונה נגד ע. ארבל בשל שימוש בתואר שלא
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.03.07 בשעה 19:09
בתגובה להודעה #0
עמותה הגישה תלונה נגד עדנה ארבל בשל שימוש בתואר שלא קיבלה


________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#4,י25 שנה התחזתה כבעלת תואר שני - מה התמיהה?
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.03.07 בשעה 22:36
בתגובה להודעה #1
Lurker
חבר מתאריך 18.9.05
748 הודעות אור ליום ששי י''ב באדר תשס''ז 22:31 01.03.07


23. 25 שנה התחזתה כבעלת תואר שני - מה התמיהה?

כאשר רוצים להכשיר את השרץ, מוצאים קן טעמים.
תקרא כתבה זו.


____________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#2,יתזכורת לאיום של בעלה של עדנה ארבל נ' רוטר:
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.03.07 בשעה 19:31
בתגובה להודעה #0
המכתב שנשלח על ידי אורי ארבל מיד עם העלותי את החתימה
שעשיתי והמצ"ב:


החתימה שבגינה אורי ארבל הזהיר את ניצן אור/רוטר:


ההודעה הזו נכתבה על ידי ניצן אור מיד עם קבלת המכתב:
191. מרגע זה אסור לכתוב כאן יותר על אורי ארבל אף מילה לטוב

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5539&omm=191&viewmode=threaded

_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#3,י''טרטמן: זכיתי להרבה תמיכה מהעם''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.03.07 בשעה 20:14
בתגובה להודעה #0
טרטמן: זכיתי להרבה תמיכה מהעם
פרסום ראשון: 01/03/07, 19:25

ח"כ אסטרינה טרטמן אומרת בראיון מיוחד לערוץ 7 כי התקשורת עשתה לה רצח אופי וכי היא בוחנת האם להגיש בעתיד תביעת דיבה נגד מכפישיה.
איציק וולף

לאור נסיונה האישי המר, אומרת ח"כ אסתרינה טרטמן כי כיום עולות לה מחשבות שניות ביחס לכל פרשיותיו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, המתפרסמות בזו אחר זו בתקשורת. "אני פשוט לא מצוייה בפרטים ואף פעם לא הייתי חברה אישית של אולמרט. אני לא מכירה את ההתנהלויות שלו ולא את העובדות, אבל מתוך התרשמות כללית מהתקשרות, זה נותן לי הרבה הרבה הרבה חומר למחשבה".

לדבריה, "העיתוי של פרסום הדברים ב'בליץ' כזה יכול לרמז על כך שיש אנשים שהמינוי שלה 'נתקע להם בגרון', כלשונה. "אולי יש מניעים פוליטיים ואולי יש מניעים אישיים, אני לא יודעת כי אינני בוגרת בית הספר לנבואה. אם אני הולכת על הקו של ניתוח קר של הסיטואציה, מבלי להתייחס אלי, אלה בדרך כלל מניעים פוליטיים או רגשיים נטו. אני לא רואה אופציה שלישית. אני יכולה לעשות ניתוח הגיוני מה קורה כאשר מתחילים לטפס על מישהו מבחינה תקשורתית. יש שני מניעים לדבר: או שיש תחרות בתקשורת שכל אחד רוצה להביא ידיעה ראשונית או סקופ ראשוני שיזעזע את המערכת ומחפשים איזה משהו מלוכלך כי מחפשים דברים צהובים, או שיש מישהו שמבין בתקשורת שאומר לתקשורת פה יהיה לכם מעניין".

בעקבות הפרסומים על פיהם הציבה טרטמן כביכול אולטימטום ליו"ר מפלגת ישראל ביתנו בו דרשה שלא ימנה כשר התיירות במקומה את ח"כ ישראל חסון שדיבר נגדה בתקשורת אומרת היום טרטמן כי לא היו דברים מעולם. "הוציאו היום פרסום שאסתרינה שמה אולטימטום לאיווט. זה קשקוש. אולי למישהו היה אינטרס להגיד שאיווט בסדר איתי אבל אסתרינה ניסתה לטרפד את המהלך, אבל זה פשוט קשקוש. לא דיברתי עם איווט על הנושא הזה".

ח"כ טרטמן מכחישה בתוקף כל שמועה על יריבות בינה לבין ח"כ ישראל חסון. "אני לא ראיתי אף חתול שחור שעבר בינינו. אני לא אחראית על מה שנשמע ומי כמוני יודעת ששמונים אחוז ממה שנשמע הוא אינו נכון ואינו מדוייק".

לטרטמן בטן מלאה על התנהלות התקשורת נגדה בשבוע האחרון והיא אף שוקלת את צעדיה ובוחנת האם להגיש בעתיד תביעת דיבה נגד מכפישיה. "בפרסום על התאונה שלי עשו לי רצח אופי של נוכלת שאוכלת כספי ציבור ושמרמה במשפט ואומרת דברים לא נכונים. אין בזה אפילו פסיק של אמת. לא מיניה ולא מקצתיה. קודם כל מפזרים ערעור באמון בבן אדם והכשירו את הקרקע על מנת לשפוך אחר כך את כל הרפש בעוצמות לא הגיוניות ולא הוגנות אבל אז הציבור יהיה מוכן. הם יגידו, תראו איזו מסכת יש לה. כבר הפכו את זה למסכת, הפכו את זה לשקרנית פתולוגית ולהשתלשלות של אירועים.

עובדה היא שלמדתי בבר אילן שלוש שנים חשבונאות וניהול פיננסי כמו שאמרתי, אלו היו הלימודים הראשונים שלי. נכון, לא דייקתי כשאמרתי שזה תואר ראשון אבל אלו היו הלימודים הראשונים שלי. למדתי וסיימתי אותם עם עבודת גמר של מצטיינת. יש לי תואר ראשון במינהל עסקים מטורו קולג', זאת עובדה וגם אותו סיימתי בהצטיינות. תסתכל בתקשורת, אף אחד לא מסתכל היום על המצויינות.

זה מגיע לשלב מסויים שאתה כבר לא מתייחס. יש פה צונאמי ואתה לא יכול להתמודד עם צונאמי. אבל מכיוון שהתקשורת אינה תופעת טבע, הדבר מחייב השמת תחומים ראויים, נכונים ומכובדים אבל בתוך מסגרות ראויות. אינני יודעת כרגע מה, אם ואיך, אני אבחן".

לדבריה, התקשורת התעלמה לחלוטין מתמיכת יו"ר ישראל ביתנו בה והעדיפה להציג את הדברים כאילו הוא הדיח אותה מתפקידה. "אמרו שאסתרינה הודחה. היה עולה בדעתך שראש המפלגה שלי יביא את אשתו אלי הביתה ברמה האישית כדי להגיד לי שאני מודחת? קצת הגיון. הגיעה אלי אשתו של ליברמן הביתה, בצורה שבאמת ריגשה אותי, הביאה איתה עוגת טרמיסו וקלטת וידאו שנשב לראות ביחד, חיבקה אותי ואמרה לי 'אנחנו תומכים בך ואנחנו איתך', ואיווט הצטרף אליה אחר כך, אז איך אפשר כדי להישמע צהובון יותר לדבר על הדחות?

איווט יצא אתמול מוועדת החוץ והביטחון ואמר שפרשת אסתרינה מאחורינו וזה עוד לפני שהוא בא לדבר איתי. למה התקשורת לא פרסמה את זה? ראיתי את זה במקום אחד באינטרנט אבל לא שמעתי את זה מעל גלי האתר, לא ברדיו ולא בטלוויזיה".

בהמשך דבריה, מדגישה טרטמן, כי היא אינה מעוניינת לבצע כחברת כנסת צעדים אישיים נגד אף אחד מגורמי התקשורת שתקפו אותה מלבד בחינת האפשרות לתביעת דיבה והוצאת שם רע. "אני רוצה שלתקשורת יהיה ביטוי וחשוב שיהיה לה ביטוי, אבל אי אפשר שהיא תהיה שלוחת רסן ולא יהיו לה גבולות כי יש לה המון כוח ועוצמות בידיים. לפעמים הם יכולים להוביל לדברים בלתי הפיכים לאנשים חפים ופשע שלא יהיה אפשר לתקן אותם בעתיד. אני מצפה לקצת אחריות, זה הכל".

ביחס לתחושותיה ביום שאחרי מסיבת העיתונאים אמרה טרטמן כי היא רואה תמיד את הטוב שבכל סיטואציה. "אני מאוד מאוד שמחה שקיבלתי את ההחלטה שקיבלתי. אני מאוד רוצה לעשות לביתי, לקחת אוויר ולהתעסק עם דברים שבאמת חשובים לי ומודה לאלהים שיזמן את זה בידי. אני מצטערת על הסיטואציה אבל רואה תמיד את הטוב.

"התקשרו אלי אישי ציבור שונים. התקשר אלי דודי זילברשלג שאינני מכירה אישית ומעולם לא נפגשנו רק כדי להגיד לי שדיברתי אל העם. התקשרה אלי אנסטסיה מיכאלי שאני לא יודעת דבר עליה מלבד שהיתה מועמדת ברשימת קדימה לכנסת ומגישה בערוץ 9 רק על מנת לתמוך. התקשרו אלי אנשי אקדמיה ואנשים שלמדו איתי ולימדו אותי. כולם אומרים שהתקשורת לא רואה את העם. קיבלתי היום הודעת SMS בה היה כתוב: 'אנחנו חבר'ה מהתחנה המרכזית בתל אביב יושבים ומפצחים גרעינים, רואים אותך בטלוויזיה ומחאנו לך כפים אפילו שלא ידעת שעשינו את זה אז כדי שתדעי שלחנו לך הודעה. כל כך הרבה תמיכה של העם יוצקת הרבה כוח יחד עם האמונה שאלקים איתי".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/160019

_____________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#5,יגם השר בוים ''התבלבל'' והצהיר כי יש לו תואר שני
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 02.03.07 בשעה 08:53
בתגובה להודעה #0
גם בוים "התבלבל" והצהיר כי יש לו תואר שני


מעריב חושף: עד אתמול התהדר שר הקליטה, זאב בוים, בתואר שני בקורות החיים. אבל פרשת טרטמן גרמה לו להבין: לימודים לתואר שני זה לא דיפלומה. המידע המטעה הורד מאתרי קדימה ומשרד הקליטה, אך עדיין מופיע באתר הכנסת. לשכת השר: מדובר בטעות של עוזר
שני מזרחי 2/3/2007 8:00
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/551/137.html



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#6,יעו''ד יוסי דר: ''אנשים יפי תואר'' על פרשת טרטמן !!
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 02.03.07 בשעה 11:30
בתגובה להודעה #0
אנשים יפי תואר

איזו דוגמא מקבל הציבור - ובמיוחד עובדי הציבור - מכך שנשיא בית המשפט העליון סוכר את פיו ואינו מגיב, אלא רק לאחר שגוררים אותו לערכאות?
מאת: עו"ד יוסי דר

האתיקה של השופטת ארבל
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-20541-00.html?tag=11-25-54

פרשת התארים האקדמיים של ח"כ אסתרינה טרטמן מעלה מן האוב פרשות דומות, ועל אחת מהן נספר כאן.

עם פרישת נשיא בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג המנוח, קיבל את השרביט סגנו, דוקטור סטפן (סטיב) אדלר.

והנה התברר כי הדוקטור הוא לא כל כך דוקטור.

התברר, אבוי, כי הנשיא אדלר מציג עצמו - ואף חותם על פסקי דין - בתואר שאין הוא זכאי לשאתו. שכן הוא בסך-הכל בעל תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת קולומביה בארה"ב.

הנשיא מסביר כי אליבא דאמת, המדובר ב"חצי אמת". הכיצד? הוא למד משפטים - אומנם רק לתואר ראשון - אך באוניברסיטת קולומביה מכונים בוגרי התואר הראשון בשם Juris Doctor אכן חצי אמת.

ואולי בעצם רק שליש: שכן הנשיא אדלר - מי אם לא הוא - אמור לדעת שאוניברסיטת קולומביה מציעה למסיימיה שלושה תארים במשפטים: תואר ראשון (Juris Doctor), תואר שני (מאסטר) ותואר שלישי (דוקטורט).

הסברו של הנשיא אדלר מעורר תמיהות: "אולי רציתי להדגיש משהו בפסק דין" אמר (כלומר שרצה להוסיף למשקל פסק הדין בעזרת השימוש בתואר דוקטור).

הנה כי כן, יש והסבר למעשה לא ראוי - גרוע מהמעשה עצמו.

התקשורת מתחילה לסובב את הנשיא אדלר על הגריל. והתקשורת דורשת גם לחקור. מאזכרים סעיפי חוק מתחום המשפט הפלילי שעניינם התחזות.

העיתונות מצטטת פסקי דין שונים של בית המשפט העליון, ואפילו של בית הדין הארצי לעבודה, העוסקים בשימוש בתארים כוזבים.

עולות דרישות לפטר את כבוד הנשיא.
ובמשרד המשפטים - דממה מעיקה.
והעם רואים את הקולות.
אבל משרד המשפטים מסתגר בקונכייתו.
הסיפור מביך עד כאב.

למה להיתמם: הרי ברור שהעיניים מופנות אל הנשיא ברק. העניין רגיש. הן המדובר בנשיא בית הדין הארצי. איש במערכת לא יעז לנקוט צעד כלשהו בעניין - אם לא יקבל אור ירוק לכך מברק.

אבל אין אור ירוק מברק. למה? הרי מאמרי הביקורת המושחזים והקשים הגיעו בוודאי לידיעתו של נשיא בית המשפט העליון. ברק -זולל בכירים לתיאבון - בוחן במבוכה את חרטומי נעליו. האם תסמונת הראש הקטן תוקפת גם אותו?

מובן שברק - בכל מקרה - אינו שש לבחוש בסיפור המביך.
אבל מסתבר גם שלנשיא אדלר יש חסינות.
ושמה של החסינות: אלישבע ברק.
הכיצד?
השופטת אלישבע ברק הינה סגניתו של אדלר.
ועכשיו, אם ייאלץ הנשיא אדלר לפנות את כסאו - תבוא השופטת ברק במקומו ותהיה נשיאת בית הדין הארצי.
וכך יהיו לנו נשיא ונשיאה לבית ברק.
סביר להניח כי נוכח התפתחות שכזו היו הנשיא ברק ואשתו הנשיאה מוצאים עצמם מככבים ללא הרף בכלי התקשורת. לא במדורים המשפטיים. במדורי הסטירה.
ואת זאת - אפילו ברק איננו יכול להרשות לעצמו.
הנשיא אדלר יכול, איפוא, להתרווח לו בנחת למרגלות קרנות המזבח.

אלא ששתיקתה של מערכת המשפט נוכח מעשהו של השופט אדלר מניעה מאן דהוא לקום ולעשות מעשה.

אדם המשמש בתפקיד שיפוטי כנציג ציבור בבית הדין לעבודה, פונה במכתב תלונה אל נשיא בית המשפט העליון ברק ומבקשו להשעות את השופט אדלר מתפקידו.

פנייתו של הפונה אינה זוכה לתשובה.

כיוון שכך, מגיש האיש עתירה לבג"צ כנגד נשיא בית המשפט העליון להשעות את השופט אדלר, ולחילופין - להביא את עניינו בפני הוועדה למינוי שופטים כדי שזו תפסיק את כהונתו.

מתמנה הרכב השופטים שידון בעתירה, ובראשו - השופט אור. בג"צ דוחה את העתירה של העותר כנגד הנשיא ברק. בנימוקיו לדחיית העתירה קובע השופט אור, בין היתר, כי השופט ברק הגיע למסקנה כי לא יהיה זה נכון להפעיל את סמכותו ולהמליץ בפני הוועדה למינוי שופטים לסיים את כהונתו של השופט אדלר.

השופט אור קובע בפסק דינו כי השופט ברק קיבל הסברים מהשופט אדלר ו"השתכנע בכך שהמדובר בטעות בתום לב". בסוף פסק דינו קובע השופט אור, כי "לא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב הראשון (הנשיא ברק) כשהחליט כפי שהחליט".

עינינו הרואות:

בזמן שהפרשה נדונה בכלי התקשורת, השופט ברק לא שקט על שמריו. מתברר, כפי שאנו רואים, שהשופט אדלר מסר לנשיא ברק הסברים, וברק "החליט כפי שהחליט".

נשאלת השאלה: מדוע צריך היה לגרור את נשיא בית המשפט העליון לבג"צ - על כל המבוכה הכרוכה בכך - כדי לגלות שם, שהוא בעצם דן בעניינו של השופט אדלר ו"החליט כפי שהחליט"?

איזו דוגמא מקבל הציבור - ובמיוחד עובדי הציבור - מכך שנשיא בית המשפט העליון סוכר את פיו ואינו מגיב, אלא רק לאחר שגוררים אותו לערכאות?

ושאלות נוספות:

מתי הנשיא ברק "החליט כפי שהחליט"? האם הוא החליט בכתב? אם כן, היכן היא ההחלטה? במגירה? ואם ברק לא תעד בכתב את החלטתו, האם זו דרך ראוייה?

האם לא היה מקום להעלות על הכתב - מעין פרוטוקול - את הסבריו של השופט אדלר ואת ההחלטה שניתנה בעניינו? הרי המדובר הוא בהחלטה מעין שיפוטית - גורלית ממש - מבחינתו של השופט אדלר.

האם השופט ברק - אילו ישב בדין - היה מקבל מצב עניינים שכזה?
מה לנו יותר מכך שבית המשפט העליון עצמו, באין ספור פסקי דין, נוזף קשות בממלאי תפקידים למיניהם הנמנעים מעריכת תרשומות לגבי החלטות שונות שקיבלו (מקל וחומר החלטות מעין שיפוטיות) - באשר הימנעות כזו מקשה מאד על האפשרות לבחינה שיפוטית של ההחלטות ושיקול הדעת המונח בבסיסן.

אין זאת אלא שהתשובה לכל השאלות הללו מצויה - במידה רבה - במקום אחר: כאשר הנשיא ברק דן והחליט בעניינו של הנשיא אדלר - הוא דן למעשה בגורל ה"בוס" של אשתו.

ולא רק שברק דן בגורל הבוס של אשתו, אלא שכל החלטה של ברק בגורלו של הנשיא אדלר משפיעה - ישירות - על גורלה של אשתו של ברק.

שכן, כפי שכבר ראינו, השעיית הנשיא אדלר מעלה על הפרק את מינוי סגניתו, אלישבע ברק, לנשיאה. היתכן שהנשיא ברק, שעה שדן והחליט בגורל הנשיא אדלר, לא הבחין שבאותה עת ממש הוא דן ומחליט גם בגורל אשתו הוא? ניגוד אינטרסים במירעו!

כך או כך, הציבור לא יצא מהעניין בידים ריקות: הנשיא אדלר הפסיק להשתמש בתואר "דוקטור".

----------------

הפרשה מתוארת בהרחבה בספרו של המחבר - "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק".
''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק'': מאת עו''ד י.דר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5110&forum=gil&omm=0




__________________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#7,יאדלר לא הפסיק להשתמש בתואר דוקטור! כנס:
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 04.03.07 בשעה 22:13
בתגובה להודעה #6
shay
חבר מתאריך 18.4.06
2986 הודעות אור ליום שני ט''ו באדר תשס''ז 20:55 04.03.07


6. אדלר לא הפסיק להשתמש בתואר דוקטור! כנס:
בתגובה להודעה מספר 0

מאתר בתי המשפט:


קישור:
http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/judges/k_hayim/37841873.htm

הכל בגללכם ובגלל ה"התנתקות" שלכם !! לא נשכח ולא נסלח !!!



____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#8,י''גם כיום נושא השופט אדלר תואר בעייתי''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 05.03.07 בשעה 11:00
בתגובה להודעה #6
גם כיום נושא השופט אדלר תואר בעייתי


מצ"ב העמוד בו מוגדר השופט אדלר בתואר הבעייתי
http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/judges/k_hayim/37841873.htm

גם כיום, שנים אחרי הדיון בבג"ץ, מתהדר השופט סטיב אדלר בתואר 'יוריס דוקטור' על אף שזו נאסרה ע"י לשכת עו"ד והוגדרה כהטעיית הציבור
מאת: שמעון כהן
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/160098

מהומת התארים הבעייתיים בציבוריות הישראלית ממשיכה לתבוע תשומת לב. היום מתברר שעל אף השנים שחלפו מאז נחשפה פרשת התהדרותו של השופט סטיב אדלר, נשיא בית הדין לעבודה בתואר דוקטור, נמשכת הצגתו כבעל תואר בעייתי גם כיום.

באתר בית המשפט העליון העוסק ופורט את פרטי הרשות השופטת מוצג השופט אדלר כמי ש"בשנת 1965 סיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק והוענק לו התואר יוריס דוקטור".

לכאורה מדובר בתואר ממשי שאותו קיבל השופט אדלר. הבעיה היא שהשימוש בתארי 'יוריס דוקטור' בישראל נאסר על ידי לשכת עורכי הדין כבר בשנת 2000.
במחקר שנערך על ידי מרכז מחקר של הכנסת העוסק בתארים שמתפרסמים בישראל ואינם אלא הטעיית הציבור נקבע כי "התואר מחו"ל 'יוריס-דוקטור' (J.D.) מתורגם לעיתים לדוקטור למשפטים, אף שהתואר J.D. מקביל לתואר מוסמך (מ"א) במשפטים בלבד. גם במקרה זה תיתכן הטעייה של הציבור, משום שלבעל התואר מיוחסים הישגים אקדמיים הגבוהים מאלו שיש לו בפועל".

כאן המקום להזכיר כי כשנחשפה פרשת זו ביקש השופט אדלר לערער על העתירה לבג"ץ נגד המשך כהונתו כנשיא בית הדין הארצי לעבודה. אדלר טען שאינו חבר לשכת עורכי הדין ולכן הנחיותיה של הלשכה אינן חלות עליו. בתום דיון בפרשה נדחתה העתירה נגד אדלר, תוך שהשופט אהרון ברק מקבל את טענתו שמדובר בטעות שהתרחשה בתום לב.

כאמור, למרות העתירה ולמרות חשיפת הפרשה לפני שנים אחדות, ולמרות שנשיא ביהמ"ש העליון ברק הגדיר את הטעות ככזו שנעשתה בתום לב הרי שגם היום לא תוקנה הטעות והגדרתו הרשמית של השופט אדלר כדוקטור נמשכת. זאת כאמור, למרות בעייתיות הגדרה זו שנקבע כי היא אינה אלא הטעייתו של הציבור.

___________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#29,יהדוקטור המתחזה שיקבע...האמנם?! (שביתת המורים)
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 07.11.07 בשעה 06:59
בתגובה להודעה #6
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.11.07 בשעה 07:02 בברכה, פילוביץ שחף
 


תזכורת:

נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, נתפס כשהוא מנהל שיחה עם
שר המשפטים לשעבר מאיר שטרית, ומייעץ לו כיצד להעלות בפניו דיון
מחודש על פסק דין שנתן אדלר ואשר שיטרית התלונן נגד התוצאה שלו..


הדוקטור (המתחזה) הוא לא כל כך דוקטור.

25. השופט אדלר נתפס בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6449&forum=gil&viewmode=all&keywords=אדלר#25

אדלר לא הפסיק להשתמש בתואר דוקטור! כנס:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=7&viewmode=

''גם כיום נושא השופט אדלר תואר בעייתי''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=8&viewmode=

170. האם ראוי השופט אדלר להמשיך בתפקידו = תואר מזוייף !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5667&forum=gil&viewmode=all&keywords=אדלר#170


______



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#9,יעדנה ארבל הייתה שופטת בבית הדין המשמעתי הפנימי של...
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 05.03.07 בשעה 20:49
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.03.07 בשעה 20:54 בברכה, פילוביץ שחף
 
עדנה ארבל הייתה שופטת בבית הדין המשמעתי הפנימי של השב"כ!!!

היא הייתה בקומבינה של פרס להעיף מהשב"כ את כל ההנהגה ולהחליף אותם באנשים שנאמנים לו
(פרשת קו 300, עדנה ארבל הייתה אז השופטת בבית הדין וזו שעזרה לביניש לסדר ככה שכל האנשים הטובים יעופו מהש"כ בהסכמה שלא יתפרו להם תיקים)

תזכורת:

שקרים, השב''כ ורצח רבין.......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5554&forum=gil&omm=0

____--


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#10,יעו''ד יוסי דר: ''עדנה ארבל השמיעי קול''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 11.03.07 בשעה 20:43
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.03.07 בשעה 20:44 בברכה, פילוביץ שחף
 
עדנה ארבל השמיעי קול
מאת: עו"ד יוסי דר 11/03/07 13:6


עו"ד יוסי דר

שופטת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, איננה יכולה להתעטף בשתיקה לנוכח ההתרחשויות האחרונות סביב בעלה אורי ארבל.

לאחרונה הופיע אתר אינטרנט המתקרא "הצד האפל של עדנה ארבל": http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=381824 שבו נטען כי הכותב באינטרנט בעניינים משפטיים, המכונה "עמיחי", הינו אורי ארבל בעלה של השופטת עדנה ארבל.

לכאורה, ניתן היה להתייחס לדברים בביטול – בין אם נכונים הם, ובין אם לא – שהרי מה זה, כביכול, עניינו של הציבור אם אדם – אפילו הוא בעלה של שופטת בית המשפט העליון – כותב באינטרנט תחת כינוי?

אלא שלאחר עיון בכמה מהפרקים באתר הנ"ל, מתברר שהעניין איננו פשוט. לחלוטין לא.

ראשית כדאי לציין שבאתר הנ"ל מופיעים כמה וכמה פרקים הבאים להוכיח את אמיתות הטענה ש"עמיחי" הוא אורי ארבל. ככל שהתוספו עוד ועוד פרקים באתר הלכה והתבהרה תמונה בהחלט משכנעת לכך, ש"עמיחי" הוא אכן אורי ארבל - בעלה של השופטת עדנה ארבל.

בהקשר זה ראוי לציין שבעקבות הפירסומים הללו, אורי ארבל נשאל על ידי העיתון מעריב אם הוא אכן "עמיחי" והכחיש. ההכחשה הזו, כפי שבאה לידי ביטוי בעיתון, אינה משכנעת בלשון המעטה (ובכל מקרה, האם מישהו באמת מצפה שאורי ארבל יודה בכך שהוא "עמיחי"?).

שנית, וזה העיקר, יש להתייחס לתוכן כתיבתו של "עמיחי". אם אכן "עמיחי" הוא אורי ארבל, כי אז לא ניתן להתעלם משני "מוטיבים" עיקריים המאפיינים את כתיבתו:
המוטיב האחד מתבטא בהשמצות פרועות ביותר כנגד ראשי מערכת אכיפת החוק - החל בשר המשפטים, עבור דרך היועץ המשפטי לממשלה ומטה אל הדרגים היותר זוטרים.

כך למשל, הידעתם שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ופרקליט המדינה ערן שנדר הם "סוסים טרויאנים במערכת המשפט"? או שראש אגף החקירות של המשטרה הוא "דנינו קזינו"? או האם ידעתם ששר המשפטים החדש מחזיק פילגש? והאם ידעתם שח"כ מיכאל איתן הוא "תומך פשיעה"?

המוטיב השני, והוא זה שמדאיג במיוחד, מתבטא בכך שהכותב עוסק גם בהדלפות של חומר רגיש. קשה להפריז בחומרת הדברים - אם הכותב הוא אכן אורי ארבל. שהרי אין לשכוח שאורי ארבל הוא בעלה של שופטת בית המשפט העליון ומי שהיתה פרקליטת המדינה, ומטבע הדברים עסקה בשגרת עבודתה בחומרים רגישים – הן לפרט והן למדינה. והרי טבע הדברים הוא, שבדרך כלל בין בעל ואשה אין חומה מפרידה ואין מידור של סודות.

אם אכן המדובר באורי ארבל, כי אז ההנחה הראשונית הינה, איפוא, שמקור ההדלפות שלו היא לא אחרת מאשר אשתו, והדברים מובנים מאליהם.

כאשר הכותב – בהנחה שהוא אכן אורי ארבל - מפרסם ומביא לידיעת הציבור פרטים על המגעים שניהלה פרקליטות המדינה עם עמוס ברנס, ובהמשך מטיח האשמות כלפי "הצדיק הזה", עמוס ברנס, שהוא גם "השקרן הזה", שלא עמד בהבטחותיו כלפי הפרקליטות – כי אז ברור שהמדובר כאן בהדלפה לכל דבר.

כאשר הכותב – בהנחה שהוא אורי ארבל – משתעשע לעיני קוראיו בחומרים רגישים ביותר הנוגעים להאזנות סתר של המשטרה, מיותר לפרט כמה חמורים הם הדברים, ולמעשה קשה למצוא הבדל ממשי בין ההדלפה הזאת לבין כל הדלפה פלילית אחרת.

העניין מטריד גם מבחינה זו שעדנה ארבל שותקת נוכח מצב שבו מצד אחד ישנן טענות – מבוססות למדיי – שבעלה אורי ארבל הוא הכותב "עמיחי", שכותב משמיץ ואף מדליף בעניינים משפטיים על כל המשתמע מכך, ומצד שני אורי ארבל עצמו מכחיש את הדבר.

עדנה ארבל היא לא אדם פרטי לצורך העניין הזה. עדנה ארבל היא שופטת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה לשעבר, וככזאת - היא לא יכולה להחליט לעצמה שהיא מקבלת את הכחשת בעלה ללא עוררין – תוך התעלמות מהטענות נגדו.

האם עדנה ארבל יכולה להמשיך ולהחריש, מבלי להתייחס – פומבית וציבורית – לכל הפרשה, כאילו הדברים עוברים מולה ואינם נוגעים לה? בשום פנים ואופן לא!

התינוק הזה מונח עתה ליד דלתה של שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל.


תזכורת:

עדנה ארבל כמו אסתרינה טרטמן
http://rotter.net/forum/gil/7179.shtml

76. ''המוגנים של זיילר''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6705&omm=76&viewmode=

זיילר: ''הפרשה הזו היא מקרה נקודתי.....''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7177&forum=gil&omm=0

''נפיחת זיילר - אפס בסולם דיכטר''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7168&forum=gil&omm=0

___


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#11,יהאם דורית בייניש היא האתרוג החדש?
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 14.03.07 בשעה 21:03
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.03.07 בשעה 21:27 בברכה, פילוביץ שחף
 
האם בייניש היא האתרוג החדש?


מוגנת? השופטת בייניש

ח"כ איתן קובל על התעלמות התקשורת מהבקורת שפרסם המבקר על התנהלות נשיאת ביהמ"ש העליון, ומשובם של "כוכבי" פרשת העמותות לפוליטיקה
שמעון כהן 14/03/07

אז מי הוא ה"אתרוג" התקשורתי החדש? בשיחה עם חבר הכנסת מיכאל איתן, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת בעבר, עולה כי על תואר ה'אתרוג' מתמודד ראש הממשלה אהוד אולמרט מול נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש.

בראשית השבוע העביר חבר הכנסת איתן הודעה לתקשורת, העוסקת בקביעת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת שקבעה שנשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש אחראית באופן מיניסטריאלי למחדלים המבוצעים תחת שיפוטה, אך למעט אתר חדשותי אחד, העדיפו כלל כלי התקשורת בישראל להתעלם מתפוח האדמה התקשורתי הלוהט שהונח בידיהם. "כולנו יודעים שאם היה מדובר בביקורת על מישהו מהימין כולם היו כבר חוגגים עם כותרות, אבל כשמדובר בשופטת בייניש כולם שותקים, מתעלמים".

חבר הכנסת איתן מוסיף ומחריף את הנתונים המרשיעים מבחינתה של השופטת בייניש כשהוא מספר שהוועדה דרשה מהשופטת תשובות לשאלות שהוצגו בפניה, אך זו סירבה להגיב.

המדובר הוא בנתונים שעלו מדוח מבקר המדינה ומהם התבררו ליקויים להם אחראית השופטת בייניש כשכיהנה בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה -17. המבקר קבע בדו"ח שפרסם שעל השופטת מוטלת אחריות מיניסטריאלית לליקויים חמורים ומהותיים בסדרי מינהל של הועדה ובהתנהלות שיש בה סטייה מהחוק.

בהודעתו לעיתונים ציטט איתן את האמור בדו"ח ולפיו הליקויים המדוברים "עלו לאוצר המדינה מיליוני שקלים (עמ´ 66 לדוח), ותיקונם יש בו כדי להביא לעמידה בדרישות לחוקיות, לייעול, לחיסכון ולהגברת השוויון והשקיפות".

לדבריו סירבה השופטת בייניש להופיע בפני ועדת ביקורת המדינה ולהתייחס לאחריותה לממצאי הביקורת הקשים בטענה שמדובר בהפרדת רשויות מחייב שינוי בחוק שלפיו שופטי ביהמ"ש העליון בוחרים את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מבין שורותיהם. על דבריה אלה אומר איתן: "אם השופטים רוצים ג´ובים נוספים בעת כהונתם כשופטי ביהמ"ש העליון עליהם לשאת גם באחריות. לא ייתכן שגורם כלשהו המופקד על מערכת מנהלית כמו ועדת הבחירות המרכזית, שמעסיקה עשרות אלפי אנשים ותקציבה בשנת הבחירות כ- 200 מיליון שקלים לא יהיה חייב הסבר לציבור כאשר מתגלים מעשים חמורים של סטייה מהחוק ומכללי המינהל התקינים שעולים לציבור מיליוני שקלים".

כאמור, למרות הנתונים התמוהים ביותר הנוגעים לנושאת המשרה הרמה ביותר בדרג המשפטי, העדיפו כלל כלי התקשורת (כאמור, למעט אתר אינטרנט אחד) לא להתייחס לדברים. חבר הכנסת איתן מבקר בחריפות את ההתנהלות ה"אתרוגית" הזו של התקשורת שמעדיפה להעלים מעין הציבור מידע קשה הנוגע לכאורה לשופטת בייניש.

עם זאת, כאמור, חבר הכנסת איתן אינו נתקל בפעם הראשונה בתופעה. אנו משוחחים עימו על השתיקה הרועמת בה מקבלת התקשורת את שובם בזה אחר זה של "מוגנים תקשורתית" נוספים, הלא הם כוכבי פרשת 'העמותות' של אהוד ברק. כידוע בשבועות האחרונים שבה וחוזרת התקשורת ומציינת את ברק עצמו כמועמד ראוי לתפקיד שר הביטחון במקום עמיר פרץ. זאת לבד מהתייצבותו של שר הרווחה יצחק, בוז'י, הרצוג, בצמרת מפלגת העבודה ללא כל התקוממות ציבורית נגד המשך כהונתו הציבורית של מי שהוגדר על ידי מבקר המדינה הקודם כמי שעמד בראשה של מערכת ששמה למרמס את החוק הישראלי. להרצוג וברק הצטרף בחודשים האחרונים קודקוד נוסף מאותה פרשת עמותות וזהו יועצו החדש של ראש הממשלה אהוד אולמרט, טל זילברשטיין שנחשד בהעברת סכומי כסף רבים בחשאי ובניגוד לחוק במסגרת ניהול עמותות ברק.

חבר הכנסת איתן נסער לנוכח האדישות התקשורתית, "טל זילברשטיין הוצא בעור שיניו מהאישום המשפטי. זה היה רק בגלל ששמר על זכות השתיקה. הקדשתי בפרשה הזו מאות שעות עבודה. שי לי פרוטוקולים עבי כרס שמספרים מה קרה שם. יש לי עדות של עוזר שמספר איך הוא קיבל מטל זילברשטיין מאה אלף דולר במזומן לתשלום. יש כאן מצב שבו ארבעה עשר בני אדם חברו יחדיו כדי להשתיק את הפרשה. אבל בכל פעם שאני מעלה את העניין אומרים לי ש'זה כבר מת.. עוד פעם מיקי יספר לנו על טל זילברשטיין...' ובאמת, מה לי להתעסק בזילברשטיין, יועץ בסך הכול, כשאני מדבר עכשיו על עו"ד אורי מסר וההתנהלות העכשווית של ראש הממשלה עצמו".

עם זאת איתן אינו מופתע כשהוא רואה את זילברשטיין מוצב כיועץ לראש הממשלה אולמרט. "דווקא מתאים לזילברשטיין להיות לצידו של אולמרט. הוא יוכל לייעץ לו איך לשמור על זכות השתיקה ולצאת מהפלונטרים שהוא מצוי בהם...".

ועל כל הפרשיות הללו אותם מלווה ח"כ איתן ומבקש לפרסם ולהתריע, מכסה לדאבונו שמיכת השתיקה התקשורתית הכוללת. אתרוגים כבר אמרנו?
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/160451

תגובת דורית בייניש בתשקורת:


Lurker
חבר מתאריך 18.9.05
773 הודעות יום רביעי כ''ד באדר תשס''ז 18:42 14.03.07


בייניש - ''יש קמפיין מתמשך נגד מערכת המשפט''

בשיחה ראשונה עם כתבים מאז מונתה לתפקידה כנשיאת בית המשפט העליון, מזהירה דורית בייניש מהכרסום שנוצר באמון הציבור במערכת המשפט. "כל שופט הוא מראש על תקן חשוד"

שני מזרחי ואפרת פורשר
14/3/2007 17:14

"יש קמפיין מתמשך על פני שנים של כרסום באמון הציבור במערכת" - כך אמרה היום נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, שיצאה נגד הירידה במעמדו של בית המשפט בישראל. במהלך שיחה ראשונה שקיימה עם עיתונאים מאז נכנסה לתפקידה, אמרה בייניש כי "כל שופט הפך מראש להיות על תקן של חשוד. שמכל עובדי השירות הציבורי, אצל השופטים יש הכי הרבה שקיפות".

נשיאת בית המשפט העליון תקפה במהלך דבריה את ההצעות לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כמו גם ההצעות לשינוי הליך בחירתם של השופטים. "צריך לקחת בחשבון שמה שמתרחש עכשיו מכרסם באטרקטיביות של השיפוט", אמרה. "שיפוט זה שליחות, זו דרך חיים".

בייניש ביקשה להגיב על טענות חברי הוועדה לבחירת שופטים, לפיהן הם אינם מכירים היטב את המועמדים להם הם מצביעים. "הליך הבחירה הוא רציני והמיון מאוד קפדני", אמרה. לדבריה, לפני כל כינוס של הוועדה היא יושבת שבועות ועוברת על החומר שקיים על המועמדים. "אני מציעה גם לנציגי הציבור בוועדה להטריח את עצמם ולקרוא את כל החומר הקיים על כל מועמד, לפני שהם מעלים טענות מהסוג הזה".

השופטת בייניש הביעה בנוסף התנגדות תקיפה להצעת שר המשפטים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. "הרכב הוועדה הוא דבר קריטי לאופייה ועצמאותה של מערכת המשפט", אמרה. "לא במקרה המערכת נבנתה על רוב מקצועי, לעומת ייצוג מכובד של המגזר הפוליטי".

בייניש אף התייחסה להצעת השר להכניס לוועדה שופטים מערכאות נמוכות יותר, והציעה לו לבדוק האם כשעומדים למנות פרופסור באוניברסיטה, מערבים במינוי גם דוקטורנטים."שופט שלום או מחוזי לא יכול להיות יותר עצמאי משופט עליון, ועם כל הכבוד, יש גם היררכיה במערכת השיפוטית".

שיפור המערכת רק באמצעות תמיכה תקציבית

בייניש התייחסה בדבריה גם להצעת החוק שיזם שר המשפטים, פרופ' פרידמן, לפיה יוגבל בג"ץ ביכולתו להתערב בחוקים של הכנסת. הנשיאה הודיעה כי היא מתנגדת להצעה זו, וטענה כי "הצעתו של פרידמן אינה מתאימה למציאות הפוליטית שלנו, ואינה חיונית". בייניש ציינה כי היא תומכת בכינון "חוק יסוד: החקיקה", אך ככזה שיאפשר להרכב מורחב של שופטי עליון לבטל חוקים של הכנסת.

גם הצעותיו לייעול של שר המשפטים זכו להתייחסותה, והיא מדגישה כי עם כל הרצון לשפר ולייעל את המערכת, הדבר לא יצלח לחלוטין בלי תמיכה תקציבית. "אנחנו נמצאים בשעת חירום. המערכת על סף קריסה, ואני מקווה שפרידמן ילמד את צרכי המערכת ויבין שהתוכניות שלו הן תוכניות לטווח ארוך שמחייבות בדיקה מעמיקה".

מאז מונתה לתפקידה, הקדישה בייניש את רוב זמנה ללימוד הבעיות במערכת המשפט. לעיתונאים היא סיפרה על מערכת שקורסת תחת העומס, ועל המשימה העיקרית שניצבת בפניה - שיפור מערכת בתי המשפט באמצעות שינוי העבודה הניהולית, שינוי סדרי המנהל ותגבורה.

היעד: התיקים יישמעו מיום ליום

בייניש ציינה בנוסף כי אחד הדברים העיקריים שמטרידים אותה הוא קצב התנהלות השופטים. "כל שר חדש שבא אומר שמוכרחים לשפר, אבל אלו רק סיסמאות", אמרה. "אנחנו תלויים בגורמים חיצוניים – בתקציבים, באיוש, במבנים".

לדבריה, התנאים בהם עובדים השופטים בבתי המשפט ברחבי הארץ הם מחפירים. "אני חושבת שאם הייתי צריכה להתחיל היום לשבת בתא האסירים הקטן הזה, לא הייתי רוצה את זה". בייניש התייחסה גם לתנאים בהם עובדים המזכירים והפקידים בבתי המשפט, וסיפרה שהתנאים הביכו אותה.

עם זאת, היא מציינת כי אין בכוונתה לחכות עד שהמערכת תקבל את התקציבים הדרושים לשיפור המצב, ומדגישה כי יחד עם מנהל בתי המשפט, הם בוחנים אפשרות לחלק את עבודת השופטים בצורה אחרת. היעד המרכזי שהציבה לעצמה הוא כי עד לתחילת שנת העבודה הבאה יחלו בתי המשפט לשמוע תיקים מיום ליום.

בדיחות היום :

אצל השופטים יש הכי הרבה שקיפות

הליך הבחירה הוא רציני והמיון מאוד קפדני


_______


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#12,ידורית ביניש טוענת לקונספירציה:
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 15.03.07 בשעה 10:27
בתגובה להודעה #0
דורית ביניש טוענת לקונספירציה: המראה אשמה בזה שאנחנו נראים רע כל כך
אריק באך 15.03.2007 4:32


כך על העיתונאים לתאר את בית המשפט, לפי ביניש

ביניש, החשודה לאחרונה במעילה במליוני דולרים שנעלמו בלא הסבר מכספי ועדת הבחירות שהיא עמדה בראשה והתאיידו (על פי מבקר המדינה) ללא מכרז וללא מסמכים וללא חוזים וללא צידוק ענייני (במקביל להתעשרותו הפתאומית של בעלה) - מנהלת קרב נואש לשיקום תדמיתה ולמעשה להישרדותה. בראיון יזום היא מתגוננת על ידי האשמת המבקרים והביקורת במקום לתת דין וחשבון על הסיבות המוצדקות של הביקורת. "המראה אשמה"... דורית ביניש התבכיינה אתמול במפגש עם עיתונאים על הביקורת הגוברת והולכת כנגד השחיתוית והניהול הכושל במערכת המשפט. לטענתה, זה שמאות עיתונאים, אנשי אקדמיה, עורכי דין, שופטים בדימוס, פוליטיקאים, קורבנות ואזרחים רואים כולם -בנפרד- את הבעייתיות, המחדלים והשחיתויות במערכת המשפט ואף מביעים את דעתם בקול רם ובגלוי במטרה לשפר את המעוות, זה לא תוצאה של ריבוי קורבנות ועוולות ומחדלים וכשלונות, אלא של "קמפיין מאורגן". וכשנשיאת בית המשפט העליון טוענת לקונספירציות ושומעת ציפצופים באוזניים, מי יזכור בכלל את הברון מינכהאוזן...

ביניש שכחה את הכלל היסודי: "אפשר לרמות מישהו לאורך זמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן"

נשיאת בית המשפט העליון פרסה את משנתה בשיחה עם כתבים, והתלוננה על הפגיעה בדימוי מערכת המשפט; כן הביעה התנגדות להצעת החקיקה של שר המשפטים פרידמן, המסמיכה את הכנסת לחוקק מחדש חוק שביטל בית המשפט.

פרידמן: דווקא החוק החדש יגביר את אמון הציבור במערכת

ביניש: "עכשיו נהייתה אופנה שצריך לבדוק את המועמדים, וכל שופט הוא מראש על תקן של חשוד"

הציבור: אם שופט איננו מסוגל להוכיח שידיו נקיות, מוטב שישאר בבית ולא יתמנה. לא תנאי הסף חמורים אלא ההיתר הקיים לשרבב למערכת המשפט כל מיני אנשים מפוקפקים לתפקידי שיפוט. זו לא זכותו אלא חובתו של הציבור לסלק את כל השופטים המושחתים אשר מונו על פי השיטה של מינוי על פי קשרים במקום כישורים ויושרה.

"מתנהל קמפיין של שנים שמטרתו כרסום באמון הציבור בבית המשפט, ויש כל מיני גורמים שעוסקים בקמפיין הזה" - כך ניחשה \ טענה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בשיחה שקיימה אתמול (רביעי) עם כתבי משפט.

לטענת ביניש, המטרה של הביקורת איננה שיפור המערכת ואכיפת כללי היסוד של יושר ומקצוענות קקודם כל על השופטים ורק אחר כך על מי שנתון לביקורתם.

ביניש לא הצליחה להציג סימוכין לטענה הזו, והטעמים שלה להתחמק מהביקורת על ידי המצאת מניעים דמיוניים של המתלוננים, הינה תגובה אופיינית ידועה בכל ספרי הקרימינולוגיה.

ביניש הסבירה כי הדימוי המידרדר של בתי המשפט מקשה על תפקוד השופטים ועל גיוס שופטים חדשים, המתביישים להצטרף למערכת כל כך מפוקפקת.

ביניש, אשר במקצועה איננה שופטת כידוע אלא בסך הכל תובעת בפרקליטות, סבורה כי כמות ההרשעות חשובה יותר מאיכות פסקי הדין עצמם.

"אין לנו זמן להתנצחויות, לא עם שר ולא עם אף אחד", אמרה. "אני רוצה להזיז דברים, לקדם אג'נדה של ניהול יעיל בבתי המשפט" אמרה ביניש.

"מה שמתרחש עכשיו מכרסם באטרקטיוויות של השיפוט. עכשיו נהייתה אופנה שצריך לבדוק את המועמדים, וכל שופט הוא מראש על תקן של חשוד". כך אמרה אותה ביניש אשר העמידה לדין אנשי ציבור אשר מינוי אנשים לתפקידים בלי לבדוק היטב היטב בציציות שלהם...

"מועמד לשיפוט יודע שהוא הולך לעבודת פרך, לא ירוויח מה שמרוויחים בשוק הפרטי, יישב בתא קטן וכל יום יקרא בעיתון על טעויות שהוא עשה".

ביניש הסתמכה על זה שכתבי המשט די צעירים וחדשים בתחום, ולא מודעים לעובדה שלשיפוט ניגשים רק עורכי דין לא מוצלחים, שאין להם סיכוי של ממש להביא פרנסה הבייתה בשוק הפרטי. עורכי דין מוצלחים דחו בבוז -מאז ומעולם- כל הצעה לרדת ברמה ולכהן כפקידים אפורים וסתמיים.

לטענת ביניש, "עובדה שעורכי דין פרטיים לא רוצים ללכת בדרך הזו, לא מצליחים לאתר מועמדים ראויים מקרב עורכי הדין. במקום שזה יהיה הדבר הנכסף ביותר, שוחקים אותו". היא מתעלמת מהעובדה שזה טבע השרות הציבורי: הוא מיועד למתחילים ובינוניים ולא למוצלחים. הוא מהווה קרש קפיצה נהדר אבל לא כורסה ראויה למוצלחים.

ביניש: בדמוקרטיה השלטון חייב להיות בידי בית המשפט ולא בידי העם

ביניש התייחסה בהסתייגות ליוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן לחוקק את חוק יסוד: החקיקה, שיצמצם את סמכות בית המשפט העליון לפסול חוקים. החוק מכיר לראשונה בכוחו של בית המשפט העליון לבטל, ברוב של שני שלישים מהרכב של תשעה שופטים לפחות, חקיקה של הכנסת שאינה עולה בקנה אחד עם חוק יסוד. אולם על פי החוק, לכנסת נשמרת הסמכות לחוקק את החוק מחדש ברוב מיוחד של 61 קולות, לאחר דיון מחודש.

לדברי ביניש, היא איננה מתנגדת לחקיקת החוק, ולעיגון זכותו של בית המשפט העליון בלבד לפסול חקיקה, אולם היא מתנגדת לפסקת ההתגברות המאפשרת לכנסת לחוקק מחדש את החוק שנפסל. לדבריה, בישראל השלטון חייב להישאר בידי בית המשפט ולא לחזור חזרה לידי העם ונבחריו.

לטענתה - "המודל הקנדי" שעליו מתבסס שר המשפטים היה פרי פשרה פוליטית בקנדה והוא איננו מתאים למציאות הישראלית. ביניש אמרה שהנושא צריך להיות מוסדר במסגרת הדיון הכולל בחוקה, ושמחה לראות שבכנסת הוחלט לדון כך בנושא, ולא לקדם את החוק בנפרד, ובינתיים יש להשאיר את המצב הגרוע על כנו.

בתוך כך, אתמול פירסם משרד המשפטים את תזכיר החוק. עם הפרסום, אמר שר המשפטים פרידמן כי "מדובר בהצעה בעלת חשיבות היסטורית, המבססת את מעמדו של בית המשפט העליון, ושתתרום להגברת אמון הציבור בבית המשפט ובהליך החקיקה בכנסת".

נגד שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בעד מינוי עו"ד פרטי לעליון

ביניש הביעה התנגדות לכל שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, להוספת פוליטיקאים או פרופסורים לוועדה וכן ליוזמתו של פרידמן להחליף חלק משופטי העליון בוועדה בשופטים מחוזיים. "הוועדה היא בעיני עניין קריטי לאופיה ולעצמאותה של המערכת", אמרה. "לא במקרה השיטה נבנתה על רוב מקצועי בוועדה לעומת ייצוג מכובד של המגזר הפוליטי. בארצות רבות מתקנאים במודל שלנו. השאלה היא מה הקונספציה שרוצים, מינוי פוליטי או מקצועי. זה לב העניין. האם כאשר פרופ' פרידמן או אחרים ממנים פרופסורים באוניברסיטה, האם את המינויים עושים הדוקטורנטים? פתאום רוצים ששופטי שלום או מחוזי ימנו שופטי עליון. זה דבר לא רציני".

ביניש שוללת איפה כניסה של גורמים אובייקטיביים ובעלי שאר רוח מהאקדמיה לועדה למינוי שופטים ומעדיפה שהעסק ייסגר מתחת לשולחן בין פוליטיקאים, עסקני לשכת עורכי הדין, ושכות וטו של שופטים לקבוע קידום רק למי שישרת את האג'נדה הפרטית שלהם.

ביניש גם הודיעה כי היא מתנגדת לביטול שיטת הסיניוריטי במינוי נשיאי בית המשפט העליון. לטענתה, לא המוכשר ביותר ולא הישר ביותר חייב להתמנות לנשיא בית המשפט העליון, אלא המקושר ביותר (נפוליאון: "אם הייתי חייב למנות את המפקד העליון של הצבא לפי הותק אז הייתי חייב למנות את החמור שלי כי הוא היחידי שליווה אותי לאורך כל המלחמות").

כמו כן, לדבריה, אין צורך למנות יותר מפרופסור אחד או שניים לבית המשפט העליון, ועיקר מאגר המועמדים לעליון צריך לבוא לדעתה מתוך בתי המשפט, ומהמערכת הציבורית - הפרקליטות. לא מהמגזר הפרטי, אם כי הוסיפה להערכת כתבים, כי אינה מתנגדת למינוי עורך דין פרטי אחד לעליון לקישוט.

"אף פעם לא היתה פה התנגדות למינוי עורך דין פרטי", אמרה, "יש לנו מחשבות לגבי עורכי דין פרטיים", אבל מעשית המחשבות האלה מתבטלות לטובת מינוי מקורבים ממערכת התביעה כדי לשמור על בית המשפט כסניף צייתן של הפרקליטות במקום כרשות עצמאית.

ביניש הודתה ששני המינויים הזמניים החדשים לעליון - עוזי פוגלמן ויוסף אלון - הם פרי פשרה בינה לבין פרידמן. פוגלמן מונה ביוזמתה של ביניש בלי בחינות אלא על סמך חברותו עם ביניש, בעוד שאת ההצעה לקדם את אלון העלה שר המשפטים.

ביניש סבורה שיש להעלות עוד נוסעים לספינה טובעת במקום להפסיק עד שמתקנים את החור

את המכתב שכתבה לפרידמן ולחברי הוועדה לבחירת שופטים, בנוגע לצורך למנות שופטים במקום לעסוק בסדרי הבחירה והמיון של המועמדים, היא מסבירה ב"שעת החירום שבה המערכת נמצאת. אם נחפש איך לשכלל את שיטת הבחירה עוד ועוד ותחלוף עוד שנת עבודה, אז לא שיפרנו שום דבר", אמרה.

לשאלה האם עדיף למנות שופטים גרועים שיתנו פסקי דין שגויים רק כדי להספיק יותר הרשעות ולא משנה בכלל אם הן מוצדקות או לא, היא לא התייחסה כלל.

"אם לא נפתור את הבעיה כעת, נמצא את עצמנו בהגדלת פערים כזו שלא נוכל להדביק אותה. אני לא רוצה להשתמש במילה קריסה. אני מקווה ששר המשפטים ילמד את צורכי המערכת, ויבין שהתוכניות שלו, דווקא בגלל שהן מהפכניות, הן לטווח ארוך ומחייבות בדיקה רצינית".

בתחום הארגוני הכריזה ביניש על היעד לשנת העבודה 2008 - ההפחתה של נורמת ביצוע העבירות הפליליות על ידי שופטים המפירים כדבר שבשיגרה את חוק סדר הדין הפלילי המחייב אותם לנהל משפט "מיום ליום עד גמירא" וחוק העונשין הקובע חמש שנות מאסר לכל אחד מהשופטים המפר חובה חקוקה זו, בשל החשש שעוד עלול לקום היועץ המשפטי לממשלה אשר ידרוש להעמיד את השופטים האלה לדין (למעשה לכל השופטים הדנים בפלילים, ללא יוצא מן הכלל, יש עבר פלילי מוכח עם ראיות מוחלטות להרשעה בסעיף הנ"ל, ועל פי החוק עליהם לשבת בכלא והם פסולים לשיפוט).

ביניש -החשודה במעילת ענק במליוני דולרים בועדת הבחירות המרכזית, דורשת עוד ועוד כסף.

לדבריה של ביניש, החשודה בעצמה במעילות במליוני דולרים, על מנת שהשופטיים לא ימשיכו בביצוע עבירות פליליות של הפרת החובה לקיים דיונים מיום ליום עד גמירא, הדבר כרוך לא רק בשיפור והתייעלות הניהול הפנימי, אלא גם בתוספת משאבים.

"ביקרתי בבתי משפט שלום ברחבי הארץ", סיפרה ביניש המכהנת בבית משפט ראוותני ועתיר משאבים ומנעמים של ארמון מלוכה ממש, "ובבתי משפט מסוימים התנאים מדכאים, התנאים פשוט קשים. שופטים יושבים בלשכות קטנות כמו תאי אסירים. אם הייתי עכשיו בתחילת דרכי וצריכה להתמנות לשופטת שלום, אני לא הייתי רוצה לבוא בתנאים כאלה. הסתובבתי במזכירות בית המשפט בתל אביב, ראיתי איך הפקידים יושבים על ארגזים, הייתי נבוכה. אין מקום לנשום. זה כמו בסדנאות-יזע".

ביניש לא טרחה להסביר מדוע מליוני דולרים משולמים, ללא מכרז, על ידי הנהלת בתי המשפט, בגין הזמנות פיקטיביות במחירים מופקעים של שירותי מחשוב ושירותים פיקטיביים אחרים, הגם שבסכומים הללו ניתן היה להזניק את תנאי השירות של השופטים ופקידי העזר ואת איכות השירות לאזרחי המדינה שנות דור קדימה.

בקיצור: ביניש מנצלת את העובדה שהכתבים צעירים מידי בתחום המשפט, לא מבינים לעומק את מכלול המניפולציות הנהוגות בידי ותיקי המערכת כדי לקבע את אורחותיהם הפסולות, וסומכת על זה שהציבור מטומטם והפוליטיקאים חלשים מידי מכדי לתבוע שהשופטים יהיו קודם כל נקיים בעצמם לפני שהם מעיזים לצייץ ביקורת על שחיתות של אחרים. "לא מחסנים חולה נגד שפעת במזרק הנגוע באיידס".



החיים על פי השחורדינית מהעליון

תזכורת:

שקרים, השב''כ ורצח רבין.......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5554&forum=gil&omm=0

5. זיילר: ''הפרשה הזו היא מקרה נקודתי.....''
http://rotter.net/forum/gil/7168.shtml#5

6. סיציליה זה כאן?
http://rotter.net/forum/gil/7168.shtml#6

ריבלין:''יש סימביוזה בין משטרה=עיתונאים מטעם והפרקליטות''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=21&viewmode=


___________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#13,ימיקי איתן: יוסי ביליין מי מוחא כפיים לבייניש
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 16.03.07 בשעה 20:57
בתגובה להודעה #12
צחצח
חבר מתאריך 21.12.02
4777 הודעות יום ששי כ''ו באדר תשס''ז 11:23 16.03.07


מיקי איתן: יוסי ביליין מי מוחא כפיים לבייניש

מיקי איתן: יוסי ביליין מי מוחא כפיים לבייניש, רק אתה, מיעוט קטן אתה מרץ, ומיעוט שמאלני/מאת:אריק זיו

בקול ישראל "בענין אחר" הגיב מיכאל איתן על התקפת ביליין כנגד שר המשפטים.

נעמי לויצקי אמרה בתוכנית כי תקופת לפיד כשר משפטים שאמר אמן לכל מילה של ברק הביאה את מערכת המשפט לשפל הכי גדול.

מיקי איתן: ביליין נקט עמדה חד צדדית כאשר שאל מי מוחא כפיים לפרידמן, מה ביליין לא יודע שרוב הציבור מתנגד למדניות המוגזמת של אקטיביסטיות השיפוטית, ואם אני שואל, יוסי ביליין מי מוחא כפיים לבייניש, רק אתה, מיעוט קטן אתה מרץ, ומיעוט שמאלני,

לדוגמא נעמי לויצקי בספר העליונים, חצר ביזנטינית הם ממנים את עצמם והחברים, לדוגמא יוצא שאול יהלום מישיבת מינוי שופטים של השופטים אני לא רציתי להצביע על מועמדת חשבתי שהיא לא מתאימה,

פנה אלי שר המשפטים והנשיא בית המשפט העליון והם הבטיחו לי שאם אני יתמוך במועמדת לא ראויה,בתמורה הם ימנו מעומדת שמקורבת לדעותיי, כלומר דייל שכל פוליטיקאי היה עושה בג"ץ היה מבטל, בינייש ממנה היום את החברים והמקורבים שלה.

אין תקדים בעולם שופטי בית המשפט העליון בוחרים בעצמם ואת עצמם, לכן צריך להכניס סדר בנושא.

יש לי עד אחד טוב יוסי ביליין, כאשר יוסי ביליין היה שר משפטים, הם אמרו לו אתה לא יכול למנות מנכ"ל משרד המשפטים, מה יוסי הסכים לא הוא נלחם ומינה מנכ"ל שלו.
http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=189059

_______________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#15,יבייניש מתמרנת באמון הציבור
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 19.03.07 בשעה 20:42
בתגובה להודעה #12
בייניש מתמרנת באמון הציבור
יוסי דר עורך דין
http://www.notes.co.il/dar/30144.asp

"מתנהל קמפיין של שנים שמטרתו כרסום באמון הציבור בבית המשפט, ויש כל מיני גורמים שעוסקים בקמפיין הזה"

אלה המילים של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שעדיין צפות על פני המים העכורים ומסרבות לשקוע.

המילים הללו נאמרו כזכור במסגרת שיחה שקיימה הנשיאה לאחרונה עם כתבים לענייני משפט.

מה אמור עתה הציבור לעשות עם שבע עשרה המילים האומללות הללו של נשיאת בית המשפט העליון?

אנחנו מניחים – אנחנו חייבים להניח – שכאשר נשיאת בית המשפט העליון מדברת על "קמפיין שמטרתו כרסום באמון הציבור בבית המשפט", וכאשר היא מדברת על כך ש"יש כל מיני גורמים שעוסקים בקמפיין הזה" – היא, הנשיאה, מדברת על עובדות של ממש.

ואם אלה העובדות ממש, כי אז הציבור המאמין בבית המשפט ובנשיאתו, רוצה גם לדעת מי הם אותם "כל מיני גורמים" שנשיאת בית המשפט העליון מדברת עליהם.

כי ההאשמה הכללית הזו עוד עלולה, חלילה, לגרום לכך שהציבור המאמין יחשוד – מתוך טעות כנה – באנשים כאלה או אחרים כמי שנמנים על אותם "כל מיני גורמים", למרות שהנשיאה כלל לא התכוונה אליהם.

הכוונה לאנשים המותחים ביקורת – לפעמים ביקורת נוקבת – על מערכת המשפט, אך הם עושים כן באופן עצמאי לחלוטין, מתוך כוונה כנה, ובשום אופן לא כחלק מקמפיין שמטרתו כרסום באמון הציבור במערכת המשפט.

והרי נשיאת בית המשפט העליון – מי אם לא היא – יודעת את חשיבות הביקורת ואת חיוניותה – גם אם היא לא ערבה לאוזן.

וכדי שלא אחשד אף אני בכלליות יתר אספר כאן, שלאחר דבריה אלה של הנשיאה על הקמפיין, הגיב מאן דהוא – שעושה רושם רציני – על אחד ממאמריי באלה המילים בדיוק:
"התגובה שלי נכתבת מתוך תחושה שמתבצע כאן קמפיין מכוון שמטרתו להרוס את בית המשפט העליון ואת מדינת ישראל ע"מ לשנות פה סדרי שלטון".

האם נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש התכוונה לשסות את הציבור במי שמעבירים ביקורת על מערכת המשפט? אני בטוח שלא. אבל זה מה שייצא.

פורסם ב 19 במרץ 2007 10:40 במדור משפט ציבורי

_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#16,יביניש מבזה את בית המשפט העליון, על פי פסק הדין שלה עצמה
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 27.03.07 בשעה 09:06
בתגובה להודעה #12
ביניש מבזה את בית המשפט העליון, על פי פסק הדין שלה עצמה!
מאת: אריק בך 27/03/07 6:33


בתמונה: צבוע (רק בלי הגלימה)

קראתי בעיון מאמר מלומד של המשפטן פרופ' זאב סגל בעיתון הארץ, המשבח את החלטת ביניש להורות לועדת וינוגרד להדליף לחיזבאללה את תוכן עדויות צמרת מערכת מקבלי ההחלטות בישראל על מלחמת לבנון השניה, בשם זכות הציבור לדעת.

כשניסיתי להחיל את אותו העיקרון שביניש -ובעקבותיה פרופ' סגל- מבקשים מבקשים מוינוגרד לקדש, על העיקרון שביניש מחללת בעצמה, בהסתרת התוכן הדיונים בועדה למינוי שופטים מהציבור והחבאת כל הפרוטוקולים והשיקולים של הועדה משל היה זה מינוי מתחת לשולחן בארגון פשע מאורגן וחשאי וממודר, הבנתי עד כמה חמורה התופעה של צביעות משפטית, מוסר כפול עיתונאי ומשפטי, אכיפה סלקטיבית של עקרונות, וההונאה הגדולה ותרבות השקר של בית המשפט העליון - לעטוף אינטרסים זולים במסווה של ערכים לכאורה.

הנה לפניכם ביניש במבחן וינוגרד: החליפו את כל מה שסגל כתב לגבי ועדת וינוגרד, במילים "הועדה למינוי שופטים" ואת השם וינוגרד בשם ביניש. וקבלו את אבי אבות הטומאה של השחיתות בישראל: בית המשפט העליון

המשך בקישור המצ"ב:
ביניש מבזה את בית המשפט העליון, על פי פסק הדין שלה עצמה!
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=458058&rc

תזכורת:
11. האם דורית בייניש היא האתרוג החדש?
http://rotter.net/forum/gil/7179.shtml#11

_______________________


25 עברו ומזל אלימלך מתראיינת ושואלת למה שמעון פרס לא...
http://rotter.net/forum/gil/7193.shtml


#18,ימי העבריין: ועדת וינגורד או בג''צ?!
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 27.03.07 בשעה 10:23
בתגובה להודעה #12
שימו לב לויכוח הגדול במסדרוני הכנסת וזה בקרוב יעשה
רעש גדול מאוד, מאוד מאוד, ברגע זה קיבלתי במייל לפירסום:

בג"צ מבקש מוינוגרד לחשוף פרוטוקולים בשם זכות הציבור לדעת,
למרות הנזק הבטחוני שבזה. אבל אותו בג"צ עצמו אוסר לחשוף
פרוטוקולים של הישיבות שלו עצמו בעניין שאין בו שום סוד בטחוני.

אז מי עבריין כאן בדיוק?

_______________________



25 עברו ומזל אלימלך מתראיינת ושואלת למה שמעון פרס לא...

http://rotter.net/forum/gil/7193.shtml


#19,יהירשנזון במבחן רמון, ''המוסר הכפול של מערכת המשפט''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 06.04.07 בשעה 20:53
בתגובה להודעה #12
המוסר הכפול של מערכת המשפט
אריק באך 06.04.2007
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=476366&rc


בתמונה: צבוע (אבל בלי גלימה)

הצדקנות המקארתיסטית נגד חיים רמון לעומת ההיתממות הצבועה בענינו
של הירשנזון אינה מותירה כל ספק: מערכת המשפט משקרת לציבור כולו, ומוכרת לכולם אינטרסים רקובים במסווה של ערכים. זו היא מערכת פשע מאורגנת היטב, וכמו כל פושע מסודר בחיים, הם נראים טוב ועושים את העבודה המלוכלכת בחשאי.

כשחיים רמון היה רק חשוד שאולי הוא נישק –רק נישק- קצינה משתחררת בלי שהבין אותה בדיוק באותה הדרך שהיא הבינה את עצמה, ועוד לפני שנחקר במשטרה בכלל, הודיע לו מזוז כי חובה עליו להפסיק את כל פעילויותיו במשרד המשפטים מיידית ובדחיפות ולעצור את הרפורמות שביקש לבצע לטיהור מערכת המשפט מהשחיתות המנהלת אותה.

שאלו את מזוז איך זה? שוב סיכול ממוקד לשר משפטים שביקש בסך הכל גם הוא לטהר את השחיתות במערכת המשפט ומצא את עצמו תפור עם תיק, עוד קורבן של המאפיה הזו?

מזוז גילגל עיניים לשמיים כיחכח בגרונו והסביר לציבור הצמא לצדק, כי לא ייתכן ששר ימשיך בתפקידו כשהוא "עלול" להיחקר "בעתיד" הקרוב בעקבות התלונה שהוגשה נגדו. למה? כי בתפקיד שלו הוא ממונה על השופטים שעתידים "כנראה" לשפוט אותו ולכן זה לא "יאה" כי יש "חשש" ו"מראית" דברים לא "תקינה".

יאללה בסדר. הציבור מטומטם, אז הוא אכל את הלוקש, רמון חוסל מתפקידו עוד לפני שבכלל נחקר, והיה משפט, והייתה הרשעה, ובסוף השופטים התקפלו כדי שחס וחלילה לא יהיה ערעור שיוכיח שמקומם בכלא או לפחות הרחק מכס השיפוט, וביניש בטח מקללת את תפירת התיק לרמון שהפילה עליה את פרידמן, ויצא סלט גדול וכולם שמחים.

עכשיו יש חגיגה אחרת בצ'חונה. הירשנזון. מליונים, מעטפות, מזומנים, שחיתויות חבל על הזמן... וזה עוד לפני שחקרו אותו בכלל על הקומבינות והשחיתויות והמכרזים התפורים בחברות שבהם היה דירקטור רעב ביותר...

המממ.... אבל יש דין ויש דיין, לא?

שר האוצר אחראי על אוצר המדינה. למה מזוז לא פועל בעניינו של החתול הממונה על השמנת באותו הלהט שהוא פעל נגד רמון שלא היה ממונה בכלל על המשטרה שהייתה אמורה לחקור אותו ואף לא על הקצינה המשוחררת שהתלוננה?

גרוע מזה - שר האוצר הרי אחראי ישיר ועליון על החוקרים שלו, חוקרי רשות המיסים שאמורים לסגור איתו חשבון על המיסים שהעלים מהמליונים שעליהם לא דיווח.

למה מזוז לא רואה אפילו בזה שהחוקרים נאלצים לחקור את הבוס הישיר שלהם בעצמם פסול הזועק לשמיים הפוסל את הנחקר הממונה על חוקריו להמשיך לכהן כדי שחס וחלילה ושומו שמיים וזעקי ארץ, לא יגיע הנחקר לחקירות בתור הבוס הפעיל שלהם שאחראי על עתידם, ויקרוץ להם כדי שהם יבלעו את הרוק וילכו לעשות לו קפה במקום לחקור?

אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לזה שמערכת המשפט זו בסך הכל עבודה בעיניים, אז הנה . זו היא דוגמה טרייה והוכחה מוחלטת המדברת בעד עצמה. רמון לעומת הירשנזון.

הכל אינטרסים. שום דבר לא חוק, ובטח לא צדק. בית זונות משפטי. אין מילים נקיות יותר לתאר את כל מה שקורה במערכת המשפטית. זה כבר עבר כל גבול.

אם יש אינטרס – אז השחור הוא לבן ואהוד ברק עוד יהפוך לראש ממשלה כי לא הוגש נגדו כתב אישום "בגלל שעוזריו שמרו על זכות השתיקה בחקירה" (כתירוצו של רובינשטיין)

ואם יש אינטרס הפוך – אז הלבן הוא שחור ואת דרעי צריך להעיף בגלל שהוא שמר על זכות השתיקה, ונשיקה פזיזה של רמון הופכת לחמורה הרבה יותר משר אוצר שגונב –על פי החשד- מליונים מכספים שהיו מיועדים להנציח את זכר קורבנות אושוויץ.

הנה לכם, שלטון של נוכלי המשפט.

שימו מספיק כסף או טובת הנאה מתחת לשולחן של שופט או פרקליטו או יועץ משפטי ותקבלו פסק דין וחוות דעת משפטית מלומדת ומנומקת לפי הזמנה. לא משנה מה העובדות. נסדר את הקביעה ככה שהיא תתאים לאינטרס.

אצל עורכי הדין הפקידונים האלה מה המקצוע אנחנו יודעים בדיוק. רק המחיר משתנה בין אחד לשני. ולא משנה מאחורי איזו גלימה או תואר מפוחלץ בכפייה של "כבודו" (ממש כבוד, בתחת שלי הכבוד הזה...) הם מסתתרים.

לא משנה באיזה מילים יפות הם יעטפו את הדברים שלהם, הנוכלים האלה, לא משנה באיזה תקדימים הם יבחרו ואיזה תקדימים הפוכים הם יעלימו כדי לתמוך את החירטוט שהם כותבים, הציבור –כולל הפוליטיקאים ואנשי הרוח והתקשורת ואנשי מערכות הבטחון- ימשיך להתבטל בפני הרמאים המדופלמים בעניבות וגלימות שמרמים אותו שוב ושוב במילים גבוהות וערכים מזוייפים, שאין בינם לבין חוק, מוסר או צדק ולא כלום. הכל רק עניין של מחיר ואינטרסים. רק עניין של מחיר ואינטרסים.

וכתופסים אותם על חם ומוכיחים שמערכת המשפט מושחתת? אז מלכת אמבטיה ונשיאת הסזון העליון יוצאת לתקשורת ומיללת בקול של צבוע שהמראה אשמה בזה שהיא נראית כל כך רע.

מערכת המשפט לא קיימת כדי לעשות צדק עם הציבור.

מערכת המשפט לא קיימת כדי לאכוף את החוק על הציבור.

מערכת המשפט קיימת רק כדי לקיים את עצמה, לטפח את מקורביה ולחסל את יריביה.

האם למישהו יש דוגמא הפוכה? בבקשה שיביא. שיביאו כאן מקרה של משפחה עניה שפנתה לבית משפט ובית המשפט לא בעט בה בגלל שלא היה לה מספיק אגרה, או גם אם חסכה בתרופות ומזון וספרי לימוד כדי לשלם אגרת בית משפט – תראו מקרה אחד שבו השופט לא בעט בה כי לבנק או לחברת הביטוח או למוסד הממשלתי או למליונר המיוחצן שכנגד היו אינטרסים משותפים יותר עם השופט והקליקה שמינתה אותו כדי לשרת אותה. תראו לי ואשתכנע...

תראו לי נאשם אחד בכל אלף הרשעות שבית המשפט מבקש סליחה כי הוא טעה ומעיף את השופט למען ייראו, וייראו.

תראו לי נאשם אחד ממאה אלף הרשעות שבית המשפט מבקש סליחה כי הוא טעה.

תראו לי נאשם אחד מתוך מליון שמערכת המשפט הודתה בפניו שהיא טעתה.

תראו לי מקרה אחד מקום המדינה ועד היום, שבו מערכת המשפט ביקשה מנאשם סליחה והודתה בטעות ואף הענישה כראוי את מי שפגע בחיי אדם ובכל משפחתו בעצם.

תראו לי שופט אחד שהלך לכלא מקום המדינה ועד היום כי הוא היטה משפט בגלל היכרות מוקדמת עם אחד הצדדים או עם עורך הדין או שלקח שוחד מאיזה מאעכר שהוא עורך דין מקורב, או כזה שהתרשל רשלנות פושעת וחיסל את כבוד האדם וחירותו בזדון.

תראו לי איש פרקליטות אחד שהלך לכלא או פוטר ונאשם בגלל שעשה קומבינה עם צד שיש לו עניין תמורת טובות הנאה.

אף אחד? אף פעם? במערכת הכי עמוסה במדינה? מתוך מליוני תיקים? שום טעות? אף לא כישלון צורב אחד? גם לא מעידה? רק אלוהים ומוחמאד וישו ואיינשטיין וסוקרטס ואפלטון והאפיפיור וביל גייטס וג'ורג בוש ומלכת אנגליה והסי איי איי והמוסד והשב"כ טעו כל כך הרבה ובכל מערכת המשפט של הדמוחארטה היחידה במזרח התיכון הכל מושלם?

בכל עורכי הדין שמונו לשופטים ולפרקליטים מקום המדינה ועד היום לא מצאתם אפילו עורך דין מושחת או תאב בצע או פרטקציונר או חובב קומבינה או שקרן אחד? אפילו לא עורך דין ("'שופט" עאלק) אחד מקום המדינה? בין כל פליטי מדינות מזרח אירופה ומדינות ערב שמונו לשופטים במזרח התיכון הפרוע לא מצאתם אפילו אחד שדבק בו רבב של שחיתות אף פעם? וואווו... פחח

_________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
''החל הקרב על ארץ ישראל''=מלחמת אחים האמנם ??
http://writers.global-report.com/a.php?c=x-files&a=69&rc=x-files


#21,י''מלחמת בג''צ בחוק''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 10.04.07 בשעה 09:58
בתגובה להודעה #12
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.04.07 בשעה 09:59 בברכה, פילוביץ שחף
 
מלחמת בג"צ בחוק
מאת: אריק באך
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=480057&rc=il



פסק דינם של שופטי בג"צ להגן על זכות החיזבאללה לדעת סותר הן את פסק דינה של ביניש וסותר את הוראות החוק המפורשות. החלטת בג"ץ הינה החלטה בלתי חוקית בעליל, וקוראת במפגיע להפר חוק מדינה מפורש. ככזו בג"צ יאלץ לקפל את הזנב בין הרגליים או שיקבל מחברי ועדת וינוגרד סטירה מצלצלת שתחזיר את שד היוהרה לביוב שממנו היא צמחה. דומני שהתמימות להאמין שגם חברי ועדת וינוגרד יעברו לדום כשבג"צ חורג מסמכותו ונותן החלטות שהן VOID מקורה באותה בורות ובערות המאפיינת את שופטי הבג"צ מאז התרוקן מהשופטים המשכילים שהיו בו.

בג"צ קורא להפר את חוק חופש המידע, התשנ"ח-‎1998 !

חוק חופש המידע קובע כך (הדגשים הם שלי ולא במקור):

"8. דחיית בקשות במקרים מסוימים

(1) רשות ציבורית רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע באחד מאלה:
(א) הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה;

(וזה מה שהועדה טוענת, שכל עוד היא עסוקה בגיבוש העיקר אין לה יכולת לעסוק בנושאים הנלווים לעיקר – א.ב)

9. מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו

רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה:

1. מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בשלומו של אדם;

2. מידע בנושאים ששר הביטחון, מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה, קבע אותם בצו, באישור הועדה המשותפת;

3. מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-‎1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;

4. מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין.

5. מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה;

6. מידע על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב;

7. מידע על אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם שמחוץ לרשות;

8. מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין;

9. מידע הנוגע לניהול פנימי של הרשות הציבורית שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור;

10. מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי; למעט מידע שהוא אחד מאלה -
(א)מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה;
(ב)תוצאות של מדידות רעש, ריח וקרינה, שלא ברשות היחיד.

11. מידע שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי-גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע;

12. מידע על אודות שיטות עבודה ונהלים של רשות ציבורית העוסקת באכיפת החוק, או שיש לה סמכות חקירה או ביקורת או בירור תלונות על פי דין, אם גילויו עלול לגרום לאחד מאלה:
(א)פגיעה בפעולות האכיפה או הביקורת או בירור התלונות של הרשות;
(ב)פגיעה בהליכי חקירה או משפט או בזכותו של אדם למשפט הוגן;
(ג)גילוי או מתן אפשרות לגלות את קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי;

עינינו רואות כי החוק קובע מפורשות שזו לא סתם זכותה אלא חובה של הועדה לא לגלות חצאי עדויות של עדים שישרתו רק את החיזבללה ולא את הדיון הציבורי, אשר ממילא לא יכול להתקיים על סמך חצאי אמיתות וחלקיקי עדויות שהוצאו מהקשרן כפי שקרה בעדותו של פרס.

החוק קובע מפורשות כי לא מתוך טובתם של פוליטיקאים מפוקפקים נובע החיסיון, אלא כדי להגן על בטחון הציבור, ועל היכולת של ועדת חקירה לקבל עדויות אמת של פקידים זוטרים מבלי שיחששו לעתידם המקצועי והציבורי.

החוק קובע מפורשות כבוד האדם המעיד בועדת החקירה הינו חוק יסוד, ואילו חוק חופש המידע איננו חוק יסוד ועל כן נסוג מפניו. לבג"ץ אין ולא תהיה שום סמכות לבטל חוק יסוד ולהעדיף על פניו המצאה פרטית פרי אינטרס זר שלהם, העומד הן בסתירה לחוק היסוד, והן לחוק עצמו שכפי שעינינו רואות – הינו חוק מפורש, ברור והגיוני ביותר.

החיסרון היחידי של החוק הזה, הוא שאיננו צפה את הרצון של כולנו שאולמרט ילך כבר הביתה.

אבל חשוב גם לזכור שאולמרטים באים והולכים, אבל מי שיאכל את נזקי הדלפת הפרוטוקולים לידי אוייבי המדינה, ואת נזקי הסירוס של ועדות חקירה מלהגיע לחקר האמת מחשש של עדים עובדי מדינה שעדותם תבולע להם, ואת נזקי הדיון הציבורי המסולף המבוסס על חצאי אמיתות וספינים של כל מיני כתבלבים מטעם זה הציבור כולו.

גם מבחינה פרוצדוראלית יש בתמיכת הבג"צ בחיפזון-מן-השטן הזה משהו צורם. חוק חופש המידע קובע כי:


7. נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן

(א) בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה או למי שהוסמך לכך על ידו; אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו.
(ב) הרשות הציבורית תודיע למבקש המידע ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה, על החלטתה בבקשתו; ראש הרשות הציבורית, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להאריך את התקופה האמורה, במקרה הצורך, ב-30 ימים נוספים, ובלבד שהודיע על כך למבקש בכתב, ונימק את הצורך בהארכת התקופה.
(ג) ראש הרשות הציבורית רשאי להאריך, הארכה נוספת, את התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), בהחלטה מנומקת אשר תישלח למבקש תוך התקופה האמורה, אם בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש יש צורך להאריך את התקופה; ההארכה הנוספת לא תעלה על התקופה המתחייבת מהטעמים האמורים, ובכל מקרה לא תעלה על 60 ימים.

לזכותה של ביניש יש לציין

יש לציין לזכותה של דורית ביניש, כי היא לא קראה להפר את החוק הזה, אלא הדגישה את חשיבותו בפסק הדין הראשון בעניין זה (זה שדחה את עתירת גלאון - אחר כך ביניש פרשה מההרכב).

באותו פסק הדין שדחה את עתירת גלאון, פסקה ביניש מפורשות:

"רציונל זה מצא את ביטויו בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) המקנה לכל אזרח ותושב זכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בכפוף לחריגים ולסייגים המנויים בחוק"

לא רק את זה היא אמרה, אלא אף הוסיפה באותו פסק דין ממש:

"בהיותה רשות ציבורית עליה ליתן משקל נכבד גם לנורמה הכללית בדבר חובת הגילוי של מידע המצוי בידיה, ואשר אין מניעה לגילויו לפי דין"

"יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור מהצורך לערוך בחינה פרטנית של הפרוטוקולים על-מנת לפרסם את אותם החלקים שאין מניעה לגלותם לפי דין"

"בהתחשב בכל אלה, אם הפרוטוקולים של ישיבות ועדת וינוגרד כוללים חלקים שאין מניעה לפי דין לחשפם לעיני הציבור, אין זה סביר לעכב את פרסום החומר עד הגשת הדו"ח הסופי"

כלומר - הבעיה איננה ביניש. הבעיה היא הבורות והבערות של שלושת הליצנים שהתעלמו הן מהחוק המפורש והן מפסק דינה המפורש של דורית ביניש, התחמקו מחובת ההנמקה והדיון לגופו של עניין, ונחפזו לתת החלטה פופוליסטית, נמהרת, הקוראת למעשה לועדת וינוגרד להפר הן את החוק ואת את פסק דינ של ביניש.

מה איפה החיפזון השטני הזה להפר את החוק?

מה –חוץ פופוליזם זול ומפרידמן ש"מזיק" מפריע לשרלטני בג"צ האלה? הרי זכות הציבור לדעת זה דבר שבג"צ בז לו, בשיטתיות, שכן הוא מחלל בעצמו את מה שהוא מבקש מועדת וינוגרד לקדש: פרוטוקולים של הקומבינות למינוי שופטים הוא מסתיר מהציבור כמו פושע שמוחק טביעות אצבע מזירת השחיתות והפשע. אז ענייני מלחמה לא סודי אבל קומבינות של שופטים כן סודי?

מן הראוי היה שועדת וינוגרד תגן על הציבור מפני האוייבים המסוכנים יותר מהחיזבאללה לבטחון מדינת ישראל, אותם אוייבים שהכניסו לנו את בשארה לכנסת. הגיע שעת המבחן של זעקת וינוגרד שהמלך הבג"צי הוא ערום.

שיכריזו פשוט שההרכב הזה של בית המשפט העליון פשוט מבלבלים את המוח. בניגוד מפורש לחוק מפורש ובניגוד מפורש להחלטת ביניש, מתוך שיקולים פופוליסטיים זולים, ומניעים זרים ופסולים לראות את פרידמן מחוץ ללשכת שר המשפטים, ולא בגלל שום כבוד לזכות הציבור לדעת (עובדה – את הפרוטוקולים של הועדה למינוי שופטים הם מסתירים באופן פלילי של ממש, למרות ששם אין חיזבאללה ואיראן ובית משפט בינלאומי בהאג שממתינים לעשות מהפרוטוקולים הללו הכשר לשחיטת הלגיטימציה של מדינת ישראל כולה להגן על עצמה).

יש להניח לועדת וינוגרד לסיים להגיש את מסקנותיה, ו"לשחוט" אותה –או שלא, על פי העובדות כפי שיסתברו מהדו"ח ולא על פי הספינים של כל מיני שופטים משוחדים המונעים על ידי אינטרסים זרים, פסולים ומושחתים המנוגדים לחוק מפורש של מדינת ישראל.

המיאוס של הציבור מאולמרט -וגם לי נמאס ממנו, שלא יהיה ספק- וההיסטריה של השופטים מאפקט הטיהור של פרידמן אסור להיהפך לשינאה עיוורת הגורמת נזק לציבור בלתי הפיך רק כדי לגרום לטפלון האולמרטי איזו אי נעימות ואי נוחות שיכול פרסום פרוטוקול לעורר אצלו, עד שהשעוריה הבאה תתפוס את כותרות העיתונים.

כך גם בעולם הנאור

ההנחיות למניעת הפרסום בשלב שכזה איננו המצאה "אולמרטית" וגם לא התחכמות ישראלית, למרות שנוח לחשוב כך ואכן ראוי לחשוד בכל דבר שלאולמרט יש תועלת עקיפה ממנו.

יש לכך שפע של תקדימים בעולם הנאור כולו. הבעיה שמאז הפך בג"ץ לסידור עבודה לפילגשות, עוזרות ומריונטות מלכחי פינכה, אין אפילו עם מי לדבר שם על משפט השוואתי, או פסקי דין באנגלית.

אבל מכיוון שהציבור יותר אינטיליגנטי מבית הסזון העליון, הנה כמה דוגמאות להמחשה:

בארה"ב המהוללת - דו"ח וועדת המודיעין שבדק את מחדלי ה 11 בספטמבר נותר חסוי כולו ורק תמציתו הלאקונית פורסמה בציבור. למה? כי הבשארה שלהם מבלה בגואטנמו "בלי בג"צ ובלי בחלם".

דו"ח הועדה הציבורית על התאבדות קלי - נותר חסוי. למה?

על הדו"ח על מחדלי ההמצאה של הנשק הלא-קונבנציונאלי של סדאם וההמצאה שסדאם שיתף פעולה עם אל-קעידה יכול הציבור האמריקאי רק לחלום, ולשלם כל יום מחיר של עוד כמה הרוגים. הטמבל שלנו ברח מלבנון לפחות מהר, אצלהם עדיין מחפשים להוכיח יש מאין.

באנגליה - הדו"ח על מלחמת פוקלנד - נותר חסוי כולו. ובכלל - באנגליה יש חוק ועדות חקירה חדש משנת 2005:
http://www.opsi.gov.uk/acts/acts2005/50012--a.htm#18

הכלל גם שם הוא כמו בישראל בחוק חופש המידע, של גילוי, כשגם שם אחד התפקידים של יו"ר הוועדה הוא להבטיח גישה של הציבור והעתונות לדיוני הוועדה ולחומר שנמסר לוועדה (סעיף 18). אך לכך יש סייגים, ראו לדוגמא סעיף 19 לחוק, ובעיקר פסקה (4).

ולא רק החוק אלא גם הפרקטיקה. ועדות חקירה שפעלו בשנים האחרונות באנגליה קיימו ישיבות פומביות אך ניתנה אפשרות לשמור על האנונימיות של עדים במקרים מתאימים.

לדוגמה, דף מידע של ועדת Hamill

http://www.roberthamillinquiry.org/procedure.htm#conduct

זאת ועוד. לפני כמה שנים התנהלה חקירה על ידי הלורד Hutton בנושא שנגע לענייני בטחון.

החקירה התנהלה בעיקרה בפומבי אך ראו נא את החלטה של יו"ר הוועדה, בה הוא מסביר מדוע הוא איננו מרשה שידור חי. הוא מדגיש את החשיבות שהוא מייחס לכך, שלכך אזרח תהיה נגישות מרבית לכל החומר העומד בפני הוועדה, אבל הוא מדגיש כי כל זה הוא בכפוף למניעה בטחונית.
http://www.the-hutton-inquiry.org.uk/content/rulings/ruling01.htm

כדאי במיוחד לראות את ההודעה שמסר יו"ר הוועדה הזו –שהוא קצת יותר בכיר ומשכיל וחכם מאיזה פרוקצ'ה לעניים- עם פרסום הדוח.

שם יו"ר הועדה מסביר שהוא החליט לפרסם באתר האינטרנט מסמכים אלה רק לאחר פרסום הדוח, כדי שלא למסור מידע חלקי ושלא תהיה שפיטה על ידי העיתונות בטרם פרסום הדוח.

ואכן בסופו של דין וחשבון - הפרוטוקולים של הדיונים הפומביים (שלא צונזרו), גם של בעלי תפקידים בטחוניים, פורסמו באתר הוועדה.
http://www.the-hutton-inquiry.org.uk/content/hearing_trans.htm

ויש אף דוגמאות קיצוניות עוד הרבה יותר:
ועדת Butler הוקמה לחקור בנושא המודיעין בעניין הנשק להשמדה המונית בעיראק. גם היא –כמו ועדת וינוגרד- לא הוקמה לפי חוק ועדות חקירה אלא כסוג של ועדה פרלמנטרית והנה גם שם, באנגליה הנאורה, לא התפרסמו פרוטוקולים בכלל באתר האינטרנט שלה. היא לא פעלה בפומבי כי היא קבעה שנדונים שם עניינים שלא ראוי לחשוף בפני האוייב שלא ינצל זאת לרעה.
http://www.butlerreview.org.uk/report/report.pdf

והמצב דומה לא רק באנגליה וארה"ב אלא גם במדינות נאורות של ממש. לדוגמא בקנדה:
ככלל, ועדות חקירה מקיימות דיונים פתוחים לציבור. הפרוטוקולים עומדים לעיון הציבור. אבל גם שם –במדינה מהנאורות בעולם לכל הדיעות, יש הנחיה המאפשרת קיום דיון בדלתיים סגורות, מטעמי הגנת המדינה המדינה, בטחון המדינה ויחסי חוץ.
international relations, national defense or national security

ויש גם דוגמא אקטואלית - יש שם ועדה הפועלת כיום בנושא התקפת טרור על טיסה של Air India. החקירה נוגעת לפעולות רשויות המדינה נגד טרור. בעיקרון, הדיונים גלויים ומשודרים בכבלים. אבל בכתב המינוי של הוועדה, סעיף m עוסק בסגירת דלתיים, והעילות – בדיוק אותן עילות עליהן נסמכת גם ועדת וינוגרד, ולא מאהבת אולמרט אלא כהגנה על אינטרסים שהיו לפני שאולמרט הופיע יש מאין, ויישארו עימנו גם לאחר שיעלם בדרך הטבע.
http://www.majorcomm.ca/en/termsofreference/


הוראות מאד דומות חלו בקנדה גם על ועדה שישבה לפני שנים אחדות, בנושא הנוגע למאבק נגד טרור. כללי הדיון של הוועדה מצורפים בקישור הבא:
http://www.ararcommission.ca/eng/Rule%20of%20Procedure%20-%20June%2015%202004.pdf

לסיכום

זה מאוד יפה שגם העם וגם בג"צ רוצים לראות את אולמרט בבית.

אבל כדאי לציבור לדעת שהוא יצטרך לחיות עם התוצאות האלה גם לאחר שאולמרט ילך הביתה, ולהבין שלוינוגרד אין סמכות -גם אם הוא ממש רוצה- להישמע לבג"צ של פרוקצ'יה וחבובותיה ולהפר הן את החוק והן את פסק דינה של דורית ביניש.

_______



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#24,יפסק דין של בג''צ: ''ביניש נכנעה לוינוגרד... !!''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 19.04.07 בשעה 20:48
בתגובה להודעה #12
ביניש נכנעה לוינוגרד ונאלצה להסכים כי הפרת פסק הדין של בג"צ היה המעשה הנכון. זהבה גלאון והחיזבאללה נחלו בקרב הזה תבוסה מוחצת
Global-Report News 19.04.2007 17:34


הלוזרים: ביניש, גלאון ונסראללה. המנצחים - שלטון החוק,
זכות הציבור לחקירה הוגנת וחברי ועדת וינוגרד.

פניית פרסה בעמדת בג"ץ: ועדת וינוגרד תפרסם את עדויות ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון, עמיר פרץ, והרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, בדיוק כפי שהחליטה - שבועיים לאחר פרסום דו"ח הביניים ולא כפי שבג"צ הורה בפסקי הדין הקודמים. כך קבעו לפני כמה דקות שופטי בג"ץ בהחליטתם לדחות את עתירת זהבה גלאון. ההחלטה התקבלה ברוב של ארבעה שופטים מול עמדתה של השופטת איילה פרוקצ'יה שהתעקשה בניגוד לסמכותה על פי החוק, לפרסם את העדויות לפני פרסום דו"ח הביניים.
פסק הדין במלואו וכלשונו לפניכם:
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=499101&rc=il

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1999/07

כבוד הנשיאה ד' ביניש

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין


כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


כבוד השופט א' גרוניס


כבוד השופט ס' ג'ובראן

ח"כ זהבה גלאון
העותרת:


נ ג ד

ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006

המשיבה:

עתירה למתן צו על תנאי

(15.04.2007)
כ"ז בניסן התשס"ז

תאריך הישיבה:

עו"ד דפנה הולץ-לכנר
בשם העותרת:

עו"ד אסנת מנדל; עו"ד ענר הלמן
בשם המשיבה:

פסק-דין

דהנשיאה ד' ביניש:

ביום 6.2.2007 ניתן פסק-דינו של בית-משפט זה בבג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (טרם פורסם) (להלן: בג"ץ 258/07 או פסק-הדין). בבג"ץ 258/07 הנ"ל נקבע, בין היתר, כי ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון (להלן: ועדת וינוגרד או הוועדה או המשיבה) תשווה לנגד עיניה את העקרונות שהותוו בפסק-הדין ובהתאם לכך "... תיערך לפרסום חלקי הפרוטוקולים שגילויים מותר, במועד סביר ובטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה" . כחודש ימים לאחר מכן, כאשר לא פורסם אף פרוטוקול מדיוני הוועדה, הוגשה העתירה שלפנינו.

כפי שיפורט להלן, לאחר הדיון שקיימנו בעתירה, התחייבה הוועדה לפרסם את הפרוטוקולים של שלוש העדויות המרכזיות בתום שבועיים מיום הגשת דו"ח ביניים (הצפוי להתפרסם בסוף חודש זה). עתה עלינו להכריע בשאלה האם נוכח התחייבותה האחרונה של הוועדה, יש לחייבה במועד פרסום מוקדם יותר של הפרוטוקולים הנדונים. השתלשלות העניינים יוצאת-הדופן בפרשה זו, מעוררת שתי שאלות עיקריות: ראשית, מה דינה של הטענה לפיה סוגית פרסום הפרוטוקולים של העדויות שנשמעו בפני ועדת וינוגרד בדלתיים סגורות, מצריכה "עיצוב דין מהותי שלא היה קיים עד כה", והאם טענה זו תישמע מפי הוועדה בשלב זה לאחר מתן פסק-הדין בבג"ץ 258/07. שנית, מהו "המועד הסביר" לפרסום חלקים מהפרוטוקולים של העדויות שנשמעו בפני הוועדה ואשר אין מניעה לפי דין לגלותם, כפי שנקבע בבג"ץ 258/07.

בטרם נדון בשאלות שלפנינו נעמוד על עיקרי פסק-הדין שניתן בבג"ץ 258/07 הנ"ל. לאחר מכן, נעמוד על השתלשלות העניינים בעתירה הנוכחית, על טענות הצדדים ועל השינויים והתהפוכות שחלו בעמדת המשיבה במהלך הדיונים בפני בית-משפט זה. בהתחשב בכל אלה, נפנה להכריע בשאלות המתעוררות בעתירה.

עיקרי פסק-הדין בבג"ץ 258/07

1. ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון קיימה את דיוניה ושמעה את העדויות שבאו בפניה בדלתיים סגורות. העותרת פנתה ליושב-ראש הוועדה, השופט (בדימ') ד"ר א' וינוגרד, בבקשה שיקיים את דיוני הוועדה בפומבי. על-אף שיושב-ראש הוועדה הודיע לעותרת כי כאשר יתאפשר הדבר תקיים הוועדה דיונים פומביים, התנהלו כל הישיבות עד כה בדלתיים סגורות. לפיכך, הגישה העותרת את עתירתה בבג"ץ 258/07 (להלן גם: העתירה הראשונה). בעתירתה הראשונה, ביקשה העותרת להורות לוועדה ליתן טעם מדוע לא תקיים את דיוניה ואת שמיעת העדויות בפניה בדלתיים פתוחות וכן מדוע לא תפרסם את הפרוטוקולים של דיוניה בתום כל ישיבה, למעט חלקים שפרסומם אסור מטעמי ביטחון המדינה. לבקשת העותרת, ניתן בשעתו צו-על-תנאי בעתירה.

בתשובה לעתירה הראשונה, הסתמכה המשיבה, בין היתר, על תשובתו של יושב-ראש הוועדה לפנייתה של העותרת אליו טרם הגשת העתירה הראשונה (מכתב מיום 30.11.06). במכתב האמור, ציין יושב-ראש הוועדה כי "בכל מקרה שהדבר יתאפשר - הישיבה תהיה פומבית". כן התייחסה המשיבה להודעתה של ועדת וינוגרד לעיתונות טרם הגשת העתירה הראשונה בה נאמר, בין היתר, כי "...ככל שיתאפשר בלי לפגוע בביטחון המדינה, ייערכו דיונים ועדויות בפומבי". בהתאם לכך, בתשובתה בכתב בבג"ץ 258/07 הנ"ל, ציינה המשיבה כי מקובל עליה שהשיקולים לעניין פומביות דיוניה "דומים, בעיקרם של דברים, לאלה של ועדת חקירה ממלכתית". בדיון בפני בית-המשפט אישר בא-כוח המדינה כי הנורמה הכללית החלה על העניין נגזרת מעקרון פומביות הדיון ומזכות הציבור לדעת. עם זאת, נטען כי נורמות אלה אינן מוחלטות וכי יש לאזנן עם אינטרסים מתחרים. בהקשר זה, הצביע בא-כוח המדינה על שני טעמים לכך שדיוני ועדת וינוגרד התקיימו עד כה בדלתיים סגורות וללא פרסום הפרוטוקולים של ישיבותיה. הטעם המרכזי היה נעוץ באינטרס הציבורי של שמירה על ביטחון המדינה. הטעם השני, אשר בא-כוח המדינה ציין כי נטען "למעלה מן הצורך", נגע לאינטרס הציבורי כי עבודתה של הוועדה תתבצע ביעילות ובמהירות, תוך הגנה על יכולתם של עדים להעיד באופן חופשי, גלוי ונוקב בנוגע להתנהלות הממונים עליהם וחבריהם לנשק. בהתחשב בכל אלה, נטען כי עמדת הוועדה הינה כי ככלל, דיוניה מתקיימים בדלתיים סגורות וכי הפרוטוקולים של הישיבות יפורסמו רק לאחר הגשתו של הדו"ח הסופי לממשלה; עוד נטען כי עמדה זו סבירה וכי אין להתערב בה. על יסוד כל אלה ביקשה הוועדה בבג"ץ 258/07 כי נדחה את העתירה.

2. בית-משפט זה (הנשיאה ד' ביניש, המישנה-לנשיאה א' ריבלין והשופטת א' פרוקצ'יה) עמד בפסק-דינו על כך שסעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001 אשר מכוחו מונתה ועדת וינוגרד, אינו מתייחס לשאלת פומביות הדיונים בפני הוועדה. עם זאת, בכתב-המינוי הותירה הממשלה את שאלת פומביות ישיבותיה של ועדת וינוגרד לשיקול-דעתה של הוועדה. בפסק-הדין בבג"ץ 258/07 הותוו העקרונות ואמות-המידה הפרשניות להפעלתו של שיקול-הדעת האמור.

בפסק-הדין נקבע כי ועדת וינוגרד כפופה לנורמות הכלליות של פומביות הדיון וחופש המידע. קביעה זו הושתתה על מספר טעמים: ראשית, בית-המשפט עמד בפסק-הדין על מעמדו הרם ועל חשיבותו הרבה של עקרון פומביות הדיון וחופש המידע (ראו: פיסקאות 6-7 לפסק-דיני; פיסקה 1 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה). נפסק כי עקרונות אלה מחייבים את ועדת וינוגרד מכוח היותה רשות ציבורית בעלת סמכויות מעין-שיפוטיות (ראו: פיסקה 5 לפסק-דיני; כן ראו: פיסקאות 1 ו- 10 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה שעמדה על מעמדה של ועדת וינוגרד כגוף מעין-שיפוטי). שנית, סעיף 18 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968 (להלן: חוק ועדות חקירה או החוק) הקובע את הכלל בדבר פומביות דיוניה של ועדת חקירה ממלכתית, אינו חל במישרין על ועדת וינוגרד. עם זאת, נפסק כי השיקולים לעניין פומביות דיוניה של ועדת וינוגרד דומים בעיקרם לאלה של ועדת חקירה ממלכתית; זאת, נוכח אופיה המיוחד של הועדה הנדונה, התכלית שלשמה הוקמה, היקף סמכויותיה וכן טיבו של נושא החקירה ומשמעותו הציבורית. בפסק-דיננו הדגשנו כי המשיבה הסכימה בטיעוניה לכך שעקרון פומביות הדיון חל על דיוניה במידה דומה לחלותו על ועדת חקירה ממלכתית. בהתחשב בכל אלה, נקודת המוצא לדיון היתה כי בהעדר מניעה שבדין, יש לנהל את דיוניה של הוועדה בפומבי.

בצד הקביעות האמורות, עמדנו בפסק-הדין על הצורך לאזן בין עקרון פומביות הדיון וחופש המידע לבין אינטרסים נוגדים אחרים ובהם בטחון המדינה. בפסק-הדין התייחסנו לשאלת נוסחת האיזון הראויה בין הערכים הנדונים, בלא להכריע בסוגיה זו. עוד ציינו כי "ישנן נסיבות בהן סגירת הדלתיים משרתת אינטרסים ציבוריים נוספים שאינם רק בטחון המדינה אלא גם הגנה על תקינות ההליך השיפוטי והיכולת לחשוף אמת במסגרתו" (פיסקה 8 לפסק-דיני). בהקשר זה, הדגשנו כי התוצאה באשר לנקודת האיזון הראויה נגזרת מנסיבותיו של כל מקרה לגופו, וכי נדרשת בדיקה קונקרטית וקפדנית של נסיבות העניין על-מנת להכריע האם מתקיימת הצדקה לסטייה מעקרון פומביות הדיון תוך צמצום הפגיעה בו ככל הניתן. השופטת פרוקצ'יה הוסיפה כי רק כאשר מדובר בצורך ציבורי חיוני בעל משמעות כבדת משקל, העונה לתכלית הראויה ולדרישת המידתיות, מוסמכת הוועדה להחליט על החלת חריג לכלל הפומביות "ולהגביל ככל הנדרש, ובמידת הנדרש את פתיחת דיוני הוועדה לציבור ואת גילוי המידע, החומר והפרוטוקולים שהוגשו לה ונערכו על ידה" (פיסקה 6; ההדגשה במקור-ד.ב).

3. לאחר שהותוו אמות-המידה העקרוניות בסוגיה, פנה בית-המשפט בבג"ץ 258/07 לבחון את יישומן בנסיבות המקרה. אשר לקיום דיוני הוועדה בדלתיים פתוחות - נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכי בעת מתן פסק-הדין הסתיימה כבר שמיעת העדויות באופן שהעתירה לשמיעתן בדלתיים פתוחות אינה רלוונטית עוד. עם זאת, ציינו בפסק-דיננו כי אם הוועדה תמצא לנכון לאפשר סבב נוסף של עדויות לאחר הגשת דו"ח הביניים, הרי בהתאם לעמדה שהציג השופט וינוגרד במכתבו לעותרת מיום 30.11.06, מניח בית-המשפט כי "הוועדה תשים לנגד עיניה את אמות-המידה שפורטו לעיל, וכי תקבל את החלטותיה בעניין סגירת הדלתיים באופן פרטני ביחס לכל אחת מהעדויות אם וכאשר הן תשמענה בפניה". בהקשר זה, עמדנו על הקושי המובנה להבחין מראש בין חלקים שגילוים מותר, לבין חלקים שחובה לשומעם בדלתיים סגורות כעדות שטרם נשמעה בפני הוועדה, ואף עמדנו על דרכי הפעולה המוצעות בהקשר זה.

אשר לפרסום הפרוטוקולים של ישיבות ועדת וינוגרד - הדיון בסוגיה זו התבסס, בין היתר, על עמדת בא-כוח הוועדה שאישר כי העדויות שנשמעו בפני הוועדה כוללות חלקים שאינם סודיים ושפרסומם בציבור מותר לפי דין. בהקשר זה, הדגיש בית-המשפט כי על אף שבמקרים רבים עשוי להתקיים חשש קרוב לוודאי לפגיעה בביטחון המדינה באם המידע שנחשף בדיוני הוועדה יפורסם בציבור, אין בכך כדי לפטור מהצורך לערוך בחינה פרטנית של הפרוטוקולים ולבחון לגבי כל עדות האם מתקיימת הצדקה לאיסור פרסום הדברים שנאמרו במסגרתה. מאחר ומדובר בבדיקה שנעשית בדיעבד, קל יותר לערוך את ההבחנה בין החלקים המותרים לגילוי לבין החלקים שגילוים אסור.

עיקר המחלוקת בין הצדדים בבג"ץ 258/07 נגעה למועד הפרסום של החלקים המותרים לגילוי בפרוטוקולים של ועדת וינוגרד. כאמור, עמדת המשיבה במסגרת בג"ץ 258/07 היתה כי המועד הראוי לפרסום האמור הינו רק לאחר הגשת הדו"ח הסופי של הוועדה לממשלה. עמדה זו נדחתה. נפסק כי נוכח חשיבותם הרבה של עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת ובהתחשב בחשיבות הלאומית ובעניין הציבורי הרב שמעוררות הסוגיות הנדונות בפני ועדת וינוגרד, אין זה סביר לעכב את פרסום החומר עד הגשת הדו"ח הסופי. בהקשר זה, צוין כי יש להניח כי ניתן למצוא כוח אדם אמין ומיומן לשם עריכת הבחינה הביטחונית של החומר. עוד נפסק כי אם הפרוטוקולים כוללים חומר שגילויו מותר לפי דין, יש לפרסם את המידע ואין לומר כי הדבר יציג בפני הציבור מידע חלקי ומעוות שמוטב לא לפרסמו. בנוסף נקבע כי אין חשש שפרסום חלקים מהפרוטוקולים בטרם הגשת הדו"ח הסופי של הוועדה יוביל לשיבוש עבודתה, שכן אם וכאשר תחליט הוועדה בעתיד לזמן עדים בעקבות מכתבי אזהרה, ממילא יועבר החומר הרלוונטי לעיונם. בסיום דברים אלה, נפסק כדלקמן:

"אנו מניחים כי ועדת וינוגרד תפעיל את שיקול-דעתה בהתאם לאמור לעיל ובהתאם לעמדתה המוצהרת במכתב יו"ר הוועדה ובהודעתה לעיתונות, ותיערך לפרסום חלקי הפרוטוקולים שגילויים מותר במועד סביר ועוד בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה" .

בהתחשב בכך שעמדת הוועדה כפי שהוצגה בשעתו בפני בית-המשפט תאמה על דרך העיקרון את המתווה שנקבע בפסק-הדין, ובהתחשב בכך שההנחה היתה כי הוועדה תפעיל את שיקול-דעתה בהתאם לאמות-המידה שהותוו בו, סברנו כי בנסיבות העניין לא נדרש צו מוחלט כנגד הוועדה ולפיכך הורינו על ביטול הצו-על-תנאי.

השתלשלות העניינים בעתירה שלפנינו ועמדות הצדדים

4. כחודש ימים לאחר מתן פסק-הדין האמור, הגישה העותרת את העתירה שלפנינו. בעת הגשת העתירה, טרם פרסמה ועדת וינוגרד כל חומר מהפרוטוקולים של ישיבותיה. טענתה העיקרית של העותרת היתה כי ועדת וינוגרד משתהה יתר על המידה ובאופן בלתי סביר בפרסום חלקי הפרוטוקולים שאין מניעה לפי דין לגלותם. בהתאם לכך, ביקשה העותרת שני סעדים: ראשית, לחייב את הוועדה לפרסם לכל הפחות את החלקים המותרים לגילוי בפרוטוקולים של העדויות המרכזיות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא עוד בטרם תגיש הוועדה את דו"ח הביניים לממשלה. שנית, לחייב את הוועדה להציג בפני הציבור את לוח הזמנים הצפוי לפרסומו של כל אחד מהפרוטוקולים של דיוניה שאין מניעה לגלותם, בהתאם למבחנים שנקבעו בבג"ץ 258/07 הנ"ל.

5. מאז הוגשה העתירה, ידעה עמדת המשיבה שינויים ותהפוכות שבאו לידי ביטוי במהלך הדיונים בפני בית-משפט זה. נוכח התהפוכות והגלגולים שעברה עמדת המשיבה, אין מנוס מלפרט את השתלשלות העניינים יוצאת-הדופן בהקשר זה, אשר הובילה אותנו ליתן את הצו שהחלטנו עליו ברוב דעות.

עובר להגשת העתירה שלפנינו, פנתה העותרת במכתב ליושב-ראש הוועדה השופט וינוגרד, בדרישה לקבל לוח זמנים צפוי לפרסום הפרוטוקולים של דיוני הוועדה. במכתב התשובה ששלח השופט וינוגרד לעותרת ביום 26.2.07 צוין כי "לקראת סוף שבוע זה יסוכמו דברים סופית בקשר להקמת הצוות אשר יבדוק את הפרוטוקולים ואני מקווה שהוא יוכל להתחיל בעבודתו בהקדם. אנו נפרסם כל חומר בפרוטוקול, שייקבע שגילויו מותר, מיד לאחר סיום הבדיקה, גם אם טרם הסתיימה בדיקת יתר הפרוטוקולים" .

ברוח דברים אלה, נוסחה התגובה שהגישה המשיבה לעתירה הנוכחית ביום 8.3.07. בתגובה צוין כי מיד לאחר מתן פסק-הדין בבג"ץ 258/07, פנה השופט וינוגרד אל היועץ המשפטי לממשלה לצורך קיום התייעצות בדבר הדרך הראויה למינוי צוות אמין ומיומן לשם הערכות לפרסום החומר שגילויו מותר מתוך הפרוטוקולים. בעניין זה קוימו מספר התייעצויות ובסופם של דברים הוחלט על הקמת צוות שיכלול נציג של הצנזורה הצבאית ונציג של המחלקה לביטחון מידע בצה"ל. כן הוקצו שני נציגים נוספים באם יידרש תגבור של כוח האדם. בנוסף, החליטה הוועדה כי לאחר שהנציגים האמורים יעברו על תמלילי הפרוטוקולים מהבחינה הביטחונית, תבצע הוועדה בדיקה משל עצמה של התמלילים על-מנת לוודא כי אין בפרסומם משום פגיעה בהיבטים נוספים ורחבים יותר על-פי דין. המשיבה הוסיפה וציינה בתגובתה כי בקרוב תחל להתבצע עבודת הבדיקה של הפרוטוקולים וכי "כל חומר שגילויו יותר מתוך הפרוטוקול, יפורסם מיידית" . עם זאת, נטען מטעם המשיבה כי אין עילה לחייב את הוועדה בפרסום הפרוטוקולים הנוגעים לראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא לפני הגשת דו"ח הביניים לממשלה. בהתחשב בכל אלה, טענה המשיבה כי היא פועלת בשקידה סבירה על-פי העקרונות שהותוו בבג"ץ 258/07 לשם פרסום הפרוטוקולים וכי דינה של העתירה להידחות על הסף.

בהודעה משלימה מיום 20.3.07 (להלן: ההודעה המשלימה הראשונה) עדכנה המשיבה כי נציגי הצנזורה הצבאית והמחלקה לביטחון מידע בצה"ל כבר החלו קוראים את תמלילי העדויות על-מנת שהמלצותיהם תהיינה בפני הוועדה בבואה להחליט על פרסומן. עוד עדכנה המשיבה כי "מספר תמלילים כבר מוכנים לפרסום ופרסומם ייצא לפועל בימים הקרובים, מיד כאשר ייפתח לציבור אתר האינטרנט של הוועדה, המצוי בשלבי הקמה סופיים". בהמשך לכך, ציינה המשיבה בהודעתה כי אף שלגישתה אין עילה לחייב את הוועדה בפרסום עדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא תחילה, הרי "כל עוד הדבר לא יגרום להפרעה במילוי תפקידה של הוועדה, סבורה היא כי ניתן להקדים את בדיקתם. בהתאם לכך, בראשית השבוע החל צוות הבודקים בקריאת עדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא".

ביום 22.3.07 התקיים בפני בית-משפט זה דיון בהרכב של שלושה שופטים (המשנה-לנשיאה א' ריבלין והשופטים א' פרוקצ'יה וס' ג'ובראן). בסופו של אותו הדיון ניתנה החלטה בזו הלשון:

"התברר במהלך הדיון היום, כי בכוונת המשיבה לפרסם עד ליום א' הקרוב את הפרוטוקולים שבדיקתם הושלמה. אשר לפרוטוקולים המתייחסים לראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, כך הוברר, ישנה כוונה לפרסמם בשבוע הבא.

לפיכך, החלטנו לדחות את המשך הדיון בעתירה למועד קצר.

הודעה משלימה תוגש מטעם המדינה קודם לחג הפסח".

(ההדגשה אינה במקור- ד.ב)

יצוין כי ביום 22.3.07 נפתח אתר האינטרנט של הוועדה, ובו ביום פורסמו שלושה תמלילי פרוטוקולים ראשונים של המישנה לראש-הממשלה השר שמעון פרס, של ראש אמ"ן לשעבר עמוס מלכא וכן של ארנון בן-עמי (להלן: הפרוטוקולים הראשונים). בהתאם לעמדה שהציגה המשיבה בדיון בפני בית-המשפט, אמורים היו להתפרסם בסמוך לאחר מכן חלקי העדויות המותרים לגילוי של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא. אף-על-פי-כן, ובניגוד לעמדה שהציגה המשיבה בהודעתה המשלימה הראשונה ובדיון שהתקיים בפני בית-משפט זה ביום 22.3.07, פרסום זה לא התבצע עד היום.

6. ביום 1.4.07 הגישה המשיבה "הודעה משלימה (מס' 2)" (להלן: ההודעה המשלימה השנייה). בהודעתה האמורה, הודיעה המשיבה כי הוועדה החלה להיערך לפרסום תמלילי עדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל "מתוך כוונה לפרסם אף אותם בהקדם, ולפני פרסום הדו"ח החלקי". עם זאת, נטען כי בעת בחינת הפרוטוקולים, גילתה הוועדה כי "חלק ניכר מאד מהם אסור בפרסום וכי פרסומם של החלקים המותרים בפרסום מן התמלילים עלול להוציא דברים מהקשרם ועלול להטעות". לטענת המשיבה, החששות מפני הטעית הציבור ומפני פגיעה יתרה במוסרי העדויות עקב פרסום חלקי של דבריהם, התחזק נוכח התוצאות המיידיות שנבעו מגילוי שלושת התמלילים שכבר פורסמו בציבור. לפי הטענה, הפרסום החלקי והבלתי שלם של עדות המישנה לראש-הממשלה השר פרס, גרם ליצירת רושם מוטעה בציבור כאילו השר העדיף שלא להשמיע את ספקותיו לגבי היציאה למערכה וטעמיה בזמן אמת, ורושם מוטעה זה גרם לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת בשר. לפי הנטען, לקחי תוצאות הפרסום של התמלילים הראשונים עוררו בקרב חברי הוועדה חששות שמא פרסום מידע חלקי ובלתי שלם פוגע בסופו של יום בזכות הציבור לדעת; פוגע שלא כדין בפרטיותם ובשמם הטוב של עדים שלא ניתנה להם הזדמנות להציג את עמדתם בנוגע לפרסום; ואף פוגע ביכולת הוועדה לרדת לחקר האמת, הן בשל החשש לתיאום עדויות בין עדים שיזומנו להעיד בעתיד, והם בשל החשש לפגיעה בנכונותם של עדים להתייצב ולומר אמת, נוכח ידיעתם כי דבריהם בפני הוועדה יפורסמו במנותק מפרסום הדו"ח. לפי הנטען, "סוגיות אלה דורשות בחינה מדוקדקת הן של הפרוטוקולים והן של הוראות הדין החלות על העניין". עוד נטען כי סוגיות אלה "גרמו לוועדה לחשוב מחדש, ולנהל דיון פנימי נוקב בסוגית פרסום תמלילים חלקיים של עדות בעת הזאת". לפיכך, צוין כי הוועדה הגיעה להחלטה פה-אחד "לדחות את המשך דיוניה בשאלת פרסום תמלילי העדויות בפניה עד לאחר שתסיים את עבודתה על הדו"ח החלקי (לקראת סוף חודש אפריל)". לפי הטענה, החלטה זו התבססה גם על העובדה שהזמן העומד לרשות הוועדה מוקדש עתה כולו לפרסום הדו"ח החלקי, והיא אינה יכולה להתפנות לבחינה מדוקדקת של הנושא. בהתחשב בכל אלה, סברה הוועדה כי "עד לפרסום הדו"ח החלקי, האמור להתפרסם לקראת סוף חודש אפריל, ועד לאחר שהוועדה תסיים את דיוניה בנושא, לא יהא זה סביר לפרסם את חלקי התמלילים של עדויות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל".

בתגובתה להודעה המשלימה השנייה של המשיבה, הדגישה העותרת כי הוועדה חזרה בה מהודעתה הקודמת בדבר פרסום העדויות המרכזיות טרם הגשת דו"ח הביניים. לטענת העותרת, שינוי העמדה נובע משיקולים זרים שאינם ממין העניין. עוד טענה העותרת כי בעמדת הוועדה יש משום פגיעה בלתי מידתית בעקרון פומביות הדיון ובזכות הציבור לדעת, באופן העומד בסתירה לעקרונות שהותוו בפסק-דינו של בית-משפט זה בבג"ץ 258/07. העותרת הוסיפה וציינה כי טיעוני המשיבה נועדו לפתוח מחדש את אשר נפסק בבג"ץ 258/07, ולהוסיף לגדר האיזון עם עקרון פומביות הדיון, שיקולים נוספים שונים אשר מעולם לא היוו חלק מההלכה הפסוקה. לפי הטענה, ההגנה על כבודם ופרטיותם של אישי הציבור שמסרו עדות בפני הוועדה, אינה מהווה שיקול שיש בו כדי להצדיק פגיעה בזכות הציבור לדעת - בוודאי כאשר מדובר בנבחרי ציבור שהעידו על החלטה כה דרמטית לה היו שותפים בדבר יציאה למלחמה.

בעקבות ההודעה המשלימה השנייה מטעם המשיבה ולאור תגובת העותרת, הורה בית-משפט זה ביום 2.4.07 (המשנה-לנשיאה א' ריבלין והשופטים א' פרוקצ'יה וס' ג'ובראן) על הוצאת צו-על-תנאי כמבוקש בעתירה. בהתאם לצו-על-תנאי, נדרשה המשיבה ליתן טעם:

"1. מדוע לא יצהיר בית משפט זה כי לאור העקרונות שנקבעו בפסק הדין בבג"ץ 258/07 ובהתבסס על החשיבות הציבורית המרכזית הגלומה בדיונים שקיימה וועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006, מחויבת הוועדה להזדרז ולפרסם, לכל הפחות, את הפרוטוקולים של העדויות המרכזיות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא, עוד בטרם תגיש הוועדה את דו"ח הביניים לממשלה, להוציא עניינים שבפרסומם יש 'וודאות קרובה לפגיעה קשה וחמורה בביטחון המדינה'.

2. מדוע לא יצהיר בית משפט זה כי על המשיבה להציג בפני הציבור את לוח הזמנים הצפוי לפרסום כל אחד מהפרוטוקולים של דיוני הוועדה, אשר אין מניעה לגלותם, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסק הדין בבג"ץ 258/07".

7. בתצהיר התשובה שהוגש לבית-משפט זה בעקבות הוצאת הצו-על-תנאי, חזר יושב-ראש הוועדה, השופט וינוגרד, על עיקרי הטיעונים שהציגה המשיבה בהודעתה המשלימה השנייה. שוב נטען כי הוועדה גילתה על-סמך עבודתה ועל-סמך תוצאות הפרסום של הפרוטוקולים הראשונים, כי "יישום העקרונות הכלולים בפסק-הדין בבג"ץ 258/07 מעורר בעיות חוקתיות, משפטיות ועובדתיות ניכרות". בתצהיר צוין כי חלק מהסוגיות הללו אמנם נדונו כבר במסגרת העתירה הראשונה בבג"ץ 258/07, אולם נטען כי "הוועדה לא היתה ערה אז באופן מלא למכלול המורכבויות העומדות לנגד עיניה היום" וכי "דיונים ראשוניים בסוגיות אלה עם אנשי משפט גילו מחלוקות עקרוניות לא קטנות לגבי פירוש הדין הקיים וגם לגבי המתווה של הדין הרצוי". עוד נטען בתצהיר התשובה כי בהעדר חקיקה והסדרה משפטית ברורה של סוגיית פרסום הפרוטוקולים, מתעוררים קשיים הנובעים מהצורך "בעיצוב דין מהותי שלא היה קיים עד כה". לפי הטענה, הקושי בעניין זה כפול: ראשית, על הוועדה לבחון אילו אינטרסים נוספים מלבד בטחון המדינה, חלים בעניינה של הוועדה. ושנית, על הוועדה לבחון האם יש בעובדה כי מלכתחילה נשמעה העדות בדלתיים סגורות כדי להקים אינטרסים ושיקולים נוספים שיש להתחשב בהם. בהקשר זה, נטען כי על הוועדה לבחון את ההשלכות של פרסום חלקי של עדויות שניתנו בדלתיים סגורות, על השם הטוב והפרטיות של העדים שהופיעו בפני הוועדה. זאת, בין היתר, בהתחשב בטענה לפיה לעדים היתה ציפייה לכך שהחומר לא יפורסם בציבור. יודגש כי בדיון בפני בית-המשפט הבהירה באת-כוח המשיבה כי לא ניתנה לעדים כל הבטחה שלא לפרסם את החומר. עוד נטען בתצהיר התשובה כי יש לבחון את ההשלכות של פרסום חלקי הפרוטוקולים על תקינות עבודת הוועדה ועל נכונותם של עדים למסור עדויות אמת בעתיד. בנוסף, נטען בתצהיר התשובה כי לגישת הוועדה, מתעוררות שאלות בנוגע להיקף חובתה של הרשות למסור מידע שבידה. כך למשל, צוין כי לפי סעיף 35 לחוק יסוד: הממשלה, דיונים שהתקיימו בממשלה הינם סודיים. בהתחשב בכך, נטען כי מתעוררת שאלה האם רק הפרוטוקולים של הדיונים האמורים סודיים או שמא גם עדות המתייחסת אליהם. בהתחשב בכל אלה, טענה המשיבה כי על הדיון בסוגיות האמורות להיעשות ביסודיות ובאופן שלא יפגע בעבודת הוועדה ולא יעכב באופן משמעותי את פרסום הדו"ח החלקי. בנוסף נטען כי יש לאפשר לחברי הוועדה את השהות הדרושה להם על-מנת לעבור בעצמם על הפרוטוקולים ולהידרש לשאלת האיזון בין עקרון פומביות הדיון לבין אינטרסים נוגדים אחרים מלבד בטחון המדינה. לפיכך, צוין בתצהיר התשובה כי הוועדה החליטה "לדחות את המשך דיוניה בשאלת פרסום פרוטוקולי העדויות בפניה עד לאחר שתסיים את עבודתה על הדו"ח החלקי (לקראת סוף חודש אפריל) ... מיד לאחר פרסום הדו"ח החלקי תקיים הוועדה דיון בכל השאלות המחייבות הכרעה והיערכות, ותקבל החלטה מושכלת בעניין". לטענת המשיבה, עמדה זו מתיישבת עם העקרונות שנקבעו במסגרת בג"ץ 258/07.

8. לאחר הוצאת הצו-על-תנאי, ערב המועד שנקבע לדיון, הוגשה בקשה מטעם המשיבה להרחבת המותב עקב השאלות כבדות-המשקל שהעתירה מעוררת, והבקשה התקבלה. ביום 15.4.07 קיים בית-משפט זה דיון בהרכב מורחב של חמישה שופטים. במהלך הדיון, ציינה באת-כוח המשיבה מספר פעמים כי הוועדה מבקשת אורכה של שבועיים ימים לאחר הגשת דו"ח הביניים, על-מנת לגבש את עמדת הוועדה ואת הקריטריונים בעניין פרסום חלקי העדויות המותרים לגילוי לפי דין. במהלך הישיבה, ניסינו לברר באמצעות באת-כוח המשיבה מהי עמדת הוועדה באשר ללוח-הזמנים לפרסום חלקי העדויות שנגבו על-ידה ואשר אין מניעה לגלותם על-פי דין. בסיום הדיון, ביקשנו מבאת-כוח המשיבה להודיע בכתב את עמדת הוועדה בשאלה זו. בהודעה שהוגשה לבית-המשפט על-ידי באת-כוח המשיבה עוד באותו היום נאמר כדלקמן:

"לאחר התייעצות שקיימה הוועדה היא החליטה (בדעת רוב חבריה), להתחיל בפרסום שוטף של חלקי תמלילי העדויות שניתנים לגילוי, בהתאם לעקרונות פסק-הדין בבג"ץ 258/07.

התמלילים הראשונים שיפורסמו הם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הקודם, והם יפורסמו בתום שבועיים מפרסום הדו"ח החלקי (שצפוי להתפרסם עד לסוף חודש אפריל), במהלכם תשלים הוועדה את הפעולות הנדרשות להכנת תמלילים אלה לפרסום".

(ההדגשה הוספה-ד.ב)

נוכח עמדתה החדשה של הוועדה, התבקשה תגובת העותרת בעניינה. ביום 16.4.07 הודיעה העותרת כי היא מוסיפה לעמוד על עתירתה וכי היא מתנגדת בתוקף לעמדת הוועדה בדבר דחיית מועד פרסום תמלילי עדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא. לטענת העותרת, פרסום התמלילים האמורים לאלתר ועוד בטרם פרסום דו"ח הביניים הינו חיוני, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, מכיוון שוועדת וינוגרד ניהלה את כל דיוניה עד כה בדלתיים סגורות, נדרש פרסום מיידי של הפרוטוקולים על-מנת לאפשר לציבור לעיין בחומר הגולמי שהיה בפני הוועדה, ולבחון לאורו את מסקנות הוועדה לכשיפורסם דו"ח הביניים. שנית, נטען כי פרסום תמלילי העדויות לאלתר הינו חיוני לקידום המטרה של חקר האמת, משום שרק חשיפת הפרוטוקולים כעת עשויה להניב עדויות של עדים נוספים, שיתכן שיבקשו לשלול או להפריך דברים שנאמרו בפני הוועדה. לטענת העותרת, אף אחד מהטעמים שפורטו בתצהיר התשובה של המשיבה, אינו מצדיק את הפרת ההתחייבות שנתנה הוועדה בפני בית-המשפט זה לפרסום הפרוטוקולים של שלוש העדויות המרכזיות לפני חג הפסח. לפיכך, ביקשה העותרת ליתן צו מוחלט שיהא בו כדי לחייב את הוועדה בפרסום מיידי של תמלילי העדויות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא, בכפוף לבדיקה הביטחונית שהסתיימה זה מכבר; וכן לחייב את הוועדה להציג בפני הציבור את לוח הזמנים הצפוי לפרסום כל אחד מתמלילי העדויות של כל דיוני הוועדה, על-פי המבוקש בעתירה.

דיון

9. השינויים והתהפוכות שאפיינו את עמדת הוועדה בעתירה שלפנינו, מחייבים אותנו להתייחס ולו בקצרה לשתי סוגיות מרכזיות היורדות לשורש המחלוקת שהובאה לפתחנו בעתירה זו: ראשית, מה דינה של טענת הוועדה לפיה סוגית פרסום הפרוטוקולים של העדויות שנשמעו בפניה בדלתיים סגורות, מצריכה "עיצוב דין מהותי שלא היה קיים עד כה" והאם טענה זו ראויה להישמע כיום בהתחשב בפסק-הדין שניתן בבג"ץ 258/07. שנית, מהו "המועד הסביר" בו היה על הוועדה לפרסם את חלקי הפרוטוקולים של העדויות שנשמעו בפני הוועדה ואשר אין מניעה לפי דין לגלותם, כאמור בבג"ץ 258/07; בסופו של הדיון עלינו להכריע בשאלה אם בעיתוי הנוכחי ובמצב שנוצר עקב התנהלותה של הוועדה, ניתן לקבל את התחייבותה האחרונה לפרסום חלקים מעדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הקודם בתום שבועיים מהגשת דו"ח הביניים (הצפוי להתפרסם בסוף חודש זה), או שמא יש מקום לחייב את הוועדה במועד פרסום מוקדם יותר. נפנה לבחינת סוגיות אלה לפי סדרן.

הדין החל על פרסום תמלילי העדויות שנשמעו בפני הוועדה

10. בכתב המינוי שקיבלה ועדת וינוגרד מראש-הממשלה ומשר הביטחון בהתאם להחלטת הממשלה מיום 17.9.06 נאמר בסעיף ז כדלקמן:

"הוועדה תקבע את סדרי דיוניה ואופן עבודתה. ישיבות הוועדה יהיו פומביות או סגורות כפי שתקבע הוועדה. לא יתקיים דיון פומבי כאשר הדבר עלול לסכן את בטחון המדינה, או את יחסי החוץ שלה או מכל טעם אחר שבדין".

בבג"ץ 258/07 קבע בית-משפט זה כי על הוועדה להפעיל את שיקול-דעתה בדבר פומביות דיוניה ופרסום הפרוטוקולים של ישיבותיה בסבירות, תוך שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים ומתן משקל ראוי לכל אחד מהם בהתאם לעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית. פסק-הדין התווה את העקרונות ואת אמות-המידה להפעלת שיקול-הדעת האמור. מטעמים עליהם עמדנו לעיל, נפסק כי "העקרון הכללי בדבר פומביות הדיון, המעוגן גם בסעיף 18 לחוק ועדות חקירה, יחול על ועדת וינוגרד" (פיסקה 7 לפסק-דיני). עוד נקבע כי "בקובעה את מסגרת האיסור על הגילוי, עליה לפעול מנקודת מוצא שעניינה - גילוי ופומביות, ולראות במניעת חשיפתו של דיון או מידע, חריג שדינו לחול בצמצום ובמשורה, רק מקום שיש הכרח בדבר" (פיסקה 14 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה). לפיכך, בכל הנוגע לפרסום העדויות שכבר נשמעו בדלתיים סגורות, היה על הוועדה להפעיל את שיקול-דעתה בהתאם לעקרונות האמורים שנקבעו בבג"ץ 258/07 הנ"ל וליישמם.

כאמור, בתצהיר התשובה לעתירה שלפנינו וכן בדיון שהתקיים ביום 15.4.07, טענה המשיבה כי חוק ועדות חקירה נמנע מלקבוע כנקודת מוצא את פרסום הפרוטוקולים של דיוני הוועדה, ואף טענה כי הדין החל בעניין זה אינו בהיר דיו. עוד טענה המשיבה כי על הוועדה לבצע בחינה מדוקדקת לא רק של הפרוטוקולים הרלוונטיים, אלא גם של "הוראות הדין החלות על העניין". בהמשך לכך, ביקשה המשיבה לעכב את פרסום תמלילי העדויות שקודם לכן התחייבה לפרסמם, נוכח טענתה כי סוגית פרסום הפרוטוקולים מחייבת "עיצוב דין מהותי שלא היה קיים עד כה" (פיסקה 45 לתצהיר התשובה). על רקע זה, עמדת הוועדה לאחר פרסום הפרוטוקולים הראשונים היתה כי נדרש לה זמן לשם גיבוש עמדה "בסוגית פרסום תמלילים חלקיים של עדות בעת הזאת". בדיון שנערך בפנינו ביום 15.4.07 שבה וציינה באת-כוח המשיבה כי נדרשת לוועדה שהות כדי לגבש את עמדתה ואת הקריטריונים בעניין פרסום חלקי העדויות המותרים לגילוי לפי דין.

ייאמר מיד כי גם אם היה מקום להעלות טענות אלה לפני פסק הדין בבג"ץ 258/07, הרי לא היה מקום להעלותן לאחר מתן פסק-הדין. כאמור, נקבע בפסק הדין בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת מחייבים את ועדת וינוגרד, מטעמים עליהם עמדנו שם. נפסק כי הכלל בדבר פומביות הדיון חל לא רק לעניין דיוני הוועדה אלא גם לעניין פרסום תמלילי העדויות שכבר נשמעו בפניה. במסגרת הדיונים בבג"ץ 258/07 הסכימה המדינה כי השיקולים לעניין פומביות דיוניה של ועדת וינוגרד דומים בעיקרם לאלה של ועדת חקירה ממלכתית נוכח אופיה המיוחד והיקף סמכויותיה של הוועדה (ראו: פיסקה 7 לפסק-דיני ופיסקה 9 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ 258/07 הנ"ל; עוד ראו: עמדת המדינה בבג"ץ 6728/06, 7607 עמותת "אומץ" והתנועה לאיכות השלטון נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם)). בהתחשב בכל אלה, טענותיה של המשיבה בפנינו, לפיהן חוק ועדות חקירה נמנע מלקבוע כנקודת מוצא את פרסום הפרוטוקולים, וכי הדין החל בעניין זה על ועדת וינוגרד אינו בהיר דיו, מעוררות תמיהה. טיעונים אלה מופנים כנגד קביעות פסק הדין וזאת לאחר שניתן, ועומדים בסתירה לעמדותיה המוצהרות של הוועדה כפי שהובאו בפני בית המשפט, ואף עמדו בבסיס החלטתנו שלא ליתן צו נגד הוועדה.

לגוף העניין ולמעלה מן הצורך נפנה להוראת סעיף 20(ג) לחוק ועדות חקירה, אשר עניינו פרסום הפרוטוקולים של דיוני ועדת חקירה. סעיף זה קובע בזו הלשון:

20. (ג) הוועדה רשאית, אם ראתה זאת לנכון, לפרסם את הפרוטוקול של דיוניה, או כל חומר אחר הקשור לעבודתה, כולו או מקצתו.
פרסום

אכן, לשונו של סעיף 20(ג) לחוק אינה קובעת במפורש את תחולתו של הכלל בדבר פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת בנוגע לפרסום הפרוטוקולים. עם זאת, מושכלות ראשונים הם כי פרשנות דבר חקיקה צריכה להיעשות באופן שיעניק לו משמעות המגשימה את תכליתו. על תכליתה של הוראת-חוק יש ללמוד מלשונה ומהקשרה הפנימי, קרי- כותרתה של הוראת החוק, מקומה בחוק בהתחשב במבנהו הכללי ובהתחשב ביתר הוראות-החוק המהוות את סביבתו החקיקתית הקרובה ועוד. על תכליתה של הוראת-חוק יש ללמוד גם מההקשר החיצוני, קרי- מקורות שהם מחוץ לחקיקה עצמה הכוללים, בין היתר, את ההיסטוריה החקיקתית של דבר החקיקה וכן את הערכים ועקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית (ראו: דנ"פ 9384/01 אלנסאסרה נ' לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל-הועד המרכזי ואח', פ"ד נט(4) 637, פיסקה 21 והאסמכתאות המובאות שם).

בבג"ץ 258/07 כבר עמדנו על כך שעל פי חוק ועדות חקירה, עקרון פומביות הדיון הינו הכלל המנחה את עבודתן של ועדות חקירה ממלכתיות ועל הנחת מוצא זו נשענות ההוראות הרלוונטיות של החוק הנ"ל. כך למשל, כותרתו של סעיף 20 לחוק ועדות חקירה הינה "פרסום". סעיף 20(א) לחוק קובע במפורש כי "ועדת חקירה תפרסם ברבים את הדין וחשבון שלה סמוך אחרי הגשתו לממשלה" (בהמשך הסעיף מפורטות העילות המצדיקות את אי פרסום הדו"ח ועל כך נעמוד להלן). סעיף 18 לחוק שכותרתו "פומביות הדיון" קובע מפורשות בסעיף-קטן (א) כי "ועדת חקירה תדון בפומבי" (גם בהמשכו של סעיף זה מופיעות העילות המצדיקות חריגה מהעיקרון האמור). הוראות-חוק אלה נותנות ביטוי לחשיבות הרבה ולמעמד הרם לו זוכים עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת בשיטתנו המשפטית כפי שפורט בהרחבה בפסק-הדין בבג"ץ 258/07 הנ"ל. הוראות-חוק אלה אף נותנות משקל הולם לאופין של ועדות חקירה שמטבע הדברים עוסקות בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית רבה ומעוררות עניין ציבורי רב. בהתחשב בכל אלה, לא יכול להיות ספק כי יש לפרש את סעיף 20(ג) לחוק ועדות חקירה באופן שנקודת המוצא במסגרתו הינה גילוי ופומביות הפרוטוקולים, ואילו מניעת פרסומם הינה חריג שדינו לחול בצמצום ותוך פגיעה קטנה ככל האפשר בזכות הציבור לדעת.

כפי שצוין לעיל, אף שהוראות פומביות הדיון בחוק ועדות חקירה אינן חלות במישרין על ועדת וינוגרד בהיותה ועדת בדיקה ממשלתית, הסכימה המשיבה בהליכים קודמים בפני בית-משפט זה כי עקרון פומביות חל על דיוניה של הוועדה במידה דומה לתחולתו על ועדת חקירה ממלכתית. בהתחשב בכך ונוכח פסיקתו המפורשת של בית-משפט זה בבג"ץ 258/07, הכלל בדבר פומביות הדיון (על חריגיו) חל בנוגע לפרוטוקולים של העדויות שנשמעו בפני ועדת וינוגרד. מקום שמתקיים הכלל של פומביות הדיון, מהווה פרסום הפרוטוקולים חלק מאותו הכלל. לפיכך, הטענה שהושמעה בפנינו בשם הוועדה, לפיה הדין אינו קובע נקודת מוצא ברורה בהקשר זה, מעוררת תהייה.

11. בבג"ץ 258/07 עמדנו על כך שעקרון פומביות הדיון אינו מוחלט ויש שעליו לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. עוד קבענו כי בעניינה של ועדת וינוגרד, החריג הדומיננטי שעשוי להצדיק אי גילוי של החומר שהובא בפני הוועדה הינו בטחון המדינה. בהקשר זה, קבענו כי: "מהות הנושאים הנדונים בפני ועדת וינוגרד, זהות האישים המופיעים בפניה ורגישות המידע הנדון על-ידה, עשויים להוביל לכך שבמקרים רבים יתקיים חשש קרוב לוודאי לפגיעה בביטחון המדינה באם המידע שנחשף בדיוני הוועדה יפורסם בציבור" (פיסקה 10 לפסק-דיני). יחד עם זאת, הדגשנו כי בעניין זה לא ניתן להסתפק בהערכה כוללנית מראש, וכי יש לערוך בחינה פרטנית של הפרוטוקולים על-מנת לפרסם את אותם חלקים שאין מניעה לגלותם לפי דין.

בפנינו טענה המשיבה כי "על הוועדה לבחון אילו אינטרסים נוספים מלבד בטחון המדינה, חלים בעניינה של הוועדה". בהקשר זה יוער כי משהסכימה הוועדה בהליכים קודמים בפני בית-משפט זה כי עקרון פומביות הדיון חל על דיוניה במידה דומה לתחולתו על ועדת חקירה ממלכתית, ממילא חלים עליה גם החריגים ברוח אלה שנקבעו בחוק ועדות חקירה. לפיכך, אין לקבל את טענתה המשתמעת של הוועדה לפיה נדרש ליצור דין חדש מקום שאינו קיים. אכן, סעיף 20(ג) לחוק ועדות חקירה אינו מונה את העילות המצדיקות חריגה מהכלל של עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת בנוגע לפרסום פרוטוקולים של דיוני הוועדה. עם זאת, העילות המצדיקות חריגה מעקרון פומביות הדיון מנויות בהוראות-החוק הסמוכות להוראת-סעיף 20(ג) הנ"ל.

ואמנם, סעיף 20(א) לחוק ועדות חקירה מונה עילות בעטיין רשאית ועדת חקירה שלא לפרסם את הדין וחשבון שלה, כולו או מקצתו. עילות אלה תואמות בעיקרן את העילות המנויות בסעיף 18(א) לחוק, בגינן רשאית ועדת חקירה לקיים דיון, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות. עיקרן של עילות אלה הינו שמירה על בטחון המדינה, על יחסי החוץ שלה, על עניין כלכלי חיוני של המדינה, על שלומו או פרטיותו של אדם, וכן מניעת פגיעה בדרכי פעולה חסויות של רשות או גוף שיש להם סמכויות חקירה לפי דין. יצוין כי סעיף 19א לחוק ועדות חקירה שעניינו עריכת דו"ח חלקי ודו"ח ביניים, מציין עילה נוספת ולפיה הוועדה רשאית שלא לפרסם דין-וחשבון כאמור, כולו או מקצתו, אם ראתה "שפרסומו עלול להכביד על המשך החקירה". על-פני הדברים, עילה זו עיקרה בהגנה על תקינות ההליך ועל היכולת לחשוף אמת במסגרתו - תכלית שהיא אינהרנטית לעבודתה של כל ועדת חקירה.

כאמור, חריגים ברוח זו עשויים לחול בנוגע לפרסום הפרוטוקולים של דיוני ועדת וינוגרד. עם זאת, אין לנו אלא לשוב ולהדגיש פעם נוספת כי בבג"ץ 258/07 הנ"ל קבענו כי על החריגים לפומביות הדיון להתפרש בצמצום על-מנת להקטין את הפגיעה בזכות הציבור לדעת ככל הניתן. זאת ועוד; מהות הנושאים הנדונים בפני ועדת וינוגרד, חשיבותם הציבורית של נושאים אלה, וכן העובדה כי העדויות המרכזיות שנשמעו בפני הוועדה הינן של ראשי הדרג המדיני, הביטחוני והצבאי שהעידו מתוקף תפקידם הציבורי, הם המשפיעים על היקף תחולתן בנסיבות העניין של חלק מהעילות המנויות בחוק. כך בוודאי בהתחשב בעובדה שבדיון בפנינו הבהירה באת-כוח המשיבה כי הוועדה לא התחייבה בשום שלב של דיוניה לאי פרסום החומר שהובא בפניה. בהקשר זה יוער כי ככל שפרסום בלתי שלם של העדויות שנשמעו בפני הוועדה בדלתיים סגורות יוצר פגיעה לכאורית בשמם הטוב של עדים, הרי הפתרון הראוי לכך אינו באי פרסום החלקים המותרים לגילוי, אלא באמצעים אפשריים אחרים לשם מניעת הפגיעה או תיקונה. אשר לטענות המשיבה בדבר החשש מפני הטעית הציבור עקב פרסום מידע בלתי שלם והחשש מפני שיבוש עתידי של עדויות, הרי טענות אלה נדונו והוכרעו כבר בבג"ץ 258/07 ואיננו רואים לחזור על דברינו שם (ראו פיסקה 10 לפסק-דיני). אשר לתהיות הוועדה בדבר "המתווה של הדין הרצוי" - ספק אם תהיות אלה דורשות מענה על-ידי הוועדה, ומכל מקום ברי כי על הוועדה להפעיל את שיקול-הדעת המסור לה, על-פי הדין הקיים כפי שפורש על-ידי בית-משפט זה.

12. הנה כי כן, הדין המחייב ואמות-המידה הפרשניות העקרוניות בסוגית פרסום תמלילי העדויות שנשמעו בפני ועדת וינוגרד, כבר נדונו והוכרעו בפסק-הדין בבג"ץ 258/07. על הוועדה להפעיל את שיקול-דעתה בהתאם לכך וליישם את אמות-המידה שנקבעו בפסק-הדין האמור. לפיכך, לא ניתן היה להשלים עם גישת הוועדה בתצהיר התשובה ובדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.4.07 לפיה על הוועדה לגבש עמדה וקריטריונים בסוגית פרסום הפרוטוקולים ולהביאם לדיון בפני בית-המשפט. משמעות עמדה זו היתה פתיחה לדיון מחודש של העקרונות שנקבעו בפסק-הדין בבג"ץ 258/07. על אחת כמה וכמה כאשר עקרונות אלה תאמו בעיקרם של דברים את עמדת הוועדה כפי שהוצגה בפני בית-המשפט במסגרת בג"ץ 258/07, ושימשו בסיס להחלטתנו שלא ליתן צו כנגד הוועדה. אין צורך לומר כי החזרה מהעמדה שהציגה הוועדה בהליכים קודמים באופן שיש בו משום חתירה תחת פסק-הדין שניתן בבית-משפט זה, היוו דרך פעולה שאין לקבלה ושאין להשלים עימה. ואמנם, נראה כי בהודעתה האחרונה מיום 15.4.07, נסוגה הוועדה מדרך זו והחליטה "להתחיל בפרסום שוטף של חלקי תמלילי העדויות שניתנים לגילוי, בהתאם לעקרונות פסק-הדין בבג"ץ 258/07". שאלת המועד הסביר לביצוע הפרסום האמור היא הסוגיה לה ניזקק כעת.



"המועד הסביר" לפרסום הפרוטוקולים

13. שאלת מועד הפרסום של החלקים המותרים לגילוי בפרוטוקולים של ועדת וינוגרד, נדונה בבג"ץ 258/07. נוכח חשיבות נוסחם של הדברים, נביא שוב את פסיקתנו בעניין זה כלשונה:

"אנו מניחים כי ועדת וינוגרד תפעיל את שיקול-דעתה בהתאם לאמור לעיל ובהתאם לעמדתה המוצהרת במכתב יו"ר הוועדה ובהודעתה לעיתונות, ותיערך לפרסום חלקי הפרוטוקולים שגילויים מותר במועד סביר ועוד בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה" .

הנה כי כן, בבג"ץ 258/07 נקבעו שני רכיבים בנוגע למועד הפרסום של חלקי הפרוטוקולים המותרים לגילוי: האחד, על הפרסום של החלקים האמורים להיעשות תוך "מועד סביר"; והשני, על הפרסום האמור להתבצע "בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה".

הצדדים שבפנינו חלוקים בשאלה כיצד יש לפרש את דרישת "המועד הסביר" ואת היחס בינה לבין הדרישה הנוספת שעניינה פרסום הפרוטוקולים "בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה". לגישת העותרת, את שאלת המועד הסביר לפרסום הפרוטוקולים יש לבחון באופן עצמאי ובמנותק ממועד פרסום הדו"ח הסופי, אשר לטענתה מבטא "אך ורק את הרף הרחוק ביותר אשר מעבר לו בוודאי שאין זה סביר לעכב את אחרון הפרוטוקולים". לפי הטענה, בבג"ץ 258/07 הנחה בית-המשפט את הוועדה לפרסום מהיר ואפקטיבי ככל הניתן של הפרוטוקולים. לפיכך, סבורה העותרת כי על הוועדה לפרסם לאלתר את העדויות שעברו בדיקה ביטחונית, ובטרם פרסום דו"ח הביניים. לטענתה, בלא פרסום מקדים של עיקרי העדויות עוד בטרם הגשת דו"ח הביניים לממשלה, לא יהיה בידי הציבור החומר הגולמי שהיה בפני הוועדה. במצב דברים זה, לא יוכל הציבור להתרשם מהדרך שהובילה את הוועדה למסקנות הביניים, ולא ניתן יהיה להעריך ברצינות הנדרשת את הדו"ח שיתפרסם. זאת ועוד; בפרסום העדויות טרם דו"ח הביניים יהיה כדי לקדם את חקר האמת, שכן חשיפתם של הפרוטוקולים המותרים לגילוי בציבור, עשויה להניב עדויות נוספות שבכוחן לסתור או להפריך טענות שהושמעו בפני הוועדה.

אשר למשיבה - כבר עמדנו על כך שעמדתה בסוגית מועד פרסום הפרוטוקולים בכלל, ועדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא בפרט, השתנתה במהלך הדיונים בפני בית-משפט זה. כמפורט לעיל, בתגובתה הראשונה של המשיבה לעתירה הנוכחית נאמר כי "כל חומר שגילויו יותר מתוך הפרוטוקול, יפורסם מיידית". בהודעה המשלימה הראשונה מיום 20.3.07, ציינה המשיבה כי היא סבורה שניתן להקדים את בדיקת עדויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא. יודגש כי המשיבה בחרה מיוזמתה ולפי שיקול-דעתה ליתן קדימות לבדיקתן של עדויות אלה לשם פרסומן בציבור. זאת, נוכח מרכזיותן והעניין הציבורי הרב שעדויות אלה מעוררות. בדיון שהתקיים בפני בית-משפט זה ביום 22.3.07, הודיעה המשיבה כי בכוונתה לפרסם את שלוש העדויות האמורות בסמוך לאחר הדיון ובטרם חג הפסח. דומה כי נכון לאותו שלב, פירשה הוועדה את פסק-הדין בבג"ץ 258/07 באופן דומה לפרשנות הנטענת על-ידי העותרת, ופעלה לשם פרסום הפרוטוקולים באופן מהיר ובטרם הגשת דו"ח הביניים, והכל בכפוף לבדיקה הביטחונית.

השינוי בעמדת הוועדה בנוגע למועד הפרסום התרחש לאחר פרסום הפרוטוקולים הראשונים, ובהם פרוטוקול עדותו של המישנה לראש-הממשלה. בעקבות מה שכונה בלשון המשיבה "התוצאות המיידיות של פרסום התמלילים הראשונים", טענה המשיבה בהודעתה המשלימה השנייה וכן בתצהיר התשובה ובדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.4.07, כי הוועדה נדרשת לחשיבה מחודשת בעניין פרסום הפרוטוקולים וכי היא מבקשת להביא בפני בית-המשפט את עמדתה העקרונית בסוגיה עד שבועיים לאחר הגשת דו"ח הביניים. בדיון שהתקיים בפנינו נמנעה באת-כוח המשיבה מלהתחייב למועד בו יפורסמו יתרת הפרוטוקולים של העדויות שנשמעו בפני הוועדה, ובהן שלוש העדויות המרכזיות שהוועדה התחייבה כבר לפרסמן. לטענת המשיבה, לא היה בעמדה זו כדי לעמוד בניגוד לפסק-הדין בבג"ץ 258/07. זאת, נוכח טענתה לפיה פסק-הדין האמור קבע כי פרסום הפרוטוקולים ייעשה לפני הגשת הדו"ח הסופי ולא חייב את הוועדה לפרסם את הפרוטוקולים לפני הגשת דו"ח הביניים. מעמדה זו עולה כי הוועדה שינתה את גישתה, ובחרה לפרש את פסק-הדין כך ש"המועד הסביר" לפרסום הפרוטוקולים מושפע כביכול מהרף העליון של מועד הגשת הדו"ח הסופי.

14. ייאמר מיד כי קביעתנו בבג"ץ 258/07 לפיה על פרסום הפרוטוקולים להיעשות "עוד בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה", ניתנה בהתייחס לדחיית עמדת המשיבה, אשר אותה עת ביקשה לפרסם את הפרוטוקולים רק לאחר הגשת הדו"ח הסופי. בהתחשב בכך שפסקנו כי הכלל בדבר פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת חל על ועדת וינוגרד, ברי כי אין בדרישה בדבר פרסום הפרוטוקולים "עוד בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה" משום מתן היתר לוועדה להשתהות יתר על המידה בפרסום חלקי התמלילים המותרים לגילוי. פרשנות זו אינה תואמת את מחויבותה של הוועדה לעקרונות שהותוו במסגרת בג"ץ 258/07 ולפיכך אין לקבלה.

את טיבה ומהותה של הדרישה בבג"ץ 258/07 לפיה על פרסום הפרוטוקולים שגילויים מותר להיעשות "במועד סביר", יש לפרש על רקע תכליתה של הדרישה האמורה ובהתייחס לעקרונות שהתוו בפסק-הדין. הביטוי "מועד סביר" נועד להשאיר מתחם מסויים של שיקול-דעת בידי הוועדה בנוגע למועד פרסום הפרוטוקולים. זאת, בהתחשב בכך שהוועדה מוסמכת להפעיל שיקול-דעת בעניין זה, והיא אף בעלת הסמכות לערוך את הבחינה הפרטנית ולהחליט מה ניתן לפרסם בעניינן של העדויות שנשמעו בפניה; והכל בכפיפות לעקרונות ולאמות-המידה שנקבעו בבג"ץ 258/07. בעת מתן פסק-הדין בבג"ץ 258/07 הנ"ל, טרם הוקם מנגנון של כוח-אדם מיומן ומתאים לבדיקת הפרוטוקולים - הן מהבחינה הביטחונית והן מבחינות אחרות. לפיכך, ראינו ליתן לוועדה שהות על-מנת להקים מנגנון זה, מתוך הנחה כי עם הקמתו של המנגנון האמור תחל העבודה הכרוכה בפרסום החומר המותר לגילוי לאלתר. בעניין זה, הנחנו כי הבדיקה הביטחונית של כל פרוטוקול עשויה אף היא להתמשך זמן מסוים. כן הנחנו כי יתכן ותידרש הפעלת שיקול-דעת לעניין פרסום חלקי הפרוטוקולים שגילויים מותר מהבחינה הביטחונית, אולם פרסומם עשוי לעורר שאלות יישומיות אחרות.

לאחר מתן פסק-דיננו בבג"ץ 258/07 הוקם מנגנון לבדיקת הפרוטוקולים מהבחינה הביטחונית וכן נפתח אתר הוועדה באינטרנט לשם פרסום החומר המותר לגילוי. שלושת הפרוטוקולים הראשונים פורסמו כחודש וחצי לאחר מתן פסק-הדין בבג"ץ 258/07, ולאחר שהמשיבה הודיעה על הכוונה לפרסמם במסגרת העתירה הנוכחית. מעמדת המשיבה בדיון שהתקיים בפני בית-המשפט זה ביום 22.3.07 ניתן היה להבין כי הבדיקה הביטחונית של שלוש העדויות המרכזיות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא כבר החלה, ונמצא כי ישנם חלקים הניתנים לגילוי מבחינת בטחון המדינה. בהתחשב בעקרונות ובאמות-המידה הפרשניות שהותוו בבג"ץ 258/07, יש ממש בטענות העותרת לפיה "המועד הסביר" לפרסומן של עדויות אלה חל בסמוך לאחר תום הבדיקה הביטחונית. זאת ועוד; ה"מועד הסביר" לפרסום נבחן בעומדו אל מול חובת הפומביות והפרסום והוא נגזר, בין היתר, מהצורך לאפשר את הביקורת הציבורית על ממצאיה של הוועדה; לפיכך, נדרשת סמיכות זמנים בין פרסום הפרוטוקולים לפרסום מסקנות וממצאי הדו"ח. ואמנם כך התחייבה הוועדה לפעול בישיבת בית-המשפט שהתקיימה ביום 22.3.07, במסגרתה הודיעה הוועדה על כוונתה לפרסם את שלוש העדויות המרכזיות לפני חג הפסח.

15. צודקת, איפוא, העותרת בטענה כי "המועד הסביר" לפרסום שלוש העדויות המרכזיות היה עם תום הבדיקה הביטחונית של החומר, ולפיכך היה על הוועדה לפרסם את החלקים המותרים לגילוי לאלתר. אם בכל זאת לא ראיתי לצוות על הוועדה לעשות כן, הרי זה משום שבהודעתה האחרונה של הוועדה מיום 15.4.07, ניכר היה כי הוועדה קיבלה את הערותיו של בית-משפט זה בדיון שהתקיים בבוקר אותו היום, וחזרה בה מטענותיה בעלות האופי העקרוני. כפי שצוין לעיל, בהודעה נאמר כי הוועדה החליטה להתחיל בפרסום שוטף של חלקי הפרוטוקולים הניתנים לגילוי. עוד צוין כי "התמלילים הראשונים שיפורסמו הם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הקודם, והם יפורסמו בתום שבועיים מפרסום הדו"ח החלקי (שצפוי להתפרסם עד לסוף חודש אפריל), במהלכם תשלים הוועדה את הפעולות הנדרשות להכנת תמלילים אלה לפרסום" (ההדגשה אינה במקור-ד.ב). לטענת הוועדה, היא שוקדת כעת לילות כימים על פרסום הדו"ח החלקי והיא רואה חשיבות רבה בפרסומו במועד שקבעה לכך. בהתחשב בכך, ועל-מנת שלא לעכב את פרסום דו"ח הביניים, מבקשת הוועדה להשלים את הפעולות הנדרשות להכנת התמלילים הנדונים לפרסום, מיד לאחר הגשת הדו"ח החלקי לממשלה. כשלעצמי, אין לי ספק כי בעת הזו, כשהיעד של פרסום דו"ח הביניים כה קרוב (בסוף חודש זה), נתונים כל מעייניה של הוועדה בניסוח הדו"ח ומדובר בוודאי בעבודה רבה ומאומצת.

נוכח העובדה שלפי הצהרת הוועדה, דו"ח הביניים צפוי להתפרסם בזמן קרוב ביותר ובהתחשב בחשיבות הרבה שיש לפרסומו של הדו"ח בהקדם; וכן בהתחשב בכך שמהודעתה האחרונה של המשיבה עולה כי הוועדה סבורה שנותרו עוד פעולות הנדרשות לשם הכנת התמלילים הנדונים לפרסום; הרי מטעמים מעשיים, אינני מוצאת לחייב את הוועדה לפרסם את התמלילים לאלתר, וזאת בעיקר כדי לאפשר לה לפרסם את דו"ח הביניים במועד המתוכנן. זאת ועוד; אף כי ראוי היה לפרסם את הפרוטוקולים לפני פרסום דו"ח הביניים, מקובל עליי כי פרסום הפרוטוקולים של שלוש העדויות המרכזיות בסמוך לאחר הגשת דו"ח הביניים הצפוי לצאת בקרוב - ולא יאוחר משבועיים ממועד זה - יאפשר לציבור לבחון את דו"ח הביניים לאורם של עיקרי החומר המותר לגילוי שעמד בפני הוועדה. לפיכך, האפשרות לביקורת ציבורית על עבודת הוועדה ומסקנותיה, לא תצא נפגעת באופן מהותי. כך במיוחד בהתחשב בעובדה שהוועדה צפויה להמשיך בעבודתה לאחר הגשת דו"ח הביניים ויתכן שאף תשמע עדויות נוספות. בנסיבות אלה, אם פרסום הפרוטוקולים יוביל לחשיפת עדויות חדשות כנטען על-ידי העותרת, תוכל הוועדה להתייחס לכך בהמשך עבודתה. יחד עם זאת, רואה אני להדגיש כי בנסיבות העניין, ונוכח העובדה כי פרסום הפרוטוקולים של העדויות המרכזיות התעכב עד כה ללא טעמים מוצדקים, תיטיב הוועדה לעשות אם תפעל לפרסום חלקי הפרוטוקולים של העדויות אותן התחייבה לפרסם, בסמוך ככל הניתן להגשתו של דו"ח הביניים לממשלה ועוד בטרם חלוף שבועיים ממועד זה.

16. אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל, אני מציעה לחבריי לקבל את העתירה בחלקה, ולעשות את הצו-על-תנאי למוחלט במובן זה שאנו מורים למשיבה לפרסם את החלקים המותרים לגילוי בתמלילי העדויות אותם התחייבה לפרסם, קרי - עדויות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הקודם - במועד שלא יאוחר משבועיים מפרסום הדו"ח החלקי (הצפוי להתפרסם עד לסוף חודש אפריל). אנו שבים ומביעים דעתנו כי תיטיב הוועדה לעשות אם תפעל לפרסום חלקי הפרוטוקולים של העדויות האמורות, בסמוך ככל הניתן להגשתו של דו"ח הביניים לממשלה ועוד בטרם חלוף שבועיים ממועד זה.

אוסיף עוד כי רשמנו לפנינו את הודעת המשיבה מיום 22.3.07 לפיה תחל בפרסום שוטף של חלקי יתר תמלילי העדויות שניתנים לגילוי, בהתאם לעקרונות פסק-הדין בבג"ץ 258/07. עוד רשמנו לפנינו את הנאמר בפיסקה 49 לתצהיר התשובה מיום 13.4.07 לפיו בהתאם לפסק-הדין בבג"ץ 258/07, בכוונת הוועדה לנהל דיונים עתידיים "כך שלכל הפחות חלק מהעדויות תהיינה פומביות".



ה נ ש י א ה

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה:

1. אני מצטרפת בהסכמה לעיקרי דבריה של חברתי, הנשיאה ביניש, בפסק דינה, אך אני רואה לחלוק על תוכנו של הצו האופרטיבי המוצע על-ידה, על-פיו מוטל על הוועדה לפרסם את עדויות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא (להלן - עדויות הבכירים), במועד שלא יאוחר משבועיים לאחר פרסום הדו"ח החלקי (הצפוי להתפרסם בסוף אפריל), וככל הניתן אף קודם לכן. דעתי היא כי על הוועדה לפרסם לאלתר וללא המתנה נוספת את כל הפרוטוקולים שנבדקו, נסרקו והוכנו לפרסום, ובכללם עדויות שלושת הבכירים, שהוכנו מבעוד יום לפרסום על-פי הודעת המדינה.

אסביר את טעמיי:

2. עקרון הפומביות הוא בעל מעמד-על במשפט ובמשטר הדמוקרטי בישראל. הוא נועד להבטיח זרימת מידע חופשית בעניינים שלציבור עניין בהם, ונותן ערובה חיונית ליכולתם של הפרט והכלל להשפיע על מהלכי השלטון. בלא מידע ונתונים, נשלל אמצעי ביקורת חיוני לבחינת תקינותם של מהלכי השלטון. הפומביות היא פן של חופש הביטוי, שעניינו, בין היתר, חופש לדעת, לקלוט, לשמוע, ולבקר. הפתיחות והשקיפות מאפשרות ביקורת, ובד בבד מגבירות את אמון הציבור ברשויות השלטון ובגופים המבקרים את פעולתו. עקרון הפומביות חל בישראל מכוח עקרונות כלליים של השיטה, בין היתר, על גופים מעין-שיפוטיים, שוועדת וינוגרד נמנית עליהם.

עקרון הגילוי והפומביות אינו מוחלט. הוא כפוף לאינטרסים נוגדים בעלי חשיבות, וניתן לגרוע ממנו בגבולות המתוחמים לתכלית ראויה ומידתיות.

3. ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (להלן - ועדת וינוגרד) נתמנתה על-פי סעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001, לחקור את אירועי הלחימה בצפון בפרישה עניינית רחבה ביותר, כפי שעולה מהחלטת הממשלה 525 שמכוחה קמה. כתב המינוי מסמיך את הוועדה לבחון את נושא המלחמה בהיבטים כוללים, מדיניים, צבאיים ואזרחיים. הוא מחייב התייחסות, בין היתר, להיערכות מערכת הביטחון, אופן ניהול המלחמה, דרכי הפעלת הכוחות, ושורה ארוכה של היבטים הקשורים בכל אלה. לצורך עמידה במשימתה הכבדה, הוענקו לוועדה סמכויות רחבות החורגות אף מעבר לניתן על-פי סעיף 8א לחוק הממשלה, על דרך ההפנייה לחוק ועדות חקירה, ובהן - פרסום דו"ח הוועדה ברבים (סעיף ו' לכתב המינוי), הסמכת אוספי חומר (סעיף י' לכתב המינוי) ואימוץ מנגנון משלוח אזהרות על-פי סעיף 15 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968 (להלן - חוק ועדות חקירה).

בניסוח כתב המינוי, השקיפה הממשלה על ועדת הבדיקה במידה רבה כעל גוף הדומה באופיו לוועדת חקירה ממלכתית, ופעלה להשוואה מירבית של מעמדה וסמכויותיה של ועדה זו לאלה הנתונים לוועדת חקירה הפועלת על-פי חוק ועדות חקירה. גישה זו נבעה מההכרה כי מהות הענין הטעון חקירה - דרך התנהלות מלחמת לבנון השניה - הוא בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה, מסוג אותם נושאים שלצורך בחינתם ניתן להקים ועדת חקירה ממלכתית מכוח סעיף 1 לחוק ועדות חקירה. הדמיון בין סמכויות ועדת וינוגרד לבין סמכויות ועדת חקירה הוא ששימש בפי המדינה הצדקה לטענה שהועלתה כנגדה בפרשת עמותת "אומץ" (בג"צ 6728/06 עמותת "אומץ" נ' ראש הממשלה, תק-על 2006(4) 2797), לפיה שגתה הממשלה במנותה ועדת בדיקה לחקר מלחמת לבנון, כשהיה בידה הכוח למנות ועדת חקירה שמעמדה ומלוא סמכויותיה מוסדרים בחוק ועדות חקירה. ועדת חקירה ממלכתית הפועלת מכוח חוק ועדות חקירה מצווה לנהל את דיוניה בפומבי, ולפרסם את הדין וחשבון שלה (סעיפים 18 ו-20 לחוק). חובת הפומביות החלה על ועדה כזו כפופה לחריגים סטטוטוריים המפורשים בחוק.

4. דמיונה של ועדת וינוגרד לוועדת חקירה ממלכתית מבחינת היקף ומשמעות הנושאים העומדים לבירור בפניה, ומבחינת היקף סמכויותיה, מביאים לתוצאה כי, מעבר לכפיפותה לעקרון הפומביות החל עליה מכוח עקרונות כלליים בהיותה גוף מעין-שיפוטי, חלות עליה, על דרך ההיקש, הוראות הפומביות הסטטוטוריות החלות על ועדת חקירה ממלכתית מכוח חוק ועדות חקירה. בבג"צ 258/07 חה"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 (להלן - בג"צ 258/07 או פסק הדין בעתירה הראשונה), נאמר (פסקה 10 לפסק דיני):

"מסקנה זו מתבקשת מתחולתו הכללית של עקרון הפומביות על גופים מעין שיפוטיים, כחלק מיסודות השיטה, ונוכח אופיו של נושא החקירה ומשמעותו הציבורית הרחבה, בצד היקף הסמכויות הרחב שניתן לוועדת הבדיקה ומעמדה כגוף מעין-שיפוטי. אופי הנושאים הנדונים בוועדת הבדיקה ופרישתם הציבורית הרחבה, והצורך להבטיח את אמון הציבור בהליכי הבדיקה ובנוהלי גיבוש החלטות הוועדה, מחייבים החלת כלל הפומביות על חריגיו על דיוניה, כמקובל לגבי ועדת חקירה ממלכתית. תוצאה אחרת אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד של השיטה, ועלולה אף לסכל את התכלית העיקרית שלשמה הוקמה הוועדה - שיקום האימון הציבורי במערכות הצבא, הביטחון והשלטון. משחל על ועדת הבדיקה עקרון הפומביות, ממילא חלים גם חריגיו של העקרון ברוח אלה המפורטים בחוק ועדות חקירה".

עוד נקבע בפסק הדין כי קביעה זו אינה סותרת את סעיף 5 לכתב המינוי של ועדת וינוגרד לפיו

"ישיבות הוועדה יהיו פומביות או סגורות כפי שתקבע הוועדה; לא יתקיים דיון פומבי כאשר הדבר עלול לסכן את ביטחון המדינה או את יחסי החוץ שלה או מכל טעם אחר שבדין".

ההנחה היא כי במסגרת שיקול דעתה, על ועדת וינוגרד מוטלת חובה להתיר חשיפה של תוכן דיוניה וחומר שהוגש בפניה עד למירב האפשרי, בכפוף לכך שלא ייפגעו תכלית הביטחון או אינטרס לאומי אחר מהמעלה הראשונה מהמפורטים כחריגים לפומביות הדיון בחוק ועדות חקירה. רק חשש ממשי לפגיעה באינטרס בעל חשיבות מיוחדת, המוכר כחריג לפומביות בחוק, כאמור, יצדיק גריעה מחובת הפומביות ומחובת הגילוי של חומר שהוגש לוועדה, ויתיר עריכת דיונים בדלתיים סגורות והטלת חיסיון על פרסום חומר שהוגש לוועדה. הפומביות היא הכלל. החיסיון הוא החריג.

5. חרף מעמדו הרם של עקרון הפומביות בתפיסה החוקתית השלטת בשיטת המשפט בישראל, כמרכיב יסודי במשטר הדמוקרטי, ועל אף תחולתו הישירה על ועדת וינוגרד, נערכו כל דיוניה של הוועדה עד כה בדלתיים סגורות, וכל העדויות בפניה נשמעו בלא שנפתחו כלל לעין הציבור. מציאות זו הביאה להגשת העתירה בבג"צ 258/07, שביקשה להעמיד למבחן הביקורת את הפרקטיקה הדיונית בה נקטה הוועדה בניהול כל דיוניה בדלתיים סגורות. עתירה זו הוכרעה בקביעה העקרונית כי כלל הפומביות, בכפוף לחריגים המנויים בחוק ועדות חקירה, חל על ועדת וינוגרד, וכי עליה לכבד את עיקריו וליישמם. עקרון הפומביות חל הן על דיוניה של הוועדה, והן על פרסום הפרוטוקולים מישיבותיה. אלא, שלמרבית הצער, העתירה הראשונה הוגשה בשלב מתקדם מאוד של מהלך דיוני הוועדה, ועד להכרעה בעתירה, נסתיימה למעשה פרשת העדויות שנשמעו בפניה, ושוב לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורנית, ולרפא באופן מלא את הפגם שנפל בהתנהלות הוועדה, שדיוניה התנהלו כולם הרחק מהעין הציבורית.

6. על רקע מציאות אובייקטיבית זו, ניתן פסק דיננו בעתירה הראשונה. הסעד העיקרי באותה עתירה - להורות על החלת עקרון הפומביות על דיוני הוועדה ולפתוח את דלתות דיוניה - התייתר, מאחר שדיוניה נסתיימו בינתיים, עובר להכרעה בעתירה. נותר, איפוא, סעד מישני של פרסום פרוטוקולי הדיונים, בתורת סעד "מתקן" שנועד לרפא, ולו באופן חלקי, את הליקוי שנפל בדיוני הוועדה שנסגרו לעין הציבור. משלא נותרה עוד ממשות ליישום עקרון פומביות הדיון על דיונים שכבר התקיימו, ועל עדויות שכבר נשמעו, נותר סעד פרסום הפרוטוקולים מהדיונים הללו בבחינת אמצעי חלופי ומישני, שנועד לרפא, ולו באופן חלקי, את הפגיעה באינטרס הציבורי שהתהוותה עם סגירתן המוחלטת של דלתות הדיונים. בתנאים מיוחדים אלה, נושא פרסום הפרוטוקולים משמעות מיוחדת, החורגת מחשיבות פרסומם מקום שדיוני ועדה נפתחים לציבור. בתנאים מיוחדים אלה שהתהוו, פרסום תמלילי העדויות שהושמעו בוועדה מערב את הציבור, גם אם בדרך בלתי-ישירה וחלקית, במהלכי התנהלותה של הוועדה, שנמנעו ממנו לכל אורך הדיונים. על רקע חשאיות ישיבות הוועדה, הופך נושא פרסום הפרוטוקולים של דיוניה לבעל חשיבות בעוצמה מיוחדת, לצורך הגנה על זכות הציבור להיות שותף למידע הנוגע למהלכי הוועדה, במגבלות שהדין מטיל.

נוכח מציאות דברים זו, ולאור החשיבות המיוחדת של פרסום הפרוטוקולים על רקע הנסיבות שתוארו, ניתן פסק דיננו בעתירה הראשונה, אשר הינחה את הוועדה לפרסם את הפרוטוקולים של דיוניה, בכפוף לחריגים לפומביות מסוג אלה החלים על-פי חוק ועדות חקירה.

7. ההנחיות ביחס לפרסום הפרוטוקולים שניתנו על-ידינו לוועדה בפסק הדין בעתירה הראשונה התייחסו לשני היבטים עיקריים: היבט מהות החומר שיש לשחררו; והיבט העיתוי לפרסום הנדרש.

אשר להיבט הראשון, העוסק במהות החומר - נקבע, כי הכלל המחייב הוא - פומביות החומר, והחיסיון הוא בבחינת חריג, והוא יוחל במסגרת החריגים ברוח חוק ועדות חקירה. תחולתו של עקרון הפומביות רחבה. החלתו של החריג נעשית במשורה, ואך לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. היישום המעשי של נורמות אלה הוא, כי חובה על ועדת וינוגרד להתיר חשיפה רחבה של התוכן המתומלל של דיוניה, המעוגן בפרוטוקולים, וזאת עד למירב האפשרי, ובלבד שלא ייפגעו אינטרסים ביטחוניים ולאומיים שהם בגדר החריגים המוכרים. רק חשש ממשי לפגיעה כאמור יצדיק גריעה מחובת הפומביות.

אשר להיבט עיתוי פרסום הפרוטוקולים - קבעה הנשיאה בפסק דינה:

"אנו מניחים, איפוא, כי ועדת וינוגרד תפעיל את שיקול דעתה בהתאם לעמדתה המוצהרת במכתב יו"ר הוועדה ובהודעתה לעיתונות, ותיערך לפרסום חלקי של הפרוטוקולים שגילויים מותר במועד סביר, ועוד בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה".

עיקרו של הקריטריון שנקבע למועד הפרסום הוא "מועד סביר", ואילו משמעות התיבה "בטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה" מהווה אך מענה לעמדה שנקטה המדינה בדיון, לפיה הוועדה תהיה נכונה לשקול פרסום פרוטוקולים לאחר הדו"ח הסופי. אין בתיבה זו כדי להוסיף יסוד מהותי לתחימת המועד שנקבע לפרסום.

8. מהו "מועד סביר" לפרסום הפרוטוקולים על-פי המבחן שנקבע בפסק הדין נשוא העתירה הראשונה? "מועד סביר" מבטא חובה לפעול במהירות ראויה כדי לקיים חובה ציבורית. חובה זו היא ממושכלות יסוד של מינהל תקין (י' זמיר הסמכות המינהלית (תשנ"ו, כרך ב) 717, 723; סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). המהירות הראויה תלויה במהות הסמכות ובכלל נסיבות הענין (בג"צ 10026/01 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' ראש ממשלת ישראל, פד"י נז(3) 31, 42; בג"צ 6671/03 אבו גאנם נ' משרד החינוך, פד"י נט(5) 577, 591-2). חובת הפעולה במהירות ראויה, המוטלת על הרשות הציבורית, אינה אלא חובת התנהגות בסבירות (בג"צ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פד"י מח(2) 844, 853; בג"צ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים, פדאור (טרם פורסם) 07(4) 657). "מועד סביר" הוא מושג שמשמעותו היא יחסית. תכליתו לתחום את חובת הרשות לבצע פעולה במסגרת זמן ראויה, על-פי כלל הנסיבות של הענין, ובהתחשב במכלול השיקולים והאינטרסים הנוגדים הפועלים בגדרו. דרישת "הזמן הסביר" לביצוע פעולה על-ידי רשות ציבורית נגזרת, מצד אחד, מאילוצים מעשיים העשויים להקשות על הרשות בהיערכות לביצוע הפעולה, ומנגד - מעוצמת המשקל והחשיבות הנודעים לביצוע הפעולה במהירות, בין מבחינת אינטרס הכלל, ובין מבחינת אינטרס היחיד. כאשר מדובר בזכויות אדם, או באינטרס ציבורי רב חשיבות, כגון זכות הציבור לחופש מידע ולמימוש החופש לבקר את פעולות הממשל, מקבל מושג "הזמן הסביר" לביצוע הפעולה משמעות מיוחדת. תוכנו של "הזמן הסביר" לביצוע פעולה הוא, לעולם, פרי הנסיבות הייחודיות שהולידו את הצורך בפעולה, ולקביעת גדריו, יש לשקלל את מכלול האינטרסים המתמודדים להשגת נקודת האיזון הראויה.

9. בענייננו, ההנחייה שניתנה לוועדה בפסק דינה של הנשיאה בעתירה הראשונה לפרסם את הפרוטוקולים "במועד סביר", מצריכה על פניה איזון בין השיקולים הבאים: שיקול מרכזי הוא אינטרס הציבור בפומביות, שעד כה לא בא על סיפוקו כלל בדיוני הוועדה. עקב הפגם שנפל בסגירה מוחלטת של דלתות הדיון, לא ניתן לציבור, ולו מבט אחד, על דיוניה של הוועדה, וזאת בניגוד לעקרונות הכלליים של המשפט ולכללים המיוחדים החלים על ועדות חקירה. לדבר משמעות כבדת משקל, על רקע חשיבותו ומעמדו של עקרון הפומביות כמאפיין יסודי בשיטת המשפט והמשטר הדמוקרטי. חשיבות מיוחדת נודעת לו גם על רקע הנושא הנחקר על-ידי הוועדה - מלחמת לבנון השניה - שלציבור הרחב ענין מיוחד לממש את זכותו להיות שותף בידיעה למהלכים הבוחנים את מכלול היבטיה. תיקון הפגם וריפוי הפגיעה בזכות הציבור לדעת על-ידי פרסום מהיר ככל האפשר של הפרוטוקולים מתחייב, איפוא, מהצורך להביא את האינטרס הציבורי על תיקונו, וטובה שעה אחת קודם.

היבט נוסף, וחשוב לא פחות, הקשור לשיקול הקודם, נעוץ בחשיבות הנודעת לפרסום הפרוטוקולים כמהלך חיוני להבטחת אמון הציבור בהתנהלותה של הוועדה, בהחלטותיה, ובמסקנותיה, שעד כה דיוניה התקיימו תחת איפול מלא. הגשמת עקרון חופש המידע והגילוי במהלכי הוועדה, בגדר הגבולות האפשריים, חיוני לצורך העמדת דיוני הוועדה לביקורת ציבורית חשובה, שאחרת נחסמת בשל חוסר נתונים ופרטים. ביקורת זו חיונית ביחס לנושא בעל חשיבות ציבורית עליונה כענין מלחמת לבנון השניה, שהחברה הישראלית כולה ממתינה בציפייה לחשיפה והבהרה של מהלכיה. בלא חשיפת נתונים ופרטים אודות דיוני הוועדה, המהווים תנאי לביקורת ציבורית, תתקשה הוועדה לקיים את תפקידה ולעמוד במשימותיה, ומעמדה עלול להיפגע.

כנגד שיקולים אלה, פועל בגדרו של "הזמן הסביר" לפרסום הפרוטוקולים האילוץ הברור על פעולת הוועדה, הנדרשת להיערך בהיערכות שלא תוכננה מראש, לסריקה מדוקדקת של הפרוטוקולים לצורך הכנתם לפרסום, תוך חיסיון פרטים שאינם מאפשרים גילוי, על בסיס החריגים לעקרון הפומביות. אין להקל ראש במעמסה מעשית זו, ויש להתחשב בזמן, בכוח האדם ובתשומת הלב הנדרשים כדי לעמוד בה.

"המועד הסביר" לפרסום הפרוטוקולים נגזר, איפוא, מהחובה לפרסם את תמלילי הדיונים מוקדם ככל הניתן, כדי להגשים את אינטרס הציבור בחופש המידע וכדי להבטיח את אמונו בוועדה, תוך התחשבות במעמסה המעשית שהדבר מטיל על הוועדה ומגבלות הזמן הנדרש לצורך הכנת החומר לפרסום, שהוא, מטבע הדברים, מורכב ומחייב בחינה זהירה ביותר.

10. על רקע דברים אלה, אף שלא נקצב בפסק הדין בעתירה הראשונה מועד קונקרטי לפרסום הפרוטוקולים, וזאת מתוך הערכה וכבוד לשיקול הדעת שיופעל על-ידי הוועדה בענין זה, הציפייה המתבקשת מנסיבות הענין ומהבנה מושכלת של הנחיות פסק הדין היא כי היערכות הוועדה לפרסום תהיה מיידית, וכי במהירות וברצף הדרגתי ישוחררו לידיעת הציבור פרוטוקולים בזה אחר זה, בין אלה שאינם כוללים חומר רגיש כלשהו, אותם ניתן לפרסם באופן מיידי, ובין אלה שיעברו תוך זמן קצר סריקה וניפוי של חומר רגיש ומסווג. עוד ברור מאליו הוא, כי מימד הזמן לפרסום הוא ממהותו של הענין, וכי ישנה חשיבות לסיפוק אינטרס הציבור לדעת עוד בטרם יינתן דו"ח הביניים, כדי שעם מתן הדו"ח ניתן יהיה להבינו ולנתחו על רקע מידע ונתונים המצויים כבר בידי הציבור. מידע ונתונים אלה היו אמורים כבר מזמן להיות גלויים לעין הציבור אילו הוחלה הפומביות בפועל על ישיבות הוועדה עצמה, כפי שהיה ראוי לעשות. משלא כך אירע, על הפרוטוקולים לשמש תחליף לכך, ופרסומם נדרש במהירות סבירה כדי לקיים את דרישת הפומביות שלא נתקיימה בעיתה.

11. פסק הדין בעתירה הראשונה ניתן ביום 6.2.07, ובו הנחיות מפורטות לוועדה לפרסום הפרוטוקולים כמפורט לעיל. בחלוף חודש ממתן פסק הדין, לא פרסמה הוועדה דבר, והציפייה לזרימה מיידית של מידע כתוב מדיוני הוועדה נכזבה. על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, שעיקרה לתבוע את יישום ההנחיות שניתנו לענין פרסום בפסק הדין. בתשובת המדינה מיום 8.3.07 הודיעה הוועדה כי היא פועלת ליישום עקרונות פסק הדין, ונערכת לפרסום "במועד סביר ובטרם מתן הדו"ח הסופי לממשלה". בסעיף 11 לתשובה מובאים דבריו של ד"ר וינוגרד במכתבו מיום 26.2.07 לעותרת, ובו הוא מבהיר כי לקראת סוף השבוע יסוכם סופית ענין הקמת צוות הבדיקה של החומר, וכדבריו:

"אנו נפרסם כל חומר, בפרוטוקול, שיקבע שגילויו מותר מיד לאחר סיום הבדיקה, גם אם טרם הסתיימה בדיקת יתר הפרוטוקולים".

ומוסיפה המדינה בתשובתה -

"כאמור באותו מכתב של יו"ר הוועדה - כל החומר שגילויו יותר, יפורסם מיד עם סיום הבדיקה, זמן רב לפני פרסום הדו"ח הסופי" (פסקה 15).

בהודעתה המשלימה של הפרקליטות מיום 20.3.07, הבהירה המדינה כי הוועדה נערכת לפרסום מספר תמלילים "שכבר מוכנים לפרסום, ופרסומם יצא אל הפועל בימים הקרובים מיד כאשר יפתח לציבור אתר האינטרנט של הוועדה, המצוי בשלבי הקמה סופיים". והיא מוסיפה - "הוועדה מבינה את הענין הציבורי הרב בתמלילי העדויות, ואת הרצון כי אלה יועמדו לרשות הציבור בהקדם האפשרי... הוועדה תפעל על-מנת לא לעכב את הפרסום למעלה מן הצורך, ככל שהדבר לא יפגע בעבודתה לפרסום מסקנותיה בהקדם".

12. בעקבות דיון בעתירה ביום 22.3.07, הודיעה המשיבה כי בכוונתה לפרסם את הפרוטוקולים שבדיקתם הושלמה בתוך 3 ימים, והכוונה היא לעדויות השר פרס, ראש אמ"ן לשעבר עמוס מלכא, וארנון בן-עמי. אשר לפרוטוקולים המתייחסים לראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, נאמר בהודעה כי יש כוונה לפרסמם בשבוע הבא, וקודם לחג הפסח.

שלושת הפרוטוקולים של השר פרס, ראש אמ"ן לשעבר עמוס מלכא, וארנון בן-עמי אכן פורסמו במועד בהתאם להודעה. משלב זה חל מהפך בגישת הוועדה לפרסום הפרוטוקולים.

13. אשר לתמלילים של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, שינתה הוועדה את עמדתה, ולא פרסמה אותם עד היום. מחוץ לשלושת הפרוטוקולים שפורסמו כמפורט לעיל, לא פורסם כל פרוטוקול אחר מדיוני הוועדה. הפעם החליטה הוועדה "לנהל דיון פנימי נוקב בסוגיית פרסום תמלילים חלקיים של עדויות בעת הזאת" (פסקה 5 להודעה משלימה (מס' 2) מטעם פרקליטות המדינה). כתוצאה מדיון זה, כך נמסר לבית המשפט, הגיעה הוועדה להחלטה פה אחד לדחות את המשך דיוניה בשאלת פרסום תמלילי העדויות בפניה עד לאחר שתסיים את עבודתה על הדו"ח החלקי (לקראת סוף חודש אפריל).

בין הטעמים לשינוי שחל בעמדת הוועדה נמנו - הצורך להקדיש את מירב הזמן לפרסום הדו"ח החלקי, שאינו מותיר זמן לבחינה מדוקדקת של הנושא; החשש מפרסום חלקי של עדויות, העלול ליצור רושם מסולף שלהן; חשיפה חלקית של מידע העלולה לעוות את המידע, בהיותו חלקי בלבד; החשש כי הפרסום עלול לפגוע שלא כדין בפרטיות ובשם הטוב של אדם שלא ניתנת לו הזדמנות להציג את עמדתו; פרסום תמלילים עלול לאפשר תיאום עדויות, וחשש כי נכונות עדים להתייצב ולומר אמת תושפע לרעה עקב חשיפה של דבריהם; טעמים של הגנה על עדים מוסרי מידע, ועל יכולת גופי חקירה להגיע לחקר האמת (סעיפים 7,6 ו-8 להודעה המשלימה (מס' 2) של המדינה). לאור כל אלה, הודיעה הוועדה לבית המשפט כי עד לפרסום הדו"ח החלקי, ועד לאחר שהוועדה תסיים את דיוניה, לא יהיה זה סביר לפרסם את חלקי התמלילים של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. הוועדה סברה כי בכך היא מקיימת את אמת המידה של "מועד סביר ובטרם הגשת הדו"ח הסופי לממשלה" שנקבע בפסק דין הנשיאה בעתירה הראשונה.

14. גישה זו של הוועדה קיבלה חיזוק בתצהיר תשובתו של ד"ר וינוגרד, יו"ר הוועדה, בתשובה לצו על תנאי שהוצא בעתירה. בתשובה נרחבת, הוא הודיע כי הוועדה אמנם החלה לפעול על-פי עקרונות פסק הדין, אך על סמך תוצאות פרסום שלושת הפרוטוקולים הראשונים, היא גילתה כי יישום עקרונות אלה מעורר בעיות חוקתיות, משפטיות, ועובדתיות ניכרות. הוועדה ביקשה לאפשר לה להקדיש את מירב זמנה בשלב זה להשלמת הדו"ח החלקי, כך "שניתן יהיה לדון בשאלות סבוכות אלה לאחר מכן", כדבריו בתשובה.

בתצהיר התשובה, נפרש ניתוח משפטי נרחב בסוגיות משפטיות הנוגעות לפרסום פרוטוקולים בוועדות חקירה (תחת הכותרת "התשתית הנורמטיבית בנוגע לפרסום פרוטוקולים", פסקאות 13 עד 23 לתצהיר התשובה). בצד קשיי היישום, פורשת התשובה בפרק נפרד את העקרונות המשפטיים החלים, לדעתה, על פרסום פרוטוקולי עדויות, ומציגה, כלשונה "כמה מן הסוגיות המשפטיות, החוקתיות, והציבוריות שהביאו את חבריה לכלל מסקנה כי אין הם יכולים להגיע להסכמה על דרך פעולה שתאפשר היערכות לפרסם את חלקי העדויות בעיתוי הנוכחי, וכי נראה להם חיוני לקיים בנושא זה חשיבה נוספת" (פסקה 42 לתצהיר), וכאן מפרט ד"ר וינוגרד את שאלות המהות העקרוניות העולות והמחייבות ליבון מיוחד, ובהן - השאלה אילו אינטרסים, עקרונות וזכויות חלים על סוגיית הפרסום שבפנינו (פסקה 49(א) לתצהיר); מהו היקף חובתה של רשות למסור מידע שהגיע אליה בדלתיים סגורות (פסקה (ב); מהם השיקולים הכרוכים בפרסומן של עדויות שהושמעו בדלתיים סגורות כאשר אנשים העידו בפני הוועדה על סמך ציפייה שהחומר לא יפורסם (פסקה (ג)). לדבריו, יש "להבהיר את המסגרת המשפטית החלה על הנושא. לסוגיות אלה מבקשת הוועדה להידרש מיד לאחר פרסום הדו"ח החלקי" (פסקה 51). לצורך בירור שאלות אלה, וכדי לפנות זמן להשלמת הדו"ח, טוענת הוועדה כי יש לדחות את העתירה ולקבוע כי היא עומדת כראוי באמות המידה שנקבעו בפסק הדין בעתירה הראשונה. ומוסיף המצהיר ואומר (פסקה 54):

"הוועדה סבורה כי נכון וחשוב יהיה לקיים דיון משפטי וציבורי מושכל בסוגיה החשובה של האיזון בין זכות הציבור לדעת ובין אינטרסים אחרים, כפי שהם מתבטאים בעבודתה של הוועדה. אין זה נכון כי הדין הקיים חותך את הסוגיות באופן חד. הדיון המתנהל עכשיו - לטעמה של הוועדה - הוא דיון חשוב מאין כמוהו, בעל השלכות מרחיקות לכת, על האיזון המתאים בסוגיות אלה על פי הדין. יש בו הרבה היבטים משפטיים, אולם חשובים מהם הם ההיבטים הציבוריים והחוקתיים".

לאור כל אלה, מבקשת הוועדה כי בית משפט זה יקבע כי עמדתה

"אינה רק עמדה סבירה, אלא שהיא העמדה הנכונה והמתבקשת בנסיבות, ותואמת את פסק דינו של בית המשפט הנכבד בבג"צ 258/07".



ומוסיף המצהיר:

"השאלה העולה כאן לדיון אינה נוגעת רק לסוגיית פרסום התמלילים אלא לשאלה החוקתית של היקף שיקול הדעת של ועדת חקירה בכלל, והיקף ההתערבות של בג"צ באופן בו היא מפעילה את שיקול דעתה. איננו רוצים להיכנס לסוגיה זו בפירוט" (פסקה 58).

ומבקש עוד המצהיר כי בית המשפט לא ימהר לפסוק לגופו של ענין בשאלות אלה, שכן אין בפניו תשתית מלאה וראויה של דיון בנושאים אלה, ו"אין כל מקום שבית המשפט הנכבד יידרש לסוגיות משפטיות סבוכות אלה בטרם היה סיפק בידי הרשות המינהלית עצמה לגבש את עמדתה היא בסוגיות השונות והרבות שהתעוררו" (פסקה 59). עד כאן לעמדתה של הוועדה, כפי שהוצגה בפנינו עובר לדיון בעתירה.

15. התנהלותה של הוועדה בנושא פרסום הפרוטוקולים מאז מתן פסק הדין בעתירה הראשונה מעוררת פליאה גדולה. יש בה, בראש ובראשונה, משום אי-כיבוד זכותו של הציבור לקבל מידע אודות דיוני הוועדה, שנפגעה פגיעה קשה בשלילת הפומביות מכל ישיבות הוועדה. החובה לרפא פגם זה, ולו בפרסום מהיר של פרוטוקולים שנסרקו, לא קויימה. נדרשה עתירה נוספת של חה"כ גלאון כדי להניע את גלגלי הוועדה ולהביא לפרסומם של שלושת הפרוטוקולים הראשונים. לאחריהם לא פורסם דבר. ולא עוד, אלא שהוועדה נהגה בדרך לא דרך, במהלכים רבי תהפוכות ותעתועים, כדי לדחות את פרסומם של פרוטוקולים שהיא עצמה הודיעה לבית המשפט על מוכנותם לפרסום - עדויות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. שום קושי לוגיסטי הכרוך בבדיקת פרוטוקולים לצורך פרסום אינו יכול להסביר ולתרץ את מהלכיה של הוועדה בענין זה; היא הגדילה לעשות בניסיונה, במהלך האחרון, לפתוח את נושא פרסום הפרוטוקולים לדיון עקרוני מחודש האמור, לדבריה, להתנהל על-ידה. שוב אין היא טרודה בשאלות טכניות של יישום מעשי של חובת הפרסום, אלא עוסקת היא בשאלות מושגיות עיוניות כלליות של עצם חובת הפרסום וסייגיה, והכל על-פי השקפתה וטעמיה. אין כל מיתאם בין התנהלות הוועדה בעניין הפרסום, להנחיות פסק הדין, ועולה מהתנהלות זו של הוועדה רוח של כפירה בהנחיות, והבעת חוסר נכונות אמיתית לקיימן.

16. מעת שנתמנתה ועדת וינוגרד לבחון את אירועי הלחימה בצפון, הפכה הוועדה נאמן הציבור לחקירת נושא המצוי בליבה השותת של החברה הישראלית. האחריות המוטלת על נאמן הציבור היא כבדה, ואין היא מצטמצמת לחקירת אירועי הלחימה. היא מתרחבת גם לחובה הבסיסית להכיר וליישם עקרונות יסוד של המשפט, ובהם זכות הציבור להיות שותף במידע, ומעורב, במגבלות ובסייגים שהציב החוק, בהתנהלות הגוף הבוחן נושא בעל משמעות וחשיבות עליונה להווייה החברתית בישראל. התנהלות הוועדה כפי שבאה לידי ביטוי בפנינו לא יישמה עקרונות אלה כראוי.

17. מעבר לפגיעה באינטרס הציבור לדעת, מעוררת התנהלות הוועדה שאלה ביחס למידת כיבודה את הנחיות פסק הדין, כערך העומד לעצמו. גישתה ליישום "המועד הסביר" לפרסום הפרוטוקולים על-פי הנחיות אלה, אינה נותנת את המשקל הראוי לאינטרסים השונים המתמודדים בסוגיה זו, שהם נהירים על פניהם. פתיחת סוגיית הפרסום לחשיבה עקרונית מחודשת על-ידה מצד אחד, וסירובה לפרסם באופן מיידי אפילו פרוטוקולים שכבר נבדקו והוכשרו לפרסום על-פי הודעתה היא, ומניעת כל פרסום נוסף מעבר לשלושה פרוטוקולים יחידים שפורסמו עד כה - כל אלה מבטאים סטייה בולטת מלשונן ורוחן של הנחיות פסק הדין בעתירה הראשונה.

בהתייחסותה זו של הוועדה, נפגע אינטרס הציבור לחופש מידע ולפומביות מידע. בהתייחסות זו, נפגע הכלל כי הנחיות הניתנות לרשות ציבורית בפסק דין של ערכאה שיפוטית יש לכבד כלשונן וכרוחן; כך בגדולות וכך בקטנות.

18. כיום, בעקבות דיון שיפוטי נוקב, הודיעה הוועדה כי תסכים לפרסם את הפרוטוקולים של שלושת הגורמים הבכירים בתוך שבועיים לאחר פרסום דו"ח הביניים. חברַי, חרף ביקורתם הקשה על התנהלות הוועדה, נעתרו להודעה זו, ועל יסודה ניסחו את תוכן הצו המוחלט המוצא הפעם כנגד הוועדה.

19. לא אוכל, לצערי, להצטרף לעמדה זו. חשיבותו של עקרון הפומביות שלא יושם כראוי בדיוני הוועדה, והערך המיוחד שבפרסום תמלילי הדיונים כתחליף לכך, חייבו חשיפה של כל הניתן לגילוי כבר לפני זמן ניכר. הדבר לא נעשה, תוך חריגה מהנחיות פסק הדין, בלא טעם נהיר, ובלא כל הצדקה. רק טעם מיוחד וחריג, שיסודו בשינוי נסיבות מהותי, היה יכול להצדיק סטייה מעיקרי הנחיות פסק הדין באשר לפרסום. כל טעם כזה לא הובא. אפילו הטענה בדבר ההכבדה על הוועדה, השוקדת כיום על עריכת דו"ח הביניים, לא תוכל להתקבל, ולו ביחס לפרוטוקולים של הבכירים שהמדינה עצמה הודיעה כי הם מוכנים לפרסום מבעוד זמן. לא הובא כל טעם טוב, אמין ומשכנע לדחיית פרסומם של פרוטוקולים אלה עד לאחר מתן דו"ח הביניים, כאשר מועד פרסומם נועד על-ידי הוועדה עצמה כבר לערב פסח. לא הובהר לאור מהלכי הוועדה, מה הגורם האמיתי העומד מאחורי התנגדותה הנחרצת לפרסום מיידי של חומר שכבר נסרק, נבדק והוכן לפרסום, ומניעה נוספת של חשיפתו מנציחה את הפגיעה המתמשכת בזכות הציבור לדעת, שאין בצידה נימוקים משכנעים ומושכלים. בנסיבות אלה, השהייה נוספת של פרסום תמלילים שהמדינה עצמה הודיעה על מוכנותם לפרסום, פוגעת פגיעה בלתי מידתית בציבור, ולא מצאתי כל הצדקה להכשירה.

20. הגיעה העת, ולו באיחור, ליישם את עקרונות פסק הדין בעתירה הראשונה, ולהורות את שנדרש היה להורות בצו מוחלט כבר בתחילת הדרך: פרסום מיידי, ללא המתנה נוספת, של כל חומר המוכן לפרסום לאחר בדיקה וסריקה. צו כזה יחול ממילא, ובאופן מיידי, על עדויות שלושת הבכירים המוכנות לפרסום, ובהדרגה על כל חומר אשר יוכשר לגילוי במהירות הראויה באמצעות בדיקה וסינון כנדרש.

בדרך זו, ואך בדרך זו, יכובד עקרון הפומביות בדיוני ועדת וינוגרד, שלא זכה עד כה ליישום, ותכובד זכות הציבור להיות שותף למהלכי הוועדה הציבורית שהופקדה על בדיקת נושא המלחמה, המצוי בנפשו. בדרך זו, ואך בדרך זו, יכובד פסק הדין של ערכאה שיפוטית עליונה שהתוותה עקרונות שעל רשות ציבורית לכבד; בדרך זו, ואך בדרך זו, יובטח אמון הציבור בהתנהלותה, בהחלטותיה ובמסקנותיה של הוועדה.

21. אילו נשמעה דעתי, היה מקום ליתן צו מוחלט על-פי האמור לעיל. בצו כזה יהיה כדי לממש עקרונות יסוד בשיטתנו המשפטית בדבר פומביות, חופש מידע, וזכות הציבור להיות שותף להתנהלות ועדה ציבורית שהופקדה על חקר נושא ציבורי חיוני המצוי בלב ההווייה החברתית. בצו כזה יהיה גם כדי ליישם מושכלות ראשונים של כיבוד המשפט וכיבוד ערכאות המשפט בידי רשויות ציבוריות הכפופות להם.

ש ו פ ט ת

הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש.

ניתן היום, א' באייר התשס"ז (19.04.2007).

ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט


תזכורת: מבחן התוצאה
12. דורית ביניש טוענת לקונספירציה:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=12&viewmode=

++++++++++++++++



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#25,י''לפרקליטות מותר''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 29.04.07 בשעה 20:34
בתגובה להודעה #12
לפרקליטות מותר

"פרקליטות המדינה, זאת שאמורה ללחום בשחיתות, מרשה לעצמה לתפור מכרזים, ממש כמו אחרון הפוליטיקאים. נציבות שירות המדינה, אם תהיתם, שמחה לסייע"סו,,
משה ליכטמן 8:20 29/4/07 גלובס

* פרקליט המדינה ערן שנדר ונציב שירות המדינה שמואל הולנדר מסוגלים לתת, מתוך שינה, הרצאה מנומקת והגיונית על-אודות חשיבות בחירת עובדי מדינה באמצעות מכרז הוגן ושוויוני, בלי עדיפות למקורבים. בעיה: דווקא בפרקליטות המדינה קיימת שיטה מבוססת של מכרזים תפורים בקבלת אנשים לעבודה, ודווקא נציבות שירות המדינה נותנת לה גיבוי.

שני מבקרי מדינה נדרשו לסוגיה הזאת: אליעזר גולדברג, בדוח האחרון שלו בתפקיד, שפורסם באמצע 2005, נזף בפרקליטות על הדברים. מחליפו מיכה לינדנשטראוס, בדוח שפורסם במאי 2006, נדרש שוב לסוגיה, וכבר היה הרבה יותר בוטה. לינדנשטראוס צירף לננזפים את נציב שירות המדינה עצמו, ותיאר את השיטה: מקבלים אנשים לעבודה ללא מכרז, ללא קריטריונים ברורים, בהליכים מזורזים ועל תקן "משרה ארעית" או "ממלא מקום". הדבר מתאפשר על סמך צרכים בוערים כלשהם של שירות המדינה. זמן מה אחר כך - חודשים או אפילו שנים אחרי שהמועמד התחיל לעבוד, כשכבר אין ברירה בגלל דרישות החוק והתקשי"ר, מפרסמים מכרז. ברובם המכריע של המקרים, הזוכה במכרז הוא מי שכבר מחזיק במשרה.

כל מי שהתקבל לעבודה בדרך כזו חשוד כמקורב למישהו. בשלב "המכרז החיצוני" הוא כבר "מקורב", ולו רק מכוח היותו עובד בפועל באותה יחידה, שבמקרים רבים שולחת נציג מטעמה לוועדת המכרזים.

פגיעה בטוהר המידות

מבקר המדינה לינדנשטראוס תיאר בפרוטרוט שני מכרזים תפורים כאלה לתפקידים בפרקליטות המדינה, כולל הסכמה של נציבות שירות המדינה לבקשה של משרד המשפטים לביטול הבחינות בכתב: "חמורה במיוחד היענותו של הנציב שמואל הולנדר לבקשת פרקליטות המדינה, בניגוד לכל דין, לבטל בחינות שביצעו חלק מהמועמדים, והכול כדי שיינתן יתרון לעובדים שעבדו כממלאי מקום (...)

"עמדתו של משרד המשפטים, הרואה בהתנסות בעבודה במשרד לפני מכרז את המבחן המיטבי לבחינת כישוריו של העובד, היא חריגה משיטת המכרזים הנהוגה בשירות המדינה, המחייבת את משרד המשפטים ככל משרד אחר ואף שבעתיים - בהיותו שומר הסף של שלטון החוק והמינהל התקין. תשובה זו פוגעת בעקרון היסוד החוקתי של השוויון, באשר לא כל המועמדים במכרז קיבלו את ההזדמנות להוכיח את כישוריהם על-ידי העסקה לפני מכרז. זאת ועוד, התקשי"ר קובע שעובד שהתקבל לעבודה עובר תקופת ניסיון, המשמשת תקופת מבחן להתאמתו לעבודה, כך שאין מקום ואין צורך ליצור תקופת ניסיון דה-פקטו בניגוד לכללים (...)

"השיטה שתוארה בדוח זה היא שיטה פסולה, היוצרת מעגלים של אי-תקינות, לחצים לא ראויים וסטיות חוזרות ונשנות מהכללים המחייבים, עד כדי חשש לפגיעה בטוהר המידות. תופעות מעין אלה פוגעות באמון הציבור ברשויות, ומהוות הפרה של חובת הנאמנות של הרשויות כלפי הציבור. מן הראוי לעשות כל שניתן כדי לשרש תופעות פסולות אלה ולתקן את הליקויים שנמצאו לאלתר".

מבקר המדינה השתמש במילות הקוד "חשש לפגיעה בטוהר המידות", שמשמעותן היא לעתים העברת העניין לפרקליטות על מנת לבדוק אם יש חשד למעשה פלילי. במקרה הזה מדובר בתסריט בלתי אפשרי, שבו החשוד צריך לחקור את עצמו.

פלא סטטיסטי

לא יבשה הדיו על דוח המבקר, ובקיץ 2006 פורסם מכרז חדש ומעניין של פרקליטות המדינה. המכרז היה לחמש משרות של תפקידי עוזרים וסגנים בכירים בפרקליטות מיסוי וכלכלה במחוז תל אביב.

למכרז ניגשו 93 מועמדים. מתוכם, ארבעה שעבדו בפועל ב"משרה ארעית" באותם התפקידים, ומועמדת שעבדה בעבר בפרקליטות מיסוי וכלכלה. ביניהם היה גם אדם רסקין, עורך דין ניו יורקי עם רזומה מגוון, שעלה כמה שנים קודם לכן לישראל, ועבד בהתנדבות בפרקליטות מחוז חיפה.

לשלב האחרון במכרז הגיעו שבעה מועמדים, חמישה מהם היו עובדי פרקליטות מיסוי וכלכלה. התוצאה הסופית הייתה צפויה אפילו עוד יותר: מתוך חמשת הזוכים בתפקידים, ארבעה היו העובדים בפועל. מבחינה סטטיסטית, לפחות, אפשר להגדיר את התוצאה הזאת כפלא.

אדם רסקין לא השלים עם הפלא. באמצעות עו"ד נאוה פינצ'וק-אלכסנדר ובתיה זקס, ממשרד אלכסנדר ספינרד, הוא עתר לבית הדין האזורי לעבודה בדרישה לבטל את המכרז. הוא העיד כי קיבל טלפון מהאחראית במשרד המשפטים על המכרזים, חנה נציב, שהודיעה לו כי בשלב הראשון הוא דורג בנציבות במקום הראשון מבין 93 המתמודדים והוא ייקרא לראיון. בעת הראיון, טען רסקין, שאלו אותו שלוש פעמים לגילו, והוא רואה בכך אפליה פסולה על רקע גיל.

הפרקליטות הגישה את תשובתה, ובדיונים התחילו לצוץ מסמכים ועדויות, והתברר מה באמת התרחש מאחורי הקלעים של המכרז.

השלב הראשון במכרז היה כמובן מיון הפניות. המיון הזה נערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, על-ידי אנשים שהכירו את המתמודדים ה"פנימיים". עצם היותם של מתמודדים אלה עובדי הפרקליטות, העניק להם נקודות יתרון במיון.

השלב הבא היה צריך להיות הבחינות בכתב למי שעברו את המיון, אך הפרקליטות, מסיבותיה, ביקשה פטור מעריכת מבחנים. נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, נענה. במקום זאת, דילגה הפרקליטות היישר לראיון האישי. בראיון הזה אסור שישתתפו עובדים המכירים אישית את המתמודדים, ויש לנהל פרוטוקול. אך את הראיון ערכו שלושה: עו"ד דינה רדלמן, מ"מ פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, טוביה פרונט, פנסיונר של משרד המשפטים, וסימונה פרנקל ממשרד החוץ כנציגת הנציבות. פרוטוקולים לא נכתבו.

בפשטות: אפילו פרמטר אחד של מינהל תקין לא נשמר במכרז הזה.

שיקול רלבנטי

"כאשר פרקליטת המחוז בחיפה לילי בורישנסקי אמרה לי בשיחה בארבע עיניים שהמכרזים של משרד המשפטים הם ישראבלוף, היא שאלה אם אני יודע על כך, ואמרה שלעולם היא לא תקבל מועמד מבחוץ שלא הוכיח את עצמו בתוך המשרד", סיפר רסקין בבית המשפט. "עו"ד אלה רובינק, פרקליטת מיסוי וכלכלה תל אביב, אמרה לי שבמכרז פומבי היא תרצה, באופן טבעי, לקלוט את העובדים מבפנים, שצברו ניסיון בפרשות הגדולות ובתיקים הגדולים, ושאם היא תיאבד אותם היא תיאבד הרבה ידע שהם צברו במשרד".

רסקין, שפנה לבית המשפט עם טענה על אפליה בגלל גיל, ביקש להרחיב את תביעתו. שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הדס יהלום, התירה את הבקשה. חמשת הזוכים במכרז, ופרקליטות המדינה, התנגדו נחרצות. הפרקליטות התעקשה על עמדתה והצהירה: "הגדרתם של עובדים אלה כ"מקורבים" יש בה כדי להטעות. עבודה קודמת בפרקליטות, ובפרט בתפקיד זהה לזה המאויש במסגרת המכרז, הנה שיקול רלבנטי בעת בחינת התאמתו של מועמד לתפקיד".

"לשם חיסול פיגורים"

בערב פסח התיר נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, לעו"ד רסקין להרחיב את החזית. מדיניות המכרזים התפורים של הפרקליטות תיבחן בעין משפטית.

דובר משרד המשפטים בתגובה: "במכרז נבחרו שבעה מועמדים כשירים, ביניהם שני עורכי דין שמעולם לא עבדו בפרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, אחת שהתמחתה בפרקליטות לפני כעשור ומאז לא עבדה שם, מתמחה לשעבר שאיישה תקן של הרשות לניירות ערך, ועוד שלושה פרקליטים שעבדו תקופה קצרה במילוי מקום לפני שניגשו למכרז.

"מבין הכשירים שנבחרו, רק חמישה איישו משרות (שכן היו רק חמש משרות פנויות), ביניהם פרקליט שמעולם לא עבד בפרקליטות, והמתמחה לשעבר.

יצוין כי בין מי שלא זכו במכרז היה גם אחד מהפרקליטים שהועסקו במסגרת מילוי מקום.

"במסגרת מכרז זה התקיים הליך סינון ראשוני אובייקטיבי קצר יותר, בשל מצוקת כוח האדם והצורך באיוש משרות מהיר לשם חיסול פיגורים בטיפול בתיקים פליליים. החלטת ועדת המכרזים התקבלה משיקולים ענייניים ומקצועיים, ונבחרו המועמדים שהוועדה התרשמה מהם ביותר במהלך הראיון עמה".

תזכורת:

12. דורית ביניש טוענת לקונספירציה:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=12&viewmode=


_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#27,יהשופט טימן: ''אני מוטרד.....אבל זו השיטה''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 15.05.07 בשעה 16:39
בתגובה להודעה #12
דין וחשבון
14:22 :שעון ישראל :יום שלישי כ"ז באייר תשס"ז, 2007 .5 .15
"אני מאוד מוטרד מאותה פעם שארשיע אדם חף מפשע, אבל זו השיטה"
מאת ארנון בן-יאיר

כך אמר השופט שלי טימן בפאנל הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין. עו"ד אביגדור פלדמן: שורש הרע הוא שבישראל, בניגוד למדינות אחרות, הסניגור אינו נוכח בחקירת המשטרה


שלי טימן תצלום: מוטי קמחי

"אני מאוד מוטרד מאותה פעם שבה ארשיע אדם חף מפשע, אבל זו השיטה שלנו, השיטה האדוורסרית שאותה אני מאוד אוהב", כך אמר שלשום שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, שיושב בהרכב "פשע חמור" בביהמ"ש המחוזי. טימן דיבר בפאנל שקיים צוות המעצרים של הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין בתל אביב, בראשות עו"ד יורם סגי-זקס, בנושא הרשעות שווא.

טימן הוסיף כי "מעטים המקרים, כגון רצח חלפן הכספים, שבהם המדינה מודה על פני שלושה עמודים בהרשעת שווא. ברוב המקרים, בפרט בעבירות מין בהן מספר העלילות רב יותר, המדינה אומרת לאחר מעצר ממושך 'אופס, טעינו', ואז חוזרת בה מכתב האישום או מוחקת את העבירות החמורות שבו ומותירה עבירה של חנייה במקום אסור. לעתים אני מרשה לעצמי לשאול את הפרקליטה הצעירה האם פרקליטה בכירה ומנוסה יותר ראיינה את המתלוננת בעבירת מין".

השופט טימן דחה ניסיונות להפוך אותו למגן המערכת בפני תלונות הסנגורים בקהל. "אני ממש מופתע מהסיטואציה שנקלעתי אליה כאן. אם הייתי יודע לא הייתי מגיע. אני לא יכול לייצג את המערכת", אמר. טימן דיבר על מגבלות השופטים להגיע לחקר האמת. "אנחנו השופטים, גם אם לא כולנו ערים לכך, אנחנו בשר ודם. אנו באים מרקע שונה ומתרבות שונה, ואנחנו צריכים להחליט לגבי אדם אם הוא אשם. יש לתת עדיפות לראיות ממשיות על פני הודאות של נאשמים. על שופטים להסתמך יותר על ממצאים של מז"פ והמכון הביולוגי שאחראי על בדיקות דנ"א, גופים שאותם אני מעריך. הבעיה הקשה ביותר היא בתחום עבירות המין, כגון מקרים של Rape Date, שם מדובר על מלה כנגד מלה". טימן ייעץ לסנגורים לא להתעצל ולא להסתמך על ראיות התביעה, אלא לטרוח ולחקור את התיק בעצמם.

איך הגענו לשיעור הרשעה של 99.8%

מנחה הפאנל, עו"ד סגי-זקס, תיאר את הסיבות להרשעות שווא, ואת הדרכים להתמודדות עמן. לדבריו, שיעור ההרשעות בישראל היה 92.4% עד 1980. באותה שנה עבר בכנסת התיקון לפקודת הראיות, במסגרתו הוכנס סעיף 10א, המאפשר לבית משפט לקבל הודעה של עד שניתנה במשטרה, ולהעדיף אותה על פני עדותו בבית המשפט.

מאז טיפסו בצורה חדה שיעורי ההרשעה עד שהגיעו ל-99.8% ב-2004. למעשה, ניתן לומר כי כל כתב אישום בישראל נגמר בהרשעה. עם זאת, סגי-זקס סייג כי נתון הלמ"ס אינו משקף את מלוא התמונה, משום שהוא כולל רק זיכויים מידי בית המשפט - ואילו במרבית המקרים, כשתיק התביעה מתערער היא חוזרת בה מאישומיה, מה שאינו נכלל בסטטיסטיקה.

לדברי סגי-זקס, חוסר האמון של נחקרים באפשרות של זיכוי מביא אותם להודות גם כשאינם אשמים. לדבריו, בין הגורמים להודאות כוזבות נמצאת ידיעת הנחקרים כי ידם על התחתונה בהתמודדות מלה-כנגד-מלה עם שוטרים.

פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד רות דוד, שהיתה נתונה למתקפה קשה מצד הסנגורים שבקהל, הגיבה בכעס על הטענה לפיה הפרקליטות מעדיפה למחוק אישומים ובלבד שלא יירשמו נגדה זיכויים. לדבריה, השיקולים הם ענייניים בלבד.

דוד הוסיפה כי הסיבה לשיעור ההרשעות הגבוה היא הפעולה הזהירה של הפרקליטות. ב-2005, אמרה, הגיעו לפרקליטות שבראשותה 10,000 תיקים, מהם 8,000 לא הגיעו לכדי כתב אישום ונסגרו בהיעדר ראיות. "אנחנו פועלים באחריות גבוהה מאוד, וכל אישום מבוסס על חוות דעת מקדימה שמוגשת לפרקליט בכיר. כתב האישום נבדק לפני ולפנים, לעתים בדרגות הגבוהות ביותר עד פרקליט המדינה או היועמ"ש, לפני שהוא מוגש".

אחרון דיבר סנגורו של נשיא המדינה הנבצר, עו"ד אביגדור פלדמן, שייצג בכמה מקרים שהתבררו בדיעבד כהרשעות שווא (למשל סולימאן אל-עביד שהורשע ברצח חנית קיקוס ורוצחי הנער דני כץ). פלדמן הקרין סרט של שחזור רצח החייל אולג שייחט, בו הואשמו שלושה עובדי מע"צ ערבים. אחד מהם שיחזר בפירוט את הרצח, והפליל את חבריו. ואולם בעקבות אירוע ירי עם חוליית חמאס, התגלתה בסופו של דבר חוליית הטרור שרצחה את החייל, והאישום בוטל.

פלדמן הסביר כי אילו לא נתפסו הרוצחים האמיתיים, אין ספק כי שחזור הכזב היה מוביל להרשעה. שורש הרע, לדעת פלדמן, הוא שבישראל, בניגוד למדינות אחרות, הסנגור אינו נוכח בחקירת המשטרה, ויותר מדי הרשעות נעשות בישראל על סמך הודאות של חשודים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/859675.html

תזכורת:

דורית ביניש טוענת לקונספירציה:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=12&viewmode=

_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#14,יעו''ד יוסי דר מצטט את הרב ישעיהו רוטר, ויואב יצחק מצטט
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 18.03.07 בשעה 21:28
בתגובה להודעה #0
שעטת הנצח
חבר מתאריך 15.3.06
4495 הודעות יום ראשון כ''ח באדר תשס''ז 15:49 18.03.07


עו''ד יוסי דר מצטט את הרב ישעיהו רוטר, ויואב יצחק מצטט

בס"ד

עדנה ארבל עדיין שותקת

הסיפור שיסופר כאן הוא חמור - חמור מדיי - מכדי שניתן יהיה לעבור עליו לסדר היום.

הפקטור המשפטי: http://www.notes.co.il/dar/30048.asp

ברשימה קודמת "עדנה ארבל השמיעי קול", http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7179&forum=gil&viewmode=all&keywords=עדנה%20ארבל%20השמיעי%20קול#10
התייחסנו לאתר החדש הקרוי "הצד האפל של עדנה ארבל", שבו נטען כי הכותב באינטרנט בעניינים משפטיים, המכונה "עמיחי", הינו אורי ארבל בעלה של השופטת עדנה ארבל.

בינתיים נוספו לאתר הנ"ל עוד פרקים המחזקים יותר ויותר את המסקנה שהכותב המתקרא "עמיחי" הינו לא אחר מאשר אורי ארבל, בעלה של שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל.

ובין הפרקים החדשים נוסף פרק אחד – מדאיג מאין כמותו – שבו נעסוק כאן.

בפרק הנ"ל פותח ישעיהו רוטר, שהינו הבעלים של אתר "רוטר", את סגור ליבו בעקבות החשיפה, שלפיה אורי ארבל הוא זה העומד מאחורי הכינוי "עמיחי".

נקדים ונציין, שישעיהו רוטר הוא דמות קצת חריגה בעולם האינטרנט – במיוחד כאשר המדובר במפעיל אתר של פורומים: האיש מעיד על עצמו כ-ר"מ (ראש מתיבתא, כלומר ראש ישיבה), עורך חופות, עוסק בכתיבה (מחוץ לאינטרנט) וסב לנכדים.

אשר ליואב יצחק - אין זה סוד, שמזה שנים הוא מעביר ביקורת חריפה נגד עדנה ארבל בתחומים הנוגעים ליושרה האישי.

והנה מתברר, כפי שעולה מדברי ישעיהו רוטר, ש"עמיחי" רקח מזימת שטן כדי לבצע ביואב יצחק סיכול ממוקד, וכך לנטרל אותו מעבודתו העיתונאית.

נביא עתה מדבריו של ישעיהו רוטר בעקבות החשיפה, והמילים ידברו בעד עצמן:

"רבותיי, אתם חייבים להבין כמה דברים שאולי לא ידעתם...
עמיחי, לפני כמה שנים, היה ראש חץ ההכפשות נגד העיתונאי יואב יצחק, כאן בין דפי הפורומים....

...כעת? אם היה ברור לי שעמיחי הוא אורי ארבל, הייתי חוסם אותו מידית על כל כתיבה בוטה ומתלהמת נגד יואב יצחק ולא בגלל שיצחק חבר שלי אלא בגלל שלא הייתי מאפשר להעמיד את הפורום הנכבד הזה לשירותי משפחת ארבל ולמלחמות המפורסמות של יואב יצחק / עדנה ארבל.
יתר על כן...

יום אחד, החל עמיחי להזרים אלי מסמכים וצילומים לפיהם יואב יצחק שיחד את מפעל הפיס שיקנו ממנו מאות ספרים שהוא הוציא לאור. הספרים לטענת עמיחי נזרקו למחסן מפעל הפים ומעלים אבק. אני לתומי "אכלתי" את הכל ופירסמתי.

נתבעתי על ידי יואב יצחק על מעל מיליון ש"ח ונזקי הכוללים הגיעו לכדי 50 אלף ש"ח.

ברגעים הקריטיים עמיחי פסק לספק לי סחורה ואת העיקר לא הביא ולא אכנס לפירוט. לא האשמתי אותו אלא את עצמי ואת תמימותי וראשית דרכי כעיתונאי. הוא מצידו לא הציע לפצות אותי באגורה ואני לא ביקשתי...

...עמיחי / אורי ארבל עשה מעשה נבלה ענק. הוא התחפש לאיש מהשורה ושלח אותי לאש לטובת אשתו. נתן לי להפגע העיקר ללחום חזרה באוייב אשתו הלא הוא העיתונאי יואב יצחק.

אתם קולטים במה מדובר? אתם מבינים איזה ניבזות!
כולם...לא יודעים שכאורי ארבל בתחפושת "עמיחי" הוא ביצע בי אונס ללא ידיעתי. הוא ניצל אותי לטובת משפחתו, ניצל את הפורום עד כדי ניזקי ענק...

...אני שוחחתי בשעתו עם "עמיחי" הרבה פעמים בטלפון, תמיד אנונימי עד תום אני מזהה את קולו באמצע הלילה. בבקשה שאורי ארבל יתקשר אלי ויספר לי שהוא לא עמיחי...".

עד כאן מדבריו של ישעיהו רוטר.

הדברים אינם זקוקים לשום פרשנות! אמרנו כבר: סיכול ממוקד במלוא מובן המילה!

החומרה המיוחדת של הדברים מתבטאת, כמובן, בכך שהסיכול הממוקד הזה נעשה כנגד עיתונאי במטרה להשתיקו מהעברת ביקורת והבאתה לידיעת הציבור.

ואם אכן "עמיחי" הוא אורי ארבל – כפי שכל הנסיבות מלמדות – כי אז מי שניסה לבצע את הסיכול הממוקד הזה הוא לא אחר מאשר בעלה של פרקליטת המדינה לשעבר (בזמן היותה פרקליטת המדינה), וכיום שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל.

נחזור ונדגיש, שכל החוטים מובילים אל אורי ארבל כמי שעומד מאחורי "עמיחי".

ונדגיש גם, שכל מה שנעשה כמתואר לעיל, נעשה במטרה להשתיק ביקורת כנגד עדנה ארבל.

עדנה ארבל, שבימי חלדה הספיקה לשקול ולבחון ראייה או שתיים, וגם מכירה היטב את בעלה אורי ארבל, יודעת בדיוק – אבל בדיוק נמרץ – את האמת לאמיתה.

ואם עדנה ארבל, נוכח ניסיון הסיכול הממוקד שתואר לעיל, שנעשה במטרה להשתיק ביקורת כנגדה היא, עדיין ממשיכה בשתיקתה כאילו הדברים אינם נוגעים לה – כי אז צריך מעתה להסיק בצער שעדנה ארבל כבר לא סתם שותקת, אלא היא כבר בבחינת שומרת על זכות השתיקה.

אין ספק: אחת מתוצאות השתיקה המעיקה הזו של עדנה ארבל היא כירסום נוסף במה שעוד נותר מאמון הציבור במערכת המשפט.

והרי נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש הזהירה אך לפני ימים אחדים, שהכירסום באמון הציבור במערכת המשפט "יעלה מאד ביוקר".

"מחלקה ראשונה":
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-20996-00.html?tag=15-46-29

______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#17,ילמה אורי ארבל בחר בכינוי ''עמיחי''?
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 27.03.07 בשעה 10:07
בתגובה להודעה #0
למה אורי ארבל בחר בכינוי "עמיחי"?
מאיר ואודי, ישרא-בלוג 27.03.2007 13:38



תבל אבטובי

1. לכאורה ניתן היה לסבור, שאין כל משמעות לעובדה שמכל הכינויים, אורי ארבל בחר לו ככינוי דווקא את השם "עמיחי", והמדובר כביכול בסתם בחירה מיקרית של כינוי שאולי נשא חן בעיניו וכו'.


2. אבל מתברר שלאורי ארבל יש אח בשם.... עמיחי!!!

3. ברור אם כן לחלוטין, שהעובדה שמכל הכינויים, אורי ארבל בחר לו ככינוי את שם אחיו דווקא אינה יכולה להיות מיקרית בשום פנים ואופן.

4. אין לנו מידע בדוק מדוע אורי ארבל בחר לו ככינוי את שם אחיו דווקא, אבל אין ספק שהעובדה שאדם בוחר לו ככינוי דווקא את שם אחיו, אינה יכולה להיות נתונה בשום אופן ליד המקרה.

5. נציין אגב, ששם משפחתו הקודם של אורי ארבל הוא אבטובי (ABATUVY).

6. כעובדת רקע נוספת, יובאו כאן פרטים אודות אביו המנוח של אורי ארבל - בקישור כאן.
http://memorial.tour-guides.co.il/resume.php?id=333

7. לסיכום הפרק הזה, העובדה שלאורי ארבל יש אח בשם עמיחי, בצירוף העובדה שמכל הכינויים, הכותב "עמיחי" בחר לו דווקא את השם המיוחד הזה ככינוי, כמובן שאיננה מיקרית, והיא מצטרפת לנתונים הרבים המהווים יחדיו תמונה ברורה וחד משמעית האומרת, שהאיש המכונה "עמיחי" הוא לא אחר מאשר אורי ארבל.

8. חשוב כמובן לציין, שהשופטת עדנה ארבל יודעת, וגם ידעה קודם, את הקשר שבין בעלה אורי ארבל לבין הכינוי "עמיחי", שהרי ברור שהיא יודעת ששמו של אחי בעלה, כלומר גיסה, הוא עמיחי.

כעובדת רקע נוספת, יובאו כאן פרטים אודות אביו המנוח של אורי ארבל: אתר הנצחה - מורי דרך
http://memorial.tour-guides.co.il/


Tevel Abatuvy תבל אבטובי 1913-1984



קורות חיים תבל אבטובי ז"ל

אבטובי נולד בשנת 1913 והתגורר עם משפחתו בעיר תל-אביב
עבר את קורס מורי הדרך עוד בשנת 1954 והיה בין ראשוני מורי הדרך בארץ. במרוצת השנים רכש רכב אשכול והיה מבין מקימי חברת "חמד-טורס" בתל-אביב
היה מבין מורי הדרך שבלטו בשטח ובהדרכת התיירים וקולו הרם נשמע היטב. אבטובי היה חבר פעיל באגודת מורי הדרך ותרם מניסיונו הרב וידיעותיו לציבור מורי הדרך, אבטובי נפטר משבץ לב, בחודש מרץ 1984

"יהי זכרו ברוך"
רשם: שמואל בר-אל

אתר הנצחה - מורי דרך
http://memorial.tour-guides.co.il/

לכתבה המקורית המלאה

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=381824&catcode=&year=2007&month=2&day=0&pagenum=1&catde

_____________________




25 עברו ומזל אלימלך מתראיינת ושואלת למה שמעון פרס לא...

http://rotter.net/forum/gil/7193.shtml


#20,יהאם נכון וראוי להציג לציבור את חצאי העדויות של ועדת..
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 08.04.07 בשעה 08:04
בתגובה להודעה #0
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.04.07 בשעה 08:07 בברכה, פילוביץ שחף
 
האם נכון וראוי להציג לציבור את חצאי העדויות של ועדת וינוגרד?
אריק באך 08.04.2007
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=477950&rc=il



שקיפות היא ללא ספק ה-מפתח להגינות והגיינה. אכן, על ועדת וינוגרד, אשר מונתה על ידי הנחקרים, אשר מן הסתם מונו על ידי הציבור לנהל גם את המלחמה
וגם את מינוי החוקרים, מוטלת נטל ההוכחה שהיא פועלת ללא משוא פנים. השאלה אם בג"צ הורה למעשה להשכיל את הציבור או להטעות אותו.

אכן, שקיפות פרוטוקול עדויות העדים, כפי שקבע בג"צ, יאפשר לציבור לקיים בקרה יעילה ועילה על עבודת הועדה, ולהגיע גם בעצמו למסקנות המתבקשות.
בדיוק כמו השקיפות של הפרוטוקולים בועדה למינוי שופטים. דמוקרטיה במיטבה!

אך גם בג"צ קבע באותה החלטה, ובצדק, שיש להסתיר מהציבור את כל פרטי העדויות שעשויות לנבוע מהן פגיעה בבטחון המדינה ויחסי החוץ שלה.

השאלה היא אם על סמך חצאי אמיתות יכול הציבור לקיים דיון ציבורי ממשי, רציני, אמין וכזה שיוביל אותו למסקנות הנכונות במקום להטעייה
(כפי שקרה מפרסום חצי עדותו של שמעון פרס, לפיה יצא הפוך ממה שבאמת העיד גם בחלק החסוי, כפי שכבר נחשף).

ניתן היה לכתוב הררי נימוקים על הסכנה של חצי אמת, עליה כבר נאמר שהיא גרועה משקר.

אך דומני שאת כל התורה כולה ניתן ללמוד מבדיחה ידועה:

איש אחד נכנס למשרד הפנים ומבקש מהפקידה להחליף את שם משפחתו.

הפקידה שואלת את האיש מה שםהמשפחה שלו והוא עונה 'עמק'.

שואלת הפקידה: "למה להחליף שם כל כך יפה? עמק מסמל טבע, פריחה, יופי".

אומר האיש: "לא משנה... אני רוצה להחליף..."

הפקידה: "אבל עמק? להחליף?"

עונה האיש: "כן... די כבר לשאול".

אומרת הפקידה: "טוב... מה השם הפרטי שלך?"

עונה האיש: "מרכוס".

אז לעולם אל תאפשרו לעצמכם לשפוט דברים שנשמעים טוב ונהדר ומקסים מבלי לדעת את יתר חלקי התמונה...

חג שמח...



________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#22,יתנועת אומ''ץ בצעד יצירתי וחשוב, דורשת ממבקר המדינה לזרז
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 16.04.07 בשעה 20:49
בתגובה להודעה #20
תנועת אומ"ץ בצעד יצירתי וחשוב, דורשת ממבקר המדינה
לזרז את דו"ח ביקורת המלחמה.

אריק באך, Global-Report News 16.04.2007 18:03
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=492649&rc=

המבקר מתבקש להגיש את הדו"ח על ידי ב"כ העמותה, עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי: "מאחר שעד היום, כ- 9 חודשים לאחר המלחמה, טרם פורסם דו"ח ראוי בנדון ובמקביל יש עיכובים ואי פומביות בפעולתה של ועדת וינוגרד (כפי שהוברר בישיבת בג"ץ אתמול ה- 15.4.07) , להפעיל את סמכותך על פי סעיף 14 (ב') לחוק מבקר".

עמותת אומ"ץ פנתה הבוקר אל מבקר המדינה בדרישה שיזרז את הגשת הדו"ח על העורף בעת המלחמה לועדת ביקורת המדינה של הכנסת.

בא כוח העמותה, עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי, כתב:

"מאחר שעד היום, כ- 9 חודשים לאחר המלחמה, טרם פורסם דו"ח ראוי בנדון ובמקביל יש עיכובים ואי פומביות בפעולתה של ועדת וינוגרד (כפי שהוברר בישיבת בג"ץ אתמול ה- 15.4.07) , להפעיל את סמכותך על פי סעיף 14 (ב') לחוק מבקר .

נושא זה, גם לפי החלטת הממשלה מספר 526 מיום 17.9.06 , הוא בטיפולו הבלעדי של מבקר המדינה. להלן נוסח החלטת הממשלה הנ"ל:

"בדיקת הטיפול בעורף בעת המערכה בצפון ומוכנות העורף לקראת האיום מלבנון על ידי מבקר המדינה. הממשלה רושמת לפניה, כי בדיקה בעניין מוכנות העורף וההיערכות האזרחית לאיום מלבנון וכן אופן הטיפול בעורף במהלך המערכה, נעשית על ידי מבקר המדינה, והממשלה תקיים דיון בדו"ח או בדו"חות המבקר שיוכנו בענין זה".

"לפי האמור לעיל וגם לפי נושאי הביקורת שפורטו על ידי מבקר המדינה בישיבת הועדה לעניני ביקורת המדינה של הכנסת מיום 6.3.07 ,(מבלי שמבקר המדינה נכנס לתוכנם לאור הצהרתו בבג"ץ) עולה בבירור כי הביקורת שכבר נעשתה עד היום העלתה ליקויים או פגיעות במובן סעיף 14 (ב') לחוק הנ"ל, הכרוכים בדיני נפשות ובטחון המדינה וראויים לדו"ח ביניים (וזאת קודם המצאת הדין וחשבון על פי סעיפים 15 ו- 20) בהתאם לסמכויות הקבועות בחוק הנ"ל, לרבות לענין מינוי ועדת חקירה ממלכתית בנדון".

עד כאן מכתב אומ""ץ למבקר המדינה.

יש לציין כי על פניו נראה כי מבקר המדינה עשה עבודת תחקיר יסודית יותר מזו של ועדת וינוגרד, בעיקר משום שלרשותו עמד זמן רב יותר (ובלי הפרעות חיצוניות), חוקרים מיומנים וצוות עוזרים רחב הרבה יותר, סמכויות ואמצעי עזר נרחבים בהרבה מאלה אשר הועמדו - בקמצנות מכשילה ממש-לרשות ועדת וינוגרד.

עם זאת נראה כי שני הדוחות ישלימו זה את זה.

ככל הנראה, דו"ח המבקר יתמקד בכשלי הממשלה בכל הקשור להפקרת העורף, תחום שככל הנראה ועדת וינוגרד תזניח לגמרי. קביעות אלה יהיו ככל היותר בעלי משמעות חמורה ביותר כנגד אולמרט, פרץ, חלוץ, פיקוד העורף, משרדי ממשלה ועיריות, ואולי אף יעיז למתוח ביקורת כנגד נשיאת בית המשפט העליון, אשר קבעה למעשה בפסק דין של בג"צ כי ניתן להפקיר את העורף מאחר ואין חובה להכריז שזו מלחמה ולא סתם מבצע (אך סביר להניח שהמבקר לא ייכנס לבדיקת הטענות כנגד זה שמקורבי אולמרט נעזרים לאחרונה ב"שירותים משפטיים" בסכומים נכבדים ביותר שנותן להם, כביכול, עו"ד יחזקאל ביניש).

ואילו ועדת וינוגרד תתמקד ככל הנראה יותר בהיבטים המערכתיים והעקרוניים של היציאה למלחמה, בלא עילה מוצדקת למלחמה, ולפגיעה באזרחים ובמדינה שלמה אשר מרביתה הייתה למעשה אוהדת ולא עויינת לישראל אלא חיזבאללה, וכל זאת בלא לוודא מוכנות מספקת ואף בלי לקבוע יעדים של ממש וברי השגה.

בהיבט האישי סביר להניח שאת מירב האשמה יספוג דן חלוץ -אשר הטעה את כל הממשלה באשר למוכנות צה"ל, יכולתו, ולהגדרת יעדיים שלא ניתן היה השיג- אך בהחלט ייתכן שגם אולמרט לא יצא נקי מועדת וינוגרד, בעיקר בשל התחמקותו לבחון את מגוון הדיעות המשמעותיות אשר התנגדו ליציאה למלחמה (ובהם שמעון פרס, ראש המוסד, ואף ראש השב"ב)- ואולי אף ירחיקו לכת עד כדי האשמת פרץ וממילא יד ימינו ויועצו, הרמטכ"ל דהיום גבי אשכנזי, אם כי לכך אין בסיס של ממש בראיות שכן בעוד פרץ כשל בתחום העורף - הוא פעל ללא דופי בנסיבות שהוא נקלע לתוכן מייד עם מינויו ביחס לעצם המלחמה עצמה. ניתן להניח שהועדה תיזהר להכנס לבדיקת סוגיות כגון המתקפה וטבח האזרחים לאחר ולמרות הפסקת האש, על מנת שלא לתת חותמת הכשר ישראלית לדרישה הגוברת והולכת להגדיר את אולמרט, חלוץ, ופרץ כפושעי מלחמה בשל הרג אזרחים לבנוניים כל כך רבים, במודע ושלא לצורך.

אין גם להוציא מכלל אפשרות כי ועדת וינוגרד אף תגדיל ראש ותצביע למעשה על הגורמים הישראליים המרכזיים האשמים בהתעצמותו של החיזבאללה ולמעשה בהזמנת המלחמה והנצחון הזה כנגד מדינת ישראל (אהוד ברק, בעיקר) אם כי ניתן להניח שאהוד ברק יפעיל על ועדת וינוגרד שדולה ישרה ועקיפה כדי למנוע מהם כניסה לבחינת הגורמים המרכזיים אשר סייעו לחיזבאללה להתבסס, להתבצר ולהתבסס, ובראשם אהוד ברק כאמור.


תזכורת:

20. האם נכון וראוי להציג לציבור את חצאי העדויות של ועדת וינוגרד?

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=20&viewmode=

_______

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#23,ישר האוצר הלבנוני: ממתין לפרסום הפרוטוקולים מו. וינוגרד
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 17.04.07 בשעה 07:44
בתגובה להודעה #20
שר האוצר הלבנוני: ממתין לפרסום הפרוטוקולים מועדת וינוגרד על מנת להגיש תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל
אריק באך, Global-Report News 17.04.2007 4:56
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=493095&rc=il


על פי עצותיו של ח"כ עזמי בשארה, לבנון מאמצת טרמינולוגיה
וסממנים אחרים על מנת להטמיע את המושג "שואת לבנון" בעולם


שר האוצר הלבנוני, ג'יהאד עזור אישר אמש בנאום שנשא בארה"ב את הידיעה שחשפנו כאן בשבוע שעבר: ממשלת לבנון ממתינה לפרסום העדויות בועדת וינוגרד כדי להגיש תביעה נגד מדינת ישראל לשילומים בעבור הנזקים שגרמה מלחמת לבנון השנייה במדינה להמוני אזרחים חפים מפשע ותשתיות אזרחיות. זאת, בנוסף על תביעה פלילית בבית המשפט הבינלאומי, בגין "פשעים נגד האנושות"

לבנון נערכת לפנות לבית דין בינלאומי בבקשה לחייב את ישראל לשלם לה פיצויים בעבור הנזקים שהותירה מלחמת לבנון השנייה במדינה. כך אמר אמש (ב') שר האוצר הלבנוני, ג'יהאד עזור (Jihad Azour) בנאום שנשא באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבמרלינד.

השר הלבנוני ציין כי נעשית עבודה משפטית להכנת התביעה. "אנחנו מכינים את התיק וממתינים לחשיפת ראיות משפטיות משלימות", אמר. לשאלת הבהרה שהופנתה אליו אם המדובר בפרסום עדויות הבכירים אשר הופיעו בועדת וינוגרד, הוא ענה "אמרתי שאנחנו ממתינים לחשיפת ראיות משפטיות משלימות וזה כל מה שאוכל לומר לעת עתה".

לדברי השר הלבנוני, כלכלת לבנון חזרה כתוצאה מהמלחמה למצב בו היתה לפני עשר שנים. הוא הוסיף כי פרט למאות הקורבנות שגבתה המלחמה בארצו, אלפים נותרו ללא קורת גג, ונגרם נזק לתשתיות, בהן כבישים, גשרים ומתקני אנרגיה.

שר האוצר הלבנוני ציין את העובדה שכמיליון פצצות המצרר נפלו בשטח המדינה, והובילו למותם של אזרחים גם לאחר שהמלחמה הסתיימה.

"הותקפנו. התוקפנות הישראלית היתה מוגזמת", אמר בדיוק באותה לשון שבה נקטה נציגת האו"ם בנאומה לפני יומיים, והוסיף: "לפיכך, בכוונתנו לבקש פיצויים - קודם כל בשל העיקרון שאינך יכול להרוג 1,400 בני אדם, רובם אזרחים, ולהרוס את הכלכלה מבלי להתבקש לפצות על כך".

בתשובה לשאלה מה מצפה לבנון לקבל מישראל - כסף או התנצלות - השיב: "גם וגם. זאת לא שאלה של כסף אלא של עיקרון".

שר האוצר ציין בפני סוכנות הידיעות רויטרס כי משרד המשפטים הלבנוני מינה לצורך הכנת תיק התביעה עורכי דין בינלאומיים, וציין כי אינו יודע מה גובה הפיצויים שתבקש המדינה". לדבריו, "המטרה העקרית של לבנון היא לקבוע תקדים. המימד הכלכלי הוא משני".

יחד עם זאת, את גובה הפיצוי המינימאלי ניתן לשער על פי שני נתוני פתיחה ידועים:

לפני שבוע הודיעה קרן המטבע הבינלאומי כי אישרה מתן הלוואת חירום ללבנון בסך 77 מיליון דולרים, המיועדת לבנייה מחדש ולשיקום ההרס שנגרם למדינה במהלך המלחמה בקיץ האחרון. כך אישר מנהל המחלקה של קרן המטבע במזה"ת ומרכז אסיה, מוחסין חאן.

בחודש ינואר גייסה לבנון 7.6 מיליארד דולרים ממדינות העלם במהלך ועידה מיוחדת שנערכה בפריז. אולם, לבנון טרם קיבלה את הסכומים שהובטחו לה. מספר גורמים, בהם הבנק העולמי והאיחוד האירופי, המתינו להתערבות הקרן בטרם יעבירו סיוע כלשהו.

בעבר כבר ציינו גורמים לבנוניים כי על ישראל לשלם את "התעריף לחיי אדם כפי שנקבע בהסכמי השילומים בין ישראל לגרמניה, לפחות".

ההליך האזרחי לתביעת פיצויים מישראל, הינו ההליך המשפטי השני הממתין לפרסום העדויות של בכירי מדינת ישראל בפני ועדת וינוגרד.

כפי שנאמר כאן שלשום, נציגת האו"ם רדיקה קומר סוואמי ציינה כי גם הם ממתינים לפרסום העדויות בועדת וינוגרד כדי להשתמש בהן כראיה בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג. רדיקה קומר סוואמי אמרה בתום ביקור בעיירה בינת ג'בל ש"ישראל עשתה שימוש מופרז בכוח בעיקר בהפצצות מהאוויר, ולא הבחינה בין אזרחים ללוחמים".

יש להניח כי מניעת פרסום הפרוטוקולים לא ימנעו את הגשת התביעה האזרחית כנגד מדינת ישראל (כמו שפרסומם זה לא מה שיגרום להתפטרות אולמרט כפי שהעם מצפה או פרידמן כפי שביניש רוצה), אם כי יחלישו את התשתית הראייתית לאחריותה של מדינת ישראל כלפי הרג אזרחים תמימים ולו רק בעוולה של רשלנות פושעת. יחד עם זאת, מניעת הפרסום תחליש במידה משמעותית את התשתית הראייתית לביסוס התביעה להכריז על בכירי צה"ל כמבצעי פשעים נגד האנושות, כהגדרתו במשפט הבינלאומי.


* פשע נגד האנושות - מונח במשפט הבינלאומי הפומבי המתאר "תקיפה רחבה או שיטתית של אוכלוסייה אזרחית".

פשע נגד האנושות נחשב לעבירה הפלילית החמורה ביותר. המונח הופיע לראשונה באמנת האג משנת 1907


תזכורת:

20. האם נכון וראוי להציג לציבור את חצאי העדויות של ועדת וינוגרד?

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7179&omm=20&viewmode=


____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#26,יאם לטענת גברת ארבל זה לא אמת.פתוחה הדרך לתביעה הוצאת דיבה
נכתב על-ידי zhhv בתאריך 07.05.07 בשעה 23:25
בתגובה להודעה #0

#28,ימי תמיד מבטיח ומקיים..בן-זוגה של ח''כ אסתרינה טרטמן....
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 05.11.07 בשעה 20:36
בתגובה להודעה #0

על-פי החשד, חלק מהכספים שהתקבלו בגין המכירות בארץ הגיעו לידיו של שמואל ללא דיווח לרשות המסים, והחמור מכל - גורמי הטרור ברשות הפלשתינית דורשים ומקבלים החזרי מע"מ ובלו ממדינת ישראל בגין הדלקים הללו, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

במילים אחרות - בן הזוג של אסתרינה מהמפלגה הימנית ביותר בכנסת, חשוד בשיתוף פעולה ומימן אקטיבי של ארגוני הטרור, בעשרות מליוני שקלים, על חשבון משלם המיסים הישראלי. כמו אצל אל-קאפונה. פורמאלית זה עבירות מס -בפועל זה מימון ארגוני הטרור בסכומי עתק.

בית המשפט האריך את מעצרו. הציבור בישראל ממשיך לשלם מיסים ולממן בכך את הטרור. התקשורת מסתירה את האמת. לכל היותר יגידו מע"מ. יגידו מס הכנסה. אבל אף אחד לא יסביר לכם את המשמעות האמיתית של הזרמת מליוני שקלים מכספי משלמי המיסים בישראל לארגוני הטרור ברשות הפלסטינית, על ידי בן זוגה של נציגת הימין הכי קיצוני בכנסת.


אם זה הימין - מה הוא שמאל?
http://www.global-report.co.il/eb/?l=he&a=34812


*******



שמואל, בן זוגה של ח"כ אסטרינה טרטמן, חשוד שהעביר דלקים מדור אלון לגורמים בארץ זאת במקום להעבירם לרשות הפלשתינית מבלי שיערך תיעוד אודות כך, כאשר חלק מהכספים הגיעו לידיו ללא דיווח לרשויות המס ומנגד דרשה הרשות לקבל החזרי מע"מ ממדינת ישראל בעשרות מיליוני שקלים. עוד נטען בבקשה להארכת מעצרו כי החשוד השמיט מהדוחות שהגיש לפקיד השומה לשנות המס 2006-2002 הכנסות בסכום כולל של כ-2 מיליון שקל וזאת בכדי להתחמק מתשלום מס.

בנוגע לעילות המעצר - נטען בבקשה כי שחרורו של החשוד יביא לשיבוש מהלכי חקירה ותיאום גרסאות בינו ובין מעורבים נוספים. הסנגור עו"ד אורן אדרת התנגד למעצר וטען שמרשו נחקר לפני שמונה שנים וכן בחודש ספטמבר ואולי גם לפני כן וכי למעשה הוא ידע אודות החקירה. החשוד טען עוד כי חברת הכנסת אסתרינה טרטמן היא בת זוגו מזה כשבע שנים ולו רצה היה יכול להשתמש בחסינותה ולמנוע מהחוקרים את האפשרות לבצע חיפוש בדירתו שם מתגוררת גם חברת הכנסת טרטמן.

השופט זאיד פלאח ציין כי מעצרו של החשוד הגיע לאחר חודשים של חקירה סמויה, וכי לאחר שבחן את תוכנית העבודה בנוגע לפעולות החקירה הנדרשות, שוכנע כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד יביא לשיבוש הליכי חקירה ולתאום גרסאות בינו ולבין מעורבים נוספים. השופט ציין כי החקירה נמצאת בראשיתה לאחר שהפכה גלויה ויש לאפשר לרשויות המס להשלים את עבודתם בכדי להגיע לחקר האמת.
eti.aflalo@themarker.com
http://www.themarker.com/tmc/article_n.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/eaf20071105_299910.xml

********



הבוקר, (יום ב', 5.11.07) פשטו חוקרי מחלקת חקירות מע"מ ומכס חיפה וחוקרי פקיד שומה חקירות חיפה על ביתו של שמואל ועל בתיהם של מעורבים אחרים. נערכו חיפושים ונתפס חומר חשבונאי ומחשבים. מרשות המיסים נמסר כי בכספות של החשודים נתפסו מאות אלפי שקלים ב-שקלים ובמט"ח. בהמשך הובא שמואל להארכת מעצר. התביעה טענה כי יש להאריך את מעצרו בשבוע ימים מחשש ל"שיבוש מהלכי חקירה ותיאום גרסאות בינו ובין מעורבים נוספים".

מנגד בא כוחו של שמואל, עו"ד אדרת אורן טען כי שמואל נחקר לפני 8 שנים וכן בספטמבר 2007, ואולי גם לפני כן, וכי למעשה הוא ידע על אודות החקירה ולכן "אין חשש לשיבוש חקירה". שמואל טען עוד כי "חברת הכנסת אסתרינה טרטמן היא בת זוגתו מזה כ-7שנים, ולו רצה היה יכול להשתמש בחסינותה ולמנוע מהחוקרים את האפשרות לבצע חיפוש בדירתו שם מתגוררת גם חברת הכנסת טרטמן".

השופט פלאח זיאד קבע כי מעצרו של שמואל יוארך בשלושה ימים ולא בשבעה כפי שדרשה התביעה. הוא קבע כי קיים חשש ששחרור שמואל "יביא לשיבוש מהלכי חקירה ולתיאום גרסאות בינו לבין מעורבים אחרים". הוא הוסיף כי לאחר עיון בחומר הראיות "בין היתר בהודעת שמואל, הודעת בנו רפי, מסמכים בנקאים הקשורים בחקירת השניים והכוללים העברות בנקאיות, והגעתי לכלל מסקנה כי קיים חשד סביר ששמואל עבר את העבירות המיוחסות לו".

השופט ציין כי החקירה נמצאת בראשיתה לאחר שהפכה גלויה ו"יש לאפשר לרשויות המס להשלים את עבודתם בכדי להגיע לחקר האמת. כמובן שעל החוקרים לקחת בחשבון את כל הטענות שהועלו על-ידי החשוד ובא כוחו אך עליהם גם לחקור מעורבים אחרים ועדים אחרים כדי להגיע כאמור לחקר האמת". עוד הוסיף השופט כי בחן אפשרות של חלופת מעצר, "הגעתי למסקנה שבשלב זה לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתן בחירותו של החשוד פחותה. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לצמצם את ימי המעצר המבוקשים. בין היתר לאפשר לבית המשפט, באם יוחלט להביא את החשוד בשנית להארכת מעצר, לפקח על עבודת החוקרים. סוף דבר, הנני מורה על הארכת מעצרו של החשוד עד ליום ה' 8.11.07 שעה: 13:00"

בית משפט השלום בחיפה מ 003061/07

נוצר: 05/11/2007 | עודכן: 05/11/2007 | רשימות נוספות: רותי אברהם
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-144933-00.html?tag=20-33-44

**************

תזכורת - לינקים לתתי אשכולות:


14. ח''כ טרטמן בהצהרה טלויזיונית לגבי התואר השני:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7168&forum=gil&viewmode=all&keywords=אסתרינה טרטמן#14

עדנה ארבל כמו אסתרינה טרטמן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7179&forum=gil&viewmode=all&keywords=אסתרינה טרטמן

מצ"ב לינק לתת-אשכול בפרשת שר התשתיות שלעבר פריצקי
והשאלה הנשאלת האם יש קשר ישיר או עקיף לפרשה והאם בקרוב נגלה
ספיחים משמעותיים לפרשה:

45. לפיד- ביקש משרון לפטר את פריצקי ביום ראשון- ושרון נענה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5319&forum=gil&viewmode=all&keywords=דלק#45
______


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#30,ישני תורמים של מפלגת 'ישראל ביתנו', אחד מהם ערבי
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 11.11.07 בשעה 04:42
בתגובה להודעה #28
שני תורמים של מפלגת 'ישראל ביתנו', אחד מהם ערבי, חשודים באספקת דלק כוזבת לרש"פ ובעבירות מס חמורות
פזית רבינא מקור ראשון 11.11.2007 03:48



כמה עוד בכירים ולשעברים מהשב"כ ובפוליטיקה בוגדים במדינת ישראל בתמורה לעסקאות שוחד ומעילה בשותפות עם טרוריסטים פלשתיניים?

כמעט לכל המפלגות היהודיות במדינה יש מצביעים ערבים, אולם היה מפתיע לגלות השבוע כי למפלגת 'ישראל ביתנו', הדוגלת בחילופי שטחים, יש גם תורמים ערבים. בימים כתיקונם, רשימת התורמים של 'ישראל ביתנו' לכנסת ה-17 אינה מהווה חומר קריאה מרתק במיוחד. אולם שני שמות, איימן חוואג'ה מלוד ואורי שמואל מירושלים, המופיעים ברשימה בזה אחר זה, בלטו השבוע לעין. שניהם חשודים במעורבות בתרמיות דלק חמורות הקשורות באספקת דלק לרש"פ.

אחד התורמים למפלגה הוא אורי שמואל, סמנכ"ל חברת 'דור אלון אנרגיה' ובן זוגה של ח"כ אסתרינה טרטמן מ'ישראל ביתנו'. שמואל נעצר בראשית השבוע במהלך פשיטה של חוקרי רשות המסים בפרשת העברת הדלקים לרשות הפלשתינית, ומעצרו הוארך אתמול בשבוע. ייתכן שבת זוגו, ח"כ טרטמן, תזומן אף היא לחקירה בפרשה.

אורי שמואל, האחראי על אספקת דלק וגז לרשות הפלשתינית בחברת 'דור אלון', הוא אלוף-משנה במילואים ובעברו איש מפלגת העבודה. בשנת 92' שימש ראש מטה הבחירות של יצחק רבין. שמואל חשוד כי העביר דלקים מ'דור אלון' לגורמים בארץ, במקום להעבירם לרשות הפלשתינית. הכספים לכאורה ממכירת דלקים אלו הגיעו בחלקם חזרה לידיו. זאת, בשעה שהרשות הפלשתינית דרשה ממדינת ישראל החזרי מס בעשרות מיליוני שקלים על אותם דלקים שהועברו כביכול לשטחה.

עוד חשוד האל"מ במיל' כי "השמיט לכאורה מהדו"חות שהגיש לפקיד השומה בארבע השנים האחרונות הכנסות בסכום של שני מיליון שקלים, שמקורם במכירת דלקים אלו בשטח ישראל, וזאת כדי להתחמק מתשלום מס". בכספים שקיבל, רכש שמואל על פי החשד נכסים על שמו ועל שם בני משפחתו.


חוות סולר פיראטית

האיש השני ברשימת התורמים למפלגת 'ישראל ביתנו', איימן חוואג'ה מלוד, הוא הבעלים והמנהל בפועל של חברת 'דור ההמשך' שמשרדיה שוכנים בלוד. חוואג'ה, שחברתו היתה עד לאחרונה מובילת הדלק העיקרית לרשות הפלשתינית, חשוד כי שימש לכאורה "כצינור מרכזי להעברת ולהלבנת כספים אסורים לחשבונות בנק של בכירים בחברת 'דור אלון' וסייע לחברה זו להשתמט מתשלום אמת".

בחקירתו הודה חוואג'ה כי ביצע העברות כספים במיליוני שקלים לחשבונות בנק בארץ ובחו"ל של המעורבים בפרשה. חשוד נוסף בפרשה, מוחמד חוואג'ה, הודה לטענת החוקרים כי "פתח חשבון וביצע העברות כספים במיליוני שקלים לחשבונות בנק בחו"ל של המעורבים בפרשה".

בשיחה עם 'מקור ראשון', הודה חוואג'ה כי הוא אכן האיש ששמו מופיע ברשימת התורמים למפלגת 'ישראל ביתנו' בבחירות לכנסת ב-2006. "ביקשו ממני, אז תרמתי", אמר. לשאלה אם היה מודע לכך שח"כ טרטמן היא בת זוגו של אורי שמואל, השיב חוואג'ה: "מי לא מכיר את אסתר טרטרינה?"

לחברת 'דור ההמשך' בבעלותו של חוואג'ה משרדים בשדרות הציונות בלוד. לחברה מספר טלפונים, אשר לאחד מהם עונה המפעיל הערבי של חוות סולר הממוקמת בדיר-קדיס אשר בשטח הרשות הפלשתינית. בחווה, מרחק שני קילומטרים בלבד ממודיעין-עילית, מוחזקים מאות אלפי ליטרים של סולר בתנאי אחזקה גרועים המהווים סכנה בטיחותית וסביבתית חמורה. לדברי המפעיל, את הקרקע במקום שוכרת חברת 'דור ההמשך' בבעלות משפחת חוואג'ה. הדלקים מגיעים נכון להיום מחברת פז, אולם לפני כן הגיע הדלק מ'דור אלון'.


הקוקו של ח"כ חסון

אין זו הפעם הראשונה ששמם של ח"כים ב'ישראל ביתנו' עולה בהקשר ישיר או עקיף לעסקי הדלק. מספר שתיים ברשימה, ישראל חסון, הקים לאחר פרישתו מהשב"כ את חברת 'חסון אנרגיה' לאספקת דלק למפעלים ולתחנות דלק בצפון הארץ ועסק בסחר עם הרשות הפלסטינית. מתחקיר שערך עיתון 'הארץ' עולה כי חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ, בחר לעשות עסקים עם טייקון הדלק קוקו עובדיה, "נהג מכלית מחולון שהפך לאימפריית דלק של מיליונים בזכות קשריו עם ראשי הביטחון ברשות הפלשתינית וכונה המתדלק האישי של ג'יבריל ראג'וב".

שמו של קוקו עובדיה יצא לתהילה עוד הרבה קודם בפרשיית הענק של חשבוניות דלק פיקטיביות, המזכירה מאוד במבנה שלה את הפרשה הנוכחית. קוקו, על פי החשד, רכש דלק כביכול עבור הרשות הפלשתינית וקיבל בעבורו החזרי מס ממדינת ישראל באמצעות חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 250 מיליוני שקל.

אלא שבפועל, לא הועבר הדלק לשטחים ולא שולם המס בעבורו אלא נמכר כדלק שחור בתוככי ישראל. החשד היה שבכירים ברשות הפלשתינית, ובהם ראש מינהל הדלק, שיתפו פעולה עם התרמית וחתמו על מסמכים המעידים כי הדלק הגיע לרשות. כך הרוויחו פעמיים - גם על המס וגם על הדלק.

הרבה לא יצא מהחקירה. לפני כשנתיים החליט היועץ לממשלה, מני מזוז, לסגור לקוקו עובדיה את התיק תמורת תשלום של 12.5 מיליוני שקל לרשויות המס וכ-3 מיליון שקל כופר. ההחלטה התקבלה לאחר שעד המדינה בפרשה נעלם.


המיניסטר לאינפרה-סטרוקטורה

גם חברת הכנסת סופה לנדבר, מקום שביעי ברשימת 'ישראל ביתנו', גילתה בשנים האחרונות עניין בעסקי הדלק. לנדבר היתה נוכחת בפגישה המפורסמת במגדלי עזריאלי שבה נעשה ניסיון להתנקש בחייו של איש העסקים שוני גבריאלי, על ידי הצמדת מטען נפץ למכוניתו. גבריאלי הגיע למגדלי עזריאלי לפגישה במשרדי חברת 'מוסקו אויל' עם גרגורי (צבי) לרנר, איש המאפיה הרוסית, שריצה חמש שנות מאסר בגין ניסיונות לשחד נבחרי ציבור ועובדי ציבור. לרנר הקים את החברה לאחר שחרורו מן הכלא. באותה פגישה, כאמור, נכחה גם חברת הכנסת סופה לנדבר, שמסרה אף היא את גרסתה למשטרה. נושא הפגישה היה ייבוא גז לישראל.

בראיון שנתן לרנר לפני כשנתיים ל'מקור ראשון' הוא הסביר כי ביקש "להביא לפלשתינים גז, דלק וסולר בחצי מחיר". לדבריו, הוא ניסה אז לרכוש רשת תחנות דלק בשטחים ולייבא לשם דלק מחו"ל, אולם "המיניסטר הפלשתיני לאינפרה-סטרוקטורה סירב לתת לי רישיון כי הביזנסמנים מישראל לחצו עליו לא לתת לי להיכנס". לרנר עצמו הספיק מאז להיכנס חזרה לכלא בגין עסקאות הלבנת כספים באמצעות חברות נפט וגז רוסיות.

כדי לסגור את מעגל הדלק, כאן המקום להזכיר כי עד לא מכבר היו לשוני גבריאלי קשרי עסקים גם עם קוקו עובדיה. שוני וקוקו אף חלקו משרדים משותפים בווילה בראשון-לציון. מעגל הדלק ממחיש את הקרבה הבלתי נסבלת בישראל בין עבריינים לבין אנשי עסקים ופוליטיקאים.

לעבריינות בתחום רגיש כמו דלק לרשות הפלשתינית יכולות להיות גם משמעויות אסטרטגיות. נכון להיום, האחראי הישיר על משק הדלק בשטחים הוא ראש הממשלה סאלם פאיד, באמצעות ראש מנהל הדלק הפלשתיני.
http://www.global-report.co.il/eb/?l=he&a=35700


________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה