בנט מחפש פיצוץ - או סולם  

יוסי ורטר, הארץ

מי שחשב שהימין החדש, הצעיר, ההייטקי והמגניב, מודל 2014, שונה באורח מהותי מקודמיו המיושנים, אנשי האייטיז של המאה הקודמת, עומד כנראה להתבדות. אם לשפוט מרוחות המלחמה הנושבות מכיוון הבית היהודי, נראה שנפתלי בנט לא למד דבר ולא הפיק את לקחי אבותיו הרעיוניים - אלה שב–1992 הפילו את יצחק שמיר וקיבלו את יצחק רבין ואוסלו, ואלה שב–1999 הפילו את בנימין נתניהו והתעוררו לשחר של יום חדש עם אהוד ברק וקמפ דייוויד.

בנט מאיים כעת לפרוש מממשלת נתניהו השלישית בגלל הכוונה לשחרר אסירים רוצחים, ערבים־ישראלים, במסגרת מה שמכונה "עסקת פולארד". חייבים להודות שהקישור בין אזרחים ישראלים לרשות הפלסטינית באמת מסריח ומטריד. נתניהו בוודאי לא שש לעשות זאת, בטנו מתהפכת, אבל הוא פועל בעולם מורכב וסבוך של אילוצים מדיניים וצרכים אסטרטגיים.

זה לא רק השותף הקואליציוני שמגלה קשיחות ואינו מוכן לשחרר לראש הממשלה חבל טקטי, על מנת שירוויח זמן יקר. זהו גם הימין שבתוך הליכוד, שעמו נמנים סגני השרים אלקין, דנון וחוטובלי ויו"ר הקואליציה יריב לוין, שצפויים כולם לפרוש מתפקידיהם אם תסריט השחרור יתממש. "זה עלול להיות פיגוע מתגלגל", אמר אמש אחד מבכירי הליכוד.

בנט הגיע אתמול לאחד מערוצי הטלוויזיה, מצויד במסרים קצרים וקליטים שאותם למד ממורו ורבו, ביבי, בתקופה הקצרה והמיוסרת שבה שירת כראש מטהו. "חייבים לשים קו אדום!", "מי ראש הממשלה, אבו מאזן או ביבי?", ו"כל העולם צוחק עלינו". על נתניהו הוא אמר: "הוא המשיך את ההידרדרות הנוראה", (של שחרור רוצחים, י"ו) שזו בעצם אמירת המשך למטבע הלשון: "אובדן עשתונות ערכי", שאותו הטיח שר הכלכלה בראש הממשלה בסיבוב קודם ועליו התנצל.

אז או שבנט משחק פוקר מסוכן, כלומר הוא מעריך שממילא לא תהיה עסקה אז למה לא לצאת גבר בימין, או שהוא באמת בדרכו החוצה מהממשלה, אם באמת תהיה עסקה. מדברי בנט ניתן היה להבין שבסיטואציה מסוימת, הוא עשוי לעכל את שחרור המחבלים הערבים־ישראלים. אם למשל תישלל אזרחותם, הם כבר לא יהיו ישראלים, נכון? אם הם יגורשו לעזה, או לשכם, אז לא יהיה מצב שבו מי מהם יעמוד לידינו בתור ב"סופרמרקט בחדרה", כתיאורו הציורי של יו"ר הבית היהודי, ויפשפש בארנקו אחר כרטיס המועדון שלו.

כמובן שפתרון מסוג זה שנשקל בחלונות הגבוהים ביותר אינו אלא פיקציה. ממילא הוא ממתין לחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. אבל בלית ברירה, הוא עשוי, אולי, לשמש סולם ולספק בידי בנט ושות' הישג כלשהו להתנאות בו. מנגד, אם המגעים ייכשלו והמשא ומתן לא יוארך מעבר ל–29 באפריל, ציפי לבני והתנועה שלה יהפכו להיות הפצצה המתקתקת של הקואליציה.

בלשכת ראש הממשלה טענו אמש כי הבית היהודי אינו עשוי מקשה אחת, וכי ברגע האמת אין ודאות שכל 12 הח"כים יממשו את איום הפרישה. בין אם זוהי משאלת לב או הערכה מלומדת, כשנה ורבע לאחר הבחירות לכנסת ה–19, חוסר ההומוגניות הפנימי בקואליציה שעד כה התאפיין בעיקר בקטטות ילדותיות, הופך לאיום ברור ומיידי על שלמותה. עזיבת הבית היהודי והתפטרות סגני השרים מן הליכוד יהפכו את נתניהו לראש ממשלת מיעוט שתוכל להמשיך ולכהן. קשה לדמיין את חברי הבית היהודי מרימים יד בעד הפלת הממשלה יחד עם הח"כים הערבים במליאה, וכל עוד הממשלה לא הופלה, היא ממשלה לכל דבר. כמובן שחייה יהיו גיהינום: חוקים לא יעברו, הכול ייתקע ויצלע. מוטב יהיה לנתניהו להודיע לנשיא כי הוא מעוניין לפזר את הכנסת משום שאינו מסוגל לתפקד.

מפלגת העבודה לא תוכל לתפוס את מקום הבית היהודי, גם אם בוז'י הרצוג וחבריו מאוד ירצו. אביגדור ליברמן כבר סיכל מראש סיטואציה כזו באומרו לפני שבוע כי הוא יעדיף בחירות על פני שינוי הרכב הקואליציה.

כך, כשהוא מסונדל ומחושק מימין ומשמאל, יוצא בנימין נתניהו היום לחופשת פסח. הערב, סביב שולחן הסדר, בינו לבין עצמו, הוא יחשוב מי מבין שותפיו הפוליטיים הוא החכם, מי התם, מי הרשע ומיהו זה שאינו יודע לשאול. ובעיקר, מדוע נגזר עליו לחיות איתם.