גזענותם האשכנזית  

"הפעילה החברתית" מצהירה, ש"ש"ס היא המפלגה היחידה שמייצגת אותי", וחברה האינטלקטואל מחזיק אחריה. לא הבנתי: איך ש"ס הליטאית מייצגת אותם, אם אין בה ייצוג לנשים, לערבים ולעולים מאתיופיה ומרוסיה; ואף לא אשכנזי לרפואה או למחלה.

זאת ש"ס, שכבר למעלה משלושים שנה חורשת בעגלת הפוליטיקה הישראלית, וחורשת על גב תומכיה; שמחלישה מדעת את חייליה, ובלבד שלא ייבש מעיין מצביעיה. האם אין זאת אותה ש"ס שישבה ברוב הממשלות, שגזרו גזירות על הציבור והשליכו רבבות אל העוני? כן, זאת ש"ס, שלאחרונה התחייבה לסמוך גם להבא על שולחנו של ביבי — סומך נופלים וכפופים ידוע — שאלמלא היה ראש ממשלה, בעצמו היה "פעיל חברתי" בקיסריה.

מי לא זוכר את סיבת הקמתה: להחזיר עטרה ליושנה. במקום להחזיר אותה, הם פשוט גנבו אותה. שבעה שרים וחברי כנסת מטעמה הסתבכו בפלילים, רובם מעלו בכספי רשת החינוך, כי הם גונבים גם מילדים. וכל שאר עלילותיהם כתובות על ספר הישר או בספרו של מרדכי גילת "קללת דרעי": גם מי שלא נולד עם כפית כסף בפה, יכול שיבלע כף של זהב.

כאן הייתי צריך לעצור, אבל אני ממשיך לצעוד בשדה הממוקש: לפני 33 שנים החליט המלך חסן השני לאותת לישראל על רצונו בשיפור היחסים. הוא הזמין חברי כנסת, כולם יוצאי צפון אפריקה. האם גם יוסי שריד יבוא אִתם, שאל המלך את היועצים. לא, הוא לא הוזמן, השיבו, כי שריד הוא לא "משלנו". אז תסדרו את זה, הורה.

וזה סודר: שגרירות מרוקו בפריז ניפקה לנו "תעודות מסע" במקום ויזות בדרכון. את התעודה לוקחים ממך בצאתך, ולא נודע כי באת. אני לא פראייר, צילמתי אותה, שתישאר לי למזכרת: מקום לידה, נכתב, קזבלנקה; נולדתי מחדש. שנים רבות שמרתי עליה. האמנתי אז, שעם ייחוס כזה — בשם ובמלכות, אגיע רחוק. הרי מנחם בגין הוורשאי עשה קריירה די יפה בתור מרוקאי.

עד שהתפכחתי: אמא ואבא שלי אשכנזים מפולניה, לא עברנו במעברה, כי הורי עלו ארצה עשרים שנה לפני המדינה. את המעוות הזה אין דרך לתקן. אבי היה מפא"יניק, ולי עצמי אין זיכרונות חמים ממטעמי המטבח של סבתא, כי היטלר הקדים לקחת אותה.

יעקב היה מורה עשרות שנים, שהשתכר אל צרור נקוב, ודוֹבה היתה עקרת בית, שכיתתה את רגליה הצבות לשוק. אף פעם לא תיארתי את דחקותנו כדי שלא להישמע נלעג — גם שריד היחסן במקופחים.

מה לא עשיתי כדי להיפטר ממום הלידה שלי; כדי לכפר על משגי אבותי ולמחות את שיירי הדי־די־טי: גרתי בקרית שמונה והעמדתי מאות תלמידים; השתקעתי במרגליות; לימדתי בשדרות; ובסך הכל — שמונה שנים מעשירות. כשר חינוך וכשר לאיכות הסביבה הפניתי עורף לחזקים, ממצביעינו, והעדפתי את המוחלשים. דבר לא עזר: לא זכיתי להכרה כ"שר חברתי", כמו דרעי ושרים אחרים, שדי להם בשם משפחתם וברמץ ילדותם כדי לחפות על ארמאניותם. "הפעילה החברתית" והאינטלקטואל סירבו לראות בי את נציגם, הייתי "שקוף" בשבילם, כמו רן כהן וחוק הדיור הציבורי שלנו, שש"ס התנגדה לו.

הנה, עליתי על המוקש העדתי, וכעת אפעיל את המרעום: מתי יבחינו חברינו מהמזרח בגזענותם האשכנזית.