השופט בדימוס שלי טימן על פרשת זדורוב: ''אלוהים אדירים! יש שם דברים שלא נבדקו''  

"זה מאמר הדעה הראשון שלא ביקשו ממני לתת אלא זה בער בדמי, בעצמותי, ושלחתי אותו", אמר טימן, "רומן זדורוב הורשע ברצח, זה לא אומר שהוא הרוצח. מדובר באמת משפטית, שהגיעו אליה שתי דרגות של בית משפט, כולל בית משפט עליון, שנתן חותמת אחרונה, למצב שהוגש לו על ידי הפרקליטות. הפרקליטות קיבלה מהמשטרה את החומר. ועל פי החומר שהוגש, הודאה ומדובב ונעל, ספק לא נעל, קבע את מה שקבע. כרגע זדורוב איננו חף מפשע ואני מכבד את החלטת בית המשפט. אבל שופטים הם בני אדם ויכולים לטעות ולשם כך יש ערכאות ערעור. יש שוטרים, במיוחד בתחנות, במיוחד הותיקים שבהם, שרוצים לגמור סטטיסטיקה, לקבל הודאה וגמרנו. וזה מה שקיבל בית המשפט וזה מה שהחליט".

"היו בעבר מקרים שבהם משטרה מקומית לא הצליחה להגיע לתוצאה, ועצרו אנשים להמון זמן. כשהגיעה יחידת החקירות הארצית, הזירה הייתה כבר הרוסה", הסביר טימן, "פסק הדין השני, שנתן השופט (יצחק כהן), שאמור להיות עכשיו בחקירה על מעשים מיניים, זה 66 עמודים מלאים באגו". על שופטי העליון שהרשיעו גם הם את זדורוב אמר: "יושבים שופטים שלא ראו את מה שאני ראיתי. הם לא היו במעבדה לזיהוי פלילי, הם לא ראו את הקצינים שמוציאים הודעות, הם לא ראו סרטונים שאני ראיתי. הם לא ראו איך משכנעים אנשים להודות בדברים שהם אינם נכונים. משכנעים מישהו להודות בכך שהוא דיבר בטלפון כשהוא לא דיבר בטלפון. יש לי הרגשה שהם לא חוו, עם כל הכבוד. בעבר היו בבית המשפט העליון שופטים 'פליליסטים' כמו מצא, גולדברג וקדמי".

"אני לא בעד זה שטוקבקיסטים או אנשים או תנועה כזו או אחרת יישבו במקום בית המשפט", הדגיש טימן, "כרגע הקביעה היא קביעה, אבל אני אינני שלם עם החקירה. אני רוצה לנצל את העיתוי של הרגשה טובה כרגע של שי ניצן (פרקליט המדינה), שהצליח לסלק את העול, שהפסיקה שביתת הפרקליטים, שלא מגלים מי היה בקשר עם המכון הפתולוגי, שאין את הילה גרסטל על הראש, שניקו את ד"ר מיה פורמן, שמה שכתב עליה השופט יצחק כהן היה רודף אותה כל ימיה. אז אני אומר תלכו הלאה קדימה ותראו שאתם, שמשמיצים אתכם כל הזמן, תרימו את הכפפה. אם הפרקליטות תלך עוד צעד אחד, ותבדוק את כל הדברים שלא נבדקו, אלוהים אדירים! יש שם ממצאים פורנזיים, מדעיים, יש שם חוסר היגיון".

גזית הזכיר שטימן אמר שלא היה מרשיע את זדורוב לו היה שופט בתיק, ונענה: "חד וחלק. כמי שישב בהרבה זירות עם דם, כאחד שראה הרבה הודאות שווא, אני מרגיש מאוד לא נוח. אני לא יכול לקבל את זה שהיו 67 טביעות אצבע, זירה מלאה בדם, האדם מטפס על ניאגרה, מטפס על מחיצה, עובר לבית שימוש אחר, בורח מהזירה, ויש רק טביעת נעל אחת עם דם? מה עם כל הדם האחר? איפה? לאן הוא נעלם? יכולים להגיד שקווצת השערות איננה, או שהגווייה כבר נקברה ואי אפשר לבדוק אותה, אבל לדעתי יש עוד המון מה לבדוק". גזית שאל מדוע פרט לשופט דנציגר שופטי העליון לא שאלו שאלות אלה וטימן ענה: "גם דנציגר עשה את זה די בהיסוס, מאוד מינורי".

גזית שאל מדוע לחקור מחדש רק את תיק ראדה-זדורוב, וטימן השיב: "אני לא יכול להמשיך ולהילחם על העניין של אל-עביד (רצח חנית קיקוס), למשל, שזה כתם. ועוד הרבה דברים אחרים. מה שיכולתי להציל בעצמי, תיק וולקוב (רצח הגרושה) ואחרים, אני הצלתי. מה אני אעשה? אני לא יכול להילחם באגו, אני לא יכול להילחם בסטטיסטיקה. אני בין כה וכה אביר שנלחם בתחנות רוח כל חיי".