היום אנו חיים בעולם בו "הסברה" של דובר צה"ל או של משרד ממשלתי תיחשב בחו"ל כ"תעמולה"(פרופגנדה)
מסתכלים עליהם בערך כמו שאנו מסתכלים על דוברי משטר אסד (תפקידם לומר את דבר השלטון)ארגוני שטנה חוץ ממשלתיים (NGO ) נתפסים כארגוני סיוע לא מוטים. ומקשיבים להם יותר.
בארגונים אלו קיימת "תחרות" בכמות המשטמה נגד ישראל בין "ערבים" (מקומיים ומהעולם) וזרים (נוצרים ויהודים)
נסו לחשוב על הצופה הממוצע. הצופה רואה שלושה נציגים של ארגוני סיוע המתארים התרחשות, מול לובש מדים או פקיד משרד החוץ של פוטין(או ישראל)
למי יאמין?!
לגורמים הרישמיים יש חשיבות רבה
כי הם מסמנים את גבול הצד התומך בישראל. אף אחד לא יתמוך בישראל יותר מנציגיה הרישמיים.
הבעיה:
דובר צה"ל ומשרד החוץ מדבררים את ישראל כאילו הם במרכז ולא ישראל.
כלומר:
חשוב להם הדיוק
האמינות
ולהיראות מוסריים.
בינתיים הזירה מופקרת!
ומתרחשים אבסורדים!
אלאור עזריה ומוחמד אדורה כמשל.
במקרה אלאור לפני שהתמונה ברורה, הגורמים הרישמיים רצו לגנות (-נראים מוסריים ויפים)
אצל מוחמד אדורה הם רצו להתנצל.
היו צריכים להוציא הודעה חד משמעיות: "הנושא בחקירה, צה"ל לא הורג סתם, וצריך לזכור שמול חיילינו עומדים רוצחים פאנאטים שמקריבים את בני עמם כמו דאעש"
לסיכום:
א. צריכים להפסיק להיות יפים ולהתחיל להוציא הודעות חד משמעיות בעד צה"ל ונגד המחבלים.
ב. חייבים להחליט על מסר אחיד ולשרבב זאת לכל הודעה (כמו השוואת חמאס לדאעש).
ג. במקביל לעודד באמצעים מקבילים (פילנטרופיה) הקמת ארגונים בין לאומיים ל"צדק במזרח התיכון", ל"דמוקרטיה איזורית" , ל"סיום הדיכוי של האזרח הקטן" , ל"עידוד הדמוקרטיה" , ל"די לדיקטטורות" ועוד כמה מאות...
ניתן בתקציבים דומים לתקציבי "הקרן" לחולל פעולות עצומות, ולעבוד על קשרים עם גופי תקשורת(רשמית ולא רישמית) במדינות העולם.
זכרו
משרד הסברה גדול עם "המסבירים המוכרים" לא יועיל גם אם יקבל את תקציב הביטחון...
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
