אז מה בכל זאת היה הסיפור עם האג'נדה שלי?
לא הייתי חוזרת לנושא הזה כאן לולא מישהו מעוקביי שלח לי את הקישור לראיון ארוך של מיכאל טוכפלד עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור אהרן ברק. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/773/021.html
קראתי שם, בין הרבה מאוד דברים חשובים שנאמרו, שהנשיא ברק שמח להזדמנות לתקן רושם מוטעה שנוצר בעקבות העובדה שהוא הפתיע את הציבור (וגם אותי) כאשר הסביר שהתנגדותו למינויי לבית המשפט העליון בשנת 2005 היתה ש"לרותי יש אג'נדה".
דן מרגלית סבר, כמוני, שסדר היום לו התנגד ברק היה התנגדותי לאקטיביזם שיפוטי. https://www.youtube.com/watch?v=EePQ_KH0cBU
אבל למדתי מהראיון הזה שבעצם הבעיה לא היתה האג'נדה עצמה אלא דרך פעולתי: נאמר שם שהיה לי טור בעיתון גדול וקידמתי את מטרותיי במאבק ציבורי. לא טוב שאדם המקדם מטרות חברתיות וציבוריות במאבק פובליציסטי יגיע לעליון ללא צינון. וזאת בלי קשר לתכני העמדות או המטרות. לו רק הייתי "מצטננת" קצת, לא היתה מניעה.גם לי, כמו למראיין, לא זכור שזה מה שנאמר אז. גם לא זכור לי שהיה לי טור בעיתון. או שמישהו יעץ לי "להצטנן" (לא בטוח שהייתי נענית). ידוע שהזכרון לעתים מתעתע. ועכשיו, כמובן, כל הפרטים האלה לא ממש חשובים.
https://www.facebook.com/ruthgavison/photos/a.965144320222644.1073741827.960177554052654/1109709642432777/?type=3&theater
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
