מקרון ניצח, אבל המספרים מקלקלים את החגיגה  

יתרה מזו: הסיפור האמיתי של הבחירות לנשיאות צרפת הוא ההימנעות המסיבית של מצביעים מהשתתפות בבחירות. אחד מכל ארבעה בוחרים צרפתים העדיף אתמול שלא להגיע לקלפיות במקום לתת את קולו לאחד משני המועמדים. זהו שיעור ההימנעות הגבוה ביותר מאז 1969, כלומר מזה חמישה עשורים. לאלה יש להוסיף עוד מיליוני מצביעים שהטילו פתק הצבעה לבן או פסול. כלומר, כשליש מכלל בעלי זכות ההצבעה בחרו שלא לבחור, במעין אקט קולקטיבי של מחאה או יאוש. אם תוסיפו אליהם את בוחריה של לה־פן, הנחשבים כמצביעי מחאה נגד הממסד הפוליטי, הרי שבצרפת של היום פוטנציאל המחאה והאנטי־ממסדיות הוא משמעותי ורחב ביותר, כפי שהעידו באופן ברור גם תוצאות סיבוב ההצבעה הראשון.

לכן, תהיה זו טעות לנשום לרווחה בעקבות הצלחתו של מקרון לחסום את דרכה של לה־פן לארמון האליזה. תוצאות הבחירות בצרפת הן המחשה נוספת לתהליך משמעותי שעובר על אירופה כולה: היחלשות מפלגות המרכז הממסדיות, והתעצמות הזרמים הקיצוניים מימין ומשמאל. בבחירות לנשיאות אוסטריה, בבחירות לפרלמנט ההולנדי ובבחירות לנשיאות צרפת, הצליחו מועמדי 'הימין החדש' לשבור את תיוגם כנציגי 'ימין קיצוני' ומפלגות שוליים, ומיצבו עצמם כנציגי מפלגות לגיטימיות המייצגות חלקים נרחבים בזרם המרכזי של החברה. השנה האחרונה העניקה לגיטימציה פוליטית למפלגות 'הימין החדש', גם אם הן עדיין לא זכו באמון המצביעים באופן שיאפשר להן לכבוש את השלטון.

השאלה המתבקשת היא, האם מפלגות אלו מיצו את כוחן והשיגו את התוצאות הטובות ביותר שלהן יכלו לשאוף, ומכאן והלאה הן ייחלשו, או שמא נסיבות שונות – ביטחוניות, כלכליות וחברתיות – יאפשרו להן להמשיך ולהתחזק בשנים הקרובות ולממש את רצונן לשלוט?

בצרפת תינתן לכך תשובה חלקית בבחירות ל'אסיפה הלאומית', בית הנבחרים התחתון, שייערכו ביוני. לפי התחזיות העכשוויות, מפלגת השמרנים הרפובליקנית היא שתנצח בהן, ומועמד משורותיה יתבקש על ידי הנשיא החדש, מקרון, להרכיב ממשלה. בהקשר זה, מרתק היה לראות כמה מבכירי מפלגת השמרנים משבחים אמש את ניצחונו של מקרון, אף שבעיני צרפתים רבים הוא נתפס כיורשו הרעיוני של הנשיא הכושל היוצא, הסוציאליסט פרנסואה הולנד.

בנאום התבוסה שלה הכריזה לה־פן על 'החזית הלאומית' כעל מפלגת האופוזיציה היחידה בצרפת, לנוכח תמיכתן של רוב המפלגות האחרות (למעט השמאל הרדיקלי) במועמדותו של מקרון. לה־פן התחייבה להנהיג את מפלגתה במאבק הפוליטי הבא, שאותו הגדירה ״בחירה בין הפטריוטים למונדיאליסטים״, בהתייחסות ישירה לעברו הבנקאי של הנשיא הנבחר. לה־פן קראה לאימוץ אסטרטגיה חדשה של כריתת בריתות עם כוחות פוליטיים פטריוטיים אחרים, שיאפשרו ל'חזית הלאומית' לנצל את ״ההזדמנות ההיסטורית״ להמשיך את המהפכה הפטריוטית. עם זאת, קשה לראות אלו כוחות מקרב השמרנים יסכימו לשתף פעולה עם 'החזית' או לערוק לשורותיה.

ההימור של מרקל
בניגוד ללה־פן שהופיעה אמש מול תומכיה, בחר מקרון במפתיע להימנע מלפגוש בהמוני מעריציו שהתאספו מול מוזיאון הלובר כדי לחגוג את ניצחונו של הנשיא הצעיר ביותר בתולדות צרפת. התלמיד המצטיין שהתחתן עם מורתו בנה את התמיכה הציבורית בו בהופעות המוניות, שבהן חישמל בעיקר צעירים וצעירות בנאומים משלהבים, אך אמש הוא נשא את נאום הניצחון באולם סגור ללא קהל. מקרון העדיף להיראות מיד ממלכתי, ולהצדיק את טענותיה של לה־פן כי הצרפתים לא בחרו בשינוי אלא ב״המשכיות״. מקרון התייחס בדבריו ל״כעס״ ול״ספק״ שצרפתים רבים ביטאו במהלך מערכת הבחירות, והבטיח לפעול למען ארגון טוב יותר של הסולידריות החברתית, הביטחון ואחדות האומה. הוא הדגיש מספר פעמים את מחויבותו למאבק נגד הטרור, ״ככל שהנסיבות ידרשו זאת״.

האם עמנואל מקרון, שמעולם לא נבחר לתפקיד ציבורי כלשהו, שמאחוריו אין מפלגה מאורגנת ושמעטים יודעים מה הן תוכניותיו, יצליח להתמודד עם האתגרים העצומים הניצבים בפני צרפת – בראש ובראשונה יציאה מהמשבר הכלכלי העמוק וייצוב ביטחון הפנים? Cohabitation, כלומר דו־קיום פוליטי עם ממשלת ימין שמרנית, יאפשר למקרון – הנחשב ליציר כפיו של הסוציאליסט הולנד – לאמץ מדיניות רפורמות שלא הייתה יכולה להתקבל על ממשלת שמאל, במיוחד לנוכח התחזקותו של השמאל הרדיקלי. עם זאת, היעדר תוצאות ממשיות לניהול של אחדות לאומית רק יחזק את כוח המשיכה של הזרמים הפוליטיים הקיצוניים, מימין ומשמאל.