סקירה בהמשכים לציון יום השנה 44 למלחמת יום הכיפורים  

eli:

/סקירה מהעבר. מעט עובדות על מלחמת יום הכיפורים.
במלחמת יום הכיפורים היו בצהל 6אוגדות משורינות ואוגדה שביעית הייתה בתהליך הקמה.
סדכ צהל מנה כ 420כלי טייס 2112טנקים 660קני ארטילריה 14חטיבות שריון. 6חטיבות חרמ"ש/ממוכנות. 4חטיבות חיר.2חטיבות מרחביות. חטיבת בי"ס לקצינים ועוד 3חטיבות שלא ממש השתתפו בלחימה.

בחזית הדרום הוצבו כ16חטיבות ועוד 3 חטיבות (אגדים) ארטילריה וחטיבת(אגד) גישור והנדסה.
מול צהל ניצב הצבא המצרי עם 9אוגדות(דיוויזיות) 5חיר 2שריון 2ממוכנות ועוד מספר גדודים /חטיבות עצמאיות שכללו כ2000 טנקים ו 1850 קני ארטילריה.

את הקרבות בדרום ניהלו רא"ל אחד, ו7 אלופים

בלחימה ב2החזיתות איבד צהל כ106 כלי טייס 400טנקים טוטלוס ועוד כ 350שנפגעו ושוקמו 25תותחים. בנוסף איבד צהל כ 2600 לוחמים וכ6800 פצועים
כ 300טנקים נלקחו שלל ב 2החזיתות והיו הגרעין להקמת אוגדת השלל בצהל.( 440)

עד כאן

eli:
פרק נוסף בנושא מלחמת יום הכיפורים בסיני.

בימים 9-13 באוקטובר עמדו הכוחות בדרום בבלימה כדי למנוע התקדמות מצרית נוספת. המצרים ביססו בימים אלה את מאחזם בגדה המזרחית, וניסו להרחיבו ולהתקדם מזרחה לעבר מעברי המתלה והגידי, וכן דרומה לעבר ראס סודר. כמו כן, העבירו המצרים לגדה המזרחית את כוחות השריון שלהם.

פיקוד הדרום נערך לצבירת כוח לקראת המשך המלחמה. טנקים שוקמו, הוקמו מסגרות לחימה חדשות ונערכו הכנות לקראת מתקפה וצליחת התעלה. הלחימה התנהלה בעיקרה לאורך "ציר החת"ם", בניסיון למנוע שחיקת כוחות. תוך קרבות אלה איכן כוח סיור מאוגדה 143 את "התפר" בין שתי הארמיות המצריות, שאיפשר גישה אל התעלה באזור דוארסואר, בצפון האגם המר הגדול.

ב-9 בחודש הופרד אזור דרום סיני ("מרחב שלמה") מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, ולמפקדו מונה האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד החדש קיבל את האחריות על גזרת ראס סודר ועסק בבלימת ניסיונות התקדמות מצריים בגזרה זו, בחיסול כוחות קומנדו שהונחתו במרחב, ובסיכול ניסיונות נחיתה מצריים – על ידי כוחות חיל הים, שפגעו במצרים במעגניהם בחופו המערבי של מפרץ סואץ.

ב- 10 באוקטובר מונה רב אלוף חיים בר לב כמפקד החזית המצרית. ב-13 בחודש נהרג האלוף מנדלר, ואת הפיקוד על אוגדה 252 קיבל האלוף מגן. תא"ל ששון החליף את האלוף מגן כמפקד הכוח בגזרה הצפונית.

ב- 14 באוקטובר פתחו המצרים בהתקפה לרוחב כל החזית, כשהם מפעילים כוחות שריון וחי"ר גדולים בסיוע ארטילריה, במגמה להבקיע לעבר המעברים ולעומק סיני. כוחות הפיקוד, בסיוע חיל האוויר, בלמו התקפה זו. למצרים אבדו באותו יום למעלה מ-200 טנקים, לעומת 20 ישראלים. כשלון המתקפה המצרית והאבידות הכבדות שספגו יצרו איזון מסוים ביחסי הכוחות ואפשרו לצה"ל ליטול את היוזמה ולפתוח במתקפה משלו אל מערב התעלה, במגמה להשיג הכרעה במלחמה.

מבצע הצליחה, שכונה "אבירי לב", נועד להתבצע בליל ה-15-16 בחודש. כמקום הצליחה נבחר אזור דוארסואר שבצפון האגם המר הגדול, ליד מעוז "מצמד". השיקולים לבחירת מקום זה היו: אזור זה היה "התפר" בין שתי הארמיות המצריות וניתן היה להגיע אל התעלה מבלי לנהל קרב הבקעה; האגם המר נתן אגף בטוח מפני התקפות אויב מדרום.

במקום זה הוכשרה עוד לפני המלחמה "החצר" – רחבה ששימשה כמקום ריכוז לכוחות הצולחים. אל אזור הצליחה הוליכו שני צירים: הדרומי "עכביש" והצפוני "טרטור", ושניהם הצטלבו עם הכביש לאורך התעלה, "לקסיקון". צפונית-מזרחית לצומת "טרטור"-"לקסיקון" הייתה חוה חקלאית שניסו המצרים לפתח עוד לפני מלחמת ששת הימים, ובה מבנים ותעלות השקיה חרבות, זו כונתה "החווה הסינית

הצבא הסורי שנערך להתקפה כלל בקו הראשון 3 דיביזיות חי"ר (שבכל אחת מהן כ-220 טנקים) ושתי דיביזיות שריון בעורף, כ-1200 קני ארטילריה, מערך טק"א צפוף וכ-300 מטוסי קרב. הסורים תכננו לכבוש את רמת הגולן תוך כ-24 שעות. מול העוצמה הסורית מנו כוחות צה"ל בשלב הפתיחה שני גדודי חי"ר במוצבים, 177 טנקים ו-44 קני ארטילריה. כן הועלתה מפקדת אוגדה 36 לרמת הגולן.

המתקפה הסורית נפתחה בהפגזה ארטילרית ובתקיפות מטוסים על מטרות ברמת הגולן. בחסות הסיוע הזה נעו דיביזיות החי"ר כדי לעבור את התעלה נגד טנקים ולחדור לשטחנו. ההתקפה הייתה לכל אורך הקו וכוחותינו נערכו לבלום את גלי התוקפים. מתוך הערכה שהמאמץ הסורי העיקרי יהיה בגזרה הצפונית, בפתחת קוניטרה - הופנתה עתודת השריון לגזרה זו, ואכן שם הסורים נבלמו. בגזרה הדרומית הצליחו הסורים לפרוץ ולחדור לשטחנו, והתקדמו במשך הלילה. הישג סורי נוסף היה כיבוש מוצב החרמון.

במשך ה-6 באוקטובר ובלילה שאחריו נעשה מאמץ להחיש את התארגנות המילואים, וכל יחידה שהייתה מוכנה הוחשה לחזית. כוח מילואים ראשון עלה כבר סמוך לחצות ונכנס לקרב בציר הנפט ליד נפח. בבוקר ה-7 בחודש הגיעו כוחות נוספים ועלו לרמה בכל הצירים. לקראת צהרים חולקה הרמה לשתי גזרות, הצפונית באחריות אוגדה 36 (רפאל איתן) והדרומית באחריות אוגדה 210 (דן לנר). בשל החיפזון עלו היחידות עם ציוד וחימוש לא מלאים, וכן שובש המבנה האורגני של החטיבות.

בבוקר ה-7 באוקטובר הטילו הסורים למערכה דיביזית שריון, וזו חדרה באזור כודנה, החלה להתקדם לעבר נפח והגיעה עד גדרות המחנה. במאמץ של כוחותינו נבלמו הסורים ונסוגו דרומה מנפח. בדרום הרמה הגיעו הסורים עד אזור קצביה במערב ועד מעבר למושב נוב בדרום. כוחות המילואים שהגיעו הצליחו, בסיוע מטוסי חיל האוויר, לבלום התקדמות סורית נוספת. חומרת המצב ברמה הביאה להחלטה להפנות לחזית זו את עתודת המטכ"ל - אוגדה 146(משה פלד), וזו החלה לנוע באותו יום צפונה. בערב הוחלט בפיקוד לפתוח למחרת בהתקפת נגד.

בבוקר ה-8 באוקטובר נפתחה התקפת הנגד בדרום רמת הגולן, כאשר אוגדה 146 תוקפת מדרום, אוגדה 210 ממערב ואוגדה 36 בולמת בצפון ומפנה מאמץ לתקוף דרומה מנפח. תוך כדי לחימה קשה הצליחו הכוחות להתקדם ולהדוף את הסורים. בגזרה הצפונית נמשכה הבלימה.

באותו יום נעשה ניסיון לכבוש את מוצב החרמון, אך ללא הצלחה - הכוח נסוג. התקפת הנגד נמשכה למחרת ועד בוקר ה-10 באוקטובר נהדפו הסורים מכל השטח שכבשו, למעט מוצב החרמון. ב-9 באוקטובר עשו הסורים מאמץ עליון כדי להבקיע בפתחת קוניטרה, הצליחו להגיע עד החרמונית, אך נבלמו על-ידי כוחותינו בקרבות שריון בטווחים קצרים ביותר.

eli:
סקירה על קרבות החרמון במלחמת יום הכיפורים. 

מוצב החרמון שכונה כ-"עניים של המדינה" עקב חשיבותו האסטרטגית היה המוצב הגדול ביותר בצפון במלחמה ומנה 61 איש כ-15 לוחמים והיתר היו אנשי קשר מודיעין ושרותים. במוצב היו אמצעי מודיעין וקשר מתוחכמים ביותר ולכן היה יעד ראשוני לתקיפה מצד הסורים.

בתחילת המלחמה הונחתו אנשי קומנדו ממסוקים ועוד 3פלוגות שהגיעו רגלית והסתערו על המוצב לאחר פעולת ריכוך ארטילרית רצינית. כבר בתחילה הצליחו הסורים לחדור חלקית למוצב שהזעיק סיוע שאכן הגיע אך נקלע למארב ונסוג, כוח ישראלי קטן שניסה להימלט יחד עם מפקד המוצב נקלע למארב 6נהרגו 2נישבו ו9נחלצו לאחור. כוח נוסף שניסה להימלט נתקל בסורים ועוד 4 נהרגו והיתר נישבו.
פעולת חילוץ ישראלית שתוכננה למחרת בוטלה ובינתיים הסורים הזרימו למוצב כ-800 חיילים נוספים שהתפרסו במארבים בדרך למוצב וסביבו.
ב- 8/10 יצאה פעולה גדולה לחילוץ עוד בטרם היה מודיעין מספק הכוח עלה על מארבים ובקרב נהרגו 26 חיילי גולני ועוד כ-60 נפצעו והכוח נסוג כשהוא חבול וחבוט. 

21/10 נעשה ניסיון עם כוחות אדירים לכבוש חזרה את המוצב עם גולני צנחנים שריון וסיוע רציני של חיל האוויר. הצנחנים עברו את הקרב בקלות אך גולני ספגו 56הרוגים ו71פצועים. בסופו של דבר שוחרר המוצב לא לפני שכל הציוד הסודי והמתוחכם הועבר לסוריה

eli:פרק נוסף על מלחמת יום הכיפורים. 
נסקור את היחידות והמפקדים ממלחמת יום הכיפורים 1973. 

להלן היחדות ומפקדהן והיכן היו בהמשך. 

אלוף הפיקוד שמואל גונן הודח בהמשך ומונה למפקד פיקוד מרש"ל. גלה מהארץ לאפריקה ושם נפטר. 

הרמטכל דוד אלעזר הומלץ להדיחו פרש ונפטר כעבור זמן מהתקף לב. 

סגן הרמטכל ישראל טל מונה בהמשך לאחראי פיתוח טנק המרכבה. . 

אוגדה 252 המפקד מנדלר נהרג סגנו תאל הראל פרש כמפקד אוגדה מחליפו של מנדלר קלמן מגן נפטר כעבור זמן קצר. כיום האוגדה שייכת לפיקוד דרום. 

אוגדה 162מפקד האלוף אדם פרש כמפקד פיקוד דרום. סגנו דב תמרי פרש כתאל כקצין מודיעין ראשי. כיום האוגדה שייכת לפיקוד מרכז. 

אוגדה 143.מפקד אריאל שרון סיים כראש ממשלה. סגנו יעקב אבן סיים כתא"ל. ראש המטה אברהם טמיר סיים כאלוף. 
האוגדה פורקה.

אוגדה 440.מפקד האלוף מנחם מרון פרש כאלוף. האוגדה פורקה. 

חטיבה 14 מפקד אמנון רשף. סיים כאלוף מונה למפקד גייסות השריון. 
החטיבה פורקה. 

חטיבה 401.מפקד דן שומרון סיים כרמטכל. כיום החטיבה מגינה על עוטף עזה. 

חטיבה 460 מפקד גבי עמיר. סיים כנציב שרות בתי הסוהר. 

חטיבה 500 אריה קרן סיים כתא"ל. החטיבה פורקה 

חטיבה 217מפקד נתן ניר. סיים כתאל. החטיבה פורקה

חטיבה 274 מפקד יואל גונן. סיים כתא"ל. החטיבה פורקה. 

חטיבה 875 אריה בירו. החטיבה פורקה. 

חטיבה421 חיים ארז סיים כאלוף פיקוד דרום. החטיבה פורקה. 

חטיבה600. טוביה רביב. החטיבה פורקה. 

חטיבה 11אהרון פלד. החטיבה פורקה. 

חטיבה 204. צבי רם. החטיבה פורקה. 

חטיבה 164 ברעם. 

חטיבה 35מפקד עוזי יאירי נהרג בהסתערות על מחבלים שהשתלטו על מלון סבוי בתל אביב. 

חטיבה 247 דני מט סיים כאלוף. 

עד כאן פיקוד הדרום

יחידות ומפקדים פיקוד צפון מלחמת יום הכיפורים. 

אלוף הפיקוד יצחק חופי. סיים כראש המוסד.

מפקד אוגדה 36 רפול סיים כרמטכל. מת בתאונת טביעה בנמל אשדוד.

מפקד אוגדה 220 דן לנר סיים את המלחמה ושב לביתו כאיש מילואים. כיום האוגדה אחראית על גזרת הבשן. 

מפקד אוגדה 146 משה פלד סיים כאלוף, מפקד גייסות השריון. האוגדה כיום צפונית. 

חטיבה 7 סדירה אביגדור יאנוש בן גל סיים כאלוף פיקוד צפון נפטר לפני מספר ימים.

חטיבה 179 מילואים רן שריג. 

חטיבה 188סדירה בן שוהם נהרג במלחמה. 

חטיבה 4יעקב הדר. 

חטיבה 9 בן פורת.

חטיבה 205יוסי פלד סיים כאלוף פיקוד צפון.

חטיבה 679. אורי אור סיים כאלוף. 

חטיבה 670 גדעון. 

גורדון.חטיבת גולני אמיר דרורי סיים כאלוף. 

חטיבה 80/317חיים נאדל. 

חטיבה 820 צבי בר סיים כמפקד מגב. 

רבות דובר על האמצעים המיוחדים שהיו מעין "פוליסת ביטוח" לישראל במקרה של קדם מלחמה. 
למרות שחלפו כ 44 שנים מאותה תקופה עד היום לא פורסם מה הם אותם אמצעים מיוחדים אך כל מי שיחשוב מעט יוכל להבין במה מדובר, בגדול מדובר ב"משהו" שהיה צריך לשתול בשטח האוייב ולהפעילו בעת הצורך כדי שיוכל לתת התרעה על סימנים קרבים למלחמה, אותו אמצעי היה צריך מדי פעם תחזוקה כדי שיוכל "לעבוד" המגבלה של אמצעי זה הייתה שהוא יכול להיחשף עי האוייב כשהוא מופעל ולכן מיעטו מאוד להפעילו. ( זמן מה לפני מלחמת יום הכיפורים נחשף באקראי "אמצעי" כזה ע"י המצרים)
לקראת המלחמה היו האמצעים הללו אמורים לפעול אך ראש אמ"ן זעירא שהיה הסמכות העליונה להפעיל סרב בעקשנות לאשר את הפעלתם למרות בקשות רבות של גורמים מסויימים כולל הרמטכל וקציני איסוף מודיעין שחשבו שהאמצעים הופעלו.( למעט הפעלת נסיון של כ 9 שעות יממה וחצי לפני פרוץ המלחמה) שלא סיפקו מידע מיוחד ייתכן עקב זהירות יתר של המצרים. 

eli:
: סקירה על גשר הגלילים מלחמת יום הכיפורים. 

לאחר לחמת ששת הימים החל פיתוח של גשר המיועד לצליחה עי חיל ההנדסה כשהדוחף העיקרי היה אלוף ישראל טל. 
הגשר שנבנה היה בנוי מעשרות גלילים בקוטר 1.80מטר ורוחב של כ 9 מטר ובאורך של כ210 מטר ומשקלו כ 260 טון והוא היה מתוכנן לנוע גם ביבשה וגם הייתה לו יכולת ציפה במים. 
עם פתיחת המלחמה היה הגשר מאוחסן סמוך למחנה טסה כ 20 ק"מ מהתעלה כשהוא היה אמור להגרר עי פלוגת טנקים מחטיבה 7 שהתאמנה לכך אך מכיוון שהחטיבה עלתה לרמת הגולן הוטלה המשימה על חטיבה אחרת שלא היו לה את הכישורים הדרושים. 

עם התקל ההחלטה על הצליחה החלו ההכנות לשנע את הגשר לעבר התעלה אך הדבר נתקל בקשיים רבים. הציר המקורי היה חסום עי המצרים ולכן הוסט המסלול לציר אחר. הכוחות לא היו מאומנים לשנע גשר והחיבורים שלו נתלשו עקב תוואי הדרך(דיונות) וחוסר תיאום בן הטנקים הגוררים והבולמים. לאחר מסע תלאות הותב הגשר על התעלה רק 3ימים תמימים לאחר תחילת הצליחה שהתבצעה עד אז באמצעות דוברות סירות ותמסחים, לאחר שהוצב הגשר שימש בהצלחה את כוחות צהל. 
מצורפות תמונות של הגשר

לאחר קרב השריון הגדול שבו ביצע צהל טבח בשריון המצרי החל צהל לצלח את התעלה לעבר הצד המצרי תחילה בקטן באמצעות סירות תמסחים ודוברות ובהמשך גם באמצעות גשרים. הצליחה הביאה כל של למעלה מ2 אוגדות שכבשו שטח ענק במצרים(1100קמ"ר) כשעל הדרך השריון הישראלי משמיד עשרות סוללןת טילי קרקע אוויר שעשו שמות במטוסים הישראלים ומכתר ארמיה מצרית עם 20 אלף חיילים שהיו בשטחנו והיו יעד להשמדה /הרעבה(אוליטמטום של המעצמות והתנגדות של גנרל ישראלי מנעו את הדמדת הכח ואף דאגנו לספק מים ומזון לנצורים) עם הפסקת האש ניצב צהל במרחק של 100 קמ מקהיר והחלו שיחות להסדר זמני.

בגזרת הגולן כבש צהל שטח ענק בחלק הסורי אך הגעת כח משלח עיראקי גדול עצרה את התקדמות צהל שהיה במרחק 41 קמ מדמשק.

המלחמה הסתיימה ב 24/10 ואז החלה מיני מלחמת התשה שנמשכה זמן עד שהושג הסדר שבו ישראל פינתה את כל השטח שכבשה בגולן ופינתה את אפריקה" כשהמצרים נותרו עדיין בשטחנו סמוך לתעלה.

בסיכום המלחמה וההתשה איבד צהל כ 2500 הרוגים וכ 300 שבויים כשהמצרים מאבדים הרבה יותר חיילים לאחר מכן החלו תנועות המחאה וועדות החקירה ש מצאו אשמים את הדרג הצבאי בלבד. הרמטכ" ל אלעזר נאלץ לפרוש, אלוף פיקוד דרום גונן הודח, ראש אמ" נ זעירא הודח ואילו הידרג המדיני יצא "ככה ככה" אך תנועות המחאה אילצו את האחראים למלחמה, שר הביטחון דיין וראש הממשלה מאיר לפרוש מתפקידם. יש הרואים את המלחמה כהפסד שלנו ויש הרואים כניצחון אך לאחר נתוני פתיחה גרועים מאוד אפשר לאמר(לדעתי) שאת הקרב ניצחנו בגדול אך את המו"מ המדיני הפסדנו בענק.

עד כאן הפרק האחרון על הנוראה במלחמות