"זו גזענות ממוסדת", אומר בהתרגשות אלי ישי, שר הפנים היוצא, ומכה בחוזקה על השולחן. "זו גזענות שמעוגנת בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים. קח את כל המספרים האלה. מה אתה רואה? באים לחסל אותנו בחיסול ממוקד. אבל זה לא מספיק. הם מוסיפים לחיסול הזה גם את ההסתה. מכנים אותנו בכינויים נוראיים. אני לא יודע לאן נגיע ככה. מה אני אומר? אבא של יאיר לפיד דיבר, והוא עושה".

איך שלא מסתכלים על זה, שר האוצר לפיד הצליח השבוע להוציא ציבור של מיליון איש משיווי משקלו. החרדים בהלם. זה מתחיל בגדולי התורה ובחכמי התורה, דרך הפוליטיקאים, ומסתיים באיש הפשוט, שלומד בכולל ושימצא את עצמו בקרוב בלי הרבה פרנסה. לפיד, מצדו, לא מפסיק להכות לרגע. שר האוצר, רגע לפני הגזירות ובגללן, מרביץ מסרים גלויים וסמויים שמשרתים אותו היטב ומלהיבים את הציבור הגדול שבחר בו. הוא בעד "האדם העובד", מצד אחד, ומשחרר את המדינה מהטאבו של יעקב ליצמן, מצד שני.

לפיד גילה מולו ציבור מפולג ומסוכסך, יריב קל, שעדיין לא התאושש מאובדן השלטון. ביהדות התורה צורחים לעברו של לפיד, אבל אחר כך מכים על חטא וטוענים ששיחקו לידיו. ש"ס משוסעת ללא תקנה, כפי שתוכלו לקרוא באייטם הבא, על הקרבות סביב בחירת הרב הראשי. בין כל המפלגות, האשכנזיות והספרדית, מתנהלת מלחמה גדולה סביב הדרך שבה צריך להילחם בלפיד. הוויכוח נובע גם משתי תפיסות עולם מנוגדות ואינטרסים שונים.

"אנחנו זה לא הם", מאבחן בכיר בש"ס. "אנחנו ספרדים דתיים, אבל לא סקטוריאליים כמוהם. אנחנו דואגים לכלל ילדי ישראל. האוכלוסייה שלנו הרבה יותר רחבה. אנחנו לא מגדירים את עצמנו חרדים. אנחנו ספרדים שומרי תורה ומצוות, יראי שמיים. אצלנו יושבים בליל הסדר אחד עם כיפה שחורה, אחד עם כיפה סרוגה, אחד עם כתפיות ועוד אחד שהגיע במכונית והשאיר אותה בחוץ. אנחנו לא ליטאים ולא חסידים. אנחנו רוצים להתחבר. הם רוצים להתבדל. בגלל זה הם צעקו נגד לפיד, ובסוף חטפו מכל הכיוונים".

אריה דרעי, למשל, הבין במהירות את ההבדלים. ביום שני הוא היה אמור לנאום בכנסת, אבל השאיר את הבמה לח"כ מאיר פרוש. כאשר לפיד התנצח עם אנשי יהדות התורה, דרעי תפס את הראש. אילו כולם היו שותקים, הוא חשב, לפיד לא היה רב עם החרדים. הם רק סיפקו לו תחמושת. "מה ח"כ גפני קופץ עם הפייסבוק. כל החרדים יודעים שהשרים לא שומרים שבת. אז מה לפיד אמר? שהוא חילוני ועושה מה שבא לו. מה יצא מזה? כל החילונים קפצו ומחאו לו כפיים והוסיפו לו קולות בסקרים. מי היה צריך את זה?" שואלים בסביבתו של דרעי.

אז מה עושים? דרעי חושב שצריך לעזוב את לפיד ולהתמקד בראש הממשלה נתניהו. להפיל עליו את כל התיק. צריך להרתיע אותו כי הוא חושש מהציבור החרדי ויודע שהוא עוד יזדקק לו. לפני עשר שנים, מזכירים אצל דרעי, נתניהו היה שר האוצר וההתבטאויות שלו בענייני החרדים, התעסוקה והילודה לא היו שונות מאלה של לפיד היום. כולם זוכרים ראיון שהעניק אז נתניהו לשדרנית הרדיו שלי יחימוביץ', ובו העביר מסרים ברוח זו. אין סיבה לעזוב אותו כעת ולעזור ללפיד לעשות קופה על חשבון ליצמן ופרוש.

אנשי דרעי מאשימים במקביל את אלי ישי, שלטענתם בולם את המתקפה על נתניהו ומפזר בבית הרב עובדיה הבטחות שאו טו-טו ראש הממשלה זורק את לפיד ובנט ומחזיר את החרדים לממשלה. כך הוא גם מפגין את כוחו בפני הרב ומול דרעי. ישי מכחיש, כמובן. "נתניהו צריך לבלום את לפיד, זה ברור", הוא אומר. "אני לא רוצה לחזור לממשלה. גם אם יביאו לנו הצעה, אמליץ להישאר בחוץ. מה יש? בימי ראש הממשלה שרון היינו בחוץ. רק אחרי שנה וחצי הוא ביקש שניכנס".

"אנחנו בעד הידברות. אנחנו לא הולכים בדרך של לפיד, להתנכל, לנקום ולרדוף. אם לא ילך, נצא למאבק כואב וחריף".
"מה תעשו?" אני שואל.
"יש לנו כלים. תאמין לי. הוכחנו את זה", מסכם ישי.