בכל מקום כמעט תפגוש את בעלי הפנים המהורהרות, החמוצות, המודאגות, תפגוש את מקמטי המצח, קפוצי הפה, הדרוכים, המוטרדים, החרדים, ואז תשמע את המשפט המסביר הכל: ''ככה אי אפשר להמשיך''.
אי אפשר להמשיך עם כנסת ששוק מחנה יהודה נדמה כסלון ספרותי לעומתה, אי אפשר להמשיך עם ראש ממשלה מפלג ומשסה, עם נשיא פוליטיקאי בחליפת יוקרה, עם צוללות היוצאות מאפלה, עם שר ביטחון שנואם את עצמו לדעת, עם רבנים שלא מבינים נפש שולחיהם, צאת מרעיתם. עם סופרים ואנשי רוח הפוחדים להביע דעתם, עם איומים ביטחוניים בשבע גזרות, עם יועץ משפטי מותקף, בית משפט עליון מאוים, עם חרדים קיצוניים המסרבים להגיע ללשכת גיוס כדי לקבל פטור משירות צבאי, עם המסתננים, עם הטרור החקלאי, עם העבריינות הגואה, עם מלחמות ערביי ישראל שחלקם מקצינים מאוד.
מפכ''ל משטרה, רוה''מ, פרסומאים, פרקליט מדינה. ככה אי אפשר להמשיך ואז אתה שואל אחרי הרהורון קטנצ'יק, מצח מכווץ לרגע ופה משוחרר, האמנם?
יש בעיות וקשיים, מהמורות ומכשולים, יש רבות לרפא, להחלים, אך פרופורציות, האם אלו הם שגרת חיינו או שמא חצי הכוס המלאה, דמוקרטיה יציבה, ממשל תקין, רשות מבצעת איתנה, רשות שופטת עוצמתית, בנייה, יצירה, פיתוח, חדשנות, תור זהב שלא היה כמותו בהיסטוריה היהודית של לימוד התורה, צבא עוצמתי, מוסרי, עם שבטים הנמצאים בתהליך איחוד, קירוב, חיבור. יש לנו ארץ נפלאה, עם יפה, ויש לנו בערוגות חיינו גם סתחיות שונות אותן יש לעקור, ככה אפשר גם אפשר להמשיך, עד שנוביל למציאות האידיאלית, הרצויה, ייאוש לא בתוכנית העבודה של הישראלי המצוי
מקור: אני
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
