זה נכון שאנחנו רגילים לשמוע צד אחד שהוא הכי חשוב אך שוכחים שגם בצד השני יש אנשים שחיו אחרת שמהם אנו מתעלמים ובודדים שומעים את דבריהם גם אם לא מסכימים ולא אכפת להם.גם למי שלא אכפת , חשוב לדעתי לשמוע את דבריהם כי את השמות בפסק דין אנו רואים אך את דבריהם לא.
נדמה לי שהלילה לא אצליח לעצום עין. שמי מרים חאמד, אני בת 83, נולדתי וגדלתי כל חיי בכפר סילוואד שבגדה המערבית.
לאבי היו אדמות חקלאיות, והוא עיבד אותן במשך שנים ארוכות בזיעת אפיו. אני זוכרת, שבחלקות השונות היו נטועים עצי פרי — מטע תאנים, כרמי זיתים וגידולים נוספים. כשהייתי קטנה היה אבי מרכיב אותי על חמור כדי להגיע לאותן חלקות.
לאחר שאבי מת, אני ואחי ירשנו את האדמות. על אדמות אלה הקימו מתנחלים ישראלים בשנת 1996 את המאחז שהם מכנים "עמונה".
פינוי הפולשים מאדמתי אתמול היה יום מרגש במיוחד בשבילי. חיכיתי לרגע הזה הרבה שנים, ותמיד האמנתי שהוא יגיע בסופו של דבר. זה כל מה שרציתי, ואני עדיין רק רוצה לחזור לחלקות שלי בביטחון ובשלום, בלי בעיות עם אף אחד ולפי חוק.
אף פעם לא הבנתי כיצד המתנחלים יכולים לבוא, לקחת את האדמה שלי, ולהגיד לי שזה רצון האל. זו הרי הפקעת אדמות. לקחו את האדמה שלי בניגוד לרצוני. אני שמחה שסוף סוף זה נגמר.
המאבק שניהלנו להשבת האדמות היה ממושך ומתיש, והצלחנו בזכות הסבלנות שלנו ועמידתנו האיתנה, אמונתנו בצדקת הדרך, והעזרה של מי שעמדו לצדנו ותמכו בנו בדרך הארוכה הזאת ובכל השנים האלו.
קשה לי לבטא את התחושה הזאת במלים. מה שהייתי רוצה לעשות זה לצאת מהבית ולחלק לכל האנשים בכפר ממתקים מרוב אושר. אני רוצה לחלק לאנשים סוכריות כי אני עומדת לחזור לאדמה שלי. לחזור ולשוב ולעבד אותה. אני רוצה לחלוק את הרגע המיוחד הזה עם משפחתי ושכני. זה מרגש אותי כל כך, עד שאני ממש מרחפת מרוב שמחה.
עשרים שנה לא הייתי באדמתי. זה הרבה זמן. הרבה מאוד זמן. אבל אני עדיין זוכרת היטב את הימים שהיו לנו לפני שהמתנחלים הגיעו. איך היינו נשארים על האדמה ועובדים בה מבוקר עד ערב.
מלבד עצי הפרי היינו זורעים באדמה גם עגבניות, מלפפונים, פאקוס ובמיה. האדמה היתה פורייה מאוד והעניקה לנו יבול עשיר ורב.
וכן, העובדה שאדמתי הושבה לי מחזירה אותי לימי ילדותי, לזיכרונות של משפחה, אהבה ושמחה. זו הרגשה מיוחדת, שאני מאחלת לכל מי שאיבד אדמה או כל דבר אחר יקר כזה. אחרי שנים רבות חוזרות אלי תחושות של אמון וביטחון בחיים.
אחרי שנים של ציפייה וסבלנות, אני כבר לא יכולה לחכות לרגע שבו אשוב לעבוד באדמתי כמו פעם. הכנתי כבר את החיטה והעדשים לזריעה, ואפילו את כלי העבודה ששמרתי במשך שנים.
הכותבת, שלה בעלות חלקית על אחת החלקות שעליהן נבנתה עמונה, היא אחת העותרות לפינוי המאחז מובא באהבה ע"י עיתון המדינה - "הארץ"
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3617675
₪ £ $ € £ $ ₪ הכותב שמאלן קיצוני , ציוני קיצוני וקיבוצניק טהור ₪ £ $ € £ $ ₪
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
