קבוצות דיון
פוליטיקה ואקטואליה
נושא #19114
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
צללפון
חבר מתאריך 30.8.13
442 הודעות | יום רביעי כ''ב באלול תשע''ד
12:02 17.09.14 |
  
 
|
ליבסקינד וסג''ל: כך הפך אותנו ערוץ 10 לסמל של שנאה וגזענות
| |
הועבר בתאריך 17.09.14 בשעה 12:24 מפורום חדשות על-ידי גלובל, (גלובל)
שלשום זכינו בכבוד המפוקפק להופיע בפרק אחד מתוך סדרת כתבות שמעלה ערוץ 10 על הגזענות והשנאה בישראל. אם הבנו נכון את התפקיד שייעד לנו יוצר הסדרה, אבי עמית, אנחנו היינו אמורים לשמש המודל לאותה שנאה ואותה גזענות. ומכיוון שהכתבה הזו, שבישל עמית, הייתה יצירת תעמולה עלובה ומניפולטיבית, חשבנו שיש מקום לספר לכם קצת על מאחורי הקלעים שלה.
הכל התחיל לפני שבוע כשעמית הגיע ל"גלי ישראל" עם צוות צילום וביקש לראיין אותנו. הסיבה למסיבה, כך הסביר: סדרת כתבות שהוא מכין על השסע בחברה הישראלית. הסכמנו. בכיף. הרי זה ברור שאם יש שסע, צריך לחפש את מקורו קודם כל אצלנו. אחרת, איפה נחפש? בערוץ 10?
ידענו מראש במי מדובר ולכן היו לנו כל הסיבות לנחש מראש איך זה ייראה על המסך. לאבי עמית יש במגזר שם רע של מי שהפוליטיקה אצלו משחקת תפקיד חשוב, אבל למרות זאת לא חשבנו שזו סיבה מספיק טובה לסרב לו.
התיישבנו איתו על הספה בלובי של התחנה, הצוות הדליק מצלמה, והשיחה החלה לזרום. האווירה הייתה נחמדה, הצלם היה חביב, המצב רוח היה טוב, הכל גן עדן.
אחרי החדשות של עשר נכנסנו לאולפן יחד עם דרור זרסקי. זרסקי הוא בעצמו איש חדשות 10, עורך התכנית של לונדון וקירשנבאום, חבר טוב ומותק של בחור שמשדר אצלנו פעם בשבוע. אבי עמית ביקש לצלם עימות קולני וגם קיבל. זרסקי, השמאלני, מצד אחד. אנחנו, הגזענים, מן הצד השני.
דוגרי, זה לא היה קרב הוגן. שניים נגד אחד זה אף פעם לא יכול להיות הוגן. בקושי נתנו לזרסקי לדבר. סתמנו לו את הפה בתשובה לכל טענה שהעלה, הגבנו בציניות לכל שאלה ששאל, ירדנו עליו ללא תנאי. לא בגלל שזרסקי רהוט פחות או בגלל שאנחנו צודקים יותר. פשוט מאד, בעימות של שני אנשי ימין אלימים מול שמאלני אחד מנומס, התוצאה ברורה מראש.
כך או כך, במשך שעה ארוכה צעקנו אל מול המצלמות של ערוץ 10 והמיקרופונים של "גלי ישראל". זה היה ויכוח לוהט, מהנה, של שני צדדים שמחבבים מאד זה את זה.
דברנו על הסופרת אלונה קמחי, שקראה לרצח הסופר טוביה טננבום, ושאלנו את זרסקי למה השמאל לא מגנה אותה. העלינו את הסוגיה הנצחית של חוסר האיזון בתקשורת והוכחנו לזרסקי שגם כשהוא מתאמץ הוא לא מצליח להיזכר בשם של מגיש אחד בתקשורת המרכזית, שמחזיק בדעות שדומות לאלה של רוב העם. חבטנו בו על כך שהעיתונות המיינסטרימית, גם זו של ערוץ 10, מעדיפה לדווח על ערבים מסכנים ולא לדווח על יהודים שנפגעים בפיגועים. צעקנו עליו שלא יתכן שמדינת ישראל תממן את מי שמציינים את הנכבה ורואים בעצם הקמתה שלה, אסון. הטחנו בו שאם זה היה תלוי בו ובתביעה האוטומטית שלו לשוויון, לא היה מחוקק כאן חוק השבות.
בשלב מסוים השחיל לו אבי עמית פתק. "תשאל אותם על חוק הלשון העברית החדש". עמית רצה להוציא אותנו קיצוניים ככל האפשר, אבל ציפתה לו הפתעה מאכזבת. סיפרנו שדווקא בתכנית שלנו העלינו על הקו את ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ ויחד איתו נתנו בראש לח"כ שמעון אוחיון מ"ישראל ביתנו", שהציע את החוק.
אתמול שודרה, כאמור, הכתבה. כל אנשי התחנה שצפו בה לא האמינו למראה עיניהם. בין מה שצולם והוקלט לבין מה שבחר אבי עמית להראות, לא היה קשר קל שבקלים.
בואו נתחיל בהתחלה. כי ההתחלה מספרת את סיפורו של עיתונאי תל אביבי, שלא יודע מימינו ומשמאלו, והולך לאיבוד רגע אחרי שהוא עוזב את נתיבי איילון המוכרים והטובים. אבי עמית ערך את כל הצילומים שלו באולפנים של "גלי ישראל" בגבעת זאב, מועצה מקומית עצמאית הממוקמת סמוך לירושלים. הוא הסתובב אצלנו שעתיים וראה איפה אנחנו נמצאים, אבל מכיוון שהוא עשה כל כך הרבה מאמצים להדביק לנו גזענות או שנאה לערבים, הוא לא שם לב לאן לקח אותו ה-Waze. הדיווח שלו היה מופת של בורות.
"תחנת הרדיו גלי ישראל", סיפר בכתבה שלו, "ממוקמת בפסגת זאב, אחד ממוקדי ההתנגשויות בין ערבים ליהודים בתקופה האחרונה". ובכן, אבי עמית, פסגת זאב לא קשורה לכאן ואפילו לא קרובה לכאן. פסגת זאב היא שכונה בירושלים, שיש בה אכן הרבה מאד התנגשויות בין יהודים לערבים. ומכיוון שהגעת אלינו דרך רחובה הראשית של גבעת זאב והתארחת אצלנו לא מעט זמן, יכולת ודאי להבחין שבסביבה שלנו אין בכלל ערבים להתנגש איתם. כלומר, חוץ מבאסם, חמד של בחור, שעובד איתנו בתחנה וחי איתנו באהבה גדולה.
עכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו, אתם בטח שואלים מה בכל זאת הראה עמית בכתבה שלו? אז זהו, שכלום. עמית זרק לפח את כל הדברים שאמרנו, את כל הטיעונים שהעלינו, את כל התשובות שנתנו, את כל הנימוקים שנימקנו וכמובן גם את התמיכה שלנו בעמדה הערבית בסוגיית חוק הלשון העברית. שום דבר מזה לא נכנס לכתבה. פשוט שום דבר. מה כן נכנס? קטע אחד שבו דרור זרסקי חובט בשנינו על כך שאנחנו מסרבים לאפשר לערבים לציין את הנכבה שלהם. זהו. הוא צועק ואנחנו, שני גזענים נבוכים, יושבים מולו כמו תלמידים נזופים ומבולבלים בפני רבם ולא יודעים מה לענות.
ואם ניקח בחשבון שרגע לפני שהכתבה עברה אלינו ראיין עמית פרופסור מלומד, שבעיניו מה שעושים פה לערבים מזכיר את מה שהוביל לליל הבדולח, הרי שדי ברור שאנחנו צולמנו רק כדי להראות שלגזענות המסוכנת הזו יש גם פנים. שהרי טקסטים וטיעונים, כפי שעלה מהכתבה של עמית, לא היו לה.
אבי עמית איננו עיתונאי. אבי עמית הוא פוליטיקאי קיצוני. ואם העורכים שלו והמנהלים שלו סבורים אחרת, הם מוזמנים לעבור על חומר הגלם שהוא צילם אצלנו ולהגיד לנו שאנחנו טועים. אנחנו רוצים לראות אותם מישירים אלינו מבט ומספרים לנו שמה שהוא עשה היה עבודה עיתונאית. נראה אותם.מקור: https://www.facebook.com/erel.segal/posts/737514956321680
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
תחשוב טוב, יהיה טוב