אריק אשרמן (רבנים למען זכויות אדם): האם נכון לתת טיפול רפואי לבתו של הניה?  

לפני מספר שנים, הרב יצחק ניומן ז"ל, יו"ר רבנים למען זכויות האדם חלה כשביקרנו בחברון והוא פונה באופן דחוף לבית חולים הפלסטיני, "עאליה". סביר להניח שרוב הצוות הרפאו ידעו שהוא פעיל זכויות האדם, ועבור הפלסטיני הממוצע, אותו יהודי חובש כיפה ומזוקן היה אולי סוג של מתנחל אלים ומדכא. אך ברוך ה', הרב ניומן קיבל טיפול מצוין.

התורה כבר מעמידה לנו את הדילמה איך להתייחס לצאצאיהם של חוטאים. בי"ג המידות ה', "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים"(שמות ל"ד:ו') ומאידך, "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו" (דברים כ"ד ט"ז). אז, איפה זה משאיר אותנו?

יש לי גם תחושת הבטן של סלידה מפעילות החמאס. אז למה לנו לעזור לבתו של האויב הכי מר שלנו? נאלצתי להתמודד עם הסלידה והעוינות שלי, כשידעתי שאני מגן על זכויותיו של איש חמאס. ידעתי שהמבחן האמיתי של זכויות האדם, היא האם אנחנו מסוגלים לכבד את צלם ה' גם באויב שלנו. שאלתי את עצמי, האם אני מאוים על ידי חמאס? האם יש יותר סיכוי, לשנות את המצב? האם אני נוטש את הזירה ומאפשר לישראל לרמוס את זכויותיו? או האם אני מסיר את אחד מגורמי השנאה שלו ושובר את הסְטֶרֵאוֹטִיפִּים שלו? בלי נאיביות, ברור שכך יש יותר סיכוי לרכך את השנאה. אין ספור פעמים נתקלתי בפלסטינים שהכריחו את ילדיהם, שרצו להיות מחבלים כשיהיו גדולים, לפגוש אותנו, רק כדי שיבינו שלא כל ישראלי בא לדכא אותם.

פוסקים ומפרשים רבים מתמודדים עם הסתירה, כביכול, בתורה. יש אומרים שלא יומתו בעדות אבות. (סנהדרין כ"ז:, רש"י וכו') אבל הרש"י והרשב"ם, בעקבות סנהדרין, אומרים שלא בידי בני אדם, אלא בידי שמיים. בסנהדרין וברשב"ם מוספים "כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם".

אבל, כאן מדובר על אויב לא יהודי, ואנחנו לא הורגים אותו, אלא לא עוזרים לו. ואולי מיתה על ידי מחלה נמצאת "בידי שמים". לפי המדרש לבראשית כ"א:י"ז, מלאכי השרת לא רצו שה' יציל את ישמעאל,

"באשר הוא שם: אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו, 'רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר'? אמר להם 'עכשיו מה הוא צדיק או רשע'? אמרו לו, 'צדיק'. אמר להם, איני דן את האדם אלא בשעתו'. " (בראשית רבה נ"ג:י"ד)"

לדעתי אלוקים גם ידע שאין עתיד, או הווה החרוט באבן. וארבעת אלפים שנה אחר כך, מה אתנו, באשר אנחנו שם?