הסיפור של רות דוד מגחיך את הטיעון על עליונות המשפטנים על המחוקקים, וגם בעליון..  

מי שהכניס לכלא נערה צעירה (מרגלית הר-שפי) כשהוא מתיימר לחדור
לניבכי מוחה וקבע בוודאות שהיא בשונה מאבישי רביב ידעה שיגאל
עמיר עומד לרצוח את רבין, כל זה בניגוד לחוות דעת של שני מפקדי
השב"כ באותה תקופה, עמי איילון וכרמי גילון, מהווה איום על חופש
הביטוי.

בלשונו ה"ציורית", הוא איים ל"גדוע" את ידי מי שיעזו לגעת בשיטת
המינויים הפסולה של השופטים, שיטת חבר מביא חבר שהמיטה עלינו דור של
שופטים משובטי אהרון ברק.

דורית בייניש, המשובטת בהצלחה יתירה, נבחרה לתפקיד הנשיאה,
כאשר בציקלונה אשמה ברורה בדבר אישור העסקה של אבישי רביב
כפרובוקטור להכפשת הימין הלגיטימי, בתפקידה כפרקליטת המדינה,
כפי שנקבע בוועדת שמגר.

כל מי שחווה על בשרו את איימי התקופה הזכורה לשימצה שבה מידי יום
ראה עם ישראל את אבישי רביב הופך דוכנים של ערבים ומכה שמאלנים
וכפי שהסתבר לימים דורית ביניש דאגה שלא ירסנו אותו כי השב"כ
היה צריך אותו - כאילו כמלכודת דבש לימין הקיצוני -אבל למעשה
הוא היה הקיצוני המשמעותי, השאר היו נערים משועממים.

כזכור, כרמי גילון, שהתחיל כממלא מקום ראש השב"כ, נתן, בזה,
לרבין את מטריית הסחת הדעת מהפיגועים והאוטובוסים המתפוצצים,
ורבין אכן גמל לו ומינה אותו לראש השב"כ בפועל, בתמורה לזה שסיפק
את הסחורה והביא בפריים טיים בטלוויזיה סיפורים מומצאים על הימין,
ע"ע טקס ההשבעה.

ואותה פרקליטת המדינה שסרחה, תתמנה לימים לנשיאת בית המשפט העליון.

כמה עלובה היא מערכת המשפט שבראשה ניצבת מי שאיננה רגישה להכפשה
של ציבור גדול ומפואר שממלא בבניו את שורות היחידות הקרביות.

מאידך, מישאל חשין הוא משפטן הזוי, פילוסוף מתוסכל
שהגיגיו שזורים כפסיפס אמורפי כתחליף לחשיבה לוגית בפיסקי הדין.
ועדיין הוא מחויב להפרדת הרשויות ומבין שבתחום הסמכות אין מקום לדיקטטורה שיפוטית.

לאמור,
פלגינן דיבורא עבור כל אחד מהם.

ולפיכך,
הרחבת סמכות בג"צ לפי אהרון ברק,
משולב בשיפוט מעוות של מישאל חשין,
מהווה קוקטייל קטלני למשפט הישראלי.

הנה דוגמא לפסק דין של חשין, שהוא בעיני מלאכת מחשבת, בתחום של צער בעלי חיים:
file:///C:/Users/user1/Downloads/1684-96.htm