פרופ' אברהם בן צבי
פורסם: שני, אוקטובר 6, 2014אף שהחלטתו של הנשיא אובאמה לזנוח את אסטרטגיית ההתנתקות החד־צדדית ממוקדי סכסוך ומשבר נגזרה במידה רבה מהלכי רוח רווחים בציבור האמריקני, ספק רב אם יהיה בה די כדי לסייע למפלגתו ביום הדין ההולך וקרב. חודש בלבד נותר עד לבחירות הביניים לקונגרס, ב־4 בנובמבר, והתמונה מבחינתו נראית עגומה.
לא זו בלבד שבבית הנבחרים עתיד הרוב הרפובליקני להישמר - ואולי אף להתרחב - בעקבות הבחירות, אלא שרבים הסיכויים שהמאחז הדמוקרטי האחרון על גבעת הקפיטול - הלוא הוא הסנאט - יישמט מאחיזתו של אובאמה בתום המירוץ הנוכחי. במילים אחרות, הגם שדעת הקהל האמריקנית מעניקה תמיכה רחבה ליוזמת התקיפה האווירית נגד דאעש בעיראק ובסוריה ולמאמציו של הממשל לכונן קואליציה גלובלית ואזורית, אין בתמיכה זו כדי לשפר את מעמדם של מחוקקים דמוקרטים לא מעטים, הנמצאים בעמדת פיגור בהתמודדות.
הסיבות למגמה זו הן רבות ומגוונות, ובין השאר, משקפות את העובדה שמספרם של הסנאטורים הדמוקרטים המכהנים (21), הנאבקים היום על מקומם, גדול מזה של הרפובליקנים (15) הניצבים אל מול אתגר דומה. מבחינה מבנית, נראה שסיכוייהם של הדמוקרטים לשמור על מעמדם כסיעת הרוב בסנאט נמוכים, יחסית, שכן עליהם להגן על מספר רב יותר של חיילים מחטיבתם לעומת יריביהם הרפובליקנים. יש לזכור גם שבחירות הביניים נוטות להיטיב באופן מסורתי עם מפלגת האופוזיציה, בתקופה שבה נמוגות כבר לתהום הנשייה התקוות והציפיות מהממשל המכהן. וכך, על רקע הרוב הדמוקרטי הקטן בסנאט (55 דמוקרטים כנגד 45 רפובליקנים), נוטה הכף מלכתחילה לכיוון של מהפך, שיביא בעקבותיו לשליטה רפובליקנית בשני בתי המחוקקים גם יחד.
ואולם ההסבר המבני אינו אלא קצה הקרחון למה שמתחולל בימים אלה ברחוב האמריקני. יותר ויותר מתקבל הרושם, שבהתמודדות הנוכחית המצביעים הרפובליקנים נחושים ומחויבים יותר מאשר יריביהם הדמוקרטים. ואמנם, גם בחלוף כמעט שש שנים מאז נבחר אובאמה לנשיאות, לא ירד כלל ועיקר מפלס העוינות כלפיו בקרב רבים במחנה הרפובליקני, הממשיכים לטפח שנאה יוקדת כלפי השקפת עולמו והתנהלותו. הללו מעולם לא מחלו לו על חוק הביטוח הרפואי המהפכני שהעביר, ובה בשעה ממשיכים לראות בו - חרף המדיניות החדשה שאימץ אל מול דאעש - את מי שמנוי וגמור עימו לסתום את הגולל על עידן ההגמוניה האמריקנית.
בניגוד לתמונה זו של שידוד מערכות רפובליקני ושל מאמץ מרוכז לפגוע פגיעה אנושה במידת יכולתו של הנשיא לקדם את סדר היום שלו בשנתיים האחרונות לכהונתו, מצטיירת המפלגה הדמוקרטית כמפוצלת ואובדת עצות. ביטוי לכך אפשר לראות באחדים ממירוצי המפתח, שבהם שואפים הסנאטורים הדמוקרטים להתרחק ולהתנתק ככל האפשר מן הבית הלבן ולנהל את מערכת הבחירות על בסיס אישי. יש לזכור גם את העובדה שכמה קהלי יעד מרכזיים עבור אובאמה - ובראשם ליברלים מובהקים והיספנים - מאוכזבים כיום עמוקות מתפקודו, וספק אם יבואו בהמוניהם להצביע עבור מועמדים דמוקרטים.
החלטתו של הנשיא לעלות על נתיב ההתערבות הצבאית מצד אחד, וחוסר יכולתו להעביר את חוק רפורמת ההגירה מצד שני, תרמו במידה רבה לטינה זו, העלולה להיות המסמר האחרון בארונו הפוליטי שנתיים תמימות לפני תפוגת מועד נשיאותו. והיה אם המהפך בסנאט אכן בוא יבוא, אזי - נוסף על קיפאון החקיקתי הקיים - תישלל מן הממשל היכולת לאשר מינויים בכירים, לאשרר אמנות ולשלוט על תהליך החקיקה באמצעות יושבי ראש הוועדות. קיצורו של דבר, בנסיבות אלה עתיד מרחב התמרון החקיקתי של אובאמה להצטמצם עוד יותר והוא עתיד, אפוא, לסיים את שמונה שנותיו בבית הלבן כברווז צולע ומקרטע, שלא יוכל עוד לטשטש או למזער את הפער שבין חזונו המקורי לבין הישגיו הממשיים.
לא נותר אלא לצפות ולראות אם תסריט זה, הצופן בחובו פרק סיום עגום לעידן אובאמה, אכן יתממש בעקבות בחירות הביניים שבפתח.
http://www.israelhayom.co.il/opinion/223553
מדד פלשתין 88 - יום המסחר הסתיים בעליות זעמים חדות