אף אחד לא ''הופך את הסכסוך לדתי'', הוא תמיד היה כזה. ד''ר מרדכי קידר  

הממשלה ומסביריה הניחו שמגנומטר בירושלים זהה למגנומטר במכה, תוך התעלמות משני הבדלים בסיסיים: (1) הסעודים הם מוסלמים ואילו כאן מדובר ביהודים, שעל פי הקוראן הם "בני קופים וחזירים" ו"רוצחי נביאים" אשר "חרון אפו של אללה רובץ עליהם", ושדתם היא "דין באטל" (דת שקר). לכן אין דרך להכשיר מצב שבו יהודי בודק מוסלמים "מאמינים", שרק דתם היא "דין חק" (דת אמת). (2) העולם האסלאמי מכיר בהגמוניה של בית המלוכה הסעודי על מכה ומדינה, בעוד שאין אפילו זנב של הכרה בשלטון היהודים על הר הבית.

אלא שהכישלון של הממשלה נובע מעניין עמוק יותר, מהתפיסה הליברלית שהשתלטה על צורת החשיבה של חלקים נרחבים בחברה הישראלית, כמו גם על אופן החשיבה של החברות המערביות. תפיסה ליברלית זו, שבמהותה היא חילונית, קובעת שהדת איננה משחקת תפקיד בעולם המודרני, ואם היא משחקת תפקיד, אנחנו – כלומר הליברלים והחילונים המערביים – חייבים להסיט לשוליים את הדת ואת אנשיה ומוסדותיה, חוקיה והלכותיה. בקרב חוגים ליברליים שולט סירוב להכיר בתפקיד הרחב והעמוק שהדת ממלאת באזורנו. כתחליף לכך, הם מסבירים את האלימות האסלאמית בגורמים ארציים כמו כיבוש, דיכוי, עוני ואבטלה.

ליברל איננו מסוגל, ואולי אף לא רוצה, להבין שיש בעולם אנשים שעולם המושגים שלהם שונה לחלוטין משלו. הליברל ירגיע את עצמו ברוח דבריו של ח"כ אילן גילאון (מרצ) במהלך עימות איתי בנושא: "כולם רוצים להגדיל אושר ולהקטין סבל." כולם, על פי ח"כ גילאון, זה גם מוסלמים וגם יהודים מאמינים. הוא לא מקבל את העובדה שעבור אנשים מאמינים מצוות הדת חשובות יותר מאושרם הפרטי והקבוצתי, ושהם מוכנים לסבול למען קיום מצוותו של היושב במרומים כפי שהם מאמינים בה. הגדלת האושר והקטנת הסבל נמצאים אצל המאמין במקום נמוך למדיי בסולם העדיפויות.

בכל פעם שאני מתראיין בתקשורת הכללית אני מנסה לשכנע את מאזיניי בכך שבסיס הסכסוך בינינו ובין שכנינו הוא דתי, שכן הדת האסלאמית רואה ביהדות "דת שקר", ולכן יהודים חייבים לחיות תחת רחמי האסלאם ולא כריבונים על עצמם. על הבסיס הדתי ישנו רובד לאומי, שכן שכנינו אינם מקבלים את היהודים כעם אלא כקהילות דתיות שצריכות לחזור לארצות מוצאם. הטריטוריה שלנו, ארץ ישראל, היא בעצם "פלסטין" ששייכת לאסלאם מאז הכיבוש האסלאמי במאה השביעית. לאסלאם יש , כידוע, כרטיס כניסה לכל ארץ בעולם, אבל לא כרטיס יציאה. כיבוש "פלסטין" על ידי בני "דת השקר", שאפילו אינם עם, איננו יכול להתקבל על דעת הנאמנים לאסלאם.

כאשר אני מנסה לתאר בתקשורת את "מערך האי-לגיטימיות" של ישראל בעיניים אסלאמיות, אני מקבל מהמראיינים הערה קבועה: "אל תהפוך את הסכסוך הלאומי והטריטוריאלי לסכסוך דתי!" אני הוא שהופך את הסכסוך לדתי? אולי הדת האסלאמית היא הבסיס הדתי לסכסוך? אבל המראיינים, שרובם הגדול ליברלים וחילוניים, חשים חוסר אונים מול ארגומנטים דתיים, מכיוון שאין להם כלים קוגניטיביים ונפשיים להתמודד עם עניינים הקשורים לדת, בוודאי אם העניינים הללו מטילים עליהם סבל. לכן הם אינם מסכימים אפילו לתיאור המרכיבים הדתיים של הסכסוך.

אל תבלבלו אותם עם עובדות
מי שמרבה "להזהיר" את הציבור הישראלי מ"הידרדרות הסכסוך לסכסוך דתי" היא ציפי לבני, שהאזהרה הזו הפכה למנטרה בפיה בכל עת שמוצב מיקרופון מול פיה. הייתי מצפה מעורכת דין מכובדת ומוכשרת שמילאה תפקידי מפתח בממשלות ישראל, להכיר טוב יותר את החומרים שמהם בנויות חומות השנאה וקירות האיבה שאויבינו הקימו סביבנו, ועד כמה המרכיב הדתי דומיננטי במערך השיקולים שלהם. אבל ציפי לבני אינה לבדה. להערכתי, רוב הישראלים המגדירים עצמם ליברלים או חילונים סובלים בדיוק מאותו חסך, שהוא חוסר היכולת האינטלקטואלית והנפשית להיכנס לנעליו של האדם הדתי המאמין, המכוון את חייו, ובמקרה האסלאמי גם את מותו, על פי מה שהוא מאמין שהיושב במרומים מצפה ממנו.

שמעון פרס, יוסי ביילין, אלון ליאל וליברלים רבים אחרים האמינו שהסכמי אוסלו ידחקו אל השוליים את השנאה המוסלמית למדינת ישראל. כזכור, בימי אוסלו העליזים הם נהגו לומר ש"ערפאת (החילוני לטעמם) יטפל בחמאס ובג'יהאד האסלאמי (שני ארגוני טרור דתיים אסלאמיסטיים) בלי בג"ץ ובלי בצלם". הם האמינו שערפאת הוא ליברל, חילוני, פרוגרסיבי ומתקדם כמותם, כי הוא אומר דברים יפים על שלום ומחייך אליהם.

הנכות הזו של הליברלים איננה מוגבלת לישראלים בלבד, אלא מצויה למכביר גם באירופה וארה"ב. רבים במדינות המערב מסרבים להאמין שמוסלמים רבים מהגרים לארצות המערב כדי להשליט את האסלאם עליהן, גם אם הפעולה הזו תימשך עשרות או מאות שנים. האמת הזו על ההגירה האסלאמית מופיעה במספר רב של ספרים, חוברות, מאמרים, דרשות, ראיונות ושלטים. הליברל המערבי לא צריך להשקיע מאמץ רב בחיפוש החומרים הללו. אבל למה לו לבלבל את התיאוריות הליברליות עם עובדות?

כשליברלים מנהלים את העולם, שחלקו הגדול עדיין צמוד למסורות ולדתות, ובעיקר לאסלאם, התוצאה הבלתי נמנעת היא שרשרת ארוכה של טעויות ואסונות, המובילה את העולם אל עברי פי פחת. מדינות העולם המערבי ובהן ישראל חייבות להתעורר מהחלום הליברלי אל המציאות שבה הדת משחקת תפקיד ראשי, גם אם המציאות הזו מנוגדת לערכי הליברליזם שעל פיהם גדלו והתחנכו דורות של אנשי הגות, מדע, משפט ופוליטיקה.