נתניהו מדאיג אך הגנרלים מדאיגים יותר.  

אני מודאג, לא מראש הממשלה בנימין נתניהו עליו אני עדיין סומך ומאמין שברגעי האמת מפריד בין האישי ללאומי. לא משרה נתניהו שלפי כמות הדיווחים אודותיה היא ואין זולתה רוה''מ של מדינת ישראל. אני מודאג שבעתיים מניסיונות ''הפושט'', מהתקהלות בכירים במערכת הביטחונית. אנשים שיכולת לעצום עין כשהם בתפקידם, שאתה בטוח שה לא מתבלבלים וזוכרים את מקומם, תפקידם, מעמדם, שהם יודעים שהם דרג מבצע, לא מחליט, שהם לא נבחרו על ידי העם, בקיצור, שהם נותני שירות חשוב לעם ישראל בארץ ובעולם.
כשאני כותב שורות אלה, אחרי ''הסטופטיז'' הביטחוני שערך לעצמו ולביטחון המדינה תמיר פרדו, ראש המוסד שפטפט עצמו לדעת, צפות ועולות דמויות נוספות שהיו בטוחות שהם הנבחרים, הם המחליטים, הם המדינה. די אם נזכור את מאיר דגן ראש המוסד המנוח, אשר ביד אחת עם הרמטכ''ל דאז וראש השב''כ וכן קצינים בכירים בצבא מנע פעולה צבאית, בניגוד להחלטת רוה''מ ושר הביטחון. אני נבעת בכל פעם מחדש האם אנשי הביטחון הללו אינם מבינים את מהות הדמוקרטיה, האם דרגותיהם טשטשו את ההבנה הבסיסית של מקומם? במדינה דמוקרטית?
חובתם לבדוק מהמסד ועד הטפחות, לשאול, לחקור, להתעניין, לא להרפות, אך בסוף נותרות בידיהן שתי ברירות, ליישר קו עם החלטת הדרג המדיני או להתפטר מהתפקיד, אין אמצע, או, או, אין ייתכן, שמא, אולי. החתירה לאמת, לא אמורה להיות במחשכים, מאחורי הגב, אדרבא, ככל שתהיה מול ועם רוה''מ ערכה יהיה חשוב שבעתיים, לא קנונייה תיקרא כי אם סיעור מוחין יסודי, רציני וחשוב.
כשראש ממשלה שוקל לדרוש האזנות סתר לראשי הביטחון זה לא בגלל שהוא ''השתגע'', תפקיד ''המשוגע'' כבר תפוס על ידי רעייתו לפני מקורות לא זרים, אלא עיתונאי החצר, המשרתות חונטות כאלה ואחרות. ואם רוה''מ לא משוגע ויש הסבורים דווקא שהוא גאון ומדינאי, אם כן מדוע עלתה, עברה, חלפה, הבהבה מחשב כזו בראשו? הסיבה היא ברורה ופשוטה, כשגנרלים מנהלים ממשלה אלטרנטיבית עם קבלת החלטות, מבין הדמוקרט בנימין נתניהו שהם חותרים לא רק תחתיו, אלא בעיקר תחת הדמוקרטיה. מהפכה צבאית לא כאן.
הבוטה מכולם היה מאיר דגן המנוח, איש עתיר זכויות אך גם בעל דפוס חשיבה ומינימליזם של הבנה בדמוקרטיה, במהותה, בביצועה. דגן אומץ על ידי התקשורת, חבוק על ידה, היה לגיבורה, מותג באהבה כגיבור עולמי, כלוחם עז נפש, מנת הסופרלטיבים גדשה, והוא באמת התחיל להאמין שאותו בחר הציבור, שהוא נמשח לרוה''מ אם לא למלך, שהוא המחליט וכך הוא פעל בגיבוי מוחלט של התקשורת לסוגיה. שפך רפש, לגלוג, זלזול על רוה''מ, היה חומת המגן של כל המתנגדים למהלכים נגד איראן, בעודו ''מטפל'' באיראן בדרכים חכמות, קרע באגרסיביות ולקול מחיאות כפיים של ''ידידים'' בארה''ב ובראשם אובמה, את הסיכוי לפעולה צבאית משמעותית בנושא האיראני.
כן, כן, דגן באמת דאג לעם ישראל, דגן באמת האמין שאפשר לנצח את הארגונים בתחבולות, דגן חשב וזו זכותו וחובתו שהמהלכים של שר הביטחון ורוה''מ בנושא האיראני שגויים, מסוכנים, מלחמתיים. מצוין, נכון וחשוב אך מדוע להדליף באופן מגמתי, ליידע את האמריקאים, ליצור קואליציה צבאית בדרג הגבוה ביותר נגד רוה''מ ושר הביטחון? לעיתים נדמה היה כי דגן ושות' הם נתיני ארה''ב ומשטרה ופחות גנרלים הסרים למרותו של המפקד העליון של צבא ישראל.
עזות המצח הגדולה של הגנרלים בדימוס היא - בהיותם מדליפים סדרתיים ע''י התקשורת, בהיותם מדליפים אינטנסיביים לזרועות ביטחון וממשל בארה''ב, אך יותר מכל ברגע שאחרי פרישתם, או אז אתה מביט במי שסמכת עליו כל כך, במי שבטחת בו, במי שכיבדת עד מאוד ואתה מגלה לעיתים מנהל חשבונות סוג 1, פנקסן קטן, מונע מאמוציות, מתסכולים, מדאגה, לא לשלום מדינת ישראל, מדאגה לקריירה השנייה שלו, לפוליטיקה שלו, לתדמית שלו. פתאום אתה מגלה ששומרי ישראל הם פוליטיקאים בחלקם, ולעיתים גם כאלה שאין קורלציה בין הראש לפה, אנשים שמשתפים בהחלטות דרך קבלת החלטות, מנדבים פרטים חשובים, הם הם המודל לביטחון, לנצירת הפה, הם מוסרים במו ידם, בהבל פיהם לגרועים שבאויבנו, מבלי להתכוון כמובן, פרטים משמעותיים, הם, דווקא הם.
ובסוף כולם בני אדם, כובד האחריות של הדרגות לעיתים מעניק לך תחושה שאתה לא סתם עוד בנאדם, אלא בנאדם פלוס, זה בסדר, זה אנושי, אך כולנו בני אדם, עם רצונות, שאיפות, מאוויים, תקוות, דעות, מחשבות, תובנות, גם רוה''מ בעל התפקיד מהקשים בעולם, ורעייתו, הם בני אדם, גם להם יש רגשות, כאבים, רגעי אושר, תסכולים, גם הם ואולי הם יותר חשופים בצריח מהגנרלים, מאנשי הביטחון. כולנו בני אדם, אנא בל נגביה עצמנו על גוויות אחרים, אל תעשו דמוניזציה למי שאתם בטוחים שראוי לכך. במדינה דמוקרטית מודים על השירות, מעניקים מגן עם הקדשה אישית, מרימים כוסית לחיים וממשיכים, לא לפני הטלוויזיה לשפוך מדורה, רכילות, תסכול ו''דאגה'' במסווה, ממשיכים לבצר את ביטחונה של מדינת ישראל וכשיש מחלוקות וחייבות להיות מחלוקות, יש ללבנן על סיגר או שמפניה במקומות שנועדו לכך, אולפני הטלוויזיה הם לא אחד מהם.