מקור - עיתון הארץמיהו הדובר הטוב ביותר של ממשלת ישראל? רון דרמר? מייקל אורן? בנימין נתניהו עצמו? לא. התשובה הנכונה היא הילרי קלינטון. בריאיון שהעניקה בראשית השבוע לג'פרי גולדברג במגזין "אטלנטיק", מסנגרת שרת החוץ לשעבר ומי שנחשבת למועמדת מובילה בבחירות לנשיאות ב-2016, על התנהגות ראש הממשלה באופן הבהיר, המתוחכם והלהוט ביותר ששמעתי עד כה משני צדי האוקיינוס.
אלא שלמרבה הצער, חלקים חשובים מהדבריה אינם נכונים. קלינטון טענה כי בכהונתו הראשונה, בשנות התשעים המאוחרות, "פעל נתניהו בכיוון מדינה פלסטינית למרות כל הקשיים וויתר על שטח". זוהי טענה נדיבה מדי. נכון שנתניהו הסיג ב-1997 את צה"ל מרוב העיר חברון וחתם כעבור שנה על הסכמי וואי, שבמסגרתם היתה אמורה ישראל להעביר 13% משטחי הגדה המערבית לידי הרשות, אך קלינטון לא ציינה שנתניהו הסכים לנסיגות אלה רק כדי לסכל נסיגות גדולות בהרבה שגובשו בהסכמי אוסלו ושאותם ירש מיצחק רבין ושמעון פרס. ב-1993, אחרי כשהסכמי אוסלו נחתמו, נתניהו השווה אותם בפומבי לוויתור של נוויל צ'מברליין על חבל הסודטים.
בבחירות 1996 קיבל נתניהו את הסכמי אוסלו רק משום שלא היה בידיו להפנות עורף לתהליך שאומץ בידי ישראל ונתמך בידי ארה"ב. הוא חיבל בהסכמי אוסלו באמצעות האצת הבנייה בהתנחלויות וצמצום השטחים שישראל מסרה. מאוחר יותר התרברב כי לפני שנכנס לתפקיד "התפישה הרווחת היתה לתת הכל למעט 2% (מהגדה המערבית) ואני הפכתי אותה על פיה ונתתי רק 2% לשליטה של הרשות".
ממשל קלינטון, שקיים מגעים עם נתניהו בכהונתו הראשונה, הבין זאת היטב. "לא הנשיא ולא שרת החוץ אולברייט האמינו שלנתניהו יש עניין אמיתי בקידום השלום", כתב דניס רוס בספר זכרונותיו "The Missing Peace". סגנו של רוס, ארון מילר, הוסיף: "כולנו בממשל התייחסנו לנתניהו כאל פס האטה שעמו צריך להתדיין עד שיבוא ראש ממשלה ישראלי חדש שיהיה רציני יותר בעניין השלום". דברים אלה שונים בתכלית ממה שאמרה קלינטון בריאיון, אבל רוס ומילר לא מתמודדים לנשיאות.
בקפיצה גדולה לשנות כהונתו של ברק אובמה, טענה קלינטון כי נתניהו הסכים להקפאת בנייה בגדה המערבית, אך מחמוד עבאס (אבו־מאזן) לא היה מוכן לשאת ולתת. "שכנעתי את נתניהו להסכים להקפאה חסרת תקדים של הבנייה בהתנחלויות. לקח לי תשעה חודשים לשכנע את עבאס להתחיל בשיחות, גם אחרי שעמדנו במלתנו בעניין ההקפאה", אמרה.
מה שבולט פה שוב, הוא מה שקלינטון אינה מזכירה. הקפאת הבנייה בהתנחלויות היתה אמנם חסרת תקדים, אך למרבה הצער לא הוקפאה התרחבות ההתנחלויות. לא זו בלבד, כפי שקלינטון מודה, "ההקפאה" לא חלה על מזרח ירושלים וחשוב אף יותר, היא לא חלה על מבנים שבנייתם כבר החלה. לפרצה זו היתה השפעה מכרעת משום שהמתנחלים פעלו במשך חודשים רבים לפני ההקפאה להניח יסודות למבנים חדשים, אותם השלימו בחודשי ההקפאה. התוצאה היתה, כפי שטוענים בשלום עכשיו, שהיקף הבנייה החדשה בהתנחלויות היה גדול יותר ב-2010. כפי שהשליח לשעבר ג'ורג' מיטשל הודה באוזני הנציג הפלסטיני לשיחות סעיב עריקאת - ממשל אובמה חתר להקפאה שתפסיק באמת את הרחבת ההתנחלויות, "אך נכשלנו".
טענת קלינטון לפיה עבאס סירב לשאת ולתת עד הרגע האחרון, היא היתממות. למעשה, ישראל והפלסטינים נפגשו שוב ושוב בתקופת "ההקפאה". בינואר 2010, כחודש אחרי שהחלה, פרסם העיתונאי בן כספית כי נציגים ישראליים, כולל נתניהו, "דחו בשבועות האחרונים שוב ושוב מסמכים רשמיים שעמיתיהם הפלסטיניים ניסו להגיש להם, ושבהם פורטו העמדות הפלסטיניות בכל סוגיות הליבה. הנציגים הישראליים אינם מוכנים כלל לדון, לקרוא או לגעת במסמכים הללו, קל וחומר להגיש מסמך ישראלי מקביל". אישור לכך קיבלתי מפי ארבעה גורמים רשמיים בממשל אובמה בעת כתיבת ספרי The Crisis of Zionism.
במשך "ההקפאה" בהתנחלויות, הפלסטינים הציגו לנתניהו ולעוזריו את אותן עמדות שהציגו לקודמו, אהוד אולמרט. הן כללו מדינה פלסטינית בקווי 1967 עם חילופי שטחים בהיקף של 1.9%; פיקוח ישראלי על כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים; הצבת כוחות בינלאומיים בעמק הירדן; והחזרת 150 אלף פליטים בתקופה של עשר שנים. לעומת זאת, ממשלת נתניהו סירבה בעקביות לדון בפרמטרים של המדינה הפלסטינית. בריאיון לגולדברג, קלינטון לא מזכירה זאת כלל.
השקפתו של נתניהו על הקמת מדינה פלסיטינית דומה לזו של אהוד ברק. בהתחשב בכך שתקופת כהונתה כשרת חוץ נתניהו סירב לדבר על שטח, טענתה של קלינטון, לפיה ראתה ש"נתניהו זז מעמדתו נגד פתרון שתי המדינות... אל נכונות לשקול כל מיני אופציות בנוסח ברק", מוזרה. תהיה אשר תהיה העמדה ביחס להצעת אהוד ברק ביוני 2000 בקמפ דייוויד, הרי שהצעתו היתה מפורטת. נתניהו, לעומת זאת, סירב להציג הצעה טריטוריאלית לא רק בתקופת קלינטון, אלא בעת מאמציו התקיפים יותר של ג'ון קרי לגבש הסכם.
בימי השיחות של קרי, נתניהו "סירב חד־משמעית להציג מפה או אפילו לדון בנושא תיאורטית...", כתב ברק רביד ב"הארץ", "במשך תשעה חודשי השיחות נתניהו לא נתן אפילו רמז קלוש אחד להיקף הוויתורים הטריטוריאליים שהוא יהיה מוכן לעשות". חבל שגולדברג לא ביקש לשמוע מפי קלינטון אילו "אופציות בנוסח ברק" היא שמעה מנתניהו, משום שמהדיווחים המהימנים ביותר שיש בידינו עולה שלא הציע אפשרויות טריטוריאליות כלל.
נתניהו צודק בדרישתו לפיקוח בלי הגבלת זמן על הגדה המערבית. הדבר המדהים ביותר הוא שקלינטון אומרת לגולדברג ש"לו הייתי ראש ממשלת ישראל, איו ספק שהייתי מצפה שיהיה פיקוח על הגדה". מה שהופך את האמירה הזו לכה מדהימה הוא שבשלב מוקדם יותר של הריאיון חולקת קלינטון שבחים לפרמטרים שבעלה הנשיא ביל קלינטון שרטט בדצמבר 2000. על פי פרמטרים אלה, רשאים כוחות ישראלים להישאר בעמק הירדן לאורך גבול הגדה המערבית עם ירדן למשך שלוש שנים. מאוחר יותר בראיון טוענת קלינטון ששיכנעה את עבאס לאפשר לכוחות הישראליים להישאר שם "שש, שבע, שמונה שנים" ושהזיזה את נתניהו מעמדת "לתמיד" ל"שנת 2025", תאריך יעד להסגת הכוחות הישראליים. מהפרספקטיבה הפלסטינית, אפילו זה נחשב לנסיגה כואבת מהעמדה ששרטט בעלה. אבל כפי שקלינטון ודאי יודעת, לפני שלושה שבועות, לנוכח ההתפתחויות באזור, אמר נתניהו ש"לא יכול להיות מצב, במסגרת שום הסכם, שבו נוותר על פיקוח ביטחוני על השטח שממערב לנהר הירדן". פירושו של דבר, נכון לעכשיו, נראה שעמדתו של נתניהו היא "לתמיד". אבל במקום לקרוא תיגר על עמדתו זו, קלינטון מאמצת אותה.
מדוע קלינטון מאמצת שוב ושוב את עמדות נתניהו בסכסוך הישראלי־פלסטיני, גם שהדבר נוגד עמדות אמריקאיות ארוכות ימים? משום שהיא משתוקקת לראות את העולם דרך עיניו. יש לשים לב לאופן שבו היא מתחילה את דבריה על הפיקוח הביטחוני בגדה: "לו הייתי ראש ממשלת ישראל". אין שום דבר פסול בכך. ראוי שגורמים אמריקאים רשמיים יגלו הבנה ואמפתיה כלפי מנהיגים ישראלים, אפילו משורות הימין. אבל מה שחסר בריאיון הוא הנכונות זאת גם כלפי הפלסטינים. אם כה קל להבין מדוע ישראלים אחדים עשוים לרצות פיקוח צבאי מתמיד על הגדה המערבית, למה קלינטון אינה מבינה מדוע הפלסטינים - החיים קרוב ל־50 שנה תחת צבא זר - עשוים לא לרצות שהוא יערוך סיורים במדינה העצמאית שהם מבקשים לעצמם בלי הגבלת זמן?
הפרשנות של קלינטון להיסטוריה הישראלית־פלסטינית העכשווית משקפת חוסר איזון עמוק: נכונות לראות את המציאות דרך עיניים ישראליות וסירוב כמעט גמור לעשות את אותו הדבר ביחס לפלסטינים.
www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2404706