אלון מליקקליקה שמייצגת עמדות של מיעוט קטן בציבור הצליחה לצבור כוח הגמוני במערכת האקדמית, ולבלום כל עמדה ציונית וכל אסכולה לאומית מלצמוח. התופעה חייבת להיפסק
אקדמיה בכלל, ואקדמיה ציבורית בפרט, נועדו בראש ובראשונה להפצת ולימוד ידע לסטודנטים ולכר פורה למחשבה חופשית שמאפשרת פיתוח רעיונות וקידום החברה. לצורך כך, אנחנו בעולם החופשי נותנים תקציבי עתק לאקדמיה ומקנים לה חופש פעולה רחב מאוד. אך מה עושים אם קבוצה אידיאולוגית מצומצמת מצליחה להשיג שליטה רעיונית מוחלטת ומונעת שגשוג של דעות הסוטות ממה שהשליטים על-דעת-עצמם מוכנים לקבל?
ובכן באקדמיה הישראלית זה המצב. מיעוט רעיוני פוסט-ציוני הצליח, באמצעות שורה של כלים אגרסיביים מאוד, להשתיק ולבלום כל חשיבה ציונית או לאומית ולייצר חממה לעמדות אנטי ציוניות. הבעיה איננה שלמיעוט הרעיוני הזה יש חופש לבטא את עמדותיו, אלא שקבוצה זו, למרות היותה קטנה מאוד באוכלוסייה הכללית, הצליחה להשיג שליטה בלעדית ולמלא את שורות הסגל במוסדות השונים בכמויות העולות בהרבה על השיעור של בעלי עמדות כה רדיקליות באוכלוסיה הכללית.
כיצד פועלת ההטיה של הקליקה הפוליטית באקדמיה?
בכל ארגון קיימת פוליטיקה ארגונית והקידום בתוך המערכת תלוי בחוות הדעת של הבכירים בה. ברגע ששוררת אווירה של מה מותר ומה אסור לומר בתחום העמדות הפוליטיות, כל סטודנט וכל אקדמאי מתחיל רואה ומרגיש מה טווח העמדות שהוא יכול להביע בפומבי ולהישאר בעל סיכוי להתקדם במערכת האקדמית. סטודנט שדעותיו לאומיות, שלא נוהר אחרי האג'נדה הפרוגרסיבית, הפוסט-לאומית והגלובליסטית, יחשוש להביע את עמדותיו בפומבי מתוך ידיעה שהדבר יהפוך אותו ל"מוקצה" במילייה האקדמי.
התופעה מחמירה כאשר המרצים הפוסט ציוניים לא רק שאינם מפחדים להביע את עמדותיהם החיוביות לגבי ה"נרטיב" ששולל את זכות קיומה של ישראל, אלא אף מנצלים את הבמה שלהם באקדמיה כמכשיר לחינוך מחדש של סטודנטים לאג'נדה השוללת את עצם קיומה של המדינה כמדינה יהודית-דמוקרטית. במת המרצה היא כוח ולכוח יש להתייחס בכבוד הראוי לו. כאשר הבמה האקדמית הופכת לכלי שכזה יש צורך בקוד אתי שיבלום את השימוש לרעה שעושה קבוצה בעלת אג'נדה בבמה האקדמית.
אלו שזועקים בשם "חופש הביטוי האקדמי" משקרים. הם יודעים היטב שהקוד האתי החדש נוסח בדומה לקוד האתי האמריקאי ושמדובר ברעיון פשוט שנועד למנוע שימוש לרעה בחופש הביטוי. מרצה בעל עמדות שונות וקיצוניות ככל שיהיו יכול להמשיך ולהחזיק בעמדותיו ואף להביע אותן. הוא רק לא יכול להשתמש בהיותו איש סגל אקדמי לצורך הטמעת עמדותיו הפוליטיות.
הציבור התחיל להבין כיצד מיעוט כוחני בעל אג'נדה מהפכנית ומוסרנית השתלט על מוקדי כוח והשפעה בתרבות, באקדמיה ובמשפט. הקוד האתי שיוצא בעקבות הוועדה בראשות פרופ' אסא כשר הוא עוד ניסיון של הממשלה, יש יאמרו אפילו ניסיון מאוד "פרווה", לשחרר את האחיזה האיתנה של האליטה הפוסט-ציונית במוקדי הכוח החברתיים, אחיזה שמאפשרת להם להשפיע בצורה בלתי פרופורציונלית למיעוט הזניח שהם מהווים בציבור הכללי.
http://www.20il.co.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%93%d7%a2%d7%94/