(*) ''ראש הממשלה שחשש ובחש במשפט קסטנר'' (*)  

2. ציטוט ממאמר של נדב העצני:
השב"כ
שמואל תמיר לא חדל מלהוקיע את מעורבותו הפוליטית של השב"כ בכל הפרשה הזו, בשיטות המתאימות למדינה טוטליטרית. עדים הוטרדו ובודדו, ונמנעה הגישה אליהם מצד הסנגוריה. התבצעו מעקבים אחרי עורכי דין ועדים. ביומני ראש הממשלה, שרת, מאוזכרת מעורבות פוליטית שגרתית של השב"כ, שבה מדווחים לראש הממשלה, למשל, איך תצבענה בכנסת מפלגות שונות. היו התייעצויות פוליטיות ומפלגתיות בין חברי ממשלה לעמוס מנור, ראש
השב"כ. יעקב מרידור ממפלגת חרות סיפר שפנה אליו איסר הראל, ראש שירותי הביון, כדי לגשש איך חרות תגיב אם יינקטו פעולות נגד תמיר.

השב"כ הפעיל פרובוקטורים שניסו לדובב את תמיר לאמירות קיצוניות ומפלילות. קסטנר
נרצח בידיו של איש שב"כ בשם זאב אקשטיין ובסיוע איש שב"כ נוסף, דן שמר. כביכול היתה
זו מחתרת שנמנה עליה יוצא לח"י בשם מנקס, שמעולם לא הודה בקשר לרצוח את קסטנר. תמיר שואל: האם המחתרת כולה היתה תוצרת השב"כ? לאחר הרצח נעצר יוצא לח"י, יעקב חרותי. תמיר מספר שאיסר הראל הציע לדודו של חרותי הצעה, הנשמעת כאילו נלקחה מהסרט 'הסנדק': אם יעיד שתמיר הנהיג את הקבוצה המחתרתית, ישוחרר חרותי, ויקבל ביחד עם משפחתו כרטיסים לארה"ב ומימון שהייה ולימודים שם. הראל פנה גם לאשתו של חרותי בהצעה דומה, והיא השיבה: אבל תמיר חף מפשע! ועל כך באה התשובה שלא תיאמן: גם בעלך חף מפשע, אז מה אכפת לך שחף מפשע אחד יישב בכלא במקום חף מפשע שני? חרותי סירב,
וישב שנה בכלא.

אקשטיין ושמר יושבים שנים ספורות ומקבלים חנינה בהמלצת השב"כ. מנקס משתחרר מאוחר הרבה יותר.

דן שמר אמר בראיון ב- 1967: דאגו לחסל את קסטנר אנשים שחששו כי הוא עמד לגלות דברים הקשורים בשואה ולא פורסמו מעולם. הרצח גם שימש הסחה לנסיגה מסיני לאחר מבצע קדש. כמו כן רמז שמר כי השחרור המוקדם שלהם הותנה בשתיקתם.

מסקנות? איין.
תמיהות ותהיות ? יש ויש.
מזכיר את רצח רבין? אכן.

AVNER
חבר מתאריך 15.4.02
יום חמישי כ''ט בניסן תשס''ט 13:41 23.04.09

3. על כל ניסיון טיהור שרץ של מוטי לרנר נדרשים 1000 אשכול


כדי למחוק את שטיפת המח של התקשורת השיקרית,
אין ברירה אחרת אלא להציף את המידע האמיתי ברשת.
כל זה עד שתינתן דריסת רגל ימנית\דתית לתקשורת
וגם אמנים ויוצרים ימנים\דתיים יכנסו למעגל
הזוכים בתמיכה ממשלתית ופרסי עידוד ציבוריים.

על כל פסל כמו תומרקין יש בציבור הדתי\ימני אמן,
שחברי וועדת פרס ישראל אינם סופרים.

על כל הוגה דעות כמו שטרנהל יש בציבור הדתי\ימני איש רוח,
שחברי וועדת פרס ישראל אינם רואים.

על כל מוטי לרנר יש בציבור הדתי\ימני - יוצר,
שאת יצירתו, חברי וועדת פרס ישראל אינם רוצים.

__________________________

http://www.notes.co.il/dar/55513.asp

רקע קצר:

ברשימה קודמת ראינו כיצד ראש הממשלה משה שרת מתערב ובוחש במשפט קסטנר, וזאת מחשש שהמשפט ייצא מכלל שליטה ויתפתח לכיוונים מסוכנים שיפגעו קשות בו ובמנהיגים נוספים של מפא"י והסוכנות היהודית.

מתברר, כפי שנראה בהמשך, שבמקביל לבחישותיו במשפט קסטנר, היה על משה שרת לטפל בפצצה מתקתקת נוספת שארבה לפיתחו: ספר שעמד לפרסם יואל בראנד על כל הפרשה (שם הספר: "בשליחות נידונים למוות").

(תמונת הספר צורפה/המשוכתב והמקורי -פ"ש)

יואל בראנד, שהיה מפעילי תנועת העבודה הציונית בהונגריה, יצא מהונגריה הכבושה במאמץ להציל את שרידי יהדותה במסגרת עיסקת "סחורה (משאיות) תחת דם", שהציעו הנאצים ולא יצאה אל הפועל.

במשפט קאסטנר העיד בראנד מעל דוכן העדים. משה שרת, שכאמור היה אז ראש הממשלה, ובימי השואה היה ראש הוועדה המדינית של הסוכנות היהודית - חשש מאד מתוכן עדותו של בראנד במשפט קסטנר. ואכן, ביומנו האישי מציין משה שרת מפורשות כי (ציטוט): "יואל בראנד, אם יופיע כעד, יסבך מאד את העניין כי בתקופה שלאחר כישלון שליחותו הוא השתולל במשלוח תזכירי קיטרוג לראשי הסוכנות בתלותו בהם את קולר השחיטות בהונגריה ועכשיו ישמשו כל אלה חומר הרשעה בידי שמואל תמיר".

יתואר כאן כיצד, במבצע הונאה של ממש, "טופל" וסולף הספר של בראנד על ידי משה שרת ואנשיו, וזאת - במטרה לפרק את הפצצה המתקתקת הזו ולנטרל את הסכנות והמבוכות שהיו צפויות ממנה לראשי מפא"י והסוכנות היהודית.

משה שרת מספר ביומנו האישי כי ב-11 יוני 54 מגיע אליו מקורבו עו"ד מאיר ולטמן ומספר לו כי (ציטוט): "יואל ברנד כותב ספר על כל הפרשה. תחילה התקשר עם איזה מו"ל מפוקפק מיוצאי אצ"ל אך בהשפעת מאיר העביר את הספר ל"עיינות" {הוצאת הספרים של מפא"י}".

הנה כי כן, יואל בראנד שוכנע על ידי מקורבו של משה שרת להעביר הוצאת הספר מ"איזה מו"ל מפוקפק מיוצאי אצ"ל" להוצאת הספרים של מפא"י, ועכשיו – כמובן שניתן יהיה לשלוט על אשר ייעשה בספר ועל גורלו.

חשוב להדגיש: אין בדברים שיובאו כאן לקבוע לצד מי מונחת האמת לאמיתה אודות מה שקרה בימי השואה – לצידו של משה שרת או לצידו של יואל בראנד. אבל יש בדברים להעיד, שמשה שרת ושאר אנשי ההנהגה של מפא"י והסוכנות היהודית חששו מאד לעורם מהאמת של בראנד, ומשכך - פעלו "בהתאם".

הספר העסיק והטריד מאד את משה שרת, והוא הקדיש לעניין זמן רב ומאמץ ניכר במטרה לסכל את הסכנות הצפויות ממנו. להמחשת גודל המאמץ והזמן הרב שהקדיש משה שרת ל"טיפול" בספר, יובאו כאן ציטוטים אחדים אודות מעשים, פגישות והתייעצויות שקיים משה שרת – כפי שתועדו על ידו ביומנו האישי (שפורסם לאחר מותו):

פגישה עם טדי קולק:

"משבא טדי, ניגשנו לעניין שלפנינו – אם אכתוב או לא אכתוב הקדמה לספרו של יואל בראנד. הפנים הם לכאן ולכאן ואמרתי כי אקרא תחילה את הספר ועל יסוד אופיו אחליט. יואל עודנו מתהלך כאיש שירד מהירח וכל הליכות הארץ וסדרי חייה כספר החתום לפניו. בצאתו אז מהסוגר הנאצי לעולמם של בעלי הברית סירב להבין מושכלות ראשונים של משטר המלחמה העולמי, ועד היום הזה הוא מחזיק באשליותיו. לכתוב הקדמה על מנת להוקיע את טעותו הגורלית של המחבר ולהזימו אין זה תפקיד נוח. גם הרבה תלוי ברמת הספר כשלעצמו".

ופגישה עם המו"ל:

"{פגישה עם} יהודה ארז {מנהל הוצאת הספרים "עיינות" השייכת למפא"י} - על {ספרו של} יואל בראנד".

ופגישה נוספת בכנסת:

"חזרה לכנסת, לישיבה בעניין ספרו האומלל של יואל בראנד".

פגישה עם המקורב אהוד אבריאל:

"קרוב לחצות בא אהוד שלא ראיתיו זה זמן. הטעם המעשי לבואו היה להטיל עלי עריכת ה"סוף דבר" לספרו של בראנד, שכתב יהודה ארז, זאת אומרת כתיבת כל הפרשה הזאת מחדש ובלשון תקיפה ומוסמכת שתסתור בהתרשמות הקורא את קיטרוגיו הקלוטים מהדמיון של המחבר. מתי אספיק לעשות זאת – אלוהים יודע".

"פיקוח נפש" דוחה יום כיפור:

"ערב יום כיפור. משום מה השתוקקה הפעם נפשי מאד לצום ולבלות את כל יום הדין בבית הכנסת. מנוי וגמור היה עימדי בדבר וגם ציפורה {רעייתו של שרתס} התכוננה לצום בחברתי. בעומדי על סף המועד הוברר לי כי לא יקום הדבר ולא יהיה. על סדר יומי מגובבים עדיין עניינים כה כבדים עד שאין ביכולתי להקריב יום שלם... ביחוד הכביד עלי הפריט השני {חיבור "אחרית דבר" לספרו של יואל בראנד}, ולאחר שיקול קצר ונמרץ החלטתי כי לא רק שהוא בלבד מחייב ביטול תוכנית הצום והתפילה, אלא שהוא הקודם לכל והמכריע כנגד כל השאר. זה זמן מוטלת על שולחני פרשה שחיבר יהודה ארז, המוציא את ספרו של יואל ב"עיינות" {הוצאת הספרים שבבעלות מפא"י}. טדי ואהוד הודיעוני כי חיבור זה לא יצלח לשימוש ואין להם מנוס אלא לחלות פניי כי אחבר בעצמי את המסמך הנדרש – הפרכת עדותו של בראנד, שתבוא בצורת פרק לוואי לספר, מטעם ההוצאה... אחר הצהריים, כשייראת הרוממות והוד קדושת היום יורדים ואופפים את העיר, אזרתי כוח ונטלתי בידי את חיבורו של יהודה ארז. בתחילה נצנצה בי תקווה כי יעלה בידי לצאת ידי חובה על ידי עריכה יסודית של הכתב-יד שלפני, אך עם התקדמות המלאכה הוברר כי זוהי תקוות שווא ולא הייתה ברירה אלא לשנס מותניים ולהתחיל מבראשית. בחמש התחלתי ובאחת עשרה גמרתי. המטרה היתה להוקיע את צרות ראייתו של בראנד, שהסתכל בעניין מתוך אשנב צר של מחתרת בודפשט שבה הוא חי נפשית עד היום הזה, להסביר מדוע נסתלפה הערכתו תכלית סילוף ולהעמיד את הדברים על אמיתם תוך הצגת האספקלריה הנכונה של אותם הימים. לקורת רוחי נוכחתי לדעת כי עד היום הנני שליט בעובדות היסוד ובעיקרי הבעיות של התקופה ההיא.

כשסיימתי את המלאכה חשבתי כי אולי תעמוד לי זכות הנושא שטיפלתי בו – השואה ומאמצי ההצלה וייסורי אוזלת היד וקידוש השם בעלייה לגרדום שם וההתפלצות והטחת הראש בחומת הברזל פה – להמתיק דיני לפני כיסא הכבוד.

ניגשנו מאוחר בערב אל חנה זמר {עיתונאית – לימים עורכת "דבר"} וקראתי שם את חיבורי באוזני שתי הגברות {חנה זמר ורעייתו}".

וביום כיפור:

"כיפור. בבוקר ערכתי את אחרית הדבר ליואל בראנד. עברתי עליה עם טדי שהעיר כמה הערות, אבל היה נלהב מהעובדה שעשיתי את המלאכה הקשה ומרוצה מאד מטיבה".

פגישה עם אהוד אבריאל:

"אהוד שהובהל לירושלים לעבור על "סוף דבר" שלי לספרו של יואל בראנד בא ובפיו כמה הערות. היה מרוצה מאד מהעבודה שעשיתי".

ופגישה נוספת עם המו"ל של "עיינות":

"יהודה ארז – שוב ספר יואל".

והתייעצות נוספת:

"התייעצות עם אנשי "עיינות" ובהשתתפות גיורא, כסה ואהוד {אבריאל) על ספרו האומלל של יואל בראנד – מי יודע איזו פעם. הבעייה היא אם לפרסם או לא לפרסם "אחרית דבר" שלי, ואם כן – כיצד. לכתחילה חשבתי כי עלי לחתום בשמי המפורש, אחרים סברו כי מוטב להציג הדברים כבאים מטעם ההוצאה, אך עכשיו סבר הרוב כי מוטב לגלות מיהו המחבר על ידי חתימתי".

ישיבה נוספת עם המו"ל:

"ישיבה ארוכה עם יהודה ארז על שלושה ספרים בעייתיים עם כל ההבדלים שביניהם... הספר השלישי הוא של יואל בראנד והבעייה היא קביעת הנוסח הסופי של "אחרית דבר" אשר כבר חיברתי. עברתי עם יהודה על ההגהה וקבענו את המקומות הטעונים שינוי נוסח או השלמה.

מיד לאחר שהלך ישבתי על המלאכה שגזלה כמה שעות. למעשה כתבתי מחדש חלקים שלמים של הפרשה הארוכה - זו שחיברתי ביום כיפור שעבר".

וביום אחר:

"קיבלתי מ"עיינות" הגהות של סוף דבר שלי לספר בראנד והחזרתין מתוקנות".

עינינו הרואות: הספר של יואל בראנד העסיק רבות את משה שרת וגזל ממנו זמן ומאמץ, וברור איפוא, שמשה שרת היה מוטרד מאד וחשש מפירסומו.

בסופו של דבר יצא הספר לאור.

האם לפני צאת הספר לאור נעשה הדבר האלמטארי והמתבקש, והוא - להביאו לעיון ולאישור בעליו יואל בראנד?

על כך ועל מעשי הנבלה שנעשו בספר על ידי משה שרת ואנשיו אין לנו אלא להביא כאן ציטוט מדבריו של יואל בראנד – דברים שפורסמו על ידי בראנד בספר נוסף (שמו: "השטן והנפש") שפורסם יותר מאוחר, והדברים ידברו בעד עצמם:

(תמונת הספר צורפה -פ"ש)

"זמן קצר לאחר מותו של קאסטנר, פירסמה במפתיע הוצאת "עיינות" המפא"יית את ספרי ("בשליחות נידונים למוות"), שהיה מוכן זה מכבר. על אף הציפייה הארוכה בא לי הדבר כהפתעה.

גם תוכנו של הספר הפתיע אותי. הנוסח הסופי, כפי שפורסם על ידי "עיינות" לא הובא לפני לאישור. לרעייתי, ששאלה עליו בהיעדרי, סירבו למסור את הספר גם ביום הופעתו.

ימים מספר לאחר מכן ציין "מעריב", שפירסם את סיפרי בהמשכים, כי הנוסח העברי של הספר לא תאם בלא פחות ממאה ועשרים קטעים את הנוסח המקורי בגרמנית. "עיינות" אף לא מצאה לנכון להשיב על ההאשמות שהוטחו נגדה מעל דפי העיתון.

יתר על כן, לספרי נוסף סוף-דבר ארוך, שגם הוא בא עלי כהפתעה. ואולי, בכל זאת, צריך הייתי לדעת עליו? סוף-דבר זה היה חתום בידי מר משה שרת, אשר לפני שנים התרתי לו במכתבי להקדים מבוא לספרי. הוא דחה כזכור את הצעתי זו, באמצעות הוועדה שמונתה על ידו. מכל מקום היה סוף דבר זה זהה בקטעים רבים עם נוסח ההקדמה שיהודה ארז (מנהל "עיינות") הביא לפני בשעתו לוינה, זה שראיתי בו תיקונים בכתב ידו של אבריאל ואשר דחיתיו בשתי ידיים.

לראשונה רציתי לעכב, באמצעות בית המשפט, את הפצת הספר ולפרסם מהדורה נכונה על ידי הוצאה אחרת.

אולם באותם הימים הייתי מזועזע מהרצחו של רז'ה (קסטנר) מכדי שאנקוט בצעד זה.

כן נעלם ספרי, זמן קצר לאחר פירסום המאמר ב"מעריב", מחלונות הראווה של בתי המסחר של ספרים.

מכל מקום, שאיפתי לגולל בפני הציבור הישראלי את האמת לאמיתה, כפי שראיתי אותה, הוכשלה".

עד כאן הציטוט מדבריו של יואל בראנד.

מה נאמר ומה נדבר על מעשה הזיוף הזה??

הספר "בשליחות נידונים למוות" נידון למוות על ידי משה שרת ואנשיו. לאחר מכן עבר הספר התעללות קשה והוצא להורג – תוך רטישת גופתו ללא הכר - עד צאת נשמתו.

כי לחנויות הספרים ולציבור הגיע ספר שכריכתו החיצונית היתה אמנם של יואל בראנד, אבל גופו נעקר ממנו בגניבה על ידי משה שרת ואנשיו, ובמקומו הושתל שם ספר אחר.

כי איש תמים – תמים עד כאב - היה יואל בראנד.

איש תמים שנתן מבטחו בנחשים.

פורסם ב 24 באפריל 2009 09:54 במדור שואה
http://www.notes.co.il/dar/55513.asp

תזכורת:

17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
כותבים בספרם הראשון/עדות ממקור ראשון שפורסם לראשונה בשנת תשי"ז
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17

97. יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=97&viewmode=threaded

הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=
פרופ' יואב גלבר משכתב ומטייח את פרשת ון ורטן !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=120&viewmode=threaded

37 תמונות שהורדו מהסרט:
118. 'גורמי מאפיה דאגו שאף אחד לא יידע מקיומו של יואל בראנד'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=118&viewmode=threaded

שליחותו של יואל ברנד
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6768&forum=gil&viewmode=all&keywords=%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C%20%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%93#22

חשיפה ברוטר:התמונה שהמוסד הסתיר מהציבור
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7269&forum=gil&viewmode=all&keywords=טדי קולק

ידיעות אחרונות: טדי קולק היה מלשין שהסגיר לבריטים לוחמי אצ''ל ולח''י
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7224&forum=gil&viewmode=all&keywords=טדי קולק

תעלומות מדהימות נוספות הקשורות בפרשת טדי קולק
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7220&forum=gil&viewmode=all&keywords=טדי קולק

ההגנה הסגירה לבריטים לוחמי לח''י מהמושבה יבניאל שנרצחו
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15046&forum=gil&viewmode=all&keywords=טדי קולק

טדי קולק היה המודיע (שטינקר) של הבריטים טרם קום המדינה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=81&viewmode=

מלכת אנגליה ביטלה הענקת תואר ''סר'' לשמעון פרס
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15285&forum=gil&viewmode=all&keywords=טדי קולק

____________________________________

העיתונאי מיכאל דק מבקש לשדרג את מעמדו של קסטנר לקדוש, ומוסיף כי אילו היה גוי -
כדאי היה להוסיף לו את התואר חסיד אומות העולם אלא שהחסיד היה אדולף אייכמן...

העלה 1,500 איש על "רכבת המיוחסים". ישראל קסטנר

"חסיד אומות העולם". אדולף אייכמן

▪ ▪ ▪

בשנים האחרונות נעשה מאמץ מצד בני משפחתו של ישראל קסטנר - בעיקר מצד נכדתו מרב מיכאלי - לטהר את שמו של קסטנר שנחשד בשיתוף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה.

בקליפת אגוז, הטענות כלפי קסטנר הן שבמהלך תפקידו בהנהגת יהודי הונגריה הוא ניהל מגעים עם הפושע הנאצי אדולף אייכמן, ובתוך המגעים הללו נרקמה בין השניים מעין עסקה. במסגרת אותה עסקה - כך הטענה - קסטנר, כמנהיג יהודי הונגריה, יימנע מלהזהיר את יהודי הונגריה באשר לגורל הצפוי להם, ובכך ישתף למעשה פעולה עם מזימת הנאצים להונאת מאות אלפי יהודי הונגריה והרדמתם - כך שהנאצים יוכלו להובילם למשרפות אושוויץ בלא מאמץ רב (כפי שאכן עשו), ובתמורה לשתיקה זו של קסטנר יעניק לו אייכמן את הזכות לאסוף לעצמו, על-פי בחירתו, כאלף וחמש מאות יהודים ולהעבירם ברכבת אל מקום מבטחים בשווייץ.

ואכן, קסטנר בחר לעצמו כאלף וחמש מאות בני מזל - בהם רבים מקרב בני משפחתו וחבריו מבני עירו - ואלה הועלו על רכבת (הקרויה "רכבת המיוחסים") וחייהם ניצלו.

כאמור, בני משפחתו של קסטנר עושים רבות למרק את שמו ולהציגו כמי שבנסיבות הנוראות של מלחמת העולם פעל כמיטב יכולתו להצלת יהודים.

והם אינם מסתפקים במאמץ לטהר את שמו של קסטנר, אלא הם אף לוחצים לקרוא על-שמו רחובות וכיכרות בישראל.

והנה לאחרונה, העיתונאי מיכאל דק, בפינתו ברדיו שהוקדשה ליום השואה והגבורה, מבקש לשדרג את מעמדו של קסטנר למעלות קדושים וטהורים ממש, והנימוק: קסטנר הציל במלחמת העולם יותר יהודים מכל אחד אחר.

מיכאל דק אף מוסיף שאילו היה קסטנר לא יהודי - מן הראוי היה להעניק לו את התואר חסיד אומות העולם (התואר האמור מוענק כידוע למי שאינם יהודים ועשו להצלת יהודים בתקופת השואה).

מיכאל דק יורק בפרצופה של ההיסטוריה.

כי הקרדיט על הצלת אלף וחמש מאות היהודים ברכבת המיוחסים - הקרדיט על הצלתם מגיע ללא אחר מאשר לאדולף אייכמן בכבודו ובעצמו.

שכן, אלמלא אדולף אייכמן, לא הייתה התוכנית להצלת אותם אלף וחמש מאות בני מזל יהודים יוצאת אל הפועל, והם היו מובלים למשרפות אושוויץ ביחד עם מאות אלפי אחיהם היהודים (שכאמור רומו והורדמו על-ידי אותו אדולף אייכמן, וזאת - תוך השגת שיתוף פעולה מצד קסטנר על-פי הטענה כאמור לעיל).

ובכן, מיכאל דק, למה להתפלפל עם האפשרות להעניק לישראל קסטנר היהודי את התואר חסיד אומות העולם - שעה שיש לך גוי מן המוכן לצורך כך.
מקור:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-47198-00.html?tag=01-23-31
.
.

תזכורת = מורשת הקסטנריזם - חיה, נושמת ובועטת:
.
.

תמליל/ראיון עם סוזי קסטנר/ז'וז'י קסטנר, בתו של קסטנר!!
http://rotter.net/forum/gil/15917.shtml
עו''ד דר: ישראל קסטנר - הגילוי הלא נאות של מרב מיכאלי
http://rotter.net/forum/gil/15919.shtml
(*) ''ראש הממשלה שחשש ובחש במשפט קסטנר'' (*)
http://rotter.net/forum/gil/15921.shtml
פרשת קסטנר – איך נפל יואל בראנד קורבן למבצע הונאה וזיוף
http://rotter.net/forum/gil/15921.shtml#3
'קשר משפטי-שלטוני לטיהור קסטנר ומפא''י'
http://rotter.net/forum/gil/15976.shtml
(*) ''התהילה הגנובה של ישראל קסטנר'' = מורשת הקסטנריזם (*)
http://rotter.net/forum/gil/15921.shtml#4

ועל זה נאמר:

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

==

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi