לא כל סקס של מרצה עם סטודנטית הוא הטרדה מינית  

בעקבות תוכנית של המקור, במסגרתה נחשפו הפרוטוקולים מבית המשפט של נאנסת באונס קבוצתי לפני מספר הימים, סוגיית האונס השני על ידי מערכת האכיפה והמשפט הישראלי (המשטרה ובית המשפט) אינו יורד מהכותרות. בעקבות כך, רן שריג ודנה ספקטור ראיינו בתכניתם את דר' לקרימינולוגיה עירית נגבי, מרצה באוניברסיטה העברית. וזהו הראיון:

ד"ר עירית נגבי מרצה על עברות מין במכון לקרימינולוגיה באוני' העברית בירושלים הוציאה ספר בשם "ככה: עדויות על אונס בבית המשפט" הספר מביא את סיפורי האונס על פי נקודת המבט של השופטים - מבחינתם "הסקסיזם מושרש עמוק בחברה שלנו" והדבר בא לידי ביטוי גם באונס שני במשטרה ובבית המשפט. הספר אינו מתבסס על פרוטוקולים, מאחר והדיון נערך בדלתיים סגורות, אלא על פסקי הדין העוסקים בתקיפה מינית ואונס אותם קראה החוקרת.
על פי דר' הנגבי, גישת המשטרה ומערכת המשפט עשויה לבוא לידי ביטוי בשתי אופנים - הגישה הליברלית והגישה הפאטריארכלית - סקסיסטית. מהספר עולה, כי גישתם של מערכת המשפט בישראל, אשר מיוצגים על ידי השופטים ועורכי הדין מטעם הפרקליטות והסנגוריה הציבורית ואו עורך הדין הפרטי המייצג את הנאשם, פועלים בניגוד להלכה הליברלית והמחייבת שנקבעה על ידי השופט חשין בפרשת האונס בקיבוץ שומרת ובהתאם לגישה הפאטריארכלית. תגובתם תתבטא איפשהו על הרצף בין הגישה הסקסיסטית לליברלית.
בנוסף, נשים במערכת האכיפה והמשפט לא בהכרח יגיבו על פי הגישה הליברלית, אלא בהתאם לגישה הסקסיסטית. הדבר בא לידי ביטוי, למשל, במקרה בו עורכת הדין שאלה את הנאנסת על יחסי מין עם אביה ולא כדי להוכיח משהו אלא לנסות את שיטת המצליח ולהעלות את עברה המיני של הנאנסת. אז מה אם בסופו של דבר עורכת הדין לא הוכיחה כלום.
במקרה אחר, מישהו לוקח טרמפיסטית דתיה ובדרך, היא מסכימה להענות לבקשתו ולפגוש את ההורים שלו. בדירה, ההורים אמנם לא חיכו להם. עם זאת, השופטים התייחסו אליה כאל פתיינית, למרות שלא היה בה דבר מיני. היא אולי הייתה תמימה וסקרנית, אך היא לא הייתה מעוניינת ואף התנגדה לקיים עם הנהג הזר יחסי מין ובטח שהתנגדה כשבנוסף הוא קרא לחבר שלו לאנוס אותה. היא לא הסכימה לקיין יחסי מין עם שניהם, קרי נאנסה. אך מבחינת השופטים, היא אישה מינית ופתיינית כי הסכימה לעלות אליו הבייתה ולא הלכה כשראתה שההורים שלו אינם בבית. אי אפשר לקרוא לה מתירנית. לפי השופטים, ברגע שבחורה מתירנית ומפתה שאינה עונה לקודים פאטריארכלים וצנועים ומתנהגת באופן חופשי עם גברים, היא לא נאנסה גם אם סרבה לקיום יחסי המין.
לפי ההלכה שנקבעה בפרשת שומרת, אסור לחקור את עברה המיני של הנאנסת. בפועל זה קורה, ממש כמו שבא לידי ביטוי בתחקיר המקור, בה נדרשת הנאנסת להציג את התנוחות בהן נאנסה והאם חששה לבקיעת קרום הבתולין. המטרה של התחקור היא לערער את הנאנסת על דוכן העדים. כך, עובר המסר שלא להתלונן על אונס במידה והנאנסת פתיינית לכאורה.
שימו לב לאמירות של השופטים הישראלים שדנים במקרי אונס ותקיפה מינית אשר הגיעו לידיעת הציבור:

"אני רואה ש-ז' את מוצאת מאוד מהר"
לא כך מתנהגת עובדת שרוצה לדחות חיזור. צריך שניים לטנגו" ו"את עושה שימוש במיניות שלך"

"איפה היה איזור המפשעה? תדגימי לנו." 11
"אז מה אם הוא מלקק אותה? יש לבדוק אם מדובר במעשה הנושא אופי מיני"
"יש בנות שנהנות מאונס"
"יתכן שלמתלוננת נעמו מעשי הנאשם והיא חפצה בהם"
"היא לא נאנסה, היא התאכזבה מהמין". [השופטת דליה גנות, שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בזמן שדנה בתיק אונס.