בראש של בוגי: האלמנט השפוי האחרון בממשלה הוא גם הגיבור הטרגי שלה  

הוא התקרב אלינו לאט ובשקט, הקיץ הזה, אבל בשבוע האחרון הכה בנו חום יולי־אוגוסט בכל הכוח ואיתו צפו כל הזרמים העכורים של החברה הישראלית. ישראל נראתה השבוע מטורללת מתמיד ומשוועת למבוגר אחראי שינהיג אותה ויעשה סדר. נתניהו, שבתעמולת הבחירות שלו התיימר להיות הגנן שינהל את חבורת המופרעים, חילק גפרורים ופחי דלק לילדים וצפה מהצד בלהבות שעלו לגובה.

על פי כל הסימנים, הממשלה הזאת עומדת להאפיל גם על התחזיות הקודרות של מבקריה, ולהוביל אותנו במהירות מעברי פי הפחת - אל מעמקי הפחת. עם בצלאל סמוטריץ' ואורן חזן ליד ההגה; עם שר חינוך שבא לשלהב אספסוף מעל הגג ושרת משפטים שמתפקדת כחפרפרת; ממשלת הטוקבקיסטים דוהרת ב־200 קמ״ש אל תוך הקיר, אבל חבריה מקפידים לא לשכוח לאסוף את הלייקים בדרך.

החיוך הזחוח לא מש מפניו של ראש הממשלה בזמן שהוא צופה מהצד בחבורת המהרסים מפרקת בזה אחר זה את יסודות המשטר והחברה שלנו. הבעת עמדה עקרונית־ערכית היא לא משהו שמשרת את הקמפיין המתמיד שלו. אולי הוא אפילו נהנה לצפות בילדי קייטנת "מוחמד חזיר" מנסים מדי יום להבעיר את הר הבית, בעוד הוא ממשיך לנגן את הסינגל

שותפיו מהבית היהודי ומהבית החרדי רוכבים עליו ומוצצים את כל מה שאפשר להוציא מהממלכה לקידום מגזר הבוחרים שלהם, ושותפיו מהמרכז לקו גם הם באלם. שר האוצר, מי שמתיימר להיות רובין הוד של מעמד הביניים, חייב - אבל ממש חייב - לרשום על שמו עוד רפורמה שיוכל להציג במערכת הבחירות הבאה. זה לא מותיר לו זמן להשמיע עמדה ערכית בעניינים זוטרים כמו שלטון החוק אל מול מי שקוראים תיגר על סמכותה של המדינה.

והכי מדהים? מה שמכונה האופוזיציה. איזו דממה עלתה מהספסלים שלהם השבוע. חיילי צה"ל ומשמר הגבול נשלחו לספוג התקפות והכפשות מאספסוף שבראשו עומדים שרי ממשלה וחברי כנסת. איש כבר לא מצפה מראש הממשלה לגבות את מי שהוא שולח למשימות המלוכלכות, אבל גם שני ראשי האופוזיציה, יצחק הרצוג ויאיר לפיד, לא היו שם. אולי שהו יתר על המידה בסדנאות תשעה באב על שנאת חינם, אבל שניהם יצאו ידי חובה בפוסטים מינימליסטיים.

עם מה נשארנו? עם משה (בוגי) יעלון, האלמנט השפוי האחרון בממשלה הזאת. הוא הגיבור הטרגי של השבוע. גם יצא מגדרו לרצות את המתנחלים ולהכשיר את בתי דריינוף, וגם יצא האיש הרע, הסמולן הבוגד במחנה הלאומי, בהתעקשותו לציית לחוק.

יעלון הוא לא ימין מתון ולא רך. רחוק מזה. אבל נותרה בו איזו מחויבות נדירה לרעיון הדמוקרטי, משולבת בעיקשות של לוחם ושל מי שחרש באדמה הקשה של הערבה. בניגוד לרוב חבריו לקואליציה, יש מאחוריו רקורד של עשייה והוא לא עסוק מבוקר עד ערב בספירת לייקים וטוקבקים. הוא מקפיד להשמיע את קולו על כל נושא ערכי: מהיוזמה המטופשת של חובת השופטים לזמר את ״התקווה״ של רוברט אילטוב, ועד להזדהות עם פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי על נישואים חד־מיניים.

בטקסים הלאומיים נותר יעלון נציג הממשלה היחיד שזוכר שאנחנו לא רק מדינה יהודית אלא גם דמוקרטית. ההתעקשות הזאת מקוממת עליו את ציבור בוחריו, שמציף את הרשת החברתית בזוהמה שכבר הפכה לסטנדרט של דרך הביטוי, אבל יעלון בשלו.

מה לדמוקרט בממשלה הכי אנטי־דמוקרטית שהייתה לנו? האם הוא מרגיש בבית בין ינון מגל לירון מזוז? בין זאב אלקין למוטי יוגב? אני מהמר שלא. הממשלה הזאת רחוקה שנות אור מהערכים שעליהם גדל בתיכון קריית חיים ובגרעין הנח״ל שהלך ליישב את הערבה.

מה הוא עוד עושה שם? אולי גם הוא רואה את הקיר שאנחנו דוהרים לקראתו ומאמין שהוא, כמי שגם יודע וגם מעז לעשות, ייצא על הרגליים מההתנגשות הזאת.

שיחות בחברון

בינתיים שכנינו הפלסטינים יכולים לחכך ידיים ולהישען לאחור. ישראל מפלסת במו ידיה את הנתיב שלה לחרם ולבידוד בינלאומי. בגיל 80 פלוס, אבו מאזן, שהודיע בפעם המי־יודע־כמה על פרישתו, רואה איך כל אוויל יהודי שעולה לזרוק גפרור בהר הבית מקרב אותו אל מטרתו. לא צריך טרור, לא צריך חמאס - תן ליהודים והם כבר יובילו את עצמם לפינת המצורעים.

הפלסטינים רואים איך במו ידינו אנחנו מפרקים אבן אחרי אבן את המשענת האסטרטגית שלנו בברית עם אמריקה. הם מסתכלים איך אירופה רואה בנו מדינה שאיבדה את דרכה ומתרחקת מאיתנו. הם מתרגמים וקוראים בהנאה את מאמרי השטנה נוטפי הארס נגד צה״ל והמשרתים בו, שהתפרסמו בעיתונות הישראלית אחרי דוח לוקר, ומבינים שלא ירחק היום ולא יישארו פראיירים שיסכימו להגן על העם הזה.

מבינים שלא ירחק היום ולא יישארו פראיירים שיסכימו להגן על העם הזה, מפגינים פלסטינים. צילום: רויטרס
נפגשתי השבוע גם עם אנשי פת״ח וגם עם אנשי חמאס בחברון ובסביבותיה. אלה וגם אלה מדקלמים בקול אחיד את פתרון המדינה האחת, הדו־לאומית, לסכסוך בינינו ובינם. אירוני הוא שדווקא הישראלים הרואים בעצמם את הציונים של היום - הם אלה שיוצרים עובדות בשטח שימנעו כל הפרדה ויגשימו את רעיון המדינה הדו־לאומית.

מרחוק מסתכלת גם טהרן ורואה אותנו מתפוררים. רואה את ראש המדינה שלנו מתקשה להכריע בשאלת תקציב הביטחון ומבינה שהאיש הזה, רהוט ככל שהוא באנגלית, לא יהיה מסוגל להחליט על תקיפה באיראן, אף על פי שההסכם הנוכחי מעניק לו עשור להכין טוב יותר את התקיפה הזאת.

כמו תמונת ראי היה השבוע הזה לדבריו של הנביא ישעיהו שקראנו בהפטרה של השבת האחרונה, שבת חזון: ״שריך סוררים וחברי גנבים - כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים״. אם יש מנהיג בקרבנו - שיופיע מיד. ואם לא - לפחות שיירד פה קצת גשם.