הניחוח האינטלקטואלי שמדיפה הברנג'ה מאיים לאפוף אותנו שוב, כמו בימי אוסלו ה'עליזים'  

הברנג'ה, אותה קבוצה הממוקמת במרכז המסה של התרבות והתקשורת הישראלית, מנסה להפעים את מנגינת הלב הישראלי כמו מטרונום סמוי, כדי לעצב, שוב, את הנאראטיב הקולקטבי, ממש כמו בימי אוסלו העליזים.

הברנג'ה, שמאלנית נוקשה המתאפיינת בניראות אינטיליגנטית, לאמור: התבטאות מתונה בדרך כלל, שזורה בעוקצנות פוגענית, כאילו סמויה, ביריב הכאילו סמוי – הימין, מנסה להשתלט על התודעה בזחילה מתחת לקרני ראדאר התקינות הפוליטית, לבל יואשמו חלילה בהסתה, כי, 'כידוע', הסתה יש 'רק' בימין.

הטכניקות שבשימוש הברנג'ה מגוונות ומוכרות למי שאמון על עיצוב דעת קהל, כמו למשל, בהצגה 'מפיסטו' שמעלה הקאמרי בימים אלו, ובה משחיל הבימאי הלל מיטלפונקט אסוציאציה שערורייתית של המשטר הישראלי הנוכחי לנאציזם של שנות השלושים בגרמניה הנאצית, ובפרט, השוואה של שרת התרבות מירי רגב, ליד ימינו של היטלר - גרינג.

כזכור,טכניקה זו נוסתה ב'הצלחה' גם אז, בימי אוסלו העליזים, כמו למשל בתקשורת:
אז, בראיון של משה נגבי, הפרשן המשפטי של רשת ב', כאשר ה'אאוט סיידר' משה פייגלין צעק שהמלך עירום והפרטנר הפלסטיני הוא רוצח, והיה חשש רציני שלאור הלהבות של האוטובוסים המתפוצצים בת"א ה'אספסוף' ירים ראש וייטרפד את ה'מיזם' המבריק של הביילינים, עם פרס המוביל ורבין המובל.

משה נגבי ריאיין אז ברשת ב', הממלכתית, את פרופסור זאב שטרנהל ושאל אותו ב'תמימות': 'האם אנו עדים לווימריזציה של מערכת המשפט?' - משפט תמים, אך מתוחכם זה עבר מתחת לקרני ראדאר ה'פוליטיקל קורקט', והצליח לדמות את המערכת המשפטית בישראל למערכת המשפטית של רפובליקת ווימאר בגרמניה שלפני עליית הנאצים לשלטון, מבלי שהדברים יאמרו במפורש.

כזכור: רפובליקת ווימאר דאז,היא שאפשרה את עליית הנאצים והתחכום היה בכך, שבדומה ל'מפיסטו' של מיטלפונקט הצליח הצמד נגבי - שטרנהל, לנהל דיון, המשווה יהודים לנאצים, תוך שימוש בניסוח 'עוקף אספסוף'.

במיסגרת זו ניתנה לפרופסור השמאלן הזדמנות פז, ל'דיון מעמיק' בדמיון בין הימין הישראלי והתנועה הנאצית מבלי שניתן יהיה להאשים אותו בהסתה ובהשוואת יהודים לנאצים, כי הטרמינולגיה הייתה מרומזת בניסוח העקיף: 'ווימריזציה של מערכת המשפט' במקום ההשוואה ה'בלתי לגיטימית' לעליית הנאציזם.

דיון מתוחכם זה נועד לקרוץ רק ל'מביני דבר', וחזקה על שופטי ישראל שיבינו את המסר הסמוי, לאמור: האם אתם שופטי ישראל תשבו על הגדר ולא תרסנו את הפייגליניזם הזה שמרים ראש, ממש כמו שבראשית שנות השלושים, מערכת המשפט של רפובליקת ווימאר לא השכילה לרסן את הנאציזם? ואפשרה בכך את עלייתו של היטלר?

וזה עבד.

בית המשפט הפך את פייגלין שעשה את הדבר האלמנטרי הלגיטימי בשלטון דמוקרטי, הוביל הפגנת מחאה, נגד מה שהתברר לאחר מכן, אסון אוסלו, לפושע פלילי, מנודה מהקונצנזוס, והטיל עליו קלון שמנע ממנו להבחר לכנסת במשך שנים רבות.

בהפגנה של פייגלין, היו חריגות וחסימת כבישים שלא עלו בחומרתן על מה שמקובל בהפגנות רבות אחרות כמו הפגנת הסטודנטים על שכר לימוד שבה נופצו שמשות, או ההפגנה שהובילה דפני ליף באלימות, אלא שבניגוד להפגנות ההן שבהן לא הבשיל שום אישום, קבעו שופט ישראל בצל איום הווימריזציה של נגבי ושטרנהל, שמשה פיגלין הוא אויב הציבור.

מסה קריטית של דיונים מסוג זה, בתקשורת, הכשירה, בסופו של דבר את הסכם אוסלו, ומימושו ניבלם, למזלנו, בסופו של דבר, רק בזכות הטימטום של ערפאת.