לפיד צועד עירום ברחובות  

בערב ליל הסדר פירסם שר האוצר, יאיר לפיד, פוסט בפייסבוק (בלי לציין שהוא פורסם בעבר בגרסה שונה מעט כטור ב"7 ימים"), שכולו תפילה לאלוהים. בפוסט הזה הוא הזכיר פרדוקס פילוסופי, ששואל האם ייתכן שאל כל יכול יברא סלע כה כבד עד שהוא עצמו לא יוכל להרימו. תשובה חיובית מפריכה את הטיעון על קיומו של אל כל יכול, כי הוא לא יכול להרים את הסלע שברא. כך גם תשובה שלילית, כי משמעותה היא שהאל לא יכול לברוא סלע שהוא לא יכול להרים.

את הפרדוקס הזה ייחס לפיד לפילוסוף זנון, שלדבריו חי במאה ה-16. הוא טעה פעמיים: זנון היה בן המאה החמישית לפנה"ס, והפרדוקס הזה איננו שלו. כשכמה מגיבים העירו לו על טעויותיו, מחק לפיד את הקביעה שזנון חי במאה ה-16, אך לא טרח לציין מתי הוא כן חי. במקביל, באופן דווקאי, הוא המשיך לייחס לו את פרדוקס האבן, אף שכבר הבין שאין לו שום קשר אליו. מה אפשר להסיק מהמקרה הזה?

יש הטוענים שמדובר בהיטפלות קטנונית לתפלויות ושאין לייחס חשיבות לטעויות עובדתיות זניחות, אלא להתמקד בעיקר. במהות. הצרה היא שבמבחן המהות לפיד נכשל קשות. הוא לא מבין את הפרדוקס. הוא לא מבין שתכליתו להפריך את הטיעון על קיומו של אל כל יכול. את הסלע הוא מדמה לפלסטינים ומבקש מהאל, שאינו יכול להרימו, לגלגל אותו קצת הצדה.

בשביל לבקש מאלוהים קצת עזרה עם הפלסטינים אין צורך להשתמש בפרדוקס לוגי, שנועד להפריך את הטיעון על קיומו של אותו אל. זה מהלך רטורי מסורבל ומיותר. הסיבה האמיתית שבגללה מזכיר לפיד את הפרדוקס, ממש דוחף אותו בכוח לפוסט, היא כדי להראות שהוא משכיל וחכם. הפרדוקס נועד להמחיש את יומרתו האינטלקטואלית. ובאורח פרדוקסלי, הוא משיג בדיוק את המטרה ההפוכה, ומעיד על בורותו - ההיסטורית (לא זנון, לא המאה ה-16) והפילוסופית (לפרדוקס הזה אין מקום בתפילה הזאת, הוא שייך לדיון אחר).

ובאשר לטעויות העובדתיות הזניחות: זה לא קטנוני להיטפל אליהן, כשלפיד כל כך מתאמץ לשלבן בפוסט, וכשהן חושפות את הזיוף שבו, את ההתחזות שלו לדמות כוזבת של אדם משכיל וחכם. זו כבר אינה תפלות. זו מהות. גם סירובו לתקן את הטעויות הוא מהותי. הוא מראה ששר האוצר לא אוהב שמתקנים אותו. רובנו היינו טורחים לתקן טעויות כה גסות מעשה ידינו, שנחשפות מעל במה כה פומבית. כי אנחנו מבינים שאם אנחנו שואפים ליוקרה ולעוצמה עלינו להרוויח אותן, להוכיח את עצמנו ולהתאים את עצמנו לתו התקן המקובל בציבור. ואילו לפיד נהג כנרקיסיסט. הוא מצפה לקבל הערכה והכרה בהישג אינטלקטואלי בלי כיסוי. הוא מצפה שנקבל ממנו המחאה שחזרה.

הוא כתב תפילה בלשון רבים, בשם כל העם (וכינה אותה "פרטית", ובכך גילה כי בעיני רוחו הוא העם, קרי - הוא גם מגלומן), לרגל המועד הכי משמעותי בלוח השנה העברי, מעשה פוליטי שאפתני לכל הדעות, וציפה כי התפילה תפאר את שמו רק כי הוא כתב אותה, תוך התעלמות מפגמיה הגלויים.

הוא צועד עירום ברחובות ובטוח שהעם לא יתייחס לנודניקים הצועקים שהוא עירום. כי הוא המלך, ולפיכך בגדיו הם מלכותיים.