לשוב ולהתחבר אל הארץ הטובה הזאת/זאב ח. ארליך (ז'אבו) - עפרה  

בשבועיים ויותר האחרונים, זכיתי לטול חלק בחיפושים אחר שלושת הנערים הי"ד. אלמלא היו הדברים כל כך עצובים, אפשר היה לראות בהם חגיגה אמיתית של ארץ ישראל הטובה, השורשית, העמוקה, האוהבת והנאהבת. כוונתי לחיבור הצמוד בין כוחות צה"ל לבין האזרחים. אינני מדבר על החיבוק הגדול, הרחב והאמיתי לו זכו המשפחות והיישובים מידי כל, מידי האזרח הפשוט, המתעניין, הכואב, ועד התקשורת לגווניה, שדחקה, ברב המקרים, את הציניות והקרירות, אל אהבה ודאגה כנים ואמיתיים. אני מתכוון ליחידות החיפוש בשטח:

כבר מן היום הראשון, מן השעות הראשונות, נוצר חיבור ישיר בין כוחות צה"ל למדריכים וסיירים אזרחיים. לא משנה מי הגה או זרק את הרעיון. המציאות בשטח היתה שלכל יחידה צבאית הוצמד סייר/מדריך/טייל שליווה את הכוחות. היינו, מדריכים מכל השכבות, מכל הגילים, מכל מחזורי ההדרכה, דתיים וחילונים, ממסגרות מוכרות של בתי-ספר-שדה ומדרשות, וממסגרות אחרות, ואף כאלו ללא כל מסגרת, היו מדריכים שעוסקים במקצוע זה יום יום לצד כאלו שכבר שנים אינם בתחום, כולם בעלי מגוון-דעות פוליטיות ואחרות שנדחקו הצידה בשל גודל, ואולי אף קדושת-המשימה. היינו בשטח מדריכים עם תעודת מורה דרך של משרד התיירות וכאלה בעלי תו תקן של משרד החינוך, מדריכים ללא כל תו או תג ו'סתם' מטיילים שמכירים את השטח. צה"ל, אולי בוגר בן 66 שנה, ובעיקר המפקדים, האנשים המרכיבים את הדבר הזה הנקרא 'צה"ל', השכיל להבין שבמערכת האזרחית יש מאגר עצום של ידע, של אנשים, של רצון, של יכולת, ומעל לכל של נכונות לנתינה ולהתנדבות. כל אלו שפגשתי – מדריכים ושאינם כאלו אך מכירים את השטח – הצטרפו למשימה מתוך התנדבות מחלטת ! אני אומר 'הצטרפו' ולא 'התגייסו' כי לא היה בהם אחד שגוייס למילואים, לא היה בהם אחד שחוייל – כולם באו על טהרת ההתנדבות, ללא חשבון של זמן או שכר. מי שהיה צריך להעדר – הודיע והלך לענייניו על מנת לחזור כשיכול היה.

החיבוק שקיבלנו מן החיילים, מהמפקדים הזוטרים, ממפקדי-הביניים ומן הפיקוד הבכיר היה ענק, עצום, חיבוק של הכרת-תודה מחד גיסא, ושל שותפות ו'יחד' מאידך גיסא. אני לא נתקלתי במצב של 'אל תסתובבו לנו בין הרגליים'. אדרבא – "בואו תצטרפו, תוסיפו, תגידו, תעניקו מהידע שלכם לחיילים – גם בהפסקות ובמנוחה". התחושה היתה שכולם משרתים משימה אחת גדולה, מאוחדת ומאחדת. היתה היררכיה, הצבא בנוי על היררכיה, אך היה גם ה'יחד' והשותפות. אנחנו, האזרחים, קיבלנו עלינו את המרות הצבאית, ואילו המפקדים בשטח נענו לכל רעיון, לכל אפשרות, לכל הצעה שסייר זה או אחר הציע, בין אם הרעיון היה במסגרת הידוע והמוכר, ובין אם היה 'רעיון שמחוץ לקופסא'. מי שידע יותר תרם יותר, מי שידעו עליו שהוא יודע – פנו ונענו. מי שהיה צריך למצוא אותו היכן שהוא – נמצא במהירות, בכל אפשרויות הקשר. ההרגשה היתה שכל הצדדים יוצאים מכל השותפות הזו ברווח עצום. כולם מרוויחים. "זה נהנה וזה – לא חסר". (חבל שכל העניין ארך 18 יום ובסופם נמצאו רק גופות, וגם זה משהו).

ואולם, כל זה מתחיל מהכרת-השטח, מידיעת-הארץ, מהבנת-השטח וכיצד הוא 'עובד': מהו קיר-האבן הזה, ולאן מוביל השביל, למה צמח זה נוטה לכאן, ומדוע המעיין נובע פה ולא שם. לא היה זה טיול או סיור. המטרה היתה מעל לכל. אך השיתוף בין מה שרואה המפקד הצבאי לבין מה שרואה הסייר האזרח, היה פורה לכולם. מכאן, תרשו לי, לצאת בקריאה גדולה אל הנוער ואף לצעירי הצעירים:

לשוב ולהתחבר אל הארץ הטובה הזאת !

כך אמרו יהושע וכלב: "טובה הארץ מאד מאד". הכרת- הארץ, הבנתה ידיעתה ואהבתה – הם המפתח לישיבתנו כאן. "לא ארץ נכריה כבשנו" אמר כבר שמעון החשמונאי בן מתתיהו. הכרת הארץ תביא כל אחד מאיתנו אל התחום שבו יוכל להתעמק ביום מן הימים: בגיאוגרפיה שלה, בגיאולוגיה, בהידרולוגיה ובאקלים, בחי ובצומח שעליה, בבני-האדם החיים בה, ואלו שהיו כאן לפנינו, בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של ארצנו. גם ברוח של האדם המתהלך בה, באמירותיו, במדרשיו, במחשבותיו, ובוודאי שכחתי כמה תחומים. בוודאי ובוודאי בחקלאות, בעבודת-האדמה ממש, שלדאבוננו, התרחקנו ממנה. מי שיאהב את הארץ הזאת – היא תהיה שלו !

אני רוצה לצאת בקריאה גדולה אל הנוער ואף לצעירים מהגדרה זו:

לשוב ולהתחבר אל הארץ הטובה הזאת !

והכוונה – לטייל בארץ, בכל חלקיה, בכל חבליה. בכל צורות הטיול: בטיולים ארוכים ומתישים או ב'טיולי תיירים', בסיורים בעלי אתגר ומשימות וגם בטיול נינוח של 'שבת אחר הצהרים'. בסיור מודרך ומעמיק או בטיול קצר, מהנה, ו'מנקה את הראש'. טיול מודרך ושאינו מודרך. לשאול, להתעניין, להסתקרן, לנסות להבין עוד עוד, מעבר לידוע ולמוכר, בכל התחומים, בכל האפשרויות, בכיף – אך באחריות, תוך שמירה על בטיחות ועל בטחון !

לשוב ולהתחבר אל הארץ הטובה הזאת ! כי טובה הארץ ! טובה מאד מאד !