נפולת של נשמות - אלונה קמחי מגלמת את כפיות הטובה האולטימטיבית...  

הנושא הוא: דור שני של עולי רוסיה איכותיים
שילדיהם היו בגיל קריטי ( 10+-) בעת העליה לארץ בשנות ה-70 ומצאו את עצמם
בקונפליקט בין הבית של עולים אידיאלסטים שהקריבו וסבלו כדי להגשים
את העליה (אסירי ציון וכו')לבין הרחוב השמאלני של שנות ה-70.

דור ההורים היה מאד ימני בדיעותיו הוא הכיר את האנטישמיות באופן
שאף ישראלי לא מסוגל להבין ולכן הוא מצא את עצמו מימין לימין הישראלי המצוי.

הילדה אלונה שהיתה אינטיליגנטית מאד, אך לא הספיקה לחוות את האנטישמיות
בגלל גילה הצעיר, נקרעה בין הבית לבין החברה הישראלית של שנות השבעים.

בתקופה זו, שקדמה לאסון אוסלו וההתפקחות הישראלית שלאחר האינטיפדות,
הרים השמאל את ראשו והכפיש את הימין והדתיים בלי רסן.

היה זה אך טבעי שהילדה אלונה הבשילה מתוך הקונפליקט למוטציה שמאלנית חולנית,
שבאה לידי ביטוי בכפיות הטובה כלפי הנהגת המדינה וצה"ל -
אלו שקלטו את משפחתה ומנעו ממנה את סבל האנטישמיות.

צחוק הגורל הוא שמי שניצלה מאנטישמיות, היא עצמה שותפה לאוטו-אנטישמיות,
אלו מילות השיר שלה - נגד חיילי צה"ל, שנפסל לשידור בגל"ץ,
כדלהלן:

ללמוד להרוג
זה עניין של תנופה
מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא

מפטרל כל הלילה
בקסבה של שכם
היי, מה כאן שלנו
ומה שלכם

תחילה רק תרגיל
קת הולמת בדלת
ילדים המומים
משפחה מבוהלת

אחר כך - הסגר
זו כבר סכנה
המוות אורב
מאחורי כל פינה

דורך את הנשק
הזרוע רועדת
אצבע נוקשה
צמודה אל ההדק

הלב מתפרע
פועם מבוהל
הוא יודע - להבא
זה יהיה יותר קל

הם לא איש, לא אשה,
הם רק חפץ, רק צל
ללמוד להרוג
זה עניין של הרגל

ללמוד לפחד
זה עניין של תנופה
מתחילים בקטן
ואחר כך זה בא

הבשורות מלמעלה
יורדות לרחוב
אין סיכוי לחיות הלאה
הסוף כה קרוב

נבואות האימה
כקרקור העורבים
תגיפו תריסים
הסתגרו בבתים

אנחנו רק קומץ
והם כה רבים
מדינה קטנטנה
אכולת אויבים

בליבם רק שנאה
יצר רע ואפל
ללמוד לפחד
זה עניין של הרגל

ללמוד אכזריות
זה עניין של תנופה
זה מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא

כל ילד הוא גבר
תאב נצחונות
ידיים לעורף
רגליים פסוקות

זה זמן סכנה
זה זמן חבלה
חייל תתחשל
אין סגולה לחמלה

הבן דוד כמו חיה
כבר רגיל לראות דם
אינו חש בסבל
אינו בן אדם

מדי ב' ושפשפת
תשישות ושגרה
מטמטום עד הרוע
הדרך קצרה

רק לנו רק לנו
אדמת ישראל
ללמוד אכזריות
זה עניין של הרגל

ילד ילד תעצור
ילד ילד בוא תחזור
בוא אלי, מחמל לבי
בוא אלי, תינוק שלי

כה קודרים הם השמיים
ובחוץ כבר עלטה
חיילי הבדיל עדיין
מתחת למיטה

בא הביתה ילד
בוא הביתה
הביתה
הביתה

ללמוד לאהוב
זה עניין של רכות
בצעד זהיר
בענן עדינות

נהסס, נתמוסס
נתרכך, נתעגל
ללמוד לאהוב
זה עניין של הרגל

להיות בן אדם
זה עניין של תנופה
זה נובט כמו עובר
ואחר כך זה בא

להיות לדקה
רק עכשיו, רק היום
בצידו השני
של אותו המחסום

אך ליבנו כבר גס
והעור כה עבה
חרשים ועיוורים
בבועת ההווה