פרישתו של מגל: מכה לפרויקט הדתי-חילוני של בנט בבית היהודי - מעין ''ליכוד ב''  

כחלק מהתכנית הזו, הוצב מגל, יחד עם איילת שקד בחזית התקשורתית של הסיעה יחד עם בנט עצמו. לאחר התפטרותו מהכנסת, ימצאו עצמם בנט ושקד בסיעה זהה כמעט לחלוטין לזו שכיהנה בפעם הקודמת: לכנסת צפוי להיכנס סגן השר לשעבר אבי וורצמן. כך, חבר הכנסת היחיד שלא כיהן בכנסת הקודמת הוא בצלאל סמוטריץ', שהחליף את אורית סטרוק. מדובר בתוצאה שונה לחלוטין מזו שאליה פילל בנט בבואו להרכיב את הרשימה לכנסת ה-20.

בנט, שלא הסתיר מעולם את שאיפתו להיות ראש הממשלה, יוצא מתוך נקודת הנחה שלהתמודדות במפלגה דתית לאומית יש תקרת זכוכית שתקשה עליו לכבוש את ההנהגה. לפיכך, הוא עודד במהלך הפריימריז האחרונים שורה של מובילי דעת קהל חילונים להתפקד ולהתמודד, מתוך מחשבה שמפלגה שתשלב דתיים וחילונים במינונים שווים, פחות או יותר, תצליח להביא קהלים גדולים למפלגה ולהפוך אותה לחלופה שלטונית. בין היתר, הוא גייס את יו"ר מועצת יש"ע לשעבר דני דיין ואת מייסד "אם תרצו" רונן שובל לקחת חלק בבחירות המקדימות.

אלא ששובל ודיין לא נבחרו, ולאחר פרישתו של אלי אוחנה נותר ינון מגל חבר הכנסת היחיד כמעט שפונה באופן מובהק לציבור החילוני. השאיפה של בנט הייתה הכנסה של כמה שיותר פנים חדשות לרשימה על חשבון חברי כנסת כמו ניסן סלומינסקי ומוטי יוגב, אולם כאמור, רשימת הבית היהודי לאחר עזיבת מגל תהיה זהה כמעט אחד לאחד לכנסת הקודמת. רמז למכה שספג החזון של היו"ר, ניתן היה למצוא בציוץ שהעלה הערב לעמוד הטוויטר שלו, ובו כתב: "זהו יום עצוב עבורי ועבור כולנו, אבל אני נחוש מתמיד בחזוני לתנועה ציונית יהודית חזקה של חילונים ודתיים. המדינה זקוקה לזה. נרים ראש ונמשיך".

גורמים ששוחחו עם יו"ר הבית היהודי הערב, אמרו כי "בנט הוא לוחם, ואנשים מעריכים את מי שחותר ליעד שהוא מאמין בו גם בזמנים קשים. הוא לא מוותר על המפלגה, אבל בשורה התחתונה המטרה היא הנהגת המדינה, והיא לא תבוא ממפלגה שכולם בה באים מאותו בית גידול בדיוק, אין ברירה - כדי להשיג את המטרות חייבים להיפתח". לדברי אותם אנשים, "יש ציבור שחושב שהוא ראוי להנהגה ושהדרך שלו ראויה להנהגה. הוא היה במקום אחד עד לפני שלוש שנים, והוא במקום אחר היום. הדרך לשם לא עוברת במפלגת חד-גונית. זה לא קורה. זו לא אופציה. להתנגד לזה, זה לכרות את הענף שאתה יושב עליו. אין דרך אחרת".

כמו כן, הם ציינו כי "הממסד מושך את המפלגה לכיוון אחד בעוד שהמצביעים באים ממקום אחר. כמות המסורתיים, כמו ינון מגל, אנשים ללא כיפה שמצביעים למפלגה, עולים על מספר הדתיים חובשי הכיפה". הם הוסיפו: "בבחירות הבאות בנט יאזן את המפלגה כך שחציה יהיו דתיים וחציה מסורתיים וחילונים. לא סתם הגיעה אישה חילונית בראשות הרשימה בפריימריז".

גורמים במפלגה המזוהים עם מחנה בנט הודו כי "פרישתו של מגל מעלה בתוך המגזר את התהייה למה צריך בכלל לתת ליו"ר סמכות לשריין אנשים". על רקע חילוקי הדעות הללו, שעוד בוודאי יצוצו לקראת הבחירות הבאות על ידי מתנגדיו במפלגה, ועל רקע הקושי של בנט להכניס מועמדים חילונים לרשימת המפלגה בפריימריז פתוחים, היו מי שהעלו ספק אם בפעם הבאה יתמודד שר החינוך תחת הבית היהודי, או שמא יחתור להקים מפלגה חדשה. התהייה באיזו פלטפורמה ירוץ בנט בפעם הבאה מתחדדת גם אל מול המתיחות המתמשכת בין הבית היהודי ובין תקומה, סיעתם של אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ'.

יחסיהם של אריאל ובנט מתאפיינים בחודשים האחרונים במתיחות ובחשדנות, ותהליך שהיה אמור לצאת לפועל - איחוד שתי התנועות למפלגה אחת – נעצר, כאשר לפי שעה נראה שבבחירות הבאות השניים לא ירוצו יחד. לדברי אותם הגורמים, "ינון היה הסמל של הפרויקט של בנט, פנייה לקהל החילוני, והפרישה שלו מעלה שוב את שאלת ההתמודדות בבית היהודי. זה אמנם רחוק, אבל ברור שגם אם יישאר ויקבל עוד ארבעה או שישה מנדטים, מה שייתן לו אפילו את תיק החוץ - לא בשביל זה הוא בפוליטיקה".