השנה היא 1968, עיירה קטנה במדינת גוג'אראט שבהודו. בגיל 18 בלבד ראש הממשלה הנוכחי של הודו, נרנדרה מודי, קם, עוזב את אשתו ויוצא לתור את הודו במסע רוחני. הדבר קורה תקופה קצרה אחרי שהשניים מתחתנים, בעקבות שידוך שנעשה כשהם היו בני 13. יש שאומרים שחלפו שלושה חודשי נישואים בלבד — אחרים אומרים שהדבר קרה לילה אחד בלבד אחרי החתונה. אשתו של מודי אמרה בעבר שהם חיו יחד שלוש שנים.איש לא יודע מה גילה מודי שגרם לו לעזוב כך ולצאת לנדוד. האם היה זה ריח פה לא נעים, פגם אסתטי שהתחבא מאחורי ההינומה, או משהו שהוא הבין לגבי עצמו? כך או אחרת, גם אם השניים מעולם לא התגרשו — הוא מעולם לא חזר לזרועותיה.
ספק אם מודי חזה כי אחרי כמעט יובל בלי זוגיות, המקום שבו הוא ימצא סוף־סוף זיווג יהיה מדינה קטנה חמה ומהבילה במזרח התיכון, ודווקא בזרועותיו של ראש הממשלה שלה.
יום רביעי השבוע, מלון המלך דוד, ירושלים. "זיווג משמים" — כך הגדיר בנימין נתניהו את מערכת היחסים בין ישראל להודו. היה זה שיאו של נאום שנפתח במלים "איזה יום גדול. היום הראשון של מסע ארוך. אתה עושה היסטוריה היום. אנו עושים היסטוריה. וזה נוגע בי גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. לפני 30 שנה צעדתי בתל אביב ונכנסתי למסעדה הודית. היינו ילדים וזו היתה הפעם הראשונה שבה נחשפתי לטעם הזה. האוכל היה פשוט נהדר. וזו הסיבה שביקשתי ממי שהיתה בזמנו בעלת המסעדה הזאת, רינה פושקרנה, שתכין את האוכל הזה".
לא בטוח שההצהרה של ראש הממשלה, שלפיה שורשי החיבור האישי שלו להודו נובע ממסעדה אוריינטלית שבה הוא סעד את לבו בשנות ה–80, היא הדרך הנכונה לפתוח מערכת יחסים. כל טירון בעולם הדייטים היה עולה מיד על העובדה שהליין הזה יכול לעבוד כמעט עם כל מנהיג של מדינה זרה. אני מוכן להמר על כך שבעשורים האחרונים נתניהו אכל גם במסעדות וייטנאמיות, תאילנדיות, יפניות, סיניות וצרפתיות.
מצד שני, במקרה של מודי, מדובר בדייט בין שני צדדים לא שווים, אם בוחנים את הרמה שבה הם משופשפים באינטראקציות זוגיות. מהצד האחד, ראש ממשלה שהצהיר כי הוא התנזר ב–50 שנה האחרונות ממערכות יחסים והבדידות טובה לו, ומצד השני, ראש ממשלה נשוי בפעם השלישית, עם קלטת לוהטת אחת בארון — שחווה את חיי הרווקות עד תומם.
ייתכן שזו הסיבה שמודי קונה את זה. "תודה על קבלת הפנים החמה", הוא מכריז. "אתה מתנהג אלי נהדר. התרשמתי מאוד מהשיחה שלנו אתמול, שבה סיפרת לי על אביך ומה שהוא עשה בעבור מדינתך הנפלאה. לכבוד הוא לי להיות פה. האמונה בערכים הדמוקרטיים והרצון בקידום כלכלי משותפת לנו. אנו רוצים להקים פרק חדש ביחסים הבינלאומיים בינינו", הוא מצהיר.
"אנחנו בהודו נותנים פרטיות למנהיגים שלנו"
חצי שעה לפני הנאומים, בזמן שצוותי התקשורת הישראליים המתינו עד שנתניהו ומודי יסיימו את השיחות האישיות שלהם במלון המלך דוד, ניסיתי לרדת עם העיתונאים ההודים לעומק הסיפור הזוגי של ראש הממשלה שלהם.
"אז מתי הוא עזב את אשתו?", אני שואל עיתונאי הודי מבוגר, נציג של שבועון מניו דלהי.
"יום אחרי החתונה שלהם", הוא משיב לי.
ולמה?
"אף אחד לא יודע".
אולי זה משום שהוא פשוט נשוי לאומה ההודית, כפי שהוא אמר כמה פעמים?
"אה, עזוב, זה הכל בולשיט".
אז איך זה שהעיתונות שלכם לא מתעסקת בזה יומם וליל?
"אנחנו בהודו לא אוהבים להתעסק בחיים האישיים של המנהיגים שלנו. אנחנו נותנים להם פרטיות. לפני כמה זמן היה סיפור של פוליטיקאי בכיר שהתברר שיש לו בן מחוץ לנישואים ותבע שיכירו בו. חוץ מידיעה קטנה — זה לא הופיע בעיתונות".
הוא צודק. אני באמת קטנוני. גם בסקרנות לגבי הזוגיות של המנהיגים, וגם כשמדובר בניתוח הנאומים שלהם. הרי גם בפוליטיקה הבינלאומית, כמו במערכות יחסים, דבר לא השתנה מאז שהמלך שלמה ביקר אצל מלכת שבא לפני 3,000 שנה. מדברים יפה, עורכים טקסים מפוארים ומכריזים על כוונות טובות.
בפועל, צריך לבדוק מה המספרים מאחורי ההצהרות. ישראל והודו חתמו על לא פחות משבעה הסכמים במהלך השהות של מודי בארץ. רובם נשאו את הכותרת העמומה "מזכרי הבנות". רק אחד מהם — זה שסיכם על הקמת קרן משותפת לחדשנות בהשקעה של 40 מיליון דולר — היה בעל משמעות כלכלית שאפשר למשש.
נכון שגם את ההצהרות על שיתוף הפעולה בין סוכנויות החלל של שתי המדינות בהחלט אפשר להגדיר כבעל משמעות אסטרטגית גדולה. אבל לא בטוח שישראל והודו, שתי מדינות שהמנטליות שלהן מאופיינת בדחיינות, אי־עמידה בזמנים ואיחורים כרוניים, הן הארצות הנכונות שצריכות לשתף פעולה בפיתוח שעונים אטומיים, כפי שהוכרז במסגרת זו.
הרקע הכלכלי יכול להיות הסיבה להבדלים בין הביקור המלכותי הנוכחי לזה שהתרחש בירושלים לפני פחות מחודשיים, עם הגעת נשיא ארה"ב לישראל. מספר הסקרנים שביקשו לצפות בפסטיבל טראמפ היה כפול. גם זמן ההמתנה עד להשלמת סידורי האבטחה בכניסה לאירועים היה כפול. ארוחת הערב במעון ראש הממשלה בנוכחות דונלד ומלאניה טראמפ יחד עם בני הזוג נתניהו כללה הופעה של שירי מימון. הפעם הארוחה של מודי במעון נערכה ב–20:45 בלי צילומים. יכול להיות ששני הגברים פשוט חטפו משהו במטבח — בהרבה בתים נהוג שכשהחבר הרווק של הבעל מגיע לביקור, האישה מפנה את השטח.
לא צריך להתפלא. ישראל מייצאת להודו סחורות (ללא יהלומים) ב–1.3 מיליארד דולר בשנה. היצוא לארה"ב לעומת זאת מתקרב ל–20 מיליארד דולר.
על המספרים האלה אף אחד לא דיבר בביקור של מודי, זו המיומנות של דיפלומטים. הבנתי זאת חצי שעה לפני הנאומים — כמעט גרמתי לתקרית דיפלומטית בגלל חוסר הניסיון שלי ביחסי חוץ. בעודי יושב וממתין, זינקה עלי עיתונאית מרשת טלוויזיה הודית עם מיקרופון וסמארטפון מולבש על מוט סלפי, וביקשה ממני להסביר לאומה ההודית מה הציפיות שלי מהביקור.
"נשמח אם הגבלות הסחר על חברות ישראליות שמייצאות להודו יוקלו ככל האפשר, כדי שנוכל למכור בהודו כמה שיותר", השבתי.
ומה עם ההסכמים הביטחוניים בין המדינות? הם חשובים לך?
"לא במיוחד", אני משיב בלי לחשוב.
רק אחרי שאמרתי את הדברים, הבנתי את גודל הטעות. גם אם הדבר העיקרי שאנחנו רוצים הוא שיותר ממיליארד הודים יקנו נשק ותוכנה ואמצעי השקיה מחברות ישראליות, בלי שאנו נצטרך לייבא מהודו אפילו בדל אחד של פיתת צ'פאטי — אתה לא בא לדייט ומספר ישר מה המטרות האמיתיות שלך. בזוגיות, אתה לא יכול להצהיר שאתה רוצה רק לקחת בלי לקבל, גם אם זו המטרה האמיתית שלך. אני רק מקווה בשביל ההודים שמודי קלט אותנו, אף שהוא לא יוצא לדייטים.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
