מלחמת מדין הייתה אכזרית במיוחד, וכללה גם הריגת שבויים, נשים וטף, ושיעבודן של הטף בנשים.וכתב הרב קוק זצ"ל (אגרות הראיה ח"א עמ' ק) שבימי קדם, כאשר כל העמים מסביב היו כזאבי ערב, הכרח היה להילחם, שאם לא כן היו מכלים ח"ו את שארית ישראל. ולא עוד, אלא שהכרח היה גם לנהוג בהנהגות אכזריות על מנת להרתיע את הפראים שבבני אדם.
עם כל זאת, נשמרה בתוך המלחמה מגמת הצפיה לעתיד מתוקן יותר, מבלי לדחוק את השעה. ומצאנו שני ביטויים למגמה זו, גם במלחמה וגם לאחריה.
בזמן המלחמה: "ויצבאו על מדין כאשר ציוה משה", שהותירו רוח אחת כדי שיברחו המדיינים, והנה אנו רואים מתוצאות המלחמה שהלוחמים המדיינים באכזריותם השאירו רבים מהנשים והטף במחנה ומילטו את עצמם בשעת הסכנה.
הביטוי השני הוא "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם", מה שכולל החייאה לשם אישות. לאמור שאחרי שנוקתה מדיין מהנשים המחטיאות, נחשף מתוכה ניצוץ הקודש הראוי להצטרף לישראל ולהתעלות בקודש.
בעומק הדברים ניתן לומר שחפץ ההחטאה המרושע של בנות מדין כלל בקרבו איזה רגש כהה שיש למדיין שייכות נסתרת לישראל.
מכאן היסוד לסגנון מלחמת האמונות והדעות שעליו ממליץ הר קוק (אורות, עמ' קכט-קלא), לחשוף את נקודת האמת הגנוזה בדעת היריב, ומתוך כך להעלותו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
