מהי ''מדינה יהודית''?  

... הגיעה השעה להתחיל בבירור הליכות המדינה העברית...
ויש לפתוח את הבירור בהבהרת המושג והתוכן של "מדינה יהודית". במועצת הסוכנות בציריך שאל אחד ה"לא-ציונים" שאלה זו: מה זאת מדינה יהודית – האם זוהי מדינה, שרק יהודים אזרחיה? או רק יהודים שליטים בה? או דתה הרשמית היא הדת היהודית? או שהרוב בתוכה הם יהודים?

מדינת היהודים – יעודה שונה מכל המדינות
... המדינה היהודית שונה מבחינה ידועה ... מכל מדינה אחרת שבעולם. המדינה היהודית לא תהיה ככל שאר המדינות מטרה לעצמה, אלא אך ורק אמצעי למטרה שמחוצה לה. מדינה זו לא תוקם לשם הנאת תושביה ואזרחיה בלבד. המדינה תשמש מכשיר ואמצעי להגשמת הציונות: לא סיפוק צרכי הישוב הנמצא בתוכה בשעת הקמתה, אלא מקלט וכלי-קיבול להמוני ישראל שבגולה. למדינה הזאת תהיה תעודה היסטורית – לשמש מנוף לקיבוץ-גלויות, ורק תעודה זו תכשיר את זכות קיומה.

שלבים בהגשמת הציונות
הקמת מדינה יהודית עפ"י תכנית החלוקה, כלומר: בחלקה של הארץ, אין בה משום ביצוע השאיפה הציונית בשלמותה, כי רק בארץ-ישראל כולה אפשר לפתור את שאלת היהודים בהיקפה המלא. המדינה המוּצעת לא תוכל איפוא להיות אלא שלב, אחד השלבים, בהגשמת הציונות...
עם הקמת המדינה היהודית אין אנו מפקיעים את זכותנו לשוב ולהתישב בכל חלקי הארץ, והתישבותנו לא תהא מצומצמת לעולם-ועד בתחומים המוגבלים של המדינה...

המדינה היהודית – מדינה ציונית
המדינה היהודית, ככל מפעל ציוני, אינה אלא אמצעי למטרה אחת ויחידה: קיבוץ-גלויות במולדת. והמדינה לא תמלא את תפקידה, אם מהרגע הראשון של קיומה לא תתאים את כל הליכותיה בבית ובחוץ למטרה זו. כדי שתהיה המדינה היהודית נאמנה ליעודה ההיסטורי, יש הכרח שתכלכל את כל מעשיה, בשטח הכלכלי והפוליטי, במשטר הפנימי והחיצוני, מתוך דאגה להרחבת אפשרויות הקליטה וההתישבות. במלים אחרות: שומה עליה, על המדינה היהודית, להיות מדינה ציונית. הנחה זו צריכה לשמש נקודת-מוצא בקביעת דרכנו במדינה היהודית – לכשתקום...

יהדות העולם – משען ומעוז למדינה היהודית
בנין המדינה עצמו וביצוע תפקידיה לא יתכנו בלי מאמצים חלוציים מוגברים ובלי שיתוף-כוחות בין יהודי ארץ-ישראל לבין העם היהודי בעולם. המדינה היהודית לא תקום, לא תתקיים ולא תמלא את שליחותה, אם לא תשען על כוחו של העם היהודי כולו. בלי העם היהודי שמחוץ למדינה אין קיום למדינה, אין צורך במדינה ואין עתיד למדינה. לא ארבע או חמש מאות אלף היהודים יהיו נושאי המדינה היהודית. המדינה תוקם, כדי לשמש את צרכיו של העם היהודי כולו; המדינה תתקיים אם מאחוריה יעמוד כוחו של העם היהודי כולו. המטרה שלשמה מוקמת המדינה – קליטת המוני ישראל והשרשתם במולדת – לא תושג אך ורק בכוחותיה הפנימיים של המדינה...

התפקידים המיוחדים של המדינה היהודית
הענינים שהמדינה עתידה לטפל בהם, יש לחלקם לשני חוגים: א) חוג הענינים שבהם מטפלת כל מדינה באשר היא מדינה, כגון : חוק ושמפט, שירותם, מכס, וכו'; ב) חוג הענינים המיוחדים, שיוטלו על מדינה זו באשר היא מדינה יהודית, או ביתר דיוק – באשר יש לה יעוד ציוני; אלה הם עניני עליה, התישבות, יחסים עם ערבים וכדומה...

מדיניות העליה
בראש וראשונה העליה. זו תהיה אחת השאלות הקשות והבוערות במדינה...

מדיניות פיתוח להגברת כוח-הקליטה
המשטר הקרקעי של המדינה יהיה משטר של פיתוח. התחיקה הקרקעית תהיה מכוּונת לארבעה דברים עיקריים: א) מניעת הוברת האדמה ועזיבתה ; ב) מניעת ספסרות קרקעית והפקעת מחירים; ג) ניצול רציונלי ומכסימלי של מקורות המים; ד) אינטנסיפיקציה מכסימלית של המשק החקלאי...

מהם, אפוא, ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית? נראה לי כי אלה ערכי היסוד של הציונות וערכי היסוד של היהדות (במובן ההלכה היהודית לדורותיה) המאפיינים את ישראל. על ערכים אלה יש לעמוד מתוך תפיסותיה הפנימיות של הציונות והיהדות. אין הן מוטלות ״מבחוץ״, אלא נגזרות מאופיה המיוחד של מדינת ישראל כמדינה יהודית. יהדותה של המדינה היא המאפיינת אותה. היא שונה בכך מכל מדינה אחרת. זהו ״טעם״ קיומה, ואלה מאפייניה העיקריים... ראויות לציון מילותיה של הכרזת העצמאות:

״בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי-תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר-הספרים הנצחי״.

ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ־ מה הם וכיצד ועל־פי מה יש להגיע לחקרם? בדברינו לעיל הזכרנו את דבריו של ידיר ועדת החוקה, חוק ומשפט, בעת הבאת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לקריאה הסופית בכנסת, בדבר הצורך להגיע ״להסכמה רחבה של כל סיעות הבית״ לחקיקת חוק היסוד האמור. בהמשך דבריו אלה, התייחס חבר-הכנסת לין גם לעניין המשמעות שנתן המחוקק למושג ערכיה של מדינת־ ישראל כמדינה יהודית:

״החוק הזה הוכן בהבנה שעלינו ליצור הסכמה רחבה של כל סיעות הבית. היינו מודעים לכך שאין אנחנו יכולים להעביר חוק יסוד, שמעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם לא נגיע להסכמה רחבה של כל סיעות הבית... החוק פותח בהכרזה דקלרטיבית, בדקלרציה שהוא נועד להגן על כבוד האדם וחירותו על מנת לעגן בתוק את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. החוק במובן זה קובע כבר בסעיף הראשון שאנחנו רואים עצמנו מחוייבים לערכים של מורשת ישראל ולמורשת היהדות, שכן נקבעה מפורשות קביעה פוזיטיבית - ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וגם דמוקרטית. החוק מגדיר כמה מחירויות היסוד של הפרט, שאף לא אחת מהן עומדת בסתירה למורשת ישראל או לעולם הערכים הרווח והמקובל היום במדינת ישראל על כל סיעות הבית".

פרשנות הערך של מדינת-ישראל כמדינה יהודית היא איפוא לפי הערכים של מורשת ישראל ומורשת היהדות.
ודאי, שבדרך פרשנות זו נמלא אחר דבר המחוקק באשר לפירוש הראוי לערך של מדינת ישראל כמדינה יהודית. בהקשר לכך מבקש אני להזכיר דברים שאמרנו, וחזרנו ואמרנו, לעניין אופן היזקקותנו למקורות מורשת ישראל על פי חוק יסודות המשפט...:

״מן המפורסמות הוא, כי גם עולמה של הגות ישראל לדורותיה - ואף מערכת ההלכה גופה... מלא הוא דעות שונות וגישות מנוגדות; ובעל דין זה או בעל הדין שכנגדו לא יתקשו להעלות מנבכי המקורות סימוכין לטענותיהם ולדעותיהם. כך הוא בכל סוגיה וסוגיה, וכך הוא גם בסוגיית חופש הבעת הדעות וחירות הביטוי ובסוגיות נוספות... מובן ואין צורך לומר, כי כל הדעות והגישות גם יחד תרמו להעמקתו ולהעשרתו של עולם ההגות היהודית לתקופותיה. אך המעיין המבקש דעת שומה עליו להבחין בין דברים שנאמרו לשעתם ולזמנם לבין דברים שנאמרו לדורות, בין דברים שביטאו דעה מקובלת לבין דברים שהם בעלי משמעות חורגת, וכיוצא באלה הבחנות ומשמעויות. מתוך אוצר עצום ועשיר זה על המעיין לשאוב מלוא חופניים לצורכי דורו וזמנו, שבו יוצאים מן הכוח אל הפועל אותם דברים שהדור זקוק להם, ושהם גופם חוזרים ומצטרפים לאוצר ההגות היהודית ומורשת ישראל. מציאות זו וחובת הבחנה זו מהותיות הן בעולמה של הגות ישראל ־ ובעולמה של הלכה גופה - כפי שכך הוא מעצם טבעה של כל מערכת חשיבתית ועיונית. הדברים מרובי פנים, ולא כאן המקום להאריך בהם (וראה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי , של ארץ ישראל, אדר היקר, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ״ז, עמ יג-כה).״

הפתרונות שמדינת ישראל חתרה אליהם מיום הקמתה כמדינה יהודית-דמוקרטית התבססו על הבנה זו של היחס בין הדמוקרטיה לבית הזהויות של הקבוצות השונות שהקימו אותה או נכללו בה בדיעבד. על יסוד ההנחה שה"ריבון" הוא העם היהודי, ושהמדינה קמה כדי לשרת את אינטרס החיים של העם הזה, נקבעה מחויבות המדינה למסורת ולדת היהודית. היא שעיצבה את הזהות התרבותית היסטורית של העם היהודי לאורך הדורות. משיקולים של אחדות העם ורציפות זהותו ההיסטורית ניתן למסורת ולדת היהודית ביטוי ממוסד במדינה שמשטרה חילוני. למרות שרוב אזרחי המדינה אינם דתיים (אך רובם מסורתי ולאומי לפי תפיסות שונות) נקבעו התשתיות המשפטיות לחיי המשפחה והקהילה על פי ההלכה הדתית. לא שלטון דתי קבע את נורמות הזהות הללו, אלא שלטון לאומי חילוני שרצה בהן כמייצג העם, וחייב את רוב האזרחים להגביל את חירותם כפרטים למען זהותם הלאומית כיחידים המשתייכים לכלל היהודי במדינתו.

בה' באייר, לפני שישים ושש שנים, הוכרזה ההכרזה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל". כיום ממשלת ישראל תובעת גם מהצד הערבי להסכים שמדינת ישראל היא 'מדינה יהודית'. אבל האם אנחנו עצמנו הגדרנו אי-פעם מה משמעות המושג הזה – 'מדינה יהודית'?
יש הסבורים ש'מדינה יהודית' היא מדינה שרוב תושביה יהודים. אבל מדינה כזאת עדיין איננה 'מדינה יהודית'; לכל היותר היא 'מדינת יהודים'. המושג 'מדינה יהודית' משמעותה שהמדינה מממשת ומיישמת את התכנים והערכים שנושא עמו העם היהודי לדורותיו.

באין חזון
הדיון הציבורי בארץ ממוקד בדרך-כלל בדיונים נקודתיים, בשאלות פרטניות. מדברים על העצים ואין רואים את היער. אבל דיון אמיתי צריך להעמיד לנגד עיניו את התמונה הכוללת – באיזו מידה אנו מתקדמים אל היעד של 'מדינה יהודית' או מתרחקים ממנו.
למעשה, הקמת המדינה מטילה עלינו אחריות כפולה ומכופלת. במשך כל השנים, מאז החורבן והגלות, יכולנו להביא את התורה ומצוותיה לידי ביטוי בחיים הפרטיים בלבד. לכל היותר היה אפשר להציג מודל חיים של קהילה יהודית שחיה על-פי התורה. אבל כאן קיבלנו אתגר שלא היה כמותו אלפיים שנה – להראות לעולם כולו איך מתנהלת מדינה יהודית, שתורת ישראל ומצוותיה נר לרגלה...

ראש הממשלה

שלום וברכה!

במענה על מכתב כ' בשאלה לחוות דעתי בנוגע לרישום ילדי נשואי תערובת כשהאב יהודי והאם לא יהודי' ולא נתגיירה קודם לידת הולד. והמכוון - לפי נוסח ההחלטה במכתב הנ"ל - להגדיר הוראות שיתאימו למסורת המקובלת בכל חוגי היהדות, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, ולתנאים המיוחדים של ישראל כמדינה רבונית שמובטח בה חופש מצפון ודת וכמרכז לקיבוץ גלויות:

דעתי ברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בענינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות.

על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחי' עד היום הזה - יהודי, או - בסגנון שונה אבל בתוכן שווה - שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודי' או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך.

האמור במלוא תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מי שהוא אחר מצהיר על רצונו לרשום אותם בתור יהודי, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך, כנ"ל.

בכבוד ובברכה.

אינני מציין המקורות וכו' - כי בענין הגירות הלכות פסוקות, ברורות ומפורטות ברמב"ם, טור, שולחן ערוך, ועוד.

הערה:

כל הבא להלן מובא רק כהוספה בשולי המכתב - בכוונה להדגיש, שאם אפילו לא יתקבלו הדברים דלקמן, בחלקם או אפילו בכולם, אין זה ממעט כלל וכלל בהחלטיות חוות דעתי האמורה לעיל, ולא באו ההערות דלהלן אלא בתור תגובה על ההסברה ותיאור המצב וכו' המובאים במכתב כ'.

א. שאלת הרישום, באיזה תואר שיבחרו, אינו ענין המוגבל לארץ ישראל בלבד, כי מובן מאליו, וכמבואר גם במכתב כ', שאין ביכולתו של מישהו להקים מחיצה בין יהודי ארץ ישראל ליהודי חוץ לארץ, ואדרבה, כל אחינו בני ישראל באשר הם שם מהוים עם אחד, מיום היותם לעם, למרות פיזורם בכל קצוי תבל. מכאן, שפתרון השאלה צריך להיות כזה שראוי להתקבל על כל בני ישראל בכל מקום שהם, שיהי' מסוגל לקרב לאחד ולהדק את הקשרים ביניהם, ומכל שכן שלא ישמש סיבה, אפילו סיבה רחוקה, לריחוק או לפירוד. שלכן, אפילו אם תמצא לומר שבארץ ישראל קיימים תנאים הדורשים עיון מיוחד בשאלה האמורה, אין תנאים אלו מצמצמים הבעי' בשטח ארץ ישראל, אלא, כאמור, ענין משותף הוא לכל עם בני ישראל, בכל מקום שהם.

ב. ההשתייכות לעם ישראל - מעולם לא נתקבלה באומתנו כענין פורמאלי, חיצוני.

מאז ומקדם ועד היום הזה היו פירושה ותחומה - מציאות כל האדם היהודי וחווי' פנימית ועמוקה הקשורה בנימי נשמתו ולבו. מבחינה זו, כל תנועה המקילה וגורעת מהנהוג ומקובל בשטח זה, הרי היא גורעת ומזלזלת ברגש ההשתייכות לעם ישראל, ואי אפשר שלא תגרום הירוס ביחס הרציני והעמוק לקישור הפנימי שבין היהודי לעמו.

ג. הקלת המעבר והצירוף לעם ישראל, בפרט במצב המיוחד של ארץ ישראל המוקפת ארצות ועממין שאינם אוהדים לה, ובחלק גדול מהם - הרבה גרוע מזה, עלולה להעמיד בסכנה במידה חשובה את הענינים הבטחוניים של ארץ ישראל.

ד. המורם מנקודות הנ"ל, שאם אפילו ייעשה נסיון להשתמט מפתרונה הנכון של הבעי' על ידי פשרה, כגון חילוף המלה "יהודי" בתואר חילוני בהחלט, אין זה מוצא, כי ההיזק בעינו יעמוד הן בהנוגע להידוק הקשרים שבין כל אחינו בני ישראל באשר הם שם, והן מנקודת החיסון והבטחון, כנ"ל.

ה. מובן, וגם פשוט, שאין להקשות מזה שהיו מקרים אשר גר שנתגייר כדת וכדין אף על פי כן הי' גורם מזיק לעם ישראל; ולאידך, אפשר שזה שרק מצהיר על השתייכותו לעם ישראל יהי' גורם מועיל ביותר לעם ישראל, כמו שאין סתירה לדרישת סדר הגירות - מהעובדא דישנם חסידי אומות העולם, אף שכשמם כן הם - מאומות העולם.

ו. בהסברת גדרי השאלה נזכר גם כן ענין הפלי'. אבל הפלי' שייכת בנתינת או שלילת זכויות או עונשים, ולא ברישום מציאות קיימת.

ואסיים בתקוה ובצפי' אשר תהי' ארץ ישראל בכל פרטי', בהוה ובעתיד, ענין אשר יקרב ויאחד את בני ישראל בכל קצוי תבל, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, על ידי שתלך ותתאים בכל עניני' יותר ויותר לשמה כן היא, השם שנקראת בו בפי כל עמי תבל - ארץ הקודש.

ו'תשיד

אגרת זו ושלאחריה נדפסו בלקו"ש חי"א ע' 267 ואילך.

בנוגע לרישום: ראה גם לעיל אגרת ו'תרכד. לקמן ו'תשלג. ו'תשסה. ו'תתו.

http://www.idi.org.il/media/1325745/J_1.gif

...

בכדי ללמוד על עולם התוכן המיוחס למונח "מדינה יהודית" נשאלו המרואיינים היהודים שאלה פתוחה: "מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית. אנשים שונים מייחסים משמעות שונה למונח 'מדינה יהודית'. מהו לדעתך המאפיין החשוב והמהותי ביותר של מדינה יהודית?" לאחר קידודן קובצו התשובות לארבע קטגוריות: (1) היהדות כסמן לאומי; (2) היהדות כסמן דתי; (3) היהדות כסמן של דמוקרטיה וסובלנות; (4) היהדות כמסמן שלילי.

http://www.idi.org.il/media/1325756/J_2.gif

לסקר המלא שמשנת 2011:

http://www.idi.org.il/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA/

במישור המהותי, הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי פירושה, לפני הכול, הכרה בזכותו של עמנו להגדרה עצמית והסכמה למימוש זכות זו במדינת ישראל. ישראל איננה תיאוקרטיה; היותה מדינה יהודית אינה מצטמצמת להגדרה הדתית, אלא באה לביטוי במישור הלאומי – בהזדהות עמוקה עם ההיסטוריה היהודית ומורשת ישראל, בסמלי המדינה, מוסדותיה וחוקיה, וכן בהיותה בית לבני העם היהודי כולו שרשאים לעלות אליה ולהיחשב כאזרחיה. דרישתנו להכיר בכך טבעית וצודקת.

יהדות אינה רק דת. היא גם דת אבל גם עַם ולאום. הדת היא חלק מהעניין. אפשר לומר שיש אומה איטלקית, עם תרבות עתיקה הכוללת את רומי, את דאנטה ומיכלאנג'לו , וגם את השפה, שהרי השפה היא מרכיב חשוב מאד בתרבות. יש עם יהודי, היסטוריה יהודית ויש דת יהודית שהיא לב העניין אבל מעבר ללב יש גם גוף שלם...

בליל הסדר האחרון מצאתי פירוש מעניין ל"והיא שעמדה" שאנו שרים בהתלהבות כה רבה. יש הרבה פרושים למי הכוונה כששרים "והיא". הפירוש האהוב עלי מבוסס דווקא על גמטריה של המילה, השווה ל-22 – מספר אותיות הא"ב העברי. השפה העברית היא ערש התרבות שלנו. גם בגלויות השונות כאשר התפתחו שפות יהודיות כמו היידיש או הלאדינו, הן נכתבו באותיות העבריות. גם הרמב"ם כתב בערבית אך באותיות עבריות. דנטה כתב באיטלקית, מולייר בצרפתית, שייקספיר באנגלית. השפה חשובה מאד. היא אוצרת בתוכה את התרבות...

הדת והאמונה, שמירת המצוות, הן הלב של האמונה היהודית אבל סביב ללב יש את כל הגוף. מכאן שאני סבור כי יש מקום לחוקים במסגרת מה שנוהגים לכנות "החקיקה הדתית". אין מדובר במשהו שהוא רק דתי. זה דבר המסמל את העם. גם במדינות אחרות תמצא חוקים הנובעים ממניעים דתיים. אף אחד אינו מעוניין בחברה "פרווה". לא רוצים רק מישור אלא גבעות ונהרות וואדיות.

הפירוש שלי ל'מדינה יהודית' הוא רחב, ערכי ומוסרי. מדינה שהעם היהודי מהווה בה רוב, מדינת העם היהודי ששב לארצו אחרי אלפי שנות גלות וכמיהה לציון, שזהותה היהודית היא זיכרון השואה ומה שעוללו לעמנו וחיים של משמעות וערך...

בעיניי אי אפשר לנתק יהדות מדמוקרטיה. לא רק שזה מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המגדיר את אופיה של ישראל כיהודית ודמוקרטית - וכבר נשפכו על כך נהרות של דיו - אלא שבהגדרה אי אפשר לנתק את שני המושגים האלה זה מזה בלי שתהיה עליונות לאחד מהם. ביסוד הדברים שוויון וכבוד למיעוט שחי בתוכנו: 'משפט אחד יהיה לכם לגר ולאזרח הארץ'. המיעוט הערבי זכאי לזכויות שוות, כפי שנאמר במגילת העצמאות...

שאלה: מדינה יהודית היא מדינה שיש בה רוב יהודי?
לא רק זה. ההבחנה אינה מספרית אלא ערכית. ברור שבמדינת הלאום היהודי יש רוב יהודי ולכן השפה, התרבות והסמלים יהיו של העם היהודי, ומובן שגם חוק השבות יקנה זכות לאזרחות לכל יהודי באשר הוא, בלי לחייבו לעבור תקופת הכשרה או מבחנים כמו במדינות אחרות בעולם...

שאלה: איזה מקום יש לדת ישראל בתפיסתך את המדינה היהודית?
מדינה יהודית כוללת הכול - שפה, תנ"ך, מורשת, סמלים. בתוך כל אלה נמצאת גם הדת. יש תרכובת של הערכים הללו, ולא תערובת. לכן אי אפשר לומר איזה אחוז שייך לשפה, איזה למורשת ואיזה לדת. בעיניי, אחד הסופרים המכוננים הוא עגנון. הוא היה אדם דתי עם בקיאות מדהימה בתנ"ך, בתלמוד, במקורות היהודיים, וקשה לי להפריד אותו מהדת ולשייכו לספרות ולשירה. אני חושבת שיש לכבד את הדתיים, את אורחות חייהם ואת האיסורים הדתיים החלים על מי שמבקש לנהוג לפיהם. השבת והחגים הם ימי מנוחה כהגדרתם בחוק, ויש להכיר בזכותם של דתיים לחיות חיי כבוד.